פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום. יש לי שני אחייניות מקסימות, האחת בת חמש והשניה בת שנתיים. אוהבים אותן ומשקיעים בהן המון אולם האחות הבכורה מקללת את ההורים, מקללת ילדים איתם היא משחקת (שיחקנו עם הכלבה וחבורה של ילדים היה נחמד מאוד וכשהתארגנו ללכת היא אמרה לכלבה "בואי כלבה, בואי נלך מהילדים המטומטמים האלו" ממש לפני שאר הילדים) שחקנו במגרש משחקים וישבו שם שלושה זקנים, כאשר הלכנו היא חיכה אליהם ואמרה: "להתראות לכם" בחיוך מקסים ואחרי שחיכו בחזרה היא אמרה "מסריחים מפגרים" והם שמעו אותה! להורים היא אומרת "שתעלמו לכם לעולם ועד" ככשאלתי אותה מדוע היא מקללת היא ענתה שהיא לא אוהבת אף אחד וכששאלתי למה היא ענתה שהיא חושבת שהם רוצים לרמות אותה. הצעתי להורים שאני אכין טבלה שבועית לשתי הבנות בו הם יצטרכו להדביק מדבקות אם הבנות לא קיללו ואיקס אם הם קיללו (כמו בתוכנית בית הבנדיטים הקטנים עם טניה ברון) האמא - אחותי חוששת מהרעיון משום שלטענתה לא הגיעה לבית גורם מקצועי שיכול לבצע אבחנה ולאשר את השיטה הזאת אני אמרתי לה שהשיטה עוזרת להצבת גבולות (דבר שכל הורה חייב להציב) בלי שום קשר לצרות ובעיות אחרות (כלומר יש להציב גבולות וזה לא משנה אם קימות בעיות אחרות כמו למשל העובדה שהיא לא אוהבת אף אחד, בבעיה זו אינני יודעת איך מטפלים) האם מישהו מקצועי יכול לתת תשובה בעיניין הטבלה להצבת גבולות בכדי שאני אוכל להכין את הטבלה לבנות

סמדר שלום, השיטה שאת מציעה נקראת "שיטת האסימונים" והיא מגיעה מתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית. היא אכן עובדת לעיתים קרובות במידה וההורים לומדים לאכוף את הגבולות. עם זאת, לי נראה שהבעיה שאת מציגה איננה בעיית גבולות. יש בהתנהגות של הילדה מאפיינים אלימים שבאים לידי ביטוי במגוון של סיטואציות (בבית, בחוץ, מול אנשים זרים, מול אנשים מוכרים, מול מבוגרים, מול ילדים...). ייתכן מאד שהילדה סובלת ממצוקה קשה וייתכן שישנן סיבות אחרות. אני מעריך שהתנהגותה היא סימפטום למשהו ולכן שיטת המדבקות תטפל בסימפטום ולא בבעיה. אני ממליץ שההורים ייגשו בהקדם עם הילדה לאיש מקצוע המתמחה בטיפול בילדים. זיו

שלום.בננו הבכור בן 4 ויש לנו איתו בעיות חינוכיות קשות מאוד.הוא עושה ככל העולה על רוחו. כשלא עושים דבר שהוא מבקש או אומרים לו שימתין מיד הוא מתפרץ בעצבים מפיל את הכסא , זורק חפץ וכו'. מלבד זאת הוא מרבה לכנות אותנו ההורים בכינויים לא יפים כגון טיפשה, תשתקי סתום וכדו'. ומכה את אחותו הקטנה על כל דבר קטן ואף על אי רצונה לעשות את רצונו. קראנו המון על הצבת גבולות הן בפורום זה והן בספרים שונים. שאלתי היא כיצד בפועל אוכפים את הגבולות. לדוגמא הילד ביקש ממני דבר מסוים ואמרתי לו שכרגע אי אפשר ונימקתי למה. והוא בתגובה אומר לי סתומה ובועט בי ברגליים. מה עושים. כיצד אוכפים את הגבולות? תודה רבה.

חגית שלום, את מתארת התנהגות תוקפנית מאד וזה בהחלט מטריד. עולות בי מספר שאלות: האם יש עוד מישהו בבית שמשתמש בשפה כזו? האם האלימות של בנך מופנית רק כלפייך? מה המקום של האב בסיפור? אשמח אם תוכלי לפרט יותר וכך אוכל לסייע בייתר דיוק. תודה, זיו

תודה רבה על התשובה. לגבי מה ששאלת-לצערי בעבר הייתי די עצבנית בתגובתי כלפי התנהגותו אם כי לא בחומרה שבה הוא מגיב. וכבר כמעט שנה שאני מאוד עובדת על עצמי ורב הזמן מגיבה מאוד בסבלנות ובעקביות להתנהגותו, אך לשוא. לגבי בעלי , התנהגותו של בננו מוקצנת. אפילו כאשר הוא מנשק או מחבק אותו הוא מגיב ב: "שתוק" "מגעיל" וכדו' וכמעט ואין לבעלי השפעה עליו וכשהוא איתו הילד ממש עושה ככל העולה על רוחו. יש לציין שבעלי מאוד רגוע. תודה. הבעיה מחריפה כעת כשביתנו הקטנה (בת שנתיים) מתחילה לחקות את התנהגותו.

שלום,יש לי ילדה בת שנתיים,שאוהבת לישון במיטה איתנו,היא נרדמת במיטתה ובלילה בא ניכנסת באמצע ונרדמת:)))))))).העניין לא מפריע לא לי ולא לבעלי,להפך כייף לי-כי אני עובדת,לומדת.........אז לפחות בלילה לישון ביחד....כייף חיים שאלה שלי האם זה יכול להוביל להפרעות בהתנהגות,או התפתחות לא תקינה,לא יודעת!!!! הייתי רוצה לשמוע דעתכם בנושא תודה

אירה שלום, השינה המשותפת עם ההורים כשלעצמה אינה בעייתית בגיל של בתך. זאת כמובן, במידה והזוגיות שלך ושל בן זוגך אינה נפגעת. כל עוד שלושתיכם מרוצים - שיהיה לכם לילה טוב ורגוע. המשך שבוע נפלא, זיו

יש לי בת בוגרת בת כמעט18 . ההתנהגות שלה ממש בעייתית. נכנסת לעתים להתקפות זעם של ממש.למרות שהיא ילדה מאוד חכמה ופקחית היא מתנהגת לעתים בצורה מאוד מוזרה .ולעתים היא יכולה להתנהגר בצורה מושלמת .. לצערי ממש כמו שני אישיות שונות.מבקש לקבל הכוונה לטיפול יותר מקצועי..

לחסוי שלום, מה בתך אומרת על התקפי הזעם שלה? לאחר שהיא נרגעת האם היא זוכרת /מודעת להתקף שעברה? התקפי זעם (במידה זו או אחרת ) מאפיינים את הגיל, אך במידה והם מאוד תקפים כדאי לפנות לעזרה מקצועית, שכן זה מסמן קושי להתמודד עם תסכולים. בתך יכולה לפנות לטיפול במסגרת פרטית או ציבורית, חשוב שהטיפול ייעשה על ידי איש מקצוע המכיר את מאפייני הגיל. בהצלחה בתיה

אבל לא ניראה לי אני יצליח לממש אותה זה קשה מדי עבורי ואני צריח המון ביטחון עצמי ואין לי אולי אני יללך ליועצת ואני ידבר איתה על הביטחוון העצמי שלי

שלום לחסוי, הרעיון שלך לפנות ליועצת נראה לי מאוד מתאים! בהצלחה בתיה

היי, אני סבורה שגניבה היא התוצאה ולא הסיבה. כלומר, יש לבנך, ככל הנראה, איזושהי מצוקה, שאולי הוא לא מספר, ותוצאתה באה לידי ביטוי בגניבה. כתבת שאין אצלכם דברים כאלה ולכן, סביר להניח, שהוא מבין שזה אינו מקובל עליכם. לעיתים יש קושי לדובב ילד לספר דברים ולכן, אולי כדאי לבדוק את האפשרות למפגש משפחתי אצל בעל מקצוע, המיומן בכך. בנוסף, אני יכולה להמליץ לך על הספר הנפלא, הכתוב "בגובה העיניים" שנקרא: "התנהגות היא שפה", שנכתב ע"י תמי איפלח, ובו ישנה התייחסות רחבה הן לשקרים והן לגניבות בגילאים שונים. בהצלחה

'אני' שלום, אני מסכים עם דבריה של אפרת. את מתייחסת ל'גניבה' כאל הבעיה. אני מציע להסתכל על זה לא כאל ה"בעיה" אלא כאל הסימפטום למשהו שמתרחש בתוך הילד. ייתכן מאד שהוא מנסה להעביר אליכם מסר באמצעות התנהגותו. כמו אפרת, אני בהחלט ממליץ שתפנו לבעל מקצוע לטיפול משפחתי ולאוו דווקא טיפול הממוקד בילד. בהצלחה, זיו

שלום ישלי ילד בן 9 לומד בכיתה ג ' ילד חכם מאוד עם ציונים טובים מאוד רגיש הבעיה שלי איתו היא חוסר האירגון בסידור התיק הוא שוכח ספרים בבית לא מצליח לסדר גם המורה אומרת שיש לו חוסר אירגון הוא מתפרס על כול השולחן ומאוד מבולגן השבוע הוא עבר איבחון החשבון ובמקום לתת למורה הוא הכניס את האיבחון לתיק . אני מדברת איתו די הרבה על הנושא אבל לפעמים נראה לי שאין עם מי לדבר השיחות לא עוזרות ואני לא יודעת מה לעשות כדי לגרום לו להיות יותר מאורגן ומסודר (הוא גם מאבד כל יום עיפרון מחק מספריים טושים )

חנה שלום, על פניו הנושא אותו את מעלה אינו נוגע ליחסי הורים-ילדים. עם זאת, אני שומע בדברייך תסכול ואולי אכזבה מבנך על כך שאינו מסודר ומאורגן כמו שאת מצפה שהוא יהיה. לדעתי, הוא אינו עושה בכוונה. האם הוא עבר איבחון ללקויות למידה / קשב וריכוז ? ייתכן מאד שחוסר הארגון היא תכונת אישיות (כמו אלה המאחרים באופן כרוני ולעולם אינם יכולים להגיע בזמן). אני מתאר לעצמי שהשיחות הרבות והדרישה שלך ושל הסביבה ממנו להיות מאורגן יוצרות עליו לחץ. אני חושב שיהיה זה נכון להוריד מעט את הלחץ ולקבל אותו כמו שהוא. במקביל לנסות ביחד איתו דרכים שיעזרו לו להתארגן לסדר את הקלמר מיד בתום השיעור. מניסיון אישי - כי גם אני לא ממש מאורגן ומסודר, מאד קשה לשנות את זה ואנחנו (הבלאגניסטים) לומדים להתמודד עם זה. בהצלחה, זיו

שלום אני החלתתי ליתפוס את עצמי בידיים ולהיתמודד לבד לא לכחת הכל ללב לדעת לדבר אם אנשים אבל אני בתיחילת הדרח אני מיתמודד אבל לפעמים אני די מצלי אני כל עזמן חושב על העתיד שלי ולא על העכשיו והשאלה שלך אם יש לך איזה עצא לתת לי להמשך לא יודע איזה טיפ כזה שיוכל לעזור לי קצת במצבים הקצת קשים שאני חושב שיהיו לי כי בנתיים אני מצליח בפורום הקודם היא המרה לי מתי שאני מרגיש קשה לעצום את העיינים ל2 דקות ולא לחשוב על כלום ככה לתרגל את זה אז אולי את בתור אישה אחרת תתני לי טיפ אחר שאולי יוכל קצת לעקיל עלי

ליעד יקר, אין לי עצות יותר טובות משלך, המודעות והרצון להמשיך קדימה יובילו אותך, תקשיב לעצמך ולמה שאתה זקוק. זכור יש הרבה מקומות ציבוריים שיכולים לעזור לך במידה ותרגיש צורך בכך! בהצלחה בתיה

הבן שלי בן ה 11 מאונן האם זה נורמלי בגיל הזה ? האם כדאי להעיר לו?

