פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום, השנה בני הבכור בן שש וחצי עלה לכיתה א' ונורא קשה לו. מדובר בבכי, באי רצון להכנס לבית הספר בכלל ולכיתה בפרט. אני ובן זוגים מעבירים את רוב הבקרים בשבועיים האחרונים בבית הספר על מנת לשכנע אותו להכנס לכיתה. יש לציין שהמורה, הסייעת המלווה והמנהלת מאוד תומכים בו ומנסים כמה שיותר להקל עליו. הבעיות שהוא מעלה הן: קשה לי להיות הרבה זמן בבית הספר, לא בא לי, אני לא רוצה ללכת אחרי בית הספר לצהרון, אני יתגעגע אליכם, ועוד. בכל פעם שאנו מוצאים את הדרך לפתור בעיה אחד, מיד הוא מציף בעיה אחרת. אנחנו מסבירים לו שאין לו ברירה אחרת, אתה חייב ללכת לבית הספר ואי אפשר להשאר עם אמא ואבא שצריכים ללכת לעבודה. זו כמובן לא הפרידה הראשונה הוא מגיל שנה בגן וגם בצהרון הוא נמצא מגיל 4. יש לנו בן נוסף בבית בן 4. יש עצות?

לילה טוב, תהיו חייבים בשלב כלשהו לשים גבול ולהפוך את הפרידה למאד קצרה וענינית. רצוי כמה שיותר מוקדם,זה רק יעזור לכולם. אני מוסיפה לינקים בנושא פרידה http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-47,xFT-21879,xFP-22179,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-20192,xFP-20317,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום רב, בני בן שנה ו-9 חוד' . השנה התחיל ללכת לראשונה לגן עד 13:00 . בזמן האחרון קורה שאני באה לקחת אותו מהגן וכשהוא רואה אותי הוא מאוד שמח ומחבק והכל בסדר. כשאנו יוצאים לכיוון בתינו (מרחק של 5 דק' מהבית..) הכל טוב ויפה וברגע שאני ניכנסת איתו הבייתה (אפילו לפני פתיחת דלת הבית...) הוא מתחיל לקבל התקפת זעם וצועק בצורה מוזרה ומתחיל לבכות ולהרביץ עם הרגליים. בהתחלה לא ידעתי מה פשר העניין ואיך להתייחס והנחתי שזה מעייפות ושהוא פשוט ממוטט מכל מה שעבר עליו פיזית ונפשית בגן והוא אולי לא יודע איך להכיל את כל זה לעת עתה. מה שעשיתי זה שבגלל שחשבתי שזה מעייפות מייד לקחתי אותו למיטתו וחשבתי שמייד יירדם כמו תמיד אך להפתעתי הוא התחיל להתפרע במיטה לבעוט ולבכות ואפילו את המוצץ הוא לא הסכים להכניס לפה. כל זה קורה כבר מספר ימים רצופים מה קורה פה??????. אני חסרת אונים למול תופעה זו. אני צריכה עזרה להתמודדות. תודה וסליחה על האורך של ההודעה. דידי

הי דידי, זה בסדר ונורמלי. נתחיל מזה שיתכן שזו תגובה לשינוי שהוא עובר ויקח לו עוד קצת זמן להסתגל (יתכן שכמה שבועות ואולי אפילו קצת יותר). בנוסף,בדר"כ אצל ילד שהוא כבר עייף מדי,רואים התפרעויות,צרחות,התנגדות לשינה וכאילו שהוא לא מוצא לעצמו מקום. אני באפן כזה,נוהגת בכ"ז להשכיב לישון בצורה מאוד ממוקדת מבלי לסטות ימינה או שמאלה ואחרי המשברון של הדק' הראשונות,הם נרדמים ברגע שהראש פוגש בכרית. בהצלחה, מור

