פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

זיו שלום רב, מברכת אותך על מקצועיות יוצאת מן הכלל - תודה לך מקרב לב , בשם כול ההורים בפורום. יש לי בן כבן 4 שנים , ילד נבון ופיקח . הוא מאוד אוהב את הדמויות " החזקות " למיניהם: באטמן , סופרמן , ספיידרמן... אתמול הוא סיפר לי מה התפקיד של כול אחד ושהם מצילים את הטובים והם נגד הרעים .. ואז ראיתי שהוא הרהר לרגע ואז הוא שאל אותי: "אמא איפה ספיידרמן גר? הוא אמיתי?" איך אני עונה לו.. האם אני צריכה לומר לו ש"הדמות של חייו " בכלל לא קיימת?... מה ההבדל בין מציאות לדמיון בגיל הזה? אודה על תשובתך,סיגל.

סיגל ערב טוב, תדה על המילים החמות (-: אצל ילדים, כמו אצל המבוגרים, יש את עולם המציאות ואת עולם הדימיון, הם יודעים להבחין בגיל מאד צעיר (אולי אף בגיל מס' חודשים) מה היא המציאות ומה הוא הדימיון. אך בניגוד למבוגרים, המעבר בין המציאות לדימיון הוא לא חד וברור. אצלנו המבוגרים יש מציאות ובניגוד הגמור לה הדימיון. הילדים יכולים לשחק ולהפוך את המשחק למציאות שמתקיימת בזמן המשחק, אך בסיומו הם חוזרים למציאות וברור להם שהמציאות היא לא משחק ולהיפך. אני משוכנע שבנך יודע שהדמויות הן דימיונייות. כשהוא שואל היכן הן גרות אני הייתי שואל אותו היכן הוא חושב שהן גרות ואולי תשתתפי איתו במשחק דימיון-מציאות שלו, אולי תפנטזו ביחד - תחשבי איזה עולם נפלא אם אכן סופרמן, ספיידרמן ושות' היו קיימים ונלחמים ברעים. אני מכיר כמה רעים שהייתי רוצה לשלוח אליהם איזה סופרמן אחד כזה. משחק מהנה, זיו

שלום רב, מיום לידתם של התאומים שלנו אני מרגישה מאוד עצבנית ויותר חרדה להם. אני אתן דוגמא: אני מאוד מפחדת מזה שהבן שלי מאוד שובב ומטפס כל הזמן "על הכל", מאוד מפחדת שהוא יפול בגן ופתאום יתקשרו אליי באמצע היום לעבודה ויבשרו לי את הבשורה. אני כאילו מחכה לטלפון מהגן מרוב שאני חרדה. התאומים שלנו הם פגים שנולדו בשבוע 28 עקב רעלת היריון נדירה שהיתה לי. וראינו בפגייה המון דברים שעשו לילדים שלנו (טובים ופחות טובים) שעשו אותנו להורים חרדים יותר. מכל שיעול , מכל מכה אני נלחצת. יש לומר שאני חזקה ומחזיקה את עצמי כשקורה משהו לילדים. הבת שלי נחנקה כמה פעמים ושלטתי בעניין בצורה מאוד בוגרת הבעיה היא שאני מאוד נלחצת לאחר המקרה עצמו תמיד. אני יושבת ותופסת את עצמי ורועדת מרוב מחשבה על מה שהיה. אני טיפוס חרדתי בעצמי, ואני חייבת לומר שהחרדות והלחץ מגיעים במיוחד כתורשה מאמא שלי. אמא שלי טיפוס מאוד מאוד לחוץ. היא מטופלת בוובן מאז היותה צעירה. אני מצליחה להשתלט על כך לפעמים אבל אני מאוד עצבנית שזה נורא, כי אני גם מוציאה את זה על בעלי. אני לא מסכימה עם המון החלטות שהוא מחליט על הילדים וכדומה. איך אני מצליחה להתגבר על העצבנות שלי ? אני נרגעת רק אחרי מקלחת טובה והעצבים יכולים לחזור מאוד מהר כאילו לא נעלמו. אני מתעצבנת מאוד בקלות מכל שטות. האם ההורמנים עוד פועלים לאחר שנתיים וחצי לאחר הלידה? האם זה נובע מזה? חשוב לי לציין שכל העצבנות הגיעה ממש אחרי לידת ילדיי. אני לא טיפוס עצבני באופי שלי ואף פעם לא הייתי. מה לעשות? חשוב לי לטפל בכך, אירית

אירית שלום, נראה שעברתם אירועים קשים סביב הלידה, אירועים שהשאירו את חותמם. לאלה נוספים הרקע המשפחתי של כל אחד מכם ובהחלט ניתן להבין את מקורה של החרדה שלך. עם זאת, אחד המאפיינים העיקריים של החרדה הוא שהיא לאוו דווקא קשורה לאירועים אובייקטיבים שקורים כאן ועכשיו לדוג' כשאת נלחצת במהלך היום ממה שעלול לקרות להם. חרדה בהחלט יכולה להביא עצבנות ואי שקט. אני לא מקשר את הרגשות הלא נעימים שלך להורמונים מכיוון שעברה תקופה דיי ארוכה. כיום ישנם טיפולים מצויינים לחרדות כגון שיטת EMDR בה אני מטפל. השיטות, ברובן קצרות טווח ומשיגות תוצאות מצויינות. אני בהחלט ממליץ שתפני לטיפול כדי שאיכות חייך תשתפר. במידה ואת מעוניינת בהמלצה על מטפלים את מוזמנת ליצור עימי קשר במייל. בהצלחה, זיו

שלום לך, שמי אירית ואני אם לתאומים בת ובן בני שנתיים וארבעה חודשים. ביתי גילי מראה סימנים של גמילה מטיטולים בעוד בני ניב עוד קצת רחוק מהעניין. איך מתחילים גמילה לילדה שכבר מראה סימנים לגמילה? איך אפשר "לסחוב" את בני ניב אחרי גילי בעניין הגמילה? חשוב לציין שעכשיו זה מזג אוויר טוב להתחיל עם גמילה לא? מה יש להכין לצורך טקס גמילה? איך מתחילים בכלל ? אשמח להדרכה בעניין הגמילה. תודה ויום נהדר, אירית

אירית ערב טוב, תהליך הגמילה הוא לא רק גופני הוא גם רגשי ופעמים רבות הבנות מקדימות את הבנים [כן, גם בגמילה אתן מתקדמות ומפותחות יותר (: ]. אני ממליץ שתשאלו את הילדים האם הם רוצים להגמל, בלי ללחוץ אלא לאפשר את יכולת הבחירה. אם בתכם מוכנה יותר אז תזרמו איתה ותראו איך בנכם מגיב. תציעו לה להוריד חיתול בשעות היום, אם היא רוצה תורידו אם לא אז לא. אולי בנכם יראה אותה ויבקש גם - אז תורידו לו את החיתול. הגמילה בלילה תגיע בשלב מאוחר יותר. העקרונות הם לעשות זאת בעדינות, תוך כבוד מרבי לרוצונותיהם, בלי לחץ ובלי ביקורת. כאשר הם מפספסים לומר להם "לא נורא בפעם הבאה תעשי/ה בשירותים" וכשהם מצליחים לעודד אותם. לעשות הכל במידה, לא לעשות מהגמילה חגיגה משפחתית אלא משהו רגיל כחלק מהחיים. אני מדגיש זאת כי ישנם מקרים בהם ההורים עושים מסיבה כאשר הילד מצליח להתאפק ואז הילד עלול להשתמש בזה ככוח מיקוח - כאשר הוא ירצה לעשות "דווקא" הוא יפספס בכוונה. ובהתייחס לדברייך - ממש אין צורך ב"טקס" גמילה. אם אתם זקוקים לסיוע נוסף - אני כאן. זיו

שלום! אנחנו הוירם לתאומות בנות 1.8 הם עדין מתעוררות בלילה בין 2-4 פעמים כל אחת מהן.לרוב מבקשות בקבוק וממשיכות לישון. אנחנו משאירים להן בקבוק במיטה ולעיתים הן מוצאות אותו, עדין אנחנו מוצאים את עצמנו קמים פעמיים בלילה איך אפשר להפסיק את זה? אם בכלל? תודה

ענת שלום, לא מעט ילדים בגילאיםהאלה מתעוררים לבקבוק באמצע הלילה. זה עובר עם הגיל. מה שניתן לעשות הוא ארוחת ערב טובה לפני השינה וגם אז לעיתים הילדים מתעוררים. ישנן שיטות שונות לגמילה כגון דילול הדרגתי של החלב. אני אישית לא מאד אוהב אותן כי באופן אישי אני לא אוהב תחושת רעב וכשאני רעב אני לא רוצה לשתות מיים אלא לאכול ! אני מניח שכך גם הילדים. עם זאת, ייתכן שזה יצמצם את ההתעוררויות בלילה. בנוסף, אני מציע שאת ובן זוגך תעשו תורנויות מוגדרות מראש כך שתתחלקו בנטל. לילה טוב, זיו

בתי בת ה-10 מרבה לשקר בתקופה האחרונה בכל מיני מצבים . הגבנו בחומרה על השקרים , הסברנו לנו כמה זה חמור ושקודם כל מערכת היחסים ביננו נפגעת. בינתיים זה לא מועיל והיא ממשיכה לשקר גם בדברים קטנים וגם בדברים קצת יותר רציניים. ברור שזה נובע מהצורך שלה לרצות. איך הכי נכון להגיב?

חיה ערב טוב, אשמח אם תפרטי מעט יותר למה את מתכוונת ב"שקרים" ומדוע לדעתך בתך מרגישה צורך לרצות? אולי שורש הבעיה וגם הפתרון נמצאים בסיבה שגורמת לה לרצות אתכם. אשמח לקבל עוד מידע. תודה, זיו

עד לפני בערך חצי שנה חתכתי עצמי. יצאתי מזה, ובעצמי! אבל כבר כמה זמן שהרגשתי את זה חוזר, וגם חתכתי כמה פעמים [אבל שטוח מאוד, התעשתתי!].. הדכאון שלי הוא לא משהו קבוע. אני שמחה ומלאת בטחון, ובחלוף מקרה זעיר מתכווצת לילדה הבודדה ביותר בעולם עם מגוון קיצוני של רגשות. אני יודעת איך צריך לטפל בזה: מוזיקה שאני אוהבת ולכתוב. אבל בלתי אפשרי לחיות עם זה ככה! הנה, הכל היה בסדר כשהתחלתי לבקש את העצה כאן. ועכשיו: שאף אחד לא יגע בי! תעזבו אותי! שחררו! די, שקט! לכו! ומסביבי אין איש... וכואבת לי הבטן ואיני יכולה להפסיק ללחוץ ברגלי המצולקות בכתובות מאוסות. אני לא יכולה לפנות לטיפול: זה יהרוג את אמא שלי [ובגללה גם חתכתי הרבה..], ואין בעיות משמעותיות בבית, גם לא בחברה. ורע לי.

