פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום רב בן שלי בן 4 גמול מזה שנתיים מחיטולים.הבעיה בלילה- הוא לא מתעורר ללכת לעשות פיפי. אנו לוקחים אותו בשעה 10 בלילה לשירותים והוא חצי רדום. אם לא ניקח אותו או נבוא חצי שעה יותר מאוחר - הוא כבר רתוב וזה לא מפריע לו. מחליפים סדינים ופיז'מה והוא ממשיך לישון עד הבוקר. השאלה שלי איך ללמד אותו להתעורר כדי ללכת לשירותים? עוד שאלה כל עוד אני פה: איך מלמדים את הילדים לקנח את האף? תודה וחג אורים שמח!!!

אילנה בוקר טוב, לגבי הרטבת הלילה ישנה ערכה מיוחדת (משטח המונח על המזרן ופעמון) המצפצף כאשר הילד מרטיב וגורם לו להתעורר. זו שיטה התנהגותית המלמדת את הילד לשלוט בשלפוחית. איני יודע היכן ניתן לרכוש את הערכה (אולי בחנויות לאביזרי ילדים). לגבי קינוח אף - בדיוק כמו שמלמדים לאכול - מדגימים ומזכירים. במהלך הזמן הוא ילמד. בהצלחה, זיו

אני דווקא מחפשת פתרון לימודי ולא רפואי(עד כמה שידוע לי הסדין עם פעמון הוא פתרון שנותנים הרופאים) אני מחפשת דרך ללמד את הילד להתעורר בלילה.

ילדתנו בת 3 וקצת {מאוד חכמה ובוגרת וכו} גמולה מטיטולים ביום כמעט שנה .. {אז עשינו גם לילה והוא החזיקה יפה שבוע ופתאם התחלף כמה ימים התקליט ומשום מה ויתרנו על לילה} נכון להיום , הורדנו את הטיטולים בלילה לפני חודש ובד"כ היו הרטבות. אז התחלתי לקחת אותה פעם אחת בלילה לשירותים נניח בחצות + וזה עובד בד"כ {חוץ ממתי שזה לא עובד } שלשום החלטתי להפסיק את שירות הלילה {גם בגלל שבימים האחרונים מרות השירות היו כמה פיספוסים בבוקר} אבל הפסקתי מתוך מחשבה שאני מרגיל אותה לשחרר בלילה מבלי משים,{לא להחזיק את הסוגר בלילה !!}. הרי בעודי מרים אותה היא רדומה ופועלת די באוטומטיות .. {תעשי פיפי והיא עושה}. מה דעתך בנושא של לקחת לפיפי אחד באמצע הלילה , מה ההשלכות ?? וכל מה שתוכל לומר להבהיר נודה לך מראש. הערה : הילדה ניתנת לכל שיחה .כך שאפשר להגיד לה,בנוסף התחלנו {נלקח מאחותה של אישתי} את שיטת הפייה . אם היא לא עושה פיפי הפיה משאירה לה הפתעה {מתחת לכרית} ששאלתי את הילדה על הפיה היא אמרה "אימא פיה" כלומר היא מודעת לטריק, כמובן ובכול זאת כילדה היא משתפת פעולה ומשחקת איתנו. מה אתה ממליץ לעשות בכדי לגמול את הילדה ??

שלום, יש לי 3 ילדים (9, 5.5 ,1.5) בחודשים האחרונים ביתי בת ה - 5.5 מתקשה להיפרד מדמויות שונות (אבא, סבתא, סבא, דוד צעיר...) בכל פעם הדמות משתנה אך המשותף הוא שהיא נכנסת לבכי היסטרי, נתלית על הרגל של אותו אדם, אחרי יציאתו מנסה לפתוח את הדלת ולרוץ אחריו (גם במחיר של אי הקשבה כשאומרים לה לא לפתוח אותה ולצאת אחרי אותו אדם). לא ניתן לדבר איתה במצב כזה כי זה רק מרגיז אותה עוד יותר, כשהיא כבר רגועה (וזה לוקח זמן) ומשוחחים איתה היא תמיד מבקשת לפתוח דף חדש. בשיחה איתה הסברתי לה שזו התנהגות שלא מתאימה לגיל שלה אלה לגיל שנתיים והיא כבר ילדה גדולה ושזה לא נעים לאותו אדם מימנו היא נפרדת. הסברתי לה שהיא לא מרוויחה מזה כלום כי אותו אדם לא חוזר בגלל הבכי שלה. כל ההסברים לא עוזרים, ההתנהגות נמשכת, מה עושים?! ברצוני לציין כי גם בגן (חובה) היא משחקת משחקים של פרידה אבל לא בעוצמה כזו ותמיד רוצה להיפרד רק כשהגננת הראשית מגיעה. מאז ומעולם הפרידות לא היו קלות (עד גיל שנה היתה איתי בבית), אך תגובות כפי שתארתי קודם לכן, החלו רק בחודשים האחרונים. אשמח לרעיונות....

סינדי שלום, איני אומר את הדברים מתוך ביקורת אלא מתוך רצון לעורר מודעות: מתוך דברייך נשמע שאת אינך מקבלת כלל את הקשיים של בתך בפרידה, ההסברים שאת נותנת לה שוללים את הרגשתה ואולי אף גורמים לה להרגיש אשמה או ילדה קטנה. גם האמירה שלך שהיא "משחקת משחקים של פרידה" שוללת את הקושי שלה. סינדי, האם שאלת אותה קשה לה כ"כ? האם קרה משהו בסמוך לתחילת הקושי, משהו שאולי השפיע עליה? האם ייתכן שהקושי שלה נובע מתחושת חוסר ביטחון? אני חושב שהצעד הראשון שעלייך לעשות הוא לקבל את הקושי ולכבד אותו, דבר זה מייד יעניק לה תחושת בטחון. במקביל נסי לברר איתה את מקור הקושי. בהצלחה וחג שמח, זיו

הגובה של אקי אבני זה 1.75

שלום דוקוטור, יש לי ילד בן 10 שלעיתים קרובות רב עם אחותו בת ה14,היא מקניטה אותו, והוא מחזיר לה עד שלפעמים המצב יוצא מכלל שליטה.היום הם רבו הכי הוא לא מצא את הפלפון שלו וחשב שהוא אצל אחותו,גם לאחר שהתברר שהפלפון לא אצלה, והוא כבר מצא אותו,הוא המשיך להרביץ לה ולהשתולל ולא ניתן היה לעצור אותו,בסופו של דבר זרק חפץ שהיה בקרבתו, ובמקרה זה פגע במראה שהייתה תלויה על הקיר.מבחינתי, זה הגיע למצב מסוכן של חציית קו אדום כי לא ניתן היה להרגיע/לדבר/לברר על מה בעצם הכעס. כיצד היה עליי לנהוג במצב זה? וכיצד עליי לנהוג כדי להניא אותו מהתפרצויות הזעם הללו ?תודה ,אתי

ילד בן 9 שמתפרצות אצלו התקפי זעם נגד ההורים על סיבה כל שהיא (כגון סידור החדר שלו לא לפי רצונו) צועק, בועט צורח וזורק כל הבא ליד. התופעה נמשכת כ שנה וחצי ההורים אובדי עצות, התייעצו כבר אצל מומחה , אבל לא קיבלו שום כלי להתמודד איתו. השאלה היא, האם זה יכול להיות בעיה כימית ולא על רקע נפשי? למי כדאי לפנות ולנסות לטפל בעוד מועד. תודה מראש

ליבי בוקר טוב, אם הבעיה נמשכת כבר שנה וחצי זאת בעיה בפני עצמה. אם הבעיה היא כימית הילד יתנהג כך גם מול אנשים אחרים ובמקומות שונים כגון בגן מול ילדים אחרים ומול הגננות, ברחוב וכד'. האם זה המצב או שזה יוצא רק מול ההורים? מתי בדוק הוא מתנהג כך? רק כשמסדרים לו את החדר או במקרים נוספים? ההורים התייעצו עם מומחה. מומחה לאיזה תחום? מה עוד נעשה בשנה וחצי האחרונות? מה גרם להתפרצויות להופיע? האם היה משהו לפני שנה וחצי. אני מציג שאלות רבות אך חשובות להבנה של מה שתיארת וליכולתי לעזור לך. מקווה שתעני על שאלותיי וכך אוכל לסייע לך בייתר דיוק. זיו

אתי שלום, מתנצל על העיקוב במענה זאת מכיוון ש"נבלעה" בהודעות הבאות אחריה. זמן ההתפרצות הוא אכן לא זמן מתאים לדבר על מה שהיה, יש להמתין שבנך ירגע. כפי שאת כותבת, הוא יוצא מכלל שליטה - זה מפחיד אתכם וגם אותו. נשמע כאילו הוא מתפרק ויש צורך לאסוף אותו. אני מציע שבפעם הבאה שזה קורה תעשו HOLDING (החזקה): חשוב מאד לעשות זאת בנחישות אך לא באלימות, המטרה היא לא להכאיב אלא להחזיק אותו רגשית ע"י החזקה גופנית. להחזיר לו את השליטה בגוף. דבר נוסף - להסביר לילד מה אתם עושים בכל שלב! אז מה זה? כאשר הוא משתולל (רק אם הוא מכה, שובר חפצים ואי אפשר לעצור בעדו ! אם הוא רק צורח ובוכה אל תעשו את זה!), את או האב תבואו מאחוריו ותחבקו (תחבקו, אל תתפסו) אותו מאחור כך שהיידיים שלכם יעטפו את גופו (להסביר לו: "עכשיו אתה בחוסר שליטה ואנחנו נחבק אותך עד שתרגע. אנחנו נעשה את זה כי אנו אוהבים אותך ורוצים לעזור לך. כאשר תרגע נוכל לדבר). אם אפשר תקחו אותו לחדר שלו (מחובק על ידכם), תסגרו את הדלת וכך תשבו איתו על המיטה כאשר שניכם בחדר. כל הזמן להעביר את המסר שאתם מחבקים וכאשר הוא ירגע תוכלו להרפות ממנו. כל הזמן לדבר בטון שקט ועד כמה שיותר רגוע !! "אנחנו אוהבים אותך, אתה בחוסר שליטה עכשיו, אנחנו נעזור לך לחזור לשליטה, כאשר תרגיש שאתה יכול להחזיק את עצמך אנחנו נרפה". אני חוזר שה- HOLDING בא כדי שהילד ירגיש מוחזק ומוגן רגשית. ההתפרצות מפחידה גם אותו. המסר הוא שאתם בשליטה ועוזרים לו לחזור לשליטה על עצמו. האם את חושבת שתוכלו ליישם את השיטה? בהצלחה, זיו

אני בת 26 יש לי בת בת שנתיים,אני משקיעה את כולי עד כמה שאני מצליחה בהתנהגות וזה די מצליח,לפני 5 חודשים התחילה ללכת לגן,היא קצת ביישנית אבל מאוד מסתדרת עם הגננות והילדים,אוהבת לשחק במשחקי חשיבה,בזמן אחרון התחילו להיות לה רגעי כעס כאלה במיוחד כשהיא רוצה משהו ולא מקבלת,אני מנסה לעמוד על שלי,להסביר,להרואת,להרגיע,אבל הבעייה שאני רואה אותה יום כן יום לא בגלל הלימודים שלי בערב,וסבא עם סבתא-נו לא יודעת אם השיטת התנהגות שלהם דומה לשלי,(בטח מוותרים לה) אתמול היא לא רצתה להתחלק התחילה לצעוק , רעדה,תפסה את היד שלי ונשכה.וזו לא פעם ראשונה מה עושים,האם זה נורמלי?? תודה

היי מלי, בעיני זה נורמלי. אני זוכרת מילדי שלי שגיל שנתיים הוא בעצם "מיני" גיל ההתבגרות, בו הילד רוצה לבנות לו עצמאות ונפרדות מההורה. שמתי לב שהתחלת את דברייך בחוזקות שלך ושל ביתך. זה מראה בעיני על כוח ובטחון. סביר להניח שהכללים בביתם של סבא וסבתא שונים מהכללים שלך וזה בסדר בעיני. הילדים לומדים היכן להתנהג איך. כשחוויתי תקופה זו עם ילדי, אם היה ניסיון לנשוך, אחזתי בחזקה בידם ואמרתי בתקיפות שאני לא מסכימה לנשוך. הסברתי רק בפעם הראשונה ולא בכל פעם, כי יצאתי מנקודת הנחה שהם אינטיליגנטים וזוכרים את ההסבר ולכן בפעמים לאחר מכן היה רק המשפט התקיף. כשהיו צעקות אמרתי שמאד לא נעים לי כשפונים אלי בצעקות וקל לי הרבה יותר להקשיב בשקט וכשיוכלו לדבר יותר בשקט - אשמח להקשיב. בעיני, לילד מותר (ואף רצוי) לכעוס. אני סבורה שהיא מרגישה בטחון בקשר איתך ולכן היא מאפשרת לעצמה "להתפרק" יותר בבית מאשר בגן. גם אני לא אתפרץ בעבודה "וארשה" לעצמי לעשות זאת במקומות בו אני מרגישה מוגנת ו"לא על תנאי". אני בחרתי בדרך של לאפשר את הבעת הכעס יחד עם הגבול שאני לא מתקשרת בדרך זאת. הציעו לי בעבר לחבק את ילדי כשהוא כועס. לי היה מאד קשה לעשות זאת, אבל אם תצליחי אומרים שזה מפוגג מאד. אני חושבת שהמסר הכי חשוב הוא להעביר לילד מסר שזה לא הוא ("ילד רע") אלא ההתנהגות שלו לא מקובלת/מתאימה/רעה. בהצלחה שבת נעימה

תודה מיכל על התשובה מקווה שאת צודקת,פשוט אני מודאגת שאני לא מקדישה לה מספיק זמן כי אין לי אותו,אני חושבת שאם אני הייתי איתה כל יום אחרי הגן הכל היה אחרת..................אולי זו סתם השלייה ואיגויסטיות מצידי,לא יודעת. העברנו ביחד אני היא ובעלי שבת,ניסינו לדבר בשקט(לא תמיד יוצא לי,אני בן אדם רגוע,אבל מהר מתעצבנת וצועקת לפעמים)טיילנו,שיחקנו-בקיצור היה כייף והילדה הייתה רגועה!אחרי זה תגידי שרגעי הכעס באים סתם????לא נראה אני חושבת לכל דבר יש סיבה,אבל זה החיים,מה לעשות,צריך גם ללמוד ולעבוד(על חשבון זמן הילדים). :-)))))

