פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום רב,יש לי שני בני, הבכור בן 4 וחצי והשני בן שנה וחצי.הקנאה בניהם גדולה,הגדול מציק לקטן.הקטן אומנם קטן אך הוא לא מוותר לו.הוא מכה את הגדול,הוא צובט.איך אני אמורה להגיב?איך מסבירים לילד בן שנה וחצי שאסור להכות ולצבוט?ועוד דבר,כאשר הוא מתעצבן ולא מקבל את מה שביקש הוא משתטח על הריצפה,בוכה ובועט.מה עושים?

קרן שלום, את מציינת שהאח הגדול מציק לקטן, אם כך מדוע את רוצה להתערב? האח הקטן רוצה, ובצדק, שאחיו יפסיק להציק לו ולכן הוא מגיב כמו שמגיב. הוא אינו יודע לדבר ולכן הוא מגיב במכות וצביטות. לדעתי את צריכה לפנות דווקא לבנך הגדול כדי שיפסיק להציק לקטן ואם הוא לא רוצה להפסיק אז שישא בתוצאות מעשיו - יקבל מאחיו הקטן מכות וצביטות. נושא ההשתטחויות מעסיק ומטריד הורים רבים ונידון פעמים רבות בפורום. מצ"ב תשובה שכתבתי אתמול שמאד רלוונטית לשאלתך: ההתנהגות של בנך מאד אופיינית לילד בגילו. סף התיסכול הוא מאד נמוך והוא בשלבים הראשונים של הקניית הרגלים וגבולות. כחלק משלב זה הוא חווה תסכול רב שמביא אותו להצפה רגשית ו"התפוצצויות" רגשיות והתנהגותיות. כדאי להעביר אותו על השטיח ולהניח לו לנפשו. בד"כ, הילדים חוטפים מכה אחת חזקה וזה השיעור הכי מהיר שקיים - הכאב מלמד שמפגש עם הרצפה אינו מומלץ. אם הוא ממשיך, תסבירי לו שחבל שהוא בועט ברצפה כי זה כואב. אל תתני לו יחס כאשר הוא מתנהג כך. תתאלמי מההתנהגותו והמשיכי בעיסוקייך. מידי פעם, אם הוא ממשיך לצרוח, תגידי בקול רגוע שכאשר הוא יבחר להפסיק לבכות תשמחי לחבק אותו. את יכולה להוסיף אמירות כמו "אני מבינה שאתה כועס ועצוב אבל לא אתן לך....כי..." בהודעותי הקודמות צירפתי קישור למאמר שכתבתי בנושא הצבת גבולות. אני מאמין שתוכלי להפיק ממנו תועלת. זיו

שלום רב, אני אמא לילדה בת שלוש ושלושה חודשים, חכמה, שנונה ופקחית מאוד. לפני יומיים נפטר אחיו הצעיר של אבי, אליו היינו כולנו קשורים מאוד, וגם בתי. כעת, אני בהתלבטות האם לספר לה? ואיך? אני בעיקר מוטרדת מכל השאלות שאינפורמציה כזו עלולה לעורר אצלה... הוא היה מאושפז בטיפול נמרץ במשך שבועיים, מונשם ומורדם, סיפרנו לה שהוא חולה מאוד, היא הכינה לו ציורים וביקשה לבקרו פעמים רבות אך הסברנו לה שהוא ישן על מנת להבריא. היא קיבלה זאת אך שואלת מידי יום אם הוא כבר התעורר, איך הוא מרגיש, מה הוא יגיד על הציורים שלה... בילדותי נושא המוות הטריד והפחיד אותי רבות, בעיקר פחדתי מהמוות של האנשים הקרובים אליי, אני קצת חוששת שבעניין הזה בתי דומה לי. מה לעשות? אני לא רוצה לשקר לה, או שהיא תשמע את זה ממישהו אחר, ומצד שני לא רוצה לפתוח תיבת פנדורה...

לירון שלום, תפיסתם של ילדים את המוות היא מאד ערטילאית, בגיל הזה אין באפשרותם לתפוס את הסופיות של החיים. היא תתייחס לנושא המוות באותה צורה שאתם תתיחסו אל הנושא. המוות הוא חלק מחיינו ולכן אין צרוך להסתיר. ההסבר הנפוץ בו משתמשים הוא שהאדם עלה לשמיים לנוח ושהוא לא יחזור אלינו. אפשר להציע לה לצייר אותו ולראות לאילו כיוונים היא תקח את זה. הדבר החשוב ביותר שלא תיהיו מבוהלים מהשאלות שהיא תשאל. זה נושא מאד מסקרן ובלתי מובן ולכן מעורר שאלות רבות. אם היא תשאל לגבי המוות שלכם, או האם גם אתם תעלו לשמיים ותעזבו אותה אז תענו שלא. זיו

תודה על התשובה המהירה והמאירה, עשיתי כדבריך, הפתיעה אותי לטובה הקלות והטבעיות בה קיבלה את הבשורה. אני מקווה שלא יהיו ריקושטים בהמשך.

ברצוני לדעת באיזה גיל מתחיל ומסתיים "תסביך אדיפוס" מהם הסימנים לכך? ואיך להגיב לילד שנמצא במצב כזה?

אביגיל שלום, ראשית צירפתי קישור להסבר בוגע לתסביך: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%9A_%D7%90%D7%93%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A1 עפ"י פרויד כל הבנים נמצאים בשלב זה במידה וגדלו במשפחה עם שני הורים. הבנות עוברות את תסביך אלקטרה. האם את יכולה לפרט למה את מתכוונת כשאת כותבת "ילד שנמצא במצב כזה"?

הילד לאחרונה אומר לי יותר שהוא אוהב אותי וכמה הוא אוהב אותי וכל מימי כאלה לא שזה מוזר אבל זה בכמות הרבה יותר גדולה ומוגזמת האם זאת התופעה המדוברת? והאם צריך התייחסות מיוחדת או שזה יחלוף?

שלום בתי בת שנתיים וחודשיים לפני כחצי שנה לימדנו אותה ללכת לשירותים, מאז היא מבקשת אך, רק לקקי גם אם לפעמים בורח לה. אני לא כוסת עליה ואומרת לה לא נורא. אבל אני לא מצליחה לגרום לה לבקש לפיפי אני מורידה לה את הטיטול, ושואלת אם בא לה, היא מסרבת, ולאחר דקה-שתיים היא משתינה על עצמה. אולי היא עוד קטנה? אם כי יש ילדים בגילה שכן מבקשים ויש שבכלל לא. אני לא יודעת מה עוד לעשות, אשמך לעצה. בתודה מראש

למיואשת, אל לך להיות כה מיואשת - כגמילה מפיפי לוקחת זמן רב יותר מגמילה מקקי. ייתכן מאד שזה מוקדם מידי עבורה להיגמל. את יכולה להסביר לה שכאשר היא מרגישה לחץ בפיפי, ותראי לה עם היד על הבטן באזור שלפוחית השתן, שתאמר לך. לא כדאי להשוות עם ילדים אחרים כי זה אכן יכול ליאש. חשוב לזכור שלכל ילד את הקצב שלו והיא לא עברה את גיל הגמילה כך שאין דבר חריג בכך שעושה פיפי על עצמה. מצרף קישור למאמר מצויין בנושא: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=28 זיו

שלום, בני בן השנתיים וחצי נמצא בתהליך גמילה בפעם השנייה, הוא מתאפק ומפחד שהפיפי והקקי יצאו החוצה. ושזה קורה הוא נכנס להסטריה של בכי. מה לעשות?

זיו,שלום. בני,בן שנתיים ושמונה חודשים נגמל לפני כשבועיים וחצי מטיטול ( קצת מאוחר...). הוא נגמל מפיפי בצורה די מושלמת,לא היו פיספוסים והוא גם ישן בלילה בלי טיטול. הקקי-זה כבר סיפור אחר. הוא פשוט עושה בתחתונים,בלי לידע אותנו אפילו, אין לי אפשרות להשתמש בכל הטכניקות של "להתקרב לשירותים ולשבת על האסלה עם תחתונים או טיטול כי הוא נעלם וחוזר עם קקי בתחתונים. לפעמים הוא פשוט מתאפק יומיים-ואז,אם אנחנו איתו,אנחנו משאירים אותו עירום, הוא ניגש לסיר כל הזמן ( כי אחרי יומיים יש לו לחץ,כנראה) ובסוף הוא עושה בסיר. אבל אם לא, הכל בתחתונים. אחותו נגמלה מאד מוקדם (שנה ועשרה חודשים) ודי מעצמה,כך שאין לי ניסיון בנושא. האם לאחר שבועיים וחצי צריך לגשת למישהו,לעשות משהו או לתת לו להמשיך כך? מה עושים?

קרן שלום, את כותבת שבנך נגמל מהטיטול אך נראה לי שהוא עדיין נמצא בתהליך הגמילה. חשוב להזכיר זהו תהליך רגשי מורכב, מבחינת הילד הוא נדרש להפרד מחלק מגופו, אם נחשוב על זה כך נבין עד כמה זה יכול להיות מאפחיד. נשמע שבנך עדיין לא מוכן להפרד מהקקי ולכן עושה בתחתונים. אני ממליץ להמשיך בהליך הגמילה: להסביר לו שברגע שהוא מרגיש לחץ בטוסיק שיאמר לכם ולהזכיר לו במהלך היום. כאשר הוא עושה בתחתונים, אל תעשו מזה עניין גדול, תאמרו "לא נורא, בפעם הבאה תעשה בסיר". תהליך הגמילה יכול להמשך מספר חודשים עד שהילד גמול לחלוטין. גם כאשר הוא כביכול גמול, יכולות להיות נסיגות ועשיית צרכים בתחתונים. אין צורך להתרגש מכך. בנוגע לבתכם - בנות, בד"כ, נגמלות מהר יותר מבנים. גמילה מהנה, זיו

בתי בת השנתיים וחודשיים, עדיין לא מדברת ממש, אלא מילה פה מילה שם, כשהיא לא מרוצה ממשהו היא מתעצבנת נושכת אותי ומושכת לי בשיער וגם את עצמה מה אני יכולה לעשת ? אני ממש מתוסכלת מהתנהגות זו . זה נובע במיוחד שאני לא מרשה לה משהו

קרן שלום, בגיל של בתך יש פער בין יכולת ההבנה הגבוהה ליכולת הביטוי הנמוכה. נראה שבתך מאד מתוסכלת מכך שאינה יכולה להביע את עצמה ולכן היא נושכת ומושכת בשיער. לצד ההבנה שלך אותה צריכים להגיע גם גבולות. מצ"ב קישור למאמר שכתבתי בנושא הצבת גבולות שיוכל לספק לך כלים מעשיים: http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm בהצלחה, זיו

חברי פורום יקרים, לצערי הרב לא התאפשר לי בתקופה האחרונה להיות נוכחת כאן - בפורום במידה בה הייתי רוצה ואשר לה אתם זקוקים, בשל צירוף של נסיבות. בתקופה זו התגייס זיו סופר להשיב על שאלותיכם, והוקל לי לדעת ששאלות אלו מקבלות מענה רציני ומקצועי. כהמשך טבעי לכך החל זיו בניהול הפורום, וכעת אני מפנה לו את מקומי, כמנהל יחיד (בשלב זה, ואם כך יבחר). אני מאחלת לכם המשך שימוש יעיל ופורה בפורום, ולך - זיו, הרבה הנאה וסיפוק מתפקידך החדש. כל טוב ושנה טובה לכולכם! אור-לי

אור-לי, חסרת לנו בתקופת העדרותך. תודה רבה על הברכות, אני מקווה להמשיך את אופיו של הפורום כפי שמור ואת עיצבתן אותו. מאחל לך בהצלחה רבה בהמשך דרכך. זיו

