פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

זיו שלום, אני הייתי רוצה לשתף אותך בבעיה : אני נשואה מזה 6 שנים ויש לי ולבעלי 2 ילדים כבני 4 וכבן שנתיים. אני ובעלי חיים חיים שלווים , אוהבים . אך לפני כשבוע לאחר תקרית אני ובעלי לא מדברים ומאוד כועסים ובמיוחד מתקשים לסדר את המצב אליו נקלענו. הילדים רואים כי אני ובעלי לא מדברים אך אתמול התפרץ ויכוח בנוכחות הילדים ויכוח שהגיע עד לכדי הרמת יד. הילדים היו נוכחים ואני מאוד מודאגת מכך כיוון שאף פעם לא היה דבר כזה .. תמיד אנחנו אוהבים ומפגינים זאת ליד כל אחד ללא בושה. הפחד שלי הוא ההשפעה של האירוע על ילדיי. אני אף שוקלת לעזוב את הבית לאימי עם הילדים , על מנת שלא יהיו חשופים לויכוחים מתמשכים ובכל אופן חשבתי להסדיר את העניין לא בנוכחות הילדים... מה דעתך? עד כמה האירוע השפיע על הילדים? אני מאוד מודאגת.... אשמח על תשובתך....

שירלי שלום רב, ויכוחים בין ההורים הם חלק מהחיים וזה בסדר שהילדים חשופים אליהם בתנאי שהם גם עדים לתהליך ההשלמה. עם זאת, אני, כמוך, מודאג מהרמת היד ומאי ההידברות בינך לבין בן זוגך. "אלימות" בסיכול אותיות זו "אילמות". אני מניח שהרמת היד הגיעה מתוך האילמות שקיימת בינכם בתקופה האחרונה. קשה לי לומר לך האם כדאי לך לעזוב את הבית או לא. ייתכן שהעזיבה תחריף את המשבר בינך לבין בן זוגך ואולי אף יהיה משברי עבור הילדים יותר מאשר החשיפה להכאה. אני ממליץ לך ולבן זוגך לשבת ולפתור את הסכסוך וככל שתעשו זאת מהר יותר כך יהיה לכם קל יותר. ככל שעובר הזמן המשבר מחריף וצובר סביבו כעסים ומשקעים נוספים. אני מציע עוד, שתשבו עם הילדים וזה שהיכה יתנצל בפני השני מולם ותסבירו להם במפורש שזה לא היה צריך לקרות. חשוב לעדות זאת מולם כדי שהם ילמדו שהדברים לא מטואטאים מתחת לשולחן ושאתם לוקחים אחריות על מעשיכם ומתנצלים. זוהי דוגמא אישית חשובה מאד. במידה ואינכם יכולים כרגע לשבת להידבר בינכם אני ממליץ מד לערב גורם שלישי שיתווך בינכם. חבל להחריף את המשבר ולדרדר את המשפחה. זיו

שלום בתי בת ה-15 משקרת לאורך כל הדרך. בעבר נתפסה וקיבלה עונשים כמובן שהיו שיחות בנושא אך עדיין כאילו שלשקר זה דבר של מה בכך. אנו גרים באזור השומרון בעבר נתפסה על שקר חמור מאוד ויתרה על כך התברר שגם לקחה טרמפים. הובהר לה חד משמעות מה הסכנות בדבר. לעניין, אתמול שיקרה שוב ויצאה מאזור הישוב ושוב בטרמפ (להדגיש כי אנו הורים פתוחים ומשוחחים כל הזמן ובעיקר לא מונעים ממנה בילויים וגם אם זה מלווה בבנים וכמובן בגבולות הטעם הטוב). אתמול זה כבר עבר את גבול הטעם הטוב וכמעט שבעלי הרים עליה יד כי בעצם כבר הכל נעשה:עונשים,לקיחת פלאפון,ניתוק המחשב בילויים וכד'. אך הדבר חוזר שנית. אנו כבר מיואשים ולא יודעים מה לעשות, הומלץ לי לפנות לפסיכולוג האם נכון הדבר אני לא רוצה שפניה זו תגרום לבעיות בעתיד כגון:לימודים צבא וכד'. באם יש למישהו המלצה חמה לפסיכולוג מומחה לגיל ההתבגרות ובאזור של פתח תקוה והסביבה אודה על כך. נא עזרו לי מה הפתרון חבל לי על הילדה אשר מפספסת את חווית גיל ההתבגרות ואשר מלווה בכעסים ועונשים ואולי מיותרים אך מה הפתרון.

ערב טוב, אני בטוחה כי בתיה תשיב לך במהרה, ובינתיים אנסה לעזור מעט... אמא יקרה, אני יותר ממבינה את דאגתך והתסכול שאת חשה, עם זאת איני מאמינה בשום אופן בדרך הענישה או התגמול. דרך זו להשקפתי, אינה מביאה תוצאות ואף עלולה להחריף מאוד את הקרע בין הורים למתבגרים. חשוב לדעת! ילד אינו משקר סתם. על מנת למנוע את הישנותו של השקר חשוב מאוד להגיע לשורשו, כלומר לנסות ולהבין מדוע ביתך משקרת פעם אחר פעם. האם יש קושי לצאת מן הישוב? האם בשל אי הסכמות עקרוניות בינכם? השיחה שחייבת להתקיים כאן היא לא מדוע שיקרת ואסור לשקר. האמיני לי, ביתך יודעת זאת היטה, אלא כיצד אפשר לפתור את הקושי שעומד מאחורי השקר וסיבתו. הרעיון לפנות לעזרה מקצועית הוא רעיון מצויין, אך לא בכפיה, כלומר רק אם ביתך מסכימה לשתף פעולה. אין כל סכנה בהכתמת עתידה לא בצב"א ולא בחיים, להפך! טיפול טוב עשוי לשפר במידה ניכרת את איכול החיים שלה ושלכם. בברכה אלמוג

שלום לך אמא, אתחיל מסוף שאלתך/דאגתך, אין שום כתם בללכת לפסיכולוג אלא ההפך (כאן אני מאוד מסכימה עם העונה הקודם). עם זאת הייתי מאוד ממליצה לפנות למטפל משפחתי מוסמך ולא למטפל אישי לבתך, וזאת בגלל שלדעתי בהתנהגות של בתך היא מבטאה קושי שמשפיע מאוד על כל המשפחה! חשוב שהמטפל יהיה מוסמך על ידי האגודה ושתיהיה לו ידע בתחום גיל ההתבגרות. גם אם בתך תתנגד ללכת לטיפול חשוב שתבהירו לה שאתם הולכים כי אתם רוצים לעשות דברים אחרת ואתם צריכים אותה כדי לעזור לכם לעשות את השינוי הטוב לכולכם! בשום אופן אל תוותרו על האפשרות לקבל עזרה בגלל התנגדותה, לגבי המלצה על מטפל, יש באתר האגודה לטיפול משפחתי רשימת מטפלים לפי אזורים, שווה לעבור על הרשימה ולשוחח עם מספר מטפלים כדי שתוכלו לבחור את המטפל המתאים לכם ביותר. בהצלחה, בתיה

אם מי הוא אמור לשחק אם לא איתם הוא נמצא בחברתן פעם בשבועיים לארבע שעות איזה פיתרון יש לך להציע לילד בן שלוש וחצי?

ראה תשובתי בהודעתך הראשונה זיו

שלום רב, ביתי המקסימה כמעט בת 10 ילדה חברותי , מלאת אנרגיות, מצחיקה אבל...חסרת גבולות, ניסינו לשים לה גבולות שבעיננו הגיוניים כגון: להכין שעורי בית בכל יום, לסדר את התיק לבית הספר בערב שלפני,להגיע הביתה בשעה יעודה (בד"כ שמונה בערב), לצחצח שיניים מדי ערב, לסדר את החדר שלה וכו'. מהר מאוד הבנו שלא נוכל להרויח הכל ולכן "עיגלנו פינות" בשיתוף איתה. הבעיה שהכי מטרידה כרגע היא שהילדה אינה מקשיבה להנחיות שלנו תוך שהיא משתמשת בתרוצים, התעלמויות ולפעמים בשקרים קטנים. הדבר הבוער ביותר היא שעת הכניסה הביתה (אנחנו גרים בקיבוץ) . השעה הנקובה משתנה בהתאם לפעילויות ולחוגים אך תמיד היא ביחס לשאר בני הבית ומשמעותה ארוחת ערב משותפת, מקלחות וסתם חיבוק... ביתנו ממש ממש מתעלמת וכשמעירים לה היא צועקת "יוצרת מריבה" ובכך מורידה אותנו מעליה. מאחר והיא צעירה אני חושש מה יהיה הלאה...אנא נסו לתת לנו כלים להתמודד עם הצבת הגבולות

שלום לך im, את צודקת בדאגה שלך,אני שומעת מחד הרבה רצון מצדכם לשים לה גבולות ומאידך הרבה התנגדות שלה לגבולות אלה. השאלה היא מדוע, מה קשה לה בגבולות שלכם? מדוע כה קשה לה להגיע בזמן הנקוב בערב? איך היא מסבירה התנגדות זו? מה מקומה של בתך בסדר הלידה? (בכורה, צעירה). ממתי אתם מרגישים שהיא מתנגדת לקבל סמכות? מה קורה בבית הספר? האם גם שם יש קושי בקבלת סמכות? איך בתך מבחינה חברתית? אני יודעת ששאלתי הרבה שאלות, אך חשוב בעיני להבין מה הסיבה לקושי בקבלת סמכות בגיל כה צעיר? אשמח אם תוכלי לענות על השאלות לפחות לעצמכם, ונראה לי שכך תוכלו גם להגיע לדרך הנכונה עבורכם לעזור לבתכם. בכל מקרה חשוב ביותר לא לעבור על סדר היום ולחכות שכשתגדל היא תיהיה יותר ממושמעת, כי בדרך כלל קורה ההפך.כמו כן אנו יודעים שילדים זקוקים לגבולות משום שגבולות עבורם זה ביטחון! בהצלחה בתיה

ראשית תודה רבה! אני אנסה לענות לך ולי על השאלות המאירות ששאלת: היא הבת השניה, אחותה הבכורה ממושמעת מאוד, אמנם יש ויכוחים עימה גם היא בגיל ההתבגרות אך היא תמיד בסוף עושה מה שהורינו לה. כאשר אני שואלת אותה מדוע היא בחרה לא להגיע בזמן/לעשות את המטלות/לא להכין שיעורים בזמן וכו' התירוצים הם בעיקר: לא שמתי לב, שכחתי,וכו', כמובן שאלו תרוצים שלא מקובלים עלינו. מבחינה חברתית היא מנהיגה בכל רמח אבריה, ילדים נוהים אחריה כמו זבובים- בנים ובנות, אני בשיחות הרבות שלנו עובדת איתה על מנהיגות חיובית! עד כה בחברה היא גילתה בגרות מדהימה, היא מובילה מהלכים חינוכיים, מגוננת וחברית וילדים כאמור מאוד אוהבים אותה. בבית הספר- תלוי במורה, עם המכנחת היא כמו "פלס" עם מורים שהיא יכולה- היא מחמנת... יחד עם כל מה שכתבתי היא מאוד מאוד מאוד רגישה, אוהבת מגע, מחבקת ומנשקת וגם משתפת אותי בלבטיהה. כרגע אנחנו כמ הימים אחרי שהצבנו גבולות ואף הטלנו עונש והיא מתנהגת ניפלא, עושה שיעורים, חוזרת בזמן וכו'. בתחושה שלי היא מנסה אותנו כל הזמן...אבל למה- זו השאלה, מה חסר לה שאנחנו לא מציליחים להבין ולהעניק לה בכדי שתיהנה מתשומת לב חיובית????? אולי לך התשובה?

