פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום בני בן השנה ותשעה חודשים עבר ממיטת תינוק למיטת מעבר לפני המעבר בשבע וחצי לאחר מקלחת וארוחה היינו מכניסים אותו למיטה סיפור ושינה. מאז שהוא הועבר מיטה הסיוט פשוט מתמשך אנו מכניסים אותו והוא יוצא צורח באמצע הלילה מתעורר בצרחות ומגיע מתוך שינה למיטתנו ,יש לציין כי הוא מאוד אוהב את המיטה באמצע היום הוא סתם נגש לחדר ומשחק על המיטה ושוכב, אך בלילה אינו מעונין אלא אם כן מישהו ישכב לידו ואם לא הוא פשוט בורחומסרב לישון בשעה סבירה אלא מאוחר יותר כשהוא לא שלט בעייפותו. מה עושים???????????

עיצה מתוך העיצות שלקחנו מסופר נני-פשוט בלי לדבר להחזירו למיטה---לפעמים 10 פעמים בלילה...עד שיבין שזה המקום שבו הוא אמור לישון..ברגע שנכנעתם והוא יישן אתכם-הפסדתם במאבק..הוא ניצח...אז פשוט לקחת ולהחזיר למיטה...לילה או שניים או יותר יהיה מאד קשה...ואחר כך----ממש "ישן כמו תינוק"....בהצלחה!

תודה על העצה אך מניסיון גם 50 פעם לא עזרו הוא פשוט צחק לנו בפנים

אור שלום, האם חשבתם להחזירו למיטת התינוק? אולי הוא עוד לא בשל למיטה אחרת? זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

במיטת התינוק ישנה אחותו הקטנה וחשוב לציין שלא העברנו אותה מיד אלא שבוע ימים מיטת התינוק היתה ריקה היא ישנה בעריסתה והוא במיטת המעבר. אם הנך חושב שזה יפתור את בעיתנו נעבירו למרות שהוא ילד שמבחינה פיזית גדול ומיטת התינוק קטנה לו.אך איך נדע מתי הוא בשל למיטת מעבר? ושאלה נוספת לי אליך לעיתים הוא מתנהג בצורה רגזנית מאוד שופך אוכל ושתיה באמצע ארוחה בוכה בלי סיבה, במעון אינו רגוע מה עושים?

שלום שמי רינת ויש לי ילד בן 3 הוא עושה פיפי בסיר אך קקי מסרב לעשות רק שאני מלבישה לו חיתול הוא עושה השאלה שלי איך להתמודד עם המצב הזה ועם קשיים בגמילה מקקי ? אשמח לתשובה מהירה תודה

יש לי אותה השאלה רק ש הילד בן 2 וחודשיים

תגוללו למטה. יש שם שאלה שנקראת "פחד מאסלה" והתייחסתי לזה. אולי יעזור קצת....

שלום רב , יש לי בן שבחודש הקרוב ימלאו לו 3 שנים . והתחלתי איתו גמילה ממוצץ וחיתול לפני כמעט שבועיים. לפני שאגיע לבעיה אספר מעט רקע: בני היה נוהג להסתובב עם המוצץ ולגרור אחריו על הריצפה את החיתול, כל הזמן וכל היום מה שגרם לו להרבה מאוד דלקות עיניים ומחלות מהחיתולים שגרר על הרצפה ואח"כ חיבק. בנוסף שמנו לב כי השיניים הקדמיות שלו מקבלות בליטה בשל המוצץ, לכן בגיל 2.5 הגבלנו את השעות שלו עם המוצץ והחיתול רק לשעות השינה (לצהריים בגן , ובלילה) והוא קיבל זאת בהבנה והצלחה ! ואנו מצדנו דאגנו לעודד אותו על כך. בימים האחרונים החלו בגן שלו לגמול את חברתו ממוצץ ואף החלו לעודד אותו לעשות כמוה. ואני במקביל דאגתי לשוחח עימו על כך שגם הוא גדול ודאגתי לקורא לו לפני השינה את הספר "צצי" (לגמילה ממוצץ), ואז להפתעתי באחד הימים לפני כשבועיים בתום הסיפור הוא מסר לי את המוצץ והחיתול ואמר "לא צריך" ... ואני בתמורה נתתי לו מתנה על כך שמסר לי בעצמו את המוצץ והחיתול והתנהג כילד גדול ! . ב-3 ימים הראשונים הוא כמובן נתקל בקשיים להירדם ובאמצע הלילה היה קם מס' פעמים, אך לבסוף הצליח להירדם ללילה שלם (מוצ"ש), אך כשחזר ביום ראשון לגן התברר לי שמישהו החזיר בטעות לתיק הגן שלו מוצץ וחיתול והוא ישן עימו בגן . באותו הלילה כשהעלמתי שוב את המוצץ והחיתול לחלוטין, החלה הידרדרות אדירה בהתנהגותו, באותו הלילה הוא פנה לאימי שלא כמנהגו (בד"כ מגיע אליי לעזרה) שתיתן לו את המוצץ והחיתול וכשאמרה לו שאין, הוא טען בתגובה "זה לא נכון, אמא מחביאה אותו", ומאז הילד כבר שבועיים שלא ישן שינה רציפה, קצר רוח, מיילל ומדי פעם פורץ בבכי, הוא מסרב לישון ונשאר ער עד לשעות הבוקר המוקדמות ואז נרדם מתשישות ... אינני יודעת מה לעשות וכיצד להקל עליו את הגמילה, האם מותר/כדאי לי להחזיר לו את המוצץ והחיתול או שזה עלול לפגוע בביטחון העצמי שלו ? כיצד עליי לנהוג ???????????? , אני מודאגת מאוד ומתוסכלת מכל המצב. לתשובה מהירה אודה !!!!

שלום... אני בן 17, ובגיל 12 בערך (אני לא בדיוק זוכר) הלכתי לישון והרגשתי מין ג'ולה בחזה, אחרי איזה חודש חודשיים הבנתי שגם לבן דוד יש את זה, אך זנ נעלם לו אחרי כמ הימים, וגם לחבר שלי תוך כמה ימים... אבל אצלי זה נשאר כמה חודשים לפי מה שאני זוכר בצד שמאל... זה היה נוראי, הפיטמה לא נראתה תואמת לשניה... לאחר שאמרתי לאמא שלי הלכנו לרופאה מומחית לעניינים האלה והיא אמרה שזה חלק מגיל ההתבגרות וזה יעבור... באמת איזה יום שבת אחד זה החל להיעלם ותוך פחות מחצי דקה זה כאילו לא היה... ואז החל גם בצד ימין אבל יותר קטן וגם זה ירד... התוצאה של זה ככל הנראה היא שהצד השמאלי של החזה מעט יותר בולט מצד ימין, יש לציין שאני בכלל לא שמן אבל בצד שמאל החזה לא שטוח לגמרי... גם הפיטמה השמאלית לא נראית אותו דבר, אך כשאני נוגע (מפעיל עליה טיפה לחץ) היא משתנה מצבע בהיר לכהה וקשה יותר... אני כבר לא יודע מה לעשות, אז רציתי לדעת אולי שריפת שומן תעזור לסדר את זה, או עבודה גופנית על החזה... התוצאה הזאת היא נורמלית בכלל? תודה רבה מראש...

שלום לבן 17, מצטערת אינני מבינה בנושאים אלה, אני מציעה לך לפנות שוב לרופאה המומחית בתחום, חבל שתמשיך לדאוג סתם. בהצלחה בתיה

שלום לכולם, הננו המרכז הרפואי שיבא תל השומר מבקשים ליידע את כלל הקהילה בדבר ערב הרצאות מפי מיטב מומחי שיבא אשר ירצו ויענו לשאלות בנושא: הפרעות שינה בילדים, ערב זה יתקיים בתאריך 8.7.08 באולם בית סוראסקי שיבא תל השומר בשעה 17:30, חובה להירשם מראש הטלפונית או בפקס או בדוא"ל. את פרטי ההזמנה ניתן גם לראות באתר הרשמי WWW.SHEBA.CO.IL תחת חדשות וכנסים. נשמח לארח אתכם, מחלקת שיווק, המרכז הרפואי שיבא תל השומר .

היי שמי אורטל , הייתי שמחה אם תחזרו אליי לפאלפון הנייד , המספר שלי הוא -0523004064, בכדי לקבל פרטים בנושא זה, ואם זה לא אפשרי לכם אז לקבל מכם הודעה לאימייל , תודה .

אורטל יקרה, אני מבינה שיש לך קשיים בשינה, אינני מומחית בנושא זה אך היות ואותו גורם שפרסם את הכנס אינו יכול כנראה לחזור אלייך(הם רק פרסמו באתר את ההודאה). אני ממליצה לך לפנות לרופא המשפחה ולהתייעץ איתו על הנושא. בהצלחה בתיה

שלום רב, בני בן ה 17 עבר בשנתיים האחרונות משברים קשים במשפחה (מוות של קרוב ומחלה קשה של אביו). אנחנו משפחה חמה ותומכת אך הוא מתרחק מאיתנו. בשנתיים האחרונות אין הוא יוצא מהבית למעט לימודים (תלמיד טוב) נמנע מקשרים חברתיים (הוא כלל לא דחוי), כמעט ולא יוזם דבר: לימודי נהיגה, עבודה לחופש, טיולים עם חברים. הוא עלה במשקל בצורה דרסטית (כ- 25 קילוגרם), הוא עסוק בלהסתיר את מצבו "הכל בסדר...", פשוט יושב בבית ולא עושה דבר. בנוסף עלי לציין כי בעבר היה ילד חברותי וחייכן, כאשר חזרנו משליחות בחו"ל החל מצבו להדרדר: השמנה, הסתגרות, . כולו אומר חוסר ביטחון. והמטריד ביותר שאין אנו יודעים מה קורה איתו, לא מאוד לא משתף. היה בטיפול פסיכולוגי קצר, הפסיק מיוזמתו - חוות הדעת היתה שקשה לו להתמודד עם המשברים אבל בסה"כ הוא בסדר (אין משהו קיצוני המחיב התערבות) - בכל זאת אני מאוד חרדה לו, התנהגותו גורמת להרבה מתחים ותחושה שאנחנו מצפים ממנו לדברים שהוא לא יכול לספק, מה עושים???? תודה מראש אמא מודאגת

אמא יקרה, מהתאור שלך בהחלט נראה שיש מה לדאוג, נערים רבים מתרחקים בגיל זה מההורים, אך כתחליף הם פונים לקבוצת השווים(בני הגיל). בנך מסתגר עם עצמו ועם האוכל(עלה 25 ק"ג!) את גם מתארת נער שהיה חברותי בעבר וכיום בוחר להסתגר עם עצמו! אני מציעה לכם לפנות לטיפול משפחתי, היות ובנך עזב את הטיפול בעצמו, וכיום התנהגות זו שלו מאוד מדאיגה אתכם (בצדק!) ומכניסה את כל המשפחה למתחים נוספים. כדאי לברר מטפל שמתמחה בגיל ההתבגרות. גם אם בנכם לא יצטרף לטיפול(או ייאיים שלא ייכנס לטיפול) עדיין אל תוותרו על טיפול עבורכם כדי לקבל כלים איך לעזור לבנכם, הוא זקוק לעזרה זו מאוד. בהצלחה בתיה

הבת האמצעית שלי (בת 9 ) כל הזמן מתלוננת על כאבים בבטן בגרון בחזה והיא מפחדת ממוות או שיקרה לה משהו , אני לא יודעת איך להתייחס לה , מבקשת עזרתכם

דאני שלום, האם לקחת אותה לרופא? זה הדבר הראשון שאני ממליץ. אם כן לקחת, אבקש שתפרטי יותר על התלונות שלה ועל החרדות - מה היא אומרת, מתי היא אומרת (האם במשך כל היום, האם רק בבית, האם רק מולך וכו') וכל פרט אחר שנראה לך חשוב. תודה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום, יש לי ילדה בת שנה ותשעה חודשים שבחודש האחרון מבקשת בכל יציאה מן הבית שארים אותה על הידים, היא לא מוכנה בעגלה, ללכת בעצמ או שאבא ירים אותה. אני כעת בהריון שני וכבר קשה לי להרים אותה, מה גם שלעיתים מדובר בזמן ממושך. כאשר אני מסרבת היא פורצת בבכי, נשכבת על הרצפה ומנסה לחבק אותי ושארים אותה, סצנה כזאת יכולה לקחת אפילו רבע שעה כשהיא מסרבת להתנחם או לזוז מהרצפה אלא אם כן אני לוקחת אותה. אני מנסה להסביר לה שקשה לי להרים אותה, שהיא יכולה ללכת בעצמה ושאני אוהבת אותה, אך זה לא עוזר, ולפעמים אני אפילו חוששת שהיא מפרשת זאת כדחייה. יש לציין כי אחרי כמה ימים בהם אני מסרבת להרימה היא מפסיקה לבקש, אבל דברים כמו מחלות ונסיעות לחול וחזרה לארץ פותחים שוב ושוב את התופעה. מה עושים, איך מתמודדים במצב שכזה ?

מירב בוקר טוב, לי נראה שהתנהגותה קשורה להריון שלך וצורך שלה בקרבתך (כנראה ב"דביקות" ייתר). למעשה, התשובה נמצאת אצלך. את רואה שכאשר את מסרבת, היא נרגעת מהדרישה. אין פלא, שכאשר ישנם שינויים (ולא הבנתי מי נוסע לחו"ל) רמת המצוקה שלה עולה ושוב חוזרת הדרישה להיות על הידיים. עם זאת, אין פתרון טוב יותר מהפתרון שבו את כבר נוקטת - לעמוד על דעתך במקביל למסר שאת אוהבת אותה. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב, הבת שלנו היא בת 11 סיימה (אתמול) כיתה ה. היא פוחדת להישאר לבד בבית. הדבר מגביל אותנו מאוד במספר דברים. אם אנחנו (אשתי ואני) רוצים לצאת להליכה של כחצי שעה, היא פוחדת להישאר לבד, ולכן אנחנו לא יכולים ללכת. אם אנחנו חוזרים מהעבודה בשעה 14.00 והיא מסיימת ללמוד בשעה 13.30 , היא פוחדת להיות לבד ולכן צריך לבקש מחברה שתבוא אליה, עד שנגיע. אם אנחנו רוצים לעשות קניות ומבקשים שהיא תישאר - היא לא מוכנה כי היא פוחדת. הפחד לא נובע מאירוע כלשהו שקרה, לא היו פריצות , גניבות או אירועים חריגים בסביבה, הפחד נמשך כבר מספר שנים והשאלה עד מתי ומה לעשות ? דרך אגב - הבית מוגן וגם יש לנו כלבה שנמצאת בתוך הבית. אני לא מוצא סיבה רציונאלית לפחד. מה לעשות ? בתודה מראש, דני.

