פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

היי זיו יש לי שני ילדים הילדה בת שנה ותשעה חודשים והילד בן שלוש וחצי אני אם חד הורית ועד עכשיו הילדים ישנו איתי במיטה עכשיו החלטתי להשכיב אותם בחדר שלהם הם אוכלים ארוחת ערב בשעה שש וחצי אחר כך מקלחת ואחר כך בערך בשמונה אני מכינה להם בקבוק שוקו הם שותים אותו במיטה והוא מסיים את השוקו ויוצא מהחדר ואני מחזירה אותו למיטה והוא יוצא אני מתוסכלת ולא יודעת איך להתנהג במצב כזה מאוד קשה לי איתו בנושא הזה אני מודה לך מאוד תודה רבה לך אלמונית

אלמונית בוקר טוב, רק כהערת אגב כדי להסב את תשומת ליבך - אני מניח שאת מכינה שוקו עם סוכר וסוכר הוא חומר מעורר ואולי כדאי לתת את השוקו מוקדם יותר. סדר השינה נראה לי מצויין כי 20:00 זו שעה טובה ללכת לישון בה בגיל הזה. לא כתבת האם את מקריאה להם סיפור, אז אני מציע שב- 20:00 כאשר שניהם כבר במיטה תשאירי אור קטן ותקריאי להם סיפור אחד או שניים. הקראת סיפורים לפני השינה תורמת לתחומים רבים כגון פיתוח השפה, הדימיון, יכולות ההתמודדות של הילד וכן זה זמן מעבר בין העירות לשינה בצורה הדרגתית יותר. לאחר מכן, את יכולה לשבת לידו מעט, לשיר לו וללטף אותו. זה מצויין לקשר הורה-ילד. בשעה 20:30 - 20:45, את יוצאת מהחדר ולא מאפשרת לו להסתובב בבית. את ממשיכה לעשות בדיוק מה שעשית עד כה - הוא יוצא ואת מחזירה. בלי דיבורים, בלי תירוצים, בלי לשבת לידו רק להחזיר אותו למיטה. אני בהחלט יודע כמה זה מתיש וכמה אנרגיות את משקיעה אך זו הדרך - ברגישות אך בעיקר בנחישות. אשמח אם תעדכני אותי בעוד כשבוע-שבועיים האם יש שינויי ומה שלומך. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

בני מתנהג כך מתחילת המפגש במהלכו ולפעמים עד סופו .כשהיינו אצל הגננת שכב מתחת לשולחן משך, צבט ונשך היתה אי נעימות וקיצרתי את הביקור.ובימים אלו חברו מגיע אלינו מסיום הגן עד הגעת אמו ,כשלוש שעות ,בתחילה הוא מצהיר שאינו רוצה שחברו יבוא בהמשך נותן מכה פה מכה שם ,מושך ודוחף ונוצר מצב לא נעים . בזמן הזה מגיעה ילדתי מביה"ס {בכתה א'} וגם היא צריכה תשומת לב ועזרה בשיעורי בית. איך מתמודדים? אין במשפחה התנהגות כזו .יש לציין שהוא ילד מתוק שכל בני המשפחה אוהבים ומפנקים.

אבי בוקר טוב, ההתנהגות שאתה מתאר, לדעתי, אינה באה מתוך התרגשות אלא אולי מתוך חרדה או כעס. כאשר ילדים מתרגשים הם לעיתים קרובות נוטים להיות קצת ב"היפר", אך הם מכייחים, מצב רוחם טוב ולאחר זמן מה ההתרגשות חולפת. תנסו לבדוק הם אתם מקדישים לו מספר פעמים בשבוע זמן שהוא רק שלו, בלי אף אחד. ייתכן וזה ירגיע מעט את ההזדקקות שלו. כאשר הולכים לבקר חברים והוא נשכב מתחת לשולחן, אין צורך להתייחס לזה. תמשיכו כרגיל וכשהוא ירצה לקחת חלק בפעילות הוא יצא. בכל מה שקשור לאלימות שהוא מפנה - אני מציע להתמודד בהצבת גבולות. בנך צריך ללמוד שלא משתמשים באלימות. אני מצרף קישור למאמר שכתבתי בנושא. תראה האם אתה יכול להפיק ממנו כלים יישומיים למשפחתך: http://www.zivsoffer.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=36&Itemid=56 אשמח אם תעדכן אותי בפורום בעוד כשבועיים-שלושה האם יש שינויי. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

שלום בני כמעט בן 4 התחיל גן טרום חובה חדש. עד כה היה בגן פרטי, ולמרות קשיים בהתחלה, התגבר והיה אהוד שם בין חבריו ועל הגננות. לגן החדש הוא החליט מראש שהוא מפחיד והוא לא אוהב והוא לא רוצה ללכת. בלילה הוא לא ישן טוב, בוכה ומשתולל שרוצה לבוא למיטה שלנו, ולא נרגע עד שלוקחים אותו למיטה שלנו. במשך היום צורח ומשתולל ומתעצבן מכל דבר. כמו-כן כמעט לא אוכל כלום כבר יומיים. היום ואתמול היה בסה"כ כמה שעות בגן, וכשבאתי מצאתי אותו עם פרצוץ עצוב למרות שהגננות אמרו שהיה בסדר, וגם יש לו לא מעט חברים המהגן הקודם שם. אני לא רגילה לראות אותו צורח , נושך ועצבני, ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. עדין לא שמתי אותו בצהרון, למרות שרשום. עלי לציין שהוא בן יחיד, מפונק, פיקח ואני בהריון בחודש חמישי. מה עושים??? תודה

יעל שלום, עברו מספר ימים מאז כתבת את הודעתך. האם היו שינויים מאז? האם בנך מסתגל לגן או להיפך? זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

זיו, תודה. שאלה נוספת לי בהמשך לתגובתך. האם השנתיים הראשונות כל-כך מעצבות את אישיותו של הילד שקשה יהיה לתקן את ההשפעה שנוצרה? או שאם נפסיק לריב לידו, גם ההשפעה שנגרמה בעבר כתוצאה מהמתח, תוכל להתמתן או לחלוף? האם "מאוחר מדי" לשנות והדברים בגילאים האלה מתקבעים במהרה ובחוזקה כך שקשה לשנות לטובה?

שירה בוקר טוב, סבוכות הן דרכי הנפש ולכן קשה היום לדעת מה מתקבע בנפשו ומה לא. ומה מבין האירועים שמתקבעים ישפיעו בעתיד. כמובן שהמקרים הקיצוניים של אלימות, התעללות רגשית, חוסר פניות רגשית עקבית של ההורים, חוסר רגישות או הזנחה מתמשכים בוודאי שישפיעו. אם שמת לב הוספתי "מתמשך", בד"כ מצב מתמשך משאיר את חותמו בצורה ברורה יותר. אני חוזר על דברי בתשובתי הקודמת תלוי למה את קוראת ויכוחים. כל ההורים שאני מכיר מתווכחים אחד עם השני מידי פעם, גם לפני הילדים. שוב, השאלות הן כמה פעמים זה קורה? מה עוצמת הויכוחים? מה קורה מעבר לויכוחים - האם ההורים קשובים לילדים, רגישים אליהם,מספקים להם את צרכיהם? וכו'. אם את חוששת שהמצב ביניכם הוא חמור דיו כדי להשפיע על הילד אז זה הזמן לעצור את כדור השלג ופנו לייעוץ מקצועי. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

שלום, זיו. בננו בן השנתיים פיתח פחד מאד עמוק מציפורים. הוא צורח ובוכה כשהוא שומע אותן מצייצות מחוץ לחלון חדרו ואם עוברים במקרה ליד חנות חיות והוא רואה ושומע תוכים הוא ממש מגיב בצורה היסטרית. הוא גם אומר שהוא מפחד מהציפור. לפני הפחד הזה היו כמה שבועות שהוא פחד ממאווררים ומזגנים ולא הסכים שנדליק אותם אבל עכשיו הוא מתנהג בצורה הפוכה וכל הזמן מבקש להדליק אותם ובכל מקום רץ למאוורר ומתעסק איתו בלי הפסקה. מה יכול להיות ההסבר לכל זה? ואיך כדאי להתמודד עם הפחד מהציפורים? תודה, ירון.

ירון בוקר טוב, יכולות להיות סיבות פסיכולוגיות רבות לחרדות וזה מאד אופייני בגיל הזה שקיימת חרדה ממשהו כזה או אחר. לעיתים קרובות קשה לדעת את הסיבה המדוייקת, אך למעשה, אין זה ממש משנה כי כפי שכתבת אם לא ציפורים אז מזגנים ואם לא מזגנים אז רעש של מנוע וכו'... אני מציע שתנסו לקנות לו ספר ילדים עם דמות של ציפור (אין לי ספר מסויים להמליץ עליו). ספרים עוזרים לעיתים קרובות בהפגת חרדות מכיוון שהם הופכים את אובייקט החרדה לנגיש, נעים ומעניין. אשמח אם תעדכן את הפורום האם זה עבד. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

בני בן 4.5 מתרגש לפעמים כשרואה את הגננת או כשבאים אורחים או למשל כשהלכנו יחד לבקר את הגננת שלו שהתחתנה בביתה. הענין הוא שבשעת המפגש הוא דוחף אותי,נושך צובט, מושך בבגדי והמצב שנוצר ממש לא נעים.איך מתמודדים עם מצב כזה? אציין שהוא הקטן במשפחה מבין 5 ילדי.תודה.

אבי בוקר טוב, קראתי את שאלתך ולא ממש הבנתי את הסיטואציה. את הולכים לבקר את הגננת או שבאים אורחים והוא מתרגש ומתי הוא דוחף/נושך/צובט אותך? ממש ברגע שהוא פוגש אותם או לאורך כל המפגש? כמה זמן זה נמשך? האם הוא עושה זאת לבני משפחה נוספים? האם אתה חווה זאת מבני משפחה אחרים? תודה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

אני בת 13 כיתה ח' הגובה שלי הוא בין 1.50 ל- 1.53 חברותיי הן ביו 1.60 ל - 1.75 וזה ממש מפריע לי להסתובב איתן שאני כ"כ נמוכה מהן יש לי עוד 2 חברות שהן בגובה שלי ויותר נמוכות אבל החברות שאני תמיד איתן מאוד גבוהות ולכן כשאני רוצה לצאת לבלות או לסרט או לכל מקום אני חייבת שאחת מהחברות שיותר נמוכות תבוא כי אני מתביישת להסתווב איתן ! עכשיו לשאלה שלי .. האם יש (כדורים , תרופות וכו' ) שיכולים לעזור לגבוהה ? נ.ב .. אומרים שמקבלים מחזור גובהים בכמה סנטימטרים ואז נעצרים .. אני עוד לא קיבלתי אם זה יכול לעזור = ] תודה למי שיכול לעזוור .. !

