פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
00רציתי בבקשה לשמוע את דעתך על כך שהמליצו לביתי בת ה-8 לקחת את התרופה הנ"ל על כך שיש לה התפרצויות כעס בלתי נשלטות.
ערב טוב אלין, הייתי מציע לך לבדוק דעה נוספת אצל רופא פסיכיאטר של ילדים , האם הוא חושב שזו הדרך היחידה. בעיקרון , יש דרכים נוספות להתמודד עם התפרצויות כעס ולא רק בעזרת תרופות. כמובן שהשאלה היא מהי מידת ההתפרצויות ולאיזה עוצמה הן מגיעות. אהוד גלבוע .
לפי מה שהבנתי ,אתה מציע בינתיים לא לתת לילדה את התרופה? כי קניתי אותה אבל אני מהססת בשימוש בה מצד אחד ומצד השני אני דואגת מאוד לילדה שעצבנית כל כך שלא יפגע בה המצב הזה. מאוד מאוד מודאגת ולא יודעת מה לעשות. עשיתי מה שאמרת קבעתי פגישה אצל רופא נוסף אבל רק בשבוע הבא
שלום אנחנו מתועדים לצאת לארה"ב לרילוקיישן לתקופה של 8 חודשים , יש לנו בת 9 ובן 3 וחצי , השאלה איך להקל עליהם את המעבר והניתוק , יותר לבת ה9 מאשר לילד הקטן. איך עושים הכנה מתאימה לילדים והאם לקחת בעל חיים לשם יכול להקל את המעבר ? תודה רבה
ערב טוב עופר, אכן כלב או חתול יכולים מאוד לעזור במעבר, אם הם חלק מהחיים שלכם כאן בישראל, אם אין לכם, אז תרכשו כאשר תהיו ברילוקישן. בנוסף לכך, נראה לי חשוב שתכינו את הבת לדבר בשפה של המקום שאליו אתם מתעתדים לעבור. חשוב שלא תרגישו רגשות אשם לגבי הצעד ותעשו את הכל האפשרי להקל על הבת. זה נראה לי שילוב שיכול לעזור לה להתחיל להתמודד שם כאשר תגיעו. אהוד גלבוע.
בתיה שלום, קצת רקע: יש לנו 3 בנים. 13,15,17.(האוירה בבית בסדר גמור וכולם חיים בשלום זה עם זה). הייתה לי תקרית לפני מספר ימים עם בני בן ה- 17, שאלתי אותו האם הוא יושב ללמוד משום שהוא בתקופה של מבחנים .. ועל הדרך אמרתי לו שאני לא אוהבת שהוא מסתובב עם אחד החברים שלו . התשובה שלו הייתה לקלל אותי והוא אמר לי "זונה" חשבתי לרגע שאני לא שומעת טוב, ושאלתי אותו מה הוא אמר והוא חזר על כך שוב. מאז אני לא מדברת איתו , החלטתי להתעלם ממנו לחלוטין, לא דמי כיס, לא כביסות כאילו הוא לא קיים. שלחתי את בעלי שישוחח עימו כדי שיבוא ויתנצל, אך הוא בשלו ואומר שאני זאת שצריכה לבוא להתנצל. בעלי הסביר לו שלא משנה מה אמרתי לו הוא לא היה צריך להגיב בצורה שכזאת. מבחינתי אני נקרעת ולא יודעת האם אני עושה את הדבר הנכון. מצד אחד אנו רוצים שיבין את חומרת העניין וישא בתוצאות ומצד שני אני לא רוצה לקלקל את היחסים שלי איתו. אם אצטרך לחכות שהוא יבוא להתנצל זה יכול לקחת חודשים. הוא עקשן נורא. בעלי ואני ישבנו וחשבנו שלא לדבר איתו זה לא לעניין ושאני צריכה לשוחח ולהסביר לו ולתת לו פתח להתנצל, במידה והוא יתנצל לומר לו שהחודש הוא לא מקבל דמי כיס... במידה והוא לא יתנצל להבהיר לו שעד שהוא לא יתנצל אין דמי כיס, אין הסעות וכו'. כמובן שהכל יאמר בצורה יפה ולא תוקפנית . כל העניין הוא לא ההתנצלות כלפי אלה שהוא יבין את חומרת העניין. אני מבקשת לדעת ולהתייעץ האם אנו פועלים וחושבים נכון. אשמח לקבל עזרה.תודה רבה גלי
גלי יקרה, מאוד התרשמתי משיתוף הפעולה שלך עם בעלך בנושא התגובה לבנכם הבכור, אני מקווה שאתם מודעים לכך שזה לא מובן מאליו ושיש לכם משהו מאוד חשוב ושמאוד תורם לקשר שלכם עם הילדים, מאוד חשוב שבנכם מבין שיש לו זוג הורים שפועל ביחד! לגבי התגובה, מאוד מסכימה שדרך ההתעלמות אינה הדרך הנכונה אלא הדרך של שיחה (עדיף לקיים את השיחה מחוץ לבית-מקום נטראלי)השיחה צריכה להיות בבסיסה ההבנה שלו שגם כשהוא נעלב ממך עדיין יש דרך לבטא זאת, וגם הרצון שלך להבין ממה הוא נפגע שגרם לו להגיב בצורה כה חמורה. לאחר השיחה אפשר אכן להטיל עליו סנקציה או אפשר להודיע לו שאם מצב זה יקרה שוב אז תבוא תגובה חריפה מצדכם כמו ביטול דמי כיס או כל תגובה אחרת שתראו זאת לנכון. באופן כללי אני בעד להזהיר לפני תגובה חריפהאך שוב זו החלטה שלכם איך להגיב החשוב ביותר זו כמובן השיחה. בהצלחה בתיה
יש לי בת בגיל 12 שנים בחודשים האחרונים מגלה אני אצל בתי סימני דיכאון .... חברתית אינה מקובלת ואפילו בכל הזדמנות בפייסבוק מעליבים אותה .... בתי החלה לאכול ללא אבחנה כיום היא שוקלת 7 ק"ג שהגובה שלה הוא 1.75 מ' ..... איני יודעת כיצד לטפל בעניין שבתי לא תגיע למקומות רעים ..... כיצד אפשר להביא אותה למקומות טובים יותר .........
נאוה יקרה, דאגתך מאוד במקום! גיל ההתבגרות ידוע כגיל שבו הנושא החברתי מאוד משמעותי ואם בתך מרגישה דחויה חברתית זה בהחלט דבר שיכול לפגוע בה רגשית. ראשית חשוב לפנות לבית הספר ולציין את העלבונות בפייסבוק, לראות כיצד במסגרת בית הספר יכולים לעזור לבתך ולכתה כולה. שנית כדאי להפנות את בתך לטיפול רגשי כדי לעזור לה להתמודד עם הקשיים שלה משום שכרגע דרך ההתמודדות של בתך פוגעת בה יותר! בהצלחה בתיה
שלום, התינוקת שלי בת 11 חודשים ויש לה מום מולד קטן בפי הטבעת שמחייב אותנו לעשות לה שני טיפולים כואבים פעמיים ביום (להחליף אופצייה של ניתוח) היא בוכה המון עוד כשהיא רואה את המכשיר ומתחילה להלחץ לפעמים רק אם מורידים לה טיטול. רציתי לדעת כמה מהטיפולים האלו היא תזכור (צפויים להמשך עוד כמה חודשים) ואיך מסבירים לה שזה לטובתה כך שהיא תבין מצד אחד שההורים מכאיבים לה כי בסופו של דבר זו הברירה הפחות כואבת ושאנחנו מאוד אוהבים אותה אבל אם אנשים אחרים עושים לה כואב זה לא לטובתה ולא מאהבה מיד בסוף הטיפול היא חייכנית ולא שומרת טינה, ובכלל היא ילדה מקסימה שבוכה מעט מאוד וזה עוזר לנו מצד אחד שהיא לא נשארת עצובה אבל מלחיץ שהיא תתרגל לקבל כאב מאנשים שמציגים את זה כ"לטובתה" תודה, אור
רציתי להגיב למה שכתבת כאמא לפעוטה. ראשית, אני מצטערת לשמוע שהיא נולדה עם מום כזה, אבל אם יש תרופה לזה שתרפא אותה כליל אז זה נהדר. התחושות שלך כל כך מובנות לי, לנו ההורים כל כך קשה להכאיב לילדים שלנו אפילו שזה מכוונות טובות. אני לא חושבת שבגילה הצעיר את ממש יכולה להסביר לה שהיא תבין את מהות הפעולה והיא גם בטח לא תזכור את הטיפולים הללו שתגדל. אבל מה שכן תנסי להקל עליה אם אפשר באופי הטיפול ותתני לה חיזוקים חיוביים כמו ממתק או משחק שהיא אוהבת. והכי חשוב תחבקי אותה הרבה ותגידי לה שאת אוהבת אותה. וכאשר מישהו אחר צריך לעשות לה את הטיפול תראי לה שאת בוטחת בו, תפגיני רוגע ושלוה. שתרגיש טוב הקטנה המתוקה ולך אני שולחת המון אנרגיות לעבור את כל התהליך. בהצלחה!!!
ערב טוב אור, דבר ראשון , אני מודה לאם האלמונית שכתבה לך דברים כל כך מרגשים ונכונים. הייתי מוסיף על הדברים של האם שהתיחסה לדברייך : אני חושש שהבת תזכור את הכאבים שנגרמו לה, ולכן אני הייתי מציע שתלכו לרופא הילדים ותבקשו ממנו חומר מאלחש, כך שהבת לא תרגיש את ההחלפה של החיתול ואת הניקוי שלה. אני מקווה שהיא תעבור מהר את הניתוח וכך יחסך לה כאב במקום כל כך רגיש ואינטימי. אהוד גלבוע.
לת
בוקר טוב אהוד, עקב עיסוקים מרובים לא התפניתי לחזור ולכתוב. ראשית, תודה על התייחסותך. רגשות האשמה שלי התחילו כבר שנכנסתי להיריון די התבאסתי מהגיל שלי, שתבין תמיד חלמתי על משפחה גדולה והגיל גורם מלחיץ בענין, ומה גם שאמא של בעלי בדיוק נפטרה שהייתי בחודש רביעי. אני לא חושבת שרגשי האשמה נובעים מניסיון להראות לבת שלי עולם מושלם, אלא אולי מניסיון להראות לעצמי שאני לא מושלמת, שאני בזבזתי חלק מהשנים ולא מיהרתי עם הענין של ההריון, הרבה נו נו עשיתי לעצמי בענין. התחלתי כל יום לעשות חישובים באיזה גיל כל אחת מהסובבות אותי הביאה את ילדיה. אני לא רוצה להיות אמא מבוגרת ואני לא רוצה שההזדמנות של להגדיל את המשפחה תברח לי. בנוסף, יש גם את בעלי היקר שגדול ממני ב- 9 שנים ופתאום הוא התחיל להראות לי מבוגר בגיל. לשמחתי הוא נראה הרבה יותר צעיר ועם ראש טוב. בקשר להגשמה עצמית בנושא הקריירה גם כאן יש הרבה כאב ותקיעות. כל חיי חלמתי על להיות מורה בתחום מסוים ואחרי שעשיתי דרך חתחתים להגשים זאת הדרך במשרד החינוך לא צלחה בלשון המעטה. יצאתי משם עם הרבה אכזבה ובושה. אך כל הצער דחף אותי להיות עצמאית קטנה. התחלתי לבנות את עצמי בתור מורה פרטית בבית והעסק התחיל יפה אבל התפוגג כי לא השקעתי בו אלא שקעתי בתוך טיפולי הפריון. משנולדה ביתי נשארתי עם 3 תלמידים ולא ידעתי לאן פניי מועדות. פתאום הרגשתי אז את האכזבה הגדולה איך שאני דחיתי כל השנים את ההריון ובסוף ילדתי בגיל מאוחר וגם נשארתי עם הכנסות זעומות. רוב האנשים בסביבה חשבו שעדיין נשארתי במשרד החינוך ומששאלו אם אני חוזרת לעבודה אחרי לידה היה לי מאוד קשה עם זה, כי בעצם אין לי לאן לחזור. עוד משהו שרציתי לציין קשור במשפחה שלי. יש לי אמא מדהימה, אשה טובה עם הרבה נתינה שהתחתנה עם גבר שלא ראוי לה. היא לא הצליחה להגשים את עצמה בחיים והיא כל הזמן חולה ולא רגועה וזה מקרין עליי מאוד. החיים שלה מאוד קשים אך בכל זאת היא שורדת ומנסה לחיות. לפעמים נדמה לי שאני הולכת בעקבותיה ולעולם לא אצליח למצוא מנוחה בחיים האילו. בנוסף, יש גם אחי ז"ל שנפטר באופן מפתיע בגיל 46 לפני 7 שנים. אחי היקר מאוד רצה להגשים את עצמו בתור עצמאי ושהגיע לשיא משהו הסתבך והוא נפטר. יש הרבה עננות ואי בהירות סביב מה שקרה לו לפני מותו ומה גרם לו למות. ההנחה היא שמת מדום לב. אני ואחי מאוד התקרבנו בזכות הלימודים שלי. נושא ההתמחות שלי היה מאוד קרוב לליבו וזה עשה לי כל כך טוב. ושוב הפעם אני מרגישה את אותן רגשות שהנה מישהו ממשפחתי רצה לגעת בפסגה ומת. ההצעה שלך לשפר את חיי מתבקשת מאוד לאור מה שכתבתי ומה שאני מרגישה. אך ללכת לפסיכולוגית לא נראה לי מכיוון שאני לא רוצה להמשיך ולבחוש בעבר ובנוסף אינני רוצה שלמטפל יהיה את הכוח עליי ואני אהפוך לחומר ביד היוצר. אני צריכה מישהו שיאמין בי וייקח אותי למסע לגילוי עצמי והתפתחות אישית שבסופה אני אגיע ליותר שלמות עם עצמי, אצליח לסמן מטרות ולכבוש אותן ואהיה אשת קריירה ואמא מסורה גם יחד. תודה שהקדשת לי מזמנך. שבת שלום גל
ערב טוב גל, שמח שחזרת לכתוב, ואני שמח להמשיך ולהתיחס. נראה שאימך סבלה מכך שלא קיבלה מספיק מאביך. מצב זה יכול להביא גם אמא נהדרת לחוש תחושות של חולשה וקושי להעניק. בכלל תחושת החולשה בבית הוריך, ומות אחיך , מסמנים כולם את החולשה של כלל המשפחה. גם את מתארת את רגשות האשמה כמחלישים וכן את הקושי שלך לממש את עצמך כמורה במשרד החינוך או כמורה פרטית. זאת אומרת שלהיות חזק זה לא הכיוון של המשפחה שלך. בנוסף לכך, אחיך שהראה יכולות טובות כל כך והצליח, נפטר בגיל צעיר . כך שבהסטוריה של המשפחה , נראה לי שזה רשום שצריך להיזהר גם מהצלחות. מה דעתך? אהוד גלבוע.
