פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
אני חוזרת אליך בעקבות ההתכתבות בינינו לפני כחודש אני מצטטת את אשר כתבת- "ערב טוב גל, נראה שאימך סבלה מכך שלא קיבלה מספיק מאביך. מצב זה יכול להביא גם אמא נהדרת לחוש תחושות של חולשה וקושי להעניק. בכלל תחושת החולשה בבית הוריך, ומות אחיך , מסמנים כולם את החולשה של כלל המשפחה. גם את מתארת את רגשות האשמה כמחלישים וכן את הקושי שלך לממש את עצמך כמורה במשרד החינוך או כמורה פרטית. זאת אומרת שלהיות חזק זה לא הכיוון של המשפחה שלך. בנוסף לכך, אחיך שהראה יכולות טובות כל כך והצליח, נפטר בגיל צעיר . כך שבהסטוריה של המשפחה , נראה לי שזה רשום שצריך להיזהר גם מהצלחות. מה דעתך?" איך הגעת למסקנה שצריך להיזהר גם מהצלחות וסימנת את המשפחה שלי כחלשה? אני לא יודעת איך לעבד את הדברים שכתבת. כי הם קשים לי מאוד. אני חושבת דוקא שאמא שלי כן חזקה תלוי איך מפרשים זאת; היא אומנם רוויה בעיות בריאותיות אבל למרות הכל מנסה להיות עצמאית ולא מתלוננת שלא יכולה. אבל נראה לי שאני בתוכי עמוק עמוק סופגת את הכאב הזה. מאז שכתבתי פה לאחרונה נכנסתי להיריון וגם התחושות הקשות שלי העמיקו, נראה שכאילו מחקתי את עצמי מהצלחות והפסיביות שלי ותחושות העצב כבשו את מקומם. חשבתי ללכת לאימון אישי לצורך קביעת מטרות ועשייה כי אחרת נראה לי שאשתגע מכל התחושות שלי. עוד נקודה שרציתי לציין ולא התייחסת אליה זו הבדידות שאני חשה. אין לי חברים קרובים רבים וקשה לי ליצור קשרים עם אנשים שאני כל כך מרוכזת בעצמי. כעקרון אני טיפוס די חברותי ואין לי בעיה להתחבר. קראתי כאן בפורום על מס' אמהות שיש להן תחושות דומות לשלי אחרי לידה. בשורה התחתונה רציתי להגיד שאולי פשוט סתם קוטרית פאסיבית או בעצם כל כך חלשה ריגשית שלא יכולה לזוז קדימה. אני כל הזמן שופטת את עצמי ורואה תמונות שחורות ונקודה נוספת זה אנשים אחרים שמצליחים בקריירה, הם גורמים לי רגשי נחיתות אדירים ואני רוצה לברוח מהם ולהתנתק כמה שיותר מהר וזה עצוב לי מאוד שאני מרגישה כך. איך לצאת מתוך כל המבוי הסתום הרגשי, הטכני ובכלל? אני פשוט קצת על סף ייאוש. תודה מעומק הלב גל
ערב טוב גל, חשוב שאנחנו ממשיכים להתכתב, עד שנמצא את הדרך הטובה ביותר עבורך להתקדם. חשבתי שהדברים שאת מעלה אותם מצדיקים טיפול פסיכולוגי יותר מאשר אימון. חשבתי שאולי טיפול קבוצתי יכול לקדם אותך הכי טוב, משום שהוא כולל גם את העזרה האישית בתוך קבוצה . מה דעתך? אהוד גלבוע.
מדוע אתה חושב שטיפול יותר מתאים לי מאשר אימון? מה זה טיפול קבוצתי וכיצד הוא נעשה? אני מאוד מודה לך על ההתיחסות הרצינית. תודה גל
שלום! אנחנו הורים לילד בן 4 ותינוק בן חודשיים ונמצאים כעת בשליחות בחו"ל. בנינו הגדול מתאפק מאוד בעשיית קקי. (יכול להיות שבוע עם התאפקות) כל היום הוא הולך ללא טיטול. הוא היה רגיל לעשות את הקקי בטיטול של הלילה וכעת כבר חודש הוא ישן ללא טיטול. אנו חשים כי הוא לא בשל לגמילה מטיטול לילה כי הוא קם כל בוקר רטוב (מפיפי) בנוסף עשיית הקקי מלווה בבכי וצרחות ולאחר סבל רב הוא עושה קקי בתחתונים ולא מוכן לעשות בסיר , בדרך כלל באמצע הלילה. אנו חשים שנושא זה מתסכל אותו ומתלבטים האם להחזיר את הטיטול בלילה לפחות עד שנקבל ייעוץ עד שנגיע לארץ (עוד כחודש) נשמח לתשובה בהקדם תודה רבה
רני שלום, טוב לקרוא , שגם בחו"ל מתיחסים לפורום. לגבי הבן בן ה 4. אכן , לדעתי חשוב לעשות הכל כדי להקל עליו עד שתגיעו לישראל ואז ללכת לאיש מקצוע שיעזור לכם. אהוד גלבוע.
ומקללת לעיתים ואומרת מילים לא יפות . אני עצמי מאוד פגיעה ממנה. בעלי מסביר לי שאני לא צריכה להיפגע . את לא ילדה קטנה . ובעלי אומרת לי שבגלל שיש לנו משקעים רבים תקופה של מעל 5 שנים . אז אני כן צריכה להיתיחס אליה כן לדבר איתה כאילו כלום לא קרא. אני כבר לא יודעת בדיוק איך עליי לנהוג .היתי רוצה שלב שלב שיענו לי עד כדי כך . בתי בת 16 והאמת לא דאגתי לגבולות לכן אני חושבת בגלל זה הבת מרשה לה להיתנהג אליי לא יפה. ולא לחשבו עליי .מה שאני לא עושה קונה לה עוד ועוד.טשום דבר היא אנטי נגדי . בלי חשבון . השאלה שלי איך אני יכולה לשנות את האוירה בבית איתה. האמת לי אישית יש לי המון כעסים עלאה ואני מלאה בכעס ממנה.ועצבנית בלב ממנה. וכנראה מה שהבת מבקשת ממני למשל להכין לה אוכל. דרך אגב רק הילדה רואה אותי מתי לא יהיה שעות. ישר כועסת עליי ע אני למשל במחשב ורק כרגע נכנסתי למחשב . ואני יגיד לה תיקחי לבד א את האוכל אז הבת מתחילה להגיד את אמא שלי ואת חיבת לדאוג לי . האמת קשה לי מאוד לווטר לה ולהתיחס אלאה. אז עד כדי כך היתי מנסה לברח מהבית העיקר לא להיות איתה כשהיא בבית .כי אני מיואשת מה עליי לעשות . ובעלי שוב אומר לי זה לא פיתרון לא להיות בבית ולברוח.
ערב טוב שרון, כמובן שאני מצטער מאוד שהבת שלך מדברת אליך בצורה לא מכבדת , מקללת ודורשת דברים. אני חושב שהתפקיד של האבא , לדאוג שהבת תדבר אלייך בצורה מכובדת. האבא , במקום זה, מסביר לך כל הזמן איפה את לא בסדר. זו טעות. הוא צריך לדאוג שהבת תתנהג בסדר אלייך. מה דעתך? אהוד גלבוע.
שלום רב - קורה לנו בבית משהו שאנחנו לא ממש יודעים איך להתמודד איתו. ילדנו בן 3, בן יחיד. זיהינו אצל הילד מעט גמגום, ושמענו שזה עשוי להיות קשור לפחד מאחד ההורים.אשתי שוחחה איתו על זה, והוא אמר שהוא מפחד מאבא (שזה אני) וכששאלה למה, הוא אמר שזה בגלל שאני "עושה פרצופים" (אין לי מושג למה הוא מתכוון). הייתי רוצה לומר שאני האבא המושלם אבל אני לא חושב שהוא סתם אומר. מעולם לא היתה אצלנו בבית אלימות פיזית ואנו משתדלים מאוד שלא להתווכח לידו. הוא ילד טוב, אינטליגנטי מאוד, ושמח. באופן כללי, אף פעם לא ראיתי סימנים פיזיים לפחד ממני, הוא מאוד שמח כשאני מגיע הביתה וקשה לו להפרד ממני כשאני לוקח אותו לגן. אני יכול להעיד על עצמי, כמה שאפשר, שאני משתדל לתת לו חופש לעשות כל העולה על רוחו כל עוד זה לא עובר גבולות הגיוניים של התנהגות כמו לשבור דברים וכו. אני גם תמיד אפעל בשיקול דעת ולא אשלול ממנו משהו ללא סיבה מוצקה. גם כשאעשה זאת, אם אני נאלץ לאיים זה תמיד יהיה משהו מוחשי ולא קיצוני (למשל כיבוי טלויזיה), אני מאוד משתדל לא לאיים במשהו קשה או משהו שאי אפשר לעמוד בו. עם זאת אשתי טוענת שאני מתייחס אליו לעתים בצורה בוגרת מידי כאילו הוא בן 15 ולא 3 וקצת. אני לתומי חושב שזה לחיוב אבל אולי אני טועה? אולי אני מפיל עליו אחריות שהיא גדולה מידי בשלב זה? בנוסף, לפני כשנה קרה מקרה שאולי השפיע. קרה משהו מאוד מסוכן אך הגעתי אליו בזמן, הרמתי אותו וצעקתי עליו מתוך חוסר שליטה. הוא התחיל לבכות ואף ברח לו פיפי מה שלא קרה לו אף פעם - המקרה היה טראומטי, בוודאי בשבילו וגם בשבילי. האם יכול להיות שיש לזה השפעה? או שפשוט אני מפספס משהו בהתנהגותי? מה עושים?
שלום וערב טוב סספורטס, מתוך הדברים שכתבת, אני מרגיש שאתה אב רגיש , איכפתי ואוהב . גמגום קורה לעיתים במהלך ההתפתחות של הילדים ונראה לי שכדאי לחכות עוד לפני שמסיקים מסקנות לגבי הסיבות לגימגום ולמשמעותו. בלי קשר לגמגום, אני בעד , ככל האפשר לא להתפרץ על הילדים , וכן לא לכעוס גם כאשר הם עושים טעות גדולה. כמובן שאי אפשר שלא לכעוס בכלל , אבל המטרה היא לנסות ולהמעיט ככל האפשר. בנוסף לכך, אני מציע גם לא לאיים . אם אתה חושב שצריך לשים גבולות , אז ניתן לשים אותם . איום מתקבל אצל הילדים כסוג של תוקפנות אפשרית. אהוד גלבוע.
שלום, לפניי מספר ימים הלכתי לריפוי בעיסוק עם ילדי בן הארבע, המפעילה נתנה לי טופס שהגננת של בני צריכה למלא עם כמה שאלות על תפקודו בגן, אחת התשובות באחד הסעיפים מטרידה אותי מאוד. שאלו במה הילד משחק בד"כ בגן, והתשובה הייתה בפריטי לבוש כמו כובעים וחצאיות. גם בבית הוא מתעסק עם פריטי לבוש ותחפושות. הייתי רוצה לדעת אם יש לזה קשר לנטיותיו המיניות של בני? בתי המתבגרת מנסה להרגיע אותי ואומרת שזה בסה"כ קשור לסקרנות בגיל שלו. אם היא צודקת?
שלום לך אורית, אני מסכים עם הבת שלך שאין צורך לדאוג. דרך אגב , מה חושב על המצב אביו של הילדים? אהוד גלבוע.
אני בן 16.5, בגיל 13 בערך הופיעו לי בהדרגה 2 גולות בפטמות. בהתחלה זה הפריע לי וכאב לי ולפי מה שקראת באינטרנט אז, הדבר נורמאלי ולא מפריע. אותן הגולות נשארו לי עד היום ובשלב מסוים הפסיקו לכאוב. היום, באופן מפתיע, חשתי כאב בינוני באחת הפטמות(פטמה ימנית), וכאשר נגעתי או לחצתי על הפטמה היא כאבה לי, גם בשכיבה היא כאבה, כמו כן , אני מרגיש שהצד הזה של הפטמה נפוח יותר מהשני. מה זה יכול להיות? הכאב מזכיר לי את הכאב שהיה לי כאשר הופיעו לי הגולות.
מתן יקר, הרפואה אינה התחום מומחיות שלי ועם זאת לדעתי כדאי שתפנה לרופא המטפל, חבל שתסבול כאב ודאגה מיותרים. בהצלחה בתיה
איך אני מתחילה שיחה עם אמא שלי לגבי יחסים בין בני זוג? אני בת 17 ויש לי חבר. אמא שלי בוטחת בו שלא יפגע בי ושיעשה לי רק טוב. אבל כששאלתי אותה אם הוא יכול להישאר לישון אצלי היא נתקפה בחרדה...אחרי מחשבה היא הסכימה אבל אמרה "זה לא אומר שאני מרשה לך לישון אצלו!". אני מבינה את הצד של אמא שלי וממה היא מפחדת, אבל היא לא כלכך מוכנה להבין שאני כבר בת 17 (אני אומרת כבר היא אומרת רק) ושאם ארצה שמשהו יקרה הוא יקרה ועדיף שהיא תדבר איתי על זה מאשר שאטעה ואפול. איך אני מדבר עם אמא שלי על יחסים, מבלי שהיא תסגר בטוחה ולא תדבר איתי ואיך אני לא מלחיצה אותה?
