פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

הבת שלי בת 5 כמעט ,מפחדת לעלות למפלס העליון ללא ליווי. וההפך שהיא תרד למפלס התחתון היא מפחדת. היא מבקשת מאיתנו או מאחותה הקטנה בת 2.5 ללות אותה ומנסה לשכנע אחותה שתבוא איתה והיא בתמורה תיתן לה משהו למשל ממתקים. אני יודע שזה מפריע לבת ומאידך זה מפריע לנו. יש לנו חשש שבגלל זה גם מעדיפה להרטיב בלילה מאשר לקום לשירותים וללכת לבד באמצע הלילה. אנחנו גם חוששים שבגלל זה יש הפרעה בריכוז שלה ובקשב מה צריך לעשות כדי שהבת תרגיש בטחון בתוך ביתה ותנוע בחופשיות. אנחנו יודעים שהיא מדמיינת שאם תעלה לבד או תהיה לבד אז היא תפגוש בדמויות שונות שהיא יודעת שזה דמיוני. מצד שני כשהיא עושה "ספורט"(דומה לאוננות) בחדרה אז היא כן מעיזה להיכנס לחדר לבד ולסגור דלת כי זה החוק שקבענו כדי שנסכים שתעשה "ספורט" מה דעתכם.

בעבר פרסמתבדיוק את אותן 3 הודעות בהפרשי זמן מאד קרובים, דבר שיוצר אצלי רושם של חוסר אמינות. במידה ואת/ה מעוניין שאענה על השאלות אנא פרסם/י אותן בהודעה אחת בצורה אמינה. זיו מנהל הפורום

אני גר עם אשתי ושתי בנותיי בנות 5 כמעט ו2.5 כמעט בבית שבו גרים בחלק אחר של הבית הוריי. ב 5 החודשים האחרונים אחותי שנמצאת בהליכי גירושין עם בעלה חייה עם הוריי ויש לה בנות 5 וחצי ו בת 4. הבת רוצה כל הזמן לרדת לבית הוריי לשחק עם הבנות של אחותי.וההפך אנחנו מצידנו קובעים גבולות מתיי לרדת ומתיי לא.זה מפריע לה אבל אנחנו מאמינים שצריך לשים גבולות. מה עוד שהבנות של אחותי מתנהגות בצורה שטלתנית כלפי בנותיי,ותמיד מצהירות שהן יותר גדולות מהבנות שלי והן רוצות במשחקים משותפים לקבוע מי משחק ובמה. אנחנו לא מסכימים לזה ואנחנו גם יודעים או חושדים שכשהבנות יורדות לבית הוריי יש חיזוק לזה שהבנות של אחותי הן בעלות זכויות ומ"גיע להן יותר".לכן מעדיפים שנהיה איתן ונשים לב לאינטראקצייה המתרחשת. מצד שני מרגישים שהסבתא עסוקה רק בבנות אחותי ובנות אחותי מרגישות בביתן והיחסים ההדדיים שהיו פעם בין בנותיי לבין סבתן פחתו בהרבה. אנחנו בלחץ ובהתלבטות מהמצב ואנחנו תוהים איך צריך לנהוג מול הבנות שרוצות לרדת בתכיפות גבוהה ומצד שני חששותינו שהן לא מקבלות יחס הולם מסבתן או מהבנות של אחותי או מאחותי שלא באים שמה ושמים להן גבולות שאתן במצב שווה לבנות שלנו והן לא יותר גדולות ויותר עם זכויות. מצד שני הבת הבכורה רואה שהדודה קונה לבנות שלה הרבה דברים והיא רוצה אותו דבר ואנחנו באים ואומרים לה שאנחנו נקנה בזמן הנכון מה שהיא צריכה ולא מייד. לדוגמא אחותי קנתה לבנות שלה אופניים.הן התחילו להתפאר בזה מול הבת הבכורה.הבת נכנסה ללחץ ורוצה שנקנה מייד.אנחנו אמרנו לה נקנה לך ביום ההולדת שלך ביוני.האם נהגנו נכון? האם צריך שיחה עם אמי ואחותי על כך שלא נסכים ליחסי כוח בין הבנות משני הצדדים. האם לדבר עם סבתא שיש שינוי ביחסים בינה לבין בנותיי. כמה כל המצב הזה משפיע על נפש ואישיות בנותינו?איך צריך לנהוג?

בעבר פרסמת בדיוק את אותן הודעות בהפרשי זמן מאד קרובים, דבר שיוצר אצלי רושם של חוסר אמינות. במידה ואת/ה מעוניין/ת שאענה על השאלות אנא פרסם/י אותן בהודעה אחת בצורה אמינה. זיו מנהל הפורום

שלום רב לנו ילד בן שנה ו- 10 חודשים, בן יחיד (אישתי בהריון נוסף) הילד מתפתח יפה ואף לדעתנו (הלא אוביקטיבית) אפילו יפה מאוד בהתנהגות הילד אנו שמים לב שהוא כבר בגיל זה עושה הרבה דווקא למשל יודע שעל שולחן הסלון אנחנו לא מרשים להכות עם חפצים אך הוא לוקח חפץ מסויים מכה מספר פעמים ומחכה לתגובה (מעניין, הוא מסתכל לראות את התגובה שלנו למרות שהוא יודע שאסור לו) בנוסף כאשר אנו לא מסכימים לדבר מסויים הוא מתנהג בצורה מאוד תוקפנית אנו מנסים להרים אותו והוא זורק את עצמו לאחור בבכיות אדירות, כשכבר מצליחם להרים אותו הוא מכה אותנו בפנים ואפילו מושך בשערותינו. בזמן האחרון ראינו שהוא מפתח גם תוקפנות לילדים אחרים כאשר אנחנו הולכים לגן השעשועים הוא תמיד רוצה דברים של ילדים אחרים למרות שאנחנו מביאים לו הכול, אופנים, כף ודלי וכדומה. נשמח לעיצה תודה

ליאור צהריים טובים, אני שמח לבשר לכם שבנכם מתפתח בצורה נורמאלית לחלוטין. חשוב שתסירו דאגה מלבכם במקביל לכך שתמודדו עם התנהגותו בצורה נכונה ואפקטיבית. הרבה מאד ילדים בגילו עושים "דווקא". זמ מין גיל "מעצבן, כזה שכל מה שאנחנו אומרים לעשות/לא לעשות שאפשר/שאי אפשר שמותר/שאסור.....הם עושים הפוך. זה אכן מדהים לראות אותם מסתכלים, מחכים ואף מצפים לתגובה שלנו. כך למעשה הוא חוקר את סביבתו ומקבל תחושת שליטה. בוא נראה איך זה עובד מנקודת מבטו: "אמממ, יש כאן שולחן. אמא ואבא לא מרשים לי לדפוק עליו. בואו נראה אם גם הפעם אוכל להפעיל אותם....איזה מגניב - אני דופק והם מייד קופצים...כמה כוח השפעה יש לי עליהם...בואו נעשה את זה עוד פעם....ואווו, זה ממש קסם....." כך פחות או יותר זה מתנהל. בגילאים מבוגרים יותר (כמו גיל ההתבגרות) השיטה היא אותה שיטה רק מתוחכמת יותר. גם ההשתוקקות לצעצוע של הילד השני היא מאד טבעית (לצערי, אותה השתוקקות למה שאין לי מלווה את רובנו עד יומנו האחרון - "הדשא של השכן ירוק יותר" - וגורמת לנו לסבל רב). אחד הדברים החשובים ביותר במצבים כאלו הוא להפסיק לתת "פרסים". כשאתם מרימים אותו על הידיים זהסוג של פרס. בנוסף, כפי שכתבת, בהזדמנות זו הוא מכה אתכם. ברגע שהוא מתנהג בצורה כזו אל תרימו אותו גם כאשר הוא בוכה, משתולל וזורק את עצמו. במידה ואתם חוששים שיפגע בעצמו תכינו מבעוד מועד פינה מרופדת עם שטיח ותעבירו אותו לשם. אני לא שמעתי על ילד שדפק לעצמו את הראש ברצפה תו"כ השתוללות עד כדי כך חזק שנגרם לו נזק. אני שמעתי על הרבה מאד ילדים (כולל הבן שלי) שדפקו לעצמם את הראש ברצפה פעם אחת, הבינו שזה מאד כואב ולא עשו זאת שוב. לגבי צעצועים של אחרים - אין ממש לעשות עם זה למעט להסביר לו שהצעצוע לא שלו ולהכיל את הבכי שעובר עד בערך גיל 3.5. אני מצרף מאמר שכתבתי בנושא הצבת גבולות. תנסו להשתמש בו בחיי היום יום ותראו האם זה עובד: http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm בהצלחה, זיו

בתיה שלום רב, מזמן לא כתבתי לך, וכעת החלטתי שוב לפנות אליך.... הבת שלי כבר בת--18 ,מסיימת 'ב בתיכון פרטי.... יש לנו מכונית חדישה וקנינו עוד אחד שתשמש אותי ואת בתי כשנצטרך-- וגם בגלל הלחץ מצדה שהיא הפעילה עלינו כי הוציאה רשיון נהיגה ורצתה לנהוג... האוטו -יצור-1992 לא חדיש.... היא כמובן התחילה לנסוע על ימין ושמאל... חגיגה של הדלק, כל שבוע בעלי ממלא והיא חוגגת, בקיצור הייתה נזילת מים ומנוע נהרס,,, האוטו לא זז.... {שילמנו עליו--10.000 שייח פחות משנה} בקיצור--הלך האוטו.... כעת היא דורשת שבעלי יוסיף את שמה לביטוח על האוטו השני שלנו שהוא חדיש {מזדה}כדי שתוכל להמשיך בנסיעות שלה... ובעלי לא מוכן לצרף אותה לביטוח על האוטו החדיש.... בשום אופן, הוא אומר לה שהיא תסע באוטובוס, תלך לעבוד {יש לה המון זמן פנוי שהיא לא עושה כלום איתו{בלילה היא מבלה וביום היא ישנה} ושהיא יכולה לעבוד ולרכוש לעצמה אוטו , יש לה זמן עד הצבא {צן גיוס שלה בפברואר--2009} ואז היא מפעילה טרור בבית, צעקות, התחצפויות : קוראת לי: בהמה, ולבעלי---טמבל...ושאנחנו משפחה לא מתחשבת... בקיצור יש לי כאב גדול בלב.... מאוד קשה לי... מה עלי לעשות?? תודה מראש נילי

א. כמו שאמרתי מאז ומתמיד, אצלנו במשפחה אי אפשר לנהל שיחה ולכן את בוחרת לנהל שיחה עם מישהוו מהאינטרנט במקום לשבת ולשוחח על כך איתי. ב. לא קראתי לך לעולם בהמה, טענתי שההתנהגות שאת מעניקה לי זו התנהגות של בהמות. מנתקת לי פעם אחר פעם בפנים. זו לא התנהגות שאני מצפה מאישה מבוגרת. את מספרת את הצד שלך בסיפור, על הבת הרעה שלך שדורשת ומתחצפת. איפה ההגיון? מה קורה עם הצד השני של הסיפור?! מה עם היחס שלכם? מוזר מאוד שלבתיה לא סיפרת שכשהלך האוטו אבא בא וקילל אותי וצרח עליי כמו מטורף, ואפילו לא ביקש סליחה. את יודעת שהוא אמר לי כוס אמא שלך?! הוא בעצם קילל אותךך! אבל כשזה בא מהפה של אבא, את לא אומרת כלום, כי התפיסה הזאת של האישה הקטנה שלגבר מותר ולאישה אסור זאת התפיסה בבית משפחת גלמב. ותסלחי לי מאוד אני חושבת שאני שווה במשפחה בדיוק כמוך וכמו אבא וכמו בקי, וכמו שבקי קיבלה הזדמנות לנהוג על המאזדה, ואת קיבלת הזדמנות. אני חושבת שגם לי מגיע, אני חלש מהמשפחה הזאץי, ואמור להיות לי ערך שווה . ולא מופחת. את אמורה להיות בצד שלי, ולתמוך בי, ולא לצאת עליי בהודעות אסאמאסים שלך. ומוזר שפה עם הבתיה שלך את מדברת נורא יפה, ועליי את רק צועקת וצועקת. פה את מספרת את הצד הכואב שלך כמה שאת פגועה..את יודעתת כמהה את ואבא גורמים לי לבכות?! או כמה פעמים חשבתי על לסיים את זה כבר ולצאת מהבית?! העיקר שבתיה תדע שאתת כואבת! אני? אני ממש מאושרת! כל היום אני יושבת בוכה לעומת זאת את יושבת ומקטרת כל היוםם ואתתת הפגועה בסיפור הזה?! אבא שלי לא סומך עליי שאני יתקרב למאזדה הוא מתייחס למאזדה כאילו היא יותר יקרה ממני~! אז תסלחי לי מאוד שקראתי לאבא טמבל, אני לא חושבת שבנאדם שמעדיף רכב על הבת שלו זה בנאדם חכם, זאת דעתי האישית לפחות. אני שמחה מאוד שמצאת לך מפלט בשביל סוף סוף לספר את הסיפור לפי הצד שלך בתור הקורבן! ! אתם הציידים בבית הזה שרק מחפשים את הרגע הנכון בשביל לדפק לי כדור ללב, רק שעד עכשיו פספסתם והבאתם אותה לרגל, אז אני חיה בסבל. ואם את כבר מספרתת פה! אז אולי תספריי גם על זה שאדון גלמב היה מכה אותי ושהייתי צריכה לפנות למ/שטרה מרוב שפחדתי לחיים שלי. באמת ההורים שלי סובלים. מסכנים.

לעידית בכבודה ובעצמה לא הבנתי איך עלית על הפורום הזה?? ממש הפתעה, כל הכבוד, את מרוב חוצפתך וחוסר ערכים אף פעם לא הערכת כל מה שעשינו בשבילך את שוכחת מהר ומקבלת כל מה שעשינו כמובן מעליו, אני לא כועסת, זה מתאים לך לאופי שלך, לא כל דבר שרוצים חייבים מייד לקבל כפי שאת תמיד חשבת... ואם אבא החליט החלטה---זה זכותו מלאה לכך, כי הוא זה שעבד כמו חמור {בשיתוף איתי כמובן} כדי לקנות את האוטו, וזה לא בא לו קל. ממה את מפחדת? שתסעי קצת באוטובוסים?? כמו שאר האנשים... מיזה אף אחד לא מת... ואם את רוצה להחליט על האוטו, קודם כל תדאגי שזה באמת יהיה אוטו שלך וקנוי מכספך.... חבל מאוד שאת ככה מדברת על אבא, רק היום דיברתי עימו והוא בעמדה שכן לעזור לך ולהשתתף במחיר על קניית אוטו בעתיד בשבילך, אך רק כשהוא יראה ממך גם נכונות רצינית לעבודה רצינית בבקרים וניהול סדר יום נורמלי כמו שזה אצל רוב האנשים. וכדי שתזכרי שבחיים יש גם חובות... ואת זה עוד לא למדת לצערי... לגבי מילות גנאי באמת לא רוצה לחזור לכך... אך ההודעה שלך לא נמחקה, הראתי אותה לבקי והיא עדה לכך שקראת לי איך שקראת... חוצפה חוזרת,... ושום דבר טוב לא יצא לך מחוצפתך הגוברת.... אמא בכבודה ובעצמה חבל שבתיה עדיין לא הגיבה...

