פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

בני בן ה10 עבר לבית ספר חדש ההתאקלמות הייתה מאוד מהירה עצמאי לחלוטין ילד חכם פשוט אין לא מוטיבציה ללימודים ואני לא כולה לעזור מהבלגן שיש לו וגם שאין לו מוטיבציה . עשיתי לו אבחון פסיכולוגי ודידקטי מסרתי זאת ליועצת הא צריך לעשות טיפול רגשי האם אני יכולה לדרוש זאת מהפסיכולוגית של בית הספר שתעשה לו את האבחון במה הבית ספר צריך לעזור לי ? ד.א יש לי גם ילדה בת 8 ויש לה בעיה דומה ולי מאוד קשה עם השיעורים שלהם שהם לא מסודרים ואיו להם מוטיבציה היד בנוסף מאוד תמים וניגרר ויש ילד שאומר לו לעשות כל מני דברים והא עושה כדי להיות מקובל כמובן דברים שלילים התחלתי לעקוב אחרי על זה אני מאוד מיואשת בעלי כמעת ולא מתערב רק נומן עונשים בלי לדבר ואז אני לא משתפת אותו בכלל ואני צריכה להתמודד עם זה לבד אנא תציעי לי לאן לפנות לעזרה בדחיפות תודה מראש

בני האמצעי בן 7 וחצי, מגיע למצבי בכי מאוד בקלות, ולוקח לו המון זמן להרגע. כל סיטואציה היא דרמה ו"אסון" וגם הבכי בהתאם. כיצד ניתן לסייע לו ו/או להסביר ולנסות למתן את עניין הבכי? יש לציין שאני גרושה ומגדלת לבד שלושה בנים בני 10 וחצי, 7 וחצי וחמש.

היי אהוד, תודה על תגובתך. שני הבנים האחרים כמעט ולא בוכים כלל. הקטן בן החמש מדיי פעם ובדרך כלל עם סיבה מוצדקת של בכי לאחר נפילה או העלבות. רק האמצעי מסוגל לבכות מכל דבר קטן וגם כמה פעמים ביום. זה יכול לבוא אחרי שהוא שואל אם אפשר להזמין חבר בשעת אחר הצהריים המאוחרת, הוא נענה בשלילה ומייד ניגש לחדרו בוכה. לצערי אין קשר שוטף או תקשורת אם אביו ולכן אינני יודעת מה קורה כשהוא נמצא אצלו. מה לדעתך יש ביכולתי לעשות?

יש לי ילדה בת שנה ושמונה, היא לא מדברת עדיין. כל היום הילדה צורחת וצועקת בלי שום סיבה, בנוסף הילדה כל לילה מתעוררת גם שיש שקט מוחלט בבית אני לא יודעת מה לעשות אני פשוט מתייאשת ממנה. בבקשה עזרה!! יש לציין שהיא לא הילה היחידה בבית יש גם ילדה בת 3 ותינוקת בת 7 חודשים

שלום, אני בת 23 שאמא שלי מאוד מפחדת עליי ועל האחים שלי, אבל אני לא יכולה לסבול הפחד והחרדה שלה, לכך לפני כ שנים אחרי המלחמה התחלתי להרגיש בחרדות, ממבחנים, מראיונות, מאירועים משפחתיים וכו', שבזמנו היו לי דפיקות לב, סחרחורת... אבל היום שה הופחת ואני מרגישה בדפיקות לב רעידות קצת, התקררות הגוף. והחלטתי להתחיל בטיפול פסיכולוגי והתחלתי והאבחנה לפסיכולוגית אמרה לי שהחרדה היא קשורה לתלות ולעצמאות מההורים, לכל התחלתי להאשים ההורים שלי מאוד וספציפי לאמא, שהכניס אותי לעימותים שהבית והמשפחה שלי לא סובלים את זה. אני לא יודעתאם אני עושה נכון או לא?? האם זאת באמת הבעייה או לא??? אני מרגישה באשמה שאני הולכת לטיפול ומדברת על ההורים שלי, שיתפתי ההורים במה שקורה לפעמים הם נותנים לי העצמאות אבל עדיין הם לא נותנים לי מה שאני רוצה, התייאשתי אני מפחדת מאוד שהטיפול לא יעזור לי לצאת מהפחדים שלי, ואם יצאתי אני מרגישה באשמה שאני מדברת עליהם ואומרת להם דברים כל כך קשים ספציפי לאמא שהיום אמרתי לה שאת הרסת לי בחיים שלי ואתממשיכה להרוס אותם... מה אפשר לעשות האם להמשיך בטיפול??? להמשיך בלהאשים אותה??? האם זה יפיק תועלת????? לא יודעת כלום אני מבולבלת מאוד תעזור לי בבקשהההההההההההההההההההההההההההה תודה

היי, אתה צודק אבל מה לעשות עם הרגשות שעולים כאשר אני רואה אותה, וכאשר היא מתנהגת בצורה שמרגיזה אותי שאני לא יכולה לסבול אותה, גם כאשר אני מדברת ואומרת לה מה שמעצבן אותי ומה שאני רוצה ממנה???? למשל לפני שבועיים שדיברנו שכאשר אהיה בחדר שלי לא רוצה שתיכנסי לחדר, אמרה לי אני נכנסת כי לא רוצה שתדברי עם החברה שלך בדברים כל כך אישיים, אמרתי לה אל תפחדי אני יודעת מה שאני עושה, אמרה לי בסדר אם את מבינה אז אין צורך לכנס לחדר. אחרי שבוע כשהייתי מדברת עם החברה שלי היא דפקה על הדלת פעמיים ונכנה לחדר, אז מה אני אעשה במצב כזה?????? התעצבנתי מאוד ואמרתי לה אם נדבר כל היום זה לא יפיק תועלת ואת תישארי כמו שאת. מקרה אחר היינו אני ואמא ואבא ודודתי ביחד, אמרה לי אמא איפה העצמאות שלך אם את באה איתנו? והייתה רוצה לדבר עוד, כאן אני התעצבנתי מאוד כי דיברה מול דודתי שזה דבר מאוד אישי אז למה לדבר מול דודתי, צעקתי עליה מאוד מול כולם ולא נתתי לה לדבר, אחרי שהלכה דודתי אמרתי לה את שמחה שדיברת מולה??? למה לא אמרת לה שאני נמצאת בטיפול תדידי לה למה לא????!!!!! ואמרתי לה מה את רוצה ממני ומהחיים שלי אני נמצאת בטיפול בגללך את הרסת לי החיים וממשיכה להרוס לי אותם. ברגע הזה אני הרגשתי מאוד באשמה שדיברתי איתה כך ואמרה לי בעתיד יבוא לך בן יגיד לך מה את אומרת לי היום..... :(:(:(:(:(:( באמת אני לא יודעת מה לעשות היא טובה מאוד ואני אוהבת אותה מאוד מאוד ולא יכולה לדמיין החיים שלי בלי אמא, ומצד אחד היא לא נותנת לי העצמאות והחירות שאהי צריכה, בנוסף שהיא גרמה לי להרגיש בחרדות אז מה לעשות???????? מה תעזור ליייייייייי... באמת נמאסססססססססססססססססססס....

שלום רב, רציתי לדעת האם יש ספר מומלץ לילד קטן (בן שנתיים וחצי) המספר על; 1. נסיעה של אבא לחו"ל למשך תקופה קצרה (חודשיים). 2. מעבר של כל המשפחה לחו"ל. בברכה, הדר.

שלום רב אנחנו מתכננים לצאת לטיול לאיטליה לתשעה ימים עם שני ילדנו הגדולים (6,10) ואת בנינו בן השנה להשאיר אצל הסבתות שייקחו אותו בבוקר למעון ובערב יהיו איתו.ההתלבטות שלי היא מה יהיה יותר קשה לילד לא לראות את המשפחה שלו תשעה ימים או להיות בכיסא בטיחות או בעגלה לאורך רוב הזמן בטיול.

אני נשואה +2 בתהליכי גירושים השאלה היא עם בעלי עוזב את הארץ אחרי הגירושים . ממי אני מקבלת מזונות ? ומה שווה כל ההסכם שעשינו בבית משפט ? ואיך אני צריכה להבטיח את כל ההסכמים?

שלום רב, יש לי 2 בנים, הגדול ברוב בן 4 והקטן בן שנה. אני אמא עובדת במשרה מלאה (מכורח המציאות..) אשר מגיעה לקראת שש בערב הבייתה. פעמיים בשבוע אני יוצאת מוקדם מהעבודה ולוקחת את בני בן ה4 לפעילויות מגוונות עימי (שעת סיפר/חברים/ג'ימבורי וכו'). לאחרונה התחלתי לשאול את עצמי מתי אני אמורה להתחיל להשקיע גם בבן השנה וכיצד אני עושה זאת? לא אוכל להגדיל את הפעמים בהן אני יוצאת מוקדם לצערי. האם לבלות עם שניהם ביחד? או שכדאי להקדיש לכל אחד יום? (שזה נראה לי מעט מדי) אני אובדת עצות ואכולת רגשות אשם על כל פיפס. אשמח לייעוץ לחלוקת הזמן בינהם. בתודה מראש, רינת

שלום רב אני כיום בהליכי גירושים במשך 3 חודשים כבר. יש לי ילדה בת שנה וחצי. עזבתי איתה את הבית לפני 3 חודשים בעקבות מריבות רבות עם בעלי . אנחנו נשואים בסך הכל כמעט שנתיים. לצערי הרב לבעלי יש קירבה גדולה לטיפה המרה. הוא כשלעצמו בן אדם טוב אך ברגע שהוא מתקרב לאלכוהול הוא הופך להיות בן אדם אחר חסר אחריות כלפי אישתו והילדה הופף להיות אפטי לא מתחשב עושה דווקא ונותן את התחושה שאני והילדה בתחתית סדר העדיפויות אצלו. בראש ובראשונה זו המשפחה המורחבת שלו לאחר מכן מגיעים החברים ורק אז אני והילדה .בכל פעם שנוצר בינינו ויכוח או מריבה הוא בורח לשתייה (4-5 בירות אם לא יותר של חצי ליטר בערב )בורח מהבית לחברים וחוזר שתוי מריח מאלכוהול מדבר שטויות או שלא מדבר בכלל ועושה ברוגזים של שבועות . בן אדם שפועל בעקבות האגו שלו והכבוד שחשובים לו יותר מעצמו. לצערי ראיתי את הבעיה הזו לפני שהתחתנו אבל בתמימותי רציתי להאמין שברגע שנתחתן ןנביא ילדים לעולם הוא ישנה פאזה בחיים אך התבדתי.פנינו לטיפול זוגי ובמשך 3 חודשים היה נראה כי דברים מסתדרים הוא הפסיק לשתות אך ברגע שהחלה ירידה במערכת יחסים הוא חזר שוב לשתות ולעשות לי דווקא בקיצור חזר לסורו וזאת מכיון שהוא לא יודע להתמודד אז הוא בורח ובורח לאלכוהול וגם הודה בפני המטפל הזוגי על הבריחה לשם. עזבתי את הבית עם הילדה לאמא שלי בירושלים(אני והוא והילדה גרנו בת"א)בהסכמת שנינו שהגענו לשלב שאי אפשר להמשיך ככה יותר הוא טוען שהוא סובל ואני ללא ספק סבלתי גם כן .הוא הפסיק את הטיפול הזוגי ואני התחלתי בהליכים וכמובן שכתבתי שיש לו בעיית שתייה. וברגע שהוא ראה את כתב התביעה הוא הפך להיות פשוט רשע הוא כתב עלי דברים איומים וכרגע אנחנו במצב שאנחנו בקושי מדברים ופקידת סעד אמורה להיכנס לסיפור בעקבות החלטה של בית המשפט לעינייני משפחה. ( וזאת מכיוון שאנחנו גרים בערים אחרות) אבל כמובן שאני אספר לה על בעיית השתייה כי אני רוצה להיות בטוחה שכשהילדה תלך אליו אני אוכל להיות רגועה שהוא לא ישתה לידה ובטח לא יעלה על ההגה.סך הכל הוא אבא טוב ומאוד אוהב את הילדה והיא אותו אך בעיית השתייה מטרידה אותי מאוד ומזה אני צריכה להישמר ולשמור על ילדתי כי אני לא אהיה שם בשביל לפקח.כיום הוא בא לראות את הילדה בנוכחותי בלבד כי אין עדיין הסדרי ראייה. אך מאוד קשה לה להיפרד ממנו כשהוא הולך היא בוכה בכי קורע לב לא מבינה למה הוא הולך ואני פשוט לא יודעת מה לעשות במצב כזה אני נקרעת אני לא יודעת אם לנתק אותה ממנו ברגע שהוא אומר לה שלום או לתת לה להיות איתו עוד כמה דקות ... אך הכמה דקות האלו לא ממש מועילות כי הסרט חוזר חלילה ברגע שהוא אומר לה שוב שלום הבכי חוזר אנא עזור לי כיצד אני אמורה להתנהג איתה כשזה קורה אני פשוט חסרת אונים לראות אותה במצב כזה ולא רוצה לעשות דברים על דעת עצמי אני רוצה שהילדה הזו כמה שפחות תינזק מהסיפור הזה

שלום רב ראשית רציתי להודות לך על תגובתך כרגע אני נמצאת במצב כלכלי בכי רע כך שלגבי הדרכה של איש מקצוע הייתי מאוד רוצה אך זה לא מתאפשר לי כלכלית האם ידוע לך על גורמים מסויימים שאפשר לפנות אליהם ללא תשלום? לשאלתי לגבי מה לעשות כשהילדה ואביה ניפרדים אחרי מפגש לא ענית לי אשמח אם תשיב לי עליה לעת עתה עד שאמצא לי יעוץ לעיניין ושוב תודה אלי

יש לי תאומות בנות 10 וחצי רוב הזמן הן מתחרות אחת בשניה רוב הזמן הן רבות האחת מציקה לה בשקט והשניה עושה את זה ברעש עצבנית ויש לה פתיל קצר .קשה לתקשר עם אחותה התאומה וגם איתי.שקשה במשהו מסויים מתחילה לקלל ומרביצה .ההתארגנות של היציאה מהבית מאד קשה ,לכן אני מעירה אותן מוקדם יותר כי אני יודעת מראש שיקח הרבה זמן .

אני אמא יחידנית למדהימונת בת 2.4. אנחנו בלינה משותפת + הנקה של בוקר (שלרוב מתחיל ב 05:00...)מרגישה שרוצה להעביר אותה לחדר משלה ולגמול מהנקה. אשמח לעצתכן - מה לעשות קודם? אולי את שניהם יחד? ואיך?? הרבה תודה!

הי נויה לדעתי וניסיוני הרב (2 כבר גמלתי נשארו 2 בני שנתיים עם יניקה ולינה משותפת) קודם תגמלי מיניקה ואחכ תעברו למיטות נפרדות. אני חושבת שהפרידה קשה גם ככה אז אפשר בשלבים. שיהיה בהצלחה מירב

שלום, אני חד הורית בת 37, אמא ל2, ביניהם בכור בן 12. גידלתי אותו מגיל 0, לבדי ללא אביו, שלא כיבד את הסדרי הראייה והיה בא אחת לחודש לחצי שעה, ולא לקח אותו אליו. בשנה האחרונה הבכור כל הזמן אומר לי אני אוהב את אבא יותר ממך. אני יודעת שזה דרכם של ילדים שמה שלא מובן מאליו עבורם יותר מושך אותם, אבל קשה לי עם האמירות האלה ואני ממש לוקחת אותם אישית (למרות שיודעת שלא צריך לקחת).... אני אמא מפנקת רגשית, חמימה, חומרית, ובכל הרבדים שישנם, אולי באופן מוגזם, הוא גדל עם מעבר למה שיש לילדים שאף הוריהם נשואים. למרות האהבה שאני משרה, ולמרות מליוני הפינוקים שבעולם, אמירות הכאלה גומרות אותי ולא נותנות לי "חשק" להמשיך בפינוקיי, אני לא צריכה לעשות סנקציות על זה, אבל לא מבינה את אופיים של הילדים של היום, הכפויי טובה, שלאחר כמעט 13 שנה של השקעה, נתינה אהבה ללא גבולות, זה מה שאני מקבלת. נורא אשמח לדעתכם, לי באופן אישי נורא קשה עם זה.

שלום, הנני אמא לזוג ילדים מקסימים,מתחשבים ורגישים הבן בן 4 ו8 חודשים והבת בת שנתיים וחודשיים,אבל מאז שבני היה בן שנהו4 חודשים לערך והיה צורך כלשהו בהשארתו אצל הוריי הייתה לו מחאה על כך, זה היה מתבטא בבכי עז. משלמד לדבר התווספו לכך המילים רוצה את אמא, הביתה וכו'. גם כשהוריי היו מגיעים לקחתו מהגן היה בוכה בכי קורע לב, מיותר לציין את המבוכה של הוריי לאור קבלת פנים זו, למרות יודעם כי אין לקחת ללב. לאחר משבר הבכי היה נרגע והם היו מבלים, הוא אף היה מציין שהיה כיף! כיום הוא כבר כמעט בן חמש והוא עדיין מאוד מאוכזב כאשר נודע לו כי לפעמים יש צורך שיקחו אותו מהגן, דבר שקורה לעיתים רחוקות בלבד. לתמונה נכנסה גם אחותי שגם את פניה מקבל באופן זהה להוריי.אני חייבת לציין שלא מזמן הייתה תקופה שבה היו לקחו אותו והיה מקבל זאת ברצון ואף ציין שהוא רוצה ללכת אליהם ולהשאר לישון אצלם אך בתנאי שאנחנו נשאר גם.לא עבר זמן רב והמצב חזר לקדמותו רק שבזמן האחרון גם ביתי החלה לקבל אותם בבכי, ואף בפעם האחרונה אמרה להם אתם לא באים לבית שלי. אציין כי אין להם שום בעיה בקשר עם הוריי בעלי ותמיד הם שמחים לראותם - אולי זה קשור לכך כי הם כמעט מעולם לא הצטרכו להיות איתם לבד העזרה מגיעה יותר מכיוון הוריי. אך בפעמים שכן היו נשארים עם הוריי בעלי שמחו מאוד ולעיתים גם מבקשים שהם יקחו אותם על פני הוריי. אני אובדת עצות. מדוע לילדי קשה עם הוריי ואחותי. זוהי אינה תקופה אלא עובדה בשטח לאורך שנים. הדבר הגיע לכך שגם אמי וגם אחותי היו על סף דמעות בפעם האחרונה. גם כשנרגעים בסופו של דבר ומבלים, ברגע שאני ובעלי חוזרים, הם מתעלמים מהם לחלוטין כמעט. (בעיקר בני). ניסינו מתנות קטנות הפתעות זה מרגיע נקודתי ולפעם הבאה הכל מתחיל מחדש. תודה וסליחה על המגילה

אני עצמאית כך שיציאתי לעבודה תלויה בהורדת הילדים בגן , בעלי בד"כ לוקח את בני לגן ואני את ביתי בשנה האחרונה בעלי מרבה לסוע לחו"ל מטעמי עבודה כך שאני לוקחת את שניהם לגנים. במהלך השבוע אני אוספת את ילדי מהגן סביב השעה 4 אחרה"צ,שעת סיום הגן. הורי אוספים את הילדים ומטיילים איתם ומגיעים איתם אלינו הביתה.לפני כחצי שנה עברנו דירה לעיר אחרת כך שהורי מגיעים אלינו הביתה לפני כן היו לוקחים את ילדיי לביתם.ומשם הייתי אוספת אותם סביב השעה 6 ל8 בערב.8 מקרה חריג. כאשר אני ובעלי היינו יוצאים גם נכון בעיקר ללפני חצי שנה וזה לא היה קורה לעיתים קרובות הורי היו אוספים את הילדים מהגן והילדים היו נשארים ונרדמים אצלם.עד חזרתנו לקראת חצות. טרם המעבר לעיר החדשה לילדיי לא הייתה בעיה כלכך באיסוף מהגן, הייתה יותר מחאה אם אנחנו היינו אוספים אותם ואז הורי היו מגיעים ומחליפים אותנו. לשאלתך מה דעתו של בעלי על הוריי. בעלי מאוד אוהב את הורי ומעריך אותם. לעיתים יותר קשה לולהראות מכיוון שהוא אדם יותר סגור מבחינת הבעת הרגשות, אך עם חלוף השנים היחסים רק מתחזקים. ראוי לציין כי בעלי ואימו בקשר לא טוב, או יותר נכון ללא קשר בכלל. נפגשים רק לעיתים רחוקות בארוחה משפחתית. אך עם זאת ילדיי אוהבים אותה מאוד. למרות שאינה בתפקדת כסבתא בשום צורה שהיא. תודה רבה ושוב סליחה על אורך התשובה.

שלום , בתי בת שנתיים וחצי, גמולה כ 4 חודשים מפיפי לחלוטין. הכל קרה בכמה ימים, ביוזמתה ואפילו מרבית הזמן גם בלילה. אבל, לא ברור מה קורה בעניין הקקי? היא עושה קקי רק בבית. בגן לא. הגן עד 16:00.. אז התחילה לעשות בבית לפני הגן ואחרי הגן. ניסיתי לשאול בגן אם יש סיבה ואם עושה, אמרו שלא ידוע להם, שהיא ממש עצמאית עם הפיפי, הולכת לבד לאסלה (הקטנה) ועושה. בבית, היא עושה את הקקי בתחתונים. לפעמים קשה לה להוציא כי התאפקה בגן. אבל היא מודעת לזה שיש לה וניגשת למקומות שקטים בבית.. לאיזה פינה ואני רואה שהיא שקטה אז אני מבינה שהיא עושה.. אני אומרת לה בלי כעס שהיא יכולה גם באסלה ומציעה לה פרס אם תעשה באסלה, אבל כלום לא עוזר. היו פעמים בודדות שניסתה לשבת גם בקקי ושרה שיצא , אבל ישר ירדה ואמרה שאין. הצעתי לה לקרוא ספר על האסלה, היא לא מוכנה. זה מוזר לי היות וגמולה הרבה זמן. האם זה בסדר לתת לזמן לעשות את שלו? או שכדאי להתערב? ברור לי שזה ענין פסיכולוגי.

שלום רב, מדובר בבחור חייל בן 20. מקסים חכם נאה גבוה אבל חנוני כזה לא ספורטיבי(למרות שהוא מתאמן עכשו כדי לשפר את הופעתו יורמית).הבעייה הגדולה שלו היא קול גבוה נשי, שגורם לבנות בבסיסו לחשוב שהוא הומו. הוא אוהב להיות במחיצת בנות ולשוחח איתן עם על נושאים שנוגעים להן.בבסיס הקודם החיילים הציקו לו על כך.לכן הוא עזב שם. הוא מאוד סובל מכך כי הוא לא הומו(אני מאמינה לו כי הוא לא טיפוס שהיה משקר על כך).הוא עוד לא יצא עם בחורה והדחיות של הבחורות מאוד משפיעות על מצבו הנפשי.איך אפשר לעזור לו, אודה לך אם תתן לי עצות נכונות לגביו.

הוא מאוד פתוח לאימו וגם אלי. אנו משפחה קרובה מאוד. לכן זה מאוד כואב לי.

שלום, בתי בת הארבע התחילה לפני כחודשיים לאמר לי כל הזמן " אמא, אני אוהבת אותך". זה נשמע מאוד אובססיבי וכאילו זה בא מאיזו מצוקה שהיא רוצה לאותת עליה. אין לי מושג מדוע היא החלה לעשות זאת. האם לכם? היא גם החלה לבכות מאוד בקלות מכל שטות קטנה, להיעלב מאמירה שלילית (לא פוגעת, רק מעצם המילה "לא")ולצרוח צרחות על דברים קטנים שלא מסתדרים. היא ילדת סנדוויץ בין שני בנים הגדול בן 6 והקטן בן 2. כל אח בדרכו יודע לסחוט תשומת לב. האם כך גם היא מנסה או שחלילה עליי גם לבדוק אם מישהו פגע בה... עד עתה היתה ילדה עצמאית עם הליכות שקטות ונוחה. אודה לכם על תשובתכם.

שלום, איך ניתן לשכנע ילדה בת 6 לסדר ולנקות אחריה את החפצים או כל מטלה אחרת? איך ניתן לשכנע אותה לא להגיע לחדר ההורים בלילה? ולהפסיק להרטיב במיטה בלילה? תודה מראש, יעלי

שלום אני חד הודית לילד יחיד (בינתיים) בן שנה ועשרה חודשים. האב לא בתמונה. אנחנו גרים בדירה קטנה והוא אמנם ישן בחדר נפרד אבל שותף (פעיל) לכל יתר ההתנהלות שלי: נכנס לשירותים כשאני שם, מביט בי מתקלחת, מביט בי מתלבשת, בגיל צעיר יותר היתה תקופה שנגע לי בחזה בשחוק... היום הוא "תופס" לדודותיו את החזה, למטפלות בגן, אם יש עור חשוף (צמיג בטן וכיו"ב) הוא מתמלא צחוק שובבי ונוגע בו. יש לציין שזה לא קורה כל הזמן בתכיפות גבוהה, אלא ככה מדי פעם בהשתובבות רציתי לדעת אם "נורמאלי" אם יש צורך להעיר על כך איכשהו או כיו"ב...?

יש לי תינוקת בת 3 חודשים היא מקסימה וחייכנית כל היום,היא אוהבת להיות לבד ולדבר אם עצמה... היא תמיד נרדמת לבד במיטתה ללא נדנודים. אבל לפעמים אולי פעם בשבוע ולפעמימ פעמיים לשבוע היא מתחילה בצרחות חזקות ללא שום סיבה ( לא בשעה של ארוחה או שינה ) אני לא מנסה להבין מה לא בסדר. היא נרגעת רק על הידיים אחרי שאני מנדנדדת אותה - הצרחות חזקות וזה יכול להמשך בין רבע שעה לשעה. אך אני יכולה לעזור לה ולהבין מה לא בסדר? בימים כאלה אני גם לא מצליחה לקלח אותה כי אני מפחדת שהיא תצרח עד יותר חזק.... תודה מראש!!!

שלום רב, לביתי בת השנתיים (הבכורה והיחידה כרגע) יש התפרצויות זעם ולא מעטות שאיני יודעת איך להתמודד איתם וגם לא תמיד ברור לי ממה הם ניגרמות. אני אתן דוגמא שקרתה אתמול, הייתי איתה בג'ימבורי היא הייתה פשוט מקסימה ונהננו אחת מהשנייה מאוד כשיצאנו קניתי לה גלידה לבקשתה. בלק הראשון שהיא לקחה מהגלידה היא התחילה לצעוק ולבכות, ניסיתי להבין מה הבעיה אך ללא הצלחה וככה זה היה לפחות עוד 3 פעמים עד שהיא פשוט נכנסה לסוג של קריז וניערה את הגלידה לכל עבר וכמובן שהכל נשפך ונעשה לבלגן גדול. הרגשתי שאני פשוט רועדת מעצבים ולא ממש יודעת איך להגיב לזה.... זה בדר"כ קורה בהקשר של אוכל (גם בבית)ולפעמים גם בזמני משחק. בבקשה עזרה!!! איך להתמודד ולמה זה קורה??

שלום אני בת 24 יש לי ילדה בת שנתיים וחודשיים היא יושנת אתנו בחדר מאז שהייתה חולה מגל 8חודשיים או פחות זה ממש מפריע לנו בזוגיות ובמיחוד לבעלי אנחנו מקיימם יחסי מין בסלון או בחדר אחרי שהיא נרדמת מפחדת שתרגיש או תשתע אותנו ויהיה לה סיוט מזה היא מאוד קשורה אלי לא מסוגלת לישון בלעדי פעם נסיתי לשים אותה בחדר שלה היא לא הפסיקה לבכות אפילו לא התעייפה אני ממש רחמתי עליה ואז נתנתי לה לישון לידי נרגעה כאילו לא קרה כלום מה אפשר לעשות אתם יכולים לעזור לי ? ותודה

אני אימא לשלושה ילדים נהדרים, ולפני כשלושה חודשים הצטרף למשפחתנו תינוק חמוד. בתי, שהפכה לילדה אמצעית, מתחילה רק עכשיו להפנים את מעמדה, והבעיה המציקה ביותר היא שבכל לילה היא מגיעה למיטה שלנו, לפעמים עם השמיכה שלה ונשארת בינינו עד הבוקר. הדבר לא מפריע לזוגיות שלנו, אולם אני מרגישה שמשתרש פה דפוס לא בריא, שפשוט אין לנו כח להתמודד איתו אשמח לקבל כלים להתמודות עם הבעיה בטרם תהפוך להרגל קבוע. תודה מראש

קודם כל תודה. הגדול עוד מעט בן 10 והוא עוזר ומקבל את הקטן באהבה גדולה. האמצעית בת 4, ובנוסף לפלישות הליליות שלה היא גם מתקשה מאוד להיפרד ממני בגן. כל פרידה מלווה בבכי וצעקות. בנוסף חשוב שתדע שבכל ערב אני יושבת לידה עד שהיא נרדמת, כולל סיפור ושירים, כך ששגרת הערב שלי מוקדשת בעיקר לה.תודה מראש על העזרה.

נמאס לי כבר. באמת שאני לא יכולה, אני והילדים כל הזמן רבים, ועל מה? על כלום! לדוגמא - יום אחד ראיתי שכולם בדאון כי בעלי לא התקבל לעבודה שרצה, אז החלטתי לעודד את כולם ולקחת את כל המשפחה להצגה (וגם כי ראיתי שבדיוק הגיע לי מייל ממזרחי שיש הנחה להצגות.. אבל לא משנה). אז על מה מצאו לריב? על איזה הצגה נראה! יום אחר, הלכתי לקניות עם שני הקטנים, כל משך זמן הקניות הם רבו על מי יחזיק את העגלה, מי ישב במושב הקטן הזה בתוך העגלה, מי יעביר את המוצרים על הזה של הקופאית. אין גבול!!! לי נמאס, אני מרגישה שחוקה. ושום דבר שאני חושבת עליו - לא מצליח. בטח תגידו לי לקחת אותם למקום רגוע או שקט ואני כבר יודעת שהם משפיק כשרים למצוא על מה לריב גם שם... עזרה?

בן 16, בת 10 ובת 6 וכן, הם מלהיבים אחד את השני..

ביתי בת ארבע וחצי בדרך כלל ישנה שנת צהריים הייתי מעוניינת לדעת עד איזה גיל שינת הצהריים מומלצת? לפעמים היא מתקשה להרדם בצהריים ואני עומדת על כך שתישן משום שזה ישפיע על כל אחר הצהריים שלה אך שמתי לב שלאחרונה קצת יותר קשה לה להרדם בלילה בקיצור האם להמשיך להתעקש? עד איזה גיל? וכמה זמן לאפשר לה לישון?

שלום רב, יש לי ילד בן שנתיים וחצי הוא ילד יחיד בנתיים. כאשר אני אוספת אותו מהגן באופן קבוע הוא צועק ורוצה שאלך ולא אבוא לקחת אותו. הוא נשאר בין האחרונים בגן מזה תקופה ארוכה של מעל שנה. בכל זאת הוא לא מתרגל וממש כועס עלי,הוא אומר דברים כמו- "לכי לעבודה שלך", ,אני לא רוצה אותך,וזה מלווה בהרבצות וצעקות ממש קשה לי להתמודד עם זה. היו ימים שההתנהגות היתה יפה רק כי היינו צריכים ללכת למקום שכייף לו אך עדיין זה חוזר. בכלל כל פעם שלא מוצא חן בעיניו משהו הוא מתנהג באותה צורה. מה ניתןלעשות כדי לקבל קצת יחס חם ברגע שני לקוחת אותו מהגן?

קודם כל תודה על התגובה, אני זאת שלוקחת אותו מדי בוקר והוא ממש שמח ללכת לגן והוא הולך עם הרבה מצב רוח. השבוע לא הרגשתי טוב ויצא שלקחתי אותו בין הראשונים מהגן והוא ממש שמח לקבל אותי ורץ אלי בחיבוק. הבעיה היא רק שהוא נשאר ממש אחרון לקראת השעה 16:30 וכשאני אוספת אותו הוא מתחיל עם ההתנהגות הזו. אבא שלו מביא אותו פעם בשבוע מהגן ומקבל אותו גם בברכה. אני לא מכירה את התחושה הזו שהוא נותן לי משום מקום אחר. בימי שבת הוא מרכז העניינים שלנו ואנו מנסים להעסיק אותו בהרבה הפעלות או משחקים בבית. סך הכל כשאנו בבית הוא מחבק ואוהב לשתף על מה שעובר עליו.לרוב רגעי המשבר הם יותר בשעות של החזרתו מהגן מאוחר, ואלו השעות שבדר"כ אני יכולה להגיע. בחצי שעה שבין 16:00 ל- 16:30 יש אתו גננת שלא עושה איתם כלום ואני תמיד מוצאת אותו עייף על השטיח על הספה ומחכה. יכול להיות שבגיל כזה הוא ממש צובר כעס על היותו מחכה לי ושלא אספתי אותו בזמן שכולם אוספים את הילדים?

אהוד שלום, אני רוצה לספר מעט על ביתי בת ה-4 כבר כמעט שנה שהגברת מחליטה לעשות סדר כל הזמןןן! החדר צריך להיות מסודר בדרכה, לא נכנסים לחדר ואם היא מתנגדת צעקות עד השמיים, לא מזיזים משחקים וגם לא עושים סדר האחות הקטנה לא יכולה להוציא משחקים הסדר מתמקד בחדר שלה בלבד זה מפריע לנוכי נראה שהיא כל כך דרוכה לענין הסדר ואוי ואבוי למי שמפר או חודר לסדר שלה כשהיא מתעוררת בבוקר עוד לפני שהיא מחליפה בגדים או נוטלת ידיים היא כבר מתחילה לארגן ולסדר את המיטה, כל הדברים שלא נראים לה בסדר מה דעתך? אגב הגננת מספרת שהיא מאוד מסודרת ומקפידה על הסדר גם בגן.

אהוד תודה, חשבתי על מה שכתבת לי והייתי רוצה קצת עזרה והכוונה כיצד לזהות את המצוקה שלה ומדוע שירה נוהגת כך. האם תוכל לתת לי כיוון חשיבה? או דרך להתחיל בשינוי שיוביל לשינוי גם אצלה.שירה הבת השלישית מתוך 4, ילדה מקסימה חכמה ונבונה יש לה עקרונות והתפרציות כמו כל ילדה אחרת בת גילה, בשנה האחרונה אנחנו מתמודדים עם קושי של הבת הרביעית-בעיית אכילה ואבל בחצי השנה האחרונה חל שינוי לטובה והבית מתחיל להתנהל אחרת. מלחיצה אותי העובדה שהבוקר שלה מתחיל מייד בהשלטת סדר, התוכל לסייע?

בוקר טוב בני בן חצי שנה סירב המהתחלה למצוץ מוצץ ובגיל חודשיים החל למצוץ אצבע. כיום יוצאות לו שיניים והוא סובל מכאבים ואין דבר שירגיע אותו. מה אפשר לעשות כדי לגרום לו להיגמל ממציצת אצבע ניסתי להמתיק את המוצצים אבל ללא הצלחה אני מפחדת שימצוץ עד גיל מאוחר. ומתי אפשר להתחיל לגמול אותו ובאיזה דרך?

שלום, בני הגדול בן שנתיים וחצי. בשנה שעברה הוא היה במעון. ההתאקלמות היתה קלה והוא מאוד נהנה. לפני חצי שנה ילדתי בן נוסף. בני הגדול חווה את הימים בהם נעדרתי מהבית ואת התקופה הסמוכה אליה בצורה כמעט טראומתית: ללא שינה, לא הסכים שאעזוב אותו בזמן השינה, בכי פתאומי ומעין "ניתוק".(התייעצתי אף איתך בתק' זו). לאחר כחודש וחצי נראה היה כי הכל מאחורינו, אך הוא עדיין מזכיר את הימים בהם לא הייתי והוא בכה. שבוע לאחר הלידה המעון יצא לחופשת קיץ ולאחר מכן הוא נשאר איתי בבית עם התינוק. השבוע אני חוזרת לעבודה ביום ג'. עקב חוסר מקום במעון הקודם רשמתי את 2 הילדים במעון אחר (שיתרונו שהוא קרוב לעבודתי). עתה אני מודאגת מהחוויה של בני הגדול שאומר שאינו רוצה ללכת למעון בו ביקרנו (בביקור הוא בכה אחר רבע שעה שעזבנו אותו!), ואף מתחיל להתנגד ללכת לישון, ומתעורר מוקדם. רציתי לשאול: א. האם כניסה למעון הקודם יכולה לחסוך במידה רבה את קשיי החזרה למעון ולמנוע תופעות כמו שהיו אחר הלידה (אני שואלת כי אמור להתפנות בקרוב מקום במעון הקודם עקב מעבר של ילדה דירה)? ב. האם אתה צופה שיהיו תופעות כאלו כמו לאחר הלידה? במיוחד לאור העובדה שהוא מאוד נחרץ באמירתו שאינו רוצה? ואם כן איך לנהוג עימו? ג. האם נכון לשאול אותו- אם הוא רוצה ללכת למעון הקודם (אותו הוא מזכיר ואת המטפלת) או אפילו ללכת איתו לביקור ולבחון את התנהגותו שם? ד. במידה ובאמת עדיף שיחזור למעון הקודם, הדרך היחידה תהיה להכניסו לקב' של יותר קטנים עד שהילדה תעבור דירה, האם זה כדאי בכלל? או שגם ככה מעבר מקבוצה לקב' הוא כמו פרידה וסתם גורמת לחוסר יציבות? (בקבוצת הגדולים נמצאת המטפלת משנה שעברה, ובקבוצה של הקטנים יותר- מטפלת שאינו מכיר)? תודה רבה, וסליחה על האריכות.... אשמח לתשובה קרובה כי מדובר על יום שלישי הקרוב.

לבתי בת ה-9 יש חברה טובהמאוד בכיתה, כתוצאה מכך שהייתה השפעה לא טובה עליה, בתי נגררה לכל מעשה לא חינוכי ואני הפרדתי בין השתים מחוץ ללימודים. החברה ניסתה לעשות חרם על בתי והדבר לא הצליח. כיום כל פעם שבתי מנסה להתחבר עם ילדה כלשהי, באה חברתה הקודמת ומושכת אותה לכיוונה כך שלבתי אין עם מי לשחק בהפסקה והיא חייבת להצטרף לחברתה הקודמת למשחק. כיצד עלי לנהוג?, האם עלי להתערב? אני המלצתי לבתי כי בפעם הבאה שדבר מעין זה יקרה,עליה לומר לחברה כי היא יודעת מה היא עושה ובמידה והיא תמשיך כך, היא יותר לא תשחק עמה גם בבית הספר, האם נכונה המלצתי?

קודם כל תודה על המענה המהיר. ב. אני לא כועסת על הילדה,למען האמת אני יותר מתוסכלת שאיני יכולה לעשות דבר. ג. אני יודעת שאסור לי להתערב, אך האם אסור לי גם ליעץ?, האם לא כדאי שאני אגיב ולא רק אקשיב? ד. ושוב כיצד עלי לענות כאשר בתי מספרת לי את הדברים?

שלום , בני בן ה-10 משתמש בתקופה האחרונה בעיקר בבית הספר בביטיים כגון : "אני לוזר" "אין לי מזל" "אני שטן" . זה קורה לו לפחות פעם בשבוע התפרצויות כגון אלו באמצע שיעור. מדובר בילד אינטילגנט אך רגיש ואף תלמיד טוב . הילד מכחיש בכל תוקף שאמר משפטים אלו אפילו בפני היועצת וכמובן בפנינו ההורים . כשנאל איך היה בבית הספר תמיד עונה שהיה בסדר . יש לציין שבבית אין לו את התקפי הזעם והתסכול הללו . יש לציין שהחברים בכיתה מאוד רגישים למצבו ואף מנסים לעודד אותו שקורים מצבים כאלו. איזה טיפול אפשר להציע לילד אובדי עצות . תודה .

הילד הגיע כעוס מבית הספר / הגן ? רוצים להקשיב לו באמת ? הכינו טבלה : בעמודה הראשונה כתבו :אירוע, בשניה: פירוש, בשלישית: רגש וברביעית: תגובה. התחילו לראיין את הילד: תנו לו לכתוב או כתבו במקומו כל מילה שהוא מספר. אל תהיו שיפוטיים. אל תביעו דיעה. רק שאלו וכיתבו. הקריאו לו את אשר כתבתם ושאלו אם הבנתם נכון. אם לא - תקנו. חשוב לאפשר לו להרגיש שהקשבתם באמת . בעמודה השנייה כתבו מה הוא חשב על מה שקרה או איך הבין את הסיטואציה. אל תתווכחו. רק כיתבו. בעמודה השלישית כתבו מה הרגיש כתוצאה מן הפרשנות שנתן. עיזרו לו להבין את ההבדל בין מחשבה/פרשנות לבין רגש: פחד, כעס, תיסכול ועוד... בעמודה הרביעית כיתבו איך הגיב על פי עדותו. לאחרמכן הציעו לו לחשוב על דרכים נוספות לתגובה. הציעו גם משלכם. הציעו דרכים אבסורדיות לתגובה ודרכים שנראות לכם פרודוקטיביות.. בקשו מהילד להביע דעתו על כל אחת מן התגובות האפשריות. מה ירויח ומה יפסיד כתוצאה מכל תגובה. הזמינו אותו לקחת רגע להקשיב לגוף לראות מה נכון לו איך מרגיש לו בבפנים עם כל אחת מהאפשרויות שעלו. תנו לו להגיע למסקנות בעצמו.

שלום אהוד אם זה נראה כפרסומת - ממתנצלת אילו רציתי לפרסם הייתי מוסיפה פרטים ליצירת קשר וכו'... התכוונתי לטיפ פשוט, ישים, ונגיש.. מי שיבחר - יעשה בו שימוש ומי שיזדקק לאיש מקצוע - ימצא את דרכו אליך, או לכל איש איש מקצוע אחר שיבחר. יום נעים ובהצלחה

שלום , רציתי להתייעץ . בני בן שנתיים וחצי וקשור אליי מאוד , נמצא במסגרת עד השעה ארבע בצהריים , בעלי חוזר מהעבודה כל יום בשעה 19:30 ממש לפני שעת ההשכבה של הילד פרט ליום אחד בשבוע בו הוא מגיע ב17:00 . הילד מסרב להתייחס אליו ואף דוחה אותו לעיתים הודף ואף צועק לעברו "פויה" רק אימא . אני כל הזמן מטפטפת לילד עד כמה האב אוהב אותו , נותנת לו לשוחח עימו בטלפון בשעות ההעדרות שגם לכך הוא לא נענה , חשוב להדגיש שיש לו אבא מדהים שמפנק ואוהה ולא מפסיק לדאוג. הילד מתעורר בבוקר ואם האבא נמצא ואני מתקלחת ולא עונה לו הוא בוכה וצורח , הוא לא מוכן שהאבא יקח אותו לשום מקום בלעדיי ונדירות המקרים בהם הוא נותן לו להשכיב אותו לישון האבא ואני מתוסכלים מאוד , הילד אוהב אותו ללא כל ספק , מעולם לא היה כועס או תוקפני כלפיו . אני חשה בהבדל בילד כאשר אבא חוזר מוקדם מהעבודה הוא משחק איתו יותר אך עדיין מעדיף אותי, מה אפשר לעשות ? האם יש לאן לפנות לעזרה ? האם משהו שאני עושה לא בסדר? תודה רבה ! הילה

שלום- אנחנו ישנים עם בננו מאז שנולד- לא באותה מיטה אלא בניני מיטה שנצמדת לשלנו והאמת זה מאוד כייף ונוח( עדין יונק ומתעורר כמה פעמיים בלילה) יש לי 2 שאלות האחת היא שכאשר אני מרדימה אותו הוא מטפס עלי ומתחפר בי בסוף הוא נרדם לבד בגלל שאני שוכבת על ידו באת ההרדמה קצת קשה לשלוט בכך שכל תהליך ההרדמות יעשה לבד- האם זה בסדר? לא יגרם תלות בהרדמה כזו ברגע שיעבור למיטה משלו? ובכלל יש גיל שיותר רצוי או פחות רצוי לעשות את התהליך של ההעברה? ונושא אחר זה נושא הבטיחות מכיוון שהתחיל לזחול אז כשהוא ישן צהרים זה קצת מפחיד כי לא תמיד הוא קורא לי שמתעורר שמתי כריות וכאלה לא ממש עוזר וגם בלילה הוא זז מלא(!!!) ונדחף בי בכל מיני צורות- האם יש שיטה לגרום לו לישון ישר??? ובנוסף למישהו יש טיפים איך אפשר לשמור על השינה המושתפת מבלי להחשף לסכנת החנקות מעיכה או נפילות?

הורים יקרים, אתם רוצים לדעת מה עובר על ילדכם ברגע זה? פשוט עצרו רגע את מרוץ החיים שלכם, התקרבו אל ילדכם, לטפו אותו ושאלו אותו מה עובר עליו היום? איך הולך לו בבית הספר? האם הוא צריך עזרה? האם יש לו חברים חדשים? תהיו שם בשבילו, באמת. הילד ירגיש מתי אנחנו באמת רוצים לטובתו או מתי אנחנו רק מנסים "להוציא ממנו מידע". זה עובד. כמחנכת בכיתה אני נתקלתי בתלמיד שלי השבוע שפשוט לא רצה ללמוד באותו יום, הפריע, שיחק בפלאפון ועוד. יכולתי להעניש אותו ולסיים את העניין. אבל בחרתי להסתכל עליו רגע מהצד, ממש יכולתי לחוש את התסכול שלו, פניתי אליו, אמרתי לו בשקט, מה עובר עלייך היום? הוא לא הגיב. תלשתי דף מהמחברת שלי והנחתי לו אותו על השולחן. אמרתי לו:"עזוב אל תלמד, רק תכתוב מה עובר עלייך היום, זה חשוב לי לדעת". והוא עשה את זה במשך כל השיעור ונרגע. בסוף היום פניתי אליו, האמת שהוא כבר ציפה לזה ושוחחנו. הוא ריגש אותי שאמר שהוא שמח על כך שהוא יכול לדבר איתי. זה יכול לעבוד גם במשפחה... כדאי לכם לנסות. דיקלה מאמנת אישית להצלחה במשפחה 050-7677473

שלום. עמית בן כמעט 8 בכיתה ב'. בד"כ ילד מאוד אחראי, חכם, בעל בטחון עצמי ואינטילגנציה רגשית גבוהה. לאחרונה תפסנו אותו מספר פעמים משקר לנו בנושא הכנת שיעורים. שאלנו אותו האם היו לו שיעורים והוא אמר שלא.אתמול הוא שיקר גם למטפלת שלו בצהרון באותו נושא. חשוב לציין כי השקרים הם רק בנושא שיעורי הבית, ולא בנושאים אחרים. בכל פעם ששיקר הענשנו אותו בשבוע ללא מחשב וטלויזיה. אני מרגישה שזה לא ממש מרתיע אותו. חשוב לי לעצור את התופעה פה. אודה לך אם תוכל לתת לי רעיונות איך להתמודד עם זה, ואיך לגרום לו להרתע. תודה רבה.

שלום רב, קראתי בעיון את הבעיה אותה אתם מציינים. יפה מאוד שאתם פונים ממש בהתחלה כשהבעיה רק צצה. שקרים זה תירוץ להסתיר כאב גדול יותר, פחד, קושי של הילד.ולכן ענישה אינה הפתרון במקרה זה. עליכם לבדוק מה עובר על הילד עכשיו כי הוא בעצם דורש תשומת לב, אמנם בדרך שלילית, אך זה בדיוק מה שהוא רוצה...תנסו לתת לו את תשומת הלב הזו ותראו כמה דברים תגלו אצלו. בהצלחה, דיקלה מאמנת אישית להצלחה במשפחה ומורה מתקנת 050-7677473

שלום. בני בן 14 וברוב השעות החופשיות שלו הוא מול המחשב ומתנתק ממנו רק בסביבות 11-11ף30 בלילה . אני מבקשת ממנו לכבות את המחשב בסביבות השעה 10 בלילה ובפועל זה מתבצע רק בסביבות 11 בלילה , כמובן שאני מבקשת מספר פעמים עד שזה מבוצע . כתוצאה מאי תגובתו של הבן נגרמים חיכוכים ביני ובין בעלי שאינני תקיפה מספיק ואינני מעמידה לבן גבולות כפי שבעלי טוען שצריך להעמיד במיוחד שאני מבקשת ממנו הרבה פעמים עד שהוא מבצע , עוד טוען בעלי שהילד מכור למחשב ולא מתעסק בתחומים אחרים והשעות שהוא משקיע במחשב מוגזמות . מה לדעתך עלי לעשות ? להציב גבולות ולהתעקש עליהם גם אם זה לא למורת רוחו של הבן או האם עלי להעמיד גבולות לילד בהסכמתו ? תודה

תודה על הרעיון אבל הבעיה היא שבעלי מגיע מאוחר ובאם הוא מציב גבולות לא תמיד מה שהוא מציב נראה לי ואינני מסוגלת לעקוף אותם. לא נראה לי כל הסיפור שבעלי יציב גבולות שאני לא מסכימה ולהפך זה חייב להיות הדדי אחרת הילד יתמרן בין שנינו , לא ? תודה

שלום, בני בן שלוש ומעולם לא ישן לילה שלם בחדרו ובמיטתו, הוא אוהב לשחק בחדרו ולראות טלוויזיה אבל הוא נרדם במיטתנו ובעלי מעביר אותו למיטתו, הוא מתעורר בין 1-2 קורא לי ורוצה שאני אשב לידו כשהוא מחזיק את ידי וישן כשהוא נרדם שוב אני חוזרת למיטתי ואחרי שעה או שעה וחצי שוב פעם קורא לי ורוצה להחזיק את ידי והוא יכול להירדם ושוב להתעורר רק שלי אין כוחות יותר, אני בהריון ואני מביאה אותו למיטתי והוא ישן עד הבוקר אך לבעלי זה מאוד לא נות ולפעמים הוא קם והולך לישון בחדר האורחים, נא עזרו לי בקרוב יהיה לנו תינוק ואני חוששה שזה יחמיר, מה עליי לעשות? תודה

שלום רב, ברצוני להתייעץ האם אכן בני סובל מאנקופרזיס או שיש לו בעיה אחרת. זה התחיל מתחילת שנת הלימודים הנוכחית(כשהילד עלה לכיתה א') כיום הוא בן 6 וחצי. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מנגבת לו את הישבן כשהוא מלא בצאה(לפעמים קצת יבשה) לדבריו של הילד לא מוכן להתפנות בבי"ס(כיוון שלא נקי שם), אך לפעמים זה קורה גם בבית. לדבריו של הילד לפעמים זה קורה במודע כיוון שהיתאפק ולפעמים לדבריו פתאום הוא חש שיש צואה בישבנו. האם אכן מדובר באנקופרזיס? אודה על תשובתכם.

שלום, אני אמא לילד בן שנה ותשעה חודשים. בני הלך למשפחתון פרטי לפני כחמישה חודשים. המליצו לנו על המשפחתון ונרשמנו בכיף. בתחילת השנה הובטח לנו כי הגננת לא תקח יותר מחמישה ילדים, אך לאט לאט מספר הילדים עלה ל-7. שעות פעילות המשפחתון הן 07:30-16:30. לא מזמן הגעתי לאסוף אותו שעה וחצי לפני הזמן וגיליתי כי כי שני ילדים גדולים יותר (בני 3) יושבים ואוכלים מסביב לשולחן כשלכל אחד מהם צלחת אישית בעוד שחמישה נוספים וביניהם בני יושבים על הכסאות בחצי עיגול ללא שולחן וללא צלחות, שמתי לב כי ישנה רק צלחת אחת מונחת על השיש ובה שאריות אוכל ואין יותר צלחות בכיור. הילדים ישבו יחפים (רק עם גרביים), למרות שבתחילת השנה נתבקשו כל ההורים להביא נעלי בית לילדיהם. בני חלה ולא היינו כמה ימים בגן. כשהלך שוב, הגעתי שוב לפני הזמן לבדוק את הנושא, הגננת סירבה לפתוח לי את הדלת בטענה שאני אפריע לילדים לאכול, וביקשה ש"אסתובב" עשרים דקות, אחרי כ-7 דק' דפקתי שוב, אך לא זזתי מהדלת, היא פתחה ואמרה כי הילדים כבר אכלו. עשר דקות אח"כ כשחזרנו הביתה גיליתי כי הילד רעב. שמתי לב שוב כי שני הילדים הגדולים אוכלים מסביב לשולחן בעוד שהקטנים יושבים על הכסאות, ורק מלחת אחת אחרי אוכל מונחת על השיש. לשאלה האם הילדים אוכלים לבד ולכל אחד יש צלחת הגננת השיבה שכן. יצרתי קשר עם אחת האמאות שאמרה כי המקרה כבר קרה ואחד ההורים העיר לגננת על כך שמאכילה את כולם מאותה הצלחת, אך היא אמרה שזה לא נכון. בנוסף, התברר לי (מאותה אמא), שהגננת נוהגת לסגור ילדים בחדר אם הם לא מתנהגים טוב (סיפרנ לי שראתה לפחות 2 ילדים סגורים בחדר כל פעם). וגם התברר כי יש לה 6 מיטות תינוק בלבד, כאשר ישנם 7 ילדים, ואמא אחת אף ראתה את הלדה שלה ישנה במיטה של מישהו אחר. לאחר בירור הנושא עם עוד אמא גילינו כי כל אחת משלמת סכום אחר למשפחתון, ועד היום אף אחת לא קיבלה את החוזה עליו חתמנו, למרות בקשתנו החוזרות לקבלו, וגם לא חשבוניות על התשלום. יצרתי קשר עם מועצה לשלום הילד ושם המליצו על כתיבת מכתב לתמ"ת ואליהם לאחר חתימת כל ההורים. הצעתי את הדבר לשתי האמאות שהסכימו ואחת מהן אף הוציאה את הילדה שלה מהמשפחתון, וסיפרה לגננת את הכל. הגננת הזהירנ שאם אכתוב מכתב תתבע אותי על כך שאני מסיתה את כולם נגדה, למרות שנאמר לה מפורשות שכולם באותה הדעה. הגננת יצרה קשר עם כל ההורים (חוץ מאיתנו) וקבעה אסיפת הורים דחופה, בלעדנו כמובן. הבעיה היא שנתנו לה צ'קים דחויים עד סוף שנת הלימודים, ואם אני זוכרת טוב כתוב בחוזה שאם אנחנו עוזבים יש לשלם לה חודשיים הודעה מוקדמת. למי פונים כעת? עם מי מתייעצים? עזרתכם הדחופה!!!

שלום אהוד, מדובר על אחיין שלי הוא בעוד חודשיים בן-4, באופן כללי הוא ילד מאוד מפותח בתחומים רבים הוא מאוד קשור לאבא שלו ויש ימים שהוא עובד עד מאוחר במסגרת תפקידו בכוחות הביטחון ואחיין שלי פשוט נכנס להתקפי הסטרייה שנמשכים גם מעל שעה ודורש בתוקף את אבא כאשר אביו בבית הוא לא עוזב אותו לשנייה.בזמן האחרון הוא מרטיב כל לילה מתעורר הרבה הולך למיטה של ההורים ואם הוא לא ישן איתם הוא דורש מאחותי שתישן במיטה שלו. בעיה נוספת היא שאבא שלו יוצא לקורס שבמהלכו יעדר 3 חודשים ובמצב של אחיין שלי כיום אנו לא יודעים איך להכין אותו ואיך להסביר לו מה עתיד לקרות ואם הוא יתנהג כמו שהוא מתנהג עכשיו מה על הוריו לעשות? כסטודנטית לפסיכולוגיה העניין מאוד מעסיק אותי והייתי מאוד רוצה לפתור לאחותי את הבעיה. ערב מקסים.

שלום רב, אני אמא לבת שנתיים, היא ילדה בכורה וכרגע יחידה היא עוברת תקופה לא קלה של גיל השנתיים אבל באופן כללי ילדה מדהימה, טמפרמנטית ויודעת מה היא רוצה. אני מרבה לצאת איתה לטיולים בעגלה ולהסתובב איתה גם למטרת קניות וגם לימי כיף בשבילה לג'ימבורי וכדומה והיא מתנהגת נפלא וממש כיף איתה. לאחרונה יצאתי איתה לטיול עם חברה שלי שהיא לא רואה לעיתים קרובות והתגובה שלה להצטרפות של החברה הייתה מזעזעת, היא התחילה לבכות ולילל שהיא לא רוצה את החברה שלי,זרקה את עצמה מהעגלה וזה היה פשוט נורא. כל נסיון שלי לרצות אותה או להסביר לה שזאת חברה של אמא כשל ובסופו של דבר נאלצתי לחזור איתה הביתה. אותו הסיפור חזר על עצמו גם אתמול עם חברה אחרת שלי ושוב נאלצתי לשנות את התוכניות. שאלתי היא למה זה קורה? ושנית איך עליי להתמודד בסיטואציות שכאלה? האם זה נובע מרכושניות אליי? אני אציין רק שכשאני מטיילת איתה עם אחותי או עם מישהו שהיא רגילה אליו זה לא קורה. בבקשה עזרה. תודה מראש טל

בני בן 11 ידוע עם בעית קשב ורכוז מטופל ברטלין..יש בינינו מריבות וחיכוכים לא מעטים לדוגמא אתמול בערב היה לנו ויכוח על מחשב ,יש מחשב אחד בבית בני מאד אוהב לשבת ולגלוש ובפייסבוק מרגע שקם בבוקר עד הערב שהולך לישון. היום כמו בכל ערב ישב במחשב למרות בקשה שלי לפנות לי למס דק זכיתי ל"הלואי ולא תחיי" את משגעת אותי את גורמת לי להתעצבן נורא רציתי את המחשב למס דק ואמרתי לו והבהרתי שזה למס דק מועט,אך הוא בשלו אסור לוותר לאמא.יתר על כך אביו אמר לי רואה למה גרמת?היה כה חשוב לבקש תמחשב דווקא כשהוא שם ? מה זה רק הילד רשאי לשבת במחשב? השאלה מה יותר נכון לעשות?תודה

בוקר טוב אהוד, הבת שלי בת 3 פלוס נכנסה השנה לגן עיריה. לפני כן היא הייתה שנה בפעוטון. הגננת מספרת שבתחילת שנה הילדה הייתה בישנית יותר ולא הייתה משתתפת והיום היא יותר נפתחה ולוקחת חלק. עושה רושם שהילדה מאושרת בגן ומנסה לרכוש חברות. אך עדיין אין קשרי אחר הצהריים. הבעיה בגן שהגננת שלה מרבה להעדר ובמקומה באות כל מיני מחליפות לא מקצועיות. כמו כן אין הרבה למידה בגן. לאור כל זאת החלטתי להעביר את הילדה גן לשנה הבאה. הבעיה היחידה שאני רואה לנגד עיני זו התחלופה של הגנים כל שנה כי שנה לאחר מכן היא תצטרך לעבור שוב לגן חובה. אני כל כך אובדת עצות מצד אחד לא רוצה להשאיר אותה בגן הזה ולבזבז את הזמן עוד שנה ומצד שני חוששת ממעבר נוסף של גן אחרי שנקלטה כבר פה השנה. האם לדעתך המעבר יכול לפגוע בבטחון העצמי ובשמחה שלה? אודה לך אם תתיחס לענין בהרחבה. תודה מראש

שלום ביתי בת שנתיים וחודש היא גמולה כבר חודשיים וחצי בערך מחיתול בבוקר ומחיתול בלילה חודש וחצי, לפני שבועיים החלפנו לה מיטה למיטת מעבר ומאותו הזמן היא הפסיקה להתעורר לנו בלילה לעשות פיפי (יש לציין שהתחיל להיות יותר קר בלילה באותה תקופה למרות שאנחנו מלבישים אותה יותר טוב) והיא עושה פיפי במיטה ולכן אנחנו משתדלים לקום כמה פעמים באמצע הלילה לקחת אותה לשירותים, הבעיה היא כשאנחנו לוקחים אותה לשירותים היא עדיין ישנה ועושה תוך כדאי שינה היא לא מוכנה להתעורר. ובנוסף מתחיל לברוח לה גם במשך היום לפעמים. מה ניתן לעשות בנידון???

מה הדרך הנכונה לגמילה בלילה מאחר והיא כבר לא מתעוררת לנו לשירותים? תודה מראש.

שני נכדי :הבת - 6 והבן -4.5 הישנים בחדר משותף נמצאו ע"י ההורים כאשר הבת נכנסה למיטתו של הבן ושיחקה באבר מינו של הבן (ילדי חזר בתשובה ) . מהמידע שקיבלתי מבני לתגובתם הוא מסר שהאם היכתה את הילדים . בני אינו יודע כיצד להתמודד ובעיקר חרד מחוסר ידע וההשלכות של המקרה.

הוקל לי ועדיין עומדת השאלה האם זו סקרנות בלבד ? והאם התופעה היא שכיחה ? כאשר אומרים לילד 'נוגעים רק כאשר'.. הכוונה לצורך מקלחת בלבד ? הבן נוגע די הרבה כאילו מגרד לו או... ואני מזהה חוסר אונים בתגובת האם תודה רבה

שלום, יש לי ילדה מקסימה בת שנתיים ו4 ח'. בזמן האחרון עושה בעיות לקום בבוקר, יותר נכון להתראגן, כל דבר במלחמה, נו כבר, בואי, אני מחכה וכו'. היא הולכת לישון בין 20:00-20:30 ומתעוררת בסביבות 7 בבוקר ולפעמים אף יותר. היא קמה לבד, היא רוצה לקום, אבל היא לא רוצה לעשות פיפי, היא לא רוצה לצחצח שיניים, היא לא רוצה להתלבש. אין לי כוחות. אני מגיעה לעבודה כאילו עברתי כבר חצי יום. חשבתי להעיר אותה יותר מוקדם, אבל זה לא עוזר.היא נמרחת ובוכה ומתעצבנת עלי. וכשכבר היא מסכימה לצחצח שיניים אז היא לא נותנת לי לעזור לה ולשטוף לה פנים או לצחצח לה בתוך הפה, והיא גם לא מסכימה לעשות את זה לבד, אח"כ הקרב על הבגדים, אני בד"כ לא נותנת לה אפשרויות בחירה בין בגדים, אני מחליטה מה היא לובשת. ואם היא רוצה לבחור היא בוחרת מבין שניים. מה עושים??? איזה שיטות יש? תודה רבה!

מידי פעם יש לנו ויכוחים שונים עם הילדה המתבגרת שלנו. במסגרת הויכוח הטונים עולים והיא לפעמים גם מתחצפת. האם אנחנו כהורים יכולים להגיד לה שאם היא ממשיכה להתחצף אז אין לה מקום אצלנו בבית ושתצא מהבית? אם התשובה כן, אז כיצד אנחנו כהורים מתמודדים עם עזיבתה את הבית ? מחכים שהיא תחזור לבד ? מחפשים לאן היא הלכה ? בקיצור, מה עושים אם היא באמת יוצאת מהבית במקרה כזה. אם התשובה לא, איזה פתרון יצירתי יכול לעזור לנו למנוע מהסיטואציה לחזור על עצמה ?

שלום, ברצוני להעלות שתי בעיות מדאיות אצל בני בן השלוש. 1.בנינמצא במסגרת למעלה משנה וחצי,לילד קושי חברתי. ילדים מנסים ליצור עימו קשר ולפתח שיחה ואף להשמינו אליהם הביתה אחה"צ אך הילד מתנגד,דוחה את הילדים ומתרחק מהם. כיצד נוכל לסייע לו,ולקרב אותו לילדים?? 2.בזמן האחרון (בשבוע/שבועיים האחרונים) בני מתעורר בבהלה נוראית וטוען שיש דבורה שבאה לעקוץ אותו. הילד צורח, רועד וחרד מאד לחזור למיטתו,הילד מבוהל ומפוחד נורא!! מקרה שקרה לאחרונה,יצאנו לטייל בחוץ והילד ראה צרצר קטן והחל לבכות בקול חזק,רעד כולו והיה מבוהל ומפוחד והחליט שהצרצר "עקץ" אותו והיה היסטרי לחלוטין. כשחזרנו הביתה ועברנו דרך אותו המקום הילד הלך בצד השני ופחד מאד להסתכל ולראות שוב את הצרצר. (כאילו שעבר טראומה ) הכיצד ניתן להתמודד עם חרדות אלו? בתודה מראש (וסליחה על המייל הארוך). הילה.

הילד נמצא בגן מועצה עד השעה 13:30. הילד ניפרד יפה ברוב הימים מידיי פעם יש לו קצת קושי להיפרד (אך לא משהו עיקבי). אני (האמא) מוציאה אותו באופן קבוע מהגן. בתודה מראש, הילה.

שלום, יש לי ילד בן שנתיים וחצי שבמהלך החודשיים האחרונים החל לדחוף ולהרביץ לילדים בגן שלו. במקביל הוא החל לבכות שעוזבים אותו בבוקר בגן. חשוב לציין כי גם לנו ההורים הוא שולח ידיים מידי פעם כשהוא מתעצבן ואנחנו מגיבים ב-"עונש" שהוא למעשה ישיבה בפינת חשיבה. האם יש דרכים לטפל בבעיה. אנחנו מעריכים שמכיוון שהוא עדיין לא מדבר באופן חופשי וקשה לו לבטא את עצמו הוא מתבטא באלימות. תודה מראש.