פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום תראו יש לי אחות בת 16 והיא פשוט כל הזמן משקרת!! ממש מחלה באמת היא כל הזמן משקרת לא משנה מה היא אומרת היא משקרת היא בבעיות קשות עם חברות שלה היא ממציאה עליהם שמועות לנו המשפחה היא לא מספרת כלום ומשקרת תמיד והיא באמת במצב גרוע! גם בלימודים היא על הפנים כי זה מפשיע עליה כל העניין עם החברות ובאמת מצבה ממש ממש לא טוב אני כבר לא יודע מה לעשות!!!!! אני נורא דואג ופוחד שהיא תחשוב על דברים נוראים יותר שיגרמו לעשות דברים נוראים יותר!!!! בבקשה עזרה כמה שיותר מהר!!!

ערן שלום, הדאגה שלך לאחותך מאוד רגשה אותי. אין הרבה אחים הערניים כל כך למצוקות של האחים שלהם. אגב אתה צעיר ממנה או בוגר ממנה? אתה פונה עם השאלה כיצד לעזור לאחותך, מאוד ברור שאתה מודאג מהתנהגותה, האם הורייך גם מודאגים? האם אחותך מודעת לדאגותייך? קשה מאוד להמליץ איך לעזור לך, בעיקר משום שחסרה לי הרבה מידע על הקושי מעבר למידע בנושא שקרים. אתה מציין שהנך חושש שאחותך תעשה לעצמה משהו, האם חשש זה מבוסס על מידע שיש לך על אחותך? אם כן אני מאוד ממליצה לערב את הורייך. נראה לי שאתה לוקח על עצמך אחריות גדולה מדי ונראה לי שאתה כרגע לבד באחריות זו. אשמח לנסות לעזור יותר במידה ותוכל לענות על השאלות ששאלתי. בכל מקרה אני שוב ממליצה לך לא להשאר לבד עם הדאגה, לשתף את הורייך או אדם מבוגר אחר במשפחתך שהנך יכול לסמוך עליו. יכול להיות שאחותך צריכה עזרה וחשוב לדעת איך להגיש לה עזרה זו. מקווה שעזרתי ולו במעט. בתיה

שלום לך שוב שמעי אני בן 17 ואחותי בת 16...עכשיו גם אני וגם הוריי מודעים לבעיה שלה! זאת אומרת שלושתנו כבר ניסנו כל כך הרבה לדבר איתה ולהסביר לה למה היא ככה ואין תשובה והיא כל הזמן בורחת מעצמה והריבים שלה עם חברות כל כך משפיעים עליה שזה לא יאומן אחותי יודעת שאני ומשפחתי דואגים ועדיין היא כזו זה מעיין מחלה...השבוע היא הגיעה לסף שהיא החלה לעשן!! וזה ממש מודאג מבחינתי הוריי יודעים זאת וכמובן כעסו עליה אבל לא ברור מה קרה לך ואיך היא הגיעה למצב הזה ואני חושש שהיא תעשה לעצמה משו יותר גרוע כיוון שהיא כל הזמן (בגלל שהיא משקרת) ממציאה דברים שכאלה לא יאומן לשמוע וזה מפחיד ואני נורא דואג לה יש לי רק אחות אחת ואני מת עליה ואני לא יודע מה לעשות מקווה שעכשיו תוכלי יותר טוב לענות לי...תודה רבה!

שלום רב, יש לי בת בגיל שלוש ולפני כחודש נולדה לה אחות בשעה טובה. עם כל ההסברים והתשומת לב שאנו נותנים לה, התנהגותה השתנתה לגמרי. היא פשוט חזרה להרטיב בתחתונים ברמה קיצונית וגם בלילה , היא מורידה את התחתונים , עומדת ועושה זאת על הרצפה . היא צועקת ובוכה מכל שטות . בעלי עצמאי ואני כל היום לבד בבית עד עשר בלילה . אני מניקה ולכן התינוקת כל היום בציצי ולגדולה קשה. כמו כן אני היא זו שמתעוררת בלילה כדי להניק וכי הקטנה בוכה ואני צריכה להחליף לגדולה . בעלי לא מסוגל להתעורר כי הוא חוזר עייף מהעבודה וטוען כי אם לא יישן , הוא פשוט לא יתפקד.(עבודתו סיזיפית והוא כרגע המפרנס היחידי) מה שנוצר זה חוסר סבלנות משווע כלפי הילדה הגדולה. אני עצבנית , עייפה , לבד כל היום ומלאת ייסורי מצפון כלפי המחשבה שלי להפסיק להניק כדי להיות יותר עם הגדולה. מור , תעזרי לי - כי אני מרגישה שאני פוגעת בילדה הגדולה עם ההתפרצויות לי וגם בקטנה. מה עלי לעשות?

בקר טוב, העלת הרבה דברים ויש לי הרגשה שאת מאד עמוסה רגשית. דבר ראשון,ננסה לעשות קצת סדר : ). 1. אני ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - אח חדש. יש שם תשובה לגבי הכנה ללידה,זה כבר לא רלבנטי,אבל יש גם תשובה כשהאח/ות בבית. 2. במקביל למה שמומלץ בתשובה אליה הפניתי,חשוב לצד האמפטיה והתמיכה בגדולה,לשמור על חוקים כלשהם. הולדת אחות לא אמור להוביל לפריצת כל הגבולות. 3. חשוב לזכור שהגדולה זקוקה לך לא פחות מהקטנה.חשוב למצא את הזמן להקדיש רק לה. אפשר להנהיג שבשבת כשהבעל כן בבית,את והגדולה יוצאות לשעתיים מהבית לעשות כיף,רק שתיכן,או לחליפין הבעל יוצא עם הקטנה ואת עם הגדולה בבית,פנויה רק לה. אם לא בשבת,למצא מישהו (סבתא,אחות,שכנה) שאצלו אפשר להשאיר את הקטנה לשעה שעתיים ולהיות רק עם הגדולה. גם במהלך היום ששלושתכן בבית,אפשר פה ושם להקדיש רק לגדולה . לדוג' שהגדולה תעזור לך בעבודות הבית ( "את כבר גדולה ויכולה,לא כמו...") בזמן שהקטנה במיטה/בלול/בטרמפולינה...מותר לקטנה לשכב לידכן כשאת משחקת עם הגדולה,מותר לקטנה להיות בצד ושאת תחזיקי את הגדולה לפחות פעם ביום על הידיים ותכרבלי אותה. ככל שתוכלי להקדיש לגדולה זמן ותשומת לב,סביר שההתנהגות שלה תחזור לתלם וגם אם לא,יהיה לך קל יותר להציב גבולות ולאכוף חוקים,כי תרגישי פחות רגשי אשם ויותר שלמה עם עצמך. הרבה בהצלחה ומזל טוב, מור

וואלה לא יודע מה לעשות היא מתנהגת בקרירות ולא מראה לי אהבה לא באה הרבה אליי ואני בתקופה של בגרויות קצת יותר ממנה ויש לי מעט מאוד זמן אבל אני משתדל כמה שיותר להראות אהבה הבעיה שהיא לא כל כך עכשיו, שאני שואל אותה מה הבעיה כאילו? היא אומרת לי אין בעיה ובעיניה הכל בסדר מה עליי לעשות? תודה מראש לעוזרים

שלום למלאך המוות, יכול להיות שאכן הכל בסדר והתחושה שלך שמתראים פחות הנה בגלל לחץ הבגרויות ולא מסיבה שאינה מראה לך אהבה. עם זאת בגלל שאתה מרגיש שינוי, ושינוי זה אינו טוב לך, הייתי ממליצה לך לדבר עם החברה שלך, חשוב שהדיבור יעשה לא מהמקום של האשמה, אלא מהמקום של ההרגשה שלך. תנסה לשתף את החברה שלך בהרגשה שלך, בגעגועים שלך אליה, בתחושה שאתה מרגיש כאילו היא פחות איתך עכשיו. יתכן ואכן יש בעיה ואז תוכל להזמין אותה לשתף אותך בכך ויתכן ואין שום בעיה והכל הוא חלק של הלחצים לקראת הבגרויות. בכל מקרה אין דבר שדיבור פתוח ומכבד לא יכול לפתור. בהצלחה. בתיה

יכול מאוד להיות שאתה רודף אחריה הרבה בנות רוצות שירדפו אחריהם בנים תנסה קצת להראות שאתה כאילו לא מעונין בה והיא תחזור אליך

באופן עקרוני עם ההרדמה אני מאוד שלמה לגבי הבקבוק אני לא שלמה אבל בהחלט נוח לכולם התגובות באות בעיקר מאנשים מבחוץ (חמותי לדוגמא...) למרות שאני מאוד שלמה עם החינוך שלי והבנות מאושרות, שמחות ועם גבולות מאוד ברורים.לכן חשבתי שעזרה בהירדמות או שימוש בגיל כזה בבקבוק יעבור בשלב מסוים - וסביר שלא נגיע עם הבקבוק לצבא. אני בדרך כלל מחכה שהדברים יבואו מהן ולא לוחצת זה הוכיח שהדברים נעשו בטבעיות וקלות, אבל בכול זאת רציתי חוות דעת של בעל מקצוע. תודה!

שלום לכם, סליחה מראש על האורך אבל אני פשוט חייבת שתבינו אותי. זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן,, אני פשוט מרגישה שאני חייבת לפרוק את מה שיש לי על הלב. אני בת 30 אוטוטו (בת יחידה) עד גיל 29 גרתי עם ההורים, אני מניחה שמצד אחד קשה להבין למה עד גיל כזה מאוחר גרתי שם אבל אני מודה שהיה לי דיי נוח ואני בקשר דיי טוב עם הוריי אני אוהבת אותם מאוד והם יחסית מאוד צעירים (אמא שלי 49 אבא 56), עד לפני 9 חודשים המערכת יחסים הכי ארוכה שהייתה לי בחיים לא עברה את ה-3 חודשים, עכשיו אני לפני חתונה (בע"ה עוד כחודשיים), אנחנו יחד 9 חודשים כאשר מתוכם 6 חודשים אנחנו כבר גרים יחד. ולהורים שלי עדיין קשה לקבל שאני לא נמצאת בבית. כאשר סיפרתי להורים שלי שאני עוזבת את הבית בשביל לעבור לגור עם החבר שלי אמא שלי פשוט בכתה לא כי היא לא מאושרת אלא בגלל שאני כבר לא אהיה בבית ויהיה לה מאוד קשה עם זה, היא רגילה לדעת מה אני עושה כל הזמן ואני מרגישה שגם הסיבה שלא החזקתי מעמד עם גברים כל כך הרבה זמן זה רק בגלל העצות שלה ושכל הזמן הייתה מכניסה לי שטויות לראש במערכת יחסים הזאת לא נתתי לשום דבר להפריע והנה אני לקרת חתונה אבל... הוא עבר לגור איתי בעיר מגורים שלי אני תושבת המרכז והוא מגיע מאיזור השרון (מרחק 30-45 דק נסיעה)ההורים שלו גרושים והוא בקשר טוב עם שניהם כך שיוצא שבסוף השבוע אנחנו נוסעים מיום שישי בצהריים עד הערב - אנחנו אוכלים אצל אחד ההורים שלו חוזרים הביתה ולמחרת שוב נוסעים כדי לפגוש את המשפחה שלו ואת החברים שלו שלא יוצא לו לראות אותם במהלך השבוע,, אפשר להבין כי במהלך השבוע אני מבקרת אצל ההורים שלי ורואה אותם לפחות פעמיים בשבוע (לפעמים אפילו יותר), היום דיברתי עם אמא שלי על יום העמצאות ואמרתי לה שאנחנו עושים עם חברים שלו והיא נפגעה, טועת שאנחנו יותר אצל הצד שלו ופחות איתם לי כבר אין כוח אני מנסה שיהיה לכולם טוב שהוא יראה את ההורים שלו ואת החברים שלו ואני משתדלת לראות את ההורים שלי אבל זה לא מספיק להם כל הזמן לחץ!! אין לי שבת אחת שאני יכולה לשבת בבית בלי לעשות כלום אני תמיד תחת לחץ להספיק לראות את כולם,, מה יהיה כשיהיה לי ילדים ואני לא אוכל לבוא בתדירות שאני באה היום? כמה מהילדים רואים את ההורים שלהם יותר מפעמיים בשבוע? מה בסך הכל ביקשתי שיבינו אותי? ובכלל חבר שלי שונא את העיר שלי ורוצה שנעבור לגור באיזור השרון אמא שלי ישר קופצת "אני לא מוכנה שתעברי לשם, מי יעזור לך? את תהייה לבד" ועוד כל מיני כאלה וכל מה שאני רוצה זה שההורים שלי יבואו ויגידו לי איפה שאת רוצה לגור תגורי אנחנו נבוא ונעזור כמה שאפשר. זה כל כך קשה לעשות?? אני כבר על סף דמעות מצד אחד לא רוצה לפגוע בהורים שלי אבל אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי כבר כאילו אני לא קיימת. בבקשה עזרכתם מה עושים? איך גורמים להורים להבין שאני אוהבת אותם אבל צריכה לחיות את החיים שלי ? תודה מראש