וואי את יודעת מה? אין לי כבר הרבה מה להגיד לך, כי כל מה שאני יגיד או יכתוב, את תסלפי את דבריי בצורה כזאתי שתעבוד לזכותך. אני חושבת, שאת מציגה את התמונה לא בשלמותה, אלא מנק' כזאת שמציגה את נילי הקרבן. תגידי, איך את חושבת שאני מרגישה כשאני יודעת ולא משנה כמה תכחישי שבקי היא הבת המועדפת? ובקי לא תעיז לצאת נגדכם כי אם לא אתם היא כבר הייתה שוקעת בחובות. את חושבת שאני לא זוכרת את היום שאבא הוריד לבקי אגרוף והיא דיממה באמבטיה? ומה עם אתמול? שכשאמרתי לך שכל מה שעשיתם לי גרם לי לכל הרבה סבל כמו כשאבא היה מרביץ לי ומה ענית לי? "אויי" בנימה צינית . זה פשוט גרוטסקי, אלימות פוגעת באנשים, ואין לזלזל בה! ועצם העובדה שאת אומרת אוי בציניות רק מראה כמה שאת מצדיקה ומעודדת את השימוש באלימות במשפחה, את לא מתייחסת לעניין בכבדות ראש, כמו שעלייך לעשות בתור אם. ועצם העובדה שפניתי אלייך ותיארתי לך מה שאני מרגישה, את נכנסת להגנה שהיא מתקפה וניסית לפגוע בי ע''י שימוש בשמות גנאי כמו דינה מס' 2 את יודעת מה? לפחות דינה לעולם לא נתנה לילד שלה להרגיש שהוא עלוב, וששהוא שווה ערך לשקית זבל שמחכה שיזרקו אותה לפח השכונתי. הרי את יודעת, שכל זה מפרק את המשפחה, ואת יודעת שאני כאן חיה איתכם, כי אני בת 19 ואיין לי אפשרות להחזיק את עצמי, אבל עוד כמה שנים שתהיה לי את הרי יודעת שאני יעזוב, ולא אחזור ולא אתקשר ולא תשמעו ממני. וכשישאלו אותך אם יש לך ילדים את תגידי שיש לך 2 בנות אבל את לא יודעת מה קורה עם אחת מהן. כי זה מה שהולך להיות ! הראייה שלך לעתיד היא גרועה! ואת לא מבינה את כמות הנזק שאת גורמת! בקי היא המושלמת ועידית היא הכבשה השחורה אז למה בכלל הבאתם אותי לעולם?! כבר היה עדיף שאני לא הייתי קיימת כי הדבר היחיד שאת עושה הוא לרדת עליי ולקטר ולהתלונן אז למה את צריכה אותי בכלל?! את מתעלמת מהמציאות הקשה, את עוצמת עיניים ואת מסרבת לראות עד כמה התמונה האמיתי מכוערת ונוראית. את יכולה להראות גם את ההודעה הזאת לבקי, אני יודעת מראש שהיא תצדיק אותך, אחרת מי יביא לה את האשראי ביום שישי?! או את המאזדה? זה כ''כ גרוטסקי, אני לא מרגישה שאני בנאדם שיש לו משפחה, אני נפרדת מחבר שלי וכל מה שאת , סבתא, ואבא עושים זה להגיד לי בפנים שאני בנאדם רע ובגלל זה הוא נפרד ממני ! אתם מנסים לזרות מלח על הפצעים?! זה עושה לכם טוב? פאקק אני הבת שלכםם אני לא מישהי מהרחוב לא מגיע לי היחס הזה! ואת יודעת מה?! כן אני לא יעבוד! אני לא ישלב עבודה עם לימודים של פסיכומטרי! אני עובדת מגיל 16 אני קורעת את עצמיי מגיל 16, עבדתי עם אנשים שניסו לנצל אותי מינית וכשסיפרתי לכםם את זה ושהתפטרתי כי לא הייתי מוכנה לסבול את זה אמרתם שאני ידה קטנה ומפונקת שלא יודעת להתמודד! סליחה?! ניסווו לנצל אותיי מיניתתת והמעסיקים שלי לא עשו כלום בעניין? אז מי יש לי עם לא את עצמי?! מיי? אני יישאר שם? וייתן לו פעם הבאה לאנוס אותי פשוט?! ציפיתי שאתם תעמדו מאחוריי, לפחות הפעם, רק פעם אחת בחיים אתם תתמכו בי! אז כן, פעם אחת בחיים שלי רציתי להרגיש כמו הילדה הקטנה של אמא ואבא, לפני שאני הולכת לצבא ומתחילה את חיי כאישה עצמאית ובוגרת. ואת מסרבת לראות את זה! אני מאוכזבת ממך, בתור אמא, אני חושבת שנכשלת בתפקידך, בתחום הרגשי כמובן, ככי בפן הכלכלי, תמיד היה לי הכל, בין אם זה אוכל או בגדים. ואני יכולה לתת לך רשימה ארוכה ומפורטת של כל כך הרבה פעמים שהייתי צריכה אותך לצדי, לדעת שיש לי בטחון, שיש מאחוריי מישהו שרוצה בטובתי ויחזק אותי, אני ייתן לך מס' דוגמאות גם. בגיל 14 כשהבנאדם רדף אחריי עם האוטו והפציר בי להכנס לרכבו, באותו יום שברחתי מהבית, סיפרתי לכם ומה אמרתם?! את זוכרת? אני בטוחה שאת זוכרת אך תכחישי: אמרתם זה באשמתך! ביום שאני וגיא נפרדנו ומה אמרתם? אה לגיא נמאס ממך את בנאדם רע מדי שגורלו להשיאר לבד, הוו באמת מחזק לדעת שלפחות ההורים שלי מועדדים ועוזרים לי בתקופה הזו. תעשי לי טובה גב' גלמב, אני סיימתי להכנע למילים הקשות שאני נאלצת לשמוע כמעט כל יום בחיי, סיימתי לעבור על זה בשתיקה, זה נגמר, ואת יכולה להיות בטוחה כי אני נותנת לך את המילה שלי שכשאני ייצא מפה, זה יהיה לתמיד, ואת יכולה לשכוח שיש לך בת. מה תגידי על זה לבתיה? תתחילי לבכות שיש לך בת חצופה? אז בואי אני יגיד לך משהו אין לך בת חצופה, הבת שלך מתחילה לקחת את עצמה בידיים, ולנתק אותה מכם, הבת שלך לא תשתוק על כל העוול שעשיתם לה, באת חבל שלא העפת אותי לפנימייה כשהייתי בת 12!!! חבל!

עידית יקרה, קראתי בכובד ראש את שכתבת, אני מבינה שכרגע הפורום הוא ערוץ התקשורת בינך לאמך, אך נראה לי שחבל, וזה גם אינו מניב פירות! מהכתוב רואים שלא היו לך חיים פשוטים ואת מאוד פגועה מהורייך וסביבתך הקרובה, אולי במקום לנסות לפתור את הקשיים דרך הפורום (שבכנות אינני רואה שזה מביא לתוצאות טובות) זה הזמן (בדיוק לפני הצבא) ללכת לקבל עזרה מקצועית ולעבד את כל העבר שלך? אני אישית מאוד מאמינה שבעזרת איש מקצוע תוכלי לעזור לעצמך לצאת מהכעס והפגיעות ולצמוח מאותם הקשיים! חשבי על כך! בהצלחה! בתיה

ההורים שלי מתקמצנים מדי על איש מקצוע, גם אצלנו דוגלים ב"מטאטאים את הלכלוך מתחת לשטיח ולא מוציאים אותו החוצה" מה שהולך בבית זה מטורף, עוקבים אחריי ללא הרף, מתקשרים למקום עבודתי בכדי לבדוק שאני אכן עובדת, רק אתמול ההורים שלי גדשו את הסאה פעם אחת יותר מדי עד שכבר החלטתי ללכת ברגל לאזור התעשייה בשיא הגשם והקור כשאני אפילו לא לבושה בהתאם, אבל מה? לא הייתי עם הרכב אז למי אכפת שיכולתי לקפוא מקור או לתפוס מחלה מה שאמא שלי מספרת לך, זה סילופים על גבי סילופים, וכל מני נסיונות עלובים בשביל להשמע מסכנה וצודקת, באנה אין לאפחד שם מושג עד כמה שאני נפגעתי מהם אני ישנה בלילות אצל חברים אני הולכת ברחובות במבול הכל העיקר לא להיות בבית, למי יש חשק ללמוד כשזה המצב בבית? מי בכלל ירצה לחיות עם זה, הצעד האחרון שנותר זה להחדיר לי איתורן אל תוך העור ולעקוב אחריי פשוט, אני מרגישה כמו עבריינית תחת השגחה כבדה. אני לא מסוכנת, אני לא מזיקה לי או לסביבה, אני מנסה לחיות בשקט שלי באיזון ולמצוא את השלווה שלי, והם מפרים לי אותה, אאין לי אמא יש לי שוטרת ואני לא חיה בבית אלא בבית כלא, זו התחושה שלי, שנגרמה בעקבות המעשים שלהם. ולאפחד לא מזיזז, אז מה איש טיפול? ולמה אני צריכה לראות אותו? בשביל שיגיד לי ואיך את מרגישה עם זה? טיפול היא צריכה לקבל, או אולי הדרכה איך להיות אמא ולא שוטרתת לא לשבת לי על הוריד ולעצור לי את מעבר הדם! ומלא מאמצים עשיתי אני איתה לא יכולה לדבר כי לא משנה מה היא איכשהו תהפוך את התמונה ותוציא את עצמה הקרבן ואותי הילדה הטיפשה. חברים שלייי ואנשים מבחוץ ניסו לדבר איתה, אין עם מי לדבר היא פשוט קיר! היא תקועה איפה שהיא ולא מוכנה לשנות את דעתה ולא רוצה טיפול רוצה לעוף מפה, אני איתה סיימתי, אם היא לא יודעת לעשות כלום וחץ מלגרום לי לבכות כל יום ולרצות לגור במקום אחר אין לי מה לחפש פה חוץ מסבל ועצב, שתמצא מישהו אחר להתעלל בו.

לינור שלום, אשמח אם תרחיבי את שאלתך..... זיו

שלום , קודם כל תודה על מילות ההרגעה זה היה מצחיק ומרגיע באותו הרגע. קראתי כתבה שלך על הרדמות עצמאית ושזה אחת הסיבות שילד מתעורר בלילה בגלל שהוא לא מצליח לחזור לישון לבד , והילד שלי לא היה נרדם לבד, אלא עם נינוד אתה רושם שם , ששבוע הראשון צריך לעשות רק את הרדמות הלילה לבד, ושבוע שני גם הרדמות היום. אנחנו עושים את זה כבר יומים והוא נרדם לבד, השאלה היא: האם כשהוא מתעורר באמצע הלילה גם לשים אותו במיטה ולנסות שהוא ירדם לבד?והאם תהליך ההרדמות שלו לבד הוא יותר ארוך ואז הוא כבר יקיץ את עצמו משינה , האם את הקימה השניה, אפשר להשאיר על הידיים? והאם פשוט לספור 7 ימים מתחילת התהליך ולעבור להרדמות יום ? או שצריך לעשות את זה בצורה אחרת?

דנה שלום, אני שמח שהצלחתי להרגיע ולהצחיק. לעיתים קרובות כאשר אין ממש פתרונות, ההומור מסייע מאד (לפחות לי) ולכן אני מאד אוהב להשתמש בו. ולשאלתך, לא זכור לי שפרסמתי כתבה בנושא הרדמות עצמאית, אולי את מתכוונת לתגובה שכתבתי למשתתף/ת בפורום. בכל אופן, לדעתי בנכם קטן מידי בשביל להרגיל אותו להרדם לבד. אל תשכחי שהוא רק בן 3 חודשים ועד לא מזמן היה אצלך ברחם החמימה, העוטפת והמוגנת. אם ההרדמות העצמאית באה באופן טבעי ללא מאמץ אז יופי, אך בוודאי לא הייתי מתעקש בשלב הזה שיתרגל להרדם לבד. הייתי חושב על זה בגיל שנה +. אני בהחלט ממליץ שתיהיו לידו, תלטפו אותו, תנענו אותו, תשירו לו ותנעימו את ההרדמות עד כמה שניתן - גם בערב ובלילה וגם במהלך היום. כפי שכתבתי, בגיל מאוחר יותר אפשר להתחיל להרגיל אותו להרדם לבד במיטה ולא על הידיים וגם אז עם סיפור או שיר (בכלל מומלץ לפנות חצי שעה לפני זמן השינה לסיפור). שיהיו הרבה לילות נעימים, זיו

בני בן שנה ושמונה חודשים מאז שנולד יה איתי בבית, תמיד השתדלתי להוציא אותו ולהפגיש אותו עם ילדים בני גילו, הוא ילד פעיל, שובב קטן, חברותי ואני ממש לא רואה הבדלים בינו לבין ילדים בגילו שנמצאים במסגרת של גן חוץ מדבר אחד שמאוד מציק לי שהוא נמצא עם ילדים בגילו, ולמשל חוטפים לו משהו או מרביצים לו הוא ישר בוכה ומחפש אותי, למרות שגם הוא מרביץ וחוטף אבל שמחזירים לו אז הוא בוכה ולא יודע להחזיר בחזרה, אין לי מושג איך לגרום לו לא לפחד ולעמוד על שלו, איך להעלות לו את הביטחון העצמי, אני יודעת שהוא עוד קטן וגם לא נמצא בגן עדיין אך למרות זאת הייתי רוצה לדעת מה אפשר לעשות אשמח לתשובה!!!

מורן ערב טוב, להחזיר מכות או להחטיף מכות אין פירושם ביטחון עצמי. אין פתרון קסם לרכישת מיומנויות חברתיות. הדרך הטובה ביותר שבנך ירכוש ביטחון עצמי וכישורים חברתיים היא עם בני גילו. האינטראקציות בין הילדים לבין עצמם מלמדים אותם יותר מכל כיצד להתנהג בחברה. את הכישורים הוא יכול לרכוש בגן או אחה"צ. בכל אופן, ההמלצה שלי היא לשלב אותו בגן , לכל המאוחר, בתחילת שנה הבאה. בהצלחה, זיו נ.ב. חשוב לזכור שגם ילדים גדולים יותר בוכים כאשר לוקחים להם דברים וזה לאו דווקא קשור לביטחון עצמי אלא לתחושת רכושניות שכולנו נגועים בה.

