פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

למור שלום, אני אם חסרת אונים.יש לי בבית שני בנים אחד בן 3 והשני בן 8 חודשים. הקטן שלי תינוק עדין שאלרגי לחלבון פרה ולכן הוא לא אוכל אוכל רגיל אלא מקבל אוכל תרופתי. אך בגילו הוא כבר צריך להתחיל לאכול כבר פירות וירקות והוא לא מוכן לפתוח את הפה לכפית,ניסיתי בבקבוק להכניס לו את האוכל וזה לא עובד . מה אני עושה? אני כ"כ משתדלת ומכינה לו והוא לא מוכן. מלבד החלב שלו ודייסה שאני שמה לו בפנים הוא לא מוכן לטעום שום דבר. אני ממש דואגת להתפתחות שלו מה אני עושה???

בקר טוב, מכיוון שאני עובדת סוציאלית ומגיעה מהתחום הרגשי ולא מתחום הטיפול הפיזי,אני עונה כאן כאמא ולא כאשת מקצוע. את מוזמנת לפנות לפורום רפואי,שם אני מעריכה תקבלי תשובה מקצועית. ועכשיו לתשובה שלי כאמא - יש לי 2 בנות.כשהקטנה היתה תינוקת כולם עשו לי את המוות כי היא לא הסכימה לאכול שום דבר אחר חוץ מדייסה עד בערך גיל שנה וחצי. מכיוון שאני מבשלת חמש פעמים בשבוע,אוכל מאד מגוון (כן,זאת מן סטיה כזאת..: )),הצעתי לה הכל וכלום לא עזר. מדי פעם היא אכלה חצי קציצה ואני הייתי מאושרת,למחרת היא כבר לא סבלה את הקציצה וקיבלתי את הכל לתוך הפרצוף.... ויום אחד,היא התחילה לאכל. אז נכון שעד היום (בת 4 ) היא רזה ועד היום היא אוכלת לא מגוון (בעיקר סטייקים ובשרים,ספגטי,לחם,גבנ"צ ,עגבניות ופספלורה),אבל טפו טפו טפו,בריאה הרבה יותר מרב הילדים שאני מכירה (ביקרה פעמיים בחיים אצל הרופאה). מה אפשר ללמד מזה ? לא יודעת,אבל זה הסיפור שלי... מור.

מור היקרה, רציתי לומר לך שכשהתקבלה ממך הודעה כי מצטרפת מנהלת נוספת שתעזור לך אז הייתה ציפייה שהיא תעמוד בקריטריונים שלך ואני חושבת שזה קצת בעייה. כי התרגלנו לסגנון שלך,לנחמדות שלך,למקצועיות הבלתי רגילה שלך ואני אישית ניסיתי לפנות בפורום ואורלי התייחסה לשאלה שלי ולא הייתי מספיק מסופקת.אין לי ספק שהיא הייתה מצויינת ,אבל נוצרה בעייה התרגלנו אלייך והגישה שלך היא מיוחדת ומופלאה וקשה להתרגל לאדם נוסף עם קו מחשבה אחר.אני אישית יכולה לומר לך שאני מגדלת את ילדיי עם הרבה עזרה ממך וזה עושה לי ולנו כמשפחה רק טוב. וכשראיתי שישנה עוד מישהי חשבתי כבר לא לכתוב כי אני מרגישה שאת מלווה אותנו ובונה איתנו משהו וקשה לקבל מישהו עם ראייה אחרת.אני מבינה ובטוחה שקשה לך אבל אני מעדיפה לחכות שבועיים לתשובה אבל שהיא בסוף תהיה ממך.שיהיה רשום ממור וכסמן. אני בטוחה וויודעת שעוד רבים חושבים כמוני אז אל תילחצי בלהחזיר לנו תשובות תוך יממה אנחנו מעדיפים שייקח אולי קצת זמן אבל אין ספק שזו תהיה תשובה מקצועית,מכילה וכמובן ממך!!! תודה על הכול ותיזכרי שאת מלווה כאן רבים:אימהות,משפחות וילדים והרבה בזכותך החינוך נראה יותר טוב....

הי לורי, אני חייבת להגיד שאמנם אני לא מכירה אותך או כל אחד אחר ממשתתפי הפורום,אבל המילים שלך מחממות את הלב ונותנות הרבה כוח להמשיך (ביחוד כשהן באות בתקופה שהיא לא כ"כ קלה עבורי). בדיוק כמו שאתם שואבים כוח מהתשובות שלי,אני שואבת כוחות מכם. ולגבי הסגנון שלי - לפעמים הוא יותר נעים,לפעמים הוא קצת פחות,לפעמים מטרתו לחזק הורה בכיוון בו הוא הולך ולפעמים מטרתו לתת "דחיפה" קטנה ולהעיר את ההורה,אבל ת מ י ד הוא מגיע מתוך הלב עם הרבה איכפתיות. תודה, מור

הי מור עוד שאלה בנוגע לחרדת אסלה : המצב אצלנו דומה מאוד לזה שתואר מספר פעמים קודם לכן: בני בן שלוש גמול מזה מספר חודשים לגמרי מפיפי ומבקש טיטול בשביל הקקי. אני אנסה מעכשיו להפסיק לעשות עניין לפי המלצותיך הקודמות ( ולהודיע לכל הנוגעים בדבר גם כן לא לעשות עניין,,,) ופחות להתייחס. יש לי שני ספרים על קקי שאחד מהם הוא די מחבב ( "כולם עושים קקי") ורציתי לדעת אם לדעתך קריאת הספר יכולה להועיל בשלב זה או שהיא בעצם יוצרת עניין והתעסקות לא רצויים סביב הנושא? תודה ושבוע טוב אליאן

בקר טוב, לא הייתי מעודדת את קריאת הספרים. הייתי מניחה אותם קצת רחוק. אבל,אם הוא מבקש אפשר לקרא ושוב להרחיק קצת. בהצלחה, מור

שלום, שאלתי היא בנושא חרדתו של בני בן ה- 4.2 שנים מישיבה על אסלה/ ישבנון/סיר: בני גמול מחיתולים זה שנה וחצי, הוא ילד נבון ומביע עצמו מילולית בצורה נהדרת. בתחילת תהליך הגמילה מחיתולים הוא דוקא כן ישב על אסלה בעת יתיאת צואה, אך בשלב מסויים סירב לעשות זאת יטתר, ומאז הוא מבקש חיתול ברגע שחש שיש לו יציאה, ומייד כשמסיים- מבקש להוריד את החיתול. ניסינו בשיכנועים, שיחות, פרסים- אך בכל פעם הוא מתחיל לבכות, מסרב לעשות בשירותים, וטוען כי הוא פוחד לשבת על אסלה. מה לעשות? תודה

בקר טוב, מכיוון שיש כאן ה מ ו ן תשובות בנושא,נתחיל מהפניה ואם יש צורך נמשיך. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - גמילה מטיטול. בנוסף,את מוזמנת לעשות חיפוש בפורום תחת המילה - גמילה ופעם נוספת תחת המילה - טיטול (לא ביחד). אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום רב, בני בן 3 ועד לפני חודש, בעלי ואני גרנו בבית הורי עם אחיי, הורי וסבתי, מוקפים חום ואהבה. לפני כחודש עברנו דירה (לא ממש בקרבת מקום) וילדי נכנס לבית חדש, לגן חדש (עם גנן) ולמטפלת חדשה בצהרון (שלעיתים אף מקבלת אותו מוקדם בבוקר ולוקחת אותו לגן). ילדי מסרב בכל תוקף ללכת לגן ונראה כי סובל מחרדת נטישה. הוא לא מוכן שאלך לעבודה ואעזוב אותו (מדי פעם אני עובדת בערבים), לא מוכן להשאר עם סבא וסבתא (וכשמגיעים הביתה, לא מוכן להכנס ורוצה רק אותם...). מה לעשות??? כיצד להקל מעליו את קושי ההסתגלות??? אני מודה לכם על עזרתכם ! !

בקר טוב, מאוד חשוב שלילד תהיה מסגרת קבועה ודמות או שתיים דומיננטיות,על מנת שיחוש בטחון. בתאור שלך יש הרבה מאוד דמויות שסובבות את הילד ויתכן שאף שותפות באפן פעיל בגידולו וחינוכו (או לפחות היו כך עד לאחרונה). כדי להגביר את תחושת הבטחון תצטרכו לעבוד על ההפרדה בין המשפ' המורחבת למשפ' שלכם,לחזק אצל הילד את הקשר עם דמות דומיננטית אחת (אמא,אבא) שאליה הוא יכול להקשר. כרגע,השילוב של הרבה דמויות והרבה מעברים בתקופה קצרה עלול ליצור אצל הילד פחדיםבלבול,חוסר אונים. השלב הראשון,הוא לתת לו את הזמן,להרגיע,וליצור בטחון ע"י חיזוק הקשר עם דמות אחת. בהצלחה, מור

נכדי בן שנתיים וחצי עוד בהריון אמו נוהג בנו סבא וסבתא לדחות אותנו בצורה כואבת אינו מעוניין בקרבתנו דוחה אותנו ב לכו מפה אינו רוצה בשום פנים ואופן שנשחק איתו לספר לו סיפורים ועוד. אני כסבתא נוהגת להגיע אחת לשבוע במיוחד מהדרום למרכז ע"מ לשהות בחברתו. עכשיו שאמו ילדה בת במזל טוב, התופעה אף החריפה, הוא מצוד לאביו מפחד נטישה? האם התנהגות זו הינה נורמלית? למרות שאני גננת לשעבר ומכירה תופעות דומות אינני זוכרת שהתופעה נמשכה ונמשכת כל כך הרבה זמן, אנא עזרו לי להבין זאת. הדבר מאד מאד כואב לנו. בתודה מראש ריקי

בקר טוב, צר לי,ההודעה מאוד גדושה מצד אחד,מצד שני אני לא ממש מצליחה להבין כי חסרים לי פרטים. 1. לא הבנתי מה בדיוק השאלה- האם זה היחסים איתכם (אם כן,פרטי כמה זמן זה כך,האם בעבר היחסים היו טובים יותר,איך הוא דוחה אתכם,כיצד אתם מגיבים,האם אתם ההורים של האב או של האם, איך היחסים שלכם עם ההורים. ודוג' של מקרה בו הוא דחה אתכם) ? האם הקשר שלו עם אביו (אם כן,פרטי יותר על הקשר ומה נראה לך שם "לא נורמלי" ? ) 2. "ומכירה תופעות דומות אינני זוכרת שהתופעה נמשכה ונמשכת כל כך הרבה זמן," - אילו תופעות ? כמה זמן ? בקיצור,אנא מקדי מצד אחד מה השאלה ומצד שני פרטי על הנושא אותו את רוצה לשאול. בהצלחה, מור

משתתפי פורום יקרים, בשל מחלוקות הנוגעות לסגנון המענה בפורום, ואשר אינן ניתנות ליישוב, לא אמשיך בניהול המשותף בפורום. הניסיון הקצר שהיה לי פה היא מהנה ומעשיר ואני מודה לכם הפונים על האמון ועל השיתוף. תודה גם לכל המגיבים כאן ובמייל האישי. כל טוב לכולכם, אור-לי

דוקא אהבתי את הסגנון שלך.התרשמתי שאת מאוד נחמדה ומקצועית. חייבת לאמר שאני מופתעת.

סיגי יקרה, אני מודה לך מאוד על מילותייך החמות. אור-לי

שלום רציתי לדעת איך בונים סמכותיות ההבנה שההורים הם אלו שצריכים לקבוע את הגבולות ולעמוד עליהם. וכן איך בונים יראה מהורה חיובית? וכן הבן שלי בן 4 הייתי רוצה שהיו לו הרגלי ביצוע הוראות לדוגמא: בחוברת צביעה לצבוע בתוך העיגול ולא בחוץ או שאנו הולכים לשיעור מוסיקה שהמורה עוצרת את המוסיקה, לעצור הוא גם אומר אני רוצה לשלוט אני רוצה לאמר את הסדר:לשחק להתקלח לאכול , בסדר שלי אמא ולא בסדר שלך

בקר טוב, לא כ"כ הבנתי חלקים מהשאלה - "איך בונים סמכותיות ההבנה שההורים הם אלו שצריכים לקבוע את הגבולות" - איך בונים את ההבנה אצל מי ? אצל ההורים ? אצל הילד ? אם הכוונה לילד - אין צורך "לבנות הבנה",פשוט מציבים גבולות והילד מגיב אליהם. אם הכוונה,איך מציבים גבולות ? אפשר לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - התפרצויות זעם והצבת גבולות. לגבי יראה - הנה התשובה שלי http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-22770,xFP-22857,m-Doctors,a-Forums.html לגבי ביצוע הוראות - צריך להבדיל קצת בין לצבוע בתוך עיגול (שזה לא נורא שילד בן 4 לא עושה בדיוק) לבין חוסר הקשבה למורה/הורה... מה שאת מתארת כאן היא בעצם מע' יחסים שבה הסמכות וההרכיה לא ממש ברורים. כדאי להתחיל מקריאת המאמר המצורף ובהמשך לשקול לפנות לאחת מקב' ההורים המתקיימות בביה"ס להורות באזורים שונים בארץ http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=109 במידה שאת מעוניינת בתשובה יותר ספציפית,את מוזמנת לשאול שאלה יותר ספציפית כולל תאור של הילד,אופיו,תפקודו בגן,דוג' לנושא עליו שואלים וכו'. בהצלחה, מור

אני אמא לילד בן 4 ולפעוטה בת 11 חודשים, אני בבית מסתובבת ערומה,בעיקר בקיץ, כשאני מתקלחת הדלת פתוחה, גם כשאני מתלבשת בבקרים לעבודה הגישה לילדי חופשיה. ממש לאחרונה יצא שאני רציתי לעשות אמבטיה ובני ביקש להצטרף, כמובן שהסכמתי אבל מאוד הובכתי כששאל אותי שאלות.... עד מתי או האם כבר הגזמתי בפתיחות הזו של עירום ליד הילדים?? איך אני יכולה לחתוך את הדבר מבלי לעורר את הדווקא של הילדים כן להכנס לחדר כשאני מתלבשת או להכנס לאמבטיה כשאני מתקלחת??

