פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
בני הפעוט נושך לעיתים תכופות בגן. לפני שבועיים היה שבוע שבו נשך 3 ילדים שונים. הוא חכם מאד, ורבלי, יודע לבטא עצמו בצורה מדהימה,מאד מפותח רגשית, ילד שמח ומאושר, חופשי,עצמאי ומלא אנרגיות, ולמרות זאת נושך בגן.בבית הוא לעולם לא נשך, גם כשבאים חברים מהגן/חברים של חברים לנו או בני משפחה,גם לא את אחיו הקטן בן השנה.אני מדברת איתו על כך המון,מסבירה לא שאסור לנשוך ושאני כועסת עליו, זה מפסיק לכמה ימים או שבועות ואז שוב חוזר.אני מתביישת הן מצוות הגן והן מההורים, ולא יודעת כיצד להתמודד עם זה.האם להעניש אותו? באיזה עונש? האם לפנות לייעוץ בנושא?אני אובדת עיצות..תודה,קרן
מעניין שבבית לא נושך ובגן כן. אני הייתי בודקת מה קורה בגן. בדרך כלל ילדים שנושכים, נושכים בכל מקום. אבל רק בגן? אולי זו הדרך שלו לקבל תשומת לב שם? לא יודעת לא רוצה להלחיץ אותך. שוב אני רק מביעה דעה כאמא.
שלום לך קרן, ההבדל בין ההתנהגות של בנך בגן שם הוא נושך , לבין זה שבבית הוא לא נושך , מובילה אותי לחשוב שיתכן והוא כועס על זה שהוא נמצא בגן, כאשר את נשארת עם אחיו הקטן בבית. אם גם אחיו נמצא בבית עם מטפלת ולא איתך , יתכן כי קשה לו בגן . חשוב לא לכעוס עליו. נראה לי שכדאי ללכת להדרכה הורית כדי לבנות דרך שתשפיע עליו לא לנשוך בגן. מצד שני , אם הוא מקנא באחיו הצעיר על זה שהוא נמצא בבית אתך, חשוב לבנות תוכנית שבה הוא לא יהיה מקופח מזה שנולד לו אח צעיר. מה דעתך? אהוד גלבוע.
בוקר טוב ומועדים לשמחה אבקש את תגובתכם בני הצטרף למסע בתנועת נוער ליומיים ביום השני בבוקר התקשר שאינו מעוניין להמשיך במסע והוא עם עוד מספר חברים נוסע בכוחות עצמו חזרה כדי לשהות אצל אחד החברים שיש לו דירה ריקה לראות סרט הסברתי לו שהוא נמצא במסגרת ושאינו יכול להחליט שזה לא מעניין אותו שיש אחריות ושילמתי על כך שישתתף במסע על כן הוא חייב להישאר אך הוא הודיע שלא יספר לי יותר כלום והוא יצא לכוון ביתו של החבר. אובדת עצות לחלוטין, אבקש את תגובתכם למצב סבוך זה...
ורדית יקרה, בן כמה בנך? הגיל כאן מאוד משמעותי, התגובה היא אחרת אם בנך בן 13 או אם הוא בן 17. בכל מקרה אין ספק ששיחה הדדית ביניכם כאן היא מאוד חשובה שכן ברור שהייתה אכזבה הדדית, בנך התאכזב מתגובתך שכן הוא ציפה להסכמתך בהחלטתו ואת התאכזבת מפרישתו מהמסע.לכן הברור ההדדי והחלטה מה קורה בעתיד כשיש מצב דומה הוא מאוד חשוב כאן.כמו כן חשוב לברר נושא הכסף ששילמת, האם את דורשת ממנו את ההחזר או מוותרת על כך. אגב מה חושב האב בכל הנושא? כדאי לשו איתו ולהחליט ביחד על העמדה שלכם לפני שאתם יושבים לשוחח עם הבן. בהצלחה בתיה
שלום רב, בני בן 13.5. אינטיליגנט מאד. לא בדקנו אף פעם אך סביר להניח גאון או גובל בגאונות- בא לידי ביטוי במגוון רב ביותר של תחומים- נגינה, כתיבה, מתמטיקה, שפה מדוברת גבוהה, תחומי עניין רבים ושונים מבני גילו. כך מאז ומתמיד. כך מאז ומתמיד לא קל לו... לאחרונה שיתף אותי שבכל יום עוברות לו בראש מחשבות מטרידות ביותר עלינו ההורים ובעיקר על אחיו הקטנים (קטנים ממנו משמעותית- חצי שנה ושלוש). שיתף שמדמיין אסונות כגון תאונות דרכים, פיגוע ירי, נפילה ושמייד דומע ולפעמים בוכה ממש. עד כדי כך שמבקש לא להשגיח עליהם. מאד אוהב אותם מאד קשור אליהם. עניתי לו שזה חלק מתהליך התבגרות נורמלי- להיות מודע לסיכונים השונים, לשמור ולהישמר, שכך חשים כל ההורים ושגם אני לעיתים מדמיינת אסונות, נלחצת ומנסה להסיר מליבי מחשבות רעות. האם עניתי נכון? האם זה נורמלי לגילו?
מאיה יקרה, חרדות כל עוד אינן מפריעות בתפקוד היומיומי הם בתחום הנורמה, עם זאת אני שומעת בפנייתך דאגה לבנך מבחינה מצבו הרגשי, אני מבינה מהכתוב שהוא ילד מאוד מיוחד, אך לפעמים ילדים מיוחדים "משלמים" מחיר חברתי גדול האם זה המצב של בנך? אם כן היות והוא בתחילת גיל ההתבגרות, גיל שבו הדימוי העצמי מאוד מחובר למצבו החברתי אני מאוד ממליצה לפנות לעזרה רגשית בו בנך יוכל לבטא את חששותיו ולקבל תמיכה כיצד להתמודד עם קשייו. בהצלחה בתיה
בתיה שלום, מודה לך על תשובתך. אכן, דייקת בדברייך. לא מזמן בהקשר כלשהו דיבר על כך שלא אהב ללכת "לדבר עם מישהו" כשהיה בגן. התגרשתי כשהיה בן 3 ותקופה קצרה ביקר אצל פסיכולוג ילדים. אביו התנגד והפסקנו עם כך. עתה, נזכר בזה (שוב, היה בן 5 וזוכר היטב...)כאקט "טיפשי" שהוא לא מבין איך אנשים הולכים לפסיכולוג ושהוא לעולם לא ילך שוב (כמובן שבזמנו, בגילו, הכל היה דרך משחק ועדיין...) חברתית הוא פעיל מאד בפייסבוק ובחוגים שונים,הולך להרבה מפגשים חברתיים קבוצתיים- תמיד מוזמן ותמיד נענה, אך לא נפגש כמעט בכלל באופן פרטני עם חברים לאחר הלימודים ולא יוזם בעצמו כלל). אין לי ספק שלא קל לא. איך משכנעים אותו לעזרה ככלשהי ולמה בדיוק, כדי שיעתר להצעה?
שלום, אני אם ל- 3 ילדים ילדה בכיתה ג' ילד שעלה לא' וילד בגן חובה. לאחרונה הילד האמצעי התחיל לשטוף ידיים באופן אובססיבי ומגלה סטיריליות יתר הוא תמיד היה ילד נקי אבל לא בצורה כזו האם זה מעיד על לחץ של כיתה א' (אחותו סיימה את א' ו-ב' עם תעודת הצטיינות) והאם זה משפיע עליו? הוא ילד נבון וחכם אבל קצת סגור ומופנם.
שלום לך אמא לשלושה ילדים, אכן זה נכון, שטיפת הידיים היא סימן למצב של לחץ או למצב של מצוקה. כדאי לנסות ולהבין מדוע זה קורה לו, מה המצב בכיתה א',מה חושבת המורה עליו והאם הוא נמצא בלחץ של תחרות עם הישגיה של אחותו הגדולה. אהוד גלבוע.
שלום רב; אני אם לארבעה ליאם היא הבת הרביעית כאשר האחים אם הפרש מאוד גדול. ליאם מאוד צמודה אליי שזה מטבטא בכך שהיא לא מוכנה לעזוב אותי אפילו אם אביה/אחייה לידה בכך שאם אני נגשת לשרותים או למטבח היא צורחת מבכי ורוצה שאני אהיה לידה. יש לי חששות מכיוון שאנו עומדים לעבור דירה בקרוב ובו זמנית ליאם עוברת מטיפול של מטפלת למעון. מה עליי לעשות על מנת להקל על ליאם? תודה מראש אילנית
אני לא אוהב לעשות זאת וזה דוחה, אבל אני מכיר חבר שהפתיע אותי שאמר לי שהוא אוהב ללבוש חיתולים ולשים מוצצים ואפילו להתנהג כמו תינוק, שאלתי היא האם נער או נערה כזאת בגיל הבגרות זה יפגע בהם? בהתפתחות? תודה.
תומר יקר, ראשית יש לחברך מזל שיש לו חבר כמוך שדואג לו, הייתי מאוד ממליצה לך לא להתייחס לדברים שחברך סיפר לך,אלא יותר להייחס לחברות ביניכם אם זו חברות שטובה לך זה מה שחשוב, ולזכור שלכל אחד הזכות לעשות בחייו הפרטיים את הדברים המהנים אותו כל עוד הוא לא פוגע באחר. חשוב על כך, בתיה
שלום רב, 1. הייתי מאד מעוניינת שתייעץ לי או תכוון אותי מי יכול לעזור לי עם העובדה שלדעתי אני צועקת הרבה מדיי על בני בן הארבע וחצי. אני כל כך רוצה שזה ייפסק כי בתוך תוכי אני יודעת שזה ממש לא נכון לעשות את זה אבל ממש לא מצליחה לעצור את זה! 2. בנוסף - יש המון התנהגויות שלו שאין לי מושג מה לעשות איתן ואיך לנהוג על מנת שזה ייגמר בנעים,בלי ברוגז,בלי צעקות ועם הבנה שלו ושלי. אז איך יודעים מה לעשות ואיך להגיב לכל הסיטואציות שאנחנו ניקלעים אליהן איתו? 3. כמו כן - בעלי חושב שהשיטה הנכונה היא שאם הילד עובר את הגבול, אז מדי פעם יש לתת לו מכה, וזאת למרות שהסברתי לו שבמכות הוא לא מחנך אלא רק משפיל ומלמד לאלימות. איך אשכנע אותו להיפטר מהשיטה הזו? (הוא בטוח שהוא צודק ולא מוכן שנלך לייעוץ!) . יש לציין שיש לנו עוד בן כמעט בן שנה וחצי. המון תודה מראש על ההתייחסות !!