אז לפי מה שאתה כותב אני לא צריכה לעשות כלום ורק שהוא יהיה בגן הוא ילמד לבד? כבר בחודש הבא הוא נכנס לגן אני מקווה ששם הוא ילמד כי אני מרגישה שכשאני איתו אני מגנה עליו ולא נותנת ולהתמודד לבד ושאלתי היא איך להתנהג כאשר אנו בחברה?

אבל דלגתה על שאלתי חרדה

האם תוכל/י לשאול שוב?

זיו היקר הייתי רוצה גם לדעת מה אשר לעשות כשהילדה נימצאת אצל אביה בשישי שבת היא מבקשת שאני יתקשר אליה וידבר איתה בטלפון אני מיתקשרת והא מנתק י את הטלפון כשהיא חוזרת היא אומרת לי אבא אמר שאת לא מיתקשרת כי את לא אוהבת אותי כשפניתי לעובדת סוציאלית היא ענתה לי שהיא לא יכולה לחייב אותו בטלפון האם התשובה הזו מספקת אשמח עם תציע י מה לעשות אני ממש מודאגת וקשה לי שהוא מנתק לי את הטלפון ואומר את מה שהוא אומר לילדה תודה מראש גלית.

גלית בוקר טוב, כמה שזה עצוב )-: חבל שהילדה צריכה לסבול. ולגופו של עניין, את צריכה להרגיל אותה לכך שאת לא מתקשרת אליה בשישי-שבת כאשר היא אצלו. שום דבר לא יקרה לה אם לא תדברו בסופ"ש כזה או אחר. המסר צריך להיות ברור - כשהיא אצלו, היא אצלו. תסבירי לה שאתן תתראו במוצ"ש והיא תתגגע אלייך ואת אליה ואיזה כיף יהיה כשהיא תחזור. לילדים יש כוח ריפוי מדהים והם חזקים מכפי שאנו חושבים שהם. היא יודעת שאת אוהבת אותה ודואגת לה. אם את תקפידי לעודד או לפחות לא להשמיץ את האב היא תבין שהמסר שאת מעבירה הוא הרבה יותר בריא ונכון עבורה. לאט לאט היא תלמד לומר לו שהיא רוצה לדבר איתך ואז זה בא ממנה ולא ממך. הוא יצטרך להתמודד עם הרצון שלה ולא עם שלך. את צריכה לספק לה אלטרנטיבה בריאה ובטוחה. היא כבר תדע לבחור את הדרך הנכונה. אני נזכר במקרה של אחת המטופלות שלי שסבלה מאלימות מאד קשה מצד בעלה ולמרבה השמחה התגרשה ממנו. האב נהג להתקשר ולדבר עם הילדה אך תוך כדי השיחות אמר לילדה דברים קשים על אימה. האמא מאד דאגה (ובצדק) לשלומה הריגשי של הילדה. הנחתי אותה לא להתערב בקשר בין האב לבת ולראות מה יקרה. לאחר הפעם השלישית שהאב קילל את האם באוזני הילדה, הילדה עצמה (שהייתה אז בת פחות מ- 3) לא רצתה לדבר איתו יותר. אני מציע לך את אותה עצה. חג שמח, זיו

אני מתקשרת לביתי כשהיא אצל אביה בשבת בבקר משום שאני רוצה לשמוע שהכול בסדר והוא לא התפגר בשנתו והילדה שלי נשארה לבד לבכות אצלי זה שונה אני חייה עם אמי ואחותי

אני בת 15 אבא שי היה משלם לי 200 ש"ח בחודש ועכשיו הוא לא משלם בכלל מה אני יכולה לעשות ? האם אני יכולה לתבוע אותו ? ואנחנו בכלל לא בקשר!

אאא יקרה שלום, למה את מתכוונת כשאת כותבת שהוא שילם לך? האם את מתכוונת למזונות? לדמי כיס? לתשלום אחר?

תודה לבנות שהציעו לי מה לעשות עשיתי מה שהצעתם אבל זה לא עוזר שוב הכל חוזר על עצמו אשמח עם גם מר זיו סןפר יענה לי גלית.

ראי תשובתי בהודעתך הקודמת, זיו

שלום, אני ממש מתוסכלת , בני בן ה3 חודשים , אוכל ארוחות של 120 ולפעמים לא מסיים אותם , כלומר אוכל רק 90, 100 ולפעמים באמצע היום הוא אוכל רק 60, הוא עולה יפה במשקל. וגם לא ישן בלילה לילה רצוף , כל החברות שילדו איתי את בנם , כבר הילדים שלהם ישנים רצוף , ואוכלים 200, 180 cc , האם יש משהו שאוכל לעשות כדי להגדיל את השינה? ואת האוכל? לקחתי אותו לרופא והוא אמר להחליף פיטמה....

דנה יקירה, ברוכה הבאה למועדון ההורים העייפים אך התשושים. ההורות בשלבי החיים הראשונים של הילדים היא קשה משתי סיבות עיקריות. האחת, חוסר בשעות שינה. השניה, הלחץ החברתי שקיים מסביב. נוצר מצב שההורות נמדדת עפ"י הצלחת הילד לישון לילה שלם (כלומר חינכנו אותו נכון וכבר בגיל 3 חודשים הוא מבים שבלילה ישנים ולא אוכלים. "כיפק היי") או יכולתו לאכול כמויות גדולות ככל האפשר (בסגנון של "תאכל מרק - תיהיה חזק"). אז את בוודאי מבינה כבר את דעתי על הנושא. ואני חייב לומר לך שבני עד גיל דיי מאוחר (אני חושב שלמעלה משנה וחצי) היה מתעורר בלילות כדי לאכול (ותאמיני לי, הוא ממש מוצלח). אני מבין את התסכול מחוסר שעות השינה - זה באמת מאד קשה ושוחק. האם יש אבא בתמונה? אם כן, תורנויות בינכם עשויות מאד לעזור. לפעמים, אם נותנים דייסה אז הילד שבע יותר (הבן שלי, לדוגמא, ממש לא אהב את זה אז נשארנו בנוזלים הקלאסים). כל עוד הוא עולה יפה במשקל ומבחינה התפתחותית הוא בעקומות - אין מה לדאוג. אני מבטיח לך שעד גיל 18 כל הצרות האלה עוברות (-: ואולי באמת כדאי להחליף לפטמה עם חור גדול יותר, תנסי זה לא יכול להזיק. זיו

שלום , קודם כל תודה על מילות ההרגעה זה היה מצחיק ומרגיע באותו הרגע. קראתי כתבה שלך על הרדמות עצמאית , והילד שלי לא נרדם לבד, אלא עם נינוד אתה רושם שם , ששבוע הראשון צריך לעשות רק את הרדמות הלילה לבד, ושבוע שני גם הרדמות היום. אנחנו עושים את זה כבר יומים והוא נרדם לבד, השאלה היא: האם כשהוא מתעורר באמצע הלילה גם לשים אותו במיטה ולנסות שהוא ירדם לבד? והאם צריך לחכות עד שבאמת נרדם לבד בלילה לפני שעוברים לשלב השני?

אני גרושה ויש לי ילדה בת 3 לפעמים נפלטות לי בילים לא יפות לידה ולאחרונה היא חוזרת אלהם מקללת אותי או את אביה אני יודעת שעלי לשנות את מנהגי בשבילה אך כיצד אני יכולה לעשות זאת האים לא מאוחר מדי והיא פשוט תפסה את המילים ולא תחדול כמה זהן יקך בארך לשנות ומה עלי לעשות כיצד תודה

אורנה שבוע טוב, אף פעם לא מאוחר מידי, ודאי וודאי כאשר היא רק בת 3. היא כר פורה ללמוד התנהגות ושפה מוכבדותבדיוק כפי שהיא כר פורה ללמידת קללות. אני מניח שאת מקללת כאשר את מגיעה לנקודת הרתיחה שלך. נסי לחשוב מה את עושה במצבים אחרים בחיים (כמו בעבודה, בסופר, בבנק) כאשר מישהו מעצבן אותך, אלו פתרונות את מוצאת כדי לא להגיע לרתיחה? נסי לחשוב, אילו פעולות את יכולה לנקוט רגע ואולי שני רגעים לפני שאת רותחת? נסי לזהות מה קורה לך בגוף כשאת מתפרצת (הזעה, חום, קור, מתח בשרירים, פעימות לב מואצות וכו')? אלו מחשבות רצות בראש? אם תוכלי לזהות את הסימנים תוכלי למנוע את ההתפרצות ע"י פסק זמן, ניתוק פיזי מהסיטואציה. תרגיל נוסף שאת יכולה לעשות הוא "מעגל גירוי-תגובה": קחי בריסטול ורשמי עליו את התחלת הסיטואציה בעינייך (לדוגמא, "משה אמר לי..." / "הבוסית שלי לא התייחסה למאמצים שהשקעתי" / "הבת שלי לא סידרה את החדר" וכו'). ציירי חץ וכתבי אלו מחשבות ורגשות עלו בך ("הרגשתי מושפלת..., כעסתי, התביישתי" / "חשבתי שהיא בוסית גרועה" /"חשבתי שהבת שלי עושה לי בכוונה") עוד חץ וכתבי איך הגבת ("עניתי לו בחזרה ואמרתי שהוא..." / "שתקתי" / "צעקתי") עוד חץ - איך הצד השני הגיב חץ נוסף - איך הרגשת ומה חשבת בעקבות תגובתו של הצד השני חץ - איך הגבת וכו', עד שהגעת לסופו של האירוע. נסי ללראות האם את מזהה דפוס במחשבות-רגשות-תגובה שלך. נסי, על הנייר כרגע, לשנות תגובה אחת שלך ותראי האם זה משנה את המעגל? האם הצד השני מגיב אחרת ובעקבות זאת את מרגישה וחושבת אחרת? זה על קצה המזלג תרגילים שאת יכולה לעשות בבית כדי להתמודד עם הכעסים. בהצלחה, זיו

לפני חצי שנה בערך נפלטה לי כמה פעמים מילה לא יפה - fuck - הילד שלי אז בן שלוש התחיל לחזור אחרי, כשחיוך שובב מרוח על פניו, אך אמר puck במקום המילה המקורית. אנחנו ההורים גם הזדעזענו וגם מאוד השתעשנו , ומאוד רצינו שהוא יפסיק עם זה, אז פשוט התעלמנו. כמובן שגם אני התאפקתי מאז... אנחנו צרכים להוות דוגמא. והפלא ופלא, זה נעלם מן הלקסיקון שלו. אז לא - זה לא מאוחר מדי. בהצלחה.

לגבי לתת לילדה הרגשה שאני אימא שלה

שושי יקרה, אני מבינה שאת מבקשת עצה איך את יכולה לתת לילדה הרגשה שאת אמא שלה. השאלה שאני שואלת אותך זה מדוע את מרגישה שאינך אמא שלה להרגשתה? לפי מה שרשמת היא פנתה אליך לשאול רשות לצאת, כך שנראה לי שהיא אכן רואה אותך כאמא. מה קורה לך? מדוע את לא מרגישה מספיק בטוחה בכך? חשבי על כך, יכול להיות שכדאי לך לקבל ייעוץ והדרכת הורית כדי להבין קצת יותר לעומק את הרגשתך. בהצלחה בתיה

הייתי רוצה שתחזרו אליי לנייד שלי-0523004064, או שתשאירו לי הודעה באימייל שלי, מעוניינת לקבל פרטים לגבי הודדעה זו ( עיקבי והחלטי), תודה, אורטל.

בתיה תודה על תשובתך, אני חשה שאת בדיוק קלעת למטרה, בני מאוד חכם אך מאוד פגיע רגשית, מאוד דורש מעצמו והמחיר של פרפקציוניזים הוא גבוה. יש לו קושי חברתי שכרגע זה מאוד מטריד הוא אומר שהחברים (הייה שייך למעיין חבורה קבועה) לא נחמדים אליו, לדוגמה ציין בדידות בהפסקות, לטענתו אף אם מצטרף לחבר הנ"ל פוגש חבר אחר ומשוחח עמו על נושאים שלבני אין בהם מעורבות. בקיצור אני לא יודעת איך לתמוך בו רגשית ואיך להפוך אותו לחסין , אנו גרים בחיפה ואשמח על המלצתך למומחה בגיל ההתבגרות שהוא יכול להוות גם דמות לנער אינטלגנטי כמו בני.או למטפל שיכול ליעץ לי ולבעלי איך לתמוך בו רגשית . עלי להודות שגם אני ובעלי ללא חברים וגם מאוד רגישים, אך דווקא בגלל שאני מודעת לכך אני רוצה שבני יהייה יותר מוצלח בתחום הנל. סליחה על ההסחפות ותודה דקלה

שלום דקלה, אני מצטערת אך אינני מכירה מטפלים מאזור חיפה, שווה לבדוק עם בית הספר אם מכירים מטפל טוב (שראו את עבודתו דרך תלמיד אחר). לגבי המקום שלכם כהורים, חשוב לשמוע את בנכם, להקשיב למצוקה שלוו ועדיין לא לוותר לו על בית הספר. כדאי לערב את המחנכת/יועצת אם בנך מוכן, ולבדוק על דרכים שהם יכולים לעזור. כמו כן אפשר וכדאי לחשוב יחד איתו על דרכים לחזור לאותה חבורה, (אולי להזמין את החברה לערב סרטים בביתכם?). הרעיון של מטפל שינחה אתכם כהורים זה רעיון נכון שכן אני שומעת רגשי אשם על כך שגם אתם ההורים לא טיפוסים חברותיים,(כך ציינת), דקלה יקרה כל עוד תיהי עם רגשות אשם יהיה לך קשה להתמודד עם המצוקה של בנך! בהצלחה בתיה

אני מרגיש שאני לא זורם עם בני בן ה- 12.5 , אישתי טוענת כי אני קשה עימו, אני מעליב אותו, ושאני לא שם לב שאני מחפש רק את הליקויים והטעיות במעשיו, במקום לפרגן לו על ההשגים שלו וההצלחה בלימודים. האם הינך יכול להמליץ על דרך פעולה או פעילות בדרך של משוב לראות ולהבין היכן אני טועה, ואילו כלים יש כדי לשפר את התקשורת בין אב לבנו. תודה מראש.