לנ'15 היקרה, את נמצאת בתקופה לא קלה, הצורך בלחתוך את עצמך מצביע על קושי וצורך מאוד גדול שלך להרגיש את עצמך. אל תשארי לבד!! זה הזמן לחשוב על עצמך ולפנות לעזרה חיצונית! אל תדאגי לאמך כרגע, אני בטוחה שפנייתך לעזרה לא רק שלא "יהרוג" אותה אלא תאפשר לה לעזור לך, אין לי ספק שהיא מאוד דואגת לך ורואה את מצוקתך אך אינה יכולה להגיש לך את העזרה שהיתה רוצה! שוב, אל תשארי לבד, פני לעזרה עוד היום! בהצלחה בתיה

חברים שלי והמשפחה חושבים שאני לא מצחיק. חלק מהחברים שלי אמרו לי אפילו שאם יזכירו להם אותי הדבר הראשון שהם יחשבו עליו זה שהבדיחות שלי לא מצחיקות. אני רוצה, אני צריך להשתנות. מה לעשות? חלק מהבעיה היא גם שאין לי ביטחון עצמי מספיק: אני מפחד לדבר חופשי עם ילדים פחות מוכרים ולכן אני נזהר בכל מה שאני אומר, וזה לא כיף. גם אם בנות, אין לי מספיק ביטחון עצמי אפילו סתם לנהל שיחה ולכן לא נראה שתהיה לי חברה. איך יהיה לי יותר ביטחון עצמי? איך אני אצא מהבועה שלי ואצליח לדבר עם בנות ועם ילדים אחרים? תודה מראש אנונימי

שלום לאסיפפה, שאלה לא פשוטה אתה שואל, אתה שואל : "איך עלי להשתנות כדי למצוא חן בעיני האחר ובעיקר בעיני הבנות", נכון?, אני רוצה לשאול אותך מדוע להשתנות? מי אמר שלהיות מצחיק זה מה שהבנות מחפשות? אני אישית מכירה הרבה בנות שדווקא מעדיפות נערים רציניים, שלא יהיו עסוקים כל היום באיך להצחיק את האחרים אלא דווקא בהן! האם חשבת פעם מה קורה לאותו נער שזקוק להצחיק כל היום? איך הביטחון שלו? בגילך ביטחון עצמי, להיות מרוצה מעצמי, זו משימה לא פשוטה ולא קלה, חשוב להיות ערניים להרגשה האישית וללמוד לראות את החוזקים האישיים שלך(ללא ספק יש לך הרבה) ולקבל את החולשות שלך(כפי שיש בכולנו). בהצלחה בתיה

שלום ביתינו בת השנה וחצי רוצה כל דבר שרואה למשל אנחנו לוקחים עוגיה היא מצביעה ולא מוותרת ובסוף מקבלת, האם יש מה לעשות בנידון שתירגע מהקטע הזה גם בשבלה שלא תפתח דפוס של התנהגות והשמנה

סלי שלום, דרך הלמידה של ילדים היא באמצעות חיקוי לכן זה מאד טבעי שהיא רוצה כל דבר שהיא רואה שאתם לוקחים, קל וחומר כאשר מדובר במעדן כמו עוגיה. כתבת בהשאלתך שהיא "לא מוותרת ובסוף מקבלת" ו"שלא תפתח דפוס של התנהגות". למעשה הפתרון טמון בכם - אתם נותנים לה. כדי שהיא לא תפתח דפוס של השמנה אתם צריכים להפסיק את דפוס הנתינה כאשר היא מתעקשת. תפקידה להתעקש, תפקידכם הוא להפעיל שיקול דעת ולעיתים לתת ולעיתים לא. ברגע שאתם תחליטו שמי שמחליט זה אתםולא היא תוכלו לשלוט על דפוסי התנהגותה. בהצלחה, זיו

הי זיו, ראשית, רציתי לברך אותך על הפורום הנפלא, אתה כל כך רגיש ומלא חוכמה ומקצועיות בתשובותיך. תבורך! ועכשיו לעניני- אני אישה באמצע שנות ה30, לפני כחצי שנה הפכתי לאמא לראשונה. יש לי אמא מאוד טובה, מעניקה, בעלת חוכמת חיים, אך מענין אותה תמיד מה אנשים יגידו ולא מה הצרכים האמיתיים שלי. וזה מאוד מאוד מפריע לי בלשון המעטה. אני לא יודעת איך להתייחס לזה וכל פעם אני אומרת לעצמי שלא אתעצבן, בסוף אני מתעצבנת עליה ואז היא אומרת לי- "איתך אף פעם אי אפשר לדבר", "למה עם אחרים אני כן יכולה ואיתך לא?" אתמול בשיחה קצרה בטל. היא "הצליחה"להוציא אותי מדעתי בכך שאמרה לי- "כולם שואלים אותי אם חזרת לעבוד ואני אמרתי שלקחת שנת חופש ובשנה הבאה ייפתח משפחתון ליד הבית שלך". שאמרתי לה שכרגע אני עובדת מהבית ולא מעונינת לספר על זה לאנשים ומצידי שתגיד שאני לא עובדת היא ענתה לי- "מה את רוצה שאנשים יגידו שבחורה צעירה יושבת כל היום בבית" וזה ממש הרתיח אותי. הנקודה של העבודה והקריירה כרגע מאוד רגישה אצלי ואני נמצאת בפרשת דרכים. ואני לא מעוניינת לשתף בכך את אמא שלי ואת המשפחה שלי. מאחר והם לא נותנים תמיכה אמיתית, אלא מפרשים פרשת דרכים ככשלון ומישהו שזקו'ק לרחמים וזה ישר מתפרסם בכל "כלי התקשורת". חוץ מהנושא הזה היא גם מנסה להשתלט עליי ולא מאמינה בי- קח דוגמא פשוטה- אני רוצה להזמין את כל המשפחה שלי לארוחת צהרים והיא טוענת שאני לא אכין מספיק טוב, אז היא החליטה שהיא מכינה מאכלים מסוימים שהיא תביא איתה. ואני ממש לא מעונינת בעזרה שלה וכן אני סומכת על עצמי שאני אצליח. אבל היא הוציאה לי כבר את החשק להזמין. מה אתה מציע לעשות, נמאס לי כבר, הרי בגילה המופלג 70 פלוס אני לא יכולה לשנות אותה. תודה לך ההקשבה ושבת שלום וחג שמח

שלום רב וחג שמח. תודה על המילים החמות (-: אני גם מודה לך על הנושא שהעלית כי זה מזכיר לכולנו שאנו לא רק הורים אלא גם ילדים להורים על כל הקשיים, המורכבויות והשמחות. אני מאמין גדול בכך שאנשים בכל גיל יכולים להשתנות אך אמך לא תשתנה באופן ישיר, היא תשתנה כתגובה על שינוי שאת תעשי, כמו מובייל - כצד אחד זז גם כל הצדדים האחרים. אחד הדברים שלי מאד עזרו בקשר עם הורי הוא ללמוד לקבל מהם את מה שהם יכולים לתת ולהשלים עם מה שהם אינם יכולים. כלומר, את מציינת שאימך היא טובה ומעניקה, תני לה לתת לך כמה שיותר בתחומים המתאימים לך - אם זה בעזרה עם התינוק/ת, אולי בנקיון הבית, בקניות, בבישולים וכד'. לגבי הדאגה שלה ממה שאחרים יגידו - זו דאגה שלה לא שלך. ברגע שאת מתעצבנת הקושי הופך להיות של שתיכן. תראי כמה קשה להיות היא - להסתובב בעולם וכל הזמן לדאוג מה יגידו ובמקביל לא לסמוך על אף אחד - נראה לי שזו תחושת בדידות גדולה "רק אני יכולה לעשות הכי טוב אבל הכי חשוב זה מה אחרים יראו עלי". מנקודת מבט זו, את יכולה להתייחס אליה באמפתיה ולא להתעצבן. את יכולה להתייחס לזה בהומור - כל פעם שהיא אומרת לך "מה את רוצה שאנשים יגידו...", תאמרי לה בחזרה שאם זה כ"כ חשוב לה מה אנשים יאמרו על אישה צעירה שיושבת כל היום בבית - אז כדאי שהיא תפסיק לשבת בבית כי אחרת יחשבו עליה דברים לא מי יודע מה. בהחלט ניתן להבין שאת ממדרת אותה בכל הנוגע לקריירה - מי אמר שצריך לשתף את המשפחה בכל הדברים. אני חושב שאת עושה בחכמה רבה - זוהי בדיוק ההשלמה עם הדברים שהיא אינה יכולה לספק לך. בעניין הארוחה המשפחתית, אני מציע שתתייחסי לזה באותו האופן - אם היא אומרת שלא תכיני מספיק טוב אז תאמרי לי שזו המטרה - לבחון את כוח הסבל שלה. את תבשלי כ"כ גרוע והיא כאמא שלך תצטרך להתמודד עם הטעמים הנוראיים. או דרך נוספת, פראדוקסאלית, להתמודדות - תאמרי לה שאת מזמינה את כל המשפחה רק אם היא מבשלת את הכל מא' עד ת', לא רק חלק מהמאכלים אלא את הכל. בהזדמנות זו תזמיני כמה שיותר אנשים (אם את יכולה אז כל המשפחה גם המורחבת) ממש תעשי אירוע רב משתתפים ותראי איך היא מתמודדת עם זה (בכ"ז היא כבר לא כ"כ צעירה) - אולי היא תבקש את עזרתך? אם תתבונני על מערכת היחסים בינכן אני בטוח שתוכלי לזהות שבכל פעם שאתן במאבק כוחות היא "מנצחת". גם במקרה של הארוחה ברגע שוויתרת - היא ניצחה. נסי לפרק את מאבקי הכוח וברגע שלא יהיה לה יותר מול מי להאבק היא תשנה אסטרטגיה - כלומר היא תשתנה. אשמח שתעדכני אותי בשינויים האסטרטגיים שעשית ובהשתנות של המערכת בעקבותם, זיו

בוקר טוב זיו, ותודה על הזריזות במענה תשובתך. בקשר לארוחה, היא לא טענה שאני לא מכינה אוכל טעים, אלא שאני לא אכין מספיק אוכל, וכדוגמא היא נותנת לי את גיסתי שהוזמנו אליה אז היא הכינה הרבה מטעמים ובנוסף היא מציינת שהם גם ידברו על מה אכין. אני לא חושבת שאני נופלת מגיסתי ויכולה להעמיד ארוחה יפה ומגוונת. ומעבר לזאת ישנם כמה אנשים צמחונים שהיא חושבת שרק היא יכולה להכין להם אוכל שיטעם לחיכם. בקשר לעבודה. לא הבנתי איך אני יכולה להגיד לאמא שלי שאנשים יגידו לה שהיא יושבת בבית. אמא שלי מבוגרת לא בקו הבריאות ומטפלת גם באבא שלי ולשניהם יש מטפלים מביטוח לאומי. ועוד משהו באווירת פורים. בשבוע האחרון היינו אני ואחים ואחיינים שלי אצל ההורים שלי ואמא שלי התעקשה על כך שאני אחפש את התינוקת למלכה. היא קנתה לה כתר והלבשתי לה שמלה שאמא שלי קנתה לארוע של התינוקת. ספגתי את זה, למרות שקניתי לה תחפושת אחרת שיותר נראתה לי. אמא שלי לא יכלה להצטלם איתה באותו יום כי היא לא הרגישה טוב ולכן היא מבקשת שאני אביא אותה היום בתחפושת הזו. קשה להסביר לאמא שלי שהכתר הוא לא בטיחותי (נו מילא, אני מסכימה 5 דקות לתמונה) ושכחתי בכלל שהשמלה שלה מלוכלכת ולא ניקיתי לה אותה. וחוץ מזה שאנחנו יוצאים היום בחוץ ואני רוצה לחפש אותה לתחפושת שקניתי. אכן זיו היקר, אמא שלי מנצחת אותי ואני יוצאת בהרגשה רעה תמיד. קשה לי מאוד איתה. אני מאוד אוהבת אותה ומוקירה אותה, אך רציתי שתתן לי קצת יותר ספייס ותכבד את הרצונות שלי ותפסיק להשתלט עליי ולקבוע לי בגילי המופלג ושתתענין קצת יותר בעצמה ופחות במה אנשים יגידו. תודה לך ההקשבה וההתיחסות

שלום אני בת 17 ויש לי כמה בעיות שמציקות לי מאד החזה שלי מאד קטן וזה מוריד לי את הבטחון העצמי האם יש איזה שהם כדורים שאני יכולה לקחת? ועוד שאלה יש לי הזעת יתר בבית השחי ואמא שלי לא מסכימה שאני אעשה הזרקות בוטוקס כי אולי זה יעבור בעתיד והיא טוענת שזה מסוכן , אני כבר לא יכולה עם זה השאלה האם יש לעשות משהו חוץ מהזריקות? והאמת אני גם מתביישת לספר הכל לרופאת משפחה?

אני דווקא מפותחת וזה מציק לי .. הייתי מעדיפה להיות שטוחה :/

שלום לזקוקה לייעוץ דחוף, כפי שאת רואה מה"אנונימית" מאוד קשה בעיקר בגילכן כשהגוף מתפתח, להיות מרוצים ממנו. תמיד אפשר לעשות שינויים ולרצות משהו אחר, השאלה אם זה הפתרון ואם שינוי הגוף יביא לנו את מה שאנו באמת מחפשות??? חישבי על כך, וזכרי, יש הרבה דברים בך שאחרים רוצים שאין להן, אולי זה הזמן להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין??? בהצלחה בתיה

שלום לך. בימינו ובפרט בגילך אין צורך בזריקות אתן לך שם של דאודורנט מיוחד שמים אותו בלילה בבוקר שוטפים היטב בהתחלת התהליך שמים פעם השבוע לאחר מכן פעם בשבועיים ןכן הלאה שמוDrysol זהו שמו בקנדה גשי לבית מרקחת עם השם הזה ותבקשי משהו דומה גם בארץ השם דומה בהצלחה.