שלום איריס, אם בנך מאונן בפרטיות אין מה להעיר לו, אם הוא מאונן בפרהסיה אז יש מקום להעיר לו על כך ולהפנות אותו לחדרו(לא כעונש!) בהצלחה בתיה

בתי כמעט בת 3 מפחדת מרעשים כגון : אופנוע , מכונית , מקדחה , מיקסר. במשך היום זה בשליטה אך בלילה היא מעירה אותנו אינספור פעמים לסגור את החלון ( שכבר כמובן סגור) והיא לא נותנת לנו לצאת מהחדר.יש לציין שיש לה אחות תאומה איתה בחדר שלא מפחדת. כדרך אגב לטעמי הרעשים כ"כ מינורים וכמעט ולא שומעים אותם בלילה - למשל מכונית מתרחקת.יכול להיות שהיא מדמיינת רעשים? לא ידועה לי שום טראומה שקשורה לנושא. איך אפשר להתמודד ולעזור לה ולכל המשפחה לישון יותר טוב בלילה?

שירלי שלום, מדברייך אני מבין שגם ביום היא מפחדת, כלומר, אם אני מבין נכון זו אינה מניפולציה אלא היא באמת מפחדת. בנוסף, אני מבין שאכן יש רעשים בחוץ - עבור כל בני הבית הם מינורים אך היא חוששת מהם ולכן יש צורך להתיחס לכך בכל הרצינות. שמתי לב אצל הבן שלי שבערב, כאשר הוא עייף הוא מפחד יותר - בשפה פסיכולוגית ניתן לומר שכוחות האגו "עייפים" והוא מסוגל פחות להתמודד עם הסביבה. ייתכן שגם בתך מתקשה להמודד עם הרעשים כאשר היא עייפה. בנוגע לטראומה - התגובה שלנו לאירועים היא מאד אישית. מה שנחווה עבורך כאירוע רגיל או מינורי עלול להחוות ע"י בתך כטראומה. עם זאת, הפחדים לאוו דווקא נובעים מטראומה. ילדים רבים חוששים מרעשים. במידה ואת מרגישה שהפחד שלה הוא אמיתי ולא מניפולציה כדי שתקחו אותה באמצע הלילה לישון איתכם, אני ממליץ שתפני לפסיכולוג/ית מומחה/ית לגיל הרך כדי שתקבלו הדרכה מקצועית כיצד להתמודד עם המצב. אין זה אומר שבתכם תיהיה בטיפול (היא קטנה מידי לדעתי) אלא אתם תוכלו לקבל הדרכה, הכוונה וליווי. בהצלחה, זיו

אני לא מצליח להתחבר לעוד קבוצת שונות אני אוהב את הילדים שאני ייתם אני לא מתחבר לקבוצות שונות אבל יש לי גם קשיים אם החברים שאיתי כי לא תמיד כייף לי איתם אני בסיבבה שמאוד מושפעת מהחברה ואני אחד מהם וכל מהלך שאני יעשא לחלק יהיה קשה לוותר עליי אבל אני בסבביה של ילדים מלאי אוהבי חוויות הם אוהבים ערסים חלקם מסיבות לעומת זאת אני לא וזאת הבעיה שלי אם את מבינה

שלום לחסוי, אני מבינה שיש לך קושי להפרד מהחברים הותיקים וקשה לך להתחבר לחדשים, האם הבנתי אותך נכון? בכל מקרה קושי זה הוא טבעי, כל שינוי דורש מאמץ ומוטיבציה. בהצלחה בתיה

שלום שמי הוא איתי ואני נער בן 17. היום הלכתי להרצאה בקשר לצבא בקיצר ההרצאה הייתה מאוד מעניינת ואני ישבתי על כסא כמו כולם . הבעיה היא שאני ישבתי ליד מוניטור והחוט של המוניטור נגע ברגל שלי כל הזמן בשמך ההרצאה. לאחר ההרצאה הרגשתי זרם חשמלי בברך ורציתי לשאול האם זה בגלל חוט החשמל של המוניטור והאם קרה לי משהו?

שלום איתי, אינני חושבת שקרה לך משהו.אם אתה מרגיש משהו שאינו כשורה, פנה לרופא המטפל. בתיה

יש לי כאבים בבירקאים כבר כמה ימים האם זה קשור לגדילה פרת נוסף התכלתי ליפני שבוהיים ויותר חדר כושר

אינני מוסמכת לענות לך בנושא רפואי זה, אני ממליצה לך לגשת לרופא משפחה שיבדוק אותך. בהצלחה בתיה

בתי בת 16.5 החלה לקיים יחסי מין, איך אני יכולה לשכנע אותה ללכת לרופאת נשים ולהתחיל לקבל גלולות?

יהודית שלום, גם אני עברתי את זה עם בתי. עשיתי איתה שיחה והסברתי להכמה היא חשובה לי, וכמה חשוב לי שהיא תהיה מוגנת. שעליה לדאוג לעצמה לא להכנס להריון. הלכנו ביחד לרופאה שרשמה לה גלולות (פמינט- שבדרך אפילו ראינו על כביש ההלכה את רונה לי מפרסמת אותן- וזה קצת הקל עליה)

נעמי, אימצתי את השיטה שלך, וככה כבדרך אגב שאלתי את בתי מה קרה עם רונה לי מאז נולד לרקוד. והיא ככה אמרה לי שהיא הפכה לשחקנית ולמפרסמת. שאלתי אותה מה היא פירסמה והיא אמרה לי שהיא פרסמה את "הגלולה הסגולה". משם התפתחה שיחה ממש טובה על גלולות, והיא מוכנה שנלך יחד לרופאת נשים כדי שהיא תטול אמצעי מניעה הורמונליים.

יהודית שלום, את צודקת בדאגה לבתך, מה מונע ממנה ללכת לרופא נשים?האם זה פחד או מאבק כוח שלה נגדך? אני מאוד מסכימה עם נעומי, חשוב לשוחח עם בתך בכנות ולהגיד לה כמה את דואגת לה וכמה חשוב לא לעשות מלחמה ביניכן סביב נושא זה. בהצלחה בתיה

שלום ילדי בן 8 לוקח לנו כסף ששמנו על השולחן ואנו מגלים זאת מאוחר יותר כאשר חסר או שהולך לחבר ומזמין סרטים בהוט ויאודי על חשבון ההורים של החבר (ללא ידיעתם) ומחייב אותם בהרבה כסף מה עליי לעשות עם זה כי הסברים לא כ"כ עוזרים כבר אפשר לומר שהוא כמעט איבד חבר בגלל זה. אצלינו בבית לא עושים דבר כזה ולא חינכתי אותו לכך עזרה דחופה בבקשה!

שלום רב, נושא הגניבות עלה מספר פעמים בפורום. אני מציע שתחפש/י בפורום תחת המילה "גונב" ו "גניבה". אם סימני השאלה לא יפתרו אשמח לעזור. זיו

הסתכלתי על הודעות קודמות אבל זה לא בדיוק עוזר לי כי אין משהו חריג במשפחתי שיכול להצביע על מצוקה או קריאה לעזרה הכל רגיל בבקשה תנסה לעזור לי

בת זוגי ואני גרים יחד לאחר גירושים לא פשוטים. במערכת ילדים בוגרים ובת בת 12 אשר מגיעה אלי פעמייים בשבוע ללינה וכל סוף שבוע שני. כאשר מגיעה אינה מעוניינת בשום פעילות איתי ו/או עם בת זוגי אלא רק להישאר בבית והטענה שלה שאני צריך לשמור עליה ולהיות איתה ואם לא אז דרך בית משפט היא ואימה יכריחו אותי. המצב גורם לי להישאר איתה בבית ולא לצאת איתה או בלעדיה היות שהאם מוסיפה תביעות משפטיות על כל צעד ושעל... וזה נראה מאוד מורכב. האם תוכל לעזור לי כיצד לתת לבתי הרגשה שאני אוהב אותה ומצד שני מעוניין להמשיך את החיים ושהיא תהיה שותפה בהם במידת האפשר.

דורי שלום, לי נראה שאימה של בתך מדברת מגרונה. לא אופייני לילדים לומר דברים מסוג זה. כמו כן, נשמע שאתה מרגיש מאויים מהתביעות המשפטיות והאיומי והמניפולציות אכן משיגים את מטרתם. במידה ואתה רוצה לתת לבתך הרגשה שאתה מעוניין להמיך עם החיים אז אתה צריך להפסיק לפעול מתוך הפחד ולהמשיך את חייך הלאה. כל עוד לא תמשיך בחייך לא תוכל להעביר לה את המסר הנ"ל. לגבי המסר שאתה אוהב אותה: איך העברת לה את המסר עד הגירושין? אני בטוח שאתה מרגיש שאתה אוהב אותה והעברת לה את המסר ללא קושי. אני מציע שתדבר איתה על הדברים. היא נערה מספיק מבוגרת כדי להבין. במידה ואתה מרגיש שהעומס עליך סביב היחסים עם גרושתך ועם בתך גדול אתה בהחלט יכול לפנות לייעוץ מקצועי ושם תוכל למצוא ליווי ותמיכה בקשיים הגדולים אותם אתה עובר. בהצלחה, זיו

הם די חברי ילדות שלי ביגלל זה קשה לי אבל תמיד המורים אצלנו אומרים לך תחפשו לכם חברים חדשים אבל אני לא יודע עוד לאיזה כיוון ללכת כי לא ניראה לי כל כך שיש לי עוד כיוונים חוץ מהחבריי ילדות ועוד כמה יש הרבה קטעים שאני אוהב ליהיות איתם אבל יש קטעיים שאני לא אוהב מהרבה סיבות יש לחברים שלי הרבה תכונות שאני לא מוצא לנכון שאני אוהב פרט נוסף יש לי חוסר ביטחון אולי זה יכול להיות אחד המאבחנים לכך שקשה לי לבחור או להחליט דברים מסוימים ואני לא יודע להביא על עצמי גבולות או שאני חושש לצאת להרבה מקומות וחברים שלי משגעים אותי למרות שאני לא רוצה אשמח לקבל תושבה תודה חסוי

לחסוי שלום, אכן קשה להחליף חברים בעיקר כאשר אתה מרגיש מקובל ביניהם (אם הם מחפשים אותך כנראה אתה מאוד משמעותי להם.) לפי מה שאתה כותב, אני מבינה שהחברים שלך כרגע אינם מתאימים לך, אני מבינה אותך נכון? אם כך כדאי אולי לנסות לבדוק מסגרות חברתיות חדשות להפתח להן, אולי תנועות נוער? כמובן שלא צריך לוותר בבת אחת על החברים הוותיקים, תאפשר לעצמך להפתח לקבוצות חדשות מבלי לוותר על הישנות עד אשר תרגיש נוח. בהצלחה בתיה