אבי שלום, בנך נמצא בתחילתו של גיל ההתבגרות. זהו גיל מורכב גם לילדים וגם להורים. אין לי ספק שהקשר שלך עם בנך מאד משמעותי עבורו להתפתחות תקינה. אתה יכול להוות מודל גברי חיובי עבורו שהוא כה צריך בגיל זה. אנסה לתת לך מספר טיפים לתקשורת חיובית ומקדמת שתוכל להשתמש בהם עם בנך: 1) חיזוקים - בנך זקוק לחיזוקים ממך על ההצלחות שלו. אל תקח את הצלחותיו כמובנות מאליהן אלא תשבח אותו עליהן (על שיעורי בית שעה, על מבחן שבו הצליח, על שיחה נעימה שהייתה לכם, על עזרה בבית וכד'). 2) אמפטיה - שים עצמך בנעליו ונסה להבין את המצוקות שלו. להבין אין זה אומר להסכים. כלומר אם הוא רוצה משהו או קשה לו במשהו, אתה יכול להבין את הרצון או את הקושי אך לאו דווקא להסכים לו. 3) גילויי חיבה - אל תחסוך במילים של חיבה כלפיו. הוא זקוק לזה כמו צמח שזקוק למיים. 4) צור סיטואציה נוחה להידברות - אם אתה רוצה לדבר איתו, חשוב מאד שהסביבה תתאים לכך: בית קפה, נסיעה ברכב, כאשר שניכם לבד בבית, כאשר אתם מטיילים בחוץ. 5) תיהיה מאד ברור בהגדרת הציפיות שלך ממנו 6) תקשיב לו ואל תחשוש לומר לו "שמעתי אותך ואחשוב על הדברים" לא ממקום של לחפף אותו אלא ממקום אמיתי שאתה לא חייב להחליט בו במקום ואתה צריך זמן למחשבה - הוא ירגיש שאתה מכבד אותו ושוקל את הדברים. זה על קצה המזלג מתוך עוד הרבה מאד דברים. כמובן, שאתה יכול לפנות להדרכה הורית ממוקדת (מספר פגישות בודדות) כדי לבחון את היחסים בצורה מקיפה יותר ולקבל כלים רבים יותר. בהצלחה, זיו

שלום. אני בת 27, נשואה. בגיל 13 עליתי לארץ מאוקראינה. אני בת יחידה, הוריי התחתנו בגיל מאוחר, רצו להוליד ילדים חוץ ממני, אך לא הצליחו. מאז שאני זוכרת את עצמי קיימת ורק הולכת וגוברת התחושה שהורים שלי מנסים לחיות את החיים שלי במקום להניח לי. אבל אני בטוחה שזה סיפור מוכר להרבה. מה שיותר מדאיג אותי - הורים שלי מגעילים אותי. אני לא מסוגלת לתת או לקבל נשיקה מביל לבחול בזה, אני נאלצת להיות צבועה. אני לא מסוגלת להגיד להורים שלי שאני אוהבת אותם. אני חיה במחשבה שהם האנשים הכי בורים, חסרי חיים, מוגבלים ומטומטים. הם מתקשרים אלי הרבה - כל יומיים לפחות. דיברתי איתם בעבר על זה שזה מפריע לי והייתי מעדיפה לדבר איתם לעתים רחוקות יותר, כשבאמת יש על מה לדבר, אך זה לא עזר. אני מצדי יכולה שבועות לא לדבר איתם, לא לראות אותם, ואני ממש לא מתגעגעת. כמובן, שאני לא מבטאת את הרגשות האלה באופן גלוי. אני גם שחקנית מספיק טובה כדי לא להביע חוסר סבלנות או עצבנות כלפיהם. אבל אני לא מסוגלת לתת יחס חם. אני מאד אוהבת את בעלי, את החברות שלי, את העבודה שלי. היחידים שאני לא מסוגלת לאהוב אלה הם. הייתי רוצה לאהוב את ההורים שלי. מה עושים?

אנה שלום, מתוך דברייך נראה לי שהדחייה שלך מהורייך קשורה למשקעים לא מעטים מהעבר (ואולי גם מההווה). נראה שהמשקעים קשורים ברגשות של כאב וכעס רב על הורייך ואלו יוצרים תחושה דחייה וחוסר אהבה. מכיוון שאני חושב שהדברים הם עמוקים ונראה שדפוס היחסים הנוכחי עם הורייך מפריע לך מאד, אני בהחלט ממליץ שתפני לסיוע מקצועי שבו תוכלי להגיע לעומקם של דברים ולהתיר את סבך הדברים. ייתכן שבעזרת תהליך שאת תעשי עם עצמך תוכלי לבנות קשר אחר עם הורייך, קשר פחות קונפליקטואלי. זיו

היי, בני בן 15, כמעט שכל בוקר מאחר לבית הספר, או מחסיר מידי שבוע יום בבית הספר. (אנחנו מסיעים אותו ואת אח שלו שלומד באותו בית הספר ובגללו אחיו מאחר). אנחנו מנסים לזרז אותו, אבל הוא מורח את הזמן בבוקר (למרות שהוא קם מוקדם מספיק ב- 6:45) והוא צריך להיות בבית הספר בשעה 8:15 כאשר הנסיעה לשם עורכת כ-7 דקות.(יש פעמים שהוא הולך ברגל ואני תמיד חוששת שהוא "מבריז" בימים האלו שאנו לא מסיעים, ולאחר בדיקה היו כמה פעמים שהוא הבריז) היום לא חיכנו לו והוא החליט לא ללכת לבית הספר שוב וזה כבר חוזר על עצמו מספיק פעמים. בבוקר היה סקנדל בבית כי לא הסכמתי לו וזה הגיע למקומות שלא רציתי שיגיעו , אבל הוא הוציא אותי מדעתי. ניטרלתי אותו מכל דבר ששייך לו (נגינה, פלאפון, מחשב, טלויזיה) ברור שזה לא יחזיק אפילו יומיים. הוא עקשן וכשאוסרים עליו דברים הוא עוד יותר מתכנס ומתבצר. גם שיחות קיימנו איתו על הנושא מספר פעמים וזה חוזר על עצמו . אין לו בעיה חברתית ובכללי הוא ילד חיובי ותלמיד טוב. מה עושים?

מיכל יקרה, ממתי בנך נמנע מללכת לבית הספר? האם תמיד היו בעיות של ביקור סדיר או זה דבר חדש? האם בנך מתמודד עם בגרויות השנה? באופן כללי ילדים אוהבים ללכת לבית הספר, לא בגלל הלימודים אלא בגלל החברה. בנך מאותת לכם שיש כנראה בעיה בבית הספר וחשוב לברר מה קורה שם? אני מציעה לכם לשבת איתו ולברר מה הסיבה לחוסר הרצון שלו ללכת לבית הספר, האם משהו שם מציק לו? האם יש מורה או אדם אחר שמאיים עליו? האם הלימודים/מבחנים מלחיצים אותו? תבהירו לו שמבחינתכם חוסר הרצון וההברזות מבית הספר מאותתים למצוקה ולכן אתם רוצים לעזור. חשוב ביותר לא לוותר אך להיות קשובים למצוקה שלו. כדאי להעזר בצוות בית הספר מחנכת/יועצת ולשתף בקושי של בנכם. בהצלחה בתיה

שלום בני בן ה 17 חזר אתמול לגמרי מדוכא מבחינת מתכונת בפיזיקה, מצהיר שדי נמאס לו שבוחנים אותו כל הזמן. הוא תלמיד על 99 -100 ולטענתו החברים ששים לאיד כאשר מקבל ציון פחות מהם וכשהוא מקבל ציון טוב אז הם אומרים לו טוב אתה חכם... בקושי אכל ומסרב לצאת מהבית ואומר שהפתרון זה לקפוץ מהחלון, יש לו בחינת בגרות ביום שלישי הקרוב ואני לא יודעת איך לעזור לו. ליעוץ הוא לא מוכן ללכת , שאני אפנה ליועצת ולמורה הוא לא מסכים . מה לעשות? בבקשה תענו לי

שלום דקלה, מה שלום בנך? מקווה שנרגע. חשוב שתשוחחו איתו על הצורך שלו להיות מצטיין ואלו מחירים חברתיים ורגשיים הוא משלם. כמו כן חשוב להבהיר לו שאתם דואגים לו, הייאוש והרצון לקפוץ מהחלון כשלא מקבלים את הציון המצופה, מצביע על קושי בהתמודדות ולכן אתם מעוניינים שיקבל עזרה רגשית, במידה והוא מתנגד לכך חשוב שאתם תקבלו הדרכה הורית כיצד להתמודדד איתו.בל מקרה אל תעברו על משבר זה כאילו לא קרה כלום! בהצלחה בתיה

שלום אני בת 14 וחצי ולפני שנתיים וחצי קיבלתי מחזור ואף פעם לא היה לי סדיר. לפני שבועיים היה לי מחזור ונגמר לי אחרי 5 ימים, ואז אחרי יומיים בא לי שוב דם והפסיק לי, ואז עבר 5 ימים בערך ושוב בא הדם למשך 3 ימים והפסיק לי ועכשיו אחרי 10 ימים שוב יש לי דם והפסיק לי ושוב יש לי דם בכמות גדולה. ויש לציין שאני לא מנהלת מערכת יחסים. מה לעשות? מה יכול להיות לי?

ירדן יקרה, אינני מבינה בנושא זה, אם את מוטרדת פני לרופא המטפל. בהצלחה בתיה

ילדתי בת שלוש וחצי ובהסדרי ראייה הוחלט שכל שבת שנייה היא תלך לאביה אין לי התנגדות ליפני שהיא הולכת אליו אנחנו מכינות יחד תיק עם בגדים שהיא בוחרת משחקים שהיא רוצה לקחת דיסקים וספרים אנחנו עושות את זה יחד כך שיהיה לה נעים כשהיא חוזרת ממנו בצאת השבת האבא שלה לא מחזיר לה את הבגדים משחקים שלקחה איתה ואת הסנדלים כשאני שואלת אותו היכן הדברים שלה הוא עונה לי זרקתי אותם לפח מה אני עושה במיקרה כזה תעזרו לי בבקשה

היי גלית, אולי כדאי שהאב יקנה לה בגדים, משחקים וחפצים להם היא זקוקה ואז כשהיא תלך אליו הם יישארו שם באופן קבוע ויחכו לה לפעם הבאה. לפי דעתי זה ייתן לה תחושה יותר של בית גם אצלו ובנוסף ימנע את הקושי עליו את מדברת. בהצלחה

משתתפת בצערך עם איקס שכזה אני לא מקנה בך גם אני גרושה עם ילדה בת 3.4 ובן שנתים בפעם האחרונה שהוא לקח אותם והחזיר אותם הוא השתמש באוטו של חברים שהם נהגו והוא החזיק את הילדים מאחורה כשהם לא בכיסא בטיחות שמתאים לגילם ולא חגורים בכלל אמרתי לו שאני לא מסכימה לכך והא ענה לי זה מה שיש תעשי מה שאת רוצה התקשרתי אלו והודעתי לו שאני הולכת למשטרה הוא ענה לי תעשי מה בראש שלך התיעצתי עם אחים שלי טלפונית והם הציעו לי לא לפנות למשטרה אך לדבר איתו בטוב התקשרתי אלו ואמרתי לו מה קורה תחשוב בהיגיון ביטחון ילדך לא חשוב לך אני לא מקירה את הנוהגים ומה יקרה באים יקרה אסון אני לא באה להילכם איתך אני באה ממקום שבטחון ילדי חשוב לי אמרתי לו שאים פעם ב הוא לא יכול להביא אותם במונית והוא רוצה להביאם ברכב פרטי אני מוכנה להשאיל לו את הכיסאות שלהם מהרכב שלי או שיתקשר אלי ואני יסיעה אותם אלו ובחזרה ואז הוא הסכים אתי מה שאני מנסה לומר לך תנסי לדבר איתו בטוב: תומרי לו שמצבך הכלכלי לא מאפשר לך לקנות לילדה כל פעם מחדש שהילדה קשורה לצעצועים ששלחת לה אלו ולכן שלכת דווקה אותם והם ממש חסרים לה כעט ושלא יפה שהוא עונה בצורה כזו כי הילדה מבינה וקולטת מי האבא שלה שעושה לה כדברים האלה האקס שלי לא היה מוכן לקחת את שני הילדים כשהקטן הגיע לגיל 2 לפני שבועיים כמו שחתום בהסכם גירושין הוא התחיל להגיד לי מה איך אני יסתדר עם שניים ומה יהיה אם הוא יבכה לי אמרתי לו אין בעייה אני את הילדים שולחת בבקר לגן ומידעת את הגננות שאתה אמור לקחת אותם ובמידה שלא תגיע שיזאיקו אותך או את המשטרה כי לפי החוזה הם שבת שלך ואז הוא אמר לי טוב יש לי בררה הוא לוקח את האחין שלו בן 10 שיעזור לו מה קרה לא מגיע לי גם קצט לעצמי מה עשיתי את הילדים האלה לבד? מה שאני מנסה לומר לפעמים צריך להיות טקיפה לפעמים רקה מה לעשות לא גומרים עם הזבל גם אחרי הגט... בהצלחה

גלית שלום רב, כאשר מתגרשים יש שליטה מועטה מאד ואף אפסית על התנהלותו של בן/ת הזוג לשעבר, גם מבחינת ההורת שלו/ה. לכן, אני חושב שיש לך מעט מאד לעשות בעניין. אני מבין שזה מעציב ואף מכעיס אותך.מדברייך נראה שהוא נלחם בך דרך הילדה. הדבר החכם ביותר שאת יכולה לעשות הוא להימנע ממלחמה ולמצוא פתרונות יצירתיים (במה שאפשר) - לדוגמא, ליצור עותקים של הדיסקים המקוריים ולשלוח אותה עם ההעתקים, את המקור תשמרי אצלך. לגבי הבגדים, אין סיבה שתשלחי אותה אליו עם תיק. מה לדעתך הדבר הכי גרוע שיקרה עם היא תגיע אליו רק עם הבגדים שהיא לובשת? חשבו לי שוב להדגיש שבשביל משחק טניס צריך שניים אך בשביל להפסיק לשחק צריך רק אחד. תיהי את זו שמפסיקה את ה"משחק". זיו

יש לי ילדה בת 3 שאני מאוד חרדה לה אני מוצאת את אצמי יושבת באוטו ומתצפטת מרחוק על חצר הגן לראות שהכול בסדר עשיתי את זה בארך 3 פעמים השנה את הבן 2 הוצאתי מגן שבו הוא תאן כי הגננת הקתה אותו אני מחקה שהחודש הקרוב יעבור ונסים את \השנה ובשנה הבאה אני יכניס את הילדה לגן אחר משום שמגן זה אנני מרוצה:הגננת מחסירה המון הילדים אלימים מדי החצר לא מקורה הילדה לא חוזרת עם תכנים הגן משלב ילדים חריגים שביתי הפכה להיות בובת סמרטוטים של ילדה חריגה כל הזמן היא מושכת את בתי בידה אחריה מכניסה לפי בתי ממתקים בכוח וללא הודעה מוקדמת מול עני הוציאה מפיה סוכריה על מקל ודחפה לפי בתי אני חוששת שאני פשוט חרדה מדי ומגוננת מדי יכול להיות שאני טועה? כיצד לנהוג? בתודה מראש ושבת שלום

דלגתה על שאלתי אני מחכה כבר המון זמן

את יודעת שהיוןם הבת נתנה לי הרצעה בת 13 היום היתפלאתי ממנה והיתי מרוצה מהדיבור שלה . תיסלחי לי שאני אומרת לך ככה .כי אני לו מצליחה לחשוב בהיגיון לתת תשובות מהראש ישר שולפת . והבת אמרה לי ככה היום . באה אליי אומרת לי אימא אני יכולה לצאת לחברים ואני היתי ישנה צהריים . מה אני עונה לה תשובה ישר תישאלי את אבא . הבת אומרת לי אימא את כאן ואבא לו כאן .ואת צריכה להחליט לבד ולא עם אבא . אמרתע לה לו סיכמנו שאנכנו אני אימא ואבא ביחד נותנים תשובה . סתם אמרתי לה ככה . כי בושה וחרפה היתרגלתי להגיד כל החיים תישאלי את אבא כניראה היתי תלותית בו בבעלי . והיה לי החי קל להגיד לה תישאלי את אבא במקום להיתוכח איתה . וגם הפריעה לי בשינה היתי מאוד עייפה הדלקת פרקים גורמת לי לשינה ועייפות וגם תרופות . ונכון הבת צודקת אני צריכה להחליט . אז אמרתי לה טוב תסדרי את הבית ואז תילכי.