הי מאיה13, אני ממליצה לך להתייעץ עם רופא מומחה בתחום בנושא הגובה. בנושא הבושה שאת מרגישהעם הגובה שלך,, חשוב לזכור שכל אחד מאתנו שונה הוא ולכן חשוב להתמקד בדברים שאנו אוהבים אצלנו ולאו דווקא בדברים שמפריעים לנו. חשבי על כך. בהצלחה בתיה

שלום אני אמא לילד בן שלוש וחצי כל יום הוא עושה בעיות בשינה ניסיתי הכל איתו והוא לא מוכן ללכת לישון יש לו הרבה תירוצים לפני השינה אני מאבדת סבלנות ולא מצליחה להתמודד עם זה יותר אשמח אם תעזור לי ותיתן לי פיתרון

אלמונית ערב טוב, כדי לענות לך עלי לדעת כמה שיותר פרטים על תהליכים ההשכבה: מתי אוכלים ארוחת ערב, באיזו שעה מכבים טלביזיה והיכן היא ממוקמת, מתי עושים מקלחת, מתי כיבוי אורות, מה קודם לכיבוי אורות, מה קורה לאחר כיבוי האורות, עם מי הוא ישן, האם יש אבא/אחים/אחיות בתמונה וכל פרט נוסף שאת חושבת שחשוב. תודה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

אני אמא לילדה בת 12.5, בזמן האחרון יחסינו הדרדרו מאד, היא צועקת עלי ואני עליה, חילופי קללות הם דבר תדיר היא מסתגרת בחדר שעות מול המחשב והטלויזיה, זוללת בלי אבחנה ודורשת כסף לעיתים קרובות. אבא שלה, בעלי, מגבה אותה ע"י כך שהוא מעיר לי בנוכחותה שאביב יותר עדינה עמה ולכן היא גם מרגישה "על הסוס" וממשיכה בשלה אני מנסה לשים לה גבולות בסידור החדר, בשעת הליכה לישון וכו' ללא הועיל. היא גם מקנאה באחיה הקטן על יחס חיובי ואוהד שהוא מקבל. אנו זקוקים לעזרה כמשפחה. אנא הפני אותי למרכז לסיוע למשפחות עם ילדים בגיל ההתבגרות באיזור חיפה או לפסיכולוג, מטפל משפחתי וכו' באיזור, תודה

שלום ציפי, כל הכבוד על הערנות ומודעות שלכם! לפני הפניה שלכם לטיפול, חשוב ביותר שתשוחחי עם בעלך וששניכם תיהיו בדעה אחת בהליכה לטיפול משפחתי. חשוב שבתכם לא תרגיש שגם שם יש ויכוח ביניכם! תיכנסי לאתר של האגודה לטיפול משפחתי, יש שם רשימה של מטפלים עם הכשרתם, מקום מגורים וטלפונים. כמו כן אם את רוצה מקום ציבורי, בדקי בשירותי העיר, לגבי מרכז לטיפול משפחתי עירוני. בהצלחה בתיה

זיו ערב טוב, יש לי שני בנים . הפרש הגילאים ביניהם הוא שנתיים ו-3 חודשים. הגדול עוד מעט בן 5 והקטן כבן שנתיים וחצי. בתקופת החופש שניהם היו בבית וכל הזמן הם משחקים במשחקים שהגדול בעיקר יוזם אותם שקשורים לאיבר המין. כדוגמא: הוא מבקש מאחיו להראות לו את איבר מינו ושניהם מתהלכים עירומים , הוא אוהב להישאר עירום בבית , נוגע לאביו בפין , מחפש את איבר מיני , נוגע בפי הטבעת שלו וכיוצא בזה. קראתי בפורום שלך והנני מבינה כי אכן מדובר בתהליך התפתחותי , אך שאלתי היא - כיצד מגיבים לכל זה?????????? מה אני אמורה לומר לו כאשר הוא מחפש את איבר מיני ומרים לי את השמלה? איך אני אמורה להגיב כאשר שניהם נוגעים אחד לשני באיבר המין שלהם? מה אביו צריך לומר כאשר הוא נוגע לו בפין? ומה לגבי העובדה שהוא לעיתים נוגע בפי הטבעת שלו ומתעקש להישאר בלי תחתונים בבית. אודה על תשובתך- בר !!!

בר שלום, אכן נראה שבנך נמצא בשלב ההתפתחותי בו אברי המין מאד מעסיקים אותו. עם זאת, נראה שהוא לא יודע מתי, היכן ולמי מותר לגעת וחשוב שאתם כהורים תתחמו את העיסוק לגבולות הנורמטיביים. תיחום העיסוק שלו הוא כמו כל הצבת גבולות אחרת. ראשית הייתי מנהיג בבית דפוס שבו הולכים לבושים, לפחות במכנסיים, כאשר מסתובבים בחללים הציבוריים. כאשר הוא נוגע באיבר מינו להסביר לו שזה בסדר גמור שהוא נוגע אך עושים זאת רק בחדר ולבד. ואם הוא מתעקש אז תהיו אסרטיבים כמו בדברים אחרים אותם את רוצים להשיג ממנו. לגבי נגיעות בפי הטבעת, לפחות עפ"י פרויד האזור אינו איזור איברי המין ונראה לי שמדובר בחוסר גבולות. בהחלט אפשר לומר לו שזה מגעיל כי זה לא היגייני והוא עלול לחטוף מחלות ותאסרו עליו לעשות זאת מטעמי היגיינה בסיסית. כמו כן, איני מוצא את ראוי לגעת באיברי המין של אחרים, גם לא של אמא ושל אבא. האם נעים לכם כשהוא עושה זאת? אני בטוח שלא ולכן אין לאפשר זאת. תסבירו לו על גבולות הגוף ועל כך שישנם אזורים שרק הוא נוגע בעצמו ואתם נוגעים בעצמכם. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

שלום הייתי רוצה לשאול מה עושים במצב כזה שהאחיינת לא מפסיקה להרביץ הילדה מסתכלת על משהו שהיא אוהבת או לא ממש אוהבת אומרת די ומרביצה היא ילדה בת שנה וארבעה חודשים וכול שניה מרביצה ניסנו להסים את הילדה בעונש (בספה הקטנה שלה) בין 2-3 דקות והיא ממשיכה אז מה עושים במצב זה? תודה מראש עדי

עדי שלום, אני מבין שאת מדברת על האחיינית שלך. היכן ההורים שלה? לא ברור לי מדוע את שואלת ולא הוריה? כשאת כותבת "ניסינו" למי את מתכוונת? התשובות חשובות כדי שאוכל להבין את מערכת היחסים בבית וכך לענות בצורה מדוייקת יותר. תודה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

אשמח אם תוכל לתת לי שמות של סרטים שעוסקים בהפרעות אכילה

הי חנית, מצטערת אינני מכירה סרטים העוסקים בהפרעות אכילה. בהצלחה בתיה

שלום. אנו הורים לילד בן שנתיים, נבון ומפותח מאד. בחודשים האחרונים ישנם הרבה מתחים בבית וכמה שאני מבטיחה לעצמי לא להתווכח ולא להרים קול ליד הילד, לעיתים אני לא שולטת בזה ואנחנו מתווכחים ואף צועקים ליד הילד. בנוסף למתח שקשור בחיי האישיים ולמתח הנובע מהוויכוחים בינינו, אני מאד במתח מההשפעות וההשלכות שעלולות להיות לזה על הילד. עד כמה ויכוחים בין ההורים משפיעים בגיל שנתיים? במה ההשפעה יכולה להתבטא? והאם ילד צריך לראות שלפעמים ההורים גם מתווכחים ואח"כ הכל בסדר או שכדאי להימנע מזה לחלוטין בקירבת הילד?

שירה ערב טוב, ילדים מושפעים מהאנרגיות (הטובות והפחות טובות) שנמצאות בין ההורים מגיל 0 (ישנם שטוענים שעוברים מגיבים למתחים עוד בהיותם ברחם). ילדים הם רגישים יותר מכיוון שמנגנוני ההגנה עדיין אינם קיימים או אינם מפותחים דיו. לכן, אין ספק שויכוחים ומתח בינך ובין בן זוגך משפיעים על בנכם. ההשפעה יכולה להתבטא בדרכים רבות וילדים שונים מגיבים אחרת. התנהגויות אופייניות למצבי מתח ולחץ הן בכי רב יותר, חוסר סבלנות של הילד, הידבקות מופרזת להורים (או לאחד מהם) או הפוך - ריחוק ייתר מההורים ואי רצון באינטימיות. בנוסף, הילד יכול לחכות את התנהגות הוריו ולהתחיל גם הוא להתווכח על כל פיפס קטן. באופן עקרוני רצוי לא לריב ליד הילד (ריב=ויכוח חריף, הרמת קול, התחת האשמות הדדיות). להתווכח (=להביע אי הסכמה בצורה רגועה) זה לווא דווקא רע, כך הילד לומד שאפשר לא להסכים ועדיין להוב ולהמשיך לחיות בכיף. השאלה מה קורה אצלכם בבית? האם אתם רבים או מתווכחים? בכל מקרה, אם רבים מול הילד חשוב להשלים מולו כדי שיקבל תמונת עולם מלאה יותר. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

זיו, תודה. שאלה נוספת לי בהמשך לתגובתך. האם השנתיים הראשונות כל-כך מעצבות את אישיותו של הילד שקשה יהיה לתקן את ההשפעה שנוצרה? או שאם נפסיק לריב לידו, גם ההשפעה שנגרמה בעבר כתוצאה מהמתח, תוכל להתמתן או לחלוף? האם "מאוחר מדי" לשנות והדברים בגילאים האלה מתקבעים במהרה ובחוזקה כך שקשה לשנות לטובה?

יש לי שלושה בנים. בעלי אדם טוב לב ומוכן תמיד לעזור בכל דבר. אך הוא בעל פתיל קצר וחסר סבלנות בעיקר לאנשים שקרובים אליו. בביית הוא חסר סבלנות עם הילדים. הם מרעישים, ומסתירים, ורבים, הוא תמיד צריך את השקט שלו. זה מגיע להרמת קול ווכוחים במיוחד עם בני הגדול (14) אשר מאוד מאוד רגיש ולוקח את הנושא קשה מאוד, אולי אפילו קיצוני מדיי, עם בכי ועלבון גדול. עם שאר הילדים זה פחות נורא , כי הם פשוט לא מתייחסים לזה קשה. אני תמיד צריכה להיות המפשרת בינהם, זה מאוד קשה ותמיד כל אחד חושב שאני לטובת האחר. בקטע הזה בעלי הוא קצת ילדותי וקשה להעיר לו. וא אומר: זה אני , זה מה שייש". אבל אחר כך הוא מתחבט עם עצמו.ומנסה בהמשך להיות נחמד. כיצד לנהוג איתם? האם תיה לכך השלכה על הבן שלי בעתיד? אני חוששת שבעתיד זה יגרום לברוגז ארוך בינהם..... זקוקה לעיצה וחיזוק.