דני שלום, אתחיל מסוף דבריך: בתך אינה פוחדת אלא סובלת מחרדה שהיא בת-דודתו של הפחד. הפחד הוא רציונאלי (עומד מולי נחש ואני מפחד, עכשיו יש גנב בבית ואני מפחד ממנו וכו'). החרדה, זה בעצם לחבר סוס עם כנפיים, היא לא רציונאלית (אין נחש לידי ואני חרד ממנו, אין סיבה לפחד כי הבית מוגן ויש כלבה ך בתך חרדה להשאר לבד). ההתמודדות עם חרדה לא יכולה לבוא מהפן הרציונאלי, כלומר על ידי הסברים כמו "אבל אין לך מה לפחד כי הבית מוגן....", זו פניה לשכל הרציונאלי וזה לא מרגיע את החרדה. מה שניתן לעשות הוא להשתמש בדימיון מודרך: לפני שמתחילים מסבירים לילדה שאתם הולכים לתרגל ביחד מצבים מלחיצים וללמוד ביחד איך להתמודד איתם, אתם לא תעזבו אותה עכשיו והכל יהיה בדימיון. תבחרו מקום נעים ורגוע בבית. ראשית תבררו עם בתכם מה הכי מרגיע אותה (עדיף חפץ כלשהו, או משפט שהיא אומרת לעצמה). עכשיו תרגיעו אותה בעזרת החפץ ("תחזיקי את החפץ, תרגישי שאת נרגעת"). כשהיא רגועה תבקשו ממנה את החפץ ותשמרו עליו בשבילה. תבקשו ממנה לדמיין (עדיף בעיניים עצומות) דלת שמאחוריה נמצא המצב שבו היא לבד בבית (תשאלו אותה עם היא רואה את הדלת - לעיתים הילדים צריכים לעבור דרך ארוכה, בדימיון, כדי להגיע אליה. תבקשו ממנה לדמיין ולספר לכם בדיוק, כמה שיותר פרטים כדי שתוכלו לחזור על זה שוב ושוב). כשהיא מגיעה לדלת, לבקש שהיא תפתח אותה ולדמיין שהיא לבד. לשאול מה היא מרגישה. שתסתובב קצת במקום הזה של הלב. לאחר מספר דקות שתדמיין שהיא יוצאת משם, עושה את כל הדרך חזרה ל"כאן ועכשיו" (בדרך, להדריך אותה שרמת הלחץ שלה יורדת ככל שמתרחקת מהמקום). לנשום איתה עמוק ולשאול כיצד היא מרגישה. לחזור על התרגיל מספר פעמים במהך כשבועיים. זה מתרגל אותה לשלוט על הלחץ - להגביר אותו ולהנמיך אותו. לאחר מכן, תעשו דימיון מודרך ולאחריו תצאו מהבית לגינה ל- 5 דקות (כמובן לומר לה שאן אתם הולכים ומתי אתם חוזרים). תראו מה קורה. אם היא בלחץ שתקח את החפץ הבטוח ותרגילי נשימות. אם היא עוברת את העניין בסדר להמשיך במשך שבוע לרדת ל- 5 דקות ושבוע לאחר מכן להאריך את היציאה ל- 10 דק'. זה נשמע מורכב, אך זה רק נשמע כך. מדובר על דימיון מודרך דיי פשוט. אם אתם זקוקים לסיוע נוסף אתם מוזמנים לפנות אלי. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב, בתנו בת 10 - כיתה ה'. בשבוע האחרון (עם פתיחתה של עונת הגשמים הברקים והרעמים) היא פוחדת להישאר לבד בבית. כאשר היא חוזרת מבית הספר היא מתקשרת אלי אינספור פעמים ומבקשת שלא אנתק את הטלפון עד שאגיע הביתה ב-16:00 דבר המקשה עלי מאד בעבודה. במקביל היא חזרה להרטיב בלילה - ונדמה לי שיש קשר בין שני הדברים. כאשר שאלתי אותה מה קרה, האם יש משהו שהטריד אותה בביה"ס, האם ראתה סרט מפחיד בטלויזיה? היא השיבה בשלילה. רק טענה שנבהלה מהברקים והרעמים. הדבר מאד מלחיץ אותי וקיויתי לתשובה ממכם. יכול להיות שעובר עליה משהו - מעין טרום גיל התבגרות או משהו כזה עם כל השינויים המלווים בענין. - זו כבר סברה שלי. חשוב לציין שכאשר אני מגיעה הביתה הילדה זוהרת פורחת הולכת לחוגים ונפגשת עם חברות. אני מניחה שאם היה משהו בבית הספר המורה כבר היתה מעדכנת אותי בעניין. מייאש אותי העניין שאני אמא שלה לא מצליחה להגיע אליה ולהבין מה מציק לה. לתשובתכם המהירה אודה. תודה, נורית

שלום לך, יש לי בעיה קשה שמנטרלת את אשתי ואותי כבר זמן רב, בני בן השמונה סובל מהתפרצויות זעם ,הדבר קורה כאשר עושים משהו "שלא ניראה לו" בד"כ כגון מפסיקים לו משחק או מסרבים לבקשתו, מעבר לכך הוא מאוד רגיש ונוטה לבכות בקלות לעיתים ממש על כול שטות.כאשר הוא זועם הוא בד"כ צורח צרחות אימים ורץ לחדרו בתיסכול תוך שהוא דופק על משהו בדרך או טורק את הדלת (מספר פעמיים).הדבר קורה לו גם בבית הספר ובחוגים אך שם הוא מגיב בד"כ באלימות וזריקת חפצים(גם כלפי מבוגרים) כאשר הוא בזעמו. התנהגותו גורמת לדחיה חברתית על ידי "חברים" הסובבים אותו, לציין כי זה נמשך דקה או שניים ואח"כ הוא כאילו חדש וכאילו דבר לא קרה. לקחתי אותו לאיבחון והפסיכיאטר שקבע כי אין בעיה נפשית אךהמליץ על סיפראלקס ככלי עזר.מה אתה אומר? קראתי את העלון של התרופה וממש נחרדתי מתופעות הלוואי מה גם שבני אינו סובל מחרדות אלא מההתפרצויות הללו. מה עושים?? אני פשוט לא יודע מה עוד לעשות לפני שאתחיל "להרעיל" את הבן היקר שלי???

ירון בוקר טוב, אקדים ואומר שאיני פסיכיאטר ולכן איני יכול להמליץ או לשלול שימוש בתרופות. ולכן בתשובתי אתייחס לפן אחר, אולי טיפול משלים. אין ספק, שהתנהגותו של בנך מעידה על מצוקה רבה ועל סף תסכול נמוך מאד. עכשיו לבנך יש שתי בעיות: האחת, המצוקה שגורמת להתנהגות אלימה והשניה, ההתנהגות עצמה שהפכה לבעיה בפני עצמה. אני בהחלט חושב שכדאי שבנך יקבל טיפול רגשי ואני ממליץ על טיפול באומנויות, או רכיבה (על סוסים). אני חושב שהטיפולים מהסוג הזה יכולים מאד להועיל לו. כפי שכתבתי, זה לא סותר או מחליף טיפול תרופתי. למרות זאת, התרופות יכולות לפתור את בעיית ההתנהגות ולפנות לבנך זמן רגשי לטיפול בקשיים העמוקים יותר. כמו כן, לעיתים קרובות התרופות ניתנות לפרק זמן מוגבל, אינן מלוות בתופעות לוואי ואינן יוצרות התמכרות (אך כדאי להתייעץ על כך עם הפסיכיאטר). אחד הקשיים בהתמודדות עם הסביבה הוא אורך הרוח של ביה"ס. במידה וישנם שיתוף פעולה, יכולת הכלה וגיבוי מצד ביה"ס ניתן להימנע מהטיפול התרופתי, לפחות בשלב הראשון (וזה תלוי בחומרת המצב), לשלב את הילד בטיפול ולראות בתקופה של חודש וחצי-חודשיים האם יש שיפור. מכיוון שעכשיו זה החופש הגדול, אני מניח שעם הבעיה הזו אינכם צריכים להתמודד עד שנה הבאה. זה מחזק את דעתי שעכשיו זה עיתוי מצויין לשלב אותו בטיפול. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

היי ירון, אני מבקשת להוסיף כמה מילים: ראשית אני חושבת שכדאי שבכל פעם שהוא נוהג התנהגות נאותה חזקו אותו. לרובינו (גם לי...) יש נטייה שכשהדברים נעשים "כמו שצריך" אנחנו לא מתייחסים באופן מיוחד אך כשההתנהגות אינה מתאימה אנחנו מגיבים (בכעס/בצעקות/בגערות וכו'). נסו לראות את המקומות משביעי הרצון וציינו אותם ובמקביל השתדלו להזיז את "הפרוז'קטור" מההערות לגבי ההתנהגות הבלתי נאותה. לדעתי, זה יגרום להתגברות התנהגויות נאותות כיוון שאז בנך יקבל את המסר בו "רואים" אותו כשהוא "בסדר" ולא רק כשהוא "לא בסדר". שנית, רציתי לשאול האם בסביבתו יש אדם/אנשים נוספים הנוטים להתפרצויות רגעיות? שלישית רציתי להציע לבדוק כמה פעמים יוצא לכם לומר לו "לא" ולנסות לצמצם את המקומות הללו למינימום ההכרחי. בהצלחה

בס"ד שלום רב, יש ילד מקסים (באמת) בן 3.5 שעד כה באמת היה ילד ממושמע. אך לאחרונה אני מוצאת את עצמי דורשת ממני לעשות דברים כמו בבוקר לבוא איתי לצחצח שיניים וכו' ולא מתייחס אליי.. ממשיך להסתובב בבית ומשחק. אני מוצאת את עצמי חוזרת על עצמי כמו תוכי וזה די מתיש..ניסיתי לעשות את זה בתורה חוויתית ולספר סיפורים תוך כדי אבל הוא מאבד עיניין וממשיך להסתובב בבית.. יש לציין שיש הצבת גבולות וסמכות הורית בבית מגיל מאוד קטן.. אך לאחרונה אני לא מצליחה לגרום לו להתייחס לדבריי.. משהו השתנה.. לא בטון דיבור שלי בכל אופן.. מה עליי לעשות ברגע שמתעלם ממני? ומה עושים באופן כללי שילד הפסיק להתייחס להוריו? תודה

דיאנה שלום, מהודעתך לא ברור לי האם ההתעלמות של בנך היא נקודתית, כלומר רק סביב התארגנות הבוקר, או כל היום. אשמח אם תרחיבי בעניין. אתם נמצאים במאבק כוחות: את רודפת והוא בורח. יש צורך לפרק את המאבק. ודימוי יפה ששמעתי: כדי לשחק טניס צריך שניים, כדי להפסיק צריך רק אחד. כך שיש ביידיך להפסיק. מה שאני מבקש, בנוסף לשאלתי הראשונה, אם תוכלי לפרט את מהלך הבוקר כפי שהוא מתרחש כיום. זה יסייע לי לנסות ולמצוא את נקודות "שובר השיוויון". תודה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

Hello Ziv, I saw that Diana didn't replay to you AND I have a similar problem with my son. He is 5.5y/o AND in the last few month he doesn't listen to what we asking from him quite often, e.g. he asking if he can see TV, if the answer is no, he can wait 20 seconds AND put the TV on. also at school he is not listening AND doing troubles here AND there. we moved to a new country a year ago AND he adapted quite well, he learned the language, he has new friends AND he has very good self confidence. I'm sure aware that the adaptation to the new place didn't over but the listening problems started just 3 month ago. When we speek with him about his behavior at school AND about not listening to us he sorry about it AND say that he want to change it AND to behave better but in fact there is no change... I'll be happy if you can write few words for our awareness on this problem. Thanks a lot! David

שלום רב, יש לי ילד בן 3.5 שנים,הבעיה איתו שהוא כל הזמן בוכה וצועק כאשר לוקחים לו משהו או כאשר הוא רוצה משהו או שלפעמים רק מדברים איתו. יש לציין שהוא בן זקונים במשפחה. ניסיתי פעמים רבות להגיד לו שאם הוא צורח ובוכה אני לא מקשיבה ורק לאחר שהוא ירגע אני יפנה אליו, אך הדבר לא עוזר הוא ממשיך לצרוח ולבכות ולפעמים הבכי והתפרצויות גורמות לאי נוחות בפני אנשים שרק מנסים לדבר איתו. מה לעשות אני לא יודעת כיצד כבר להתנהג איתו.