שלום רב אני בהריון ויש לי בת שנה וחצי. רציתי שתדריכו אותי איך להיתנהג ומה לעשות עכשיו וגם אחרי לידה שהיא לא תקנה בתינוק ולא יהיה בלגן ותוהב אותו????????????? תודה

שלום לך.שמי עמית ולי יש ילדה בת ?4וילד בן ?3.גם כשהבן נולד הילדה שלי היתה מאד קטנה-בת שנה.אני רוצה לומר לך- קנאה קיימת ותמיד תיהייה.החוכמה היא לא להתעלם מהרגש הזה...אלא לעשות ככל שאת יכולה על מנת הקל על הילדה שלך.כי פתאום היא תהפך ממרכז העיניינים למשהו מישני..עליך כל הזמן לדאוג כי היא תהיה משותפת..כמה שניתן תני לה לעזור לך עם הילד החדש...חזקי אותה על כל דבר חיובי שהיא עושה...ואל תוציאי עליה את כל הקושי שלך בגידולם.(ויהיה קושי.) כאשר הילד החדש למשל יישן-מה שיקרה המון בהתחלה ,פני לעצמך זמן איכות איתה..ותני לה להרגיש כי היא עדייןן בתך הקטנה.אל לך לשכוח שהיא עדיין תינוקת.כשאני חזרתי עם התינוק הביתה...קנינו לילדה מתנה ואמרנו שאחיה החדש הביא לה...זו היתה התחלה טובה..מאחלת לך הצלחה רבה..ואשמח להמשיך לענות לך.

שרה ערב טוב, אני מצטרף בחום לדבריו של עמית. הקנאה קיימת וטבעית (עוד בתנ"ך דיברו על קנאתו של קין באבל אחיו) ואני חושב שהעצות שעמית נתן בנוגע להתמודדות עימה הן מצויינות. בהצלחה זיו

יש לי ילד בן שלוש וחצי. כל שבועיים מתקיים מפגש משפחתי בו נפגשים כל הבני דודים.בזמן מפגש משפחתי, הוא רוצה לשחק עם בנות דודותיו בנות ה 4 וחצי, 4 וחצי ושמונה. הן בורחות ממנו, מתעלמות ממנו במפגין, לא נותנות לו לשחק בחלק מהצעצועים ולא מוכנות לשתף אותו במשחקים. חשוב לציין כי הילד חברותי מאוד ונפגש עם ילדים אחרים מהגן, ילדים של חברים ושכנים ושם ההרמוניה פורחת. מה ההשפעה שיכולה להיות על הילד מהחרמה מסוג זה אותה הוא חווה אחת לשבועיים? האם יש דרכים לקרב בניהם?

ליאור ערב טוב, בנך מזכיר לי את עצמי כשהייתי בגילו ואף יותר גדול, רודף אחרי אחותי וחברותיה. לא משנה כמה היא דחתה אותי אני המשכתי בשלי וניסיתי שוב ושוב (זה עבר בגיל 20 (-: ). אני לא חושב שהדחייה שלהן תגרום לבנך נזק כלשהו. אני גם לא הייתי מתערב באינטראקציה ביניהם - כנראה שזה עונה לו על צורך מסויים והוא יכול לבחור לשחק עם אחרים/ות. הוא צריך ללמוד על בשרו עם לשחק ומתי. משחקי חיזור-דחיה הם אימון טוב לחיים. זיו

אם מי הוא אמור לשחק אם לא איתם הוא נמצא בחברתן פעם בשבועיים לארבע שעות איזה פיתרון יש לך להציע לילד בן שלוש וחצי???

שלום יש לי ילדה בת 11 וחצי. לאחרונה היא ירדה קצת בלימודים ועמדת כרגע לפני בחינות. עשיתי איתה הסכם שאם אני אראה שהיא משקיעה ולומדת ועוברת את המבחנים בציון יפה היא מקבלת משהו שהיא מאד רוצה . הכנו ביחד לו"ז שיהיה זמן ללימודים וגם לפנאי והלו"ז מקובל על שתינו. אבל כל פעם לפני שהיא צריכה להתחיל את זמן הלימודים מתחילות בקשות של עוד חמש דקות, רק את הסדרה הזו וכו'. אני לא מוותרת ועומדת בטון מאד תקיף שיש הסכם והסכם מכבדים ואז תמיד קורה אותו הדבר אני סופגת ביקורת על תפקודי כאמא, "לא אכפת לך שהבת שלך סובלת... כולם רואים ורק אני לא" וכו' (אני לא מגיבה) ובדרך כלל היא מתחילה ללמוד ונרגעת. ואז מגיעה הסליחה אמא לא התכוונתי... ושוב אני מסבירה וכו'. די מאסתי, אני לא יודעת האם להשאיר את המצב כמו שהוא והעיקר שהמטרה נעשית, האם זה במקום האוף..... שעושים לפני דברים שצריכים לעשות ולא רוצים. האם יש דרך אחרת שאפשר להשיג ממנה תוצאות טובות?

ערב טוב, קודם לכול אומר לך כי אני מלאה הערכה לתפקודך. דרך זו מצויינת להשגת גבולות ברורים ותפקוד משביע רצון. האם זו הדרך היחידה? ממש לא. יש שלב בו האחריות צריכה לעבור אל הילד. את עושה הכול על מנת שביתך תצליח, אך אינך יכולה לפעול במקומה, לכן למרום התוצאות המרשימות מאוד, במידה שאת עייפה, העבירי פיקוד. שבי עם הילדה והסבירי לה כי אינך יכולה להישאר שוטר לנצח. החובות ידועים וכך גם הכללים, ומהיום מי ששומר עליהם הוא הילדה. במידה ושיעורי הבית לא יהיו מוכנים, היא תענש בבית הספר, תיכשל בבחינה או תספוג תגובה לא נעימה. אין ילד שאוהב להיכשל, ופעמים רבות עצם הניסיו משנה משהו בהתנהגות הכוללת. בברכה אלמוג

שלום לך עדי, מסכימה עם אלמוג לגבי אחריות הילד לחובות בית הספר, עם זאת חשוב בעיני לבדוק מה קשה לבתך בנושא שיעורי הבית? האם הקושי הוא במציאת הזמן, התארגנות לעשיית השיעורים או הקושי הוא בשיעורים עצמם? כמה זמן לוקח לה להכין את השעורים? האם המורים רואים בעיה בבית הספר? ממתי יש בעיה בהתארגנות להכנת שיעורי הבית? האם את רואה קושי באיסוף עצמה גם בדברים אחרים, כגון כניסה למקלחת, לעבור ממטלה אחת לשניה? אני ממליצה לך לשוחח עם בתך לבדוק איפה הקושי וכן עם בית הספר, במידה והקושי הוא בהתארגנות שווה לבדוק עם בתך מה מתאים לה יותר, איזה התערבות היא צריכה ממך, ואיך להוריד התערבות זו עם הזמן. במידה ויש קושי לימודי כדאי לפנות לאיבחון פסיכולוגי דידקטי שישקף איפה הקושי של בתך. כמו כן אני מזמינה אותך לקרוא את הכתבה שכתבתי בנושא, כאן באתר זה. בהצלחה בתיה

שלום יש לי ילדה בת 11 וחצי. לאחרונה היא ירדה קצת בלימודים ועמדת כרגע לפני בחינות. עשיתי איתה הסכם שאם אני אראה שהיא משקיעה ולומדת ועוברת את המבחנים בציון יפה היא מקבלת משהו שהיא מאד רוצה . הכנו ביחד לו"ז שיהיה זמן ללימודים וגם לפנאי והלו"ז מקובל על שתינו. אבל כל פעם לפני שהיא צריכה להתחיל את זמן הלימודים מתחילות בקשות של עוד חמש דקות, רק את הסדרה הזו וכו'. אני לא מוותרת ועומדת בטון מאד תקיף שיש הסכם והסכם מכבדים ואז תמיד קורה אותו הדבר אני סופגת ביקורת על תפקודי כאמא, "לא אכפת לך שהבת שלך סובלת... כולם רואים ורק אני לא" וכו' (אני לא מגיבה) ובדרך כלל היא מתחילה ללמוד ונרגעת. ואז מגיעה הסליחה אמא לא התכוונתי... ושוב אני מסבירה וכו'. די מאסתי, אני לא יודעת האם להשאיר את המצב כמו שהוא והעיקר שהמטרה נעשית, האם זה במקום האוף..... שעושים לפני דברים שצריכים לעשות ולא רוצים. האם יש דרך אחרת שאפשר להשיג ממנה תוצאות טובות?

עדי שלום, מה היה קורה לדעתך אם היא לא הייתה לומדת ולא מצליחה במבחנים? איך היא הייתה מרגישה? האם זה היה נעים לה? הדרך האלטרנטיבית לדרך בה את נוקטת היא להעביר אליה את האחריות ולפתח בה מוטיבציה פנימית ללימודים. אם היא לא תלמד, אם היא תכין שיעורי בית ואם היא לא תשקיע - היא לא תצליח. אני מציע שתשוחחי עימה על הרצונות והשאיפות שלה ועל איך היא רוצה להשיג אותם. על הקשר שבין הלימודים להגשת הרצונות שלנו. תעבירי אליה את האחריות. מה יקרה אם תאמרי לה שמהיום את לא מכריחה אותה לשבת וללמוד? שהיא ילדה בוגרת ואחראית וזו אחריות ובחירה שלה מתי ללמוד אם בכלל? בהצלחה, זיו

האם זה נכון להשאיר ילדה בת שנתיים בלי ההורים (אצל סבתא) ליותר מלילה אחד? לשלושה ארבעה לילות? האם האינסטינקטים שלי שהיא רכה מדי, למרות שהיא רגילה לסבתא , להישאר בלי ההורים לפרק זמן ארוך כזה נכונים?

חמוטל שלום, איני רואה כל בעיה להשאיר את בתכם אצל הסבתא, כל עוד זה לא על בסיס שבועי. חשוב שהסבתא תמשיך את סדר השבוע הרגיל, כלומר אם יש גן אז שתקח אותה לגן ולא תתפקד על תקן בייבי-סיטר. כמו כן, אל תעשו מזה דרמה גדולה אלא קחו זאת בקלילות כחלק מהחיים - אבא ואמא נוסעים לחופש. דברו עם בתכם ותסבירו לה. כמובן שייתכן יהיה לה קצת קשה, זה טבעי מאד אך לא גורם לשום נזק. זיו

שלום לך. בתי בת 4 שבזמן האחרון היא בוכה מכל דבר (כשהיא רוצה משהו מסויים ולפני התגובה שלי) היא גם הפסיקה להקשיב להבדיל מבגן שבגן היא הילדה הכי מקסימה ז"א שהיא לא בוכה, מקשיבה יפה מאוד אין צורך לחזור על כל דבר ממש נהנים ממנה. היא גם מידי פעם מרימה יד על אחותה. מנסה להחליט מה ללבוש בבוקר איזה נעליים מן סוג של מרדנות. תודה מראש

מירב ערב טוב, אתחיל דווקא מסוף דברייך - אני חושב שזה מאד חשוב שבתך תבחר לעצמה ותחליט מה היא לובשת ונועלת. אני מציע שתשימי לה שניים-שלושה סטים של בגדים שמהם תבחר. זה חשוב להתפתחות שלה כאדם עצמאי בעל יכולת בחירה. לגבי הבכי - תעירי לה על כך ואל תספקי את מבוקשה כל עוד היא בוכה. זהו בעצם חיזוק שלילי להתנהגותה שיביא להכחדת הבכי. כל עד היא בוכה ואת נענית לה, אין כל סיבה שהיא תפסיק. לגבי הרמת הידים על אחותה - אין אחים שאינם רבים ביניהם ובד,כ הגדולים מכים את הקטנים. אין זה אומר שאת צריכה לקבל זאת, אך תדעי שזה נורמאלי. כשזה קורה תאמרי בצורה חד משמעית שאינך מוכנה שירימו ידיים בבית. את גם יכולה להשתמש ב"פסק זמן" כדי להבהיר לה שאינך מוכנה לקבל את התנהגותה. זיו

הבן שלי בן 14.5 ובשנה האחרונה הוא השמין בצורה מוגזמת, כיום הוא שוקל בסביבות 98 ק"ג ואני מאוד מודאגת. פניתי איתו לרופא מומחה אשר מטפל בבעיות כאלו ולאחר בדיקות דם מקיפות לא התגלו בעיות פיזיולוגיות כלשהן תודה לאל. אני מוטרדת מהעניין שלמרות שאני מבקשת ממנו לשמור ולא להגזים באכילה מיותרת כפי שהרופא ביקש הוא ממשיך בדרכו, האם יתכן שיש בעיה אחרת? אשמח מאוד אם תייעצי לי בהקדם. תודה.

