פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

היי, יש לי בעיה עם הבן שלי בגיל 13,ילד טוב,ממושמע ונעים הליכות, אתמול במקרה עברתי על המחשב שלו בהיסטוריה של האיי סי קיו,ונחרדתי. היתה לו שיחה עם בת גילו מאוד גסה שאפילו אני לא מסוגלת לבטא את המילים ,שיחה סוטה שלא האמנתי שילד בגילו מסוגל לדעת ולבטא מילים כאלו. הבעיה שלי היא איך לפנות אליו מבלי שיידע שאני עוקבת אחריו במחשב ומה להגיד לו ?אני מרגישה שכל הערכים שניסיתי ללמד אותו כל השנים הלכו לטמיון כי אצלנו בבית אף פעם לא דיברו בצורה כזו ואני לא יודעת מאפה זה בא לו. אני שוב יחזור ויאמר שעד כיתה ן הוא היה ילד בישן וחסר ביטחון שכהגיע לחטיבה השתנה ,הוא די מחוזר מהבנות נא תשובה במהרה בבקשה

סיסי יקרה, מדוע הרגשת צורך להכנס להסטורית המחשב שלו? האם משהו בהתנהגותו מצביע על התדרדרות מצבו הרגשי של בנך או רק התנהגותו המילולית במחשב מדאיגה אותך? בעיני במידה ואין דאגה מיוחדת הדורשת יותר פיקוח, כניסה לשיחות של הילד במחשב זה כאילו כניסה לקריאת היומן האישי שלו, דבר הפוגע בפרטיות של בנך, ואכן קשה להפנות את תשומת ליבו לכך לאחר שאכן נכנסת לפרטיות שלו. לשאלתך מה לעשות עכשיו, אני מאוד ממליצה לך מחד לזכור שזה עדיין אותו בן נעים הליכות ושעלייך להיות יותר קשובה לשינוים שהוא עובר ולבדוק במידה ונמצא במצוקה לפנות לעזרה, נכון לרגע זה אם בנך מתפקד בבית הספר ובבית כרגיל, אז אין כרגע מה לדאוג. בהצלחה בתיה

מותר להורים להיות במעקב אחרי ילדם, זה תפקידם!!!!!!!!!! מי את בתיה קריגר???????? אל תתני למודרניזציה לסחוף אותך, אני יודעת שבאדלר יש מילים יפות של שיוויון ולאפשר, אך בבעיות החשובות של אובדן שליטה אין לאדלר תשובה. קריסת ההורות והחינוך מתחילה מתשובות מתחמקות ומהפחד להתערב ומהמחשבה שאסור להתערב בחיי הילדים, פרטיות פרטיות, מותר ומותר לחטט, מידי פעם, כדי שהיד תיהיה על הדופק!!! ולא להתעורר אח"כ ולשאול איפה תעינו? בקיצור, הפסיקי להיות חביבה וקחי אחריות!

הי בתיה, יש לנו ילד מקסים בן 13. מבריק, חכם,חם ומשפחתי. עם זאת התנהגותו בביס' שערורייתית. הוא מפריע בלי סוף לכל המורים,מתערב בקטטות ומתגרה בתלמדים אחרים. הושעה מביס' בגלל יריקה.ניסינו הכל, עונשים כואבים ובלתי פוסקים וגם דיבורים לליבו עם המון הבנה.הוא מתיישר ליום יומיים וחוזר לסורו.אין לנו מושג איך להתמודד עם זה.אנו חוששים שייזרק מבי"ס בשל התנהגותו. HELP.....

איריס יקרה, בנך מצביע בהתנהגותו על מצוקה, המצוקה יכולה לנבוע מקושי חברתי,רגשי או לימודי.בנך נמצא עדיין בגיל שאפשר "לנהל" אותו מבחינת חוקים וכלליים וכן מבחינת טיפול במידת הצורך. חשוב לשוחח איתו ולנסות לברר ולמקד את הקושי שאיתו הוא מתמודד. במידת הצורך חשוב לאבחן אותו מבחינת קשיי למידה וכן הפנייה לטיפול רגשי פרטני. אל תשאירו את הבעיה ללא טיפול משום שזה מסוג הבעיות שעם הזמן גדלות והניכור שבנך יפתח ילך ויגדל. בהצלחה בתיה

שלום רב, מקווה שלא טעיתי בכתובת... יש לי ילדה בת 8, אמש לאחר המקלחת ראיתי מספר שיערות יחידות באיבר מינה שגדלו שם. חוץ מזה אין שום דבר בשום חלק אחר של הגוף. האמת שאני קצת מודאגת, היא רק בת 8!!! אשמח לעצתך.

אמא יקרה, אכן לא הגעת לפורום הנכון, במידה והנך מודאגת כדאי לפנות ולהתייעץ עם הרופא המטפל. בהצלחה בתיה

אני נורא סובלת בבצפר, כולם כל הזמן מציקים למישהי אחרת, והגיע התור שלי... וזה התחיל שהיה לי חבר,והיינו כאילו "הזוג השווה" ואחר כך לא נעים להגיד זרקתי אותו ומאז הוא מחפש אותי, כמו כל בן שהייתי איתו וזרקתי איתו אחר כך עשה לי ת'מוות ובגלל זה אני לא רוצה חבר כבר שנתיים, ואני מחפשת מישהו שגדול ממני ואני מתחברת רק לילדים בני 18 ( אני בת 15) תעזזריי לי

קארין יקרה, את נשמעת לי מאוד סובלת היום בבית הספר, חשוב שתזכרי שיש לך את הזכות להרגיש בטוחה ומוגנת בבית הספר ולצוות בית הספר יש את החובה לדאוג לבטחונך הפיזי והנפשי! פני למחנכת הכיתה או יועצת בית הספר והתייעצי איתם כיצד הן יכולות לעזור לך לקבל את המגיע לך! לגבי נושא חבר, בהחלט אפשרי בעיני לקחת "חופשה קצרה" מחברים אם כך את מרגישה, אפשר אז להשקיע יותר בפיתוח קשרים חברתיים. בהצלחה בתיה

כבר פניתי מזמן למחנכת וליועצת, ובלי לצנזר הם שתי ס ת ו מ ו ת הם טוענות שכל עוד זה לא מגיע לאלימות אין מה לעשות . . . ובעייני אלימות מילולית יותר גרועה מפיזית... המטפל שלי אמר לי לקחת ימי חופש מדי פעם מבצפר עד שהמצב יירגע...

יש לי בעיה, זה מתחיל בזה שאני יודעת שאני נראית טוב, אבל אני כל הזמן שומרת על עצמי,נגיד אני קונה את הבגדים הכי יקרים, אוכלת רק דברים מחיטה מלאה וסיבים פרה ביוטים, וההורים שלי לא מבינים את זה,כי הם אומרים לי שאני נראית פיצוץ וכאלה.. ואז אני מסבירה להם שאני פשוט רוצה לשמור על הגזרה, ואנחנו די משפחה של אנשים רזים,אבל הם פשוט אוכלים הכל, ואני רק מסתכלת על אוכל או מריחה משוה שאני לא אוהבת ועולה לי תחושה של להקיא ואני מאבדת את התאבון לכל השעתיים הבאות, ופעם הייתי תת משקל, אבל היום אני בסדר,וכל חצי שנה אני עושה בדיקות דם לראות שהכל בסדר אצלי, ואני נורא אוהבת את עצמי,אבל זה מעצבן אותי שאנשים כל הזמן מנסים לחדוף לי פיצות ועוגות ואני פשוט לא יכולה לגעת בזה....!!! אני יהרוג את עצמי אחכך עם אני יאכל את זה... אבל אני אוכלת די מסודר, בוקר-לא צהרים ורק אחר כך ערב ואולי ממש לקראת סוף השינה איזה תפוז... אני מתנהגת כרגיל?

מיה יקרה, בת כמה את? מהתאורים שלך,נשמע שאת נכנסת קצת ללופ מסוכן של המנעות מהשמנה (קרי המנעות מאוכל). אני מאוד ממליצה לך לפני שתצאי משליטה בנושא זה לפנות לעזרה מקצועית. יאמר לזכותך שפניתך לפורום מצביעה על כך שאת מאוד מודעת לעצמך ודואגת לעצמך דבר שאינו ברור מאליו, חשוב שתיהי גאה בעצמך על כך! בהצלחה בתיה

אנו חסרי אונים. בכל עם בננו בן ה- 16 , שהוא לא מסכים איתנו הוא עולה לטונים גבוהים ביותר שגובלים בחוצפה המלווים באנטגוניזם. כל שיחה שמתחילה ברוגע יכולה בשניה להתלקח ולהגיע להרמת קול. ניסינו שיחות שקטות ולדבר אל ליבו אך בכל הזדמנות של שיחה שהוא לא מסכים איתה הדבר חוזר על עצמו. עצבנות, רוגז, הרמת קול. במקרה הצורך, נשמח לקבל למייל האישי שמות של אנשי מקצוע שנוכל לפנות אליהם באזור חיפה והקריות.

פרלה יקרה, אכן בגיל ההתבגרות בטויים של חוצפה והרמת קול זהו דבר מוכר, אך כמובן אין זה אומר שכהורים אתם חייבים לקבל התנהגות זו. חשוב לשוחח עם בנכם ולחשוב ביחד על דרכים אפשריות שבנכם יכול להשתמש כשמשהו אינו מתאים לו וגם כמובן אפשר לפנות לשיחות עם מטפל משפחתי שיכול לעזור לכם לפתח ערוצי תקשורת מבלי שתצטרכו או בנכם יצטרך להשתמש יותר מדי בהרמת קול.לגבי המלצה על איש מקצוע מצטערת אך אינני מכירה, ניתן להכנס לאתר האגודה לטיפול משפחתי ולבדוק שם מטפלים מוסמכים מתאימים. בהצלחה בתיה

יש לי בעיה, כולם כל הזמן אומרים לי כמה שאני יפה ומהממת,ואני פשוט לא מאמינה להם... קשה לי לאהוב את עצמי, נגיד שאני הולכת לקניון ובנים זורקים כל מיני הערות כמו איזה שווה וכאלה,זה מחמיא לי בשניה הראשונה,ואז אני מגיעה הביתה ולא מרגישה ככה ... אני בת 15 והיה לי בערך 17 חברים כי כל פעם נדלקתי על מישהו אחר... אני לא יודעת מה לעשות כדי לאהוב את עצמי !!!

חשוב לי גם לציין שאני יודעת שאני נראית טוב,מבחינה חיצונית. אבל לפעמים שמחמיאים לי אני מתעצבנת על אנשים,כי אני חושבת שהם משקרים לי... ושרואים אותי ישר שואלים אותי איך אין לך חבר ?! וכאלה... ואני בכלל לא מופתעת,למרות שאני די מחפשת.... תעזרווו ליייי ...