בקר טוב, אני חושבת שיש כאן שני נושאים : האחד,עירום והשני,פרטיות. גם בבית שבו מקובל להסתובב עירומים אפשר (ומומלץ) לשמור על פרטיות. מה שאת מתארת כאן הוא לעניות דעתי הרבה יותר עניין של - מהי מידת הפרטיות המומלצת מאשר עד מתי מומלץ להסתובב עירומה. לגבי עירום - כל משפ' קובעת את הגבולות שלה. יש כאלה שמאד בעד,כאלה שמאד נגד. אני מאמינה שכמו בהרבה דברים אחרים,האמצע הוא המועדף. את שואלת עד מתי ? בדר"כ עד שמרגישים מבוכה.. ז"א,אצלכם,כנראה עד עכשיו. לגבי הפרטיות - תחליטי היכן את רוצה קצת יותר פרטיות (לדוג' להתקלח בשקט,זה דבר נהדר ומומלץ... :) ) ועשי זאת לא ע"י "חתיכה". אלא בצורה נעימה אבל עם גבולות. כמו ששמים כל גבול אחר. וזה בהחלט בסדר להגיד - לא נעים לי x ולכן... אפשר כמובן לתת לילד דוג' מתוך משהו שהיה לו לא נעים (בגן,בבית) והוא שם את הגבול. בהצלחה, מור

אנו הורים לתינוקת מקסימה בת 11 חודשים שכבר מגיל חודש ישנה לבד בחדרה. לפני חודשיים החלו לצמוח השיניים ואיתם באו כאבים שהיו מעירים אותה בלילה בתדירות גבוהה. פתרון שמצאנו יעיל היה להכניס אותה למיטתנו וכך, אמנם המשיכה והתעורר מכאבים, אך היתה נרגעת מהר כשהיתה מרגישה שאנחנו לצידה. מאז כבר צמחו השיניים, ומזמן הפסיקה להתעורר מכאבים אך עכשיו אנו לא מצליחים להרדים אותה במיטה שלה או בכלל בחדרה. (בחדר שלה יש מיטה מתקפלת לאורחים וגם שם היא מסרבת להירדם, היא מסוגלת לבכות בלי סוף וברגע שאנו נשברים ומעבירים אותה למיטה שלנו היא נרדמת לפני שאנו מספיקים להניח אותה....). ניסינו להעבירה באמצע הלילה כשהיא ישנה לחלוטין, אך לאחר 10 דקות היא מתעוררת בבכי ונעמדת במיטה ולא מפסיקה לבכות גם אם אנו לידה ומרגיעים אותה. הייתי שמחה לקבל קצת הדרכה כיצד להתמודד עם המצב מאחר והוא מקשה עלינו מאוד. מאיזה גיל היית ממליצה להתעקש עם ילדים לגבי שינה? חשוב לי לציין שלפעמים עולה בי מחשבה שהיא עדיין קטנה ולכן אני מוותרת בקלות יחסית. תודה מראש נועה.

מכירה את המקרה, אם המצב הזה מפריע לכם, דעו שאם אתם מחליטים להפסיק את זה בלי ויתורים... אז ככה להכין אותה עוד משלב האמבטיה שהיום היא תיכנס למיטה לבד בלי בכי, להסביר לה גם בזמן ארוחת הערב, בקיצור בכל רגע שיש לכם איתה לספר לה שהיא הולכת לישון במיטה שלה, זה לא יהיה קל, היא כמובן תבכה, ביום יומיים הראשונים שבי ליד המיטה בלי לדבר וכמובן לא להכנע לבכי, הם מסוגלים לבכות שעות, בסוף זה יקרה... בהצלחה

בקר טוב, מכיוון שיש כאן הרבה תשובות בנושא,אנא עשי חיפוש בפורום תחת המילה - שינה. כמו שתראי בכל התשובות,מומלץ להתחיל לשנות רק אם אתם מאד מאד בטוחים שאתם רוצים לשנות. אם יש חשש שברגע שהילדה תתנגד (וסביר שהיא תתנגד בכל כוחה),תוותרו,עדיף לחכות עד שתהיו בטוחים. בהצלחה, מור

היי מור אני משתתפת פסיבית בפורום שלך ,מאוד נהנית לקרוא את התשובות שלך.... יש לי ילדה בת 6 {,אני אם חד הורית,}ילדה פיקחית עם אינטלגנציה ריגשית מאוד גבוהה, בגן היתה מאוד מקובלת מבחינה חברתית, היא מאוד מאוד אנרגטית, היא מאוד פעלתנית {לא היפראקטיבית|} רוכבת על אופניים ורולר בליידס,שוחה... ביתי עלתה השנה לכיתה א, ומאז היא מתחצפת,מרביצה לי,מקללת,צועקת ,מתנהגת בעצבנות, כל דבר קטן מכעיס אותה ומעצבן אותה, כשהיא התחילה להרביץ התחלתי עם עונשים אין טלוויזה,אין מחשב ... אבל על אף שהעונש היה קשה לה, היא יכולה אחרי יומיים שוב להרביץ לי בגלל תשובה לא מספקת,או בגלל שלא הרשתי לה דבר מה. אני יתן דוגמא. היינו במרכז קניות לפני שיצאנו מהמרכז היא ביקשה שאקנה לה ארטיק, אמרתי בסדר ,פתחתי את הארנק וגילתי שאין לי כסף, אמרתי לה שאין לי כסף ,והבטחתי לה שאני יקנה לה ארטיק ליד הבית מהפיצוציה שם אני יכולה לקנות בהקפה, היא התחילה להשתולל לא אני רוצה ארטיק עכשיו, הסברתי לה שוב שאין לי כסף ושאני יקנה ליד הבית, מהנקודה הזאת הסיפור הופך לדרמה ... היא צעקה קיללה אותי נתנה לי מכות עם הידיים שלה, תפסתי לה את היד ואמרתי לה את לא מרביצה לי ,אצלנו בבית לא מרביצים, ואז היא חזרה על דברי בנימה מאוד מזלזלת,ונתנה לי מכה, שוב תפסתי לה את היד ולקחתי אותה לאוטו, אמרתי לה שהיום אין טלוויזיה ואין מחשב {זה העונש החמישי החודש הזה} באוטו היא צרחה ואמרה שאני מחמירה את המצב והיא תצעק יותר, וקיללה אותיי מטומטמת, כמובן שלא קניתי לה ארטיק, בבית היא נירגעה,ובמקום לראות טלוויזיה עשתה יצירה. ההצגה הזאת חוזרת על עצמה כל יומיים שלושה, אני מרגישה שאני משתמשת יותר מדי בשיטת העונשים,ואני די אובדת עצות מה לעשות, בגן לא אחת קרה שהיא דחפה בנות או נתנה להן מכה ,כי היא לא הסכימה אים על משהוא, כמובן תמיד הסברתי שלא מרביצים ונתתי לה מספר דרכים שאיתם היא יכולה להתמודד עם סיטואציה של כעס, וזה עבד. התחלתי לחשוב שאולי קשה לה בבית הספר היא בלחץ ולכן ההתנהגות הפרועה שלה. {לא חס וחלילה שאני נותנת לגיטימציה להתנהגות שלה} היום אני מרגישה שהיא איבדה כל רסן היא אף פעם לא התנהגה בצורה כל כף חצופה.....ובוטה מה לעשות אני כל כך נואשת ועייפה. אשמח לישמוע ממך ,אם התמונה לא ברורה ואת צריכה עו מידע תגידי לי

שכחתי לציין שביתי עשתה השבוע פעמיים פיפי בלילה במיטה.

כדאי לבדוק קצת יותר לעומק מה קורה מבחינת ביה"ס (כאמור,גם עם המורה וגם עם עצמך). מור

הי מל, ברכות על המעבר להשתתפות אקטיבית.. : ). אני אתחיל דווקא מהעונשים. כמי שקוראת את התשובות בפורום את בטח יודעת את דעתי על עונשים - ברגע שהם הופכים לדבר יומיומי (או שבועי),הם לא אפקטיביים ובעיקר משדרים לילד שההורה חסר אונים/בפניקה/לא יכול יותר... מה שקורה אצלכם - הילדה נוהגת בכוחניות ואת מחזירה בכוחניות. ענישה היא אקט כוחני. ואז אתם בעצם שבויות במעגל שאם מישהי מכן תנסה להיות לא כוחנית היא תצא "פריארית". חשוב לזכור שסמכות היא לא כוחניות. השאיפה היא שהורה יהיה סמכותי,לא כוחני (ברגע שמשיגים סמכות הורית,אין צורך כמעט בכלל בענישה). שימי לב,שבמה שתארת העונש "תלוש" לגמרי מהמעשה - היא נתנה מכה - אין טלויזיה. מה הקשר ?. גם כשנותנים עונש הוא אמור להיות בקשר למעשה. עד לכאן לגבי ענישה. ועכשיו נמשיך הלאה. עוד לפני שאני עוברת לדוג' : 1. כדאי לבדוק מה קורה בביה"ס מכמה בחינות - לשוחח עם המורה ולהבין מה המצב הלימודי,חברתי,התנהגותי. במקביל לבדוק עם עצמך מה הציפיות שלך מהילדה ? מה המסרים שעוברים אליה ? האם ישנו איזשהו סיכוי שהיא בלחץ ? אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - ציפיות. 2. תסכול - נראה לי מהתאור שלך שיתכן שהילדה מתמודדת עם איזשהו תסכול. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" את החלק - תסכול. בנוסף,אני מוסיפה לינק למאמר בנושא - סמכות הורית http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=109 לדוג' שנתת : א. מכיוון שמדובר בילדה שלא מתמודדת מי יודע מה טוב עם תסכולים,כדאי לנסות למזער אותם. לכן,כדאי לבדוק האם ישנה אפשרות לקנות את הארטיק לפני שמסכימים לקנות לה. ז"א,לבדוק אם יש את הכסף. ב. הבטחת. גילית שאין לך כסף. להגיד בשקט ובשלווה - אני מצטערת,נקנה ליד הבית אין לי כסף. היא תתחיל לצעוק (חשוב שזה יהיה מיד בהתחלת הצעקות לפני שהדברים יוצאים לגמרי משליטה),להחזיק אותה פנים מול פנים,מאד קרוב באחיזה חזקה ( לא חלילה כואבת !) ולהגיד בשקט ובשלווה (גם אם היא צורחת וכביכול אין סיכוי שהיא תשמע.זו אחריותה להנמיך את הקול אם היא רוצה לשמוע אותך,לא אחריותך לצעוק כדי שתשמע) חמודה,אם את רוצה ארטיק,את מוזמנת לבא איתי בשקט לפיצוציה.אם תצעקי,אין ארטיק. את לא אומרת יותר מזה - לא מבטיחה,לא מאיימת,לא מענישה. לאורך כל הדרך את שומרת על איפוק,שקט ושלווה.במידה שהילדה נרגעה קצת את קונה לה את הארטיק,במידה שלא,את לא קונה. לא מנהלים על זה עוד שיחות במשך היום,ולא מזכירים/מאיימים בפעם הבאה כשהיא צורחת ("את זוכרת,אתמול צעקת ולא קיבלת את הארטיק אז אם תצעקי עכשיו,שוב לא תקבלי. ממש לא !!!). זה היה,נגמר,אין מה לדבר ולנתח את זה. כמובן שזה לא ישתנה אחרי פעם פעמיים,אבל ברגע שהילדה תבין שהיא מפסידה מההתפרצויות שלה,לא יהיה לה "כדאי" להתפרץ. ילד מתפרץ,משתולל כשכדאי לו. מבחינתך הדברים צריכים להיות ממוקדים,קצרים ושלווים. לה יש את האחריות להחליט האם היא רוצה ארטיק ואז להיות שקטה או שהיא מוותרת על הארטיק בשביל הכיף שבלצעוק. כדאי לעשות את זה כל עוד היא קטנה. לצערי,בגילאים היותר גדולים מאד קשה לעשות את זה. בהצלחה ואני מאד אשמח אם תעדכני, מור

הי, בת אחותי בת 3 וחצי.כל פעם שאנחנו יורדים לגינה היא יושבת איתנו(עם האמהות) ולא עם הילדים. שאחותי מתעצבנת ואומרת לה שהיא תלך הביתה כי לא באה לגינה כדי שהיא תשב עם ההורים אז היא הולכת ומשחקת. עם זה ילד אחד היא משחקת איתו אך גם מתביישת אך עם זה כמה ילדים היא משחקת לבד ולא מנסה להתערבב בינהם. אחותי שואלת אותה כל יום אם מי היא משחקת בגן והיא אומרת לה עם אף אחד\ת.אחותי חושבת שאכן היא משחקת לבד עם עצמה ואין לה חברים או חברות. התנהגותה בכלל קצת "זקנה" ,היא לא משתוללת בגינה,היא לא ספורטיבית בכלל (לא ספונטנית,לא רצה,לא רוצה לנסוע על אופניים או קרוקינט או כדור או כל דבר שקשור לספורט) איך אפשר כן לעודד חיי חברה בילדה?ממה יכולה לנבוע התנהגות זו? תודה

בקר טוב, אני יכולה לנסות להעלות השערות. תראי אם משהו מכאן מדבר אלייך. ההתנהגות שאת מתארת היא התנהגות שאפשר לראות אצל לא מעט ילדים בכורים/יחידים. אלה ילדים שרגילים להיות עם מבוגרים (אבא - אמא,לעיתים הם גם נכדים יחידים...),לעיתים מידת השיתוף שלהם בחיי המבוגרים היא קצת גבוהה מדי (מתייעצים איתם,משתפים אותם,מספרים להם,מחליפים איתם חוויות...גם בנושאים שהם לא ממש מעולם הילדים אלא מעולמם של ההורים/המבוגרים),לעיתים הציפיות מהם קצת יותר מדי "מבוגרות" (ציפיות להתחשבות כמו שמצפים מאדם מבוגר,ציפיות להצליח,ציפיות להישגים.. ). לכן,מאד חשוב לבדוק כיצד הסביבה מתייחסת אל הילדה לא כנמצאים בגן השעשועים,אלא בכל יתר הזמן ולראות עד כמה ההתייחסות אליה היא כאל מבוגרת/בוגרת או כאל ילדה בת 3 . דבר נוסף,עד כמה ישנה נפרדות בין האם לילדה (אני מוסיפה קישור לתשובה בנושא) http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-21784,xFP-22011,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-22546,xFP-22698,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-2750,xFP-2818,m-Doctors,a-Forums.html מקווה שמשהו מזה "קלע".במידה שיש עוד שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום בתי בת 2.5 בבוקר מסרבת לשבת בכיסא הבטיחות שלה שאלתי האם להכריח אותה ולא לשים לב לבכי שלה או להמתין עד שתשב ? תודה

בקר טוב, תלוי כמה זמן יש לך בבקר,תלוי איך את תופסת את תפקידך כאמא (עד כמה עניין הסמכות ההורית חשוב לך וכו') , עד כמה בשאר הדברים הילדה מבצעת את המוטל עליה/מצופה ממנה או שעל כל דבר צריך לנהל מו"מ ויש בכי ועוד שאלות. בקיצור,רק את יכולה להחליט אילו דברים את משאירה בידיה של הילדה ועל אילו דברים את "עומדת". בהצלחה, מור

הי, בני בן 4 ישן במיטתנו מאמצע הלילה כבר למעלה משנה. לי זה מפריע מאוד כי גם איכות השינה נפגעת וגם אני חושבת שלכל אחד יש את מיטתו בבית. וגם מבחינה חינוכית זה לא נכון עבור הילד הוא טוען שהוא חולם חלומות ומפחד להיות לבד במיטה. הוא ישן עם אחותו הקטנה בחדר אך זה לא מרגיע אותו. הוא באמת חולם חלומות על שודדים ומפלצות ומגיע בדר"כ בריצה מהחדר. הוא ישן עם מנורת לילה שלא עוזרת לו לישון טוב יותר. מה אפשר לעשות? כל העסקאות שעשיתי איתו לא עוזרות כי באמצע הלילה הוא בא ממש מתוך שינה ולא שם לב שהוא עובר.