לפני חצי שנה עברה ביתי לגור עם החבר שלה . בעבר שבקרה איתו אצלנו לארוחות משותפות וסתם ביקור היה זורם ונעים. הערב היתה אצלנו עימו כשהוא חובש כיפה. אכלנו ארוחת ערב. בעלי לא הצטרף , אמר שרוצה לאכול לבד. ביתי התפרצה ואמרה שלא בא לאכול מפני שמתנגד לחבר שלה חובש הכיפה. נעשה ערב עכור ביותר שגרם לכך שהילדים הלכו מהבית. למרות שבעלי אמר לחבר שאין לא דבר וחצי דבר נגדו. הוא פשוט רצה לאכול לבד. חשוב לציין שמטבעו בעלי הוא מאוד מאוד אינדבידואליסט ! אדם עצבני ומתוח. מסתכל על עצמו לא ידידותי וחברי לסביבה.חשוב לו לדאוג לרווחתו. מה שמקלקל את האווירה. שהיא שקטה ורגועה כשהוא שאינו נוכח. איך לנהוג באי נעימות זאת ?

maya בוקר טוב וחג שמח, כפי שאני מבין מהודעתך הקושי העיקרי אינו ממוקד בחבר של בתך אלא ביחסים המשפחתיים ובעיקר ביחסים בין בתך לאביה. ייתכן מאד שהאב רצה לאכול לבד (ולפי מה שתיארת אולי עדיף שיאכל לבד וכך האווירה נעימה יותר) ואין לזה קשר לחבר. כמו כן, ייתכן שלבתך רגישות הקשורה להתייחסות המשפחה או החברה לבני הזוג שלה ואולי גם רקע קודם של היחסים בינה לבין אביה. יכול להיות שהתנהגותו של האב לחצה על ה"כפתור האדום" של בתך ולכן היא ההתפרצה. אני שומע שאת נמצאת בין הפטיש לסדן ומאד מובן לי שאת רוצה לשמור על האוירה השקטה והנינוחה למרות שלא תמיד ניתן לעשות זאת. אי לא בטוח שתצליחי לפתור את הקשיים והמשקעים הקיימים בין בתך לאביה אך אולי תוכלי לשוחח עימה ולהביא אותה לידי הבנה שעדיף כאשר הוא אוכל לבד. תהי קשובה לצורך שלה בהכרה ובקבלה של אביה (היא התפרצה כי הרגישה שהוא לא נותן את הסכמתו וברכתו לקשר, כלומר לבחירה שלה, כלומר לה עצמה). דבר נוסף שאת יכולה לעשות הוא להציע לה שהיא תארח את המשפחה ובמידה והאב לא רוצה לבוא - שלא יבוא, זה הפסד שלו. כך בעצם תחזקי את ההכרה והקבלה שלך אותה ואת בן זוגה. חשוב שתזכרי שהם אנשים מבוגרים ואינך יכולה לקחת אחריות על הקשר בינהם. בהצלחה, זיו

ילדי בן ה-8 אובחן עם בעיית קשב וריכוז ונתנו לי לתת לו ריטלין עדיין לא התחלתי מכיוון שאני קצת חוששת אבל ביינתיים אני נותנת לו פרחי באך שאולי קצת עוזרים. למזלי הטוב הוא תלמיד טוב אבל כשזה נוגע לשיעורים או מבחנים זו בעיה: יש לו אח קטן שלעיתים מפריע ומאד קשה לעשות כך שיעורים אני משתדלת להעסיקו אבל לא תמיד מצליחה כי אני צריכה לעזור גם לבן הגדול שאלותי הם: 1) מה עליי לעשות כשרוב הזמן אני לבד וצריכה להתמודד עם מיליון דברים כי בעלי עובד עד שעות מאוחרות? 2) כשיש משהו שהגדול לא מבין הוא ישר מתרגז ולא מוכן שאסביר לו ואז יש מלחמות כי יש לו מבחן איך הוא יידע אם לא אסביר לו ובכיתה הוא לא שואל? אודה על התשובות.

עוד משהו את הריטלין הוא אמור לקחת רק בשעות הבוקר ולא אחרה"צ כך שזה לא קשור לשיעורים

רותי בוקר טוב, כל נושא הלימודים לילדים עם קשיי קשב וריכוז ולהוריהם הוא קשה, מתסכל ומזמין עימותים ומלחמות. פעמים רבות, המוטיבציה ללמוד הופכת להיות של ההורים ולא של הילד, כך אני שומע שקורה גם במקרה שלך - מרוב דאגה לכך שלא יכשל במבחן ובוודאי דאגה לעתידו את מתעקשת להסביר לו; ככל שאת מתעקשת יותר הוא מתבצר יוצר והסוף כבר ידוע לך היטב - זה פשוט לא עובד. מכיוון שתחום הוראת ילדים לקויי למידה ומאד מפותח ויעיל אני מציע שתפני למומחה בתחום (איש/ת הוראה). ישנן טכניקות שבהן אפשר להשתמש כדי לסייע לילד ללמוד. עד אז אני מציע שתעבירי את האחריות ללמידה לבנך. את כבר סיימת את חובות לימודייך ולכן הוא לומד למען עצמו. את יכולה לומר לו שכאשר הוא יבחר להתייעץ איתך או לקבל ממך הסבר על שיעורי הבית או על החומר של המבחן המתקרב את תשמחי לסייע לו. אם הוא לא רוצה או מתחיל לריב איתך כשאת מסבירה תאמרי שכך לא נעים לך ותקומי. כשהוא ירצה שתסבירי לו הוא יבקש שוב. המטרה היא לפרק את המלחמות - אין יותר מלחמות איתך כי את מפסיקה להלחם. אם הוא יכשל במבחן זה כשלון שלו ולא שלך. את כמובן תתמכי בו ותעשי כל מאמץ כדי שהוא יצליח אך את לא תאבקי בו יותר. בהצלחה, זיו

בני בן החמש הוא הילד האמצעי בחבורה. קשה לי איתו בהתמודדות בחיי היום יום. הוא מאד אוהב להציק לאחיו ולחברו הטוב שהוא גם שכנו.ואיני יועת כיצד להפסיק זאת וכיצד לעזור לו. הוא לא אלים אבל ההצקות הן בצורת הקנטות בעיקר , תוך כדי ליגלוג ועשיית פרצופים ואותי זה ממש מוציא מהכלים מפני שזה משהו שנמשך כל היום החל משעות הצהריים בהן הוא חוזר מהגן ועד שעות הערב. מה עושים? כיצד אפשר להפסיק זאת? אני אוהבת אותו מאד , הוא רגיש ואוהב מאד להיות איתי ולהתחבק ועוד.. המון תודה מראש

נעמה שלום, ברצוני להפנות אותך לכתבה שהתפרסמה כאן בפורטל. הכתבה מדברת על ילדי סנדוויץ'. אני חושב שתוכלי למצוא תשובות לשאלותייך בין שורות הכתבה. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Article/xID/6691/xCT/804 זיו

היי נעמה, ריבי אחים הוא נושא שמעסיק הורים רבים (ואני נכללת בהם כמובן). אני סבורה שהמשפחה היא המעבדה בה הילדים מתנסים וחווים דברים, מסיקים מסקנות ואיתן יוצאים לעולם. ריב הוא בעצם הדרך לומר: "אינני מסכים איתך". אני סבורה שכל עוד הריבים אינם אלימים ברמה מסוכנת חשוב לאפשר לילדים (גם בגיל 5) להתנסות בהם. דרך הריבים הם לומדים להתפשר, לנהל מו"מ, להגן על עצמם וכו'. לעיתים, נדמה לנו שאנחנו יודעים מי "האשם" ונוקטים עמדה. פעמים רבות אנחנו טועים. בביתי שלי החלטנו להפסיק להתערב בריבים וזה חולל מהפך מאד משמעותי. הילדים למדו להסתדר ולפתור את בעיותיהם לבדם (התחלנו בזה כשהבן הקטן היה בן שנתיים בערך) והזמן והעוצמות של הריבים ירדו מאד. פעמים רבות אין אנו רואים את המהלכים שגרמו לריב. ציינת שאת מאד אוהבת אותו ושהוא אוהב להיות איתך ולהתחבק. תנסי להגביר את המקום הזה. החיבוק, המילה החמה, המבט האוהב, פעמים רבות מעניקים עוצמה שמפחיתה את הכעס. שוחחי איתו פעם אחת על הריבים ואם תחליטי להפסיק להתערב אמרי לו (לא כדאי שזה יבוא בהפתעה) תוך שאת מדגישה שאת סומכת עליו שהוא יידע לפתור את המצבים השונים בשיתוף פעולה עם אחיו ועם חברו. אין צורך בכל פעם להסביר. הוא יבין. השתדלי לצמצם את המקומות בהם את בעמדת שופט, קני אטמי אוזניים (-: ותספרי עד........ זה יעזור. בטוח. חקשמח

אני כבן 16 ורציתי לדעת אם בריחת שתן זה טבעי בגיל הזה כששותים יותר מדי או כשיש קרי לילה או כשמסתכלים בכל מיני תמונות פורנוגרפיות לפני...

הי יונתן, לי לא ידוע על בריחת שתן כדבר טבעי, השאלה אם אכן זו בריחת שתן או מצב של שפיכת זרע? בכל מקרה כדאי לך להתייעץ עם רופא המשפחה. בהצלחה, בתיה

הילד שלי בן 4, ולפעמים יש לו התקפי זעם. מה יש לכם להציע במקרה זה.

מורן שלום, האם תוכלי בבקשה לפרט מה זה אומר "התקפי זעם"? מידע נוסף יתן לי תמונת מצב ברורה יותר וכך אוכל לסייע לך יותר. תודה, זיו

הילד שלי בן 5 חודשים ולאחרונה הוא מרבה להרים את רגליו כלפי מעלה (לכיוון הבטן) ואז מוריד אותן בחבטה חזקה, שמתי לב כי התופעה חוזרת על עצמה בעיקר במצבים של עייפות, האם תופעה זו קשורה לעייפות? או משהו התנהגותי? או אולי לכאב?

שלום רב, תודה על תשובתך. ברצוני לדעת מבחינה פסיכולוגית-חברתית-משפחתית מדוע כדאי שלילדים יהיו שני שמות משפחה של האם ושל האב? אודה לך באם תוכל לפרט.

אילנה שלום, באופן איני מאמין שיש בזה מסרים פסיכולוגי-משפחתי-חברתי חשובים שנוגעים לשיוויוניות בין ההורים וקשר השיוויוני של הילד עם הוריו. בטווח הרחוק אני מאמין שזה משפיע על התייחסותו השיוויונית והמכבדת של הילד למין השני. ברור שהתייחסות שיוויונית מתקיימת גם כאשר הילד מקבל שם משפחה אחד אך זו אמירה חברתית-ציבורית בעיני, וברור לי שיהיו כאלה שיתווכחו איתי.

זיו שלום ביתי בת 5 כאשר אנו מכניסים אותה לפסק זמן בחדר השינה שלנו היא מתחילחה לבכות ולומר שהיא מצטערת ושהיא לא תעשה זאת שוב , יש פעמים בהם היא אומרת שהיא מפחדת להיות בחדר לבד מה לעשות ? האם כאשר היא מצטערת מס'פעמים להוציא מהפזק זמן או לסיים את 5 דקות תודה ויום טוב

דידי שלום, ישנם 3 פתרונות עקריים עליהם אני ממליץ: 1) במידה ואתם מרגישים שזו מניפולציה ורואים במקרים אחרים היא משחקת לבד בחדר אז כדאי להתעלם ולהמשיך את כל 5 הדקות. 2) לקצר מראש את זמן השהייה בחדר ולעמוד בזמן שנקבע. 3) לשבת איתה בחדר ללא דיבור וללא משחק. איני יודע אם אתם סוגרים את הדלת בחדר אך אין צורך לעשות זאת. תעמדו בכל פרק זמן שאתם קובעים, זה פחות חושב אם זה 5 דק', 4 או 3 דק'. גם אם אתם יושבים איתה בחדר רק כשאתם נכנסים תאמרו לה שאתם לא מסכימים להתנהגות שלה ואז, במשך כל הזמן שהחלטתם, תשבו איתה ללא דיבור. אתם יכולים להחזיק לה את היד. תאמרו לה מראש את משך הזמן - אל תשאירו את זה בגדר לא ידוע. בהצלחה, זיו

היי דידי, לי באופן אישי מאד קשה עם "פסק זמן". אם תרצי, אוכל לפרוש בפנייך אפשרויות חלופיות. אני קודם מבקשת לבדוק האם את רוצה לשמוע על אופציות נוספות. פורים שמח ועליז (וכייף שלא יהיה גשום השנה...)

