פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום. התגייסת לפני כשנה לצה"ל, לתפקיד שאינו קרבי. חשתי תחושת אכזבה גדולה על כך שלא בחרתי במסלול הקרבי ועם הזמן תחושה זו הלכה והתעצמה, במיוחד לאור ההתאכזבות מהתפקיד שקיבלתי בצבא ובנוסף לכך, אכזבה חברתית. בסופו של דבר, פניתי למפקדים לאחר כחמישה חודשים וביקשתי לעבור לקרבי - וכמובן, שהמפקדים לא ראו זאת בעין יפה. הם אכן הצליחו לשכנע אותי להשאר בסופו של דבר, אך לא עשיתי זאת עם לב שלם. אני בן אדם שמאמין מאוד בעצמו ושהצליח מאוד בכל התחומים (גם חברתית וגם אקדמאית) לפני גיוסי לצה"ל. לאחר כחודשיים נוספים של בלבול, חוסר מוטיבציה ואכזבה גם מהשירות הצבאי וגם מהמצב החברתי בצבא, הרגשתי שאני במצוקה נפשית ושאולי קב"ן יוכל לעזור לי לעבור למקום אחר בצבא, או לעזור לי להחליט האם אני צריך לעבור. לאחר המפגש הראשון עם הקב"ן, הבנתי שזה לא בשבילי, ושאני מודע לרצונותיי והעברת הזמן עמו לא תועיל לי. בכל מקרה, אני מצטער מאוד כיום על הצעד שעשיתי, מאחר ואני מרגיש שהשארתי "כתם" על עצמי, בכך שאני יוצא מהצבא עם הערה במסמכים הרלוונטים: "שנפגשתי עם קב"ן". אני אוכל את עצמי על כך, ומפחד שזה מאוד ישפיע על עתידי, העובדה שראיתי קב"ן בצבא, ושישאלו אותי במקומות עבודה על כך, ואני אציין שאכן ראיתי קב"ן... אשמח לשמוע תגובה לגבי ההרגשה שלי, שעצם העובדה שנפגשתי עם קב"ן משאירה לי "צלקת" משירותי הצבאי.

יוגב יקר, מההכרות שלי עם צה"ל, היום הביקור אצל קב"ן אינו מהווה בעיה או "כתם" בטח לא ביקור אחד של התייעצות, אך כן אני רוצה להזמין אותך לבדוק איך קורה שכל פעם (לפחות ממה שהתרשמתי מהכתוב)שאתה מחליט דבר מה אתה אחר כך מתחרט על כך, ומרגיש מאוד רע עם עצמך. אולי כדאי להתחיל להיות מרוצה מעצמך ומההחלטות שלך ולדעת "לשחרר" את אותם הדברים שאינך מרוצה מהם? חשוב על כך. בהצלחה בתיה

היי אני אמא לילד בן 14 וחצי הוא ספורטאי מצטיין לעכשיו הוא רוצה לפרוש מהמסגרת שבה הוא נמצא וגם התחיל עם אלכוהול וסיגריות המצב בכי רע עזרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חני יקרה, דאגתך מאוד במקום, לצערי הרב יותר ויותר בני נוער מגלים את השתיה בגיל צעיר זה ועושים בה שימוש לרעה. כדאי להעזר במאמן של בנך או אדם בוגר שבנך סומך עליו כדי שישוחח עם בנך וינסה לברר את הסיבה לויתור של בנך על הספורט דבר שהיה טוב בו. במקביל כדאי לבדוק האם בנך שינה קבוצת חברים, ומה את יודעת על אותם חברים. לפעמים שינוי של חברה יכולה לגרום לשינוי הרגלי בילוי אצל בני הנוער. בכל מקרה במידה ועדיין את מרגישה שבנך מתנהג בצורה שאינה מתאימה כדאי לפנות לעזרה מקצועית כדי לברר מה קורה איתו. בהצלחה בתיה

שלום!אני בן עוד מעט 16 בפנים אני נראה כמו ילד בן 10 אבל בגובה אני נראה כמו ילד בן 18 אני מאוד מוטרד מהתפתחות מינית איטית מדי ומאירים לי על זה וכל הזמן קוראים לי חמוד ומתייחסים אלי כמו אל ילד קטן למה זה ככה ומתי יפסיקו לקרוא לי חמוד וילד קטן?

שלום הרי, בגיל 40 אתה תברך על זה...

הרי יקר, אכן באמת מעצבן להרגיש בוגר ולקבל התייחסות של ילד. לגבי שאלתך עד מתי זה ימשך אין לי תשובה, אך אם יש לך תחושה שההתפתחות אינה תקינה כדאי לפנות לרופא מטפל להתייעצות. בהצלחה בתיה

שלום .. שמי שרי ואני בת 16 .. יש לי אמא יותר מדי משגעת.. יש לי חבר.. היא כל דבר חושבת שאני עושה סקס איתו פעם לא הייתי איתה ביחסים כאלה זה התחיל מלפני שנתיים של ריבים כל הזמן.. ונכון אומרים שזה גיל ההיתבגרות.. יש לי עוד שתי אחיות אחת בת 18 ואחת בת 25 ההורים שלי גרושים , לא שזה מפריע לי ביכלל אני בקשר מאוד טוב עם אבא.. אחותי בת ה25 לא היה לה בעיות עם אמא.. כי בזמנו אבא היה בבית.. אחותי בת ה18 כן היה לה בעיות והיה ממש בלאגן.. אם זה קללות אם זה צעקות אבל היום היא בת 18 אז כמובן שזה לא ככה אני אישית אין לי את הכוח עלייה ולא ינסה להישתמש עלייה בכוח אבל נימאס לי מיזה שהיא מיתנהגת כמו עלוקה פוחדת מכל דבר והיא גורמת לי לפחד מכל דבר! היא גם ליפעמיים אומרת שהיא לא אוהבת אותי.. אני בטוחה שהיא לא מיתכוונת לזה הכל מיסתובב אצלה סביב הכבוד כאילו פוחדת מה יגידו מה יעשו אני יודעת שזה מדאגה אבל זה משגע אותי מעיק עלי היא רוצה שאני יעבור לאבא כי היא אומרת שאני עושה לה יותר מדי בלאגנים אני לא רוצה אני בקשר מאוד טוב עם אבא אבל כאן יש לי את כל הסביבה חברים והכל.. אני בסך הכל אוהבת אותה כי היא אמא שלי ולאמא אין תחליף אבל כל הזמן היא פוחדת מהקטע הזה של הפרחה וכל דבר מקשירה לי לסקס וזה ממש מגעיל אותי! אני אומרת לה שאני הולכת לרופאה היא צועקת ממש ואומרת לי איזה רופאה בידיוק רופאת נשים!? והיא לא מרשה לי לישון עם החבר שלי .. וכל הריבים האלה לא התחילו מאז שאני עם החברה שלי זה התחיל מלפני זה מגיל 13 בערך.. וזה ממש מעצבן אותי וזה נימאס עלי שאני מנסה כל הזמן לברוח מהמציאות.. אני אשמח עצה או כל דבר אחר , תודה!

שרי יקרה, אני קוראת מה שכתבת ומתפעלת מהיכולת ניתוח שלך, ניכר שאת בחורה מאוד בוגרת ובעלת אינטליגנציה רגשית מאוד מפותחת שכן את יכולה לראות גם את הקשיים של אמא ולא רק את שלך. כל הכבוד לך. ועכשיו לגבי הקשיים שאת מתארת, ניכר שאמך מאוד דואגת לך, אך כרגע דאגה זו פוגעת בקשר שלכן וחבל. במקרה זה אפשר להעזר באדם בוגר שאמך סומכת עליו כדי לעזור לה להבין ולראות אותך ואת צרכייך, האם יש אדם כזה במשפחתך? אולי אחותך הבוגרת או דוד/ה? במידה ואין אדם כזה כדאי להזמין את אמך לטיפול משותף שלה איתך כדי שאדם מקצועי יוכל עזור לשתיכן לעבור את הקשיים שאתן כיום מתמודדות. ניתן גם לפנות ליועצת בית הספר ולבקש את עזרתה. בהצלחה בתיה

בן ה15 מעשן נרגילה ומודה בזה. ניסיתי לשוחח איתו על הנזקים שהעישון גורם אבל הוא לא מוכן להפסיק. הוא יושב בבית פתאם מקבל הודעה מאחד החברים ורוצה ישר לצאת שאני מסרבת הוא מתנהג בעצבנות יתר אבל שומע לי אני פוחדת מהשפעה רעה של חבריו בנוגע גם לדברים אחרים כמו אולי אלכוהול וסיגריות אציין שאני אלמנה טרייה עם עוד 3ילדים חוץ ממנו איך אני יכולה לעזור לילד שלי להפסיק עם זה? ולדרבן אותו לדברים טובים יותר? עוד אציין כי בני היה קשור לאביו בצורה בילתי רגילה ועובר משבר ומאד מתגעגע.אציין גם שהוא ילד רגיש ומקסים ואוהב ופשוט חבל לי עליו,

נירית יקרה, אובדן בעל ואבא הנו משבר קשה לכל המשפחה, בהחלט יכול להיות שבנך "בורח" היום מהכאב על ידי עישון נרגילה, ודאגתך אליו מובנת ובמקומה! האם נעזרתם באיש מקצוע כדי לעבד את את האבל? כדאי מאוד ובהקדם לפנות לאיש מקצוע כדי לעבד את האבל ולמצוא דרכים אלטרנטיביות ולא פוגעות להתמודד עם הריק והכאב שאובדן משאיר.זה מסוג הדברים שהזמן לבד לא עוזר להתמודד אלא צריך עזרה מקצועית לכולכם! הרבה הצלחה ושלא תדעי עוד צער! בתיה

שלום רב, יש לי שלושה ילדים: בן 14, בת 8 ובת 5. בני בן ה-14, ילד אופייני עם "עצבים" של גיל ההתבגרות. בני באופיו אינו ילד אופטימי מאוד ומצליח כמעט בכל דבר לראות דווקא את החצי הריק של הכוס. מפאת גילו, גיל ההתבגרות, ואופיו, הוא מוצא לנכון להוציא את תסכוליו באופן בוטה על אחותו בת ה-8 עד כדי "התעללות מילולית" ביטויים כמו "אין לך שכל", "את טיפשה" וכדומה . כאשר ילדה בגילה שומעת ביטויים מסוג זה פעמים רבות כל כך ביום, מאדם חשוב בחייה (אחיה), זה גורם לתסכולים ובעיות תפקוד שונות. אני אובדת עצות כיצד מצד אחד להמשיך ולהסביר לבני, אשר לא מוכן להבין, שאין אהבה שונה בין הילדים (כמו ילדים בכורים רבים, הוא בטוח שהוא מקופח וכי אנו אוהבים את הבנות יותר מאשר אותו), ושישנן התנהגויות שאינן מקובלות כלל כגון ההתעללות המילולית הזו. לגעור בו או להענישו אינם רלוונטיים כי הם אינם מחזקים אותו. כשאני רק איתו לבד במסגרת בילוי משותף שלי איתו "אחד על אחד", הוא מוצא לנכון להתלונן על שאחותו "מעצבנת" אותו כל הזמן – מעצם זה שהיא נמצאת בסביבתו. אשמח לקבל עזרה!