שלום, אני מבינה אותך ואת ההורים שלך. כולכם צודקים במידה זו או אחרת, אבל כנראה שכל צד צריך להתפשר ולוותר. בוודאי אם היית בת אחת מתוך 4 ילדים, הכל היה נראה אחרת. קשה להורים כאשר הבת היחידה שלהם עוזבת את הבית וזה טבעי. יחד עם זאת חשוב שיבינו שאם לך טוב, אז שיהיו מאושרים שטוב לך. ואת זה את יכולה להסביר להם.. מבחינת עזיבת הבית, הזמן יעשה כנראה את שלו, והם 'יבלעו' את זה.. הם צריכים להבין שבגיל 30 , גם אם לא היה לך חבר, טבעי שרוצים להיות עצמאיים. אם את מתכוונת לעבור להתגורר רחוק מההורים, את צריכה לקחת בחשבון, שגם אם יש כעת רצון טוב מצידם לעזור לך בבוא הזמן, כאשר גרים רחוק, וההורים בנתיים מתבגרים עוד, זה לא תמיד קל לבוא ולעזור לך. תביני עוד, שהורים שיש להם בת יחידה, כעת אולי לא זקוקים לעזרה שלך, מכיוון שבאמת הם יחסית הורים צעירים ובריאים אני מקווה.. אבל בבוא הזמן, זה לא פשוט כאשר זקוקים לעזרה של ילד, ויש רק ילד אחד והוא גר רחוק... אני בגיל דומה לזה של הורייך, ויש לי יותר מילד אחד, וגם כך עברתי משבר לא קטן, עד שעיכלתי את עובדת עזיבת ילדים את הבית. את זה תוכלי להבין רק כאשר תעמדי את במצב הזה. אבל שוב, גם הורייך צריכים להבין אותך ולהשתכנע שאת עדיין כאן ולא בחו"ל... בהצלחה

בקר טוב, דבר ראשון,אני שמחה על השינוי שעשית בחייך והיום את לפני חתונה. אני מעריכה שלא היה קל להחליט לצאת מהבית,ויתכן שאם הייתי שואלת אותך לפני שנתיים לגבי יציאה מהבית,זה היה נראה לך כמעט בלתי אפשרי. והנה,בכ"ז,עשית את זה ואיכשהו אמא מסתגלת לאט לאט לרעיון. מה שאני מנסה להגיד כאן,שהרבה פעמים דברים נראים לנו מפחידים/רחוקים/כמעט בלתי אפשריים ואיכשהו אנחנו מגלים שהם הרבה פחות מפחידים. את אמנם שואלת לגבי יחסייך עם הורייך ובמיוחד עם אימך אבל מתוך הקריאה של הודעתך,אני רוצה לשאול - עד כמה את יודעת להציב גבולות באפן כללי - ביחסים עם ההורים,בעבודה,עם חברים... בכל יחסים,כדי שהם יצליחו ושני הצדדים ירגישו טוב בתוכם,חשוב שיהיו גבולות. גבול מטרתו להבהיר גם לאדם עצמו וגם למי שמולו,מה אני מוכן לקבל/לעשות/להרגיש ומה לא. ברגע שאדם מתעלם מהרצון שלו,מהגבול שלו,סביר שמהר מאד ירגיש מסכן או מנוצל או מתומרן. מכיוון שאת נמצאת היום לפני שינוי גדול בחיים,שסביר שיביא איתו שינויים נוספים,כדאי להקדיש זמן למחשבה - איך אני רוצה שהחיים שלי יראו (כאמור,לא רק לגבי אמא אלא בכלל.בעיקר כדי למנוע מפח נפש בעתיד),מה אני מוכנה לתת ומה לא,מתי אני מרגישה שאני מקריבה.. ובהתאם לתשובות,להציב את הגבול בכל מע' שבה יש צורך. חשוב לי לציין שהצבת גבול היא לא משהו אגרסיבי או לא מתחשב,זו פשוט אמירה בצורה ברורה ,אסרטיבית,נעימה ואמפטית - עד איפה אני מוכן. לא תמיד הצד השני אוהב את זה בהתחלה,אבל בלעדי הגבולות תחושת המרמור והמסכנות רק גוברת. הרבה בהצלחה, מור

שלום רב, אני אם ל-3 ילדים בן 9,5 ו2.5 .לבעלי ילדים מנישואים קודמים בני 20 ו- 26.לצערי אין בבעלותינו בית או מעון קבע ועל כן אנו נאלצנו לעבור דירה כ-5 פעמים ב10 השנים האחרונות ואנו כרגע עומדים לפני מעבר נוסף.כשהילדים היו קטנים מעברי הדירה היו מעברים בעלי קושי פיסי וכורח הנסיבות. כל המעברים היו מעברים בעלי שינויים מרחיקים ,שינו מיקום גיאוגרפי עיר אחרת פעם גרנו במושב (רציתי לגדל אותם באוירה כפרית) .אנו הורים מאוד מסורים לילדים והם למעשה נמצאים בראש סדר העדיפות שלנו.אך המציאות היא שמעברי הדירות לעיתים נכפים עלינו נוכח מציאות מסויימת. כפי שציינתי אנו לפני מעבר נוסף הילד הגדול בכיתה ג" האמצעי בגן טרום חובה והקטנה בבית.שני הגדולים מראים סימנים של חוסר מנוחה לקראת המעבר הגדול אפילו הרחיק לכת וטען שהוא רוצה לצאת לעבוד ולהתפרנס כדי שיוכל לעזור ברכישת בית והוא מתנגד נחרצות לשינוי מהותי בחייו ,לא רוצה לעבור בית ספר ולשנות את אזור מגורינו. הקטן יותר מעלה כל מיני שאלות קיומיות לגבי עתידו, האם מעברידירה אומר שאנו ההורים צריכים להתחתן עוד פעם האם הוא יחזור לרחם שלי האם סבא וסבתא ישארו בתמונה. במשך שנים הרגשתי שהמעברים הם פוגעים באיכות חייהם של ילדיי וכולם בסביבתי תמיד טענו שילדים הם סתגלנים ומסתדרים. שלא תתקבל תמונה שמא אנו משפחה מעוטת יכולת , ילדיי מאוד מפונקים מכל הבחינות אני תמיד דואגת שסביבתם הטבעית לא תיראה זמנית ויש לכל אחד חדר קסום וחמים והבית שלנו תמיד מלא אורחים אך יחד עם זאת במעבר הנוכחי אני מרגישה שהם גדלו והשינויים שנכפים עליהם יכולים או עלולים לפגוע בביטחונם בטווך הארוך.כל מעבר דירה עבורי הוא כמו יציאת מצרים כי אני נמצאת בחרדה היכן נמצא בית הולם לנו ולילדינו אך המעבר הזה אני מרגישה נטל נפשי נוכח ההתמודדות עם צרכי הילדים.האם עליי להענות לבקשותיהם בכל מחיר,איך אני יכולה להמתיק את הגלולה המרה עבורם. ומהם הנזקים שעלולים להיגרם נוכח הנסיבות .אודה לך מאוד על תשובתך הכנה. תודה מראש.

בקר טוב, לכל משפ' יש את סדרי העדיפויות שלה,את האילוצים שלה וכו'. אם אין ברירה וחייבים לעבור דירה,אז אין הרבה מה לעשות. מצד שני,אולי זה לא ברמה של "חייבים" ואז כדאי להרגיע קצת. אחד הדברים החשובים ביותר להתפתחות תקינה היא היציבות שילד מרגיש. ילד שחש שהחיים יציבים,שיש לו שליטה על עצמו ועל החיים,סביר שיחוש בטחון,יפתח בטחון עצמי,ירגיש שלם יותר מאשר ילד שמרגיש "תלוש". כמובן שקשה לחוש יציבות או עקביות אם כל שנה שנתיים מתחילים את החיים מחדש. נכון שלמרבית הילדים יש יכולת הסתגלות לא רעה,אבל כמו כל דבר השאלה - עד כמה ? זה שיש למישהו תכונה נהדרת,לא אומר שאנחנו צריכים לשחוק אותה... לכל אחד יש את הגבול שלו ויום אחד הוא מרגיש שזהו,נגמר לו. יש לי החשש שאתם הגעתם לזה. רק אתם תחליטו מהו סדר העדיפויות שלכם ואיזה מקום אתם מקדישים לתחושה של ילדכם. מקווה שעמדתי בבקשה להיות כנה. הרבה בהצלחה, מור

אני אמא ל- 3 ילדים קטנים, לכל הדעות אני אמא טובה, אוהבת בטירוף, דואגת, כועסת כשצריך, מעמידה גבולות ברורים ולעיתים נוקשות אך זה יחד עם אהבה , חיבוק, ליטוף..אני לוקחת לחוגים, יושבת איתם למשחק קופסא, קוראת סיפורים.. לאחרונה אני מרגישה מירמור, מעין כפיות טובה במיוחד עם הגדולה (בת 6) שמה שאני לא עושה בשבילה היא לא מעריכה ואני מרגישה יותר ויותר התנגחויות קטנות בנינו, "פריצה" של החוקים שהיו תמיד, מעין השתולליות חסרות רסן (היא ממשיכה להגיד שהיא אוהבת, ושאני האמא הכי טובה בעטלם), מה שמציק לי זה לאו דוקא ההתנהגות שלה מה שמפריע לי זה מה שאני מרגישה!!!!! לפעמים אני מרגישה כמו משרתת האם הרגשתי נורמלית, האין זה ילדים וזה דרכו של העולם אודה להתיחסותך

בקר טוב, נתחיל מזה,שבעיני זה מאד נורמלי.. : ). כולנו (במיוחד המשקיעים שבנינו) מרגישים מדי פעם עיפות נוראית,חוסר רצון להמשיך להיות שם בשביל כולם,ואולי אפילו קצת חופש מהכל. חשוב שכל אמא תזכור שלפני שהיא אמא היא אדם. אדם שזקוק מדי למנוחה,להרגשת חופשיות,אדם שלא תמיד בא לו להקשיב ולתמוך ולהכיל ולהציב ו... וזה בסדר. אני יכולה להגיד לך שכשאני מרגישה את זה אני פשוט לוקחת לעצמי כמה יום יומיים של חופש מהמטלות שמהן אפשר לקחת - אז אוכלים קצת פחות מושקע,אז הבעל מגיע קצת יותר מוקדם הביתה ולוקח את הילדות לטיול אחה"צ ארוך ועוצרים בדרך וקונים ארוחת ערב ובאים מתקלחים ולמיטה,אז הבית קצת פחות מסודר בימים האלה. לקח לי לא מעט שנים לאפשר את זה לעצמי,אבל כשהבנתי שזה חשוב להמשך התפקוד שלי ולאוירה בבית,ראיתי ששום אסון לא קורה.להיפך,אני נטענת בכוחות ויכולה לשדר משהו יותר נעים גם לילדות. לגבי הגדולה - כדאי לבדוק עם עצמך מה בדיוק הציפיה שלך ממנה (במובן הרגשי) ומדוע את מדי פעם מתאכזבת ממנה. אני ממליצה לקרא משמאל את - על שלש גישות,אמא ומטפלת. מקווה שתרמתי משהו,אשמח לשמוע, מור

שלום לך אני אם ל-3 ילדים . בתי הקטנה היא בת 9. היא ילדה יפה , חכמה ומקובלת מבחינה חברתית. היא אהובה על כולם ואנחנו מאוד מפנקים אותה. יש לציין שהיא גם ילדה רגישה. בשבוע האחרון היא החלה לגלות סימנים של דיכאון. אין לה תיאבון. יש לה כאבי בטן ולא מעוניינת ללכת לשחק עם החברות שלה. אני ובעלי שוחחנו אתה והיא אמרה לנו שהיא מרגישה תחושה של פחד. שאלנו אותה ממה, אולי מישהו עשה לה משהו או פגע בה באיזושהי צורה והיא אמרה שלא. היא טוענת שהיא פוחדת שיקרה לי או לבעלי משהו ושאנחנו עובדים קשה ואולי יפטרו אותנו מהעבודה ואולי לא יהיה לנו כסף ואולי ... ועוד כל מיני סיבות שונות ומשונות. כמובן שאנו מרגיעים אותה ואומרים לה שאין לה סיבה לפחד כי אנחנו ברוך השם בריאים ועובדים ואין לנו שום בעיה אבל כל פעם היא מדמיינת לה פחד חדש ונתפסת בו. היום היא אפילו פחדה ללכת לבית ספר כדי שלא תכאב לה הבטן שוב ושהיא תפחד ואני ליוויתי אותה לבית הספר ושוב היא בכתה והיה לה קשה להיפרד ממני. אני מוטרדת מאוד וההרגשה הרעה שלה עברה כמובן אלי כי אני לא רוצה לראות אותה סובלת . היא בוכה המון במשך השבוע הזה ואני ממש לא יכולה לראות אותה סובלת.אני חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות ולמי לפנות ואם זה בכלל "גל" כזה שיחלוף כמו שהוא בא כי זה פעם ראשונה שזה קורה לה ושאולי אני לא צריכה יותר מידי להכנס אתה לעניין הזה . אנא עזרתך בדחיפות. בברכה