אפרת שלום אשמח לקבל ממך טיפים תודה על הנכונות דידי

בני בן הכמעט 3 אוהב מאוד ללבוש שמלות וחצאיות ולשחק בבובות אפילו על פני משחקים אחרים האם זו התנהגות שכיחה ומה הסיבות לכך?

סי ערב טוב, גם אם זו אינה התנהגות שכיחה היא לא נדירה ואינה מהווה סיבה לדאגה. ייתכן שהוא קשור יותר לדמויות הנשיות בבית (אלייך ואולי גם לאחיותיו אם יש). מזדהה, ומחכה אותן. מדוע את מוטרדת מדפוס התנהגותו? האם את מודאגת לגבי נטייתו המינית? זיו

בתיה שלום, הבת שלי בת 15, מרירה וכל הזמן רק יורדת על המשפחה שלה. אנחנו לא טובים עבורה. היא ממש משדרת שנאה כלפנו. בבוקר מתעוררת ללא בוקר טוב, הולכת לשון כולה סגורה (דלת) אוכלת בחדר , שותה בחדר. כל מה שמעניין אותה זה המחשב והטלויזיה. מתנהגת ומתחצפת אלינו וממש משדרת חוסר רצון לחיות בתוך המשפחה. דיברתי איתה על ההתנהגות הזו והסברתי לה שהיא לא חיה בבית מלון. אין אפשרות לאכול לשתות לדרוש וכמובן גם לקבל ושאנחנו נקבל ממנה זלזול. התנתי את הדברים בכך שאם היא ממשיכה לזלזל בנו דברים שהם מותרות ירדו ממנו קרי טלפון נייד, דמי כיס וכו. היא טענה שהיא שונאת אותנו על כל מה שעשינו לה??? ושאנחנו לא נלמד אותה להתמודד עם החיים. אנחנו באמת שהיינו המומים מה כבר עשינו לה? את הנשמה אנחנו נותנים לילדים ולמה הם מחזירים בצורה כזו.? מה אפשר לעשות (מלבד לנסות ולרצות אותה שתחייך) לגרום לה לאושר? ממש לא מאושרת בבית. בחוץ עם החברות כן. בחברתנו בכל מקום שלא נהיה משדרת שנאה, סלידה ורק טענות. מה עושים?

שלום לאמא שקשה לה, ברוכה הבאה לגיל ההתבגרות, בתך "שונאת" את משפחתה כפי שרוב בני הגיל מרגישים כך לפעמים. אך את צודקת להם מותר להגיד שהם שונאים את המשפחה אך גם לכם מותר לדרוש שההתנהגות לא תיהיה מזלזלת או במילים אחרות גם לכם יש את הגבולות שלכם. היא באמת לא חייבת לאהוב אתכם אך כן חייבת להתנהג במינימום כבוד כלפי משפחתה. אני מאוד מציעה לכם לא להכנס לתחושות של אשמה"מה כבר עשינו?" או למצב של קורבנות " את הנשמה אנו נותנים להם". הגישה שלכם צריכה להיות של הבנה שזו תקופה עם דרישה לחוקים של התנהגות מינימלית כמו לדוג' אוכלים עם כל המשפחה ולא בחדר לבד. נראה לי שהגיע הזמן לשוחח איתה ולברר מה קורה לה, ובמקביל לקבל את קשייה עם הדרישות של מה מותר במשפחתכם ומה אינו מקובל. חשוב שלפני שאתם יושבים איתה תשוחחו ביניכם(ההורים) ותבררו מה הם הקווים האדומים המשותפים שלכם, האם שניכם רואים את הקושי בהתנהגות של בתכם או אחד רואה זאת בפחות חומרה? כמו כן תבררו מה קורה בבית הספר, בלימודים ומבחינה חברתית.לפעמים בני נוער מוצאים את התסכולים שלהם מבית הספר בבית וגם כאן חשוב שההורים יהיו ערניים למצוקות ויוכלו לעזור(לא לספק את כל הנדרש על ידי המתבגר) אך כן להיות שם לעזור במצוקה בהתאם ליכולת. בהצלחה בתיה

היי .. אני בכיתה ט' . ילד בבצפר שלי בכיתה יא' התחיל איתי .. הוא כל הזמן שולח לי הודעות מתי אני מעוניינת לצאת איתו ומחמיא לי . מה אני אמורה לעשות ? (אני בת 14 והוא בן 17 )

שלום לך נערה בת 14, אני מבינה שהפרש הגילאים קצת מלחיץ אותך. לצערי אין לי תשובה עבורך שכן את צריכה להחליט האם הפרש גילאים זה מתאים לך או מאוד לא מתאים לך ולפי זה להחליט האם להענות לפנייתו לצאת איתו או לדחות פנייה זו. אגב מה הורייך אומרים? האם הם מכירים את התלבטותך? שווה לבדוק איתם או עם אדם קרוב אחר שאת סומכת עליו. בכל מקרה ראשית עלייך לבדוק איך הפרש הגילאים מרגיש לך. בהצלחה בתיה

יש לי ילד בן שנה ו 10 חודש הוא אמר לי ערב אחד שהגננת שלו נתנה לו בטוסיק שישן ואחרי כמה ימים נגע על הערב באוזן וששאלת י אותו מדוע נוגע באוזן שוב אמר את שמה של הגננת הלכתי לגן והודעתי להם שאני מוציאה אותו וספרתי להן מה הוא אומר כמובן שהגננת הקחישה והתחילה לומר לי שאני חרדתית מדי לילדי ושבמידה ואני לא שלמה עם שהות הילד אצלן אני מוזמנת להוציא אותו החלטה שלי האים טעיתי האים יתכן שילד בגיל כזה משקר או מדמין?

ברצוני לצין כי בבוקר הילד הולך בשמחה לגן ונפרד בלי בעיה בדקתי עם שני הורים נוספים שילדיהם יותר גדולים מבני אך הורים אלו אמרו לי כי הם מרוצים וכי ילדיהם מאולם לא אמרו משהוא רע על הגננת בכל זאת הוצאתי אותו כי אני מרגישה שאלי להיות קשובה לבני להגן ולגונן כמה שאוכל ושלא יבצר מצב שבני יחשוב אמא לא מקשיבה או מאמינה לי בכל אופן בערב הגננת התקשרה אלי בכתה שלא היה מאולם ושבני תמיד מפגין כלפיה חיבה בגן ואמרה לי שאני לא בסדר שערבתי הורים אני מרגישה ממש חרה עם כל הסיפור

דפנה שלום, עמדת בפני מצב מעורר חרדה בו בנך טוען שהוכה בגן. קשה מאד לשפוט אותך על החלטתך אני משוכנע שעשית זאת מתוך מחוייבות, מסירות ודאגה רבה אליו. איני יודע כמובן אם הגננת אכן עשתה את מה שבנך אמר אך עם זאת, נראה לי שההחלטה להוציא אותו מהגן הייתה פזיזה מידי ונבעה מסערת הרוחות בה היית. ילדים הם בעלי דימיון מפותח ולעיתים אף עושים מניפולציות כאלה ואחרות. ילד בהחלט יכול לטעון שהגננת, או ילד אחר בגן, הרביצו לו וכל קשר בין הסיפור למציאות הוא מקרי בהחלט (וחשוב לי להדגיש שאין זה אומר כלל שבנך המציא את הסיפור וידוע לכולנו על המקרים המזעזעים שארעו בתקופה האחרונה במספר גנים). לכן מאד חשוב להתייחס בכובד ראש לדברי הילדים מצד אחד, ומצד שני לבדוק היטב את מהימנות הדיווחים לאורך זמן. כרגע, מכיוון שהוצאת אותו ואני מניח שיחסי האמון בינך ובין הגננת אינם טובים בלשון המעטה, אולי כדאי שתמצאי גן אחר ותפתחי דף חדש. בברכה, זיו

השאלה היא האים אין גיל מסוים שבו הם משקרים לא נראה לי כי ילד בן שנה ו10 כבר בשלב הדמיון או השקר הילד כבר בגן חדש תודה

שלום רב, יש לי תאומים בני שנתיים +. אביהם אינו בקשר עימם ולא היה גם מעולם. אני מעוניינת להוסיף לשם המשפחה שלהם את שם המשפחה שלי. האם יש לכך, לאור מצבינו הצדקה פסיכולוגית, רגשית וכד'?

אילנה שלום, אני מאמין שמבחינה פסיכולוגית-חברתית-משפחתית כדאי שלכל הילדים יהיו שני שמות משפחה של האב ושל האם (אני לא חסיד גדול לזה שנשים מחליפות את שמן כאשר הן נישאות). קל וחומר כאשר ההורים מתגרשים. אני לא חושב שתיהיה להוספת שם משפחתך שום השפעה רעה פסיכולוגית או אחרת. במידה והילדים היו בוגרים יותר והיו מחוברים יותר לשם המשפחה אז אולי היה כדאי לחשוב על זה יותר אך בגיל שלהם הם לא ממש ישימו לב. כפי שכתבת, אני מציע שרק תוסיפי ולא תחליפי. בברכה, זיו

בני בן 14 , נער בחטיבה ,ספורטאי, מקובל חברתית ולומד בכיתה טובה..תלמיד ממוצע וחביב על הבריות. מזה תקופה ( כחצי שנה ) מגלה סימנים של חוסר רצון/יכולת/ מוטיבציה להתמודד עם קשיים ( בכלל המישורים והעיסוקים בחייו). הדבר מתבטא בפסימיות, ראיית העולם כשחור, התפרצויות, חוסר רצון להתמודד עם הספורט שהוא עוסק בו, ללמוד למבחנים , ולמעשה לכל תחום שצריך להתמודד.. מה ניתן לעשות ?

לאבא של הנער שלום, נשמע שהבן נמצא בתקופה לא פשוטה וחשוב לבדוק מה קורה איתו. יש לי מספר שאלות שחשוב לדעת לענות עליהן: האם קרה משהו לפני חצי שנה שיכול להביא להתנהגות דיכאונית זו? האם ניסיתם לשוחח איתו? האם בבית הספר רואים את השינוי? מה קורה עם חברים? עקבו אחר השינויים בסביבתו הקרובה ובמידה והתנהגות מניעתית זו ממשיכה פנו להיוועצות/טיפול עם מטפל העובד עם בני נוער. בהצלחה, בתיה

אנחנו מאוד עם יד על הדופק .. לפני כחצי שנה עבר קבוצת ספורט ( הוא עוסק בכדור סל תחרותי ונחשף לרמות מאמץ פיזיות ודרישות נפשיות לא פשוטות) - אגב, יש לו רק 3 ימי אימונים בשבוע.. ניסינו לשוחח איתו ובמקרים מסוימים מודה שהוא ב"דאון" ואין לו חשק לכלום ..ובמקרים אחרים מתפרץ עלינו ההורים ועל אחיו .. בביה"ס הוא מקובל בכיתתו וידוע לנו שהוא בפריחה חברתית ( ביחוד עם בנות ) מורות ביה"ס מדווחות שהוא "חמודי" עם לב זהב..אך השתדלותו בלימודים ירדה .

שלום. אני בן 16, ותמיד הייתי אדם די מופנם וביישן, אבל אני חושב שנעשיתי יותר מופנם ב-4-5 השנים האחרונות. יש לי מספר חברים טובים, שאני מרגיש נוח מאוד איתם, אבל קשה לי יחסית להתיידד עם אנשים חדשים, ואני חש ביישנות לידם, שבאה לידי ביטוי, לדוגמה, במניעה מיצירת קשר עין. האם זה נורמלי? תודה מראש.