חוה יקרה, מתח וקנאה בין אחים זה דבר טבעי,מאוד חשוב להמשיך ולהבהיר מחד לבנך שמותר לו להרגיש מתוסכל וכועס על אחותו ומאידך אסור לו לפגוע בה הן מילולית והן פיזית. כמו כן חשוב גם לראות עד כמה בתך אכן נפגעת מהתנהגותו של בנך ואם כן (לפעמים ילדים יותר חסונים רגשית ממה שאנו חושבים) להזכיר לה את החוזקים שלה, ואת החשיבות של לקחת כל דבר בפרופורציה! במידה והנך מרגישה שהמתח בבית אינו מתאים כדאי לפנות לטיפול משפחתי כדי לאפשר לפתוח את ערוצי התקשורת בין כל המשפחה. אגב עונשים לא רק שלא יחזקו את הבן אלא שיחזק את הכעס של הבן כלפי אחותו. בהצלחה בתיה

יש למורה הזאת שאמרתי לך שאני אוהב יום הולדת עוד שבועיים, עכשיו זה יום חופשי שלה ורציתי להביא לה מתנה או משהו לבית או שסתם להתקשר להגיד מזל טוב? מה את אומרת כדאי להביא, משהו שהיא לא תחשוב משהו רומנטי כי בכל זאת אני תלמיד שלה עדיין? משהו כזה מתלמיד למורה.

רז יקר, כדאי שתבדוק מה קורה לך, מדוע האובססיה הזאת עם אותה מורה שכרגע כל קשר איתה יסבך אותה, האם תוכל לברר זאת עם עצמך? בהצלחה בתיה

אני ממש חייבת עצה כי אני כבר משתגעת, אני לא מסדרת עם ההורים שלי, בעיקר עם אמא שלי (אבא שלי עובד רוב הזמן, הוא כמו הזנב שלה ומסכים עם כל מה שהיא אומרת), יש לי 2 אחיות קטנות, אחת מהן עם אלרגיה קשה לכמה מזונות, לכן אמא שלי עסוקה בלטפל בזה כל הזמן (ואני מבינה אותה בקשר לזה)... כשאני ואחותי רבות, אמא שלי בצד שלה תמיד!אין כזה דבר שאני צודקת, היא מעדיפה אותה, נותנת לה יחס מועדף ושוכחת ממני וממה שאני צריכה..זה ממש מעצבן! בנוסף היא חושבת שאני שותה למרות שזה ממש לא נכון!! ואם אני יוצאת עם חברים שלי ליד הבית או הולכת לחברה וחוזרת מאוחר היא טוענת שאני ילדת רחוב...למרות שזה גם ממש לא נכון בנוסף היא מחטטת לי בהודעות שלי עם חברים שלי במחשב..ומשתמש בזה נגדי.. אפילו בשיחה ממש תמימה ביני לבין ידיד כשאני מספרת לו מה קרה לי היום, היא מצליחה להוציא הכל מהקשר ולהפוך אותי לשרמוטה אז אני לא מכבדת אותה ועונה לה בחוצפה וזה מתגלגל לריבים ממש גדולים כשאני רבה איתה היא מקללת אותי ממש ואני אותה..בדרך כלל היא מרביצה לי..למשל השבוע עצבנתי אותה על משהו עז היא שרטה אותי בחזה וצבטה אותי ביד ויש לי עדיין סימנים מזה...היא מאחלת לי כל מני דברים רעים שיקרו לי.. אני יכולה להשתגע מהתשובות שלה..אני ממש חושבת שהיא לא בסדר ולא מבינה בכלל מה היא עושה! היא רק גורמת לי לשנוא אותה עוד יותר ולרצות לעזוב את הבית כמה שיותר מהר! היא חושבת שאחרי חוסר כבוד כלפיי אני התנהג אליה בכבוד ויעזור לה בעבודות הבית?! אז זהו שלא.. ועכשיו יש משהו חדש..עם אני צריכה נעליים או חולצה אז היא פשוט אומרת לי לכי לעבוד..(כשהיא בעצמה לא עובדת) כי היא פשוט קמצנית! מה אני אמורה לעשות?

אנונימית יקרה, ראשית אשמח לדעת בת כמה את? כמו כן נשמע שממש קשה ומתוח היום בביתך. חשוב לזכור שלפעמים בגלל מחלות של אחים הורים יכולים להיות מאוד מתוחים ו"להוציא" מתח זה על אחים אחרים במשפחה, עם זאת אין לאף אחד רשות להתייחס אלייך בצורה שמתייחסים אלייך וכמובן גם הפוך(התייחסות של חוסר כבוד שלך כלפי אמך). נשמע שחשוב שתקבלו עזרה מהר ככל האפשר. כדאי לפנות ליועצת בית הספר ולשתף אותה במה שאת עוברת כדי שהיא תוכל לזמן את ההורים ולעזור לכם או להמליץ לכם על מסגרת טיפולית.חשוב שלא תשארי לבד עם הכאב והתסכול! חג שמח והרבה הצלחה בתיה

יש לי בעיה של אינטליגנציה רגשית נמוכה.... יש דרך בה אוכל לשפר אותה? איש מקצוע שיוכל לעזור לי? (עדיף). תודה רבה.

שלום למישהו, אני מזמינה אותך לפרט יותר למה אתה מתכוון, מדוע אתה מרגיש שיש לך אינטליגנציה רגשית נמוכה. חג שמח בתיה

היי, אני בר בן 16... קשה לי נורא חברתית, אני לא מצליח להתחבר לאנשים. אני מאלה שנחשבים חנונים ואני יודע שלא כיף להיות איתי כי אני לא זורם ומצחיק... כל השטויות שכולם עושים (לא דברים מפגרים כמו עישיון וכאלה...) אני לא חושב עליהן, אז יוצא שאני חנון ולא כיפי... לא בא לי להיות כזה =[ יש אולי טיפול\איש מקצוע או משהו לשיפור היכולות האלה? אולי גם של חוש ההומור? תודה.

אנונימי יקר, נשמע שאתה מאוד ביקורתי כלפי עצמך, האם זה אכן "חנוניות" או עמידה על העקרונות שלך? ובכלל מה זה חנוניות והאם זה דבר שלילי? נראה לי שכדאי להכנס לטיפול עם מטפל המתמחה בגיל ההתבגרות כדי לברר נקודות אלו. בהצלחה וחג שמח בתיה

מבחינת החוק אבל זה מותר שכשאני מסיים אז היא יכולה להיות אתי ביחד?

רז יקר, אינני מעודכנת בנושא החוק, אך חשוב יותר בעיני שתנסה לבדוק עם עצמך מדוע אתה כל כך מתעקש לקשר זה? מה יש באותה מורה שכל כך מושכת אותך? האם זו המורה או העובדה שכרגע אינה מושגת? חשוב על כך. חג שמח בתיה

אני רוצה לדעת רק אם יש סיכוי של כן או לא שהיא תהיה אתי סוף השנה כי זהו סיימתי ואין חוק או משהו כלום שאוסר עלינו להיות ביחד, אז זה אפשרי( תעני לי בבקשב בבקשה רק בכן ולא)? ועוד שאלה אם אני תופס אותה לשיחה ואומר לה הכל אז מה היא כבר תגיד, אני אומר לה אני אוהב אותך ורוצה אותך וכל זה אז מה היא כבר תעשה?

רז יקר, אני מצטערת אך אין שום דרך שאני אוכל לדעת איך המורה תגיב לפניתך, רק המורה בעצמה תוכל לתת לכך תשובה. בתיה

בתור מעניקי סיוע אני מבקשת מכם שתמנעו את הנוהג החדש והמבזה של שימוש בפרסומות בתוך ריבוע ההודעה של הפונים. הדבר פוגע ברגשות הפונים מזיל ומוריד ממקצועיותו של הפורום. העדר טיפול בנושא ישתמע כהסכמה שבשתיקה. לאן הגענו.

לאחת שאיכפת לה שלום, אני מאוד מסכימה עם הערותייך לגבי פרסום בתוך הודעות הפונים, לצערי לא אני קובעת זאת אך אעביר מסר זה למנהלי האתר. תודה על ערנותך ורגישותך בתיה

אם אני תלמיד יב' ויש לי מחנכת בת 20 ו... והיא לא נשואה ואין לה ילדים, אז יש סיכוי שסוף השנה אני יתחיל אתה והיא תזרום אתי כי אני כבר משנה שעברה רוצה אותה?

היי תקוות הןדבר חשוב ונותן טעם לחיים מצרפת שיר של פוליס שאולי יוכל לעזור..tp://www.youtube.com/watch?v=gXU8kCrRHJY

רז יקר, רק המחנכת שלך יודעת איך היא מרגישה ותרגיש עם חיזוריך. מצטערת אינני נביאה ובטח לא לגבי רגשות של בני אדם.בינתיים אולי כדאי לבדוק איך אתה מרגיש לגבי בנות גילך. בהצלחה בתיה

יש לי בעיה כזאת גדולה אני בן 16 ואני מאוהב במורה שלי לספרות, היא בת 27 היא לא נשואה ואין לה ילדים. עכשיו אני לא יודע מה לעשות אני כל כך אוהב אותה, ואם תגידי פשוט לשכוח אותה אני לא יצליח תאמיני לי ואני לא רוצה לעבור כיתה וכאלה כי אני רוצה להיות איתה כל הזמן להיות לידה. עכשיו שאלתי באחד הפורומים ואמרו לי תחכה אתה עוד שנה מסיים ללמוד ותתחיל איתה אם היא עדיין תשאר רווקה, אז יש סיכוי שהיא באמת תזרום אתי או שזה שטויות?

מצרפת לך את תגובתי להודעת קודמך וכן לינק של שיר של להקת פוליס באותו עניין http://www.youtube.com/watch?v=gXU8kCrRHJY

אלי יקר, התאהבות של תלמיד במורה שלו זה אינו דבר חריג, כך שאתה נורמלי(במקרה שחשבת אחרת). אינני יכולה לדעת איך והאם מורתך תתיחס אליך ולחיזורים שלך לאחר סיום הלימודים. השאלה שלי עד כמה התאהבות זו משפיעה על התנהגותך עם בנות גילך ועד כמה פוגעת בך. במידה והנך מרגיש שאין לך חיים ללא המורה או אינך מתפקד כנער בגילך בגלל התאהבות זו אני מאוד ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית כדי להתמודד כרגע עם אהבה בלתי אפשרית זו. בהצלחה בתיה

שלום לך בתי בת 13.8 בכיתה ח' היא יפהפיה אמיתית נערה נפלאה וטובה. השנה החלה להרגיש שלא נעים לה לבוא לביה"ס כי אין לה חברה טובה שהיא יכולה להתחבר עימה תמיד היא הייתה חברותית וכייפית והשנה מרגישה שאינה בעיניינים עצוב לה והיא בוכה וחסרת חשק ללכת לבית הספר. מה דעתך?

