פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

אני אמא ל4 ילדים אבל יש לי בעיה אם הבת ה-3 היא בת 9 שנים על כל דבר בוכה לא רוצה להישתתף בחוגים לא ללכת לחברים רק שהם יבואו אלינו לי מאוד קשה אם זה היא מאוד קשורה אליי וכל הזמן בודקת איפו אני אם אני נוסעת לסידורים היא תמיד רוצה לבוא אין לי חיים גם לצאת קצת אם חברה או אם הבעל אין אפשרות כי זה תמיד מתבטה בבכי ואז אני נשארת ולא הולכת מה לעשות אני צריכה עזרה נ.ב יש לה בעיות רגשיות התכלנו תרפיה בסוסים אבל זה לא הולך טוב היא רוצה שאני ישאר עד שהשיעור ניגמר והמורה אומרת שזה מפריעה מה לעשות נ.ב יש לה בעיות קשב וריכוז היא לוקחת רטלין 10 מ"ג בבוקר

שלום וברכה, רציתי לשאול לגבי בני בן החמש וחצי. אנו חושבים על מעבר דירה. לנו מסיבות מסויימות נוח לעבור באמצע שנת הלימודים אך האם כדאי לדחות את המעבר לסוף גן חובה כדי שבני לא יעבור שני שינויים מהותיים גם יחד. מעבר דירה ואח"כ מעבר לכיתה א'? או שיכול להיות שזה טוב עבורו שיכיר את החברים בגן שיכול מאוד להיות שיעלו איתו לכיתה א'. תשובתך תעזור לי מאוד תודה רבה תחיה

בני הגדול (17) אובחן עם סוכרת נעורים ובנוסף לכל השינוים בתזונה עליו גם להתחיל להזריק 2 אינסולינים (לנטוס ואפידרה) הוא כרגע מאוד מפוחד מכל השינוים ואני לא בטוחה איך לגשת אליו ולהסביר לו את חשיבות האיזון

רות יקרה, גם בנך ובטח גם אתם הוריו, עוברים תקופה לא פשוטה של הסתגלות למחלה הסכרת, אל תשארו לבד, פני לרופא המטפל ובקשי ממנו שישב איתכם (ההורים ובנך) כדי לקבל תשובות לכל השאלות בנושא, כמו כן יש אפשרות לפנות לאגודה לסכרת נעורים, ולהעזר בהם מבחינת הסברים ובמידת הצורך המלצה על מטפל המכיר את התחום.החשוב ביותר לא להשאר לבד עם הפחד. בהצלחה בתיה

שלום אני גרוש+2 ויש לי בעיה חמורה עם הילדה הגדולה בת 8 אני בקשר יןמיןמי עם ילדיי אוהב ומעניק את כל מה שבי כשהילדים איתי הם שמחים פורחים ואוהבים כך לפחות זה מרגיש. אבל כשאני מתקשר יום למחרת אז הדברים משתנים בדיבור שלהם הם לא מדברים איתי ובעיקר הילדה שאף פעם לא מספרת מה היא עושה או איפה היא והדבר מטריד אותי מאוד מאוד השאלה שלי היא איפה ואיך אפשר לאבחן אותם אם הם מסתירים או שמבקשים מהם להסתיר. האם מצד הילד אני חוקר אותו?

אלי שלום, אני שומע שאתה בקשר יומיומי עם הילדים שלך למרות שאתה גרוש. זאת אומרת שאתה מתקשר אליהם גם בימים שהם באחריות אימם. יתכן שבמצב הזה הילדים מרגישים שאתה בודק אותם יתר על המידה. נראה לי שבימים שהם אצל האם , אתה לא אמור להיות איתם בקשר. אתה אמור לסמוך על אימם. אהוד גלבוע

שלום רב, אני ובן זוגי גרושים+ילדים(גילאי 5-8 ש') החלטנו למסד את הקשר ורצינו לדעת כיצד לספר להם על כך(בן זוגי מתקשה לדבר איתם בנושא והצעתי לו שאני זו שאעשה זאת בעבור שנינו כשהוא נוכח במקום). - הילדים מעורים בקשר. אשמח לקבלת הדרכה בנדון (כיצד לספר? יחד? כל אחד בנפרד?) תודה, תהילה.

שלום טלי, לדעתי זו דרך טובה מאוד לשתף את הילדים ברצון שלכם לבנות תא משפחתי , כאשר את ובן זוגך תספרו את זה לילדים . נראה לי נכון שתספרו את זה ביחד לכולם, אלא אם כן יש סיבה אחרת לעשות את זה באופן אישי. בהצלחה בזוגיות במשפחתיות החדשה. אהוד גלבוע.

אני בת 12 וחצי , 1. לפני בערך 3 חודשים שמעתי את ההורים שלי מקיימים יחסי מין , התחלתי לבכות ואז אמא שלי ראתה אותי וסיפרתי לה הכל. עד לפני חודש לא הצלחתי לישון מפחד שההורים שלי יעשו את זה עוד פעם ושאני אשמע את זה . כל לילה שלא הצלחתי לישון אבא שלי התעצבן וצעק עליי , והתחלתי לבכות . עכשיו אני כבר מצליחה לישון אבל יש לילות שאני לא מצליחה להרדם ואני מפחדת שההורים שלי יגלו שאני ערה ויצעקו עליי . ואם הם לא יגלו שאני ערה אז אולי הם יעשו את זה עוד פעם , ואני מתביישת לדבר איתם על זה כל הזמן כי זה נורמאלי שהורים עושים את זה . מה לעשות ? 2. החברה הכי טובה שלי שיקרה כל הזמן , עד שאני וכמה חברות טובות אחרות שלי דיברנו איתה והיא הפסיקה . לפני כמה שמן באתי לישון אצלה וריכלנו על " חברה " אחרת שלי , בזמן האחרון ה " חברה " הזאת כל הזמן מדברת אלינו בזלזול , ומאז שהיא שברה את הרגל היא כל הזמן חושבת שכולם חייבים לעזור לה , ושהיא מסכנה , היא כל הזמן מסתירה מאיתנו דברים כמו למשל : תמיד כשאנחנו מסתכלות לה בפלא או במצלמה אז היא ישר חוטפת לנו את זה , פעם אחת חיטטתי לה במצלמה ( למרות שאני יודעת זה לא בסדר , פשוט רציתי לדעת מה היא מסתירה מאיתנו )וראיתי תמונות שלה נמרחת על הקיר וכאלה , לא ראיתי הרבה כי היא ישר באה אליי . כשאני והחברה ששיקרה ריכלנו על הילדה הזאת , אז החברה שלי ( שייקרה ) אמרה לי שפעם אחת שהיא באה אל ה " חברה " השנייה היא ראתה לה בהיסטוריה סרטונים כחולים. אני לא יודעת אם להאמין לחברה שלי כי היא שיקרה פעם , אבל גם ראיתי את התמונות האלה . בלי שום קשר לזה ה"חברה " הזאת כל הזמן מעצבנת אותי והיא מנסה לסכסך בין חברות שלי ואני ובין זוגות , כי השנה היא פחות מקובלת ממה שהיא הייתה שנה שעברה ואני לא יודעת מה לעשות כי אם אני אגיד לה את כל הדברים האלה היא תפתח עליי חרם , כי היא משפיעה על כל הבנות שלנו בשכבה. 3. לפני שבועיים בערך היה לי חברה שאהבתי אותו מכיתה ד' היה לנו ממש כיף היחד וזה , עד שגיליתי שהוא מנצל אותי רק בשביל להתנשק , חיכיתי כמה ימים ואז נפרדתי ממנו למרות שאהבתי אותו , אני עדיין אוהבת אותו ( בערך , קצת פחות אחרי מה שהוא עשה לי ) ועכשיו הוא מתחיל עם חברה שלי , הוא כל המן לוקח לה את הפלאפון ומסתכל על התמונות שלה ואומר איזה יפה לידי , ומתחיל עם כל מיני בנות , אני מקנאה כשאני רואה אותם ככה , כי היא חברה שלי , וההיא הפכה להיות ממש מגעילה , ואני לא יודעת אם הוא באמת עדיין אוהב אותי והוא עושה את זה בכוונה או שהוא באמת אוהב אותה . 4. לפני 3 חודשים קיבלתי מחזור בפעם הראשונה , עד עכשיו המחזור בא בצורה סדירה, אבל החודש המחזור כבר מאחר לי יותר מ 20 ימים , האם זה קשור לזה שאני מאוננת ? תודה מראש לילי

לילי יקרה, הרבה שאלות יש לך, ואתחיל מהסוף, האוננות לא פוגעת במחזור, טבעי ביותר שהמחזור שלך אינו סדיר עדיין, אל דאגה! לגבי כל נושא החברויות גם כאן את מתמודדת עם שאלות וארועים טבעיים לגילך, השתדלי לקחת את הדברים בקצת יותר רגיעה, לגבי הורייך, חשבי על כך שזה שהם "עושים את זה", זה אומר שיש להם קשר יפה ואוהבים זה את זו, זה דבר שכבר משמח לא? בהצלחה בתיה

שלום, הבת שלנו בת 5. ילדה נבונה ובוגרת מאוד לגילה. אני אוהבת אותה בכל מעודי. היא ילדתנו הבכורה, גידלנו אותה באהבה אין סופית. הבעיה היא שהיא "שוכחת" שהיא ילדה. ומתנהגת לא פעם כאישה קטנה. היא קובעת לנו מה לעשות, היא מחליטה עבורנו איך יתנהלו החיים, היא חייבת לומר את המילה האחרונה בכל דבר. מלבד זאת, היא מרבה לקלל אותנו, להכות אותנו, להרים עליי ועל בעלי את הקול ולגלות מאבקי כוח . כאשר אוסרים עליה דבר מה היא מייד מקללת ומכה אותנו. היא מתחצפת בצורה שממש מבישה אותי בפני זרים. היא מתנהגת בכוחניות לא רק כלפינו אלא גם כלפי הסבא /סבתא ואף עם ילדי הגן. הילדים בגן החלו להתרחק ממנה, החברות ממעטות להזמין אותה אליהם. שיחות רבות שערכתי עם ביתי לא עזרו. ניסיתי להכין טבלת התנהגות אך היא לא שיתפה פעולה. אם לא הייתי נותנת חייכן - היא היתה צורחת ומשתוללת ומדביקה לעצמה חייכנים. ניסינו להציב גבולות וסמכות אך היא לא מקבלת ובתגובה נהפכה לעיקשת ואלימה יותר. אנחנו לגמרי נואשים. היא גורמת לאווירה לא נעימה בבית. ולמתחים ביני לבעלי. אני חייבת לציין שיש לנו ילדה נוספת בת שנה, אך השינוי בהתנהגות של הגדולה החל עוד לפני שהייתי בהריון. למי עליי לפנות לעזרה. אני מרגישה ממוטטת נפשית ופיזית .