דורית בוקר טוב, אני מסכים לגמרי שבכי וצרחות של ילדים גורמים לנו אי נוחות גדולה, בעיקר כשה"סצינה" מתרחשת מול קהל (משפחה, חברים, שכנים וזרים). אך כאן טמון הבלבול הגדול, במקום שזה לא יהיה נעים לילד, זה לא נעים לנו. כאן אני מציע לשנות את המשוואה - להעביר את הכדור אליו. הוא יבחר מתי הוא מתפרץ ומתי נרגע והוא יבחר אם להרגיש נעים או לא נעים. כך למעשה את מעבירה אליו את השליטה על עצמו ובעצם זה תמצית העניין - שליטה. מנגד, את בוחרת מתי להגיב ומתי לא. אם הוא מתפרץ אין טעם לדבר ולהסביר - פשוט להפסיק את האינטראקציה איתו באופן מיידי, בלי מילים. כל עוד הוא צועק ובוכה לא לדבר איתו, לא לדבר עליו עם אנשים אחרים ולא לנסות לעזור לו - רק להתעלם ! אם את רואה שזה ממש בלתי נסבל ניתן לשים אותו בחדר שלו עד שהוא ירגע. את אפילו יכולה לשבת איתו בחדר - שוב, בלי לדבר ובלי לשחק - רק לשבת ולחכות ביחד שהוא ירגע. לבסוף הוא ירגע ואז תחדשו את הדיאלוג. כך הוא יבין שהבכי והצעקות אינן משתלמות ואפילו תשומת לב הוא לא מקבל. לעומת פעמים שהוא מדבר ואז גם הוא מרגיש נעים יותר. ההפנמה של העניין יכולה לקחת זמן, אך רק התמדה ונחישות מצדך תביא לתוצאות הטובות והמהירות ביותר. מצרף מאמר שלי שעוסק בתכנים דומים, אני מקווה שיוכל להיות לך לעזר. http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום בני בן 1.8 הוא ילד מאוד שובבי ואנרגטי חייכני וחיובי. הוא מגיל שנה בערך התחיל עם התנהגות של לנשוך, לדחוף, להרביץ. ציפינו שזה יעבור לצערי עד היום הוא ממשיך אבל בזמן אחרון הוא פחות "אלים" כאשר אני לידו שזה או בגינות או בבית. יש בעיה בגן אני מקבלת מגננת כל יום תלונות שהוא דחף משהוא או נתן מכה או למשל לוחק צעצועים משחק ותוך כדי משחק מתחיל לזרוק אותם כלפי מלה שזה ללא כוונה לתת למישהוא מכה אבל כשזה נופל על הרצפה זה גם יכול לפגוע כמובן בילדים או אנשים אחרים , הגננת רואה את הילד כי אלים והתחילה לתת לו אונש משיבה אותו בצד לכמה דקות. שאני לידו אני תמיד מסבירה ומסבירה שלא משחקים בצורה כזו לא מרביצים וכו' השאלה שלי האם הגננת מגיבה נכון האם זה נכון להשיב אותו בצד כאשר ילדים אחרים משחקים, על בקשה שלי להסביר לילד למה אסור להתנהג היא באדישות אומרת לי "כן אני מסבירה" אבל היא ממשיכה להשיב אותו לא מתאים לי שהוא חצי יום ישב בצד מה עושים איך להגיב נכון ומה לעשות נכון עם התנהגות כזו תודה מראש

אלה שלום רב, מצד אחד לעיתים לגננות קשה להתמודד באופן אישי עם כל ילד כאשר ישנם עוד 15 זעטוטים מסביב ואז הפתרון הזמין להן הוא לבודד אותו מהקבוצה לזמן-מה כדי שירגע. מצד שני, זה בהחלט לא מקובל שבנך יישב חצי יום בעונש. אני מציע שתדסברי איתה ותביני בדיוק באיזו צורה היא פונה אליו כשהיא שמה אותו בעונש (חשוב שהפניה אליו תעשה בצורה מכבדת) וכמה זמן הוא ישוב בעונש. אם היא עושה זאת בצורה מכבדת ומידי פעם הוא יושב לכמה דקות - זה בסדר גמור כי הוא צריך להבין שהוא עבר את הגבול. במידה ועשית איתה את השיחה ואת לא מרגישה שדברים זזים, את יכולה להזמין פסיכולוג/ית ילדים שיבוא לגן, יצפה בילד וידריך אותך ואת הגננת כיצד לנהוג עימו. בנוסף, שולח קישור למאמר שכתבתי בנושא הצבת גבולות: http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

בני היחיד בן 11.5 וכבר כמעט חודשיים בקושי אוכל והור רזה מאוד עשיתי לו כמעט את כל הבדיקות והכל תקין ואם הוא אוכל משהו אז זה רק כדי לעשות לי טובה אם הוא אוכל ארוחת צהרים אז הוא מדלג על ארוחת ערב אפילו פרוסת לחם אינו מעוניין ובבוקר רק שותה שוקו כל המכנסיים נופלים ממנו, ממידה 16 הוא ירד למידה 10 מה עושים ? אמא מודאגת

גב' אופיר יקרה, התמונה שאת מתארת אינה טובה, מתאורך עושה רושם שבנך סובל מקושי המתבטא דרך האכילה! חשוב ביותר לפנות בדחיפות הן לדיאטנית והן למטפל בתחום הרגשי המבין בהפרעות אכילה. ירידה במשקל בגילו של בנך עלול לגרום לנזק בלתי הפיך בתחום ההתפתחותי! בהצלחה בתיה

שלום בני בן ב-3 עדיין עושה קקי בתחתונים, הוא גמול כבר 5 חודשים לגמרי, לא מפספס יותר, אבל עושה קקי בתחתונים, מספר פעמים הוא ביקש לשים לו חיתול כי הוא צריך קקי, סרבתי ומאז הוא עושה רק בתחתונים, יודע מתי הוא צריך, ויודע שהוא צריך לעשות בשרותים ניסינו סיר, מתנות, צעקות, התעלמות, וכלום לא עוזר בבקשה את עזרתך מה אני צריכה לעשות

היי מיכל, בני נגמל בסביבות גיל 3 (היום הוא בן 13) מפיפי ביום ובלילה. כשרצה לעשות קקי היה מבקש טיטול, הולך למקום נסתר, עושה ולאחר מכן מיד היה בא ומבקש שנחליף לו. זה היה נראה לנו מוזר אבל שיתפנו פעולה. זה לא היה קל............... בשלב מסוים זה עבר. לדעתי, זה "המקום" היחידי בו ילדנו שולטים בו לחלוטין. כלומר, על אף ניסיונותינו לשנות ולהשפיע הם אלה שיחליטו אם, מתי ואיך לעשות את הצרכים. יש משהו מאד מפחיד בעשיית קקי. בעיני ילד בן 3 זה כאילו חלק מהגוף שלו שעוזב אותו. אין לו את ההבנה הבוגרת שלנו. זו "מלחמה" בה אנו יוצאים מפסידים any way, אז כדאי לא להיכנס אליה אפילו. חוץ מלפגוע ביחסים זה לא מוביל לכלום. אני מציעה שתתני לו את הזמן להתרגל, להתבגר, לשלוט ולהחליט. זה יקל על שניכם. בהצלחה

מיכל שלום, אני מסכים עם דבריה של "אני" ובנוסף מצרף תגובה לשאלה שהתפרסמה לא מסמן בנושא דומה: http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xPG-87,xFT-40357,xFP-40380,m-Doctors,a-Forums.html אם יהיו שאלות נוספות את מוזמנת לפנות. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

היי לך ולזיו- ראי הודעתי ב"בבכי בזמן קקי"- בעייתי זהה לבעייתך.זיו,אמש קניתי לו את "סיר הסירים"-ואכן,הילד הסכים סוף סוף בלי בכי לשבת על הסיר,אומנם לא יצא לו..אבל בגן הגננת סיפרה שהוא עשה עם מעט מאד בכי.. ניראה לי כי אנו בדרך הנכונה.. תודה ובהצלחה.

שלום אני בן 14 וחצי. יש לי בעיה בפיטמות שלי, הפיטמה הימנית שלי יותר גדולה מפיטמה השמאלית שלי לא בגודל כאילו בעיגול הזה אלה בקודקוד, הקודקוד של הפיטמה הימנית שלי יותר גדול ונפוח בהרבה מהשמאלית אני לא יודע מה זה ? מה צריך לעשות על מנת שזה יעבור... מה צריך לעשות ?? צריך לפנות לרופא ? האם זה יעזור לכם עם אני אולי יעלה תמונה ?? בבקשה תעזרו לי כי יש לי את זה מכיתה ו' מגיל 12...

חן יקר, אינני מבינה בנושא זה אך אם אתה מוטרד מבעיה זו מגיל כה צעיר כדאי שתפנה לרופא המשפחה ותתייעץ איתו. בהצלחה בתיה

בני בן שנתיים ושמונה ילד חכם ומתוק אשר מעולם לא ישן במיטת הוריו תמיד במיטתו עש שאחותו נולדה ונכנס לגן חדש, אט אט עבר ממיטת התינוק למיטה וחצי הנמצאת החדרו כאשר אביו מצטרף אליו לשינה. מספר בעיות:- האחת, הוא עדיין מתעורר ומבקש לשתות חלב ניסנינו הכל כיצד ניתן לגמול אותו ומדוע הוא ממשיך לבקש לשתות חלב - לעולם לא עבר לילה אחד בלי התעוררות לחלב לעיתים אף פעמיים בלילה. השניה, הוא לא נרדם מבלי שאביו ישכב לידו ולירדים אותו וכמובן מתעורר לבדוק שאביו ישן איתו. כיצד אני פותרת את הבעיות הנ"ל בחוכמה. מודה מראש.

שלום רב, מעניין לראות שאת השאלה פרסמת כ"אם", את מספרת שאביו ישן איתו ולבסוף מבקשת לדעת כיצד את פותרת את הבעיות. אני מציין שאת מכיוון שהקושי הוא שלך ושל בן זוגך ביחד וההתמודדות צריכה להיות של שניכם. ומכאן ברצוני לשאול האם גם האב רואה בהתנהלות כפי שהיא כיום בעיה? או רק את חווה את הקושי. אם שניכם רואים את הדברים באותו האופן ושניכם רוצים ומגוייסים לשינוי יהיה לכם קל יותר לעשות זאת. במידה ויש בינכם שוני בנקודת המבט על המצב, אני ממליץ קודם כל שתגיעו לעמק השווה. הצעד הראשון בדרך לשינוי הוא שינוי נקודת המבט מהורים שמובלים ע"י הילד להורים המובילים את המשפחה: את כותבת ש"...אט אט עבר ממיטת התינוק...". זו נקודת מבט ששמה אצלבנכם כוח רב. במקום זאת השתמשי במילים: העברנו אותו למיטת נוער והדבר נעשה בשיתוף איתו ובהתחשב ברצונותיו. דוגמא נוספת, הבעיה היא לא שהוא לא נרדם בלי שאביו ישן לידו, הבעיה היא שאתם משתפים פעולה עם ההתנהגות הזו. מתוך נקודת המבט שאתם המובילים והמנהלים של התהליכים בבית, בידכם הכוח לשנות. אני מצרף קישור לתשובה שנתתי בנושא מאד דומה ושם נתתי הנחיות מפורטות לסדר שינה. אני ממליץ שאת הפרידה מהאב תעשו בהדרגה כאשר השלב הראשון שהאב מפסיק לשבת ובוודאי לא לישון במיטתו של הילד (כן, גם כאשר הוא בוכה). בכל לילה האב יקצר 5 דקות מזמן השהות שלו בחדרו של הילד. http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xPG-87,xFT-40442,xFP-40478,m-Doctors,a-Forums.html בעניין הבקבוק: חשוב לתת לילד ארוחת ערב טובה כשעה לפני השינה ולוודא שהולך לישון שבע. באותם כלים בהם השתמשתם בכניסה לשינה תשתמשו בהתמודדות עם הקימה באמצע הלילה. אשמח שתעדכני אותי בהתפתחויות זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום לך, קראתי בפורום שאת מציינת בעית שינה של ילדך והננו מבקשים לעדכן אותך שניתן לשמוע על נושא בעית /הפרעת השינה אצל ילדים, ביום שלישי 8.7.08 יתקיים באולם בית סוראסקי שיבא תל השומר, ערב לכלל הקהילה בנושא: הפרעות שינה בילדים, בהשתתפות מיטב מומחי שיבא אשר ירצו ויענו לשאלות המוזמנים בנושא זה, ההזמנה מופיעה גם באתר הרשמי של המרכז הרפואי , תחת חדשות וכנסים , נשמח להשתתפותכם

יש לי ילד בן 4 שגמלתי ממוצץ עד לפני שבועיים ומאז הוא התחיל ללכת לישון מאוחר זה אומר מלחמות משעה 21 עד 22 בערך שעה כל פעם .לפני כן הלך לישון בסביבות 21 הוא ישן עם אחיו הגדול בחדר (בן 9) וכל לילה אותו סיפור עד שהקטנציק נרדם קורא לי כל שניה ולא נותן לי דקה מנוחה מה עליי לעשות כדי שיהיה יותר קל אני ממש מיואשת. אודה על התשובה

רונית ערב טוב, איני יודע מהו סדר השינה אצלכם ולכן אפרט, ייתכן שאת חלק מהדברים או את כולם אתם (אם יש אבא בתמונה, או רק את) מיישמים כבר: 1) אם האב נוכח בבית (או אם אתם פרודים אך יש תקשורת טובה) חשוב מאד שתפעלו ביחד ובתאום. 2) במהלך הערב להסביר ולהזכיר לילד שב- 20:30 נכנסים לחדר וב- 21:00 הולכים לישון (השעות הן רק לצורך הדוגמא, אתם תבחרו את השעות הנוחות לכם). 3) תעמדו ותקפידו על השעות שהגרדרתם. 4) חצי השעה שלפני כיבוי האורות (20:30-21:00) תוקדש לקריאת סיפור/ליטופים או כל דבר נעים ומרגיע אחר, כאשר הילד נמצא במיטתו. האור בחדר יגיע ממנורת הלילה ולא מהנורה החזקה בתקרה. בזמן זה לא אוכלים ולא שותים (בגלל שחם אז אולי מיים וגם אז שיהיו נגישים ליד המיטה) לא מסתובבים בחדר ובוודאי שלא מחוצה לו. את כל הסידורים מסיימים לפני. הזמן הזה הוא חשוב גם לקשר בין ההורים ובין הילד - זהו זמן של רוגע ואינטימיות. חשיבות נוספת היא בכך שהוא מאפשר כניסה הדרגתית ללילה (כמו הורדת סל"ד בהדרגה). 5) הילד לא חייב להרדם ב- 21:00, על זה אין לנו שליטה, אך בשום אופן הוא לא יוצא מהחדר ולא מדליק את האור. את כל שאר הדברים תאפשרו לו. 6) אתם מפסיקים לגשת אליו כשהוא קורא לכם. 7) תזכרו, גם אתם זקוקים לזמן של מנוחה ושקט וזה קורה אחרי שהילדים במיטות והערה נוספת, האם הוא ישן צהריים? אני מניח שלא, אך אם כן כדאי לשקול להפחית את שעות השינה או אף להימנע ממנה. כך הוא יגיע עייף יותר לערב. אשמח אם תעדכני אותי בהתפתחויות, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

יש אבא בתמונה והוא עוזר לי והילד במעון על כן ישן בצהריים אולי בחופש הגדול יפסיק מה עליי לעשות כאשר איני ניגשת אליו כשהוא קורה לי הוא יתחיל לצרוח עד שאגיע?