קרן יקרה, בדקי עם בתך מה קורה לה ובמקביל חשוב לבדוק איך צוות בית הספר רואה אותה, חשוב לראות אם מצבה החברתי השונה היום עם בתך קשור למשהו שבתך עוברת עם עצמה ואז אפשר יהיה לעזור לה בשיחות טיפוליות או דחיה חברתית ואז התערבות המערכת הבית ספרית תיהיה פה מאוד משמעותית.בכל מקרה מאוד חשוב לפתוח בשיחה פתוחה עם בתך ולהעביר לה את המסר שאתם רואים את מצוקתה ונמצאים שם עבורה בהצלחה בתיה

בתי בת 14.2 כיתה ט' בשבוע האחרון סיפרה שיש לה חבר בן 16.5 כיתה י"א והדבר מטריד אותי (בגלל גילו הבוגר) האם לאפשר חברות זו או להתעקש שתסיים קשר זה. בתי ילדה טובה וממושמעת אך נראה לי שהדבר ישבור את ליבה. אבקש את תשובתכם בהקדם.

בתיה שלום, אנו הורים ל- 4 ילדים שתי גדולות בנות 16 ו- 14 ושני בנים קטנים יותר, הבנות הגדולות שלנו כמעט ואינן יוצאות לבד ולא מנהלים חיי חברה פעילים . הן דורשות במיוחד בסופי שבוע תעסוקה "מה עושים היום" "לאן הולכים" אוף משעמם וכו'. מספר פעמים הסברנו להן שהן יכולות לקבוע עם חברות ולצאת איתן מאשר לשבת לנו על הראש. אני ובעלי מעדיפים לנוח בסופשבוע ואם יצאנו אז פחות או יותר למקומות בהם יש עניין יותר לקטנים. גם אם הבנות באות ואנחנו הולכים לטייל אז הן רבות, מציקות, מתחצפות ומתווכות. אז גם יצאנו וגם חזרנו מותשים מכל המריבות. מה לעשות? האם זה נכון להגיד להן שימצאו חברות, תעסוקה לילדים בני גילם ולא להיתקע עם ההורים בתלונות שמשעמם????????? אני לא רוצה מצד אחד להרגיש כאילו באמת שאנחנו לא מספקים להם את הצרכים ומצד שני צרכים כאלה לבילויים הן מספיק גדולות למצוא בעצמן. במהלך כל השבוע הן בבית, לא יוצאות ולא מבלות ואז בסוף השבוע הם מתחילות לנגן לנו שנצא. איך מתמודדים?

אמא יקרה, בדרך כלל בנות בנות 14,16 יש להן חברות ופחות אוהבות לצאת עם ההורים, כך שחשוב להנות מהן כל עוד הן רוצות לבלות איתכם. עם זאת הן בהחלט לא יכולות לדרוש מכם שתספקו להם תעסוקה בסופי שבוע ועוד לא להתנהג כמצופה מהן.נראה לי שזה הזמן לשיחה רצינית איתן ולבדיקה מה ואיך היו רוצות לבלות את סופי השבוע, בשיחה זו חשוב גם להבהיר להן שיש להן אחריות ליציאות אלו, אם זה בעזרה בטיפול באחים הצעירים או בהתנהגות נאותה ונעימה לכל המשפחה. בהצלחה בתיה

שלום. בתי בת 14.5 גובה 1.65 משקל: 68 ק"ג. זה מפריע לה, היא מאד מעונינת לרזות אבל לא מסוגלת להתאפק ולהכנס למשמעת של דיאטה. לא מוכנה ללכת לקבוצת תמיכה (כמו שומרי משקל) ומאידך לא יכולה לעשות זאת בכוחות עצמה. אני מעונינת מאד למצוא פתרון בדחיפות על מנת שלא תשמין עוד ואז הירידה במשקל תהיה קשה עוד יותר. יצויין כי גם לי יש נטיה להשמנה וכנראה זה גנטי. בבית יש אוכל מבושל ובריא, אין חטיפים ואין מתוקים. היתה תקופה של בעיות חברתיות שבה פיצתה עצמה וקנתה בחוץ ממתקים (ומאז עיקר ההשמנה). בחצי השנה האחרונה הכל תקין מבחינה חברתית, תלמידה טובה, יחסים טובים בבית / משפחה. דעתי שהיא טרם התבגרה כדי לקחת אחריות בנושא ושבשנה שנתיים הקרובות היא תתבגר וזה יבוא מעצמו. האם זה נכון וכדאי להמתין או לעשות משהו כבר עכשיו ? אם כן, מה ההמלצה ?

אמא יקרה, הדאגה שלך מאוד מובנת, ועושה רושם שאת גם מאוד מודעת לסיבות ההשמנה של בתך, כדאי לקחת את בתך להתייעצות של דיאטנית שתוכל לבנות לבתך תפריט המתאים לה ולשלב ההתפתחות בו היא נמצאת. עם זאת עד אשר בתך לא תחליט שההשמנה מפריעה לה ושהיא מוכנה לעשות משהו בנושא זה,לא ממש תוכלי לעזור לה.לפעמים אנו רוצים משהו עבור הילדים שלנו וזה מאוד מתסכל שהם נמצאים במקום אחר, אך ההבנה שהם נפרדים מאיתנוולא תמיד רוצים את הדברים שאנו רוצים עבורם הוא חלק מלהיות הורים למתבגרים... בהצלחה ושנה טובה, בתיה

שלום לך. אני אמנם כבר עברתי את גיל ההתבגרות ונושקת לשנות ה- 30. מנסיוני האישי (ואמא שלי בוודאי תוכל להרחיב הרבה יותר ממני) בגיל ההתבגרות (ולמעשה כל חיי) נאלצתי להתמודד עם השמנה. מירי בלקין, הרבאלייף, מרזי מורית, שומרי משקל - רשימה מצומצת מהדברים שהתחלתי ולא סיימתי. בשנה וחצי האחרונים אני מתעמלת בסטודיו סי ואני יודעת שיש להם פעילות ייעודית לנערות שמשלבת גם מפגשים עם דיאטנית. אני ממליצה בחום ונראה לי שזה יכול להתאים לביתך. היתרונות הגדולים הם שזה רק בנות, אווירה צעירה, פעילות כייפית עם מוזיקה ודיאטנית שמלווה באופן אישי ופרטני. מתאימה לך את הדיאטה בהתאם לנתונים, לדברים שאת אוהבת ובכלל תומכת והכל דיסקרטי ביותר. ברגעים של משבר תמיד אפשר להרים לה טלפון ולהתייעץ. הן נותנות תחושה נוחה ומעצימה. כדאי מאוד לנסות. חשוב שביתך תרגיש בנוח עם עצמה ועם סביבתה כדי שתתמיד. אני יודעת מנסיון.בגיל 14.5 עם הלחץ החברתי הגובר יחד עם חילוף החומרים המצויין חייבים להתחיל וללמד אותה אורח חיים נכון. חשוב שגם אתם המשפחה תתגייסו ותתמכו מבחינת מלאי המזון בבית ופרגון. שיהיה בהצלחה והרבה בריאות!

יש לי מלא פצעים על הפנים שממש מביכים אותי ואני לא יודעת מה לעשות! :(( קיבלתי מקוסמטיקאית כמה תכשירים שבכלל לא עוזרים לי ומצד שני רופאים אני ממש לא אוהבת.. מה כן יוכל לעזור לי?

היי ירדן, ידוע לי על תרופה די חדשה (ויקרה...) לבליעה שרופאי עור נותנים שאם היא מתאקלמת טוב בגוף היא מונעת בכלל את היווצרות הפצעים בהצלחה גדולה. זו תרופה שצריך להיות בה במעקב כל הזמן בגלל תופעות לוואי. שווה לבדוק. כדאי לדבר עם ההורים ולקבוע תור. למה לסבול...?

ירדן יקרה, אין מנוס מלפנות לרופא עור כדי לטפל בפצעי הבגרות. הם המומחים בתחום זה. בהצלחה ושנה מוצלחת בתיה

האם סכיזופרניה יכולה להופיע בגיל 19 ? האם זה יכול להיות כתוצאה מהתנסות בסמים? הבנתי שטיפול בסיכזופרניה הוא בעיקר תרופתי ולפי מה שאני מבינה התרופות המוכרות גורמות להשמנה ובני עם משקל עודף גם ככה, האם השמנה יכולה לגרום למצבו להיות קשה יותר?

בתיה יקרה, פני להתייעצות עם פסיכיאטר או כנסי לפורום של פסיכיאטריה. בהצלחה בתיה קריגר

בני בן 20 וטרם התחיל להתגלח פניו כשל ילד בן 15 קומתו נמוכה (1.66)וצמיחתו נפסקה העניין מאוד מטריד אותו וגם אותי, חוץ מזה הוא בריא לחלוטין מה ניתן לעשות? זריקות טסטוסטרון יפתרו הבעיה?

לרות שלום, לפנות לרופא המשפחה ולהתייעץ איתו. בהצלחה בתיה

שלום בני בן 15. מתוך אילוצים ומתוך בחירה עבר השנה לבית ספר חדש. עזב חברים שעדיין בקשר איתו במושב ובתנועה. בשנה שעברה התחיל לעבור את גיל ההתבגרות מכל המשתמע מכך וזה פגע מאד בלימודים. בקושי הלך, בקושי עשה מבחנים, היה מאד מתוסבך עם עצמו ועם בטחון עצמי ירוד מאד. בחופש הגדול הילד פרח הן מבחינה חברתית והן מבחינה התנועה, נתנו לו תפקידים אחראיים כי הוא ילד מאד מוצלח וחכם ואינטליגנטי, אבל מה לעשות לא אוהב ללמוד. ויש לו את כל הפוטנציאל לכך. ושוב הלימודים חזרו, הוא נמצא בבית ספר קטן בכיתה י', בית ספר של המועצה שלנו, מעט תלמידים, מורים טובים, המון אפשרויות ועזרה, באמת הכל. ושוב פתאום הוא לא מרגיש טוב, הוא עייף, כבר פעמיים לא הלך לבית הספר. דברנו איתו, שוחחנו, הכל בנעימות. הוא הבטיח שהוא יתחיל את השנה טוב, כי מתחיליםי הבגרויות, אבל לא לוקח שום אחריות. האם טוב לו? האם רע לו? האם לחפור? לפי הבנתי בבית הספר דווקא טוב לו, אמר שיש ילדים נחמדים (הכיר אותם כבר משנים קודמות), אני לא מבינה אותו, אי אפשר לדבר איתו, מילד שסיפר לי הכל, הפך לילד שמתקמצן במילים. מה עושים? הרי הוא חייב ללמוד... אמא

אמא יקרה, נשמע שיש לבנך קושי עם לימודים, האם עבר אבחון?יכול להיות שהוא מאוד אינטליגנטי אך יש לו ליקויי למידה ובבית הספר קשייו באים יותר לידי ביטוי כך שהפתרון מבחינת בנך הוא המנעות. שווה לבדוק ולשלול אפשרות זו. במקביל כדאי לשוחח עם היועצת ולבקש את התערבותה, לפעמים מספיקה שיחה אחת של איש מקצוע כדי לתת את הדחיפה הנכונה. לגבי קמצנות במילים, אכן בנך נמצא בגיל ההתבגרות וקמצנות זו היא ההוכחה לכך. סבלנות, בתיה

שמי אורית ואני אמא לבת תשע ולבת 16. לאחרונה החלטתי לחסן את הילדות נגד סרטן צוואר הרחם, מחלה שאימי ז"ל נפטרה ממנה. בת התשע לא עשתה שוםפ בעיות, אבל דווקא בת ה-16 התחילה להתנגד, אמרה שהיא שונאת זריקות וש"לא בא לה". אני מבינה שיש לה זכות על גופה, אבל לא מוכנה לוותר לה על הבריאות שלה. האם להתעמת? לחכות שתתפקח בעצמה?

