פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום - יש לי תינוקת בת 7 חודשים שבנוסף לאחותה בת השנתיים וחצי נמצאת איתי בבית , התינוקת לא נותנת להיתרחק ממנה יותר משני מטר והיא מתחילה לצרוח (כל ניסיונות ההרגעה לא עוזרים כולל היתעלמות) אנא עצתכם.

שבוע טוב למרות שיחות בעניין עישון סיגריות ונרגילות ולמרות שבני הבטיח כי אינו מעשן כי זה מזיק לבריאות תפסתי אותו הערב מעשן סיגריה. אמרתי לו שאני מאוד מאוכזבת - אולם איני יודעת איך להמשיך ולהגיב מה עליי לעשות אשמח לתשובה

בס"ד שוב שלום, תודה על ההתייחסות, אני שמחה שחיזקת אותי בנוגע להתערבות , כי לא הייתי בטוחה אם להתערב או לא.. אני קורת המון מאמרים וצמודה לסופר נני ולהצעותיה. אבל בתוך תוכי אני יודעת שאולי לא התכוונו בעצות האלו למיקרה ספציפי כמו שלי שבו הילדה באמת לא מחפשת לריב ומאוד מסתדרת בלשחק לבד ועצמאית וגם עקבתי ככה בלי שייראו וראיתי בוודאות שהילד מציק לה וזה עיניין של שליטה. שאלת אותי איפה אבא בנוגע לגישת החינוך..הוא באותו ראש כמו שלי תמיד זורם אחרייוגם שרואה שהבכור מציק אז ניגש אליו ומרחיק אותו ממנה. אביו גם משחק עמו הרבה ממקדיש לו תשומת לב. אשמח אם תוכל לכוון אותי ולעזור לי באיזה משפטים עליי להשתמש כשאני רואה אותו מרביץ לה ובזמן שאני באה לחלץ אותה.. בכדי לו להאשים אותו ישירות ולצאת מיזה בצורה כזו שאני ניטרלית ולא רק לטובתה.. כי גם ככה הוא חושב שאנחנו לטובתה וזה גורם לו עוד יותר לקינאה וזעם. אנחנו רוצים גם לקחת אותו לטיפול ריגשי כי עלינו על בעייה שיש לו , בעיה בוויסות החושי (לפעמים יש לו רגישות יתר ולפעמים תת רגישות). ולכן נשלח אותו למכון להתפתחות הילד לטיפול ריגשי בעז"ה.

בס"ד קראתי כרגע את תגובתך, באמת תודה, אני אכן מקבלת חיזוקים ואפעל בהתאם בעז"ה:) רציתי להתייעץ לגבי עוד משהו שקשור ליחסים בניהם. שמתי לב שהבכור בנוסף לזה שמציק לאחותו נוטה כל הזמן להחליש אותה ולפגוע בה מבחינה מילולית . דוגמאות: את צובעת מגעיל.. העבודה שלך מגעילה... לא עושים ככה.. תינוקת בת שנה.. את לא מבינה כלום .." זה כ"כ כואב לי... ואני רואה כמה שהיא נפגעת ממנו. היא עוד מעט כבר בת 4 והיא בונה את הביטחון העצמי שלה על סמך סביבתה הקרובה ואני רואה איך שזה מחליש אותה. מה עלייי לעשות?? שאני שומעת את המשפטים האלה.. בנתיים בתגובה אני רק אומרת כל הזמן ההיפך ממה שאומר."מה פיתאום.. את מציירת מאוד יפה ואמא מאוד אוהבת את העבודות שלך.. וכו' וכו'. אבל בכל זאת היא מאוד מעריצה את אחיה ולדעתי די מושפעת ממה שאומר לה. במה אני יכולה לתרום ואיך אשנה את התנהגותו??? האם אני עושה נכון או שעליי להגיב יותר בתקיפות שמתחיל להשפיל אותה..?! תודה

שלום ביתי כבת שנתיים וחצי נמצאת יום שלם בגן, שם אני מדווחת כי ביתי מאוננת בעזרת חיכוך בטיטול מעט מאוד, אך בבית אין רגע אחד שביתי לא עסוקה באוננות, אפילו כאשר אני מרימה אותה על הידיים. חשוב לי לציין כי זאת אחת מהסיבות שהיא איננה מעוניינת להיפרד מהטיטול. ביתי ילדה מפותחת לגילה, מדברת שוטף ונעימת הליכות. אודה לך מאוד אם אדע האם הדבר טבעי או מוגזם כפי שאנו רואים זאת...

שלום רב, בני בן שנה ו-9 חודשים,לפני כשבועיים התחיל להגיד לנו "קקה, סיר"ולהביא את הסיר מהאמבטיה. הוא עושה רק קקי בסיר. שתן הוא עושה בטיטול ולא מרגיש בכך לפני. בהתחשב בעובדה שאנחנו נכנסים עכשיו לחורף וגם נראה לי מוקדם מבחינת הגיל להקפיד איתו על השתן, האם להמשיך ולעודד את עניין הקקי בסיר?....

אחותי נשואה פעם שניה עם ילד בן 7 מנישואין קודמים וילדה בת שנה מהנישואים השניים,כפי שאני רואה זאת הילד מעולם לא זכה מאימו ליחס ראוי מאימו ,ואביו כמעט ולא בתמונה, במיוחד בהשואה לילדה שזוכה ליחס עצום משני הוריה,מהילד דורשים רוב הזמן להיות בחדרו כדי לא לעשות רעש ובלאגן בסלון ועל כל "הצקה" לילדה הוא ננזף. במשך כשנה הילד כל לילה קם ממיטתו (בצורה של מעין אינסומניה,עם עיניים עצומות או חצי ישן)ללא כל הפרעה וניגש לישון עם אימו וכאשר היא מחזירה אותו למיטתו הוא קם אחרי כמה זמן שוב(למרות שכאשר הוא הוא הולך לישון הוא ישן לבד במיטתו),מה עשויה להיות הסיבה

אני ובעלי החלטנו להתגרש וכעת הגענו לבעיית הסדרי הראייה על הילד שבן שנה ו- 4 חודשים. בעלי איש צבא בקרבי וחוזר פעם אחת באמצע השבוע בערב ובסופי השבוע מגיע בדרך כלל כאשר אחת לכמה זמן היה סוגר בבסיס גם בסופ"ש, הילד התרגל שלא רואה את אביו על בסיס יומיומי אלא אחת ל.. כעת שאנו מעונינים להיפרד הוא יוצא לשנת לימודים מחוץ לצבא. בשנה זו הוא רוצה להתראות עם הילד יותר פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני, השאלה האם אנחנו עושים לילד טוב בזה שבשנה הזו אנחנו נגדיל את המפגשים עם אביו לפעמים שלוד בשבוע ושנה הבא באוגוסט 2011 הוא חוזר לצבא ולתפקיד יותר קשה. הילד בדיוק יהיה בגיל שמבין ומדבר והאם זה לא יגרום לו למשבר גדול? האם לא כדאי פשוט להמשיך את המפגשים של אחת לשבוע זה מה שהילד יודע ומכיר בלי לשגע אותו ולהכניסו מראש למצב שיגרום לו לשברון לב. דבר נוסף, כיצד מספרים לילד שההורים מתגרשים או גרושים ומתי? הרי ברור שעכשיו אינו יכול להבין זאת

שלום, ביתי בת 1.7 שנים כבר מגיל 3.5 חודשים עם בעיית אכילה לא מוגדרת שגורמת לכך שכל האיזון והסדר בבית השתבש ונע סביבה. אנחנו במעקב של רופא גסטרו וכן של מרפאה להפרעת אכילה. אשמח אם תוכל לסייע לי המצב שנוצר גורם לכך שאצלי יש מתח רב לחץ יוצאים ממני רגשות של תיסכול וכעס רב אני כועסת עליה מאוד וגם על עצמי והסביבה ברור לי שהדברים לא יכולים להמשך כך אבל הציר שלנו נע סביבה היום כשנה לאחר שהסגה הזו התחילה אני יותר רגועה ולוקחת את הדברים בפרופורציה אבל עדיין קשה לי .

הקושי מתבטא בכך שאני מרגישה פספוס אדיר בנוגע לאיבחון הבעיה גם בענין ההתנהגות שלי מאז התחלת הבעיות ועד היום. יש לי היום יותר כלים להתמודד ויותר מודעות אבל עדיין בימים קשים שהבת שלי לא אוכלת כלום ומתנגדת בתוקף אני מרגישה רע מאוד עד כדי כך שהקושי הופך לכעס אני יודעת שהיא לא אשמה ושאולי משהו מציק לה אבל חוסר האונים הזה הוא מעיין כדור שלג שאני חייבת לעצור. בעיית האכילה שלה התחילה בכך שלא רצתה לאכול את הבקבוק בתחילה לא נלחצתי אבל כשראיתי שהדבר מתמשך במשך שעות התחלתי להלחץ וניסיתי לפתוח לה את הפה לדחוף את הבקבוק להחזיק אותה שלא תזוז - מה שנקרא האכלה כוחנית היום אני מודעת יותר מאי פעם ומכה על חטא, כשהיא מחליטה לא לאוכל לא יעזור כלום מה שאנסה ובכל דרך היא לא תאכל. הייתי רוצה טיפ לדעת מאיפה בעצם להתחיל לתקן ואיך גם בלי שיחות אין סופיות עם פסיכולוגים בכוחותיי הדלים לתת את שאוכל כדי להביא את המצב לבריאות ריגשית ופיזית הבת שלי פשוט מקסימה ללא הקושי בהאכלה הקשר בינינו הופך להיות מאוד תלותי מצידה היא לא נותת לי לזוז ממנה אם אני בנוחיות או במקלחת היא מסוגלת לעמוד ולדפק על הדלת עד שאפתח או שאצא. בקיצור אני מרגישה שאני צריכה קצת רעיונות להמשך ...

