פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום! בני בד"כ ילד עצבני אחרי מס' שעות של מצב רוח טוב באה העצבנות אצלו אפילו על מילה שלא במקום הוא ילד שמסתגר בחדרו מקפיד לנעול בכל כניסה לחדר לאחרונה מסרב לדבר איתי בגלל שקבענו להפגש במקום מסוים ונפגשנו במקום אחר מצב הנתק הוא מצב שקט הוא לא אוהב הערות כך שקשה לי לחנך אותו רוב שעות היום הוא עסוק במחשב אני מרגישה שהוא מנותק הוא משתדל לא להפגש איתי פנים מול פנים וגם לא להסתכל עליי מה עושים?איך מחנכים אותו שלא להפגע מכל דבר קטן? תודה

אפשר לומר שלא בכדי הילד עצבני הבעיה קיימת גם אצל הבעל כשהוא נכנס ללחץ ומה שאני יכולה לומר זה שהבן לא מדבר גם עם אחיו הוא מדבר רק עם האבא תודה

היי בני בן 2.7 אחותו בת שנה . לאחרונה החלו בעיות התנהגות קשות.לא רוצה להחליף חיתול ומשתולל מסרב להיכנס לאמבטיה.מכה את אחותו. אני מתנהגת איך שאומרים"לפי הספר"רב הזמן.אסרטיבית,נחושה,מסבירה סבלנית.עד שבזמן מסוים אני מרגישה שאיני יכולה יותר. לדוגמא:לא יכולה לתת לו להיות עם קקי יותר מידי זמן אז בסוף מחליפה בכח. אם רוצה לצאת מהאמבטיה עכשיו מלבישה שלא יקפא מקור. אני מרגישה שאני מאבדת עם הימים את שלוות נפשי וחסרת אונים לנוכח המצב.ממש בדכאון ועם רגשות אשם. טיפים עזרה כל דבר יתקבל בברכה יום נפלא, שני

לצערי לא. יש לנו פעם בשבוע יום כיף לבד כשסבתא מגיעה.

היי, בתי (4.5) לא רוצה לקום בבוקר ולהסתדר לגן. אני יודעת שהיא אוהבת את הגן, אבל כניראה יש לה את הגנים של אמא שלה. גם אני מרגישה שהיא עושה את זה בכוונה קצת כי הוא יודעת שזה מרגיז אותי. כל כך לא נעים לי להתרגז בתחילת היום וחוץ מזה שאני בלחץ שהיא לא תאחר. מכיוון שאם היא מאחרת למפגש הבוקר הראשון קשה לה להיכנס לגן והיא בוכה שלא אלך. אני מנסה להרים אותה לפעמים בכוח וזה גם לא נעים וכבד. היום כבר הייתי על סף ייאוש ואמרתי לה שלא יהיה לה ממתק היום. אני יודעת שזו טעות ולא משתמשים בממתקים, אבל נגמרו לי הרעיונות. היש מוצא?

שלום לך אורנה, אני מקווה שזה בסדר שאני עונה למרות שאת רוצה שאישה תענה לך. רציתי לשאול אותך בת כמה את? וכן רציתי לשאול במה עסקת לפני שהקיבוץ הופרט? אהוד גלבוע בת 54. עסקתי בטיפול בילדים בהצלחה רבה. ובשאר עבודות קיבוץ. למדתי לתואר רשאון בפסיכולוגיה וחנוך. באופ'. סיימתי בהצטיינות. סמסטר בת"א עבודה סוציאלית. אשמח מאוד לסיוע דחוף. **בן זוגי הוא גבר מתעלל. עונש גדול. אינו מודע. מכחיש.

שלום, אני במצב נואש. נשואה למעלה מ-30 שנה עם בעל חולה נפש מתכחש (הוגדר בסכיזופרניה פרנואידית) המיט עלי שואה כלכלית, איבוד רכוש, מגורים ועוד... בשנים האחרונות שיקמתי עצמי מקצועית, אך הילדים לא מכבדים, מנותקים ממני לגמרי, איתן כן מדברים אבל רק למראית עין. הפסידו אמא ואבא. לא מצליחה להיפרד. מאיים, מסרב,וגם בעיות כלכליות. חובות והכנסה מועטה. האם אצליח אי פעם לשקם יחסיי עם הילדים? אני מיואשת והרבה פעמים חושבת על סוף.עובדת עם ילדים זוהי התרפיה שלי. אך זה לא הדבר האמיתי..רוצה את ילדי...אני שואלת במה פגעתי בהם? למה הם שונאים אותי?לאורך החיים תמיד המריד נגדי...

שלום לכולם, אני בת 22 ויש לי בעיה שאני מתמודדת איתה כבר 20 שנה.... יש לי אח קטן ומסיבה לא ברורה - אמא שלי תמיד העדיפה אותו, מגיל שנתיים אני רק שומעת "את אשמה", "את הבוגרת", "אל תצעקי", "הוא ילד טוב" וכמה שאני להיפך...תמיד ניסיתי להוכיח את עצמי וגם הצלחתי, אבל אף פעם לא הצלחתי באמת להנות מההצלחות, אני תלמידה מצטיינת בכל מסגרת שהייתי בה, אני לומדת תואר ראשון ושני באוני' ובכל זאת - אני באה הבייתה ותמיד אני חוטפת עוד ועוד סטירות לחי. אני יכולה להיות החברה הכי טובה, לשמוע, לדבר עם ההורים אלף פעם ביום ולייעץ אבל כשאח שלי יגיע הביתה - כבר הכל יישכח.היו לנו כ"כ הרבה ריבים וכל ריב מאז שהוא נולד, לא משנה על מה - הוא מראש היה הצד הצודק, מבלי אפילו לשמוע אותי, אני הרעה, אני השקרנית, אני העצבנית. אני והוא במצב שאנחנו לא מדברים אחד עם השני כבר שנים לסירוגין ואם אנחנו מדברים - אנחנו כבר מוצאים על מה לריב ושוב פעם לא מדברים. כבר ויתרנו על לדבר, אנחנו פשוט לא מסתדרים, אנחנו מאוד שונים ואני מרגישה מצידו המון תחרותיות, קנאה בכל דבר שיש לי, השוואה, רק מחפש איפה עשיתי משהו לא בסדר כדי "להשטנקר" (בד"כ זה לחפש שריטות באוטו) - למה היא ככה ואני ככה ולדעתי יש להורים שלי ובעיקר לאמא שלי חלק גדול בזה. יש המון מקרים של אי צדק וברגע שאני רק פותחת את הפה - כבר מיד משתיקים אותי, הוא מקבל את כל הבונוסים והם רצים ועושים בשבילו הכל, כשהיחס שהוא נותן להם הוא בצורת ציווי. אפילו הוא יודע שהוא המועדף והוא גם מנפנף בזה, יש לו לגיטימציה לעשות הכל בבית מבלי שאף אחד יפצה הגה, יש לי כ"כ הרבה דוג', נותנים לו כסף בסתר בעוד שלי אומרים ללכת לעבוד, הוא מגיע לצבא כל יום עם רכב! בעוד שאני נוסעת עם 4 אוטובוסים בכל יום, והדוג' כ"כ רבות.. הוא רק מצייץ - והם שם. אין לי גם עם מי לדבר על זה אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות. זה מעכב אותי בכל תחום בחיים, אני תמיד מרגיש שאני לא טובה מספיק, תמיד יש לי מעצורים. אני מקבלת מחמאות ותמיכה רק מבחוץ, הם פשוט דפקו לי את החיים....בעבר - כל הזמן הייתי רבה איתם על זה, כל ריב שלי איתו היה נגמר בריב שלי איתם כי כרגיל - הם היו משתיקים אותי ומצדיקים אותו וסוגרים את הריב בזה שאני עצבנית, כשהסיבה לעצבים היא שמראש הם היו משתיקים אותי ולא רוצים לשמוע. לא עוזר כלום, כמה שאני אגיד ואדבר - הם פשוט לא רוצים להבין. זה או לקבל את זה ולבלוע את זה (וזה מה שעשיתי כל השנים ואני כבר מרגישה שאני מתפוצצת) או לא לקבל את זה ולהיות בריב עם כל הבית. מצטערת על החפירה, באמת שזו פעם ראשונה שאני מוציאה את זה בכלל מהפה שלי...אשמח לעצות...אני תקועה בחיים, לא יכולה להתרכז במבחנים, תודה רבה מראש!!