שלום רב ! אני מאוד מקווה שתוכלו לענות לי על שאלתי ואם לא אז אם תוכלו להפנות אותי לפורום הנכון בו אוכל לקבל תשובה. בני בן 4 ו-9 חודשים היה עד היום בגן פרטי. אתמול נכנס לגן עיריה- גן חובה. עם כל הכיף שבענין הילד הבוגר והגדול שהוא מרבה לדבר עליו יש לנו בעיה אחת. עד היום גם בגן הפרטי וגם בבית כאשר היה עושה קקי היו מנגבים לו. כעת, קצת לפני שהתחיל גן החובה התחלנו להגיד לו שהוא צריך להתחיל לנגב לבד כי בגן חובה הגננת והסייעת לא עוזרות בדברים כאלו. הוא לא אהב את מה שאמרנו והתחיל לבכות שזה קשה והוא לא יכול ושנעזור לו....ומאז , כבר כשבוע , כל פעם שיש לו קקי הוא פשוט עושה בתחתונים, כל הזמן כאילו "בורח לו", אני מקשרת את שני הדברים וחושבת שכל זה בא בגלל שהוא לא רוצה לנגב לבד אך אולי אני טועה. הוא נגמל מזמן מטיטול בצורה חלקה ויפה (פיפי וקקי בו זמנית) בלי לחץ, ממש בזמן שלו, לכן הבעיה היא לא שהוא לא יכול לשלוט בצרכיו. לדעתי הכל באמת מלחץ מכל עניין הגן החדש, כל הדיבורים על ענין הילד הגדול והבוגר אולי מלחיצים אותו. דבר נוסף שאינני יודעת אם קשור לענין הוא שאני בהריון, בחודש שמיני, בני מקבל את הענין בצורה יפה מאוד, לא היו שום בעיות עד היום, הוא לא מתעסק בזה יותר מדי אך מודע, מתלהב לגעת בבטן וכו'... השאלה שלי היא : מה עושים? איך מתמודדים? זאת בעיה שאין לי מושג איך לפתור, דיברנו איתו, גם קצת כעסתי עליו שהוא המשיך עם זה ולא מנסה (דבר שהיה לי מאוד קשה לעשות וגרם לי לצער לכעוס עליו בנושא...), איך ממשיכים? מה אפשר לעשות? הוא ילד שאפשר לדבר איתו ולהסביר לו ובתאוריה הוא אומר לי שהוא לא יעשה זאת שוב ושהוא ינגב לבד בשירותים אך כשמגיע הרגע, בפועל, הוא פשוט עושה שוב בתחתונים ולא מסכים לנגב לבד, מתחיל לבכות שהוא לא יכול. אציין שהוא ילד עצמאי ובוגר והבעיה היא ממש רק בעניין זה!!! אודה על תשובה ומעט עזרה עם הענין הכ"כ דחוף לנו, אני פוחדת שהמצב לא יחמיר יותר... תודה רבה - אורית

http://www.doctors.co.il/xRF-,xFF-Read,xFI-1234,xFT-25178,xFP-25249,m-Doctors,a-Forums.html

הבעיה שלנו היא שהילד לא מתאפק, אלא פשוט עושה בתחתונים.................. יש לו בתיק מגבונים ובגדים להחלפה אבל בשבוע האחרון כל פעם שהוא צריך - הוא פשוט עושה קקי בתחתונים. גם היום כאשר באתי לקחת אותו מהגן היתה שקית צמודה לתיק עם תחתונים ומכנסיים שהתלכלכו...... אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות, אני גם מפחדת מאוד שפעם יברח לו והילדים ישימו לב ושלא יצחקו עליו..................... אני נואשת, בבקשה תשובה, עזרה, פתרון. תודה רבה - אורית

בני בן השנה ן-4 חודשים בכל פעם שלא נותנים לא משהו או שמתרגז על משהו -נופל בכוונה על הריצפה ודופק את הראש בריצפה.זה מאוד מדאיג אותנו ואין לנו מושג ממי למד זאת. הוא בן יחיד. ובנוסף איך מונעים מילד מומחנכים אותו כל פעם שאוכל לא לזרוק את האוכל על הריצפה כשלא רוצה?? תודה רבה.

שירה יקרה, ההתנהגות של בנך מאד אופיינית לילד בגילו. סף התיסכול הוא מאד מאד נמוך והוא בשלבים הראשונים של הקניית הרגלים וגבולות. כחלק משלב זה הוא חווה תסכול רב שמביא אותו להצפה רגשית ו"התפוצצויות" רגשיות והתנהגותיות. בנוגע להטחת הראש ברצפה, במידה ואתם מנסים למנוע זאת ממנו אני ממליץ לכם להפסיק. כדאי להעביר אותו על השטיח ולהניח לו לנפשו. בד"כ, הילדים חוטפים מכה אחת חזקה בראש וזה השיעור הכי מהיר שקיים - הכאב מלמד שמפגש בין הראש לרצפה אינו מומלץ. ברוב המקרים אין חשש לפגיעה כי העצמות מאד גמישות וההטחה לא מספיק חזקה. אם הא ממשיך, להסביר לו שחבל שהוא עושה את זה כי זה כואב. אל תתנו לו אקסטה יחס כאשר הוא מתנהג כך. תתאלמו מההתנהגות והמשיכו בעיסוקיכם. מידי פעם, אם הוא ממשיך לצרוח, תגידו בקול רגוע שכאשר הוא יבחר להפסיק לבכות אתם תשמחו לחבק אותו. בנוגע לאוכל - גם זה מאד אופייני לגילו. בשלב זה, כדאי רק להסביר שזה אסור. כשיגדל קצת, עוד 6 ח', אפשר להתחיל להציב גבולות נוקשים יותר כמו להוריד אותו מהכסא ברגע שהוא זורק, כמובן בלוויית אמירה שאתם כועסים ושאם הוא רוצה להמשיך לאכול הוא צריך לאסוף את מה שזרק. בהצלחה, זיו

שלום, ביתי בת שלוש ומס' חודשים...מידי פעם היארואה אריה עם רעמה גדולה בחדר או לחילופין משהו שחור שיוצא מהקיר...אני כמובן שאיני שוללת את הדברים שהיא "רואה" ואני משתפת פעולה ע"י כך שאני שואלת איפה הוא, מתבוננת, מדברת איתה על האריה ששתינו רואות, יש לו רעמה גדולה ופה גדול...הוא דווקא נראה לי חמוד ובסופו של דבר אני מסכמת את העניין בכך שאולי הוא ירצה להיות חבר שלך וכך אני הופכת אותו למשהו קרוב. השאלה שלי היא אם אני פועלת נכון והאם אני צריכה להזכיר לה בסוף שזה בכאילו ע"מ שלא תחשוב שזה אמיתי, אם גם אני רואה את זה...

להלן קישור לתשובה שעניתי בדיוק באותו נושא: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-71,xFT-32886,xFP-32990,m-Doctors,a-Forums.html

בני אובחן כ- ADD והרופא המליץ על רייטלין אנו מתנגדים לתת תרופה זאת רציתי מאוד לקבל המלצה על תרופה טבעית שיכולה לעזור לו.

הפורום עוסק בנושאים הקשורים ליחסי הורים-ילדים. השאלה שהצגת נוגעת להפרעות קשב וריכוז ועל כן אני ממליץ לך לפנות לפורומים העוסקים בנושא, שם בוודאי תוכלי/י לקבל מידע מהיר ועדכני בנושא. בברכה, זיו

שלום לך אני אמא לילדה מתבגרת בת 15 שבחרה לצאת עם בחור בן 18 הגר בעיר אחרת ואשר יש לו גם מנטליות אחרת ואורח חיים שונה משלה. ביתי יפה ומרשימה אבל אם דימוי עצמי נמוך וחוסר בטחון. אנחנו בעלי ואנוכי אנינו מרוצים מהבחור גם בשל פער הגילים וגם בשל כך שהיא רק זאת שנוסעת אליו מחוץ לעיר בלילה ומסתובבת לבדה בתחנה המרכזית. אנחנו לא נותנים לה כסף והוא זה שנותן לה כסף לנסיעות. הוא אינו מרשה לה לבלות או לצאת עם חברות או ללכת לאירועים של משפחה, הקינאה והפרימטביות שלו מחרידות. ביתי מהופנטת ומאוהבת בו ואינה מוכנ לשמוע אף מילה שלילית עליו כאשר אנו מנסים לשוחח עימה היא מתפרצת צועקת ושוברת דברים, ואף אומרת כי חייה בלעדיו אינם חיים. ניסינו לשוחח עימו הוא אינו מתייחס אלינו יש לו "אגו" ניסינו להסביר ולדבר על כך עם הוריו והם ניסו לשוחח עימו אבל גם זה לא עזר. ביתי ממש אובססיבית לגביו , והיא מוכנה לעשות הכל בכדי לראות אותו ולא אכפת לה כל מה שמונעים ממנה היא בשלה חשוב לה לראות אותו ולדבר איתו לכן רק היא נוסעת אליו והוא לעיתים רחוקות מגיע עושה סיבוב איתה למטה ונוסע הביתה, אין להם שום בילויים. אבקש את עזרתך מה עלי לעשות אני מאוד חוששת מהשליטה שלו בה. בתודה האמא הכואבת

לאמא הכואבת שלום, ראשית לא ברור לי מה זאת אומרת "הוא אינו מרשה לה לבלות או לצאת עם חברות או ללכת לאירועים של משפחה"? . בתך היא רק בת 15, היא עדיין קטינה ואתם האחראיים עליה, לכן אם אתם לא מסכימים שבתכם תצא עם בחור זה, או שתסתובב בלילה לבד, יש לכם את מלא הזכות והחובה לקבוע זאת! החוק נמצא לצדכם!. זה נכון שתמיד כדאי לעשות דברים לא בכוח אלא בדיאלוג אך אם בסוף לא יהיה דיאלוג ובתכן עדיין תסכן את עצמה, חשוב שתדעו שיש לכן אפשרות לפנות לרווחה/למשטרה!. אגב עדיף לפני גיל 16 כי אז החוקים משתנים!. צעד ראשון תשוחחו את ובעלך ותבררו לעצמכם מה אתם לא אוהבים בבחור זה? מה הוא עושה? מחכה לגיוס/התחיל יב', עובד? הפער ביניהם אינו פער לא טבעי, אומנם מפחיד לראות את הילדה יוצאת עם אדם בוגר יותר, אך חשוב לצין שאין זה פער גדול מדי גם מבחינת החוק. איך בתכם התנהגה לפני שהכירה בחור זה? האם תמיד היו לה התפרצויות זעם או רק לאחרונה מאז הקשר איתו? איך היה הקשר בינכם לפני כניסתו של בחור זה? תחליטו ביניכם מהם החוקים שאתם לא מוכנים שבתכם תעבור,(אתם רוצים אותה בשעה מסוימת, היכן אסור לה בשעות מסוימות להסתובב, מספר יציאות בשבוע וכו'). כשיהיה לכם ברור מה החוקים שלכם, ומה מפחיד אתכם בקשר זה, הזמינו אותה לשיחה מאוד ברורה (במקום פתוח, לא בבית). שתפו אותה בדברים המדאיגים אתכם מבלי להעליב את האהבה שלה! הבהירו לה שיש מספר חוקים/נושאים שאתם רוצים להבהיר לה משום שכרגע דרך החיים הזאת אינה טובה לכם, ופוגעת בקשר שלכם איתה שהנו קשר שהוא חשוב לכם ביותר, ולא תוותרו עליו. הקשיבו לה כל עוד הדיבור יהיה פתוח ומכבד, תנסו להגיע איתה לדברים מאוד ברורים וקבעו פגישה נוספת למעקב. סיימו את הפגישה בלהזכיר לה שאתם אוהבים אותה ולא מוכנים לוותר עליה או חלילה לאפשר שהיא תיפגע. בהצלחה בתיה בתיה

שלום, יש לי שתי בנות, הגדולה בכיתה ה' והקטנה עלתה עכשיו לכיתה א'. הן לומדות באותו בית הספר, הבעיה שלי היא שמתחילת השנה הן כל הזמן ביחד בהפסקות, הן מדברות מה הן יעשו בהפסקות גם בימים הקרובים. ובכלל דאגתי היא שבתי הקטנה לא תתחבר עם ילדים מכיתתה ובתי הגדולה תתנתק מחברותיה. מה לעשות? להגביל אותן? נא תשובתך.

השנה רק החלה וביתך הקטנה מרגישה עדיין לא בטוחה ושייכת לבית הספר, למורים/ות ולתלמידים (גם שאת רובם מכירה בוודאי מהגן). הדבר הטבעי ביותר עבורה כרגע הוא להתחבר לאדם המוכר והבוגר, הרי זאת אחותה. המפגשים, אולי, מספקים לאחות הגדולה את התחושה של ה"גדולה" וה"מגינה" על אחותה הקטנה. אני מניח שבעוד מספר שבועות, כאשר הקטנה תתאקלם לאווירת ביה"ס, המפגשים יצטמצמו. אני לא הייתי מגביל אותן, בוודאי לא בשלב זה. תני להן להתנהל ולפתח קשרים באופן עצמאי. בהצלחה, זיו

שלום מה הקשר בין עלית פוספטזה אלקלית לגיל ההתבגרות? ממה העליה נובעת?