בקר טוב, תצטרכו להחליט כמה זה מפריע לכם (ההורים חייבים לשדר כאן מסר אחיד,אחרת זה לא יצליח). במידה שאתם מחליטים שחייבים לשנות,תתחילו. במידה שאתם מוכנים להמשיך עם זה או שאתם חושבים שלא תוכלו להיות עיקביים,אם הילד יגלה התנגדות (וסביר שהוא יגלה),חכו עד שתהיו משוכנעים לגמרי. בקיצור,להתחיל לשנות רק אם בטוחים שהולכים עם זה עד הסוף. מה שיקבע אם תצליחו או לא הם שני דברים : נחישות ועיקביות. אם החלטתם שיותר הוא לא ישן אצלכם,זה מה שצריך לעמוד מול עינכם כשהוא מגיע בלילה. לגבי תחליף - כל משפ' מוצאת לעצמה מה שמתאים לה. אפשר בכל פעם שהוא בא בלילה ואומר שפוחד,לגשת איתו למיטה שלו לקבוע זמן (דקה,שתיים) שיושבים לידו ולחזור למיטה שלכם ( גם לי היתה תקופה כזו...:) ). כן,כמה לילות לא תישנו ותסתובבו הלוך ושוב בין החדרים,אבל אין דרך לגמול מההרגל הזה מבלי "לזכות" בכמה לילות לבנים. זה אמור להעשות מאד נקודתי וקצר,פשוט קמים נותנים יד והולכים לחדר. בלי הרבה הסברים באמצע הלילה. בהצלחה, מור

ערב טוב בתי בת 6 וחצי עלתה השנה לכתה א . כל בוקר הייתי מלווה אותה לתוך הכתה ושבועיים אח``כ הייתי מורידה אותה ליד שער בית הספר והיא היתה נכנסת לבד. היות ואני עובדת אמא שלי מוציאה אותה מביה``ס נכנסת לתוך החצר.כשבמהלך השנה קרה שאמא של חברה שלה (מאותה הכתה) הוציאה אותה או אחותי (שמגיעה עם רכבה ולא יורדת מהאוטו ). לפני שבוע וחצי אחותי אחרה לקחת אותה בשש דקות לפחות שכמובן נראו לה כנצח כשמסביבה היא רואה שאת כל חבריה אוספים והיא נשארת לבד ובתי נכנסה ללחץ ,בכתה מאד והיה לה רגעי פחד ארוכים שמא שכחו לאסוף אותה . ומאז היא בחרדה איומה שלא יאספו אותה - כצעד ראשון סכמנו שרק אימי תוציא אותה ושהיא תחכה לה במקום קבוע לפני הצלצול בתוך בית הספר. אבל זה לא עוזר , הגענו למצב שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר , בבקרים בבית הספר היא בוכה מאד ובלחץ ופחד אמיתי קורע לב .אני מלווה אותה לתוך הכתה והיא לא נותנת לי ללכת והיא נכנסת לכתה 30-40 דקות אחרי הצלצול, כמובן שאין מה לדבר על להוריד אותה בבוקר בכניסה לבית הספר. שוחחתי איתה על הנושא והיא אמרה שהיא מאד כועסת על עצמה שהיא לא יכולה לסמוך על עצמה (לא טעות).הנושא מעסיק אותה מאד מאד ופוגע בתפקוד שלה . מילדה עצמאית ומלאת בטחון היא הפכה לילדה שאני לא מכירה. קשה לה מאד והפחד הוא אמיתי. לצערי ,בבקרקרה בבקרים שמאד כעסתי עליה כי אבדתי את הסבלנות אחרי שהסברתי לה אין ספור פעמים מה נוהל האיסוף ואחרי שהתקשרנו מספר פעמים לאימי בדרך לבית הספר ובבית הספר עצמו כדי שבתי תהיה משוכנעת ותשמע את אימי מבטיחה לה שהיא תקח אותה בזמן ולא תאחר!!! כואב לי בשבילה על המצב. אני יודעת שזה לא בשליטתה ואני לא מוצאת פתרונות , הצעתי לה שתעסיק את עצמה בזמן שהיא מחכה- תצייר,תקרא ספר... (ומיד ציינתי בפניה שלא יקרה מצב שבו היא תצטרך לחכות - כי מיד היא נכנסה ללחץ). כרגע כבר 2.00 בלילה וקשה לי להרדם אני מודאגת מאד מאד וחסרת רעיונות . חשבתי לצייד אותה בפלאפון כדי שהיא תרגיש שהיא יותר בשליטה. (עלי לציין שלפני כחצי שנה אחיה שהיה בן שנתיים וחצי אבד ברחוב למשך 10 דקות ארוכות שבמהלכן גם אני וגם היא היינו בהיסטריה - צעקות ,צרחות ובכי . מאז יש לה חרדות ופחד שמא היא או אחיה יאבדו. היא גם ציינה שהיא לא סומכת עלי . פרט חשוב נוסף- באותו מעמד כשמצאתי את בני לא התייחסתי אליה כי הייתי מאד נרגשת וחבקתי את בני. רק אחרי דקות ארוכות נגשתי אליה ,אבל לא הייתי מודעת באותו מעמד על מה שבעצם קרה לה ועל הבהלה הגדולה שאחזה בה ולא השכלתי לטפל בה מיד. התוצאה לא אחרה לבוא ומאז לכל מקום שאנו יוצאים היא מסתכלת בעשר עיניים על אחיה ועלי ובודקת שאנו בסביבה.) מה עושים? בברכה ורד

בקר טוב, יש לי תחושה מקריאת ההודעה שלך שאת מאד מענישה את עצמך על מה שקרה. למרות שמדובר בשני מקרים וזה באמת יכול להשפיע על ילד,חשוב שתביני שלא קרה כאן שום אסון ותקבלי את הדברים בפרופורציה. קורה שמאחרים בכמה דק' לקחת ילד... איך היום מתקנים קצת את המצב ? את מתארת המון עיסוק בנושא (נשארת איתה בביה"ס,מצלצלים מס' פעמים לסבתא,כן- לא פלא',רעיונות לפעילויות כשהיא מחכה...). עודף העיסוק,לא משרה על הילדה תחושת בטחון אלא משדר פניקה שלך. כשהורה משדר פניקה,הילד (במרבית המקרים) "נדבק" בפניקה. זה מן גלגל - ילד נבהל,משדר פחדים/חרדות קצת פניקה,הורה נלחץ,מרגיש אשם ומנסה בכל דרך לכפר ולתקן,מתוך כך משדר פניקה,והפניקה והלחץ של הילד גדלים,בתגובה מפלס הלחץ של ההורה עולה וכן הלאה. ז"א,אתם מזינות אחת את השניה. במידה שהתגובה היא - "או.קי,הדודה איחרה,אני יודעת שזה היה לך מאד לא נעים ואפילו קצת מפחיד. לכן,מהיום רק סבתא תקח אותך " זה עוזר להכניס את העניין לפרופורציות ולא מעצים את הפחד ותחושת חוסר האונים. חשוב מאד להרגיע את העניין,להפסיק להתעסק בו,לשדר שלא מדובר בסוף העולם. וזהו. היה,נגמר,ממשיכים. כשהורה משדר בטחון,קל לילד לסמוך עליו וכתוצאה מכך,גם על עצמו. בהצלחה, מור

מור שלום ביתי בת 4.6 ואני מרגישה שאני לא נותת לה כלים לעצמאות , אתמול היינו אצל חבר שלה והם שיחקו בשלב מסוים הוא הציק לה והיא בכתה ,ובאה לספר לי ,אני ביקשתי ממנו שישחק איתה יפה ולא יציק ,אבל אני שמה לב שעל כל פיפס קטן היא באה ומתלוננת,ורוצה שאני אומר לו שיפסיק .ושאני מבקשת ממנה לומר לו היא בוכה. ישנם עוד דברים מסוימים גם בבית לעיתים ממש נדירות היא תשב לבד ותשחק רוב הזמן היא מעדיפה לעזור לי ולא לשחק לבד או שנשחק ביחד ד.א - שחזרנו מאותו חבר אז אמרתי לה בדרך שהיא לא צריכה לבוא אלי שתלמד להסתדר לבד והיא פתאום התחילה לבכות ואמרה שכן היא תבוא אלי אז אמרתי לה ואם אני לא יהיה איתך אז היא ענתה שהיא תלך לאמא של החבר אשמח לעזרה תודה

ל"אמא", ילדים אכן נעזרים לעיתים במבוגרים כך שנדמה שאם אין מבוגר בסביבה, אין ביכולתם להסתדר. בפועל, אין זה כך וברוב המקרים יחסיהם של הילדים אחד לשני נראים אחרת כשאין מבוגר בסביבה. לשאלתך, כאשר ביתך פונה אלייך בבקשה לעזרה, בקשי אותה לומר לחבר/ה מה מפריע לה. אם היא מתקשה/נלחצת ומגיבה בבכי, תרגלי איתה את שברצונה לומר לחבר/ה (שתאמר זאת בפנייך קודם). בהצלחה, לימור אסייג מנחת קבוצות הורים

תודה אולם נראה לי שאן לה את האומץ להתמודד או להלחם ,למשל אם היא תשחק בצעצוע מסוים ויקחו לה אותו היא לא תבקש בחזרה היא תרוץ אלי או לאמא של החבר/ה ותבכה שלקחו לה .מה שחשוב לי לדעת זה אך לומר לה באיזה צורה ,כי כל פעם שאני מנסה לעזור לה נראה לי שאני עושה יותר גרוע וזה מתסכל אותי תודה

בקר טוב, את כותבת בכותרת - "לדעת להתמודד". כשסיימתי לקרא את ההודעה שלך,מיד עלתה אצלי השאלה - ואיך היא מתמודדת בגן ? הרי שם את לא איתה. כדאי לשאול את הגננת מה קורה כשהילדה נתקלת בקושי בגן. איך היא מתמודדת שם. לעיתים יש פער די גדול בין יכולות ההתמודדות של ילד כשהוא לבד,ללא הוריו,לבין כשאחד מההורים נמצא לידו. לכן,מאד חשוב לשים לב לתגובה שאנחנו,ההורים נותנים במקרה כזה. במקרה כמו שאת מתארת - אתם נמצאים אצל חבר,והיא באה להתלונן בוכה,כדאי לחייך אליה,ללטף קלות ולהגיד משהו כמו - אני מבינה שזה מציק לך,אבל אני בטוחה שאת יכולה להסתדר עם x . המסר הוא שאת סומכת עליה ועל יכולותיה. במידה שהיא מסרבת להסתדר אפשר להציע לסיים את הביקור. לא כאקט של ענישה אלא מתוך כך שאת מבינה שקשה לה להתמודד ונותנת לה את הבחירה בין התמודדות להליכה הביתה. כדאי להפסיק את השיחות "בדיעבד" או את שיחות ההכנה. פשוט להגיב בזמן אמת תגובה שמשדרת אמון ובטחון ביכולותיה. ככל שהמסר יהיה יותר עניני ועקבי ובמקביל יפחת ה"עניין" והשיחות בנושא,את אמורה לראות שינוי. קחי בחשבון שזה יכול לקחת קצת זמן. בהצלחה, מור

אולי כדאי לקרא גם את השרשור הזה (למרות שמדובר בילדה קטנה יותר) http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-1199,xFP-1199,m-Doctors,a-Forums.html מור

יש לי 3 ילדים, בעלי הוא טיפוס לחוץ עם פתיל קצר. חוסר הסבלנות שלו מתבטא בעיקר דווקא מול הקרובים לו. מול בני בן ה-9 גם כן הוא חסר סבלנות וזה די מכעיס אותי. מה ניתן לעשות האם זה יכול לפגוע בילד? יש לציין שבעלי עוזר כשצריך ובטבעו הוא אדם טוב, אך ללא סבלנות.

בקר טוב, חסרים הרבה פרטים בהודעה. 1. למה הכוונה ב "טיפוס לחוץ עם פתיל קצר" ? אפשר להבין את זה כאדם שעונה בחוסר סבלנות,כאדם שמשפיל,כאדם שמגיב באלימות מילולית/פיזית וכו'. תצטרכי להסביר קצת יותר על בעלך ולתת דוג' ל"פתיל הקצר". 2. במה מתבטא חוסר הסבלנות כלפי בן ה 9 ? כולל דוג'. 3. איך הילד מגיב ? 4. מה לגבי שאר הילדים. איך הבעל מתייחס אליהם ? 5. איך את מגיבה כשבעלך נוהג כך עם הילד ? 6. האם שוחחת על כך עם בעלך ואם כן,איך הגיב ? וכל דבר נוסף שיעזור לי להבין את מע' היחסים. מור

שלום ילדתי בת 2.5 אוהבת לרוקן את מגרות מתוכנן ולזרוק את החפצים על הריצפה מה שמאוד קשה לתיפקוד הבית ,איך עלי לנהוג איתה מה אפשר להציע לה באופן חלופי?