שלום רב, אני גרושה ללא ילדים וחייה עם אהובי שהוא אב + 2 ילדות. אחת בגיל 13.5 והשנייה בת 19. לבת הקטנה יש קשיי קימה בבוקר ובן זוגי מוציא המון זמן ואנרגיות על מנת להקים אותה מהמיטה. הדבר הגרוע ביותר הוא כשהיא נמצאת אצל אמה, אשר לא מתאמצת להעיר אותה וכך פעם אחר פעם מתפספס לו בית הספר. חשוב לציין שלילדה יש הרגלי שינה לא טובים. היא עושה כל מאמץ ללכת לישון מאוחר כולל הכנת שיעורים ב-12 בלילה והתעסקות אינסופית עם המחשב. אנחנו עושים כל מאמץ שהיא תיכנס למיטה עד השעה 23:00. אך לעיתים אמא שלה מביאה אותה קרוב לשעה 00:00 בלילה ומכאן אתה מתחיל עם אוכל, כי היא מגיעה משם תמיד רעבה, מקלחת, מעט תשומת לב והגענו לאחת בלילה. גם כל מאמץ שאנו עושים להרגיל אותה לסדר מסויים, כולל לא לתת לה לישון צהריים על מנת שתישן בשעה סבירה לא עוזר, כיוון שלמחרת היא אצל אמה ואמה סוגרת את דלת חדר השינה בשעה 22:00 בלי לוודא האם אכלה, התקלחה והכינה שיעורים וכך שוב היא מגיעה למיטה בשעות הקטנות של הלילה, אפילו בשתיים בלילה. כל בוקר שהיא לא נמצאת אצלנו בן זוגי מעיר אותה טלפונית בנוסף למה שאמה מעירה. אך גם כשהיא משוחחת איתו ואומרת שהיא ערה, הרבה פעמים היא חוזרת למיטה ואמה הולכת לעבודתה ואנו מגלים בדיעבד שהיא לא הלכה לבית הספר. אציין כי מערכת היחסים של בן זוגי ואם הבנות היא קרירה ביותר, בן זוגי ניסה מס' פעמים רב בנועם לגרום לה לקחת יותר אחריות על הילדה ולדאוג שהיא תלך לבית הספר. אציין גם כי לאם הבנות יש חבר קבוע מזה זמן רב. אודה להתייחסותך.

שירה שלום, מעניין שהכותרת להודעתך היא "בעיות התעוררות..." ומתוך דברייך נראה לי שזה הקושי הקל ביותר. הקושי הגדול הוא בתקשורת בין הורי הנערה ואי שיתוף הפעולה במקרה הטוב (וחבלה במקרה הרע) מצד אימה. אני לא מתרשם שנערה יש קשיי קימה אלא קושי עם הורים שאינם מתקשרים זה עם זו ואינם מספקים לה את התנאים לגדילה והתפתחות בטוחים ותקינים. בנוסף לכל זה, עלתה בי השאלה מדוע את פנית ולא האב? גם לא פנית בשם שניכם אלא בשמך. האם הוא מודע לבעיה? האם גם הוא רואה את הבעיה כקושי בהתעוררות? האם הוא מוכן לקבל עזרה? לדעתי הפתרון הוא מורכב ויוכל להעשות רק תוך כדי תליך טיפול. אני בהחלט ממליץ לבן זוגך וגם לך כבת זוגתו לגשת לטיפול משפחתי ולבחון את הבעיה לעומקה ואת הפתרונות. בהצלחה, זיו

הי זיו קראתי את כל ההודעות בנושאי השינה ולא מצאתי משהו דומה, יכול להיות ששאלתי אותך בעבר- בכל אופן לא מצאתי שאלה כזו... אז כך: בני בן שנתיים ושמונה חודשים, פוחד להירדם לבד ומכריח אותנו לשבת לידו עד שהוא נרדם, אם נצא מהחדר , יקרא לנו לאחר מספר שניות, ואם לא נרצה לשבת לידו, הבכי מתחיל... קורה שהוא מעיר את אחיו בן שנה מהבכי הזה. ניסיתי כל מני שיטות כמו חפצי מעבר שונים, מנורת לילה , הסברים- ספרים בנושא.. כלום.- יש לו הרגלי שינה טובים. אבל... אנחנו צריכים לשבת לידו - זה יכול לקחת 10 דקות עד 40 דקות וזה מעייייף! מה עושים?

ג'וד בוקר טוב, אני רוצה להפנות את תשומת ליבך למשפט בו את כותבת: "בני בן שנתיים ושמונה חודשים ....ומכריח אותנו לשבת לידו...". אני חושב שכאן תמונה הבעיה והפתרון. בעצם אתם נותנים לילד בן כמעט 3 כוח עצום - הוא יכול להכריח את הוריו לעשות מעשה. זה שם אותכם, ההורים, בעמדה של חוסר אונים. שום שיטה לא תעבוד כל עוד אתם תחשבו/תרגישו/תאמינו שהוא מכריח אותכם. כל זמן שאתם חשים חסרי אונים לא תוכלו לעשות דבר. השינוי הראשון הוא שתבינו ותרגישו שאתם מנווטים את הספינה ולא ילדכם. אתם אלו שקובעים ולא הוא. לאחר שתחזרו לאחוז בהגה הכל יהיה יותר פשוט. עשיתי חיפוש נרחב ומצאתי את הודעתך הקודמת באותו הנושא. בתשובתי פירטתי מה לדעתי עליכם לעשות. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-67,xFT-31231,xFP-31330,m-Doctors,a-Forums.html האם ניסתם ליישם את השיטה? בהצלחה, זיו

הי זיו השאלה שנשאלה קודם לכן הייתה יותר בעניין היקיצה בלילה, דבר שבא והולך, אנחנו באמת מגישים לו רק מים, ולא מסכימים להוציא אותו וזה בדרך כלל עובד. השאלה הזו היא לגבי ההרדמה שלו בלילה. מה אפשר להגיד לילד בן שתיים ו8 חודשים שישכנע אותו לפחות לנסות להירדם לבד. אני מראה לו במסך המצלמה את אחיו הצעיר שנרדם לגמרי לבד וזה לא עוזר, הבטחתי לו הפתעה מתחת לכרית אם יינסה לבד, ניסיתי הכל..

שלום לך זיו, שמי אירית ואני אמא לתאומים בני שנתיים (אתמול). לפני כשבוע ימים קנינו לילדים מיטות נוער גדולות וחדשות. הילדים סיימו את פרק ינוקתם במיטת התינוק שהיתה להם במשך שנתיים. נראה כי הילדים יותר מידי אוהבים את המיטה ולכן אינם מוכנים לישון לפני השעה 21:00 בלילה. הם מאוד שובבים (בת ובן) מאוד זקוקים לנו (יותר מהרגיל) חשוב לי לציין שגם לי ולבעלי יש שינוי לא קטן בכל התהליך הזה. אנחנו רגילים שהילדים ישנים כבר ב- 19:30 מקסימום 20:00 ולצערנו זה לא כך. כל העניין מתגלגל שהילדים לא רוצים לישון וזה מגיע לידי בכי בסופו של דבר וכעס מצידנו כי אנחנו אחרי יום עבודה ואין לנו המון סבלנות בשעות הללו. אנחנו מאוד משתדלים להיות בסדר אבל כנראה שגם לנו המבוגרים יש גבולות. הייתי שמחה לדעת אם יש לך עיצה שונה מעיצות אחרות שקיבלנו מסביב. ואולי גם להפנות אותנו ליועץ מקצועי בעניין התאומים שלנו המקסימים. תודה אירית

אירית, ראי תשובתי ושאלותי בהודעתך הראשונה. זיו

שלום בני הבכור בן 14. הוא סבל לאורך השנים מפחדים רבים (כלבים, חרקים, נחשים). על חלק מהפחדים התגבר (אם ע"י גידול כלב או עניין מוגבר של בננו בנושא בצורה כזו שהפחד הפך למשל לאהבת נחשים) שתי הבעיות העיקריות היום: 1. בני נמנע מללכת לבד ברחוב למעט למרחקים קצרים. זה פוגע בעצמאותו וגם גורם לחיכוכים כי נולדה לו אחות קטנה ואין ביכולתי להסיעו לכל מקום. פעם הסיבה היתה הפחד מכלבים, אח"כ פחד להתקל בילדים אלימים. בכל מקרה הוא מגיב בצורה קשה במצבים שהוא נדרש לצאת לבדו, טוען שאינו מסוגל ואכן לא יוצא. אציין שעם חברים הוא כן הולך 2. לבני דימוי עצמי נמוך - גם בגלל הפחדים וגם בגלל קשיים לימודיים שגורמים לו לחוש נחות ביחס לבני גילו. הוא מביע זאת בהתייחסו לעצמו כטיפש ולא מוצלח מה עושים? איך עוזרים לו? בעבר היה בטיפול פסיכולוגי אבל בני מאד סגור ולא היו תוצאות משמעותיות אני גם מוטרדת מההשפעה על אחיו בן ה 10 שגם לא רוצה ללכת לבד תודה חנה

חנה שלום, המצב אותו את מתארת מצביע שבנך סובל מחרדות. ההבדלים בין פחד לחרדה הם שפחד נועד להגן עלינו מאיום ממשי שקיים כאן ועכשיו, לדוגמא: כאשר אנחנו חוצים כביש אנו מפחדים להידרס ולכן נזהרים. חרדה לעומת זאת, היא "בת דודה" של הפחד ומופיעה כתגובה לאיום שלא נמצא במציאות, לדוגמא: כאשר אני הולך על המדרכה אבל בחרדה שידרסו אותי, למרות שאיני חוצה שום כביש ואולי אף שום מכונית לא עוברת ברחוב. אופיה של החרדה שהיא הולכת ומתפשטת ומשטלת על חייו של הסובל ממנה. נוצר מצב של הימנעות - בנך נמנע מלרדת מהבית כי הוא רוצה להמנע מהתחושות המאד לא נעימות של החרדה. זהו בעצם הסימפטום הכי קשה ושפוגע בצורה הכי קשה בחייהם של הסובלים מחרדה - חייהם מצטמצמים מאד והתפקוד שלהם יורד. אני ממליץ שתפנו את בנך לטיפול מומקד חרדות. ישנם מספר שיטות עיקריות לטפל בהפרעות: ישנו טיפול תרופתי. לרוב זהו טיפול מהיר ואפקטיבי, אך הוא אינו מסלק את המחשבות לגרי אלא מפחית אותן בצורה משמעותית. שיטה נוספת היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT. קיים תהליך מובנה של טיפול בחרדות עפ"י גישה זו. ושיטה נוספת היא EMDR (עיבוד מחדש ע"י תנועות עיניים). אני מטפל במבוגרים בשתי השיטות והן מאד אפקטיביות. עם זאת, לעיתים יש צורך לשלב בין הגישות, כלומר טיפול תרופתי במקביל ל- EMDR ו- CBT. בנוסף, חשוב לזכור שאין שיטת טיפול אחת שמתאימה לכולם. לכל אחד מתאים משהו אחר. כמובן שאין שיטת טיפול שיכולה להבטיח 100% הצלחה. חשוב לנסות את השיטות ולראות איזו המתאימה ביותר. בהצלחה, זיו

שלום, שמי מעין אני בחודש חמישי להריון בני בן השנתיים ושלושה חודשים שאל אותי מה יש לי בבטן ועניתי בכנות שיש תינוקת, אך הוא לא מפסיק לחפש אותה ומרים לי את החולצה לחפש יש עוד זמן עד ללידה ואני לא יודעת איך להסיח אותו מהנושא??? תודה רבה מעין

מעין בוקר טוב, זה מאד טבעי שבנך עסוק מאד בהריון. אני חושב שאין צורך להסיח את דעתו אלא להסביר לו שוב ושוב. את יכולה להשתמש בספרים לילדים העוסקים בנושא. ישנם ספרים מצויינים הכוללים איורים ומותאמים בתיאור לילדים בגיל שלו. מאחל הריון ולידה קלים (עד כמה שניתן), זיו

