פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

לבתיה, כל הבנות בגילי כבר גדל להם החזה והם תמיד מנהלות שיחות אישיות על כל הדברים האלה ואותי הם לא משתפות ואומרות שאני עדיין קטנה ושמעתי שחברה אחת שלי צוחקת עליי ואומרת לי שמי ירצה להיות איתי והיא אמרה לי בפנים כשרבנו שאני לא יכולה להיות עם בגדים עם מחשוף ואפילו לו מחשוף קל בגלל שאין לי כלוםם אז אולי את יכולה להגיד לי איזה שהיא תרופת סבתא בכדי שהחזה שלי יגדל

לולה יקרה, סבלנות, במידה ובמשפחתך יש לנשים חזה גדול אז גם החזה שלך יגדל. כל אחת מתפתחת בזמן אחר וצריך רק סבלנות לפעמים "צוחק מי שצוחק אחרון!" קצת סבלנות! בתיה

לבתיה, בתיה אחותי הגדולה הורגת אותי מכות!! אבא שלי לא יכול עליה אמא שלי כועסת עליי תמיד זה תמיד קורא ככה היא צועקת עליי לעשות דברים שהיא צריכה לעשות ואני לא רוצה להיות משרתת של אפחד אז אני אומרת לה אני לא משרתת שלך והיא מרביצה לי ומקללת אותי ולי בא לעזוב את הבית מה עושים מה אני יכולה לעשותתתתת?!

ילדה יקרה, לאף אחד אין זכות להכות אותך או לפגוע בך בכל צורה! אם הורייך אינם יכולים להגן עלייך פני בדחיפות ליועצת בית הספר וספרי לה על כך. יועצת בית הספר כבר תדע איך לעזור לך. אל תשארי לבד במצב זה! בהצלחה בתיה

בתי בת ה-14 סובלת מהזעת יתר בכפות הידיים בעיקר בקיץ ובחורף הרבה פחות וכמו כן זיעה בכפות רגליים אך נסבלת. קיבלנו הסבר מפורט לגבי ניתוח את דחינו. האם יש טיפול אחר שהוא לא ניתוחי? אשמח לקבל עצה לנערה המתבגרת שלי שכמובן העניין בוער לה. תודה.

כוכי יקרה, לא נראה לי שבתיה תוכל לעזור לך לפחות במקרה הזה לדעתי תוכלי לבדוק כמה חוות דעת של רופאים אבל חוץ מזה לדעתי היא רק סובלת מחום ולא יותר מזה.. שירה

כוכי יקרה, אינני רופאה לכן אינני יכולה לעזור במקרה זה, אך מאוד ממליצה להתייעץ עם רופא משפחה הוא יוכל להפנות אתכם לבדיקות הנכונות בנושא זה! בהצלחה בתיה

אממ אני בן 14 ובגיל ההתברגות אצלי כנראה התפתח קצת למקום הלא מתאים אני לא גבווה ולא נמוך קצת פחות ממוצע ופשוט ישלי שערותע ל הרגלים שהז מריד לא הלתכי שנה עם מכנסים קצרים רק גינס מה לעשות עודמעט קיץ וזה מזיק ללימודים בספורט ללא תלבושת אצלנו אין הרבה ככה יש אני עווד אחד שכן החליט להיחשף וכולם קוראים לו שעיר שעיר ואני ממש לא רוצה שהז יקרה לי ואני בטוח שאף אחד לא יבין אותי אשמח אם תחזרי יל תשובה לE MAIL תודה" ) שי

שי יקר, אני לא מבינה ממה אתה מתבייש אין לך ממה! כולם מגיעים לשלב כזה בהתפתחות ואם זה כל כךךך מפריע לך תגלח רגליים

שי יקר, מצטערת אינני יכולה להחזיר לך תשובה במייל שכן לא כתבת כתובת מייל. בכל מקרה בעיית השיער היא אכן בעיה היום לבנים יותר מפעם שכן היום ישנה נטיה של העולם להתייחס לשיער כדבר שצריך להוריד(גם אצל הגברים). אני יכולה להבין את הקושי שלך עם השיער ומאידך להמליץ לך כפי שהמלצתי לכותבת הקודמת, להתרכז יותר בדברים הטובים שלך ולהבליט אותם ולהשלים יותר עם החלקים שאתה פחות אוהב, זהו חלק של ההתבגרות שלנו , לקבל את עצמנו עם פחות ביקורת! אין לי ספק שברגע שאתה תשלים עם החלקים הפחות אהובים עלייך תגלה שגם הסביבה פחות מתייחסת אליהם! בהצלחה בתיה

בתיה אני ממש מתביישת אבל אני רוצה לשאול אותך איך מזרזים את צמיחת החזה יש איזשהו משהו שאפשר להשים או משהו כזה אנני ממש מחכה לתשובה שלך, חסויה

חסויה יקרה, אינני יודעת איך ואם בכלל אפשר לזרז צמיחת חזה. מעניין אותי יותר לדעת מדוע חשוב לך לזרז את גדילת החזה? בת כמה את? והאם לא כדאי להתרכז יותר בדברים שאת אוהבת בעצמך במקום להתרכז בדברים שאת פחות אוהבת? חשבי על כך. בהצלחה בתיה

אני כמו "ילדה" פוחדת לגדול, רוצה להשאר ילדה. גם אני סובלת מאנורקסיה - הרצון להשאר בגוף של ילדה. שטוחה ולא מפותחת. זה נשמע תינוקי -אני לא כזו, אך אני אחת שמפחדת להתמודד עם החיים. אני עוד מעט בת 20 ומרגישה שהחיים גדולים עלי. היה לי קשה לקבל את המחזור הראשון - הרגשתי קטנה ולא בשלה ופתאום ילדונת בת 13 שנהפכת לאישה ! הירידה שלי במשקל ביטלה את הסימנים האלו שמעידים על גדילה. כשנהייתי בת 18 הרגשתי זעזוע - בגלל שגם לפי החוק חושבים שאני מספיק גדולה ויכולה להיות אחראית לעצמי. ( ויכולה לשבת בבית סוהר אם עשיתי עברה על החוק) אני לא יכולההההההההההההההההההההה! אני עדיין קטנה! חשוב לי להדגיש -בחיי היום יום אני עצמאית ובכלל לא תלותית, אף אחד לא חולם שאלו המחשבות שלי, אך הן קיימות, ואני מנסה להלחם נגדן בכל הכח. כיום אכן אני נראית ילדה בת 15, אך זה לא נותן מענה לפחד האמיתי שלי. אנני רוצה לגדול, אך אנני יכולה להלחם בחוקי הטבע, עלי לקבל את זה! אני רוצה לעשות דברים בחיים שלי, להתחתן, ללדת ילדים - זו תכלית חיי אבל פוחדת! פוחדת להיות אחראית לשלומם של ילדיי , לחינוכם, לאושרם וכן בכל דבר! אני מקווה למצוא את הכח למשש את שאיפותיי בחיי סתם מחשבות...... מחשבות שחיות בתוכי ומנתבות את חיי....

ילדונת יקרה, אל תשארי לבד עם המחשבות. פני דחוף לעזרה רגשית,(חשוב שהמטפלת תיהיה מומחית בנושא הפרעות אכילה). שתפי את המטפלת עם המחשבות שלך כך שיחד תוכלו למצוא את הדרך לממש את שאיפותייך. בהצלחה בתיה

שלום בני בן 8 ושמתי לב מזה כמה חודשים שהפטמות שלו מאוד נפוחות, הוא לא שמן כדי שיהיו לו פטמות כאלו, נראה כאילו התפתחות של שדיים של בחורה. מה לעשות?

שלום שרינה, אם את מודאגת כדאי לפנות לרופא המטפל. בהצלחה בתיה

שלום רב למבינים ולצופים...!!! מדבר שלומי ואני בן 16 וחצי, אני מדבר עכשיו מתוך דאגה לעצמי אני כבר לא יודע מה לעשות אני נמצא עוד מאט לפניי גיוס ואני מאמין שיהיו לי בעיות עם זה בצבא אני לפעמים מכין לעצמי 3 שעונים מעוררים אחד רחוק אחד קרוב ואחד בסלון וכאילו אני ממש לא סם לב אליהם כלום לא מזיז לי אני מעיר את כל הבית בגללי, אני צריך שמישהו יבוא ויגיד לי לקום ממש ינער אותי וגם אז אוליי אני יקום אני חוזר לישון ואני מדבר מילים שלא קשורות ובוא לא נדבר על זה שבכלל אני לא זוכר כלום מהארוע, אמא שלי שואלת אותי למה דיברתה אליי לא יפה היום שהערתי אותך ואני אומר לה מה? מי אמר לך? זה לא אני, שתבינו שאני פשוט מפחיד את עצמי אפשר להגיד שכאילו אני רוצה לקום והמוח שלי לא רוצה לתת לי אפשרות אני חולה שינה ולא תגידו שאין לי שעות שינה או חסר לי אני יושן ב9 בערב ורוצה לקום ב7 לבית ספר אין אני פשוט לא יכול והדוגמאות האלה כאן הן רק תמצית אני לא יפרט על עוד דברים....אמרו לי שיכול להיות שחסר לי איזה משהו ויטמין או משהו שגורם לי כל הזמן לרצות לישון פשוט כך כל היזדמנות שיש לי לישון אני פשוט הולך ועושה את זה.... מישהו יכול לתת לי עצה או רפואית מה אני יכול לעשות לגביי זה???

הי שלומי, אינני עוסקת בבעיות שינה אך דרך התאור שלך לבעיה מאוד נוגעת ללב וכן המודעות העצמית שלך מרשימה בהחלט. עם זאת ארשה לעצמי לשאול אותך שאלה: ממתי החלה בעיית הקימה שלך בבוקר? במידה וזו בעיה של השנים האחרונות שווה לבדוק את מקורה כולל שיחה עם רופא המשפחה והתייעצות עם מומחים בנושא שינה. הרבה הצלחה! בתיה

שלום בני בן 12.5 בכיתה ז. אנו גרים באיזור הדרום והיינו חשופים לנפילות ואזעקות כל תקופת המלחמה. ביום הראשון למלחמה בני נכנס לחרדות ולא הסכים להישאר בשום אופו בבית,נאלצתי להעבירו לחברים באזור ר"ג שהה שם במשך שבועיים, בשבוע האחרון למלחמה החזרתי אותו, מאז הילד בחרדות כל שיחה או עדכון בחדשות הוא נכנס לפחדים, שינתו אינה רצופה,מתעורר מס' פעמים בלילה. היום חזר מאימון(שחקן כדורגל)והתלונן עלכך שאין לו אויר וקשה לו לנשום, אני מזהה זאת כסטרס, ומעוניינת לקבל סיוע בעניין.אני יודעת כי הוא ילד רגיש וחששן מאז גיל קטן אך מאז המלחמה זה ממש מחמיר.אגב מבחינה חברתית הוא בולט והיה מאוד פעיל , אך מהמלחמה נמנע מלצאת ליציאות מיותרות ורוצה להיות רק בבית.אשמח לעצה.

אורית יקרה, קחי את בנך בדחיפות לטיפול, ללא ספק בנך נמצא בחרדה ומתחיל לפתח סימנים של התקפי חרדה, חבל לחכות שיפתח המנעות מיציאות ופעילויות עם חברים! בהצלחה, בתיה

אני אם חד הורית לילד מתבגר בן כמעט 19 שממתין לגיוס. הילד גר איתי ועם בן זוגי. הוא מסרב לעשות דברים בבית וכל היום רק ישן ומבלה עם חברים. עושה מעט מאוד, וכאשר אני מבקשת ממנו משהוא שיעשה בבית ויתרום חלק בעשייה המשותפת הוא מסרב בטענות כמו לא בא לי, אעשה כשיתחשק לי. אני נותנת לו בכל חודש דמי כיס קבועיים. הסברתי לו שיצא לעבודה מפני שקשה לי לכלכל אותו ואותי, ושאם הוא לא יצא לעבוד לא אתן לו דמי כיס, ההתלבטות שלי האם באמת לא לתת לו כלום דמי כיס ואים להגיב על כך שהוא לא עושה כמעט כלום. אשמח לקבל תשובה.