לא הבנתי מה זה עם ניסיתי את הסדין החשמלי .מה זה? בקשר לגמילה מטיטולים בלילה תודה רבה

היי, לבת שלי (בת 4 ורבע). יש נטייה לא לענות כשפונים אליה. גם כשאהי או אפילו אדם זר. האם זה עובר עם הגיל או לדרבן אותה לענות כי זה מנומס?

היי, ילדתי בת 4 וחצי ומוצצת אצבע. איך מתחילים לגמול אותה? אני מדי פעם אומרת לה שכדאי רק בלילה.

בגיל 4 וחצי הם ממש מבינים. דברי אליה כבוגרת ותסבירי לה מה הנזק שזה עושה. שזה מעקם את השיניים וכו' ובנוסף תנסו לחשוב יחד על חפץ מעבר שיחליף את הצורך במציצה. משהו מיוחד. כשכל פעם שתרצה אצבע תדע שיש לה אופציה אחרת. ובלילה תציעי לה לתת לה יד במקום האצבע ולשבת לידה קצת. בבוקר אפשר להחביא לה הפתעה מתחת לכרית אם הצליחה להירדם בלי. בהצלחה...

היי, בני (בן שנתיים וחודשיים) החל לאחרונה לגעת במהלך המקלחת באבר מינו. נטייתי הראשונית היא לאפשר לו לגעת באבר מינו מבלי להעיר ולא לעשות מזה עניין מיוחד. האם גישה זו היא הנכונה? אם לא האם תוכל להמליץ כיצד להגיב / להתנהג כאשר זה יקרה שוב? תודה, אלכס

שלום אהוד, רשמת לי כתשובה: "אני רואה בכך בעייה", האם זו הכוונה או שנפלה כאן טעות כתיב קטנה המשנה את התגובה לחלוטין ולמעשה התכוונת לענות "איני רואה בכך בעייה"

שלום -הבת האמצעית שלי בת שלוש ועשרה חודשים היא גמולה מי טיטול מגיל שנה ועשרה חודשים ובלילה אני מלבישה לה טיטול לאחר מריבות קשות או כשהיא נרדמת היא מתעוררת כועסת למה היא ישנה עם טיטול ואומרת שהיא בוגרת וילדה גדולה אבלללל הטיטול כל בוקר ספוג וכבד מרוב פיפי מה אפשר לעשות?כדי לא לתסקל את הילדה מה טוב לעשות ומה לא ?דרך אגב היא מאוד חכמה ולאחרונה היא צורחת ומרביצה לאחים שלה כשדיברתי עם הגננת אמרה לי שמוזר לה לשמוע מה אני אומרת היא ילדה מקסימה ומיוחדת {ברור לי מאוד שבבית ילדים מתנהגים אחר מה לעשות בנידון תודה רבה וישאר כוח

אני הייתי משכיבה אותה לישון כמו שהיא רוצה - בלי טיטול. יש סדינים מיוחדים לגמילה. לפי דעתי אחרי כמה ימים של התעוררות בלילה למיטה רטובה היא תיגמל. וכמובן לחזק אותה שהיא באמת בוגרת וגדולה.

שלום רב לכם, קיבוצי הופרט באכזריות לא הצלחתי להשתלב בעבודה במערכ' שרציתי להוציא עבודה חלקית במכבסה תעשיתית בשטח הקיבוץ. אני אישה עדינה מאוד ולא יודעת / בנוייה להתמודד עם עולם העבודה שבחוץ על כל מרכיביו. *************************** חויתי משבר ענק!! איך יוצאים ממענו? ילדיי הבגירים נבוכים / מפוחדיםהתרחקו ממני מאוד. אני חושבת שהם זקוקים לעזרה ע"מ לדעת כיצד להתמודד עם המצב / איתי. אביהם גורס ש"קודם אטפל בעצמי" ורק אח"כ לקרב אותם. בעייני זו טעות איומה!!!!!!!!!! אנא, כתבי לי מהר מאו דאיך להתנהל? מה סוג הטיפול לו זקוקה, (רק אם אין ברירה אשלב פסיכיטרייה (כרגע משתמשת בתכשיר הומאופטי) ממש חירם עני לי. תודה!!

שלום. אני בת 36. אם ל-2 בנות (7, ו-5)נשואה מזה 7 שנים לגרוש + שניים (15,12). מאז ומתמיד כל כעס בינינו התבטא בשתיקות ארוכות מצד בעלי והסתגרות ממושכת. כשהבנות גדלו השתיקות התקצרו והמשכנו גם בזמן מריבות לתקשר בעניינים טכניים למען הבנות. בחנוכה שהיתי כשבועיים באירופה ובעלי היה עם הבנות. ביום ששבתי בעלי התגייס למילואים לתקופה של חודש ימים (לציין שהוא כבר שוחרר אך חתם על טופס התנדבות ומאז בכל עת שהגדוד שלו מזומן למילואים גם הוא מזומן למרות שעבר את הגיל). מאז שובי פגשתי אותו שעות ספורות בלבד ובכל זאת אני מרגישה שהוא לא התגעגע אלי כלל (אני כן) ולא חסרתי לו ויש משהו במילואים שמאוד מושך אותו. לטענתו, הוא לא יכול לצאת הבייתה (למרות שבמילואים קודמים הגיע המון הבייתה ושום דבר לא שונה הפעם) הוא נשען על הכעס שלו באופן כה תמוה עד כי עולה ביהמחשבה שהוא בוגד בי (מעולם לא חשבתי כך לפני). בשבת לפני שבוע הוא הגיע הבייתה כדי להישאר 4 ימים אך די בהתחלה התפתח ביננו ריב מכוער מאוד שהסתיים בכך שאמרתי לו שילך מהבית. הוא קיבל את ההצעה ונעלם תוך דקות כאילו התגשם לו חלום. מאותו יום, כבר שמונה ימים הוא בנתק מוחלט מהבנות. שתיהן העלו חום שלא ירד 6 ימים ושמר על רמה של 40 מעלות. את הקטנה תקפו היום כאבי אזניים מייסרים מאוד ולמרות הודעות ששלחתי לו שידבר עם הבנות ונסיונות חיוג הוא לא מגיב לכלום.לא יודעת מה לעשות. בעלי חושב שילדים לא צריכים אבא ולא ממש מעורב בשגרה אך כשהוא כועס עליי הוא מתנתק גם מהבנות באופן טוטלי. המילואים אמורים להסתיים ביום חמישי אך יש סיכוי גדול שהוא לא ישוב הבייתה (הוא מסוגל גם לישון במשרד. זה קרה בעבר) ואני תוהה מה להסביר לבנות ואיך להתקדם מהנקודה הזאת. אנילא יכול לשאת את הניתוקים האלו שנחוית אצלי כהתעללות נפשית בי ובבנות (זו לא פעם ראשונה) ושוקלת פרידה. אשמח ללשמוע את התייחסותכם לפרטים.

