פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

זיו שלום, אתמול כשהקראתילבני בן ה4 וחצי סיפור לפני שינה הוא ביקש שאני אגע לו באיבר מין.. מה דעתך? אני לא ידעתי מה לעשות ואמרתי לו שאני לא אגע במשהו פרטי שלו .. אז הוא אמר לי : "אבל אני מרשה לך" .. אני הסברתי לו שזה איבר מין אישי שלו , ואם זה נעים לו לגעת הוא יכול להיכנס לחדר ולגעת.. הוא ממש התעקש שאני אגע לו והוא הוריד את המכנס ואף ראיתי זיקפה... אני כמובן המשכתי בשלי , בטון נעים ולא כועס שזה שלו ואני לא אגע באיבר המין שלו. הוא מאוד התעניין מדוע? מה דעתך על זה? איך אני צריכה לענות לו? אשמח על תשובתך- נופית

נופית בוקר טוב, הגבת אליו בדיוק כפי שהיית צריכה להגיב. עפ"י פרויד ישנם חמישה שלבי התפתחות. תחילתם בלידה וסיומם בתום ההתבגרות: 1) השלב האוראלי - שנת החיים הראשונה. האזור הארוגני (הרגיש לגירוי) הוא הפה. 2) השלב האנאלי - השנה השנייה והשנה השלישית. האזור הארוגני הוא פי הטבעת. 3) השלב הפאלי - עד גיל 6. האזור הארוגני הם איברי המין. 4) שלב החביון - גיל 12-6. בשלב זה המיניות חבויה, ולכן אין אזור ארוגני. 5) השלב הגניטאלי (שלב ההתבגרות) - השלב מתחיל בגיל 12 ונמשך עד סוף החיים. בשלב זה המיניות מופיעה שוב. האזור הארוגני הוא, שוב, איברי המין. כפי שאת יכולה לראות, בנך נמצא בשלב ההתפתחותי הפאלי ולכן זה טבעי מאד שאיבא המין שלו ושל אחרים מאד מעסיק אותו. התגובה שלך אליו נתנה לו לגיטמציה לחקור את המיניות שלו ואת גופו אך תחמה זאת לתחום הנורמטיבי, כלומר הוא יכול לגעת בעצמו אך לבד בחדר.

בתי בת שנה ותשעה חודשים ונרדמת כרגע כשיא מחזיקה את היד שלי או של בעלי. אנחנו מעוניינים לגמול אותה מההרגל הזה ולא יודעים איך. היא מסרבת להחזיק בובה במקום את היד או כל חפץ אחר. איך עושים את זה בלי כל כך הרבה בכי????

בוקר טוב וחג שמח, אתם צריכים לעבור תהליך גמילה. עשו זאת בהדרגה אך צפו לבכי. התחילו לצמצם את הזמן שאתם יושבים לידה. קראו לה סיפור לפני השינה, שבו 5- 10 דק' ואז קומו וצאו מהחדר. חכו דקה-שתיים ואז תחזרו, שבו עוד 8 דק' ואז צאו מהחדר ל 3-4 דק', תחזרו לחדר ל- 5 דק' ואז צאו שוב וחוזר חלילה, כאשר כל פעם מקצרים את זמן הישיבה בחדר ומאריכים את זמן השהות מחוץ לחדר. בזמן שאתם בחוץ, אל תחזרו גם אם היא בוכה. זה בוודאי יקח מספר ימים ואף שבוע-שבועיים אך היא תתרגל. אני בהחלט ממליץ לשים לידה דובי/שמיכה שהיא אוהבת כדי שיהיו לתחליף. זיו

היא מקסימה ואהובה על הכל. היא ראשונה ולפי שעה יחידה. לאחרונה התנהגותה משתנה. היא אוכלת כל היום. תובעת ומקבלת. קמה בלילה כמו מתוך שינה ופותחת המקרר ונוטלת קוטג או משהו ואוכלת (ומלכלכת). צבענו קיר חדרה והיא מיד קישקשה עליו. בעת שצבענו היא טבלה ידה בצבע ולכלכה עצמה. אם היא רגע שקטה - סכנה! מה היא עושה? מסתבר שפירקה את מתקן התרופות או פיזרה סוכר על הרצפה. בצהריים מסרבת לשכב לישון. בגנון ("אפרוחים") היא מתנהגת למופת וכמובן ישנה עם כל הילדים שנת צהריים, אבל בבית - "לא לא לא לא". אימה משכיבה אותה ושוכבת לצידה עד הירדמות. כך גם בלילה. אנו מרגישים שזו נקודת מפנה בהתפתחותה, שהיתה עד כה מאוד נעימה. אבל איננו מגיבים באותו האופן ויש ביננו מחלוקת. היא נוקטת גישה ותרנית ונכנעת. אני "מציב גבולות" ומגיב באופן חמור (צעקות ונזיפות) על התנהגויות שנתפסות אצלי כמדידת סבלנותי. האם אנחנו משחקים מי הבוס? והאם אין זה מתפקידי להיות הבוס, כלומר האב? וכיצד - באמת! - אשיג מטרה זו? שמא עלי להתרחק מתפקידי ולהניח לאשתי את התפקיד, שהרי היא יותר סבלנית? ואולי טועה אשתי ושיטתה תחמיר את המצב? עוצו נא עצה. (הערה: לאחרונה גמלנו את הקטנה ממוצץ באופן חד. זה לא נעשה במכוון אלא המוצץ אבד בהיותנו רחוקים מאוד מכל חנות.)

יורם שלום וחג שמח, לפני שאתם באים להתמודד מול בתכם חשוב שתמצאו פתרון לקונפליקט בינכם. לא תמיד חייבים להסכים אחד עם השני אך חייבים למצוא דרך אחת בה נוהגים. מחד, גבולות גמישים מידי וסובלנות ייתר מזיקה לילדה ומאפשרת לה לפרוק כל עול. מאידך, גבולות נוקשים מידי המלווים בצעקות, גם הם אינם דבר מלבד אוירה לא נעימה. חשוב שתזכרו שילדים בגיל הזה הם סקרנים מאד ובודקים כל דבר בסביבתם. כמו כן, הם מאד עסוקים ביכולת ההשפעה שלהם על הסביבה, כלומר עליכם. לדוגמא מחשבה שיכולה לחךוף במוחה של בתכם "ואוו, איזה יופי, אני שופכת את הסוכר ואבא מגיב אלי בצעקות, כלומר אני יכולה להוציא אותו מהכלים - מגניב!!" או "איזה כיף, אני מלכלכת ואמא כ"כ סבלנית לזה. בואו נשחק עד כמה רחוק אפשר ללכת...איזה כיף לי, גם על הקיר אני יכולה לקשקש". זה לא מפתיע שבגן היא ,אפרוחית" כי היא מבינה ששם היא לא יכולה להתנהג כמו בבית. אני מצרף קישור למאמר שכתבתי בנושא הצבת גבולות. תיישמו את העצות ותראו האם המצב משתפר. אשמח אם תעדכנו אותי בפורום. http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm בהצלחה, זיו

הילדה שלך לא צריכה נזיפות, צעקות ועונשים. כל אלה לא יעזרו לה "להבין את הגבולות", אלא רק ישפילו אותה, ויגרמו לה לציית לכם מתוך פחד. הילדה שלך צריכה את המוצץ שלה!! היא בת שנתיים ורבע, ובבת אחת נלקח ממנה מקור נחמה וסיפוק. בלי שתהיה מוכנה לזה. על פני השטח היא נראית "גמולה", אבל ההתנהגות שלה מספרת סיפור אחר: משהו חסר לה. גבולות טובים מוצבים באופן טבעי וללא צורך בהתערבות מעליבה ו"מחנכת", כאשר כל צרכיו של הילד מסופקים, והוא עטוף בחום ואהבה (בדיוק כמו שביתך היתה, עד הגמילה הפתאומית)

קראתי את תשובתכם לשאלתי ולמדתי ממנה מאוד. לשירה אבקש לומר שילדתהו "עטופה" אהבה גם בהווה ובעתיד, ראשית כי בתנו היא ושנית, כי היא ילדה מקסימה והכל אוהבים אותה. הגמילה מהמוצץ לא היתה מתוכננת. שהינו במקום רחוק מאוד ומישהו מילדי המקום - כנראה - חמד את מכשיר הפלא ולקחו כאשר לא היה בשימוש. בא הערב ושנת השינה והתברר שהמוצץ איננו. עברנו לילה קשה ועוד אחד ועוד אחד וזה עבר. כששבנו העירה שוב לא היה טעם לקנות מוצץ חדש והפקנו את המיטב מהפרשה הלא מתוכננת שאכן גרמה לילדה סבל. לזיו, למדתי רבות מתשובתך ודבריך ישפיעו בפועל על תגובותי לידה. פירשתי את האינטראקציה ביננו כ"מאבק כוחות" ואילו עתה אתייחס אליו כאל גילוי סקרנות מצד ילדה החווה את העולם והכל חדש לה. אני הולך עכשיו (עם אצבעותי) לקרוא את המאמר שנזכר בתשובתך. ושוב תודה לשניכם על תשומת הלב.

הורים גרושים 9 שנים חיים כזוג והורים ל2 ילדים גדולים הזוגיות לאחר חזרתנו כזוג היתה בהצגת הבעיות של ליפני הגירשין והצגת כללים ברורים איך צריך שיהי טוב .לצערי לאחר כשנתיים של זוגיות טובה היחסים החלו להדרדר עקב חולשתו של האבא וחוסר מודעות לחינוך הילדים.אני בעיקר עסקתי בכל הקשור לחינוך והיתי מחוברת לנפשם ולכל מה שקשור בחברה בלימודים ובלהציב גבולות .כאשר האבא היה חלש לכל דבר שלא הסכמתי שיעשו.וכמובן כל מה שניתן אפשרי ולא מזיק הם קיבלו מעל ועבר.כשהבת דרשה לצאת עם חברירם שלילים עמדתי שלא לאפשר לה זה דוגמה אחת,במצב כזה הילדה דורשת בכוח באלימות בקללות ושבית חפצים במצב כזה אבא מאבד את דעתו ומיתחבר לילדה וממשיך איתה בטענה שאני אשמה ולמה לא להרשות אם כולם מרשים,ללא מודעות לכך שישנם עוד הורים כמוני שלא מסכימות לקבל את השקט במכיר שיזיק לילדה וכך לגבנ כל דבר .יש לציין שאני מאוד מרשה לה ופשוט הילדה רוצה לקבל הכל .הגעתי למצב של תשישות דיכאון ויחסי זוגיות שאיבו את הכבוד.אין לי שליטה על המצב ואני חשה לחץ נפשי חמור ביותר כיום האבא עזב ללא טיפול בבעיה וללא שיטוף פעולה .המצב איבד גבולות מאחר והאבא תומך ומרשה לה הכל.היא יודעת כשלא מסיגים מאמא טלפון לאבא וזה מיסתדר לה.אני לא מסוגלת עוד פגועה ומרוחקת .מה עושים.

טלי שלום, לפי דברייך אני מבין שהבת נוהגת כלפייך באלימות. האם גם האב נוהג כך? נשמע שהמערכת המשפחתית שלך סובלת מחוסר גבולות ניכר. אני מעריך שטיפול נקודתי ושיטחי לא יועיל גם עקב עומק הקשיים וגם מכיוון שהם נמשכים שנים רבות. אני ממליץ לך לפנות לטיפול בהקדם כדי שלא תתמוטטי. התשישות והדיכאון מדאיגים ואת זקוקה לתמיכה וסיוע בדחיפות. את יכולה לפנות לטיפול פרטי או במידה וישנה מצוקה כלכלית גם לשירותי הרווחה. האינטואציות שלי אומרות לי שעלייך לפנות למרכז לטיפול מניעת אלימות במשפחה או למטפל/ת המתמחה בתחום. חג שמח, זיו

אני מרוסקת אין לי כוח להזיז את עצמי.חוסר שיטוף פעולה מצד האבא שמאמין בשקר ומשחד את ביתו .הילדה אינטרסנטית ,ומיתחברת ושומעת להדרכות מצד אביה .כל מאמץ מצידי ומצד אנשי מיקצוע לא מקובלים על הילדה אני לא רוצה לאבד אותה לגמרי ןרוצה אותה בביתי .אני מיואשת .

יש לי בעיה רצינית. התחתנתי מתוך אהבה גדולה לבן אדם מבוגר ממני בכ20 שנה. לאחר החתונה גיליתי שהבן אדם עצבני באופן מטורף. יש ימים שכל מילה יכולה להוציא אותו מדעתו.ואז הוא מתחיל לצרוח עלי ועל הילדים "שמעצבנים" אותו. (הם מתנהגים כמו שילדים צריכים להתנהג .שובבים וסקרנים ורוצים לגעת בכל דבר חדש..)כשהוא הוא עצבני הוא מקלל בצורה הגסה ביותר .גם ליד הילדים. לאחרונה אני גם רואה שהוא מאבד את הסבלנות כשהוא נמצא ליד הילדים. כל בכי ונדנוד קטן משגע אותו. ואז הוא בסופו של דבר מתפרץ עליהם וקורא להם בשמות כמו ילדה רעה. חריה של ילדה איזה קרציה ועוד..זה פשוט נראה שאין לו את המשאבים הנפשיים וההבנה לטפל בילדים קטנים (שני הילדים מתחת לגיל שלוש) אני לא יודעת אם זה בגלל הגיל? (50) אולי בגיל הזה מאבדים סבלנות לילדים? האם אי פעם הוא יוכל "לסבול" אותם יותר? כשאנחנו נוסעים ביחד לקניות למשל. הוא הורס הכל בעצבים הבלתי פוסקים שלו. אם הילד מנדנד כי לא בא לו לשבת בכיסא הבטיחות הוא מתעצבן. .ושוב מקלל ושוב צועק ונוסע כמו מטורף כמעט נכנס במכוניות אם לא אני שכל הזמן צועקת "תאט" הוא מזמן היה עושה תאונה. שאלתי היא: איך אפשר למעט את הנזק לילדים עם אבא חולה עצבים ומבוגר ללא סבלנות? הוא סה"כ אוהב אותם אבל כל האווירה של העצבים צעקות קללות בבית מלחיצה אותי ק"ו את הילדים. אני כל הזמן מרגישה בתפקיד "של מכבה שריפות" כל הזמן מנסה להרגיע אותו שירגע ולא יתפוצץ. ד"א תמיד יש לו תרוצים לעצבים המוגזמים האלה. הוא עייף. הוא עבד קשה. הוא מנסה להפסיק לעשן וזה משגע אותו אבל אני מפחדת לנזק רגשי לילדים? מה לעשות?

מיריים שלום. לדעתי את מסכימה לחיות ולגדל את ילדייך במצב לא בריא, ואפילו מסוכן.ידוע כי ילדים הינם החקיינים הטובם ביותר,וכרגע הם רואים את אביהם כמודל לחיקוי.האם את רוצה שגם ילדייך יתנהגו בצורה זו?? אני בטוחה שלא. לדעתי עלייך לבקש מבעלך לטפל בעיניין העצבים,יש אפילו תרופות להרגעה.אין סיבה בעולם שילדים או כמו שהגדיר אותם פעם השופט חושן-אנשים קטנים ככל שיהיו, יהיו חשופים לצורת חיים עלובה כזו. עלייך להגן עליהם בכל דרך,לדעתי אפילו במחיר של פרידה.מפני שממילים קשות,העלבות,וכעס,קצרה מאד הדרך לאלימות(אם עדיין לא קרתה).בהצלחה.

מרים שלום רב, ההצעה הטובה ביותר שאני יכול לתת לך היא לגשת עם בעלך לטיפול זוגי. מנסיוני, הוא לא יסכים ללכת לטיפול לבד ולכן האופציה של טיפול זוגי היא טובה. מכיוון ששניכם אוהבים את הילדים ורוצים בטובתם, שניכם יכולים להתגייס לטיפול למענם, למען טובתם. אני מציע גם שתחשבי עם עצמך כיצד את יכולה לצמצם את האינטראקציות בין האב לילדים, בייחוד כאשר הוא עצבני. לדוגמא, אם הילד מסרב להכנס לכיסא ברכב אז את תנהלי מולו את המשא ומתן ולא האבא. אם הוא עובד קשה, אז כשהו חוזר הביתה תני לו את הזמן שלו ושיהיה כמה שפחות עם הילדים. כך הוא ינוח וירגע ואת תמנעי את הנזק מהילדים. זיו

כמה שעות מפרידים בין בשר לחלב? ובין חלב לבשר?