שלום שושי, אינני מבינה כל כך מה את שואלת? אשמח אם תנסי להסביר לי יותר מה את שואלת. תודה בתיה

בני בן שנתיים +7 וביתי בת שנה +3 עד לפני שלושה שבועות קינאתו באה לידי ביטוי על ידי סטירה ומכה פה ושם על מנת לקבל תשומת לב שהינה ברורה ומובנת. אולם לפני שלושה שבועות התנהגותו השתנה לגמרי אין בוקר אחה"צ שהוא לא מפסיק לבכות לכעוס להשתטח על הריצפה במיוחד אם אני לא מבינה מה הוא מבקש או אם אני לא עושה את מה שהוא רוצה. (הוא עדיין לא מדבר בצורה ברורה ורק אומר הברה אחת) לגבי אחותו הוא החל להכות אותה בצורה אלימה זורק עליה חפצים ולעיתים רוצה להפיל אותה בחוזקה על הריצפה. בנס לא קורה אסון. אני כבר לא יודעת איך להתייחס אליו. הוא היה ילד מתוק ומקסים ונוח מה קרה פה ??? הצילו????

בוקר טוב, אני בטוח שבנך הוא עדיין ילדמתוק ומקסים אלא שעתה הוא ילד מתוק ומקסים שרע לו וקשה ולו ולכן התנהגותו אלימה. אני ממליץ לכם להשתמש בשיטת ה"פסק זמן" כדי להתמודד עם התנהגותו. מצרף קישור שבו תמצאי הסבר מפורט על השיטה: http://www.pampers.co.il/il_IL/read_article.php?id=5693 זיו

בני בן שנתיים ושמונה חדשים. בזמן האחרון הוא מתנכר לאביו: לא רוצה שיגש אליו למיטה בבוקר, לא רוצה לקבל ממנו דברים ומעדיף להיות איתי רב הזמן. יצויין שבעלי הוא אבא נפלא, אוהב וחם המבלה שעות רבות עם הילד. הזמן אחרי הגן מתחלק בערך שווה בשווה בין שנינו. נקודה נוספת שעשוייה להיות משמעותית היא שבעלי מדבר עם הילד אנגלית בעוד שאני מדברת איתו עברית. כמובן שקל לו יותר בעברית אבל קשה לי להאמין שהרקע לבעייה היא השפה כי הוא מסתדר יפה גם באנגלית ואם חסרות לו מילים הוא עונה לאבא בעברית (הוא לא מתעקש איתו שיענה באנגלית). הבעייה הזו הגיעה בזמן האחרון לחומרה כזו שיש לי חשש לפגיעה ממשית ביחסים ביניהם. בעלי מאוד נעלב מההתנהגות הזו ולוקח את זה קשה. האם יש דרך לשפר את המצב? וכיצד להגיב כשקורות ההתנהגויות האלה? כיום אנחנו מגיבים בכעס. האם עדיף להתעלם? האם להיכנע לדרישות (לדוגמא, אם מתעקש שאני אביא לו משהו ולא אבא) או ללכת "ראש בראש"? תודה! סיגל

סיגל בוקר טוב, אני מבקש לשאול אותך שאלה אחת לפני שאני עונה וזאת כדי להבין טוב יותר את המתרחש בביתכם: האם דחייתו של הילד את האבא מתרחשת גם כששניהם לבד, כשאת לא איתם? תודה, זיו

מה נשאר כבר לעשות?? המצב הזה מתחיל להיות מצחיק! שזה לא טוב.. מה? איפה כל השנים ששמעתי עליהם השנים של גיל ההתבגרות השנים שצריך לשמוח,לצחוק, לראות דברים, להתנסות מה, לא מגיע לי?? תכלס,עכשיו באמת עם כמה שאני מדברת- אני הכי לא נהנת בגיל הזה,ולא מבחינת המשפחה!!!! חח ברור שלא, להפך זה דווקא הדבר הכי טוב שיש!! וזה בכל גיל.. וכן,זה מה שאתם חושבים, אני מדברת על אהבה. לא יצא לי עוד לחוות בינתיים את כל העניין של לאהוב מישהו באמת,לדעת מה זה הנשיקה הראשונה מהו הגעגוע מהי כל התחושה הזאת אני בטוחה שזה מדהים! היו כמה דברים.. אבל הכי בקטנה באמת והדבר שאני הכי רוצה זה להיות ביחד עם מישהו אבל יחד ביחד. שזה לא יבוא רק ממני. שאני לא היחידה שירגיש וינסה למשוך לכיוון אפעם גבר לא נתן לי תחושה שהוא רוצה אותי. ואפילו בצחוק,אפילו בקטנה שיהיה לי טוב על הלב. שאני אדע שאני בסדר. ושאני לא עושה משהו לא במקום שאני אדע שזה הבנים המפגרים ולא אני הדפוקה. זה נכון שהבנים מסתכלים רק על החיצוניות?!?!

שלום שולי, מהכתוב אני מבינה שהנך מאוד מאוכזבת שאף פעם לא התנסת באהבה אמיתית, לא הרגשת נאהבת, רצויה. אני מצטערת על כך, אך על מנת להתייחס לדברייך, אשמח לקבל יותר פרטים עלייך, בת כמה את? האם קרה משהו מיוחד, נפגעת ממשהו במיוחד בזמן האחרון שהביא אותך להרגשה מיוחדת זו? מה רצית לשמוע ממני כשכתבת שורות אלו? אשמח לענות לך יותר ברור אך אני צריכה קודם להבין יותר מי זו שולי? בהצלחה בתיה

בתיה בוקר טוב, תודה רבה לך על תשובתך . בתי מתבטאת כך כבר הרבה זמן. יש לציין כי היא מודעת להתפרצויות שלה וטוענת כי בזמן של כעס אינה יודעת מה קורה לה, שזה לא ממש בשליטתה. היחסים שלה עם אחותה הגודלה עכורים! מאז ומתמיד הן יריבות ולא חברות. רוב היום יש בינהן החלפת "מחמאות". הגדולה מתגרה בה והיא מחזירה לה וחוזר חלילה.... זה בערך מה שיש לי רוב היום מהן... בד"כ אני מאוד משתדלת שלא להתערב להן למרות הגידופים השונים והקשים אלא אם כן ישנן אמירות שהן ממש חוצות גבולות. אליי היא מדברת בצורה קצת פחות בוטה מאשר לאביה. לפני כשנה פניתי לפסיכולוגית יחד איתה שלא הניבה תוצאות. אמרה שזה גיל ההתבגרות. לא היה משהו מעשי במיוחד. בבית הספר היא ילדה טובה מאוד. לא מתפרצת כלפי החברות. אני ממש שמה לב שזה מצבי רוח משתנים. דיברתי איתה והסברתי לה את עמדתי לגבי הכעסים הבלתי נשלטים אך מה לעשות אם זה חוזר על עצמו? איזה דרך את מציעה? היום זה מכניס אותך למבוי סתום. איזה עונש אני אתן לה על אמירות כאלה?

לאמא שלום, אני מבינה מדברייך שה"מחמאות" בין האחיות הוא הדדי , לא ממש רק מאפיין את בתך הצעירה. כמו כן אני מבינה שהקושי הגדול של בתך הוא עם בעלך(אבא שלה) יותר מאשר איתך. מעניין מדוע?. בכל מקרה מהתאור שלך אני מאוד מציעה להתגייס כל המשפחה ולפנות לטיפול משפחתי שכן נראה שבתך הצעירה היא רק ה"סמן" לקושי של כל המשפחה. שוב, בתך הצעירה מתנהגת כך יותר מאשר רק בגלל היותה בתחילת גיל ההתבגרות, את מתארת יחסים עכורים ו"מחמאות" בין האחיות כמצב תמידי, כמו כן את מתארת נערה מתפקדת הן חברתית והן לימודית במסגרות בחוץ ומוציאה הרבה תוקפנות בתוך המשפחה, לכן ההצעה שלי היא פנייה לטיפול משפחתי דבר שיכול "לפתוח" את ערוצי התקשורת בין כולכם ולאפשר להביע כעסים בצורה פחות תוקפנית. בהצלחה בתיה

יש הורים שמכוונים את ילדיהם להחזיר, כאשר מישהו מכה אותם ויש הורים שמנחים כך, רק לא בגן ששם נמצאת הגננת. יש כאלה המנחים את ילדיהם לא להחזיר. מה הגישה שאתה תופש אותה כנכונה?

אורנה בוקר טוב, כל מה שאכתוב כאן הוא דעתי האישית בלבד והיא אינה בגדר "אמת חקוקה על אבן". חשוב להדגיש שאני מדבר אך ורק על אלימות בין ילדים בגילאי 0-6 (עד הכניסה לכיתה א'). הדברים שונים בגילאים מבוגרים יותר ובטח ובטח כאשר מדובר בבני נוער ובמבוגרים. אני מאמין בדרך האמצע, שהדברים תלויים בהקשר שבו הם מתרחשים. ואני אסביר: באופן עקרוני אני ממש לא מעודד שימוש באלימות וכאשר זו מופנית כלפי ההורים יש להתמודד איתה באופן מיידי וחד משמעי. אבל בואי נקח לדוגמא מקרה שדי נפוץ אצלנו בבית: הבן בן ה- 5 מוציא לאחותו בת ה- 8 את הנשמה בכפית ולעיתים אף מנסה להכות אותה. היא כמובן לא נשארת חייבת ומחזירה לו. אבל מה....היא יותר חזקה ממנו ולכן המכות שלה כואבות יותר. אני יכול להיות מאד צדקני ולהטיף לה כמה שזה לא בסדר שהיא מרביצה לו אבל היא תאמר (ובמידה רבה של צדק שהוא התחיל). אני בד"כ מגיב כלפיו כי הוא יזם את האלימות והוא צריך ללמוד גבולות וחלק מהלמידה תתרחש ע"י כך שהוא יבין שאם הוא ירביץ לה זה יכאב לו. איתה אני אעשה שיחה לאחר מכן, בערב לפני השינה על כך שהיא בוגרת ממנו ואבדוק איתה דרכי התמודדות אחרות. כך אני מתייחס לכל סיטואציה גם כאשר מדובר על אלימות בין הילדים בגן. אני כמובן לא מעודד את בני בן ה- 3 לנשוך בחזרה כאשר חבר שלו נושך אותו ואם הוא יעשה זאת אני אסביר לו בצורה מאד חד משמעית שאני לא מקבל את ההתנהגות. אבל, אם הוא ננשך ותו"כ הנשיכה הוא הוריד לילד הנושך "כאפה" על הראש אז אני ממש לא אתייחס לזה. מה שאני אומר שבאופן כללי אני נגד אלימות. עם זאת, בגילאים צעירים (1-4) לעיתים קרובות האלימות היא חלק מצורת התקשורת של הילדים וזאת עקב אי היכולת שלהם להתבטא באופן מילולי ורגשי בצורה שוטפת. אני מנסה להתאים את התגובות שלי למציאות החיים ולא להיפך. ובאופן כללי בחיים אני מאמין בדרך האמצע. ככל שהילד גדל, השפה שלו מתעשרת ויכולת הביטוי התרחבת כך אני אקבל פחות ופחות את השימוש באלימות ואדרוש מהילדים למצוא פתרונות אחרים לאותם מצבים שהביאו לאלימות. זיו

האם מישהו/ מישהי יודע/ת על פורום של הורים לילדים חורגים? תודה מראש

איריס שלום, איני מכיר פורום כזה ואת בהחלט מוזמנת להשתמש בפורום זה. יחסי הורים ילדים נוגעים גם להורים/ילדים חורגים ובעבר נעזרו כאן הורים בנושאים אלו. אשמח לסייע לכם, זיו

אני מקבלת פעם בשבועיים ולעתים הדימומים חזקים מאוד במשך שבוע,וגם המחזור כואב מאוד,אני לא מסוגלת לעבור אותו בלי לקחת אדוויל.כבר לקחתי פעם גלולות נגד הריון כדי לסדר את זה וזה באמת הסתדר לאיזו תקופה ועכשיו אני שוב מקבלת פעם בשבועיים.מה עושים?