ליהי יקרה, נשמע שמאוד כדאי לך לפנות לעזרה של איש מקצוע כדי לברר בינך לבין עצמך מדוע קשה לך לקבל את עצמך. כדאי שהאיש מקצוע יהיה אדם המומחה לגיל ההתבגרות. בהצלחה בתיה

הבן שלי בן 12 אין לי ספק שעובר את גיל ההתבגרות גם מבחינה פיסית וגם פנימית אני מרגישה שמתחיל להיות ביננו נתק בתקשורת, יש לציין שאף פעם הוא לא היה תקשורתי במיוחד אבל השנה זה מתעצם והשאלה שלי היא איך אני מחזקת את התקשורת ביננו תודה

אמא יקרה, אכן בגיל ההתבגרות בני הנוער נוטים יותר ויותר להסתגר כדרך להתחיל את ההפרדות שלהם,אין צורך להבהל אך כן חשוב לדבר איתו על איך את מרגישה ולמצוא ביחד את ה"נוסחה" המתאימה לשניכם. בהצלחה בתיה

איך עלי להתמודד ביתי בת 14 מתנהגת בצורה חצופה כלפינו בבית בבית הספר ומודיעה שכל העולם נגדה ואינה מוכנה לקבל שלפעמים גם היא טועה וזה הפך להיות בלתי נסבל מאחר והיא עברה את כל גבולות ההגיון ואנחנו לא מצךיחים לתקשר איתה בשום דרך אם זה בעונשים ואם זה בשיטת הסחבקיות אני מוצאת את עצמי חסרת אונים ואני מרגישה שאני זקוקה לעזרה מה עושים??????.

סיסי יקרה, בגיל ההתבגרות טבעי שיש חילוקי דעות בין הורים לילדים אך כשלנער/ה קשה לקבל גבולות והמצב הופך להיות כל כך מתסכל לשני הצדדים,כדאי לפנות לעזרה של איש מקצוע. אני מאוד ממליצה לפנות למטפל משפחתי המתמחה בגיל ההתבגרות שיוכל לעזור לכם לתקשר ולפתוח מחדש את ערוצי התקשורת ביניכם. בהצלחה בתיה

יש לי בעיה,מגיל 10 אני הולכת לפסיכולגים כי עברתי הרבה דברים בגיל ההתבגרות, והחלפתי 4 פסיכולוגים, כל פעם שהתחברתי אלייהם הם החליטו על הפסקה של חודש, לפני כשבועיים מצאתי אחד חדש,וגם הוא החליט שהוא מבטל שני שיעורים. הם בסדר או שאני פשוט דפוקה מדי ?! ?! ?!

סול יקרה . לדעתי הם חושבים שאת פשוט לא צריכה את הטיפול ...ושאולי את מחפשת תשומת לב. את צריכה להבין לדעתי שאם מרשים לעצמם לדחות פגישות אז הם בטוחים שמצבך טוב !

סול יקרה, אני שומעת אותך שואלת האם זה בסדר שהמטפל שלי מרשה לעצמו לבטל פגישות, והאם ביטולים אלו קשורים אליך באופן אישי או אליהם. האם אני שומעת את שאלתך נכון? לדעתי זו שאלה לגיטימית ומאוד חשוב שבפגישה הקרובה שלך, עם המטפל שלך, תפני שאלה זו אליו.חשוב ביותר שלא תשאירי שאלה זו לא פתורה! בהצלחה בתיה

בתיה שלום, הבטחתי לעזור לחברה להעביר שיעור בחינוך מיני לבנים בכתתה (ו'). היא נבוכה ואני לא.. האם תוכלי להפנות אותי למאמר או שניים בעניין התבגרות מינית אצל בנים כדי שהידע שלי יהיה נכון ומדוייק, ואדע לענות ולהסביר? אני זקוקה למאמר שמסביר על העלייה בטסטוסטרון, על השיעור בגוף, על זיקפה וקרי לילה. תודה מראש, דורה.

דורה יקרה, אני מאוד ממליצה על הספר"המדריך הישראלי למתבגרים" של טלי רוזין וד"ר עמוס בר.בעיני ספרון זה בנוי בצורה מאוד מותאמת לגיל(מחולק לספרונים לבנים/בנות וגילאים שונים) בהצלחה בתיה

האם את מכירה מאמרים ברשת? אינני מעוניינת לרכוש ספר היות ולא יהיה לו כל שימוש עבורי מייד עם תום השיעור.

שלום אני איציק בן 18 עוד מעט ורציתי לדעת מה הבעיה אצלי ש/אני נמצא אם בנות ופשוט לא עומד ליי..אני לא יודע אם זה מלחץ או לא אני לא חושב שזה מלחץ האם תוכל לייעץ לי?? תודה(:

איציק יקר, אינני יודעת מה הבעיה שלך ואם בכלל יש אכן בעיה,כמו כן מצטערת אך זה לא תחום המומחיות שלי.במידה והנך מוטרד פנה לרופא המטפל או לפורום העוסק בבעיות מיניות. בהצלחה בתיה

שלום,אני בת 14, בכיתה ח ,אני דתיה ולומדת בביה"ס דתי (סתם לרקע) עד כיתה א אני הייתי גויה ובמשך השנה התגיירתי אחרי 3 שנים ביה"ס הזה עברתי לביה"ס אחר (בכיתה ד) כבר אז שמתי לב שאני לא אהודה במיוחד משום מה כולם חשבו שאני סנובית למרות שדווקא בכיתה אני לא מדברת הרבה ונחשבת לשקטה (בבית לא)טוב אז היו עליי כל מיני שמועות שאני לא יודעת מאיפה הפליצו אותם (לא קשור לזה שהייתי גויה)אבל אף אחת עוד לא ידעה כלום על זה שהתגיירתי טוב בכיתה ו בערך התחילו להתייחס אלי יותר טוב אחרי שהתרגלו אליי. השנה ושנה שעברה כבר ממש מתייחסים אליי כמו לכולם והשנה התחלתי להיות חברה של ילדה (נקרא לה הודיה)אבל לא ממש חברה טובה טובה.סתם טיילתי איתה בהפסקות. יום אחד דיברנו על הסבתות שלי ואני בטעות פלטתי לה שהיא היתה גויה.ואז כשקלטתי מה אמרתי אמרתי לה שרק היא היתה גויה וכל שאר המשפחה כל הזמן היתה יהודייה.היה נראה לי שהיא האמינה אבל לא! היום ילדה אחת גילתה לי שהודיה סיפרה עליי לכמה בנות שאני התגיירתי.ואני הייתי בהלם! כי כבר הייתי בטוחה שעוד מעט נהייה חברות ממש טובות ועוד היא נשבעה(פשוטו כמשמעו) שהיא לא תגלה ובדיוק אותם בנות שיודעות מזה(אין לי מושג כמה אבל בטוח יותר מ3)עשו משהו שאסור לנו בגיל שלנו לעשות (הם נפגשו עם בנים במקום כלשהו למרות שההורים שלהם לא ידעו מזה ובטוח שאם הם היו יודעים מזה הם לעולם לא היו מסכימים) ואני הייתי באותו מקום וראיתי אותם שם.והם יודעות את זה ומפחדות שבסוף המורה תגלה את זה. כבר כל הכיתה יודעת על מה שהם עשו (לא בגללי היו הרבה כאלו שידעו כבר!)והיום אחת מהם שלחה לי פתק (חשוב לציין שהילדה הזאת מפחידה וכל הזמן עצבנית) שכתבה שם שאני לא יגלה לאף אחד או שהיא תתנקם בי ואז פתאום הכל התחבר לי לאיך שהיא התכוונה שהיא תתנקם בי (תספר לכולם שאני התגיירתי) ולמה פתאום הודיה נראית קצת מוזרה ומתרחקת ממני מאז שפלטתי לה ולמה הילדה שאני יושבת איתה בקושי מדברת איתי(זאת היא שאמרה לי על מה מרכלים עלי) ואני מאוד שונאת כשמאיימים עלי!!!ועכשיו למה אני חוששת מזה? כי כמו שאמרתי מקודם רוב הכיתה כבר ידעה וגם 1 מהם ידעה שאני באותו יום גם הלכתי משם ושאלה מה בסוף היה ואמרתי לה מה שראיתי.אז יכול להיות שהיא לא תגיד כלום כי ממילא כל הכתה כבר יודעת.אבל אולי דווקא היא תרוץ ותספר להם שגיליתי ואז הם יספרו עליי שהתגיירתי! אולי הבעיה הזאת נראית טיפשית קצת.אבל בשבילי בכלל לא כי אני פגועה ונעלבת ומתביישת לבוא מחר לבי"הס כי בסוף בטוח הם לא יחזיקו מעמד ויספרו לכולם תתני לי בבקשה עצה מה לעשות ואיך להגיב תודה מראש

שלום לך רות, ראשית הבעיה שאת מתמודדת איתה אינה שטותית כלל וכלל. את מודאגת ובצדק, עבדת מאוד קשה למצוא לעצמך מקום בחברה והנה יש כרגע סכנה ששוב תיהי מנודה או תורחקי מהחברה. לגבי שאלתך מה לעשות, לדעתי כדאי לפנות ליועצת בית הספר במידה ואת מרגישה מאוימת משום שלכל אחד מאיתנו הזכות להרגיש בטוח בסביבה שלו. כמו כן כדאי להתייעץ עם היועצת כיצד להגיב ובמידת הצורך להעזר בה להתערבות כתתית. בהצלחה בתיה

יש לנו ילד בחטיבת הביניים, אחד המורים התקשר אלינו הביתה על מנת להתלונן כי הילד הפריע לו היום בשיעור. ברצוני לציין כי בד"כ הילד אינו מפריע ( ואם כן, לא באופן כזה שהמורים מתלוננים ), מקרה חריג כזה היה גם פעם אחת לפני שנה אצל מורה אחר. מה תפקידנו כהורים במקרה זה? כיצד עלינו ההורים לנהוג עם הילד אחרי התלונה ? ( שיחה איתו ?, לכעוס עליו ?, להציב גבולות? , להעניש אותו?.... או כל דרך שתציע........) האם בסיום השיחה עם הילד יש לדרוש ו/או לצפות מהילד להתנצל ולהבטיח כי לא ינהג כך בעתיד ?

