פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום לך אני גרושה ואם לשתי בנות בנות 14.5 ו-11.5 . מזה שנתיים חיה עם חבר שאיתו אני כבר 9 שנים בזוגיות. הייתי אומרת שעברתי שנתיים של גהנום בלשון המעטה. הבנות ראו הרבה מאד מריבות ביני לבינו בנושאי כספים, הוא כל הזמן ניסה לחנך אותן או להטיף לי מוסר איך אני מחנכת או יותר נכון לא מחנכת אותן,וכן,, הייתה גם אלימות מילולית ופיסית שהבנות היו עדות לה. ברוב טיפשותי , בעלת הביית מכרה את הדירה,והיינו אמורים לעזוב לדירה אחרת. עברתי איתו שוב . יום לפני ההעברה -הגדולה , שהרבה מאד פעמים הייתה מעין "מגשרת"ביני לבינו, הודיעה לי שהיא עוזבת לאבא. אני שבורה טוטאלית,היא טוענת שזה לא בגלל החבר,אלא בגלל שהיא רוצה לנסות לראות מה זה לגור אצל אבא,, הקטנה עושה לחבר את המוות והם כל הזמן בחיכוכים מה אני עושה כדי להחזיר אותה?ברור לי שהמצב היווה קטליזטור לעזיבתה . חשבתי להפרד מהחבר למרות שאחרי הכל אנחנו מאד קשורים,אבל יש המון צדדים כספיים שכרגע איני יכולה להתמודד איתם לבד. הכל נהייה סמטוחה אחת גדולה. אני לא יודעת מה לעשות קודם. ברור לי שלחץ על הגדולה ישיג את המטרה ההפוכה ברור לי שעשיתי המון טעויות בכל המשפחה המורכבת הזאת.,, החדר של הילדה ריק, ריק לי בנשמה ,הקטנה מאיימת בכל ריב שתלך גם היא לאבא. מה אני עושה ? אני בסערת רגשות,כל הזמן בוכה ,,אין לי חיים בלעדיה . אנא עזרי לי ענת

ענת יקרה, ברור שאת נמצאת כרגע במצב מאוד רגיש, ובמצבי של סערת רגשות חשוב לא לעשות שום החלטה פזיזה. את מתארת מצב בו חיי הזוגיות שלך כרגע במשבר, במצב כזה אין ספק שקשה לך להיות פנויה לנערה מתבגרת שצריכה את המקום הבטוח "לבעוט" כדי להפרד. ייתכן שנכון לרגע זה לאפשר לבתך לבדוק איך החיים עם אבא (בהנחה שמבחינתך אבא כשיר להיות אבא) ואת מבחינתך תוכלי לאסוף כוחות אם לבד או אם בעזרת אדם מבחוץ (עו"ס,מרכז לאלימות, פסיכולוגית) כדי להתחזק ולהיות פנויה לבתך הצעירה שנשארה כרגע בתוך ה"סמטוחה" שאת מתארת. בהצלחה בתיה

שלום! אני נערה בת 17 וחצי, עולה לכיתה י"ב. כבר המון זמן אני רוצה לעזוב את הבית.. אני מרגישה שאני לא יכולה להשאר יותר...ההורים שלי נורא מגבילים אותי ולא מאפשרים לי לחיות חיים תקינים כמו של שאר בנות גילי.אני מרגישה מנוצלת מאד ולא פעם הם איימו שיכו אותי אם לא אעשה מה שהם דורשים (עלאף שדרישותיהם לא הגיוניות!) יש מקומות רבים בהם אוכל להתארחולגור למשך תק', שם אוהבים אותי ואני מרגישה שם מוערכת(בתים של חברות, דודות...) השאלה שלי היא איך אוכל לעזוב את הבית והרי אני עדיין לא בת 18? האם מישהו יכול לחייב אותי לחזור הביתה אם אחליט לעזוב את הבית?

רעות יקרה, הייתי רוצה לשמוע יותר פרטים לגבי ניצול ההורים ואיומים במכות. האם הורייך מכים אותך? מה הם ההגבלות שהם מגבילים אותך ומה הם דרישותיהם? כעיקרון אכן את עדיין בגיל שהורייך אחראים עלייך ולכן יש בעיה בעזיבת הבית ללא רשותם, אלא אם כן הורייך אכן פוגעים בך (מכות/התעללות פיזית או נפשית). יש לך אפשרות לפנות לעו"ס לנערות ברווחה (בכל עיר יש גורם המטפל בבני נוער) ולשתף אותו במה שעובר עלייך כך תוכלי לקבל עזרה עבורך ועבור משפחתך במידת הצורך. הכי חשוב רעות שלא תשארי לבד ברגשות אלו. בהצלחה בתיה

שלום, אני אינני בטוחה שזהו הפורום המתאים לכך אבל לא מצאתי משהו אחר, אשמח אם תעזור לי ותתרום מנסיונך. אני אם לילדה בת 3.8 חודשים. ילדה הנראית גדולה מגילה ( גבוה מאוד). הגיעה סוף השנה. ולתדהמתי גיליתי שבשנה הבאה ביתי תלמד בגן עם ילדים בני 2.11 - 3.8 ( למעשה היא הכי גדולה ) מרבית הילדים הם בסביבות גיל ה 3.5 . האם נכון להשאירה בגן או שמא אליי להעבירה לגן אחר בקבוצת גילאים גבוהה יותר ( בני 4.5 ) . האם עדיף להיות הגדולה בגן או אולי הקטנה ? אני מאוד מתלבטת מאחר ומדובר במעבר של גן. אני חוששת שלא תמצא חברים חדשים, שהמעבר יהיה לה קשה, שתכנס לגן שבו קיימת כבר קבוצה מגובשת והיא לא תמצא את מקומה בגן . . . בבקשה תעזר לי . תודה

אמא מבולבלת שלום, מכיוון שבעבר עסקתי במסגרת שמפעילה ופועל בשיתוף פעולה הדוק עם גנים יש לי מעט ניסיון בתחום. אין תשובה חד משמעית לשאלה האם כדאי/ טוב לילד להיות הכי גדול או להיפך, הכי קטן בגן. זה מאד אינדיבידואלי וקשור להתפתחותו הרגשית והקוגניטיבית של הילד. ילדים בגיל של בתך ממש לא מוטרדים האם הם גדולים/נראים גדולים או קטנים/נראים קטנים, זו בעיקר מחשבה שמטרידה אותנו. על פניו, אני לא מוצא סיבה להעביר אותה לגן אחר ולדעתי אין סיבה למהר. בגן חובה זו תקופה טובה יותר להחליט. לאחר שנה אחת בגן חובה אפשר להחליט להעלות לכיתה א או להשאיר עוד שנה בגן. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

אשמח לעזור מניסיוני-אם ילדתך מפותחת מגילה מלבד החיצוניות ,הרי שעדיף לה שתהייה מאותגרת בגן עם ילדים מעט גדולים ממנה.מכיוון שבגיאלי 4-5 ההבדלים בינ הילדים מבחינה מנטלית אינם כ"כ גדולים כמו בגילאי 2-3. עדיף לה להיות עם גדולים יותר ממנה-מעט) מאשר עם ילדים קטנים שהרי גם ה"חומר" הנילמד בגני הקטנים פחות יעניין אותה.שוב,הדגש הוא אך ורק אם ילדתך מספיק מפותחת מבחינה שיכלית ואישית המתאימה לילדים בוגרים יותר.אחרת,את סתם מקשה עליה.הרי אם מבחינה חברתית מתאים לה להישאר עם קטנים יותר,השאירי אותה...ואז היא תשתלב ותיהיה רק ילדה הגבוהה ביתר.אז מה??? בהצלחה.

קיבלתי את תשובתך ואני מבינה שיש פה משהו מאוד עמוק עם הקשר בן דורות אבל רציתי לדעת האם לנסות לראות את הטעיות שלי מחוץ לבית ולנסות לתקן מחוץ לבית או בתוך הבית כי בתוך הבית היא מאוד אוהבת ומחבקת ומחוצה היא ילדה שונה , אבל בטוח שאני לא הולכת לוותר ,ולשנות קודם כול את עצמי בתור אמא מאוד אשמח לתשובה עם כדאי להתחיל לשנות את עצמי כלפי חוץ ?

אורית שלום, האם את חושבת, מרגישה או רואה שאת עושה טעויות מחוץ לבית? אם כן, אלו למשל? זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

בני בן 5.5 לאחרונה מאוד מתעניין לגעת לי בציצי ולהראות את איבר מינו לחברים כדרך משחק ואני לא יודעת איך להתייחס לזה גם באחותו בת כמעט 3 שרוב היום בלי תתתונים בגלל שעושה פיפי על עצמה כל הזמן הוא מתעניין באיבר שלה איך להגיב?? לגבי ביתי בזמן שהיא שוכבת לראות טלויזיה היא פשוט מאוננת האם זה טבעי ???

לימור שלום רב, עפ"י פרויד ישנם חמישה שלבי התפתחות. תחילתם בלידה וסיומם בתום ההתבגרות: 1) השלב האוראלי - שנת החיים הראשונה. האזור הארוגני (הרגיש לגירוי) הוא הפה. 2) השלב האנאלי - השנה השנייה והשנה השלישית. האזור הארוגני הוא פי הטבעת. 3) השלב הפאלי - עד גיל 6. האזור הארוגני הם איברי המין. 4) שלב החביון - גיל 12-6. בשלב זה המיניות חבויה, ולכן אין אזור ארוגני. 5) השלב הגניטאלי (שלב ההתבגרות) - השלב מתחיל בגיל 12 ונמשך עד סוף החיים. בשלב זה המיניות מופיעה שוב. האזור הארוגני הוא, שוב, איברי המין. כפי שאת יכולה לראות, בנך נמצא בשלב ההתפתחותי הפאלי ולכן זה טבעי מאד שאיבר המין שלו ושל אחרים מאד מעסיק אותו. ההתייחסות לרצון שלו לגעת באיברי המין של עצמו צריכה מצד אחד לאפשר לו לחקור את המיניות שלו ואת גופו אך מצד שני לתחום זאת לתחום הנורמטיבי, כלומר הוא יכול לגעת בעצמו אך לבד בחדר. לגבי נגיעה באיברי המין של אחרים עלייך ללמד אותו שאין עושים זאת מתוך כבוד למרחב הפרטי של האדם השני. גם הוא לא צריך להסכים שיגעו בו באיברים אלה. לגבי בתך, ההתייחסות היא דומה. זה בהחלט טיבעי שהיא מאוננת (צילומי הדמיה מראים שעוברים מאוננים ברחם) עם זאת, עליה ללמוד שאת האוננות עושים בצנעה ובפרטיות. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

בתי בת השמונה כבר תקופה ארוכה סובלת מפחדים מסויימים, בכל מה שקשור ברעש היא רואה " שחור" מתארת את הדבר הנורא מכל, לדוגמא רעש של אזעקות, היא פוחדת שזה יתקע ויקרה משהו, היא נורא פוחדת מכלבים , היא נכנסת להיסטריה נוראית, אני מסבירה לה , מלטפת אותה , אני מאוד רוצה לעזור לה, איך??? מירית

מירית שלום, לפי מה שאת מתארת בתך סובלת מאד מחרדות. מכיוון שהדבר נמשך זמן ממושך ומכיוון שזה מתרחב למספר תחומים כמו חרדה מרעש, חרדה מכלבים ואולי עוד דברים אני ממליץ שתקחי אותה לטיפול ממוקד בחרדות ישנם מטפלים המתמחים בטיפול בילדים הסובלים מחרדות. כמטפל EMDR (ראי הסבר על השיטה: http://www.zivsoffer.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=35&Itemid=55) אני יכול להמליץ על השיטה ועל מטפלים. את מוזמנת לפנות אלי במיילולציין אזור מגורים. בברכה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

יש לי ילד בן שנתים וחצי (לא הולך לגן) התחלתי איתו גמילה מזה חודשים. זרמתי איתו לכול אורך הדרך.הוא עושה פיפי בשרותים וכמעט ולא בורח לו. בהתחלה של הגמילה הוא היה עושה קאקי בסיר שלו והיתי מעודדת אותו והיה לו נוח עם זה ,אבל היו לו פעמים שעשה קאקי ומשהוא הציק לו. ומאז יש לו עציריות ולא מוכן לשבת על הסיר אני שמה לו טיתול ועדין קשה לו לעשות קאקי. השאלה:האם יש לו עציריות בגלל גמילה מוקדמת או זה מסיבה אחרת?ומה אני יכולה לעשות?