בעלי כבן 27 סובל מעודף משקל הוא גבוה 193 ומשקלו כ102 לאחר ירידה של 22 קילו מגופו הוא אוכל בצורה כפייתי כול היום אוכל ואוכל בצורה מחרידה וזה מגעיל אותי הגישה שלו לאוכל והצורה בכלל החזרתי שלו לאוכל אוכל וסובל מהתקפי רעב תמדים מה עלי לעשות מבלי להעליב אותו אני ניגעלת לשבת לידו בשולחן ולאוכל ואני מוצאת את עצמי כול הזמן מבקרת אותה על צורת האכילה שלו שהוא מסייים בשניה מתנהג כאילו אוכל רק שלו וכאילו לא ישאר יותר אף פעם אוכל מה עלי לעשות.??? וחוץ מזה איך לא מעבירים לילד גישה כזו כייתי לאוכל .?? ואיך גורמים לכך שלא יהיה בנינו פיצוצים על אף המצב הגועלי הזה.? כול הענין הזה התחיל אצלו בגיל הבגרות ששם היה צעיר ורזה היה ספורטאי מצטיין שלפתע בשל בעיה בראותי הפסיק עם זה וכעת ושהכול תקין אני רוצה לשמוע על ספרוט ככל אנא עיזרי לי וחוץ מזה כאשר הוא עושה משהו לא בסדר אני נותנת לו הערה בונה שתגרום לו להיתבגר כי הוא מאוד ילדותי ומפונק גדל בבית שיש בו כול מיכול ההפך ממני אז בתגובה הוא עושה לי המון דווקא ומתפרץ עלי עושה המון בלי הכרה ואח"כ מבקש סליחה כאילו כלום לא קרה ושוב פעם דווקא ואח"כ סליחה אני נוטה לתת לו הערות לשיפור כמו למה עישתי את מעשה מטופש שיגרום לכולם לצחוק עלייך ולהיתנשאות מעליך יכולת לחשוב לפני וככה הכול היה אחרת אז את הלקיחת אחריות והאשמה של מה שעשה מטיל עלי שאני שק החבטות שלו בסך הכול אני יודעת שהוא אמר לי אני לא מודע לפעמים תעירי לי שאתקן טעיות והוא מעיף עלי את כול העצבים שלו אני לא מסוגלת לשבת בשתיקה שאני רואה שהוא נותן לאחרים לזלזל בו אני מרגישה שמזלזלים בי והוא מא רוצה לשנות גישה ולטפל בזה מה לעשות ..?? ואיך לא ולא מעבירים לצאצאים אם בכלל מסר שכזה בהתנהגות ילדותי חסרת חינוך לא יודעת איך לקרוא לזה איזה דוגמה נוכל לתת לעניות דעתי זה משהו שהוא ראה בבית בקטע של ההתנהגות הזו בלבד אני ראיתי את זה מקרוב בבקשה תעזרו מותאשת
ערב טוב ליאת, אכן הנושא של הזוגיות הוא תמיד לא פשוט. גם כאשר אנחנו מבינים את הבעייה של בן הזוג, אין זה אומר שהוא לא מרגיז אותנו. אנסה להציע לך כמה טיפים בנושא, עוד על כך , את יכולה לקרוא בספר "זוגיות והורות " שכתבתי . בכל מקרה, כל ההיערות שלך והביקורת שלך על בעלך, לא עוזרות. הן רק מחמירות את הבעייה. את מראה לו את הקשיים שלו והוא רק רואה שהוא בעייתי בעיניך. קשה , עד בלתי אפשרי לשנות את בן הזוג. השאלה היא כיצד את תחיי לידו כאשר הוא אוכל בצורה לא נעימה לך. זו שאלה שלדעתי את אמורה להתמודד איתה. גם השאלה של הזילזול של אחרים בו, והכאב שלך על כך שהוא לא מגן על עצמו, היא נקודה שאני הייתי מציע לך שלא לדאוג לכבוד שלו. הוא אמור לעשות זאת לבד ככל יכולתו. ברגע שאת דואגת לו, את נכנסת למצב של עליונות וכעס על השאלה מדוע האיש והבעל שלך הוא חלש. אהוד גלבוע.
שלום רב, ברצוני להתייעץ על תקשורת לקויה שיש לי עם הוריי. כאשר אנו נפגשים פעם בשבוע לארוחה משפחתית, נדיר שלא יהיה ריב כלשהו. עד היום רוב הויכוחים היו במיוחד עם אבי ולכן במהלך הזמן המעטנו לדבר כדי לא לריב שוב ושוב, לאחרונה הויכוחים עלו גם עם אמי וכתוצאה מכך האוירה הפכה למאוד עכורה (במיוחד שלפני שבוע אני ובן זוגי נישאנו וצריכה להיות התרגשות גדולה). כל חיי הוריי רצו שאקשיב ואעשה מה שהם רוצים!!! כאילו לי אין דעה משלי, ועד היום הם מצפים לכך! במהלך הויכוחים עם הוריי אפשר לאמר שאני יוצאת מדעתי ומרימה את הקול, המצב רוח שלי משתנה ואני הופכת למדוכאת מאוד מכך. אמי הזהירה אותי לא לצעוק יותר בבית שלה, אחרת היא לא מעוניינת לקבל אותי, היא אמרה לי שאני צריכה לקחת איזה רגיעון ולהתאפס על עצמי ושאם אמשיך בהתנהגות הזו יום יבוא וגם בן זוגי ירשה לעצמו לזלזל בהם ובי יחד.. כנראה פחדים רציונליים של אמא. הוריי נותנים לי המון ומסתבר שגם מצפים לתגמול חזרה ומסיבה זו אני מעדיפה להפסיק לקבל מהם וכמה שיותר להמעיט בפגישות איתם כי כמו שהם עושים לי הרבה טוב הם גם עושים לי רע! אני לא יכולה לריב איתם על שטויות כל כך הזויות בכל פעם שאני רואה אותם, זה לא יתכן. אני מעדיפה לא לקבל מהם כלום והעיקר שיהיה לי שקט נפשי בחיים! ראוי לציין שבן זוגי אוהב אותם ונהנה מהמפגשים האלו ואף יותר ממני! הוא מסתדר איתם מצוין ואף בקשר טלפוני עימם. אני בטוחה שזה מעין מעגל של הביצה והתרנגולת ושני הצדדים לא בסדר, אני צועקת ומתחצפת והם כופים עלי התנהגות שלא לטעמי. איך עלי להתנהג? אני אובדת עצות וגם לא מעוניינת לערב את בן זוגי בכך ולכן אין לי למי לפנות. תודה! אודליה
ערב טוב אודליה. אכן קשה מאוד להיות ליד הורים שעושים גם טוב וגם פוגעים בו זמנית. למעשה זהו שילוב שיכול לגרום למצבים רגשיים כאלו של כעס ורצון להתנתק. כאשר את כועסת עליהם את מראה לכולם את חולשתך. המטרה היא שתנסי ככל שאת יכולה שלא לכעוס. כאשר הבעל הטרי שלך לא נפגע מהוריך הדברים קשים לך אף יותר כי זה ממחיש שהבעיה אצלך ולא אצל ההורים שלך. אני חושב שיש מקום שאת תבדקי עם עצמך או עם איש מקצוע מדוע הם מרגיזים אותך , מה הם אומרים שכל כך מתסיס ומביא אותך להתפרצות. גם יש אפשרות להמשיך את הדיאלוג כאן ולבדוק מהם הדברים שגורמים לך להתפרצות. אהוד גלבוע.
בני בן 13 ילד מפותח מינית איבר מינו לדעתי גדול שאלתי היא לאחרונה שמתי לב שאיבר מינו מזדקר לעיתים דחופות , ושהוא משחק בו ו מאונן די הרבה לטעמי,ברצוני לציין זה נעשה בחדרו לבד. שאלתי היא האים זה מקובל בגיל זה הזדקרות של איבר מינו גם ללא שום מוקד מגרה? ושנית יש בי פחד שהאוננות תשתלט עליו? מה דעתכם? תודה
אמא יקרה, אוננות בגיל 13 היא טבעית ביותר ואל דאגה זה לא דבר שמשתלט על אדם. כל עוד בנך עושה זאת בחדרו אין שום בעיה. בתיה
החיים שלי הם חרא כל הזמן יש לי מזל ביש.. למשל: 1)אני יחסית מקובל אבל כולם מתעלמים מימני.. @)יש לי ילד בכיתה של הזמן מציק לי ומעצבן אותי ואני לא יכול להרביץ לו. 3)כל הזמן קוראים לי חנפן למורות 4)כל הזמן מתייחסים עלי בצורה מזלזלת. ~ושנה הבאה אני עובר לחטיבה .. ואין לי אף אחד לבחור..~
אנונימי יקר, לפי מה שאתה מתאר בהחלט נראה שמאוד רע לך, השאלה שאני רוצה להזמין אותך לחשוב היא מה אתה יכול לעשות כדי לשנות את המצב? האם יש דברים והתנהגויות שלך שיכולות לעזור לך להרגיש טוב יותר? אתה מציין שאתה יחסית מקובל, בזכות מה ילדים מקבלים אותך? אולי כדאי לעודד אותם נקודות חיוביות שלך? חשוב על כך. תמיד תוכל להעזר ביועצת בית הספר לחשיבה נוספת. בהצלחה בתיה
אני מנסה לשנות את המצב אבל זה לא מצליח לי... לא אין משהוא שיכול לתת לי הרגשה טובה... הם מקבלים אותי בגלל שאני עוזר להם .. אין נקודות חיוביות בגלל הילד הזה שמציק לי הוא מקובל.. והיועצת עכשיו עסוקה בענייני החטיבה והמחנכת יודעת מיזה אבל לא טורחת לעשות כלום
הבן שלי בגיל 7 והבת שלי ראתה אותו והנכד שלי בן ה5 וחצי רואים סרטי פורנו מה לעשות.
ערב טוב עינבר, אני מציע לך לדאוג שהוא לא יראה בעתיד סרטי פורנו בכך שתהיו לידו ותשימו לב יותר . מחוץ לזה ,כדאי להתעניין אצל טכנאיים, כיצד לדאוג לסינון של אתרים פורנוגרפיים. אהוד גלבוע.
הבן שלי בן 14 וגם הוא רואה סרטי פורנו. הסתכלתי אצלו בהיסטוריה והוא רואה 3-4 פעמים בשבוע.. זה בסדר ? זה נורמלי ? מה לעשות..
שלום, אני אמא לילד שעולה לכיתה א'. הוא בן הזקונים שלי, ילד חכם מאוד, שנון וחריף ו.. מפונק. אתמול הגננת שלו התקשרה אלי בטענה שהוא לא משתלט על הכעסים שלו ושהוא.. נשך אותה בחוזקה בגלל שנסתה להפריד בינו לבין חברו במשחק כדור. שוחחתי עם הילד שלי על כך והוא לקח את העניין מאוד קשה וטען כל הזמן ש" אין לו אפשרות לשלוט על הכעסים שלו". אני יודעת שהוא ילד שיש לו בעיה בדחיית סיפוקים, אבל מכאן ועד להרביץ לגננת ? מאוד קשה לי להתמודד עם זה. במיוחד לאור העובדה שאחיו הגדולים מצטיינים הן חברתית והן לימודית. מה לעשות? נא עזרתך הטובה.
