פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

יש לי ילדה בת12.3 חודשים מאוד סגורה לא מספרת כלום נבקשת עם חברים אחרי צהריים מתבודדת איתם בחדר מהלעשות ואיך ליתנהג אני לא יודעת מה לעשות בבקשה תעזרי לייי

לאמא המודאגת שלום, לא כל כך הבנתי מה מדאיג אותך? מי הם אותם חברים שבתך מסתגרת איתם, חברים בגילה?גדולים ממנה? מה את חוששת שקורה שם בחדר? האם אלו חברים חדשים או חברים מוכרים לך? מה מצבה התפקודי של בתך, בבית הספר, מבחינה חברתית, התנהגותית ולימודית, האם שם חל שינוי? האם חל איזה שינוי בהתנהגותה של בתך בזמן האחרון שהביא אותך לדאגה זו? מה דעתו של האבא, האם גם הוא מודאג? אמא יקרה, אני מבינה שאת מאוד מודאגת, אשמח לנסות לעזור, אך אני צריכה יותר מידע. תודה בתיה

היא נמצאת עם חברים מבה"ס אבל לקחתי יוזמה ודברתי איתה והיה מוצלח היא לא נפגשת עם הבנים רק בבה"ס והיא יותר בבית יותר מדברת וגם אמרה לי שיש לה חבר מהכיתה אבל היא לא יודעת אם היא אוהבת אותו.תודה על הדאגה את גדולה

יש לי בת בגיל 15. היא קיבלה מחזור בפעם הראשונה לפני שנתיים. בשנה הראשונה המחזור הופיע באופן סדיר ורציף מדי חודש בחודשו. אולם , בשנה האחרונה המחזור מגיע אחת לחודשיים עד 3 חודשים. מה עליי לעשות ?

שלום לך טלי, עלייך לפנות לרופא גניקולוג, הוא יוכל לעזור ולייעץ. בהצלחה בתיה

הנני אמא לילד אשר הגננת והפסיכולוגית טוענים שהוא מחונן היכן אפשר לעבור אבחון אשר יהיה כביל גם במוסדות החינוך שכן הוא גם ילד היפר אקטיבי ובעיות קשב וריכוז.ילדי בשנה הבאה אמור להיות בכיתה א ואני מאוד מודאגת

לפרידה שלום אכן לא פשוט להתמודד בבית,וכן גם במערכת החינוך, עם ילד מחונן, היפר אקטיבי ובעל בעיות של קשב וריכוז. יחד עם זאת לאחר איבחון מדויק של בעלי מקצוע בתחומים השונים והדרכה מתאימה ניתן להגיע לתוצאות טובות. חשוב לציין כי על מנת לקבוע כי הילד הוא מחונן,או /ו היפראקטיבי, בעל קשיי קשב וריכוז ועוד... יש לערוך סידרה של איבחונים ספציפיים של בעלי מקצוע מוסמכים בכול אחד מהתחומים הללו. מכוון שצינת כי גם הפסיכולוגית טוענת כי הילד מחונן ועוד.... אני יוצאת מנקודת הנחה כי היא אמרה זאת לאור איבחון מוסמך ולא רק לאור התרשמות. הטוב ביותר לבקש ממנה להפנות את הילד לאיבחונים במקומות המוכרים על ידי המערכת הפורמאלית, (איבחונים שניתן יהיה להציגם ולפעול לאור ההמלצות שלהם בבית הספר) בכול מקרה בשרות הפסיכולוגי של כול עירייה/ מועצה ניתן לאבחן או/ו להפנות לאיבחונים מסודרים המוכרים על ידי מערכת החינוך הפורמאלית. הגופים המאבחנים בדרך כלל לא מסתפקים בהצגת תוצאות הבדיקות להורים, אלא גם ממליצים על דרכי טיפול, ומכוונים את ההורים את הגננת/המורה כיצד ניתן לסייע לילד להשתלב עם השנות והייחודיות שלו במסגרת החדשה. בהצלחה אורה

בני לא שתה בכלל קפה עד לאחרונה , האם הקפאין שהוא צורך לאחרונה (מתחיל בקפה על הבוקר) משפיע על היותו חסר שקט , מתוסכל , בעיות משמעת קשות בביהס ,חוסר מוטיבציה וכו' .

למושון שלום, לפני שמחפשים אחריות על שינוי התנהגות של בנך בקפה, אני מזמינה אותך לבדוק מה קורה איתו, מה השתנה בסביבת בנך בתקופה האחרונה (קבוצת החברים, קושי בלימודים, שינוי בסביבתו הקרובה?.) כל אלו ביחד או בנפרד יכולים להשפיע על שינויי התנהגות וזאת מבלי שדיברנו עדיין על שינויי הורמונים בגיל הנדון. בנושא הקפה, אם יש לך שאלות על כך כהשפעה על ההתנהגות של בנך, כדאי לשאול את רופא המשפחה. ואחרון חביב, כדאי ורצוי לשוחח עם בנך ולברר האם שם לב לשינוי התנהגותו וכיצד הוא מסביר זאת ומהן הגבולות שלך בנושא התנהגותו. בהצלחה בתיה

אין שום בעייה עם שתיית קפה. ההיפך הוא הנכון הוא בריא ומועיל לגוף ומומלץ על ידי רופאים . לפרטים נוספים : http://www.pkl.co.il/

בתי בת ה17 רוצה להתחיל לקחת גלולות הלכתי איתה לגניקולוג והוא רשם לה פמינט רציתי לדעת קצת יותר על הגלולות ואם עשיתי נכון שנתתי לה את האישור לזה?

נירה יקרה, לגבי מידע על הגלולות אינני יכולה לעזור, אך לגבי שאלתך האם עשית נכון שנתת את אישורך, לדעתי כן עשית נכון, שכן היא מרגישה מספיק בטוחה בקשר שלכן שיכלה לשתף אותך בקשר שלה עם חברה. ברגע שהיית מונעת ממנה פנייה לגניקולוג ושימוש באמצעי מניעה היית מסכנת אותה באולי הריון לא רצוי והיית מונעת את פנייתה אלייך לעזרה במידת הצורך. כך שאין לי ספק שנהגת נכון, חשוב לזכור שזו נערה בת 17 ולא ילדה בת 14. מה דעתך? בתיה

לגבי "האישור" אני חושבת שאת נתת לה אישור אמיתי לבוא לדבר איתך ולבקש עזרתך כשתתצטרך ואין דבר אשר טוב יותר לילדייך, ברגע שהילד שלך יודע שהוא יכול למצוא מקום מפלט אצלך אין דבר נהדר מזה. על הגלולות אני יכולה לספר לך קצת כי הבת שלי לוקחת.. פמינט זה גלולה עם מינון נמוך, בזכות זה, תופעות לוואי בהן מאוד נדירות, מתאימה לנערות ונשים צעירות.

הבת צועקת על כל דיבור שלא ניראה לה בצורה בלתי ניסבלת . חוזרת על המילים כמה פעמים . לא אני לא יטפל לא אני לא אשתוק .מה קורא ממה זה נובע הצעקות עלו טונים גבוהים גבוהים אני מנסה להשתק אותה בצורה יפה והיא עקשנית כמו לא יודעת .כל זה עם אחותה .תעזרו לי מה לעשות . היא היפרית ובעית קשב וריכוז .ומקבלת התחלה קונצרטה . מי יכול לעזור לי אני מיואשת כבר .ואין לי כסף ללכת לעזרה מה לעשות .

שושי יקרה, מתיאורך נראה שבתך נמצאת בתקופה לא פשוטה, ומצב זה מכניס את כל המשפחה לקשיים. את מספרת שבתך אובחנה כילדה עם בעיות קשב וריכוז והיפרקטיביות(ADHD) דבר שמשפיע מאוד על כל המשפחה. לכן אני ממליצה לפנות לעזרה מקצועית. יש מקומות ציבוריים שנותנים טיפול לא פחות טוב מטיפולים פרטיים ומאוד מסובסדים בעלותם. תבררי בעיר מגורייך על מרכז לטיפול משפחתי, שם יוכלו לעזור לכם להתארגן מחדש כמשפחה ולהתמודד עם הקשיים שלכם כמשפחה. בהצלחה בתיה

שלום אנחנו עברנו לילה מאוד קשה, לכן החלטתי לחפש פורום שאולי יעזור לי. זה נראה לי הכי קרוב למרות גילו ה"מבוגר" של בני. הוא בן 20,חייל, ובחור מקסים. הוא וחבריו מאוד אוהבים לצאת למועדונים, מסיבות בבית, וכל מיני מקומות שבהם הם שרים. מדובר בשירים מזרחיים, שירי דיכאון ועוד.הם גם הקליטו דיסקים. בקיצור השירה זה החיים שלו. הבעיה היא שבמסיבות האלו,שותים. אני כל יום מדברת עם הבן שלי על הנושא, שתיה ונהיגה.והוא כל הזמן הבטיח לי שכשהוא נוהג, הוא לא שותה. אבל כאמא, היתה לי הרגשה לא טובה , וידעתי שהוא כן "קצת"שותה במסיבות האלו. ואז אתמול,כהרגלי, לפני שאני נרדמת, בסביבות השעה 23.00, התקשרתי אליו לדעת שהכל בסדר, והרגשתי בקול שלו שהוא לא. הוא דיבר מהר, בהתלהבות יתר שהוא הקפיץ את כל האולם בשירה שלו,אפילו הקול שלו היה שונה ולא הייתי בטוחה שאני מדברת איתו ולא עם חבר שאומר שהוא:הוא. הייתי בטוחה שהוא שתוי. בעלי התעורר בינתיים מהשיחה והחלטנו לנסוע למקום שבו הוא אמר שהוא נמצא. לפי הרכב ראינו שהוא באמת שם. חיכינו שם עד שהוא יצא יחד עם 3 חברים.אז חשכו עיננו. הם היו כולם שיכורים. הוא לא ראה אותנו והמשכנו לחכות ברכב שלנו לראות מה הוא עושה, אם הוא נכנס לרכב שלו ומתכוון לנהוג. ואכן אחרי כמה דקות של דיבורים וצחוקים עם חבריו , הוא נכנס לרכב שלו, בכיסא הנהג. אז, קפצנו מהאוטו שלנו, לקחנו לו את המפתחות ובעלי הוא זה שהסיע אותו חזרה הביתה. מצטערת על אורך הסיפור. אבל היה לי מאוד חשוב לשתף מישהו והכי לבקשת עצה. אני מרגישה חסרת אונים. כמובן שהבהרנו לו באותו רגע שאת האוטו, הוא לא יקבל יותר.אבל, לא זאת הבעיה היחידה:כפי שכתביתי הוא חייל בן 20, אני לא יכולה למנוע ממנו לצאת כשהוא יוצא חמשו"ש מהבסיס. ואם הוא לא ינהג, אז החברים שלו יסיעו אותו כשאני יודעת שהם גם שותים ונוהגים. אנחנו משפחה מאוד חמה ומאוחדת, לכן אנחנו מדברים המון על כל הנושאים,ובמיוחד איתו על הנהיגה. אבל עובדה שזה לא עוזר. כמובן שאתמול לא ניהלנו שיחה כי הוא לא היה במצב שאפשר היה.שמעתי אותו בלילה מדבר עם החברה שלו: הוא בכה ואמר לה שהוא "אפס".אני יודעת שהוא מאוד לקח ללב, אבל אני גם יודעת שהוא יעשה את זה עוד פעם ואני בטוחה שהיו עוד פעמיים קודם שפשוט לא ידענו. אני גם לא רוצה שהוא ירגיש שהוא "אפס" כי הוא רחוק מלהיות. הוא בחור מקסים ואיכותי, אבל כנראה שהוא אוהב לשתות. מה אנחנו עושים? איך לדבר איתו? איך לעזור לו ולעצמו? בבקשה אם אפשר תשובה עוד היום כי ביום א הוא כבר חוזר לבסיס ואני חייבת להלבין את זה לפני.