אליסון יקרה, הבעיה שהצגת פה היא בעיה שתמיד קוראת להורים שלא בוטחים בילד/ה שלהם. תנסי להסביר לאמא שלך שהוא בסדר ולא כמו כולם. אני מבין שאמא שלך מוטרדת וזה לגיטמי כי ההורים מפחדים שיקראה משהו רע. תנסי לדבר איתה ב 4 עיינים ותנסו איך שהו להשיב את הדברים ששני הצדדים היו מרוצים ולא היו בעוינות. מקווה שעזרתי, אחר
תיראי תגידי לה שאת מעריכה שהיא דוגאת לך ואת מבינה אותה,אבל בסופו של דבר זאת הבחירה שלך! תסבירי לה שהיא יכולה לסמוך עלייך ואת תפעילי את שיקול הדעת שלך.תגידי לה שביא צריכה ללמוד לשחרר.מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. בהצלחה מישהי
שלום אני בת 17 וחצי ופעם ראשונה קיבלתי מחזור בגיל 12 בערך ומאז המחזור לא סדיר מדוע זה קורה האם זה משהו חמור איך אפשר לטפל בזה מבקשת לעזור בהקדם
שלום לך, נראה לי שכדאי שתלכי לבדיקה גניקולוגית אצל רופא או רופאה. אני מקווה שהם יוכלו לעזור לך בהסדרת המחזור, כך שהוא לא יפריע לך כל כך. אהוד גלבוע.
הייי אני גרה בקריות ובני בן 4 חודשיים... ואת?? אשמח לקבל עצות איך להעביר את היום בכיף...
אני גרה במרכז הארץ. אשמח לשמוע ממך. אם את מעונינת תשאירי מייל ונהיה בקשר. אני לא חושבת שהמרחק מהווה מכשול בהכרות בינינו. ממתינה לתגובתך. כל טוב
היי קודם כול תודה רבה על התשובה המענינת שקיבלתי ועל הידיעה שיש לי מי שמבין מקשיב לי ואני יכולה לכתוב על זה. מאוד הייתי שמחה לקבל עזרה מהמשפחות שלנו אך הם גרים רחוק ומידי פעם אני נוסעת כדי לקבל עזרה או סתם נהנת מהנוכחות שלהם. החלטנו לעבור ליד המשפחה של בעלי כדי שאוכל לחזור לעבוד וכדי שלא אהיה לבד כול היום. חשוב לי לציין שלעולם לא הייתי ככה דכאונית ועצבנית שמחפשת כול היום אצל מי להיות כדי לא להעביר יום לבד עד שבעלי חוזר ואני ממש לא אוהבת את עצמי ככה... והריבים עם בעלי פשוט מתסכלים אותי לפני הלידה היה כול כך שונה ואני לא מבינה למה אני לא מצליחה להבין שזהו חיינו השתנו ואני חייבת לקבל את זה לא ידעתי שיהיה לי קשה כול כך לגדל ולהעסיק את הילד לי. אני רוצה להפסיק לצלצל לבעלי ולבכות לו ואני רוצה להפסיק להראות לו כמה קשה לי אלא ההפך שאני עצמאית ושהשתנתי ושאני לא משוגעת. ובקשר לאמהות שבחוץ אז אין לי ליד הבית בחורות צעירות או פארק שאני יכולה לשבת שם. ודווקא אני חברותית ולא קשה לי להתחבר לאנשים אבל לא מצאתי כאלה בסביבתי. סליחה על האורך פשוט מצאתי מקום שאני יכולה לתפרק וזה חשוב לי.אתה חושב שאצא מי זה מתישהו??? תודה רבה רבה!!!
אני מאוד אשמח להכירך. אני אמא לפעוטה ועוד תינוק בדרך. באיזה איזור את גרה? בן כמה התינוק שלך? ויקירתי, התחושות שלך כל כך מוכרות וכל כך מובנות אבל אוטוטו את חוזרת לעבודה ותשימי את התינוק בפעוטון ויהיה בסיידר. אשמח להקשיב לך וגם לתמוך. שיהיה לך כל טוב
גליה שלום וגם שלום לאמא שהגיבה. דבר ראשון תודה לאמא שהציעה את עצמה . הלוואי ומפגש ביניכן יתקיים. כמו שהאם הצעירה כתבה לך,אכן אלו תחושות מוכרות לנשים רבות שלפתע פתאום יוצאות ממעגל העבודה והחברה בעקבות לידה. אבל יכול להיות שיש כאן עוד נושא שלא עסקנו בו: התחרות למי טוב ולמי רע בין שני בני הזוג. לעיתים שני בני הזוג נכנסים למצב של תחרות למי טוב יותר , או למי רע יותר מהשני. כאשר את מטלפנת לבעלך ומשתפת אותו כמה קשה לך, למעשה את מודיעה לו שאת סובלת יותר ממנו. אולי את מודיעה לו שהוא אשם בכך שהוא לא דואג לך שיהיה לך טוב. המצב הזה יכול לבטא ולהראות את היתרון שלך עליו. למרות שאת יותר סובלת ממנו, את דואגת לבנכם המשותף והוא לא דואג לך. האם זה מדבר אל ליבך? אהוד גלבוע.
שלום יש לי ילדה עוד מעט בת 12. עשינו לה אבחון brc מכיון שהיא מתקשה בלימודים. לפי הבדיקה יש לה קושי קצת בקשב וריכוז, אבל יותר עניין מיומנויות למידה, חוסר ארגון. בבית היא מתנהלת אותו דבר. זורקת את הכל בחדר, בגדים, ספרים, נעליים, גרביים. הכל הפוך אצלה, תמיד משאירה דברים אחריה, חסרת סבלנות לנאמר לה וגם לשיעורי בית. אנחנו שלושה אנשים בבית עם בעיות של ארגון וקצת קשב וריכוז, אני, הבת והבן הגדול בן ה-16. אני מתכוונת לקחת אותה לאסטרטגיות למידה. אבל רציתי לדעת האם זה לא מאוחר מדי ל"חנך" אותה קצת ליותר סדר ונקיון בבית. יש לה עכשיו חודשיים שבהם אני רוצה לארגן אותה מחדש. איך אוכל לעשות זאת, האם יש "פטנטים" מסויימים לכך? אשמח לטיפים ולעצות. תודה אמא
שלום לך אמא, חשוב שאת רוצה לנסות לעזור לבתך עם חוסר האירגון ואי הסדר שלה. כמובן שזה לא מאוחר, בכל גיל ניתן לעזור בתחום הזה. דרכים לעזור לה יכולות להיות , דבר ראשון בלי כעס. בלי ביקורת עליה ובלי אמירות שליליות על האופי שלה ועל הבעיות שלה. אני חושב שאם תודיעי לה את הימים והשעות שבהן אתן תסדרנה את החדר שלה, או חדרים נוספים בבית,זה יכול לעזור לה. אני מציע לעשות את עבודת הסידור איתה ביחד , גם אם היא עושה את החלק הקטן בעבודה. אהוד גלבוע.
שלום. יש לי שני ילדים קטנים (שלוש ושנה וחצי). אמי עוזרת לי מאוד בטיפול בילדים. הבעייה היא שאני לא מסתדרת עם אמי. פעם היינו בקשר מצויין, ממש כמו חברות. אבל כשילדתי את הילדים הכל התדרדר. לדעתי, זה נובע מן העובדה שאמי לא מכבדת אותי כאמא. אם אני מבקשת ממנה להתנהג בצורה מסויימת עם הילדים במקרה הטוב היא מגיבה בתקיפה כלפיי: "את עושה בדיוק אותו הדבר" וכד'. ברב הפעמים היא פשוט לא מקשיבה לי. נסיונות לשוחח איתה על הענייו עלו בתוהו. היא לא מסוגלת להקשיב בכלל, לרב קוטעת את השיחה באמצע ומעוניינת להקשיב רק לעצמה, והיא אוהבת לדבר והרבה...דבר נוסף הוא חוסר אמון. היא אומרת לי שעשתה דבר מסויים ובדיעבד, גיליתי לא פעם שעשתה דבר אחר לחלוטין, המנוגד להשקפת עולמי. כששאלתי אותה לגביי העניין, תמיד הכחישה. היא גם לא פעם פוגעת בילדים ונוהגת להעביר עליהם ביקורת, שאינה מקובלת עלי, מתוך "השקפתה" כי כך הילד ישפר את התנהגותו. אני אינני אשת מקצוע אך לדעתי לומר לילד בן שלוש שהוא "אדם ללא נתינה" זה דבר מזעזע. המצב הגיע לכך שלא רציתי את עזרתה כלל, אך לצערי מצבי הכלכלי אינו מאפשר לעשות זאת כרגע. יתרה מכך, בקרוב אעבור לגור איתה לכמה חודשים ואין לי ברירה אחרת כרגע. אני טרודה ומדוכאת מזה. כואב לי מאוד שהמצב הגיע לידי כך ואני חסרת אונים. ניסיתי עשרות פעמים לבקש יפה, לדבר אך שום דבר לא עזר. היו פיצוצים, ריבים והכל חוזר חלילה. היא בשלה והיא רואה אך ורק את עצמה. מצד שני, היא אדם מקסים וטוב לב הילדים מאוד אוהבים אותה אך אני מרגישה שהיא לא מכבדת אותי ממש כך. איך לדעתך אפשר לפתור את הבעיה? תודה רבה.
ערב טוב לך, לדעתי אמך , מרגישה את החולשה שבה את נמצאת ולכן היא לא מכבדת את הבקשה שלך. החולשה שלך מתבטאת בכך שאת אמורה לעבור לגור לביתה בעוד כמה חודשים. יש תקופות שאנחנו מרגישים חולשה ואנחנו עושים הכל כדי לנסות להקטין את הפגיעה של החולשה בחיינו . ביחד עם זאת , אנחנו מודעים שאנחנו נמצאים בתקופת חולשה וכי אנחנו נפגעים. לאחר שתחזרי לביתך, אני מציע לך לצמצם את הביקורים של אימך בביתך עד שהיא תבין שהיא יכולה להתיחס לילדים שלך, רק כפי שאת ובעלך מבקשים. בינתיים, אני לא רואה דרך שאת לא תסבלי ממנה. אולי רק תוכלי להתנחם שהתחשלת ונעשית חזקה יותר. אהוד גלבוע.
שלום אני בן 15 עוד חודש 16 ואיבר במין שלי הוא 9 ס"מ כשהוא עומד?יש סיכוי שהוא עוד יגדל? הלכתי לרופאה לפני איזה שנה או שנתיים והיא אמרה שזה יגדל בקרוב אבל זה לא גדל אני מפחד שיש אצלי משהו לא בסדר מפני שאני לא אוכל פירות וירקות (לפעמים קצת סלט)(חלק באינטרנט אומרים שכן וחלק לא אז העדפתי ללכת לפורום רפואי.)
שמעון היקר, יכול להיות שחסר ללך ויטמנים רק האיברים בגופנו צריכים את אבות המזון כולל הכול(ויטמנים,שומנים,חלבונים,פחממות...) תנסה לאכול כמה שאתה יכול ויטמנים וגם כולם גדלים בקצב אחר. יכול להיות שעוד כמה שנים זה יגדל לך יותר.. מקווה שעזרתי, אחר
שמעון יקר, מצטערת אך אינני מומחית בנושא זה, אם אתה מאוד מודאג כדאי לפנות שוב לרופא המטפל. בהצלחה בתיה
שלום, אתחיל בכך שאני בחור נורמטיבי נשואי לאישתי 3 שנים ועם ילד בן שנתיים בקרוב. בזמן האחרון התגברו בעיות בקשר אשר חלקם קשורים ביחסי מין וחלקם בהסכמות על חינוך הילדה (נראה לי שמרבית הזוגות סובלים מאותה בעיה). יחסי מין - אני רוצה היא הרבה פחות, לאחר הלידה מסתבר (לפחות כך אומרת לי) שלמרבית הנשים ישנה ירידה דרסטית בחשק לקיום יחסי מין, אני מקבל את זה אך עדיין מבקש ונתקל בסירוב (אם כך אין לי בעיה). הביעיה היא שגם באותם פעמים שאנו מקיימים יחסים זה ילווה בהתניות (אל תיגע לי פה אל תשחק איתי שם, לא את זה ולא את האחר) בתחילה לא יחסתי לכך חשיבות רבה אך עם הזמן זה הציק לי, במהלך קיום היחסים הראש לא תמיד חושב ואני שולח יד לחזה (מה שלא הכי חביב עליה) והיא מתעצבנת, בפעם האחרונה עוד לפני קיום יחסים היא ציינה שהיא לא רוצה שאגע לה בחזה ואם אני מתכוון לעשות כך אין טועם לקיים יחסים. בנקודה זו הפסקתי לעשות כל פעולה ולא המשכתי לקיים יחסים. הכעס שהיה לי לא מאפשר לי לקיים איתה יחסים למעלה מ 10 ימים למרות שהיא התנצלה וביקשה לקיים יחסים, זןו פשוט לא הפעם הראשונה שאני מקבל סנקציות לפני קיום יחסים ובמקרה זה זה היה 3 פעמים יום אחרי יום ברצף (כל פעם סנקציה אחרת) ובכל אחד מהמקרים הבהרתי שאיני מוכן לקיים יחסים עם סנקציות (אני יודע שתשאלו מה הם אך הם כולן כמו "אל תגע לי בחזה") חינוך הילד - משום מה זה ברור לה שחינוך הילד הינו אחריות בלעדית שלה למרות שאני תורם את חלקי לגידולו באופן שוטף ומלא לא פחות ממנה. כאשר אני מנסה לחנך אותו בכל דרך שהיא זה לא מקובל כל המקרה הקצין במהלך אותם 10 ימים בהם לא קוימו יחסים כאשר בישיבה על שולחן האוכל אישתי רצתה לתת לילד משהו לאכול והוא סרב בבוטות (ילד מה אצתם רוצים) הלאחר הסירוב השני היא צעקה שאינה מוכנה שיתנהג כך ושיפסיק, הילד נעלב וכמעט פרץ בבכי. לאחר מספר רגעים היא שוב הציעה לו משהו לאכול והוא אמר שהוא ארוצה לרדת אז ללא מחשבה שניה (ילד מסרב לאכול בתוקף ורוצה לרדת ואציין שהוא גווע ברעב קודם לכן) הורדתי אותו מהשולחן (כנראה שרצה לאכול אבל דברים אחרים) ואז הילד פרץ בבכי, תגובת אישתי לא איחרה לבוא בצורת -תראה מה עשיתה לילד עכישו הוא היסטרי בגללך למה הורדתה אותו ואז בשקט סיננה אתה לא נורמאלי. אציין שהייתי רגוע כשהורדתי את הילד ללא צעקות לא בכוח פשוט להוריד אותו, נורא נעלבתי מתוגבתה מכייוון שלטעמי הילד היה בהסטריה בגלל הצעקות המקדימות שלה ובכלל מהדרך שהגיבה כאילו ברגע שאני עושה משהו זה בטוח לא נכון וכל מה שהיא עושה ללא יוצא מהכלל נכון. ועכשיו שאלתי, אני לא בטוח שאוכל להמשיך כך ולא בטוח שניתן לגשר על הפערים (בנושא יחסי המין), אין לי שום בעיה לא לקיים יחסים לזמן ממושך ואני יכול לספק את עצמי. איני בטוח שלהשאר במערכת היחסים הזו בריא לי ולה אך חושב על הילד שכל כך אוהב את שנינו במקרה שניפרד, מה עושים ? מה הצעד הכחם ומה הצעד הנכון לעשות? אני חסר עצות וחושש לעשות את הצעד הסופי ביחסים האלו ולהפרד. האם ניתן ומומלץ לקיים משק בית משותף אך לחיות כפרודים (פחות או יותר המצב ב שבועיים האחריונים שהיו קשים לי) כדי לא לפגוע בילד? תודה
שלום לך אדם רגיל, אכן השלב שבו נולד ילד, פרי אהבה , לזוג הוא שלב קשה בחיים של כל זוג. עכשו אתם אחראיים לנפש זעירה שתלויה לגמרי בשניכם. במצב הזה קורים שינויים רגשיים משמעותיים ובעקבות כך יש פגיעות אצל האיש או אצל האישה. אני ממליץ לך , דבר ראשון לקרוא את הספר שכתבתי שעוסק בנושאים שהעלית . שם הספר הוא 'זוגיות והורות - עקרון הדומיננטיות המתחלפת'. דבר שני , אני ממליץ לך שלא לחשוב על גירושין או פרידה. למעשה כל ההתנהגות של אשתך ,הדחייה אותך, הקושי שלה שתיגע במקום זה או אחר בגוף שלה, קשור בשינויים שהיא עברה בהריון, בלידה , בהנקה ובמקום הרגשי שיש לה עתה במשפחה . כל הנסיונות הללו לדחות אותך ולהגדיר אותך באופן שלילי נובעים בדרך כלל משום התחושה שלה שהיא אחראית בלעדית לבנכם המשותף. כמובן שזו טעות שלה , וחשוב לעזור לה להגיע למסקנה הנכונה, ששניכם אחראיים לתינוק שלכם. אין צורך לאיים עליה, ואין צורך לכעוס עליה , בגלל הטעויות שיש לה. מי שאמור לעזור לה לתקן את הטעויות שלה , זה אתה, ואם נחוץ גם ניתן להיעזר באיש מקצוע. הטעות שלך שאתה חושב על פרידה וגירושין במצב הזה , היא הטעות הגדולה ביותר, והיא גדולה יותר מכל הטעויות שאשתך עושה. היא מצביעה על חולשתך להתמודד עם הבעיות שיש אצל כל זוג ובין כל זוג הורים. אשמח לעזור לך להתחזק, ואם זה לא יספיק , נראה לי שחשוב שתלך, או שתלכו שניכם ליעוץ זוגי. אהוד גלבוע.