שלום לך יפעת. מצטער שלא התאפשר לי בגלל החג וסוף השבוע לענות לך באופן דחוף יותר. בכל מקרה, הנושא של שליטה בכעסים ובביטוי של הכעס הוא חשוב ביותר. ילדים אמורים ללמוד לשלוט על הדחפים שלהם משום שבחברה אנחנו רוצים להיות אחד עם השני ולכן חשוב לבנות מנגנונים לויסות של הכעס ושל התוקפנות . אמרת שהילד הקטן הוא המפונק ביותר. משמעות הפינוק בדרך כלל היא אי נתינת גבולות ברורים לילד. ויתור למענו ועשייה עבורו כאילו הוא החשוב ביותר מכל חברי המשפחה. אני הייתי מנסה להציע לך לבנות לו דרך שבה הגבולות והדברים שאת לא מסכימה לו יהיו יותר לנגד עינייך. כמו כן , לא כתבת על הקשר של הבן הקטן עם אביו. לעיתים , יש קשר בין התפרצות של ילדים דווקא למערכת היחסים שיש להם עם אביהם. אהוד גלבוע
יש לי ילד בן 10 וחצי שמתנהג אלי בצורה מאד לא מכובדת: צועק עלי אם אני חוזרת על אותה שאלה פעמיים, כועס, לא מוכן להביא לי דברים גם כשאני מבקשת יפה, לא מבין את המילה לא וחושב שאני חייבת לו הכל כל פעם שהוא מבקש.. מה עליי לעשות? אני מיואשת אני כל הזמן מסבירה לו שצריך להתנהג אליי בכבוד ולא לצעוק או לדבר לא יפה אבל אני לא רואה שזה עוזר. אשמח לתשובה מהירה..
ערב טוב סוזנה, ההתיחסות של הבן שלך אלייך היא באמת נושא חשוב ואני מודה לך שהבאת אותו. מתוך התיאור שלך, ניתן להבין שהבן לא מקבל את סמכותך. הוא לא מכבד את בקשותיך ומגיב בכעס כאשר את מבקשת ממנו . את המצב הזה חשוב לשנות. כי נבנה אצלך דיעה שלילית עליו. הוא מרגיש את הכעס שלך ועלול להיבנות אצלו דימוי עצמי שלילי. בתיאור שלך , אל סיפרת מה הקשר שלו עם אביו. למעשה לרב הילדים יש שני הורים. הנושא של הסמכות ההורית קשור פעמים רבות להתיחסות של אחד ההורים או שניהם אל הילד. לעיתים הילד מתיחס אחרת לבקשות של אחד ההורים ומתעלם מהשני. אולי תוכלי להוסיף ולתאר את הקשר שיש לאבא עם בנך. אהוד גלבוע.
אתה מתאר בדיוק מצב שבו הבן שלי מקשיב יותר לאביו מאשר לי למרות שגם לפעמים לאבא הוא מתנגד לכל מיני דברים אבל לא כמו הויכוחים שיש לי עם הבן שלי. זה ממש מייאש!! כמו שציינתי דיברתי איתו הרבה פעמים על המצב אפילו שאלתי אותו אולי עובר עליו משהו שמתסכל אותו ושאולי בעקבותיו הוא מתנהג כך אך הוא אמר לי שלא..
שלום רב, לפני שבוע וחצי ילדתי בשבוע 36 פג במשקל 2700. הלידה התרחשה לאחר שקיבלתי זירוז בשל רעלת הריון קשה. להלן שאלותיי- 1. בצהבת (בילירובין) 13- האם ניתן לעשות ברית מילה? אם לא מתי כן? 2. האם טונוס שרירים נמוך וחגורת כתפיים רפוייה וחלשה מאוד אצל תינוק שעבר לידה כמו שלו הוא דבר רגיל או שמא צריך להתחיל לדאוג? 3. האם ייתכן שכשלאם סוג דם AB+ ולאב O+ יהיה לילד סוג דם A+? במידה וכן מה קורה במקרה של תרומת דם חלילה? מי מאיתנו יכול לתרום ולקבל ממי?
שלום לך אמא מודאגת. השאלות שאת שואלת , הן חשובות ביותר, אך לצערי אני לא יכול לענות עליהן. נראהלי שאלו שאלות שכדאי לשאול רופא ילדים. אני לא רופא, אני פסיכולוג קליני שלא למד דבר ברפואה. מזל טוב ואני מאחל לך ולבן בריאות ואהבה. אהוד גלבוע.
שלום רב, בני בן ה13 , ילד אינטילגנט וסקרן, שצופה רבות בערוצי נשיונל גאוגרפיק והיסטוריה, אובחן בתחילת השנה כבעל קושי בארגון של חומר, בכתיבה. הלקות נמצאה כקלה ונדרשה הוראה מתקנת וכן הארכת זמן בבחינה- אותה אינו מנצל. למרות התמיכה הרבה אותה מקבל (התכוננות בצוותא לבחינות, מספר ימים, מורה מתקנת, שיעור פרטי פה ושם) הוא אינו לוקח אחריות על לימודיו, אינו זוכר תאריכי בחינות, לא טורח להכין כל שיעוריו, וכו'- למרות נדנודים, צעקות וכו מצדי. האם יש דרך אחרת, להכניס בו את חוש האחריות ללימודיו? דיברנו איתו רבות בנושא, וכן סביו מדברים איתו על כך, ואין התקדמות משמעותית. המצחיק הוא, שהוא יושב ללמוד למבחן עם סבתו,וציוניו גם עלו קמעא לאזור 7-8 אך בשל העובדה כי אינו טורח ללמוד את הכל, ציוניו אינם עולים מעבר לתחום זה. יש לציין כי עבר לב"ס חדש עקב מעבר דירה, ובו הדרישות יותר גבוהות מבעבר. לתשובתך אודה
רינת יקרה, אכן יכול להיות מאוד מתסכל כהורה לעשות את כל הנדרש עבור הילד ועדיין לא לראות תוצאות מבחינת האחריות של הילד ללימודיו. בפנייתך ציינת שני נושאים חשובים שלדעתי כדאי לתת את הדעת עליהם:1.בעיית התארגנות 2. מעבר מגורים. חשוב לבדוק עם בנך איך הוא מרגיש עם המעבר, איך הוא מתמודד עם ההתארגנות החברתית החדשה שנדרשת ממנו,וכדאי גם לבדוק איך צוות המורים רואה אותו מבחינה חברתית. ייתכן שבנך היום משקיע את כל האנרגיה שלו בהתארגנות החברתית(זה בהחלט דורש ממנו הרבה כוחות). בנוסף כדאי לשבת איתו ולבדוק איתו מה יכול לעזור לו להתארגן אחרת בנושא הלימודים, ואיך ומה הוא צריך מכם כדי לעזור לו.פטנט טוב הוא לתלות לוח מבחנים בחדרו וכן על המקרר.כדי לעזור לו לזכור מתי יש מבחנים. דבר נוסף, אני מאוד ממליצה להיות בקשר עם צוות המורים ולעקוב אחר מצבו הרגשי של הילד, לפעמים ילדים אינטליגנטים עם ל"ל מרגישים מאוד "לא שווים" כאשר לא מצליחים בלימודים ותחושת חוסר ערך זה יכול להוביל לאדישות מבחינת השגים לימודיים. בהצלחה בתיה
הי בתיה, תודה רבה על תגובתך המהירה. מבחינה חברתית בני התערה בכיתתו בהצלחה, ורכש לו מספר חברים טובים, אף יותר מבעבר. לגבי המבחנים-אכן תליתי לוח, לאחר נדנוד של שבוע, שיעתיק את הלוח בכיתה. כאשר חוזר מבית הספר, טוען שאין לו שיעורים, גם אם הדבר אינו נכון.הדבר ה"משעשע" הוא שהוא מקדיש זמן ללמוד למבחן (בשל הלחץ שלנווהזמו שאנו יושבים איתו ללמוד) ולעתים אף קורא מעבר לחומר הבחינה, בשל עניין וסקרנות,אך ביום יום הוא מתרשל, ונראה כי זה לא מעניין אותו מספיק, או שפשוט מתעצל.
הילד שלי בן 7 הוא מאונן מגיל 3 ואני נורא נבוכה מהעניין וגם המורה שלו העירה את תשומת ליבי וגם היא היתה נורא נבוכה מה אני עושה בנדון אני נורא מודאגת אשמח אם תעזרו לי בעניין כי אני ובעלי כבר אמרנו לו שלא עושים ליד אנשים אלא רק בחדר שלו והוא אומר שקשה לו להשתלט על זה אז בבקשה תעזרו לי בנושא הזה בתודה האמא
שלום ויקי, הנושא של אוננות אצל ילדים חשוב ביותר מבחינת ההתיחסות שלנו. זה ישפיע על התיחסותו למין בעתיד וכן על מערכת היחסים שיש לו עתה , כילד, עם מבוגרים ועם ילדים. נכון אמרתם לו, שהוא יכול לאונן בחדרו. אך מצד שני המטרה שלא יאונן. כמובן השאלה מהי אוננות עולה כאן? אם הוא נוגע באיבר מינו, אין פירוש הדבר אוננות. בכלל אוננות היא מושג שמתאים יותר לבנים שהגיע לגיל ההתבגרות ולבגרות מינית. למעשה המטרה היא לגרום לכך שהוא לא יגע באיבר מינו, אלא בזמן השתנה, או במקלחת כאשר הוא מתקלח ומנקה גך את איברי המין. המטרה לא להגדיר את הנושא כשלילי וזה ניסתם לעשות . נראה לי שמכיוון שהוא מודע למעשיו וגם אתם, יתכן שכדאי שיופנה לפסיכולוג. נראה לי עדיף גבר. אהוד גלבוע.
בני בן 13.5 מתקשה להירדם בלילות, הוא הפך את היום והלילה ואנו מתקשים לשנות זאת, אתמול למשל, הוא לא הצליח להרדם עד 04:00 לפנות בוקר, הוא מכור למחשב ואתמול במסגרת החלטה להגביל אותו במחשב, הוא הציק לי ולבעלי עד 02:00 לפנות בוקר, עד שבעלי נשבר, כל הלילה "משעמם לי" שיחק עם הכלב שלו, יש לציין שגם לא היתה לו התפרצות זעם, במצבים כאלה כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה וכשלוחצים עליו לקבל קצת מרות, חוץ מזה שאנו הולכים לפסיכיאטרית כדי לאבחן את זה, האם אפשר לקבל עצה איך לגרום לו להבין שהמחשב, הפליסטשיין רק גורמים לנזק, יש שיפור בהבנה שלו, אך איך לחדד זאת. תודה, אבוש.
אבוש יקרה, אני שמחה על החלטתכם להתייעץ בנושא הרדמות, עם זאת חשוב ביותר להיות יותר ברורים עם עצמכם ועם בנכם בנושא שעות הערב והתעסוקה המותרת לבנכם. זכרו בנכם הוא רק בן 13.5 עם היום קשה לכם לשים לו גבולות סביב שעות מחשב/פליסטישון, בגיל 15 יהיה לכם קשה להגביל אותו בדברים קיצוניים יותר! ילדכם זקוק לגבולות ולהורים שאינם מפחדים לשים לו אותם!אם יש בעיה של הרדמות, אפשר לקבוע שמותר לו להיות ער בחדרו ללא מחשב או טלויזיה אך כן עם ספר או הרכבת פאזל (כדוג'). זכרו אתם ההורים ואתם קובעים מה מותר ומה אסור בביתכם!. בהצלחה בתיה
שלום רב , אני בת 16 יש נושא שמטריד אותי וברצוני לשאול שאלה . קיבלתי מחזור בגיל 12 בערך, ובשנה האחרונה הפסקתי לקבל לפני כ-4 או 5 חודשים הנחתי שזה בגלל העודף משקל ולא התייחסתי לזה ממש אבל בחודש האחרון מידי פעם יש לי הפרשות דם מאיברי המין אבל נגיד פעם אחת ואז אין יותר זה קרה לי לפני שבועיים בערך יומייים ברצף הפרשות של ממש מעט דם ורק מידי פעם והיום זה קרה שוב, אני ממש דואגת ומפחדת , מה יש לי? האם ההפרשות האלה קשורות למחזור שהוא לא סדיר? תודה רבה על העזרה מעריכה את זה מאוד.
אנונימית יקרה, מהתאור שלך נראה שחשוב ביותר שתפני להתייעץ עם הרופא המטפל ואולי כדאי אפילו להגיע להתייעץ עם רופא לגניקולוג.אל תשארי עם הדאגה ללא התייעצות בהצלחה בתיה
שלום , עוד מעט אני בן 22 , ועד היום השדיים שלי נפוחים ,לאחרונה התחלתי לחשוש מזה , האם זה טבעי ?? אם לא ,מה עליי לעשות ??