שלום,בני בן 8 בכור בין 4 ילדים, לאחרונה מרבה להתפרץ לבכות ולצעוק זורק את עצמו על הרצפה, מכה את ההורים, צורח עד כדי כך שאחנו לא מצליחים להבין מה הוא אומר מתלונן על כל דבר אפשרי, ניסינו לשוחח איתו ולהבין מה מציק לו אבל הדבר היחיד שהוא מעלה שקוראים לו חלשלוש והוא לא מחזיר כשמרביצים לו בבית הספר, בבית מרבה להכות את האחים מתגרה ללא סיבה, בהתפרצות האחרונה צרח בא לי למות . משפט זה גורם לי לזעזוע האם תוכל לסייע לנו בענין?

תודה על המשוב, האבא מסביר ומעודד לדבר עם המורה בבית הספר גם אנחנו משוחחים עם המורה אבל הילד מרגיש כל כך דחוי וחלשלוש כהגדרתו התפרצויות הזעם שלו מתישות אותנו הוא דורש המון תשומת לב אחרי ההתפרצויות מבקש חיבוק ובוכה אבל לא מצליח להתעשת לפעם הבאה בגלל אופיו הבכייני והתפרצויות הזעם קשה לנו להעניק לו ואולי כאן תמון הפתרון?

מדובר בילד בן 3.5. בשנה אחרונה הילד היה איתי בבית. לפני כן הוא היה במעון, אך עקב מעבר דירה נאלצנו להוציא אותו מהמעון. עכשיו אני מנסה להכניס אותו לגן, אחת הבעיות שלי היא שהילד לא מבין שפה עברית ובגן אין אף ילד ולא גננת שמבינים לפחות קצת את השפה הרוסית. בבוקר הוא בוכה ולא רוצנ ללכת לגן, הפרידה בגן מאוד קשה, הוא לא מוכן להשאר לבד. הוא ילד שיודע להעסיק את עצמו ותמיד מוצה מה לעשות אבל הוא לא מוכן להשתתף בפעילות יחד עם כולם, הוא כל הזמן לבד. אני יכולה ללכת מהגן אך תוך שעה מתקשרים עלי כי הוא בוכה ורוצה את אמא.הגננת לא מצליחה למצוא דרך לתקשר איתו, אני כבר חושבת לחזור להיות איתו בבית ובמשך השנה הזאת ללמד אותו עברית, בתקווה שבשנה הבאה הוא כבר יבין ויהיה לו קל יותר. חשוב לציין שהילד יודע לתקשר עם ילדים אחרים, אין ל בעיות ריכוז וקשב והוא לא מהילדים שמפחד או מתבייש ממשהו. האם כדאי לי להמשיך להיתעקש על היותו בגן או להוציא אותו ולהיות איתו בבית עוד קצת?

שלום רב, אני אמא ל- 3 ילדים שיהיו בריאים הבכור בן 6 . האמצעית בת 4 . והשלישי בן 7 חודשים. הבכור ילד מאוד שמח, מצחיק חכם ואינטלגנטי שהיה רגיל לקבל תשומת לב מירבית ובלעדית עד... שאחותו (בת 4) שתהיה בריאה נולדה ומאז הכל השתנה.. ועד היום לא מצליח להתגבר על ה"טראומה" שלקחו לו את המלוכה...:( בפועל זה לא ממש נכון.. אנחנו תמיד איתו בבית מבחינת יחס של הקשבה שמדבר, אני משתפת אותו נוהגת בו בכבוד, משחקים יחד, קוראת לו סיפורים לפני השינה. משדרים לו תמיד שהוא חשוב ומיוחד. אז ככה, יחד עם כל זאת ,ובכל זאת, הבן הבכור מאוד משתלט על אחותו (בת 4) אפשר להשתמש במילה "מסרס" אותה. הוא מחליט, הוא קובע. מדבר עליה בטון תקיף זה מגיע גם לדחיפות מכות בבטן ובראש .היא לעומת זאת יותר עדינה ולא מחפשת את המקום הזה של לשלוט בחזרה ודי נותנת לו את הבמה בבית. היא מאוד אוהבת אותו אך ניראה על פני השטח שגם קצת מפחדת ממנו. וגם לדעתי היא משלמת בכך מחיר מאוד כבד. היא בקושי מדברת בבית ובגן לא מביעה את עצמה כפי הראוי לגילה.. כאילו אין לה ביטחון בדיבור. כשמתחילה להגיד את רצונה זה מתבטל מייד על ידו. רוב המשחקים שלהם שכן יוצרים אינטרקציה של משחק זה שהוא השולט (מלך, אבא/אמא , וכו'.. ) והיא תמיד תהיה במשחק כלב/חתול שמילל/נובח או התינוקת בעצם כל התפקידים שלא נותנים לה את חופש הדיבור והביטוי ובעמדה של החלש. אני יודעת שבגן ומבחינה שכשהיא לבד היא די ג'דאית ובלבוסטית כזו ממש יודעת מה שהיא רוצה (אך עדיין ממעטת בדיבורים) אך מאידך מאוד פעילה, כל הזמן מציירת , גוזרת , משחקת בגננת עם בובותיה בבית ובגן עוזרת לגננות. היא כן מחפשת את המקום הזה שבו תוכל להחליט ולשלוט אך שזה רחוק מהאח וגם שאני איתה לבד אני משתדלת לתת לה להחליט בנושאים מסוימים ומעודדת איתה שיחות. שאלתי היא ,אני יודעת שלרוב מריבות בין אחים תמיד אתם מייעצים להורים לא להתערב אבל במיקרים כמו אילו שבוודאות היא לא מתחילה את המריבות וזה לא איזה רצון לעשות נגדנו קואליציה כפי ש"סופר נני" מגדירה אלא זה נובע רק מהרצון של האח להשתלט ואז קורה שצועק ומכה אותה כשלו נענית לו.. מה עליי לעשות?? אני משתדלת לא להתערב אבל אני ממש צופה וקולטת שפיתאום הוא ניגש אליה ומכה אותה בזמן שהיא יושבת לה עם הבובות ומשחקת כ"כ יפה... לא מציקה לאף אחד ממש ילדה לתפארת מדינת ישראל! מכל הבחינות!

בני בן שנה ושמונה חודשים,אח לבן שלוש ו4 חודשים. בני ילד גדול ממדים לבני גילו. בגן הוא יחד טוב ולא מרביץ לפי הגננת. בבית ובקרב משפחה וחברים ,הוא פשוט מרביץ ללא התראה מוקדמת, אפילו לי לפעמיים. אני מנסה לעצור את ידו להיות תקיפה, לשים בצד החק מהילדים או מהאח שיבין שלא מרביצים ויגיד סליחה או לחליפון חיבוק או נשיקה. לאחרונה הוא מכה ומכה חזק, באמצע הרדמה לדגוגמא, ממש לקראת הירדמות ובהתקף נותן לי סטירה (אני יושבת לידו עד שירדם).אני לא יודעת מה לעשות ואיך אני צריכה להגי?.כאני נותנת לו מכה על היד ואז הוא בוכה, אני מתחילה לחשוב שזה לא נכון או כן נכון לתת מכה. אשמח לקבל עזרה מה אני אמורה לעשות?

אני אכן נותנת לו מכות ביד, ברגע שמרביץ לאחיו. מכות חלשות ביד. ונכון שאני המודל,אבל אני מרגישה לפעמיים שאין לי ברירה. הוא מנסה שוב ושוב, אני מרחיקה, אומרת לתת לאחיו חיבוק ,נשיקה שאסור לנשוך או להרביץ ובסוף לאחר מספר רב של פעמיים אני נכענת למכה ביד.

דעתי הלא מקצועית - היא שאנו נוטים לתת פירושים שלנו לתגובות של הילדים שלנו. כשבסך הכל הילד מתוסכל ועצוב ולא יודע להביע את עצמו הוא לא בהכרח רוצה להרביץ או לאמלל את מי שלידו. פשוט התסכול מתפרץ על האדם הקרוב. אולי משהו מפריע לו, אולי קשה לו בגן. אולי אין מספיק מענה לצרכים שלו. צריך לנסות לברר למה הוא כל כך כעוס ולא למה הוא נותן סטירה. בקשר לתגובה אני ממליצה לא לתת שום תשומת לב למכה. לא לכעוס עליו - כי אז זה מחזק התנהגות. הוא מקבל תשומת לב ולא לעודד אותו - פשוט ללכת ולחזור אחרי 5 דקות כאילו לא קרה כלום והכל טוב. מתוך כעסים שלי כלפי הילד שלי, אני כל פעם מבינה מחדש שסתם כעסתי או סתם נעלבתי שמה שקרה זה שהציק לו משהו: צמחו לו שיניים/ כאב גרון/ כל דבר אחר. תמשיכי לאהוב בטוב וברע ולסלוח ולסלוח ולהכיל... באהבה.

בוקר טוב, יש לי ילדה בת 3. בגיל שנתיים היא נכנסה לפעוטון, השנה בגיל 3 נכנסה לגן עיריה. ההסתגלות בשני הגנים עברה בהצלחה והילדה מאוד נהנית ללכת לגן ולהיות בחברה. היא ילדה מאוד טובה מבחינת ההתנהגות, בעלת יכולת מילולית גבוהה, מושקעת, מחונכת, מפותחת וגמולה בהצלחה. הגננת השנה סיפרה לי שהילדה משחקת מאוד יפה עם הילדים, ההתנהגות שלה מאוד טובה ורואים שהיא מושקעת מבחינה לימודית וילדה עם גבולות. אך היא ציינה בפניי שבמפגשים מבחינה מילולית היא לא כל כך משתתפת. גם אני שמתי לב שבאירועים חברתיים שיש עוד אנשים חוץ ממני ומבעלי הילדה מתביישת. האם זה נובע מחוסר בטחון? האם ניתן לומר עליה כבר מעכשיו שהיא באופיה בישנית? כיצד אפשר לעודד את הילדה לקחת יותר חלק פעיל במפגשים עם אנשים מבוגרים ו/או ילדים אחרים? תודה רבה!!!