דבורית יקרה, מה מפחיד אותך בלקצץ לו בדמי הכיס? לדעתי אין שום סיבה שבנך הממתין לצבא יחיה כמו פרזיט בבית. אם אינו מוצא עבודה כיום בגלל המצב הכלכלי, או שזמן הגיוס קרוב, לפחות עליו לעשות דברים בבית כדי להוריד ממך עבודה. זו בהחלט דרישה הוגנת ביותר!לדעתי הגיע הזמן לשיחה פתוחה עם בנך בה את מבהירה לו את התנאים שלך שהם קצת אחרת מהתנאים שהוא רוצה לקבל! בהצלחה, בתיה

אנחנו בית דתי מסורתי ,וביתי בת 14 לומדת בבית ספר תיכון דתי כרגע ורצה לעבור בשנה הבאה לבית ספר חילוני בטענה שבתיכון כיום אין רמה לימודית טובה והכנה טובה לבגרויות ושהרבה צריך להשקיע לבד. לי יש חשש להעבירה לבית ספר חילוני כי זו לא דרכנו ושאיפתינו . היא טוענת שחופרים לה יותר מידי בלימודי דת, וזה לא הכי חשוב בחיים.ואנו ההורים טוענים שבית ספר חילוני אינו אופציה עבורינו,ואנו מוכנים להתפשר על רמה לימודית והעיקר שתישאר בתיכון הדתי.הנושא גורם להרבה מריבות וצעקות וכעס ,היא טוענת שהיא רשאית בגיל הזה כבר לבחור עבורה את המסגרת הלימודית הראויה. אני רואה שהיא די במצוקה מעצם הנושא וההתחבטות בו. מה לעשות ?מכירה מומחה בנושא זה ,לדתיים.?

ורדי יקרה, השאלה כאן לדעתי אינה העברת בית ספר כן או לא, אלא מה באמת מטריד אתכם ההורים ומה באמת הסיבה לרצון של בתכם לעבור בית ספר, האם באמת הסיבה היא לימודית או יש סיבה אחרת כמו לדוג' הכרות מקרוב יותר עם הברה החילונית? החלשות של הצד המאמין של בתכם? לדעתי שום דבר שנעשה בגיל זה בכוחנות לא מביא לתוצאות טובות, החוכמה היא לדעת להגיע להדברות ביניכם ולבדוק יחד מה הסיבות של בתכם ולשתף אותה בחששות שלכם וביחד להחליט על הדרך המתאימה ביותר לשני הצדדים. יכול להיות שתיהיו מוכנים להתפשר על המעבר רק בעוד שנתיים כאשר תיהיה יותר מגובשת בעמדתה, או אולי לעבור שנה הבאה אך עם תנאים מסוימים. כפי שאמרתי מאוד חשוב שאת ובעלך תבדקו ביניכם מה נכון לכם ומה מפחיד אתכם בבקשה של בתכם, כמו כן תבדקו ביניכם עד כמה אתם סומכים עליה, עד כמה עד היום בתכם עשתה החלטות נכונות. ולאחר דיון ביניכם תיפגשו עם בתכם במקום רגוע ללא הפרעות ותשוחחו בפתיחות על החששות ועל דרכים אפשריות להגיע לפשרה. שוב החשוב ביותר הוא לזכור מי היא בתכם, עד כמה עד היום עשתה בחירות נכונות ועד כמה הוכיחה בגרות ואחריות בבחירות שלה. בהצלחה בתיה

שלום רב, יש לי ילדה בת 14 וחצי שעד לפני שנה הייתה ילדה נעימה תלמידה טובה ומעולם לא היו לא בעיות התנהגות או בעיות בביה"ס וביחסים שלנו. לפני כשנה החל שינוי לרעה בהתנהגותו וביחסה ללימודים ולמורים בתחילה זה הורגש בירידה בלימודים, אציין שכל הזמן התייעתי עם היועצת בבית הספר אך להתנהג איתה. היום היא בכיתה ט' היא מורדת ובגדול, לא רוצה ללמוד בביה"ס שלה לא מקבלת את הסמכות של המורים או כל אחד אחר מצוות ביה"ס "מצפצפת" על כולם וגם את הגבולות שאנו מבקשים לשים לה היא לא מוכנה לקבל ואומרת כל הזמן אני עושה מה שאני רוצה. היא מסתובבת עם חברים חדשים ועזבה את חברות בהילדות שלה. בהתייעצות עם ביה"ס והיועצות הוחלט להיענות לדרישתה לעבור לביה"ס אחר כי היא פשוט לא לומדת בביה"ס כעת ואני ובעלי קבלנו את ההמלצה והעברנו אותה לפני כשבוע לביה"ס אחר שהיא ביקשה ללמוד שם. ביה"ס פחות טוב מביה"ס הקודם והבעיה העיקרית שהיא מתחברת רק לילדים בעייתים והשיא הגיע שביום שישי האחרון היא יצאה עם חברים וכשהגעתי לקחת אותה גילתי שהיא שתתה אלכוהל. מה לעשות? אך בכ"ז להציב גבולות שהיא מסרבת בכל תוקף לקבל ולא חוששת מאף אחד. אמא מודאגת

שלום לך אמא מודאגת, בהתנהגותה המרדנית בתך מאותת אותות מצוקה קשים. את צודקת מאוד בדאגתך שכן בתך הולכת ומקצינה את התנהגותה. ההצעה שלי היא שתבהירו לבתכם בשיחה שקטה שאתם מאוד דואגים לה, שאין לכם ספק שהיא בהתנהגותה מאותת לעזרה ולכן אתם הוריה פונים לטיפול משפחתי כדי שביחד תוכלו לעבור מצב משברי זה שאתם מתמודדים כרגע יחד.במידה ובתכם מביעה התנגדות לטיפול הבהירו לה שאתם בכל זאת הולכים וחבל שהיא לא תיהיה שם כדי להביע את עצמה! אם בתכם מביעה רצון להגיע לטיפול לבד לפחות בתחילה, חשוב לאפשר לה זאת! חשוב גם לשים לב ממתי בתכם מתנהגת בצורה כה מרדנית, האם היה ארוע חדש בחייה? לפעמים נער/ה מתחיל בהתנהגות מרדנית לאחר שעבר ארוע טראומטי/פגיעה, כדאי לבדוק ביניכם(את ובעלך) האם בתכם נפגשה עם חברים/שכנים חדשים באותה תקופה, משהו שהיה יכול חס וחלילה לפגוע בה או עדיין נמצאת במצב של פגיעות? בכל מקרה אל תחכו עם פנייה לעזרה, בתכם עדיין בגיל צעיר ומתחת ל"עור העבה" מסתתרת נשמה של ילדה קטנה ופגועה! בהצלחה, בתיה

שלום רב,אני בן 16 ואין לי את היכולת או האומץ להחזיר או להגיב לפגיעות מילוליות ופיזיות זו בעיה קשה מאוד זה מפריע לי בתיכון ברחוב בהכל,בכל פעם שמפריעים לי באמצע שיעור, לדוגמא שיורקים עליי טוטויים או ניירות אני לא עושה כלום חוץ מלהסתכל ולשבת בשקט,וההפרעות האלה ממשיכות ככה כל יום,למרות שיש לי מבנה גוף גדול זה לא מזיז להם ואני תמיד מנסה להימנע מאימות כלשהוא וזה מאוד מאוד מתסכל כל יום אני חוזר הביתה עם הראש למטה,בגלל זה אני גם מבריז מבית הספר לא שאני רוצה בעצם אני שונא את זה אבל אין לי כל ברירה אני באמת רוצה להשקיע בלימודים וללמוד אבל כל הזמן מפריעים לי,כל פעם שאני ניקלע לאימות כלשהוא עם אחד התלמידים הלב שלי פועם בחוזקה ומהר ויש את האפלה הזאתי שבאה מהבטן אני כל הזמן אומר לעצמי שיהיה אחרת ואני אחזיר למרות שאני לא רוצה(למרות שאני בכלל לא מעיז) אבל אני פשוט לא שולט על הגוף שלי כל עזרה מאחרי כמו מחנכת או מורה אחראי ורק ישנאו אותי יותר וזה רק יגביר את הפגיעות האלה ואני רק שומא את כל הכעס שלי בפנים לעצמי וזה אפילו משאיר צלקות בזיכרון ואני באמת מיואש ואני לא יודע מה לעשות.אשמח לעזרה.

חסוי יקר, עצוב מאוד היה לי לקרוא את שכתבת,נשמע שאתה עובר יום, יום סיוט בבית הספר, איך אתה מוצא כוחות לקום בבוקר ולהמשיך ללכת! כנראה שאתה נער מאוד חזק, עם כוחות נפש שאין להרבה בני נוער בגילך! לאף אדם אין זכות לפגוע באדם אחר ואף אחד לא צריך לעבור את הסיוט שאתה עובר! מגיע לך ללכת לבית הספר בבטחה! האם משהו יודע על הסיוט שאתה עובר? חשוב מאוד שתפנה ליועצת בית הספר או למחנכת(עם מי שאתה מרגיש יותר בטוח ומוגן) ותשתף במה שאתה עובר! אל תהסס לרגע מגיע לך התייחסות אחרת! אל תשכח, אתה יותר חזק מאותם פרחחים! בהצלחה בתיה

שלום רב,החמיא לי מה שכתבת אבל הלוואי ואחרים היו חושבים כמוך אני גר לבדי עם סבי שאני מטפל ודואג בגלל שאני יורשו,אני לא עשיתי רע לאף אחד אני תמיד עזרתי לאנשים זרים אפילו לזקנים לרדת במדרגות שלא היה להם מטפלת אז אני לא מבין למה אני צריך לסבול את כל העינויים האלה זה עוד ככה כל יום עם הפחד והאפלה הזאתי שבאה ממני למרות שאני משדר פחד כלשהוא זה לא מרתיע אותם והם ממשיכים ואף מגבירים את ההצקות האלה על חשבוני חשבון הלימודים שלי ועל חשבון נפשי יש לי איזה שני חברים טובים שאני יכול לסמוך אבל לצערי זה לא עוזר למצבי הנוכחי אני גם לא מצליח לישון בלילה מכיוון שאני נרדם ביום עד הערב כי אני תשוש מיום הלימודים ואני באמת רוצה להשקיע וללמוד אפילו הציונים שלי נמוכים בגלל שאני מפספס ימי לימודים ואז המחנכת כועסת עליי אני מפחד שאם אני אתחיל ליזרוק שמות או אפילו להסביר להם את המצב זה רק יגביר את מה שאני חווה ואני יודע את זה מניסיון ואף יותר מכך יותר תלמידים ינסו לפגוע בי ולמרות שאני גבוה ורחב כתפיים זה לא מרתיע אני נראה גדול מבחוץ אבל קטן מבפנים הבעיה שלי היא שאני פשוט לא מצליח להגן על עצמי ולעמוד על שלי אם הייתי יכול בעיות אלה לא היו קורות מההתחלה.

שלום רב לך, מאוד התרגשתי מתאורך והיה לי עצוב לשמוע. אני כרגע סטאז'רית להומאופתיה, שיטת טיפול טבעית המטפלת גם בבעיות מסוג זה ובבעיות רבות נוספות. ההומאופתיה מטפלת בשורש הבעיה ע"י התאמת תרופה מהטבע-כגון מינרלים, צמחים, ומותאמת ע"י תשאול מעמיק פיזי ונפשי. במסגרת עבודתי כמזכירה במרפאה הומאופתית ראיתי מקרים שונים ורבים שנרפאו מבעיות כגון אלו. אם הינך מעוניין, אשמח לעזור.

היי בתיה, הבת שלנו בת 12. כל הזמן מבקשת שנביא לה כלב לבת מצוה. אנו מסבירים לה כבר חודשים שאין ביכולתנו להחזיק כלב בדירה ואנו לא מוכנים למחוייבות. היא ממש הפכה להיות אובססיבית וממררת לנו את החיים - שולחת הודעות SMS מבית ספר, בוכה כל הזמןוללא מצב רוח רוב שעות היום בבית. ניסיתי אין ספור של דרכים כדי להסביר לה. לאחרונה כבר אמרתי לה שאני מחליטה בבית וזהו! מה עושים? איך מתמודדים עם זה? תודה על הכל

שני יקרה, מי אמר שאנו צריכים לספק את כל הרצונות של הילדים שלנו גם כשזה לא מתאים לנו? כמו כן מי אמר שעל הילד לקבל את התשובה המאכזבת שלנו בששון ובשמחה??? לפעמים הורים מאכזבים ילדים וילדים מתאכזבים ומראים לנו זאת... החשוב הוא לזכור, מותר לנו לא לספק כל הרצונות של הילדים שלנו בעיקר אם הרצון שלהם מתנגש ברצון שלנו ההורים, עדיף זאת, מאשר להסכים לרצון של הילד ("כי אין ברירה")וכל הזמן לכעוס על הילד בגלל הויתור שלנו! את צודקת שני, אתם ההורים ואתם קובעים! עם זאת מותר וכדאי להיות אמפטים לאכזבה של הבת! מותר לה לבכות ולהיות מאוכזבת! סבלנות... בתיה

שלום רב, בתי כמעט בת 12, ילדה מקסימה, רגישה, מצפונית ותלמידה טובה. לאחרונה, כל פעם שהיא חוזרת הביתה או כשחברותיה הולכות הביתה, היא הופכת להיות בן רגע חמוצה, כעסנית, צרחנית ובכיינית. הדבר יכול לקרוא ללא כל סיבה מובנת. פתאום היא מתחילה לבכות ולצרוח. מה זה ואיך מתמודדים עם זה???? אני מתוסכלת וממש לא באל לי להיות בבית איתה כבר.