גלית שלום, מכיוון שאין לך אפשרות לשלוט על התנהגותם של בעלך ובנך (הם אנשים מבוגרים שמחליטים כיצד להתנהג) אני מציע שנתרכז בך ובמקום שלך במערכת היחסים ביניהם. אני מבין את רצונך להיות מפשרת ואולי זה אפילו ה"טייס האוטומטי" שלך. ישנם מספר גורמים המשמרים את המצב הקיים בין האב לבן ולדעתי, אחד מהם הוא תפקיד המפשר אותו לקחת על עצמך. למעשה, בלי לשים לב, בזכות התפקיד שנתלת על עצמך, האב והבן יכולים לריב שוב ושוב כי הם בטוחים ביכולות הפישור והגישור שלך. את משמשת כמעין מעקה בטיחות לכביש המפותל של יחסיהם. אני מעריך שהמאמצים שאת עושה לפשר ביניהם מונעים מכל אחד מהם (ובעיקר מהאב )לקחת אחריות {או מאפשרים להם לא לקחת אחריות - תלוי איך מסתכלים על זה} ולפתור בצורה ישירה ויעילה את הקשיים ביניהם. אני מציע שתתפטרי מתפקידך הנוכחי שאינו מסייע ובמקביל מתיש אותך. בכל מקרה אינך מצליחה למנוע את הויכוחים אז כל מה שעלייך לעשות הוא להמשיך לשמש דוגמא אלטרנטיבית לבנך. כך הוא יוכל לבחור בין שתי אופציות - להיות כמו אבא או להיות כמו אמא. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

שלום יש לי בת 16 שעברו עליה כמה בעיות לא קלות מכיתה ו' היא עברה לכפר נוער משם חשבתי שהתחילו הצרות כנראה שלא סילקו אותה לאחר כמה חודשים היא בהתחלה היתה מצטיינת ורק מקבלת תגובות של הילדה המושלמת ובכן בסוף היא פשוט הלכה מכות וזלזלה בלימודים ובמה שנתנו לה .העברתי אותה לעוד כפר נוער שם היא התחילה ברגל שמאל וסיימה ברגל שמאל ושם גילינו שיש לה קשב וריכוז ליקוי למידה ודיסלקציה לאחר כל זה היא התחילה ללכת לפסיכולוגית שעשתה עבודה ממש שלדעתי נתנה דחיפה לדיכאון , היא עברה להוסטל במקביל קיבלה תרופה שגרם לה לעלות במשקל ובסוף גם סילקו אותה ועוד פתחו לה תיק במשטרה ואחרי כל זה היא חזרה הביתה נשארה תקופה בבית והלכה לתיכון מיוחד שעוזים לתלמידים שלא מקבלים אותם יותר, כמו בפנימיה הראשונה בהתחלה היתה מצטיינת והתקמה מהר יחסית לתלמידים שלמדו שם היתה ממש שמחה אז הבנתי שהכל יצא מכלל הפורפורציות היא כל הזמן היא בילתה בחוץ יצאה מהשיעורים לא רצתה ללכת יותר לבית ספר היא החלה להישאר בבית אבל איכשהו היא משכנעת אותי שזה הדבר הנכון לעשות אבל אני יודעת שזה לא. אני כבר לא יודעת מה לעשות כדי להחזיר את הבת שאני הכרתי שפשוט היתה חופשיה אני מרגישה שהיא נכלאה בין הקירות של הבית ועוד מעט יעבור שנה ואני באמת לא יודעת מה לעשות אני מנסה להוציא אותה בכל דרך אפשרית היא פשוט מגיבה רע. אל תקחו את זה ממקום רע אבל אני לא רוצה שהיא תיהיה תלויה בפסיכולוג שיגיד לה מה טוב או לא אני רוצה שהיא תרצה ללמוד מהחיים שלה שתהיה חזקה מספיק בשביל לחשוב בעצמה ושלא תחשוש לעשות צעד ללא עזרה

מלי יקרה, לא כל כך ברור לי מה מצבה של בתך כיום? מה קורה עם הטיפול הרגשי ועם הטיפול הפסיכיאטרי? נראה לי שהכי נכון כיום הוא לנסות לקבל עזרה משפחתית שלכם עם הבת כדי לראות איך אפשר לקדם אותה. בהצלחה בתיה

שלום מלי,אמרת שהיא לא מצליחה להתמיד במסגרת פשוטה או מיוחדת של פנימיה או בית ספר,מה דעתך לרשום אותם לחוגים של מרכז איזי? המרכז הוקם לפני כ- 7 שנים והיה למעשה חוג הילדים הראשון מסוגו בארץ המשלב בין ספורט, תזונה נכונה ואורח חיים בריא,המרכז מנוהל ע"י ד"ר הגר שפר ND, מומחית לתזונת ילדים,בעזרת פעילות גופנית מהנה ומגוונת לומדים הילדים כי ספורט הוא דבר כייפי אשר תורם רבות לגוף וגם לנפש. בנוסף לומדים הילדים על תזונה נכונה כחלק מאורח חיים בריא שיאמצו לעתיד. תנסי לרשום אותה אני חושבת שזה יעזור לה,זה יתן לה מסגרת ומשמעות, זה לא בית ספר או פנימייה שיזרקו אותה משם כאשר היא לא מסתדרת או לא מצליחה שם היא אולי תמצא דרך...האתר של המרכז www.easy-way.co.il בהצלחה..

אני כל הזמן בדיכאון שאני עם חברים אני זורם וסבבה אבל אחרי זה אני מרגיש ריקני שנה הבאה אני לומד במקום חדש ולא יודע איך ליצור קשרים חדשים

לאשכנזי שלום, לגבי שאלתך הקודמת(בנשא השפם), צמיחת השערות הוא שונה בין כל אחד מאתנו יש אנשים שעירים יותר מאחרים כך שאין לך מה לדאוג בנושא זה. לגבי שאלתך על הדיכארון, אל תשאר שם, אם אתה מודע כל כך יפה למה שאתה מרגיש כדאי לפנות למטפל העובד עם נוער ולעבוד על הרגשות שלך כדי למצוא את הדרך המתאימה לך לצאת ממצב זה! בהצלחה בתיה

שלום רב ה"סיפור" שלנו הוא כזה: בתנו בת ה-3 אחות לילדה בת 5 (מוכשרת + מוצלחת ובוגרת) היום השפה שלה היא בכי , כל דבר שהיא לא מקבלת לא מסתדר לה הבכי מתחיל עם צרחות הסטריות זה יכול להמשך ללא הפסקה אנחנו תמיד היינו נכנעים לה בשביל השקט התעשיתי אחרי הכוונה מקצועית התחלנו "דרךחדשה" להיות אסרטיבים יותר לא לוותר ולהתעלם במקרים מסוימים מהבכי ולצערנו אין שינוי !!! הבכי נמשך הצרחות ממשיכות והיאוש והסבלנות שלי כבר נגמרו והיה לי לא מעט!! היום אני במצב שאני לא מסוגלת לשמוע אותה כבר עד כדי כך לצערי !!! אני מיואשת נורא מזה האם יש לך הצעה חדשה ומועילה??????? אשמח לשמוע האמא המיואשת וחסרת הסבלנות

אנונימית בוקר טוב, אני חושב שהפתרון אינו בכיוון של "כיצד לגרום לבתך להתנהג אחרת". אני שומע ממך את הקושי הרב, העייפות והשחיקה מהמצב, את היאוש וחוסר האונים. לדעתי, שם טמון הפתרון. לעיתים קרובות, שינוי הרגלי התנהגות אצל ילדים לוקח זמן, אך אם הם מזהים סדקים השינוי נעשה קשה יותר או לא יקרה כלל. לעיתים ההתנהגות של חבר משפחה אחד הוא סימפטום למשהו רחב יותר במשפחה ולכן קשה לשנות אותה. איני יודע מה במערכות היחסים האחרות בבית - בינך ובין בן זוגך, בינו לבין הילדה, ובין כל אחד מכן לבין הבת הגדולה. כל אלו מאד חשובים בהתמודדות שלכם עם הקושי. האם ייתכן שאת מרגישה,לעיתים, שאת מתמודדת לבד? האם יש לך מאין לשאוב אנרגיות ותקווה? האם יש רגעים שבתך מתנהגת אחרת? ייתכן שאתם זקוקים לסיוע נוסף כדי לבחון את מערכות היחסים בבית וכדי ללמוד להשתמש במשאבים הקיימים כדי לחולל שינוי. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

באיזה גיל אמור להופיע שפם אני 14 בלי כלום כמעט זה נורמלי אני בטוח שיש לי משהו לא בסדר

אשכנזי היקר, אין לך מה לדאוג,צמיחת שיער זה אישי . סבלנות עוד יגדל לך שפם ותצטרך לגלח אותו. בתיה

שלום, ביתי בת 4 וחצי. אני לוקחת אותה לתרפיסט באומנות, כיוון שנראה היה לי שיש לה קשיים עם העובדה שאני ואביה נפרדנו בינקותה וגם כתוצאה שעברה התעללות מינית. הילדה מביעה רצון לא ללכת למטפל ושואלת למה היא צריכה ללכת ומבקשת לא ללכת. אני נוטה לייחס את התגובה הזו לקושי שלה, אך קשה לי מאוד. התגובה שלנו היא שאנו החלטנו ואנו חושבים שזה טוב בשבילה, בהנחיית המטפל. האם טיפול רגשי יכול לגרום לנזק ולא להקלה כפי שאנו מצפים לה?<

אילנה שלום, בד"כ, הפגישות הראשונות בטיפול מוקדשות לבירור מעמיק של הבעיה: מדוע באים לטיפול, איך הבעיה באה לידי ביטוי וכו' - ואני מניח שכך היה גם במקרה שלך. באופן כללי, טיפול יגרום לנזק כאשר מנסים "לתקן" משהו שאינו "מקולקל". אני מניח שהבחנתם שלילדה ישנם קשיים אחרת לא הייתם מספקים לה טיפול. בגיל של בתך התהליכים הרגשיים שהמטופל עובר בטיפול הם בלתי מודעים ולכן קשה לה לראות את תועלת הטיפול. עם זאת, לא הייתי מבטל את מה שהיא מרגישה ואומרת. צריך לתת לזה מקום ולבחון איתה ועם המטפל ביחד את המשך הטיפול. אולי היא באמת לא צריכה. אולי היא אינה מרגישה בנוח? אולי אינה מפיקה תועלת? אני מציע שתעלי את הסוגייה ישירות מול המטפל ותבחנו את העניין לעומקו. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מטפל EMDR, הדרכת הורים http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב . אתמול בערב נקלעתי למצב שלא ככ " ידעתי איך להתנהג . יש לי ילד בן 8 ותמול אחיין שלי בן 10 ישן אצלנו -הם שמו סרט ילדים בדי וי די ועלו למיטה . נכנסתי לחדר כעבור מס .דקות לראות שהם בסדר ושניהם קפצו בבהלה ,הם שכבו מכוסים בשמיכה ואחד ליטף לשני את איבר המין. ישר ביקשתי מבני לבוא לחדר שלי והסברתי לו שזה לא בסדר ולמה זה לא בסדר. אני לא רגועה בכלל ,מה עושים? האם זה טבעי בגיל כזה? בנוסף אני מאוד חוששת לבני כי הוא אמר שאחיין שלי סיפר לו שהוא עושה את זה עם אחיו כל הזמן ושזה נעים,ובני השתכנע במהרה.אז חוששני שכל אחד חלילה יצליח לשכנעו. מה עושים ואיך להתייחס לנושא ה"מפחיד " הזה.האם זה נורמלי?אבקש תגובה בהקדם. תודה מראש.

דלית יקרה, ראשית חשוב שתעדכני את הורי האחיין שלך על המקרה כדי שגם הם ישוחחו על כך עם בנם. שנית הסקרנות למין הנו דבר טבעי עם זאת חשוב לשוחח עם בנך שגם אם זה נעים לו גופו הוא שלו ורק לו מותר לנגוע בעצמו. חשוב מאוד לא להגיב בפניקה או לכעוס על כך, כדאי להשאיר את החוויה לבנך נעימה כפי שהיתה ולא לגרום לו להרגיש רגשי אשמה מחד ומאידך להזכיר שוב שגופו שלו הוא ורק לו זכות עליו! בהצלחה בתיה

הבת שלי התחילה כמעט לצום, ואם כבר היא מכניסה משהו סימלי לפה היא מייד אח"כ רצה "להתקלח" או לשירותים ושם היא מנסה ואולי גם מצליחה להקיא את המעט שהכניסה לפה. אני מתלבטת בין כמה דרכים: האם לנסות לא לאפשר לה להתקלח מייד אחרי הטעימות שלה? לגשת באופן ישיר ולומר אני דואגת ורוצה לעזור לך, כל פעם שאת רוצה להקיא בואי אלי שאחבק אותך במקום זה? לשאול אותה אם היא עדיין שולטת בזה ואם לא - לפנות לטיפול מקצועי? לעשות כאילו אין לי מושג מה קורה שם מאחורי הדלת הסגורה ורק להראות הרבה אהבה? מה הדבר הנכון

ל"הלפ" היקרה, דחוף לשוחח איתה על דאגתכם, על כך שאתם רואים את המצוקה ולכן פונים לעזרה מקצועית! בעיית אכילה היא בעייה רצינית והזמן הוא גורם חשוב ביותר לרפואה! בהצלחה בתיה

