פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

אני אמא לילדה בת 13.5 יפה מאוד וסקסית יותר מדי אבל זאת כבר בעיה אחרת שאף פעם לא אמרתי לה עליה . לילדה שלי יש אובססיה קשה לרזון היא עושה ספורט בלי הפסקה בקושי אוכלת וגם זה ממש מכריחים אותה סבתא שלה שהיא ישנה אצלה בזמן האחרון ומרת שהיא מפתחת סימפטומים של אנורקסיה והיה נשמע לה שאחרי האוכל היא תמיד הולכת לשירותים וייתכן ומקיאה חשוב לציין שהיא מרזה יפה אבל תמיד אומרת שזה עוד לא היעד שלה אני מודאגת מאוד בשנים האחרונות נתתי לילדה לאכול מתי שהיא רוצה כי היא הייתה ילדה מלאה טיפונת וידעתי שהיא ילדה "רעבה" אז לא השקעתי לאוכל שלה מחשבה . לפני חצי שנה היא אמרה לי שהיא רוצה שאני אשאל מה היא אכלה היום ואם היא אכלה ואם היא ורצה לאכול וחשבתי שהיא מגזימה והיא ענתה לי גם אם אני לא אוכל שבוע את לא תשימי לב ובאמת לא שמתי לב עד שהלכנו לים וראיתי באיזה קיצוניות היא מתחילה להרזות בחודש חודששיםם האחרונים אני מאוד מקווה שהיא לא על כדורים כי היא התחילה לעבוד קצת ולקבל משכורת רווחית והיא בזבזה הכל במקום אחד והכסף שהיה לה היה מספיק לכדורי הרזיה שהיא ביקשב לפני שהיא התחילה בהרזייה . יכול להיות שהיא מענישה אותי? זה מאוחר מדי ? מה אני עושה

רוני יקרה, דחוווף פני לטיפול אצל מומחית לבעיות אכילה, כל הסממנים שאת מתארת מצביעים על בעיית אכילה! זה נשמע מאוד חמור כבר עכשיו, שוחחי עם בתך אמרי לה שאת מודאגת ממצבה, ושאת פונה לעזרה בדחיפות, אל תוותרי גם אם בתך מתנגדת, את ההורה ואת אחראית על בריאותה. בהצלחה בתיה

יש לי ילדה יפהפה בת 14 שנראת בת 17 גבוהה רזה מפותחת מאוד מבחינת חזה ותחת עם סטייל מדהים ומיוחד ושכל הזמן מבקשים ממנה לדגמן לחברות גדולות היא רואה המון ערוץ האופנה וערוץ אי (ערוץ הבידור העולמי) ולכן היא מכירה את כל המפורסמים מה הם עושים בכל רגע וכל הזמן מוקפת בחברות אנחנו מראשון והיא כל הזמן יוצאת לתל אביב ושמתי לב שיש לה משיכה לגברים יפים עם שיק והכי חמור גדולים ממנה בהרבה ואני מפחדת שהיא תקבל ביטחון יותר מדי ותעשה שטויות הקשר ביני לבינה לא טוב כי אני לא סובלת את התחומים שהיא מתעסקת בהם וכל הזמן מחמיאים לה על היופי ולאבא שלה היותר צעיר ממני וגם צעיר יחסית להורה 37 . היא באמת יפה באופן יוצא דופן אך עם זאת בכיתת מצויינות ואני מפחדת עם עלייתה לכיתה ח' שהיא תפסיק לרכוש ידע רב ותפסיק את המצויינות בה היא דגלה שנים רבות לפני שבנים היו מעזים לדבר בכלל עם בנות ועוד לצבור אומץ ולהגיד איזה כוסית את צריכה עזרה...

אמא יקרה, דאגתך מאוד במקום שכן אם בתך נראת גדולה יותר היא יכולה לבלבל גברים ועלולה לשים את עצמה בסכנה. חשוב מאוד להיות מודעת לאן ועם מי היא מסתובבת ולהיות ערנית לגבי שינויים בהתנהגות זכרי את אמא שלה ויש לך אחריות עליה וכאן פחות חשוב אם את מסתדרת איתה או לא, כי בנושא של גבולות, הסמכות ההורית היא הקובעת. לגבי קשיים בלימודיים לא הייתי מתחילה לדאוג משום שאין בעיות כרגע, החשוב ביותר שחוקי הבית לגבי יציאות ועם מי היא יוצאת יהיו מאוד ברורים לכולם. בהצלחה בתיה

בתי בת 3.5 אינטיליגנטית רגישה וחכמה הרבה מעבר לגילה, סובלת מפחדים מרובים- רעש של אופנוע חולף, משרוקית של המציל בבריכה ( עקב כך נמנעת מללכת לבריכה) חצוצרה צעצוע בימי הולדת, כלבים ( גם קטנים מאוד) תמונה על קיר (פנים מעט מפחידות) רעש של אוטובוס, משאית וכו' לדעתי הדבר פוגם לה באורח החיים ובולם אותה ממגוון פעילויות. איך מטפלים??? 

שלום רב , אודה על תגובה ככל שניתן ואנסה לתמצת את הבעיה. אנו זוג בפרק ב' כל אחד מאיתנו לי 2 ילים קטנים ולו 3 בנות גדולות 17.13.11בתחילת הקשר שלנו כמה שניסיתי להתקרב לבנות נדחתי על ידו מחשש לפגוע בהן. פעם אחר פעם נסיונותי להגיע איתן לדיבור או מפגש עלו בתהו.(אגב הדבר גרם אצלי לפתח מעין עוינות כלפיהם שעברה לי) כל פעם הוא טען שהן יודעותעלינו והוא מכין את השטח ושבקרוב ניקח אותן יחד לטייל ונפגש איתן...כל שבוע אחר שבוע (אנו יחד כשנתיים) לפני כ חודש בערך הצעתי לו לצרף אותן לפייסבוק. הוא זרק לי מעין צרפי אדיש כזה ואני הרמתי את הכפפה. חשבתי או פתח להתחיל להכיר אותן. אך מאחר ואנו מעלים לפייס תמונות של כל אירוע מפגש טיול ושטות ..הסתבר בדיעבד שהן לא ידעו כלום. התקשרו איליו בפניקה נוראית על האמת ועל כך שרואים אותו עם ילדי הקטנים שהוא בחיבה יתרה דבר שאני מבינה שחרה להם מאוד . אך אני הנחתי שהם יודעים מהפגישות שהוא מספר להם עלינו. היתה מלחמת עולם... בו כעסנו אחד על השני. אני על ששיקר לי כל התקופה והוא על שכביכול העזתי לפנות אליהם וכתוצאה הם ראו אותנו. לא דיברנו ימים והוא החליט לחזור אך פתאום גיליתי שהוא משקר להן שהוא נפרד ממני . הוא טען שרק כך ישקם איתם את היחסים. אני טענתי ששקר נוסף לא יתקן. אלא צריך לשים דברים ואת האמת על השולחן. הם המשיכו להביט בפייס ונוכחו לדעת שאנו שוב בקשר ושוב כעסו עליו . עכשיו הוא לגמרי החליט לרדת למחתרת הוא משקר להם שעזב את העיר והכל .. מדבר איתן שיוצא מחוץ לבית בלבד שלא ישמעו כלום. אסר עלי לשים תתמונות בפייס. וביקש כ חודש ימים שבהם איהיה בשקט שהן לא תגלנה שהוא איתי. הם התכתבו איתי בפייס אך הוא טען שמה שכתבו לי ומה שהן אמרו לו שונה לגמרי . הוא טען שממוחה יעץ לו לשקר להן לתקופה עד שישקם... האם נכון הדבר לשקר להן ? האם ישקר להם שלושה שבועות לדבריו וא ז יספר זה לא יהיה שוב טראומתי עבורן? כיצד לנהוג .. מה עלי לייעץ ולעשות אם בכלל... אודה על תשובה כנה ומהירה אני ממש מבולבלת... תודה תודה תודה

שמישהו יתן כבר דעה עצה - נואשתתתתת

בזמן האחרון חברה שלי בוכה מלא ללא סיבה.. היא מרגישה כל הזמן שהיא צריכה לפרוק משו ושלאנשים לא אכפת ממנה יותר.. היא מתעצבנת מדברים בקלות וגם נפגעת בקלות.. נגיד שאנחנו אצל מישהי ואחת החברות עושה משו היא מתעצבנת כזה בתוכה ואחר כך הולכת ובוכה בבית (אני יודעת כי היא סיפרה לי).. אין לה כח כל כך לאנשים מכיוון שהם "מעצבנים" אותה.. אני לא יודעת איך לעזור לה.. האם זה קשור לגיל ההתבגרות?

חברה של היקרה :) אכן כן הדברים הללו קשורים לגיל ההתבגרות אבל עדין בתור חברה , את צריכה לעזור לה ולעודד אותה שלא תרגיש ככה מקווה שעזרתי לך אחר :)

חברה של יקרה, בנות כמה אתן?, אם אתן בגיל ההתבגרות זה בהחלט יכול להיות קשור להורמונים שיש להם נטיעה לבלבל אתכם בגיל ההתבגרות ומצבי הרוח המשתנים כל הזמן הם חלק מכך. הרבה סבלנות ואפשר לשאול אותה איזה מן עזרה הייתה רוצה לקבל ממך כחברה שלה כשמצבי הרוח מגיעים. בהצלחה בתיה

היי אני אמא לשניילדים אחד בן 4 והשני בן 2 לאחרונה אני מרגישה ובמיוחד בחופש הגדול שהשיטה היחידה שאני משתמשת עם בני הבכור אם הוא מתעקש ולא עונה לי להרביץ לו וברגע שאני מרביצה לו הוא מתחיל לצחוק עד שאני באמת מכאיבה לו והוא מתחיל לבכות , אני מורה לח"מ במקצועי ויודעת את התיאוריות שאסור להרביץ לילדים אך אני לא מצליחה למצוא שיטה אחרת. תעזור לי בבקשה !!