בקר טוב, נתחיל מזה,שלא לכל דבר שילד עושה ורוצים להפסיק את זה,צריך למצא תחליף. מותר להורה להגביל התנהגות גם ללא תחליפים. במידה שאכן,הדבר מפריע כ"כ,כדאי לשים לזה גבול. מה במקום זה ? כל דבר שמעניין אותה,נחמד לה ולא מפריע לחיי הבית והמשפ'. בהצלחה, מור

שלום אני הורה יחיד, איך מפתחים את הבטחון של ילדתי בת 2.5 בי?, הילדה כל כך פוחדת שמבקשת הרבה שארים אותה על הידיים ומתעוררת בלילה הרבה ורוצה אותי. כמעט ולא משאירה אותה עם בייביסיטר , הולכת לגן פרטי ואוהבת מאוד את סבא וסבתא. אבל פוחדת שמא אעזוב אותה ולפעמים צמודה אלי כל כך עד שקשה לי מאוד איך גורמים לה להרגיש ביטחון בבית שלה לשחק בחדרה שהיא יודעת שאני בבית ולא הולכת תודה רבה לך על עזרתך

בקר טוב, מהתאור שלך עולה שיש כאן התקבעות של הרגלים. דברים שהיו קיימים (ויתכן שהתאימו) כשהיתה קטנה יותר,והיום פחות מתאימים והיינו מצפים שהילדה "תעבור לשלב הבא" ותהיה מסוגלת להיפרד,לשהות לבד בחדר וכו'. אני לא בטוחה שמדובר דווקא בפחדים,אלא כאמור בהרגלים שיהיה לה מאוד קשה לשנות לבד. תפקידך הוא לעזור לה לעבור לשלב הבא ולעזור לה להשיג את הנפרדות המצופה בגילה. אני מוסיפה קישורים לשאלות בעבר (גם בנושא נפרדות,גם לגבי פחדים וגם לגבי בטחון עצמי - אם כי כאמור,אני לא חושבת שמדובר כאן על זה). במקביל לקריאת התשובות,נסי לבדוק עם עצמך מה זה עבורך הקשר הצמוד עם הילדה,על איזה צורך זה עונה גם אצלך (ולא רק אצלה). משם יתחיל השינוי. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-2750,xFP-2818,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-47,xFT-21784,xFP-22011,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-22546,xFP-22698,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-51,xFT-3349,xFP-3378,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-8533,xFP-8685,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

בתי הבכורה בת 5 ושלושה חודשים - כאשר אחותה הצעירה (בת 3 ו- 8 חודשים) לא עושה מה שהגדולה רוצה (אם זה כשהן משחקות או סתם כך) הגדולה ישר מכה את אחותה. יש להן עוד אח בן שנתיים וחודשיים. הגננת אומרת שבגן היא בכלל לא מכה. איזו סיבה יכולה להיות לכך שבבית היא מכה ובגן לא? היא מכה בבית גם כשאני רואה וגם כשאני לא בסביבה.

בקר טוב, חסרים פרטים בהודעה כדי שאוכל להבין קצת יותר לעומק. אבל,מכיוון שאת כותבת בבית היא מכה ובגן לא,כדאי לבדוק מה קורה בבית שמעודד אותה להכות את אחותה. הכיוונים שכדאי לבדוק : - האם ישנה הרבה השוואה בינה לבין אחותה. - דפוסי התקשורת בינכם,ההורים,לבינה (עד כמה אתם מקשיבים,פותרים בעיות ע"י שיחה והבנה או ע"י איום וענישה וכו'). - עד כמה ישנם גבולות בבית ועד כמה אוכפים אותם. בהצלחה, מור

: )

הי, בני החל ללכת לגן טרום חובה השנה והכול היה בסדר גמור עד לפני כשבוע-שבועיים. פתאום החל לפחד מכל דבר, לכל מקום שהולכים גם שיורדים במדרגות הוא מבקש שאתן לו יד, הוא אמר לי כמה פעמים שהוא רואה את אלוהים והוא מפחד,הוא אומר שהוא חולם חלומות רעים והוא רוצה לחלום חלומות טובים.הוא בא אלנו בלילה למיטה. הוא בסלון בונה לעצמו "לא הרבה) גדר מהכריות . לקחתי אותו לסרט והוא ביקש לצאת באמצע בגלל שהוא פחד ממשהו למרות שהו אכב רנחשף להרבה סרטים בעבר ואף פעם לא יצא באמצע הסרט. כמו כן,הוא עצבני וכועס-הוא אומר לכל אחד שהוא "ילד רע" ,"אבא\אמא רע\ה" ,הוא כועס הרבה. בגן הגננת אומרת שהכול בסדר! לי הוא אמר פעמיים שהוא לא רוצה לגן . הוא גם אמר לאבא שלו השבוע "תסתלק מהבית שלנו,אני רוצה שתביאי לי אבא אחר, אני לא רוצה שהוא יגור איתנו" בעלי מאוד נעלב ובצדק.אך גם לאחרונה הוא בקושי רואה אותו כי בעלי עכובד עד שעות מאוחרות והוא נרדם בלי לראותו כלל,שבוע שעבר הוא לא ראה אותו כל השבוע. היש קשר בין הדברים? כדאי לפנות לעזרה מקצועית או שהדברים יחלפו מעצמם בלי התערבות? תודה

בקר טוב, כמובן שמכאן אני לא ממש יכולה לדעת מה בדיוק קורה עם הילד. אני כן אנסה לתת כיוונים למחשבה וראי אם זה מתאים לכם. ממה שאני מבינה מהודעתך,אלה הן תופעות חדשות שנמשכות שבועיים - שלשה. לכן,יתכן שזו תגובה לשינויים שקרו לאחרונה - כניסה לגן (הוא היה במסגרת כלשהי לפני כן או שזו פעם ראשונה בכלל בגן ?),ריחוק מאבא. לא כתבת,כמה זמן תמשך ההעדרות של בעלך. במידה שמדובר בעוד שבוע שבועיים,הייתי ממתינה לראות מה קורה כשזה חוזר למסלול (דרך אגב,גם בנתיים כדאי לנסות שכשבעלך מגיע הילד יראה אותו,גם אם זה מתוך שינה). בתקופה הזו כדאי לנסות להמנע מדברים שעלולים להפחיד (גם אם בעבר לא פחד,לדוג' - סרט),לעטוף בעוד יותר אהבה ותשומת לב ממה שבדר"כ,לנסות ערוצים חליפיים לקשר עם אבא (כמה טל' ביום,ציורים לאבא שבהם אפשר לצייר "איך אני מרגיש" שזו דרך טובה לדובב אותו ולדבר על הקושי,הפתעה קטנה מאבא...). מאוד חשוב בתקופה הזו לשקף לילד. לדוג' - "אני רוצה אבא אחר" התשובה - אני יודעת שאתה כועס על אבא. תוכלי לקרא עוד על שיקוף ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק - תסכול. במידה שגם לאחר תקופה שאבא שוב בבית,ההתנהגות נמשכת כדאי אולי לבדוק קצת יותר מה קורה איתו בגן. לסיכום,נסי לפעול ע"פ מה שעניתי,במידה שהדברים נמשכים גם אחרי החזרה לשיגרה,ספרי עוד קצת ואשתדל לעזור. אני,בנתיים לא הייתי פונה לאיש מקצוע. בנוסף,אנא עשי חיפוש בפורום תחת - פחדים או חרדות.יש הרבה תשובות בנושא. בהצלחה, מור

שלום לך ילדי בן 5 התחיל לקלל ולהכות ,דיברתי איתו הסברתי לו שזה לא נעים ושאנחנו לא מדברים בבית בצורה כזו אך הוא ממשיך עים התנהגותו ממש בא לי להפליק לו, התחלתי עים שיטת עונשים ,אני מכניסה אותו לחדר ל5 דקות משם הוא מוסיף ומקלל יש לי ילדה בת 3 שמתחילה להתחצף כמוהו אני נורא חוששת מהמצב ,גם כשחברים שלו מגיעים הוא מרביץ להם יש לי הרגשה שזה צורך ביחס אך אנחנו מתייחסים אליו כמה שאפשר ,כשאנחנו מחוץ לבית הוא מחוסר בטחון ,גם בגן כך אים משהו יכה אותו או יצעק עליו הוא לא יעשה מאום מפחד אנא עזרו לי תודה מראש

קראתי כמה דברים והבנתי שצריך לציין פרטים נוספים כדי להבין יותר את הבעיה. בני חולה בתסמונת pfafa כך שהוא חולה כל חודש למשך יומיים שלושה. לא חלו שינויים בחיינו .יחסו לאחותו נורא הוא בועט בה צובט אותה ומפחיד אותה גם אל האבא הוא מתנהג לא יפה אך בעלי רק מאיים , אני לא אקנה לך אני לא אקח אותך וכו... כך ממשיכים חיינו כל יום מנסה למצוא פתרון. אמרתי לו שאני אספר לגננת וזה הפחיד אותו ואמר לי "את טיפשה אים את מספרת , לא אל תספרי" . אמרתי לו אים זה ימשך אני אספר. מקווה שהוספתי משהו להבין את המצב

בקר טוב, במרבית המקרים בהם אנחנו רואים ילד שמשתמש בכוחניות/באלימות מילולית/אלימות פיזית,נמצא בסביבתו מבוגר קרוב שנוהג בכוחניות. ז"א,ילדים לומדים ע"י חיקוי. ילד שרגיל ליחסים שקטים,עדינים,סביר שינהג כך. לעומת זאת,ילד שחווה יחסים כוחניים,יחקה זאת וינהג בכוחניות. ההודעה שלך אינה ארוכה ובכ"ז מופיעים בה לא מעט ביטויים המעידים על כוחניות ( כוחניות היא כידוע,לא רק פיזית) - "בא לי להפליק לו","שיטת העונשים",איומים, "לא אקנה לך","לא אקח אותך","אני אספר לגננת". אני מבינה שאתם חסרי אונים ויתכן שהתגובות שלכם נובעות מאותו חוסר האונים,אבל חשוב מאוד שתבינו שככל שתמשיכו בקו הזה תקבלו עוד ועוד כוחניות מצידו. ז"א,לא רק שלא תשיגו את המטרה שלכם,דהיינו,שיפור התנהגותי,אלא תשיגו את ההפך - החמרה. ניקח לדוג' את המשפט - "אני אספר לגננת". את הרי יודעת כמה הוא מפחד מזה. מדוע להפחיד ילד ? מה את חושבת שתקבלי בתמורה להפחדה ?. ילד יכול להתנהג "יפה" כשהוא מרגיש בטוח ,לא כשהוא מפוחד. את מתארת ילד מפוחד שכרגע לצערי אין מי שיהיה מסוגל להרגיע אותו. לכן,אני ממליצה מכל הלב לכם,ההורים לפנות לאיש מקצוע ולקבל הדרכה כיצד לנהוג עם הילד על מנת להביא לשיפור רגשי אצל הילד וכתוצאה מכך,שינוי התנהגותי. בהצלחה, מור

שלום ביתי בת השנתיים מאוד עדינה וטובת לב, וזה מתבטא בזה שבגן היא במקבלת מכות מהילדים , ושילדים חוטפים לה מהיד דברים היא נפגעת אך לא עושה עם זה כלום . היא ילדה מאוד חמימה היא מנשקת מחבקת . היא נפגעת בקלות . אני רוצה לשנות את המצב אני רוצה שהיא יותר תעמוד על שלה ולא תיתן לכול ילד לקחת את מה שהיא אוהבת ותיפגע , אולי זה ישמע רע אך אני גם רוצה שהיא תדעה להחזיר לילדים שמרביצים לה . מה אני יכולה לעשות, כי ממש כואב לי אליה . תודה מירי

שלום רב, אני מוסיפה לינק לשרשור בנושא. אם ישארו שאלות,אנחנו כאן. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-1199,xFP-1199,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

היי, ביתי בת ה 9 סובלת מהרטבה לילית ומבעיה קשה עוד יתר ,התלכלכות במהלך היום. ניסינו הכל, טיפולים פסיכולוגים, טיפולים תרופתיים, עידודים ותמריצים חומריים.... לאחרונה התחלנו מעקב אצל רופא מומחה שהמליץ על ביצוע חוקן בבוקר עם ההתעוררות כדי שהיציאה תהיה לפני ההליכה לביה"ס ולפחות ימנעו ממנה מצבים לא נעימים במהלך יום הלימודים. הפעם הראשונה של ביצוע החוקן נעשתה בבית החולים ע"י אחות תוך התנגדות חריפה של הילדה. לצערי, ביאושי הרב נכנעתי להפצרות הרופא שזה מה שיעזור לילדה גם אם זה יתבצע בכח תוך התנגדות שלה וצעקות. ביום שאחרי ניסיתי לגשת אליה בבוקר לשם ביצוע החוקן וכשראתה את הבקבוק נכנסה להיסטריה. בימים שאחרי הילדה התנהגה בהתכנסות ובחוסר ביטחון חריגים מה שגרם לי להבין שאולי היא רואה בביצוע החוקן אקט מבזה, הרי היא כבר לא ילדה קטנה, היא מודעת לגוף שלה ומבינה שמדובר באיבר אינטימי. הדילמה קשה, האם ללכת בעקבות עצת הרופא ולבצע את החוקן בכח כדי לעזור לילדה שמשוועת לעזרה ופיתרון, או שאולי להבין שאם היא מתנגדת בכזאת צורה לפיתרון אז זה לא הפיתרון בשבילה? שאלה נוספת, שמענו תאוריות אחדות לגבי הסיבות להתלכלכות עד גיל מאוחר, הייתי מעוניינת לשמוע את גישתך?

שכחתי לציין שהבעיה היתה מאז ומתמיד,הגמילה הצליחה רק לגבי הרטבה במהלך היום. יש אח בן 3. תודה.......

שלום לך, ציינת שבתך מטופלת על ידי רופא מומחה, אך לא ציינת את תחום מומחיותו. כמו כן, לא פירטת את מהות הטיפולים הרפואיים והפסיכולוגיים שקיבלה בתך עד כה. האם תוכלי לפרט מעט אודות סוג הטיפולים הפסיכולוגיים אותם קיבלה בתך ומה היה משכם? [טיפול התנהגותי (פעמון, ביופידבק וכד')? טיפול פסיכודינאמי? שניהם?]. האם בתך עברה בדיקה גסטרואנטרולוגית בהקשר לאנקופרזיס (ה"התלכלכות")? במקרים של אנקופרזיס בצירוף עצירות ודליפה יש צורך בייעוץ עם גסטרואנטרולוג לילדים, שכן רצוי במקרים אלה להביא להתנקות של מערכת העיכול, ובהמשך לשמור על יציאות רגילות על ידי שימוש במרככי צואה או במשלשלים. לא ברור אם זה המצב אצל בתך ואם ההתערבות הפולשנית בגופה נעשתה מחוסר ברירה, שאם לא כן, הדבר מעורר בי התנגדות ותגובתה של בתך מחזקת את עמדתי. לשאלתך, תופעת האנקופרזיס יכולה לנבוע ממספר סיבות וביניהן הפרעה ביעילות השליטה בסוגרים, פוביה מהשרותים, מאבק הילד בהוריו על עצמאות ושליטה. לעתים התופעה קשורה גם בהפרעות בהתפתחות מערכת העצבים המרכזית, כגון הפרעות ליקוי בקשב עם היפראקטיביות. אני ממליצה מאוד על המשך טיפול פסיכולוגי בתופעות ההרטבה והאנקופרזיס ובהשלכותיהן האפשרויות, ואשמח, כאמור, אם תפרטי כיצד טופלה בתך עד כה. בברכה, אור-לי

לבן שלי בן 7 הייתה תקופה ליפני חצי שנה שהוא נכנס למעין חרדה סביב איזה אירוע של ברז שהוא פתח עם עוד חברים בחצר והם לא הצליחו לסגור אותו עד שבא מישהו ועזר להם והוא כל פעם כשנזכר בזה נכנס לחרדה, וביקש נחמה אצלי. עכשיו זה עבר והוא פתאום אומר לי היום - אני פוחד ולא יודע ממה. הוא ילד חברותי ומתוק. עטוף במשפחה חברים חוגים... האם זה טבעי בגילו (התחיל השנה כיתה א') לחטוף התקפי חרדה כאלה? (גם לי יש את זה לכן אני מודאגת, לא רוצה להתחיל לקחת אותו לטיפולים)

שלום לך, פחדים וחרדות הם חלק מהחיים. מה שאת מתארת נשמע רחוק מלהיות "התקף חרדה". נשמע שבמצב מלחיץ בנך יודע לבקש ממך נחמה ולקבלה, וזה מצויין. יחד עם זאת, ילדים מגיבים מאוד לתגובות הוריהם, מה שעם הזמן הופך לתגובותיהם-הם. ניתן, לדוגמא, לראות ילד קטן נופל ומייד מסתכל על הוריו כדי לבחון את משמעות הדבר. אם ההורה נלחץ ומגיב באופן מבוהל, הילד קולט את התגובה ובוכה. אם ההורה שווה נפש, המסר המתקבל אצל הילד הוא שאין סיבה לבהלה. אני נותנת את הדוגמא הזו כדי לומר בעצם שתגובות רגועות שלך ירגיעו גם את הילד. בהצלחה ואל דאגה :-) אור-לי

תודה רבה :) ממש אהבתי את התשובה שלך. במיוחד כי התחלתי קצת להלחץ, דבר שבוודאי לא מוסיף "רוגע" לעיניין. אז שמת אותי בחזרה בפרופורציות. תודה שוב אמא אחת

האם את מתכוונת לעזוב את הפורום? אני מקווה שלא ....