היי זיו. תודה שחזרת אליי כ"כ מהר (-: הבנת דיי נכון מה שהבנת. אני יכולה לסבר את אוזנך איזה שינויים עברו עליה בחודש האחרון אבל אינני יודעת אם זו הסיה להתנהגות המרדנית או לצורך להתבלט כך. גל ילדה בכורה. אני כרגע בתחילת חודש שישי להריון (בן) וגל מקבלת זאת בשמחה. בנוסף עברנו לפני כשלושה שבועות אזור מגורים ופה כבר חיברתי אותה ל-2 ילדות שבאות לפה דיי 'מחופשות'.. והעניין דיי מצא חן בעינייה. עכשיו לא מוכנה ללבוש כמעט שום דבר שקניתי בלעדיה (זה מכוער, זה לא יפה וזה של בנים וכו' וכו'). בעלי לא כ"כ מסביר את התנהגותה - לצערי בלי שימת לב יצא לעיתים שגיבה אותה לפניה ולפניי. למרות שכועס עליה כשמתחילה לעשות קונצים. המצב שהייתי מייחלת להגיע אליו הוא שאני אוכל להמשיך לקנות לה את הבגדים באופן עצמאי וגם נעליים ולתת לה אפשרות בחירה בין 2 פריטי לבוש בכל יום שהיא תרגיש שהיא זאת שבחרה ולא תזרוק את הבגדים ותאמר שלא תלך עימם בחיים. יש לציין שהיא ילדה מאוד עקשנית. בנוסף, צחוק הגורל - זאת ילדה שלבושה תמיד יפה, מטופחת, מפונקת, מגיעה לגן תמיד טיפ טופ ועם הייתי יודעת שזו תקופה שתעבור - ניחא, אך אינני רוצה ליצור אצלה שום פתח למצב תמידי שאני צריכה לסחוב אותה עימי לקנות בגדים ולהתייעץ עימה. לא איכפת לי לתת לה חרות ביום ההולדת, בחירה של פריט אחד משניים - אבל זהו. אחרת אני יוצאת מותשת , מבזבזת המון זמן, כסף ובסוף שתינו מסיימות בוכות...

יעל, אני מבקש שנתרכז לרגע בהתייחסות של בעלך לעניין. הוא יודע מה הסיבה או שאינו נותן על כך את הדעת? בכל אופן, אני מבין שהוא מצדיק אותה? מה לדעתו צריך להיות הפתרון, או המצב הטוב? אתן הסבר לשאלותי: אני סבור שאתם ניצבים מול התנהגותה של בתך. את מפרשת בצורה a ולכן את חווה קושי a1. מבחינתך, המצב הטוב הוא b. לעומת זאת, האב מפרש את ההתנהגות בצורה אחרת c ולכן אינו חווה את אותה כקושי c1. נוסף על כך, הפתרונות שמצאת e, f הפכו גם הם לבעיה. עכשיו שלושתיכם נמצאים במעגל קסמים שהתנהגותה של בתך מביאה אותך לעוד פתרונות מאותו סוג שלא באמת פותרים את העניין והופכים בעצם לבעיות וכך חוזר חלילה. אני יכול לראות בהתנהגותה של בתך דברים חיוביים - האנשים שמצליחים הם אלה שקשובים לקול הפנימי שלהם ועומדים על דעתם. אני חושב שהיא ייחודית ובעזרת העמידה על שלה בנוגע לבגדים היא מביאה את הייחודיות ליידי ביטוי. אני מניח שאם היא תרגיש שהיא חייבת לוותר על הייחודיות שלה בעניין הזה, היא תביא אותה לידי ביטוי בעניין אחר וייתכן שגם שם יהיו מאבקים. לכן, הדבר הראשון הנכון ביותר לעשות הוא להפסיק את מאבק הכוח, כלומר, להפסיק להשתמש בפתרונות בהם את משתמשת כיום. אם היא תרגיש שהיא לא חייבת להאבק אולי היא תגלה גמישות. מה את אומרת? זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

היי זיו. שוב תודה רבה! נניח שניתן לילדה ללבוש מה שרוצה. הרי לא יתכן שנסחוב אותה עימנו לכל קניה של בגדים. איך פותרים את הנושא הזה?. יש לה מס' מצומצם של בגדים אותם היא רוצה ללבוש ואיני יכולה לכבסם כל יומיים. יש לציין שהילדה רואה וראתה בעבר מספר רב של מצבים בהם יש חוסר תמימות דעים ביננו ואין חזית אחידה. דיברתי על כך עם בעלי. אפילו הצעתי 6 שיחות הכוונה באדלר או שבשביל ההתחלה נרשום 10 דברים שחשובים לנו ביותר לגבי החינוך / התנהגות שלה. אבל הוא אינו מוכן להיות שותף פעיל. מצידו שאני אלך לבד לכל ההכוונות האלה ואני מרגישה שאני לבד במערכה. כל התנהגות לא רצויה של הילדה - הוא נוטה להאשים אותי (למרות שבאופייה היא דומה לו הרבה יותר מלי...) מאחר ואני זו שנושאת לבד בנטל הגידול / חינוך שלה (הוא לקח על עצמו את תפקיד המפרנס ותו לא והתקבע על כך כבר 4 שנים לצערי הרב). דיברתי עימו עכשיו. לשאלותייך: הוא לא מצדיק את התנהגותה. הוא חושב שהסיבה להתנהגות הוא שאני נוטה יותר מדיי להתייעץ עימה ולשתף אותה בדברים והחלטות. אני חייבת לאמר שבעבר בהחלט עשיתי זאת ללא מודע רבות (בעקבות דפוס התנהגותי שראיתי אצל אימי) אך בשנה האחרונה אני מאוד משתדלת לדבר ולשים נקודה בסוף משפט ולא סימן שאלה. זה נכון שמדיי פעם אני חוטאת - אך גם הוא עושה זאת בהיסח דעת. ועדיין אני לא מוצאת שזו הסיבה לכך. חשבתי על עוד משהו שאולי ישפוך אור על התמונה: היא נחשפה למשחק בברביות ולסיפורי סינדרלה ופיות בחצי השנה האחרונה והיא מאוד אוהבת להתחפש, להתאפר כאילו היתה פייה או נסיכה (שזה מצויין מבחינתי) אבל הקושי הוא שהיא אפשר למצוא או אפילו לקנות לה רק בגדים עם נצנצים. ונאמר אתן לה חופש בחירה מוחלט והעלים עין מכל המתרחש - האם זה לא פתח לכל החיים? הילדה לדעתי כבר מאוד מפונקת וצריכה באלאנס ויד מכוונת ולא חופש כזה מוחלט. אני לא רוצה שהיא תחשוב שאנו חלשים מולה. המצב האידיאלי מבחינת שנינו הוא שניתן לה אפשרות בחירה בין 2 חולצות / חצאיות וכו' והיא תרגיש חופשייה לבחור. ויחד עם זאת כשאני אלך לקנות לה בגדים - אמשיך להתחשב באהבותיה ולקנות דברים שיפים בעייני ולא אפחד לקנות ולבזבז כספים סתם לחינם כאשר לא תיהייה מוכנה בשום פנים ללובשם.

שלום. יש לי ילדה מדהימה. רוב הזמן. אולם בזמן האחרון (כחודשיים) היא מתעקשת ללבוש רק בגדים עם "נצנצים" וחגיגים. איננה מוכנה ללבוש שום דבר אחר ולמרות שלקחתי אותה עימי והקצבתי לה מס' פריטים כמו שרצתה על מנת לשמח אותה ולהגיע עימה לפשרה - איננה מתרצה ומשגעת אותנו כל יום כל היום עם נושא הבגדים. כל מה שאני קונה לה - חצי לפחות אינה מוכנה ללבוש, ואני מוצאת עצמי מתנהלת מולה כל יום כשעה לגבי ענייני הלבוש כשכמעט תמיד ידה על העליונה (אני בסוף מותשת ומרימה את הקול כבר מרוב תשישות). מה עושים? הרי לא יתכן שאתן לילדה בת 4 להתלוות אליי כל פעם לקניות ביגוד ונעליים. אני מותשת, מותשת, מותשת!!! הצילו! אנא תנו לי תשובה בהקדם האפשרי! בנוסף - לא יתכן שאכתת רגליי כל יום בין החנויות במציאת חולצות עם נצנצים!! תודה, יעל.

יעל בוקר טוב, בואי ננסה ביחד להבין ולפתור את הבעייה ולצורך כך אשמח לנהל איתך דיאלוג בפורום: כדי לוודא שאני מבין ב- 100% את דברייך אחזור עליהם - על פניו נראה שישנה בעייה: ביתך מוכנה ללבוש רק סוג אחד של בגדים - חגיגים עם נצנצים. הפתרון שבו נקטת - להקציב לה מס' פריטים - לא הצליח. הפתרונות בהם את נוקטת - א) ממשיכה לקנות לה כל מיני בגדים ב) מרימה את הקול - אינם עוזרים ואת מרגישה מותשת ואולי מיואשת. האם הבנתי נכון עד כאן? יש מספר שאלות חשובות שאני מבקש שתעני עליהן: מדוע לדעתך היא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת? כיצד האבא מסביר את התנהגותה? לאן את רוצה להגיע? כלומר, מה המצב הטוב מבחינתך (אנא פרטי בצורה מאד קונקרטית)? תודה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום, בדרך כלל, באיזה שלב בהתפתחותו של ילד (בן) מתחלף הקול, ובאיזה שלב ה"קפיצה" המהירה בגובה? (כוונתי היא לא באיזה גיל אלא באיזה שלב על רצף ההתפתחויות של ההתבגרות) תודה דויד

דוד שלום, אשמח שתפרט יותר את שאלתך. תודה בתיה

שלום, ביקשת, שאפרט יותר את שאלתי. בהתפתחותו של בן בגיל ההתבגרות יש שלבים, שיש להם סדר מסוים (קודם מתחיל לצמוח שער הערווה, אח"כ יש זרע, אח"כ שיער בבית השחי). מתי על הרצף הזה מתרחשת הקפיצה הגדולה בגביהה, ומתי ברצף הזה מתחלף הקול. כמובן, בדרך כלל. תודה דויד

הי שלי, לא איני מתכוון לעזוב. אני בתקופה מעט עמוסה - הילדים בחופש, אנחנו בחופש, בין לבין עובד אז לעיתים לא מוצא את הזמן לענות. אני רואה ומבין את הצורך ומשתדל להדביק את הפער. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

היי ויו (וגם שלי) מקווה שאני מדברת בשם משתתפי הפורום כשאני אומרת שאנחנו מחכים בסבלנות לתשובות שלך. הרבה פעמים אני נעזרת בתשובות שלך יש בהן הרבה רגישות ותובנה. ולשלי - זה פשוט ש HE HAS A LIFE... JENNY

זיו ערב טוב , אתה התייחסת בפורום הרבה פעמים לשלבים בהם נמצאים הילדים וציינת מס' פעמים שמקלחת עם ההורים עד השלב הפאלי היא תקינה אך אחרי השלב הזה זה לא תקין . זה מאוד מעניין אותי לדעת למה?