הסנדלר הולך יחף...

הורה שמרביץ הוא הורה מתוסכל ולא שלו עם עצמו. לא ייתכן שאישה נאורה כמוך שעוסקת בהוראה לא תמצא דרך אחרת לחינוך מלבד מכות. לכאורה, להכות זה הכי קל אבל השאלה מה התוצאה של זה. אני חושבת שמצד אחד את צריכה לטפח את עצמך ולפתח את הבטחון העצמי שלך. ומצד שני להשתתף בהדרכת הורים קבוצתית או פרטנית על מנת לקבל כלים כיצד לנהוג עם ילדך. את צריכה ללמוד להיות סמכותית ולהציב גבולות. זו לא מלאכה פשוטה אבל אפשרית אם נחושים. את יכולה לקרוא הרבה חומר באינטרנט. ויש לי שאלה אלייך- כיצד בעלך נוהג עם הילדים? האם גם הוא מרביץ? בהצלחה!!!

כל פעם שהוא צועק מקלל מרביץ וכו' תרדי לגובה עיניו איחזי בו באסרטיביות (לא להכאיב!!!!) ואימרי לו בטון ברור וחמור "לא לעשות כך.." התנהגות כזאת לא מקובלת עליי" הושיבי אותו בצד במקום מנוטרל כשאת לידו! מחבקת אותו ואומרת לו אנחנו כאן עד שתרגע ולא מדברת איתו עד שנרגע לא משנה כמה צועק מתחנן בוכה וכו' ואם הוא מכה להוריד את ידו באסרטיביות בלי לדבר . כך שוב ושוב ושוב וכל פעם כשנרגע תחזקי אותו במילה טובה וחיבוק על שנרגע בקצרה ובאופן ממוקד. זה יקח כמה פעמים (קשות ארוכות ומתסכלות) אבל אם תהיי אסרטיבית ועיקבית זה יעבוד. מקווה שעזרתי. בהצלחה.

העצות שלך מראות על הבנה מעמיקה בחינוך ושניחנת ברגישות ובתבונה. אין ספק שעל מנת שזה יצליח צריך עקביות, סבלנות ונחישות. תודה לך

מודה לכם כל העצות החמות והעצות מראות על הבנה טובה ומעמיקה בחינוך ואני אישית מאוד נעזרתי הרבה תודות

שלום, יש לי 3 בנות. הקטנה בת חודש, הגדולה בת 7. בתי האמצעית, אביב, בת שנתיים וארבעה חודשים מאד קשורה אלי, ועדיין נצמדת אלי ללא הרף מאז הלידה. אני מניקה, ושמתי לב, שהדבר מאד מציק לה. היא מתיישבת לידי, מושכת באוזני ומושכת את זרועות. גם כאשר אני מבקשת ממנה להפסיק (נורא חם לי בזמן הנקה, למרות המיזוג) תוך הבטחה שאחרי ההנקה אני והיא "נתחבר", היא לא מפסיקה. מאז שהגעתי הביתה מביה"ח, הילדה מגיעה מהגן שמחה ומיד כשרואה אותי מטפלת בתינוקת, מתחילה לעשות דברים דווקא (עכשיו היא בחופשה בבית ולכן המצב עוד יותר קיצוני) , מתפרצת בזעם, כועסת מאד וניכר שהמצב החדש לא טוב לה ולא מתאים לה. כשפונים אליה היא ממשיכה במעשיה, ככל הנראה כדי למשוך תשומת לב, או שמתחילה לבכות בכי היסטרי. המצב הזה מאד קשה לי. אני מאד אוהבת אותה ודואגת לומר לה שוב ושוב, לחבק ולנשק, ולהסביר לה את המצב החדש, ולומר לה כמה שאני אוהבת ושאני תמיד אוהב אותה. היא ילדה מאד חכמה ואני יודעת שהיא מבינה שלמרות שיש לנו התינוקת אני מאד אוהבת אותה,אך בהתנהגותה אין שום שיפור עם הזמן. מעולם לא ראיתי כאלה התפרצויות זעם מצידה. בגן ובבית היא היתה ילדה למופת, פשוט מדהימה, אך היא מאד השתנתה בעיני וכואב לי על מצוקתה הרבה. אני כבר ממש מחכה לתחילת שנת הלימודים שאז תלך שוב לגן והדברים יחזרו לשיגרה קצת יותר נורמלית. הבת הגדולה לעומת זאת מנסה להפעילה בזמן הנקות, לשחק איתה, אך אביב מסרבת או מרגיזה גם אותה במקום לשתף איתה פעולה. אנא עצתך, איך להתנהל? מה לעשות כדי לשפר את המצב? קשה לי לוותר על ההנקה (כי שתי הגדולות ינקו, וגם לזו מגיע לא פחות), אני לא מסתדרת עם שאיבות חלב, ועדיין מתקשה להסכים לעבור למתן תרכובת מזון לתינוקות. בעלי לא ממש תומך. מבחינתו - שאני אפסיק להניק ואתן רק בקבוקים, וזה ממש לא מוסיף למצב הרוח שלי. בנוסף - במהלך החופש עכשיו הוא עובד חלקית, כי לא יכול לקחת ימי חופש מלאים, וזה מקשה עלי מאד. אני מנסה להחזיק את עצמי, אך מתעצבנת מהר מאד, ואז מוצאת עצמי צועקת עליה לא פעם, על מנת להפסיק את התנהגותה. אני מאד מדוכאת מהמצב. מה עושים ? איך מרגיעים את המצב ?

אנסה למצוא סידור שכזה, אך אני מתחילה להתרשם שהבעיה הרבה יותר עמוקה, כי גם בין הנקות, כל טיפול בתינוקת (החלפת טיטול, מאמצים להרדימה) מפריע לאביב. למשל היום ניסיתי להרדים את תינוקת במשך 6 שעות. כל פעם נרדמה לזמן קצר, אך התעוררה כתוצאה ממריבות של שתי הגדולות. ואז כאשר כעסתי, שוב נתקלתי בצרחות ובכי היסטרי מצידה של אביב. הבעיה היא שאחרי שאני כועסת והיא בוכה, אני מתחרטת ומתחילה לחבק ולנשק אותה. אחרי הכל - גם היא התינוקת שלי ... והיא יקרה לי מאד. גם לי קצת מוזר המצב החדש שנוצר, בו אני לא יכולה לתת לה את מלוא תשומת הלב כבעבר ...

לפני כ7 חודשים בעלי הגיש נגדי תביעת גירושין ברבנות ועזב את הדירה לאחר מסםר ימים ללא התראה.מאז חיי וחיי 3 ילדיי הינם גהנום.הוא הוציא נגדי צווי עיוכב יציאה מן הארץ,עיקל את חשבוני,את חלקי בדירה ואת המטלטלין.הוא הודיע לי כי רק אני אנזק מן הגירושין,הוא יותיר אותי עם חזיה תחתונים ומזודה.הוא מסרב לשתף פעולה במכירת הדירה ומייחל ליום שהדירה תימכר דרך כונס נכסים.הוא מאשים אותי בכל אסונותיו ואומללותו בחיים ובמצצב הנוכחי.במהלך חיי נישואינו סבלתי מהתעללות נפשית,כלכלית ומינית מצידו.הוא רמס אותי והשפיל אותי לעיני הילדים.לפניי כחודש הוצא נגדו צו מניעה כניסה לבית מכיוון שהיה נוהג ללא התראה מוקדמת או הודעה להיכנס לבית בכל יום ובכל שעות היממה.הוא היה נוהג להכניס את המפתח שלו לדלת ולהפיל את המפתחות מבפנים.סיוט לאור יום.הוא נוהג להתארח אצל השכנים ולספר להם כמה אומלל הוא ואיזו מכשפה ורעה אני "אישה מתעללת".הוא נוהג להיתקשר גם לחברים משותפים להוריי ילדינו ולספר להם ככל העולה על רוחו. אנו מטופלים בלשכת הרווחה.במשטרה ובמרכז למניעת אלימות במשפחה. הבוקר ביתי בת ה11 סיפרה לי כי התעוררה לנוכח צעקותיו של אביה אשר לטענתה נשמעו מדירת השכנה למטה.היא קמה מבוהלת וחיפשה את הרכב שלו בחניה וברחוב אך לא ראתה אותו.היא אמרה לי ששמעה אותו צועק בשמי. הוא נושא נשק ואף פרק את נישקו בפניי הילדים והצמיד סכין לביטנו של אחד הילדים. אני מרגישה חסרת אונים מפוחדת ומאוימת מה עליי לעשות?