שלום לך לאה, בהחלט השמנה זו אינה נורמטיבית, ומכיוון שעשיתם בדיקות מקיפות אתם גם יודעים שהבעיה אינה פיזיולוגית אלא כנראה רגשית. אנו מכירים את הצורך בלאכול כדי למלא חלל ריק ריגשי, שווה לקחת אותו לדיאטנית כדי להתאים לו תפריט ובמקביל להפנות אותו למטפל רגשי המתמחה בעבודה עם מתבגרים בעלי הפרעות אכילה. בהצלחה בתיה

זיו ערב טוב, בני בן הארבע וחצי מתנהג לאחרונה בצורה צביישת. הוא נהיה שובב מדי ומתנהג בצורה שלא הורגלנו אליה קודם: הוא מוריד לי את המכנסיים , לאימו (לשם בידור) וצוחק מזה עד לב שמיים , אינו מקבל מרות, אינו רוצה לישון ובורח לנו מהמיטה תוך שהוא פורץ בצחוק,מציק לאחיו הקטן ע"י משיכת המוצץ שלו וזריקתו באוויר , מחקה אותנו כשאנו מדברים (לשם לגלוג)... כל ההתנהגויות הנ"ל מלוות בצחוק משתובב ובהנאה. אנו מסבירים לו שזה לא יפה להתנהג כך ולעיתים אני כועס עליו מאוד והוא מסביר לי שהוא רוצה רק להשתולל. איך אני צריך להגיב? מה קרה לו שהוא נהפך ל"נודניק" שכזה... ממה זה נובע? האם גיל ארבע וחצי מוגדר כגיל בעייתי ? אשמח אם תצרף מאמר בנושא.. בברכה -אמיר!

אמיר בוקר טוב, איני אוהב את המושג "גיל בעייתי". לכל גיל המאפיינים שלו וה"בעיות" שלו. ייתכן שבנך לומד את ההתנהגויות בגן ומביא אותן הביתה. הדרך הטובה ביותר להתמודד היא כפי שאתה עושה - להסביר שוב ושוב שהתנהגות שלו לא נעימה לכם וואם זה מעצבן מאד אז גם לכעוס עליו. במקביל כשהוא מתחיל עם התנהגויות מסוג זה הציעו לו לשחק במשהו איתכם, משהו שיסיח את דעתו. במקרים קיצוניים אפשר גם להכניס אותו לחדר למס' דקות ולהסביר לו שאינו מסוגל להיות עם אנשים אחרים בלי להציק להם ולכן הוא ישהה בחדר עד שירגע. אני לא מכיר טכניקה ספציפית להתמודדות עם מעשי קונדס של ילדים. כמו כן, לא נתקלתי במאמרים המדברים על נושא זה. בהצלחה, זיו

זיו ערב טוב, יש לי שאלה שמטרידה אותי מאוד- בני הוא ילד כבן 4 וחצי , ילד פיקח מאוד שמתעניין בכול. אתמול הוא שאל אותי שאלה לפני שהוא הלך לישון והייתי רוצה לשתף אותך בשיחה שהתנהלה בינינו ותאמר לי מה דעתך וכיצד אני אמורה להגיב כשהוא שואל שאלות מסוג זה , מכיוון שאני משערת שהמונח מוות לא ברור לו דיו או שכן????????? הוא התחיל קודם כול ואמר:"אמא את יודעת שעוד מעט לא יהיו בכלל בני אדם?" שאלתי:"למה? " אז הוא ענה :"כי כולם מתים בסוף" ואז הוא שאל:"מה והילדים נשארים לבד בלי ההורים שלהם? כי ההורים שלהם נהיים זקנים והם מתים , מה גם אני ימות?" איך הייתי צריכה להגיב? למה זה פתאום מעסיק אותו?

אמילי בוקר טוב, העיסוק במוות מבהיל בעיקר אותנו המבוגרים מכיוון שקשה לנו לקבל את המוות כחלק מהחיים. נושא המוות לא ממש מובן להם (והאם לנו הוא מובן?!). לילדים קשה לתפוס את המושגים סופי/אין-סופי, נצח. כל אלה הן מחשבות מופשטות. אני חושב שאת צריכה לדבר על הנושא בשפה שלו ובהתאם להבנה שלו ולהתייחס לעניין בקלילות. תאמרי לו שכשהוא יהיה זקן (תני דוגמא למשיהו זקן שבנך מכיר), את תהי עוד יותר זקנה ואז את תמותי אבל זה יהיה עוד כ,כ הרבה שנים שבקושי אפשר לספור את אותן. וכשהוא יהיה ממש זקן יהיו לו ילדים קצת פחות זקנים ממנו ואולי אפילו נכדים וכך העולם לא מתרוקן מאנשים. בהצלחה, זיו

שלום, אני אם לילדה בת 13 . הבת שלי יושבת שעות מול המחשב ולא יוצאת מהבית. היא טוענת שאין בעיה. האם מדובר בתופעה ידועה? ומה צריך לעשות?

שלום יעל, אכן היום בני נוער משתמשים רבות במחשב כתקשורת חברתית. עם זאת, אתם עדיין הוריה ותפקידכם לדאוג לבריאותה הנפשית, חברתית ופיזית, לכן חשוב שתיהיו ערניים למספר השעות שהמחשב מעסיק את בתכם ואף אם יש צורך תגבילו את מספר השעות, אם בתכם אינה יודעת לווסת את עצמה לבד! שווה לשוחח עם בתכם על כך ולקבוע מספר השעות המקובל עליכם ועליה, אגב בדיוק כמו שבזמנו הגבלנו את מספר שעות הצפייה בטלוויזיה. בהצלחה בתיה

אם את רוצה לנסות אפשר להגיע למועדון ספורט לילדים שם הם נפגשים ועושים ספורט שהוכח כעוזר לילדים בגילאים האלו. הדבר עוזר ע"י פגישה חברתית ומוציא אותם מהבית שזה חשוב תוכלי להגיע לשיעור נסיון או להתרשמות מהמקום המיוחד הנמצא בראשון לציון מאיר 03-9441413

שלום בני בן שלוש גמול חלקית. ביום הוא ללא טיטול בכלל (גם לא בשנת הצהריים למרות שעדיין יש פה ושם פיספוסים). הבעיה היא שכשיש לו קקי ביום הוא מתאפק ועושה בסוף בשעות הלילה בטיטול. גם ישיבה ממושכת איתו בשירותים לא עוזרת ונגמרת בבכי וחוסר רצון מוחלט לעשות קקי בשירותים. איך אפשר לגרום לילד לא להתאפק וכן להתמודד עם העובדה שקקי עושים בשירותים ? תודה

יפעת ערב טוב, מכיוון שהופורום אינו בתחום הגמילה (וכך גם תחום עיסוקי) אני ממליץ לפנות למומחה/ית בתחום הגמילה. בברכה, זיו

שלום... בני בן 5 ובתי בת שנתיים ושמונה חודשים בשנה הזו איבדנו את אבא שלי לפני שלושה חודשים שהיו מאוד קשורים אליו באופן יום יומי וגם אני ובנוסף את אמי שנמצאת במוסד למונשמים שבעצם היתה המטפלת שלהם והמקרה הזה הוא כבר שנה רק לפני חודש חשפנו אותם לאמי והמפגש היה יפה ומרגש ואנחנו מקפידים להמשיך כל עוד אפשר להוציא אותה לחצר של המוסד עברנו לפני חודשיים לבית שלהם כי הוא נותר ריק והוא חדש ורציתי לשמר אותו מבחינת הילדים עברנו שכונה בעיר עצמה והילדים באותו מסגרת גן וכך גם שנה הבאה אני לא עושה להם שינויים וגם לפעילויות אחה"צ אני תמיד מביאה אותם לחברים הילדים שלי מזכירים הרבה את אבא שלי שהוא בשמיים ןהוא עוד מעט יבוא למרות שהסברתי שהוא לא יבוא השאלה שלי מה זה עושה להם טוב או רע??? האם זה צעד נכון לעבור לדירה שלהם מבחינת הילדים ??? מבחינה רגשית??? הבן 5 מבין את משמעות הנפר ומדבר פחות עליו הקטנה יותר נאי גם יוסיף שיש רגרסיה רצינית לאחר גמילה כבר שלושה חודשים היא עושה על עצמה פיפי ללא הפסקה מצטערת שזה ארוך אודה על התשובה

לימור שלום, המגורים בבית הורייך הם מציאות מוגמרת ונראה שכך גם הילדים מקבלים זאת, כלומר לא נראה שיש איזה משבר בגללו. בנוגע להרטבה של ביתך, ייתכן שזה עקב מותו של הסב. בכל אופן, עליכם להתייחס לכך כאילו לתהליך גמילה מחודש. אל תכעסו עליה אלא רק אמרו לה "לא נורא, בפעם הבאה תעשי בשירותים". בנוסף, תזמו הליכות לשירותים לעיתים תכופות יותר. זיו

שלום רב ממתינה לתשובתך , ראי תשובתי מ -2.5.08

שלום אור, מצטערת לא שמתי לב, ראי תשובה של היום. בברכה בתיה

שלום רב, בני בן שלוש, אחד מתאומים וברצוננו לגמול אותו מחיתולים. ניסינו לגמול את שני התאומים בקיץ שעבר כאשר אצל אחד מהם זה הצליח ואצל השני לא, וכעת ברצוננו לנסות שוב. אלא שהוא מאוד עקשן ולא מוכן לשלבת בסיר וגם כשיושב לא עושה ומיד אח"כ עושה על הרצפה ובד"כ באמבטיה. רצינו לדעת כיצד לנהוג עמו - האם ביד קשה או ההיפך, כאשר חשוב לנו בשל הגיל שהוא יהיה כבר גמול.

חני שלום רב, מכיוון שהפורום (וכן תחום מומחיותי) אינו עוסק בגמילה, אני ממליץ לכם לפנות למומחה/ית לעניין. בברכה, זיו

בתיה שלום, יש לי בת בכורה שלומדת בכיתה ט. אין לה חברות פרט לאחת שנראה לי שהבת שלי מאוד תלותית בה.היא לא עושה שום צעד בלעדיה. לא יוצאת מהבית, לא יוצרת קשרים עם בנות אחרות אבל יכולה להתקשר לילדה הזאת מספר פעמים ביום ו"לשפוך" כל מה שיש לה.הבטחון שלה רק ליד הילדה הזו. מאוד חבל לי על הבת שלי שלא מסוגלת להתפתח בכוחות עצמה אלא תלותית באחרים. האמת שמדובר בילדה איכותית (זו שבתי "תלויה בה") אבל יחד עם זאת זה לא נותן לבתי להפתח למקומות אחרים כי היא כל הזמן רק מנסה להתקשר אליה, לכתוב לה במחשב. לציין כי אינה יוצאת כלל לבלות. אין גם קשר דו כיווני אלא חד סטרי שהוא יזום של ביתי. מה לעשות? איך לגרום לבת שלי להבין שהיחסים האלה הם לא ממש בריאים? אני פוחדת שהיא קרובה לאובססיביות . הילדה היתה לפני כמה זמן בנופש בחול וראיתי בטעות מכתב שהבת שלי כתבה לה כאילו שלא היה לה כלום בעולם כשהיא לא היתה בקרבתה... זה ממש הדאיג אותי.

לשרון שלום, מעניין אותי לדעת האם התנהגות זו תמיד איפיינה את בתך? איך היא היתה בבית ספר יסודי? איזו מין תלמידה היא? מה מוריה מדווחים מבחינה חברתית/לימודית? מה קורה בטיולים של בית הספר? האם הולכת לחוגים/תנועת נוער? מה היא עשתה כשהחברה היתה בחול? מה מדאיג אותך בתלותיות זו? האם הילדה השניה פוגעת בבתך או מקבלת תלות זו כחברות? לפני שאני מתייחסת לדאגותייך אשמח לשמוע יותר פרטים על בתך. תודה בתיה

בתיה שלום אני מבקש לענות לי ולהתייחס להודעה ששלחתי בתאריך 30-4-2008 העניין מאוד דחוף ....