חני יקרה, כל הכבוד! כל הכבוד על היוזמה ללכת לחפש את בנכם ברגע שהרגשתם שמשהו לא תקין אצלו, כל הכבוד על הערנות שלכם כהורים! עשיתם דבר שהרבה הורים חוששים לעשות ושהוא מאוד משמעותי במסר לילד! את צודקת גם בצורך ללבן את הנושא עם הבן(מצטערת שעונה לך רק עכשיו), המסר אליו צריך להיות שהוא הדבר הכי יקר שלכם ולכן אתם לא תשתפו פעולה עם חוסר אחריות מצדו. חשוב גם שבשיחה יהיה מקום לברור מה קורה לו והאם יש דרכים שאתם יכולים לתמוך בו,אני שומעת דאגה שלך למצבו הרגשי, דיכאון? - אני צודקת?, שווה לבדוק איתו מה קורה בצבא ולהפנות אותו לעזרה מהצבא. לגבי נושא הרכב, לא הייתי עושה שם דבר דרסטי כמו למנוע את הרכב לתמיד, אלא לחשוב יחד איתו מה עושים כדי להחזיר לכם את האמון בו. בהצלחה בתיה

שלום בתיה קודם כל מאוד שמחתי לקרוא את תשובתך: אם היו לי ספקות לגבי המעשה שלנו, חיזקת אותי. שנית,במשך כל השבת,הוא הרגיש מאוד רע עם המעשה שלו. חיבקתי אותו, נישקתי אותו ואמרתי לו שהוא הדבר הכי יקר לנו בעולם ושאם יקרה לו משהו, אני לא אשרוד.הסברתי לו שכל מה שיש לנו, כל מה השגנו בחיינו יכול היה לההרס ברגע אחד. הוא ממש היה עם דמעות בעיניים והבטיח לי שזה לא יחזור. הבעיה שלי היא האם יש לו שליטה על זה!! איך אני יכולה לדעת אם הוא שולט בכמות השתיה שהוא שותה? הוא כמובן טוען שכן. מאוד קשה לי עם זה. אני יודעת שכשהוא ייצא , אם עד עכשיו הייתי "לא רגועה", עכשיו אני אהיה "מוטרפת" מדאגה. מצד שני , כמו שאמרתי קודם, אני לא יכולה למנוע מחייל בן 20 לצאת ו"להתפרק" מעט בסוף שבוע. לא חשבתי באותה שיחה שהיתה לי איתו לשאול אותו משהו על מצבו הנפשי,גם בעלי לא.האמת היא שהוא דווקא לא משדר מצוקה. אולי מטעה אותנו העובדה שהוא כל הזמן שר,גם בבית. אמנם, בין השירים שהוא מחבב במיוחד , כמה שירי דיכאון, אבל לא רק. האם זה מצביע על משהו? תודה רבה על עזרתך

המשך כמובן שכש הוא יחזור מהבסיס, אני אנסה להעלות גם את הנושא הזה(מצבו הנפשי, מתחים אולי בצבא, או במקום אחר) הבעיה איתו, היא שהוא לא כל כך אוהב לדבר ולהכנס לעיניינים אישיים שלו.(בניגוד לאחיו הגדול שהרבה יותר פתוח) איך להתחיל בשיחה ולגרום לו להפתח? שוב תודה

שלום, אחותי בת 20 וסובלת מדיכאון, חוסר מטיבציה, ומחוסר איזון והתמדה אנחנו ניסינו להפנות אותה לטיפול של מטפל פרטי אך זה יקר מדי עבורנו ואני מחפשת לה כעת מטפל/ת מקופ"ח כללית על מנת שנוכל לעמוד בתשלומים. האם יש למישהו כאן המלצה על מטפל באזור השרון?

לאחות הדואגת, בקופת חולים עצמה יפנו אותך למטפלת של הקופה, חשוב לא "לבזבז" זמן על בירורים ולהפנות מהר לטיפול. בהצלחה בתיה

כי הוא סובל מכאבי גדילה ולפתע שמתי לב שהוא מביט בי במבט עם "רמיזה מינית" מאוד נבהלתי והתכווצתי מבפנים. מה זה צריך להיות ?

ענת יקרה, אינני מבינה גדולה ברפלקסולוגיה, ואינני יודעת בן כמה בנך, אך ידוע שכל אחד מאתנו מתגרה באזורים שונים בגוף. החשוב ביותר בעיני הוא שאם לא הרגשת בנוח מול בנך, אז את כאדם המבוגר מביניכם, צריכה לקחת על כך את האחריות ואולי להפסיק את פעילות הרפלקסולוגיה. בהצלחה בתיה

hello.my daughter is 13.5 years old.never have got yet the menstruation.do i need to wait OR take her to the pediatrician?thanks

hi mom, i dont think you have to worry, but if you do, you always can go to the pediatrician. good luck Batia Krieger

thank you batia

יש בעייה עם בתי בת 14 והגעתי למבוי סתום אשמח לקבל ייעוץ בתי הייתה עד סוף שנה שעברה במסגרת דתית עם קבוצה מאוד קטנה של תלמידים .(ביהס פרטי) היא בקשה לעבור לחטיבה רגילה ולאחר התלבטויות קשות והבנה שחברתית היא לא כל כך הסתדרה שם החלטתי להעביר אותה. באותה חטיבה שהיא רצתה ללכת לא היה מקום ועשיתי מאמצים על מנת שתכנס והצלחתי. עלי לציין שאני אם חד הורית שחיה עם בן זוג. בתי הסתדרה מאוד חברתית הולכת לצופים היא במש"צים והצטרפה לקורס יזמות מטעם הבית ספר אך בבית ההתנהגות שלה מתחת לכל ביקורת. מבחינתי הדרישה היחידה שלי היא לימודים השתדלתי לא להחסיר ממנה כלום הבקשה היחידה שלי היא רק לימודים אבל יום לפני המבחן היא לומדת שעתיים ואחר כך במבחן לא מספיקה או שהתחלטתי לקבל מכתבים על אי עשית שיעורי בית, היא צועקת על אחיה כל הזמן ומאיימת עליו שאם יכנס לחדר שלה אז.... היא לא עושה כלום חוץ מלדבר בטלפון ובאיסיקיו . האקס שלי אמר לה" שהוא מבין אותה והוא התגרש כבר והיא לא יכולה להתגרש" דבר שלדעתי הביא לה עוד סיבה להתנהגות שלה . היא כל הזמן מאיימת שהיא תעזוב ותלך לאביה (לוקח אותם פעם בשבויים בלבד לא חופשים,לא חגים,לא שותף בכלום) אז אמרתי לה שתלך ושתחזור רק בתנאים של הבית. אני מרגישה שאני עומדת לקבל התקפת לב מהעצבים שהיא מכניסה אותי מדברת איתי בגובה העיניים אם אני מטילה עליה עונש היא נדבקת אלי ולא עוזבת איך אני אמורה להתנהג מה לעשות? תודה מראש

סיגל יקרה, לא כל כך ברור לי מה את שואלת, אשמח אם תוכלי לפרט יותר איפה הקושי שלך עם בתך. ממה שאני מבינה, זה שיש היום קשיים בבית הספר, דבר המביא אותה להיות מתוסכלת ותסכול זה היא מוציאה על אחיה ועלייך. חשוב לשוחח עם בית הספר ולראות איך הם רואים אותה מבחינה לימודית, רגשית. ילד שאינו מספיק לסיים את המבחן יכול להצביע על קשיי למידה ושווה לבדוק זאת. כמו כן במקום לעודד אותה לעבור לבית אביה תעודדי אותה לשוחח איתך בצורה פתוחה ולבדוק ביחד מה הדברים הקשים לשתיכן למצוא דרך לפתור אותם, כמובן שיש לך הזכות והחובה לשים קווים אדומים לילדייך, אך חשוב לבדוק עד כמה קווים אלה הם נחוצים או צריכים לעבור היום שינוי המותאם לגיל ילדייך. בהצלחה בתיה

ילדי בן 9וחצי ,סיפר לי שחברה שלו נפרדה ממנו ונהייתה לחברה של חברו הטוב. בני נעלב מאוד מהעניין ופרץ בבכי על העניין הזה . הוא השאיר אותי פעורת פה ולא ידעתי כיצד לעודד אותו. חוץ מהרגש האימהי שגרם לי לומר לו "אתה ילד יפה שלי וחכם אני אוהבת אותך , לא נורא ותהיה חבר של מישהי אחרת". האם פעלתי נכון?

סיגל יקרה, זה מאוד כואב לנו כהורים לראות את ילדינו נפגעים, והדבר הראשון שאנו רצים לעשות כשזה קורה, זה לרצות להרגיע אותם ולהשכיח את כאבם. אין לי ספק שבנך הרגיש את קרבתך ותמיכתך וזה מה שחשוב. חשוב שתזכרי שאנו כהורים נשארים עם הכאב הרבה יותר זמן מילדינו, לכן כדאי לזכור לשמור על פרופורציה. בהצלחה בתיה

בתי בת שנתיים וארבע.היתה אתי שנתיים בבית ועכשיו נקלטה בגן והולכת בשמחה. מאוד חברותית, אוהבת, משחקת עם ילדים אחרים, משתתפת, שמחה - על פי הגננת וגם מהתרשמותי.מה שכן, היא מדברת בצורה מאוד מפותחת לגילה והילדים האחרים עדיין לא ממש. הבעיה היא שכשהיא בבית, היא מרביצה לנו , מרביצה לכלבה, בועטת כשמחליפים לה, משליכה חפצים ומייללת. ההתנהגות הזאת מופנית בעיקר כלפי. כשהיא רואה שהכאיבה לי (אני לא מסתירה) מיד מחבקת אותי ואומרת שהיא אוהבת אותי. כשהיא מרביצה אני עושה לה holding והיא מיד אומרת אני מבטיחה לא להרביץ וחוזר חלילה. לפעמים אני מונעת ממנה סיפור לפני השינה כעונש (אבל כן יושבת לידה ומלטפת אותה). היא גם מבקשת ממני לפעמים לבכות וכשאני עושה כאילו אני בוכה, היא כמעט בוכה באמת, מה שגורם לי לא לרצות לשחק במשחק הזה. אני חושבת שאולי זה סוג של רצון להיפרדות,או הוצאת תסכולים במקום הכי בטוח אבל יכול להיות שהיא כועסת עלי? אולי אני עושה משהו לא נכון?הגננת אומרת שאין זכר להתנהגות הזאת בגן. אשמח לעזרה.

betah...

שלום רב ביתי בת החמש החלה להרגיש בשבוע וחצי האחרונות הרגשת רטיבות בפות וחוסר נוחות ועקב כך רצון לנגב כל הזמן. עקב כך היא מרגישה אי נוחות ללכת לגן, אי נוחות לכת לחברים או כל פעילות שאינה קרובה לבית. עליי לציין שעשינו את כל הבדיקות האפשריות ומבחינה רפואית הכל בסדר. היא לא מוכנה לשחרר אותי או את בעלי בבוקר שאנו מגיעים לגן אבל לאחר שאנחנו הולכים הכל בסדר אבל היא ממש מביעה פחד מההרגשת הרטיבות ומעצם העובדה שהתחתון שלה אולי יירטב. ניסיתי בהרבה דרכים אפשריות להסביר לה שהכל תקין ולנסות להבין מה גרם לשינוי הפתאומי אצלה, אך ללא הצלחה. לפי דברי הגננת בגן הכל בסדר יש לה חברים וגם הילדה אומרת שהיא מאושרת בגן. בבית לא חל שום שינוי ואני נמצאת איתה משעות הצהריים יש לה אחות תאומה לא זהה והן מסתדרות טוב מאד , הן באותו גן אבל יש להן חברים שונים. אשמלח לקבל הכוונה יפעת

עיינתי בשאלות, ועלה לי רעיון, אז אני כותבת. אולי תסבירי לה שיש תחתונית ששמים (ואף אחד לא ידע חוץ ממנה ומהגננת וממך). תראי לה שאת משתמשת, תסבירי לה שהפרשות זה טבעי לגמרי, והתחתונית עוזרת לתופעה להעלם , ואם זה קורה, אז זה נספג ואפשר להחליף (שתהיה לה אחת נוספת בכיס). זו יכולה להיות "תחתונית קסם" ... (יש היום לנערות, ממש דקות וקטנות) אחרי כמה ימים שבהם היא משתמשת בזה (זה לא מזיק, ואם אין בעייה רפואית אמיתית, אז זה רק שיטה פסיכולוגית להעלים את התופעה). אז תגידי לה שמשתמשים שבוע ואז מנסים בלי זה בשבת בבית. אל תשימי לה או תזכירי לה אחרי שתלמדי אותה איך. תראי לה איפה זה, ושתשתמש לגן אם היא חושבת שהיא צריכה. ותתייחסי כרגיל, כאילו זו תופעה טבעית שתעלם בקרוב ואין מה לחשוש. אל תתני צומי מיוחד בעקבות התלונה שזה ברח או לא ברח. תבקשי מהגננת (השותפה לסוד) שתקפיד לשלוח אותה לעשות פיפי. (שלא יהיו בריחות פיפי באמת). לדעתי תוך שבועיים היא כבר תשכח לשים תחתונית, והתופעה תעלם. במקביל תני לה תשומת לב חיובית על משהו אחר שהיא עושה - נגינה, ציורים של פילים, קוקיות לבובות - תמצאי משהו שהיא מיוחדת בו (וכדאי גם משהו (אחר) לתאומה, שלא תעבירי את הבעייה למקום אחר. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה...