שאול יקר, אין לי תשובה עבורך פרט מלהציע לך לפנות לרופא המטפל ולהתייעץ איתו. בהצלחה בתיה
יש לי כמה שאלות על אהבה (איך המנגנון פועל) 1)אפשר להגדיר את זה? אם כן אז... 2)אם אני התאהבתי במישהי ומישהו התאהב במישהי אחרת אנחנו מרגישים אותו דבר?? 3)אם אני אוהב מישהי והיא אוהבת אותי אנחנו מרגישים אותו הדבר? 4)כל הזמן מדברים איתנו בבית ספר על מיניות וסקס ומישפט שאני תמיד זוכר מההרצאות האלה זה "לעסות את זה רק כשמרגישים מוכנים" עם אותו טון מורתי מעצבן ואני א מבין מה זה אומר לעזזל כאילו בסדר רק כשאני אהיה מוכן אבל אני לא יודע איך זה מרגיש כי בעצם אף פעם לא הרגשתי מוכן או שאף פעם לא ידעתי שככה קוראים לזה אז איך אני יכול לדעת שזה מה שאני מרגיש אם אפשר דוגמא או נקודת השוואה 5)איך אני יודע שמה שאני מרגיש זה אהבה כי פשוט נירא לי שאתהבתי במישהי בשניה הראשונה הייתי בטוח שזה זה אבל אז חשבתי שתמיד כאילו יש את הזמרים האלה שאומרים כאילו "את היחידה" "את הראשונהשזה ככה איתה" אבל אנ'לא חושב שזאת החברה הראשונה שלהם אז זה אומר שגם לקודמת הם אמרו אותו דבר וגם שם הם האמינו בזה אז אם אני מאמין בזה אולי כאילו לא יודע אני חושב שזה אמיתי אני מרגיש את זה אבל העובדות האמיתיות אבל בסופו של דבר החיצוניות גורמים לי לפקפק איך אני יכול ליהיות בטוח שזה ככה או שאני לא יכול ליהיות בטוח?
יובל יקר, העצבים שלך על המורים מאוד מובנים לי,עם זאת לצערי אין לי תשובה אחרת מאשר להגיד לך (ללא טון מורתי), שאהבה זה משהו שמרגישים וכל אחד מרגיש את אותה אהבה בצורה אחרת ולכן אין כאן מתכון או "הדרך הנכונה" להרגיש אהבה. אני רק יכולה להציע לך להפסיק להתעסק עם הראש בשאלות אלו ולתת לעצמך את הרשות להרגיש עם הלב ואז נראה לי שהכל יהיה לך יותר ברור והרבה מהשאלות שלך יתבהרו לך. בהצלחה בתיה
בוקר טוב אני מאוד מודה לך על התיחסותך הנפלאה והמהירה כן ירבו אנשים כמוך ולקחתי לצומת ליבי שוב תודה והמשך יום נפלא
יש לי כל כך הרבה בעיות,שאני פשוט לא יודעת איך לטפל בכולם. מגיל 11 ידעו שיש לי ocd עד גיל 13 הייתי בטיפולים,עד שזה נגמר. אחרי שנה,התחילו להופיע לי כל מיני סימנים של דיכאון וחרדה,אחרי המחלה. ואחרי חצי שנה זה הוביל אותי לאנורקסיה, ביחד עם כל הבעיות האלה,ההורים שלי פשוט בוחרים להגיד שאני "אשמה" במצב. ה-bmi שלי 17 ושעשיתי בדיקות דם,כפי שהפסיכיאטר שלי שלח אותי הוא אמר להורים שלי שהם חייבים להתחיל לשים לב ולטפל בזה...אחרת תוך זמן קצר אני אפסיק לתפקד,עברה עו חצי שנה ואני כבר בת 15,והורים שלי נמצאים בעבודה עד שעות מאוחרות,לא עונים לי לטלפונים ולא מתקשרים. אני לא יודעת איך הם חושבים שאני אבריא מכל הבעיות האלה, אבל אני רוצה לבקש אישור של אישפוז בבית חולים, כי אני רואה שעם אני אשאר בבית המצב רק יחמיר... תגידי לי מה לעשות זה דחווף
לירון יקרה, פני בדחיפות לפסיכיאטר שלך ובקשי עזרה ממנו ודברי איתו על האישפוז! שמרי על עצמך! בתיה
אני לא יכולה,ההורים שלי אף פעם לא היו מוכנים לתת לי את הטלפון שלו,הם טוענים שאני רק אגיד שטויות ואין לי איך ליצור קשר עם אף אחד. אבל מיום-ליום המצב שלי מחמיר יותר,ואני לא רוצה למות.אבל אני יודעת שההורים שלי לא מוכנים לטפל בזה. מצאו לי דופק איטי,והתחילו לי קצרי נשימה,וההורים שלי אפילו לא מעורבים בזה כלל. עם היה אדם אחד בוגר אחראי שיהיה מוכן לקחת אחריות עליי, כי אני לא יכולה לעצור את האנורקסיה שלי, אבל אף אחד לא מתעניין בזה.כשאני מתקשרת אליהם ומתלוננת על כאבים וחזקים,וקצרי נשימה הם אומרים שאני ילדה גדולה ואני צריכה לטפל בעצמי. ואני אפילו לא יודעת לאיזה פסיכולוגית חדשה הם שלחו אותי,שטוענת שאני מביאה את זה על עצמי. למרות שהמטפל הקודם שלי,והפסיכיאטר שלי חושבים שהמשקל שלי הגיע למצב קיצוני,והגוף שלי מתחיל להתפורר. ההורים שלי לא מוכנים לנקוט שום אמצעי, אני מרגישה שכל יום אני הולכת לאט לאט ומתפוררת. וכשהם חוזרים ב-8 הביתה אני כבר ישנה מכל היום,והם אפילו לא מדברים איתי. כבר שלושה ימים שלא הכנסתי כלום לפה ואני עושה בדיקות דם כל יום. הם בוחרים להתעלם, אבל ככה זה לא ייעלם...
(אין לי הסמכה טיפולית או דומה אז כל מה שכתוב פה בערבון מוגבל) קחי את עצמך בידיים וקודם כל תלחמי בבעיות נגיד אנורקסיה אני לא אומר לך לחשוב שאת רזה כי את לא יכולה אבל תחשבי שאולי את שמנה אבל את צריכה ליהיות יותר שמנה ודברים דומים לשאר הבעיות (על אותו רעיון) דבר שני תתעקשי לקבל את הטלפון ושאם תגידי שטויות הוא פסיכיאטר והוא יוכל לקבוע את זה כי להם שום יכולת ושום הסמכה לקבוע אם מה שאת אומרת שטויות או לא למרות הרצון החזק שלהם ליהיות יודעי כל ובפסיכיאטר יוכל לקבוע הרבה יותר טוב אם זה שטויות או רציני בשביל זה הוא פסיכיאטר למען השם לא בשביל שאנשים כמו ההורים שלך יקבעו משהו שהם לא למדו ובקשר לזה שהם אומרים שאת אשמה בבעיות האלה תסבירי להם שזה בידיוק כמו השאלה הידוע: "אם בן אדם רואה מישהוא רוצח את המשפחה שלו ובשל כך קופא וחוטף התמוטטות עצבים זה אומר שהוא בוגד במישפחה שלו כשהוא קופא?" אז אוקיי את רואה את המצב מידרדר ואת רואה מה את עושה שקורם לזה אבל יש לך בעיה פסיכולוגית שלא נותנת לך לעשות עם זה כלום ואת צריכה מישהו שיעזור לך ואם כל זה לא עובד, את יודעת את השם המלא של הפסיכיאטר? אם רק את שם המשפחהאז צריך גם לדעת את שם העיר שבה הקליניקה שלו תעזור גם ההתמקצעות שלו ותחפשי עליו בגוגל ותבדקי לבד את הטלפון ותסבירי את המצב ותסבירי שאין שיטוף פעולה מההורים אז את מוגבלת בתנועה ובזמן (כי אין לך אוטו)
תפני בדחיפות ליועצת בית הספר או למורה או למבוגר שאת מכירה ויכול לעזור לך. שימרי על עצמך. את בחורה חכמה ומבינה שאת בבעיה, תעזרי לעצמך.
שלום רב, אני פונה מתוך מצוקה ואחרי נסיונות התמודדות רבים. מצטערת שזה ארוך. איך להתנהג שהילד נכנסת להתקף זעם? את זה אני יודעת אני בטוחה שאני פועלת נכון התקף אחרון ערך כמעט 45 דקות מתוכם 35 דקות הייתי רגוע ומנסה לחבק לנשק, להבין אותו וכלום לא עוזר. יש לי ילד עוד חודשיים בן 6 ולעיתים הוא מתרגז על קטנות ממש קטנות בעיני ואולי גדולות בעיניו אך התגובה שלו היא התפרצות זעם מטורפת זה כולל צעקות, טריקת דלת, רקיעות ברגליים, דחיפות, זריקת חפצים. הוא נכנסת לטראנס שלא ניתן לעצור אותו. אני לא יודעת כיצד להתמודד במצב כזה ומנסה לשלוח אותו לחדר , אך הוא מסרב ללכת ונוצר מאבק כוחות שבו אני נאלצת לגרור אותו לחדר, ושם אני יושבת איתו אחרי שהוא דקה שתיים לבד, אני יושבת איתו על הריצפה ומתחילה את פעילות הרגיעה, חיבוקים נשיקות להבין אותו וכמעט לא לדבר - אך הוא ממשיך לבכות לצרוך ולהישאר בטראנס של עצמו. אני יודעת שבמהלך התפרצות אלימה אין טעם בדיבורים מאחר והגוף מוצף בהורמונים ועסוק בלחימה. הוא ישן 10 שעות בלילה (ניראה לי מספיק) אך כשישן 11-12 שעות הוא יום למחרת רגוע יותר. מדוע זה קורה, אני מנסה לבדוק את עצמי, ואין לי תשובה . הוא הבן הבכור יש לו עוד שנ אחים בן 4 ובת שנה וחצי הוא מקבל המון תשומת לב הוא לא בצהרון והוא איתי בצהרים לבד כל יום 3 שעות בזמן שהם בגן, וכשהם הולכים לישון בשבע הוא הולך לישון בשמונה ואנחנו מציינים בפניו שהוא הבכור ועכשיו זה זמן סיפור, משחק וכו'.
