פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

בתיה שלום, אני פונה כיון שבהחלט אני אובדת עצות.אני אמא לבת 16. לאחרונה גיליתי במפתיע, שבתי שותה וודקה, מעשנת סיגריות ונרגילה (כל אלה קרו יותר מפעם אחת של התנסות וללא ידיעתנו כמובן.) לאחר ההלם שאליו נכנסנו , כיון שבטחנו בבת בביטחון עוור (מדובר בנערה חיובית ואיכותית, מצטיינת בלימודים), והאכזבה מהתנהגותה ומחוסר השיתוף---התחלנו לנסות ולהבין כיצד לנהוג מעכשיו. היא התוודתה ושתפה ופתחה כרגע את כל מעשיה והבינה שהאימון שהיה הופר. אנו רוצים מאוד להאמין בה שוב, אבל ברור שאמונה עיוורת כזו לא מתאימה לכאן. האם לבדוק / לבלוש אחריה? היסטוריה באינטרנט? פטרולים אחרי מפגשי החברים בפארק? חיפוש בחפצים? הסברנו לה את הנזקים שהיא עלולה לגרום לעצמה , לבריאותה ולשלמותה, כולל אובדן השליטה העצמית (אלכוהול). אנא- יעצי בתודה ומצפה לעזרה- אמא בדילמה

לאמא המודאגת שלום, לצערי בני נוער רבים מתנסים בשתיית אלכוהול ועישון בגיל הנעורים. את מתארת את בתך כנערה חיובית ואת היחסים ביניכם כיחסים פתוחים ושל אמון. אני מבינה ששוחחתם איתה, שיחה פתוחה וכנה. מה קרה לאחר השיחה שלכם, איך סיכמתם את הנושא? האם אתם מכירים את החברה שבתכם מסתובבת איתם? במידה ואכן החברה הנה חיובית הייתי פחות דואגת. לגבי שאלתך וקביעתך ש"אמונה עיוורת כזו לא מתאימה לכאן". אינני מסכימה איתך,בני נוער נוהגים להתנסות בשתייה ועישון זה עדיין לא הופך את בתך לנערה שלילית ש"אין לתת בה אמון יותר לעולם". לדעתי הדבר הנכון לעשות הוא להמשיך ולהשאיר את הדיאלוג ביניכם פתוח, לאפשר לה לסמוך עליכם שהיא יכולה לפנות בעת בעיה או התלבטות. כל ניסיון שלכם לבלוש אחריה תגרום לריחוק וחוסר אימון שלה בכם, ועלולה להגיע לחברה פחות חיובית רק כדי לעשות יותר "דווקא". אני הייתי מעבירה לה מסר ברור שאתם דואגים לה ונמצאים שם עבורה בכל מצב שלא תיהיה. כמו כן חשוב להיות כל הזמן עם היד על הדופק לגבי החברה שהיא מסתובבת ולעודד שהחברים יהיו כמה שיותר בביתכם. דבר נוסף שאני ממליצה להורים זה לבקש מבנם/בתם להעיר את ההורים כשהם חוזרים מהבילויי השבועי, כך ההורים יכולים להתרשם באיזה מצב הילד שלו הגיע הביתה אחרי הבילוי. חשוב ביותר שתקבלו שוב פרופורציה, בתכם היא נערה בת שש עשרה, נערה חיובית ומתפקדת בצורה טובה ביותר, החלק של השתייה והעישון לא הופך את בתכם לכולה "שלילית". בהצלחה בתיה

תודה רבה על תגובתך המפורטת והמקיפה. אכן כך נהגנו באינסטינקטיביות. בגדול- החברים הם "טובים"- משמע בני טובים וילדים מבתים מסודרים ומחונכים. נדמה לי שהבת למדה משגיאותיה ולא תשוב לכך. עם זאת, אני מתכוונת לפקוח עין בוחנת ולא לפתח שאננות, לצד האימון הנבנה מחדש. שוב תודה

בתי בת ה-13 וחצי קיבלה וסת בגיל 12. הווסת היה מאחר לה ב3-4 חודשים ועכשיו זה מגיע כל שבועיים. האם זה מסוכן? למה זה יכול לקרות? ללכת להתייעץ עם רופא נשים? אשמח אם תעני לי במהירות, תודה רבקה!

לרבקה שלום, ראשית אני לא ד"ר, לא לרפואה ולא בכלל. זהו פורום בנושא של גיל ההתבגרות מההיבט הרגשי התנהגותי , לא רפואי. מצטערת. בלי קשר אני תמיד ממליצה להתייעץ עם רופא המשפחה/ילדים/נשים כשמודאגים מתופעות פיזיות אצל ילדינו או אצלנו ההורים. בהצלחה בתיה קריגר

יש לי ילדה בת שנתיים וחצי היא בגן שיש בו ילדה חריגה בת 3 וחצי הוריה של הילדה מקירים אותי בעבר טפלת בילדיהם כנראה שבתחילת השנה הם אמרו לביתם תשחקי עם עדי ומאז הבת שלי משחקת רק איתה אין לי בעיה מצד אחד אני שמה את עצמי במקום ההורים המסכנים מה היתי עושה אלו לי היתה ילדה כזו ומצד שני נראה לי כי היא חונקת את בתי מדי למשל בבוקר איך שאנו מגיעות לגן היא מחזיקה לבתי חזק את היד ולוקחת אותה לשחק כאילו היתה בובה שלה לאחרונה אני מזהא אצל בתי טופאות דומות להתנהגותה כמו התבוננות בדברים מקרוב מדי בגלל שאינה רואה טוב בבוקר כשאנו מגיעות ילדות אחרות אומרות עדי עדי אני שמחה אולי ישחקו איתה ואז הן אומרות עדי הנה ענת שם הילדה החריגה

דפנה שלום, אני מבין את דאגתך אך יש פן נוסף לחברות של בתך עם אותה ילדה והוא הסבלנות והחמלה. בעברי עבדתי כעובד סוציאלי להורים לילדים לקויי שמיעה שחלקם שולבו בגנים רגילים. בוודאי ראיתי את התרומה הרבה לילדים לקו"ש אך למדתי לראות, להכיר ולהעריך את התרומה הרבה לילדים השומעים. אחד הקשיים הגדולים שלנו כבני אדם הוא לקבל את ה"שונה" וה"זר" לנו, אנחנו לא אוהבים לראות את אותם אנשים לידנו.לבתך (ולשאר ילדי הגן) יש הזדמנות נדירה להתקרב אל ה"שונה" ולגלות כלפיה חמלה וקרבה. בתך מחכה את התנהגותה, כי זה מה שילדים עושים בגיל הזה. כשתגדל היא לא תאמץ התנהגות זו אלא תלמד לקבל אותה. במקביל לכך, כדי להרחיב את המעגל החברתי של בתך את יכולה לקחת אותה אל חברות/חברים מהגן או לחילופין להזמין אליה חברים/ות. בברכה, זיו

תודה רבה לך

שלום, אני פונה לפורום עם בעיה נפוצה, שיטות החינוך והאידיאולוגיה שלי ושל בעלי שונות בתכלית בנוגע לגידול ילדים, עדיין אין לנו ילדים אבל אני נרתעת ממשמע אוזני, בעלי גדל בבית שלא עטף אותו בהרבה חום ואהבה וזו בלשון המעטה, בניגוד אלי שהורי הציפו אותנו ביחס ובהרבה הרבה אהבה, בעלי נוקט עמדה בה זה לגיטימי לתת לילד מכה קלה בשביל לחנך אותו או למשל שלא צריך לדאוג יותר מדי לילד ושהוא יכול להיות עצמאי מאוד גם מגיל קטן, שהגנים ע"פ שיטת מכון אדלר "פלצניים" (סליחה על הביטוי). לי נורא עצוב לשמוע את זה כי מבחינתי הכאת הילד היא פורקן עצמי בלבד ועצמאות חשובה אבל במינונים נכונים ובגילאים המתאימים, הגנים האלה ראויים להערכה ואחיינים שלי מניבים תוצאות התפתחויות ואישיות יפות. השאלה שלי היא : איך אני יכולה לגרום לכן שנהייה בקווים שווים או לפחות דומים? האים יש מקור בספרות שאוכל להשתמש בו? באיזה שיטה וגישה עלי לנקוט עם בעלי למען המטרה? תודה רבה ויום טוב, הדס.

הדס שלום, אני מברך על עירנותך לנושא עוד לפני הבאת הילדים לעולם - את מקדימה תרופה למכה (תרתי משמע). אני מסכים איתך לגמרי בכל הקשור בהכאת ילדים. את הגנים בשיטת אדלר איני מכיר ולכן לא אוכל לחוות את דעתי בנושא. רוב ההורים אינם רואים את חינוך הילדים על כל רבדיו בדיוק באותה הצורה. כמו שנאמר: שני אנשים - 5 דעות. העניין הוא לא להגיע לתמימות דעים אלא להיות מסוגלים, כזוג וכצוות הורי, לנהל משא ומתן, לפתור את הקונפליקט ולבחור בדרך אחת שלעיתים הורה אחד אינו שלם עימה אך הוא מקבל אותה כתוצאה של המשא ומתן. לכן, אני לא הייתי ממקד את הקושי בחינוך הילדים אלא בתקשורת בינכם. כיצד היום אתם מנהלים משאים ומתנים? כיצד אתם פותרים בעיות בתוך הזוגיות? ודבר נוסף, תזכרו שמה שרואים משם (כשיש ילדים) לא רואים מכאן (כאין ילדים) ואותם דברים נראים פתאום אחרת לגמרי. המון דברים משתנים: אצל כל אחד מההורים, בזוגיות, במשפחה המורחבת וכו'. בברכת סופ"ש נעים, זיו

שלום זיו, בני כמעט בן ארבע.לאחרונה חלו הרבה שינויים במשפחה עקב מעבר בית וגן חדש ולידה צפויה בעוד כחודש. לעיתים קרובות בורח לו פיפי במהלך היום. אני מרגישה שהוא פשוט עסוק בגן או בכל פעילות אחרת ומתעצל ללכת לשירותים. אני גם מודעת לתגובות שלי. אותי זה מוציא מהכלים, כי הוא כבר גמול ביום תקופה ארוכה. יש לציין הבית מאוד חם ואוהב והוא ילד נבון ואני מוצאת את עצמי מגיבה לא נכון כמו להגיד לו שאני עכשיו אגיד לו מתי ללכת כי הוא לא מספיק בוגר לזכור לבד. אני מודעת שאני אובר רגישה לזה ואני מודעת לקשר לשינויים שחלו ולא ממש יודעת מה נכון. האם הוא באמת עסוק ומתעצל ו\.או שוכח ומה שמעצבן אותי שנראה שלא מפריע לו להיות עם תחתון ומכנס רטוב. איך לדעתך כדאי להתייחס כשבורח לו? אני כן שמה לב שאחרי שאני מדברת.גוערת יש הטבה קצרה. תודה על הפורום הנפלא