שלום. בני הבכור בן שנתיים . נולד לנן תינוק לפני חודש וחצי, תמיד היה (לבכור)לו הקושי להירדם שזה בעיה בפני עצמה, אך אף פעם לא התעורר במצע הלילה(למעט חולי)עד לפני שבוע טחצי, הוא מתעורר בלילה באופן קבועעם בכי היסטר שיכול להמשך בן 10-60 דקות שזה פשוט חוסר אונים לנו ולוץ. יש לציין שהוא נכנס למסגרת רק אחרי החגים, המלצה של הגננת .. לאור העובדה שיש אח חדש, גן חדש.(היה עם אימי בבית) אודה לך מאוד על תשובה לגבי תופעת השינה המוזרה?

לילה טוב, אין בתופעה שום דבר מוזר. לכל ילד יש תקופות כאלה,בכל מיני גילאים. על אחת כמה וכמה בתקופה של שינוי . צריך לזכור שבשבילו הולדת האח,הוא שינוי גדול ויתכן שהוא יצטרך כמה חודשים עד שיסתגל לעניין. במידה שיש צורך בתשובות נוספות לגבי שינה,כדאי לעשות חיפוש בפורום,יש כאן לא מעט תשובות בנושא. בהצלחה, מור

בני בכיתה ד הוא תלמיד מצטיין ילד שקט ומופנם. השנה התחילה " ברגל שמאל" הוא לא הכין שעורים מספר פעמים כי שכח הוא מאבד ספרים בבית הספר כנ"ל לגבי מחברות בבית שמטיילות להן ברחבי הבית ניסיתי להסביר לו ולהראות לו היכן להניח את המחברות והספרים יש לו ספריה מסודרת ומאורגנת אולם הוא זורק הכל על השולחן והמיטה וקשה מאוד למצוא את הרגליים והידיים לגבי שעורי הבית בקשתי ממנו בפרוש שיכתוב ביומן בכל שיעור אם ניתנו שיעורים וכאשר מגיע הביתה יכין לו דף שעליו רושם מטלות שיש עליו לסיים. יש לי תחושת בטן שמה שאני רואה כל הבלאגן וחוסר הסדר וחוסר החשק הזה פתאום ללמוד נובע עוד מתקופת המלחמה שבה הוא ממש פחד כמו כולנו בעצם ולמרות בקשות שלי שיכתוב יומן או רשמים מהמלחמה הוא מסרב לעשות זאת. אני בדילמה כי אני יודעת שהוא ילד טוב הוא לא עושה דווקא הוא באמת שוכח. אני לא רוצה לדחוק בו יתר עלך המידה אבל אני רוצה לגשת אליו ללבו ולנסות להבין יותר מה מטריד אותו מבלי שיחוש שאני נודניקית....ותעזבי אותי... יש לי בבית עוד 2 בנות בגן חובה ואחת בטרום חובה.

לילה טוב, מה שאת מתארת יכול להצביע על כל מיני דברים. כמובן,שמכאן אני לא יכולה לענות באפן חד משמעי על מה מדובר. מה שכן,כדאי לברר איתו את מצבו לא בהתייחס לשיעורים או בי"ס או שכחה אלא כמשהו כללי יותר שלא מגיע כתגובה ל... משהו מאד נינוח,באוירה טובה. אפשר להתחיל "שמתי לב שבזמן האחרון אתה קצת מוטרד.. ולחכות לתגובה שלו ". אם ישנם עוד סממנים של שינוי (הסתגרות,התפרצויות זעם,נדודי שינה,ירידה בלימודים,ירידה במוטיבציה וכו' ) כדאי לפנות ליעוץ. בהצלחה, מור