שלום לסטודנטית, אני מציעה לך להפנות שאלה זו לרופא המומחה בתחום. בברכה בתיה

בני בן השש מסרב לישון במיטתו. גם אם יושבים לידו. הוא ילד בריא בדרך כלל ואין לי איתו בעיות מיוחדות. עד שמגיעה השעה לישון, הוא פתאום "מתעורר לחיים" כאילו שכעת בוקר. כל היום הוא מעסיק את עצמו ופעיל ובלילה מסרב לישון בדעה שהוא לא עייף. ניסינו הכל ואנחנו כבר מיואשים. עייפים מאוד. בבוקר קשה לו לקום לגן. וכל בוקר הופך למילחמה. גם אם הוא עייף נראה כי קשה לו להירדם. מה עושים? תודה

מיטל שלום, האם את יכולה בבקשה לפרט את סדר הערב בבית: מתי הוא מגיע מהגן/ביה"ס, חברים, חוג, שעת מקלחת, שעת ארוחת ערב, כיבוי אורות, סיפור וכו'... וכו'. נסי לפרט עד כמה שאפשר. ייתכן שחלק מהקושי הוא בסדר היום. נתחיל ונתקדם משם, זיו סופר

מגיע מהגן בצהריים, אוכל ארוחת צהריים, משחק, צופה בטלויזיה. אחה"צ יורדים לגינה או הולכים לחבר. בשבע מקלחת וארחת ערב. אחותו בת השלוש נרדמת בשמונה לכל המאוחר. הוא גם מסרב להרדם במיטתו וישן עם סבתא שלו שמתגוררת יחד איתנו. אם אנחנו לא עושים "כיבוי אורות" בבית ומצהירים שהולכים לישון [ גם אז, הוא פתאום רעב, צמא וכו'] הוא לא הולך לישון וגם אז קשה לו להירדם. הוא מוציא מרץ במהלך היום. בבוקר בקושי קם [קם מוקדם, שבע ורבע] וחוזר חלילה. ממש מעייף.... ניסיתי ה כ ל . אין לי כוח יותר לריב איתו ולעשות "בכוח" דברים. אני גם לא מאמינה בזה.

שלום בעלי זיו רשם לך אתמול לגבי דאגתנו לבני בן השש אך בטעות דילגת על שאלתינו נשמח אם תחזיר לנו תשובה בהקדם חשוב לנו לדעת איך לנהוג בתודה

תמי שלום, עניתי לשאלתו של בן זוגך. מקווה שהיא תסייע לכם. אתם מוזמנים לפנות שוב בכל עת. זיו

שלום רב, אני אמנם הסבתא ולא בקלות השתכנעתי שגידול ילדים בימינו הוא לא בדיוק מה שהיה פעם. בכל זאת מטרידה אותי השאלה: מתי לגמול ילד ממציצת אצבע? האם זאת החלטה של ההורים או של הילד. (רצוי משותפת כמובן) אבל מה עושים במקרה שילד בשעתו הסכים אבל אחר כך מתחרט והאמא מתעקשת ומאירה שלא נאה לחזור בו מהחלטתו. מדובר בילדה בת 5 מטופחת ואהובה שעברה בשנות חייה הרבה שינויים: שהייה בחו"ל, חזרה לארץ לא מזמן, העברה למקומות מגורים (גן) מספר פעמים. באופיה עקשנית מאוד. גם חולמנית ועל רקע זה קיימים התנגשויות לא מעט. זאת אומרת דרישה ליישר קו. גם תהליך גמילה ל"פיפי" בלילות לא נגמר מאז שהוחלט להפרד מהטיטול, לפני כשנתיים. בעבר עבדתי הרבה שנים כמטלת לגיל הרך בקיבוץ ונושא ה"גמילה" היה כרוך בהמון אמוציות, כיום נראה לי יותר טבני. האם אני צודקת? אמה של הילדה היא בתי. מאוד מודה על השרות.

למטי שלום, אתחיל דווקא מהסוף: נכון שלגדל ילדים היום זה לא מה שהיה פעם אך היום, כמו אז, כל נושא הגמילה הוא מאד מאד אמוציונאלי. מצרף קישור (שאור לי מרדר פרסמה אותו בעבר) של מאמר מצויין בנוגע לגמילה. מניסיוני, ניתן להרחיב את הכתוב (על גמילה של הפרשות) לגמילה כללית. בברכה, זיו http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=28

שלום אני רוצה להתייעץ לגבי התנהגות בני בן השש וחצי בני ילד חכם ונבון ויפה בגן חובה הוא היווה דוגמא לכל הילדים עד כדי שההורים הגיעו לגן ואמרו לגננת שהילדים רוצים להיות כמו הילד שלי מנומס ומתנהג יפה. לאחרונה עבר בני כמה שינויים משמעותיים בני הוא הבכור ומלבדיו יש לו אח בן 4 ועכשיו הצטרף למשפחה אח נוסף בן 4 חודשים. בנוסף לפני כחודש וחצי עברנו לדירה חדשה באותה עיר והשינוי הכי משמעותי הוא המעבר לכיתה א'. הכל היה נחמד ולאחרונה בני מתנהג יותר באלימות מרביץ לאחיו בלי שום סיבה כולל סטירות מתחצף ללא הפסקה חוזר שוב ושוב שהוא שונא את אחיו כשהם רבים ואוטם את אוזניו כשאני רוצה להסביר לו שההתנהגות שלו לא מקובלת. אני יודעת שהוא חושש מאוד מכיתה א' ואני מאוד מחזקת אותו ומעודדת אותו לוקחת אותו איתי לזמן איכות רק שנינו וההתנהגות ממשיכה בשלה. מה שמדאיג אותי ביותר זה שהוא מושך תשומת לב ע"י הכאת עצמו בלחי ואומר כמה הוא אפס וטיפש ואידיוט. ההתנהגות הזאת לא נעשית כל היום אבל פעמיים שלוש פעמים ביום צריך להעיר לו שיתנהג יפה. אני מנסה להתעלם מההתנהגות השלילית ולחזק את החיובית אבל לא תמיד אני יכולה אני דואגת שההתנהגות הזאת תמשיך בבית הספר ולא יודעת יותר איך להתמודד עם זה יכול להיות שהחופשה בבית גם גרמה לזה אבל אני אשמח לקבל יעוץ איך להתמודד עם זה במיוחד לאור העובדה שתמיד הוא היה מאוד חיובי וחמוד ועכשיו אני מרגישה שההתנהגות שלו היא ממש זוועתית. תודה רבה

אני מקווה לקבל תשובה כי חשוב לי להבין את המצב הזה (דילגת עליי).

שלום אני רוצה להתייעץ לגבי התנהגות בני בן השש וחצי בני ילד חכם ונבון ויפה בגן חובה הוא היווה דוגמא לכל הילדים עד כדי שההורים הגיעו לגן ואמרו לגננת שהילדים רוצים להיות כמו הילד שלי מנומס ומתנהג יפה. לאחרונה עבר בני כמה שינויים משמעותיים בני הוא הבכור ומלבדיו יש לו אח בן 4 ועכשיו הצטרף למשפחה אח נוסף בן 4 חודשים. בנוסף לפני כחודש וחצי עברנו לדירה חדשה באותה עיר והשינוי הכי משמעותי הוא המעבר לכיתה א'. הכל היה נחמד ולאחרונה בני מתנהג יותר באלימות מרביץ לאחיו בלי שום סיבה כולל סטירות מתחצף ללא הפסקה חוזר שוב ושוב שהוא שונא את אחיו כשהם רבים ואוטם את אוזניו כשאני רוצה להסביר לו שההתנהגות שלו לא מקובלת. אני יודעת שהוא חושש מאוד מכיתה א' ואני מאוד מחזקת אותו ומעודדת אותו לוקחת אותו איתי לזמן איכות רק שנינו וההתנהגות ממשיכה בשלה. מה שמדאיג אותי ביותר זה שהוא מושך תשומת לב ע"י הכאת עצמו בלחי ואומר כמה הוא אפס וטיפש ואידיוט. ההתנהגות הזאת לא נעשית כל היום אבל פעמיים שלוש פעמים ביום צריך להעיר לו שיתנהג יפה. אני מנסה להתעלם מההתנהגות השלילית ולחזק את החיובית אבל לא תמיד אני יכולה אני דואגת שההתנהגות הזאת תמשיך בבית הספר ולא יודעת יותר איך להתמודד עם זה יכול להיות שהחופשה בבית גם גרמה לזה אבל אני אשמח לקבל יעוץ איך להתמודד עם זה במיוחד לאור העובדה שתמיד הוא היה מאוד חיובי וחמוד ועכשיו אני מרגישה שההתנהגות שלו היא ממש זוועתית. תודה רבה

זיו שלום, האם ניסיתם לדבר עימו על מה שהוא מרגיש? כפיע שכתבת הוא עבר שינויים רבים: הולדת אח, מעבר לכיתה א', מעבר דירה. כל אלה בוודאי גורמים לו למצוקה. אני חושב ששכרגע הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התנהגותו היא שיחות, חיזוק דימויו העצמי ע"י חיזוקים שלכם ובמקביל אי קבלת התנהגותו האלימה. אני מציע להמשיך כך עד אחרי החגים ולראות האם השגרה מחזירה אותו לתלם. במידה ולא, הייתי פונה ליועצת בית הספר ולמחכנת ומתייעץ גם איתן. ייתכן שעם הזמן הוא יתפוס את מקומו בכיתה ושוב ירגיש טוב עם עצמו. בברכה, זיו סופר- אבא ועובד סוציאלי

שלום! פירסמתי את בעייתי כבר בפורום "נוער מקשיב לנוער" אך הייתי שמחה לעצה טובה מבעל מקצוע: קוראים לי יעל אני כשהייתי בבי"ס היסודי היתה לי חברה טובה באמת טובה הינו נפגשות ומדברות כל הזמן בנוסף היו לי עוד חברות מהכיתה, אבל אז הצטרפה ילדה חדשה בעצם שתיים בכיתה ה' עם הראשונה שהצטרפה התחברתי מיד ואפילו היא שאלה אותי פעם אם אני רוצה להיות החברה הטובה בכל אופן הגענו למצב ששלושתינו הינו החברות הכי טובות : החברה הטובה שלי עוד מאז שהייצי בכיתה א' החברה החדשה שהצטרפה בכיתה ה' ואני לאט לאט המצב הדרדר והן פשוט הוציאו אותי מחברתן כתוצאה מכך ירד מעמדי החברתי בכיתה אבל אז התחברתי עם התלמידה החדשה השניה שהיא גרה באותו מקום שאני גרה. הינו החברות הכי טובות למרות שלא אחת קרה ששאר החברות שגרות איפה שאני גרה אמרו לי שהיא מנצלת אותי אבל אני לא הקשבתי להן כי היה לי טוב והרגשתי שהן אומרות את זה מתוך קנאה. גם לתנועת הנוער במקום שאני גרה היא היתה חדשה בהתחלה לא אהבו אותה עד שאפילו ידיד טוב שלי שהוא גם בתנועת הנוער אמר לי שהיא אדם נורא ואין מצב שהוא יתחבר אליה אבל לאט לאט היא התחילה להשתלט ולהיות מקובלת ובמיוחד בקרב הבנים עד שאפילו היה לה חבר חדש כן כן אותו ידיד טוב שלי שהמליץ לי להתרחק ממנה ושהוא לא יתחבר אליה לעולם. כתוצאה מכך מעמדי בתנועת הנוער ירד הרגשתי שבוגדים בי כל הזמן שדוקרים אותי עם סכין אני לא יודעת למה אבל פתאום שנאתי את החברה הטובה שלי הבנתי מי היא באמת החלטתי שבכיתה ז' (בי"ס חדש) אני אכיר חברות טובות וחדשות בתקווה שיהיו לי חברות טובות באמת. אבל כשהגעתי לבי"ס החדש (גם חברתי הטובה לשעבר ועוד שתי בנות מהמקום בו אני גרה עלו לאותו בי"ס) הכל השתנה לא מצאתי חברות הפכתי לאדם אחר אטום סגור לא היה לי עוד כוח להעלב יותר ולספוג יותר בזמן שאני רואה את חברתי הטובה לשעבר מתחברת עם בנות חדשות ועד כמה היא צבועה רציתי לצעוק "היא לא מה שאתן חושבות, היא לא כל כך נחמדה!" אבל אז התחברתי עם חברה טובה אחרת מהמושב שלי היא היתה כמעט החברה היחידיה שיש לי את כל היום העברתי איתה הרגשתי שיש נחמה עם כל מה שעבר עלי אבל אז היא החליטה לעזוב את בי"ס בגלל שלא טוב לה שם עם הלימודים. התחילה שנה חדשה בלעדיה הפעם כבר לא נשאר לי אף אחד הייתי לבד כבר לא ידעתי מי אני כל כך אטומה ועצובה. ובינתיים חברתי הטובה לשעבר ועוד מישהיא מהמקום בו אני גרה התחברו והפכו לחברות טובות הייתי יושבת ושומעת אותן מדברות על בנים בגילינו מהמקום בו אנו גרות והיה עצוב לי שאני גם לא איתם. הפכתי להיות כמעט בלי חברות בכלל נזכרתי איך הייתי מקובלת ביסודי ואיך אני עכשיו לאדם שאף פעם לא היו חברים קל לו לקבל את זה מאשר אני שהייתי רגילה לחברות או לפחות לחברה טובה נכנסתי לדיכאון ארוך ארוך מאוד עד שאפילו בחופש האחרון לא יצאתי מהבית עם חברים בכלל חוץ מלדבר בטלפון עם חברה אחת מבי"ס יצאתי רק עם בנות דודות שלי שהן בגילי ההורים שלי שאלו למה את לא יוצאת וגם אחיותי הרגשתי עלבון כעסתי גם על משפחתי על שאינה איתי ברגעים הקשים שלי כשאין לי אף אחד ובמקום לשאול לשלומי ולעזור לי הם רק רצו שאני אצא מהבית עם חברים בלי לשאול בכלל למה אני כך אטומה וסגורה. אבל החלטתי שאחרי החופש הנורא הזה אעבור לבי"ס אחר אכיר חברים חדשים לא אצטרך לראות יותר את חברתי הטובה לשעבר לעולם אבל זה לא הסתדר לא היה אין הרבה בתי ספר טובים במקום בו אני גרה ונאלצתי להישאר באותו מקום שלמדתי. כרגע אני ממשיכה באותו מקום אך עדין עצובה. תודה רבה רבה על הכול- יעל.