רויטל שלום, אני מציע שתתני מזונות שמרככים את הקיבה. בנוסף, קני לו את הספר "סיר הסירים". כאשר הוא עושה קקי נסי להסיח את דעתו. את יכולה גם להראות לו קקי של כלב ולדבר איתו על זה בצורה חיובית: "הנה קקי, גם הכלב עושה קקי, כל אחד עושה קקי...". עשי זאת במשך מספר ימים ותחזרי לפורום עם דיווח איך העניינים מתקדמים. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

ביתי בת 4 מהיום שהיא נולדה אני מרגישה שבחוץ לי אנשים זרים או קרובים היא פשוט לא אוהבת אותי היא אומרת בקול אני לא רוצה את אמא שלי אני נותנת לה כול מה שהיא צריכה גם פינוק גם אהבה גם גבולות היא ילדה מאוד מחונכת אבל ליד אנשים או אפיללו בגן ביום ההולדת שלה היא מדברת אליי בזלזול בדחייה ונותנת לי להרגיש שהיא רוצה שאני ילך ולא היה לידה אני מרגישה דחוייה ומאוד עצובה מהנושא אני חודש שמיני להריון ולא יכולה להשתולל איתה בחוץ אני מחפשת תשובות מאיפה זה יכול להגיע חשוב לציין שאני לא קשורה לאמא שלי מגיל קטן וכולכך פחדתי שזה יקרה גם לי והנה זה קורה אני צריכה עזרה דחוףףףףףףףףףף

אורית שלום, לפי דברייך אני מבין שישנה כאן העברה בין דורית (מדור לדור) של דפוס יחסים מסויים, כלומר את אינך קשורה לאימך ובתך מציגה התנהגות שדוחה אותך בנוכחות אנשים אחרים. מעניין לבדוק איך היה הקשר של אימך עם סבתך? אני מרגיש שיש כאן משהו עמוק בקשר שלכם, משהו לא מודע שעובר בינכן. ייתכן והמפתח להבנה של הדברים טמון בהבנת הקשר בינך לבין אימך. מה קרה שם בדיוק? אלו מסרים עברו אלייך בילדותך שגרמו לריחוק בינכן? על שאלות אלו לא ניתן לענות בפורום שאלות-תשובות. זה תהליך חקירה עמוק שאת צריכה לעשות עם עצמך ולעיתים קרובות יש צורך להעזר בטיפול. התהליך הטיפולי מסייע להבין את המשקעים מהעבר ואת המסרים התת מודעים בהווה. אני בהחלט ממליץ לך לגשת לטיפול לפני שיהיה מאוחר מידי. בברה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

הבת שלי בת 4 משהיא נולדה ועד היום ליד אנשים אחרים לא משנה מי היא לא מתיחסת אליי בכלל אפילו פעם אחת לא קוראת לי , אומרת בקול לא רוצה אותך אמא ןבבית היא מחבקת מנשקת ואומרת שכיף לה שאני אמא שלה אני חסרת אונים לא יודעת מה לעשות

ראי תשובתי: http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xPG-88,xFT-41236,xFP-41253,m-Doctors,a-Forums.html זיו

הילדה שלי שבת שנה ושמונה חודשים בנוסף לשכיבה על הריצפה שהיא רוצה משהו אז גם יש לה הרבה מצבים שבהם מדברים אליה והיא פשוט עוצמת את העיניים כאילו שהיא ישנה גם כאשר אנשים באים לקראתה היא עוצמת את העיניים ואז שהם הולכים היא פותחת אותם גם בגן זה קורה הרבה

מעיין שוב שלום, זו הדרך של בתך ליצור חוצץ בינה ובין הסביבה. זאת התנהגות שמסמנת את העצמאות שלה. כך היא בוחרת למי להקשיב ולמי לא מתוך הבנה שאתם לא יכולים להכריח אותה לפקוח עיניים. בנוסף לדברים שכתבתי בתשובתי הקודמת, אני מציע שתאפשרו לה להחליט בכל מיני דברים כמו מה היא אוכלת (לשים על השולחן מספר דברים ושהיא תבחר מה היא רוצה, מה היא לובשת (לדוגמא, להציע לה שתי חולצות ושהיא תבחר מהן). במקביל לגבולות זה יגדיל את יכולת הבחירה והרגשת העצמאות והאוטונומיה שלה. כך אולי תשתמש פחות בסינון אנשים ע"י עצימת העיניים. בנוסף, אני בהחלט חושב שעם הגיל היא תפסיק. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

לבן זוגי שלוש בנות (8,10,11) ולי יש שני בנים (15,8). הבנות לא מתגוררות איתנו ומבקרות שישי שבת פעם בשבועיים. הבעייה היא עם הבת האמצעית, היא יורדת לחיי מתעמתת איתי כל הזמן, מגיבה בתוקפנות ובחוצפה, טוענת שהרסתי לה את החיים וכל הזמן בתחרות איתי על כל דבר ובייחוד על אביה. כל טיול או מפגש מקשה עלינו לתפקד כמשפחה, מפריע מאוד לילדים האחרים שגם הם סובלים מההתנהגות שלה, וגורם לכולנו להיות עסוקים אך ורק בעימותים איתה ולא להפנות תשומת לב לילדינו האחרים. התנהגות זו ממשיכה כבר שנתיים. אודה לך אם תייעץ לי מה לעשות..

נטע שלום, אין ספק שאתם ובמיוחד את מתמודדים כבר זמן רב עם מצב מורכב וקשיים לא קטנים. עם זאת, אין לי ספק שביתו של בן זוגך אינה "ילדה בעייתית" אלא ילדה עם בעיה, ילדה שקשה ואת הקושי והכעסים היא מוציאה עלייך. מתוך ניסיוני המקצועי והאישי, עצה ממוקדת וקצרה (מה שהפורום יכול להציע) לא תפתור את הקשיים משום שאתם חיים במשפחה מורכבת (גירושין, ילדים שלך-שלו, זוגיות פרק ב'). כדי לפתור את הבעייה בצורה מקיפה עליכם לגשת לייעוץ משפחתי, או שהילה תקבל טיפול שבתחילתו תעברו איבחון משפחתי (פגישה אחת או שתיים של כל המפחה). אני ממליץ על האופציה הראשונה כדי לא לתייג את הילדה כ"בעייתית" הזקוקה לטיפול. במסגרת טיפול משפחתי מסתכלים על הקושי בראייה משפחתית וגם התמודדות והפתרונות הם כאלו. בברכה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום, בני בן 4.5 עבר כמה שינויי מגורים בחיים ועכשיו עברנו עוד אחד (אחרון). בנוסף הוא סובל מבטחון עצמי נמוך (אבחון פסיכולוגית) ואני משתדלת תמיד לחזק אותו ולתמוך בו שהוא כן יכול לעשות מיני דברים. בשבועות האחרונים הוא נהייה ילד רע. פשוט רע מאוד. מעצבן, מציק כל הזמן לאחיו הקטן, משקר, מצייר על קירות, עושה כל מה שאסור וצוחק מזה. זה מטריף אותי כי אין עם מי לדבר. ניסיתי לדבר ולהסביר מה לא בסדר. מבין מבקש סליחה ושניה אח"כ שוב... ניסיתי עונשים ובכי- אבל אני מרגישה שזו דרך טרור שלא מתאימה לי. אגב בעלי פועל בשני דרכים- או שמתעלם ולא מגבה אותי או שמעליב. הילד בשלב עדין עם המעבר ושינוי מסגרות. מה עושים?

ליאת שלום, אני מבין את המצוקה שלכם - התנהגותו של הילד השתנתה והדבר משפיע על כל הבית. אתם מנסים להתמודד איתו בכלים שונים אך שום דבר לא עוזר ואתם מרגישים חסרי אונים . עם זאת, חשוב להקשיב למילים שבהן בחרת להשתמש: "הוא נהייה ילד רע, פשוט רע מאד". אולי כך הוא מרגיש, אולי הוא מרגיש ילד רע. זו תחושה מאד קשה לחיות איתה עבור ילד. אני בטוח שדרך ההתנהגות שלו הוא מנסה להעביר אליכם מסר והמסר הוא שרע לו. הוא אינו ילד רע כלל וכלל אלא ילד שרע לו. הוא נמצא במצוקה ואתם חייבים להיות בשבילו. לחשוב שהוא ילד רע, להתעלם ממנו או להעליב אותו רק מחריפים את הבעיה כי כך הוא מרגיש עוד יותר דחוי, עוד יותר ילד רע. גם עונשים אינם עוזרים כמובן, כי עונש בא לשים גבול והוא דווקא צריך הכלה ותמיכה. המשפחה זקוקה לשינוי ואני ממליץ לכם בחום לפנות להדרכה הורית כדי לקבל מענה כולל ומעמיק עבור הבעיה. כעת אתן לכם מס' עצות שאם תיישמו אותן ייתכן והמצב ישתפר: 1) חשוב מאד להתייחס לילד בכבוד - לא להעליבו ולא להתעלם ממנו, כמו שאתם מצפים ממנו שיכבד אתכם. אתם מספקים לו מודל לחיקוי ומכם הוא לומד כיצד להתנהג. 2) תקדישו לו זמן פרטי - רק אתם (או אחד מכם) והוא. תצאו לטייל רק איתו, תשחקו רק איתו, תנו את תשומת הלב רק לו. זאת, לפחות 3 פעמים בשבוע למשך שעה או יותר כל פעם. 3) זמן ההירדמות הוא זמן מצויין לתשומת לב - שבו לידו, תקרא לו סיפור או תשירו שיר. תלטפו אותו. אחד מכם יהיה עם הבן הקטן והשני איתו. 4) בבוקר תעירו אותו בחיוך, בליטוף, בחיבוק ובנשיקה. זו התחלת יום מצויינת. 5) אם הוא מכה, מקשקש על הקירות וכו' - דברו אליו בטון תקיף (אך מכבד ולא בצעקה) ותאמרו לו שבבית הזה ההתנהגות הזו לא מקובלת ושאתם לא מסכימים לה. חשוב: לדבר על ההתנהגות שלו ולא עליו. כלומר לא להגיד "אתה ילד רע", אלא "ההתנהגות שלך לא נעימה לנו והיא לא מקובלת". כך אתם מעבירים מסר שאתם בעדו אך נגד ההתנהגות. 6) לאחר שדיברתם אליו בטון תקיף, תחליפו לטון מרגיע ותאמרו שאתם מבינים שקשה לו: "(טון תקיף): אני לא מסכימה להתנהגות הזו, בבית שלנו לא מקשקשים על הקירות! (טון רך): ואני מבינה שאתה עושה זאת כי קשה לך עכשיו, בו נמצא משהו לשחק". כך אתם מלמדים אותו לדבר על מה שהוא מרגיש במקום להתנהג את הרגשות. כאמור, אלו מספר טיפים על קצה המזלג, בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