שלום לך אפרת, אני מודה לך שפנית וכתבת את התחושה הלא טובה שלך כאשר את צועקת ומבקרת את הבן שלך בן ה 4. אמהות רבות צועקות על ילדיהן ואינן מודעות לכך שהילדים מתחילים בכך להפנים רגשות שליליים של ההורים ובמיוחד הם מתחילים לבנות לעצמם דימוי עצמי שלילי. זה שבעלך חושב שניתן להכות את הילד - זה חמור מאוד. למעשה היום זו נחשבת אפילו עברה על החוק. אסור להכות בתוך משפחה ומחוץ למשפחה. מלבד זאת, מכות לא עוזרות לחינוך ולמעשה הם פוגעות בנפש הילד. אני מניח שלבעלך ולך , אין את הכלים איך להשפיע ואיך לכוון את הילד שלכם כך שהוא יקבל את הסמכות שלכם. בעבודה שלי עם הורים , אני מציע להם דרכים רבות איך אפשר לגרום לילדים לפעול בהתאם לבקשות של ההורים בלי להעניש ובלי כמובן להכות ובלי לצעוק עליהם. חלק מהנסיון שצברתי בתחום העליתי על הכתב בספר :זוגיות והורות - עקרון הדומיננטיות המתחלפת. אני מציע לכם לקרוא את הספר , וביחד עם זאת אני מציע שתלכו להדרכת הורים אצל פסיכולוג או פסיכולוגית. מה דעתך? אהוד גלבוע
אמא שלי בטוחה שאני עושה סקס למרות שאני לא, מתעקשת לחסן אותי נגד סרטן צוואר הרחם למרות שאין לי סרטן ומפריעה לי כל הזמן כשאני רואה טלויזיה. מה לעשותתתת?!
טלי יקרה, בת כמה את? מדוע לדעתך אמא כל כך משוכנעת שאת כבר מקיימת יחסים? הזימני את אמא לשיחה של בנות על כוס קפה בבית קפה ושוחחי איתה על הדברים שקשים לך איתה והזמיני אותה לשתף אותך בחששותיה, זכרי גם כשאמא מעצבנת היא עושה זאת רק מדאגה אלייך כי את הדבר היקר לה ביותר, לכן חשוב שתנסי להרגיע אותה, זה לא מבטיח שתצליחי אך לפחות תוכלי לפתוח יותר את הדברים שמרגיזים אותך ולחשוב יחד על דרכים להתמודד איתם. בהצלחה בתיה
שלום... קוראים לי יעל[שם בדוי] ובעוד שבועיםם אחגוג 16. אני תלמידה מצטיינת, רקדנית, ממש הבת שכל הורה חולם עליה וההורים שלי הכי מרוצים וגאים בי בעולם. אמא שלי אף פעם לא דיברה איתי יותר מדי בפתיחות.. בין אם זה על רגשות..ואפילו על מחזור.. קיבלתי מחזור לפני שנתיים ועד עכשיו לא סיפרתי לה.. היא פשוט יודעת שקיבלתי כי היא רואה שאני משתמשת בפדים. אף פעם לא סיפרתי לה על שום חבר שהיה לי כי אני ממש מפחדת ומתביישת לספר לה.. לאחרונה התחלתי לצאת עם בחור חדש.. הוא לא גר בעיר שלי [הוא גר מרחק של שעה וחצי נסיעה] והוא גדול ממני ב4 שנים..הוא בחור מדהים, באמת. הבעיה היא שאני לא מצליחה ולא הכי רוצה לספר לאמא שלי ולאבא שלי, כי אני ממש מפחדת מהתגובה שלהם.. אני יודעת שאמא שלי היא טיפוס די קר ואני מאמינה שהיא רוצה שאני קודם כל אסיים 12 שנות לימוד בהצלחה ואח"כ אחשוב על חבר ובילויים. לחבר הנקודה הזאת נורא מפריעה.. כי הקשר שלנו הוא הכי רציני שיש, והוא ממש רוצה שאני אספר להורים שלי, גם כי הוא רוצה לבוא אלי וגם כי העובדה שהם לא יודעים ממש לא תורמת לבעיית המרחק שלנו.. אני לא רוצה לספר לה אבל אני צריכה.. כי הקשר הזה חשוב לי ואני באמת לא יודעת איך לעשות את זה ומה לעשות..
יעל יקרה, אני מסכימה עם ההחלטה שלך שחשוב לספר להורים על הקשר שלך עם חברך,לא ברור לי ממה את חוששת? יתכן שאם תצליחי להבהיר לעצמך מה חששותיך תוכלי להתמודד איתם טוב יותר. כמו כן כדאי לבדוק אם יש לך אדם שגם את וגם הורייך סומכים עליו, אם כן ייתכן וכדאי לשוחח איתו על חששותיך ולחשוב יחד איתו על דרכים לספר להורייך ולעשות שינוי בתקשורת ביניכן, חשבי על כך שיש לך הזדמנות לשנות את התקשורת ביניכם, דבר שכיום מפריע לך מאוד. בהצלחה בתיה
אני ואשתי פרודים, אני רואה את בתי בת ה12 פעם בשבועיים כדי שתוכל למנוע ממנה פגיעה בשגרה הרבה פעמים היא לא רוצה לבוא אלי בכלל וזה למרות שאשתי מעודדת אותה יש לבתי סוכרת והיא מזריקה בבקרים לנטוס שמחזיק ליום שלם ואפידרה לכסות את הארוחות. נראה שכשהיא אצלי היא פחות מקפידה לבדוק ולהזריק, אוכלת פחות מסודר ואיני בטוח כיצד לפעול
שלום לך צביקה, אני מציע שתאמץ את הדרך שהאמא של בתך פועלת בה. מה שחשוב להמשיך ולהתמיד ברצון לפגוש את הילדה. כך היא מרגישה את החשיבות שלה בעיניך . אהוד גלבוע
שלום רב, בני בן שלוש וחודש מגיל שנתיים וארבעה חודשים הוא בגמילה והיה מצויין אפילו פעם אחת הוא לא הרטיב בלילה (למרות שבאותה התקופה נולד לו אח), בשבועיים האחרונים שהוא נכנס לגן חדש הוא התחיל לפספס פעם אחת ביום בגן, וגם כל ליליה ושהוא מפספס בלילה זה לא מפריע לו הוא ממשיך לישון עד הבוקר אבקש את עזרתכם, ושיהיה חג שמח
בוקר טוב דניאלה, הרבה פעמים ילדים בגיל של בנך מגיבים לשינויים דרך הסוגרים, כלומר יש אצלהם רגרסיה בעקבות שינוי מצב. יש לי כמה שאלות אלייך - כיצד הוא חווה את הגן החדש, האם הוא נפרד ממך בקלות? האם הוא אוהב ללכת לגן? האם הוא חווה עוד שינויים בזמן האחרון חוץ מהגן החדש? יכול להיות שהכל טוב בגן וזו רק תגובה זמנית לשינוי.
דניאלה שלום, אכן הליכה לגן יכולה לגרום לנסיגה המבטאת בחזרה להרטיב. חשוב לבדוק לאורך זמן האם הוא מסתגל לגן ולחכות עד שהוא יתאקלם שם. אהוד גלבוע
הילדה בת 5.3 והיא השתלטה לנו על הבית, עלי, על אשתי ועל אחותה בת 7.3. לציין שאנו מצפים לבן בעוד חודש. כל שיטות הסופר נני לא עוזרות. ניסינו לעמוד על שלנו, להיות אדישים, להיות תוקפנים, להסביר, להתעלם - כלום. להלן הדוגמאות: ארוחת צהרים, הילדה יושבת ומתנה את האוכל בקבלת החטיף היומי של אחה"צ. כל דבר שלא מוצא חן בעיניה גורר צרחות (ואני מתכון כאילו רוצחים אותה). היא התחילה להרביץ על כל מה שלא מספק אותה. וכמו כן מאיימת עלנו (אני אגיד אותך, אני ארביץ לך ןכן'). היא מסוגלת לבכות במשך 40 דקות ואף יותר עד שלא מרצים אותה. בגן היא חיילת ממושמעת כך שאנו מבינים שאנחנו עושים משהו לא בסדר. חברים - צריכים רעיונות להתמודד עם המצב. דור
נשמע שהילדה שלך מאוד מרדנית, היא בודקת את הגבולות שלך ומצליחה להוציא אותך משלוותך. 1. יש לי כמה שאלות אליך- האם שהילדה מתנה את האוכל בקבלת החטיף היומי של אחה"צ אתם נותנים לה את זה בכל זאת? 2. כיצד אתם מגיבים שהיא שהיא צורחת, מרביצה ו/או בוכה שהיא לא מסופקת? 3. האם היא מתנהגת כך זמן רב או שזה רק בזמן האחרון שהאמא בהיריון? הייתי מציעה לך להתייעץ עם הגננת שמכירה אותה היטב. שתף אותה בקשיים שלך, אולי יהיו לה פתרונות מעשיים עבורך. עם זאת על מנת להצליח בחינוך הילדה אתם צריכים להיות אסרטיבים וליצור כללים וגבולות מאוד ברורים עם סנקציות בצידן והכי חשוב להיות עקביים.אם אתם מתקשים בכך אתם יכולים לפנות להנחיית הורים אישית או קבוצתית ולקבל כלים פרקטיים. בנוסף, אתה יכול לגלוש בפורומים/קהילות של הורים לילדים ולשתף הורים אחרים ולקבל מהם פידבקים ותמיכה. אני יודעת שקל להגיד ולפעמים זה מוציא אותך מדעתך אבל בחינוך צריך הרבה אורך רוח, עקביות וסבלנות רבה וגם אם לא מצליח בהתחלה צריך להמשיך ולנסות ולא להתייאש. בהצלחה ולידה קלה לאשתך ושתהיו משפחה מאושרת!!!
דור שלום, אני לא יודע האם הדברים שכתבה לך האם מתאימים לך? יתכן שאתם כבר אחרי הלידה ואין לך זמן להמשיך ולכתוב. אז תאותת לנו מה המצב, אם אתה זקוק לעוד הצעות, אשמח להגיב. אהוד גלבוע.