שלום רב, אני אמא לילדה בת -18 , ילדה שיש לה בעוית קשב וריכוז . יש לה קושי לקבל מסגרת. לפני שנתיים העיפו אותה מבית ספר ק''ש בחולון , שבו למדה, עקב מספר רב של העדרויות. בועדת משמעת הוחלט לתת לה הזדמנות נוספת להישאר בבית ספר, והיא חתמה על המסמך התחייבות על כך. למרות זאת, היא המשיכה להעדר עוד ועוד,,, ואז המנהלת קבלה החלטה לסלקה מבית ספר. רשמנו אותה לבית ספר פרטי: תיכון תייא. ושלמנו יותר מ-10000 ש''ח. אך גם שם היא זלזלה ונעדרה רבות. וכעת היא הסבירה לנו שא-אפשר ללמוד שם כי יש הפרעות בשעורים וסביבת ילדים שלומדים שם הםמעשנים .... {לא סיגריות....} והיא לא מוכנה ללמוד במקום כזה, למרות שבעצמה בקשה לרשום אותה לבית ספר הזה בהתחלה. כעת היא עזבה את הבית ספר, ומבקשת מאיתנו לרשום אותה לבית ספר של יואל גבע כי היא מעוניינת שיהיה לה תעודת בגרות {היא ב'ב} .שם הלימודים יעלו פי שתיים אם לא יותר.... אך בעלי מסרב, הוא לא רוצה לתת בה אמון..... ודורש שתלך לעבוד... היו מריבות קשות הערב הבת {עידית} יצאה ואמרה לא לחכות לה...... מה עושים ? לי ולבעלי יש ויקוחים קשים,,,,,אנו רבים... הוא אומר שאני אמא מפנקת..... מה עושים??? אני זקוקה לעצה.. תודה מראש נילי

לנילי שלום, המצב שאת מתארת הוא אכן קשה מאוד, לא רק שיש קשיים עם הילדה אלא שיש ויכוחים בינך לבעלך דבר שלא מאפשר לכם להיות באמת לעזר לבתכם, ונראה שמאוד זקוקה לכם. אני רוצה לבקש ממך נילי לבדוק עם עצמך בכנות מהי עמדתך לגבי לימודיה של ביתך, האם באמת את רוצה לרשום אותה ללימודים אצל יואל גבע, או עמוק בתוכך את מרגישה שבעלך צודק במקצת? הרבה פעמים בין בני זוג יש נטיעה לרוץ לקיצוניויות, אחד מבני הזוג הוא נוקשה לגבי הילד והשני הוא וותרן, וככל שאחד יותר מושך לצד אחד כך השני מושך לצד השני, וזאת כדי לשמור על איזון (אך כמובן שקורה בדיוק ההפך) והילד נשאר באמצע, ומרגיש הרבה רגשי אשמה שבגללו ההורים רבים. האם יתכן שזה המצב אצלכם? אני מציעה לך נילי, לפנות לבעלך ולשתף אותו ברגשות האמיתיות שלך, בכעס ובתסכול שאת חשה עם בתך, ובלבול וחוסר ידיעה איך לעזור לה (לפחות זה מה שאני קלטתי בין השורות, אני צודקת?). תבדקי עם בעלך איך הוא מרגיש כלפיה ותיהי מוכנה להקשיב לכל הרגשות הקשים ביותר, ומכאן תנסו לבדוק מה אתם מוכנים לתת לבתכם, ובמקביל מה אתם דורשים ממנה,יכול להיות שהיא צריכה לממן חלק מהלימודים?, יכול להיות שהיא צריכה לפנות לתיכון תל אביב ולדרוש את כספכם בחזרה?. יש הרבה אפשרויות לעזור לבתכם אך זאת תוכלו לעשות רק כאשר שניכם תיהיו מאוחדים בדרך להגיע אליה. בהצלחה בתיה

בתיה, שלום רב, תודה לך על תשובתך ששלחת לי, אני מודה לך מאוד. נכון, את צודקת.....בטנגו רוקדים שניים.... בסוף חשבתי על העמדה של בעלי והגעתי למסקנה שהוא אכן צודק.... אין שום סיבה לתת לה אמון אחרי שהפרה אותו כבר פעמיים {בבית ספר ק''ש ובתיכון ת''א} עידית יודעת לדבר ,אך יש לה בעיה להתמיד, ולהיות יציבה במעשיה.... החלטנו שנינו: אני ובעלי שלא נוכל לממן לה את הלימודים ביואל גבע,,,, אלה הלימודים איטנסיבים עם המון עומס {וגם נורא יקרים} תוך 4-5 חודשים--- 16000 ש''ח. והם דורשים לשלם מראש את הסכום{לא כל חודש בחודשו} . ומה אני אעשה אם היא שוב תתחיל לזללזל ולעבוד עלינו ,מה שבעצם עשתה עד עכשיו???אז זרקתי 16000אלף לפח?? אני שכירה, עובדת דיי קשה, ובעלי כרגע מקבל מכתב פיטורים..... כשאמרנו לה ----לא! אנו מוכנים לעזור רק אחרי צבא, {שם-בתיכון אקסטרני של יואל גבע הרוב--- לומדים אחרי הצבא, היא ברחה מהבית אותו יום..... אך למחרת חזרה. כמה ימים מסתובבת ללא שום תזוזה,,, לא עובדת ולא לומדת, מבלה ,חוזרת בשעות מאוחרות בלילה--עושע חיים משוגעים.... אני לא מסכימה שתהיה פרזיטית,,, אמרנו: שיש לה שיש לה שתי אופציות: או לחזור להמשיך ללמוד בתיכון ת''א {נשתדל לעמוד בתשלומים} {שם באים לקראתנו.}... או שהיא צריכה ללכת לעבוד,,, שזה לא כל-כך מסתדר לה.... בסוף התקשר המנהל של תיכון ת''א וקבע איתה פגישה בתיכון כדי לשכנע אותה להמשיך ללמוד,,, כי היא באמצע הדרך..... היא הסכימה,, השאלה-- האם אני צריכה שוב להיות השוטרת של הלימודים והנוכחות שלה בבית ספר?? אין לי כוח לאכזבות האלה יותר.... {שהיא עובדת עלינו כל הזמן לגבי נוכחותה בתיכון הנ''ל} על מה אני משלמת?? אבל מיצד שני אין לי ברירה אחרת כנראה...מה דעתך, בתיה?? תודה מראש על התיחסותך למצוקה שלי... נילי

משבר רציני שלא סובל דיחוי... שמי רונית, בת 30 +. חזרה לחיי האהבה של גיל העשרה(גיל 17?) לאחר שהייתה נשואה לאותו הגבר איתו הלכה לאחר שנפרדנו. נולדה להם ילדה(כיום בת6). היא עזבה את הבית בשבילי... אלו היו השנתיים וחצי הכי קשות שהיו לי בחיים. הגירושים,משברים עם הילדה,נסיעות מעיר לעיר (גן של הילדה בעיר הולדתה)...ומה לא עברנו... החזקה הייתה עד כה משותפת, כך 3 ימים אצל האם יומיים אצל האב ולסירוגין... הילדה אגב לא יודעת דבר... הדברים עומדים לקראת שינוי שמהווה בעייה רצינית. האב הכיר מישהי ואיתה הוא עובר לגור (עיר לגמרי אחרת) האם לא מוותרת על הילדה ובצדק, והאב שחור על גבי לבן הבהיר או חזקתו או חזקתה... יש לציין שהילדה איתנו בבית חיינו שיקריים... הילדה צורכת תשומת לב שונה מהרגיל בגלל המצבים אותם עברה.. לא ניתן להתקרב ביני לבינה בכלל , והחיים שלי הופכים להיות ריקנים מאד, עצובים (ישנה לבד, ובעצם חיה רק עם שותפות לדירה..... המצב הזה בלתי ניסבל במיוחד עכשיו, החזקה עוברת להיות שלה, כך שזה עומד להקשות על הקשר עוד יותר... מה עושים.? היא לא רוצה לספר לילדה במיוחד כי היא בטיפולים בעקבות הגירושים (עדיין לא משלימה עם זה).. אנא עיצות מקצועיות... בדחיפות זה קשר קשה, זו לא אהבה רגילה. זו אהבה של גיל העשרה שחזרה... היא לא מוכנה לספר לילדה ואני לא יכולה לחיות שבוע מלא ללא כל קשר זוגי בינינו....

רונית שלום, מהודעתך נראה שאת נמצאת במצוקה רבה, נשמע שאת בין הפטיש לסדן. מצד אחד בת זוגתך לא רוצה לפגוע בבתה אך מצד שני את חיה בשקר. לי ישנה תחושה שהקושי ממוקד בקשר בינך ובין בת זוגתך. משהו בקשר מאפשר את המצב הקשה שנוצר. אני הייתי ממליץ לכן לפנות לייעוץ זוגי. בהצלחה, זיו

שלום! אני בת 15, אשמח אם תוכלו להסביר מהו ביטחון עמי וכיצד הוא מתבטא? מה עלי לעשות כדי שיהיה לי ביטחון עצמי? משום שאני חוששת שאין לי ביטחון עצמי ולכן אני סובלת מהמון בעיות חברתיות. תודה רבה- ליהי.

ליהי יקרה, ניתן להגדיר אדם עם ביטחון עצמי כאדם שמרגיש טוב עם עצמו. ביטחון עצמי נרכש על ידי הרבה עבודה ומודעות עצמית. לא ברור לי איך חוסר ביטחון עצמי (על פי הגדרתך) משפיע על מצב החברתי שלך. אשמח אם תוכלי לשתף יותר. בכל מקרה אם את מרגישה שאת צריכה עזרה על מנת להבין יותר מה קורה לך מבחינה חברתית, את יכולה לפנות למספר שיחות עם איש מקצוע. בהצלחה בתיה

שלום בתיה , אני עושה עבודה על בטחון עצמי . אני אשמח אם תוכלי לשלוח לי לאימייל מספר מאמרים , הגדרות ובעיות בנושא " ביטחון עצמי " בכבוד רב , גדי חסון

זיו שלום, אני חוזרת אליך בשאלה לגבי נכדי בן השנתיים ו-3 חודשים. (הנושא הקודם היה קשיי פרידה....) הוא תולש את שיער ראשו, לא בשעת כעס, לחץ, פחדים או עצבנות, אלא ללא סיבה נראית לעין. כרקע משפחתי, הוא בן יחיד להורים ולמשפחה מקסימה תומכת חמה ואוהבת. הוא ילד מקסים, חביב ומצחיק עם חוש הומור כבר בגילו. אוהב לשיר/לזמזם ולרקוד, לחקור, לשחק, ובכלל כייף להיות איתו, זאת יגידו כל הסובבים אותו. בספטמבר השנה הוא נכנס לגן חדש עבורו, הילדים שם בגילאים שנתיים עד ארבע. הוא בין הקטנים. להזכירך, התכתבנו בעבר בנושא קשיי הפרידה שלו ועלינו על זה שנסיעותיו התכופות של אביו לחו"ל כנראה משפיעות ומקשות עליו להיפרד מהאנשים האהובים עליו, והבנו שיש סיכוי שזה יעבור עם הזמן, בעזרת סביבתו התומכת והאוהבת. קצת אחרי כניסתו לגן, הוריו נסעו הפעם יחד לחו"ל ל - 4 ימים והנכד נשאר אצלי רוב הזמן וקצת אצל הסבתא והסבא השניים, כשהוא עטוף באהבה, ותשומת לב לצרכיו. בשובם ארצה הם שמו לב שיש לו קרחת קטנה בקודקד....וכולנו התחלנו לדאוג. פנינו לרופא שהפנה לבדיקות דם והכל בעצם בסדר ותקין בבדיקות. התחלנו לעקוב אחרי התנהגותו ושמנו לב בעצם, שהוא עצמו תולש את שערותיו, ולא בשעת כעס, או חרדה או כל סיבה הנראית לעין. מה עושים? איך מטפלים? איך יורדים לעומק הענין, אם קיים? מודה לתשובתך סבתא מירית

סבתא מירית שלום, בוודאי שאני זוכר אותך מהודעותייך הקודמות. עניין תלישת השיער אצל ילדים עלתה מספר פעמים בפורום. עשיתי בירור לגבי העניין (ובעבר מנהלת הפורום הקודמת התייחסה לנושא באותו אופן) - ייתכן שתלישת השיער באה כדי להרגיע את עצמו(כמו מציצת מוצץ, חיטוט באף, למולל בד וכו'). אני מציע למצוא לו תחליפים לתלישת השיער, תחליף שהוא יוכל למצוא בו נחמה ומרגוע. בברכה, זיו

מאז שביתי בת 9 חודשים חלתה בהצטננות היא מסרבת לישון במיטתה ורוצה לישון רק איתי. ניסיתי להתמודד עם זה אך היא תמיד ניצחה אותי כי אני עייפה מאוד. איך אני מחזירה אותה למיטה שלה!!!!

היי מניסיוני, את בוחרת מה יותר: העייפות שלך או העקביות שלך. אם תחליטי שאת מקדישה לזה זמן אז תתעקשי להחזיר אותה למיטה..זה חלק מהצבת גבולות, שיאפשרו לך ולה איכות חיים טובה יותר. יהיו מס' לילות קשים, המלווים בבכי וזה ייפסק. בהצלחה!

אמא עייפה שלום, זה בהחלט מאד מעייף להלחם בלילה כאשר מאד עייפים. אני מצטרף לדבריה של מיכל - כאשר את תחליטי באופן חד משמעי שהיא אינה ישנה יותר במיטתך, תוך מספר ימים (של בכי קורע לב) היא תתרגל. בהצלחה, זיו

אני לא מבינה מה הבעייה לישון יחד עם אמא-לדעתי זה הכי כייף שבעולם.הרי אין ילדים גדולים שישנים עם הורייהם בסופו של דבר הכל מסתדר כל אחד במיטתו-תגידו לי אם אני טועה

שלום, יש לי ילד מקסים (ומחונן) שקם כל בוקר בשעה 05:00 הוא הולך לישון באופן קבוע מרצונו בשעה 21:00 בבוקר כשהוא קם הוא מוציא את הכלב (מרצונו), מכין לעצמו ארוחת בוקר (מרצונו) ומכין כריך לבי"ס (מרצונו) הוא ילד מאושר והיחסים במשפחתנו חבריים וחמים. על אף נסיונותינו לשוחח עימו ולנסות למשוך את השינה ולהציע שאנו נכין את ארוחת הבוקר, הכריך ונתחלק באחריות להוציא את הכלב הוא לא מוכן ואומר כי הוא שמח לעשות את כל זה... עד כאן הכל בסדר... אבל כשהוא קם בשעה 05:00 בבוקר הוא מקים המון רעש:שריקות,דיבורים לעצמו,שירים לעצמו,טלויזיה , מנסה להעיר את אחותו בת ה-6 (בהצקות ..)וכו'... בנושא הטלוויזיה (שנמצאת בסלון) סיכמנו כי הוא יפתח אותה רק ב06:50 והוא כמעט תמיד זוכר ועומד בהסכם. הבעייה היא שאנחנו מתעוררים מכל הרעש והבוקר מתחיל בשיגעון (אני קמה עצבנית, כך גם האחות הקטנה) וכל הבוקר (שאני זקוקה לשקט בו) נהיה בלאגן.. הוא ילד חכם מאוד, למעשה הוא מחונן (לומד בביס רגיל אך פעם בשבוע בפרוייקט מחוננים) וחוץ מהישג הטלויזיה שלא נפתחת עד 06:50 הוא כאילו לא מצליח לשלוט בשאר הרעשים (הדיבורים/השירים) עוד דבר שלא קל לי ובעצם מאוד קשה לי להתוודות לגביו, אני קמה כ"כ עצבנית וחסרת סבלנות שלעיתים זה נגמר בזה שהוא מקבל סטירה אני לא בן אדם אלים ומאוד קשה לי כשזה קורה לי ... יש לך עצה?