אני אמא לתאומים בני שנה ושמונה חודשים לילדה שלי יש התקפים שאם היא רוצה משהו ולא מקבלת היא נשכבת על הריצפה ובוכה עד שהיא מקבלת את זה מה הפיתרון למצב הזה

מעיין שלום, דברייך קצרים אמנם אך אני לומד מהם שלמעשה הבעיה אינה שבתך עקשנית אלא שאת נענית לעקשנות שלה. מדוע שהיא תפסיק את דפוס ההתנהגות אם היא משיגה את מבוקשה באמצעותו?! שאלה נוספת שעולה בי היא, אם בכל מקרה את נותנת לה את כל מה היא רוצה, מדוע את מתעקשת איתה עד שהיא מגיעה לידי בכי וצרחות? אם את מחליטה לספק לה את כל מבוקשה אז אפשר לדלג על שלב הצרחות, הוא מיותר. מה שאני מנסה לומר הוא שאת נותנת לבתך בת השנה ו- 8 הרבה מאד כוח והיא משתמשת בו בתבונה רבה (תראי כמה היא חכמה ויודעת להשיג את מה שרוצה - זו תכונה מצויינת שתשרת אותה הייטב בעתיד). הפתרון הוא להפסיק להכנע למניפולציות הרגשיות שעל ידן את מופעלת. יש דברים שהיא תקבל ויש דברים שלא והיא חייבת ללמוד זאת ממך. אם לא תלמדי אותה היא תלמד זאת מהסביבה בעתיד, והשיעור יהיה כואב וקשה פי כמה. אני מצרף קישור למאמר שכתבתי בעניין הצבת גבולות. אני מקווה שתוכלי להסתייע בו. http://www.zivsoffer.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=36&Itemid=56 המידה ויהיו לך שאלות נוספות או התייעצות כזו או אחרת אני כאן ואת תמיד מוזמנת אלינו לפורום, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום ילדתינו הבכורה בת 17 וחמודה רוב הזמן. מדי פעם היא יכולה לטפוס קריזות מלוות בעלימות מילולית כלפינו ההורים והאחים (קללות נוראיות) ועלימות פיזית (מכות, שוברת דברים בבית וכו') נגדינו וגם נגד האחים היותר קטנים. מה אתם ממליצים? היא לא מוכנה לדבר עם מומחה.

ההמלצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לכם היא שאתם, ההורים, תיגשו לטיפול באופן מיידי. זאת מהטעמים שכך תתנו לה דוגמא אישית וכקפטנים של הספינה אתם חייבים להיות הראשונים לטפל בבעיה. אני ממליץ שתפנו לטיפול משפחתי ותלכו עם כל הילדים. גם אם היא מתנגדת ואינה רוצה לבוא - זה בסדר ולא צריך לריב איתה. אני מניח שלא יהיה לה נעים שכולם הולכים לטיפול והיא לא באה. רק מהסקרנות היא תרצה לבוא. ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

ראיתי את הילדה שלי מאוננת,"רוכבת" על דובי,נשכבת על בן דודה.האם תופעה נורמלית לגילה ומה צריכה להיות תגובתי?

ניקי ערב טוב, התגובה צריכה מצד אחד לא לפסול את עצם האוננות ומצד שני לנתב את בתך שתעשה זאת באופן פרטי. מצרף מספר קישורים לדיונים שהתקיימו בפורום באותו נושא: http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xPG-88,xFT-38921,xFP-38915,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xFT-9811,xFP-9934,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xFT-34654,xFP-34654,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xFT-18813,xFP-18813,m-Doctors,a-Forums.html זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום, לבני בן 4 במשך חודש אחרון הופעה התנהגות מדאיגה. מספר פעמים (לא רצוף) הוא שכח להגיע בלילה לשרותים. הוא עשה פיפי ליד שרותים או ליד מיטה. פעם אחד בחוץ הרטיב כל המכנסיים כי לא הספיק להוריד אותם. הוא נגמל מטיטול בגיל 2.4 בלי בעיה. חשוב לציין שיש בבית תינוק בן 3 חודשים. מה עובר על ילד? תודה רבה.

טל ערב טוב, לי זה כלל לא נשמע עניין של גמילה. ילדים בגיל שלו עדיין מפספסים לעיתים וזה נורמאלי לגמרי. אולי הוא ישן יותר חזק ומתעורר מאוחר מידי ולא מצליח להתאפק? האם אתם לוקחים אותו לעשות פיפי לפני השינה? אולי הוא שותה יותר לפני השינה כי חם? אני לא הייתי מתרגש מזה בשלב הזה, בטח אם זה לא קורה על בסיס יום-יומי. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

אני בת 23 ואני לא אוהבת את אבא שלי.אני לא אוהבת את האופי שלו,את אופן הדיבור שלו,את ההתנהגות ואת אורך חייו וכו'.הבעיה שאני כל כך דומה לו ובגלל זה אני שונאת את עצמי.אני דומה לו בהכל גם במראה גם באופי בדיבור בהתנהגות ממש אותו הדבר וזה גורם לי לשנוא את עצמי.זה משפיע מאוד עלי למשל אנשים לא אוהבים להקשיב לו אז אני לא מדברת ליד אנשים כי אני מרגישה שלא אוהבים להקשיב לי גם.ועוד הרבה דברים בסגנון. בעיה נוספת היא שהוא אף פעם לא היה לי דמות בחיי,הוא לא היה סמכותי ואני חושבת שזה משפיע עלי בקשרים זוגיים.אני מוצאת את עצמי מתאהבת באנשים מנוגדים לו למשל אנשים עם סמכות כמו רופא שהייתי אצלו וכו' וזה מתסכל כי אלא אנשים שאני לא יכולה לצאת איתם.האם יש קשר בין הדברים? אני לא יודעת מה לעשות,האם פסיכולוג יכול לעזור?למי אני יכולה לפנות? תודה...

קאטי שלום, על השאלה האם יש קשר בין הדברים את עונה בעצמך והפרשנות שא נותנת לדברים היא החשובה ביותר. אם לדעתך יש קשר, אז יש קשר. רובנו משחזרים דפוסים והתנהגויות שראינו בבית. זה כמו טייס אוטומטי ולכן קשה לנו לשנות "תוכנית טיסה". טיפול פסיכותרפוייתי אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי בהחלט יכול לתת מענה לשאלות החשובות שעולות בך וככן ניתן לעבוד על שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

אני נערה בת 16 וככל הנראה אני סובלת מחרדה חברתית, אני כמעט ולא מדברת עם אף אחד בסביבה שלי וגם כשזה קורה אני מאוד חוששת. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי שבינתיים לא ממש עוזר,החרדה פוגעת בי מאוד, כמעט שאין לי חברות, כולם רואים אותי כילדה מוזרה ואני לא ממצה את הגיל שאמור להיות גיל יפה. אשמח אם תעני לי במהרה הייתי רוצה להתחיל את השנה הבאה יותר טוב=)

הדר יקרה, מאוד הרשמת אותי במודעות שלך על מצבך. את מתארת מצב מאוד לא פשוט להתמודד עמו. אגב מי החליט על האבחנה "חרדה חברתית" ?האם תמיד היה לך קושי חברתי? האם זה משהו שהתפתח בזמן מסויים? את היום הולכת לטיפול שזהו בעצם המעשה הנכון לעשותו, אך טיפול זהו תהליך שצריך עבורו זמן וסבלנות יש לך זאת? . את כותבת שאת רוצה להתחיל את השנה הבאה בצורה אחרת, האם שיתפת את המטפלת שלך ברצונך? כדאי. אני מציעה לך לשתף את המטפלת ולבדוק יחד איתה איך אפשר להפוך את הטיפול כך שתרגישי שאת מתקדמת. בהצלחה בתיה

תקשיבי אם קשה לך לדבר עם חבריך כיתה/חבריך לסביבה,מראה שיש לך בעית רגישות. עכשיו,שום פסיכולוג לא יכול לעזור לך בדבר הזה אלא רק עצמך בכך שתנסי וכל פעם זה יהיה לך יותר קל xD

שלום בני בן 3 ומזה שנה שאינו רואה את אביו עקב גירושים ושהיה של אביו בחו"ל. היות ואנחנו גרים אצל הורי בני פתאום התחיל לדבר אל אבי כאילו שהוא אביו למרות שהוא יודע שאביו נמצא בחו"ל. הצעתי לגרוש שלי לא מעט פעמים שנבוא לביקור על מנת שהילד יראה אותו אך הוא מסר לי שלא יעמוד בפרידה ונענתי בשלילה. מה אני עושה ואיך הילד יתמודד עם זה בעתיד? מניחה שיהיו השלכות כואבות בכך שהילד לא ירצה לראותו מאוחר יותר עקב נטישתו האם נכון הדבר?

מיטל שלום רב, אני מתנצל על העיכוב בתשובתי. צר לי מאד מאד לשמוע שהאב אינו רוצה לראות את בנו למרות שאני מבין את הכאב מהפרידה והניסיון של האב להמנע ממנו. לך, אין הרבה מה לעשות אלא רק להמשיך את מה שאת עושה כעת: לתמוך בילד, לשמש לו דמות יציבה ומשרה ביטחון. ייתכן מאד שבעתיד יעלו אצל בנך כעסים על אביו ועל הנטישה ואז תצטרכי להקשיב להם ולהכיל אותם, כי שוב, אין הרבה מה לעשות, הבחירה היא בידיי האב. בנוגע ליחס של בנך אל אביךף לא הבנתי למה את מתכוונת כשכתבת שהוא מדבר אליו כמו שהוא אביו. אשמח אם תפרטי. תודה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב, ביתי בת 8. משקלה 34 ק"ג וגובהה 136 ס"מ.מזה 3 שנים שמנו לב שיש לה "הפרעת אכילה" - הכל סביב אוכל וללא מעצורים. באמצעות ייעוץ שקיבלנו הבנו שיש לה הפרעה בויסות מנגנונים וביניהם השובע. בזמנו קיבלנו מדיאטנית פרטית כמויות מדודות שעליה לאכול בהתאם לגילה, משקלה וגובהה. בכל זאת עבר זמן והנתונים השתנו. האם אוכל לקבל מכם מידה יומית לפחמימות וחלבונים ש"פ נתוניה היא צריכה לאכול? תודה

דפנה שלום, ראשית הפורום עוסק ביחסי הורים ילדים וכך גם תחום העיסוק שלי. איני עוסק בתחום הדיאטה. שנית, התייעצתי עם דיאטנית מומחית והיא אמרה באופן חד משמעי שאתם זקוקים לגשת לייעוץ דיאטני מכיוון שהדיאטה צריכה ל"התפר" באופן ספציפי לבתכם עפ"י הנתונים האישיים, אורח החיים והבעיה הספציפיים שלה. אין מיעדה גלובלית לפחמימות וחלבונים כאשר מדובר בהפרעות אכילה או בדיאטה מיוחדת. בברכה, זיו _______________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

קודם כל בהצלחה אני חושבת שכדאי לך לקרוא את הספר "מה ילדים צריכים לאכול" של ד"ר הגר שפר הספר מלמד לחיות נכון ולאכול נכון ומלמד את ההורים לעשות זאת יחד עם ילדיהם, גם אם מדובר בילד רזה מאוד או ילד ספורטאי או בילד בעל עודף משקל. החיבור למציאות הישראלית היומיומית הוא חזק מאוד בספר יש למעלה מ- 50 מתכונים חדשים של מנות טעימות, פשוטות ובריאות שכל ילד ייהנה לאכול. תהני ובהצלחה- www.barie.co.il

שלום . אנחנו הורים לתינוקת בת 11 חודשים . אנחנו מעוניינים לנסוע לבד למס' ימים(שבוע) ולהשאיר אותה עם הסבתא . היא מכירה טוב את הסבתא ואוהבת אותה . זו הפעם הראשונה שנצטרך להשאיר אותו כל כך הרבה ימים לבד. כבר השארנו אותו מס' פעמים בודדות ללילה אחד עם הסבתא אך מעולם לא יותר מלילה אחד . האם לא יגרם נזק נפשי לילדה ? הילדה קשורה מאוד אלי (לאמא). האם לחכות ליותר מאוחר ולנסוע איתה או בלעדיה כשתהיה גדולה יותר ? נא עצתכם .