אולי אם תזכירי שהחיסון הוא גם נגד יבלות באיבר המין זה יעזור, על הקטנה שלי זה עבד. מעבר לזה אני חושבת שצריך להתעקש, בריאות מעל הכל.

אורית יקרה, אכן לבתך זכות על גופה, אך השאלה היא עד כמה קריטי אותו חיסון? כדאי לדעתי להתייעץ עם רופא ולבקש ממנו לשבת עם בתך ולהסביר את החשיבות של החיסון. בני נוער אוהבים שמכבדים את דעתם ושמתייחסים אליהם כבוגרים, מפגש עם רופא משפחה יכול לאפשר לבתך לקבל את ההסבר והבנה לחשיבות החיסון ממקום אוביקטיבי. בהצלחה בתיה

תודה על התייחסותכן. קבעתי תור לרופא משפחה, בתקווה שאם המידע על החיסון לסרטן צוור הרחם יבוא ממנו ביתי תואיל בטובה להקשיב...אני מודה שמתסכל אותי שהיא סומכת עליו יותר מאשר על אמא שלה, אבל הכי חשוב לי לדעת שהילדה מחוסנת. אמא שלי נפטרה מסרטן צוואר הרחם, ולכן יותר מהאגו שלי כאמא חשוב לי הבריאות שלה כבת.

שלום לך, אשמח לעצתך בעניין שתיה שהפכה צערי מקבולת אצל בני וחלק מחבריו. הם נפגשים שותים בירה אולי גם וודקה, יש כאלה שמעשנים נרגילה ואחרים סיגריות. והם בני 15. הבן שלנו מספר לנו ומצפה מאיתנו שנרשה לו "לעשות שטויות" כהגדרתו, כי זהו הגיל לזה. שוחחנו פעמים רבות על הסיכונים, הבעייתיות, הגדרנו לו את צפיותינו ממנו בעניין זה. ואנחנו חלוקים בעלי ואני בנוגע לטיפול בבעיה שלדעתנו קיימת בעצם הפיכת אירועי השתיה לדרך בילוי מקבולת: בעלי רוצה לפנות להורים האחרים ולספר להם על המתרחש כדי לעצב ביחד עמדה שתצתצם את העניין. אני מרגישה שזה יהרוס את האמון שלנו עם בננו. מה עושים? איך מתמודדים עם הספור הזה? של שתיה, לחץ חברתי,...

אמא יקרה, לצערי הרב את מעלה בעיה מאוד כואבת וקשה אצל בני הנוער כיום, ותשובת ההורים "מה לעשות כולם עושים זאת" בדיוק מצביעה על חוסר האונים שההורים נמצאים בו. אני מסכימה עם בעלך שיש לעשות משהו בנדון, ופניה להורים הנוספים כדי לראות איך יחד מתמודדים עם התופעה, זו דרך טובה לצאת מחוסר האונים. חשוב לעדכן את ילדכם שאתם פונים לשאר ההורים(חשוב שזה לא יעשה מאחורי גבו כי זו תיהיה פגיעה באמון). השיחה עם ילדכם צריכה להעשות מהמקום שאתם מבינים את המצוקה והצורך בלהיות כמו כולם ואף אולי להנות מאיבוד השליטה שהשתייה נותנת ומאידך היות ואתם חושבים שכרגע הוא מתמודד עם בעיה קשה (והשתייה גם אם כיום אינה "בעיה קשה" היא עלולה להפוך לבעיה) אתם הוריו ואתם רוצים לעזור לו ולחבריו להתמודד עם השתייה. אגב, אין לי ספק שעצם השיתוף שלו אתכם הוא חלק של "בקשת עזרה" שלו אליכם. שימו לב, אל תצפו שהוא יגיב בחיוב לפניה זו אך זה בהחלט דבר חשוב לעשות. בהצלחה בתיה

ראשית המון תודה על תגובתך. שנית, שוחחתי איתו ארוכות היום על העניין. הוא טוען שהפעמים שהיתה בירה במפגש הן נדירות מאד. קשה לי לפנות להורים אחרים כי אין לי שום הוכחה שאכן הם שותים חוץ מהפעמים הובדדות שוהא דיווח עליהם. אני תוהה מה יגבה מחיר יותר יקר המעשה של פניה להורים אחרים בניגוד לרצונו או "לסמוך עליו" ומי יודע אם נגלה שהוא לא דייק בעובדות? שוב המון תודה מירי

היי אני בן 15 ובכל חברה בבית ספר ובמשפחה ובאירועים חברתיים אין לי מה להגיד בחברה ולכל החברים שלי מדברים הרבה בחברה ורק לי אין מה להגיד שאני בחברת אנשים ואז מה לעשות ואני ילד שסובל משקטות מרובה

היי לירן, נשמע שאתה קצת סובל מהמצב הזה להרגיש קצת בצד ולא מעורב בענינים... אבל אני לא בטוחה בזה שאין לך מה לומר. לפעמים זה קורה לאנשים במצבים חברתיים שיש הרבה אנשים סביב ואז מרוב לחץ (שלפעמים אנחנו אפילו לא מודעים אליו) יש 'בלגן' בראש המחשבות לא מסודרות וכל מה שחשבנו נשכח. אין סיבה להרגיש רע עם "שקטות מרובה"- לא כולם חייבים להיות דברנים גדולים, אבל אם יש לך את הצורך לדבר, להשתתף ולומר ואתה מרגיש בכל זאת שמשהו מונע ממך לבוא לידי ביטוי ואתה כל הזמן בלחץ בארועים חברתיים- אז שווה אולי לבדוק את זה עם מישהו (ובכל זאת לא כדאי בכלל להלחץ- זו בעיה די נפוצה של הרבה מאוד אנשים..). האם תוכל לפחות בהתחלה לשתף את אחד מהוריך...? בהצלחה.

לירן יקר, יש אנשים שקטים יותר מאחרים זה לא אומר שאתה פחות טוב או פחות חכם מאחרים. קבל את עצמך כפי שאתה, למד להעריך את אותם הדברים שאתה חזק בהם. אני בטוחה שעם קבלת עצמך תרגיש בטוח יותר גם בחברה. בהצלחה בתיה

שלום אתמול היה לי אירוע משפחתי ובכל אירוע משפחתי גם בבית ספר אני מרגיש שלא מתייחסים אלי כל כך ולילדים אחרים כן ואני ילד נורמלי ומתייחסים אלי כמו אל ילד קטן ופעם אמרתי היי לאיזה ילדה בכיתה והיא התעלמה ממני וכל הזמן באירוע משפחתי שאני מוציא מילה מהפה אז לא רוצים להקשיב לי

רותם יקר, נראה לי שאתה מדבר על תחושה ש"אף אחד לא רואה אותך", אני צודקת? אם כן זו בהחלט תחושה קשה להסתובב איתה והשאלה היא ממתי אתה מרגיש כך והאם זה קורה גם במשפחתך או רק בחברה? (לפי התאור גם וגם...). כדאי לראות ואף לתייעץ עם גורם טיפולי איך ומה לעשות עם ההרגשה כדי לשפר אותה. חבל להמשיך ולהרגיש כך. בהצלחה בתיה

שלום יש לי ילד מתבגר בן 15. פעיל מאד בתנועת הנוער. בשבוע האחרון עבדו מהבוקר עד הערב על טקס האש. בקושי ראינו אותו. כאמור ביום שלישי התחילו הלימודים, היתה התרגשות כי הוא נכנס לבית ספר חדש ומאד התרשם לטובה מהעניין. המון חומר חדש, לקראת בגרות, ילדים חדשים, ,בקיצור עומס של מידע וידע. וכן אתמול היה לו אימון בשעות הערב ואח"כ התחיל לו כאב הראש ונפל שדוד על המיטה. היום, ביום השני, קם עם כאב ראש ועייפות נוראית ולא יכול אפילו היה ללכת לבית הספר, אפילו שמאד השתדל. האם יכול להיות מצב של עייפות יתר, עומס יתר של מידע וכך זה משפיע עליו. לא פניתי לרופא כללי, כי אין לו חום ואין שום דבר שמראה על שפעת. אני שואלת אותך, כי הוא ילד מתבגר שעובר שינויים ויכול להיות שבסוף גם הם קורסים מעייפות מקווה שהגעתי למקום הנכון. אשמח על תשובה

אמא יקרה, כולם בסוף יכולים לקרוס מעייפות (גם מתבגרים). בכל מקרה בשאלה רפואית תמיד כדאי לפנות לרופא להתייעצות. בהצלחה בתיה

שלום.. אז ככה.. אני בת 17 ובדיוק עכשיו יסתיים החופש הגדול.. וכמובן שלא חיכיתי בכלל לבית הספר.. היתי שמחה להמשיך בחופש.. אז ככה..אני בכיתה עם 25 בנים ואנחנו רק 3 בנות (שהם חברות שלי) ושתייהם עזבו לבית ספר אחר.. נותרתי עם כל הבנים האלה לבד .. אני נורא מתוסכלת..הביטחון העצמי שלי והערך יורד לאט לאט.. אין לי ביטחון שאני עם כמות כזאת של בנים לבד!אני כל הזמן אומרת לעצמי בבוקר דיי מור תיהי עם אופי את לא צריכה אותם תלכי בגאווה ואל תחשבי עלייהן.. ושאני מגיעה לבית הספר אני מקבלת כזאת סטירה ללב(מטאפורה) משום מה הלב שליפועם בחוזקה אני רועדת .. מתוסכלת חיייבת לדבר עם מישהוו.. זה ממש קשה לי.. אני מרגישה כל כך בודדה..ובדיוק היום הגעתי בבוקר לכיתה 5 דקות לפני שהמורה מגיע..ופשוט עמדתי דקה בכיתה לבד..עם עצמי..ופשוט לא יכולתי ישר יצאתי מבית הספר.. התקשרתי בוכה לאבא.. הוא ניסה לעזור אבל זה לא כל כך עבד.. ממש לא יכולתי לסבול דקה שם..ועוד משהו את אולי לא תביני אותי .. אבל אני ממש שומעת בבוקר שירים של מייקל ג'קסון(האליל שלי)וכל הזמןחושבת הנה מייקל חזק.. הוא בודד .הוא גם הולך למקומות לבד ומתגבר(וזה נכון).. אבל אני נשברת .. ממש נשברת.. לא יכולה להיות חזקה.. אני ממש חלשה..תעזרי לי בבקשה.