שלום רב יש לי ילד בן 3.8 והוא נושך ילדים יותר קטנים ממנו בגן ולפעמים גם מרביץ. אני ניסתי הכול, לדבר איתו ולהסביר לו, להעניש אותו, אך כול שבועים זה חוזר על עצמו, הוא גם יכול להחתיף לאחותו הקטנה מידי פעם. בכללי הוא ילד רגוע וחכם, אין הוא לא ניחסף לאלימות לא בבית ולא בטלביזיה, לכן אני לא יודעת אך לגרום לו לבין. אשמח לקבל עזרה תודה

שלום, תודה על התגובה, הבעייה העיקרית לכול ההתנהגות השלילית של הילד לא מתרחשת כשאני לידו אלה בעיקר בגן, כאשר הוא איתי הוא יודע את הגבולות ולא (משתדל מאוד שלא) נותה להיות אגרסיבי. בגן לאומת זאת כול שבועים אני מקבלת תלונות אליו. אני מסבירה לו - אך כול פעם הו אומר שהוא לא יעשה את זה יותר אך חוזא על עצמו. הוא מבין שהוא לא בסדר אך יש לו נטייה למצבי לחץ או תיסכול לבטא את זה באלימות - ועוד פעם לרוב בגן!

שלום רב, אני אמא לילדה בת 5, כיום בת יחידה. אני עומדת ללדת בת נוספת בעוד פחות מחודש. בתי לאחרונה שינתה את התנהגותה לרעה, ייתכן שזה בגלל שמצבנו המשפחתי עומד להשתנות. הייתי רוצה לקבל רעיונות כיצד מומלץ לטפל בהתנהגויות קיצוניות כגון: דיבור תוקפני אל ההורים, צעקות, מכות, מרדנות ועוד. תופעות אלו לא קורות בגן או בצהרון,להיפך אני מקבלת פידבקים על התנהגות מופתית במסגרות אלו. תודה

בתנו בת 5.4 יפה, מקסימה, מוכשרת, חכמה, פרפקציוניסטית אך גם ביישנית. מזה זמן רב היא אינה מוכנה לקבל מחמאות או שיספרו עליה דברים טובים. אם אומרים לה שהיא יפה, או חכמה או היא חמודה היא ישר צורחת "די!" אפילו אם משבחים אותה על ציור יפה היא מתעצבנת וצועקת. לאחרונה הגננת שלה סיפרה לנו בפומבי שהילדה חיבקה אותה. הילדה שמעה זאת ומיד פרצה בזעקות רק בגלל שאמרו עליה משהו חיובי. מה עושים? תודה

אני ממליץ לך לנסות לחזק מעט את בטחונה האישי של הילדה, לאחר לנסות לדבר איתה ולברר את מקור הבעיה ואם שום דבר לא עוזר אז לשלחה לפסיכולוג או מישהו שיעזור לה.

בתי בכיתה יא וכבר 5 שנים מלווה בקצינת ביקור סדיר.כל בוקר אני מעירה אותה לבי"ס וכל יום הצגה חדשה. איחורים ומה לא.נתתי לה כניראה יותר מידי בחיים.היא מתייחסת אלי בזלזול וביטול וככמובן מאליו.ניסיתי כל מיני סוגי מטפלים בשנים האחרונות.כל טיפול אחרון הבנתי כמה המטפל הקודם היה ביזבוז ומחטיא את המטרה אחרי ששילמנו כבר ים כסף.היה לה פסיכולוג שהיה רכרוכי והיא מרחה אותו כמו מרגרינה.כל המישפחה ניסתה בטוב בפחות טוב ובכל דרך לדבר והיא לא מבינה מה רוצים ממנה? לפני כמה ימים זרקתי אותה מחוץ לבית.שהיא תבין שאי אפשר ככה יותר. מישהו מהמשפחה לקח עליה בנתיים חסות. אני זקוקה בדחיפות לפסיכולוג סמכותי שבקיא במתבגרים שיוכל לפצח את העקשנות שלה והללה לנד בו היא חיה.איך מוצאים את זה? פסיכולוגים פרטיים גובים כסף לפגישה . אי אפשר לשלם מאחד לשני כדי לקבל את הרושם? איך יודעים מי תותח בתחום כזה? שהתעסק כבר במיקרים כאלה ומסוגל להצליח בטיפול? אין לי כבר זמן לניסוי וטעיה...

ציפי יקרה, אכן נשמע שמאוד לא פשוט אצלכם. ראשית כדאי להתייעץ עם יועצת בית הספר ולבקש ממנה המלצות על מטפלים טובים. שנית לא בטוח שהייתי פונה למטפל פרטני לבתך אלא יותר למטפל משפחתי כדי להתחיל בטיפול משפחתי שלכם ההורים יחד איתה כדי לפתוח מחדש את ערוצי התקשורת ביניכם. בכל עיר יש מרכז טיפולי הנותן שירות טיפולי משפחתי בתשלום מאוד מסובסד, כדאי לבדוק זאת. בהצלחה בתיה

חשבתי לפנות לפסיכולוג כי גם להמשיך\להתחיל טיפול בו תעבד את קשייה .הילדה שבורה ובמצב נפשי לא קל.

שלום, בני בכתה ח. ילד מוכשר באופן יוצא דופן במגוון תחומים. מאז ומתמיד לא היה לו קל חברתית. גם בשל היותו "מיוחד" וגם אולי משום שעד היותו בן 12 לא היו לו אחים. בכל שינוי ו/או מעבר הוא מלא תקווה שיהיה לו יותר קל/ מעניין חברתית ותמיד מתאכזב. אין חבר קרוב. אין מפגש יזום עם חברים אחהצ כלל. ספורטאי- מקפיד ללכת לחוגיו מספר פעמים בשבוע ונהנה מאד. מנגן המון להנאתו.ה"חברה" מארגנים מידי פעם מפגשים בערב אליהם הוא תמיד מוזמן ותמיד הולך בשמחה. לכל מסיבה הולך ונשאר עד האחרונים. תמיד כייף לו. אני יודעת שהוא מאד מוערך ושאף אחד לא מתאר לעצמו שהילד המצחיק והמבריק (והחתיך) הזה, מעבר להיותו אחד מה"חברה" במפגשים, לעולם לא רואה חברים אחהצ. (לא מתקשר ולא מתקשרים אליו). בפייסבוק יש לו המון חברים וראיתי לא פעם כמה הוא מקבל תגובות חמות. אם אני מנסה לגרום לו ליזום מפגש עם חבר - אם יצא לפועל ישמח, אם לא יצליח (בד"כ מתקשה עם כך) יבקש שאעזוב אותו. מה עושים? איך נותנים לו כלים? מה הוא אמור לעשות עם זה שאכן רב בני גילו לא ברמתו? (אני גם יודעת ששנה שעברה לתקופה מסויימת ניסה לדבר כמו השאר וננזף על כך- שאיפה הילד שהם מכירים... עד כמה להתערב? שאלתי לא פעם ואינו מוכן לקבל כל סוג של יעוץ מקצועי.

רותי יקרה, אני מבינה את דאגתך עם זאת נראה שבנך מסתדר לא רע, אין לו אומנם חבר קרוב אך הוא מוזמן לאירועים ואף נהנה מהערכה רבה בין חבריו. כלומר הוא לא ילד נדוי חברתית. לפעמים לוקח יותר זמן למצוא את החבר הקרוב המתאים. צריך זמן וסבלנות ובעיקר להמשיך להיות עם היד על הדופק. בהצלחה בתיה

ראשית, הרגעת אותי. תודה. שנית ובכל זאת... כאשר הוא ימים על גבי ימים בבית ומתלונן שמשעמם לו ומדבר על כך שאינו חברתי כ"כ- מה עלי לעשות? לתת לו עצות מה לעשות? להכיל ולא לכוון? ליבי יוצא אליו כל אחהצ כשהוא חוזר הביתה ולא יוצא עד החוגים בערב ואז חוזר שוב ומסתגר לו. כיצד קורה שיש פער כזה גדול בין הנראה למראית עין, בין ההערכה החברתית כלפיו לבין מה שקורה בפועל? שוב, מחדדת, אחד מכולם- יוזמן תמיד כשיוזמנו חבורה גדולה, אך לעולם לא יוזמן (או יזמין) למפגשים אחד על אחד או עם קבוצת חברים מצומצמת. איך אני יוצרת אצלו תחושת ביטחון. גם כלפי מה שיש- וכפי שציינתי וחיזקת אותי יש לא מעט ובמקביל גם ביטחון ליזום, להיענות לצורך שלו ("לעשות משהו")להיות בחברה יותר.