בתנו בת השנה ושבעה חודשים כבר מנסה לטפס על מעקה הבטיחות במיטת התינוק שלה, הרגליים שלה נתקעות כל ערב בין השלבים של המיטה. רכשנו עבורה מיטת נוער עם מעקה, בדיוק כמו לבן הגדול שלנו (3.5) אך היא יורדת ממנה כל פעם מחדש ומגיעה לסלון או לחדר משחקים. כשאנחנו מצווים עליה ללכת לישון היא צוחקת ועושה לנו פרצופים, אנחנו לוקחים אותה בכוח וזה חוזר חלילה. הילדה מאוד פעלתנית ולא הייתה לנו ברירה אלא להחזיר אותה למיטת התינוק שהיא לא נותנת לנו מענה בטיחותי לשנתה. איך ומה אנחנו צריכים לעשות על מנת ללמד את הילדה לאהוב לישון ולא לקום מהמיטה החדשה שלה?
לשבת לידה כשמשכיבים אותה ופיסית לחסום אותה כשיורדת כשאתם יושבים לידה כל הזמן ואומרים לה לילה טוב הולכים לישון אני כאן ואת לא יורדת. כמה פעמים ואח"כ לא להגיד כלום פשוט למנוע פיסית ירידה שלה. בלי אלימות כמובן... עד שנרדמת. אחרי כמה לילות היא תבין שאתם רצינים ותפסיק לרדת. בטוח יהיו צעקות ובכי בימים הראשונים אבל לא להתייאש. בהצלחה
הבאנו אותה למיטה כל פעם שהיא ירדה, בסוף ישבתי לידה ועד שהיא נירדמה, אח"כ היא התעוררה וישבתי לידה ואז היא התחילה לקפץ לה. אחריי 3 שעות החזרתי אותה למיטת תינוק בלית ברירה...
שלום לך לימור וגם שלום לחן, אני מודה לשתיכן על הדיאלוג הפורה בין שתיכן ולמעשה אין לי מה להוסיף. מקווה שהדברים יתפתחו לטוב , כפי שאני מאמין שכך יקרה. אהוד גלבוע.
שלום!יש לנו 2 ילדות ברוך השם 1 בת שנתיים+ והשניה בת שנה+ לפני כמה חודשים התחילה תופעה חדשה בה הילדה הגדולה מדי פעם מכה את אחותה הקטנה, זה אומר מכות קלות בידיים, דחיפות על מנת להפיל אותה, ולפעמים מכות שכואבות בראש בעזרת משחקים מזדמנים.יש לציין שהילדה הגדולה מאד אוהבת את אחותה הקטנה אהבה אמיתית ,מתגעגעת אליה כשהיא חוזרת מהמעון וכו" האמת שאנחנו לא בדיוק יודעים במאת האחוזים איך להתמודד עם זה,בדרך כלל כשזה קורה אנחנו מגיבים בגערה קלה ומעמידים את הילדה בעונש בפינת החדר תוך כדי שאנחנו מזכירים לה שאנחנו לא אוהבים את מה שאנחנו רואים.כמובן שהילדה מחליטה לבד בדרך כלל אחרי כמה דקות בודדות שיא יוצאת מהחדר בליווי בכי מהול בעצב מפונק,כמובן שאנחנו מחבקים אותה ומסבירים לה שוב שאסור לה להכות את החותה הקטנה. כמובן שבאופן אינסטקטיבי היא ניגשת לאחותה הקטנה מחבקת אותה ומנשקת אותה וממשיכות לשחק שוב, רק העניין הוא שהסיפור יכול לחזור על עצמו כמה פעמים ביום. אנחנו משתדלים לא לעשות טעויות ולכן מבקשים למצוא את הדרך הנכונה והבריאה ביותר להתמודד עם מצבים כאלה. אנא ממך תשובה בהקדם, תודה רבה!
בלי עונשים! זה משפיל ולא עוזר
שלום לך דודו, אני מצטרף לדעה של חן. המטרה לשנות את התנהגותה של הגדולה בלי עונשים. כי עונשים משפילים וגורמים לילדים לבנות דימוי עצמי שלילי על עצמם. הילדה הגדולה אינה גדולה כל כך. בת שנתיים לא יודעת לשנות את התנהגותה. אם היא מכה את אחותה , זה אומר שאי אפשר לסמוך עליה ולהשאיר את שתיהן לשחק ביחד בלעדי אחד ההורים. זה אומר שכאשר הן ישחקו, התפקיד של אחד מכם , ההורים, להיות ליד הבנות . מה דעתך ומה דעת אשתך על כך? אהוד גלבוע.
יש לי פעוט כבן שנתים שבכול הזדמנות שאיני מסתכל הוא הולך ופותח את המקרר והופך אותו: נוגע בשקית החלב,בתרופות, ובכל דבר שזמין שם. יש לציין שהסיבה שהוא מגיע למקרר לא מרעב אלא מצורך לעסוק במשהו. הסברתי לו עשרות פעמים שאיני מסכימה שיפתח את המקרר אך הוא חוזר שוב ושוב על המעשה. דבר נוסף חשוב-הוא מבין הכול ויודע להתבטאות יפה. ממש מיאש.מה עושים? לתשובתך אודה.
להסיח את דעתו לפני שמגיע למקרר. אפשר לשים צעצועיםם ליד המקרר מגנטים משחק על המקרר. ולא לדבר על זה להתעלם מפתיחת המקרר. זה יעבור לו. פשוט גילה שזה מושך את תשומת ליבך אליו. להתעלם. לתת תשומת לב בדברים אחרים לפני שמגיע למקרר.
שלום לך סיווית. אני מצטרף להצעות של חן. המקרר מעניין אותו והוא בגובה שהוא יכול לפעול עליו. זה מעורר סקרנות וזה טוב. חשוב לראות את החיובי שבדבר ולהתמודד עם זה בדרך שלא תפגע בסקרנות שלו. אהוד גלבוע.
שלום רב בני בן 3 בתהליך גמילה מטיטולים שהלך דיי חלק יחסית כמעט ולא היו פיספוסים הוא מבקש ללכת לשירותים כשיש לו ועושה בלי בעיה גם בשנת צהרים הוא בלי טיטול ובבוקר מתעורר יבש כל מה שאמרתי נכון לגבי פיפי כשמדובר בקקי זה בעיה אחרת לחלוטין הוא פשוט לא מוכן לעשות לא בשירותים ולא בסיר גם כשאני רואה ויודעת שיש לו מנסה לשכנע אותו רק לשבת בשירותים לרב הוא מסרב ואם הוא יושב אז הוא לא עושה ודקה אחרי שהוא יוצא מהשירותים הוא עושה בתחתונים ניסינו הכל הסברים הפתעות וכו... שום דבר לא עוזר נראה כאילו הוא ממש מפוחד מהשירותים אני רוצה לציין שהיו בעבר בתחילת תהליךה הגמילה מספר פעמים שהוא כן עשה קקי בשירותים אשמח לעצה בנושא בתודה מראש
שירותים מאוד מפחידים את הילדים בשלב הראשוני של הגמילה. ניסית להשתמש בישבנון עם הסולם אם לא אז זה מאוד יעיל ומאוד מעודד גמילה. עם זאת את יכולה להציע לו סיר לקקי. יש גם קלטות וידאו שעוסקות בנושא שכדאי לראות ביחד ולהפוך את הגמילה לתהליך חוויתי. צריך הרבה סבלנות, רגישות ונחישות. בהצלחה!!!
שלום לך מירית, אני ממליץ לך לדפדף בין השאלות שנשאלו עד כה ולראות האם יש בהן תשובות גם לקושי של הבן בגמילה מהקקי. אהוד גלבוע.
יש לנו ישבנון ויש לנו סיר ניסינו גם וגם אני יודעת שזאת בעיה מוכרת אבל פיפי הוא עושה באסלה בלי שום בעיה ושום פחד והמצב ככה כבר חודש של קקי בתחתונים ניסינו לשחרר ולא לעשות מזה עניין ניסינו צ'ופרים קלטות האסלה הקסומה ומה לא אבל שום דבר לא משכנע אותו לצערי תודה על התגובה בכל זאת
בתי החלה השנה כיתה ד'. מבחינה חברתית הייתי מדרגת אותה ממוצע ומעלה. היום חזרה ביתי מבית הספר בוכה ונסערת על כך שהמורה ביקשה מילדי הכיתה לציין שם אחד של ילד או ילדה שהם מכירים היטב. כל הבנות הופיעו ברשימה פרט לביתי. חברתה הטובה ביותר נמצאת כרגע בחו"ל ואמרתי לה שאין לי ספק שהייתה מציינת אותה. אך שום דבר לא הועיל. הילדה לא מפסיקה לבכות. אשמח מאוד אם תיעצי לי מה לענות לה ואיך בכלל להתמודד עם זה. תודה רבה.
אני גם ילדה ואני חושבת שיש מורות שפשוט אטומות.וזה נורא מעצבן אותי אצלנו המורה אמרה להכין ברכה לאדם שאתה מודה לו ויש כאלה שקיבלו 10 ויש כאלה שלא קיבלו. אני ממש מבינה את הבת שלך...את יכולה להגיד לה שיש ילדים שלא מייחסים לזה חשיבות ופשוט זורקים שם.וגם לצערי יש המון ילדים צבועים שבטח עשו משהו כי לא נעים להם או שהם מפחדים על המקובלות שלהם... אני לא פסיכולוגית אבל אני ממש מבינה אותה.