ליובל שלום, נראה לי שהתבלבלת בפורום. מצטערת, בתיה

יש לי בת נפלאה, היום כמעט בת 3 וילדה נוספת, תינוקת בת 3 חודשים. לקח לגדולה זמן עד שהיא החלה "לשנות את עורה" והיום היא ממש מנסה אותי ומציקה לי בכל דרך אפשרית במיוחד כשאני מניקה או מנסה להרדים את הקטנה. תוך כמה זמן תופעות ההתמרדות הללו אמורות לעבור? אני מנסה להבין, האם עלינו להתמודד מול התנהגויות חריגות של הילדים הבוגרים רק על ידי טיפול בהצבת גבולות? האם אין עוד דברים שעלינו לעשות לטיפול בבעיה הספציפית של התווספות אח?

מירית שלום, בוודאי שהצבת גבולות היא אינה הפתרון היחיד לבעיות ולקשיים בין הורים וילדים. במקרה שלכם הקושי הוא לא בהצבת גבולות אלא בעירעור מקומה של הבת הגדולה. זהו מצב טבעי ושכיח מאד בקרב אחים בכורים. ביום אחד קמה לה מתחרה על המקום ולכן היא מוציאה את התוקפנות והצורך בתשומת לב עלייך, בעיקר כאשר מספקת תשומת לב לקטנה. אני מציע שתנו לה לגיטימציה מילולית לרגשות שלה. דברו איתה על המצב החדש. במקביל נסי להקדיש לה זמן בו רק את והיא לבד ללא הקטנה (גם אם זה לחצי שעה - שעה). זה לקוח זמן עד שהמערכת המשפחתית מגיעה לאיזון מחודש וכל אחד תופס את מקומו ומרגיש בו בטוח. זהו תהליך ארוך ועליכם להיות סבלניים. חג שמח, זיו

ילדתי בת ה-4 היא ילדה חכמה מעבר לילדים בגילה,היא מתוחכמת,חריפה,ועיניינית.מה שקורה לה כאשר אני נמצאת במחיצתה של אימי,או אפילו משוחחת איתה בטלפון הוא מהפך באופי-לפתע פתאום הילדה המקסימה והממושמעת הופכת לילדה אלימה,לא ממושמעת,מרדנית,עם המון התקפי זעם.יש לציין שאימי מאד אוהבת וקשורה אליה,אנו מבלים המון זמן בבית אימי,בגלל רצון הילדים להיות שם,יש לי בן נוסף בן 3,ועקב עבודתו של בעלי שנימצא עד 11 בלילה בעבודה-(ביטחון),ומלבד הפסקה קצרה בצהריים,ולעיתים ביקור בבית של חצי שעה) ,רוב שעות היממה אני נמצאת איתם לבד,ולכן נעזרת המון בהוריי.לדוגמא מיקרה שקרה רק שלשום..היתי איתם בקניות שלאחריהם ביקשו ללכת לסבתא,נעניתי לבקשתם-אציין כי במשך כל עריכת הקניות,כעמעט שעתיים,הילדה התנהגפה למופת!! מעבר ליוצא מן הכלל אפילו....הגענו לבית הוריי שקיבלו את הילדים כרגיל באושר גדול..הילדים מיד ניגשו לארון המשחקים להוציא פאזלים...עמית החלה לעשות פזל וכשסיימה כולנו פירגנו לה מאד...לאחר כמה דקות כאשר התחלתי לשוחח עם אימי הילדה החלה להשליך פזלים לעבר כל הבית.ביקשתי שתפסיק..והיא בשלה,כאילו אני לא קיימת...אמרתי שזה ממש לא נעים שלא מקשיבים לי וכדאי מאד שתאסוף אלא אם היא רוצה שאני לא אקשיב לה...בתגובה הילדה הלכה לאחיה שישב ושיחק בצורה עצמאית ונפלאה,ופירקה לו את כל מה שעשה עד אותו הרגע עם חיוך מנצח מאד...תגובתי למעשה ;זה היתה מאד קשה,לקחתי אותה לחדר הכביסה ואמרתי שאני מאד לא מרוצה מהתנהגות זאת...אחרי מספר דקות היא יצאה וביקשב סליחה ושוב חזרה להיות ילדה רגילה...אציין כי מידי פעם היא כאילו דורשת להוציא אותי מהכלים על מנת שאכעס מאד....ואז אחרי שאני מבצעת איזו שהיא ענישה-לעיתים אני מכה אותה על הישבן,רק אז היא מקבלת את תשומת הלב השלילית הזו וחוזרת לסורה-שוב לרגעים מעטים וזהו.היא אינה מסוגלת למרות חוכמתה הרבה לשלוט על התנהגותה ותמיד בוחרת בדרך הקשה.אני רוצה לציין כי היא מקבלת המון המון תשומת לב כילדה ראשונה,גם לאחר שאחיה הצטרף אלינו למשפחה.היא נשארה מככבת בגלל אישיותה הכובשת ויופייה היוצא דופן.סליחה על אורך ההודעה ואבקש תשובה ..

מירים שלום, אני שמח שהארכת בדברייך מכיוון שכך תמונת המצב ברורה יותר, אך עם זאת נשארה לי שאלות שהתשובות עליהן חשובות: האם זה קורה רק כשאתם מבקרים את הסבתא והסבא? מה קורה אם אתם הולכים לחברות שלה ואת משוחחת עם האם של החברה? האם לדעתך זה קשור לרצונה של הילדה בתשומת לב תמידית ממך או שזה קשור באופן ספציפי למשולש בתך-את-אימך? את כותבת שהיא אינה מסוגלת לשלוט בהתנהגותה אך עם זאת את כותבת שהיא דורשת להוציא אותך מהכלים, כלומר היא יודעת בדיוק מה ומתי לעשות כדי לקבל ממך תשומת לב. אם הרווח שלה הוא תשומת הלב השלילית אז תפסיקי לספק לה את הרווח. לדוגמאף אם היא מפזרת את כל חתיכות הפאזל בסלון - תתעלמי ממעשיה. אם הופכת את הפאזל של אחיה, תרימי אותו ותנחמי אותו אך אל תתייחסי אליה. זה אומנם נראה פראדוקסאלי אך זו בדיוק יכולה להיות נקודת המפנה. לתת לה שפע של יחס כאשר היא מתנהגת בצורה מכובדת ולא לתת שום יחס כאשר היא עושה פרובוקציות. בהצלחה וחג שמח, זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il

זיו.אתה פשוט מרגש.קודם כל תודה עך הענותך ..ושנית על העצות.לשאלתך-הילדה מפריעה רק כאשר נוצר המשלוש אני אימי והיא.גם במיפגשים אחרים היא מאד מפוקסת על מה שקורה איתי ועם חברתי,או אמא של חברתה,ותמיד בזמן שיחה תיזכר כי יש לה שאלה חשובה לשאול.היא מבקשת תמיד להראות שכל תשומת הלב מופנית אליה...אך אצל הוריי היא עושה זאת בצורה שלילית מאד ובדרך פרובוקטיבית.אנסה לאמץ אץ העצות שייעצת לי...עד היום בחרת בדרך של כעס ויציאה מכלים..והענשה. שוב תודה ,חג שמח..ויישר כח.

זיו שלום ותודה רבה על הענותך. בתי מתנהגת הצורה שלילית כל כך בעיקר כשאנו אצל הוריי..גם במיפגשים אחרים היא דורשת להיות מרכז העינינים ותמיד יש לה משהו חשוב לשאול בדיוק בזמן הקפה שאני שותה לי עם חברה או עם אמא של חברה...תמיד היא מנסה להפריע למהלך השיחה בבקשות... אנסה לאמץ אץ מה שהצעת בתיקווה שאצליח כי עד עתה תמיד נקטתי בדרכ אחרת. יישר כח וחג שמח

שלום רב בני בן שלוש, ילד מקסים ונבון. הגננת מתלוננת שהוא עושה הרבה דברים שליליים בגן, כמו להשתולל, לחבק ילדים ולהפילם לרצפה, לחקות ילדים אחרים שחונקים או יורקים. הוא ילד יחיד בבית, כך שבבית אין לו ממי ללמוד את הדברים הללו, אלא רק מהילדים בגן.ויש ילדים מסויימים איתם הוא משחק בגן שהם יותר דומיננטים וחזקים. הוא למשל לא הולך לילדים החלשים או השקטים יותר. כשהוא מתנהג כך בגן, הגננת מושיבה אותו לידה ומונעת ממנו להשתתף בפעילויות השונות. מאחר והוא בן שלוש אינני יודעת איך לנהוג איתו. הרי אני לא יכולה להעניש אותו או להפעיל סנקציות מסויימות כי הוא קטן עדיין. מה עושים? איך מונעים את ההתנהגות הזו? אנא עזרו לי..

שרון שלום רב, התשובה שאתן לך אולי לא תמצא חן בעניי הגננות אך זהו תפקידן - להתמודד עם ילדים בני 3 שמתנהגים כמו ילדים בני 3. ילדים רבים בגיל הזה הם שובבים מאד, קצת אלימים, יורקים, מרביצים, מחבקים, מפילים, זורקים חול אחד על השני. בין השאר הם גם מציירים, שומעים סיפור, משחקים במכוניות, עגלות ובובות. שימי לב שאם הגננת אומרת שהוא נגרר אחרי ילדים אחרים כלומר שהוא לא היחיד שעושה זאת. את ממש לא צריכה להעניש אותו בבית על מה שקרה בגן. הגננת צריכה להפעיל שיקול דעת ואם רואה לנכון שהוא ישב לידה, אז זה בסדר. וכמו שנאמר ההתנהגות הזו עוברת כאשר הם משתחררים מהצבא (-: חג שמח זיו

שלום רב, יש לנו שני בנים בן 7 ובן 1.8. ההריון שלי הקטן היה הריון מאוד קשה, סחבתי עד 41 עם סכרת הריונית, עם הקאות עד היום לפני הלידה, בחרדות מתוצאות של פיגור שכלי חלילה, בבדיקות כל חודש וכשסוף סוף יצא בכיתי לא מאושר אלא מהקלה. בשבועיים הראשונים היה לי מאוד קשה לקבל אותו, הניתוח הקיסרי שעברתי הסתבך והייתי מאוד אומללה. היום אני מאוהבת בו מעל הראש, חמוד ומדהים אך הוא לא מתחבר אלי ומתקרב אלי רק אם בעלי לא נמצא בסביבה. הילד בוכה מהיום הראשון שהגיח לעולם, הוא הולך לאבא שלו וצורח אם צריך להוריד אותו לרצפה. הוא הגיע למצב שאם בעלי לא מרים אותו הוא נדבק לו לרגליים ופשוט מוריד לו את המכנסיים ולא נותן לו לזוז, ללכת לשירותים, רק לשבת על הספה איתו ושלא יזוז ממנו לרגע. הוא נמצא מגיל שנה וחודשיים במעון, הוא מאוד אוהב את הגננת, לא תמיד הוא שמח להיפרד ועושה הצגות אך לרוב הוא בסדר, אני מרגישה שהוא מאוד תלותי, אני משחקת איתו, מנשקת אותו והוא די מרוצה מכך רק למס' דקות. ברגע שבעלי חוזר הביתה הוא עוזב אותי לטובתו ושוב מתחילה ההצגה. הוא בועט, לוקח לבננו הגדול את החפצים שלו, את המשחקים שלו, רוצה שהכל יהיה שלו, הוא לא מדבר ולכן אני מרגישה שהוא מתוסכל שהוא לא יכול להסביר את עצמו, התייעצתי עם הגננת והיא יעצה לי שאם הוא בועט אז לקחת את כפות הרגליים ולמחוא כף, ובעצם להפוך כל אקט של אלימות למשחק מבלי להלחיץ אותו, אני יכולה לומר שביומיים האחרונים זה עובד, אבל הוא עדיין מאוד תלותי ואפילו אמרו לי שהוא לא מרגיש ביטחון בבית ובהריון הוא הרגיש שאני סובלת וזה נשאר אצלו בתת מודע....מה אפשר לעשות כדי לתת לו להרגיש שאני כן אוהבת אותו, שירגיש ביטחון איתי, שלא יבכה כל כך, שיהיה עצמאי..אנחנו זוג הורים שאהבה אצלנו זה אלף בית במשפחה. אנחנו מתחילים את הבוקר עם המון חיבוקים ונשיקות, עם המון אהבה ואומרים להם כמה אנחנו אוהבים אותם, כמה כיף לנו שהם הילדים שלנו, כמה אושר הם גורמים לנו...למרות ההריון הקשה, למרות ההתחלה הלא קלה, אני מתייחסת לשני ילדיי אותו דבר, אני מעניקה אותו דבר והכי מוזר הוא ששניהם מקנאים ביחס שאני נותנת להם, הגדול מקנא בקטן וההפך, אני מוצאת את עצמי מסבירה שאני אוהבת את שניהם באותה מידה והם לא מאמינים לי (בייחוד הגדול) אני מרגישה שאני באמצע, מפחדת לאכזב את שניהם ולא יודעת איך להתנהג. מצטערת אם בלבלתי אותכם, אני פשוט אובדת עצות, מה עושים? אנא התייחסו לכל דבר שכתבתי. תודה

מיכל כמה מוזר. הרגשתי כאילו את מתארת את סיפור חיי. גם לי יש שני ילדים (רק שאצלי ההפרש הוא קטן מאוד 13 חודשים) ההריון של הקטן לא היה רצוי. וכל ההריון ממש פחדתי מהלידה. לא הרגשתי מוכנה לילד חדש. (גם כמוך אני מאמינה שילד מרגיש שהוא לא רצוי גם ברחם) גם לי היתה לידה זועתית. לאנתנו לי את הילד עד כמעט 12 שעות לאחר הלידה. (בי"ח חולים ממשלתי בחול שלדעתי היה ברמת עולם שלישי ופחות) היינו בחופשה ואז פתאום "בא" ההריון הזה. כל זה גרם שלקח לי הרבה זמן להתקשר אליו. רק בגיל שישה חודשים התחתלתי "להתחמם" אליו.עד גיל שישה חודשים הוא לא הפסיק לבכות שעות במשך היום .. היום בגיל שנה וקצת אני אוהבת אותו מאוד. אבל הנזק כבר נעשה..גם אצלי הילדי מוכן להיות איתי רק אם אביו לא בסביבה. גם אצלי הוא תלותי מאוד. אבל גם מאוד פעלתן ואגריסיבי מאוד רגיש ומגיב לכל דבר בעוצמות רגשיות. אם בכי או שמחה או כעס הכל הוא חווה מאוד חזק. מאוד חסר סבלנות אבל גם אוהב הרבה תשומת לב וחום . אנחנו צוחקים בבית שאני בעינו ה"אבא" והאבא הוא בעינו האימא החמה והמגוננת. ולכן הוא לא יכול להתנתק מאביו פשוט הולך אחריו לכל מקום ורק רוצה להחזיק בו ולהרגיש אותו. גם לי עדיין יש את הקושי בן הגדול והקטן הבעיה אצלי שהגדול (פחות משנתים וחצי)עדין לא מבין כל מילה בשפה. וכמובן לא דברים יותר "מסובכים" כמו אימא אוהבת אותך ואת אורי אותו דבר. כשאני מחבקת אחד אני רואה את השני מסתכל עלי במבט שאלה קנאה אולי כאב? כשאני משחקת אם האחד אני מרגישה שהשני מרגיש מוזנח. בעיקר הגדול שהוא ילד טוב ושקט שכמעט קל לשכח ממנו כשהוא יושב בפינה ומשחק לבד. במיוחד שיש ילד קטן יותר מאוד אנרגטי שכל היום צועק ומילל ופעלתן ורעשן ובקיצר לוקח את כל תשומת הלב אליו. אני מנסה לפצות את הגדול בכל דרך אפשרית אבל עדיין מרגישה שהחיים עשו פה עוול גדול כי הגדול עדיין תינוק בעצו ועדיין צריך את תשומת ליבי . (לקח לי זמן "לסלוח" לקטן על מה שנגרם לאחיו הקטן "בגללו") קיצר קונפליקט לא פשוט. שאני מתמודדת איתו מדי יום ביומו. אשמח מאוד לשמוע את דעת המומחים בנושא

אנא ממכם, אני עדיין בדילמה, תודה לנעמה שהגבת, אבל הייתי רוצה למצא לכך פיתרון. תודה

מיכל שלום, על פניו נשמע שאתם עושים את כל מה שניתו, צריך ונכון לעשות. ייתכן שלבנך משקעים מהלידה, ייתכן ובאופיו הוא תלותי יותר וייתכן שישנן סיבות משפחתיות סמויות מן העיין. האפשרויות שאני חושב עליהן: א) להמישך כרגיל ולקוות שככל שיתבגר יהיה פחות ופחות תלותי. או ב) לגשת לטיפול המיועד לתינוקות. בטיפול תוכלו לאבחן את הקשר של הילד עם כל אחד כם ולבדוק מה ניתן לעשות כדי להגביר את הבטחון שלו. זיו

אלא אם יש לו בעיה רפואית. מבחינתו, אבא היא האופציה היחידה כי אתם מאפשרים לו. רק תהליך רציני ומתמיד ישנה את רוע הגזירה. קל מאוד להיכנע לפיתוי של לרצות את הילד אבל בפועל אתם גורמים לו נזק. כן, שניכם. הפסיקו להיות ה"מאפשרים" והתחילו להיות ה"מנחים".