שלום רב, אני בת 19, ולאחרונה אני נתקלת בקשיי תקשורת רבים עם אימי. המצב הוא כזה: אמא שלי אחרי כל משפט שלי מגלגלת עיניים, מקטינה אותי ומגיבה בביטול לכל אמרה שלי. אח"כ כשאני מסבירה לה שהיא מעליבה אותי ואני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי כבר, או לפחות הייתה מעדיפה שלא אהיה, היא הופכת את הגלגל- ולפתע אני זו שצריכה להתנצל- אני עשיתי משהו נורא- אמרתי לה שהיא לא ואהבת אותי. ואז היא מקבלת גיבוי מאבא בתואנה ש"איך אני יכולה לדבר כך? חצופה! את רדופה!" ועוד משפטים המפנים אליי את האצבע המאשימה. באמת נורא קל להגיד שאני רדופה ושלא ייתכן- אבל הבנתי שאני לא היחיידה שחושבת כך לאחר שאח שלי העךה את הנושא מולה. לא אני. הוא אמר שמפריע לו בבית שמתייחסים אליי ככה- זה עושה בבית אווירה רעה. הנוכחות שלי בבית נכפית עליי כיוון שאני לפני שירות לאומי ולא יכולה לעזוב את הבית מבחינה כלכלית. זאת ועוד, המשפחה שלנו מנסה לשמור על אופי מלוכד- לכן ישנם המון הזדמנויות להיות ביחד. מאוד קשה לי לספוג כל הזמן את היחס המזלזל שלה, את ההקנטות והקטנות שלה, אמא לא אמרה לי מילה טובה כברר שנה. כל פעם שהיא קונה לי משהו (אפילו אוכל בקניות של שבת) אז עליי להיות אסירת תודה. פשוטו כמשמעו- אסירה של תודה. היא נותנת לי הרגשה שכדאי שאודה בכלל שאני מקבלת יחס, כי לא מגיע לי. ולא חשוב כמה אשקיע- כמה אעזור בבית כשהאחים שלי לא עוזרים, כמה אנקה, אסדר, אכין את הבית לכבודה כשהיא חוזרת הביתה- אני לא בסדר. זו הרגשה שהיא תתן לי. תמיד. הייתי רוצה לקבל על זה חוות דעת. בכל פעם שהעליתי את זה- היא התחילה לבכות- הקדושה המעונה. אני סופגת וסופגת ולא יכולה יותר. כואב לי ואני כל הזמן בוכה. מסכת הזלזול חייבת להפסק. היא גורמת לי להתחיל להאמין שאני באמת אפס ושכדאי אבטל את עצמי. כי אני אפס בלי זכות קיום. אפילו כאשר אני קוראת את המכתב הזה מהצד זה נשמע כאילו הכל בראש- אבל האחים שלי ביוזמתם העלו את הנקודה הזאת בפניי. לא הכל בראש. נשבעת.

חשוב לי לציין שהמלחמות בבית מתנהלות בעוצמות מאוד גבוהות. מאוד. צעקות, ריבים, וכל זה בהפרשים של 5 דקות בין התפרצות בלין ארוחה משפחתית וחיוכים שמטאטאים הכל מתחת לשולחן. משחקים חברתיים שאנחנו יושבים לשחק כל המשפחה, מסיעות משותפות, והמון חום ואהבה. המון. אבל המצב אותו תיארתי ביני לבין אימי קיים כמעט כל הזמן. אי יכולה להגיד משפט- כולם יסכימו איתי- ורק היא תגלגל את עיניה ותבטל בתואנה ש"אני לא יודעת הכל". אנשים ששיתפתי בבעיה אומרים שהיא פשוט מאויימת ממני. יש לציין בנוסף, שעברנו השנה משברים קשים- היה לי סיפור של הפרעת אכילה, אמא שלי גם סוג של אשה בעלה הפרעת אכילה- היא השילה ממשקלה 40 קילוגרמים והיא אוכלת כל השבוע ארטיקי דיאט, צנימים וחסה ורק יום אחד בשבוע היא בבולמוסי אכילה. פעמים רבות אמרתי לה שבתה לא סתם לקתה בהפרעת אכילה. היה לה ממי ללמוד. היא נפגעה, והיא ראתה את המצב הקשה שהגעתי אליו ומאז היא מבטלת כל מעשה שלי וחושבת שהוא שגוי. כל מעשה. אני לא יכולה לצמוח בנוכחותה. אני נחנקת.

איימי יקרה, מצער לקרוא את דברייך. כולנו זקוקים לתחושה שאנו אהובים ורצויים, ובעיקר על ידי הדמויות המשמעותיות לנו ביותר בתהליך הגדילה וההתפתחות - דמויות ההורים. היחסים בינך ובין אמך אכן נשמעים סבוכים ומקשים. עם זאת, ולצד הקושי היום יומי שאת חווה, הבכי התכוף והפרעת האכילה בעבר, אני עדה גם לכוחות שלך: את עדיין מסוגלת לבטא את רגשותייך - את עלבונך ואכזבתך אל מול אימך, על אף אין ספור חוויות לא מספקות ביניכן. את עדיין מתעקשת על האמת שלך ויכולה להפריד בין תגובותיה של אימך כלפייך לבין החוויה שלך את עצמך. את כותבת שאט אט את מתחילה להאמין בדבריה של אימך ולחוות את עצמך אחרת. אני מאמינה שאם זה לא קרה עד היום, ועדיין את עומדת על שלך ועל החוויה שלך - עצמך את עצמך ואת היחסים, תוכלי לעשות כן גם בהמשך. טוב שיש לצידך מי שתומכים בך ורואים את הדברים כפי שאת רואה אותם, וכפי שאימך, ככל הנראה מתוך קשייה שלה, אינה יכולה בשלב זה לראות אותם. אני מעודדת אותך להמשיך להשען ולהיתמך על ידי מי שיכול לתת לך כרגע את מה שאת זקוקה לו. שיהיה לך טוב, אור-לי

לי ולבעלי יש חילוק דיעה מסויים והיינו רוצים לשתף אותך: יש לי בן בן 3 וכשהוא מספר לי שבגן מישהו הרביץ לו אני אומרת לו שיספר לגננת ואילו בעלי חושב שצריך להגיד לו שיחזיר בחזרה. בעלי חושב שצריך ללמד אותו שהכאה היא אסורה ואסור להשתמש באלימות אבל אם מישהו מכה אותךופוגע בך תחזיר לו כדי שהוא ילמד שלהכות זה לא כ"כ נעים ושאותו ילד שהתחיל והיכה לא יחזור על זה שוב בעלי חושב יותר בקטע של "מה ששנוא עליך על תעשה לחבריך" אני חושבת שעדיף שבני כלל לא ישתמש במכות ,אך בעלי חושב שהדרך שלו היא דרך ההתמודדות העצמאית. מה דעתך?

ערב טוב, בתור אמא נהגתי ועדיין נוהגת ללמד - אם מישהו מרביץ לך בגן,לגשת לגננת ולהגיד . אם זה עוזר וזה באמת נפסק, נהדר. השאלה היא מה קורה אם זה ממשיך וממשיך והגננת כבר קצת פחות מתייחסת ? כאן מאד תלוי מי הילד. בתור אמא שיש לה שתי ילדות מאד שונות,אני יכולה להגיד לך שמאד תלוי מי הילד שלך. אם מדובר בילד שקט וקצת יותר עדין ובעיית המכות חוזרת,אני (ואני ממש מתנצלת בפני כולם,על הדוג' הרעה שאני מהווה)מלמדת באיזשהו שלב להפסיק לפנות לגננת ולדאוג לעצמך בכוחות עצמך... :).כי אם כל הכבוד,יש גבול לחטוף מכות ולספוג בשקט. מצד שני,ילד יותר מוחצן,קצת יותר אגרסיבי,רצוי לא לעודד אותו להחזיר. אני מוסיפה לינק לשרשור באותו עניין,כדאי לקרא. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-51,xFT-6500,xFP-6495,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום, קודם כול לברך את אור-לי על הצטרפותה לפורום ומקווים שהיא תתרום לנו ביצירתיות ול..מור מקווים שלא תיעלמי לגמרי ושנמשיך עדיין להנות מיחס מקצועי ומסור.... עכשיו לבעייתי- אני אם סמכותית יותר מבעלי ורציתי לשאול האם בגלל שבניי התאומים בני ה-3 הם זכרים ובעלי יותר מוותר ופחות סמכותי זה אמור להוות בעיה בגיבוש זהותם. תודה רבה!

'מור יקרה, קראתי בפורומים את ההצעות שלך לגבי ילדים הסובלים מ"חרדת אסלה" ואני מנסה ליישם אך קשה לנו. בני בן שנתיים וחצי נגמל מהר ויפה יחסית מהחיתול ושולט יפה בעשיית פיפי, הבעיה מופיעה כשיש לו קקי, בהתחלה הוא היה מפספס וקורא לי בטבעיות שאנקה אותו, (לא מסוגל להישאר עם התחתון המלוכלך, די מלחיץ אותו). כיום הוא לרוב מודיע לי כשיש לו ואני שואלת "איפה אתה רוצה לעשות?", הוא עונה בסיר או בשירותים, יושב מאוד לא רגוע ואחרי מספר רגעים מודיע שאין לו. לפעמים זה מסתיים בעוד יום שהוא מתאפק ולא עושה בכלל או שבסוף זה יוצא בתחתונים. אני מנסה להיות טבעית כי הבטחות ומתנות לא עזרו לנו וקראתי שאת מציעה התעלמות מוחלטת, אך הוא תמיד קורא לי לעזרה כשיש לו קקי, ואי אפשר להתעלם, גם אם אני רוצה לא לעסוק בזה, כביכול, הוא עסוק בזה וזה מטריד אותו. מה עושים? האמת היא שהוא נגמל רק לפני חודשיים ומדכא אותי לקרוא בפורומים על ילדים שכבר שנתיים בגמילה ועדין עושים רק בתחתונים, מקווה שהדרך שלנו לאסלה לא תהיה ארוכה כל-כך, אודה לך מאוד אם תעני לי, למרות שענית להרבה כמוני – תודה מראש. נעה מזון 0506433682

ערב טוב, נתחיל מזה שכדאי להוריד את מס' הפלאפון שהוספת להודעה... את כותבת - "הוא עסוק בזה וזה מטריד אותו ",כל ילד בשלב הזה ( ובמיוחד ילד שקצת מפספס ומשהו שם קצת "חורק") ,עסוק בזה. גם אצל יתר המשפ' ששאלו ונענו כאן בפורום,הילד היה עסוק בזה. זה חלק מהעניין - בדר"כ יש "חריקות" והגמילה לא הולכת חלק,במשפ' שבהן (ההורה והילד) "עסוקים בזה". אם לא יתעסקו בזה,זה ילך חלק יותר. אצלכם מדובר בילד די קטן וזה הגיוני שיהיו פספוסים מדי פעם. השאלה כמה. מה עושים ? 1. הכי חשוב - לא נלחצים ולא עוסקים ב"כמה זמן זה יקח". ממש לא,כי הלחץ עובר לילד גם אם אנחנו בטוחים שלא. 2. מחליטים (מבלי לשאול אלף פעם ולפתוח "נושא") איפה עושים - שרותים,סיר ,ישבנון... מקום אחד. זה כדי להפסיק את השאלות כל פעם כשהוא מודיע שהוא צריך. 3. אחרי שמחליטים אומרים משהו כמו - מתי שתרצה אתה יכול לעשות ב x . וזהו !. גם אם הוא אומר - אבל זה לא יוצא,זה קשה,... עונים - כשתרצה,תעשה. לא יותר מזה. כל התשובות בנושא אמורות להיות מאד ממוקדות,"יבשות" ומשעממות. הדגש הוא לא לעשות "נושא" מהעניין. 4. לא כתבת מה האלטרנטיבה לעשיה בסיר/שרותים.האם יש לו שעות שהוא עם טיטול ? תחתוני גמילה ?. במידה שאין שעות כאלה ויש רק תחתונים - הוא אומר אני צריך קקי,עונים בבקשה הנה הסיר/ישבנון... ואם זה אפשרי נותנים לו ללכת לבד (מקסימום יצא קצת בחוץ). אם הוא מתעקש,את באה איתו ומתמזגת בחרסינה :).את על תקן תפאורה,לא מעודדת/שרה/מספרת,כלום. דבר נוסף,יתכן שזה קצת קשה לו עדיין (מרבית הילדים נגמלים קודם מפיפי ורק כעבור כמה חוד' מקקי)וכדאי לשקול שימוש בתחתוני גמילה או תחליף אחר. אם כי... אני חייבת להגיד שאחרי שכבר נפרדתם מאביזרים אלו ועברתם לשימוש רק בתחתונים,אני לא מתלהבת "ללכת אחורה",רק אם אין ברירה ורואים שהוא מפתח בעיות עצירות,התנגדות קיצונית וכו'. 5. במידה שהצליח - כל הכבוד. זהו. במידה שלא הצליח - מנקים בדממה ואם הוא אומר משהו עונים - לא קרה כלום,אני בטוחה שבפעם אחרת תצליח. שום דבר מעבר. חשוב שיהיה לך משפט אחד מוכן לכל מצב - להצלחה,לפספוס,להודעה על קקי... ועליו ורק עליו תחזרי במדוייק כל פעם. זהו,נראה לי שעמדתי במשימה ועניתי למרות שיש כאן המון תשובות בנושא.. :). אם בא לך,את מוזמנת לחזור לעדכן כעבור מס' שבועות (אל תצפי שיהיה שינוי כעבור יומיים שלושה,מאד חשובה העקביות גם אם נראה לך שזה לא עובד). בהצלחה, מור

שלום רב בני בן השלוש וחצי ממשיך לבקש חיתול בכל פעם שי שלו קקי. כיצד ניתן להפחית את הפחד מהאסלה? הפתרון ממש לא נראה באופק בתודה מראש על העזרה

כתבת לי:"את כותבת שהילד לא רוצה "שאף אחד חלילה יגיד לו מה לעשות כי הוא הגדול והחזק והבלה בלה בלה שבגיל הזה הם רוצים להיות". אפשר לחשוב מהניסוח שלך (ואנא תקני אותי אם אני טועה) שמה שהילדים בגיל הזה רוצים הוא "בלה, בלה, בלה" ושהרצון להיות גדול וחזק הוא חסר חשיבות. ייתכן שהילד צועק "אל תגידו לי מה לעשות" כדי לשכנע את העולם שהוא לא כל כך קטן וחלש ושיש דברים שהוא יכול ורוצה לעשות לבד, ללא הפרעה?" אז-אני ממש לא חושבת שלהיות גדול וחזק זה חסר חשיבות כשרשמתי בלה בלה.. זה לא היה מתוך זילזול חלילה אלא התכוונתי והתייחסתי למילה בלה בלה כתחליף למילה וכו' ... על מנת שתביני על מה מדובר מבלי שאצטרך לפרט. וההיפך אנחנו מאוד נותנים לבנינו לעשות דברים באופן עצמאי , תמיד מדרבנים אותו לעובדה שהוא יכול והוא גדול ..ואין לו מה לשכנע את העולם בכך כי אנחנו נותנים תחושת over של אתה מסוגל... ולכן אני כ"כ מופתעת מהתנהגותו. גם אני באה מתחום החינוך ולכן אני פונה אלייך להתייעצות וזאת שוב בשל העובדה שאת תחושת השליטה והעצמאות אנו נותנים לו ומפרגנים לו ולכן התנהגותו כ"כ מציקה לי....