שלום רב. יש לי ילדה בת 7 התגרשתי לפני שנה וחצי ת הילדה מתפקדת מצויין בבית הספר ת רק שיש לה תגובות עצבניות כלפי הסביבה ת עונה בתוקפנות ת יש לה חרדןת כגון : מעליות, רציתי להתיעצ עם כדאילקחת אותה לטיםול מקצועי ץתודה
היי לבת זוגתי יש ילד בן 3. ילד מדהים, וחמוד וחייכן... אבל... 1. הוא מפחד ברמות קשות, הוא לא מסוגל להתנתק מאמא שלו,אם היא הולכת הוא בוכה (בכי של עצב כאילו ננטש).הוא כל הזמן מחפש אותה, גם אם הוא רואה אותה הוא שואל איפה היא. 2.אם מבקשים ממנו משהו שהוא לא לרוחו הוא בוכה את אותו הבכי הקורע לב (לדעתי זו דרך לקבל מה שהוא רוצה). 3.כמובן שאם הוא בוכה, אמא שלו לא עומדת בזה וישר רצה אליו ומרימה ומרגיעה אותו. 4. אם הוא מקבל מכה (ולו הקטנה ביותר) הוא בוכה וכמובן צריך שירימו אותו וירגיעו אותו. 5. הוא לא מסוגל להתרחק מאיתו בכלל (לא בגן שעשועים לא בבריכה) וזה מאוד וויזואלי ביחס לידלים אחרים בגילו. 6.הוא חוזר על כל משפט שנאמר 1000 פעם עד שהוא מקבל "אישור" לדבריו (באמת?כן?יפה...וכו..) 7.הוא בוכה בכי קורע לב או מתבכיין כמעט בכל דבר שקשור במשהו שלא מתאים לו, אוכל,צעצוע שהוא לא מקבל,מטלה שהוא לא רוצה לבצע, הרגשה לא טובה (כואב הבטן,ראש,רגל...וכו...). איך מפסיקים את זה? אצל הילדים שלי התופעה הזו לא קיימת (כמובן שכל ילד הוא בפני עצמו) אבל אני פשוט חושב שהוא מפונק ברמות קשות. אני חושב שצריך להעמיד אותו יותר במקום ולא להסכים לבכי הזה ולהעיר כאשר הבכי הזה קורה ללא כל קשר. אתמול לדוגמא (הוא בתהליך גמילה מטיטול)שמנו אותו בשירותים שיעשה את צרכיו והוא באמת עשה פיפי אבל לא קקי (הוא לא עשה יומיים) אז אמרנו לא שימשיך לשבת עוד קצת ושינסה לעשות קקי, כמובן שהוא התחיל לבכות שקשה לו ושאין לו (בכי קורע לב) ואמא שלו ישר רצה אליו להרגיע אותו. מה לעשות ואיך הכי כדאי להתנהג
שלום לך יוסי, אתה מתאר בצורה מסודרת ומדויקת מאוד את המצב של הבן של בת זוגך. נראה לי שאתה מזהה את הקשיים שיש לה כאמא ואת הקשיים שיש לבן שלה עם העולם ועם אימו. השאלה האם הבכי הזה הוא דבר שצריך למנוע אותו בהיותו ביטוי של פינוק, או שאולי כדאי לנסות ולהבין מדוע מערכת היחסים הזו בין בת זוגך לבין בנה פועלת בצורה כזו? שאלה נוספת שעולה אצלי, היא מדוע בת זוגך לא רצת לכתוב את ההתלבטויות שלה לגבי הבן שלה? אולי אין לה התלבטויות, ואולי היא לא מזהה בעייה? אהוד גלבוע.
שלום אהוד טוב אני לא יודע אם על פי מה שאתה אומר האם זה שציינתי במדוייק זה טוב או לא. בכל מקרה בת זוגתי לא כתבה כי היא לא ממש רואה בזה בעיה ממשית (היא יודעת שזה לא בסדר אבל ממשיכה)כל שהיא בטענה שהילד קטן וזה ישתנה (קשה לה לעמוד בפני הבכי של הילד), ואני לא רואה את זה ככה כי יש לי 2 ילדים כמו שציינתי בני 4 ו 6 והם רחוקים שנות אור מההתנגות הזו (גם כשהיו קטנים יותר) ואני חושב שאם לא מטפלים בזה מוקדם יותר אז בשלב מאוחר יותר זה הופך וניהיה הרבה יותר קשה. אני חושב שמערכת היחסים בין בת זוגתי לבנה הוא כזה פשוט כי קל יותר בצורה כזו "להשתיק" מצבים (נוח יותר)מאשר להתעמת איתם.זו תופעה שקיימת אצל הרבה הורים ובגלל ה"פינוק" הזה בשלב מאוחר יותר הרבה יותר קשה להתמודד עם זה. אני לא חושב שצריך למנוע בכי. זו דרכם של ילדים להתבתא אבל מצד שני זה גם כלי כדי לקבל מה שרוצים. כשהם רואים שזה עובד אז למה לא להשתמש בזה. אני חושב שההורה צריך לקבוע את הכללים ולא הילדים. דעתם של הילדים חשובה מאוד אבל בסופו של דבר שלנו קובעת. השאלה שלי האם מתוך מה שכתבת אני צודק בדרך הפעולה שלי או לא. מה לדעתך הדרך הנכונה יותר לפעול במצבים שכאלה? תודה יוסי
בגלל שבתיה לא נמצאת אני אשמח אם מישהו אחר יכול לעזור לי.אם אני מתעצבנת על מישהי כי היא פגעה בי אני לא מראה לה את זה אבל מרגישה את זה בפנים וזה מטריף אותי זה מעלה לי עצבים ואני לא יכולה לעשות אם זה כלום גם אם מישהו פגעה בי אין לי אמון בה לא משנה מה ואני לא יודעת מה לעשות כי זה מפריע לי ואני רואה שאצל אחרים זה בקליל. מה אפשר לעשת?
מישהי יקרה, לא צריכים ליתיחס ולהיות פגיעים עכשיו זה לגיטמי שאת יתצבענת אליה בגלל שהיא פגע בך תנסי להראות לה שנפגעת מימנה ולא לעשות כיאלו לא קרה כלום. שלך, אחר
משהי יקרה, את מתארת מצב בו קשה לך להתמודד עם הפגיעות שלך, מה יקרה אם תגידי לחברותייך שנפגעת מהן? האם את חוששת שלא ירצו להיות חברות שלך? האם את חוששת להיות "לא בסדר"? מעניין מה את מרגישה אם האפשרות להגיד שנפגעת. בכל מקרה זכרי שכשאנו לא מדברים את הפגיעות שלנו בדרך כלל אנו מתנהגים אותה(יתכן ואת מתנהגת"פחות נחמדה" מול חברותייך) ואז החברות שלא יודעות מה קרה לך, אינן מבינות את השינוי בהתנהגותך, וכך ממשיכים לפגוע ולהפגע אחת מהשניה. האם תאור זה יכול להתאים למה שקורה לך עם חברותייך? כדאי מאוד לנסו לדבר כשאת נפגעת, ואם בכל זאת את מוצאת שקשה לך לדבר, כדאי להעזר באיש מקצוע. בהצלחה בתיה
שלום למומחים יש לי בעיה מציקה מאוד .. אני יפרט על כל מיני מצבים שבהם אני מרגיש שזה מציק לי . אז ככה : הבעיה שלי היא הרגשה של העולם מוזר והרגשת של דפיקות לב מואצות ולחץ פנימי וחולשה במקרים שאני נלחץ .. אינני מבין מדוע אני נלחץ מדברים ממש מוזרים לדוגמא : כשהייתי בבגרויות והתחלתי לענות על המבחן אני נלחצתי שאני לא יספיק לענות על השאלות ויקרה פתאום מצב שאני לא יידע כלום ופשוט אני יכשל בבגרות חס וחלילה ואז אני אחרי עשרים דקות ממש מתחיל להילחץ באמצע הבגרות ואני מרגיש פתאום דפיקות לב מואצות והרגשה של לחץ מוגבר וגם כמו הרגשת סחרור . ואני חייב לצאת באמצע הבגרות ולהירגע לשתות מים . ואז כשאני חוזר שוב ויושב שוב 20 דקות ועושה את הבגרות שוב קורה לי אותו המצב וזה ממש מטריד אותי . וישר כשאני יוצא מהבגרות פתאום זה נעלם ואני מרגיש רגיל . עוד נושא שמטריד בדרך כלל: לדוגמא אני נמצא בקניון המוני באנשים אני נלחץ כאילו מהסביבה למרות שאין לי מה להלחץ מהסביבה ופשוט אני נכנס ללחץ מסויים וקורה לי אותו המצב חום גוף והרגשה שאני מרחף כזה וחוסר יציבות . ראוי לציין כי הבעיה קוראת לי בדרך כלל שאני נמצא לבד שאני עם אנשים אני מרגיש את זה פחות אני מפחד שהבעיה נובעת מחוסר בטחון עצמי וזה תמיד קורה לי כשאני נמצא בסביבה מלאה באנשים הבעיה הזאת תוקפת אותי כש אני נמצא לבד ברחוב מטייל או כשאני נמצא ליד אנשים . אני ניסיתי לתאר את ההרגשה אשמח לתגובה ראוי לציין אני חושב שהבעיה נובעת מחוסר בטחון כי זה קורה לי בסביבה המונית מלאה באנשים כשאני עובר בקניון לדוגמא או ברחוב המוני באנשים אשמח לתשובה תודה רבה . (גיל 17 וחצי )
ראוי לציין שפתאום שאני יוצא לדוגמא מהקניון או מהכיתה או מהמקום המוני באנשים פתאום אני מרגיש טוב כאילו לא קרה כלום . אני חושב שהתוצאה נובעת מחוסר בטחון והרגשה של אי בטחון במקום הומה באנשים . השאלה איך מתגברים על מצב חוסר בטחון כזה ? כי אם בנות וחברים אין לי בעיה בחוסר בטחון אבל שאני בסביבה המונית באנשים זה מטריד אותי
אנונימי יקר, אתה מתאר התנהגות חרדתית ביותר, כדאי לפנות לעזרה מקצועית. חרדה ניתנת לטיפול, ועם הטיפול הנכון מהר מאוד תרגיש שינוי באיכות החיים שלך. בהצלחה בתיה
שלום מבקשת לקבל המלצה לגבי מטפל שיכול לעזור לביתי בחרדת מבחנים קשה שיש לה
שלום אורה , אני ממליץ לך על כל פסיכולוג או פסיכולוגית שגישתם הטיפולית היא קוגניטיבית בהביוריסטית. יש גם דרך נוספת שיתכן ויכולה לעזור והיא EMDR. זו גישה שמנסה לעזור אף בזמן קצר. באיזור מגורי, אני יודע על כמה פסיכולוגים שאני יכול להמליץ עליהם , אבל אינני יודע מהו איזור מגורייך. בהצלחה, אהוד גלבוע.