שלום לך רביע, עניתי לפנייתך, שוב קבל את התנצלותי על העיכוב בתשובה! אשמח לענות על עוד שאלות במידה ויהיו לך. בהצלחה, בתיה

קיבלתי את ההודעה שלך , תודה . אני רוצה לשתף אותך בשיחה שהיתה לנו אתמול עם הילד שלנו ( השיחה התנהלה עקב כך שהוא חזר מבית הספר במצב רוח לא טוב )בדרך כלל הוא לא מעדיף לדבר , הפעם הרגשנו צורך דחוף לדעת מה מפריע לו , לאחר נסיונות הולכים ונשנים הוא תרם כמה משפטים קצרים שבטאו מצוקה של חוסר חברים וחוסר טכניקות לתקשורת בינ- אישית ואפילו התקשה לזכור ילדים שהוא אוהב ושרוצה להתחבר איתם מהכתה שלו .. את המלצת על התערבות היועצת ואנו כבר יצרנו איתה קשר , כמו כן המלצת על אנשי מקצוע וכן על קבוצות תמיכה טיפוליות , את יכולה בבקשה להסביר יותר במה המדובר ? ואיך מגיעים אליהם ?

שלום, יש לי ילד בן 4 .בחודשים האחרונים מאוד נהנה לשבת ולצבוע. שמתי לב לנתון מעניין שהוא מחליט באופן שרירותי לצבוע חלק אחד של הציור (לדוגמא ראש החיה) במספר צבעים מבלי שיש חלוקה ברורה לכך על הציור, הבנתי שלכל צבע יש משמעות. מה משמעות השימוש בכל הצבעים? והאם מישהו מקצועי יכול להסביר לי האם יש משצעות לחלוקה לצבעים שצובע הילד בשטח מוגדר לדוגמא עיגול שצבוע ב 3 גוונים. תודה

גליתא שלום. בנך בן ה-4 הינו ילד מאוד יצרתי בעל דמיון חופשי ומשוחרר. אפשרי לו לצבוע ולצייר כרצונו, כך תגדלי ילד בריא בנפשו המחובר לעצמו ולדרך מחשבתו היחודית. בגיל זה אין "נזק " בסוג צביעה זה להפך! מן הסתם ישנו קו מחשבה יצרתי, ככול שנמעיט כהורים לדרוש דמיון למציאות ולא נקשה בשאלות,כמו"מה זה" בתחומי היצירה והאומנות, כך תגדלי ילד בעל יכולת מחשבה ויצירה עצמית אשר אינו צריך לרצות את הסביבה בתוצאות או הסברים. בברכת המשך חופש יצירה פורה. יעל - מטפלת רגשית בשילוב אומנויות

שלום גליתא אני מצטרף לדבריה של יעל. השימוש בצבעים בגיל הזה ובכל גיל, למעשה, הוא דרך ביטוי נהדרת. בברכה, זיו

שלום אני הייתי רוצה לקבל עיצה , אך לתמודד אם חרדות. אני נמצאת בחודש שביעי להריון, אמורה ללדת בקיץ- בת. יש לי כבר ילדה מקסימה בת 6 וחצי שנים. הבת הבכורה מוקפת בתשומת לב ובאהבה. אני נמצאת עכשיו בחרדות, עד למצבי בכי וכו'. אני מבינה שברגע שתיהי תינוקת בבית אצטרך לטפל בה ולתת את רוב תשומת לב אליה!!! אני מבינה שלאמא יש מספיק אהבה לכל הילדים שלה!!! אני מבינה שאצטרך לתת את המקסימום ואת השעות יחודיות אך ורק לבת הגדולה, ושכן תיהי קנא!!! אך בכל זאת מאוד קשה ואני לא מוכנה לקבל שאפשר להאוב עוד משהו חוץ מהבת שלי, אני חושבת שייגרום לה לסבל, שהיא תרגיש פתעום חוסר באהבה. זה מאוד מפחיד אותי, זה גורם לי עכשיו לסבל מיותר, אך בכל זאת אני לא יכולה להתפתר מהפחד, מחשבות וחרדות. ואני אחזור על עצמי, שהכל אני מבינה, אני לא ראשונה ואחרונה שעוברת את זה, אך אני לא משתלתת על הרגשות שלי. אני מאוד אודה על העזרה בתודה מראש.

לנה ערב טוב. כפי שכתבת, את מבינה שאת אינך הראשונה שמתמודדת עם פחדים וחרדות אלו. זהו מצב טבעי ונורמלי לגמרי. נושא היחסים בין אחים מעסיק הורים רבים וחשוב שאת מודעת לעניין ולקנאה הטבעית העשויה להתעורר אצל בתך הבכורה. עם זאת מתאורך את עוצמת החרדה, אני מניח שהדבר קשור גם ואולי בעיקר להריון. דבר ידוע (גם בספרות הרפואית) שההריון מלווה לעיתים בסערות רגשיות של האישה הנגרמות מההורמונים, מהשינויים הגופניים, הפסיכולוגיים ונפשיים המתחוללים בתקופה זו. אופיין של חרדות הוא התייחסותן לעתיד. למעשה אנו תוקעים רגל בעבר, רגל בעתיד ומדלגים על ההווה. עקב כל אלו, אני ממליץ לך לעזוב כרגע את המחשבות על העתיד ולהתרכז בהווה. נסי לקבל תמיכה מסביבתך הקרובה. בהצלחה, זיו

________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

אני מחפש ספר פסיכולוגייה לילדה בת 10 . כזה שהיא תוכל לקרא אותו. תודה על המלצות.

שלום לך קובי, ספר פסיכולוגיה לילדה בת 10??? מה אתה רוצה/צריך שהיא תקרא בספר כזה? אשמח להמליץ על ספרים במידה ותוכל להסביר יותר מה בדיוק אתה מחפש בספר? מה בדיוק אתה צריך שהספר יספר לבתך?. בתיה

אז כך: אני רואה בביתי רגישות רבה לילדים בגילה ולאנשים בכלל. ניתן לראות בברור איך היא סוגרת ''מעגלי תקשורת'' עם אנשים. ניתן לראות בברור הבנה לליבם ולמחשבותיהם, במקרים רבים היא משקפת את חברותיה ופותרת ''סיכסוכים'' בניהן. היא שואלת אותי שאלות שלפעמים יש לי כושי כאב לענות עליהן. הייתי שמח אילו היית ממליצה על איזה ספר/ספרים בנושא ואני אבחר מי מבינהם לקנות לה.. תודה.

האם חוסר סבילות לרעש היא גם קשורה לגיל ההתבגרות ? בתי בת 14 וחצי לא יכולה לסבול רעש. שהאחים שלה צועקים, מדברים וכן בחברת הרבה אנשים? האם יש בעיה אחרת? האם זה גיל?

לאמא שלום, בדרך כלל אחד מהמאפיינים של הגיל הוא "חרשות", הם מסוגלים לשמוע מוסיקה בווליום שההורים אינם מסוגלים לסבול ולא ההפך. כך שלא נראה לי שמה שקורה לבתך קשור דווקא לגיל ההתבגרות. מספר שאלות אלייך: האם תמיד בתך סבלה מרגישות יתר לרעשים? מה מערכת היחסים שלה עם אחייה? האם הם מפריעים בדרכים אחרות או רק בגלל הרעש שהם עושים?. לדעתי לפני שמתחילים לחשוב על בעיות רגשיות של הגיל, שווה לעשות בדיקות אוזניים מקיפות ולבירור אם יש בעיה אורגנית. כמו כן שווה להיתייעץ עם רופא המשפחה. בהצלחה, בתיה

הי אני ליה , אני בת 14 , אני אל מסוגלת שאנשים רבים איתי , וגם אם אני הצודקת בסוף איכשהו אני אבקש סליחה . אני מתחילה לבכות שאני בריב ע מישהו ומרגישה ממש לא טוב . יש ילד אחד שהיינו חברים לא מזמן , אני ממש אהבתי אותו , ובחיים לא אהבתי ככה \: היינו ביחסים טובים אחרי הפרידה , ואני אהבתי אותו אז השתדלתי לשמור מרחק בשביל שיהיה לי יותר קל . לפני יומיים הוא אמר שאנחנו לא בקשר וזה מפריע לו . הוא אח"כ שאל אותי את מי אני אוהבת , אמרתי לו שזה מישהו אחר . ומאז הוא מזלזל בי , לא עונה לי לפלא , ומתנהג אליי ממש ממש לא יפה . הוא אומר שהוא לא יכול לסמוך עלי , שכל דבר אני מספרת . ות'אמת אני לא סיפרתי , אולי סיפרתי דבר או שניים , ואני מתחרטת ומצטערת על זה . אבל עכשיו אנחנו לא מדברים , הוא כועס עלי ולא מדבר איתי . לא סיפרתי לאף אחד , חברות שלי אמרו לי מתחילת הקשר הזה איתו שהוא לא טוב בשבילי , ושאני לא אתאהב בו , ולא הקשתי , עכשיו אני מבינה כמה זה קשה . קשה לי לא לדבר איתו , לראות אותו ולא להגיד שלום \: אני מקווה שזה לא לנצח , שזה יפתר מתישהו , שזה יעבור \: אבל בינתיים אני צריכה עזרה , מה לעשות ? בכל מקרה אני לא רוצה לשלוח לו הודעה או לדבר איתו , קשה לי . יש משהו חוץ מזה שאני יכולה לעשות ? \: אני הייתצי יותר חסרה לו מאשר הוא לי , הוא שלח את ההודעה שאנחנו כבר לא בקשר ושזה מפריע לו , לא אני שלחתי . \: תודה רבה .

ליה יקרה, לא כל כך ברור לי מה את שואלת? האם את שואלת כיצד לחזור לקשר של ידידות עם אותו חבר? האם את שואלת כיצד להתמודד עם הצורך שלך להתנצל גם כשאת לא אשמה, או הקושי שלך עם ריבים? נראה לי שהקושי שלך עם הידיד הפגוע נובע מהקושי שלך להרגיש שאת לא בסדר, אני קוראת מהכתוב שאת מנסה לשכנע אותי (או את עצמך), שאת היית בסדר, שזה הוא שניתק את הקשר, הוא ששלח את ההודעה, הוא שעושה לך ברוגז. אם כך אז מה קורה לך? מדוע את מרגישה אשמה? מדוע את מרגישה שאת צריכה לפתור לו את הכאב? נראה לי שאת נערה מאוד רגישה ולוקחת על עצמך את הפגיעות של האחרים, אך ליה יקרה, את לא יכולה לפתור לאחר את הבעיה שלו, את לא יכולה, להוריד ממישהו אחר את הפגיעות שלו, זו האחריות שלו לא שלך! קחי על עצמך אחריות רק על הרגשות/פגיעות שלך! בהצלחה, בתיה

זיו שלום.יש לי ילדה חכמה מאד בת 4 כמעט ?.לאחרונה היא התחילה לשקר על כל מיני דברים שאני יודעת שאינם נכונים.:לדוגמא- היא מאד פוחדת מכלבים,ומספרת לי שהיא פגשה כלב והכניסה את היד לפה שלו...או למשל-היא הופכת את המשחקים שלה לצורת בלאגן ואומרת שאחיה-בן ?3 עשה זאת...לעיתים אני שומעת אותה אומרת לו-"תרביץ לי"...מתחילה לבכות...מחזירה לו...הוא בוכה,ואז היא אומרת-הוא הרביץ לי.שאלתי היא- כיצד להגיב לשקרים בגיל זה? האם להראות כאילו אני מאמינה?כאשר אני אומרת לה כי היא משקרת היא ממש נעלבת...ואמרת- לא אני לא משקרת.... אודה לך על התיחסותך.

זיו,הודעתי ישנה..מדוע לא החזרת לי תשובה???

תודה רבה, עברנו אך עדיין חיים על ארגזים.... זיו

אוקי ,פרטים מקדימים אני בן17 אוטוטו 18 . מה שרציתי לרשום ,סוג של פריקה זה על הפוביה החברית שבה אני שרוי. פוביה חברית אצלי מתבטאת בכך שלעולם לא יצאתי למסיבה שכוללת ריקודים וניסיון יצירת קשר עם אנשים אחרים בעיקר בני המין השני,חוסר יכולת לתקשר עם סביבה שאני לא מכיר,והבעיה הכי גדולה לי היא ביישנות אחת גדולה. ושאתה בן נער מתבגר ,הדברים האלה בחלט מדירים שינה מעינך, לא רק שכול הבעיות שציינתי כבר,אני סובל ממספר בעיות בריאותיות, גבוה,ידיים,רגליים,בחלט מישהו למעלה התעסק איתי לרעה. ועכשיו ,שאמרתי לעצמי שעוד פחות מחודשיים אני מסיים תיכון החלטתי לנסות להתחיל עם מישהי שאני פחות או יותר אוהב מכיתה ח, השאלה שלי איך אני בתור ביישן מחולט, שהשיחה שלי איתה במקרה הטוב היא שלום שלום, אני יכול לצור קשר. אני רק רוצה להבהיר, זאת הודעה לא מהסוג של איך אפשר להתחיל עם בנות, זאת הודעה שבה אני מבקש,רוצה לדעת איך אפשר לצאת מהלוע הזה ,ששואב אותך פנימה... תודה רבה,ושבת שלום.