אבי יקר, אני תמיד בעד לשוחח ולברר לפני שרצים להעניש או לכעוס, זכרו בנכם אינו ילד שמפריע בדרך כלל, כך שחשוב עוד יותר לברר איתו מה קרה. לאחר הברור יהיה קל יותר להחליט איך להגיב. בנוסף לכך חשוב בעיני לקחת את ההפרעה בפרופורציה,מי מאתנו לא עשה גם לפעמים קצת מעשי קונדס? שוב, זכור, אתה ציינת שבדרך כלל בנך אינו ילד מפריע, יכול להיות שבנכם ניסה לבדוק את הגבולות,גם זה מותר מדי פעם. בהצלחה בתיה

בס"ד לכ' בתיה קריגר ברכות, בני בן ה-13 החל את גיל ההתבגרות שלו כבר בגיל 9, התמרדויות בקטן שהולכות וגדלות, אך עצם השלביות הזו עוזרת לי להפנים ,לעבד, ללמד ולהגיב. על הפרק בתקופה האחרונה נושא של השכמת בוקר. ניסיתי שיטות שונות ולא נשארו לי רעיונות. בני מסרב לצאת בזמן מהבית כדי להגיע לביה"ס, לעיתים הוא מושך את הקימה מהמיטה/זמן ארוך בשרותים/נעילת נעליים בצורה איטית ועוד וכד' המורה/המחנך עשה אתו הסכם שברגע שמצטבר זמן איחור של שעה, הוא יבחר יום בו הוא ישאר לאחר שעות הלימודים.-בני קיבל את הענין.(בשלב זה). נושא נוסף: בני מתמרד נגד קריאה,: קריאת חומר לש"ב,למבחנים,או ספר שנדרש לקרא לצורך עבודה, הוא הגיב באנטי כלפי המורה/המחנך שלו והמורה הציע לו כסף בתמורה לקריאה, החל ב-100 עד 500 בני אחז בסירובו- הדבר היה תמוה בעני - כיצד עלי להגיב לשיטתו? ומה עלי לעשות כדי שבני ירצה לקרא? תודה צמרת

צמרת יקרה, כשמתחילים בעיות קימה לבית הספר חשוב לברר מה הסיבה לכך, והסיבות יכולות להיות רבות, החל מקשיים חברתיים ועד לקשיים לימודיים. לפני שרצים לפתור את הבעיה עם עונשים או כעסים כדאי לברר את סיבת הבעיה. לגבי נושא הקריאה, אכן תמוה הנושא הכספי (ההצעה של המורה), אתם ההורים ואתם קובעים את החוקים שלכם סביב נושא זה. לגבי הקושי או חוסר רצון של בנכם ללמוד, גם כאן חשוב לברר מהי הסיבה לקושי, האם ההתנגדות ללימודים זה מאז כניסתו לחטיבה או גם ביסודי היו קשיים והתנגדות לקריאה והכנת מטלות בית ספריות.חשוב ביותר לברר את מקור ההתנגדות, האם אכן היא בגלל מרד הגיל או בגלל קשיים אוביקטיבים, ולפי הברור מוצאים את דרך ההתמודדות עם הבעיה. בהצלחה בתיה

תודה עבור התייחסותך , בעיות ההשקמה החלו רק עם המעבר לחטיבה. מבירורים שאני עורכת כבר מתחילת השנה עם בני לנושא: אומר בני "אין שום סיבה שאני אתחיל את הלימודים ב- 7:30 במקום ב: 8:00, אם תעבירי אותי לבי"ס אחר שמתחילים בו ב- 8:00 אגיע בזמן" אציין עוד כי בני מפגין אדישות לעונשים שעלול לקבל בביה"ס מול איחורים (כגון שיצטרך להשאר לאחר שעות הלימוד בביה"ס את הצטברות הזמן שאיחר בבקרים). במשפט "רוצה לעבור בי"ס" בני משתמש כלפי כל קושי בו הוא נתקל בביה"ס. אציין כי אין כ"כ אופציה לבי"ס אחר במסגרת האפשרויות שכן גם בבתי ספר אחרים מתחילים באותה השעה ואף מסיימים מאוחר יותר שגם סוגיה זו חשובה מאד לבני. אציין כי בני מקובל מאד מבחינה חברתית, ואין לו בעיות לימודיות בכיתה למעט מקצוע שנחשף איליו רק השנה והוא איננו מיומן בו - גמרא. באסיפת ההורים הבנתי מהמורים כי רוב השכבה (ז') חשה בירידה בציונים שהיו רגילים מול היסודי וכי עצם המעבר הגיל והבר מצווה שעל ראשם הם הגורמים, האם עלי להתנחם ב"צרת רבים"? הציונים של המבחנים של בני נעים בין 100 לנכשל ואינני מצליחה לשים את האצבע על נקודה אחת לעניין מה גם שאין כלל קבוע לגבי ההכנה שלו לקראתם - פעם הוא כן מוכן ללמוד לקראת הבחינה פעם אחרת הוא מסרב בתוקף. בני הוא ילד מאד השגי (אף תחרותי) ומשום מה השנה לא איכפת לו להשיג ולהצליח מול ההשקעה הנדרשת. אציין כי אצל מורים אהובים ונערצים עליו הוא מדווח על עניין בשיעור, אהבה למקצוע הנלמד, אבל שוב, לא מול השקעה בבית למבחנים. החשש שקיים הוא: שבני יכל להתרגל ולקבע את ה"נכשל" ולמצא בו יתרונות של "לא צריך להשקיע" אפילו איום של לרדת הקבצה לא מרגש אותו. החשש הוא איום של להשאר כיתה או סילוק מביה"ס. האם השיטה של "אין זכויות בלי חובות" היא נכונה? האם עלי להכריח אותו ללמוד ולצאת בזמן לביה"ס? או האם הנכון הוא להשאר באוירה טובה גם על חשבון מטלות ביה"ס, שכן כלפי החוגים והמטלות האחרות אין שום קושי. ?. האם עלי לערב גורמי מקצוע בעניין, אם כן את מי? אודה מאד על תגובתך.

בני הצעיר בכיתה ח'. עד השנה הוא היה תלמיד מצטיין. החל מתחילת כיתה ח' הוא הפך למתבגר מרדן, ועיקר המרד שלו מופנה כלפי הלימודים, הוא לא מוכן להכין שיעורים, לא מוכן ללמוד לבחינות והציונים הנמוכים אינם מרתיעים אותו. כדאי להכנס איתו למלחמה על בסיס יום יומי על זה, או לקבוע איזו ענישה על ציונים נמוכים, או פרס על ציונים גבוהים, או אולי בכלל לעזוב את זה ולתת לו לחזור ללימודים בקצב שלו?

עינת יקרה, השאלה החשובה יותר בעיני היא מה קורה לבנך האם לימודים זו הדרך שלו למרוד בכם או שיש כאן בעיה אחרת כמו קושי לימודי או ניסיון מצידו להיות מקובל חברתית בכך שלא ילמד, או סיבה אחרת. חשוב לשוחח עם בנך ולברר מה קורה ומה הסיבה לשינוי שעשה לפני כל החלטה על עונשים או גמולים על לימודים. באופן כללי לאחר שיחה פתוחה וברור מה הסיבה לירידה או אי למידה כדאי להבהיר לו מה עמדותיכם לגבי הלימודים ואלו חוקים יש לכם בנושא. בהצלחה בתיה

שלום. ביתי בת 16 והיא מקיימת יחסי מין עם החבר שלה. אני יודעת שהיא קונה קונדומים, אבל חוששת שהיא לא מודעת לכך שמחלות מין כגון פפילומה עוברות גם עם קונדום. רציתי לחסן אותה נגד סרטן צוואר הרחם ופפילומה (גרדסיל9 אבל היא אמרה שהיא לא מקיימת יחסים - שיקרה לי בעצם - והתחמקה מהמשך השיחהץ מה לעשות?

אמא יקרה, שוחחי עם בתך על הדאגה שלך, על הצורך בלהיות מוגנים. שימי לב שבתך מבחינתך שיקרה לך אך מבחינתה היא שמרה על חייה האינטימיים, אולי מחוסר נוחות לשתף אותה בדבר אישי שלה, לכן במידה ולא תצליחי לשוחח איתה בפתיחות, כדאי לנסות להעזר באדם מבוגר אחר שבתך מוכנה ופתוחה לשוחח איתו. בהצלחה בתיה

שלום... אני בן 16. יש לי ידידה דיי טובה שאני רוצה להתקרב אליה. היא מחשיבה אנשים מסויימים בתור "אחרים שלה" ואומרת שעליהם היא לא יכולה לכעוס למשל וכאלה ואפשר לראות שהיא אוהבת אותם... עכשיו, אני ממש רוצה להתקרב אליה ושיהיה לנו את הקשר הזה גם כי אותי היא מחשיבה בתור "חבר" שלה... אנחנו צוחקים ומדברים גם שיחות עמוקות אבל עדיין זה לא... אני רוצה מישהו שיהיהי לי איתו קשר כזה ובמיוחד איתה! פעם דיברנו על הנושא ואני זוכר שאישכהו הזנתי שמי שהיא אוהבת עשה בשבילה משהו שהיא נורא מעריכה... עכשיו, אני עושה דברים מסויימים אבל לא נראה לי שזה משנה... זה ממש מדכא ומתסכל. מה לעשות? ושאלה אחרת: יש אנשים מסויימים שאף פעם לא מרגישים לא בנח לידם או שנגיד תמיד אחרי שכמה שלא מכירים נפגשים בסופו של דבר איתם כולם מרגישים הכי נח להישאר לבד, למה זה? ושאלה אחרונה: אם אני סבבה ומתחבר לאנשים, אבל לא ברמה שאני רוצה ולא קשר טוב כמו שאני רוצה- יש לזה פיתרון כלשהו? תודה רבה מראש.

הממ יקר, שתי השאלות האחרונות שלך לא כל כך ברורות לי, אך כן ברור לי שאתה מחפש היום איך להתחבב על הידידה שלך באותה רמה שאחרים מצליחים לעשות, חיפוש זה שלך עם היותו חיפוש טבעי הוא מדאיג אותי בעיקר בגלל שאינני שומעת ממך שאתה מרוצה מעצמך, מהיותך אתה!אני שומעת יותר את ההסתכלות שלך כלפי עצמך במה שחסר לך ולא במה שיש לך. בטוחה אני שיש לך הרבה דברים טובים שלאחרים אין! אני אישית רוצה להזמין אותך לשים לב יותר לדברים שאתה אוהב בעצמך ולהבליט אותם ולדעתי עד מהרה גם האנשים החשובים לך יראו זאת גם! חשוב על כך. בהצלחה! בתיה

אני בת 12 ולפני שנה קיבלתי מחזור חברות שלי ידעו מיזה ואחת הבנות בטעות סיפרה לאחד הבנים והבן סייפר לכל הבנים ועכשו הם צוחקים עלי ואני לא היחידה בכיתה.. זה ממש מציק לי אבל אני לא מרגישה בנוח אם להגיד למחנכת שלי או לא... מה לעשות? אשמח אם תעני בהקדם האפשרי!