מאיה שלום, ברב ההנהלות שלך עם הבן ועם התקפי הזעם שלו , את פועלת נכון. אבל בכל זאת , מכיוון שהתקפי הזעם ממשיכים , חשוב לבחון מה עוד לא פועל כאן נכון. אם גילית שכאשר הוא ישן 11 שעות , אין לו התקפי זעם, אז חשוב לאפשר לו לישון את השעות הללו. טוב שהוא הולך בשמונה לישון וכך הוא יכול לישון עד 7 . זה גילוי חשוב שיכול לעזור מאוד. אני לא מציע לגרור אותו לחדר כאשר יש לו את התקפי הזעם. הגרירה מעודדת הגברה של התוקפנות. אני לא מציע לחבק ולנשק אותו כאשר הוא מתפרע. במצב הזה , הדבר החשוב לעשות הוא לדאוג שהוא לא יהרוס דברים בבית. לא לצעוק עליו בחזרה ולא להגיד לו שהוא ילד רע. את הדברים שהוא זרק , אני מציע לאחר מכן לא להחזיר לו, אם הם שלו. אם הוא זורק דברים של הבית או של אחיו או שלכם , חשוב להרחיק את הדברים הללו מטווח הידיים שלו ולהסביר לו שהוא לא יכול לקבל אותם משום שברגע של כעס הוא זורק אותם. זה טוב שאתם נותנים לו עוד שעה מעבר לשני אחיו, אבל יתכן שהכעס שלו הוא על כך שעדיין בזמן שהם ערים , את עדיין מעדיפה אותם- את הקטנים. אם זה נכון, דבר שאני לא בטוח, אז יתכן שזו הסיבה להתקפי הזעם שלו. וניתן לבנות מערכת יחסים איתו ועם אחיו שבו את ואביו , תעדיפו אותו ותעריכו אותו יותר בזכות הבגרות שלו ובזכות המטלות שהוא יכול לעשות כגדול. כך תפתחו את האחריות שלו ואת ההתמודדות שלו עם החיים בבית ועם המציאות . מה דעתך? אהוד גלבוע
שלום יש לי שני ילדים. בת 5 ובן 3. אני והאבא גרים בנפרד 7 חודשים. לפני 2 חודשים התגרשנו. הגרושים עברו בצורה חלקה ומכובדת. אנחנו גם היום בקשר טוב. כמובן לטובת הילדים. הגדולה, שהיא ילדה רגישה מטבעה, שואלת המון שאלות קיומיות שקצת מלחיצות אותי. היא שאלה שאלות גם לפני הפרידה אבל לא באינטנסיביות הזו. היא מדברת המון על מוות, מה קורה אחרי שמתים? לאן הולכים? תאונות דרכים. מעירה לי על הנהיגה. היא כבר החליטה שלא תרצה לנהוג כשתגדל (אמרתי לה שהיא לא חייבת). היא לפעמים מתעוררת מחלומות רעים ובוכה שהיא לא רוצה להיות ילדה גדולה. לא רוצה ללכת לביהס (יש לה גם ככה עוד שנה וחצי!! אני לא מבינה מאיפה היא מביאה את הפחדים האלה). בהתחלה ניסיתי להגיד לה שהיא לא צריכה לחשוב על הדברים האלה וזה לא צריך להעסיק אותה ואני מציעה לה לסלק את המחשבות האלה מהראש. היא אומרת שהיא מנסה אבל לא מצליחה להוציא את המחשבה. אחכ ניסתי לתת תשובות. לדוגמא- אחרי המוות עולים לשמיים. רק אנשים זקנים מאוד מתים. כמובן שזה רק פתח לעוד שאלות. אמא מהגן הציעה לי לנסות להסיט את תשומת ליבה. למשל כשהיא שואלת שאלה להגיד לה שכדאי לה לחשוב על הדברים שהיא אוהבת ועל חברים והגן וכו. אחרי הפרוט הארוך השאלות שלי: 1. האם זה השאלות שלה בגבול "שאלות קיומיות" שילדים בגילה שואלים? (לפחות פעם ביום). 2. מה כדאי לענות? להתעלם? להעביר נושא? לפרט בתשובה? 3. אני מניחה שיש קשר כלשהוא לגרושים. האם אני צריכה לקחת אותה לטיפול? יש לציין שהיא ילדה רגילה לכל הדעות,חכמה מאוד, רגישה. חברותית ואהובה. אין לה בעיות בגן. תודה מראש
בוקר טוב ,מורן בזכות השאלות שהעלית נוכל להתיחס גם לנושא הגירושין וגם לנושא המוות. בסביבות גיל 5 הילדים מגיעים להתפתחות נפשית ורגשית כזו שהם מתחילים לברר את משמעות החיים וביחד עם זאת את משמעות המוות. למעשה בגיל 5 הם יכולים להבין שאנשים מתים , דבר שגם מקשה עליהם רגשית ומפחיד אותם , באופן טבעי. החשש שלהם כמובן הוא לאבד את הקרובים להם ביותר, את ההורים. התפקיד שלנו , הוא לתת לילדים ששואלים את התשובות הנכונות ומצד שני לא לתת להם עודף אינפורמציה שהם לא ביקשו. מכיוון שבתך רצתה לדעת מה קורה עם המתים ואמרת לה שהם עולים לשמיים, אני הייתי מציע לך לתקן את זה. מה שידוע לי , המתים נקברים באדמה ויש שמאמינים שנשמותיהם עולות לשמיים. מכיוון שזו אמונה שלא הוכחה,הייתי מציע להגיד ולספר את המציאות. כמובן ,חשוב להדגיש לה שבלב של כולנו אנחנו זוכרים את המתים. לאחר שמסבירים את המציאות, חשוב להדגיש כמו שאת עשית טוב, שאנחנו לא מתכוונים למות בקרוב. אנחנו , צעירים וחזקים ולא חולים ולכן זה יהיה עוד המון שנים . כאשר היא דואגת לדרך הנהיגה שלך , היא מנסה למנוע את המוות העכשווי. כאשר היא לא רוצה לעלות לבית ספר , היא מנסה לעצור את הזמן שלא יגיע היום שבו גם אנחנו נמות. את שואלת האם הפחדים הללו גם קשורים לגירושין. לדעתי את צודקת ויש קשר מסוים גם לגירושין , מחוץ לתהליך הטבעי של התעניניות הילדים במוות באופן התפתחותי בהתאם לגיל שלה. ברגע שהורים מתגרשים, למעשה הילדים כבר לא רואים את האהבה בביתם, יש בפרידה משהו מפחיד ואז יתכן שהפחדים של המוות יכולים להשתלב כאן. מחוץ לזה, היעדר האב בביתכם , יכול אף הוא ליצור מתח וחרדה , במיוחד אם זה אב שאוהב את ילדיו , כמו שתיארת, ונתן תחושת ביטחון כאשר היה בבית. אני מקווה שהדברים יעזרו לך להבין את בתך . לגבי הטיפול הפסיכולוגי, נראה לי שמכיוון שחלק מהדברים הם טבעיים, ולגירושין היא אמורה להסתגל, יתכן שניתן עוד לחכות, אלא אם כן את רואה שהסבל הרגשי שלה גדול והיא עסוקה בנושאים של המוות ללא הפסק עד כדי שהם מפריעים לה ולשתיכן בחיי היום יום. אהוד גלבוע.
שלום, אני אם לבת 5 ח' חוזרת בעוד כשבועיים לעבודה. אין לי חשק לחזור ולא ברור לי כמה מזה הוא הקושי להיפרד מהתינוקת. אני עובדת במקום כשנתיים לפני שילדתי. אני חרדה לתינוקת אך לאט לאט משלימה עם המצב. יש לי בת בכורה בגיל 5אשר מקנאה בתינוקת.אני במשבר מהשינויים בחיים. מצאתי מסגרת לתינוקת, תינוקיה פרטית עם 12 תינוקות עד גיל 1.5 ונאמר לי שיש 3 מטפלות. נסיון החיים לימד אותי ששלוש זה שלוש במשמרות. ניסתי לסגור את הפינה הזאת אך ללא הצלחה. מאידך אני מכירה אישית את בעלת התינוקיה דרך המשפחה ובנוסף הגעתי אליה ללא קשר אלא על פי המלצות. יש לי שבועיים והזמן טס. אני נהנית מאוד עם התינוקת. מאידך לצאת משוק העבודה מהווה סיכון לשוב אליו. אודה להתייחסות. תודה מראש
שלום לך האמא של התינוקת, דבר ראושן אני מברך אותך , אולי באיחור, במזל טוב ללידת הבת השנייה. את מתארת במעט מילים,אבל בצורה בהירה וצלולה, את כל הבעיה הגדולה של להיות אישה, אמא ואשת מקצוע. אכן , גם התינוקת וגם את , בטח זקוקות ליותר זמן ביחד. ואם היה ניתן לדחות את חזרתך לעבודה , יתכן שהיה טוב יותר לשתיכן. אני לא הייתי חושב שזה קושי להיפרד. אני חש ששתיכן זקוקות להיות עוד אחת עם השנייה. ביחד עם זאת, אם המציאות דורשת שתחזרי, המטרה ליצור מצב שבו יהיה לה הכי טוב, ואת תבדקי את זה כל יום, כאשר תחזרי ותראי את המצב שלה, ומצד שני תוכלי להיות איתה לאחר שעות העבודה. לא ציינת בפנייה, באיזו שעה את תחזרי מהעבודה. אני מקווה שלא מאוחר מידי, כדי שיהיו לך מספיק שעות להיות עם שתי הבנות. לגבי הקנאה של הבת הגדולה בבת הקטנה, אני מציע לך לקרוא את הספר שכתבתי : זוגיות והורות , בפרק שבו מדובר על המעבר של משפחה מילד אחד ללידה של ילד שני. אם לא מתאפשר לך לקרוא, אשמח לתאר לך בכמה מילים איך להקטין את הקינאה הזו למינימום. אהוד גלבוע.
יש לי ילדה בת שלוש וחצי שעדיין ישנה איתנו במיטה. תחילה זה לא הפריע לנו,,זרמנו איתה אך זה הפך למשהו קבוע,כל הנסינות להעביר אותה לחדר שלה למיטה שלה היו קשים ונכשלו.. מה עושים????
לילה טוב דנה, הנושא של שינת ילדים במיטת ההורים הוא נושא בעייתי ביותר אצל זוגות רבים, ואני מודה לך שהבאת אותו דרך הבעייה האישית שלכם. נראה לי חשוב שאת מבינה שהמשך השינה של הבת אתכם במטה היא גרועה לך ולזוגיות ואף לבתך. המטרה אם כך להיות עקביים עד שהיא תתרגל לישון בחדרה. לשם כך הפעולות שאת אמורה לעשות הן לא קלות. למשל, לדאוג לזה שתדברו איתה שזו התוכנית. לאחר מכן לדאוג לזה שהיא תלך לישון במיטתה ולא במטתך. לאחר מכן לדאוג שאת ואביה, תוכלו לעשות כמה לילות לבנים בלי שינה , עד שהיא תרדם במיטתה. הדלת את חדר השינה שלכם תהיה תמיד סגורה ולא תסכימו שהיא תכנס למטה שלכם בכל מחיר. האם הדברים נראים לך, והאם תוכלו להיות מסוגלים לעמוד בכך? אהוד גלבוע
אני מוכנה!!! (וגם בעלי).. זה משנה אם אני מתחילה באמצע שבוע או תחילת שבוע?
בשבת האחרונה הילד של בן זוגי היה אצלנו לסוף שבוע הוא בן 6 לאחר שבן זוגי החזיר אותו לאמו התקשרה האחות הגדולה ואמרה לבן זוגי כי הילד אמר שביבי צעקה עליו ולא היה ולא נברא דבר כזה מה עלי לעשות היום הוא אומר שצעקתי מחר הוא יגיד שאני מכה אותו איך עלי להגיב לשקר כזה כי ישנם עוד שקרים שהילד מספר אני מאוד בדילמה לגבי הילד
ערב טוב ביבי, אני מציע לך להיות איתו ועם האבא שלו ביחד. כדי שהוא לא יוכל להעליל עלייך דברים לא נכונים. מה דעתך? אהוד גלבוע
ראשית רציתי להודות לך,אני והילד תמיד אם האבא ביחד אין מצב שאני איתו לבד איך אני פותרת את בעיית השקרים הילד בן 6 אשמח אם תקוון אותי אולי אני צריכה לנהוג אחרת
כיצד ניתן לשכנע את ביתי המתבגרת לקחת את החיסון לסרטן צוואר הרחם (גרדסיל)? היא לא אוהבת זריקות, אך ברור שעדיף לקבל זריקה מאשר לקבל סרטן...
טלי יקרה, הרבה שיחות עם אנשי מקצוע, עם חברות שכבר חוסנו והרבה קבלה של הפחד שלה. בהצלחה בתיה
יש לי ילד בן 6 עוד מעט.. שעושה לי לא מעט צרות ככה הוא ילד מותק אבל אם הוא עצבני או נהרס לו איזה שהוא צעצוע הוא מוציא את העצבים בכל מיני דרכים: הרס לי משקפיים, זורק את הארנק שלי לפח ועוד כל מיני קריזות למינהן...)אבל מה שהכי מרתיח אותי זה כשאני עצבנית או בעלי הוא צוחק לנו בפרצוף וזה קורה גם עם הגננת..ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה באותו רגע כל אז אני לוקחת לו צעצועים, אומרת לו שלא אקנה לו דברים רק לאחיו הגדול וכלום לא עוזר הוא ממשיך בשלו כאילו לא מעניין אותו כלום מה עושים במצב זה? אני כבר מיואשת..
ערב טוב רוני, את כותבת שהבן שלך עצבני , אבל מצד שני את מספרת שגם את וגם בעלך עצבניים. נראה לי שהוא לומד מכם להיות עצבני, עם קריזות. אני ממליץ לך לשמור את הדברים שחשובים לך במקום שבו הו אלא יוכל להגיע אליו גם אם יהיה מרוגז. ממליץ לך ולאביו של הבן, לא להיות עצבניים ולמצוא דרכים אחרות להשפיע על הבן. יש המון דרכים מצוינות להשפיע עליו בלי לכעוס עליו. ממילא זה לא עוזר. הוא בנה חיסון לעצמו מהכעס שלכם. אחרי שהוא ראה את חולשתכם כאשר אתם כועסים , הוא העביר את התנהגותו אל הגננת ובודק את חולשתה. לא הייתי מציע שתאיימי עליו שתקחי לו את הצעצועים. איומים הם סימן לחולשה של המאיים. יש אפשרות לקחת לו צעצוע , אבל בלי איומים. ולהסביר לו אחר כך שהסיבה שלקחתם את הצעצוע קשור בזה שהוא לא מקשיב לכם. אהוד גלבוע.
הסיבה שאנחנו עצבניים זה בגלל ההתנהגות שלו כמו שאומרים הוא "שם עלינו פס" האם יש עוד דרכים לשיפור המצב?
שלום! שמי אגם אני בת 16 וחצי ולעיתים אני מרגישה וחשה חוסר ביטחון עצמי מופרז וזה מתבטא בכך שאני מסתגרת בתוך עצמי ולא מדברת [אני בתכל"ס נערה מאוד חברותית וצוחקת] מפחדת לקרוא בכיתה בקול וכל זה עושה לי הרגשה כ"כ לא טובה שנמאס לי לחיות כך . אבל מאידך גיסא יש מצבים שבהם אני כ"כ בטוחה בעצמי באופן מופרז כ"כ ולא מתרגשת ומפחדת מכלום. מה זה אמור להביע ומה עלי לעשות ע"מ שאני לא יפחד ותמיד ירגיש בטחון עצמי? אשמח מאוד לקבלת תשובה במהרה תודה רבה ושבוע טוב!