ריס יקרה, ההורמונים של בתך כנראה חוגגים עליה ועליכם... חשוב כאן להיות מאוד סובלניים מחד ומאידך מאוד ברורים במה כן מקובל עליכם ומה הם הקווים האדומים שלכם. כדאי לשוחח עם בתכם בזמן רגוע ולנסות לחשוב יחד איתה מה יכול לעזור לה באותם הרגעים שהיא מרגישה מאוד לחוצה/עצבנית. כמו כן מאוד חשוב לא לתת את המסר שאיכם רוצים אותה כשהיא עצבנית/כועסת. חשוב שהמסר יהיה שהמשפחה נמצאת עם הפרט גם כאשר הוא פחות "נחמד". לא קל אך חשוב!!! בהצלחה בתיה

לילדתי בת ה-13 יש תסביך שיער , שערה מלא ומתולתל , היא יושבת שעות מול המראה התחלתי לעשות לה פן פעם בשבוע שיהיה לה יותר קל , אך היא הגזימה והייתה יושבת במשך שעות עם המחליק ועם שמן להחליק אותו, היא הייתה מיללת לי כל היום שהשיער שלה שרוף ולא מסתדר לה והיא רוצה להיסתפר ולדלל אותו, לקחתי אותה למספרה והספרית קיצרה לה את השיער עד הכתפיים , עכשיו היא בוכה לי כל היום , שהיא לא יוצאת מהבית כך ושהשיער קצר מידי , ואפילו לבית ספר אינה מוכנה ללכת , לא עזרו לי כל ההסברים שלי שלא היה מנוס מלקצר לה כי הכל היה שרוף ושזה מאוד יפה לה , עכשיו השיער נראה יותר בריא , היא בוכה שהיא אינה יכולה אפילו לעשות קוקו והיא רוצה תוספת שיער בלי זה היא לא יוצאת מהבית, אני ממש מתוסכלת ממנה ולא יודעת מה לעשות, כואב לי לראות אותה בוכה כל היום , מה לעשות? תודה אילנה

אילנה יקרה, בגיל ההתבגרות בני הנוער מודעים יותר להופעתם החיצונית ומאוד ביקורתיים לגביה. קורה שבני הנוער מאוד לא מרוצים מדבר מה אך תפקידנו הוא להיות שם עבורם מחד ומאידך לא לאפשר למצב זה לאבד פרופורציות. אם בתך אינה מבקרת בבית הספר בגלל השיער כדאי לברר מה באמת קורה בבית הספר, לפעמים קורה משהו והנער/ה משליכים זאת על הופעתם החיצונית ונמנעים כך מלהתמודד עם הקושי. כדאי לבדוק עם בתך האם יש קושי אחר, כמו כן כדאי לבדוק מה יכול לעזור לה להתמודד עם הביקורתיות שלה. שימי לב חשוב שתיהי שם במקום של להבין את הקושי של בתך מחד ומאידך להיות שם במקום שמעודד אותה להמשיך קדימה ולקבל קצת פרופורציות לאירוע.החשוב ביותר בכל מקרה הוא להיות שם עבור בתך עם הכאב והחוסר אונים שבתך חשה כיום עם שיערה. בהצלחה בתיה

שלום . אבקש עזרה ויעוץ . יש לנו ילד בן 12 שאשתי מאוד מפנקת ביחס אלי , רכה מאוד וסלחנית מאוד אליו , לא שמה גבולות ואם כן לא מקפידה לממש ולעמוד עליהם , גם אני אוהב את הילד אבל מעמיד יותר גבולות ביחס לאשתי . בזמן האחרון שמתי לב שאשתי דורשת ממנו לעשות משהו זה נאמר מספר רב של פעמים ולבסוף זה לא נעשה לדוגמא היא קורא לו בין 4-5 פעמים לאכול והוא לא מתייחס ולפעמים הוא עונה לה בחוצפה והיא לא מתייחסת ומעלמת מהמצב . כששאלתי אותה למה היא לא מגיבה לכך היא טענה שלה זה לא מפריע לקרוא לו הרבה פעמים ולא מפריע לה שהוא עונה לה כפי שהוא עונה וגם אם הוא לא עושה את בקשתה לא תמיד זה לא מפריע לה . לדעתי היא שוגא בגישתה כי היא מחנכת אותו בצורה לא נכונה ללא גבולות כי כך הילד גדל ומתחנך . האם גישתה נכונה ואם לא כיצד אני משכנע אותה לשנות את דרכה ולעמוד על שלה למען החינוך של בנינו . תודה

שלום נאור, הרבה פעמים קורה שבין הורים ישנה חלוקה לא מודעת של ההורה הרך, הותרן, הנמנע מלהציב גבולות להורה הקשה,הנוקשה, המקפיד על גבולות ללא גמישות. כשקיים הבדל זה בין הורים, ההקצנה של שני הצדדים היא בלתי נמנעת שכן כל הורה משוכנע שחייב להקצין את עמדתו שכן רק הוא "אחראי" על גבולות/גמישות, רכות/נוקשות. מבלי להכיר אתכם האם ייתכן שזה המצב ביניכם?בינך לבין אשתך? אני מסכימה איתך מאוד שילד זקוק לגבולות על מנת לגדול בטוח בעצמו. עם זאת הילד זקוק לא פחות לגמישות ותחושת קבלה. אני מזמינה אותך ואת אישתך לעשות תרגיל קטן:לשוחח ביניכם על מה הם הקווים האדומים שלכם כשכל אחד מכם לוקח דווקא את הצד הנגדי לו(אתה יותר גמישות ואשתך יותר נוקשות) ותראו מה קורה. בכל מקרה אם קשה לכם להגיע להבנות (ואז הילד נמצא באמצע ביניכם, בגללו אתם רבים...) אז כדאי לפנות לייעוץ הורים שבו המטפל יוכל לעבוד עם שניכם על הגמשת/הקשחת העמדות ההוריות שלכם. בהצלחה בתיה

שלום אני בת 15.5 ועוברת עליי תקופה ממש רעה בבית ספר כבר 3 שנים לא היו לי חברות ממש אולי מספר ילדות בכאילו שפגעו בי מאוד ועכשיו הכל בא לי לפרצוף שאני הייתי עד השנה ילדה מאוד חולמנית ולא ראיתי את העולם באמת כמו שכולם רואים אותו אני בכיתה של ילדים שאמי שמה אותי בה מכתה ו' כי היא לא רצתה שאני אהיה עם ילדים מופרעים(היא אומרת שרק מבחינה חברתית היא שמה אותי בכיתה של מדעים גבוהים) ועכשיו אני בכיתה שחורשים בלימודים ובעצם לא מדברים על שום דבר אחר גם כשיצאתי עם הבנות בימי שישי זה כבר הרבה זמן ופעם היו לי חברות ממש טובות שעכשיו אני רואה אותן בשכבה כל הזמן עם מלא ילדים אני פוחדת לעבור בשכבה ובטח שלעבור כיתה אני בכלל כבר לא זוכרת איך מתנהגים ויש לי שאלה שצצה לי בראש שמטרידה אותי מאוד ואני פוחדת מעצם זה שאני חושבת על זה ואם תוכלי להגיד לי האם זה הגיוני שאני מתחילה לפקפק מעט בזהות המינית שלי בזמן הזה? והאם זה קשור לזה או שאני צריכה באמת לההיות מודאגת ולקחת את זה ברצינות? תודה רבה

שלום נויה, אתחיל בשאלתך האחרונה, בגילך זה טבעי להתעסק עם זהות מינית.וכאשר את עסוקה בנושא החברתי כפי שאת עסוקה אך טבעי שנושא הזהות המינית יתפוס יותר מקום אצלך. אני מבינה שאת כיום מאוד מוטרדת (שוב זה טבעי) במקומך החברתי, עד כמה יש לך חברות טובות, עד כמה את מקובלת שכבתית/כיתתי וכו', אני אישית מציעה לך פחות להתעסק בכך ויותר לאפשר לעצמך להתקרב לבנות שנראות לך מתאימות,אין לי ספק שברגע שתרשי לעצמך להיות את, ללא ביקורת וחשש, תוכלי למצוא את מקומך החברתי. בהצלחה בתיה

אודה גם להתיחסותך -ההודעה נמחקה משום מה תודה רבה

הי ענת, אני שמחה שחזרת לפורום, ההודעה שלך נמחקה לי בטעות, הנה תשובתי לפנייתך של אתמול: ענת, ללא ספק אתן (את ובנותייך) עברתן ועוברות תקופה קשה, תקופה של הרבה שינויים וחוסר יציבות. לצערי אביהן של בנותייך לא ממש עוזר כאן, ובבחישתו מוסיף יותר חוסר יציבות לבנותיו! ההמלצה שלי אלייך, היא להזמין את גרושך לשיחה בבית קפה ולחשוב ביחד מה טובת הבנות ולהחליט איך מגיבים בפה אחד! במידה ואתם לא מסוגלים לשבת יחד(בעיה מוכרת בין זוגות גרושים) אז כדאי להעזר בעו"ס המשפחה לאותה מטרה!(לבקש את עזרתה בבנית חזית משותפת שלך וגרושך לטובת הבנות!) בנוסף כדאי לבדוק בעירך מרכז לטיפול משפחתי או מרכז הורים ילדים ולפנות לשם לקבל טיפול משפחתי לך ולבנותייך כדי ליישר הדורים!(ניתן וכדאי לשלב גם את האב). אין ספק שכרגע בתך הצעירה מרגישה אבודה ללא אחותה הבוגרת ומרגישה "באמצע" בינך לבינה! החשוב הוא להזכיר לבתך שאת אוהבת את שתיהן ונמצאת שם עבורן תמיד! בהצלחה בתיה

בננו בן 14,מחסיר המון ימי לימודים,עד כדי כך שהולך רק פעמיים בשבוע וזאת רק בתחינות מצידינו. ברוב הימים אינו רוצה בכלל לקום וממשיך לישון עד הצהרים. מצב זה נימשך למעלה משנתיים אך הולך ומחמיר עם עלייתו לחטיבה. יש לציין שהוא ילד מופנם ,יש לו חברים בודדים. קשה מאד עד בלתי אפשרי להוציאו מהבית,מעדיף לשבת בחדרו רוב היום ולשחק במחשב. ניסינו להחרים לו את המחשב אך זה רק הגביר את הבעיה. לדבריו שונא את בית הספר [שאלנו אותו מספר פעמים אם מישהוא מתנכל לו ,תלמידים או מורה וענה בשלילה]ומשעמם לו בחיים. אנא עצתך הדחופה-מה ניתן לעשות?