אנונימית יקרה, אכן זה מאוד מביך שבנים יודעים שיש לך מחזור ומציקים בכך, אני הייתי מבקשת שיחה עם היועצת כדי שתעזור לכיתתך להתמודד עם השינויים שבגילכם אתם עוברים. זכרי ההצקות הם מתוך מבוכה לשינויים שגם הבנים עוברים! בהצלחה בתיה

שלום, אני השלמתי עם זה כבר ממזמן שאני ביסקסואל שנמשך יותר לבנים.. אני בן 16 חבר שלי בן 15 וחצי.. הוא אמור ליהיות סטרייט כי יש לו חברה חצי שנה אבל בחצי השנה הזאת הם לא עשו שום דבר שום נגיעות חוץ מנשיקות שהם פגשו אחד את השני.. אבל אני לא חושב שזה רומז על משהו הוא בן 15 וחצי רק, למרות זאת חברה שלו ליפני חצי שנה שכבה וזה ידוע כי היא לא מתביישת להודות בזה.. אבל עם חבר שלי היא לא עשתה כלום עכשיו אני ימשיך, דבר ראשון אני לא דלוק עליו אבל אני נורא מחבב אותו וכשאנחנו אצלי יושבים ורואים סרטים, הוא כל הזמן מבקש פשוט לבוא אלי לראות סרטים ולהיכנס מתחת לשמיכה, וכאשר אנחנו מתחת לשמיכה הוא מבקש כל פעם כמעט שנישן כפיות ושזה יהיה צמוד כי זה "נוח לו" נעמד לי מזה כמה פעמים ופשוט זזתי שלא ירגיש.. אבל אני לא יודע אם נעמד לו שאנחנו שוכבים ככה הוא ליפעמים זז מהר בפיתאומיות לאיזה כמה דקות ואחרי זה הוא אומר לי שעומד לו ומראה לי את הבולבול שלו וצוחק ואז אני זורם וגם מראה לו את הבולבול שלי ואנחנו מודדים ועושים צחוקים כמו נערים מתבגרים אבל בלי שטויות חוץ מזה עכשיו אני ימשיך.. הרבה פעמים שאנחנו יושני הוא מכניס לי את הרגל שלו בין הרגליים שלי ואומר שזה נוח אז לא לזוז ואז אני נצמד אליו ואומר לו שזה גם נוח לי אז שלא יזוז והוא דיי אוהב את זה.. אני לא רוצה "לזרום" איתו יותר מידיי בשביל שלא יגלה שאני אוהב בנים גם, אבל מצד שני כן הייתי רוצה שהוא ינסה.. ואני משתגע אני לא יודע אם הוא גיי.. אוף פשוט הרמזים האלה לא אומרים כמעט כלוםם פשוט כלוםם כי חבר וחברה שלא עשו כלום חצי שנה יש הרבה כאלה ואך שהוא מבקש להיצמד וליהיות מתחת לשמיכה לא רומז על כלום כי הוא אומר שפשוט זה נוח לו וחמים אז זה לא אומר כלוםם אבל אני משתגע ומת שזה כן ירמוז על משהו ואני לא מבין אם יש סיכוי שכן?? גם במחשב שלו שחיטטתי לו מצאתי תמונות של בנות כוסיות בוא נאמר נורא, ובין התמונות היו כמה בנים חתיכים בלי חולצה לפחות 3-4 תמונות של בנים חתיכים והכל שם היה מלא בנות לפחות 30 תמונות של בנות הוא גם כל פעם מבקש זה מה שמציק לי הוא זה שמבקש שנשכב ככה ושניצמד ככה, וזה נורא מרגיז כי אני רוצה לדעת אם הוא גיי אבל אין מצב שאני אשאל אותו כי אני כל כך לא יודע אם יש סיכוי בכלל מה אתה מציע לעשות? אני אני אוכל לגלות אם הוא גיי או אך אני אוכל לזרום קצת יותר ולראות אם הוא יזרום או מה אתה מציע לי לעשות? אתה מציע לא לעשות כלום? אני פשוט כל כך רוצה

חסוי יקר, טבעי ביותר שבגילכם תתעסקו עם השאלה של הזהות המינית, גם אם כיום יש לכם הנאה מקשר עם בן זוג מאותו מין עדיין לא אומר כלום לגבי העדפותיכם המיניות. לגבי שאלתך מה לעשות כדי לברר, אינני יודעת, זו החלטה שלך אם לשתף את חברך בנטיות המיניות שלך אך שוב כך בחשבון שאתם עדיין צעירים ואתם חוקרים את הנושא. ודבר אחרון לא הייתי עושה דבר שלא נעים לי כלומר אם לא נעים לך להיות עם חברך במיטה כשהוא נוגע בך, אינך חייב לעשות זאת! בהצלחה בתיה

הבן שלי, בן 16.5.קשה (מאד!) להוציא אותו מהמחשב על מנת ללמוד/להכין שיעורים. מה ניתן לעשות ע"מ להוציאו בלי מריבה?

א' יקרה, שאלה אלייך, תארי לעצמך שאת עסוקה בדבר שמאוד משמח אותך ואת צריכה להפסיק לעשותו בשביל דבר שמאוד מעצבן אותך לעשות, האם היית עושה מעבר זה בשמחה? בכייף? עם הרגשה טובה?? כך גם בנך, הוא מאוד אוהב להיות במחשב, הרבה יותר מאשר לעסוק בלימודים, כך שקשה ובלתי אפשרי לדרוש ממנו שיעשה מעבר זה ללא תלונות או חיכוכים... אם זאת זה לא אומר שכהורים אתם צריכים לוותר ולתת לו לעשות ולהיות כל הזמן במחשב, החשוב פה הוא לשוחח איתו, לסכם זמן המתאים לכם ולו ולדרוש ממנו גם עשייה אחרת פרט למחשב, שוב עם הידיעה שהיום הרבה מהדברים שפעם היינו עושים בחוץ בני הנוער עושים בעזרת המחשב, כגון שיחות בצ'ט. בהצלחה בתיה

היי אני הילי ואני בת 11 אנחנו בכיתה לומדים על גיל ההתבגרות אני בנוסף גם קוראת ספרים וזה מאוד מעניין אותי לפעמים אפילו לרוב אני מרגישה שאני ממש צריכה חבר יש כמה בנים בכיתה שלי שאני דיי מחבבת אבל אני חושבת שהבנים בכיתה שלי דיי שונאים אותי כי יש לי מבנה גוף גדול ומפותח לגילי (לא שונה מבנות אחרות בכיתה שלי)והם כל הזמן מעירים לי על זה הערות לא נעימות מה לעשות? אני מפחדת שאם אציע למישהו חברות הוא יסרב ואז אהיה מאוד נבוחה...

שלום לך הילי יקרה, את צודקת זה מאוד מביך להציע חברות ועוד יותר מביך וקשה אם מסרבים לחברות. את מתחילה להכנס לגיל ההתבגרות ולכן טבעי ביותר שתרגישי נבוכה ותרגישי רצון לחבר. לגבי ההערות הלא נעימות שאת סופגת מחברייך, חשוב שתתיעצי עם יועצת בית הספר אולי היא תוכל לעזור לך שכן אין סיבה לסבול ולא מגיע לך לסבול יחס עויין מחברייך! בהצלחה בתיה

שלום, בעיית השתיה שוכנת בקרב ילדי הנוער בצורה קשה.בני בן 16 וחצי וחבריו נוהגים לשתות מידי פעם בימי שישי.בכל יום שישי אני מוצאת את עצמי מנהלת דיאלוג ממושך עם בני ומציינת כי להפוך זאת לשיגרה זה בעייתי מאוד ואפשר להתמכר, אני מאוד חוששת מכך רק לעיתים רחוקות מצליחה להשפיע ולגרום לו לא לשתות. מה עוד שהחבורה החדשה עימה הוא מסתובב אינה לטעמי,כאשר דיברתי עם בן זוגי ציין כי לא כדאי להכתיב ולנסות לשנות מאחר וזה יגרום לאנטגוניזים וזה יחמיר. דבר נוסף בבקשה אני כל הזמן צריכה להזכיר ולהתחנן בפניו להתכונן למבחנים (כיתה יא) לטענתו הוא יודע כמה זמן דרוש לו ללמוד וביקש שאניח לו. אשמח לתגובה וזו הזדמנות להוסיף כי האתר פשוט מבורך ונותן מענה בצורה ברורה ועיניינת - תודה רבה !!!!

אמא יקרה, ראשית תודה על הפרגון, ולנושא שלך, אכן בעיית השתיה בקרב בני הנוער היום היא בעיה קשה ביותר, את אכן צודקת כשאת מציינת ששתיה שהופכת להיות שגרה ביציאות שבועיות עלולה לגרום להתמכרות קשה. הדאגה הגדולה יותר לטעמי היא אותה חבורה חדשה שבנך החל להסתובב איתם שאינה לרוחך. השאלה היא מדוע היא אינה לרוחך, מה מדאיג אותך באותם בני נוער? חשוב שתנסי לבדוק בינך לבין עצמך מה מלחיץ אותך בחברות זו ולאחר מכן כדאי שיחד עם בן זוגך(שאני מבינה שגם מודאג אך קשה לו יותר או חושש יותר להתעמת עם בנך)תשבו עם בנכם ותקבעו חוקים ברורים לגבי יציאות/חזרת והסתובבויות. יתכן וכדאי להעזר באיש מקצוע לשיחות אלו. לא יהיה לכם פשוט אך ככל שתקדימו בכך יהיה פחות קשה. בהצלחה בתיה

אני בן 16 ומעירים לי שיש לי ריח רע מהפה. למה זה קורה? איך מונעים את זה?

נא לפנות לרופא משפחה או רופא שיניים. בהצלחה בתיה

בני שוכח דברים , כמעט כל יום מאבד דברים , פלאפון , שעון, קפוצ'ון וכ,, לא זוכר אפה הינח, או מה קרה לחפצים, כמו כן , נודע לי שעבודות פרויקט בבית הספר במספר מקצועות פשוט התעלם ולא הגיש למרות שהמורים הזכירו לו מספר פעמים , ואף אני שאלתי אותו כמו כן לעיתים קרובות הוא לא מכין שיעורים , בבית כל הזמן במחשב או בטלויזיה , הוא אינו מקובל חברתית, בד"כ לא מזמינים אותו, וכשהו נמצא בקבוצה וקובעים מפגשים הוא ממש לא בעניינם וכאילו לא מקשיב למה שקורה סביבו, אני מיואשת .

נויה יקרה, מפנייתך נראה שלבנך קשיים אמיתיים בהתארגנות, ייתכן שהנו גם ילד עם בעיות קשב וריכוז(תאורך בנושא שכחה של דברים וחולמנות יכולים להצביע על כך). כדאי מאוד לאבחן את הנושא כדי למצוא דרכים לעזור לו להתמודד עם קשייו. בהצלחה בתיה

היי,יש לי בעיה רצינית עם בתי בת ה-16 ,היא נערה יפה ומחוזרת יש לה הון חברים . אין לה חשק ללמוד ובכלל לא מתאמצת,אנו משקיעים המון במורים פרטיים אך ללא תוצאות,יש לציין כי היא ילדה חכמה ועם קצת רצון יכולה להצליח,כל מה שחשוב לה זה המצב החברתי שלה והחיצוניות שלה. ניסיתי לההבהיר לה בכל מיני דרכים כמה חשוב נושא הלימודים אך ללא הצלחה. כשנשאלת על הלימודים עונה בזילזול שלא "נחפור לה".בבית היא כל הזמן בטלפון או במחשב לא מעניין אותה שום דבר מעבר לזה .בעלי ואני לא יודעים איך לנהוג ,האם להמשיך להציק לה בנושא הלימודים או לשחרר אותה ?בבית אין לנו וםעזרה ממנה ,גם החדר שלה נראה כמו מזבלה אחת גדולה.