רוצה לקבל עיוץ על הבן שלי בן 18 מהורים גרושים +אחות בת 9 שמתגוררת איתי (אמא) ואח בן 15 שמתגורר איתו יחד עם אביו. כי 6 שנים הוא בלי קשר עם אמו במשך 4שנים לאחר שאבא לקח אותו להתגורר איתו, הוא התחיל להמשך למעשים לא חוקים, מעשן סמיםו מסתובב בחברה לא רצויה, בזמן האחרון הוא מנסה כל מני דברים, כמו לעבור לגור במקום אחר, אבל לא הצליח להיות מחוץ לבית או ממסגרת החברים הקבועים,חייבת לציין שהוא ספורטאי מצטיין,אבל בכל זאת הוא מסתובב עם חבורה של פושים, ולא מנסה לחשוב על העתיד שלו, הוא ילד נבון וחכם, עם דמוי עצמי נמוךו מבודד חברתי בכלל ההתנעגות שלו. מגיל 14 הוא נמשך לכל מני דברים לא יישרים, יש לו כמה תיקים על שימוש עצמי בסמים, והוא מרגיש שנדפק לו החיים, הצבא דחה אותו, והוא ללא דרך. אני צריכה עזרה כדי לעזור לו חייבת לציין שאני והבן שלי חידשנו קשר ואני מוכנה לעזור לו בהכל תודה שני

בקר טוב, צר לי אבל המצב שאת מתארת מצריך יותר מאשר עצה כזו או אחרת בפורום. כמובן שבמצב כזה מומלץ לפנות לטיפול. העניין הוא שבנך צריך לקחת איזושהי אחריות ולהחליט שהוא רוצה לשנות משהו בחייו. הוא מבוגר,ואין שום דרך לכפות עליו עזרה מקצועית. המוטיבציה צריכה להיות שלו. נסי לשוחח איתו על אפשרות של קבלת עזרה מקצועית. אם הוא יסכים,נהדר. אם לא,חתכן שכדאי לך לשקול לפנות בעצמך על מנת לקבל כלים כיצד לעזור לו וכיצד להתמודד עם מצבו. בהצלחה, מור

אני כותבת מתוך עצבות גדולה. אולי הסיפור יישמע מופרך ואולי אראה בעיני מי מכם כפויית טובה אבל זה המצב שלי: בני הפעוט נכנס לראשונה לגן. גן פרטי, נחמד, אמנם הרבה ילדים אבל עם יתרונות יחסית לגנים אחרים. עשינו לו קליטה כמו לכל החדשים והוא לא הזיל דמעה. ההיפך- השתלב בגן בדיוק איך שחזיתי, ואפילו טוב מכך. אני לא יודעת מה קורה איתו , לבד ממה שהוא מספר (והוא די צעיר כך שיכולתו הוורבלית מוגבלת) ומהפירורים שהגננות זוכרות. אנחנו קרובים מאד ואוהבים מאד. שאני נפרדת בבוקר בדר"כ שולח לי נשיקות באויר ועושה שלום , שאני באה לקחתו בצהריים - אם הוא באמצע פעילות או משחק, הוא אומר לי שלום עם חיוך ענק וממשיך בשלו, ובסוף המשחק בא ומחבק ומתרפק ואז נופלת עליו עייפות עצומה.. ואני כבר שבוע וחצי בוכה ובוכה, קשה לי להיפרד, קשה לא לדעת מה עובר עליו ולדאוג. נדמה לי שאני מפתחת דיכאון, כי אני מרגישה כמו באבל כמעט. האם אני נורמלית? האם זה קרה למישהו\ מישהי? אשמח אם תשתפו. אמא כל כך גאה ועצובה

חשה בדיוק כמוך, הגננת אמרה לי שאני במשבר ולא הילדה, פעם ראשונה גן ערייה אחרי גן פרטי,ואח"כ צהרון ואני ממוטטת מהמחשבה של מה קורה שם. כל בכי שלה וכעס אני נכנסת לדיכאון, שמא ההחלטה היתה שגויה להכניס לגן פרטי. נראה לי שכשאנו האמהות נסתגל לגן, גם הקטנטנים יסתגלו.