טניה ערב טוב, מעניין שאת שואלת מכיוון שלפני מספר ימים הייתה לי שיחה על הנושא עם כמה קולגות ואכן הנוש עלה מספר פעמים בפורום בזמן האחרון. התשובה לשאלה עד איזה גיל כדאי לעשות מקלחות משותפות היא לא חד משמעית וקשורה למספר גורמים. בכל מקרה לא הייתי משתמש ב"תקין" או "לא תקין" כל עוד המקלחות הן תמימות (כמובן שברוב רובם של המקרים זה אכן כך ולכן אתייחס רק למקרים הבריאים, הנורמאליים). השלב הפאלי הוא אחד השלבים בהתפתחות הפסיכו-סקסואלית של הילד עפ"י פרוייד: השלב הפאלי מתרחש מגיל 4 עד גיל 6 בקירוב. האזור הארוגני הוא איברי המין. ואכן, המאפיינים של תקופה זאת הם: הילדים שמים לב להבדלים באיברי המין בין בנים לבנות; הם מתעניינים בנושאים הקשורים לכך, ושואלים שאלות רבות, כגון: מאין באים תינוקות? למה לי יש פין, ולאחותי אין? וכדומה; הם נהנים לגעת באיברי המין ואף לאונן. עוד מאפיין של השלב הוא התעוררות של משיכה מינית כלפי ההורה מהמין האחר: אצל בנים - כלפי האם, ואצל בנות - כלפי האב. דחף זה מעורר חרדה אצל הילדים, והם מדחיקים אותו. פתרון לתסבוכת זאת מתחיל להסתמן החל מגיל 5 לערך: הבנים מזדהים עם האב ואף מפנימים את דפוסי התנהגותו הגברית, והבנות נוהגות בהתאם כלפי האם. בשלב הפאלי, המשיכה המינית אל ההורה מן המין האחר, כאמור מעוררת חרדה. אצל הבנים היא יוצרת פחד סירוס, ואצל הבנות - את קנאת הפין. כאשר החרדה מודחקת, הפתרון למשיכה אל ההורה מן המין האחר הוא פתרון נורמאלי ומוביל לשלב הבא. אולם, כאשר הסביבה קשה מדי כלפי הילד/ה או אינה פתוחה, הפתרון אינו נורמאלי, דהיינו: הטיפוס האדיפאלי נוצר. לא במקרה הטיפוס מכונה אדיפאלי. הוא נקרא כך על שם אדיפוס המלך מן הטרגדיה היוונית, אשר הרג את אביו והתחתן עם אמו (בלי לדעת שזאת אמו). התוצאה של פתרון הקונפליקט בצורה טובה היא התפתחות של האני העליון. פתרון לא נרמאלי יוצר את הטיפוס האדיפאלי כתוצאה מקיבעון והמאפיינים של הבנים שונים מאלה של הבנות: הבנים מנסים להוכיח את גבריותם בכל מחיר, שפתניים וגאוותניים, ולעיתים בעלי בעיות מיניות. אצל הבנות נראה פלירטים (רומנים קצרים) בלתי מחייבים, פתיינות, עליונות על הדבר ובעיות מיניות. (הכתוב לעיל נלקח מאתר "הספריה של מטח: http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=13537) אני ממליץ לבקר ולקורא בו. לאור ההסבר הפסיכולוגי הזה, לא מומלץ להתקלח במשותף ובעירום בגילאים הללו (בעיקר אבות-בנות/אימהות-בנים). עם זאת, ישנם הורים שמתקלחים עם ילדיהם עד גיל מאוחר יותר ושום נזק לא נגרם. זאת ועוד, הורים (גם אבות, אך בעיקר אימהות) מתייחסות בפחות סבלנות וקבלה ובייתר חשדנות למקלחות של האב עם הבת. ראוי שנקודת המבט תיהיה הדדית ושיוויונית ואם ההחלטה שלא מתקלחים עם הילדים אז שגם האם לא תתקלח עם בנה. מקווה שהצלחתי להסביר את עניין המקלחות. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

רק עוד משהו קטן שלא ברור לי אבל אם הפתרון למשיכה עם האם מוביל להתקדמות בשלב אז למה לא כדאי להתקלח יחד?

שלום לך בתיה אנו הורים לשלושה ילדים בן בן 17.5 בנות 13.5 ו-10.5 משפחה אוהבת ואנסה להעביר לך את הבעייה בצורה ברורה וקרה ככל שניתן כי אנו נכנסים לרוטינה העיניין הוא בבן הבכור ילד אשר היה לאורך הילדות ילד אינטגינט(ולא בגלל שהוא בני)קר רוח ואגוצנטרי במידה מסוימת עד כיתה ז היה מאוד מקובל אך להערכתי חוסר הפירגון והתחרותיות בו היה גרמו להסתגרות מסוימת הנער החל להידרדר בלימודים מכיתה ח וט וי האמת שגם לא היינו שם כדי ללחוץ או לכוון כי הייתה בו מעין עצלנות אט אט גם חיי החברה(בעיקר עם בנים התרופפו)יש לציין כי הבחור לא היה אוהב לצאת במיוחד לפני כשנתיים עברנו מהעיר בה כולנו גדלנו והיות שעברנו לעיר הרבה יותר חינוכית ואיכותית ולקראת סוף השנה הלטנו יחד עם יועצת בית הספר כי עדיף להשאיר כיתה יוד על מנת לשפר את ההישגים להמשך הדרך יש לציין כי לא נרקמו חברים ספציפים אף על פי שהמורה אמרה כי היא לא רואה בעייה חברתית ההפך הוא משתלב היטב . הבעיות מצידנו החלו כשהוא היה לא מיישיר מבט לעומד מולו אט אט החל להיישיר מבט אך מצא "משחק "חדש בו הוא לא היה יכול להפנות את ראושו לצד ימין ובכדי להסתוב א5ם היה מוכרח היה מניע את כל הגוף ימינה(תנועות מוזרות ולא טבעית)לאחר מיליון הערות החל בעוד דבר חוסר יכולת לשבת במקום בו מישהו יושב ליימנו או אז היה קם אם בארוחות משפחתיות או אפילו בסלון במהלך תוכנית משפחתית היינו מעירים ולקחתי אותו לשיחות והתשובות היו "עזוב אותי רד ממימני ולאחר כמה כאלה היה אומר לי זה יעבור לי .אומנם המצב התמתן אך עדיין קיים יחד עם זאת אנו מאוד לא מרוצים מאי היכולת שלא לתקשר עם מוכרים בחנויות או בנות.אינו מיישיר מבט ראש תקוע ברצפה (יש לציין כי באתרי האינטרנט הוא משוטט בסרטי פורנו עם נשים כך שהומו הוא ממש לא !! חברה של אישתי נתנה לה טלפון של בחורה מקסימה בת 17 תושבת העיר אשר מכירה את כל החברה בעיר ולאחר שדיברנו איתה שהנער ביישן(נראה מצויין)שמחה ואמרה כי ממש לא בעייה לצרף אותו לחבורה "שיתקשר אל תידאג"כשאמרתי לא הוא צרח לא רוצה תעזוב אותי מה אתה מתערב ויצא מהבית אנו חשים כי אנו רוצים לשבור את הקרח לבחור כדי שייצא הבחור גם מאוד מצחיק ובתוך המשפחה הוא זורם ואף מוביל בבדיחות ויכולת חשיבה בגרותית בה אני מאוד מתפעל מחוכמת חיים אשר אינה תואמת את גילו מה עושים האם להמשיך ללחוץ ואם כן באיזה כיוון . ד.א הוא עבר את הבדיקות לצבא מהם חששנו כאילו יעלו על העפיפון שבו. להמלצתך אודה הבנות מקסימות וחברמניות עם חברות ישנות אצלהן ובאות אלינו מה עושים תודה מראש

שלום לך יעקוב, אני מתפעלת מהיכולת שלך לתאר את בנך, רואים שאתה מאוד אוהב אותו ודואג לו. מכל התאור שלך הכי מדאיג אותי ההתנהגות של בנך בלקום כשיושבים לידו מצד ימין, זו בהחלט התנהגות לא מותאמת, האם הוא מסביר את הסיבה?מה קורה כשיושבים לצידו בכתה? איךהוא בילה את הקיץ? האם ההשארות כיתה של בנכם היתה מוסכמת עליו? האם היה דיבור איתו על המעבר לאותו ישוב יותר איכותי? עולה לי השאלה האם ייתכן שכיום בהתנהגות המוזרה שלו הוא מביע את הכעס שלו על המעבר. לפעמים ילדים שאינם יכולים לבטא כעס כלפי חוץ מפנים כעס זה כלפי עצמם זה בא לידי ביטוי בהתנהגויות מוזרות. כדאי לשוחח איתו על כך ובמידת הצורך לפנות לייעוץ משפחתי כדי ללבן את הקשיים של בנכם הנראים לי קשורים למעבר. .בכל מקרה כל נושא הקשיים החברתיים של בנכם, למרות רצונכם לעזור, זה חלק שרק הוא יוכל לעזור לעצמו. בהצלחה בתיה

שלום שמי מור ומשפחתי בשליחות באירופה, הבן שלי עולה לכיתה יא' והוא מאוד פוחד מבית הספר החדש שהוא ילמד בו בשנה הבאה. הוא רוצה להשאר בארץ וללמוד בתיכון ישראלי ולגור אצל המשפחה. ישנן מס' בעיות: 1. הוא בן 16.9 עוד קצת צעיר וקשור מאוד לכל המשפחה ולבית ואני חושבת שגם לו עצמו קשה לעזוב בגיל כל כך צעיר את הבית. לנו בוודאי שקשה להשאיר אותו בארץ. 2. קשה מאוד לאחים שלו לגור רחוק ממנו (הוא הבכור ויש לו עוד 2 אחים) 3. אני פוחדת להשאיר ילד בגיל כזה ללא השגחת ההורים , אפילו שיש את ההשגחה של המשפחה. אני חושבת שזה לא כמו ההורים. 4. אני רוצה שהילד ירוויח מהשליחות כל מה שמגורים באירופה יכולים לתת, כמו שפה וכו'. 5. אם הוא יעזוב עכשיו זה אומר שהוא עוזב בגיל הזה את הבית לתמיד כי אחרי הלימודים יש צבא ולאחר מכן אולי טיול בעולם ולימודים באוניברסיטה וחתונה ... אנחנו רוצים אותו עוד בבית. עד כאן מה אנו מרגישים. 6. הוא מצידו מאוד פוחד מבית ספר חדש. 7. מאוד טוב לו בארץ עם כל החברים והמשפחה המורחבת. 8. לא כלכך רוצה להשקיע בלימוד שפה חדשה ולהתמודד בחברה בשפה אחר ובכלל לקשור קשרים ולפתח חיי חברה עם נוער שלא בדיוק ישראלי ולא בדיוק גדל איתו באותה ארץ. 9. טוב לו בארץ. 10. הןא גם מתלבט בקשר לעזיבה את הבית בגיל כזה כי הוא קשור מאוד הבייתה. 11. פוחד לא להצליח בלימודים בשפה החדשה. ועוד ועוד ועוד... מה עושים? משאירים אותו בארץ ללמוד בתיכון רגיל? משכנעים אותו לבוא אלינו (הוא ילד ממושמע והוא עושה בדר"כ מה שאנו מבקשים) גם אם הוא חושש ולא רוצה? מה לעשות? תודה על עזרתכם דרך אגב הוא מכיר טוב את ההארץ באירופה שאנו גרים בה. הוא דובר את השפה המקומית אבל לא ברמה של לימודים בכיתה יא' ובטח לא ברמה של הגשה לבגרות. כדי לעשות את הבגרות בשפה והוא צריך השעה לעשות את הבגרות הוא צריך להשקיע פי עשר מילד אחר בגילו. תודה מור

יש לי תשובה אחת ופשוטה בשבילך, הכי טוב? תני לו להחליט,זה גם יקל עלייך וגם יתן לו ביטחון מצדכם.