שלום לאמא הנואשת והכאובה, נראה לי שכדאי שתפנו ליעוץ פסיכולוגי עבור הילדה והדרכת הורים לכם, ההורים. אהוד גלבוע

למי עלינו לפנות? שלחנו טפסים למכון להתפתחות הילד ( לפני 4 חודשים) , אבל זמני ההמתנה שם ארוכים מאוד. ביררתי אצל פסיכולוג פרטי, העלות הכספית גבוהה מאוד, איננו יכולים להתחייב ולעמוד בשתלומים אלו לעת עתה. האם דרך קופת החולים יש אפשרות לטיפול ? תודה.

ביתי בת ה-15 מקיימת יחסים (מצאתי קונדום בחדרה). אני מנסה לדבר איתה על הנושא אבל היא אומרת שהיא יודעת מה שצריך. ברור לי שהיא לא מבינה שחוץ מאיידס והריון - שקונדם מונע - יש גם מחלות מין אחרות דוגמת פפילומה וסרטן צוואר הרחם שאינן נמנעות בשימוש בקונדום. אני רוצה לשכנע אותה לקחת את החיסון נגד פפילומה (גרדסיל) אך לא יודעת איך לפנות אליה. מה לעשות?

סיגלית יקרה, את האמא ותפקידך לדאוג לבתך מבחינה בריאותית, לכן חשוב שלמרות אי הנעימות, ולמרות שבתך מנסה"לסתום לך את הפה, כי היא יודעת הכל", שתשוחחי איתה על כך, אפשר וכדאי לצאת למקום רגוע ושקט ולפתוח בשיחה בנושא, אפשרות אחרת היא לכתוב לה מכתב ובו פירוט הדאגה שלך והעזרה שאת מציעה לה בנושא, חשוב ביותר שלא תפסיקי לדבר על הנושא בגלל שבתך "יודעת הכל". בהצלחה בתיה בתיה

בני בן 3 וחודש. נושא הגמילה הועלה בבית לפני כשנה (הסברים, סרטים, ספרים וכו). מצד אחד ניראה כי הוא מודע לעשיית צרכיו, לפחות לעשיית קקי: לפעמים הוא מתבודד כשהוא עושה קקי, לפעמים כשהוא עושה לידנו ושם לב שמסתכלים עליו הוא מכריז שהוא עושה כרגע קקי. כמו כן מאחר וכל חבריו לגן (מלבד אחד) גמולים ועם תחתונים ניראה כי העניין קצת מציק לו (ואולי אף מציקים לו בגן בעניין), הוא יכול מדי פעם לדרוש תחתונים (גם אם הוא נאלץ להסתפק בהם על החיתול). היו פעמים בהם ניסינו ליזום איזשהו מהלך והצענו לו לעשות בסיר/שירותים (אם כבר הוא מעדיף שירותים של "גדולים") לפעמים יוצא לו פיפי כשהוא מתיישב ומיידית באה דרישה לתחתונים. בפעמים בהם נתנו לו להסתובב בתחתונים הוא עשה בהם את צרכיו ללא כל חשבון. מהצד השני הוא רואה בהחלפת החיתול מיטרד. הדבר היחידי שאנו מבקשים ממנו בעניין זה שלאחר שהוא עשה קקי שיגיד לנו כי הוא נוהג להסתובב עם זה, לשבת על זה וכו.. חוץ ממקרים בודדים, הוא כמעט אף פעם לא אומר דבר ולא משנה באיזו סיטואציה. אפילו שכשבר אומר הוא בדרך כלל מעדיף לדחות את ההחלפה. שאלותי הן: 1. אנו לא רוצים ללחוץ עליו בעניין זה אך יש פעילויות מסוימות שבהם זה עשוי להפריע כמו חוגים שאנו מתעתדים לרושמו 05405434ר

משום מה הסוף לא יצא: שאלותי הן: 1. אנו לא רוצים ללחוץ עליו בעניין זה אך יש פעילויות מסוימות שבהם זה עשוי להפריע כמו חוגים אנו מתעתדים לרושמו בקיץ, גן עירייה שאינו מקבל ילדים לא גמולים ועוד. האם ניתן לנסות לעודדו על ידי כך שנאפשר לו להסתובב עם תחתונים? אולי אי הנוחות שביציאות ובהחלפות נישנות של תחתונים יגרמו לו לרצות להיגמל (ואולי דווקא יגרום להיפך- לדרוש חזרה לחיתולים אכזבה עצמית ומירמור). 2. איך ניתן לדעת אם הוא בשל גופנית? 3. ייתכן והסיבה היא חוסר סבלנותו ורצונו להתעסק ביציאותיו, גם כך הוא רואה בהחלפת חיתול מטרד שמפריע לו לשחק (לפחות עם החיתול הוא יכול "לגנוב" זמן עד שיגלו שהוא עשה), אם זה כך ניראה כי לפי שיקוליו החשיבות של אי הנוחות גם הפיסית וגם החברתית היא פחותה מאשר החשיבות של פעילותו והעניין הרגעי, מה הדרך הנכונה לפעול אם זה כך? תודה רבה וסליחה על הנדושות... יוחאי

שלום לך יוחאי, העלית את נושא הגמילה של הצואה ועל כך תודה לך. לפי התיאור שלך ,נראה לי שאתם מחכים שהילד שלכם יגמל מעצמו. שהוא יגיע לבשלות ואז ירצה לבדו ללכת לשירותים. אולי אצל חלק מהילדים הדבר קורה כך, אבל אצל חלקם - אין הם נגמלים לבדם וחשוב שההורים יעזרו להם בכך. גיל 3 ושלושה חודשים הוא גיל שילדים יכולים כבר לשלוט בשרירי פי הטבעת. נראה לי שכאן אמורה להיות החלטה שלכם לגמול את הילד שלכם. ככל שתאחרו לקחת את ההחלטה, הסבל שלו יגבר. הוא לא יוכל ללכת לחוגים ואף בגנים של בוגרים יותר יהיה לו קשה להיות. הוא עלול לחוות את עצמו כחריג. הוא לא לומד להתאפק - נושא חשוב מאוד מבחינת ההתפתחות הנפשית ,התבפתחות מהתנהלות ילדותית לבוגרת וכן בניה של יכולת השליטה העצמית. נראה לי שאתם , ההורים, זקוקים להדרכה הורית, אם אינכם יודעים איך לעזור לו בתהליך הגמילה. אהוד גלבוע

עד כמה חשובים המפגשים בין החברים בשעות אחה"צ בגילאים 5-8? ילדיי מבקשים להזמין חברים כל הזמן. תודה

שלום דורית, אכן חברים בגיל הזה חשובים ביותר. זה גיל שבו הילדים מנסים את כוחם בקשרים חברתיים , מתרגלים את היכולות החברתיות שלהם, ולומדים איך ליצור קשר ולפעול במשותף, תוך כדי גמישות והתחשבות באחרים. הם לומדים כיצד להתחרות וכיצד להיות מנהיגים. זה הזמן וזה הגיל. ביחד עם זאת, יש עוד דברים, כמו חוגים להעשרה וכן בילוי עם אחים ומשפחה. כך שהתחום החברתי יכול להיות עוד חלק חשוב בחיי הנפש של הילדים. אהוד גלבוע

ביתי בכיתה א' לא אוהבת ללמוד(מצהירה זאת ללא כל בעיה). המורה מספרת שבכיתה היא מתפקדת מצויין אך בבית היא מסרבת בכל תוקף להכין שיעורי בית. כל סיטואציה כזאת מלווה בעימותים קשים מולה. אני נואשת. יש עיצה? תודה

קרן שלום, הפער בין ההתנהגות החיובית של ביתך בכיתה, לבין זה שבבית יש עמותים והיא לא רוצה להכין שיעורים מוביל אותי לחשוב שיש קושי עם הסמכות שלך בבית. אני מציע לחפש דרכים שהן לא כוללות עימותים קשים, לא כוללות כעס שלך עליה, כי דרכים אלו מובילות אותה לחשוב שהיא ילדה רעה בעיניך. אולי זה זמן לחשיבה משותפת שלך ושל האבא? אהוד גלבוע