נסעתי לאירופה לבקר את אחותי שאיתה לא התראתי שש שנים. בעלי פירגן לי מאוד והתאמץ להשיג לי כסף למימון הנסיעה. גם כשחזרתי גיליתי שהוא התאמץ להשאיר לי בית נקי ומסודר ללא כביסות וכלים וגם שיפץ את החצר. בכלל הוא תפקד נהדר עם הבנות למרות שמעולם לא תפקד כהורה דומיננטי ולאורך כל שהותי בחול שלח לי תמונות שלהן. לגבי כדור השלג...אציין שנתקים מהסוג הזה כבר היו אצלנו בעבר. פעמיים הוא עזב את הבית בגלל דברים שאמרתי ופגעו בו וגם נמנע מכל קשר לכ- 10 ימים איתי ועם הבנות עד שהלכתי לפגוש אותו בהפתעה ואמרתי לו שיחליט לכאן או לכאן. כיום אני מרגישה שאני לא יכולה יותר לקבל העלמויות כאלו ולא מתכוונת (נכון לעכשיו) ליצור איתו קשר. תמיד אני הייתי זו שגורמת לו לחזור אבל זה כבר לא מספיק... תחושת הנטישה ואיבוד האמון מאוד חזקים הפעם. אציין שמצבנו הכלכלי קשה וקשה לו עם זה מאוד. מה אומרים לילדים במצב זה של חוסר וודאות? לא ברור מה יקרה...

היי, הבת שלי בת 4 וחצי ובארועים כמו ימי הולדת וארועים בגן היא נצמדת אלי ולא משתתפת בפעילויות לעומת אחרים. או שהיא נצמדת או שהיא בתוך הבועה שלה ועוסקת בעיניניה. הייתי מאד שמחה שהיא תיפתח. אני יודעת שזה פשןט עניין של אופי ואני כמובן מקבלת את זה כי למעשה גם אני הייתי כך. האם יש מקום לשנות זאת? ניראה כי היא לא חופשייה ועצורה.

כן יש לה חברה אחת טובה שלעיתים הן רבות.אני משתדלת להפגיש אותה עם חברים מהגן.לפעמים באים אלינו,לפעמים היא באה והיא מסתדרת מצוין.

שואלת שוב, נראה שהלכתי לאיבוד בין כל ההודעות כאן.. תודה מראש שלום, ביתי בת שנתיים ו-4 גמולה מטיטולים בהצלחה 3 חודשים. אני רוצה לגמול אותה גם בלילה. יש לילות שהיא קמה עם טיטול מלא ורוב הלילות עם טיטול יבש. היא לא שותה בקבוק בכלל. אלא יש לה כוס מים ליד המיטה והיא שותה ממנה גם בלילה. האם יש צורך לקחת את הכוס קודם ואז להוריד את הטיטול או שין קשר? ובכלל האם כדאי לחכות שהחורף יעבור? ואיך עושים זאת נכון? מה להגיד לה? ועוד שאלה, לגבי מוצץ, מתי גומלים? היא לוקחת מוצץ רק בשינה ובזמן שהיא רואה טלויזיה (חצי שעה-3/4 שעה ביום). גם כשהיא בוכה או קיבלה מכה היא מבקשת מוצץ. תודה, שלומית

איפה כתבתי שאני רוצה לגמול אותה ממוצץ, שאלתי היתה מתי גומלים ממוצץ. יש אישזהו טווח גילאים. לגבי הטיטול, היא קמה יבשה בלילה, האם זה נכון להוריד לה עכשיו או לחכות?

שלום יש לי תינוק בן שנתיים, שהורגל בהתחלה להרדם במנשא, אחר כך זה שודרג ללהרדם בנדנודים כאשר אני בעמידה. כיום שוקל 13 קילו, הדבר מהווה לי טרדה יומיומית, במיוחד כאשר הוא חולה ומתעורר מכל שעול. לא פעם כמעט מעדתי איתו מכיוון שאני עושה את זה כבר על אוטומט תוך כדי שינה, אחרת יש צרחות, בכי, וזה לא ניגמר. אשמח לעיצתך, יש לי בעיה לשמוע אותו צורח וחסר אונים, ואני לא יכולה לתת לו לבכות עד שיתעייף, כפי שאחרים מייעצים לי. אם כשהוא מתעורר אני מייד מנדנדת אותו, הוא יכול לחזור לשינה עמוקה תוך דקות,הוא לא עושה את זה באופן מודע בוודאות, לא בודק גבולות או משהו כזה. מודה לך מאד כרמית

שכחתי לציין, חד הורית, אין אבא בתמונה. אשמח לדעת מה עצתך, המצב בעייתי מאד בתודה כרמית

בוקר טוב (ממש...) בדכ אני מתעוררת בשש וחצי ואחרי שאני מסיימת להתכונן אני פנויה לילדים והרב זורם... הבוקר התעוררתי באיחור של רבע שעה והבוקר היה קשה לכולנו... שני הילדים בכו (7 ו-4), אני לא הפסקתי להזהיר מפני איחורים, זרזתי לביגוד, זרזתי לאוכל, זרזתי לשטיפת פנים, פיפי... כעסתי, צעקתי כנראה שגם העלבתי. כשהגענו לבית הספר הילד התחיל לבכות, אמר שאני שונאת אותו, ושזה בגלל הבוקר הנורא שהיה, כשהגענו לגן הילד השני אמר שהוא שונא אותי.. עכשיו אני מלאת רגשות אשמה, מרגישה פשוט רע רע רע. לא בא לי לעבוד בכלל, ומצד שני נמאס לי כל הזמן להאשים את עצמי על כל מה שקורה עם הילדים. מה אני עושה לא בסדר?

שלום... ברצוני לשאול בתי בת שנה הורגלה כבר מגיל חודש לישון בכרית ולנדנד אותה על הרגליים שלנו וכך היא נרדמת ואז מעבירים אותה למיטה שלה ובלילה היא מתעוררת 5 פעמים בבכי הסטרי ורק הכרית מרגיעה אותה עם הנדנוד דבר המריע לנו מאוד לשינת הלילה וליום שאחרי איך מפסיקים עם זה? והאם כדאי להעביר את מיטתה לחדר אחר ולא ליידנו תודה

בתי בת 3.6 נבונה,עצמאית ,חברותית,ומאוד דעתנית . מיזה כחצי שנה הדינאמיקה היומיומית שלי איתה היא של כעס רב-היא לא מקשיבה,מתנהגת בצורה ילדותית מאוד , חוטפת,אלימה כלפי ילדה אחת בגן( קטנה ממנה פיזית) ,התקפי בכי . אני מגיעה למצב של חוסר סבלנות וכעס רב כלפיה .פעמים רבות אני מחבקת ומלטפת בכדי להרגיע אך גם לאחר שאני מדברת איתה על הסטואציה היא חוזרת עליה שוב . אציין כי אני ובן זוגי לא נשואים,אנחנו מנהלים מערכת יחסים של שותפות -כל אחד חי את חייו . אין לי כל ספק שהתגובות שלי משפעות עליה היות ובן זוגי מגיע איתה לפחות עימותים. האם לדעתך אני זקוקה להכוונה ולייעוץ הורי? תודה

למריבה צריך שניים, לפעמים אם אנחנו ההורים מחליטים לא לריב לא להכנס לעמותים הם לא מגיעים. כשאת מרגישה שאת מתחילה לכעוס, תנתקי מגע ,תצאי מהחדר , תעשי סיבוב בחוץ, מקלחת משהו שינתק אותך הממצב. תאמרי לעצמך "אני לא נכנסת לזה". זה מאד עוזר.אפרת תמרקין - הדרכת הורים

היי, בתי בת 4 וחצי,(בתי השנייה בת 5 חודשים)ולאחרונה שמתי לב שהיא לוקחת דברים שלא שייכים לה.אמנם לא יקרי ערך אבל המעשה מלחיץ אותי. מצאתי צעצוע של הגן בתוך התיק שלה. היא לקחה מחברתה מדבקות ללא ידיעתה (הכניסה לכיס אחרי שחברתה סירבה לתת לה). מעבר לכך לעיתים היא אוכלת ממתק בסתר(אני מגבילה אותה ל-2 ממתקים ביום). מה היא הדרך הנכונה להתמודד עם זה? האם לדבר איתה ולהסביר? אני לא רוצה להביך אותה.לגבי המדבקות הסברתי לה שבפעם הבאה היא חייבת לשאול את חברתה אם אפשר לקחת ואם היא מסרבת לתת לה אז לא לוקחים. אשמח לעזרה

