פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

אני אב חד הורי לבת מתבגרת בת 16 . היא מאוד עצמאית באופי שלה ויש לי חשד, אולי חשש, שהיא מתחילה לקיים יחסי מין כבר בגיל הזה. אני סומך עליה באופן כללי אבל בכל זאת הייתי רוצה שהיא תדבר עם מישהו/מישהי על אמצעי מניעה וכו', שתדע להיזהר ולשמור על עצמה. אני לא יודע אם אני יכול לעשות שיחות כאלה ואיך. יש רעיונות כלשהם?

שלום, אנחנו נואשים! בתחילת שנת הלימודים (בעוד פחות מחודש) בני בן ה- 3.5 יתחיל לבקר בגן עירייה שכידוע לא מקבל ילדים שאינם גמולים. הוא גמול מחיתולים בכל הנוגע לפיפי כבר כחצי שנה, אך בכל הנוגע לקקי מסרב להגמל ועושה רק בתחתונים או בלילה בחיתול. ניסינו לדבר ולהסביר, ישבנו איתו בשירותים שעות ואפילו הסתרנו את המים באסלה עם ניר (עצה שקיבלנו מחברים). בשלב מסוים אף התעלמנו כי אמרו לנו שלדבר על הנושא זה בעצם מזיק.שום דבר לא עוזר.הוא צורח כאשר אנו מושיבים אותו על האסלה. אומר תמיד שאין לו קקי ומיד כשהוא קם מהמושב הוא כמובן עושה בתחתונים. חשוב לציין כי אינו סובל מעצירות וכי יש לו 2 אחים גדולים ממנו(10,7). נודה מאוד לתשובתך.

שלום אהוד, ראשית, תודה על תגובתך. עניין הרוטינה נשמע הגיוני ובהחלט ננסה אותו. קצת מטריד אותי לוותר על החיתול בלילה, היות וזה הזמן בו הוא מרגיש הכי בטוח לעשות קקי.זה לא יגרום לו לפתח בעיות עיכול? לא נהוג שהגמילה בלילה מתבצעת אחרי שהגמילה ביום מבוססת? תודה!

שלום אהוד, ראשית, תודה על תגובתך. עניין הרוטינה נשמע הגיוני ובהחלט ננסה אותו. קצת מטריד אותי לוותר על החיתול בלילה, היות וזה הזמן בו הוא מרגיש הכי בטוח לעשות קקי.זה לא יגרום לו לפתח בעיות עיכול? לא נהוג שהגמילה בלילה מתבצעת אחרי שהגמילה ביום מבוססת? תודה!

כול הזמן יש לי זיקפה... לא משנה מה אני עושה יש לי עם אני חושב על כל מייני דברים לא מניים עדין יש לי זיקפה.. מה אני יכול לעשות? בבקשה זה דחוף!! נ'

נ' יקר, אם אתה מרגיש שמשהו אינו כשורה אצלך, פנה לרופא המטפל, בהצלחה בתיה

אני בת 14 ויש לי סוכרת מאז שהייתי קטנה אני לוקחת שתי אינסולינים אחד לנטוס שהוא ארוך פעם אחת לכל היום והשני נובורפיד שהוא מכסה את הארוחות. אני מרגישה מצוין ואם אני מנסה אף אחד לא יודע שיש לי סוכרת הכרתי מישהו משכבה מעליי והוא ממש חמוד ובעניין שלי והוא רוצה להיות חבר שלי. חשוב לי שידע שיש לי סוכרת אבל לא יודעת איך להגיד ומתי

יפית יקרה, מהתאור שלך אני מתרשמת שאת מכירה ומתמודדת היטב עם מחלת הסוכרת שלך לכן אינני מבינה מדוע את מוטרדת מאיך להציגה לחברך.מחלת הסכרת אינה מדבקת ולכן לדעתי לשתף את הבן על מחלתך זה עיניין של רגע שיתאים לך ואין צורך להתייחס לכך כ"סוד גדול" בהצלחה בתיה

אני ממש אובדת עצות , אין לי מושג איך לטפל בבעיה אך אני בטוחה שיש בעיה. אני בת 28 רווקה, חיה עם חבר , וכל כמה חודשים רבה עם אמא שלי ונוצר נתק של בין חודש לחצי שנה . כבר למעלה משנה שאינה מדברת עם משפחתה של אבי על מילה שנאמרה לא במקום ומאז היא כל הזמן רבה איתי על כך שגם אני ינתק איתם קשר.( אציין שלא מזמן השלמנו אחרי שלא דיברנו 3 חודשים.. לדבריה היה לה מאוד קשה אך כרגע היא רבה איתי שוב כי אני ממשיכה להיות איתה בקשר - קשר פירושו - שיחת טלפון לשאול מה שלומם? אני חושבת שכל מה שקורה לה קשור לחרדה ואובססיה . רציתי לדעת מה לעשות במצב כזה ?איך לשכנע אותה ללכת לטיפול? אפילו יחד ... ואם יש המלצות על מטפל לא יקר אשמח לשמועץ

שלום רב, אני גרושה מזה שנתיים יש לי ילד בן 8 ובן 5, כל התקופה הזו ועוד תקופה לפני הילדים שלי ובעיקר הגדול מוסטים ע"י אביהם, אביהם כל הזמן מערב את הרווחה והילד הגדול בעיקר משתף פעולה איתו. ילדי נחקרו לא אחת ע"י חוקרי ילדים וכמובן שלא יצא מכך כלום לאחרונה שמתי לב שההתנהגות של הילד נגדי הוחמרה יש לציין, שגם האבא אובסבבי שלא נותן לי להמשיך בחיי, גורמי הרווחה מעורבים אך לא עושים הרבה ועוד נותנים לאביהם כוח ומנעים אותו ע"י שמקשיבים לו ...אני זקוקה לעזרה וחוששת מלאבד את ילדי על כלום.

קשה לי להבין ולקבל את עצתך כווין שעובר עליי אותו מצב ביתי בת ה15 מזה שנה מנותקת ממני ומסרבת לקשר ואני לא הולכת ומתחזקת ההפך כואבת מחדש יום יום

שלום אהוד אני מצרפת את המייל ואת הטלפון לגבי מטפלת בירושלים תודה מראש אתי 0509067140 [email protected]

שלום, שמעתי גניחות מהחדר של ביתי, והבנתי מכך שכנראה שהיא מקיימת סקס. ניסיתי לדבר איתה על אמצעי מניעה- קונדומים, חיסון לסרטן צוואר הרחם (גרדסיל) ואולי גם גלולות - אבל היא מסרבת לדבר איתי. מה לעשות?

אמא יקרה, בת כמה בתך?, האם יחסי המין הם עם חבר קבוע שאת מכירה? קשה לי להתייחס לשאלתך כל עוד אינני יודעת מה גילה של בתך,היות והתגובה שלך כאמא לסרובה של בתך לדבר איתך צריכה להיות שונה אם בתך בת 14 או 17.בהצלחה בתיה

שלום בתיה. הבת שלי בת 15 וחצי. כאמור, המחשבה שילדה בגיל הזה מקיימת יחסים בלי לדעת כלום על איידס או פפילומה מפחידה אותי מאוד. שלא לדבר על הריון. אך היא מסרבת לדבר איתי על כך ואני אובדת עצות.

שלום: אמי בת 60 + ואלמנה מזה 25 שנים. אנו 3 אחיות ומלבדנו אין לאמי משפחה, אמי במהלך כל השנים מחפשת המון תשומת לבומאשימה אותנו שאנו לא מבינות מה זה להיות לבד, אני מדברת איתה שתגיע אליי הבייתה ואל אחייותי שתהנה מהנכדים, היא הייתה עושה סבב בשבתות בין האחיות , אך לאחרונה היא נוטה להתווכח על כל דבר ולהגיד שעדיף שלא נדבר איתה ואף נשארה לעשות שבת לבד בבית שלה למרות שכל אחיותי דיברו עימה, שאני משוחחת איתה ואומרת זה נעים לך ?היא אומרת לא,ואומרת שנבוא לבקר אותה אני מרגישה כאילו היא מנסה להעניש אותנו . שאלתי מה עושים?גם שמבקרים אותה היא לפעמים לא נעימה בטון הדיבור שלה ושמעירים לה היא מתעצבנת, לפעמים אומרת שעדיף שלא נדבר איתה כי זה עולה לה בבריאות, אני מרגישה שהיא מפעילה עליי לחץ נפשי מאוד גדול אשמח לדעת מה לעשות? בתודה מראש דינה

שלום אני גרה עם חברי. גרוש +2 בנים בני 9 ו-12 . הם לא אוהבים לבוא אלי. יש להם הרבה טענות על האוכל, המקום,על השינה וכו'. הם מאוד פוגעים בי מילולית כמו: האוכל חרא, הבית שלי זבל,אני מכוערת, הם מתבישים שיחשבו שאני אמא שלהם. אם למשל אני אכין משהו לאכול והם ידעו שאני הכנתי הם לא יוכלו,אך אם אביהם יאמר להם שהוא הכין הם יאכלו. כל ההתנהלות שלהם היא בצעקות.כשהבן הקטן לא רוצה לאכול,הוא צועק,ובסוף מקבל פרס מאביו : חבוק. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי עונה להם ומתרגזת. מה לעשות?

אל תסכימי בשום פנים ואופן שיתיחסו אלייך ככה. אף אחד. תהיי עיקבית עם זה ובסוף הם רק יעריכו אותך. ותדברי עם בן זוגך שיגבה אותך..