היי, חדשה כאן אשמח לתגובה הבן שלי בן 9 בכיתה ג' אובחן אבחונים פסיכודידקטים כילד עם בעיות רגשיות והפרעות קשב וריכוז, באופן כללי קשה לנו מאד איתו , הוא רוב הזמן בדיכאון, הסיבה העיקרית , היא חוסר ביטחון, קושי בלימודים, פחדים מהמוסד שנקרא ביה"ס. תמיד מתלונן שלא עושים כלום, שאין לו חברים. הוא נפגש רק עם בנות מהכיתה שלו,אין לו ביטחון ליד הבנים, ואף פעם הוא לא מרוצה מכלום, אנחנו הולכים לטייל, נוסעים באופנים, עושים יצירה, הולכים לסרט/ הצגה, לא מחסירים ממנו כלום יש לו חדר עמוס בכל טוב ,קונים לו כל מה שהוא מבקש ואף מוגזם מזה. רוב הזמן הוא מתוסכל , יש לו אחות בת 5 וחצי חברותית ונעימה. הוא תמיד מתלונן שהיא מציקה לו ואנחנו כועסים רק עליו, הוא בכמה חוגים, יש לו בעיות בלתקשר עם ילדים חדשים. אני עובדת עד שעה 16:00 והוא מגיע מביה"ס לבד הבייתה מחמם את ארוחת הצהרים, הוא מאד אחראי, ומסודר, באופן קיצוני הוא לא נותן לאף אחד לגעת לו בדברים בחדר, מהפחד שכלום לא יזוז ממקומו. הוא אוהב לשחק במשחקים של תינוקות וזה מטריד אותי. בהמון שיחות איתו כשהוא מדוכא ובוכה, הוא מזכיר את עניין המוות, ואומר שעדיף לו למות ולא ללמוד. בביה"ס המורה טוענת שהוא אוסף את עצמו ומאד משתדל להצליח במשימות ולא מראה סימני מצוקה, השבירה מגיעה הבייתה בעיקר בשעות הערב , הוא פשוט נכנס לדיכאון ובוכה ומקטר.... ה-צ-י-ל-ו ממש קשה לי איתו והוא ילד מקסים, נבון, יפה !!! התייעצנו עם פסיכאטר ילדים, עם נרולוג, והתחלנו לפני כחודשיים טיפול בריטלין, המצב אולי קצת השתפר.... האם הוא יתבגר מתישהו? ישתנה??????? תודה

שלום לך יעל, אכן הבן שלך במצוקה. טוב שהלכתם לנוירולוג ואף לפסיכיאטר. חשוב שהוא מקבל ריטלין, אבל כדאי שהוא יהיה גם בטיפול פסיכולוגי ביחד עם זאת. יתכן שעדיף עם פסיכולוג גבר, ככל האפשר. אם לא אפשרי זה טוב מאוד גם עם פסיכולוגית. בינתיים, חשוב שלא לכעוס עליו!!! חשוב שהוא יגיע הבייתה בצהריים ויחכה לו מישהו. לדעתי קשה לו להימצא לבדו בבית עד שעה 4 כאשר את חוזרת. זה יכול להיות גם ביביסיטר, נערה בגיל תיכון. זה שהוא בקשר רק עם ילדות בכיתה ולא עם בנים, מעורר אותי לחשוב שיתכן שאביו לא מבלה איתו מספיק. קניית משחקים אינה מספיקה. אהוד גלבוע

ביתי בת השנה וחצי (ילדה שלישית) ילדה אהובה שמחה חברותית פיתחה הרגל של תלישת שיער ומשחקת איתו בידיים היא עושה זאת רק כאשר היא עייפה/בדרך לישון בתחילה חשבנו שאם נתעלם זה יכאב לה והיא תפסיק אך העניין גבר הגיע למצב של התקרחויות שכן בגיל זה אין לה כ"ך הרבה שיער היא נמצאת עימי בבית ולא במסגרת כך שאין מקום לבדוק האם מציקים לה בגן או משהו בדומה מלבד זה הילדה בה' בריאה ושמחה כל היום מחבקת ומנשקת את כל מי שבסביבתה מה עלי לעשות? עלי לציין כי כאשר אני נותנת לה שמיכה או דובי במקום היא זורקת ולובה היא תולשת שיערות משחקת עם השערות וזורקת את הבובה אשמח לתשובה

שלום לאם המודאגת, אכן תלישת שערות היא דבר מדאיג וחשוב לעזור לילדה שלא להמשיך בכך. ניתן להיעזר באמצעים טכניים כמו כובע הדוק על הראש, תוך כדי שמנסים להסב את תשומת ליבה לדברים אחרים. יתכן שיש בכך אף גירוי חריף לו היא זקוקה ויתכן שהוא מבטא קושי גופני . כך שיתכן שהיא לא חווה גריה. במכונים להתפתחות הילד , ניתן לבדוק את הנושא של סף הגריה הגופנית שלה. אם לא יתגלו בעיות רפואיות , ובעיות סביב לסף הגירוי שלה , ניתן ללכת לפסיכולוגים למטפלים בנושא הזה. השם המקצועי הוא טריכוטילומניה. אהוד גלבוע

חייבת טיפול דחוף, חשבנו שזה יעזור אם נתעלם ואבל לא הז החמיר , רכשנו עבורה בובה עם שיער כדי שתתלוש לבובה בנוסף רכשנו לה כדור נעים לשחק במקום בשיער אבל זה גם לא עזר חייבת להגיעה לטיפול איתה אשמח אקבל פרטים לאן לפנות ולמי. דחוף ביותר.

היי. אני נתקלת כעת באותה בעיה עם ביתי. הייתי שמחה לדעת האם מצאתם פיכחון/ שאת יכולה להמליץ לי על טיפול. תודה רבה

אני זו שכתבה את ההודעה ואצלי זו הייתה פשוט זעקה לתשומת לב אז המון המון מחקים משותפים קניתי לה בובות בדדמויות שהיא אוהבת וכל פעם שהיא שלחה את היד לראש בדרך אגב בלי להעיר ובלי לכעוס התתי את היד לבובה או למשחק היום ב"ה היא כבר בת שלוש והעניין כמו חלום רע - היה ונגמר

יש לי ילדה הלומדת בחטיבת הביניים. היא תלמידה חכמה ומצטיינת. ילדה אשר תמיד ידעה להסתדר מבחינת חברתית, זרמה וקלחה בכל מצב חברתי חדש, הייתה אהודה ומקובלת. פעילה בחוגים. ויכוח שהיה לה עם חברה המקורבת ל"מלכה הכיתה" דחק אותה הצידה והקרע הלך והעמיק. היא מרגישה היום מנודה, כאילו כל מה שרוצים ממנה זה רק את העזרה הלימודית, והיא נמצאת בכיתה בה התחרותיות וההשגיות הן בשיאם. היא מאוד רוצה להיות מקובלת ואהודה, להיות חלק מהחברה. להשתתף בארועים חברתיים. לא רק לימודים. איך גורמים לזה ?

יש לי ילדה הלומדת בחטיבת הביניים. היא תלמידה חכמה ומצטיינת. ילדה אשר תמיד ידעה להסתדר מבחינת חברתית, זרמה וקלחה בכל מצב חברתי חדש, הייתה אהודה ומקובלת. פעילה בחוגים. ויכוח שהיה לה עם חברה המקורבת ל"מלכה הכיתה" דחק אותה הצידה והקרע הלך והעמיק. היא מרגישה היום מנודה, כאילו כל מה שרוצים ממנה זה רק את העזרה הלימודית, והיא נמצאת בכיתה בה התחרותיות וההשגיות הן בשיאם. היא מאוד רוצה להיות מקובלת ואהודה, להיות חלק מהחברה. להשתתף בארועים חברתיים. לא רק לימודים. איך גורמים לזה ?

דלית יקרה, תנודות חברתיות הן דבר מקובל ורגיל בעיקר בגיל ההתבגרות, גם "עולם הבנות" ידוע כעולם לא פשוט להתברג בו, יש הרבה צורך בכישורי "השרדות", סמכי על בתך, שאם כפי שאת מתארת אותה, הנה ילדה בעלת כישוריים חברתיים, היא תצליח לעבור משבר זה ולצאת מחוזקת יותר.רק צריך סבלנות והרבה תמיכה שלך, התמיכה צריכה להיות מהמקום של להתחבר לכוחות של בתך לא למצוקות שלה. בהצלחה בתיה בתיה

שלום, רציתי לדעת עד איזה גיל שלושת בניי יכולים להתקלח ביחד באותה אמבטיה. הגדול בן 6.5 השני בן 5 והקטן בן 3. כמו כן האם זה נכון להתקלח איתם ביחד (האבא)?