סיסי יקרה, טבעי ביותר שבגיל 16 המצב החברתי והמראה מעניינים יותר מהלימודים. אנו גם יודעים שאם ההורים לוקחים אחראיות על הלימודים אז הנער/ה יכולים לשחרר אחראיות וכאן השאלה היא של מי האחראיות ועד כמה אנו ההורים יכולים להתעקש על הלימודים של הנער/ה בגיל 16?. לדעתי כאן נדרשת שיחה רצינית בינכם לבין בתכם כדי לקבוע מהו סוג העזרה שבתכם צריכה מכם ומהם הגבולות שלכם סביב נושא שיעורים פרטיים ויציאות,שוב חשוב שכל החלטה שלכם ההורים תיהיה לאחר שיחה ברורה ביניכם. בהצלחה בתיה

שלום רב הבת שלי צועקת עליי הרבה צתעצבנת עליי על כל דבר קטן. גם שאני מנסה לדבר איתה "איך היה בבית הספר" היא עונה לא יפה. שואלת על המבחנים היא מתעצבנת.מה לא להתעניין?.גם בעניין סידור החדר אם מוזיזה לה נעל היא מתעצבנת"זה החדר שלי" .לא מתאים לילדה שלי להתנהג כך. אני אמא אכפתית.מנסה לא להגיב שהיא צועקת נותנת לה להירגע ,ורק אז אני אומרת לה שאני לא אוהבת איך שהיא מדברת ומתייחסת אליי .אבל זה חוזר מה לעשות?........אמא

אמא יקרה, לצערי הרב יותר ויותר בני נוער מרשים לעצמם כיום לדבר בצורה לא מכובדת אל ההורים. הדבר הנכון לדעתי הוא להבהיר לבתך בצורה מאוד סמכותית שאינך מוכנה לקבל יחס זה. כמו כן חשוב לדעתי לקבוע חוקים ברורים סביב נושא התענינות מול התערבות. בהצלחה בתיה

ברצוני לשאול מספר שאלות לגבי הסיטואציה הבאה: כאשר יש עימות בן אב/אם לבין בן/בת בגיל ההתבגרות וההורה הבוגר השני אינו נמצא בשטח בזמן העימות אלא חוזר למצב שבו הוא מוצא את שני הצדדים כעוסים: 1. האם ההורה שלא היה נוכח בעימות צריך לשאול כל אחד מהצדדים מה קרה ? אם כן, האם אחרי שהקשיב לשני הצדדים הוא צריך להביע את דעתו או להתעלם ? אם כן, האם הבעת הדעה צריכה להיות ע"י תמיכה ולקיחת צד מי צודק ומי לא צודק? או, האם נקיטת העמדה צריכה להתייחס רק למעשה או לויכוח מבלי לצדד בצד כלשהו? 2. באם ההורה מביע את דעתו באופן שבו הוא מעיר למתבגר כי לא היה צריך לנהוג כפי שנהג יכולה להתפרש ע"י הבן/בת כי ההורה תומך בבן זוגו ומסכים לדרך שבה נקט בן הזוג או שמסכימים לכך שמה שקרה לא היה צריך להיות כפי שהיה אך לא בהכרח דרכי הפעולה שנקט בן הזוג השני הם הדרך הנכונה ? 3. האם חוסר תגובה לאחר שההורה הקשיב למתבגר יכול להתפרש אצל המתבגר כנתינת חיזוק למתבגר (אתה צודק ) בהתנהגותו ולגרם לפגיעה בסמכותו של ההורה . 4. האם הורה אחד צריך לתמוך בהורה השני לפני הילד גם אם הוא חושב שההורה טועה ?

חני יקרה, שאלות רבות יש לך, אך קשה לי להתייחס אליהן כשהן כל כך הפוטטיות, אשמח שתפרטי יותר את המקרה הספציפי שעליו את מבססת את שאלותייך וכך אוכל להתייחס. כמו כן אנא פרטי בן/ת כמה המתבגר/ת. תודה בתיה

אני לא יודע אם זה כל כך קשור לפה. אם לא אז תגידו לאן להפנות. אני בן 15.5 ולפני שאני הולך לישון, אז בפלאפון אני שם 6 שעונים מעוררים רועשים במיוחד. אני לא יודע מה קורה לי אני מתעורר לכמה שניות שומע וממשיך לישון ונרדם.. קשה להסביר. כבר איחרתי פעמיים לבית הספר בגלל זה. אני הולך לישון בד"כ ב-11-11:30 וקם בסביבות 6 וחצי עד 7. מה הסיבות לכך ואיזה פתרונות יש כדי שאני אתחיל להתעורר בלי קושי?

אנונימי יקר, ראשית אני שמחה על כך שאתה מוטרד ומחפש דרכים להתעורר, אינני מכירה הרבה בני נוער המודאגים ומוטרדים מאיחורם לבית הספר! שנית הייתי ממליצה לך להתייעץ עם רופא משפחה, חשוב לברר האם אין סיבה רפואית(כמו חוסר ברזל) לעייפות הלא מוסברת הזאת. בהצלחה בתיה

שלום יש לנו נער בן 15.5 שעובר ב"גדול" את גיל ההתבגרות. עלי לציין שיש לו קצת בעיות של קשב וריכוז והוא מאד מאוכזב מעצמו מהלימודים שלא הולכים לו טוב. (יש לנו תור לנירולוג לנסות ריטלין, רעיון שבא ממנו). אם כל המסירות הרבה מצד בית הספר ומכל המסירות שלנו, הילד עקשן כמו פרד. לא רוצה ללכת לבית הספר, לא רוצה להכין שיעורים. מצד אחד אומר שהוא רוצה לעשות את הבגרות ומצד שני לא טורח לעשות כלום. כל יום כמעט משוחחים איתו בנעימות, אך הוא בשלו. עושה מה שהוא רוצה. יוצא לחברים,לתנועה (הוא מאד פעיל שם) לפני שעושה שיעורים, לא חוזר בזמן למרות שאנחנו מתקשרים אליו ושולחים לו אס.אמ.אס. טוען שאנחנו "חופרים" לו בראש כל הזמן. אנחנו בתורנות בבוקר כדי שילך להסעה, אחרת לא הולך לבית הספר. מה עושים? לוותר לו על הלימודים? עונשים בגיל הזה, זה נראה מאד מגוחך. נודה על עצה תודה

להורים המודאגים שלום, מפנייתכם אני מתרשמת ביותר מהבגרות האישית של בנכם. בגרות המתבטאת ביכולתו לשים לב לבעיותיו ולבקש עזרה.עם זאת כמו כל ילד עם בעיות קשב שכנראה גם מאוד אינטליגנטי, בנכם בעל סף תסכול נמוך וכל כישלון בלימודים גורם לו "לוותר על הלימודים" וויתור זה מפיל אותו יותר. במקביל לברור הנאורולוגי אני מאוד ממליצה להפנות את בנכם לטיפול רגשי אשר יכול לעזור לו להחזיר לעצמו את הביטחון והערכה עצמית שלו ולמצוא דרכים להתמודד עם קשייו במקום לוותר על שאיפותיו.חשוב שהמטפל/ת יהיה מומחה בגיל ההתבגרות ובתחום של בעיות קשב. בהצלחה בתיה

הילדה שלי בת 13 וטוענת שהלימודים לא מעניינים אותה ושנעזוב אותה בשקט. היא החליטה שמה שחשוב לה עכשיו זה שיהיה לה חבר. על אף השיחות הרבות שנעשו איתה באוירה טובה ובלי כעסים, היא נשארה איתה בדעתה. (בשלב זה אין לה חבר, רק ידיד שאותו הכירה במקושרים ועדיין לא פגשתה אותו) אנחנו לא מוכנים שיהיה לה חבר בגיל הזה. כיצד מתמודדים עם הסיפור?

גלית יקרה, בתך רק בת 13,ולכם ההורים עדיין הרבה מאוד סמכות וזכותכם וחובתכם לקבוע לה את הגבולות בחייה לכן חשוב לא להכנס לפניקה ולחוסר אונים. נראה שבתכם קצת במצוקה סביב הלימודים וחשוב לברר מה קורה לה עם הלימודים, האם קשה לה, מה מצבה החברתי, חשוב לשוחח עם המחנכת ולברר איך היא רואה את בתכם. חשוב לזכור שבמעבר בין יסודי לחטיבה יש הרבה שינויים וירידה בהשגים זה חלק בלתי נפרד מהמעבר, יש ילדים שנכנסים ללחץ מהירידה ומוותרים על הלימודים בגלל הרגשת כשלון כללית.כאן מקומכם הוא לעודד ולראות איך לעזור לבתכם לקבל שוב ביטחון ביכולתיה. לגבי נושא החבר, נראה שאתם כבר יצרתם חברות היכן שעדיין לא קיימת. כן חשוב לברר מי אותו נער(אם הבנתי נכון מדובר בהכרות דרך המחשב ולכן חשוב ביותר להיות ערניים בנושא) בכל מקרה זה הזמן לקבוע את החוקים שלכם המתאימים לגילה של בתכם. החשוב ביותר הוא לא להבהל מהכעסים שלה וכן להיות שם עבורה בתסכולים וקשיים שלה. בהצלחה בתיה

שלום בני בין ה 13.5 קנה בחנות גימיק ללא ידיעתנו ערכת עגילים לאוזן להרחבת החור בנוסח אפריקאי . אני מקווה כי גילנו את זה בזמן האוזן הזדהמה והנ"ל מקבל אנטיביוטיקה ומקווים כי הנזק לא יהיה נוראי כל כך. האם יש חוק שאוסר כל מכירת אלמנטים כאלה לקטינים ללא אישור מבוגרים? בחוק נגד קעקועים לא ראיתי התיחסות לך. מה אפשר לעשות על מנת למנוע מאנשים חמדניים למכור מוצרים כאלה ששימוש לא נכון בהם יכול לגרום לנזק עד איבוד האוזן . אשמח לקבל עצה - למען גם אחרים שלא יבכו ... תודה על תשובה מהירה - האם אני יכול לפנות למשטרה ולהגיש תלונה נגד המוכר -חנות ?? אבא

אבא יקר, אכן הסיפור של הבן שלך נשמע מזעזע, לצערי הרב כבר שמעתי סיפורים נוספים מזעזעים לא פחות, כמו מכירת חומרים משלשלים לנערות ללא ידיעת ההורים.אינני מעודכנת בנושא החוק או מה ההתייחסות של המשטרה בנושא אך תמיד כדאי לנסות אם זה מה שאתה מרגיש לנכון לעשות. בהצלחה בתיה

רופא המשפחה המליץ לי לחסן את ביתי בת ה-14 נגד סרטן צוואר הרחם (גרדסיל) ואמר כי מומלץ לעשות זאת טרם תחלת קיום יחסים. דיברתי איתה על כך והיא אמרה שהיא עוד לא מקיימת יחסים ושלא אתערב לה בחיים. כיצד אוכל לשכנע אותה לקחת חיסון חשוב זה מבלי להחוות פולשנית?

חיה יקרה, השאלה היא מדוע בתך מתנגדת לחיסון, האם היא מפחדת מהחיסון, האם היא חשה שזו עוד נושא להכנס איתך ל"הורדת ידים". החשוב בעיני הוא להעביר אל בתך את האחריות, להזמין אותה לשוחח ולברר יחד באינטרנט מהו החיסון, מדוע הוא כה חשוב, כמו כן אפשר להעזר ברופא המשפחה שישוחח עם בתך ולהזמין את בתך לשאול אותו שאלות. באופן כללי נושא בריאות אינו משחק וכאן ההורים קובעים אך עדיין חשוב לעשות זאת נכון. בהצלחה בתיה

יש לי בעיה מאוד דומה לשלך, רציתי לדעת כיצד זה נגמר בסוף? האם הבת התחסנה?