שוש שלום, בגיל של בתך אני לא ממליץ להשאיר אותה בלעדיכם לתקופה של שבוע. ללילה או שניים זה בסדר אך 6-7 לילות זה לא מומלץ. הייתי מחכה לגיל שנה וחצי-שנתיים. נסיעה טובה, זיו ______________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

יש לי בן בן שנה ותשעה חודשים ,ובערך בגיל 9 חודשים הוא אימץ לו הרגל ללכת לישון עם כרית קטנה ולמשש לה את הטיקט, במשך היום הוא לא מבקש אתה וזה לא מפריע לו שהיא לא לידו רק כשהוא עייף ורוצה לישון, השאלה שלי היא כזו :האם כדאי לי לגמול אותו ממנה עכשיו ,ואם כן איך לעשות את זה......

לינוי בוקר טוב, ממש אין צורך וגם לא כדאי לגמול אותו מהכרית. ילדים רבים מאד (רובם ככולם) מאמצים לעצמם חפץ כזה או אחר, רך בד"כ (חיתול בד, כרית, בובה) - חפץ זה מוגדר בהגהה כ"אובייקט מעבר" (transitional object). המונח אובייקט מעבר מתייחס לחפץ ממשי שמסמל עבור התינוק את ההורים (במקור דיברו על האם בלבד) ומאפשר לו לשמור איתם על קשר בדימיון. אובייקט המעבר מופיע בשלב שבו התינוק מתחיל להפריד בינו לבין האם. מהיותו של החפץ ממשי אך בו זמנית סמל לאם שאיננה כרגע, הוא נמצא באזור הדימדומים שבין הממשי למדומיין. אזור זה נקרא "חלל מעבר", ויש לו קיום חיצוני ופנימי בו זמנית אצל הילד. חלל המעבר ימשיך להתקיים בנפשו של המבוגר, ובו הוא יוכל לשחק, לפנטז וליצור (ההגדרה המדוייקת נלקחה מתוך: "ויקופדיה"). זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

תודה רבה לך...... יש לי עוד שאלה... הוא התחיל להגיד לי "אמא פיפי,אמא קקי" אפשר לגמול מגיל כזה? ניסיתי לשים אותו על סיר הוא יושב כמה דקות ואז קם ואחרכך עושה בטיטול, האם לחכות עם זה?

יש לי ילדה בת 8 ועל כל דבר שהיא רוצה ואני או בעלי אומרים לא היא ישר פורצת בבכי וצורחת ונכנסת לקריז רציני עד שלא מרשים לה....וזה לא מפסיק כל החיים שלה היא ככה מה לעשות איך לגמור את הבכיינות הזאת?איך להפסיק אותה?תודה

חיה בוקר טוב, מה שאני מציע הוא שתתעלמו ממנה ברגע שהיא מתחילה לצרוח - לא להסביר לה מדוע אינה מקבלת ולא לנהל איתה משא ומתן - רק לנתק מגע עד שהיא נרגעת. כל עוד היא רק צורחת, לדעתי זה מספיק. אם ההתפרצויות שלה כוללות אלימות, אתם יכולים להסלים את התגובה שלכם ולשלוח אותה לחדר כשזה קורה. אם אתם עושים זאת חשוב שתקפידו על מס' דברים: 1) זמן השהייה בחדר צריך להיות הגיוני, חצי שעה מקסימום. 2) להתחיל מזמן של 5 דק' בחדר ולהאריך בהדרגה: היא מתפרצת פעם ראשונה - שהייה בחדר של 5 דק'. יוצאת לא רגועה וממשיכה לצרוח - 10 דק'. יוצאת וממשיכה לצרוח - 15 דק'. לא להתחיל ישר עם 30 דק'. 3) לומר לה לכמה זמן היא נשארת בחדר - זה ייתן לה וודאות ויפחית את ההתנגדות. 4) במידה ואמרתם זמן שהייה מסויים - תעמדו בו. עדיף שתאמרו 5 דק' ותעמדו בהן מאשר תאמרו 15 דק' והיא תישאר רק 7. 5) במידה והיא בודקת אותכם ויוצאת לפני הזמן תזהירו אותה שבפעם הבאה שתצא היא תצטרך לשבת עוד 2 דק'. במידה והיא יוצאת תוסיפו את שתי הדקות. אשמח אם תחזרו לפורום בעוד כחודש ותדווחו האם יש שינוי. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום בתיה, אני מסכימה שעלינו לפתח תקשורת טובה עם עידית, ואני מאוד משתדלת לכך, אך כרגע שום דבר לא זז מאותו מקום, עידית ברוך השם, כבר סיימה 12 שנות לימוד, אני מקווה שתהיה לה בגרות, רק שהיא ירדה ל-3 יחידות במתמטיקה ועליה גם לשפר תנ''ך {מציון-60}שאר הציונים פחות או יותר בסדר אני שמחה שאת מסכימה עמי שעליה למצוא תעסוקה לפני הגיוס בפברואר, אך כעת אני רואה כל יום אותו סדר יום : ביום היא ישנה, ובלילה ערה, הכל הפוך...כך אפשר למצוא עבודה??? אבל אני כרגע לא מדברת על זה ומעלימה עיין כדי לא לגרום להתפרצות נוספת מצדה..... שזה לא מוביל לשום מקום.... אני מחכה שהיא תבין לבד ואולי יקרה נס והמצפון שלה יתעורר... כרגע אני משלמת לה סכום כסף מסוים שתוכל לנסוע לאילת עם החבר שלה... לא סרבתי לתת, וגם אמרתי שאקנה לה בגדים מתי שהיא תחליט לנסוע לשם כך. מה דעתך ,בתיה? להמשיך לתת לזמן לעשות את שלו? אולי זוהי הדרך? פשוט לי קשה לראות כשהחיים של אדם {לא משנה מי} הופכים לחיים של פרזיטים, במיוחד כשמדובר על הבת שלי....... תודה על ההקשבה, מצפה לתגובתך נילי

נילי יקרה, לא ברור לי מה את שואלת? אני שומעת ממך שאת לא מסכימה לדרך של בתך אך כרגע על מנת למנוע מתחים נוספים את מוותרת לבתך אך במקביל מאוד כועסת/מאוכזבת ממנה? האם אני מבינה נכון? את שואלת האם להיות סובלנית ולתת לזמן לעשות את שלו ובמקביל אני שומעת את התסכול והקושי לחכות בסבלנות... האם זה נכון? כפי שטענתי בעבר, הדבר הנכון ביותר הוא לדבר, לברר עם בתך מה התוכניות שלה עד הגיוס, ולשתף אותה באיך אתם רואים את המצב, מה הציפיות שלכם ממנה. ובמקביל חשוב לזכור שהלימודים/בגרויות רק הסתיימו עכשיו, די הגיוני שבתך תיהיה קצת בחופש, לכן השיחה הפתוחה ביניכם ללא ביקורת צריכה להתקיים, בשיחה זו חשוב שתיהיה ההבנה שלכם לצורך בחופש אך במקביל צריכה להיות הגבלה של זמן החופש או לפחות של המימון שבתכם מקבלת כל עוד היא אינה עובדת . הכי משמעותי בעיני זה שמה שאתם מחליטים צריך להתקיים ללא מסרים כפולים, אי אפשר מחד להסכים או לקבל שבתכם בחופש אך מאידך לכעוס על כך. זה מאוד מבלבל את כולם. בהצלחה בתיה

בוקר טוב, בני בן שנתיים ו-9 חדשים, כבר חדשיים בלי טיטול במהלך שעות היום (בלילה עדיין עם טיטול). הגמילה הייתה חלקה, הגיעה מיוזמתו ובלי שום הפעלה של לחץ (כמובן שהיו פה ושם פיספוסים- אף פעם לא עשיתי מזה עניין, להיפך: "לא נורא, בוא נשטוף ונחליף בגדים" וכד'). לפני כשבועיים חלה רגרסיה, שהתחילה ביותר ויותר פספוסים (אחד-שניים ביום). היחס שלי לפסופסים לא השתנה למרות שרבו. עם זאת לאחרונה (כשבוע) מאד ברור שה"פספוס" קורה בכוונה. הוא אפילו אימץ מקום מיוחד בבית שהוא ניגש אליו, מפסק רגליים ומטיל מימיו על הרצפה. אח"כ הוא יכול לגשת אליי ולהגיד: "אמא, עשיתי פיפי". אני חייבת לציין שאני לא כל-כך יודעת איך להגיב. בהתחלה זה היה נראה כאילו הוא ממש נהנה לראות כיצד הפיפי זורם על הרצפה- לא מתוך התרסה, אלא סוג של הנאה. כעת אני חשה שאולי מדובר בצורך בתושמת לב, למרות שקשה לי להצביע על משהו שהשתנה בתקופה זו בנסיבות. באופן רגיל בשעות הבוקר הוא בגן (היה איתי עד גיל שנתיים בבית) ופעמיים בשבוע אחה"צ אצל סבתא וסבא או אצל מטפלת (אני עובדת ולומדת). בשבועות חריגים מדובר בשלוש פעמים בשבוע שאני רואה אותו רק בשש וחצי-שבע. הוא ילד יחיד, אהוב ובאופן כללי בעל בטחון עצמי, אינטליגנטי, ורבלי מגיל קטן, דעתן ואינדיווידואליסט. אני מלאת רגשות אשם, במחשבה שכנראה הוא זקוק לתשומת לב שאני לא מספקת. עם זאת, אני עדיין לא יודעת כיצד להתייחס לתופעה- אני לא רוצה שהוא ישיג את תשומת הלב באמצעותה. אתמול זה הגיע לשיא שהוא עשה גם את הקקי בתחתונים. אני מאד שקטה כשזה קורה, מנקה אותו, מחליפה לו. לצד זה אני מציינת שקקי ופיפי עושים בשרותים- כי זה לא נעים בבגדים/לא אסתטי/הגייני וכד'. הבטחתי לעצמי שמעתה כל זמן איתו יהיה מוקדש לזמן נטו איתו (ולא לשטוף כלים, לקפל כביסה וכד'). כמו כן, אתמול הוא המשיך בשרותים את הקקי שהתחיל בתחתונים, ומאד חיזקתי אותו. בכל תהליך הגמילה, שהיה די טבעי אצלו, עלה בדעתי שאולי לא חיזקתי אותו מספיק. כלומר מאד התפעלתי ודיברתי על כך, אבל לא היו פרסים ומתנות. אתמול, כשהמשיך בשרותים כאמור, חיזקתי באופן שלא אופייני לי ואמרתי שנקנה מחר מתנה, כי הוא כבר ילד גדול ועושה את צרכיו בשרותים. שאלתי אם אני בכיוון הנכון? האם התופעה נראית לך תוצאה של מחסור בתשומת-לב? האם נתקלת בתופעה כזו בעבר? מה משמעותה? האם אני מגיבה בסדר? סליחה על האריכות, אמא קצת מודאגת...