שלום לך שמוליק, ראשית קבל את התנצלותי על העיכוב בתשובה, שנית, האם אתה מודע להומור השנון וכושר ביטוי המעולה שלך? לכתוב דבר כואב בהומור זה אינו מובן מאליו, זה מצביע על אדם אופטימי, מוכשר ומאוד אינטליגנטי, אני מקווה שאתה רואה את עצמך ככזה! לגבי שאלתך, האם אתה זוכר את עצמך תמיד מופנם? מה קורה עם חברים בני אותו מין? מעבר למסיבות ריקודים, אתה יוצא לטיולים של בית הספר? טיולים עם חברים בחופש? מפגשים לסרטים, שיחות עם החברה? אתה מגדיר את עצמך כבעל פוביה חברתית, חשוב לי להבין ממתי אתה מגדיר את עצמך כך ולמה אתה קורה פוביה חברתית בהגדרה שלך. זכור,תמיד קיימת האפשרות לפנות לשיחות עם איש מקצוע כדי להבין טוב יותר מה קורה לך, ולראות כיצד אתה יכול להוציא החוצה את הכישורים שלך, את היופי הפנימי שלך. בהצלחה, בתיה

תודה על המחמאות,ריממת את רוחי למשך היום... אני זוכר את עצמי כמופנם מבערך כתה ו-ה, שהבנתי שאין לי את הכישורים החברתיים כדי להיות עם ה"חברה המקובלים".הבנתי שלי אין סיכוי למצוא איתם סיכוי לשיחה שהוא מעבר לשיחה על נושא שקשור ללימודים. לגבי חברים ,יש לי 4 חברים שאותם אני מגדיר כחברים שאיתם אני יכול להיפתח,לדבר ,ללכת לסרטים ,להרגיש חופשי עם עצמי. אבל הפוביה החברתית שלי מתחילה שאני צריך ללכת לסביבה חברתית שונה, שאני לא מכיר את האנשים הסובבים בה, ולי לפחות תמיד נראה שהם מלווים אותי במבטם לראות אם אני טועה,עושה משהו לא נכון. פשוט עבורי,הרעיון לדבר עם מישהו שאני לא מכיר נראה ל כול כך מרתיע וחסר סיכוי שאני יוותר עליו מראש,בגלל זה עד היום הזה לא יצאתי למסיבה כלשהי,לא יכול להיות בסביבה שונה. עצם עכשיו שרשמתי פה את הדברים נובע מעוד מעט אני הולך לצבא, ולהיות עם אנשים חדשים שאני כלל לא מכיר ממש מלחיץ אותי,אבל יש גם צד חיובי כמו שאני לא מכיר אותם ,הם לא מכירים אותי ככה שזה מה שמנחם אותי. בצו הראשון שלי אמרתי את כול הדברים האלה והפנו אותי לקב"ן,מה אותו אירוע החלטתי שעדיף לשתוק ולא לדבר על עם אף אחד. תודה על ההקשבה,שמוליק.

שלום לך: בני בן 14 ילד ביכור מבין 3 ילדים, מאוד בודד אין לו חברים הוא לא יוזם קשרים לא מבקר חברים ולא מבקרים אותו, בלימודים הוא בינוני, אני מרגיש שהעניין מאוד משפיע עליו ולכן עירבנו את היועצת וגם את המחנכת אבל שום דבר לא השתנה ורוב הזמן הוא מבלה מול המחשב והטלויזיה או משחק לבד בקלפים לפעמים הוא מתחבר יותר לתינוקות וילדים קטנים , יש לציין שהוא מתאמן כדורגל כבר 6 שנים וגם במסגרת זו לא רכש חברים , הוא אוכל מעט מאוד אפילו אחרי אימון בזמן האחרון אני מרגיש שהעניין הולך ומחריף הוא מדבר מעט מאוד בבית מה אפשר לעשות אנא תעזרו לנו והמון תודה מראש

שלום לך רביע, ראשית אני מתנצלת על העיכוב בתשובה, אנא קבל את התנצלותי! לגבי שאלתך, לא ברור לי מה היועצת/מחנכת רואים בבית הספר? האם הוא בודד גם שם? מה הוא עושה בהפסקות? האם תמיד היה ילד בודד או מצב זה השתנה? ואם כן מתי ראיתם שינוי זה? האם הבינוניות שלו בבית הספר היה תמיד או בעבר היה סוג תלמיד אחר? הדאגה שלכם למצבו החברתי היא דאגה במקום שכן בנכם נמצא בגיל שחשוב ביותר לפתח קשרי חברות עם בני הגיל. איך הוא מרגיש עם הבדידות החברתית שלו? במידה וזה מפריע לו אני מציעה לפנות לשיחות עם איש מקצוע כדי לעזור לבנכם להבין מה קורה לו, מדוע הוא מעדיף את בני הגיל הצעיר על התמודדות עם בני גילו (קל יותר עם קטנים) וואיך יכול להפתח יותר לבני גילו. אפשר גם לברר עם יועצת בית הספר על קבוצות טיפוליות לתקשורת חברתית. בהצלחה, בתיה

שלום, שמי בר ואני עוד שלושה חודשים בת 15, אני בכיתה ט' ויש לי חבר. אז ככה, לפני בערך 4 חודשים, היה לי מישהו, שהוא שכבה מתחתי, היינו שלוש חודשים ביחד ואהבתי אותו מאוד, עד כדי כך שכבר חשבתי שאני לא אצליח לאהוב מישהו כמו שאהבתי אותו. הייתי חייבת לשכוח אותו, וחודש וחצי אחרי שהיינו ביחד יצאתי עם מישהו אחר, הצטערתי על זה ממש כי לא אהבנו אחד את השני, אבל מצד שני, גם לא עשינו שום דבר אפילו לא התנשקנו, עבר עוד זמן, ופיתחתי רגשות חזקים מאוד למישהו שאהב אותי עוד כשהייתי עם החבר הראשון שלי (זה שהייתי איתו שלושה חודשים) הוא תמיד אהב אותי ואף פעם לא רצה לוותר עליי, תמיד תמך בי, ועזר לי, למרות שהיו מספר פעמים שפגעתי בו מאוד, אמרתי לו המון שיישכח ממני ושאני רואה אותו בתור ידיד וזהו, באותו הזמן שהתחלתי לפתח אליו רגשות, התחלנו להיפגש באופן קבוע, ממש מידי יום היינו נפגשים אחרי הלימודים, עד שבפעם אחת, הוא אמר לי שוב שהוא אוהב אותי, שיתפתי אותו ברגשות שלי ואמרתי לו שגם אני אותו, ואני באמת מאוד אוהבת אותו, ומאוד טוב לי איתו, אבל, אני עדיין חושבת על החבר הראשון שלי, לא הרבה ולא באותה הצורה, אבל אני מדברת עליו המון עם החברה הכי טובה שלי, ואומרת לה שאני ממש אהבתי אותו, בקיצור, הזיכרונות לא נעלמו, ולא הלכו לשום מקום, אני זוכרת, ולצערי יותר מידי, וזה מכניס אותי למצב שבו אני עם חבר שלי, ואני לא יודעת למה, אני כל הזמן משווה לעצמי בראש בינו לבין הקודם שלי, ואני יודעת שלא מגיע לו! כי אני מה להשוות, הוא אוהב אותי הרבה יותר ממה שהחבר הראשון שלי אהב אותי.. אני מרגישה מתוסבכת ולא יודעת כבר מה אני עושה.. לא טוב לי במצב הזה, אני צריכה לדעת מה המצב שלי אני לא מצליחה להבין כלום! אני כל כך אוהבת את חבר שלי, אני יודעת שהוא אוהב אותי גם, למרות שהיו מקרים השבוע שהרגשתי שאני בספק בקשר לכל הסיפור ביננו, תמיד חשבתי שיש לי ציפיות גבוהות מידיי מבנים, תמיד ידעתי את זה, אבל נפגעתי פעם אחת כבר וזה הספיק לי לכל החיים, אני לא רוצה להפגע יותר, באמת שנמאס לי. גם חודשיים אחרי שאני והחבר הראשון שלי נפרדנו, אני המשכתי לבכות על כל הסיפור הזה, והרגשתי שעשיתי טעות ענקית, אבל הוא פגע בי כל כך, שעכשיו כשאני רואה אותו ברחוב, אני לא אשקר, הלב שלי עדיין דופק חזק ממש, אבל אני יודעת שזאת לא אהבה, שהכל זכרונות. אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות בכל הסיפור הזה.. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו לגמרי, אבל עדיין, אני רוצה להגיע למצב שאני חושבת רק על חבר שלי! בלי אחרים בראש. ובטח שלא האקס. ועוד משהו, אני וחבר שלי מתקדמים לדעתי יחסית מהר, אנחנו עוד מעט חודש ביחד, ואנחנו כבר התנשקנו, התנשקנו בשכיבה, נשיקות בצוואר חיבוקים כאלה וכל מיני, לא עד כדיי כך אבל, זה לא מרגיש לי נכון, ואני מרגישה שזה מאהבה, אבל אחרי כל פעם שהוא הולך אני חושבת על מה יהיה ומה יקרה לי.. אם פתאום הוא יחליט שנמאס לו ממה שאנחנו עושים עד עכשיו והוא לא ירצה יותר, כי זה הכי הרבה שאני רוצה בינתיים בלי נגיעות במקומות מסויימים ובלי כלום! אשמח לתשובה גם בנושא הזה, תודה רבה! מצטערת על האורך אבל זה באמת חשוב.. אשמח אם תעני לי בהקדם אני באמת מרגישה אבודה.

בר יקרה, ראשית אני מתנצלת שהתעכבתי עם התשובה, קבלי את התנצלותי. לגבי פנייתך, אני אתחיל עם הסוף שלך, תתקדמי ביחסים עם חברך בקצב שלך! חשוב שתחשבי על מה מתאים לך ולא על מה מתאים לו או על החשש שיחליט להיפרד במידה ואת לא מתקדמת בקצב שלו! זכרי יש לך זכות על גופך ורק את יודעת מהו הקצב שמתאים לך ואם חברך באמת אוהב אותך יידע להבין אותך! לגבי רגשותייך אל חברך הקודם, אני מבינה שהקשר איתו הסתיים מצידו, הוא זה שיזם את הפרידה (אני מבינה נכון?), כשאדם נפרד מאיתנו ללא המוכנות שלנו, נשארים עדיין רגשות וזכרונות שלא קל להיפטר מהם, כך שמה שאת, בר, מרגישה זה טבעי ביותר, אל תלחצי על עצמך, תני לעצמך לזרום עם הקשר שלך עם חברך החדש, מבלי שתכעסי על עצמך על המחשבות החודרות, אני מאמינה שככל שהקשר עם חברך העכשווי יתקדם כך הזכרונות והפגיעה מחברך הישן(האקס) ייחלשו עד שיישארו זיכרון נעים של תקופה. בהצלחה, בתיה

איני יודעת אם זה ישנה משהו ממה שאמרת, אבל אני זאת שיזמה את הפרידה.. אבל התחרטתי על זה מאוד אחר כך..