שלום שיר, אינני רופאה על כן אני מציעה לך לפנות לרופא המשפחה או גניקולוג. בהצלחה בתיה

בני בן ה-12.5 נעדר מבית הספר ללא סיבה, הוא טוען שהוא בעצמו לא יודע מה הסיבה לכך. אשמח לשמוע עצות או רעיונות

שר שלום, באיזה כיתה הוא? כמה זמן הוא נעדר? האם עוד נערים נעדרים? האם המורה יצרה איתך קשר? היכן הוא מסתובב כשהוא לא בבי"ס? כיצד נודע לך על ההיעדרויות? זיו

שלום, בני הגדול בן 4.5 ילד נבון, מלא שמחת חיים ומאוד חברותי. העניין הוא שבתקופה האחרונה הוא מרבה לבכות/לייבב כמעט מכל דבר. החל מרגע שהוא מתעורר הבית חייב "לרקוד עפ"י החליל שלו". גם כאשר הוא מבקש דברים הוא מבקש זאת בטון מייבב. כשלא מסתדר לו משהו כמו לבישת בגד, משחק וכו' הוא מתרגז צועק ובוכה. אני חשה שהוא דורש המון תשומת לב על אף שאני מקדישה לו זמן עבורו בלבד (הצגות, טיול..) כל האנרגיה שלי מופנית אליו כך שבסוף היום אני עם הלשון בחוץ.. ההתנהגות הזו מאוד מרגיזה (בפרט לאור העובדה שהילד מקבל המון יחס, פרגון, עידוד נשיקות וחיבוקים אין סוף) וגורמת לכל הבית להתנהל בלחץ שאיננו מורגלים בו יש לנו ילד נוסף בן שנה- איתו הוא מתנהג מצויין. עוזר, אוהב, דואג וכו.. יש לציין שהתנהגות זו חלה רק בבית. בחוץ הוא ילד אחר ניסיתי הכל....... להגיב, להתעלם, להסביר, מה עוד עליי לעשות?

מיה ערב טוב, אין פתרון קסם אלא התמדה. מדברייך עולה שבנך הוא נבון ו"מתפעל" אתכם על הצד הטוב ביותר. כדי שיהיו ריקודים לצלילי חליל צריך שניים: נגן חליל ורקדנים. כל עוד יהיו רקדנים, נגן החליל ימשיך לחלל. אני מציע שתחזרו למה שכבר עשיתם: ברגע שהוא מייבב/צועק/בוכה באופן מיידי אתם מפסיקים לשתף איתו פעולה. אני יודע שלעיתים זה מאד קשה כי הבכי יכול לבוא בשעות לחץ כמו הבוקר או להמשך זמן רב מאד אך עליכם להיות נחושים ואיתנים ולעמוד על כך שאינכם מספקים את צרכיו כל עוד הוא מתנהג בצורה לא ראויה. כך למעשה אתם מפסיקים לרקוד לצליליו של החלילן וצליליו הופכים לחסרי השפעה. בהצלחה, זיו

שלום רב רציתי לדעת כיצד לנהוג בני בן 10.5 ילד נורמטיבי לחלוטין מזה כשלושה חודשים הילד מקבל במסגרת בית הספר אחת לשבוע שיעור בנושא חינוך מיני שכולל בתוכו גם את נושא ההטרדות המיניות . לפני כחודש הילד ביקש לשתף אותנו ההורים , בדברים שמציקים לו בנושא זה כגון נסיונות שהוא עשה כמו לנשק דובי וכדומה . כמו כן שאלות אחרות שמטרידות אותו הילד בוכה ומרגיש שזה מטריד אותו והוא חייב להוציא את הדברים , כמו כן הוא טוען שהמחשבות קורות לו לעיתים במשך רוב שעות היום מה שגורם לו לאי נוחות אנו הורים פתוחים ומשוחחים עם הילד ונותנים לו הרגשה של פתיחות ושהוא יכול לספר לנו הכל ברצוני לדעת האם כדאי ורצוי לתת לילד גם יעוץ פסיכולוגי ? האם התופעה הזו שכיחה אצל ילדים בגילאים האלה ? האם אנו נוהגים כשורה ? נשמח לקבל את חוות דעתכם

שלום משה, נראה שנושא הטרדה מינית עוררה אצל בנך חרדה רבה. לא ברור לי מה הן אותם מחשבות המטרידות אותו (לא שיתפת) אך בהחלט נראה לי חשוב להפנות אותו לטיפול שכן החרדה כרגע מאוד מטרידה ומונעת מבנך להתקדם הלאה, ולהמשיך בהתפתחות הנורמטיבית שלו. בהצלחה בתיה

שלום, ביתנו בת שלושה חודשים, בסה"כ תינוקת נוחה ומתוקה. אני שוהה עימה רבות במסגרת חופשת הלידה אך מידי פעם היא נשארת עם אביה. לאחרונה כאשר היא נשארת עם אביה לבד היא מתחילה לבכות בכי המתחיל כשקט והופך ליללות הסטריות. רק הרגעה שלי מרגיעה אותה והיא מפסיקה לבכות. ניסינו "תרגילים" שונים כמו לאפשר לאביה לטפל בה יותר למרות שאני בבית אולם היא מתחילה לבכות. יש לציין שכאשר שנינו יחד איתה היא לא בוכה ומשתפת עם שנינו פעולה יפה (חיוכים, משחקים ועוד). האם זו חרדת נטישה ואם לא - מה זה? כיצד ניתן לטפל בזה? אם זה לא הפורום המתאים אשמח אם תפנה אותי. תודה מראש, שילה.

שילה שלום, אני ממליץ לך לפנות לפורום "פסיכולוגיית ילדים": http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2301,m-Doctors,a-Forums.html זיו

שלום , בן שלי בן ה5 – ילד מקסים , חביב וחברותי . אבל יש לו בעיה – או לפחות אני רואה את זה כבעיה . הוא כל הזמן בוכה . בוכה מכל שטות . זה יכול להיות מילה שמישהו אמר לו , הערה על התנהגותו או אפילו גלידה שטפטפה לו על היד. כל מצוקה קטנה ( אפילו קטנה ביותר ) הוא מבטא בבכי . הרבה פעמים אני מרגישה מאד לא נוח עם זה . יותר מזה – זה מעצבן אני גם חוששת שבסופו של דבר זה יפגע בו מבחינה חברותית – זה מאד מאד מעייף להיות על יד ילד שכל הזמן בוכה וכל הזמן צריך להרגיע אותו. האם ניתן לעשות משהו ?

אמא מודאגת ערב טוב, איך את והאב מגיבים כשהוא בוכה? זיו

שלום , בדרך כלל , אני משתדלת לשכנע אותו שזה לא נוראה וזה יעבור , או מסלקת במהירות את הגורם לבכי . לדוגמא , עם הוא התלכלך , אני מביאה לו מגבון לח . אבל בזמן אחרון , אני כבר לא מוצאת בעצמי כוח ליחס כזה . כפי שציינתי , זה מתחיל להיות מתרד לא קטן , ואז אני מגיבה בכעס . מצד של אב , יש הרבה פחות סבלנות ולרוב הוא מתפרץ על הילד וגורם להתקף בכי נוסף .

בתיה שלום, בתי השניה (מתוך 4) בת 12 וחצי , תלמידה טובה, מוכשרת ונחמדה. מגלה סימנים קלאסיים לגיל ההתבגרות. צועקת, מתפרצת וכו' אך נרגעת לאחר זמן מה. הדבר הקשה ביותר הוא החוסר שליטה שלה על הפה. היא מקללת, מתחצפת ויורדת לרמות מאוד מאוד נמוכות. בעיקר הקללות כלפיה אביה. מה עושים עם נערה בגילה שאומרת לאבא: מפגר, דפוק, קמצן, סתום ועוד ועוד. גם את אחותה הגדולה היא לא משאירה מקופחת ולה אומרת : הלוואי וירצחו אותך או הלוואי ויאנסו אותך. אני מזועזעת מהאמירות הללו וגם כאשר היא נרגעת ואני מדברת איתה אין ממש מענה חיובי. לציין כי לאחר ההתפרצויות היא נרגעת וחוזרת למצב "נורמלי". איך את מציעה להתנהג? אני דגלתי בשיטה של לתת לה "לפרוק" כי ממילא היא אחר כך נרגעת אך לאחרונה ההתבטאויות שלה לא יכולות לעבור בשתיקה.

לאמא שלום, את צודקת מאוד, ההתבטאויות של בתך מוגזמות ולא ממש מאפיינות נערה מתבגרת, אלא יותר נערה מאוד מרירה. האם גם כלפייך היא מדברת בצורה כה תוקפנית? ממתי היא מדברת כך? האם קורה לה גם בבית הספר שיש לה התפרצויות תוקפניות כלפי חברים? התבטאויות של בתך כלפי אחותה הגדולה הן התבטאויות המבטאות הרבה כעס ותוקפנות, מה קורה בקשר ביניהן? איך האחות הגדולה מדברת אליה? איזה קשר יש ביניהן? לדעתי יש היום צורך דחוף לשוחח עם בתך ולהבהיר לה שהתבטאויות אלו אינם מקובלים עליכם, אפשר לכעוס אך אי אפשר להגיד כל מה שבא לי. ואתם כיום מצפים ממנה לשליטה על עצמה. חשוב גם שתנסו לבדוק איתה האם היא מודעת להתפרצויות בלי שליטה שלה. במידה וההתפרצויות ממשיכות חשוב לפנות איתה לעזרה מקצועית כדי לעזור לה להפנות כעס ותוקפנות בצורה יעילה יותר. בהצלחה בתיה

יש לי ידידה אחת שפגשתי בקיץ האחרון, היא מעיר אחרת, נםגשנו רק לכמה ימים אבל המשכנו לדבר דרך האייסיקיו(תוכנת מסיר מידיית) ולמרות שלא ראיתי אותה איזה 10 חודשים המשכנו לדבר זה עם זה. תמיד הייתי נותן לה מחמאות והיא נהנתה מזה ומאוד התקרבנו זה לזה כידידים. הפסקתי להחמיא לה לפני כ2-3 חודשים והמשכנו לדבר רגיל. אבל מלפני איזה חודש בערך אני התחלתי להרגיש שהיא מדבר איתי פחות ושהיא לא שמחה לדבר איתי כמו שהיא הייתה בעבר. אני יכול להרגיש את זה בתוכן השיחה שלה הגישה שלה נראת כאיול השתנתה. שאלתי אותה אם יש בעיה והיא אמרה לי שאין ושאם כן היה היא הייתה אומרת לי, ומאז אני כבר לא יודע מה לחשוב: ''האם היא באמת מעוניינת בי כידיד או שהיא רק מציגה את עצמה ככה בכדי לא לפגוע בי?'' עכשיו כשאני אומר לה שאני הולך לפגוש אותה בעוד כמה חודשים זה לא נראה כאילו יש לה בעיה עם זה אבל האם היא מתנהגת ככה בכדי לא לפגוע בי או לא? האם היא באמת לא קרובה אלי כפי שאני חושב או שאני רק מדמיין את זה? תודה מראש.

שלום לאנונימי, השאלות שלך הם מאוד חשובות אך לצערי אינם מופנות לאדם הנכון. עושה רושם שאתה מאוד חושש מהתגובה של ידידתך כשתיפגשו שוב, האם אני צודקת? לדעתי כדאי פחות להתעסק עכשיו בשאלות אלו,ולתת לעצמך להנות מהקשר בicq . כשתיפגש איתה שוב תוכל להתרשם ובמידת הצורך לשאל אותה את השאלות המטרידות אותך. בהצלחה בתיה

שלום . אז ככה , את החברה הכי טובה שלי הכרתי השנה . אנחנו חברות בסביבות החצי השנה . היא סיפרה לי שהיא מעשנת כבר 3 שנים (אנחנו בנות 15) . כל החברים שלה גדולים ממנה,מעשנים ושותים,אני לא אוהבת להיות איתם . החברות איתה משפיעה עלי לרעה. ניסיתי לעשן. בלימודים מתלמידה של 90 עכשיו אני תלמידה של 70- 65 . מתלמידה של התנהגות א' נהייתי תלמידה של התנהגות ב' . היא חשובה לי אבל מדרדרת אותי. להמשיך להיות חברה שלה או לא? /:

שלום לך נערה בת 15, מה בעצם את שואלת ולמי את מפנה שאלה זו? את מציינת שחברות זו מדרדרת אותך הן מבחינה לימודית והן מבחינה התנהגותית, אך עדיין חברות זו חשובה לך והשאלה היא מדוע? מה את מרוויחה בכל זאת מחברות זו?האם ייתכן שלהיות קצת "ילדה רעה" זה משהו חדש עבורך ולכן מאתגר? חישבי על כך.כמו כן מעניין אותי לדעת האם חשבת איך זה שחברתך זו משפיעה עלייך יותר ממה שאת משפיעה עליה? הרי באותה מידה יכולת את להשפיע עליה להשתפר בלימודים ובהתנהגות, להפסיק לשתות ולעשן, נכון? מי בעצם יותר חזק כאן והאם שינוי התנהגות זו שלך מתאימה לך? אני מזמינה אותך לקצת חשיבה עם עצמך ולהחליט מה מתאים לך ומה חשוב לך באמת. בהצלחה בתיה

הבן שלי בן 5 חודשים ואתמול נפל מעל המיטה על הגב מצאתי אותו צורח מייד שטפתי לו את הראש והגב במים קרים .. אחרי זה לא מצאתי שום סימן בגוף ובראש ולא הקיא ועד היום הכל בסדר ואחרי כרבע שעה הכל היה כרגיל והיה צוחק ומשחק כרגיל.. האם יכול להיות לו בעיות בעתיד האם זה מפחיד אני דואגת לעתיד שלא יתגלה בעיות .. אני לא יכולה להגיע לרופא כי אני פוחדת לספר לבעלי למרות שהכל בסדר וכרגיל.. מה לעשות האם אני צריכה לדאוג?

מיטל שלום, איני רופא ולכן אין לי כל אפשרות לומר לך האם יכולות להיות לו בעיות בעתיד - זה קשור במספר גורמים כמו עצמת הנפילה, מאיזה גובה הוא נפל וכו'. אם יש לך ספק קל שבקלים לא הייתי מהסס אף לא לשניה. אולי לא קרה שום דבר (וברוב המקרים אכן לא קורה דבר) אך נניח שחו"ח קרה משהו האם תרצי לקחת את הסיכון?! איני יודע מה מערכת היחסים שלך עם בעלך אך אולי את יכולה לקחת את הילד לרופא ללא ידיעת בעלך, נניח בשעות הבוקר כשהוא איננו. לדעתי עלייך לגשת לרופא כמה שיותר מהר. זיו נ.ב. אני ממליץ עוד, שלהבא לא תשטפי את המקום במיים (ובוודאי לא במיים קרים) כי זה מאד לא נעים לתינוק וגורם לו לבכות יותר. כאשר הוא מקבל מכה הוא רק צריך נשיקה וחיבוק.