טוב , כל יום זה כבר ככה ופשוט אני לא יודעת מה לעשות . אני מפחדת שיקרה לי משו עם כל העצבים האילו . אז ככה הורי גרושים ולכל הורה יש עוד ילדים . היום ההיתי בחוג עם אחי הקטן יונתן הבן של אימי מבעלה . בסיום החוג , היא התקשרה בטעות לאישתו של אבי מהנייד לי , אז ראיתי שהיא [ אישתו של אבי על השיחה ] ניתקתי , ואמרתי לאימי , תראי מה את עושה , היתקשרת אליה . הלכנו לאוטו בשביל ליחזור מהחוג הביתה ואז הכול התחיל . היא טוענת שאמרתי לה " מה את דפוקה " ובאמת שזה לא נכון , היא התחילה לצעוק , לצרוח , להגיד שהיא תמות ממני , להגיד שאני אלך לעזאזל , שהיא תחלה בסרטן ממני ותמות , שאני מרעילה אותה וכו' . כמובן ששתקתי וניסיתי לשכנע אותה שלא אמרתי , ולא כלכך הלך לי . זה מאד פגע בי , מאד . אתמול , שעה רצופה היא רק אומרת לי , תראי איך את נראת , צ'וכית , פרחית , תראי איך הבנות בכיתה שלך יפות , מצליחות , למה את שמה לק באצבע אחת , היום ראיתי את חברות שלך , תענוג לראות אותן , יפות מסודרות , והן הכי מקובלות בכיתה . ישלהן ביטחון עצמי , הן מחזיקות מעצמן וכו' . גם נעלבתי , פרצתי בבכי והלכתי לדבר בנייד עם אבי , הוא אמר לי לאם נוח לי עם איך שאני נראת ואני נראת טוב ללכת ככה , והוא אמר שטעם , לכל אחד טעם שונה . ושלא תבינו לא נכון , אני מאד מסודרת יש לי ממוצא 90 בתעודה . אני מקובלת , ואני מצליחה . לאחר השיחה עם אבי , היא אמרה שאני שקרנית גדולה , שאני מנהגת גועל נפש , וכו'. נעלבתי , נעלבתי נעלבתי . אפוט אין לי כבר כוח , די ! מה אני הבת שלה , יצאתי ממנה , אני עוזרת לה מאד , שומרת על אחי מקלחת אותו משחקת איתו מביאה לה דברים שהיא צריכה . אני פשוט לא יכולה יותר , אני צריכה אמא תומכת , מפרגנת , שאני חושבת על זה , רק כאשר אני רבה עם אבא היא נחמדה אלי , באמת . אני שקלתי אתמול להיתאבד , הבנתי שאני צריכה להיתמודד ולא לברוח , רצתי לעשות לי משו רציני , אולי חיפשתי צומת לב . שתשיב לב , יש לי רגשות , אני צריכה אותה איתי ,תומכת דואגת מפרגנת . אני יושבת ובוכה ואין לי מה לעשות , אני מרגישה שבא לי למוות . אני רוצה בית ספר , ללמוד , להבין דברים חדשים , מבחנים ציונים גבוהים כמו עכשיו . לפעמים בבית הספר יותר טוב לי , ולפעמים לא . אני חייבת לשנות את מה שקורה פה , בבית אצל אמא . תעזרו לי . סתיו .

סתיו יקרה, את צודקת בכל בקשותייך, מגיע לך שיפרגנו לך, מגיע לך שיתמכו בך! לא כל נערה בגילך עושה כל כך הרבה בבית כפי שאת עושה על פי תאורייך. האם היחס של אמך כלפיך הוא חדש? משהו של התקופה האחרונה? ייתכן שאמא שלך עוברת כרגע תקופה קשה, והתנהגותה כלפייך קשורה למצבה ולא קשורה כלל אלייך, חשוב מאוד שתזכרי זאת! לכן חשוב מאוד שתמשיכי להעריך את עצמך ולא תשכחי שאת בסדר גמור! הבעיה היא לא אצלך. האם את מרגישה שאת יכולה לשוחח עם אמא ולשתף אותה באיך את מרגישה, בכך שאת נעלבת/נפגעת מדבריה? ומה עם בית הספר? האם יש לך מורה/יועצת שאת יכולה לפנות אליה? אולי להעזר ביועצת/מורה ולשתף אותה בקושי שלך כרגע עם אמא ולבדוק אפשרות שהם יוכלו להתערב? מה דעתך? אולי דוד או דודה שאמא מעריכה יוכלו לעזור? תחשבי על אנשים מבוגרים שאת סומכת עליהם ושאמא מעריכה את דעתם כאפשרות נוספת להעזר בהם.חשוב שלא תשארי לבד עם הפגיעות שלך! זכרי שום דבר לא שווה ולא מצדיק פגיעה בעצמך! את צודקת כשאת אומרת שצריך להתמודד ולא לברוח, אך את לא חייבת להשאר לבד עם ההתמודדות, תהעזרי באנשים קרובים אלייך. בהצלחה בתיה

יש לי ילדה בת עוד חודש שלוש והיא בגן עריה למרות שהיא מופסדת הכנסתי אותה לגן משום ששם יוצא לי לשלם פחות מגן פרטי וגם בגלל שכיותי שבתי תלמד יותר מגננת בעלת תואר גננת ומילדים יותר גדולים ממנה אכן יש שיפור והתקדמות שכלית בילדה דוגמה היא יושבת יותר ועובדת פטריות ציור וכד קצט יותר אצמאית אך לאחרונה ישנה בעיה החוזרת על עצמה הילדה חוזרת הביתה בסוף היום רטובה אם ברך לה הפיפי ולא אמרה לגננות או הלכה לשטוף ידים לבד הגופיה והחולצה נרטבו אך היא לא אמרה לגננות ונשארה רטובה עד כדי מצב שהידים שלה כפואות סגולות ונפוחות לא מזמן התנפחה לה נורה בלוטת הלימפה והרופא אמר לי שזה כתוצאה מהתקררות למרות שהילדה לא היתה מנוזלת או עם לחה או חום כאשר אני אומרת לגננת או לסיעות שהילדה חזרה רטובה הם מתפלאות מה באמת מתי הלכה לשרותים לבד אנכנו הלכנו איתה תמיד ביחד כנראה עשתה זאת כאשר לא שמנו לב והם פונים לילדה לידי פעם הבאה את לא הולכת למים לבד ניסיתי להסביר לה שתושיל את השרול ושתניח את הידים קרוב לקיור ולא לברז וכאשר תסים לשתוף ידים תנגב ואז תוריד את השרולים או שתבקש אזרה מהגננות אך ללא הואיל היא ממשיכה להרטיב את עצמה והיום ברך לה הפיפי בגן נשארה רטובה ולא אמרה יתכן שהגננות לא הבחינו שהיא רטובה משום שהיא לבשה בגד מפליז בצבע אדום ולא רואים כך שהילד רטוב אני בכוונה מלבישה אותה פליז שיהיה לה חם ונעים אני קרגע בדילמה אם להמשיך ולהשאיר אותה בגן זה בעכבות ההזנחה בטיפול הפיזי ומאחר שזה מסכן את בריאותה של הילדה אני מאירה לצוות הגן בצורה נאימה ושקטה כי אני כזו אך אמא אחרת שהיתה עושה מהומה אז הן היו מתעוררות ושמות יותר לב מה עלי לעשות כיצד לפעול בתודה מראש

דפנה בוקר טוב, מצד אחד ייתכן שלא תמיד הגננות שמות לב אם היא רטובה מפיפי או כאשר שטפה ידיים לבד. אך עם זאת, תפקידן הוא לשים לב ולדאוג לכך שכל הילדים יקבלו טיפול הולם. כלומר, אם בתך מפספסת הן צריכות לבדוק אותה יותר פעמים ביום. גם האמירה לילדה - "יותר את לא הולכת למיים לבד" נראית לי בעייתית כי היא משדרת מסר שכאילו היא עשתה משהו לא בסדר. במקום זאת ניתן היה לומר לילדה "בפעם הבאה שאת רוצה פיפי/לשתוף ידיים אני מבקשת שתגידי לי ונלך ביחד". איני יכול לומר אם כדאי להעבירה לגן אחר או לא כי זה תלוי באופציות האחרות שקיימות עבורך ועבור בתך. עם זאת, האופציה לעזוב קיימת במידה ואת מרגישה שבתך מוזנחת מבחינה פיזית. זיו

שלום יש לי ילד בן 11 בן זקונים ביתי לפני חודשיים ילדה בת. עד לפני הולדת הנכדה הכל היה סביבו ילד שמבקבל הכל היום הבת עם התינוקת עברו לגור אצלי כך שבני נורא מקנה עד כדי כך שהוא לא מוכן להתקרב אליה התינוקת היום כבת חודשיים. איך מתמודדים עם זה?

אילנה בוקר טוב, אמנם כתבת בקצרה אך אני מבין שבנך עובר סוג של משבר, פתאום הוא צריך לחלוק את תשומת הלב עם אחותו הגדולה ועם אחייניתו הקטנה. אני מציע שתדברי איתו על הקושי שלו. תשדרי לו שאת מבינה אותו - זה בהחלט קשה להתמודד מול תינוקת חמודה בת חודשיים שבוודאי כמו תינוקות רבים שובה את ליבם של כולם. במקביל לשיחות עימו, אני בהחלט ממליץ שתפני זמן שבו רק את והוא תעשו משהו ביחד. ובנוסף, תציאי לו לבוא איתך לטייל עם הנכדה. במצב זה את יכולה לשוחח עימו בזמן שאת דוחפת את העגלה וכך יווצר מצב שאת עם שניהם ועדיין מקדישה לו תשומת לב רבה. גם אחותו יכולה להציע לו לצאת עימן לטיול. בהצלחה, זיו

שלום, לקחתי את בתי בת ה -5 לבקר את סבתה לאחר שלא ראתה אותה 8 חודשים.(מאושפזת 8 חודשים לאחר ארוע מוחי קשה, משותקת מונשמת ואינה יכולה לדבר), הביקור היה טראומטי לאמי לבתי ולי. בתי נבהלה ממראה המקום וממצבה של אמי(אמי היא הסבתא האהובה ביותר והבלתי מעורערת על בתי) נצמדה אלי ורצתה ללכת משם ולא לחזור. עכשו אני לא יודעת איך לתקן את הנזק שנגרם, מה לעשות כדי שבתי תקבל אתת אמי במצבה החדש. (בני שהוא התאום שלה הגיב אחרת וביקש לבקר שנית את אמי). תודה מראש על העזרה. ענת

ענת שלום, אני יכול להבין את רצונך שבתך תקבל את הסבתא במצבה החדש ויכול להבין את הקושי של הילדה. גם לי, כאדם בוגר, קשה מאד במצבים כאלו. אני חושב שאין צורך לדחוק בבתך לראות את הסבתא. אני חושב שחשוב לדבר איתה על הקושי שהיא חוותה, לקבל אותו ולתת לו לגיטימציה. תתני לה את יכולת ההחלטה ותכבדי כל החלטה שתקבל. אני מבין שאם היא תבחר לא לראות את הסבתא זה יהיה לך מאד קשה, אך חשוב שתעשי הפרדה בין הצורך והרצון הלגיטימים שלך שבתך תמשיך להיות בקשר עם אימך, לבין הצרכים והקשיים של בתך. זיו