עקב מעבר דירה (וכל הבלאגן הנובע מכך) אני לא מספיק לענות על שאלות הפורום. כולי תקווה שעד אמצע השבוע הבא אחזור לתפקוד מלא. איתכם הסליחה, זיו

זיו .. הכול בסדר.. אנחנו מחכים לך .. אבל הכי חשוב שיהיה בשעה טובה ומוצלחת... ההורים בפורום -יחסי הורים וילדים

שלום למומחים ולגולשים: אני בן 16 ואני נורא ביישן מכל דבר אני נהיה אדום וכאשר אני נהיה אדום אני עוד יותר מתבייש ביטחון עצמי אין לי כל כך פעם היה לי אבל הוא הלך לי אני מבקש לכל מי שמבין בנושא שיעזור לי ויתן לי טיפים! בבקשה בבקשה אני לא יכול יותר תתנו לי עזרה איך לפחות שיהיה לי קצת קצת פחות ביישנות! וגם אני נורא מופנם ולפעמים אני מרגיש לא טוב עם זה איך אפשר להיות קצת יותר מוחצן????? תודה מראש

שלום לך א', אני מבינה שהביישנות שלך /מופנמות מאוד מציקה לך, אתה מרגיש שהיא אינה מאפשרת לך להפתח אל העולם החברתי שם בחוץ, האם אני צודקת? לגבי שאלתך איך לפתור "בעיה" זו, אני רוצה להציע לך לחשוב יותר במה ביישנות זו עוזרת לך/עזרה לך בעבר? תנסה יותר להבין במה היא טובה, יותר להבין,להכיר ולחבב את עצמך, אין לי ספק שמהמקום שיותר תקבל את עצמך תוכל גם להפתח אל האחר. בכל מקרה אם אתה מרגיש עדיין שביישנות/מופנמות זו מציקה לך, שווה להכנס לתהליך טיפולי כדי להבין יותר לעומק ולאפשר לעצמך לעשות שינוי במידה ועדיין תרגיש בכך צורך. בהצלחה, בתיה

שלום בתיה: את האמת אני לא מרגיש שזה עוזר לי או עזר לי הביישנות/מופנמות! רציתי לבקש ממך בקשה אחת אם את יכולה להביא לי את האיימל שלך משום שמה שאני רוצה לומר הוא נורא אישי תודה על התגובה

בהמשך לתשובתך שוב בתי בת שנתיים ושמונה חודשים והבן בן 5 האם זה נכון לדבר איתם בטלפון בשלושה ימים האלה??? או לא להתקשר תודה

אתם בהחלט יכולים לדבר איתם, אתם הרי יוצאים לחופשה ולא מתגרשים מהילדים. תהנו לכם, זיו

שלום רב, ביתי בת 4 ונמצאת במסגרת הצהרון עם ילדים בני גילה וילדים גדולים יותר עד גן חובה. ילדתי מאוד ורבלית ולאחרונה החלה מספרת לי שמס' ילדים גדולים אומרים לה שיש לה רגליים שמנות (היא אכן מלאה קצת) ולא מפסיקה לומר שהיא רזה... (כנראה זהו נושא היום). עלי לצין שבביתנו אני מאוד מקפידה על תזונה בריאה, אך יש גורמי חוץ שהם מהווים יותר בעיה. מאז היאמתעסקת הרבה בגוף שלה- שמן, רזה ולא מפסיקה לומר שהם אומרים לה שהיא שמנה. לפני מס' ימים שהבאתי אותה לגן, שמעתי את אחת הבנות קוראת לחברתה ומספרת שילדתי הגיעה- היא כנראה טרף קל ושוב להזכיר - הן בוגרות ממנה בשנתיים. השאלה שלי היא איך להתמודד, האם באופן פעיל? האם ע"י חיזוקה? האם לערב את הגננת הצהרון? אני חייבת לומר שאני מצידי אומרת לה בתגובה שהיא גבוהה ויפה, מצחיקה וחכמה ויש לה המון תכונות טובות. אך דבריהן משפיעים עליה... עלי לציין שהיא נראית גדולה לגילה וכל פעם הן שואלות אותי אם היא באמת בת 4. אני מתייחסת מאוד ברצינות ובזהירות לנושא, אני רוצה לתת לה את מלוא הבטחון. איך? תודה.

אורנה שלום, שוב מתנצל על העיקוב במענה אך הייתי (ועדיין) עסוק במעבר דירה. רוב הילדים מתמודדים בשלב כזה או אחר עם התייחסות שלילית של ילדים אחרים כלפיהם. לילדים, שלא כמו המבוגרים, אין מסננים והם יורים כל מה שבבטן, לכן נהוג לומר שילדים הם "אכזריים". לכן, לא ניתן למנוע מצבים כאלו. מה שניתן לעשות הוא ללמד את ביתך כיצד להתמודד איתם. אני ממליץ שתשוחחי עימה על כך ותשאלי אותה מה היא חושבת שעליה לעשות בעניין. תקשיבי לה, תתמכי בה ותייעצי לה לבחור חברות/ים שאינם מקניטים אותה. במקביל, בהחלט הייתי מדבר עם הגננת כדי שזו תיזום פעילות/שיחה בנושא חברות/שונות/הקנטות הדדיות וכו'. ההתמודדות צריכה להיות חינוכית-הסברתית ולא משמעתית. זיו

אני אמא ל3 ילדים אחד הורית אין קשר עם אב משהם נולדו אנחנו בבית מנהלים אורח חיים דתי לי יש בן 13 שהחליט למרוד וללכת לחילוני לאחר החלטות קשות שיכנע אותנו ושלחתי אותו המצב עם הילד מדרדר יש לציין שהחלטה זואת נובעת עקב שהותכף בבית ספר דתי נפגע בהשכים והושפז מאותו זמן יש לו פסיכלוד מכיתה ד של בית הספר שעלה לחטיבה נעשה הילד קשה קפץ מגגות ועושה צרות השבוע שתה הרבה והיתאשפז העוס יעצה לי שלא מספיק הפסיכולוג בביהס שצריך ללכת פרטני לי אין כסף אני לא רוצה ללכת לבריאות הנפש כדי לתייג אותו מעונינת בעצה איך אני מגישה לו עזרה בקופח יש עלות ומס מצוצם יש פגישות עשינו איבחוןואמרו לנו שצריך טיפול דחוף פרטני ולחר מכן טיפול משפחתי אין לעוס תקציב ולי אין היכן אני יכולה לעזור לו

שלום לך ליז, כרגע המטרה שלך צריכה להיות לעזור לבנך להתגבר על הטראומה שהוא עבר, ולהתחיל להאמין שהוא בסדר. בנך כיום מתנהג בצורה המסכנת אותו מאוד ולכן מפנים אותו לטיפול פרטני ולאחריו משפחתי היות ועם פגיעתו נפגעה כל המשפחה, והתנהגותו הסיכונית משפיע על כל המשפחה. לשאלתך איך לעזור לו, בדחיפות לפנות לבריאות הנפש כדי שיקבלו אותו לטיפול פרטני! הדאגה לתיוג היא כיום קטנה יחסית לדאגה לחייו הפיזיים והנפשיים, את לא חושבת?.העתיד שלו ללא עזרה רגשית דחופה אינו טוב! ילד ששותה, שקופץ מהגגות, שאינו מוצא מנוח מעצמו, נמצא במצב לא יציב ואת לא יודעת מה יקרה איתו מחר! לגבי טיפול משפחתי, כמעט בכל עיר יש מרכז לטיפול משפחתי - זהו שירות ציבורי הנותן מענה לא פחות טוב מטיפול פרטי, כדאי כבר לפנות עם מכתב מהעו"ס המתארת את דחיפות המקרה (קרוב לוודאי שיש רשימת המתנה ארוכה). שווה לבדוק אם היחידה לקידום נוער בעיריה יהיו מוכנים להפגש איתו בינתיים כדי לתמוך בו עד לכניסתו לטיפול רגשי. הרבה הצלחה! בתיה

עדיין לא קיבלתי תגובה, אנא מכם, עזרו לי למצא פתרון. תודה

שלום זיו, ברצוני ללמוד הנחית הורים ויעוץ זוגי ומשפחתי. האם אתה מכיר את התוכנית לכך במדרשת אדלר? איפה עוד אפשר ללמוד את התחום? אשמח לשמוע מניסיונך תודה רבה

לילך שלום, מכון אדלר הוא המכון המוביל היום בתחום הנחיית הורים. טיפול זוגי ומשפחתי הם תחומים שונים מעט וניתן ללמוד אותם במכונים מתמחים בזה כגון מכון ברקאי, מכון מגיד, תל"ם ועוד. התוכניות הנ"ל בד"כ פתוחות לאנשי מקצוע מהתחום הטיפולי - עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מרפאים באומנות וכו'. אם אינני טועה, במכון אדלר לא נדרש ידע קודם או עיסוק בתחום. בהצלחה, זיו

לילך שלום, ניתן ללמוד לימודי טיפול משפחתי במכון אדלר לבעלי תואר שני במקצועות טיפוליים. תוכלי להתקשר אל חנה זאבי (מקסימה) והיא תשלח לך את הידיעון בשמחה דרכו תוכלי לראות מהן אפשרויות הלימוד. הנה מס' הטלפון: 09-9518455 אם תהיינה לך שאלות נוספות על המכון - אשמח מאד לענות לך בהצלחה

שלום רב, בני בן השנתיים ו-5 מרביץ ללא הרף. בדר"כ הוא מרביץ. שהוא רוצה דבר כלשהו ולא מקבלו הוא מתחיל להרביץ , צובט ושורט. אני באמת לא יודעת איך להגיב כי כבר ניסתי הכל, להתעלם ולא ולהתעלם ולדבר על זה ולא לדבר. אני באמת אובדת עצות. עזרו לי!!!

היי נעמה. לפני שאני עונה לך מעניין אותי משהו. האם הוא מתנהג כך גם בגן? (בהנחה שהוא הולך לגן)ואם כן, איך הגננות מתייחסות לזה? אני חושבת שאת ממש לא צריכה להתעלם. בנך יודע מצויין שמה שהוא עושה מכעיס אותך ולכן הוא עושה זאת. הוא חושב שאם הוא יתנהג כך הוא ישיג את מבוקשו. אני חושבת שמה שאת צריכה לעשות זה דבר כזה: אם הוא רק צועק או משתולל כשהוא לא מקבל משהו הייתי אומרת לו שזה לא נעים לי לשמוע ושזה לא יעזור (ובאמת לעמוד בזה...) אם הוא מרביץ, לקחת אותו למקום מסויים (שיהיה קבוע) ולהגיד לו בצורה רגועה אך תקיפה שאת לא מסכימה בשום אופן להתנהגות הזאת ושישב שם עד שהוא יכול להיות איתך בלי להרביץ. אם הוא ממשיך, פשוט להחזיר אותו לשם כל פעם. והייתי עושה את זה במקום שהוא עדיין יכול להיות איתך ולראות אותך ולאו דווקא בחדר שלו. תשדרי לו שאת כן רוצה אותו לידך אבל לא כשהוא מרביץ. ברגע שהוא נרגע, תנסי להסיח את תשומת ליבו ולעשות איתו משהו. משחק, לצאת לטיול, להכין עוגיות. (יש לי מתכון סבבה לבצק עוגיות....:-) מקווה שזה יעבור מהר שירה

שירה תודה רבה קודם כל על התשובה . ולגביי שאלתך ילדי גם בגן מרביץ וגם הגננות כועסות על כך למרות שנראה לי שבגן זה פחות מאשר בבית. בכל אפן לגביי הצעתך של "לשים אותו במקום מסויים" זה קצת בעיה כי הוא בדר"כ עושה כשאנחנו מחוץ לבית. בבית הוא כמעט ולא מרביץ לכן איך מתמודדים אם זה בחוץ כי לפעמים רק מהבושה שזה מה שקורה אני ממש מתביישת ולא יודעת איך להגיב .....:(

לבתיה קריגר שלום לפני כמה חודשים ילד אחד שלח לך הודעה ובה הוא רשם שיש לו מדרסים שמכניסים לנעל והם גורמים לו לגבוה ב4.5 האם תוכלי לשלוח לי את הלינק של החברה של המדרסים?