שלום לכן אני מתייעצת ודי נואשת ..בתי בת 6 וחצי חודשים ובקרוב אני חוזרת לעבודה (בכאב לב ממש לא רוצה לחזור רוצה להישאר עם הבת שלי אבל אין ברירה חייבים לעבוד )בזמן שהורי בעלי ישמרו על בתי הם מושלמים ונהדרים עם ילדים ועם זאת אני בחרדות מרגישה שכל הזמן רוצים לקחת לי אותה למרות שהכוונות טובות זאת התחושה -מנסים לעזור לי ולדוגמא לקחת אותה בצהריים על מנת שאנוח אני מסרבת בנימוס אך שואלים אותי כל פעם ופעם...איך מתמודדים?? בנוסף היום ננשכה בתי ע"יי אחיינית בבית הורי בעלי בנוכחותי ולקחתי זאת מאוג קשה כלומר איך לא הצלחתי למנוע זאת ביודעי שיש לאחיינית הזו נטייה לנשוך??חמתי רק הוסיפה שלא הייתי עירנית מספיק מה שהוסיף לתחושת האשמה שלי..שאלתי היא איך מתמודדים עם חזרה לעבודה ועם מקרים נורמאלים של חיכוכים בין ילדי המשפחה על מנת שלא יגרמו אי נעימות עם הורי הבני דודים?וכמובן עם הורי הבעל? מקווה ששאלתי ברורה תודה מראש:)

ערב טוב, למעשה הבעיה היא לא החזרה לעבודה אלא החרדות. אם אתחיל מסוף דברייך, אני חושב שהאנרגיה לא צריכה להיות מופנית לפתרונות לחיכוכים או לאי נעימויות כי זה "לחפש את המטבע היכן שהפנס". אני מניח שכאשר לא יהיו לך חרדות כל אלה יפתרו מאליהם. ישנן שיטות שונות להתמודדות עם חרדות וכמי שמתמחה בטיפול בחרדות (בשיטת EMDR) אני ממליץ שתפני לייעוץ מקצועי. שיטות הטיפול היעילות ביותר מגיעות מהתחום הקוגניטיבי-התנהגותי ופחות מהתחום הדינאמי (כלומר שיחות על איך אני מרגיש והיכן זה פוגש אותי). לעיתים הטיפול יכול להיות ממוקד וקצר מועד. אני ממליץ שתפני לטיפול מכיוון שרמת החרדה הגבוהה פוגעת בתיפקוד היום-יומי שלך ("לקחת אותה בצהריים על מנת שאנוח אני מסרבת בנימוס") ומשפיעה על איכות חייך. מצרף קישור להסבר על שיטת EMDR http://www.zivsoffer.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=34&Itemid=53 זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב לא מצאתי קטגוריה לשליחת מייל אלייך ואני פונה במסגרת זאת. אשמח ליצור איתך קשר כדי להציע פינה או שידרוג הפורום החשוב הזה אורלי נעמה

אם תלחצי על שמי שמופיע ליד כל הודעה תגיעי לכרטיס שלי שם יש את הטלפון, כתובת מייל והאתר בכל אופן להלן הפרטים: 054-2194106 [email protected] www.zivsoffer.co.il אשמח על פנייתך, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

בני המתבגר עם בעיה של להתעורר בבוקר ואפילו למבחנים חשובים ביותר, חיפשתי תשובות בכל מיני אתרי בתי חולים ומצאתי שביוםשלישי ב- 8.7.08 בבערב, יהיה ערב הרצאות של רופאים וצוות מומחים של בית חולים חיים שיבא תל השומר על הפרעות שינת ילדים אני מתכוונת לגשת לשם עם בעלי ואולי קצתלהשכיל בתחום זה.

בהצלחה! בתיה

היי, הייתי שמחה אם הייתם יוצרים קשר איתי לקבלת מידע בנושא זה , הנייד שלי הוא -0523004064 , אם זה אפשרי, ואם לא , אז בכייף לחזור אליי לאימייל, תודה.

יש לי תאומים בן ובת בני 3.2 הם נולדו פגים 660 גרם כל אחד לארך הם עברו הרבה ושרדו הילד עבר ניתוח פזילה והיום יש לו צליעה קלה ברגל הילדה עברה ניתוח לב יש לה פזילה קלה ולקח המון זמן עד שהשתחררה מהפגיה היום הם ילדים חכמים מדברים ומבינים לפני חודשיים גמלתי אותם מטיטול הם בפעוטון לאחרונה נתקלתי בתופעה שחזרה על עצמה 3 פעמים הילדה מחדירה לעצמה חפצים לאף ניר טואלט חתיחה של בלון שהתפוצץ למרות שהסברתי לה שזה אסור היא ממשיכה רופא אף אוזן גרון הוציא לה את החפצים עם פנצטה מה לעשות בכדי להפסיק תופעה זו. תודה

מרים שלום, מהמידע שנתת קשה לי לדעת מה המניע להתנהגות. אשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר על ההתנהלות הכללית - מה קורה בגן? מה לדעתך ההסבר להתנהגות - תשומת לב? בשלות רגשית? חיפוש אחר גרויים סנסוריים (חושיים)? האם יש התנהגויות חריגות נוספות? זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

מרים בוקר טוב, ניסיתי לברר על העניין אך לא קיבלתי תשובות שמספקות אותי, לכן איני רוצה לומר לך דבר שאינו אחראי. אני ממליץ לך לפנות לרופא התפתחותי או לפורום פסיכולוגיית ילדים, ייתכן שלמנהלת הפורום - חלי ברקשטיין - יהיו תשובות עבורך: http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2301,m-Doctors,a-Forums.html בברכה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

בגן הילדה בסדר גמור הגננת מאוד מרוצה ממנה אין התנהגויות נוספות חריגות אין אני יודעת מה יכול להיות ההסבר:תשומת לב? בשלות? גירויים חושים? אני אשה עובדת כשאנכנו מגיעים הביתה לילדה יש עוד אחים בת 12 בת 9 והתאום יש גם את עבודות הבית אני ובעלי משתדלים לתת מה שיותר אך קורה שלא יוצא

שלום זיו רציתי לדעת כיצד להגיב-בני בן השלוש-עד חודשיים,כמעט שבוע בגמילה מטיטולים.העיניין הולך ממש מצויין.כל פיפי הוא מבקש לשירותים.הבעיה היא עם קקי-הוא מחכה ללילה לטיטול על מנת לעשות קקי..או שפשטו בורח לו...היום החלטתיל נסות להושיב אותו בדיוק בזמן שראיתי אותו מתנועע באי נוחות...אחרי הסברים הוא התיישב ופתאום החל בבכי קורע לב-אני רוצה טיטול....אמרתי לו-טוב מיד אביא והוא החל לבכות-לא,אל תלכי....תוך כדי שאני עומדת ומהססת הוא עשה את צרכיו תוך צרחות גדולות---עם בכי נורא-"עשיתי...עשיתי"...התרגשתי מאד חיבקתי ועודדתי אותו...אך איני מבינה מדוע הוא כל כך בוכה ואינו רוצה לעשות אך ורק בטיטול?????הוא ילד מאד בוגר..אך אני חוששת כי יאלץ להמשיך לעשות את צרכיו בטיטול....מדוע אם כך הוא מגיב ככה לאסלה????דרך אגב ,את הצרכים הוא עשה בסיר ולא באסלה...ובכל זאת בכה מאד... ואיך עליי לנהוג בפעם הבאה??? סליחה על אורך ההודעה...ומקווה שתענה לי במהירה על מנת שלא אטעה עם בני עד אז....תודה מראש...אתה נהדר..אני עוקבת אחרי האתר מדי יום ונעזרת בך המון.

עמית שלום רב, ראשית אני שמח מאד שאת נעזרת בפורום, מחמם את הלב. ולשאלתך: ישנם ילדים ששבשלבים הראשונים של הגמילה חווים את עשיית הקקי כדבר מאיים מאד. לעיתים הם מתייחסים לקקי כחלק מהגוף והמחשבה שהם נפרדים מחלק מגופם זו אכן מחשבה מאד מפחידה. בנוסף, ילדים רבים חוששים מהאסלה וממה שיצא ממנה (דרקונים, נחשים וכו'). זאת ועוד, כל תהליך הגמילה הוא איזון בין שליטה לחוסר שליטה, בין כיווץ לשיחרור הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. האיזון הנכון מושג כאשר הילד לומד לשחרר בלי לאבד שליטה. אני חושב שמה שקורה לבנך הוא החשש מאיבוד השליטה ולכן הוא מתאפק, אך בגלל שהוא מתאפק כ"כ לבסוף בורח לו והו חווה חוסר שליטה, שזו חוויה שרובנו לא אוהבים. מה שאני מציע הוא כזה: אם עדיין אן בבית את הספר "סיר הסירים", זה הזמן להשיג אותו ולקרוא אותו לבנך. בנוסף, תעשו יחד תרגילים לכיווץ (כמו נשיקה) והרפייה של השפתיים. הסבר: שרירי פי הטבעת, שרירי השפתיים ושרירי צינור השופכה הם שרירי טבעתיים. מכיוון שהוא כבר שולט על שרירי הפה הוא יכול ללמוד דרך כיווצם והרפייתם כיצד לכווץ ולשחרר את שרירי פי הטבעת. תו"כ התרגיל תסבירי לו שככה עובדים השרירים בטוסיק והוא יכול ללמוד לכווץ כדי להתאפק להרפות כדי לעשות קקי. בנוסף, לשאול אותו האם הוא רוצה להגמל (אם עדיין לא שאלתם). אני מניח שהוא יאמר שכן. אז לשאול אותו מה הוא מעדיף כרגע - לעשות את הקקי בסיר, באסלה או בחיתול. אם הוא אומר בחיתול אז תסכמו איתו שהוא יאמר לכם מתי הוא רוצה את החיתול. אם הוא רוצה בסיר אז כאשר הוא מתיישב עליו תשאלו אותו האם הוא מעדיף שתשבו איתו או להשאר לבד. אם הוא אומר שתשבו איתו אתם יכולים להזכיר לו את שרירי הפה ולעשות איתו תרגילים. בכל אופן, חשוב לכבד את רצונותיו (גם אם זה אומר שבזמן הקרוב ימשיך לעשות בחיתול). החיבוקים שנתת לו - מבורכים. הם חיזוק חיובי ולזה הוא בוודאי זקוק. אשמח להתעדכן איך מתקדמת הגמילה. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

זיו היקר. שוב תודה על היחס הנפלא והעיצות המבורכות. אכן,יהונתן מעדיף את הקקי עדיין לעשות בטיטול.ואמשיך ליישם את מה שהמלצת. תודה רבה ברה.

אתמול קיבלתי שיחת טלפון מאמא שבנה סיפר לה על חבר לכיתה של בני שסיפר שבני נחשף לסרטים כחולים. (איזו דרך ארוכה התגלגלה לה השמועה...)חשוב לציין בני בן 8 בלבד. הילדים כמובן לא השתמשו במושג "סרטים כחולים" אלא היה תיאור מפורט על הדברים שבני ראה. ניסתי אתמול, בדרך עקיפה, לשמוע זאת מבני- אבל ללא הצלחה. כמובן שהעניין מאוד מטריד אותי.אין לי מושג איפה הוא נחשף לכך (בבית אין סיכוי). האופציות שעומדות בפני כרגע הן: שאותו חבר לכיתה שיקר שאיך שהוא במחשב הוא ראה (לא נראה לי הגיוני וגם בבדיקת ההיסטוריה של הגלישה לא מצאתי לכך עדויות) והאופציה האחרונה והמפחידה מבחינתי: שכן (בן 11, שאני יודעת שפעם כבר "תפסו" אותו רואה סרטים כחולים) הראה לו.עכשיו אני בהתלבטות איך לנהוג: האם לומר לו את האמת על מה ששמעתי ולבקש ממנו להגיב אם זה נכון או לא, האם "ללחוץ ו"להכניס לפינה" במידה ולא אשמע זאת ממנו מיד? האם לעשות את השיחה לבד או יחד עם בן זוגי (לי בד"כ הוא יותר מספר דברים). ברור שצריך להסביר לו שזה דברים של מבוגרים וכו' אבל אני מרגישה שאני חייבת לדעת מהו "מקור המידע" כי אם זה באמת השכן - אני חושבת שנפתחה פה תיבת פנדורה מסוכנת. אשמח לשמוע עצות ותגובות.

לדעתי אינך צריכה כל כך לחשוש מלשוחח על כך עם בנך.ככל שתשדרי כי הנושא הוא מחוץ לתחום כך תיגבור סקרנותו והוא יתעניין יותר....עשי זאת כדרך אגב...שאלי אותו האם כאשר הוא ניפגש עם השכן צפייה בטלויזיה היא חלק מעיסוקם?ואם יענה בחיוב המשיכי לשאול מה הדבר האחרון שהם ראו יחד...אני סומכת עליך כי יש לך את האינטואיציה הנכונה של אם, לדעת האם בנך אומר את האמת...כאשר תדעי שאכן בנך צפה בסרטים כחולים עלייך פשוט לשוחח עם אמו של השכן.ולבקש שתפקח עין על בנה...אם לבנך אין גישה לנושאים אלו,אין לך ממה לחשוש כי יחזור על פעולה זו...ובכל מיקרה שדרי לו כי ישנם דברים מסויימים שעליו לחכות עד שיגדל ואז הם יהיו יותר מובנים לו...אמרי לו כי לעת עתה זה מחוץ לתחום עבורו..