ליאת יקרה, בעצם את עונה לעצמך בתוך השאלה. את מודעת מאד לשינויים שעברו על המשפחה, את מודעת לתגובות שלך, את יודעת שאת מגיבה לא נכון, שאת "אובר-רגישה", ואת מודע למה שמעצבן אותך. אני בטוח שאת יודעת כיצד כדאי שתגיבי אך יש משהו שכרגע לא מאפשר לך להגיב ברוגע וזה הפירוש שאת נותנת להתנהגותו של בנך. והנה דוגמא לפרשות שיכולה לשנות אופן התנהגות ב- 180 מעלות: אם (חו"ח) לבנך הייתה בעיה פיזית בשלפוחית השתן, האם היית מתעצבנת? ברור שלא. את מתעצבנת כי הציפייה שלך ממנו שיתנהג כמו שאת חושב שילד בן 4 צריך להתנהג. כאשר הוא עושה פיפי במכנסיים את מפרשת את התנהגותו כילדותית. ונחזור לדוגמא: אם נחליף את הבעיה הפיזית בשלפוחית בקושי רגשי, כלומר הוא עושה פיפי כי הוא יש לו קושי רגשית עקב השינויים הרבים. האם היית מתעצבנת? אני מניח שלא. אני גם מניח שזה ההסבר להתנהגותו. פעמים רבות, שינויים כגון מעבר דירה, מעבר גן, גירושין, לידת תינוק חדש, נסיעה של אחד ההורים וכו' (כל שינוי שמפר את האיזון הרגשי של הילד) גורמים לנסיגה בהתנהגות הילד. ברוב המקרים תוך זמן קצר הילד חוזר לאיזון וממשיך לתפקד כרגיל. במקרים קיצוניים נדרשת התערבות מקצועית. בשלב זה, ליאת, אין לך מה לדאוד ובוודאי לא להתעצבן. אם הוא עושה פיפי תאמרי לו "לא נורא, בפעם הבאה תעשה באסלה". בנוסף, אם את רואה שהוא שקוע במשחק במשך זמן רב, תציעי לו ללכת לשירותים. שתיהיה בהצלחה (יבשה) זיו

שלום קוראים לי נעה ואני בת 15. אני אמורה לקבל מחזור בעוד 4 ימים אבל הוא הגיע לי עכשיו. הדם לא יוצא כמו שהוא תמיד יוצא לי, הוא יוצא בצורה מוזרה מאוד. הוא לא יוצא בזרימה אלא הוא יוצא בגושים אדומים שחורים כאלה. זה ממש מפחיד ומוזר שזה יוצא בגושים ולא כזרם. האם זה מראה סימן למשהו מסוכן? בבקשה תענו לי אני ממש מפחדת. תודה, נעה

לנועה שלום, מצטערת אינני האדם המוסמך לענות לשאלה זו, אולי כדאי שתשאלי את אמך היא בטח תוכל לתת לך תשובה, ואם לא היא, אמך תוכל לעזור לך לפנות לרופא מוסמך לכך. חבל שתשארי עם החרדה. בהצלחה בתיה

יש להורים שלי מספיק כסף כדי לעזור לי הם יעשו הכל רק שיהיה לי טוב הכף לא כשור אמא שלי אמרה לי שאני יפסיק לבלבל ושאני לא צריח

ליעד שלום, כאן לא מדובר בכסף אלא על היכולת שלך לשכנע את הוריך שאתה צריך עזרה! אם תוכל לפנות לגורם המטפל בבני נוער, אולי גורם זה יוכל לעזור לך לשכנע את הורייך. מה אתה אומר? בהצלחה בתיה

אינני יודעת אם הגעתי למקום הנכון לשאלתי ואשמח להפנייה. בני בן 12 ומדבר הרבה מאוד מתוך שינה. כשאנו ניגשים אליו הוא מסוגל לשוחח איתנו שיחות שלמות אך נטולות קשר למציאות. בבוקר הוא אינו זוכר כמעט דבר. בחצי השנה האחרונה הוא החל ללכת מתוך שנתו. פעמים מצאנו אותו במיטת אחותו הקטנה בחדר הסמוך, פעמים בסלון. אנו חוששים שמא יפתח את דלת הבית ויצא בעודנו ישנים. האם יש פיתרון לבעיה והאם התופעה מוגדרת כבעיה? תודה מראש, ההורים המודאגים

לאשחר שלום, מצטערת איינני מוסמכת לענות לשאלה זו. כדאי לך לפנות לרופא המטפל ולברר יותר על התופעה ומה עושים. כדאי לפני ההוועצות לבדוק כמה פעמים בשבוע בנך קם/הולך/מדבר מתוך שינה. האם זה קורה גם כשהוא ישן אצל חברים/קרובי משפחה או רק בביתכם? בהצלחה בתיה

הילדה של בת 5.6 והגננת דיברה איתי כבר פעמיים מתחילת השנה שהיא נגררת אחרי חברים בגן משתוללת וממש לא מקשיבה והיא די מושפעת מהם, אלו בן ובת שנמצאים איתה כבר שנה שניה בגן .ווביקשה שנדבר איתה דיברתי עם הילדה וביקשתי ממנה שלא תעשה שטויות ותקשיב לגננת ,הגננת מצידה מנסה לתת מן בונוס לילדה כוכב ביום שהיא מתנהגת יפה זה עובד יומיים ושוב חוזר יש לי שתי שאלות 1. אך לכוון אותה כי בד"כ היא ילדה טובה 2. אני מאוד דואגת מזה שהיא תגרר ע"י מנהיגה בגן או בכיתה בעבר חשוב לי שתהייה לה דעה משלה ולא תהייה מושפעת

ענת ערב טוב, ההתנהלות הטבעית של ילדים היא כזו שישנם גוררים וישנם נגררים - זו דרך הטבע. לכן, אני חושב שההתייחסות של הגננת צריכה להיות להתנהגותה של בתך ולא לכך שהיא נגררת. לדוגמא, אם היא משתוללת, שהגננת תעיר לה על ההשתוללות באופן ספציפי. בנוגע לכך שאת רוצה לכוון אותה להיות ילדה טובה - אני מאמין שגם היום היא ילדה טובה גם כשהיא משתוללת. היא ילדה טובה שמידי פעם גם משתוללת. אחד הדברים החשובים שאת יכולה לעשות כדי לסייע לה הוא להבין ולהתייחס אליה כאל ילדה טובה. אני מניח שאת מתכוונת שהתנהגותה לא טובה וגם זה לפעמים. לגבי שאלתך השניה, כאשר בתך תגדל ותתבגר (בכניסה לכיתה א') תוכלי לדבר עימה על הבחירות שהיא עושה לגבי חבריה וחברותיה. המטרה היא להעניק לה כלים כדי שתוכל לבחור אחרי מי להגרר ומתי. ייתכן שבעתיד היא תחליט "להגרר" אחרי מנהיגים חיוביים. בברכה, זיו

שלום , בני בן ה 3.10 גמול מפיפי בטיטול כבר מגיל שנתיים וקצת אך סובל מעצירויות קשות ,אינו מוכן לנסות בשירותים ומבקש טיטול . כבר מזמן למדתי להתעלם אף שלעיתים זה קשה בעיקר שהרבה פעמים הוא מתאפק ימים שלמים ופשוט מלכלך את התחתונים בקקי עד שהכל יוצא ואז יש כמה ימים של "שקט" .אני נוהגת להשתמש בפגלקס אך אני חוששת שגופו כבר התרגל לזה.הצילו !!!!

חן ערב טוב, תחילתו של הקושי אותו את מתארת, אולי, ביחסי הורים ילדים אך עכשיו ישנה בעיה רצינית הרבה יותר. אני ממליץ לכם לפנות למרפאות המתמחות בגמילה, שם עובדים ביחד עם ההורים על הסיבות והמניעים לבעיית הגמילה שנוצרה ועל גמילה נכונה. בברכה, זיו

אני ובעלי עובדים קשה, יש לנו 3 ילדים קטנים (7,4,2). הכל נופל אליי, קניות, ניקיון, אוכל, הוצאה והכנסה לגנים, שיעורים,סידורים, כספים.... אני יודעת שאני צריכה קצת עזרה מבחוץ (אין בעיה כספית) הבעיה שלי שאין לי לאחרונה סבלנות לילדים, כל דבר מעצבן אותי,ואני מרגישה שאני על סף יאוש. איך להרגיע את עצמי?

ומה עם בעלך?

אירית שלום, את ממקדת את פתרון חוסר הסבלנות בעבודה על עצמך, אך אם אני הייתי את גם לי כבר לא הייתה סבלנות לילדים. להערכתי הפתרון אינו טמון ב"איך להגביר את סבלנותך" אלא בכיצד להוריד ממך חלק מהנטל ולחלק אותו נכון יותר בינך לבין בן זוגך ואולי אף להיעזר במשפחה המורחבת (סבים,סבתות, אחים ואחיות). את ובן זוגך צריכים לשבת ולהחליט ביחד על חלוקת מטלות שונה מאשר היום. זה דורש דיאלוג זוגי פתוח, מכובד ומכבד כאשר כל אחד מכם צריך לעשות צעד כלפי השני. רק אם תובילו את ספינת המשפחה יחדיו תצליחו במשימה והשחיקה של שניכם תפחת. בהצלחה, זיו

יש לנו בן בכור בן 4 ובת שנתיים. אני משקיעה בילדים המון- סיפורים, משחקים, יצירות וכו'. אך אין לנו שום משמעת על הילד. הוא עושה ככל העולה על רוחו. וכשמסרבים לו למשהו או דוחים למועד מאוחר יותר בקשה שביקש הוא מיד מגיב בזריקת הכסא על הריצפה, צעקות, בעיטות, זריקת חפצים וכדו'. כל גערה מצידנו או שלילת דבר מתבטאת ב "מגעילה" כלפי או "מגעיל" כלפי בעלי. אין לו כלל מורא מאיתנו. וכך זה היה מאז שהתחלנו להציב לו גבולות ללא הצלחה. מה ניתן לעשות. הדבר נורא מתסכל אותנו. עד כדי כך שאנו נמנעים מלצאת איתו לחברה בגלל "הצגותיו" הקבועות. תודה רבה.

חגית שלום, הנושא הכאוב והקשה של הצבת גבולות על כאן בפורום לא מעט פעמים מצד הורים שחוו קשיים מאד דומים לשלך. אני ממליץ שתחפשי בפורום הודעות באותו הנושא. במקביל, צירפתי קישור למאמר שכתבתי בנןשא זה. במידה ותרגישי שלא הצלחת להעזר במאמר ובהודעות בפורום את בהחלט מוזמנת לפנות שוב. http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm בברכה, זיו

אני מת להירשם לחדר כושר ולפתח שרירים אבל אני מפחד שאם אני ילך לחדר כושר והיו לי שרירים כמו יאיר לפיד אז חברים שלי גם ירצו ייקנאו בי וירשמו גם הם לחדר כושר . אז מצד אחד אני רוצה ומצד שני אני לא רוצה שחברים שלי או ילדים יסתכלו עליי ויקנאו מה דעתך ומה את אומרת לי ממליצה לי לעשות?

ליוסי שלום, האם אתה בדרך כלל מוטרד מהקנאה של חברים שלך בך? האם התנסת בקנאה זו בעבר? מה היתה התוצאה? אתה שואל אותי מה לעשות, לצערי הרב זו תשובה שאתה תצטרך לתת לעצמך. על מנת לעזור לך להחליט מה נכון לך, אני מזמינה אותך לענות על השאלה: האם החשש שלך שחבריך יעשו את אותו הדבר שאתה רוצה לעשות, או שחבריך יקנאו בך, צריך למנוע ממך לבצע משהו שהוא חשוב לך? תחשוב על מה המחיר שאתה משלם בגלל החששות שלך. בהצלחה בתיה

שלום זיו , אני פונה אלייך לגבי 2 נושאים 1. ביתי בת 4.5 שנים ובזמן האחרון התחלתי לשים לב כי היא אינה דוברת אמת שקרים קטנים קראתי במספר מקומות כי זה גיל בו הרבה ילדים מתחילים לשקר איך לעצור את התופעה ? שאלה נוספת ביתי נוהגת לדבר בקול רם דבר המאוד מפריע ואפילו מעצבן אותנו כהורים וגם את הסובבים זה מתבטא בכך שאם היא רוצה לומר משהוא ממש צועקת בהתחלה חשבתי שטון הדיבור שלה גבוה ( יכול להיות שיש בזה חלק קטן ) אך נראה לי שהיא בעיקר רוצה שישימו לב לנוכחות שלה ( למרות שלא חסר לה תשומת לב )מה לעשות ? אשמח לקבל תגובה

פירוש שלום, כשאת כותבת שבתך משקרת, למה את מתכוונת? האם יכולה לתת דוגמא אופיינית ל"שקרים"? בנוגע לטון הדיבור הגבוה, תעירי לה שזה מאד לא נעים, תסבירי לה שאת תתייחסי אליה רק אם תנמיך את הקול ותפסיקי להתייחס אליה כאשר היא מדברת בקול גבוה. כך היא תלמד שאין לה רווחים כאשר היא צועקת.