טל יקר, אם קראת פנייה זו, קראת גם את תשובתי אל אותו נער, אינני בקיעה בתחומים אלו לכן אינני יכולה לעזור או להפנות אותך לעזרה בנושא. מצטערת, בתיה

שלום... בני בן 5 ובתי בת שנתיים ושמונה חודשיים אני ובעלי בפעם הראשונה נוסעים ל 2 לילות בלעדיהם ביום הראשון ישנו בביתם עם אחותי ובלילה השני עם הסבר והסבתא לשניהם הם רגילים אבל הם לא רגילים לישון בבית אחר אני יותר מפחדת מהלילה האם זה נכון להשאיר בגיל כזה אני יותר חוששת לקטנה?? וגם לילה אחד הם לא ישנים בבית ועל זה חמתי מתעקשת.... אודה על תשובתך

לימור שלום, מצויין שאתם נוסעים, זו הזדמנות מצויינת לאוורר את עצמכם, לנוח ולחזק את הבסיס עליו יושבת המשפחה - הזוגיות. גם לילדים זו הזדמנות טובה לקחת מכם קצת חופש ולהתגעגע אליכם. גם אם יהיה להם קצת קשה, שום נזק לא יקרה והתועלת שבכך היא רבה. אל תהססו לרגע - סעו ותהנו. חג שמח, זיו

שלום רב, ביתי בת 15 וחצי וכאשר היא בבית (אחרי בית ספר או בחופשים)היא מאוד בודדה. היא לא בקשר עם אף חברה. לא דרך המחשב ובודאי שלא טלפונית. היא לא מוכנה ליזום שום שיחת טלפון ולו אחת, גם אם היא צריכה לברר משהו בנוגע לביה"ס. במקסימום, היא פונה אליהן בICQ וממתינה לתשובה. כאשר היא בבי"ס, היא טוענת שהיא עם חברות. גם המורה טוענת שהיא רואה אותה לפחות עם חברה אחת. אך היא לא יוצאת מהבית חוץ מלבית ספר. אין לה שום מערכת יחסים עם חברות מעבר ואין סיכוי שהיא תיזום למרות שאנו ההורים מנסים להסביר לה שאם היא לא תיזום היא תמשיך לשבת בבית. התנהגותה בבית - חוץ ממחשב וטלויזיה היא לא עושה כלום. אין לה מוטיבציה לעשות משהו ולו הקטן ביותר. בנוסף איתנו היא מדברת בקול תינוקי שאי אפשר להבין אותו. זה נראה כאילו בכוונה. התנהותה נראית ממש אינפנטילית ביחס לבנות גילה. מעוניינת לשמוע את דעתך בנושא תודה

שלום לך אור, מה בתך אומרת על מצבה? האם בדידותה החברתי מטריד גם אותה או רק אתכם ההורים? האם בדידות חברתית תמיד איפיינה את בתך או זה משהו שהחל עם מעבר שלה לחטיבה/תיכון?ממתי הרגשתם בבדידות זו? איזו תלמידה היא? איך מוריה מתייחסים להתנהגותה בכיתה? האם גם שם היא תינוקית? מה מקומה בסדר הילדים? בכורה/צעירה - הפרשי גילאים? אני מבינה שאתם ההורים מאוד מודאגים מבתכם, האם יש התנהגויות נוספות המדאיגות אתכם פרט לדיבור תינוקי ובדידות חברתית? כמו כן מעניין אותי לדעת על מצב הרוח שלה, האכילה שלה, שינה. מה היא עושה במחשב? משחקת/מדברת עם אנשים מוכרים או נכנסת לצ'אטים עם אנשים לא מוכרים? שאלתי הרבה שאלות, וזאת על מנת לקבל תמונה טובה יותר, כעיקרון בני גילה של בתך מעדיפים להיות מוקפים חברים אך ישנם בני נוער פחות פתוחים ופחות מחפשים חברת בני הגיל. החשוב כאן לדעת האם זו בחירה מודעת של בתך או תחושה של בדידות/דיכאון/פחד מחברה המונע ממנה להתחבר אל בני השווים לה. כמו כן חשוב לדעת למקד האם זה האופי של בתך או יש כאן שינוי בהתנהגותה הדורש בדיקה מעמיקה יותר. אשמח שתתייחסי לשאלותי וכך אוכל אולי להבין יותר ולהביעה את דעתי כפי שביקשת. בברכה, בתיה

בתיה שלום, תודה על ההתיחסות המעמיקה. ולשאלותיך:בדידותה כנראה מטרידה רק אותנו ההורים. היא אומרת שהיא לא רוצה ליזום, רק אם יפנו אליה ולא מנמקת. אף פעם לא היו הרבה חברות. אך לפעמים היתה לפחות אחת טובה שגם זה לא קיים יותר. גם מערכת יחסים זו היתה די תינוקית לטעמי. אכן הבדידות עלתה בזמן המעבר לחטיבה. יש לה ממוצע של 8 בתעודה. מאז ומתמיד היא ילדה שקטה וסגורה. בכיתה היא אף פעם לא משתתתפת בשיעורים והמורים לא מציקים לה. היא הבכורה. יש לה אח הקטן ממנה בשלוש וחצי שנים. לגבי מצב רוחה- לי נראה לא טוב. אין בעיות באכילה. לגבי שינה: היא הולכת לישון לא לפני 11 בזמן בי"ס ובחופשים ערה לפחות עד 1 בלילה במחשב וקמה מאוחר. כשהיא במחשב היא משחקת במשחק סימס, או משחקי מחשב תינוקיים . לא מזמן היא התחברה לפייס בוק ומתכתבת עם אחרים. עד כמה שאנו יודעים ולפי מה שהיא אומרת היא לא נכנסת לצאטים לא מוכרים.

התגרשתי לפני שנה, ושני ילדי (10,11) נמצאים במשמורתי. כיום יש לי בן זוג חדש. אדם מקסים עם לב זהב, שמעוניין, בדיוק כמוני ,לקיים קשר טוב עם שני ילדי (הוא עצמו גרוש עם שלושה ילדים בוגרים יותר).בתחילה, היינו מבלים שלושתינו בבית, או יוצאים לטיולים ולפעילויות ספורט שכולנו אוהבים, אך לא עוד,הסיבה לכך היא שהגרוש שלי איים על שני ילדיי שבמידה וייצרו איזשהו קשר עם בן זוגי- הוא ינתק איתם את הקשר לצמיתות.מדובר על כך שנאסר עליהם אף לראות את בן זוגי, או לשמוע את קולו, ובמידה ויבוא לביקור בביתנו כשהם נמצאים- הגרוש שלי ציווה עליהם, לצאת מייד מהבית ולהתקשר אליו. למרות מחאותיי, ונסיונותי לדבר עם הגרוש שלי על כך שציפיותיו מהילדים אינן ריאליות, ומזיקות להם מאד, הוא בשלו, ומתכוון לממש את איומיו בכל רגע. בנוסף, הוא דורש מהם ליצור עימו קשר טלפוני יומיומי, ובמידה והם שוכחים לעשות זאת, הוא מאיים עליהם שייקח מהם את הטלפון הנייד שלהם (שאת הוצאותיו הוא עצמו משלם). עד כה הבלגתי בעניין, בעיקר בגלל החשש שמא "מלחמה" בנושא תפגע מאד בילדיי, אולם כיום בן זוגי ואני מעוניינים לעבור ולהתגורר יחד, עם שני ילדיי, וילדיו. הילדים מספרים לי שהיו רוצים בקרבתו של בן זוגי, אולם חוששים מכך שאבא ינתק עימם קשר (מספר פעמים בעבר הוא מימש את איומיו בניתוק הקשר למספר ימים, והילדים היו מפורקים מחרדה!) , התייעצתי עם פסיכולוג, שאמר שאין בידיו תשובה. אני פוחדת להתחיל תהליך משפטי היות ואני חוששת שהוא יהפוך למכוער, והנפגעים העיקריים יהיו שני ילדיי. אני אובדת עצות, ומבקשת עזרה!

אני חושבת שהאיומים של בעלך לשעבר על ניתוק הקשר עם הילדים, בסוף יתפוצץ לו בפרצוף. מה שיקרה בסוף, זה שהילדים (שכבר היום בטח מבינים שמה שהוא עושה זה לא לטובתם) לא ירצו איתו קשר. אני חושבת שלטובתם וגם לטובת אביהם כדאי שמישהו אובייקטיבי ידבר עם הילדים ויסביר להם שמה שאבא שלהם מבקש מהם הוא אגואיסטי ולא טוב לאף אחד. להגיד להם שאם אבא שלהם באמת אוהב אותם הוא לא היה מבקש מהם לעשות את כל הדברים האלה. אני אומרת שזה יהיה מישהו אובייקטיבי ולא שאת תדברי איתם כי לך כמובן יש אינטרס בכל הסיפור. זה יכול להיות פסיכולוג, היועצת בבית הספר, המורה שלהם או כל אחד אחר שהילדים סומכים עליו. שתהיה שבת של שלום

היי מיכל, אני נמצאת בתהליך גירושין והדברים שאת מתארת בהחלט מפחידים אותי וכמעט גורמים לי לשנות את דעתי ולא להתגרש. חברה אמרה לי שעלי לנהל את פחדי ולא לתת לפחדי לנהל אותי. אני חושבת שאת נמצאת במצב לא פשוט כלל וכלל אך בעיני את צריכה לנהל את חייך שלך עפ"י תפיסתך ורצונך וגרושך ינהל את הקשר עם ילדיו כפי שהוא מוצא לנכון. הוא פועל עלייך בדרך של מניפולציה רגשית ואת משתפת פעולה (ממקום דואג כמובן). אם גרושך יחליט לנתק את קשריו עם ילדיו - זו החלטתו שלו. אני מסכימה עם "גם גרושה" שכתבה לך שאכן כדאי שאדם חיצוני ישוחח איתם. שבת נעימה

גם הגרוש שלך היה פעם אדם מקסים - את הרי התחתנת איתו . אבל כנראה בעקבות הנישואים לך משהו השתבש ואולי עוד יותר בעקבות הגירושין ממך , הוא כעת נאחז בחייו ולא מוכן להרפות . אני בטוח כי היה לך נוח יותר כי ישלם מזונות וייעלם קצת עד שהמאהב החדש ימלא את מקומו - אבל כנראה שגם לו יש זכויות . דרך אגב אולי את מוכנה שהם יהיו אצלו ואצל אשתו החדשה ואת תשלמי מזונות ותבואי לבקר לפעמים ... למה שאצלו זה יהיה אחרת . בנוגע ליציבות התא המשפחתי החדש - מה דעתך עד כמה בטוחה את ומה יהיה על ילדייך בסיבוב בהא - הרי את גרושה רק כשנה - כבר מצאת את בחיר ליבך והחלטת , מתוך שיקול בוגר כמובן שהוא הוא האחד . אולי את האגואיסטית ובוחרת את הבחירות הנוחות לך ולבן זוגך דהיום .

שלום לך, אני אמא מנוכרת עם סיפור דומה לשלך. את מוזמנת להצטרף לקבוצת התמיכה שהקמתי. לבלוג שלי בדמרקר קפה: http://cafe.themarker.com/post/781533/ את מוזמנת ליצור קשר, ידידותית

ברצוני לדעת איך אני אמורה להסביר לילדה בת 4 על מוות של סבתא שכול כך היתה קשורה אלייה ,כול הזמן שואלת עלייה כשרואה תמונות או וידיאו מה לעשות נגמרו לי התשובות כשאני אומרת שהיא בשמים אז הילדה עונה מטוס יוריד אותה או קחי אותי לשם שאני אומרת באדמה אז היא עונה תכניסי אותי לשם וז אני מגמגת כול הזמן הצילו...אני לא יודעת איך להתמודד עים זה

מזל שלום רב, ראשית אני משתתף בצערכם. אני מצרף שני קישורים להודעות שונות שהתפרסמו באותו נושא. בטוחני שתמצאי בתשובותי מענה. במידה ולא, את מוזמנת לפנות אלי שוב. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-83,xFT-33770,xFP-33767,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xRF-,xFF-Read,xFI-1234,xFT-33335,xFP-33335,m-Doctors,a-Forums.html חג שמח, זיו

שלום שמי הוא איתי ואני נער בן 16. בקיץ שעבר התאמנתי במכון כושר במשך חודשיים וקצת הייתי הולך על הליכון כ60 דקות ועוד 10 דקות רוכב על אופניים.לאחר מכן הייתי עושה אימון משקולות ארוך ואינטנסיבי שבו הייתי מרים משקלות כבדות יותר ממה שצריך לדוגמה במקום 16 30 והייתי עושה חזרות כ100 ללא סטים.בזמן האימון הייתי בן 15 ממש התחלת גיל 15 מאז הפסקת האימון במכון השרירים שלי נהיו מאוד רכים כמו גבינה עד כדי כך שאני לא יכול אפילו לרכב על אופניים כי זה ממש קשה לי לדווש. הייתי אצל רופא שאבחנתו הייתה שאין לי כלום נתן לי פיזיותרפיה עם תרגילים לבית לעשות. יש לי כמו כן קיפוזיס קלה מגיל 14. יש לי כאבים בג ככל הנראה מהעומס יתר ורציתי לשאול את השאלה העיקרית האם הגובה שלי יכול היה להיעצר אגב הפעילות של המשקולות במכון הכושר? אני עשיתי כמו גן צילום רנטגן שלילי והנה אבחנת האורטופד: ממצאים בבדיקה : רגישות בגב עליון תנועות מוגבלת עקב כאבים 90 מעלות SLR דו צדדית כח גס תחושה והחזרים תקינים אבחנה משוערת: BACKACHE