אביגייל בוקר טוב, אכן נתקלתי בתופעה עם בני (רק פיפי): לעיתים הוא נעמד בהפגנתיות ומשתין על השטיח או על הרצפה. אני הרגשתי שלעיתים זה חיפוש תשומת לב ולעיתים זה "משחקי" שליטה - מעין אמירה "אני מחליט איפה ומתי אני עושה פיפי!". לעיתים הבלגתי ולעיתים כעסתי (במקרים שהרגשתי שזה קשור לשליטה). עם הזמן זה עבר והוא למד לעשות פיפי בשירותים או בגינה (המקום המועדף עליו). גם כאן היו שלבים כי מהבית הוא עבר להשתין על המדרגות ומהמדגרות לגינה הקרובה לפתח הבית והיום לעיתים הוא עושה בגינה הרחוקה ולעיתים, כמו אתמול נעמד בכניסה ומשתין להנאתו (ולמורת רוחי) על המדרגות וכשאני מעיר לו הוא עובר לעציצים ואומר לי "בטעות, אבא, לא שמתי לב". אז אני חושב שאת בכיוון הנכון. כרגע לא הייתי עושה מזה עניין גדול. גם לא הייתי עושה מעניין המתנות הרגל כדי לא להפוך את עשיית הצרכים בשירותים לתנאי לקניית מתנה.שיטת החיזוקים המילוליים היא נהדרת.קחי בחשבון שגמילה היא אינה תהליך לינארי (קו ישר) אלא תהליך עם עליות ומורדות, התקדמות ונסיגה. והכי חשוב להיות סבלניים (בדיוק כפי שאת). זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

ערב טוב אני אמא לשני ילדים ,ילדה בת 6 וילד בן 3 .הילדים שלי מאוד נבונים . בעייתי היא שהילד מתפרץ כאשר אינו מקבל את מה שהוא רוצה,בוכה הרבה ואומר לי את "חמורה " למרות שלא מדברים בבית בצורה כזו . כאשר הוא מתנהג בצורה כזו אנו כועסים ,צועקים ,ומענישים אותו ע"י הכנסתו לחדרו למספר דקות.או אומרים לו אנחנו כועסים כי התנהגותו לא נאותה. בנוסף לזה הוא נותן מכות לי לאחותו בלי סיבה ומכאיב או עם סיבה . אני לא יודעת איך להתנהג איתו כך שיפסיק את התנהגותו הזאת.

אמא שלום, אני מניח שאת המילה "חמורה" הוא למד בגן או מילדים גדולים יותר ובכלל לא בטוח שהוא מבין את המשמעות (אני מציע שבהזדמנות תשאלו אותו אם הוא יודע מה זה "חמורה"?). הוא לומד את משמעות המילה מהתגובה שלכם, הוא רואה שאתם מגיבים בחומרה וכך לומד שהמילה מעליבה. כשהוא הוא מדבר כך, בהחלט הייתי מגיב באמירה חד משמעית שמעבירה מסר ברור שכך לא מדברים אך את העונשים הייתי משאיר רק למקרים בהם הוא הוא מרביץ - זאת כדי ליצור סולם תגובה. אם אתם שולחים אותו לחדר כאשר הוא צועק ומתחצף מה אתם עושים שונה כאשר הוא מרביץ? זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

בתי בת השלוש הניחנת בתכונות אופי של:עצמאות ,עקשנות,שתלטנות וחברותית מאד. דוחה אותי ואת אישתי באופן קבוע שאנחנו בחברת אנשים אחרים גם משפחה וגם לצערי אנשים מוכרים היא תמיד תעדיף אחרים על פנינו יש לציין שהילדה היא בת ראשונה ואין לה עוד אחים ושתמיד קיבלה המון המון תשומת לב ועידוד להתנהגותה העצמאית וחיזוקים חיוביים אני לא מבין למה היא תמיד מעדיפה אחרים על פני ההורים שלה הקש ששבר את גב הגמל היה במסיבת הסיום בכך שהילדה דחתה אותנו ולא ידעתי היכן לקבור את עצמי במקום לשתף אותנו היא שתפה הורים אחרים ובכלל לא ישבה איתנו הגעתי למצב שאיני יודע מה אני בכלל עושה שם אני אובד עצות אנא שמישהו יעזור לי.

גולן שלום, למה אתה מתכוון כשאתה כותב שהילדה דחתה אתכם? שהיא מעדיפה אנשים אחרים? האם תוכל להסביר איך זה נראה? האם היא מפעילה את סביבתה או אומרת לכם שהיא לא רוצה שתשתתפו? איך זה בדיוק נראה? ההסבר הקונקרטי יעזור לי להבין יותר וכך לסייע לכם. תודה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

יש לי את אותה בעיה ביתי בת 4 בבית היא מאוד קשורה אליי אוהבת מחבקת בחוץ היא משתנה 90 מעלות כאשר מקבלת מכה הולכת לאנשים אחרים כאשר אנחנו בבריכה היא לא מגיע אליי בכלל לא משתפת אותי לא קוראת בשמי אמא מחפשת הורים אחרים ונדבקת אליהם ואותי מעליבה ודוחה ואומרת אני לא רוצה את אמא שלי בתור אמא אני נותנת לך מה שהיא רוצה מקשיבה לה מביאה לה איזה חברים שהיא רוצה אני מציבה לה גם גבולות אני לא מצליחה להשים את הדגש על הנקודה ש היא דוחה אותי ליד אנשים מוכרים ולא מוכרים אני חסרת אונים ומאוד פגועה ולא מוצאת דרך להתמודד עם זה

בני בן שנה וחצי, ילד יחיד (לבנתיים...) בדר"כ ילד נוח ועדין. בחודשיים האחרונים הפך להיות עקשן ובעל דעה עצמית. כל דבר שצריך לעשות איתו הופך למלחמה, לא רוצה להתרחץ, לאכול, להתלבש וכו', כמעט בכל סיטואציה שלא מוצאת חן בעיניו הוא צורח ומתנגד בכוח. ניסיתי להסביר בצורה עדינה או לעודד איזה אוכל טעים., צעצועים באמבטיה וכד', אך כלום לא עוזר. כרגע אני פשוט בכוח מושיבה אותו . מה עושים? באיזו דרך יש לפנות אליו? אני מרגישה ממש מותשת.

מיה בוקר טוב, בנך מתחיל להגדיר את עצמאותו דרך מאבקי הכוח איתכם. מחד, חשוב לאפשר לו לפתח אישיות עצמאית. חשוב שירכוש כלים שיעזרו לו לחשוב ולהחליט לבד. מאידך, חשוב שהדברים יעשו בתוך הגבולות שימנעו פגיעה. זו באמת הליכה על חבל דק - מתי לאפשר ומתי להחליט במקומו. ככל שאתם תתעקשו יותר כך הוא יתבצר יותר בעמדתו. אני מצרף שני קישורים לתשובות שנתתי בנושאים דומים: http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xPG-88,xFT-32573,xFP-32645,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xFT-35695,xFP-35729,m-Doctors,a-Forums.html חשוב שתשנו את אסטרטגיית ההתמודדות שלכםכדי לפרק את מאבקי הכוח ובמקביל להיות סבלניים לשלב ההתפתחותי של בנכם. במידה ויהיו לך שאלות נוספות או את זקוקה להדרכה ספציפית יותר את מוזמנת לפנות לפורום בצירוף תיאור מקרה. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

ראיתי שהנושא כבר עלה ויש לי שאלה נוספת באותו נושא: עד איזה גיל של הבת זה בסדר שאבא ובת יתקלחו יחד?

דנה שלום, כפי שכתבתי בתגובה קודמת לשאלה שעסקה ברחצה משותפת של אח ואחות, גם כאן אם עולה אצלך השאלה כנראה שבדבר מציק לך ואולי זה הזמן להפסיק. בכל אופן אני חושב שגיל 3-4 זה הגיל המתאים להפסיק. בגיל זה הילדים נכנסים לשלב ההתפתחות הפאלי: שלב זה מתחיל בגיל שלוש לערך ונמשך עד גיל חמש-שש ומוקד ההנאה הוא באזור איברי המין. בשלב זה מתחיל האובייקט של הליבידו (אנרגיית האהבה/המשיכה/ההנעה) להשתנות. העצמי כנשוא האהבה מוחלף על ידי בחירה בהורה בן המין השני כאובייקט. בשלב זה מתרחשת הדרמה המרכזית של חיינו המכונה תסביך אדיפוס כשמדובר בבנים ותסביך אלקטרה כשמדובר בבנות. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

איך מזהים ילד שיש לו דימוי עצמי נמוך ואיך מטפלים בזה

הדרך להחין בזה איננה חד משמעית אך יכולה לבוא לידי ביטוי ב: ביטול עצמי, הימנעות ממצבים הדורשים התמודדות מול אחרים (בשל החשש להיות "פחות טוב"), אמירות כמו: "אני לא יודע" במצבים בהם סביר שהוא כן יודע ועוד. הדרך להתמודד היא קבלת הדרכה לכם ההורים. היועץ ישאל אתכם שאלות ודרככם הוא ילמד אודות הילד ויוכל לתת לכם כלים להתמודד.

ברטי שלום, המאפיינים יכולים להשתנות מגיל לגיל. כשאת כותבת "ילד" למה את מתכוונת? זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב בני בן 10 ובתי בת 6. הם מאד אוהבים להתקלח במשותף. האם לאפשר להם להתקלח יחדיו או למנוע זאת מהם?? תודה .

זה לא מתאים. זה כבר שלב שיכול לעורר תגובה מינית בעיני.

לילי שלום, עצם זה שדווקא עכשיו אצלך עלתה השאלה כבר אומר שיש לך ספקות ולכן כדאי להפסיק עם הנוהג (לא כי יקרה משהו אלא כי יש ספק). קחי בחשבון שהם ישאלו מדוע את לא מרשה ואני ממליץ שתסבירי להם בפשטות שלכל אחד יש את הגוף שלו ואת הפרטיות שלו. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

כל כך קשה לי ההחלטה שנתתי מקדמה לשני הגנים. הבת שלי בת 3 וחצי ילידת דצמבר, בעייריה אמרו לי שהיא תפסיד שנה ואם היא תיכנס עכשיו יהיו לה כנראה שלוש שנים גן עירייה, כך שתמיד היא תהיה הגדולה מבין הילדים בגן. אני צריכה לצין כמה דברים: 1. היא בכורה מכל הצדדים גם מצד הסבים והסבתות.ולפני חודש וחצי נולד לה אח חדש. 2. ילדה פיכחית ומפותחת מחשבתית, הילדה מזהה את הת הא' ב' וכבר יודעת לזהות מילים בסיסיות.מילים באנגלית, מחברת מספרים, כמו כן בעלת דמיון מפותח ואוהבת חברה, אז איפה הבעיה? יש לה בעיות של פחד מהמונים, פחד מדברים חדשים,ופחד מרעשים,כמובן שיש ילדים יותר אסרטיבים ממנה, אבל נדמה שהיא מרימה ידיים לפעמים מלנסות להתחבר ומעדיפה בחברת עצמה פעמים רבות. בכל זאת זה רחוק מאוד מלומר שהיא לא חברותית היא מאוד אוהבת חברת ילדים ומאוד חשבו לה מה אומרים עליה הילדים סביבה, ואם משחקים איתה ומשתפים אותה היא מדהימה. הגננת טוענת שהיא לא מספיק מפותחת רגשית ולכן לטובתה יהיה להישאר בגן הפרטי, בחממה שאוהבים אותה. שם בני גילה עוזבים לגן עירייה. מתוך כל הילדים ישארו בשנה הבאה עוד 3 ילדים בני גילה ובקבוצה שלה יהיו מגיל שנתיים וחצי עד הגיל שלה שהיא תהיה שלוש ושמונה חודשים. הגננת גם הוסיפה למצפוני את העובדה שאח חדש נכנס לבית וזה תהיה טראומה קשה לה יותר מידי שינויים. מה אני חושבת? בדרך כלל יש לי אינטואיציה אימהית טובה והמחשבה שלי היתה שגן עירייה יעזור לה לצבור עצמאות גדולה יותר כי אין מי שרץ ומחבק לכל צעקה ובכי שלה והיא די טובה בזה. גן עירייה גם נדמה לי ותקנו אותי אם אני טועה יש מי שיגיד לי האם היא מתאימה לקבוצת גיל זו או שיעלו אותה לגן חובה כשיתאים לה ולא בעוד שנתיים. ההחלטה קשה לי בעיקר שבעירייה שלנו עדיין לא הודיעו להורים לאיזה גן היא משוייכת, כך שאני לא יודעת מי הצוות והמקום שהיא מיועדת ללכת. אני חייבת להחליט מהר . אשמח לתשובה אפילו מקצועית, אין לי בעיה לקחת את הילדה לאיבחון שיגידו לי מה מתאים לה יותר. אני חייבת לציין שאין פה בכלל שיקול כספי. כי המחיר לא שונה בהרבה. אני כל כך אוהבת אותה וחשוב לי שיהיה לה טוב. אני אוסיף אנקדוטה קטנה, הבת שלי מאוד גבוהה, הילדה הכי גבוהה בגן, עוד נתון חשוב מול ילדים קטנים יותר