בתיהיא בת זקונים לומדת בפנימיה. תמיד שהיא מגיעה המפנימיה היא מסתגרת בחדר בקושי היא מדברת איתנו ואם היא מדברת אז כן ולא או אם היא רוצה כסף. בפנימיה תפסו אותה מעשנת , אני פשוט לא יודעת אך להגיב עם הידיעה הזאת היא לא יודעת שאני יודעת שתפסו אותה מעשנת. מה לעשות? היא מקבלת כל מה שהיא רוצה אני משתדלת לעשות לה רק טוב אבל היא כנראה לא מה עריכה את מה שהיא מקבלת . אז מה לעשות? בתודה מראש לאמא המודאגת

אמא יקרה, מאוד קשה לשלוט בילד שחי מחוץ לבית עם זאת מאוד חשוב שתשוחחי עם בתך שתפי אותה בכך שאת יודעת על העישון שלה ועל הדאגה שלך מכך. גם אם בתך לא תתלהב משיחה זו, את האמא שלה וחשוב מאוד שתעבירי לה את דאגתך. בהצלחה בתיה

שלום רב, אני גרושה מזה כשנה, אמא לשני ילדים. הילדה בת 11, והילד בן 7. עברנו תהליך גירושין שנעשה מתוך שיתוף, עד כמה שאפשר בתהליכים מסוג זה, ואנחנו עד היום שומרים על קשר טוב, מתראים ומדברים. לפני כמה חודשים האב פיתח מערכת יחסים עם גרושה+2, ולאחרונה סיפר לילדים שעובר לגור איתה. דירתה קטנה, והמשמעות מבחינת הילדים היא שהם ישנו בסלון. הילדה רגישה מאוד, תמיד היתה, ולאחרונה יותר. היא הפסיקה ללכת לחוגים, שקועה מול המחשב ומול הטלוויזיה בעיקר. חשוב לציין כי הצד החברתי בסדר, נפגשת עם חברות מחוץ לשעות הלימודים, בהפסקות נמצאת עם ילדות אחרות, נמצאת בתנועת נוער. לאחרונה המורה סיפרה כי לרוב הילדה מתעסקת במהלך השיעור בדברים אחרים, ולא מקשיבה. מסדרת את הקלמר, ועוד כל מיני דברים, והמורה מוצאת שצריכה להעיר לה הרבה פעמים, ע"מ שתקשיב בשיעור. אני משוחחת רבות עם הילדה, מסבירה לה, כותבת לה מכתבים לפעמים, מדברת איתה על השינוי בתא המשפחתי, על כך שאביה תמיד יאהב אותה, וכדומה. מאוד משתדלת לחזק אותה, אבל הדימוי העצמי שלה נמוך, ואני מרגישה שהיא מאוד "טעונה" ריגשית. מה עושים? לקחת לטיפול? להקדיש לה יותר זמן לבד? מה יכול לעזור? תודה.

שלום, אני בן 17 ויש לי חברה שעוד מעט בת 15. אני יודע שהפרשי הגיל יחזית גדולים אבל באמת שאנחנו ממש מתאימים, היא גם יחסית בוגרת ומפותחת גופנית גם, ואנחנו ממש מתחברים ואוהבים למרות הפרשי הגיל. אנחנו חברים כבר קצת יותר מ3 חודשים והכול הולך פחות אויותר נפלא חוץ מדבר אחד: עניין הסקס. אני מאוד רוצה לקיים יחסי מין איתה ואני אל סתם בחור של סטוצים אלה ממש מאהבה! והיא אפילו אמרה לי פעם שהיא רוצה לשכב איתי אבל תמיד כשאני מתחיל ללכת לכיוון היא אומרת לי שהיא לא מוכנה ושאני לא יבין את זה ושאני צריך לחכות למתי שהי אתרגיש שזה נכון. אני מנסה להסביר לה שמאוד קשה לי להתאפק אבל בכל מקרה אני לא לוחץ עליה!! אני תמיד מקשיב לה והכול.. בקיצור אני לא יודע מה בידיוק לעשות, נורא קשה לי לחכות עם זה, בכל זאת גם רוב החברים שלי עושים את זה עם חברות שלהם כול הזמן ואני לא יודע מה להגיד לחברה שלי ומה לעשות בכללי. אשמח לעצה, תודה.

אלון יקר, אחד מהבעיות בהפרשי הגיל בגיל שלכם היא נושא הבגרות הרגשית. החברה שלך מאוד מפותחת פיזית וזה יכול מאוד לבלבל אותך ואותה, עם זאת נראה שמבחינה רגשית החברה שלך עדיין אינה מוכנה לכך. זה לא קשור לכך שאתה אדם בוגר ורציני זה קשור יותר לכך שהחברה שלך צעירה בגיל הכרונולוגי והרגשי ולכן אין אפשרות אחרת חוץ מלחכות בסבלנות. זכור שיחסי מין זה דבר רציני וחשוב לקיים אותם רק כששני בני הזוג מוכנים נפשית לכך. בתיה

בתיה שלום, אני אם ל- 4 ילדים שתי בנות ושני בנים אחת הבנות בת 15 שגיל ההתבגרות שלה מאוד קשה עם מצבי רוח התפרצויות זעם קללות ומכות אבל רק בתוך הבית. אני שמה לב שלאחרונה יש נסיגה חברתית וגם מצב הרוח שלה קצת ירוד. אני רוצה לקחת אותה ליום כייף איתי לבד. האם יהיה נכון לפנות ישירות ולשאול אותה מה קורה ושאני רואה שישנה ירידה במצב רוח ? ישנה יותר תוקפנות וכן מה קורה עם החברות? או לבוא בגישה אחרת? אני ממש רוצה לדעת מה קורה איתה.

אמא יקרה, הרעיון שלך לקחת את בתך ליום כייף נשמע מאוד מוצלח לא בטוח שבתך תהנה לכך אך כדאי להציע. בכל מקרה הגישה לדעתי צריכה להיות של להעביר לה את המסר שאת דואגת לה, שאת רואה את הירידה במצב רוח שלה ולהזכיר לה שאת נמצאת איתה בטוב וברע. אפשר גם להציע לה שיחות עם איש מקצוע במידה תרגיש צורך בכך. בהצלחה בתיה

בת שלי בת 11 חודשים. איך אני אמורה להגיב כשהיא חוטפת צעצועים מילדים אחרים או חוטפים ממנה. האם אני צריכה להסביר לה כבר בגיל הזה שלא מתנהגים בצורה כזאת או לתת לילדים להסתדר לבד? כנ"ל גם לגבי זריקת צעצועים. תודה

שלום אני אמא לילד בן 10 שמקרי השקרים שלו הולכים ומחמירים ואף לקיחה ללא רשות ומעין גנבות מזדמנות למרות שאני משוחחת איתו ומסכמת שמהיום דף חדש והוא יקבל אחריות לעמוד בדברים שהוא צריך לעשותם זה לא עוזר הוא רק משקררר

תודה על התיחסותך. משקר שהוא לא לקח את השוקולד ששמתי לאחותו בצד למחר כשהוא את שלו כבר קיבל. אני רואה אותו מכה את אחותו או בבי'ס המורה רואה אותו מכה והוא עומד על כך שלא. כיבינו מחשב ואנו ההרים יוצאים בערב והוא אמור לעלות למיטה ולהישאר להירדם ואז אחותו הגדולה מגלה שעד מאוחר היתגנב למחשב וישם שם שעתיים וחצי והיא אומרת לו אוי לך עלה למיטה למה על המחשב אתה, והוא אומר לא הייתי לא הייתי וכך כל הזמן משקר במצח נחושה. מה שמדאיג שהוא לוקח בזמן האחרון כסף מהתיק שלי ואומר שהוא מצא ברחוב אני נואשת ולא יודעת דרך אליו

שלום אני בת 12 וחצי ושוקלת 39 והגובה שלי זה מטר 55 רציתי לדעת אם אני צריכה להמין או להרזות או שבכלל משקלי בסדר?

אנונימית יקרה, מדוע להתעסק במשקל? את נמצאת בתחילת גיל ההתבגרות, גיל של הרבה תהפוכות גם בגובה וגם במשקל. החשוב בגיל זה הוא להקפיד לאכול בצורה מאוזנת את כל אבות המזון ולהקפיד על פעילות גופנית בהצלחה בתיה

שלום רב, אני זקוקה להמלצה לפסיכולוג/ית טוב/ה מאזור הגליל המערבי, לסייע לנו עם קשיים שאנחנו מתמודדים עם תאומים בני 3. נושאי גבולות, התפרצויות זעם ועוד. אשמח לקבל המלצה בדחיפות. אנחנו כבר נואשים. תודה רבה!

היי, בזמן האחרון אני עובר תקופה לא טובה, העיפו אותי מהמסלול שממש רציתי בצה"ל והיום כנראה שנכשלתי בטסט הרביעי שלי. אני מרגיש ממש לא טוב עם עצמי ומרגיש שנמאס לי להאכזב כל הזמן מהדברים האלה, זה ממש מעציב אותי ומעביר בי מחשבות לא טובות. אין לי כוח לשטויות האלה יותר ואין לי מושג מה לעשות, אבל זה מדכא אותי ממש, מה עליי לעשות?

ב' יקר, אכן כישלונות יכולות מאוד לדכא לזמן מה ונראה שאתה כרגע נמצא במין מצב רוח כזה, השאלה עם יש לך עם מי לדבר על האכזבות שלך, במידה ואתה מרגיש שהדיכאון מתחיל להשתלט עליך כדאי לפנות לרופא המטפל בצבא ולבקש הפניה לקב"ן. החשוב ביותר לשים לב לרגשות שלך, נראה שבינתיים אתה מצליח מאוד בכך! בהצלחה! בתיה

בני ילד מאד חכם, עם יכולות למידה-מסרב ללכת לכיתה א'.בביה"ס פתרו את הבעיה בניסיון להעבירו מיידית לכיתה טיפולית. בצר לנו פנינו לעזרה -הפסיכיאטרית המליצה לאפשר לו להגיע עם המחשב.וטענה שיתכן שהוא סובל מבעיית קשב וריכוז. הילד היגיע איתנו ,ישב בכיתה עם המחשב ,לא ביצע משימות ,אבל לא הפריע. למחרת סגרה המנהלת את הלפטופ ,הילד יצא מהכיתה כועס,טען לאלימות מצד המנהלת,ורצה ללכת הביתה. מאז הילד מגיע/לא מגיע לבי"הס.לעיתים -בבוקר לא רוצה להתלבש /לנעול נעליים/שוכב מתחת לשולחן ועוד. התחלנו טיפול פסיכולוגי,בו נטען שהילד תקוע בשלב ההתפתחותי בו הוא מרגיש שהוא המרכז/ה"מלך" .חשבנו שאין לו חברים בבית הספר ולכן ניסינו להעביר אותו לבי"ס אחר.(משנה מקום -משנה מזל..) העירייה מסרבת משיקול:אזור רישום לא מתאים.(שני בתי הספר קרובים)אנחנו מיואשים, הילד היגיע מתחילת השנה רק ל4 ימים בלבד-לא רציפים. ביה"ס מאיים בדיווח על אי קיום חינוך חובה. כשלקחנו אותו בכוח לביה"ס הוא בכה וסירב להיכנס לכיתה.אנחנו מרגישים שבבית הספר אין סבלנות אליו/אלינו למרות שדברנו על שיתוף פעולה במטרה לעזור לילד. מה עושים?