היי בני בן ה-4 לא מקבל את המילה לא כל דבר שהוא רוצה ומקבל תשובה שלא מוצאת חן בעיניו כמו לא או עוד מעט וכו גובלת בכעס מצידו שמתבטא בשפיכת מים בבית או זריקת חפצים שבירתם ,לפעמים גם הרמת ידיים מצידו או שהוא בורח לי אם אנחנו במקום פתוח .אני מנסה להקנות גבולות משמעת וחוקים יחד עם זאת אני לא שוכחת שהוא ילד אבל שום דבר לא עוזר הוא פשוט כועס .כששאלתי אותו" כשאני אומרת לך לא למה אתה כל כך כועס "הוא אמר לי שהוא לא יודע את התשובה . כואב לי בלב שהילד כל הזמן בוכה מתעצבן ומתאכזב לעזרתך תודה רוני

שלום אני מטפלת במקצועי כבר מספר שנים. אין לי ילדים משלי. בימים אלו אני מטפלת בשלושה ילדים אני מתעניינת לגבי חינוך ויצירת הרגלים אצל ילדים בגילאים שונים. שאלה כללים שחוזרת ועולה היא כמה ללחוץ ולהלחיץ ילדים בכל הקשור לתזונה, שינה, מקלחת, ולימודים. הילדים הם ילדים טובים לא שמנים ולא רזים, חכמים ומנומסים. האם זה נורא כ"כ שילד בגיל חטיבת ביניים יישן עד הצהריים? ייראה טלוויזיה מהבוקר עד הערב ביום חופש (עם הפסקות לטובת ארוחות וכו'). למה הורים כ"כ מתרגזים תמיד כשהילד לא אקטיבי באיזה אופן? תודה מראש

אני רוצה להיות מקובל יש לי ילדים מהכיתה שקוראים לי בשמות וזה מעצבן אותי כל היום אני בוכה ואני רוצה להיות מקובל...... המצב לא יכול לידרדר יותר מימה שכבר יש לי אני רק רוצה להיות מקובל יש לך אולי עצות בישבלי? אני יתן לך פרטים: אני שוקל יותר מידי אני לא הילד מהחברה..(אני לא בצופים\בנוער העובד) אני יש שמקלל\מרביץ לילדים. ואני כל הזמן נותנים לעצבן אותי. אבל אני לא רוצה להגיד אותם כי אני לא רוצה להיות שטינקר

נדב יקר, אין ספק שאתה מאוד סובל היום במסגרת החברתית שאתה נמצא, ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים והם נוטים בדרך כלל להתנפל על משהו שהוא נראה,מתנהג קצת אחרת מהכלל, או שנראה חלש יותר מבחינה חברתית.נראה שזה המצב שלך, אני מאוד ממליצה לך לפנות ליועצת בית הספר ולהעזר בה כדי למצוא גם דרך להתחבר אחרת לילדים וכן, יש לפעמים קבוצות טיפוליות המלמדות ילדים כישורים חברתיים, המידע על קבוצות כאלה באזור מגורייך נמצא בדרך כלל אצל היועצת. נראה שאתה תוכל להעזר בקבוצה כזו. בהצלחה בתיה

יש לי בעיה היועצת לא כל הזמן יכולה לדבר....... ואיני יודע אם יש קבוצה כזו בעיר שלי..

שלום לפורום אנחנו הורים לילד בן חודשיים, בשלושת השבועות האחרונים הילד שלנו מוכן בזמן ערות להיות רק על הידיים/מנשא ולישון רק במיטה שלנו. גם כשהוא ישן ואנחנו מעבירים אותו לעריסה, הוא מיד מתעורר ופוצח בצרחות. לבסוף אנו נשברים ומחזירים אותו למיטה שלנו. שכרנו מיטונת (מיטה המתחברת למיטה שלנו), אך גם שם הוא לא מוכן לישון. אציין שבמיטה שלנו הוא ישן גם כשאנחנו לא נמצאים בה. בזמן ערות הוא מוכן רק על הידיים, לא בעריסה, לא על מזרן פעילות ולא באוניברסיטה, לאחר כ- 10 דקות של צרחות אימה, אנחנו נשברים ולוקחים שוב לידיים. מה לעשות? אנחנו נואשים..האם להתחיל "לחנך" כבר עכשיו ולתת לו לבכות עד שיתיאש?? זה נראה לי לא נכון, כי אם הוא בוכה הוא כנראה זקוק לנו. מצד שני אנחנו מותשים ולא מצליחים לעשות כלום ולא לדבר על הזוגיות... אנא עזרה

שלום ותודה על התגובה המהירה שתי שאלות "לפנח שמתחילים".. האם גיל חודשיים הוא לא גיל צעיר מדי להתחלת ה"חינוך"? ושלה שניה מה הכוונה ב"לתת זמן מסויים לבכות", 3 דקות, 5 דקות או יותר? האם כשלא מתייחסים לבכי פרק זמן ארוך לא יוצרים חרדת נטישה אצל התינוק? תודה חגית

לאחרונה. החל גן לפני חודש +. הוא ילד תקשורתי, מפותח לגילו, חייכן ומדבר שוטף. לאחרונה הוא מחבק חיבוקים חזקים במיוחד, סביב צווארנו או חובק את הרגל שלנו בחזקה. מכווץ אגרופים ובמקביל מותח את הלסת כששיניו חשופות. אני די מודאגת כי התדירות הולכת וגדלה. אני יודעת שבגן טוב לו, והוא פורח,אמנם הפרידה בבוקר עדיין קשה, אך מהר מאוד הוא משתלב בהנאה וכשאני באה לקחת אותו הוא לא רוצה ללכת. אני די מודאגת ולא יודעת האם להמשיך בחיים מבלי להתייחס למצב יותר מידי או האם לבדוק את התופעה יותר לעומק.אשמח לעיצה .תודה

אוקי הבעיה שלי היא: אני שוקל 60+ ואני רק בן 12 (עוד מעט) אני מנסה לרוץ ולעשות כושר אבל אני לא יורד.. בכל פעם שאני יורד 5 קילו אני עולה 6 קילו ואני כמעט לא אוכל כלום אני יסתכלתי החלק מהאתרים לגיל ההתבגרות והיה שם תפריטים אבל זה לא עוזר לי.. אם את יכולה לעזור לי?

אין שם יקר, אל תוותר, כוח הרצון הוא הדבר שהכי עוזר בהורדת במשקל! פנה יחד עם הורייך לייעוץ דיאטנית ושם בעזרת תוכנית מסודרת תוכל להוריד במשקל ואף להחזיק את המשקל הרצוי, והחשוב ביותר תקבל הרגלי אכילה נכונים. בהצלחה בתיה

בני בן ה16 ביקש לעשות קעקוע.לא סירבתי באופן מוחלט באותו רגע .יותר מכך הסתכלנו על אפשריות לביצוע אך לא הבטחתי דבר.[אחיו עשה קעקוע בגיל 18 בלי לשאול אותנו}לפני שבועיים נודע לי שבני השתכר במסיבה זו לא הפעם הראשונה אך הייתה זו הפעם הראשונה שזה נודע לנו.בנוסף נודע לנו שהוא מעשן התעודה שהביא בסוף הסמסטר לא הייתה משהו.בננו ילד מקובל מאד חברתית אנו מאפשרים לו חופש רב יחסית .יותר משאפשרנו לאחיו הבוגר בדרך כלל רנחנו סומכים עליו.הפיצוץ ביחסים איתי קרה כאמור לפני שבועיים שבה להזכיר לי על הקעקוע אמרתי לו שבכלל לא בטוח שזה מה שיקבל בייחוד לאור ההתנהגות שלו לאחרונה .באותו רגע בני פנה ממני והכריז שאינו מדבר איתי -עברו שבועיים ואכן הוא לא מדבר איתי כשאני צריכה להגיד משהו שקשור להתנהלות שלו אני אומרת לו אך מעבר לכך אנחנו לא מדברים .בעלי ניסה לשוחח איתו ואמר לו שעניין הקעקוע מבחינתו הוא טאבו אך איתי הוא לא מדבר! כיצד עלי לנהוג תודה

גלית יקרה, ראשית, אתם ההורים בסדר גמור, בשום מקום לא כתוב שעל ההורים להסכים לכל הדרישות של בני הנוער! נראה שבנך התאכזב ופועל כיום מתוך האכזבה שלו. חשוב שמבחינתך לא תפסיקי לשוחח איתו ולהגיד לו מה את חושבת בכל ועל הברוגז שלובפרט. לא להתחנן או להבטיח דברים על מנת שיחזור לדבר איתך, אלא להזמין אותו לדבר את האכזבה במקום להתנהג אותה! חשוב ביותר כשהברוגז יעבור לשוחח על אפשרויות אחרות לכעס במקום הברוגז. אגב, מהיכן בנך למד להעניש בברוגז? מה קורה כאשר את ובעלך רבים? האם גם אז אתם משתמשים בשתיקה כהענשה?אם כן זה הזמן גם שם לעשות שינויים. בהצלחה בתיה

ילדה בת 15.5 מורדת , מקללת את ההורים , מעשנת , אוהבת נוער אלים , בורחת מבית הספר , אני רוצה להכניס אותה לפנימיה , מסגרת אחרת סגורה , למי פונים איך עושים את זה

שלום, בני בן חודשיים וחצי. לאחרונה שמתי לב כי הוא לא רגוע כאשר אני מחזיקה אותו על הידיים (אלא אם הוא רעב)ועומת זאת נרגע נפלא מול המובייל בעריסה. האם זהו מצב נורמלי?( מסביב אני שומעת רק על ילדים שלא רוצים לרדת מהידיים...) האם זה יכול לפגוע בקשר שלי איתו? תודה, ענבל

שלום, בני בן שנתיים וחצי, נוטה בזמן האחרון להכות את אביו(סטירה בפרצוף, מכה ביד או ברגל) ברצינות רבה ובעצבים. אציין שיש לו אוצר מילים רחב, אבל לא ממש מבינים אותו (חוץ ממני) וכנראה הדבר מתסכל אותו. בחצי שנה האחרונה עבר הרבה שינויים: עברנו דירה, הוא היה איתי שנתיים בבית ורק לפני חצי שנה נכנס לגן, ונולדה לו אחות קטנה.. בגן הוא נחשב לילד טוב, למרות שהיתה תקופה שנשך (גם אותנו וגם בגן) אבל זה עבר.מידי פעם הוא גם נותן לי מכה , לא חזקה וכואבת, שהוא לא מקבל דבר שדרש. אנחנו לא מאמינים בלתת "פליק" כי זה יסתור למעשה את הכוונה ש"אסור להרביץ"..אני הרבה יותר קשוחה איתו שהוא נכנס להתקף זעם אבל האבא מאוד רך איתו, ולא יודע להציב לו גבולות - קונה לו מה שהוא רוצה, ב-10 דקות הילד יכול לבקש- בייגלה, עוף, גבינה תותים.... והוא ייתן לו אפילו שהילד לוקח ביס מכל דבר וזורק - איפשהו כדי לרצות אותו ושלא יבכה או יצרח, ובסוף האבא עוד "חוטף" ממנו מכות. לתינוקת הוא לא מרביץ (עדיין..) ומאוד אוהב אותה. אשמח לקבל עצה איך להתמודד עם המצב???