בננו, בת 2.5 משתמש במילים כמו "לך/י", "אתה מגעיל" ו"פיכסה" באופן תדיר ומוגזם. ניסינו להתעלם, ניסינו לכעוס ודבר לא עוזר. זה מכוון כלפי כל מי שמץייחס אליו באיזשהו אופן (שלילי וחיובי כאחד). מה עלינו לעשות?

אחותי עוד מעט מתגייסת ומבחוץ זה נראה שהיא לוקחת את זה בסדר גמור אבל יצא לי לראות לא פעם דברים שהיא כותבת שהיא לא מבינה איך אנשים יכולם להתגאות בזה שהם בקרבי הרי יכול להיות שהם יהגרו אנשים, והיא אומרת שהצבא מביא על הרבה אנשים עצב. אני יודעת שהיא יודעת שהצבא זה דבר חשוב מאוד והיא יודעת וגם היא אמרה לי שזה אגואיסטי לא להתגייס.אני דואגת שיהיה לה קשה או שחס וחלילה היא תפגע בעצמה. אז האם לעשות משהו?

לאחות הדואגת, לא ברור מדוע את מציינת נושא הפגיעה העצמית, האם לאחותך רקע בפגיעות עצמיות?, במידה ואין רקע אלא רק חשש מהאחות הגדולה, נראה לי נכון לסמוך על אחותך שתצליח להתמודד עם הקשיים שיהיו לה באופן טבעי עם גיוסה לצבא, זכרי זה עוד מעבר בחיים. במידה ויש לך סיבות אוביקטיביות לדאגה אז כדאי לפנות להורים ולשתפם בדאגה שלך. בהצלחה בתיה

אנו זקוקים לעזרה, יאיר שלנו בן 3.5 נגמל לפני כחצי שנה מפיפי בחיתול אחרי תקופה ארוכה של הצעות וניסיונות ומתנגד בכל תוקף לעשות קקי בסיר/ישבנון. כל היום הוא עם תחתונים וברגע שהוא צריך קקי הוא מבקש חיתול, אנו נענים הוא עומד כמה שניות עושה קקי ומיד דורש שנחליף לו יש שליטה מלאה ואפילו קיצונית. ביומיים האחרונים אמרנו לו שאנו סומכים עליו, שהוא גדל ומעכשיו נעזור לו לעשות קקי בשירותים, אנחנו ביומיים של התאפקות, בכי הסטרי כשמושיבים אותו בשירותים ופשוט לא יודעים מה לעשות!!!

נועה הי הבן שלי גם באותו מצב. לקחתי אותו לשיעור שחייה עם מרדיך שחייה לא מקצועי. אבל הוא כלכך נעים עם הילדים ויש לו גישה מדיהימה לילדים אמרתי לו שהבן שלי מפחד לעשות קקי בשירותים כי הוא מפחד שמשהוא יפול לו מהטוסיק. הוא לקח אותו לבריכה ואמר לו תראה כרמל איך אתה נופל למים ולא קורה לך כלום והוא נפל למים ואחרי שהוא נפל הוא אמר לו שגם אם הוא יעשה קקי בשירותים לא יקרה לו כלום. הוא למחרת על הבוקר העיר אותי הבן שלי וקרה לי ואמר לי שהוא עשה קקי בשירתים והלכתי והייתי בשוק!!!!!!!!!!! מה שאני רוצה לומר זה שהכל זה עניין של ביטחון ואני לא הצלחתי לתת את הביטחון הזה ואולי תיקחי אותו לחוג או אפילו לשיעור או שניים למדריך הזה זו עולה 45 ש"ח לחצי שעה והוא מדיהים כמה שהוא נותן ביטחון במים וכנראה גם בחיים. מעניין האם הבן שלך הוא פחדן קצת וחסר ביטחון?????? אם את רוצה פרטים את מוזמנת להתקשר 050-7733707 גלית ולאהוד תודה רבה על התיחסותך אני אשמח להרגיל אותו לשבת בוקר צהרים ערב

אני בת 24 יש לי חבר ואני בהריון בחודש השמיני הכל היה בסדר עד שעברנו לגור עם אמא שלו הוא פתאום לא רוצה לעבוד והוא משפיל אותי אני מרגישה כאילו אני נטל עליו ונמאס לי אני יודעת שהוא עבר חיים קשים אבל הוא מוציא את כל העצבים שלו עליי הוא בן36 ואני אומרת לעצמי הוא לא רוצה להתבגר שום דבר לא מעניין אותו הוא אומר שהוא לא אוהב אותי וממש קשה לי אשמח לדעת עם יש איזה דרך פסיכולוגית לשנות אותו או להמתין עד אחרי הלידה ולראות עם הוא ישתנה כי זה בלתי נסבל אני כבר ממש נכנסת לדיכאון מהמצב והוא לא מבין את זה ולא אכפת לו

שלום שמי אתי ואני נשואה לרוני בעלי 15 שנים. יש לנו 3 ילדים. יש לנו 'שחחם בזוגיות לפחותצ במהלך ה-7 שנים האחרונות. היינו ב 2 טיפולים זוגיים, באחד לא העעתה לנו כימיה עם המטפלת. התחלנו אצל מטפל שלישי ואז בעלי לאחר 3 מפגשים החליט שאין לו כימיה וביטל אותה. אנו כרגע ללא טיפוטל זוגי. אני זו שמחפשת כל הזמן ובעלי רגיל לא לקחת אחריות. אולי ציפיתי שיירתם ויחפש מטפל אחר ואני אולי קצת חסקת כוחות להיות אחראית וההרגשה כאילו שזה לא חשוב לו. הוא בא כי אני קובעת ולא מתוך מקום פנימי לשנות משהו בזוגיות. קראתי את הספר שלך ונהניתי מאוד. הוא תרם לי אך הענין שאני צריכה שותף לשינוי. האם תוכל להמליץ לי על מטפל טוב בירושלים, אני נואשת הנישואין שלנו במצב בכי רע וכמובן קשה לי להגיע להחלטות. אני חייבת לציין שלא חשבתי על הגישה והראיה שלך ביחס לזוגיות והורות עד שקראתי את הספר שלך.

תודה רבה על התגובה, אני בהחלט אומר את זה לאבא התחושה מאוד קשה , מקווה שהכל יסתדר ימים טובים לכולם

שלום בני בן 3.5 מפחד מאוד לעשות קקי בשירותים או בסיר. הוא מפחד שהקקי יפול. הוא עושה בדרך כלל בתחתונים ואם אני מורידה לו את התחתונים אז הוא רוצה לעשות רק בריצפה. הצענו לו גיפים משאיות וכל מה שהוא רוצה כדי לעודד אותו נתנו לו את זכות הבחירה שמתי שהוא יחליט אז הוא יעשה הקקי הוא נהדר בבית כשהוא מוציא אותו גם על הריצפה ותמיד אומרים לו שפעם הבאה שיעשה בשירותים ככה יהיה לו נעים יותר ואנחנו מעודדים אותו תמיד להצלחה ולחיזוק ביטחון העצמי יש עוד משהוא שאפשר לעשות?????????????

לדעתי, פשוט לחכות בסבלנות עד שיהיה מוכן. וכל פעם שהוא עושה ברצפה לנקות להראות לו שזורקים את זה לשירותים ולהסביר לו ששם זה המקום של זה, אבל לומר את זה רק פעם אחר בלי "לחפור" וככה לחכות בסבלנות עד שזה יבוא ממנו. אם הוא בגן אז אפשר לבקש מהגננת שתסב את תשומת ליבו לכך שהילדים בגן עושים קקי בשירותים. וממש להראות לו אותם יושבים ומרוצים מהקקי שלהם בשירותים... מקווה שעזרתי..

אני אם לבן 12 וקצת מנישואים קודמים ויש לי עוד ילד בן 7 מנישואים עכשווים. בן ה12 בשנההחרונה אימץ את המשפט "לא רוצה"ומשתמשבו בכל אפשרות ושיחה איתו. יש לו התפרצויות זעם המתבטאות בטריקת דלתות,מכות על הקיר,צעקות עד השמיים ועוד. אני מודעת לעובדה שזהו שלב בחיים שעליו לעבור אבל זה מוציא אותי מדעתי שעל כל דבר אני צריכה לנהל מו"מ איתו.מיותר לציין שהישגיו בלימודים ירדו בשנה האחרונה וההערות שקיבלתי מסגל ההוראה לא חיממו את ליבי בכלל. עד מתי???

אמא יקרה, מצבו של בנך מבטא מצוקה מאוד קשה, לא נראה לי שמדובר כאן רק על שלב בחיים, ובטח לא נכון לתת למצבים אלו להמשיך כך, זכרי בנך רק בן 12, התנהגות מצוקתית זו רק תלך ותגדל אם לא יקבל עזרה מוקדם ככל האפשר. שאלתי אלייך היא מתי התנהגות זו של בנך החלה? האם היו שינויים בסביבה שלו הקרובה בשנה האחרונה? שוחחי עם בנך, בררי אם יש משהו שמטריד אותו או אם משהו פגע בו או מאיים עליו,הבהירי לו שהתנהגותו מצביעה על קושי או מצוקה ואתם משפחתו שם כדי לעזור לו. אם המצב ממשיך פני לטיפול משפחתי כדי לעזור לבנך ולכם לקבל את הרגיעה המשפחתית שמגיעה לכם. זכרי גם בגיל ההתבגרות צריך להמשיך לתקשר ולכבד זה את זו, בנך הוא הבכור ויש עוד בן שלומד ורואה איך מתמודדים עם תסכולים וקשיים! בהצלחה בתיה

שלום, בתי בת שנתיים וחצי רכשה הרגל להרגיע את עצמה או להרדם תוך כדי חיטוט באף בעזרת חיתול טטרה שהוא החפץ מעבר שלה. כדי להפסיק את זה ניסיתי להסביר ולקחת את החיתול בכל פעם שחיטטה בו באף. בשלב מסויים היא לקחה חפץ אחר או חיטטה באצבע. איך ניתן לגרום לה להפסיק? באופן כללי, הילדה נבונה מאד, בוגרת, שמחה, רגועה. אין איתה בעיות מיוחדות.