תודה רבה על ההתיחסות אני גרה בתל אביב שכונת רמת אביב ואשמח לדעת מהי שיטת EMDR אורה יניב
אז ככה כול הזמן שחברות ישנות אצלי ההורים מציקים לי ואחותי ואף פעם זה לא ככה נגיד הם רעבות אז אני הולכת למטבח בלילה ואמא שלי קמה ועצבנית ובאף בית זה לא ככה! אף פעם לא כיף לי שישנים אצלי.מה לעשות?
חסויה יקרה, יכול שההורים שלך לא מבינים שהחברות שלך הן חברות ולא רעות.. עכשיו את צריכה לדבר איתם ולהבין למה יש שיבוש.. שמח שאולי עזרתי, אחר שעוזר
חסויה יקרה, באמת לא נעים כשיש חברות וההורים עושים "פרצופים" לחברות, קשה להרגיש נוח לארח בצורה זו, ומאידך נראה שגם להורייך מצב זה אינו נוח, לכן החשוב ביותר שתשוחחי עם הורייך ותגיעו להסכמה בנושא החוקים של הבית, כל נושא אירוח ואוכל עם חברות, מה מבחינתם מקובל ומה קשה להם, ובמקביל תשתפי אותם איך את מרגישה עם הכעס שלהם.זכרי רק בדיבור ישיר תוכלו לעבור "מסוחה" זו. בהצלחה בתיה
שלום רב..ילדתי לפני 4 חודשיים ומאז אני מרגישה שקשה לי להסתגל למצב החדש בחודש הראשון הייתי ממש בחרדות ובדכאון כול הזמן שנישארתי לבד עם הילד אני יודעת שכמעט כול אישה לאחר לידה חווה סוג של דכאון אבל אני מרגישה שלי זה לא עובר אומנם לא כמו שהיה בהתחלה. אני עצבנית מאוד במיוחד כשהילד עייף ולא נרדם אני ובעלי רבים המון מאז הלידה בגלל שאני בוכה מכול דבר ומתעצבנת. אני עם הילד כול היום לבד וממש משעמם לי אני רוצה שיהיה לי כיף לגדל אותו הוא ילד מדהים!!! אני אוהבת אותו ואת בעלי אבל מרגישה סוג של מחנק שלא עובר מה עושים???? תודה רבה!
שלום לך גליה, תודה שכתבת לנו את המילים העמוקות והמרגשות ותיארת בצורה כל כך כנה את העולם שבו את חייה מאז לידת בנך לפני 4 חודשים. דבר ראשון , עשית את הצעד הראשון שזה לשתף אנשים בתחושות הקשות שלך. אני מציע לך כך להמשיך, כאן , שם ובכל מקום. בגני המשחקים ובשכונות, נמצאות אמהות במצבך שיצאו לחופשת לידה , מתוך החיים האינטנסיביים שלהן והן זקוקות אחת לשניה. בעבר כאשר חיינו במערות, הנשים שילדו היו מוקפות באהבה של נשים בוגרות, דודות, אמהות שלהן בנות צעירות שכולן ביחד עזרו לאמהות הצעירות לגדל את התינוקות. חשוב למצוא דרך לצאת מהבדידות הזו. בעלך לא יכול לעזור בעניין הזה, משום שהוא אמור להמשיך לפרנס את המשפחה. רגשות הלחץ שאותן את חווה , קשורים בדרך כלל לתחושת האחריות הרבה והעוצמתית שיש לאם כלפי התינוק הרגיש והשברירי שנמצא עתה באחריותה הבלעדית. גם כאן חשוב לקבל עזרה , מאמך , מהחמות - אם בעלך, אם מתאפשר, ואם הן לא יכולות לעזור, אז גם עזרה בשכר , או אפילו נערה שתוכל להגיע פעם בשבוע ולהסתובב עם התינוק כאשר את מנמנמת לך כדי לצבור כוחות , או עושה דברים שאת לא יכולה לעשות עם התינוק. חשוב לי לשמוע מה דעתך וכי נמשיך את התקשורת בינינו עד שתרגישי טוב יותר. אהוד גלבוע.
שלום רב.. אני אם לילדה בת 3 שנים. היא ילדה מאוד מוכשרת מלאת חיים חכמה ויש לה הרבה תכונות יפות וטובות אך בתקופה האחרונה וממש אחרי שנכנסה לגן התחילו להזדהות בה תופעות של כעס וקושי סבלנות וזה לאט לאט התגבר אצלה עד שהיא נהיית אלימה כלפי ילדים לא משנה באיזה גיל אפילו אם הם יותר גדולים.ואז היא התחילה גם לתת מכות ולהרביץ לכלם . עכשיו זה ממש מדאיג אותי ואין לי שום פתרון לבעיה הזאת .
שלום לאם המודאגת, את מתארת שהבעייה החלה עם הכניסה של הבת לגן .הייתי מציע לך לבדוק מה קורה שם בגן. האם מכים שם ילדים אחרים, האם הגננת מכה ילדים או מענישה . בנוסף לזה רציתי לשאול האם בביתכם יש ענישה דרך מכות? האם יש איומים על זה שילד יקבל מכה אם הוא יעשה משהו אסור? כמו כן חשוב לבדוק האם אח או אחות של הבת בגיל 3 אולי מכה אותה? אהוד גלבוע.
אני סיימתי עכשיו כיתה י"א, אני התחלתי לעבוד לאחרונה בבית קפה ויש שם אחראית משמרת בערך בת 25. לא יודעת למה אבל יוצא לי לחשוב עליה די הרבה ולחלום עליה די הרבה, היא יפה מאוד. לפעמים עולות לי בראש מחשבות מיניות עליה. מה אפשר לעשות?
חסוית יקרה, בגיל ההתבגרות אנו חושבים על זהותנו המינית. יכול להיות שאת רק סתם חושבת זה לא משהו רע .. מקווה שעזרתי, מאחר שעוזר
חסוית יקרה, כשאת שואלת מה אפשר לעשות, למה את מתכוונת? מה היית רוצה לעשות עם מחשבות אלה? אני מבינה שזו פעם ראשונה שמצאת את עצמך חושבת על בחורה אחרת בקונוטציה מינית, אני צודקת? ההמלצה שלי לא להבהל ולא לקפוץ לשום מסקנות על זהותך המינית. המשך עבודה נעימה, בתיה
בתי בת ה 5 וחצי מאוננת הרבה בבית. דבר זה מפריע לי מאוד. הילדה מאוננת מגיל צעיר (שנה וחצי)זה התחיל כשהיא ישבה לי על הרגל אח"כ עבר על הספה הסברתי לה שדבר זה עושים בפרטיות בחדר. כאשר היא הבינה זאת היא נכנסת לחדר שלנו (חדר ההורים)בדר"כ בשעות הצוהרים ומאוננת על קצה המיטה עד שהיא נרדמת. דבר זה מאוד מכעיס אותי קשה לי לראות זאת כל יום. בזמן משחק היא שוכבת על אחותה ומנסה לעשות זאת גם . היא לימדה את אחותה הגדולה בת ה 7 וחצי שגם התחילה לעשות כך וגם את אחותה הקטנה בת ה 3. כשאני רואה את זה אני ממש כועסת על הילדה ואמרת לה שהיא עושה משהו לא יפה - אני יודעת שצריך להתעלם אבל עד כמה? במיוחד שזה גורר גם את אחיותיה. האם הבעיה היא אצלי או אצל הילדה?
ערב טוב לאמא, הבעייה לא אצלך, הבעיה אצל הבת שלך , אבל השאלה איך עוזרים לה. בהתנהגות הזו היא לא מאפשרת לך לנהל ולחנך ולהוביל את הבית לפי ההבנה הבוגרת שלך שהיא נכונה. רציתי לשאול אותך מה חושב על כך האבא של הבנות? אהוד גלבוע.
האבא חושב כמוני בדיוק - גם אותו זה מכעיס. כשהוא רואה זאת הוא נכנס לחדר ואז היא מפסיקה או הוא קורא לי וכשאני נכנסת לחדר הילדה פשוט מפסיקה כי היא יודעת שאנחנו לא אוהבים את ההתנהגות הזו. כמו שכתבתי מקודם התנהגות זו בדר"כ פעם ביום בשעות הצהרים כאשר היא חוזרת מגן היא אוכלת ארוחת צהרים משחקת קצת והולכת לחדר- להיות עם עצמה. אותי זה מכעיס מאוד אני קוראת לה ומנסה לתת לה משימות אחרות היא מגיעה כאשר אני קוראת לה ואחרי כמה דקות שוב חוזרת לחדר. אתמול ראיתי גם את הגדולה וחשבתי שאני משתגעת... היא אף פעם לא היתה בכיוון בכלל. לא אמרתי לגדולה כלום. אני ממש לא יודעת מה לעשות איך להגיב עם הקטנה ואיך עם הגדולה אשמח לקבל עזרה ויעוץ.
תשמעי עם הילדה מאוננת מגיל שנה וחצי כנראה שיש לה בעיה
רציתי לברר אם יש בעייתיות לנסוע לניו זילנד לחודשיים לטיול קרוואן עם ילד בן 3 וחצי וילד בן 3 חודשים. אשמח לשמוע דעה מקצועית. תודה מראש
ערב טוב טל, שמח לשמוע שאתם עומדים לנסוע לניו זילאנד. מאחל לכם נסיעה טובה, תהנו ורק תזהרו בדרכים. כל השאר הוא חסר משמעות. אני רואה בכך רק טוב לכם ולילדים. אהוד גלבוע.
שהייתי קטנה הייתה לי אימא שמפנקת , ותמיד התייחסה עליי כילדה . עכשיו שגדלתי הרבה מהמשפחה שלי חושבים שאני טיפשה ולא יודעת כמעט כלום , ואני מתביישת להראות להם שאני לא אלא אני מתנהגת ככה מחוסר ביטחון . כולם אומרים שיש לי התנהגות של ילדה קטנה . אז מה ששומרים עליי מאוד השפיע להם במציאת קשרים חברתיים אני פוחדת להאמין שאני טיפשה כמו שהמשפחה שלי טוענת (לא בדרכים ישרות אלה עקיפות ). וגם להתנהג ככה מחוסר ביטחון. המשפחה שלי היא מאוד אוהבת הבעיה שהם רואים שאני לא עצמאית , לא מתנהגת כילדה לגילי . ואני לא מסוגלת להתנהג כילדה לגילי מחווסר ביטחון ומה זה שהאנשים שברגע שאני אומרת משהו בוגר מסתכלים עליי מוזר (כאילו אני מנסה להיות ) . ואני הולכת לפסיכולוג אבל זה לא ממש עוזר לי .
אנונמית יקרה, באיזה גיל את? עכשיו בגלל שפעם היית מפונקת אז הם חושבים שאת כמו פעם ולא גדלת יכול להיות שאת נותנת להם להראות להם שאת עצמאית . דברי עם הפסיכולג שלך על החוסר ביטחון וגם דברי עם משפחתך אשר שהם מורדים לך את הביטחון העצמאי. מקווה שעזרתי לך :) אחר
אנונימית יקרה, נשמע מהתאור שלך שאת עוברת תקופה לא פשוטה, היות ואת נמצאת כבר בטיפול מאוד כדאי לך לשוחח עם המטפל שלך על התחושות שלך עם עצמך ועם משפחתך, ייתכן ואף יהיה כדאי לעשות מפגש משותף עם הורייך והמטפל כדי שתוכלי להעביר להם את הרגשתך. החשוב ביותר הוא שלא תשארי לבד עם התחושות הקשות שלך. בהצלחה בתיה
שלום בני עוד מעט בן 16. לוקח ברצינות כנראה את גיל ההתבגרות ואיננו יודעים כיצד לנהוג עמו. בזמן האחרון מסתגר בחדרו, פספס הרבה ימי לימוד, להתכונן לבגרויות עשה טובה ולא תמיד למד גם אם דברנו לליבו. הוא בקושי אוכל משהו, בקושי מדבר איתנו. הוא רק מבקש שנרד ממנו והוא אחראי למעשיו וללמודיו. עלי לציין שהוא פעיל מאד בתנועה ומאד אוהב את זה, מאד אחראי שם מאד מקובל חברתית. עלי גם לציין שהיה 4 שנים בקבוצת ספורט וגם שם עזב השנה, לא מוכן להתעמל ולעשות ספורט, בקיצור כל מה שאנחנו מבקשים ממנו הוא עושה דווקא. האם להעניש אותו? איך לנהוג עמו? האם לעזוב אותו לנפשו? האם זו התנהגות נורמלית של מתבגר? אשמח לעזרה מהירה תודה
אמא יקרה, מתבגרים נוהגים להתנתק מההורים(לדבר פחות איתם), עם זאת את מתארת מצב בו בנך נכנס להתנהגות קיצונית של עזיבת הספורט שאהב, לא לאכול,לא להגיע לבית הספר..נקודה חיובית בכל תאוריך הוא שבנך נמצא בתנועה, מקובל חברתית ואף לוקח אחריות, אלו התנהגויות שנותנות קצת אור בכל התאור שלך(ללא נקודות אור אלו הייתי חוששת שבנך בדיכאון). לגבי שאלתך איך לנהוג בבנך, כדאי להזמין אותו לשיחה ברורה, מטרת שיחה זו היא לברר מה קורה איתו, האם יש משהו שמטריד אותו, מציק לו, להזכיר לו שאתם שם תמיד עבורו! חשוב להבהיר לו שאתם מבינים את הצורך שלו בעצמאות ולכן כל עוד הוא עומד בדרישות שלכם(לדוג להגיע בעיקביות לבי"ס), כל עוד הוא באמת מוכיח אחריות אתם "תרדו" ממנו אך ברגע שהוא מפספס, הוא צריך לדעת שאתם שוב "מטפסים" עליו, וזאת משום שאתם הוריו ואתם אוהבים ודואגים לו!השיחה צריכה להתנהל בצורה נעימה ועם הרבה רצון להקשיב לבנכם ועם זאת עם נקודות מאוד ברורות לגבי הדרישות שלכם. בהצלחה בתיה
בת 24 סבלה בילדותה מחרדות וקיבלה טיפול תרופתי יחד עם טיפול פסיכולוגי. היום חזרה ליטול שוב תרופות עקב לחץ וחרדות. יש לה חבר שאינו בריא וסובל בין היתר מדום נשימה. ההורים מוטרדים ואינם יודעים מה לעשות. חוששים שמא יום אחד תהיה איתו והוא לא יתעורר. מצד שני, חוששים מתגובתה לו יגידו לה שלקשר הזה אין סיכוי. מה עושים? נא עזרתכם. תודה ו
שלום להורים, מתוך הכתוב אני מבין שאתם ההורים של הבת שהיא בת 24. אני מבין שאתם חוששים לאפשרות שהיא תהיה בחרדה רבה יותר אם החבר שלך ימות עקב דום נשימה. אני חושב שבתכם נמצאת בגיל כזה שאתם כבר לא יכולים להגן עליה. אם היא תהיה בחרדה ותבקש את עזרתכם , נראה לי, שאז ניתן יהיה שתעזרו לה. האם הכיוון הזה מתאים לכם? אהוד גלבוע.