תפני למשטרהכע!!!! מהר!!!! עדי

שלום, אני בת 28 נשואה טריה ובחודש שישי להריון. היחסים עם החותנת לא קלים. אני מרגישה שהיא שמה עצמה במקום הראשון ולא אכפת לה איך זה ישפיע על היחסים ביני לבין בעלי. היא עושה חרם עלי מכל שטות שלא נראית לה (למשל, מחליטה לנהוג בביתי כבשלה, ולנקות למרות שאני מבקשת שתפסיק, להתעלם מבקשותיי החוזקות), מזכירה את האקסית שלו (שגם איתה לא הסתדרה כלל וכלל, אבל נהנית לשאול אותו אם הוא מתגעגע אליה). אומרת שהורי לא אוהבים אותי כי הם לא דוחפים לנו כסף (אני נגד קבלת מתנות שהם לא ביום הולדת, ולא אוהבת שמנסים לקנות אותי. אני עובדת ולא צריכה תרומות) וכשאני מארחת, היא מנסה להשתלט על הכל, ולהחליט מה לשים על השולחן, מתי להוריד ועוד ועוד ועוד, אין ספור דוגמאות. היא כועסת עלי בגלל שאני לא מוכנה לקבל את מרותה והיא רואה בכך חוסר כבוד. אז היא חופשרת לבעלי שעות בטלפון או לחלופין (או במקביל) עושה חרם ולא מוכנה לראותינו. זה מקשה מאוד על יחסי עם בעלי. הוא קשור מאוד להוריו. ואני מרגישה שבמקום שתהיה לי משפחה תומכת שלא "מחפשת" אותי, אני כל הזמן צריכה להיות על המשמר. קיבלתי אויבים במקום משפחה. בנוסף, גם כדי להקל על בעלי, בתחילת הקשר הסכמתי להתרחק ממקום מגורי ומשפחתי ועברתי צפונה. ואני מרגישה מנותקת ממשפחתי. בנוסף, הם כל הזמן מתנהגיפ לבעלי כמו אל ילד קטן, כל הזמן אומרים לו שהוא לא כזה חכם (הוא בעל תואר ראשון במתמטיקה ומוכשר בעסקים!), ומורידים מהערך שלו, וכשאני עומדת לצידו, הם אומרים שאני סותמת להם את הפה ולוקחת בעלות עליו. אני רוצה לדעת איך ניתן לשבת וליישר את ההדורים מבלי שאצטרך לאבד את עצמי ורצונותי. מבלי שאהפוך לבובה שלהם. אני לא מסוגלת לחיות בויכוחים. אני כבר מספר פעמים חשבתי לעזוב הכל ולחזור למרכז אבל אני אוהבת את בעלי מאוד ולא יכולה לדמיין את חיי בלעדיו. מה לעשות? אני כבר בהתמוטטות עצבים.

תודה רבה על תגובתך. זה מקל לשתף. דיברתי על כך עם בעלי. הוא דיבר עם הוריו. אך הם בטוחים שזה חוסר כבוד שאני מעירה להם, או עוצרת אותם מלבצע דברים בביתי, ושלמעשה אני גורמת לניכור. לדעת בעלי ולדעתי, שורש הבעיה היא בכך שאנחנו מגיעים ממשפחות בעלות גישה שונה לחלוטין לחיים אחת מהשניה. בעוד ששלי מכבדת את פרטיות האדם, באם הוא ילד או בוגר, ושואלת קודם למעשה (למשל שואלת אם אפשר לעזור עם הכלים, אם אפשר לעזור עם הכביסה, אם מעוניינים בעצתם), משפחתו מאמינה כי ניסיונם מעל הכל, ויש להיוועץ בהם בכל ואסור לומר להם לא, כי להם הידע והניסיון.... אני אדם מאוד עצמאי, עצה אני אוהבת לשמוע פעם אחת. הוריו חופרים במשך שעות עד שבעלי נכנע להם, כי הוא מתעייף מהשיחה. אני אף פעם לא נכנעת. אם משהו לא ניראה לי - אני לא אקבל בשום אופן. משום מה, הם בוחרים לשכוח את הפעמים הרבות שעצתם נראתה לי וקיבלתי אותה. בעלי אמר שידבר איתם. לדעתי, הבעיה הנוכחית תיפתר, אך עוד חודש חודשיים תהיה שוב מריבה על דבר אחר (מה עוד שבקרוב הלידה ואני בטוחה שמחלוקות רבות תצצונה בעיקבות זה..) לדעתי בעלי לא מציג חזות אחידה מול הוריו, כפי שהוא מציג לי את דבריו. האם יש צעדים, התנהלות, צורת מענה שכדאי לסגל? בעלי ואני סיכמנו שבפעם הבאה שהוריו יעשו משהו שיפגע בי עמוקות, אקח אותו הצידה, אומר לו, והוא יטפל. אני מקווה שזה יעזור. אני מחפשת פיתרון ארוך טווח. אשמח לעצה.

אני בן 14 ויש לי שפם שממש לא נוח לי איתו. אני רוצה לגלח אותו אבל שמעתי שגילוח יכול לגרום לו לצמוח מהר יותר ועבה יותר...האם זה נכון?

נכון עם אתה מגלח אז הוא גדול מהר יותר אבל עם לא נוח לך איתו תדבר עם ההורים שלך אולי היה להם פתרון אני ממצליץ לך להתגלח אחרי שתדבר עם הוריך

מישהו יקר, אכן שפם בגיל מסוים יכול להרגיש מאוד לא נוח,קרוב לוודאי שבתחילת השנה תגלה שהרבה מחברייך נמצאים באותו מצב ואז אולי תרגיש פחות שונה...והשפם יפריע פחות... לשאלתך, גילוח אכן גורם לגידול עבה יותר של השיער וכאן חשוב שתחשוב יחד עם הורייך מה מתאים לך לעשות. בהצלחה בתיה

נישאתי לבעלי שהייתי בגיל 26 סטודנטית ובעלי היה בגיל 35. כשהתחתנו הרגשתי שיותר מכל אני רוצה את בעלי לעצמי שיפנק אותי ויאהב ללא ילדים. פחדתי גם מאוד מאוד מהיריון. אבל שלא תבין לא נכון מאוד אהבתי ילדים תמיד הייתי מחוברת אליהם והייתה כימיה כזו בינינו אבל הפחד מההריון ומבדיקות גנקולוגיות השאיר אותי מאחור. לבסוף בגיל 35 ילדתי לראשונה לאחר טיפול הפריה ובתחילת גיל 39 ילדתי את בני. כל הזמן המצפון מציק לי איך לא חשבתי על זה שבעלי גדול ממני בתשע שנים. אני לא רוצה שלילדים יהיה אבא מבוגר ומה יהיה שהם יתחתנו האם נזכה לראות את הנכדים שלנו. אני כל כך מצטערת על כך שלא ניסיתי יותר מוקדם להביא ילדים ושהייתי עסוקה בדברים אחרים. אומרים על הורים יותר מבוגרים שהם יותר בשלים ויותר מבוססים כלכלית. אומנם אני ובעלי נסענו המון לחול ובארץ לפני שהילדים באו. קנינו דירה וסיימנו משכנתא אבל זה לא אומר שמצבנו הכלכלי כזה שאין מה לדאוג כי אני לא עובדת כרגע. יש לי צער שלילדים שלי אין בני דודים בגילם כי האחים שלי הביאו ילדים הרבה הרבה לפניי. והכי חשוב זה שאני רוצה להביא עוד ילדים וקצת חוששת כבר מהגיל. היה לי חלום תמיד על משפחה גדולה של 4-5 ילדים. אז לא זה אז לפחות שלוש. אז על השלישי או השלישית אני כבר צריכה לחשוב זמן קצר אחרי הלידה. אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

אתה כל כך צודק. יש כוח קוסמי שהוא מעבר ליכולות והתכנון שלנו. אבל עם זאת אומרים שבכל דבר יש גם שעור שהבן אדם צריך ללמוד. אז אני צריכה לחפש מה השיעור שלי. גם הקריירה שלי לא המריאה והתפתחה כמו שתכננתי. האם גם כאן אלוהים צוחק על רצונותי?! אם כך אז אולי בכלל לא כדאי כלום לתכנן ולשאוף כי הכל יהיה בשליטה של מישהו אחר. אילו בעיות אתה מתכוון בגיל מבוגר? למרות גילנו אנחנו אנשים צעירים בנפשנו ובריאים טפו טפו, פתוחים לעולם ובעלי אף נראה יותר צעיר מגילו. אנחנו לוקחים אחריות על ילדינו ומטפחים אותם כמה שאפשר. הכי חשוב לי זה שהילדים שלי יהיו בריאים, מאושרים ובעלי דימוי עצמי חיובי. תודה על הזמן שהקדשת לי.

שלום לכולם,אני מדריכה ילדים בתנועה מסוימת ומטעם התנועה יוצאים לטיולים ארוכים של 4-5 ימים. אני לא מזמן חזרתי מטיול ראשון שלי בתור מדריכה, והזדעזעתי לראות את הדברים מהצד.כלומר יש לחץ חברתי עצום לצאת למחנה ומי שלא יוצא "מעאפן"וגם במחנה עצמו הילדים בעצם נלחמים על חי החברה שלהם. וזה נורא כואב לראות ילד שאין מי שיבקש ממנו לישון לידו.,וזה נורא כואב לראות ילד שאין לו ליד מי לשבת באוטבוס,וזה נורא כואב לראות איך ילדים מרכלים על ילדים ואחרי שנייה מתחנפים אליהם לצורך דבר חומרי...וזה נורא כואב לראות ילדים שמוצאים את העצבים שלהם על ילדים שלא עשו כלום רק היו לידם.וזה נורא כואב לראות ילדים שיוצאים בגלל הלחץ למרות שהם לא נהנים.וזה נורא כואב לראות איך מדריכים מנסים להתחבר עם הילדים ומשתתפים באותם דברים ערורים. כמובן שאפשר להסתכל על הדברים קצת אחרת אך הדברים האלו ה\הציקו לי וקשה לעשות משהו שאני לא שלמה איתו אז אני מאוד אשמח אם מישהו או מישהי יגיבו ויגידו את דעתם לנושא. תודה רבה לכול מי שקרא והיתיחס(: 

הדבר הזה תמיד קראה ותמיד יקרה.. הפפולריות של הילדים ביסודי/חטיבה/תיכון זה חשוב בשבילהם הפרפולריות >< לא אכפת להם לדרוך על אחרים אבל מה שכתבת קורים הרבה

משהי יקרה, אני שמחה על ערנותך וכאן לדעתי תפקידך מאוד משמעותי ביחס לחניכים שלך, היות ואת רואה את הקשיים והחניכים שלך מאוד מחשיבים את דעתך כאן מקומך לשוחח איתם על חשיבות הכבוד ההדדי. עם רגישות כמו שלך אני בטוחה שתצליחי לעשות עבודה טובה. בהצלחה בתיה

קראתי את מה שכתבת ורציתי להגיד לך שזה קורא גם אצלי לצערי כמו שכבר הגיבו זה קורא בכל מקום ותמיד יקרא... חבל לי על ילדים שנפגעים מהרצון של אחרים להיות מקובלים יותר אך אני חושב שהילדים שמוכנים להשפיל ולהפעיל לחץ על ילדים אחרים לא בוגרים מספיק כדי לראות במדריך\מדריכה שלהם דמות סמכותית.. וגם אם תדברי איתם ותסבירי להם הם לא יקשיבו או שיגידו כןכן וימשיחו לפעול כך... או בקיצור אין דרך מוצא במצב הנ"ל

שלום רב. יש לי בת בת שנתיים וחצי ואנו גומלים אותה מטיטולים. היא בעצמה ביקשה תחתונים ונראה לי שזה הזמן לגמול אותה. היא נורא מתלהבת ללכת לשירותים אבל מפחדת להוציא שתן או צואה. כשהיא עושה את הצרכים שלה היא עושה רק ברצפה ובוכה שהיא עושה פיפי. אבל היא מודיעה שהיא עושה. עברו מאז רק 5 ימים. היא לא מוכנה לשים טיטול. היא עושה את הצרכים שלה רק ברצפה, לא בשירותים. רציתי לשאול אם היא מוכנה לגמילה או שעדיין זה לא הזמן. אפילו שהיא עם חיתול היא מודיעה שהיא עשתה פיפי או קקי ובוכה. מה עלי לעשות? עזרה דחוף.