יעל ערב טוב, אני מודה לך על שאלתך שעוררה ביני ובין בת זוגתי דיון מעמיק על הנושא. אתחיל דווקא מסוף דברייך: לדעתי, ממש לא חשוב מי הוא "מקור המידע" או עם מי בנך צפה (וננחי כרגע שהוא צפה). הרי במהלך חייו יפגוש לא מעט ילדים, וכשיתבגר - בני נוער, שיימשכו אותו לכיוונים לא רצויים. את לא תוכלי למנוע זאת, אלא ללמד אותו להתמודד מולם ולהתרחק. תוכלי לעשות זאת ע"י פיתוח הכוחות הפנימיים שלו. לכן, להרחיק אותו מילדים כאלו, שוב לדעתי, זה בזבוז אנרגיות. היום זה השכן, מחר זה הילד מהחוג כדוסל ומחרתיים זה הנער בכיתה המקבילה. מה שאני חושב שעלייך לעשות הוא לדבר איתו בצורה ישירה אך אמפטית, כלומר לא ממקום של כעס. את יכולה לומר (לא לשאול) ששמעת שילדים בכיתה צופים בסרטים שמציגים יחסי מין ואינך יודעת אם הוא צפה או לא, אך חשוב לך מאד להסביר לו את המשמעויות והנזק שיכול להגרם לו עקב הצפייה - שהסרטים לא באמת מציגים את המציאות ואלו רק שחקנים והם לא באמת נהנים וחלקם סובלים מפגיעות גופניות ושהם מקבלים כסף עבור הסרט ושבמציאות בני זוג מקיימים יחסי מין בריאים בתוך קשר זוגי ומתוך אהבה. בצורה זו, את לא מתעמתת או מתאמתת איתו אלא פותחת לו דלת לבוא ולומר לך האם ראה או לא ראה. בנוסף, את מעבירה את המסרים החשובים באמת שיתנו לו את היכולת להבדיל בין טוב ורע כך שבעתיד יוכל להפעיל שיקול דעת. בהצלחה, זיו נ.ב אם בן זוגך הוא אביו - בהחלט הייתי עושה את השיחה ביחד, אם בן זוגך הוא אינו אביו - הייתי עושה את השיחה בנפרד, רק את ובנך. ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום, שמי שירה. יש לי ילד בן שנה ותשעה חודשים. בשנה הראשונה לחייו הייתי איתו בבית ועבדתי בזמני החופשי על תיזה לצורך קבלת מ.א. מאז גיל שנה הוא הולך לגן ונמצא שם עד ארבע ואני איתו אחר הצהריים. בחודשיים האחרונים אני לומדת שני אחה"צ בשבוע. למרות שמגיל אפס הוא מאד קרוב לשתי הסבתות שלו ונהנה להישאר איתן וגם אביו החל לאחרונה להגיע הביתה יותר מוקדם, עדיין אני חוששת שעזיבתי למשך הערב פעמיים בשבוע פוגעת בו באיזושהי דרך. בשנה הבאה אני אמורה להמשיך לשנתיים של לימודים אינטנסיביים יותר, שלוש פעמים בשבוע בערבים. אני כל כך חוששת מזה בהקשר של עזיבת הילד שלי, שאני חושבת לוותר על הלימודים. למרות שהוא מאושר בגן ושכאמור, הוא נשאר אחה"צ עם אנשים מוכרים ואוהבים, אני כל הזמן חושבת שזה ישפיע עליו לרעה והוא ירגיש, אפילו בצורה לא מודעת, מוזנח או "נטוש" על ידי. אני גם רואה שמאז שהתחלתי ללמוד הוא נצמד אליי יותר ולפעמים קשה לו כשאני נוסעת, אך הוא נרגע מהר. תוכל לחוות את דעתך, בבקשה, על הנושא?

שירה בוקר טוב, אני מסתכל על שאלתך בשני טווחים הקרוב והרחוק. בטווח הקרוב אולי לבנך וגם לך יהיה מעט קשה מכיוון ששניכם רגילים לסדר יום בו אתם תמיד ביחד בשעות אחה"צ. אני מניח שככל שיעבור הזמן, שניכם תתרגלו לכך. אני לא צופה נזק של חרדות נטישה אם בשאר הימים תעניקי לו תשומת לב ואהבה (בדיוק כפי שאת עושה היום). בנוסף, הוא יזכה לתשומת לב נהדרת מסבתא והסבא. בנוגע לקשר עם אביו, גם כאן אני רואה נקודות חיוביות. עצם העדרותך תיצור מצב בו שניהם נמצאים יותר זמן ביחד וזו הזדמנות מצויינת עבור האב לחזק ולהעמיק את הקשר עם הילד. בטווח הרחוק, אני משוכנע שיציאתך ללימודים תתרום לכל חברי המשפחה. אין לי ספק שאת שואפת לממש את הפוטניצאל האישי הגלום בך. הפוטנציאל מורכב תחומים רבים וביניהם התחום הלימודי והמקצועי. אי מיצוי הפוטנציאל יוצר אצלנו תחושת תסכול ואכזבה. לעומת זאת, מיצויו בתחום אחד, מקרין באופן חיובי על שאר התחומים. אני מאמין שבמידה ותמשיכי את לימודייך תרגישי סיפוק גדול וכך תוכלי לתעל את התחושות הטובות למימוש האימהות שלך ואף כבת זוג. כמו כן, תוכלי להקרין לבנך ולשאר בני המשפחה את הסיפוק שתחושי וכך כולם ייצאו נשכרים. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

אני אם חד הורית לשתי בנות. הגדולה בת 18 והקטנה 14. התגרשנו לפני חמש שנים. כיום יש לבתי הגדולה חבר שגר איתנו כבר 3 שנים ולי יש חבר שגר איתנו לפני שנתיים. בתי הקטנה מתחילה להתרחק ממני, ולא לשתף אותי במה שעובר עליה. לא בחוויות טובות ולא חוויות מבית הספר, לכל שאלה שאני שואלת אותה היא עונה "בסדר" ועושה לי פרצוף של כאילו "מה את רוצה ממני, תרדי ממני כבר. עד לפני שנה הכל היה בסדר אך פתאום חל שינוי במצבה. היא יותר מופנמת, יותר מתבודדת וצועקת לפרטיות. ראוי לציין שהיא ילדה חברותית מאוד עצמאית חביבה ויפה. לכל התחנפויותיי אליה היא מאבדת סבלנות. לפני יומיים קיימתי איתה שיחה רצינית ומעמיקה. שבסיכומה היא אמרה לי שאני בסדר זה היא שמתרחקת ממני ויותר כיף לה בבית-הספר עם החברות מאשר בבית, והיא נהנית לחזור לבית ריק ולחדר שלה עם המחשב שלה. בשיחה היא ציינה שעד כיתה ז' אני הייתי מודל החיקוי שלה ונכון להיום היא לא דוגלת בשיטת החינוך שלי, אני ליברלית מאוד ואפילו הסכמתי לבתי הגדולה לעשן נרגילה כבר בגיל 15 וכיום הגדולה מעוניינת בקעקוע והבעתי את הסכמתי לזה, לכן הקטנה לא אוהבת את שיטת החינוך שלי וטוענת שאני לא מספיק מחנכת את הגדולה ומגוננת מדי. מה לעשו%F

שלווה יקרה, בואי ננסה להבין מה בעצם את שואלת? האם את שואלת: מה לעשות כדי להמשיך להיות מודל חיקוי לבתי? או את שואלת: מה לעשות כדי להות אמא יותר סמכותית בעיני בתי הצעירה? או את שואלת: האם אני אמא בסדר? נשמע לי שבתך הצעירה ערערה לך את הבטחון ההורי שלך, האם אני צודקת? אם שאלתך היא הראשונה, אז שלווה יקרה, בתך בת 14 מתנהגת בדיוק לפי גילה, טבעי ביותר שלא תיהי יותר מודל לחיקוי ואף ההפך תיהי מודל לביקורת אין סופית. אחת המטלות המשמעותיות ביותר בגיל ההתבגרות זו בניית זהות אישית, בנייה זו יכולה להעשות רק אם נפרדים מההורים, אך אם ההורים כה מושלמים, הם דמות "לחיקוי" אז איך אפשר להפרד? לבנות זהות עצמית שונה? לכן המנגנון הלא מודע של המתבגר עובד על כך שמוצאים בהורים הרבה ביקורת וכך אפשר להפרד ולבנות זהות אישית נפרדת (כאן תארתי בפשטות ועל רגל אחת את תהליך ההתבגרות- כדאי לקרוא יותר חומר על כך) אם שאלתך קשורה לחששות הטבעים שיש לכולנו ועוד יותר להורים המגדלים לבד את הילדים (כמוך) משום שאין עם מי להתייעץ, להתווכח, לחשוב ביחד, אז אני מציעה לך להצטרף לקבוצת הורים לגיל ההתבגרות או לפנות להדרכה הורית כדי שתוכלי להתייעץ ולחשוב בכל רם על איזו אמא את רוצה להיות ומה לעשות כדי להרגיש טוב יותר בהורות שלך. בהצלחה בתיה

לילה טוב, אני אמא לבן שנה וחצי. אח לשתי בנות- האחת בת שבע וחצי והשניה בת שש. בני שובב גדול. שונה בתכלית מאחיותיו... אני חשה מיואשת מכמה סיבות שכולן נעוצות לדעתי, בחינוך קלוקל שלי. הנקתי את בני עד גיל שנה ושלושה חודשים. היות ואני אשה עובדת וחזרתי לעבודה לאחר שנים- עשר שבועות, מצאתי כי הפתרון הנוח ביותר הוא להניקו בשכיבה במיטתי. וכך נוצר לו הרגל רע שהילד ישן איתי במיטתי עד עצם היום הזה... כל נסיון להשכיבו במיטת התינוק לא עלה יפה. הוא בכה וצרח וכשכבר התייאש ונרדם, התעורר לאחר חצי שעה עד שנשברתי ולקחתי אותו שוב למיטתי. (בעלי הרים ידיים והוא ישן בחדר אחר...). בעלי ניסה בעבר לבצע "סדרת חינוך" ונתן לו במשך שלושה לילות לבכות ולא הרים אותו ממיטתו וכשכבר ראינו אור בקצה המנהרה, בני חלה (הוא נוטה לחלות בממוצע אחת לשבועיים) ואני נשברתי והרסתי הכל. לאחרונה, חשבתי שאולי הבעיה נעוצה במיטה ושלבני לא נוח בה ועל כן החלטתי לפרק את מיטת התינוק ולהעבירו למיטת נוער שגובהה נושק לרצפה, כך שאין סכנת נפילה וחשבתי שבא לציון גואל... אך לא !!! הוא לא מוכן להירדם במיטה אם אני לא שם וגם כאשר אני מרדימה אותו ויוצאת מהמיטה, הוא מתעורר לאחר זמן קצר ומחפש אותי. כאשר בעלי מנסה לגשת אליו ולהרגיע אותו, הוא משתולל וצורח ומחריף את התנהגותו. הצרה היא שכעת אני גם לא יכולה להפעיל סנקציה. הילד יכול לרדת מהמיטה כרצונו ולטייל בבית. אני מתקשה להרדים אותו, הוא קם ויוצא מהמיטה ומהחדר, הבנות שלי לא זוכות לתשומת לב שלי כיוון שאני עסוקה בו, יחסיי הזוגיים מעורערים כיוון שאני לא חולקת את יצועי עם בעלי ואני לא ישנה כמו שצריך בלילות. אני חשה אבודה, מתוסכלת וממורמרת. אני מרגישה שאני מגדלת בבית טרוריסט קטן, חסר גבולות שמתעמר בי ואם היום אני לא מצליחה להציב גבולות, מה צופן לי העתיד איתו? חשוב לי לציין שהילד מניפולטור ולעיתים הוא פורץ בבכי עד הפסקת נשימה שמביאה לכחלון. אודה על כל עצה או רעיון פרודוקטיבים. תודה.

אורית, העצה הכי טובה שאני יכול לתת לך היא: ששניכם, גם את וגם בעלך, חייבים לקחת את עצמכם בידיים, להתעשת ולהחליט מי מנהל את הבית - פספוס בן שנה וחצי או שני הורים בוגרים ומנוסים. מה זאת אומרת "עד שנשברתי..." או "בעלי הרים ידיים"?! המשפחה שלכם קורסת, האם יש לכם את הפריוויליגיה להשבר או להתייאש? אם כן, כנראה שהמצב לא כזה גרוע ויש עוד לאן לדרדר אותו. האם זה באמת מה שאתם רוצים? אני מניח שלא. אז מה אתם צריכים לעשות (וכמו שנאמר "לא מחר אלא כבר אתמול"): 1) את ובעלך חייבים לעבוד כצוות הורי מאוחד ובשיתוף פעולה מלא. אתם חייבים להסכים על המטרה אליה אתם רוצים להגיע בעניין זה ועל הדרך. לדוגמא: מטרה - שהילד ישן במיטתו כל ערב, כל הלילה. הדרך - מי קם מתי ומי עושה מה ובאיזה אופן. האם נוקטים בשיטת 5 הדקות? האם מחליפים מיטה? האם מחזירים את המיטה? הכל בשיתוף ובהסכמה בינכם. ברגע שהגעתם להבנות אין סטיה מהן. אף אחד לא מפר את החוזה לפני שדיבר על כך עם בן/ת הזוג. 2) בעלך חייב לחזור לישון במיטה - המסר שמועבר לכל חברי המשפחה הוא בעייתי מאד - הילד תופס את מיקומו של האב. אין לי ספק שכולם, כולל הילדים האחרים מפנימים את המסר וניזוקים מכך. 3) אין יותר להתייאש ולהשבר. שתי המילים הללו מוצאות מחוץ ללקסיקון ההמשפחתי. במקומן משתמשים ב"קשה לי מאד, אך אני מתמודד/ת". ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il 4) אל תשכחו שגידלתם בהצלחה שתי בנות, יש לכם כוח, תבונה, ניסיון ויכולת להתמודד עם פספוס בן שנה וחצי שבקושי מגיע לכם עד הבירכיים. 5) אני ממליץ להחזיר את יטת התינוק כדי שלא יוכל להסתובב בלילה. 6) תזכרו שכל מה שאתם זורעים היום תקצרו מחר. אם אתם זורעים חוסר גבולות, מחר תקצרו ילד אלים, מניפולטור, שמפחד מעצמו ומפחיד אחרים. אם תזרעו משמעת, גבולות, חום ואהבה מחר תקצרו אהבה, כבוד, הערכה וילדים בעלי יכולת התמודדות עם החיים. 7) אם בכ"ז אתם לא מצליחים לעמוד באתגר שבנכם מציב לכם - תגשו להדרכה הורית ומהר. אם אתם זקוקים להכוונה אתם מוזמנים ליצור עימי קשר. מצרף מאמר על הצבת גבולות: http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm זיו

גיל, תודה רבה על תשובתך. אשמח ליצור עמך קשר. אורית.

בני בן ה-7.5 כרגע בכיתה א ובמשך 5 ימים הוא לא אוכל כלום רק שותה. לקחנו אותו לרופא והכל בסדר. ניסיתי לדובב אותו והוא אמר שאיזה ילד מהכיתה הפחיד אותו. הילד נימצא בצהרון עד 17:00 ועד לא מזמן היה אוכל בסדר. לא מזמן הוא היה עושה הרבה גרפצים וגם בכוונה. וכניראה הילדים העירו לו ואולי הוא החליט להפסיק לאכול ואז גם לא לעשות את זה. אני ממש לא יודעת מה לעשות כי הוא נורא לבן וגם עייף. ואם הוא כבר מכניס אוכל לפה אז הוא לועס וישר יורק וזה כל דבר וגם שוקולדים. הוא גם לא מספר לנו כלום וגם ניסינו להפחיד אותו שהוא יגיע לבי"ח ושום דבר לא עוזר. איך אפשר לשכנע אותו לאכול? נא תשובתך הדחופה. האמא המודאגת.