לקחתי לה את החיתול בעיקר כי זה לא אסתטי

בני בן שלוש וארבע חודשיים הוא גמול כבר 4 חודשיים עדיין לא עושה קקי בשירותיים רק בתחתונים הוא עשה שלוש פעמים מאז שהתחלתי איתו גמילה ומאז הוא לא עושה מה אני צריכה לעשות?

שלום אני אמא חד הורית לבן 3 שנים הילד הולך להסדרי ראייה עם האבא שהתחתן לפני כשבועיים הילד במהלך שיחה בינינו הילד אמר "לאמהות מותר להרביץ" הדברים שאמר לא מצאו חן בעיניי, מאחר ואני מלמדת את בני שאסור להרביץ לא למבוגרים ולא לילדים השאלה הבאה שלי היתה איזה אמהות מרביצות והוא אמר את השם של אשתן של אבא שהוא קורא לה אמא כי ככה אבא לימד אותו וכי היא גם מרגישה סוג שלא אמא , מכירה את הילד מגיל 11 חודש. יש לציין שבגיל שנתיים גם היה מקרה דומה שהוא אמר שהיא הרביצה לו כשהתקשרתי לאבא הוא תקף אותי ופנה לעו"ס שלא הבינה למה הוא מגיע אליה , הוא אמר שהוא בא כי הוא לא רוצה שהבן שלו ידבר עליו ככה. אני מבולבלת , מוטרדת ודואגת. לא יתכן שאשתו של אבא תרים עליו יד (כמה משפיל) יש לציין שבזמן האחרון הוא גם מסרב ללכת עם אבא שלו וגם האבא סיפר לי שהוא לא בא אליו יותר בגן ושאל אותי אם קרה משהו בבית גם ממני הוא ל\א רוצה ללכת ואפילו השכנים שאלו אותי השבוע מה קרה ולנה הוא בוכה כשהוא הולך לאבא. אני פוחדת, דואגת ולא רוצה שיפגעו בנסיך היקר שלי והמקסים שלי מה עושים? מצד שני לא רוצה חלילה להעליל על אף אחד סתם האם ניתן לבדוק את זה על מנת לדעת אם אכן נכון? אנא עזרתך

שלחתי לך מייל. מקווה לשמוע ממך בהקדם. שבת שלום

האם קיבלת את המייל שלי? אשמח לשמוע ממך. לילה טוב

אני יודעת שכאן זה רק למתבגרים יש לי שאלות שקשורים לבנות ולבעל בקשר לארוחות . ככה נמצאים בבית כרגע בת 20 . ובת 15 . והבעל האם אני צריכה להכין להם כל יום אוכל כולל בוקר או בשבת דוגמא ארוחות בוקר ואורוחות צהריים וערב. אני משתגעת מצד אחד רוצה לתת להם חום ואהבה ויחס .אבל לפעמים קשה לי לא מתוך בחירה שלי . איך אתם מתמודדים עם המשפחה שלכם. הם כולם מפונקים אז ככה .היתרגלו אוכל מוכן כל יום .טעות שלי . הם נשאר שניצל או עוף או קציצות לא אוהבים לאכול.ואת התכונה הזו קבלו מבעלי . מציק לי מאוד שפתאום אחרי תקופה של לחצים בבית ומרירות אז בעלי כבר אומר כל מה שבא לו בלי חשבון. איך אני יתנהג אליו . במצב שכאשר אמר לי בטח את הבאת מהבית שלך מהילדות שאתם לא זורקים אוכל. כאשר היתי בריאה פיזית ונפשית לא היתה לי בעיה לתת להם הכל. היום הכל הישתנה .אני עם לא יגיש לבעלי אוכל בשרי .מידי פעם עושה פרצוף חמוץ . מה כל יום בשרי לא רק כל יום .גם לעבודה אני צריכה לתת לו בשרי. כמה אני עושה ומנסה לרצות אותם .ובעלי טוען שאני עושה את האוכל לא מתוך אהבה אלה רק מתוך שאני חיבת .לא מהלב. ומה שבעלי בבית מדבר הילדים גם מידי פעם זורקים מילים כאלה .ואני נפגעת מאוד .אוקיי יתכן שאני ילדה קטנה . האמת עם אני ניפגעת בתקופה האחרונה וזה פוגע בי זה רק מבעלי .מאחרים שיעירו לי אני יקבל ואשמח להיתיחס ולענות ולתת הכל עבורם. מה עליי לעשות מישהו יודע ויכול לעזור לי. על תגידו לי תלכי לטיפול משפחתי .כי אין לי כסף . משלמת עבור טיפול רפואי הרבה כסף מעל 1300 שקל בחודש עבור תרופות . הרווחה אין להם מה לעזור זהו הינו ברווחה כמה שנים והיפסקנו כי לא רצינו ובעלי אמר שזה לא עוזר כלום. טוב אז האם אני צריכה להכין להם כל יום אוכל גם עם זה ארוחות קלות .מה להכין להם לא יודעת. אני כבר לא מתפקדת מבחינה קוגניטיבית תיסלחו לי .אז לא יודעת בדיוק מה להכין להם אוכל. האמת הדברים שאני מכינה להם הם אז ככה ממש רשימה אתן לכם ותגידו עם זה בסדר. הם אוכלים אורז/פסטה/נקניקיות /שניצלים /עוף תפוחי אדמה .וירקות חיי . בשבת מנסה בורקס ממלוא בבשר .וגם ממלא בתפוחי אדמה יוצאים טעימים ובמקום מכינה אותם. טוסטים/חביטות או הגשה של אוכל של ארומה שאנחנו אוהבים מאוד .רק בעלי לא מעדיף . מנסה להכין להם עוגיות לשתיה חמה ועוגות . איזה מאכלים נכין להם כבר הפך אצלי תסביך אם האוכל כל הויכוחים הרוב על האוכל. אני אומרת לבעלי אולי תכין לבד .ז אומר לי הכול אני יעשה לבד אוכל לבד . ולא מקובל על בעלי שבעלי יקח אוכל בעצמי. א כי לא מוצא כלום היכן נימצא. ולא יודע לבד להחליט מה לאכול.אז מה האדון לוקח בשבילו עוה טוסט/שקשוקה /נקניקים בלחמניות . בעלי לא אוהב לאכול הרבה לחם ובצקים כי הוא השמין המון המון. אגע שהוא ייקח לעצמי טוסט זה בסדר. אבל כשאני ישאל אותו .מה להכין לך .ונתת לו 2-3 מנות ולא מגיב וסימן שלא רוצה .אז מה זה בסדר

יש לי 2 ילדים.אחד בן 11 והשנייה בת 17.מה שמציק לי זה שבערך מגיל 7 הילד שלי ראה סרט שמכונה "הטינה" ומאז יש לו סיוטים מפחידים.הסיוטים האלה נגרמים מזה שהוא כל הזמן כאילו רואה את הילדה המפחידה בסרט מולו,ובגלל זה אני ובעלי צריכים לפעמים להביא אותו למיטה שלנו.אבל כמובן שיש עוד בעיה-הוא יכול להירדם במיטתו!אבל הוא אומר שהוא לא יכול,מכיוון שאת אף אחד למטה,ובתי בת ה 17 לא נמצאת,הוא מפחד שהילדה המפחידה מהסרט תבוא מלמטה או מהחדר של הילדה שלי.אנחנו מנסים להסביר לו שהכל בסדר,אנחנו מטר לידו ואם יש בעיה תמיד הוא יכול לבוא ! רק אחרי שהבת שלי חוזרת מבילויים הוא יכול ללכת לישון,אחרת הוא יחכה עד שהיא תחזור,אפילו אם זה יהיה ב 5 בבוקר ! לפעמים ממש אין לנו ברירה,הוא ישן במקום אחד מאיתנו והשני ישן במיטה שלו.אנא מכם,פתרו לנו את הבעיה הזאת הכי הכי מהר שאפשר ! אי אפשר שהילד יחכה עד 5 בבוקר בשביל שהבת שלי תחזור מהאירועים שלה !פעם הנושא היה פחות חמור,הוא היה נרדם יותר מהר עם טלוויזיה פתוחה,היא הרדימה אותו.אבל כיום זה פשוט נורא!אין לנו מושג איך לעזור לנו,והוא מבקש ממני ללכת לפסיכולוג,אבל אני אומרת לו עוד פעם שמה שאני אומרת לו כל הזמן שאנחנו לידו ושהכל בסדר זה מה שהפסיכולוג יגיד לו ובדיוק להפך,הפסיכולוג יתן לו אתגרים לישון לבד!הוא גם מפחד מרעשים ,כי אם הוא עוצם את העיניים והוא שומע רעש הוא ישר פותח,יש לו שמיעה מאוד טובה,וזה קורה בגלל שיש לנו כמה קירות משותפים עם השכנים.אנא עזרו לי ולבעלי הכי מהר שאפשר,אנחנו כבר מיואשים איתו,ולא נוח לישון 3 אנשים במיטה שלנו!