שלום, רק אני בטוחה שיש לבני בן 12.5 קשב וריכוז כי הוא מדבר הרבה, כל הזמן בתנועה, מתפרץ בזעם, דימוי עצמי נמוך. הבעיה היא שהוא מאוד נבון ולמד להתמודד עם ההפרעה כך שהוא מצטיין בלימודים ולדעתי גם האיבחון שעשיתי לא עלה על זה בגלל יכולת ההתמודדות שלו. הנוירולוגים שהייתי אצלם אמרו שאין לו ולפיכך לא נתנו שום תרופה. בעלי חושב שאני פאנאטית. הבן שלי חושב שאני חושבת עליו שהוא פסיכי ורק אני בלב יודעת שיש לו הפרעה ולא יכולה לשות כלום. עצה בבקשה.

אמא יקרה, ההתנהגות שאת מתארת יכולה לנבוע מבעיות קשב וריכוז אך גם מקשיים רגשיים, ניכר שבנך מאוד סובל וסבל זה יוצא בתסכול עם הרבה זעם. פני לטיפול רגשי אצל מטפל שמתמחה בגיל ההתבגרות. בהצלחה בתיה

ד"ר שלום. אני סובל לעתים כשאני נמצא בביה"ס באמצע השיעור מסחרחורת, טשטוש ראייה, הזעה קלה ותחושה שאני עומד להתעלף (בן 16 וחצי). האם הטיפות שציינתי בכותרת מסייעות למנוע תופעות אלה?

אני לא רופא אבל יכול להיות שאתה בחרדה או בלחץ ממשהו שיקרה לך יש לי שאלה: אתה אוכל לפני שאתה מרגיש את זה ? וב' אתה מסביר להורים?

שלום, יש לי ילדה בת 4. ילדה חכמה, אינטלגנטית ומאוד בוגרת (לדעתי) לגילה. היא מבטאת רגשות בצורה ברורה (כמו: משעמם לי, אני עצובה, אני שמחה כרגע, זה ממש מוצא חן בעיניי, או זה לא מוצא חן בעיניי). אבל עם כל זה אני חושבת שהיא רגישה יתר על המידה. כל דבר קטן שמציק לה או לא נראה לה, היא ישר מתחילה להתבכיין. לדוגמא: אמא, המכנס מציק, החולצה לוחצת, הכפית נוזלת, החלב חם, לא רוצה להיכנס לשירותים, לא מוצאת את המשחק ההוא... על כל דבר יש לה תלונות, וכל בקשה שהיא מבקשת (כל בקשה, תרתי משמע) מלווה בהתבכיינות או יללות. שמתי לב שכשהתעלמתי לגמרי זה החמיר וכשהתחלתי להגיד שאני לא רוצה שהיא תבכה ושבכי זה לא דרך לבקש דברים (ולא הייתי נענית) זה גם כן לא חלף. ניסיתי למנוע ממנה דברים (למשל אם תבכי לא תראי טלוויזיה) וגם זה לא עזר. לאחרונה אני מנסה שיטה שכאשר היא בוכה או מבקשת ביללות אני אומרת "אני לא שומעת" מבלי להזכיר את הבכי. עד עכשיו נראה לי שזה עובד. הבעיה היא כשאנחנו בחוץ ועם עוד אנשים, במיוחד ההורים של בעלי. הם מאוד שיפוטיים ומשווים בין הנכדים וזה מפריע לי מאוד (כבר הדביקו לה את תווית הבכיינית והתוקפנית). הילדה מתחילה לבכות אם מישהו לא רוצה לשחק איתה (וזו בעיה שחוזרת על עצמה תמיד) או אם מישהו חוטף לה משהו או לא מרשה לה לשחק בו. הרבה פעמים היא גם מכה את הילדים האחרים כתוצאה מהתסכול. ועוד יותר גרוע היא גם לא מנסה לפתור את הבעיה לבד, היא ישר באה אליי (לכן אני נורא חוששת לשלוח אותה לחברים כי נראה לי שלא תוכל להסתדר או תתחיל להתבכיין ואף אחד לא יבין אותה). לדוגמא: היא שיחקה עם בן דודה במשחק שלה ואז הוא חטף לה אותו ורץ בחצר. או בת דוד שלה אמרה לה שהיא לא רוצה לשחק איתה ולקחה את הילדים האחרים וביקשה מהם לא לשחק איתה. ישר באה אליי (בלי שום נסיון לפתור את הבעיה) והתחילה לבכות. כשאמרתי לה שאני לא שומעת ביקשה שוב פעם (לא הכי בשקט) ועניתי שתנסה לפתור לבד או לקחת את המשחק שלה. אז ישר הלכה צעקה עליהם והכתה אותם. אני מאוד מתוסכלת מהמצב כי זה מצב שחוזר על עצמו תמיד. גם עניין הבכי בכלל ועניין הבכי בחוץ בפרט והעובדה שהיא תמיד באה אליי או פותרת את הבעיה במכות. יש לציין שהיא בכורה ושיש לה אח בדרך (אני בהריון חודש שישי). העניין הזה התחיל עוד לפני ההריון בכלל. אולי העניין שהיא התרגלה שאנחנו שם בשבילה גרמ לה להיות תלותית יתר על המידה? מה לעשות? אני אובדת עצות וזה נורא מפריע. סילחה מראש על אורך הפנייה.

שלום לך ותודה על התשובה, בקשר למכות, אני מבהירה לילדה שזה לא מקובל ושיש דרכים אחרות לפתור בעיות ואני נותנת לה אולטימטום, או הולכים הביתה, או משהו אחר ולרוב זה לא חוזר (לפחות באותה פגישה). אבל איך אני צריכה להגיב כאשר ילד אחר נותן לה מכות והיא מחזירה. מצד אחד זה לא נעים לקבל מכה ולהיות ילד כאפות ומצד שני גם לא טוב להיות אלים. אני כאן בדילמה ולא יודעת איך להגיב. הרבה פעמים היא אומרת- אבל הוא היכה אותי קודם וזה נכון אבל אין לי איך להגיב במיוחד גם בפני הורים אחרים. בעניין ההתערבות, האם זה כדאי שאני אתערב? אני לא רוצה להתערב במשחק של ילדים קטנים ולא רוצה להיראות או להישמע קטנונית במיוחד מול מבוגרים אחרים שלא מתערבים. האם להראות שאני שמה לב למניפולציות של הבנות -במיוחד הגדולות ממנה מעט- ושאני קטנונית. יש לציין שאף אחד לא שם לב לזה, רק אני. (וזה למרות שאני רואה שהילדה שלי צודקת והיא באה אלי עם דמעות בעיניים ואין לי איך להגיב- ואתה יודע איך זה כשילד בטוח שהוא צודק, הוא יעשה הכל כדי להוכיח את זה). אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני יודעת שהיא לא צריכה להגיב למניפולציות של אחרים אבל איך אני אלמד אותה שלפחות לא תתרגש מזה? או תעשה מזה עניין? איך להעלות לה יותר את הביטחון העצמי (יש לציין שהיא כן ילדה עם ביטחון עצמי גבוה ואינה ביישנית בכלל, בבית ובחוץ)? שוב תודה, אשמח לקבל תשובה תמיד.

אני בכיתה ט', בן 15 עוד מעט. הבעיה היא שאין לי ממש חברים בנים אלא יותר בנות.. יש לי חבר אחד שהוא חבר טוב והוא בחבורה כזאת של חברים.. והכרתי אותם השנה ונפגשתי איתם פעם אחת.. הם רוצים לעשות כמו זולה כזאת מין מקום לשבת בו ולפעמים הם מעשנים נרגילה אבל אני מרגיש בוגר מידי! מה זה זולה זה דבר שעושים בכיתה ד' אבל כולם עושים את זה ולי זה נראה מוזר.. וחוץ מהם אין לי עוד חברים. לאח שלי שהוא בן 23 יש הרבה חברים וגם אולי בגלל זה אני מרגיש בוגר כי אחים שלי גדולים.. ואני מרגיש שאני מנסה להיות כמו אח שלי כל הזמן!! וגם אני לא מבין איך אפשר להיפגש כל הזמן עם חברים ולא להיות עם המשפחה אני מאוד אוהב את ההורים שלי אבל אני מרגיש מוזר שאני איתם כל הזמן וקשה לי לעזוב אותם.. בבקשה תעזרי לי!!! :'( תודה

ואני מאוד בררן בחברים אני כל הזמן מנסה למצוא חברים שדומים לאחים שלי או לחברים של אחים שלי.. ואין בשכבה שלי ילדים נורמלים שאני יכול להתחבר איתם!