שלום, אני אינני בטוחה שזהו הפורום המתאים לכך אבל לא מצאתי משהו אחר, אשמח אם תעזור לי ותתרום מנסיונך. אני אם לילדה בת 3.8 חודשים. ילדה הנראית גדולה מגילה ( גבוה מאוד). הגיעה סוף השנה. ולתדהמתי גיליתי שבשנה הבאה ביתי תלמד בגן עם ילדים בני 2.11 - 3.8 ( למעשה היא הכי גדולה ) מרבית הילדים הם בסביבות גיל ה 3.5 . האם נכון להשאירה בגן או שמא אליי להעבירה לגן אחר בקבוצת גילאים גבוהה יותר ( בני 4.5 ) . האם עדיף להיות הגדולה בגן או אולי הקטנה ? אני מאוד מתלבטת מאחר ומדובר במעבר של גן. אני חוששת שלא תמצא חברים חדשים, שהמעבר יהיה לה קשה, שתכנס לגן שבו קיימת כבר קבוצה מגובשת והיא לא תמצא את מקומה בגן . . . בבקשה תעזר לי . תודה

בס"ד שלום לחברי הפורום. אתמול בערב בתי (כמעט בת 7) אכלה לארוחת ערב (יצאנו לבלות) משולש אחד של פיצה, חצי בקבוק קולה וטילון קטן. לאחר שסיימה לאכול התחילה להקיא. ראשית, הקיאה את כל מה שאכלה ואח"כ כל פעם שהיא שתתה אפילו מים 2 דקות אח"כ היא הקיאה גם את המים. ההקאה האחרונה שלה היתה בשעה 04:30 הבוקר. במהלך הערב והלילה היא הקיאה לפחות 7 פעמים. בעלי ואני לא הכרחנו אותה לאכול, אבל, הקפדנו שמהלך היום היא תשתה מים רתוחים. בצהרים היא אכלה 2 כפות קוסקוס בחוסר חשק. מה אתם ממליצים לי לתת לאכול לארוחת ערב? עכשיו ברוך ה' מצב הרוח שלה חוזר לעצמו ונראה לי שהיא מסוגלת לאכול יותר. תודה

נושה ערב טוב, אני כלל לא הייתי דואג בנוגע לאוכל וכלל לאמתעקש איתה. אוכל אינו חיוני כמו מיים. לא יקרה לה שום דבר אם לא תאכל יומיים-שלושה. הכי חשוב זו השתייה. אני ממליץ לתת לה מרק עוף, בלי הירקות או העוף או רק כמות מאד קטנה מהם, אלא בעיקר את המיים. כמובן אל תוסיפו אבקת מרק אלא רק מעוף אמיתי וטרי - זו האנטיביוטיקה של הטבע. הסכנה בהקאות חריפות היא ההתייבשות ואיבוד מלחים (בנוסף לנוזלים). המרק מחזיר לגוף הן נוזלים והן מלחים (המסייעים לגוף לספוג את הנוזלים). והעיקר שתהיה בריאה זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב, ביתי בת ה -11 לא מוכנה בשום פנים ואופן שאחותה תיכנס לחדר שלה. (אחותה בת 8). בשל כך יש בינהם המון מריבות ואני לא יודעת מה לעשות. האם זה בסדר שהיא לא מוכנה שאחותה תיכנס לחדר שלה ולהוציא אותה כל פעם שהיא נכנסת. או שצריך להסביר לה שזאת אחותה ושיהיא צריכה להבין ולהסכים לה להיכנס ? אני באמת לא יודעת מה לעשות!!!!!!!!!

חן שלום, אני אציג את דעתי ואני מניח שישנם הורים שחושבים אחרת. המסר שמועבר כאשר אחד הילדים ישן בחדר לבד הוא שזה החדר שלו, המקום הפרטי שלו, לעיתים אף המקלט והמפלט. זה נכון, שאנו מצפים מהבוגרים להיות אחים/יות "למופת" ולאפשר לקטנים יותר להכנס לחדר שלהם (כי הרי לנו זה לא מפריע שהם נכנסים). עם זאת, כאמור, זה החדר שלה ולא של אחותה ולכן אני חושב שזו זכותה. כמובן, שכדאי ללמד אותה לעשות זאת בצורה מכובדת ולא לגעור, לצעוק או לדחוף את אחותה. זה מעביר מסר שמאד מכבד את המקום שלה בבית. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב זוהי פעם ראשונה שלי בפורום זה אני מכירה אחרים אך לפי איך שציפתי מהצד במתנהל פה אני חושבת שפה אוכל למצוא את התשובות. יש לי ילדה בת 4 וחצי וילד בן שנתיים עד לפני 8 חודש' הכל היה רגיל משפחה רגילה עם כמובן עליות וירידות ואז החלו להיות כל מיני שינויים בילדה כגון התקפי זעם, חיקויים שלי בדיבור, התנהגות מאוד לא יפה וגסה בכל מקום שבו אנחנו הולכים צריך להעיר לה אינספור פעמיים,מרביצה לי ולבעלי אומנם לא מכות רצינות כלל וכלל אך עדין מרימה את ידה ומדברת אלינו בחוצפה ויורקת, אם לצורך העניין אני מבקשת ממנה לתת לאחיה את המשחק התשובות הינם" למה כל הזמן אני צריכה לתת ולוותר לו למה"? וכמובן היא אומרת זה בטון מאוד מאוד עצבני ועם דמעות בעיינים וגם לא מוכנה לוותר ועוד כל הזמן היא מדברת על המוות שלו כמו אם הוא ימות אם יקרה לו תאונה ואז אני שואלת אותה את לא רוצה שיותר שיהיה לך אח היא עונה כן לא רוצה שיילך מהבית , או לצורך העניין אם אנחנו מתעמתים איתה היא ניגשת לדלת הבית ואומרת "טוב אז אני עוזבת את הבית הזה" ההתנהגות שלה מאוד מוזרה זו ילדה שהיתה מאוד עדינה ובסדר אני כן אהיה חייבת לבוא ולציין שכל אחד שרואה את הילדים ישר מתלהב מהקטן בעקבות היופי שלו העדינות שלו ואולי זה מביא אותה למקומות האלו. אני מתנצלת על האורך אך אני במצב שזה מציק, לא נותן לי שקט,לא מצליחה לתפקד בעבודה, היא לא רוצה בבוקר ללכת לקייטנה, היא לא רוצה להיות עם המטפלת היא לא רוצה כלום רק אותי וכמובן אני אמא טובה שאני קונה לה דברים ועושה לה ימי כיף אך ברגע שמשהו לא מסתדר לה זהו הכל היופי והרוגע נעלמים כאילו לא היו ועוד משהו שחשוב לציין היא ילדה ראשונה,נכדה ראשונה,נינה ראשונה, והיא מאוד מפונקת אין משהו שאין לה , היא היתה בכל העולם והיא רק בת 4 וחצי אך עדין כל זה ולא מספיק. מה מביא אותה להתנהגות הזו? אני על הקצה ישנם פעמיים רבות שאני רוצה קצת לתת לה איזה מכה או שתים על הטוסיק אך לא מסוגלת ובעלי שהוא בא ממנטליות מאוד אירופאית וגרמנית כן רוצה לחנך אחרת ודבר זה גם מביא אותנו לקרע ביחסים בעקבות החינוך בה. שוב סליחה על האורך ההיתי חייבת לפרוק זאת אשמח לשמוע תגובות הצעות וכל דבר שיכול לעזור בתודה מראש האמא הדואגת מאוד