אגם יקרה, טבעי ביותר שיש מצבים בהם אנו מרגישים בטוחים יותר בעצמנו ומצבים בהם אנו מרגישים פחות בטוחים. כמו כן גם טבעי ביותר שיש מצבי רוח משתנים ולכן לפעמים מתאים לך להיות חברותית ולפעמים מתאים לך להסתגר בתוך עצמך. ההמלצה שלי אלייך היא תמשיכי להנות מעצמך גם כשאת יותר מסתגרת. זכרי את בסדר! בהצלחה בתיה
יש לי תאומות עוד מעט בנות 18 אחת די מקשיבה ומכבדת אותי אבל השניה לא מענין אותה כלום הי רוצה לעבוד רק בפאבים היא אומרת שמהטעיות שלה היא תלמד אבל כל עצה או בקשה או אפילו שאלה הכי קטנה היא מגיבה בצעקות בפיצוץ של כל דבר אני מיואשת ממנה אני לא זוכרת שבגיל ההתבגרות שלי הינו חצופים בסגנון של הנוער של היום או לא כיבדנו את האמא מה אני עושה מענישה או נותנת לה להבין את הטעיות שלה למרות שאיזה עונש אפשר לתת בגיל כזה.
רותי יקרה, ראשית חשוב לזכור שלמרות שבתך כבר בת 18 עדיין היא בתך וחיה בביתך ולכן עליה לעמוד בסטנדרטים של הבית!חשוב כאן מאוד לא להתבלבל! שנית חשוב לעשות שיחה עם בתך ולהבהיר שוב מה הם חוקי הבית, דבר שאינו שייך לנושא "ללמוד מטעויות" ומה מבחינתכם, ההורים הם בגדר לאפשר לה לעשות טעויות וללמוד מהם. דבר נוסף ולא פחות חשוב הוא לבדוק את החלוקה בין התאומות, האם יש בת אחת שהיא "הטובה" ובת אחת שהיא "הרעה", אם כן כדאי להתחיל לראות את הבת ה"רעה" גם כטובה בדברים שלה ולהזכיר לה זאת, לפעמים ילדים כה משוכנעים שהם מאכזבים ולא טובים בעיני ההורים שעבורם הם צריכים להמשיך להיות "רעים" לשחק את התפקיד המשפחתי שכבר נדבק להם במשפחה שלהם. שימי לב אם זה לא המקרה של בתך. בהצלחה בתיה
היש פרדוקס גדול יותר? לא הצלחתי לאתר כזה בכל מקרה. ילדתי בת ה17 הלכה בלא ידעתי לרופא הנשים שלי וקיבלה מרשם לגלולות. לא הייתי יודעת מהסיפור אם הרופא לא היה שואל אותי בנימה אגבית לגמרי:"איך הפליים שרשמתי לבת שלך? היא מסתדרת איתן?" בהתחלה חשתי שהוא מתבלבל לגמרי אבל שניה לאחר מכן כשראיתי איך הוא מתפתל הרופא המסכן, כשהבין שעשה טעות טקטית... הבנתי שהיא הסתירה ממני במכוון. מה עלי לעשות? לפנות אליה בשאלה נוקבת? לקחת אות לשיחה ארוכה? איך אני אמורה להתמודד עם העניין?
ערב טוב מוריה, אכן כדאי לקחת את הבת שלך לשיחה. זו הזדמנות לא לכעוס עליה ובכך להרחיק אותה ממך, אלא לנסות ולעזור לה בהחלטה החשובה לקיים יחסי מין, אולי זו הזדמנות לברר איתה האם לא כדאי לחכות עוד זמן מסוים לפני שהיא מתחילה, אולי לבחון פעם נוספת האם הבחור הוא האדם שעימו כדאי להתחיל את הנושא החשוב של יחסים אינטימיים. אם היא משוכנעת , חשוב ללוות אותה בתהליך הזה שמשמעותו הנשית רבה ביותר ואולי דרכו יתחדש הקשר הקרוב ביניכן. אהוד גלבוע.
קראתי מספר פעמים את תגובתך. אני מודה לך על הרגישות המופגנת וכן על תשומת לב. האם לספר לה על תחושותיי בעניין? האם לשתף אותה ב"פליטת הפה" של רופא הנשים? אני סומכת על רופא הנשים שלי אומנם אך בכל זאת גלולות זה לא עסק פשוט מבחינה הורמונאלית, האם גלולות מסוג הפליים שהתאים לה מתאימות בוודאות לנערה צעירה בגילה? שוב תודה, מצפה לתגובתך.
שלום, אני סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה. תחילה ברצוני להביע את הערכתי לפורמט ולציין כי העובדה שאנשים יודעים כי יש להם לאן לפנות מרגשת מאוד וזאת זכות גדולה לתמוך באנשים ולתת סוג של עזרה ראשונה בתחום וכמובן ללא תשלום. הפניה שלי היא מכיוון קצת שונה, בימים אלה אני עובדת על סמינריון בנושא נישואים שניים וילדים. אני מאוד אבודה בתוך התחום הזה ובימים אלה קוראת המון ספרים בנושא, במהלך העבודה יהיה עליי לראיין נשים שנישאו בשנית ויש להם ילדים מהנישואים הראשונים, במטרה להבין מה השתנה בנישואים השניים לעומת הראשונים.. אני מנסה למצוא תימות מרכזיות אותן אבחן בראיונות, אך אני מרגישה כי הספרות שאני קוראת כרגע מספקת לי רקע כללי ולכן חשבתי שיהיה נכון להתייעץ עם גורם מקצועי שמכיר את הנושא מקרוב וחקר את השטח זמן רב יותר אשמח אם תוכל לעזור לי במציאת תימות ורעיונות חשובים נוספים שכדאי לי להתמקד בהם. תודה מראש, שירה
ערב טוב שירה, תודה על המחמאות למקום הזה שבו זוגות והורים יכולים לברר נושאים שמציקים להם בחייהם. לגבי שאלתך בנושא הכיוון שניתן לעסוק בו עם נשים שנישאו בשנית: הנושא הראשון שכדאי לדעתי לבדוק, הוא האם הנשים הללו מרגישות אהבה רבה יותר כלפיהן ושלהן כלפי הגבר. השאלה השנייה שמעניינת לדעתי, האם הן חשות שחל שיפור ביחסיהן עם הילדים בעקבות הנישואין השניים, או בעקבות הגירושין. הייתי רוצה לדעת , האם המורכבות של זוגיות חדשה עם המשך ההורות של האמהות הללו לילדיהן, הועילה או שיצרה מצבים מסובכים יותר. האם בן הזוג מנסה לקחת חלק בחינוך, או שכל אחריות החינוך של הילדים שלהן מוטל רק על כתפיהן. האם זה נוח להן ומועדף , או שהן חשות כובד רק יותר על כתפיהן. יתכן שיש עוד שאלות או שהכיוון הזה לא מתאים לך. אשמח לשמוע את דעתך אהוד גלבוע.
אם אני שותה הרבה קפאין האם זה יכול להשפיע על הגדילה שלי?
יונתן יקר, מצטערת אך אני לא מוסמכת לענות לשאלה זו, אנא תתייעץ עם דיאטנית או רופא מטפל. בהצלחה בתיה
הבן שלי בן שנתיים וארבעה חודשים. לפני שבוע וחצי התחלנו גמילה, הוא רצה לעשות בסיר כמו ילדים מהגן. עם הפיפי הלך מצויין תוך 3 ימים הוא כבר עושה בשירותים ולא מפספס ואפילו הורדנו חיתול בשינה בצהריים ובלילה. הוא קם יבש לגמרי. הבעיה היא עם הקקי. הוא לא מוכן לעשות בשום מקום לא בסיר לא בשירותים ואף לא בחיתול אם אני מציעה לו. הוא הגיע למצב שהוא לא עשה קקי כבר 4 ימים. ואני רואה שכואב לו ושהוא מחזיק. מה לעשות אני לא רוצה לגרום לו לנזק. ראציין שניסיתי מעט בלחץ שישב בסיר אז אולי בגלל זה הוא ככה אך מה אני עושה כעט. אשמח לתשובה תודה רבה עדי
ערב טוב עדי, אני מציע שתשבו איתו כל יום 20 דקות כאשר הוא יושב על הסיר בשירותים ולא קם, כך שלוש פעמים ביום , בוקר , צהריים וערב. אפשר להקריא לו סיפור בזמן הזה, או לשחק , או לשיר שירים. העיקר שהוא ישב על הסיר ,כאשר חלק גופו התחתון בלי חיתול ובלי תחתונים. חשוב להמשיך בכך, גם אם עשה פיפי או קקי או גם אם לא עשה דבר. תשתפי האם הדרך עזרה. אהוד גלבוע.
שלום. אני אמא לשני ילדים בן בן 7 ובת בת כמעט 4. הייתי הריון והילדים ציפו לאחות קטנה. שלושה שבועות לפני הלידה היא מתה. קיבלנו ייעוץ מעובדת סוציאלית, סיפרנו לילדים. כל אחד הגיב אחרת. הבן דרש תשובות למה זה קרה? והלך לחקןר. הוא הגיע למסקנות שאמרנו לו שהן נכונות. הבת שאלה איפה היא... היה שבוע מטורף, באו הרבה אנשים, כמו לשבעה. קברנו את התינוקת אבל הילדים לא יודעים את זה. היום, לאחר חודשיים, אני כבר לא בוכה לפניהם, הבית חזר למסלול רגיל, כולל תפקוד מלא שלנו ההורים, מצב הרוח בסדר. הם לא מדברים איתנו על זה וחשבתי שעבר, אבל גיליתי שלא. הבת כל הזמן משחקת עם הבובות שלה שכאילו הן בהריון ומתות להן התינוקות. היא גם חזרה לספר לכולם מה שקרה. הבן מסתבר, מדבר על זה כל הזמן אצל חברים שלו. אני לא יודעת אם לפתוח את זה מחדש בבית או לתת להם את הפורקן כמו שהוא עכשיו. לספר על הקבר? לא לספר? לדבר? לא יודעת... הבן אמר לי שהוא רוצה אח או אחות קטנים. אמרתי לו שגם אנחנו רוצים ושננסה. מה לעשות? תודה.
ערב טוב, הצטערתי לשמוע מה שקרה לך ולכל המשפחה. למעשה מתה לכם בת, ובעיקר הבת מתה לך משום שהיא הייתה כל הזמן איתך. האבל שאת עוברת ובעלך והילדים הוא אבל לכל דבר. הילדים רק לא מבינים גם מה קורה כאשר מתים. אני בעד לקחת אותם לקבר ולהראות להם אותו ולהסביר מה קרה. אני לא בטוח שאת כבר בשלה להריון נוסף. יתכן שאת זקוקה לעוד מעט זמן עד שתכנסי להריון החדש. אולי קודם אתם זקוקים להיות ביחד עם הצער והיגון. אהוד גלבוע.
אני בת 23. לאחרונה שמתי לב שאחותי בת ה-18 שותה אלכוהול בכמויות אדירות, ואף חזרה הביתה כמה פעמים כשהיא שיכורה. ההורים הבחינו כעסו דיברו הסבירו ועשו הכל על מנת שתבין אך היא בשלה. היום קיבלתי שיחה מחברה טובה של אחותי שסיפרה לי שאחותי בבעיה קשה, שותה בכמויות אפילו כשלא יוצאים לבילוי, ואפילו לבד עם עצמה. היא הוסיפה שהיא גם לאחרונה הולכת ושוכבת עם הרבה בחורים צעירים בני גילה וניהיה לה שם רע מאוד באיזור מגורים שלנו. חשוב לציין שאנחנו שתי בנות ממשפחה מבוססת והורים מפרנסים ותומכים. מה לעשות? כיצד לפנות אליה? כשמדברים איתה על זה היא מתחמקת בביטויים כמו"תרדו ממני! זה רק כוס אחת אני לא שיכורה" וכו.. אני אומרת לה שניהיה לה שם רע והיא אומרת לי "מה אכפת לי"!! מה עונים לה במקרה כזה??