בוקר טוב סנדרה, נראה שהבת שלך רוצה להיגמל אבל לא יודעת כל כך איך עושים זאת והיא די חוששת. ניסית להציע לה סיר? שרותים מאוד מפחידים בשלב הראשוני. לפי דעתי, תציעי לה לשבת בסיר ותשימי לה תחתונים חד פעמים. זה ייתן הרגשה של תחתונים ולך זה עדיין יהיה טיטול. בנוסף, הייתי מציעה לך גם לקנות לה DVD ידידותי שעוסק בגמילה ומתאר את התהליך בצורה נעימה. צריך הרבה סבלנות ורגישות בתהליך הגמילה. שיהיה בהצלחה!!!

שלום רב, בני בן שנתיים ו-3 חודשים, אני ובעלי נסענו לחופשה של 3 שבועות, וההורים של בעלי שמרו עליו, יש לציין כי הוא מאוד אוהב אותם, נאמר לנו כי בימים האחרונים לפני חזרתנו הילד היה מאוד עצבני ואלים ודיבר עלינו המון. כשחזרנו היו לו מס' ימים בגן ולאחר מכן התחיל קייטנה אצל הדודה (דמות שהוא מכיר), כשאני שמה אותו בבוקר, הוא בוכה וצועק ומתלונן שאינו רוצה ללכת לשם ורוצה רק לצאת משם. אני נפרדת ממנו ומסבירה שאמא הולכת לעבודה ובסוף היום אגיע לקחת אותו. יש לציין שמאז שחזרנו מהחופשה הוא נעשה יותר רגזן, ואלים. (והתחלנו תהליך של גמילה מחיתולים.) איך אנו צריכים לטפל בילד ? כנראה שזו תוצאה של פחד נטישה ? אני מרגישה שעם בעלי שהוא הקשה יותר עם הילד ומעניש אותו כשצריך , הילד לא מתנהג יפה. ואיתי בדיוק ההפך, אני יותר מסבירה בנינוחות. איזו דרך נכונה יותר, ואיך אפשר לשפר את הרגשתו של הילד ? אודה לתשובתך.

תודה על תגובתך. בעלי מעניש בכדי ללמד אותו לקח לפעם הבאה ובכדי להציב פניו את הגבולות. וצורת הענישה מתבטאת בכך שהוא מסביר לו את הסיבה לעונש, ושם אותו בחדר, ואחרי מס' דקות חוזר אליו , ומסביר לו שנית, ואז חיבוק ונשיקה. אני מעדיפה לוותר על המושג עונש ולהגדיר אותו כפינת המחשבה. מה נכון יותר ?

בני הוא פעוט בן שנה ועשרה חדשים לערך. מדובר בילד מקסים וחברותי, חייכן ופעלתן. כשהיה בן שנה וחודש נפרדנו אביו ואני. המסגרת המשפחתית בכללותה היא חמה , תומכת ואוהבת. אנחנו חיים עם הוריי שעוטפים אותו באהבה ואליהם הוא קשור עד מאוד. במהלך השנה האחרונה היתה תקופה שבמהלכה ניתק האב מגע, כשלושה חדשים לערך. כיום התמונה היא שאביו ואני מקיימים הסדרי ראייה מסודרים, פחות או יותר, במסגרתם הוא לוקח את בננו אליו למפגשים בני מספר שעות פעמיים באמצע שבוע ועוד אחד ארוך יותר בסוף השבוע. כיום לי יש קשר חדש בן חצי שנה. הגבר איתו אני מתראה פוגש את בני מדי פעם, אולם החלטנו שלא ליצור כרגע מערכת שתכביד על בני. שינוי נוסף איתו מתמודד בני הוא חזרתי לעבודה, לראשונה מאז הלידה, לפני כחודש. הכנסתי אותו למסגרת מתאימה כמובן טרם תחילת העבודה. אך כרגע בחופשה הוא נמצא אצל מטפלת במהלך הבוקר ומשם עובר לידי אימי בשעות הצהריים. הביה מתעוררת בעיקר לאחר המפגשים עם אביו - הוא לא רגוע בלילה, קם עצבני משינה וקורא " אבאל'ה". (לפעמים הוא קורא כך לסבו). ההתקף האחרון היה קשה במיוחד- את מרבית הלילה בילינו בהרגעתו , הוא צרח ובכה, הקשה את גופו וזרק ידיים ורגליים באופן מצמרר שלא ראיתי לפני כן . איך אני יכולה לעזור לו ? מה לעשות על מנת להקל עליו ? אודה לתגובה מהירה.

ביתי בת 3.8 כשאני שואלת אותה איך היה בגן היא תמיד אומרת "רע" ... כשאני שואלת עם מי שיחקה..היא טוענת שעם אף אחד.. ביררתי עם הגננת והיא טוענת שממש הפוך שהילדה מאד חברותית ויודעת לעמוד על שלה..ושהיא לא רואה שום בעיה עם הילדה. כשאנחנו מזמינים חבר מהגן היא לא משחקת איתו.. ואם כן זה קורה אחרי חצי שעה של פרצופים.. יש ילדה אחת בגן שהיא אומרת שהיא לא אוהבת אותה שהיא מציקה לה אבל תמיד כשאני שואלת אותה עם מי שיחקת ואת מי היא רוצה להזמין הביתה היא אומרת שאותה...(מוזר לא?) יש לנו חברים שלהם ילד בן גילה שתמיד בגן השעשועים הם משחקים יפה.. אבל כשהיא רואה אותו במקומות אחרים בלעדינו (עם הסבא והסבתא) היא לא מתיחחסת אליו ואפילו מתעלמת . אני יודעת שהיא מאד ביישנית אבל בכל זאת... היא לא אוהבת לחלוק במשחקים עם חברים.. לא יודעת איך להתמודד עם זה.. האם להסביר לה שלא לחלוק משחק עם חבר זה לא בסדר? האם זה שלב שיחלוף?

שלום, ילדתי לפני שבועיים ומאז לילדה הגדולה, בת 4 בורח פיפי זה קורה ממש כמה שניות לפני שהיא מגיעה לשירותים... אבל לפני שמספיקה להתיישב. אני בטוחה שזה בעקבות זה שנולד לה אח חדש אך כיצד מתמודדים עם זה? איך להגיב? מה להגיד , מה לא להגיד לא רוצה להעצים את הנזק?

שלום רב, ברצוני לדעת האם השדיים מפסיקים להתפתח שנתיים לאחר קבלת הווסת הראשונה, ואם לא אשמח לדעת עד איזה גיל הם ממשיכים להתפתח. תודה מראש!

נועה יקרה, אנא תפרטי יותר מה מטריד אותך? זה יעזור יותר להגיב לשאלתך. תודה בתיה

אשמח לדעת האם החזה של ילדה בת 12 שקיבלה ווסת בגיל 10.5 עשוי עוד לגדול או שיש עצירה לאחר קבלת המחזור? אשמח לקבל תשובה לשאלתי.

יש לי בת בגיל 15, שלמורת רוחי מקיימת יחסים עם החבר. אני קונה לה גלולות וקונדומים. האם יש צורך להתעקש גם על כך שתתחסן גרדסיל נגד סרטן צוואר הרחם?

אמא יקרה, אני מקווה שמדובר בחבר קבוע ולא קיום יחסים עם כל נער מזדמן, דבר שיכול להצביע על מצוקה והתנהגות סיכונית. לגבי החיסון אנא התייעצי עם הרופא המטפל. בהצלחה בתיה

שלום, הבן שלי בן שנה והוא חולה די הרבה למרות שהוא עדיין לא בגן, הוא אצל מטפלת עם עוד ילדה בגילו . כל פעם אחרי מחלה שהוא כבר מרגיש טוב הוא לא מפסיק לקטר. מהרגע שאוספים אותו מהמטפלת ובמשך כל אחר הצהריים מאוד קשה לרצות אותו הוא לא רוצה להעסיק את עצמו רק לקטר ולרטון. גם בלילה האו מתעורר בבכי מספר פעמים למשך 2 דקות וחוזר לישון. אני חייבת לציין כי יש הרבה ימים שהילד ישן כל הלילה ומעסיק את עצמו אחה"צ, ז"א זו התנהגות שלפי מה שאני רואה מתרחשת בצמוד להחלמה ממחלה. בנוסף אני צריכה לציין כי הוא מאוד שמח שאנחנו מגיעים למטפלת וגם מאושר כשאני באה לקחת אותו, הקיטורים מתחילים מהרגע שאנחנו נכנסים הביתה וכמובן שגם לקראת הערב שאני יוצאת איתו לטייל או לגינה גם שם הוא מקטר. אני מתוסכלת ולא יודעת מה פשר ההתנהגות. אני

לפני מספר ימים בני בן ה13.5 התוודה בפני שהוא מרגיש בשנתיים האחרונות שהוא בת שלכודה בגוף של בן, ואולי עליו לערוך ניתוח לשינוי מין כמו דנה אינטרנשיונל. זה התחבר לי מיד עם מקרים רבים בהם שמתי לב שהוא לקח מארון הבגדים שלי חזיות ותחתונים, וגופיות וחצאיות של אחותו הקטנה. הגבתי בסבלנות והסברתי לו שהוא כרגע בגיל התבגרות ועדיין הכל מבולבל, ודברים עוד יכולים להשתנות, ולא צריך כבר להחליט החלטות. אך האמת היא שאני מאד מוטרדת, האם דברים עוד יכולים להשתנות? או שעלי לקבל את העניין כעובדה מוגמרת?