ביתי בת 13.בחודשיים האחרונים היא מרבה להיות בבית ,בטלויזיה , בחדר סגורה עם מוסיקה ומחשב ורעבה .היא מרבה לאכול ומאוד שמנה.היא פנתה אלי ושאלה אותי אם היא לא אוכלת יותר מידי לאחרונה.הצעתי לה להיות יותר פעילה חברתית ואולי לעשות ספורט כדי להיות יותר עסוקה ופחות פנויה לאוכל.דבר לא השתנה היא לא יוצאת מהבית אחה"צ,למעט לחוגי הריקוד, ואוכלת הרבה במהלך היום. מה אני עושה? מפריע לי לראות אותה כל כך משמינה ורובצת בבית.האם זה נורמטיבי בגיל זה?אשמח לתשובות ועצות

יונית שלום, האם בתך הייתה תמיד ילדה סגורה או זו התנהגות המאפיינת אותה יותר בזמן האחרון? מה קורה במסגרת בית הספר? היא החלה חטיבה השנה נכון? שווה לבדוק מה קורה שם הן מבחינה חברתית והן לימודית. התנהגות זו של בתך יכולה להצביע על תחילת דיכאון, חשוב מאוד לעקוב מקרוב הן מולה והן מול בית הספר ובמידת הצורך לפנות לטיפול רגשי, לפני שהאוכל יהפוך להיות מפלט קבוע להתמודדות עם קושי רגשי. בהצלחה בתיה

בתיה שלום, ביתי בחטיבה וטוב ל מאוד בכיתה לאחר שעברה אליה השנה.היא מספרת שכייף ולה והיא מאושרת על המעבר. היא לא מצוברחת ונראה שלה טוב. לי קשה לראות אותה אוכלת יותר ורובצת יותר בבית.אני חייבת לומר שהיא תלמידה טובה ואחראית וממלאת את חובותיה.

אני מבינה לליבך,מה שהילדה שלך צריכה זה ללמוד כיצד לאכול נכון בשילוב של פעילות גופנית וכמובן כמה שפחות טלויזיה ומחשב במרכז איזי של ד"ר הגר שפר מלמדים את הילדים בגילאים האלה, תזונה נכונה ופעילות גופנית,תיכנסי לאתר www.easy-way.co.il ותבררי שם על התהליך, בתי רשומה למרכז וממש נהנת וכמובן אוכלת נכון ועושה פעילות גופנית מתאימה. בהצלחה

יש לי 2 ילדים תאומים בני 12. בן ובת, משהיו קטנים התקלחו ביחד מרצונם. גם כעת הם אוהבים לעשות זאת למרות שאני מסבירה להם בעדינות שכבר לא מתאים. הבן עוד לא התחיל התפתחות הבגרות וגם ביתי לא כל כך.האם זה בסדר.

דנה שלום, אכן באמת משונה שבגיל 12 שני ילדייך עדיין לא פתחו בושה גופנית זה מפני זו. בדרך כלל הבת נוטה יותר מהר מהבן להרגיש שלא בנוח בסיטואצית ערום מול בן. מה שאני מבינה שאינו קיים כאן. איך מערכת היחסים ביניהם? מה קורה מבחינה חברתית, יש להם חברים נפרדים? האם מבחינה התפתחות רגשית הם צעירים יחסית לבני גילם? אם כן זה יכול להיות ההסבר להתנהגותם. אני בעד לעקוב אחר היחסים ביניהם ולראות מה קורה בהמשך הדרך כאשר מתפתחת בגרות פיזית, האם אז תתחיל הבושה או עדיין ירגישו נוח זה מול זו.נראה שכרגע הם לא מבינים על מה את מדברת . בהצלחה בתיה

בתי בת ה- 16.5 החלה להתראות עם בחור בגיל 19/20, הם כבר יוצאים כמה שבועות...ואני יודעת שכמו כל זוג מה שאמור לקרות יקרה. איך אני אמורה לגשת אליה ולהסיבר לה שאני רוצה ללכת איתה לרופא נשים שייתן אמצעי מניעה.

לאמא לי שלום, איך מערכת היחסים ביניכן? יש לכן שיחות בנושא החבר, יציאות וכו'? נראה לי נכון שבמסגרת שיחות אלו תפתחי את נושא יחסים זוגיים הכוללים בשלב מסוים ומתאים לבתך גם יחסי מין , וכשהיא תיהיה מוכנה ותרצה את תשמחי ללוות אותה לרופא נשים. פשוט שיחה פתוחה ומזמינה, ללא ביקורת וללא להיטות. . בהצלחה בתיה

כן, יש לנו שיחה מאד פתוחה וטובה. אך אני לא רוצה להשמע יותר מדי מרתיעה, למרות שאני מאד מאמינה שהיא חייבת להגן על עצמה. לכן חשבתי איך כדאי לעשות זאת? יש לי בת (בכורה) בגיל 25- שנוטלת (פמינט) גלולות וככה שאחותה רואה את זה, אבל חושבת שבשבילה בגיל הזה זה מוקדם יותר (אחותה התחילה בגיל יותר מאוחר...). מה כדאי לעשות?

שלום אחי בן יחיד(20 )לא התגייס לצבא ולא עובד .הורי די מבוגרים וחולים וקשה להם איתו.הוא לא מקשיב להם ומטייל כל היום.כל יום ההורים מתקשרים ובוכים בטלפון שנמאס להם.ממש לא נעים לשמוע.הייתי רוצה לעזור להם או לעודד אותם אבל לא יודעת איך?נסיתי גם לדבר עם אחי וזה לא עזר..

לטל שלום, מתאורך המצב נשמע מאוד לא פשוט, בעיקר חוסר האונים שכולכם נכנסתם אליו.(כולל אחיך). השאלה היא מדוע אחיך אינו מתפקד כבחור בגילו? מה הסיבה לכך שלא התגייס? איזה מן נער הוא היה? מה הוא מרוויח היום מכך שלא עושה כלום? אני מבינה שהורייך מפרנסים אותו והוא כיום אינו עושה כלום, הבנתי נכון? אם זה המצב, אין לאחיך שום סיבה לצאת לעבודה אם הוא מקבל כל מה שהוא רוצה בלי להתאמץ. מניסיוני אני יודעת שאין נער/בחור שטוב לו לא לעשות כלום, עם זאת יש לא מעט אנשים צעירים הזקוקים להכוונה, עזרה לצאת מהפלונטר שהם נמצאים בו. ההצעה שלי היא לשוחח עם אחיך (את או אדם אחר שיש לו השפעה עליו) ולראות איזו עזרה הוא צריך כדי לצאת מהפלונטר, ובמקביל להגביל אותו במימון הכספי עד שהוא יעמוד על רגליו. בהצלחה בתיה

קיבלתי מחזור בגיל 14 ,היום אני בת 15.2 . כבר יותר משנה המחזור שלי לא סדיר חודש יש לי טיפות חודש יש לי המון דם ... עד עכשיו זה נמשך ככה , האם זה נורמלי ?

גלית יקרה, המחזור בתחילת דרכו הוא מאוד לא סדיר, אם זאת היות ואת לא רגועה כדאי ללכת ולהתייעץ עם רופא גניקולוג. בהצלחה בתיה

יש לי "ילדה" בת 13 שצורחת כמו משוגעת, מרעידה את כל הבית מלאה בעצבים מכל דבר קטן. הדבר הופך להיות ממש בלתי נסבל אי אפשר להתהלך לידה לדבר איתה ולא כלום. כל דבר קטן יכול להפוך בשניה לצרחות מטורפות ויש לי עוד שני ילדים קטנים שממש עומדים כבר דום מול הצרחותה אלה. מה לעשות??????????????? להתעלם????????????? הענשתי אותה קודם ולקחתי לה את הפלאפון כי היא ממש בלתי נסבלת וגם לא הלכה לחברה. יש לציין כי היא מאוד נלחצת מזה שהיא לא ישנה מספיק או שיש לה המון שיעורים אבל לא אומר שיש לה מחסור בזמן להפך היא יושבת די הרבה בטלויזיה ובמחשב ונראה כאילו ממש המוח שלה נדפק מזה. בבקשה עזרה דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

אמא יקרה, נשמע מדברייך שבתך מאוד רגישה, שכל דבר קטן מוציא אותה משיווי משקל, הבנתי נכון? אם כן, ממתי הבחנת במצב זה? האם יש מצבים בהם אתן יכולות לשוחח בנעימות? חשוב שתשוחחי עם בתך באותם זמנים נעימים ביניכן, ותחשבו יחד מה יכול לעזור לה להתמודד, אין לי ספק שגם לבתך לא נעים להיות באותם התקפים. לדעתי פתרון של עונש (לקיחת פלאפון או אי יציאה) בגלל איבוד שיווי משקל,מצוקה, של בתך הם פחות מתאימים כאן, אם זאת אין לי ספק שאי אפשר להמשיך במצב שאת מתארת, בו כל המשפחה סובלת. לכן חשוב מאוד להקפיד על שיחות ביניכן כאשר מצבי הרוח מאפשרים זאת. זכרי בתך רק החלה את גיל ההתבגרות, ככל שתשוחחי איתה יותר(שימי לב, אמרתי לשוחח ולא להטיף מוסר), כך בתקופות הקשות יותר,בכעסים הגדולים יותר, עדיין בתך תדע שאת שם עבורה, גם כאשר היא "פחות נחמדה". חשוב גם לזכור שבתך עלתה לחטיבה, זהו שינוי מאוד גדול ומאוד מלחיץ, הן מבחינה רגשית,לימודית וחברתית! בתך צריכה היום הרבה תמיכה מחד ומאידך הרבה גבולות הניתנות לה עם הרבה אהבה. בהצלחה בתיה

מה קורא בגיל ההיתבגרות?למי זה קורא?ומהם הגילאים בוא עוברים את הגיל ?

הי שוב, הפעם אני מבקשת לפנות בשאלה הנוגעת לבתי הבכורה, בת 5 ו- 4 חודשים. מאז ילדותה הצעירה מאוד היא נוטה לחשוש מכל מיני דברים ומצבים, אף יותר מילדים אחרים שאני רואה. החשש הגדול הוא, בעיקר בתקופה הנוכחית (אך לא רק לאחרונה), הוא מפני המצאות בלעדיי. כך למשל כשאנו נמצאים בגן משחקים היא מבקשת ממני לעמוד בקרבת המתקן עליו היא משחקת, היא איננה עולה על מגלשות גבוהות וסגורות כי היא איננה יכולה לראותי מהמקום הזה. בביתנו, יש שתי קומות - היא איננה מסכימה להשאר לבד באחת הקומות, אלא תמיד רוצה נוכחות שלי או של בעלי, היא איננה מבקרת אצל חבריה, אלא היא זו שתמיד מארחת אותם, היא לא מסכימה להשתתף בחוגים אם אני לא נמצאת בחדר, היא לא מסכימה שאצא משדה הראייה שלה אף לא לרגע קט במהלך טיול או רכיבה על אופניים וכו'. כשאני שואלת אותה מה מטריד אותה היא לא נותנת לי תשובה ממוקדת, פעם היא אמרה לי בקשר למגלשה שבת דוד אמרה לה שישנו שלט שכתוב עליו שיכולה לצאת אש מהמגלשה ובגלל זה היא לא רוצה לעלות על המגלשה לבד.כמובן שניסיתי לשלול את הדבר, אך ללא הואיל כנראה שהדברים שאמרה לה בת דודה חזקים מכל הסבר הגיוני שאני נותנת. כמו כן, אני תמיד מסבירה לה חזור ונשנה שגם אם אני לא נמצאת פיזית על ידה אני עדיין נמצאת בשבילה ומזכירה לה שלגן היא הולכת בלעדיי (ללא קשיי פרידה אגב) ובסוף היום אני תמיד מגיעה לקחתה (כמובן). ניסיתי גם ללוות אותה לחברה טובה ולשהות עימה במהלך המפגש, מתוך רצון להקנות לה בטחון ושהיא תכיר את הבית, אך לבד היא איננה מוכנה לחזור אליו. היות והחששות שלה המון פעמים מונעים ממנה כל מיני הנאות ומפריעים לה לתפקד באופן רגיל ונינוח מאוד חשוב לי ראשית, להבין ממה הדבר יכול לנבוע ויתרה מכך כיצד אפשר לעזור לה להתמודד עם החששות ולהתגבר עליהם. חשוב לי לציין שאנחנו הורים מאוד קשובים, מאוד רגישים, מאוד לא מלחיצים ואני מעולם לא דוחקת בה לעשות משהו בניגוד לרצונה. אשמח לקבל את חוות דעתך ועצתך. תודה רבה.