גיל יקר, אתה מנסה להיות משהו שלא ניראה לי שאתה רוצה, האחים שלך ואתה זה דברים שונים.. אתה צריך לרכוש חברים שכמוכה אבל אף אחד לא מושלם (כפי מה שאני יודע..) עם אתה גר בעיר שיש בה כמה חטיבות אז תנסה ליתחבר עם עוד ילדים מהחטיבות האחרות..

בתיה שלום הנני אמא לנערה מקסימה בת 15 ילדה מצויינת חברותית תלמידה טובה וקשרינו איתה טובים מאד. היא סיפרה לי שיש לה קושי בהתמודדות בשיעור מחול בבית הספר כאשר נדרש ממנה לבצע מול קבוצת הבנות והמורה, תרגיל כוראוגרפיה עצמית. היא מתארת חרדה, עד כדי סבל ותחושת בושה מאחר והיא מרגישה שאינה מבצעת את התרגיל באופן מקצועי. היום היא לא רצתה לקום לבית הספר בגלל הקושי להתמודד, ואני עמדתי על כך שתלך גם אם תחליט שלא לבצע את הריקוד. אייך אפשר לעזור לה להתמודד עם הקושי הזה? תודה

אמא מודאגת יקרה, הבת שלך כניראה סובלת מיזה שיצחקו עליה רק בגלל שהיא לא עושה את זה ברמה של המורה תשכנעי אותה שלפעמים צריך לנסות ולא תמיד הכל מושלם ותמיד יש מקום לישתפר וגם צריכים להבין שצריכים לקבל ביקרות בונה..

אמא יקרה, נראה שבתך מאוד יסודית ויסודיות זו כרגע פוגעת בה. השאלה היא מדוע בתך חייבת להיות כה מוצלחת בכל? כדאי לברר איתה מה יקרה אם לא תצליח בכל דבר. במידה ומצב זה נמשך כדאי לפנות לעזרה מקצועית. בהצלחה בתיה

בתי בת השנתיים ו4 חודשים התחילה להגמל לפני חודש מרצונה, היא שולטת מצוין בצרכים, אף פעם לא בורח לה פיפי, וגם קקי היא יודעת מתי היא צריכה לעשות אך לא מצליחה לעשות בשרותים אלא רק בתחתונים ופעם אחת על הרצפה או להתאפק זמן רב עד שיוצא בתחתונים. האם זה נורמלי? עד כמה זמן זה נורמלי שיימשך כך?

בתי בת ה-22 שמנה לאחרונה ומתקשה לבחור בגדים בבוקר. היא מוציאה ערימות של בגדים, מניחה על המיטה וכשמצטברים הרבה בגדים היא מתעצלת לקפלם ולהחזירם לארון ואז משליכה לכביסה (בגדים נקיים). כשאני מבקשת להחזיר למקום היא מתחצפת ואומרת "מה אכפת לך?" - והרי אני זו שמכבסת-תולה-מקפלת... מה עושים?

אמא מודאגת, יש לי שאלה אליך : הבת שלך מתאמנת או שהיא כל היום יושבת "רגל על רגל"? עכשיו הבת שלך כניראה רוצה להמשיך את המרד של גיל ההתבגרות יכול להיות שלא היה לה בגיל ההתבגרות אז היא רוצה לעשות אתזה עכשיו בגיל 22 עצה בשבליך: תקחי את הבגדים שלה בחזרה ועם היא הפעילה את המכונה תקחי רק את הבגדים שלך לא של הילדה ...

אמא יקרה, נראה לי שבתך בוגרת מספיק כדי לכבס לעצמה את הבגדים, וכשזה יקרה אין לי ספק שבתך תקפיד יותר לבחור אלו בגדים נכנסים לכביסה ואלו לא. בהצלחה בתיה

שלום בעלי בן יחיד בן 34,שהוריו כל יום מתחקרים אותו אם אנחנו מסתדרים בזוגיות ואם טוב לילדים.כל יום אותם שאלות.שבעלי עונה להם באותם תשובות של כן/לא.(כך הוא אומר לי לפחות). יש לציין שבעלי מאוד עצמאי וגם אבא שלו רצה שיהיה עצמאי ויעזוב את הבית שהכרנו!ואנו נשואים חמש שנים ואוהבים. הבעיה שלי זה נראה מוגזם וחדירה לפרטיות היום יומית!ואני מרגישה עם זה לא טוב.מה לעשות?האם לפנות להוריו?

בני שהוא בן 12 שנים סובל מבעית קשב וריכוז טופל בלוסטרל עקב חרדות לאחר שהחרדות פחתו הופסק הטיפול בלוסטרל .לעיתים יש לו התפרצויות זעם הוא מפנה את תיסכולו וכעסו כלפי עצמו הוא מקלל את עצמו ואפילו מכה את עצמו .לאחר מכן מרגיש רגשי אשמה ומבקש שנסלח לו מקבל טיפול פסיכולוגי תומך שעדיין לא נותן תוצאות כיצד ניתן לטפל בהתפרצות הזעם ? מה עוד ניתן לעשות ? בברכה דני

לבתי בת ה-17 דימוי גוף נמוך, על אף שהיא ילדה יפה, ואינה סובלת מעודף משקל. היא אינה מחוברת למיניות שלה ולהתפתחותה כאשה, וכל מראה של איבר נשי גורם לה לזעוק "איכס" בילדותיות. יש לציין שהיא אינה מאפשרת לי לראותה בעירום מאז היותה בת 11. זהו גם הגיל בו החל להשתנות דימוי הגוף שלה. לחברותיה כבר יש בני זוג וחלקן אף התנסו ביחסים מיניים. הייתי רוצה שבתי תהיה פתוחה יותר, תאהב את נשיותה ותמצא יופי ועניין בחושניותה. כיצד אוכל לעזור לה לקבל את עצמה כאשה?

שירה יקרה, השאלה אם הדימוי גוף הלא נשי כפי שאת מגדירה זאת מפריע גם לבתך? במידה ובתך אינה משלימה עם מיניותה ודבר זה מפריע לה אז אפשר לפנות לעזרה מקצועית כדי לברר את הסיבה לכך. בהצלחה בתיה

שלום, יש לי אח בן 17. בשנה האחרונה הוא התחיל לעשות כל מיני תנועות מוזרות כמו לנשק את הספה, לשטוף ידיים לעיתים תכופות מאוד ללא סיבה, לנשק מזוזה המון פעמים, לגעת במשהו כמה פעמים, להרים את הגופיה ולנגוע בה עם הפה ודברים כאלה נוספים מוזרים. בזמן האחרון הדבר הפך להרגל דבר שדיי מעצבן לראות אותו. הבעיה היא שאנחנו אומרים לו והוא מכחיש כאילו הוא לא מודע לזה, למרות שהוא כן. פעמים רבות שאלנו אותו מה הסיבה והוא מתעלם מכך. אנחנו חושבים שזה דמיונות, אני לא זוכרת אם פעם הוא סיפר לנו אבל כביכול אני חושבת שבדמיונות אומרים לו "אם לא תעשה ככה יקרה ככה (משהו רע) " וכו' .. אני לא יודעת אם יש לזה שם אבל הייתי רוצה לדעת ממה זה נובע ואיך אפשר להוציא לו את זה מהראש.

אור שלום, אני לא פסיכולוג או פסיכיאטר!!!, אך מהמעט שאני מבין בתחום, ההתנהגות שאתה מתאר שייכת לתחום של בריאות הנפש. יתכן ומדובר בתופעה שנקראת הפרעה טורדנית כפייתית (O.C.D), שבה בין השאר אנשים נוהגים לחזור על פעולות פעמים רבות- כמו שטיפת ידיים, כיבוי והדלקת מתגי חשמל וכדומה. אינני יודע בן כמה אתה אבל בכל מקרה כדאי שההורים שלך יפנו לייעוץ מקצועי (פסיכיאטר) וברור שבשלב מסויים אחיך יצטרך לפגוש אותו גם כן. לגבי העובדה שזה מעצבן אותך, ייתכן ובעתיד תצטרך להשלים עם העובדה שלאחיך יש בעיה, אבל כרגע אני מציע לך להבין את מצבו ולתמוך בו כיוון שאם אכן יש לו בעיה הוא זקוק לכל התמיכה וההאהבה מצד הקרובים אליו ובעיקר מצד משפחתו.

גם אנו עברנו את זה עם הבת. יש לטפל במיידי מול פסיכולוג המומחחה לטיפול קוגנטיבי. לא להיבהל ! טיפול נכון ומהיר יטפל יפה בבעייה. חשוב הוא הפסיכולוג הנכון

אור יקרה, מאוד מסכימה עם ההמלצה לפנות לייעוץ דחוף כדי לעזור לאחיך בהצלחה בתיה

יש לי ילד בן 4 מבריק חכם נבון גמול לחלוטין מגיל שנה וחצי. לאחרונה מתילת שנת הלימודים עשה מספר פעמים קקי בתחתונים ורק בבית לא בגן. הוא מתחבא מתחת למיטה או מאחורי ספה ושם פשוט עושה בתחתונים.... אני חייבת לציין שזה לא קורה קבוע אבל זה קרה כבר כמה פעמים. אנחנו באמת לא יודעים ממה זה נובע כי אין לו התנהגות חריגה בנוסף רק הדבר הזה שמטריד אותנו מאוד. לשאלתי מה אנחנו עושים בנידון? איך להגיב כשהוא עושה את זה? ממה זה יכול לנבוע? אני חייבת לציין שכשהוא עושה את זה הוא לא בא להגיד לנו אלא מחכה עד שנשים לב! כששאלתי אותו למה הוא עושה קקי בתחתון? אז הוא ענה שהוא אוהב!!!! מה עושים???

1. האם הילד עבר לגן חדש? 2. האם הגמילה מטיטולים באה מהרצון שלו והשתוף פעולה שלו או שהפעלתם לחץ בענין? 3. האם יש לכם עוד ילדים? 4. האם אתם נותנים לילד מספיק תשומת לב וזמן איכות? אני מקווה שתקראי את מה שכתבתי ותעני על השאלות וכך נוכל לחשוב ביחד על התמודדות יעילה עם המצב. מחזקת אותך מפה.

1. אכן הילד עבר לגן חדש אבל יש לו הכרות מוקדמת עם הסייעת ועם הגננת כמו כן הוא משתלב יפה מאוד בגן. 2. הגמילה מטיטולים עברה ללא בעיות בכלל, אפילו זה היה רצון שלו. 3. יש לנו ילד נוסף בגיל 5 שהם חברים די טובים הוא אף ילד יותר דמיננטי וחזק יותר חברותי מאשר אחיו הגדול. 4. הילד מקבל זמן איכות ותשומת לב מספיקים אם לא מעבר לנורמל הוא פשוט "גונב את ההצגה" לכולם כך שאני באמת לא יודעת ממה זה נובע?

מאז שבתי היתה קטנה, כשהיא היתה מתעצבנת היא היתה בוכה ללא הפסקה והיתה רוצה רק אותי ואני בסוף הייתי מרגיעה אותה. או שהיא היתה משיגה את מבוקשה בבכי, כי רובנו במשפחה לא סבלנו את בכיה. עם הזמן ניסיתי לא להענות למבוקשה ולתת לה לבכות. אך בשנה-שנתיים האחרונות שמתי לב שאין לה שליטה על פרצי הזעם והבכי, גם כששאלתי אותה באותו זמן או יותר מאוחר. גם שמתי לב שכדי להירגע, הרבה פעמים היא זקוקה לחיבוק ונענוע שלי כדי להירגע. אחרת היא תבכה שעה שלמה ולפעמים אם היא בחדר היא יכולה להירדם. העצבים שלה הרבה פעמים על אחיה ועל אבא שלה וזה ממש לא נעים. היא גם מרגישה חסרת אונים על חוסר השליטה וההבנה מאיפה זה בא לה. מה ניתן לעשות ?

הבת שלך כבר התרגלה לקבל את מבוקשה על ידי בכי. מאוד קשה לשנות התנהגות זו אחרי שנים רבות אבל זה לא בלתי אפשרי. אני לא רואה שום פסול בכך שאת תרגיעי אותה ותלטפי אותה בשעת כעס שלה. מדוע היא כועסת על אחיה ועל אבא שלה? האם היא מתנהגת כך גם בבית הספר? הייתי מציעה שתקחי אותה לשיחה לא שיפוטית שבה תביעי את אהבתך ותמיכתך בה מחד ומצד שני תני לה את המקום לדבר ולהביע את הרגשות שלה ולהבין יותר את מקור הכעסים שלה ואיבוד השליטה וביחד אולי תמצאו פתרונות לקושי זה. בהצלחה רבה!!!

תודה על התגובה. אני מדברת מדי פעם עם בתי, או ישר אחרי הבכי, או יום אחרי ותמיד היא לא יודעת מדוע ההתנהגות הזו. היא מרגישה שאין לה שליטה. ואז הרגשת עוד יותר גרועה כי היא מרגישה חוסר שליטה בהתנהגות שלה, וזה ממש מתסכל אותה ואותנו.

שלום רב, ראשית מודה על הפורום. חדשה כאן ואודה לעזרתכם. בני בן 12 וחצי, אני מבינה שהוא כבר בשלהי גיל ההתבגרות שלו, מתחיל מרדנות, צעקות, הרמת הטונים, ובעיקר תשובות הלא רוצה, תעזבי אותי, איזה בית חרא, נמאס לי וכו'.... אני גרושה מאז היותו בן שנה. יש תינוק בן שנה וחצי בבית, ואני חד הורית, לא נישאתי. הוא עבר תקופה מאוד קשה עם זה, ממש שנה עד שהתקרב לאחיו. הבעיות העיקריות איתו סובבות סביב גירושיי לאביו. אנו גרים במרחק נסיעה של 20 דקות. די שונאים אחד את השני ולא מסתירים זאת לצערי.ניסיתי לעבוד על עצמי בעניין אבל אביו "שוטף" את ראשו בכל ביקור וזה מורכב וישן. הוא גר עם משפחת אימו ואביו, אחיוואחיותיו. כ30 איש בבית אחד !!!! ממש חמולה..... לכן מסרב לקחתו כי טוען שאין לו בית, לא מוכן להשקיע בו, גם לא משלם עבורו מזונוצ, תבעתי דרך ביטוח לאומי. הנער רוצה בכל מחיר את אביו ונתקל בסירובים, קשיים ומשחקים מיותרים. הבן שלי טוען שטוב לו אצל אביו כי יש שם מלא אחיינים בגילו ויש לו שם עניין. טוען שלא מעניין אותו סגנון האוכל המוזר, עדה קווקזית....וכל המנהגים, אבל אני רואה התפתחות תרבותית שמושכת לאביו והיא ממש לא ראויה. אינני יודעת מה לעשות, גגם חוצפנות מצד הילד מפריעה לי. הוא בלימודים בסדר, ומשופע חברתית מאוד, תמיד בית מלא חברים. מה עושים עם מערך הכוחות הזה שהילד נכנס אליו בעל כורחו? איך גורמים לו לא להשוות את הבתים, ולא לרצות מה שיש לאחר,,,,ולהעריך את ביתו שלו שאינו מעריך כלל, להיפך רק מקלל, ומתחצף. הוא בקשר טוב עם אחיו התינוק, מרים אותו, לעיתים משחק איתו בכדור או בונה לו לגו, אך ל5 דקות ונמאס לו ממנו. די מבינה זאת. הוא איום בשבילו. הנער הוא עם שורשים טובים ונתתי לו כל חיי אהבה וחומריות יחד, הכל מהכל. במה עלי להשתפר על מנת שתשתפר התנהגותו, או איך להתנהג עימו שלא יסטה לכיוונים לא ראויים, חבל לי עליו כי אינני רוצה להרים ידיים מלשון לוותר עליו למען אביו. הוא נואש לאביו ואביו אינו רוצה בו כלל. לעיתים אני אומרת לילד: אביך לא מעוניין אז תרד ממנו, הוא רוצה חופש ולא להיות כבול, אין לי מושג איך להסביר לו שאביו כל כך לא אכפתי ממנו. אודה להדרכתכם

מה עושים כאשר קבוצת ילדים נטפלים לילדה, מכנים אותה בשמות שממש גובלים בלשון הרע (מדובר בילדה טובה מאוד, אך נוצרה מריבה בינה לבין אחד הבנים המאוד מקובלים ומאז הוא וחבריו יורדים לחייה) כדי לפגוע בה. העניין הוא שהם קוראים לה בשמות אלה בכל מקום ובכל זמן(גם בתוך ביה"ס וגם מחוצה לו) ומשפיעים על ילדים אחרים. בנוסף,הם ממציאים דברים שכאילו היא עושה על מנת לסכסך בינה לבין ילדים אחרים וכדי לגרום להם לשנוא אותה. הדבר ממש מפחיד, שכן נער אחד הצליח לגרור אחריו כל כך הרבה ילדים שמחפשים לעשות לה רע. האם כדאי לפנות לאחד ההורים ולדבר איתו? כרגע אין באפשרותי לפנות לביה"ס בגלל החופשה ובינתיים הם ממשיכים. לא ברור עד כמה יוכלו לעזור בביה"ס. אודה לתשובתכם.

מירי יקרה, התאור שלך נשמע כהתעללות רצינית ביותר שאותה נערה עוברת מצד החברה, מאוד חשוב לא לשתוק וכן להעזר בחברת המבוגרים כדי לשים להתעללות זו סוף! בהצלחה בתיה

יש לי בת שהיא כבר 14 ועד עכשיו אין לה חברות בבית הספר כל פעם שהיא מתקרבת למישהיא תרגיש שהיא לא מעונינת בה הבעיה הזאת כבר איתה כל הזמן ואני חושבת להעביר אותה לבית ספר אחר האם ההחלטה נכונה? נא לעזור לי מה עלי לעשות???

לולו יקרה, העברה לבית ספר חדש לא תפתור את הבעיה אם אכן זו בעיה שחוזרת על עצמה בכל המסגרות, לפני המעבר החדש כדאי לנסות טיפול רגשי של בתך אצל מטפלת המתמחה בגיל ההתבגרות כדי שהמטפלת תוכל לעזור לבתך למקד היכן הקושי שלה בהתחברות עם בני גילה. בהצלחה בתיה