האם שיתפתם את המורים או יועצת בית הספר בעניין? האם הוא מוכן לקבל עזרה? אם כן הייתי ממליצה לפנות לעזרה מקצועית על מנת לברר מה הקושי שלו ולעזור לו. לא ללכת נגדו ולהכריח אותו כי זה לא יקדם. בתור מי שחוותה מקרה דומה עם הבן שלי בגיל 12 אני מתחברת מאדו וממליצה מאד להעזר באדם מקצועי. בהצלחה אלונה בן אפרים מאמנת הורים למתבגרים

איציק יקר, המקרה שאתה מתאר נשמע חמור ביותר, בנך נמצא בגיל המחייב ביקור סדיר לפי חוק חינוך חובה. מה אומרות הרשויות על כך? איך בית הספר מגיב? אתה מתאר ביקור של יומיים בשבוע בבית הספר ממתי? קורה שילד משעמם לו בבית הספר(קורה לרוב הילדים בבית הספר) בדרך כלל מצב של שעמום לא גורם להמנעות מבית הספר! רוב הילדים מגיעים לבית הספר בגלל/בשביל החברים. מצבו של בנכם מזכיר יותר מצב של דיכאון או אולי פובית בית ספר! אני מאוד ממליצה לפנות לעזרה מקצועית בדחיפות על מנת לעזור לבנכם לחזור למעגל החיים המתאים לגילו! בהצלחה בתיה

שלום רב, ביתי בת 14 עוברת בתקופה זו את גיל ההתבגרות, בילדותה הייתה ילדה נעימה ותלמידה טובה משנה שעברה התחילה עם בעיות בביה"ס חוצפה, זילזול במורים וירידה בהישגים הלימודיים. השנה היא החלה בסדר אך המצב הולך ומחמיר כאשר בימים אלו היא לא מוכנה להמשיך ללמוד בביה"ס כי המורים לא בסדר היא לא מסתדרת איתם והיא מבקשת לעבור לביה"ס אחר שהוא פחות טוב והיא טוענת ששם יש לה חברים. בדקתי את בקשתה והתברר לי שהחברים שלה מביה"ס האחר אינם ילדים חיוביים, לומדים בכיתות מיוחדות לילדים עם בעיות ולכן סרבתי להעינות לבקשתה אך היא לא מוכנה לוותר וטוענת שאם לא נעביר אותה בי"ס היא תפסיק ללכת לביה"ס בכלל. אני חייבת לציין שבתקופה האחרונה היא לא נפגשת עם החברות מהילדות שלה, יש לה חברות חדשות שאינן מוכרות לי וממה שאני הבנתי הן לא תלמידות טובות ומרבות להסתובב ברחובות. המצב הביא למריבות יומיומיות ואנו לא יודעים מה לעשות, אם אני אענה לבקשתה לעבור ביה"ס אני חוששת שתגרר יותר אחר החברות וכבר לא יהיה לי מה לעשות כי היא יודעת שמה שהיא רוצה היא עושה. אני זקוקה לעצה דחופה. תודה, טלי

טלי יקרה, אכן דילמה קשה ביותר! לפעמים ילדים כה מתוסכלים מכישלון בלימודים שמפסיקים להאמין ביכולתם ונוטים לוותר לעצמם ועל עצמם! נראה שבתך וויתרה והדבר הביא אותה להתחבר עם חברים שאיתם מרגישה פחות מתוסכלת סביב הקושי הלימודי. אני מציעה לשבת לשיחה פתוחה איתה כשאתם מעבירים לה מסר של הבנה את הקושי והתסכול שהיא חווה ולהזמין אותה לנסות עד סוף השנה להשאר במסגרת זו כאשר תתנו לה גם עזרה לימדית ו עזרה רגשית. במקביל חשוב לפנות למסגרת בית הספר ולבקש את עזרתם לעודד ולאפשר לבתכם להתחיל לחוות חוויות של הצלחה! בכל מקרה אל תבטלו את המסגרת שהיא רוצה אלא תעודדו אותה להשאר עד סוף השנה במסגרת זו עם כל העזרה ובסוף השנה אם עדיין תרגיש מתוסכלת ועם רצון לעבור, אתם תהיו מוכנים לבדוק שוב את המסגרת שהיא רוצה ומסגרות נוספות כדי למצוא עבורה את המקום הטוב ביותר! .חשוב לזכור שכשמתבגר רוצה משהו הוא לא תמיד באמת מתכוון ברצינות לכך אך אם ההורים הולכים על שלילה הרמטית של אותו הזבר זה מוביל את המתבגר להתעקשות על הדבר ולו רק כדי "לנצח במלחמה". בהצלחה בתיה

היי,בני בן ה151/2 לומד בתיכון בכתה י'. באופן כללי הוא תלמיד טוב עם ציונים טובים (כשהוא מחליט ללמוד). עבר איבחון טובה ויצא שאין לו שום בעיות קשב וריכוז.כמו כן עבר גם מבחן פסיכודידקטי שתוצאותיו טרם נתקבלו. יש לו בעיה בי"ס וגם בחיי היום יום הוא ילד אגרסיבי,מתפרץ בכתה,מודע לעובדה שהוא "עצבני".שאלתי היא כיצד ניתן למתן את תגובותיו ואיך ניתן לעזור לו להשטלת על הדרך שבה הוא מגיב?באופן כללי הוא ילד טוב ,ממושמע,אבל יחד עם זאת בעל "פתיל "קצר מאוד.אני דואגת שלא יווצר מצב שהוא יעשה מעשה מבלי להיות מודע לכך שהוא מתנהג בעצבנות.אנא עזרתכם.

א' יקרה, ממתי בנכם מתנהג באימפולסיביות? האם זו התנהגות חדשה או דבר מוכר? האם התנהגות זו מפריע לו או רק לכם, ההורים? במידה ובנך מעוניין לעשות שינוי כדאי להפנות אותו לטיפול כדי לעזור לו לפתח מערכת של שליטה עצמית. אמפולסיביות יכולה להיות תוצר של בעית קשב וריכוז (גם אם לא נראה במבחן טובה), אך עם אמון ורצון לשינוי ניתן לעזור לשנות התנהגות זו, החשוב כאן הוא הרצון לשינוי. לנושא של מתי החלה התנהגות זו היא חשובה שכן השינוי יכול להיות תוצאה של פגיעה ריגשית. בהצלחה בתיה

בתיה שלום. בני מתנהג באימפולסיביות ואגרסיביות מזה זמן מה. הוא פשוט עונה בצורה מאוד אגרסיבית. יש לו בעיה עם קבלת מרות בבי"ס.הוא עצמו מעוניין לעשות שינוי נראה לי שמפריע לו שהוא "עצבני"כפי שהוא מכנה את עצמו.באיזו צורה ניתן לעשות שינוי? מה הן השיטות?בתודה מראש, אתי

אני ממש מאושרת, לפחות כל השעות האלה שהוא יושב מול המחשב מראות תוצאות חיוביות.. הוא מצא תוכנה מדהימה ששמה טוקי טוקי כולל 21 שיעורים פרטיים בני כשעה כל אחד, ויותר מ 1,000 מילים ומלמד לדבר אנגלית בקלות ובמהירות מבלי הצורך ללמוד קריאה, כתיבה או דיקדוק אני ממליצה לכם להתנסות בשיעור חינם כדי להתרשם מהשיטה, מבוססת על לימוד אינטראקטיבי של תבניות-דיבור מוכנות מראש המוצגות בתוך סיפורים משעשעים, מצחיקים ומעניינים באנימציה קלאסית. מדהים.... http://www.talkey.com/HEB/Index.aspx

יש הרבה תוכנות בחינם או בתשלום ללימוד אנגלית בשיטות מתקדמות אני יכולה להמליץ לך על תכנה שהיא בתשלום אך במחיר סביר לגמרי אפשר להוריד אותה בחינם מהאתר www.H2E.co.il אם תרצו עוד המלצות יש לי כמה אתרים טובים בשבילך. בהצלחה יונית

יש תוכנה אמריקאית מעולה תרגול האנגלית מוצג ללומד כמשחקי מחשב באנימציה משעשעת, תוכנה המתאימה עצמה לנקודות החוזק והחולשה של הלומד. הלומד מתרגל 3-5 פעמים בשבוע, 30 דקות בכל פעם. צוות חברת כפיים עוקב אחר תהליך ההתקדמות שלו ושולח דוחות התקדמות מדי שבוע וכן פידבקים ותגובות עידוד. התוכנה נקראת Fast ForWord תוכלי לקבל פרטים נוספים באתר כפיים: www.capaim.com או באתר החברה מארה"ב: www.scilearn.com התוכנות המתקדמות המוצעות שם מתאימות ללומדים במגוון רמות. מכיתה ה' ועד בוגרים. בהצלחה!

בני בן 15 בזמן האחרון משתמט מהלימודים, הוא חכם מבין וחרוץ כשהוא לומד אך נראה שעובר עליו משהו שאנחנו לא מבינים.הוא רגיז את אימו בשאלות הקשרות לא לו אלא לעבודה לחברות של אימו ורוצה להבין מה נאמר וגם אם עונים לא הוא חוזר שוב ושוב על השאלות כאילו לא קיבל תשובה . הדבר חוזר על עצמו בוקר וערב ללא הפסקה כך שהוא עולה לטונים גבוהים מאד. כל הזמן חוזר על המילה אמא , אמא..... עד בכי שלו הדבר יכול להארך 3,4,5 ש' ברציפות. אנה האם יש מוצא.

געש יקר, לא כל כך הצלחתי להבין את שכתבת, אך ממה שהבנתי לגבי ההשתמטות שלו מהלימודים והבכי ללא הפסקה, אין לי ספק שאלו הם סימנים למצוקה. האם ניסיתם לשוחח עם הבן ולברר איתו האם יודע מה קורה לו? כדבר ראשון כדאי מאוד לשוחח איתו ולהראות לו שאתם מודאגים משינוי התנהגותו ומעונינים לעזור. כשלב שני כדאי לברר עם במסגרת בית הספר ראו את השינוי בהתנהגות בנכם ולנסות להעזר במסגרת זו כדי לראות איך לעזור לבנכם! בהצלחה בתיה

בתיה שלום, אני ממש לא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג עם בתי שלומדת בכיתה ח'. היא גורמת לכל הבית לרעוד מהצרחות שלה ומההתפרצויות. ממש לא נעים לי כבר להיות בבית. זה יכול להיות על כל דבר ועם כל אחד. נמאס לי כבר לחיות בבית שכל היום יש צרחות האשמות והטפות. יש לי עוד 3 ילדים . ילדה גדולה ממנה ושניים קטנים. היא מרביצה לאחים הקטנים שלה בשעת התקפת הזעם בעלי לא מוסיף עניין בכך שנכנס עימה לעימותים והוא טוען שהיא "עולה עליי" אני מרחמת עליה כי אני מבינה שהיא במצוקה או של גיל ההתבגרות ההורמונלית או משהו אחר. ניסיתי לדבר איתה מספר פעמים אך לא עוזר. היא צורחת מתחצפת ואף מקללת אותנו. הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! החרמתי לה את הפלאפון בטענה שאני לא חייבת לממן לה שום דבר מעבר לנדרש עם התנהגות כזו . יש לה טלויזיה בחדר והיא מתעקשת דווקא בשעות הערב המאוחרות לראות בסלון מתי שאנחנו רוצים לצפות בטלויזיה . במקום לשמור על האחים שלה שאנו משאירים אותם לבד אנו חוזרים לבית בוכה בשל מריבות ומכות. מה לעשות?????????????????? ועוד שאלה אני מתעניינת בטיפול משפחתי אולי בכלל הבעיה בנו ההורים שלא יודעים "לאכול" את הגיל הזה?

שלום לך אמא נואשת, ללא ספק אתם בתקופה קשה, לא פשוט להתמודד עם מתבגרת המצליחה לסכסך בינך לבעלך,והעושה כל כך הרבה "גלים" בתוך המשפחה. ללא ספק טיפול משפחתי זה בדיוק הדבר המתאים במקרה זה שכן כל המשפחה מעורבת ונפגעת מהתנהגות זו. מאוד אהבתי את הדרך שלך לראות את ההתנהגות של בתך כמצוקה שלה המוצאת את דרכה כלפי המשפחה כולה והדרך הנכונה לפתרון טמונה במעורבות ועבודה של כל המשפחה! חשוב שהטיפול המשפחתי יעשה על ידי מטפלת מוסמכת המכירה את גיל ההתבגרות. בהצלחה בתיה

שלום. אני בן 16 וחצי, וגובהי 1.74. למרות הגנים (אבי 1.90, סבי ז"ל 1.85, דודי 1.90 גם הוא) ומבנה גופי,שדומה לשל אבי - גובהי נמוך. מאז שנה שעברה בערך גבהתי ב-4 ס"מ. לפי מה שזכור לי, התחלתי לגבוה בגיל יחסית מאוחר (בערך בגיל 14-15 בעוד כולם החלו לגבוה בגיל 13 בערך...). האם יש סיכוי שעוד אגבה? אם כן, לאיזה גובה אגיע בערך? מה אוכל לעשות כדי לממש את פוטנציאל הגובה שלי (מבחינה תזונתית, כושר, וכו'...) ? תודה רבה!!

זה נראה לי חשוב לציין - אני חולה אסטמה. אני נוטל משאפים שמכילים סטרואידים מסוימים לטיפול באסטמה - קראתי פעם שסטרואידים עלולים לפגוע בהתפתחות ואולי זה קשור.

ניר יקר, מצטערת אך אינני מבינה בתחום זה. אם אתה מוטרד כדאי שתתיעץ עם מומח בנושא. בהצלחה בתיה

בתי בת 15 בחודשים האחרונים החלה לדבר בחוצפה ובזלזול כלפינו במידה שמוציאה אותנו מדעתינו.ניסינו לשוחח עימה אך היא שוב ענתה בחוצפה וזלזול ולכן הוצאנו מחדרה את המחשב והטלוויזיה ואסרנו עליה ללכת לחברות עד שתתחיב בפנינו לשפר את התנהגותה.למרות זאת היא ממשיכה להילחם בנו ולא מראה שום סימני הישברות וממשיכה לדבר בצורה מזלזלת. מה עושים??