ר' שלום, אני עושה הפרדה בין התנהגותו (ואני מבין שהיא בהחלט מעצבנת) לבין הסטירה שאת נותנת. אתחיל מהסטירה - זה דבר שאת חייבת לעבוד עליו עם עצמך, אין לזה קשר להתנהגותו של בנך. את בוחרת לתת לו סטירה מתוך המצוקה שלך. כמובן שלאחר מכן את מרגישה מצוקה גדולה יותר. בנוסף, כפי שאת רואה, אלימות אינה עוזרת כלל, הרי הוא לא מפסיק את התנהגותו. לגבי הרעש שהוא עושה - אני מציע שתחתמו איתו ביחד על חוזה שיהיה כתוב על בריסטול ותלוי במקום מרכזי בבית. בחוזה הוא מתחייב לא להרעיש ולא להעיר את אחותו. לצד ההתחייבות יכולות לבוא סנקציות - לדוגמא, אם הוא מעיר את אחותו, באותו הערב הוא יכנס לחדר חצי שעה מוקדם יותר, או יראה טלביזיה חצי שעה פחות. וכך גם לגבי השריקות. במקביל, תסבירו לו שהיחס שלו אליכם אינו מכבד (זה מתקשר לסטירות שאת נותנת לו שכמובן אינן מכבדות אותו). בחוזה תכניסו סעיף שמעתה יש כבוד הדדי בבית ותפרטו מה זה אומר. בברכה, זיו

זיו- קודם כל תודה ונראה לי מאוד הגיוני ונכון שהתחלת דווקא מהתנהגותי שעליה אעבוד. ההסכם נראה לי דבר מצויין כדי שהדברים לא רק יאמרו בע"פ וישכחו.. אני אנסה זאת ואשמח לעדכן בהמשך תודה על התגובה המהירה

שלום רב אני אמא ל2 בנים בן שבע, ובן חמש. לאחרונה חל שינוי בהתנהגותו של בני הבכור,הוא כועס מכל דבר{דוגמא:גם מכך שאני מבקשת ממנו להתקלח או להכין מערכת}הוא ישר מתבכיין וכועס ,כאילו שכל דבר פשוט הופך למעין עונש מבחינתו. שאלתי היא האם יש סיכויי שבני מתחיל להתבגר?או שיש סיכויי שהוא סובל מאיזה דיכאון ילדים? ואיך אפשר לאבחן זאת? יש לציין שהוא מצליח יפה בביס בלימודים ועם החברים,ואין סיבה מוצדקת להתנהגות הזו. בתודה מראש ,דליה.

לדליה שלום, לא הייתי רצה לקבוע אבחנה לבנך. חשוב קודם להבין מה קורה לו? מדוע הוא רגיש כל כך, ממתי שמת לב לשינוי זה? לדעתי חשוב שתבררי לעצמך שאלות אלו ואחר כך תשוחחי איתו ותנסי לבדוק מה גורם לו להתפרצויות אלו, האם הוא שם לב לשינוי התנהגות? האם הוא רוצה לשנות את ההתנהגות? האם הוא יכול להגיד לך איך לעזור לו?. כמו כן תיהי יותר ערנית ליחסים בין שני הילדים, לפעמים כאשר ילד אחד נכנס לבית הספר והשני עדיין בגן, הורים נוטים לדרוש מהבוגר ליחס יותר בוגר(הרי הוא תלמיד עכשיו) ולקטן מוותרים יותר, דבר הגורם להרבה מאוד תסכול וקינא של הבכור בצעיר. לפעמים מעצם כניסתו של הילד לבית הספר ההורים משנים את הדרישות וההתנהגות כלפי הילד " הבוגר", מצב זה יכול להביא להרבה תסכול וכעס כלפי ההורים. מה שאני מנסה להגיד שיכולות להיות סיבות רבות להתנהגות הקשה של בנך, ולפני שאת מנסה לאבחן אותו, בואי תנסי לשאל את עצמך שאלות אלו ואחר כך לשוחח עם בנך. בהצלחה בתיה

אני לא יודעת אם זה המקום המתאים, אבל רציתי לדעת מה ההבדל בין לגמור בחוץ לבין לגמור בפנים? תודה

למתבגרת שלום, הביטוי לגמור בחוץ, מתכוון לכך שהגבר פולט את הזרע מחוץ לרחם האישה, זהו אמצעי מניעה טבעי אך לא בטוח כלל.וזאת משום שלפני הפליטה המאסיבית של הזרע, ישנה פליטה מזערית שהגבר אינו מודע אליה, אך פליטת זרע מזערית זו מספיקה כדי להקלט בגוף האישה וליצור הריון לא מתוכנן. לגמור בפנים הוא ההפך מהביטוי הקודם והכוונה שהגבר פולט את הזרע בתוך רחם האישה. מקווה שההסבר מספק אותך, בכל מקרה יש ספרות רבה בנושא זה. אני אישית ממליצה לך לקרא את החוברת: התבגרות של טלי רוזין וד"ר עמוס בר. שם תוכלי להבין יותר לעומק נושא יחסי מין ואמצעי מניעה.החוברת מחולקת לבנים בנות, ולגילאים. בהצלחה בתיה

בתיה אני פה יושב ופשות בוכה שאני כותב נימאס לי מעצמי אני שונא את עצמי אני ילד מושפל לא עשו לי כלום אני אבל שונא את עצמי אני לא רוצה מעצמי כלום אני בתקופות קשות אני פשוט גמור אני יושב אם חברים שלי אני מת ליבכות אני בן 14 אני אומר לאמא שלי שאני צריח פסיכולוג היא אומרת לי שאני היפוחונדר וכל פעם יש לי משהו אחר אני גמור אני רגישש חסר ביטחון עלוב זה הורס אותיי אני גמור נפשית כל החיים שלי לא רק בגיל הייתבגרות אני כך מי כיתה א אני ניראה לי ככה אני אומר לך אני ילד טוב אני לא ערס אני אומר לך אני עבוד אני בא מבית טוב מהכל יום אחד אלכתי לעבודה של אחותי אז אזה אחד היסתכל עליי ואמר לי בוא שניה אלכתי הוא יסתכל על היד שלי ואמר שיש לי בעיה גדולה שאני רגיש ופגיע פעם היתה לי מלא מטיבציה אין אחד שלא אמר לי הייתי ילד שמח אני מפנים מפנים נימאס לי אני עבוד אין לי חשק לכלום אני צמא ליחס בחיים שלי לא אמרתי תמילה הזאת אני גמור אני בוכהה אני שונא את חברים שלי את כולם ליפעמים הייתי איזה שבוההים במצב טוב הכל עבר בשלוש ימים האחרונים חזר לי הכל בתיה אני חושב לפעמים אני לא רוצה לאגיל את המילה הזאת אבל אני לא רוצה לחשוב עליה

לליעד שלום, אין לי ספק שאתה נמצא כרגע במצוקה וזקוק לעזרה, אני מבינה שאמא שלך כרגע אינה יכולה לראות מצוקה זו . היות וכרגע אתה מאוד סובל וחבל להשאר בצב זה , אני שוב ממליצה לך לפנות למרכזים עירוניים לטיפול בנוער, מרכזים שניתן לפנות לייעוץ ראשוני ללא ידיעת ההורים. במרכז מסוג זה יוכלו לעזור לך לשוחח עם הוריך ולשכנע אותם לאפשר לך לקבל טיפול רגשי כפי שאתה כיום זקוק לו. בהצלחה בתיה

ביתי בת 10.5 אינה מוכנה לקבל ולהקשיב לדברי ולהצעותי. היא לא אוהבת להכין שיעורי בית ולוקח לה המון זמן עד שיושבת להכין אותם. כל מה שאני אומרת ומבקשת ממנה כרוך בוויכוח. זה מתחיל בבוקר כשהיא פוקחת את העיניים כדי להתארגן לבית הספר,עד שאנחנו יוצאים יש מתח ועצבים. וכשהיא חוזרת הביתה לאחר הלימודים מתחילים שוב הויכוחים על כל דבר שמבקשים ממנה. היא ילדה בעלת יכולות מצויינות אבל רק כשהיא רוצה. השגנו מורה פרטית לתגבור הלימודים והיא לא הסכימה ללמוד איתה (מבושה מה החברים יגידו) מורה פרטית לאנגלית לא מצאה חן בעיניה וכו'. אשמח לקבל עצה כי אני עם אבן גדולה בלב.

מיכל שלום, חשבתי רבות על שאלתך ולכן התמהמתי בתשובתי. אני חושב שהקושי הגדול הוא בהעברת אחריות לבתך. נראה שאתם מתקשים להעביר אליה את האחריות לחייה והיא מצידה אינה לוקחת אותה. אני מציע שתעשו שיחה על אחריות - מה זה אומר, מה זה דורש וכו'. במקביל תערכו רשימת מטלות של כל יום: קימה בבוקר, הגעה בזמן לביה"ס, שיעור בית, חוגים, חברות/ים וכו'. בתך תהיה אחראית לעמוד בסדר היום. לדוגמא: היא אחראית להכין שיעורים, אתם אינם צריכים "לשבת לה על הראש" (בהחלט תציעו עזרה ובמידה והיא תצטרך היא תקבל אותה). סיימה את השיעורים - יכולה להמשיך בסדר היום (חברות/חוגים), לא סיימה - לא יכולה להמשיך הלאה. כך האחריות עוברת אליה ואתם מצידכם תפסיק להתווכח איתה. מה דעתך? זיו

שלום רב , יש לי שתי בנות , האחת בת שלוש וחצי והשניה בת שמונה חודשים.ץ אני נשואה לאיש עסקים שבקושי נמצא בבית . החלטנו להתגרש ואינני יודעת איך להסביר לילדתי שאנחנו עוד מעט נעזוב לבית אחר בלי אבא שתראה בלילות או בשעות המוקדמות של הבקר . אין לנו אפשרות להישאר בבית הנוכחי. מה מספרים לה ואיך?

הדר שלום, חשוב שתסבירו לשתי הבנות ביחד ולא רק לגדולה, שתיהן צריכות להיות נוכחות בשיחה. המסר שאתם מעבירים בכך הוא שאתם מכבדים את שתיהן, וקחו בחשבון שגם הקטנה תחווה את היעדרותו של האב ואולי תגיב לכך. אם זה אפשרי - מבחינת היחסים בינך ובין האב - תעשו את השיחה ביחד. תסבירו במילים מאד פשוטות שאתם (תדגישו שאת והאב לא מסתדרים כדי שהבנות לא יבינו שאתם נפרדים מהן - ויש כאלו מקרים) לא מסתדרים ביחד ולא טוב לכם ולכן החלטתם להיפרד. כחלק מהפרידה את והן עוברות לבית חדש. חשוב מאד להדגיש מתי הן כן יראו את האב (עדיף שתבואו לשיחה עם תוכנית מסודרת בנוגע להסדרי הראיה - אם זה אפשרי כמובן). מסר נוסף שחשוב מאד להעביר הוא שאתם ממשיכים להיות איתן בקשר ולאהוב אותן כמו קודם (את המסר הזה חשוב להמשיך ולהעביר גם בתקופה שלאחר הפרידה מכיוון שזה אחד החששות הגדולים של הילדים). אני מניח שיהיה להן קשה. תכילו את הכאב והכעס, תאמרו שאתם מבינים ותעודדו אותן לשתף אתכם. עם זאת, תמשיכו להעביר מסר ברור לגבי הפרידה. במקביל, תעדכנו את הגננות. זיו

מחזקת אותך משום שאני עברתי חוויה דומה אני עזבתי את הבית עם ילד בן 10 חודשים ועם ילדה בת שנתיים וחודשיים עברתי תקופה לא קלה עם הילדה הגדולה אך בסוף הכול עובר ובה על מקומו בשלום הילדים מתרגלים מהר מאוד למציאות חדשה בהצלחה ותהיה חזקה

לדפנה תודה רבה על העידוד . אני בהחלט זקוקה לכל הכוחות. זה לא קל, אבל אני מאמינה לך שהכל בסוף מגיע אל מקומו בשלום ב"ה. שוב תודה , הדר. והמון הצלחה בהמשך!!

יש לי בן בן 5.5, אני גרושה, היחסים מצויינים ביני לבין האקס, משפחתו וזוגתו החדשה. בני מאד אוהב להיות אצלם. בימים האחרונים חל שינוי בהתנהגותו. בגן הוציאו אותו ממפגשים בטענה שהוא מפריע ולא מקשיב במהלך היום, אצל אביו הוא לא מקשיב, משתולל, מתחצף וכו', רק אצלי בבית הוא מתנהג יפה. כשניסיתי לדובב אותו הוא טוען שבגן משעמם לו ובבית הוא לא רואה מספיק אותנו (לדעתי הוא דורש יותר תשומת לב), כל מה שניסינו לא עוזר. מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לילד ולנו?