לאנונימי שלום רב, השאלה מה זה נורמלי?, עד כמה זה מפריע לך מופנמות זו? מה קורה עם החברים הקרובים שלך? האם גם שם קשה לך להסתכל בעיניים? אנחנו אנשים שונים, חלקנו מרגישים נוח יותר בחברה חדשה ולחלקנו לוקח יותר זמן להפתח. אתה מתאר מצב בו בגיל הילדות היית יותר פתוח עם אנשים מאשר בגיל ההתבגרות, חשוב לזכור שכילד היית פחות מודע לכך שאתה נמצא מול אנשים שרואים ואולי חלקם גם בוחנים אותך לעומת הגיל הבוגר יותר. יכול להיות שמודעות זו גרמה לסגירות יותר? השאלה עד כמה מופנמות זו מפריעה לך ואם היא מאוד מפריעה לך שווה לדעתי להגיע למספר שיחות עם איש מקצוע לברור הנושא. בהצלחה, בתיה

היי .. אני בת 14.5 לומדת בכיתה ט' . כל מקום שאני הולכת אנשים ( שחלקם אפילו לא מכירים אותי ) אומרים לי עד כמה אני יפה . איך זה שכמה שהבנים מפרגנים,מתעניינים ואומרים לי עד כמה הם רוצים חברה כמוני , אין חבר ? תודה מראש .

שלום לך ... שאלה קשה את שואלת ועם זאת שאלה מאוד מובנת מהעיניים שלך. תשובה שתמצא חן בעינייך אין לי לצערי, אלא רק להציע לך להתעזר בסבלנות עד כמה שניתן, החבר המיועד לך יגיע מהמקום שאת הכי לא מצפה לו. העיקר שגם עם חבר וגם בלי חבר שתמשיכי להעריך ולאהוב את עצמך! בהצלחה, בתיה

שלום לך, אני בת 12 ואיני קיבלתי מחזור עדיין... אבל יש לי כאבי בטן חזקים מאוד שאני קמה איתם בבוקר והם נעלמים במשך היום, ושבים בערב. אני חרגתי מלבוא לבית הספר בגלל זה כבר כמה ימים, כי מדובר בכאבים חריגים שגורמים לי להתכוצויות ולחוסר תאבון. ובנוסף לכך יש לי הפרשות קטנות כמספר חודשים. וברצוני לדעת האם אקבל בקרוב מחזור, ומדוע כאבי הבטן?! תודה רבה שירי

שלום לך שירי, אינני מומחית בנושא, אך נשמע לי מתאורך שבקרוב כנראה תקבלי מחזור. דאגי לאכול בצורה מאוזנת ומזינה והכל יגיע בזמן הנכון לך. בהצלחה בתיה

יש לי כאבי בטן נוראים ועוד לא קיבלתי מחזור וכולם בכיתתי קיבלו מה אעשה?

יש לי הרבה שערות לבנות על הראש אבל אני רק בת 15... למה זה קורה?

שלומית יקרה, מצטערת, אינני מבינה בנושא, היות והנושא מאוד מטריד אותך שווה לפנות לרופא המטפל על מנת לקבל הפניה למומחה בנושא. בהצלחה בתיה

היי, גם אותו אינני יודעת מי כתב...מעורר מחשבה...... איפוק איש אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אימא וילדה בת שלוש שישבה בתוך עגלת הקניות. כשהם עברו ליד מדף העוגיות, הילדה ביקשה עוגיות, והאימא אמרה 'לא'. הילדה התחילה מיד ליילל ולצעוק ולהקים מהומה, אבל האימא שמרה על שלוות רוחה, ורק אמרה בנחת: 'אוקיי, מוניקה, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיות, תכף נסיים כאן. אל תתרגזי, רק עוד טיפה' הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה, ותוך דקות הגיעו לשורת המדפים עמוסי הממתקים. הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים, והאימא סירבה לקנות לה. הילדה התחילה לרקוע ברגליים ולהשתולל, אבל האימא לא איבדה את העשתונות: 'די, מוניקה, די, אל תתרגזי. לא נשאר לנו עוד הרבה. עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניה. תהיי סבלנית, רק עוד טיפה' כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים, נתקל מבטה של הילדה במסטיקים הצבעוניים והיא דרשה בתוקף מסטיק. כשאמה השיבה בשלילה, עשתה שם הילדה סצינה קולנית של בכי וצעקות, והאימא דיברה בקול רגוע ושקט: 'מוניקה, לא להתרגז. אנחנו תכף מסיימות כאן. חמש דקות ואנחנו בחוץ, ואז ניסע הביתה ותוכלי לחטוף את התנומה שאת כל כך זקוקה לה..' האימא גמרה לשלם ויצאה מהסופרמרקט בדרך אל מכוניתה. האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל שהתרחש, יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך לאוטו, ואמר לה: 'סלחי לי, גברתי. לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך. אני חייב להחמיא לך על הדרך בה התנהגת עם מוניקה הקטנה' נתנה בו האימא מבט מחויך, ואמרה: 'מוניקה זו אני. שמה של בתי הקטנה הוא תמי...'

כדאי לאמץ בחום... (-:

יופי של פורום

זיו

מצטרפת לשלום ומחזקת את דבריו. באמת פורום טוב אני משתמשת רבות בעצות הניתנות כאן. תודה זיו על התשובות הרגישות. האיכפתיות מורגשת במילים. תודה.

אני בת 15.5 ואני ממש סובלת מכאבי מחזור. אני לוקחת אקמול וזה לא עוזר לי מה אני יכולה עוד לעשות?

אני גם סבלתי מגיל 16 מכאבי מחזור ואי סדירות במחזור. הופנתי לרופאת נשים, שנתנה לי מרשם לגלולות פמינט, שזה גלולות למניעת הריון אבל הן פועלות גם כמסדירות מחזור וכמפחיתות כאבי מחזור.

דניאלה יקרה, פני לרופאת נשים, מבחינתך זו הכתובת האמינה ונכונה ביותר. בהצלחה בתיה

אני צריך יעוץ בנושא פרידה זמנית של הורים (אני אעזוב את הבית למשך חודש בערך) - מה אומרים לילדים, איך הכי טוב להציג להם על מנת לצמצמם את הכאב. אשמח לתגובה של פסיכולוג ילדים או רופא מתאים. תודה.

אילן שלום, אמנם איני רופא אך בעל ניסיון רב בהדרכת הורים גם לפני גירושין. אני מקווה שתשובתי תענה על שאלתך. מצ"ב לינק לתשובה שנתתי בנושא דומה: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-81,xFT-37136,xFP-37174,m-Doctors,a-Forums.html במידה ויעלו שאלות נוספות אשמח אם תפנה, בברכה, זיו

היי זיו, לא ידעתי אם מותר לפרסם פה את הסיפור הזה.... אני מאד אוהבת אותו. הוא נותן בעיני הרבה נקודות למחשבה... אם זה לא מתאים לאופי האתר - מחק בבקשה. תודה, אפרת פרדי הפינגווין שים לב לתכונות שאתה אוהב בילדיך, לעומת לתכונות שאתה לא אוהב בהם. אין לך מושג כמה זה חשוב! אם תשים לב רק למה שאתה לא אוהב בילדיך, הם לא יאהבו את עצמם, ואתה לא תראה אצלם התנהגות טובה. חשוב לרגע על עבודתך. האם עבדת פעם בשביל מישהו שלא שם לב לביצועים הטובים בעבודתך? מה זה גרם לך להרגיש אצל בוס כזה? שאתה רוצה ללכת לעבודה? שמעריכים אותך? שאתה חשוב? ברור שלא! שנאת את העבודה! ילדים הם בדיוק אותו הדבר. אם לא תהיה ער לתכונות שאתה אוהב בהם, לא תזכה לראות פירות בעמלך. הרשה לי לספר משהו מוזר על עצמי, שאני מתלבט האם להיות נבוך מזה או להיות גאה בזה. אני אוסף בובות פינגווין, יש לי מעל 300 פינגווינים במשרד שלי והיום קיבלתי עוד שלושה ממטופל שלי. לפני כמה שבועות בזמן טיפול משפחתי, לאחר שסרק האב את אוסף הפינגווינים, אמר: "תגיד לי ד"ר אמאן, איך יתכן שאדם מבוגר האוסף פינגווינים יוכל לעזור לנו?" כדי להגן על האמינות שלי החלטתי לספר לו את הסיפור הבא: פעם, כאשר גרתי בהוואי, החלטתי לקחת את בני אנטון למקום שנקרא "פארק החיים הימיים", שם מתקיימים מופעים של חיות ימיות. פינגווין בשם פרדי השמן ביצע פעלולים מדהימים. הוא קפץ ממקפצה בגובה 7 מטרים, העיף כדור בעזרת אפו, ואפילו קפץ דרך טבעת אש. בסוף המאמנת ביקשה ממנו להביא חפץ מסוים ופרדי ביצע זאת, ואני חשבתי לעצמי – כשאני מבקש מבני להביא לי משהו מתנהל בינינו ויכוח בן 20 דקות, ובסוף הוא גם לא מביא את החפץ. אחרי המופע ניגשתי למאמנת ושאלתי אותה, איך הצליחה לגרום לפרדי לעשות כל מה שביקשה ממנו. המאמנת הביטה בי ובבן שלי ואז אמרה "זה לא כמו הורים, בכל פעם שפרדי מבצע משהו שהוא קרוב למה שאני מבקשת ממנו, אני מתייחסת אליו! מחבקת אותו ונותנת לו דג!" אז נדלקה הנורה בראשי - בכל פעם שבני אנטון עשה את אשר ביקשתי לא התייחסתי לכך, אבל בכל פעם שלא ביצע הוא קיבל את מלוא תשומת הלב ממני, משום שלא רציתי לגדל ילד רע. בלי כוונה חינכתי אותו להיות מפלצת קטנה! מאז אני אוסף פינגווינים זו הדרך שלי להזכיר לעצמי להיות ער ולהתייחס יותר לטוב שבאנשים שבחיי מאשר לחסרונות שלהם. תגיד לי מה היה קורה לפרדי אם, נניח, בשל מצב רוח רע לא היה מביא למאמנת שלו את החפץ אשר ביקשה? מה היה קורה אם המאמנת היתה אומרת לו את אשר הורים אומרים לפעמים לילדיהם, כמו למשל: "אני לא מאמינה שלא הצלחת לעשות זאת! אתה הפינגווין הכי מטומטם שפגשתי בחיי! אנחנו צריכים לשלוח אותך לאנטרקטיקה להיות שם עם יתר המטומטמים!" איך פרדי היה מגיב? הולך לפינה ובוכה, או נושך את אצבעה של המאמנת - זה בדיוק מה שקורה לילדים שלנו כאשר מבקרים אותם או לא מתייחסים אליהם ומקבלים כמובן מאליו את המעשים הטובים שהם עושים. אם אתה רוצה לגדל ילד בעל ערכים בריאים הוא צריך להרגיש בריא בתוכו. דומה הדבר לתוכנה - לעיתים קרובות אתה הוא זה ששולט בתוצאות ע"י מה שתתכנת בעצמך. השג לעצמך פינגווין שיזכיר לך להיות ער לדברים שאתה אוהב בילדך (ואולי גם בבן הזוג שלך) הרבה יותר מאשר לדברים שאינך אוהב בו. בעבודה שלי כפסיכולוג – אם אני יכול לגרום לאנשים לשים לב למה שהם אוהבים אחד בשני, ולשים לב למה שהם אוהבים בעצמם הרבה יותר ממה שהם לא אוהבים בעצמם, או באחרים, זו התחלת ההחלמה. כך הם מתחילים להבריא, הדיכאון מתחיל להיעלם, החרדה פוחתת וכן הלאה. הייה ער למה שאתה אוהב. --------------------------------------------------------------------------------

התגרשתי לפני 4 שנים. גיל ילדיי כיום: 10.5 ו- 7. לילדים מאד כייף אצלי והם אוהבים אותי מאד. בשבועות האחרונים, הבן הגדול לא בא אליי (לפי הסדרי הראייה) באופן קבוע ומסרב לדבר על כך (הוא "שתקן" מטבעו). הדבר קרה גם לפני כחצי שנה למשך מספר שבועות, אך זה לכאורה חלף ועכשיו שוב התופעה חוזרת על עצמה. בנוסף, הילד מתלונן תכופות על כאבי בטן.הוא מאד דרוך וכמעט כל מה שאחיו הקטן אומר, מקומם אותו, והוא טוען שאחיו מעצבן אותו (לטעמי מעל לנורמה). באופיו, הילד מאד רגיש, מאוד חברותי ומקובל על חבריו, תלמיד טוב. אשמח לקבל עצות, על מה ואיך לדבר עמו, והכי חשוב, איך לגרום לו שוב לבוא אליי.