בני הבכור עוד שבועיים בן 7 ונמצא בכיתה א. מהיום שנולד ניסינו להרגיל אותו למוצץ ללא עד שהתייאשנו (אולי מוקדם מדי...)בכל אופן, הוא גילה את האגודל ומאז הוא איתו. הבן שלנו מוצץ את האצבע רק כשהוא הולך לישון בערבים. לאחרונה שמתי לב שהוא לוקח את האצבע גם כשהוא צופה טלויזיה ומניח את הראש על הכרית. הסברנו לו שהדבר מזיק לשיניים והוא מודע לכך, הוא ילד מאוד פיקח ונבון, אך בשינה זה מגיע לו גם מבלי שירגיש. החלטנו בחופשת פסח שנשים לו לק מר בשני האגודלים רק בלילות על מנת שיפסיק, אך לפני שאנו עושים מהלך כ"כ לא נעים, מה עוד ניתן לעשות? ניסינו לדבר, להסביר, חיזוקים, תחליפים, ההההככככללללל, קראנו מאמרים, אנחנו הורים מאוד טובים לשני הבנים שלנו, שום דבר לא בכוח, כמעט כל דבר פותרים בצורה טובה ויעילה, הרבה חום אהבה וחיזוקים, רק שבנושא הזה זה לא ממש עובד. אשמח לשמוע תגובה בהקדם. תודה

דין דין שלום רב, אכן, לעיתים אין הרבה מה לעשות נגד מציצת אצבע - זה נוח וזמין. אני חושב שהלק המר יכול להיות פתרון. אני ממליץ שתדברו איתו על כך קודם לכן ותקבלו את הסכמתו. במידה והוא לא מסכים ניתן להשתמש בפלסטרים על האצבעות ואז זה נעשה לא נעים בפה. קחו בחשבון שייתכן שההצלחה תהיה מוגבלת ואולי רק כשיגדל, יבין את המחירים של העניין ויפסיק. זיו

תודה רבה על העצה, זה עובד מצויין, הוא משתף פעולה וכבר 5 ימים עם הלק המר ובינתיים הכל בסדר...עוד לא הגענו לשלב שהוא ילך לישון ללא אצבע, אבל מאמינה שזה יגיע. שוב תודה על הכל

שלום, יש לי ילדה בעוד כחודש תיהיה בת 3. במהלך השנה האחרונה גרנו אצל הורי בשל מעבר לדירה חדשה. מאז המעבר (לפני שלושה ימים) יש לילדתי קושי להסתגל לבית החדש וכאשר מגיעה לביקור להורי שם התגוררנו או כאשר הם מגיעים אלינו קשה לה הפרידה עד מאד וזה נגמר תמיד בכי. בנוסף אתמול התעוררה באמצע הלילה וביקשה ללכת לבית השני שלה , כלומר לסבא וסבתא ובמשך שעתיים שלמות היתה ערה וביקשה שוב ושוב ללכת לבית השני שלה בליווי סבה שאינה רוצה להישאר בבית החדש. אוסיף ואומר שאני כעת בחודש התשיעי ומצפה לתינוקת חדשה במשפחה. כיצד עליי לנהוג עם ילדתי לאור השינויים המהותיים הללו? האם לא ללכת עימה תקופת מה לבית סבא וסבתא? האם שיגיעו רק אלינו? אשמח לקבל עזרה מקצועית בנושא בהקדם האפשרי. תודה רבה.

ערב טוב, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא להמשיך בחיים כרגיל בלי שינויים נוספים. להמשיך ללכת לסבא וסבתא ושהם ימשיכו לבוא אליכם. זה טבעי לגמרי שקשה לה בימים אלו. ילדים זקוקים לתקופת הסתגלות מעט יותר ארוכה ממבוגרים. במשך הזמן היא תתרגל. חג שמח זיו

זיו שלום, הוספתי וכתבתי פרטים נוספים על המתרחש במשפחה, אנא שים לב בבקשה. בתודה מראש..

מה את עושה עדין עם בעל כזה?

http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xPG-83,xFT-38690,xFP-38821,m-Doctors,a-Forums.html זיו

יש לי שני ילדים בת 3.3 בן 1.11 אני וילדי גרים מזה שנה אצל אמי כואב לי על אבי הילדים הגרוש שלי שיהיה לבד בחג זו תהיה תעות להזמין אותו לחג?

דפנה שלום, קשה לענות על שאלתך מכיוון שזה מאד קשור למערכת היחסים בינכם. באופן עקרוני רצוי לעשות הפרדה אך דבר אינו חקוק בסלע וגמישות היא דבר מאד חשוב בחיים. חשוב שתבדקי עם עצמך מאיזה מקום רגשי את רוצה להזמין אותו? האם זה בשבילו? האם זה בשבילך. האם זה בשביל הילדים? מה יהיו ההשלכות של עשיית סדר פסח ביחד? שום דבר אינו הרה גורל. שיהיה פסח שמח לכולם

זיו שלום ותודה על תשובתך. האבא- בעלי, עובד כעצמאי ורוב שעות היום מחוץ לבית. היחסים בינהם הם של פחד וצעקות ועונשים חמורים. אני לא אוהבת את הגישה הזו של בעלי ואני מתנגדת אליה אך מסתבר שהיא עובדת כי רק כך הוא מקשיב. בעלי לא מסכים ללכת ליעוץ משפחתי ובכלל כי הוא אומר שהוא רוב היום מחוץ לבית והוא עסוק עם ענייני העבודה והפרנסה ואני היא המחנכת . שכחתי לציין שהוא גם נוטל קונצרטה קבוע 54 מ"ג ואני שוקלת להפסיק את התרופה כי הוא לא עוזרת בלימודים וגם ההתנהגות שלו בכלל השתנתה עוד יותר לרעה. אני מציבה גבולות ככל שביכולתי הבעיה היא שככל שאני מגבילה אותו יותר כך הוא מתנהג בצורה " חזירית" יותר. אף אחד אחר לא מתנהג כך בבית . ניסיתי גם לתלות דף כללים בבית כמו סופר נני אך גם לא עזר וכפי שציינתי שאני מדברת ומתנהגת עימו בדרכי נועם זה לא עוזר רק בקשיחות . גם אני מתנגדת בחריצות לפנימיה אך עצם העובדה שהוא בבית והתנהגותו בבית הוא פוגע בעקיפין באחיו שמתחיל לחקות אותו אולי אני צריכה להציל אותו מעמו? הוא כל הזמן מרחם על עצמו בגלל שהוא שמן ולא לאוהב את עצמו וחושב שאף אד לא אוהב אותו ושאנחנו עושים הפליות במשפחה וזה לא נכון כי מה שהוא מקבל אחיו לא מקבל אפילו רבע. לתשובתך אודה.הוא לא רוצה דיאטנית ו/או שומרי משקל לילדים. אי אפשר גם כל הזמן להתנהג עימו בקשיחות כך אני מדכא אותו יותר וגם את עצמי פשוט כשהוא בבית כולם עצבניים ויש צעקות וכשהוא יוצא מהבית הכל רגוע ושקט לכן אמא שלי הציעה לי פנימיה.למתן תשובתך אודה ושוב פעם תודה על כל העזרה וההתחשבות.אתי.

היי אתי, תארת את הדברים בפתיחות רבה ולשם כך נדרש אומץ. אני מסכימה עם זיו שלא נכון להוציא את בנך לפנימיה (גם את אמרת שזה עלול לפגוע בו נפשית). המצב אינו פשוט כלל וכלל. אתם נמצאים בתוך מאבקי כוח קשים. רואים שהילד רוצה לשלוט. מעין ויכוח על עליונות: מי כאן קובע יותר... ישנם סממני מלחמה: מנצח ומפסיד, נכנע ומכניע. בין אם ההורה נכנע ובין אם הוא מכניע זה מחזק אצל הילד את התחושה שיש צורך בכוח. אלו המאפיינים של מאבק על כוח בין הורים לילדים: מאבק על כוח יכול להיות אקטיבי-הרסני: הילד יעשה הכול כדי להראות שהוא חזק  ההורה יחוש כעס  יפעיל כוח כדי להתגבר על כך (ישנו גם מאבק על כוח פאסיבי-הרסני).. הילד בהתנהגותו אומר: אני הבוס. אני חזק ויכול לעשות כל מה שאני רוצה. אני בעל ערך רק כשאני שולט במצב וכשעושים מה שאני רוצה. תגובת ההורה: כועס ומגורה לריב, צועק, מתחשבן, מאיים, מעניש, רוצה "להראות" לילד מי כאן החזק, רוצה לנצח במלחמה. הרגשת ההורה: חסר אונים, מתוסכל, כועס. יש כאן מעגל התנהגות-הרגשה-תגובה שמזין ומוזן שהולך ומסלים. אני מסכימה עם זיו שאתם זקוקים להתערבות חיצונית של בעל מקצוע שיושיט לכם יד (או לך אם בעלך לא מוכן להגיע) על מנת להשיב לך את הסמכות ההורית שתאפשר לך לנווט את "ספינת ההורות" בבטחון. אני סבורה שהדברים ניתנים לשינוי ועל אף שהדרך לא תהא קלה היא אפשרית! עצם פנייתך כאן לעזרה זהו תחילתו של שינוי! בהצלחה

שלום, בני בן ה- 11 בן בכור , מאד מאד מפונק, מתנהג בבית כמלך, ואני ו2 אחיו כמו המשרתים, התנהגות זו באה לידי ביטוי בשתלטנות על כל הבית , צעקות איומים על אחיו הקטנים והפחדתם, הוא מכתיב את הכללים- לדוגמא..מתי ניצפה בטלויזיה ו, הכל הוא חייב לדעת כשאני ובעלי מדברים עימו בצורה יפה ומנומסת הוא לא מקשיב בכלל, הוא רק איכשהוא מתחיל להקשיב כשצועקים ונותנים עונשים כמו לא לצאת מהחדר לא לרדת לחצר ולא לשחק במחשב.. לאחרונה הוא החל לבקש כל הזמן כסף בשביל ממתקים ושטויות, ומידי פעם אנו נותנים לא תמיד אז... הוא פשוט גנב באופן שיטתי כסף מקופת הצדקה של הבית! אמא שלי מציעה לי לשלוח אותו לפנימיה מחוץ לבית מכיוון שהוא ילד עם אופי מאד קשה וכל האנרגיות שלי מתמקדות בו ולו נשארות לאחיו הקטנים, אני לא רוצה לפנימיה כי הוא ילד מאד רגיש וזה יפגע מאד בנפש שלו,כמה שאנחנו מתייחסים אליו יותר כך הוא טוען שאנו עושים אפליות בינו לבין אחיו הקטן ושאנחנו לא אוהבים אותו בכלל.. שכחתי לציין שהוא גם מאד שמן ואובהססיבי על האוכל בצורה כפייתית ביותר .מה לעשות? כיצד לגשת אליו.. הוא לא מוכן לבוא עימי ליעוץ , הוא לא מקשיב שאני כבר ממש עצבנית וכועסת וצועקת ומצד שני אני לא יכולה כל הזמן גם לכעוס עליו ולהעניש אותו.

אתי בוקר טוב, המצב שאת מתארת אכן נשמע מייאש ובעיקר מדאיג. איני מסכים עם אמא שלך שכדאי לשלוח אותו לפנימייה. אני שומע שהקושי העיקרי הוא בהצבת גבולות. הילד צבר כוח רב מידי ואינכם יכולים, כרגע, לשים לו גבול, להגן על שאר בני המשפחה ולהגן עליו מפני עצמו. ייתכן שהוא אוכל ללא גבולות. כל הגבולות החיצוניים והפנימיים שלו פרוצים ולכן אינו יכול לעצור את עצמו מלאכול. נתון חשוב שאינו קיים בדברייך הוא האבא: היכן הוא? האם הוא בתמונה? האם הוא מעורב? שאלה נוספת היא האם יש עוד מישהו בבית שמתנהג כך? אין לי ספק שאתם חייבים התערבות משפחתית באופן דחוף. לעיתים ישנם מטפלים שמגיעים לבית המשפחה (בסגנון "סופר נני"). בכל מקרה אני מציע שאת תפני לקבלת ייעוץ, גם אם בשלב הראשון הוא יהיה רק עבורך. ייתכן מאד שבהמשך תצליחי לרתום גם את בנך ע"י כך שכל בני המשפחה יגיעו לטיפול. קשה לי להאמין שהוא ייוותר על מפגש משפחתי שכזה. זיו

שלום, בני בן 16. נודע לי כי הוא אונן בפי הטבעת בעזרת מכשיר א. האם הדבר מסוכן? ב. האם הדבר מראה על נטיות הומוסקסואליות ? ג. האם לאפשר לו להמשיך או בצורה כלשהיא לנסות להפסיק זאת ? אודה לתשובתכם בהקדם

שלום לאמא המודאגת, ראשית, איך השגת מידע זה? האם בנך שיתף אותך במידע? אני שואלת, כי בדרך כלל בני ה16 הם מאוד לא משתפים את ההורים במידע בכלל ובמידע על מיניות בפרט, ולכו השאלה מדוע הוא עשה זאת? לשאלתך האם להפסיק אותו מכך, האם יש לך דרך באמת למנוע זאת? בגיל 16 יש עצמאות בנושא הפרטיות וישנם דברים שאנו כהורים לא נוכל להפסיק, נוכל להמליץ, לספק מידע בנושא אך לא להפסיק. אם המידע היא מבנך אז נראה לי ששווה לברר איתו יותר על הרעיון של האוננות במכשיר, מהיכן הגיע אליו מידע זה, הרעיון להתנסות בכך, ולהזהיר אותו על הסיכון בהחדרת דברים לפי הטבעת. לגבי נטיעות הומוסקסואליות, מצטערת אך אינני יודעת את התשובה על כך. בהצלחה בתיה

שיהנה, רק בעדינות למנוע נזק ובפרטיות. אין קשר בין הומוסקסואליות להנאה מינית מגירוי בפי הטבעת (ככה מגורה בסיס איבר המין בבלוטת הערמונית). הומוסקסואליות כמובן יכולה להיות אפשרית ללא קשר, ויש לקבלה עם כל הקושי, כי הדאגה והפחד מהעדפה מינית זו היא הבעיתית והמסוכנת ולא ההתנהגות המינית עצמה שהיא עינינו הפרטי של כל אחד.