ראשית אני מציעה לך לא להתבייש ולשוחח עם היועצת של בית הספר היא וודאי תסייע לך. שנית תנסי בכל זאת ליזום שיחה עם הורייך שיסייעו לך הם לא יכולים לעזור אם לא תשוחחי בפתיחות על בעיותייך והם בהחלט יכולים להיות לך לעזר .במידה ולא תצליחי תוכלי לבקש מהיועצת שתקיים פגישה משותפת עם הורייך' חבל שתהיי עצובה החיים יפים ויכולים לסייע לך' אל תוותרי ויפה שעה אחת קודם שתהייה לך שנה טוהב, בהצלחה ושנה מאושרת.

ליעל שלום, אני מקווה ששנת הלימודים שנפתחה אתמול, מאפשרת לך להיות קצת יותר אופטימיות מבחינת האפשרויות החברתיות החדשות. אכן תקופה זו שאת עוברת (או עברת) אינה פשוטה, הנושא החברתי מאוד משמעותי לך(טבעי שכך הדבר) וכרגע את מוצאת עצמך מאוד לבד. הורייך רואים אותך ואת כאבך וכוונתם טובה גם אם לפעמים הם נשמעים מאוד ביקורתיים. אני רוצה להזמין אותך לנסות להיות יותר פתוחה לאפשרויות חברתיות חדשות, אולי להצטרף לחוגים/תנועת נוער. חשוב שתזכרי שתקופת הקיץ היא באופן טבעי תקופה שנמצאים יותר לבד, מתעצלים יותר לצאת ולקבוע עם חברים כך שקרוב לוודאי שאינך היחידה הצמאה להתנסויות חברתיות חדשות. חשוב רק שתיהי ערנית להפתח להתנסויות אלה! בהצלחה בתיה

שלום! באמת תודה רבה על שענית לי. ואני שמחה שאת מבינה אותי. אני בחוג ריקוד כבר 7 חודשים חשבתי שבחוג אני אכיר חברות ומצבי ישתפר אך לא השתנה דבר ודווקא החמיר- לא התחברתי עם אף בת בזמן שחיכיתי שהשיעור יתחיל ישבתי לבדי כשכל שאר הבנות דיברו ביניהן (יש לציין שהבנות מכירות כבר מב"יס שלהן ואני חדשה גם במקום) בעיה נוספת שמטרידה אותי היא שאני גבוה ומפותחת לכן אני נראת גדולה בגיל וזה מאוד משפיע על ביטחוני העצמי (לא רק בחוג) לכן בשיעורי הריקוד מיקומי הוא תמיד בשורה האחרונה ונמאס לי כבר להיות גבוה יותר מהמורה ומהבנות אני מרגישה כל כך לא שיכת למרות שהמורה באמת מפרגנת לי ואיתי אך עם הבנות אין לי שום קשר. (אותה הבעיה היא גם בכיתה ובכל דבר) שוב תודה- יעל.

יעל שלום, את בגיל שבו הגוף מתפתח, ואצל כל נער/ה ההתפתחות הנה בקצב שונה, לכן קרוב לוודאי שמהר מאוד לא תיהי יותר הגבוהה בקבוצה , אלא יהיו נערות אחרות שיעברו אותך בגובה. (עוד תתגעגעי לימים בו היית גבוהה כל כך, גם אם כרגע זה ממש לא נראה לך!). בנושא החברתי, אני מבינה שמאוד קשה להתחבר לקבוצה של בנות שכבר מכירות, אך נסי להתחבר בשיחות שלהן, נסי יותר לאהוב את עצמך קרוב לוודאי שאז תגלי שאחרים אוהבים ונהנים בחברתך. בהצלחה בתיה

אני בן 16 וחצי ואני מנסה להפסיק עם אוננות. אני רוצה לספר להורים. האם כדאי ואיך?

למה בעצם אתה רוצה להפסיק? האם זה מפריע ליצירת קשרים חברתיים או שמעסיק אותך במשך היממה?במידה והמינון לא גבוה ואתה ממשיך בפעילויות חברתיות ,רצוי מאד גם ספורט אזי זה טבעי לאונן באופן פרטי ואתה גם לא חייב לספר על כך אלא אם אתה מרגיש שאתה מעוניין לשתף והוריך פתוחים לכך. היכנס לאתר דלת פתוחה יסייעו לך .www.opendoor.org.il

לשם בדוי שלום, כפי שציינתי בעבר בפורום, אוננות זהו דבר טבעי, חלק מהגדילה הטבעית של האדם ובמידה והוא נעשה בצורה דיסקרטית, במקום פרטי ואינו מהווה תחליף לדברים חשובים אחרים בהתפתחות הבריאה שלך אין לדעתי סיבה להפסיק זאת. לגבי הכדאיות לספר להורייך, לא ברור לי מדוע יש לך צורך לספר? כפי שציינתי זהו דבר פרטי שלך ואתה אינך עושה שום דבר רע. אני מודעת שבחברות מסוימות, אוננות אינה מקובלת ואף נמצאת בגדר האיסור, יכול להיות שאתה משתייך לחברה זו ומשם תחושת האשמה שלך?, הצורך לשתף את הורייך, והרצון להפסיק את האוננות? גם אם התשובה לשאלותיי הנה חיובית, חשוב שתזכור שאוננות זהו צורך טבעי של האדם! בהצלחה בתיה

בתיה אין לך מושג כמה את טועה, צורך טבעי את אומרת, זה שקר גמור, ממש שקר. אינך מבינה, ולו מעט. את יודעת כמה פעולה זו משפיעה על נפשו של הילד, הילד נעשה עצבני, אין לו יותר סבלנות, החיות מתוך העינים שלו נעלמת, אין לו כבר שמחת חיים, הוא רוטן על כל דבר, הוא לא מצליח לאהוב אהבה אמיתית, הוא רק חושב על הצד ההנאתי בכל דבר, לזה את רוצה לחנך את הילדים שלנו, להיות מלאי חומר, במקום שתעצבי להם הם האופי, תחנכי אותם למה שבאמת הם צריכים להיות, אזרחי מדינתנו, לא חבל????

הי , אעדיף לא לפרסם את שמי, בת 13 . הורי גרושים ולכל אחד יש ילדים . נסעתי עם אבי ואישתו והבת של אישתו והילדים המשותפים של שניהם לדודתי בצפון , לשישי שבת . בדרך חזרה הביתה מהטיול אז הבת של אישתו של אבי מאד עיצבנה אותי , אז דיברתי עם אימי שהייתה בבית . דיברנו ב SMS ורשמתי לה הודעה לא כ"כ יפה על הבת של אישתו של אבי . באותו רגע זה מה שהרגשתי ופשוט הוצאתי את זה החוצה . טוב זאת אמא שלי אני יכולה להיתפרק על אמא שלי ולהגיד לה איך אני מרגישה גם אם אני מתבטאת לא כ"כ יפה . אחרי שסיימתי לדבר אם אימי בהיתכתבות הנחתי את הפלא שלי ליידי במושב מאחור . ונרדמתי עד שהגעו הביתה . שהגענו הבייתה הכול היה רגיל , כלומר אבא שלי שאל את אישתו : " את רוצה שאני אחזיר קודם אותכם הביתה ואני אבוא אחרי שאני אחזיר את ס' [אותי] או שקודם אני אחזיר את ס' איתכם ? " אז אישתו ענתה לו " תחזיר קודם אותה ואז נעלה כולם ביחד הבייתה " נורא היתעצבנתי , מה זאת אומרת נעלה כולנו ביחד , היא מוציאה אותי מהם והרגשתי לא קשורה . וכמובן שאבא הביא קודם אותי איתם , כך שלא היה לנו רגע לבד של אבא ובת . שהגענו לבייתה טרקתי את דלת האוטו ועליתי בלי להגיד שלום. באותו יום בלילה סתם היסתכלתי בהודעות של הפלא שלי וראיתי שההודעה ששלחתי לאימי , ההודעה הלא יפה הזאת על הבת של אישתו של אבי , אז ההודעה הזאת נשלחה לאישתו של אבי . יש לי בפלא משו כזה שאני יכולה לדעת אם אני שלחתי את ההודעה או לא , ולא, אני לא שלחתי את ההודעה . חשבתי אולי זה בטעות נשלח , אבל לא , זה מישהו רשם את המספר של אישתו של אבי ושלח לה את ההודעה . יום למחרת ניפגשתי עם אבי , והוא מאד כעס עלי , על ההודעה . אמרתי לו " אל תפנה את זה אליי , תפנה את זה לאישתך שמחטטת לי בפרטיות , בהודעות שאני שולחת לאמא שלי " אבל לא , הוא ממשיך בשלו , הוא אומרת שכשהיא חיטטה לי בפלא אז זאת בעיה בפני עצמה . הוא צעק עליי כ"כ הרבה וכ"כ חזק ודיבר על אמא שלי דברים רעים . מאד נפגעתי ממנו , והוא החזיר אותי הביתה בריב . אחרי כמה שעות דיברתי איתו בפלא ואיכשהו סידרנו את העיניינים , . ואז שלחתי לו הודעה שאני אוהבת אותו ושאני לא רוצה שאישתו תפריד בינינו כי הוא חשוב לי . כי הוא ואמא שלו לא מדברים בגלל אישתו . ולאישתו שלחתי הודעה שתידפוף את האף שלה למקומות שלה ולא למקומות פרטיים שלי כי היא סכסכנית . אחרי כמה שעות שההודעות נשלחו היתקשרתי לאבא שלי והוא מאד מאד כעס . וסיימנו את השיחה שוב בריב . ואז שלחתי לאישתו שוב הודעה " תסכסכי שוב, כל הכבוד לך , לכי תחטטי גם לאבא בפלא " ואז הוא היתקשר ואמר לי שהוא לא רוצה קשר איתי ושאני לא אעיז לשלוח לה עוד SMS . היתקשרתי אליו אחרי כנמה שעות פעמיים והוא לא ענה . ראיתי אותו והוא לא היתייכס אליי , כאילו אני אויר . אני לא מבינה מה לעשות ? אישתו חיטטה לי בפלא ? מה אני אשמה ? ובכלל אני לא מבינה למה הוא כועס עליי ולא עליה, היא פתחה את העיניין ומי היא שתחטט לי בפלא ? אם אני מדברת עם חברים על בעיות אישיות ? ! היא בכלל לקחה את הפלטא שלי שהוא הייה ליידי , זה כמו גנבה !! אני צריכה עזרה בבקשה ! תודה, וסליחה שזה כה ארוך .