תנסי לרשום אותה לחוגים בהתחלה תראי נוכחות ולאחר מכן פשוט תתבלטי כמה שפחות אבל עדיין תשארי איתה שמעתי שיש חוגים מקסימים ומועילים כמו החוגים שלד"ר הגר שפר חוג הילדים הראשון מסוגו בארץ המשלב בין ספורט, תזונה נכונה ואורח חיים בריא. תנסי את זה, הילדים שלי בחוג הזה והם פורחים מבחינה חברתית.. זה האתר- www.easy-way.co.il בהצלחה

שלום רב, אני אם חד הורית, לביתי הקטנה, בת 15, יש חבר בן 17 מזה כארבעה חודשים. הקשר בניהם דיי הדוק, לאחרונה ראיתי סימן אדום על צווארה ואני דיי מוטרדת מהאפשרות שהיא תסחף עם הקשר הזה ושתגיע לכדי קיום יחסי מין. דיברתי איתה בנושא, אמרתי לה שלמרות שאני סומכת עליה וחושבת שהיא דיי בוגרת ומבינה את הגבולות חשוב לי להדגיש בפניה שהיא צריכה להיות זהירה, ושלכל דבר יש זמן, ושבעתיד, בבו העת, (דיברתי איתה על גיל 17-18) כאשר תהיה בשלה לקיום יחסי מין אלך איתה לרופא נשים שיתן לה אמצעי מניעה ושכך גם היה בעבר עם אחותה הבכורה (בת 25 היום). היא כעסה עלי על השיחה הזו, ואמרה לי "על מה את מדברת איתי??!!" כאילו שזה ממש לא הכיוון ושיחסי מין זה משהו שממש רחוק ממנה כרגע. למרות כל זאת, אני מאוד חוששת, היות והנער, בן 17, הקשר שלה איתו מאוד מאוד חשוב לה ובנוסף ראיתי כרגע תמונות שלהם שדיי מטרידות אותי. שאלתי היא מה עלי לעשות במצב זה. כיצד אוכל לוודא שאני יכולה לסמוך עליה שבשלב זה היא לא "נסחפת" איתו ? כיצד לוודא שהיא תדע לשמור על הגבולות ? אודה על התייחסות. אני ממש אובדת עצות ודואגת. תודה.

שלום למוטרדת, שאלותייך קשות הן שכן אין לנו אף פעם יכולת לשמור על ילדינו כפי שהיינו רוצים, התשובה נתונה בלבטוח בילדנו ובלהשאיר תמיד דלת פתוחה בתקשורת ביננו, גם אם ילדינו לא עושים כפי שדרשנו מהם, עליהם לדעת שאנו תמיד שם עבורם. במקרה של בתך, שיחתך איתה היתה מאוד חשובה ובמקום, חשוב אולי היה להגיד לה מדוע הרגשת צורך לעשות שיחה זו איתה (אותו סימן שראית בצווארה). חשוב שתמשיכי להיות ערנית ותומכת באותו קשר עם הבחור (האם הבחור נראה לך?), ושבתך תדע שתמיד יכולה לפנות אלייך בכל דבר! אגב, יכול להיות שבאמת בתך מאוד רחוקה היום מאותה התנסות מינית שאת חוששת ממנה, לכן חשוב להיות ערנית אך לא לדחוף לשום כיוון! ונקודה נוספת אם בתך הגדולה בקשר טוב עם הצעירה, ייתכן שכדאי לעודד אותה לשוחח עם אחותה הצעירה, על בנים ובנות ומה שביניהם...אחות צעירה נוטות יותר להקשיב לאחות הגדולה מאשר לאמא. בהצלחה בתיה

מה שאת מתארת מאוד מזכיר לי את הוריי ואותי. כיום אני בת 25 וההתנסויות המיניות שלי היו בניגוד מוחלט לכל מה שחינכו אותי ורצו בשבילי והאמינו שהוא לטובתי. חינכו אותי לחכות עד החתונה עם הכל, ואני ראיתי את הכל בצורה אחרת. היה לי אומץ וחוצפה לא רגילים ועשיתי מה שרציתי בלי חשבון. יחסית לבחורה לא דתיה הכל היה סביר, אבל יחסית לבחורה שמגיעה מרקע דתי, הכל היה נחשב פרוץ לגמרי. יצא עליי שם רע ביישוב ואף אחד לא הבין למה אני "מופקרת" ככה. האמת היתה שהייתי צריכה להתבגר בקצב שלי, בדרך שלי, כמו שהרגשתי לנכון. אני חושבת שהוריי היו צריכים לקבל את העובדה שאני חריגה ושאין להם כבר אימרה בעניין. הם יכלו רק לספק לי אמצעי מניעה ומידע על סיכונים. הם לא עשו את זה, כמובן, ומה שהיה היה פשוט משחקי חתול-עכבר סביב זה, וחבל. לדעתי, אם את רואה שביתך מתקדמת עם זה, הדבר החשוב ביותר שאת יכולה לעשות בשבילה זה קודם כל ליצור ערוץ שיחה פתוחה לכל דבר כדי שלפחות את תהיי לה כתובת לבעיות שיכולות לצוץ. ואם תשמרי על קור רוח וענייניות, תוכלי להשפיע עליה פה ושם. חוץ מזה - את לא יכולה למנוע מביתך להתבגר.

שלום. בתי בת 14 בקירוב ואני אם חד הורית שמשתדלת להתמודד איתה לבד. מצד אחד נותנת לה את חופש הבחירה, מנסה לא להעיק עליה אך,יודעת מה היא עושה ומשתדלת להיות מעורה בחייה אבל לא ברמה של חטטנות. היא כריזמטית, מקסימה, דעתנית ומקטנות הנהיגה ילדים גדולים ממנה וגרמה להם לעשות כרצונה. מאד קשה לה לקבל מרות ומגבלות גם בבית וגם בבית ספר ופעמים רבות אנחנו נכנסות למשחקי כוחות שאסור לי להיכנע אחרת היא מפרשת זאת כחולשה ובודקת כל הזמן את הגבולות האדומים .ההגבלות שלי באות מתוך מקום של דאגה כי יש לה נטייה להיגרר למקומות שליליים ואני חייבת להיות שם כל הזמן בשבילה ולא דוגלת בשיטה של ללמוד תוך כדי התנסות כי במקרה שלה היא תמיד הולכת על הקיצוני ביותר שלפעמים יש תחושה שאם לא אתערב לא תהיה דרך חזרה. החברים שהיא בוחרת לא נראים לי- היא מאד בוגרת, יפהפיה ומתחברת לחברת שוליים (בנים ובנות) ולבנים בני 17 ן-19 בטענה שילדים בני גילה לא יכולה להסתדר איתם כי הם ילדותיים. היא נענתה לבחור גדול ממנה שחיזר אחריה והסברתי לה את כל ההשלכות של קשר עם מישהי מבוגר יותר בפן המיני, בפערים המחשבתיים, ואפילו בהגבלות מבחינת שעות יציאה.אני לא מוכנה שתסתובב איתם בכלל הם שותים, מעשנים ויושבים במקומות שכוחי אל והיא לא מוכנה להקשיב. כשהיא מקבלת מה שהיא רוצה היא כולה נוטפת צוף וכשדבר לא נראה לה היא מתחילה לצרוח להשתולל ולהתחצף. מקרה שהיה:עדכנה אותי שיש מסיבה והולכת עם חברה וקיבלה את הסכמתי. נסעה לחברתה והתקשרתי מבעוד מועד לראות מה קורה איתה ומסתבר שהחליטה לשנות תוכניות וללכת למקום שלא מקובל עליי .הגבלתי אותה בשעת חזרה,היא כעסה וטענה שלא תחזור ותעשה כרצונה. היא צעקה והתחצפה וניתקה לי את הטלפון. התקשרתי שוב ומיד פעלתי והודעתי שלא יוצאת לאף מקום ונגררנו לעימות.סופו של סיפור שהילדה נסעה לאביה ולא מראה סימנים של רצון לחזור הביתה. מצד אחד מתכוונת לעמוד על שלי מבחינה סמכותית כי לא יתכן שלמלה שלי לא יהיה משקל. היום היא בת 14 בעוד שנה לא תיספור אותי בכלל.מצד שני, מפחדת לאבד אותה ושתתרחק ממני.היא רוצה להחליט לעצמה לבד על החיים כדבריה, לא אגיד לה עם מי להסתובב ורוצה לחוות על בשרה גם אם יכאב כדי ללמוד.יש לה חברות שההורים לא מתערבים ונותנים להן לעשות מה שרוצות אולי זאת הדרך הנכונה- לא להיגרר לעימותים ולתת לה חופש פעולה בלי התערבות והיא תבין לבד?האם לוותר כדי שתבוא כדי שלא תחשוב שאני לא רוצה אותה כי אני רוצה שתבין שאני לא אעבור לסדר היום על ההתנהגות שלה שעלולה לחזור אם אוותר.אני מאד אוהבת אותה אבל לא מסוגלת לספוג את החוצפה הקולנית שלה ולפעמים מרגישה שהיא גוזלת ממני כלכך הרבה אנרגיות

סיגל יקרה, ההתלבטות שלך מאוד מובנת, מאוד לא פשוט להיות הורים למתבגרים, זה ניהיה קשה כפליים כאשר מדובר בהורה יחיד ויותר קשה עם ההורה הנוסף אינו משתף פעולה! איך האבא שלה הגיב לכל ההתנהגות שלה? חשוב שיהיה לכם קול אחד בכל הקשור לגבולות מול בתכם! את גם מאוד צודקת בחשיבה שככל שבתך תתבגר היא פחות תקשיב לך, בתך מאוד צעירה עדיין ומאוד חשוב להיות ערנית לחברה שהיא מסתובבת איתם. אני מציעה לך לשוחח עם האקס שלך כדי שיהיה בתמונה ויוכל לשוחח איתה על מעשיה, במקביל כשבתך חוזרת להזמין אותה לשיחה בה תוכלי לשמוע אותה ובמקביל תוכלי להבהיר לה את החוקים וזאת בגלל שאת אוהבת אותה ודואגת לה, גם אם כיום זה נראה לה מוגזם עדיין את לא יכולה לוותר במקומות בהם את חוששת שתפגע! (זה סגנון הדיבור שצריך להתקיים בשיחה ביניכן, פחות להתמקד בעונש ויותר בדאגה), את יכולה להציע לה שתעזרו ביחד בייעוץ חיצוני על מנת ליישר את הקווים ביניכן. מעבר לכל זה, חשוב שתדעי שבתך עדיין קטינה ולכן במידה ותרגישי שאת מאבדת אותה חשוב שתעזרי ברווחה, עובדת נערות, כדי לשמור עליה. תפקידה של עובדת נערות ברווחה היא בדיוק למקרים בהן הנערה נמצאת במצב של סיכון עצמי. (לא נראה לי שהיא נמצאת היום שם, היות ועדיין יש דיבור ביניכן, אך במידה ותרגישי שאת מאבדת אותה, חשוב לא להסס להעזר בגורמים הנכונים!) בהצלחה וחג שמח, בתיה

שלום רב, ביתי בת ה 4 לא ממושמעת. כל מה שמבקשים ממנה (צחצוח שיניים, להלתבש בבוקר, ארוחת ערב, אבא לוקח לגן, אמא לוקחת היום...) מוציא ממנה ישר את המילה לא!!! היא קודם כל לא רוצה, אח"כ היא מסבירה למה היא לא רוצה ורק אחרי שמתווכחים ונותנים אולטימאטום (אם לא מתלבשים עכשיו אז את נשארת בבית היום.... או אם לא תצחצחי שיניים אין תה בבוקר, אם לא תנעלי נעליים אז תבואי יחפה ויכנס לך זכוכית לרגל....) בקיצור הילדה סיוטית. המצב נמשך כבר חצי שנה, יש לי עוד בת, בת שנתיים ואצלה הסיפור שונה, ממושמעת להפליא.... בואי לצחצח.. רצה, להתלבש, ובכלל לא רק הפעולות היומיומיות האלה, אלה כל הדברים מסביב. לא להסתיר לאבא את הטלויזיה אז הגדולה דווקא תסתיר..... לא לגעת במוצרים בקיוסק לפני שמשלמים אז הגדולה דווקא תיגע. אני כמובן מגיגבה לעיניין בתקיפות, אם אני בחוץ איתן והגדולה עושה חוכמות אז אני פשוט גורמת לה להפסיד.... לא קונה לה משהו מתוק / ארטיק וכו. הכל מתנהל אצלנו באיומים שאם לא תעשה X .... אז יהיה Y ... והכל בסנקציות ותנאים, הכל מו"מ. בקיצור מתיששששששששששששששששששששש :( מה לעשות?

סתם דעה אישית ולא מקצועית....אני מאוד מזדהה עם מה שאת מספרת. עברתי עד לא מזמן בדיוק אותו דבר עם בנותי שהן בנות 4 ו-3. עד שנמאס לי מה"איומים" והמשא ומתן. ופשוט נקטתי גישה חדשה : אין אם לא תעשי כך אז יהיה כך....אין יותר משא ומתן. ואין איומים וצרחות ועצבים. "חמודה בואי לצחצח שיניים" כמובן שהתשובה היא "לא". "כן חמודה שלי. בדברים של בריאות אמא מחליטה ועכשיו בואי בבקשה לצחצח שיניים. אני לא מתווכחת איתך בכלל......." אין אם לא אז.. אין עוד מעט. פשוט אני מחליטה עכשיו. כי אני אמא שלך ברוגע, החלטיות ולשדר לילדה שאין בכלל מקום לוויכוח. לדעת איפה את כן מוכנה לקבל את דעתה ולא את מה שנראה לך. ולא לייצר וויכוחים מיותרים ומלחמת כוחות. תזהרי מלקבע את הגדולה כ"הילדה הרעה" והקטנה כ"הילדה הטובה" כי היא תתחיל להתרגל לתפקיד והיא תשאר כזו...ראיתי את זה קורה אצל גיסתי. אני ממשיכה לתת חיזוקים חיוביים והערות על התנהגות לא נעימה אולם נזהרת מלהעניק תפקיד "ילדה רעה".... אני לא אשת מקצוע , אני רק אמא כמוך שאומרת את דעתי...