בני בן ה 13 וחצי הכיר נערה והם חברים מזה כחודש וחצי בתחילה חשבתי שכדאי לתת לו "קרדיט" למרות שחשבתי שהוא צעיר מידי . בהמשך גיליתי על הנערה פרטים שלא מצאו חן בעינינו (בעלי ואני) היא גם אינה מוכנה לבוא אלינו כשאנחנו נמצאים בבית ואנו מרגישים שהחברות איננה משפיעה עליו לטובה גם מבחינה לימודית. לפני מספר ימים שוחחתי איתו והבהרתי לו שהחברות ביניהם לא מקובלת עלינו עימתנו אותו עם הפרטים שהתבררו לנו הוא כמובן התמרד והתקומם לאחר דין ודברים הוא נפרד ממנה אך מיד למחרת הוא חזר בו ואמר שהוא רוצה אותה והוא לא מתכוון לוותר. אמרתי לבני שאין לי אפשרות ולא רצון לבלוש אחריו על מנת לבדוק אם הוא נפגש איתה בנוסף הבהרתי את העמדה שלנו כהורים ואת ההתנגדות שלנו ואמרתי שאם הוא יחליט ללכת נגד רצוננו יהיו לכך השלכות כמו הגבלת השימוש בטלפון הנייד אינטרנט יציאות מהבית וכדו' וניסיתי להסביר לו שהמחיר יהיה ערעור מערכת היחסים איתנו שאני יודעת שחשובה לו והתערערות האמון בינינו ומרגע זה ההחלטה בידו חשבנו גם לפנות להורי החברה ולומר להם שהחברות ביניהם איננה מקובלת עלינו כיוון שהוא צעיר מידי על מנת שיהיו מודעים לעמדתנו האם עשינו נכון? האם כדאי לנקוט בדרך אחרת או בצעדים נוספים מה עושים???

גל יקרה, הייתי שמחה לשמוע יותר פרטים על הסיבה להתנגדותכם לחברה, והאם ההתנגדות שלכם היא לאותה חברה ספציפית או התנגדות לחברה בכלל? באופן כללי לדרוש מבנך לסיים חברות זו נשמע קצת כמו להכנס ל"מלחמה" וכמו במלחמה אין אף פעם צעד מנצח אלא תמיד שני צדדים נפגעים. הייתי משוחחת עם בנך ומבהירה לו אותם נקודות שמדאיגים אתכם בחברות כמו לדוג' הרצינות שלו ללימודים, וקובעת לו את החוקים שמתאימים לכם בכל נושא ונושא, לדוג' לפני מבחן לא נפגשים, או שעת חזרה הביתה וכו'. החלטה גורפת של לסיים את החברות בגלל שאינה מוצא חן בעינכם מזמינה את בנכם להמשיך בחברות ולו רק בגלל שאתם מתנגדים לה,וכאן כפי שציינתי שני הצדדים נפגעים. חשבו על כך ובדקו איך אפשר להשאיר את הערוצי תקשורת פתוחים ביניכם, זכרו אתם רק מתחילים להתמודד עם בנכם, יש לכם עוד שנים רבות של התמודדות, ואתגרים, חשוב ללמוד כיצד לעשות זאת נכון ולאו דווקא בניצול הכוח ההורי שלכם. בהצלחה בתיה

איך מתמודדים עם העניין שבני בכורי סובל מהקנטות חוזרות ונשנות מבני גילו שגילו את הכוח שבכך? לאחרונה אחד הילדים משלב גם אלימות פיזית . כל העניין מאוד מטריד . מה עושים?

אם יקרה, פונים בדחיפות ליועצת בית הספר ולמחנכת ומבקשים את התערבותם המיידית! לכל אחד בבית הספר יש לו את הזכות להרגיש מוגן ואם בנך סובל מאלימות פיזית הוא לא מוגן!! בהצלחה בתיה

שלום בתי בת 14.4 , מפותחת מבחינה מינית אבל למחזור אין זכר. מה ניתן לעשות? האם יש קשר למחלת מיוטוניה דיסטרופי? אנחנו בעיצומן של בדיקות על מנת לבדוק אם היא חולה

סמדר יקרה, אינני יכולה לעזור בשאלה זו, מצטערת, המשיכו להיות בקשר עם הרופא המטפל. בהצלחה בתיה

שלום... אני בן 16 וחודשיים בערך... אורך איבר המין של הוא באיזור ה 15 ס"מ והאו דיי קטן לתעמי... הגובה שלי הוא בערך 1.80 ומישקלי הוא בין 72-75 קילוגרם מה אני יכול לעשות כדי להגדיל אותו ובחינם?

אלי יקר, איני יודעת מהו גודל הפין המתאים ואינני יודעת איך מגדילים אותו בחינם, אבל אני כן יודעת שחשוב ביותר שתיהיה מרוצה ממה שיש לך ולא ממה שיכל להיות לך, לכן אני מאוד ממליצה לך להתחיל להתרכז בדברים שאתה מרוצה מעצמך וככל שיהיו יותר דברים כך ייטב לך. בהצלחה בתיה

יש המון אנשים שהיו מתים ל 15 ס"מ...לדעתי זה גודל ממוצע מכובד חוץ מזה לא הכל זה באורך :) גם העובי חשוב ובכלל...יותר חשוב מה אתה מסוגל לעשות איתו (מבחינת סבולת)ולא איזה גודל הוא אבל אתה עוד קצת קטן לדון בעניין. יש את האמרה "לא חשוב הגיל העיקר התרגיל"...אז החלק השני שלה הוא נכון מאוד...תדע לעשות דברים נכון וה 15 ס"מ שלך יתנו לך ביצועים טובים מאוד וישרתו אותך ואת בנות/בני זוגך נאמנה.

אנו משפחה דתית מרובת ילדים עם אב חולה, ביתי הגדולה בת 14 מתקשה להתחבר לבנות גילה, כל המאמצים לשדלה לחברות על ידי ועל ידי המורים בביה"ס לא צלחו, הילדה לא רוצה להזמין חברות ולא להיות בחברתן וכשמדברים איתה על כך היא שותקת, את תיסכולה וזעמה היא מוציאה על אחיה הקטנים, מה אוכל לעשות כדי לעזור לה, היא לא מוכנה לקבל טיפול מקצועי

לבנה יקרה, בגיל ההתבגרות מצבי רוח תוקפניים מוכרים ביותר, קל וחומר כשיש בעיות בריאותיות במשפחה וקשיים חברתיים, עם זאת אין שום סיבה לאפשר לבתך להוציא את זעמה על אחיה או בבית. תשוחחו איתה, הראו לה שאתם מבינים את קשייה אך יש חוקים וכללים בבית שלכם ועליה למצוא דרכים אחרות לבטא את כעסה, הראו לה שאתם שם בשבילה ובמידה ותרצה עזרה מקצועית בשלב מאוחר יותר חשוב שתפנה אליכם. בהצלחה בתיה

אני בן 12 והגובהה שלי 178 לאחרונה התחיל לצמוח לי שיער ערוה ובית שחי גובהו של אבי 176 ואימי 173 האם אמשיך לגבוהה למרות תחילת השיעור בגוף ?

שמעון יקר, אם אתה מודאג או יש לך שאלות בנושא התפתחותי נא לפנות לרופא המטפל. בברכה בתיה

התחתננתי לפני 3 חודשים והחודש הזה עדיין לא קיבלתי מחזור הייתי אמורה לקבל בראשון לחודש עשיתי בדיקות הריון והתשובה הייתה שלילית שאני לא בהריון מה עלי לעשות

נא לפנות לפורום המתאים בתיה

שלום לך, אני מאוד מודאגת מבני בן השש עשרה וחצי לאורך כל שנות התבגרותו זה התחיל מגיל 13 ברגע שלא היה מקבל מה שהוא רוצה או רב עם אחותו היה אומר אני אתאבד , איימתי עליו שאני אגש ליועצת לספר לה אחרי כמה זמן הוא הפסיק אבל השנה האחרונה איתו ממש מדאיגה אותי הלימודים מאוד קשים לו ויש לו עומס ולחץ הוא לא מסתדר עם הזמן גם לימודים גם חברים גם מכון כושר הוא כל הזמן עצבני בקושי רואים חיוך על פניו הוא כל הזמן חוזר ואומר שהוא מחכה לצבא כי הוא רוצה ללכת לקרבי ,וגם כך החיים שלו לא יהיו ארוכים כי הוא ימות בצבא , ובשביל זה הוא רוצה ללכת לקרבי , כל הזמן לא טוב לו , אבל נורא מדאיג אותי שהוא מדבר על מוות כל דבר קטן שאני שואלת אותו מה יש לך למה אתה עצבני הוא טוען שהוא רוצה למות , יש לציין שיש לו חברים והוא יוצא איתם המון הייתה לו חברה במשך חודש וחצי שהוא מאוד אהב אותה אבל העינינים לא מסתדרים בינהם , איך אני אמורה בתור אמא להגיב לכל האמירות האלו שלו , כל הזמן הוא אומר גם ככה אני לא אחייה הרבה זמן , בגלל זה אני לא מפחד מכלום גם ברחוב שאני אומרת לו שצריך להזהר לא להתעסק עם כל מיני אנשים הוא אומר שהוא לא מפחד שידקרו אותו , אני ממש לא יודעת מה לעשות ולאן לפנות מה גם שהמצב הכספי שלי לא מי יודע מה ואני לא יכולה להשקיע בפסיכולוג כי זה ממש הרבה כסף , בבקשה תנו לי עצה מה לעשות ואיך להתנהג , תודה מראש אמא מודאגת,

בהמשך לבעיה , אתמול במקרה יצא לי להיות איתו לבד הייתה אסיפת הורים בבית ספר ושאלתי אותו למה כל דבר אצלו קשור למוות , הוא טוען שזה הדרך שלו להוציא את העצבים , הוא אומר שהוא כל הזמן עצבני אין לו משהו ספציפי שהוא יכול להצביע עליו והוא רוצה שאני אתן לו משהו להרגעה , כל דבר מעצבן אותו והוא מתנהג לא יפה בבית , הוא אומר שבחוץ הוא לא ככה שהוא מתנהג אחרת לגמרי , אתמול בשיחה עם המורות שלו הם אמרו לי שהוא ילד מקסים לעומת ילדים אחרים שהם מופרעים וממש משתדל ומקשיב וילד טוב , ההיפך הגמור מההיתנהגות שלו בבית גם שאמרתי לו שלא יגייסו אותו לקרבי אם יגלו שיש לו בעיה הוא עושה לי , אל תדאגי אני יודעת איך להתנהג בחוץ ומה לומר , אני לא יודעת איך לאכול אותו בקטע הזה , לערב יועצת בית ספר זה קצת מלחיץ אותי , אולי תנחו אותי אם ישנם שאלות מסויימות שאני אשאל אותו כדי להבין את עומק הבעיה ולמה הוא מתנהג ככה , תודה מחכה לתגובה מהירה ,אילנה