לילה טוב, מדוע שנחווה אותך ככפוית טובה ? :). בעיני,זו הודעה כ"כ אמיתית וכ"כ נוגעת. כן,את נורמלית. כן,זה קורה לא מעט פעמים וכן את יכולה להיות מאוד גאה. לא רק בילד,אלא בעיקר בעצמך שיצרת יחסים כאלה שמאפשרים לילד את הבטחון והאמון שילד זקוק להם כדי להפרד. אני מעריכה שמדובר בילד ראשון וזה לא קל להפרד,אבל את מתארת תהליך בריא ו"נכון" והנפרדות הזו מאוד חשובה,לשניכם,לטווח הארוך. תני לכם את הזמן,אני מבטיחה לך שתצליחו להסתגל למצב החדש ולהנות ממנו. בהצלחה ונשיקה, מור

אתמול הוא שוב הרביץ והיום הוא צריך להיות בעונש בספסל ליד חדר המנהלת בעלי מפחד לפנות ליועצת כי תהיה לו סטיגמה עלי לציין שהוא ילד מאוד רזה ולא כל כך גבוה אבל הוא מאוד חברותי ולא ביישן היום הוא אמר לי שהוא רוצה לחזור לגן מה לעשות אני לא יושנת בלילות בגלל זה וגם אני מאוד רגזנית עם שתי בנותי (9, 4). המורה אמרה לי שאם הוא היה בכיתה גבוה יותר היו משהים אותו מבה"ס, הוא כל הזמן מבטיח לי שהוא יתנהג יפה ויביא מדבקה מה לעשות כבר לקחתי לו מהחדר משחקים שהוא אוהב מה עכשיו

בקר טוב, יש לי לא מעט דברים להגיד על ההודעה שלך,אני אסתפק בכמה : 1. איזו סטיגמה ? גם איתי שוחחה פעמיים בחיים יועצת ביה"ס ובכל זאת,הצלחתי לא רע בחיים. בשום מקום עבודה בראיון לא שאלו אותי אם שוחחתי אי פעם עם היועצת. אז אני חוזרת ושואלת,איזו סטיגמה ??? 2. מה עדיף - סטיגמה של ילד שמדבר עם יועצת או שבמשך הזמן תהיה לו סטיגמה של ילד מופרע שלא הצליח להחזיק מעמד בביה"ס אפילו שבוע ? מה אתם חושבים,שזה יעלם מעצמו ?. הרי אם לא תטפלו בזה כמה שיותר מהר,מהר מאוד תהיה עליו סטיגמה של מופרע. שלא לדבר על זה שאתם משאירים ילד בן 6 להתמודד לבד עם דבר שהוא לא מסוגל להתמודד איתו . אני ממש לא חושבת שבמצב כמו שאת מתארת,מה שצריך להדאיג אתכם זה כן או לא סטיגמה. בהצלחה, מור

מדובר בילד בן 6.8 שעלה לכיתה א',ילד אנרגטי במידה, אסרטיבי,"מנהיג מלידה",משחק חופשי מרתק ודימיון עשיר שילדים נמשכים אליו,בימים האחרונים נודע לי שהוא מאיים אל חבריו (אם לא תעשה את זה....לא תהיה בחבורה ,וכו") אתמול הוא לא נתן לחברו לצאת בהפסקה מהכיתה והשפיט אותו (תתן לי ,תביא לי ...וכו")כששוחחתי עימו הוא טען שלא אמר לו (לחברו) לא לצאת מהכיתה. חשוב לציין שיש לילדים מן פחד ממנו שקצת קשה להסבירו . ומצד שני הוא חבר מכל הלב מגן ,שומר ודואג לחבריו . איך לנתב את תכונותיו לכיוונים חיוביים ולשפר את קישוריו החברתיים ?