אמא יקרה, תשובתך לבנך היא התשובה הנכונה, בנך נמצא בתחילת גיל ההתבגרות ובגילו עולים שאלות של זהות מינית. שאלותיו עדיין לא אומרות כלום על נטיותיו המיניות בעתיד. חשוב לא להבהל ולא להתחיל להכנס ללחץ מיותר. זכרי בנך רק מתחיל להתפתח... בהצלחה בתיה

שלום אני בת 25 יש לי בעיה רצינית עם אימי אני התגרשתי לפני חודשיים ופרודה כבר שנה הוריי קיבלו את זה מאוד קשה ומאז שאני נפרדתי מהגרוש לי אימי באה ויושנת אצלי בדירתי השכורה יש לי בן בן שנתיים ומאז שנפרדתי מהגרוש היא מציקה לי למה הוא עזב אותך למה הזמנת משטרה אני חייבת לציין שסבלתי מאלימות פיזית ונפשית מהגרוש לי הוריי חושבים שלמרות הכל אני הייתי צריכה לשבת בשקט ולא להתמודד עם הבעיות כי לא מקובל עליהם הסטיגמה שיש עליי... שהסטטוס גרושה זה ממש לא מכובד,יש לי גם אח גרוש ללא ילדים ולכן כשאני התגרשתי אז קיבלו את זה קשה ואתמול בלילה הגיעה השיא שאמא שלי התחילה שוב לקטר שאני לא בסדר שאף אחד לא יסתכל אליי ושחבל שהתגרשתי שהגרוש שלי הוא בן אדם טוב ושאם הוא הכה אותי זה בגללי בגלל שאני רעה ואני לא יכולתי להמשיך לשמוע את זה ביקשתי ממנה שתצא לי מהבית שאני לא רוצה שהיא תישן פה יותר העפתי לה את הפלאפון מהשולחן ופתחתי את הדלת שתצא מהר מהבית , אימי קיללה אותי ואמרה שבחיים שלי אני לא אהיה מאושרת ושאני אמשיך ואסבול כל חיי ואני עניתי שאני רוצה שהיא תסבול וברגע שהיא תזדקן אני אציק לה כל הזמן היא לקחה את דבריה והלכה ואחרי שהלכה התחלתי להרגיש רע ובכיתי מה אני אמורה לעשות במצב כזה אני אובדת עצות... כל תשובה תתקבל בברכה.

שלום בני בן השנתיים וחודשיים גמול מפיפי כבר 3 חודשים אך מסרב לעשות קקי בישבונון או בסיר, כחלק מסירובו לישבונון הכרוך בבכי והתנגדות רכה קניתי את הסיר בו עשה 4-5 פעמים, קיבל פרס על כך, רכשתי סיר נוסף לגן אך הוא מסרב ועושה רק בתחתונים מסיים ומיד מבקש שנחליף כי זה מגעיל אותו, למרות שאנו משבחים ומעודדים כדי להימנע מעצירויות והאימרה כי "אני סומכת עלייך שפעם הבאה תעשה בסיר או באסלה" לא מועילה, מה לעשות.יצוין כי הוא לא אוהב לשבת באסלה אף לא עם משחקים/סיפורים/פרסים על אף שאינו חושש מהמים או מהאסלה.

היי, בני בן השנתיים מכה בשבועות האחרונים אותי. את אביו שנוקשה עימו יותר איננו מכה. ניסינו לגבות האחד את השנייה ולהסביר שזה לא מקובל עלינו, ולא נעים לאימא, ללא הועיל. הוא מכה גם את בת דודתו אך בגן לא מכה. רק כאשר אני מעמידה פני נעלבת הוא מפסיק להכות ומושיט יד לחיבוק וסליחה. וחוזר חלילה למחרת או בחלוף מס' שעות.בפינת המחשבה הוא איננה מוכן להיות ושוב מגיעים למצב של אלימות, מה לעשות? (בני הוא בן יחיד והשבוע אף הכה אותי בפומבי)

בינת המחשבה היא רק בבית (או אצל סבא וסבתא) ולא בגן

שמי גמליאל ואני בן 19 וחברתי בת 17.5 אנחנו כ3 שנים ביחד אהבה ראשונה ולאחרונה חברתי סובלת ממצב שמגדירה כ"מועקה נפשית" היא התרחקה מחברותיה, בלחץ לעיתים כשהיא איתי בוכה כל היום וקשה לה וכעת היא דורשת ממני מרחב , יש לה קושי קל בדיבור ששמתי לב אליו ואינה מסוגלת לקבל החלטה אם להיפרד או לא וכשאני שואל אותה אם היא אוהבת אותי אינה בטוחה ומעורערת. שאלתי אלייך האם אדם במשבר שכזה לא יכול לאהוב ועד כמה אני קשור למשבר? האם זה משבר בעקבות היחס שלי אליה?, היא בקשה לאחרונה לא להיות בנתק מוחלט ולדבר (מפאת געגועים קשים אני משאר) האם זה סימן שיש עוד אהבה או הרגל רב שנים? (האם אלו תסמינים של משבר התבגרות ביקורתית לגבי עצמה מאד!)

גמליאל יקר, אני מבינה את דאגתך הכנה לחברתך, מהתאורים שלך נראה שחברתך נמצאת במשבר, מהכתוב קשה לדעת מהי סיבת המשבר, אך ברור ביותר שחברתך זקוקה לעזרה של איש מקצוע.עודד אותה להגיע לאיש מקצוע ולקבל טיפול רגשי, עצם הטיפול יעזור לה להבין את עצמה יותר ואת מה שעובר עליה. בהצלחה בתיה

בתור מישהו שקרוב אליה מאוד תתמוך בה ותנסה לא להיפגע תבקש ממנה לשתף אותך בבעיות שלה כי אולי תוכל לעזור לה בכל זאת אתה מכיר הרבה זמן. במשברים כאלה הרבה מילים נפלטות בלי שום סיבה רק מלחץ וכעס ולודווקא עלייך יכול להיות משהו בבית או חברתי חשוב שתבין שזה שהיא רוצה להיות קצת לבד זה לא אומר שהיא לא אוהבת אותך אלא רק שהיא זקוקה קצת להיות לבד עם עצמה לחשוב מה הלאה. לפי מה שתכבת היא מאוד חשובה לך ואתה מאוד מודאג רק אל תיקח ללב ותעמוד לצידה כי הדבר האחרון שחסר לה זה שאתה לא תהיה איתה.

למרות שאין לו ריח לגמרי. החברים שלו טוענים שהוא "מסריח" אבל כשהוא חזר הביתה אתמול הרחתי אותו ממש מקרוב ולא היה לו ריח של זיעה. האם זה לחץ חברתי מטופש או שההתנגדות שלי לקנות לו דיאודורנט לפני הזמן טיפשית ? תודה

שלום שוב, שכחתי לציין שהוא בן 12. תודה רבה

שלום לך טורי, מדוע את מתנגדת לדאודורנט? האם ההתנגדות טמונה בקושי לקבל שבנך מתחיל להתבגר, לגדול, להפוך לנער עם כל המשמעויות שבכך?או האם ההתנגדות היא סביב השימוש בדאודורנט עצמו, את בעיית השימוש בדאודורנט קל לפתור שכן יש היום דאודורנטים לנערים ללא ריח וללא אלכוהול.לדעתי כדאי להשאיר את ההתנגדות לדברים המשמעותיים, ועוד יהיו הרבה כאלה. בדברים הפחות קריטיים אפשר ואף כדאי להיות קשובים לצרכים של הילדים, ונראה לי שבנך גם אם הוא לא ממש צריך את הדאודורנט מבחינה פיזית, זה דבר שחשוב לו, מנקודת ראות שלי זה אינו מזיק אז למה לא לתת לו את ההרגשה שאת קשובה לצרכיו, ולקנות לו את הדאודורנט? חשבי על כך, בתיה

שלום רב אנחנו בעיצומו של תהליך גמילה מטיטולים, בני בן שנתיים ו 10 חודשים רב היום הוא ללא טיטול כלומר כל היום פרק לשנת הצהרים ושנת הלילה בבוקר הוא מתעורר עם טיטול יבש אנחנו לוקחים אותו לשירותים והוא עושה פיפי הבעיה היא שהוא עדיין לא מבקש אנחנו לוקחים אותו לשירותים כל שעה וחצי או מתי שנראה לנו שהוא צריך בהתאמה לכמות השתיה שהוא שתה אבל הוא מתנגד נורא אומר דברים כמו אין לי פיפי או לא עכשיו או עוד כמה דקות ולפעמים ממש מתנגד - אחרי שאנחנו מצליחים לשכנע אותו בכל זאת לנסות הוא אכן עושה פיפי ומאוד גאה בעצמו ומחייך ואנחנו כמובן עושים "וואו" מהעניין השאלה היא למה הוא מתנגד ללכת לשירותים כי רב הפעמים אנחנו צודקים והוא באמת צריך למה ה"נגד" הזה ומה אפשר לעשות אנחנו מדברים איתו אחכ ואומרים לו אתה רואה שהיה צריך לנסות אבל זה לא עוזר הוא ממשיך להתנגד אשמח לתשובה

לא לקחת אותו לתת לו לבקש ללכת לשירותים? יש התקדמות משמעותית בתהליך הוא מצליח להתאפק וניתן לראות מתי הוא צריל ללכת לשירותים

אנו הורים לנער בן 15 וחצי ואנו מתקשים בהחלט במציאת האיזון בין הצבת גבולות ובין שחרורו של הנער המתבגר והכל בהקשר לשעת החזרה בלילה ( נכון יותר לומר לפנות בוקר). לציין כי אנו גרים ביישוב קהילתי עם שמירה כך שמבחינה בטחונית אנו פחות דואגים. מה עושים?