אני ממש מודה לך על התייסותך. את ילדה מדהימה, יש הרבה מה ללמוד ממך. האמת שעזרת לי מאוד, מאוד. תודה חמודה
אני ממש מודה לך על התייסותך. את ילדה מדהימה, יש הרבה מה ללמוד ממך. האמת שעזרת לי מאוד, מאוד. תודה חמודה
שלום יש לי ילדה בת 12. בעיות גבוליות בקשב וריכוז, אך ללא צורך בריטלין, אלא יותר אסטרטגיות למידה. בשנה שעברה בקושי הכינה שיעורים, כל הזמן "אחר כך", "עוד מעט" וכו'. השנה הצבתי לה 2 חוקים: אין חברות עד שעה 16:00 ואין חברות עד שהיא לא גומרת את כל השיעורים. בימים המעטים שהם למדו, היא שוב מתחילה עם כל הסיפור. אחר כך, עוד מעט, היא קובעת עם חברה עוד לפני שהיא גמרה את השיעורים ואז מגיעה השעה והיא לחוצה כל כך להפגש, עד ששוב אני מתחילה לריב איתה ואני מסבירה לה שקבענו משהו והיא צריכה לעמוד בו, בכל כיתה ו'. כיתה מאד חשובה. אין לי יותר כח, אני מרגישה שאני ללא עמוד שידרה, שאני לא עומדת בפניה. מה עושים? איך פותרים את העניין אחת ולתמיד בלי לקלקל את היחסים בינינו, כי יש בינינו יחסים מאד יפים של אם-בת. אשמח לעצות. תודה
אמא יקרה, אכן נושא שיעורי בית הוא עיניין כאוב ומקלקל יחסים במשפחות רבות. ראשית ממליצה לך לקרוא את הכתבה שכתבתי בנושא. בקצרה רק אציין שכדאי לבדוק אם בתך אכן יכולה לעשות את שיעורי הבית או שהיא מתקשה בהם. במידה ואכן אין לה קושי של הכנה אלא קושי של התארגנות, אז כדאי לשבת איתה ולבדוק ולקבוע יחד איתה איפה הקשיים שלה ומה היא צריכה כדי להתארגן עם שיעורי הבית שכן מצב זה של מתח מקלקל לשתיכן את היחסים.קבעו דברים במשותף עם האפשרות של לבדוק איך זה עובד לאחר שבוע ובמידה שאינו עובד טוב חושבים על דרכים נוספות. כמו כן כדאי לזכור שנושא שיעורי הבית הוא בין בית הספר לתלמיד ובמידה ומגיעים פתקים מבית הספר, כדאי לשבת עם המורה והילדה ולקבוע איך ומה עושם עם בעית שיעורי הבית. בהצלחה בתיה
שלום רב, בני בן 17 עוד כחודש, כעת בשמינית, מצטיין בלימודים, ממוצע בגרויות עד כה קרוב ל- 100 (ראלי והומני) ומקובל מאוד חברתית. לומד נהיגה וסיים קורס הכנה לפסיכומטרי לאוניברסיטה. קיבל צו ראשון ולומד נהיגה. לדבריו, הוא מעונין להגיע לאחד ממסלולי העתודה המובחרים של צה"ל ומבין את היתרונות שיש בהם הן לטווח הקצר ובעיקר לטווח הארוך, אבל.........לא משקיע כהוא זה בהכנה למבדקים ולמבחני הקבלה השונים. החברים שלו לא קמים מהכסא וחורשים את כל ספרי הלימוד וההכנה האפשריים, ואילו הוא בשאננות וחוסר איכפתיות מופגנים, לא מקדיש דקה מזמנו. ברור לו שהוא פוגע בסיכויו להתקבל בצה"ל למסלולים שהוא רוצה ולעתידו אך הוא בשלו. לנו ההורים, קשה מאוד לראות את הפוטנציאל האדיר הזה מתבזבז וזה כמובן גורם למתחים עצומים בבית. מה עוד אפשר לעשות? נא עצתכם... שנה טובה וחתימה טובה
אב מודאג, שלום. הדאגה שלך מובנת מצד אחד, אך לא בטוח חיונית מצד שני. עתידו של בנך מוטל כרגע בידיו לא פחות מאשר בידיך. הוא אמור להתחיל להבין שהחלטות שהוא לוקח עכשיו בחייו ישפיעו על עתידו בטווח הקרוב והרחוק. יחד עם זאת לא ברור לי למה אתה כל כך מודאג, הרי זו הקריירה הצבאית שלו ולא שלך! יכל להיות שאתה מנסה לכוון אותו למקום שאתה רוצה שיגיע ואילו הוא דווקא חושב על כיוון אחר ופשוט טרם שיתף אותך. נראה שהוא בחור רציני ומבריק וכבר הקדיש מחשבה לעתידו. נסה לדבר איתו על רצונותיו ומחשבותיו ולא להראות לו את הטעות שהוא עושה (לדעתך). אולי בתכניות שיש לו לעתיד (הצבאי לפחות) יש פאן חיובי שאתה לא יודע עליו. בהצלחה ושנה טובה
לאב הדואג שלום, יתכן שבנך מאוד רוצה להגיע לקורסים המובחרים אך חושש מאוד מכישלון, ולפעמים החשש מהכישלון מביא את הנער/ה להמנע מללמוד ולהתאמץ. מבחינת הנער/ה קל יותר לקבל כישלון בגלל חוסר למידה ומאמץ מאשר כישלון לאחר למידה. במקום כעס ומתח, כדאי לדבר עם בנכם, להביע את ההבנה שהמעמד שהוא נמצא בו מאוד מלחיץ, והחשש מכישלון הוא גדול, תזכירו לו שאתם תמיד תאהבו אותו ותעריכו אותו בלי קשר להצלחותיו או כישלונותיו! ושכמובן אתם שם עבורו בכל דבר שיצטרך. בהצלחה בתיה
שלום, לביתי ימלאו 12 בעוד 3 חודשים. בת בכורה, יש לה אח צעיר ממנה בכמה שנים. עד לפני שבועיים לא היתה לי איתה כל בעיה, תלמידה מצטיינת, משתתפת בחוגי יצירה, ריקוד ומדע, שמחה, חברותית ורצינית ביחסה ללמודים. מתחילת השנה היא מתלוננת על מצבי רוח רעים שתוקפים אותה, מחשבות רעות שאין לה שליטה עליהם. זה קורה לה גם בזמן השעורים ומקשה עליה את הריכוז. היא מתקשה גם בהכנת שעורי בית בגלל אותה סיבה. עליי לציין שבעבר היא היתה מכינה שעורי בית מיד לאחר ארוחת הצהריים, מעולם לא בקשה עזרה, התכוננויות למבחנים - קצרות וציונים גבוהים תמיד. תמיד ידעה להסתדר, גם בחברה, גם לאחר מעבר בית ספר בגלל מעבר דירה. משיחה עימה התבהר לי כי היא חושבת על פחד ממוות ומחלות ויש לה חשש ממעבר לחטיבת ביניים ומאי-יכולת לשאת בעול הלימודים בגלל מצבה החדש. היא טענה בפניי שהיא היתה מעדיפה כאב פיזי ולא מצבי רוח כאלה שאין לה שליטה עליהם. הילדה פתוחה בפנינו, אין בעיות בביית, אנחנו מנסים להרגיע ופחות להדגיש את המצויינות - מה שבעבר נהגתי כן להדגיש. כיצד עלינו להתייחס לשינוי דרסטי זה ואיך להתמודד? בתודה מראש, רבקה
רבקה יקרה, מצבי רוח בגיל ההתבגרות הנה תופעה מוכרת, עם זאת בתך מביעה מצוקה למצבי הרוח שלה, יתכן ומעבר הדירה מתחיל לתת את אותותיו והמתח שהצטבר יוצא היום החוצה בצורה של חששות וחרדות.לכן לדעתי כדאי להתייחס אליהם בכובד ראש ולהציע לבתך שיחות עם איש מקצוע כדי לעזור לה להתמודד עם החששות והחרדות שלה.אפשר להתיל בשיחות עם יועצת בית הספר. בהצלחה בתיה
שלום רב, יש לי שאלה בנושא בני הקטן בן ה 3.7 שנים. בני נורא אוהב ללבוש שמלות , ואוהב לשחק בבובות,וכל מה שקשור לבנות.הוא עושה זאת המון. אינני רוצה ללחוץ עליו שיפסיק זאת אני קודם רוצה להתייעץ. האם זה נורמלי או מעיד על משהו? לתשובתכם אודה. ואיך ניתן לטפל?
הקשר עם אביו טוב מאוד.בני אמנם קשור אלי יותר מלאביו,אבל הוא משחק איתו המוו ונותן לו הרבה אהבה. לתשובתך אודה
שלום, ביתי בת השנתיים וחודשיים החליטה לפני חודש לגמול את עצמה, היא הורידה מיוזמתה את הטיטול ומהר מאד לא פיספסה בכלל פיפי. עם הקקי היו בהתחלה הרבה פיספוסים (ואני לא מתרגשת מזה) אך בשבוע האחרון כנראה שלמדה לשלוט היטב והיא מתאפקת (יכול להיות שזה קשור לכניסה למעון) לא לעשות קקי כל היום. אחרי התאפקות של יומיים היא בוכה שכואב לה בטוסיק ובבטן ואני רואה שהיא מתאמצת לא להוציא. רק כשהיא כבר לא מצליחה לעצור, היא בוכה והקקי יוצא בתחתונים והוא קשה, על כן אני מבינה שפשוט כואב לה להוציא אותו אז היא מתאפקת וחוזר חלילה. מה את ממליצה? כדאי לתת לה משהו שעוזר ליציאות רכות יותר? סיבים תזונתיים? פריביוטיקה? נר? נראה לי שאם היא תחווה יציאות רכות ולא כואבות היא תשחרר ולא תתאפק כל כך הרבה זמן. נסיתי כבר פעמיים לתת לה חצי נר, אכן יצא הקקי אך הוא עדיין היה קשה וגרם לה כאב, כך שמבחינת החוויה שלה לא השתנה דבר. מחכה לתגובתך המהירה כי שבוע עם עצירויות נראה לי זמן ארוך...והיא סובלת. (דרך אגב אני תמיד מציעה לה גם טיטול והיא לא רוצה) תודה חגית
שלום לך חגית, אני מציע שהיא תאכל הרבה פירות וירקות וכן טחינה , כדי שהקיבה שלה תהיה רכה. נר בתוסיק, מזכיר לה את תחושת חוסר השליטה שיש בזמן שהיא עושה את הקקי. אני מציע שהיא תשב בשירותים שלוש פעמים ביום , בכל פעם 20 דקות, ביחד אתכם. כאשר המכנסיים והתחתונים מופשלים. אפשר לספר לה סיפור או לשיר איתה שירים. כך שזה לא יהיה מתוך כפייה. אהוד גלבוע.
שלום ד"ר אני אמא לילדה בת 12 "מתבגרת", אנחנו מסורתיים. בתי השתנתה לגמרי מתחילת החופש הגדול. וזה אומר שאין לי שליטה עליה, היא תוקפנית, אגרסיבית, עונה לי ולאבא שלה בחוצפה וחושבת שהכל מגיע לה. היא התחילה את הלימודים לכיתה ז' ברגל שמאל, היא טוענת שהיא לא אוהבת את הבי"ס והיא רק דורשת מאיתנו ואנחנו לא מקבלים ממנה כלום וזה אומר כלום...אני לא יודעת מה לעשות ואיך מתנהגים עם ילדה כזאת, האם אני עושה טוב שאני מציבה לה גבולות? לדוגמא אם היא הרביצה לאח שלה והתחצפה היא מקבלת עונש כמו לא לראות ולשחק באינטרנט כמה ימים ואני עומדת על שלי....אבל ההתנהגות שלה חוזרת על עצמה אני מרגישה מאוד מרוחקת ממנה, ואני לא רוצה את זה. מה עושים הצילו???????.