בקר טוב, קורה לעיתים שילד רגיש קצת מעמיס ומעמיס על עצמו עד שהוא מגיע לנק' שהוא מרגיש שהוא חייב לפרוק. ואז יתכנו כמה ימים של בכי ודכדוך. השאלה היא כמובן האם זה המצב כאן או שמא משהו קצת מעבר.. מה שאני הייתי ממליצה לעשות הוא להשתדל להקשיב קצת יותר בימים האלה,להיות פנוי רגשית אליה,קצת יותר לעטוף. במידה שאכן מדובר בכמה ימים ויש שיפור ,נהדר. במידה שהדבר מתמשך ללא שינוי או חלילה הרעה,כדאי לבדוק יותר לעומק ע"י פניה לעזרה מקצועית. אפשר להתחיל משיחה אצל יועצת ביה"ס. בהצלחה, מור

ביתי בת 3 סובלת מעצירות כחודשיים והובחנה כבעלת בעיה אנטומית שגורמת לכך. כתוצאה מכך ילדתי חרדה ואינה מוכנה ל"התנדב" לישיבה בשירותים ולמעשה נמנעת ומתעלמת מהצרכים עד שלבסוף בורח... הדבר יוצר טראומה נוספת עבורה וכן גם עבורנו, בוכה מעצם הפיספוס והפחד, הן בגן והן בשעות הפנאי. ניסינו את כל השיטות החל ברוח טובה המשכנו עם צו'פרים על עשייה בשירותים, עד שהגענו לנקודה תכיפה יותר שלטעמי הפחידה אותה כליל. (ילדתי גמולה מטיטולים בוקר+לילה זה כבר 10 חודשים). נכון להיום הטלתי וטו על הנושא בניסיון להתבונן מהצד ולבחון את המשך ההתמודדות בעיקר שלנו מולה. דואגת ולא רגועה מעצם הטראומה שנוצרה לילדה (יותר מהבעיה הטכנית שמטופלת במקביל) אשמח לתגובה, עצה , תמיכה וכל דבר שיאיר את ענינו. תודה, נינה

בקר טוב, לא מעט ילדים חווים את הקושי והפחד אותו את מתארת (גם כאלה שאין להם בעיה פיזית.בדר"כ בעקבות התאפקות ממושכת). אני ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק גמילה. תמצאי שם שאלה דומה (רק ללא הבעיה הפיזית) וכמה תשובות מאד מורחבות. דרך אגב,אותה האם דיווחה כאן בפורום כעבור כשבועיים שזה הצליח. אם ישארו שאלות,אני כאן. הרבה בהצלחה, מור

בתי בת 6 וחצי, ילדה פקחית ונבונה (אותרה אף כמחוננת) החלה לאחרונה "למצוא" דברים שונים בבתי חברים ולהביאם הבייתה (חפצים קטנים כגון דפים), אך הנושא חוזר על עצמו רוק לאחר שאלות רבות שעליהן נותנת תשובות שונות כגון: "נתנו לי", "מצאתי בכתה", "מצאתי על הרצפה" וכו'- מודה שמצאה בבית החברים ולקחה ללא רשות. הדבר גובל גם בהכחשות ושינויי גרסה (לגבינו- שקר לכל דבר). שוחחנו עמה רבות בנושא (הדבר קרה בשני סופי השבוע האחרונים בבתי חברים), תוך הבהרת הערכים שהחטיאה, על כך שהדבר נאסר בפירוש בעשרת הדברות וכיו"ב. בשבוע שעבר, לאחר הפעם הראשונה, הביעה הילדה צער וחרטה ואכן ניכר עליה שהבינה כי לא פעלה נכון אך הדבר חזר על עצמו השבוע בשנית. עליי לציין שאיננו מחסירים ממנה ומשני אחיה הצעירים דבר והכל קיים בשפע. אודה להמצלותיכם לנושא. אורית

בקר טוב, אני מצרפת לינק לתשובות בנושא,אם ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-62,xFT-1444,xFP-1466,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-62,xFT-4889,xFP-4974,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-11144,xFP-11220,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

של הפטמות שהתנפח זה שנתיים ככה ואל תגידו לי ללכת לרופא כי כבר הייתי שם ולא קיבלתי כל כך תשובה

בלה שלום, מצטערת אינני מכירה את התופעה ואינני מתמצאת בנושאים רפואיים, אני חוששת שאין לי תשובה אחרת חוץ מלהפנות אותך למומחה בתחום. בהצלחה בתיה

תודה שחזרת אליי, אעשה בדיוק מה שאמרת לי אך יש לי עוד בעיה-אך אמרתי לביתי שצריך לאמר לאמה של הילדה והיא הותקפה היסטריה לא כי חברתה ביקשה לא לספר אז אמרתי לה בסדר אך שתדעי שאם כך לא תתראי איתה יותר את מעדיפה? היא ענתה שהיא מעדיפה לא להתראות עימה יותר אך אני דואגת גם לילדה השניה שחס וחלילה לא מתעללים בה אז מה אני עושה ? כי האמא של הילדה תעשה עימה בירור ויתגלה לה שביתי סיפרה ואני מפחדת שהילדה תאמר לביתי,אז ילדתי לא תסמוך עליי יותר ולא תיבטח בי (שלום אני אמא לילדה בת 5.5 מקסימה וילדה טובה אך היום קרה דבר שאינני יודעת איך להגיב לדבר כזה,היום פעם ראשונה ביתי הלכה לחברה הביתהשהיא טיפה קטנה ממנה וכחזרה התנהגה מאוד מוזר כלומר הייתה מאוד קופנית וצוחקת יותר מידיי ממש מוזרה, ולפני שהלכה לישון קמה ואמרה לנו- "אני רוצה לספר לכם משהו,היום כשייתי עם חברה שלי אז היא אמרה לי שנתחבק ונתנשק בפה כמו הגדולים ושאני יכולה לגעת לה בפות וגם אני וגם עשינו פות לפות וגם שחברה שלי אמרה לי לא לגלות לאף אחד אבל עבדתי עליה ומקודם רציתי לבכות אז רציתי לספר לכם" נשארנו אני ובעלי בהלם והתגובה הראשונה שאמרתי לה הייתה-"מאמי את יודעת שלא עושים דברים כאלה , זה לא יפה נכון? {תשובתה הייתה -נכון} וגם בגן לימדו אתכם שכל אחד אם הגוף שלו זה חיידקים וזה לא בסדר נכון?{תשובתה שוב-נכון} אנחנו נותרנו בהלם והוספנו שמחר נשוחח על הכל, בבקשה תנו לי תשובה מה אני אומרת לה מה אני עושה ילדים שיועים בגיל כזה על מיניות ועוד ככ?! מה שבטוח שאין סיכוי שהיא תיתראה עם הילדה הזו שוב אך מה שעוד מעיק לי זה שהיא עשתה זאת כבר אז היא יודעת כבר מה זה... לא? אנא החזירו לי תשובה)

למ.מ. שלום, לא ברור לי האם את מכירה את החברה והמשפחה של החברה של בתך? מעניין מדוע בתך כל כך מפוחדת שתספרי לאמה של החברה? אני מציעה לך לאחר השיחה עם בתך, השיחה שהמלצתי לך עליה, לסיים את הנושא. יש עוד הרבה נושאים חשובים לדון עם בתך ולהנות ממנה. ככל שתעמיקי לדבר עם בתך על הנושא הנ"ל כך היא תרגיש יותר אשמה על מה שהיה. ושוב זכרי שבסך הכל היא ילדה בת 5.5! לא כדאי להתחיל להעמיס עליה יותר ממה שהיא יכולה "לסחוב" על עצמה!! בהצלחה בתיה

בני בן שנתיים ו4 חודשים, ילד שני מאז ומתמיד חשש מרעשים פתאומיים ומבובות מגיב בבהלה ובבכי, אך חוץ מזה תיפקד יפה במסגרת המעון והבית עד לאחר חופשת הפסח האחרונה, חזרנו מחופשה אצל משפחתי והילד חזר לשגרה ומאז לא חזר לעצמו, בחופשה הילד יצא מהשיגרה שלו רוב הזמן היה צמוד אלינו וישן איתנו במיטה במיטה. כעת כשחזרנו לשגרה בוכה ללא הפסקה גם ביום וגם בלילה, נדבק לאמא ולאבא ומבקש ידיים, במעון בוכה כל היום ומבקש את אמא, חושש יותר ממגע עם בובות, בלילה נרדם במיטה שלו ובמהלך הלילה נכנס למיטה של ההורים. יש לציין שאנחנו מנסים להיות רגועים כמה שאפשר (למרות שלא קל לנו) מדברים אליו ברוגע ומנסים כמה שפחות להרימו על הידיים. מה עוד אפשר לעשות? איך אפשר להקל על הילד? האם כדאי להתייעץ עם פסיכולוג? לאן לפנות? אשמח לקבל תשובה. תודה

בקר טוב, אתה מתאר תגובה חריפה במקצת לחזרה מחופשה. יש ילדים שיותר קשה להם המעבר בין השגרה ל"לא שגרה" ולכן כדאי להשתדל גם בחופשה לשמור על חלקים מהשגרה שאפשר לשמור עליהם (לדוג',שינה במיטה שלך כמו בזמן שגרה,זמני ארוחות קבועים...). כשחוזרים לשגרה והילד מגלה קשיים,יש משקל רב לתגובת ההורים. ככל שתצליחו להבהיר שהחופשה נגמרה ו"החיים ממשיכים",בצורה ברורה ואסרטיבית יותר,סביר שהוא יסתגל מהר יותר. ככל שהתגובה תהיה מהוססת ולא עיקבית,זה יקשה עליו. אתם צריכים להחליט מה מתאים לכם,להיות שלמים עם עצמכם ולשדר לו את זה בקצרה ובנחישות. מכיוון שאתם מתארים תגובה קצת קיצונית,השאלה שלי היא האם ישנו סיכוי שקרה דבר מה חריג בחופשה ?. אם אין סיכוי כזה,כאמור מומלץ מה שנכתב למעלה. אם ישנו סיכוי,כמובן שצריך לבדוק יותר לעמק. בהצלחה, מור

בהמשך לתאור של אורי, אנחנו חווים דבר דומה עם ביתנו, בת שלוש שנים ושבעה חודשים (צריך להזכיר כי יש לה אחות בת עשרה חודשים, אשר נמצאת איתה באותו משפחתון בקבוצת גיל אחרת). גם אצלנו השינוי התרחש לאחר החזרה מחופשת הפסח האחרונה. עד לחופשה התפקוד שלה היה רגיל, בבית ובמשפחתון. במהלך החופשה היא הייתה עמנו בנופש שאכן קצת הוציאה מהשגרה, בעיקר בנושא של שעות השינה, אך עדיין היא הייתה ישנה לבדה. לאחר החזרה מהחופשה צצו ועלו נושאים שהיו בעבר. בדומה לתאור של אורי, גם ביתנו מפחדת מאוד מרעשים פתאומיים, גם אם הם מרוחקים ממנה (לדוגמא, אתר בנייה בסמוך למשפחתון)ץ. בנוסף הופיע משהו חדש והוא התעסקות עם שריטות עקיצות ובכלל מכות, בצורה אובססיבית ("קבלתי מכה", "יש לי נקודה", "זה יעבור??"). מאז החזרה מהחופשה, כל בוקר נפתח בהצהרה ובבכי מריר על כך שאינה רוצה ללכת לגן "בגלל הרעש". בגן היא אינה משחקת עם בני הקבוצה שלה, אלא יושבת בצד ליד הגננות. כאשר יש רעש מהסוג שהזכרתי, פורצת בבכי מר, לפי תאור הגננות. לעיתים כתגובה היא, מיוזמתה או לאחר הצעה של צוות הגננות, נכנסת למבנה הגן "עד שהרעש יפסיק" (כאמור, הגן ממוקם בסמוך לאתר בניה, הרעש לא אמור להפסיק). לעיתים היא מבקשת לבקר את אחותה הקטנה שנמצאת בקבוצת הגיל האחרת, למרות שצוות הגן אינו שמח על כך. בעבר היה מקרה דומה, של אי השתתפות בחלק מפעילויות הגן, העיקר בעת משחק עם בני קבוצתה בחצר הגן.אז ייחסנו זאת להולדת אחותה, שהייתה מאוד סמוכה. אנחנו מדברים עמה על כך שיש חופשות בהן מבלים יחד כולם, ויש את הימים הרגילים בהם אמא ואבא בעבודה והילדים הולכים למשפחתון. אשמח לשמוע את תגובתך

ילד בן שנתיים וחצי הגיע לתחנת טיפת חלב לצורך בדיקה. לפני תחילת הביקור התחיל לצרוח, לבכות, להעיף דברים, לזרוק משחקים. אם אמא לא עושה משהו כרצונו, הוא נזרק על הרצפה וצורח. האם במצב של דיכאון אחרי הלידה, מקבלת רסיטל במשך שנה וחצי, לא יודעת כיצד להתמודד עם זה ומתחילה לצעכוק בחזרה. לדברי האם הילד לא מתנהג כך בבית ובגן אלא ממושמע. התרשמותי ממנו היא שיש לו עיקוב שפתי ויש לו ירידה במשקל. לדברי האם לא אוכל טוב. במה אפשר לעזור למשפחה?