ביתי בת השנתיים ושמונה חודשים. יש לה אח קטן בן חמישה חודשים ולפני כחודשיים עברנו לדירה חדשה לאחר חצי שנה אצל ההורים. בחודש האחרון (מיד אחרי פסח) החלה ביתי לגמגם , לעיתים בתדירות גבוהה יותר ולעיתים פחות (תמיד הייתה "נתקעת " במילים, החלה לדבר בגיל שנתיים משפטים ברורים. לפעמים נדמה לי שהיא עושה בכוונה, ולפעמים ניתן להבחין בברור שהעניין קשה ומתסכל אותה (עצימת עיניים בחוזקה). בנוסף לכך, לאחרונה כל משפט נאמר ביללה צורמת. את האח הקטן עושה רושם שהיא אוהבת-אבל יותר מדי עד כדי שהיא מכאיבה לו והוא- אפילו נרתע ממנה....

אורי שלום, חשוב לי להרגיע אתכם: לא מעט אחים גדולים מכאיבים לאח הקטן מרוב אהבה, בטח כאשר היא בת 2.8, בגיל הזה עדיין קשה להם לתפוס שחיבוק חזק זה מכאיב ושצריכים להיות עדינים עם עוללים רכים. בעניין בגמגוםף מה שאני ממליץ שתתאלמו לחלוטין מהגמגום. תקשיבו לה ואל תשלימו לה את המשפט (כי זה עלול לתסכל אותה שהיא בעצמה אינה מצליחה). ייתכן מאד שזה שלב התפתחותי רגיל ברכישת השפה. ייתכן שאוצר המילים שבו היא משתמשת בחשיבה הוא גדול יותר מאשר היא משתמשת בדיבור ולכן היא נתקעת. גם לבן שלי הייתה תקופה כזו והגמגום עבר מאליו (אבל גם אנחנו נלחצנו בהתחלה). תנו לזה חודשיים ותראו מה קורה. אני ממליץ לדבר על כך גם עם הגננות ולהמחות אותן שלא יעשו מהגמגום עניין ויעברו עליו לסדר היום וכן עם הסבים וסבתאות (במידה ויש והם נמתאים איתה). זיו

שלום בני בן 3 וחצי, לפני כחודש עברנו דירה וגם ילדתי לו אחות קטנה! את המעבר לדירה החדשה בני קיבל באהבה רבה כיף לו בבית גם לגבי קבלת אחותו הקטנה הוא מפגין אהבה לילדה הוא עוזר לי ומראה ממש אהבה גדולה אבל... הוא שינה את ההתנהגותולבעלי ואליי! הוא: מרביץ מקלל צועק וצועק וצועק (בלי סיבה כל הזמן תוך כדי צפייה בטלוויזיה, משחק במחשב, במקלחת וכו...צעקה מוזרה כזאת ולא תוך כדי בכי פשוט צעקות) הוא מתעקש על הכל ובוכה. בנוסף שמתי לב שכאשר אני מעירה לו או כועסת מאוד על התנהגותו הוא מתחיל לקלל את עצמו "אני מכוער, אני מגעיל...." וזה כואב לי מאוד מאוד. ניסיתי הרבה דרכים לא להגיב כן להגיב לתת מה שהוא רוצה לעמוד על שלי אני לא יודעת מה לעשות וחבל לי על הילד הוא היה ילד מקסים שכל אחד רק רצה להיות בחברתו ולצערי היום הוא ממש לא נעים והמשפחה המורחבת נמנעת מלהיות בחברתו כך שכל הלחץ נופל עליי שגם לי קשה מאוד להסתגל למצב החדש אשמח לתגובה לי

לי ערב טוב, יש כאן מספר בעיות עיקריות. הראשונה שהמשפחה המורחבת נמנעת מלהיות בחברתו של בנך. הרי אין ספק שהוא נמצא במשבר - מעבר דירה ואחות חדשה - זה מאד לא פשוט לילד בן 31/2 להתמודד עם שני שינויי דרמטיים כאלו בו זמנית. הוא את המשבר, הוא מחצין אותו. הו גם אומר שהוא מרגיש מאד רע עם עצמו ("אני מכוער", "אני מגעיל") ובעקבות זאת מתרחקים ממנו, כלומר נותנים לו אישור עלזה שהוא מגעיל. והוא בתת-מודע אומר לעצמו "אני באמת מגעיל, הם לא רוצים אותי". אני חושב שהוא מעביר לכם מסר בדבריו: הוא הבכור, במשך 3 וחצי שנים הוא היה היפה (בה' הידיעה), החכם, החמוד, המקסים, המרכז של המשפחה (לפחות שלך ושל בעלך) ולמרות כל זאת הבאתם לו מחליפה/יורשת ופתאום היא החמודה, המצחיקה שכולם מכרכרים. ואולי אתם בכלל לא אוהבים אותו יותר, או לא חושבים שהוא מוצלח. וגם אם אתם אומרים לו את זה אז הוא מתרקשה להאמין, הרי כבר אמרתם לו את כל אלו ובכל זאת הבאתם עוד תינוקת. אני חושב שהילד זקוק לחום, אהבה ותשומת לב מכם ומהמשפחה המורחבת. תשתדלו להקדיש לו זמן שיהיה רק בשבילו כאשר אחותו לא בסביבה. כשהוא מרביץ תסבירו לו שבבית שלכם לא מרביצים גם אם מרגישים מאד כואב בפנים ותפסיקו לתת לו תשומת לב. כשהוא נרגע תשבו ותשקפו לו את מה שהוא מרגיש שאתם מבינים שקשה לו עם המעבר ועם האחות החדשה, אך אתם אוהבים אותו ותמיד תאהבו אותו ושיש לכם מספיק אהבה לשניהם וזה לא בא על חשבונו. אשמח אם תעדכנו אותי בעוד כחודש האם יש שינוי במצב. בהצלחה, זיו

שלום. אני תלמיד תיכון ואני עוד לא מכור לסיגריות. בביה"ס שלי הרבה מעשנים (לפעמי לא רק סיגריות) והבעיה שלי שאני רוצה להתחבר לחברה של מעשנים. כל הפסקה וכל תחילת יום התלמידים הולכים למחששה "ומבלים" שם עד לתחילת שיעור. שם הם כמובן מעשים ולא רק מעשנים אלא גם מדברים על דברים חשובים כמו בילויים אחר לימודים ועוד. השיחה הזו חשובה לי ולכן אני נמצה איתם. אני גם מעשן איתם סיגריות כדי "ליהיות איתם". לי מעניין להיות איתם. אני מעשן סיגריות רק בבית הספר שלי, כלומר בבית אני לא מעשן. אני מרגיש שאני מידרדר ואני מרגיש גם שאין לי ברירה!!! מה עלי לעשות? רק בבקשה אל תגידו לי שאני יכול להיות איתם בקשר בזרת ICQ כי זה לא עובד! חשוב להסקיר שאנחנו גרים בערים שונות אז אני לא יכול להיות איתם הרבה אחרי הלימודים. בבקשה תעזרו לי למצו פתרון. אחרי הכל אני מבין שאין משהו טוב בעישון סיגריות! ואם פה זה לא מקום להודע כזו אז בבקשה תנו לי הפנייה למקום מתאים תודה מראש

לילד המעשן(כמעט) שלום, לא רשמת בן כמה אתה, האם אתה בסביבות גיל 16 או 13? אני מאוד מתרשמת מהמודעות שלך לעצמך, לא פשוט להודות שאתה עושה משהו שאינך מרוצה ממנו אך אותו "משהו" מספק לך צורך חברתי שהינו מאוד חשוב בגילך. השאלה איך אתה יכול להרגיש נוח לשבת בחברת אותם חברה מבלי שאתה מעשן? והאם תחושת ההתדרדרות שלך היא בגלל העישון או בגלל החברה עצמם שאתה מרגיש שאינם מתאימים לך?שההסתובבות לידם היא זו הנותנת לך הרגשה שאתה מתדרדר? חשוב על כך. בעיני מה שחשוב שתלמד איך להיות נאמן לעצמך, איך תוכל לעמוד בלחץ החברתי ועדיין להרגיש נוח לעשות את הדבר הנכון בעיניך מבלי לפחד לאבד את מעמדך החברתי. משימה בהחלט לא פשוטה לאף נער/ה בגילך.אך משימה חשובה ביותר. אני אישית מאמינה שעם המודעות האישית שאתה מפגין כיום אתה מאוד קרוב לתת לעצמך קרדיט, לבחור עבור עצמך את הדבר הנכון.בכל מקרה אם עדיין תרגיש לא בטוח בעצמך כדאי לפנות לייעוץ עם מטפל המכיר את הגיל ולהעזר בו כדי לפתח את אותה עמדה אישית החשובה לך עבור עצמך. בהצלחה בתיה

שלום בתי (בכורה) בת שנה. עד לפני שבוע היתה בבית, בעיקר בטיפולי, עם עזרה מבן זוגי ומאמי ששמרו עליה בשעות בהן נעדרתי מהבית. לפני שבוע התחלנו בתהליך של הסתגלות לגן פרטי שנחשב לטוב והתרשמתי ממנו לטובה. מאיה בוכה שעות רבות בגן, לא רק בעת הפרידה אלא גם במשך היום וניכר שקשה לה מאוד להסתגל. בבית, היא פיתחה חרדת נטישה קשה ממני, צמודה לי לגוף כמו כשהיתה תינוקת שרק נולדה, נתלית עלי ולא מוכנה להרפות, מגיבה בבכי קשה כל פעם שאני נפרדת ממנה (אפילו למקלחת), ומתקשה לישון. רציתי לדעת מה אפשר לעשות כדי להקל עליה (אני עושה את המעבר באופן הדרגתי ונמצאת עם הגננות בקשר רציף במהלך היום) ומתי לשים את הגבול ולחשוב שאולי זה לא הזמן או לא הפיתרון המתאים עבורה. יש לציין שאני בהריון וצפויה ללדת בתחילת ספטמבר ולכן היה לי חשוב שתסתגל לגן לפני שיוולד עוד תינוק ויהיה עוד שינוי בחייה. אחרת הייתי מחכה עד ספטמבר להכניסה למסגרת. תודה גלי

גלי שלום, עבר רק שבוע וחצי מאז נכנסה לגן וזו תקופה קצרה מידי בשביל לדעת כיצד היא מסתגלת. אין ספק שקשה לה ואני בטוח שגם לך אך תני לה ולעצמך זמן להתרגל. לעיתים קרובות הכניסה לגן היא משברית אך רובהילדים עוברים זאת. אל תצפי שכל יום היא תלך ותפרד בשמחה. יש ילדים שגם עד גיל 4 ואף 5 מתקשים להפרד. במידה ואת רואה שב- 3-4 שבועות הקרובים עדיין מאד מאד קשה לה, אשמח אם תפני שוב ונחשוב ביחד מה לעשות. זיו

שלום רב יש לנו בת שנה וחצי היא כל הזמן מרביצה לי ולבעלי במיוחד וגם לאנשים וצורחת המון. כמה שאנחנו מדברים איתה באהבה ומסבירים לה שלא יפה ואסור ומחבקים ונותנים לה אהבה לא עוזר .אני לא יודעת למה ניהיתה ככה ! כי היא בבית איתי . יכול להיות בגלל הינוק וצומת לב שלנו????????? מה צריך לעשות שלא תרביץ ולא תיצרח ולא תיצרות?????????

שרי ערב טוב, שימוש במכות בגיל של בתך הוא תופעה מוכרת אצל ילדים בגילאים של בתך. יש פער בין יכולת ההבנה שלהם ורצונם להתבטא לבין יכולתם להתבטא (הפער הוא כמובן לטובת יכולת ההבנה). פער זה יוצר תסכול רב והפתרון התקשורתי הנגיש ביותר עבור הילדים הוא שימוש בידיים. הפתרון הוא התנהגותי בעיקרו: כל פעם שהיא מרביצה תנתקו ממנה מגע. לדוגמא, אם את מרימה אותה על הידיים והיא מרביצה או מושכת לך בשערות מייד תורידי אותה ותסבירי לה שזה לא נעים לך שהיא מרביצה לך. דוגמא נוספת, אם אתן משחקות והיא מרביצה, אז קומי, תפסיקי לשחק, תסבירי לה שזה לא נעים ותמשיכי בעיסוקייך. כנ"ל לגבי הצרחות. מה שקורה כאשר היא מרביצה/צורחת ואתם מחבקים אותה הוא שאתם מספקים לה חיזוק חיובי להתנהגותה: היא מרביצה -> אתם מחבקים. את המשוואה הזו צריל לשנות: היא מרביצה-> אתם הולכים. הגמילה מהשימוש באלימות יקח זמן אך היא תפסיק לעשות זאת. בהצלחה, זיו

שלום זיו, אני ובעלי נשואים שנתיים ויש לנו ב"ה ילד חמוד בן 3 חודשים. אנחנו רוצים מאוד לצאת לנופש שבת- רק שנינו, אך המצפון לא נותן לנו לעזוב את הילד. מהי ההורות הנכונה? האם הקדשת מעט זמן לזוגיות נטו תורמת להורות או שמא אין לעזוב את הילד כלל? האם יש על מה לחוש מצפון? האם נכון שהילד ישהה תמיד במחיצתנו או שאפשר לעשות פעם בכמה זמן פעילות לשיפור הזוגיות? יצויין שהזוגיות שלנו אינה טובה כל כך ואנו עובדים יום יום ע"מ לשפרה. עוד יצויין כי יש לנו משפחות שיוכלו לשמור על הילד ללא כל חשש. תודה.