תמי שלום, אין צורך לחזור על כתיבת שאלות פעמיים. ראיתי גם את שאלתך הקודמת. לפחות בשלב זה, אני, בשונה ממור, אינני עונה על השאלות לפי סדר הופעתן. למרות שאני לא מעלה בנתיים תשובה על הכתב אני חושבת על הסוגייה שהעלית ועל מה שיוכל לעזור לך. כשאגיע להבנה טובה יותר וכיוון חשיבה מסויים - אשיב לך. אני משתדלת, כמובן, שזה יהיה מהר ככל האפשר. בברכה, אור-לי

תמי שלום, קשה לי לדעת מתיאור בפורום אינטרנטי מהן הסיבות להתנהגותו של בנך. יתכן שאני טועה, אך תחושתי היא שהוא מתקומם או מוחה נגד משהו שקשור ביחסים בינו לבין מי מהדמויות המטפלות בו, והמחאה עוברת גם לקשרים אחרים. האם תוכלי לנחש, אפילו באופן פרוע וגם אם זה לא נכון, נגד מה הוא מתקומם? נסי לכתוב את הדבר הראשון שעולה בדעתך. אני ערה לכך שאני מבקשת משהו שהוא אולי לא קל, אבל אולי מכאן נוכל להתקדם ולהבין יותר. אם את מעדיפה שלא לכתוב - את יכולה כמובן לעשות את זה בינך לבין עצמך ולראות לאן זה מביא אותך. לבחירתך. בברכה, אור-לי בברכה, אור-לי

כן אני ינסה אולי לחשוב... אני ובעלי היינו ביחסים ממש לא טובים בחצי שנה אחרונה אך חלילה זה לא התבטא באלימות או משהו פשוט לא דיברנו תקופה עד שהחלנו בייעוץ זוגי וכעת הכל בסדר. את חושבת שזה מזה? שוב אנחנו לא השתמשנו באלימות פיזית או מילולית פשוט לא דיברנו. אך עדיין המשכנו להעמיד פנים לנגד עיניו שהכל בסדר. לא חושבת שזה הדבר כיוון שלא הזנחנו אותו וכל אחד מאיתנו המשיך לתת לו מה שצריך.

מור שלום, אני ממש אבל ממש מודאגת.יש לי בן בן 2 ו-10 חודשים.מדבר שוטף,עצמאי מאוד, הוא בגן עירייה ולמרות גילו הצעיר מכולם הוא משתלב יפה מאוד.אני שמה לב שכאשר בני משחק עם ילדים גדולים ממנו הוא מתנהג ממש יפה-גם עומד על שלו,גם משתף פשוט מדהים. וכאשר הוא משחק עם ילדים קטנים מגילו או בגילו הוא מתנהג שונה לחלוטין-משתלט על המשחק,מציק,מכה כשאומרים לו משהו שלא נאה לו או שהוא חושב שאומרים לו מה לעשות הוא ממש הופך לשלילי ולא מסוגל לנהל משחק נורמלי.השבוע היינו אצל חברתי ויש לה בת בגיל בני ובני די מציק לה ואם היא אומרת לו משהו הוא תכף חושב שהיא קובעת לו ואומרת לו מה לעשות,היא מבקשת ממנו לא לשחק במשחק מסויים והוא בכוונה משחק ואז הוא אומר לה:"נו תבכי" ...ואז חברתי אמרה לי האם הוא מתנהג כך בגן ואמרתי לה שהגננת לא ציינה שום דבר בנוגע.והחל בינינו מאין ויכוח כי היא טענה שמעניין אותה האם משהו אצל ביתה לא בסדר או שבני ילד מציק אז אני טענתי שהם ילדים ולא צריך להיכנס לתוכן הדברים ביניהם.בכל אופן זה השאיר אותי קצת מודאגת כי בני כן מציק לפעמים ואני רואה שהוא מאוד רכושני לדברים שלו בעיקר עם ילדים קטנים ממנו או בגילו ואילו אם גדולים ממנו הוא מתנהג באופן יוצא מן הכלל. מה דעתך? האם אני מגדלת ילד רע? למרות שאנחנו דוגלים בחינוך מסביר,מכיל ומקבל. למה הוא מתנהג כך? אפילו אותי זה מעצבן...

ריקי שלום, על אף שמיענת את שאלתך למור, אשיב אני, וכאמור, אם מור תמצא לנכון היא תוסיף את דבריה. אני לא חושבת שאת מגדלת ילד רע. בכלל, אני לא מאמינה שיש ילדים רעים. אני כן מאמינה שיש ילדים שרע להם, ואת הקושי שלהם הם מבטאים בכל מני דרכים (שתלטנות, התגרות, חרדה ועוד ועוד). אני שומעת שקשה לך. אולי במצב של קושי, לא קל לאתר מה הקושי של הילד. אני מאמינה שכמה פגישות הדרכת הורים עשויות להקל עלייך ועל בנך. בברכה, אור-לי

איפה אני יכולה למצוא הדרכת הורים באיזורי?

ערב טוב, אני רוצה להוסיף קצת לפני פניה להדרכת הורים.... נתחיל בזה,שאני לא רואה כאן משהו חריג. סה"כ את מתארת התנהגות שמתאימה להרבה ילדים בכורים ויחידים (זה המצב אצלכם,לא ?). הרבה ילדים בכורים מעדיפים משחק עם גדולים מהם,הם רגילים להיות בחברת מבוגרים מהם (אבא ,אמא,סבים) ופחות בחברת קטנים וזה בעצם המשך ישיר. את כותבת שהוא מציק,וגם זה נורמלי :). אני בטוחה שאם תשבי יום שלם בגן,תראי המון סוגי אינטראקציות בין ילדים וחלקם (הלא קטן) בהחלט עונה על ההגדרה - הצקה. יתכן שמכאן גם נובע אי דיווח של הגננת ( כי יש לה פרספקטיבה רחבה יותר והיא מודעת לזה שחלק ממשחק ואינטראקציה בגיל הזה כוללת לא מעט הצקות). מה שאני הייתי עושה כרגע : 1. משוחחת עם הגננת בשלווה ושואלת איך הוא בגן (אין צורך לשאול ספציפית אם הוא מציק,אפשר לשאול איך הוא משחק ועם מי). אם היא לא רואה משהו חריג,בהחלט הייתי מקבלת את זה. 2.אני מוסיפה לינק לתשובה בעניין,בטח תשמחי לדעת שזה לא רק אצלכם ואין דבר יותר נורמלי ממה שתארת... :) http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-21806,xFP-22145,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה ואם יש עוד שאלות בנושא בשמחה, מור אה,ולגבי השאלה של חברתך - מי מהילדים "בסדר" - שניהם !.

למטפלת הנבונה והרגישה, בהצלחה רבה י.מ.

י.מ. יקר/ה, תודה רבה לך. נעים להיכנס כך לפורום :) אור-לי

ביתי בת ה-2 ושלושה חודשים נמצאת איתי בבית. תכנס לראשונה לגן עירוני בגיל 3. אני ובעלי מעוניינים להכנס להריון, שאלתי היא האם כדי תחילה להכניסה לגן כדי שתסתגל ורק אז ללדת אח או ללדת אח ולאחר כחודש להכניסה לגן?

ערב טוב, אם ישנה אפשרות הבחירה,לדעתי עדיף שילד יהיה כבר במסגרת כשנולד לו אח,במיוחד אם מדובר בתקופה של חודש. אם הולכים על האופציה של קודם מסגרת ואז הולדת אח,כדאי שהיא תהיה יותר מחודש במסגרת ושתוכל להתרגל ולהסתגל כמו שצריך לפני שהיא מתמודדת עם שינוי נוסף - אח חדש. בהצלחה, מור

שלום רב, 1. שמי גלית יש לי 2 ילדים, אריאל ילדה בת 3 ותינוק יהונתן בן 4 חודשים. זה מספר חודשים עוד הרבה לפני שילדתי אריאל החלה לתחום מן גדר דמיונית המגנה מסביבה, זאת אומרת שאם היא יושבת (דרך אגב אריאל אף פעם לא משחקת בחדר לבד) במקום מסוים היא מתחילה בצורה שלדעתי אובססיבית לתחום מסביבה מן סוג של גדר שעשויה מהשלטים (של הטלויזיה), חיתולים, בובות, ספרים וכל מה שהיא רק מוצאת אפילו אם זה בקירבת אחד מאיתנו ההורים אז היא מניחה יד או רגל שלנו על מנת לסגור את המעגל מסביבה ובאם ואנו זזים אז היא כועסת. חשוב לציין שבמסגרת המעון היא איננה עושה את זה ובנוסף בעבר היא נהגה לעשות זאת יותר כיום זה פוחת אבל עדיין קיים. מה עושים? האם יש לפנות לפסיכולוג? 2. לאריאל יש גם בעיה של התפרצות וכעס במיוחד כאשר אנו לא נענים לבקשות מסוימות שלה ואף במעון היא נוהגת להתפרץ ולכעוס ולאחרונה היא אפילו גילתה התפרצות אלימה כלפי הגננת (משהו שלא קרה בעבר). גם התפרצויות הכעס לא היו בגיל צעיר יותר (עד גיל שנתיים וחצי בערך). מה עושים? יש לציין שההתייחסות שלה כלפי האח הקטן הוא מאוד אוהב - היא שרה לו, מחבקת אותו, מספרת לו סיפורים, שמה לו מוצץ כשהוא בוכה וכד'. בבקשה עיזרו לי. תודה.

ערב טוב, אני כמובן לא יכולה לדעת דרך פורום האם ואיזו בעיה יש לילד... מה שכן,אני כן הייתי פונה לאיש מקצוע לקבל חו"ד. עוד לפני כן,חשוב לדעת האם התופעות מופיעות גם בגן ואם כן,כיצד. במידה שגם בגן,הייתי הולכת קצת יותר מהר להתייעצות. במידה שלא,הייתי בודקת מה בקשר שלכם מאפשר את ההתנהגות הזו ומתחילה בהדרגה לשים לעניין גבול. בהצלחה, מור

הבת הגדולה שלי היא בגיל 6, והיא מבקשת שאני אקנה לה בגדים כמו לברות לה - חצאיות מיני, וכל מיני דברים כאלה. היא גם אוהבת לשחק עם האיפור וזה מה שהן עושות. אני רוצה להגביל אותה, בכדי שתהיא תחווה את הילדות שלה ופחות "דברים של מובגרים" כמו בגדים ואיפור. היום גם התפרסמה כתבה על זה כאן: http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=3083 וכתוב שם שלהורים אין מה לעשות בגלל הלחץ החברתי. זה באמת נכון?