שלום לך זיו, שמי אירית ואני אמא לתאומים בני שנתיים (אתמול). לפני כשבוע ימים קנינו לילדים מיטות נוער גדולות וחדשות. הילדים סיימו את פרק ינוקתם במיטת התינוק שהיתה להם במשך שנתיים. נראה כי הילדים יותר מידי אוהבים את המיטה ולכן אינם מוכנים לישון לפני השעה 21:00 בלילה. הם מאוד שובבים (בת ובן) מאוד זקוקים לנו (יותר מהרגיל) חשוב לי לציין שגם לי ולבעלי יש שינוי לא קטן בכל התהליך הזה. אנחנו רגילים שהילדים ישנים כבר ב- 19:30 מקסימום 20:00 ולצערנו זה לא כך. כל העניין מתגלגל שהילדים לא רוצים לישון וזה מגיע לידי בכי בסופו של דבר וכעס מצידנו כי אנחנו אחרי יום עבודה ואין לנו המון סבלנות בשעות הללו. אנחנו מאוד משתדלים להיות בסדר אבל כנראה שגם לנו המבוגרים יש גבולות. הייתי שמחה לדעת אם יש לך עיצה שונה מעיצות אחרות שקיבלנו מסביב. ואולי גם להפנות אותנו ליועץ מקצועי בעניין התאומים שלנו המקסימים. תודה אירית

אירית שלום, ישנם מספר דברים לא ברורים לי במה שכתבת ואשמח אם תבהירי ותרחיבי מעט כדי שאוכל להשיב לך: * למה את מתכוונת בכך שהם אוהבים את המיטה ולכן אינם מוכנים ללכת לישון לפני 21:00? * לאיזה שינוי את מתכוונת שאת ובעלך עוברים בתהליך? * את כותבת שאתם משתדלים להיות "בסדר", מה זאת אומרת "בסדר"? * כדי שאדע האם יש לי עצות אחרות לתת לכם אשמח לדעת אלו עצות קיבלתם. בתודה, זיו

שלום. שמי נעה ואני סטודנטית במכללת תל חי. במסגרת אחד מהקורסים שלי אני עושה עם חברה עבודה בנושא הורות. רצינו לדעת אם נוכל לפרסם כאן שאלון בנושא הורות ומה תהיה מידת הענות לתת עליו תשובות. השאלון יהיה אנונימי ולאחר מילויו הוא ישלח למייל האישי של אחת מאתנו. נשמח לקבל תשובה ואם נוכל לקבל את עזרתכן בכך. תודה רבה ושיהיה המשך שבוע טוב וסופשבוע רגוע, איילת ונעה.

נעה שלום, מבחינתי אין בעיה שהשאלון יפורסם. לגבי מידת ההיענות - לא יודע מה לומר לכן, תפרסמו ותראו. זיו

יצא ספר חדש , סוף סוף , לא עוד סיר הסירים. "ספר לאסלה", קניתי אותו לביתי סול בת השנה וחצי. הצבעוניות של הספר מרתקת אותה ,היא כבר יודעת את סיום המשפטים המחורזים והיא רצה לשירותים בכל פעם שיש לה קקי כדי שהיא תוכל לענוד את המדליה שמצורפת בפנים הספר. פשוט נהדר, ממליצה בחום ממני נופר בהצלחה לכולם

תודה על ההמלצה. אני מקווה שהורים וילדים נוספים יוכלו להנות ולהפיק תועלת מהמלצתך. זיו

אני יגיד לך עוד כמה דברים זה שאני רוצה להפסיק זה בעיה אחת אני מיתמודד אם זה מאוד קשה כי אני לא אוהב לצאת למועדונים וחברים שלי אוהבים וזה מאוד מקשה עליי ממש אני יוצא מיחוסר בררה וגם כן הם העישון מאוד קשה אני מאוד מושפע מחבריי ואני רוצה להיות איתם אבל קשה לי אני רוצה לחפש ליפעמים חברה אחרת אבל מאיזה שהוא מקום אני לא יכול אני מאוד מודע לעצמי ובגלל זה קשה לי

לחסוי שלום, אתה צודק, מאוד קשה להחליף חברים, למצוא חברה חדשה. אך אתה הוא זה שמחליט על עצמך,וחשוב שתעשה דברים שטוב לך ולא שתרגיש שאתה כל הזמן נמצא עם חברים אך לא טוב לך איתם. האם אתם עושים גם דברים שטובים לך? מה מיוחד בחברים אלה? מדוע הם כה חשובים לך? האם אתה מעוניין לחפש לך חברה אחרת? מקווה ששאלות אלה יעזרו לך להתמודד עם הקושי שלך. בהצלחה בתיה

לדעת לעמוד חזק על הדעות שלי להקיר יותר אנשים כמו שחברים שלי מקירים הרבה שיהיה מי שיתמוח בי לא כלל המשפחה להפסיק להיות רגיש וביטחון עצמי לחזק ולדעת לא להיות מופשע חברתית ולא להיות קנאי אני אוהב שמכמיאים לי בעיקר זה מחזק אותי יש לי תקופות טובות אבל כימעט כולם אני בדיכעון אבל בפנים שאף אחד לא רואה זה קשה מאוד

ליעד יקר, אני שוב ושוב נוכחת עד כמה אתה סובל, מה צריך לקרות כדי שבאמת תאפשר לעצמך לקבל את העזרה שאתה צריך? לצערי הרב הפורום אינו יכול לתת לך את העזרה שאתה זקוק לה (האםי אני טועה? האם אתה מרגיש שהפורום עוזר לך?). בכל מקרה הפורום לא בא במקום עזרה ישירה. בהצלחה בתיה

מישהו אומר לי בצחוק מכוער אני נעלב מישהו אומר לחבר שלי משהו טוב עליו ועלי לא אני ניפגע אני מקנא לפעמים בחברים שלי אני מופנם מאוד אני חסר ביטחון עצמי תיראה אני וחבר שלי יצענו למועדון אני לא רציתי לצאת היה לי כייף אבל לא רציתי שבוה לפני היתפוצצתי למשך כל השבוה לא ידעתי אם ללכת או לא כי בסוף רק אני והוא אלכנו הייתי מיזה בדיכאון עמוק שנה שעברה אהבתי ילדה בסוף חבר שלי יצא איתה למשך חצי שנה ויותר כולי היתי ביכאון בבעסה אני ממש קנאי אני אומר לעצמי לפעמים שאני רוצה לעבור תגיל הזה יש לי מודעת עצמית מאוד גדולה אני מושפע מאוד חברתי אבל שלא מתייחסים אליי או אומרים לימשהו משהו טוב ולי לא אני ניפגע אני יכול ליבכות אני לא אוהב הרבה דברים אבל אני עושא את זה בגלל השפעה חברתיי ואני בעיקר בלי ביטחון עצמי ורגיש ומופנם ונימאס לי זה בה במשברים קבר שנתיים קצת פחות

לליעד החמוד! החיים ממשיכים ולא נתקעים בגיל ההתבגרות לכן אזור כח ותמצה את עצמך בחוויות נעימות, תשתחרר מדיעות של חברים הם ממילא מתחלפים את זה אתה בטח יודע נכון?! עובדה היא, שהחברים מהגן התפזרו וגם עם חברים מביה"ס היסודי אתה כבר לא כל-כך בקשר, לכן חברים לא צריך להוות משקל כל-כך גדול עבורך. צא ולמד ... העולם כל-כך גדול ומחכה לך... כרגע אתה מתרכז בתוך בועה קטנה, לא חבל?. למרות הקושי תרים ראש ותמשיך קדימה בדרך עוד תגלה הרבה חברים ...בהצלחה.... ועוד דבר - אתה יודע שכשציפור מפסיקה לעופף עם הכנפיים היא פשוט צונחת ! אבל היא יודעת שכדי להגיע לעץ הבא היא פשוט חייבת להמשיך במעופה. "עוף גוזל חתוך את השמיים, טוס לאן שבא לך!"

יש לי שלושה בנים בגילאי 8,6,5,איך מתמודדים עם מריבות בלתי פוסקות ביניהם אני משתדלת לא להתערב אבל זה בלתי אפשרי .מה שזה לוקח זה רוצה האחד לא מסכים לשני בדברים שהוא קנה לעצמו בדמיי כיס וכך נוצרות בעיות ומריבות וצעקות .נמאס לי להכניס אותם לחדר זה עוזר בדיוק לשעה מה עושים???? אין פתרון קסם??? יש לציין שאת רוב הבעיות גורם הילד הקטן שחושב שהכל שלו ושלו מגיע הכל ובסוף נכנעים לו רק שיפסיק להציק .

טל ערב טוב, לצערי אין פתרונות קסם. אני חושב שזה ממש לגיטימי שאם אחד מהם קנה לעצמו משהו בדמי הכיס והוא לא רוצה לשתף בזה את האחרים. לגבי הבן הקטן, את צריכה לשים לו גבולות ולגבות את הגדולים יותר. ייתכן מאד שכך הם יכעסו עליו פחות. לגבי מתי להתערב - מאד קשה לקבוע. זה מאד תלוי בכמה את מסוגלת לסבול את הצעקות והריבים. באופן עקרוני כדאי לאפשר להם לעצב את היחסים בינם לבין עצמם באופן עצמאי. עם זאת, בוודאי צריך להתערב כאשר הם עוברים את הגבול. את צריכה להחליט עם עצמך היכן הגבול עובר. בברכה, זיו

ילדתי בת שלוש וחצי. ילדה מאוד מפותחת. התגרשנו כאשר היה בת שנה בערך. לא מכבר החלו סימנים של קושי לצוץ. הילדה מתחילה לבכות. מבקשת שאביה יגור אצלנו וכד'. אני משתדלת להעביר מסר עקבי ואמיתי. איך עלי להגיב? אני שוקלת לקחתה לטיפול באמנות ע"מ לאפשר ונטילציה של הדברים. פסיכולוגית נשמע לי מעט "כבד". היא ילדה ורבלית ותוכל בקלות להתחבר לאחת מהתרפיות. האם מומלץ? איזה תחום במיוחד? והאם אתה מכיר מכונים שמתמחים באיזור המרכז, כיוון שבאנטרנט מוצגות אפשרויות ממש מועטות. תודה.

אור בוקר טוב, ראשית אני מברך על עירנותך לקשייה של בתך. הקשיים שלה הם נורמטיבים ונפוצים לילדים להורים גרושים אך במידה ואת מרגישה שהיא זקוקה לתמיכה אז בהחלט יש מקום לשלב אותה בטיפול. טיפול באומניות הוא מצויין עבור ילדים אך איני עוסק בתחום. עם זאת, בנוסף לפורום זה, אני מנהל פורום "עבודה סוציאלית וטיפול באומניות". אני אחראי על העבודה הסוציאלית וענת יריב, שמנהלת איתי במשותף את הפורום, אחראית על תחום הטיפול באומניות. אני בטוח שהוא תוכל לסייע לך במידע אמין ומקיף על סוג טיפול זה ומקומות המתמחים בטיפול בילדים. מצ"ב קישור לפורום: http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-419,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, זיו

שלום רב אני וצה לדעת משהו אני כבר תקופה מסויימת נוהג לעשן נרגילה אם חבריי יש לנו זולה מקום סגור אני מעשן הכי קצת אבל היום חשבתי ואמרתי לעצמי מה אני נושם רק עשן כי המקום סגור בלי להרגיש האם אחרי תקופה של כמ חודשים ככה זה יכול להזיק לבריאותי דבר שני אם אני יפסיק לעשן נרגילה הראות שלי יתנקו

לילה טוב, עישון לאחר כל קופה , ואפילו קצרה, עשוי להזיק. כמובן, שככול שתקדים את הפסקת העישון, כך יקטן הנזק. חשוב לדעת! ריאות שניזוקו, לא יתנקו. בברכה אלמוג

לחסוי שלום, אני מאוד מעריכה את פנייתך, אין ספק שאתה נער מאוד מודע לעצמו, דבר המעיד על בגרות. ולשאלתך, ככל שתקדים להמנע מלעשן ולהיות בסביבה מעשנת כך תקדים לשמור על בריאותך. השאלה שמענינת אותי, האם תצליח להמנע מלהיות בחברה מעשנת דבר המביא לויתור על חברייך? בהצלחה בתיה

יש לי ילד בן שנה ושבע שקשה לו ללכת לשון בלילה הוא כל הזמן נעמד במיטה ובוכה ואני נאלצת בארך שעה להיכנס אלו כל הזמן ולהשכיב אותו עד שהוא נרדם מה אני יכולה לעשות בכדי שלא יבכה ושזמן ההשקבה יתקצר.