עינב שלום, קודם כל קצת תמוה בעיני שהגננת החליטה להוציא אותו ממפגשי הבוקר - האם כך היא מתמודדת איתו? להרחיק את הגורם המפריע? אני מתאר לעצמי שההרגשה של בנך לא משתפרת כאשר הוא מוצא מחוץ למפגש. מעניין שאת פנית ולא האב כאשר הקשיים מתעוררים כאשר הילד איתו. האם לדעתך זה מצביע על משהו שקשור לאבחנה שהילד עושה בינך ובין אביו, אבחנה שבה לידי ביטוי בהתנהגות? בברכה, זיו

שלום וברכה, הבת שלנו בת כמעט 12, מוכשרת מאוד, ציירת אמנית ברמה הרבה יותר גבוהה מגילה ובוגרת מאוד, מקובלת בחברה. לאחרונה אנחנו מבינים שהיא לוקחת כסף מהבית ללא רשות למרות שאנחנו נותנים לה אם היא מבקשת וגם לפעמים אם היא לא מבקשת. בכסף שהיא לוקחת היא קונה ממתקים (אנחנו לא מרשים לה לקנות ממתקים כי יש מספיק מיני מתיקה בבית) מעבר לזאת היא משקרת המון כמעט על כל דבר- החל מזה שהיא מבקשת להזמין חברים כדי ללמוד ובכלל כשהחברים מגיעים הם לא יודעים על איזה לימודים אני מדברת, (לא יותר פשוט לומר אני רוצה להזמין חברים לכייף?). וגם בעניין הכסף היא משקרת וטוענת שהיא מצאה אותו ברחוב, בבי"ס ועוד. החמור מכל קרה השבוע כשגילינו שהיא לקחה פריט מחברה כששהתה בביתה וכמובן הכחישה זאת בהתחלה ושיקרה ואמרה שהיא קנתה אותו מכספה. לא אכנס לסיפור הגדול של איך גילינו את האמת אבל מה שחשוב הוא המקרה עצמו- היא גנבה ושיקרה ורק אחרי שלחצנו עליה היא הודתה בפנינו. (בדרך כמובן ששקר הוליד שקר כדי לכסות על קודמו וכו) המקרים חמורים מאוד, אני לא יודעת למה היא עושה אותם ואיך אפשר לעזור לה, ומה עושים כנגד???? איך לטפל בעניין כדי שלא תגדל להיות בעייתית? תודה רבה מראש ואשמח לתשובה בהקדם

לילי שלום, מכיוון שבתך נכנסת לגיל ההתבגרות עניין השקרים יותר מטריד אותי. אני שואל את עצמי ואותך: מדוע היא מרגישה צורך לשקר? ממה השקר מגן עליה? מה היא מבקשת להשיג בשקר? מדוע היא זקוקה לשקר כדי להשיג זאת? בד"כ ילדים לא "גונבים" או משקרים סתם, הם מנסים להשיג משהו (לאוו דווקא משהו חומרי) שבחוויה שלהם הם חייבים לשקר/"לגנוב" כדי להשיג אותו. פעמים רבות הם חיים בתחושת חסך לגבי דבר מה רגשי. כמובן שאיני יודע מדוע בתכם משקרת ולוקחת ללא רשות (אני מציע לא להשתמש במונח "גונבת" שהוא בעל משמעויות עברייניות). אני מציע שתגשו לטיפול משפחתי כי בתחושה שלי ההתנהגות שלה יושבת על משהו בקשר בין שלושתכם. בהצלחה, זיו

בני בן ה - 8 הוא ילד מלא שמחת חיים ושובב, אך הוא תמיד הבחין בין טוב לרע וכיבד סמכות. אציין, שאין לו בעיות קשב וריכוז, ולא התרחש כל מאורע חריג במשפחתנו. לאחרונה חלה הידרדרות בהתנהגותו בבית הספר: הוא לא עובד בכיתה בכלל, מפריע כל הזמן (!), עונה בחוצפה למורה, והדברים הרחיקו לכת והוא קילל מורה בפניה. אומנם בבית הוא מתנהג יפה, אך אני חשה ששמחת החיים קצת אבדה לו. ברגע שהוא מגיע לביה"ס הוא שוכח את השיחות שלנו, את הבטחותיו, והוא חוזר לסורו. פניתי למחנכת, למנהלת ביה"ס וליועצת בניסיון להבין מה קורה וכיצד אפשר להושיט לו יד, אך כנראה שהמערכת אטומה, כי במשך שבועיים פניותיי לא נענו. אנו לא מצליחים לדובב אותו ולהבין אם משהו מציק לו. אנחנו דואגים מאוד! מה אפשר לעשות? ניסינו לעשות איתו חוזה, לצ'פר אותו על יום טוב וכ"ו, אבל כלום לא עוזר. אני מרגישה שהוא פשוט הולך לאיבוד.

שרית שבוע טוב, מכיוון שאת מתארת מצב בו בבית ובמשפחה לא התרחשו כל שינויים או אירועים חריגים לאחרונה ייתכן שקרה או קורה משהו בבי"ס. יתכן שזה קשור לילדים אחרים (ריב שהיה לבנך או הצקות) או שהקושי קשור לחוויה של בנך בכיתה. אני בהחלט מבין את דאגתך, מכיוון שילד לא משנה את התנהגותו כך סתם. אני מציע שלא תרפי מביה"ס ואף תזמי עם היועצת והמחנכת פגישה. אם את רואה שהן אינם משתפות פעולה ולאחר שפנית גם למנהלת, את יכולה לפנות לפיקוח של משרד החינוך. ומספר שאלות: איך הוא מתמודד עם שיעורי הבית? האם יש לו חברים מביה"ס? האם הוא נפגש איתם גם אחה"צ? אשמח אם תעדכני אותנו בהתפתחויות, זיו

בני אייל בן ה4 אוהב משחקי מלחמה. הוא בשליטה ומשחק בעדינות ואפילו רק באויר כשאומרים לו . הבעיה היא שיש לו אח בן שנה ושמונה חודשים שרואה את זה ומנסה לחקות אותו וכשהקטן מתחיל אז הקטן עושה זאת באמת ומתחיל להרביץ לאייל והמכה שלו כואבת אז אייל מרביץ לו חזרה ומתחילה מסכת בכי וריב. הגבלתי את אייל לא לשחק מול האח הקטן אבל גם כשאייל משחק עם עצמו בחרבות מלחמה וכולי הקטן מיד בא ומחקה ומכה אותו. אני לא יודעת מה כדאי לעשות- האם אני יכולה לצפות מפעוט בן שנה ושמונה חודשים שידע ל"עשות באויר" ? חשבתי להגביל את אייל שלא לשחק במשחק בנוכחות אחיו אבל כמעט כל הזמן הם ביחד וממה שהבנתי מתשובותיך לפונים אחרים המשחק הזה הוא לגטימי. הייתי מעוניינת לשמוע את עצתך בעניין תודה אליאן

לפעמים זה עובר רק כשהם גדלים...

אליאן בוקר טוב, את בהחלט צודקת ואי אפשר לצפות מילד בן שנה ו- 8 חודשים שישחק "באוויר". עם זאת, הדרך בה את נוקטת ממוקדת בבן הגדול שלמעשה לא עשה דבר מלבד לשחק. אני מניח שבחרת בדרך זו כי היא, כביכול, קלה יותר - את מסבירה לבנך הגדול ומצפה שיבין והוא אכן מבין. אני הייתי מחליט עם הגדול איפה ומתי הוא יכול לשחק (גם בתוך הבית, בחדרו) ובזמן הזה דואג שהבן הקטן לא ימצא שם. כך הפתרון מתחלק בין שניהם - את גם מגבילה מעט את הגדול וגם מגבילה מעט את הקטן. בהצלחה, זיו

בני בן ה19 חייל מזה 9 חודשים מבקש בכל דרך לצאת מהצבא. אני רוצה לציין שהתגייס עם מוטיוציה וגוייס ליחידה קרבית. מייד עם גיוסו נתקל בקשיים אשר הביאו אותו לחשיבה אנטי ובנוסף קיבל מהאחים שלו הגדולים המלצה ועידוד שרק הקבן יוציא אותו מהשרות. היום הוא משרת ליד הבית עושה יומיות אך מתלונן שרע לו ורוצה לצאת מהצבא. אני אמא שלו חשה שהבעיה יותר עמוקה מאשר בעיה של הסתגלות למסגרת צבאית כי למזלו, למעט התקופה הלמרות הפוטנציאל לא השתתף בחוגים לא יזם ולא תרם . ראשונית שנתקל הקשיים ואשר כאמור גרמה לו להכנס לאנטי, בשאר הזמן למזלו נתקל באנשים טובים ואפילו יותר מידי טובים אשר לפי דעתי גרם לו לחשוב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. הבעיה היא שהוא מאוד עצל ,קשה לו לקום בבקר,בקושי עבד חודשיים לפני גיוס . יחד עם זאות הוא ילד טוב יפה חסון מנומס מסודר מומחה למחשבים צנוע ומסתפק במועט מקבל הכל אבל לא מבקש כלום.פינקתי אותו עם הרבה אהבה ולמרות שהוא בן זקונים אצלנו כל הילדים שלי קיבלו פינוקים ואהבה בלי גבול.כך שאני לא חושבת שההתנהגות שלו קשורה לפינוק יתר אני יותר חושבת שזה חוסר התבגרות.לכן אני חושבת שלשרת בצבא קודם כל יתרום לו להתפתחות האישית שלו חוץ מזה כמובן החובה וכו וכו. כנראה שידעתי בתוך תוכי שזה לא תקין לעבור לסדר היום על זה שלא התמיד בלימודים לא יזם ולא תרם. אני פונה אליכם כי אינני יודעת מה לעשות עם בכלל אני צריכה לעשות משהו או איזה גישה אני צריכה לנקוט אשמח לקבל עצה. בתודה עמי

לעמי שלום, מהכתוב נראה לי שאת חשה רגשי אשם בקשר להתנהגותו של בנך, האם אני צודקת? אם כן, אני מציעה לך לשחרר את עצמך מרגשי אשם אלה, רגשי אשם אינם מקדמים אותנו בהורות שלנו, בדרך כלל הם עושים ההפך... זכרי, שלא חשוב איך נהגת עם בנך בצעירותו, תמיד התכוונת לעשות עבורו את הטוב ביותר. לגבי שאלתך, האם להתערב?, לדעתי, היות והתנהגותו מפריעה לךו, ויש לך דעה לגבי מה שהוא עושה כיום, נראה לי נכון ליחסים ביניכם, שתגידי לו את דעתך, גם אם דעתך שונה מדעתו! זכרי , יחסי הורים ילדים מלווים בדרך כלל בקונפליקטים רבים בעיקר כאשר הילד שלנו עושה דברים שנוגדים את דעתינו, חשוב לזכור שמותר לו לעשות את דעתו (בעיקר אם הוא מעל גיל 18), אך עדיין חשוב לו וחשוב לנו כהורים להגיד לו את דעתינו! אגב, מדוע אחיו עודדו אותו לפנות לקבן ולצאת מהצבא? האם הם שירתו שרות מלא או הם שוחררו מהצבא? דבר נוסף שכדאי לנסות, לדעתי, הוא לבקש מאדם שקרוב לו ושבנך סומך עליו, לדבר איתו ולנסות לבדוק מה קורה לו, מדוע חשוב לו לסיים את השירות לפני הזמן ואיך אפשר לעזור לו להשאר בצבא עד תום השירות. בהצלחה, בתיה

לבני וחברו בני ה7 ישנם יחסי אהבה-קנאה- שנאה.שניהם חכמים מאוד ואוהבים זה את זה אך מתחרים בניהם בעיקר מי חכם יותר התחרות הזו מתבטאת בויכוכים אין סופיים והגרוע מכל - לאלימות.ניסינו להסביר להם שילמדו אחד את השני במקום להתחרות כך ישכילו יותר אך ללא תועלת.לאחרונה, לאחר שהאלימות בניהם גברה, ביקשנו מהם לא תהתקרב אחד לשני.בני אכן מתרחק ממנו ומשחק עם ילדים אחרים אך החבר מחפש כל הזדמנות להציק לו.בני לא אוהב שמדגדגים אותו והחבר רודף אחריו בהפסקה ומדגדג אותו (היות והוא ודע שבני אינו אוהב זו), הוא יורק עליו ועושה לו פרצופים שמעצבנים אותו. לאימו הוא מספר שבני מציק לו. אני הייתי בסיטאציה שהוא עמד אחרי אימו עשה פרצופים לבני ושיקר לה שלא עשה זאת.התערבות המורה לא העלתה דבר. מה עושים????

רינת שלום, אני מציע שתזמו שיחה עם אימו של הילד ותבקשו שתדבר עם בנה, לא מתוך מקום של מי מציק למי ומי אשם יותר, אלא מתוך ההבנה שלשניהם הקשר כרגע לא כ"כ מועיל (ובנה אומר לה שבנכם מציק לו) אז אתם מבקשים שבשלב זה הם יתרחקו אחד מהשני ואתם מבקשים את שיתוף הפעולה שלה. במקביל, אם נסתכל מסביב לנו, אנו מוקפים במערכות יחסים כאלו של אהבה-קנאה-שנאה. למעשה, בנכם מתנסה כיום בסוג מערכת יחסים לא בריאה אך נפוצה. הוא יצטרך ללמוד, בעזרתכם, להתמודד מול אותו חבר שמציק לו וכך ישכלל את מגוון הפתרונות העומדים לרשותו. אני מציע שתדברו עם בנכם ותבדקו עימו את אפשרויות התגובה העומדות בפניו. לדוגמא: ייתכן שזה שהוא בורח רק מגרה את החבר לרדוף אחריו. אולי אם הוא יפסיק לברוח ויעמוד בצורה החלטית יותר על רצונותיו הבעיה תיפתר מהר יותר. מטרת הבדיקה היא להעשיר את מגוון התגובות העומדות בפניו. אתם יכולים להשתמש בהתמודדות שלו כמנוף להעצמה שלו. בהצלחה, זיו

שלום רב, אנחנו הורים לילד בן 3.4 ותינוקת בת 1/2 שנה. במהלך התקופה האחרונה אנחנו במאבק מתמיד עם הבן, רחיצת ידיים לפני האוכל, מקלחת, לבישת בגדים, סידור חדר . כל אלה זוכים לתגובה של "עוד 5 דקות" או " לא בא לי". בדר"כ אנחנו מצליחים לשכנע אותו לבצע את כל אלו (בלי הבטחות לפרס) אבל לעיתים הוא מצליח לשבור אותנו ואז המקלחת היא בצרחות וכד'. אחרי שהוא נרגע הוא בא לבקש סליחה. מה עושים? תודה רבה.