מיכל יקרה, ילדים בגיל המורכב הזה נוהגים להתבלבל ולדבר בצורה לא יפה אל ההורים, מאוד חשוב לא לאפשר זאת ועם זאת השאלה היא באיזה תדירות והאם יש רגעים בהם ניתן לשוחח עם בתכם בצורה נעימה? נראה לי שתגובתכם הייתה קצת מוגזמת(לקחת מחשב וטלוויזיה) וזה נשמע קצת יותר כמו ניסיון של אילוף ולא חינוך. נראה לי חשוב לשוחח עם בתכם במקום רגוע אם אפשר אפילו בבית קפה ולראות מה קורה לה ומה פשר התנהגותה, אולי היא עוברת משבר בבית הספר או במסגרת חברתית? כדאי שהשיחה תיהיה יותר ממקום של להקשיב לה ולראות כיצד אפשר לעזור לה לזכור שגם אתם בני אדם ונפגעים מהתנהגותה החוצפנית וביחד לבנות קודים בהם תוכלו להזכיר לה כשהיא עוברת את הגבול. בהצלחה בתיה

אני גם בן 15 ואמא ואבא שלי עושים לי אותו דבר ואני חושב שעם ההורים שלי היו מתייחסים אלי בכבוד ונותנים לי לעשות מה שאני רוצה אז גם אני יתייחס אליהם בכבוד ואני חושב שהשיטה להוציא את המחשב או את הטלויזיה זה שיטה לא טובה בגלל שאנחנו נעשה הכל בכוונה ואז זה יהיה יותר קשה להורים ולילדה!!!!! תעשי מה שנראה לך...

אסף יקר, אני שמחה על הצטרפותך לפורום. אשמח לשמוע איך לדעתך ההורים צריכים להגיב כשהילדים מדברים להורים בחוצפה? איך אפשר לדעתך לשפר את היחסים בין הורים לילדים כך שלשני הצדדים יהיה נעים יותר ביחד. שוב אשמח לשמוע את דעתך. בברכה בתיה

שלום רב , בתי היא בת 13 , מקובלת וחברתית מאוד. לאחרונה נודע לי ממנה על כך שהיא לא מדברת עם חברותיה הטובות . אלו חברות שאיתן היא גדלה , איתן היא למה יחד ביסודי , כל הזמן ביחד , מבלות ,מדברות המון בטלפון וישנות אחת אצל השניה. כשהן עלו יחד לחטיבה , בתי הכירה עוד חברות חדשות , בתי סיפרה לי שהיא רבה עם אחת (ילדה מנהיגה") מהחברות הוותיקות ופתאום רגע לאחר מכן כולן כל החברות הוותיקות והטובות שלה החליטו לא לדבר איתה ולהחרימה , מאז כולם בלי יוצא מן הכלל לא מדברות איתה . ששאלתי את בתי למה כולן, היא טענה שכל אחת עם סיפור אחר , וגם שלא מוצא חן בעיניהם שהיא התחברה גם לחברות החדשות , היא לא מתלוננת על כך וטוענת שזה לא מפריע לה שהן לא מדברות איתה ושיש לה הרבה חברות והיא לא מוכנה להיות "תקועה " רק איתן ... אבל קשה לי להאמין שזה לא אכפת לה , למרות שהיא אומרת זאת , סך הכל זוהי חברות של המון שנים ואני מאמינה שבתוך תוכה כן אכפת לה , אבל היא לא מוכנה להודות בזה כי היא גאוותנית ... הדבר מאוד מצער אותי , וחשבתי לנסות לדבר עם אחת האמהות ולנסות לגשר בניהם , בלי שהיא תדע , או הבנות ידעו . האם כדאי לי להתערב ? מה כדאי לעשות אם בכלל? תודה מראש אירית

אירית יקרה, יכול להיות שבאמת מצער את בתך ההתנהגות של חברותיה הוותיקות, מה שבטוח שאותך זה מאוד מצער, וכן, לפעמים לנו ההורים, קשה יותר עם נתק חברות בעיקר חברות וותיקות שאנו כבר מכירים את ההורים והחברות מתרחבת גם למשפחות. עם זאת חשבי לרגע, האם באמת הן חברות טובות אם הן מוכנות לוותר על חברות בגלל שבתך החליטה להרחיב את קבוצת החברות? נראה לי שבתך נוהגת כאן בבגרות וחברותיה הוותיקות צריכות ללמוד זאת ממנה. החשוב ביותר שתתני לבתך להתמודד ושלא תתערבי עם כל הרצון הטוב שלך! נראה שבתך מתמודדת וכדאי לסמוך עליה! בהצלחה בתיה

ביתי חכמה, תלמידה טובה, יפה, ספורטאית ועם זאת היא מאוד בודדה. היא הגיעה השנה לחטיבת הביניים ומאחר שגם ביסודי לא הירגישה טוב מבחינה חברתית החלטנו להעביר אותה מהכיתה עםפ חברוןתיה מהיסודי. היא עברה לכיתה חדשה (לאחר תחילת השנה)והתקבלה בשמחה עלי ידי רב הבנות ונקלטה בקבוצת המקובלות. אולם לאחר זמן קצר הרגישה בודדה ולא שייכת. דיברתי עם המורה ועוד לפני שהספקתי לשטוח את הבעיה היא סיפרה לי כמה היא מקסימה וכיצד היא נקלטה יפה. שהיא תלמידה נהדרת ועוד... ואז סיפרתי לה את מצוקתה. היא התפלאה מאוד ועקבה אחריה, לאחר תצפית חזרה ואמרה לי שזה ממש מפתיע אותה כי היא נראית מבוקשת ואהודה. סיפרתי זאת לביתי וזה עודד אותה, אולם היא באמת בודדה. היא אומרת לי שהיא מחזרת אחר הבנות ומנסה לקבוע איתן ולעיתים רחוקות הן מסכימות ורב הפעמים מבריזות.היא הוזמנה למסיבות פיג'מה וןעשתה גם בבית ובקרה בכל זאת בביתן של בנות רבות. נראה שאולי היתה זו התלהבות מהחדשה אבל היא לא ידעה כיצד לבסס את הקשר, למשוך אליה, לסקרן, אני לא יודעת. משהו כנראה לקוי. היא נראית לי בדיכאון. כיצד אני יעולה לעזור לה? היא לא מסכימה שאני אדבר עם המורה, היא גם אומרת שהיא לא אוהבת אותה.

שרון יקרה, מאוד הרשימה אותי המעורבות והרגישות שלך לבתך,זה לא ברור מאליו ומאוד חשוב שקיים! לפעמים ילדים מרגישים לא מקובלים למרות שבמציאות זה נראה אחרת, וזה כנראה מה שקורה כאן. החשוב הוא מה שבתך חווה, והיא חווה דחייה חברתית או קושי ליצור קשרים חברתיים והשאלה היא מדוע בתך נמצאת בחוויה זו? אחד מהקשיים הגדולים בחטיבה מעבר לקושי הלימודי זה הקושי החברתי, בחטיבה יש מפגש של חברים מבתי ספר יסודיים רבים ויש צורך מחדש למצוא את המקום החברתי, מה שהיה ברור עד אז הוא כבר לא ברור יותר, ולילדים מסוימים מעבר זה מקשה עליהם יותר מלאחרים. ראשית צריך סבלנות, וכאן הסבלנות הנדרשת היא לא רק עבור בתך אלא גם עבורך (לפעמים הורים סובלים יותר מהילד עצמו). תעקבי אחר בתך מבלי לשאול שאלות ולהכנס לחרדה, אם בתך הייתה ילדה המתחברת בקלות בעבר, זה רק עיניין של זמן, אם בכל זאת את מרגישה שבתך נכנסת לדיכאון כפי שציינת אז כדאי לפנות לטיפול כדי לעזור לבתך לראות את הדברים בצורה גם אחרת ולראות מה היא יכולה לעשות כדי להרגיש טוב יותר חברתית. בהצלחה בתיה

שלום, בתי הבכורה היא נערה מקסימה, תלמידה מצטיינת, חברה טובה לחברותיה, חכמה ונעימה לסביבה. כל זה נגמר בבית. בבית היא כועסת על כולם (יש לה שני אחים צעירים יותר), לא יכולה לשמוע את הקול של אף אחד מאיתנו, לא עוזרת בשום מטלת בית, לא מסדרת גם את החדר שלה, מתנהגת באגואיסטיות מוגזמת, סגורה חלק גדול מהיום בחדר שלה מול המחשב ( כך היא גם לומדת ועושה שיעורים),כיום היא בחו"ל עם משלחת מביה"ס והיא מתקשרת רק כשהיא צריכה לברר משהו לגבי עצמה, היא לא מתעניינת באף אחד אחר. אני מאוד פגועה ממנה עכשיו. ברור לי שיש לנו צורך בעזרה מקצועית אך כרגע אין באפשרותינו לממן זאת. ההיתי רוצה לקבל טיפ או איזו עצה בסיסית ממה להתחיל. חשוב לי לציין שאני מאוד משתדלת ליצור איתה יחסים טובים אבל היא לא מאפשרת ואני לא מבינה למה. כולם בבית הספר אומרים כמה היא מדהימה ואותי כל הזמן מדהים לגלות כמה היא אוהבת רק ואך ורק את עצמה!!! נא עזרי לי,תודה מראש.

לילי יקרה, ראשית חשוב להזכיר שאגואיסטיות זה חלק בלתי נפרד מלהתבגר, אני יודעת שצרת רבים אינה מצמצמת את צרת הפרט אך בכל זאת חשוב לדעת שבתך אינה אגואיסטית בגלל החינוך שלכם אלא יותר בגלל הגיל שהיא נמצאת בו. הטוב בכך זה שבסוף הם לומדים לראות את האחר, מי יותר מי פחות אך זה עובר. לגבי הטיפ שביקשת, חשוב מאוד לשבת עם בתך ולשוחח איתה על הדברים שמבחינתכם הנם קווים אדומים (לדוג' קללות או אלימות אחרת) . להבהיר לה מה אתם מצפים ממנה וכן מה היא הייתה רוצה שיהיה אחרת, כלומר לפתוח איתה ערוצי תקשורת כשהמטרה היא מחד להזכיר לה שאתם ההורים ויש לכם גבולות שעליה לכבד ומאידך לבדוק מה קורה לה ואיך אתם יכולים לעזור כדי שבבית תוכל להוציא גם חלק מאותם החלקים היפים שלה הבאים לידי ביטוי כה יפה במסגרות השונות. לגבי טיפול, בכל עיר או ישוב יש בדרך כלל מרכז לטיפול משפחתי, מרכזים אלה הנם מסובסדים וכדאי להעזר בהם בעת הצורך. בהצלחה בתיה

שלום אני אמא לילדים מתבגרים , ויש לי שני בעיות ואני לא יודעת איך להתמודד איתן. אנחנו גרים בבית קטן, ויש לנו אוטו ישן, כל הזמן שאני לוקחת את בתי(בת 13) באוטו והיא רואה חברות היא מתכופפת ושאני שואלת אותה , למה ? היא אומרת שהיא מתביישת באוטו שלנו , ולא רוצה שיראו אותה , העניין מעיק עלי מאוד, ומאוד עצוב לי שהיא מתביישת. גם בני בן ה-16 לא מביא חברים הביתה , וזה מכיוון שהוא מתבייש שהחדר שלו קטן , ואין לו מקום לשבת עם חברים שם, ובסלון, הוא לא מרגיש בנוח , כי כולנו בבית , ויש אחות קטנה שמרעישה ומשתוללת והוא מתבייש מהמצב . לא יודעת מה לעשות , לא טוב לי עם זה. הבעיה השניה , זה בתי(בת13) , שהיא כועסת ועצבנית היא מסוגלת לומר לי מילים קשות הכוללות גם קללות כגון: כלבה ומטומטמת , שתישרפי , תמותי ,נתתי לה כמה פעמים עונש , סטירה , והראתי לה שאני כועסת , והיא טוענת שהיא לא שולטת בעצמה שהיא עצבנית , זה תירוץ שלא מקובל עלי , והסברתי לה שכך לא מדברים להורים אבל זה לא ממש עוזר , המצב חוזר לקדמותו כל פעם מחדש , מה לעשות? איך להתנהג?