אני מציעה לך לבקש מאביך פגישה לשיחה ולא בפלאפון ,אלא פנים מול פנים כדי שתוכלו להבהיר אחד לשני את מה שאתם מרגישים וכדי שבהמשך תוכלו להנות ולהיות ביחד לכבד ולהבין זה את זאת רק באמצעות תקשורת טובה תצליחו בהצלחה

לאנונימית שלום, אכן מצב מאוד לא פשוט, מאוד קשה לראות את אבא נמצא בקשר עם אשה אחרת שאינה אמך, ועוד יותר קשה כשאשה זו פוגעת בפרטיות שלך, ובקשר שלך לאביך! את מבקשת עזרה כדי לנסות לשקם את יחסייך עם אביך, רצונך לשמר את הקשר עם אביך ראוי להערכה, אין הרבה בנות 13 שכה ערניות לחשיבות הקשר עם שני ההורים גם כאשר ההורים מתגרשים! אני מקווה שאת מודעת לכוח שלך, כי כוח זה תמיד יהיה לצדך בקשיים הבאים בדרך להתבגרות!. אני מציעה לך לנסות לקבוע עם אביך שיחה במקום פתוח (בבית קפה אולי?) ללא אנשים נוספים(אשתו, אחים נוספים...) ולנסות להסביר לו ממה נפגעת, כמה חשוב לך לבלות איתו זמן איכותי לבד ללא אחים/אנשים נוספים. יתכן ואביך שנמצא כנראה מאוד באמצע (בינך לבין אשתו החדשה) עדיין לא יהיה מוכן לשיחה זו, אנא זכרי שזה לא בגללך, אלא בגלל הקשיים שלו! תיהי סובלנית אך אל תאשימי את עצמך, את הבת והוא האבא, אביך המבוגר מביניכם! בהצלחה והמשיכי להיות כה מודעת לעצמך ולרגשותייך! בתיה

תודה רבה : ]

שלחתי ב- 11,8 שאלה גבי ילדה בת 5 שאינה מוכנה להיפרד מהמוצץ אשמח מ א ד לקבל תשובה

אני מתרשם שבתך אינה בשלה עדיין לגמילה. את מתארת שהייתה רגרסיה בנושאים אלו סביב הולדת אחיה - דבר זה מאד שכיח אצל ילדים. ציינת שהיא ילדה חכמה, חשוב לזכור שגמילה היא עניין רגשי מאד, היא חכמה אך עדיין לא מוכנה. מדברייך אני מתרשם שמופעל עליה לחץ להיגמל (את מנסה "לשחד" אותה, הסבתא לא נתנה את המוצץ), כולם במשפחה עסוקים באיך לגמול אותה. ההתעסקות והלחץ גורמים לה בוודאי מצוקה ומעכבים את הגמילה. אני מציע להפסיק את ההתעסקות בגמילה למשך מספר שבועות(לפחות חודש-חודש וחצי) - לא לדבר על זה ולא למנוע ממנה את המוצץ. גם בעניין ההרטבה - להתייחס לזה בצורה מינימאלית "הרטבת, לא נורא, קורה לכולם, בואי נחליף בגדים ומצעים". לאחר מכן, הייתי מתחיל את הגמילה מחדש אבל מאד בעדינות. הייתי מתחיל לשאול אותה האם היא בכלל רוצה להגמל. במידה והיא אומרת שהיא אינה רוצה, שוב הייתי עוזב את זה ומחכה עוד שבועיים ושוב שואל. לאחר מכן כדאי שתעשו חשיבה מחודשת. אבל הכי חשוב - להוריד ממנה את הלחץ, אין לי ספק שהיא במצוקה. בהצלחה, זיו

תודה רבה. אקבל את עצתך.

שלום! תודה רבה על שענית על שאלתי בפעם הקודמת. אני מעונינת לעצב את אישיותי משום שכבר הבנת ממכתבי הקודם שאיני יודעת מי אני לכן אשמח אם תתני לי מספר עצות כיצד לעשות זאת ואם תוכלי לתת לי מספר תכונות שרצוי שתהינה בי ובכך אוכל להכיר חברים חדשים ולהפוך לאדם נחמד ואהוב. אני יודעת שזהו מעשה לא פשוט לשנות אישיות אך אני באמת מתכוונת להשקיע בזה ולצפות לתוצאות טובות. אשמח מאוד לעזרתך תודה רבה- טל.

טל יקרה, ראשית האישיות שלך מתעצבת עכשיו, כך שאין צורך לשנות אותה! בקשתך ממני לתת לך מספר תכונות רצויות כדי שתרכשי אותן, זו בקשה בעיתית משום שתכונות שבעיני אולי "טובות" לא בטוח שיתאימו לך!. אני בכל זאת רוצה להזמין אותך להיות יותר סבלנית וסלחנית כלפי עצמך, מותר לך כרגע לא לדעת "מי את". ולאפשר לעצמך את הזמן להכיר ולעצב את עצמך. אם עדיין תשובתי לא מספקת אותך, כדאי לך אולי לקבוע מספר מפגשים עם מטפל כדי שיוכל לעזור לך לברר לעצמך מי את רוצה להיות, וכיצד להשיג שינויים אלה. בהצלחה בתיה

הילד שלי בן שנתיים וחצי, נראה טוב מאוד ושוקל בסדר (אפילו מעט מעבר לממוצע) אך לא אוהב לטעום שום דבר חדש. הוא כמעט ולא אוכל שום דבר מבושל או שעבר עיבוד, כלומר לא פסטה, אורז, תפו"א, בטטה, קציצות וכד'. מצד שני, אני לא מתעקשת איתו על מנת שלא ליצור לו תסביכי אוכל ומשתדלת לתת לו תחליפים בריאים ולהשלים לו את התזונה. למשל הוא כן אוכל לחם (עם גבינה ואבוקדו), שניצל, פירות גמדים, יוגורט ביו ועוגה אם יש (קמח מלא). חשוב לציין שעד גיל שנה הוא אכל הכל בלי שום בעיה... הוא נכנס לגן כמעט בגיל שנתיים, והשתלב מאוד יפה למעט בעניין האוכל. בבוקר הוא אוכל גמדים בבית ואת הארוחת בוקר של הגן (כריכים) אך הגננת אמרה שמכיוון שהוא לא אוכל הרבה בצהריים (מסכים לאכול את השניצל, אך לא את הפחמימה המבושלת) ונמצא בגן יום שלם (עד 4) ומכיוון שבדיוק עברנו מארה"ב והיינו בתקופה קשה של מעבר דירה, כדאי לי להרשות להם לתת לו בקבוק (שבאותה תקופה הוא כבר נגמל ממנו) בשעות הצהריים. הוא עדיין אוכל בקבוק בערב (3 כפיות סימילאק). בהנחה שהיא מבינה מה היא עושה, הסכמתי ומאז הוא אוכל בגן בקבוק (3 כפיות סימילאק) לפני השנת צהריים. כשניסיתי להפסיק את ההרגל באמצע השנה אמרה לי הגננת, שהוא כל כך אוהב את הבקבוק ומאושר ממנו, והיא לא חושבת שצריך למנוע את זה ממנו (או אולי קל לה יותר כשהוא שקט?). החלטתי שבשנה הבאה אני אפסיק לו את הבקבוק אחרי החופש. איתי הוא אוכל טוב ולא מבקש בקבוק לפני השינה, אך עם הסבתות (בחופש הגדול) הוא מבקש בקבוק בצהריים וכשהן מסרבות, הוא הולך לישון רעב ומתעורר לפני הזמן בבכי שהוא רוצה בקבוק. האם להתעקש לגמול אותו בצהריים? עוד מעט מתחיל הגן ואני בטוחה שהגננת תעלה את הנושא שוב... תודה רבה, יפעת

יפעת שלום, לילדים רבים בגיל של בנך יש כל מיני העדפות שונות ומשונות בנוגע לאוכל. אני חושב שאת עושה נכון שאת לא לוחצת בעניין זה, כל עוד הוא אוכל טוב (לא רק ממתקים, במבה וכדומה) ומקבל את כל מרכיבי המזון. השאלה שעלתה בי היא למה בעצם את רוצה לגמול אותו מהבקבוק? הרי בנך מוסיף את הבקבוק לתפריט המזון ולא משתמש בו כתחליף לארוחות. גם לא ברור לי מדוע הסבתאות מסרבות לתת לו בקבוק? לי נראה שבנך גמול כבר מבקבוק ומשתמש בו כתוספת לאוכל, אולי אפילו כקינוח לארוחת הצהריים. גם בני בגיל שלו ועדיין מידי פעם (כמו היום למשל) מבקש בקבוק בצהריים - אני נותן לו שיהנה בכיף. אני לא רואה שם סיבה לגמול את בנך בשלב זה. בברכה (ובתאבון) זיו - עובד סוציאלי ואבא

שלום בני עולה לטרום חובה והוא בן 4.8. בגן ובצהרון מתעד להיות איתו ילד שעולה איתו מגן קודם. אני רואה את השפעתו השלילית על בני שכולל מכות והצקות לילדים אחרים. כן גם מילות גנאי ואי כבוד לסביבתו ואלינו. כשבני עם ילדים מתונים, הוא רגוע ושקט. אמרתי לבני שלא ישחק עם אותו ילד בגן החדש ובצהרון. מה דעתך?

סיגל שלום, אני חושב שעשית בחוכמה. במקביל לאמירה שלא ישחק עם אותו ילד תחזקי את הקשרים עם הילדים המתונים (לדגומא, תיזמי מפגשים אחה"צ). בנוסף, אפשר לדבר עם הגננת שבפעילויות המתבצעות בקבוצות קטנות, היא תפריד אותם (כל אחד בקבוצה אחרת). בהצלחה, זיו

שלום! אני בת 14 וחצי, בשנים האחרונות קרה לי משהוא נפשי מוזר כנראה בגלל גיל ההתבגרות- אף פעם לא דיברתי עם מישהוא על גיל זה במיוחד כשהיה צריכה אימי אף פעם לא שוחחה עימי והסבירה לי על מה שיקרה וישתנה בגופי, ולכן נוצרה לי מעין בועה שכזו, אני מאוד סגורה אני מרגישה שיש משהוא שמנתק אותי מאחרים, תמיד אני חושבת שאנשים נגדי ולכן אני מדברת איתם בצורה שונה שלפעמים היא אפילו לא אני, אני כבר לא יודעת מי אני אני מרגישה שנהרסו לי החיים ושאני אף פעם לא אתקשר עם אחרים שזהו דבר שאני לא רגילה אליו מפני שלפני שנכנסתי לגיל ההתבגרות לא הכרתי את המצבים האלה והייתי נורא מקובלת בכיתה אך אז הגיעה הבועה הזו שאוטמת אותי ושמונעת ממני לתקשר עם אנשים כפי שאני באמת. אני סובלת מבעיה זו כבר המון זמן אשמח מאוד לעזרתכם- טל.

טל יקרה, ההרגשה המוזרה שלך מאוד מובנת, את כנראה נמצאת בגיל המבלבל, וכן בין היתר קיימת גם ההרגשה הזאת של לא לדעת "מי אני". אני מאוד ממליצה לך לקרא את הסדרה של טלי רוזין וד"ר עמוס בר. "המדריך הישראלי למתבגרים" הוצאת זמורה -ביתן. הסדרה מחולקת לפי גילאים, ומסבירה את השינויים בצורה מעניינת ומדויקת (לדעתי). בהצלחה בתיה

פירסמתי בעיה בתאריך 26.08.07 ועדיין לא קיבלתי תגובה.ממתינה לייעוץ.