זיו שלום רב, מברכת אותך על היותך מנהל הפורום , אני כבר כמה ימים עוכבת אחר הפורום ואני ממש נהנית מקריאת תשובותיך המקיפות והמקצועיות- תודה! יש לי שתי שאלות: יש לי בן כבן 4 שנים והוא דואג שלא יראו לו את איבר המין, כלומר לנו , להוריו, לאחיו ולמשפחה הקרובה הוא לא מתבייש , אך ליד חברים ואנשים הוא דואג שלא יראו לו את איבר המין. חברתי התארחה אצלי והיא ראתה שביום ו' הוא לא יצא מהשירותים עד שהוא דאג שהוא לבוש והיא טענה שזה לא בסדר , שהוא צריך להרגיש חופשי במיניותו מה דעתך? דבר נוסף- איך אני יכולה לעודד את בני לספר לי מה עבר עליו בגן? תודה רבה, שירי

שירי שלום ובוקר טוב, תודה רבה על הפרגון ואני שמח שאת מרגישה שאת יכולה להעזר בפורום. לגי שאלתך הראשונה, אני ממש חושב שאין לבן שלך בעיה, להיפך, נראה שהוא הבין והפין את החוקים החברתיים - זה בסדר להסתובב ערום מול אנשים קרובים אך לא עושים זאת מול אנשים שאינם קרובים. התנהגות זו בהחלט אינה מבטאת קושי בקבלת המיניות של עצמו. גם אצל המבוגרים זה כך: מי שמרגיש חופשי עם המיניות שלו יוצא ערום מהשירותים? אם בנך היה בן שנתיים-שלוש הייתי מברר האם ישנו קושי מכיוון שזוהי רק תחילת ההפנמה של החוקים החברתיים שמתחילה בערך גיל שנה כשאנו מתחילים להציב גבולות. לגבי השאלה השנייה - בשעות הערב אתם יכולים לשחק משחק שבו כל אחד צריך לומר משהו טוב שקרה לו ומשהו לא נעים שקרה במהלך היום. אפשר לשלב ניקוד - כל סיפור מזכה בנקודה. כך הופכים את השיתוף לכיף ולאמצעי לחבר בין חברי המשפחה. בברכת שבוע נפלא, זיו

אני כבר כמה פעמים סתם תוך כדי שאני עושה לאמא שלי מסג' אני נותן לה כמה סיתואציות ואני אומר לה אמא אני צריח פסיכולוג והיא אומרת שאני יפסיק לאגיד שתויות ושאני לא צריח ואני רומז לה כל עזמן גם ולפעמים היא אומרת לי זה תקופה ולפעמים ככה ושאני ילד מועודף ושאני לא צריח

ליעד שלום, לפעמים הורים חוששים שהילד ילך לפסיכולוג. ייתכן שזה המצב של אמא שלך. לפעמים הורים אינם יכולים לממן טיפול רגשי פרטי ולכן אינם מוכנים לשמוע על הצורך הזה. אני מציעה לך להעזר ביועצת בית הספר או מורה או אפילו איש משפחה אחר שיכול לעזור לך לשוחח על הצורך שלך עם הורייך.בכל מקרה כפי שציינתי בעבר יש מסגרות טיפוליות ציבוריות לבני נוער המאפשרות לבני הנוער לפנות ללא ידעת ההורים וכן ללא תשלום. בהצלחה בתיה

שלום. אני אם לבת שנתיים ושמונה חודש ותינוק בן שנה וחודשיים. ביתי בוגרת מאד חברותית ולא מגלה גילויי קינאה מיוחדים כלפי האח. בעלי מגיע לרוב בשעות הערב ולפעמים לא רואה אותם בכלל. כך שיוצא שאני זו שנמצאת איתם מקלחת מאכילה משכיבה וקמה בלילה. בעלי יותר עם התינוק. יצא חלוקה כזו לדוגמא בשעת ההשכבה אני מקריאה סיפור והוא מרדים אותו.כשהוא נמצא הוא קם אליו בלילה וכשהיא מתעוררת אני אליה. לאחרונה קרה פעמיים שהיא לא היתה מוכנה שיינגב לה אחרי קאקי שלא ייקלח אותה ושלא ישכיב אותה היא בכתה כמעט 20 דקות כיוון שלא רציתי להיכנע לה. היא לא ילדה של דוקא בכלל ומבינה מהר ונרגעת מהר. בסוף אני קילחתי אותה והכל. עוד מקרה קרה בלילה שהוא ניגש אליה והיא לא היתה מוכנה בשום אופן צרחות ורקיעות במיטה [זה לא אופייני לה בכלל]עד כדי חנק כמעט עד שאני קמתי אליה. השאלה היא האם זה ענין של בדיקה מצידה, כי היא משחקת איתו תמיד והכל. תודה וסליחה על האורך..

לילך שלום, עד שהגעתי לשורות האחרונות שכתבת היה לי מאד רור ואז התבלבלתי מעט ואני אשמח אם תעשי לי סדר: מצד אחד, את כותבת שבן זוגך לפעמים לא רואה את הילדים ולרוב נמצא עם הקטן. אך מצד שני בסוף ההודעה (וכאן חל הבלבול) את כותבת ש"היא משחקת איתו תמיד והכל". אשמח אם תתארי יותר את מערכת היחסים בבית: הקשר שלך ושל בן זוגך והקשר של כל אחד מכם עם כל אחד מהילדים. זה מאד יעזור לי להבין את ההתנהלות המשפחתית ומתוך כך לסייע לך. תודה, זיו

הי, קראתי מקרה דומה לפני כחודשיים בפורום הזה,ואני לא זוכר ממש הפתרון. מומלץ לך לחפש.

אני גרושה ללא ילדים, נמצאת בקשר זוגי כשנה עם גרוש + ילד בן 11. הילד במשמורת האם , מגיע אלינו באמצע שבוע וכן בסופ"ש. במפגשים עמו הילד נוהג לומר דברים כמו "הייתי רוצה לראות אותך קופצת מקומה 10", { אנו גרים בבניין רב קומות} כאשר הוא יודע שאני ואביו נוסעים לסופ"ש הוא אומר כי היה רוצה שאני אשאר בבית ושניהם יסעו, ושאר אמירות שאינני יודעת כיצד להגיב להן באותו הרגע. כמו כן, הילד מקשיב ונענה לכל מה שאביו אומר , ואני נדרשת לבקש כל דבר מס' פעמים. בנוסף, כאשר הילד מבין שישנם דברים שמפריעים לי - הוא חוזר ועושה אותם. מה דעתך?

למה שלא תדברי על זה עם החבר שלך? כי אם הילד מטריד אותך החבר שלך צריך להיות בצד שלך. אם הילד מתחיל להתייחס לא יפה אז את לא חייבת ליצור איתו קשר עין ורק תחשבי איזה מין טמבל הילד שמדבר לאוויר. אם הוא מתעסק בחפצים שלך יש לך זכות להרחיק ממנו את החפצים או את החפצים ממנו. בקשר לביטוי סוף שבוע גם כן צריך לא להתייחס או להגיב בשנינות כמו "אבל אתה רואה, רק ילדים גדולים יכולים לתת דעה בעסק" להתייחס צריך רק כשהוא מסוגל לדבר כמו ילד גדול על הבעיות שלו

תודה סו על ההתייחסות. החבר שלי טוען כי זה בנו ואי אפשר לשנותו ביום אחד, והוא לא רוצה לתת לו תחושה שמעירים לו כל הזמן... הוא נותן לילד את התחושה{להערכתי} שהוא בצד שלו. אני לא הייתי רוצה שיהיו צדדים - ועם זה יש לי קושי. אך אם כבר יש צדדים אני מעדיפה שהוא יהיה בצד שלי... כמובן. מפריע לי שאין לי גיבוי מלא מהחבר בכל מה שקשור להתנהגות בנו אלא להיפך, הוא אינו מסוגל להעיר לו, או לתמוך בדברי בצורה עיקבית . כך הילד ממשיך עם דבריו ומעשיו ואני חשה תסכול רב . פשוט לא נעים לי להיות בחברתם.

ביתי בת 15.לפני כחצי שנה התברר לנו כי הייתץה בקשר של חצי שנה עם בן לפני גיוס.הקשר נודע לנו באקרעי כשהתחלנו לבדוק עם מי היא מתכתבת באי.סי.קיו וכדומה.ואז התברר שהיא משקרת פעמים רבות לגבי מעשיה ומקום הימצאותה -כשבעצם ברב הפעמים נפגשה עם אותו בחור. אנו כעסנו מאד ובשיחות רבות איתה "חתכנו" את הקשר והסברנו את חומרתו לאור גילה הצעיר.(לא היו יחסי מין אך הקשר לא היה רחוק מכך) לבקשתה נפגשנו איתו ,כשמטרת ביתי שנכיר אותו וכך נאשר לה את המשך הקשר, אך אנו שוחחנו איתו באופן שאינו משתמע לשתי פנים ודרשנו ניתוק הקשר עם ביתי. נפגשנו עם פסיכולוגית מס פעמים על מנת להאיר את עיני ביתי ולהבין מה קרה. כשראינו שביתי מתגברת על ניתוק הקשר עזבנו את הקשר עם הפסיכולוגית. כעת ביתי בת 15 והיא בקשר עם בחור בן 17.5 תלמיד כיתה י"ב . היא בכיתה י'. אנו מאד מודאגים מהקשר מפאת גילה הצעיר אף שברור לנו שקשרים מתקיימים גם בגילים אלו. ביתי ילדה עצמאית ובוגרת ,נבונה ,ילדה מאד חמה ואוהבת.אני דיברתי איתה על בנים בגיל זה ועל מה שאני מאמינה שהם מחפשים והסברתי לה את נקודת ראותי את מערכת היחסים .האם נכון הוא למנוע את הקשר הנוכחי? אם כן באיזה דרך? נא הצעתכם להתיחסות נכונה מצידנו כהורים ומצד שני במטרה להגן עליה .או האם ניתן לקבל הפנייתכם ממי לקבל עזרה שתכלול את ביתי וגם אותנו?