מור יקרה, זה מאוד מובן לי התחושה שלך- להיות בכיתה לבד רק עם בנים- זה בכלל בכלל לא פשוט! אני מרגישה שאת חשה שאת זקוקה כל בוקר מחדש לאומץ כדי להתמודד עם המצב הלא פשוט, ויש לך זכות מלאה להרגיש כך. לגבי הפתרון, אין לי כרגע עצה מה עושים. האם הורייך מודעים למצב הלא פשוט? אולי כן נמצאת דרך למצוא לך כיתה בה יש בנות בגילך? זה חשוב מאוד בשבילך שתוכלי לעבור את שנות התיכון בשלווה ולא בפחד ובבדידות. מאחלת לך שימצא בשבילך פתרון מוצלח...

מור יקרה, בגילך אחד הדברים החשובים ביותר הוא המקום החברתי ורוב בני הנוער מגיעים לבית הספר בגלל החברה. כך שמובן ביותר מדוע היום אין לך כוחות להגיע לבית הספר, מצד שני היות ואת נמצאת בשנה האחרונה של התיכון, חבל היום "לזרוק" הכל ולהשארללא תעודה של 12 שנות לימוד. אני מציעה ללכת ליועצת בית הספר ולראות כיצד היא יכולה לעזור לך למצוא את מקומך החברתי במסגרת בית הספר. בהצלחה בתיה

היי, אני עליתי עכשיו לכיתה ח' , ואני מרגישה כאילו כולם שכחו אותי פתאום,כל אנשים שהכרתי בכיתה ז' לא מכירים אותי לא שמים לב אלי, זה לא היה ככה בכיתה ז' אפילו שזה היה היום הראשון, אני יודעת שאני אמורה להיות מרוכזת השנה אבל אני מתחילה לפחד ואני אפילו רוצה לעבור בית ספר ואני מתחילה לשנוא את הכיתה שלי, יכול להיות שזה רק בגלל היום הראשון? או שזה בכללי וזה ימשיך ככה הרבה זזמן כל השנאה הזאת והפחד? בבקשה תעזרו לי אני מפחדת לאבד את כל מי שהכרתי הרבה זמן, ולהפוך לאחת שלא רואים אותה.

טליה יקרה, זה רק היה היום הראשון, כולם מגיעים מבולבלים וחוששים, את לא לבד בתחושות אלו. קחי נשימה עמוקה והרבה סבלנות ותני לעצמך להכנס לאוירה חברתית במצב רוח טוב. כל אותם מחשבות שליליות שמשתלטים עליך בסגנון"לא רואים אותי" "לאף אחד לא אכפת ממני"וכו' הן מחשבות שלא מאפשרות לך להפתח חברתית לחברייך. אז תני לעצמך את המקום שמגיע לך! בהצלחה בתיה

שלום ביתי בת 14 התחילה לעשן עם חברים , היא החלה לעשן גם בבית בחדרה. ניסינו לשוחח איתה ולהסביר על הנזקים וכו' ולאחר שהבטיחה להפסיק לעשן, תפסתי אותה על חם . מה לעשות? האם להטיל סנקציות שונות ? אני יודע שחלק מחברותיה גם מעשנות ואנו מתגוררים בישוב קטן שקשה לבודד אותה מהחברים המעשנים . בברכה ג.

לג" שלום, אכן יש היום יותר ויותר בני נוער צעירים המעשנים ושותים, וזו בעיה קשה ביותר. אינני חושבת שלמנוע מבתכם לצאת עם החברה שלה המעשנים תפתור את הבעיה היא רק תגרום לה לרצות יותר.מה שכן חשוב הוא לקבוע את החוקים שלכם בבית ולהיות יותר ברורים לגבי עמדתכם לדוג':"אנחנו מתנגדים לעישון וחושבים שאת צעירה לכך אך עדיין אם את מעשנת אז בבית לא מעשנים, לא מוכנים שתעשן ליד אחים צעירים, לא קונים סיגריות" ועוד חוקים המתאימים לכם ונראים רלוונטים. בהצלחה בתיה

אני ראיתי דברים כאלו, מסוג כזה ואחר. בתך אולי לא תפסיק לעשן עם לא תעשה משהו, לדבר איתה לא יעזור היא יודעת בדיוק מה הוא הנזק, תתחיל לעשות דברים שיעזרו לה אולי להפסיק,

שלום , ילד גדל רק אצל אמא מגיל 4. ההורים התגרשו . כאשר הילד גדל , בהיותו בגיל 14 , אמא שלו ילדה ללא נשואין מסודרים . אבא של הילדה לא השתתף בגידול התינוקת , אלא רק אמא והבן שטיפל בתינוקת ועזר לאמו . בגיל 16 של הנער קרה אסון - אמא נהרגה בתעונת דרכים . הנער נשאר בבית עם סבתא זקנה והסבא שכעבור זמן קצר נפטר , וכמובן עם התינוקת בת 3. כל הסיפור התרחש בחבר העמים . לאמא שנהרגה בתעונת הדרכים היה אח. כל המשפחה החליטה לעלות לישראל . והדוד (אח של אמא) דיבר עם הנער על הנושא של התינוקת . הוא הציג בפני הנער את העבודות : צריך לטפל בתינוקת עם הטיפול הראוי , חום , יחס, אהבה, פרנסה , כסף , תרבות וחינוך . הדברים האלה הנער (האח של התינוקת מצד אמא) לא יכל לתת. הדוד הציע למסור את התינוקת לחברים טובים של אמא ז"ל, שהיו חסרי ילדים ולא היו מסוגלים ללדת. והנער שקל את כל הנסיבות בכובד ראש והחליט שאכן יהיה הכי נכון לתת את אחותו התינוקת לאימוץ של החברים . כולם עלו לארץ . עברו המון שנים . כל המשפחה יודעת שהילדה (היום כבר אחרי שירות בצה"ל)- אותה הבת שאומצה , חונכה, ונהיתה נערה מקסימה בת 24 כיום . עד עכשיו גם הדוד , גם האח שלה וגם ההורים המאמצים לא מסוגלים לספר לה את האמת . הם כולם מפחדים מהתגובה . הם כולם מבחדים לאבד אותה . מפחדים שתעזוב בכעס את הבית . האח (בגילו 37 היום )החליט לספר לה . ביקש רשות מההורים המאמצים ומהדוד. והם מסרבים מפחד שהיא לא מספיק בשלה לקבל את הבשורה . הם מציעים לחכות עד החתונה שלה . אבל היא לא רוצה להתחתן עדיין . היא לומדת וחייה את החיים משלה. מה חושבים המומחים על כל הסיפור ? הינו רוצים לשמוע רק בעלי מקצוע . תודה רבה מראש, אשתו של גבר שהוא אח של הנערה שלא יודעת שהוא האח שלה ושהיא ילדה שאומצה

שלום ל"בלי שם," אכן סיפור מסובך ביותר. מניסיון שלי ילדים מאומצים גם אם לא מספרים להם הם חשים שיש סוד במשפחה, הם חשים שמשהו לא בסדר רק לא יודעים לשים את האצבע על מה. אכן יש סיכוי טוב מאוד שהבחורה מאוד תפגע ותכעס על כך שלא סופר לה בעבר שהיא מאומצת. ההמלצה שלי לפנות לטיפול אצל מטפל העובד עם משפחות אימוץ(אפשר להתייעץ עם העמותה של משפחות אומנה ואימוץ) כדאי שה"סוד" יסופר לבחורה במקום בטוח ומכיל עבורה ועבור המשפחה. בהצלחה בתיה

שלום יש לי ילדה הבכורה מבין שלושה ילדים היא בקרוב תהיה בת 17 נערה חכמה חרוצה משקיעה מאוד בלימודים עושה בגרויות 5 י"ח בכל המקצועות . בהשוואה לנוער של היום היא בהחלט ילדה טובה ושונה היא לא מתאפרת מתלבשת או מתנהגת בגסות היא צנועה ובוגרת את מרבית זמנה בעיקר בחופש היא השקיעה בלימודים ובעבודה עד לשבוע הזה יכולנו מאוד לסמוך עליה כך לפחות חשבנו. היא פנתה אלינו בבקשת רשות לצאת עם בחור שהיא לומדת איתו אבא שלה סרב בכל תוקף לחבר הילדה הפכה להיות עצבנית וחוצפנית והשבוע היא שקרה בפעם הראשונה היא יצאה עם אותו בחור ואמרה שהיא עם חברות איכשהו עלינו על זה שהיא שקרה נורא פחדתי מהתגובה של אביה ותוך מאמץ מאוד גדול שעשיתי שיכנעתי אותו לא לדבר איתה על העיניין עד שירגע . כשהילדה הגיעה הבייתה נורא כאב לי עליה היא הייתה מפוחדת נורא חיוורת ומבוהלת היא ואני לא ישנו כל הלילה הילדה הבינה שטעתה התנצלה והסבירה שהמצפון לא נתן לפעול ואיך שהגיעה לפגישה הבינה שטעתה ובמשך כל המפגש היא בכתה והפגישה התפקששה השאלה מה עושים עכשיו איך מחזירים את האמון ?הילדה מסתובבת בבית מבויישת ועצובה מאוד למרות שלא עשינו מזה עיניין ושתקנו איך להתנהג אליה ? מה לעשות כדיי לשכנע את האב?

שלום, נשמע לפי המעט שתארת שבתך בעלת דימוי חיצוני מוצלח וחיובי- רוצה אולי התחלה של עצמאות אותה אולי משיגה במשהו שנחווה על ידיכם כמרד. יתכן שללהיות ילדה טובה מוצלחת וצייתנית יש מחיר משל עצמו- תחושה של זהות עצמית שאינה בהכרח שלה- אבל מסתגלת ומרצה את דרישות הסביבה. היכולת לסרב או לפעול באופן אוטונומי מאוד מאפיינת את גיל ההתבגרות ואפילו חשובה ורצויה. אני חושבת שהנסיון שבתכם מנסה להעמיד אותכם בפניו הוא כמה אתם מוכנים לשחרר או לקבל את החלקים הלא מושלמים שלה (כן, מותר לשקר לפעמים וזה אפילו מאוד טבעי בגיל הזה...). כשאתם תוכלו לקבל את חוסר המושלמות הזו (כי אף אחד באמת אינו מושלם)- גם היא תוכל לקבל את המעידות שלה ולסלוח לעצמה. כשאתם תוכלו לתת בה אמון ולסלוח לה על טעויות אני מניחה שגם היא תוכל לתת אמון בעצמה. בהצלחה...