הורים יקרים, לשאלתכם, התשובה היא קביעת חוקים ברורים שמתאימים לכם ההורים. חשוב לדבר, לשמוע מה עושים ולמה חשוב לבנכם להסתובב כל הלילה. עם זאת מעבר להדברות שהיא מאוד חשובה כדאי לזכור שאתם ההורים ואתם קובעים מה שמתאים לכם כהורים!. בהצלחה בתיה

שלום אני אמא לשלוש בנות ובהליכי גירושיון , הבת הגדולה שלי בת 12 מאז שהודענו להן על הפרדה נימצאת במעיו בריחה יכולה ימים שלמים לזרוק את התיק ולהסתובב מחברה לחברה. אניהסברתי לה את המצב החדש בבית ובקשתי את עזרתה לקחת אחריות על החדר שלה לעזור לי מעט עם הילדה הקטנה אך היא מסרבת בכל תוקף והתשובות שלה זה "אוף" "אין לי כוח" אחר כך שאף פעם לא מתבצע אני לעיתים מאבדת שליטה צועקת וגוערת והיא בשלה אני יכולה לדבר להסביר אבל אחרי שעה כלום כאילו לא אמרתי מילה אציין שגם לי המצב החדש וביכלל לא פשוט ואני ממש לא מצליחה להכניס אותה לעיניינים. ואני ממש צריכהאת עזרתה מאחר ואני לבד.

שלום, יש לי ילדה בת 5 ובן בן שנה ו- 7 חודשים. לאחרונה ביתי התחילה לגלות סימני התנגדות ללכת לגן (קיטנה) בבוקר, כשניסיתי לתחקר אותה לעומק קיבלתי בליל תשובות מגוון כגון, לא כיף לי, אף אחד לא רוצה לשחק איתי, מעצבנים אותי, אני לא רוצה לספר..שכחתי... גם הגננת של הקיטנה העירה את תשומת ליבי שלאחרונה בארוחת הצהריים היא מבקשת לשבת לבד ולא עם שאר הילדים, ושיש לה התפרצויות בכי מדברים קטנים כמו למשל : ילד זז עם הכסא אחורה והיא נתקלה בו עקב כך...היסטריה והעלבות קשה. לאחרונה גם היא מתעוררת לפנות בוקר בארבע ועוברת לישון בסלון, אתמול בלילה היא חלמה על משהו והתעוררה בוכיה. אני מנסה לדלות ממנה פרטים יותר מדוייקים אבל נראה שהיא מתקשה להסביר לי מה בדיוק מטריד אותה. חשוב לציין שכשאנחנו אוספים אותה מהגן, היא תמיד עם מצב רוח טוב, בבית היא מקסימה ונעימה , עוזרת , משחקת , אמהית ואוהבת מאוד כלפי אחיה הקטן,ולא ניכר אצלה סימני דיכאון..אם כי לעיתים היא זורקת לנו באויר שלא היה לה כיף בגן והיא רוצה להשאר בבית מחר. עוד יש לציין שיש לה קושי להתמודד עם קשיים וכשלונות. לדוגמא אם ציור לא מצליח היא פורצת בבכי מקמטת וזורקת לפח. שאלתי היא כיצד עלי לפעול לשיפור המצב, ולמניעת התדרדרותו.

כן הבן הקטן הולך למשפחתון, שאגב נמצא בסמוך לגן שלה כך שבבוקר הם הולכים ביחד, ובסוף היום חוזרים ביחד.

שלום רב, לפני שבוע בני בן ה4 נגמל בלי בעיה מהמוצצים שלו ע''י זריקתם לפח הגדול. לאחר כמה ימים הוא התחיל לעשות פיפי במיטה בלילה ואפילו פעמיים בלילה { הוא לא מזכיר כלל את המוצץ}. אינני יודעת כיצד להגיב מה לעשות . אשמח לקבל יעוץ בנושא. תודה מראש.

אהוד שלום, שמי מעיין, ואני בתחילת שנות ה- 30. יש לי אח נוסף הגדול ממני ב- 3 שנים. הבית שבו גדלתי היה כאוטי . כיום אני אישה בוגרת, שמתמודדת אמנם עם קשיים רגשיים, אך חיה חיים מלאים וגדושים. למרות שהקשר הריגשי עם משפחתי אינו עמוק וגם מרוחק למדי, יש לי סימביוזה מסויימת עם ההורים- חרדה ודאגה כלפיהם. שאלתי הראשונה היא, כיצד יוצרים את המרחק הפסיכולוגי ביני לבין הוריי? דבר נוסף הנוגע ליחסה של אחייניתי כלפיי, לאחי יש בת בגיל 6. היא מפונקת מאוד ע"י הוריה והוריי - הסב והסבתא. הילדה נטולת ערכים ולא מטפחים בה נטיות וערכים, כגון: אמפטיה, נתינה ושיתוף. אני מאוד שונה בהתנהגותי ותפיסותיי מבני משפחתי והדבר יוצר ריחוק רב. ריחוק שלא ניתן לגשר עליו. בביקורים המעטים שהיו לי בבית הוריי בחודשים האחרונים התפתחו מריבות קשות על רקע של הצקות ואלימות של האחייניית שלי כלפיי. אף אחד אינו מציב לה גבולות והכל נעשה "בטובות" וחנפנות כלפי הילדה. אין כל סמכות הורית! אני מגיבה קשה לאלימות של הילדה. הילדה "מצפצפת" עליי ומקבלת סיפוק מהסבל ומהכעס שלי. בביקור האחרון הצבתי לאימי תנאי להגעה שלי (אני מבחינתי וויתרתי על ביקורים), שאם ההצקות מתחילות, היא או הוריה אחראים להפסיק זאת מיידית. ברגע שהגעתי לבית הורי, הילדה החלה להרביץ ולהציק בכל דרך אפשרית, תוך הנאה מדהימה מהרוגז שהיא מעוררת בי. הילדה לא חשופה לאלימות בשום צורה שהיא. היא חשופה לפינוק רב, רגשי וחומרי. עבור הוריי, הילדה הזאת היא הכל בשבילם והם נותנים לה אהבה ללא תנאי, וגם ללא גבולות. שאלתי היא, מדוע הילדה מתנהגת כך? מדוע היא לא מגלה רגישות ונהנית מסבל האחר? הכל תלוי בחינוך או שיש כאן בסיס מולד? האמנם תינוק הוא "טאבולארסה" (דף חלק)בראשיתו? תודה, מעיין

אנו הורים לילד בן 7 ולבת 13 . לבני בן ה-7 קשה מאוד להשאר במיטתו כל הלילה ותמיד יגיע אלינו. הוא גם מאוד אוהב לשחק לי בשיער תוך כדי שינה מה שמקשה עלי מאוד מאוד. לבעלי זה פחות מפריע שכן הוא כלל לא מרגיש שהילד מופיע אצלנו. האם הפתרון היחיד הוא להחזיר אותו וכך בצורה עקבית עד שיפסיק? ניסיתי הפתעות ופרסים אך לא ממש הצלחתי. אולי יש עוד דרכים?

לדעתי,להיות איתו עד שירדם במיטתו. כשמתעורר בלילה להחזיר אותו ולשבת לידו עד שנרדם. לאט לאט יפסיק להתעורר ויישן לילה שלם.

בס"ד. שלום. ילדתי בן שני ב"ה ביום שני שעבר בלילה. בני הבכור כמעט בן שנתיים. הקשר שלי איתו מאוד חזק וטוב. הפרידה ל4 ימים היתה לו מאוד קשה (על אף שאביו וסבתו שאליו הוא קשור גם היו איתו): בכי בלילות, חוסר שינה, קריאה לאמא. מאז שחזרתי מבית החולים (4 ימים) התסמינים לא עוברים: הוא לא מוכן לישון מבלי שאשב אני או בעלי לידו, מתעורר הרבה בלילה בבכי ורוצה שנשב לידו אך לא נרדם, רוצה לשבת עלי למשך הרבה זמן, לאכול עלי, מתחיל פתאום לקרוא "אמא, אמא" ורצה שאקח אותו על הידיים גם אם אני לידו. זה מאוד מדאיג, כואב וקשה לי גם פיזית למלא את דרישתו להיות לידו כל הלילה. רציתי לדעת, איך עלי לנהוג עמו על מנת לעזור לו להתמודד ולצאת מהמצב בו הוא שרוי. והאם נכון להיות עמו גם ביד קשה או רק ביד רכה... תודה רבה

לדעתי עלייך לנהוג רק ביד רכה. אם הייתי במקומך הייתי מעבירה אותו לישון במיטתי לכמה ימים עד שיחזור לו הביטחון. (הוא לא יתרגל) הוא פשוט צריך אותך עכשיו. זה קשה אני יודעת. מנסיון. אבל לדעתי אין דרך אחרת לעבור את התקופה הזו בהצלחה. פשוט להיות איתו פיזית כמה שיותר. בהצלחה.