ערב טוב לך אירית, אכן גיל ההתבגרות הוא גיל קשה לבנות. השינויים הגופניים מעצבנים אותן והן מרגישות שיותר קשה להן והן סובלות יותר. את הסבל הזה היא מקרינה כלפייך. כמובן שהיא אמורה להפסיק להכות את אחיה. אני חושב שמי שאמור לדבר אתה על כך , זה אביה. את רק תיארת את היחסים שלך עם הבת ולא כתבת דבר על מה שקורה עם האבא. אהוד גלבוע.
אני לשעבר חולת סרטן השד. תופעת לוואי של הכדור תמוקסי גורמת לכך שאני סובלת מגלי חום נוראיים. רופאת המשפחה נתנה לי את הכדור ציפרלקס. שאלתי היא, האם ניתן לקחת להשתמש בציפרקלס במקביל לרדוקטיל?
שלום לך, אנא התייעצי עם רופא המטפל! בהצלחה בתיה
אני אם יחידנית לבן כמעט 5. מאז שהוא הולךלגן(מגיל 9 חודשים) הוא מסרב ללכת .( החלפנו כבר מספר גנים,מן הסתםם).כמעט כל בוקר הפרידה מלווה בבכי , בקיטורים, בהיצמדות אלי . בימים אלה הוא בגן חובה , זו שנה שניה שהוא בגן זה, ודיברתי עם הגננת ועם הפסיכולוגית, עשיתי כל מה שנאמר לי , אבל עדיין הפרידה מלווה בבכי. אני יודעת בוודאות שטוב לו בגן . איך אני פותרת את הבעיה??????????
רונית שלום, אני חושב שאת אמורה להביא אותו , ולדבר עם הגננת שהיא תקבל אותו והוא יהיה לידה או שהיא תחזיק אותו, ואת מיד עוזבת את הגן בלי שאת נשארת שם דקה אחת. כך נראה לי שהוא יראה שקשיי הפרידה לא מפריעים לך. מה דעתך? אהוד גלבוע
שלום אני בת 30 אמא לשתי בנות לפני 3 חודשיים עברתי דירה והכרתי את בן זוגי הוא אלמן בן 49 עם 3 ילדים 11,8,7 ואנחנו בזוגיוות אינטנסיבית כבר חודשיים בחודש האחרון כבר ברמה של גרים יחד לפני שלושה שבועות נסענו לאילת אני לא רציתי להצטרף כי זו הייתה נסיעה שתוכננה ממזמן וזה היה אם הבנות של אחות של אישתו זכרונה לברכה בסוף השתכנעתי נסענו עוד לפני זה שהתחלנו את הזוגיות אותן בנות היו אומרות לו כל מיני דברים על הקשר שלנו הפריע להם מאוד הגענו לאילת הייתי מחייכת ונחמדה ולפני הארוחת ערב נחנו קצת בחדר אני הוא והילדה הקטנה שלי שירדנו לחדר אוכל (חשוב לי לציין שהילדים האחרים היו בחדר צמוד אלינו עם האח הגדול בן 18 ) באה אחת מהם עוד לא התיישבנו תקפה אותנו הבת שלי והבת שלו הלכו לאכול יחד בחדר אוכל בנות 10 ו-9 הן אוהבות את הקטע של להיות בוגרות גם בבית הן משחקות כאילו הן במסעדה הבנות דודות פגשו אותן בכניסה לחדר אוכל ושאלו אותן למה אתן עומדות כמו מסכנות והבנות חיכו להיכנס לחדר אוכל עמדו בתור שאנחנו נכנסנו היא תקפה אותנו שאנחנו מזניחים את הילדים נותנים להם לאכול לבד והבנות חששו לדפוק לנו בדלת אבל לא מהמקום שהם חשבו אלה בגלל שהם ירדו בלי רשות לחדר אוכל אז הם עשו את זה כמפחדות אוקיי בחדר אוכל היא צעקה כמו מטורפת ויש לציין שבן זוגי הוא האבא הכי מדהים בעולם לילדים שלו וגם שלי לא מחסיר כלום דואג אכפתי רגיש אליהם בצורה מדהימה היא פגעה בו והוא הגיע למצב שירדו לו דמעות גם אני נפגעתי ממנה היא פתחה את הפה שלה ואמרה דברים לא אמיתיים ושיקריים מול חדר אוכל מפוצץ לא רציתי לרדת נמוך כמוה הוא עלה אליהם לחדר ושפך את כל מה שהיה לו והוא שכח דבר חשוב אותי הוא לא הזכיר דבר על הפגיעה בי רק עליו ויום למחורת הן באו אליו וביקשו סליחה והוא חייך והתנהג איתם כאילו לא קרה כלום יום קודם אני כל הארבעה ימים הייתי מצוברחת ומתוסכלת למה הוא לא הגן עליי שנתיים מאז שאישתו נפטרה הם לא דפקו לו בדלת שאלו אם הוא צריך עזרה פתאום בגלל שהוא חי בזוגיות קפצו אני מגדלת את הילדיםאיתו דואגת להם בהכל אוכל מקלחות משחקים צוחקים רוקדים נהנים עושה הכל כמו שאני עושה לבנות שלי מעניקה לכל 5 הילדים ים של אהבה וחום ובאה אחת משום מקום פותחת את הפה הוא העביר את זה לסדר היום ולא קיבלתי את זה צריכה דעה
למה לא עונים לי
שלום לך נתי, מצטער על העיכוב בכתיבה שלי, אני חושב שזו הייתה טעות לנסוע לאילת עם הילדים ביחד. אני חושב שאתם צריכים להיות יותר זמן ביחד , גם בלי הילדים ולהתחזק ביניכם. הילדים תמיד מתקשים לקבל את ההורה השני ותמיד יש להם ביקורת על ההורים , גם אם הם הורים ביולוגיים. הוא יכול לנסות ולהגן עלייך ואולם תמיד הילדים או המבוגרים יהיו כאלו שיוכלו גם לפגוע. את רואה שהוא גבר מקסים וגם טוב לילדים ונראה לי שהוא בנה אהבה איתך ובזה את אמורה להסתפק. אהוד גלבוע.
הילד שלי בן שנה וארבעה חודשים, עד עתה טיפלתי בו בבית. החודש הכנסנו אותו לפעוטון הילד מגיב באופן קשה אני חוששת שעליי להוציא אותו מהפעוטון. הוא אינו ישן בלילה (צורח מבכי), מקיא ומשלשל (פעם ביום), מופנם ואינו מעוניין לגשת לאנשים (שבדרך כלל הוא חברותי וחם) הוא מביע פחד שנעזוב אותו וכל הזמן נצמד אליי או לאביו. אני מתוסכלת , חשוב להדגיש שאני מבינה את החשיבות של הפעוטון בהתפתחותו אך אני חרדה לילד אשמח לתשובה מהירה
בר שלום, השאלה האם את יכולה להשאר עם הבן שלך עוד זמן בבית? יתכן שהוא לא בשל עדיין לפעוטון, ואת אמורה להכין אותו באופן יותר הדרגתי? אהוד גלבוע
שלום אני בת 13 ויש לי אחות בת 17 והיא עושה בלאגן והיא מפונקת מאוד וגם בעני מאוד אגואיסטית ובאמת חושבת שהשמת זורחת לה מהתחת. והיא מבקשת מלא כסף,החדר שלה מפולגן לכול דבר יש לה טענות וההורים שלי לא עושים כלום הם אומרים מעצבן ובולעים את הרוק. ואני מרגישה שאיתי הם ההפך נגיד אני מכינה חביתה הם מעירים לי"המחבט לא באמצא הזה לא זה ככה לא ככה" כול הזמן ואם היא אוו איזה יופי שאת מכינה! או יש לנו בבית שוקולד,ואחותי"עושה דיאטה"והיא לא יכולה להתאפק והיא גומרת קופסת נוטלה בים אחד או שהיא זורקת לפח ורק את זה אני אוהבת לקחת לבצפר! וההורים שלי לא עושים כלום! או שאנחנו יושבים בשולחן ושתינו עם הרגל למלעה ואז אומרים לי תורידי את הרגל אני מורידה לה אומרים לא בא לי ובזה נרגמר הויכוח! לא בא לא להיות סופר נני. לחכות עוד שנה עד הצבא? מה לעשות? תודה לכול מי שקרא והתחיחס(:
שלום לך בת ה 13 נראה לי שההורים שלך מעדיפים , לפי איך שאת מתארת את הדברים, את אחותך. זה מרגיז אותך ואת כועסת עליהם וגם עליה. אני חושב שההורים שלך אוהבים אותך לא פחות מאשר את אחותך והם לא יודעים איך לשים לה גבולות ולהיות סמכות חזקה בבית. אני חושב שכדאי שתפני ליועצת החטיבה שאת לומדת בה וביחד איתה תיבנו תוכנית כך שתרגישי את האהבה של ההורם שלך , שגם כך קיימת כלפיך. אהוד גלבוע.
בני בן השש (כיתה א') כפי שסיפרתי לכם נוהג להציק ולחבק ילדים שהוא אוהב הן לילדים שמתחת לגילו וילדים שמעל לגילו - למשל לילד בגיל 10 בני ילד אינטליגנט אבל יש לו קטע שאנחנו והגננת (שנה שעברה) לא מבינים. מדוע הוא נוגע בילדים שהוא אוהב. הוא מחבק אותם, נוגע להם בשיער ומציק להם.למרות שהם לא רוצים. אתמול הוא סיפר לנו שילד בכיתה שלו הרביץ לו. פנינו לילד והילד אמר שהבן שלנו הציק לו. המורה עכשיו רוצה לקרוא לנו לשיחה. מה עושים? למי עלינו לפנות כדי לעזור לבן שלנו?