אייל שלום, התנהגותו של בנכם היא דיי אופיינית לילדים בגיל שלו - הם כל הזמן בודקים מי הבוס וזאת כדי לפתח את כישורי השליטה שלהם (שליטה על עצמי ושליטה על אחרים). אין הרבה מה לעשות אלא להיות מאד סבלניים (כשאפשר) ולקחת נשימה עמוקה (או בעצם הרבה מאד נשימות). אני מניח שיהיו דברים שתתנו לו להחליט ויהיו דברים שעליהם לא תתפשרו ואז תזדקקו להצבת גבולות נוקשה יותר. תזכרו שבד"כ תופעת מאבקי הכוח עוברת בגיל 18 (-: זיו

שלום, שמי טלי, אנחנו משפחת בת 2 ילדים, הקטנה בת שבוע, הבן בגיל שנה ו-8 חודשים ובעלי היקר. בני עבר לאחרונה 3 שינויים משמעותיים בחייו וכולם ביחד: * עברנו לפני שבועיים דירה מהמרכז לצפון בהיותי בסוף חודש תשיעי. * בעקבות זאת בני עזב את הגן בו התחיל כבר את השנה השנייה. * במקביל נולדה לו אחות קטנה לפני כשבוע . הבעיה שלי שמהרגע שהגענו לדירה החדשה מבית החולים בני מתעלם ממני ודורש ונמצא עם אביו כל היום (שנמצא בחופשה מהעבודה כבר שבועיים ויחזור בעוד מספר ימים) נראה כאילו בני עושה הפרדה- שהתינוקת של אמא והוא של אבא, כי לאביו הוא לא מסכים בשום אופן להתקרב אל הילדה (כשבעלי מרים את הילדה בני בוכה ודורש שירים אותו) בנוסף: בני מתעורר בלילות, דבר שלא קרה קודם, ודורש את אביו ולישון איתנו יחד ; בני עתיד להשתלב בגן בעוד מספר ימים (אנחנו בחיפושים); בסך הכל בני מאוד חברותי ושמח ואוהב את המעבר כי התקרבנו אל משפחתו של בעלי וכן את הבית החדש. אני מתוסכלת ואובדת עצות בכל פעם שני מרחיק אותי ממנו (ועושה זאת בהפגנתיות) אני מבקשת לדעת כיצד להתנהג כדי לתקן את המצב בצורה הכי נכונה (ויפה שעה אחת קודם) תודה מראש טלי

טלי בוקר טוב, ראשית מזל טוב והרבה אושר ובריאות. נראה שהצטרפותה של בתך למשפחה גורמת לבנך מצוקה. ייתכן שהוא כועס עלייך על כי מבחינתו את זו שהבאת את אחותו ועכשיו הוא צריך לחלוק את תשומת הלב, את המקום, את האהבה וכו'. מאד חשוב שאת ערה לקושי שלו מולך. אני מציע שתזמי עם בנך שיחה, רק את והוא בלי האחות ותאמרי לו שאת מבינה שהוא כועס ואולי חושש אך את מאד אוהבת אותו ותמיד תאהבי אותו. אני מניח שבהתחלה יהיה קשה כי הוא לא ירצה להיות איתך אך חשוב שתשדרי מסר שאת לא מוותרת עליו. בן זוגך צריך לסייע להתקרבות בינכם ע"י כך שיפנה לך מקום מול הבן. אני בטוח שלשניכם מאד קשה ובן זגך תומך, אך בעצם, בלי לשים לב, הוא (ואולי גם את) משתפים עם הבן פעולה. כל פעם שהוא קם אליו, כל פעם שהבן בוכה ורוצה רק אותו והוא נענה המסר שעובר לילד הוא שאת מתרחקת ואולי אף מוותרת. למרות הקושי של שלושתיכם, את ובן זוגך חייבים לעשות מאמץ משותף. ייתכן מאד שכאשר בן זוגך יסיים את החופש המציאות תכתיב את ההתקרבות שלך ושל בנך. אשמח אם תעדכני אותנו בפורום בעוד מספר שבועות, זיו

בתי בת השנתיים וחצי עושה לנו במשך החודשיים האחרונים "טרור"בבוקר לפני לכתה לגן, היא מחליפה בערך 4 ואף יותר סטים של בגדים בטענה שהמכנס לא נעים לה ושהחולצה מגרדת לה על גרביים אין מה לדבר בטענה שזה "שורף" לה וכך היא מטיילת ערומה בבית במשך שעה וחצי בבוקר התנהגות שמלווה בבכי בהרבה כעס שלה ושלנו והבוקר הופך לסיוט ניסינו להכניס גבולות ברורים אך ללא הועיל,בקיץ היתה לנו פחות בעיה עם הלבוש זה התחיל להחמיר עכשיו עם בוא הסתיו,גם עם השיער היא אינה מסכימה לעשות קוקו וכבר שאוספים לה מתחיל דיון על קוקו חזק מידי או חלש מידי והיא פשוט מוריה אותו בסוף. חשוב לציין שהילדה נגמלה לפני שבועיים מפיפי ממס' 2 עדיין קשה לה להיגמל(קקי) היא די מפחדת מכך שהקקי "נופל" כך היא מגדירה זאת, דבר נוסף שאולי חשוב שאוסיף בערך כשנה היא גם מפחדת מרעשים ולדעתי אף יותר רגישה לרעשים מילדים אחרים,(מכסחת דשא,אופנוע וכו') ציינתי את כל העובדות הללו בגלל שרציתי לדעת האם הן מצביעות על תחושתיות יתר? האם אלו סימנים לכך ? או שפשוט זה הגיל וסממניו?

מאיה בוקר טוב, לא הייתי פוסל את הסבר רגישות הייתר אך איני מתצא בעניינים חושיים לכן אין לי דעה בעניין. עם זאת, עפ"י התיאור שאת מביאה ותקופת הגמילה, אני מעריך שהתנהגותה של בתך באה על רקע העיסוק בשליטה. השליטה/אי שליטה היא מוטיב מרכזי בתקופת הגמילה. החשש שהקקי "יפול" הוא מאד שכיח בקרב ילדים וכרגע אין צורך לדאוג. לגבי הבגדים - מצד אחד חשוב לאפשר לה שליטה בבחירת הבגדים ומצד שני לא לאפשר לה לנהל לחם את החיים. אני מציע שבערב תציעו 3 אופציות לבחירה ואולי אף תלבישו אותה ותשאלו אם זה בסדר. היא תצטרך לבחור אפשרות אחת מתוך ה- 3 ואלו יהיו הבגדים שהיא תלבש בבוקר. אני בטוח שבכך לא תסתיימנה הסצינות אך תוכלו להזכיר לה שהיא בחרה ותעמדו על כך שזה מה שצריכה ללבוש. בברכה, זיו

שלום אני בהריוני השני. בני בלידה יהיה בן שנה ו10 חודשים. אני נמצאת איתו בבית והוא לא במסגרת . אני רוצה להכניס אותו לגן. האם כדאי לפני הלידה בחודשיים שהא יהיה בן שנה ושמונה חודשים או אחרי הלידה בחודשיים שהוא יהיה בן שנתיים. אני מתלבטת. אני לא רוצה שבני ירגיש שאני מכניסה אותו לגן בגלל בתינוק. מה לעשות????

אביטל שלום, לדעתי כדאי להכניס אותו לגן לפני הלידה וכמה שיותר מוקדם. זאת משתי סיבות עיקריות - האחת, כפי שציינת, כדי שלא ירגיש שהוא "נשלח" לגן בגלל התינוק. שנית, החודשים הראשונים לאחר הלידה (כפי שאת יודעת) הם הקשים ביותר ולטפל בשני זעטוטים בו זמנית לא מקל על העניינים. גם מבחינתך אני חושב שיהיה טוב יותר אם הוא יהיה בגן. וכמובן מאחל הריון קל ולידה קלה (עד כמה שניתן) ורק מזל ובריאות. זיו

שלום, ביתי בת 2.9 ובספטמבר האחרון עברה באותו הגן ממסגרת הקבוצה של הצעירים לבוגרים יותר, ולגננת חדשה. בחודשים האחרונים, שמתי לב, כי הילדה מתחילה לצעוק הן במסגרת משחק והן מבחינה תקשורתית - - דברים כמו "שקט, דממה" מה זה? מה זה ההתנהגות הזו? ומשפטים מהסוג הזה - כמובן בצעקה. הדבר עורר בי חשד שכן אנו ההורים לא מתנהלים ככה איתה- והתחלתי לחשוד אולי הגננת צועקת. התרשמותי הראשונית ממנה- היתה כי אכן היא גננת מאד מנוסה, בעלת ותק וכד', אבל חום זה לא הצד החזק שלה והמשמעת בגן נראתה לי קמת נוקשה. פחות סובבת סביב הילד עצמו, אלה יותר סביב התכנים שרוצה להעביר, יצירה וכד'... חששותי אכן התרחשו- והבחנתי היום שהבאתי את הילדה לגן מאוחר מכרגיל, מהיכן הילדה למדה לדבר בכזו אסרטיביות ותוקפנות. הגננת צעקה- "עכשיו אף אחד לא יוצא לפיפי ולא לשתות כרגע יש פעילות וכולם צריכים לשבת יפה". לא מדובר למזלי, באירועים כמו בעיתונות לאחרוניה, אך עדיין התקבל אצלי הרושם כי הגננת מתנהלת ביתר תקיפות, דיבור תקיף ובקול רם- ואסור לשכוח כי המדובר בילדים שעדיין לא מלאו להם שלוש שנים. שניסיתי לדבר בעדינות עם הגננת על הילדה שכן היא נכנסת להתקפי בכי שצועקים עליה, היא נפגעת- אז הגננת מיד סתמה את פי שזה משחק כוח מבחינתה והיא לא נכנעת לה גם אם היא בוכה, ואין מה לעשות כי צריך להתכונן לגן חובה וטרום חובה בהם המשמעת תהיה יותר קשה, גננת אחת על 30 ילדים, וצריך להתחסן בחיים. מיותרל ציין כי לא אהבתי את התגובה הזו. שאלתי- מה לעשות??????????????????? מחד, זה אופיה של הגננת וגם אם אדבר איתה, ספק אם הדברים השתנו כי זו גישתה- אסרטיבית וקשוחה למדי לטעמי. להעביר גן- באמצעו השנה????? ואולי זה בסדר שהגננת מפעילה משמעת- אך האם בצורה כזו?????? מה הגבול במקרים האלו שכן ברור לי כי צריך משמעת אשמח למתן עמדתך כי קצת הלכתי לאיבוד תודה דורית

דורית שלום, אני מאד מבין את ההתלבטות שלך. לשאלתך האם זה בסדר שהגננת מפעילה משמעת ובצורה כזו - הדרך בה הגננת עושה זאת נשמעת לי מוגזמת ופוגעת ואני לא רואה בכך שום רציונאל חינוכי. וכמו שכתבת (ואת צריכה לסמוך על האינטואיציות האימהיות שלך) הדבר פוגע בילדה והיא מגיבה לכך בצעקות ובבכי. אני לא רואה בעיה בלהעביר גן בגיל הזה, במיוחד לאור המצב אותו את מתארת (ואם הייתי במקומך, לא הייתי משאיר את בני בגן הזה). אשמח אם תעדכני אותי בפורום לגבי איך התמודדת ומה שלום בתך. בברכה, זיו

דורית שלום אני מטפלת לילדים בערך בגיל של ילדך , אכן בגיל זה מציבים גבולות ואכן מטפלת במקרים מסוימים צריכה להיות אסטרטיבית אך במידה של רוך ובמידה והביטחון העצמי של ילדים בגיל הזה לא ירד ילדים בגיל הזה עוברים את השלב של עצמאות מול בושה ובמקרה שיש לידם דמות נוקשה יתר על המידה עצמאותם תפגע וכן בטחונם העצמי, רצוי מאוד שתנהלי שיחה עם הגננת ותעמדי על רגשותייך ומחשבותייך ותדעי שיש לך כוח חזק מאוד מול הגננת ובמידה ודברים לא ישתנו שתפי הורים חזקים לידייך תקבעו פגישת ועד ותעמדו מול הגננת יש בידכם כוח להשפיע ולשנות חשוב שהילד בגיל הזה יקבל חום ואהבה עצומה מכאן הוא יגדל עם כוחות חיוביים ולא יפחד מנסיון אני יודעת שכל הרמת קול הכי קטנה על ילד גורמת לפחדים להתכנסות בתוך עצמו ולנזק רב אנחנו בגן שלנו אכן מעמדים גבולות אך עדין לא צועקות ולא כועסות פשוט אומרים את הדברים בקול סמכותי שלי

שלום רב, בני הבכור בן השלוש הוא ילד שמח שמאוד אוהב לשמוע מוסיקה, לרקוד ולשיר. בכל מקום שאנו הולכים איתו הוא במרכז העניינים, למעט בגן. הוא נמצא חצי שנה בגן. לא משתתף, לא רוקד, לא פעיל בחוגים. אנו נפגשים עם ילדים מהגן אחרי הצהריים, הוא משחק איתם נהדר, אך במסגרת הגן כמעט ולא משחק עם הילדים. הוא רוצה ללכת לגן, אבל בכל בוקר שאנו מגיעים, רגליו "נצמדות לקרקע" והוא ממאן להיכנס לגן. אשמח לשמוע המלצתך בנדון. האם לקחת אותו לייעוץ מקצועי? האם נכון להעבירו גן באמצע השנה באם אין שיפור??? תודה, מיטל

מיטל שלום, האם דיברת עם הגננת? מה היא אומרת? מה בנך אומר על זה? אני אחשוב על שאלתך ואחזיר לך תשובה בהקדם. זיו

שלום , 1. רקע : בני בן השנה וחצי חלה בדלקת אוזניים קשה , במהלכה טופל באנטיביוטיקה. בסיום הטיפול והמחלה , החלה לצוץ פריחה צפופה על גופו , שאובחנה ע"י רופא משפחה ורופא עור כאלרגיה לפנצילין. 2. המחלה חלפה , אך בני החל לפתח דפוס התנהגות הנראה כפחד משינה : - מוכן להרדם רק על הידיים - תהליך ההשכבה אורך זמן רב: אחרי שנרדם על הידים וברגע שמריש תזוזה לכיוון המטיה, הוא מזדקף ונמד בכל כוחו אלינו. לאחר שמניחים אןותו , הוא זועק זעקות אימה . הזעקות נשמכות זמן רב ( עד 15 דקות ) עד שמשהו מאיתנו לוקח אותו שוב לידיים. התהליל חוזק בלילות שהוא מתעורר לטובת אכילת סימילק. שוב ההליך ההשכב ארוך מאוד ( בעה – שעה וחצי ) , עד שנדרם על הידיים שינה עמוקה ו"מוכן" לחזור למיטה. - במעון , הנושא גם כן אם כי בעוצמה פחותה. 3. מעבר לכך הוא ילד חייכן , שמח ומתקשר ( ממלמל מילים בודדות , משתף פעולה במעון עם מוזיקה ומשחקים ). הוא נפרד יחסית בקלות בעת הפרידה במעון. 4. שממ\נו לב גם לחרדת נטישה מוגברת , בידה ולא מזהה קשר עיםן עם אימו. כמובן , שהנושא מטריד מאוד ומדיר זמן שינה רב מאיתנו – בכל ה\המובנים. מה אפשר לעשות ? איך אפשר לעזור להתגבר על הפחד משינה ? האם ייתכן שזה קשור מחלה ? כל עצה טובה תתקבל בברכה דניאל