אוליבר שלום, אני שומעת את הדאגה שלכם לבתכם אך קשה לי מאוד להבין אותה. את מתארת את ביתך כנערה מאוד עצמאית, בוגרת ונבונה ומאידך מתעקשת להתיייחס אליה כאל ילדה קטנה שצריך לשמור עליה?!. כמו כן אינני מסכימה לתאור שלך על מה בנים מחפשים בגיל זה. מה באמת הם מחפשים? אני מכירה נערים רבים שמה שהם מחפשים בקשר עם נערה זה קשר, יחס, אהבה, תמיכה, חברות. לא אחר ממה שבנות מחפשות, מדוע למנוע מבתך קשר עם בן, מה עוד שאינני שומעת ממך דאגה מהקשר בגלל שהנער הוא דמות שלילית. האם אני צודקת? אם אני מבינה נכון? , כל קשר שבתך תיצור עם בן המין השני ידאיג אתכם, הבנתי נכון? בתכם היא נערה המתפתחת בצורה נורמטיבית לגילה, וקשר עם בן המין השני הוא חלק מההתפתחות הטבעית. ניסיון למנוע כל קשר שהיא תפתח תביא לכך שבתכם תלך ותתרחק מכם, תמשיך לשקר לכם כדי להמשיך להתפתח בצורה נורמטיבית לגילה, וזה בטח לא מה שאתם רוצים להשיג. מכאן שלדעתי (ובמקרה זה דעתי די נחרצת, אם כי אתם לא חייבים לקבל אותה) כל עוד בתך בקשר עם בן המין השני שהנו נער חיובי, עם פער גילאים לא גדול(פער של שנתיים הוא פער נורמטיבי לגיל) וטוב לה בקשר איתו (את לא מרגישה שהקשר פוגע בה) אין סיבה למנוע או לנתק את הקשר ביניהם. כן הייתי ממליצה לך ולבעלך להגיע למספר שיחות עם איש מקצוע כדי להכיר יותר מקרוב את גיל בתכם, ולעבוד על החששות שלכם ודאגות שלכם כדי שתוכלו להמשיך להיות בקשר טוב ופתוח עם בתכם.קשר שיוביל אתכם לפתח יחסים טובים ופתוחים ביניכם. בהצלחה בתיה

נשמה יש עוד הרבה דברים שהבת שלך כבר עשתה ואת בטח לא יודעת:] חוצמזה זה לא יפה ולא נאה שאת מיסתכלת לה בשיחות שלה אם חברות וידידים יש הרבה דברים שהם חלק מחייה וכבר לא חלק מחייך..ממש חדירה לחיים. תני לה להתבגר וליחיות כמו שצריך גם אם היא תעשהכ טעויות מטעויות רק לומדים^^

שלום רב בני בן 14 , יש לו קצת זיפי זקן והוא רוצה להתחיל להתגלח האם זה מקובל בגיל כזה ? האם זה נכון שכאשר מתחילים להתגלח מוקדם הזיפים גודלים מהר אח "כ ? במה עדיף סכין או מכונה חשמלית ? בתודה יואל

יואל שלום, לגבי שאלתך האם זה מקובל להתגלח בגיל 14, אין גיל שמקובל יותר או פחות, זה תלוי עד כמה זיפי הזקן מפריעים לבנך, אני אישית בדעה שאם זה מאוד מפריע אין רע בלאפשר לבנך להתגלח. לגבי שאר שאלותך, אינני מבינה בכך, שווה להתייעץ עם רופא הילדים אולי יוכל לענות על כך. בהצלחה בתיה

אני סובלת מאקנה די חריפה. חברה שלי אמרה לי שהיא מכירה מישהי שקיבלה מרשם לגלולות פמינט נגד הריון - ושהן עזרו לה באופן משמעותי להתגבר על הבעיה? האם זה באמת נכון?

שלום אדיבה, אני לא מתמצאת בתחום זה, אך אין לי ספק שכדאי לפנות לרופא עור לטיפול בפצעי אקנה ולא להסתמך על מה שעוזר לחברות. בהצלחה בתיה

ממה שאני יודעת גלולות יכולות להקל על כאבי מחזור, לא יודעת לגבי פצעי בגרות, כך שכדאי להתייעץ עם רופא.

שלום אדיבה, גם אני סבלתי מפצעי בגרות וממחזור לא סדיר. פניתי לגניקולוגית שתבה לי מרשם לגלולות פמינט, והמחזור נהיה ממש סדיר וגם זה ממש עזר בריפוי פצעי הבגרות שלי.

גם אני מכירה מישהי כזו, בת דודה שלי שמאז גיל 12 סבלה מאקנה ואמא שלה לקחה אותה לכל טיפול וכל רופא ואמרו לה שאפשר לתת לה זריקות הורמונים אבל זה גם יכול להחמיר את המצב. בסוף הרופא משפחה חשב שאפשר לנסות גלולות אז רשמו לה פמינט וזה ממש עזר לה. היום כמעט לא רואים שהיה לה פצעים.

ערב טוב, יש לי בן שמשחק כדורגל והולך לאימונים באופן קבוע.חשיבות אורך חיים בריא היא מעל לכל ללא ספק והוא מודע לכך. ישבנו מספר פעמים לשוחח על עישון והנזקים שהוא גורם.גם אני וגם בעלי מעשנים לשעבר. בבית ספרו ישנם ילדים שמעשנים נרגילה וגם סיגריות. בקשנו ממנו לא להסתובב עם ילדים שמעשנים וכמובן הסברנו את ההשלכות של הסיגריות על הבריאות. בני מבטיח שהוא אינו מסתובב עם אותם ילדים אבל אנחנו כמובן יודעים אחרת. ישנו ילד אחד במיוחד שהיינו שמחים מאוד לולא בנינו לא היה מסתובב איתו ובני מודע לכך. איך אפשר "להפריד? בין החבר השלילי לבין בני?. שיחות לא עזרו והוא כנראה נמשך אליו.בנוסף מורות בית הספר מודעות לכך שאותו ילד הוא חבר שלילי ואפילו אמרו זאת לבני. מה עלינו לעשות ללא יצירת אנטגוניזם בבנינו?

ש' שלום, נתון אחד חשוב לא ציינת: בן כמה בנך? ה"מה לעשות?" מאד תלוי בגילו. בברכה, זיו

שלום רב? תודה רבה על התשובה, כעת אצטרך לדעת איך ולמ פונים יש לך אתר או טלפון או כתובת שאת ממליצה, אני אשמח (אזור השרון) יום טוב

שלום לאחות המודאגת, מצטערת לא מכירה באזור זה מטפלים, אך אפשר לפנות לתחנה לבריאות הנפש, ולבקש המלצה למטפלים בהפרעות אכילה, כמו כן ניתן לפנות לתל השומר שם יש מחלקה טובה להפרעות אכילה, אפשר שם לברר על מטפלים. כדאי גם לחשוב על פניה לפסיכיאטר (אפשרי דרך הקופה) בהצלחה בתיה

יש לנו בעיה חמורה שחוזרת על עצמה מדי שבוע מזה 4 חודשים ביתי בת שנתיים ו4 חודשים היא רואה את בעלי ביום שני בערב למשך 3 שעות וביום חמישי בערב ועד ראשון בבקר בשל היותו משרת בקבע בשרות קרבי ביום שני היא בסדר איתו הוא מביא אותה מהסבתא ששומרת עליה מהיציאה מהגן 4 אחרצ הוא מגיע ב6 ואיתו עד 8 וחצי בערב הכל בסדר כשאני לא נמצאת כי אני עובדת ערב עד 10 בלילה באותו היום ביום חמישי עד שבת שאנחנו ביחד בבית הילדה כעוסה על אביה סתם לא רוצה שיתקב אליה שיתן לאכול מקלחת פיפי בשירותי בבקר לגשת לחדרה שתקום היא לא מוכנה שיגש אליה בכלל לא חיבוקים ונשיקות היא מקבלת ממנו המון מתנות ופינוקים יש פעמים שהם משחקים יחד מאוד יפה ופתאום כאילו היא נזכרת שהיא צריכה לכאוס עליו וזה ביחוד כשאני בבית יחד אתם מה לעשות תודה על העיצה

מכיוון שנוסחה בצורה בוטה ופוגעת. אני מזכיר לכל משתתפי הפורום שיש לפרסם הודעות והתייחסויות בצורה מכבדת ומכובדת שתאפשר אווירה נעימה לכולם. בתודה, זיו סופר מנהל הפורום

עינת שלום, ראשית, כפי ששמת בוודאי לב, מחקתי את התגובה שלך לאילנה. אני מבקש להשאיר את הפורום נקי מהתייחסויות בוטות ולא מכובדות. תודה בנוגע לשאלתך: להיות במקום של בן זוגך כאבא מול בתו שלעיתים דוחה אותו, הוא מאד קשה. מכיוון שהתייחסתי בעבר לנושא זה אני מצרף קישורים להודעות. אם יהיו לכם שאלות, תהיות, התלבטויות נוספות אשמח אם תעלו אותן בפורום: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-71,xFT-33471,xFP-33491,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xRF-2,xFF-Read,xFI-1234,xPG-73,xFT-34022,xFP-34022,m-Doctors,a-Forums.html בברכה, זיו

תודה רבה על הכל אז זאת אומרת שהמצב כן ישתנה היא תקבל את אבא שלה בדיוק כמו שהיא איתי האם זה כמאין סוג של תסביך אדיפוס כשאבא מגיע היא מרגישה מאוימת ששנינו בבית יחד איתה כי כשהם לבד הם בסדר גמור יחד תודה על התשובה

שלום ביתי בת שנתיים פלוס 4 חודשים אני בהריון בשלב הראשוני רציתי לדעת מתי אפשר לספר לביתי שאני בהריון ומה עושים כדי שהתהליך יקל על הפעוטה הקטנה שכל כולנו סובב סביבה ולא תיקח את זה קשה ובקנאות למרות שהיא כל הזמן מבקשת תינוק חדש לבית תודה רבה

עינת שלום, לפני כל המילים...מזל טוב ומקווה שיהיה הריון כמה שיותר קל. כדאי לספר לבתך על ההריון כאשר אתם מספרים לשאר בני המשפחה. חשוב שהיא תשמע זאת מכם ולא מקרוב משפחה אחר וכידוע לכולנו, כמעט אף אחד לא יכול לשמור על דבר היריון בסוד. אתם יכולים להשתמש בספרים המיועדים לילדים העוסקים בנושא זה. חשוב לדבר איתה על כך, אך לא להציף אותה. כאשר היא שואלת תענו ותסבירו. לקראת הלידה חשוב שתסבירו שיגיע אח חדש ואת תהיי פחות פנויה כי תרגישי לא כ"כ טוב לתקופה קצרה אך עדיין אתם מאד אוהבים ותמשיכו לאהוב אותה. ייתכן שלאחר הלידה היא תראה סימני קינאה. תיהיו קשובים לרגשות שלה ותנו לה לגיטימציה לקנאה במקביל למסרים מרגיעים בסגנון שכתבתי קודם לכן. ושוב מזל טוב, זיו

תודה רבה עזרתה לי מאוד להגיע להחלטה

שלום זיו! ביתי בת 10. בחברה היא ילדה מאד ותרנית, דואגת לכל חברותיה ומשתדלת שלא לפגוע באף אחת. לעומת זאת, אני שומעת ממנה שחברות, אפילו שהחשיבה אותן לטובות, פגעו בה וניצלו את טוב ליבה. כשרציתי להתערב היא אמרה: "עזבי אמא, אני לא רוצה לגרום למריבות, הכל בסדר". אני פשוט רואה שהיא מבטלת את עצמה לטובת חברותיה למרות שהן פוגעות בה. כל פגיעה בה פוגעת גם בי מאד, כי אני יודעת בודאות שזה לא מגיע לה כלל. אני מתלבטת מה לעשות. כדאי לדבר עם ההורים של אותה ילדה שפגעה? עם המורה אני אדבר אך אני לא בטוחה שתוכל לשנות את המצב. איך אוכל לחזק את בטחונה העצמי? את מעמדה החברתי? תודה.