עודד שלום, המצב אותו אתה מתאר בהחלט קשה ומעציב. האם יש לך השערה מדוע הוא אינו רוצה לבוא? האם זה קשור ליחסים שלך איתו? ליחסים שלך ושל אימו? או אולי לקשיים פנימיים שלו? לאור מה שאתה מתאר שהדבר קרה בעבר, אני מניח שגם הפעם זה יחלוף והוא יחזור. אני מציע שתמשיך לשמור איתו על קשר רציף בטלפון ואם זה אפשרי, תבוא לבקר אותו אצל אימו. אל תנסה ללחוץ עליו אלא רק לומר לו שאתה מתגעגע, שהקשר עימו חשוב לך מאד אך אתה מכבד את אי רצונו לבוא וכאשר הוא ירצה אתה מאד תשמח. איני יודע מה טיב היחסים עם האם, אך אם הם מאפשים תקשורת טובה גם היא יכולה לתמוך בו לבוא אליך. אם המצב נמשך מעל חודשיים אני ממליץ שתפנה לייעוץ ואולי אף ביחד עם גרושתך. בברכה, זיו

שלום זיו ותודה, אין לי השערה מדוע הילד אינו בא, כשאני מנסה לשאול אותו, הוא מתחמק או שבמקרה הטוב אומר שאינו רוצה לומר את הסיבה. לעיתים הוא מודיע לי מראש שיש לו הרבה שעורי בית ולכן אינו בא. להערכתי זה לא קשור ליחסים שלי איתו (אלא אם יש לו כעס על כך שאני זה שכביכול עזבתי את הבית). ייתכן וזה קשור ליחסי עם אמו, שהם לעיתים קצת מתוחים, והיא דואגת לערב בכל דבר את הילדים, למשל כאשר הייתה פעם אחת עיכוב קצר בתשלום מזונות, דאגה לעדכן את הילדים, או שהיא דואגת לדבר איתי לידם על עניינים שבהם היא ואני לא מסכימים. ייתכן ויש קשר ליחסים שלו עם אמו: הוא הילד המועדף שלה, בנוסף ייתכן והוא מרגיש אחריות לא לעזוב אותה. ייתכן ואת התחרות הגדולה בינו לבין אחיו, הוא אינו יכול לשאת. לדעתי יש לו קשיים פנימיים שלו ובפרוש יכול להיות שהשילוב של כל הנ"ל משפיע על נפשו הרכה. אני שומר איתו על קשר טלפוני ומבקרו לעיתים בבית אמו. אמו לא רק שלא תתמוך בו שיבוא, אלא היא אף מאד שמחה (לאידי) מעצם כך שאינו בא אליי, ומעבר לכך, כאשר הילדים מבקשים לבוא אליי בנוסף או להשאר אצלי עוד קצת, היא מסרבת בתוקף. במידה ונחליט לפנות לייעוץ, מהי המסגרת המועדפת? לי יש חששות שאם נפנה לייעוץ, אזי זה עלול לפגוע בבטחון העצמי שלו ובאיך שהוא רואה את עצמו. אשמח לדעת אם ישנם דברים נוספים שניתן לעשות. תודה, עודד

ילדה בת שנתיים וחודשיים, מאוד שנונה, "פלפלית", עקשנית וכמו הרבה ילדים בגילה, בוחנת את הגבולות ללא הרף. עד גיל שנה וחצי לקחה מוצץ אך ורק בשינה וגם כך, הוציאה אותו בזמן השינה.מגיל שנה וחצי החלה לסבול מדלקות אוזניים חריפות חוזרות ונשנות ומצאה נחמה ופיתחה תלות יותר ויותר במשך הזמן במוצץ.אני כמובן הייתי לאורך כל הזמן עם היד על הדופק וניסיתי כמה שפחות לתת לה אותו. כיום אני במצב שבבוקר היא מניחה אותו מתחת לכרית והולכת לגן. במשך כל היום עד אשר אני מגיעה לאסוף אותה ב-16:30 היא בלי המוצץ כולל בשעת שינת הצהריים. וכשאני אוספת אותה, באיזה שהוא שלב בזמן הנסיעה היא מבקשת אותו, במידה ואני לא דואגת שהוא יהיה איתי ולא נותנת לה אותו, היא מתחילה לבכות בצורה היסטרית ויכולה לבכות זמן ממושך עד שתקבל אותו. בהתחלה ניסיתי למרות הקושי הרב לתת לה לבכות קצת במשך תקופה מסויימת אך זה לא עזר. כיום אני נותנת לה אותו כשאנחנו חוזרות מהגן בזמן הנסיעה באוטו ברגע שהיא מבקשת, אך יחד עם זאת כל הזמן מנסה להחדיר לה שהיא ילדה גדולה ולא תינוקת ואין לה צורך במוצץ, ואני עושה זאת ללא הרף. בנוסף במשך מס' שבועות אני מנסה לשכנע אותה ולהסביר לה שאמא ואבא ייקחו אותה לים ונזרוק את המוצץ לים שיישחה עם הדגים ונגיד לו "ביי,ביי מוצץ". היא מגיבה לרעיון יפה ומסכימה ואף מעלה את הנושא בעצמה לפעמים אך אני מאוד חוששת שאם נעשה כך ונזרוק אותו ואולי היא לא מוכנה לזה עדיין, נמצא את עצמנו בסיטואציה מאוד בעייתית (בייחוד שזה המוצץ היחיד שלה, ואת הסוג שלו לא מוכרים יותר בחנויות), ואולי זה יגרום נזק לקטנה שלנו. על כן אני מתייעצת ושואלת, האם זה הזמן המתאים? הגיל המתאים להיפטר ממנו? האם הרעיון שהעלנו נראה טוב? או אולי יש שיטות אחרות? בבקשה, עזרה!!!!נ.ב. אני מאוד חוששת שלקיחת המוצץ לעוד תקופה ממשוכת ייפגע בשיניים שלה ו/או בדיבור שלה (למרות שיש לציין שהיא מדברת שוטף, בצורה טובה מאוד ועניינית), היא אומרת מילים בשלמותן ומבטאת את כל האותיות וההברות בצורה מאוד ברורה למעט האות "ל" שקשה לה לבטא - גם בנוגע לזה רציתי לשאול האם זה נורמלי ובאיזה שלב זה אמור להשתפר?תודה, וסליחה מראש על אורך ההודעה!

תותית שלום (אני מפזם את המנגינה של "תותית" מהופל'ה). אחיל דווקא מהסוף: בכל הקשור להתפתחות שפה אני מציע שתשאלי את הגננות או קלינאית תקשורת. ובנוגע למוצץ - את מתארת מצב בו בתך עדיין זקוקה למוצץ, היא משתמשת בו ככלי הרגעה וויסות רגשות. לכן אני חושב שלא כדאי בשלב הזה לזרוק את המוצץ לים (אבל הרעיון כשלעצמו מקורי ואולי תשתמשו בו בעתיד). אני מציע שכרגע, במידה והיא אינה מוכנה לוותר על המוצץ תעזבו את העניין (בכ"ז, היא רק בת שנתיים וחודשיים). במידה ואתם רוצים לגמול אותה עשו זאת בהדרגה. באופן אישי אני לא חושב שכדאי לגמול ילדים ממוצץ בגיל הזה (שזה עתה נגמלו מחיתול) אך זו כמובן דעתי האישית וייתכן שיהיו הורים שיחלקו עלי. בהצלחה, זיו

בתי אשר בכיתה ז' ניתקה מגע כמעט מכל חברותיה , מן הסתם לאחר שלא משכילה להבין שילא תוכל להיות במרכז החבורה תמיד. מצאה פגם בכל אחת ואחת כך שבעצם די בודדה בכיתתה ובבית הספר. פיתחה פחדים וחרדות ודעתנות קשה (אם כי תמיד היתה דעתנית). מילדה אשר היתה מרכז של עשרות חברות נשארה די בודדה . פיתחה חרדות בנושאי דת (אנו חילונים לחלוטין...) ומתקשה אף להיכנס הביתה לבד לאחר יום הלימודים . מסרבת בכל תוקף לפנות עימנו ל"חיזוק" פסיכולוגי. יש לציין כי הנ"ל התפתחה בשנה האחרונה גם גופנית (מחזור וכו') . לאחרונה יורדת אף בלימודיה (אם כי עדיין לא באופן קיצוני) . מה עושים?

למיואש ואובד עצות שלום, אבא יקר, ראשית חשוב לא להתייאש, כהורים אין לנו את הזכות הזאת, מצטערת, חשוב, אם ההורה מתייאש אל מי יוכל לפנות הילד לקבל עזרה? קשה, מתסכל, גיל לא פשוט, אני מאוד מסכימה, אך חשוב להמשיך להאמין בילד שלנו, ולהיות שם עבורו. איך עושים זאת? אני שומעת שאתה מאוד מאוכזב מהתנהגות בתך ואף מצדיק אולי את המצב החברתי הקשה שלה "מן הסתם לאחר שלא משכילה להבין שילא תוכל להיות במרכז החבורה תמיד. מצאה פגם בכל אחת ואחת כך שבעצם די בודדה בכיתתה ובבית הספר". האם זה נכון? גלה יותר אמפתיה למצבה הקשה של בתך מבלי לבקר את התנהגותה, העבר לה יותר את הדאגה שלה למצבה ובקר אותה פחות. כמו כן מעניין אותי לשמוע יותר על החרדות שהיא פתחה, למה אתה מתכוון שאינה רוצה להכנס הביתה לבד? חרדות דת? אתה מציין שבתך התפתחה מאוד בשנה האחרונה, התפתחות פיזית מהירה יכולה מאוד להקשות על המתבגר ולתת לו הרגשה לא נוחה עם עצמו עד כדי "בריחה" מהחברה. ודבר אחרון, לבתך יש את הזכות להחליט שאינה רוצה טיפול, אך לכם ההורים יש את החובה והזכות לקבל עזרה מאיש מקצוע סביב הקשיים/דאגה שלכם לבתכם! בהצלחה בתיה

בתיה בוקר טוב, מודה לך מאוד על תשובתך . אכן, קשה לי ולאשתי לקבל את הדרישה של ביתנו לקבל 100% תשומת לב מכל חברה אופציונלית.הנ"ל לא מכירה בעובדה של מעגל חברות רחבה היוצרת מעגל חברים קרוב יותר ורחוק יותר ולכן איבדה חברות רבות. בהתייחס לחרדות - לנ"ל מפריעה העובדה שילדים מכיתתה משקרים במצח נחושה תוך שימוש בשם האלוהים . אין לנו מושג מאין קיבלה וספגה חרדה זו (כאמור אנו חילונים גמורים). הנושא מעסיק אותה ולא אחת כשאיננה עסוקה "נתקעת" במחשבות ועל העונש שעשויים לקבל אלו אשר שיקרו... זה נראה קצת הזוי וטיפשי אך זה מעסיק אותה מחשבתית. לגבי הכניסה הביתה , גם כאן לא ברור איך בגיל ההתבגרות מתקשה להיכנס לבית ריק (יש לה אח גדול אשר נמצא באוניברסיטה) תוך ציון העובדה שהנושא יוצר לה חרדות מסוימות . בשיחתנו עם מחנכת הכיתה לגבי נושא החברות , ציינה ביובש כי מדובר בגיל ההתבגרות הקשה כמו גם עצם העובדה שמאחר וביתנו תלמידה טובה , אין לה כל כוונה להיכנס לעובי הקורה...

אני בת 17 ויש לי חבר חצי שנה. אנחנו מדברים על הפעם הראשונה (שנינו בתולים). אני קצת חוששת מהפעם הראשונה, זה כואב? ואילו אמצעי הגנה צריך? יש לי חברות שלוקחות פמינט-גלולות למניעת הריון. כמה זמן מראש צריך לקחת גלולות כדי להיות מוגנים?

תראי, קודם כל יש לזכור שכדאי להשתמש גם בקונדום (עד לביצווע בדיקות דם לשלילת מחלות מין) הגלולות מונעות הריון בלבד (וגלולות כמו פמינט מסייעות גם בהפחתת כאבי המחזור והסדרתו). לגבי ההגנה, אם את מתחילה את נטילת הגלולה כפי שצריך ביום הראשון של הווסת את מיד מוגנת. אם את מתחילה את נטילת הגלולה בזמן אחר, תהיי מוגנת בסוף נטילת החפיסה.