ערב טוב, קראתי את מה שצרפת ו... א. קראתי כבר דברים קצת יותר רציניים בחיי וצריך להתייחס למה שכתוב שם בערבון מוגבל. ב. כן,ישנו לחץ חברתי,תמיד היה ותמיד יהיה. בכל תקופה זה בא לידי ביטוי בדברים שונים,אך ת מ י ד היו ותמיד יהיו דברים שיותר או פחות מתאימים לילדים. מה שחשוב הוא הגבול אותו קובעים ההורים. כל משפ' קובעת לעצמה את החוקים והגבולות שלה ומחליטה איזה מחיר היא כן/לא מוכנה לשלם. וכן,אפשר להיות ילדה חברותית ומקובלת גם ללא חולצות בטן או חצאיות קצרצרות. מצד שני,חשוב גם לא להיות פנאט לצד ההפוך. לגבי משחק באיפור - אני לא מוצאת בזה שום דבר רע כל עוד מדובר במשחק,בבית . כחלק מהפשרות והגבולות אפשר לדוג' לשמור כמה בגדים חושפניים יותר,נעלי עקב ואיפור למשחק אחה"צ. בהצלחה, מור

שלום רב בני בכיתה ב' ולצערי המורה משנה שעברה עדיין מלמדת אותו לצערי - כי לדברי בני וגם לדברי חבריו, המורה צועקת וצורחת עליהם ללא הכרה בכיתה עלי לציין שאכן יש 36 ילדים בכיתה, ואולי לפעמים צעקה אכן נדרשת, אך זה הגיע למצב שבני ממש מפחד ממנה. הוא טוען שהיא מעליבה ילדים וגורמת להם לבכות שכולם ממש נבהלים כשהיא צועקת ושממש לא בא לו להגיע לבית הספר אין איתו כלל בעיה בהכנת השיעורים - הוא פשוט מפחד ממנה ועושה אותם ואוי ואבוי אם הוא לא קיים את אחד החוקים שלה - כמו לא לכתוב בעט במחברת - כי אז הוא ממש בוכה בבית מתגובתה ושום דבר לא מצליח להרגיע אותו הצעתי לו שאדבר איתה - אך הוא מסרב בתוקף ופוחד שזה יתנקם בו במקרה העט לדוגמא - בעלי ניגש אליה בבוקר - אחרי ערב שכולו בכי של בני מתגובתה - ואמר לה- "נכון שלא נורא אם הוא כתב בעט", היא עקמה את פרצופה ואמרה לו שלא יעשה זאת שוב - במקום להרגיעו בכלל התחושה שלי שהיא אינה קשובה לילדים הורים לילדים נוספים בכיתה מתלוננים עליה - אך לא בפניה גם על כך שאינה מעודדת ילדים מתקדמים אלא אפילו להיפך מונעת התקדמות בקשתי היא עיצה בעניין האם לדבר איתה ואיך בידיעת בני או לא לידעו אולי לתת לבני כלים להתמודד איתה הוא ילד נבון במיוחד אך גם רגיש הוא כל כך רוצה ללמוד וסקרן ונראה לי שלאט לאט זה מתחלף בפחד ממנה ובכלל בחוסר רצון ללכת לבית הספר אשמח לתגובתכן תודה מראש מיכל אני רוצה לדבר איתה בעניין

מיכל שלום, אני קוראת שאת מתלבטת בין שיחה עם המורה לבין הענקת כלים לבנך על מנת שיוכל להתמודד עם אותה מורה. קשה לי להאמין שילד בכתה ב' יכול לעמוד מול דמות סמכותית כמו מורה ולהגן על עצמו. אני בטוחה שבנך רוצה לחוש מוגן, והיה שמח לו שוחחת עם אותה מורה אלמלא היה חשש שיהיה לכך מחיר. כדאי להעביר לילד את התחושה שאם תשוחחי עם אותה מורה - תהיי שם עבורו גם לאחר מעשה ותמשיכי להגן עליו. כיוון שהורים נוספים שותפים לתחושתך, כדאי אולי לגייס גם אותם לעניין, וליידע את בנך על כך, כך שלא יחוש בודד ב"חזית". בהצלחה! אור-לי

ערב טוב, ישנן שאלות כאן שבהן אני נוהגת לענות גם כאמא ולא רק כאשת מקצוע,מקווה שזה בסדר מבחינתך :). אחד הדברים שחשובים לי כאמא זו תחושת הבטחון של בנותיי. כמובן,שאם הן נענשו בצדק,אני לא אומרת מילה,אך כשלדעתי מדובר בהפחדה/נוקשות לשמה,ללא כל צידוק,אני נוהגת להתערב. תצטרכי לשקול עד כמה שיחה עם המורה תקדם את העניין או שמה תזיק,עד כמה יש סיכוי לשינוי. במידה שלדעתך יש סיכוי לשינוי,פני אליה מבלי לערב את שאר ההורים והקפידי שהדברים ישמעו כך שאת מבקשת את עזרתה והתחשבותה ולא חלילה כמשהו שיכול להשמע לה כטענה. במידה שאת מעריכה שיש סיכוי קטנטן אפילו,שבנך יפגע מהעניין,אני הייתי שוקלת לפנות למנהלת ביה"ס. אני נוהגת כך אך כמובן שאת לא חייבת לקבל את דעתי :). בכל מקרה שיהיה בהצלחה והחשוב ביותר שבנך ירגיש שיש לו למי לפנות ושתלונותיו מטופלות,זה אחד הדברים החשובים בקשר הורה - ילד, מור

שלום שאלה ראשונה: בשבועות האחרונים בני מסרב לצחצח שיניים, יש לו אמנם רק 8 שיניים אך עד לפני מס שבועות הוא הסכים כל ערב ובוקר, וכעת הוא בשום אופן לא מסכים אפילו להחזיק את מברשת השיניים. האם להיתעקש? או לחכות שזה יעבור... שאלה נוספת: בימים האחרונים הוא מנסה לימשוך את הטיטול ומצביע עליו. הוא עדיין לא מדבר כך שאיני יודעת מה הוא מבקש. זה קורה בעיקר בלילה כשהוא שוכב במיטה, הוא מושך את הטיטול ומיילל, מה עליי לעשות? תודה!

ערב טוב, צחצוח שיניים - כדאי באפן כללי למצא כיוון יצירתי,כייפי,קצת "משחקי" ולא להפוך דברים למלחמה או התעקשות. טיטול - יתכן שהטיטול פשוט לוחץ קצת או לא נעים,משפשף וכדאי לבדוק את זה. אם זה לא העניין,כדאי מדי פעם לתת לו להיות בלי טיטול (כמובן שבחרף זה כמעט בלתי אפשרי,אבל בימים יפים או בחדר אמבטיה מחומם,כדאי ). לגבי גמילה,להערכתי מוקדם מדי. בהצלחה, מור

מור שלום, אני האמא של הילד שמפליק....קראתי את השאלות והתשובות ומאוד אהבתי והתחברתי למה שכתבת ואיישם. עכשיו יש לי בעיה נוספת.... הילד שלי "הדגים" ואמר במילים לסבתא שלו לפני יומיים, שהמטפלת שלו (אני לא אחשוף את שמה אז נניח ששמה הוא שולה... נתנה מכות!!! הוא אמר במילים אלו: שולה מכות. וסבתא שאלה אותו: מה שולה עשתה לרורי? והוא ענה לה: מכות!!!! והדגים מכה על פרק כף ידו. טוב,בשלב הזה אני באמת הייתי די נסערת,אבל כשפגשתי אמא אחרת ומהא לדא הגענו לזה שגם לילד שלה היתה תקופה קשה של סיוטי לילה וצרחות ומה לא (הוא והילדה שלי היו באותה קבוצה עם המטפלת הזו ,שעכשיו הילד הקטן שלי אצלה) הילד שלה גם טופל עם פסיכולוג וכו',וגם אותו שאלו שאלה שכזו: מה רותי נותנת? נשיקה. מה שולה נותנת? מכות!!!. אותה אמא עמדה מולי עם דמעות בעיניים ואמרה לי שהיא עדיין לא רוצה להגיע למסקנה הזאת שיכול להיות שהוא צ'ופח בידי אותה מטפלת, מה שגם שתמיד שמענו עליה דברים טובים וקומפלימנטים וכו' ואני ממש לא רוצה להאמין שהיא מפליקה וגם אותה אמא, ולא שמענו שום דבר מאמהות אחרות (ומה שלא יודעים לא כואב) אבל האם ילדי יכול באמת להגיד לי שמציקים לו? מה עושים? ומה שמוזר הוא, שהילדה הגדולה שלי בכלל לא רוצה להתקרב אליה ולמטפלות אחרות היא כן מתקרבת...מוזר בהתחשב בהכרות המעמיקה של שתיהן. מה את חושבת???? תודה מכל הלב.אמא מודאגת.

הי, תודה.. :). ולשאלה - אכן מצב לא נעים ולא קל. מה עושים ? מתייחסים,בודקים אבל שומרים גם על פרופורציה. אני (כמו תמיד) הייתי מתחילה מתצפית בגן. מה מטרתה ? לא לבדוק האם המטפלת מרביצה (כי גם עם כן,היא לא תעשה זאת לידך),אלא לבדוק את היחסים והאוירה בגן. איך עורכים תצפית ? תמצאי משמאל ב"שאלות ותשובות" בחלק גן.אמנם זה מתייחס לבחרית גן,אבל הרעיון דומה. עכשיו,בתצפית שלך חשוב לשים לב ל - תגובות הילדים. ילד שרגיל לקבל מכה על מעשה מסויים,מגיב בבהלה/רתיעה/בריחה/פחד כשהוא טועה ועושה את המעשה. גם אם לא תראי מכה,תוכלי לראות תגובה של ילד. שימי לב לדרך בה היא אוחזת את הילדים,כיצד היא מתקשרת איתם (האם זה נחמד ומקסים באפן מוגזם ? אם כן,מדוע ?),עד כמה הילדים שמחים לקראתה ? היחס של שאר הצוות כלפיה וכו'. בצאתך,כשהדברים טריים,רשמי לעצמך נק' והכי חשוב - שימי עצמך במקום של ילד וחשבי האם היית (באינטואציה,בלי הרבה מחשבה) רוצה שהיא תטפל בך. תצפית כזו אמורה לתת לך הרבה מידע ולאחריה תוכלי לשקול את ההמשך. מה שכן,חשוב שהמטפלת לא תרגיש מאויימת או שבאת לבדוק אותה או מישהו מהצוות. תוכלי לטעון שמכיוון שלאחרונה הילד מפליק,כחלק מהטיפול את רוצה לראות איך הוא בגן... (או משהו בסגנון). את מוזמנת להביא לכאן את מה שראית בתצפית ואשמח לשקול איתך את ההמשך. בהצלחה ואשמח לעידכונים, מור

הי, תודה.. :). ולשאלה - אכן מצב לא נעים ולא קל. מה עושים ? מתייחסים,בודקים אבל שומרים גם על פרופורציה. אני (כמו תמיד) הייתי מתחילה מתצפית בגן. מה מטרתה ? לא לבדוק האם המטפלת מרביצה (כי גם עם כן,היא לא תעשה זאת לידך),אלא לבדוק את היחסים והאוירה בגן. איך עורכים תצפית ? תמצאי משמאל ב"שאלות ותשובות" בחלק גן.אמנם זה מתייחס לבחרית גן,אבל הרעיון דומה. עכשיו,בתצפית שלך חשוב לשים לב ל - תגובות הילדים. ילד שרגיל לקבל מכה על מעשה מסויים,מגיב בבהלה/רתיעה/בריחה/פחד כשהוא טועה ועושה את המעשה. גם אם לא תראי מכה,תוכלי לראות תגובה של ילד. שימי לב לדרך בה היא אוחזת את הילדים,כיצד היא מתקשרת איתם (האם זה נחמד ומקסים באפן מוגזם ? אם כן,מדוע ?),עד כמה הילדים שמחים לקראתה ? היחס של שאר הצוות כלפיה וכו'. בצאתך,כשהדברים טריים,רשמי לעצמך נק' והכי חשוב - שימי עצמך במקום של ילד וחשבי האם היית (באינטואציה,בלי הרבה מחשבה) רוצה שהיא תטפל בך. תצפית כזו אמורה לתת לך הרבה מידע ולאחריה תוכלי לשקול את ההמשך. מה שכן,חשוב שהמטפלת לא תרגיש מאויימת או שבאת לבדוק אותה או מישהו מהצוות. תוכלי לטעון שמכיוון שלאחרונה הילד מפליק,כחלק מהטיפול את רוצה לראות איך הוא בגן... (או משהו בסגנון). את מוזמנת להביא לכאן את מה שראית בתצפית ואשמח לשקול איתך את ההמשך. בהצלחה ואשמח לעידכונים, מור

באיזור ר"ג

אני יודעת שב"קוביות" בר"ג (אבא הלל 146) יש הרצאות של יועצת מדי שבוע .אני חושבת שאחד הנושאים זה הולדת אח חדש אך צריך להירשם מראש המספר שלהם: 7512581

ערב טוב, לגבי הדרכה בר"ג,אני לא יודעת,אבל אם תרצי בנתיים לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - אח חדש,יתכן שתקבלי תשובות לשאלות שיש לך בנושא. בכל מקרה לידה קלה ואם תרצי לשאול בנושא,אני כאן מור

שלום, לאחי יש שלושה ילדים. הוא ואשתו עובדים במשרות בכירות (שניהם אקדמאים) שעות ארוכות וחוזרים רק בערב כששלושת הילדים נמצאים בבית אחרי ביה"ס ללא תעסוקה. הילדה הגדולה משתלבת חברתית אך לא לומדת ועושה בעיות בביה"ס. האמצעי בדיכאון, כל הזמן מול המחשב והטלוויזיה וכשאנחנו או הוריי או אורחים אחרים מגיעים לביתם הוא מסתגר ויוצא רק כדי לאכול וגם זה בקושי - הוא כמעט ולא אוכל כלום . הבנתי שהוא מתנהג כך באופן רגיל לא רק כשבאים אורחים. מדי פעם הוא הולך לחברים או לפעילות חברתית. הקטנה לא מתחברת עם בני/בנות כיתתה, רודה באביה וזה ממלא כל בקשה שלה ללא תנאי וגבול, יש לה טיקים בפנים וכל צורת התקשורת שלה עם אחיה היא בריבים או מכות. היא תמיד צריכה להיות במרכז ולקבל את מלוא תשומת הלב ואם זה לא קורה היא בקריזה. אני רוצה לציין ששלושתם ילדים אינטיליגנטים מאוד, שלא ממשים את קצה הפוטנציאל שלהם. ההורים לא מתעניינים בהם בכלל - לא בשיעורים, לא במה שקורה להם בביה"ס, לא בחברים, ולא בצרכים הבסיסיים - אוכל, בגדים, מחלה, הבעת רגשות וכו. כשאנחנו מפנים את תשומת ליבם של אחי ואשתו לעניין הם מתעלמים כאילו הכל בסדר. הילדים היו פעם באיזשהו טיפול בית ספרי שלא הניב תוצאות כלל, בעיקר בגלל שהוריהם שללו כל איש מקצוע שבא במגע עם הילדים. השאלה היא, מה אנחנו, שרואים את התופעות האלה מקרוב ומאוד מודאגים - מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לילדים ולהורים האלה?

רקפת שלום, האם תוכלי לפרט מעט אודות הקשר שלך/שלכם עם אחיך ואשתו וכן אודות הקשר שלכם עם ילדיהם? כמו כן אשמח אם תוכלי לספר מעט על נסיונותיכם בעבר בהעלאת הנושא לדיון וכן על הדינאמיקה ביניכם. בברכה, אור-לי

הקשר ביננו הוא לא פתוח וחופשי בנושא הזה היות ואני לא רוצה להכנס למתחים וכעסים איתם והם מצידם, כנראה שלא מעוניינים לשתף. מעבר לנושא הזה הקשר ביני ובין אחי אף פעם לא היה חם . אנחנו מתראים אצל הוריי במפגשים משפחתיים פעם בחודש ובחגים וימי הולדת של הילדים. שיחות טלפון איתו אין לי בכלל ועם אשתו לעיתים רחוקות וגם אז לא בעניינים אישיים אלא יותר "תיאומים" למפגשים משפחתיים. בפעמים הבודדות בהן הוריי העלו בפניהם את דאגתם לילדים הם התעלמו או התרגזו על ההתערבות. כמו כן כל גערה הכי קטנה או הערה לילדים מצד הוריי מזכה אותם בהתקפות וכעס בעיקר מצד אשתו ובשנים האחרונות גם מצד אחי שנעשה אדם ממורמר ובדומה לאשתו - ממהר להתקיף . עם זאת הוא הדואג לילדים לכל, עד כמה שאבא עובד ועסוק יכול לדאוג ולאמא אין שום חלק בדאגה לצורכי הילדים והבית. בעבר אחי שיתף את הוריי באבחון או טיפול (פרטני של הילדים, אף פעם לא משפחתי) שהתחילו ולא הצליח כי "האיש מקצוע ההוא דפוק", כהגדרתו. הקשר שלי עם הילדים הוא לא הכי קרוב שיש: עם הגדולה אני יכולה לנהל שיחה קצת מעבר ל"הכל בסדר" ומשמעמם לי" אבל גם אז אני רואה שאין לה עניין בכלום מלבד אולי החברים שלה. אל האמצעי מאוד קשה לי להגיע היות והוא מסתגר ולא מדבר עם אף אחד. אני לא רואה אותם כל יום , גם לא כל שבוע כך שאני לא יכולה לבוא פעם ב...ולשאול אותו על חייו האישיים. מה שמפריע לי זה שההורים שלו לא מתעניינים בו ונותנים למצב ההסתגרות והעצבות הזה להמשך. עם הקטנה אפשר לדבר, כשהיא לא באיזה מאבק, היא גם באה יותר להוריי בחופשים ואז היא קצת יותר רגועה.