שלום רב לך, יש לי ילד בן כמעט 3. עד כה היה פשוט מלאך ושנולדה לו אחות קטנה לפני חצי שנה השתנה במובנים מסויימים והתחיל למרוד ולעשות הכל דווקא. להתעצבן מדברים פעוטים. להרגיז וכו' וכו' וכו' ומה שמוזר שיחד עם זאת ישנם המון מצבים שהוא דווקא כן ממושמע ועושה לרוב את מה שמבקשים ממנו (בבסיס הוא ילד מלאך) מה שטוב בחינוך איתו שהוא קולט דברים ברמה השכלית מאוד מהר והייתי רוצה להשתמש בעונש של "פסק זמן" אך הייתי מעוניינת בקצת יותר פרטים כלומר.(קראתי את המאמר אבל בפועל אני לא יודעת כ"כ איך לעשות את זה) מה עליי להגיד לפני הענישה (בזמן שעושה משהוא שלא מקובל עליי) איפה באה ההזהרה ובאילו מילים משתמשים במדוייק ולאחר שעושה שוב באיזה אופן לקחת אותו וכמה זמן משאירים והאים צריך ךהסביר שוב למה הוא בעונש ואיך הוא צריך להתנהג... בקיצור אני זקוקה ליותר כלים בהתנהלות הזו. ושנית מה עושים בעניין פסק הזמן עם בני לדוגמא היכה אותי בפנים שהתכופפתי לתת לו נשיקת לילה טוב כשהוא במיטתו (.. האם גם אז צריך להוציא במיוחד מהמיטה לפסק זמן או שעושים משהו אחר. ) זה קורה הרבה שהוא מרים ידיים גם באמבטיה שמתכופפים לנגב אותו הוא כזה מפליק לפנים. הוא גם שולך ידיים באגריסביות לאחות התינוקת. אני כל הזמן אומרת לו " אני לא מרשה להכות"! ותופסת לו את היד אך זה לא עוזר הוא חוזר על זה הרבה במשך היום. אני לא יודעת , כאילו ניכנס בו שד. אני מוצאת את עצמי כל היום עסוקה בלהגיד לו אסור ולא אבל זה באמת על דברים מהותיים שלא משתמעים לשני פנים.כמו זה שמכה צועק בבית נוגע בדברי חשמל וכו'. עד כה לפני כמה חודשים הצלחתי לשלוט עליו במובן של הצבת גבולות וכו' (הייתי גם בסדנה להורים ווהצלחתי ליישם את הרוב אבל פיתאום כבר אין עםמי לדבר ואני מרגישה קצת נבוכה אנא הסבר לי קצת יותר על איך מיישמים את שיטת העונש "פסק זמן" תודה, סלילה על האורך.

שמדבר בדיוק על מה שאת שואלת. מצרף שוב קישור: http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm מקווה שתוכלי למצוא את כל התשובות לשאלותייך, לשאלות נוספות והבהרות את מוזמנת לפנות. בברכה, זיו

שלום דידי. קשה לי לא להגיב על הודעתך. אני מאד מבינה אותך ואת שעובר עלייך. אני רוצה לומר לך שהייתי במצבך לפני חצי שנה בדיוק. בני בן ה-4 (כיום) התנהג בדומה מאד לבנך. התלבטתי רבות אם להשתמש בשיטה אך כעת אני יודעת שבחרתי נכון. בהתחלה היה קשה מאד, אפילו בלתי נסבל-לקחת אותו בכוח לחדר, לשמוע את קול בכיו ולהמשיך לעמוד על שלי. הגענו למצב שהוא שהה בחר מס' פעמים ביום(בדיוק 3 דק' כל פעם). לאחר שבוע וחצי כבר לא הכנסתי אותו לחדר. כשהוא התנהג לא יפה , התיישבתי בגובה העיניים שלו, אמרתי לו בטון אסרטיבי, שאם ימשיך כך יכנס לחדר והוא מייד נרגע.הוא יודע בבירור שאני רצינית ואין חוכמות. מאז ועד היום עצם הידיעה שאני באמת אכניסו לשם גורמת לו להתנהג יפה. אני אישית קראתי לזה-"פינת המחשבה". ממליצה בחום על השיטה- החשוב ביותר -להיות חזקה אך יותר מזאת-עיקבית! בהצלחה שירלי

שלום שירלי. התחלתי להשתמש בשיטה הזו אך מוזר לי הילד בכלל לא מושפע מהעונש ואני מאוד עיקבית לפעמים הוא אפילו אומר לי אני רוצה ללכת לעונש כאילו הוא בכלל לא מושפע מיזה וזה לא מאיים עליו. מה לעשות?! .... עכשיו אני באמת מבולבלת. דרך אגב. במשך היום הוא הרבה משתמש עם הידיים כדי להפליק פה ושם . לי לאביו וגם לאחותו ב ת החצי שנה "שולח" ידיים. ואני כל הזמן מחזיקה לו את היד ואומרת בצורה תקיפה שלא מכים בבית שלנו" אז הוא מחייך וממשיך כל הזמן באותה ההתנהגות. פעם הוא די התייחס לכל הצבת הגבולות והיום הוא מאוד השתנה וכל מה שאניי מנסה. אם זה הפסק זמן. חיזוק התנהגות טובה והחלשת ההתנהגות הרעה ע"י שאני נגיד מונעת ממנו דברים שאוהב כמו טלוויזיה סיפור וכו'.... כבר זה לא משפיע עליו. וכל יום אותו סיפור. נ.ב- אני אני מאוד עיקבית תודה מה עושים

צהריים טובים, המאמר שפירסמת מעניין ומתמצת את עניין הגבולות וכמובן עוזר. כל הכבוד לך על תחזוק האתר ומענה לסובבים. דרך צלחה והמשך כך... יום מקסים, מירב

נעים לי לשמוע, אני מקווה שאני אכן מצליח לסייע לחברי הפורום. זיו

יש לי בן בן 4 ולו אחות בת 6 ואחות בת שנה וארבעה. כאשר ילדים מן הגן, ילדי כנים/חברים מכים אותו או מציקים לו, הוא אינו מחזיר להם או מתעמת עימם ומתחיל לבכות. כאשר אחותו הגדולה מכה אותו, הוא כן מחזיר לה.רציתי לדעת כיצד ניתן לחזק אותו ואת בטחונו? אני ואביו תמיד אומרים לו כי אנו מרשים לו להחזיר למי שמציק לו ושלא יפחד, אך לשווא. תודה מראש.

אלונה שלום, מהודעתך לא ברור האם ילדים מציקם/מרביצים לבנך לעיתים קרובות או מידי פעם? שאלה נוספת היא האם הוא עומד על שלו כאשר ילדים אחרים לוקחים לו דברים או שגם אז הוא נשאר חסר אונים? אחד הדברים שיכולים לחזק את ביטחונו הוא חוג העוסק בספורט אולי אף חוג של אומניות לחימה (כמובן חוגים המותאמים לגיל שלו והמועברים ע"י מדריכים מוסמכים)

שאני לבד בכל הסיפור ואני לא פונה לאף אחד אני סגור בתוח עצמי קשה לי אני מודה את אומרת לי אותו דבר בדיוק כמו שאמרו לי בפורום הקודם אבל אני מאמין שהקטע הזה יעבור לי אבל לא מהר אני יסבול הרבה דברים בדרח אני בטוח אני ינשא להיתמודד בכוחות עצמי אבל מה שאני יודע שכואב לי

ליעד שלום, לא פשוט לפנות לעזרה מקצועית, זה דורש הרבה אומץ להפתח לאדם חדש,אין ספק שיותר קל לפנות לפורום שאף אחד לא מכיר אותך, ושם לנסות להעזר.... זו בחירה אישית שלך להתמודד בכוחות עצמך, ולסבול בדרך..... (כפי שאתה כותב). דרך נוספת להעזר ללא חשיפה היא פניה טלפונית למסגרות המטפלות בבני נוער לדוגמה "מענה". בהצלחה בתיה

אני בת 50 ובשנתיים האחרונות חווה את התופעות הפיזיולוגיות של גיל המעבר בעוצמה גבוהה. אני בריאה, ללא עודף משקל, ועוסקת בספורט. לא לוקחת את ההורמונים שהמליץ רופא הנשים. לאחרונה חלים שינויים נוספים של עזיבת הילדים את הבית, ושינויים נוספים. השילוב של העיל גורם לי לתופעות של דאגות, חרדות, ואדישות לכל הסובב אותי, על סף הדכאון. אנא המלצתך לטיפול הנכון כדי להחלץ ממצבי המצוקה הנפשיים והגופניים

למודאגת שלום, את נמצאת בתקופה חדשה, בו הילדים עוזבים את הקן, ואת מתמודדת עם שינויים פיזיולוגים לא מוכרים הגורמים לך תחושות לא נוחות. מהכתוב נשמע שלא קל לך בתקופת מעבר זהעד כדי התפתחות דיכאון . במקרה זה אני ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית בהקדם. בהצלחה בתיה

שלום אני בתחילת גיל המעבר ואני מרגישה שינויים בשדיים כמו לפני מחזור האם זה טבעי

שלום לך, אני אמא לילדה בת 1/2 11 , יש לי בעייה איתה שנמשכת כבר מעל לחצי שנה ואיני מוצאת פיתרון. הילדה שלי מעט שמנמונת לגילה ואף אחרי בדיקות ואיבחונים נמצא שהיא מחוננת. אין לה שום בעיות בלימודים ואף לא בעיות חברתיות. הבעיה שלה שהיא מקשיבה לי אך תגובותיה נגמרות ב"עוד רגע", "עוד שניה", לא מתקלחת בזמן למרות הפצרותיי, לפעמים לא חופפת את שערה במשך שבוע, "שוכחת" לצחצח את שיניה, הולכת לישון מאוד מאוחר בד"כ אחריי (בגלל החופש איפשרתי לה) ברצוני להזכיר כי התגרשתי מבעלי הראשון לפני כ-5 שנים, נישאתי בשנית ואני בהריון בחודש שמיני. דבר נוסף שברצוני להעיר הוא כי לא היו לי בעיות עם הילדה בעבר הן החלו רק לאחרונה. אנא עזור לי בפתרון הבעיה הזאת. תודה רבה מראש!

בתך בתחילת גיל ההתבגרות המינית וכפי שציינת היא בעלת משקל עודף. גם ההתנהגויות שאותן הצגת: אי צחצוח שיניים ואי חפיפת ראש מעידות, אולי, על בעיה שלה עם דימויי הגוף. בעיה זו ייתכן ונובעת מקשיים רגשיים עמוקים יותר. אני לא בטוח שניתן לפתור את הבעיה ללא תמיכה מקצועית ואני ממליץ לפנות למטפלת (מכיוון שמדובר בדימוי גוף סביב גיל ההתבגרות) המתמחה בנושא זה.

אני לא יודעת מה יש לי בזמן האחרון, אבל יש לי לפעמים התקפי זעם. בהתקפים האלה אני לא מתפרצת על אנשים או משהו אני פשוט מרגישה שאני עוד שנייה מתפוצצת. אני לא מראה את זה או משהו, אני כן יודעת מתי זה מגיע. אני לא יודעת למה זה קורה. אני לא ידועת אם אני נחשבת ילדה עצבנית או שזה סתם נובע מגיל ההתבגרות [אני בת 15]. אשמח לשמוע מה דעתך בנושא. טל

טל שלום, איזו מודעות ושליטה עצמית! מורידה בפנייך את הכובע, לא פשוט להרגיש את העצבים מגיעים ובכל זאת לא לתת להם להתפרץ, איך את עושה זאת? איך בכל זאת העצבים יוצאים? איך את נרגעת? לגבי שאלתך נראה לי שזה קשור יותר לגיל מאשר לאופי. אני ממליצה לך לקרא קצת ספרות על תופעות גיל ההתבגרות, יכול להיות שזה יעזור לך להיות יותר רגועה עם עצמך. בהצלחה! בתיה.

קודם כל תודה רבה על התגובה. זה די מעודד שאת חושבת ככה. אני אתן לך דוגמה למשהו שקרה. היינו במסעדה כל המשפחה ופתאום הרגשתי [אני אפילו לא יודעת למה] שאני מאוד עצבנית אז אמרתי בכל שקט ודי רגוע שאני עצבנית. השתדלתי שלא להראות את זה יותר מדי אבל ברור שההתנהגות משתנה. נהיים קצת יותר מדוכדכים ואין חשק לדבר עם אף אחד. אבל אני חושבת שהמודעות הזו זה בגלל שזה מפריע לי מאוד ואני לא יודעת מה לעשות. אני חושבת ללכת לדבר עם פסיכולוגית [בכוונה שזו תהיה אישה] מה את אומרת?

מור שלום, יש לנו ילד מקסים בן 3.5 וילדה בת שנה . לפני מס' חודשים החל הילד להתחיל לדמיין דברים תוך סיפורים דוגמת הג'ירפות והפילים המסופרים גם בפורום זהץ לאחרונה הוא החל לאמץ לו חבר דמיוני ("נוני") והוא מביא אותו לכל מקום שאנחנו נמצאים. כיצד יש להתייחס לזה האם לשתף איתו פעולה? ( כמו למשל:"אבא, תביא צלחת גם לנוני" או "אבא, חכה, נוני עוד לא נכנס לאוט"9 האם ל"החזיר" אותו למציאות? אני דוגל יותר בשיתוף פעולה מלא עםהילד בעוד אשתי חושבת שיש להעמיד אותו על טעותו, איננו יודעים כיצד לנהוג. הנושא הלך והפריע לנו יותר כאשר ביממה האחרונה הוא החל לגדל תינוקת דמיונית ( למרות שיש לו אחות קטנה) ואנחנו באמת נמצאים במצב של אי ידיעה כיצד נכון להתנהג עם הילד בעניין זה. תודה מראש על העזרה.