נופי יקרה, מתאורך נשמע שאחותך במצב מאוד קשה! מהכתוב לא ברור ממתי מצבה של אחותך התדרדר, ומה הביא למצב של יאוש וצעקה כה גדולה לעזרה, אך אין ספק שנערה בת 18 ששותה לבד ובוחרת לקיים יחסים עם הרבה בחורים מצביע על מצב רגשי קשה ביותר!. אני מאוד ממליצה לשוחח איתה מהמקום שאת יודעת שעובר עליה משהו ושאת רוצה לעזור ולעודד אותה לפנות לטיפול רגשי כדי שתוכל להתמודד עם הקושי שכרגע השתיה עוזרת לה לברוח ממנו. השיחה צריכה להיות מהמקום של אמפתיה ולא כעס! בהצלחה בתיה
תודה על תשובתך.דבר נוסף שאני רוצה לשאול. האם לספר להורים שלי את מה שהחברה שלה סיפרה לי? היא ממש טענה שאחותי כבר איבדה כל גבול שהחברות הטובות כבר לא אוהבות אותה ולא רוצות לצאת איתה כי היא שותה ועושה להן בושות ומתמזמזת עם בחורים מול העיניים של כולם. היא מספרת שהיא הולכת עם בחורים מהשכבה שהייתה להם בתיכון והשם מתפשט מפה לאוזן! אני לא יודעת האם לספר לאמא ואבא שהיא שוכבת.מה הם יגידו לה?הם ייכעסו ויעירו וזה רק ידחוף אותה יותר לאלכוהול..זה החשש שלי.
כשאור בת ה9 מתרחצת קורה לעתים תכופות מאוד שהיא קוראת לי לעזרה. פעם זה לכוון את המים לטמפרטורה המתאימה ופעם לסלק חרק שהתגנב למקלחת. אור לא מתביישת ממני אך בהחלט מגלה סימניי "צניעות" מול אנשים אחרים. "אתה אבא שלי, ומאבא לא מתביישים" היא אומרת. חברה שלי מעירה לי ואומרת שזה לא יאה ושאני צריך לשים גבולות ברורים יותר. שאם לא כך המצב ימשך לתמיד. אשמח מאוד לשמוע דעה מיקצועית בנושא. תודה :-) עופר
ערב טוב עופר, כל עוד בתך לא מתבישת ממך, אני לא רואה בכך בעייה. מה שחשוב בעיני, זה שהיא לא תכנס לאמבטיה כאשר אתה מתקלח. חשוב שבבית לא תלכו בלבוש תחתון, או עירומים גם בדרך לאמבטיה וגם לא ביציאה ממנה. חשוב בעיני שילדים אחרים ,אחים, אחיות, חברות ,לא יתקלחו עם בתך, ובכך אתה עוזר לה לבנות את תחושת הצניעות של הגוף שלה. מה דעתך? אהוד גלבוע.
שלום לך בני בן 9 פשוט אני אובדת עצות בחודשים האחרונים הפסיק לאכול בכלים רגלים הוא אוכל רק בפלסטיק צלחות כוסות וכו הוא פשוט נגעל בכל מקום ובנוסף לאחרונה הוא נגעל מבשר עוף כל דבר שבה מין החיות המשקל שלא מתחת לממוצע הוא רזה הוא התכיל לעשות בעיות עם האוכל התכיל לילל כל היום על כל דבר הבטחון העצמי שלא נמוך אומנם בלימודים הוא תלמיד טוב יש לא חברים אבל אני מרגישה שאני לא יודעת אך לאכול את השינויים האלו למי אני אמורה לפנות ומה לעשות תודה
ערב טוב לימור, יתכן שהבן שלך נגעל מסוגי אוכל שקשורים בבשר, כאשר הוא הבין כיצד מכינים את הבשר. יתכן שהוא לא רוצה לאכול מצלחות שהיה עליהן פעם בשר. נראה לי שכדאי להתחיל לדבר איתו , מה גרם לו להפסיק לאכול בשר וכן לאכול בצלחות פלסטיק. האם יש מישהו במשפחה שהוא צמחוני? בינתיים הייתי מציע ללכת לדיאטנית כדי שתתן לכם תפריט צמחוני מזין. אהוד גלבוע.
שלום רב בני בן 12 בכור ויש לו אח בן שנה וחצי. הם מסתדרים טוב ביניהם אבל בחצי שנה האחרונה הבן הבכור עושה לי המון בעיות, הוא מתחצף כל הזסן, אני גרושה ולכן הוא מרשה לעצמו להיות בעל הבית. אני חוששת מזה שהוא כבר נכנס לגיל ההתבגרות כי החלו לו פצעים בפנים, וכל מיני מצבי רוח ואני רוצה לשים לו גבולות ברורים,השאלה היא האם להיות איתו סמכותית או לנסות להתרכך איתו?. אני יודעת שאסור להיות איתו חברותית כי אז אין להם גבולות. מה עושים? אנא עזרתכם
מירב יקרה, אכן בנך נכנס לגיל ההתבגרות ולאו דווקא בגלל הפצעים אלא יותר בגלל התנהגותו. אין כאן תשובה ברורה של סמכותיות או רכות, עם מתבגרים יש צורך למצוא את הדרך הנכונה שהיא תמיד באמצע.כלומר מצד אחד יש צורך לגדול עם המתבגר ולזכור שאי אפשר להתייחס אליו כפי שהתייחסת כשהיה בן 10, ומאידך חשוב ביותר לשים גבולות ברורים,לדוג' בנושא של יציאות וחברים, וגם כאן גבולות אלו ישתנו ככל שבנך יגדל. אכן לא פשוט להיות הורה למתבגר ועם זאת חשוב לא לפחד מהם! אני מאוד ממליצה במידת הצורך לפנות להדרכה בנושא! בהצלחה בתיה
הבעיה שלו היא שגם עם הריטלין יש לו קריזות בביה"ס {בבית הוא שקט כמו דג}...אבא מאוד חם ואוהב אבל אמא מרוחקת עם בעיה קשה של הבעת חיבה, התעניינות או סתם שיחה פשוטה איתו...אני מנסה כל הזמן "לפצות" אותו על החסך שם אבל אני חש שהוא לא מוכן להסתפק בי ורוצה ל"להוציא" מאימו חיבה חמקמקה שלעולם לא מגיעה ולכן, הוא צובר זעם שמוצא בביה"ס...דיברתי עשרות פעמים עם אימו אך זה עוזר בדיוק ליום אחד...השאלה היא איך מלמדים אותו לקבל את אימו כפי שהיא ושזה יפסיק להפריע לו?
ערב טוב רונן, נראה שקשה לך לקבל את האמא של הבן שלך כפי שהיא. אתה מאשים אותה בכך שהבן שלך מתפרץ בבית הספר. אתה חושב שבגלל שהיא לא חמה כמוך , הבן שלך סובל בבית ספר. אני לא חושב שאתה תוכל לשנות את היחס הרגשי של האם לבנה. אם זה מפריע לך, יש שתי דרכים לעזור: או שהילד ילך לטיפול פסיכולוגי ואולי עדיף שזו תהיה פסיכולוגית ולא פסיכולוג.או שהאם תלך לטיפול כדי שתוכל להעניק לבן את הרגשות שנראה לך שחסרים לו. יתכן שאתה הוא זה שיכול ללכת ליעוץ , או להדרכת הורים או לטיפול בעצמך, כדי לקדם את הדברים שאתה רוצה שיקרו אצל הבן או אצל אימו. בהצלחה. אהוד.
שלום לך שוב, אני ואמא שלי רבות המון וזה קורה גם אם אבא שלי אני לא יודעת מה לעשות. יש ימים שאני פשוט נכנסת לחדר שלי ומתחילה לבכות אני בת בכורה ויש לי עוד שני אחים קטנים מה אני אמורה לעשות ? כי אני בכלל לא רוצה לדיב איתם תודה שוב, דנה
דנה יקרה, אכן קשה להיות במריבות עם הורים,ואכן בגיל ההתבגרות יש יותר מריבות וויכוחים שלפעמים הרקע שלהם היא אי הסכמה על דברים, שעם שיחה פתוחה ומוכנות להקשבה משני הצדדים אפשר להגיע להסדר והבנה. לכן אני אישית מאוד מאמינה בשיחה פתוחה עם ההורים, לספר להם שקשה לך עם המריבות ולחשוב יחד איך מתמודדים כשיש אי הבנות ואי הסכמות, זה עדיין לא יפתור את כל המריבות, אך כן יעזור לחזור מהר יותר לתקשורת פתוחה. במידת הצורך אפשר לפנות לעזרה של מטפל משפחתי מוסמך כדי שיעזור לכם למצוא את הדרך המתאימה לכם כמשפחה. בהצלחה בתיה
שלום לך, אני נערה בת 13.5 ואני מרגישה כאבי בטן , יוצאים לי פצעים, אני מאוד עצבנית , הבטן שלי מתנפחת, יש לי בחילות סחרחורות ורגישות בחזה. מצב זה נמשך 3 ימים. האם זהו סימן לקבלת מחזור? נ.ב אני מתביישת לספר לאמי מה לעשות? תודה מראש , דנה
בבקשה תעזרו לי אין לי למי לספר..... אני חייבת שתחזירי לי תשובה ודחוווףףףףףףףףףףףףףף. תודה,דנה
דנה יקרה, יתכן ואכן אלו סימנים של מחזור,מדוע את מתביישת לספר לאמך? כדאי לזכור שמחזור הוא תהליך התפתחותי טבעי ואין ממה להתבייש. אם עדיין קשה לך לשתף את אמך, חשבי האם יש אדם מבוגר אחר(דודה,אחות) שאת מרגישה נוח לשתף? אם כן כדאי, עצם השיתוף ישחרר אותך קצת מהלחץ שאת נמצאת בו. בהצלחה בתיה
אני בת 17 והבכורה במשפחה. בזמן האחרון אני ואמא שלי לא מפסיקות לריב, אנחנו רבות על כל דבר קטן, כל שיחה עלולה להיגמר בויכוח והאמת שדי נמאס לי מזה. אני מרגישה שקשה לי לדבר אליה כמו אל חברה ושהיא רוצה שאני אקשיב רק לה ורק למה שעובר עליה אבל כשאני מדברת איתה אז היא ישר אומרת לי מה דעתה על כך ואיך היא הייתה נוהגת אחרת אבל אני לא רוצה תגובות וביקורות, אלא רק אוזן קשבת. כשאני מתחילה להתווכח איתה או כשאני אומרת לה שהיא טועה היא ישר מתנפלת עלי ואומרת לי שאני מתחצפת אליה ואני לא מרגישה שאני מתחצפת. לא יודעת מה לעשות, קשה לי לא להגיב כשהיא כועסת עלי למרות שזה אמור להיות הדבר הנכון ואני רוצה להפסיק לריב איתה כבר.