דניאל שלום, קראתי את הודעתך מספר פעמים ועלו בי מספר שאלות: האם אתה מזהה קשר כלשהו בין דלקת האוזניים לחרדת הנטישה והשינה? האם החרדות הופיעו במהלך או מיד אחרי דלקת האוזניים? כמה זמן זה נמשך? לא הבנתי את המשפט שכתבת: "שממ\נו לב גם לחרדת נטישה מוגברת , בידה ולא מזהה קשר עיםן עם אימו" - אשמח אם תסביר את כוונתך לעיתים, ילדים מפתחים חרדת שינה ללא כל קשר לאירוע מסויים אלא מכיוון שזה בעצם מפחיד להרדם.אין להם עדיין את הוודאות שיתעוררו בבוקר. ייתכן שעבורם ההרדמות נחוות כמעין מוות. יש מספר שיטות להתמודד עם קשיי ההרדמות אך כולן מתחילות בהחלטה שלכם - ההורים - להפסיק לשתף פעולה עם החרדה. כל פעם שאתם מרדימים אותו על הידים ומרימים אותו כשקשה, אתם נותנים לחרדה אישור. אתם כביכול אומרים לו "אתה צודק שאתה חושש ובאמת יש סיבה שנרדים אותך על הידיים". אבל הסיבה בגללה אתם מרדימים אותו על הידיים היא שהוא בוכה וצורח. לאחר שהחלטתם באופן חד משמעי שאתם מפסיקים הדרך הרבה יותר קלה. מחכים לכם מספר לילות קשים אך הם שווים את ההשקעה. לקראת הלילה הראשון תסבירו לו שמהיום הוא לא נרדם יותר על הידיים כי אין סיבה לכך, שאתם מבינים שהוא מפחד ואינו רוצה להרדם במיטה אך אתם תיהיו איתו ותגנו עליו. תזכירו לו זאת מספר פעמים לפני שעת השינה. בשעת ההשכבה הוא נמצא במיטה שלו ואתם יושבים לידו. דברו אליו בקול מרגיע אך המסר צריך להיות חד משמעי שהלילה הוא ישן במיטה שלו ואתם כאן לידו. אני בטוח שהוא יצרח וישתולל. שוב, בטון מרגיע, אימרו לו שחבל שהוא צורח כי הוא סובל מזה וזה בוודאי לא נעים לו. כך תשבו לידו עד שהוא נרדם - זה כמובן יקח זמן אז תתכוננו - אולי תעשו משמרות ליד המיטה ואולי תתחילו בערב חמישי (אם אתם לא עובדים ביום ו'. במהלך הלילה אם הוא מתעורר אל תרימו אותו אלא תשבו לידו ותסבירו לו שוב ושוב בטון מרגיע שמהיום אתם לא מרימים אותו. תעשו זאת לפחות שני לילות. אם הוא זורק את המוצץ תחזירו לו אותו. בלילה השלישי תעשו את אותו הדבר אך הפעם לאחר חצי שעה, תאמרו לו שאתם עומדים לעזוב את החדר למשך דקה ותצאו בדיוק לדקה. גם אם הוא מתחיל שוב לצרוח ולהשתולל אל תכנסו! עכשיו תחזרו לעוד 10 דק' ושוב תצאו עכשיו ל- 2 דק' ושוב תחזרו לחדר ל- 10 דק'. ולאחר מכן 3 דק' בחוץ וכו'. כאשר הגעתם ל- 10 דק בחדר ו- 10 דק בחוץ תקצרו את זמן החדר כלומר 10 דק' בחוץ ו- 8 דק' בחדר, 10 דק' בחוץ ו- 6 דק' בחדר וכו'. בעניין המוצץ: הפעם אם הוא זורק את המוצץ מספר פעמים תחזירו לו אותו אך תגידו לו שבפעם הבאה שיזרוק את המוצץ אתם לא תרימו אותו. אני מניח שהוא יזרוק את המוצץ אך אל תחזירו לו אותו אלא תשאירו אותו בלי מוצץ מספר דקות ואז תחזירו. אם הוא זורק עוד פעם שוב - אל תחזירו. מקווה שתצליחו למרות הקושי ואשמח אם תעדכנו בפורום, בהצלחה, זיו

בני בן ה-4 מעדיף משחק מאשר משחקי שולחן , גזירה ,יצירה... וכד'. זה לא שהוא לא יושב ועושה אך העדפה שלו היא למשחקים עם חברים , מלחמות ,גן שעשועים... מה דעתך? האם זה בסדר? איך אני יכול להרגיל אותו לעשות גם דברים אחרים מלבד משחקים... דבר נוסף כל הקשור במלחמות,חרבות ,רובים מאוד מעניין אותו ...איך אנחנו אמורים להגיב כשהוא משחק כאילו במלחמות.. וזה הורג את זה.. גם איתי לפעמים הוא משחק את משחקי המלחמות וכיוצא בזה... תודה ויום טוב,אבי .ב.

אבי שלום, העדפות לסוג משחק כזה או אחר הן עניין אישי. ישנם ילדים שאוהבים יותר את הציור, הגזירה, ההדבקה וכו' ויש האוהבים את המשחק בחוץ. לבן שלי למשל אין סבלנות לפאזלים, אך הוא אוהב לגזור והכי כיף בשבילו זה לשחק בשדה עם הטראקטור. לכן אין צורך שתיהיה מודאג, אני בטוח שבגן הוא גם יוצר, גוזר ומשחק משחקי שולחן. בנוגע למשחקי המלחמות - עוד מהימים שישבנו במערות (ולפני כן) ילדים, בעיקר בנים, משחקים במשחקי מלחמות. ניתן לצפות בתופעה גם אצל קופים, גורי חתולים וכלבים. יש לכך מספר הסברים המשולבים זה בזה: הראשון - הילדים הבנים מתרגלים בצורה עדינה את החיים הבוגרים - צייד (ולצערי גם היום אנחנו צדים זה את זה) ומאבקי שליטה. ההסבר השני - המשחק מאפשר פורקן של אגרסיות ולימוד מיומנויות שליטה עצמית גופנית ורגשית. הילד לומד לנהל את הרגשות והיצרים המתעוררים בו במהלך המשחק (רגשות כמו כעס, נקמה, אכזבה, יצר הכיבוש, השליטה וההרס וכד') ולומד לשלוט בויסות הכוח הגופני, לדוגמא: לא לתת מכה חזקה מידי תו"כ המשחק למרות ההתלהבות. דבר זה בולט פחות אצל בנות ויש גישות שונות המספקות הסברים שונים מדוע זה כך - הגישה הפמיניסטית המדברת על הכוונה חברתית מגדרית של הילדים כבר מהלידה (לדוג' ע"י הלבשת הבנים בכחול ובנות בוורוד, באמצעות קניית צעצועים מסוג מסויים לבנים וסוג אחר לבנות וכו'). הגישה הביולוגית המסבירה את השוני ההתנהגותי בשוני הביולוגי הקיים בין נשים לגברים. ישנם עוד הסברים כאלה ואחרים. אז מצד אחד משחקי המלחמה הם חשובים אך מצד שני לא הייתי מעודד צפייה בתוכניות אלימות בטלביזיה. אני יודע שזה כמעט בלתי אפשרי כי היום, למעט ערוץ "בייבי", כל ערוצי הילדים מוצפים באלימות. בברכת סופ"ש נעים זיו

ואיך אני צריך להגיב כשהוא משחק את אותם משחקי מלחמה...?

זיו שלום רב, אני רוצה להודות לך מקרב לב על היחס שלך והזמינות היוצאת דופן שלך בכל הקשור לניהול הפורום. ובנוסף לכך יש לי בעייה שדי מטרידה אותי- יש לי בן כבן 4 שנים... הוא ילד נבון ומדבר מאוד יפה , בעל אוצר מילים גבוה. לפני כמה חודשים בעלי שם לב שלפני שאלה שדרושה לה מחשבה הוא משתמש ב:"אם אם".... (em...em) ואז ממשיך ועונה על השאלה.. זה הלך ופחת והיום כאשר שואלים אותו שאלות שדורשות תעיות הוא מתחיל את המשפט עם : "אם.. אם.." חברתי מאוד הפחידה אותי כשהיא אמרה לי לבדוק זאת כי אולי יש לו בעיה של שליפה (?).... מה דעתך? ממה זה נובע? שוב אני חוזרת ונכון שזה סובייקטיבי אך אני רואה ויודעת שהוא נבון מאוד ומפרש סיטואציות בצורה בוגרת וברורה , הוא עירני לנעשה סביבו ובעל ידע רב לגילו. אשמח על תשובתך המקצועית, מאיה

מאיה בוקר טוב, תודה על הפירגון, אני שמח שאת מוצאת את הפורום כמקום נוח עבורך להתייעצות. איני מבין בבעיות שליפה (לעניות דעתי מדובר בקשיי שליפה מהזיכרון) ואני מניח שרופא התפתחותי יוכל לענות לך על כך. עם זאת, אם תשימי לב הרבה מאד אנשים משתמשים ב- em / אם / כזה / כאילו. השימוש בא כדי להחליף את השקט שנוצר תו"כ המחשבה. אנחנו חושבים תו"כ דיבור ולעיתים קרובות יש פער בין מהירות הדיבור למהירות המחשבה ובמקום לעצור לשניה, להיות בשקט ולסנכרן את הדיבור והמחשבה אנחנו משתמשים במילות וצלילי קישור שאותן ציינתי קודם לכן. בנוסף, כאשר אנו שואלים מישהו והוא שותק נראה לנו שהוא אינו מגיב אך כאשר הוא מוסיף em זה סימן מוסכם שאומר "שמעתי, אני חושב על מה שאמרת". אז אם את מודאגת, אני מציע שתגשי לרופא התפתחותי אך על פניו לא נראה לי שישנה איזו שהיא בעיה. סופ"ש נפלא, זיו

ברצוני לדעת מב זה שילדה בת 7 וחצי לוקחת מארנקי כסף בשביל שיהיה לה דמי כיס וכשאלתי אותה הכחישה ועשתה כועסת ולמחרת שאלתי עוד פעם וביותר עדינות אמרה לי את האמת האם זו גניבה?....האם התנהגות זו מפחידה ויכול להיות שתמשיך כי פעם אני זוכרת עשתה משהןא דןמה ןהסברתי ךה שלקחת בלי רשות זו גניבה....ועכשיו אמרה לא ידעתי...ומאיין לי לחסוך דמי כים?

שלום רב, בד"כ ילדים בגיל של בתך אינם "גונבים" אלא לוקחים מתוך רצון לספק צורך רגשי שאינם מקבלים עליו מענה. להערכתי בזה שהיא לוקחת דברים ולכסף היא מעבירה מסר שחסר לה משהו - לא משהו חומרי אלא רגשי. לכן ההתמודדות מולה צריכה להיות לא ב "לגנוב זה אסור" - אמירה שמעוררת הרבה תחושות אשם, אלא על שיחה המנסה לברר מה חסר לה? האם חסרה לה תשומת לב? האם חסר לה חום? ביטחון? אני מצרף קישור לתגובה שלי לשאלה באותו נושא: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-76,xFT-35427,xFP-35490,m-Doctors,a-Forums.html אם יש לך שאלות נוספות אשמח לסייע. סוף שבוע טוב, זיו

רציתי לשאול איך זה שלגברים בסרטים כחולים יש פין באורך ענק? דבר שני אני רוצה לדעת עם צפייה בסרטים כחולים אסורה לאנשים מסורתיים? אני רוצה לדעת מה אפשר כדי לעשות בקשר לאוננות כי כל הזמן אני מאונן והזרע נכנס לאסלה של השירותים ואני מוריד את המים וזה גורם לביזבוז מים מה אפשר לעשות כדי שאני לא יבזבז תמים כשאני לוחץ על הכפתור להורדת מים? ומה אפשר לעשות כדי שאני לא ישתוף את היידים אחרי שאני מאונן?

ליוני שלום, לגבי גודל הפין בסרטים כחולים, חשוב לדעת שזהו גודל לא טיבעי הנוצר כתוצאה מאפקטים של צילום ועמדת המצלמה. בכלל הסרטים הכחולים מציגים הרבה מאוד דברים לא מציאותיים!. חשוב לזכור זאת! לגבי שאלותיך סביב נושא מסורת ובזבוז מים זה עיניין אישי, ורק אתה תוכל לענות על כך. מצטערת. בתיה

האם זה טבעי להתאהב בגיל ההתבגרות במפורסמים למשל בזמרים??? לא הערצה,ממש התאהבות כמו בבנאדם קרוב עד כדי אובססיה זה נורמלי?? כולל כל התסמינים של אהבה כמו פרפרים בבטן והתרגשות והרגשה של קרבה ממש כאילו מדובר במישהו שמכירים ונפגשים איתו במציאות, אבל לא כך הדבר

שלום, כן התופעה הזאת מוכרת וידועה בגיל ההתבגרות.לא כל מתבגר מתאהב בדמות מפורסמת, אך יש בני נוער שנוטים לעבור מהערצה להרגשה של התאהבות. מקווה שהתאהבות זו לא עוברת את גבול הטעם הטוב כי אז זה עלול להפוך להטרדה וזה כבר בעייתי.. בהצלחה בתיה

וקשה לחשוב או לעשות משהו שלא קשור לזה.... אני מתביישת ללכת לטיפול בגלל זה כי אני מתביישת לדבר על זה עם מישהו...

יש לי תאומות בנות 9, בכל בוקר ההתעוררות מאד קשה ואיטית, מיוזמתן לא מזדרזות ומאחרות לבית הספר, איך ניתן לשנות את המצב? אני חייבת לציין שאני טיפוס מאחר, אך מאד משתדלת שלא!