שלום, בני בן 16.5 ילד מאוד חברותי. בחופשת הקיץ יוצא לסיבובים רבים במקום מגורנו עם חבריו. הבעיה שלי שאיני מכירה את החברים שלו והוא אינו מוכן להזמין אותם אלינו כדי שאכיר אותם. הוא טוען שהם נפגשים למטה ואף אחד מהם לא הולך לבתים של האחרים. אני מבינה את הטיעון שלו אך אני מאוד מוטרדת מכך שהוא מסתובב בשכונה עם ילדים שאין לי מושג מי הם. תמיד אני שואלת עם מי הולך ולאן הולך והוא תמיד נותן לי שמות ואפילו מספרי טלפון שלהם כשאני דורשת, אך עדיין אני מוטרדת מכך. למרות שמאוד כועס שאני שואלת את כל שאלות, וטוען שאני לא סומכת עליו. האם עלי לקבל את העובדה שלא אדע אם מי בני מסתובב? ואם לא, מה עלי לעשות?

דלית יקרה, את באמת מודאגת נוראה אבל את צריכה להבין את הבן שלך, הוא אינו כניראה רוצה שתעשי מישהו שיפגע ברמת הפופלריות שלו. יש לי רעיון בשבילך: נכון כתבת שהוא נפגש למטה? (כן/לא תגיבי) אז מתי שהוא נפגש תעשי כאילו את הולכת לאיפה שהוא ותתחילי שיחה ותיראי גם את החברים שלו כך..

החששות שלך שבנך מסתובב עם ילדים מופרעים... הוא כבר גדול תני לו לעשות את הבחירה שלו עם איזה חברים הוא רוצה להסתובב תני לו חופש ואל תחזיקי אותו קצר,תאמיני לי מנסיון זה רק יגרום למריבות יותר ויותר

לשאלתך אחר, הבן שלי אכן נפגש למטה עם החברים שלו והם רק יוצאים ב- 11 בלילה עד השעות הקטנות של הלילה. אם אצא לסיבוב בשעה כזו, הוא מיד יבין שזה מעקב אחריו, לכן לא חושבת שזו הדרך. אולי אני באמת לחוצה מידי, אך לא להכיר את הילדים שמסתובב איתם, קצת קשה לי עם כל מה שקורה עם הנוער. אחר 1, לעזוב אותו, כדי לא לגרום למריבות??? לא הבנתי.... נראה לי שהפחד שלנו לא לריב עם המתבגרים שלנו, גורם לנו להרבה בעיות. אנילא אומרת לו עם מי להסתובב, בזה אני ממש נותנת לו חופש בחירה, אך מבקשת רק להכיר את החברים שהוא נפגש איתם. בקשה מוגזמת???

דלית יקרה, שמחה שקיבלת הרבה תגובות לפנייתך, נראה שנושא זה מאוד משמעותי לא רק להורים אלא גם לבני הנוער. בקשתך להכיר את חבריו של בנך אינה מוגזמת בכלל, ומאוד מסכימה איתך שאסור להורה לפחד לריב עם המתבגר שלו. אני מאוד מסכימה עם התגובה של הנערה האחרונה, הדבר הנכון ביותר הוא לשוחח עם בנך ולהבהיר לו את החשיבות שלך בהכרות עם חבריו(אגב יש משהו בהתנהגות בנך שמדאיגה אותך?). ואתם יכולים לחשוב יחד מה ואיך נכון לשניכם לעשות הכרות זו. בהצלחה בתיה

אז ככה אני אשמח אם מישהו יתן לי במיהורת תרגלים שמרגיעים כי היום יש לי משהו חשוב ואני לחווווווווץ\: תודה(:

אני לא יודעת ממה אתה לחוץ אבל אני מציעהתפשל , תאמין בעצמך, תגיד כולם יכולים למה אני לא? לך לחשוב מה יהיה אם קצת תפשל? ופשוט תנשום עמוק....ויאללה למה שתככננת. מקווה שעזרתי ובהצלחה במה שזה לא יהיה

אנונימית יקרה, בדרך כלל נשימות עמוקות ודימיון על מקומות שמרגיעים אותך יכולים לעזור להוריד מתח. השאלה מה מלחיץ אותך וכיצד לחץ זה בא לידי ביטוי משמעותיים כאן לא פחות. מזמינה אותך לשתף את הפורום אם מתאים לך. בהצלחה בתיה

שלום, אני כיום בן 21 וחצי, סטודנט להשכלה גבוהה. יש לי בעיה חמורה שרק בזמן הלימודים באוניברסיטה התחלתי לשים לב אליה. אני ינסה לפרט מה הבעיה כי קשה לי מאוד להסביר אותה לחברים ולמשפחה הקרובה, אני בהחלט ישמח אם תוכלו לעזור לי. יש לי כל הזמן תחושה של פחד, של חרדה מאוד גדולה במקומות המוניים, משהו שפעם לא היה לי כל כך, אני מאוד מתבייש נגיד לשאול שאלות כי יש לי תחושה שכל הזמן אחרים יותר טובים ממני והשאלות שלי מפגרות. אני מרגיש חוסר בטחון מאוד גדול בכל מה שאני עושה בחיים וכל הזמן שומע משפטים מהסוביים אותי כמו קח את עצמך בידיין ותתעורר ולא היית ככה אפעם, ואני באמת רוצה לקחת אחריות על החיים שלי ולצאת מהצב הזה (בערך מצב של דיכאון לא קל), אני סובל מהרבה מצבי רוח לאורך השובע, בוכה הרבה בלילות, אני מנסה לדבר עם ההורים שלי ולהסביר לם מה עובר עלי אבל אני לא מרגיש שהם מבינים וכל מה שהם אומרים לא ממש עוזר לי.. כמו כן אני כל הזמן מרגיש תחושה של לחץ, אני שוכח דברים שלי בהמון מקומות, דברים שנתתי לאחרים אני לא זוכר למי נתתי ואם נתתי אני מתבייש לבוא ולבקש את זה חזרה.. יש לי תחושה שאני כל הזמן לא בסדר וכאילו ההורים שלי מאוד מאוכזבים ממני מה שלא היה פעם כי הייתי תלמיד מצטיין וספורטאי מצטיין ועכשיו אין לי חשק לכלום. אני גם מדבר על זה כל הזמן עם המשפחה וחברים אבל אני לא מרגיש שהמצב משתפר וגם אני מרגיש שאני מאוד משפיע עליהם ומפריע לחיים התקינים שלהם. הכל ממש נראה לי שחור, מחשבות מאוד שליליות. אני חייב לציין שלא הייתי ככה ואני מרגיש שאני הורס לעצמי את החיים אבל אני לא מצליח להפסיק את זה. אני באמת במצב גדול של ייאוש ואני לא יודע מה לעשות. אמשח אם תוכלו לעזור ולייעץ לי מה לעשות. תודה מראש.

אנונימי יקר, כפי שכתבתה הינך סובל מדיכאון שיתפרץ עכשיו. אתה צריך ללכת לפסיכלוג ולדבר איתו על זה. עכשיו יש פה גם פורום של דיכאון תכתוב את ההודעה שלך גם בפורום שלהם. אני ממליץ לך לא לישאר לבד כי אחרי זה יכול לגרום לדברים רעים. מקווה שאני עזרתי לך, אחר שעוזר

אנונימי יקר, נשמע שאתה מאוד סובל, ואתה לא יכול להשאר לבד בסבל זה! ראשית מהכתיבה שלך נראה שאתה גם סובל מל"ל ומהתאור שלך נשמע גם שיש קשיי קשב וריכוז, שני גורמים אלה בתוספת היותך סטודנט באוניברסיטה יכולים לבד לגרום להרבה מאוד לחץ וחרדה. באונ' ישנה יחידה לטיפול בסטודנטים, פנה אליהם או לגורם מטפל אחר ובקש עזרה! בהצלחה בתיה בהצלחה

שלום אהוד, כתבתי בעבר וקיבלתי התייחסתך וכעת אני חוזרת ושואלת שכן הבעיה ממשיכהומחריפה. הילדה חוצפנית,מתנהגת כאילו חייבים לה הכל, אני מרגישה לעיתים כאילו היא בגיל ההתבגרות עם כל הקריזות והשגעונות שלה במילים פשוטות "מצפצפת על כולנו". כל שיטות העונשים לא עובדות, האיומים, ההתעלמות, אני נוהגת לעיתים קרובות לאחר התנהגות בלתי נסבלת מצידה לומר לה שאני לא מעונינת לדבר איתה כרגע שכן אני נעלבת ממנה ולא מקובלת עלי ההתנהגות הזו - בשלב זה אני מתעלמת ממנה לחלוטין- היא לא מנסה לפנות אלי לרוב זה קורה בערבים ויוצא מצב שאני לא זו שמשקיבה אותה לישון אלא בעלי ואז בבוקר היא "מתחנפת אלי" ואומרת לי שהיא אוהבת אותי מאוד וכו'.. אני מתקפלת ממשיכה כרגיל ושוב אחה"צ מגיע והכל חוזר חלילה. לציין שכל הזמן אני שואלת למה את מתנהגת כך? יש סיבה? משהו מציק לך? מישהו עשה משהו? והתשובה שלה פשוטה מאוד "אתם מעצבנים אותי"והיא לא מוכנה לפרט. כמו כן היא ברוב המקרים משתמשת במילים" אז מה מותר לי לעשות כך או כך" לאחר סנקציה כל שהיא למשל שאני מונעת ממנה לראות TV אז היא מגיבה" אז מה בכלל לא מענינת אותי הטלוויזיה" לכל דבר יש לה משהו להגיד והכל בצורה מזלזלת וחוצפנית. מה לעשות? כיצד להגיב? אני ממש אובדת עצות, האם לדעתך יש יש מקום להתיעצות עם פסיכולוג? תודה מראש על התשובה