ביתנו בת 4.5 נסיכה אמיתית, מתוקה ומדהימה. אבל, כמעט בכל יום יש מלחמות איתה בכל נושא אפשרי. מהקימה בבוקר ועד הרגע שהולכת לישון בערב. פעם זה כי לא רוצה ללכת לגן (הגן מקסים והיא מאוד נהנת שם), לא רוצה להתארגן ולהתלבש ואפילו רבה כי לא רוצה ללכת לשירותים בבוקר. לא רוצה את האוכל הזה וכן רוצה דווקא מה שאין וכך הלאה. והיא עקשנית ולא זזה מדעותיה הנחרצות עד שבסוף מקבלת עונש (אין חברות, אין משחקים) ולאחר מתקפת בכי קשה שבה היא טוענת שאף אחד לא אוהב אותה ושהיא טיפשה ושהיא לא אוהבת את הבית הזה ושתחליף לאמא אחרת, היא נרגעת (וזה יכול לקחת זמן ממושך מאוד), ואז היא שוב מדהימה וצוחקת וכאילו הורידה משקל כביר של תסכול ו"ליכלוך" מהלב. לי הלב נשבר בכל פעם מחדש ברור לי שהיא עקשנית ומנסה למצוא את דרכה שלה אבל בדרך הולכת לאיבוד ונכנסת למלחמות מיותרות ומתישות - גם לה וגם לנו. היא ילדה אהובה, חברותית ומדהימה. מקבלת מאיתנו הרבה אהבה, תשומת לב (היא ילדה שניה בין שני בנים בני שבע ושנה וכך היא באמת הנסיכה של הבית). בכל פעם אני מנסה דרכים אחרות להרגיע אותה ולמנוע הרמת קול - בחיבוק, בטון רגוע, בטון תקיף, מה לא. אבל שום דבר לא מצליח והפיצוף מגיע וזה קורה כמעט כל יום. יום ללא ריב איתה מצויין אצלנו בקולי קולות והיא מקבלת המון חיזוקים על יום כזה. אז מה עושים ואיפה אנחנו טועים אם בכלל, ואולי זה פשוט האופי שלה ואין לה שליטה על התפרצויות הכעס שלה?

תודה על תגובתך המהירה. לא ציינתי פרט חשוב - בערך כשהייתה בת שנה וחצי, היו לנסיכתי היקרה התקפי זעם - טנטרום כפי שהסבירו לי אז. גם לכאורה ללא כל טריגר ברור. בנוגע לאחיה הקטן - היא מאוד אוהבת אותו וקשורה אליו. כשהוא נופל ומקבל מכה היא בוכה יחד איתו. לא מרשה לחברותיה להתקרב אליו כי "הוא עדין" (זה בא לגמרי ממנה). אתמול הפיצוף היה כי גרדה לה עקיצה ברגל ומאותו הרגע עברה לכעס גדול על כולם בכי חסר פרופורציות שנמשך שעה ורבע וסרוב לצאת מהמיטה ולהתארגן לגן.

בתיה שלום, בחודשיים האחרונים בתי בת התשע כותבת ביומנה על הפנטזיות המיניות שלה. מתארת תיאורים שלה עומדת עירומה מול בן מהכיתה וה"בולבול שלו קרוב לפיפי שלי" נשיקות לשון וכיו"ב. יש בנינו יחסי פתיחות (על אף שהיא טיפוס סגור, הצלחתי לבנות איתה שיגרה של שיתוף ושיח). סיפרה לי שיש לה חבר , אך על הדמיון העשיר למדתי לאחר מעקב חשאי ביומנה (אני תמיד מבקשת ממנה סליחה בלב-אך אין ברירה). ביומן מצאתי גם "שיפוץ" לחוויות יומיום שהיו פחות נעימות כפי שסיפרה לי ופתאום ביומן הכל קרה לכאורה הפוך...מהיכן היא מקבלת מידע על מיניותה? נשיקות לשון? וכיצד עלי להתייחס לכך אם בכלל? תודה רבה מראש

אמא יקרה, אכן נשמע מאוד בעייתי מה שאת מתארת, נראה כי בתך נחשפה לחומר פונוגרפי. המידע שאת מתארת הנו מידע שאינו מתאים לגילה של בתך. האם את יודעת היכן ועם מי בתך מבלה בשעות אחר הצהריים? האם יש אחים בוגרים לבתך שאולי דרכם היא נחשפה או אולי בשימוש לא נכון במחשב? לפי התאורים שלך אין ספק שבתך חשופה או נחשפה לחומר שאינו מתאים לגילה וכדאי מאוד לברר איתה מה קורה לה, עם מי היא מבלה ואיך היא מבלה. חשוב שהשיחה לא תיהיה מאשימה או נותנת הרגשה לבתך שהיא לא בסדר, זכרי, בתך היא ילדה בת 9! במידת הצורך כדאי גם להתייעץ עם עמותת מיטל, עמותה המתמחה בפגיעות מיניות של ילדים. בהצלחה בתיה

בתיה שלום ותודה על תגובתך, בתי נמצאת עמי כל יום החל מהשעה 13:00 ואח"כ חוגים (גם אז אני בסביבתה). על כן הדבר מטריד אותי יותר:היכן וכיצד נחשפה לחומר הפורנוגרפי? האם בחדר המחשבים של בית הספר? משהו אחר? אינני יודעת כיצד לנהל איתה שיחה מבוקרת (מבלי שאלחץ ואלחיץ) כדי להגיע לעובדות ולהתמודד איתן.

בוקר טוב בן שלי בן שנתיים חודש -ילד שמח ,אוהב ,חייכן ,בקיצור ילד מקסים התחיל להרביץ לאחרונה לכולם אם משהו לא מוצא חן בעינייו. לסבתא,לדודה,לאבא ולי גם -זה קורה בעיקר אם משהו אוסרים עליו או כשהוא עושה את עצמו לא שומע אנחנו מרימים עליו קול ואז הוא מתעצבןובוכה או מרביץ ומתעצבן.אנחנו מענישים אותו על זה -מעמידים בפינה שיחשוב על מה שהוא עשה לכמה דקות אך זה מביא לגל עצבים וצרחות עוד יותר חזקות וגם אנחנו מתעצבנים (אני ובעלי) היתה תקופה כזאת לקראת גיל שנה וקצת אבל היא חלפה מהר ושיערנו שהוא מרביץ כי לא ידע לתקשר אך כרגע הוא מדבר מצוין לגילו יכול להסביר מה הוא רוצה ואפילו אם אנחנו לא מבינים איזה מילה הוא מחליף אותה במשהו אחר שנבין אותו. לכן אנחנו עוד יותר דואגים כי ילד יכול להסביר את עצמו במקום להרביץ. אנחנו לא יודעים איך לצאת מזה ?האם זה נכון להעניש על זה שהוא מרביץ לכולם ?איך לטפל בזה שהוא מרביץ ? המון תודה הילה

האם חוליי אפילפסיה יכולים לעשן סיגריות האם זה מזיק האם הסיגריות מגיאות למוח

קובי יקר, באופן כללי עישון מאוד מזיק לבריאות בלי קשר לאפילפסיה, לגבי שאלתך אנא התייעץ עם הרופא המטפל. בהצלחה בתיה

אני לא בקשר עם ילדיי התאומים בני 14+ מהנישואין הקודמים מזה כ8 שנים, הם מנתקים את הטלפון, קוראים לי בשמי הפרטי ומאיימים שאם אתקשר אליהם הם יתלוננו במשטרה. עקב הסתה של האמא כלפיי בטנה שאני נהגתי באלימות כלפיי ילדיי בחופשות אצלי. בית הדין הרבני שלח אותנו למכון בכדי להוכיח הסתה. האם המכון מסוגל להוכיח זאת?

שאלתי היתה האם המכון מסוגל להגיע למסקנות חד משמעיות שישנה הסתה מצד האם או רק השערות על פי האיבחונים והפגישות עם פסיכולוגים?

בני בן 9, מרכיב משקפיי ראיה מגיל 4, מסרב להראות בפומבי ללא המשקפיים. במידה ואנחנו מחוץ לבית ואני מבקשת ממנו אם המשקפיים ע"מ לנקות אותם הוא מסרב ואם בכל זאת הצלחתי לקבל את המשקפיים אז הוא פשוט נעצר לידי ולא ממשיך ללכת עד שאני מחזירה לו אותם. אודה לך על התיחסותך.