דפנה בוקר טוב, נושא קשיי השינה נידון בהרחבה במהלך הזמן. עלו הרבה שאלות בעניין זה וכך גם תשובות. אני מציע שתערכי חיפוש בפורום תחת המילה "שינה". אם יהיו שאלות נוספות אשמח לסייע לך. יום נפלא, זיו

לבתי בת 17.9 יש חבר מזה כשמונה חודשים.החבר בן גילה לומד בפנימיה והם נפגשים מידי שישי. כבר בתחילת הקשר בשבועיים הראשונים ביתי ביקשה שהוא יישן אצלנו כיוון שהוא גר בעיר סמוכה לעירנו, לא אהבתי את הרעיון אך בסופו של דבר נאלצתי לבלוע את הצפרדע ולהסכים לכך, מתוך הנחה שהם בודאי יצאו לבלות וכאשר הם יחזרו יחד הביתה לא אצטרך לדאוג כיצד תגיע לבד וכו'.אולם לצערי הם לא יוצאים כלל אלא מהרגע שהוא מגיע אלינו בסביבות עשר וחצי בלילה בשישי עד למחרת בצהריים הם בחדרה ויוצאים לסירוגין לגיחות.שישי לאחר מכן היא נוסעת אליו יותר נכון אני או אחיה מסיעים אותה בשעה דומה ובשבת אחר הצהריים אני אוספת אותה ממנו. כמובן שהם לא יוצאים.חברתית היא כמעט ולא נפגשת עם חברים והכל סובב סביב הנוחות שלו. הוא עייף (הוא ספורטאי) ולכן הם לא יוצאים. והיות וכל השבוע הוא בפנימיה הוא מעדיף להישאר בבית... הערתי את תשומת ליבה לכך ואף היו לנו ויכוחים התחושה שלי כאמא היא קשה. אני כועסת על עצמי שאיפשרתי לה שהוא יישן אצלנו מה שבוודאי רק זרז בינהם את הקשר המיני עוד לפני שיצרו להם מערכת יחסים המושתתת על חברות ובילוי משותף נוסף.ובכלל לא טוב לי עם השינה המשותפת(כל שבת שניה)ועם העובדה שבקשר הזה היא כל הזמן מתיישרת על פי הנוחות שלו ומוותרת. אני גם לא חשה כאמא שלבחור כל כך חשוב להשקיע בה, וזה בא לידי ביטוי באופנים שונים ובמצבי שהיא מתארת ומקטרת עליהם .לאחרונה יש ביננו כל יום שישי ויכוחים כאשר ברור לי שהסיבה האמיתית שקשה לי לחשוב על כך שבעצם אנינותנת לו את בתי על מגש של כסף,בהתאם לנוחיות שלו. אודה לכם אם תתנו לי עצה כיצד לנהוג שכן אני לא רוצה לפספס את הקשר עם בתי שהיה טוב בעבר והיום ובעקר בימי שישי מאוד טעון. בברכה דנה אמא למתבגרת

דנה שלום, מערכות זוגיות בין בני נוער מאופיינות באינטנסיביות רבה וברצון לעשות הכל ביחד. במצב זה, בעצם אין שניים בעלי עולמות מלאים שיוצרים עולם משותף אלא שניים שהם אחד. כאמור, זה מאד מאפיין את גיל ההתבגרות. בנוסף, יש עוררות מינית מאד גבוהה גם אצל הנערים וגם אצל הנערות והעיסוק במין ובמניות הוא מוגבר. אני בהחלט יכול להבין את רצונה של בתך להסתגר עם בן זוגה בחדר ולפצות על כל השבוע שלא התראו. אני מבין גם את אי רצונם לצאת עם אחרים. זה מאד מזכיר לי את התקופה בה היתי חייל וכאשר הגעתי בשבתות הביתה יציאה לבילוי עם החברה, בעיקר עם עוד חברים, נראתה לי בזבוז זמן נוראי, כי עוד מעט השבת נגמרת וצריך שוב להפרד. לגבי הרגשתך שבכך שנתת לחבר לישון עם בתך זירזת את קיום יחסי המין - אני חולק עלייך בנקודה זו. סביר מאד להניח שהם היו מקיימים יחסי מין בכל מקרה ואם לא בבית אז באוטו או במקומות אחרים לא ראויים. אני דווקא חושב שבהחלטה שלך לתת להם לישון ביחד את מאפשרת להם מקום מוגן, בטוח ונעים לעשות את הדבר הטבעי ביותר עבורם. אם הבחירות של בתך מטרידות אותך אני מציע שתדברי איתה ממקום שלא אומר לה מה טוב בשבילה, אלא ממקום שמעצים את יכולת הבחירה שלה ותנסו לבדוק ביחד את הרווחים והמחירים של הבחירות (לא איך את רואה את הדברים אלא איך היא רואה אותם). תעבירי לה מסר שאת לא מבקרת אותה על הבחירות אלא סומכת עליה ומצד שני דואגת ומוכנה להיות בשבילה בכל זמן שתרצה בכך. בנוסף, מאד חשוב שתסבירי לה על אמצעי מניעה ואולי תגשו ביחד לרופא נשים (אם לא עשתה זאת בעבר). בברכה, זיו

בתיה שלום, כתבתי כבר פעם בפורום זה על נושא שיער של ביתי. היא בת 14 ומצב השיער שלה פשוט מזוויע. לפי עצתך עזבתי אותה ונתתי לה להחליט מה היא עושה עם זה. הבעיה היא שגיליתי ביצי כינים לבני בן ה- 6 ולדעתי זה מגיע ממנה. הקוקו בשיער שלה לא ראה מסרק ולא שמפו אני פוחדת להעלות על דעתי כמה זמן.... האם לפנות אליה ישירות ולהגיד לה שאולי יש לה כינים והיא מדביקה? איך אני יכולה בכל זאת לגרום לה לנסות לעשות משהו. אני מדברת באמת על מצב קיצוני. פשוט כל פניה אליה בנושא השיער שלה - לא מעלה דבר. מה לעשות????? 2. בתי בת ה- 12 "תפסה אותי "על חם" מסתכלת במחשב ב"שין" שלה ושל אחותה ומאוד כעסה עליי. בצדק. האם זה בסדר שהסברתי לה שאני בתור אמא שלה שמחובתי לבדוק שהכל מתנהל כמו שצריך. שלא חיטטתי במה שהן כותבות אלא אני חושבת שבעידן המחשבים וכל העניין של הרשת מחובתי לבדוק שהכל כשורה. כאילו שיבינו שאני "בשליטה" על מה שקורה. אני יודעת שהיא לא קיבלה זאת בעין יפה אך האם זה בסדר שאמרתי לה בצורה כל כך ישירה את האמת? תודה

לאמא שלום, ראשית לגבי הדבקותו של בנך בכינים, האם את יכולה להיות בטוחה שההדבקות שלו בא מהשיער של בתך? אנו יודעים היום שילדים נדבקים בקלות בכינים ובדרך כלל מהחברים שלהם(בכנות האם בנך מבלה עם אחותו יותר זמן מאשר עם חבריו? אני מבינה שאת מחפשת את הדרך שבתך תעשה משהו עם השיער, אך העלבון לא יביא לתוצאה הרצויה אלא ההפך. לגבי שאלתך השנייה, אני דוגלת בכך שהורים יהיו כנים עם המתבגרים, ולכן לשאלתך האם תשובתך אל בתך היתה נכונה, היות והיית כנה איתה, נראה לי שכן. איך הקשר ביניכן כיום? האם הצלחתן לשוחח ללא כעס על דאגותייך? כדאי לשוחח על נושא האמון ביניכן כשאתן רגועות, ולחשוב על דרך שאת יכולה להיות רגועה ללא צורך לחדור לפרטיות שלהן. בהצלחה בתיה

ילדתנו בת 3 וקצת {מאוד חכמה ובוגרת וכו} גמולה מטיטולים ביום כמעט שנה .. {אז עשינו גם לילה והוא החזיקה יפה שבוע ופתאם התחלף כמה ימים התקליט ומשום מה ויתרנו על לילה} נכון להיום , הורדנו את הטיטולים בלילה לפני חודש ובד"כ היו הרטבות. אז התחלתי לקחת אותה פעם אחת בלילה לשירותים נניח בחצות + וזה עובד בד"כ {חוץ ממתי שזה לא עובד } שלשום החלטתי להפסיק את שירות הלילה {גם בגלל שבימים האחרונים מרות השירות היו כמה פיספוסים בבוקר} אבל הפסקתי מתוך מחשבה שאני מרגיל אותה לשחרר בלילה מבלי משים,{לא להחזיק את הסוגר בלילה !!}. הרי בעודי מרים אותה היא רדומה ופועלת די באוטומטיות .. {תעשי פיפי והיא עושה}. מה דעתך בנושא של לקחת לפיפי אחד באמצע הלילה , מה ההשלכות ?? וכל מה שתוכל לומר להבהיר נודה לך מראש. הערה : הילדה ניתנת לכל שיחה .כך שאפשר להגיד לה,בנוסף התחלנו {נלקח מאחותה של אישתי} את שיטת הפייה . אם היא לא עושה פיפי הפיה משאירה לה הפתעה {מתחת לכרית} ששאלתי את הילדה על הפיה היא אמרה "אימא פיה" כלומר היא מודעת לטריק, כמובן ובכול זאת כילדה היא משתפת פעולה ומשחקת איתנו. מה אתה ממליץ לעשות בכדי לגמול את הילדה ??

חיים שלום, עניתי לך בהודעתך בשירשור בהמשך הפורום.

יש לי שלושה ילדים, בני 11, 6 ו- 2.5. עיקר הבעיות הן עם בן ה- 11 ועם בן ה-6. בן ה- 11 טוען שהוא שונא את אחיו בן ה-6, (משתשמש במילה הקשה הזו- "שונא"), ללא כל הצדקה אמיתית, למיטב הבנתי. ההסברים שלו- כי אחיו מרגיז אותו וכי הוא טיפש- לדבריו. הוא מסלק אותו מחדרו, צועק עליו שישתוק כמעט בכל פעם שאחיו בן ה-6 פותח את פיו, ואף נוהג כלפיו באלימות פיזית- גורר אותו בכח ומוציאו מחדרו כאשר בן ה- 6 מסרב לצאת. בן ה- 6, גם הוא לא "טלית שכולה תכלת", הוא לעיתים קרובות מרגיז בכוונה את אחיו הבכור, משמיע קולות מרגיזים, צוחק לו בפרצוף כשהבכור מתרגז, ועוד, ועוד... היום היה מקרה שמאד זיעזע אותי עם בן ה- 6. שני הבנים ביקרו יחד עם בני הדודים שלהם, בביתה של אימו של גיסי. הכל היה נפלא, עד שבשלב מסויים, בני בן ה-6,החל להשליך כדורי בוץ לעבר הפרגולה. אימו של גיסי ביקשה שלא ישליך, והוא כתגובה, התפרץ עליה, התחצף, סרב להקשיב לה, ולבסוף אף "איים" עליה שהוא יהרוג אותה. לדבריה, כשהיא השיבה לו משהו כמו: בסדר, תהרוג אותי, ואז הוא השיב לה שכהוא יגדל הוא יבוא ויהרוג אותה. היא באותו רגע התקשרה אלי וביקשה שאבוא לקחת אותו כי הוא לא שומע בקולה, ומתחצף, וכשאני הגעתי, היא לא פירטה לי מה בדיוק קרה. את הפרטים שמעתי מאחותי לאחר שחמותה סיפרה לה בפרטי פרטים מה ארע שם. עדיין לא בררתי זאת עם בני, כיוון שזה נודע לי הערב לאחר שהוא נרדם, ואני ממש לא יודעת כיצד לטפל בעניין זה. ברור לי שמחר בבוקר אני חייבת לשוחח איתו על כך. ואינני יודעת איך למנוע בעתיד אמירות והתנהגויות מזעזעות כאלו מצידו. יש לציין שגם כלפי הוא מתנהג ומדבר לעיתים בחוצפה. בעלי, נוכח מעט מאד בבית, ושכהוא נמצא הוא מאד קשה עם הילדים, ובעיקר עם הבכור, כלפי בן ה- 6 הוא יותר סלחן וותרן, אפילו שהתנהגותו הרבה יותר קיצונית ובעייתית משל אחיו הבכור.