רונה שלום, הרבה פעמים ילדים שמים על חפצים את מה שהם מרגישים כלפי האנשים, זה מרגיש יותר בטוח. נראה לי שילדייך כרגע מרגישים פחות נוח במשפחה ומביעים זאת דרך הבושה מהאוטו או החדר, בתך בתקופות של כעס מצליחה להביע זאת גם כלפייך אך בצורה שאינה מקדמת אלא רק מביאה ליותר כעס ובושה. נראה לי שזה הזמן לפנות לעזרה חיצונית(טיפול משפחתי) כך שכל חברי המשפחה יוכלו בביטחה להביע את הרגשתם ללא צורך להסתתר מאחורי חפצים או לחכות לזעם שיתפרץ החוצה. בהצלחה בתיה

בני בן 12 ופתאום הוא כמעט הפסיק לאכול, הוא טוען שזה לא בגלל מישהו שאמר לו שהוא שמן (והוא בכלל כה רזה) עשיתי לו את כל בדיקות הדם האפשריות והכל יצא תקין שאלותיי הן : 1. האם הפרעת אכילה קשור גם לגיל ההתבגרות?וכיצד נוהגים. 2..קראתי הרבה מאמרים ונתנו המון גוגמאות של הילד המתבגר ,וכיצד לא להגיב לילד אך כן להגיב לא מצאתי , מה לומא למשל אם הוא מבולגן ורוצה להיות כל היום במיטה. לגבי האכילה אני מאוד מודאגת , אודה לך על תשובתך

שלום לך אסתר, בגיל ההתבגרות אנו רואים הרבה פעמים שינוי בדרכי האכילה, בעיקר יש הרבה מאוד אכילה, בגלל הצמיחה בני העשרה מסתובבים רבות סביב המקרר. כאן את מתארת יותר התנהגות של המנעות מאוכל , ומהדאגה שלך אני מבינה שאולי מדובר על תחילה של הפרעת אכילה, כמו כן לא ברור לי לגבי חוסר רצון לקום מהמיטה? למה את מתכוונת? האם בנך מבלה שעות רבות במיטה ונמנע מפעילויות חברתיות, לימודיות? אם זה המצב אני מאוד ממליצה לפנות להוועצות אצל גורם טיפולי המתמחה בגיל ההתבגרות. בהצלחה בתיה

בוקר טוב, ברצוני לדעת אילו השלכות לעתיד עלולות להיות (אם בכלל) לקביעת אחוזי נכות נפשית לקטין למשל- בגיוס לצה"ל, בהוצאת רישיון נהיגה, בקבלה למוסד להשכלה גבוהה, האם המוסדות האלה בכלל יידעו על הנכות הנפשית אם לא אומר להם זאת בעצמי? תודה מראש, אבישי.

שלום לך אבישי, אני ממליצה לך לפנות לביטוח לאומי ולברר אצלם את מידת ההשפעה על המוסדות שתארת, מהידוע לי במידה ואתה מוכר כנכה נפשית על ידי הביטוח הלאומי, המוסדות הרשמיים קרי צהל ומשרד התחבורה יידעו זאת על ידי הקלדת מס ת.ז. שלך. וסיבת הנכות היא שתקבע את מידת ההשפעה על מוסדות אלו. לגבי המוסד להשכלה גבוהה לא אמור להיות מושפע מכך. בכל אופן שוב, אם אתה מוכר על ידי הביטוח לאומי ומקבל אחוזי נכות, המוסדות יידעו זאת ללא צורך בהודעתך על כך.שוב, אני מאוד ממליצה לפנות לביטוח לאומי על מנת לקבל תשובה מהימנה יותר. בהצלחה בתיה

בני בן 14 ומאז שעלה לחטיבה חדשה יש לציין שגם עברנו דירה הילד ירד בלימודים וכן התחיל לשקר מה עושים?

שלום רותם, המעבר מיסודי לחטיבה אינו מעבר קל, טמון שם הרבה מתח סביב מציאת המקום החברתי מחדש(ביסודי הכל היה ברור יותר), צריכים להתמודד עם מקצועות חדשים ועם הרבה מורים חדשים, מבנה חדש, בקיצור שינויים אלה (מבלי להוסיף את השינוי שבנך עבר במעבר דירה), מביאים הרבה פעמים לירידה ברמת הלימודים של הילד. כך שנושא ירידה בלימודים הוא לא מאפיין רק את בנך, עם זאת חשוב לראות אם מדובר בפער לימודים (כתוצאה משינוי בית ספר) או בירידה בגלל המעבר בין יסודי לחטיבה, ירידה שכפי שציינתי היא טבעית ובדרך כלל מתגברים על כך עד סוף השנה..בנושא השקרים השאלה היא מדוע בנך צריך לשקר לכם? מה לדעתו יקרה אם יספר את האמת? מה קורה איתו? איך הוא השתלב בבית הספר החדש?. כדאי לשוחח איתו ולבדוק איך הוא מרגיש במסגרת החדשה, מדוע יש לו צורך בשקרים? להגיד לו כמה השקרים מטרידים אתכם וכמה חשוב לכם לשמור איתו על ערוצי תקשורת פתוחים וכנים. כמו כן חשוב להתייעץ עם המורה והיועץ של בית הספר כדי לראות איך לעזור לבנכם לחזור לעצמו ולקשר איתכם ללא צורך בשקרים. בהצלחה בתיה

שלום רב שמי קרן אמא שמודאגת יש לי ילדה מקסימה כבת שלוש יש לה בעיה של התנהגות והקשבה היא מפונקת מאוד לא מצייתת להוראות ולא תמיד מקשיבה סקרנית אוהבת לנסות דברים אסורים ובוחנת אותנו כהורים כל הזמן יש לציין שהילדה חכמה ופקחית ברמות גבוהות יכולת גבוה עצמאית מלאה ביטחון הייתי רוצה שיתנו לנו כמה כלים איך להתמודד עם בעיה זו או אפילו איזה כתבה או אתר כלים להתמודדות בבית איך אני צריכה להתנהג זו ילדה ראשונה ויחידה כרגע

לי ולאישתי יש בעיה שאיננו יודעים איך להתמודד איתה, הבן שלנו (בר) בן 2.7 מסרב ללכת לישון למרות הפצרות חוזרות ונשנות מצידנו. עד כה שום דבר לא עזר, הילד צורח, קם בלי רשות, בוכה, ומוצא מאות תירוצים לא ללכת לישון (רעב, צמא, יש לו פיפי, קקי וכו...). ה"מלחמות" מסתיימות רק כשהילד מגיע לאפיסת כוחות ואז גם אנחנו כבר מותשים וזה קורה בין השעות 10 ל11 בלילה. הילד בקושי ישן צהריים ומתעורר נורא מוקדם בבוקר, מה שמשאיר אותו (ואותנו) עם מעט מאד שעות שינה. בנוסף לבעיית השינה, לאחרונה גילינו שהילד פיתח תחביב לאכילה ובכל פעם שאין לו עיסוק, הוא מבקש לאכול או לוקח לבד מהמקרר. אשמח אם מישהו יוכל ליעץ לנו, מה עלינו לעשות? תודה רבה, שי גביזון

שלום שי, מתוך ניסיון, ומשיחות שאני מנהל עם הרבה הורים אחרים, נראה לי שאחת התשובות היא באמת להגיע לשעת השינה לאחר פעילות אחה"צ מלאה- אם זה משחקים עם ילדים בחוץ, ג'ימבורי וכל מיני מוציאי- מרץ למיניהם. נשמע לי שאתה אומר משהו גם לגבי המשמעת שלו- הוא כל הזמן בוחן אתכם. אני נוטה להכניס את הבת שלי למיטה, אולי לשבת איתה קצת, אך לא נענה לכל מיני תואנות לצאת מהמיטה. הם, הילדים, יודעים לנגן לנו על המצפון "אבל אני רעבה", ואני לא אמנע ממנה כמובן לאכול, אך אם תזבור שזו מניפולציה, יכול להיות שיהיה לך יותר קל להציב את הגבול הזה. אתר האינטרנט שלי www.2direct.co.il

שלום אחותי בת 18 תולשת את שיערות ראשה לאחרונה זה הגיעה למצב של קרחות בראש מה ניתן לעשות? למי ניתן לפנות בנושא? תודה יעל

יעל יקרה, תלישת שעירות היא בדרך כלל תגובה למתח נפשי. כדאי לפנות בהקדם לטיפול רגשי כדי לעזור לאחותך להתמודד עם המתח בצורה טובה יותר. בהצלחה בתיה

לבתי יש בעיות בלימודים היא מרגישה שהיא בתחתית והיא מתןסכלת מאוד נעדרת מהלימודים כל פעם שיש מבחן באמתלות שונות פעם כאב ראש כאב בטן שילשולים היא לא מגיעה לבית הספר את כל התיסכולים שלה היא מפילה עלי צעקות חבטות קללות בעלי נעדר מהבית עובד עד מאוחר אני מנסה לעזור להביא לה מורים פרטים והיא לא רוצה והיא בכלל לא רוצה לשמוע אותי אני שק החבטות שלה אני והיא מתוסכלות ולא מתקשרות בבקשה תיעצי לי מה לעשות

ליליאן יקרה, חוסר הצלחה בלימודים בהחלט יכולה להיות מאוד מתסכלת, בעיקר אם לילד/ה חשוב לו להצליח (אני לא מכירה ילד שנעים לו להרגיש נכשל גם אם הוא טוען שלא אכפת לו להכשל). במקרה שאת מתארת בתך מאוד מתוסכלת אך אינה מאמינה בעצמה שיכולה להצליח, גם בעזרת מורים פרטיים. מה מורייה בבית הספר טוענים? האם בתך עברה אבחון כלשהו היכול לעזור להבין את מהות הקשיים? כדאי לפנות ליועצת של בית הספר ולבקש את התערבותה לברור מהות הקושי של בתך. במקביל הייתי נעזרת ביועצת כדי לפנות יחד עם בתך לטיפול רגשי במטרה להתמודד עם חוסר האמון שיש לה כיום בעצמה ובמציאת דרכים מועילות יותר להתמודד עם התסכול. בהצלחה בתיה

בתי בת 13.5. עברה בית ספר, לומדת בכיתה מקדמת, ולאחרונה התחילה להתחצף, לקלל ולשקר במצח נחושה, לא יודעת למי לפנות? ואיך לטפל בדבר.

מיקי יקר/ה, ערנותך מאוד חשובה ביכולת להחזיר את ערוצי התקשורת ביניכם לטובה יותר, לכן הייתי ממליצה על לדבר איתה, לברר מה קורה לה ומדוע יש לה צורך בלשקר, מה יקרה לדעתה אם תספר את האמת? מעברים הם דבר קשה, קשה עוד יותר זה המעבר מכתה רגילה לכתה מקדמת, איך בתכם מרגישה עם מעבר זה והאם נעשה לה את ההכנה הנכונה למעבר זה? חשוב לבדוק איך היא השתלבה עם המעבר בבית הספר(לבקש לדבר עם המורה והיועצת). לראות האם הם רואים שם קשיים מסוימים ואיך בית הספר מתארגן להושיט לה עזרה ולהקל עליה את המעבר. במקביל כדאי לפנות לטיפול משפחתי כדי כבר ללמוד ערוצי תקשורת פתוחים לפני שהשקרים והחוצפה יתבססו בתקשורת ביניכם. בהצלחה בתיה

זה מפחיד אותי.כל עניין גיל ההתבגרות הזה. בתי היא בת 13 ואני מפחדת לדבר איתה ....ואני בכלל מפחדת להיות לידה. כי כשאני לידה היא מתחילה "להתחרפן",לצעוק,ולהרוס רת הבית.אז מה שאני עושה זה,אני שולחת אותה לישון אצל חברה. היא בקושי בבית,בערך פעם ב3 ימים. מה לעשות? כיצד להרחיק אותה ממני???