בקר טוב, בנוגע לילד,כדאי להפנות לאבחון במכון להתפתחות הילד,דרך רופא הילדים (כדאי שאת תהיי זו שתיצור את הקשר ולא להשאיר את זה לאם). לגבי עזרה לאם,ליצור קשר עם מרפאה לברה"נ בעירכם ולבדוק אופציה של שיחות טיפוליות. כמובן,שבמידה ויש אפשרות לטיפול פסיכולוגי פרטי לאם,זו גם אפשרות. הדבר החשוב ביותר שאת יכולה לעזור בו הוא - השגחה,ביקור בית,קשר רצוף עם האם,ותיווך בינה לבין השרותים הניתנים בקהילה. בהצלחה, מור

תינוק בן 9 חודשים סובל מנדודי שינה במשך 3 חודשים האחרונים. בלילה ישן בחדר של ההורים במיטתו, אך כל שעה מתעורר,מבוהל,בוכה ומבקש שיקחו אותו לידיים. האמא סטודנטית, רוב הזמן התינוק נמצא עם חמותה, אשר טוענת כי היא אם לא טובה, שאין לתינוק גבולות ושהוא לא מפותח טוב. האמא מרגישה ייסורי מצפון. מה ניתן לעשות ובמה אפשר לעזור לאם ולתינוק?

בקר טוב, לא ממש הבנתי את הקשר שלך לעניין. האם את האם ? החמות ? חברה ?... השאלה כתובה בצורה מאד כללית ופשטנית ואני לא ממש יכולה להתייחס אליה. את/ה מעלה הרבה נושאים שאפשר להתייחס אליהם וכולם חשובים,אבל חסר מידע לגבי כל אחד מהם. באפן כללי,רצוי שאת השאלה תשאל האם (כך אני יכולה להתרשם מעוד דברים פרט לנתונים ה"יבשים").גם אם לא היא השואלת,אני אהיה חייבת מצד אחד שתמקדו את השאלה לאחד מהנושאים וכאמור,יותר פרטים באותו הנושא. מור

אשמח אם תעזרי לי למצוא חומר לעבודה בנושא חיזוקים וענישה ובנוסף חומר על כלכלת האסימונים (כול חומר יקבל בברכה) תודה רבה

בקר טוב, צר לי לא עולה לי כרגע שום דבר לראש. בהצלחה, מור

שלום אני אמא לילדה בת 5.5 מקסימה וילדה טובה אך היום קרה דבר שאינני יודעת איך להגיב לדבר כזה,היום פעם ראשונה ביתי הלכה לחברה הביתהשהיא טיפה קטנה ממנה וכחזרה התנהגה מאוד מוזר כלומר הייתה מאוד קופנית וצוחקת יותר מידיי ממש מוזרה, ולפני שהלכה לישון קמה ואמרה לנו- "אני רוצה לספר לכם משהו,היום כשייתי עם חברה שלי אז היא אמרה לי שנתחבק ונתנשק בפה כמו הגדולים ושאני יכולה לגעת לה בפות וגם אני וגם עשינו פות לפות וגם שחברה שלי אמרה לי לא לגלות לאף אחד אבל עבדתי עליה ומקודם רציתי לבכות אז רציתי לספר לכם" נשארנו אני ובעלי בהלם והתגובה הראשונה שאמרתי לה הייתה-"מאמי את יודעת שלא עושים דברים כאלה , זה לא יפה נכון? {תשובתה הייתה -נכון} וגם בגן לימדו אתכם שכל אחד אם הגוף שלו זה חיידקים וזה לא בסדר נכון?{תשובתה שוב-נכון} אנחנו נותרנו בהלם והוספנו שמחר נשוחח על הכל, בבקשה תנו לי תשובה מה אני אומרת לה מה אני עושה ילדים שיועים בגיל כזה על מיניות ועוד ככ?! מה שבטוח שאין סיכוי שהיא תיתראה עם הילדה הזו שוב אך מה שעוד מעיק לי זה שהיא עשתה זאת כבר אז היא יודעת כבר מה זה... לא? אנא החזירו לי תשובה

למ.מ. שלום, ראשית , אני יכולה להבין את ההלם שלכם כהורים ממה שבתכם סיפרה. עם זאת חשוב לציין שמשחקים כגון "רופא חולה" או "אמא ואבא" הם משחקים שמותאמים לגיל המתואר. ילדים בגיל זה מתחילים להתעניין באברי הגוף המוצנעים. נכון שההתנהגות של החברה של בתך מראה שאולי הילדה חשופה לדברים שאינם מותאמים לגילה (נגיעה פות לפות). בתך הרגישה עם המעשה שלא בנוח ולכן ספרה לכם את המעשה. חשוב מאוד בעיניי לחזק התנהגות זו של בתך (הכנות בה היא שיתפה אתכם). חשוב שהיא תדע שהיא לא נענשת בגלל השיתוף שלה אתכם. (מכאן שלא הייתי מונעת את ההתחברות של בתך עם החברה בגלל האירוע). אפשר להציע שהחברה תגיע אליכם הביתה וכך אולי תרגישו יותר בשליטה ותכירו את הילדה יותר.לא ברור לי אם אתם מכירים את המשפחה של הילדה , אם כן אולי כדאי לשתף את ההורים של הילדה אם אתם מרגישים נוח בכך. בשיחה העתידית עם בתך הייתי מזכירה שאת גאה בה שהיא שיתפה אתכם ומציינת שכנראה בתך הרגישה לא נעים במשחק זה שלה ומזכירה לה את זכותה להתנגד לשחק משחקים שאינם נעימים לה.לא הייתי עושה עיניין גדול מכך בעיקר כי ברור לי שבתך הרגישה גם קצת הנעה מהמעשה ובמידה ותעשו עיניין גדול מהמעשה בתך עלולה להרגיש אשמה ממעשייה. ליל מנוחה! בתיה

במהלך החופשה שלי הצטברו כאן שאלות.השאלות שדורשות רק הפניה (לתשובות קודמות/לטיפול וכו') והתשובה עליהן ברורה וקצרה,נענו. כל יתר השאלות יענו עד ליום ג'. מור.

את כל כך איכפתית ומתחשבת... זה פשוט מדהים....

לא ממש הצלחתי להבין את הנימה בה נאמרו הדברים. אבל כן,אני בהחלט מגלה איכפתיות במתן התשובות : ).

יש לנו שאלה-נכון שזה לא חד משמעי אך יש לנו שתי דיעות בנושא מסויים ורצינו לשאול אדם ניטרלי ומקצועי על דעתו: אני חושבת שילד כבן 3 לערך שמבין מהו משחק ומה אני מפיק ממשחק משותף עם חברים ידע לוותר לחבר בעת משחק לעומת זאת חברתי חושבת כי ילד צריך לעמוד על עקרונותיו בעת משחק.מה שקרה זה שבני הזמין את ביתה של חברתי אלינו הביתה. בני היה כפוף לאורך כל המשחק למה שהילדה רצתה. היא רצתה לשחק במשהו הוא היה אחריה, הוא ביקש ממנה שתתן לו לשחק בצעצוע מסויים והיא לא הסכימה והוא ויתר , היא ישבה על כיסא בצבע כחול והוא רצה שהם יחליפו היא לא רצתה והוא ויתר. מה דעתך לגבי זה ? יש מקום לדאגה?

ערב טוב, צר לי,לא הבנתי את השאלה. היא התחילה במשהו תאורטי,עברה לתאור קונקרטי,לא הוגדרה שום בעיה או קושי ונשאלתי לדעתי על מה ?. אנא תארי מקרה קונקרטי וצייני מה הפריע לך במקרה או לגבי מה את רוצה יעוץ איך לנהוג. מור

מור שלום, בני הוא בן כ3 וחצי שנים , ילד פיקח ונבון. אני יודעת כי המושג מוות עבורם לא ברור דיו , אך מאידך בני משחק משחקי לחימה כגון רובים,חרבות והוא בלא שום בעייה מציג את עצמו כמת.... או כשהוא מספר לנו סיפור דמיוני כביכול הוא מתייחס למושג מוות במלוא מובן המילה... ("נמר שרודף אחרי צבי, תופס אותו בגרון ורק אחרי שהוא מת ,הוא אוכל אותו"-מילים שלו) או כשהוא ראה טלויזיה ובעל חיים שהופיע בטלויזיה נפל ושכב על הארץ הוא הסביר לי שהוא מת... כל אלה הן דוגמאות לכך שהוא מבין את המושג טוב מאוד... כיצד אני צריכה להתייחס לכך כי הרי זה די מפחיד ילדים בגיל הזה כי הרי הם עלולים לשייך את המוות אליהם ולפחד מזה ("אני גם יכול למות" וכאלה...) האם זה נכון? ואיך אני צריכה להתייחס לכך? תודה רבה לך.... שמרית

ערב טוב, לא! זה לא מסביר את זה שהוא מבין את המושג. או יותר נכון,הוא מבין. ברמה של בן 3.5,וזו לא ההבנה שאת מתכוונת אליה. הדוג' שאת הבאת,בסה"כ מראות שהוא יודע להשתמש במילה בהקשר הנכון והוא יודע שכשמתים שוכבים ללא תזוזה. לגבי התגובה - אין צורך להתייחס לזה מעבר למה שהוא מעלה. ז"א,אם הוא לא מדבר על כך בהקשר של פחד,אין צורך לייחס לזה משהו מפחיד.מבחינתו כרגע מוות זה כמו אהבה,געגוע,עצב... בדר"כ פחדים ממוות,אם הם מופיעים,מופיעים בגיל קצת יותר מאוחר. לסיכום,להגיב בהתאם למה שמעלה. לא יותר ולא פחות. בהצלחה, מור

שלום רב, בני בן ה-5 שמע ע"י חבר לגן על המושג מוות והנשמות שעולות למעלה . כשבני הגיע הביתה באה השאלה - אימא כשאנשים זקנים הם מתים? בטבעיות עניתי לו כן. והנשמות עולות למעלה? והאם הם חיים שם למעלה? ואז באה "ה-שאלה" אימא , גם את ואבא תמותו? עניתי כשנהיה מבוגרים כן. פתאום היתה דממה ושמעתי בכי המתחזק. שאלתי מה קרה ? וקיבלתי את התשובה אני מפחד שתמותו ... בני מאוד מפותח לגילו ומאוד חכם ועקב כך הוא לוקח דברים מאוד מאוד רחוק. זאת אומרת שהדבר לא הניח לו הוא כל הזמן חשב על זה . ניסיתי לדבר איתו שהוא לא צריך לחשוב על כך שהוא ילד והוא צריך לשמוח ולהתנהג כמו שילד צריך. אבל ראיתי בעיניים שלו שהוא עדיין חושב על כך. בערב כששכב במיטה ללא שנרדם עדיין, פתאום התחיל לבכות בעלי אסף אותו לזרועותיו והם נרדמו ביחד. כששאלתי את אחותו הקטנה יותר היא ענתה שהוא נבהל . בבוקר הוא קם רטוב משתן. במשפחה בני עדיין לא ניתקל במוות או בנושא דיבור על מישהו שמת. שאלתי היא- איך אני מצליחה לדבר איתו ולהסביר לו .

בני בן 8 תלמיד כיתה ב' צייר ציור של שני בניינים ובאמצע הוא תלוי וקופץ וכתב "הצילו אני מתאבד" והנה אמא בחלון בוכה . האם לפנות לגורמי טיפול פסיכולוגיים או אולי בבית הספר ליועצת, מה עושים ? ומה חושבים על דבר כזה מלחיץ ?