סיגל שלום, אני מבין שאת גם נפגעת כאשר בתך נפגעת. לעיתים קרובות מאד, אנו ההורים מרגישים שמה שעשו לילדינו כאילו עשו לנו. אך במצב זה אנו שוכחים שהם זה לא אנחנו והרגשות שלהם מופרדים מהרגשות שלנו (הרגשות קשורים זה בזה אך הם לא אותו הדבר). בנוסף לכך, האינסטינקט הראשון שלנו הוא להגן על הילדים. מצב זה, עלול לגרום לעיתים להגנת ייתר ובעצם יצירת סביבה "סטרילית". חלק מתהליך ההתבגרות של הילדים היא התמודדות החברתית שחלק ממנה היא התככים החברתיים. ילדות רבות מתמודדות עם קשיים מאד דומים לאלו שאיתם בתך מתמודדת - החברות הטובות שמפנות גב, מנצלות, מרכלות ולאחר יומיים שלושה, שוב, הן החברות הכי טובות (מצב שמתואר בצורה מדהימה והומוריסטית בהצגה/תוכנית הטלביזיה שכתבה ענת גוב "חברות הכי טובות"). אני מציע שתיהי קשובה לה ותסמכי עליה וכך תוכלי להעצים אותה. תהיי בשבילה בכל זמן שתבחר לשתף אותך ותשאלי אותה מה היא רוצה לעשות וכיצד היא חושבת להתמודד עם המצב. מדברייך נראה לי שהיא ילדה נבונה. ערב נפלא, זיו

זיו היקר! תודה רבה לך על תשובתך המפורטת, היא עזרה לי וחיזקה אותי מאד! העזרה שלך בפורום הזה מונעת מהרבה הורים דאגות מיותרות ולילות ללא שינה... ישר כח!

שלום רב, ביתי בת 8 בדצמבר הקרוב, מזה כ-3 שנים יש לי התמודדות כמעט יומיומית להעיר את הילדה לגו וכעת לבית הספר, לאחר שכבר הצלחתי להעיר אותה יש לי בעיה עם נושא הנעליים והגרביים, יש לה רגישות יתר בכפות הרגליים וכל יום אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם הקושי לגרוב לה גרביים ולינעול לה נעליים,אני חייבת לציין כי יש לי המון סבלנות ואם הילדה לא רוצה זוג גרביים אחד אני מציעה לה זוג נוסף ואם היא לא רוצה את הזוג האחר אני מציע לה זוג אחר וכן הלאה, את הבוקר אנחנו מתחילים מ-6.30 על מנת להספיק את ההסעה לבית הספר בשעה 7.15 לאחרונה נוצר מצב שהילדה לא מספיקה את ההסעה לבית הספר ובעקבות הבעיה איננה מוכנה ללכת לבית הספר רק לאחר מסע שיכנועים מפרך אנא תציעו לי ו.או תפנו אותי לגורמים הנכונים על מנת לטפל בנושא על מנת שהבעיה תיעלם לתגובתכם המהירה אודה. בתודה מראש אמא אוהבת ומודאגת.

מירה שלום, להרכתי הקושי שאת מתארת אינו נובע מריגות היתר של בתך בכפות הרגליים אלא לכך שאת מאפשרת לה להחליף גרביים שוב ושוב. אני מציע שתתני לה שנים-שלושה זוגות גרביים מהם תוכל לבחור ולא לאפשר יותר מהחלפה אחת. ייתכן מאד שהיא תתמרמר על כך, אך ברגע שאת תחליטי עם עצמך שאין יותר משאים ומתנים סביב הנושא (החלטה פנימית עמוקה שלך), את תוכלי להעביר לה מסר ברור וחד משמעי וכך היא תבין זאת. מסע השיכנועים המפרך מגיע כי את מעבירה לה מסרים (גלויים וסמויים) שיש אפשרות שלא תלך לבי"ס ובשביל שהיא תלך את מוכנע לשכנע שוב ושוב. היא תחליט אם ללכת לבי"ס רק כשתגיע לגיל 16, עכשיו היא בת 8. את המסרים החדים כדאי כמובן להעביר ברגישות (אין צורך בתוקפנות), רגישות אך עם הרבה נחישות. אשמח אם תעדכני את הפורום בהתפתחויות. זיו

מר סופר שלום רב, ראשית, ברצוני להודות לך מקרב לב על תגובתך המהירה והיעילה. שנית, ברצוני להביא לידיעתך כי תהליך גריבת הגרביים עבר לערב קודם ולא בבוקר, אימצתי את הצעתך בשימחה רבה אפילו וצימצמתי את אפשרות הבחירה מ-10 ל-2 זוגות גרביים, ואכן זה הרבה יותר קל, הגענו להסכם ביתי ואני כי אנחנו גורבות את הגרביים בערב ועל-ידי כך אנחנו לא צריכים לעסוק בנושא זה בבוקר, ברצוני להוסיף ולציין כי היא עדיין אינה מסכימה לעשות זאת ללא עזרתי כמו דברים אחרים נוספים, מקלחת, נעילת נעליים, לעניות דעתי בגיל זה היא אמורה לעשות את כל הדברים הנ"ל בעצמה אך לא היא עדיין לא עושה זאת בעצמה האם לדעתך יש סיבה מיוחדת לכך? האם יש מקום ו/או צורך לדאגה או שזה רק עניין של פינוק? אוסיף ואציין כי אנחנו משפחה בת ארבע נפשות, יש לי בן נוסף בן 5 וחצי וסתיו בת-8 עד לפני שבוע בעלי היה בצבא קבע והיה מגיע הביתה על בסיס קבוע אחת לשבוע ובסופי שבוע נכון להיום הוא נימצא בחופשת שיחרור הוא יצא לפנסיה, עד לפני כשלוש שנים אני הייתי מנהלת שירות לקוחות בחברת השכרה גדולה וגם אני הייתי הרבה שעות מחוץ לבית, בשלוש שנים האחרונות, אני עזבתי את מקום עבודתי ( מהפך גיל ה-40) ועברנו דירה לגליל, נכון להיום יש לי תחושה שהשינוי משפיעה לטובה על כולנו בבית בתיקווה כי הדבר יימשך כך שהרי אני מאמינה כי הכל תלוי בנו ובאני מאמין שלנו ומה שאנחנו משדרים לילדנו בכל מקרה חשוב לי לציין כי נושא ההתמודדות עם גריבת הגרביים בבוקר בא על פיתרונו ותודה רבה על עצתך, אשמח באם תענה לי לגבי נושא העמצאות של הילדה בגיל זה, ושוב המון תודה מראש על הפורום המדהים הזה. לילה טוב. מירה.

הי , ביתי בת השש גם עשתה סצינות,עד שגילינו שאם קונים לה זוג חדש של נעליים כל חודש,היא מוכנה לסיים העניין מהר. קצת יקר,אבל שווה....

שלום רב אינני יודעת עם זה הפורום הנכון אבל אני זקוקה ליעוץ או יותר נכון אחי אחי בן 30 בימים אלו וגר עדיין בבית הורי (אני נשואה ואחי הקטן חייל) עובד ומרוויח בסדר להורי קשה מאוד שאחי "אינו מוצא את עצמו" הוא אומנם עובד אבל לא עושה שום דבר אחר עם עצמו לא למד מקצוע,אין לו חברה והוא גם לא מתאמץ לצאת לדייטים כדי להכיר ולפגוש מישהי אין לו מי יודע מה חברים ואין לו תחביבים בקיצור סדר יומו עבודה בית בית עבודה ושום דבר אחר לא. הם ביקשו ממנו שישכיר לעצמו דירה ויהיה עצמאי והוא כבר כשנתיים אומר להם שהוא לא מוצא וזה יעלה לו כסף וביקיצור נראה לי שהוא מפחד מהצל של עצמו לדעתי למרות שהוא לא מודה בבעיות שיש לו הוא חסר בטחון הוא עצלן (מעדיף לישון במקום דברים אחרים) הוא תלותי ולא מוכן לקחת שום יוזמה הוא לא תורם שום דבר לבית הורי חיים משכר מינימום ובקושי מקיימים את עצמם. תמיד היה קשה בבית כשגרתי בבית והייתי רווקה עזרתי בכל דבר במיוחד כלכלית ואפילו הצעתי לו שילך ללמוד ואני יעזור לו לממן למרות שגם שכרי לא היה בשמים בקיצור הוא לא מודה בבעיות שלו ולא עושה כלום והורי פשוט נואשים למרות שהצענו לו תמיכה ועזרה בכל סיטואציה שקשה לו אבל אין מענה. מה לעשות ? כיצד לגרום לו לצאת מהבועה שהוא נמצא בה ולצעוד לעצמאות? האם יש איזה ספר מומלץ שאפשר לקנות לו כדי שיעזור לו? אנא תעזרו לי לעזור לו ולהורי. תודה

ליאת שלום, בד"כ הפורום עוסק ביחסי הורים וילדים בגילאי הילדות, אך גם המקרה שאת מביאה קשור ביחסי הורים-ילדים. אני מבין שאחיך אינו מוכן כרגע להתמודד עם הקשיים אותם חווה, אך לטנגו צריך שניים (במקרה שאת מתארת - שלושה): גם לאימך ואביך תרומה למצב שנוצר ולשימורו. מכיוון שכולכם כבר מבוגרים יהיה קשה לשנות את דפוסי החיים בן רגע. אני ממליץ שהורייך יגשו לטיפול ביחד כדי ללמוד להתמודד עם המצב ולבחון דרכים לשנותו. בברכה, זיו

שלום רב! אחות בת ה- 18 גרה עם ההורים יש לה מזה כמה שנים הפרעות אכילה , היא אוכלת ללא מעצורים , עם זאת לא שמנה באופן חריג, היא מודעת אך טוענת שאיננה שובעת, בנוסף היא כל הזמן בדיכאון ומרחמת על עצמה אפילו אם חזרה מבילוי , היא מאוד מאוד עצלנית לא נוקטת אצבע בבית החדר שלה מסריח באופן קטסטרופלי (דוגמא נוראת לעצלות שלה:היא התעצלה לצאת מהחדר ואמא שלי בדיוק נכנסה לחדר וראתה אותה עושה פיפי בכוס שהיה מונח בחדר), היא כל הזמן עייפה היא נורא מגושמת וכבדה בתנועותיה, אני בתור האחות הגדולה ואם לתינוקת שעברתי את גיל ההתבגרות יודעת על התנהגיות קיצוניות אך לאחותי אופי שונה והיא מאיימת להתאבד. היא מגלה חוסר איכפתיות בכל דבר שהיא עושה(בשיא הקיץ נכנסת להתקלח וגומרת מיכל שלם של מים חמים) נתון אחרון חשוב שאבא שלי הוא אדם קשה, הוא נכנס לה לורידים וכל הזמן מעיר להורד עליה שהיא שמנה שהראש שלה רק בשיער ביצאות זה מעצבן אותה ובסוף הכל נגמר בצעקות וטריקת דלת. האם היא צריכה טיפול פסיכולוגי? האם זה קשור לאבי שהוא חופר ומתערב בכל דבר? מה עושים? אשמח לתשובה.