סיגל שלום, האם בבית שלכם מחבקים אחד את השני? האם את מחבקת אותו? איך אביו נוהג בנושא החיבוקים כלפיו או כלפי ילדים נוספים שיש לכם? אהוד גלבוע
בני בן 14.5 ילד מאד רגיש ומאד פגיע. בדרך כלל הוא תלמיד מצטיין ממושמע מאד. אך פעם בשלוש שנים(ממש כך!) כשיש לו איזה שהוא תקל עם מורה הוא נפגע ואז אנו מגיעים לשרשרת של ברוגש חוצפה וחוסר כבוד למורה. מקרה שקרה לאחורנה: בני לומד בפנימיה, המורה העיר לילד הערה שלדעתו לא היתה במקום...(הוא בא עם נעלי קרוקס לכתה בגלל פצע ברגל, בשבת המורה ראה אותו עם נעלים ואמר לו אני רואה שאתה כן יכול לנעול נעלים, בני ענה לו זה לכבוד שבת...) בני חש שפגעו בכבודו. כהמורה דיבר בכתה היתה דממה ובני דיבר (כנראה כדי להכעיס) כשהעיר לו המורה הוא התעלם ממנו. ולכן כשבני ביקש כנראה בקול חצוף לשתות המורה אמר לו להשאר בחוץ. בנוסף אמר לו המורה להעתיק קטע מהשיעור בני הביא לו את הקטע כתוב(לבני כתב קטן ומאד לא ברור, הכתיבה מאד קשה לו) הוא נתן למורה את העונש ומיד יצא מהכתה, הניר נפל על הרצפה (בני טוען שלא שם לב אפילו והמורה טוען שבכוונה...) המורה שלח תלמידים (שלושה, לטענתו) כדי לקרא לילד אך הוא לא בא (בני טוען שלא אמרו לו) בכל אופן הוא קיבל עונש נוסף שהוא לא מוכן לעשות אותו כי הוא טוען שהמורה נטפל אליו. אני מכירה את בני ויודעת על רגישותו ויחד עם זאת על עקשנותו. כטלפן לסר לי את הסיפור רק הזדהתי איתו, התקשרנו למורה לשאול מה ארע - הוא חש שיש נתק מהד וכואב לו ע"כ (הוא מלמד אותו שנה שניה) בעלי נסע אליו, להפנימיה, כדי להראות לו שאכפת לנו ממנו ולא משנה מה הוא עשה, הילד התבטא בביטויים ממש קשים על המורה. מאמת בדרך כלל זה לא קורה! קרה עוד מקרה אחד דומה בבית ספר לפני שלוש שנים - (חש שנפגע ואז שרשרת של תקלים) מצד אחד ברור לי שלא תמיד ילד אומר אמת במיוחד כשהוא צריך להתגונן מצד שני חשוב לנו שילד יכבד מבוגר (כמעט בכל מצב) וידע גם להוריד את הראש. שאלתי: מה עושים?? לשוחח איתו על כך? לדבר עימו לו על כבוד מבוגרים בכל מצב גם כשהם לכאורה לא צודקים? (האם הוא בכלל יפנים את הנאמר.) לחכות מעט שישכח המקרה ואז לדבר? בעלי רואה את המקרה מאד בחומרה הוא טוען שזו התנהגות לא נורמאלית... גם לי מפריע ההתנהגות הזו למרות שהיא נדירה היא באה התפוצצות.. אודה לכם על התייחסותכם!
ח יקרה, יש ילדים שהם רגישים יותר מאחרים, ובגיל ההתבגרות יש רגישות יתר, עם זאת נראה כאן שבגלל רגישותו היתרה בנך מגיע למצבים לא פשוטים וכל המשפחה נכנסת לתוך מערבולת של רגשות והאשמות. ההמלצה שלי במקרה זה היא לעודד את בנך לקבל עזרה רגשית כדי ללמוד להפריד בינו לבין המצבים הפוגעים בו, ולקבל יותר בפרופורציה מתחים אלה. בהצלחה בתיה
אודה לך אם תכתבי לי כמה טיפים עד שנגיע לטיפול. מה לאמר לו. תודה
שלום רב, יש לי ילד בן 6 שעלה השנה לכתה א. מתחילת השנה הילד בוכה יום יום בבקרים, מסרב לאכול ומסתובב בפנים נפולות. אינו רוצה ללכת לבית הספר ומנסה לברוח בבקרים וצריך להרים ולגרור אותו בכח. עליי לציין שעברנו דירה למקום חדש. ומידי יום מבקש לא להזכיר לו את ביה"ס. מדובר בילד חרוץ בדר"כ (כבר יודע לקרוא), אך כעת אינו מסמן את שיעורי הבית ואינו משתף פעולה עם המורה. מה עושים?????
שלום , אני בת 15 . יש לי חבר שאני אובססיבית וקנאית אליו בצורה קצת מוגזמת .. ברגע שאני יודעת שבת נמצאת איתו , אני נכנסת ישר לפחד שאולי הוא בוגד או משהו , ברגע שאני שומעת בקול שלו משהו לא בסדר - אני ישר חושבת שזה קשור אלי , אם הוא לא מתקשר אני מתעצבנת , ונכנסת לפחדים שאולי הוא לא אוהב אותי כבר , למרות שהוא מזכיר לי מלא פעמים כמה שהוא אוהב אותי והיה לי גם כמה הוכחות לכך . אני כל הזמן בפחד הזה , של לאבד אותו במיוחד שהייתי איתו מלפני שנה וכשנפרדנו נסיתי להתאבד . היה לי עוד נסיון התאבדות באחד הפעמים שהייתי משוכנעת ב100% שהוא כבר לא אוהב אותי ונכנסתי להסטריה נוראית .רוב הפעמים זה מתפרץ ואנחנו רבים על זה , הוא מתעצבן מזה כבר , ולמרות שההגיון אומר לי שהכל בסדר אני כאילו מתעקשת שנריב ושהוא יתעצבן כדי לקלוט את זה .אני כל הזמן בלחץ וזה מתחיל לפגוע לי בחיי היום יום , אין לי תאבון ויש לי כל הזמן כאבי בטן . זה כבר נהיה מוגזם .. יוצא לי לבכות פמיים בשבוע או שלוש מלחץ ועצבים ואני שמפחדת שבאיזה שלב הוא יתייאש מזה ונפרד וזה מגביר את הלחץ שלי .. אני ישמח עם מישהו יעזור לי , לפחות שיגדיר את המב בו אני נמצאת , את הבעיה ואפילו לתת לי עצות איך להתגבר על זה .. ההרגשה כבר לא נסבלת .. תודה רבה ..
ליאת יקרה, מהתאורים שלך נשמע שאת מאוד זקוקה לעזרה מקצועית, אנא פני להורייך ובקשי את עזרתם במציאת איש מקצוע שמתמחה במתבגרים. בהצלחה בתיה
בני בן ה8 עשה בדקית עניים והמספר של המשקפים הוא 2.5 מס' יחסית גבוה אך הילד לא מוכן בשום אופן להרכיב אותם הוא ילד מהמקובלים בכיתה וכנראה הוא מתבייש נסיתי בדרכים טובות וגם קשות כלום לא עוזר אני לא יודעת איך לגרום לו לרצות את המשקפיים אני ממש מתוסכלת מזה
שימי לב שבבית לא מעבירים מסר (גם לא מכוון) נגד המשקפיים. שתפי את הגננת ובקשי עצות ןשיתוף פעולה ממנה בעניין . שמעתי על מסיבות משקפיים שעורכים בגן עם עוגה בצורת משקפיים וכו'. אולי יש ספר על משקפיים. תנסי למצוא חבר/ה שמרכיבים משקפיים ותחברי ביניהם.
שלום לך רחל, אני מציע שהוא יתחיל להרכיב את המשקפיים בבית ולא בבית הספר. האם את חושבת שהוא יסכים לכך? אהוד גלבוע.
ערב טוב...בתי בת ה- 5 אינה ממושמעת כלל ועל כל דבר עונה אין לי כוח, לא בא לי, או צועקת עלינו ולפעמים אף בועטת.. אנחנו כבר מיואשים ותמיד יוצא שאנחנו מתוסכלים ורבים בעקבות כך. אני ממש מתוסכלת מהמצב ולא יודעת מה לעשות. יצויין כי היא ילדה ממש חכמה ובוגרת וכשאני מדברת איתה שיחות מלב אל לב היא מביעה צער על התנהגותה הלא הולמת ומביעה רצון להשתפר.. אך בפועל היא עדיין ממשיכה לעשות את אותן הבעיות. לי נראה שזה נובע מפינוק ולכן הפסקנו לקנות לה כל מה שהיא רוצה והתחלנו להיות נחושים בדעתנו מולה אבל דבר לא עוזר. מה לעשות? יצויין כי לפני שנה נולדה לה אחות קטנה אך היא לא מראה קינאה ולא מציקה לה וכדומה.
אני נגד הקביעה שילדים עושים בעיות. ילדים עושים הכל אבל ה כ ל כדי לקבל תשומת לב. לדעתי (גם אם היא לא מראה את זה) זה נובע מקנאה מהאח הקטן. אני חושבת שאת צריכה לקבל הדרכה מקצועית איך לנהוג איתה. חבל, ילדים הולכים כך לאיבוד ומפספסים המון בגלל שלא מצליחים להבין ולתקשר איתם. אל תפסידי אותה.
שלום לך אמא , אכן חן צודקת. הבת לא מבטאת קינאה בצורה מילולית אבל זו הדרך שלה להראות לך שלא חזרת לאהוב אותה הכי הרבה מאז שנולדה אחותה הקטנה. בספר שכתבתי "זוגיות והורות - עקרון הדומיננטיות המתחלפת" תיארתי את התקופה שבה נולד התינוק השני למשפחה . איך להשקיע כדי שהבכורה לא תיפגע. מציע לך לקרוא. אני חושב שגם יעוץ מקצועי יכול לעזור לך ולבעלך. אהוד גלבוע.
בני בן 4 וחצי כל הזמן כועס עושה דווקה כמה שאני משתדלת להיות רגועה לשחק אתו לדבר אתו יפה ומענקה לו חום אהבה הוא שוב ושוב מדבר אלי לא יפה מתחצף עושה דווקה אומר לי שלא אוהב אותי ושילך לחפש בית אחר אחרי כמה זמן בא אלי רוצה חבוק אני אומרת לו למה אמרת שאתה לא רוצה אותי מה עכשון אומר לי עבדתי עליך אני גרושה יש לו אחות בת 5 וחצי מקסימה הקשר שלו עם האבא רעוע פעם לוקח המון לא מה אני יכולה לעשות שיהיה רגוע
לדעתי הוא פשוט בודק אותך. אם תישארי ותתני לו אהבה גם אם הוא לא יהיה "ילד טוב". פשוט פוחד להיפגע שוב (כמו עם אבא) אם הייתי במקומך הייתי ממשיכה לתת לו אהבה בלי סוף ואפילו להקצין את זה וגם אומרת לו: אמא כאן ואני אוהבת אותך תמיד ואשאר איתך תמיד. בהצלחה
שלום לך דפנה, כרגיל אני מסכים מאוד עם הדעה של חן לגבי הבן שלך. אכן הוא זקוק לאהבה שלך במיוחד במצב שבו את כפי הנראה המעניקה היחידה של אהבה זו. ביחד עם זאת נראה לי שהוא כועס על זה שאביו לא בקשר איתו והוא מעביר את הכעס אלייך. לא הייתי מזכיר לו את מה שאמר שהוא לא אוהב, אלא רואה בכך ביטוי לכעס שלו על העולם שבו הוא גדל בלי אבא. הייתי מתעלם מכך ורק ממשיך לבטא אהבה אליו , כפי שחן הציעה. אהוד גלבוע.