אתי יקרה, אני שואלת מה מפחיד אותך בבתך? ומדוע דווקא להרחיק אותה ולא לעבוד על הקרבה ביניכן? אני מבינה מהכתוב שהתנהגותה של בתך מאוד מלחיצה אותך וזה באמת מאוד מפחיד להיות ליד אדם (ובעיקר אם אותו אדם הוא בתך) כשהוא מתפרץ ושובר דברים, אך עדיין חשוב לזכור שבתך היא רק בת 13 ומאוד זקוקה לאמא מחבקת ומגוננת עליה ובמקביל לאמא הנמצאת שם גם כאשר בתך מתפרקת והורסת דברים. אני מאוד ממליצה לפנות לטיפול משפחתי עם מטפל המתמחה בעבודה עם מתבגרים, כדי שתוכלו כמשפחה ללמוד לתקשר בלי צורך בצעקות ובלי התרחקות. במידה וקשה לאסוף את המשפחה לטיפול אז כדאי שאת ובן זוגך, תפנו לטיפול כדי לקבל הדרכה איך לקרב את בתך ולהיות שם ברגעיה הקשים במקום לשלוח אותה לחברות. בהצלחה בתיה

שלום לך בתיה, אני מודה לך מאוד על תגובתך.... בעקבות התגובה ששלחת לי, שוחחתי עם הבת, והסברתי לה, שאני מוכנה אפילו להוריד קצת פרופיל, לשנות את הקו המחשבה שלי, ולא "להיות שוטרת יותר מדי" כפי שהיא טוענת. אתן לה אמון מלא רק שלא תאבד את הראש ותדע עם היא מסתובבת.... וכמובן ביקשתי שלא תספר לי את כל הפרטים --אלה רק לעדכן אותי ברמה בסיסית {אפילו שהיא בת--19} היכן היא נמצאת בלילות? אמרתי לה שהיא צריכה לדעת שהיא חשובה להוריה שבסך הכל דואגים לה. זוהי בעצם השיחה שנוצרה... מה דעתך על כך? ורציתי עוד לשאול, איך את רואה את העניין שבלילה הילדה יוצאת לבלות {לילה אחר לילה} ובמשך היום היא ישנה כמעט עד 3-4 .האם זה נראה נורמלי? ומה אני אמורה לעשות כשאני רואה את זה? כשאני מנסה להסביר לה שכדאי לה לסדר את השעות כמו שצריך, היא מתחילה לצעוק עלי ולאיים שהיא תשקר לי., תברח,. ועוד..{היא מסוגלת להתחצף המון}. האם אני צריכה להתעלם מכך ולתת לזמן לעשות את שלו?, אולי רק החיים ילמדו אותה ולא אני והסברים שלי...? בעוד חודש היא מתגייסת.... אולי הצבא יחזיר יסדר את השעות? שהיום יהיה --יום, והלילה----לילה....מה דעתך? תודה על אוזן קשבת בברכה מלי

מלי יקרה, אני שמחה על השיחה שהצלחתם לעשות עם בתכם, מהכתוב משתמע שאת קצת יותר רגועה, זה נכון? לא ברור לי עדיין אם מערכת היחסים המתוחה ביניכם החלה רק בתקופה מסוימת או מאפיינת את מערכת היחסים שלכם מזה מספר שנים, וממתי? לגבי שאלתך על זמני השינה והבילוי, אנו מכירים את שינוי שעות פעילות ושינה של המתבגרים זה די נורמטיבי השאלה אם זה מה שבאמת מדאיג אותך או מדאיג אותך מה בתך עושה בבילויים אלה ועם מי היא מסתובבת בלילות הארוכים? האם בתך יודעת לאן היא מתגייסת? איך היא מרגישה לגבי הגיוס? שוב אני מזמינה אתכם לבדוק עם איש מקצוע ולהתייעץ איתו על איך לפתוח מחדש את ערוצי התקשורת והאמון שלכם עם בתכם לפני יציאתה לגיוס, נראה לי חשוב ביותר שתוכלו לשוחח על איך ומה בתכם ואתם מרגישים עם הגיוס הקרב. בהצלחה בתיה

שלום בתיה, אני כנראה צריכה דחוף עזרה, יש לי בת שכל החיים מורדת.. היא בת 19 בפברואר היא מתגייסת. נעלמת מהבית ליומיים שלושה, לא מוכנה לענות לטפונים להודעות בנייד. היא כועסת כל הזמן. כשתפסנו אותה על שקרים, היא עוד יותר כועסת {היא אמרה שהולכת לעבוד בסנוקר, אך למעשה ,כשהתקשרתי לשם, אמרו לי שהיא לא אמורה היום לעבוד.} מרוב כעס זרקה לנו מפתחות של הרכב והלכה ברגל, בגשם.... לא יודעת לאן, כל הלילה דאגתי לה ,ניסיתי להיתקשר ,אך היא נתקה את הנייד שלה, רק אתמול בערב חזרה הביתה, אכלה, התרחצה, וכו' {מבלי לדבר עמנו} ושוב הלכה בלילה, לא יודעת לאן, ולא יודעת עם מי... שוב כל הלילה היא לא הייתה, וכך כל הזמן: בלילות היא יוצאת לבילוי, ובבקרים היא ישנה עד -3 בערך, עכשיו היא עושה זאת במקום אחר, בעוד 3 ימים יש לה מבחן פסיכומטרי, {שלמנו עליו די הרבה כסף, כהיא ביקשה זאת, ובאנו לקראת} אך כעת היא בכלל לא לומדת למבחן, לא מגיעה ל"מרטון" שלפני מבחן. בקיצור מצפצפת על הכסף ששלמנו בשבילה. קוראת לנו ש{לי ולבעלי: "מטורפים" ועושה מה שבאה לה, {לחדר שלה איאפשר להיכנס--זוועת עולם} בקיצור, אני רואה הדדרדרות עוד יותר קשה בהתהגותה.... מה אני אמורה לעשות??? בכל זאת--אני אימא דואגת... לא ישנה לילות, ומרוב לחץ ,וספקות לב, התחלתי להרגיש רע, כל יום אני רא מתאפקת כדי לא לבכות,,,, אבל החיים נמשכים, וצריך כוח לתפקד ולנהל את החיים כפי שצריך..... מה עושים?? אני מרגישה שאני במצוקה וחסרת אונים.... אני מחכה לתשובה, אולי היא קצת תחזק אותי... העיקר שיהיה לי כוח להמשיך להיות ולתפקד.... תודה מלי

מלי יקרה, האם התנהגות בתך (כפי שאת מתארת כאן) מאפיינת את מערכת היחסים הקבועה שלכם או שזו התנהגות חדשה?אם היא חדשה, האם אתם יכולים לאבחן ממתי התנהגות זו קיימת? האם קרה משהו מסויים שמאז בתכם מתנהגת כך? אין ספק שזו התנהגות מדאיגה ושחשוב לבדוק מה קורה לבתכם. אני מבינה שבתכם אינה מגיבה לפניות שלכם בנייד, האם אתם יודעים היכן היא ישנה? האם אתם מכירים את החברים שבתכם יוצאת איתם? אני מציעה לנסות לשוחח עם החברים שלה לבדוק אם הם יודעים מה קורה איתה, ודרכם להעביר לה מסר שאתם דואגים לה ולא מוותרים עליה, במקביל אפשר להשאיר לה מכתב המפרט את הדאגה שלכם. יכול להיות שמשהו מטריד אותה, גם הגיוס הקרב לא בדיוק מרגיע (אולי?), בכל מקרה חשוב שבתכם מחד תדע שאתם דואגים ולא מוותרים עליה ומאידך שיש התנהגויות שאינן מקובלות עליכם, למרות שהיא בת 19 עדיין היא חיה בבית ולכן היא צריכה לעדכן אתכם מה קורה איתה ברמה הבסיסית. אם דברים אלה לא עוזרים כדאי להזמין את בתכם לברר ולהסדיר את העינינים בעזרת איש מקצוע, גם אם בתכם לא תסכים להצטרף, לא לוותר ולפנות לאיש מקצוע עבורכם כדי שתוכלו לקבל כלים איך לנהוג. בהצלחה בתיה

בשאני גומר יצא לי חומר מהפין דביק ואין אני מפסיק אותו כי זה יוצה 10 דקות או יותר ??? מה לעסות

לRVD, מצטערת אני מבינה שהנך מודאג, תתיעץ עם רופא מטפל, בהצלחה בתיה

שלום הבן שלי חייל, יצא שנה וחצי עם חברתו. הם מאוד אהבו אחד את השני , אבל כנראה שיש דברים שלא מצאו חן בעיניה לגבי הקשר(כמו זה שהוא הרבה פעמים משאיר אותה בבית ויוצא עם חברים) והיא החליטה להפרד ממנו. הוא מאוד אוהב אותה ומרגיש אשם בפרידה. הוא מסתגר, לא מדבר איתנו על זה ובקושי עונה לטלפונים של החברים שלו. הוא חייל, מחר הוא צריך לחזור לבסיס שלו ואני מאוד לא רגועה לגבי מצבו הנפשי(הכל קרה בסוף שבוע זה) זה נכון שגם לדעתי הוא עשה הרבה טעויות איתה ולא הקדיש לה מספיק זמן ותשומת לב. אבל עכשיו כואב לי מאוד לראות אותו כך איך אפשר לעזור לו? תודה על תשובה מהירה

חלי שלום, מצטערת שעונה רק עכשיו, מה שלום בנך? פרידה מחבר/ה בכל גיל אך בעיקר בגיל ההתבגרות(בנך עדיין שם)אינו פשוט, עם זאת יתרון של פרידה בגיל ההתבגרות היא היכולת לחזור לאותה חברות במהירות יחסית.(הפרידות לפעמים הן למספר ימים ) את צודקת בדאגה שלך אל בנך, בעיקר אם הוא מסתגר מחברים, השאלה כמה זמן נמשכת ההסתגרות. לפעמים כשמרגישים אשמה על פרידה ובכלל יש צורך בקצת הסתגרות כדי לעשות חשבון נפש על מה שהיה ומה שיהיה, אם את מרגישה שהזמן עובר ובנך ממשיך בהתנתקות מחברים ומכם כדאי לבדוק אפשרות לבקש עזרה מקצועית. בהצלחה בתיה

כיצד עליי לנהוג מול בני בן ה-11 שהחל את תהליך ההתבגרות?? האם להמשיך ולהכנס בצורה חופשית לחדר הרחצה?? האם הדבר יכול לגרום לבעיות התנהגותיות בעתיד?? ברצוני לציין כי בני אינו חש בושה ממני ...אודה על תגובתכם

דבי יקרה, התשובה לשאלתך היא מאוד אישית, אם בנך אינו מרגיש בושה או אי נוחות אז כנראה אין בעיה (או יכול להיות שבנך אינו מרגיש נוח להגיד לך שזה מפריע לו) מצד שני אם לך מתחילות להיות שאלות לגבי נושא זה אז כנראה שאת צריכה היום לאפשר לו יותר פרטיות.שוב כל הנושא של ערום הוא מאוד אישי וכל משפחה נוהגת אחרת. יש ילדים שבגיל חמש לא יתפשטו ליד ההורים וילדים שבגיל 15 לא יפריע להם להיות חצי ערומים ליד ההורים, וגם ההפך יש הורים שאינם מתפשטים ליד ילדים צעירים והורים שלא מפריע להם לתפשט ליד ילדים בוגרים. חשבי על כך,ואולי כדאי לשאול את בנך איך הוא מרגיש? בהצלחה בתיה

שלום יש לי בעיה ביתי בכיתב ג והיא יותר מדי פרפקציוניסטית כל דבר מפריעה לה כתיבה לא ישרה מחברת שלא ישרה על השולחן כיסא קצת עקום אם היא לא ישבה ישר היא מוחקת את כל מה שרשמה סדר המחברות והספרים בתיק מאוד חשוב אם אני נוגעת לה במגרה היא מרגישה גם בבוקר כשאני עושה לה קוקו כל שערה חייבת להיות במקומה אפילו את מספר הסיבובים בקוקיה היא סופרת אם לא עשיתי כמו שהיא רגילה היא מורידה ורוצה לעשות חדש ניקיון הגוף מאוד חשוב לאחר שתן היא חייבת להתקלח אם אין מגבונים היא לא מוכנה לכנס לשירותים לעשות צואה כל דבר מפריעה לה שהוא לא בדיוק כמו שרצה מה עושים לאן אני פונה לעזרה

לאמא מודאגת שלום, זה נשמע שבתך מפתחת התנהגות מאוד אובססיבית, היכולה לנבוע מחרדה, השאלה שלי היא ממתי היא כל כך אובססיבית סביב הניקיון ושאר הדברים שתארת? האם זה קרה לאחרונה? חשוב שתנסי לבדוק ממתי זה. מה קורה בבית הספר איך היא מתמודדת עם שינויים, שרותים בבית הספר, כתיבה בכיתה? מה מדווחים המורים? מה קורה מבחינה חברתית? חשוב מאוד לפנות בהקדם לעזרה כדי לעזור לבתך להתמודד עם ההתנהגות שמשפיעה מאוד עליה ועל כל המשפחה. הפנייה יכולה להיות דרך בית הספר לשרות הפסיכולוגי לאבחון וטיפול או לטיפול באופן פרטי אצל מטפלת העובדת עם ילדים ועם בעיות חרדה. בהצלחה בתיה

כך זה התחיל גם עם הבת שלנו שהיא היום בת 13 ואובחנה כבעלת ocd . כדאי לך ללכת לאבחון פסיכולוגי עם הילדה. לא להיבהל - ככל שמאבחנים הבעיה בתחילתה ניתן להיפטר ממנה .