שלום יש לי אחות בת ארבעים + שתמיד חשבתי שהיא קצת קוקו. לא סינדרום מוגדר אבל חולה במחלת ירח ומאד לא מודעת לעצמה. בשנים האחרונות שמנו לב אני ואימי לתופעה בה היא מנסה לנגח מצד אחד את אימי והיום אני אומרת גם לזכות באבי. והכל באופן לא מודע ביותר. זה התחיל מזה שהיא כאילו צחקה יום אחד כשכעסה על אבי ואמרה לו שהיא תדרוש ממנו גט כריתות. המשיך בזה שהיא קוראת לו בשמו הפרטי. מתחנחנת אליו. מגדילה אותו על חשבון בעלה. יושבת לידו בארוחות יום שישי בראש השולחן כאילו במקומה של אימי יוצרת איתו קשר ללא ידיעת אימי כמו למשל קובעת איתו שמשפחתה תבוא לבקר ולא מיידעת את אימי. והגרוע מכל ביום שישי שעבר, ישנו אצלה בביתה עם הורי, היא טענה שבנה לא יישן במיטה הזוגית והיא תישן שם עם אבי ולדעתי (לא ממש עקבתי) זה מה שקרה. יש לציין שאבי עבר לפני כשנתיים אירוע מוחי. מה לדעתך יש לעשות? תודה רבה

ד"ר שלום, הבעיה שלי היא שאני לא למדתי לשחות כשהייתי קטן, וכיום אני כמעט מסיים תיכון ועוד לא יודע לשחות. אני מתבייש בזה וכל הזמן ממציא תירוצים, ואני מפחד שאף אחת לא תאהב אותי כי אני מוזר ולא יודע לשחות. אם רק היה איפה ללמוד בפרטי... האם אני מגזים עם התגובה לבעייה שלי?

שלום לך 101, ראשית אינני ד"ר. שנית עדיף מאוחר מאף פעם, ברגע שאתה מרגיש כל כך חסר הערכה עצמית, בעיית השחיה מאוד מפריעה לך, לכן שאלתך לגבי מידת ההגזמה אינה רלוונטית כאן. מה שכן רלוונטי זה איך אתה מרגיש לגבי נושא השחיה ולכן כדאי לעשות משהו בנדון. ישנה בהחלט אפשרות ללמוד שיעורי שחיה פרטיים, חשוב על כך. בהצלחה בתיה

שלום רב. אני אם לילד מדהים בן 8 גרושה 5 שנים. לפני מס' חודשים נישאתי שוב. 1. בן זוגי לחיים אוהב את הבן שלי מאוד מאוד ומטפל בו כאב לכל דבר (שיעורי בית, אוכל, בילויים משותפים רק שניהם ביחר...ועוד). 2. אביו הביולוגי שלי בני נעלם כמעט לגמרי מחייו ולוקח אותו רק כל שבועיים בשישי בצהריים עד שבת בערב. את הסדרי הראייה שלו באמצע השבוע הוא לא מקיים. 3. אני בהריון חודש 3 כשבני מודע להריון ומאושר ממנו מאוד ואף מצפה לכך בהתלהבות. שאלתי: בני מקבל מבעלי יחס כמו אב לכל דבר. הבן מגדיר אותו כאב חורג מופלא ולאחרונה הסיר את התואר חורג והחל להגיד לו אבא מופלא למרות שבשיגרה קורא לו בשמו או בשם חיבה שלו. האם כשיוולד הילד המשותף יתעוררו בחיו של בני קשיים או האם דאגתו ואהבתו של בעלי כלפי הילד תקל על הרכש החדש ולא יצוצו בעיות. לציין שוב שהבן שלי מאוד נרגש מההריון ובחייו מקבל הכל מהכל ובעיקר אהבה רבה, חום ותקשורת. תודה על התשובה.

האם זה נורמלי להיות הנפגעים העיקריים בגיל זה? הבת שלי בת 13 וחצי ואנחנו מתנצחים כל הזמן. הכל פונקציה של כסף אם קניתי משהו באותו שבוע יש חיוך אם לא פרצופים כל יום. וגם יש משולש ברמודה בבית מחשב-מקרר-טלויזיה. האם אני נורמלית? הבית נורמלי? או פשוט לעבור את הגיל הזה? "לשרוד"?

הורה יקר, גיל ההתבגרות הנו אכן גיל לא קל אך בהחלט לא תקופה שההורה צריך להרגיש מתנצח תמידי או מחוייב "לקנות" את מצב רוחו של ילדו. בתך הנה רק נערה בת 13.5 ומהכתוב כבר לא קל לכם איתה, לכן אני מאוד ממליצה לפנות לעזרה יחד עם הבת כדי לבנות מערכת של ציפיות וחוקים שיעזרו לכם לבנות את הקשר ביניכם על בסיס של כבוד הדדי ולא על בסיס של "הארנק". בהצלחה בתיה

אני בן 18 והם אף פעם לא נותנים לא באמת פרטיות . אבא שלי לא אוהב שהדלתות בבית סגורות ... " למה זה סגור .." אמא שלי בכלל חטטנית ברמות ,אני לא יכול להשאיר דברים פתוחים כי אני יודע שהיא תחטט בהם . יש לי המון דברים שאני רוצה לשמור לעצמי ולא רוצה שהיא תקרא ,אמרתי להם את זה והם אמרו לי "אתה חיי בבית שלנו אם לא טוב לך תקום ותלך .." ראבק איזה מפגרים !! כעסתי על אימא שלי שהיא שתפה לי את החדר כי אני יודע שהיא מסוגלת לחטט לי בדברים והשארתי המון מסמכים ודברים שאני לא רוצה שאף אחד בינתיים יקרא וזה עיצבן אותי שאיך שהשארתי את הדלת פתוחה היא נכנסה ושתפה לי את החדר . אחר כך כעסתי עלייה ,כי אמרתי לה שרק אני שותף את החדר ושאני לא אוהב שהיא נכנסת כי היא מסוגלת לחטט לי בדברים ...היא אמרה לי שאני חוצפן וחרא שאני אומר לה את זה ושזה הבית שלה וזכותה לעשות את זה ...ושכנראה אני מסתיר משהו אז עכשיו היא תרצה לחפש ....ממש מפגרת ! אבא שלי רב איתי לפניי שתי דקות על זה והוא אמר לי משהו חסר היגיון כמו "מה כבר יש לך להסתיר מאיתנו ?? " בטון מזלזל כזה של אם יש תגלה עכשיו . ודיי ראבק אני חושב שהם ממש דפוקים בקטע הזה והם ממש מאמינים ובטוחים בעצמם שהם צודקים שזה עוד יותר מטריף אותי! אם לא היה לי את האינטרס לגור איתם (כסף) הייתי שם זין (מצטער) ועוזב את הבית . אני כותב את כל זה כי הייתי מאוד רוצה לשמוע מה אתם חושבים ...אני צודק בעניין או שאני 'עיוור' למצב והם צודקים ?

שלום יש לי בעיה ענקית אני מתחיל בעוד 6 ימים תיכון פנימיה ויש לי 4 בעיות 1 אני מפחד שאני יתגעגע הביתה מה לעשות? 2 יש לי שם 3 חברים שבאתי לדבר איתם אחד אמר לשניים האחרים בא נדבר במקום אחר שהוא לא יהיה גם על זה אני מפחד מה לעשות? 3 כל הזמן יש לי את ההרגשה הזאת הלא טובה שכאילו זה פחד עם עוד כאילו דיכאון ועצב והכל ביחד מה לעשות שאני חושב על התיכון? 4 ואני גם מפחד שאני לא יתבל להקבצה א

רועי יקר, 1.הגעגוע תמיד קשה תדבר עם ההורים מתי שתוכל ותיקח משהו שיזכיר לך ממש את הבית. 2.אל תתיחס אליהם הם סתם סנובים ועם זה באמת קשה לך תנסה להשיג משיהו שבאמת לא כמוהם 3.דיכאון ועצב זה תמיד קורא שאתה מגיע למקום חדש תן לזה הזדמנות ואל תוותר 4.לא כולם חייבים להיות בהקבצה א' תנסה כמה שאתה יכול עם לא תצליח אז אל תוור!! מקווה שעזרתי אחר שעוזר

רועי יקר, החששות שלך טבעיים ביותר, חשוב שתזכור אתה לא לבד! בפנימיה יש צוות גדול של מבוגרים שתפקידם לעזור ולתמוך בתלמידים! העזר בהם במידת הצורך! בהצלחה בתיה

אז מה לעשות להתחבר אם הילדים? האמת זה ילד אחד אני חושב שגורר את כולם לא לאהוב אותי ומה לשות עם הפחדים של לעזוב את הבית?