תודה ע התייחסותך, לא כ"כ מסכימה עם ההסבר שכן אני יודעת בוודאות שמבין אבא ואמא אני נתפסת כסמכותית יותר ויני נתפסת כחלשה בעיניה זה בא לידי ביטוי שרוב המקרים שואלים אותי מה עושים/מה מותר וכו' כמו כן ברוב המקרים בעלי מסכים עם אמירותי/החלטותיוכו' כמעט ואין חילוקי דעות בענין חינוך הילדים מול הילדים ( יש מצבים שיש חילוקי דעות אבל הם לא מול הילדים). כתבת שסנקציה של התעלמות "ברוגז" כפי שהגדרת זו לא יעילה אילו סנקציות אם בכלל כן רלבנטיות להשגת המטרה? היום דיברנו אני והילדה ושוב שאלתי למה היא מגיבה כלפינו כפי שהיא מגיבה אז היא ענתה במילים האלו " אמא כבר אמרתי לך לפני כמה ימים את ואבא מעצבנים אותי ואני חושבת שאתם מטומטמים (בהתחלה לא רצתה להגיד את המילה- היא אמרה שיש מילה לא יפה שהיא לא רוצה לומר אך בסוף אמרה )לאחר מכן היא אמרה אמא כשאני מתנהגת לא יפה זה בגלל שהילד הרע נכנס בי והוא גורם לי להתנהג כך. הסברתי לה ברוך עם המון סבלנות ואמפתיה שאני יכולה לעזור לה שהילד הרע נכנס בה וכדאי לה שאני אעזור לה כי האווירה שנוצרת בבית מאוד לא נעימה לכולם וחבל ושוב הדגשתי שאנחנו אוהבים אותה ורוצים לבלות/לפנק/להנות איתה וכו וכו' מה דעתך?

שלום רב. אני אמא לבת 13.5 ילדה מקסימה , מצטיינת אבל יש לי בעיה איתה על כל שטות היא פשוט בוכה , לא משנה מה אומרים או איך אומרים היא פשוט בוכה , אני מיואשת מה לעשות?

אתי יקרה, אני לא מבין כלכך בנושא הריגשי אבל תדברי איתה ואחרי זה תחשבי ללכת לפסיכולוגית(לא לפסיכולג ..) מקווה שעזרתי , אחר

אתי יקרה, אין לי ספק שלא קל לכם, יש לי מספר שאלות: האם הבכי התחיל לאחרונה או תמיד הייתה בתך רגישה מדי? האם יש שינוי כלשהו בחייכם שיכול לגרום לרגישות יתר של בתך? שוחחי עם בתך ושאלי אם קרה משהו חדש בחייה שמביא אותה לרגישות יתר.לפעמים שינויי הורמונים יכולים לגרום לבכי זה עם זאת לאחר ברור עם בתך ועם הבכי אינו נפסק הייתי ממליצה לפנות לעזרה מקצועית כדי לעזור לבתך למצוא דרכים אחרות להתמודד עם קשייה. בהצלחה בתיה

שלום, בנותיי רבות באופן תדיר. כל הזמן מכות וצעקות. כל אחת רוצה להגיד את המילה האחרונה. גילאי 5, 7, 11. הן לא רגועות. מה ניתן לעזור ואיך ניתן לטפל? תודה רבה

בני בן שלוש ונמצא בגן שהגננת בו מדהימה ברגישותה . אך הוא ועוד שני ילדים היחידים בגיל הזה (כל השאר בני שנתיים וחצי ומטה). אני מרגישה שהוא זקוק ליותר ילדים בני גילו ולכן צריך לעבור לגן אחר (עם כל הצער שבדבר), ואמהות אחרות טוענות שעדיף, גננת טובה ומחבקת, וסביבה אוהבת מגן שבו הילדים והתכנים בוגרים יותר (למרות שבכלל לא בטוח אם שם לא תהיה גננת אוהבת).מזכירה שבשנה שאחרי הוא יהיה כבר בגן ערייה ושם בטוח לא בוחרים גננת. אני פשוט רוצה מעבר חלק יותר לגן ערייה. האם אני טועה בכך שאני מעבירה את בני ל"יותר מדי" גנים, ולא משאירה אותו בחממה?

לפי דעתי זה תלוי מאוד באופי הילד. יש ילדים שאם תשאירי אותם עוד שנה בחממה הזו זה רק יחזק אותם ויתן להם יותר ביטחון ויש ילדים שדווקא להיפתח לגן גדול וההתמודדות עם הילדים זה מה שיתן להם יותר בטחון. למרות שבגדול הבטחון (לדעתי) בא מהבית והסביבה זה "אקסטרה" בהשפעה. מנסיוני את בני הגדול הכנסתי לגן גדול ובדיעבד הייתי צריכה למצוא לו מסגרת יותר קטנה ועוטפת אבל היום הוא כבר עולה לגן חובה והוא בסדר גמור מבחינה חברתית ובטחון. את בני הקטן הכנסתי ישר לגן גדול מתוך הבנה שזה מה שמתאים לו. ילדיי מאוד שונים ולקטן מתאים כל ה"אקשן" בגן גדול. לכן זה מאוד תלוי בילד. כמובן שיש עוד המון דברים שצריך לקחת בחשבון אבל לדעתי זה העיקר. בהצלחה.

שלום, קוראים לי טל אני בת 16, בינואר 17. בקצרה אני אכתוב. מאז גיל 12 בערך (כשהגעתי לכיתה ז') התחלתי לדמיין יותר מידיי, להכניס עצמי למצבים מוזרים. אני לא ילדה חולמנית, ואני תלמידה טובה, אבל אם אני מתחילה לחשוב על מצב כלשהו, אני נכנסת אליו וברוב הפעמים משקיעה עליו יותר מידי מחשבה, ואני אהיה תקועה בו למשך כמה דקות.... מה שמוזר זה שהמצבים האלה שאני מדמיינת די משמחים אותי, הם גורמים לי לחשוב הרבה.. בייחוד איך הייתי מתנהגת במצב מסוים. מה שאני מדמיינת כנראה לא באמת יקרה לי בחיים האמיתיים. אני לא מספרת לאף אחד וגם לא אספר, כי יחשבו שאני משוגעת חחח, אולי זה נכון ואני עוד לא יודעת :). בכל מקרה זה לא נראה לי גורם מסכן מכיוון שקל מאד לשלוט במחשבות האלה והן באות רק כשלא קורה משהו מיוחד, משעמם, כלומר הן אף פעם לא הפריעו לי בחיים שלי. המחשבות האלה בדרך כלל נוגעות לבצפר = מורים בעיקר... אני יודעת שזה נשמע מפגר אבל ככה זה... אם יש מורה שאני אוהבת (בתור בנאדם) ומעריכה אני יכולה לחשוב עליו הרבה. כמובן שזה עובר אחרי כל שנה (כאשר אני לא רואה יותר את הבן אדם ההזה). לפי מה שאני חושבת, המחשבות האלה נגרמות בגלל שאני ביישנית.. ואולי היו דברים שהייתי אומרת לאותו בנאדם אם הייתי מסוגלת ויכולה, אם לא הייתי ביישנית. אבל זה כבר עניין אחר. בכל מקרה רק רציתי לדעת אם העניין מוכר, ולדעתי הוא לא אז ההודעה הזאת היא גם לצורך פריקה... כי לא אמרתי את זה לאף אחד. בסך הכל אני ילדה רגילה די מאושרת מהחיים שלה. (אם זה עוזר ההורים שלי גרושים ואני גרה עם אמא... לא יודעת כל כך מה זה אבא). וזהו.. תודה רבה אם קראתם עד כאן, זה מאד חשוב לי, ואני אודה לכם מאד אם תענו ותעזרו לי. תודה!=]

אני גם ככה אני תמיד חושבת מה הייתי עושה אחרת דברים שאין לי אומץ לעשות. אני חושבת שזה נורמלי... אף פעם לא חשבתי על זה. מק4ווה שעזרתי לך(:

את לא היחידה ממשש לא.. ככה זההה מרוב שאתה רוצה שדברים יקרו אבל אין לך באמת אומץ לקיים אותם אתה מדמיין וחושבב מה יקרה אםם אני אהיהה בסיטואיה הזאת..D=

טל יקרה, אני שמחה על השיתוף שלך בפורום ומקווה שקיבלת תשובות מספקות, לפי התאור שלך מחשבות אלו לא מפריעות לך לתפקד כך שלא נראה כדבר מדאיג,בכל מקרה במידה ואת מרגישה צורך לפרוק דברים או מרגישה שהמחשבות קצת משתלטות עלייך תמיד יש לך אפשרות לפנות לעזרה מקצועית. בהצלחה בתיה בתיה