לאחות המודאגת שלום, מתאורך על אחותך אני מאוד מבינה לדאגתך! לי זה נשמע שאחותך בדיכאון ומאוד זועקת לעזרה. כדאי מאוד להפנות אותה לשיחות טיפוליות (חשוב שהמטפל יהיה מומחה לגיל ההתבגרות ומתמצא בהפרעות אכילה) במידה ואחותך מסרבת לקבל טיפול כדאי שהורייך יקבלו הדרכה איך לעזור לאחותך. לפעמים בני נוער מתנהגים בקיצוניות כדרך לזעוק בעיה שיש במשפחה. אין לי ספק שהתנהגות אביך נעשת במטרה טובה אך אינה משיגה כרגע את המטרה אלא להפך. בהצלחה בתיה

שלום, בתי בת 7 ו-4 חודשים, הראתה לי שהחל לצמוח לה שיער בערווה. בצילום כף יד לגיל עצמות התגלה כי גיל העצמות נכון לגיל 7 ו-10 חודשים. הרופא טוען שכרגע אין צורך בשום התערבות או בדיקות נוספות ויש רק לעקוב. כמו כן הוא אינו מוכן לתת לי הפנייה לאנדוקרינולוג לשם ברור. אני מאוד מודאגת מההתפתחויות הללו, כי הילדה עדיין ילדה צעירה ודי נבהלה מהנושא. לי נראה שזה גיל מוקדם לכל ההתפתחויות הללו וגם למה לילדה כל כך צעירה כל ענייני ההתבגרות המינית המוקדמת כל כך. מה לעשות ?

לאמא המודאגת שלום, אינני מתמצאת בנושא זה, אך במידה ותשובת הרופא לא סיפקה אותך, את תמיד יכולה לפנות לרופא אחר לקבל דעה נוספת. בהצלחה בתיה

שלום אני בן 14 וישלי בעיה אני כול הזמן בוכה שאני מצחיק את אח שלי אני בוכה שאני רב עם ההורים שלי אני בוכה שהמורה פונה אלי בשלילות אני בוכה וזה נורא מביך כי כול הכיתה צוחקת עלי ואני לא יודע מה לעשות אפילו שאני רב עם חברים או הולך מקות אני חותף מכה ממש קטנה ואז אני בוכה ושוב כול הכתה צוחקת עלי וזה נורא פוגע בי אני מאוד אשמח לתשובה בהקדם תודה ויום נעים

אביב שלום, ממה שאתה כותב ניכר שאתה נער מאוד פגיע ובקלות הדמעות זולגות . אתה צודק בגילך לא פשוט להיות פגיע, החברה מלגלגת וזה עושה את החיים מאוד לא פשוטים... איך הורייך מגיבים? מתי פגיעות זו החלה? האם בבית הספר המורים שמו לבל כך? מה דעתך להתייעץ עם יועצת בית הספר אולי תוכל לעזור לך או להפנות אותך לגורם מטפל? בהצלחה בתיה

שלום זה אביב דגא האמיתי אל תאמינו לשום דבר שכתוב אני בכלל לא בכיין וזה בסך הכול בדיחה שחבר שלי המציא ורצינו לראות את התוצאה אז אין מה להיתרגש החלתתי לכתוב את זה מכיוון שמשפחתי שמה לב לזה והם חושבים שמכתב זה רציני אז הנה הוא לא זוהי רק בדיחה של חבר זה הכול

אני מודאג מהבת שלי, היא מאד מאד חסרת סבלנות, היא לא יוצאת עם חברות, אין לה בטחון עצמי, מתלבשת מוזר הכל גדול, ילדה מאד מאד נקיה,אבל לא אוהבת ללבוש בגדים חגגים, כשיש טקס בבית הספר היא אף פעם לא תשתתף, תמיד תסתיר את עצמה, כולם שמחים והיא לא, מנסה כל הסמן לברוח מהאירועים, כשהיא מגיעה מבית הספר, מכינה שיעורים, ונסגרת בחדר שלה, אני רוצה להבין למה זה קורה לה, ביתי מטופלת אצל פסיכולוגית מעל שנה, והיא לא מגיעה לנשמה שלה, כי אני רואה את הכשלונות, הילדה לא שמחה, לדעתי אין לפסיכולוגית מענה לילדה...... אולי לכם כן.

לשי שלום, בת כמה בתכם? האם שוחחתם עם הפסיכולוגית לגבי הדאגה שלכם? אני מציעה לך לא להשאר עם הדאגה אלא לשתף את הפסיכולוגית ואולי אפילו לבקש שיחה משותפת עם בתכם והפסיכולוגית , בשיחה זו תוכלו לדבר על הדאגה שלכם ואולי גם לפתוח את ערוצי התקשורת ביניכם. בהצלחה בתיה

שלום, בת 29 אם לילד מקסים בן שנתיים וחודשיים. השנה נכנס בפעם הראשונה לגן והוא מתאקלם נהדר. היום כשבאתי לאסוף אותו הגננת דיברה איתי על כך שהוא מושך לעצמו בשיער עד למצב תלישה וגם לילדים אחרים. בבית הבחנתי בכך בחודש האחרון מספר מצומצם מאוד של מקרים והתעלמתי מכך והסחתי את דעתו לנושא אחר עמ"נ שלא ימשיך בכך. (מתוך חששות שימשיך ויעשה בכוונה) ברצוני לדעת האם אני פועלת נכון? מה עלי לעשות עמ"נ שזה יפסק? עזרו לי בבקשה תודה שירה

שירה שלום, האם את יכולה לתאר סביב מה מתרחשים אירועי תלישת השיער? זה יסייע לי להבין את המקרה טוב יותר. תודה וסופ"ש נפלא, זיו

שוב שלום לך, אז בהמשך לשאלה.. ציינתי שבספטמבר הוא לראשונה התחיל גן לאחר ששנתיים הוא נשאר איתי בבית. דבר שני כשראיתי אותו עושה זאת הוא פשוט הסתכל על עצמו במראה ותלש. לא היו שוב סימני עצבים בפניו וגם לא בסביבתו כלומר יחסיי משפחה רגועים. בנוסף הוא גם מאוד התפעל כשהוא הבחין בשיער שנשאר בכף ידו והמשיך בכך. בשאלה היא איך להתמודד? ישנם חורים בראשו שמאוד לא נחמד לראות. (תשומת לב לא חסרה לו ממני וגם לא מאביו) תודה על העזרה שירה

בני בן 10.5 ילד גבוה וחסון. תלמיד טוב, בעל יכולת קליטה מהירה. מתאפיין בחוסר מוחלט של התנהגות תוקפנית. בדר"כ לא התבלט בחברה אך תפקד באופן סביר ותמיד היו לו 2-3 חברים. לאחרונה חלה החמרה במצבו החברתי, הוא חווה התעללות מצד מרבית ילדי הכתה מלבד 2 מחבריו הקרובים. כבעבר איננו מגיב לגילויי התוקפנות כלפיו דבר המרע את מעמדו החברתי. מה לעשות??????

ויקי שלום, למה את מתכוונת ב"התעללות " מה עושים לו? האם הוא מתלונן בפנייך? איך בית הספר מגיב לפגיעה זו? האם הם מודעים לכך? האם בנך הולך לבית הספר בשמחה , או יש ביטויי התחלות (ילדים שאינם מרגישים טוב בבית הספר נוהגים להתלונן על כאבים גופניים) חשוב ביותר לערב את בית הספר ולדרוש את התערבותם המידית במידה ואינם מעורבים. במקביל חשוב לשוחח עם בנך במידה ואכן הוא מרגיש את המצוקה (לפעמים אנו ההורים חווים פגיעה חברתית יותר קשה מהילד עצמו).ולעזור לו לחשוב מה הדרך המתאימה לו לתגובה.. בהצלחה! בתיה

מה דעתך על השתתפותו בקבוצה לצורך שיפור מיומנותו החברתית ???

בני בגיל 13 והוא מרבה באלימות הן פיזית והן מילולית כלפי הסובבים אותו , בדרך כלל זה כלפי אחיותיו וגם יש מקרים כלפי ההורים. בפעם האחרונה נאלצתי להגיב בשתי סטירות על לחיו לאחר שהתנהג בצורה מחפירה כלפיי (האב) כאשר טרק את הדלת בחוזקה בעת שעמדתי סמוך לדלת והתבטא במשפטים כמו "אני אצא ולא שואל אתכם", "אני לא פוחד ממך" ועוד.. האם נהגתי נכון כשסטרתי לו? כעת אנחנו לא מדברים ויש נתק ביננו . אני חושב להמתין עד לרגע שהוא יצטרך אותי ויפנה אלי , האם זהו מהלך נכון? נא עצתכם?

למירו שלום, אין ספק שאלימות מכל סוג שהיא אינה התשובה ההולמת, בטח לא כשאנו כהורים רוצים לחנך את הנער שלא יהיה אלים כלפי אחיו! בכל מקרה את הנעשה אין להשיב אך כן אפשר וחשוב לא להשאר בנתק. חשוב להזמין אותו לשיחה, עדיף מחוץ לבית ולהביע צער על איבוד השליטה שלך מחד ומאידך להזמין אותו לחשוב יחד איתך מה יכול לעזור לו לעבור תקופה קשה זו. (זכור הוא רק בן 13, התנהגות אלימה זו תגבר ככל שיגדל) חשוב כבר עכשיו לדבר על המתח הגדל ביניכם ולהעזר באיש מקצוע במידת הצורך! בהצלחה בתיה

שלום בתי בת 13 מזה שנה מסרבת ללכת לבית ספר טוענת שקשה לה להתמודד עם ילדים שמעליבים אותה ומאיימים עליה ומעדיפה להשאר בבית כל מה שעשינו איימנו דיברנו בטוב ניסינו לעזור לה בכל מיני אמצעים המורים הולכים לקראתה אך מסרבים להעביר אותה כתה היא בכתה ח' ורוצה לעבור לכתה אחרת של חברותיה אך אין מקום למרות הרצון וקשה להכניסה לשם אין לנו יכולת להציב הגבולות כאן היא מסרבת בתוקף מה עושים? לציין שנתנו טפול פסיכיאטרי ואבחנו קשב וריכוז אך עדין זה לא פתר בעיותיה היא מקבלת ריטלין וגם לא עוזר כל זה נמשך שנה היא חוזרת לבית ספר ואחרי מס. שבועות מסרבת ללכת והיום היא במצב של סירוב מוחלט רק אם יעבירו אותה כתה בתודה ריקי

ריקי שלום, הבעיה אותה את מתארת היא רחבה יותר מאשר סרובה של בתך ללכת לביה"ס. את מציינת שאתם מתקשים להציב לה גבולות, שהיא סובלת מבעיית קשב וריכוז, היא טוענת שמעליבים ואפילו מאיימים עליה. את מתארת קושי משפחתי מורכב שמתפשט אל מעבר ליחסי הורים-ילדים. אני מציע שתשקלו להגיע לטיפול משפחתי, במקביל לכך שתתייעצו עם ביה"ס לגבי התאמת מסגרת הלימודים. ייתכן שבתכם אינה יכולה ללמוד במסגרת הרגילה עקב קשיי הלמידה והמלחמה על כך אבודה מראש. אולי מסגרת לימודים קטנה יותר שיכולה להכיל אותה, תסייע לה להשלים את לימודיה. זיו

תודה זה אכן מה שאנו עושים הרבה תודות ריקי

רציתי לדעת מה הגיל המוקדם ביותר לתחילת התפתחות מינית אצל ילדים. בתי בת 8 ויש לה סימנים ראשונים של נפיחות בחזה וגדילת שדיים, זה רגיל? האם יש צורך בבדיקת רופא? מה בדבר התפתחות אצל בנים, מהו הגיל המוצע להתחלת שיעור ברגלים ובמפשעה? האם 11 זהו גיל רגיל או מוקדם? תודה מראש

לטוביה שלום, אין גיל מתאים להתפתחות הורמונלית, הגבול הוא מאוד רחב. בכל מקרה זה לא התחום שלי, אני ממליצה לך לפנות לרופא המטפל ולהתייעץ איתו. בהצחה! בתיה

הלכתי לאיבוד.הלוואי ולפני 8 שנים ההורים היו קוראים את הכתבה הזאת. לא יודע מה לעשות בשביל לתקן.בנתיים ממשיך בחיים אבל התעלמות וגרירה של בעיות הן לא פתרון.

שלום לאחד, ברוך הבא, נראה לי שדווקא מצאת את עצמך אם אתה כותב כאן. אני מסכימה מאוד איתך שהתעלמות וגרירת בעיות הן לא פתרון. (בדרך כלל הבעיות גדלות ככל שמתעלמים מהן, זו הנטיעה הטבעית של הבעיות). יש מסגרות שניתן לפנות אליהן כדי לקבל עזרה ואף להעזר בהן כדי להחזיר קשר אבוד עם הורים.(הורייך הם לא היחידים שלא קראו את הכתבה....) בכל מקרה אתה מוזמן להמשיך ולפנות לפורום. בהצלחה בתיה

בתי בת 14, ובוגרת מאד וגם דסקרטית,ומופנמת, נורא עצבנית, לא משתפת בכלום,יש לה פסיכולוגית הרבה זמן,והפסיכולוגית לא מצליחה לגלות אצלה סימני מצוקה. כמו כן הבת שלי ניסתה להתאבד, יותר נכון דרשה וזעקה לעזרה, חתכה את הידים, לפני כמה ימים הודיעה לפסיכולוגית שלה שהיא תירה בילדים שבכתה ותתאבד, זה דבר שמאד מדאיג ורק היום נודה לי, איך הפסיכולוגית לא משתפת אותי. התבקשנו לראות פסכיאטר, למרות שאני לא מקבלת את זה. אני דורשת את מלוא תשומת הלב מהגורמים שמטפלים בעניין, אני יודעת שביתי מאד פגיעה, והיא צריכה הרבה יותר שיחות נפש, . אני מבקשת עזרה.

לננה שלום, מדוע את מתנגדת לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער? פסיכיאטר הוא בדיוק הכתובת למצוקה של בתך והוא יוכל להפנות אותה במידת הצורך למסגרת מתאימה יותר לטיפול. את צודקת, אכן בתך במצוקה קשה.זכרי לא כל נער/ה מתבגר/ת חותך/ת את עצמו או מאיים ברצח ובהתאבדות! כפי שאת מציינת בתך זועקת לעזרה ותפקידך כהורה לעזור לה לקבל את הטיפול המתאים לה! בהצלחה! בתיה

שלום בני בן 5 מגיע לא פעם מהגן עם סיפורים ארוכים על שוטרים ורובים שמספר לו ילד אחר מהגן,ולטעמי קצת מוגזם.. כמו כן יש לי תחושה שהילד משתלט עליו,בני הוא עדין ורגיש, איך אפשר להעיר לילד שלי כי הילד השני משקר,מגזים,מנסה להפחיד אותו,להרשים אותו,ולצערי אני לא רואה בקשר עם הילד הזה דבר חיובי. ג

גלי שלום, עולות בי שתי שאלות: 1) מדוע מפריע לך שבנך שומע סיפורים כאלו? 2) כשאת כותבת שהחבר משתלט על בנך למה את מתכוונת? תודה, זיו

שאלתי היא האם ניתן לפתור בעיית אלימות שמופנית כרגע כלפי הילדים(בעבר אליי),אנו גרושים,ויילדי(בני 3.5 ו5) סיפרו לי זה כבר פעם שנייה כי אביו נתן לו סטירה,האם שיחות או הכוונה של פסיכולוג מיומן איתי (כי האבא מסרב ללכת לטיפול, כמובן)יכולות לעזור לצאת ממצב אלימות שנכפה עלינו תודה ג'

ג' שלום, כמי שמתמחה בטיפול באלימות במשפחה אני חושב שהסיכוי שהטיפול שאת עוברת ישפיע על התנהגותו של האב הוא קטן, ובוודאי אם אתם גרושים. לעיתים קרובות גברים ונשים המשתמשים באלימות כנגד הילדים (וגם כנגד בנות הזוג) מסרבים ללכת לטיפול. אלימות היא עבירה על החוק ועומדת בפניית אופציה להגיש תלונה במשטרה או לפנות לשירותי הרווחה ולנסות לחייב את האב להגיע לטיפול ע"י התערבות פק"ס לחוק נוער. אבל (וזה אבל גדול) כדאי לשים דברים בפרופורציות: השאלה היא באיזה פרק זמן האב סטר לבן? האם זה פעמיים בשנה? או פעמיים בשבוע? שלא יובן לא נכון - אני נגד אלימות בכל צורה ותדירות שהן !!! אך צריך לשקול את הנזק מול התועלת בהתערבות גורמים חיצוניים תוך בחינת חומרת האלימות. במידה והיית מספרת שהאב מכה את הבנים לפחות פעם בחודש, או הוא לא מסתפק בסטירה אלא באלימות קשה יותר, לא הייתי מהסס לרגע ומייעץ לך לפעול כדי לעצור את האלימות. ולסיום, כמי שמטפל הן בנשים והן בגברים שחיים במעגל האלימות אני שמח בשבילך שנחלצת מהחיים בצל האלימות.

זיו שלום אני מסכימה איתך שבפרק זמן של שנה להכות פעמייים יכול להיות יותר טוב מכך שגורמים חיצוניים מתערבים והגרוש כדרך נקמה יעשה באלגן רציני לי ולילדים , אבל אנני יודעת אם כן מה אני יכולה לעשות כדי להגן על הילדים אני מאוד לא שקטה, ומוטרדת , שמא הגרוש יאבד שליטה באופן רציני יותר,המצב רק יותר מידרדר , קודם היכה אותי אח"כ ילדים.. והאם לא כדאי לתפוס זאת קודם... כמו כן האם העלמות האב לחו"ל ללא התראה לילדים או לי יכולה לגרום בעיה כלשהי אצל הילדים?מה לשים לב?

שלום רב, אני אמא לילד בן 7 בכתה ב ,תלמיד נפלא וילד מקסים. קיימת אתו בעיה שהוא מאוד רגיש ומזיל דמעות בנקל.לדעתי חלק מהבכיות נובעים מכך שהוא ילד שמפחד לאכזב .וכשמעירים לו בצורה הכי עדינה זה לא עוזר.. מה עושים?

דליה יקרה, ממתי את רואה רגישות זו? האם זה מפריע לבנך? האם זה קורה לו בכל מסגרת או רק בפורום המשפחה? האם ניסית לשוחח איתו על כך? האם הוא יודע מה את חושבת עליו? האם הוא מודע שמותר לו לאכזב, להיות פחות מקסים ועדיין הוא יהיה הילד האהוב שלכם? מה בית הספר מדווח עליו? ישנם ילדים יותר רגישים מאחרים, זו עדיין לא בעיה אלא אם רגישות זו מונעת ממנו לתקשר מול הסביבה הטבעית שלו. בהצלחה בתיה

שלום בני החל השנה את כיתה א. מבחינת הלימודים אין בעיות והוא מתקדם יפה בקצב הכיתה. הבעיה היא התנהגותית. לפני כשבוע נודע לי לראשונה שהוא נוהג להציק לילדים ושוחחתי על כך עם המורה. היא אמרה שהוא עושה פרצופים, נוגע בחפצים וכ' לילדים שיושבים לידו והם מתלוננים והיא מעירה לו רבות. למחרת שוחחתי עמו על זה והוא אמר שהוא עכשיו יושב לבד בשולחן כאשר בקבוצה יש עוד 4 ילדים. היום כאשר שאלתי האם הוא עדיין יושב לבד הוא אמר שעכשיו הוא לבד לגמרי בכל הקבוצה. אני אפנה למורה לברור אך שאלתי האם כדאי להביע את דעתי או לתת לה להתמודד והאם שיטה זו נראת לגיטימית מבחינה חינוכית. בנוסף איך לטפל בכך מולו ואיך לעזור לו להפסיק עם זה.

טלי בוקר טוב, אם אני מבין נכון את דברייך אז את מתכוונת שהמחכנת "בודדה" את בנך כי מציק? לי זה נשמע מוזר מאד ואני לא חושב שזו הדרך להתמודד עם הקושי. אני מציע שתדברי עם המורה אך לא מתוך מקום של "למה עשית את זה?!" אלא ממקום של חשיבה משותפת כיצד ניתן להפסיק את התנהגותו המציקנית של בנך וכיצד ניתן להקל על המורה. בנוגע לבנך, האם שאלת אותו מדוע הוא מציק? מה הוא רוצה להשיג בכך? אולי הוא דווקא רוצה להתקרב לילדים האחרים אך לא כ"כ יודע איך? אולי קשה לו להתרכז ודעתו מוסחת ולכן הוא חסר שקט? אולי הוא יעלה סיבה אחרת להתנהגותו. אני מציע שתתחילי בשי מהלכים אלו ולאחר מכן תביאי את הדברים לפורום וננסה להבין ביחד. זיו

שלום לך דוקטור, אני בן 15 וחצי ואני סובל מהמון בעיות בגופי הבעיות שלי הם זעת יתר בכול הגוף ואני מדבר על מלאה מלאה זעה שאני מזיע בלי התאמצות וגם שאני עושה פעילות ספורטיבית (משחק כדורגל וכו') אני מתעייף ממש מהר אני לא יכול לרוץ 2 דקות ברצף ואני חושב שזה ביגלל שהלב שלי דופק מהר מידי כי כשאני עושה ספורט ואני שם את היד על הלב אני מרגיש שהוא דופק יותר מהר מבן אדם רגיל וביגלל זה אני מתעייף מהר אני חושב ויש לי תאבון יתר וקשה לי להירדם בלילה ואולי יש לי עוד בעיות שלא עליתי עליהם אז אני חשבתי לעצמי למה אני סובל מכול כך הרבא בעיות אולי משהוא בגוף שלי גורם לכול הבעיות האלה מה את חושבת שזה בבקשה דוקטור תגידי לי לאיפה אני צריך לפנות ועים את חושבת שזה בעיה מסויימת אז תגידי לי אותה תודה מראש על התשובה יום טוב

שלום לך נער בן 15, אני לא רופאה לכן לא אוכל לענות על שאלותייך, אך נראה שאתה מאוד חרד למצבך הגופני , על כן אני מאוד ממליצה לך לא להשאר עם החרדה אלא לפנות לרופא המטפל ולשתף אותו בדאגותיך. בהצלחה בתיה

בתיה בוקר טוב, יש לי בבית שתי מתבגרות. האחת בת 14 והשניה בת 12. נמאס לי כבר מכל מה שקורה בבית שקשור אליהן. אין לי רגע מנוחה מהן. כל הזמן זה מריבות, קללות, מכות והעלבות. כל היום אנו סובבים סביב המריבות (שהאחים שלהן לומדים כמובן "דברים טובים") ונשאבים בעל כורחנו לתוך ה"קללה" הזאת שנקראת גיל ההתבגרות. אין שמחה, אין אושר, אין שביעות רצון אלא כל היום רק קללות, קללות, מריבות, מריבות , מכות , "ירידות" אחת על השניה וזה כבר נמאס!!! אני פשוט לא יכולה יותר. להתעלם- זה צורם , להתערב- זה להיכנס לתוך משהו שאי אפשר לצאת ממנו, אבל כבר אי אפשר להמשיך ככה. הבית פשוט הפך להיות בית משוגעים. לעיתים בא לי לבכות. למה אנחנו לא יכולים להיות משפחה נורמלית שקמה בבוקר בלי קללות, בלי צעקות, עם חיוכים, מחמאות, אחווה בין אחים והכי חשוב אושר? איפה אנחנו טועים. מה לעשות? אין לך מושג כמה זה קשה לבוא אחרי עבודה לתוך מריבות, לצאת לעבודה עם מריבות, באוטו מריבות, ברחוב מריבות, בקניון מריבות, לישון עם מריבות וחוזר חלילה. פשוט אין לי כוח יותר! לציין כי כל אחת מתחילה עם השניה , אם זו לא התחילה היום אזי השניה תתחיל . איןלי כח יותר. אני מסתכלת לפעמים ומקנאה במשפחות שישנה אהבה, שלווה וחשוב מכל - אהבה בין האחים. אשמח ואחכה לעצות, מה לעשות כדי לגרום למצב הזה להשתנות - ודחוף. מיואשת.

אני חושבת שאת מבטאת את הדברים בצורה מאד ישירה ולא מתיפיפת, ועל כך תודה. בכל זאת, נראה לי שאין לנו את הפרוילגיה להתיאש. צריך לנסות לדבוק בעמדה חיובית, ולהמשיך לחייך אליהם בבוקר, אפילו שהן לא מחייכות בחזרה ואפילו "חמוצות", להמשיך לשבת ביחד לארוחות משפחתיות, אפילו שחלק מהן נגמר במפח נפש, ובעיקר לחזק את "איי השפיות" , להגיד כמה היה נעים היום, כשישבנו וראינו ביחד סרט, להגיש כמה כיף לך לדעת שאפשר לסמוך עליהן ב (השלימי בעצמך...). מחזיקה לך, ולכולנו, משפחות דומות אצבעות.

לאמא המיואשת שלום, מתאורך נשמע מצב מאוד מעייף וקשה. האם תמיד היחסים בין הבנות היה כזה? האם יש רגעים בהם יש קשר חיובי ביניהן? איך הבנות מסתדרות ביניהן כאשר הן לבד בבית (ללא קהל של הורים, אחים צעירים?). ויכוחים, מריבות בין אחים זהו מצב טבעי במשפחות, ההבדל בין מצב נורמטיבי למצב שדורש התערבות טיפולית היא בכמות ואיכות המריבות. חשוב לדעתי שתשימו לב (בעלך ואת) האם יש מצב בו אתם בצורה לא מודעת מעודדים תחרות בין הבנות? משפטים על סגנון: "מדוע את לא כמו..." "איך זה שאחותך יכולה ואת לא?" משפטים בסגנון זה ש"מעדיף" ילדה אחת על השניה, עלול להביא לכעס רב של אחות אחת על השניה. כמו כן הטלת יותר אחריות על בת אחת לעומת השניה כי"את הגדולה", "את יותר אחראית" וכו' גם עלול לגרום לכעס רב. מה קורה בינך לבעלך? איך אתם מגיבים למריבות? איך היחסים ביניכם? לפעמים ילדים נוטים ליותר מריבות ביניהם על מנת לגרום להורים להתאחד נגדם וכך למנוע ויכוחים בין ההורים(כמובן שזו התנהגות לא מודעת מצד הילד). מקווה ששאלותי עזרו לך להבין קצת יותר את המצב במשפחתך, את מוזמנת לענות על השאלות בפורום ואז אתייחס יותר . בכל מקרה זכרי שלהשאר במצב של ייאוש לא יקדם את משפחתך, יש לכם כהורים הזכות להרגיש נעים יותר במשפחה, לכן כדאי במידה ותרגישו צורך לפנות לייעוץ הורים/טיפול משפחתי. בהצלחה בתיה

שלום, בני בן שנתיים ושמונה חודשים, עושה בעיות גדולות בבחירת הבגדים, העדפה לחולצות מסויימות ובנוסף מחליף גם אותן, מסוגל להחליף כל 5 דקות. אני מותשת מלריב איתו. מה עושים?

מיכל שלום, לעניות דעתי בגיל של בנך עדיין מוקדם מידי לבחור בגדים. עם זאת, אני מציע שתתני לו שתי חולצות מתוכן יכול לבחור אחת. תסבירי לו לפני כן שכאשר הוא יבחר, זו החולצה אותה ילבש גם אם ירצה להחליף. אני מניח שהמאבקים ימשכו עד שהוא יבין שאינך נכנעת ללחצים שהוא מפעיל. בברכה, זיו

זיו היי, התפשרנו איתו לגבי 4 חולצות בחירה, אך עדיין תמיד קיים המאבק. מה שכן, ההעדפה שלו, היא לגבי חולצות ספציפיות, שמה לעשות, הן צריכות כביסה לפעמים... יש לי התחושה, שהוא בשלב, של אני, אני ואני והכל לבד וכפי שאמרת, הוא בודק מתי אנו נכנע ללחציו. מה בכל זאת, ניתן לעשות, כדי להקל על כולנו? המון תודה ושבוע טוב, מיכל

הי בני בן 7 חודשים. פעם היה מתחיל את הלילה שינה רציפה של 5 שעות . היום גם זה לא קורה והוא קם אחרי שעה שעתיים ורוצה להיות צמוד אלי. על מנת שאוכל לישון אני לוקחת אותו לישון איתי. לאחרונה ניסיתי להחזירו למיטה וללמדו לישון לבד אבל ללא הצלחה. עשיתי את שיטת הרם הורד של הלוחשת לתינוקות אבל זה נעשה יותר גרוע. אני חוששת גם שהוא יעיר את אחיו הגדול. מה עושים. איזה שיטה לא תעשה לו טראומה ותדרדר את המצב ? הוא אוהב את מיטתו ואני חוששת שאם אנסה ללמדן לישון לבד הוא יקבל אנטי למיטה ? באיזה גיל אפשר להתחיל את שיטת 5 הדקות ? הוא לא מסוגל לקחת מוצץ בעצמו האם זה פייר לתת לו לישון לבד ככה ? אני התיאשתי מלהיות בפרטיות עם בעלי. מה עושים ? תודה

ערב טוב, הקושי שאת חווה משותף ללא מעט זוגות. הפגיעה באינטימיות היא אחד הקשיים המרכזיים איתם מתמודדים הורים לילדים. נוסיף לזה את שעות השינה המצומצמות והלא רציפות ונקבל תשישות רבה ומתח ביחסים בין בני הזוג. מצד שני, אני מאמין שעד גיל 10-12 חודשים לא צריך לחנך ילדים מכיוון שזה מוקדם מידי בשבילם לדחות סיפוקים. לכן איני ממליץ להשתמש בשיטת 5 הדקות. אני מציע שכאשר בנך מתעורר תשבי ליד מיטתו, שימי עליו יד כדי להרגיעו, תשירי שיר ערש ותעברו את השעות הקשות ביחד. כמובן שכדאי שבן זוגך יקח חלק בזה (אולי תעשו תורנויות). לחילופין, עדיין יש בידך הברירה להביא אותו למיטתכם. בהצלחה, זיו

שלום רב יש לי ילדה בת 2.8 היא בגן עד לשעה 3 וחצי הגננת אומרת שכאשר מביאים את האוכל ב 1 וחצי היא מתחילה לבכות אמא אמא ולא רוצה לאכול בבית הילדה אוכלת טוב מה שכן אני מאכילה אותה כנראה שהיא לא אוהבת את האוכל של הגן מה לעשות כיצד לנהוג? בתודה מראש אורנה

אורנה שלום, אני מאמין שילד רעב יאכל גם אוכל שהוא לא כ"כ אוהב. אני לא ממקד את הקושי של בתך באוכל אלא בגעגועים שלה, שהם טבעיים מאד. היא מביאה את הקושי שלה לידי ביטוי בזמן האוכל. אני הייתי מדבר עם הגננת שתנסה אולי לקחת את בתך ותשב איתה על הברכיים, שתסביר שאמא תבוא מאוחר יותר, ותנסה להרגיע אותה. אני מאמין שעם הזמן בתך תסתגל לגן. כדאי שגם את תדברי עם בתך ותסבירי לה שתבואי לקחת אותה בסוף היום. ייתכן שהקושי שלך תורם לקושי שלה. פעמים רבות זהו מעין מעגל הזנה הדדי שבו היא מזינה את הקושי שלך ואת מזינה את הקושי שלה וכו' (וייתכן שהקושי שלה סביב האוכל הוא מאד סימלי - "הזנה"). בברכה, זיו

שלום שאלה לי אני אמא ל- 3 הילדה הגדולה שלי נמצאת בכיתה ד', אני מוצאת את עצמי שאינני מסוגלת לעזור לה, והיא גם כן לא יכולה להתמודד לבד עם הקשיים, הבנת הנקרא, הבעה, תורה וכו' היה ידוע לי שאינני מסוגלת להתמודד עם זה אך זה בא לי בבום חזק יותר מכיוון שאני חשבתי לעצמי שזה סה"כ חומר של כיתה ד' ואני כן יוכל אך לא איך אני יכולה לפתור את הבעיה הזו אצלי (מורה להוראה מתקנת-בגילי?!) מאד חשוב לי אני היום לא יכולה להתמודד עם טקסט אני לא זוכרת ולא מבינה לא מסוגלת לענות על שאלות וכו' זה חשוב לי כי אני מרגישה שהזכרון שלי וההבנה הולכים ומצטמצמים!!! עזרי לי אני ממש מתביישת בפני ביתי כי אינני מסוגלת לעזור לה וכן מול בעלי כווני אותי לאנשים שאוכל להסתייע בהם הנני חסרת אונים !!!! אני נפגשת עם חברות אני שומעת את השיחות שהם מספרות וגם מול עיניי ואני אומרת לעצמי מדוע לא מתנהלת שיחה כזו בביתי עם ילדי ברמה כ"כ גבוהה אני עצמי גרדתי ת.בגרות עם ממוצע מאד נמוך (ממש עשו לי טובה) ואני רואה את ביתי באותה דרך

שרונינה בוקר טוב, את נשמעת במצוקה מאד גדולה. אני מרגיש מתוך דברריך את חוסר האונים ואולי אף תחושת כישלון בכך שאת כאמא אינך מסוגלת לעזור לבתך כשהיא זקוקה לכך. מקרים כאלה המפגישים אותנו עם חוסר האונים שלנו מציפים לעיתים קרובות תחושות קשות ומצוקה. לכל הורה יש החלקים בהם הוא אינו יכול לסייע לילד. לכל הורה והורה חלק חלש אחר. ייתכן שאת סובלת מלקות למידה שבאה לידי ביטוי בקושי לזכור חומר וולהתמודד עם טקסטים (לאימי יש בדיוק את אותה בעיה). אין זה אומר שאת לא חכמה ושאינך אמא טובה, זה רק אומר שאת מתקשה בזה. את כותבת שגם בתך מתקשה להתמודד עם חומר הלימוד - האם היא עברה איבחון ללקויי למידה? האם התייעצתם עם המחנכת. אני חושב שהפתרון תמון בפירוק רגשות הכישלון שלך סביב חוסר היכולת שלך לעזור לה. אני משוכנע שאת אמא אוהבת, מסורה ודואגת שנותנת לבתך ביטחון רגשי גדול. בברכה, זיו

שלום אני בן 15 וחצי ואני חושב שיש לי שיער במקום שאין לאחרים.. השיער נמצא ממש באמצע איבר המין. אני פוחד שזה יפריע לי בעתיד (הבנות יגעלו) זה נורמלי שיער במקום כזה? איך אפשר להסיר אותו? תודהה

שלום שי, לא מבינה בנושא, אני מציעה לך לפנות לרופא בנושא. בהצלחה בתיה

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ידפוק לכולם יש שיער שם ( על הצינור אבל שיערות בודדות תאמין לי שזה לא מפריע לבנות חח )