הבן שלי כבר בן 4 חודשים נגמל מהנקה לפני חודש אני לא יודעת איך לתרגל אותו לישון שעו ממושכות מהלילה עד הבוקר למשל אני מנסה מ12 עד 6 הוא אוכל וחוזר לישון עד 12 בצוהריים לפעמים הוא מתעקש ער פעמים באותם שעות אוכל אני מנסה לשים לו מוצץ עם נדנודים אבל אחרי כחצי שעה עוד פעם מתעקש מה אפשר לעשות איתו אני צריכה הרבה שעות מנוחה בלילה וזה מאוד קשה לקום משינה כמה םעמים בליליה???

מיטל שלום, בנך הוא עדיין תינוק ורוב הילדים בגיל הזה מתעוררים בלילה לאכול לפחות פעמיים (בערך כל 4-5 שעות). יש כל מיני דייסות שאמורות להשביע אותם יותר אך חשוב לבדוק לאיזה גיל הן מיועדות. כמו כן, אני ממליץ שאת והאב (במידה והוא נמצא) תעשו משמרות בלילה, כלומר שאת תקומי ב- 12 בלילה והוא יקום ב- 4 בבוקר לדוגמא. ניתן להזיז את שעות האכלה בהדרגה: לדוגמא - אם היום הוא אוכל ב 7 בערב, 11 בערב ואז ב- 3 לפנות בוקר אז מתחילים למשוך את מתן הבקבוק כל לילה ב-5, 10 דק'. כלומר מנסים לתת לו בקבוק ב- 19:10 ואז ב-23:20 ואז ב- 3:30 בבוקר. לילה הבא נותנים ב- 19:20, 23:30 וב- 3:40. כך לאט לאט משנים את שעות האכלה. זיו

שלושת ילדיי ( 10,7,4) הם ילדים טובים אך כאשר משהו אינו מוצא חן בעיניהם הם יכולים "לשנות את עורם" ומקללים / מתחצפים לבעלי ולי. מיותר לציין שהנושא מאוד מפריע לי ופוגע בי. כמו כן לא ברור לי מה המקור לכך שכן בעלי ואני מדברים בשפה תרבותית שלא כוללת כמובן מילות גנאי וכדומה. אשמח ללמוד כיצד אפשר למנוע הישנות התופעה וכיצד יש להגיב בזמן ההתנהגות הלא ראויה עצמה.

שרית שלום, ייתכן שאת המילים הם לומדים בגן ובעיקר בביה"ס. ייתכן שהילד הגדול מביא את הדיבור החצוף מביה"ס ואחיו מעתיקים אותו. ההתמודדות הטובה ביותר היא אמירות חד משמעיות מצידכם שאינכם מוכנים לקבל דיבור כזה. בנוסף, אם הם מדברים כך בזמן האוכל אתם יכולים למנוע מהם את הישיבה מסביב לשולחן. אם הם מדברים כך אחד עם השני לאסור עליהם את הדיבור בחלל הבית הציבורי ולשלוח אותם לחדר שידברו שם איך שהם רוצים. אתם יכולים להפסיק להתייחס אליהם בזמן שהם מדברים כך ולהפסיק לעשות עבורם דברים במידה והם מבקשים בחוצפה. חשוב לי להדגיש שאין מדובר בהתעלמות טוטאלית אלא המטרה היא שתעבירו מסר ברור וחד משמעי שאתם לא מקבלים כזו התנהגות. במידה ואתם רוצים הדרכה ספציפית יותר לגבי מקרים ותגובות אתם מוזמנים לפרט מקרה אחד שקרה ואתייחס אליו באופן מפורט. זיו

שלום רב, אני אם לשתי בנות, ילדה בת 10.5 ו-4.5. עליי לומר כי עם הבת הגדולה כמעט ואין לי בעיות, אך עם הקטנה הסיפור אחר. הילדה בגן טרום חובה והיא ילדה מאוד חכמה, עקשנית ויודעת בדיוק מה היא רוצה. לאחרונה היא החלה להתחצף ולדבר מאוד לא יפה הן למשפחה והן לצוות בגן, כשאני מנסה לשוחח איתה על כך היא כאילו עוטפת את עצמה באיזה חומה ואני לא מצליחה להגיע אליה. בחלק מן המקרים היא אומרת שהלוואי ולא יהיו גננות וסייעות בגן אלא רק ילדים ובחלק מן המקרים היא מתחילה לצעוק ולהתעצבן והיא אפשר ממש לדבר איתה. אני מנסה לגרום לה להבין כי ההתנהגות שלה לא בסדר, לעיתים בצורה תקיפה ולעיתים בצורה עדינה. בשורה התחתונה אני מתחילה להבין כי אני לא מצליחה להגיע אל הילדה ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. אשמח לקבל תגובה או ייעוץ לטיפול בבעיה

ומה עושע=ים כאשר ילדה בת 4 מדברת בצורה חצופה מול חברים שלי או סבא וסבתא וכדומה. האם להתחיל סצנה שלמה? האם יש פיתרון שונה לאם נמצאים בביעת או מחוץ לבית?

שלום, האם ייתכן שמסיבת יומולדת שנחגגה היום שיש בבוקר לילדה מהגן בהרכב משפחתי מלא ז"א גם אבא השפיעה על ילדתי עד כדי כך שבהלך שיש-שבת את כל צרכיה עשתה במכנסיים. ביתי - בת שלוש וארבעה חודשים גמולה אך, הייתה לה רגרסיה בעבר ולאחרונה היה ממש בסדר עד לאתמול. תחושתי שהסיבה לכך היא מה שהזכרתי למעלה וזאת משום שלשאלתי על המסיבה בגן הזכירה את נוכחותו של האב בראש הרשימה. איך עליי לנהוג? ( בפעמים הראשונות הבעתי את חוסר שביעות רצוני אבל ואח"כ הבנתי שזה לא יעזור) בבקשה ממתינה לעצה דחוף

אמא שלום, שאלתך מעלה לדיון את המושג "אם חד הורית" הנפוץ כ"כ במחוזותינו. דברייך מחזקים את דעתי שאין כזה דבר "אם/אב חד הורי/ת". הרי בפן הפסיכולוגי של הילד תמיד קיימים שני הורים, גם אם האב הוא תורם זרע. לעצם העניין, אני מציע שתמתיני יומיים-שלושה ותראי האם המצב חוזר על עצמו. אין מה להלחץ מרגרסיה של יום-ימיים. בזמן הזה אני מציע לא להתייחס ייתר על המידה לפיספוסים. כהיא מפספסת, תחליפי לה בנון-שלנטיות ותמשיכו הלאה בפעילות. בתקופה זו שימי לב האם זה קורה רק בבית או גם בגן. אם זה ממשיך מעל שבוע אני מזמין אותך לפנות שוב לפורום. זיו

האם בתך נמצאת באיזשהו קשר עם אבא שלה?

ביתי בת החמש החלה לאחרונה (חודש וחצי בערך) לסרב להכנס לבד לחוגים, דבר שעשתה בשמחה ובקלילות עד עתה (תוך שהיא יודעת מתי אני חוזרת לאסוף אותה ולמי לפנות עם יש לה בעיה) זה קרה אחרי שאחרה לחוג פעם אחת, ובמהלכו סרבה להשתתף. המורה (שמאוד אוהבת אותה ניסתה לשכנע אותה, ולבסוף הושיבה אותה לידה עד סוף החוג). במקביל, הלכנו ליומולדת רועש למדי לצערי (בתוך בית סגור, מפעיל עם רמקול) שגם בו היא סרבה ללכת ולהשתתף עם החברים. כשהשתכנעה לבסוף, מישהו דרך עליה לא בכוונה, והכל התחיל מחדש. בימולדת נוסף (רגוע, בחוץ, ועם רמקול בווליום נורמלי) סרבה כלל לקום ממני אחרי שישבנו. היא ילדה חברותית ופעילה, אוכלת כרגיל, נהנית מחברת אחרים, ערנית. עד לשני המקרים הנ"ל היא היתה נכנסת במרץ לפעיליות, מלאת בטחון עצמי שכאילו אבד לה לאחרונה, רק שאין לי מושג למה. אולי הפחיד אותה הרמקול ביומולדת הצפוף ההוא? בגן, גם כשיש רעש היא בסדר. אבל בכניסה בבוקר לגן, שעד עכשיו היה נשיקה וביי יש היצמדות, וחוסר רצון להפרד. לבסוף היא מתגברת ובבגרות נותנת נשיקה ונכנסת. אם אני נכנסת איתה פנימה הרבה יותר קשה להפרד. ביומולדת האחרון שבו זה קרה הצבתי אולטימטום - או שהיא משתתפת, ואני יושבת ומחכה לה עם כל ההורים שנשארו, או שהולכים. היא בחרה ללכת והלכנו. בדרך חזרה כעסתי והטפתי לה כמה מה שבחרה לעשות לא חברי (זה היה יומולדת ידידותי למשתמש... עם חיות ומנחה רגוע וחביב, אבל עם רמקול) בקיצור - מה דעתך? לחוגים הפסקתי ללכת בינתיים. יש איזה נסיגה שאמורה להיות בגיל הזה ופספסתי בכל הספרים ?? אולי רעיון אחר? אשמח לעצות מעשיות. בהמון תודה מראש - פאולה.

פאולה שלום אני הייתי מפריד בין ההתייחסות להתנהגות בתך בגן לבין החוגים וימי ההולדת. לגן חייבים ללכת ולא יכול להיות על כך ויכוח. הולכים לגן, אומרים שלום, אפילו נשיקה וחיבוק... לימי ההולדת והחוגים, על אף שאנו יודעים כמה הילדים נהנים שם ומפיקים מהם, אי אפשר להכריח אותם ללכת. בהתייחסות ספציפית לבתך- את יכולה לשאול אותה מראש האם היא רוצה ללכת ליום ההולדת, את יכולה להכין אותה אולי למה שיהיה שם (למשל להגיד לה שאם יהיה רעש אפשר לשבת רחוק יותר) וכו'. אם היא מחליטה שלא, אני ממליץ לכבד את החלטתה. אין צורך לכעוס עליה, אני חושב שזה רק מכניס אותה לעמדת מגננה. לגבי החוגים, אם יש לך אפשרות להישאר איתה הייתי עושה זאת בהדרגה, בפעם הראשונה שתשב לידך, בפעם השניה שתשתתף ואת תסתכלי עליה, בפעם השלישית תביאי ספר. היא תדע שאת שם אבל תוכל להתנתק ממך. מדברייך אני מבין שעד עכשיו היא היתה עצמאית מאוד ואני מאמין שהביטחון יחזור אליה. אשמח לשמוע אם יש התפתחויות. בהצלחה זיו

שלום, למרות ששמתי לב שבפורום זב מדיינים בד"כ על סיטואציות של יחסי הורים-ילדים בגיל קטן, מצאתי לשתף אתכם במקרה לא נעים שהיה לי עם אמי. אם תוכלו לייעץ לי, מה טוב! אז כמו שכבר ציינתי אני בן 22 מאזור ירושלים "מסובך עם החיים" כמו כל חבריי בני גילי, אולי אף יותר... :) היום בבוקר קרתה לי תקלה חמורה עם אמא שלי ועד עכשיו אני לא מוצא לה פיתרון. וזה המקרה שהיה: נתחיל בעובדה שאין בי צורך בפגיעה עצמית, בחיים שלי לא חשבתי ברצינות להתאבד (זו מחשבה חסרת תועלת בעיניי, אני לא מאמין בה ולא מקבל אחרים שמאמינים.) אני אוהב את עצמי, את המשפחה שלי את החברים הקרובים אליי ובאמת שמבחינה אובייקטיבית זכיתי לחיים טובים ביותר. עם זאת, וכמו שציינתי קודם, אני סובל מחרדות רבות במהלך רוב חיי, בגלים עולים ויורדים (גל = ימים/שבועות/חודשים). לאחרונה רצות בראשי מחשבות בנוגע לעתידי שמתסכלות הרבה פעמים ויכולות לגרום לאי נחת. אתמול עברתי משבר קשה שנוגע לאחד מחבריי שחזר מחו"ל (פרטים לא יועילו כאן...). במשך רוב היום הייתי בדיכאון עמוק ו"שבוז" ברמות אחרות. חבר טוב ששאל אותי מה עובר עליי נענה בכך שאני לא יודע מאיפה להתחיל... החיים שלי כ"כ מבולבלים שאני לא יודע מה מציק לי בעצם. אז חשבתי לעשות מעשה, שרובכם יחשוב שהוא ילדותי וחסר כל היגיון, וזה לכתוב מכתב התאבדות לשימוש עצמי בלבד!!!!!! במילים אחרות רציתי להעלות על הכתב את כל מה שמפריע לי בחיים ולראות אולי זה ישחרר אצלי משהו, או אפילו יגרום לאיזשהי תחושת התפרקות. כתבתי מכתב, לא זרם לי כ"כ, קרעתי אותו לאלפי חתיכות וזרקתי אותו לפח. הלכתי לישון בתחושה שהיום יהיה טוב יותר (כך באמת היה). למזלי (שכפי שהבנתםלא שופר עליי יותר מדי לאחרונה) כמה חתיכות מהמכתב המדובר נזרקו לפח וכמובן שאמא שלי הייתה חייבת להרים אותן ולהיווכח שבנה מנסח מכתבי התאבדות. מאחר והיא שמה לב למצב רוחי הירוד (אינסטינקטים אימהיים קטלניים) היא העירה אותי בבוקר כשהיא על סף דמעות וביקשה הסברים. נתתי לה את ההסבר הנ"ל וכמובן שזה לא בדיוק מספק אותה. היא מודעת לכך שאני אדם בריא נפשית בסה"כ, עצמאי עם עבודה, חיים חברתיים וכו' אבל אני ממש לא מצליח לשכנע אותה וזה כואב ומפריע לי. בבקשה תנו לי עצה מה לעשות!!! סיטואציה מאוד לא נעימה. תודה.