יהודית שלום, ראי תשובתי לשאלתך ב - http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/34137/xFP/40253 בברכה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום, אני נשואה ולבעלי שני אחים. הוריו של בעלי שילמו לשני האחים את התואר הראשון. ובעלי שלא למד תואר ראשון אלא לימודי תעודה שילם בכוחות עצמו יותר נכון-אנחנו שילמנו. כיום הוא רוצה ללמוד תואר ראשון והוא לא יכול כי אין לנו אפשרות כלכלית לממן זאת - יש לנו שני ילדים קטנים. והוא מתביש לבקש מההורים שלו. הוא לא בדיוק מתבייש הוא פשוט בן אדם שאם לא מציעים לו הוא לא יבקש. ואני לא מוכנה לקרוע את עצמנו מבחינה כספית בגלל שהוא לא מוכן להתעמת עם הוריו על כך. מה דעתכם?

שלום שירה. הכל תלוי בקשר שלך עם ההורים של בעלך. אני מציעה בעדינות לנסות לגשש וכך בטוח תדעי מה דעתם על זה. מיטל

שירה ערב טוב, אני בהחלט מבין את התסכול שלך מעניין הכסף, ההפלייה וקריאת התחת. עם זאת, אני חושב שיהיה נכון יותר לא להפוך את הבעיה איתה אתם מתמודדים לבעיה בינכם. כיום הקושי הוא של שניכם מול הוריו של בעלך ואני מרגיש שאט אט היא הופכת לסלע מחלוקת בינכם במקום ששניכם תתאחדו ותתמודדו ביחד. אחת המטרות בזוגיות היא לצמוח ולהצמיח את בן הזוג. זה נכון שהוריו יכולים לתת לו כסף אך הם אינם עושים זאת. תחשבי איזה מזל יש לו שיש לו אותך כך שאת יכולה לסייע לו ללמוד, לצמוח ולהתפתח. את יכולה להתעקש איתו שהוא יבקש, אך האם הוא לא ירגיש בין הפטיש (את) לסדן (הוריו)?! אולי בטיפול פסיכודינאמי ארוך ניתן יהיה לעבוד על המקומות האדיפאליים שמפעילים אותו בקשר מול הוריו. לא חבל על הכסף? ומה עם האנרגיות? והמתחים שזה יעורר בינכם? הכל עניין של נקודת מבט - תחשבי איך היית מרגישה בסיטואציה מעט אחרת: הוריו מימנו לשני אחיו את הלימודים ואז, חו"ח, פשטו את הרגל ועכשיו אין להם כסף. או דוגמא אחרת, יש להם כסף אך הם שומרים זאת לנכדים. האם גם אז היית מרגישה את אותו הדבר? אני חושב שלא. שוב, אני בהחלט מבין את רגשותייך אך אני מציע שתתעלי את האנרגיות לתמיכה בבעלך וחיזוק הקשר בינכם. תראי זאת כאתגר לזוגיות שלכם. אני בטוח שכשהו יסיים את התואר שניכם תרגישו סיפוק אדיר. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

יש לי ילדה בת 3.5 יש לה אח בן 2.2 ואני גרושה כבר שנה וחודשיים אני גרה עם הילדים אצל אמי מאחר שעדין לא קבלתי דרת עמידר אבי הילדים לוקח אותם פעמים בשבוע 3 שעות וכל שבת שנייה . אתמול היתה לילדה מסיבת סיום בגן הלכתי איתה ואביה הצטרף מאחר שהזמנו אותו כבקשת הילדה אמרתי לה יש לך מסיבת סיום כל הילדים יבואו וגם האמהות אז היא אמרה לי גם אבות יבואו שאלתי אותה אים היא רוצה שאבא יבוא היא אמרה לי כן לכן הזמנו אותו לבוא היום בבוקר הילדה אומרת לי אמא אני רוצה שתהיה לי עוד פעם מסיבה ואבא ואמא יבואו לא ידעתי איך להגיב אמרתי לה טוב תומרי לגננת שתעשה שוב מסיבה כיצד היה עלי להגיב וכצד אגיב על כך בעתיד בתודה מראש דפנה

דפנה בוקר טוב, כמה תמימות יש בילדים, חבל שהתכונה הזו הולכת לאיבוד ככל שמתבגרים. לעצם העניין: ראשית, מצויין שהאבא גם בא למסיבת הסיום הגן.תראי כמה זה היה משמעותי עבורה. שנית, הרצון שלה שתיהיו ביחד הוא רצון טבעי ולגיטימי שקיים אצל רוב הילדים להורים גרושין. ייתכן שהמשאלה הזו תלווה אותה בחייה. עם זאת, מציאות חייה היא שהוריה גרושים וכנראה שזה ישתנה. כולנו מתמודדים בחיים עם הפער בין הרצונות והמשאלות שלנו לבין החיים עצמם. הדבר הטוב ביותר לעשות הוא קודם כל להיות אמפאטית לרצון שלה שתיהיו ביחד. את לא צריכה לספק לה את המשאלה אלא להבין אותה ולהכיל זאת. לומר לה שהיא תדבר עם הגננת שתעשה עוד מסיבה זה בעצם למכור להעביר אליה האחריות ולפתח אצלה ציפיות שבידה הכוח להחזיר אתכם ביחד ע"י מסיבה בגן. לצד ההכלה והאמפטיה חשוב לא להסוות את המציאות. לדוגמא, אמירה כמו "אני שמחה שהיה לך כיף, בשנה הבאה בוודאי יהיו עוד מסיבות" יכולה להיות תגובה מצויינת מכיוון שהמסרים המועברים הם 1)יש מקום למשאלה שתיהיו ביחד ולשמחה שלה כשהייתם ביחד במסיבה 2)המציאות היא שאתם נפגשים בנסיבות החיים הרגילות וזו המציאות. במידה ובעתיד יעלו שאלות נוספות את מוזמנת להתייעץ עם הפורום. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

תודה על היעוץ וההכונה אין ספק שאשוב להתיעץ כמו הרבה פעמים בעבר לא פעם התיעצתי אתך בשנה האחרונה וכל העצות שנתתה לי הושמו בהצלחה רבה תודה

אני גרושה שלושה חודשים יש לי שני ילדים קטנים בן 6 ו שנתיים הגרוש שלי חזר בתשובה ובבית הם שומרים את השבת בתקופה האחרונה הוא לא עונה לי לטלפון ביום שבת ובהתחלה סיכמנו שאין קשר לילד ואני יוכל להתקשר מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה ועכשיו החליטוו כנראה שלא נותנים לו לענות האם מותר לגרוש שלי למנוע ממני לדבר עם הילד אשמח לתשובה מהירה בעניין תודה

שרון שלום, מצרף את הקישור להרשמה לניוזלטר: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Join זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

אני פעם ראשונה בפורום הזה, ורציתי לקבל עצה לגבי אימא שלי- בעוד מס' חודשים אני עוברת לגור עם בן זוגי, בעיר רחוקה יחסית מההורים, ולמעשה זו תהיה הפעם הראשונה שאצא מהבית. אימי חוותה בשלוש השנים האחרונות משברים בדמות מוות של אחותה ואימה, ומאז היא קשורה אלי עוד יותר מהרגיל. רציתי לקבל עצה לגבי דרך ביצוע- אני לא רוצה להסתכסך איתה על זה ובטח בטח לא לגרום לה לרע- אני בת 24 וזה נראה לי צעד מתבקש בגילי, ובכל זאת. אשמח לשמוע כל עצה.

ספיר שלום רב, בעיני זה מאד חשוב ונכון שאת בונה לך חיים משלך. יחד עם זאת את מאד אמפטית לאמא שלך. כדאי שתשוחחי איתה ותסבירי לה שאת יוצאת לדרך עצמאית משלך, הדגישי את חשיבות העניין מבחינתך ואימרי לה שחשוב לך לקבל את בירכתה. לאחר עזיבתך שימרי על קשר ברמה שתאפשר לך לנהל חיים עצמאיים וניפרדים בד בבד עם דאגה ואמפטיה לאימך. תגיעי לבקר כשתוכלי. בהצלחה

ספיר בוקר טוב, אני מצטרף לדבריה של מיכל. השינוי שאת מתכוונת לעשות הוא מבורך ובהחלט מתאים לשלב החיים בו את נמצאת. העמדה האמפתית, כלומר יכולתך לראות ולהבין את רגשותיה של אימך, בהחלט ראוייה להערכה וייתכן שגם אימך תעריך זאת. כמי שעברה משברים, אני בטוח שיש לאימך כוחות להתמודד עם השינוי המבורך שמסמל את התבגרותך ועצמאותך. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

תודה לשניכם, בהחלט אנסה ליישם

כי אולי הבת כל הזמן מבקשת ממני שאני יעשה לה הכל . וכי אני חולה בדלקת פרקים מצב דיכאון ויש לי המון קשיים בתיפקוד רגיל בתור אימא. ואת זה המישפחה והבעל לא מקבלים בכלל . לכן ליפעמים למשל הבת היה לה פריחה והבת למשל לו רצתה ללכת לרופא היתבישה. הסברתי לה שאין מה להיתביש בכלל . בקיצור רק אחרי שהיחמיר לה ולא יכלה ללבוש שום בגד הזמנתי תור לרופא . וכרגע היא מקבלת אנטיביוטיקה וטיפול . לכן ליפעמים אני לו מצליחה לחשוב על הבית ילדים אוכל יש לי בעיות בתיפקוד הרגל לזכור .

שושי יקרה, נשמע שיש לך כרגע הרבה קשיים המונעים ממך לתפקד כאמא, ומשפחתך אינה מקבלת זאת. אני מציעה לך לפנות לשיחות אישיות, נראה לי ששם תוכלי לקבל אוזן קשבת ועזרה באיך להתמודד עם הדרישות של המשפחה ואולי אף יוכלו להזמין את משפחתך ולעבוד יחד על הציפיות של כולם. בהצלחה בתיה

אנחנו מתכננים נסיעה שבוע לחול. בעלי אני ושני ילדים 13,8 את בני בן ה- 2.8 אנחנו משאירים עם סבא וסבתא. מה דעתך,?? הוא קשור אליהם וישאר גם בבית שלנו הם יבואו אלינו לישון. הוא יהיה בגן כל יום עד 16:00 האם הוא יסתדר? האם זה יהיה לו קשה? האם כדאי לבטל את הטיול? אין אפשרות לקחת אותו לטיול מפאת גילו.

מאיה ערב טוב, אני מניח שבמשך כל השנה (וכנראה שבשנתיים ו -8 האחרונות) את משקיעים תשומת לב רבה לבנכם הקטן מפאת גילו. ייתכן שלעיתים זה בא גם על חשבון האחים הגדולים. לכן דעתי היא שחשוב שתיסעו איתם. זו הזדמנות נהדרת עבורכם להעניק להם תשומת לב, להינות ביחד ולחזור מלאי אנרגיות לטיפול בבנכם הקטן. אולי הוא יתגעגע, אבל מי אמר שלהתגעגע זה רע? דווקא געגוע יכול לחזק קשר. אנחנו יודעים שכשאנחנו לא מתראים עם בן/ת זוגנו מס' ימים ולאחר מכן, בד"כ, ישנם ניצוצות של קרבה. אז סעו לכם לשלום וכשתחזרו הוא ואתם מאד תשמחו להתראות שוב. זיו נ.ב. יש מקום במזוודה בשבילי? (-: ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב! בתי עו מעט בת 6 ועולה לכיתה א'. כל משחק או משימה שהיא עושה ולא מצליחה היא ישר בוכה ומתעצבנת ואני מנסה להסביר לה שזה לא נורא ומותר להפסיד ופעם אחרת היא תנצח, אבל שום דבר לא עוזר. אני נורא פוחדת מה יקרה שנה הבאה כשהיא תהיה בכיתה א'. מה אתה ממליץ? בתודה מראש חגית

חגית שלום, ראשית האם התנהגות זו באה לידי ביטוי גם בגן או רק בבית? מצד אחד חשוב להבין שלהפסיד במשחק או לא להצליח במשימה זה באמת מאד מכעיס ומעציב. אף אחד מאיתנו לא אוהב להפסיד או לא להצליח אך רובנו מתמודדים עם התסכול, ממשיכים הלאה ומנסים שוב עד שמצליחים. מכיוון שכבר הסברת לה לא מעט פעמים את הסוגיה אני חושב שאין טעם בהסברים נוספים. אני מציע לך לנסות דרך אחרת: כאשר הי מתחילה לבכות ולהתעצבן את מייד מפסיקה לשחק איתה ומסבירה לה שזה לא נעים לך וכשהיא תבחר להרגע את תחזרי לשחק. השלב הבא הוא להפסיק את המשחק ולא לחזור לשחק איתה גם אם היא נרגעת עד שיחלוף זמן והסיטואציה עברה וחלפה. אז, בלי קשר לאירוע הקודם, אפשר להביא משחק אחר ושוב פעלי באותה צורה. אשמח אם תדווחי לי האם זה עזר. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

אני מתגברת ואני מרגישה שהחיים שלי חלולים. אני התרחקתי מהחברות שלי הן מעצבנות ואין לי עם מי להיות. אני לא מסתדרת עם המשפחה שלי במקום מגורי צפוף ולא נוח ועצבנית כל הזמן. בחופש אין לי מה לעשות ואני משתגעת וחושבת רק על חיי החברה שאין לי מה לעשות?

נעמה יקרה, בת כמה את? ממתי את מרגישה הרגשה זו? האם שוחחת על כך עם משהו? מצבי רוח ואף תחושה של ריקנות זמנית, זו תופעה נורמטיבית לגיל ההתבגרות, אך נראה לי שאת מתארת תקופה ארוכה יותר והתרחקות מחיי חברה. חשוב ביותר נעמה שלא תשארי לבד בהרגשת ריקנות זו אלא שתפני לעזרה מאדם מקצועי. בהצלחה בתיה

שלום, הייתה לי שאלה קטנה לעבודת מחקר במסגרת תוכנית מול"א מטעם אוניברסיטת בר אילן- מה הן ההשפעות של סטיגמות בגיל ההתבגרות, אל חיינו כבוגרים?