מור יקרה, בהחלט התלבטות קשה לכולכם. קשה מאוד בגיל 16 להסתגל לחיים חדשים עם לימודים בשפה חדשה, מאידך זה בהחלט עדיין גיל בו מאוד צריכים את המשפחה, בעיקר עם אתה נער המחובר למשפחה כפי שאת מתארת את בנך. אני אישית מאמינה בכך שהילדים יודעים טוב יותר מה מתאים להם בעיקר בגיל זה. מה הנטייה שלו? מה הוא רוצה לעשות? שווה לשוחח איתו שיחה רצינית על היתרונות וחסרונות לשני הכיוונים. חשוב גם לזכור ששום דבר אינו סופי, אפשר להחליט לנסות דרך אחת ואם אינה מתאימה להחליף אותה. במידה והוא נשאר בארץ, חשוב לשוחח עם בית הספר לעדכן אותם על המצאותו ללא המשפחה הקרובה ועל הצורך בהרבה קשר של בית הספר איתכם דרך המייל. בעידן של היום יש אפשרות להרגיש מאוד קרובים למרות המרחק הפיזי.כמו כן אולי אפשר לברר על תוכניות לימוד בעזרת האינטרנט כך שבנכם יכול לנסוע איתכם ועדיין להיות בקשר עם דרישות בית הספר בארץ. בקיצור נראה לי שבעידן של היום נושא בית הספר הוא לא העיקר. יכול להיות שלארץ שאתם עוברים יש בית ספר לתלמידי חוץ ואז הלימודים הם אחרת וכל הילדים נמצאים באותו מצב. לסיכום אני ממליצה לשוחח עם בנכם על כל האפשרויות לאחר שתבררו את כל האופציות העומדות לפניכם, וזכרו שום החלטה אינה סופית, הכל ניתן לשינוי. בהצלחה בתיה

שלום רב, האם זה נורמלי לילדים לחטט באף ואח"כ להכניס את התוכן לפה? (סליחה על הבוטות...) אך בתי בת ה-9 עושה את זה, ולמרות שהרבה פעמים הערתי לה על זה, היא ממשיכה לעשות זא

חגית שלום, בגילאים צעירים יותר התופעה של חיטוט באף דיי נפוצה אך בגיל של בתך זה בהחלט פחות נפוץ ובוודאי אכילת הנזלת. אני מניח שזה צורך פסיכולוגי,אולי שקשור להפגת מתח וחרדה. עם זאת, אני ממליץ שתתייעצי עם פסיכולוג ילדים שמתמחה בתבליכים הרגשיים שלהם. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-171284-00.html?tag=10-27-11

ראשית, איני ד"ר אלא עו"ס (עובד סוציאלי). שנית, קראתי את הכתבה בעיון ולא ממש הופתעתי. הרי רובנו אומרים לילדנו "תאכל כדי שיהיה לך כוח" או "תאכל עגבניה - זה בריא" וכו'. אני חושב שזה לגיטימי. כמובן שזה מוגבל עד גיל מסויים, קשה לדמיין שאמא אומרת לבתה בת ה- 16 "כדי לך לאכל גזר, זה טוב לעיניים". זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום זיו, יש לנו שני ילדים מקסימים הגדול בן 3 ו10 חודשים והקטן בן שנתיים ו7 חודשים, לאחרונה הבן הגדול החל לא להקשיב לבקשות שלנו מחליט הכל לעצמו ולנו, צריך ומנסה לקחת שליטה מלאה בכל פעם. הצבת גבולות בדרך של הסברה או אמירת לא אסרטיבית לא עזרו וכאשר אנו מנסים להציב לו גבולות בדרך של ענישה כגון אתה לא הולך היום להצגה או לחברים הוא מייד מתחיל בבכי שיכול להמשך שעות תוך כדי זה שהוא מבטיח להיות ילד טוב ולהישמע לנו, כמובן שקנינו זאת בפעמים הראשונות ובזה הבכי נגמר אך הוא ממשיך בהתנהגות הנ"ל וכאשר אנו לא מוותרים ומנסים להגיע אליו בזמן הבכי הוא זורק דברים ומאיים ועומד על שלו, 'אני כן יילך להצגה' או 'אני מחליט ואני הולך' או 'אתם לא מחליטים לי'. נקטתי בשיטה של לתת לו לבכות ולאחר כשעה וחצי הוא נרגע והחל לשחק אך כאשר אני מנסה לשוחח איתו על כך הוא אינו מוכן לדבר על זה. אני כבר אובד עצות, כיצד עליי להתנהג. תודה.

אילן ערב טוב, ילדים בגיל של בנך אכן מנסים לקחת שליטה ולפתח עצמאות בתחומים רבים בחייהם. זו התנהגות שאופיינית בגיל הזה וחוזרת בגיל ההתבגרות. האתגר הגדול עבורנו, ההורים, הוא מצד אחד לשמור על הגבולות ומצד שני לתת לילד שליטה ועצמאות. את השליטה והעצמאות ניתן לתת בכך שמאפשרים לילד לבחור בין מספר אופציות, לדוגמא בלבוש: שיבחר מתוך שני זוגות מכנסיים מה הוא רוצה ללבוש. בחירה בין סוגי מזונות שונים. בחירה בין ללכת לים או לטיול בפארק וכו'. לגבי הצבת גבולות, לעיתים הם מתפרצים בזעם ובתסכול ותפקידנו הוא להכיל את ההתפרצות ועדיין להיות יציבים ובטוחים בעצמנו. אני חושב שהשיטה שבה נקטת - לתת לא לבכות בלי התייחסות מיוחדת מצידכם - אכן עבדה. אתה כותב שהוא נרגע לבסוף. עם זאת, איני חושב שחובה לדבר איתו על כך אם הוא אינו רוצה. ההפנמה תגיע דרך החווייה ולא דרך הדיבור. הוא יבין שכדאי לו להשמע לכם כי כך יותר נעים. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

הילדה המדהימה שלי רק בת 2.5 ולא מקשיבה לי. אני לא יודעת באיזו גישה לנקוט. האם לכעוס? האם לשמור על שתיקה עד שבקשתי ממנה תמולא? האם להסביר או לדרוש? בסוף היום אני מוטשת מהמאבקים הבלתי פוסקים? אולי למישהו יש עצה טובה? תודה...

maya שלום רב, ברוכה הבאה למעגל ההורים המוטשים (-: בתך מכינה אותך היטב לגיל ההתבגרות שיגיע הרבה יותר מהר ממה שנראה. ולעצם שאלתך: יש מספר שיטות לגרום להלשמוע בקולך כאשר את מבקשת: לדוגמא, כאשר את מבקשת שהיא תרים משהו אותו זרקה על הריצפה. 1) אפשר להציע לה להרים איתה ביחד; 2) אפשר לעשות תחרות מי מרים את החפץ יותר מהר ולקוות שזה ידרבן אותה להרים; 3) אפשר לקחת אותה ביד אל החפץ ולהמתין עד שתרים אותו; 4) אפשר להפעיל סנקציה - אם את לא מרימה את הצעצוע אז לא תוכלי לשחק איתו השבוע. בנוסף לאמור, אני מצרף קישור למאמר שכתבתי המדבר על הצבת גבולות ולמווה בדוגמאות: http://www.zivsoffer.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=36&Itemid=56 אם יהיו שאלות נוספות אשמח לענות, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

יש לי בת בכורה בת 4 שמאוננת לפני שינה באוםן קבוע בלי זה היא לא נרדמת. היא גם משתמשת בחפצים שונים . האם היא יש דרך לגמול אותה מזה? היא מאוננת עם קולות כך שזה מביך מאוד וגם מונעה מאיתנו להביא בייבסיטר בשבילה. באיזה גיל היא אמורה להפסיק לאונן? תודה רבה.

אביטל ערב טוב, חשוב להדגיש כי אוננות בכלל וגם אצל ילדים היא טבעית ובריאה (כך אנו לומדים להכיר את גופנו ומה נעים לנו ומה לא). ילדים נצפו מאוננים עוד ברחם והם ממשיכים לאונן גם מחוצה לו. חשוב לנתב את האוננות למקומות פרטיים ולא בציבור. מדברייך אני מבין שבתך מאוננת במיטתה - זה מקום פרטי וטוב שכך. אני מבין שהקולות מביכים אתכם ולכן אינכם מביאים בייביסיטר, אך אם תוכלו להתייחס לעניין בטבעיות ואף לראוץ את הבריאות שבזה תוכלו להסביר זאת לבייביסיטר. אולי גם אותה זה יביך בפעמים הראשונות אך לאחר מכן גם היא תתרגל. לגבי הגיל בו אמורה להפסיק לאונן - אין גיל בו היא אמורה להפסיק באופן מוחלט. בד"כ בגיל 6 העיסוק באיברי המין יורד עד שמתעורר שוב בגיל ההתבגרות (גילאי 11-12 והלאה). ייתכן שהיא לא תפסיק אלא התדירות תרד ואולי גם זה לא. שוב, כל עוד היא עושה זאת בפרטיות אין סיבה לדאגה. זיו, ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

Hello Ziv, My son behavior changed lately, he is 5.5 y/o AND in the last few month he doesn't listen to what we asking from him quite often, e.g. he asking if he can see TV, if the answer is no, he will put on the TV after few seconds, also at school he is not listening AND doing troubles here AND there. we moved to a new country a year ago AND he adapted quite well, he learned the language, he has new friends AND he has very good self confidence. I'm sure that the adaptation to the new place didn't over yet but the listening problems started just 3 month ago. When we speek with him about his behavior at school AND about not listening to us he sorry about it AND say that he want to change it AND to behave better but in fact there is no change... he is very happy AND loveable kid, just latly he became "SHOVAV" a little bit to much. I'll be happy if you can write few words for our awareness on this problem. Thanks a lot! David

הי דויד, ראה תשובתי בהודעתך הקודמת: http://doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/40550/xFP/41470 זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

הבת שלי בת 11.8 וקיבלה מחזור לפני כחודשיים היא לא גבוה ואפילו נמוכה לגילה למרות שבחודשים האחרונים יש האצה בגדילה שלה. הבעיה שלה היא שהיא מתחילה להיות שעירה והופיעו אצלה שערות גם על הפנים באיזור הלחיים הגבוהות זה עדין לא כל כך בולט אבל אני חוששת שככל שהיא תגדל זה יצמח יותר ויבלוט יותר זה מפריע לה ומציק לה מאוד האם כדי לתת לה טיפול בכדורים הורמונליים כדי להפסיק את לה את השיעור או האם אפשר כבר בגיל כזה לעשות טיפול בלייזר. אשמח לקבל ייעוץ והמלצות בעניין

שלום ליאורה, כדאי להתייעץ עם רופא המומחה בתחום. בהצלחה בתיה

ההורים שלי רבים מלא. אני לא יודעת מה לעשות ואני לחוצה מזה ! אנ שהם יתגרשו ! מה לעשות !?!

ל"אני" יקרה, הורים רבים זה דבר מאוד מלחיץ, החששות שלך מאוד מובנות עם זאת לצערי הרב אין דבר שילדים יכולים לעשות על מנת לעזור להורים בוויכוחים ביניהם, הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה לשתף אותם(את שני ההורים) בחששותיך ודאגתך אך זכרי הורייך הם אנשים בוגרים ועליהם לפתור את בעייתם בעצמם. בהצלחה בתיה

שלום רב, אנו הורים ל- 3 בנים . הגדול בגיל ההתבגרות בן 15. בתקופה האחרונה הוא לא מוכן לעשות דבר. הוא קבע ללכת לעבודה ולבסוף לא הלך, לא לומד, למרות שיש לו יכולות גבוהות, מטלות הכי קטנות הוא לא מוכן לעשות, אנו מסבירים לו יפה את חשיבות הדברים אך הוא בשלו. הוא עד כדי כך לא מוכן להחליף איתנו מילה , כאילו נסגר בעצמו. אנו פונים אליו ושואלים להרגשתו והאם אנו יכולים לעזור במשהו... אך לשווא. עונשים כמו סגירת מחשב, טלוייזיה ודברים שהוא אוהב לעשות רק מחמירים את המצב. כואב לנו שהוא לא לוקח את עצמו בידיים , משום שאנו חוששים שהוא ידרדר בלימודיו ולא יימצה את יכולתו בזמן. האם להניח לו ולתת לו את הזמן , או שיש צורך לפעול אחרת.. תודה הורים חסרי אונים ומודאגים.