בוקר טוב, את מעלה מס' סוגיות: 1) יחסי האחים - הבן הקטן צריך להבין שאם הוא יתגרה באחיו הגדול הוא יחטוף ממנו. זכותו של הבן הגדול לא להסכים שאחיו יכנס לחדרו (אני מבין שיש לו חדר לבד). החדר הוא המרחב הפרטי שלו. 2) ההתחצפויות - האם עוד מישהו בבית מתחצף למעט הילדים? 3) כשאץ כותבת שהאב מתייחס בנוקשות למה את מתכוונת? לי נראה שהבעיה רחבה יותר ונוגעת לכל המשפחה - היחסים העכורים בין האחים, ההתחצפויות שלהם אלייך, אולי קושי שלך בהצבת גבולות, היעדרותו הרבה של האב, הנוקשות שלו כלפי הילדים, ואולי ישנם קשיים נוספים שאותם לא הצגת כאן. לאור המורכבות אותה את מתארת אני בהחלט ממליץ שאת ובעלך תגשו לייעוץ זוגי-הורי כדי לבדוק לעומקם את הקשיים. בברכה, זיו

ראשית רציתי להודות לך על תגובתך, 1.יחסי האחים- אכן אנחנו תמיד אומרים לקטן כפי שציינת- שאם הוא "מתחיל" עם אחיו, שיהיה מודע לכך שאחיו יחזיר לו.. וזה ממשיך למרות זאת. מאידך- לעיתים נראה כי זה הופך עם הזמן ליותר אובססיבי מצד הגדול, לא לאפשר לאחיו להכנס לחדרו, ובכלל - הוא משתיק אותו כשאחיו הקטן מדבר/ שר/ נמצא בסביבתו. התחושה היא כאילו הוא מעדיף שאחיו ייעלם. וזו תחושה מאד קשה עבורנו כהורים. 2.ההתחצפויות- מדובר גם בהתעלמויות- הוא לא מקשיב כשמדברים אליו (לא רק כלפי זה מופנה), גם כלפי הסבתות, ולעיתים גם כלפי בעלי. שאלת אם יש עוד מישהו במשפחה שמתחצף, ובכן, לצערי אני חוששת שהוא במידה מסויימת מחקה את אביו. שלעיתים מתפרץ כלפי וכלפי הילדים בהתפרצויות זעם, הכוללות בין היתר גם אמירות בוטות וזילזול. וזה אכן חוזר במעין השתקפות מהילדים, ובעיקר מהילד בן ה-6. 3. האב מתייחס בנוקשות- כפי שציינתי כבר- נוטה להתפרץ לעיתים קרובות. הבעייה בהחלט רחבה הרבה יותר ממה שפרטתי כאן, וניסיתי ללכת עם בעלי לייעוץ, אך הוא פרש מהר מאד. אודה על קבלת עיצות טובות שיעזרו לילדי ולי לשפר את המצב.

שלום! בני בן 4 וחצי הינו ילד אמצעי - אחות בת 6 ואח בן 2.לאחרונה אנחנו עוברים ביחד איתו תקופה מאוד משונה.הוא מאוד אנרגטי,חוזר מהגן בצהריים,מסוגל להיות רגוע ולנוח,אך אחה"צ,כשהאחים מגיעים הביתה מהמסגרות שלהם,מתחילה אצלו השתוללות - הוא מאוד רוצה להצחיק את כולם,עושה דברים מסוכנים ( רוצה לעשות עמידת ראש על הקצה של הספה,אינו נזהר בקפיצות מסוכנות,ממש היפר לגמרי) כאשר אומרים לו משהו - להפסיק או לעבור למשהו רגוע יותר,הוא ממש "נסגר",הוא בוכה כמעט בצרחות כאילו שהולמים בו בפטיש...,עוצם את העיניים וממש לא מוכן ( אני למעשב בטוחה) לשמוע מה שאומרים לו. לרוב זה נגמר בבכי אשר מפסיק את רצף ההשתוללות,כל זה עד הפעם הבאה. אנחנו די חסרי אונים,זה ממש מוציא מהכלים ואיננו יודעים באיזו שוטה לנקוט.ניסינו שיטת פרסים,ניסינו להתעלם אבל כשזה מגיע לפסים מסוכנים או סתם שהוא רוצה להפריע לאחותו שעושה שיעורים,אנחנו מתערבים וזה לא תמיד נגמר נעים.

פריאל שלום רב, אני הייתי מגדיר את בנך לא כ"פצצת אנרגיה" אלא כילד המבקש לתפוס את מקומו במשפחה. הוא ילד סנדביץ', כלומר הוא לא "הכי גדול" (על כל היתרונות של להיות גדול) ולא "הכי קטן" (על כל הייתרונות של להיות קטן). הוא רוצה להיות ייחודי ע"י משיכת תשומת לב והתבלטות שבאה לידי ביטוי בהשתוללות. מצד אחד צריך לאפשר לו לקבל מקום ומצד שני שלא יסכן את עצמו. מה דעתך שתחליטו איתו במשותף שכל יום הוא עושה הצגה לכולם (תרגילי ספורט, מציג סיפור, מספר בדיחה, עושה תעלול וכד'). כשכולם מגיעים תקדישו 5 דקות בהן כולם יושבים ונהנים ממה שהוא עושה. ההסכם צריך לכלול גם שהוא אינו מסכן את עצמו. אשמח לשמוע מה את חושבת על כך ואם החלטתם לנסות אשמח לשמוע האם זה עזר. בהצלחה, זיו

תקשיבו זה ילד וההורים מציקים לי ואני'לא יודע מה לעשות למישהוא יש משו לעשות לגבי זה ומישהוא יכול לתת לי תזכויות של ילדים זה ילד מי שמיתכתב איתכם עכשיו יש זכויות ההורים מציקים ואתם ההורים וזה קשה לילדים אז הינה אני מבקש הורים תיפנו לבן שלכם בקוצה רוח (ברוח טובה טוב על תעשו לו תרה עם אתם אומרים לו 3 פעמים והוא לא מפסיק עונש!!! אבל איזה עונש כליל ליום אחד לדוגמא:לא לשחק מבחשב ליום אחד) הבנתם הורים? עכשיו עם הבן שלכם במקבל יערה פעם רישעונה נגיד:"יונתן על תעשה את ז עוד הפעם" בפעם השניה:"יונתן תיזהר אסור לקבל הערות אתה תקבל עונש" בפעם השלישית:"אתה מקבל עונש יונתן אין לך יומים מחשב (למשל נגיד ההורים למשל פעם שלישית הם היוא מענישים אותך בעונש "אתה מרותק לשבוע הבנתם. אני מעוד מודע לכם שהקשבתם והפנמתם הורים תישקלו את מה שאמרתי זה רק לטובתכם יאלה ביי

בני בן שנתיים וחודשיים אשר נמצא בגן ילדים החליט לגמול את עצמו לבד ממוצץ וחיתול בד שהיו צמודים אליו 24 שעות ביממה וניחמו אותו וזאת משום שהוא שמע את הגננות והמטפלות גומלות ילדים גדולים ממנו בגן. הבעיה היא שהוא מתעורר רבות בלילה ואין לי במה לנחם אותו והוא בוכה ולעיתים זה להרים אותו ולתת לו בקבוק. מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו הוא מסרב לקחת מוצץ!!

אמא שלום, הבן שלך נותן לך את התשובות לשאלותייך - הוא אינו רוצה מוצץ ומבקש להתנחם בזרועותייך. אין מה להלחם איתו אלא לזרום איתו ולהיות איתו ברגעי המצוקה. תשמרי את המוצץ ואת החיתול בהישג יד ואם הוא ירצה הא יבקש ואז תתני לו. זיו

שלום יש לי בעיה מאוד גדולה מקווה שתעזרו לי יש לי תינוקת בת 9 חודשים היא נמצאת איתי בבית כל היום כשבעלי בא או מישהו אחר אז היא רוצה ללכת אליו כאילו היא לא רואה אותי ממטר, כשאני מבקשת ממנה לבוא אלי היא לא רוצה. אני נותנת לה את כל האהבה שיש אני אובדת עצות

לילי שלום, את מעלה שדברייך נושא שאיתו, לדעתי, הורים לא מעטים (אבות ואמהות) מתמודדים אך חוששים להעלותו - הצורך שלהם באהבתו של התינוק, חוסר הביטחון בקשר וההתמודדות מול "העדפתו של התינוק מישהו אחר על פני". אני מאד מתחר לדברייך כי גם אני בחודשים הראשונים הייתי עם בני כאשר הוא צמוד אלי ימים ושעות רבים ולמרות זאת הקשר עם האם היה הרבה יותר חזק מאשר איתי וגם הקשר של בני עם אביה (הסבא). זה היה מאד קשה אך כל הזמן הזכרתי לעצמי שזה לא בא על חשבון הקשר שלנו, או שהוא אינו אוהב אותי. הבנתי שהקשר יתפתח ויתחזק עם הזמן ובהדרגה. ואכן כך זה היה והיום יש לנו קשר מאד קרוב. אין לי ספק שבתך קשורה אלייך ואוהבת אותך. עם זאת, אתן נמצאות רוב שעות היום ביחד והיא גם זקוקה לקשר עם אנשים אחרים ולכן כאשר אביה מגיע היא "רצה" לזרועותיו.רוב היום הוא לא נמצא ולכן היא מתגעגעת אליו - זה טבעי ומאד בריא. בעצם, אין לה זמן להתגעגע אלייך כי את נמצאת איתה כל הזמן. אני מרגיש שאת חווה שהקשר של בתך עימו בא על חשבון הקשר איתך, אך בעצם הקשר החזק שלך איתה מאפשר לה לפתח קשר חזק איתו ולהיפך. את בהחלט יכולה לשמוח על הקשר בינהם ולפרגן לו. בהצלחה, זיו

שלום , אני והגרוש שלי גרושים כ-5 שנים . לאחר כשנתיים בערך ,כל אחד מאתנו בתהליך מאוד קצר אחד מהשני אפילו במס' חודשים התחתן והביא ילד נוסף לעולם,בשנה וחצי האחרונים .בתי כבת 5 "קיבלה" את המציאות ואוהבת את כל "הנפשות" שהטרפו לחגיגה. היחסים ביני לבין הגרוש שלי הם מצוינים , הוא עולה אליי ואף משחק עם ילדי החדש אני ובעלי הנוכחי אף הגענו כמה פעמים לביתם המשותף של הגרוש שלי.. לארוחה וכו'.. שאלתי היא כזו ,האם היחסים "המצויינים" "והאידאליה" באיזשהו מובן מבחינה ריגשית יכולים לפגוע בילדתי, האם הדבר מומלץ? או גורם לבילבול כזה או אחר בחשיבת ילדתי? אשמח לשמוע חוות דעת על הנע,ל...