לילה טוב, ההתנהגות שאת מתארת היא בדר"כ התנהגות שנלמדת ע"י חיקוי . הילד מנסה אותה פעם פעמיים לאחר שראה אדם קרוב נוהג כך,ובמידה שהוא זוכה לרווח משני ( חצי חיוך של הורה,שדר של גאווה וכו',גם אם לא מילולי) זה חוזר על עצמו שוב ושוב. לכן,השאלה שעולה אצלי - האם יתכן שיש מישהו בקרבתו שנוהג כך לעיתים,יתכן שאפילו מבלי לשים לב ? במידה שכן,יהיה מאוד קשה להפסיק או "לנתב" את ההתנהגות. מחכה לתשובה ומשם נמשיך, מור

אני אמא לילד בן 6.5 שהחל לפני כשבועיים את כיתה א' .ילדי הוא ילד מאוד נבון ויחד עם זאת מאוד רגיש,זאת אומרת שכשהילד נפגע בבי"ס מילדים מסוימים- גם אינו עונה או "מחזיר" וגם אינו מתלונן שמא הוא הצטייר כילד בכיין בפני השאר או שמא יבקשו "הנאשמים" לנקום בו.אני כהורה בעלת רגשי נחיתות מהעבר וכן תמונות מהעבר שלי בגילו שהיו כלל לא נעימות (התעללות מילוללית מצד ילדי הכיתה,השוואה בלתי פוסקת ביני לבין אחותי המוצלחת ממני) איני מוצאת את המילים המתאימות או ההכוונות הנכונות שעליי לתת לו על מנת שיתמודד אני נפגעת עד עומק נשמתי כאילו הילדים פגעו בי בעצמי ומפתחת בראש כל מיני מחשבות כאילו הילד מאוד סובל כאילו המורה אוהבת אחרים יותר ממנו לכן היא לא מטפלת בנושא.איני מוכנה לחשוב שגם הוא יתפתח להיות כמוני בעל רגשי נחיתות אבל יחד עם זאת אני לא יודעת מה להגיד לו או איך לא לשדר לו את תחושותיי על מנת שלא ישפיעו על אופיו.אנא תשובתך בהקדם כי השנה רק בחיתוליה ולבטח יהיו לי עוד הרבה תרחישים בעתיד שוב ולא יודעת לאן אני מסוגלת להגיע במחשבותיי הפסימיות. תודה מראש.

וחיבוק גדול ואולי רעיון להתייעץ עם איש מיקצוע בהכוונת הילד. אני מבינה לליבך וגם אני לא טובה בהכוונה חברתית אבל לשמחתי בעלי מצטיין בתחום. אם יש מישהו מהמשפחה שחזק ביחסים חברתיים אפשר להיעזר בו. בהצלחה רבה!!

לילה טוב, אם תקראי את הכתבה משמאל "על שלש גישות,אמא ומטפלת.." תביני שכולנו ניזונים מעברנו ומההתנסויות שלנו וזה מה שאנחנו משדרים לילדים שלנו. מאד הייתי רוצה לתת לך "מתכון" - תעשי x , אל תגידי y, והכל יסתדר. אבל זה לא עובד ככה לצערי. זה תהליך ארוך,שבדר"כ נעשה בלווי של איש מקצוע. קשה לעשות את זה לבד. מה שכן אני יכולה להציע - כשהילד מספר לך על התנסות כלשהי,עוד לפני שאת עונה עצרי ונסי להבין איפה זה "נוגע" לך,זהי את התחושה שעולה אצלך,את הרגש שמציף אותך. ואז... זכרי,זה שלך, לא שלו !. כאמור,הדבר המומלץ ביותר הוא לפנות ליעוץ. בהצלחה, מור

אני מוסיפה לינקים למקרה אחר שגם נוגע בעניין איך אנחנו כהורים משליכים מעולמנו על ילדינו. כדאי לקרא הכל לפי הסדר (כל לינק הוא שרשור שלם שכדאי לקרא בו את כל ההודעות) http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-49,xFT-20222,xFP-20222,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-20499,xFP-20499,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-20499,xFP-20684,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שאלתי היא: בני בן ה- כמעט 4 (באוקטובר יהיה בן 4) מתקשה בעשיית קקי בשירותים או בסיר ואצ צרכיו אלו הוא עושה בטיטול. ישנם עוד קשיים אחרים עימו אך שלא קשורים לעניין הקקי. הגננת בגן טענה שבשלב כזה צריך כבר לפנות לפסיכולוג. שאלתי היאט כיצד" היכן ומה עושים?