עופר שלום, לקח לי זמן לענות כי חשבתי רבות על שאלתך. אתה כותב שהילד מדמיין האם הוא מודע לכך שזה דימיון ולא מציאות? לילדים, בעיקר בגילאים הצעירים (לצערי זה עובר עם הגיל) יש דמיון מפותח מאד והם יכולים לחוות דימיון כאילו זו הייתה מציאות. לדוגמא, כאשר הם מפחדים ממפלצות בחושך או כאשר הם משחקים זה עם זה. אם תסתכלו על ילדים בגינה תראו שרוב המשחקים מבוססים על דימיון: הם מדמיינים שהם אבירים, נסיכות, לוחמים וכו' (הבן שלי מדמיין שהוא כריש). אין בכך כל רע, להיפך, זהו שלב חשוב בהתפתחות התקינה. אני לא הייתי מעמיד את הילד על "טעותו" כי הוא לא טועה - נוני באמת נמצא שם. אנחנו, המבוגרים, איבדנו את היכולת לראות אותו. התיאורתיקן שדיבר על המשחק הסימבולי הוא וויניקוט - אני ממליץ בחום לקרוא, זה יכול לתת לכם רקע על הגיל בו הילד נמצא. זיו - אבא ועובד סוציאלי

שלום רב, קראתי את תשובתך לגבי בן 12, האם יש הבדל לגבי בן 15?בהנחה שהוא לא גולש באתרים אסורים באינטרנט ולא צופה בתוכניות טלוויזיה בלתי הולמות. הוא גם לא מסתובב ברחובות ובסך הכל הוא נער די נחמד (יחסית לבן 15). הוא סתם "מסתלבט" - קורא, צופה בטלוויזיה, כותב, מנגן, משחק עם הכלב - הופך את הלילה ליום, וכמובן את היום ללילה. לגבי מצב הרוח - חלון ההזדמנויות שלנו לתקשר איתו הן שעות הלילה המוקדמות, אז הוא דווקא נחמד, אבל אז אנחנו הולכים לישון. מה עושים? הדאגה העיקרית שלי מה יקרה כשיצטרך לקום לבית הספר..

תמר שלום, כן בעיני יש הבדל בגיל הנער, ונער בן 15 יותר סביר שיהיה ער בשעות המאוחרות יותר. לגבי דאגתך, מניסיוני בני הנוער מהר מאוד מתרגלים להפוך את השעון הביולוגי מחדש לקראת שנת הלימודים (איזו ברירה נשארה להם??). בהצלחה בתיה

תנסי להבהיר לו את משמעות חשיבות השינה בלילה להמשך התפתחותו ולהדגיש גם את הפרשת הורמון הגדילה בלילה זה עשוי לגרום לו לרצות לישון בלילה כמו כן שאתם מאד רוצים לראות אותו ביום ולשוחח איתו .

אני ירגיש כל כך ילד דפוק שאני יעשא את זה בעבר אני הלכתי בכתה ו ביגלל בעיות רגשיות אבל הפסקתי את זה כי לא רציתי מיבחינתי עכשיו זה עבוד לי ואני לא הולך לעשות לעצמי פדיחות ואני יגיד להורים שלי שאני צריח פסיכולוג את לא יודעת איזה הרגשה זה באמת את לא יכולה להבין אותי כי את לא יודעת מה הבעיות שלי באמת כי את לא נימצאאת אתי את מיסתכלת על הכל במקיף אבל זה לא רק זה

ליעד יקר, הגישה שלך מוטעית. טיפול פסיכולוגי אינו מיועד לפסיכים או דפוקים אלא בדיוק להפך. אנשים שיש להם אומץ לומר שלא הכול בסדר, שיש מה לשפר או לשנות, מרוויחים הרבה יותר! אחרי הכול לכל אחד מאיתנו יש נקודות טורפה וחלקים לא מושלמים ( אם אנחנו בינ אדם ) , להגיד אני צריך עזרה כדי לעשות ולהרגיש טוב יותר זו הדרך שצריכה לגרום גאווה ולא בושה, משום שרק אז יש סיכוי לפתור את הבעייה. אני מבינה את הרתיעה שלך ואת התחושה שלא יבינו באמת מה אתה מרגיש. לא פשוט להיפתח בפני אדם זר. אולי לא יקבל אותך, ואולי תיפגע... אבל אחרי הכול כאשר שותקים ושומרים את הדברים הכואבים בלב , נפגעים הרבה יותר. אני לא מכירה את ההורים שלך, אבל בטוחה שהם ישמחו לעזור לך. אני מאחלת לך שתכל לשבת ולדבר , להסביר שאתה לא יכול ואולי גם קצת פוחד לבד, והכי חשוב לזכור - בקשת עזרה ממש , אבל ממש אינה בושה. בברכה אלמוג

ליעד שלום, אתה נמצא בגיל שבדרך כלל מרגישים שיכולים לפתור את הבעיות לבד, או עם חברים מה שבטוח שאדם זר (פסיכולוג כזה...) בטח לא יוכל לעזור/להבין.... כל זה מאוד נכון כשבאמת אתה נמצא עם חברים ומתמודד עם קשיים ,אך לפעמים מגיעים למצב של "תקיעות" ואז יש שתי אפשרויות "לברוח מהקשיים" בעזרת השתיה/סמים או לבחור להתמודד ולבקש עזרה. אתה ליעד נמצא (כך נראה לי) באמצע, אתה אומנם קצת בשתיה אך גם פונה לפורום ומשתף בקשיים שלך (דבר שמראה על מודעות עצמית והרבה בגרות!). אני רוצה להזמין אותך לתת לעצמך עוד קצת ביטחון ואמונה ואכן לנסות לפנות לעזרה , לא חייב להיות בשיחות טיפוליות, אפשר להתחיל בטלפון ל"מענה" או כל מסגרת טלפונית אחרת לבני נוער. השיחות הן אנונימיות! הכי חשוב בעיני הוא לא להשאר לבד עם הקשיים וחששות! בהצלחה בתיה

אני נשואה ואמא לשני ילדים. הילדה הגדולה שלי כל הזמן רוצה להיות אצל סבתא שלה. חשוב לציין שהילדה עוד מקטנות היתה הרבה אצל סבתא שלה מכוון שעבדתי ואמי שמרה עליה.הם מאוד קשורות אחת לשניה. אימי מאוד אוהבת אותה והיא מתיחסת אל הילדה כאילו שהיא ביתה שלה. הבעיה מתחילה בעקבות זה שאני אימי לא מסתדרות על כלום כל הזמן רבות בינינו גם ליד הילדה. אבל גם מתפיסות לידה. אני רוצה לדעת כמה הקשר הבעיתי הזה יכול להשפיע על הילדה.(הבת שלי כל הזמן רוצה להיות אצל הסבתא) האם דבר זה יכול להוריד בטחון עצמי של הילדה.אודה לך על תשובתך .

בחרת לכתוב בכותרת ההודעה "מריבת הורים" למרות שהמריבות הן בין אימך (הסבתא) לבינך (האמא). אולי זה משקף משהו לגבי ההרגשה שלך כלפי המקום של הסבתא בחיי הילדה? אולי את מרגישה שאמך "פולשת" לטירטוריה ההורית שלך? שהי לוקחת לך את תפקיד האמא? באופן כללי, השהייה אצל סבתא אינה פוגעת בהתפתחות הילד כל עוד הוריו הם הדמויות המרכזיות והמשמעותיות המכוונות את מהלך חייו (גם אני עד גיל 10 שהיתי שעות וימים רבים אצל סבי וסבתי). הבעיה מתחילה כאשר נוצר בילבול בין התפקיד שהסבתא אמורה למלא לבין התפקיד שאת, כאמא, אמורה למלא. פעמים רבות דבר זה קורה מכיוון שטכנית הילדה נמצאת אצל סבתא שעות רבות. כמו שכתבת, את ואימך רבות מול הילדה אך לא משלימות זו ם זו מולה. זו יכולה להיות בעיה מסוימת כי תמונת העולם שמצטיירת בעייניה היא חד צדדית של ריבים. חשוב שתלמדו להתפייס מולה וכך היא תלמד כיצד להתפייס בנוסף, אני ממליץ שאת ואימך תדברו על הדברים ותעשו חלוקת תפקידים מי עושה מה.

שלום, אני ילדה בת 12 גובה 1.51 משקל 47, בדקתי באתרים באינטרנט ומשקלי יחסית לגובהי הוא במצב טוב (לא תת משקל ולא עודף משקל), אך אני עדיין לא מרגישה נוח עם עצמי, אני משתדלת לעשות ספורט ואני אוכלת כרגיל בלי שינויים... כי איני רוצה דיאטה ובעיות תזונה בכזה גיל... למרות שאני משתדלת לא לאכול חטיפים. אני מאוד אוהבת בגדים!! קניות וכו... אך רוב הבגדים אינם למידתי וקשה לי למצוא בגדים.. ואין לי אלייך ממש שאלה ממוקדת פשוט אני רוצה לדעת מה להרגיש לגבי עצמי... הרי כל חברותי מאוד רזות ויפות ולפעמים גם ההורים שלי מעירים לי לגבי זה שאני צריכה לשמור על המשקל שלי... מה לעשות?

לאנונימית שלום רב, מאוד התרגשתי לקרא את דברייך , את אומנם בת 12 אך בוגרת ואחראית ביותר! ממש מרגש לפגוש נערה צעירה כל כך שכה מודעת לגופה! המשיכי כך, כל הכבוד! ולשאלתך/פנייתך אכן את בגיל שמאוד קשה למצוא בגדים וזאת משום שאת לא במידות של ילדים ולא של מבוגרים, (זו תקופה וההיא עוברת!) אנא חכי בסבלנות והמשיכי להיות ערנית ואחראית לעצמך!! בהצלחה בתיה

תקשיבי לי טוב טוב!!!!! את רזה כמו לא יודעת מה!!!! אם אני הייתי רזה כמוך, וואי וואי.... הייתי חוגגת ומודה כל יום על זה.......... אז תרגיעי ומהר.. (הצורת כתיבה היא לא כי אני מגעילה או משהו, זה כי אני סתם מתעצבנת מזה שאנשים לא מעריכים את המראה והרזון שלהם...) =], מאיה

אני חייבת לדעת מי מנהל את הפורום? זיו סופר או אור-לי? מאז שמור עזבה הכל השתנה וחבל....

לא מכירה את הניהול הקודם אבל שאלתי מה 14/8 לא נענתה? האם לא נראה לכם שזה חשוב מספיק או שפשוט לא רואים את כל ההודעות? חבל, דווקא מפורום שבו משיבים מטפלים ניתן היה לצפות ליותר

טלי יקרה, אמנם באיחור אבל אנסה בכ"ז לענות על שאלתך. אני לא ממליץ לשתף את בנך בשלב זה בחייו בטיפולי הפוריות וגם לא בזה שהוא נולד כתוצאה מהפריה. הוא עדיין צעיר בכדי לתפוס את העניין לעומקו ועלולות להתעורר אצלו שאלות האם אתם ההורים שלו באמת? האם הוא הילד שלכם באמת? במה אני שונה מילדים אחרים? וכדומה. בגיל מבוגר יותר, כן הייתי משתף. עם זאת, הייתי מכין אותו לתקופה הקשה שאת עומדת לעבור - הביקורים העייפות, חוסר הפניות אליו וכו'. הייתי מסביר שאמא עוברת בדיקות וכך וכך יקרה אבל שלא ידאג כי את לא חולה וזו רק תקופה וזה יעבור. הסבר זה מצד אחד משתף ומכבד אותו ומצד שני לא נותן יותר מידי פרטים שאין לו אפשרות לעבד אותם. בהצלחה בטיפולים ומקווה שתעדכני בבשורות טובות, זיו

שהמחשב שלה קרס והיא אינה יכולה לענות (ההודעה מופיעה מעל הפורום). כולנו מצפים לשובה.

וזה נחמד מצדך. אבל עם כל הכבוד,גם אם מחשב קורס בתחילת אוג' היה רצוי למצא פתרון, או לעזוב את הפורום, או שימצא מחליף בנתיים. במשך חודש לענות 2 תשובות,זה קצת מגוחך....