רועי יקר, תדבר עם הילד הזה ותבדוק מה קרה למה הוא צוחק עליך? וגם תדבר עם ההורים/המורה/חברים משם/המנהל-ת ועוד .. מקווה שעזרתי אחר

שלום אני מתחיל עוד שבוע לימודים בתיכון פנימיה חופש שלם לא היה לי פחדים אבל פיתאום אני מפחד כי בפעם הראשונה שראתי את הילדים שילמדו איתי היה שלושה שצחקו עלי ושבאתי לדבר איתם הם אמרו אחד לשני בשקט באו נדבר במקום אחר בילעדיו אני מפחד שלא יהיו לי חברים או שאני יתעגע לבית אני חוזר רק בעוד שבועים ליום אחד בלבד מה עלי לעשות כדי להתגבר על הפחדים? ועל בעית החברים? בתודה

הי רועי, מצטערת על האיחור בתשובה אנא בדוק בתשובות, כבר עניתי לך. בהצלחה בתיה

שלום, בתי בת 10 והחלו אצלה ניצני חזה. במקרה אתמול היא אמרה לי שהחלו לצמוח לה שערות בבית השחי ובפות. ברצוני לדעת אם קרוב הזמן שהיא תקבל וסת או שיש עוד זמן? תודה

שושי יקרה, אני מבינה ששאלה זו מעסיקה אותך, אנא פני לרופא המטפל בנושא. בהצלחה בתיה

שלום רב, ברצוני לשאול שאלה נערה בת 15 בת להורים גרושים . ואשר האב מכוח השפעות עליה ועל גורמי הרווחה ,הצליח להביא לכך שהנערה תגור עם האב, ותתנתק מאמא שלה. במשך שנה האמא מנסה ליצור קשר , ללכת ,להתקשר ,לכתוב לה ...אך הילדה מסרבת בתוקף לקשר עם האמא . ברצוני לציין שלא מדובר באמא נרקומנית ,או מתעללת . האם נמצאת בדלימה קשה מפני שהיא לא מוכנה לוותר על הבת שלה ,וחוסר הנכונות של הילדה לא מאפשר לבנות מערכת יחסים, או קשר שבועי ....העזרה דחופה כיצד על האמא לנהוג ..בתודה מראש

יעל יקרה, (אני לא בטוח שזה יעזור לך אבל תיראי) אל תוותרי על הילדה כניראה האבא עשה לה "שתיפת מוח" שהאמא רעה והיא לא רוצה אותה ואז שאת ניסת לעשות קשר האבא אמר לה ועוד דברים ריעים תנסי ללכת אל הבית של האב ולדבר איתו עלזה מקווה שאני עזרתי, אחר

יעל יקרה, ראשית אני שמחה שהאם אינה מוותרת על בתה, קל יותר לוותר מלהלחם על קשר, יש לזכור שהקושי מורגש בטווח הקצר אך לטווח הארוך הנערה תעריך התעקשות זו! אני מאוד ממליצה להגיע לטיפול דיאדי אם - בת כדי ליישר הדורים, אין ספק שהנערה פגועה (לא חשוב כרגע אם בצדק או לא) החשוב הוא שזו החוויה של הנערה. יש אפשרות להעזר בגורמי הרווחה כדי ליצור את הקשר הראשוני במטרה לפתח קשר טיפולי בין האם לבתה. בהצלחה בתיה

איך מזהים חוסר ביטחון אצל הילד?

שאלתי היא כך.. איך אני מצליחה להוריד מעצמי את כל הדאגות החששות שלי כלפי הילד? יש לי הרגשה שכל הזמן משהו לא בסדר בגן, בבית... אני מאוד מודעת לנטייה הגרועה הזו שבי.. איך מתמודדים עם זה?על מנת לא להזיק לילד. תודה מיכל.

הדאגות הן בעקבות דברים שהילד מספר, שאין לו חברים בגןשלא כיף לו בגן,שכל הזמן מרביצים לו או כועסים עליו. או דברים שאני רואה כמו הנטייה לבכות ממישהו שכועס עליו או צועק ,הוא ישר בוכה מסתגר ולא מוכן לדבר. דאגה נוספת היא כשאני לוקחת אותו למשחקייה הוא משחק יפה עד כאשר ויש לחץ של הרבה ילדים באותו משחק ואז הוא נלחץ ומתחיל לבכות. החשש שלי שיתכן ובאמת יש מקום לדאגה או שפשוט אני אמא דאגנית ולחוצה יותר מידי..

שלום אני מתחיל עוד שבוע לימודים בתיכון פנימיה חופש שלם לא היה לי פחדים אבל פיתאום אני מפחד כי בפעם הראשונה שראתי את הילדים שילמדו איתי היה שלושה שצחקו עלי ושבאתי לדבר איתם הם אמרו אחד לשני בשקט באו נדבר במקום אחר בילעדיו אני מפחד שלא יהיו לי חברים או שאני יתעגע לבית אני חוזר רק בעוד שבועים ליום אחד בלבד מה עלי לעשות כדי להתגבר על הפחדים? ועל בעית החברים? בתודה

תיראה בכול מקום ולאן שלא תלך ולאן שלא תברח יש אנשים לא נחמדים ולא נעימים.תיזכור שכמוך כולם לחוצים ומתרגשים. אל תתבסס על מה ששמעת. אני בטוחה שתכיר את קבוצת הילדים שאתה אוהב להיות איתם ופשוט תגיד לעצמך "מה אכפת לי מה אמרו עלי עכשיו אני יהיה אני ואני הכיר ילדים". אני לא פסיכולוגית אבל אני אמרתי מה שחשבתי. מקוה שעזרתי ובהצלחה(:

רועי יקר, אתה מתאר חששות לקראת יציאתך מהבית ללמוד בפנימיה, חששות אלו הנם מאוד טבעיים וחשוב לזכור שכמוך גם האחרים חוששים.חשוב לרגע איך אתה מתמודד עם מקומות חדשים? מה עוזר לך להתגבר על חששות? מה עוזר לך להתמודד? ודבר נוסף חשוב, אל תבקר כל כך את עצמך, תן לעצמך זמן להתאקלם! זכור תמיד דלת ביתך פתוחה לפנייך כך שאם אחרי ניסיון תרגיש שלא טוב לך, תמיד תוכל לחזור לביתך. בהצלחה, בתיה

היי בני בן שנתיים ו 10 חודשים בשבועיים האחרונים התחלנו את תהליך הגמילה מטיטולים כל בוקר הוא מתעורר עם טיטול יבש אנחנו נגשים לשירותים והוא עושה פיפי במהלך היום הוא ללא טיטול בגן ובבית (פרט לשנת הצהרים) אבל אנחנו לוקחים אותו מיוזמתנו לשירותים כל חצי שעה או שעה בהתחלה הוא אכן עשה פיפי בשירותים כשלקחנו אותו ביומיים האחרונים שמתי לב שהוא לא עשה קקי וכמעט ולא עשה פיפי עדיין היו פעמים שהוא עשה פיפי בשירותים אבל פחות משבוע שעבר אני פוחדת שאולי הוא מתאפק כי כמעט ולא היו תקלות, לא הגיוני לי שאין תקלות ושהוא בקושי עושה פיפי לגבי קקי הוא רגיל לעשות כל יום לפעמים פעמיים ביום ועכשיו עברו יומיים בלי קקי האם להמשיך בתהליך או האם זה מראה שהוא לא מוכן עדיין??? יש פעמים שהוא הולך לשירותים בלי בעיה ויש פעמים שהוא לא רוצה ללכת וכשאנחנו מתעקשים ולוקחים אותו יוצא לו פיפי אשמח לעצות לגבי המשך או אי המשך התהליך בתודה מראש :-)

תודה רבה על התשובה לא הבנתי מתשובתך האם אני אמורה להמשיך בתהליך או להחזיר את הטיטול בנתיים אחרי 3 ימים הוא עשה קקי ולרב מבקש להיות בלי טיטול רק עם תחתונים האם לתת לו לבקש לעשות פיפי או להמשיך לקחת אותו מידי פעם לשירותים? השתדלנו להיות דיי רגועים והחמאנו כצ'יפרנו כשהוא עשה פיפי אשמח למלצות להמשך התהליך תודה רבה שוב

בני בגיל 17 וחצי עזב את הבית בתחילת החופש והלך לישון אצל סבתו,הוא כעס שלא אישרתי לו לנסוע לאילת עם חברתו וגם טען שהספיק לו כי איני מקבלת יפה את החברה ואיני אוהבת אותה מה שנכון,הוא ילד מחונך איכותי והיא נטולת ערכים ומשתמשת במיניותה בקשרים עם אנשים .עתה החלטתי שעבר מספיק זמן ושעליו לחזור הביתה לא לפני ששוחחתי איתו.בשיחה הוא טען שעלי לבקש סליחה מחברתו כי פגעתי בה ושהיא לא רוצה לפגוש אותי .ברצוני להוסיף כי החברה ניתקה אותו מחבריו מבלה איתו לבד הרבה ובמועדונים .בעלי אינו מתערב ואינו שותף לדעתי. מה עליי לעשות אני אוהבת את בני אבל איני מוכנה לוותר על ערכיי רק מפני שבני מובל על ידי מתבגרת שמנהלת אותו .איך להחזירו הביתה בדרכי שלום,לאחר השיחה הודעתי שעליו לחזור ושאנו ההורים אחראים עליו ולא סבתא.הוא אמר שילך למקום אחר. האם הוא בודק גבולות?האם עליי לעמוד על שלי?

אמא יקרה, (אני לא בטוח שזה יעזור לך בהרבה ..) תדברים עם ההורים של החברה. בעלך בכלל לא מתרב אז תגידי לו בניך כבר לא רוצה להיות בסביבתך בגלל שהוא רוצה שתבקשי סליחה נכון? אז תבקשי אף אחד לא ימות . מקווה שעזרתי, אחר

אמא יקרה, אכן קשה לראות את הילד שגידלנו "מובל" על ידי נערה שאינה לטעמינו. עם זאת חשוב לזכור שמדובר בנערים בגיל תיכון, ולקחת הכל בפרופורציה, מדובר על חברות ולא על חתונה(בינתיים...) הדבר הנכון כרגע לדעתי הוא לפנות להוועצות קודם של שניכם(בעלך ואת) כדי להיות בעמדה משותפת ואח"כ במידת הצורך לטיפול של שניכם עם הבן כדי לנסות למצוא את הדרך המתאימה לכולכם. בהצלחה בתיה

אני מחפשת פסיכולוגית לבתי בגיל ההתברגות באזור רעננה. מי יכול לעזור לי למצוא מישהי טובה ?? זקוקה דחוף !

יעל יקרה, חפשי באתר של 144 יש הרבה פסיכלוגים כתובת האתר: http://www.b144.co.il/Default.aspx

יעל יקרה, בעוד שבועיים עם החזרה של מע' החינוך מהחופשה,פני ליועצת ביה"ס והתייעצי איתה, אפשר גם לפנות לשרות הפס' של העיר ולהתייעץ איתם. בהצלחה בתיה