בני בן 9 וברשותו טלפון נייד מזה שנתיים, לאחרונה הוא נוהג להתקשר אלינו (ההורים) לעיתים קרובות, גם במהלך הלימודים (בהפסקות) בתדירות מוגזמת. כאשר אחד מבי המשפחה אחד ההורים או אחיו בן ה - 8) לא נמצא בבית הוא נוהג להתקשר אליו שוב ושוב עד אשר הוא מגיע זאת למרות שהוא נמצא עם אחד מהוריו ולמרות שאנו מבקשים שוב ושוב שלא יעשה זאת ושלא ידאג ובמידה והוא לא מקבל מענה לפניותיו הטלפוניות הוא מתחיל להלחץ ואף לבכות. אודה לך על התיחסותך.

יש לי בעיה שלפני כל דבר שאני עושה אני חושב יותר מדי למשל אני הולך לשחק במשחק בליגה שלי בכדורסל אז שעות אפילו ימים לפני המשחק אני חושב על כל הדברים שאני יכול לעשות ואני גם מדמיין את עצמי עושה אותם וברגע שהמשחק מגיע הכל הולך לי לפי חוק מרפי אבל אם אני לא חושב על הדברים שאני יכול לעשות הכל זורם לי חלק ויפה... השאלה שלי איך אני יכול לגרום לעצמי להפסיק לחשוב על כל דבר לעומק ולהרבה זמן ביום יום ופשוט לעשות? תודה אנונימי

אנונימי יקר, אני מצטערת אך לא כל כך מבינה האם אותם מחשבות מגיעות רק לפני משחק או באופן כללי יש לך כל מיני מחשבות. כמו כן אינני מבינה על איזה סוג של מחשבות אתה מדבר. אינני יכולה לעזור לך כל עוד אינני מבינה כל כך במה מדובר, מצטערת. בתיה

אני יפית בת 25 ואני לא יודעת למי לפנות.... מאמן אישי, פסיכולוג? אמא שלי ואחי חיים חיים מוזנחים, כל היום יושבים בבית, משמינים. אמא שלי אשה שמנה וחולה והיא גוררת את אחי בן ה12 לחיים האלו. הוא כל יום יושב בבית מול המחשב ולא מוכן בשום אופן לרדת לשחק עם חברים או לצאת בכלל. גם אמא שלי אשה חולה והיא כל היום שוכבת במיטה ולא מוכנה להציץ החוצה. חיה בדיכאון וכל היום חושבת על הכאבים שלה ועל החובות שלה. אני אשמח מאוד עם מישהו יעזור לי לשפר את החיים האלו. כל מה שניסיתי לא עזר... נותנים לאמא שלי אפשרות לטיפול פסיכולוגי דרך ביטוח לאומי לה ולאחי והיא לא הולכת כי אין לה כוח ולא בא לה. אני חייבת עזרה להביא מישהו הביתה, לא משנה באיזה מחיר ולהעיר את הבית כי כולם פה בדיכאון וזה בלתי נסבל!! צריכה עזרה!! מישהו?? הצעות??

צהריים טובים, אני אמא לבת שנתיים ושמונה חודשים - על פי רב בריאה ביותר ושמחה. היא מאוד מילולית ומתבטאת בברור רב ! עד לתקופה זו שהתה במחיצתינו - ההורים ואצל אמא עם ילד שטיפלה בשניהם. בחודש האחרון אנחנו מנסים "מסגרת" חדשה עבורה - ביתית ועם מעט מאוד ילדים. מעבר לכך אני בהריון בחודש בשבוע האחרון היא החלה להתלונן על כאבי בטן. העניין הוא שזה קורה לה רק בנוכחותי )-: הכאב הוא ללא ספק ממשי ועדיין אינני יכולה להסביר את התופעה. ברגע שאספתי אותה מן הגן, אמרה שכואבת לה הבטן. ובעוד מספר פעמים נוספות. מינון הכאבים ירד בימים האחרונים ( היא בגן רק בימים ב' ג' ד' ) ובכל שאר הזמן מאז בילתה במחיצתינו ההורים - מאז לא התלוננה מלבד לרגע קצרצר אחד ופסקה, אך כל לילה היא עדיין מתעוררת מתוך שינה ובמשך כ 5 - 20 דקות ( ככל שעברו הימים זה התקצר ) היא מתהפכת ומתפתלב ואף בוכה וכשאני מבררת - היא אומרת שהבטן כואבת.. ושוב נרדמת. בבוקר היא קמה כמו חדשה שמחה וצוהלת כאילו לא היה כלום. בתחושה שלי זה משהו שהיא מעבירה רק אלי. אביה מעולם אף לא שמע תלונה כזו. בלילות אני זו שמתעוררת לתוך הכאב ( היא ישנה איתנו ). האם זה פסיכוסומטי? כיצד מגיבים? האם זה מעיד על גן שאיננו נכון עבורה? אשמח לכל ייעוץ והבהרת הנושא.. רק רוצה שהיא תהיה שמחה ורגועה )-: מודה מראש,

צהריים טובים, אני אמא לבת שנתיים ושמונה חודשים - על פי רב בריאה ביותר ושמחה. היא מאוד מילולית ומתבטאת בברור רב ! עד לתקופה זו שהתה במחיצתינו - ההורים ואצל אמא עם ילד שטיפלה בשניהם. בחודש האחרון אנחנו מנסים "מסגרת" חדשה עבורה - ביתית ועם מעט מאוד ילדים. מעבר לכך אני בהריון בחודש בשבוע האחרון היא החלה להתלונן על כאבי בטן. העניין הוא שזה קורה לה רק בנוכחותי )-: הכאב הוא ללא ספק ממשי ועדיין אינני יכולה להסביר את התופעה. ברגע שאספתי אותה מן הגן, אמרה שכואבת לה הבטן. ובעוד מספר פעמים נוספות. מינון הכאבים ירד בימים האחרונים ( היא בגן רק בימים ב' ג' ד' ) ובכל שאר הזמן מאז בילתה במחיצתינו ההורים - מאז לא התלוננה מלבד לרגע קצרצר אחד ופסקה, אך כל לילה היא עדיין מתעוררת מתוך שינה ובמשך כ 5 - 20 דקות ( ככל שעברו הימים זה התקצר ) היא מתהפכת ומתפתלב ואף בוכה וכשאני מבררת - היא אומרת שהבטן כואבת.. ושוב נרדמת. בבוקר היא קמה כמו חדשה שמחה וצוהלת כאילו לא היה כלום. בתחושה שלי זה משהו שהיא מעבירה רק אלי. אביה מעולם אף לא שמע תלונה כזו. בלילות אני זו שמתעוררת לתוך הכאב ( היא ישנה איתנו ). האם זה פסיכוסומטי? כיצד מגיבים? האם זה מעיד על גן שאיננו נכון עבורה? אשמח לכל ייעוץ והבהרת הנושא.. רק רוצה שהיא תהיה שמחה ורגועה )-: מודה מראש,

תמי יקרה, בהחלט יכולים להיות כאבים פסיכוסומטים, אך לפני שמתעסקים בסיבות ואיך להתמודד, חשוב לפנות לרופא המטפל ולשלול בעיה רפואית! פנייתך זו נעשתה לפורום בנושא גיל ההתבגרות, אומנם גיל השנתיים נקרא גם גיל התבגרות הראשון...אך אנא להמשך הפניה,פני לפורום הורים וילדים. בהצלחה בתיה

אבל אני חייב לטפל בה זה לא שאני עם בעיה נפשית או משהו כזה אני בן אדם רגיל עם תאוות ומיניות אבל יש לי בעיה אני מאונן הרבה (זה מסוכן?) ואני רוצה להגמל מזה הייתי שמח אם תוכלי לתת ליעיצה איך להפסיק עם זה

אלמוני יקר, אוננות זה דבר טבעי ולא מסוכן, אם יש לך שאלות או דאגות אנא פנה לרופא המטפל. בהצלחה בתיה

זו תשובה קצת שטוחה , אפילו לפורום. לשלוח אותו לרופא המטפל? מתי פעם אחרונה ביקרתם אצל הרופא המטפל ושאלתם שאלה כזו? הוא כותב פה בפורום ומתבייש בשאלה אז שהוא יפנה לרופא המטפל? בחור יקר, זה אומנם טבעי לאונן אבל אם אתה מרגיש עם זה לא טוב מכל סיבה שהיא (אם זה רגשות אשם או ידיעה ברורה שאתה מכור או מפריע לך בהתנהלות מכל סיבה), רופא מטפל לא ממש יעזור לך. הייתי מציעה לך לפנות לפורום סקסולוגיה, או פסיכולוגיה ולקבל הדרכה כיצד להתמודד עם ה"בעיה" כפי שאתה חווה אותה. בשלב ראשון הייתי מציעה לך לנסות להיחשף כמה שפחות לתכנים מיניים או כל דבר שגורם לך לעוררות מינית. לעיתים אוננות מרובה באה כתוצאה מרעב רגשי , תיסכול ואפילו דיכאון. כל דבר שיש בו התמכרות שמציקה הוא סוג של בריחה ממשהו. הייתי מציעה לך לקרוא קצת חומר באינטרנט על "המכרות לאוננות" ולנסות להבין איך להתמודד עם זה. בהצלחה ידידי.