יוני שלום, עברו מספר ימים מאז כתבת את הודעתך, האם ישנן התפתחויות כלשהן? אני בהחלט מבין את אימך שכ"כ דואגת לך ואני מניח שהייתי נוהג כמוה. אתה צריך לקחת אחריות על המכתב וחלק מהאחריות הוא ההתמודדות עם ההשלכות שלו והתמודדות עם הדאגה הרבה של הסביבה. אני מניח שזה יקח זמן ולא מעט שיחות בינך ובינה עד שהיא תצליח לסמוך עליך שוב. ובפן אחר, אני מניח שהיית במצוקה רבה מאד כשכתבת את המכתב (גם אם לא התכוונת לדברים). אני מציע שתשקול בחיוב ללכת לטיפול ולא בגלל שכתבת מכתב התאבדות, אלא מהמקום שהיית במצוקה כ"כ גדולה ונשארת איתה לבד. אולי אם תפגש עם אדם מקצועי א) לא תרגיש לבד ב) תוכל לפתח דרכי התמודדות יעילות יותר מאשר לכתוב מכתב התאבדות שאינך מתכוון אליו. זיו

שלום הבת שלי עשתה מבחנים לכיתה ז . נאמר לה שהיא נכשלה רק בחשבון ויש עוד מבחן חוזר .אחרי המבחן החוזר הודיעו לנו שהיא לא התקבלה לבית הספר. שכל כיתתה התקבלה[כל העניין בבדיקה כי בתור הורים שמכירים את בנות הכיתה יודעים שיש בנות חלשות נורא שהיתקבלו] .הילדה שלי היא ילדה טובה בבית הספר והיא קיבלה קשה את זה שהיא לא התקבלה לבית הספר .אנחנו ההורים פנינו להנהלה לבירור והמנהל דיבר יותר על מכסה ותירץ גם על הציון שהיה נמוך בחשבון. איך לעודד את הילדה שלא יפגע לה הביטחון? ושיש עוד בתי ספר לא פחות טובים ושיהיה לה רצון להיבחן בהם?[היא לא רוצה ביית ספר אחר]ההורים

להורים שלום, כל הכבוד לכם על הערנות ורצון לתמוך בבתכם בתקופה קשה זו! מספר שאלות אליכם, האם מדובר בבית ספר שמוזן באופן טבעי מבית הספר היסודי של בתכם או בבית ספר שההרשמה אליו היא על אזורית (במקרה הראשון, בית הספר חייב לקבל את בתכם ובמקרה השני אין הוא חייב). במידה ואכן הוא בית ספר מוזן, חשוב לבדוק במחלקת החינוך מה עושים והאם יש לבית הספר זכות להתנהגות זו?(אין להם!). האם לבתכם בעיות התנהגות? בדרך כלל בתי ספר מנסים להמנע מלקבל ילדים עם בעיות התנהגות, בעיות לימודיות פחות מטרידות את בתי הספר בעיקר בחטיבה(בתיכון יש להם יותר זכויות לעשות מבחני קבלה!). בקיצור, חשוב לברר את זכויותיכם כהורים, וישנה תמיד אפשרות להכנס לאתר משרד החינוך ולברר שם את זכויותיה של בתכם! תמשיכו לעודד את בתכם , חשוב להזכיר לה ששום בית ספר לא יקבע כמה היא שווה, ושלמרות שהיא רוצה רק בית ספר אחד, חשוב לה לגשת להבחן בבתי ספר אחרים כדי שתחווה חוויה של קבלה ולא רק של דחיה. ובמקביל שאתם תעשו את כל שביכולתכם כדי לעזור לה לקבל את מה שמגיעה לה! בהצלחה, בתיה

הידוע למישהו אם יש סדנת הכנה, או ספר, לבחינות כניסה לכיתה ז'? אודה על תשובה מהירה

היי שרה בני עשה הכנה למבחנים במכון נועם הם מוכרים ערכה אינטרנטית לתרגול עזר לנו מאוד בהצלחה

שלום, אני אמא לילד בן שנתיים וחודשיים ועכשיו בהריון שני(בחודש השני). בחודש האחרון הילד כל הזמן מפחד שאני אעזוב אותו. זה מחמיר בעיקר בלילה, תחילה כאשר אני שמה אותו לישון במיטתו(עדיין מיטת תינוק) הוא לא מוכן שאני אעזוב את החדר עד שהוא נרדם, גם אם לרגע אני יוצאת הוא נכנס לבכי היסטרי ולא מפסיק עד שאני מגיעה. לאחר שהוא נרדם וזה יכול לקחת גם שעה הוא ישן טוב עד שבאמצע הלילה לאחר שישן כמה שעות במיטתו הוא בוכה וקורא לי, כאשר אני מנסה להרגיע אותו ולהשכיב אותו לישון הוא שוב בוכה ורוצה לישון איתי ועם בעלי במיטה. למרות שאני יודעת שזה לא תקין אני נמנעת מלהתעמת איתו מאחר ואני עייפה ורוצה שהוא לא ייתעייף מכל הבכי ואני מוותרת לו. ראוי לציין שבעבר הוא ישן לילות שלמים במיטתו ומידי פעם שהיה חולם חלום רע או שהיה חולה הייתי מעבירה אותו אלינו וכאשר היה נרדם הייתי מחזירה אותו למיטתו. כיום , אני לא מצליחה להחזיר אותו מאחר והוא מרגיש ומייד בוכה בכי היסטרי. חשוב להדגיש שהוא ילד עצמאי וחברותי וכאשר הוא נמצא עם ילדים הוא בכלל לא מחפש אותי. כמו כן , לא היתה לי בעיה להשאיר אותו עם בייביסיטר, הוא מייד היה אומר לי שלום. כיום אני מרגישה שהוא מאד קשור אליי וגם לפעמים בבוקר הוא לא עוזב אותי לרגע. לגן הוא שמח ללכת, שאלתי את הגננת אם היה משהו חריג והיא אמרה שלא וגם שאני באה בסוף יום לקחת אותו הוא רוצה להישאר בגן. אני כבר אובדת עצות ומה שהכי מפריע לי זה השינה בלילה. האם להתעמת איתו באמצע הלילה גם אם זה פוגם בשנת כל בני הבית?

קרן או שלום, ברצוני לשאול אותך שאלה אינטרוספקטיבית: האם ייתכן שלא רק לבנך יש קושי וחרדה בקשר בינכם סביב ההריון, אולי גם לך יש איזשהו קושי? לעיתים, הורים (בעיקר אמהות אך גם אבות) מרגישים רגשות אשם לגבי הילד הבכור במהלך ההריון ולאחריו. רגשות האשם עלולים לעלות סביב החשש שהילד הבכור יידחק הצידה והחשש מלא יהיה לנו ההורים מספיק פנאי רגשי ופיזי אליו. כמובן שאני מעלה השערה בלבד אך אני מזמין אותך לבדוק את העניין עם עצמך. בהחלט ייתכן שבנך מעט יותר חרד בקשר בינכם סביב ההריון. אני מאמין באינטואציות הבלתי אמצעיות של ילדים וגם אם לא אמרתם לו שאת בהריון אני בטוח שהוא מרגיש זאת ולכן מגיב כפי שמגיב. אני מציע שתכינו (ואני מדגיש 'תכינו' - גם בעלך צריך להיות מעורב בכך) את הילד לשלב השינה ותסבירו לו שהיום הוא ישן במיטתו ואם יתעורר לא תעבירו אותו אליכם. חשוב שתקפידו על כך. זה יקח מספר לילות של בכי קורע לב אך הוא יתרגל. אני ממליץ שאת ובן זוגך תעשו משמרות כאשר כל אחד מכן מקבל לילה אחר בו הוא יתמודד עם הילד. אם הוא מתעורר תסבירו לו שהוא ממשיך לישון במיטה שבו לידו דקה-שתיים וצאו מהחדר. בפעם ב מספר דקות חזרו לחדר לחצי דקה - דקה וכך עד שהוא נרדם, גם אם זה לוקח שעה-שעתיים. עם הזמן הוא יתרגל, שוב, לישון לבד. בהצלחה, זיו

שלום רב, יש לי בת בת 4 ותינוק בן 9 חודשים,הילדה לא הולכת לגן,כיון שאנחנו כעת נמצאים בחו"ל. הילדה אומרת משפטים בטון של ציווי,ואם לא מביאים לה את מבוקשה היא מתחילה לצעוק שילכו ממנה ושהיא לא תשחק איתנו יותר,ושאנחנו רעים. יש לציין שכך דיבר איתה אביה,והוא טיפוס שיותר שדוגל בשיטת הכח ואני יותר סבלנית ורוצה לפתור את הבעיות איתה ברוגע ונחת. אבל התנהגות שלה הלא נעינה מופנת בעיקר כלפי,אך לא רק.. בנוסף בגלל התינוק,יצא כך שהיא ישנה עם אביה והיא לא מוכנה לישון לבד כעת בשום אופן. במה לעשות לגבי השינה עם בעלי ואיך לטפל בהתנהגות הלא נעימה שלה,אני ניסיתי להסביר לה שכך לא מדברים וכ"ו אבל זה נראה שהכל לריק. בתקופה האחרונה שמתי לב שהיא מכוצת את ידיה לאגרופים ולא כדי להרביץ,מה זה מביע? וגם מריחה הרבה פעמים את ידיה. בתודה מראש.. מחכה לתשובתך

שלום רב, אני מתנצל על הזמן הרב שלקח לי לענות. ברצוני לשאול שתי שאלות חשובות: את כותבת שאביה דיבר אליה כך, האם הוא ממשיך לדבר אליה כפי שאת מתארת? האם הוא מדבר כך גם אלייך? התשובות יעזרו לי להבין את המצב בבית ולענות לך במדוייק יותר. תודה, זיו

שלום זיו, בעלי הוא טיפוס עצבני,ומתחמם מאד מהר. בעלי יכול לדבר אלי בטון של ציוו ולהגיד מילים לא יפות,הריבים ביני לבינו הם בעיקר בגלל הילדה הבכורה. הוא טוען שאני אשמה בהתנהגות שלה, בגלל שאני מרשה לה הכל, נכון יכול להיות שלא הצבתי לה מספיק גבולות,אבל כעת היא מתנהגת בצורה בלתי נסבלת ממש כמוהו,איך שהוא מדבר,כך היא מדברת,איך שהוא טורק את הדלת או זורק דברים מסוימים כאשר היא אינה מוכנה לעשות מה שהוא אומר לה,כך גם היא עושה בדיוק כמוהו. אפיךו עושה פרצוף כןעס בדיוק כמו של אביה. בעלי אומר שכעת צריך להעניש את הילדה,ולכן הוא צועק עליה והולך איתה ביד קשה,אני לא חושבת שזאת הגישה וכמה שאני מראה לו מאמרים שכתוב פסיכולוגים ואנשי מקצוע,הוא לא מעוניין להקשיב ואומר שצריך לחנך את הילדה כמו שהוא מציע.בנוסף הוא גם משתמש בביטוים לא חיובים,ואומר לה שהיא ילדה רעה וכ"ו,למרות שהסברתי לו שצריך להגיד שהיא ילדה טובה אבל המעשה הוא לא ראוי. ראוי לציין,שכשאר אני רואה שהילדה מתחילה להשתולל ,ובעלי מתחיל לצעוק ולכעוס אני אומרת לו שהיה סבלני ומתון,ואז מתחיל להתנהל ויכוח ביני לבינו.בסופשבוע יצאנו למקום בילוי לילדים ודיברו שם ברמקול,והיא שאל אותי למה הם צועקים זה ממש הפקיע לה,שמתי לב לזה בתקופה האחרונה אפילו הקול של זרימת מים מפריע לה. כתבתי שהילדה מתכווצת את ידיה לאגרופים,ןזה קורה באופן תדיר,ואם לא מכווצת אז היא יושבת על הידיים כאילו מרוח לה לך על הצפורנים,או שהיא מקפלת את קצוות האצבעות כמו שמראים שחתול שורט,וככה יושבת,זה מביע משהו? כמו כן היא משתמשת באלימות פיזית די הרבה כאשר אינה מקבלת את מבוקשה. בעלי סיפר לי שכאשר הוא נמצא לבד עם הילדה הוא מצליח להתשלט עליה והיא לא מתנהגת איתו ככה,ואילו כאשר אנחנו כולם ביחד היא כן מתנהגת,אולי כי היא יודעת שאני אצא להגנתה,וגם כשהיא רק איתי היא כן מתנהגת ככה אבל יותר קל לי להשתלט,כי בסוף היא נרגעת אחרי שאני לא כועסת ונוהגת איתה בדרכי נועם. אשמח לקבל את תשבותך בהקדם,

אני גרוש ויש לי ילד בן 3 הגר עם גרושתי , גרושתי נוהגת להרדם איתו במיטה שלה, לי הדבר לא נראה תקין וחיוני להתפתחותו ועצמאותו של הילד ,האם החששות שלי נכונים?

איציק שלום, אמהות גרושות רבות נוהגות להעביר את הילד למיטתן לאחר הפרידה, בייחוד כאשר הילד הוא קטן. דבר זה נובע ממספר סיבות, ואין ברצוני להרחיב את הדיבור על כי אני רוצה להתמקד בשאלתך. ראשית, מבחינה אובייקטיבית לחלוטין, אין לך שליטה על הנעשה אצל גרושתך. כלומר, עוד לפני שאנו נכנסים לדיון האם זה מועיל או האם זה מזיק נזכור שכאשר ההורים מתגרשים הם מאבדים חלק מהשליטה בחייו של הילד (כפי שהיא אינה שולטת בנעשה אצלך). ולכן, עפ"י דרך החיים שלי, במקום שאין לך שליטה עליו אין לך מה לדאוג כי זה לא ממש עוזר (זו ראיית עולם ששואבת רבות מן הבודהיזם). דבר שני, מזל שאתה קיים בחייו של בנך. ייתכן ואימו מפתחת איתו יחסים סבוכים מידי ואולי קצת יחסים זוגיים (וזה דבר שכיח אצל אמהות גרושות לבנים יחידים) אבל אתה נמצא בחייו ומספק לו מודל של קשר בטוח, בריא ובעל גבולות ברורים. לאורך השנים הוא יפנים את מודל הקשר הבריא ולפעול לפיו. ולאחר כל אלו, חשוב לזכור שהוא רק בן 3 וכלל לא בטוח שהשינה עם אמא פוגעת בו בדרך כלשהי. אם הוא היה גדול יותר (5+) אז לא הייתי ממליץ על שינה משותפת באופן קבוע. לילה טוב, זיו

זיו שלום, אני מברכת אותך על ניהול הפורום המדהים הזה. בני בן השנתיים מאוד רגיש , כול פעם שלא נותנים לו משהו או לוקחים לו משהו , הוא מיד הולך לפינה במקום מרוחק מאיתנו(בחדרו,בחדר כביסה...) יושב ונעלב. לא בוכה ולא מעיר . עושה פרצוף כועס , יושב בצד ולא מדבר - כאילו הוא נעלב ואינו רוצה לדבר איתנו. איך אני אמורה להגיב? לרוץ אליו ולחבק אותו? להניח לו? לשקף לו את מה שהו א מרגיש? אני תמיד אומרת לו:" שאני רואה שהוא כועס בגלל שאמא לקחה לו את ...(הסכין - למשל) , אך זה מסוכן ובגלל זה לקחתי לו. אני ממשיכה ומציינת שמותר לכעוס וכשהוא ירצה לבוא אליי אני בחדר". האם אני מגיבה נכון? בעלי אומר שאני לא צריכה להשאיר אותו לבד וללכת אלא להרים אותו ולחבק אותו. מצפה לתשובתך.

שיר ערב טוב, תודה על המילים החמות, גם בעיניי הפורום ומשתתפיו מדהימים. אני בהחלט חושב שאת פועלת קשורה. גם אני לא הייתי מרים את הילד, אלא מכבד את הבחירה שלו להיות לבד, אולי הוא צריך את הזמן הזה לעצמו. הדרך לקבל חיבוק היא ע"י בקשת חיבוק ולא "לשבת בפינה בחושך". להערכתי, נתינת תשומת לב מיוחדת כאשר הוא נעלב רק תעודד את אותו לחזור על התנהגותו. זיו

יש לי ילד מקסים וחכם בן שנתיים טסתי לאר"ב לטיול בר מצווה של הילד הגדול. הקטן שלי לקח את זה קשה מאוד הוא לא מפסיק לבכות ולצעוק אמא שלי אני חושבת שהוא סובל מחרדת נטישה אנא יעצו לי מה עושים במקרה כזה ואיך אפשר לעזור לילד.

זיו שלום, יש לי שני ילדים :אחד בן 4 ושני הצעיר בן 2. הילד בן 4 קשור אליי , אך אינו מראה העדפה חד משמעית , ואילו בן השנתיים מאוד קשור לאביו. הוא לא רוצה שאני ייעשה בשבילו - רק אבא , בלילה הוא קורא לאביו , גם בגן הגננת אומרת שבאמצע היום הוא דורש את אבא,כשאני צריכה ללכת - הוא נפרד ממני יפה , אך כשאביו הולך - בכי תמרורים . ואגיד לך את האמת אני די מקנא...(?) , ואני מרגישה שאולי אני לא בסדר , אולי אני לא משחקת איתו מספיק כמו ששיחקתי עם הבכור. חשוב לי לציין שזה מאוד נעים לי לראות כמה הוא קשור לאביו , אבל מצד שני קשה לי שהוא מבקש רק אותו.אני חייבת לציין שגם מבחינת תחומי עניין הוא מתחבר יותר לאביו - כדורגל ,כדורסל , לעומת בני הגדול שמרכיב איתי פאזלים,סיפורים וכו'... . האם אני צריכה לנסות לשנות זאת? האם זה בסדר? אולי הוא לא אוהב אותי? אולי הוא מרגיש שאני לא משחקת איתו מספיק? חשוב לומר שעכשיו זה די מורגש כי הוא גדל והוא יודע לומר מה הוא רוצה. אני מנסה תמיד לשחק איתו והוא מתנגד הוא מעדיף משחקי כדור עם אבא שלו ולא משחקים שאני מציעה לו (ספר,פאזל,לגו..)... אשמח על תשובתך,בטי!