מאי בוקר טוב, המצוקה בהחלט ניכרת התוך דברייך. בואי ננסה להבין ביחד מה בתך מנסה לומר בהתנהגותה: היא אומרת למעשה שרע לה, שהיא מפסידה בתחרות עם אחיה, שהיא כועסת עליכם ושאתם חסרים לה (מבחינה רגשית). מתוך המצוקה שבה את נמצאת, את יכולה להתחבר למצוקה של בתך. המצוקה היא מקום טוב להתחבר אליה ולהתחיל תהליך שינוי. המשפחה היא מערכת שבה לכל אחד מבני המשפחה יש את המקום (הפיזי והרגשי) והתפקידים שלו. הולדת ילד נוסף היא שינוי שמצריך את כל בני המשפחה לעשות שינוי במקומם ובתפקידם. בד"כ, לאחר מספר חודשים המערכת אמורה להגיע לאיזון חדש. במקרה שלכם, נראה שבתך לא מצליחה למצוא את מקומה ותפקידה החדש ולכן אינה מצליחה להגיע לאיזון. ההתמודדות עם העניין דורשת את כל בני המשפחה (אם ניתן גם את המשפחה המורחבת). כדי ליצור איזון מחודש, על כל בני המשפחה לעשות שינויים. אני אנסה לתת לכם מספר טיפים שאולי יעזרו אך ייתכן והשינוי צריך להיות מקיף יותר, כמו כן, ייתכן וחלק מהדרים או את כולכם אתם מיישמים. אם כך פני הדברים, ייתכן ותדרשו לפנות להדרכת הורים (אדבר על זה בהמשך): *חשוב שאת ובעלך תחלקו את העבודה בינכם. כאשר את דואגת לקטן הוא נותן תשומת לב לגדולה ולהיפך. אם רק אחד מכם בבית, להשתדל לחלק את תשומת הלב ביניהם. מותר ורצוי לומר לקטן שעכשיו אתם עם אחותו ושימתין. לדוגמא, אם עכשיו הוא רוצה צעצוע מסויים, הוא יכול להמתין כמה דקות. *היא לא צריכה לוותר על הצעצועים שלה למענו. היא צודקת לגמרי שאינה רוצה לוותר בייחוד במצב בו היא מרגישה "מנוצחת" בתחרות. תנו לה לגיטימציה לא לוותר. אל תשכחו שהיא רק בת 4.5 ועדיין הרגשות האגוצנטרים פועלים בעוצמה גבוהה. אם היא משחקת עם צעצוע מסויים והבן הקטן רוצה את הצעצוע אתם צריכים לדאוג לו לעיסוק ולא על חשבונה. כנ"ל אם הוא רוצה לשחק בצעצוע שלה והיא אינה משחקת איתו. אולי זה לא יפה שהיא לא מוותרת אך היא אינה חייבת לוותר, היא תוותר רק אם היא רוצה. *אל תיבהלו מהרצון שלה שאחיה ימות. בגיל הזה מושג המוות הוא מאד ערטלאי, מופשט והם אינם מבינים את המשמעות כפי שאנו מבינים אותה. כהיא אומרת זאת היא בעצם אומרת שהיא רוצה להיות לבד, לקבל את מלוא תשומת הלב. *בוקר: הקימה בבוקר היא חשובה מאד. נסו כל בוקר, כשהיא מתעוררת, לשבת לידה (אחד מכם) במיטה, או אם היא קמה לפניכם אז בכל מקום אחר בבית. תלטפו אותה, תנשקו אותה ותעניקו לה התחלת יום נעימה. *במהלך היום: כאשר שני הילדים בבית תיצרו זמן שבו אחד מכם נמצא איתה ומשחק במשחק שהיא בוחרת או כל דבר שהיא רוצה. כך היא תלמד שגם שאחיה בבית היא מקבלת תשומת לב. *שאחד מכם יצא איתה מידי פעם לפעילויות מחוץ לבית (ללא אחיה הקטן) *תיזמו בבית פעילות משותפת לכל בני המשפחה וצאו החוצה (גם טיול בגינה הציבורית זה מצויין) ותעניקו לה לפחות 50% מתושמת הלב. יש לנו נטייה כהורים לצפות מהילדים הגדולים להיות סבלניים כלפי האחים הצעירים. זה נכון כאשר הבוגרים הם בני 6+ לא כאשר הם בני 4. *אם הסבתאות והסבים יכולים אז שמידי פעם יקחו אותה לבד ויעשו איתה פעילות מהנה. וכמובן גם הפוך, שיקחו את הקטן למספר שעות. *במקביל לכל אלה, תמצאו זמן מתאים בו אין הפרעות ו"רעשים" ותיזמו איתה שיחה. המטרה - ךהעביר לה מסר שאתם אוהבים אותה, דואגים לה ושאבתכם אליה לא פחתה בעקבות הולדת אחיה אלא להיפך היא רק גברה. אהבה היא דבר משונה, ככל שאנו אוהבים יותר אנשים, כך כמות האהבה שלנו לכל אחד גדלה. *ובעניין המכות - שימוש באלימות היא בעצם דרך להוציא את חוסר האונים, הכאב והכעס שלנו על הילדים. כמובן שזו דרך שגויה כי עלינו להתמודד עם אותם רגשות קשים. בתך אינה אשמה בכך שרע לה. בנוסף, תחשבי מה היא תלמד אם תכי אותה? תתחזק אצלה הלמידה שכאשר היא מרגישה רע זה בסדר להרביץ - בדיוק מה שהיא עושה עכשיו ואת זה את הרי אתם רוצים להפסיק. ובנוגע להדרכת הורים - אם תוך 3-4 שבועות אינכם רואים שינוי, אני ממליץ שתפנו להדרכת הורים. זהו תהליך ממוקד שבו עובדים על יחסי הורים-ילדים בראיה מערכתית. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

זיו שלום תודה תודה תודה על תשובתך המפורטת ונראית לי הנכונה ביותר ואני אכן הולכת ליישם את כל מה שציינת למרות שחלק מהדברים כן קורים אבל אם לומר את האמת ולהיות כנה אנחנו באמת מפספסים פה ושם כהורים וגם אני מטורפת על הקטן ברמות ואולי מראה זאת לעיתים בצורה קיצונית מידי וגם בעלי וכולם האחים שלי ההורים שלי הוא פשוט כובש אך כנראה בכך אנו גורמים לבכורה והמדהימה שלי לרגשות ומביאים אותה להתנהגות כזו. אהיה בקשר איתך תודה ושוב תודה

יש לי ילד בן שנתיים וחצי שאני מעוניינת לגמול אותו מטיטולים אין לי מושג איך להתחיל את התהליך המליצו לי לקנות לו תחתונים לפי בחירה שלו ואכן קניתי אך ללא הועיל הוא ממשיך לעשות בתחתונים (למרות שכביכול הוא מעוניין ללבוש את התחתונים), הוא לא מוכן להתקרב לשירותים או לסיר מה עלי לעשות ואיך עלי להתנהג האם להכריח אותו או אולי להשאיר אותו עם טיטול ולנסות שוב בעוד מס' חודשים? ה צ י ל ו ! ! !

אביטל שלום רב, אני ממליץ בחום שתערכי חיפוש בפורום למילה "גמילה". במהלך הזמן היו הרבה מאד התייחסויות לנושא. http://www.doctors.co.il/xRF/2/m/Doctors/a/Forums/xFF/Find/xFI/1234 במידה ולא תמצאי מענה אשמח לסייע לך שוב, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום ביתי בת 3.9 מאוד מפותחת . ובזמן האחרון היא שואלת אותי שאלות מאוד מביכות כמו : למה לך יש ציצי ולי אן? היא נוגעת בפוט ואומרת אמא יש לי ריח שם למה ? ואני עומדת מולה בשוק ולא יודעת מה לענות לה ובכלל איך להגיב . גם הראתי לה קלטת על חברים של יעל שמסביר שלאף אחד אסור לגעת בעיבירים הפרטים שלך . וכשיו לאור כל השאולות אינני יודעת אם עשיתי את הצעד הנכון שהראתי לה את הקלטת . לכן אני אודה לכם אם תוכלו לעזור לי ולומר לי איך להגיב לכך . תודה מילי

מילי ערב טוב, ההתמודדות עם שאלות הנוגעות לגופנו צריכה להיות טבעית - כך נוכל להעביר לילדינו מסר שהם יכולים להרגיש טוב עם גופם כמו שהוא. על שאלות כגון מדוע לך יש ציצי ולה אין? או מה זה הפוט? תעני בפשטות כאילו שאלה למה הכתף שלך גדולה יותר משלה. לגבי הריח - איני יודע האם אמור להיות ריח בפוט בגיל כזה ואני ממליץ לך לפנות לרופא המשפחה לברר את העניין. במידה וריח הוא דבר טבעי אז תעני לה בפשטות תוך שימוש במילים שהיא תבין. אץ יכולה להעזר בספרים לילדים שעוסקים בנושא גוף האדם. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

זיו שלום ותודה על התגובה . מאז קרה דבר נוסף ולכן יש לי עוד שאלה. היום ביתי שואלת אותי : אמא לאף אחד אסור לגעת בעיברים הפרטים שלי? וענתי לה שלאף אחד אסור . ואז היא שואלת ולי מותר ? ועניתי כן . ואז הא החלה לגעת לעצמה בפוט . ומכאן באה השאלה האם זה נורמלי בגיל כזה כבר לאונן? כי לי ניראה לי מאוד מאוד מוקדם!!! ואיך מתמודדים אם זה ? האם יש ספר להורים איך להתודד במצבים ובשאלות כאהלו? תודה מראש על עזרתך מילי

הבן שלי בו שנה וקצת. בכל פעם שהוא מתעצבן הוא דופק את הראש ברצפה או בקיר. חזק. באופן קבוע יש לו שטף דם בקודקוד הראש. ניסיתי להתעלם וקיוויתי שכך הוא יפסיק - זה לא עזר. מה לעשות??? יש לציין שהוא עושה את זה לכולם אבל בעיקר לי.

בוקר טוב, אני מציע לא לעשות הרבה, מקסימום לסדר בבית פינה מרופדת וכשהוא מתחיל לדפוק את הראש פשוט להעביר אותו לשם. לא להעבירו למיטה שמסמלת מקום נעים שבו ישנים. אני מניח שעם הגיל והתפתחות השפה התנהגות זו תלך ותפחת. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

נסיתי להעביר אותו אל השטיח כשהוא רוצה לדפוק את הראש, אבל אז הוא עוד יותר מתעצבן "איך אני הורסת לו את התכנון" ופשוט הולך בחזרה לרצפה ודופק את הראש. והוא עקשן וזה יכול לקרות הלוך ושוב 10 פעמים. ליהיות עוד יותר עקשנית ממנו??? זה קורה כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה, אבל גם כשסתם מתעצבן כי לא הצליח לו משהו או כשניסיתי לעזור לו (כי ראיתי שאוטוטו הוא לא יצליח משהו ואז יתעצבן). אני הולכת על ביצים.... ולרוב שוברת אותן.

בוקר טוב, לפני כמה חודשים פניתי אליך בענין רגרסיה בעשיית צרכים והצעת שאפנה שוב במידה והמצב חוזר. והוא חזר,ביתי בת ה- 3.7 עושה את צרכיה (גם בגן וגם בבית) האם העובדה שאני לא גומלת אותה בלילה מחיתול תורמת למצב? תודה

אמא שלום, האם יש בעיה פיזית כלשהי שבגינה אינך גומלת אותה? גיל 3.7 הוא דיי מבוגר בשביל גמילה, בוודאי עבור בנות שנגמלות, בד"כ מהר יותר. אם אין בעיה פיזית, מדוע אינך גומלת אותה? זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

אני אמא לילד בן שנה ו 8 חודשים הוא ילד מקסים שאוהב לחבק ולנשק ולהראות אהבה, לאחרונה לאחר ויקוח מאוד קולני ביני לבין בעלי הוא החל צועק ואפילו מרים יד אם משהו לא נראה לו ואפילו בגן כשחבר לוקח לו צעצוע שנמצא אצלו הוא מרים יד... איך אני מתמודדת עם זה מה אני אומרת לו ואיך אני מגיבה לו כשהוא מתנהג כך????

סוזי שלום, עלייך להיות אסרטיבית מאד ביחסך להתפרצויות הזעם של בנך. אני מצרף מאמר שכתבתי בעניין הצבת גבולות. כמו כן, אני בהחלט ממליץ שת הויכוחים הקולניים אל תעשו ול הילד ואם זה קרה אז גם תתפייסו לידו. http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

זיו,תודה שחזרת אליי אני קראתי את המאמר שלך לפני שכתבתי את ההודעה, השאלה שלי היא האים לא מאוחר מידיי, ואים אפשר לתקן את זה אני ובעלי כבר לא מתווקחים לידו , ומשתדלים להעריף עליו אהבה ,תן לי בבקשה כלים להתמודדות עם זה ,תודה לינוי.

שלום, בני בן 5 ויש לו אבא מדהים שהוא מאוד אוהב. הבעיה אצל בעלי-וזו בעיה כללית-שהוא לא מספיק "סמכותי" עם הקרובים אליו. מה שיוצא זה שבני לא ממש רואה אותו כאוטוריטה (נכון שאני זו שנמצאת איתו יותר וזו שבעיקר מחנכת) ואפילו "יורד" עליו--למשל אתמול בני וחברו שיחקו עם בעלי ובני אמר לחבר שאבא שלו לא יודע לתפוס את הכדור וכו. בעלי כמובן מאוד נפגע מהיחס הזה. אינני חושבת שאפשר לשנות אופי של בן-אדם (כלומר אני תמיד אהיה האסרטיבית והחינוכית יותר) אך מאוד חשוב לי שבני יתיחס לבעלי בכבוד אחרת היחסים בניהם יפגעו. מה עושים???