אמא יקרה, את שואלת שאלות רבות, אך השאלה בעיני המהותית ביותר שאת שואלת היא"מה עושים כדי לשכנע את האב?" מה עמדתך על יציאת בתך עם בחורים? האם ייתכן שאת רואה זאת באור חיובי ובעלך באור שלילי ושם יש קונפליקט ביניכם, קונפליקט שבתכם בצורה לא מודעת נפל אליו? יציאה עם בחור בגיל 17,בחברות מסוימות זה מאוד מקובל, השאלה היא מדוע ההתנגדות שלכם לכך? האם כבר שם אין פגיעה באמון שאתם רוכשים לבתכם? הרי אם בתכם כה מושלמת מדוע אינכם סומכים עליה שתדע לבחור את הבחור הנכון עבורה? נראה לי שהדבר החשוב ביותר כרגע הוא לשוחח בינך לבין בעלך ולראות מה עמדתכם המשותפת ומשם לקבוע שיחה עם בתכם ולקבוע יחד איתה כללים המתאימים גם לכם וגם לה! זכרו בתכם היא ילדה אחראית ומוצלחת, והיא גם בת 17! קשה לפעמים לקלוט כמה הילדים גדלים מהר אך זאת עובדה קיימת וחשוב לזכור ולהתייחס לבתכם בהתאם לגילה. בהצלחה בתיה

שלום לכולם. אני נער בן 17 שעלול למצוא את עצמו בפנימיה שחלק גדול מהנערים שם ימצאו את עצמם בבית כלא בעתיד הקרוב. הכוונה היא: שהם מעצבנים את כולם ואותי בתדירות דיי גבוהה. אני נמצא בפנימיות לאנשים עם בעיות התנהגות ואשפוזים נפשיים מגיל 9 ואני מרגיש שאני רגוע מתמיד ושאני ומסוגל להיות במקום של אנשים יותר רגועים. אני מבקש שתתנו לי שמות או אתרים של בתי ספר\פנימיות שיש שם אנשים עם בעיות לימודים ולא של התנהגות, זאת לא בעיה שהמוסד יהיה עד גיל 21. תודה מראש!

רומן יקר, מאוד ריגשת אותי עם פנייתך, לצערי אינני מכירה כלל פנימיות אך מאוד ממליצה לך לפנות לקבסית של אזור מגורייך ולהעזר בה. חשוב לבוא אליה מוכן עם מכתב מהמטפל שלך התומך בבקשתך. בהצלחה בתיה

שלום. הבנתי בפורום אחר שכשאנו קמים בבוקר אנו יותר גבוהים ב1-3 ס"מ האם זה נכון? במידה וכן יש דרך לשמור על הגובה הזה במהלך היום ע"י מתיחות או משהו כזה? אשמח לקבל תשובה בהקדם . תודה

לא מנהלת הפורום , אבל בכל זאת.. אין לי מושג מה המניע ומה המטרה ל"הילחם" כנגד הטבע , גם אם יש נכון במה שהבנת מפורום אחר. בכל מקרה, אם כבר, אז זה עניין רפואי, ומנהלת הפורום - עובדת סוציאלית שעוסקת ביעוץ חינוכי על פי הכתוב למעלה, ולכן לא נראה לי שזה המקום המתאים לשאול את זה

אתי יקרה, מצטערת אך לא הגעת לפורום הנכון, אינני יכולה לענות לשאלתך. בתיה

..בבקשה עזרו לי למצוא פתרון לבעיתי...אני אשה בת 42 נשואה ואם לשני ילדים בן 18 ובת בת 12. לפני כחודש בני מצא את המייל שלי פתוח וקרא תכתובת של מיילים שלי עם גבר תכתובת בעלת תכנים אישיים ואינטימיים (אני מעולם לא נפגשתי איתוורק התכתבנו)...בני לאחר הקריאה הסיק מכך שאני בוגדת באביו..הוא סיפר לחברו שסיפר לי...ניסתי כמה פעמים לדבר איתו אך הוא מסרב ובמילים קשות ובוטות מוציא אותי מחדרו וסוגר את הדלת....עירבתי את בעלי וסיפרתי לו את הכל שיש לי קשר במיילים עם גבר והבן קרא ועל כן לא מדבר איתי...בעלי לקח את זה קשה הסברתי שמתוך בדידות ומכך שהוא עובד עד מאוחר נקלעתי לקשר כזה....בעלי ניסה כמה פעמים לדבר איתו ואמר לו שהוא יודע על המיילים והקשר הזה שלי..בעלי מנסה לגשר בנינו אך הוא מסרב לדבר איתו על הנושא....כרגע המצב שאני ובעלי התקרבנו הוא מגיע מוקדם הביתה ואנו מבלים יחד ומנסים לשקם את הזוגיות שלנו אך בני לא מדבר איתי וכשאני בבית מסתגר בחדרו...המצב הזה מאוד מעיק עלי...קשה לי מנושא המחשבה שבני קרא את המיילים ועל כן לא מדבר איתי... ואני לא מוצאת דרך לגרום לו להקשיב לי....בבקשה עזרו לי למצוא דרך אל ליבו ולגרום לו להבין...

יעל יקרה, בנך קצת כנראה בהלם מהמצב שנקלע אליו, ראשית חשוב לתת לו זמן ומרחב ויחד עם זאת חשוב שידע שבעלך ואת אחראים לקשר ביניכם זה המקום הפרטי וייחודי שלכם שבו לבנך אין מקום להכנס אליו. הוא פגוע עבור בעלך אך עליו להבין שבעלך חזק מספיק ואינו זקוק לפגיעה של בנך.שיחה זו חשוב ביותר שבעלך יעשה איתו מחוץ לבית מן "שיחת גברים" במידה ובנך נשאר עם הכעס וההתעלמות ממך שווה לפנות לטיפול משפחתי על מנת ליישר הדורים. בהצלחה בתיה

בני עולה לתיכון לאחר 3 שנים בחטי"ב, בהן היה די מבודד חברתית. מעט מאוד חברים התקשרו אליו, אם בכלל, למרות שהוא מצידו כן ניסה ליזום פגישות ופעילויות עם מספר ילדים בכיתה ובשכבה. הוא מבלה שעות רבות בבית מול המחשב. פנינו ליועצת ןלמחנכת והתשובה הייתה "לחכות שזה יסתדר עם הזמן". בתקופת ביה"ס היסודי דווקא כן היה מקובל חברתית, באותה שכונה ובאותה עיר - כלומר עם אותם הילדים שכיום אינם בקשר איתו. יש לציין שמבחינה פיזית הוא נראה טוב, תלמיד עם ציונים טובים מעל הממוצע, התנהגות למופת והרבה ידע בתחומים שונים. במקביל, השתתף במספר חוגים אך גם במסגרות אלה לא נוצר קשר חברי עם ילדים אחרים. נראה לי שהנושא החברתי מטריד ומסתכל אותו. האם לדעתך תהיינה לכך השלכות בעתיד? האם לפנות לפסיכולוג או איש מקצוע אחר?

אב יקר, אני מבינה שהנושא החברתי של בנך מאוד מטריד אותך, השאלה היא עד כמה נושא זה מטריד את בנך? לדעתי אם בנך אינו מוטרד וכרגע מרגיש טוב אין מה לרוץ לטיפול. בנך מתחיל כתה י' ושם יתכן וימצא לעצמו את קבוצת חברים המתאימה לו. שווה לחכות ולתת הזדמנות. בהצלחה בתיה

אני בן 14 וחצי ומדי פעם אני רואה את השכנה שלי בסביבות גיל ה-30 מסתובבת ערומה בביתה. באחת הפעמים אני חושב שהיא ראתה אותי מסתכל עליה. אני בקושי מכיר אותה וככה גם שאר המשפחה שלי אבל למרות שעבר כבר הרבה זמן מאז אני מפחד שהיא תעשה עם זה משהו. מדי פעם שאני עובר לידה ברחוב אני עושה את עצמי שאני מתעסק במשהו אחר כדי שלא יהיה לנו קשר עין. קשה לי עם זה ואני לא יודע מה לעשות.

שלום אנונימי, נראה שבעקבות החוויה בה הרגשת שאתה פולש למרחב האישי של אדם אחר אתה חש אשמה ופחד שה'סוד' יתגלה. סקרנות מינית בגילך היא דבר טבעי מאוד אבל יכול להיות שהנסיון הזה כיוון אותך לדעת איפה הגבולות שלה ואיפה לא כדאי להסתכן. אני מציעה שפשוט תחדול מלהתבונן בחלונה או בחלונות אחרים- ןהזמן יעשה את שלו וישכיח בהדרגה את הנושא...

אנונימי יקר, אני מסכימה עם שונמית ובנוסף רוצה להזכיר לך שאתה לא עשית שום דבר רע! השכנה בוחרת כנראה להסתובב ערומה עם חלונות פתוחים וכך קרה שראית אותה, זה אחריותה לסגור תריסים! מבחינתך יכול להיות שנשארת קצת עם טראומה ומגורה מינית מהצפייה, זה טבעי בדוק איך אתה ממשיך להרגיש ובמידה ועדיין תרגיש שנושא זה מציף אותך פנה למספר שיחות עם איש מקצוע. בהצלחה בתיה

שלום רב, אני עם חד הורית (התגרשנו לפני כשנתיים וחצי) ויש לי שלושה ילדים מקסימים ומאוד מחונכים. בני הבכור בן 15 ועד לחופשת הקייץ נהג ככל ילד רגיל ואף שימש דוגמא אישית בכל מקום. בחופשה התגלו לפתע תופעות מפתיעות שלא האמנתי שבני יהיה שותף להן.למשל: התכוון לשתות בירה בתנועת הנוער, נכח במסורת תנועתית מאוד לא מתורבתת , צופה בסרטי פורנו במחשב, יוצא לבלות או סתם שוהה עם חבריו עד שעות מאוד מאוחרות. שוחחתי איתו ארוכות על מה שקורה ובחלק מן הדברים הוא מודה בחומרה ובטעות(כגון נושא הבירה, או השתתפות במסורת תנועתית)ובנושא סרטי הפורנו הוא טוען שהוא צופה בסרטים נורמאלים ולא רואה בזה כל פסול. אני מרגישה שאני אובדת עצות ואיני יודעת כיצד להתמודד עם הצורך שלו בבילויים (אני מכירה את חברין ונראה שכולם נוהגים כמוהו),פורנו,ועוד. מה עלי לעשות??

עדנה יקרה, ראשית בנך ממשיך להיות ילד מקסים ומחונך,חשוב שתזכרי זאת גם אם כרגע כשהוא עושה דברים שהם פחות מקובלים עלייך ולפעמים גם חמורים כסיפור הצופים עדיין הוא היה ויהיה הבן שלך ומאוד מקסים כפי שהגדרת אותו. נראה שיש לכם שפה משותפת וזה מאוד חשוב, כדאי להשאר תמיד ערניים ולבדוק מי הם חבריו כאשר מאידך חשוב לזכור שהוא בכל זאת גדל וצריך את המרחב מחיה שלו. דבר חשוב נוסף אל תדרשי ממנו להוות דוג' לאחיו, עליו להיות הוא עצמו ואחיו כבר יגדלו ויהוו עבור עצמם דוג'! בהצלחה בתיה

אני בת חמש עשרה וחצי עולה לכיתה יא' ומכיתה ז' אין לי ממש חברים או חברות. ביסודי כל יום שישי הייתי באה לישון אצל חברות והיו באות לישון אצלי והיו לי חברות ממש טובות אבל נכנסתי לבית ספר שכולו שם דגש על מצוינות לימודית ואני מרגישה שם ממש לבד. בעקבות המצב הזה אני לא ממש שמחה רוב הזמן ואי אפשר לדבר עם ההורים שלי כי הם ישר שוללים את כל מה שאני אומרת אני רציתי לשאול אותך אם זה הגיוני שבעקבות דיכאון יתחילו לצמוח שערות לבנות כי מצאתי 2 שערות לבנות מאוד ארוכות בשיער שלי וזה לא גנטי אצלנו במשפחה זה מאוד מפחיד אותי תודה רבה!!