גלית שלום, התשובות לשאלותייך קשורות לגישה של נותן התשובה. יהיו כאלה שיאמרו שאין כל בעיה והילדה תעשה לעצמה את הסדר ואילו יהיהו כאלה שיאמרו שזה בפירוש לא מומלץ. אני מציע שתתייחסי לא ל"האם זה מומלץ או לא" או"עלול לגרום לבילבול" אלא תתבוני על בתך ותשאלי את עצמך: האם היא מבולבלת? האם טוב לה? האם היא מציגה קושי בהתנהגותה? אם היא מבולבת, מציגה קשיים ונראה לך שלא טוב לה - אז אתם מבלבלים אותה (ונשמע שזה אינו המצב). אם טוב לה והיא אינה מבולבלת - אז דיינו ! היא הרוויחה עוד שתי משפחות ודוגמא ליחסים טובים. מאחל רק טוב, זיו

שלום רב אנו הורים לתאומים בני 8 והגדול בן 10,יש לנו המון בעיות עם הבן הבכור,מציק ומרביץ ללא שום סיבה לאחד מהתאומים כנראה קינאה. בזמן האחרון הוא מורט את שערות ראשו,והרבה פעמים הוא משבש את החיים בבית. יש לציין כאשר הוא בכיתה ועם חבריו הוא בסדר גמור. פנינו בעבר לפסיכולוג ילדים והוא לא מצא שום בעיה עם הילד. בבקשה תנו לנו ייעוץ או הפנייה לגורם שיודע לטפל במצבי קינאה כאלה. תודה חנן

חנן בוקר טוב, מתוך הדברים שכתבת קשה לי להעריך במדויק היכן נמצא המטבע, אך מתוך נודת מבטי האישית והמקצועית גם אני חושב שאין לבנכם הגדול בעיה אלא קושי (כנראה גדול) בתוך מערכת היחסים בבית (גם עם אחיו וכנראה גם איתכם, ההורים). לדעתי, לשלוח רק את הילד לטיפול ייתכן ועושה לו עוול. דבר זה מתייג אותו כ"בעייתי במשפחה". אני ממליץ שתפנו לטיפול משפחתי המסתכל על קשייו של הילד כחלק מקשיי המשפחה וכבא על הרקע המשפחתי. בהצלחה, זיו

זיו שלום, יש לי משהו שקצת מדאיג אותי... יש לי בן בכור שכיום הוא בן 4 ... בעודו היה קטן היה הוא לפעמים מתקלח איתי כשעשוע וכיף וידעתי שיום אחד אצטרך להפסיק להרשות לזה לקרות אבל לא ידעתי מתי? אתמול מילאתי אמבט ונכנסתי להתקלח עם בני תוך שאנחנו משחקים ומשתעשעים אך לפתע שמתי לב בפעם הראשונה כי בני נוגע בי בדרך משחק ואיבר מינו עמד כ"כ נבהלתי שמיד יצאתי מהמקלחת .. הוא הרגיש נבוך והסתיר את איבר מינו ... סיפרתי על כך לבעלי ופרץ בינינו ויכוח שמלכתחילה בעוד היותו תינוק לא הייתי צריכה להיכנס איתו למקלחת והוא חושש כי נעשה לו נזק.. כל זה מאוד הלחיץ אותי ושנינו מחכים ומצפים לתגובה שלך. מה דעתך? מדוע זה קרה? אף פעם זה לא קרה? האם גרמתי לו חלילה נזק? האם אני צריכה לשוחח עימו ולהסביר לו שאמא לא נכנסת איתך יותר להתקלח או שלא להסביר בכלל ופשוט להפסיק להכנס איתו? אני חוששת ומפוחדת מהתגובה שלו... יש לי עוד בן כבן שנה וחצי... האם אני לא צריכה להיכנס איתו ? אני אף פעם לא ראיתי בזה משהו חמור... ידעתי תמיד שבאיזשהו שלב אני אפסיק עם זה. אך תמיד זה היה לי כיף לשחק ולהשתולל באמבט מלא קצף. אשמח על תשובתך המקיפה!

ריטה שלום, מדברייך עולה מצוקה וחששות מאד גדולים. אני רוצה להרגיע גם את בעלך ובעיקר אותך - לא נגרם שום נזק לילד. אני מציע ששניכם תעצרו רגע ותנשמו עמוק..... מה "הנזק" הגדול שקרה? לילד הייתה זיקפה. קודם כל אני שמח שיש לו זקפה - כלומר מבחינה פיזית המערכות עובדות ! לילדים יש זקפה עוד ברחם והם אף מאוננים ברחם (גם בנות מאוננות ברחם). ובעצם למה לא?! הרי זה נעים. אני שומע שבעצם את הרגשת אי נעימות גדולה עם מה שאת פירשת כתגובה מינית של בנך כלפייך (ואולי אף "הוא מגורה מינית כי הוא נגע בי, בעצם הוא מגורה ממני"). מבחינת בנך לא קרה שום דבר חריג עד שיצאת בבהלה. רק אז הוא עשה קישור בין הבולבול שלו לפחד של אמא. "הבולבול שלי מפחיד את אמא---> אני מפחיד את אמא ---> זקפה זה מפחיד" וכו'. כאן עלולים להגרם לו נזק ופגיעה. מיניות היא חלק טבעי ובלתי נפרד מהאדם, אנחנו נולדים איתה ומתים איתה. היא משתנה במהלך השנים כמובן, אך תמיד נמצאת שם. חשוב לתת לה לגיטימציה ולא לשלול אותה. עם זאת, לנתב אותה למקומות נכונים, לדוגמא כן לאונן אך בפרטיות. ייתכן שבמשפחתך נושא המיניות הוא נושא "רגיש", אולי מביך, ולכן את ובעלך מגיבים בחרדה גדולה מפניה. ולגבי המקלחות, את יכולה להמשיך להתקלח איתם כל עוד את מרגישה בנוח עם זה. ברגע שאת מפסיקה להרגיש בנוח תפסיקי. אין גיל ברור בו כדאי להפסיק את המקלחות. אני חושב שכדאי להפסיק לפני גיל 6, אך כמו שכתבתי זה מאד תלוי באיך שאת מרגישה. אם את מרגישה בנוח את יכולה להמשיך להתקלח ולהשתעשע איתו בקצף. לשאלות נוספות את ובעלך מוזמנים לפנות שוב, חג שמח זיו

שלום, לא יודעת אם כאן המקום כן או לא החלטתי לנסות. בני בן 3 גמול כבר 4 חודשים, קם בבוקר יבש, אולםםםםםםם קקי במהלך השבועות האחרונים יש נסיגה - לא מוכן בעיקר בגן ללכת לשרותים. הוא עומד בצד ויעשה בתחתונים אבל ממש מתנגד להכנס לשרותים. הגננת רצתה להחזיר אותו לחיתול - אני התנגדתי. שאלותי: 1. כיצד ניתן להרגיע אותו ולגרום לו ללכת לשרותים? 2. מה עלי לעשות עם גננת שבהיסטריה מחליפה לו בכל פעם ש"בורח" לו. וכן היא עושה את זה בחוץ (אפילו לא מכניסה אותו לבית שיהיה לו פחות לא נעים). תודה

גולד בוקר טוב, אני לא בטוח של מי הבעיה - של בנך או של הגננת?! נראה שהקושי יותר שלה מאשר שלו. בכל אופן, מכיוון שהפורום עוסק ביחסי הורים-ילדים ולא בקשיי גמילה (וזה גם לא תחום התמחותי), אני מציע שתפני למומחים העוסקים בגמילה. זאת כדי למנוע בעיות נוספות בעתיד. בהצלחה, זיו

בני בן שלוש וחמישה חודשים התחיל לקלל, כתוצא ה ממה שהוא שומע בגן, הוא אומר מילים כמו פוסטמה ומפגרת, ובגן אומרים לנו שזה ממש בעיה של כל הילדים בגן ושעל ההורים לרסן את הילדים למרות שבמקרה שלי אין ספק שזה מגיע מהגן ולא מהבית מה לעשות כיצד להגיב כאשר הוא אומר את המילים האלה? הוא גם לא יודע מה הם אומרות הוא שואל מה זה מפגרת ? האם להתעלם להעניש לכעוס מה לעשות?

לי שלום, כמו שאת רואה קללות זו תופעה מדבקת. הקללות לאו דווקא מגיעות מהבית, מספיק שהילד שומע בגינה ילד אחר משתמש במילה וכבר מאמץ אותה ללא הבנת המשמעות. כפי שכתבת - הוא כלל לא מבין מה הוא אומר. מבחינתו לומר "מפגרת" או "אינקובאטור" זה אותו הדבר ולכן אין טעם וצורך לכעוס ו/או להעניש. מבחינתו הוא לא מקלל. לדעתי, הריגוש הגדול באמירת המילים היא ההתייחסות של הגדולים לכך. זה משמעמם לומר "נחמד" כי המבוגרים לא מתרגשים, ואילו לומר "מפגרת" זה שיא הריגוש אצל המבוגרים ולכן גם אצלו. אני הייתי מסביר לו מה זה אדם מפגר, כמובן ברמה שמתאימה לגילו, ומפחית את התייחסותי לאמירות. אני משוכנע שעם הזמן זה השימוש במילים יפסק. בהצלחה, זיו

האם זה נכון , לתת לילדה בת חמש כסף עבור סדור החדר שלה ?

חנה שלום, אני ארחיב את שאלתך ל"האם זה נכון להשתמש בשיטת התגמולים כדרך חינוך?". כמו הרבה מאד דברים, אין "נכון" או "לא נכון" אלא זאת השקפה חינוכית ועניין של פופולאריות. אני באופן אישי לא אוהב את הגישה מכיוון שהיא מפחיתה אצל הילד את המוטיבציות הפנימיות (כלומר הרצון הפנימי לעשות והסיפוק שבעשיה) ומגבירה את המוטיבציה החיצונית (התגמול שבה מבחוץ והסיפוק מקבלתו). באופן ספציפי יותר לשאלתך - אני חושב שבאופן כללי זו טעות לתת כסף לילדים בגילאים כ"כ צעירים (גם אם זה מס' שקלים בודדים). ראשית, הם לא מבינים לעומקו את המשמעות של הכסף. בהחלט ניתן ללמד אותן אך בגילאים מבוגרים יותר (8-10). בנוסף, זה עלול להפוך את יחסי הורה-ילד למשהו תכני של תן-קבל / עשיה-תגמול. זו דעתי האישית כמובן ובוודאי תוכלי למצוא גם דעות אחרות, בהצלחה, זיו

בני בן השנתיים וחצי פוחד להרדם לבד, בעוד אחיו בן 10 חודשים - ישן באותו החדר ונרדם לבד בחושך, הוא (הגדול) לא נותן לנו לזוז מליד המיטה שלו עד שהוא נרדם - הוא אומר שהוא מפחד, ואנחנו מאמינים לו, אבל האם יש משהו לעשות? יש לציין שככה הוא נרדם מאז ומתמיד כלומר מעטות הפעמים בהן הוא באמת נרדם לבד.... האם ישנן שיטות שיכולות להקל עליו ועלינו את תהליך השינה שלו? זה לא מפריע לי באופן עקרוני לשבת לידו , רק שלפעמים העניין לוקח 30 עד 40 דקות וזה המוווווווון

ג'וד בוקר טוב, מכיוון שבעיות שינה למינהן מטרידות הורים רבים, נכתבו לא מעט שאלות ותשובות בנושא זה בפורום. לכן אני ממליץ שתחפשי בפורום תחת המילה "שינה". אם יהיו שאלות נוספות את בהחלט מוזמנת לפנות שוב. חג שמח, זיו