שלום.מדברת רחלי. אני בת 13.ובכיתה ז יש לי בעיה.הבנות בכיתה מאוד רוצות שאני ישתתף איתם. ויתחבר איתם.והיהי איתם. אבל אני לא יכולה .אני מיתביישת מאוד מאוד. וחושבת שכבר בגרתי .וזה לא לגילי.לרוץ.ליקפוץ. ותמיד ביגלל זה הם רבות איתי. שאני לא מגובשת.ואני מתומתמת.מפגרת.וכדומה.... אבל אני לא יכולה להישתנות.וזה מאוד קשה לי. אין מי שמבין אותי.וכולן בכיתה מגובשות.וחברותיות. ואני היחידה שתמיד בצד. איך אני יכולה להיתחבר אליהן? ולא להיתביש? ולא להרגיש נבוכה ופטתית כול הזמן? בקשה עזרו לי ,

שלום אשמח למס טלפון לתיאום יעוץ פרטני

שלום רב בתי בת ארבע וחצי ( בת בכורה מתוך שני ילדים ) . לאחרונה שמתי לב כי יש שינוי משמעותי בהתנהגותה במספר תחומים : 1. מסרבת לאכול , אם מתעקשים איתה מגיעה לבכי וצעקות ברמה גובהה מאוד ופשוט לא מפסיקה . הבכי נפסק רק אם מוותרים לה על הארוחה או שולחים אותה לחדרה. קיימות סיטואציות נוספות בהן מגיעה לבכי אך רוב הבכיות מסביב לנושא האוכל . 2. בתקופה האחרונה היא נוקטת במחוות של אלימות (מרימה חפצים לעברי , מכה אותי כאשר אני כועסת עליה ) - חשוב לציין כי מעולם לא ראתה בבית שום מחווה של אלימות פיזית (לא בין ההורים ולא בין ההורים לילדים ) 3. כמו כן, מתלוננת הרבה על שלא מרגישה טוב ( ואף סימני מחלה פיזיים - חיוורון , חום , כאבי ראש ) . בדיקות דם שלה תקינות . הגננת מתארת ילדה בוגרת שמשחקת ומשתתפת יפה בגן ( גן חדש מספטמבר ) ואנחנו חווים ילדה אחרת לגמרי. האם זה נראה קשור לגן ? אולי לעובדה כי אני עם אחיה הקטן (בן שנה ) בבית ? האם נראה לך כי יש צורך בקבלת עזרה/הכוונה מקצועית ? אם כן , איזה תחום הוא המתאים לנו ביותר ? תודה רבה על תשובתך עינב

שלום רב, בני בן 7 החל לפחד להיות בבית לבד. יותר מזה הוא מסרב להיות לבד בקומה כשאני לא נמצאת לצידו. בלילות לא ישן חזק ומתעורר ומבקש שנבוא לישון . הסיפור הזה נמשך כבר מס' חודשים ורק מחמיר . לעצתך אודה. רויטל

גלבוע שלום!! שמי דנה אמא לילדה בת 4 ואני בהריון השני שלי בשבוע 13. רציתי לדעת כיצד מספרים לילדה בכורה(קצת מפונקת :-) על ההריון והצפייה לתינוק . בתודה דנה.

תודה על תגובתך... אכן יש אצלנו הרבה חששות שמא הילדה לא תקבל את הבשורה כצפוי... שמעתי הרבה חברות שמספרות שיש רגרסיה בהתנהגות כמו פיפי במכנסיים,כעס, ואלימות כלפי ההורים.... אז זהו שבסופו של דבר נותרנו אני ובעלי בשאלה איך לעשות את זה כלכך נכון שדברים כמו הנ"ל לא יקרו... דנה.

אני אמא לשתי בנות, הגדולה בת 4 והקטנה בת 2, בעבר עבדתי ומאז שהקטנה נולדה אני נמצאת איתה בבית, סך הכל נחמד לי להיות בבית ולגדל את הבנות אך לפעמים בעיקר בזמן האחרון אני מתעצבנת המון וכועסת המון על כל דבר קטן שהן עושות, והן מצליחות לשגע אותי, אם הם שופכות את המשחקים על הרצפה ולא אוספות או לא רוצות לאכול או מבלגנות או לא שומעות בקולי. אני לא מצליחה להרגיע את עצמי במצב אמת ואח"כ כועסת על עצמי שכעסתי עליהן. אשמח לשמוע הצעות כיצד אוכל להרגע ולהתיחס בקלות להתנהגויות שונות שלהן

לזוז...לצאת... האם את מקדישה לעצמך זמן? האם יש לך "זמן איכות עם עצמך?" האם יש לך חצי שעה שלך לבד? את יודעת, אני ישבתי ? שנים בבית, גידלתי את הבנים שלי מיתוך רצון ואהבה, וגם אני בשלב מסויים מצאתי את עצמי באותו מצב, ואז חברה התחילה להוצאי אותי כל יום לשעה הליכה וטיול לבד, לינשום, לא לשמוע את המילה "אמא" שכל כך חלמתי לשמוע ופתאום לפעמים הפכה לפעמים למילה כל כך שנואה... בישביל להיתקדם צריך לזוז...ככה הרגשתי. מקווה שעזרתי קצת...נראה מה אומר איש המקצוע:-)

שלום רב, זקוקה נואשות לעצה. בני בן 6 ילד חכם, דומיננטי ומלא בטחון. בגן ובכל מסגרת אחרת הוא מתנהג למופת. אין גננת שלא מתפעלת מההתנהגות שלו. מקשיב, עוזר, משתתף- באמת דוגמא. הבעיה מתחילה בבית. הוא פשוט לא ממושמע. מתחצף אלי ואל בעלי, לא מקשיב, כל הזמן נמצא בתחרות עם אחותו הקטנה (בת 3) אם מבקש משהו ואנו מסרבים הוא מתחיל להשתולל, לזרוק דברים וכו'. אני כבר לא יודעת מה לעשות- ניסינו עונשים, שיחות איתו, הצבת גבולות- הוא פשוט לא מקשיב. כיצד להתמודד?????

אכן נשמע לא פשוט ואף מאתגר, אני מאד מעודדת מכך שבכל המסגרות הוא מקסים מתפקד , תורם ומועיל, סימן שיש בו את היכולות הללו, אני רואה שיש קושי ביחסים אתכם, מה שאני מציעה הוא להתחיל למצוא מקום אחד בית שהוא בסדר , דבר אחד טוב שהוא עושה בבית ואליו להתיחס להעצים ולהתלהב, לנסות להתעלם ולא להגיב מיד על כל פרובוקציה... אני ממליצה בחום הדרכה הורית כדי לקבל עזרה מקיפה יותר ולהתאים את דרך הפעולה לצרכים שלכם.אתם מוזמנים ליצור קשר דרך האתר, בהצלחה

ביתי כמעט בת שנתיים. יש לה בובה שהיא מאוד אוהבת וקשורה אליה. לא הולכת לגן או לישון בלעדיה. העניין הוא שכל פעם שאני שמה אותה במיטה היא עולה על הבובה ומתחילה "לדהור" עליה. לי זה נראה כמו אקט מיני. היא ממשיכה ככה איזה רבע שעה -עשרים דקות ועוצרת רק אם אני נכנסת לחדר ומדברת איתה. אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות במקרה כזה. לאפשר לה להמשיך או לקחת לה את הבובה ולהגיד לה להפסיק עם זה? אני חייבת לציין שאנחנו לא רואים לידה סרטים שיש בהם אקט מיני בכלל, רוב התוכניות שאנחנו שמים לידה הם חינוכיות בלבד.והיא לא ראתה אותי או את בעלי ככה שלא ברור לי מאיפה היא יכלה ללמוד דבר כזה. זה התחיל עוד בטרם היא הלכה לגן. אודה על תשובה.