שלום לך "אמא אחרת"...מבקשת לקבל את עצתך.המצב היה אצלי בדיוק כמו אצלך-יש לי בת בת 4 ובן בן 3. עד לפני כחודש הילדה היתה "נוראית"..לא ממושמעת..וכחנית..ודעתנית.והילד היה מלאך.ממש צייתן. פתאום----הוא הפך לילד אחר--כל דבר :"לא רוצה"....מנסה לבדוק עד איפה אני מסוגלת למשוך את הסבלנות שלי--לדוגמא:עולה על הספות עם נעליים וקופץ,אני מבקשת לרדת,ממשיך כאילו איני קיימת,אני קמה ומורידה אותו ללא מילים,אחרי שנייה הוא שוב על הספות..בפעם הזו אני כבר מענישה,הוא נכנס לכמה זמן לחדר ולא יוצא עד שאני קוראת לו..וחוזר חלילה...הבת לעומתו רואה את התהליך והשינוי שהוא עובר והיא פתאום הפכה למלאכית קטנה.צייתנית וממושמעת ואפילו אומרת:"אמא,אי אפשר שיהיו 2 ילדים רעים אז אני ילדה טובה נכון??"....שאלתי היא- כיצד להחזיר את בני למסלול ..?האם המצב יסתדר מעצמו? בינתיים נורא נורא נורא קשה לי...עד שהתיישרתי עם הילדה,פתאום צצו לי בעיות חדשות וקשות של משמעת עם הילד...

אני אמא ל2 ילדות , אחת 10 ח' ואחת 3.5 . בקשר לגדולה היא מפונקת מאוד וקשה לי איתה אבל הקטנה בחודשיים האחרונים לא נותנת לי "לנשום" אם היא לא ישנה היא כל הזמן בוכה הזמן היחיד שהיא רגועה זה כהיא בידיים שלי , אני מותשת!!! בכדאי שאצליח לאכול משהו אני ממלא אותה בבמבה או פירכיות ( זה מעסיק אותה לכמה דקות)בעלי עובד המון שעות ואין לי הרבה עזרה ממנו.על עזרה אין על מה לדבר מבחינה כלכלית. מה עושים? נראה כאילו רק לי קשה ולשאר האימהות הכל שליו ורגוע. אולי אני עושה משהו לא בסדר.

גלית שלום רב, מדברייך עולה בדידות רבה גם פיזית - את לבד בבית עם הבנות וגם רגשית - את מרגישה שהקושי הוא רק שלך. אני שומע את הקריאה שלך לרגע אחד של שקט, רגע אחד רק לעצמך. ואני קורא לך לקחת אותו. כאשר את רוצה לאכול, תסבירי לבתך הקטנה שעכשיו את אוכלת והיא תמתין עד שתסיימי. תעמדי על כך ואל תשברי לנוכח זעקות השבר בוודאי תגענה מצידה. זיכרי שאינך נוטשת אותה אלא ממלאת את עצמך באנרגיות חדשות כדי שתוכלי להמשיך וטפל בה אחרי שתאכלי. אני מניח שעכשיו את במצב של חוסר אנרגיות והדבר משפיע על הסבלנות והפניות הרגשיות שלך כלפי בנותייך. גם אם את זקוקה לכמה דקות של אויר רק לעצמך בחדר זה לגיטימי. אני משוכנע שתוך זמן קצר בתך ץלמד שגם לאימא יש חיים, רצונות וצרכים משל עצמה וחשוב לכבד אותם. היא תלמד להעסיק את עצמה ולשחרר ממך. חג שמח, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

אני מקווה שאני פונה לפורום הנכון, בעבר היה פורום פסיכולוגית ילדים, אך איני מוצאת אותו יותר. בתי בת השנה וחודשיים החלה השנה במסגרת משפחתון לראשונה, לדברי הגננת, בגן תפקודה תקין, אך מהרגע בו אנו אוספים אותה מהגן, היא אינה מוכנה לעזוב אותנו, היא נתלית עלינו בצרחות אימה וחוששת תמיד שאנו רוצים לעזוב אותה. אנו מבינים את הקושי שלה בהפרדות, בדיוק בזמן זה, אך זה נמשך לאורך כל היום, מחריף כשצריך להשכיבה לישון והיא אינה מאפשרת לנו לתפקד באורח תקין. אם אנו מורידים אותה מהידיים, היא צורחת וזורקת את עצמה. אציין, כי בעבר נהגה לשחק באופן עצמאי למשך זמן קצר, הגיבה בבכי לפרידה,אך נרגעה מיד לאחר מכן. כיצד עלינו לנהוג? מחד איננו רוצים להחריף את חרדת הפרידה ומאידך, לא ניתן להמשיך כך. נודה על תשובתכם.

דגנית בוקר טוב, מדברייך עולה שאתם נמצאים במעגל קסמים שלילי שמוזן ע"י החרדות של כל המשתתפים: חרדת הנטישה של בתכם והחרדה שלכם פן תחריפו את החרדה שלה. אחד המאפינים של החרדה הוא, שהיא מדבקת. כאשר אנו נמצאים בחברתו של אדם הנמצא בחרדה, לרוב, החרדה עוברת במידה זו או אחרת גם אלינו. וכך קורה שבלי לשים לב אתם למעשה מגבירים זו את חרדתם של אלו ולהפך. כהורים עליכם לפרוץ את המעגל. ראשית עליכם לשדר לה ביטחון שלא תעזבו אותה ואין זה אומר להרים אותה על הידיים כל הזמן אל לדבר אליה בטון רגוע ובטוח ולשיים (לתת שם) למה שהיא מרגישה: "אני מבינה שאת חוששת שאעזוב אבל עכשיו אני כאן איתך - את משחקת לידי ואני מכינה סלט, אח"כ נשב לאכול". בוודאי שהיא תמשיך לבכות, אך היא תתרגל שלמעשה אתם אינכם עוזבים. אפשר לדמות זאת למקרה בו הילד נופל ומקבל מכה, אם הביבה מגיבה בהעצמת המכה "אויי, מה קרה? נפלת? כואב לך? בו אלי..." הילד לומד שלקבל מכה זה נורא וכך הוא לומד לבכות. אם הסבבה מגיבה לנפילה בשיוויון נפש הילד לומד להכיל את הכאב ולהמשיך הלאה. ייתכן שבתכם מבינה מתגובותיכם שראוי להעצים את תגובות החרדה שלה. האם הצלחתי לסייע לכם? חג שמח, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

זיו שלום, תודה על תגובתך, בימים הקרובים ננסה ליישם את עצותיך. הצלחת לתת שם לתחושותינו. נעדכנך בהמשך. חג שמח.

שלום, רציתי לשאול, יש לי ילדה קטנה(בת 6), אני גרוש ורואה אותה פעמיים בשבוע. האם יש סיכוי שיתפתח אצלה תסביך אב. אני משחק איתה רבות(וחושש שהיא תתאהב בי מעל הראש. או במילים אחרות חושש מבחינה פסיכולגית שהיא תצטרך להתחתן(היא תרצה אותי). האם תוכל להסביר כיצד נוצר תסביך זה אצל נערות(כדי שאדע להמנע ממנו. לא רוצה לראות אותה רווקה מזדקנת(. בברכה, שאול

שאול היקר, הרגע, תתנהג עם בתך באופן טבעי כאב, המשך לשחק איתה, ולהנות מהתפתחותה. בקרוב (עוד יותר מהר ממה שתיהיה מוכן לכך) היא תראה שאתה לא האב האולטימטיבי (זהו חלק טבעי בהתפתחות) ותתחיל להתעניין במין השני בגיל המתאים לגילה. בינתיים תהנה ללא דאגות בנושא זה! בהצחלה בתיה

לדעתי יכול לעזור אם בזמן הנכון, כשהיא תתבגר, תטפטף לה רעיונות לגבי זוגיות. למשל, לזרוק לה שאלות כמו, למשל: "נו, אז כבר יש לך מחזרים? הבנים כבר שמו לב כמה שאת ראויה?" אבא שלי היה עושה לי משהו כזה. הוא היה אומר לי שמחבט הבייסבול שלו מוכן תמיד לטורים של הגברים שיעמדו בתור בשבילי. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני בכלל. לקח לי שנים להבין קצת.

מה הסיבה שילד בין שנה וחצי דופק את הראש ברצפה ולאחר מכן כמובן שבוכה מהכאב ,יש לציין שהוא עושה זאת מדי פעם במהלך היום וחשוב מאוד להגיד שלא מדובר בילד עצבני.מחכה לתשובה. תודה מראש

רינה שלום רב, האם תוכלי בבקשה לתאר סיטואציה בה הוא מטיח את ראש ברצפה? האם זה פתאום, ללא סיבה? האם יש השתלשלות עניינים שבסופה הוא עושה זאת? חג שמח, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

יש לנו 2 ילדים , הבכור בן 12 וחצי והבת בת 8 וחצי , השאלות שלי :האם באמת בגיל 12 וחצי כבר מתחילים בבעיות גיל ההתבגרות, הבן שלי מאוד מפותח ברמה הגופנית והנפשית, הוא מתחיל להסתגר מתחצף והופך להיות גס רוח .! הקיצוניות בהתנהגות שלו מפריעה לנו ואנו עומדים חסרי אונים לעיתים קרובות מאחר ואנו מאבדים את השלווה שלנו .לי יש יותר סבלנות מאשר לבעלי מאחר ורוב בעיות החוצפה המריבות כוח הן מול אביו , מדובר במלל של "לא מפחד ממך" אני יותר חזק וכד רוב הויכוחים בהם יש אובדן שליטה הן בגין מאבקי כוח , לי מאוד ברור "המשחק "הזה בין שנהם אולם הייתי רוצה את תשובתך ,מה עושים כדאי להימנע ממאבקים מיותרים, כי הם באמת מיותרים,כמו כן בעיה נוספת היא הילד מסתכל באתרי פורנו- "לייט "פעם אחת כבר הנחנו אותו להימנע מכך וכעת גילנו כי שוב הוא בעניין הזה , איך ומה לעשות ושאלה אחרונה , שמתי לב כי בחודשים האחרונים הוא עושה הכל על מנת להשפיל את אחותו , אם זה למראה שלה, להצלחה שלה בלימודים וכד ממתינה לתשובותיך תודה

רותם יקרה, לפי ההתנהגות שאת מתארת ואם נבטל את האפשרות שבנך עובר תקופה קשה בבית הספר (חשוב לבדוק איך המורים רואים אותו,האם יש שינויים של קבוצת החברים או האם קרה שינוי חדש בסביבתו הקרובה של בנכם) אז בהחלט ניתן לאמר שבנך נכנס לגיל ההתבגרות, וזה הזמן לקבוע חוקים ברורים מה מותר ומה לא מקובל בביתכם, הכל בדיבור ברור ופתוח. כדאי שאת ובעלך תשבו ביחד ותחליטו מה מקובל עליכם ומה לא ואז תשוחחו עם בנכם ללא כעסים, וללא מאבקי כוח. השיחה צריכה להתנהל מהמקום שברור לכם שכרגע יש לו דברים המטרידים אותו ואתם כהוריו נמצאים שם עבורו, אך יש דברים שאתם רואים בזמן אחרון שאינם מקובלים עליכם,ולהבהיר אותם.זה כמובן תהליך, לא פותרים זאת בשיחה אחת, אך הדבר החשוב ביותר בגיל זה הוא לא להשפיל את הילד מחד ולא לפחד ממנו מאידך! בהצלחה בתיה

זיו שלום אני אם חד הורית לבת שנה ותשעה חודשים. בשל בעית עיניים, עין אחת פוזלת וכדי למנוע שעין זו תהפוך לעין עצלה, הרופאה ביקשה משקפיים. הלכנו איתה לבחור משקפיים, המשקפיים הגיעו אבל בתי מסרבת בתוקף להרכיב אותם.... אנא תעזור לי! איך אני יכולה לגרום לה להרכיב את המשקפיים? (אני מרכיבה משקפיים) בתודה, רחלי