יובל שלום, הגרעין המשפחתי או יסודות המשפחה עם הזוגיות, ללא זוגיות טובה קשה לשמור על הורות טובה ואווירה משפחתית טובה. אני מאד מאד ממליץ שתקחו חופש לעצמכם. זה ירענן אתכם, יגביר את האינטימיות ויחזק את התקשורת ושיתוף הפעולה. כל אלו ביחד יתרמו מיידית לתפקוד ההורי של כל אחד מכם לחוד ולשניכם יחד כצוות הורי. סעו, תהנו ותחזרו בשלום. זיו

שלום, אני מתלבטת אם לסוע לחו"ל ליומיים כשהבן שלי יהיה בן חמישה וחצי חודשים. הוא יונק רוב הזמן...ואני תוהה אם זה תהיה טרואמה בשבילו. תודה, מירב

מירב בוקר טוב, אני לא הייתי מדבר במונח דרמתי כטראומה לילד עקב הנסיעה. ההתלבטות שלי באה סביב היניקה. אני משוכנע שיהיו הורים שיאמרו לך "סעי, אין לך מה להתלבט" ויהיו אחרים שיאמרו "בשום פנים ואופן לא, כל עוד הוא לא גמול". הדילמה שאת מעלה תומנת בחובה, לדעתי, שני אספקטים עיקריים: הראשון: ישנם ילדים שמתרגלים מהר מאד לבקבוק ואז אינם רוצים לחזור לינוק מהאם. לעומתם, ישנם כאלה שמתקשים מאד להתרגל לבקבוק. וכמובן שיש את אלה שהם יותר גמישים ואין להם בעיה גם וגם. הדילמה כאן, היא מאיזה "סוג" בנך? האם הוא יסכים לחזור לינוק אחרי שיתרגל לבקבוק? כמובן שרק את יכולה לענות על שאלה זו. האספקט השני קשור בתפיסת האימהות שלך, במדרג הערכים, או סדר העדיפויות שלך. ישנן אמהות שבשבילן ההנקה היא חוויה אקזיסטנציאלית ומיצוי האימהות וישנן כאלה שעבורן ההנקה מסמלת את השיעבוד הנשי והן מרגישות כ"פרה חולבת ברפת". הראשונות, כמובן שישאפו להניק כמה שיותר זמן ויהנו מכל רגע ורגע ואילו האחרות או לא יניקו בכלל או יניקו תקופה מיניאלית ויהיו מרוצות מאד מהעניין. ויש את כל הגוונים באמצע. כמובן שהמשמעויות שאת נותנת לנסיעה, ליומיים שהוא לא ינק ולהשלכות של העניין נובעות באופן ישיר מתפיסות העולם שלך. לכן חשוב שתבררי עם עצמך מהי השקפת עולמך על ההנקה בכלל ואז יהיה לך קל יותר להחליט. אני חוזר שוב לתחילת דברי, טראומה זה לא יעשה, מה גם שבוודאי את משאירה אותו עם אדם חם, אוהב, רגיש ומעניק ואני מניח שזה האב או אולי אימך. אני מרגיש שכביכול שאלת שאלה פשוטה אך התשובה מעט מורכבת ומזמינה למחשה וחקירה פנימית. זיו

שלום רב, אני דואגת לבתי , בת 16. תלמידה מצטיינת, היא לומדת הרבה ולקראת המבחנים היא בלחץ נוראי ובחרדה גדולה. הציונים שלה בין 95 ל- 100 אם היא מקבלת פחות מכך היא מרגישה נורא, מאוכזבת לפעמים עד בכי. היא נערה יפהפיה אבל מאוד בודדה. לעיתים נדמה לי שהקשר החברתי שלה מתמצא רק בנושא הלימודים והצורך של החברות להתייעץ איתה . כל רמז או הצעה לשיחה עם פסיכולוג נדחה בכעס איננו דוחפים להישגיות יתרה ולא לוחצים אותה. תמיד אומרים לה שגם ציון פחות מ 100 הווא מכובד . העיקר שהיא לומדת.. אולי תוכלו לייעץ לי כיצד לעזור לה ולנו? אמא מודאגת

שלום לך אמא מודאגת, איך בתך מרגישה עם הלחצים להצליח? האם היא מודעת לבעיה? מה קורה מבחינת תזונה ושינה? האם תמיד היתה לחוצה להצטיין? איך היא מעסיקה את עצמה, פרט ללימודים? האם תמיד היתה ילדה בודדה חברתית? אם בתכם אינה מרגישה את הצורך בטיפול כדאי שאתם תלכו לקבל הדרכה הורית כדי לראות כיצד בכל זאת אתם יכולים לתמוך בה, בקרוב מתחילים הבגרויות והיא עלולה להכנס מאוד ללחץ וכאן חשוב שאתם תיהיו שם עבורה! בהצלחה בתיה

שלום אני נערה בת 15 שגרה במרכז. הבעיה שלי היא שאני נוהגת לחתוך לעצמי את הידיים, את הזרועות עם מספריים כשאני מתוסכלת, כשאני רוצה לשחרר לחצים, כשאני בדיכאון. הדיכאון אצלי הפך לעניין של שגרה. אני יכולה פתאום בלי שום סיבה להכנס לדיכאון ולא לצאת ממנו כמה ימים, שבועות. כשאני כותבת כאן עכשיו, אני בסדר. אני מרגישה טוב. אני לא יכולה להבטיח לעצמי שמחר לא ארגיש רע ולא אחתוך את עצמי עד זוב דם. אני מודעת לבעיה שלי ולא מנסה להכחיש אותה. ביקשתי מאמא אינספור פעמים לקבוע לי תור לפסיכולוג, אבל היא בשלה, לא מבינה עד כמה זה דחוף לי. היא אומרת לי "קחי את עצמך בידיים ותפסיקי עם השטויות", והמשפט הזה לפעמים גורם לי לפצוע את עצמי עוד יותר. היא אומרת שהיא תזמין, אבל עוד לא עשתה את זה. כשאני אומרת לה "אמא, את מזמינה לי היום חד וחלק", היא אומרת "בסדר", אבל לא עושה את זה בסופו של דבר. כשאני בדיכאון, אני נוטה להתבודד ולהתרחק מהחברות שלי. כל ימני סרטים מתחילים לרוץ לי בראש, שהן מנדות אותי, שהן חברות רעות, אבל זה לא נכון. אני מתחילה להתייחס לא יפה אל אנשים. הפציעה העצמית התחילה מדברים קטנים, כמו מצבים וסיטואציות שהיו מביכות בשבילי ולא רציתי להזכר בהן. התחלתי בשריטות עם הציפורניים (זה נשאר יותר משבוע), והתקדמתי למספריים. התחלתי לשמוע רוק דכאוני, זה מה שאני יכולה להתחבר אליו בימים האלה. להזדהות. זה עזר לי, ההתמודדות החולנית הזאת, ומצאתי את עצמי עושה את זה לפחות כמה פעמים ביום. עכשיו, אני מנסה להציב לי גבולות אבל לפעמים לא מצליחה להשאר בהם, וחותכת יותר ממה שהבטחתי לעצמי. אל תגידו לי לפנות ליועצת בית הספר כי אני לא אעשה את זה... היא מכירה אותי כבר כי פניתי אליה בעניין אחר וזה לא בדיוק הסתדר.

שלום לך נערה מודאגת, ראשית, מאוד התרשמתי מהבגרות והמודעות שלך למרות גילך הצעיר, את נערה מאוד אינטליגנטית היודעת בדיוק לנתח מה קורה לך ואף לנסות "לקחת את עצמך בידים", אך את צודקת מאוד בדרישה שלך לטיפול רגש , גם אני מתרשמת כמוך שזהו הדבר הנכון לך לעשות וככל שתקדימי בלקבל עזרה כך הטיפול יהיה טוב יותר ותרגישי הקלה, החשובה כל כך למצבך כיום! נראה לי שאמך מאוד סומכת עלייך ועל הכוחות שלך לצאת מהמצב שלך ולכן לא כל כך ממהרת לקבוע לך טיפול. אני מבינה שאינך סומכת על היועצת, מה לגבי פניה למחנכת שתעזור לך לשכנע את אמא? מה לגבי אביך? האם הוא יכול לזרז את העיניין? אחות/אח גדולים? דודים או דמות מבוגרת אחרת שיכולה לעזור לך לזרז את אמא? חשבי על דמויות מבוגרות שיכולות לעזור לך לזרז את העיניין. אגב, מה לגבי פנייה בעצמך?לקחת את הטלפון מאמא ולקבוע את הפגישה? אל תתיאשי, חשבי על אנשים נוספים שיכולים לעזור לך לזרז את הטיפול בך. החשוב ביותר, אל תוותרי על העזרה לעצמך, מגיע לך לקבל עזרה!! בהצלחה בתיה

שלום רב אני בת 37 אמא ל3 ילדים מקסימים הגדולה בת 15 וחצי ותאומים בניי 12 וחצי . לצערי מזה 7 שנים אני סובלת מדכאון היו לי כמה שנים של רגיעה ולפניי 5 חודשים שוב נכנסתי לדכאון קשה אני מטופלת בכדורים וגם בטיפול פסיכיאטרי בבריאות הנפש אני מתפקדת למופת ברוב ימיי אמא נהדרת ואישה מקסימה שבעלי וילדיי תמיד דואגים לשבח ולהלל אבל לצערי בתקופות שאני בדכאון אני עושה ואומרת דברים קשים שלא תמיד אני מתכוונת אליהם לצערי הילדים עוברים חוויות לא נעימות ואני אחר כך מצטערת אבל אני מאמינה שאת הנזק כבר עשיתי כל אחד מהילדים מגיב בצורה אחרת הגדולה מאוד כועסת עליי הקטנה מסתגרת ובוכה והתאום מנסה תמיד לחבק ולהרגיע טיפטפטילהם שאני סובלת מדכאון אבל אוליי הם לא מבינים את כל המשתמע מהמילה דכאון יש לי הרבה מריבות עם הבעל ליד הילדים אני מדברת מאוד לא יפה בנוכחותם ולא מצליחה להתאפק מאז יום חמישי עברנו המון ביחד ועברו חוויה מאוד קשה ולא נעימה פינו אותי באמבולנס היו לי התעוותויות בכיתי כל הזמן התעלפתי והילדים בכו המון כל זה קרה כשהם היו איתי לבד בבית אתמול הילדים התפרצו והבת הגדולה כעסה עליי מאוד ואמרה שהיא שונת אותי מאוד ולא תסלח לי גם היום אני עוברת יום קשה בוכיה ללא שינה ללא עבודה מסוגרת ולא יודעת איך להתמודדאנא את עזרתכם כיצד להסביר לילדים? למה אני לא יכולה להשתלט על הפה שלי האם כבר לא אוכל לתקן את הנזקים שנגרמו לילדים?

אמא בוכיה שלום, אני מרגיש את הכאב הגדול, את הסבל ויסורי המצפון שמשתקפים מתוך דברייך. את מתמודדת עם מחלה לא פשוטה שמשפיעה על כל בני משפחתך כמו מחלות קשות אחרות. אני חושב שאת ובעלך צריכים לכנס את הילדים לשיחה שבה תסבירי להם מה זאת המחלה, מה המאפיינים שלה, ממה סובלים אלו שחולים בה ובני משפחותיהם ואישה טיפול את לוקחת כדי להתמודד עם המחלה. את יכולה למצוא באינטרנט אין סוף חומר על דיכאון. אני ממליץ שתנסחי את הדברים בשפה של ילדייך כדי שיהיה להם קל יותר להבין. אפשרות נוספת היא לערוך שיחה משפחתית בנוכחותו של המטפל/ת כדי שהוא/היא יגבו את דברייך באמירה מקצועית. מניסיוני, לעיתים, במערכת בריאות הנפש ההתמקדות היא רק באדם החולה ופחות על ההתמודדות המשפחתית. אאופן כללי אני ממליץ על טיפול בראייה משפחתית, או אף טיפול משפחתי (שיכול להיות במקביל לטיפול אותו את מקבלת באופן פרטני) מכיוון, שכאמור, גם משפחתך מתמודדת עם הדיכאון שלך. לגבי שאלותך בסוך ההודעה בנוגע להשתלתוך על הפה - את צריכה להפנות אותה למטפל/ת שלך. רק הם יוכלו לענות לך עליה מככיווןשהתשובה קשורה בסוג הספציפי של הדיכון והתרופות. זיו

שלום אני אבא לילדה בת 4.5 אני פרוד מהאמא מאז שהילדה נולדה , הילדה יודעת שאנו חיים בנפרד. אני בקשר טוב עם האמא , הילדה לא רואה מריבות או משהו בסגנון.. אני לא אוהב את האמא אבל היא אוהבת אותי מאוד. אני מאוד אוהב את הילדה וגם היא אותי .כיום הילדה במצב טוב והיא מאושרת וחייכנית. השאלה שלי היא האם לחיות עם האמא , כדי שהילדה לא תסבול ותחווה חיים נורמלים עם משפחה נורמלית ולא תחווה חוויה של הורים גרושים , ואז , להיפרד עוד 10 שנים מהאמא ,כאשר הילדה כבר תהיה גדולה ( כלומר לחיות עם האמא ביחד עם הילדה כמו זוג נשוי רגיל רק בשביל האושר של הילדה ) או שמא עדיף כבר מעכשיו שנמשיך לא להיות ביחד , האמא תחיה בנפרד ואולי תמצא גבר והיא תתחתן איתו , ואני אחיה בנפרד ואולי אמצא אישה ואתחתן איתה ואז הילדה לא תחווה את הטראומה של "פרידה " פתאומית בגיל 14 או 15 . השאלה היא מה יותר טוב לילדה : לחיות 10 שנים כמו משפחה רגילה ואז להיפרד ??? או להמשיך כמו במצב היום , כלומר הורים גרושים , ולחסוך ממנה את הטראומה בעוד 10 שנים . ?? מקווה שהשאלה ברורה , עליי להטעים שאני לא מעוניין לחיות עם האמא , במידה ואחיה עם האמא זה אך ורק כדי שהילדה שלי לא תצא "משוגעת " וכדי שלא יהיו לא תסביכים כשהיא תהיה גדולה . כלומר רק כדי שאשן טוב בלילה ולא כל פעם , שתהיה לילדה בעיה בעתיד, אאשים את עצמי , נקיפות המצפון שלי משפיעות עליי.

טומי שלום, אתה כותב שברצונך שהילדה תגדל במשפחה "נורמאלית". האם בענייך משפחה כזו היא משפחה שבה בן זוג הזוג אינו אוהב את בת זוגתו ועדיין ממשיך לחיות עימה במשך שנים. הילדה דגלה בתוך משפחה בה אמא ואבא גרים בנפרד, זו מציאות חייה. להערכתי, החזרה, החיים בצל הפרידה (גם אם זה רק אצלך בלב ובראש כביכול אינו יוצא החוצה, האנרגיות יהיו של פרידה) ואז הפרידה (כפי שאתה כותב, אתה מתכוון להיפרד). כל אלו נראים לי הרבה יותר טראומתיים מחיים עם הורים גרושים. ילדים להורים גרושים, בוודאי כשההורים נפרדו בגיל צעיר וזה מה שהם מכירים, לחלוטין אינם משוגעים וגם בתך לא תצא משוגעת מכך. בנוגע ליסורי המצפון שלך, הדרך הטובה להתמודד איתם היא בעבודה אישית ופנימית שלך ולא ע"י חיים של שקר כדי לפצות את בתך. חיים כאלו עלולים ליצור אצלך כעסים (אפילו סמויים9 עליה ועל אימה. האם אתה רוצה להגיע למצב שבעוד מס' שנים תתחשבן איתה על כך שרוב חייך בוזבז על חיי שקר רק כדי לעשות אותה מאושרת?! ומי ערב לכך שהיא תיהיה מאושרת במשפחה ה"מושלמת, שתבנו?! לסיכום, אני חושב שדעתי לגבי שאלתך מובנת. מאחל שתחייה חיים מלאים, מאושרים עם אהבה והדדיות ושהמסר שתעביר לבתך הוא שלא תתפשר על חייה זיו

לא הבנתי אם אתה גרוש כבר מהאמא או שמעולם לא נישאתם? כי אם אתם עדיין נשואים יש לי הצעה לפיתרון