פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

אני לא בטוחה לאיזה פורום הייתי אמורה לפנות, ייעוץ פסיכולוגי, עור, או משפחה, אולי מכאן תבוא הגאולה :) ביתי בת 16 וחודשיים. נערה חמודה מאוד, חברתית אך שקטה ומופנמת יחסית. לאחרונה, בחודשים האחרונים, החלו להופיע אצלה פצעונים על הפנים וזה משפיע על מצבה החברתית ולדעתי גם על הנפשי. קודם לכן היא גם לא היתה מסמר הערב באירועים חברתיים ולא הייתה מדברת הרבה או מראה את עצמה יותר מידי ועכשיו היא ממש ירדה למחתרת. היא לא יוצאת מהבית בלי קפוצ'ון לראשה וזה ממש לא משנה מה מזג האויר ובכל פעם שניסיתי לפנות אליה ולהציע עזרה או שנלך ביחד לקנות איזה תכשיר לפנים היא ממש נעלבת ממני. לא יודעת איך לעזור לה.. וכואב לי מאוד לראות אותה ככה. אשמח להמלצות מהורים או ממתבגרים שסבלו מאותו סיפור.. תודה

לא מתיימרת להיות איזו מטפלת או משהו בסגנון רק אמא למתבגר בת 17 ולאחד בן 15, אז הכל הוא רק מנסיון ועם הרבה זהירות. אני מבינה את הצורך והרצון העז לגונן על ילד שמתסגר חברתית וכמובן בראש ובראשונה, כדאי לבדוק מאילו סיבות זה קורה. אם הכל תקין והילד לא מתבודד מסיבות של אלימות כנגדו או כל דבר אחר המאיים עליו אז כנראה זה האופי שלו, קצת ביישן קצת מופנם. תוכלי לנסות להעצים את הבת שלך במסגרת מה שהיא תתן לך, לא יותר מיזה וכמובן לא תוכלי לכפות עליה כלום. יש אנשים כאלה וזה בסדר גמור כל עוד טוב להם עם זה. מצד שני, בעניין הפנים את כן יכולה לעזור לה, בלי שיתוף הפעולה שלה וגם בלי לכפות עליה כלום ובזאת בעצם לממש את ההורות שלך ואת האחריות שלך כלפיה בתור אמא. היא לא משתפת פעולה? בסדר, לא צריך, סביר להניח שגם ככה זה גורם לה להרגיש ח.. אל תשאלי אותה כלום. גשי לסופר פארם לבית המרקחת ובקשי משהו לעור הפנים, שימי לה את זה בחדר וזהו, אל תדברו על זה אפילו, אם היא תרצה היא תיזום. נראה לי שזו הדרל הכי טובה. ועל הדרך אם כבר אז אצלי בבית הם משתמשים במשהו שנקרא face it בדקתי עכשיו את השם על הקופסא, נחמדה, צבעונית כזו. יש להם ג'ל שקוף לפצעונים שעבד על שניהם מצוין. חיים לא קלים יש להם לצעירים האלה. :) בהצלחה..

שמי יסמין אני סטודנטית בת 25, אחות בכורה ל3 אחים קטנים בני 21,19 ו15. לפני כחודש הורי התגרשו ומאז המצב רק התדרדר. אימי חתמה על הסכם שבו היא מוותרת על העסק של אבי ומוותרת על מזונות,ובמקום זאת אבי ישלם סכום כסף שייסגר לאחותי הקטנה (שמתחת לגיל 18) ואימי תוכל לגור בבית המשפחה עד שימלאו לאחותי הקטנה 18, לאחר מכן עליה למכור את הבית. הבעיה מתחילה בכך שאימי כורעת תחת הנטל, היא מגדלת בבית 3 ילדים (אני גרה עם בן הזוג שלי). בשבתות גם החבר של אחותי והחברה של אחי מגיעים, אחיי לא יכולים לעזור לה כלכלית מאחר ואחותי סטודנטית ואחי חייל. לאחרונה אימי הודיעה לאחי שלא תוכל לשלם יותר את חשבון הפלאפון שלו ושעליו לשלם אותו לבד, אחי הלך לאבי וביקש ממנו עזרה, והוא טען כי אימי חתמה על ההסכם שבו היא מגדלת אותנו, ולכן שהיא תתמודד. יש לומר עוד כי אבי גר בדירת חדר קטנה (שאגב הדירה היא אחת מ3 שנמצאות בבעלותו) כך שאחותי הקטנה לא עושה איתו שבתות או ארוחות ערב, פשוט כי אין שם מקום בשבילה - היא נורא פגועה מאבי וכך גם אחיי הבגירים. אינני יודעת מה לעשות, איך אני יכולה להסביר לאבי שההתנערות שלו מאיתנו רק גורמת לנו לרצות לנתק איתו קשר? חשוב לומר שכשאני מנסה לדבר איתו על זה הוא טוען שהוא לא הכספומט שלנו, ושבארה"ב בגיל 18 עוזבים את הבית. אבי מתנער מאחריותו כהורה, גם כלפי הקטינה וגם כלפי הבגירים, אני מנסה לשמר את הקשר שבין כולם אך אני מרגישה שהוא מתחיל להתרופף במהירות. אני פוחדת שאבי יעשה צעדים שיגרמו לנו להתעלם מקיומו - כבר שמעתי את אחים שלי אומרים את זה. בבקשה תעזרו לי? האם יש איזשהו סוג של ייעוץ שאפשר ללכת אליו? האם יש מישהו שיכול לדבר איתו ולהראות לו את התמונה כולה?? הוא מחפש לפגוע באמא שלי, והוא עושה זאת דרכנו, הילדים. יש למישהו רעיון?

שלום, אני אמא לילד בן שנה ו10 חודשים. עד אתמול הוא היה הולך באופן רגיל לישון בסביבות השעה 19:00 עם נשיקת לילה טוב, בובה של כבשה שהוא אוהב, טיטול ומוצץ. היינו משכיבים אותו במיטה, נותנים נשיקת לילה טוב והוא היה מרדים את עמצו לבד. לפני כ 3 חודשים נולד לנו תינוק חדש, אבל השינה שלו המשיכה להיות כרגיל. אתמול פתאום הוא החליט שהוא לא רוצה לישון, אלא רק אם מישהו (אני או בעלי) נשב ליידו. ניסינו כמה פעמים לצאת מהחדר, אבל בכל פעם הוא שמע את זה ושוב התחיל לבכות. הבעיה היא שאנחנו לא יכולים להשאיר אותו לבכות, כי הוא יודע לצאת מהמיטה ומהחדר. בסופו של דבר ב 23:00 בלילה בעלי ישב אצלו בחדר עד שהוא נרדם סופית, אך במשך הלילה הוא הגיע עוד פעמיים עד החדר שלנו וכל פעם היינו צריכים להחזיר אותו למיטה ולהשאר אצלו עד שנרדם. מה ניתן לעשות? זו פעם ראשונה שאנחנו מתמודדים עם זה ואנחנו לא רוצים לעשות טעויות כבר מההתחלה. אודה לכם מאוד על תשובתכם!

שלום לך, ץודה עך התגובה המהירה. אנחנו מאוד השתדלנו לתת דווקא יותר תשומת לב לבן הבכור. אני נמצאת כל הבוקר עם הקטן בבית ונותנת לו תשומת לב במשך היום, וכאשר הגדול מגיע להגן אני מנסה לת דווקא לו יותר תשומת לב. בכל מקרה, אמשיך לנסות להתייחס אליו כמה שיותר. מה לעשות בנושא השינה? האם להתחיל להיות לידו כל יום עד שיירדם?

שלום, מבקשת להתיעץ. יש לי ילדה בת 3.5, חמודה. ללא בעיות. מסתדרת טוב גן. חברותית. הבוקר כאשר הלבשתי אותה ראיתי שהפיפי שלה אדום. שאלתי אותה למה הוא אדום והיא ענתה לי "כי מאיה נוגעת לי בו". מאיה היא חברה טובה שלה מהגן. לציין כי בטרם לכך לא היה שום סימן של התעסקות בנושא. לא מציירת משהו בנושא, לא התעסקה איתנו בנושא. זה מאוד הפתיע אותי. מה עלי לעשות? אני כבר הסברתי לה בעבר שפיפי זה הפרטייות של כל אחד מאיתנו. שזה בסדר אם היא נוגעת לה, ולה מותר אבל שלא תרשה לאף אחד אחר לגעת, גם אם זה משחק. אשמח דעתך מה עלי לעשות עם המידע הזה.

תודה על התושבה אבל האם לא לעשות משהו מעבר? אני מודאגת האם זה אומר משהו על הילדה שלי ? אני יודעת שבבית שלנו אין שום דבר לא תואם מבחינה מינית אבל בכל זאת. האם זה אקט נורמלי או שצריך להדליק נורה אדומה ובאיזה כיוון?