רחלי שלום, מצאתי מאמר מעניין בנושא באתר "הלול": http://ha-lool.co.il/magazine/article.asp?id=616 המאמר מדבר גם על הקושי איתו אתם מתמודדים. בסוף המאמר ישנם שני ספרים מומלצים. אני בהחלט ממליץ להשתמש באחד מהם. חג שמח, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

תודה, וחג שמח גם לך. רחלי

שלום רב יש לנו 4 בנים כשהגדול בן 11. הוא ילד מקסים , תלמיד טוב, עוזר , מנומס. הבעיה היא שהוא מאוד איטי ונוטה לשכוח דברים. בעלי הרבה פעמים גוער בו ואומר לו שעוד מעט הוא בן 13 וצריך לקחת אחריות. לדעתי הוא מאוד אחראי , הוא ובני בן ה- 8 נמצאים לבד עד 17.00 ומסתדרים יפה מאוד. איך ניתן להסביר לבעלי שאינו צודק וגורם עוול לילד? בנוסף שאלתי אותו מה אמור להיות בגיל 13 ? הרי הוא עדיין ילד , גם על פי חוק. תודה מראש

גילי שלום, לעיתים קרובות אנו משליכים על ילדינו רצונות ופנטזיות הקשורים בנו בלבד וכל קשר ביניהם ובין הילד הוא מקרי בהחלט. הרצונות המושלכים נובעים מהתפיסה שלנו ל"כיצד הילד צריך להיות". לעיתים הדבר קשור לאיך שאנחנו היינו בתור ילדים וברצוננו שהילד יהיה כמונו, או להיפך. אנחנו רוצים שהילד יגשים עבורינו את מה שאחנו לא הצלחנו להשיג. ייתכן שבן זוגך מרגיש שהוא היה התנהג אחרת בגיל 11 - הוא היה עצמאי יותר, אחראי יותר, מהיר יותר ובעל זכרון חד. חשוב מאד לזכור שהדברים השתנו במהלך השנים. גם אני זוכר את עצמי נוסע בתחבורה ציבורית בגיל 6 והיום זה מאד לא מקובל ואף נחשב להזנחה הורית. גיל ההתבגרות התארך מאד והתהליכים הרגשים ושכליים נמשכים זמן רב יותר והילדים מגיעים לבשלות בגיל מבוגר יותר (למעט בשלות מינית שהיא במגמה הפוכה). העצמאות שהייתה לנו בגיל 11 מושגת היום בגיל 13-14. בניגוד לכך, מה שפעם לא העזנו לעשות מבחינת יחסי מין, שתיית אלכוהול, סמים ואלימות בני הנוער של היום חווים בגיל מאד צעיר. אז אולי זה דבר חיובי שבנכם מתפתח לאט, כך יהיו לכם יותר שנים בהן תוכלו להמשיך ולפקח עליו ולהטמיע בו עוגן יציב שיסייע לו להתמודד עם הסכנות העורבות בחוץ. התבגרות בטרם עת עלולה לפגוע בו ולשלוח אותו לעולם לא מוכן דיו. חג שמח, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב בקשר לילד שלי.הוא בכור ויהיה בן 4 בדצמבר כבר זמן רב כשאנו שמים לב בארועים חברתיים שאנחנו לוקחים את בני, אם זה ימי הולדת או מפגש חברים עם ילדים, כי ילדי עומד בצד ולא משחק עם שאר הילדים ואחר כך בוכה שלא אוהבים אותו ולא שיחקו איתו אנחנו חושבים שו בעיה של בטחון עצמי נמוך(אני חושב שגם לי הייתה את הבעיה הזאת) אני רוצה לדעת איך ניתן לפתור את זה?

דרור היקר, בכל גיל יש אפשרות לעשות שינויים, וכל בעיה ניתנת לפתרון. לפני ש"נחליט" שיש לבנך בעית ביטחון עצמי, בוא ננסה להכיר אותו קצת יותר. אתה טוען שבנך הוא הבכור, אני מבינה שיש ילד צעיר יותר בבית, בן כמה? ממתי אתה רואה את הקושי החברתי של בנך? לפעמים עם הולדת אח/אחות הורים "שוכחים" שהבכור הוא עדיין צעיר ונוטים לבקש או לדרוש התנהגות של בוגר, ובאופן טבעי יש נטיעה לכעוס על הילד הבכור יותר. הייתי רוצה להזמין אותך לבדוק האם יכול להיות שיש היום שינויים בהתנהגות שלכם אל בנכם הבכור ולעודד אתכם לזכור שלמרות שהוא הבכור הוא עדיין צעיר ביותר, וכך להתנהג כלפיו עם הרבה חיזוקים וחיבוקים. במקביל במפגשים החברתיים עודדו את הילד להתחבר אל החברים בעזרת תיווך שלכם. נראה לי ששתי פעילויות אלו יוכלו לעזור לבנכם מבחינה חברתית. חשוב גם לזכור שכל ילד הוא שונה ויש ילדים המתחברים יותר בקלות מאחרים. בהצלחה בתיה

שלום. בני (היחיד) ילד שמח ומלא ביטחון עצמי. מדבר שוטף ומבין מה שמבקשים ממנו. לפני כחודש נכנס למשפחתון של 3 ילדים,לאחר 8 חודשים שהיה אצל מטפלת (עם עוד ילדה בגילו). לפני כ-4 חודשים החל לצבוט אותנו. כשהגבתי ב-"לא!" ראה שזה מעניין, ואז התעלמתי והוא איבד עניין. לפני כחודש החל להכות אותנו. אני אומרת לו באסרטיביות שאנחנו לא מרביצים ומבקשת ממנו ללטף בעדינות ולתת נשיקה. הוא מבין ועושה אך לאחר כשעה/למחרת יכול להמשיך ולהכות. אני מניחה שזה קשור לכניסה לגן, אך מה אתה ממליץ לעשות וכיצד להפוך את בקשותיי לאפקטיביות? יש לציין שבעלי ואני משחקים איתו רבות וגם משתוללים איתו על המיטה ובכלל, חשבנו שיש לכך קשר והוא חושב שהסטירות שהוא נותן הן חלק ממשחק. מה דעתך? תודה.

גלי בוקר טוב, אני מניח שבנכם בערך בן שנתיים-שנתיים וחצי ובגיל הזה תהליך ויסות הכוח והגוף עדיין לא הושלם ולכן לעיתים קרובות מרביצים תו"כ משחק. תהילך ויסות הכוח הוא תהליך קוגניטיבי-גופני. המוח מפתח את היכולת העיצבית, המוטורית לשלוט בשרירים ובמקביל הילד מפתח את ההבנה שמכה חזקה זה כואב. כשאתם משחקים והוא מפעיל כוח רב מידי אז תעצרו ותסבירו לו ושזה כואב. כך שוב ושוב. בנוסף, אתם יכולים לשחק במשחקים מוטורים כמו זריקת כדור ולהתאמן בזריקות חזקות וחלשות. כמו כן, מחיאות כפיים חלשות וחזקות. בכל מקרה, עם הגיל זה עובר. חג שמח, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

זיו ערב טוב, בני הגדול מתקשה לקבל הפסדים . הוא כבן 5 כמעט ואחיו הקטן כבן 3 וניכר כי כל הזמן הוא דואג לנצח אותו ואם אנו משחקים במשחק משותף אז הוא מיד בוכה שהוא לא רוצה להיות המפסיד ומתקשה לקבל את העובדה שאחיו הקטן ממנו מנצח . איך מתמודדים עם זה? ממה זה נובע? בנוסף בני הקטן וותרן מאוד והוא תמיד מוותר לאחיו הגדול ממנו , אם הקטן מביא משהו הגדול מיד בוכה והקטן נותן לו את מה שרצה. אנו לא יודעים כיצד להגיב האם ללכת עם רצון הקטן או להראות לקטן איך לא לוותר... אשמח על תשובותיך...

דורית בוקר טוב, אתחיל דווקא מהסוף, כל עוד הבן הגדול לא לוקח לאחיו את הדברים בכוח והקטן מוותר לו מרצונו אז לא הייתי מתערב אלא נותן ליחסים ביניהם ולאופי של כול אחד מהם להתפתח באופן טבעי. לגבי הגדול, יכולות להיות מספר הסיבות מהן נובע הקושי להפסיד אך כולן בגדר "אולי", אולי הוא לא התרגל להפסיד בעבר, אולי זה קשור למקומו שהתערער בכניסתו למשפחה של אחיו הקטן ואולי מה שהוא אישיותי מולד. בכל אופן, מה שאני מציע לעשות הוא לדבר עימו לפני כל משחק ולהעלות את האופציה שהוא יפסיד. לשאול אותו מה יקרה אז? איך הוא יגיב? ולהביע את חוסר הנעימות שתגובותיו גורמות לו. כאשר אתם משחקים איתו (לדוגמא בקלפים) תנו לו לנצח פעם או פעמיים ואז תנצחו אותו. סביר שבהתחלה הוא יהיה מאד מתוסכל. נסו להחזירו למשחק ולתת לו לנצח בעוד סיבוב ובסיבו שלאחר מכן שוב תנצחו אותו. בנוסף, אני מציע שתשוחחו עימו על כך לא סביב המשחקים, אולי לפני השינה. דברו איתו על הקושי שלו ועל הקושי שלכם. ושאלה חשובה שעולה בי: מה קורה כאשר הוא משחק עם בני גילו, חברים מהגן? האם הוא כל הזמן מנצח? איך הוא מגיב להם כאשר הוא מפסיד? חג שמח, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

ביתי היא ילדה בת 6 נשארה שנה נוספת בגן חובה וכל זאת עקב בעיה?????? לילדה יש עולם משלה בו היא משחקת וחיה באושר רב אך מה לעשות בחצר בגן המשחקים וגם בגן ישנה התמודדות מול הילדים (למרות שתמיד תעדיף לשחק לבד) כאשר היא תרצה להשתתף במשחק מול ילדים היא תעמוד בצד לא תבקש ותחכה שיציעו לה ואם כבר תבקש והם יסרבו היא תמשיך לעמוד בצד ללא תגובה רק תעלב. ברצוני לדעת האם קיימת פה בעיה? או שהיא רק שלי? והאם ישנם דרכים או השתלמויות לחזק את הילדה חברתית או לתת לי כלים לחזק וללמד אותה?

ליאת שלום, אם מצאת לנכון לפנות בנוגע לבתך אז ייתכן וישנה בעיה. קשה לדעת דרך הפורום אם קימת בעיה, מה טיבה ומה חומרתה. אני מציע שתתייעצי עם הגננת ותשמעי את דעתה. כיצד היא רואה וחווה את בתך? בנוסף, את יכולה לפנות לשפ"ח (שירות פסיכולוגי-חינוכי) ולבקש לאבחן את הילדה. שוב, אם עלה בך חשש לבעיה כל שהיא, אל תזניחי את העניין. ייתכן ואין בעיה כלל ואז דיינו, אך אם קיימת בעיה, ככל שבתך צעירה יותר כך הפתרונות יהיו קלים יותר. חג שמח, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

בתנו בת השלוש מגיבה בצרחות איומות וממושכות כאשר אינה מקבלת (ומיד) את מבוקשה. הבוקר - למשל - ביקשה לשתות שוקו. מזגתי לה בכוס, אך היא רצתה לשתות מהשקית דבר שהיה גורם ללכלוך ורטיבות שלה ושל הסביבה. עמדתי על שלי והיא הגיבה בצרחות. לבסוף אימה נכנעה... את מאמרך קראתי בתשומת לב. היש לך עצה???

בתור אמא לילדה בת 4 המגיבה-או יותר נכון הגיבה כמו בתך-אני מרשה לעצמי לומר לך- טוב שלא נכנעתם! אז היא צרחה-ברגע שהיא תבין שלמרות הצרחות אינכם נענים לה היא תפנים כי צרחות לא יועילו לה...אך אם תישברו למול הצרחות-זה יהפוך לכלי הנשק שלה מולכם על כל דבר הכי קטן.בסיטואציה כמו שתיארת-שאני עוברת כל בוקר עם השוקו והשקית אני ממשיכה לדבר בשקט-למרות הצרחות של ביתי...ומנסה להסב את תשובת ליבה ל:איזה כוס את רוצה לשתות? של דורה? ואז תוך שניות השקית נשכחת ועברנו את המשברון..כמובן שלעיתים היא מתעקשת אך אני ממשיכה בעינייני ולא מוותרת. בהצלחה!

ר' שלום רב, אין לי הרבה להוסיף על דבריה מירב. לשם הרחבה אני מוסיף מספר קישורים לדיונים בפורום שעסקו בנושא: http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xFT-41466,xFP-41559,m-Doctors,a-Forums.html#41461_41466 http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xFT-42410,xFP-42410,m-Doctors,a-Forums.html גמר חתימה טובה, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

בני בן שנה וחצי וטרם ישן לילה שלם, לעולם לא ישן, הוא קם הרבה פעמים בלילה, ואנחנו מאוד מתוסכלים כי אנחנו לא ממש יודעים את הסיבה, כי כל הזמן זה משתנה, פעם זה למים, פעם זה סתם בכי שנראה כמו כאב או חלום או פינוק שרוצה אותנו.. רצינו לשאול מה ניתן לעשות על מנת לשפר את המצב? יש לציין שגם במהלך היום הוא לא מרבה לישון וגם אם ישן תמיד יתעורר בבכי במהלך השנת צהריים שלו. בקיצור חוסר שקט שגורם לחוסר שקט ועצבים במהלך היום ממנו.