איתי שלום, אני מצטערת אך אינני יכולה לעזור לך, אינני מבינה בתחום זה, אני כן מבינה שיש לך היום הרבה שאלות סביב דימוי הגוף שלך, (מתאים מאוד לגילך), ושווה להיוועץ עם האורטופד מה כדאי אם בכלל לעשות בנדון. בהצלחה, בתיה

זיו שלום רב, אני מברכת אותך על היותך מגיב לשאלות בצורה מקצועית ואמיתית , אשר תורמת המון ליחסים בין הורים לילדיהם. יש לי שאלה שקצת מורידה אותי: יש לי ולבעלי 2 ילדים כבני 4 . לי ולבעלי יש שיטת חינוך שונה האחד מהשני , למרות שבעלי מנסה ללמוד ממני המון עדיין הוא נשאר בשלו. שיטת החינוך שלי היא יותר להסביר , לא לצעוק . והוא לעומת זאת מגיב להתנהגויות של הילדים שלנו בצעקות , הוא מכניס לחדר בזעם וזה מוציא אותי מדעתי. אני רואה שהילדים קוראים זאת ויודעים איך להתייחס לכל אחד מאיתנו. השאלה שלי האם זה הורס את שיטת החינוך שלי? האם זה מבלבל את הילדים שלנו? מה אני יכולה לעשות? למרות שבעלי משתדל הוא עדיין מגיב כל פעם בצעקות.

שרי שלום ותודה על הפרגון, זוגות רבים נתקלים במצב בו לשניהם גישות חינוכיות שונות לגמרי זו מזו. שיטת החינוך נובעת מהרקע המשפחתי שלנו, בגישה החינוכית אליה הורגלנו, באמונות ובתפיסות שלנו לגבי ההורות והקשר בין הורים וילדים ואף בתפיסת המגדר השונה שלנו (כלומר מה תפקידו של ההורה כאב לעומת כאם). אני בטוח שאת ובן זוגך שונים גם בתחומי חיים אחרים בנוסף לגישת החינוך. כפי שכתבת, הילדים מבינים את השונות שלכם ומגיבים אל כל אחד מכם בצורה שונה, כלומר הם לא מבולבלים. אך ברצוני להתייחס לפן אחר שמשתמע מהדיפרנסציה שהם עושים ווהוא הקשר בינם לבינכם. אין כל ספק שהקשר בין כל אחד מכם לבין כל אחד מהילדים מושפע מגישת החינוך שבה אתם נוקטים. השאלות החשובות ביותר שאת ובן זוגך צריכים לשאול את עצמכם הן: 1) האם גישת החינוך שלכם מקדמת הילדים ועוזרת באופן מעשי ונראה לעיין בחינוכם? 2) האם היא מייצרת אצלם גבולות פנימיים, הבנה כלפי הסיטואציה, כבוד והערכה כלפי עצמם וכלפי הזולת? 3) ושאלה חשובה נוספת: האם גישת החינוך מסייעת ומקדמת את הקשר בינכם לבינם? חג שמח, זיו

לפסיכולוג זיו סופר שלום רב! יש לי שתי בנות.האחת בת 5.6 והשנייה בת 2.9 . בתי בת ה 2.9 עדיין יונקת לפני השינה ובאמצע הלילה פעם, פעמיים. הצעתי לה מים כתחליף והסברתי לה שהיא כבר גדולה. היא הבינה אך שהרגע מגיע ואיני מסכימה היא בוכה. (אנחנו ישנות יחד במיטה שלה). אם היא מתעוררת ואיני נמצאת היא בוכה, ה"הרדמה" שלהן מתבצעת על ידיי. איני יודעת להציב כנראה את הגבולות הנוגעות לנושאים הללו, או שאני מרגישה שזה פיצוי על כך שאיני נמצאת איתן מספיק (מדיכה שעות רבות). מה עלי לעשות איני יכולה לעמוד בבכי הנוגע לנ"ל. תודה מראש על תשובתך.

היי לימור אני ממש שומעת את הקושי שלך במילים. אני חושבת שהפתרון נמצא בתוך שאלתך. את בעצם יודעת את התשובה אבל מתקשה לבצע אותה. כן, אינך מציבה את הגבול שאת בעצמך רוצה אותו (ולמעשה בתך צריכה אותו...) כן, את מנסה לפצות אותה על כך שאת חושבת שאינך נמצאת איתה מספיק. (דרך-אגב, זה לא בהכרח נכון). אני יודעת שמהצד זה נורא קל להגיד לך פשוט להשכיב אותה לישון (למה את ישנה במיטתה? יש אבא בבית? מה הוא אומר על זה?) ולא להסכים להניק אותה ולתת לה לבכות כי מהר מאוד היא תבין שזה מה שיש ואת עומדת על שלך. את צריכה להחליט. ואם יש אבא בבית אז שגם הוא יקום אליה בלילה. בנוגע לבכי שלה, קחי בחשבון, שהיא לא סובלת כשהיא בוכה. היא פשוט רוצה את מבוקשה, וכשלא מקבלת אותו היא בוכה. את צריכה להחליט ולעמוד בזה. אני מאמינה שבדברים האלה ילדים מבינים מאוד מהר. מנסיון... מקווה שתצליחי ושיהיה לא נורא קשה...

לימור שלום רב, אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה ש"עוד אמא" כתבה. הקושי בגמילה הוא אצלך ולכן גם הפתרון. הקושי הוא לא בהתמודדות שלך עם הבכי אלא בהתמודדות עם רגשות האשם שלך (שמוגברים כאשר את שומעת אותה בוכה). כמובן שבתך מרגישה שהיא יכולה להפעיל אותך באמצעות הבכי ולכן היא אינה מפסיקה מדפוס זה. הפתרון לרגשות האשם יכול לבוא משני כיוונים. האחד, שתקבלי את עצמך ואת האימהות שלך כפי שהיא כיום על היתרונות והחסרונות. השני, הוא לשנות (אולי אף במעט) את אורך החיים ולהיות עימן יותר. כך או כך, חשוב שתקדישי זמן ואנרגיה להתמודדות עם רגשות האשם. אני מסכים עם "עוד אמא" לגבי שאלתה - היכן האב? האם הוא מגביר או מפחית את רגשות האשם? חג שמח, זיו

היי , הילדה שלי בת שנה וארבעה חודשים והיא קצת שובבה, היא יודעת שאסור לה דברים מסויימים ועם היא עושה אותם לדוגמה הילדה לקחה את קופסת הסיגריות או מספריים אז ברגע שאנחנו באים לקחת לה את זה היא מתחילה ליתבכיין איה, איה, איה. ..ושאנחנו באים אליה אנחנו בכלל לא כועסים אליה אנחנו פונים אליה בצורה יפה. עוד דבר עם היא אוכלת בצלחת ברגע שהיא מסיימת לאכול היא פשוט הופכת את הצלחת עם כל מה שנישאר בצלחת. ואותו דבר עם הבקבוק היא מסיימת לשתות היא משליחה את הבקבוק על הריצפה. איך אני צריכה ליתנהג איתה?

מיטל שלום, התנהגותה של בתך מאד אופיינית לגילה ואין מה לדאוג מה"איה, איה". איני מכיר ילד בגיל שלה שלא זורק אוכל כשהוא מסיים לאכול. לוקח להם זמן להגמל מההרגל המגונה. מה שנדרש מכם זו הרבה סבלנות ואורך-רוח. להסביר לה שלא זורקים אוכל וכנראה היא כבר לא רעבה. בסוף היא תלמד. תזכרו שסמרטוט מנקה הכל. חג שמח זיו

1.ביתי בת חמש וחצי עד לפני חודשיים ילדה מדהימה מנומסת לא צועקת מתנהגת יפה עושה מה שמבקשים מממנה בלי בעיות מיוחדות מבינה שיש גבולות אם לא מקשיבה מבינה שיש עונש שקשור למעשה יודעת לבקש סליחה על התנהגות שאינה הולמת בקיצור אין טענות ! גם מצידינו אנחנו לא צועקים בבית מקפידים שיהיה נעים וכיף שאנחנו רואים סופר נני אנחנו תמיד צוחקים שאם היא צגיע אלינו לא יהיה לה מה להעיר לנו היא תיהיה מאושרת מההתנהלות בבית שלנו... מלפני חודשיים חל שינויי שרק הולך ומתעצם: ילדה מורדת צועקת עלינו רוצה המון תשומת לב לא מזיז לה עונשים לא מפריע לה להפסיד דברים... שמה בפנינו תנאים כל הזמן ... רגישה ןפגיעה מכל דבר הכי קטן..בכל דבר היא מחפשת את השלילי לא מרוצה משום דבר כמעט רוצה שכל דבר יהיה לפי "החליל" שלה אם משהו קטן לא כפי שהיא רוצה ישר מתעצבנת אני מנסה להתקרב ולדבר איתה היא דוחה אותי בעדינות וגם את בעלי אציין שהיא ילדה שלא אוהבת נשיקות כלל ומתעצבנת תמיד שאנחנו מנשקים אותה רק חיבוק היא מסכימה ואת זה עכשיו גם בקושי בקושי... בקיצור מה עושים??.יש לך אח בן שנתיים ד"א

סים שלום, על פניו נראה מפתיע שפתאום לפני חודשיים התנהגותה השתנתה. מה התשובה שלך לסיבת השינוי? האם חל איזשהו שינוי ב-4-5 חודשים האחרונים? האם שאלתם אותה מה קרה? איך היא מתנהדת בגן? אני מציע את השאלות הנ"ל כתחלילתו של בירור מעמיק יותר לגבי שאלתך. בברכה, זיו

לאמא המודאגת: בצדק את מודאגת. את יודעת שמשהו לא בסדר. אולי החלפתם בייביסיטר, גן, עבודה או משהו אחר. את לא כותבת שלא חל כל שינוי חיצוני כזה. אולי את רוצה לשמוע שדבר כזה קרה לעוד אנשים; סתם ביום אחד הילד/ה השתנ/תה. אבל זה לא קורה סתם. נשמע שהיא כועסת על משהו. תנסי לברר על מה. שוחחי איתה ותנסי להתעקש איתה שתספר לך. אם הכל בסדר, הילדה לא משתנה. אם השתנתה, זה אומר שמשהו בכל זאת לא בסדר. בהצלחה.

ביתי בת 12.5, גובה 152 ס"מ, משקלה 50 ק"ג אני מוטרדת שכן בחצי שנה העלתה 9-10 ק"ג וזה נראה לי המון. המון. אכן, תזונתה אינה ראויה, היא איננה אוכלת פירות וירקות וכן לא דברי עוף ובשר, היא נזונה בעיקר מקטניות ופחממות, אולם לא היה שום שינוי בהרגלי האכילה שלה בתקופה זו. כמו כן היא סובלת לעיתים מחוסר ברזל ובעבר אף עלה חשד לאנמיה חרמשית, אך בדיקת דם (אלקטרופרוז ?) שללה זאת. לעיתים מתלוננת על כאבי בטן. בדיקה שגרתית אצל רופאת משפחה לא העלתה דבר. אולם בכל זאת אני חרדה, אולי ישנה איזושהי בעייה, אחרת ? ולא רק השמנה כתוצאה מתזונה... על איזה כיוונים ניתן לחשוב? מה ראוי וכדאי לבדוק? איזה בדיקות כדאי לבצע? לעצותך מראש אודה. תודה וחג שמח

שלום לך יעל, לדעתי שאלותייך מתאימות יותר לדיאטנית, אני ממליצה לך לפנות דרך קופת החולים לדיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה, היא תוכל לדעתי לעזור לכן יותר. בהצלחה בתיה