יש תשובה אחת ופשוטה לזה, אתם צריכים להכניס לו לראש שהוא הורס לעצמו את החיים, ואם הוא לא מקשיב פשוט להגביל לו דברים כגון טלוויזיה,מחשב וכו'. אם גם במצב הזה הוא לא מקשיב אז.....אין לי תשובה מקווה שעזרתי עדן

שלום מיכל, מצטערת על עיכוב בתשובה(הייתי בחופשה), לפעמים גיל 15 יכול להיות גיל לא פשוט(בלשון המעטה),ממתי בנכם מתנהג כך? האם היה ארוע מסויים שהביא לשינוי ההתנהגות של בנכם? האם קודם בנכם היה ילד פתוח ודברן? מה קורה לו מבחינה חברתית? האם קבוצת החברים שלו השתנתה? האם התנהגות זו שאת מתארת היא מתקופת הקיץ או קודם? לפעמים תקופת הקיץ היא עבור בני הנוער תקופה לתרדמת, אסיפת כוחות לקראת שנת הלימודים, לכן לדעתי חשוב שתשימו לב להתנהגויות שלו בזמן הלימודים, לקבוצת החברים שלו, האם השתנתה או נשארה אותה קבוצה. במידה וקבוצת החברים השתנתה לקבוצה שלילית, או התנהגויות האנטי ממשיכות להיות מוקצנות שווה להתייעץ עם איש מקצוע יחד עם בנכם או לבד. החשוב ביותר הוא לא להתייאש ולהשאיר ערוצי תקשורת פתוחים מצידכם!. בהצלחה בתיה

בתיה שלום, תודה על תשובתך. בתשובה לשאלותייך, בננו אכן ילד סגור ולא דברן , חבריו הם חברים טובים ואותם החברים. לא היה אירוע מסויים שאולי גרם לו להתנהגות זו. התנהגות זו אכן החמירה בתקופת הקיץ, ולפניה חל השינוי בהתנהגותו, כאילו חשנו איך שהוא נכנס לגיל ההתבגרות. כשזה מתבטא בהתחצפויות, ושלא נדבר איתו יותר מדי ושכל דבר מעצבן אותו... אבל נראה שעם תחילת השנה הזו חל בו שינוי לטובה. הוא חדור מוטיבציה קלה ללימודים, (הוא החל כיתה י'), בי"ס חדש. אנו אומרים לעצמנו שהלוואי וזה ימשיך כך. מטלות ועזרה בבית הוא לא ממש מתלהב לעשות והדרישות הן קטנות ביותר. אנו עומדים על כך שכן יעשה אותן ומגבילים אותו לשעתיים מחשב ביום וגם רק אחרי הכנת המטלות מבית הספר וטלויזיה נפתחת רק מהשעה חמש (כך גם לאחים שלו). מה דעתך? אז, באמת כמו שאמרת אולי זו תרדמת הקיץ ונקווה שכך. תודה ונשמח לשמוע רעיונות נוספים.הורים אופטימיים

ביתי בת 10 הקיץ שמנו לב שיש שינויים בחזה שלה נראה לי שהיא בפתח תקופת ההתבגרות מה שמדאיג אותי כרגע זה מתי אני צריכה להכין אותה להופעת המחזור לא הייתי רוצה שהיא תופתע בחוסר ידיעה לי הופיע מחזור בגיל 12 הייתי רוצה גם שם של ספר שאולי אוכל להעזר בו מחכה לתשובות מיר

לפי דעתי את צריכה לספר לה על זה ברגע שאת רואה שהיא מתנהגת משונה, ככה היא לא תיבהל כי היא כבר באמצע התהליך. ויש ספר כזה,את יכולה לקנות אותו באתר: www.teenagershelpbooks.org בהצלחה עדן

יש ספר בכל חנות ספרים של ילדים בגיל ההתבגרות לבנות יש ספר אחד שנקרא 10-12 וספר שני שנקרא 14-16

שלום לך מיר, מצטערת על עיכוב בתשובה,(הייתיבחופשה), בנושא שאלתך, ילדים היום הרבה יותר מודעים למה שקורה סביבם, כך שקרוב לוודאי שבתך מודעת לשינויים הגופניים שהיא עוברת. עם זאת דאגתך מובנת ולכן לדעתי שווה לשאול אותה מה היא יודעת ואיך היא מרגישה עם השינויים. ספר שאני מאוד ממליצה הוא הסדרה "המדריך הישראלי למתבגרים" של טלי רוזין וד"ר עמוס בר. זו סדרה המחולקת לפי גילאים ובנים בנות. בהצלחה בתיה

בתי בת 4. ישנה אצל אביה פעמיים בשבוע (אנחנו פרודים מזה שנתיים). לאחרונה סיפרה לי כי עשתה מקלחת עם אבא פעמיים. התעניינתי אם היה ערום, אמרה שכן. רציתי לדעת אם זה נורמאלי ומתי זה אמור להפסק.אם רצוי להפסיק את זה מייד - מה הסיבה. תודה.

שולה ערב טוב, במצב תקין, עד גיל 4 כדאי להפסיק את המקלחות המשותפות אמא-בן / אבא-בת מכיוון שמבחינת ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית, הילדים נכנסים לשלב הפאלי (בו עיקר העיסוק הוא באיברי המין) בסביבות גיל 3. חשוב לזכור שמקלחת משותפת אינה מעידה כלל ועיקר על מעשים בעלי קונוטציה מינית. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

יש לי 2 בנים אחד כבן 4 וחצי והשני כבן-2 וחצי. בני הבכור מציק כל הזמן לאחיו הקטן , ולא נותן לו מנוח . אני מתקשה להתמודד עם זה . חוטף לו את המוצץ, מפיל אותו פתאום על הרצפה , קופץ עליו .... אנחנו נותנים לשניהם תשומת לב ודואגים שלא תהיה קנאה אך זה לא עוזר. לעיתים אני מאבדת פרופורציות ואני צועקת עד לב שמיים אך ללא הועיל . מה עושים כשהוא מציק שוב ושוב ? להתערב לא להתערב? תודה וצהריים טובים מיה!!!!!!

מיה בוקר טוב וסליחה על העיכוב בתשובתי. ישנן לא מעט משפחות המתמודדות עם בעיה דומה לשלכם (אין כותב "שלכם, מכיוון שזו לא רק בעיה שלך אלא גם של האבא - אם קיים - ושל שני הילדים). ישנם מספר דברים שניתן לעשות אך אין פתרון מהיר מכיוון שהקושי של בנך הגדול מגיע מקנאה, צורך בתשומת לב, הרגשה שמקומו התערער ועוד. דברים אלו ניתנים לפתרון בטווח הארוך. אחד הדברים שניתן לעשות הוא להפריד כוחות - הורה אחד עם הקטן וההורה השני עם הגדול. כך שניהם מקבלים תשומת לב מלאה. דבר נוסף, הוא להפעיל סנקציות כלפי הגדול במידה והוא מתעמר בקטן. לדוגמא "אם תרביץ לו תכנס לחדר שלך ל- 10 דקות כי בבית שלנו לא משתמשים באלימות". במידה והוא מרביץ לממש את הסנקציה. הדבר היעיל אך הקשה ביותר הוא להעסיק אותם כמה שיותר. לעיתים אחים מתחילים לריב כי משעמם להם. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

זיו שלום , מעריכה אותך על מקצועיות והיענות לפורום חשוב זה... יש לי בן כבן 4 וחצי ולאחרונה הוא טוען שיש מפלצות בלילה.אני לא יודעת איך להגיב. אני ניסיתי לשאול איפה הוא רואה ולהוציא ממנו מידע והוא סיפר שמפלצות באות רק בלילה ויש טובות וגם רעות. אבל מה שמטריד אותי שבלילה הוא לא מוכן לצעוד לאף מקום אפילו לא לפינת החדר , לא לשירותים , לא למטבח . בטענה שמסתתרת מפלצת .בעלי אמר לו שיפסיק ואין שום מפלצת וזה דבר דמיוני ואני לעומת זאת שאלתי אלות כמו:איפה אתה רואה אותה? היא טובה או רעה? איך היא נראית? השאלה מה נכון ? ואיך מתמודדים? אשמח על תשובתך טלי!

טלי שלום, אני מצטער שלא עניתי קודם לכן. ילדים רבים נוטים להשליך את הפחדים שלהם על מפלצות, שדים ודמויות רעות מהסרטים. אני מציע שתנסי פתרון של 180 מעלות: במקום לומר לו שאין מפלצות או להבין ממנו היכן הן, תאמרי לו שזה מאד חשוב שהוא שומר עליכם (כן, כן - עליכם) מפני המפלצות ותוסיפי, שכך אתם יכולים לישון בשקט כי אתם יודעים שהוא שומר עליכם. אל תשארו לידו כל הלילה ואל תלוו אותו. אמירה מהסוג שהצעתי, לא מקטינה או מבטלת אותו ואת פחדיו ונותנת להתנהגות שלו פרשנות חיובית. כך אתם נותנים לו נקודת מבט אחרת על המצב. אני יודע שזה נשמע פראדוקסלי וכהחשש שזה יגביר את החרדות. זה אכן פראדוקסלי, אבל מה שניסתם לעשות עד כה לא עובד ולא מרגיע אותו. אז אני מציע שתנסו פתרון אחר שנותן פירוש חיובי לחרדה וככך, אולי, הוא יצליח להשתחרר ממנה. מפחדן, הוא הופך לגיבור וחזק ששומר על משפחתו. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב, אני בן 16 ורציתי לישאול האם המשחה נגד הפצעים בפנים יעילה גם לפצעיי בגב?

ירין יקר, שאלתך מתאימה מאוד לפורום של רופאי עור או לפנייה לרופא עור באופן אישי. בהצלחה בתיה

האם זה נורמלי שאבא מקלח את ביתו בת השנה ששניהם עירומים?

"דואגת" שלום רב, באופן עקרוני, אין בעיה וזה "נורמאלי" שאב יתקלח עם ביתו בת השנה כאשר הם עירומים. במצב תקין, עד גיל 3-4 זה בסדר גמור מכיוון שמבחינת ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית, הילדים נכנסים לשלב הפאלי (בו עיקר העיסוק הוא באיברי המין) בסביבות גיל 3. אני חושב שהשאלה החשובה יותר היא מהיכן מגיעה דאגתך? האם מחוסר ידע בנושא? האם את מרגישה שמשהו אינו קשורה? האם זה קשור לחוויוה כזו או אחרת שאת עברת? אם העניין מפריע לך חשוב לברר את המקור לתחושה מכיוון שאם היא מצטרפת אל מסרים בעייתים נוספים שאת קולטת בוודאי שיש להפסיק או אם החשש מגיע מתוך חוסר ידע או חרדה אישית שלך ללא קשר למתרחש, הדבר עלול להעיב על יחסייך עם אביה של הילדה ולהשפיע על יחסיהם של כל בני הבית. בברכה, זיו

תודה על תשובתך האמת שאני הסבתא ועברתי חויה שכזאת לא עם אבי חלילה,אבל הבת שלי שהיא האמא ראתה שאדום לה מסביב הפות וגם מפנים. האם יש סיבה לדאגה? תודה מראש

שלום אני בן 17 ולא ישן כמה לילות בגלל שאמרו שיש לי- נפח ראתי מוגבר מה זה בכלל ? ממה זה נגרם ? יפריע בעתיד? האם ניתן לטפל בזה?? אני לא יודע מה לעשות אני מפחד.. תודה !