יעל שלום רב, נושא השינה נידון בהרחבה בפורום ואני מסמין אותך לערוך חיפוש תחת המילה "שינה". מצרף מספר קישורים להודעות האחרונות בנושא. אם לא תמצאי מענה הולם אשמח לסייע לך שוב, גמר חתימה טובה, זיו http://www.doctors.co.il/xRF-,xFF-Read,xFI-1234,xFT-38383,xFP-38383,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xRF-,xFF-Read,xFI-1234,xFT-42112,xFP-42219,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xRF-,xFF-Read,xFI-1234,xFT-41954,xFP-42036,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xRF-,xFF-Read,xFI-1234,xFT-40462,xFP-40523,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xRF-,xFF-Read,xFI-1234,xFT-40063,xFP-40058,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xRF-,xFF-Read,xFI-1234,xFT-38383,xFP-38383,m-Doctors,a-Forums.html ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

שלום לך ביתי בכיתה א קיבלה חונכות כמו שאר ילדי הכיתה וקיבלה מהם מתנה ומאוד שמחה היא מספרת לי שהם ממש לא מתיחסות אליה ונוסף לכך הם משחקות עם ילדות אחרות ולא איתה ,וכשהיא ביקשה להצטרף הם דחו אותה היא מאוד נפגעה השבוע היא ביקשה לקנות להם מתנה קנינו ושאלתי אותה את חושבת שמגיע להם ?היא אמרה שהיא תיקח את המתנה ותחליט בביה"ס ,היא הביאה להם והם אמרו תודה אבל חבל שלא הבאת לנו עם ציור אחר כאילו בצחוק ???? הן עלו לכיתה לשים את המתנה והשאירו אותה מחוץ לכיתה ולא ירדו היא חיכתה ואז הלכה מאוד נפגעה ואני כעסתי למרות שלא הראתי לה .רציתי לשאול האם כדאי לשתף את המורה או לומר לביתי שתיגש היא למורה ותשתף אותה בלי עזרתי מה הכי נכון אני לא רוצה לעשות מזה סיפור גדול אבל חשוב לי שביתי תרגיש טוב

דנה שלום, את מתכוונת לחונכות מכיתה בוגרת יותר או לחונכות מבוגרות? גמר חתימה טובה, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

חונכות מכיתה ו'

יש לנו ארבעה ילדים והבכור בן 12. בבסיסו הוא ילד טוב לב, חכם ונעים אולם בשבועות האחרונים הוא מקפיד להרוס לנו את ארוחות השבת- מפסיק אותנו באמצע שירי שבת, מתחצף, לועג לאחיו, קם ללא רשות מן השולחן, מסרב לעזור בהגשה ובפנוי. מעבר לאוריה שנהרסת אנו גם מרגישים שיש לו השפעה שלילית על אחיו שקרובים אליו בגיל. בעלי החל להשתמש מולו בכח (לעיתים מכות ממש) ואני שבילדותי ספגתי לא מעט מאבי לא מוכנה לסבול זאת,אם כי לעיתים,רחוקות יותר, אני לא שולטת בלשוני ואומרת דברים פוגעים (ואני לא יודעת מה יותר פוגע מכות או מילים). ישבתי עם עצמי והרגשתי מיואשת ממנו ומהנסיונות (כי כשהוא רגוע אנחנו מדברים על מה שקרה ולעתיתים קרובות הוא מבין ומסכים- אבל זה לא עומד במחן התוצאה) וחשבתי איך אני אומרת לו שהתייאשתי ומיד נבהלתי מעצמי כי הבנתי איך הוא ירגיש כשישמע את זה. לכן כשראיתי אותו והוא אמר לי- "מה את רוצה לומר לי? פויה?" עניתי לו שדוקא רציתי לומר לו שאנחנו לא נתייאש בגלל ההתנהגות שלו ונמצא אליו דרך בסוף. הוא אומנם הופתע אבל בסעודה הקרובה שוב חזר ריטואל ההפרעות. מה כן לעשות? מזו שלא רוצה להיות מיואשת.

אפרת יקרה, הרגישות שלך מרשימה ביותר, מאוד אהבתי את התגובה שלך לבנך סביב נושא הייאוש! ההפתעה שגרמת לו עם התגובה הלא צפויה, ללא ספק חילחלה ולכן למרות שהוא התנהג באותה צורה מזלזלת עדיין יש שם "זרע" אשר ינבוט בבוא הזמן ומה שבטוח שהוא קיבל הרבה תמיכה! אך בינתיים עד שהזרע ינבוט אי אפשר להשאיר את ההתנהגות המזלזלת, בנך צריך לדעת שיש התנהגויות לא מקובלות גם אם הוא בן 12! ראשית אני מציעה שאת ובעלך תשבו ותחליטו מה הן הכללים שלכם בערב שבת, ומה יקרה אם בנך יהפר אותם שוב, לאחר זאת שבו עם בנכם לשיחה שקטה, הבהירו לו את החוקים שלכם ובררו איתו האם יש לו הצעה איך ומה יכול לעזור לו לעמוד באותם חוקים שגם אם הוא לא מסכים הם החוקים שלכם בבית. במידה והוא לא יכול להציע שום דרך המקובלת עליכם אז הבהירו לו מה החלטתם שיקרה במידה ולא יצליח בשבת הקרובה לעמוד בדרישות שלכם. חשוב ביותר שכל השיחה תיהיה רגועה, פתוחה ומכבדת. הבהירו לו ששיחה זו באה כדי לשנות את האוירה שאינה מתאימה ונעימה לאף חבר במשפחה. בהצלחה וגמר חתימה טובה! בתיה

יש לי 3 ילדים, הגדולה שלי בת 7.5, מגיל קטן מאוד היא מתווכחת על כל דבר (גם אם אני לא נגררת לויכוח), לא מרוצה אף פעם ואנחנו עושים בשבילה המון, תמיד חייבת להגיד את המילה האחרונה גם אם היא נענשת ובשנה האחרונה היא כל הזמן מתחצפת ועונה משפטים כמו: "תשמרי את ההערות שלך לעצמך" או "בסדר, בסדר, שמענו אותך" (בטון מזלזל), עונשים היא מקבלת וזה כבר לא עוזר, היא מביאה אותי למצב שאני צועקת עליה אבל היא מין הסתם למדה לצעוק עלי בחזרה. בבית אצלנו יש גבולות מאוד ברורים היא עומדת בהם, היא בכלל ילדה מקסימה, מאוד בוגרת, אחראית, חרוצה, אחות טובה. אבל מה עושים עם הפה? הפה הורס לנו את כל מערכת היחסים. שיחות גם לא עזרו לנו איתה, היא מבטיחה לפתוח דף חדש, להשתדל, אבל הפה שלה לא נותן לה, גם אם היא נענשת בחדר, זה לא מרתיע אותה היא ממשיכה להתווכח מהחדר מה עושים?

איריס שלום, מדברייך נראה שבתך נמצאת במצוקה ומוציאה זאת בתוקפנות ולכן כל המשפחה סובלת. באופן אינטואיטיבי אני מרגיש שאתם זקוקים לייעוץ מעמיק ומקיף יותר כדי לברר בדיוק את כיצד מערכות היחסים בבית משפיעות, תורמות או מעקבות את המצב ואת השינוי. האם חשבתם על הדרכת הורים? או לחילופין שבתכם תלך לטיפול (לדוג' טיפול באומנויות)? האם מבחינתכם זה משהו שהוא בר ביצוע? גמר חתימה טובה, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

שלום ובוקר טוב . רציתילשתף אתכם לא יודעת אם זה המקום המתאים...אם כן- אשמח לשמוע כאן עיצות ודעות, ואם לא - אז .... יש לי ילד בן 16. תלמיד כיתה י"א . אתמול הוזמנתי לב"ס לשיחה עם 3 מורות . הסיבה- התחצפויות , זלזול , התחכמויות - הסיפור לא חדש עבורי. הוא ילד שמתחצף ומזלזל. יש כאן בעיית התנהגות אולי נכשלתי בחינוך בקטע שלא הצבתי גבולות. תמיד וויתרתי ועברתי לסדר היום . לאחר שיחה - באו ההבטחות מיצדו- ועברנו לסדר היום. אתמול בערב היה בנינו ויכוח על התנהגות שלו ומאוד רתחתי על זה שהוא מזלזל במורות שלפני הכל - הן בני אדם !!!! לדוגכמא : הוא אמר למורה שהוציאה אותו משיעור " אני עוד אמרר לך את החיים" תוך כדי ויכוח הוא גם פגע בי ומאר " שכל החברים צחקו עליו ואמרו איזה אמא שמנה ומכוערת" את לא אמא , אני מיחל למותך, תלכי לטיפול אין לך חברות - (זה נכון !, ) מתוסכלת , ועוד ועוד ...מאוד מאוד נפגעתי אגגב .. כמה ימים לפני הוא רב עם אחיו ואמר לו מילים קשות ופוגעות...(כמו - אין לך ביטחון , איזה ילד מוזר , לא יוצא בקושי יש לך חברים , תמיד מרחמים עליך בבית ...ועוד ) שוב דיברתי איתו ואמרתי לו שיש קווים אדומים שלא מקובל לחצות אותם. יש דברים שפוגעים מאוד ופוצעים את הנפש..ואי אפשר אחכ לחזור בך.. באותו ויכוח רקולני אתמול בערב .. אני , אמא שלו , אמרתי לו מילים פוגעות ביותר קשות ביותר מעליבות ביותר !!!!!!!!!! (כשהיה קטן עבר הטרדה מינית - והערתי לו שכדי שילך לטיפול) איך עשיתי את זה !!!!!!! הרגשתי שיריתי חיצים -לתוך ליבו של בני אהובי , היתה לי מטרה "להחזיר " לו ולהראות לו כמה זה קשה הפעם אני זאת שחציתי קווים אדומים ללא רחמים ואיתי כמה שכאב לו ..... היום בבוקר קמתי ....הרגשה קשה מלווה אותי , הלב בוכה אני במצוקה נפשית ..איך אני מתמודדת..... מבקשת את עזרתכם

אלה יקרה, ראשית גם לנו ההורים מותר לטעות, אכן אמרת לו דברים קשים מתוך מצוקה ופגיעה שלך, זה קורה לכולנו אל תענישי את עצמך בגלל זה. החשוב הוא כשטועים לדעת להתנצל,ובכך גם תתני דוג' לבנך. אני מציעה לך לשבת עם בנך ולהתנצל על פליטת הפה שלך, ובכלל לדבר איתו על ההתנהגות שלו ועל הציפיות שלכם כהורים. אגב מה דעתו של בעלך על כל מה שקורה עם בנך? אנו יודעים שילדים שעברו הטרדה מינית ולא טופלו יכולים לפתח התנהגות אנטי חברתית, לכן נראה לי חשוב ביותר שיחה רצינית עם בנך על מצבו והצעה לקבל היום טיפול כדי לעזור לו להתמודד עם הכעסים שלו.הטיפול יכול להיות שלו לבד או כל המשפחה כדי לפתוח ערוצי תקשורת סגורים. בהצלחה בתיה

שלום שמי הוא יניב ואני עומד להתגייס עוד כחודש. עכשיו הבעיה היא שאני מתבייש להתקלח עם עוד בנים כי אני בטוח שיצחקו עלי כי אני שעיר מאוד במיוחד בישבן ומעל הפין ובאזור הפין. אני בטח שיצקחו על הפין שלי כי הוא קטן מאוד כ2 ס"מ במצב רפוי . האם יש לך עצה לתת לי?

שלום לך חייל לעתיד, אני רוצה להרגיע אותך, רוב בני הנוער אינם מרוצים ממבנה גופם וכל הקשור לגופם, כך שמצבך אינו שונה מהאחרים (מבחינת חוסר הנוחות להיות ערום במקלחת). ההצעה שלי אלייך היא לראות את אותם הדברים שהם טובים ויפים אצלך, ולזכור אותם, אין לי ספק שכשאתה תבליט אותם דברים זה מה שחברייך יראו! בהצלחה בתיה

שלום, בתי בת השלוש נכנסה לגן חדש, מאז המעבר לגן החלה הדרדרות בהתנהגותה, היא יורקת עליי(האמא) ועל האבא, וזורקת חפצים,וכל דבר "לא בא לי" ומתפרצת בעצבים. מה ניתן לעשות?