שלום רב, לפני שלושה חודשים ילדתי בן - אח לבתי בת ה- 3 מקסימה ומתפתחת יפה לגילה.לפני הלידה כמעט ולא היו בעיות התנהגות עם בתי מה שבעלי, אני ואפילו הגגננת היינו מבקשים היא היתה עושה.בשלושת החודשים האחרונים בתי ממש השתנת:היא צועקת, כועסת, מתחצפת ואפילו מרביצה לילדים בגן (גם הגננת חשה בשינוי) כל מה שמבקשים ממנה הופך לבכי ולממש מלחמה.כמובן שהיא חוזרת מהגן אני מקפידה לעשות איתה דברים ונותנת חיזוק חיובי על התנהגות טובה. אך כלום לא עוזר. מה עלי לעשות? תודה

הי, אני לא רופאה, אבל היינו באותו מצב בדיוק, הבת שלי עוד מלפני הלידה הגיבה בהתנהגות עקשנית, וגם ברגרסיותץ אנחנו נעזרנו במשחק וספר שנקראים "נוני ומדליית האחים הגדולים". מה שעבד טוב זה שהיא התחילה לדבר על מה שקשה לה (לא היה קל לשמוע לפעמים) לי היה טוב לתקשר והערכה הזכירה לי כמה חיזוקים עוזרים, וההתנהגות השתפרה. אם זה מתאים לך יש אתר עם הסברים zuuzi.co.il הכי חשוב לדעתי זה למצוא זמן אישי כל יום, גם אם הוא קצר בהצלחה שירה

יש לי ילדה בת 7 שלא מפסיקה לקלל, כאשר היא לא מקבלת מרות. למרות שעשיתי את כל הבדיקות שהייתי אמורה לעשות, פסיכולג , ניורולוג. ולפי האבחון מראה שהבת שלי ילדותית , אבל גם בבית הספר היא מתנהגת כך. אם תוכלו לעזור לנו בטיפול או תדרוך, אודה לכם.

שלום (: אני נער בן 16 וחצי יש לי גוש בשד. הלכנו לבדיקות אצל אנדוקרונולוג (אני חושב שרושמים את זה ככה) והוא שלח אותנו לבדיקות וכל מיני כאלה בקיצור הוא אמר שזה יעבור וזה כלום השאלה שלי היא: אני לא אחד שמאונן רק ממש ממש קצת יכול להיות שיש קשר לגוש בשדיים?? תודה =]

הדר יקר, אין שום קשר בין האוננות(ולא חשוב עם קצת או הרבה) לבין הגוש בשד. תמשיכו בברורים הרפואיים הנדרשים. בהצלחה בתיה

האא אוקי תודה בתיה אני בן 16 וחצי יש עוד סיכוי שזה ירד??

שלום רב ! יש לי ילד בן שנתיים וחצי ועדיין יונק .. אני מרגיש שזה פוגע ביחסים שלי ושל הילד . (הוא תלוי מאוד באימו כאשר הוא בחברתה ) . היינו בטיפול אצל פסיכולוגית והיא אמרה שזה יכול ליצור בעיות לילד בגיל מבוגר . אישתי טוענת שזה לא נכון . האם ישנו סיכון לבריאות הנפש של הילד בהנקה מאוחרת ? (או שיש מחקרים לכאן ולכאן ? תודה סטיב.

שלום, יש לי ילדה בת 17 והיא בכיתה י"א. קשה לי מאוד איתה כיוון שהיא לא עושה כלום בבית. בכל פעם שאני פונה אליה שתעשיה משהו מעבודות הבית כמו: לקפל כביסה, לשטוף כלים וכן הלאה. היא טוענת שהיא עייפה ויש לה שיעורים ועבודות וכו. עלי לציין שלפעמים היא חוזרת בשעה ארבע וחצי הבייתה ולפעמים יותר מאוחר ויוצאת מוקדם בבוקר מהבית לביה"ס. אבל אי אפשר להמשיך כך. מה עושים?

ים יקרה, אכן מאוד מרגיז כשמבקשים מהילדם עזרה והם לא כל כך משתפים פעולה, לשאלתך מה עושים, כדאי לשוחח עם בתך על זכויות וחובות בבית, ועל כך שכפי שיש לה זכויות את מצפה ממנה לביצוע חובותיה, כדאי להגדיר מהן חובותיה ומתי בהתחשב לעומס והעייפות שלה, היא תוכל לבצע את החובות. כאשר בתך תבין שיש כאן מחויבות ולא רק "טובה" לאמא, היא תתיחס אחרת לבקשותייך. בהצלחה בתיה

שלום לך, כמו שזכור לי, בכיתות התיכון יש עומס רב באמת , וזה רלבנטי במיוחד למי שבאמת רוצה ללמוד ברצינות. תהיה מרוצה שבתך מתייחסת ברצינות ללימודים, ואכן הם מעייפים. יהיו לה בבגרותה עוד שנים רבות לשטוף כלים (או שמדיח כלים יעשה את זה), ובהחלט אפשר לשחרר אותה מעבודות הבית, ולבקש את עזרתה רק בחופשות. ויש הרבה חופשות בשנת הלימודים. ייתכן ואת עובדת הרבה שעות מחוץ לבית וגם לך קשה, (חשבת על עזרה בתשלום?) אבל זה לא אומר שבתך, תלמידת תיכון צריכה לעסוק בעבודות הבית בתקופת לימודים.

לפני כשנתיים, כאשר התחלתי את כיתה י', עברתי לבית ספר חדש על מנת ללמוד במגמה מסוימת (מחוננים). השנה הראשונה בבית הספר החדש הייתה קשה למדי לאור העובדה שלא הצלחתי להתחבר לאנשי כיתתי בגלל ההכרות הממושכת ביניהם ואילו השנה הכרתי חברים חדשים מהשכבה והתיידדתי עם כמה מילדי כיתתי. החברים החדשים שלי נוהגים לצאת בימי שישי בערבים עד שעות מאוחרות ולעומתם אני יוצאת לעיתים נדירות עד השעה 12 בלילה וכל זאת בגלל ההורים שלי שמגבילים אותי. אני לא יודעת מה לעשות בנוגע לזה, אני לא מסוגלת לדבר עם אבא שלי בנוגע ליציאות שלי, וכל פעם שאני רוצה לצאת, אני פוחדת לדבר איתו משום שהוא ישר מתעצבן ולא ניתן לנהל שיחה איתו. אמא עומדת מהצד ולא מתערבת, כשאני יודעת שהיא מסכימה עם המנטליות של אבי. יחסית למתבגרת, אני לא עושה בעיות להורים שלי- יש לי ציונים טובים, אני לא שותה/מעשנת ובסך הכל אני משתתפת הרבה במטלות הבית. אני לא יודעת מה אני צריכה לעשות כדי שיפסיקו בגישה המגבילה שלהם בנוגע ליציאות, משום שכל פעם שאני רוצה לצאת, זה נגמר במריבה וגם כאשר הם מסכימים, זה לאחר שאני בוכה וכל מצב הרוח מתקלקל. מצפה ליעוץ, הילה.

הילה יקרה, נשמע לי מאוד הוגן מצדך לבקש מהורייך תמיכה ביציאות שלך, ללא ספק היציאה מתקלקלת כשהיא מלווה בבכי ובתנאים. האם את הבכורה בבית? האם יש לך משהו מבוגר שאת סומכת עליו ושהורייך סומכים עליו שיכול לעזור לך לגשר בינך לבין הורייך? במידה ואין אדם כזה כדאי לפנות לעזרת יועצת בית הספר. אל תשארי לבד עם מצוקתך. בהצלחה בתיה

היי אני בן 11 וחצי, בשנתיים האחרונות אני ובן דוד שלי קיימנו יחסי מין.. ואני לא שמתי לב לזה כל קח בגיל 11 התכלתי ליראות סרטי פורנוגרפיה על גייז ובמשך תחלת השנה אני התחלתי לימשך לילד מהכיתה שלי אבל בכל פעם שאני חושב על זה מגעיל אותי. אם יש לך רעיון איך לרדת מזה?

חסוי יקר, בן כמה בן דודך? אתה צעיר מאוד כדי להתחיל בקיום יחסי מין, ובטח שבטח כדי כבר להחליט אם אתה הומוסקסואל. אינני יודעת בן כמה בן דודך, אך ברור לי שעברת חוויה לא פשוטה שהשאירה אותך עם הרבה שאלות ורגשות מעורבים לגבי עצמך ונטיותייך המיניות. אני מאוד ממליצה לך לפנות להורייך או ליועצת בית הספר ולבקש עזרה לשאלותייך ורגשותייך.אל תשאר לבד עם רגשות אלו. בהצלחה בתיה

הבן דוד שלי הוא בן 15 ואני לא עשיתי את זה כי רציתי אלה בתור כפייה.. ואני מפחד להגיד את זה ..

חסוי יקר, אתה מאוד אמיץ על הפניה שלך לפורום, חשוב ביותר שתדע שאתה בסדר, ולא אשם בכלום!!! עם העזרה הנכונה תוכל גם להתגבר על הפגיעה שעברת. הפחד שלך מובן ביותר, אך חשוב שתמשיך להיות אמיץ ושתפנה לאדם בוגר שאתה סומך עליו. אתה יכול להעזר ביועצת בית הספר או במחנכת שלך, תספר להן והן כבר ידעו איך לעזור לך להתמודד עם המצב. אל תישאר לבד יש אנשים מבוגרים שיכולים לעזור לך! בהצלחה בתיה

בת 13 : שלום לפני כמה זמן התחלתי לאונן ... עוד לא קבלתי מחזור זה יכול לפגוע בי באיזושהיא דרך ? האם אוננות בפעם הראשונה אמורה קצת לכאוב ? .. כי לי דיי כאב. . אשמח עם תעני לי על השאלות הדחופות שלי !