אביבית יקרה, מאוד מרגש לראות נערה בת 17 שרוצה קשר טוב עם אמא. נראה שגם לך וגם לאמך חשוב הקשר ביניכן ויודעות להנות מקשר זה אך כרגע אתן עוברות תקופה של אי הבנות וחוסר תקשורת, אני מאוד ממליצה לך למצוא זמן רגוע, להזמין את אמא לצאת לקפה ולשוחח איתה על הקושי שלך,על הרגשות שלך ועל מה שאת צריכה ממנה, ולהזמין את אמא לשתף אותך בדברים שלה קשה איתך. במידה ותראו שעדיין קשה לכן לשוחח אחת עם השניה אפשר לפנות למטפל המוסמך לטיפול משפחתיכדי שיעזור לכן לפתח שוב תקשורת פתוחה וטובה. בהצלחה בתיה
שלום, אנו צפויים לצאת לרילוקיישן לשנחאי. יש לנו שני ילדים קטנים - בן שנתיים וחצי ובת שנה. רציתי לדעת איך אפשר להפוך את החוויה לקלה יותר עבורם, הן במעבר והן בשהייה בסין. תודה, ענבל
ערב טוב ענבל, הגילאים של הילדים שלך יושפעו בצורה מעטה ,לדעתי , מהשינוי של המדינה. ילדים בגיל הזה זקוקים בעיקר לאמא ולאבא. הקושי יהיה בעיקר, הריחוק מהמשפחה המורחבת, וכן ההתחלה של הקשרים החברתיים שהבן יתחיל להזדקק להם. יתכן שהקושי בשפה יקשה עליו את הבנייה של הקשרים החברתיים בהתחלה. אני מניח שהוא יחשף לגן שבו ידברו אנגלית , דבר שיתכן ויקשה עליו בתחילה ואולי יעזרו לו לאחר מכן בהמשך החיים. מאחל לכם נסיעה טובה, ותחזרו בשלום ובמהרה. אהוד גלבוע
כתבתי הודעה זו בפורום זוגיות אבל לא ידעתי שיש את הפורום של גיל ההתבגרות ומעניין אותי לשמוע מה את חושבת.. סורי על האורך: היו לי עד עכשיו שני קשרים קצרים. אחד בכיתה ז' של חודש ואחד בכיתה ט' של שבועיים. עם אף אחד מהם לא התנשקתי ובמשך תקופה ארוכה מאוד הרגשתי ממש ממש רע ועכשיו כבר הרבה פחות וזה לא כ"כ משנה לי. הבעיה מתחלקת לשתיים: 1. ההוא שיצאתי איתו בכיתה ט' יורד עלי המון פעמים ואומר שאני לא ניסיתי ולא עשיתי כלום וקורא לי מתחסדת (כי הוא עשה הרבה ולטעמי "השתרלל") בציבור ובד"כ הרבה לא שמים לב אבל זה לא נעים לי. עכשיו מאז שנפרדנו לא דיברנו ממש והקשר ממש לא חזר להיות מה שהיה לפני שהיינו ביחד (מאז שנפרדנו עברה שנה וחצי וקצת ואנחנו באותה כיתה) והסיבה שנפרדתי ממנו הייתה שרציתי שנחזור להיות ידידים כי היה לי יותר כיף (וכי לא נמשכתי אליו) אז אני לא ממש מרגישה שאני יכולה לפנות אליו ולהעיר לו על זה. בנוסף עכשיו אני נמשכת אליו ממש כי הוא נהיה יותר חתיך ומרגישה לפעמים שאני רוצה אותו שוב אבל אני לא חושבת שזה יקרה ואני גם חושבת שזה לא מהסיבות הנכונות כי הוא לא נחמד אלי כמו שהיה פעם למרות שלפעמים כן אבל בדרך כלל לא שאנחנו עם עוד אנשים. 2. בנים לא ממש מתעניינים בי ומסתכלים עלי רק בתור חברה טובה, ואני מפחדת שבעיית הנשיקה תישאר לעוד הרבה זמן. בנוסף אני ממש רוצה קשר רציני עם מישהו שאני אוהב ואהנה איתו ולא בשביל האקט המיני אלא בשביל ההרגשה הטובה של "רוצים אותי" ואהבה הזאת כמו שיש לכולם.. 3. אני מנסה לרדת במשקל כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי אבל לא הכי הולך לי. אני הולכת לדיאטנית והדיאטה שלי היא לא לאכול סוכרים בכלל ולעשות ספורט. אני ממש משתדלת אני הולכת לחדר כושר בערך 4 פעמים בשבוע (למרות שבזמן האחרון פחות בגלל הלימודים) אבל אני לא ממש מצליחה לא לאכול מתוק בכלל. קורה לי המון פעמים שאני אוכלת משהו מתוק ואומרת לעצמי שזה היה מטומטם ומיותר כי זה היה סיפוק רגעי שאני עכשיו מתחרטת עליו אבל אני עדיין ממשיכה לעשות את אותו הדבר. אני מבינה למה לא לאכול סוכר הדיאטנית שלי הסבירה לי אלף פעם אבל אני עדיין לא ממש מצליחה לעמוד בדיאטה. אשמח אם תעזרו לי, כי אני לא יודעת מה לעשות.. תודה מראש ואחר כך הוספתי עוד הודעה: אני מוסיפה.. אני יודעת שאני רק בת 16 ועוד צעירה ויש עוד זמן לקשר אבל בבקשה אל תגיד לי את זה כי אולי אני צעירה ויש לי עוד זמן אבל אלו החיים שלי כרגע ואני מאוד אשמח אם יהיה לי קשר כמו לכל בן אדם אחר.. להרבה חברים טובים שלי יש קשרים ואני בהחלט מרגישה לבד בעניין אני גם מרגישה שאיבדתי את היכולת לדבר עם בנים כלומר ביום העצמאות מישהו ניסה להתחיל איתי ולא זרמתי איתו סתם כי לא ידעתי מה להגיד למרות שהוא היה חתיך והכל.. ואני מרגישה פספוס.. ונמאס לי מהרגשת פספוס\ חרטה\ בדידות תודה שוב
בת 16 יקרה, ניכר שאת היום עסוקה בהרבה שאלות מאוד מהותיות,שאלת הקשר הזוגי עם הידיד/איך את נראת/הרגשות שלך כלפי בנים/איך אנשים רואים אותך. כל אלו הן שאלות מהותיות ומתאימות מאוד לגילך,אני יותר מוטרדת מהאכזבה שאת מרגישה כלפי עצמך,הן בנושא הדיאטה והן בנושא הקשר הזוגי ועם זאת מאוד מרשים אותי היכולת שלך לנתח את עצמך, לכן אני מאוד ממליצה לך לפנות לטיפול רגשי,מספר שיחות עם איש מקצוע יכולות לעזור לך לארגן את עצמך מחדש ולקבל מחדש ביטחון עצמי שפעם היה לך! בהצלחה בתיה
תודה אבל מה עם זאת לא אופציה? טיפול עם איש מקצוע זה מאוד יקר וזה לא מה שאני מחפשת..
1. זה שיורד עליך את יכולה להגיד לו משהו כמו "מה יש לך תסביר לי? מה אתה אתה רוצה? מה אתה חושב אני הייתי צריכה לנשק אותך מה? אתה הייתה הגבר שמה לא אני (אני חושבת שהייתה גבר)" או משהו בסיגנוך ואני ל מבין כאילו מילא היית רוצה מישהו כי הוא חתיך זה בסדר גמור זה נורמלי זה מעולה אבל מישהו שניפרדת מימנו?! הוא בחיים לא ירצה ואם הוא ירצה אז הוא פחדן ואין לו ביטחון תראי לפעמים בנים מגיעים איתך למצב שאתם סתם ידידים והכל כדי שאת תעשי את הצעד השני כי אם לך יסרבו זה לא יהיה נורא ואף אחד לא יצחק עליך מה שלא יקרה כשהוא יציע אבל את צריכה להגיד מה המשקל והגובה שלך כדי שאני לדעת אם זה המקרה או שפשוט את מלאה כזאת ופשוט נורא נחמדה ככה שהם אוהבים ליהיות בסביבתך אבל לא מעבר 3.שוב כמה את שוקלת ודבר שני הבעית התעפקות שלך זה כי את לא מסבירה לעצמך מספיק טוב את המצב את פועלת בהיגיון נגד רגש את מסבירה לעצמך למה לא וזהו אז אני מציעה שפשוט תאכלי ממתק אחד בצוהוריים כי בכל זאת את רוצה את התחושה של המתוק וזה לא יפה לקחת לך (אבל צריך ליהיות אחראית לקחת רק אחד) ואת את רוצה עוד אחד להגיד לעצמך שזה רק התפנקות והבעיה האמיתית שתיהיה אם תאכלי את זה זה לא שתשמיני אלה ההרגשה החרא שתיהיה לך אחרי שתאכלי את הממתק ותרגישי שאתה כאילו "בוגדת" או "פיספוס" שפיספסת הזדמנות להצליח ולהראות לעצמך שאת יכולה 4. אז מה אם את רק בת 16? זה פשוט משהו שדחפו לך לראש ש-16 זה צעירה מידי אבל בפנים את מרגישה שאת רוצה קשר וזה בוער לך אני בן 15 חברה שלי 14 אנחנו שבועיים ביחד האהבה פוחת והגיל יכול לקפןץ את רוצה משהו תשיגי! את שווה את זה ואת עם רגשי נחיתות כל כך גדולים שאת אפילו אמרת בסוף "כמו לכל בן אדם אחר.." אז תביני שאת שווה בידיוק כמו כל שאר האלה שאת חושבת שהם כאיולו הגיעו לאן שאת רוצה להגיעה ושאת יכולה 5. מישהו התחיל איתך לא ידעת מה להגיד אז נכנסת למגננה רעיון מעולה אז זהו שלא! אם את לחוצה או לא בפקוס במצב כזה אז פשוט תספרי על משהו שקרה לך באותו יום שגרם לזה ואם לא היה אז תמציאי כדי שיבין שאת לא בפוקוס ושלא יחשוב שאת לא רוצה אותו וגם אם את מספרת משהו שקרה אז זה נותן לך ככה את הדחיפה הרישונה כדי לזרום בשיחה וכדאי שתכיני סיפור מראש כזה שיסביר גם את התחושה שאת נמצאת בה במצב כזה וגם שלא יכניס אותך למערבולת שקרים ולא ישאיר לו מקום להרבה שאלות נגיד משהו כמה "לפני רגע שברתי את ה_____ של ____ ועכשיו אני צריכה לשלם לה/לו וזה מבאס" ולהחליק את זה לשיחה באלגנתיות כזה שיש שתיקה אז להכניס את זה ב"יואו אתה לא מבין מה קרה לי היום"
שלום, ההורים שלי כל הזמן אמרו לי שלילדים אסור לשתות וודקה (למרות שאני לא ילדה אני כמעט בת 15) הם אמרו שזה יכול לקלקל משו בגוף אינערף מה אבל אני יודעת שוודקה גורמת לשיכרות והשאלה שלי היא כזאת:באמת זה יכול להזיק בגוף לילדים? או שהם סתם הפחידו אותי? נ.ב לא שאני מתכוונת לשתות (חס וחלילה) פשוט השאלה הזאתי עינינה אותי כבר הרבה זמן תודה מראש...
וודקה זהו אכן משקה משכר, וכל משקה משכר יכול להזיק לכבד בעיקר אם נצרך בכמויות גדולות ולאורך זמן אני מניחה שהסיבה שההורים שלך אמרו לך שאסור לשתות זה בגלל שהם דואגים לך בגלל שכאשר משתכרים לא מודעים למעשים שעושים ולפני ששמים לב אפשר לרוץ ערום בכביש ושתדרוס אותך מכונית, או שתלכי עם מישהו גדול מידי והוא יאנוס אותך כי את לא באמת יודעת לשפוט כי את שיכורה ועוד אלף ואחת דברים.. לפי דעתי (כל החברים שלי שותים בערבים אבל אני לא שותה אף פעם) להשתכר זה גם דבר מגעיל כי הם מקיאים ומסריחים ומתנהגים כמו אנשים מטומטמים לחלוטין.. תחכי לזה שתיהי גדולה, שיהיה לך מותר לשתות, אחרי גיל 18 ואז תעשי מה שאת רוצה. אבל לא להגזים! ואל תכנעי ללחץ חברתי , אני יודעת שלפעמים זה מציק אבל זה לא שווה את זה! בהצלחה
אנבל יקרה, אין לי מה להוסיף לתשובה שנתנה לך הנערה הקודמת,כדאי לקרוא תשובה זו שוב ושוב... בהצלחה בתיה
שלום ליועצת אני בכיתה ח(אני בת) ויש לי בכיתה ילדה שמנסה כל הזמן להיות חברה שלי,אבל לי, משום מה יש דחיה אליה ואני אפילו לא יודעת למה רק שלא יבינו אותי לא נכון אין בה שום דבר רע והיא אפילו חמודה בהתנהגות שלה,ואני מתייחסת אליה יפה רק שאני לא אוהבת להיות בקרבתה למשל אתמול אנחנו דיברנו הרבה בכיתה (קורה לעיתים רחוקות שאני דווקא נהנית לדבר איתה אבל לעיתים רחוקות, כן?) והיום לא באתי לביה"ס אז ישר היא התקשרה ואמרה שהיא מתגעגת ואותי זה עיצבןמאוד קיצר היא כל הזמן מנסה להתחבר איתי אבל משהו לא מוצא חן בעיני בה... משהו שאני לא יכולה להצביע עליו אז מה לעשות? אני כבר מתחילה ממש להתעצבן עליה (אני לא מראה לה את זה) אז מה אני יוכלה לעשות שתפסיק כבר כל הזמן לנסות להתחבר איתי? אין לי לב להגיד לה:עזבי אותי כבר!!! תודה מראש
אולי מה שמעצבן אותך זו התלות שלה בך, ההרגשה שהיא מסתובת סביבך כל הזמן וקצת 'נכנסת' למרחב האישי שלך?נשמע לי מאוד טבעי להרגיש כך, אולי אם זו תחושתך שווה אולי לומר בעדינות שאת זקוקה לקצת מרחב משל עצמך...?
מישהי יקרה, כדאי לבדוק בינך לבין עצמך מה בהתנהגות של אותה ילדה מרגיז אותך, הציעו לך לבדוק נושא המרחב האישי, אני אוסיף גם שכדאי לבדוק מה בהתנהגות של אותה נערה,או במראה שלה מרגיז אותך אולי מזכירה לך משהי אחרת שמרגיזה אותך?לאחר שתבדקי זאת כדאי לשוחח עם הנערה ולהסביר לה מה את צריכה, כדאי שתתמקדי בשיחה איתה על הדברים שקשורים בך. בהצלחה בתיה
ביתי בת ה-16 מקיימת יחסים עם החבר שלה. אני חוששת ממחלות מין כגון הרפס ופפילומה (שעלולה להפוך לסרטן צוואר הרחם) וכמובן מהריון לא חוקי. מה לעשות?
חיה יקרה, אני ממליצה מאוד לשוחח עם בתך על אמצעי מניעה ואף להציע לה ביקור אצל רופא נשים בו תוכל לדון איתו על דרכים לשמור על עצמה, הן מהריון לא רצוי והן ממחלות שונות. בהצלחה בתיה
שלום יש לי בעיה שאני הולך מתוך שינה ומדבר ואני עוד כמה ימים הולך לישון עם חברים ורציתי לדעת אם יש לך טיפים איך לא ללכת מתוך שינה או לדבר בתודה יוני
יוני יקר, מצטערת אינני יכולה לעזור בנושא זה, כדאי להתייעץ עם הרופא מטפל. בהצלחה בתיה