בטי ערב טוב, אני בהחלט מבין את הקושי שלך (גם בני העדיף במשך תקופה ארוכה את אימו). מצב זה מעורר קנאה, אולי אף כעס על הילד ומחשבות כמו "האם אני הורה טוב?", "האם הוא אוהב אותי?", "מה יהיה טיב הקשר ביננו?". אלו מחשבות ורגשות טבעיים אך שקשה לנו לשאת. יכולים להיות להעדפת הורה אחד על השני מספר סיבות: אולי מבחינת האופי ותחומי העניין האב והבן מוצאים שפה משותפת יותר, אולי הבן יותר זקוק כעת לדמות אבהית-גברית ומזדה עימו. לגבי הפרידות בגן ייתכן שדווקא הקשר איתך הוא בטוח יותר ולכן יותר קל לו להפרד ואילו בקשר עם האב קיימת חרדת נטישה מסויימת ולכן הפרידות קשות יותר. כמובן שכל אלו הן השערות בלבד והסברים אופציונאלים. אני לא הייתי עושה דברי בכוח בכדי לשנות את העדפתו של בנך, עם זאת אני ממליץ שתקבעי זמנים שבהם רק את והוא לבד ועושים משהו ששניכם נהנים - טיול, משחק, קריאת ספר וכד'. זמן האיכות יחזק את הקשר הייחודי בינך ובינו. הדרך שעזרה לי להתמודד עם הרגשות היא להסתכל על הקשר מנקודת מבט ארוכת שנים. את הרי האמא שלו ולעולם תשארי אמא שלו, את אוהבת אותו והוא מרגיש ויודע זאת, הקשר עם האב לא יבוא על חשובן הקשר איתך - לאב יהיה קשר יחודי עם הבן ולך יהיה קשר ייחודי עימו (גם אם הוא מתפתח מעט יותר לאט). זכרי שלכל הורה תפקיד חשוב ומשמעותי בחייו הפיזיים והרגשיים של הילד ובכל שלב הוא זקוק למשהו אחר והקשר בין ההורה לילד הוא גמיש ומשתנה עם השנים. זיו

שני ילדים : בן 13 ובת 9 . האם יש יתרון לשינה בחדר משותף או יתרון לשינה בשני חדרים נפרדים ( מבחינה התפתחותית ) . האם קיימת מניעה כלשהיא לייצר מצב שבו יש חדר שינה משותף ? במידה ורוצים לייעד חדר אחר לחדר משחקים/לימודים ? תודה

מורן שלום, את שואלת שאלות שאין עליהם תשובה מבחינה התפתחותית אלא יותר תשובות משפחתיות, כלומר מה מתאים לכם כמשפחה? איך ילדייך מסתדרים ביניהם? האם הם רוצים חדרים נפרדים? האם יש לכם אפשרות להפריד ביניהם? בנך הוא בן 13, מה הוא אומר?, בדרך כלל כאשר מדובר בילדים משני המינים בגיל ההתבגרות, מתעורר הצורך להפרדה ביניהם, זה מאפשר יותר נוחות לשני הצדדים, ההבדל בגילאים הוא גם משמעותי שכן בנך הוא בן 13 ובתך בת 9, זהו הפרש גדול והפער ההתפתחותי בעוד שנתיים יהיה גדול יותר. ובכל זאת החשוב יותר בעיני הוא: מהי עמדתכם ומה הילדים מעדיפים. לא מזמן טיפלתי באדם מבוגר שלא דיבר עם אחיו שנים רבות ולטענתו הסיבה לכך היתה שמאז שהוא זוכר את עצמו אחיו היה "תקוע" לו בכל מקום, אמו לא הסכימה להפריד ביניהם, כך שזה העצים עוד יותר את ה"תקיעות" של האח הצעיר מול אחיו הגדול. כך שכפי שאת רואה אין כאן חוקים יש יותר צורך משפחתי והקשבה לילדים. בהצלחה בתיה

שלום ! הנני אמא ל- 3 ילדים, בת בכורה 10, בן סנדוויץ 7, תינוק 2 אני ממש חסרת אונים יש בבית ברוב הזמן אפשר להגיד כל הזמן בלאגן אני לא מצליחה להשתלט על הסדר והבלאגן בבית הבת שלי שלה יש חדר משלה מתפשטת ומשאירה את בגדיה על הרצפה, הספרים זרוקים פה ושם (בחדר) אך גם בחלל הבית בכל מיני מוקדים שבהם היתה, לוקחת משהו ולא מחזירה וכו'. הבן שלי מאובחן עם בעית קשב וריכוז גם הוא לוקח משהו ולא מחזיר אם אומרים לו למשל עכשיו פסח אסור לאכול בחדרים אז הוא לוקח משהו שבא לו ורץ לחדר ו/או מתגנב ואוכל ושותה בחדר, אין לו טיפת סבלנות שותה והולך נשפך או לא זה לא משנה עבורו אני לא מצליחה להשתלט עליו אני כ"כ חוששת שאם היום אני אומרת להם אל תעסו/תסדרו וכו' והם אינם מקשיבים לי מה יהיה בעתיד כנראה שגם אצלי לא חסר בלאגן אני גם כן מבורדקת אך אני לא יודעת איך להתמודד עם המצב בעלי מגיע בשעות הלילה המאוחרות לכן אני נמצאת במערכה לבד ולי זה מאד מפריע אנא יעצי לי כווני אותי איך אוכל לטפל בבעייה של ילדי בתי בני וכמובן בבעיה של עצמי בא לי לבכות ממצבי המר (בנושא זה !!!) הבת שלי מורדת לדעתי אולי לדעתי אינה מקבלת מספיק תשומת לב (לא קל עם עוד 2 ילדים) איך הורים אחרים מסתדרים ???@@@@

שרונינה שלום, נראה שהבלאגן הוא לא רק בספרים, בבגדים ובצעצועים אלא בלאגן בתפקוד המשפחתי, נראה שכל אחד מושך לכיוון אחר ולבסוף את נשארת בתחושה שאת מתמודדת לבד. אני חושב שהסדר צריך להתחיל בינך ובין בעלך. גם אם הו עובד עד מאוחר הוא חייב לקחת חלק פעיל בגידול ובחינוך הילדים. ייתכן שחלוקת התפקידים והנטל אצלכם אינה נעשית נכון ולכן את בעומס. מול הילדים אתם חייבים להיות חד משמעיים ולעמוד על הגבולות בייתר אסרטיביות. תלמדו אותם מה זו אחריות ע"י כך שפעם בשבוע כל המשפחה (אבל כולם!) מסדרים את הבית ואין כזה דבר שמישהו לא לוקח בזה חלק. תעשו חלוקת תפקידים וכל אחד לוקח על עצמו לסדר/לנקות משהו. בנוסף, כל ערב בסוף היום ולפני שנכנסים למיטות, כולם עושים סיבוב בבית ומחזרים את הדברים למקום (לא צריך "סדר פסח, אלא רק שיהיה מסודר יותר). במידה ומישהו מפזר את חפציו בבית ואתם, ההורים, אוספים אותם אל תחזירו לו אותם. אם זה בגדים, צעצועים, מחברות - כל דבר שהוא - שאתם מוצאים מחוץ לחדר אתם לוקחים ולמשאירים אצלכם לפחות כמה ימים. במקביל תדברו איתם על האחריות שלהם לדברים שלהם בפרט ולבית ולמשפחה בכלל. לא צריך לעשות זאת בכעס ובצעקות אלא רק באסרטיביות. תחליטו שעכשיו מסדרים ולא רואים טלביזיה ולא מקריאים סיפור ולא משחקים ולא שום דבר חוץ מלסדר. אתם יכולים לעשות מהסידור כיף, לדוגמא לעשות תחרות מי אוסף יותר או מי מסדר יותר מהר. אני חוזר ומדגיש שאת ובעלך חייבים להתמודד עם העניין ביחד, הוא חייב לתת לך גיבוי. בהצלחה, זיו

רוצה להודות לך מעומק הלב על הטיפול בקליניקה. על המקצועיות, האכפתיות, הנעימות- ובעיקר על שהצלחת לקדם אותי כל כך מהר ממקום כל כך נמוך בו הייתי. תודה.

זיו, גם אני נמצאת אצלך בטיפול מזה מס' חודשים ואני מרגישה את אותה ההרגשה. היחס שלך, האיכפתיות, האמפתיה והמקצועיות. כולם שלך ועוזרים לי מאד! תודה א'

בשבועיים האחרונים ביתי הת ה-4 נתקפת בהתקפות זעם כמעט מידי יום כשהיא לא מקבלת מה שרוצה, כשמאבדת משהו או אפילו כשאנו יוצאים מהבית ופתאום בדרך היא נזכרת ששכחה בבית חוברת צביעה או ספר היא נכנסת להתקף זעם ואין אפשרות להרגיע אותה עד כדי חזרה הביתה אמצע הנסיעה. היא יכולה לצרוח ולבכות שעה שלמה לזרוק דברים ולא מתעייפת, שום דבר לא עוזר, היא בשלה. עד שלא מקבלת מה שהיא רוצה . אני ממש חסרת אונים .

שלום רב, המצב אותו את מתארת בהחלט נשמע קשה להתמודדות. לפני שאנו קופצים לפתרונות ננסה להבין מעט את הרקע להתנהגות ולכן אשמח אם תעני על מספר שאלותף 1) את כותבת שאת חסרת אונים - היכן האבא? 2) האם יש עוד מישהו בבית שמגיב בצורה דומה להתנהגות של בתך? 3) האם ההתנהגות החלה לפני שבועיים? מה קרה לפני שבועיים? האם היה איזשהו אירוע חריג? איך היא התנהגה לפני התפרצויות הזעם? 4) האם זה קורה רק בבית או גם בגן? 5) האם זה קורה רק מולך או גם מול דמויות מבוגרות אחרות? 6) מה המצב המשפחתי שלכם? תשובותייך יסייעו לי לענות לך בייתר דיוק, זיו

תודה רבה על תשובתך המהירה. 1. אנו משפחה רגילה נורמטיבית בת 5 נפשות והיא הקטנה. 2.האבא מעורה במה שקורה בבית ועם הילדים וגם לו זה קשה. 3. גם לשאר בני המשפחה זה מפריע והאחים הגדולים טוענים שהיא מפונקת ומוותרים לה הרבה. עד לפני שבועיים הכול היה רגוע כלומר היתה בוכה כשרצתה דבר מה ולא קיבלה אבל לא היתה מתפרצת כמו עכשו. בתחילת השנה היתה בעיה גם בגן אבל זה פסק וחזר שוב עכשו ביתר עוצמה היא ילדה חמודה חברותית מאד, שמחה ועליזה עד שמגיעים התקפי הזעם. (הגננת טוענת שהיא מפונקת וחושבת שמגיע לה הכל ושזה יעבור רק לא לוותר לה)

שלום בני הגדול כמעט בן שלוש. את גיל שנתיים עברנו די בקלות וכמעט לא הרגשנו את התופעות המדוברות (התפרצויות זעם וכו...) אבל בחודשיים האחרונים, יש בו הרבה כעס וכל מה שלא מוצא חן בעיניו, הוא מיד כועס, מרביץ לנו (אומר: אני לא חבר שלך.. וכו) זה קורה כמעט כל חמש דקות, על כל דבר קטן. הוא הרבה פעמים לא מקשיב לנו. למה זה קורה? האם זה שלב? אולי זה קשור לאחיו התינוק בן השנה שהתחיל להיות מאוד פעיל בבית? חשוב לי לציין, שהוא ילד מאוד טוב באופן כללי, הוא גם מאושר, רוקד וצוחק הרבה ומפגין המון חום , גם אומר הרבה אני אוהב אותך, אבל יחד עם זאת...

ג'וד שלום, ייתכן שהתנהגותו קשורה לבדיקת העצמאות שלו ולבדיקת הגבולות שלכם - כמה רחוק אמא ואבא יאפשרו לי להגיע, ייתכן שזה קשור גם באחיו הקטן וייתכן שזה קשור לגורמים אחרים שאיננו יודעים כרגע מה הם. אין מה להתרגש מאמירות כמו "אני לא חבר שלך" / "אני לא אוהב אותך" / "אני לא בן שלך" וכד'. וכדאי להגיב בקור רוח ולאמר "זה בסדר, אבל אני תמיד אמא/אבא שלך" / "אני תמיד אוהב אותך". המשפטים האלה יכולים להאמר על ידו גם בגילאים יותר מאוחרים ושוב, אין מה להתרגש מהן. הוא כועס וכך הוא מביע את הכעס שלו. לגבי המכות - כאן אתם חייבים להיות מאד ברורים ולא לקבל את ההתנהגות שלו. כאשר הוא מכה להגיב באופן מיידי באמירה חד משמעית שאתם לא מוכנים שהוא יכה אתכם. אם הוא ממשיך ניתן לשים אותו בפסק זמן לשתיים-שלוש דקות (חפשי בפורום תחת ערך 'פסק זמן' - הוא נידון מספר פעמים בפורום ונתתי הסברים מפורטים כיצד לעשות זאת). במקביל לכל אלה, אני מציע שתבחרו כמה תחומים שבהם כן יש לו עצמאות לבחור, לדוגמא שיבחר משתי חולצות איזו הוא רוצה ללבוש, שיבחר מה הוא רוצה לאכול, שיבחר את מסלול הטיול, את הספר שהוא רוצה שתקריאו לו. זה יספק במידת מה את הצורך שלו בעצמאות. חשוב שתדעו שאתם לא ההורים הייחידם שמתמודדים עם הקושי הזה, זה דיי טבעי לילדים בגיל הזה להתנגד להורים, לא להקשיב לנו ו"לבעוט" בחוקים ובגבולות. בהצלחה, זיו

זיו שלום תודה על תשובתך גילינו את מקור הבעיה - מסתבר שחבר מהגן שלו מעליב אותו ואומר לו את האמירות הללו, זה כנראה פוגע בו מאוד ומוריד לו את הביטחון ואז הוא מיישם את זה בבית האם כדאי לחכות? להרחיק אותו מהילד?

מהם סימני גיל ההתבגררות המשניים?

שלום דפנה, אינני בטוחה למה את מתכוונת במושג סימני גיל התבגרות משניים, בכל מקרה בגיל ההתבגרות אנו מכירים בשינויים פיזיולוגים - ביולוגים, ובשינויים רגשיים - חברתיים. שינויים פיזיולוגים - ביולוגים : כל שינויי הגוף החיצוניים והפנימיים. שינויים רגשיים - חברתיים: מצבי רוח, חוסר מנוחה, ההורים אינם עוד "חצי האלוהים" של הילד , קבוצת החברים הופכים להיות בעלי הידע והקובעים בכל, וכו'. מקווה שעניתי על שאלתך. בהצלחה בתיה

שלום רב, בני בן שלוש וקצת, ובימים האחרונים פוחד להרדם. הוא טוען שיש אריה בחדר ומבקש שנשכב לידו עד שיירדם. אם אני/בעלי מנסים לצאת מהחדר הוא מתחיל לבכות בכי אמיתי וקורע לב- וניתן לראות בפירוש שהילד פוחד ממשהו. לאחר שהוא נרדם הוא ישן היטב בדר"כ. בנוסף הוא מספר כי הוא מתעורר משנת צהריים בגן בבכי כי הוא מתגעגע לאבא ואמא (מאומת ע"י הגננת)- שלחתי אותו לגן עם בובה שלו ותמונה שלנו ונראה לי שזה עזר. מעט רקע- עד עתה היינו מקריאים סיפור לפני השינה, יושבים איתו דקה/שתיים ויוצאים (תוך הבטחה שאם הוא צריך אותנו, שיקרא לנו ואנוו מיד נגיע). אני בשמירת הריון עם תאומים ואין כל ספק שבחודשים האחרונים כל השגרה שלו השתבשה-בהתחלה באמת היה קשה מאוד אבל דווקא בשבועות האחרונים נראה כי הוא הסתגל למצב. האם כדאי בתקופה הקרובה לשבת איתו עד שיירדם? אודה מאוד לעצה.