טראומה שעלולה ללוות לה למשך שנים.. האם ישנה דרך למנוע ממנה את הסבל הזה? גם בלי זה הילדה הזו סבלה וסובלת מספיק. גם ככה יש לה חרדות והיא נוטלת טיפול תרופתי. מה הפתרון הטוב ביותר? שבוע טוב.
מנסיוני, טיפול רגשי מקצועי לילדתכם יכול להקל עליכם במעמסת הדאגה והרצון להגן עליה.... מה שלא בטוח שאתם יכולים לעשות בשל גילה. באם תהיה מטופלת תוכלו גם אתם להרגיש שהפקדתם את ביטחונה אצל איש מקצוע. מאחלת לכם בהצלחה אליה סולימן http:www//suliman.co.il
ערב טוב להורים, אני מצטרף להצעה של אליה, כדאי שהיא תפנה לטיפול פסיכולוגי לצד הטיפול התרופתי שהיא מקבלת. אהוד גלבוע.
בוקר טוב אני בת 16, אני לא יכולה כבר לחיות ככה עם עצמי,אני יודעת שאני מגזימה אבל איך נפטרים מזה? אני אף פעם לא מרוצה מעצמי,אני תמיד רוצה להיות מה שאני לא, להיות הכי טובה מוקפת באנשים הכי טובים,אני לפעמים ממש מתוסכלת שלא השגתי הרבה דברים שרציתי ואני תמיד מנסה להראות לאחרים שאני הכי בסדר והכי מושלמת ואני לא מסוגלת לטעות למרות שזה קורה הרבה ואז אני מאוכזבת קצת מעצמי. כן יש בי את הרצון להיות פרפקט ואני מבזבזת את זמני הפנוי לחשוב כמה שאני מעפנה ולא יוצאת עם אף אחד למרות שיש לי חברות אבל אני רוצה המוון חברות ושכולם יזמינו אותי לצאת איתם אבל זה לא ככה ! ובגלל זה אני מוטרדת כ"כ. אני רק רוצה להיות שמחה בחלקי,מרוצה גם עם המועט שיש לי במקום להילחם בעצמי כל הזמן ובמלא לא להשיג כלום חוץ מרגשי נחיתות ולחץ. אני כל הזמן בררנית עם אנשים וחסרת ביטחון לידם,במקום להיות בטוחה בעצמי ורגועה,אני לא רוצה להיות בררנית כדי שלא יהיו בררנים גם לגבי.תעזרי לי בבקשה,אני באמת רוצה להשתנות..תודה
אנונימית יקרה, את מתארת מצב בלתי נסבל, מאוד קשה להיות כל הזמן עסוק במה שאתה לא במקום במה שאתה כן. לפי כתיבתך ניכר שאת נערה מאוד בוגרת ומודעת לעצמה, אין ספק שתוכלי להעזר רבות בטיפול, לכן אני מאוד ממליצה לך לפנות לעזרה אצל מטפל/ת שמתמחה בעבודה עם מתבגרים, נראה לי שמספר מפגשים טיפוליים יוכלו מאוד לעזור לך לצאת מהמצב המעצבן שאת נמצאת בו היום. בהצלחה, בתיה
ביתי הבכורה בת 13 והיא ממש בסדר בדרך כלל, אבל אין לה הרבה חברות יחסית, יש אחת קרובה אבל נראה לי שכשהיא בחברתה, היא מושפעת ונגררת אחריה - אתמול היא נשארתה ערה עד מאוחר (4 לפנות בוקר אתמול) וגם מתייחסת אל שאר בני במשפחה כפחות חשובים - כלומר - לעשות מטלה שלה בבית פחות חשוב (עד כדי התעלמות) מהחברה ורצונותיה כעסנו עליה על כך, ובתגובה נשארה גם היום עד מאוחר ערה (סתם, מעצמה, אני מקווה שלא היתה בטלפון מול החברה) גם לילה אחרי בקצור - איך להעמיד לה גבולות של זמנים וסדר עדיפות בלי לפגוע בחופש שיש לה סוף סוף ובחיי החברה שלה? לא אכפת לי שתלך לישון יותר מאוחר - אבל גג באחת, לא בחמש! ואני לא רוצה שתישן יותר מידי עם החברה הזו כי זה משפיע עליה מוזר
פאולה יקרה, מהכתוב לא כל כך הבנתי מה בתך עושה בשעות הלילה? האם היא במחשב? בטלפון?, חשוב ביותר שתבררי זאת, זכרי, בתך היא רק בת 13!. לגבי שאלתך על העמדת גבולות, נראה לי שהבעיה העיקרית היא המסר הכפול שאת מעבירה לבתך, מחד את טוענת שאת לא מעוניינת שבתך תיהיה ערה כל הלילה(את כותבת "גג עד אחת")מאידך את אומרת שאת לא רוצה לפגוע בחופש שלה במצבה החברתי,(את כותבת "עד שסוף סוף יש לה חופש"), גבולות הן מאוד חשובים אך מאוד קשה לשים גבולות אם לנו כהורים לא ברור מה הגבולות, מהן הגבולות שלך, פאולה?בררי מה באמת מטריד אותך עם בתך, ומה הגבולות שלך בנושא השינה, החברות, המחשב/טלפון, ורק אחרי שיהיה לך ברור תוכלי לשוחח עם בתך ולהודיע לה מה הם חוקי הבית! ברגע שלך יהיה מאוד ברור גם לבתך יהיה קל יותר לקבל גבולות אלו. בהצלחה בתיה
תודה על תשובתך, כתבתי לך בלילה, כשהייתי נסערת מהסיפור - ובאמת לא הבהרתי דיי את העניין - היא נשארה מאוחר בחדר שלה, עם חברה, והן פטפטו בלי סוף, לילה אח"כ היא גם הלכה לשיון מאוחר, וקראה עד שהצליחה להרדם (מחשב אני מרשה לה עד 11 בלילה בחופש), אחרי יומיים "לא מאופסים" דברתי איתה - האם זה נח לה (היא פספסה חגיגת בר מצווה בצהרי יום שישי כי לא קמה, וארוע אחר יום אחכ מאותה סיבה) כי לדעתי השעות הללו לא מתאימות לתוכניותיה, היא די הסכימה ולמחרת די הצליחה לאפס את שעות השינה שלה - רציתי להבהיר שאני יודעת מה היא עושה בלילות ועם מי, מה שאני לא יודעת זה איך לומר לה "די" כשהיא עוברת את הגבול - בדרך כלל היא עוברת אותו עם החברה ההיא השאלות שלך עוררו אותי לחשוב שבעצם מעולם לא הגדרתי גבולות ליליים (לא היה צורך עד החופש הזה), ואכן זה אולי לא ברור לה , אשוחח איתה ואבהיר לה למה אני מצפה, כך גם באשר להתנהגותה עם החברה - אני לא רוצה שתוותר עליה, אלא שתדע להגיד לה לא, והקשר איתה לא יבוא על חשבון המשפחה - זה נראה לי יותר ברור עכשיו - תודה!
שלום יש לי שני בנים בני 4.5 ו- 2.5 הם ידעו שאני בהריו והשבוע עשיתי גרידה בשבוע 19 מכיוון שלא היה דופק לעובר. אנחנו דתיים והילד הגדול יודע שהקב"ה הביא לנו את התינוק לבטן של אמא, השאלה היא האם אני יכולה להגיד לו שהקב"ה לקח אותו בחזרה לשמיים והוא יחזיר לנו אותו בפעם אחרת? מה להגיד לו? בינתיים הוא היה עסוק בזה שחזרתי אתמול מהבי"ח שהוא לא חיבק לי את הבטן אבל זה יגיע, ואני אצטרך להגיד לו. ומה לעשות עם הילד הקטן, גם לו להסביר? תודה
שבוע טוב רוני, לדעתי חשוב להגיד לשני בנייך מה קרה, וכי את עצובה על שההריון לא ימשיך, ובעזרת השם תוכלי להיות בקרוב פעם נוספת בהריון. הפלות , הן אירוע שקורה כמעט אצל כל אישה ולעיתים זה טוב יותר מלידה של תינוק חלש או תינוק עם מומים. בכל מקרה, אני משתתף בצערך. לגבי האם לאמר לבנים שאלוהים לקח את העובר, אני לא הייתי אומר את זה , אבל יתכן שבנושא הזה כדאי להתיעץ עם הרב שלך? מה דעתך? אהוד גלבוע.
שלום, לפני חודש וחצי ילדתי את ילדי השני, ילדתי השניה בת 4. אני נמצאת מהצהריים עם ילדי לבד ללא עזרה ולרוב בשעות הערב כמצופה ממוטטת. מנסה להגיע לשעות שיגרה אך קשה עם תינוק חדש להשיג שגרה במהרה. לצערי, פעמים לא מעטות מתסכול ועייפות אני מתפרצת בצעקות על בתי שהיא לרוב מקסימה ועוזרת באמת אמא קטנה. אחר כך מגיעות הסליחות אני מבקשת סליחה ממנה מסבירה לה שקשה לי וגם הורים עושים טעויות, היא עונה לי בחכמתה "אני לא מכירה אמהות שצועקות כמוך", אני כועסת על עצמי וחוששת על הנזקים שאני מעוללת לה ולבריאות הנפשית שלי. אני מנסה לנשום ולבקש ולהסביר לה שלא תתעקש ולא תרגיז אותי אבל היא עושה את זה בדיוק שאני לא יכולה לקום כאילו דווקא, בדיוק שאני מניקה ומנסה להרדים מתחילות ההתעקשויות ואז אני צורחת עד שהגרון שלי כואב. אני לא מצליחה בדרכי נועם להרגיע ולגרום לה להקשיב. מה לעשות, אני לא רוצה לאבד שליטה.
שבת שלום לך, לצערי , לצערך ולצער אמהות רבות, את לא לבד ב"סרט" הזה. אנחנו מוציאות אוויר על מי שלא מגיע לו, גם לי זה קורה, אותי לימדו לספור עד 10 לפני שאני צורח, לפעמים אני מצליחה, לפעמים לא, לי יש תאומים בני 3 וחצי, אז אצלי זה "בכפול", אם ייעצו לך כאן משהו נוסף אני אשמח ללמוד אהיה זאת שאנסה ליישם . בהצלחה,
שבת שלום למיכל ולשנידן, מצטער על התגובה המאוחרת. מסיבה כל שהיא לא הבחנתי בבקשה שלך , מיכל. שמחתי ששנידן ענתה בינתיים. אכן חודש וחצי לאחר הלידה, זה זמן שבה התקופה הקשה ביותר לאמהות שמגדלות את הילד השני או השלישי. הבת הגדולה זקוקה לך, ומצד שני התינוק זקוק לך יותר ממנה. למעשה שעות היום עוברות סביב לאורח החיים של התינוק. ההנקות והעירות והשינה , הכל פועל לפי התינוק וכך יוצא שהאחרים יוצאים מופסדים בכך שהאם לא יכולה להתיחס אליהם. המטרה של האמא בתקופה הזו היא להיות זמינה לתינוק בכל רגע שהוא זקוק לה. זו מטרה טובה ולפי שאת כותבת גם את רוצה לעשות זאת כך. חשוב אם כך , שכאשר את נמצאת עם התינוק , במיוחד בשעות אחר הצהריים, לתקופה הקריטית הזו של 3-4 חודשים ראשונים עם התינוק, יהיה עוד מישהו איתך בבית וכך יוכל להתיחס לבת הגדולה. זו יכולה להיות הסבתא מאחד הצדדים, זו יכולה להיות אחות של האמא או של האבא, זו יכולה להיות תלמידת בית ספר יסודי או תיכון. תמורת מעט מאוד כסף, כמו לביבי סיטר, היא תהיה איתך בבית , ותוכל לשחק עם הבת לידכם, להיענות לה לצרכיה וכך את , האמא , תוכלי להתמקד בתינוק. תוך כדי הזמן , כאשר הוא ישן או יהיה רגוע, גם את תוכלי להצטרף אליהן ולשחק או להתיחס . מה דעתך מיכל ומה דעתך שנידן? אהוד גלבוע.