אני מתמודדת בפעם הראשונה עם בעיית הכינים על בני הקטן. שמעתי שיש תכשיר בלי חומרי הדברה. האם זה מומלץ? מחפשת משהו שיעבוד מהר ובלי נזקים. תודה.

לא יודעת לאיזה תכשיר התכוונת אבל אנחנו משתמשים בריזאלטס שזה בלי חומרי הדברה וזה גם ממש טוב. תוך כמה דקות את יכולה לשטוף את זה מראש הילד ואת לא צריכה להשאיר את זה כמה שעות

אנו מתגוררים בחו"ל.בתי בת השנתיים וחצי ילדה מלאה מלאה ברגשות .ילדה סופר רגישה.בכללי- היא ילדה טובה ,שמחה,צוחקת ,שרה ומאוד אוהבת להינות ולהישתולל.היא אוהבת חברה ילדים ואנשים אך בגלל שאנו גרים רחוק מהמשפחה זה קצת קשה. לאחרונה - בשבוע שבועיים האחרונים התנהגותה השתנתה לחלוטין.היא עצובה מאוד . בוכה המון המון.מתבכיינת על כל דבר קטן.כועסת.רוצה רק על הידיים ולא שמחה ללכת לגן.היא שונה לגמרי.לא צוחקת כמו קודם ללא משחקת והיתנהגותה בכלל השתנתה. אני דואגת מאוד ולא יודעת עם מי להיתייעץ.יכול להיות שילד בן שנתיים וחצי בדיכאון ????? כל התסמינים מראים ככה ...אשמח לתשובה .אני במצב מאוד מאוד לא טוב בעקבות כך.

ראשית עליי לציין כי ביתי חזרה למוטב בפיתאומיות ואני מרגישה הרבה יותר טוב בעקבות כך. ביתי אכן הולכת לגן ילדים,היא התחילה את הגן רק בגיל שנתיים,בחודש יולי האחרון. עד אז - היא גדלה איתי ועם בעלי בבית ומעולם לא הייתה אצל מטפלת או שמרטפית. היא פוגשת אנשים במיסגרת הגן,אחה"צ לעיתים עם חברים או משפחה מצומצמת. ובביקורים בארץ - עם המשפחה הקרובה והמורחבת

הי. יש לי ילדה מקסימה בת 7. היא ילידת סוף אוקטובר לכן בין הקטנים בכיתה. לאחרונה, אני ובעלי ממש לא מפסיקים להתווכח איתה. היא רוצה להישאר עד מאוחר, מורדת, לא רוצה לעשות שיעורים, לא מרוכזת. אנחנו משתדלים לבוא לקראתה ולתת לה חופש אבל דורשים ממנה בחזרה שתתנהג כמו ילדה גדולה גם בדברים האחרים. כמובן בודקים שאין שום בעיה איתה שגורמת לה להתנהגות כזו. למשל, אין לי בעיה שלעיתים תישאר ערה עד מאוחר רק בתנאי שבוקר למחרת היא קמה בלי בעיה לבית הספר, כלומר, כמעט כל בוקר הוא בבקשות חוזרות להתארגן. כמעט ולא עצמאית בבוקר. היא הולכת לחוגים נפגשת עם חברות וכו'. אבל כל פעם למשל בשבתות כשמטיילים עם חברים, עושים חיים ובאמת אנחנו משקיעים בזה, ברגע שחוזרים הביתה, זהו, עולמה חרב עליה. לאחרונה היא אומרת שרע לה בבית הספר שאין לה חברים וכו. דיברתי עם המורה וזו אמרה שהיא נראית מאושרת בכיתה עם הרבה חברים סביבה. אני בטוחה שהטענות של בתי הן לא סתם. אני כל הזמן מדברת איתה ובודקת שאין משהו שמציק לה ושחשוב שאדע. הבעיה איתה, ממה שאני מצליחה לזהות היא שהיא לא מספיק אסרטיבית. קל להשתלט עליה, היא עדינה ולא עונה, לא מתחצפת גם כשצריך. אין לי מושג איך לעזור לה. חשוב לי שהיא תסתדר לבד אבל ליבי נקרע. מה אני צריכה לעשות? אולי לפנות לאיש מקצוע? תודה

שלום בני בן השמונה שאל אותי היום "בסוד" שתי שאלות: מה זה סקס? מה זה זיון? האמת הייתי נבוך ולא ידעתי מה ואיך להתחיל ולענות לו. מצד אחד כן רציתי לענות כדי שלא ישאל בחוץ, ומצד שני רמזתי לו שהוא עדיין צעיר ושיגדל יבין מה עלי לעשות או להתנהג במקרים אלו?

שלום רב, נפלה בחיקי הזדמנות מקצועית של "פעם בחיים", הכרוכה בנסיעה לחו"ל לתקופה של 18 יום. יש לי שתי בנות- הגדולה בת שנתיים וחצי (מאד בטוחה בעצמה, ילדה חיובית וכו'), והקטנה בת 7 חודשים (עוד קשה לעמוד על אופיה...אבל בגדול דומה לבכורה). במידה ואסע, הן תישארנה עם אבא שלהם, שאיתו יש להם קשר מצוין, ועם אמא שלי, שתי דמויות מאד משמועותיות וקרובות אליהן. עם זאת, ברור שאין כמו אמא, וברור שכשהן מתעוררות בלילה/קמות בבוקר, הראשונה שהן רוצות לראות זו אותי. השאלה שלי היא מה מידת הנזק שיכולה להיגרם לילדות ולקשר שלי איתן,(אם בכלל)ואיך אפשר למזער נזקים, במידה ואכן אחליט לנסוע. אני מאד מתלבטת, אשמח לעצה.

עיצה אישית שלי- הבן שלי בן כמעט בן שנתיים, אבא שלו נסע לשבוע וחצי והא מוקף בי ובמשפחה המורחבת והמון פעילויות ואני אומרת לך שהוא חוות זאת כטראומה לכל דבר. אין לו מושג מה זה חו"ל, מה זה אבא יחזור עוד מעט- מה זה עוד מעט? אין לו תחושת זמן נכונה וכל לילה זה נצח עם קימות רבות בלילה של בכי- רוצה אבא... עצוב מדי ועדיין לא מתאים בגיל הרך הזה

אני חושבת שאם יש לך הזדמנות של "פעם בחיים" וזה חשוב ומשמעותי עבורך תעשי את זה.עדיף שתהיה לבנותייך אמא שעושה בשביל עצמה קצת ולא אמא מתוסכלת שהרגישה שהפסידה "בגללן". חוץ מזה 18 יום זה לא כל כך נורא. לפי דעתי הן רק יחזקו את הקשר עם האבא. זו הזדמנות מצויינת לכך הם רק ירוויחו מזה. אמנם יהיה קשה לכולם אבל בסופו של דבר שווה לכולם. דבר נוסף שאני חושבת זה שילדים תמיד תמיד אבל תמיד צריכים ורוצים את אמא הקשר לא יפגע ואם יתערער בתחילה תוכלי להדביק את הפערים אח"כ. בזה שפשוט תהיי שם אקסטרא בשבילן כשתחזרי עד שירכשו את הביטחון חזרה (שאמא לא הולכת) אני אומרת סעי. קחי בחשבון שיהיה קשה בזמן היעדרך גם לך וגם להם (הבנות והאב) וגם תהיה קשה החזרה. ופשוט תתכונני לקושי הזה נפשית. יהיה בסדר. אל תדאגי. נסיעה טובה ובהצלחה...

לגמרי תסעי. אנחנו חייבות לעצמנו את זה לפעמים. אני נסעתי לפני שנה לטיול מטעם העבודה עם חברות. אמנם 10 ימים אבל לרגע לא התחרטתי. הבנות לא זוכרות בכלל את הנסיעה. אני כן. לטובה. סעי.

שלום, יש לי ילד בן 7 עוד מעט שעד עכשיו היה ילד מדהים, ילד טוב שכולם היו משווים אליו והגננות היו מאוהבות בו וכו'. בזמן האחרון הוא החל להיות עם אובר ביטחון עם אפשר להגיד והוא פשוט מרבה לדבר בחוצפה כלפינו ההורים. הוא מדבר בבית בקול רם כאילו הוא לא שומע והוא שומע. הוא יכול לצעוק לי אמא תביא לי מים ואם אני לא מביאה מייד הוא צועק נו...ואם אומר לו שאני לא מביאה לו עד שידבר יפה אז הוא מבקש במילים יפות אבל בטון מזלזל. כשאני מעירה לו לפעמים הוא מחקה אותי בטון מזלזל,הוא לא מקשיב כמו פעם. אם אני מדברת עם חברה והוא רוצה להגיד לי משהו הוא יגע לי בכתף למשל כמה פעמים וחזק עד שאני אענה לו וכשאעיר לו הוא יגלגל עיניים.הוא גם קורא לי לפעמים בצעקות. לא קרה לו שום דבר בבית ספר או בבית שיכול לגרום לשינוי בהתנהגות. יש לו אחות בת 3 ואח בן 7 חודשים שאותו הוא ממש אוהב.... אני צריכה שתציידו אותי בדרכי פעולה ובמשפטים לומר לו במקרים שכאלה. תודה רבה

רציתי רק לציין שהוא ילד מצטיין בלימודים יש לו המון חברים - כל יום הוא נפגש עם חברים הוא בסך הכל ילד טוב, פשוט אין לי מושג מה קרה לו בזמן האחרון ואני רוצה לעצור את זה כאן שילמד להתנהג יותר בכבוד! דרך אגב בשבועים האחרונים נאמר לי שהוא העליב ילד מהכיתה שגם זה נדיר אצלו. הוא ילד שמעולם לא מרביץ או מעליב ילד אחר. הוא גם נהיה פתאום עם הרבה ביטחון ליד מבוגרים ומסוגל לדבר בצעקות ובחוצפה ליד מבוגרים. אני מתביישת כבר!

שלום רב יש לי ילד בן 14.5 שנמצא כרגע בשנתו הראשונה בישיבה שהיא גם משולבת עם פנימייה צבאית לציין שהילד רצה ללכת לשם מרצונו החופשי(אנחנו שומרי מסורת). כשהוא חוזר הביתה מהישיבה אז רוב הזמן הוא בפייסבוק והוא לא מוכן לתת לנו אפילו להביט על המסך, איך שאנחנו נכנסים לחדר הוא סוגר את החלון, אני כמה פעמים אמרתי לו שיתן לי את הסיסמה שלו ואם לא אני ינתק לו את המחשב , אז הוא אמר תנתקי, ואז אני לא יבוא הביתה בכלל. הוא לא מסתובב בחוץ הרבה, רק בשבת הוא נפגש עם חברים שלפי דבריו הם מהסניף שלו בבני עקיבא,הוא גם לא מוכן להגיד לנו עם מי הוא נפגש הוא כל הזמן אומר תפסיקו לחקור אותי.האם לתת לו את הפרטיות שלו ולא לנתק לו את המחשב והאם להגביל אותו בגלישה בפיסבוק לשעה מסויימת(הוא גולש בדרך כלל עד חצות) בעלי כל הזמן מאשים אותי שאני רק רוצה שקט ושאני מפחדת ממנו אז אני מרשה לו הכל וזה לא נכון אני רק יודעת שהוא נמצא בגיל כזה שעדיף לא ללכת איתו בכאסח. בבקשה תעזור לי אני מיואשת ולא יודעת איך לנהוג

תודה על תשובתך אני בקשר עם המדריך שלו בפנימיה והוא אומר לי שאומנם לא הכל חלק אבל סה"כ הילד די בסדר חברתית ולימודית אין איתו שום בעיה. השאלה שלי היא האם לדרוש ממנו את הסיסמה לפייסבוק ובכך אני מסתכנת שהוא לא ירצה לבוא הביתה כדי לעשות לנו דווקא, אבל גם מצד שני אני לא רוצה לתת לו להבין שאנחנו פוחדים ממנו,מענין אותי לדעת מה עושים עוד הורים לילדים בגיל הזה עם הפייסבוק הזה.בבקשה אני מתחננת לעזרה ,אני לא רוצה להגיע למצב כזה שחס וחלילה אני יצטער יום אחד , שויתרתי לו ולא בדקתי מה הוא עושה בפיייסבוק תודה

שלום, לפני כחודשיים הצטרפה לנו תינוקת למשפחה. יש לי בן בגיל שנתיים ועשרה חושים שהתהפך בהתנהגות שלו, וממש נהיה בלתי נסבל. לדוגמא, כשהוא חוזר מהגן {שמח, ומאושר} הביתה, הוא צורח לי, ומבקש דברים {כמו לשתות} בבכי, הוא משטתח על הריצפה,ובוכה המון, נושך.מה שמפריע לי הרבה זה שהוא כל הזמן נעלב אם אומרים לו, לא, וכמו כן שהוא מבקש דברים בצורה בכיינית מאוד. הדבר נורא מסתכל אותנו ההורים, שכן בהתחלה היינו מחבקים אותו,וממלאים אותו בחום,אך כעת אנחנו נכנסים איתו לעימותים שגורמים לילד לצרוח יותר. שאלתי כזו, כיצד להתמודד עם התנהגות כזו? האם לחבק או להתעמת? בנוסף אציין שהילד בחודשיים שהילדה נולדה, נמצא בגן חדש, נגמל מחיתולים, וניגמל ממוצץ, כלומר התרחשו בחייו הרבה שינויים

תחבקי אותו מלא מלא מלא. תאהבי אותו ותחזקי אותו אקסטרא. תהיי סבלנית ואל תכנסי איתו לעימותים. רק תראי ותזכירי לו שאת עדיין אוהבת אותו בלי תנאים.

שלום, מדובר בילד בן 6 וחצי, מדהים וחכם מאוד, מבריק בקליטת החומר בכל המקצועות ובעל יכולות מרהיבות מבחינה שכלית. הבעיה היא התנהגותית. הוא בכיתה א', מפריע בשיעורים (קולות, הצקות וכו'), לא עובד בכיתה, לאחרונה גם אירועי אלימות (לא קשים אך אינני מסוגלת להשלים עימם), מסתובב בהפסקות, עושה "טיזינג" בכל מקום אפשרי וכמובן, בבית מסרב להכין שיעורי בית. מאז ומתמיד יש לו בעיה עם סמכויות שאינן הוריו, מסרב לקבל כל סמכות שהיא (כולל סבתות/בייביסיטר/גננות וכו'). מתנהג כאילו "לא עושה חשבון לאף אחד", נראה שלא הופנמה אצלו העובדה שהוא בבית ספר והוא לא משלים עם האחריות המוטלת עליו. אנו מיועדים להיפגש עם יועצת ביה"ס (שאגב, שללה על הסף הפרעת קשב כלשהי) ועם המורה לגבי המשך ההתמודדות איתו. אשמח מאוד לשמוע את דעתך לעניין ההתמודדות. אגב, יש לנו עוד ילדה בת 3 וחצי, ממושמעת, קשובה, רגישה ועדינה ו- כן, מקבלת המון תשומת לב חיובית מהסביבה בכלל ומאיתנו בפרט.

שלום אהוד, במקרה שלנו האב הוא הקשוח יותר מבין שנינו, להשקפתנו, מצד אחד אסטרטגיה כזו טובה לצורך חינוך תקין ומאוזן המראה 2 פנים אך מצד אחד מדובר במעט חוסר התאמה ביננו. לדעתו של בעלי, אני יותר מדי רכה ואוהבת והוא דוגל בשיטת הקשיחות והנוקשות. הילד מטבע הדברים מחובר יותר אלי.

שלום לך, יש לי ילד בן 16.5 ,אנו שומרי מסורת וכרגע אני בחודש השמיני להריוני.בשישי האחרון בני שיקר לי שאמר לי שהוא צריך כסף למתנה עבור יום הולדת לחבר.כמובן שבתמימותי נתתי לו.בשבת בבוקר ראיתי אותו כולו חבול ,כי בלילה לפני הוא הגיע מאוחר.כאשר שאלתי אותו מה הסיבה?הוא השיב שהוא ניסה להפריד בין החברים בדרך הביתה והוא חטף גם.אתמול נודע לי כי הוא נכח במרכז עיר סמוכה,כלומר שהוא נסע בשבת,עישן ורב עם נערים גדולים ממנו.מי שסיפר לי ביקש לא לספר מהיכן המידע. רציתי לדעת איך אני מתמודדת איתו?האם להעניש שהשבת הוא ייצא?האם בדבר אחר?אני אף פעם לא הענשתי אותו ולא החסרתי ממנו דבר. היום רק אמרתי לו כי אני רוצה לדבר איתו כשאחזור מהעבודה. אשמח אם תוכל לייעץ לי מה נכון לעשות עם ילד שהוא כבר לא ילד.תודה רבה.

אוסנת יקרה, הדרך הכי טובה להגיע לשיחה וכנות עם בני נוער היא לא לבוא ממקום ששופט אותם, לכבד אותם ואת הפרטיות שלהם. לפי דעתי, לא כדאי להעניש כי נשמע שיש לך ילד מאוד טוב. את יכולה להגיד לו שאת חושדת שהסיפור שלו לא נכון שאת מאוד אוהבת אותו ואת רוצה לדעת את האמת ולא משנה מהי. עוד להבהיר לו שאת כאן בשבילו ושאת רוצה בטובה ושאת מעריכה אותו ואת גאה בו. שיהיה בהצלחה!!!

שלום רב, הנני אמא לשני ילדים , ילדה בת ארבע וילד בן שנתיים ו7 חודשים , הילדה שלי ילדה מאוד טובה קשובה, מחונכת מאוד , לעומת זאת הילד שלי הוא מצד אחד מקסים מאוד מצד שני כאשר הוא לא מקבל מה שהוא רוצה הוא משתולל , בועט דוחף מרביץ נושך ואין ממש דרך לעצור אותו או לדבר אליו ברגעים אלה כי הוא פשוט לא שומע שום דבר הוא ממש נראה כמו במצב של איבוד שליטה ואין לו יכולת להפסיק זאת , אני חייבת לציין שעברתי סדנא להורות , הייתי אצל יועצת משפחתית בקשר אליו שנתנה לי כלים ואיך להתנהג במצבים אלו , גם אצל עובדת סוציאלית , מעבר לזה הילד הולך לקלינאית תקשורת מאחר ויש לו איחור בדיבור , בנוסף עלי לציין שיש שיפור קל במשמעת שלו לפעמים אך לפעמים זה מגיע למצב שאני ממש מתייאשת כי הוא פשוט לא מקשיב ומשתולל בצורה שאני לא מבינה מה קורה לילד, אודה לך על עזרתך

היי הבן שלי בן שנתים וששה חודשים לפני שבוע ומשהוהתחלתי גמילה ממומצץ בזמן שינה אמרתי ל שאני שמתי על החלון והיונה באה ולקחה את המוצץ שבוע ימים התהליך הזה התחיל והתבצע חלק "השבועהזה בעלי לא ישן בבית עובד משמרת לילה"ביומים האחרונים הילד לא מסכים להכנס למיטה מתחיל התקף של צרחות היסטיריות מכה את עצמו המיטה צועק אקורא לאבא "יש לציין שהאבא עכשיו בחופש והוא יודע שהוא יושב בסלון"הוא מתחיל לבכות ולהתחנן אני רצה את אבא תביא את אבא אני רוצה לצאת מהמיטה לא רוצהלישון ושום סיפור או שיר לא יכול להשיח את דעתו ואני עומדת חסרת אונים מל הצקות והבכי שלו מנסה להרגיע לדבר בשקט ובקו נמוך ומבקשת ממנו לדבר גם הוא איי בקול נמוך ולהפסיק לצעוק .איךשהוא מתחלי לצעוק בעלי מתערב וממלא לו את כל מה שהוא מבקש אם להוציא מהמיטה או להוצא אות מהחדר או שהוא רוצה עכשיו לשבת בסלון ולשחק ולראות טליויזה יעני מחזיר את היום מההתחלה וכל לילה כזה אני ובעלי בשיא התח והלחץ ומתחיל שלב הבעיות והויכוחים ביני לבין בעלי וזהלפעמים מגיע עד לצעקותאתמוללבעלי שבר מההתנהגות שלי כביכול שאומרת שהוא מנסה לתמרן אותנו ולסחוט אותנו רגשיתונפשית ושאסור שהוא זה שיקבע ת סדר היום ושזזמן שינה זה לא נושא לוויכוח ושאסור לוותר לו בנוא הספציפי הזה לבעלי אלי יש מחלוקת מאוד קשה בהרבה נושאים בחניוך הילד אבל זאת האקטואלית עכשיו כל יום אנחנו הולכים לישון כעוסים ופוגעים אחד שני יש לציין שלבעלי אתמול שבר והחזיר לו מוצץ

אינני יודעת האם אני פונה לכתובת הנכונה. אבל בכל זאת אבקש את עזרתך בנושא. יש לי ילדה בת 8 (בעוד חודשיים). הבעיה היא שכבר כמה חודשים שמתי לב על שערות ארוכות ושחורות הגדלות על אבר מינה (ממש כמו ילדה גדולה שהגיעה לבגרות. וכן יש לה שערות, אומנם מעטות בבית השחי. הפחד שלי (משאמרו לי חברות) שייתכן שהמחזור שלה יקדים בגלל זה. האם יש צורך לקחת אותה לרופא לבדיקת הורמונים? אני מבקשת את תגובתך. בתודה מראש,

אנחנו שוקלים לעבור דירה מישוב קטן לעיר. (בעקבות מעבר עבודה של בעלי לאותה עיר) יש לנו ילדה בכיתה א' וילדה בגן טרום חובה. הילדה בכיתה א' מסתדרת מצוין לימודית וחברתית ובכלל, בכל מעבר מגן לגן (שהיה במקומות שונים עם ילדים שונים תמיד הסתדרה נפלא. הקטנה יותר פחות חברותית ולוקח לה זמן להסתגל. ולשאלתי.. האם מעבר באמצע שנה (חשבנו לעבור באיזור פסח) יכול לגרום לנזק? אני מפחדת שיהיה להן קשה להיכנס לגן וגם לכיתה באמצע השנה. ובכלל, האם נכון להעביר ילד באמצע שנת הלימודים בכיתה א'? אשמח לשמוע את דעתך. תודה!

בתי בת ה14 מתלוננת על כך שיש זמן מוכתב מראש לשינה(10:30) היא אומרת שכשהיא תיהיה עייפה ,היא תלך לישון וזאת הבעיה שלה.הענין שזה יכול להימשך גם עד 1 בלילה ,למרות היא צריכה לקום ב6:50 לביה"ס.כן,,והיא צריכה לפני השינה לדבר עם מישהו בטלפון כדי לא להרגילבד.כמובן שאנחנו לא הכתובת בשבילה לשיחה.ניסיתי לדבר אל ההיגיון שלה בכך שצריך שעות שינה מינימלים לבריאות הפיסית והנפשית ,אאבל נראה שהדבר לא מדבר אליה. מה אתה אומר ,לתת לה את חופש הפעולה או להחלי אחרת?

שלום! בני בן 4.4 התחיל השנה גן עירייה - 35 ילדים מתוכם 15 טרום חובה והשאר חובה. כבר מהתחלה הגננת התלוננה על התנהגותו - הוא קם באמצע שיעור, עושה דברים שובבים ושטותיים, זורק דברים. הוא לא ילד אלים ולא מנסה אף פעם לפגוע בילדים אחרים, מתחבר בקלות עם ילדים אחרים. בנוסף, ידע מילים בודדות בעברית אבל לומד את השפה מהר מאוד +יש סעיית דוברת רוסית. בבית יש סדר ושגרה ויש הצבה ברורה של גבולות לו ולאחותו הקטנה (בת 2), ואין איתו בעיות בבית (חוץ מדברים הקטנים) או בגן שעשועים או אצל חברים או בכל מקום אחר. הבעיה היא רק בגן. הגננת התייעצה עם פסיכולוג של עיריה שאמר לה לתת לבני זמן,שהוא קטן וצריך להיות איתו סובלנית ועקבית. אבל היא לא מפסיקה להתלונן וכל פעם רומזת שיש לו הפרעת קשב וריכוז. אני מודאגת ולא רואה שאם אני מדברת עם הילד על התנהגותו בגן - שזה משפיע עליו.

בבית אנחנו מאוד מאוד מקפידים על גבולות, סדר יום - מתוך נסיון והכרות שלנו עם הילד.

יש לנו ילד בן 5 והינה הבעיה שלנו: 1. קשה לו לקבל סמכות של הגננת – אם היא מתעקשת על משהו מסוים – הוא יכול להגיד מילים כמו מטומטמת, חוצפנית ואף לתת מכות. 2. גם כשהוא נמצא עם הילדים והוא לא מקבל כמבוקשו, הילד לוקח לו משהו או אומר לו משהו – גם אז הוא מרביץ. המקרים האלו החלו עוד בגן בשנה שעברה ואז הייתה רגיעה מסוימת אך בגן החדש זה התחיל שוב. אומנם זה לא קורה כל יום אך מספר פעמים בשבוע. בשנה שעברה התחלנו טיפול פסיכולוגי, בעקבות הטיפול אנחנו מנהלים איתו שיחות אחרי כל מקרה, הוא מקבל עונש ע"י לקיחת צעצועים, משחקים, מחשב, טלויזיה. אחרי כל מקרה כזה הוא אומר שהוא מצטער ולא יעשה את זה שוב, אך אחרי כמה זמן זה קורה שוב. גם הרבה פעמים הוא אומר שקשה לו לשלוט בעצמו כאשר הוא כועס. לאחרונה הוא שם בגן צמיד עם פעמונים שאמור להזכיר לו שאסור להרביץ. לעומת זאת בבית הוא מתנהג לגמרי: מקשיב לכל מילה שלנו, מכבד אותנו, לא מרביץ ולא מקלל – פשוט ילד מקסים. מה עושים?

יש לי ילד אחד. הגננת אומרת שהוא צריך טיפול רגשי.אני מחפשת טיפול רגשי בילד דרך קופת חולים לאומית.אולי יש לך ממליצים בבקשה.טיפול עם פסיכולוגית הפסקנו אחרי 8 חודשים של טיפול לא ראינו שום התקדמות.

שלום אני אבא לילד בן 6 שיש לו בעיות התנהגותיות וחברתיות. הופננו ליעוץ פסיכולוגי עם הפסיכולוגית של הגן ואנו חוששים שתיעוד של טיפול פסיכולוגי יהווה בעיה בעתיד לילד מכל מיני בחינות ומצבים . אבקש לדעת מניסיונך האם פנייה וטיפול פסיכולוגי בילדות באמת יכול להוות מכשול בעתידו משל הילד תודה רבה

שלום, לאחרונה מתרבות התלונות מהגננת של הבן שלי (בן שנה ועשרה חודשים) על כך שהוא נושך ילדים בגן, ברצוני להתייעץ מה ניתן לעשות? כששאלתי את הגננת אם היא שמה לב מה קודם לנשיכות האלו היא אמרה שאולי זה כי לקחו לו משחק אך לרוב זה בלי סיבה.. מציינת שבבית אני לא רואה את התופעה הזו- הוא בן ראשון ויחיד בינתיים אך גם שנמצא עם בני משפחה- בני דודים ודודים הוא לא נושך אותם.. מה עושים? (הגננת המליצה על עיסוי מסויים- אנחנו מנסים ומקווים שיעזור..)

אני גרושה עם ילדה בת שנתיים התגרשנו שהיא היתה בת 8 חודשים, תמיד היתה מאוד קשורה אליי... ותמיד שאבא שלה היה בא לקחת אותה היתה בוכה ורוצה רק אותי עכשיו פתאום חלה תפנית מאוד מאוד מפתיעה וגם משמחת שהיא מאוד נקשרה לאבא שלה ורצה אליו שהוא בא לקחת אותה... עד כדי כך שהיא התחילה להגיד לי בזמן האחרון "אני לא אוהבת את אמא רק את אבא " הייתי בשוק האם זה נורמלי שילדה בגיל הזה תגיד דבר כזה?

הפעם אני כותבת כאן כבת. אני נשואה בסוף שנות השלושים ויש לי שני ילדים. יש לי שלושה אחים ואני הכי קטנה. יש לי בעית תקשורת עם אמא שלי. מצד אחד אני מאוד אוהבת אותה, מעריצה אותה על הידע והחוכמה והנחישות שלה ומודה לה על מה שנתנה לי בחיים ולמדתי לסלוח על מה שהיא פגעה בי. מצד שני, היא לא מקבלת את זה שלי יש דיעה שונה משלה, שצריך לכבד את הפרטיות שלי, שיש דברים שאני מספרת לה אבל אני לא רוצה לספר לאנשים אחרים. להלן מקרה שקרה אתמול- בדרך כלל אנחנו הולכים לבקר את ההורים שלי בימי שבת. אתמול כהרגלי התקשרתי לאמא שלי בבוקר ואז תוך כדי שיחה היא סיפרה שהיא דיברה עם אילו קרובי משפחה והם סיפרו שיש לבת שלהם איזושהי בעיה שחלק ממנה נפתר במהלך השנים אז אמא שלי סיפרה להם שגם לבת שלי יש. אני כעסתי שהיא סיפרה להם והיא לא קיבלה זאת. אמרתי לה שאני לא מעונינת לספר לאחרים. גם ככה קשה לי. אז היא התחילה להגיד "מה יש בזה?", אי אפשר לדבר איתך, את כל דבר מפחדת להגיד וכו' וכו'". והקש ששבר את גב הגמל היה שהיא אמרה "אני זונה, בת זונה אם תספרי לי משהו יותר" אני מאוד נפגעתי ממילותיה ואמרתי לה הרי אני מספרת לך המון דברים אבל אני לא מעונינת להעביר אותם הלאה ואת צריכה לכבד זאת. בסופו של דבר הצבעתי ברגליים ולא באתי לבקר אותה לא היה לי חשק ללכת אליהם. מה דעתך על הענין? כיצד אפשר להעביר לאמא שלי את המסר מבלי שנפגע אחת בשניה? תודה מקרב לב

לצערי, את הבעיה שיש לביתי אי אפשר להסתיר. אבל אנחנו מטפלים ובעה"ש זה יעבור. אני לא משתפת את אמא שלי בדברים שמפריעים לי ואני חוששת שהיא תעביר הלאה. הבעיה שהיא לא מקבלת שיש לי דיעה אחרת משלה, היא חושבת שאני תמיד צריכה להסכים איתה. ובנוסף, אני לא ממהרת לספר לה על בעיות שלי כי אני מרגישה לפעמים שהיא מרחמת ונותנת הרגשה של אין מוצא. תודה על ההקשבה ויום מקסים

שלום רב!!! אני אמא לשניים הבכור בן 4+ והשני בן 2+, הקושי אצלי עם הבכור. לאחרונה הוא השתנה מבחינה התנהגותית כל דבר הוא מתחיל לבכות, אם אח שלו לוקח לו משהו הוא מתחיל לבכות או שואל אותי אני אקח את זה בכוח ואחרי שאני מסכימה איתו הוא לוקח את זה.אם הוא מבקש משהו ואני לא איתן לו הוא גם מתחיל לבכות. אני תמיד עובדת על זה שכל דבר לשניכם, לפעמים אני קונה להם אותו משחק לשניהם כדי לא להיכנס לעימות, אילו משחקים שונים הם יודעים שיש תור לכל אחד. אני כל כך מודאגת איך הוא מתנהג בגן? אם הוא הפך לוותרן יותר מדי? ואולי כל זה בגללנו כי אז שאח שלו היה קטן הייתי מבקשת שהוא יוותר לו ועכשיו האח גדל והוא כבר מבין לכן צריך להגיע איתו לפשרה ולא לוותר. כולי תקווה שתעזור לי כמו תמיד .

בת שלי בת שנה וחצי ולא רוצה לאכול לבד אני כול הזמן מאכילה אתה מה אני יכולה לעשות שתוחל לבד לי עזרה שלי תודה קרן

שלום יש לי ילדה בת 7 וילד בן 4 הבעיה שלי שהם רבים ומרביצים אחד לשני מרבית הזמן הם רבים על המחשב . משחקים ומי ישב לידי ..., ומשתמשים בכח ומכות. כול הזמן אני מנסה להסביר להם לא להשתמש בכוח , ללא תועלת איך אני יכולה לשנות התנהגות זה ?

יש לי ילדה בת שנה ו- 7 חודשים. אחות קטנה לאח בן 5. חכמה מאוד, יודעת מה היא רוצה, אנחנו מבינים אותה והיא אותנו (התחילה לדבר). הילדה נמצאת בגן כבר מגיל חצי שנה וניכר שהי "יודעת מה היא רוצה". היא מניפולטיבית, ברגע שלא מקבלת משהו משטטחת על הרצפה ובוכה (בודקת אם אנחנו שם), צורחת, מרביצה לנו ההורים לאחיה ולילדים בגן, ואף התחילה לנשוך (לא בגן, כי בגן אומרים אבל את סבתא שלה בשבת האחרונה כששמרה עליה) העניין מציק לי מאוד. אנחנו כועסים עליה (עושים פרצוף כועס עם אצבע מורה שאסור!!) ניסיתי לשים אותה ב"פסק זמן" מקום שיהיה לה להירגע. בחודש חודשיים האחרונים היא החלה גם להכות ברגע שאנחנו מגיעים לאסוף אותה מהגן, בשניה שהיא רואה שהגענו מי שנמצא לידה סופג את כף ידה. דוגמא נוספת, לפני כשבוע חברים של הילד הגיע אלינו הביתה והיא רק טרחה לתת כאפות (במלוא מובן המילה) ולמשוך לילדה בשיער. בעלי ירד איתה למטה לקח חטיף והלכו לכיוון גן השעשועים. הוא נתן לה את הבמבה והיא הייתה שמחה, בעלי לקח לה במבה אחת היא התעצבנה בכתה הרביצה לו וזרקה בברוטליות על את השקית על הרצפה. דיברתי עם הגננת וזה קורה גם בגן, וזו מסרה כי צריך לכעוס עליה ולהראות שכועסים עליה. נתנו לה אפשרות גם להירגע לבד כשהיא בוכה, אבל עוברים כ- 20 דקות והיא עדיין בוכה וצורחת. מה לעשות עם ההתנהגות הזו? אנחנו רק בתחילת הדרך איתה ואם לא נרסן התנהגות זו בימים אלו מה יהיה כשתהייה בת 5 או 15? ע ז ר ה ד ח ו ף !!! דבר נוסף, היא מאוד מפחדת מזרים ובע"ח - מה לעשות? לדוגמא, יש חוג חיות בגן והמדריך הוא חדש, אז היא בוכה כשהיא רואה אותו וכשהוא מוציא את החיה (כבר חוג שני) מוציאים אותה החוצה כי היא מבועטת ולא נרגעה מבכי במשך כחצי שעה עד שהגעתי וברגע שראתה אותי היא עוד יותר צרחה אממממממאאאאא!!! (קשה לתאר בכתיבת מילים את הסטרס שהיא היתה בו. היא גם מאוד מפחדת היינו במושב, ובבית ממול מאחוריו יש אורווה והיא מאוד אוהבת סוסים (בובות) קפצתי על המציאה ולקחתי אותה לשם, ברגע שהיא ראתה את הסוס היא ביקשה ללכת. הלכנו, אבל גם כשהיינו בתוך הבית כשהאורווה רחוקה מאיתנו היא מצביעה לי על כיוון הדלת ואומרת סוס סוס כשהיא מפחדת... שיניתי לה את הנושא אבל גם כשהלכה לישון היא היתה טרודה בעניין הסוס שלא יבוא. כלב הריח את הרגל שלה כשהיא מצביעה לי עליו ומאוד רוצה אותו והיא החלה לבכות ולצרוחחחחחחח!! מה אפשר לעשות? תודה מראש וסליחה על כל אורך פנייתי. ממתינה לתשובות

עניין המכות מתרחש גם בגן מול הגננות כשאנחנו ההורים לא בנמצא או עם הסב או הדודה. אני יכולה להבין את תשובתך שהילדה לא מרגישה אותנו באיזה שהוא מקום כי לצערנו בני בן ה- 5 מאובחן כ- PDD וישנה תשומת לב מסויימת אליו. אנחנו נותנים לה זמן איתה לבד פעם עם איתי ופעם עם אביה. אבל איך אפשר להסביר את העניין עם הגן או יתר המשפחה (כשאנחנו לא בסביבה). לא התייחסת לעניין אנשים זרים ובע"ח הפחד המבהיל שלה. אשמח לתשובה.

שלום, בני בן שנה ושמונה חודשים, מתעורר כל לילה בערך באותה השעה 02:30 לפנות בוקר. אני מרדימה אותוושוב אחרי 20 דקות או חצי שעה הוא מתעורר שוב וחוזר חלילה. בשבוע הראשון, החזרתי אותו בכל פעם לישון. בשבוע השני כבר הותשתיולקחתי אותו למיטה שלנו. שאלתי היא: מדוע הוא מתעורר? אציין שבצהריים הוא ישן בלי בעיות בדרל כלל שעתיים. יש לו גם סדר יום די קבוע. חשבתי לנסות להרדים אותו מאוחר יותר-כרגע הוא הולך לישון בין 18:30-19:00. מה שבאמת מטריד אותי זה מדוע הוא מתעורר? וכמובן מה אפשר לעשות

ד"ר גלבוע, תודה על תגובתך. אני בהחלט הולכת לנסות. סופ"ש נעים אלונה

הוזמנתי לדבר עם הפסיכולגית של בית הספר שבוע הבא. יש לי ילדה בת 16. והבנתי עם היוצעת שהיא במצוקה רצינית והיא סיפרה לה שאין לה בכלל חברות. והיא מרגישה כמו אויר. וגם היא לא מוכנה לשקיע בלימודים. עלה עם היוצעת גם הנושא של טיפול בילדה על ידי פסיוכלוג דבר שכרגע אני לא מסכימה בשום אופן ואני מעדיפה בשלב זה לטפל בדרכים אחרות. השאלה אם שבוע הבא אני נפגשת עם הפיכולוגית של בית הספר והיא גם תגיד לי לקחת את הילדה לפסיכולוג. היא יכולה להכריח אותי ? כי ההחלטה לא אמורה להיות שלי בסופר של דבר. (אני חושבת שבלשב זה להגיד לילדה ללכת לפסיכולוג זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות וזה יכול לדרדר א\עוד יותר את המצב שלה.

Hi, sorry for writing in English, I have a problem with my PC. Appreciate if you could answer in Hebrew. My son is 5 years old. When I came to pick him up from his day care (Tzaharon) yesterday, his kindergarten told me that in the day before he asked one of the new boys there who is 3.5 years old to come with him to the toilet and touched the intimate parts of his body. From this reason the little kid didn't come to the day care. I was shocked and talked with my kid about it, while mentioning that we should respect others’ privacy and that it is not acceptable to touch other kids, same as no one can touch him. When I told him that he denied that he did it although I was very calm and didn’t show anger. I have to mention that it is the first time my kid touches someone (at least that I know about it) but there were 3 different incidents in the past when he express sexual interest; The first one was last year when I was told that one boy from his day care asked him to undress to “show” him (the other boy initiated it), the second one was when I saw him showing his organ to one of the girls in his kindergarten and the third one was when my husband found my son and other friend going together to the toilet in our house and didn’t allow them to go together. In all 3 cases we talked with our son the same as we did today. I am very worried. First because it looks like that although we talk with our boy, he continues to be involved in such cases and doesn’t understand the limits, and second because he keeps denying it. What else should I do? Should I update his morning kindergarten about the last case? I know she talks about it with the kids, but should I ask her to keep an eye on him? On one hand I’m afraid that he will continue with this behavior, but on the other hand I wouldn’t want to give him a feeling that he is bad. Should I go with him to professional psychologist at this stage?

שלום לך מיכל, ילדים בגיל הזה סקרנים לגבי הגוף שלהם ולגבי הגוף של המין השני. בדרך כלל לאחר שהסקרנות שלהם מסתיימת הם יכולים לעבור להתעניין בדברים אחרים. מצד שני, כמובן אין זה אומר שאנחנו אמורים לספק את הסקרנות שלהם באופן ממשי וריאלי. דרך ספרים ובובות ניתן להסביר לבן את איברי המין הזכריים והנקביים , וכן הלאה. התפקיד של המבוגרים לדאוג לכך שילדים לא יעסקו בנושא המיני. בגן , זה תפקידה של הגננת ובבית זהו תפקיד ההורים. לא צריך לדבר על הנושא אלא להפנות אותם למשחקים ולעיסוקים אחרים כאשר נראה שהם מתמקדים בכך. אם את רואה שהבן ממשיך להיות עסוק בתחום והדברים לא פוחתים, ניתן להתיעץ עם פסיכולוג של ילדים. מה דעתך? אהוד גלבוע

שלום, בני בן שנה וחצי. נכנס לגן באוקטובר השנה, לפני כן הוא היה אצל מטפלת עד שעה אחת. הגננת מספרת שהוא קצת מבוהל מכמות הילדים. כאשר כולם בחוץ הוא רוצה שהן יחזיקו אותו ולהיכנס לתוך הכיתה, וההפך שכולם בכיתה הוא רוצה לצאת החוצה לשחק בכייף. רציתי לשאול ממה נובעת התנהגות זו? האם יש טיפים שאוכל לתת למטפלות? ודבר נוסף, אני משאירה את בני עד אחת וחצי בגן ולא עד 4. רבים אומרים לי שאני פוגעת בהתפתחותו אבל אני חושבת שעדיף לו להיות בבית איתי ועם אביו. את שנת הצהריים הוא ישן בבית ואח"כ משחקים יורדים לטיול וכו'... רציתי לדעת האם זה בסדר?

תודה... השאלה האם תגובה כזו היא תקינה אצל ילדים שנכנסים לגן\ וכעבור כמה זמן היא חולפת? והאם זה שאני מוציאה אותו מהגן בשעה כזו אני לא הורסת לו את הרצף...כמו שכולם מטיפים לי?

אהוד שלום, ביתי בת 3 ילדה טובה בדרך כלל וממושמעת ואין איתה שום בעיות. אך קורה שאנו יוצאים בחוץ שהילדה בורחת ולא עוצרת שאומרים לה נראה לי שהיא תופסת את זה כמשחק ולא כבדיקת גבולות. מה דעתך? כיצד עליי לנהוג שהיא תשמע לי שאני קוראת לה בחוץ? תודה

בס"ד שלום רב, יש לי בעיה עם בני הבכור בן ה-6 בזמן שאני אוספת אותו ואת אחותו (בת 4) מהגן (הם באותו הגן)מסיימים ב- 16:00, הוא נותן תחושה שהוא לא ממש שמח לקראתי .. מתחיל לחפש תירוצים לריב עם אחותו אוא איתי במכונית בדרך חזרה הבייתה, אם אני אומרת לו שאנחנו הולכים לטייל או לחבר אז הוא מתנהג אליי רגיל משוחח ופתוח איתי וישנה אוירה נעימה, אך ברגע שזה לא כך ואני חוזרת עימם הבייתה האווירה באוטו עד הבית ממש עכורה, הוא מרביץ לאחותו לא ממש נעים לי וגם לאחותו בבית אחרי הגן. אני מסבירה לו שלא חייבים כל יום לעשות משהו ולפעמים גם חוזרים הבייתה לשחק בבית או שאני שואלת אותו לא טוב לך בבית? אז הוא לא עונה.. עכשיו אחותו בעקבותו התחילה לשאול אותי כל הזמן בזמן שאני מכניסה אותם למכונית "לאן אנחנו הולכים"? יש לציין יש עוד אח בן 7 חודשים, אך הוא היה עושה את זה עוד לפני לידת האח. אשמח לעזרה תודה

שלום לך, ברשותך יש לי שני שאלות 1. באיזה גיל ילד מסוגל לצייר צורות גיאומטריות כמו עיגול, רבוע וכו' 2. האם הפרשנות שעומדת מאחורי ציורי ילדים היא מדע מדויק?

שלום, בני עלה השנה לכיתה א ומבחינה רגשית עושה רושם שיש לו בעיה. כבר בגן חובה היו לו בעיות של התפרצויות כבי של שעה למשל אם העליבו אותו אבל הגננת לא ראתה סיבה להשאיר אותו בגן מפני שהוא ילד חכם,מפותח גופנית לגילו ולא היו לו בעיות חברתיות. מאז שהוא עלה לכיתה א' חזרו התפרצויות הבכי ולא משנה על מה הוא בוכה, הוא מכניס את עיניין הבית ספר- שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר. הוא לא רוצה ללכת לחברים מהכיתה ואני רואה עליו שהוא נהיה ילד עצוב. השאלה אם המצב מצריך בדיקה של פסיכולוג או שאולי זה מצב נורמלי כחלק מההסתגלות לבית הספר?

שלום רב, האם אתה יכול להבהיר את המושגים הבאים ואת זה גיל הם מאפיינים- 1. חרדת נטישה 2. קביעות אוביקט תודה

אהוד בוקר טוב, ברצוני להבין מושגים אילו כאמא לילדים צעירים. אשמח לקבל הסבר למונחים או הפניה לקריאה. תודה ליטל

ערב טוב, הנני מודאגת מאוד בנוגע לבן הזקונים שלנו (בן 7) אתמול היה אצלו חברו הטוב ושניהם הסתגרו בחדר.כשנכנסתי שמתי לב ששניהם נבהלו וקפצו מהמיטה והיו נבוכים. לאחר כשעה שוב נכנסתי וזה חזר על עצמי. היום שאלתי את בני לפשר הדבר ולאחר שכנועים רבים הסכים לספר לי כי הוא וחברו התנשקו "עם הלשון" (לדבריו) וסיפר שהדבר הנ"ל חזר על עצמו כמספר פעמים, שנה שעברה בגו והשנה עוד כשלוש פעמים ומיד התחיל לבכות ואמר "אני בטוח הומו (כנראה ששומע מאחיו הגדולים את המילה הזו ויודע בכלליות מה זה הומו) הוא מירר בבכי ואמר שהוא פוחד שאחיו הגדול יכעס עליו בגלל מה שעשה ובגלל שהוא ילד הומו. הסברתי לו שהוא לא הומו ואין לו מה לדאוג וזה יכול לקרות וביקשתי שיותר לא יעשה זאת. האמת היא שאני אובדת עצות, אין לי מושג אם נהגתי כשורה ומה אומרים במצב כזה. האם לדעתך בני מפתח נטיות מיניות לבנים והאם צריך לקחת אותו ליעוץ פסיכולוגי. תנחה אותי בבקשה מה לומר לו. נא עזרתך הדחופה.

תודה על המענה. רציתי לך להבין למה כוונתך לבדוק את הקשר שיש לבני עם החבר? רציתי ליידע שהם חברים מגיל שנתיים והיו ביחד במסגרות חינוכיות מהמשפחתון ועד עכשיו-כיתה א'. הוא החבר הכי טוב של בני והם ממש כמו אחים וישנים אחד אצל השני. לדעתך כדאי לנתק את הקשר בינהם?או להגבילו? אני חוששת שזה יהיה קשה מדי.שאלה אחרונה- כדאי לשוחח שוב עם בני על הנושא או להניח לעניין ולא לנבור יותר בזה?(בני אמר לי מיוזמתו שכשהחבר יבקש ממנו שוב להתנשק הוא יסרב לו.רציתי רק להבהיר שהעניין שמטריד אותי כרגע, לאחר שהרגעת אותי שהוא לא הומו, זה שבני חושב על עצמו שהוא כזה(למרות שאחרי הסבריי אמר שהוא מבין שהוא לא השאלה אם הוא מתכוון לכך). המון תודה(זה עוזר מאוד שיש פורום מקצועי כזה)

שלום אני מאוד נסערת כרגע אני גרושה, לא עובדת וכרגע לצערי על סף התמוטטות נפשית מכל המאורעות בחיי. שני בנים מנישואים ראשונים16 14 ילדה ממערכת יחסים שנייה 8 בשתי הפרידות מהגברים בחיי הם הודיעו לי חגיגית כי ידאגו לנקום בי גם אם יהיה זה הדבר האחרון שיעשו לנקום על כי "העזתי" לעזוב רצה הגורל ובנסיבות שונות עזב בני הגדול את הבית לאביו לאחר שנים שהוא שומע מאביו כמה אמא לא שווה כלום מאחר וסוף סוף העזתי לעשות את הצעד ולבקש הגדלת מזונות. לא היו לי הכוחות להילחם לפני שנה עזב גם בני הקטן בשל אותן סיבות לפני כמה ימים התקשרה אליי פקידת סעד ואמרה כי התקבלו דיווחים קשים לגביי על התעללות בבתי הקטנה שעדיין עמי. הדיווחים התקבלו משני האבות ומגובים ב"עדויות מרשיעות" מבניי, בשרי ודמי נגד שני האבות אני נמצאת כרגע במאבקים משפטיים קשים שכוללים לצערי תלונות במשטרה על איומים נגדי ועוד כעת היא רוצה להזמין אותי לשיחת בירור שני האבות התלוננו עליי מעולם לא התעללתי בילדיי ילדיי מוסתים ומשתפיים פעולה עם אביהם כי טוב להם שם, הכל פרוץ ואין גבולות כמו אצלי אני מבועתת מעצם השיחה פוחדת עד מוות כי ייקחו את בתי הקטנה ממני שכן רוצה לגור עמי מישהו עבר משהו כזה? איך "מוכיחים" שאני אמא ראויה כששני בניי הגדולים מוכנים להעליל עליי עלילות שקר? בבקשה בבקשה עצה לא מאחלת לאוייבים שלי התנסות שכזו האם יכולים לקחת ממני את בתי רק על סמך האשמות? ילדתי מטופלת היטב וילדה מאושרת על אף כל הנסיבות הלא קלות שאנו עוברות. אך אני יודעת כי פקידי הרווחה ידם קלה על ההדק אנא עצה עזרה כל דבר תודה רבה מראש על כל תגובה, וסליחה על האורך .

שלום, אני אמא לתאומים בן ובת בני 4 שניהם מאוד מודעים לכך שאין לגעת בגופו של האחר ללא רשות ושהאיברים האינטימיים שלהם הם רק שלהם. בני לאחרונה נוהג לגעת באיבר מינו וניתן לראות כי מגורה מכך. לאחרונה אימי ספרה לי שכאשר היא שומרת עליהם הוא אוהב לשבת עליה ולהכניס לה ידיים לחולצה ( גם כשהוא איתי הוא מאוד אוהב להניחי את ראשו על החזה שלי ולהכניס יד לחולצתי). וגם מכם הוא מגורה מאוד. רציתי לשאול האם זו תופעה נורמלית בגיל זה וכיצד יש להתיחס אלייה. אני רוצה לציין שבאופן כללי הוא ילד שמאוד אוהב מגע וחיבוק וליטוף.

הבנתי את תשובתך רק לא ברור מדוע כאשר הוא מלטף את איבר מינו יש להפנות את תשומת ליבו לדברים אחרים - הרי זה טבעי - כל עוד הוא לא עושה זאת בפומבי וכאשר הוא עם עצמו - מדוע יש להפסיק זאת?

אהוד שלום רב, בני כמעט בן ארבע כבר שנה שהוא נגמל קליל מחיתולים בלילה בלילות האחרונים בני שוב התחיל להרטיב במיטה. בהתחלה חשבנו שהקור בלילה גורם לו להרטבה אך גם אחרי שהלבשנו בביגוד חם עדיין יש הרטבה. האם יש לך רעיונות? מה ניתן לעשות ואיך להתנהג?

שלום רב הילד שלי בן השנה ו8חודשים, ילד יחיד מקסים ובריא,ילד טוב עם הטפתחות תקינה,יודע לבקש מה הוא רוצה.הוא התחיל ללכת לגן הפעם הראשונה.ב עד עכשיו הוא היה עם אמא שלי.תקופה הארונה הוא מושך בשיער של ילדים אחרים.בגן,בגינה, בג'ימבורי, לא משנה איפה.אני מייד מאירה לו באסרטיביות שזה אסור וזה כואב .מבקשת ממנו לעשות טובה לילד השני מייד, אבל זה לא כל כך עוזר לי,אני רודפת אחריו לכל מקום ואיך שרואה שהוא צושיט כבר את היד לעבר ראש של ילד אני תופסת לו את היד.היום מרוב בושה הייתי צריכה לעזוב את המקום כי הוא לא הפסיק עם זה.זה מאוד כואב לי כי אנחנו לא אנשים אגרסיבים כלל והוא מקבל את כל תשומת הלב שהוא צריך.אינני מבינה מאיפה זה בא לו.נא את התייחסותך תודה רבה

יש לי ילד מקסים ומאוד מפונק בן שנתיים מגיל 4 חודשים הילד לא רוצה את אמו לא רוצה אותה עד כדי כך שעכשיו הוא מבקש שהיא תלך אומר רק אבא אמא ללכת לא מסוגל להירדם בחברתה כשכועב לו לא רוצה אותה עליי לציין שבאותה צורה חריפה הילד מכור לאבא שלו מחבק ובנשק רק אותו יש לציין שהאמא איתו רב הזמן מחבקת מנשקת ומפנקת אנא עזור לנו תודה

האמא

שלום רב! בני בן 3 ילד חמוד ומקסים. כולם מתים עליו מגננות עד לכל החברים. ברגע שהוא נכנס הביתה במאוחד אם אני לבד בבית הכל מתהפך. הוא מתחיל עם היסטריות, דורש דברים ו לא מוותר, צורח, בוכה. אני כבר לא יודעת מה לעשות. לכל בקשה הוא עונה לי לא ולא רוצה. כל יום בבית זה מלחמה. שום דבר לא עוזר. בנוסף לפני 3 חודשים נולד לו אח קטן. והוא קיבל אותו יחסית טוב(הייתי בטוחה שיהיה יותר גרוע). מה עלי לעשות. איך לשנות את המצב. זה יוצר גם מריבות בבית. אצל בעלי אני אשמה בזה שילד מתנהג ככה. לדבריו אני מרשה לו להתנהג אלי ככה. אשמח לקבל יעוץ. תודה מראש.

בעלי אומר שאני צריכה להיות יותר קשוחה איתו. יותר לדרוש, לא לוותר ו לשים הרבה גבולות. אבל כמעט כל המאמצים שלי נכשלים. לפעמים כשאני חוזרת הביתה והם ביחד ובית בן שלי רואה אותי ו עוד פעם מתחיל בלאגן, אז בעלי אומר לי שחבל שבאתי, בלעדי היה שקט בבית.ואין לי מה לענות לו לזה. כי אני באמת רואה שילד משתנה תוך שניה. תודה על התייחסות שלך.

שלום ד"ג גידי, אני סטודנטית, עוברת כרגע טיפול פסיכולוגי הסובב בעיקר סביב יחסי עם אמי שככל הנראה (לא אובחנה) בעלת אישיות נרקסיסטית. נוצר בנינו נתק והיא משוכנעת שהסיבה לכך היא שהפסיכולוג שלי מסיט אותי כנגדה ויחסי איתו לא בריאים. אני לא מצליחה לבטוח בעצמי שבחירותי נכונות ויחסי עם המטפל בריאים ואילו היא זו שלא מסוגלת לשאת את הריחוק ולכן משתמשת בכל דרך אפשרית כדי לקרב אותי אלייה שוב. איך אוכל לדעת מה נכון לעשות? היית ממליץ לי לגשת לחוות דעת אצל פסיכולוג נוסף? איך אוכל לדעת שאכן יש לה הפרעה נרקסיסטית? ואם יש אז לעולם לא יוכל להיות בנינו קשר בריא? תודה.

שלום! בני בן 16.5 ילד עצבני לאחרונה אני משוחחת עימו על העצבנות שבו וסיכמנו שכשהוא מתעצבן הוא ילך לחדרו וירגע וא"חכ אנחנו נשוחח אבל הבעיה היא שהוא סוגר את החדר במפתח ויושב מול המחשב בנוסף יש לו בעיה עם אוכל שהוא לא מוכן לאכול מול אנשים כי זה מגעיל אותו שמדברים לו מול האוכל איך אפשר להפסיק את הטירוף הזה? אני מאוד יודה לך

אנחנו הורים לתינוק בן כמעט 5 חודשים . בעלי שבקרוב מאד יעזוב את עבודתו, לא יצא לחופש של ממש במשך שנה וחצי ורוצה מאד לטוס ל 4 ימים, לנקות את הראש וכמובן לבלות זמן איכות זוגי רק אנחנו ללא התינוק. אני נקרעת בין המחשבה לעזוב את התינוק שלנו,יש לציין עם סבא וסבתא שלו ובבית שלנו, לבין הרצון לטוס בשבילנו. חוץ מהקושי מהמחשבה שלא אראה אותו כל כך הרבה זמן הפחד העיקרי שלי הוא שיהיה לו קשה להסתגל בלעדי או אפילו טראומתי.. עלי לציין גם כי הסבא והסבתא שיוכלו להיות אצלנו לא זוכים בד"כ לראות אותו לעיתים קרובות כיוון שהם גרים רחוק. מהי רמת המודעתו של תינוק בגיל זה ? ומהם הקשיים שיכולים להיווצר אצלו בימים בהם לא נהיה איתו?

אהוד שלום, בתי בת השלוש עקשנית מאוד ודעתנית. עד לפני כמה חודשים כשהסברנו ושכנענו לעשות או לא לעשות דברים מסוימים היא קיבלה זאת בהבנה ואם לא קיבלה, הסבירה את עצמה. היום אנחנו אובדי עצות. כל סירוב מלווה בבכי היסטרי וצעקות של "לא רוצה". בשבועות האחרונים היא מסרבת בכל תוקף לעשות אמבטיה. בכי היסטרי, השתוללויות. עשינו לה אמבטיה בבקרים אך זה לא פתרון כיוון שאין זמן בבוקר.. יש לה אח בן שנה וחצי( שנהנה מאוד מאמבטיות..עדיין..), אני אמורה ללדת בעוד חודש. מה עושים? לוותר על האמבטיות? להתעקש? לא רוצים לגרום לטראומות.. אנחנו מודעים לכך שילדים חווים חוויות ועוברים כל מיני שלבים. אך אנחנו מתוסכלים מהתגובות ההיסטריות הקיצוניות. יש לציין שבתאוריה היא אלופה. "מקלחת" את הבובות שלה ומסבירה להן כמה זה חשוב להתקלח..

בהחלט נצצו לה העיניים כששאלתי אם היא תשמח לקבל ממתק מסוים אחרי האמבטיה ותוך שניות היא כבר הייתה מוכנה. עדיין באמבטיה היו תנאים.. בלי חפיפה, בלי סבון וכו' אבל לא התייחסנו ועשינו אמבטיה כמו שצריך. השאלה היא עד מתי? האם היא לא תפתח תלות? היא מאוד פקחית ועלולה לנצל זאת היטב. האם זה ישפיע במקרים אחרים? האם היא תצפה לקבל משהו על כל דבר שתידרש לעשות? אנחנו לא בעד התנאים אם כי בשביל האמבטיה נעשה הכל. תודה

בני בן 21.5 אחרי שחרור מצהל שירת שירות קרבי הוא משוחרר מחודש יולי בזמן האחרון אני שואלת אותו מה עם עבודה למה הוא לא יוצא ויש לו חברים טובים גם מהצבא וגם מהבית ספר התשובה שישי לו פחד מאנשים שהוא לא יודע איך לתקשר איתם הוא ניתק את עצמו . הוא מודע לכך שהוא צריך למצוא עבודה והוא אומר שלא טוב לו עם המצב אבל הוא לא מוכן לקבל עזרה אשמח לקבל תשובה איך אפשר לטפל בבעיה. כשהוא היה ילד הוא התחיל לדבר בגיל 4 הוא אובחן כאיפוטוני הןא תמיד התמודד עם קשיים חברתיים אבל הוא להתמודד. לפני הצבא הוא היה בטיפול פסיכולוגי והפסיכולוגית אמרה כי היא לא רואה שום בעיה מיוחדת.אני פשוט לא יכולה לראות אותו במצב הזה אשמח לקבל תשובה כמה שיותר מהר.