אילנה יקרה, אכן גיל ההתבגרות יכול להיות מלא תהפוכות ומצבי רוח, אך כאן בנך כנראה בחר בכיוון של "אני במילא אמות" כדרך התמודדות עם הקשיים. לא ברור לי מה מצבו הרגשי אך בהחלט נראה שבנך זקוק מאוד לשיחות עם איש מקצוע כדי לברר דרכים אחרות להתמודד עם קשיים. כדאי לברר עם יועצת בית הספר על אפשרויות לקבל עזרה רגשית בתשלום סמלי. יש מרכזים עירוניים הנותנים שרותים טיפוליים מאוד מסובסדים וכדאי להעזר כל עוד בנך מוכן לכך. בהצלחה בתיה

בת 12, לא הצלחתי להרדם בלילה ושמעתי את ההורים שלי מקיימים יחסי מין, ישר קיבלתי צמרמורות בכל הגוף והתחלתי לבכות. אמא שלי ראתה אותי, והסברתי לה למה אני בוכה, כי לא יכלתי להסתיר את זה ממנה. למרות שכבר דיברתי עם אמא שלי מה ששמעתי לא יוצא לי מהראש אני כל הזמן נזכרת בזה, יש לי צמרמורת ואני כמעט מתחילה לבכות. אני יודעת שזה נורמלי שהורים עושים את זה אבל זה היה נורא לשמוע את זה. אני לא יכולה להוציא את זה מהראש ואי כל הזמן נזכרת בזה כשאני מדברת עם ההורים שלי, אני מנסה להסתיר את זה מהם ולהראות להם שאני בסדר, אבל אני בקושי מצליחה להסתכל להם בעיניים. מה לעשות ?

חסויה יקרה, אכן עברת חוויה מביכה מבחינתך, דבר אחד זה לדעת שההורים "עושים את זה" ודבר אחר זה ממש לשמוע זאת. לשאלתך מה לעשות, נראה שעשית מה שהרגשת לנכון לשתף את הורייך במה ששמעת אם זאת לא ברורה לי התגובה שלך ואולי אף לא כל כך מותאמת למציאות,הכוונה לבכי שציינת וההרגשה הקשה שנשארת מדבר שהוא מציין בסך הכל מערכת יחסים בריאה וטובה בין הורייך. במידה והדבר עדיין מהווה עבורך מצוקה כדאי לפנות לעזרה מקצועית. בהצלחה בתיה

כשהייתי בערך בת 10 וכבר הייתי במיטה נזכרתי ששכחתי את מברשת השיניים שלי בשירותים של הוריי. קמתי ופתחתי את הדלת של חדר השינה שלהם כדי להגיע לשירותים שלהם. ככה נכנסתי להם באמצע. לא הבנתי לגמרי מה הולך, אבל הבנתי מספיק כדי ללכת משם. הם ידעו שאחד מאיתנו הילדים נכנס, אבל הם בטח לא גילו מי מאיתנו כי הם היו מתחת לשמיכה (למזלי) והם פשוט נעלו את הדלת ולא בדקו מי מהילדים ער. לא התעסקתי בזה בכלל ולא חשבתי על זה כי לא רציתי. אבל לפני כמה שנים הבנתי כמה זה השפיע עליי. זה שחק את הכבוד שלי אליהם ובגיל 16 כשכבר הבנתי מה זה יחסי מין אז מבחינתי כבר לא כיבדתי אותם בכלל. וזה נמשך עד היום! לאורך השנים גיליתי עוד המון נקודות תורפה אצל הוריי (מה לעשות - גם הם בני אדם) ככה שהזלזול שלי בהם הוא אולי מוצדק במובנים מסויימים. בכל אופן, המצב הזה הוא לא בריא כי יש בהם הרבה טוב גם. אין אדם שהוא רק טוב או רק רע. כולנו "בינוניים". ועכשיו שאני יודעת לקשר בין זה שנכנסתי להם באמצע לבין הזלזול שלי בהם, אני מצליחה לאט לאט לשקם את הקשר שלי איתם. כל השנים אני מסתירה את הסיבה לזה שהתרחקתי מהם כל השנים והם בוודאי לא מתארים לעצמם למה כל כך התרחקתי. אם הם ידעו הם מאוד יתביישו והם לא יתגברו על זה לעולם. אז אני החלטתי שאני אהיה הגיבורה. אני מאוד מבינה את הקושי שלך. אם סיפרת לאמא שלך את מה ששמעת אז אני מבינה שיש לך קשר טוב איתה ויש הערכה והרגשה של שותפות. זה טוב. זה כבר יותר ממה שיש אצלי. גם אני בכיתי הרבה מאוד מגיל 16 עד גיל 25. זה היה בגלל שברחתי מהבית המון ועברתי הרבה. אני חושבת שחלק מהבכי הזה זה בגלל שבגיל העשרה מתחילים להבין שהעולם של המבוגרים אינו בטוח כמ שחשבנו והרגשנו כאשר היינו ילדים. הנה, את בת 12 וגילית שמבוגרים עושים דברים שלא תיארת לעצמך לגמרי שהם עושים וכל זה ללא ידיעתך. אצלי הבכי פסק בגיל 25. הגישה שלי היא שאחרי הדמעות מגיעות התובנות. אם את סובלת מהדמעות שלך, אז תתעודדי - כל דמעה תשתלם כאשר אחריה תגיע התבונה. זה כאב זמני, ולבסוף אפילו הדמעות עצמן הופכות להיות נחמה כי זה פורקן וזה מהווה סוג של תהליך טהרה של הלב. תרגישי טוב, תני לעצמך לבכות אם את מרגישה צורך, וקחי את הזמן שלך. יבוא יום ואת תרצי לקיים יחסי מין בעצמך, ואז את תביני. וכאשר תמצאי בן זוג שתאהבי אז את תביני שזה לא מביך וזה לא בושה. תסתכלי מסביבך - כמה אנשים יש בעולם? מיליארדים. כל אחד מהם נמצא כאן בגלל ששני הוריו עשו את מה שעשו. זה יפה, לא?

קיבלתי מחזור בגיל 11 וחצי אך אני פוחדת לספר את זה לחברותיי התחלנו ללמוד את זה בכישורי חיים ואיני יודעת מה לעשותת

לולה יקרה, מה את חוששת שיקרה אם תספרי לחברוייך על המחזור? וכמו כן אם את חוששת לספר לחברותייך אז למה לספר להן?. אשמח מאוד שתעני לשאלות אלו כדי שאוכל לנסות להבין טוב יותר את הקושי שאת מתמודדת איתו. קבלת המחזור זה שלב מאוד משמעותי ומאוד פרטי ואישי של נערה, חלקנו מרגישות צורך לשתף וחלקינו מרגישות צורך לשמור זאת בסוד (לפחות בהתחלה). את זו שצריכה להחליט איך מתאים לך לנהוג. בהצלחה בתיה

ההורים שלי נוראיים. אני מנסה לדבר איתם, כי משהו פשוט לא בסדר איתי. אני עייפה, אין לי כוח לשומדבר, אני רוצה כל היום רק לראות טלוויזיה, אינלי כוח לאכול, אני בוהה במחשב שלי, רק שומעת מוזיקה, לא רוצה ללכת לבצפר, לא מדברת עם אפחד.. אמרו לי שזה סימפטומים של דיכאון אבל זה לא יכול להיות כי אני לא כל הזמן ככה. ישלי את התקופות "הדכאוניות" אבל ישלי גם תקופות ממש שמחות.. ישלי ימים שאני יכולה לקום בבוקר בדכאון, פתאום להיות מאושרת לגמרי, לחזור הביתה לבכות.. אז אני לא יודעת מה נסגר איתי ואני כבר לא יכולה עם זה. ההורים שלי כל הזמן צועקים עלי שאני לא מתנהגת בסדר ובלהבלהבלה. ואז כשאני מנסה לדבר איתם ולומר להם שישלי בעיות, הם צוחקים לי בפרצוף, מתעלמים ואומרים לי "אל תדאגי זה רק גיל ההתבגרות" או "זה בגלל הבעיות קשב וריכוז שלך.. יעבור" ואם ההורים שלי לא יעזרו לי בזה מי כן? :|

מיאו יקרה, את צודקת, מקום ההורים הוא להיות שם עבור הילדים ולעזור לנער/ה לעבור את המשברים שלו/ה גם אם המשברים קשורים לגיל ההתבגרות. אך לפעמים ההורים בעצמם מאוד מפחדים ולא יודעים איך להתמודד ולכן עלולים להשמע כאילו שלא איכפת להם, או כאילו מזלזלים בנער/ה. את נשמעת לי נערה מאוד מודעת ובוגרת שיודעת לתאר מה קורה לה ואיך את מרגישה. אני מציעה לך לפנות ליועצת בית הספר (במידה ואת סומכת עליה)או לדמות בוגרת ואחראית אחרת, ויחד איתה תוכלי לפנות להורייך ולקבל את העזרה הרגשית שאת זקוקה לה, וככל שתקדימי להעזר כך הטיפול יהיה מהיר יותר ותרגישי טוב יותר. בהצלחה, בתיה

הבת שלי קיבלה מחזור ראשון בגיל 11 וחצי, המחזור היה תקין פחות או יותר, בחודשיים האחרונים המחזור לא סדיר מגיע פעם בשבועיים-שלוש אבל לא ממש מחזור אלא כמו התחלת מחזור ומעט(חום כזה) ונמשך כשבוע. אודה על התייחסותכם המהירה.

סמדר יקרה, נא להתייעץ עם רופא המשפחה. בברכה בתיה

אני מקווה שזה המקום לשאלתי שלהלן: יש לנו בן שסיים צבא , 3 שנים של שרות משמעותי. הוא נמצא בבית זה כשלושה חודשים וממתין עוד שלושה חודשים לתחילת לימודים באוניברסיטה (הוא כבר התקבל לפקולטה אליה רצה להגיע) הוא יושב מרבית זמנו בבית אל מול המחשב מבלי שהוא יוצר קשר עם חברים ( הקשר היחיד שהוא מקיים זה עם חבר או שניים קבועים). למרות שבצבא היה מאד חברותי ומקובל ולמרות שהיה מוקף בבנות שחיזרו אחריו גם לאחר שחרורו מהצבא , אנחנו לא רואים אותו יוצר קשר כלשהו ובעיקר אמורים הדברים לקשר עם בנות זוג. מה שמדאיג אותנו יותר הוא סגנון התנהגותי שמאפיין אותו לאחרונה, של הסתגרות בתוך עצמו התנתקות מאיתנו ההורים והתנתקות מאחיו. ההתנתקות היא התנתקות מתקשורת מילולית, הוא אפילו לא עונה לברכת שלום שמופנת אליו באופן ישיר, הוא מתעלם והדבר גורם לאי נוחות רבה לדוגמה מפניה של החבר של אחותו הגדולה שמנסה לתקשר עימו והוא כמעט ואינו משיב לו או מתייחס אליו. אני חייב לציין בדגש את ההתנתקות שלו מקשר עין ע"י השפלת מבט או הפניית ראש. השאלה אותה אנו מבקשים לשאול, האם יש הסבר להתנהגות זו? האם אנחנו אמורים לנהוג איתו בדרך אחרת? והאם יש צורך בפניה לגורם שלישי לקבלת סיוע?.