לא חשבתי שזה יקרה, אבל מסתבר שאמא שלי ניסתה להתקשר לאבא שלי, כדי להגיד לו שהוא יחזור לדבר איתי. כדי שהוא יטרח לפטור אותה מעונשי ויקנה לי איזה דירה. אבל הוא נשלט ע"י המפלצת (לא יעזור כלום, זה שמה). לכן כשהמפלצת ענתה, אמא שלי ניתקה. מכיוון שהמספר לא חסוי (כמה אדיוטי..), המפלצת התקשרה בחזרה, ואני עניתי לשיחה, כי לא ידעתי שאמא שלי התקשרה לשם. וכך יצא שכמובן זיהיתי את הקול של המפלצת, ושאלתי אותה בעצבנות למה התקשרה. היא אמרה שחייגה כוכבית 42. ואני טרקתי לה את הטלפון בפרצוף כי זה מה שמגיע לה. אחר כך הסתבר שזה הגיע כמובן לאחות שלי, שהיא ואני כאמור במלחמת עולם. למרות שהיא התקשרה אלי ליום הולדת וטענה אחר כך שדיברתי יפה. זה מכיוון, שכשאני עושה את עצמי, לפעמים אני אפילו יכולה להיות נחמדה. (זה עובד גם על לקוחות). והיום היא שיחררה מידע לאמא שלי, שאבא שלי תלותי לחלוטין במפלצת, למרות שבפעם האחרונה שאני ראיתי אותו הוא כן היה מאופס, וכן יכל ללכת, וכן יכל להשתמש במחשב (רק כדי לבדוק את מצב חשבון הבנק..). היא טענה שהיא בעצמה לא יכולה להתקשר אליו מבלי שהשיחה תהיה על רמקול ליד המפלצת (אבל הרי הן חברות. אז מה הבעיה ?). שאחרי המריבה איתי אבא שלי רצה להתקשר אלי יום אחרי, אבל המפלצת מנעה ממנו. מה שכמובן מעלה את השאלה אם הוא במצב של חוסר אונים מוחלט - מה שאני חושבת שלא נכון. הרי הוא יכל לשלוח לי גם מייל. וגם יכול לקחת את הפלאפון שלו ולמצוא את המספר שלי ולהתקשר. אבל הכבוד מונע ממנו. שהוא הולך לפסיכולוג בגלל המריבה איתי (בחינם !!! למרות הכסף בבנק). שהמפלצת הולכת לפסיכולוג בגלל המריבה איתי (על חשבון הברון הנדבן הידוע - אבא שלי). ואיפה ?? ברחוב שלי !!! כדי שאני אראה אותה מסתובבת לי מול העיניים (מה שכבר קרה) ואחטוף קריזה. שאמא שלי הולכת לפסיכולוג בגלל שהמשפחה שלה מסוכסכת סוף. ועכשיו רוצים לשלוח גם אותי ואת אחותי לפסיכולוג לטיפול משפחתי. (חחחחח.....אם זה לא היה עצוב הייתי מתפוצצת מצחוק..). מזל שאח שלי בחו"ל. בסוף עוד יצא שהם יאשימו אותי החלאות. מה שכן, כבר שלושה חודשים כ-ו-ל-ם הולכים לפסיכולוגים אבל לא טורחים להתקשר אלי. למה ? כי הם רוצים שאני אמצמץ ראשונה. כי בעיניהם אני אשמה בהכל. כאמור אכן חלפו בי הרהורי התקפלות. אבל בסך הכל אבא שלי בישל לעצמו את הדייסה שלו (כמו שהוא תמיד אהב לומר עלי), ועכשיו הוא פשוט מקבל את העונש שלו. את מה שמגיע לו. ומצפה שאני אבוא להציל אותו מהייאוש. נשאלת השאלה, האם אני זאת שצריכה להכריז על הפסקת אש, או לתת להם לשחות במיץ המבאיש של עצמם עוד, נגיד, כמה שבועות או חודשים, עד שהם יתקפלו ? תודה :)
שבוע טוב מיכל, לצערי אני ממשיך להיות עיקבי, אני מציע לך למצמץ ראשונה ולהיות בקשר עם אביך. אני מבין שזה משפיל , אבל בכל זאת אני מציע שכך תעשי. אם יצא לא טוב, תספרי, ואם יצא טוב, אז גם כן. אהוד גלבוע.
שלום, אני בת 17.5 ולפני שנתיים היה לי חשש קטן לדיכאון וביקשתי פסיכולוגית, שהפנתה גם לפסיכיאטרית אבל ההרגשה עברה ופשוט חשבו שזה דבר שנובע מגיל התבגרות וגם אני הרגשתי ככה, שאני פשוט בן אדם שחי קצת לא נכון וגורמת לעצמי לדיכאונות האלו אבל תמיד מצאתי לדברים משמעות ואף פעם לא הרגשתי דיכאון קשה או כל דבר דומה, התגברתי על הכל ואמנם אף פעם לא הרגשתי שאני מגיעה למיצוי עצמי וגיבוש זהות נכון אבל ידעתי שאני בתהליך, פשוט הייתי ילדה מאוד פרפקציוניסטית וחסרת ביטחון (בנוסף לכך שיש לי הפרעות קשב וריכוז) ודווקא לאחרונה הביטחון העצמי הנמוך שלי עלה בצורה משמעותית והרגשתי טוב יחסית, אך לפני שבוע וחצי בערך התחילה לי הרגשה מוזרה כאילו שלא התעוררתי מאז והדבר קצת הפחיד אותי אבל תיפקדתי כרגיל ועדיין יכולתי לצאת ולדאוג לעצמי כמו שצריך וחשבתי שזה יחלוף, ואז לפני כמה ימים סיפרתי לחברה שלי שלאחרונה יש לי תחושות נורא מוזרות שהכל נראה לי כמו חלום ושום דבר לא קורה באמת ואני מרגישה כיאלו אני מתפקדת על אוטומט...וצריכה כל הזמן להעיר את עצמי, כאילו שאני מרגישה שיש לי איזה פקק בראש שזו הרגשה שמלחיצה אותי ולא נותנת לי לתפקד, ופתאום היא הכירה לי את המושג ''דה פרסונליזציה'' מאותו הרגע התחלתי לפחד בטירוף, חזרתי הבייתה וקראתי על זה באינטרנט וכל כך פחדתי שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי...אני לא יודעת אם זה זה אבל מאותו הרגע כבר לא בא לי לתפקד, ואני מרגישה את זה רק מחמיר...ואני מפחדת כל כך כל הזמן שזה לא יחלוף, כי הכל נראה כל כל מוזר וכל כך חסר משמעות ואני מתגעגעת לאופטימיות שהייתה לי, כי אני כבר לא זוכרת אותה...ואני מפחדת שזה לא יעבור! אני מפחדת שאין לי סיכוי! אני כן כרגע מתחילה טיפול אבל אני רק רוצה לשאול מה יהיה איתי?? אם אני באמת עם זה... יש לי סיכויים טובים לצאת מזה? אני לא רוצה להתפשר...אני רוצה לדעת אם יש לי סיכוי לחזור לחיים שהיו לי...אם זה קורה בדרך כלל...
וחשוב להזכיר שבנוסף להכל- כשאני יוצאת מהבית ורואה כמה הכל באמת זר לי אני הכי מפחדת, כי חברים שלי זרים לי פתאום, אפילו אני זרה! אני מרגישה כל כך מנותקת....ואני כל יום הולכת לישון ומתפללת לאלוהים שזה יעבור בבוקר, אני מרגישה כאילו אני בחלום... אפילו סיוט, מה הסיכויים שלי לצאת מזה??? וכמה זמן יקח???
אחת יקרה, אני רוצה להזמין אותך לראות מה קורה לך, מהרגע שחברה שלך נתנה לך "אבחון על מצבך", (חברה שאינה מתמצאת במקצוע האבחונים נכון?)את לקחת את "האבחון" של חברתך ונכנסת לתוך חרדה עצומה! אני רוצה להציע לך שתתחילי את הטיפול, תעזבי אבחנות ותני לעצמך את הקרדיט שאת יכולה להמשיך קדימה בחיים שאת רוצה לחיות, עשית זאת בעבר בהצלחה מרובה ואין סיבה שלא תצליחי גם הפעם! בהצלחה בתיה
אחרי שילדתי את התאומות שלי נתקפתי בפחד וחרדה שלא מוצאת להם הגדרה. אני כל כך קשורה לבנות שלי עד כדי כך שאני לא רוצה לעזוב אותם כשאני עסוקה או יש לי סידורים אצל מישהו אחר ובמיוחד ההורים של בעלי שמא הן יאהבו את האחיות של בעלי יותר ממני. אולי אני מגוחכת אבל אני שונאת אותם כי הם פגעו בי הרבה פעמים וגרמו לי לבכות ולשנוא את עצמי. אני רוצה שהבנות שלי יאהבו אותי יותר מכל אחד אחר ושיהיו קשורים רק אליי ואני נחושה בדעתי שלא לחזור לעבודה בכדי להישאר איתן יותר זמן שיכירו אותי ושיהיו תלויים בי. דרך אגב אני מוכנה למשל לעזוב אותן אצל הוריי אין לי חששות לגביהם הם היו איתי כל תקופת ההיריון ותמכו בי עד הסוף ואף פעם לא פגעו בי. אני לא יכולה להסביר עוד אבדו לי המילים אבל אני מודאגת .... מה עליי לעשות?????
שבוע טוב מרים, תינוקות אוהבים את ההורים שלהם הכי הרבה. ובמיוחד את האם. אין לך מה לחשוש. הכעס שלך כלפי חמותך וכלפי אחיות בעלך , הם דבר שאני מקווה שתוכלי לפתור. אהוד גלבוע.
שלום , יש לי תאומים בני שנה וחודש , במשך החודש באחרון בערך , אחד מהם מתחיל לצרוח עד שאני מרימה אותו , ואם אני מורידה אותו לרצפה הוא מעיף את הראש אחרונה או שהוא דופק את הראש ברצפה . זה 'קורה אם אני לוקחת לו משהו מהיד שאסור לו לקחת . מה עלי לעשות על מנת למנוע מצבים כאלו ? והאם עלי לומר לו "לא" כאשר הוא דופק את הראש בקיר או להתעלם מזה?
שבת שלום ענבל, חשוב מאוד לא לאפשר לתינוק שלך להכות עם הראש שלו ברצפה. ניתן לעשות זאת על ידי חיבוק ושמירה על הראש שלו שלא יזרוק אותו אחורה. אהוד גלבוע.
שלום. אני כותבת כי המצב בבית הגיע לפיצוץ. אחותי בת ה-18 בעוד חודשיים, נפרדה מהחבר ה1 שלה לפני כחודש לאחר שגילתה כי בגד בה. היא לקחה את הפרידה קשה ולא שיתפה אף אחד מבני המשפחה בסיבה שבגללה נפרדו. היא החליטה לחזור אליו ליומיים, ולאחר מכן שוב נפרדה ממנו. בפעם ה2 היא סיפרה לנו שהסיבה לפרידה היא כי הוא בגד בה. כולנו מאוד כעסנו וכאבנו בלב על התנהגות החבר כלפיה. יש לציין שכל בני המשפחה וגם חברותיה הרגישו בשינוי לרעה בהתנהגותה מאז שהם הכירו, היא הפכה ליותר אגואיסטית ואדישה כלפי המשפחה, מתעלמת מבקשות אימי שתעזור בבית אפילו בדברים קטנים, מתחצפת יותר ומשקרת המון לאמא שלי. כבר שבועיים שאחותי והחבר הקודם מדברים על בסיס יומיומי, היא החליטה שהיא סולחת לו ורוצה לחזור אליו. המצב מורכב מכיוון שהיה 'ריב' שבו החבר התחצף מאוד לאמא שלי ובאופן כללי כולם במשפחה מאוד נגד זה שאחותי תחזור אליו, ולא רק בגלל בעית האמון איתו, הוא מזלזל ומשקר גם להוריו ומדרדר את אחותי להתנהג כך. אימי מודעת לכך שהם מדברים אך אסרה עליה להפגש איתו ולחזור אליו מחשש שימשיך לפגוע בה ולדרדר אותה להתנהגות שלילית. היום אחותי נפגשה איתו ושיקרה שוב לאימי בנושא. כשאימי גילתה את השקר היא ביקשה מאחותי שתיקח בגדים ותצא מהבית ליומיים ותלך להיות אצל חברה ותחשוב על המשך דרכה. אמא שלי בשום אופן לא מוכנה לקבל את זה שאחותי מעוניינת לחזור להיות בקשר עם הבחור, ומנגד אחותי נחושה בדעתה שהם מאוהבים והוא מעד מעידה חד פעמית ושכעת הוא מטפל בעצמו. אני אובדת עצות ולא יודעת האם הכפייה של אמא שלי שהם לא יהיו בקשר זו הדרך הנכונה להחזיר אותה לתלם ולגמול אותה ממהתמרדויות ומהשקרים שהיא משקרת למשפחה. מצד שני אני מבינה את אימי שמנסה לגונן על אחותי מפני החבר שבאופן שאינו משתמע ל2 פנים מדרדר את אחותי להתנהגות שלילית (מאז שהם הכירו הוא לקח אותה להמון מסיבות ובין היתר בזמן שהיתה איתו היא השתכרה בצורה טראומטית וחמורה שעוד קשה לנו להתאושש ממנה, בנוסף שיקרה לנו על בסיס קבוע בכל ההתנהלות שלה...) אימי עובדת מאוד קשה משום שהיא אם חד הורית המפרנסת אותנו לבד ולכן כשהצעתי לה שילכו שתיהן לטיפול אצל פסיכולוג, ענתה לי שבקושי יש לה זמן לנשום וזה יהיה בעיתי כרגע...אנא עזרי בעצה מה הדבר הנכון לעשות כרגע? האם לנסות לשכנע את אימי שלא תוציא את אחותי מהבית ותיתן לה לבחור בעצמה האם לחזור לחבר שלה או האם ההתעקשות נכונה?