ערב טוב, אם אין סימנים מדאיגים נוספים וסה"כ מדובר בילד נורמטיבי,ללא בעיות התנהגות,ללא מצבי רוח קיצוניים והציור הוא חד פעמי,אני כרגע לא הייתי עושה כלום מעבר ללשאול (בניחותא וכדרך אגב,מבלי לעורר שום דבר),מאיפה הרעיון לציור. אם זה דבר שחוזר על עצמו,צריך לבדוק קצת יותר. מור

בני הינו ילד אמצעי. הילד מאוד עדין, רגיש קפדן ופגיע. שזה אומר רגישות - לכשאני כועסת עליו הוא מתחיל לבכות, ומתבטא באופן מאוד מפחיד - שנמאס לו מהחיים ושהוא רוצה למות. "אני אני אחתוך לי את הידים וירד לי דם ואתם תהיו מאד עצובים."הדבר מאד מתסכל לשמע ילד בגיל הזה מדבר ככה. כשהילד מספר לנו דבר מה חייבים להיות איתו בקשר עין רצוף לאורך כל השיחה,אם מסיבה כל שהיא הוסט המבט לרגע קט יחזור על דבריו שוב מההתחלה, אם הדבר יחזור על עצמו יותר מפעם אחת לא ימשיך יותר בדבריו.כתוצאה מכך ירגיש פגוע ואף לעיתים יבכה. בנוגע לקפדנות שלו: אם תחלת שנת הלימודים דאג שהרוכסנים של הילקוט שלו תמיד יהיו כולם לאותו כיוון,המחברות והספרים בתוך הילקוט תמיד יהיו מסודרים בסדר קבוע,העפרונות והצבעים (טושים) עם המכסה באותו כיוון ,(בתוך הקלמר)הילד מאוד צמא לחדשות . לא מקבל דברים באופן מובן מאליו אלא חייב לחקור לפרטי פרטים כל אירוע או מצב אחרת הדבר לא מספק את סקרנותו.וזאת הבעיה על קצה המזלג

צהריים טובים, כשילד בגילו חוזר שוב ושוב על רצון למות או מתאר פעם אחר פעם התאבדות,כדאי לבדוק את העניין קצת יותר לעומק ולא להתעלם. כמובן,יתכן שיתברר שזה שום דבר,אבל כדאי לבדוק. מה עוד,שאת מעלה כאן עוד דברים שעלולים להעיד על קושי כלשהו. אני ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע המטפל בילדים. בהצלחה, מור

שלום אנני יודעת אם הגעתי לפורום הנכון לא ידעתי לאן לפנות יש לי ילדה בת 16.5 ויש לה לחץ דם נמוך היא מטיבעה רזה ושוקלת 43 ק'ג גובה אני לא כל-כך יודעת אולי 1.55 משהו כזה הבעיה היא שהיא אמרה לי כמה פעמיים בבוקר למשל שהיא קמה מהמיטה משכיבה לישיבה אז היא מרגישה סחרחורת ולפעמים גם היא רואה שחור וכמעט מתעלפת היו לה כמה התעלפויות שאם חם מאד והיא לא ששתה מספיק אז זה קורה לה עשיתי לה בדיקות דם והכל בסדר וגם בדיקת EEG וגם אמרו שהכל בסדר ועוד דבר למשל אם היא מתכופפת נגיד להביא משהו או נפל לה למשהו אז היא אומרת שאסור לה לקום בבת אחת אחרת היא גם תרגיש סחרחורת ותראה שחור האם יש מקום לחשש או דאגה והאם לחץ דם מסוכן כמו לחץ דם גבוה תודה על התיחסותכם לענין

טלי, עד שבתיה תענה לך - בעניינים של לחץ דם נמוך או גבוה, הכתובת היא רופא, ובוודאי וקודם כל, רופא לא וירטואלי.. לכן , נראה לי שלא הגעת לפורום הנכון. את יכולה לפנות לרופאים בפורום "רפואת משפחה" ו/ או בפורום "רפואת ילדים", שהרי בתך נמצאת בגיל פחות או יותר גבולי - כבר לא ילדה, אבל עדיין צעירה.. רק בריאות, אהובה

טלי שלום, אני מאוד מסכימה עם אהובה, כדאי לבדוק במה מדובר. עם זאת אני רוצה לבקש ממך להיות ערנית לנושא האוכל אצל בתך, את מציינת שהיא מטבעה רזה, האם היא רזתה יותר בזמן האחרון? מה מצב הארוחות שלה, האם היא אוכלת עם כולם, פוסחת על ארוחות? החלה בהתנהגות שונה בנושא הארוחות? אני מעלה שאלות אלו לא כמשהו שעלייך לדאוג אך כן כדאי להיות ערניים כהורים לשינויי התנהגות של ילדינו בכל נושא תזונה, מצבי רוח. בעיקר כאשר ישנם תופעות המעוררות בנו דאגה. בהצלחה בתיה

יש לנו בעיה רצינית במשפחה יש לנו בנות דודות שהם שלישיה בנות 7 וחצי אחת הבנות מתנהגת בצורה עצבנית ומרדנית כלפי הוריה לא מוכנה לשמוע כלום לא מקבלת דברים וזה מתבטא בצרחות איימים בשבירת חפצים בכל מקרה כזה השכנים כמובן מזמינים משטרה מכיוון שהם נלחצים שמה משהו פוגע בה. כמובן שבינה לבין אחיותיה יש קינאה כמו כל אחים אחרים ההורים שלהם הביאו אותם בסביבות גיל הארבעים בהפריה ורציתי לדעת איך מגיעים איתה לפתרון המצב נהיה בלתי אפשרי עבור ההורים וגם עבור הילדה ועבור הסביבה שלה אשמח לקבל תשובה נ.ב הילדה היתה מטופלת ע"י יועצת בי"ס מטופלת ע"י רכיבה על סוסים ילדה פיקחית ובוגרת ולכן אנו לא מבינים את פשר ההתנהגות

שלום רב, נתחיל מזה שאין שום קשר בין חכמה'פיקחות,בגרות.. לבין קושי רגשי. ילד יכול להיות גאון אבל עדיין לסבול מבחינה רגשית. מה שאת מתארת כאן,הם קשיים רגשיים. אני שמחה לשמוע שנעשו נסיונות טיפוליים,אני לא יודעת מי החליט מה יהיה הטיפול ומי הפנה אבל יש לי הרגשה שרצוי שהילדה תופנה לטיפול מעבר לשיחות אצל יועצת ביה"ס (מבלי חלילה לזלזל ביועצת כזו או אחרת). כל מה שאני יכולה להמליץ עליו הוא לפנות לפסיכולוג/עו"ס/מטפל משפ' העובד עם ילדים. הרבה בהצלחה, מור

שלום. יש לי ילדה בת שניים וחצי לערך.לפני כחודש החל תהליך הגמילה.הילדה מאד אוהבת את תחושת הגמילה ומעוניינת להישאר ללא חיתול.היא בשלה רגשית ואין ארועים חיצוניים מלחיצים.הבעיה היא שהיא הולכת לשירותים כשהיא צריכה פיפי ולא מצליחה כשמדובר בקקי.בחודש האחרון לא הצליחה להתאפק.שוחחנו על הקקי,כמובן שהתגובה לבריחות היתה הולמת,רגועה ועם זאת לא מתגמלת.שואלים אם יש,אומרת שלא וחוזר חלילה.מה ניתן לעשות? תודה

צהריים טובים, יש בפורום המון תשובות על כל היבט שהוא בעניין גמילה מטיטולים.כדאי להתחיל מקריאת החלק המתייחס לכך ב"שאלות ותשובות" משמאל. בהמשך,לעשות חיפוש בפורום פעם תחת המילה גמילה ופעם נוספת תחת המילה טיטול ולקרא. אם ישארו שאלות,בשמחה. בהצלחה, מור

בתי בקרוב חוגגת 5 ילדה נבונה (ברור לא?...), ילדה טובה בעלת גבולות פנימיים וממושמעת מאוד בוגרת, ללא בעיות חברתיות או או אחרות הענין הוא ש : א. אני עדין מרדימה אותה בערב (שוכבת על הריצפה לידה וליד בתי הקטנה בת השנתיים) וב. היא עדין שותה לפעמים מבקבוק (בעיקר בעת מנוחה בצהריים) אשמח לשמוע את דעתך תודה.

ערב טוב, עקרונית כל עוד זה טוב לכל המעורבים,בעיני אין בעיה. אם זה מתחיל להפריע,את מוזמנת לכתוב למי מפריע,מה מפריע ... מור

בעלי ואני פרודים כבר שנה. הכרתי גבר והתחלנו להיפגש. המפגשים הפכו להיות בביתי לאחר שבדקתי כיצד הוא מקבל את בני ואיך הוא מתנהג איתו. ראיתי שהכימיה ביניהם נהדרת והחלטתי שזה בסדר שהוא מגיע אלינו הרבה. במשך הזמן צצו המון בעיות בינינו ובכל מריבה הוא היה עוזב את הבית וחוזר אחרי מספר ימים. בהתחלה בני היה שואל. בפרידה האחרונה מזה שבועיים בני כבר לא שואל עליו. האם הוא עובר משהו? מה עליי לעשות? ברור לי כיצד לטפל בבעיה עם אותו גבר אך יותר חשוב לי בני. החשש שלי הוא שבני יאבד את האמון באנשים כיון שפעם אחת אביו עזב ועכשיו הוא ושלא יבין שכך זה צריך להיות. מה עושים? אני מיואשת?

ערב טוב, חסרים הרבה פרטים בהודעה. בראש ובראשונה - בן כמה הילד ?. כמו שכתבתי כמה הודעות מתחת - במקרים של ילדים שחוו גירושים,אני לא מאד מאמינה ביעוץ דרך פורום. במקרים כאלה צריך לקחת בחשבון נתונים רבים כמו - התגובה שלו לגירושין,יחסיו עם אביו,יכולת ההסתגלות,הקשר איתך וכו'. אני באמת חושבת שכדאי לשבת פנים מול פנים עם איש מקצוע ולהתייעץ. בהצלחה, מור

בעלי ואני התגרשנו לפני שנה ומאז ביתי ישנה איתי במיטה וכעת בגיל שנתיים וחצי אני רוצה להעבירה למיטתה אך לא יודעת איך לעשות זאת. בהתחלה עשיתי זאת כיון שחששתי שביתי לקחה את ענין הגירושין קשה ופחדתי שלא יווצר עוד משבר. מה עליי לעשות כדי להעבירה למיטתה?

צהריים טובים, מכיוון שיש כאן המון תשובות בנושא,אנא עשי חיפוש בפורום תחת המילה שינה וקראי . אם לאחר הקריאה ישארו שאלות,בשמחה. בהצלחה, מור

אזור הפיטמה שלי נפוח יותר מהנורמה..מה זה ומה עושים כדי לטפל בזה? תמונה: http://imgnation.net/images/jymg.jpg

ניסים שלום, מצטערת אינני מבינה בנושא זה. אני ממליצה לך לפנות לרופא ולהתייעץ איתו על כך. בהצלחה בתיה

שלום בני בת 4.5 (יש לו אחות בת 3) ואני גרושה והלדים במשמורת שלי מבקש להיות חתול וזה אומר שהוא אוכל מהריצפה ושותה מהריצפה וזה מכעיס אותי ואני לא יודעת מה לעשות? כמו כן הוא לא מציית לי וחוצה כבישים של סימטאות קטנות ללא המתנה שאגיע וזה קרה פעמיים, אני הסברתי לו כי זה מסוכן ואף שיצאתי עמו לבד לטיול הוא תמיד ציית לי שביקשתי שיעצור אני מרגישה שהוא כועס עלי ורוצה להחזיר לי בהתנהגותו הלא יפה אני חסרת אונים מה לעשות? גלית

ערב טוב, כמו בכל מקרה בו מדובר בילדים שחוו גירושים,אני ממליצה בחום לפנות ליעוץ קצת יותר מעמיק מאשר פורום באינטרנט. כדאי לא לחכות לגילאים מאוחרים יותר,אלא לעשות זאת בהקדם. בהצלחה, מור

שלום רב, אני חד הורית לילדה מאומצת שאומצה לאחרונה בחו"ל והיא בקרוב תחגוג שלוש. יש לה בעיית הירדמות בלילה, בכי היסטרי, פחד להימצא לבד בחדר, למרות שאני שוהה בחדר הסמוך וכל האורות בבית דולקים, בכלל באופן כללי בכי היסטרי בכל פעם שאני אוסרת עליה משהו. כאשר אני מצליחה להרדים אותה סוף סוף, היא מתעוררת במהלך הלילה מספר פעמים בבכי היסטרי ושוב חוזר הסיפור מחדש. אני ממש לא יודעת איך לנהוג, אני אובדת עצות ומקווה שאולי תוכלו לתת לי רעיון כיצד עלי להתמודד עם המצב הבלתי אפשרי הזה. הילדה ממש מפוחדת באופן לא רציונלי, האם עלי להיעזר בטיפול מקצועי עבורה? אודה מאוד על תשובה

צהריים טובים, מכיוון שקשה מאד לדעת מה היו החוויות המוקדמות של הילדה,מומלץ מאד שיראה אותה איש מקצוע,יעריך את מצבה ויתן לך כלים להתמודדות. הרבה בהצלחה, מור

יש לי ילדה בת 14, שלישית ל - 2 אחיותיה החיילות.מעשנת, שותה אלכוהול, מתחצפת להוריה ומוריה וממש בלתי נתנת לשליטה. חכמה ודעתנית, מלכת הכיתה, נראית כמו דוגמנית. אני יוצא מדעתי. מה לעשות...