שלום. כתבתי פה בעבר לגבי המשפחה שלי בה כולם רבים עם כולם. http://www.doctors.co.il/forum-1234/message-45916#message-45916 לאחרונה אמא שלי אילצה אותי ואת אחותי (גררה ממש) ללכת איתה לפגישות אצל פסיכולוגית. זה היה נורא, וגם היו רק 4 פגישות. באמת, ממש הלכנו שם מכות. אבל בכל זאת קצת נרגענו. אחותי אפילו הזמינה אותי לבית החדש שלה ולחג (אחרי שהיא גרה שם כבר כמעט שנה). לעומת זאת, האבא שלי פשוט בחר צד, וזה לא הצד שלי. למעשה מאז שכתבתי לו מכתב די קיצוני, הוא פשוט התחפף. הוא לא הזמין אותי אליו הביתה, גם לא כשהאישה המפלצת שלו לא נמצאה במקום (וזה נדיר, אם בכלל). גם לא כשאמרתי לו מתי לבוא. בחודש אוגוסט הוא עבר שני צינתורים, ואני אפילו לא ידעתי, כי אף אחד לא יידע אותי. כל זה היה בטענה שלא רצו שאני אמסור לאחותי שהוא מאושפז, כי היא בדיוק היתה בטיול בחו"ל ולא רצו להרוס לה את הטיול, וזאת כמובן בהנחה הברורה שאני אדווח לה. ואולי פשוט אין טעם לספר לי. בסופו של דבר, היא קיבלה את ההודעה בסיום הטיול שלה, ואז שלחה את ההודעה לאמא שאמרה לי, וזו בתגובה דרשה שאני ארוץ מייד לבית החולים. כמובן שנשארתי בבית. ובקיצור האיש הזה מבחינתי גמר אצלי את הקריירה רוויית הגועל נפש שלו. עכשיו הוא עבר עוד ניתוח (אחרי התאונה שהיתה לו), ושוכב בבית חולים. ושוב אומרים לי - תתקשרי. תלכי. ואני לא רוצה לראות את הפרצוף של המפלצת שלו. אני התנתקתי ממנו רגשית ודי. למה לי ללכת בכלל ? לא סופרים אותי אפילו. לפני הניתוח התקשרתי והוא אמר לי שאני לא אדאג, ובכלל לא הבין שזה פשוט לא אכפת לי. בזמן שהוא היה בניתוח, אני הייתי בסרט. אבל לוחצים עלי מסביב. יש איזה מין אווירת לחץ כזאת. תלכי. תעשי. שלא ינשלו אותך. מה כדאי לי לעשות ? תודה

כמובן שיש גם את שיחות הטלפון הספורות שלי, שאני מתקשרת אליו פעם בשבועיים - שלושה. רק שבשיחה האחרונה - זאת של ראש השנה, זה כבר היה עם ירידות, השפלות, וההתנשאות הרגילה. אז למה לי לרוץ אליו בכלל ? איך אני גורמת לסובבים להבין שאני לא בקטע הזה יותר ? שירדו ממני. שלא ידרשו ממני להתאמץ בשביל מי שלא ראוי ? שיבינו שקשר דם וגנטיקה זה לא הכל ? תודה

בן 8 וחצי חדשים רוצה רק לאמא אפילו לא עם אבא וגם מתנגד פתאום לשבת ולטייל בעגלה,האם זה רגיל

בטח רגיל. חרדת נטישה זה בדיוק הגיל. זה יעבור לו. אל תמנעי זאת ממנו. אפילו שזה קשה כל הזמן בלי הפסקה להיות שם. אבל ככל שתהיי שם איתו הוא יקבל יותר מהר בטחון להיפרד ולהבין שאת שם גם אם הוא לא "דבוק" אלייך.

שלום.. אני בן 17 ויש לי אחות קטנה בת 11 שכל פעם שיש ארוחה היא נלחצת ונסגרת עם עצמה ולא מכניסה כלום לפה בהתחלה לא ידענו מה עובר עלייה אבל לאט לאט כשניסיתי לגלות הבנתי לפי מה שהיא אומרת שהיא מפחדת להכניס דברים לפה כי היא לא רוצה להקיא אותם עכשיו זה יוצר מצב שהיא לא אוכלת בוקר וצוהוריים היא אוכלת ממש טיפה ובערב גם כלום, איך אני אמור להתמודד עם זה ? האם לקחת אותה לטיפול רפואי? 

קודם כל, כל הכבוד על הערנות שלך ועל הדאגה לאחותך הקטנה. האם ההורים שלך מודעים למצב? אם לא, אז כדאי לידע אותם. האם עברו על אחותך איזושהם שינויים בזמן האחרון? כיצד בבית שלכם מתחייחסים לכל ענין האוכל? זה נשמע כמו הפרעת אכילה, אולי אנורקסיה שצריכה להיות מטופלת על ידי גורם רפואי ו/או פסיכולוגי. יש מרכזים ופורומים להפרעות אכילה הייתי מציעה שתתיעץ גם שם.

אמא שלי נפטרה לפני כ3 שנים ומאז אחותי לאט לאט פיתחה כל מיני פחדים אני חושב שאולי זה דווקא חרדת נטישה כי בכל זאת אמא שלי טיפלה בה ופתאום אין צד נשי בבית ואנחנו רק בנים במשפחה ועכשיו גם אחי התגייס אז הבעיה גדלה , אבא שלי מודע לעניין ורק לאחרונה הוא התחיל ממש לדאוג והוא בעצמו הלך להתייעץ עם רופא והוא אמר שכנראה זאת התחלה של אנורקסיה אבל אני אישית לא יודע איך להתייחס למצב הזה אני מנסה להכניס לה אוכל לפה ואני גם מעודד אותה בכך שאני חוזר ואומר לה שלא תדאג ושאני ישמור עלייה וגם אני שותה איתה ואוכל איתה אבל בכל זאת זה לא עוזר אולי יש לך כמה טיפים איך לגשת עלייה?

שלום רב ביתי בת ה10- מבקשת כל הזמן לאכול. כרגע היא מאוד רזה, אבל זה מפתיע שהיא רעבה רוב הזמן. אולי היא לא מוזנת טוב עי"י? אולי משהו מפריע לה? איך אוכל לדעת...אני רואה שזה לא טבעי לבקש כל הזמן לאכול. האם זה הגיל? אודה על עצה טובה ומועילה.

אלונה יקרה, ייתכן שאכן בתך אינה מאוזנת וייתכן שזה חלק מהגיל. בכל מקרה כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל במידת הצורך הוא יפנה אתכם לדיאטנית. בהצלחה בתיה

תפסתי אתמול את הבת שלי, בת 15, מעשנת. איך להגיב? איך לגמול אותה מההרגל? היא כמובן אמרה שזות הפעם האחרונה, והיא כבר החליתה להפסיק, אבל אי אפשר להעמין לזה.

אמא יקרה, אכן עישון ושתיה בקרב בני הנוער זו בעייה קיימת וכואבת ביותר, בתך תפסיק לעשן אם היא תחליט בכך ולא כל כך תלוי במה את תעשי או לא תעשי בטח לא בעונשים. החשוב כאן הוא לברר מהיכן היא מוציאה את הכסף לקנות את הסיגריות ולהבהיר שהכסף לא יכול לבוא מהתקציב שלכם(אם כך תחליטו כמובן). בהצלחה בתיה

אמא יקרה, בנוסף לעצה שקיבלת מבתיה קריגר, אני מוסיף ברשותך הערה משלי. לדעתי בתך חייבת להבין כמה העישון שלה פוגע בך. נכון לא בהכרח היא מיד תשנה את ההרגל, אבל זהו מסר שחייב לעבור ממך אליה. חשוב שתדע כמה את אוהבת אותה וכמה העישון שלה מצער אותך ופוגע בך נפשית וגם פיזית (אם היא תעשן לידך). כך דרך אגב הייתי מצפה מבתך לנהוג במידה ואת היית מ עשנת וזה היה מפריע לה. לאחר שיחה שכזו מלב אל לב, ברור שצריכים להציב גבולות לגבי עישון בבית ולגבי מימון ההוצאה על סיגריות. בהצלחה.

יש לי ילד בן 14 חכם מאוד. ראשון בכיתתו מבחינה לימודית. גם מבחינה חברתית הוא בסדר. הבעיה היא שאין לו אומדן לזמן בכלל. הוא מרבה לאחר ומצטער על זה מאוד. הוא מרבה לפספס את ההסעה בבוקר. לפספס את תחילת הוכנית הטלוויזיה האהובה עליו. הוא יכול לשכוח לצאת למסיבה בזמן. ועוד. יש לו שעון וגם בבית יש שעונים. אני מנסה לעבוד איתו על זה וברו לי כי הוא מבין את חשיבות הזמן ובכל זאת ממשיך לאחר. שאלותיי: 1. האם זה נורמלי? 2. מה ניתן לעשות כדי לטפל בבעיה? 3. מישהו שאני מחשיבה את דעתו אמר לי שאולי צריך לפנות לפסיכיאטר. האם זה לא קיצוני מידי? האם יש קשר? תודה רבה רבה רבה.

משה יקר, ייתכן ומדובר כאן בבעיית התארגנות ולא יותר מכך, השאלה היא ממתי יש לבנך בעייה עם זמנים? האם תמיד היה או שזה דבר שהתעורר עם הגיל? לפני שרצים לפסיכיאטר לדעתי כדאי לשוחח בנך לברר ביחד ממתי הבעיה קיימת ועד כמה היא מפריעה לו לתפקוד היומיומי. כמו כן כדאי לחשוב ביחד מה יכול לעזור לו בהתארגנות שלו, בדרך כלל ילדים יודעים הכי טוב מה עוזר להם. החשוב כאן הוא לזכור שבנך לא עושה זאת בכוונה להרגיז ולכן כעס כאן זה לא דבר שיכול לעזור או למנוע את האיחור בפעם הבאה. בהצלחה בתיה

שלום בתיה, תודה על תשובתך. הבעיה קיימת מאז ומתמיד. בעיית האיחורים כן מפריעה לבני בחיי היום-יום. הוא מאוכזב מזה שהוא מאחר למקומות שחשוב לו להגיע בזמן. ככל שהוא גדל מצפים ממנו ליותר אחריות בכל המסגרות שהוא נמצא בהן וכשאינו עומד בזמנים - הוא מרגיש כי הוא מאכזב את כולם. חשוב לי לציין שמדובר בילד חכם במיוחד. מה שמטריד אותי במיוחד זה הערתו של איש המקצוע שהתייעצתי איתו (ואשר אינו מכיר את בני) שאמר שייתכן כי צריך טיפול פסיכיאטרי. האם יש קשר? האם ידוע על מקרים שבהם איחור מעיד על בעיה פסיכיאטרית? האם זה לא משהו שאפשר לעבוד עליו ולקוות שעם הזמן זה ישתפר? איך פסיכיאטר יכול לעזור? שוב תודה.