שלום, ביתי תהייה באוקטובר בת 14 ועדיין לא קיבלה מחזור. אציין שהיא משהיא מאוד מפותחת האם יש מקום לדאגה ולבדיקות כלשהן? תודה מראש אלה

אלה שלום, אינני מוסמכת לענות לשאלה זו, מהידוע לי נראה לי שאין מקום לדאגה אך יש תמיד אפשרות לפנות לגורם מוסמך להתייעץ על כך. בהצלחה בתיה

הורים שלי מודעים ליאוש חלקית. כלומר הם לא מאמינים שיש לי בעיה בעין למרות שאמרתי להם לשאלה השני שלך איך אני בילתי בקיץ לא בילתי לא יצאתי בכלל כמעט מהבית . לשאלה השלישית האם משהו מודע עליך לא הבנתי את השאלה. ובתיה איך אני יכול להיות שמח או לעסוק במשהו אחר או בספורט אחר כאשר הדבר שאני הכי אוהב הוא הכדורגל ובתיה אני מפחד להוציא רישיון בגלל הבעיה בעין ושאלה לי אליך למה לא ענית לי בקשר לעניין של השבועה ושל הגיבנת?

יוסי שלום, אני מאוד מבינה את היאוש, את התסכול של לא להיות מסוגל לעשות מה שאתה הכי אוהב, ובעיקר את הקושי בלהרגיש שלא מבינים אותך, זה מרגיש מאוד לבד. אני שוב מאוד רוצה להמליץ לך לפנות לטיפול על מנת לעזור לך להרגיש פחות לבד ולראות כיצד אתה יכול להתגבר על הקושי בעיניים ולמצוא לעצמך דברים/אפיקים חדשים. בהצלחה בתיה

שלום אני בישן. לא יוצא בכלל. איך אפשר להכיר בגילי. איפה? באיזור השרון.

לילה טוב, כמו הרבה ביישנים אחרים אפשר לעשות שימוש במחשב: פתח לעצמך בלוג, כתוב בפורומים שונים וחברתיים , הצע את עצמך כשותף או מסייע בתחומים שמעניינים אותך, וכך למעשה תפגוש אנשים מסוגים שונים. הצעה שונה - אולי תשקול להתנדב לשנת שירות? במסגרת זו חיים יחד בקומונה כ - 20 חבר'ה ביחד וגם תורמים לקהילה... בברכה אלמוג

יש לי זוג בנים, תאומים לא זהים בני 10 שנים. הם לומדים בכיתות נפרדות. האחד יותר יוזם קשר עם חברים, והשני פחות. הם באותו חוג כדורגל - כך שגם השני, מכיר בחוג, חברים של הראשון (מכיתתו של הראשון). הראשון גם מזמין חבריו אלינו - וכך הם לעיתים קרובות שלושתם ביחד (בהסכמת הראשון). לעיתים רחוקות, כשהשני מזמין חבר, בד"כ , גם אז הם שלושתם ביחד. השני רוצה להזמין או לדבר, או להפגש עם חברים של הראשון, והבן הראשון מתנגד לכך. הוא חושש, ממצב שבו אחיו שהזמין חבר שלו, יוכל להחליט שהוא לא יהיה איתם. לא מדובר במצב, בו נוצרה איזו כימיה מיוחדת בינו לבין משהו מחברי אחיו. למעשה יש אצלו איזה קושי לפגוש חברים. לפעמים הוא מעדיף ללכת עם אחיו (לחברים של אחיו), או גם לחבר משותף (לא בגילם). היום היוזמה שלו התעוררה, לאחר "פיצוץ" של משחק ששיחקו ביחד בנעימים - עד שלא... למעשה הוא עוד בילדותו, היה משחק , וכאשר היה משעמם לו , או הפסיד - היה מתחיל להציק, לשקר....ומפוצץ את המשחק - במקום לאמר - זהו, הספיק לי. לא רוצה יותר לשחק. אז כשאחיו מתנגד שיזמין חברי כתה של הראשון (מקבילה) - הוא מתלונן - אז מה ? אני דפוק בגלל שהם חברים של אח שלי??? הנ"ל גם מאוד מניפולטיבי, ומרגיש את נקודות התורפה של "היריב". זה מאוד מורכב. מקווה שנתתי מספיק מידע. תודה.

אורי שלום, אני מאד מבין את ההתלבטות שלך - ילד אחד "חזק" יותר מבחינה חברתית והילד השני גם רוצה אך קשה לו. כהורה תמיד נחמץ ליבנו לראות שילד אחד מתקשה בדבר שאחיו עושה בקלות. עם זאת, מדבריך נשמע ש"הילד השני" רוצה לרכוש חברים על חשבון אחיו. מה היית עושה אילו האח השני היה קטן בשנה מאחיו, האם גם אז היית מתלבט? אני מניח שלא ולדעתי זו התשובה לשאלתך. כל אחד מהאחים צריך לרכוש חברים אישיים ולא על חשבונו של האחר (זה נכון לכל תחומי החיים - גם אם הם תאומים). צריך לסייע לאח השני אך לא ע"ח הראשון. ייתכן שבאישיותו הוא מתקשה יותר בדבר זה וצריך מעט עזרה. אולי אתם תיזמו מפגשים עם ילדים בכיתה שלו (כשתתחיל שנת הללימודים). אולי תנסו להזמין ילד מחוג הכדור-רגל שאינו חבר של האח הראשון. אולי תרשמו אותו לחוג אחר, נפרד, בו הוא לא צריך להתחרות באחיו. בהצלחה, זיו - אבא ועובד סוציאלי

שלום! אני בת 14 וחצי, לפעמים ואפילו מגיל צעיר קורה לי שלפני שאני הולכת לישון או כשאני צריכה משהוא מאחד ההורים שלי (בערב) אני כמעט באה להכנס לחדרם אך אז אני שומעת אותם מקיימים יחסי מין (דלתם פתוחה) , אני מרגישה כאילו לא הכרתי אותם בחיי וכאילו שהם אנשים אחרים אין לי כל כוונה להפריע להם אך זה קורה בשעות מוקדמות מאוד של הערב וכשזה קורה אני נתקפת תסכול ואפילו לא יכולה לישון בלילה זה גורם לי להתעצבן ובבוקר אני לא יכולה להסתכל עליהם אני שואלת את עצמי מי הם? אשמח אם תעזרו לי ותאמרו לי מה לעשות כשזה קורה, קשה לדבר על זה עם מישהוא במיוחד עם הורי בגלל שאף פעם לא יצא לנו לדבר על נושא זה. תודה רבה- מיא.

מיא שלום, את צודקת בהחלט, מאוד מביך להיות עדים למגע מיני בכלל ושל ההורים בפרט! עם זאת זכרי שמגע מיני זהו סימן לקשר מאוד משמעותי בין בני זוג, וכמה נחמד לדעת שבין הורייך יש קשר חם ואוהב! לגבי שאלתך מה עושים? אני בטוחה שהורייך לא מודעים לכך שאת שומעת אותם, כדאי לנסות להזכיר להם לסגור את דלתם בלילה(הם יבינו מיד) כמו כן הרבה בני נוער בוחרים לישון עם דלת סגורה, יכול להיות שזה יהווה פתרון גם עבורך? בהצלחה בתיה

אני ניתקף בכל מיניי מצבים לא טובים אם עצמי אני לפעמים מריש לבד בודד וליפעמים אני לא מגיש כך אבל שאני מרגיש לבד בלי כלום אני מרגיש שזהו אני לא יכול יותר אני מרגיש שבור ברמה שאני לא יודע עד כמה בואי אני יתן לך עוד סיפור בשנה האחרונה כעב לי נורא החזא ממש כל השנה אני ניכנסתי לסרטים שיש לי סרטן חס וחלילה לבד עם עצמי וכל היום חשבתי כך וכך לפעמים קורא לי עוד דברים אני מרגיש שיש איזה משהו שכאילו יסתקל עליי וגורם לי לעשות את זה שאני לא מצליח להוציא אותו ממני שגורם לי לדברים שליליים

ליעד שלום, מכל הפניות שלך נשמע לי שחשוב ביותר שתפנה לאיש מקצוע באזור מגורייך ותשתף אותו במצוקה שלך. קשה מאוד לעזור לך דרך הפורום(ראיתי שרבים ניסו זאת וזה יותר מבלבל ). תבדוק מקומות העובדים עם בני נוער. בכל עיר יש מסגרות כאלה בשמות שונים. בהצלחה בתיה

לפעמים אני אומר לעצמי למה שלכתי לך את זה יש לי מלא חברים ויש עוד פרום שאישה שמיעצת לי שם כבר שנה ויותר אבל קורא לי פעמיים שאני רושם לה דברים שאני לא יכול יותר ואחריי יומיים אני אומר לעצמי מה אני מטומטם זה ממש לא נכון למה רשמתי לה את זה זה קורא מדיי פעם אבל לא קצת

ליעד , בוקר טוב קודם כל אני מצטערת לשמוע על הרגשותיך הקשות והלא פשוטות. על מנת לעזור לך כדאי שתספר קצת פרטים: מה קורה לך? מדוע קשה? מה אתה עושה ברגעים טובים ורעים? בן כמה אתה? אני אשמח לשמוע ולנסות לייעץ גם בהמשך הדרך... בברכה אלמוג

שלום, בני, בן ה-12, נוהג לעיתים להישאר ער כל הלילה. בעקבותיו גם בתי, בת ה-8.5 נשארת ערה עד השעות הקטנות של הלילה. האם לדבר יכולה להיות השפעה בריאותית מזיקה בטווח הארוך (כי עקרונית, אין לי התנגדות שיעשו זאת מדי פעם בחופשות) תודה דויד

שלום דויד, השאלה החשובה יותר בעיני היא מה בנך עושה כל הלילה? האם משחק במחשב, צופה בתוכניות טלויזיה, למה הוא חשוף בשעות אלה? כמה אתה יודע מה קורה איתו בשעות אלה? לדעתי מדי פעם להיות ער לסיבה מסוימת כמו מפגש עם חברים או מסיבת פיגמות, אין רע בכך אך לשנות את סדר היום והלילה בגיל כה צעיר , אינני בטוחה שזה נכון, ולאו דווקא מבחינה בריאותית, אם כי מעניין באיזה מצב רוח בנך מסתובב במשך היום שלמחרת? בתיה

הבת שלי עוברת תקופה מאוד קשה, היא מקללת את ההורים ואת הסבים בלי גבול אפילו לפעמים מרביצה, היא עושה מה שעולה בראשה וקשה לשכנע אותה. חשוב לציין כשהיא בחבורת ילדים היא נראית נסיכה מאוד אדיבה ואפילו כשמרביצים לה היא לא מגיבה. איך עלי להתנהג במצב זה אני ניסית להעניש אותה בלבודד אותה בחדרה כמה דקות אבל הילדה ממש פחדנית מלהיות לבד והיא מגיבה לזה בצורה היסטרית ובתחנונים קורעי לב. חשוב לציין שהיא נחשבת לילדה מפונקת יחסית לא היו הצבת גבולות של ממש אצלנו בבית ואני רוצה לשנות את זה אבל בלי להזיק לה...

שרה שלום, המצב שאותו את מתארת בהחלט יכול לנבוע מאי הצבת גבולות (כמו שאת כותבת: היא מקללת בלי גבול). את לא מציינת את האב בהודעה. האם יש אב בתמונה? איך היא מגיבה אליו? בהחלט יש צורך בשינוי משמעותי בהתנהלות מולה. לדעתי, הבכי ההיסטרי והתחנונים הם מניפולציה שבהחלט מפיקה את התוצאות הרצויות מבחינתה - את מוותרת לה. במידה ואת לא יכולה לעמוד בעונש של שהייה בחדר תני לה עונש אחר כמו למנוע ממנה דברים שהיא אוהבת - כגון טלביזיה, ביקור אצל חברה וכו'. הכל כמובן במידתיות. יש הבדל בין גבול: "אני לא מסכימה ולא מקבלת את ההתנהגות שלך" לבין העונש, הסנקציה. הסנקציה צריכה להיות קשורה עד כמה שניתן למעשה שנעשה. הדבר החשוב ביותר הוא לא להעניש בדבר שאינך יכולה לעמוד בו. לדוגמא: אל תשימי אותה בחדר ל- 5 דק' ותוציאי אחרי שתיים - זה מחליש אותך מולה. מלתחילה תכניסי אותה רק לשתי דק' ותעמדי בהן. אשמח לסייע בכל דרך, זיו - עובד סוציאלי ואבא

אני כל יום מאונן אבל כימעת כל יום זה טוב או לא זה כאילו לא טוב לזרע הוא לא בריא משהו כזה אני בגיל 14

לאבירן שלום, אין שום רע או לא בריא בלאונן. אני ממליצה לך לקרא קצת ספרות בנושא של ההתפתחות המינית בגיל ההתבגרות. בהצלחה בתיה