אמא שלום רב, אני מעריך מאד את דאגתך ורצונך לסייע לאב לשפר את הקשרים עם בנו, אך באופן פרדוקסלי עצם זה שאת פונה בשבילו ובמקומו משאיר אותו באותו מצב - גם עכשיו הוא אינו נדרש לקחת אחריות, להיות אסרטיבי ולפנות לעזרה מכיוון שאת עושה זאת במקומו. לכן, הדבר הראשון והמשמעותי ביותר שאת יכולה לעשות הוא להעביר אליו את האחריות. כאשר הוא ירצה ויבחר, הוא ידע למי ולאן לפנות וכאשר הוא יעשה זאת, את תיהי שם לצידו. אמנם, האינטרס שיהיו לו יחסים טובים עם הבן הוא משותף, אך הוא צריך להוביל את המהלך של השינוי. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

נאז תחילת החופש הגדול הילדה יוצאת כל ערב עם קבוצה של חברות וחברים. היא ילדה נבונה ואחראית וסמכתי עליה. פתאום היום סיפרה לי על נער שכרגע חבר שלה ושהיא יודעת שרע לו בבית סיפור קשה , ובגלל זה היא מעשנת (עושה את זה בפרטיות ועם חברים קרובים מאוד). היא אף סיפרה לי ששקלה לקפוץ מהחלון באיזו מקרה אחר. אני לא רגועה , איך עליי לנהוג לא לתת לה לצאת בערבים למרות הגילוי לב שבאה מצדה או שזה עוד יותר יחמיר את המצב מאוד דואגת

חדווה יקרה, בת כמה בתך? מה את יודעת על אותו נער?בן כמה הוא? איך הכירו? כדאי להזמין אותו הביתה שגם אתם תכירו אותו. לא כל כך הבנתי מי ניסה לקפוץ מהחלון, בתך? אם אכן זה המצב, אין לי ספק שאת מודאגת בצדק, כדאי לדבר עם בתך, לשתף אותה על הדאגה שלך(לאו דווקא מעישון סיגריות אלא מניסיון הקפיצה). כדאי להתעניין איך הגיעה לעישון הסמים, וזאת בעיקר כדי לברר מי מספק את הסמים, ומי אותם הנערים שהיא מסתובבת איתם. כדאי מאוד שכל השיחה תיהיה ממקום של פתיחות ודאגה לשלומה ולא מניסיון לכפות עליה דברים, עם זאת חשוב להיחות מעורבים ובמידת הצורך לשים גבולות ברורים כדי לשמור על בתך. בהצלחה בתיה

שלום, אני נער בן 21, כיום לרוב בני גילי יש זקן מלא בעור הפנים, אצלי מופיע רק שפם ובשאר הפנים כמעט ואין שיער, גם במקומות שיש, השיער ממש דליל וקטן. הייתי מעוניין לדעת אם יש אפשרות (טבעית או תרופתית) לזירוז צמיחת הזקן.

רון יקר, על כך נאמר: "הדשא של השכן תמיד ירוק יותר". אישית אינני מבינה בכך אך לפני כל מעשה הייתי ממליצה לך לבדוק מדוע חשוב לך לגדל זקן? מה חסר לך כיום בכך שאינך שעיר? בהצלחה בתיה

שלום, שמי אלי אני בן 19 ויש לי בעיה רצינית (לפחות מבחינתי) דומה לבעייתו של רון אבל בכל מקרה זה גם מציק לי ואני לא סובל את זה יותר, חבריי שכולם כבר צמחה להם זקן תמיד אומרים לי שזה הדבר הטוב ביותר שיש לי! אני שונא את זה.... אני רוצה שתהיה לי זקן כמו האחרים רוב האנשים שואלים אותי "בן כמה אתה?" כאשר אני אומר "19" לפתע אני לא נדהם מתגובתם שהיא "אני מתערב איתך שאתה בן 14 ולא יותר"... העניין הוא שזה קשה ואני מבין את זה אבל בטח שישנה דרך לעשות משהו אפילו תרופה שמסייעת אני אוהב לראות את עצמי אחרת עם זקן כך שכל מראה הפנים שלי משתנה. בתודה

שלום! אני בת 17 ומאד מוטרדת מכמות השיער שיש לי על הגוף. ברוב המקומות אני מטפלת על ידי שעווה או גילוח ואפילו התחלתי טיפולים בלייזר בבית השחי. אבל יש לי בעיה שאני לא יודעת איך לטפל בה, יש לי שיערות בחזה, מסביב לפטמות, הן לא הרבה אבל הן שחורות. לא נגעתי בהן, אני לא רוצה לגרום נזק. רציתי לדעת איך אני יכולה להסיר אותן בצורה טובה ונכונה. תודה. יום טוב!

מיכל יקרה, אינני מבינה בנושא זה, אך עם הדבר מפריע לך לפני שאת עושה דבר להסיר את השיער כדאי להתייעץ עם מומחה בתחום ולא עם מקור שיכול להרוויח מהסערת השיער שלך. בהצלחה בתיה

תודה על כל התשובות שקיבלתי לגבי בני בן ה-3, אני מדברת איתו על הנושא ןמחכה שיתבגר קצת, אבל... היום הגננת של בני הודיע לי שהוא לא יוכל לעלות כיתה בגן, מפני שהוא עושה קקי, יש לי חודש וחצי... אני חייבת עצה, אני מתגוררת בניו יורק - ואין פה מבחר גדול של גנים, ואני חייבת שהוא יגמל, אני מדברת איתו על , מבטיחה לו מתנות, מקריאה לו סיפורים. הצילו.. מה לעשות? שום דבר לא עוזר

מיכל שלום, אני מבין את הלחץ בו את נמצאת בנוגע לגמילה לאור תחילת שנה"ל הבאה. עם זאת, ככל שתלחצי עליו יותר כך יגרם נזק גדול יותר. מכיוון שהגמילה היא לא רק תהליך פיזי אלא תהליך רגשי עמוק, דרושה סבלנות רבה ואין קיצורי דרך. בנך צריך לעבור עם עצמו את התהליך הרגשי הדרוש כדי שיוכל לשחרר את הקקי ללא פחד ולשלוט בגופו. הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות כרגע הוא לשחרר (מעניין לראות את התהליך המקביל של בנך ושלך ביכולת לשחרר). אל תלחצי עליו, אל תדברי איתו על זה ושימי לו חיתול כשהוא רוצה. רק כך, הוא יעבור את תהליך הגמילה בצורה בריאה, בקצב שלו ובהצלחה. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

תודה על העצה אך מניסיון גם 50 פעם לא עזרו הוא פשוט צחק לנו בפנים

ראי תשובתי בהודעתך המקורית. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

בס"ד היי אני אמא לילדים 3.5 ו - 1.5 שנים. כשבני היה בן 8 חודשים השתתפתי בסדנה במשך שנה במיפגשים של הורים בנושא הצבת גבולות וסמכות הורית וכו'. אני חושבת שזה מאוד עזר בחינוך ילדי הבכור ועכשיו אני מיישמת את אשר למדתי גם על בתי הקטנה.. לרוב יש תוצאות טובות אני קוראת המון ספרים בנושא חינוך ילדים, סמכות, זמן איכות עם הילדים וכו' אך.. לאחרונה אני חשה שאני מוצפת ב -OVER מידע על חינוך ילדים שלפעמים זה מכניס אותי ללחץ בזמן האינטרקציה שלי איתם האם אני אעשה את זה כמו שצריך ולעיתים אף גורם לי להיכנס למחשבות מרובות לפני שאני פועלת . בסוף אני מצטערת שלא נהגתי אחרת.. כי בלהט הרגע פעלתי בצורה שונה לחלוטין ממה שהפנמתי בספרים ונשבעתי שכך אעשה ובסוף פעלתי בצורה שונה וזה יוצר אצלי חששות שאולי בסיטואציות מסויימות עשיתי נזק לילד בגלל שפעלתי מתוך הרגש ולא מתוך הרציונל ולפי מה שמדריכים לעשות. אני יודעת שלא צריך לעשות הכל כמו רובוט אבל עדיין לעיתים קרובות אני מפחדת שבאיך שאני פועלת שלא עפ"י הספרים התוצאה, בטווח הרחוק, תהיה שפגעתי בנפשו של הילד... אתן דוגמה מיני רבות, אני הבנתי ממה שקראתי ולמדתי שלא כדאי לריב ליד הילדים כי זה יוצר מתחים אצל הילד וזה לא בריא לנפשו ואני יודעת את זה. אבל לפעמים זה בלתי נשלט.. ואז יושבת עם עצמי בלילה עם נקיפות מצפון שלא פעלתי נכון כי עכשיו הזקתי לילדים.. האם יש דרך לקחת את ההורות קצת יותר בקלות ולהבין שהאינטרקציה עם הילדים זה לא שחור או לבן..?! קצת ממחשבותי.. אודה אם תגיב.. דידי

דידי שלום, אחד הקשיים בהורות של המאה ה- 21 היא ריבוי ספרות, תיאוריות, גישות ודעות. מרוב זה שחייבים להיות הורים "נכונים" שכחנו פשוט להיות הורים, לא יותר ולא פחות. מי מר שאסור לריב ליד הילדים? מה יקרה להם אם ההורים יריבו (בצורה מכבדות ומכובדת כמובן)? אולי דווקא הם ילמדו כיצד רבים וכיצד מנהלים חילוקי דעות וקונפליקטים? ואם נריב ומולם וגם נשלים, אז הישגנו הישג כפול: הם גם למדו איך לריב וגם איך להתפייס. דידי יקירה, תעזבי את הספרות בצד ותתחברי לאינטואיציות האמהיות שלך. הילדים לא עשויים מפורצלן או סוכר. את לא חייבת להיות מושלמת והאמת, שאם תנסי להיות מושלמת תגרמי יותר נזק מתועלת. הכי חשוב לילדים שתיהי כמו שאת, אמא אוטנטית שגם עושה טעויות. את לא רובוט ולא נוצרת משום ספר תיאוריה או ספר שאלות ותשובות בנוגע להורות. גם ויניקוט התכוון ל"אמא טובה דיה" ולא לאמא מג'ורנאל. אני מציע שתקומי בבוקר, תסתכלי במראה ותאמרי לעצמך שהיום את הולכת להיות האמא הטובה ביותר. היום את תאהבי את ילדייך כמו שאף פעם לא אהבת. היום תריבי מולם ותתפייסי, תכעסי עליהם ותחבקי, תיהי בשיא האנרגיה בבוקר וחסרת סבלנות בערב כי את עייפה. ככה זה כשאת האמא הכי טובה. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום אבקש את עזרתכם מאיזה גיל אפשר להוריד שיער מבת שחי בלייזר? והאם זה מומלץ יש לי ילדה בת 10 שרוצה להוריד שיער בבת שחי. בתודה מראש חנה

חנה יקרה, בנושא זה כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה. בהצלחה בתיה

בני הגדול בן 14 מעוניין להצטרף למכון כושר. האם זה מותר? איזה מכשירים מותר לו ? האם מותר לו תרגילים עם משקולות? אין בזה שום נזק לטווח הארוך??לא יכול לעכב התפתחות/גובה??תודה.

חנה יקרה, בנושא זה אני ממליצה לך להתייעץ עם רופא המשפחה. בהצלחה בתיה

אני חושבת שכדי לך להסתכל באתר של ד"ר הגר שפר ד"ר לנטורופתיה ומומחית לתזונה המתמחה בטיפול במשפחות, ילדים ובני נוער. היא פיתחה שיטה הכוללת שילוב ייחודי של הקניית הרגלים לתזונה נכונה בשילוב פעילות גופנית מגוונת. כחלק מהתוכנית מתקיימות פגישות הדרכה והכוונה להורים. זה נמצא באתר בריא-barie.co.il

שלום, האם יש דרך כלשהי לזרז את המחזור החודשי? או מצד שני לעכב אותו? או שהכל נתון ליד הגורל? תודה רבה לעונים ויום טוב.

נעמה יקרה, בנושא זה אני ממליצה לך לפנות לגניקולוג. בהצלחה בתיה