אנחנו מת"א הורים גרושים במערכת יחסים תקינה וחברית לחולוטין. הורים ל-2 בנים .יש ביננו חילוקי דעות לגבי החינוך , האבא הוא ההיסטרי ואני הזורמת , כמו למשל :בני בן ה- 10 שאל שאלה פשוטה שמסקרנת אותו בזמן האחרון "איך גבר ואישה עושים צ'קומוקו, מהפות או מהתחת?" האבא חטף כמעט התקף ואני בשיא בטבעיות אמרתי שלדעתי זאת שיחת גברים שצריכה לבוא מהאבא. והאבא מאוד התנגד "צריך לדבר עם משהוא כדי לדעת איך לגשת לזה". דעתי היא, שסקס אחד הדברים החשובים מאוד בחיי היום יום שלנו ואם עושים מסקס סיפור זה הופך לסיפור .ועכשו אני רוצה לספר לילד והאבא מתנגד. מה אתה מציע לעשות ?
שלום לך אמא, נהוג להסביר לילדים לפי מה שהם שואלים , לא יותר ולא פחות. הורים שהתגרשו לא אמורים להסכים זה עם זה לגבי מה לדבר ואיך לדבר עם ילדיהם. האב ידבר בדרכו ואת בדרכך. ההנחה שלי שאתם עתה שתי משפחות שמגדלות את אותם הילדים ואולם בדרכים שונות. מה דעתך? אהוד גלבוע.
רציתי לספר על אמא שלי שכל החיים סובלת ממכאובים בגוף ואין רופא שיודע את התשובה כיצד לטפל. אמא שלי עברה ניתוח בגב שעזר לה במידה מסוימת אך הבעיות לא הפסיקו. מעבר לכל הבעיות הראומטיות אמא שלי חולת סכרת ויש לה מיני תחלואים והיא צורכת המון תרופות. לפי דעתי, יש לכל התחלואים מקור רגשי לא פשוט. אמא שלי נישאה בעל כורחה בגיל 16 עם גבר הכי לא מתאים והכי לא מפרגן- אבא שלי. שכולנו סבלנות מההתנהגות העצבנית והלחוצה שלו. הוא לא היה גבר מכה אבל כל הזמן עצבני והרבה פעמים מדבר בגסות רוח ובחוסר סבלנות. הוא הרס את חייה של אמא שלי והרס גם את חיי. מה שמעצבן אותי שהיא עד היום נר לרגליו ודואגת לו שאני יודעת שהיא בכלל לא אוהבת אותו. איך אפשר לאהוב יצור כזה. היום אבא שלי בגיל 80 בן אדם מוגבל, עם בעיות ניווניות במוח ומתקשה לשלוט על צרכיו. אף פעם לא אהבתי אותו ואף פעם כנראה לא אוהב. רציתי לשאול איך זוגיות ואישיות כזו של ההורים יכולה לחבל בחיים אם בכלל? היום אני בגיל 38 ואני אדם לא מאושר ולא רגוע. אני נשואה ואמא לבת ובן מקסימים ובן זוג תומך. תודה ושבת שלום
שלום לך רותם, צר לי על אימך ואני נוטה להסכים עם דעתך שהקשיים הזוגיים קיבלו ביטוי אצלה של בעיות גופניות. אני מבין שאת עשית תיקון בחייך הזוגיים והאמהיים וזה טוב ויפה. התקווה שלי שהתיקון שאת עשית לא יחבל בך ובמשפחתך. אם את חוששת שהעבר כן משפיע על חייו בהווה, ניתן ללכת לטיפול פסיכולוגי לנסות לפתור את זה. אהוד גלבוע.
רציתי לשמוע דעתך לגבי קשיים בהסתגלות לפעוט בגנון. הפעוט הינו בן יחיד לאם חד הורית, שבדרך החינוך שהיא נוקטת בה הילד מקבל כל מה שהוא רק רוצה, מפונק, ישן עם אימו במיטה, ינק עד לאחרונה בעיקר בכדי להרדים אותו ולכן כיום גם קיים קושי בהרדמות. הגן בו מבקר הילד דוגל בשיטה שמיד ביום הראשון לאחר שעה ההורה עוזב את הגן לשעה ואח"כ מגיע לאסוף את הילד. שאלתי היא האם נכון להשאיר פעוט בגיל זה כבר מהיום הראשון לזמן מה לבד בגן עם הצוות? (לשעה), ביום השני היה 3 שעות לבד, בכה עד שנרדם בגן וביום השלישי שוב נרדם בסביבות שעה 10 בבוקר, בדרך כלל בזמן החופשה ישן פעם ביום בצהריים. הסיבה שאני פונה אליך היא שכבר שני לילות שהילד מתעורר בבכי ואינו יכול לחזור ולהרדם, גם כשהוא נמצא על הידיים. אבקש התיחסותך לאופן בו נוהג הגן להסתגלות הפעוט, האם זו דרך מתאימה לגילו וכן האם יש קשר להתעוררות בבכי כמו מחלום רע (בכי חזק מאוד). אודה לתשובה דחופה !! איני רוצה לגרום לפעוט נזק כלשהו. בתודה, ניסן
שלום רב, אנחנו הסבא והסבתא של הפעוט. לתשובתך אודה.
בהחלט, הפניה אליך היא בהחלטה משותפת ועל דעתם.
ביתי בת ה-15 מקיימת יחסים, ואני חוששת שהם לא מוגנים כי היא לא הלכה מעולם לגינקולוג ולא ראיתי עטיפות קונדומים בפח שלה. כמובן שאני חוששת מאוד מהיריון ואיידס (לפחות חיסנתי אותה נגד פפילומה וסרטן צוואר הרחם). מה לעשות?
עדי יקרה, האם בתך מקיימת יחסים עם בן זוג קבוע?חבר שלה?אם כן כדאי לשוחח ולברר איתה אם ואיך היא שומרת על עצמה ועל האחריות שיש לה כלפי עצמה. במידה ומדובר ביחסים מזדמנים עם כל אחד, כאן יש בעיה חמורה יותר משום שזו כבר התנהגות סיכונית, וכאן תפקידכם כהורים מרכזי יותר. אשמח לתשובתך בנושא. בתיה
שלום וברכה גלבוע אהוד,שמי מודי והכרתי בחורה מגרמניה בשם ג'סיקה בחודש מאי,האהבה פרחה עד לשמים ועשינו ילד מתוך אהבה!!!כלומר כעת היא קרובה לחודש שלישי להריונה.מכורח המציאות היה עליה לחזור לגרמניה מאחר וזה מקור הכנסתה\,נדל"ן עם אחיה!היחסים מאוד התקררו,אני אופטימי אך גם ריאלי ורואה את הנולד.היא לא רוצה לחיות כמו זוג ואמרה לי שאוכל להגיע מידי פעם לתקופות של שבוע שבועיים!כמו כן אמרה לי "אהבתי אותך ויש לי עדיין רגשות אלייך"?...לא בדיוק חיזקו את הרגשתי..שאלתי פסיכולוג יקר ,לא מה טוב בשבילי אלא מה הכי נכון לתינוק במידה ויוולד בריא ..איך עליי לנהוג..האם בכלל לבוא ללידה בגרמניה ? האם זה טוב לתינוק שיראה את אביו פעם בחודש במקרה הטוב ופעם בחודשיים במקרה הפחות טוב..?האם האמא תצטרך להתמודד יום בהיר עם השאלה למה אבא לא איתנו?באיזה מצבים בכלל האמא אמורה להיות בכל הנושא של גידול לבד ?האמת לטענתה שהיא נמצאת במצב מבולבל?אך ככל שעובר הזמן,הרגשתי האופטימית פוחתת..אודה לך מראש אם תוכל לענות לשאלותיי ,באמת כואב לי כי עדיין אני אוהב אותה!אציין שיש לי גם 3 בנים 17,14,11 מגרושתי,אני בן 49,תודה רבה ושנה-טובה מודי
שלום לך מודי היקר, חבל לי שלא בנית יחסים ברורים יותר עם ג'סיקה לפני שהיא נכנסה להיריון. ברגע שקיימתם יחסי מין בלי אמצעי מניעה והיא הרתה, כאשר לא היה ברור מראש איך תגדלו ילד, איפה תגדלו אותו, בכך הראתה חוסר אחריות לגבי התינוק שאמור להיוולד. גם פעם בחודש וגם פעם בחודשיים זה מעט עבור תינוק ועבור אימו. זוהי לא מערכת יחסים שהייתי מציע לתינוק להיוולד אליה. אם זו הייתה החלטה של ג'סיקה ללדת תינוק ואתה רק תרמת את זרעך, יתכן שהיא רצתה לקחת אחריות בלעדית על גידול התינוק. גם אז יתכן שיהיה לה קשה יותר לגדל את התינוק כהורה בודד. כל מה שאתה יכול כדי להקל ולסייע לתינוק שאמור להיוולד ולאימו נראה לי שיחזק את האם ונקווה שגם את התינוק בעקבות זאת. אהוד גלבוע.