את יודעת אני אומנם גדולה ממך אבל אני שיא המדומיינת והמפנטזת. על הכללללללללללללללללל-הייתה תקופה גם בית סיפרית ז"א תקופת הביה"ס. אני לא מנתוקת מהמציאות אבל תיזהרי כי זה יכול להפריע לך בעתיד או גם בזמן הנוכחי . כי שיש פערים בין הדמיונות למציאות יש אכזבות חוסר סיפוק ו.אני יכולה לפרט מלא אז......תעסיקי את עצמך כמה שאפשר ובדברים שהכי קרובים לחייך האמייתים. בהצלחה ו...את נורמלית לחלוטין

גם אני אוהבת לדמיין מצבים מסויימים סיטואציות משונות לצור לעצמי תסריט בראש ואני בת 13.1 ולפי דעתי אין שום סיבה להתבייש בזה זה הראש שלך זה הדמיון שלך המקדש הפרטי שלך ומותר לך לעשות בו כל מה שבא לך. אם את רוצה לספר למיושהו ולא מעיזה לפי דעתי תכתבי את זה על דף כל דבר לא משנה מה, זה יוציא אותך ממהרגשה הזאת של חייבת לספר. וגם אני ביישנית ואני חושבת לעצמי מחשבות על איך הייתי מתמודדת עם זה וזה ומה הייתי אומרת לו וזה כיף ההרגשה הזאת ויכול להיות שאני לא הייתי מעיזה לעשות את זה בחיים אבל אפשר להשתדל. הרבה אנשים קוראים לזה בריחה המחשבות האלה ולא להתמודד עם המציאות אלא לברוח למקום אחר אם גם את חושבת שזה ככה זה מראה על חוסר ביטחון (בדוק הייתי אצל פסיכולוגית) תסמכי על עצמך תאמיני שמה שאת עשית ומה שאמרת בדימיון באמת יכול להיות כמה שזה קשה תתאמני תעמדי מול המראה ותתאמני תבקשי תמיכה מאמא שלך שאני בטוחה שהיא תתמוך בך. ואין מה לעשות ביישנית אז ביישנית או שתעבדי על זה או שתקבלי את זה לפי דעתי המחשבה על דברים מסויימים הקשורים באנשים או בדברים שאת רוצה להגיד הם הכנה למה שאת באמת רוצה להגיד את נשמעת בן אדם שקול ששוקל צעדים וזה טוב יכול להיות שאת ניפגעת אבל זה הכל עניין של לעבוד על זה. בקיצור הסוף לחפירות הארכיאוליוגיות העניין מוכר ואני מכירה הרבה אנשים כאלה זה לא מראה על שום דבר אחר חוץ מאופי. מקווה שעזרתי -שיר-

בני בן ה 10 צפה באתר פורנו כאשר אביו החרדי (חוזר בתשובה) תפס אותו עושה זאת. הילד , שלמד זאת לאחרונה מחבר, קיבל שטיפה של צעקות מאביו. לדיברי האב , השתמש במנגנון ההלם במטרה לגרום לידל הרתעה חזקה. אציין כי מדובר בילד רגיש מאש אשר חי בין העולם החרדי והחילוני אני חוששת כי תגובתו הקיצונית של האב תחרוט אצל הילד זיכרון שלילי בהקשר ליחסי מין ואף תגרום לפגיעה ברצון שלו להתנסות בזה או להנות מזה בעתיד אני חוששת להסביר לו את זה מהצד שלי כדי לו לגרום לו לבילבול ומסרים שונים . אך הייתי רוצה להסביר את זה בצורה יפה ולא טראומטית/אגרסיבית מה נכון לעשות כדי לא לבלבל את הילד שגם כך חי בשני עולמות אודה לתגובתך

אני בתור ילדה יודעת בטוח שרוב הילדים ביחוד בנים רואים את הסרטים האלו. אין מה לעשות זה מסקרן מאוד.תסבירי לו שמה שרואים שם זה מאוד רחוק מהמציאות ושזה מזעזע שאנשים מעלים לאינטרנט את הדבר שאמרו להיות הכי אישי. בעיקר תסבירי לו למה את לא רוצה שהוא יראה את זה.את יכולה גם להגיד לו שאם יש לו שאלות בנושא שיפנה אלייך מקווה שעזרתי(=

מיטל יקרה, ההסברה לילד:אתם צריכים להסביר לו שסירטי פונוגרפיה הם לא אמתיים.הם לא משקפים את המציאות,וגם הסרטים יכולים להשפיע והוא יכול לחשוב שכולם עושים את זה ככה. תגובת האבא:עכשיו ההורים תמיד מודאגים שהילדים לא יריאו סרטי פורנו בכלל התגובה של האבא היא תגובה הייתה פוגעת/מעליבה הטראומה שזה יגרום לילד זה ממש ענקית.צריכים להסביר לילד בקלות בלי צעקות/התצבניות . בנושא האחרון החבר של הילד:אתם צריכים לדבר עם ההורים של הילד שלימד את הבן שלכם ליראות את זה. אזהרה: תחסמו את האתרים של הפורנו !!! מאחר :)

היי אהוד כתבתי לך אבל אנ רואה שזה לא התעדכן. אני מרגישה שלבעלי נמאס מהריבים שלנו אף פעם לא הרגשתי ככה שהוא מתרחק מה עושים??

היי אהוד חשבתי מה אני יכולה לעשות כדי לא לריב עם בעלי כול הזמן.. אני חושבת שהרוב הריבים הם כשהוא מגיע מאוחר או יוצא מוקדם והעבודה בסדר העדפויות שלו ואני מבינה שהוא המפרנס...אני משתדלת שלא להגיד לו כל הזמן למה מתי אתה חוזר או למה אתה כל היום בפגישות. העניין הוא שהוא גם בבית אז תמיד עבודה וטלפונים ולימודים אוף אין לנו רגע יחד ושאני מתעצבנת על זה הוא מאיים שנמאס לו שאני לא מבינה...וכדומה. הוא רוצה שנלך לייעוץ זוגי...

בני הבכור בן 15.5 תלמיד טוב + לצערי מאז גילוי הפייסבוק ועוד כל מיני משחקי מחשב הוא שעות על המחשב כולל בזמן הלימודים . עם תחילת החופשה הוא ממשיך להיות שעות על המחשב וזה יכול להימשך עד לפנות בוקר . מדי פעם הוא יוצא לבילויים ואז מגיע בשעות מאוד מאוחרות וכשאנו כועסים טוען שרק אנחנו מתקשרים אליו ומגבילים אותו ואיננו סומכים עליו . השבוע לצערי בעלי החליט שאין עוד להישאר עד שעות מאוחרות במחשב וסגר את האינטרנט באחת בלילה . בני כעס והחל להרים את הקול ולהתחצף ולדבר לא יפה . רוב הכעס בדר"כ הוא כלפי אביו . הוא אפילו מים ידיים . אני רוצה עוד לציין שביום הוא ישן כל היום . כשאני מדברת עם בעלי ומציינת בפניו שכך זה אצל מתבגרים רבים בעיקר בחופשה . הוא טוען שהחינוך שלי אינו נכון . הבן הזה משתף אותי בהרבה דברים ולא את אביו . מה עושים ????

אבדוק איתו מקווה שיסכים . אני מקווה שאכן הגעתי לפורום הנכון .

היי תודה על היחס חבל שלא נוכל להפגש אבל זה המייל שלי [email protected] צרי קשר........מחכה

יש לי בת בת שנתיים ולשוה חודשים כבר שנה בגן ויש לה חבר בגילה שמציק לה: זורק עליה חול, מורחאותה באוכל, לוקח לה אוכל מהצלחת, מכה אותה, מושך בשער, נושך, אומר לה "מגעילה" . ההורים שלו אומרים שהוא אוהב אותה ורוצה להיפגש איתה גם בשעות אחהצ אנחנו מתלבטים מה לעשות איך להתמודד עם זה, מה לבקש מהצוות בגן. מה ההשפעה של חשיפה לאלימות בגיל הזה האם זה לא מסוכן לה, מה כדאי להגיד לה? האם אפשר להגיד לה לא לשחק איתו או לתת לה לבחור?

אני רוצה לדעת אם זה נורמלי שאני לא רוצה שאמא שלי תיהיה בבית היא פשוט מעצבנת אותי היא כזאת חטטנית ושתלטנית וחושבת שרק היא צודקת!!! ונגיד אם אני עוזרת לה נגיד מחזיקה לה את היאה כשהיא מטאטא היא היא אומרת"נו...מה יש את לא יכולה לסים במקום?!" או שהיא נכנסת לחדר שלי ומחליטה צריך סדר! "את זה פה את זה שם את זה לזרוק או לארון?" כאילו די! זה החדר שלי! או נגיד שאני רואה טלויזה פתאום היא עוברת"מה הוא עושה?" ואני לא שומעת אז אני לא עונה ואז היא אומרת "מה יש את לא יכולה לענות?!" האם זה נורמלי דאני מתעצבנת מזה אני כבר לא יכולה יותר..