סיוון יקרה, החששות שלך הם במקום, זהו באמת אירוע מיוחד ואני שמחה עבורך שאת תחווי אותו עם חבר שאת אוהבת והוא אותך. זכרי לשניכם זו הפעם הראשונה כך ששניכם מתרגשים וחוששים אותו הדבר, החשוב ביותר אינו הביצוע אלא הביחד! לגבי המלצות על אמצעי מניעה, אינני רופאה ולאו דווקא הגלולות המתאימות לחברותייך יתאימו לך, כך שכדאי לפנות לרופאה גניקולוגית אשר תוכל להתאים לך את הגלולה המתאימה לך. בהצלחה בתיה

מותר ככה לקחת גלולות לזמן ממושך? כמו שכבר כתבתי פה יש לי כבר חברות שלוקחות פמינט. אבל זה מותר או מומלץ ככה מגיל צעיר לרחת גלולות?

הי זיו ביתי הגדולה בת ארבע וחצי בכל ביקור אצל הרופא (לעיתים הקבוע ולעיתים אצל מחליפים) מסרבת להבדק, נכנסת להיסטריה, צורחת , נשכבת על הרצפה עד שבלית ברירה צריך להחזיק אותה לבדיקה בכוח. הרופאה המחליפה האחרונה אמרה שאנחנו צריכים ללכת להתייעץ עם יועצת כי אולי יש לה איזו טראומה מהעבר. מה דעתך? בעבר ניסינו להחליף רופא אבל הסיפור חוזר על עצמו מאז גיל שנה וחצי בערך. לתשובתך אודה!

ערב טוב, בנוגע לטראומה: אולי, מי יודע?! השאלה החשובה היא כמה פעמים בשבוע, חודש או שנה אתם הולכים לרופא. אם תאמרי שלפחות פעם בשבוע היא צריכה להיבדק וכל פעם היא צורחת וצווחת, הייתי ממליץ לעשות משהו בנידון. אם אתם מבקרים פעם בחודש או פחות אז לדעתי זה לא ממש מפריע לא לכם ולא לה במהלך התקין של החיים. לרובנו יש פחדים וחרדות כאלה ואחרות, כדאי לטפל בהן רק כאשר הן מפריעות לחיינו. דוגמא: אם מישהו סובל מחרדה מנחשים אך הוא גר במרכז ת"א והנחש היחידי שהוא רואה זה בערוץ נשיונאל ג'יאוגרפיק - כנאה שהוא לא צריך טיפול. אבל אם אדם שחי בג'ונגל סובל מחרדת נחשים - אז זה סיפור אחר לגמרי (-: לכן, לא צריך לרוץ לטיפול. וחוץ מזה, ביקור אצל רופא בהחלט יכול להיות לא נעים: הסטטוסקופ קר בבטן ובגב, דוחפים לך מקלות לגרון ולאוזניים - לא חוייה מי יודע מה (-: זיו

שלום לך, שמי יוסי ואני בן 17 ויש לי חברה שהיא בת גילי...עכשיו אנחנו חברים כבר שבועיים וחצי ואני ממש אוהב אותה..העניין שמפריע לי זה שהיא אף פעם לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי...כאילו אני תמיד אומר לה את זה ושאני מתגעגע אליה וחושב עליה והכל והיא גם אומרת חזרה אבל רק את המילים אני אוהבת אותך היא לא אומרת...אז כאילו היא הסכימה שנהיה חברים אז למה היא לא יכולה להגיד...זה משגע שאני בא ואומר לה ומצפה לתגובה את ידועת שתחזיר גם אבל אין היא פשוט שותקת וזה...ואנחנו מבלים יחד ונפגשים ומתקשרים והכל...אבל המילים האלה שהם הדבר החזק ביותר אין ממנה...מה את חושבת שגורם לכך? מחכה לתשובתך..

יוסי יקר, נראה שאתה נער רגיש היודע לאהוב ולהיות נאהב (אני צודקת?),אתה מתאר מערכת יחסים בה שניכם נהנים לבלות יחד, זה בחברת זו ושניכם מרגישים אותה הרגשה של חוסר כשהשני לא בסביבה, עם כל הדומה חשוב עדיין לזכור שאתם שני אנשים שונים,כנראה שלך קל יותר לבטא את מה שאתה מרגיש מאשר לחברתך, עדיין זה לא אומר שהיא אוהבת אותך פחות!, זה רק אומר שקשה לה יותר לבטא במילים את הרגשות. היות ואתה אוהב אותה , אין לי ספק שתוכל לקבל אותה עם הקושי שלה מבלי להפגע או לבקר אותה על כך, ומי יודע אולי, עם הזמן, היא תצליח לבטא במילים את מה שהיא מרגישה... בהצלחה בתיה

ביתי בת 4 ו-3 חודשים, קיימת תופעת תלישת השיער כבר מגיל ינקות. טיפלנו בעבר דרך מרכז פסיכיאטרי ילדים אך לצערי התופעה "אינה" נעלמת לחלוטין. בהחלט יש שינוי לטובה כיוון שמעצם היותה עסוקה יותר היא אינה הולכת לראש. אך עדיין יש מצבים (כמו הרדמות, צפייה בטלוויזיה) שהיד מוגשת לשיער ותולשת. התופעה אצלה תמיד הייתה בליווי של מציצת אצבע. "הצלחנו" כמעט לגמרי למגר את נושא מציצת האצבע מה שכמובן עוזר בנושא התלישה. אך אני מניחה שהיא מכניסה אצבע גם "בהיחבא".

שרון שלום, לא הבנתי את שאלתך. האם את שואלת כיצד למנוע מבתך למצוץ אצבע בהחבא? האם את שואלת כיצד למגר לחלוטין את תלישת השיער? בכל אופן, מכיוון שבעבר התייעצתם עם פסיכיאטר אני ממליץ לפנות אליו/ה שוב. מכיוון שהטיפול/ייעוץ שקיבלתם סייע לכם כדאי שתתייעצו עימו שוב. בהצלחה, זיו

שלום רב! בני בן השלוש מהמעבר למיטת הנוער, אינו מוכן לישון בה. בכל ערב מתעקש להירדם במיטת ההורים, כשנרדם מעבירים אותו למיטתו, וכעבור זמן קצר/ אחרי כמה שעות הוא מתעורר ומגיע למיטה שלנו. אם אני מעבירה אותו שוב הוא בוכה ואני כבר מותשת מהסיפור הזה. מה אפשר לעשות כדי שיירדם במיטה שלו? יש לציין שיש לו בשני החדרים טלוויזיות והוא רואה טלוויזיה רק במיטה שלנו. מבקשת עזרה...

עידית שוב שלום, הפתרון הוא מאד פשוט - את ובן זוגך צריכים להחליט שמהיום הבן נרדם וישן רק במיטה שלו. ההחלטה צריכה להיות משותפת וחד משמעית. זה הצעד הכי קשה בתהליך, כל השאר הרבה יותר פשוט. ברגע שתחליטו ותרגישו שאינכם מתלבטים ושלא ניתן להזיז אתכם מההחלטה תעברו לשלב השני: תאמרו לבנכם שמהיום הוא נרדם במיטתו. עכשיו לשלב ה- 3: מהיום הוא ישן רק במיטה, אין כזה דבר להרדם אצל אמא ואבא במיטה ואין כזה דבר שהוא עובר. בוודאי יעברו עליכם מספר לילות קשים של בכי אך תתמידו ותתעקשו, אני בטוח שבתוך מספר ימים מאד קצר תראו תוצאות. אם הוא עובר אליכם באמצע הלילה, מייד להחזיר אותו, גם אם הוא בוכה וגם אם זה קורה 10 פעמים בלילה. ואת כל זה תעשו ברגישות אך מאד בנחישות. בהצלחה, זיו

שלום, בני בן שלוש, ולפני כחצי שנה החל בתהליך גמילה. הוא נגמל ביום , וישן עם חיתול בצהריים ובלילה. בהתחלה שיתף מאוד פעולה, אך לאחרונה הוא כל הזמן מפספס פיפי. הוא עושה ולא אומר, וזה גם לא מפריע לו. וכשאני מעירה לו הוא לא מתייחס. "קקי" הוא אף פעם לא מפספס ותמיד עושה בשירותים. אם שמים לו חיתול בערב, הוא מבקש לעשות "קקי" ולפעמים גם ופיפי בשירותים. עדיין בלתי אפשרי לגמול אותו בשינה כי החיתול שלו מאוד מלא בבוקר. השאלה: האם להעיר לו בכעס או להתעלם, להחליף לו בגדים ולהמשיך כרגיל. יש לציין שהוא מאוד בוגר ובוחן את התגובות שלי כל הזמן.

עידית שלום, הדבר הכי חשוב הוא לא להגיב בכעס. אני בהחלט ממליץ להחליף לו בגדים, לומר לו שבפעם הבאה יעשה בשירותים ולהמשיך כרגיל. במקביל, תקחי אותו באופן יזום לשירותים, גם אם הוא אומר לך שאין לו פיפי. לבן שלי (גם הוא בן 3) קורה בדיוק את מה שתיארת. פעמים רבות הוא שוכח שהוא צריך פיפי ורק כשכבר בורח לו הוא מבקש. אנו מחליפים המון בגדים ולוקחים אותו לשירותים באופן יזום. זה עובר עם הגיל ואין מה לכעוס. שיהיה סופ"ש יבש (-: זיו

בוקר טוב ביתי בת 5 , ילדה חכמה עם המון קסם , ילדה דעתנית ודי עקשנית בתקופה האחרונה היא לא מקשיבה אם אני לא מסכימה היא מבקשת רשות אך כאשר אני אומרת לא היא מסרבת לקבל את התשובה ועושה בכל זאת וכאשר אני מגיבה לתגובה שלה ( פסק זמן למשל אטו לפחות מתריעה ) היא מקטרת בלי הפסקה ומתחילה להשתולל מה לעשות ?? תודה ויום טוב

דידי שלום, את יכולה בבקשה לפרט קצת יותר למה את מתכוונת בזה שהיא לא מקשיבה ומשתוללת? תודה, זיו

שלום זיו ןתודה שחזרת אליי יש מספר דוגמאות שאני יכולה לתת לכך שהיא אינה מקשיבה , למשל אם היא רוצה עוגיה ואני אומרת שהיא יכולה לקבל ביום שאחרי כיון שהיא כבר קיבלה אז היא פשוט הולכת לקופסא ולוקחת , דוגמא נוספת יש לה אחות סבת שנה וחצי היא יודעת שאני מתנגדת בתוקף לכך שהיא תרים אותה אך למרות ההסברים היא אינה מקשיבה ותמיד מרימה אותה , או למשל לפני כשבוע רצתה לצאת לחברה אךלא הסכמתי כיון שהיתה בפסק זמן מחברות באותו היום היא פתחה את הדלת ויצאה אליה אני כמובן הרמתי אותה והכנסתי אותה הביתה אך זה נורא מעצבן שהיא אינה מקשיבה לגבי התגובות היא יכולה לתת לי מכה או לעשות אגרופים בידיים ולתת מכה בספה מרוב זעםצ כשהפנים שלה הופכות להיות אדומות , או לסרוגין היא יכולה להתלוננן שאני אמא לא טובה שהיא רוצה אמא אחרת , או שהיא פשוט סתם מתחילה לצעוק כדי לפרוק את הכעס אשמח ל'קבל תגובה

שלום רב, בתי בת ה-8, התחילה השנה ללמוד בכיתה חדשה בחו"ל. היא התקבלה מאד מאד יפה, למדה את השפה ומתקשרת ומביעה את עצמה באנגלית בלי לחשוש, שמחה ללכת לביה"ס ונראה שהסתגלה מאד יפה. עם זאת, הבנתי מהמורה שלמרות שכולם מזמינים אותה לשחק איתם ומחייכים אליה, היא לא תמיד במצב-רוח לחייך חזרה, לפעמים מעדיפה להתבודד ולא לשחק עם אחרים, מתרגזת מאד בקלות ובילדותיות כשנכנסים לדבריה או כשמשהו במשחק לא מוצא חן בעיניה, וכד'. ואני חוששת שלאט לאט היא יוצרת לעצמה תדמית שלילית, ותהיה מבודדת חברתית. נוסף לכל, הבוקר נודע לי מהמורה על תקרית בה היא גילתה לילדה מהכיתה ששאר הכיתה מתכננת לה מסיבת הפתעה, ובכך שוב גררה תגובות שליליות כלפיה מצד הכיתה והמורה. יצויין שמדובר בילדה מאד מאד נבונה ועצמאית, אבל מבחינה חברתית היא לא מודעת לכך שיש לה בעיה. אנא עצתכם כיצד להתמודד עם המצב הנוכחי, וכיצד אפשר לעזור לה? תודה