קובי יקר, חבל לפחד מדבר שלא יודעים מה זה, פנה לרופא המטפל וברר איתו את הנושא. בהצלחה בתיה

עשיתי צילום וגילו שיש לי "נפח ראתי מוגבר" , מה זה ?. ממה ניגרם ? יגרום נזק בעתיד? ומה הטיפול ? תודה מראש , יוסי !

יוסי יקר, פנה לרופא המטפל הוא יוכל להסביר לך. בהצלחה בתיה

בגיל 11 חודשים העברתי את ביתי מהאמבטיה של תינוקות לאמבטיה שלנו ונוכחתי לדעת שהיא מאוד מפחדת . איך שהיא רואה את האמבטיה והדוש היא מתחילה לבכות וכל הרחצה הופכת לבכי. ניסיתי לתת לה את צעצוע המים שהיה לה באמבטיה הקודמת, ניסיתי לשבת איתה ביחד באמבטיה וכלוםהיא ממשיכה לבכות. מה לעשות? כיצד להרגיל אותה לאמבטיה?

לילך שלום, מתנצל שלא עניתי, אני חושב שהעיון של עמית הוא נהדר. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

היי לילך.הרשתי לעצמי לנסות לך מכיוון שלבני היתה בדיוק אותה בעיה,ומלבד פחד מאמבטיה הוא היה פוחד מכל צינור מים שהיה נפתח,ולשמחתי הרבה הצלחתי לעזור לו בעיניין. א- נסי למלא את האמבטיה לפני שאת מביאה את ביתך להתרחץ,זרם המים שיוצא מהדוש מאיים על ילדים מסויימים. ב- אני לקחתי את אחת בובות הדורה שהוא מאד אוהב ויחד איתו כשהוא עדיין מחוץ למים הראתי כי דורה מתקלחת יפה ולא בוכה..זה גרם לו לרצות להכנס עם הבובה. השלב הבא שרציתי ללמד אותו היה -לא לפחד מהדוש.לכן,שוב כשהוא מחוץ לאמבטיה קילחתי לידו בזרם ח ל ש מאד את דורה...והוא ראה כי דורה עדיין מחייכת-יש לה הרי חיוך קבוע על הפרצוץ...מאז...הוא נכנס בשימחה להתקלח...אך עדיין אני מקפידה למלא את האמבטיה לפני שהוא נכנס אליה....וגם הוא מסכים כבר להתקלח עם הדוש בזרם חלש מאד.. דבר נוסף שעליך לשים לב-ילדים רגישים יותר מאיתנו למים חמים..לכן,מה שבעיני היו מים נעימים,התברר כי בעיניו הם חמים מידי..נסי מעט להפחית את חום המים... מקווה שיעבור בשלום. בהצלחה- עמית

מנסה ליישם את עצותייך, אך נראה שזה תהליך ונקווה שיעבור בלי הרבה בכי שוב תודה

לי גם הייתה אותה בעייה עם בני בן השנה וחצי. בסוף אני גם כן מצאתי שהפתרון שעזר לנו הוא למלא את האמבטיה מראש ובמקום להשתמש בדוש, הייתי ממלא כלי קטן עם מים ושוטפת לו את הראש והגוף. זה עדיין עובד כמו קסם... בהצלחה!

אני בת 14 עולה לכיתה ט'.. כשאני רוצה לצאת אני לא אומרת לאמא שלי כלום (היא ממש אבל ממש לא מעורבת בחיים החברתיים שלי). וכשאני יוצאת היא לא שואלת אבל אני אומרת לה אמא אני פה למטה בשכונה אני יחזור עוד מעט. "העוד מעט" הזה זה אומר שאני קבעתי לעצמי ביני לבין עצמי בלי שהיא תדע שאני יחזור ב-1 בלילה ככה.. עכשיו הקטע הוא שאצלי במשפחה כולם ילדים טובים כאלה עם התנהגויות מצוינות בבית הספר כולם מצטיינים והם לא מרבים לצאת לפעילויות חברתיות (לשכונה למסיבות וכו') ואני דווקא כן , ואני כן "מופרעת" בבית הספר ותמיד שמזמינים את אמא שלי לשיחה היא אומרת ככה : "כולם יצאו אצלי בהצטיינות ורק היא לא" , וכן אני מעשנת וההורים שלי ממש לא יודעים . אז לענייננו , שאני יוצאת היא תמיד מתקשרת אליי ב-10 בערב ושואלת אותי מתי אני חוזרת (הכוונה של השאלה היא "תחזרי עכשיו" ) ...ואני אומרת לה עוד איזה חצי שעה ככה ובסוף אני באמת חוזרת ב-10 וחצי וכל הכיף נהרס לי.. איך אני יכולה להגיד לה שאני רוצה לחזור הבית נגיד ב-1 בלילה?

שלום לך =), הבעיה של אי הסכמה על שעות החזרה מבילוי בין הורים לילדים היא אכן בעיה מוכרת וכואבת. בדרך כלל הילדים רוצים להגיע בשעות מאוחרות הרבה יותר מהשעות שההורים מסכימים. הפתרון הוא כמובן בלדבר ולהסביר ולהגיע לשעה המקובלת לשני הצדדים. נראה לי שאצלך =) יקרה, הבעיה מורכבת יותר שכן נשמע שערוצי התקשורת בינך לאמך לא כל כך פתוחים, ישנה אכזבה הדדית ביניכן. אולי זה הזמן לפנות לאמא ולבקש יחד איתה להגיע לשיחות טיפוליות כדי לברר את האכזבה שלה ממך ושלך ממנה? מה דעתך? מקומות לייעוץ/טיפול ציבוריים יש כמעט בכל אזור מגורים, כדאי לברר.גם אם אמא לא רוצה, אני מאוד ממליצה לך על פגישות טיפוליות לעצמך, אשר יעזרו לך לפנות להורייך בדרך שהם יוכלו להקשיב לך, נראה לי שיש לך הרבה דברים חכמים וטובים להוציא ממך. בהצלחה בתיה

שלום אני בן 16 ו8 חודשים ואיבר המין שלי קטן מאוד (8 ס"מ )והוא גם ממש לא עבה הוא בכלל לא התפתח שאלתי היא האם ניתן לקבל טסטוסטרון ללא מרשם רופא כי אני מתבייש ללכת לרופא אם זה אפשרי תוכלו להמליץ לי על שם של התרופה

לאנונימי שלום, מצטערת אך תרופות אינם תחום העיסוק שלי, עם זאת אני ממליצה מאוד למרות הבושה לפנות לרופא המטפל הוא יוכל לעזור לך. זכור אתה מרגיש שהבעיה היא רק אצלך אך הרופא רואה הרבה מקרים באותו נושא!ועדיף בעיני להתבייש פעם אחת ולמצוא פתרון לבעיה המאוד מציקה שלך מאשר לא להתמודד עם הבושה אך מאידך להשאר עם הבעיה. מה דעתך? בהצלחה בתיה

יש לי ילדה בת 12 ילדה טובה ומאוד אחראית ומאוד סמכתי עליה אך זמן מה אחרי בת המצוה שלה היא השתנתה מאוד יותר צעקות בבית יותר ויותר טלפונים ויותר חברים ואנו בני המשפחה בצד לגמרי מבחינתה איך שהוא קיבלתי את זה שזה גיל הבגרות והיא צריכה פרטיות יופ אחד נודע לי שהיא בקשר עם ילדה שמתחזה לבן היא חשבה שהיא בן הפעלתי את היועצת את המנהלת והקשר נותק. אך אני בתוך תוכי איבדתי את האמון בה משום שהיא שיקרה ולא סיפרה את האמת וכל הזמן אני חושדת בה שהיא עדין בקשר אויתה ושחברותיה מגינות עליה ויום אחד זה התפוצץ עד כדי העלבות וצעקות היא צועקת שהיא לא בקשר ולי מאוד קשה לבטוח בה אני מרגישה שאני צריכה לבלוש כל הזמן אחריה היה לנו קשר מאוד יפה וחם והקערה הפכה על פנינו איך אני בונה את האמון בה בחזרה מאמא מאוד מודאגת ופוחדת לאבד אותה

רונה יקרה, לא כל כך הבנתי את הבעיה עם אותה חברה של בתכם, האם חברות זו יש לה השפעה שלילית על בתכם?. אני מבינה שכרגע בעיית האמון נפגעה סביב אותה חברות או יש נושאים נוספים? מה דעתו של בעלך? חשוב ששניכם תשבו ביחד ותבדקו מה באמת מדאיג אתכם בהתנהגות של בתכם ומה הם הקווים האדומים שלכם. לאחר מכם שבו עם בתכם במקום רגוע ושקט, תקשיבו לקושי שלה סביב הקשר איתכם, מה הדברים שיש לה להגיד לכם ובמקביל הבהירו לה את הקווים האדומים שלכם, כאשר חשוב שתזכרו שמדובר בנערה בתחילת גיל ההתבגרות שזקוקה גם ליותר מרחב מחד עם גבולות ברורים מאידך. החשוב ביותר בעיני זה להשאיר תמיד ערוצי תקשורת פתוחים, ושום דבר אינו סוף עולם או כפי שאת מציינת "הקערה הפכה על פנינו". זו תקופה שצריך לעבור אותה ביחד. בהצלחה בתיה

אין לי כוח להמשיך כבר. אני באמת צריכה עזרה. לי ולאמי היו הרבה בעיות. בחלקן אני טעיתי ובחלקן היא טעתה. אחת הבעיות הקשות היא שאמי לא נותנת לי לחיות, לא נותנת חופש. היא לא מסכימה לי לצאת לחברות[ואם כן זה רק לפי מצב הרוח שלה ולשעה בלבד]. היא מגבילה אותי ולא סומכת עליי בטענה שכשהיא היתה קטנה היא חייה בתנאים כאלה. בגלל חיי החברה שלי ניפגעים. יש לי המון חברים ואני מנסה להסביר לה שגם חיי חברה חשובים והיא לא מבינה. וזה לא שאני "ילדה רעה", אני משתדלת בלימודים ואני גם מצליחה בדר"כ. היא מגבילה אותי ואומרת שבחוץ יש פיגועים וסכנות רבות, אני מבינה זאת אך אני מרגישה מספיק בוגרת כדי להסתדר בלעדייה. אני אובדת עצות...ניסיתי הכל. היא מושפעת מסבתא שלי שהיא נורא שמרנית וממלאת לה את המוח שלא תיתן לי לעשות כלום[אנחנו עדה שמרנית מאוד]. אני לא חושבת שאני יכולה להמשיך כך. בבקשה תעזרי לי.

שכחתי להוסיף שאני בת 15.

ל"אני" היקרה, לא כל כך ברור לי מתאורך, האם את חיה עם אמא לבד או שיש אחים ואבא ברקע? אם כן מה דעתו של אבא בנושא? האם הגבלות אלה הם גם כלפי אחייך או רק כלפייך? את מתארת שהיו הרבה טעויות שלך ושל אמא למה את מתכוונת? מתאורך נראה שאמא קצת חרדה לשלומך, האם יש לה סיבה לכך שאת מודעת אליה? אני מבינה שכרגע מאוד לא קל לך בבית האם זה משהו של הזמן האחרון או מאז ומתמיד? אשמח אם תוכלי לענות לחלק מהשאלות שלי וכך אוכל להבין יותר מה קורה כדי לנסות לעזור לך, חישבי גם על אדם מבוגר שאמא סומכתעליו שתוכלי להעזר בו כדי לגשר בין הפערים ביניכן. בהצלחה בתיה

אני חיה עם אמי דודתי ובת דודתי... אצלנו במשפחה זה תמיד היה כך, ככה שכולם מסכימים עם הדרך הזו. אבי לא נימצא בארץ. ואני לא רואה סיבה מספיק טובה שהיא לא מרשה לי דברים רגילים.