למאי, אל דאגה, אני מכירה בנות בנות 13 שצמחו להם שערות לבנות וזה ממש לא מעיד על דכאון גם אם זו לא נטיה גנטית. מה שחשוב לשים לב אליו יותר זו התחושה שלך בבית הספר והבדידות. לפעמים זה תהליך עד שמוצאים חברות חדשות, כדאי בכל מקרה לנסות ולשמור על קשר עם החברות הישנות. על חברות טובות לא כדאי אף פעם לוותר גם אם המרחק מקשה על כך. אם את מרגישה שיש לך קושי ליצור קשר עם חברות חדשות אלי כדאי לדבר על זה אם מישהו קרוב או אולי לפנות לייעוץ...? הרבה הצלחה שיהיה!

מאי יקרה, אני מבינה שהשערות הלבנות מפחידות אותך, אך כרגע נראה לי נכון יותר לדאוג למצב רוחך ולראות מה יכול לעזור לך להתמודד עם הקושי החברתי. בגילך חברים זה בהחלט דבר חשוב וכדאי מאוד לראות מחד איך את נשארת בקשר עם חברייך הוותיקים ומאידך איך את יוצרת קשר עם חברים חדשים גם אם הם מאד "חרשנים". בדקי איפה הקושי שלך להמשיך בחברויות ובמידת הצורך פני לטיפול כדי לעזור לך להתמודד עם אותה תחושת דיכאון שהתחלת להרגיש. בהצלחה בתיה

היי בתיה תודה רבה! רציתי לשאול אותך אם הגיוני שבגלל שהמון שנים כבר לא היו לי חברות טובות אני מ עדיפה להשאר לבד ואני מרגישה ככה יותר טוב אני יודעת שכשיש חברה אז אפשר להרגיש ממש כיף אבל אני כבר לא מוצאת חברות..יש ילדה שיש לה עוד מלא חברות וכשאנחנו נפגשות אני מרגישה כאילו אף אחת/אחד לא יכולה להיות חברה ממש טובה שלי... האם זה בסדר להיות לבד?! או שחייבים שיהיו לי חברים בתקופה של בית הספר? אמא שלי ואחים שלי מאוד לוחצים עליי ואני מרגישה ממש חסרת אונים ומוזרה

בתיה שלום! שמי ליאת ואני סטודנטית בת 25. לאחרונה גיליתי במקרה שאחי הקטן, בן ה14 שותה אלכוהול- הוא לא מודע לעובדה שאני יודעת. באופן כללי היחסים ביננו פתוחים ואני מייעצת לו המון בנושאים רבים אך זה דבר שהוא לא סיפר לי כנראה כי הוא ידע שאני אכעס עליו מאוד והוא מכבד מאוד את דעותיי ועמדותיי בנושאים שונים. אני אשמח לקבל את עצתך לגבי איך לגרום לו להפסיק או לפחות להימנע כמה שיותר משתיית אלכוהול, הייתי מעדיפה לעשות זאת ללא עירוב של הוריי כי אז יישמר ויתגבר ביננו האמון שהוא יכול לפנות אליי בכל עניין. בבקשה עזרי לי.... תודה מראש, ליאת

ליאת יקרה, לצערי הרב, היום חברה מאוד צעירים שותים(בן 14 זה גיל מאוד צעיר לשתיה). זו בעיה מוכרת וכואבת מאוד שעוד נשלם עליה מחיר מאוד יקר בחברה שלנו בעתיד. אך לעיניני אחיך, האם את יודעת עם מי אחיך שותה? האם מסתובב עם חברים בגילו או בוגרים יותר? כדאי לברר פרטים אלה כדי להות בטוחים שאחיך נמצא בחברה טובה(השתיה היא בעיה של כל שכבות הגיל והמעמד החברתי כלכלי ובכל זאת חשוב לדעת מי החברים של אחיך). שבי עם אחיך ושוחחי איתו על חבריו, על מה עושים כשיוצאים ועל בעיית השתיה בגיל זה, בררי איתו כמה הוא רגיל לשתות וכמה חשוב היום להמנע מהשתיה כי זה פוגע בכל תחום ההתפתחות, מעבר להתמכרות שמפחידה ביותר. שוחחי איתו על הסכנות באיבוד שליטה, כולל היותו פגיע במידה ואינו מודע למעשיו! כמו כן לדעתי לא יהיה מנוס מלשתף את הורייך שכן הם האחראים עליו, איך את עושה זאת עם בידיעת אחיך או ללא ידיעתו זו החלטה שלך על בסיס הכרותך עם הורייך ואחיך ומערכת היחסים ביניהם.אך שוב חשוב ביותר שאחיך ידע שאת יודעת ואת לא משתפת פעולה עם פגיעה זו שהוא פוגע בעצמו. בהצלחה בתיה

בני בן 17.5 נמצא 16 שעות ליד המחשב.יש לו קשב רכוז.וגם לאמא.הוא אמר לעו"ס אני לא רוצה להתמודד עם קשיים ולא רוצה להפגע חברתית.לא זקוק לכסף לכן לא רוצה לעבוד.ממען להשתתף במעט מטלות בבית.מאבד שוכח חפצים ולא טורח להחזירם.בגלל המחשב משקר הרבה ונתפס ועדיין מכחיש ששקר.מצליח בלמודיו כשיש לו עזרה פרטנית.במגמהת מחשבים נכשל בהגשת פרוייקט.כי צריך לשבת ולכתוב פקודות ולוקח זמן ולפעמים צריך להתחיל מהתחלה כלומר אין היזון חיובי מיידי.כשמפגישים אותו עם חבר הוא נהנה מאוד.אבל לא ביוזמתו.לחבריו מהבית גורם לי לומר שהוא ישן .אני לעיתים קרובות ערה בלילה ולא יכולה להתעלם משטתיו המוזדרות.חדלתי כמעט לבקש ממנו לעשות דברים בבית.בעלי קבל את המצב וטוען שהצבא יבגר אותו וישלים אז למודיו וכרגע לתת לו עד ה 21 ל8 לחגוג.ולא לתת לו כסף יותר האם רק אני טועה בגשה ?

אורנה יקרה, לא חשוב בן כמה בנך, 16 שעות במחשב זה הרבה מאוד זמן!!! חשוב לשוחח איתו ולא לוותר על מטלות הבית. צריכה להיות הסכמה ברורה למספר השעות שמקובל עליכם שהוא יהיה במחשב. בנוסף לכך, האם אתם יודעים מה הוא עושה במחשב? נמצא בקשר עם חבריו? משחק משחקי רשת? נכנס לאתרים העלולים להיות שליליים עבורו?שוחחו איתו ובררו זאת. אם יש לו בעיות קשב וריכוז קרוב לוודאי שקשה לו להתארגן עם הזמן ולכן אינו מבצע את עבודות בית הספר, כרגע המחשב הוא מקום מפלט טוב עבורו אך לא ממש מאפשר לו ללמוד להתמודד עם קשייו. לא מדובר כאן על בגרות אלא על דרכי התמודדות, שוחחו איתו על כך, תעזרו לו לעבור את הקושי להתמודד עם דברים שחושש להכשל בהם גם אם זה אומר כרגע להתמודד עם כעסו על כך שמנתקים אותו ממקום המפלט שלו, כרגע זה לטובתו. בהצלחה בתיה

בתיה שלום , רציתי לדעת מה הם החוקים לגבי מערכות יחסים . לגבי יחסי מין אני יודעת שהגיל החוקי הוא 16. רציתי לדעת אם ההורים יכולים להשפיע על המערכת יחסים ולפנות למשטרה ואף לסיים אותה . יש להבהיר שאני בת 16 והוא בן 20 , ואנחנו יחד כבר שנה וחצי.

סיוון יקרה, אכן לפי החוק מותר לך להיות בקשר מיני עם בחור בן 20, אך האם נושא הקשר המיני הוא שמדאיג את הורייך.נראה לי שכדאי לשבת עם הורייך ולנסות להבין מה מדאיג אותם (לא מתוך כעס אלא מתוך רצון לפתח תקשורת טובה יותר ביניכם) בהצלחה בתיה

בתיה , הקשר המיני הוא מה שמטריד את הוריי (אמא שלי בעצמה אמרה..) לכן אני והחבר ביחסים של פגישות רק פעם בשבוע ורק אצלי בבית , אלו הם החוקים לצערי. הוא בא ממשפחה טובה כך שאני לא רואה סיבה נוספת לחוקים הקיימים . אני אשמח לשמוע את דעתך בעניין .

יש לי כבר מחזור מגיל 14, היום אני בת 16 וחצי והמחזור ממש לא סדיר, וגם אני מדממת המון, וקורה שאני אפילו מפסידה לימודים. אני כבר אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות? לא סיפרתי לאמא שלי על זה עד עכשיו, מה לא בסדר איתי?

א' יקרה, התחום הרפואי אינו תחום ההתמחות שלי, אך אם את מודאגת כדאי לפנות לרופא. בהצלחה בתיה

זה באמת יכול להיות הדבר הכי טוב. אני למשל שהיו לי בעיות עם המחזור הלכתי וקיבלתי מרשם לגלולות פמינט שממש סידרו לי ת'מחזור.