יעל יקרה, אני מבינה מהכתוב שאת האחות הבכורה, אני צודקת? אם כן, איך המערכת יחסים בינך לבין אחותך? את מתארת מצב מאוד מורכב שכן אחותך בת 18, ובגיל זה קשה מאוד לקבוע לה עם מי היא יכולה או לא להסתובב, עם זאת בהחלט חשוב שעדיין יהיו כללים מאוד ברורים בבית לגבי החוקים של הבית שאחותך מחויבת אליהם. לגבי שאלתך על התנהגות אמך, ישנה קצת בעיתיות שכן בהוצאת אחותך מהבית יש יותר סיכויים שתתחבר יותר לחבר שלה, לכן אני הייתי ממליצה להמנע מלהביע את ההתנגדות לחבר, וכן לא להוציא את אחותך מהבית, לא חיבים לאהוב את החבר ובהחלט אם ישנם התנהגויות פליליות יש להיות ערניים לכך, ולהתנהג בהתאם לחוק. הדבר החשוב ביותר הוא לדאוג כל הזמן להעביר את המסר לאחותך שאתן נמצאות שם בשבילה בכל מצוקה שלא תיהיה. חשוב שבמידה ואחותך תרגיש שטעתה בבחירתה, לא תרגיש שחוזרת הביתה עם "הזנב בין הרגליים" אלא שיכולה לחזור הביתה ותקבל שם תמיכה למצוקתה. המלצתך לאמך לפנות לטיפול משפחתי, היא במקום וישנם מרכזים עירוניים שהנם מאוד מסובסדים! בהצלחה בתיה
שלום, סוף הגעתי לפורום המתאים אני מקווה... אני גרושה טריה, יש לי שני ילדים ילדה בת 19 שחיה עם האבא, ובני בן 15 שחי איתי(ובחלק מהזמן הוא אצל האבא). היחסים עם הבת שלי גרועים מאוד כבר כמה שנים, כל מה שניסיתי לעשות לא עזר, הילדה עצמה דחפה לעניין הגירושין עקב דברים מזעזעים שראתה בבית, ובגלל שהיא בגירה החליטה לגור עם האבא, מסיבותיה שלה. שנתיים קודם לכן גרה אצל סבתא (אמא של אבא שלה) ושם הוסתה באופן מסיבי כלפי וכלפי משפחתי. היו בזמנו איומים מצידה שאבחר או היא או משפחתי, וכמובן שאפילו לא נתתי לזה אופציה לקרות . הילדה נלקחה בזמנו לטיפולים פסיכולוגים, ומאמנים אישיים למינהם אך ללא הועיל. הילדה שטלתנית מאוד ומאוד קשה להימצא בסביבתה בגלל המזג הלא יציב שלה במיוחד כלפיי. לפעמיים אחרי חודשיים מרובים של נתק ביננו, יש קרבה מסויימת, אך תמיד חוזרים לשיגרה ומשהו מתפוצץ ביננו, על הרקע של סכסוך משפחתי, שליטה , וכסף. אני מאוד אוהבת אותה אל אין זה סוד שאני קשורה הרבה יותר לבני שכן הוא נמצא איתי ברב שעות היום והשבוע, ויש לנו חוויות משותפות, אני מוצאת את עצמי לפעמים מצטערת אפילו שיש לי אותה היות והיא העבירה אותי חוויות מאוד קשות, אם זה להתפרץ על הורי, אחותי, האחיינים שלי, להסית אותי נגדם, ואף לפני כמה ימים לנהל איתי משא ומתן קשה ביותר בקשר לצוואה שלי (שאפילו לא כתבתי אותו עדיין), אני כבר מזמן ויתרתי על קשר טוב איתה היות והסרט הזה חוזר על עצמו שוב ושוב במשך שנים, וככל שהיא מתבגרת נהיה יותר קשה. עלי לציין שאין לה חברים, חבר, יציבות בצבא, ואף שורפת את קשריה המעטים עם האנשים הנותרים בחייה. מצב רוחה משתנה מהקצה לקצה, פעם היא צוחקת, ושניה אחרי זה בדיכאון . אין מצב לדבר עם אביה בעניין, כי הוא מאשים אותי שזה רק בגללי המצב הזה (מה שלא נכון). בעבר איימה שלא רוצה לחיות יותר, אבל לא הצלחתי לדבר עם אבא שלה שיקח אותה לעזרה באופן דחוף. הוא פשוט כמו כל החיים לא ראה עין בעין את אותו הדבר איתי. היום במקרה זהו יום הולדתה -22.6.10 ואין לי לא אומץ ולא חשק בגלל כל הדברים שנאמרו אפילו להתקשר אליה. עוד דבר קטן... הילדה לא בוחלת בשום אמצי על מנת לקלל ולתת כבוד מינימלי, פשוט אינני מרגישה אהבה אליה כרגע יותר בגלל כל ההתנהגות שלה כלפי, כלפי אחיה, כלפי משפחתי, ובכלל כלפי כל השקפת החיים שלה. אינני יכולה לקחת אותה בכח לטיפול או לרופא, היות והיא לא רוצה קשר איתי, ואבא שלה לא מדבר איתי. וחבל לנסות אפילו למרות שהוא יודע טוב מאוד את מצבה הנפשי ולא עושה כלום עם זה. אני פשוט מודאגת ומקווה שביום מין הימים הדברים אולי יראו אחרת. תודה רבה
ערב טוב שיר, אני מקווה שעוד תספיקי להתקשר לבת שלך ולאחל לה מזל טוב. למרות שהיא מקשה עלייך מאוד, אני חושב שאת לא אמורה להתרגז עליה משום שאני חושב שהיא סובלת והיא מוסתת. אני הייתי מציע לך להתחיל תהליך של חיזור איטי אחריה כאשר את לא כועסת עליה על הדברים המרגיזים שהיא עושה, ושמחה ומחזקת את כל הדברים ,או את התקופות שבהן טוב יחסית איתה מה דעתך? אהוד גלבוע
שלום אהוד שוחחנו לפני חודש כאן בפורום, בשבת האחרונה נסענו יחד אני ובן זוגי להביא את הילדים מגרושתו לסוף שבוע וכשהגענו פשוט גרושתו עשתה סקנדל ברחוב בפני הקטנים ובנוסף האשמות שאני צועקת עליהם ומענישה אותם וכשבן זוגי אמר לה תתבישי לך ורצה לשוחח אם הבן שהוא בן 6 ולשאול אותו ליד האם האם באמת אני צועקת וכועסת עליו אז היא הרימה אותו ועלתה הביתה כדי שהאב לא ישאל שאלות אני לא יודעת מה לעשות מפני שהזוגיות שלי מדהימה והילדים מדהימים וחבל שאמא הורסת את הילדים ומלמדת אותם לשקר הבן בסוף לא בא איתנו רק התאומים וכשהוא החזיר את התאומים היא שלחה אס אם אס ואמרה למה החברה שלך הענישה את הילדה והוא עד שלא היה ולא נברא דבר כזה הילדים בני 4 וחבל לי אליהם יכול להיות שהקטנים מפחדים מאמא שלהם וז הם מאשרים את מה שהיא אומרת? אבקש את עזרתך היא פשוט אישה לא חביבה בכלל איך פותרים בעיות מהסוג הזה יש טלפון שאני יכולה לפנות אליך ולהסביר יותר בהרחבה?
ביבי שלום, הסברת טוב מאוד את העניין. אני לא חושב שיש צורך גם בטלפון. לדעתי ,בעלך עושה טעות שהוא מדבר עם גרושתו. לדעתי הוא לא אמור לדבר איתה על כל נושא ולא חשוב מה היא אומרת או לא אומרת. ככל שהוא מתרגז הוא נותן לה יותר אפשרות להרגיש שהיא מצליחה לפגוע בכם. אהוד גלבוע.
אהוד בוקר אני מאוד מודה לך המשך יום טוב
אני חייבת את עזרתך אני ממש במצוקה עם אמי לגבי מצב שחוזר על עצמו כמעט אחת לשבוע. היא כל שבוע מתקשרת אלי כדי לבקש ממני לקחת את אחותי בת ה-13 שתישן אצלי וכשאני מסבירה לה שמאוד משעמם לה אצלי כי אין לה טלוויזיה, היא כועסת עלי. זה כבר ממש מעצבן וגורם לי להרגשת אי נוחות במשך כל היום. היה ברור לי שעכשיו כשהתחיל החופש הגדול היא תנסה "להפיל" עלי את אחותי ללא סוף כי אין לה בית ספר אז מבחינתה שהיא תשב אצלי בבית ימים על גבי ימים (כך היא גם עשתה שנה שעברה היא לא רצתה לבוא לקחת אותה) . בנוסף, היא גם מנדבת אותה לניקיונות. אמרתי שזה לא מסתדר כי באמת מאוד משעמם לה אצלי וזאת היא גם אמרה לאמי, עד שזאת האחרונה כביכול כועסת עלי שלא נוח לה אצלי. אמי לא מצליחה להבין שעכשיו יש לי משפחה (בעל וילד בן שנה) ואני לא לבד שאני יכולה להביא את סיוון אלי מתי שמתחשק לה כי גם לבעלי זה לא נוח כי אז אנחנו מוגבלים, ובנוסף, אחותי יושבת עם פרצוף דיכאוני בסלון שמראה על חוסר הנעימות של כולנו. אז זה הסיפור, אני זקוקה לעזרתך בדחיפות לפני שאני בסוף החופש הזה אני אמצא בבית הדין לגירושים. מה אני עושה? תודה רבה, מורן
ערב טוב מורן, אכן אמך טועה בכך שהיא מבקשת שאחותך תהיה אצלך. נראה לי שאמך עובדת בשעות היום וכך אחותך הקטנה נשארת לבד בבית ואמך מצאה פתרון שיהיה מישהו אחראי לה בשעות היום. לגבי זה שהיא משתעממת כי אין טלויזיה , את לא אחראית. היא יכולה להביא ספרים , לצייר או לעשות מה עולה על ראשה. אני מציע שלפני שבעלך מגיע הבייתה , היא תחזור לבית אמך. אני לא מציע שאחותך ואמך יגרמו לקשיים בחיי הנישואין שלכם. אהוד גלבוע.
שלום, ביתי בת ה-12 פוחדת מאוד ממחטים. העניין הוא שאני רוצה לתת לה את החיסון נגד סרטן צוואר הרחם (גרדסיל) שמומלץ לתת בגיל הזה. אני לא יודעת איך להסביר לה שלקבל סרטן צוואר הרחם מסוכן בהרבה מלקבל זריקה.
רווית יקרה, פני לרופא המטפל והעזרי בו לשם הסבר והרגעה. בהצלחה בתיה
שלום, בני בן ה 16 - בתקופה אחרונה החל אצלו פחד גדול מבחינות. הוא לא ישן לפני בחינה חשובה, נמצא בלחץ גדול. כל זה קרה אחרי שעד לפני שנתיים היה תלמיד מצטיין בכיתה , אך בעיקר שנה אחרונה חלה נסיגה די גדולה אצלו, כי הוא לא השקיע בלימודים. לעיתים קרובות לא הלך לבית הספר, רוב הזמן שיחק במחשב, סבל מחולשה. אגב עשינו בדיקה וגילינו שיש לו חוסר ברזל ו B12, הוא החל לקחת כדורים ונראה כאילו זה שיפר אצלו קצת את התפקוד. היום לפני הבחינות הוא מנסה להשקיע, אבל הבעיה העיקרית שלו היא חרדה. לפעמים הוא אף נמנע ולא הולך לבחינה כלל. איך אפשר להתגבר על זה ? אגב יש לו גם עוד פחדים ממצבים מסויימים , אבל נושא הבחינות הוא הדחוף ביותר לפתור, כי הוא נמצא כרגע באמצע בחינות בגרות, וכולנו חוששים מאוד מכישלון. תודה
דני יקר, אכן אתם (בכוונה כתבתי אתם)נמצאים באמצע הלחץ של בחינות הבגרות, ייתכן ובנכם פתח חרדת בחינות, החשוב ביותר כרגע הוא להוריד ממנו ומכם לחץ, והאשמות, אשמות לא יקדמו אותו או אתכם! בהמשך יתכן ויצטרך עבודה טיפולית סביב חרדות עם זאת לכרגע כדאי ללמד אותו נשימות להרגעה וכן אסטרטגיות להתמודד עם השאלות של המבחן, אפשר להעזר ביועצת בית הספר. החשוב ביותר הוא לעזור לא לא להכנס למצב של המנעות! בהצלחה בתיה
שלום! בני בן שנה וחצי ולפני כחודש וחצי ילדתי את אחיו הקטן לאחרונה ,הגננת בגן של בני הגדול מספרת שיש לו בעיה עם מעברים כלומר היא אומרת שאם למשל הם עוברים מחדר אחד לחדר אחר בגן הוא מתחיל לבכות ונשכב על הרצפה או אם אני באה לאסוף אותו הביתה הוא מתחיל לבכות ולא רוצה ללכת!גם בבית הוא מגלה לפעמים סימני קנאה כאשר אני לא מתייחסת אליו והוא מתחיל לזרוק דברים על הרצפה.מה זה אומר בעיות עם מעברים ? איך מתמודדים? חשוב לי לציין שאני משתדלת לתת לו המון תשומת לב כדי שלא ירגיש שהוא מקופח
דבר נוסף ששכחחתי לציין -הגננת סיפרה שלאחרונה הוא התחיל לנשוך ילדים בגן ולהרביץ להם על הראש - האם זה גם חלק מתסמיני הקנאה למרות שהוא לא בבית ולא רואה לכאורה את התינוק ?
שלום לאמא, אני לא הייתי קורא לקושי של בנך הגדול, בעייה במעברים. אני חושב שקשה לו עם השינוי שאירע בחייו, לידת אחיו הקטן כאשר הו בן שנה וחצי ועדיין זקוק לך מאוד. הוא כועס משום שהוא מרגיש את ההפחתה בהשקעה הרגשית שלך בו. זה שקשה לו להסתגל למצב , דומה אולי לקושי שלו להסתגל למה שקורה בגן הילדים. השאלה האם אביו , או בני משפחה אחרים יכולים להיות אתך אחרי הצהריים כאשר הוא חוזר מהגן ולעזור לך בטיפול בשני התינוקות? מה את חושבת? אהוד גלבוע
\אני יודעת שזה נישמע נורא אבל תמיד שיש ריבים בין החברות שלי פתאום הכול מסתדר לי ונחמדים אלי ובאים להתנחם אצלי ונגיד שיש צחוקים וכולם שמחים לי קשה לשמוח אני מרגישה לא קשורה אליהם,.זה ממש מפריע לי הנושא הזה למה זה ככה?אני לא נהנהת שלאנשים רע ממש לא פשוט שעצוב להם אצלי הכול טוב.אולי זה בגלל שהם מתנחמים אצלי?אני לא יודעת מה לעשות האם זה טבעי?תודה לכוןל העוזרים(:
מישהי יקרה, נראה לי שאת נערה מאוד קשובה לאחר ולכן אנשים מוצאים אצלך אוזן קשבת, זה לא אומר שאת נהנת מהסבל שלהם זה רק אומר שכנראה את נערה מאוד רגישה ובעלת יכולת הקשבה ותמיכה טובים ביותר, שמחי על כך, וראי זאת כמתנה שקיבלת, עם זאת חשוב לך לזכור שגם את צריכה תמיכה והקשבה, אל תוותרי על עצמך וצרכייך. בהצלחה בתיה
שלום. אבא שלי מאז ומעולם התייחס אלי פחות טוב לעומת אחותי. עשה אפליה בכספים, ביחס. לא טרח להזמין אותי לאירועים ואותה כן. הסתיר אותי מקרובי משפחה שלו ואותה הציג לראווה. השפיל אותי בכל הזדמנות. לכלך עלי אצלך אח שלו. וכל זה בגלל שאני רווקה לעומת אחותי שנשואה ויש לה 3 ילדים. כמובן שגם האישה המפלצת שלו שונאת אותי מאוד. בנוסף אני גרה אצל אמא שלי שהיא גרושתו שאיתה ניהל מאבקים רבים. אחר כך הוא עבר תאונת דרכים, והיה מאושפז 5.5 חודשים. אז נזכרו שאני קיימת, ומשך כל הזמן הזה, נסעתי אליו, שעה בכל כיוון, לפחות פעמיים בשבוע. האחות שלי בזמן הזה הייתה בחגיגות ובילויים. בקיצור - מצאו להם פראיירית. אני חשבתי בהתחלה שאולי נתקרב קצת אחד לשני, אבל זה היה פאטתי, ובאיזה שהוא שלב התחלתי לשאול את עצמי מה אני עושה שם בכלל. הנסיעות עלו כסף רב, ואיכשהו האישה שלו החזירה לי חלק, בחוסר רצון מופגן. נותר סכום של 853 שקלים שהייתי אמורה לקבל, ואז דרשו שאני אחזיר את הרכב שאשתו נתנה לי לנסיעות, כאילו שגנבתי אותו, ואביא את הקבלות על הדלק כדי שהם יזכו בכספים והחזרים מהביטוח, ואני דרשתי את הכסף. האישה שלו לא הסכימה לתת לי ואמרה שהיא לא חייבת לי כלום, ואיימה לרצוח אותי. זה בנוסף לעוד כמה קללות. בשלב הזה כמובן אחרי מריבה גדולה, ואחרי שהבנתי שאבא שלי חושב שאני בכלל לא אמורה לקבל כסף על הנסיעות למרות שיש לו הרבה מ-א-ו-ד כסף, ניתקתי איתו את הקשר. וגם עם אחותי. הוא לא התקשר אלי מאז, ולי אין שום כוונה להתקשר. ועדיין העניין מעצבן אותי. הבעיה היא מה לעשות אם הוא כן יתקשר. ואני בספק אם זה יקרה. האם להמשיך את המריבה כי זה מה שראוי ? או לרדת מכל זה, ולהסכים שלא מעריכים אותי, שלא נותנים לי כבוד, ששונאים אותי, שמלכלכים עלי, שעושים לי אפליה, שמתביישים בי ושמנצלים אותי ? תודה
בוקר טוב מיכל. אכן אביך עשה ועושה טעויות רבות בהתיחסות שלו אלייך. חבל שהוא מפלה בינך לבין אחותך אפילו אם גרה אצל אמך. הקשר שלך עם אביך מורכב ולא פשוט מכמה כיוונים , כפי שכתבת. גם מצד האב שלא יודע להתיחס בשיוויוניות וגם מצד אשתו שלא מפרגנת לך כך שלא נוצר בינכן אמון בסיסי. אני קורא ורואה את הרצון הטוב שלך ואת הצורך שלך להיות בקשר עם אביך. מריבות לא עוזרות לקשרים להיבנות אלא בדרך כלל יוצרות ריחוק. השאלה האם את יכולה ליצור מצב שבו את תפגשי את אביך בלבד בבית קפה או מקום ניטרלי כזה? אני חושב שכדאי שאת לא תהי עסוקה בכסף ,משום שזה מרחיק אותך מאביך ולא נותן לו את הרצון להעניק לך. מה דעתך? אהוד גלבוע.
שלום אהוד. תודה על התשובה. אבא שלי הוא היום אדם נכה. הוא היה גם קודם בגלל מחלות, אבל היום אחרי התאונה אני לא יודעת האם הוא עצמאי ממש. אין שום סיכוי שאני אי פעם אשוב לבית שלו. משך שנים הוא איפשר למפלצת שהוא חי איתה לרדת עלי בכל הזדמנות ולהתייחס אלי מגעיל. אפילו כשהוא היה מאושפז מונשם ומעורפל במוסד סיעודי, המפלצת שלו עמדה ליד המיטה שלו ולידי, ושאלה אותו אם הוא רוצה לשמוע את השטויות שלי. לפני כשנתיים הוא הציע שיקנה עבורי דירה, וכך יצא שמשך שנה וחצי שוטטתי בכ-ל רחבי העיר וחיפשתי דירה, וכל פעם כשמצאתי משהו היו לו תירוצים למה לא לתת לי עכשיו את הכסף, ולמה הדירה לא מתאימה. כמובן שגם המפלצת שלו התנגדה לכל זה, כי היא רוצה לקבל את כל הכסף שלו. במקביל הם שופכים כסף על אחותי, שממש לא חסר לה. גם האח שלו, זה שאבא שלי לכלך עלי אצלו, ושיום אחרי שאבא שלי עבר תאונת דרכים, עמד מחוץ לחדר הטיפול נמרץ ולכלך עלי באוזני כל מי שרצה לשמוע, סוחט ממנו כספים. אותו אח דרך אגב לא נפגש איתי משך שנים. אבא שלי גם ניהל חיים ראוותניים ונהנתניים משך שנים, ומאוד אהב לנפנף בעושר שלו מול כולם. במיוחד מולי. כך שבעניין הכסף אני אחרונה בתור (יחד עם אח שלי שלא איתו בקשר כבר למעלה מעשור). הוא לא רצה אפילו לתת לי 853 שקלים על דלק, בטענה שהייתי צריכה לנסוע אליו מרצוני החופשי וגם להוציא על זה כסף (שאין לי). העניין הוא שלקראת סוף תקופת האישפוז שלו, חטפתי יום אחד קריזה, והוצאתי עליו את כל העצבים. אמרתי לו איך זה שאח שלו לכלך עלי, ואיך זה שאוהב כל כך את אחותי, אבל היא גרה 10 דקות ממקום האישפוז ולא טרחה בכלל להגיע לשם בכלל, ואיך זה שבעצם שיקר לגבי הדירה, וכו'. ומה שיצא זה שבעצם הוא בכלל לא ראה את הדברים האלה. הוא חושב עלי אוטומטית בתור אוייב. שכל העולם ראוי ליחס טוב יותר לפניי. הוא בכלל לא ראה שהאחות שלי לא באה אליו. זה נראה לו נורמלי שאני מטריחה את עצמי בנסיעה של שעתיים, והיא שגרה קרוב, (וזו גם היתה הסיבה לבחירת המקום בו היה מאושפז), בעצם נמצאת בבילויים ובחגיגות. זה אפילו נראה לו נורמאלי, שהוא ואחותי והמשפחה שלו, והמפלצת, הולכים לחגוג במסעדה (לקראת סוף האשפוז), ואפילו לא טורחים להציע להזמין אותי. מבחינתם אני הייתי הפיליפינית. אז נשאלת השאלה - למה לסלוח על כל זה, ולחזור למקום בו מתייחסים אלי חרא ? ולמה הוא חושב שאני זאת שצריכה לזחול אליו למחנה החושך, כי הוא ממש לא חוזר אלי ? תודה
שלום רב , רציתי להתייעץ בקשר לביתי , ביתי בת 8 וחצי , ויש לה די הרבה שערות על הרגליים , היא מסרבת בכל תוקף ללכת לבית הספר עם מכנסיים קצרים , בגלל שהיא פוחדת שיצחקו עליה , חשוב לי לציין שביתי ילדה מאוד מקובלת בחברה , איל לה בעיות חברתיות , אפשר לומר שהיא מככבת בחברה . כאמא שלה מאוד כואב לי שהיא בימים חמים כאלו הולכת עם מכנסיים ארוכים . עדיין לא דיברתי איתה על הנושא ארוכות כיוון שאינני רוצה לעשות מזה "סיפור" , ועניין גדול . אך מה עלי לעשות ? האם כדאי כבר בגיל כזה להסיר שיער מהרגליים למען הביטחון העצמי שלה . תודהה , האמא הדואגת .
אני ילדה וגם לי היה בגיל כזה ולי זה מאוד הפריע אז פשוט הורדתי אותם וכיום אני בכיתה ח ואין שום בעיה.
עם מה מסירים שיער בגיל כזה ? סכין גילוח ? שעווה ? עם מה?
יש דברים שאני פשוט לא מבינה. למה ילדים יכולים לפגוע ולא לשים לב ואפילו להנות מזה? למה להם מותר לכעוס אבל שאני כועסת זה נורא? למה כול כך חשוב להיות תמיד הכי טובים ולנצח? למה אוהבים רק מי שחזק? למה ילדה אחת יכולה לשנות את דעתה וזה ישפיע על כולם? למה כולם עיוורים ולא רואים את המיציאות? למה אני חייבת להיות בעולם הזה ואם לא אני משוגעת? למה ילדה אחת יכולה להחליט וכולם יפחדו ממנה? אני לא יודעת מה לעשות אם השאלות האלה...אני לא מסוגלת יותר.. תודה אם מישהו יעזור לי....
שלום, בגיל ההתבגרות המוח מתחיל להתפתח אז הוא מתחיל לחשוב על דברים שלא חשבת אליהם וגם יותר לעומק אז תמיד היה לך שאלות בלי תשובות..
אבל רע לי, אני לא מבינה את העולם הזה ואני לא יודעת איך לשפר את המצב שלי..
הילדה שלי בת שמונה והיא מאוד מאוננת (מגיל 2)והמורה שלה אמרה לי וגם אני יודעת מי זה כי זה כול הזמן והיא לא יכולה להפסיק והסברנו לה (אני ובעלי) שלא עושים זות ליד אנשים אלה בחדר שלה ולא כדי לעשות בכלל והיא ממשיכה מה לעשות????
בוקר טוב לינוי, חשוב לעזור לילדה שמאוננת מגיל שנתיים כאשר היא קטנה יותר. בכל מקרה, כיום לאחר 6 שנים של אוננות ואי הצלחה למנוע ממנה את האוננות גם לפני אנשים , נראה לי שכדאי שתפנו לפסיכולוגית חינוכית או קלינית , גם לטיפול בילדה וגם להדרכה. בעיקרון , המטרה שחשוב להתמקד ולהתמיד בה היא לעניין את הילדה בדברים אחרים מאשר האוננות. זה לא כל כך פשוט, משום שהיא גילתה את ההנאה שבדבר. בכל מקרה אני ממליץ לפנות לפסיכולוגית . אהוד גלבוע
שלום רב, לפני כחמש שנים נישאתי לבעלי, שלו ילדה מנישואים קודמים כיום בת 13 (גרה עם אמה). מדובר בילדה מקסימה, טובה, ממושמעת, חמה, אוהבת, עדינה אך יחד עם זאת רגישה מאוד ילדותית מאוד ולא בוגרת יחסית לבנות בגילה. לציין בעייה של הפרעת קשב וריכוז המטופלת ע"י רטלין. אמה נישאה גם היא בשנית ולה ילד מהנישואים הנוכחיים. כיום אני נמצאת בשבוע ה- 20 להריוני עדיין לא סיפרנו לה על ההריון מאחר והיו מספר בדיקות שנאלצנו לעבור על מנת לוודא סופית את בריאותו של העובר. השאלה היא איך לספר הכי בעדינות שמצפה לה אח נוסף במשפחה מבלי לפגוע בה (בהריון של אמה היא קיבלה זאת די בעצב) ואיך לגרום לה להרגיש טוב עם הנושא? אודה לתשובתך.
בוקר טוב אורית, איך לספר ומה להגיד לילדה בת 13 לגבי האפשרות של הולדת אח או אחות, הוא נושא חשוב. ילדה בת 13 לעיתים כבר מתחילה להבין את משמעות חיי המין ותהליך הרבייה. יכול להיות שלא כל כך נעים להורים לספר לילדה שמבינה וקשה לה להאמין שההורים מקימים יחסי מין. אם זו לא הבעייה, נראה לי שחשוב להבטיח לה שאתם ממשיכים לאהוב אותה וגם לאחר הלידה תמשיכו. דרך אגב, חשוב שתדעי , שבחודשים הראשונים לאחר הלידה, את תוכלי להשקיע בבת הגדולה פחות מאשר את משקיעה עכשו. כך שגם לכך חשוב שתערכו רגשית . מאחל לך המשך הריון מוצלח ולאחר מכן אמהות מרגשת. אהוד גלבוע.
היי, אני תלמיד תיכון בן 16. אני כל הזמן מפנטז סצנות סקס לסביות בין המורות לבנות שלומדות איתי בבית הספר או בין המורות למורות וחושב על זה. האם זה דבר שהוא בסדר.
מה אתה דואג? זה לא משהו רע שאתה רוצה זה קורה בגיל ההתבגרות בגלל שההורמנים עושים את זה :) אתה לא אשם וזה בסדר :)
מה אתה דואג? זה לא משהו רע שאתה רוצה זה קורה בגיל ההתבגרות בגלל שההורמנים עושים את זה :) אתה לא אשם וזה בסדר :)
אבי יקר, אני מבינה שהנך מוטרד מהפנטזיה שלך,השאלה היא מדוע פנטזיה זו מטרידה אותך? לפעמים הפנטזיות מגיעות לאחר חשיפה במקרה זה לסרטי פורנו של נשים, לכן טבעי ביותר שתפנטז סיטואציות מיניות כשתראה אישה לצידך.