אבי שלום, אכן התאור שלך קשה ביותר. כאשר נערים ונערות בגיל ההתבגרות פונים לאלכוהול סימן שמשהו הם מנסים להגיד לנו והשאלה מה בתך מנסה להגיד לך על ידי שתיית האלכוהול שלה וה"חוצפה שלה". שים לב אבי שלא התייחסתי לעישון לבד או ל"חוצפה" לבד משום שנושא החוצפה הוא מוגדר אחרת על ידי כל מי ששומע. גם נושא העישון לצערי הרב אנו מכירים בגיל זה כדרך למרוד בהורים בעיקר אם אלה לא מעשנים. זהו גם סממן חברתי בחברות מסוימות לכן אלה בלבד אינם מדאיגים בעיני. מדאיג מאוד כאשר נער/נערה פונים לאלכוהול. זה יחד עם הסממנים הנוספים(כולל "הדוגמנות" שצייננת) הם בעיני אורות אדומים למשהו שבתך עוברת, מצוקה שהיא מעבירה אליכם בדרך שלה. אתה שואל מה לעשות?. כאן לדעתי המקום לפנות לעזרה, להציע לבתך עזרה ביחד איתה או לבד, תנו לה את הזכות לבחור. הציגו בפניה את הדאגה שלכם ואת המצב שמבחינתכם אינו יכול להמשיך כך שכן היא פוגעת בעצמה ואתם לא תתנו לכך יד. אתם מבחינתכם מרגישים שמשהו אינו כשורה ומוכנים ורוצים לעשות הכל כדי לעזור לה ולכם! (חשוב לא לשים עליה את האשמה שכן כרגע הבעיה היא של כולכם) . האפשרויות הם טיפול משפחתי לשלושתכם(אשתך, אתה והנערה) כדי ללבן את הקשיים בתקשורת ביניכם. אפשרות שניה היא עזרה רק לעצמה. כלומר פגישות טיפוליות אישיות לנערה. במידה ובתכם "מנפנפת" אתכם ואינה מעונינת בשום עזרה אז קחו לעצמכם עזרה על ידי מטפל המתמחה בגיל ההתבגרות ובתקשורת משפחתית, אמרו זאת לבתכם שאתם פונים לעזרה כי אתם דואגים לה ושתשמחו אם היא תצטרף בהמשך. האדם שתפנו יוכל להדריך אתכם כיצד לעזור לבתכם ובעיקר לעזור לכם לראות במה אתם יכולים לשנות אולי בהתנהגותכם כדי להגיע לבתכם ולעזור לה במצוקתה. אגב לא נכנסתי כרגע לשתי האחיות של הנערה, החיילות. מעניין אם איתן לא היו בעיות כאלה(נראה לי שלא) ויכול להיות שהנערה מרגישה שאינה יכולה להתחרות עם האחיות שלה בדרך הרגילה ולכן עליה להקצין את התנהגותה. זהו כמובן השערה בלבד הקשה מאוד ללא ידיעת כל המקרה לפרטיו. זו רק נקודה למחשבה לכם ההורים כיצד לנסות לראות במה הנערה טובה ולחזק נקודות אלו עד אשר תקבלו עזרה מאדם מקצועי. אגב הנערה עדיין צעירה ולכן בעיני יש סיכויים טובים לשנות את דפוסי התנהגותה המרדנית. ככל שהנערים בגיל התבגרות מתקדם עם דפוסים מרדניים קיצוניים קשה להם יותר לשגת על כן כל יום חשוב! בהצלחה בתיה

שלום שמי בתאל. כרגע אני נמצאת בגיל ההתבגרות עכשיו הבעיה שלי היא כשאני במחזור יש לי כאבים ממש חזקים,והפתרון היחיד שלי הוא בקבוק חם. האם תוכלי להמצליץ לי כדורים לכאבים?. נ.ב עשיתי הרבה פעמים בדיקות,והרופאים אמרו שאין לי כלום בקיבה. אני מתכוונת לשאול מדוע כול הזמן כואבת לי הבטן גם בלי מחזור? האם זה קשור לגיל ההתבגרות? בתודה בתאל.

הי בתיה!! שמי בתאל. כעת בעיה שלי היא בקיבה. היא כואבת לי חזק מאוד במחזור ובמחזור זה ממש כואב. הרופאים בדקו אותי ואמרו שאין לי שם. האם יש קשר בין גיל ההתבגרות לכאבי? והאם את ממליצה לי על כדורים נגד כאבי בטן לקיבה רגישה? בתודה בתאל.

הי מור, הרבה זמן לא שאלתי אותך שאלה... הבת שלי הקטנה תהיה בת 3 בשבוע הבא. עד עכשיו היא ואחותה הגדולה ישנות לילות רצופים מאז שהיו תינוקות ללא בעיות כלשהן. לפני כמה שבועות השכנים למעלה עשו שיפוצים במשך היום עם רעש של מקדחה מאד חזקה והקטנה ממש נבהלה והיתה היסטרית לגמרי. היא נצמדה אליי כל היום ולא נתנה לי לזוז ממנה. בלילה היא פתאם לא הסכימה לישון לבד, למרות שאחותה איתה בחדר, ואני או בעלי ישבנו איתה עד שנרדמה. וכך זה ממשיך כל לילה ואף נהיה יותר גרוע- היא מתעוררת כחמש- שש פעמים בבכי וצרחות וכל פעם צריך להיות משהו איתה עד שתרדם שוב. אנחנו פשוט נהיינו סחוטים מעייפות כך שפשוט התחלנו להביא אותה אלינו ,אבל זה לא עוזר לנו כי בכלל לא נח לשון איתה- היא זזה הרבה ואני כל הזמן מתעוררת. חשבתי לעשות איתה את שיטת 5 הדקות והיא צרחה וצרחה ובסוף פשוט יצאה מן המטה ובאה לסלון... חוץ מזה שיש בה פחד ואני לא חושבת שזה יעזור. אוסיף גם שאם פתאם עובר בחוץ אופנוע או שיש איזה רעש- היא שוב נבהלת ונכנסת ללחץ. אז מה עושים? איך מחזירים את לילותינו לשגרה?? מחכה לתשובה! חני

הי חני, כל פעם שאת שואלת שאלה,אני חושבת על זה כמה זמן אני כבר פה... ואיך הילדים שהיו בגן כשהתחלתי כאן,אוטוטו עולים לכיתה ג'. בהחלט יתכן ששיפוצים רעשניים מובילים לפחדים כאלה ואחרים אצל ילדים. לגיטימי. השאלה היא מה עושים הלאה. אם קראת כאן חלק מהתשובות לגבי פחדים/חרדות בטח ראית שאני מייחסת חשיבות רבה לתגובת ההורים. לתגובה יש השפעה מאד גדולה על התמשכות או קיצור התופעה. אנא,עשי חיפוש בפורום פעם תחת המילה פחדים ופעם תחת המילה חרדות,אני בטוחה שבעקבות זה שאת מכירה את הסגנון שלי,תוכלי להתאים את הכתוב אליכם. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

מור, שלום שוב, הפנית אותי לחיפוש בפורום ולצערי בכל פעם שראיתי שאלה שם שיכולה אולי לעזור, תשובתך היתה גם שם לערוך חיפוש... בכל אופן, לגבי הפחד מהרעש- הבנתי את העניין שצריך להיות קשובים ולא לבטל את הפחדים ולהנסות להסביר את ההגיון- ראיתי שזה לא זה. ואני חושבת שמבחינה זו יש באמת שיפור. אבל- בלילה עדיין יש לי בעיה- איך מחזירים אותה להרדמות לבד ללא ישיבה לצידה? האם בגיל כזה (היום בדיוק בת 3 ) אפשר לנסות להשאיר אותה בוכה עד שתירדם? מה עושים? וגם- מה שקורה זה שהיא נרדמת לכמה שעות, ואז שוב מתעוררת בבכי ואחרי שאחד מאיתנו יושבת איתה עד שנרדמת., היא שוב מתעוררת כעבור 10 דקות בלבד וכך זה נמשך. ולכן אנחנו מתייאשים ומביאים אותה אלינו- העיקר שנישן, אבל זו טעות ואני לא רוצה שתתרגל לזה, אז מה עושים? אני מקווה שלא תפני אותי שוב לחיפוש בבעיות בשינה כי חיפשתי כבר ולא מצאתי משהו ממש דומה. תודה חני

שלום רב! בני בעוד חודשיים יהיה בן 4. הוא הבכור. יש לו תופעה מאוד מוזרה... הוא מקבל , מוצא איזה שהוא חפץ ואז אוחז אותו ולוקח אותו לכל מקום. לדוגמא: טיילנו בחוף הים והוא מצא קונכיה יפה. הוא התהלך איתה שבוע. לא עזב אותה. ישן איתה, אוכל איתה , מתקלח איתה.אציין כי אני לא מאפשרת לו לאכול/להתקלח/לישון כשהיא בידו ולכן אני מסבירה לו ע"י זה שידיו חייבות להיות פנויות בעת האוכל , במהלך השינה זה מפריע וכו'. אני לא ממש אוסרת על זה כי אני לא חושבת שזה נכון לעשות אבל מאוד מעניין אותי לדעת מניין התופעה? האם קשור לחפץ מעבר? החפץ משנה כל הזמן. זה היה קונכיה ועכשיו זו משרוקית שהוא קיבל במתנה ביומולדת או הזמנה למסיבה (גם אותה הוא יכול לשמור ולהלך איתה ימים שלמים). תודה על תשובתכם

שלום רב, קשה לי מאד לדעת את הסיבה המדוייקת מדוע הוא נוהג כך,מבלי לראות את הילד. אני יכולה להעלות השערות : 1. יש ילדים שזה נוסך בהם בטחון. 2. יתכן שזה קשור איכשהו לאופיו - האם הוא ילד שהיית מגדירה כ"נוקשה" קצת ? כילד שלוקח לו זמן "להתחמם" ? מופנם קצת?... בכל מקרה,אני חושבת שאת נוהגת נכון - מאפשרת לו אבל עם גבולות הגיוניים. מור.

רשמתי לך עוד השבוע על שינה משותפת איתנו ועל סיוטים בלילה והגענו למסקנה שצריך ללכת לייעוץ אך בנתיים יש עוד דבר שהייתי רוצה לשאול הילד מאוד אוהב לראות תוכניות פעולה יש לו חבר מהגן בן גילו שיש לו אח בן 7 בני מאוד אוהב לשחק איתו ואוהב בכלל משחקים של גדולים לבקשתו קניתי לו את הסרט באנגלית של פאוואר רינגרס והוא יושב ורואה רק את זה כל יום שלוש שעות בערך חוץ מזה אנחנו עושים פעילות רבה כמו גימבורי מטיילים בפארק משחק עם עצמו לבד יש עיסוקים רבים אחרים הטלויזיה לא פתוחה כל הזמן רק בשלוש השעות האלה שהוא מבקש לראות את זה יש בזה הרבה מאוד אלימות והוא מכור מתחיל לבכות כשאני מחליטה לסגור את זה מהוא תמיד מתמכר לאיזה סרט ומבקש לראות אותו כל הזמן עד שנימאס לו ואז מוצאים משהו אחר לפני שנה זה היה מלך האריות אח"כ סרט על דינוזאורים ועכשיו את זה אני מצטערת שנכמעתי לבקשה שלו לקנות את הסרט כי זה באמת לא לגילו השאלה אם זה מזיק הוא לא ילד אלים אבל כל משחק שלו "עכשיו אני מת" עכשיו אני יהרוג אותך" כל מיני מהסוג הזה זה טבעי בגיל הזה??? יש לי הגבלה על הטלויזיה כי עובדה שהיא לא דלוקה כל היום כמו לכל החברים שלו בבקשה תנחי אותי .... ובכלל כמה זמן בגיל הזה זה תקין לראות טלויזיה ובגיל שנה וחצי תודה מראש לימור