בת 13 וקרה, אוננות לא אמורה לכאוב אלא להסב הנאה, במידה וכאב לך יכול להיות שפצעת את עצמך, חשוב לשים לב לא לאונן עם גוף זר! כמו כן אוננות זה דבר טבעי ולא צריך לפגוע בשום דרך במידה והאוננות לא נעשית על ידי גוף זר. בהצלחה בתיה

היה איזה מישהו..שדיברתי איתו בפייסבוק..וישר הייתה ביננו כימיה פייסבוקית..דיברנו ודיברנו מ12 עד איזה 6 בבוקר.. וכל יום בערך.. ואחרי כמה שזמן שדיבנרו וכבר הגענו לשיחות טלפון ארוכות של איזה שלוש שעות הוא אפילו כתב לי שהוא אוהב אותי ושהוא מתגעגע אליי ממש ומרגיש את זה בכל הגוף שלו.. ואני אמרתי "תודה " ו"גם אני בערך" וכאלה.. אבל לא מש אמרתי לו אף פעם מילות אהבה ושאני מתגעגעת אליו וכאלה.. ובקיצור,הגיע יום אחד והוא בא קרוב לבית שלי וירדתי ל5 דק' ודיברנו..ואז הייתי צריכה לעלות הביתה.. זה לא הייתה שיחה מיוחדת..די קצרה ולא מעניינת פשוט עדדין לא נפתחתנו ודי התביישנו אחד מהשני אז לא ציפיתי גם שתקרה משיכה אדירה או משהו קסום ב5 דק'.. אח"כ כשחזרתי הביתה הוא כתב לי יום אחרי בפייסבוק :"מה קורה ילדה?" ולא עניתי כי לא הייתי ליד המחשב.. וכמה ימים אחרי דברנו קצת ובאמצע השיחה יצאתי כי נכבה לי המחשב וכשהדלקתי אותו שוב הוא כבר לא היה מחובר .. ומאז הוא לא כותב לי כלום,אני מחוברת ,הוא מחובר והוא לא רושם לי אפילו מילה.. ואני רוצה לדעת מה יש לו??מה הקטע שלו? הוא נעלב נפגע ממני? או שסתם כבר לא בא לו עליי? לא יודעת מה.. בבקשה תסבירו לי מי שחושב שהוא יודע..

מעיין יקרה, קשה מאוד לנסות להסביר מדוע אותו נער מתנהג כפי שמתנהג, אך לי אישית חשוב יותר לדעת בת כמה את, ואיך את מרגישה עם התנהגות זו של אותו נער. האם את יכולה לנסות להסביר לעצמך את הרגשות ואיך את יכולה להתמודד איתן כדי לא לתת לאף אחד להשפיע עלייך ועל מצב הרוח שלך? בהצלחה בתיה

שלום ותודה על העזרה. ביתי בת 16 עם אינטלגנציה רגשית נמוכה. תגובות לא מידתיות ביחס למצב. מקללת ,צועקת טורקת דלת וגם נועלת.ניסתה בעבר ליקפוץ מחלון חדרה. מגיבה בתוקפנות פיזית כלפינו. משקרת לעיתים תכופות. בבית הספר ציוניה חלשים. טופלה עי פסיכולוג,אך הפסיקה. תיארתי את מצבה לניורלוג והוא המליץ לתת לה ציפרלאקס 10 מל חצי כדור פעם ביום.היא שוקלת בערך 70 קג. האם מינון זה תואם את משקלה?תוך כמה זמן ניכרת השפעתו של הכדור? תודה ומצפה לתשובה.

עופרה יקרה, אינני מתמצאת בתרופות ומינונים, אך ניכר שאתם עוברים כמשפחה תקופה מאוד קשה ומפחידה, בתכם מתנהגת בצורה שגם מסכנת את עצמה ונראה לי מאוד מפחיד שתשארו ללא עזרה רגשית, במידה ובתכן אינה מקבלת עזרה פרטנית, אנא פנו לעזרה מקצועית לכם ההורים או כמשפחה, אל תשארו לבד במצב קשה זה. בהצלחה בתיה

בני בן 14.5 ברח אמש מהבית והשאיר מכתב עם איום בריחה לתמיד. חזר הביתה אחרי מספר שעות לאחר שיחה ארוכה ב - SMS. משפחתנו עומדת לרדת מהארץ לשליחות של 5 שנים והוא לא מוכן לקבל זאת. במכתבו בנוסף לבריחה מודיע שאם נקח אותו לחו"ל זה יהיה שווה ללהרוג אותו רגשית ולא יישאר לו ברירה אלא לחתוך את עצמו. מה תוכלי ליעץ במקרה זה.

הורה יקר, החרדה של בנכם לירידה מהארץ לחמש שנים,מאוד מובנת עם לוקחים בחשבון שעבורו חמש שנים הם המון זמן, וניתוק משמעותי מחבריו(דבר שכרגע משמעותי לו יותר ממשפחתו). אני מאוד ממליצה לפנות לטיפול משפחתי במטרה להבין טוב יותר אחד את השני ולראות איך אפשר לעזור לבנכם להתמודד עם שינוי מפחיד זה שהוא עומד לעבור. בעזרת המטפל אפשר יהיה לחשוב על כל מיני אפשרויות והסכמים המאפשרים ומקלים על בנכם לקבל את ההחלטה שלכם. בהצלחה בתיה

שלום בתיה.. אני בת 16 ויש לי נטייה לברוח מדברים בשעת לחץ.. חשוב לי לציין שיש לי המון חברים וחברות אני לא יודעת אם להשתמש במילה"מקובלת" כי זה לא כבר לא נהוג ככה היום.. אבל בזמן האחרון אני מרגישה שכל הזמן חברות שלי מחפשות לדבר איתי בגלל מה שעובר עלייהן ז"א אני כל הזמן עוזרת להן,מדברת איתן,נותנת להן כתף בקיצור תמיד שם בשבילן.. ואז אני מוצאת את עצמי במצב שלא באמת אכפת למישהו ממני.. [למרות שאני יודעת שאם אפנה אלייהן בבעיה כלשהיא הן כן ינסו להקשיב] אני רוצה פשוט לעוף מכאן,רחוק,לנתק את הקשר עם כולם ! הלחץ בלימודים,הציפיות של המורים וההורים ממני כל הזמן חושבים שאני הכי טובה בהכל.. אמא שלי לא מפסיקה לנפנף בציונים,בהישגים,בחוגים שאני משתתפת ואני ממש לא אוהבת את זה.. אני מסבירה לה שזה לא נעים לי ושאני רוצה לשמור את זה לעצמי.. המבחנים מלחיצים אותי אבל בסופו של דבר אני כן מצליחה בהם כלומר,הלחץ דוחף אותי קדימה[מה שאמור להיות ההפך בד"כ] אני הרבה פעמים בזמן האחרון נשארת בבית ולא מגיעה לבית הספר כי אני רוצה זמן לעצמי וגם כשאני יום אחד - כולה יום אחד לא מגיעה אז על הבוקר איזה 20 אסאמסים וטלפונים.. המחנכת מחפשת אותי,הרכז שכבה,חברות"מודאגות" מזה שלא הגעתי. כל הזמן מנדבים אותי בבית הספר לעשות דברים ולעזור למורים וכאלה דברים.. אני מרגישה שהראש שלי מתפוצץ מרוב עומס מרוב מחשבות מייאוש כלשהו אני לא יודעת להגדיר את מה שעובר עליי אבל לא טוב לי מה אפשר לעשות במצב כזה?

שאנל יקרה, אין לי ספק שאם את מתבטאת כל כך טוב בעל פה כפי שאת מתבטאת בכתב, את בחורה מאוד מוכשרת דבר שללא ספק מושך אנשים צעירים כבוגרים לפנות אלייך ולהעזר בך. ולפנייתך, אין לי ספק שמצב זה של להיות "בסדר" בלימודים, חברתית ורגשית מלחיץ מאוד ומעייף, דבר המסביר את הצורך שלך "לעצור את העולם ולרדת לתקופה קצרה". נראה לי שיהיה נכון לך להעזר באיש מקצוע שיוכל לעזור לך לשים את הגבולות הנכונים לך גם מול חברייך וגם עם הורייך, ולשים קצת פרופורציה ללהיות "בסדר" שלך. אל תשארי לבד במצוקה שלך ואל תדרשי מעצמך לצאת ממצוקה זו לבד, אני מבינה שכרגע במציאות שאת חיה יהיה קשה להורייך לקבל את הצורך שלך בעזרה חיצונית, אך אל תוותרי לעצמך, נראה לי שיותר מדי זמן "סיפקת את צורך של להיות בסדר" ומותר לך היום (לדעתי) לקבל קצת עזרה. בהצלחה בתיה

שלום בתיה, שכחתי לציין שאמי היא פסיכולוגית.. שנה שעברה פניתי אליה בטענה שאני רוצה ללכת לשיחות עם מישהו מקצועי ולדבר איתו על מה שמפריע לי אז היא ענתה לי:"יש לך אותי" והיא לא מבינה שבבית היא לא פסיכולוגית,בבית היא אמא! אני לא יכולה לדבר איתה על כל מה שמציק לי ועל מה שאני רוצה גם אם יש לה הבנה ברוב הנושאים[מן הסתם ] הבנתי שכדאי לי לרדת מהנושא הזה ועזבתי את זה והשנה אני מרגישה צורך לדבר ואני לא יודעת עם מי .. אמא שלי נותנת לי את ההרגשה שהיא תמיד פה להקשיב ושהיא תעזור לי כשאצטרך.אבל אי אפשר לספר לה הכל כלומר,יש דברים שאני רוצה לשמור לעצמי,דברים שאני לא רוצה שהיא תדע שאני עושה וכו'.. אני נורא נורא מבולבלת!!