חסויה יקרה, ראשית אשמח לדעת בת כמה את? שנית את מתארת מצבים בהם נראה שיש הרבה אי הבנה בין אמך לבינך, נראה שאמך מרגישה שאת עושה לה דווקא, כשמבחינתך לא הייתה כוונה כזאת,מצבים של אי הבנה קורים יותר כאשר יש מתח בין הצדדים, מצב שנראה לי שמתאר נכון את המצב שלכם.הדבר הנכון לעשות הוא לשוחח ולבנות מחדש את החיים המשותפים, שיחה שתאפשר לך להגיד מה מפריע לך ביחסים ושאמך תוכל להגיד לך מה הדברים שהם קווים אדומים מבחינתה. זכרי לא חשוב כמה אמך מעצבנת, היא לא עושה זו בכוונה! בהצלחה בתיה

אני בת 13 וכבר דיברנו אבל אז היא אומרת לי"מה אני המשרתת שלך?! את גם בבית הזה!" ואין לי מה להגיד לה היא צודקת אבל היא לא מתחשבת... ועכשיו הם בחופשה ופשוט כיף לי בבית!!! אבל עצווב לי שאני מרגישה ככה..

שלום רב. בתי הבכורה בת 3 וחצי בקרוב. לפני חצי שנה נולד לה אח. גלי היתה תמיד ילדה נהדרת ומאוד קשובה (לא אוהבת את המילה ממושמעת...) כשנולד גיא היתה לה תקופת משבר שהתבטאה בעיקר בלא רוצה וטנטרומים הראשונים בחייה. הללו חלפו מהר מאוד. לאחרונה שוב החלה התנהגות בעייתית. יתכן כי סביב הפיכתו של גיא לתינוק פעיל ותקשורתי יותר ואולי גם עם סיום הגן בקרוב. ההתנהגות מותירה אותנו ההורים לראשונה מעט חסרי אונים. אתאר זאת כאילו נכנס בה הילד הרע. היא מקבלת פנים חתומות, לא עונה, או אומרת לא, על כל נושא אוילי. אני אומרת לה שהיא יכולה לבחור להמשיך בקו זה וללכת לחדר, או להשאר איתנו בטוב. היא בוחרת בחדר, לעיתים אף אומרת שהיא רוצה להיות "ילדה רעה" ומיד פורצת בבכי כבד. לרב אחרי דקות ספורות מבקשת לחזור לסלון באה ומבקשת סליחה. לאחרונה סיפור זה יכול לחזור מספר פעמים, ואז לסליחה אין ממש ערך. ניסיתי לתת לה סמיילי על המקרר בסוף כל יום טוב, וזה עבד לכמה ימים.... זיהינו שהתנהגות זו קוראת הרבה יותר כשאביה נוכח (יש לציין שאני דמות יותר סמכותית עבורה). אתמול אחרי שעתיים עם חזרה של טקס זה מספר פעמים פשוט הסברתי לה שהיא הולכת לישון ואין יותר סלון וסליחה. בכתב מעט ונרדמה. מה לעשות? אולי איננו נוהגים נכון? אשמח לכל הכוונה. עלי לציין שגלי ילדה מאוד רגישה, עמוסת נתינה ואהבה, ואינטיליגנטית באופן מאוד יוצא דופן. יחד עם זאת עקשנית ודעתנית ומאוד מדוייקת ברצונותיה מגיל מאוד צעיר.

היי, חוויתי בדיוק אותו הדבר גם עם תינוק וסיום גן ובאותם הגילאים. עצתי, מתוך נסיון. בלי עונשים ופרסים פשוט תאהבי אותה "אקסטרה". הרבה מחוות של אהבה חיבוקים נשיקות וחיזוקים מילולים (על דברים טובים שעושה גם הקטנים ביותר) והרבה הרבה סבלנות. זה פשוט עובר אחרי זמן מה. מבטיחה. לדעתי הם (גם שלך וגם שלי בזמנו..) בודקים עד כמה אפשר למתוח את הגבול ועדיין תשארי אמא שאוהבת אותי הכי (ורק?)בקיצור בודקים אותנו כל הזמן. אז הרבה הרבה סבלנות. זה קשה אני יודעת. אני הייתי משתגעת מההתעלמויות והלא רוצה. אבל באמת הסבלנות השתלמה וזה עבר. בהצלחה.

אין בניהם מועדף. שניהם אהובי לב מאירים. ואני בהחלט מקבלת שסיפור החדר אינו מוצלח כלל ועיקר. אהבה אני יכולה ורוצה להרעיף כמה שיותר. מצד שני לא יכולה לוותר כמון על דברים מהותיים כמו פיפי, מקלחת, צחצוח שיניים וכו'. מה לעשות אם היא נכנסת לעמדה של סירוב או שתיקה (סוג של פאסיב אגרסיב?)להתעלם? לחבק? לקחת אותה בעצמי לשרותים/שולחן אוכל/ מיטה וכו?

לפני יומיים הסתכלתי באיזה אתרים בתי בת ה 13 גולשת וראיתי שהיא צופה בסרטי פורנו לפי ההיסטורית חיפוש כבר שבועיים לפני שבוע נכנסתי לאמבטיה כשהיא בדיוק התקלחה והבנתי שהיא עשתה שימוש נוסף למברשת השיניים החשמלית, היא פשוט אוננה איתה היא לא שמה לב שראיתי מה היא עשתה והיא לא יודעת שאני ראיתי שהיא גולשת לאתרים של פורנו איני יודעת כיצד להגיב ומה לעשות? אני צריכה עזרה דחופה תודה

אור יקרה, ראשית דחוף ביותר לעשות חסימה לכל האתרים למבוגרים, יש כיום אפשרות כזאת, במקביל קחי את בתך לשיחה, פתחי לפניה את מה שאת יודעת(לגבי האתרים לא לגבי האוננות), דברי איתה על כך שמה שרואים בסרטים זה לא האמיתי(כל נושא האפקטים), פתחי לפניה את האפשרות שיכולה לשוחח איתך על שאלות שיש לה והפני אותה גם לספרות מקצועית (ממליצה על "המדריך הישראלי למתבגרים - טלי רוזין ודר עמוס בר). שתפי אותה בכך שאת חוסמת את האתרים בגלל שלדעתך הם היום מאוד פוגעים בה. לגבי האוננות זהו דבר טבעי ואין מה להתרגש מכך. בהצלחה בתיה

בתיה שלום,האם לאפשר לבחור בן 17 לעבור לישון אצל סבתא יותר ממספר לילות,המעבר נעשה בעקבות ויכוח בינו ובין הוריו .יודעת אני שעתה חופש אבל ההחלטה שלו נובעת מתוך כעס .מה לדעתך על הוריו לעשות ומה אני כסבתא שלו צריכה לומר או לעשות?

דבורה יקרה, ראשית הרשי לי להחמיא לך על הערנות שלך, שאלתך מאוד במקום שכן לפעמים סבים וסבתאות נוטים להנות מחיבת הנכד על חשבון ההורים, דבר שלא מיטיב עם אף צד. לגבי שאלתך, טוב שנכדך בחר להגיע אליך ולא לחבר, כך לפחות יש יותר פיקוח, עם זאת מה קורה עם ההורים איך הם מגיבים לכך שנתת מקום לבנם? האם הדבר נעשה בהסכמתם? אם כן,(כפי שאני מקווה),חשוב שתשוחחי עם נכדך תבהירי לו שביתך פתוח תמיד לפניו אך לא במקום בית הוריו, לכן חשוב לפתוח בשיחה עם ההורים כדי לסדר את הכעס. תעודדי אותו להכנס לשיחה כזו, נראה שהנכד סומך עלייך אם הגיע לביתך כמקום בטוח.החשוב ביותר בכל נושא זה הוא שלא תתקחי צעד בויכוח שלו עם הוריו. בהצלחה בתיה

שלום אני בן 14 ויש לי אימא שלא נותנת לי פרטיות כל דבר היא חייבת להיות מעורבת ושיש לי סודות היא תמיד מספר לאחים שלי ולאחותי והם תמיד צוחקים עלי וגם כשאני מבקש לא לספר היא תמיד מספרת אני מרגיש חנוק בלי פרטיות מה עלי לעשות?

אני ממש מבינה אותך תיראה מה אני עשיתי. אימא שלי ממש חטתנית והיא שואלת שאלות ממש מעצבנות פעם עניתי לה,ואז היא פעם פגעה באמון שלי וזהו!!!! לא עניתי לה על כלום רק דברים בסיסים.היא שאלה אותי מה קרה? ואמרתי לה שהיא פגעה באמון שלי ואני לא יכולה יותר. ומאז זה הישתנה... אם אמא שלך היא לא תיזום את השיחה תגיד שאתה רוצה לדבר איתה אבל את לא יכולה שהיא לא מתחשבת בך. תגיד לה שאם זה ימשיך כך אתה תרגיש שאתה לא תוכל לספר לה כלום. (כמובן תסביר לה מה שאתה מרגיש!) מקווה שעזרתי(=

מיכאל יקר, אתה מאוד צודק בצורך שלך בפרטיות, אתה כבר לא ילד קטן שצריך לספר לאמא הכל, יש דברים שזכותך לשמור אותם לעצמך, לפעמים להורים קשה לקלוט שהילד"הקטן" שלהם גדל והפך לנער שדורש(בצדק) קצת פרטיות, בעיקר עם מדובר בבן הזקונים. אמא שלך לא בכוונה מלחיצה אותך היא פשוט עדיין לא הבינה עד כמה גדלת... לכן חשוב שתיקח יוזמה ותקיים שיחה בוגרת עם אמא שלך, תשוחח איתה על הצורך בפרטיות שלך וכן על המצב הלא הוגן בו היא משתפת את אחיך בסודות שלך. נראה לי שבשיחה בוגרת אמא שלך תוכל להבין ולקבל את רגשותייך. בהצלחה בתיה

שלום, חיפשתי תשובות קודמות אך לא מצאתי משהו שמתאים לסיטואציה שלי... בתי בת ה- 5 לא אוהבת להפסיד. בכל פעם שיש משחק תחרותי בגן ואפילו בחוג הריקוד שלה והיא לא מנצחת היא פשוט בוכה ולא יכולה לקבל את העובדה שהפסידה ("רציתי לנצח..."). ניסיתי להסביר לה שפעם מנצחים ופעם מפסידים, הסברתי שגם כשהיא מנצחת זה אומר שהרבה אחרים הפסידו והם לא בוכים, ניסיתי להסביר שהעיקר ההנאה מהמשחק, ניסיתי להסביר שלא צריך לבכות בגלל ההפתעה למנצח כי היא גם ככה מקבלת הפתעות מאמא ואבא, הגננת (כך אמרה) ניסתה להסביר לה גם, הסברנו מה זה להפסיד בכבוד ושזה מאוד בוגר לדעת לעשות את זה וכו' וכו' וכלום. הילדה מפסידה וממררת בבכי. כרגע היא בגן פרטי ומפנק, אני חוששת מה יקרה בגן חובה - כבר לא יהיו כ"כ סבלניים. מה עושים???? תודה.