שלום רב, כמו שכתבתי בתשובה הקודמת,ההמלצה שלי לפנות ליעוץ לא נבעה רק מעניין השינה המשותפת. התחושה שלי,שאת קצת "הולכת לאיבוד". אני לא יודעת אם זה נכון,אבל נראה לי שאת קצת מבולבלת,שואלת את עצמך - מה עושים ? מתי להגביל,מתי לא ? וכו'. אני מרגישה שיש הרבה התלבטות ואולי חסר קו מוביל שיעזור לך לגדל את הילדים. השאלה הזאת,מחזקת אצלי את התחושה שאת זקוקה למישהו שיעזור לך לעשות סדר. חשוב שכאמא תלמדי לקבל את ההחלטות לבד,אחרת כל הזמן יהיו עוד ועוד שאלות וכל הזמן תצטערי שנכנעת לדבר הזה או לדבר האחר. לגבי הסרט - אם את חשה שזה לא מתאים לבן שלך,ולא משנה הסיבה מדוע,תגבילי או תפסיקי לגמרי. לא ,מרשים או לא מרשים לילד בגלל שהשכן או החבר או הדודה עושים או לא עושים. את זאת שצריכה להחליט מה טוב ומתאים לכם (לך ולבן שלך) ומה לא. גם אם את מחליטה שהילד יכול לראות איזשהו סרט,אני לא מוצאת שום סיבה הגיונית לראות כל יום במשך 3 שעות את אותו הסרט. זה לא יכול לעשות שום דבר טוב. לגבי כמה שעות ציפיה בטלויזיה - אין תשובה מוחלטת.כמו כל דבר,רצוי לא לאסור אבל גם לא להפריז.כאמור,כל הורה אמור להחליט איפה עובר הגבול שלו. בהצלחה, מור

בתי בת 13 שעירה בעיקר בשפם האם אפשרי להוציא בלייזר או בשעווה האם אין תופעות לואי כל שהן ? כמו כן היא סובלת מכתמי לידה בכל הגוף {קפה} האם יש טיפול בשלב יותר מאוחר להפטר מזה זה מאד מאד מציק לה תודה

צפי, עד שבתיה תענה.. בהבט החברתי-ייעוצי, חכו לתשובה מבתיה. לדעתי השאלות צריכות להיות מופנות בעיקר לרופא עור ולרופא הילדים. חג שמח, אהובה

ממליץ להתייעץ בפורום הסרת שיער בלייזר http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1144,m-Doctors,a-Forums.html

צפי שלום, אכן בנושא הרפואי אינני יכולה לעזור וחשוב להתייעץ עם רופא עור מומחה. ברשותך אתייחס כאן למידת ההצקה שהכתמים והשעירות גורמות לבתך וכאן חשוב לזכור שזהו גיל שבנות מאוד ערניות להופעה החיצונית. ערנות זו יכולה להתפס על ידי ההורה או מבוגר אחר כקיצונית ולא פרופורציונלית, עם זאת חשוב מאוד לזכור שלבתך או כל מתבגר אחר זהו נושא מאוד משמעותי ולכן חשוב מאוד לעזור לה למצא פתרון שהנו גם מתאים לה וגם אינו פוגע בריאותית בה. נראה לי שאת בדרך הנכונה שכן את מתענינת הן מבחינה בריאותית והן מבחינת להענות למצוקה של בתך. בהצלחה ! בתיה

שלום , ביתי בת שנה וחצי ומקום עבודתי הנו צה"ל. כבר בחופשת הלידה שלי לא הייתי מוכנה שהיא תבכה לאור הגונג'ל שצפיתי לה , רציתי להכניס אותה למעון ומאז שחזרתי לשירות ועד היום אני רואה אותה שעות ספורות ביום למעט סופ"ש ולעיתים כשהיא מבצעת פעילות שהיא אסורה , למשל להכניס חפץ למכשיר הוידיאו אני נאלצת לצעוק עליה בקול רם מאוד ע"מ שהיא תפסיק, כל תגובה אחרת שלי מעלה חיוך על פניה , היא בד"כ בוכה ומאוד נעלבת. אני כמובן מרגישה מאוד לא נעים מאחר ואני אומרת לעצמי יש לי רק שעתיים איתה ובזמן הזה היא בוכה..זה קורע אותי מה לעשות ?

שלום רב, גבולות הם מתנה נהדרת שהורה יכול לתת לילדו. ברגע שאין לילד גבולות,אנחנו מקשים עליו את ההתמודדות עם החיים. מדוע ? הגבולות עוזרים לילד לסדר את הדברים בצורה פשוטה לנכון/לא נכון,מותר/אסור. השאיפה של כל ילדהיא להיות "ילד טוב",ברגע שהוא יודע מותר ואסור והיכן הוא עובר את הגבול,הוא יכול להתאים את ההתנהגות שלו ובעקבות זאת להחשב ל"ילד טוב",בהתחלה בעיני סביבתו ובהמשך בעיני עצמו = דימוי עצמי גבוה. ז"א,הגבולות עוזרים לילד לדעת מה מצופה ממנו. נסי לחשוב איך הייתי מרגישה אם הגבולות במקום העבודה שלך לא היו ברורים ובכל יום מחדש היית צריכה לחשוב - זה מותר ? זה אסור ? ,היית עוזבת בשעה 14 לא כי את רוצה להיות עובדת "רעה" אלא כי אף אחד לא הסביר לך מה בדיוק מצופה ממך ולמחרת היית ננזפת. כמה אנרגיות מיותרות זה היה לוקח ממך,העיסוק היומיומי במותר/אסור,בסדר/לא בסדר. זה בעצם היה בקצרה למה הגבולות כ"כ חשובים לילד. לא רק שהם לא מאמללים ילד הם מקלים עליו את החיים ומאפשרים לו (כמובן לאחר שהטמיע אותם) לזכות במה שהוא כ"כ רוצה - חיזוקים,מילים נעימות,תשבוחות,גאווה גם מהוריו וגם גאווה עצמית.... ברגע שלילד אין גבולות,באמת יש הרבה גערות,צעקות ,איומים וענישה. לשים גבול זה לא לצעוק ולאיים. מה זה להציב גבולות ? נכתב על זה המון כאן בפורום.את מוזמנת להתחיל מ"שאלות ותשובות" משמאל בחלק התפרצויות זעם והצבת גבולות ובחלק גיל שנתיים. את מוזמנת לקרא את המאמר http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 ובנוסף לעשות חיפוש בפורום,תמצאי המון תשובות. לגבי רגשי האשם - 1. כדאי לברר עם עצמך את העניין ולהשתדל לפתור את זה,בלי שום קשר לכן/לא גבולות. דרך אגב,אולי כדאי לקרא משמאל את המאמר - מה הקשר. 2. ככל שיהיו פחות גבולות,סביר שיהיו יותר צעקות ורגשי האשם לא רק שלא יפחתו,סביר שיתגברו. בהצלחה, מור

תודה על התייחסותך הרצינית והמעמיקה !!!

ביתי בת ה 6 סובלת משיעור יתר, שללתי אפשרות שמדובר בבעיה הורמונלית. לאחרונה נראה כי הדבר מפריע לה, וניתן להבחין בכך לדוגמא, ברצונה ללכת לבושה בבגדים ארוכים בלבד. אינירוצה למהר בשלב זה ולהוריד את השיער ואני רוצה לעזור לה להתמודד ולהבין, לפני שבני גילה יעירו לה ולפני שהיא תפתח תסביך אמיתי. איך כדאי לגעת בנושא, וללמד אותהה להתמודד עם התופעה? מדובר בילדה בוגרת ומאוד רציונלית.

שלום רב, כדאי לגשת לנושא לאט ובעיקר לתת לה להוביל את השיחה. ז"א,תפקידך הוא לאפשר את השיחה וליצור אוירה שתעודד אותה לדבר,אבל לא להיות דומיננטית מדי. אפשר לגשת דרך הלבוש. בפעם הבאה שאת מציעה לה ללבוש קצר והיא מבקשת בגד ארוך,כדאי להעיר משהו כמו - שמתי לב,שבזמן האחרון את מבקשת כל הזמן חולצה/מכנסיים ארוכים,יש סיבה מיוחדת ? אם היא עונה כן,שאלי בעדינות האם היא מוכנה לשתף אותך. אם היא מסרבת,קבלי את הסירוב וחכי כמה ימים לפני שאתה מעלה את הנושא בעדינות שוב. אם היא מסכימה לשתף,בעיקר הקשיבי ועודדי אותה להעלות רעיונות להתמודדות. במידה שהיא עונה על השאלה - יש סיבה מיוחדת ? בשלילה,אפשר להגיד משהו כמו - או.קי,אני פשוט חשבתי שאולי את לא רוצה שיראו משהו.. ולחכות לתגובה שלה. בהצלחה ואם יש עוד שאלות,בשמחה, מור

אני מבקשת דחוף עזרה או שתציעו לי בדחיפות לאן לפנות בנושא שהבן החייל ניתק הקשר עם הבית בגלל בחורה, משקר ואומר באופן ברור שלא רוצה את ההורים אלא את חברתו , לא מתקשר, לא מגיע בשבתות ובסופי שבוע הביתה, אני מבקשת עזרה ממי שיכול לעזור כי מצבו של הבן מחמיר , אין לו ערך לעצמו ,כבוד עצמי, משפיל את עצמו ומספר פעמים הבחורה נפרדה ממנו והוא איים על עצמו, הלך התחנן,ולפי ראות עיני הפחד שמפתח אובססיה כלי הבחורה, איני יכולה לראות אותו במצבו מעשן לא אוכל עצבני וכועס כל הזמן עלינו , כאשר אני מבקשת ממנו לבלות איתו ולו לפחות ארוחה אחת במשך סוף השבוע , משקר בכל מיני סיפורים שממציא כלומר משקר.

צהריים טובים, כמה שאלות מתחתייך יש שאלה דומה. את מוזמנת לקרא. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-61,xFT-27861,xFP-27861,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

יש לי נכד בן 5.התנהגותו לא יציבה:יש תקופות שהוא ממושמע,ננוח ויש תקופות שהוא בלתי נסבל:אינו מקשיב,מתקשה לדחות סיפוקים ומתלוןן שבא לו לבכות. האם זו תופעה נורמלית אצל ילדים?

שלום רב, בני בן 3 וחודשיים, ולאחרונה התחלנו לאבחן כי קיימת אצלו קנאה גדולה כלפי (אימו) ואילו דחייה כלפי אביו, הוא דוחה את קרבתו, מקלל אותו,מתחרה בו על אהבתי וכו', בקיצור תופעה קלאסית של תסביך אדיפוס . מלימודי מעט את הנושא שמעתי כי בנוסף לחשיבתם של הילדים כי אימם היא רכושם הפרטי (מה שסובר בני) בגיל 3-5 הילדים מגלים את המיניות שלהם ונוגעים באיברי מינם ואף מאוננים, תופעה שלא קיימת אצל בני. הייתי שמחה לשמוע יותר על הנושא, וכן לשאול כיצד מתמודדים עם התופעה גם אני וגם האבא. תודה

צהריים טובים, אני מוסיפה לינק לתשובה קודמת בנושא http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-4152,xFP-4187,m-Doctors,a-Forums.html קריאה נעימה, מור

בתי בת שנה ו- 4 חודשים , נולדה עם פריקת ירך וגובסה ברגליים מגיל חודש וחצי עד 4 חודשים. לאחרונה גיליתי שהיא רגישה בכפות הרגליים במגע עם חול ודשא. גורם לה להתכווצות בכל הגוף ואף לבכי. אין לה רגישות למגע אחר בכלל. האם הדבר נובע מהגיבוס ? איך אפשר לעזור לה להתמודד עם הנ"ל? אשמח להצעות

שלום, יש לי ילד בן 3 וחצי שבחצי שנה האחרונה נוטה לקחת דברים שאינם שלו והוא חפץ בהם. בהתחלה זה היה רק דברים מהגן - משחקים וכדומה, ויום למחרת החזרנו את הדברים וניהלנו שיחה על כך. לאט לאט הדבר החריף, ולפני יומיים גיליתי כי לקח מפתחות מבית דודתי בזמן שהיינו בביקור אצלה. שוחחתי איתו על העניין, והוא יודע שאסור לקחת דברים שאינם שלו (אנחנו משוחחים על כך בכל פעם, ולאחרונה אף התחלתי להראות שאני מאוד כועסת על כך).מה עושים במצב כזה? איך לגרום לו להפסיק לקחת דברים שאינם שלו? הוא יודע שאסור, ובכל זאת לוקח כל דבר שהוא חפץ בו. הוא ילד שבודק גבולות באופן תמידי - מתווכח על כל דבר ומנסה להשיג את מה שהוא רוצה בויכוחים ובמשא ומתן, לדוגמא - יבקש לשחק רק עוד פעם אחת לפני המקלחת ולא ייכנס מיד, למרות שהודעתי לו שעוד 5 ד' הוא נכנס להתקלח. איך להתמודד איתו? מתי לוותר לו ומתי להתעקש שיבצע מיד את מה שנאמר לו? אשמח לכל עזרה ועצה, לילה טוב וחג שמח חנית

בקר טוב, מצד אחד,לקיחת דברים בגיל הזה היא לא דבר נדיר. אבל זה כן דורש התייחסות. אני חושבת שענית לעצמך על השאלה - גבולות. את מתארת ילד שבאפן כללי עניין הגבולות לא הוטמע אצלו. אצל כל ילד העדר גבולות מתבטא בצורה אחרת - אצל אחד בבעיות בהשכבה לישון,אצל האחר באמבטיה,אצל השלישי באלימות ואצל הרביעי בלקיחת דברים. מכיוון שנכתב כאן המון על גבולות,אני ממליצה בחום להתחיל לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - התפרצויות זעם והצבת גבולות. להמשיך ב http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 ולעשות חיפוש בפורום בנושא גבולות. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

ערב טוב יש לנו שני ילדים בן שלוש וחצי ובת שנה. הבעיה עם הבן שהוא לא יודע להעסיק את עצמו בשום דבר ואפילו לא לחמש דקות. אם אנחנו יושבים איתו הוא מלא מרץ, משחק ופעיל. וכשנותנים לו לעשות משהו לבד, פאזל, הרכבה, משחק קופסא , כדור, לצייר או כל דבר אחר, וניסינו כל מיני הפעלות ויש לו המון משחקים (שלא כולם בהישג ידו כדי ליצור ענין), הוא מתעסק בהם דקה שתיים ועוזב ובא אחרי. או שהוא נשכב על הספה ולא עושה כלום או שעושה מעשה שובבות, קורע דברים, מטפס על החלון וכו'. נורא מתסכל אותי לראות אותו משתעמם במשך כל השעות שהוא בבית. ואין לי את האפשרות לשחק איתו במשך כל הזמן (ואני יושבת איתו הרבה). יש לציין שהוא מאוד אוהב ללכת לגן ושם הוא משחק ופעיל. מה ניתן לעשות? איך לגרום לו להעסיק את עצמו? (גם הבת כמותו מדדה אחרי תוך כדי יבבות להרים אותה) דבר נוסף כיצד להגיב ומה לעשות כאשר הוא יורק. והוא עושה זאת המון לאחרונה. תודה רבה.