אבי יקר, ממתי בנכם מתנהג בהתנתקות זו? האם זה אפיין את התנהגותו מאז ומתמיד או דבר שאתם רואים כחדש מאז שחרורו מהצבא? האם שוחחתם איתו על כך, על הדאגה שלכם כלפיו? על ההתנהגות המקובלת ולא מקובלת בביתכם,(לדוג' מינימום נימוסין כשמדברים איתו זה לענות). לא ברור לי מהתאור שלך האם יכול להיות שבנך עבר ארוע טראומתי בצבא וכיום ארוע זה נותן את אותותיו (התנהגות של המנעות מחברה היכולה להצביע על מצוקה רגשית)או שבנך כרגע לוקח פסק זמן מהכל לפני שמתחיל מרוץ חדש בחייו(לגיטימי עם גבולות הבית כמובן)מכאן שחשוב לנהל שיחה עם בנכם לברור מה קורה איתו, וכיצד אם בכלל אתם יכולים לסייע לו להתגבר על מה שקורה לו, כולל במידת הצורך מספר מפגשים עם איש מקצוע כדי לאפשר לבנכם לעבור את התקופה שהוא עובר בצורה קלה יותר. בהצלחה בתיה

אני סובלת מפוביה חברתית- חרדות אני לא יוצאת מהבית אין לי חיי חברה אני מתבודדת עם עצמי אין לי קשר עם אף אחד, אני פוחדת ממה שיגידו עלי, אם לא יגידו לי שלום, אם לא יתיחסו אלי אז אני חוסכת את הסבל לצאת מהבית .גם שבאים קורבי משפחה אני עושה את עצמי עסוקה או במחשב או בלצפות בטלויזיה, או לשמוע דיסקמן הכל העיקר שלא יוכלו לדבר אלי, ואם כבר פונים אלי אני מתרגשת, ניכנסת ללחץ ועונה רק בכן ולא. זה מתסכל אותי. אני עדיין בתיכון.. כשהייתי בכיתה י' הייתי הולכת לבית ספר וכל היום יושבת על כיסה לא יוצאת להפסקות ולא כלום פשוט מניחה את הראש על השולחן ועושה כיאלו אני לא מרגישה טוב.. בכיתה י"א במשך כל השנה מתחילת השנה הגעתי למסקנה שאני חייבת למצוא פיתרון כדי שאני לא יילחץ ובמשך כמעט כל השנה אני וחבה שליי שכניראה גם סובלת מפוביה חברתית היינו כל בוקר הולכות לקיוסק וקונות בקבוקי וודקה וכל יום בוקר אחרי בוקר היינו שותות אלכוהול על מנת להיפתח ולא להגיש לחץ פחד או בושה מלהתחבר עם עוד ילדים.. בנוסף שנה שעברה אהבתי מישהו וכניראה שהוא גם חיבב אותי ובפגישה הראשונה שלנו הוא בא עם חבר הם ניסו לדבר איתי ולא נצלחתי להוציא מילה מהפה הרגשתי דפיקות לב חזקות,הייתי אדומהה מאודד, נורא הסמקתי,רעדתי,היה לי חם מאוד והזעתי המון למרות שזה היה באמצע החורף ולא הצלחתי להוציא מילהה אחת מהפה הרגשתי שאני עומדת לבכות כאילו מישהו סוגר לי את הפה עם היד.. בסופו של דבר כלום לא ייצא איתו ונראלי שבאמת עשיתי לעצמי בושות ולא רק במקרה הזה אלה בהרבה.. השנה אני בכיתה י"ב ואני כבר לא ותה הפסקתי עם זה.. אבל השנה אני פשוט כבר לא הולכת לבצפר אני הולכת מידי פעם אולי פעם בשבוע מקסימום פעמיים אני פשוט לא מסוגלת להיות שם.. אני סובלת ממצבים כאלו מאז שאנ זוכרת את עצמי עוד בכיתה א' הייתי ככה רק שבשנים האחרונות לקחתי את העניינים לידיים שלי בוא נגיד ככה.. האם זה פוביה חברתית? אם כן באיזה רמה אני סובלת מזה? ולאן אני יכולה לפנות כדי לטפל בזה..? תודה מראש קרן

קרן יקרה, בעיני השם או האבחנה פחות חשובה ומשמעותית כאן, יותר משמעותי הוא שאת מאוד במצוקה, שכרגע את נמנעת מלהיות בחברה ומפסידה הרבה מאוד דברים המתאימים לגילך בגלל ההסתגרות שלך, בנוסף דרך ההתמודדות שלך אינה באמת עוזרת,השימוש בוודקה כדי להשתחרר, אולי מביא לתוצאות "טובות" במיידי, אך לא לאורך זמן, מה עוד שאי אפשר לתפקד ביום יום כששתויים, לכן אני מאוד ממליצה לך לפנות לטיפול רגשי פרטני אצל מטפל המומחה בגיל ההתבגרות כדי לעזור לך לחזור למעגל החיים המתאים לגילך. בהצלחה בתיה

אני ילדה שגילי הוא בין 11-12 ואני מתנהגת מאוד מוזר לאחרונה....אני מתעצבנת על ההורים שלי ועל האחים שלי בכלל...! היחס שלי עם אחותי הגדולה רק מדרדר...הילדים שאיתי בכיתה הם חברים שלי....בערך....כי לאט לאט אני מאבדת אותם....אני לא מרגישה בנוח לדבר עם ההורים שלי על הכל...ואני מרגישה שאני בוגרת יותר...והם פשוט לא מבינים אותי...מה אני אמורה לעשות כדי לא להתבייש או להחזיר אליי את חבריי...או בכלל...לא להתרגש מכל דבר?

ילדה יקרה, את כנראה נכנסת לגיל ההתבגרות בו ההורמונים מתחילים לבלבל אותך ומכאן תחושת העצבים והמוזרות שאת מתארת. ראשית לא להכנס ללחץ, את מתנהגת בצורה מאוד נורמלית, שנית כדאי לפנות ליועצת בית הספר ולבקש מספר שיחות איתה כדי שתקבלי דרכים נוספות להסתכל על מה שאת עוברת. בהצלחה בתיה

בתי בת 11 לאחרונה החלה לכסוס את העור סביב הצפרניים מה לעשות כדי לעזור לה להפסיק לכסוס

פני לרופא המטפל. בהצלחה בתיה

שלום יש לי נער מתבגר בבית, בן 15.3. ילד טוב, חברותי, פעיל בתנועה. לבית הספר לא אוהב ללכת מגיל קטן. יש לו קצת בעיות של קשב וריכוז, עבר איבחונים ומטופל כראוי בבית הספר שלו. אם כל הטיפול המסור לא מצליח כל כך בלימודים, לא מכין שיעורים, לא לומד מספיק למבחנים. עלי לציין שהוא ילד מאד אהוד ומקובל בכיתה. אינו מפריע בשיעורים. ילד עם אי.קיו גבוה לגילו, אך אינו מממש את היכולות שלו. ביום ראשון לא הלך ללימודים בתירוץ שקיבל מכה בגב בעת שהיה במקלחת. הוא לא התקשר אלי אלא סימס לי. לפי הקול שלו הבנתי שהדבר לא כל כך נורא (ואני גם מכירה אותו...) בקשתי ממנו מאד ללכת לבית הספר אם המכה לא כל כך נוראית. אמר שבסדר. כמובן שלא הלך לבית הספר. שחזרתי מהעבודה מאד כעסתי עליו ואמרתי לו שהעונש הוא לא ללכת לתנועה ביום ג'. אני כבר לא יודעת איזה עונשים לתת או לא לתת הוא כבר גדול סך הכל. כמובן שהחלטתי עכשיו שלא אתן לו שום עונש, למדתי את הלקח. מאז הילד לא מדבר איתי, לא מתייחס אלי. אני מבקשת ממנו להתכונן למבחן, ללמוד, לאכול, לשתות. כלום, אין תגובה. בקשתי לדבר איתו על הנושא אך אני אויר בשבילו. בעלי דיבר איתו והסביר לו שאין דבר כזה לא לדבר עם אמא או אם כל אחד אחר במשפחה. צריך לפתור הכל ולא למשוך דברים. איני יודעת מה לעשות. עד עכשיו היחסים שלי ושל בני היו כל כך טובים. היינו מאד קרובים, אני רצה בשבילו לבית הספר, מטפלת בו, לוקחת אותו, כל מה שהוא רוצה. אבל עכשיו נשארתי חסרת אונים. בעלי אמר שאם קצת סבלנות הכל יפתר. אולי הוא צודק? עזרה בבקשה. אמא

אמאלה יקרה, אני שומעת שאת מאוד פגועה מהתנהגותו של בנך, אני שומעת את הריצות שלך אחריו כדי שיהיה לו טוב, את הטיפול המסור שלך סביב קשייו האוביקטיבים, וגם שומעת את החששות שלך כלפיו מהדרך שבנך בוחר להתמודד עם כעס, (בחר לעשות ברוגז), דבר המשאיר אותך ללא מילים, חסרת אונים ועם תחושה "שהוא לא רואה אותך ממטר". פגיעתך מאוד מובנת וצודק בעלך כאשר מבהיר לבנך שאין ברוגז במשפחות, אלא צריך לדבר!. כדאי לדעתי לכתוב לבנך מכתב בו את מבהירה לו את עמדתך, כוונותיך, פגיעתך. המטרה היא להבהיר לבנך שברוגז זו שפה שאינה מקובלת בביתכם. חשוב כאן לציין שילדים לומדים לעשות ברוגז ממבוגרים, (למחשבה עבורכם, מה קורה כשאת רבה עם בעלך יש שם ברוגז ביניכם?)חשוב שהמכתב לא יצא מתגונן או מתחנן אלא ברור ומעמדה סמכותית, כמו כן חשוב להבהיר לבנך שעד שלא יהיה דיבור ביניכם והבהרה על הפגיעה המשותפת בנך גם לא יוכל לקבל זכויות ממך או מבעלך כגון הסעות, כביסת בגדים וכו'(דבר שמתאים לך). מכתב זה צריך להיות מקובל גם על בעלך שכן הוא צריך לשתף פעולה איתך במקום של לעזור לבנך להתמודד עם הכעס בדיבור. בשיחה המשותפת עם בנך תנצלו אותה להבהרת ציפיות ועמדות כדי לצאת יותר ברורים ומחוזקים. בהצלחה בתיה

קודם כל תודה רבה על ההעצה. אנסה באמת לכתוב לו משהו. אף שבעלי אומר שאני קצת היסטרית והוא מאמין שאם אני אדבר איתו באופן רגיל הוא בסוף ידבר איתי. אנסה גם את זה וגם את זה. תודה רבה