מירי יקרה, נראה לי ששאלתך אינה קצרה אלא ארוכה ביותר ותצטרכי לשבת ולחקור נושא זה בעצמך. בהצלחה בתיה

אנו זקוקים לעצה בנוגע לבננו בן השנה ו-4 המפותח והחכם להפליא- הפרחח הבין כבר שיש לנו רגישות גדולה בכל הנוגע לשקעים חשמליים ולכן ניגש בחיוך גדול לשקעים מעל לספה (שיש לנו צורך בהם ולא ניתן לסגור אותם לאלתר כפי שעשינו ברבים אחרים) ושולח ידיים בחיוך ממזרי, לא עוזר הטון התקיף שאני מאמצת כדי לומר שאסור (הוא חוזר אחריי "אזור אזור" וממשיך לכיוון השקעים) גם פליק סמלי ביד (דבר שאני שוללת מכל וכל) זכה לצחוק מתגלגל. מה שאני עושה בדרך כלל זה פשוט אומרת לו "אם אתה לא מבין שאסור כנראה שתצטרך לשבת עכשיו במקום אחר" ולוקחת אותו ומושיבה אותו בכסא שלו ממנו הוא לא יכול להיחלץ. ברור לי שהילד הבין די מהר שיש כאן נקודה רגישה והא לוחץ עליה בשמחה, מצד שני בנושא הנ"ל אין מקום לוויתורים- מה עושים? למרות ההסכמה הטרום-לידתית שלעולם לא נרים יד על יורש העצר נראה שאבא שלו מתחיל להישבר- אנא עוצו לנו עצה

מישמיש יקרה שלום, כפי שאת וודאי רואה פליקים אינם עוזרים, הם רק מציינים את נקודות השבירה שלכם. בנוסף, אני בטוח (וכך גם מבין מהודעתך) שאתם מרגישים רע עם זה. לכן אני ממליץ להפסיק. בדיקת הגבולות של בנכם תימשך עוד זמן רב (פלוס/מינוס 18 שנים), אז כדאי שתתאמנו באורך רוח כבר מעכשיו. אכן, אין קסמים (לצערי). ישנן התמדה ונחישות ועדיף עם רגישות. ברור לחלוטין שאסור לכם לתת לו לגעת בשקעים והדרך הטובה ביותר ללמד אותו היא בדיוק כמו שאת עושה - להושיב אותו בכיסא במקום מרוחק מנקודות החשמל. אין מה להתעצבן עליו - הוא מבצע את תפקידו: הוא חוקר ובודק את הסביבה. השקעים הם חלק מהסביבה שלו וגם אתם. כן, הוא בודק ונהנה מתגובתכם אליו. ככל שאתם מתעצבנים יותר כך התענוג שלו גדל. אז כאמור, הוא מבצע את תפקידו ואתם מבצעים את תפקידכם - לשמור עליו. ומי יודע, אולי בעתיד הוא יהיה חשמלאי מדופלם (או מנכ"ל חברת החשמל) (-: בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

זיו סופר

תודה על התשובה המפורטת אבא שלה הוא בעל דעות הרבה יותר נחרצות ממני ומתלונן לא פעם שאני הורסת את הילדה בפינוק יתר, אם הייתי נותנת לו היה מאוד מאוד קשה איתה(יש בנינו חילוקי דעות והיא יודעת את זה טוב מאוד) יש לה אחות בת 6 חודשים, אבל גם לפני הלידה הייתה מתנהגת ככה.ואנחנו משתדלים לדבר בצורה נאותה בבית, אין חס וחלילה ניבולי פה או אלימות, הכי הרבה כשהיא כבר עברה את הגבול קיבלה מכה בטוסיק ולא שזה הפריע לה הרבה כי לאחר מכן המשיכה להתנהג באותה צורה. תמיד הייתי אומרת לפני שהיו לי ילדים: "הילדים שיהיו לי אף פעם לא יתנהגו ככה......" והיום אני לא מצליחה לעמוד בשום דבר שאמרתי

משתי הודעותייך נראה כאילו את מתמודדת לבד, כאילו זו הבעיה שלך בלבד. אולי זה במקרה או רק רושם שלי אך אולי כך את מרגישה או שכך מתנהלים הדברים בבית. חשוב שאת ובן זוגך תפעלו בשיתוף פעולה וגיבוי הדדי. אתם צריכים למצוא את דרך האמצע בין הגישה הוותרנית והמפנקת שלך לבין הגישה הנוקשה שלו. מה שקורה עכשיו הוא שיש בינכם פיצול ואין לי ספק שהילדה מרגישה זאת ומגיבה בהתאם. אני שוב ממליץ שתפנו להדרכת הורים. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

אל מר זיו סופר, מתנצל מאוד אם נתתי הרושם של חוסר אמינות.זו לא היתה כוונתי בכלל. אני יצאתי מנקודת הנחה שמדובר בכמה נושאים אשר עדיף להפרידן בכמה כותרות. אני למעשה מדבר על דברים שאני והאשה פוגשים ומתלבטים בהם וצריכים ייעוץ לגביהן. יש למשל עוד דבר שהתפתח כהתלבטות והוא שהאשה מבקשת ממני לתמוך בה או לשתוק כשהיא מחנכת הילדות שלנו ולא להתווכח מול הילדות גם אם אני לא רואה לנכון מה שעשתה למשל לתת מכה על היד לאחת הבנות או לצעוק בטון גבוהה מאוד. היא כועסת שהבנות לפעמים אומרות לה שאנחנו נגיד לאבא מה שעשית לנו. אני לא מתכוון חלילה למצב קשה שמחייב הבנות להתלונן לי. האם האשה צודקת? נא הנחיותיך אם לשים כל ההודעות ביחד אז אני אעשה אבל זה יהיה ארוך מאוד בהודעה אחת

מדבריך אני מבין שיש לכם לא מעט קשיים גם בינך ובין אישתך וגם עם הבנות. האם שקלתם לפנות להדרכת הורים? תהליך ההדרכה הוא ממוקד ובא לתת מענה על כל הקשיים הקשורים בהורות - תקשורת בין ההורים (מתי להגיד או לא להגיד, מול מי להגיד, מה להגיד ואיך), התמודדות עם הבנות - האם להתערב בהשפעה של בנות הדודות או לא? אם כן, איך?, כיצד להתמודד עם החרדות של בתכם. וכו'. הדרכת ההורים זהו המקום שבו תוכלו, גם אתה וגם אישתך, להביא ולהביע את כל הקשיים מנקודת ראותכם האישית. ולעצם שאלתך, באופן כללי מומלץ שהורה אחד לא יתערב באינטראקציה של הורה השני עם הילדים, אלא על ההורים לדבר על כך אח"כ. ייתכן שההתערבות שלך מחלישה את האימא מול הבנות. כדאי כמובן לפתח דרכי תקשורת וחינוך יעילות יותר מאשר צעקות ופליקים על היד. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

ילדתי בת שלוש וחצי וכל שבת שנייה הולכת לאביה כשהיא חוזרת אליי היא מדברת כמו תינוקת דיבור מפונק ומתפנק מה אני עושה?

גלית בוקר טוב, אינך צריכה לעשות הרבה חוץ מללומר לה שכשהיא תבחר לדבר כמו ילדה בוגרת רק אז תדברי איתה. תעמדי על כך ותתמידי. אט אט היא תבין שלא משתלם לה לדבר בצורה זו. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

יש לי ילדה בת 3.5 , חכמה, פלפלית ומאוד חברותית, אני מוקסמת ממנה , מטורפת עליה ומראה לה המון אהבה(יותר מידי לטעמי) הבעיה שהילדה לא מקשיבה לי, לא מתייחסת אליי שאני מבקשת משהו, מפונקת , בוכה מכל דבר מרביצה לי, אפילו אם היא מבקשת ממתק ואני אומרת לה שלא, אז מתחיל בכי של שעה וצרחות ולפעמים אין לי כח לשמוע את זה אז אני לא מספיק קשה איתה , או שאם כבר אני מחליטה להיות קשה אז אני מהר מאוד מרחמת עליה, אני מפחדת להיות קשה מידי ואז היא תצא חסרת ביטחון וצייתנית. אני מרגישה שאני מאבדת שליטה עליה במיוחד שאני ליד אנשים היא מתנהגת מתחת לכל ביקורת, ואנשים מעירים לי על כך.השבוע ישבנו עם המשפחה והיא ביקשה משהו ולא הסכמתי אז היא אמרה לי "תסתמי את הפה" הייתי בשוק זה ממש עליית מדרגה ואין לי מושג מאיפה שמעה את המילה הזאת, אני נורא התביישתי והכנסתי אותה לחדר לחשוב על מה שאמרה ואז אמא שלי אמרה לי "זה לא בסדר שהכנסת אותה ליד כולם לחדר זה מעליב אותה , היית צריכה לחכות שתגיעי הבייתה ואז להכניס אותה לחדר" לסיום האם יש לך עצה בשבילי?

גלית יקרה, לא עניתי לך כי הקדשתי מחשבה רבה לשאלתך והעדפתי "לישון" על הדברים לפני. ולעצם העניין... אני אתחיל מהסוף, אני חושב שטוב מאד שהכנסת אותה לחדר ולא חיכית. התגובה צריכה להיות מיידית, ברורה וחד משמעית. הצעד הראשון לפתרון הבעיה היא לאסוף כוחות ולא להגיע למצב בו אין לך כוח. מה שבעצם קורה שבגלל שאין לך כוח את מוציאה פי כמה וכמה אנרגיה בהתמודדות מול האלימות. את חייבת לעמוד איתנה ונחושה. כשהיום נגמר ובתך נרדמה, אז תוכלי לומר לעצמך "אין לי כוח". צעד שני - להפסיק לרחם עליה. הרחמים לא עושים לה טוב. היא מסכנה? היא מוגבלת? אז על מה את מרחמת עליה. רחמים נועדו לאלה שאין להם כבר תקנה ומה שנשאר לנו זה לרחם עליהם ולומר "מסכנים" תוך צקצוק הלשון. בתך אינה מסכנה. אם היא הייתה כזו מסכנה בוודאי שלא הייתה מרביצה ומקללת אותך. דבר שלישי, לשנות גישה בנוגע לפחד שלך שהיא תצא חסרת בטחון וצייתנית. חוסר גבולות גורמים לילדים לצאת מפוחדים. הם אינם יודעים כיצד להתמודד עם העולם. הם מפחדים מעצמם ומאחרים מכיוון שהוריהם לא ידעו להגן עליהם מעצמם. זה בדיוק מה שקורה אצלך - חוסר הגבולות מאפשרים לה להתנהג אלייך ככה ולהרוס אותך, זה מאד מפחיד עבורה. תחשבי כמה כוח זה שם אצלה. את צריכה להגן עליה מפני עצמה ולכן חייבת להציב גבולות. רק בעזרת גבולות היא תגדל ותפתח אישיות בריאה, עם בטחון עצמי ויכולת להבדיל בין טוב ורע. אז מה לעשות - להתחיל להציב גבולות ומהר ! ! ! תתחילי להקפיד בדברים הקלים כבחמורים. לא לוותר גם אם היא צורחת חצי יום - תזכרי, את עושה זאת בשבילה. אם היא מרביצה, מקללת, מתחצפת או כל דבר בסגנון - את מייד לוקחת אותה לחדר בלי לדבר. מקסימום תגידי לה "אני לא מקבלת את ההתנהגות שלך!". את יכולה להפעיל מנגנון של שכר ועונש - אם היא עוברת את הגבול אז היא לא מקבלת דברים שהיא אוהבת - לדוגמא ממתקים. אם את מבקשת משהו והיא לא עונה - להגיב מייד בהצבת גבול. לא לחכות. חשוב, חשוב, חשוב - לא להשתמש באלימות כלפיה (עונש גופני הוא מחוץ לתחום) וכן לדבר אליה בצורה מכובדת. זה מסר מאד חשוב שתעבירי לה - לא חשוב מה קורה, אצלנו בבית מדברים בצורה מכובדת. ולסיום מס' שאלות: היכן האב? האם יש אחים/יות גדולים/ות? משפחה? האם הם יכולים לעזור לך בהתמודדות (לדוגמא, כאשר את שמה אותה בחדר הם ליידך ומתמודדים איתה ביחד)? האם יש עוד מישהו בסביבתך שדיבר/מדבר אלייך בצורה הזו? איך היא בגן? בכל מקרה, את יכולה לפנות להדרכת הורים מקצועית ולקבל ליווי תומך בתהליך הקשה. בהצלחה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

אינני יודעת האם פורום זה מתאים לשאלתי אבל אנסה . יש לי בת שגילה 16 מוכשרת מאושרת , לא חסר לה דבר וחשוב מכל חופשייה איתי ומספרת לי הכול . נתקלתי לאחרונה בתופעה מצד בתי שאינני יודעת איך להתמודד איתה ואיך להתנהג בהמשך . בתי לא מתקשרת אלי ומיידע אותי על מיקומה הפיזי כאשר היא יוצאת לימים שלמים כולל לילות למקומות שונים עם חברותייה במסגרת פרטית ובמסגרת בית הספר או לדיסקוטקים ופאבים שונים בשעות הלילה המאוחרות . למרות בקשתי אליה שתתקשר או תשלח sms להודיע לי כי הגיעה והכול בסדר ואין לי מה לדאוג היא לא עושה זאת וזה קרה לא פעם אחת ובכל שיחה שלי איתה היא מביאה תירוצים שונים ומשונים למה לא התקשרה ומשכנעת אותי שאין לי מה לדאוג שאסמוך עליה . החשש שלי שאאבד שליטה למרות האימון הרב שיש לי איתה ולמרות הפתיחות הרבה . אני בעד החופשיות והאימון אבל עם השגחה ומעקב מהצד כי שומעים על דברים שאלוהים ישמור . מה דעתכם חברי הפורום עלי לעשות ואיך עלי לנהוג ? האם להניח לסיפור ? האם לתפוס איתה שיחה קשה ולהעמיד גבולות ? האם להעניש על מנת שבפעם האה זה לא יקרה ? ידוע לי חלק גדול מחברותייה כן מתקשרות ומדווחות להוריהם. אינני רואה טעם לשוחח איתה פעם המי יודע כמה על הנושא ולהסביר לה שאני מודאגת וכו"י .... כי זה לא עוסר ולא עזר עד היום . אשמח לקבל דעות של הורים לבנות בגיל זה . תודה