דנה שלום, האם ישנה סיבה שבגללה אתם אינכם רוצים/יכולים לשבת לידו ולקרוא לו סיפור? שעת הסיפור לפני השינה היא חושבה מאד ותורמת הן לילד והן לקשר בין ההורים לילד. זה הזמן בו אתם רק איתו, ללא הפרעות של טלפונים, טלביזיה ושאר טרדות החיים היום-יומיות. אני בהחלט ממליץ שתקדישו לו את הזמן הזה וכך הכניסה לשינה תיהיה רגוע וחלקה יותר. זיו

בתיה שלום, יש לי בת בכורה בת 15 שכל הזמן מתוסכלת. היא כמעט ולא יוצאת מהבית, רוב היום במחשב או בטלויזיה וחיה ממש בעולם הוירטואלי הזה. עכשיו הגבלתי אותה בשעות צפיה\שימוש במחשב. היא מוציאה את התסכול שלה על כל המשפחה הקרובה שלה. בחוץ לא. עם חברות לא כמעט ואין לה חברות קרובות פרט לילדה אחת שנראה לי שהיא ממש "מתעלקת" עליה. היא לא יוצאת, לא מבלה וגם לא מאושרת או שמחה. צועקת, מתחצפת בצורה מחרידה ומתנהגת לא יפה ליד האחים שלה. מקללת ללא הרף ויורדת על כולם. מה לעשות? הרבה פעמים דיברתי איתה על ייעוץ אך היא מסתייגת וישר מתחילה עם הבכי והמגננות ושהיא לא תבוא. האם אפשר להכריח? לדעתי היא זקוקה דחוף לייעוץ! מה עושים??? אי אפשר להמשיך ולחיות כך. לדעתי זה לא רק משבר גיל ההתבגרות.............. דחוף!!!

שלום אמא, בתך אכן מאוד בגיל ההתבגרות, ונכון, נשמע שטיפול מאוד יוכל לעזור לה להבין מה קורה לה. לשאלתך האם אפשר להכריח, התשובה היא לא, אך יחד עם זאת אי אפשר להמשיך את החיים המשפחתיים כך היות והתנהגות זו משפיעה על כל המשפחה.ההצעה שלי היא לפנות לייעוץ משפחתי כך שאתם ההורים יכולים לקבל הנחיות איך להגיב אליה ובמקביל קרוב לוודאי שבתכם תתחיל להגיע לטיפול יחד איתכם כדי לקבל שליטה על השינויים שיחולו בבית בעיקבות הטיפול. בהצלחה בתיה

ילד בן 4 במצב, שאינו משיג את מבוקשו, כועס מאוד כאשר מרביץ להורה או לאח הגדול או טורק דלתות וצורח. לוקח לו זמן רב להרגע .ניסינו מספר שיטות מוכרות אך נשמח לקבל עצות נוספות להתנהגות ראוייה של הורים במצבים אלו.

אבי שלום, אשמח אם תתאר בקצרה את השיטות שבהן נקטתם. כמו כן, האם יש עוד מישהו במשפחה שנוהג לצרוח, לקלל, להרביץ וכו' כאשר הוא כועס? תודה, זיו

ביתי בת 4 חזרה מהגן עם משחק שאינו שלה וכשנשאלה סיפרה שחברתה נתנה לה. עלי לציין כי איני יודעת אם זה נכון. לפני מס' ימים ראיתי בתיקה ארנק עם מעט כסף שעליו רשום שם חברה מהגן. לא שאלתי אותה עדיין ולא התעמתתי עימה על כך. יכול מאוד להיות שתענה לי כי חברתה נתנה לה את זה. כיצד עלי להתמודד עם זה ומהן הסיבות להתנהגות מסוג זה? תודה מראש.

אור שלום, לא ברור לי מדוע ילדה בת 4 מביאה ארנק עם כסף לגן (אבל זה דיון אחר). אני מציע שתבררי אולי החברה באמת נתנה לה. בגיל של בתך זה מאד טבעי שהילדים רוצים מה ששייך לילד אחר (בעצם כולנו רוצים - "הדשא של השכן ירוק יותר"). השוני ביננו לבין הילדים, שאחנו יודעים לא לקחת וללידים אין עדיין את המעצור הזה. אני מציע שלא תתעמתי איתה אלא תסבירי לה (ללא כעס) שאנחנו לא לוקחים דברים שלא שייכים לנו כמו שהיא לא הייתה רוצה שחברה שלה תקח משהו ששייך לה. בנוסף, תלכי עימה לאותה חברה ותחזירו ביחד את המשחק ואת הארנק. זיו

שלום, אנו הורים לשתי בנות מקסימות בנות 1.5 ושלוש. הגדולה היא ילדה פיקחית ונבונה (לעיתים יותר מדי...:)), ולאחרונה ללא סיבה נראית לעין, אחרי שכבר למעלה משנה היא לא מרטיבה במיטה בלילה, החלה כל לילה באופן קבוע להרטיב, ואף אומרת בפה מלא שזה בכוונה, כדי שניקח אותה למיטתנו או שנשב לידה. כל ההסברים והשכנועים לא מועילים ואנחנו די מיואשים (מלילות לבנים).

גם לי יש ילדה בת 3 אני שמה לה טיטול בלילה עד הקיץ

מירב שלום, שאלתי היא מה אתם עושים כאשר היא מרטיבה? אני מניח שאתם לוקחים אותה למיטתכם או יושבים לידה. מדוע את חושבת שהיא תפסיק להרטיב אם היא משיגה את מבוקשה? מה לדעתך יקרה אם תפסיקו להחליף לה באמצע הלילה? מה יקרה אם תשאר רטובה עד הבוקר? האם זה יהיה לה נעים? האם היא תרצה להמשיך להרטיב? אני מניח שלא. העיקרון הוא מאד פשוט: כל עוד ההרטבה משרתת את האינטרסים שלה, היא תמשיך להרטיב. ברגע שהיא תבין שלא צומחת לה שום תועלת מכך, היא תפסיק. בהצלחה, זיו

שלום אני אמא ל 3 ילדים בני 11 8 ו 5 הרבה זמן שלא טוב לי בבית ואני רוצה להיתגרש הדבר שהכי קשה לי איתו זה הילדים ובמיוחד הילד הקטן הוא סובל מבעיות קשב וריכוז הוא מטופל בכל המסגרות האפשריות ואף יש שיפור ניכר הפחד שלי שאם אתגרש כל ההתקדמות שלו תהרס ושהקשב והריכוז יהיה יותר קשה האם יש אפשרות לדעת את זה למשל לקחת אותו לפסיכולגית אולי או משהו כזה הדבר האחרון שאני רוצה זה שהילד יסבול בשביל האושר שלי אודה לתשובתכם ולעצתכם תודה מראש אמא מודאגת

לימור שלום, אני מאמין שהאושר מתחיל מהבית. ה"בית" הוא קודם כל אנחנו. אני מתקשה לראות מצב בו הילדים שלך יהיהו מאושרים כאשר את לא מאושרת. כדי שנוכל להקרין אנרגיות חיוביות על הילדים ועל הסביבה בכלל קודם כל אנחנו צריכים להרגיש טוב. איני מכיר את מערכת הנישואין שלך ולכן איני יכול לומר שגירושין זה הפתרון היחיד. האם ניסתם טיפול זוגי? במידה ואת לא רואה כל מוצא אחר, אני לא רואה טעם שתישארי במערכת שבה את אומללה. לגבי הילדים - אין ספק שגירושין הם אירוע משברי. נתון מכריע בגודל המשבר הוא איך מתגרשים - ככל שהגירושין קשים יותר וההורים עסוקים יותר במלחמות אחד עם השני ופחות בפתיחת דף חדש, כך המשבר של הילדים גדול יותר. עם זאת, רוב הילדים שחוו גירושין עוברים זאת ללא פגיעות נפשיות קשות. חלקם נזקקים לסיוע וליווי מקצועיים. הבן שלך מטופל ונמצא בסביבה תומכת לכן חשוב שתשימי לב דווקא לשני הילדים האחרים שאינם בטיפול. זיו

בת שלי בת 3.5 רוצה רק את אבא. שאבא ישתוף לה את הפנים, שרק אבא יחגור אותה באוטו, שהיא רוצה רק על ידיים של אבא, בבוקר היא מחפשת את אבא ואף פעם לא מחפשת אותי. זה נורא מפריע לי ואני לא יודעת מה לעשות. היום בבוקר היא לא רצתה לצחצח שיניים, אבא ויתר לה ואני דרשתי שתלך ותצחצח שיניים. היא הסכימה לעשות את זה רק עם אבא. א"כ רציתי להלביש אותה, התחילה לבכות - רק אבא! למה כזה אנטי? אני לא מבינה מה קורה לה. ככה היה תמיד, זה לא משהו חדש, וזה לא ממש משתנה. אני מ]חדת שכבר מאוחר מדי.

אינה שבת שלום, האם ישנם מצבים בהם את איתה לבד? מה קורה אז? מי בעיקר נמצא עם הילדה בשעות אחה"צ, את או האב? מה אתם עושים כאשר את ובעלך ביחד בבית והילדה רוצה רק אותו? זיו

כאשר אני לבד איתה, היא מתנהגת בסדר. קודם כול אבל היא שואלת איפה אבא, וא"כ הכל בסדר, מדברת איתי, משחקת איתי והכול בסדר. עד שאבא מגיע. בד"כ אנחנו לוקחים אותן (יש לנו שתי בנות - היא הגדולה והקטנה בת שנה וחצי) ביחד מהגן. לפעמים רק בעלי מוציא אותן ולפעמים רק אני. אם זה רק אני - אז היא קודם כל שואלת איפה אבא. לפני כשנה היא בכלל לא התייחסה אליי בגן, רצה ישר לאבה כאילו אני לא נמצאת, היום זה קצת השתנה, היא מחבקת גם אותי, אך עדיין אבא זה הרבה יותר מרשים. בבית אפשר להגיד שהוא יותר משחק איתה. היא מאוד אנרגטית ואוהבת משחקים אנרגטיים. למשל הוא מרים אותה גבוה, או זורק אותה מצד לצד, מה שאני לא יכולה לעשות. כמו כן, אני יותר שמה לב לסדר בבית, הוא מעדיף לוותר בהרבה דברים. יכול להיות שזה גם משפיע. עוד דבר שחשבתי שכשהייתי בהריון השני, היא הייתה אז בת שנה וחצי, כמעט ולא היה לי כוח, כל הזמן ישנתי, גם הייתי חולה, אז מטבע הדברים בעלי טיפל בה יותר ממני. יכול להיות שהיא התרגלה. השאלה היא איך לתקן עכשיו את המצב הזה? או שמאוחר מדי? ואם עדיין אפשרי - אז למי ניתן לפנות לקבלת הייעוץ. היא אוהבת את שנינו, היא תמיד אומרת את זה, גם כשהיא מדברת על חיות, למשל, היא אומרת - כלב הולך הביתה לאימה שלו. ז.א. שהיא כן מייחסת חשיבות לאימה, אבל משהו עובר לא חלק. לדעתי, אנחנו צריכים יעוץ. בעלי רוצה לעזור לי בזה, הוא אומר שלא מרגיש מאושר בסיטואציה הזו, והוא מסכים שנטפל בזה יחד. רק לא יודעים למי לפנות. תודה מראש, אינה.

שמי רונית ויש לי אתומים בני שנתיים בן ובת הבת מאד עצמאית ופתוחה והבן מאד סגור ומופנם. תקופה לא קצרה מהרגע שאני חוזרת מהעבודה הילד פשוט משתנה כל הזמן בוכה רוצה רק אותי זורק משחקים משתולל והכי בעייתי הוא אינו מוכן שאחותו תתקרב אלי אם היא מנסה לבוא אלי הוא מרביץ לה או דוחף אותה ניסינו במספר דרכים להסביר לו שהוא צריך להתחלק באמא שיש לו עוד אחות שצרכיה את אמא אבל הוא לא מוכן לשמוע אני פשוט אודת עצות מה עושים? אשמח לקבל עצה תודה מראש רונית

רונית ערב טוב, מאיזה גיל הקושי שלו קיים? איפה האבא בהתנהלות המשפחתית? תודה, זיו

שלום זיו הקרבה אלי תמיד היתה אבל הקושי האמיתי החל קצת לפני גיל שנתיים וככל שעובר הזמן קיימת החמרה. מרבית היום האבא נמצא בעבודה (עצמאי) כך שאני נמצאת אתם יותר כמו כן שניהם התרגלו שאני קמה אליהם בלילות אני מחליפה להם וכו' כך שעידן אם אני בבית לא מוכן שאבא שלו יחליף לו או יתן לו לאכול השאלה היא א. כיצד ניתן לשנות את הגישה שלהם לאבא וב.איך אני גורמת לעידן להבין שהוא צריך להתחלק בי ולסמוך גם על אבא תודה רונית

בני בן שנתיים בעוד חודש כשאני משכיבה אותו לישון אני שמה אותו במיטה אחרי טקס ציחצוח שינים לילה טוב לכולם ואז אני מספרת לו ולאחותו בת ה 3 סיפור אחותו מקשיבה בשקט אך הוא נעמד לא מפסיק לומר :אמא,אמא,אמא,אמא,אמא אולי מיליון פעם אני מבקשת אותו שים ראש תהיה בשקט אמא פו מספרת סיפור אים לא תרגע אמא תלך מנסה לצאת ולחזור אחרי שהוא בוכה ולומר לו אמא תספר אך אתה חייב להיות בשקט אך ללא הואיל שוב הוא נעמד ושוב אמא אמא אמא הילד במשך היום עד 4 בגן כשחוזר כל כולי אתו ועם אחותו יש לו תראומה מהגן שהיה בו תאן שהגננת מכה אותו בכדי שירדם העברתי אותו גן אך מאז יש החמרה בבעית השינה שלו לכן התחלתי לקרוא לו סיפור לפני השינה ולשכב לצידו במיטה שליד אריסטו אך במשך שעה לה הצלחתי לספר ספר אחד שתכננתי לספר 4 מה לעשות אני יוצאת מדעתי בתודה מראש

דפנה שלום, האם זה קורה רק בשנת לילה. מה קורה בצהריים? איך הוא נרדם? לפני כמה זמן העברת אותו מהגן? האם הגננת היכתה אותו או שהוא אמר שהיא היכתה אותו? תודה, זיו

זה קורה גם בשנת הצהרים אבל פחות חמור מאמש אתמול לקח לי שעה לנסות לספר ספור ולא הצלחתי בצהרים אותו סיפור הילד היסתרי לא לשכב לשון העברתי אותו גו לפני שבועים כמובן שהגננת הקחישה אבל היו כמה סטירות בדבריה הילד אמר שהיא היקתה אותו בטוסיק ואמרה לו לשון לא הייתה לי בררה להוצי אותו בכדי לא לגרום לו נזק אך לדאבוני זה כבר קרה הילד בחרדה משינה היסטרי מה שלא היה מה עלי לעשות נכון בכדי להתגבר על הקושי מבלי לגרום נזק נוסף בבוקר הילד קם עצבני התחיל להקות אותי כאילו זכר לי שאתמול כעסתי עלובמשך שעה שישן

שלום רב, בתי בת השנתיים וחצי רצה לטלפון בכל פעם כאשר היא שומעת אותו מצלצל. אם מישהו אחר עונה היא מתעקשת לשאול מי זה ולקחת הטלפון. לאחרונה שמתי לב שכאשר מבקשים לשוחח איתי היא לא מוכנה ופשוט מעבירה את הטלפון למישהו אחר בטענה שהמתקשר מחפש אותו (כמובן שזה לא נכון...). באחת הפעמים לדוגמא כאשר אחותי התקשרה וביקשה אותי וביקשתי ממנה שתעביר לי את הטלפון היא אמרה שאחותי ניתקה(גם זה התברר כלא נכון...) ואז סגרה הטלפון האם ייתכן שילדה לומדת לשקר בגיל כ"כ צעיר? האם ייתכן שהיא מקנאה כאשר משוחחים איתי? אודה לקבלת תשובה