שלום רב ילדתנו הראשונה בת שנה וחודש, מדהימה! ילדה מאוד מפותחת, בעיקר מבחינה מוטורית.הולכת כבר כמעט 3 חודשים, מקשקשת ומאוד חברותית ועצמאית, למרות שעדיין לא הולכת לגן (נמצאת עם מטפלת מגיל 4 חודשים). בחודשיים באחרונים שמנו לב כי לעתים קרובות בשעת משחק היא נוטה להרביץ לי ולבעלי קלות, מין ליטופים שהופכים לטפיחות / סטירות מאוד לא נעימות בעיקר בפנים ובראש. בתחילה חשבתי שזה קורה כאשר אני חוזרת הביתה מהעבודה והיא כועסת עליה או משהו כזה אבל זה קורה גם מוקדם בבוקר כאשר אנחנו משחקים איתה. המכות לא חזקות וזה נסבל אבל אנחנו חוששים שמא זה יילך ויחמיר. ניסינו מספר שיטות החל מהסבר פשוט של "לא להרביץ זה מכאיב", פםרצוף נעלב ו/ או בכי שיכול לעזור לדקה בלבד, וטון אסרטיבי עם או בלי העלאת קול. אף אחד מאלה לא עוזר.בעיקרון היא ילדה מאוד טובה ואדיבה ולא מפונקת ואנחנו לא ככ יודעים איך להתמודד עם הבעיה הזו והאם יש דרך להציב את הגבול כבר בשלב זה ואם כן כיצד? נשמח מאוד לעצות בתודה מראש שבת שלום

אהוד שלום רב ראשית תודה רבה על תגובתך המהירה המטפלת שלנו מסורה חמה וחנוסה מאוד. היא אוהבת את הילדה אהבת אמת ואנו סומכים עליה מאוד. כמו כן אנחנו שומעים עליה ביקורות מאוד טובות מאימהות אחרות שרואות אותה בגינה עם הילדה בשעות הבוקר ובימים בהם בעלי או אני נמצאים בבית מעולם לא נתקלנו ולו ברמז קל לאלימות כלשהי מצידה. בהנחה שאין הדברים הללו מגיעים מהמטפלת מה אתה מציע לעשות? היום למשל היינו בחברת אנשים שהילדה מכירה קצת פחות טוב אז היא עשתה את זה פחות, האם יש קשר? האם ייתכן שבקומות בהם היא מרגישה פחות חופיה היא לא מרשה לעצמה? מחכה לעצותייך בברכה אמא אווזה

שלום רב אבקש את התייחוסתך בדבר רחצה משותפת של אב ובנו בן ה-3

הבן שלי בן 3.5 גמול כבר 8 חודשים ,אף פעם לא מפספס. התחיל ביומיים האחרונים לעשות פיפי בתחתונים מה שמאוד תמוה . שאלתי אותו למה השיב ולא קיבלתי הסבר,ככשאלתי אותו האם מפחד אמר מהזאב(בכיפה אדומה)האם להניח שזוהי הבעיה באמת או שהילד מחפש תשומת לב ,לא ידועה לי על בעיה מיוחדת בגן וגם בבית.אציין כי בשבוע האחרון היינו כולנו חולים(אני בעלי והילד),בעיקר אני והיה לי קצת קשה לטפל בו.אך הייתי נוכחת בבית. אודה לתשובתך בהקדם.

ילדך בן 3.5 גמול כבר שמונה חודשים , יתכן שבעקבות מחלתו ומחלתיך הוא עדין לא חזר לעצמו הגוף יותר חלש, עיף יותר ובורח לו במכנסיים. עכשיו מה עושים עם ההתנהגות זה מה שיקבע להמשך, אם לא תעשו מזה ענין (לדבר על.. ולהסביר את.., להבטיח הבטחות, לנתח ניתוחים ,לחפש סיבות וכ"ו) יש סבירות מאד גבוה שהתופעה תחלוף. חפשי מקומות שבו הוא מתפקד יפה ,עודדי אותו במקומות שהוא חזק בהם.נסי להתמקד בהתנהגויות רצויוצת וחיוביות העלימי עין לתופעה הזו. יחד עם זאת, עזרי לו להחליף גבגדים באופן הכי עניני . בהצלחה

שלום, האם אתה מכיר אופציות טיפוליות בקהילה, או מספיק אינטנסיביות לאב אלים במשפחה. האב הוא יותר תוקפן ואגרסיבי ופחות משתמש באלימות פיזית, לעתים רחוקות גם בזה. מעבר לדיווח לפקידת סעד שמערב את החוק בתמונה, מה אפשר לעשות עם אדם עם הפרעת אישיות ודפוס אישיותי מאוד נוקשה ואגרסיבי? תודה...

את בית נעם אני מכירה, האם ישנם עוד פתרונות? תודה

שלום רב אהוד, לבני ימלאו 8 שנים בעוד מספר ימים. התנהגותו בבית ממש מוציאה אותי מדעתי, הוא לא ממושמע, כל דבר אני צריכה לבקש ממנו עשרות פעמים, אם זה להתנתק מהמחשב/טלויזיה, לאכול, להכין את שיעורי הבית,ממש כל דבר והוא פשוט מתיש אותי. לאחרונה אני כועסת עליו לעיתים קרובות ומרגישה שלא "מגיע" לו שנחגוג לו חגיגת יומולדת "מושקעת" עם מפעילה בבית, אלא משהו מאוד מצומצם בחיק המשפחה. אשמח מאוד מאוד לשמוע את דעתך. האם זה לגיטימי/חינוכי לבטל חגיגת יומולדת כזו? ובמקום זה לחגוג רק בחיק המשפחה המצומצמת?, האם זה עלול לגרום לילד טראומה או יחנך אותו לשפר את התנהגותו? ברצוני לציין שעברנו להתגורר בעיר אחרת לפני חמישה חודשים, הילד מתאקלם יפה ואין בעיה חברתית, הוא גם תלמיד מצטיין בלימודים, אם כי הוא היפראקטיבי (עדיין לא אובחן). יש לי בת נוספת כמעט בת 10 אתה הוא רב לעיתים קרובות. כבר ביטלתי את המפעילה בגלל סיבות אובייקטיביות, ואני זקוקה לעצתך בדחיפות, האם לקבוע אתה שוב. נ.ב. האם ניתן להתייעץ אתך טלפונית ?

ברור שלא

הי לימור. את נשמעת אמא שמאד אכפת לה מהילדים , משקיענית ואוהבת, לפעמים בלי לשים לב אנחנו נגררים למצבים שלא התכוונו להיות בהם,תמיד אפשר לתקן ,תשימי את היחסים שלך עם בנך לנגד עינייך ,אני ממליצה לך לפנות להדרכת הורים כדי לתקן את היחסים ולשנות את האווירה בבית. את מוזמנת לבקר באתר שלי יכול להיות ששם תקבלי תשובות. WWW.EFRATTAMARKIN.CO.IL / אפרת תמרקין

אני אמא ל- 4 ילדים וגם אני לפעמים הגעתי למצבים בהם אני מאיימת כי דווקא הפעילות שהילד ציפה לו תתבטל - אבל יומולדת זו שמחה גם שלנו ההורים וגם של הילדים- מה שאת יכולה לומר לילד כי מאחר ולא התנהג יפה או לא התנהג כמצופה ממנו לא תפתחו את המתנות שקיבל - ורק לאחר שינוי ההתנהגות כלפייך וכלפי בעלך (זה יכול לקחת גג שבועיים) אפשר יהיה לפתוח את המתנות- זה לא פייר לילד שלא תחגגו לו את יומהולדתו באם תכננתם לעשות כך