צביה שלום, את מתמודדת עם נערה מתבגרת וזה אכן לא קל ואולי אף קשה. ככל שהילדים נכנסים ומעמיקים אל תוך גיל ההתבגרות, אנו ההורים מאבדים שליטה ודפוס ההורות אמור להפוך יותר ויותר לפיקוח ובקרה. מדברייך נשמע שבתך מסכנת את עצמה בעצם זה שיוצאת לימים שלמים או מבלה עד השעות הקטנות של הלילה ולכן דאגתך בהחלט טבעית ובמקום. להלן כמה עצות: 1) אל תפסיקי לדבר איתה על זה: כיצד תתקשרי עימה בצורה אפקטיבית? 1. פני זמן פיזי ורגשי – אל תנהלי שיחות חשובות בטלפון או ב Email. בית קפה או נסיעה משותפת ברכב הם מקומות טובים. 2. התחשבי בה לגבי מועד השיחה. 3. הקשיבי לה בצורה אמפאטית. 4. שאלי שאלות מדייקות ולא מעורפלות. 5. דברי איתה בגובה-עיניים וללא התנשאות. 6. בדקי מה היא באמת רוצה וגלי הבנה לצרכיה (אין זה אומר שאת מסכימה אלא מבינה). 7. תהי ברורה בדברייך ותייצרי הגיון בין דבר לדבר. כלומר נמקי את טיעונייך. 8. תאמרי מילות קירבה המבטאות את אהבתך ודאגתך. בנוסף לכל אלה, לא הייתי פוסל שאת תגיעי למקומות הבילוי ותוודאי את טיבם. תשאלי אותה לאן היא יוצאת, עם מי היא יוצאת, האם היא מתכוונת לשתות, איך היא מתכוונת לחזור ועוד. אם היא לא עונה לך – צאי לשטח לבדוק. את צריכה לוודא שהיא לא פוגעת בעצמה. בנוגע לגבולות -תהי נחושה, עקבית, אל תוותרי גם בדברים הקטנים, תדרשי ממנה לדעת ואל תשתמשי בטון מתנצל, תקצרי בהסברים כדי לא להתיש את עצמך, ותהי אמפאטית. כמובן שאת יכולה להשתמש בשכר ועונש. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום, ביתי בת שנה, מאז ומתמיד נרדמה ע"י נדנוד בעגלה גם בבית וגם אצל המטפלת. הייתי מעוניינת שתלמד להרדם לבד במיטה. ערב אחד ניסיתי להניח אותה במיטתה ולנסות ע"י ליטופים להרגיע על מנת שתרדם. אולם היא בכתה כל כך, התיישבה במיטה שוב ושוב עד שהבנתי שאין לי סיכוי וחזרתי להרדימה ע"י נדנוד בעגלה(גם זה עשוי להמשך לפעמים מעל לחצי שעה). אני בהריון חודש שישי וכמובן שאני לחוצה שתלמד להרדם לבד לפני הלידה הקרובה. נא עצתך. כמו כן אשמח אם תפני אותי לכתבות ומידע נוסף בנושא. תודה!

נורית שלום, אני דווקא רוצה להתחיל עם זה שכתבת שאת הבנת שאין לך סיכוי. לא מעט הורים "נשברים" כאשר הם מרגישים במאבק כוחות עם הילד ומרגישים שאינם יכולים לעמוד בבכי שלו. אני מניח שאת מודעת היטב לחשיבות הרבה שיש להרגלי שינה בריאים עבור ביתך. זה כמובן חשוב עבורה אך גם חשוב עבורך. אם את יוצאת מנקודת הנחה שאין לך סיכוי אז חבל על המאמץ שאת משקיעה. אחד הדברים החשובים ביותר בהקניית הרגלי שינה בפרט ובחינוך ובגידול ילדים הוא הבטחון שלנו ההורים. הידיעה שאין סיכוי שמה שאנחנו רוצים לא יקרה. כלומר את צריכה להפוך את את האין סיכוי - אין סיכוי שתמשיכי לנדנד אותה שוב ושוב ושוב. כאשר היא תבין שאת נחושה היא תלמד הרגלי שינה. כל עוד היא תבין שאת מהוססת, לא בטוחה בעצמך ושיש סיכוי ש"תשברי" היא תבכה עד שתשיג את מבוקשה. אני מציע שתדברי איתה לפני השינה ותסבירי לה שמהיום אינך מנדנדת אותה יותר. שימי אותה במיטה, שבי לידה, תלטפי אותה, תשירי לה, אך אל תרימי אותה. אני מניח שיעברו עליכן מספר לילות קשים ואט אט היא תתרגל ותרגע. תיהי עדינה ואמפטית אליה. אם יש אבא בסביבה כדאי מאד שהוא יהיה שותף לעניין. את מוזמנת לחפש בפורום מידע נוסף על הנושא וכן, מצ"ב קישורים לכתבות בעניין: http://www.babysleep.co.il/p/40/%F9%E9%F0%E4%20%E0%F6%EC%20%FA%E9%F0%E5%F7%E5%FA http://www.mta.ac.il/mta/Memos/MassegesFiles/parentsf26012007.pps#281,17,שינוי הרגלי שינה בעייתיים- הלכה ומעשה: בברכה, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב ביתי בת שנתיים וחמישה חודשים, מזה 3 חודשים היא נבהלת ופוחדת מכל דבר שונה,ומגיבה בצורה היסטרית משהו, לפעמים לא תואם למידת הבהלה, לדוגמא מרעש לא מוכר, דמויות, ליצנים ולאחרונה אף מרופא (שאהבה ושיתפה פעולה בעת ביקור). בתחילה זה היה ברמה נורמלית לגיל זה אך זה הולך ומעצים. כשאני שואלת אותה היא אומרת אני מפחדת וכשאני מרגיעה אותה שזה רעש מהשכן או אדם שהיתחפש וניתגבר ביחד זה לא עוזר. רציתי לדעת אך אני יכולה להגיע אליה להרגיעה אותה היא מאוד רגישה ושברירית. תודה מראש

גלית ערב טוב, אין הרבה מה לעשות חוץ מלהיות אמפאטית לפחד שלה. לומר לה שזה בסדר, לחבק אותה, להרגיע ולהסביר מה היה הרעש, האדם שהתחפש. ניסיון לשכנע אותה שזה לא מפחיד לא ממש יעזור. חשבי על עצמך, נניח שאת מפחדת לקפוץ בנג'י מגובה של מאות מטרים. למרות שיש אנשים שעושים זאת, כנראה לא אצליח לשכנע אותך שזה לא מפחיד. זה רק יוצר תחושה שאין לפחד מקום ולגיטימציה וזה יוצר תחושת תסכול. אז כמו שכתבתי, תיהי אמפאטית ואולי עם הזמן זה יעבור. זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

שלום רב אני אמא לאלירן בו 11 אלירן שלנו נורא חרדתי אין לו ביטחון עצמי בכלל, והוא מספר לי ולבעלי כל מה שקורא לו במשך היום שזה מוציא אותי מדעתי כבר . אם מישהו עשה לו משהו אם מישהו נגע בו ועכשיו יש לו שיטה חדשה שהוא שוטף את הידיים כל הזמן אפילן שהם נקיות הוא תמיד חושב שהם מלוכלכות. הוא מפחד כל הזמן שהוא אולי בלי כוונה מציץ לנו כשאנו מתקלחים למרות שזה לא נכון כל דבר הוא שואל אותנו שאלות וכשאנחנו עונים לו הוא חייב לקבל אישור מאיתנו כמה פעמים עד שהוא נרגע גם לאחר כמה דקות הוא חוזר על אותה שאלה כדי להיות בטוח שהתשובה מתאימה לו. אנא עיזרו לי כי אני כבר אובדת עצות.

ענת יקרה, נשמע שבנך הולך ומפתח התנהגות חרדתית וכפייתית. בדרך כלל אני נוהגת לברר יותר פרטים על המקרה המתואר, וכאן יש הרבה שאלות לשאול כמו ממתי שמתם לב להתנהגות זו? האם קרה משהו יוצא דופן במשפחה, בסביבה הקרובה של בנכם? מה מקומו של בנכם במשפחה? האם התנהגות חרדתית זו בולטת גם בבית הספר? האם יש לו חברים? איך הוא מבלה את שעות אחר הצהריים? כפי שאת רואה יש הרבה מידע חשוב לקבל לפני שאביע את דעתי, עם זאת היות ואת מתארת התחלת התנהגות כפייתית(שטיפת ידיים החוזרת על עצמה), נראה לי חשוב ביותר שתפנו לעזרה מקצועית כמה שיותר מוקדם. אפשר לבדוק בקופת חולים מי עובד עם ילדים, לא כדאי לפנות ישר לפסיכיאטר ילדים אלא להתחיל עם מטפל העובד עם נוער ויש לו רקע בפסיכיאטריה. בהצלחה בתיה

בתי בת ה11 קיבלה מחזור בגיל 10 עד לפני כחודשיים היה די סדיר בתקופה האחרונה היא מקבלת לעיתים פעם בשבועיים וגם לפעמים מופיע דימום יום בשבוע ומפסיק לכמה ימים ושוב מופיע, היא לא מתלוננת על כאבים רק על הדימום הרב אינני יודעת אם לפנות לרופא מכיוון שאני זוכרת שבהתחלה עד שמערכת ההורמונים מתבייתת יש חוסר סדירות אבל די מציק לי לראות ילדה בעצם קטנה מתמודדת עם דימום כה רב ומצבי רוח משתנים שידועים בקשר להתפתחות בגיל זה ומאוחר יותר אשמח לייעוץ מקצועי מה עליי לעשות סך הכל היא ילדה ממוצעת בגובהה משקלה הכל נורמלי תודה מראש הדס ארה"ב

הדס יקרה, מצטערת אינני מבינה בנושא זה, אם את דואגת כדאי לפנות לגניקולוג ולברר יותר. בהצלחה בתיה

שלום רב, יש לי בן יחיד בן 13.5 , ( שעד לפני שנה חשבנו לתומנו שיל לנו ילד טוב, ורגיש) לפני שנה העתקנו מגורנו ומכאן החל כנראה לחץ חברתי הנ"ל הוזמן למסיבה ושתה עד אובדן חושים ואנחנו קיבלנו טלפון להגיע לבית חולים, כשנשאל למה עשה זאת אמר שרצה לנסות, מכאן כמובן שהיינו עם יד על הדופק ,בודקים עם מי מסתובב. אבל לא ניתן לסגור אותו, והנה השבוע גיליתי שהוא מעשן נרגילה וקיים יחסי מין עם חברתו ללא אמצעי מניעה, עובדה שמטרידה אותנו בהנחה שאולי נכנסה להריון, אנו אובדי עצות אני לא מצליחה לתקשר עם בני כיון שלא מוכן לשתף, מה עליי לעשותעל מנת להשאר שפוייה?

הגר יקרה, את צודקת במאתיים אחוז, בנך צעיר מדי להתחיל את חיי המבוגרים!התנהגות זו של לשתות לשכרה ולקיים יחסי מין בגיל כה מוקדם אינה התנהגות המיטיבה עם בנך אלא להפך! ואינה התנהגות אופיינית לגילאי 13 אלא יותר לגילאי 16 ומעלה. מה קורה בבית הספר? איזה מין תלמיד הוא? איזה חברים מגיעים הביתה? האם גם חברתו באותו גיל? מבוגרת?צעירה? האם משהו אחר במשפחה(דודים, בני דודים) מצליח ליצור איתו קשר, דיאלוג פתוח עם בנך? אם כן כדאי להעזר בהם כדי לברר מה מצבו הרגשי של בנכם, מה קורה לו, איך הוא מרגיש עם ההתנהגות שלו.ייתכן מאוד שהוא מבוהל ואיננו יודע כיצד לבטא זאת, לפעמים כאשר בני הנוער מבוהלים מעצמם הדרך להתמודד היא בדחייה כל ניסיון של קרבה מצד המבוגרים. אינני מבינה את המשפט "אין לנו אפשרות לסגור אותו בבית" זכרי בנך בסך הכל בן 13.5 מה יהיה כשיהיה בן 17 אם כיום יש קושי בלהציב לו גבולות???? ההמלצה שלי היא לשוחח איתו בשיא הרצינות לגבי התנהגותו, לנסות לפתוח בדיאלוג ובקביעת חוקים ברורים ביניכם, כמו כן חשוב לבדוק מי החברים שבנך מסתובב איתם. במידה ואתם מרגישים שאיכם מצליחים להגיע אליו אז כדאי מאוד לפנות לטיפול משפחתי כדי לקבל עזרה בתיווך ביניכם. בהצלחה בתיה

איך נוהגים כשהבת מבקשת ללבוש כפי שהיא רוצה ואנו רוצים שתלבש בצורה אחרת. עד כמה טוב שהיא תחליט והאם יש נזק בזה שאנא לרוב נחליט מה היא תלבש כשיוצאים נניח ללמסיבות. היא גם מפגינה לעיתים עקשנות,אי ריכוז במשימות שנתנו. לעיתים אמא לא מצליחה להתאפק וצועקת על הבת. איך ילד מרגיש כשצועקים ומצד שני איך תוכל אמא לסבול או לנהוג כשהבת מתנהגת בצורה לא מרוכזת,וכל מה שהזכרתי לעיל. אני חושש שצעקות מזיקות.מצד שני אמא לא מצליחה לפעמים להתאפק על התנהגויות שבאמת לעיתים מפריעות ולא תמיד יש "עצבים" לסבול

בעבר פרסמת בדיוק את אותן 3 הודעות בהפרשי זמן מאד קרובים, דבר שיוצר אצלי רושם של חוסר אמינות. במידה ואת/ה מעוניין שאענה על השאלות אנא פרסם/י אותן בהודעה אחת בצורה אמינה. זיו מנהל הפורום ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

הבת שלנו בת 4 שנים ו 10 חודשים ,מחקה לאחרונה את בנות דודתה שבגילה ואשר גרות באותו בניין שלנו אחרי שעברו לגור עם אימן בבית הורייי.החיקוי הוא בצורת הביטוי של אותיות ובצורת הטונים של האותייות או המילים. זה מפריע לנוו בעיקר שאנחנו מרגישים שהיא נסחפת אחרי אישיותן ואנחנו מעוניינים שהיא תהיה עם אישיותה ועצמאותה. אנחנו מעירים לה על זה הרבה והיא חוזרת אחרי זה עוד פעם לצורת הביטוי של בנות דודתה.לעיתים חלק מביטויים שהיא מחקה לא נכונים ודווקא היא יודעת את הבטוי הנכון אך היא מחקה את הביטוי של בנות דודתה. מה דעתכם והאם צריך להמשיך להעיר ובאיזה דרך.

בעבר פרסמת בדיוק את אותן 3 הודעות בהפרשי זמן מאד קרובים, דבר שיוצר אצלי רושם של חוסר אמינות. במידה ואת/ה מעוניין שאענה על השאלות אנא פרסם/י אותן בהודעה אחת בצורה אמינה. זיו מנהל הפורום ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il