שלי שלום רב, אני מציע שתדברי עם בתך. תשאלי אותה כיצד היא מרגישה בכיתה ובחברת הבנות האחרות? האם היא מרגישה שיש לה קושי? האם לדעתה משלמת מחירים עבור התנהוגתה? האם ישנם דברים אותם יכולה לעשות אחרת? זו הזדמנות ליצור בינכן דיאלוג פתוח ומקרב. ייתכן והיא תפתיע אותך בתשבותיה. יתכן שאצלה נמצאים הפתרונות. שיחה כזו יכולה להעצים אותה וזו העזרה שלך אליה. בהצלחה, זיו

שלום, אחיין שלי, בן 4 שנים, משתתף בטיפול דיאדי, בעקבות כך שלא נגמל מחיתולים עד היום. האם זהו הטיפול המומלץ לבעיה זו? האם יש טיפול אחר אשר ממליצים עליו? תודה

אילנית שלום, מאד קשה לדעת מהו "טיפול טוב". טיפול טוב הוא טיפול שעוזר לפתור את הבעיה. אין טיפול מומלץ אחד, מטפלים מגישות שונות יצדדו בוודאי בגישת הטיפול שלהם ומטופלים עם ערכים ואמונות שונות יתחברו לגישות שונות. אני מציע להמתין (לפחות חודשיים) ולראות האם הטיפול עוזר, אם הוא עוזר - זה טיפול טוב. בהצלחה, זיו

שלום שמי הוא עידן ואני נער בן 17 השנה שמו לנו מורה לספורט ושמתי לב מתחילת השנה שאני פשוט מתאהב בה וזה מתבטא בין השאר במחשבות עליה ברצון לראות אותה כל יום ואני לא יודע מה לעשות . אני פשוט רוצה להגיד לה את זה אבל אני פשוט מתבייש להגיד לה המורה אני מאוהב בך יש לציין שנדמה לי שהיא נשואה מה עליי לעשות בבקשה אני חושב עליה בלי הפסקה

עידן יקר שלום, אתה מתאר אירוע מאוד שכיח אצל בני נוער, להתאהב במורה/מדריך של התנועה/ זמר או דמות מפורסמת אחרת. אתה שואל מה לעשות? שאלה קשה, אני מבינה מהכתוב שאתה נער מאוד מודע לעצמך ומבין את הקושי בהתאהבות זו, כמו כן אתה מודע למציאות הבלתי אפשרית במימוש אהבה זו. אני מאמינה שעם הזמן תוכל לממש אהבה אפשרית עם בנות גילך ולאט לאט התאהבות זו תשאר כזכרון נחמד. בהצלחה בתיה

לזיו שלום, הבת שלי בת שנתיים וחצי יודעת לדבר, לתקשר ולבקש כשהיא רוצה משהו. אך אני לא מצליחה לשכנע אותה לעשות פיפי בשירותים. היא מבקשת רק כשהיא רוצה קקי. אם אני מורידה לה את הטיטול, ובא לה פיפי היא מבקשת לשים לה את הטיטול חזרה; אני מנסה לקחת אותה לשירותים ו"לשחד" אותה אפילו, שאני אתן לה הפתעה אם היא תעשה בשירותים אך היא לא עושה ובורחת ונראה שהיא מעדיפה להיתאפק. אין לי מושג מה עוד לעשות, השנה היא צריכה ללכת לגן וידוע לי שאם היא עדיין על טיטול לא יקחו אותה. בבקשה תעזרו לי. בתודה מראש אמא מודאגת

ערב טוב, לדעתי אין לך מה להיות מודאגת.את מתארת שבתך מבקשת לשים חיתול, כלומר היא יודעת לזהות את התחושה. להערכתי הבעיה היא לא הגמילה מהפיפי אלא הגמילה מהחיתולים. אני מניח מהודעתך, שכאשר בתך בורחת ומתאפקת, את לבסוף שמה לה חיתול. את זה תפסיקי לעשות. מה יקרה? כמה זמן היא תתאפק? מקסימום יברח לה פיפי והיא תהיה רטובה. ובפעם הבאה...היא תרטיב את עצמה שוב. אני בטוח שלא יהיה לה נעים להיות רטובה והיא תבעשה את הקישור לבד: אני צריכה פיפי -> אין חיתול -> אני לא רוצה להיות רטובה -> כדאי שאלך לשירותים. כאשר היא מרטיבה את עצמה אל תעשו מזה עניין. תחליפו בגדים ותגידו "לא נורא, בפעם הבאה תשתדלי ללכת לשירותים". בסופו של דבר היא תבקש לשירותים. בהצלחה, זיו

היי, כדאי שתחפשי גן אחר בעיני...................

אני לא חושב שהפיתרון הוא לחפש גן אחר, ממש לא. אני מכיר כמה גנים שנושא הגמילה מטיטולים הוא "תנאי קבלה", וזה לא עושה אותם גנים פחות טובים. (שווה גם לבדוק למה זה תנאי קבלה) מניסיון, צריך פשוט להתמקד בילדה ולעזור לה. באמת לא להפוך את הנושא לדבר שכל היום נסוב סביבו. עברתי עם הילדה שלי את אותו התהליך בדיוק. ואם זה עוזר לך, תוך שבוע וחצי - שבועיים, היא ביקשה ללכת לשירותים. שיהיה בהצלחה

תודה על עצותיכם. לצערי זה באמת כך, כשמגיעים לעירייה (למשרד החינוך) לרשום ילד\ה לגן עירוני לגילאי 3 ומעלה שואלים אם הילד הולך לשירותים בכוחות עצמו, זה הכן הופך לתנאי קבלה. עם גמילה מתמודדים במעונות עד גיל 3. הילדה שלי בת 2 וחצי אז אני רק מקווה שעד הגן אני אצליח לעזור לה להיגמל מטיטול.

בתי בת השנה ותשעה מסרבת לישון היא אינה ישנה במשך היום כולו היא פעילה ושובבה ובלילה יוצאת מהלול פעם אחרי פעם אני ממש מיואשת היא לבסוף נרדמת אחרי גערות ושמירה צמודה שלא תצא מהמיטה יש לכם עוד עיצות והאם זה נורמלי ?

שלום רב, מדברייך נראה שבתך מקבלת רווחים לא מעטים מהערות בלילה בוודאי אם אתם שומרים עליה באופן צמוד. דבר ראשון שעליכם לעשות הוא להפסיק את השמירה הצמודה גם אם הדבר אומר שתקומו 10 פעמים בלילה להחזיר אותה למיטתה. בלילות הראשונים תקומו 10 פעמים (ואולי אף יותר) ועם הזמן היא תפסיק לצאת. אם אתם עושים זאת, אל תדברו איתה באמצע הלילה, פשוט תקומו, בלי שום מילה תחזירו אותה למיטה ותחזרו לישון. כך עד שהיא תלמד. אם יש באפשרותכם להשיג מיטה מסורגת שממנה היא אינה יכולה לצאת זה יסייע לכם. כל עוד תמשיכו לשמור עליה לא תיהיה לה סיבה ללכת לישון. זה מאד כיף שאבא או אמא נשארים לידך כל הלילה - ממש חגיגה. אשמח אם תעדכנו אותי בהתפתחויות. בהצלחה, זיו

יש לנו 3 ילדים בן בן 11 ובנות בנות 9 . כל פעם שאנחנו רוצים לצאת איתם לאן שהוא הם מסרבים וטוענים שכייף להם להישאר בבית ורוצים להישאר, יש בחוץ יום יפה ואני רוצה שייהנו אך הם לא. מה לעשות ? האם להכריח אותם או לתת להם להמשיך בדרכם ולהיתקע איתם בבית. הם ילדים חברותיים מאוד בביה"ס. לנו אישית אין חברים שבאים אלינו לבקר, וגם לא משפחה מורחבת אך היחסים ביני לבין בעלי מצוינים

אפרתי שלום, למקרא שאלתך אני נאנח וכ"כ מזדהה איתך - כשאנו רוצים לצאת הםלא רוצים וכשאנו רוצים לחזור הביתה אז...שוב הם לא רוצים. ובדיוק היום נתקלנו באותה בעיה עם בת ה- 8. אנו נקטנו בשביל האמצע - מצד אחד לא להכריח ומצד שני ברור שלא "נתקע בבית" - אנו הצענו לה להשאר בבית במידה והיא לא רוצה לבוא. כמו בפעמים הקודמות, גם הפעם היא החליטה לבוא ונהנתה מאד. לא תמיד הפתרון הנ"ל אפשרי אך אני משתדל לנקוט בו במירב הפעמים. במקרים בהם מדובר בפעילויות שקשורת אך ורק לילדים כמו מסיבת יומולדת של חבר/ה מהכיתה, ביקור אצל חבר, חוג, פעילות שמתקיימת לילדים - אני משתדל לא להתווכח ונותן להם את יכולת הבחירה. אם זו פעילות משפחתית כגן טיול של יום שבת אני הייתי מתעקש יותר מכיוון שאני קשוב גם לצרכים שלי. אם אין באפשרותכם להשאיר אותם בבית אז שישארו באוטו בזמן שאתם נהנים (אני דיי משוכנע שהם יוותרו על התענוג). בהצלחה, זיו

שלום שמי מאיר ואני בן 17.5 ...יש לי בעיה שאני לא יודע אם היא טובה או לא...אני נוהג לצפות הרבה בסרטים המציגים תוכן פורונוגרפי...עכשיו אני לא ידוע אם זה טוב לגילי וטבעי לגילי או לא? כי מצד אחד באמת אני רוצה להיפטר מזה כי זה מציק לי כזה אבל מהצד השני זה כאילו שהמוח שלי לא נותן לי אני כאילו מרגיש בגוף מעיין דחף כזה לזה...אני לא ידוע מה לעשות וכיצד עליי להפסיק זאת ...אני מפחד שזה ישפיע עליי לרעה אני רוצה לעצור זאת ללא ידיעת הוריי או טיפול מרופא(זה גם הסיבה שבאתי לפה)..באמת כל דבר שתוכלי לעזור אני אשמח..הדברים האלה מצד אחד נותנים הרגשה של עונג אבל מצד שני אני פשוט חייב להפסיק את זה ולא מצליח..מה עליי לעשות? תודה ויום טוב ומחכה לתשובה

מאיר שלום, צפייה בסרטים פורנוגרפים אכן יכולים להיות מאוד מגרים ומענגים ולגרום לרצון לראות עוד ועוד.עם זאת חשוב לזכור שסרט פורנו עשוי בצורה מוקצנת ואינה מציאותית. לא כל מה שרואים הוא אמיתי ונכון. פנייתך לפורום מעידה על המודעות שלך שהצפייה לא תמיד מיטיבה עמך, שאלתך מה לעשות, זו שאלה קשה שכן רק אצלך התשובה, חשוב מה אתה עושה במקרים אחרים של רצון חזק לקבל משהו אך במקביל לדעת שאותו משהו אינו טוב עבורך? איך אתה עוזר לעצמך במקרים אלו? איזה כוח נפשי אתה מפעיל על עצמך אז? בטוחה אני שעם קצת חשיבה ובדיקה עצמית תוכל למצוא את המינון הנכון עבורך. בהצלחה בתיה

תגידי גיבנת יכולה להחמיר לדעתך עם בנאדם שקפץ עלי למשל שלוש שניות במשך שנה כ20 פעם זה יכול להחמיר את הגיבנת? קפץ על הגב ואני לא ידעתי באותה תקופה שיש לי גיבנת. הסיפור הוא כזה התאמנתי במכון וכתוצאה מכך נוצרה לי גיבנת עם כאבים בכיתה י היום אני בי-יב ובאותה תקופה חבר שלי היה קופץ עלי בשביל שאני יעשה לו שק קמח אבל אחרי שהוא ראה שאני לא עושה את זה הו הפסיק הוא קפץ עלי נדמה לי בסה"כ כ20 פעם בשנה למשל שלוש שניות על הגב והחזיק תגב האם לדעתך זה החמיר לי תגיבת? יש לציין שהוא חבר טוב שלי והוא באמת לא עשה לי את זה מכוונה ואחרי שסיפרתי את זה לחבר קרוב שלי הוא אמר לו את זה והוא הפסיק

שלום יוסי, מצטערת אינני מבינה בתחום זה אם כי לא נראה לי שהגיבנת יכולה להחמיר מקפיצות על הגב. בהצלחה בתיה