אני לא יכולה יותר עם אמא שלי. יש לי אחות גדולה שהיא בעיקרון שולטת בהורים שלי.החדר שלה מפולגן היא מבקשת מלא כסף היא מלכלכת היא מתעלמת ועם כול זה עם אומרים מעצבנת בשקט ולא עושים כלום ובולים את הרוק.היא בת 17 והיא מאווווד מפונקת ואגואיסטית. ונראה לי שהם דורשים מימני כפול.נגיד אני מכינה אוכל לארוכת ערב שזה לא מובן מאליו היא אומרת בקול שפשוט מטריף אותי:שירי את נורא מלכלכת והמחבט לא באמצא"כיאלו אותי היא מחפשת. ונגיד אני שמה רגל על השולחן "שירי תורדי את הרגל מיד!" ועם אחותי זה אותו דבר רק היא אומרת"לא בא לי"ובזה נגמר העינין. אני מרגישה שהיא לא מעריכה אותי ומנסה להיות הכי "אימאית" קשוחה איתי. ואני מרגישה שאני רוצה לעשות לה ולאבא שלי משהו לא נעים.לא נעים לי לכתוב את זה פה.(אין בזה סכנת חיים)
לעצבנית מאוד, בת כמה את? נשמע מאוד מעצבן ולא הוגן מה שקורה בביתך, קחי את הורייך לשיחה, שתפי אותם ברגשותייך, בקשי מהם לשים לב והתרכזי בדברים שאת צריכה מהם ולא בביקורת שלך כלפי ההורות שלהם. בהצלחה בתיה
בני הבכור בן10 וחצי , אני אמא חמה ודאגנית (קצת יותר מדי). מהשנה הזאת קבוצת הספורט של בני מתחילה לשחק מחוץ לעיר, מה שאומר שהם יסעו באוטובוס עם המאמן. אני נורא דואגת ומפחדת לשלוח אותו בלעדי או בלעדי בעלי לעיר זרה. אני חושבת שהוא צעיר מדי, אני מפחדת שלא יסתדר, שאולי מישהו יעליב אותו או יציק לו ואני לא אהיה במרחק סביר כדי לבוא ולעזור. אני כולי בחרדות וחששות. הילד גדל, אבל אני לא בטוחה שהוא כבר מספיק גדול לנסוע בלעדינו. זה לא שאני לא סומכת עליו, אבל יש כ"כ הרבה מטורפים היום.... בקיצור, אני חרדה ומבולבלת ומבקשת עצה: האם לדעתכם זה גיל סביר לשחררו עם המאמן והקבוצה? יש למשהו נסיון עם זה? תודה
שלום לך אמא, אכן ככל שהילדים גדלים , כך הם נעשים עצמאיים יותר ומתרחקים עקב כך מהבית. השאלה תמיד, האם הם יוכלו לשרוד את המצבים אליהם הם נחשפים. וכמובן האם יהיו מוגנים מספיק בלי הנוכחות של ההורים. נראה לי שהמאמן אמור לקחת אחריות על כל הילדים. יתכן שפעם אחת אתם אמורים לנסוע איתו ולראות איך המאמן וגם הילד במצב הזה. אהוד גלבוע.
ועוד שאלה בני בן ה 8 מרבה לקשקש בדפים במחברות, במהלך כל שנת הלימודים המחברות שלו היו מעוטרות בקישקושים, דרך לפרוק משהו, יש לציין שהוא ילד חכם בלימודים ומצליח כמו כן יש לו חברים. אני גרושה ויש לו אחות בת 6. תודה
שאלתי האם יש אפשרות ללמד אותו להתפרק בדרך אחרת ולא קשקוש על המחברות והספרים, לחוג ציור הוא לא רוצה ללכת..
שלום שאלתי יש לי שני ילדים בן 8 בת 6 , רבים בניהם כולל מכות כאשר הבן כועס , על משחק שהבת לוקחת והוא רוצה גם כן לשחק בו הוא מכה אותה. האם להעניש אותו בלבד והאם אפשר לקבל דוגמא לעונש מתאים למעשה עונש מלמד. אני אומרת להם שעליהם לדעת להסתדר ולהתחלק בינהם. אני גרושה , לא חסרים להם משחקים. תודה
שלום לך גליה, אני לא ממליץ להעניש ילדים. חשוב למצוא את הדרכים להשפיע עליהם כך שיעשו ויפעלו בצורה טובה , עונש בונה את הדימוי העצמי השלילי שלהם. אני ממליץ שיהיו משחקים לילד ומשחקים שונים לילדה. כל משחק יהיה ברור של מי הוא. לא יוכלו לקחת אחד לשני אלא רק להזמין את השני למשחק. כאשר אחד מזמין הוא זה שקובע לגבי המשחק. מה דעתך? אהוד גלבוע.
תודה ענית לי על השאלה.וכבר יישמתי זאת ואני חושבת שזה עובד.. אבל מה לעשות בכל זאת אם הילד מרביץ לילדה בכל פעם שהיא מפריעה לו לשחק. אי אפשר לעבור כך כאילו לא קרה שום דבר ואם לא להעניש מה לעשות? אני מדברת שאסור להרביץ גליה
בבדיקת עיניים הסתבר שלילדה בגיל 3 צריך להרכיב משקפיים והמס' שלה גם די גבוה. קיבלתי את זה כרעם ביום בהיר. אני די חוששת מההשלכות החברתיות ןהדימוי העצמי שלה בעקבות המשקפיים. אני ובעלי עברנו ילדות עגומה בגלל בעיה אסתטית. בעלי הרכיב משקפיים בילדותו ונפגע מזה. אנחנו כל כך רוצים לתת לילדה ילדות מאושרת וכאילו מנסה לחבל בכך. אנא עזרתך
שלום לך מורין, הדימוי העצמי של הילדים נקבע בעיקר לפי הערך שההורים נותנים להם. אם אתם לא תראו במשקפיים טעם לפגם, גם היא תאהב את המשקפיים ולא תרגיש שהם פגעו בה. ברגע שהיא לא תרגיש את הקושי עם המשקפיים, יש סבירות שגם החברה והילדים לא יפגעו בה. ואם יפגעו, תחלצו לעזרתה. אהוד גלבוע.
שלום רב, אני אמא לשירה בת שנה ו8 חודשים אשר נמצאת במסגרת קיבוצית מגיל 10 חודשים. מאז ששירה תינוקת היא אינה מתייחסת לאנשים זרים\סבתא\דודים.... היא ישר מסובבת את הראש אליי ולא מגיבה. בגן שעשועים, בבריכה, ילדים נגשים אליה אך היא מייד משנה כיוון ומגיעה אליי,היא לא אוהבת לשחק עם אחרים בפעוטון אומרים שהיא בסדר ומתאקלמת יפה ומאד בולטת....יש לציין כי שירה מאד חכמה, עומדת על שלה ויש לה אופי עוד מהבטן...בבית איתנו היא שרה ומשחקת ומאושרת אך כשיש חברה היא לא מרוצה מהעניין. האם זה בסר? טבעי? יש צורך בבדיקה כלשהי?? אני מודאגת מאד
בוקר טוב, ראשית, תודה על התייחסותך. אני פתוחה וחברותית ובעלי יותר סגור אמנם אך לא מבודד. הגננת עדיין טוענת שהיא בשלב האגוצנטריות ואני נלחצת לשווא. יש לציין כי בחצי השנה אחיין שלי אובחן כבעל בעיות תקשורת והוא גם משחק המון לבד ובצד ולא משחק עם אף אחד בגלל זה אני מודאגת....כי אני משווה ביניהם. אתמול הגעתי לפעוטון וכולם שיחקו במרכז ושירה היתה בצד שאלתי למה היא בצד ולא עם כולם? התשובה שקיבלתי היא: שירה ילדה שבוחנת מהצד,אבל במשך היום היא משחקת נהדר והיא נהדרת מה אני עושה????
שלום לכל הבנות שנכנסו להודעה אני מבקש שתענו ת'כלס הכי בכנות שאתן יכולות... מה סדר העדיפויות שלכן בבן...? ובבקשה אם אתן יכולות לפרט למשל לא לכתוב אופי אלא לכתוב מחמיא או לא לכתוב יפה אלא לכתוב סגנון אה.. ואם אפשר גם את הגיל של כל אחת כדי שאני אדע אם זה נוגע לי.. תודה רבה לכולכן :)
דבר ראשון אני בת 12.9 דבר שני לכתוב יפה או להחמיא זה לפי דעתי לא ממש התחום אולי זה טיו להתחלה אבל להמשך זה ממש על הפנים. קודם כל תתיד עם אותה ילדה ואחר כך אחרי שתכיר אותה והיא תכיר אותך תתחיל לבחון אותה עם היא מסתכלת על מישהו אחר או דברים כאלה ואם הכל בסדר אז תצחק לידה תעזור לה תמצא איתה נושא משותף ואם היא מסתייגת תן לה ספייס יכול להיות שהיא לא בכייון בסופו של דבר מה שיקבע זה צורת ההתנהגות מראה ואפי ולא רק כתב יפה או החמאות כי זה שולי זה התוספות העיקרי זה איך תתנהג על מה תדבר איך תבין אותה מקווה שעזרתי =] -סיוון-
אממ אני לא כול כך יודעת אם הבנתי אותך אב לי חשוב בבן שהוא יהיה רגיש וישים לב אם אני צריכה אותך או אם אני עצובה.וחשוב לי שהוא יהיה מצחיק שלא יהיה משעמם איתו.שיהיה נחמד על חברות שלי,שאני יכול לדבר איתו חופשי על הכול.וזה מעולה אם הוא נראה טוב(גבוה,שפתיים עבות..)אבל זה פחות משנה. אני בת 13 וחצי. למה את צריך את זה?(:
שלום בתיה אני לא יודע אם תוכלי לענות לי על השאלה אבל יש לי בעיה.. אני אוהב את הידידה הכי טובה שלי (היא מהשכבה שלי...) היא יודעת שאני אוהב אותה אך לא מרגישה אותו דבר... אני לא יודע על פגם בולט בעצמי, רציתי... האמת שאני לא בטוח רק לדעת אם יש לך טיפ לתת לי....
בן 13 יקר, באהבה אין ממש טיפים כדי לגרום למשהו לאהוב אותך, מצטערת, אני מאוד ממליצה לך להנות מידידות זו שכנראה טובה מאוד לשניכם, ולתת לזמן לעשות את שלו, יכול להיות שבהמשך ידידתך תרגיש גם כלפייך רגש של אהבה. אל תיקח זאת כפגם בעצמך, המשך לאהוב ולהעריך את עצמך ואל תיתן לאף אחד להוריד לך את הביטחון בעצמך! בהצלחה בתיה
אני בת 13 וחודש ועד לא צמח לי ציצי ועד לפני שלשום לא הייתי מודאגת אבל התחלתילהרגיש כאבים בחזה וגוש קטן באזור הפתמה אני מרגישה את זה בצד אחד יותר ובצד השני פחות הייתי רוצה לדעת מה זה אומר
אנונימית יקרה, אינני יודעת מה זה אומר אך אם את מודאגת פני לאמך ויחד גשו לרופא המשפחה להתייעצות. בהצלחה בתיה