בטוחה שתעשי את מלאכתך במקצועיות ואנושיות שכה מאפיינים אותך. בהצלחה :) ורד

ורד יקרה, תודה רבה!!! אור-לי

או-לי יקרה, ברכות להצטרפותך לפורום! אני סמוכה ובטוחה שהעין הרגישה, הקשב, החוכמה (חוכמת החיים, חוכמת הטיפול ובכלל..) יסייעו ויתרמו לכל באי הפורום, קבועים כמזדמנים. בברכת הצלחה והנאה.

ב. זיק יקרה, אני מודה לך מאוד על המילים החמות! אור-לי

אור-לי /מור שלום, קודם כול לברך את אור-לי על הצטרפותה לפורום ומקווים שהיא תתרום לנו ביצירתיות ול..מור מקווים שלא תיעלמי לגמרי ושנמשיך עדיין להנות מיחס מקצועי ומסור.... עכשיו לבעייתי- אני אם סמכותית יותר מבעלי ורציתי לשאול האם בגלל שבניי התאומים בני ה-3 הם זכרים ובעלי יותר מוותר ופחות סמכותי זה אמור להוות בעיה בגיבוש זהותם. תודה רבה!

ערב טוב, אז הנה,לא נעלמתי ...:). התשובה - לא. בכל מע' יחסים יש את האחד שהוא יותר דומיננטי,את זה שיותר יוזם,את זה שיותר סבלני וכו'. אני מאמינה שהפלוס בזה שיש שני הורים,זו היכולת שלהם לאזן ולהשלים אחד את השני. זה ברמה התאורטית,אם יש משהו שספציפית אצלכם מפריע,את מוזמנת לשאול ואשמח לענות. חג שמח, מור

נעים להכנס ככה לפורום. אור-לי

אור-לי שלום, בתשובתך ענית לי כי: טבעי עבור ילד כמעט בן 3 לעסוק בשאלות הקשורות בשליטה ובאוטונומיה. ילדים בגיל הזה חשים מצד אחד אוטונומיה כיוון שהם מסוגלים לעשות בעצמם המון דברים חדשים , ומצד שני הם עלולים לחוש בושה, כיוון שהם לא תמיד מצליחים לשלוט בכל מה שהם רוצים לעשות. יתכן שבנך עסוק, באופן נורמלי, בשאלות אלו. עם זאת, אם העניין נראה בעינייך חריג והילד מפרש הצעה תמימה כ"ניסיון השתלטות", חשוב לחשוב למה הוא צריך לשמור בקנאות רבה כל כך על תחושת השליטה שלו. כדאי לחשוב איפה הוא מרגיש חסר שליטה בצורה שעלולה להביך אותו ואשר גורמת לו להילחם להחזרת השליטה לידיו. למה את מתכוונת לחשוב למה הוא צריך לשמור בקנאות רבה כל כך על תחושת השליטה שלו. ולחשוב איפה הוא מרגיש חסר שליטה בצורה שעלולה להביך אותו ואשר גורמת לו להילחם להחזרת השליטה לידיו.אני רואה רק שחשוב לו להיות בשליטה ושאף אחד חלילה יגיד לו מה לעשות כי הוא הגדול,והחזק והבלה בלה בלה שבגיל הזה הם רוצים להיות... תכווני אותי בבקשה...

תמי שלום, את כותבת שהילד לא רוצה "שאף אחד חלילה יגיד לו מה לעשות כי הוא הגדול והחזק והבלה בלה בלה שבגיל הזה הם רוצים להיות". אפשר לחשוב מהניסוח שלך (ואנא תקני אותי אם אני טועה) שמה שהילדים בגיל הזה רוצים הוא "בלה, בלה, בלה" ושהרצון להיות גדול וחזק הוא חסר חשיבות. ייתכן שהילד צועק "אל תגידו לי מה לעשות" כדי לשכנע את העולם שהוא לא כל כך קטן וחלש ושיש דברים שהוא יכול ורוצה לעשות לבד, ללא הפרעה? אור-לי

אני ממש לא חושבת שלהיות גדול וחזק זה חסר חשיבות כשרשמתי בלה בלה.. זה לא היה מתוך זילזול חלילה אלא התכוונתי והתייחסתי למילה בלה בלה כתחליף למילה וכו' ... על מנת שתביני על מה מדובר מבלי שאצטרך לפרט. וההיפך אנחנו מאוד נותנים לבנינו לעשות דברים באופן עצמאי , תמיד מדרבנים אותו לעובדה שהוא יכול והוא גדול ..ואין לו מה לשכנע את העולם בכך כי אנחנו נותנים תחושת over של אתה מסוגל... ולכן אני כ"כ מופתעת מהתנהגותו. גם אני באה מתחום החינוך ולכן אני פונה אלייך להתייעצות וזאת שוב בשל העובדה שאת תחושת השליטה והעצמאות אנו נותנים לו ומפרגנים לו ולכן התנהגותו כ"כ מציקה לי....

שלום, אני אמא בהריון מתקדם עם תאומים לילד בן 3 בתקופה האחרונה הבן שלי מפחד מכל דבר הוא לא מוכן לשחק לבד או ללכת לשירותים לבד או אפילו ללכת מהספה לשולחן הוא אומר שיש מפלצות, מכשפות, חיות מפחידות וכו' ניסיתי כמה פעמים לסלק את הגורם המפחיד אבל ללא הצלחה הדבר מאוד מקשה עלי כי הוא לא עצמאי בכלל, ועליו כי הוא לא נהנה לשחק ורק בוכה כל הזמן שהוא מפחד. בנוסף הוא חזר להרטיב בלילה במיטה ולפעמים אפילו מבקש דיסה באמצע הלילה (שכמובן אני נותנת לו). אני לא יודעת מאפה הגיעו הפחדים ואיך ניתן להתגבר על הבעיה שכן בקרוב אני אמורה ללדת. הילד נמצא באותו גן רק עבר כיתה וכל החברים שלו נשארו איתו (הגננת התחלפה). אנא עיזרו לי איך לעזור לילדי שלא יפחד ושיהיה יותר עצמאי. נ.ב. הילד הזה מעולם לא היה פחדן זה התחיל רק בתקופה האחרונה עד כדי כך שאפילו למגלשה בגינה הוא מפחד לעלות כי היא גבוהה מידי. תודה רבה

שלום רב, נתחיל מהפניה לתשובות בשני נושאים - פחדים,הכנה ללידת אח. אם ישארו שאלות,אני כאן. ב"שאלות ותשובות" משמאל,החלק - הכנה ללידת אח. פחדים -אנא עשי חיפוש בפורום,יש הרבה תשובות בנושא. בהצלחה, מור

צהריים טובים, אנחנו אוטוטו חוגגים שנתיים לקיום הפורום. יש פה כאלה שנמצאים מהתחלה,יש כאלה שהצטרפו מאוחר יותר ויש גם את אלה שרק מציצים. בעזרת כולכם,הצלחנו ליצור כאן פורום פורה,נעים ומועיל (כך אני חושבת..:)),אבל גם מאד מאד עמוס. מכיוון שאני לא יכולה לעמוד בעומס השאלות לבד,הזמנתי את אור - לי מרדר,מטפלת במוסיקה להצטרף אליי לניהול הפורום. בשבועות הקרובים,כדי לאפשר לאור - לי "נחיתה" רכה לתוך עושרו של הפורום,היא תענה על חלק מהשאלות. כל יתר השאלות,יענו על ידי במתכונת הקבועה. במידה שלאור - לי יהיה מה להוסיף לתשובות שלי,היא תוסיף וכך גם אני. בתקווה שכולנו נהנה מהרוח החדשה שאור - לי מביאה ולך,אור - לי שתהני מאיתנו, מור.

אור-לי יקרה, ברכות על הצטרפותך לפורום הורים וילדים. אני משוכנעת שבאי הפורום יהנו מהידע הרב שלך ומניסיונך העשיר בעבודה הטיפולית. מאחלת לך הרבה הצלחה, עניין וסיפוק. מור יקרה, בביקורי התכופים והמהנים בפורום שלך, התרשמתי תמיד ממאור הפנים ואיכות המענה, היכולים להסביר גם את עומס הפניות. כל הכבוד לך על כושר העמידות. מאחלת לך שתצליחי, בעזרתה של אור-לי, לקחת קצת אוויר, ולהנות מיתרונותיו העצומים של הניהול המשותף. מאחלת לשתיכן המשך עבודה פוריה יחד, ושהפורום ימשיך לשגשג ולפרוח להנאת כל ההורים והילדים. אוהבת ליאת

ליאת יקרה, אני מודה לך מאוד על הברכות, האיחולים והפירגון. בהחלט מחמם את הלב לזכות לכל אלה מ"שועלה ותיקה" ומנוסה בניהול פורום מומחה. תודה! אור-לי

מור יקרה, תודה על קבלת הפנים, על האיחולים ומעל הכל - על ההזמנה לניהול משותף של הפורום הנפלא והחשוב הזה. אני מקווה שאוכל, בהשתתפותי פה לצידך, לתרום לבאי הפורום בשאלותיהם אודות קשיים בקשר ובתקשורת שבין הורים וילדים. אור-לי

שלום, בתי בת 10 ילדה נבונה. לפני כחודש חלמה שהיא מתה והגיעה אליי בוכיה ומבועתת. כמובן שהרגעתי אותה. אתמול הגיעה אליי למיטה וביקשה לישון (בקשה חריגה ביותר) כשביקשתי להבין מה פשר העניין ולאחר שכנועים רבים הסבירה כי מאז שחלמה את החלום היא מפחדת לישון משום שהיא פוחדת לא להתעורר בבוקר. ואז היא הסבירה שהיא יודעת שכולם מתים בסוף אבל היא מפחדת ולא יודעת איך מרגישים. איך אני אמורה להרגיע אותה? למה זה מעסיק אותה בכלל היא עדיין ילדה.

שלום רב, נושא המוות מעסיק לא מעט ילדים (וגם מבוגרים..) ואין בזה שום דבר חריג. איך מגיבים ? בדיוק כמו לכל פחד אחר - אמפטיה ( "אני מבינה שהנושא לא נעים לך /מפחיד/מעסיק אותך ולכן אם תרצי אבוא בלילה 3 פעמים לבדוק שאת בסדר") ושימת גבול ופרופורציה ( "אבל זה לא נוח לי לישון ביחד"). זו כמובן היתה דוג',את תחליטי היכן הגבול שלך. חשוב לא לעשות מזה יותר מדי עניין ולא להעצים את העיסוק בזה. בהצלחה, מור

שלום , כבר תקופה ארוכה שבני בן ה-7 מתעורר בלילות כאשר הוא צריך פיפי, בוכה, מתרוצץ בבית מדבר שטויות ולמחרת בבוקר הוא כבר לא זוכר כלום. מה לעשות? איך להגיב? תודה

שלום רב, כדי להבין את מקור הפרעת השינה יש צורך לעשות בירור מקיף באחד המכונים המתמחים בכך. תצטרכי להחליט עד כמה זה מפריע לכם והאם אתם רוצים להתחיל ברור וטיפול. במידה שכן,כדאי להתחיל דרך רופא הילדים. אני מוסיפה מאמרים בנושא http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=22 http://www.tau.ac.il/~sadeh/clinic/sleep.htm בהצלחה, מור

שלום לך, אני בן 25 ויש לי אח קטן בן 12 שאותו אני כ"כ אוהב. אמי ואבי ישנים בנפרד כבר תקופה ארוכה (מעל 5 שנים) ואמי הרגילה את אחי הקטן לישון איתה במיטה עד עכשיו. לי זה מאד מפריע, ואני מודאג לגבי ההשלכות העתידיות היכולות להזיק לאחי. בטיפשותי, כבר לפני שנה ניהלתי דיון מאד נוקב עם אמי ומרוב שהייתי נסער, אחי שמע את הדברים ולא כך הייתי רוצה שישמע. מאז הוא ממשיך לישון איתה כשאני לא נמצא אבל כשאני בבית הוא אינו עושה זאת. אמי לא מאמינה שמשהו יכול לקרות, והיא גורסת ש"טוב לו וטוב לי וזה מה שחשוב עכשיו". לדעתי הדבר אינו בריא לילד אך נמנעתי מלשתף אנשים ובפרט אנשי מקצוע, אך כנראה שזה ממש קריטי בגיל הזה. חשוב לציין שאחי הוא ילד טוב, חברותי ומקסים ועכשיו בכל אופן אין בעיה התנהגותית איתו. מה לעשות והאם את חושבת שיש סיכוי שנגרם נזק לילד? תודה

שלום לך, כפי שכתבה מור בתחילת עמוד זה, אני מצטרפת אליה לניהול משותף של הפורום ואני מקווה שזה בסדר מבחינתך שאשיב אני על שאלתך. דאגתך לאחיך נוגעת ללב. אני חושבת כמוך, שהמצב המתואר אינו רצוי. בסיפור שאתה מביא לכאן נוכחים אתה, אחיך, אמך ואביך. מאביך "נפרדנו" במשפט הראשון שלך, כשציינת שאמך והוא ישנים בנפרד ובהמשך הוא לא הוזכר. גם אחיך לא נוכח בסיפורך כדמות פעילה. תיארת אותו כ"ילד טוב, חברותי ומקסים", אך לא ברור מה עמדתו בעניין השינה המשותפת עם אמך. האם כילד טוב, חברותי ומקסים הוא רשאי להביע למשל התנגדות? מה יהיה עבורו מחירה של ההתנגדות? (האם עדיין יחשב לילד טוב, חברותי ומקסים?). ומה עמדתו של אביך? האם זה מקרי שהוא חסר בתיאורך את המצב? אתה מתאר מצב בו אחיך משמש בתפקיד לא לו. נראה שכמוהו, גם אתה נושא תפקיד כבד למדי, כמגן אחיך. האם יש אפשרות להחזיר באיזשהו אופן את התפקידים לבעליהם? בהצלחה רבה, אור-לי