קרן בוקר טוב, ראשית אני מציע שתבדקו מה קורה בגן מכמה היבטים: 1) האם היא מתנהגת כך גם בגן; 2) האם יש משהו בגן שעלול לגרום לה לה להוציא תוקפנות כזו עליכם. אם ביררתם ובגן ולא מצאתם שום אינדיקציה למשהו שפוגע בה בגן (ילדים שמציקים, תחושת בדידות שלה, יחס של גננת/סייעת) אז ייתכן מאד שההתנהגות קשורה למעבר עצמו ולגיל שבו היא נמצאת. במקרה זה הייתי ממליץ לנהוג על פי הכללים שמובאים במאמר הבא: http://www.zivsoffer.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=36&Itemid=56 אשמח אם תחזרו לפורום לאחר שבועיים שבהם התמודדתם עם בעזרת המאמר הבעיה ותעדכנו אותי. שנה טובה וגמר חתימה טובה, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

שלום האם תיתכן תסמונת קליינפלטר, למרות שגודל האשכים ואיבר המין תקינים?

שלום לאלמוני, מצטערת אינני מבינה בכך אני ממליצה לך להתייעץ עם רופא משפחה. בהצלחה בתיה

שלום בתי בת שנה וחמישה חודשים . כשאני איתה לבד כיף לנו , אנחנו משחקות , מתחבקות ,מתפנקות אחת על השנייה והכל נפלא . כשאבא שלה איתנו היא לא "רואה אותי ממטר" , היא מתחילה לבכותאם אני רוצה להרים אותה או לגעת בה , אם הוא הולך שנייה לחדר אחר היא מתחילה לבכות ולצרוח ,שלא נדבר כשהוא יורד לזבל למשל . היא חולה עליו , כל היום אבא, אבא והיא אומרת את זה בהערצה . אני די מתוסכלת מהעיניין . יש לציין שהוא פעם בשבועיים בחו"ל ל 3 ימים בערך , מה לעשות ? האם זה נורמלי? בתודה אימבר

אימבר שלום, מייד כשהתחלתי לקרוא את הודעתך רציתי לשאול האם האבא נמצא באופן סדיר וקבוע בבית ולחלוטין לא הופתעתי לקרוא, שהוא טס לחו"ל די הרבה. את מפרשת את התנהגותה של בתך כדחייה ואני מבין שזה מה שאת מרגישה כאשר את מרימה אותה והיא בוכה וכד'. אך אני רוצה להציע פירוש אחר למה שקורה. אני חושב שהיא לא דוחה אותך אלא מאד זקוקה לקרבה של אביה. לדוגמא, כשאת מרימה אותה כשהוא נמצא, היא לא בוכה בגלל שהיא אינה רוצה אותך, אלא בגלל ההזדקקות שלה אליו. ואני אסביר: על פניו נראה לי שיש לשתיכן קשר טוב, רציף, בריא ובעיקר בטוח. את תמיד נמצאת שם, את לא נוסעת, יש יציבות גדולה. לעומת זאת, הקשר עם האב הוא לא יציב. אני מתאר לעצמי שיש בינהם קשר טוב מאד אך הנסיעות גורמות לבתך לחוסר בטחון בקשר עימו (אולי אף תחושות נטישה כל פעם שהוא טס). הקשר היציב איתך, מאפשר לה לומר לך (בלי מילים כמובן) "אמא, אני בטוחה שאת תיהי שם עוד רגע וגם מחר. אבל אבא חסר לי ואני בוכה כי אני רוצה אותו אז בבקשה תאפשרי לי להנות מכל רגע איתו". מה שאת צריכה לעשות, לדעתי, הוא להתבונן עליהם מהצד ולהיות שמחה ש (א) לך יש קשר בטוח איתה שמאפשר לה להתרחק ממך ללא חרדה שתנטשי אותה ו- (ב) שלהם יש קשר טוב בין הנסיעות (אני מכיר מקרים בהם הילדים כ"כ כעסו על אחד ההורים עקב ההיעדרויות שהם כמעט סירבו לקשר עימו). שנה טובה וגמר חתימה טובה, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

המחזור של בתי לא סדיר וגם יש לה חבר. אני נורא משתדלת להתגבר על הדחף לחטט ולא יודעת אם הם מקיימים יחסי מין. אני משתמשת בפמינט ומאוד מרוצה [מלבד סידור המחזור אני חושבת שהגלולות יועילו גם לעור הפנים שלה כמו שקרה אצלי] והייתי רוצה להציע לה בעדינות לבקש מרופא הנשים שלנו אולם אני לא רוצה להביך אותה [היחסים בינינו לא אידיאליים]. מה הדבר הכי טובה לעשות זאת? כיצד בכלל ניגשים לנושא כזה?

לינדה שלום רב, אני חושב שאת יכולה להשתמש בדאגה שלך בניסיון להתקרב לבתך. אני מציע שתציעי לה שתלכו לבלות ביחד במקום בו תוכלו לדבר - בית קפה, הליכה משותפת, סידור חדר משותף וכד'). חשוב שיהיו כמה שפחות הפרעות של בני משפחה אחרים או רעש שלא מאפשר לנהל שיחה. בשיחה את יכולה לפרגן לה על החבר ועל דברים נוספים שבוודאי היא טובה בהם. ותעלי את הנושא של יחסי המין, עור הפנים והגלולות מתוך עמדה שמאפשרת לה לבחור האם להעזר בך או לדחות את העזרה. חשוב שלא תהי שיפוטית כלפיה. תביעי הרבה אמפטיה ותחושת ביטחון בסגנון "אני יכולה להבין שה מביך לדבר איתי על הנושא, אבל אני באמת מקווה שתוכלי למצוא אצלי אוזן קשבת ותמיכה", "מה שתחליטי יהיה מקובל עלי, את גם לא חייבת לשתף אותי בהחלטה ותדעי שאני תמיד אהיה בשבילך", "אולי לא תרצי ללכת לרופא הנשים שלי אז אני יכולה לסייע לך למצוא רופא אחר ובכל אופן הנה כמה שמות של רופאים שחברות שלי המליצו עליהם". לינדה יקרה, בתך היא בגיל ההתבגרות ולכן מאד סביר שכלפי חוץ היא תדחה על הסף את דברייך, אך אם תעבירי לה מסר שאת שם בשבילה - אותו היא תפנים וזה הכי חשוב. שנה טובה וגמר חתימה טובה, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

שלום בתי בת השנתיים נכנסה השנה לגן (עד כה היתה איתי בבית). הקליטה בגן היתה הדרגתית והיא אמורה להישאר עד 13:00 (רוב הילדים נשארים עד 16:00 ). הבעיה שיש לי איתה היא שהיא לא מוכנה לאכול כלום בגן (לא בוקר ולא צהריים). היא מרעיבה את עצמה עד שאני מגיעה ואז בבית אוכלת צהריים (אפילו יותר יפה מהרגיל כי היא פשוט רעבה). בבוקר בסביבות 7 היא שותה 180 CC חלב .במשך שבוע ניסיתי להוריד את החלב בהדרגה עד ל 60 CC אבל זה לא שינה הרבה. בסביבות 8:30 הם כבר אוכלים ארוחת בוקר בגן לכן די ברור לי שאם היא שותה חלב בבוקר היא לא תהיה רעבה אבל גם צהריים היא לא נוגעת (מצד שני קשה לי לחשוב שאני גם מקטינה לה את הכמות חלב בבוקר וגם היא מרעיבה את עצמה עד הצהריים). כשאני מדברת איתה על זה שחשוב לאכול ושאני רוצה שתאכל בגן היא אומרת לי 'לא'. הגננת ניסתה גם לתת לה פרוסת גבינה צהובה (שהיא אוהבת) בסביבות 10 אבל לרוב היא לא רוצה. לגבי ארוחת צהריים - מכיוון שהיא גם ככה מאוד בררנית באוכל ברור לי שלא תמיד מה שמוגש בגן לטעמה אבל גם מה שאני יודעת שהיא אוהבת היא לא אוכלת. איך שוברים את המעגל הזה??? ברצוני לציין כי: זו לא ילדה ראשונה שלי אבל עד כה לא נתקלתי בבעיה כזו. דבר נוסף, היא לאט לאט משתחררת בגן בשבועיים הראשונים היא לא הסכימה לעשות עבודת יצירה כעת כן. יש לה עדיין קשיים במעבר מהגן לחצר (מלווה בבכי) עדיין לא רוצה לשבת במפגש (אבל יחד אם זאת היא קשובה ) והיא מדברת הרבה על הגננת הראשית בגן (בחיוך) אשמח לעצה..... תודה.

סינדי בוקר טוב, ההתנהגות שאת מתארת יכולה בהחלט להיות קשורה למעבר מהבית למסגרת הגן. לרוב הילדים (אם לא לכולם) המעבר לא פשוט. יש ילדים שלוקח להם יותר זמן להסתגל ויש כאלה שפחות. מכיוון שאת כותבת שעכשיו היא משוחררת יותר מאשר בהתחלה הייתי נותן עוד זמן הסתגלות. עקב החגים ניתן לצפות גם נסיגה ברמת הסתגלות. מה שאני מציע לעשות בזמן הזה, הוא קצת להסיר את עניין האוכל מסדר היום המשפחתי, כלומר לא לדבר על כך איתה על כמה זה חשוב שתאכל וכו' (שגם הגננת לא תדבר איתה על הענין). תתעדכני מול הגננת אם בתך אכלה או לא וזהו. כשהיא מגיעה הביתה יושבים לאכול ולא מדברים על הנושא. ייתכן שהדיבור על האוכל מעצים את ההתעקשות שלה לא לאכול. תנסי במשך שבועיים מסיום חופשות החגים ותראי מה קורה. אם אין שינוי, אף לא קטן, נחשוב ביחד על אסטרטגיית התערבות אחרת. שנה טובה וגמר חתימה טובה, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

שלום לכולם לכל המתעניינים מצאתי מאמרים מעניינים בנושאים הורים ילדים בכתובת http://hola.yeladudim.co.il//homesites/Site.asp?Page=18821 גם האתר שלהם מקסים http://www.yeladudim.co.il/ ויש גם משחקים לילדים להנאתכם

בהמשך להודעה הקודמת כנראה לא העתקתי נכון את הכתובת לאתר המארים שדרך אגב ניתן להכנס אליו גם מדף הבית שציינתי למעלה. הכתובת למאמרים היא : http://hola.yeladudim.co.il//homesites/Site.asp?Page=1882

שלום, יש לי שני בנים בן 11.5 ו- 5.5 הבן הגדול ילד עדין ואחראי והקטן כרוך אחריו ולעיתים הקטן מציק לגדול. האם כדאי להשאירם ללא השגחת מבוגר ערב בשבוע מ-16:00 עד 21:30 ??? אודה לתשובה קטי

קטי שלום רב, אנא הרשי לי להיות מאד נחרץ בתשובתי: לא, אל תשאירי אותם לבד! אין ספק שבנך בגדול הוא עדין ואחראי אך הוא עדיין רק ילד. חס וחלילה יקרה משהו, הסבירות שהוא ידע להתמודד עם זה ולהציל את אחיו אות עצמו דיי קטנים. כמו שילד עד גיל 9 לא חוצה לבד את הכביש. ילד עד גיל 13 לא שומר על אחיו כ"כ הרבה שעות. היבט נוסף הוא חוקי, אם אינני טועה עפ"י חוק אסור להשאיר ילד מתחת לגיל 9 ללא השגחת מבוגר ובנך הקטן בן 5.5 ובנך הגדול עדיין אינו מבוגר. הסיכון בלהשאיר אותם לבד לא שווה את כמה עשרות שקלים לבייבי סיטר. כך הם יהיו בטוחים ולך יהיה שקט נפשי. זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il

שלום זיו ! שלחתי לך שאלה לגבי התינוקת הצרחנית בתאריך 17/09/08 ועדיין לא קיבלתי תשובה למרות שפירטתי לך לגבי מה שביקשתה מקווה שתענה לי בהקדם תודה יאיר

יאיר שלום רב, אני מתנצל על העיכוב הרב בתשובתי. גיל שנה הוא התקופה בה הילדים עוברים מבכי אמיתי, כלומר בוכים כי משהו באמת מפריע להם מאד, לבכי מניפולטיבי, כלומר בכי שבא להשיג מטרה משנית. עם זאת, ייתכן שהיא בוכה כי משעמם לה. לא ברור לי כמה זמן היא בלול, אך נשמע לי הגיוני שהיא בוכה בלול אם היא שם לבד בשעות היום ומשעמם לה. ילדים בגילה זקוקים שההורים יפעילו אותם ויעננו אותם. היכולת לשחק לבד או למצוא עניין לבד מתפתחת בגיל יותר. אולי דווקא מסגרת של משפחתון עם עוד ילדים וגירויים יכול להקל עליה. מה דעתכם? שנה טובה וגמר חתימה טובה, זיו ________________________________ זיו סופר הדרכת הורים, טיפול בחרדה, טראומה ופוביה http://www.zivsoffer.co.il