גילה שלום, עניין הקימה בבוקר הוא מאד אישי, ישנם כאלה שמהירי קום וישנם המתקשים בכך. גם עניין האיחורים הוא אישיותי ומי כמוך יכולה להבין אותן. אני מציע שתדברי עם הבנות ותשאלי מה יוכל לסייע להן לקום? אולי תה חם למיטה? אולי אם את תרימי אותן מהמיטה? אולי כדאי להדים את ההשכמה - 10 דק'? אשמח אם תעדכני אותנו בפורום. בברכה, זיו

היי גילה, אני מבקשת להציע לך דבר נוסף....אולי תנסי לקנות לכל אחת מהן שעון מעורר (הן יכולות לבחור לעצמן שעון שהן אוהבות - זה מעורר התרגשות) ותעבירי אליהן את האחריות לקימה בבוקר. ייתכן שיהיו איחורים בהתחלה, אבל רווחי העצמאות רבים הם: תחושת שליטה, אחריות וסיפוק. מניסיוני בביתי - זה עובד (אין את מי להאשים בבוקר וכו'...). אם תחליטי שזה מתאים לך - חשוב לשבת איתן ולהודיע להן על שינוי המדיניות בבית ושזה לא "ינחת" עליהן. בכל מקרה - בהצלחה!

שלום רב. נכדי בן ה-9 ביקר בביתי בסוף השבוע. לאחר לכתו גיליתי שנלקחו מספר חפצים מחדר העבודה(מחשבון, יומן, פנקס). שוחחתי עם בתי.היא מצאה את הפריטים שנלקחו במגרה "הסודית"של הנכד. שאלתי:כיצד מתמודדים עם הבעיה מול הנכד? ב. כיצד יכולה האם להסביר את פתיחת המגרה "הסודית"של הנכד? בתודה לילי.

לילי בוקר טוב, ממש לפני מס' ימים התפרסמה שאלה בדיוק באותו נושא. מצרף קישור לשאלה ובהמשכה תמצאי את התשובה שכתבתי. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-76,xFT-35427,xFP-35427,m-Doctors,a-Forums.html אם ישנן שאלות נוספות את בהחלט מוזמנת לפנות שוב. בברכת יום נפלא, זיו

ראשית תודה רבה על התשובה. אני יודעת בודאות שהבת שלי סובלת מחוסר בטחון. אני לא חושבת שהיא סובלת מהתעללות חברתית. יש לה מספר חברות מצומצם וכשהיא איתן היא שונה לגמרי. פתוחה, שמחה ואוהבת. הבעיה מתחילה בבית. בחוג המשפחתי שלה. ששם יש לה בטחון כאילו לעשות מה שהיא לא מסוגלת לעשות בחוץ (לא בחברת החברות) היא עושה בבית. אני מבינה שהיא אולי מתוסכלת אך זוהי ילדה שלא נותת להתקרב אליה בשום דרך. לא דרך שיחות ולא דרך מגעים (לא סובלת חיבוקים ונשיקות ומגע ). תודה עבור עצתך שלא להעניש אותה- אולי פה באמת אנחנו "מפספסים"אותה בכך שכמעט תמיד היא האשמה וזה פשוט משפיע לרעה. אני אגיד לך מה, הדברים השליליים שהיא עושה הם מתפרסים על כל שעות היום שהיא בבית ונורא קשה להתעלם מהם ולכן יוצא שכל הזמן מעירים לה ואולי פה אנחנו עושים טעות שבמקום לעודד אותה (אפילו שהיא עושה רק דברים שליליים) אין מקום להחמיא לה ואולי לאחים שלה אנחנו מראים יותר אהבה והיא מקנאה? מצד שני היא לא נותת שיתקרבו אליה, שננשק אותה, שנחבק אותה, שנאהב אותה, היא כל הזמן הודפת אותנו ונראה לי שבשלב מסויים עשינו פשוט"אחורה פנה" וזה גורם לה להרגיש לבד? כי את האחים שלה אנחנו מנשקים ומחבקים והיא אולי זקוקה לחיבוק ולא יודעת איך להביע זאת? אם כן מה עושים? אנחנו ננסה לדבר על ליבה ולראות למה באמת היא כל הזמן מעליבה את האחים שלה ומקווה שבסוף מגיל ההתבגרות הזה, יצאו דברים טובים.

לאמא ל4 שלום, מאוד נהנתי לקרא את שכתבת. את שואלת שאלות רבות שהן מאוד כנות וקשה לענות עליהן! אני מסכימה איתך שמאוד קשה למצוא משהו טוב בילדה שכל הזמן "מושכת אש" ובכל זאת רוצה לעודד אותך ואת בעלך למצוא דברים טובים שהיא עושה גם אם הם נראים לכם "קטנים ולא משמעותיים". ולציין זאת בפניה. (אל תצפו שהיא תהנה מ"תשומת לב" זו בפרהסיה) אך אין ספק שזה יעשה לה משהו. כמו כן כל השאלות שאת שואלת כאן, אני מזמינה אותך לשוחח על כך עם בתך ולשתף אותה בשאלות אלו, אולי בתך תוכל לעזור לך לענות עליהן? בהצלחה בתיה

יש לי ילד בן 3 בזמן האחרון הוא ממש לא מקשיב לי כל מה שאני אומרת הוא לא מוכן להתקלח לאכול להחזיר את הצעצוע לאחיו וכד מה עלי לעשות?

אורנה שלום, העקשנות של בנך מאפיינת מאד את גילו. ילדים בגיל הזה מאד דעתניים ועקשנים מכיוון שהם מתחילים ליצור סוג של עצמאות. הוא מתווכח איתך כדי להרחיב את הגבולות ולצאת בתחושת שליטה על המצב. התפקיד שלנו ההורים הוא להחליט מתי אנו מעבירים את ההחלטה לידיו של הילד ומתי אנחנו לוקחים פיקוד. את צריכה לחשוב עם עצמך על מה ומתי את סוגרת את הדיון ועל מה מתי את מנהלת איתו משא ומתן. קחי בחשבון שהתקופה הקשה עוברת (בערך בגיל 26 לאחר שהם עוזבים את הבית). אני לדוגמא הייתי מנהל משא ומתן על המקלחת ומסביר לו שזה לא יהיה נעים עבורו והוא יריח לא טוב ויתגרד ואני לא אהיה מוכן שהוא יעלה על המיטה שלי אם הוא לא מתקלח. לגבי הצעצוע של אחיו הייתי סוגר את העניין בשני משפטים ואם הוא לא מחזיר אני הייתי מחזיר, זאת מכיוון שהעקשנות שלו לא צריכה לבוא על חשבון אחיו. בהצלחה, זיו

בתיה שלום, כתבתי לך כבר בעבר אך הבעיה ממשיכה. בתי בת ה- 14 כל הזמן "יורדת" על האחים שלה ובמיוחד על אחותה בת ה- 12. הירידות האלה מובילות רק למריבות אין סופיות... כל הזמן היא יורדת עליה במשפטים כמו שמנה, פצעונית, מגעילה ואין ספור קללות , מכות וניבולי פה. אין לי כבר כוח אליה. אני רוצה היום לדבר איתה בצורה ברורה ולהגיד לה שאם היא ממשיכה בזה אני שוללת ממנה זכויות. קודם כל אין לה מחשב ואח"כ אני רוצה לקחת לה את הפלאפון. ניסיתי מספר פעמים להתעלם מכל זה אבל האימרות האלה לא במקום בכלל. הורידו את כל הבטחון לכל האחים שלה (אחות ושני אחים). אף פעם לא יצאה ממנה מחמאה אלא רק עלבונות. לכולם. כולל כולם וכולל גם אותי. שמנה, דבה, "חשה" ועוד כהנה וכהנה. כמה שניסיתי להתעלם זה פשוט מחמיר יותר ויותר והדבר שהכי פוגע זה בילדים שלי.עם החברות שלה זה משהו אחר לגמרי. המשפחה שלה זה הכי גרוע ועם החברות זה הכי טוב. יש לציין כי בטחון יש לה רק עם מספר חברות מצומצם. כשהיא בחברת ילדים אחרים אין לה בטחון בכלל. האם הצעדים שאני רוצה לנקוט הם יועילו לדעתך? מה עוד אפשר לעשות - משהו שיעזור וגם למה ההתנהגות הזו? תודה, תודה ושוב תודה

לאמא ל4 שלום, כשאח מתעלל באח/אחים זה בדרך כלל מראה על חוסר ביטחון/קינאה/פגיעות של המתעלל. ייתכן שבתך סובלת בעצמה מהתעללות במסגרות החברתיות שלה ומוצאת דרך להוציא את תסכולה על אחיה. כמו כן ייתכן שבתך הבכורה מרגישה שזו הדרך למשוך תשומת לב/או "להחזיר" לאחיה על כך ש"לקחו" ממנה את תשומת הלב. כפי שאת רואה יכולות להיות סיבות רבות להתעללות זו, מה שבטוח שבתך מעבירה לכם מסר שלא טוב לה. אין לי ספק שהפתרון הוא לא להתעלם, כי יש גם צורך להגן על האחים הצעירים בעיקר אם מדובר בהתעללות ממש ולא עקיצות הדדיות של אחים. אז מה כן עושים? ראשית משוחחים עם הבת ומבררים איתה מה קורה לה? מדוע יש לה צורך להתנהג כך עם האחים? מבהירים לה שדרך זו אינה מקובלת עליכם ומזמינים אותה לחשוב כיצד אתם יכולים לעזור לה להפסיק פגיעות אלו. ייתכן שיהיה כדאי לחשוב על פנייה לטיפול משפחתי כדרך לפתוח את ערוצי התקשורת בין כל האחים, ובינכם לבת הבכורה. לשאלתך האם צעדי הפגיעה בבתך יעזרו לשינוי ההתנהגות, במקרה זה אני חוששת שזה עלול להביא ליותר כעס של הבת הבכורה כלפי האחים שכן "בגללם" היא נענשת. שוב אין לי ספק שחשוב להגיב ומהר, אך התגובה צריכה להיות לדעתי בלהבין מה קורה לבתכם, מאיפה מגיע כל כך הרבה "רוע" כלפי אחיה. בהצלחה בתיה

שלום בני בן 4.8 חודשים נמצא היום בגן חובה עם ילדים בני 5.5 עד 6 35 ילדים בגן מתוכם ארבעה כולל הוא קטנים יותר שנה שעברה בגן היה לו חבר שהם היו ביחד מאוד מחוברין ממש זוג יונים וגם היו מרכז העניינים בגן כי הם היו בגן הכי גדולים היום הוא בן הקטנים וגם עבר חתול שחור בינהם ממזמן הם ממש גרושים יש להם חבר ששותף לשניהם ולאר שהילד שלי אומר לי כל הזמן אמא מתי נעבור דירה אני מנסה להבין למה ואז הוא מספק שהחבר שהיה לו כל הזמן סורט אותו מציק לו נותן לו סטירות היום כשהגעתי לגן דיברתי עם הגננת היא אמרה שהם בכלל לא קרובים אחד לשני ופתאם ראינו את אותו חבר של שניהם כששניהם לידו וכאילו נלחמים על תשומת הלב שלו כל אחד לצד שלו ואז שאלתי את הגננת אם החבר הזה שהבן שלי היום אוהב הם משחקים ביחד היא אומרת שלא אלא עם האויב של בני היום ולא הבנתי איך כי אחה"צ אנחנו נפגשים כל הזמן והגננת לא רואה אותם ביחד לאחר שיחה עם הגדול יותר מסתבר שהם כולם ביחד בחבורה וכנראה החבר הגרוש מסיט נגד נאור הוא גם ילד כזה מתוך ההיכרות שלי איו משנה שעברה זה עשה לי מאוד רע במיוחד שאני רואה איך הילד שלי נלחם על מקומו לידו אני לא כל כך יודעת איך להתייחס לזה חשוב לציין שאני דואגת אחה"צ להפגיש אותו עם ילדים נוספים מהגן אבל נראה לי שהמקרה של החבר הגרוש מאוד מציק לו למשל הוא הביא סוכריות לחלק בגן ואז הוא אמר החבר הגרוש כך אני קוראת לו היה חבר שלי היום והוא היה מרוצה כנראה שבחבורה הוא לא הציק לו אז הוא היה בעניינים מה לעשות אני לא מוכנה שהוא יהייה מתוסכל..... אודה על תשובתך

לימור שלום, דאגתך בהחלט מובנת לי אך עם זאת, בנך מתמודד עם סיטואציה שתחזור על עצמה במהלך החיים. מי מאיתנו לא חווה בדיוק את מה שבנך חווה?! "התגרשנו" מהחבר הכי טוב ואז הוא נהפך ל"אויב" ובאמצע תמיד יש את ה"מאהבת" (במקרה שלך זה ילד אחר שחבר של שניהם). סיפור זוגיות מ"הסרטים". זה בהחלט לא נעים להתמודד עם זה אבל אלה החיים. הוא ילמד להסתגל ולהתמודד בעזרתך. תתמכי בו, תעודדי אותו לצור קשרים חברתיים אחרים, תהי אמפטית לכאב שלו ואני מניח שעוד מספר שבועות, הכל יהיה מאחוריו. בהצלחה, זיו

שלום ! אני אם לפעוט בן שנתיים ו 11 חודשים ותינוק בן חמישה חודשים. הבן הגדול צורח מאוד חזק כל פעם שהוא רוצה להשיג משהו ולא מקבל אותו מייד או כאשר אני לא מרשה לעשות דברים. הוא עשה את זה לפעמים לפני שתינוק נולד ( רק בבית ורק איתנו) היום הוא מתנהג כך מחוץ לבית וגם שהוא נמצא עם סבא וסבתא. הוא מקבל המון תמיכה ממני ואנ מבלה איתו לא מעט כשהוא חוזר הביתה בצהריים. למי אפשר לפנות להדרכה במקרה כזה ?