אמא יקרה, למיטב ידיעתי בגיל 5 עדיין לילדים אין מספיק כלים להתמודד עם תחרות ולכן ביתך מגיבה בצורה של בכי ומרירות. אני מאוד מתפלאה שהגננת מעמידה אותה במצבי תחרות כאלו שמביכים אותה.

תודה לשניכם על התגובה. חיבוקים נשיקות ואהבה רבה הם דבר נהדר וזה הדבר הראשון שהיא מקבלת...

בתי בת 10, פיטמה אחת שלה מעט גדולה (לפני כחודש שתיהן היו זהות), וכשנוגעים יש גולה קטנה וזה כואב. האם זהו הסימן שהחזה מתחיל להתפתח? האם זה תקין שרק בצד אחד , כרגע? תודה אמא

"אמא יקרה", התתפתחות של בני אדם היא בקצב שונה לגמרה. יכול להיות שביתך תיגדל עוד 2-3 שנים ואז הם היו זהות *חשוב לזכור שתמיד הגדול של הפטמות לא תמיד שווה..

אמא יקרה, אם הדבר מדאיג אותך אנא פני לרופא המטפל להוועצות בברכה בתיה קריגר

שלום. ביתי נולדה פגה. כיום היא בת 13, בריאה מאוד, אבל עם פחד גדול מזריקות וחיסונים. אני מעוניינת לחסן אותה נגד סרטן צוואר הרחם (גרדסיל). היא מעוניינת בכך, אבל מתחילה לבכות בכל פעם בה אנו קרבים למרפאה. מה ניתן לעשות?

אליה יקרה, לשאלתך מה ניתן לעשות, כדאי לברר עם בתך איך היא התמודדה והתגברה בפעמים אחרות שהייתה צריכה לקבל זריקות חיסון ובכלל (הרי זו לא פעם ראשונה שמקבלת חיסון). היות ומדובר בזריקת חיסו כדאי להעזר בניסיון העבר שלה. אם החרדה היא כל כך גדולה שפוגעת בבריאות שלה אז אפשר לעבור טיפול בנושא החרדה מזריקות. בהצלחה בתיה

שלום רב בעלי עומד בפני קבלת החלטה שיש לה השלכות ארוכות טווח, בעקבות הפליה של הוריו בינו לבין אחיו שלאחרונה הגיעה לשיאה בנושא הקשור לנחלה במושב. הנושא מאוד מורכב וסבוך ולכן לא ניתן לעלות אותו על הכתב, אבל בעלי הוא אדם מאוד שקול, עם רגליים על הקרקע, הוא פגוע מהוריו עד עמקי נשמתו ולא נראה שיוכל אי פעם לסלוח להם. ההחלטה שהוא עומד בפניה היא האם לנתק כל קשר עם משפחתו עם כל המשתמע מכך, הפחד שלו שזה יפגע בילדים שלנו אע"פ שהקשר בינם לבין הסבים הוא גם לא כ"כ הדוק וגם בקשר הזה קיימת הפליה מאוד בולטת. במידה והדברים הקשורים בנחלה לא יסתדרו, הוא יחליט לכאן או לכאן, הפגיעה שלהם בו קשה מנשוא לבעלי וקשה לי להאמין שהוא יוכל לשמור איתם על קשר במצב הנוכחי, האם זה כ"כ נורא לנתק קשר עם הורים? האם לדעתך זה עלול להזיק לילדינו? אני מאוד אודה לך אם תגיב להודעה שלי בהקדם. תודה ע.

אני בת 13 ואני פשוט לא מבינה את העולם הזה כבר! איך לילדים כיף להציק לאחרים? איך זה מצחיק אותם?איך ילדים מתלוננים על משהו ועושים אותו הדבר למישהו אחר? איך אנשים יכולים לצעוק "מוות לערבים"מבלי להכיר אחד מהם?איך אנשים עומדים ביום השואה ואחר כך עושים את אותה גזענות דוחה?איך אנשים עיוורים ולא רואים לאן הם הולכים?איך אנשים כול כך צבועים?

משהיא יקרה, אכן לא תמיד קל להבין מה שקורה בעולם, אך סבלנות עם הזמן אולי חלק מהדברים יתבהרו... בתיה

את צודקת..אבל לצערנו זה העולם.. אנשים פוגעים בלי לשים לב בכלל..לא אכפת להם מה התוצאות הרבה פעמים אנחנו בעצמנו פוגעים בבן אדן חשוב לנו ולא שמים לב.. ובנוגע לגיזענות..זה משו שהיה שיש ושתמיד יהיה.. אף אחד לא מוכן לקבל את השונה מימנו..מהיום בו זה התחיל עד עכשיו וזה לא רק ליהודים..זה לכולם! ואין משו שיפסיק את זה..אנשים עסוקים יותר מידי בעצמם ובדעות שלהם בשביל להבין שכולם אותו הדבר!

שלום וברכה, אשמח לשמוע כמה טיפים על הקניית הרגלים בכל התחומים. יש לי ילד בן חמש, ואני מרגישה תקועה איתו בנושא. בתודה!!

שלום. אולי אפשר לקרוא לזה הרגלי סדר. לדוג' הוא משאיר את חפציו האישיים בכל מקום מזדמן. כמו"כ הוא מתקשה לזרום עם השגרה של היומיום. לדוג'עלי לחזור ולבקש ממנו בכל בוקר כמה פעמים שיתלבש וכיו"ב. תודה על הרצון הכן לעזור

אז ככה אני בת 13 יש לי שתי בעיות עיקריות שמפריעות לי עכשיו. 1. כול החברות שלי מכירות בנים דרך הפייסבוק וכול מיני דרכים ונפגשות איתם ולי פשוט לא מצליח אני לא מכירה בנים ואני נלחצת מזה. 2.בכול פעם שאמא שלי נכנסת הביתה אני מרגישה שהיא מכניסה איתה לחץ,אני ממש לא אוהבת את הדרך חינוך שלה היא דביקי וקרצייה והיא לא מבינה מזה די תניחי לי... בכול פעם שאני מנסה להעיר לה על זה היא אומרת לי"תדברי אליי נורמלי!" ואני לא יודעת מה לעשות לא נעים לי ככה.

משהיא יקרה, לגבי בעיתך הראשונה,התשובה שיש לי היא מעצבנת קצת אך בכל זאת אגיד לך אותה, סבלנות...בסוף גם את תמצאי את הנער שיתאים לך... לגבי הבעיה עם אמא, שבי עם אמא, תסבירי לה מה קשה לך איתה ושאלי אותה מה קשה לה איתך, נראה לי ששיחה פתוחה ביניכן תוכל לקדם את שתיכן, זה אומנם לא יפתור את כל הבעיה ועדיין לפעמים תרגישי שהיא מעצבנת אותך, אך לפחות זה יאפשר לשתיכן קצת הבנה הדדית. בהצלחה בתיה

שלום בתיה! בתי בת ה-15 נוהגת להתחבר לבחורים ( בעיקר ערבים)באינטרנט והשיחות ביניהם בעלי אופי מיני.כמו כן כשהיא יוצאת, היא בד"כ מתחברת לבנים ולבסוף נשארת להתמזמז איתם.( אני מגלה את זה כי אני במעקב במחשב שלה ) היינו בטיפול אצל פסיכותרפיסטית כשנה ןחצי , שלמנו ים של כסף ללא הועיל . אנא עזרתך הדחופה , אנחנו אובדי עצות!

אורנה יקרה, כמה דברים שאת יכולה לעשות כדי לימנועה את הקשר: א'-לקחת למישהו שמבין במחשבים ושיחסום את המחשב מהאתרים/ או כל דבר אחר שהיא מתכתבת. ב'- לדבר איתה ולהסביר לה על הדברים שקראו עם ילדים\מתבגרים\נערים שהם יתכתבו עם ערבים. ג'- לברר מאיפה הילדים האלה (אזור מגורים) ד'-לקחת את כל הדברים שהיא מתכתבת (פלא/מחשב) ולעשות הגבלות. מקווה שעזרתי אחר :)

תודה על העצות , אין לה פלאפון ואנחנו בקשר עם ספק האינטרנט כדי לחסום את האתרים