היי בתיה יש לי ילדה בת 8 וחצי ביתי כל הזמן מדברת איתי עם זה שהיא אוהבת להסתכל על בחורות על ציצי ואפילו היום אמרה לי שהיא היתה רוצה להתחבק עם חברתי במיטה ולראות לה את הציצי שלה מה אני עושה איך אני אמורה להתייחס לדברים שלה שמאוד מדאיגים אותי היא ילדה מאוד חברותי ואני בבעיה כי אני לא יודעת אם להגיד לה שזה בסדר שהיא חושבת כך או אני צריכה להגיד לה שזה לא משהו נורמלי היות וכל הזמן אומרים לי לא להתייחס ולא להגיד שאסור כי זה גורם לרצות יותר מה אני עושה אני בחרדות וזה משפיעה עליי מאוד

אתי שלום, זו באמת בקשה שלא כל כך מתאימה לגיל ובכלל. השאלה היא האם בתך נחשפה לסרטים או שיחות או אירועים שאינן מתאימים לגילה? ממתי היא פונה אלייך בבקשה זו? שווה לשוחח איתה (ללא חרדות), על מדוע זה מעניין אותה, ממתי היא שמה לב שזה מעניין אותה.ועל החשיבות שלכל אחד הגוף שלו ולאף אחד אין רשות לראות או לגעת במקומות האינטימיים שלנו. מה קורה איתה בבית הספר? האם חל שינוי בהתנהגותה הלימודית, חברתית, רגשית? כדאי לשוחח עם הצוות בבית הספר ולהיות יותר ערניים במה קורה עם בתך בשעות אחר הצהריים. שוב יכול להיות שהיא נחשפת לדברים שאינם מתאימים לגילה. בהצלחה בתיה

בתיה שלום אני ילדה בת 15 והשנה התחלתי את כיתה י' בחטיבה העליונה. גם השנה וגם בכל שנות חטיבת הביניים לא היו לי חברות שלא לדבר על חברים. אני הייתי ועדיין בכיתה שמגבירה בלימודים את מתמטיקה אנגלית ועוד כמה מקצועות. אף פעם אני לא הצלחתי להתחבר לילדים בכיתה. בגלל שחשבתי שהבעיה בי שיניתי את עצמי בתקווה שאני אמצא לי חברות בכיתה אבל כמה שניסיתי ואולי מצאתי כמה עדיין אני לא באותו ראש ואני ממש לא מצליחה להסכים עם הבנות. השנה אני עדיין באותה הכיתה, ואני מבינה שלילדות בכיתה שלי בקושי יש אינטיליגנציה ריגשית. אני אולי יהירה ואני מכלילה מדיי אבל אני מדברת על זה שבגלל שכל העיסוקים שלהם זה לימודים ועל זה ועל המורים בבית הספר הם מדברים כל היום ומשיגים כל הזמן רק את הציון 100 ואם זה תשעים ומשהו זה בכי ענקי והתחנפות למורים אדירה, והם מדברים בחוצפה אדירה לעמים אחד לשני וגם אליי. אני לא יכולה יותר זה ממש לא מתאים לי אבל אני ממש ממש פוחדת לעבור כיתה והמשפחה שלי לוחצת עליי מכיתה ו' אני לא זוכרת בכלל איך זה לדבר על דברים רגילים ואיך הילדים שבכיתות האחרות לא יחשבו שאני מוזרה שמדברת רק על הלימודים למרות שזה באמת לא מעניין אותי אבל אני רגילה כבר ואני לא יודעת כבר איך מתנהגים, עם כל הבנים ועם הילדות שחברות של הבנים בחוץ. מה שאני מעדיפה זה לעבור כבר את 3 השנים שנשארו ולהתחיל לעבוד על האופי שלי, מה שאני רוצה לשפר בו ואולי למצוא חברים חדשים מאחרי הבית ספר. למרות שאף אחד לא מבטיח לי שאני אצליח להגיע עד אז!! אני נורא נורא מבולבלת בבקשה תעזרי לי

ט' יקרה, אני שמחה על פנייתך לפורום, ממה שכתבת ניכר שיש לך אינטליגנציה רגשית והרבה מודעות למצבך ורגשותייך. זה לא ברור מאליו ולכן חשוב שתעריכי זאת. לגבי פנייתך לא ברור לי במה היית רוצה את עזרתי? אני שומעת שמאוד קשה לך למצוא חברה בכיתתך ובעיקר היות והכיתה מאוד השגית והתלמידים עסוקים רק בלימודים. מה קורה עם חוגים? תנועת נוער? האם את משתתפת בפעילויות חברתיות מחוץ לבית הספר? האם קושי חברתי זה היה תמיד או החל עם כניסתך לחטיבה? אשמח אם תעני על שאלות ויחד ננסה להבין מה קורה לך. בהצלחה בתיה

בתיב שלום בתי בת 15 תלמידה כיתה ט' בכיתת אומץ דורשים ממני לעשות לה אבחון ע"י פסיכולוג ואני לא מעוניינת גם עברנו בכיתות קודמות אבחונים כאלה ואחרים היא ילדה מאוד שמחה ומאוד חברתית יש לה אינטלגנציה ויכולות מדהימים באומנות רק בלימודים היא חלשה עכשיו הגיע הזמן לבחון אותה האם היא תעבור לכיתה י' והם רוצים לעשות רבחון אני יודעת שהתשובה שלהם תהיה שהיא לא מתאימה למסגרת חינוכית אלא להעביר אותה לביה"ס מקצועי אני מתנגדת בכל תוקף אני מעדיפה שהיא תשב בכיסא תקבל ממני ומהסביבה הקרובה עזרה יותר אינטנסיבית אבל שתישאר במסגרת תיכון רגיל שאלתי היא: האם אני עוברת על החוק בכך שאני לא מוכנה שבתי תבצע את הבדיקה הפסיכולוגית ? מהם החוקים בסוגיה זו ? והאם אני יכולה לדרוש את עמדתי כפי שציינתי בפניתי זו? תודה עינת

עינת יקרה, משאלתך אני מבינה שאת חושדת ופוחדת שבית הספר ישתמש בתוצאות של האבחון כדי להוציא את בתך מהמסגרת שלה כיום. נראה לי חשוב ביותר שתשוחחי בפתיחות על כך עם יועצת בית הספר ותבררי מדוע אבחון זה חשוב. באופן כללי מסגרת לא יכולה לחייב לעשות אבחון הם רק יכולים להמליץ על אבחון. עם זאת חשוב לדעת מתי היא אובחנה, במידה ובתך עשתה אבחון בתחילת החטיבה אין סיבה לערוך אבחון נוסף, אם האבחון נעשה בשנות בית ספר יסודי, אז כדאי לאבחן כי תוצאות האבחון יכולות לעזור להחליט איך לעזור לבתך.מהניסיון שלי אני יכולה להגיד שבתי ספר מעונינים לעזור לתלמיד בעיקר אם מדובר בתלמיד חיובי(ללא בעיות התנהגות) שרק מתקשה בלימודים, לכן שוב אני אישית חושבת שאבחון כול לעזור וחשוב שתשוחחי בפתיחות עם היועצת כדי לברר מה מטרת האבחון. בהצלחה בתיה

הבת שלי בת 13 סובלת מדימוי עצמי מאד נמוך. יש לה קשיים להשתלב בבית הספר מבחינה חברתית והיא מרגישה שם דחויה. נראה לי שהיה מאד עוזר לה לקבל סיוע פסיכולוגי, אבל היא מסרבת. לפני כמה שנים היא היתה כמה חודשים בטיפול שהסתיים ביוזמתה ומאז היא שוללת לגמרי את האופציה הזאת. מה עושים?

דנה יקרה, תופעת התנגדות לקבל עזרה על ידי איש מקצוע בגיל ההתבגרות זו תופעה מוכרת. אני ממליצה להורים שמרגישים שילדם במצוקה אך אינו מוכן להעזר, לפנות בעצמם לטיפול משפחתי, במקרה זה בדרך כלל הנער/ה מגיעים גם לטיפול משום שאינם רוצים "שידברו עליו/ה" שלא בנוכחותו/ה. אפשרות אחרת היא לפנות כזוג לטיפול כדי לקבל הדרכה איך לעזור לילד/ה שבמצוקה. כמובן שכל זה במידה וקיימתם שיחה ברורה עם בתכם בנושא והיא מאוד מתנגדת לקבלת עזרה לבד. בהצלחה בתיה

שלום. אני אמא לילדה בת 10.5 בתי מאוד רזה אך התחילה להתפתח יחסית מוקדם. התחילו ניצני חזה ושיער ערווה. אין עדיין בבית שחי. היום היא הראתה לי מן כתם חום בתחתונים. זה נראה כמו סוף של מחזור אצלנו. היא נלחצה ולא ידעה מה זה. האם זה התחלה של מחזור? אני קיבלתי מחזור בגיל 14. אני יודעת שהגיל יורד אבל עדיין זה מאוד מוקדם. האם יתכן? תודה מראש

שלום לך ליאת, אינני יכולה לעזור בנושא זה, אני ממליצה לפנות לרופא משפחה ולהתייעץ איתו על כך. בהצלחה, בתיה

בני בן ה16 חווה את גיל ההתבגרות במלוא עוצמתו כבר כשנתיים (מתישות). הוא בטיפול כשנה וחצי אצל עובדת סוציאלית (ללא תארים ,לפחות על הקבלה רשום רק שמה). הוא מאוד אוהב ללכת אליה , ומצבו הנפשי אכן השתפר מאז הוא אצלה, וגם המצב בבית. אך בביה"ס הוא מתדרדר התנהגותית והוא רגע לפני שזורקים אותו (ילד מחונן עם לקויות למידה ובעיות קשב ). בביה"ס המליצו על טיפול פסיכולוגי על מנת שהילד יבין שהתנהגותו הליצנית שכנראה כבר לא בשליטתו גורמת לו נזק. השאלה שלי היא האם עובדת סוציאלית יכולה לעזור לו במצב זה או שיש צורך בפסיכולוג קליני.

לשלי שלום, תואר המטפלת אינו הדבר הקובע מבחינת היכולת לעזור למטופל, החשוב יותר הוא הכימיה והיכולת של המטפלת לעזור לבנך. בנך בטיפול שנה וחצי ולפי טענתך אכן בנך השתפר מבחינה התנהגותית בבית והיותר חשוב יש לו כנראה אמון במטפלת שכן אוהב ללכת אליה. השאלה היא מדוע עדיין אין שינוי התנהגות בבית הספר ועוד ישנה התדרדרות.מה קורה בבית הספר ואיך אפשר להעזר בטיפול על מנת לעזור לבנך להשתלב במסגרת הלימודית. שאלה זו לדעתי עליכם להפנות לבנך ולבקש שיחה משותפת עם המטפלת, ישנה אפשרות כמובן במידה ובנך והמטפלת מסכימים לעשות פגישה משותפת של צוות בית הספר, בנך, אתם ההורים והמטפלת כדי לחשוב יחד איך לעזור לבנך.(פגישות אלו בדרך כלל מאוד עוזרות לילד לאסוף את עצמו ולצוות בית הספר לאסוף סבלנות כלפי הילד שכן הם מגלים שיש להם אוזן קשבת והדרכה להתמודדות עם הילד) בכל מקרה חשוב לא להחליף מטפלת אלא לעלות את השאלות שלכם אל המטפלת של בנך. בהצלחה בתיה

שלום רב, אני בחור באמצע שנות העשרים לחיי, ובזמן האחרון עוברות בי כל מיני מחשבות וחששות לגבי הדאגה לילדיי (כשיהיו אני מקווה), כאשר יהיו בפעילויות מחוץ לבית ושאינם יהיו תחת שליטתי. את העובדה שהם צריכים חופש, עצמאות, שירגישו עצמיים חופשיים וכו' זה ברור לי ומובן, כמו שאני הייתי רוצה בתור ילד. את מה שצריך ואת החופש הם יקבלו, אך מה שאני חרד לו, זה עניין המחשבה והדאגה עבורי, שאני כל הזמן אהיה מוטרד מכך כאשר הם לא יהיהו תחת פיקוח שלי. מה אני יכול לעשות?אמנם אין לי עדיין ילדים, אך מחשבה זו מטרידה אותי, לכשיהיו לי.

שלום לבחור הצעיר, אכן שאלה מאוד משמעותית היא מדוע אתה מוטרד כיום ממה שתצטרך להתמודד עוד לפחות 10 שנים? השאלה היא האם קרה משהו בזמן האחרון שהעלה לך חרדה זו? ועד כמה חרדה זו מונעת ממך לתפקד ביוםיום (אם בכלל). במידה ואכן הנך מאוד מוטרד כד כדי פגיעה בתפקוד הי%E