לינה שלום, התיאור שאת מתארת מאפיין ילדים רבים בגיל זה ולכן הנושא עלה פעמים רבות. אני מצרף קישור להודעה אחת מתוך רבות שנכתבו ומקווה שתוכלי להעזר בתגובות המופיעות בתחתית ההודעה: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-76,xFT-31607,xFP-31607,m-Doctors,a-Forums.html בנוסף, מצרף קישור למאמר שכתבתי בנושא הצבת גבולות: http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm במידה ואת מעוניינת לפנות לייעוץ מקצועי מעבר למה שנכתב כאן בפורום את צריכה לחפש מישהו שעוסק בהדרכת הורים. בברכה, זיו

ביתי בת ה - 15 יצאה עם נער בגילה במשך 5 חודשים. הם אהבו זה את זו מאוד, אך לא פעם רבו על רקע קנאותו. בפעם האחרונה לפני כחודש וחצי, נפרדו שוב והיום היא סיפרה כי ניסתה לשרוט את ידיה, על מנת להעביר את הכאב מהלב למקום אחר. ברור לה היכן הוריד , היא שרטה את עצמה על מנת שיכאב לה ולא על מנת להתאבד. כאשר סיפרה לי טענתי כי אני מאוד מאוכזבת כי חשבתי שהיא יודעת להתמודד עם דברים, אולי הגזמתי מתוך פחד ואמרתי שיש לה נטות אובדניות. היא כעסה מאוד ואמרה שברור לה שהיא לעולם לא תעשה זאת שוב. בנוסף, היא מבקשת כי אאפשר לה לצאת שוב עם הנער אותו היא אוהבת, החשש שלי הינו שהקנאות פשוט תעביר אותו על דעתו. אודה על תשובה טליה

טליה שלום, אני מסכים איתך לגמרי שהגזמת. יש מרחק עצום בין לשרוט את הזרוע ובין נטיות אובדניות, האמירה שלך בוודאי הפחידה אותה מאד. בתך נמצאת בעיצומו של גיל ההתבגרות, ההורמונים משתוללים, המחשבה היא קיצונית (שחור/לבן), הכל נראה מוגזם ודרמטי, הרגשות כבדים מנשוא (הקנאה, האהבה, הכאב) ולכן לעיתים יש אקט של שריטה עצמית כדי להפוך את הכאב הרגשי לפיזי וכך הוא נסבל יותר. אני מציע שתדברי איתה על היחסים בינהם ותבררי עימה מה היא אוהבת בו, מה היא פחות אוהבת, איך הא מרגישה עם הקינאה, אילו מחירים היא משלמת וכו'. הסיכוי שתצליחי למנוע ממנה להתראות עימו הוא קטן אבל את בהחלט יכולה ללמד אותה לבחון את המחירים והרווחים שלה ומה זאת מערכת יחסים בריאה. מצרף קישור למצגת שהכנתי בנושא גיל ההתבגרות: http://www.zivsoffer.co.il/presentation/adolescence.pps בברכה, זיו

בבשלום, היום התברר לי שבן שלי, הקטן בין 3 ילדי, לקח ביום חמישי האחרון כ-5 כדורים מסוגים שונים (להורדת לחץ דם, אקמול, נגד אלרגיה ועוד) במטרה לסיים את הקשיים ישי לו בחים.. אני רוצה להגיד שאנחנו משפחה נורמתיבית, במצב כלכלי טוב, נותנים לילדים את כל מה שנחוץ. הסיבה הייתה ציון 61 במבחן וונזיפה שעשיתי לו על כך שהוא עיבד את השעון שלו ואפילו לא טרח לחפש אותו. בעבר, לפני כשנתיים הוא גם דיבר על התאבדות בעקבות קשיים חברתיים. היינו באיבחון אצל פסיכיאטרית, שקבע שנטיות התאבדות הם לא רציניות והוא טופל תקופה קצרה אצל פסיכולוג, כדי לעזור בנושא חברתי. שוחחתי איתו היום על מה שקרה, הוא אומר שזה היה מקרה חד פעמי ומבטיח שזה לא יקרה. מה לעשות? תודה, לאה.

ללאה שלום, נשמע שבנך רואה את האופציה של אובדנות כאופציה אפשרית לכל קושי שלו בחיים. איך נודע לך על המעשה שלו? מי סיפר לך על כך? אני מאוד ממליצה להפנות אותו שוב לטיפול, גם אם לפני שנתיים הפסיכיאטרית קבעה שדיבורי האובדנות שלו אינם "רציניים מספיק" כיום בנך כבר ניסה אובדנות (לא הסתפק בדיבור), זהו שלב מתקדם יותר והוא בוגר יותר בשנתיים לכן לא הייתי מקלה ראש על הניסיון גם אם הניסיון היה רק ל"הצגה". בהצלחה בתיה

תודה על התגובה המהירה. הבן סיפר לבת שלי (בת 23) אחרי יומיים ולא היה אכפת לו שהיא תספר לי.

בתי בת שנה ושלושה חודשים וכשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה,או סתם מתעצבנת אנו נאלצים להתמודד מול התקפי זעם שמתבטאים בנסיון להכות אחרים ואת עצמה,צרחות,היא זורקת דברים בכעס.השאלה איך מתמודדים עם התופעה? בתודה מראש

בוקר טוב, הנושא עלה פעמים רבות על ידי הורים המתמודדים עם אותו הקושי. אני ממליץ לערוך חיפוש בפורום לעיין בשאלות ובתשובות. בברכה, זיו

שלום, מקווה שהגעתי לפורום הנכון... בני בן ה 9 ביקש בתקופה האחרונה כי יהיה לו איזור בחדר אישי (לא נעול), אותו לא אפתח ואכן כבדתי בתחילה את בקשתו. בימים האחרונים החלו להעלם לי מס' חפצים בבית ונאלצתי לאחר התלבטות 'לחטט' באיזור האסור. להפתעתי מצאתי שם 5 פריטים ששייכים לי. מה עושים? מצד אחד אני לא יכולה לומר לי שחיטטתי לו ובכך פלשתי לפרטיות שלו ומצד שני לא בטוחה שלעבור על זה לסדר היום זה הדבר הנכון. אשמח להמלצה בהקדם.... תודה

סינדי בוקר טוב, אכן הגעת למקום הנכון (-: בד"כ ישנה סיבה רגשית לכך שילד לוקח דבר מה מהוריו ללא רשות. באופן רגשי ניתן לומר שהילד לוקח משהו שאין לו. כלומר, אם הוא לוקח חפצים שלך, כנראה הוא זקוק לך יותר מבחינה רגשית. ייתכן שהוא רוצה שתהיי "יותר שלו". ייתכן וזה נובע משינויים משפחתיים שהתרחשו או מצורך שלו שהתעורר. אני מציע שתקחי אותו לשיחה בה תדברי איתו על הרמה הרגשית של הדברים דרך שאלות כמו מה שלומו? ואיך הוא מרגיש? ומה עובר עליו בתקופה האחרונה? אם היו שינויים אז לדבר איך הוא מרגיש עם השינוי? האם יש משהו שהוא זקוק לו? בהמשך, אם הוא לא מעלה תכנים משמעותיים את בהחלט יכולה לומר שבזמן האחרון היו דברים שלך שלא מצאת וחיפשת בבית ומצאת אותם אצלו אבל את לא כועסת כי את חושבת שבעצם הוא רוצה לומר לך מה שהוא בזה. ולסיים בבקשה שלא יקח ללא רשות ואם הוא יבקש את תשמחי לתת לו. המשך יום טוב, זיו

שלום רב יש לי ילדה בת 4 אני גרושה והילדה הולכת לאביה כל שבת שניה כל פעם שהיא אצלו שבת היא חוזרת כשאזור הפות שלה מגורה אדום ניסיתי לדובב אותה לפשר הדבר אך היא אומרת לי רק :"כלום שום דבר" היא גם אמרה לי עשיתי אצל אבא קקי בטיטול אך אם אכן כך גם פי הטבעת היה צריך להיות אדום אנני יודעת כיצד לנהוג עוברים לי כל מני סרטים בראש וכל הגוף שלי כואב ממחשבות

זיוית בוקר טוב, את מעלה חששות וחשדות כבדים מאד והאדמומיות בפות אכן מאד מדאיג. עניין ה"קקי בטיטול" ופי הטבעת לא מובן לי - האם היא לא גמולה עדיין? האם היא מתכוונת שהפות אדום עקב עשית הקקי בטיטול ואי החלפה? כמה זמן זה נמשך? האם שמת לב לשינויים נוספים בהתנהגותה? האם שיתפת את הגננת? אני יודע שאני שואל הרבה שאלות וזאת עקב כובד המשמעות של הדברים. זיו

שלום הילדה מאוד אוהבת את אבא שלה ושמחה ללכת אלו הילדה גמולה אך משום מה היא אמרה לי עשיתי קקי אצל אבא בטיטול כנראה שהוא לא הוריד לה את הטיטול על הבוקר אך איך יתכן שהיא נשרפה בפיפי ולא בקקי כמעט כל פעם שהילדה אצלו שבת היא חוזרת מגורה הסברתי לו ובקשתי ממנו שיקפיד לשטוף לה שינוי בהתנהגות תמיד כשהיא חוזרת ממנו היא יום יומים קשה מהרגיל לא שתפתי את הגננת

בני בן-3 כבר ועדיין לא רוצה להגמל מחיתולים- בקיץ היו פעמים שישב על הסיר אבל עתה הוא מסרב, קראנו לא ספרים בנושא, הוא מודע ורואה בגן שקטנים ממנו נגמלו, הגננת נסתה לדובב אותו,הראנו לו כיצד חברים בני גילו כבר יושבים כמו גדולים ...שוחחנו עמו על זה מספר פעמים והוא מתעקש שהוא רוצה חיתול בלבד!! מה לעשות ? האם זה דורש טיפול ?

יעל בוקר טוב, עקב גילו של בנך, אני בהחלט חושב שהדבר דורש טיפול. אני מציע שתפנו למומחה/ית (ישנן מרפאות) העוסקים בקשיי גמילה. עד אז, כדי למזער נזקים ולמנוע עד כמה שאפשר את החרפת הבעיה, אני מציע שתרדו מהעניין ואל תזכירו אותו בפני בנכם. חשוב שגם בגן יפסיקו לעת עתה את ניסיונות הגמילה. פשוט תעזבו את נושא הגמילה עד להתייעצות עם מומחה. בברכה, זיו

בני בן השלוש וחצי החל לעשות את צרכיו במכנסיים לאחר תקופה ממושכת בה עשה בשירותים. היו הרבה שינויים בחייו, נולדה לו אחות ,עברנו דירה והוא נכנס לגן לראשונה(יש לציין שבשמחה) כל מה שניסינו לא עבד פרסים ,התעלמות, חיבוקים, שיחות(בעונשים אני לא דוגלת). בכל אופן אין לי מושג איך אנחנו מתגברים על זה. הוא עושה קקי במכנסיים במשך כל היום קצת קצת כל פעם ומסרב בתוקף ללכת לשירותים. הבעיה הגדולה היא שאין לי זמן לתת לזה מפני שבגן לוחצים עלינו והשגתנו אישור זמני לעיניין מצד הפיקוח. אני יודעת שאם אני ארפה לחלוטין זה יעבור והוא ילך מעצמו הא פיקח מאוד והוא יודע לשלוט על צרכיו הקקי לא "בורח" לו . העיניין הוא עם הגן אני א רוצה להוציא אותו מהגן וגם לא רוצה ללחוץ . מה לעשות?

קרן שלום, הבעיה שאת מתארת אינה נוגעת ליחסי הורים ילדים אלא לבעיות גמילה הנובעות מקשיים רגשיים של בנך. אני ממליץ בחום לפנות לאיש/ת מקצוע המתמחים בבעיות גמילה. יש אף כאלה שמגיעים הביתה ועושים עבודה עם המשפחה בסביבת החיים הטבעית. בברכה, זיו

שלום קוראים לי שיר.אני בת 17.5 בעבר היו לי תקופות קצת קשות,היו לי הפרעות אכילה ועוד כמה דברים.. זה היה מזמן ולאט לאט התגברתי,אבל בזמן האחרון יש לי מין רגעים כאלה באמצע היום שאני מרגישה קצת עצובה,מדוכדכ,במין דאוון כזה ויש לי בחילות קשות.. מישהו יודע למה הבחילות האלה באו לי יחד עם המצב רוח?כי בעבר זה לא קרה..יכול להיותשזה סוג של דיכאון? תודה רבה לכל העונה.

שיר שלום, האם את כיום בטיפול? אני מבינה שאת מוטרדת מהבחילות, איך את אוכלת כיום? הבחילות יכולות להיות מסיבות רבות, לאו דווקא מהדיכאון. אם את בטיפול כדאי מאוד שתתייעצי עם המטפלת שלך, תשתפי אותה בהרגשתך. אם את כיום לא בטיפול ואת מרגישה שוב תנודות במצבי הרוח כדאי מאוד לפנות לעזרה וככל שתקדימי כך ייטב לך! אל תשארי לבד! בהצלחה בתיה

שלום , יש לנו שלושה ילדים(5, 3.5, ו-9 ח'). ובעלי ואני עומדים חסרי אונים מול התנהגות הילדה הגדולה. כשהיא בחברה, היא המרכז, והיא תמיד דואגת לשתף את כולם במשחקים. כאשר היא עם אחותה (3.5) הם משחקות מקסים ביחד ומשוחחות על הכל, היא גם דואגת לאח הקטן. הבעיה מתחילה כשנכנסים הביתה אחרי הגן:, היא נתקפת בהתפרציות של בכי, וצעקות : נשכבת על הרצפה ןפשוט צורחת, היא מסרבת ללכת לחוג, וגם לא אוהבת לרדת לגינה.זה הגיע למצב שאחותה השניה שולת אותי כל יום:"אמא ___ תחזור עצבנית היום מהגן?". כשהיא כבר נרגעת, בדרך כלל אחרי יותר משעה. היא מבקשת סליחה ואומרת שהיא פשוט עצבנית ולא מרגישה טוב. הגננת אומרת שבגן היא ילדה מקסימה ולא פעם קיבלה מהגננות הפתעה בשל התנהגותה הטובה, מה ניתן לעשות ע"מ לעזור לה? האם יש צורך בפניה ליעוץ ? למי פונים? תודה רבה

הי, הילדה הגדולה שלי התנהגה פעם בדפוס די דומה . זה עבר רק אחרי שהיא נכנסה לכיתה א:.. עד אז לא ידענו והצלחנו לעשות הרבה.

מסכימה לגמרי

ליאורה בוקר טוב, מדברייך נראה שהילדה נמצאת במצוקה כלשהי. לא ברור מה מקור המצוקה (ייתכן בבית ויתכן שלא) אך בתך בוחרת להוציא אותה בבית (דבר חיובי כשלעצמו). האם דיברתם איתה על כך? האם שאלתם מדוע היא מתפרצת? מדוע היא עצבנית? בעיניי, האמירה שלה שהיא מרגישה לא טוב אינה מתייחסת למצבה הגופני (למרות שייתכן שבעקבות המצוקה גם הגוף מגיב), אלא ל"לא טוב" הנפשי. לפני הכל אני מציע שתדברו איתה. בחרו זמן בו כולם רגועים, לא סביב ההתפרצות. חשוב שתצרו אווירה בטוחה, מכילה ומאפשרת בשיחה - שלא יהיו הפרעות. חשוב שהיא תרגיש שבזמן השיחה אתם רק איתה. אולי היא תוכל להסביר את מה שעובר עליה. אשמח אם תעדכני בתכנים שהיא מעלה ונחשוב ביחד כיצד לסייע לה ולכם. בברכת שבוע נפלא, זיו