דנה ערב טוב, כנראה, כפי שכתבת בכותרת ההודעה, בתך רוצה אותך רק לעצמה. מאד ייתכן שהיא מקנאה כאשר את מדברת בטלפון. אני ממש לא הייתי מתרגש מכך. אם זה מפריע לכם אז אל תתנו לה את הטלפון, היא תבכה שבוע ותתרגל לרעיון. זיו

שלום אחי בכתה י"ב וכל חייו זה המחשב הוא לא עושה שום דבר חוץ מלשבת מול המחשב הוא כל הלילה על המחשב ורק ב10 בבוקר משהו כזה הולך לישון קם מתעורר בוא נגיד ב6 בערב הדבר הראשון שעושה זה רץ למחשב הוא אוכל מול המחשב ולא זז ממולו כל הזמן משחק במשחקים האלו האונליין עם חברים שלו ההורים שלי תמיד מדברים עליו והוא לא מקשיב לאף אחד הוא כבר איזה שנתיים לא הולך לתיכון הוא הולך בוא נגיד יום בחודש לפעמים יום בחודשיים כל מי שבגילו לא יוצאים מהבית בגלל שהם לודים לבגרויות והוא כל מה שעושה זה יושב מול המחשב למרות שיש לו שכל והוא חכם אבא כשראה אותו והוא חשוב לו מאוד שהילדים ילמדו אז רשם אותו לטכנאי מחשבים שהיה לימודים לגילו זה שנה לומדים כמה קורסים ואחרי שמביאים את הבגרות ממשיכים את הבסיס הוא התחיל ללמוד לפעמים לא הולך בתירוץ שאין משהו חשוב באותו יום לפעמים לא מתעורר עכשיו פשוט יש לנו שני מחשבים והוא תמיד על אחד מהן אז אח שלי הגדול עשה משהו שאחרי השעה 11 לא יהיה אנטרנט כדי שאחי הקטן ינהל חיים נורמליים אולי יחשוב לעבוד כי לימודים כולה שני ימים בשבוע ביום הראשון שניתק האנטרנט אחרי 11 אחי הקטן הצליח לעשות משהו ולקח סיסמה מחברו לאנטרנט בלילה השני לא יכל כי אחי הגדול(פתר את פתרון אחי) אז כשראה אחי הקטן שאין אנטרנט הוא השתגע התחיל לצעוק והוא זרק את המודם בכל כוחו אח שלי החזיר ליומיים ואחר כך ניתק עוד פעם שזה היה לפני יומיים ופה אחי הקטן השתגע לא ראה כלום מולו הוא שבר כל הבית רב עם אחי הלכו מכות היה בלגן גדול הוא העיף שולחנות כסאות כל מה שאתה מתאר לעצך לה היה משהו שלם בבית אחרי כל הבלגן אנחנו לא יודעים מה לעשות איתו כולם בגילו לומדים או עובדים והוא לא עושה כלום מה לעשות כדי שישכח כבר הממחשב הזה ???

שרה שלום, זה שהוא "תקוע" במחשב כל היום זה בהחלט מטריד, אך מה שאותי מטריד יותר זו ההתפרצות והאלימות שהשתמש בה. כל עוד הוא "תקוע" מול המחשב ופוגע רק בעצמו בזה שלא הולך לבי"ס ומאבד את החברים שלו - זה עניין אחד, אך כאשר הוא מפנה אלימות כלפי המשפחה - זה עניין חמור יותר. ראשית, אני ממליץ לא לקחת לו את המחשב/מודם בכוח ללא הידברות. ייתכן שהמחשב הוא מקום מפלט מקשיים שקיימים בחוץ. לי נראה שאתם זקוקים להתערבות משפחתית מקצועית כדי להבין מה קורה בבית ולעשות סדר. מאד יכול להיות שאתם תצטרכו להתרגל לרעיון שזו הבחירה שלו והוא כבר מבוגר מספיק בשביל לבחור, גם אם הוא בוחר להרוס לפגוע בעצמו. הוא מבוגר מידי בשביל שתכריחו אותו ללכת לבי"ס, אני מבין שזה כואב וקשה לכם לראות אותו כך אך לפעמים צריך להשלים עם המצב. זיו

זיו, מתנצלת...לא שמתי לב שכתבת שזה שהוא מול המחשב זה מטריד.....

שלום ותודה (ייתכן שהמחשב הוא מקום מפלט מקשיים שקיימים בחוץ.) בקשר למשפט הזה הוא יוצא בערך יום יום עם החברים ואצל חברים אבל יוצא שעתיים 3 מכל היום וחוזר יש לו המון חברים והוא גם כל הזמן משחק איתם על המחשב אונליין וגם הם באים אליו אז לא יודעת מה יהיו לו הקשיים בחוץ הוא פשוט המחשב זה כל החיים שלו זה כמו אוויר בשבילו

היי שרה, אני מסכימה עם זיו שחייבים כאן טיפול משפחתי (דחוף). בשונה מזיו, אני חושבת שזה שכל חייו סובבים סביב המחשב זה מטריד מאד. בהצלחה

הילד שלי הושעה מגן הילדים הוא חכם ונבון בצורה מדהימה , בן פחות מ-4 ברמה קוגנטיבית של ילד בן 7 אבל - - - הושעה מהגן בשל גילויי אלימות חריפים כלפי החברים הדינמיקה בבית איננה מרנינה, הבעל לוקה בפרצי זעם בלתי נישלטים ונוהג באלימות מילולית קולנית על גבול ההשפלה. אני יודעת שהילדים לומדים ותופסים את העולם - על פי שהם חווים ורואים , יש לנו עוד שני ילדים בבית קטנים יותר אני חסרת אונים מה ניתן לעשות? זה לא פתרון שהילד בבית ואיך אני מתנהלת מעתה והלאה ? אודה לתשובתכם המהירה אמא נואשת

אהבתיה שלום, כמי שבשנים האחרונות מטפל במשפחות החיות במעגל האלימות, יצא לי להפגש לא מעט פעמים בסיפורים דומים לשלכם שבהם הילדים מפתחים התנהגויות אלימות. כפי שאת יודעת היטב, התנהגותו של הילד היא סימפטום שהפך לבעיה בפני עצמה וזה מאד מדאיג. כפי שאת כותבת, התנהגותו של בנך צומחת על קרקע פוריה. לכן, גם הפתרון לא מתמקד בבנך אלא במערכת המשפחתית כולה. אני ממליץ לך ולבעלך לפנות בדחיפות לטיפול זוגי, אם לא למענכם אז למען הילדים. בנוגע לילד, אני מציע לשלב גם אותו בטיפול כי אין ספק שהוא סובל ממצוקה קשה מאד. במידה ותשלבו אותו בטיפול, המטפלת יכולה להיות בקשר עם הגן וללוות את הצוות בהתמודדות איתו. גם כאן, ההתערבות צריכה להיות מערכתית ולא רק כזו שמתמקדת בילד בלבד. אל תתמהמהו - הילדים שלכם סובלים מאד. זיו

שלום רב, אני אמא לילדה בת ארבע וחצי. אני רוצה להציג בפניכם שתי שאלות. 1- הילדה שלי משחקת בטבור שלה. בגיל שנתיים היא היתה מכניסה אצבע בתוך הטבור אך הפסיקה והנה עכשיו היא שוב חזרה להתעסק בטבור.אני רוצה לדעת אם זה קשור לבעיה נפשית או פיזית. 2- הילדה גם פחדנית והיא יושנת במיטה שלנו מגיל 4 חודשים וניסינו הרבה להעבירה למיטה שלה אך נכשלנו.אחותה הקטנה בת 5 חודשים יושנת במיטתה ובחדרה מיומה הראשון. מה אפשר לעשות ואיך אפשר להפוך אותה לילדה אמיצה ועצמאית כי היא נוטה לחקות את כל קרוביה וחבריה והם משפיעים עליה הרבה ומשכנעים אותה בקלות ואני רוצה שיטות ועיצות שהילדה תעמוד על שלה ונגיע למצב שבו אחרים יחקו לה ויעשו מה שהיא מבקשת ולא ההפך.והיא קצת ביישנית ולא מביעה את הזעם שלה כשהיא מחוץ לבית כלומר בגן או כשהיא משחקת עם קרובי המשפחה שרובם ילדים(זכרים).בבית היא מביעה עצב וזעם. המורה אומרת שהיא חברתית ומשתתפת בכל מיני פעיליות והיא חכמה ופיקחת "ומבוגרת" במחשבותיה והתנהגותיה.אני בטוחה שהקרה שאני אציג השפיע עליה לרעה אך איך אפשר לטפל בעניין זה. כשהיתה בת שנתיים וחצי יצאת לביקור ממש של 10 -15 דקות והיא היתה יושנת במיטתה ואמרת לחמתי לשים עין כי הבית שלה ממש צמוד לביתנו והיא ישבה בגינה הצמודה לבית. כנראה היא התעוררה מיידית כשיצאתי התחילה לבכות וניסתה לפתוח הדלת ולא הצליחה והביאה כסאות להגיע לעוד מפתחות תלויים אך בסוף היא חשבה על פתרון אחר. היא הלכה לנסות עוד דלת של מרפסת והתחילה לצרוח "אמא" אך ככה היא יצאה. אני שמחתי מאות והייתי גאה שילדה בגיל הזה חשבה על אופציות ופתרונות. אבל עם הזמן אני חושבת שזה הפך לה את החיים ואת אישיותה כי אתם לא תאמינו עד היום היא אומרת לי שהיא כועשת עליי שאני השארתי אותה לבד ויצאתי למרות שזאת היתה הפעם היחידה ואני הסברתי לה את האמת במלואה שאני יצאתי לדקות ושסבתא היושבת בגינה משגיחה עליה (בימי הקיץ) . מה לעשות? ומה היא בעייתה של בתי בדיוק? איך נטפל בכל הנ"ל.אני מאוד נחוצה לעצה תודה

אמא שלום, ייתכן ובתך היא מעט חסרת ביטחון אך אני רוצה להציג לך פן אחר שלה שעולה מתוך דברייך. מצד אחד את כותבת שהיא מושפעת מאחרים אך מצד שני אתכם, ההורים, היא מצליחה להוביל ואולי אף לתמרן אתכם ההורים כך ש- 4 שנים היא ישנה איתכם במיטה. כלומר היא מגלה יכולת יוצאת דופן של מנהיגות, הובלה והשפעה על הסביבה. ומה עם הזוגיות של ושל בן זוגך? האם זה לא מפריע לכם? את כותבת שהיא פחדנית - האם זה בא לידי ביטוי גם במקרים שאינם קשורים לשינה לדוג' בגן? האם קשה לה להפרד מכם? בהרגשה שלי, לבתך אין כל בעיה. אין ספק שהמקרה שתיארת הוא חוויה לא נעימה והוא השפיע עליה, אולי היא מעט חרדתית, אך נראה לי שהיא משתמשת בו כדי לעורר אצלך את רגשות האשם וכך להשיג את מבוקשה. ואני חוזר לכותרת ההודעה ואולי זו לא הילדה שמפחדת אלא אתם, אולי אתם מפחדים עליה שאם תתעקשו שהיא תישן במיטתה יגרם לה נזק רגשי, אולי זה יושב על החשש שגרמת לה נזק רגשי בכך שעזבת אותה לכמה רגעים בעבר. כדי שהילדה תלמד להיות עצמאית ולא חרדתית, דבר ראשון אתם צריכים להתעקש שתישן במיטתה (כמובן גם בשביל איכות החיים הזוגיים שלכם). אתם יכולים לחזק אותה על ידי כך שתתנו לה תפקידים בבית, אחריות על משהו. בנוגע למשחק בטבור - אני מכיר מספר מקרים שבהם ילדים התעסקו עם הטבור אך לא זיהיתי זאת כבעיה כל עוד היא אינה פוצעת את עצמה. כנראה שזה עוזר לה להרגע, כמו מוצץ. בהצלחה, זיו

שלום לכולם! ביתי בת ה-6 (תהיה בחודש מאי) החלה בשבועיים האחרונים לפספס ולעשות קקי בתחתונים. בהתחלה זה היה נראה כאילו היא לא ניגבה הייטב וזה נמרח. בהצמשך זה נראה כמו שלשול. הערב היא ממש "עשתה" במכנסיים... אני מודה שעשיתי טעויות: שכעסתי, התרגזתי, אך גם התאפסתי על עצמי, שוחחתי, הסברתי,חיברתי נישקתי ומה עוד?? אני מיואשת... הענין מטריף אותי!!!!!!1 אודה על כל עזרה... אמא לשתי בנות...

ערב טוב, האם ייתכן שהילדה סובלת מוירוס בבטן שגורם לה לשילשול? כשדיברת איתה, מה היא אמרה? איך היא מסבירה את מה שקורה? זיו

ד"ר זיו שלום רב! תודה לך על תשובתך... לגבי בתי בת ה-6 עם הריגרסיה של הצואה: ששוחחנו שוב ושוב על הנושא היא טענה שהיא עסוקה במחשב/בטלויזיה/במשחק עם חברים ולא ממש רוצה להפסיק את התענוג ופשוט בורח לה... בעלי ואני עשינו עימה שיחה על היגיינה, ניקיון, ענין חברתי בשבת בבוקר ושוב הערב אחרי רכיבה על אופניים בשכונה שוב היא עשתה במכנסיים. אני שואלת אותה ומזכירה לה להיכנס לשירותים והיא מתעצבנת... דבר נוסף:לא בורח לה בגן!!! רק בבית בעיקר בשעות אחה"צ-ערב. עדכנתי את הגננת ביון חמישי וקבעתי פגישה אצל רופאת הילדים . מה עוד כדאי לעשות?? האם אנו נוהגים נכון? אני מתוסכלת מאוד ומשתדלת לא להראות לה יתר על המידה. תודה לך על תשומת הלב ותשובותייך.. אמא של שתי בנות

זיו שלום רב, הבן שלי בן 14 חודשים. עד גיל של 4 חודשים בערך הוא לקח מוצץ, אחר כך הוא לא רצה יותר והיתחיל למצוץ את האגודל שלו, במיוחד כשהוא רוצה לישון. אמרו לי שזה לא בסדר, שיכול להיות שיהיו לו שיניים עקומות, לסת בולטת, דיספורמציה של האצבע וכו'... האם זה נכון? מה אני יכולה לעשות כידי לעזור לו להיגמל מכך? ואם אני יכולה בכלל? האין זה מוקדם מידי? יש לציין כי ביתי בת ה 2.5 לא לקחה מוצץ מהיום הראשון, ולא מצצה את האצבע. תודה מראש על כל מענה. סיון

סיון שלום, מידע אמין על השפעות מציצת אצבע על התפתחות הפה, הלסת והשיניים אני מציע שתקבלי מרופא שיניים. גיל שנה וחודשיים הוא מוקדם מידי לגמילה. אני לא מכיר שיטות טובות לגיל הזה כדי להחליף את האצבע במוצץ. האצבע זמינה כל הזמן לכן קשה לגמול ממנה. כשהוא יגדל תהליך הגמילה יהיה זהה לגמילה ממוצץ, אם כי שוב, ייתכן שיהיה קשה יותר עקב זמינותה של האצבע. זיו

הילד שלי בן 5 חודשים ולאחרונה הוא מרבה להרים את רגליו כלפי מעלה (לכיוון הבטן) ואז מוריד אותן בחבטה חזקה, שמתי לב כי התופעה חוזרת על עצמה בעיקר במצבים של עייפות, האם תופעה זו קשורה לעייפות? או משהו התנהגותי? או אולי לכאב?

HI RONA, LEDAHATI ZE NORMATIVI SHNEI HAYELADIM SHELI ASU ZOT, LEDAHAITI ZE MEAIN REFLEX SHEL HATINOKOT MEAIN MISHAK AVORAM.