בקר טוב, לגבי השעמום,כדאי לבדוק שני דברים : 1.האם הוא רגיל מגיל צעיר שיש זמנים שבהם הוא לבד ( כמובן,לא לבד לגמרי. הכוונה היא האם היה קורה שבגיל 9 חוד' הוא ישב ושיחק לבד בלול ואת היית לא רחוק עסוקה במשהו אחר ? ). ז"א,קשה מאד ללמד ילד להיות "עם עצמו" פתאום בגיל 4 - 3,בדר"כ זה משהו שנבנה בהדרגה במשך השנים. בלא מעט משפ' מה שקורה הוא שכשהילד קטן מאד ההורים יוצרים מצב שבו הם כל הזמן עם הילד,כל הזמן נענים לכל "פיפס",וכשהוא כבר יותר גדול,מצפים ממנו פתאום לדעת להיות לבד. כדאי לבדוק איך זה היה בעבר אצלכם. אם הוא הורגל להיות מאד צמוד אליכם,תצטרכו ללמד התנהגות אלטרנטיבית.זה לא יגיע מעצמו. 2. מה קורה כשהוא נמצא קצת יותר רחוק מכם או עסוק במשהו. אפילו כשהוא בשרותים או רואה טלויזיה. האם אתם יוזמים איתו קשר כל הזמן. לדוג' - הילד שקוע בתוכנית ואתם - נו,מה אתה רואה ? הוא - דורה,אתם - מה היא עושה ?..... במידה שאתם כל הזמן מעורבים,יהיה קשה ללמד אותו להיות לבד. צריך לזכור שללמד ילד להיות לבד זה גם באיזשהו מקום ללמד את עצמנו להיות לבד,בלעדיו,בלי ליצור איתו אינטראקציה כל הזמן. לא כל ההורים מסוגלים לזה. כמובן,שאני לא יודעת מה קורה אצלכם,אלה רק כיווני חשיבה שאני מעלה. את מוזמנת לחשוב עליהם ובמידה שיש צורך לחזור לכאן. כדאי אולי לקרא גם את השרשור הזה http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-1,xFT-177,xFP-169,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

אבל תגידי זה שהרמתי משקל כבד ישפיע לי על הגובה ? כלומר יעצור אותו ? אגב חלק מהרופאים אמרו לי ללכת למכון ולחזק את שרירי הגב

איתי שלום, מצטערת שאינני יכולה להרגיע אותך בדאגה שלך בנושא הגובה משום שאין זה התחום שאני מתמחה בו, לכן אני ממליצה לך להתייעץ עם מומחים בתחום הנ"ל על מנת להסיר דאגה מלבך עד כמה שאפשרי הדבר. שיהיה לך חג שמח. בתיה

איתי, יש פורום אנדוקרינולוגיה והפרעות בגדילה, תנסה לשאול את הרופא המנהל את הפורום - ואני מקווה מאד שתקבל תשובה מרגיעה... http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-277,m-Doctors,a-Forums.html חג שמח ורגוע, אהובה

שלום שמי הוא איתי ואני נער כבן 16. בקיץ שעבר התאמנתי במכון כושר במשך חודשיים וקצת הייתי הולך על הליכון כ70 דקות ואופניים כ10 דקות לאחר מכן או להיפך ההיתי עושה אימון של משקולות . הבעיה היא שאני עשיתי כל מכשיר כמאה פעם ולא במשקלים שהייתי צריך להרים (הרמתי קצת יותר בערך ממה שהייתי צריך) לאחר מכן כחוודשיים -3 חודשים החלו לי כאבים בגב שנמשכים עד היום לעיתים רחוקות הכאב מופיע בצוואר הלכתי לארבעה רופאים שרשמו לי את הדבר הבא: החולה מתלונן על: מוגבל תפקודית כאב פחת(זה לאחר שהרופא נתן לי תרגילים לבית אבל זה לא פיזיותרפיה)בבדיקה אין פרט לכאב לא ממוקם מתלונן על כאבי גב עליון ללא הקרנה לרגליים מזה זמן רב ללא חלבה מקדימה כאב מחמור בפעילות פיזית כגון ריצה 28906-עדיין מתלונן על כאבים ללא שיפור לאחר טיפול כנגד כאב ודלקת יש לציין לא עשיתי פיזיותרפיה ולא קיבלתי משככי כאבים ממצאים בבדיקה : רגישות בגב עליון תנועות מוגבלת עקב כאבים 90 מעלות SLR דו צדדית כח גס תחושה והחזרים תקינים אבחנה משוערת: BACKACHE יש לצין שהמליצו לי לחזק את שרירי הגב ולא עשיתי את זה ואת שאר הדברים הנ"ל בנוסף עשו לי צילום רנטגן ובו לא מצאו לי כלום כלומר הבדיקות חיוביות וערוצים לעשות לי מיפוי עצמות למרות שאני מטיל ספק עם ימצאו שם משהו השאלה המרכזית היא האם הגובה שלי יעצר עקב כך? יש לציין שבאותה תקופה עשיתי דיאטה אז אני פוחד שיש לזה השפעה בנוסף השרירים ביידים וברגליים התדלדלו מאוד בגלל המשקל הרב שאלתי היא האם ללכת למכון כושר ? כדי לחזקם

איתי שלום, קראתי את שאלותיך בעיון רב ואני בעיקר שומעת הרבה דאגה לאיך אתה נראה ותראה בעתיד, אתה שואל לגבי הגובה שלך והשרירים בידים ורגליים שהתדלדלו. דאגותיך מאוד מובנות ומותאמות לגילך. לצערי אינני יכולה לענות לשאלותיך מבחינה פיזיולוגית שכן אינני יודעת הרבה על כך. אני ממליצה לך להתייעץ עם רופא המתמחה ברפואה ספורטיבית. כמו כן אני מציעה לך לא לחזור לחדר כושר כל עוד לא טיפלת בכאבי הגב שלך. אגב לא ברור לי אם עבדת בחדר כושר בצמוד למדריך מומחה לגיל הצמיחה, מדריך מומחה לגיל ההתבגרות יכול להנחות אותך איך ומה לעשות בחדר כושר כדי להראות טוב ועדיין לא לפגוע בצמיחה הטבעית של הגוף שלך. בהצלחה! בתיה

היי אני התחלתי להתאמן בגיל 13 במכון כושר ואני 1.80-1.81 ומרים 55 קילו בדחיקת חזה בשכיבה 10 פעמים יש סיכוי בגלל שהתבגרתי מוקדם מדי ובגלל זה אני יכול להתאמן עם משקלים כאלה (אני מתאמן 4 חודשים בלבד) הרבה אנשים אמרו לי שזה התקדמות עצומה כי התחלתי עם 20 קילו בפעם הראשונה ואני רוצה לדעת אם זה יאט לי את קצב הגדילה או משהו והאם יש סימנים לכך? תודה שלקחת את זמנך וקראת.

"מה שחשוב באמת סמוי מן העין", כך אמר השועל לנסיך הקטן. בפורום זה נעסוק באפשרות לראות את המתבגר מעבר למה שהוא מציג מתוקף היותו מתבגר, כלומר לראות את הסמוי מן העין. אני מזמינה אתכם אנשי מקצוע, הורים וכל מי שמקורב לגיל נפלא זה, להצטרף לפורום, לשאול, להיוועץ, ואף לשתף את הפורום מהתנסויותיו וחוויותיו. להתראות בפורום, בתיה קריגר

בהרבה הצלחה!!!!!!

גיל ההתבגרות מחזור החודשי

הי מור, עקב בעיות קלות שאני ובעלי מתמודדים בתקופה האחרונה עם ביתי בת ה-6 שיש לה גם אחות בת 3, גילית את הפורום הזה -ביתי הבכורה מתווכחת על כל נושא, לא רוצה ללכת לישון בטענה שהיא לא עייפה ואני יודעת שהיא רוצה לראות טלוויזיה ונראה לי שקשה לה להיכנס למיטה בזמן שאחותה ערה (מאחר והיא ישנה בגן ולכן ישנה מאוחר בערב) וכל הבית ער ופעיל יחסית, ניסיתי לתת לה לראות טלוויזיה (תוכנית מסויימת שהיא אוהבת) אבל ברגע שהתוכנית מסתיימת היא מושכת עוד זמן ומאוד קשה לה לקום בבוקר. היא כרגע בגן חובה ואמורה לעלות לכיתה א'. בנוסף עד לא מזמן היא כל הזמן התלוננה על כאבי ראש עשינו לה בדיקות והכל נמצא תקין. מעוניינת לקבל את חוות דעתך בנושא. תודה.

צהריים טובים, את כותבת שהילדה מושכת זמן,שהיא מתווכחת.אני רוצה להעלות השערה - האם ישנם הרבה הסברים בבית ? הרבה שיחות ? מו"מ ?.אם בתחושה שלך הדברים קצת ארוכים ונמרחים ?. לנהל שיחות עם ילדים זה נהדר,השאלה מתי. כשרוצים לקבוע משהו,להציב גבול,לקיים חוק... זה המקום להיות מאד קצרים ועניניים. ז"א,לא מגיעים בכלל למקום של הויכוח. את יודעת,בשביל להתווכח צריך שני צדדים.קשה מאד להתווכח עם הקיר.בנושאים בהם את לא חושבת שנכון לנהל מו"מ,הראי זאת ע"י נחישות והחלטיות. ברגע שתשדרי החלטיות,היא תגיב בהתאם (רק היום בבקר שמעתי שוב,עד כמה זה עובד). לגבי ההליכה לישון,רצוי שגם אם האחות נשארת ערה הבית יעבור ל"מצב לילה" כמו שקוראים לזה אצלנו בבית - כיבוי חלק מהעורות,הנמכת הטלויזיה... בהצלחה, מור

מור שלום, אני חסרת אונים ואני לא יודעת מה לעשות...יש לי בן בן 3 וחצי שנים ובן נוסף כבן שנה.ובתקופה האחרונה כאילו החליפו לי ילד ...זה אולי נשמע מצחיק אך זה באמת כך...:הוא מכה , מדבר לא יפה... והבעייה שאני לא יודעת כיצד להגיב לכך... אני לא דוגלת בהרמת יד וכאלה אך אני מזהירה אותו שלא יקבל דברים שהוא אוהב,שמה אותו בחדר ,מבטיחה שלא אדבר איתו וכלום לא עוזר הוא כאילו "מצפצף" עלינו... וזה ניכר גם בטון הדיבור שלו שהוא פשוט לא מייחס חשיבות לדברינו. אתמול איבדתי את העשתונות וצעקתי עליו כמו מטורפת.... אני חייבת לציין שהוא מכה גם את אחיו בלי סוף.... ואני לא יכולה לשייך זאת לקנאה כי אנחנו לא נותנים לו להרגיש מקופח ...תמיד מעניקים לו את מירב תשומת הלב... אני אובדת עצות עיזרי לי.....

צהריים טובים, נתחיל מקריאת התשובה שנתתי בשאלה שמתחתייך וקריאת החומר אליו הפנתי. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור