פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

מור שלום רב, בתי בת 3.5 כמעט, החלה לאחרונה לפתח "חרדת נטישה" כלפי (ולא כלפי בעלי, אביה). נתחיל שמאז ומתמיד הקשר בינינו היה ונשאר קרוב והדוק, יותר מכפי שקיים בינה לבין אביה והיא תמיד הזדקקה לנוכחות שלי מאוד בכל דבר. אולם, לאחרונה היא ממש חרדה לכך שאעזוב אותה ואצא לסידורים כמו ביקור עם אחיה(11 חד') במרפאה קניות וכל דבר אחר, היא בוכה מאוד לפני לכתי ואומרת כי היא "חוששת שלא אחזור". גם בפרידה בבקרים, לפני צאתנו למסגרות שלנו היא שואלת האם אבוא לקחתה אחה"צ ובקומה משנת הצהריים היא אינה מפסיקה לשאול את המטפלות האם אני אגיע ו"מתי אמא שלי תבוא". אני אצין כי אני נוהגת להגיע לקחתה, כחצי שעה לפני סגירת הגנון ולא משאירה אותה אחרונה כמעט אף פעם. לסיכום נקודה זו, היא זקוקה להמצאותי בנוכחותה יותר מאי פעם ומסרבת לאפשר לי לעזוב אותה. חשוב לי גם לומר כי יש לי בן בן 11 חודשים ואני רואה בזמן האחרון קצת שינוי התנהגותי אצלה, לרעה - נוהגת באלימות קלה כלפיו ולפעמים כלפינו, ההורים, צועקת, מתפרצת וכו'. ברור לי כי התופעות הללו קשורות קשר הדוק עם המצאותו ונוכחותו, אך האם עצם קיומו גם משליך על עניין החששות שנעזוב אותה? אני נזכרת כי לעיתים היא גם שואלת אותי האם אני משאירה אותה באוטו, כשמגיעים ליעד ומתארגנים ליציאה. נראה לי מיותר לומר כי לעולם לא השארתי אותה לבדה במכונית!!! ועל כן אני מאוד תמהה שהיא שואלת זאת. ישנו עניין נוסף שגם נתקלנו בו רק לאחרונה - היא מסרבת ללכת להצגות (אחרי שכבר ראתה בעבר כ - 4 הצגות והיה בסדר גמור) ואף ממש בכתה שכשהיינו לפני כמה ימים במשחקיה והחלה שם הצגה, היא בקשה ללכת הביתה ולא רצתה לראות את ההצגה בשום פנים אופן, ניסיתי לשכנע אותה "אולי נתחיל לראות", אמרתי גם שאפשר להמשיך לשחק ולא חייבים לראות את ההצגה אך היא סרבה להשאר שם וממש היתה נסערת. ביום שבת, אתמול רציתי לקחת אותה להצגה (הכרטיסים הוזמנו לפני כשבוע, בטרם ידעתי מה תחושותיה לגבי העניין) והיא לא הסכימה בשום פנים ואופן, אמרתי שיהיה כיף, שאולי נפגוש חברים מוכרים שיהיה שמח, שניקח איתנו דברים טעימים ונהנה ביחד רק אנחנו, היא בכל זאת סרבה וכשראתה שאני מתעקשת היא אמרה שהיא רוצה לקחת איתה מוצץ (שכמובן עוזר לה לנדוד לעולמות אחרים). כשהבנתי שאין סיכוי לשכנע אותה ואחרי ששאלתי אם היא תלך להצגה עם מצב רוח טוב או מצב רוח רע והיא השיבה מצב רוח רע, בטלתי את הכרטיסים.יותר מאוחר הבנתי ממנה שהיא חוששת מהחושך באולם, למרות שהבמה מאוד מוארת מאוד. אמרתי לה כי החושך באולם נוע דלהבליט את האור על הבמה ושאני נמאצת איתה, היא לא לבד וגם הזכרתי לה שבלילה היא ישנה עם חדר חשוך למדי והדבר לא מפריע לה. אח"כ היא אמרה לי שהשחקנים על הבמה נושכים אחד את השני. לא ראינו שום הצגה שיש בה גילויי אלימות או נשיכות ולכן מאוד הופתעתי וארתי לה שהשחקנים הולכים לעשות שמח ולא להכאיב אחד לשני. אני רוצה לתת עוד דוגמא מהימים האחרונים (מקווה שאני לא מייגעת אותך פשוט נסה לתת כמה שיותר פרטים) - ביום ו' התארחנו אצל אח של בעלי, יש לו 2 בנות בגילאים קרובים לגילה של בתי והבנות מאוד נהנות לשחק יחד. כשהגענו, הבנות המארחות ישבו לצפות בטלויזיה ובתי לא כ"כ אוהבת טלויזיה אז כעבור כמה דקות של שעמום כנראה היא בקשה ללכת הביתה וממש בכתה. אז החלטנו לצאת קצת החוצה לטייל באורוה (מדובר בקיבוץ) וגם בחוץ היא בכתה ובקשה ללכת הביתה. אני אמרתי לה שאנחנו רק הגענו וכשנסיים את הביקור נלך, הסברתי לה גם שזו התוכנית כרגע והוספתי גם שהבנות עלולות להעלב אם נעזוב אותן כ"כ מוקדם. בכל מקרה חזרנו אל הבית והן נגשו לשחק והכל היה מצויין, הן שחקו נהדר, היה כיף ובתי לא חזרה על בקשתה ללכת עוד. אבל ההסתגלות למקום היתה לה מאוד קשה (זה לא קרה בעבר). בכל מקרה ולסיכום אני רוצתה לומר שברור לי שעוברת על בתי תקופה לא קלה המלווה בהרבה חששות וחרדות אני מאוד רוצה לעזור לה וגם להבין מהיכן זה מגיע, האם זה תופעה מוכרת לשלב הכרונולוגי בו היא נמצאת? לקיומו של אח סגיל קרוב לשנה? אשמח לקבל את דעתך בעניין ולשמוע כיצד את מציעה שננהג כדי להקל עליה. תודה רבה ליאת

בקר טוב, אני אנסה לעבור דבר דבר בהודעה שלך ולהגיב. מקווה שלא אפספס..: ). 1. שינוי התנהגותי כלפי אחיה - בהחלט הגיוני. הוא כבר לא לגמרי תינוק. זה הגיל שבו התינוקות כבר מתקשרים יותר,משולבים יותר בחיי המשפ',מתחילים להעמד... ז"א,הם מתחילים להוות איזשהי תחרות וקצת לאיים על המקום שלי כילד. בתינוק בן שנה יש יותר "סכנה" מבחינת הילדה מאשר בתינוק בן 3 חוד'. מה עושים ? שמים את הגבול,משקפים לה את מה שהיא מרגישה (על שיקוף אפשר לקרא יותר ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלקים - גיל שנתיים,תסכול). 2. לגבי החששות /חרדות שלה שתעזבו אותה. אני מוסיפה לינקים לתשובות קודמות http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-8533,xFP-8685,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-9337,xFP-9581,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-54,xFT-21890,xFP-22242,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-22546,xFP-22546,m-Doctors,a-Forums.html וישנן עוד תשובות בנושא,אפשר לעשות חיפוש בפורום. 3. לגבי ה"ללכת הביתה" - אני בהחלט חושבת שנהגת נכון. לעניות דעתי,זו לא החלטה של בת 3.5 מתי המשפ' תלך הביתה.העניין היחידי שקצת צורם לי - "והוספתי גם שהבנות עלולות להעלב אם נעזוב אותן כ"כ מוקדם". החלק הראשון של התשובה שלך נהדר - אלה התוכניות וכשנסיים נלך... שמת גבול,לקחת את האחריות והסמכות שיש להורה. בחלק השני - כבר קצת הפלת את האחריות על בנות אחיך. לא בגללן לא הולכים הביתה,לא הולכים הביתה כי אבא ואמא קבעו שעכשיו אנחנו כאן. וזה בסדר גמור,ואין צורך להתנצל. מקווה שעניתי על הכל,אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

בוקר טוב יש לי ילד בן 4 ותינוק בן 3 חודשים. הילד הגדול מטריד אותי במס' מישורים שהם התנהגותיות וחברתיות. במישור ההתנהגותי אני מבינה שהסיבה להתפרצויות הכעס והזעם שלו נובעים בעיקר בגלל הולדת אחיו. אני מנסה להיות קשובה ולתת לו תשומת לב כמה שאני יכולה. מה שמדאיג אותי זו בעיה חברתית שצצה לה למרות שיכול להיות שהיא קיימת כבר תקופה ארוכה ורק עכשיו זה הדליק לי אור אדום.

שמתי לב שהוא תלותי בחברים שלו. יש לו חבר בגן שהוא קשור אליו, לדעתי, בצורה מוגזמת. כשאני לוקחת אותו לגן הוא יבכה ולא ירצה שאני אלך עד שאותו חבר יגיע. הוא חסום רגשית בפני חברים אחרים כי הוא רוצה לשחק רק עם אותו חבר למרות שאותו חבר לא מרגיש כך כלפיו בצורה כל כך קיצונית. מפריע לי גם שהוא מחקה כל חבר שהוא משחק איתו, אפילו אם הוא יותר קטן ממנו. לדוגמא: אם החבר ירוץ לאבא שלו ויחבק אותו ברגל גם הבן שלי ירוץ לאבא שלו ויחבק אותו ברגל. כבר קרה כמה פעמים מחברים שונים שאמרו לו שהם לא רוצים להיות חברים שלו והוא בא אליי בוכה שהוא כן רוצה להיות חבר שלהם. זאת הפעם הראשונה שאני נתקלת בבעיה חברתית. בד"כ אמהות היו מתקשרות אליי הביתה ומזמינות אותו לשחק עם הילדים שלהם. אני חייבת לציין שהשנה הוא עבר לגן חדש וקצת קשה לו עם זה. הילד שלי אינטליגנטי מאוד, הוא אוהב לשחק עם ילדים אחרים ואוהב שמגיעים אליו הביתה. אני משתדלת להזמין חברים אליו מאותו גן כדי שיתקרב אליהם. מה יכולה להיות הסיבה שהוא מגיע למצב שילדים אומרים לו שהם לא רוצים להיות חברים שלו? (למרות שהגננת אמרה לי שבגן הוא משחק יפה עם הרבה ילדים שונים) מדוע הוא מחקה כל הזמן את ההתנהגות שלהם והאם זה נורמאלי? יכול להיות שהכל נובע מהולדת אחיו? האם כדאי לבקש עזרה מקצועית?

בקר טוב, קשה לי להאמין שמה שאת מתארת הוא תוצאה של הולדת האח (דרך אגב,את מוזמנת לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - אח חדש,זה יכול לעזור בהתמודדות). לגבי החברים - נסי להיזכר האם בגילאים צעירים יותר (ויתכן שגם היום),נהגת לשכנע אותו לעשות דברים ע"י השוואה עם ילדים אחרים. לדוג',"בא נלך הביתה" הילד - "לא רוצה" את - "תראה גם דני ושרון ו.. הולכים". כמובן שכל הורה משתמש בהשוואה כזו מדי פעם. השאלה היא עד כמה.האם נהגת לשכנע אותו ללכת לישון,לאכל,להשאר בגן,להתנהג "יפה" ע"י השוואה לחברים. במידה שבאמת היה שימוש רב בהשוואה,יתכן שזה מה שמוביל לחיקוי. מה אפשר לעשות ? 1. כאמור,לא להשוות ולא לשכנע ע"י "שימוש" בחברים. 2. ללמד את הילד לא רק מה לא לעשות ,אלא גם מה כן. ז"א,אם אומרת לו שאת מבינה שהוא רוצה להיות חבר של אורי אבל זה לא נעים לאורי שהוא הולך אחריו,הסברת לו מה לא לעשות.השאלה היא מה כן ? את צריכה לעזור לו ללמד דרך אחרת. לכן אפשר להמשיך את המשפט - במקום ללכת אחריו,אתה יכול להזמין אותו לשחק בקוביות.. 3. לבדוק מה קורה בבית . את מתארת ילד שקצת "מנדנד" (מצטערת,אני לא מוצאת מילה אחרת) לחברים ובגלל זה הם מתרחקים ממנו.נסי לראות האם הילד מחקה מישהו מבוגר שנוהג בדרך דומה (אם כי פחות קיצונית). האם אבא/אמא/סבא/סבתא... גם קצת כופה את עצמו על הילד או אפילו קצת "מנדנד" לילד (מתוך רצון טוב ואהבה,אבל עדיין משהו שהילד יכול לחוות קצת כנדנוד). אני הייתי מתחילה מהבדיקה וממתן כלים חליפיים לילד. רק אם לא הייתי רואה שינוי תוך חודשיים שלושה הייתי פונה לעזרה מקצועית. בהצלחה, מור

הבת שלי בת שנה וחודשיים.בת יחידה. ילדה חכמה מאוד וחברותית ומתקשרת מצויין עם הסביבה. החלה לזחול רק לאחרונה ולאחר הרבה פיזותרפיה מאחר והיתה עם רצועות בשל CDH. הבעיה היא שלאחרונה מכל דבר קטן שלא מוצא חן בעיניה היא מתעצבנת ומרביצה לעצמה על הראש. היא לא מרביצה חזק כך שזה לא מדאיג אותי מבחינת פגיעה בעצמה אבל אני לא יודעת איך להגיב. בינתיים אני פשוט לא מגיבה וזה נראה לי כדבר הנכון ביותר לעשות אבל רציתי להתיעץ. בתודה אמא של יערה

צהריים טובים, אני מוסיפה לינק לתשובה שנתתי בעבר באותו הנושא.אם ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-53,xFT-19889,xFP-19889,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

אפרת יקרה אני מיואשת, התכתבנו בעבר (לפני חודשיים, בערך), הצגתי את הבעייה של בני בן השנתיים ושמונה שגמול כבר ארבעה חודשיים, שולט יפה בפיפי, גם בלילה ומעולם לא עשה קקי בשירותים או בסיר, תמיד בתחתונים ומסרב שנשים לו חיתול. אפרת כל מה שרשמת עשינו, התעלמנו, הראנו שהנושא לגמרי לא מעסיק אותנו, ה"תמזנו עם החרסינה" כשישב בשירותים וכלום לא עוזר. האמת נמאס לי. נראה לי שההתעלמות והעדינות שאני אומרת לו כל פעם מחדש "בפעם הבאה תצליח, חמוד" רק נותנת לו לגטימציה שזה מקובל ואפשרי להמשיך לעשות בתחתונים. וחשוב לי שתדעי שלך אני כותבת שנמאס לי אך לילד אנחנו לא מראים זאת. מה עושים? נמאס לזרוק תחתונים ולהתקל במצבים לא נעימים מחוץ לבית, מתי זה עובר? ואייך? הוא כל כך חכם ומבין עניין, קשה לי להבין למה הוא מתקשה כל-כך? אודה לך מאוד אם תחזירי אלי שוב אולי עם עצות חדשות או לפחות עידוד. תודה.

צהריים טובים, אני מניחה שהתכוונת אליי ( או שטעית בפורום?)... : ). צר לי,אני לא זוכרת באיזו שאלה מדובר,אנא צרפי לינק לשאלה ששאלת בעבר ואתייחס. תודה, מור

בקר טוב, שימי לב שמאז הפעם הקודמת עבר בסה"כ חודש עד כתיבת ההודעה החדשה וכבר שוב "נמאס". את כותבת שהילד לא מרגיש שנמאס לך. צר לי,אבל במיוחד כשמדובר בילד נבון,אנחנו לא מצליחים להסתיר את התחושות שלנו. ילדים לא צריכים את החלק המילולי כדי לדעת מה אנחנו באמת מרגישים. אם את יודעת שנמאס לך,גם הילד יודע. כמו שכתבתי כאן כבר המון פעמים - רק כשבאמת באמת באמת,תהיי מסוגלת להעביר את השליטה לילד ,זה יקרה. כל עוד זה יתפס כמשהו "בעיתי",כמשהו שהוא "עושה לך". כל עוד תשלי את עצמך שאת יכולה להאיץ את הקצב,זה יהיה תקוע. את כותבת - "הראנו שהנושא לגמרי לא מעסיק אותנו" - אין צורך "להראות",יש צורך באמת ! לא להתעסק בנושא. אם בשעות 5 - 3 את מראה שזה לא מעסיק אותך,אבל בשעה 11 בלילה כשהוא כבר ישן,זה כן מעסיק אותך,זה לא יצליח. בעיות בגמילה,הן בעצם מאבק שליטה.יש כאן שני צדדים שנלחמים על השליטה. הילד לא ירפה מהמאבק הזה,את תהיי חייבת להרפות ,אחרת תמשיכו להאבק. צר לי לאכזב,אין ילד שלא מסוגל להגמל,יש הורה שלא מסוגל מספיק "לאבד שליטה" כדי לאפשר את זה. אני נורא נורא מצטערת (באמת מכל הלב) שיצאה לי תשובה לא הכי נעימה,מקווה שאת מבינה שזה באמת מתוך כוונה טובה... : ). בהצלחה, מור

מור נכנסתי לאתר של חיים עמית וקראתי את המאמרים שכתב בעיקר המאמר המתייחס להתמודדות במצבי לחץ ואכן החכמתי.המון תודה ועדכן אותך לגבי שינויים.

מור בוקר טוב, בני הבכור בן שנתיים ו11 חודשים..אני חוזר בשעות הערב מהעבודה והוא מקבל תמיד את פניי בכעס.אני כל היום מצפה לראות אותו והוא פונה אליי ואומר לי לא להתקרב אליו וחוזר מספר פעמים על העובדה שהוא לא אוהב אותי. הוא ממש צועק עליי שאני אניח לו. ובכלל הוא מאוד קשור לאישתי,אם אני לוקח אותו לטייל הוא מיד בוכה שהוא רוצה את אמא ,כאילו לא נוח לו בחברתי. ואני נותן לו חום ואהבה ואני לא מבין מה אני עושה לא כשורה שאני זוכה ליחס כזה. כ"כ הייתי רוצה שהוא יהיה קשור אליי כמו לאישתי...אני משחק איתו , אוהב אותו מה עוד אפשר לעשות ובכלל איך מגיבים לתגובות כאלה?

צהריים טובים, אני אנסה להעלות מס' כיוונים,ראה אם משהו מזה מדבר אלייך. 1. מה הילד משיג ע"י ההתנהגות הזו ? לפני שאתה ממהר לענות - כלום.,כדאי לבדוק מה התגובה שלך ושל אשתך כשהוא מתנהג כך (האם אתה מנסה לשדל אותו ? האם אתה מאוד כנוע באותה סיטואציה? האם אשתך מאוד מגנה על הילד? האם מתחיל דין ודברים בינך לבין אשתך?...). ז"א,לתגובה של הסביבה יש משקל מכריע בהמשכיות התגובה. 2. נסה למצא הבדלים בין היחס שאתה מפגין כלפי הילד,לבין היחס שאשתך מפגינה כלפיו. זה יכול לעזור לבדוק האם יש איזשהו שדר ממך כלפי הילד,שלילד לא נוח איתו (אפשר לפעמים לראות את זה אצל סבתות שהילד לא כ"כ רוצה ללכת אליהן כי הוא מרגיש שהן חונקות אותו מרב אהבה או קצת נדבקות אליו). 3. מרבית הילדים אומרים בשלב כזה או אחר - "אני לא אוהב אותך". שוב,תגובת הסביבה היא מה שתקבע אם זה ימשך או לא. 4. האם היחסים בינך לבין אשתך הם יחסים קצת תחרותיים (לאו דווקא בנוגע לילד,אלא בכלל). אתה מוזמן לענות האם משהו מזה מתחבר אלייך ואיך,או שלא ואשתדל לעזור. בהצלחה, מור

איך אני אמור להגיב כשהוא אומר לי זאת?

מור היי, בתי בת ה-3 מדמיינת כל מיני דברים:שיש לה ילד , שעומד מולה זאב.. וכו'... ורואים שהיא מצפה לתגובה שלי. איך אני לא הורסת דימיון מסוג זה? לשתף איתה פעולה?

צהריים טובים, בהתחלה שאלת איך מפתחים דימיון,עכשיו התברר שמדובר בדימיון מאוד מפותח והשאלה היא איך שמים לו פרופורציות... הצלחת קצת לבלבל אותי : ). בגיל הזה נורמלי לדמיין דברים. אפשר בהחלט לשתף פעולה,עד גבול מסויים ("יש לי ילד" את - באמת? איך קוראים לו?"..). מה שכן,כדאי לשחק מדי פעם במן משחק כזה שאנחנו תמיד קראנו לו - "באמת ובכאילו". בתור אחד מספרים משהו "בכאילו" ובתור אחר משהו "באמת".בשלב השני אפשר לספר משהו והצד השני,צריך לנחש אם זה כאילו או באמת. המשחק הזה בעצם מאפשר לדמיין ומצד שני מדגיש את ההבדל בין המציאות לבין דימיון. בנוסף,אם בהמשך הילדה מספרת משהו שאת לא בטוחה עד כמה הוא דמיוני או מציאותי (לדוג' סיפור מהגן),אפשר להכניס את זה למסגרת המשחק ולבדוק. בהצלחה, מור

איך מפתחים דמיון אצל ילדה כבת 3? תודה מראש!

ערב טוב, אצל מרבית הילדים אין צורך "לפתח דמיון" אלא פשוט לא להרוס אותו. באפן טבעי,יש לילדים דימיון די מפותח.וכל עוד הסביבה לא "הורסת" להם את זה,הם משתמשים בדימיון די הרבה. אם תרצי תשובה מפורטת יותר,את מוזמנת לשאול שאלה ספציפית. מור

בני הבכור בן החמש הוא ילד חברותי, שקט רק בגן, אשר לא אוהב את מסגרת המועדונית של הגן. בדקתי את הנושא עם הגננת (המצויינת!) של הבקר ונאמר לי שברגע שאני עוזבת הילד מוצא את דרכו בין החברים. אולם הגננת של הצהרים אמרה לי שהוא מסרב לשבת ולאכול בשולחן, משתתף בקושי ולא אוהב מה שקשור בעבודות עם ידים. אני חייבת לציין שיש לו המון חברים מהגן הקודם ועדיין נפגשים ומשחקים בקייף, וחבר טוב אחד מהגן הנוכחי שלא נמצא במועדונית. הוא ילד "מקובל" בגן (אני גם רואה איך בבוקר שאר הילדים באים ופונים אליו) ולכן איני מבינה עם הבעיה היא רק עיפות (זו פעם הראשונה שהוא נמצא במסגרת "יום ארוך") או שפשוט לא טוב לו (שגם זה מותר).

ערב טוב, אני כמובן לא יכולה לדעת על סמך הפרטים שנתת מה הסיבה להתנהגות השונה במועדונית אבל קצת קשה לי להאמין שזו רק עייפות. מור

יש לנו ילדה מקסימה בת שנתיים וחצי, לרוב ילדה ממושמעת. ישנם רגעים ביום שקשה להביא אותה לעשות מה שצריך למשל ללכת לישון או לבא לאמבטיה ובבוקר לבא להתלבש. אני ובעלי חלוקים, הוא מבקש ממנה שוב ושוב (וזה יכול לקחת הרבה זמן, עד שנאחר למשל וכולם מרוטי עצבים) אני מבקשת פעם פעמים ואם לא, פשוט לוקחת אותה (למשל מושיבה אותה עלי ומלבישה אותה או מרימה אותה ולוקחת למיטה) אני מקפידה להזהיר אותה לפני שאני עושה זאת שכך יהיה אם לא תבא לבד. מצד אחד אני מרגישה שאם מבקשים משהו אינספור פעמים והילד לומד שהוא יכול לא להענות ולא יקרה כלום אז המילה של ההורה נשחקת, מצד שני אני חוששת שבגילה, להתערב פיסית יכול להיות בעיה, למשל כאשר אני לוקחת ממנה צעצוע שצריך כבר לשים במקום והיא סרבה לבקשות, אולי זה גורם לה להיות יותר פיסית עם אחרים? וכששאלתי בגן אמרו שאכן היא לפעמים לוקחת לילדים צעצועים בלי לבקש וקצת דוחפת. בכל מקרה זה בעיני מלכוד כי גם אי אפשר תמיד לחכות עד שהיא תועיל בעצמה, אז מה עושים?

ערב טוב, הבאת מצד אחד את הגישה של בעלך,מצד שני את שלך ואני שואלת מה לגבי האמצע ?. כן,רצוי מאד שילד יקשיב להורה ויבצע את המוטל עליו אחרי פעם - פעמיים שמבקשים ממנו. השאלה איך משיגים את זה . האם ע"י פשוט לבא ולקחת ? או.קי,עד איזה גיל ? בגיל שנתיים אפשר להרים ולקחת,בגיל 3 גם. בגיל 5 קצת יותר קשה,בגיל 7 כמעט בלתי אפשרי. בגיל 15,מה עושים ?. ה"פשוט להרים ולקחת" לא ממש מסמל חשיבה לטווח ארוך (סליחה..: )). הרי זה יחזיק מעמד עוד שנה שנתיים ואז לא רק שאין לך דרך לגרום לה לעשות את הדברים,גם הצלחת ללמד אותה שמשיגים דברים בדרך כוחנית (כי מה לעשות לבא ולקחת מישהו ולגרום לו לעשות את מה שאנחנו מבקשים,זה כוחני) וזה בדיוק המתכון לשנים של מאבקי כוחות והתשה הדדית. אז מה כן עושים ? 1. הדבר החשוב ביותר הוא בינך לבין בעלך. כל עוד תשדרו דברים כ"כ שונים,הילדה תהיה תקועה באמצע ויכולות להיות לזה השלכות לא כ"כ רצויות. 2. גבולות - כמה נדוש,ככה נכון. כרגע,לפי מה שאת מתארת אף אחד מכם לא מציב גבולות. אלה לא גבולות. מכיוון שנכתב על זה די הרבה בפורום,אנא התחילי מקריאת החלק - התפרצויות זעם והצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל,בנוסף כדאי לקרא מאמר שאני מפנה אליו לא מעט http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=109 בהצלחה, מור

ביתי בת כמעט שלוש. ילדה שמחה בדרך כלל, יש לה אח תינוק בן חצי שנה. אחרי הלידה היתה תקופת הסתגלות לא קלה של מצב רוח רע, בכי משטויות וכעס על כל מה שאני עושה. עברנו את המשבר, הספקנו להיגמל מחיתולים והתחלנו גן חדש, שוב משבר. בינתיים הסתגלה כבר לגן החדש ומאד מרוצה בו (הגננת מדווחת שהילדה פורחת שם) אני רק עכשיו חזרתי לעבודה ובאה מטפלת לתינוק ושוב הגדולה במשבר. בכי ויללנות בלתי פוסקים. סרבנות לכל בקשה (למשל לוקח המון זמן עד שהיא באה להתלבש/הולכת לשרותים/יוצאת מהבית וכן הלאה) למרות שבעצם שגרת היום שלה כלל לא השתנתה מאז המטפלת (למרבה המזל התינוק הסתגל בקלי קלות). אני בכל אופן חושבת שזה קשור בגלל ששיא היללנות הוא בחזרה מהגן אחרי שאני לוקחת את התינוק אלי ומנסה להחליף שתי מילים עם המטפלת לגבי איך היה היום שלו. המטפלת מתיחסת מאד יפה גם לביתי הגדולה ואני מנסה במכוון גם לקרב ביניהן. זה הרקע, עכשיו פשוט משגעת אותי היללנות והסרבנות. אני לא יודעת איך להתמודד. ניסיתי התעלמות - מחריף את הבעיה (הרי המטרה היא להשיג את תשומת הלב שלי) ניסיתי הסחות דעת (להציע לשחק לתת תשומת לב,אפילו סתם להרגע מול הטלויזיה) זה לא עוזר וכשאני מתיחסת אליה היא בדיוק כועסת ואף בועטת בי שאתרחק. ניסיתי לכעוס עליה וזה עוזר רגע כאשר אני כבר ממש כועסת ושתי דקות אחר כך מתחיל שוב. ניסיתי פרסים (קטנים) על התנהגות טובה ולא רק שלא התנהגה יפה אלא שאחר כך שנאמר לה שחבל, ושלא תקבל את הפרס היה עוד התקף זעם. אני פשוט מיואשת. החשש שלי הוא שהילדה תהפוך להיות נורא מפונקת ושאני לא משתלטת על זה אבל יד יותר קשה לא מניבה תוצאות. ברור לי שהכי טוב אם יכולתי לבלות יותר זמן רק איתה אבל זה לא מתאפשר כי אני עם שני הילדים לבד והתינוק צריך תשומת לב. ועכשיו כשאני עובדת אני מתגעגעת גם אליו. כשהוא מעסיק את עצמו ואני מתפנה אליה אז היא כבר באמצע סצינת זעם. פעמים בשבוע אני הולכת רק איתה לחוג ועוד פעם שהיא נפגשת עם חברות. שאר הזמן צריך להסתדר יחד. אשמח לכל עיצה על התמודדות עם היללנות הבלתי פוסקת..

ערב טוב, אני מתנצלת מראש אם לא כ"כ תאהבי את התשובה שלי (או לפחות חלקים ממנה).. : ). אני רוצה להתייחס לכמה נושאים שעלו בהודעה : א. הילדה עברה המון המון שינויים בחצי שנה - אח חדש,גמילה,גן חדש,מטפלת חדשה. גם עבור ילדים גדולים יותר זה לא קל וזה קצת יותר מדי,על אחת כמה וכמה עבור ילדה כ"כ קטנה. הילדה שלך מגיבה באפן מאד נורמלי יחסית לכמות השינויים. ב. לגבי זה שלא מתאפשר לך לבלות רק איתה לבד - כל הורה קובע לעצמו את סדר העדיפויות שלו,את מה שחשוב לו וכו'. אני לא בטוחה שכרגע מה שחשוב יותר לילדה זה חוג פעמיים בשבוע מאשר עוד שעתיים בשבוע לבד עם אמא. כמובן,שאת זו שתחליטי מה יותר חשוב ממה,אבל אין שום הכרח שילדה בת כמעט שלוש תלך לחוג. אם החוג לא בא על חשבון דבר אחר,והילדה נהנית,נהדר. השאלה היא אם הזמן הזה היה יכול להיות מוקדש למשהו אחר האם המשהו האחר הזה לא היה עונה על יותר צרכים רגשיים שיש כרגע לילדה מאשר שעונה החוג. ג. ברב המקרים ילד לא מיילל "סתם",כי זה נחמד לו.הילדה מנסה בצורה הכי טובה שהיא יודעת לשדר לך שמשהו לא ממש עובד כמו שצריך/שמשהו קשה/שלא הכי טוב לה כרגע...היא לא יודעת בגילה לבא ולהגיד - אמא,אני מרגישה תסכול/חוסר אונים/לחץ... כמובן שמכאן אני לא יכולה לגמרי לדעת מה קשה לה,אני יכולה להעלות השערה בתקווה שזה "יקלע" - יתכן שקצת עמוס לה,שיש לה קצת יותר מדי אקשן.ילדים לא רק שלא זקוקים להרבה אקשן,להרבה שינויים,לתזזיתיות,זה אפילו מקשה עליהם. כרגע ההמלצה הכי טובה שאני יכולה לתת היא - להרגיע. להנהיג שגרה "משעממת". יתכן שהיא עברה את "מכסת השינויים " שהיא מסוגלת לה. וחשוב שבתוך השגרה המשעממת תהיה הקשבה ואמפטיה ושהילדה תרגיש שמבינים אותה,שבאים לקראתה,שיש לה שליטה מסויימת על החיים (כשיש אוירה של אקשן,כשיש הרבה שינויים,הילד מרגיש שהוא לא שולט בחיים שלו וזה עלול לעורר חרדה ),שמקבלים אותה גם כשהיא "קצת נודניק". בהצלחה, מור

למור שלום כבר קראתי בפורום אחר שעלי לשים יותר דגש באמת על המצוקה של הילדה. אני אינני מתעלמת מהעומס הגדול עליה ולכן גם תיארתי בהרחבה את כל המשברים שחוותה לאחרונה. הענין הוא שמרוב הזדהות עם המשברים שלה אני ובעלי כל הזמן מגוננים עליה וכמו שאמרתי, מרגע שנכנסה הביתה אני מתעלמת מהתינוק ומתיחסת רק אליה. כמובן שעכשיו כשחזרתי לעבודה אני מתגעגעת גם אליו ומתקשה להתרחק ממנו. גם הקפדתי לא לגלות גילויי אהבה לתינוק ליד ביתי (כמעט ואינני מנשקת אותו לידה) אך עכשיו כשאינני רואה אותו כל היום אינני יכולה להתאפק... לגבי החוגים - זהו לדעתי זמן איכות שלנו יחד. אלה חוגים בהם משתתפים גם ההורים ואני רוקדות יחד או עושות פעילות תנועה יחד (הקפדתי לבחור כאלה בהם ההפעלה משותפת ואנו ממשיכים אותם משנה שעברה) אני לא חושבת כלל שיש הכרח להשתתף בחוג בגיל זה אך זהו הזמן היחיד שבו ביתי מתרפקת שוב אלי ושבו אני מוקדשת כולי רק לה. מנסיוני יותר קל לגייס את הסביבה (בעלי / אימי) לשמור על התינוק כשיש חוג מאשר ל"סתם זמן איכות" שאז תמיד זה מתמסמס. לגבי חברות - היא מבקשת ואני מגבילה לפעם בשבוע. בכל מקרה אני תמיד נוכחת. כמו שאמרתי, זה הטוב ביותר שניתן לעשות כרגע. היללות הבלתי פוסקות אולי מעידות על מצוקה אבל אין ביכלתי לשנות את המצב. האח כבר נולד ואי אפשר להחזיר ואני אוהבת גם אותו ואי אפשר להסתיר ואם כל נסיון לזמן איכות נגמר באינסוף טרוניות ומאבקי כח הרי שמצב הרוח של כולם מתקלקל. אפשר להבין שקשה לה אבל קיויתי למצא עיצה על איך להוציא אותה מזה. לפי התשובות שכיבלתי אני מבינה שעלי להרכין את הראש ולחכות עד יעבור הזעם.

שלום מור שוב המון תודה על ההתיחסות אכן מיד אחרי השיחה הרגשתי הקלה עצומה אצל בני אתמול חזר הביתה ואמר שהיה כייף בגן והגננת נתנה לו אפשרות בחירה בין שתי מטלות. אבל היום ביקש לא ללכת לחוג קארטה מה דעתך? תודה

אודה לך גם אם תמליצי לי על ספר פסיכולוגיה המתאים לגיל חמש וחצי שש.תודה

ערב טוב, לגבי החוג - בעיני זה לא נורא שמדי פעם,אחת ל.. מפספסים. את תצטרכי להחליט האם זה מקובל עלייך או לא,או איפה הגבול. באפן כללי הייתי מאפשרת קצת לצאת מהשגרה,קצת מרגיעה את העניינים וכעבור נגיד שבוע,חוזרת לשגרה. לגבי ספר - ההגדרה שנתת היא מאד כללית. ,באפן כללי אני אוהבת את הספרים של עדנה כצנלסון (יתכן שהספר - הורים ילדים ומה שבינהם יענה על מה שאת מחפשת)של חיים עמית (אפשר לקרא חלק מהם דרך האינטרנט - במנוע חיפוש לרשום חיים עמית ). ספרים נוספים מענינים שאמנם לא עונים על הכותרת "ספרי פסיכולוגיה לילדים בגילאי..." אלא בנושאים משיקים הם : בגובה העיינים - לדבר עם ילדים. אינטליגנציה רגשית לילדים של לורנס שפירו. אם הספרים שהמלצתי,לא עונים על מה שרצית,תפרטי יותר לגבי מה שאת מחפשת ואשתדל לעזור. בהצלחה, מור

אחותי בת 11 ועברה את כל מלחמת לבנון בממ"ד. לאחרונה היא מסרבת ללכת לבי"ס, כל רעם/רעש קטן מקפיץ אותה, והיא נוטה למצבי רוח/אכילה משתנים. לאחר הפנייה לפסיכולוגית (לא מומחית לילדים) היא אישרה שהילדה בריאה-שמחה וכו אך כדאי שגם פסיכיאטר יראה אותה-שאלתי האם ישנה סיבה להפנייה לפסיכאטר למרות שהכל תקין? מה ההבדל המהותי בינהם? והאם כדאי לקחת אותה לפסיכולוג שמומחה לילדים?? תודה מראש !!

לילה טוב, לפני הפניה לפסיכיאטר,אני הייתי פונה לפסיכולוג שעובד עם ילדים . נסו לקבל המלצה דרך יועצת ביה"ס או לפנות לשרות הפסיכולוגי החינוכי ברשות המקומית. בהצלחה, מור

מור תודה אכן שוחחתי עם הגננת והבנתי שאכן הופעל לחץ ממקום שחשוב שבני יהיה כמו כולם והדגשתי בפניה שלנו הנושא כרגע מאד לא חשוב מש שחשוב שהילד ירצה ללכת לגן עם חיוך וךא בבכי וכשהענינים ירגעו נמשיך.עלי לציין שבני החל למצמץ בעיניו האם יש קשר? שוב המון תודה

הי טובה, אני שמחה לשמוע שדיברת עם הגננת. מקווה שהיא קיבלה זאת ברוח טובה. (מאד חשוב מעבר לכן/לא ישתתף,איזה מסר מועבר אל הילד. האם מועבר מסר - זה בסדר גמור,כשתרצה תשתתף או מסר - כולם משתתפים ורק אתה לא.רצוי לעקוב אחרי המסרים (גם הלא מילוליים,ילדים מאד רגישים לזה)). לגבי המצמוץ - יתכן שיש קשר למה שהוא חש בגן.אני לא יודעת אם ספציפית ללמידה,יתכן שהוא חש איזושהי אוירה כללית שקצת קשה לו איתה. מה שאני מציעה זה לקחת שבועיים שלושה,להרגיע קצת את העניינים,לשדר תחושת רוגע (ובמקביל להיות עם יד על הדופק על מה שקורה בגן) ולראות האם זה ממשיך או נעלם. אין טעם להעיר לילד על העניין. כמובן שבמידה שאת מתרשמת שיתכן שישנה בעיה בעין,כדאי לפנות לרופא עיניים. אני אשמח אם תחזרי לעדכן בעוד שבועיים שלושה. בהצלחה, מור

שלום.. הייתי רוצה לדעת האם יש מחקים מבוססים המצביעים על תקינות של התפתחות ילדים לזוג הומואים. כיצד ילד גדל בסביבה זו? האם יש מקום בו אוכל לשאוב מידע על הורות מסוג זה\. תודה רבה

לילה טוב, כן יש מחקרים.אני לא יכולה להפנות אותך למחקרים ספציפיים (מן הסתם תוכל למצא הפניות בפורומ ים העוסקים ב"הורות גאה" או בפניה לאחד מארגוני ההומאים והלסביות). אני מוסיפה קצת חומר כללי על העניין ושם תמצא גם רשימה בבליוגרפית הכוללת מן הסתם חלק מהמחקרים http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95_%D7%9C%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%AA#.D7.9E.D7.97.D7.A7.D7.A8.D7.99.D7.9D_.D7.94.D7.A2.D7.95.D7.A1.D7.A7.D7.99.D7.9D_.D7.91.D7.94.D7.AA.D7.A4.D7.AA.D7.97.D7.95.D7.AA_.D7.94.D7.99.D7.9C.D7.93_.D7.91.D7.9E.D7.A9.D7.A4.D7.97.D7.94_.D7.94.D7.95.D7.9E.D7.95-.D7.9C.D7.A1.D7.91.D7.99.D7.AA מור

שלום אני אמא לילד בן 4.5 ובת בת 2.5 בני מתחבר בגן עם ילד שלא מתנהג יפה מקלל, מדבר לא יפה ולצערי נגרר אחריו האם יש משהו שאני בתור אמא יכולה לעשות ומה איני יכולה לעשות דברתי עם הגננת והיא אכן אישרה שהוא ניגרר אחרי ילד שלא מתנהג יפה בברכה גלית

לילה טוב, כשילד עושה משהו כדאי לחשוב על איזה צורך זה עונה אצלו ? מה ה"הגררות" הזו נותנת לו ? . האם זה נותן איזושהי תחושת בטחון שחסרה לו ? האם תשומת לב? עניין ? וכו'. נסי מתוך ההכרות שלך עם בנך לענות על השאלות. אם תרצי שאפרט יותר אנא הוסיפי פרטים : - תאור של הילד (אופי,תכונות) - איך הוא היה עד להתחברות עם הילד הזה ? האם גם בעבר נגרר ? - האם ההתנהגות הזו מופיעה (או הופיעה בעבר) אצל מישהו מההורים ? - איך טיפלתם בעניין עד היום. בהצלחה, מור ודרך אגב,אני מאמינה שבמרבית המקרים יש להורים מה לעשות. במיוחד בגיל הזה.

הי מור, יש לי תינוק בן 8 חודשים הנמצא איתי בבית וילד בן 3 שנמצא במעון פרטי מ8:30 לערך עד 16:00. הבן הבכור נמצא באותו מעון למשך כל היום מגיל שנה וחצי. בזמנו אני עבדתי במשרה מלאה ולכן הכנסנו אותו למעון למשך כל היום. כעת אני מתלבטת האם כדאי להשאיר את הבכור רק חצי יום בגן ולא יום שלם. ההתלבטות נובעת ממספר סיבות: א. אני חושבת שעדיף לילד להיות בגן רק חצי יום. הוא ילד מאוד חברותי וכיף לו במעון. אבל אני בהחלט חושבת שחצי יום מספיק לילד בגיל כזה להיות מחוץ לבית. הנוחיות עד כה היתה בגלל שעבדתי. אני חושבת שאצא לעבודה רק בעוד חצי שנה לא לפני כן וגם אז לא אקח משרה מלאה. ב. שמתי לב שיותר קל לי כשהוא נמצא איתי בבית מצוהריים. אני מצליחה למשל לתאם את השינה בין שני הילדים ואז לתפוס קצת מנוחה. כשהבכור בגן יוצא תמיד שהקטן נרדם צוהריים בסביבות 14:30-15:00 ואז אני כבר צריכה לצאת לקחת את הבכור מהמעון. כמו כן כשיש לי יותר שעות עם הבכור אני גם מצליחה למצוא יותר זמן כדי להיות רק שלו כשהקטן יושן וכולי. ג. ואם אפשר לחסוך כמה מאות שקלים אז זה בהחלט יעזור לנו... מצד שני הוא כבר רגיל לגן ורגיל לסדר היום שם ואוהב את הגן ואולי אני רק חושבת שיהיה בסדר ובעצם יהיה לי מאוד קשה עם שניהם רוב היום ( אין לי הרבה עזרה) ואני מפחדת...ואולי גם עדיף בשבילו להיות בגן יום שלם אולי ישעמם לו בבית. זהו! רציתי לשאול את עצתך בעניין כי אני לא מצליחה לגבש דעה. תודה רבה ושבוע טוב אליאן

לילה טוב, הנה תשובה שנתתי כאן בעבר - ",אני הייתי בוחרת בזו של גן עד 13 ואח"כ מטפלת. מדוע ? בעיני,להיות בגן כל יום משהו כמו 8 שעות בגיל הזה,זה הרבה. אני מאמינה שכמו שילד זקוק לחברה ולילדים נוספים,כך הוא גם זקוק להתייחסות אינדבידואלית והרבה הרבה חום ויחס שלעיתים כשהוא חלק מקב' ילדים,קצת יותר קשה לקבל." לגבי זה שהילד רגיל להשאר עד 16,נהדר.אבל אין בזה שום קשר ליתרונות שיש בעיני להמצאות עוד כמה שעות עם אמא ובמה שמתלווה לזה.... לא יודעת אם זה משנה אבל גם אני נוהגתי ועדיין נוהגת על פי אותו הכלל ובעיני אין תחליף לארוחת צהריים משותפת עם שתי הילדות שלי כששלושתינו יושבות ביחד ומספרות את חויות היום שהיה לנו (גם אם לפעמים זה קצת נמאס ורוצים לאכול קצת בשקט)... : ). בהצלחה במה שתבחרי, מור

שלום, בתי בת שנה וחצי החלה לנשוך אותי מידי פעם שהיא רוצה תשומת לב. אציין כי נולדה לה אחות לפני שלושה שבועות ואין ספק שהנשיכות הן סימן לרצון לתשומת לב. דרכים נוספות להשגת תשומת לב הן זריקת חפצים שאסור לזרוק ואוכל ואפילו הרמת יד עלי שאני לא מרשה ליגוע במשהו. תגובתי היא שזה אסור וכואב, אך היא מצדה ממשיכה אף יותר (כאילו אין גבולות ואין לי סמכות כהורה ולא לאביה, זה כבר מאז שהיא קטנה). כיצד עלי לנהוג?

לילה טוב, אני אתחיל מהפניה לתשובות ומאמרים ואם ישארו שאלות,אני כאן. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל,את החלקים - התפרצויות זעם והצבת גבולות,גיל שנתיים,אח חדש. לגבי גבולות,נכתב כאן המון.כדאי לעשות חיפוש בפורום. סמכות הורית - אני מצרפת מאמר http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=109 בהצלחה ומז"ט, מור

שלום רב. בסלון ביתנו ישנו מזנון פתוח (לא ויטרינה או ארון סגור) ובו מונחים בקבוקים עם סוגים שונים של אלכוהול (ויסקי, וודקה, טקילות וכו). אנחנו לא שותים אלכוהול אלא באירועים מיוחדים ובכל מקרה לא ליד ילדינו (בן 10.5 ובת שנתיים). חמותי מוטרדת וחוששת מהשפעת העניין על הבן שלנו, וטוענת שזה שהוא רואה את המשקאות החריפים יכול לעורר אצלו התיחסות לאלכוהול כאל משהו רגיל שלא צריכה להיות רתיעה ממנו, "כי הוא ראה את זה בבית". כאמור איננו נוהגים לשתות ליד הילדים, אך האם לדעתך עצם "המחזה" של תצוגת המשקאות בבית יכול לגרור אמפטיה לאלכוהול אצל הילד?

לילה טוב, לכל הורה הסגנון שלו והשאלה שלך מתייחסת לסגנון. לא מדובר כאן בנוסחא מתמטית ואף אחד לא יכול להביא הוכחה לטענתה של חמותך או לטענה ההפוכה. באפן אישי אני לא מאמינה ב"להסתיר" דברים.לדעתי,זה רק הופך את האוביקט הנסתר למושך יותר,מסקרן יותר. בעיני כל עוד החשיפה היא בגבולות,אין בעיה. להיפך. אבל כאמור,כל אחד וסגנונו. מור.

אני אמא לשני בנים , בן 8 ובן 6 , ישנה בעיה עם שניהם לצערי , הבעיה עם הקטן יותר היא בעיה ריגשית שמתבטאת בחרדות ולחץ מכל שינוי , מסרב לקבל שינויים , רצון להשאר קטן ולהמשיך להתעסק במשחקים ולראות את אותם סרטים כל יום , הוא נשאר שנה נוספת בגן חובה , גן משולב , והוא לא מוכן להיפגש עם חברים מהגן אלה רק עם קטנים ממנו , הוא חסר ביטחון , יש לו בעית שפה (מטופל אצל קלינאי תקשורת )יש לו בעיה להתבטא והוא שונא ("כך הוא אומר כל הזמן )כל דבר וגם בגן לא משתף פעולה , הבעיה עם הגדול היא שונה , הגדול הוא כוחני יותר ,לכל דבר יש לו תשובה , חוצפן , מרשה לעצמו , צריך לבקש ממנו הרבה פעמים כל דבר יש לו התפרצויות זעם שהוא מסוגל לתת לי מכה ולקלל בצורה נוראית , הוא מקבל עונשים על כך , אבל הדברים חוזרים על עצמם למרות שהוא כותב מתבי התנצלות ומבקש סליחה , זה כאילו שאן לו שליטה על מעשיו . והדבר המשותף לשניהם הוא ששניהם מאוד מפחדים להיות לבד בחדרים ובכלל בקומה העליונה , הם לא הולכים לישון לבד ,אנחנו צריכים לשבת לידם עד שירדמו כל לילה . רשמתי פחות או יותר באופן כללי את המצב אשמח לקבל את עצתך , תודה

לילה טוב, מכיוון שיש כאן מכלול קשיים והם מופיעים אצל שני הילדים,מומלץ בחום לפנות לטיפול. הכוונה היא לטיפול אצל איש מקצוע העוסק בתחום של יחסי הורים ילדים/הדרכת הורים (פסיכולוג,עו"ס,מטפל משפ'). בהצלחה, מור

ילדי בן-ה-16 (הצעיר מבין 3 אחים ) מורד !!! קראתי את כל המאמרים הרלוונטים על גיל ההתבגרות. ואני מודעת לרצון שלהם בגיל זה ליצור זהות משל עצמם ואת השפעת החברים עליהם.אבל למרות שאני מודעת לתהליכים אלו האם זה אומר שעלי לקבלם באהבה והבנה ??? הוא מורד בסמכות. למשל של בית הספר. המורים אומרים לו לרדת מהאוטובוס בזמן טיול והוא מסרב (מה תעשי לי הוא עונה ). בהזדמנות אחרת המורה ביקשה שירים נירות שלטענתה הוא זרק והוא סירב . קוראים לו לשיחת ברור -ווהוא מודיע לי שאין לו כוונה ללכת. וגם כלפי זה קרה פעם- כאשר אמרתי לו שהוא לא יוצא מהבית שבוע בגלל משהו מאוד חמור שעשה הרי לאחר כמה ימים -יצא על אף שהזהרתי אותו ובקשתי ממנו לא להמרות את פי. ( מה תחזיקי אותי בכוח בבית?...). למרות שאף פעם לא היה לו קל בבית הספר הרי שלפחות ביחסיו אתנו -תמיד היה אמון וכבוד והנה אבדתי את הסמכות שלי כהורה.איך הוא יתיחס אלי מעכשיו אם ניתן בקלות כזו להתעלם מדברי ואף לזלזל בהם. הוא בודק גבולות מנסה לשתות אלכוהול, ולעשן נרגילה עם חבריו החדשים ( השנה החליף את חבריו עקב המעבר לתיכון -ולמרות חוסר שביעות רצוני מהשינוי - מה אני יכולה לעשות ...) אני אובדת עצות . אנא תני לי כיוון. תודה מראש אמא מודאגת

לילה טוב, את כותבת - "תמיד היה אמון וכבוד ",נסי לחשוב כיצד השגתם בעבר את האמון והכבוד. האם זה נעשה ע"י הסברים,האם ע"י הבנת ההדדיות שבעניין,האם תוך כדי ענישה/איומים בענישה,האם ע"י גבולות נוקשים... משהו בדרך בה השגתם את האמון והכבוד עד היום,צריך להשתנות. מכיוון שאני לא יודעת מה היה עד היום,קשה לי להצביע על הנק' שצריך לשנות.לכן,אני אכתוב קצת על כבוד באפן כללי וראי אם זה מדבר אלייך. כבוד לא אמור להיות מושג ע"י איום,ענישה,הגבלות וכו'. כבוד אמור להיות מושג מתוך ההבנת ההדדיות,מתוך התחשבות. כבוד שהושג בדרך כוחנית,הוא לא כבוד.(כמובן שאני לא אומרת שזה המצב אצלכם,אני מסבירה באפן כללי). כאן את מתארת ילד שמנסה לבדוק את הגבולות,מנסה לבדוק - עד כמה אפשר. אני שואלת את עצמי,מדוע יש לו צורך בזה ? האם כתוצאה ממסגרת די נוקשה שהיתה עד היום ? האם מתוך תחושה של "גבולות חונקים" ? האם מתוך תחושה שהוא מחובר לאחד ההורים יותר מדי ולכן זו הזעקה לעצמאות ( "אני אחליט בשבילי,ואף אחד לא יקבע עבורי") ? האם כתוצאה מכך שהוא רגיל שמישהו "ינקה אחריו" ? האם זו קריאה לתשומת לב ? וכו'. נסי לעצור,להסתכל על ההתנהגות שלו מהצד (לא כהורה אלא כצופה) ולענות על השאלה - מה הוא אומר לי ?. אני הייתי בודקת בעיקר את עניין העצמאות - עד כמה יש ציפיה שילך בכיוון מסויים ? עד כמה יש הפרדה (מבחינה רגשית) בינכם לבינו ? האם אתם מסוגלים להעביר לו אחריות ? האם יש לו לגיטמציה להיות עצמאי ? או לחליפין,האם אתם מגוננים עליו מאוד/חרדים לו.... עיקר העבודה פה הוא בינך לבין עצמך. מקווה שמשהו מכאן דיבר אלייך או לפחות נתן כיוון למחשבה. גם אם כן,וגם אם לא אני אשמח לשמוע. במידה שאת מרגישה שזה ממש לא הכיוון אנא פרטי יותר לגבי היחסים שלכם בעבר. בהצלחה, מור

מור יקרה שלום רב ראשית אני מודה לך מעומק הלב על ההתיחסות המפורטת כל כך. דברייך הדליקו אצלי מספר נורות של חשיבה מחודשת על היחסים ביננו. צדקת כאשר ביקשת לבחון את טיב היחסים ביננו.בכלל לא חשבתי עד כמה הילד הזה מחובר אלי לסינר וכמה הוא מנסה בכל דרך להתנתק מהקשר האוהב אבל חונק. הרי תמיד אני מתיחסת אליו (גם אם לא בגלוי )כאל הילד הקטן שלנו, ועל התמימות שלו (והוא באמת תמים ). תמיד נחלצנו לעזרתו בכל ההסתבכויות שלו בבית הספר. לא שאפשר היה אחרת הוא היה קטן וזקוק להוריו אבל היום הוא בהחלט יכול וצריך וכנראה גם מבקש לשאת באחריות למעשיו. אבל עליה וקוץ בה -וכאן מור , אני זקוקה להכוונה נוספת, למרות שאני אומרת לו שהוא כבר מספיק גדול לשאת באחריות למעשיו, הרי שבפועל אני מאוד לא מרוצה מבחירותיו (וגם אם לא אומרת באופן חד משמעי, הרי שבין השורות הוא מקבל את המסר .) כמו למשל העישון , או שהוא החליט להפסיק ללמוד במגמה שבחר ,כי הוא רוצה לעבור למגמה אחרת ,אלא שעדיין בכלל לא בטוח שיתקבל אליה(בגלל שציניו לא מספיק גבוהים ) .כשהוא סיפר לי על כך אמרתי לו שיבחר באיזו מגמה שירצה אבל חבל שנטש לפני שקיבל תשובה סופית לאן הוא יכול להתקבל. (ובלי כל קשר אני חושבת שהוא עושה טעות בעזיבת המגמה הנוכחית). הוא מאוד כעס. לא רצה להקשיב בכלל. אמר שאלו הם החלטותיו...) אני מניחה שכאן אני נופלת ,ולכן הוא אולי בוחר בהחלטות לא מוצלחות כדי לבדוק מה תהיה תגובתי ,והאם סוף כל סוף אתן לו באמת להיות בוגר ואחראי למעשיו! מצטערת על אריכות דברי, ותודה על סבלנותך הרבה אמא שזקוקה ליד מכוונת

אנחנו הורים לילד בן חמש וחצי שגדל כמו ילד יחיד אחיו הגדול בן 21.י. נולד לאחר שאחיו הבכור נהרג בצבא. עד לפני שבוע הכל היה בסדר עד שפתאום מסרב ללכת לגן לחוג ומרבה להתפרץ התנהגות שאינה מוכרת לנו איך להתנהג?

ערב טוב, הדבר הראשון - בדקי אם קרה שינוי כלשהו לאחרונה - מעבר דירה (או שיחה על כך),מחלה,אשפוז של מישהו מבני המשפ',העדרות של הגננת או אפילו סתם תקופה לחוצה בבית,מתח וכו'. במידה שאכן היה איזשהו שינוי,יתכן שזה מקור העניין. במידה שלא,כדאי לבדוק באפן קצת יותר מעמיק מה קורה בגן. בתור התחלה אפשר לפנות לגננת ולשאול איך הילד בגן.בהמשך,יתכן שכדאי לערוך תצפית בגן. איך עורכים תצפית ? עניתי על זה הרבה בעבר,לכן אני מצרפת שני לינקים לתשובות קודמות http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-15786,xFP-15876,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-15786,xFP-15999,m-Doctors,a-Forums.html את מוזמנת לחזור עם תוצאות הבדיקה ואעזור. בהצלחה, מור

מור תודה על התשובה המהירה. כפי שכתבתי אני כבר לא צעירה וזה בני השלישי ואכן שחחתי עם הגננת והבנתי שבני אינו משתף פעולה כשהגננת קוראת לו להקניה ומעדיף לשחק.אגב הוא אינו מתחצף .הגננת הורידה לחץ שכנראה הגיע לכעס .שאלתי האם הוויתור הנוכחי נותן לבני לגיטימציה להתחמק ממטלות אחרות דרך אגב מאד חשוב לו להיות בסדר כלפי כולם.שוב תודה

שלום. בני בו שנתיים וברצוני להכניס אותו לגן בעוד שבוע, אני נמצאת בהארכת חופשץ לידה. בני ילד עדין מאוד וכשאמרתי לרופאת המשפחה שהוא נכנס לגן היא המליצה לי בחום לא להכניס אותו לגן מפני שהוא ידבק עכשיו במחלות וידביק את התינוק, וגם כך אני בבית ושעדיך להכניס אותו באביב, אני טענתי שהוא זקוק לחברה היא אמרה שהוא ילד בוגר יחסית מדבר, מבין ושכרגע עדיף הבריאות מאשר שכל יומיים יהיה בבית. אודה לך על המלצה מאוד מתלבטת עוד משהו במידה ואני מכניסה אותו ומוציאה אותו עקב מחלות מרובות האן יכול להשפיע עליו תודה

בקר טוב, חיפשתי תשובה מסויימת שנתתי כאן פעם ובדרך מצאתי עוד תשובות בכל מיני נושאים שקשורים לגן. אז,ברשותך אני אתחיל מהוספת הלינק לתשובה שעונה בדיוק על מה ששאלת ואח"כ אוסיף עוד קצת תשובות לגבי גן. מרשה,נכון ? : ). אז הנה מה ששאלת http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-53,xFT-12733,xFP-12993,m-Doctors,a-Forums.html ומה שיש לי להוסיף - בדר"כ כשילד נכנס לגן אז הוא חולה קצת יותר,אבל א. זה לא סוף העולם. ואם זה לא עכשיו,אז בעוד כמה חוד' זה יקרה. ז"א,את רק דוחה את זה. ב. לא כל הילדים עוברים את זה. אצלי,לדוג' הקטנה נכנסה בגיל שנתיים לגן והיתה חולה במשך השנה אולי 3 ימים. אין כלל בעניין. אני כמובן לא יודעת מה מוצאה של הרופאה אבל חשוב לזכור שהליכה לגן היא גם עניין תרבותי. ישנן תרבויות בהן מקובל שהילד הולך רק בגיל 3 ואפילו 4 וישנן תרבויות בהן זה קורה בגילאים הרבה יותר צעירים. שאר התשובות לגבי גן http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/10/xFT/267/xFP/282. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-4937,xFP-5004,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום, בתי הבכורה, ילדה בת 6. ילדה נבונה, פקחית שההגיון עובד אצלה מצויין. אך לאחרונה אנחנו מגלים יותר ויותר שהיא פשוט משקרת ולהלן כמה דוגמאות: 1. עשית שיעורים? כן! (בפועל לא) 2. היא חזרה אתמול עם אדמומיות בעין, שאלתי אותה ממה זה והיא סיפרה סיפורי אלף לילה ולילה, תחילה על ילדים שזרקו עליה אבן ואחר כך על ילדה שהביאה איפור לצהרון ובגללו היא נחבלה. בסופו של דבר התברר שהיא לקחה איפור מהבית ללא רשות וכנראה פצעה את עצמה בטעות. ויש עוד המון דוגמאות... השאלה איך לגרום לה להפסיק? כי גילינו שעונש הוא פיתרון נקודתי - מלמד אותה שהיא צריכה לקחת אחריות על המעשים שלה (וזה גם מה שנאמר לה בהסבר על העונש) אבל זה לא פותר את הבעיה. אשמח לעזרתכם. תודה, תמר

בקר טוב, נתחיל מהפניה לתשובות שנתתי בעבר באותו הנושא. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. כמו שבטח תביני מקריאת התשובות,ענישה רק תחמיר את העניין. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-11144,xFP-11220,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-53,xFT-4889,xFP-4974,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

ילדה אמצעית שלמרות כל החום שמקבלת חשה שלא מקבלת מספיק, בתחרות עם אחותה הגדולה, מנגד, לא בתחרות עם אחותה התינוקת. לא מקשיבה בגן בקשב. לא זוכרת מה היה בגן. לא זוכרת ספור מאתמול, למרות שבאבחון קיבלה 115 אי קיו, עצבנית מאוד כשלא מקבלת מה שרוצה או כשלא מבינים אותה. מאחר ויש לה כושר ביטוי לא גבוה באמת לא תמיד מבינים אותה . מסתדרת בעולמה מעולה, אבל עם אחרים היא משתלטת, מנסה לסגל אחריםן לעולם שלה, לא תמיד מוכנה להשתלב בעולמות של אחרים, מתפרצת לתוך דברנו, לא דוחה סיפוק, עצבנית מאוד ומתוסכלת. מה עושים? האם צריך טיפול פסיכו?

בקר טוב, כן,כדאי שאיש מקצוע יראה את הילדה ותחליטו האם ואיך ממשיכים. יתכן שאפשר לעשות זאת דרך הפסיכולוג המלווה של הגן או ישירות דרך השפ"ח (בחלק מהמקומות יש סבסוד על טיפול דרך השפ"ח). כמובן שכדאי להתחיל כמה שיותר מוקדם כדי שיהיה מספיק זמן עד לכיתה א'. בהצלחה, מור

שלום, בשבת הקרובה הזמנו את חברים של בני לפארק - לחגוג יום הולדת 4 איפה אני יכולה למצוא רעיונות למשחקים\תחרויות לגיל הזה (אני רוצה קצת להתכונן :) תודה מראש, אולגה

בקר טוב, את לא בפורום המתאים. אני בטוחה שבאחד הפורומים שבנויים כפורומי תמיכה/החלפת חוויות הורות וכו' תוכלי לקבל רעיונות. יש פורומים הורים ב ynet,בתפוז ועוד. בהצלחה ומזל טוב, מור מה שכן,עם ילדים בגילאים האלה כדאי לבנות פעילות מובנית סביב משהו ולא להשאיר "פתוח" כי זה גולש מהר מאד לבלאגן (טווח הקשב ומידת הסבלנות שלהם די נמוכה). פעילויות נחמדות שאפשר לעשות - בריסטולים גדולים וצבעי ידיים סביב נושא שתבחרי,עבודה מקסימה ופשוטה (הילדים נורא אוהבים) בבצק סוכר צבעוני ושקיות זילוף,אפיית פיתות על טאבון (הטאבון עולה בסה"כ 30 ש"ח).....

הייתי מעוניינת שתסבירי בבקשה לבעלי מה זה בדיוק זמן איכות עם ילד? האם זה חשוב? איך זה מתבטא? בכמה זמן זה מוערך? תודה ובברכה, נופר ומוטי

בקר טוב, אמנם חלק גדול מעבודתי הוא כמרצה אבל אני ממש לא רואה את עצמי כמורה/גננת : ). לכן,אני ממש לא יכולה לתת הרצאה לבעלך על חשיבות x או y אני כן יכולה שתביאו (אחד מכם) את הבעיה/קושי/מה שמטריד באפן ספציפי ואשמח לעזור לגופו של עניין ולא כהרצאה כללית. מור

מור שלום רב, תודה על ניהול פורום מעודד ,מחזק ומלמד מאוד! ולבעייתי- בני הגדול בן 3 שנים והוא מאוד רכושני לדברים שלו...(זה גם הגיל לא??? :) ) והוא לא מוכן לכבד את משחקיו לאף אחד גם לא לאחיו הפעוט.הוא תמיד חוטף לו,כל מה שיש לו ביד הוא לוקח לו. ואני לפעמים מתעצבנת ואני אומרת לו שהמשחקים הם לא רק שלו אלא גם של אחיו. האם אני צריכה לציין בפניו שאלה הם המשחקים שלו ושל אחיו או לתת לו את המיוחדיות שלו ורק שלו ?... ממש קשה לנו איתו בנושא הזה ... מה אומרים ואיך מגיבים?

בקר טוב, תודה.. : ). דבר ראשון,אני מוסיפה תשובה שבה מפורט מה שנקרא "מודלינג". כיצד את יכולה תוך כדי האינטראקציה (כשהגדול חוטף לקטן) לשמש מודל על פיו הילד אמור להתנהג. כמובן,ששם מפורט הרעיון,תעשי את ההתאמות למקרה שלכם. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-53,xFT-1199,xFP-1210,m-Doctors,a-Forums.html שני,אם ישנם הרבה שיחות,הסברים... אין טעם. פשוט כשזה קורה,להתייחס נקודתית ולהמשיך. שלישי,בהחלט כדאי שלילד יהיו צעצועים,ספרים,חפצים שהם רק שלו ולאף אחד אסור לגעת מבלי לקבל את רשותו. המסר שעובר בזה - פרטיות,כיבוד פרטיות,כיבוד רצונו של אדם,התחשבות ... שחשוב שילד ילמד אותם. רביעי,לבדוק האם יתכן שכשאין זמן,או כשאחד ההורים בלחץ הוא גם,כדי לקצר תהליכים, ההורה קצת חוטף או "עושה במקום" הילד למרות התנגדותו ?. במידה שכן,אם רוצים שהילד יפסיק,חייבים בראש ובראשונה שההורה יפסיק. בהצלחה, מור

מור שלום רב, בני בן 8 חודשים ומאז שהוא נולד הוא לא ישן לילה שלם כלל וכלל. בהתחלה הוא היה קם כמו כל תינוק שרק נולד .אבל גם היום הוא קם בלילה כל חצי שעה בערך או בגלל שנפל לו המוצץ או שהוא רוצה ידיים או לאכול. אנחנו פשוט לא ישנים.והוא לר חולה או משהו פשוט מתבכיין על כל דבר. בעלי חושש אולי יש לו איזה הפרעת שינה.... יש דבר כזה? זה קצת הפחיד אותי... מה אני עושה? אנחנו כבר אובדי עצות.... תודה מראש, אליאן!

בקר טוב, נתחיל מזה שיש לא מעט ילדים שעדיין מתעוררים בלילה בגיל הזה (גם אני התברכתי באחת כזאת :)),וזה בהחלט נורמלי. מה שכן כדאי לבדוק כמה דברים פשוטים לפני שממשיכים הלאה : כמה זמן הוא ישן במהלך היום,האם הוא ממש ממש עייף כשהוא הולך לישון,מה הפעילויות שיש לו אחה"צ ובערב והאם הן מספיק מעייפות (לדוג' ילד שמשעה 5 כל הפעילות מסתכמת בצפיה בטלויזיה סביר שיהיה פחות עייף,ולכן יש סבירות ליותר התעוררויות,מאשר ילד שפעיל מאד בשעות האלה),תנאים פיזיים בחדר - יש ילדים שמתעוררים כשחם להם מדי,כשאין אויר... לגבי הפרעת שינה - אני מצרפת מאמר. http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=22 בהצלחה, מור

בני בן 10.5, בכתה ה' מתחמק מהכנת שיעורי בית בתירוצים שונים. התופעה החלה כבר בכתה א' כאשר כבר אז לא התלהב מכך. עד היום כל הנושא היה כרוך בעימותים בינינו (כאשר בכל שאר התחומים אין בינינו כמעט ויכוחים והוא נחשב לילד טוב וממושמע). האם תפקידי להמשיך ולהיות מעורבת, או להרפות ולאפשר לו להתנהל בדרכו ולהתמודד עם מוריו. תודה על תשובתכם.

עלי לציין כי בני הוא תלמיד טוב ומשתתף השנה בפרוייקט "מצויינות 2000". הוא נבון, בעל ידע נרחב בתחומים שונים ומשתתף פעיל בשיעורים. דבר נוסף הוא שהוא בן יחיד וכאשר הוא מגיע מביה"ס, הוא מתמסר לעניניו האישיים כמו מחשב וצפיה בטלויזיה וממאן אפילו לפתוח את תיק הלימודים עד שאני מגיע הביתה מהעבודה. גם אז, הוא מתעצבן כאשר אני מזכירה לו שעליו להכין שיעורים. תודה על המענה.

בקר טוב, אני לא יכולה לענות לה מה תפקידך,מהסיבה הפשוטה - כל הורה קובע מהם תפקידיו ומה לא,לכל הורה יש את תפיסת העולם שלו ואת ה"יהרג ובל יעבור" שלו. אני כן יכולה להעלות כיווני מחשבה שאולי יעזרו לך להחליט - 1.לשבת ולעשות רשימת יתרונות וחסרונות (בכתב !) במצב שיש היום (לדוג',יתרון - אין בעיות עם המורים. חסרון - עימותים בינכם,תירומצים). 2. תהיות לגבי אחריות - אצל מי היום האחריות לש.ב.,מה הילד לומד מזה,עד איזה גיל זה אמור להמשך.... 3. תפיסה שלך את תפקיד ההורות - האם תפקידך הוא "להציל את הילד" (מהתמודדות עם המורים,מעצמו...) או שתפקידך ללמד אותו אחריות,עצמאות,קבלת החלטות וכו'. צר לי שאני לא יכולה לתת תשובה חד משמעית. רק את תוכלי להחליט מה יותר חשוב לך וממה את מוכנה להרפות. אני מוסיפה תשובות שנתתי כאן בעבר בנושא. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-13335,xFP-13515,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-18750,xFP-19015,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

ביתי בת שנה ו 5 חודשים היא אצל מטפלת עים עוד ילד בן גילה היא מאוד עצמאית שם ומעסיקה את עצמה המטפלת לא מרגישה אותה לעומת השני שצמות אליה כל היום וכשאנחנו מגיעות הביתה היא צמודה אלי כל הזמן לא נותנת לי לעשות את מטלות הבית היא רוצה שאהיה איתה בחדר היא לא מוכנה לישון בלי שאתן לה יד עד שהיא נירדמת בעלי מגיע פעם באמצע השבוע ובסופי השבוע מפני שהוא בקבע משרת רחוק מהבית כשהוא מגיע היא נצמדת אליו ורוצה שהוא יהיה איתה כשהיא הולכת לישון מדוע זה כך ?

לילה טוב, כל אחד מאיתנו מתנהג שונה בסיטואציות שונות. כנ"ל לגבי ילדים. סביר להניח שאת משדרת משהו אחר ממה שהמטפלת ולכן הילדה מגיבה אחרת. מההודעה שלך אני לא יכולה לדעת מה את משדרת שמעודד את ההצמדות אלייך. נסי לחשוב על ההבדלים ביחס כלפי הילדה,בינך לבין המטפלת זה אמור לתת לך כיוון. אם את רוצה שאתייחס באפן יותר ספציפי,תצטרכי להשלים לי את התמונה : 1. תאור של הילדה. 2. איך את מגדירה את הקשר בינכן ? 3. סדר יום. וכל דבר שיעזור לי "לחוש" את האוירה בבית. מור.

ביתי היא ילדה מאוד פעילה היא לא אוהבת לשבת ולשחק או ללמוד כמו השחלות קוביות לולאות רק לשיר לרקוד מגלשות נדנדות . בבקר אני שולחת אותה עד 4 למטפלת שם יש לה המון גירויים שהיא אוהבת חצר עים מגלשות חיות גימבורי ואחכ אנחנו באות הביתה מקלחת אוכל בחדר היא רוצה שאני אהיה איתה רוב הזמן אנחנו יוצאים לסבתא או לקניון כי בעלי מגיע באמצע השבוע ובסופי שבוע הוא משרת בשטחים וכשהוא מגיע היא נצמדת אליו יותר היא מאוד חמה אוהבת לחבק לנשק ובגלל שהיא צמודה אלי אני חושבת שאנחנו מחוברות יתר על המידה ובגלל זה היא לא נותנת לי לעשות דברים אחרים גם עים הבובה במרחק קצר ממנה היא תבקש שאהיא לה או אם אני במטבח היא תבוא ותרצה שארים אותה או אשחק איתה גם אם אני אלך לשירותים היא תתחיל לצעוק וללכת אחרי היא אומנם קטנה בת שנה ו4 אבל יש ילדים שמתעסקים יפה לבד יש לה חדר שיש בו הכל שטיח כורסא נפתחת מוזיקה טלויזיה קומפי צעצועים והיא לא נשארת לשחק שם לבד יש לך הצעה בשבילי תודה

בוקר טוב, ברצוני לשתף אותך על מנת לקבל הדרכה/הרגעה במקרה שארע אצלנו בבית אתמול אחה"צ: בני הוא בן 6 תלמיד כיתה א, ילד אשר קוגנטיבית בוגר לגילו, גם לדברי מוריו, ילד עם בטחון עצמי לעיתים מופרז, חכם מפונק וחברותי , גם בביה"ס הוא "לידר" חברתי, ואינו ילד אלים כלל. אתמול בשעות אחה"צ הגיע אליו חבר מן השכונה בן גילו, הם מכירים מגיל קטן מאוד חברים לא קרובים אולם מתראים מעת לעת. הם שיחקו יחד משחק אופנועים במחשב כאשר דלת החדר פתוחה כמובן, ובני הציע ששניהם יורידו מכנסיים ותחתונים ויראו אחד לשני את ה"תוסיק" . לפני כשנה היה ארוע דומה ביניהם בו הם מדדו את גודלו של איבר מינם. לאחר שגיליתי את המעשה אתמול נחרדתי נבהלתי ולמען הכנות כעסתי על בני בטונים קולייים לא רגילים לי עד כדי כך שהוא נבהל עד מאוד. שוחחתי איתו על מהות המעשה כדי להבין ממנו מה מטרת המעשה אולם הוא כמובן לא הבין על מה המהומה ולמה אני חותרת מן הסתם. הוא ענה לי בתשובה לאקונית :" רצינו לראות את התוסיק אחד של השני". הזכרתי לו הצגה שראינו בעבר בגן הילדים על "האיברים הפרטיים שלי" ושאלתי אותו האם נדרש אי פעם ע"י מישהו להוריד את בגדיו הוא ענה בשלילה גם כאשר חזרתי שוב ושוב על אותה שאלה. הוא מבין היטב שמה שעשה או הציע חמור מבחינתי מאוד. שאלתי: האם זה סתם טבעי שילדים בגיל הזה סקרניים לגבי גופם של אחרים? איך אני יכולה להסביר שרק עם ילד זה זה קורה? אני מניחה שאני אמא עירנית מספיק על מנת לומר שזה לא קורה עם אחרים. זהו בבחינת ארוע חוזר עם אותו ילד - מדוע? האם ילד זה מעורר בבני תחושות או גירויים שונים מאחרים? מידת סקרנות אחרת? האם יש להפריד ביניהם גם במעט שהם מתראים לשחק יחד? ייתכן שאני מבוהלת מאתמול ומרגישה כי אינני יודעת איך להבטיח שהארוע לא יישנה אהא עזרתך. בתודה מראש שלו

לילה טוב, אני מצרפת לינק לטבלת התנהגות מינית של ילדים,את מוזמנת לעיין. כמו שבטח תראי שם,סה"כ מדובר בהתנהגות נורמלית.עם זאת,חשוב להסביר את העניין (בפרופורציות,לא לעשות מזה סיפור יותר גדול ממה שזה) ולעקוב בשקט מהצד האם הוא נפסק או ממשיך. בכל מקרה אני מוסיפה את מס' הטל' של הקו החם לבירור התנהגויות מיניות חריגות,שם אפשר לשאול גם בעילום שם 6477898 03. http://www.macom.org.il/child_sexuality_vs_violence.asp ולא,אני לא הייתי אוסרת מפגש עם הילד.כן,הייתי מחדדת את הגבולות ובודקת קצת יותר כאשר הוא עם הילד הזה. בהצלחה, מור

הילדה שלי כמעט בת 4 ויש לנו בעיה עם תקשורת במצב מסוים ,אנסה להסביר ישנם פעמים שבעלי מספר לי דבר מה שהיא אמרה לו כמו: בבוקר הם התערורו מוקדם והיה לה הרבה זמן לצפות בטלוזיה והיא אמרה לאבא שלה אך אתה מרשה לי לצפות הרבה זמן בטלווזיה היום ,מה שונה מיום אחר והוא אמר לה כי התעוררנו מוקדם ויש זמן וכשהוא סיפר לי אז צחקתי והתלהבתי ממנה אך היא שמה לב והיא התחילה לבכות שאני צוחקת עליה הסברתי לה שאני לא ואני מתפעלת מתשומת הלב שלה אבל קשה לשכנע אותה מה עושים אך מתנהגים

לילה טוב, האם יש מישהו די ציני בבית : ) ? מחכה לתשובה ומשם אמשיך, מור

הבן הגדול שלי ציני וגם בעלי קצת תודה אשמח לתגובה

שלום רב, בתי בת שנתיים בעוד שבועיים מזה כבר חודש מסרבת ללכת לישון בלי שאהיה איתה בחדר. לא משנה לה אם אני במיטה איתה, יושבת על כיסא - העיקר שאני שם. במידה ואני לא שם (הולכת לשירותים, להתקלח, במטבח או כל דבר אחר) היא פורצת בבכי חזק. פעמיים אילוצים לא אפשרו לי להיות שם, ואומנם היא נרדנמה, אך בכתה לאבא שלה בקריאות "אמא אמא" זמן ממושך. השאלה: האם זאת התנהגות נורמלית? זה מזיק לה? אני פוגעת בה כאשר אני לא שם בשבילה? יתכן שזה קשור לעובדה שאני בהריון (שבוע 19)? בנוסף, באצע הלילה היא מתעוררת, מחפשת אותי, בוכה, רק רוצה שאני אגש אליה. לפעמים היא בוכה תוך כדי בכי וקוראת לי. אני רוצה לציין שהיחסים שלה אבא שלה מצויינים, הם קשורים מאד והוא מטפל בה יפה מאד. אשמח לקבל עצה. תודה!

הי פאולה, את משתתפת ותיקה בפורום,נכון ? נדמה לי שאני זוכרת שאלות קודמות שלך... : ). לפני שאני עונה חשוב לי לברר משהו - הילדה יודעת על ההריון ? אם כן,מה היא יודעת ? מחכה, מור

מור שלום, איזה כיף שאת זוכרת אותי ...! כן, מורן יודעת על ההריון. היא ידעה כבר לפני. כשבועיים לפני שנודע לי היא התחילה להרביץ, בעיקר לי, אך גם לאבא. סטירות, ביטות ואגרופים בבטל שלי. כאשר נודע לי שאני בהריון, הסברתי לה שאיש לא אקח את מקומה וכמו קסם, היא הפסיקה להרביץ. אני משתדלת לא להעלות את הנושא יותר מידי. לפעמים היא מנשקת לי את הבטל ומספרת לי שיש תינוק בפנים. לפעמים היא רק פותחת את העיניים בבוקר ויוצאת באמירות - זאת מיטה של מורן, לא של תינוק. או זאת מכונית של מורן, לא של תינוק, גם עם העגלה שלה. זה לא קורה כל הזמן, אך זה קורה. תודה רבה לך על העזרה! יום נעים, פאולה

שלום בתי בת העשר וחצי מאז ומתמיד היתה פחדנית בחודשים האחרונים זה הפך להיות לא נורמלי, למשל פחד מחרקים אם יש פרפר או זבוב בבית, היא נכנסת להיסטריה ולא תרגע עד שיהרגו אותו, היא לא דורכת על דשא ולא יוצאת איתנו לפיקניקים. היא לא מוכנה לישון ללא אור בחדר, או שאחיה בן השמונה ישן איתה אגב יש לה בעיה התפתחותית היא נמוכה מאוד בערך שנתיים מהגיל שלה בריאותית זה בסדר אבל היא מאוד סובלת מזה וזה גרם לה לחוסר ביטחון והיא נחבאת אל הכלים, אני מרגישה שהיא גם פוחדת מכל כאב פיזי שיש לה היא לוקחת דברים קשה, גידלנו אותה בחום ואהבה תמיד קבלה ביטחון מאיתנו ושום דבר חריג לא קרה לה בחיים והיא תמיד יודעת שאעזור לה בכל בעיה גם אם מציקים לה בבית הספר, אולי אני בשנים האחרונות נעשתי פחות סבלנית אליה כי היא ילדותית מאוד ושואלת שאלות שהתשובות ברורות לה, ולא מתנהגת לגילה ואני מעירה לה יש לציין שעם חברות ובכיתה היא לא ילדותית והיא תלמידה ממוצעת, ההתנהגות הילדותית שלה רק מרחיקה אותי מלהתקרב אליה היא מאוד אוהבת להתלונן תמיד קר לה/חם לה / לא טעים לה וכו' מה עושים???.

לילה טוב, אני לא יודעת אם אני צודקת אבל מקריאת ההודעה שלך יש לי תחושה שבמשך השנים נתת הרבה מעצמך לילדה וחלק גדול מהעשיה שלך (ואולי אפילו מהעיסוק היומיומי) היה מכוון "עבור הילדה","שיהיה לה טוב","שתהיה מאושרת"...ועולה אצלי השאלה - האם יתכן שקצת ויתרת על עצמך בדרך ? שאולי היית עסוקה כ"כ במה יהיה טוב עבורה שלא הספקת לעצור ולשאול - ואיפה אני ? מה יהיה טוב בשבילי ? אם זה אכן כך,יתכן שמכאן נובעת חוסר הסבלנות שלך. יתכן שקצת נמאס לך (וזה בסדר :)). העניין הוא שילד שרגיל שאנחנו מאד "שם בשבילו",לא מצליח להבין מדוע פתאום "סתם כך" מתרחקים ממנו ואז זה מוביל ל over חיפוש של קרבה ואולי לאפילו קצת נודניקיות. מצד אחד,את מרגישה את הרצון לקצת אויר,לקצת מרחב נשימה וככל שאת צריכה את זה יותר,ככה הילדה יותר מנסה להתקרב. מה עושים ? בעיקר עבודה שלך עם עצמך : 1. לבדוק עם עצמך מאיפה מגיע הצורך/הרצון לעשות כ"כ הרבה בשבילה. מה זה נותן לך,מה זה לוקח ממך. 2. להחליט איפה הגבולות שלך - עד כמה את מוכנה לתת ? אילו התנהגויות את מוכנה לקבל ואילו לא וכו' 3. לבדוק האם יש צורך בשינוי "טכני" (שעות מסוימות בשבוע שיוגדרו כשעות "שלך" שבהן את פנויה לדברים שאת אוהבת..). ברגע שתצליחי להידבר עם עצמך ולבדוק מה מתאים לך היום ומה פחות,אני בטוחה שתצליחי לשים את הגבולות המתאימים ולהכניס את היחסים שלכם לאותם הגבולות כך ששתיכן תרגישו שאתן מקבלות מהקשר את המירב. גם לפחד חשוב לשים גבול. מצד אחד,להיות אמפטי,לקבל את זה שהיא פוחדת ומצד שני,זה לא סוף העולם. פרופורציות. יש כאן בפורום הרבה תשובות לגבי פחד/חרדה כדאי לעשות חיפוש בפורום. יתכן מאד שהעיסוק בפחדים גם הוא חלק מהמעגל שתארתי קודם - את מנסה להשיג קצת יותר מרחב והיא מנסה כמה שיותר תשומת לב. כמובן שהיא לא עושה את זה במודע,אבל חשוב לשים לזה גבול. אני אשמח לשמוע אם משהו מזה דיבר אלייך (ואם לא,לחשוב על כיוונים אחרים: ) ), מור.

ביתי, היא אחות תאומה, בת כמעט 4, החל משנת הלימודים הנוכחית הופרדה מאחותה בגן והן נפגשות החל משעות הצהריים בצהרון. הגננת שלה סיפרה כי אינה משתתפת בחוגים בגן וכשהיא מנסה לדבר איתה היא מגיבה בכן/לא בלחש ולא מפתחת שיחה או משפטים מלאים. כמו כן כשחבריה מדברים איתה בחצר למשל היא אינה עונה להם אבל משחקת ונראה כי היא נהנת. היא אוהבת ללכת לגן ועובדת יפה בכל הקשור לעבודות צביעה וכו'. לעומת זאת בבית (ואצל הסבתות, דודות וחברים קרובים שלנו) ההתנהגות שונה לחלוטין היא מלאת בטחון, מדברת בקול רם מאוד שרה צוחקת משתוללת וכו'. גם בגן הקודם דפוס התנהגות זה חזר על עצמו. הצעתי לה ללכת לחוג ריקוד והיא אינה מעוניינת בכך.חברות באות אלינו מדי פעם אך היא אינה הולכת לחברות. יש לציין שגם אצל אחותה התאומה ההתנהגות די דומה אך ההבדל הוא כי בבית ההתנהגות היא פחות קיצונית. האם יש משהו שניתן לעשות ע"מ לגרום לה ליותר בטחון בגן???

אורית שלום.נראה לפי דברייך כי ילדתך "סובלת" מתופעה הנקראת אילמות סלקטיבית תופעה זו מוכרת אצל ילדים (בעיקר בנות) והיא נובעת מחרדה חברתית. בתופעה זו אפשר לפנות למספר גורמים מטפלים אך בעיקר צריך הרבה סבלנות וסובלנות בגן. אין לדרוש מהילדה דיבור בגן ,אלא לקבל אותה כפי שהיא . כאשר היא תרגיש בטוחה מספיק היא תדבר עם הילדים ועם הצוות. מידע מפורט תוכלי למצוא באתר אשר נקרא אילמות סלקטיבית. בברכה אריאלה-יועצת לגיל הרך ומנחת הורים.

בקר טוב, קשה לי להעריך מכאן האם מדובר רק בחוסר בטחון או במשהו קצת מעבר. האם גם בגן הקודם זה התחיל כך והשתנה במהלך השנה ? האם בשלב כלשהו היא דיברה עם הילדים ? האם היום היא בכלל לא מדברת עם הילדים ? האם קורה שהיא אומרת כמה מילים לילדים ? במידה שבמהלך כל השנה הקודמת היא לא דיברה עם הילדים או במידה שמתחילת שנה זו מעולם לא דיברה אפילו קצת עם ילדי הגן,הדבר הנכון ביותר שאיש מקצוע יראה את הילדה בגן ויתן חו"ד. לשם כך,כדאי לשוחח עם פסיכולוג הגן (לכל גן עיריה יש פס' מלווה) ולבקש את עזרתו. בהצלחה, מור

היי מור קראתי את התשובה שלך בעיון ומספר פעמים ,נכון את צודקת לא פעלתי נכון, אבל בגלל ש אני נחושה לעשות את השינוי עם ביתי,אני אפנים זאת לפעם הבאה , אני אדווח בהמשך.... בכל מקרה היום כשבאתי לקחת אותה מבית ספר ,חברה שלה התלוננה בפני שביתי משכה לה בחולצה ,הבטחתי לה שאני אדבר איתה. לפתע פיתאום באה ביתי אליי בריצה , נעמדה מולי עם ידיים על המותניים , צעקה עליי על זה שחברה שלה סיפרה לי שהיא משכה לה בחולצה, ופתאום נתנה לי בעיטה, הייתי 1.בהלם 2.במבוכה מול הורים אחרים . לא הגבתי ושלחתי אותה להביא את התיק שלה כדי שנלך הביתה. אם היו מודדים את רמת העצבים שלי בוודאי הייתי מתפוצצת, באוטו אמרתי לה ודיברתי רגוע לא צעקתי שאצלנו בבית לא מרביצים לא לאמא וגם לא לחברים,כמובן הוספתי שאני מאוד כועסת, ואז היא אמרה אמא אני מבקשת סליחה, אני הייתי כל כך עצבנית שאמרתי לה זה לא מספיק , אני חייבת לציין שאני אף פעם לא הרמתי יד או קיללתי ,לפעמים אני כן צועקת משתדלת שלא, כל הדרך חשבתי לעצמי מה אני צריכה לעשות ??? מה עם עונש ?בתוך תוכי כל כך רציתי להעניש אותה,ו בצורה הכי כואבת ,לבטל פגישות עם חברים שקבענו לשבוע הבא, לאחר מכן חשבתי על מה שכתבת שזה שוב להשתמש בכוח נגד כוח, ואז חשבתי אם אני לא יעניש אותה איך היא תלמד? ושוב חשבתי על מה שאמרת שצריך להיות קשר בן המעשה לעונש , בקיצור ....אני די מבובלת ...מה עליי לעשות במקרה כזה???? כי לאחרונה היא משתמשת הרבה עם הידיים. אגב אף פעם לא הענשתי אותה בעבר.זאת אומרת לפני שעלתה לכיתה א. קבעתי עם המורה שלה פגישה כדי לקבל ממנה מושג מה קורה איתה במהלך היום. כי ברור ששינוי ההתנהגות שלה נובע מלחץ,שכניראה גם אני הוספתי לו . כדי לחדד את העיניין הקטנה ילדה מאוד כוחנית, בגילאים יותר נמוכים ,בגן ,לא אחת היא השתמשה עם הידיים נגד חברים שעיצבנו אותה ,או לא הקשיבו לה. אף פעם לא הענשתי אותה כי תמיד סברתי שבעונש יש משהוא מאוד משפיל, מה שכן תמיד שוחחתי איתה, ונתתי לה מספר דרכים נוספות להתמודד עם הכעס שלה , וזה עבד, עכשיו אולי בגלל שהיא וגם אני בלחץ הכעסים שלה עם חוסר שליטה חוזרים. מבחינתי זה שאני משתמשת כל כך הרבה בעונש זה איבוד שליטה. תודה רבה רבה על ההתיחסות ,ועל התשובות המקצועיות שלך.

היי מור רוצה לשתף אותך בחווית היום, בצהריים באתי לקחת את הקטנה מבית הספר, איך שהיא ראתה אותי ניסתה להתחיל בהצגה {ושימי לב שהיא ניסתה} שאלתי אותה איך היה היום ענתה בסדר,ומיד המשיכה אני רוצה ללכת לחברה , אמרתי קודם נגיע הביתה , היא בשלה לא תיתקשרי עכשיו, אמרתי אני לא יכולה להתקשר עכשיו הסוללה של הנייד ניגמרה לי, נגיע הביתה ניתקשר , ובואי מייד לאוטו ווהתחלתי ללכת .... לא המשכתי להסביר לא התעכבתי לא חיבקתי ונישקתי הייתי מאוד תקיפה לא צעקתי ... היא לקחה את התיק, רטנה משהוא שלא הבנתי ובאה אחרי. ניכנסנו לאוטו היא התחילה ליבכות ולצעוק תתקשרי עכשיו, אמרתי לה תבחרי אם את ממשיכה ליבכות את לא תלכי לחברה, אם תפסקי אני יתקשר אליה, ולא להאמין הבכי פסק, והכי חשוב שכל אחר הצהריים היא היתה רגוע ה,היא לא הלכה לחברה , היא ציירה שרה רקדה עשתה יצירה. אני יודעת שעוד יש לי עבודה לעשות בעיניין ,אבל היום התעודדתי, וכמובן זה קשה להיות כל הזמן עם יד על הדופק.... שוב תודה מקווה שזה תחילתו של שינוי. אם יש לך עוד טיפים עבורי אשמח לישמע

מל יקרה, אני מאד שמחה לשמוע : ). חשוב שתזכרי שכדי להשיג שינוי צריך לא מעט סבלנות ויש עליות וירידות בדרך,וזה בסדר. גם בעליה וגם בירידה חשוב להמשיך ולהתמיד במה שהתחלת. שאלת מה עושים לגבי הבעיטה. אני אענה לך,מה אני כאמא הייתי עושה. אני מעריכה שהייתי נפגעת וכשאני נפגעת,אני אומרת בשקט משהו כמו - אני מאד נעלבתי/נפגעתי ואני מבקשת מאד בשקט,בנימוס אבל בתקיפות להתרחק ממני. זה בדר"כ,משיג הרבה יותר מאשר כל עונש שיכולתי לתת. דרך אגב,גם עם ילדים שאיתם אני עובדת (ומדובר בילדים לא קלים) אני נוהגת פחות או יותר בדרך הזו וזה עובד. בהצלחה ותמשיכי לעדכן, מור

שלום בננו הבכור בן שלוש. ולנו תינוקת בת שמונה חודשים. מאז שהילד התחיל להבין התחלנו עם גבולות בסיסיים בצורה עקבית ואסרטיבית. כמו לא לזרוק דברים, וכן הרגלים - כשאוכלים שמים סינר וכו'. הדברים הלכו פחות או יותר בסדר. בחצי שנה האחרונה הילד לא שומע לנו בשום דבר גם בדברים בסיסיים ביותר ואפילו נהנה לראות אותי כועסת עליו. אמחיש זאת בדוגמאות: בארוחת צהריים האחרונה הוא זרק עלי מהאורז שבצלחת , עוד לפני שאוכלים הוא מכריז שאוכלים בלי סינר, הבאנו לו תרופה שהיה צריך לקחת והוא לא רצה אז הוא תפס בכוסית ושפך אותה על הריצפה. הוא שואל אותי אם אפשר להדליק את המחשב וגם אם אסביר לו שכרגע לא מדליקים כי הולכים לגן הוא ילך וידליק. הוא מושך את המפה מהשולחן בלי להתייחס לאמירות החוזרות שלי "לא למשוך". אם אני עובדת במחשב הוא יכול לבוא ולכבות לי. לפעמים כשהוא עושה משהו שהוא יודע שלא עושים ואני אנסה להראות שלא ראיתי הוא ידאג לבוא ולעדכן אותי.בשבוע וחצי האחרון נוסף דבר חדש שאני לא יודעת אם זה נעשה כדי לעשות עוד דבר דוקא או שזה לא רצוני- הילד הולך לשירותים ופתאום אני שומע אותי מתייפח בבכי וכשאני באה אני רואה שהוא עשה את צרכיו בתחתונים (גם קקי). יש לציין שבגן הוא נפלא מציית מעל ומעבר למה שהגננת אומרת. יוצא שכל היום עובר בניסיון ללא הצלחה לגרום למשמעת מינימלית בבית דבר הגורם למתח רב ולכעסים. מה ניתן לעשות? מלבד זאת מרגע שהילד חוזר מהגן ועד שהוא הולך לישון הוא כל הזמן הולך אחרי. אני במטבח הוא בעקבותי במטבח, אם אשחק איתו בחדר הוא ישחק אני אצא לרגע לענות לטלפון הוא יבוא אחרי. כיצד לגרום לו לשחק ולהתעסק עם עצמו מעט. תודה רבה רבה.

חגית שלום. אין ספק שבנך אומר לך בדרכו (דרך של ילד) שהוא רוצה אותך. האחות הקטנה כבר תופסת מקום אקטיבי בחיי המשפחה (היא לא רק אוכלת וישנה). ישנם דברים אשר דורשים רק ממנו ולא מאחותו (וכך צריך להיות). אך הילד מרגיש שבעצם את לא שלו. את לא כל כך אוהבת אותו מכיוון שאת דורשת רק ממנו דברים. אז מה עושים? מדברים איתו. שבי איתו לבד ללא התינוקת ברקע והסבירי לו שאת מאוד אוהבת אותו ומשום כך את דורשת ממנו דברים אשר יעזרו לו בהמשך . את ממאוד אוהבת אותו למרות התנהגותו ואת תמיד תמשיכי להיות אמא שלו. כמו כן רצוי לקחת אותו לפעילות משותפת עם ההורים ללא האחות. כמו פעם, לפני שהיא נולדה. בברכה אריאלה-יועצת לגיל הרך ומנחת הורים

בקר טוב, לגבי חוקים וגבולות אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - התפרצויות זעם והצבת גבולות,גיל שנתיים (למרות שהוא בן 3). בנוסף,כדאי גם לקרא את השאלות של מל שמתפרסות על פני העמ' הזה והתשובות שהיא קיבלה. לגבי ההצמדות אלייך - דבר ראשון,בדקי כמה זמן נטו יש לך רק איתו בכל אחה"צ. חשוב שלמרות שיש אחות,למרות שאת עסוקה,יהיה זמן שבו רק שניכם יחד ושאת לא עסוקה בשום דבר ! אחר. גם אם מדובר על 15 דק'. אני קוראת שוב את ההודעה שלך וזה נהדר שהתחלתם עם חוקים וגבולות בגיל צעיר,אבל נראה לי שהיום כשהוא כבר קצת גדל, יתכן שצריך לשנות את דרך הצבת הגבולות והחוקים למשהו שיותר מתאים לגיל הזה.ולצד זה,לא לשכוח את תשומת הלב והשיקוף (כמו שתמצאי בתשובות אליהן הפניתי). בהצלחה, מור

מור שלום רב, מה לדעתך מעידה בעובדה שבני בן ה-3 לא מסוגל לסיים משימה עד סופה.אם אנו משחקים במשחק מוכר הוא נוטש תמיד באמצע מתוך שיעמום וחוסר עניין. אך בכלל לעיתים די קרובות הוא לא מתמיד במשימתו. דרך אגב באיזה משחקים/פעילויות צריך לעניין ילד בגיל 3? אשמח על התשובה עדי.

בקר טוב, מה אורך המשימה ? טווח הקשב של ילד בגיל הזה הוא די קצר. אם הוא מצליח לשחק או להתעסק בדבר מה 15 דק',זה בסדר. כמובן שככל שהדבר יעניין אותו יותר,הטווח יגדל והפוך. פעילויות לגיל 3 - עבודה עם חומרים : פלסטלינה,אפית עוגיות,גואש,הדבקת גזרי עיתונים לפי נושאים,גזירה,הכנת צמידים ושרשראות מחרוזים בינוניים וקטנים. משחקי קופסא : פאזלים,לגו,ישנם משחקים נחמדים של חב' יצירה שמחדדים את התפיסה החזותית לדוג' משחק בשם - צבעים,משחק זכרון... פעילות פיזית (פיתוח המוטוריקה הגסה): טרמפולינה,משחק כדור,טיפוס,ריצה... תחפושות,בדים,מסכות,בובות אצבע וכו' לפיתוח הדמיון. כמובן שאין חובה לשחק בכל אלא לראות מה הילד אוהב ולעודד אותו להתנסות בעוד דברים. מור.

שלום ברצוננו להעלות את הנושא הבא אנו זוג הורים לשתי בנות בגילאי חמש ועשר אנו מרגישים שאנו נמצאים במעין קרב תמידי עם הילדה בת ה-10 היא ילדה נבונה דעתנית ועומדת היטב על שלה. היא נוטה לשכוח דברים להתעלם מבקשות ומאידך לדרוש עוד ועוד דברים. אנו כל הזמן מוצאים את עצמנו מבקשים שוב ושוב דברים פשוטים כגון , הרכיבי משקפיים או בבקשה תסיימי את המטלות שלך אך היא נמצאת בעולם משל עצמה ונוטה לא להתייחס. אנו נאלצים לפעמים להרים את קולנו כדי שדברים יתבצעו. החלטנו שאנו לא מסוגלים להבליג יותר ,אך ברור לנו שעונשים לא יועילו כאן. אנו נוטים לא להעיר בכלל אך מציינים כי אנו מצפים שדברים יעשו בזמן שנראה לה וזאת מפני שאנו רוצים לצמצם למינימום את הקונפליקט איתה,אך מוצאים את עצמנו מתאכזבים שוב ושוב. עצם הוויכוחים התמידיים מעכירים את האווירה , לכל בקשה שאנו מעלים מייד ישנה השגה ואז נוצר מאין וויכוח. ישנו עוד נושא - היא כל הזמן לא מפסיקה לדרוש דברים , גם כאשר התשובה היא שלילית, היא לא מרפה. גם עם הבקשות שלה נעשות בצורה מנומסת ,זה דיי מטריד. שוחחנו עימה בצורה בוגרת וגילינו אוזן קשבת אך זה עזר רק לתקופה קצרה. אני מניח כי אני לא היחיד אשר נמצא בבעיה זו , אך אשמח עם נוכל לקבל איזושהי עיצה בנושא אגב - כבר השתתפנו בחוג של אדלר ועליי לציין כי הוא תרם רבות לשיפור הגישה ופתרנו דיי הרבה בעיות בתחום החינוך בעזרת הכלים שניתנו לנו. אך את הבעייה הנ"ל אבו לא מצליחים לפתור אבי

בקר טוב, כדאי לנסות לקבוע מעין מע' שעות. ז"א,לעשות מסגרת קבועה לדברים שחוזרים יומיום. ברגע שמוקצה באפן קבוע זמן מסויים לדבר מסויים קל יותר לשמור על החוקים ועל הסדר ואז יש פחות צורך לחזור שוב ושוב. כדאי לשבת עם הילדה ולבנות איתה את סדר היום והמטלות היומית תוך מו"מ. חשוב שתסבירו שזה בא להקל גם עליה (היא תדע מה מצופה ממנה ) וגם עליכם. כדאי להכין מן טבלה כתובה שבה היא תוכל לסמן כל יום מטלה שהיא סיימה. זה נותן לילד תחושה של שליטה וארגון. בנוסף,כדאי שאתם ההורים תשבו ותחשבו מה הדברים החשובים לכם ואיך אתם מתכוונים לאכוף אותם.ברגע שהדברים יהיו מנוסחים ויבהרו פעם אחת לילדה כחוק. אין צורך ללוות כל דבר בהסבר ושיחות ארוכות. לגבי הויכוחים - ברגע שיש הרבה מלל,הרבה הסבר,בקשות.. יש מקום לויכוח. ברגע שיש גבולות,ישנם הרבה פחות ויכוחים. אני מציעה לקרא בדף הזה (יש גם למטה וגם למעלה) את השאלות של מל והתשובות שלי. תמצאו שם "מתכונים" להצבת גבולות וקיצור הויכוחים ומה שמתללוה אליהם. דבר נוסף,נסו לבדוק כמה בקשות יש לכם ביום.זכרו שברגע שיש "עודף" מדבר מסויים הוא מאבד את האפקטיביות שלו. לגבי בקשת דברים - זה נוגע בדיוק באותו הדבר - עמידה בגבולות וחוקים. נראה לי שכדאי לעבוד על עניין הגבולות. כאמור,בתשובות אליהן הפניתי,מפורטת הדרך. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

המון תודה מור אבי

בתי בת שנה ושלושה חודשים. היו תקופות בהן הייתה ישנה כ-8 שעות רצוף במשך הלילה, והיו תקופות בהן לא ישנה טוב. לעיתים הבנתי מה הבעיה (מחלה, רעב, צמא) ולעיתים לא. ב 3 החודשים האחרונים היא מתעוררת כל 2-3 שעות במשך הלילה, ורוצה שאחזיק אותה בידיים. כל לילה כשמתעוררת בבכי, מבקשת שארים אותה. אני נותנת לה מים/בקבוק של תחליף חלב, ומנסה להחזירה למיטה, אך ללא הואיל. רק בידיים שלי היא שקטה, ועוצמת עיניים, כאילו רוצה לישון אצלי בידיים. בשבוע האחרון, אחרי שנתתי לה מים ואוכל והיא עדיין סירבה להיכנס למיטה, השארתי אותה במיטה בכל זאת והיא בכתה במשך כ-3 דקות ואז נרדמה. אבל שיטה זו לא מונעת ממנה להתעורר שוב בבכי אחרי 2-3 שעות וכמו כן להתעורר שוב בלילות הבאים. עלי לציין שבערב היא בד"כ לא מוכנה ללכת לישון, אולם בהתעקשות שלי נכנעת תוך זמן קצר (5 דקות) ונרדמת די מהר, אבל רק בידיים. כך שזמן ההרדמה שלה סביר בהחלט, ואינו מייגע כלל. בנוסף עלי לציין כי בגן היא נרדמת עם כל הילדים במיטה ולא על הידיים, ולא עושה בעיות. אני חסרת אונים, ובעיקר חסרת שעות שינה. אינני רוצה לגרום לה עוול ולהשאירה לבכות במיטה אם בסופו של דבר זה נעשה לשוא. מה אוכל לעשות?

בקר טוב, אני הייתי מתחילה מהדברים הפשוטים ביותר - באיזו שעה היא הולכת לישון,האם יתכן שזה מוקדם מדי והיא לא מספיק עייפה ? כמה זמן היא ישנה בצהריים,אולי אפשר לקצר את זה ? מה היא עושה בשעות אחה"צ והערב ? כדאי מאד ששינה תגיע כשהילד ממש עייף,אחרת יש לא מעט התעורריות בלילה. אני מוסיפה קישור לתשובה שנתתי בעבר.אנא קראי. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-2222,xFP-2222,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

יש לנו ילדה בכורה בת 4 אשר בין שאר הבעיות הרגילות שאנו מתמודדים איתן של ילדה בכורה,[יש אח קטן בן שנתיים וחצי] התחילה תופעה של התעוררות בלילות ובכי מתסכול על כך שהשמיכה איננה מסודרתוהיא לא מצליחה לסדר אותה, זה יכול להגיע לשעות ארוכות של בכי מתמשך, התגובות שלנו משתנות מלא להגיב בכלל עד שהיא נרדמת או להגיב בכעס מה שגורר את החרפת הבכי והסיטואציה בכלל ,דבר שמעיר את כל בני הבית.התופעה התחילה לפני מספר חודשים,והיא בעיקר בלילות.מה עושים?

בקר טוב, כדאי לבדוק האם היה שינוי כלשהו בבית,בגן באותה התקופה או קצת לפני שהתופעה התחילה - מעבר דירה,הריון,מתח בבית,העדרות של אחד ההורים,מחלה,פטירה,החלפת גן... במידה שהיה איזשהו שינוי יתכן שזה מה שעורר את העניין.במקרה כזה,צריך להתייחס קצת יותר לעומק. במידה שלא היה שינוי - אין טעם להגיב בכעס (בטח לא באמצע הלילה),אלא פשוט "לזרום" עם העניין או למצא פתרון קבוע יצירתי - מעקה "מיוחד",כסא"מיוחד" ששומר על השמיכה שלא תיפול,החלפת שמיכה לשמיכה אחרת "הרבה יותר ממושמעת".... אין טעם להסברים הגיוניים בעניין. מצד שני,חשוב גם לשמור על פרופורציות בעניין ולשים איזשהו גבול (כמו שאתם שמים גבול לכל התנהגות שאתם חושבים שלא במקומה). בהצלחה, מור

שלום בני בן 5.5. בבית גם אחות חורגת בת 16.5 מנישואיה הקודמים של האם . הבן ביישן מאד ,לא הולך לאף אחד, לא משתתף בגן. בבית משתף בחוויותיו בגן. אין לו חברים בני גילו. דיבורו לא תקין-שיבושי אותיות, נמצא בטיפול קלינאי תקשורת. פוחד להשאר לבד גם עם קרובים,סבתא,דודה וכו'. צמוד אלי כל הזמן , חייב להרגיש באחיזת ידי. שואל כל הזמן אם אני אוהב אותו. גם אם יאות להיות דקות ספורות עם אנשים שמכיר- חייב לראות שאני בטווח הראיה שלו. ספק אם יהיה בשל לכיתה א. מה לעשות? אחותו - במצב די דומה מבחינת חברים(אין לה). גם היא חסרת בטחון. תודה

בקר טוב, מכיוון שיש כאן קשיים בכמה תחומים,כדאי לפנות לטיפול. המסגרת שנראית לי כרגע כמתאימה ביותר היא "התפתחות הילד" (דרך קופ"ח) מכיוון ששם יש אנשי מקצוע ממגטטן תחומים ואפשר יהיה לקבל תמונה שלמה על מצבו של הילד ודרכי הטיפול. בהצלחה, מור

מור ערב טוב, קודם כול חייבת לומר שאני קוראת מדי לילה את הפורום ואני לומדת רבות מכך-אז תודה לך! אני אם לשניים -תינוקת בת 8 חודשים וילד בן 3 שנים. ילדי הבכור נמצא בגן עירייה בתת חובה. אני כרגע לא עובדת אלא לומדת לתואר השני שלי.לפני כמה ימים הוצעה לי משרה חלקית ,פעמיים בשבוע , אך בשעות אחה"צ. ואני ממש לא יודעת מה לעשות . ייצא לי שאני לא יראה את בני הגדול פעמיים בשבוע כלל , כיוון שאני יוצאת לעבודה בשעה שהוא עדיין בגן ואני חוזרת מאוחר בשעה שהוא בטח כבר יישן. וזה ממש מפריע לי שאני יראה אותו רק בשעה שמונה בבוקר עד למחרת. את התואר השני אני עושה גם פעמיים בשבוע אך בשעות הבוקר , כך שהבכור לא ירגיש בכך . וגם הקטן ... לא יראה אותי גם בשעות הבוקר ובימים שאני יעבוד גם אחה"צ. מה אני עושה? זה ממש מפריע לי שהם לא יראו אותי. מה את חושבת?במיוחד מפריע לי לגביי הגדול כי הוא כבר מבין ויש כבר דו שיח .... אנא עזרי לי...

הי תימור, תודה.. : ). אני אתחיל מהפניה לתשובות קודמת. אם יש צורך,אשמח להוסיף http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-13259,xFP-13470,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-52,xFT-9507,xFP-9657,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה בכל מה שתחליטי, מור

שלום רב, בתי בת 6 עלתה השנה לכיתה א'. היא ילדה שניה אחרי בן 9 ולפני 7 חודשים נולד לה אח נוסף. בזמן האחרון היא מאוד השתנתה ויש לה התנהגויות "מעצבנות" והיא מאוד עצבנית ולא נינוחה וייחסנו את זה לתקופה הקשה בגלל כיתה א והאח החדש. מצד שני היא המון שרה וצוחקת ושמחה. לפני כמה שבועות היא גזרה לעצמה שיער (די מעט) ולא ידעה להסביר מדוע עשתה זאת, היום היא גזרה לעצמה ממש קווצת שיער גדולה וממש מהשורש! היא נורא בכתה אך לא ידעה שוב להסביר מדוע עשתה זאת. יש לציין שהיא ילדה שמאוד מודעת למראה שלה ושמאוד חשוב לה להיות יפה והשיער הוא חלק ניכר מזה. האם עלי לדאוג? האם זו כבר "עליית מדרגה"? האם זה רק נסיון למשוך תשומת לב? אייך אני מצליחה להגיע אליה ולהבין מה מטריד אותה? תודה

מה שעוד אולי חשוב לציין זה שהיא טוענת שבבית הספר היא משחקת לבד בהפסקות או מציירת ולא יוצרת קשר עם ילדים אחרים. תודה

בקר טוב, כדאי להתחיל משיחה עם המורה. במהלך השיחה לשאול ספציפית לגבי כל תחום - איך הילדה מבחינה לימודית ? איך היא מבחינה חברתית (גם בכיתה וגם בהפסקה) ? ואיך מבחינה התנהגותית ? . בנוסף,אפשר לבקש את עזרתה של המורה בתחום החברתי (או לפחות לבקש שתשים לב לעניין). לאחר שיחה עם המורה,את מוזמנת להביא את ההתרשמות של המורה ואת התרשמותך מהשיחה לכאן ואשמח לעזור. בהצלחה, מור

היי מור תודה על התשובה {בקשר לשאלה למטה} תודה על המאמרים והאתר שהפנת אותי אליו,נראה שיש שם הרבה חומר שאני יכולה להעזר בו, זה נכון שלביתי קשה מאוד להתמודד עם תסכולים, איך אני יכולה לעבוד איתה על זה? האם חוסר יכולת להתמודד עם תיסכולים זה עיניין של אישיות או חינוך לוקה שלי כאמא. אני יתן עוד דוגמא היום לקחתי את ביתי מבית הספר והיא אמרה לי שהיא רוצה להזמין חברה מסוימת, אמרתי לה שאין לי פה את דף הקשר,כשנגיע הביתה ניתקשר, ומיד התחילה דרמה ,התישבה על הריצפה ובבכי אמרה לי תתקשרי עכשיו, שוב הסברתי שאין לי פה דף קשר כשנגיע הביתה ניתקשר, התשובה לא סיפקה אותה,היא לא נתנה לעובדות לבלבל אותה ופקדה עליי להתקשר עכשיו, המשכתי להסביר בנחת....ואז שאלתי אותה רגע ..את עושה עכשיו עוד הצגה ?כי אם כן אני הולכת....{אני קוראת לדרמות שלה הצגות}אז היא קמה ובאה איתי, יש מיקרים שהיא שהיא מאוד רוצה משהוא, וזה לא מסתדר,אז היא בוכה ללא הפסקה, אני מבקשת ממנה להרגע ,ואז היא מסבירה "אמא אני רוצה להפסיק ליבכות אבל קשה לי להרגע" אני מחבקת אותה ונותנת לה ליבכות עד שהיא נירגעת ...

בקר טוב, התמודדות עם תסכול - אני לא חושבת שיש טעם "לחפש אשמים". ממש חבל לקחת את זה למקום של "חינוך לקוי" וכו'. המטרה היא איך משנים,איך עוזרים לילדה להתמודד עם תסכול,נכון ? : ). כדי לעזור בעניין הזה,תהיי חייבת להפוך את הדברים (השיחות,ההסברים,כל הקשר עם הילדה) ליותר ממוקדים,מובנים,קצרים ועם יותר גבולות. ברגע שאנחנו רוצים לשים גבול חשוב נחליט מה אנחנו מוכנים לקבל ומה לא. לגבי מה שלא,אין צורך (וזה אפילו מפריע) בהסברים ארוכים,באיומים,בשיחות. נסי לחשוב (וסליחה אם הדוג' נראית קצת מגוחכת) מה יקרה אם תנסי לעבור את הגבול לסוריה,מן הסתם תהיה איזו גדר מאד לא נעימה שתגרום לך להרגיש שעברת גבול שאסור לעבור אותו. לא יהיה מי שיחכה לך שם ויסביר לך,ויעטוף אותך או יאיים עלייך. הדברים יהיו מאד קצרים ומאד מאד ברורים. זו הכוונה בגבולות. שלא יובן לא נכון,אני מאד בעד וזה חשוב לשוחח עם ילדים,לעטוף אותם בחום ואהבה ותשומת לב אבל... לא כשאנחנו רוצים לשים גבול. תשאלי - איך גבולות תורמים להתמודדות עם תסכול ? גבולות הופכים את החיים למסודרים יותר. כל אחד יודע מה מצופה ממנו,מותר ואסור,עד איפה יש בכוחו לשנות והיכן אין טעם לנסות כי הדברים לא ישתנו. לעומת זאת אם הגבולות רופפים קצת כל דבר הופך למו"מ,מבחינת הילד כל דבר הינו בר שינוי ואם בסוף אני לא מצליח לשנות אני הופך למאד מתוסכל. גבולות מכניסים מן סדר וארגון לדברים,דבר שתורם לתחושת בטחון אצל הילד.כשאנחנו יודעים מבה מותר ומה אסור לנו,כשאנחנו יודעים מה מצופה מאיתנו,יותר קל לנו להתמודד. כמובן שהגבולות צריכים להגיע עם אמפטיה ושיקוף (אפשר לקרא עוד על שיקוף ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק תסכול) - "אני מבינה שאת כועסת אבל אני לא מוכנה...". לגבי הדוג' שנתת - שימי לב שבתשובה הקודמת שלי מאוד חידדתי את עניין המשפט היחיד כתשובה. כתבתי לך - "חמודה,אם את רוצה ארטיק,את מוזמנת לבא איתי בשקט לפיצוציה.אם תצעקי,אין ארטיק" ולא יותר . הדגשתי כמה חשוב לשמור על רוגע,שקט ושלווה ולא להוסיף מעבר למשפט הזה. בואי נראה אם הצלחת לשמור על הכללים בדוג' שנתת כאן - אני מצטטת אותך "אמרתי לה שאין לי פה את דף הקשר,כשנגיע הביתה ניתקשר" ,"שוב הסברתי ","המשכתי להסביר בנחת","ואז שאלתי אותה רגע ..את עושה עכשיו עוד הצגה ","כי אם כן אני הולכת". יקירה,היה לנו כאן הכל חוץ מאשר מה שהצעתי... : ). היו לנו הסברים,ועוד הסברים ושאלה ואיום... זה ארוך מדי,זה מוביל למה שהילדה אומרת לך "אני רוצה להפסיק ליבכות אבל קשה לי להרגע". היא צריכה שאת תעזרי לה לשים גבול לעניין,מה שיעזור לה להרגע. הרבה מאוד ילדים לא מסוגלים להפסיק את "ההצגה/הדרמה" מבלי שההורה יעזור להם. היא זקוקה לעזרתך בקיצור הדרמה,בשימת גבול.גם היא לא מרוצה מהעניין. זה פשוט גדול עליה. אני ממליצה לחזור ולקרא את התשובה הקודמת ולנסות לבצע. הדברים לא ישתנו תוך פעמיים אבל יתכן שאם תצליחי לעמוד בזה בעקביות במשך 3 - 4 ימים,תתחילי לראות שינוי. מקווה שהיה לך כוח לקרא הכל ואשמח לשמוע האם הצלחת לקחת מזה משהו ובהמשך איך הדברים מתקדמים. בהצלחה, מור

ביום חמישי גמלתי את הבן שלי מהנקה (בן שנה וחצי) היה לילה קשה שהוא לא ישן ובלילה השני ישן לילה שלם ,חשוב לי לציין שבלילה היה מתעורר בממוצע 4 פעמים ונרדם רק על הציצי, חשבתי שהצלחתי בגמילה והקשיים מאחורי.פתאום ביום ראשון התחילו התקפי זעם, הוא צורח ונשכב על הרצפה (וכך גם היה 3 שעות בלילה) לא מוכן לאכול בקושי לשתות בצהריים אחרי תחנונים הוא הסכים לאכול קצת במבה ואחה"צ עוגיה. בלילה כשהו בכה הצעתי לו לאכול והוא אכל קצת קורנפלקס התעורר אחרי שעתיים שוב בצרחות שנרגעו רק אחרי קרוב לשעה שהצעתי לו לאכול ולשתות כמעט כל דבר עד שהסכים.אני איתו כל היום מחבקת ומנסה לפצות על הגמילה. מה אני לא עושה בסדר ? מה אני צריכה לעשות?לשפר?

בקר טוב, אי אפשר למדוד "הצלחה" בגמילה תוך 3 - 4 ימים. הגיוני מאוד שילד שנגמל יגלה חוסר שקט,רגרסיה,התקפי זעם,קושי להרדם וכו'. מה עוד,שממה שאני מבינה זה לא נעשה בהדרגה ולכן זה מקשה על העניין. צריך לזכור שליניקה יש אספקטים רגשיים רבים,ולכן זה הופך את הנושא לטעון יותר. כרגע,תני לו את הזמן,חבקי הרבה,הרגיעי,לטפי ושדרי לו בטחון (המסר הוא - אני יודעת שקשה,אבל נצליח). אל תנסי לפצות,נסי לא לפתח רגשות אשם וזכרי שזה קצת קשה אבל כולם עוברים את זה... בהצלחה, מור

בתנו בת 3 ועשרה חודשים. בת יחידה. בד"כ היא ילדה מאד חברותית , מתסדרת מצויין עם בני גילה וגדולים ממנה, אך מאז ומעולם ובעיקר לאחרונה - מגלה התנהגות מאד תוקפנית ולא נעימה כלפי תינוקות וילדים הקטנים ממנה. בעיקר זה בא לידי ביטוי אצלנו בבית , כאשר מתקרבים לחפצים שלה ונוגעים בצעצועים שלה וכו', אך גם בחוץ היא יכולה להיות מאד תוקפנית כאשר "מפריעים" לה במשהו- היא צועקת, דוחפת, חוטפת , מעליבה וכו'.. ושוב- אני מדגישה , זה מופנה בעיקר כלפי תינוקות !! לא ברור לנו מה גורם לכך, ממה נובעת ההתנהגות הזו ובטח איך אפשר להתמודד עם זה בדרך הכי טובה ??? מיותר לציין כמובן עד כמה התנהגות זו גורמת לאי נעימות .

בקר טוב, אני לא יכולה לדעת מכאן ממה נובעת ההתנהגות (הדבר היחידי ש"קופץ" לי לראש זה אולי חשש שלה שיתפסו לה את המקום).אני כן יכולה להציע לשים לזה גבול כמו ששמים לכל התנהגות של ילד שלא מרוצים ממנה. לגבי החפצים שלה - אם זה מפריע לה,אני הייתי מונעת את זה שתינוקות יתקרבו לחפצים שלה.לדעתי,זו זכותה. בהצלחה, מור

תודה רבה על ההתייחסות. השאלה שלי היא מה יכולה להיות הסיבה לכך שאותו חשש מופנה דוקא כלפי תינוקות ??