בני בן השלוש יודע לדבר היטב. אולם הוא רגיש במיוחד וקצת חרדתי. מספר פעמים אני ערה למצבים בהם ילדי ננשך בחוזקה או הוכה על ידי חברים מהגן אך הוא לא אמר דבר. הערתי לצוות אך הם טענו שלא שמו לב ומכיוון והוא לא בכה ולא אמר מילה, הם לא יכלו לטפל בכך. כמובן שהראתי להם את הסימנים ובני גם הצביע על הילדים התוקפניים. לבני גם יש קשיי פרידה בבוקר. הוא לא ממש אוהב ללכת לגן. הוא גם לא אוהב לספר במיוחד שום חוויות מהגן. אני ממש צריכה להתאמץ ולתקשר עמו. כואב לי הלב ליראות את בני סובל ולא מגיב כשמתנכלים לו. שוחחתי עימו רבות על כך. ביקשתי שיגיב שידבר שיצעק שיחזיר אבל זה לא עוזר. הגננות לא מסייעות לי. מה אוכל לעשות כדי לגרום לו להתמודד ולדבר בגן (באופן כללי הוא ממעט לדבר ולשתף גם בגן) בבית הוא כמובן פורח ומוציא את היכולות שלו החוצא. אני ממש רוצה עצות טובות ועזרה!!! לא יכולה לראות אותו לא מגיב למכות ולכך שחוטפים לו דברים

אני הייתי מבקשת (דורשת) מהגננת לנהל עם הילד שיחה אישית שבה היא תסביר לו בצורה ברורה וחד משמעית שאסור להכות אותו ושהיא מצפה ממנו שיבוא ויגיד לה כל פעם כשזה קורה. שתגבה אותו ותעניק לו תחושת ביטחון. ומצידך בכל הזדמנות תגידי לו שאסור להכות אותו. וכן, תלמדי אותו להחזיר ואז ללכת לספר לגננת. אם הצוות בגן לא נותן לו תחושת ביטחון והוא מרגיש פגיע וחסר אונים בעקבות הפגיעות אז לדעתי אין לך מה לחפש בגן הזה. יש מלא מלא גנים.

יש לי ילדה בת 4.5 שנים- הילדה מגיל 3 פיתחה אנטיות לארוחת צהריים חמה לאחר שחוזרת מהגן ובקושי מכניסה משהו לפה- כבר שנה וחצי אני במלחמות איתה על ארוחות צהריים- מה שכן לאחר שסיימה לאכול כרבע שעה לאחר מכן היא מגיעה אליי ומודיעה לי שהיא רעבה- ארוחת הצהריים נמשכת אצלה כשעה וחצי - אני נורא רוצה לקבל את הצעות שניתנו לי של לתחום את זמן הארוחה ולאחר מכן להרים את הצלחת או שלא לתת לה שום דבר עד לארוחת הערב אך זה קשה לי לראות אותה לא אוכלת כלום - חשוב לציין כי בערב היא מסיימת הכל וכן הפירות שניתנים כשעתיים לאחר ארוחת הצהריים נטרפים על ידה- הדבר היחידי שהיא אוהבת לאכול זה נקניקיות ושניצלים - יש לי עוד 3 ילדים 2 גדולים ממנה ואחת קטנה - וכל האנרגיה שלי הולכת על ארוחת הצהריים שלה - היא גם מקבלת את הכמות הקטנה ביותר כמו אחותה התינוקת- אנא עזור לי המיואשת

תודה על התגובה, הבדיקות שלה תקינות אין שום דבר לפני כחצי שנה שאני יכולה להגיד שחסר לה וגם הרופאה לא יכולה לומר- שוב חשוב לי להבהיר כי הילדה טורפת פירות וירקות אך משך ארוחת הצהריים פשוט גומר את המשאבים של הכוחות שצריכים ללכת לשאר הילדים

תודה רבה - אני הצלחתי בזמן האחרון איך שהוא לתחום את ארוחת הצהריים ובנתיים זה עובד - שוב תודה

תודה רבה - אני הצלחתי בזמן האחרון איך שהוא לתחום את ארוחת הצהריים ובנתיים זה עובד - שוב תודה

היי יש לי תאומים (לא זהים אם זה חשוב מבחינתך לסוגיי). שני בנים, בני שנה ו-11 חודשים. לאחרונה שמתי לב שאחד מהם בעת משחק "אוגר" בכל יד איזה 5 פריטים, מה שמקשה עליו לשחק, והוא מאוד מרוכז ב"לא לאבד" את כל מה שהוא ארז. גם כשהוא רוצה לשמל לעבור לחלק אחר של השטיח הוא ממש יקפיד לאסוף את כולם, לנסות לאחוז בכל הפריטים וכך להתקדם. כמובן כשאחיו רק פוזל לכיוון הפריטים האלה - הוא נלחץ/מוציא יבבת אזהרה וכדו'. אותה תגובה גם בגן. זה לא משהו טוטלי, הם בהחלט חולקים צעצועים/פריטים אחרים ומשחקים בכך הכל יפה. אבל כשהוא "אוגר" הוא נראה לי כל כך שברירי, ולא יציב שכל שנייה יופר האיזון והוא "יאבד את זה". רצינו להתייעץ לגבי התופעה, שעל פניו נראית רגילה, אבל אנחנו לא רוצים להיות שאננים. תודה זוהר

גרושה + ילד בן 11 עם סוכרת נעורים. הוא מזריק לנטוס שזה אינסולין פעם ביום (בבוקר) ואפידרה לארוחות הוא אוכל מאוד מסודר כשאני בבית ומטפל בעצמו ורמות סוכר אצלו תקינות וטובות רוב הזמן. אני נפגשת עם גבר כבר שנה וחצי ובחצי שנה אחרונה אנחנו גם גרים ביחד. כשהבן נשאר לבד עם החבר שלי הילד אוכל שטויות ונראה שעושה לו דווקא אני מנסה לדבר איתו על זה אבל הוא לא משתף פעולה ... אומר לי"טוב טוב" וממשיך בשלו מה לעשות? לפנות למטפל כלשהו?

שלום רב, שמי הדר ואני אם חד הורית לשתי בנות. האחת בת שש וחצי והשניה בת שלוש וחצי. התגרשתי כאשר הילדה הקטנה נולדה . הקשר עם אביה רציף אם כי אני ואביה לא מדברים בשל הליכים משפטיים מורכבים . לפני כשנה הילדה הקטנה החלה עם התקפי זעם כלפי כל מה שלא מוצא חן בעיניה. ניסיתי הכל מכל, להתעלם, להכניס לחדר, לכעוס, לחבק חזק , חיזוקים על התנהגות טובה יותר. מה לא . פשוט כלום. לאחרונה התקפי הזעם פשוט הוחמרו. היא מרביצה לי , נושכת אותי , מטיחה את הראש שלה על הרצפה או על הקיר , צורחת , בועטת את רגליה על הקיר , שורטת את עצמה בלחיים ותולשת לעצמה את השערות. זה נשמע הזוי אבל זה ממש כך. עכשיו למשל השעה אחת עשרה בלילה והיא נמצאת בהתקף זעם מהשעה תשע וחצי . אני פשוט יושבת בחדר עבודה , בוכה וכותבת לך כשהיא צורחת בסלון, היא הספיקה לעשות פיפי ברצפה , ולא מפסיקה לצרוח ולבעוט בכל מה שלידה . לפני כשלושה שבועות היא גרמה לעצמה שבר ברגל בגלל שהיא הטיחה אותה ללא הפסקה! כעת היא עם גבס. עד כדי כך. האבסורד הוא שאני בעצמי אשת חינוך, בעלת מאסטר בחינוך , הייתי קצינה בצה"ל ופה אני פשוט אומללה ואובדת עצות. אני מתמודדת עם הכל לבד בשל היותי חד הורית וגם אין לי כסף למפגשים יקרים עם פסיכולוג לילדים. בבקשה , תן לי קצה של אור, מה אני עושה ?