בני סיים השנה כיתה ו', במהלך השנה הוא החליט שהוא הולך עם כובע על הראש במהלך כל היום כולל בשיעורים בבית הספר עד סוף השנה. אין לי מושג למה זה קרה. דיברתי עם המורה וביקשתי שהיועצת תיקח אותו לשיחה ותנסה לברר מה קורה לילד, אולי הוא עבר משהו שאני לא מצליחה להבין, דבר לא נעשה. מאז... הוא מגדל שיער ולא מוכן להסתפר.. היום בשעה טובה ומוצלחת הוא הסכים לבוא לספר שרק יסדר לו איזה שפיץ קטן. הספר סיפר אותו בסתפורת השאיר שיער ארוך אך נתן צורה נאה ודי ארוכה והקשיב לצרכיו. הילד חזר הסטרי, בוכה ומדוכא. בטענה שאני זו שגרמתי לו להתסתפר, ושאני מורידה לו את הביטחון ושאומרת לו שהוא לא יפה וכו'.והכניס כל מיני מילים שלא אמרתי אבל כנראה כך הוא מרגיש. אין לי מושג איך להתמודד איתו. אם להיות איתו... או פשוט לעצור לו בצרחה אחת או עונש אחד (לקחת את המחשב) שיתחיל להסתכל על עצמו במראה, שיתחיל לדאוג לאסתטיקה (אין לי בעיה שיגדל שיער אבל שיטפל בו, שישים סרט, קוקו או משהו.. ולא פרוע ומלוכלך...) מה עלי לעשות? מה עלי לא לומר ומה כן לומר... ואגב. יש לו שיער מדהים, חלק יפה נוח בריא... לא מבינה אותו תודה על התיחסות

נואשת יקרה, בנך מחפש כנראה דרך להתחיל למצוא את עצמו, בחירת גידול השיער זו יחסית בחירה מאוד קונפורמיסטית ומאוד מוכרת בקרב גיל זה.לדעתי חבל להתעקש על "מלחמה" שאפשר לדעתי לוותר עליה. מה שכן חשוב הוא לקבוע את החוקים והתנאים שלך, לדוג' חפיפת ראש כל יום ולהסתרק כל יום, שיער אסוף בזמנים של בית הספר וכו'. בהצלחה בתיה

אני בן 16,אני די נמוך (1.56) שוקל 47 ויש לי איבר מין נורא קטן(6.5 בזקפה!) כתוצאה מכך אני נורא מתבייש ופוחד. רציתי לשאול כמה שאלות: א: האם איבר מין קטן של הגבר מעורר דחייה אצל בנות, או שהן אוהבות גם איבר מין קטן? ב: האם איבר המין גודל כתוצאה מאוננות וקיום יחסי מין? ג: האם גודל זה הוא סביר מבחינת הגיל וכו? ד: איפה אפשר לעשות הגדלת איבר, האם זה מומלץ בגיל הזה, כמה זה עולה? ה: איבר המין שלי מזדקף מהר מאוד ולעיתים קרובות, לפעמים ללא סיבה. האם זה נורמאלי?

ש. יקר, הרבה שאלות יש לך המראות על ערנותך להתפתחות המינית שלך, שאלות אלה הן חשובות ומתאימות לגילך. לצערי שאלות אלה אינם מתחום המקצועיות שלי על כן אני מאוד ממליצה לך לפנות לרופא המומחה בנושא זה.אני כן יכולה להמליץ לך לעבוד על הביטחון העצמי שלך כלפי הגוף שלך, שכן לשאלתך האם איבר מיני קטן דוחה בנות, אני יכולה בוודאות להגיד לך שבנות מסתכלות יותר על הנער העומד מולם ולאו דווקא על איבר מינו! בהצלחה בתיה

שלום! אני בן 12 וחצי והגובה שלי 1.45 מטר המשקל שלי 38 וההורים שלי אומרים שאני רזה אבל אני מרגיש אם עצמי שזה לא נכון. אני מקפיד על פעילות גופנית רבה ואני מקווה שבעיקבות הפעילות הגופנית אני יהיה רעב מאוד אבל זה לא קורה , אני אוכל מעט מאוד לא מרצון פשוט שאין לי חשק לאכול יותר. אז האם אני יכול לעשות משהוא בקשר להרגלי האכילה שלי ובקשר למשקל והגובה שלי? תודה מראש על התשובה!

אנונימי יקר, אני מאוד שמחה שאתה מודע לגופך, אני ממליצה לך לפנות לדיאטנית ויחד תוכלו לבנות תפריט תזונתי המתאים לך ולדרישות ההתפתחות הגופניות שלך. בהצלחה בתיה

יש לי כמה שאלות ראשית אני בן 15 וחצי ולפני בערך שנה וחצי התחיל אצלי פחד להיות הומו אני לפני הפחד נמשכתי רק לבנות הייתי מאונן על בנות מכיתתי ואף פעם באמצע האוננות לא צץ לי גבר או משהו כזה אולי 4-5 פעמים אבל זה היה בהעידרן של בנות תמיד רציתי חברה ובמיוחד ערבים רומנטיים איתה אבל לפני שנה וחצי אני מתחיל להרגיש נסיגה במשיכתי המינית לבנות ורגשית ופתאום אני מתחיל להסתכל על גברים ולבחון את עצמי אני ממש פוחד מהומוסקסאוליות ואף פעם לא חשבתי עליה אפילו שראיתי הומואים בטלויזיה אבל יש לי שאלה שממש מטרידה אותי: 1}האם יש סיכוי שילד שלא חשב על הומוסקסואליות ונימשך לפניהפחד רגשית ומינית לבנות יהיה בסוף ההתבגרות הומו? 2}אני יכול לאונן גם על בנים וגם על בנות האם זה אומר שאני הומו? 3)כל ההומאים שראיתי בטלויזיה אמרו שהם הרגישו שמשהו שונה אצלהם וכבר בגיל 12 ידעו שהם הומאים אני בגיל 12 בכלל לא חשבתי על זה וזאתי הרגשה שמעולם לא הרגשתי שמשהו שונה אצלי האם זה אומר בוודאות שאני לא הומו?

אלי יקר, אם תקרא קצת בפורום תראה שיש הרבה נערים שמוטרדים מאותה שאלה, אתה נמצא בגיל ההתבגרות וחלק מההתפתחות המינית זה גם שאלת הזהות המינית. אני מציעה לך כרגע להשתחרר מהחרדה וללכת לפי הצרכים שלך, עם הזמן יתבהרו לך יותר נטיותייך המיניות! בהצלחה בתיה

בתיה שלום, רציתי לשאול-משהו נראה לי לקוי בהתפתחות החברתית של בתי מאז שהיא עלתה לחטיבת הביניים והפרידו אותה מחברותיה של היסודי(בתי"ס אחרים) היא בסדר אבל אין לה עניין בחברות החדשות ועושה רושם שזה בכלל לא מפריע לה. יצא מצב שהחברות הישנות בקשר של רחוק מהעין רחוק מהלב ועם החדשות אין לה עניין, אני רואה אותה בבית משועממת וכשאני שואלת אותה למה היא לא יוצרת קשר עם החברות החדשות מהכיתה/מהשכבה תשובותיה מגווונות(אך מאד אמיתיות כי היא מאד כנה)הנייד של זאת סגור, לשניה אין נייד והשלישית בחו"ל...אין אמביציה לנסות עוד דרכים, מה את מציעה לי לעשות כדי לעזור לה לשקם את יחסיה החברתיים(כי בסופו של דבר זה מציק גם לה). תודה גפן

גפן יקרה, אכן החופש שכל כך מצפים לו הופך להיות מאוד ארוך ומעיק לקראת סופו. האם תמיד הייתה כך בחופשים או היו תקופות שהייתה יותר פעילה חברתית בחופש? זו שאלה שכדאי לענות עליה אך לזכור גם שלפעמים עם הגדילה יש צורך גם ביותר "חופש" של לא לעשות כלום חוץ מזה יש לזכור שכיום המחשב גם מספק רשת חברתית מבלי שיש צורך ביציאה מהבית! אז כדאי לדעתי מחד להמשיך לעודד את בתך ליציאות ואף להציע הסעה במקום הנחוץ, ומאידך להיות עם היד על הדופק בכל נושא של הסתגרות חברתית שאולי בתך מפתחת. בהצלחה בתיה

תודה אני אעדכן אותך בהמשך.

בני הוא בן 12.5 ומסרב זה תקופה ארוכה לצחצח את שיניו, הוא ממעט להתקלח ובכל פעם נכנס עימי לעימותים בנושא. הדבר גרם לבעיות נוספות כיוון שאחיו בן ה-16 טוען שאינני יודעת לחנכו (את הצעיר) והוא מראה לו את נחת זרועו ומכריח אותו להתקלח. כל השיחות שהיו לי עם הבוגר (שלא יתערב) ועם הצעיר (שהוא חייב לשמור על הייגינה אישית) לא עזרו עד עתה. חשבתי לפנות לפסיכולוג חינוכי קליני לשם התייעצות אולם אינני יודעת למי. בחופשה הנוכחית, הילד הצעיר מסרב להפגש עם חברים ומסתגר כל היום ליד מחשבו.הוא עומד לעלות לחטיבה וכבר אני צופה בעיות מורכבות שאצטרך להתמודד איתן. מבחינת יכולות לימודיות הוא בסדר גמור, אך חסר מוטיבציה ובעל דימוי עצמי נמוך מאוד. נראה לי שהדבר גם נובע ממערכת היחסים בינו לבין האח הגדול שדי מדכא אותו. אשמח אם אקבל עצה למי ניתן לפנות וכיצד להתחיל לטפל בנושא כיוון שהמצב מעיב על כל בני הבית?

רונית יקרה, האם התנהגות זו של בנך (המנעות ממקלחות) זה דבר חדש או בעיה של שנים? לפעמים ילדים בוחרים המנעות מניקיון מסיבות רגשיות וכאן את מתארת בן שהולך ומסתגר דבר המצביע על מצוקה מסוימת, במקביל בנך הבכור "תפס" אבהות עליו דבר שכמובן אינו נכון ולא מתאים!!! אני מסכימה איתך לגבי הצורך בטיפול דחוף, כדאי לפנות למטפל משפחתי כשכל המשפחה מגויסת לטיפול. אם תשלחי אלי אימייל עם מקום מגורייך אוכל להמליץ לך על מטפלים משפחתיים באזור מגורייך.את יכולה גם לפנות לאתר האגודה לטיפול משפחתי ושם יהיה לך רשימה שמית עם טלפונים של מטפלים לפי אזור מגורים. בהצלחה בתיה

מדובר בהתנהגות (המנעות מהתקלחות) של יותר משנה. האם יש צורך לפנות רק לפסיכולוגית קלינית או שניתן לפנות גם למי שהיא בהכשרתה ד"ר לעבודה סוציאלית שמטפלת בטיפול משפחתי ?

בת 13 מתקשה לראות קשר בין אמא ואבא נדמה שמקנא כשאנו מתחבקים נדחפת באמצע מחבקת את אמא חזק וקוראת את שלי רק שלי מתחיל בצחוק ומתפתח לאלימות. הילדה נוטה להתפרצויות כעס בכי אובחנה בעבר עם הפרעת קשב קלה מאד על רקע רגשי. אנו לא יודעים איך להגיב להתנהגות זאת האם לכעוס להעניש להמשיך בהתנהגות רגילה או להתחשב ברגשותיה ולא להראות יחסי קרבה חיב בנוכחותה. ( במשפחה עוד 3 ילדים היא השלישית)

אינשם יקר, אכן התנהגותה של בתך אינה מותאמת לגילה הכרונולוגי, בדרך כלל סצנות של קנאה מסוג זה אנו רואים אצל ילדים בני 3-4, לדעתי כדאי מאוד לפנות לטיפול משפחתי הכולל אתכם והילדים כדי לפתוח ערוצי תקשורת שכרגע נראה כלא פתוחים. אין סיבה להימנע מלהראות יחסי קרבה זוגים (עד גבול הטעם הטוב כמובן) בגלל קושי של הילדה אלא חשוב להבין ולעזור לבתכם לגדול רגשית לגילה הכרונולוגי. בהצלחה בתיה