שהיא אכן אוהבת תוכנית טלויזיה מסויימת אבל אם אראה לה את התוכנית בתשע וחצי בלילה במקום הסדר שקיים שזה אומר סיפור ולמיטה , אז אני פשוט איכנע לה . זה מה שהיא רוצה, לקום מהמיטה ולראות כל לילה טלויזיה עד שהיא נרדמת ולזה אני לא מוכנה. אנסה משהו עם בובה, אני מקווה שזה יעזור. אני לעיתים ממש מפחדת כי זה כמו דר' גקיל ומיסטר הייד. היא יכולהל היות פשוט בובה ופתאום אם היא רוצה משהו - גם בסופר או בכל מקום אחר - זה הופך לטרור, אני כאילו לא מכירה אותה ואני לא מבינה איך הגעתי למצב הזה . הגדולה שלי בכלל לא היתה ככה. יש מישהו באיזור ב"ש שאתה ממליץ עליו , אשתדל לחסוך בדברים אחרים ופשוט אגש אליו לייעוץ ?

שלום ד"ר אני אמא לילדה בת 12 "מתבגרת". בתי השתנתה לגמרי מתחילת החופש הגדול. וזה אומר שאין לי שליטה עליה, היא תוקפנית, אגרסיבית, עונה לי ולאבא שלה בחוצפה וחושבת שהכל מגיע לה. היא התחילה את הלימודים לכיתה ז' ברגל שמאל, אין לה חשק להשקיע בלימודים, מאוד חברתית ותקשורתית מחוץ לבית. מסרבת לצחצח שיניים או להתקלח ורוצה שיעזבו אותה (חולקת חדר עם אחותה בת 14 הן מסתדרות) כל עונש שניסנו לא עזר אם זה לסגור את המחשב לשבוע, ואם זה לא לתת לה לצאת עם חברים וחברות כלום לא עוזר חוזרת לסורה. האבא התיאש טוטלית ופשוט מתעלם ממנה, לא רוצה לדבר איתה. אני לא יודעת מה לעשות ואיך מתנהגים עם ילדה כזאת, האם יש צורך להמשיך בעונשים? ניסינו גם בטוב אבלאז היא תופסת טרמפ ועושה מה שהיא רוצה במחשבה שאין שליטה עליה- הצילו!!!

כן היא קיבלה מחזור, קרוב לשנה שהיא מקבלת חודש בחודשו באופן סדיר. מה שכן שכחתי לציין שיש לה חבר מבית הספר אולם אין מפגשים לבד ביניהם תמיד הם נמצאים עם עוד חברים מהכיתה או מהשכבה הם גם לא יוצאים לבד לסרט או לכל בילוי אחר, האם לדעתך גם זה משפיע על התהגותה?

שלום רב, הבת שלי בת 9 בכיתה ג'. מאז כיתה א' אני רודפת אחריה להכנת שיעורי בית. אני מרגישה שלילדה אין גבולות. הילדה מאוד חכמה. היא בין התלמידות הראשונות והמובילות בכיתה. מסיבות אישיות אני לא רוצה לערב את המחנכת. אני נלחמת איתה כל יום על הכנת השיעורים. אני פשוט יוצאת מדעתי. באופן כללי אנחנו מאוד מסתדרות. אבל ברגע שאני מזכירה את שיעורי הבית הכל מתפוצץ. היא פשוט לא מוכנה.בסופו של יום היא מכינה את שיעורי הבית אבל אחרי שאני כבר יצאתי מדעתי. ניסיתי את כל השיטות . גם לא לתת לה להכין אבל זה לא עזר. אם אני לא רופת אחריה ללמוד למבחנים היא לא תלמד וה פשוט לא מפריע לה. במבחן האחרון היא קיבלה 80 כי לא הייתי כבר מסוגלת ללמד אותה. אני לא רוצה שהיא תדרדר בממוצע.הממוצע של מעל 95. הילדה מוציאה אותי מדעתי ופשוט מעליבה אותי. אני מרגישה שכל מה שאני עושה לא עוזר. אני רוצה להתייעץ עם מישהו אפילו אבל אין לי שום שיתוף פעולה מבעלי. בעלי לא מתערב. מאוד קשה יש לי עוד ילדים קטנים שצריכים אותי . הילדה יודעת להכין שיעורי בית לבד ואת כל התשובות אבל אם אני לא משכנעת אותה שאני יבוא וישב איתה היא לא תכין. אשמח לקבל כל תשובה

שלום רב, אני אמא לילדה בת 5. לפני חודש נולדה לי תינוקת נוספת. בתי בת ה- 5 מקבלת אותה יפה אך נלחמת על תשומת הלב שלי בכל כוחה. היא מתעקשת שרק אני אקח אותה לגן בבקר ורק אני ארחץ אותה ושאני אשכב איתה לישון במיטה וכו'. שאלתי היא, מה הגבול שצריך לשים במקרים אלו או שבכל זאת לזרום איתה בשלב זה שתרגיש קצת יותר בטחון באשר למעמדה.

אני בת 23 סטודנטית, חייה עם ההורים. עם אבי אף פעם לא היו יחסים מאוד קרובים תמיד הרגשתי שהוא התינוק ואני הבוגרת אבל הצלחתי לשמור על יחסים סבירים איתו. יש לציין שהזוגיות של ההורים שלי לעולם לא הייתה טובה. היחסים עם אמא תמיד היו קרובים והדוקים (לעיתים יתר על המידה). כרגע אני מרגישה שהיא זוללת לי את האנרגיה בכך שמבקשת עזרה בכל הקשור בחייה האישיים ועבודתה. כשאני מגיבה בשלילה ומסבירה לה שאני צריכה ללמוד ולעשות את הסידורים שלי לאוניברסיטה ולעבודה אז היא מאוד נעלבת ומחדירה בי רגשות אשמה. הגעתי לךמצב שאנ י מסתובבת את מסכת ברזל ומפחדת להראות לה את הרגשות שלי מתוך פחד שהיא תנצל את ההזדמנות למחדיר בי עוד רגשות אשם על כך שאני לא עוזרת ומתנהגת לא יפה. אני מנסה לחמול לה אבל זה קשה כי כל הזדמנות שיש אני נתקלת בהטפות מוסר. קשה לי להסתובב עם מסיכה אבל מצד שני אני מפחדת להוריד אותה. יש לכם אולי הצעה?

בוקר טוב, מתנצלת מראש על האורך אבל אני חייבת לפרוק... הבת שלי בת שנה ו- 9 יש לה התפרצויות כעס שאי אפשר לתאר. היא נושכת, מרביצה ולא מתנהגת יפה באופן כללי. אני חייבת לציין שזה לא כל הזמן ככה . היא בסדר ואז פתאום מקבלת עצבים בין אם זה ממשחק או משהו שהיא לא קיבלה ונשכבת על הריצפה, דופקת את הראש צורחת כאילו מישהו מרביץ לה, אם אני מנסה לגשת אליה היא מרביצה לי או נושכת אותי. כבר כמה ימים שהיא מתנהגת אפילו יותר גרוע- לא נותת לי להחליף לה חיתול או לשים לה נעליים או גרביים.היא ממש מסרבת וצועקת ובוכה כאילו מתעללים בה. אני אובדת עיצות ולא יודעת מה לעשות יותר עם ההתנהגות שלה. כשאני מסבירה לה בטוב היא צוחקת עליי. רק אם אני או בעלי מרימים עליה את הקול או נותנים לה עונש (שמים אותה בחדר). מה אני יכולה לעשות מול התנהגות כזאת.? עליי לציין שגם עם אחרים היא מתנהגת לא יפה- בגן נושכת את הילדים או נשכבת על הריצפה בעצבים וצורחת, גם עם הסבא וסבתא היא התחילה להתנהג לא יפה ומרביצה להם או נושכת אותם או מושכת להם בשיער. התנהגות כזאת לא מקובלת בכלל. עוד עליי להוסיף שבשבוע האחרון היא חלתה . היה לה חום מס' ימים ואח"כ דלקת באוזן והיא מקבלת אנטיביוטיקה. לא יודעת אם זה קשור.

בוקר טוב, אני לא חושבת שמדובר במשהו פיסי (כאב פיסי) כיוון שהיא מגיבה כך גם כשאנחנו משחקות. למשל בנינו מגדל ולא הסתדר לה היא התעצבנה ונשכה אותי. היא בת יחידה בכורה, אביה מוטרד מהעניין מאוד. הבעיה היא שהוא לא נמצא מספיק בבית בשביל "לחנך" או לעזור עם התנהגות זאת.הוא בד"כ לא מתרגש מההתנהגות הזאת. סבא וסבתא משני הצדדים שומרים עליה במהלך השבוע לסירוגין. היא נמצאית בגן חלק מהשבוע עד הצהריים וחלק יום מלא. האם יש לכך השפעה?

שלום לך.. הילד שלי בן 11 חודש מיזה שלושה שבועות הילד מתעורר כל לילה בבכי היסטרי ולא מוכן להירדם שוב. במידה ואני עומדת לידו הוא רגוע ואם אני יוצאת מהחדר הוא בוכה בהיסטריה הטקס של היציאה מהחדר והחזרה אליו כל 4 דק יכול להימשך שעתיים שלמות.. בנוסף הילד לא ישן צהריים יותר משעה ועשר דק' ובנוסף אחרי טקס השינה (אמבטיה בקבוק, בשמונה בערב) גם הוא ניכנס להיסטרי ברגע שאני שמה במיטה ויוצאת מהחדר.. אני רוצה לציין שעד שלוש שבועות הוא היה נירדם בקלות בשמונה בערב עד הבוקר והיה ישן צהריים שעתיים שלמות... אני כבר לא יודעת מה לעשות הייתי אצל רופא ילדים ומבחינה רפואית הכל תקין כולל בדיקות דם.. אשמח לעזרה...

שלום לך ותודה על תגובתך.. לגביי השיניים יצאו לו 4 2 למטה 2 למעלה אין בעיה להישאר איתו בחדר עד שירדם ,החשש שיתרגל לזה וכך גם לגביי הנידנודים ... לגבי השנת צהריים אי אפשר להפחית מכיוון שגם השעת שינה לא מספיקה כי הוא נודניק נורא... יש לי ההרגשה שמשהו מפריע לו, אתמול בלילה קם כל 20 דק במהלך הלילה וכל הזמן נתתי מוצץ כך זה נימשך עד הבוקר.. אני באמת כבר לא יודעת מה לעשותתת

בני בן השנתיים, לא מוכן לנעול נעליים משום סוג, בשום פנים ואופן והולך יחף על רצפה קרה. רק כשיוצאים מהבית, הוא מוכן לנעול אך ורק סנדלים אך בשנייה שחוזרים הבייתה, הוא צורח שנחלוץ לו אותם. גם גרביים אינו מוכן לגרוב. עושה רושם שזה פשוט מציק לו שיש לו נעל/גרב מסוג כלשהו על הרגל. אני ממש לא יודעת מה לעשות. אשמח לעיצה.

שלום לך, שחר שלי בן 9 ובשנה האחרונה מרבה מאוד לשקר. השקרים יכולים להיות בעיקר ממקום של דברים שהוא לא רוצה לעשות - בין אם זה לדוגמא לצחצח שיניים ובין אם זה על שיעורים שלא בא לו להכין ועוד...והוא פשוט משקר על כך. חשוב לי לציין שהוא ילד שמאוד מקבל את הגבולות ואני מרגישה שאולי זה המקום שבו הוא מרשה לעצמו למרוד? ואולי הוא גם חושש מהתגובה שלנו הוא הרי יודע שזה לא לגיטימי בעינינו שהוא לא יצחצח שיניים או לא יעשה שיעורים אז הוא משקר כדי לא להתמודד. כמו מתוך חוסר נכונות להתאמץ. הבעיה היא שבעינינו זה לא לגיטימי. התגובה של בעלי מאוד מחמירה איתו ואני מרגישה שההחמרה הזו לא מביאה לתגובה המצופה - זה לא גורם לו להפסיק לשקר מן הסתם... אבל שיחות אינספור שאנחנו עושים ומסבירים גם הן לא מפסיקות את השקרים. אז האם יש לך עצה בשבילי איך כן רצוי לנהוג? אודה מאוד לעזרתך. ליהיא

ראשית תודה על תגובתך. אני בהחלט מוכנה לקבל כל דרך פעולה בשלב זה. גם שוחחתי על כך עם בעלי וברור שאנחנו חייבים לשנות גישה. מה שאתה בעצם מציע זה להוריד ממנו את האחריות וכל הזמן לבדוק אחריו שהוא עושה כל דבר ודבר... הוא לא קצת כבר גדול מדי לכך? האם אני לא מעבירה כך מסר שלא סומכים עליו? כי גם היום בעלי בכל צהריים לוקח אותו מביה"ס ועוזר לו עם השיעורים. וכל פעם הוא נתפס בשקר סביב נושא השיעורים - הוא אומר שאין ואח"כ מתגלה שיש, או שהוא לא מביא דפי עבודה הבייתה ומספר סיפורים שאיבד אותם וכדומה. אז איך אתה מציע לנהוג כשהוא נתפס בשקר? הרי אי אפשר לגמרי להתעלם... מאוד אשמח לקבל המשך דעתך

שלום בתי בת ה3.5 בוכה בהיסטריה כשדברים לא נעשים לרוחה , זה יכול לקחת אפילו שעה והיא לא נרגעת , אני לא מצליחה לגרום לה להפסיק לבכות מבלי להתרפס בפניה וגם לא תמיד עוזר , בגן ובחוץ היא לא כזאת ,לרוב זה רק בבית וכמעט מכל דבר שלא מוצא חן בעיניה והיא נכנסת לאמוק שקשה להוציא אותה מזה , חוץ מזה שאני משתגעת מהבכי ומרגישה חסרת אונים . וזה אקוטי בחודשים האחרונים , לפני כן זה היה נסבל. צריכה פתרון איך לקצר את משך הבכי

שלום היא בת בכורה יש לה אח בן 8 חודשים ושלושה אחים חורגים גדולים שלא חיים בבית אבל נוכחותם קבועה, היא בוכה גם בנוכחות אביה . הבכי הסדרתי בוקר ערב התחיל בשלושה חודשים אחרונים בערך , היא בגן עירייה חדש אבל טוב לה שם ובגן הגננת אומר שזה לא קורה.

שלום בתי בת השנה החלה להרביץ לי ולבעלי. כיצד להתנהג עם זה? האם מוקדם מידי לצעוק עליה ולהציב גבולות? האם היא עושה זאת במודע? כמובן שלא מדובר על משהו קיצוני אך בכ"ז שריטות בפנים וכו'. אשמח לעצה.

בני בגן טרום חובה , בתחילת השנה הצטרף לגן ילד חדש שארגן חבורה סביבו בני נגרר אחריו יחד עם עוד שלושה ארבעה ילדים נוספים, אותו "מנהיג" מחליט עם מי משחקים במה וכו, איך אני מפריד את בני ומפתח אצלו עצמאות וחוסר תלות באותו ילד. יש לציין כי דיברנו עם הגננת. ילדי ילד שבדרך כלל עומד על שלו תודה

אני מרגיש כי הילד שלי מתבטל בפניות וכי הילד "שולט" בו ת עם מי משחקים במה משחקים וכו,אני חייב לציין כי הכיוונים להם מושך הילד "המנהיג" הם לאו דווקא שליליים , אך חששי הןא מירידה בעצמאות של בני, י שמן סגידה לאותו ילד ... אשמח לדעתך