בקר טוב, אם היה מדובר רק בגמילה הייתי מציעה להתחיל מקריאת החלק - גמילה ב"שאלות ותשובות" משמאל. מכיוון שאת מציינת שישנם עוד קשיים יתכן שבאמת כדאי לבקש התרשמות של איש מקצוע. במידה שהילד בגן עירוני,אפשר לבקש פגישה עם פסיכולוג הגן (לכל גן עירוני יש פסיכולוג). במידה שהוא לא בגן עירוני,ניתן לפנות לשרות הפסיכולוגי באזור מגוריכם (בכל ישוב ישנו שירות) ולבקש לקבוע עם פסיכולוג (בהרבה מקומות זה מסובסד). כמובן שאפשר לפנות גם באפן פרטי למטפל שעובד בתחום. בהצלחה, מור

שלום, התינוקת שלי בת 3 חודשים עד לפני כשבועיים שלושה היא היתה נוסעת בסל קל בלי בעיה אבל בשבועות האחרונים היא החלה לבכות בנסיעות זה לא בכל נסיעה ולא תלוי ביום/לילה, כך שאני לא מצליחה להבין מתי ולמה היא בוכה ומתי לא. אשמח לשמוע עצות בנושא, זה ממש בלתי אפשרי לנסוע איתה ככה ובטח שלא לבד באוטו תודה

בני בן ה-3 החל לפני כחודש לעשות תנועות של התרגשות באופן מוגזם מאוד ובתדירות גבוהה בכל פעם שהוא מתרגש. התנועות הם בכיווץ הידיים, עיוות הפה ולעיתים הרמת רגל. אני ובעלי סבורים שעלינו להתעלם מזה וזה יעלם בשלב מסויים, האם זה נכון? האם להמשיך להתעלם או שיש משהו אחר שבעזרתו ניתן להפסיק את התנועות האלה?

בקר טוב, מאוד קשה לי לענות מכאן מבלי לראות על מה מדובר. אם מדובר בילד שהתפתחותו נורמלית ומתאימה לגילו ואין דברים יוצאי דופן,אני הייתי נותנת לזה זמן ורואה איך זה מתפתח (בנתיים די מתעלמת). אם ישנה איזושהי חריגות בהתפתחות,כדאי לבדוק יותר לעומק. כדאי גם לבקש את התרשמותה של הגננת ובמידה שזו גננת בעלת נסיון,היא תוכל לדעת האם מדובר בתופעה חולפת או יותר מכך. בהצלחה, מור

בני בן ה-6 החל את כיתה א' במשך השבוע התלוננה המורה שהוא הרביץ לילדים בכיתה והיום היא הפנתה את זה למנהלת לאחר שהרביף לשתי בנות. עלי לציין שאף פעם לא הגיעו אלי תלונות שהוא מכה ילדים בכל התקופה שהיה בגנים הוא ילד חכם מאוד ותמיד אמרו לי הגננות שהוא מחונן יש לו קליטה מהירה ובתחום הלימודי הוא מצויין. כשאני שואלת אותו למה הוא היכה הוא אומר לי סתם שאין סיבה מה לעשות? איך להעניש אותו? אני מפחדת שלא ישהו אותו מביה"ס האם הוא עושה את זה כהתגוננות כדי להראות שהוא חזק

בקר טוב, לא להתחיל בענישה. וגם לא להבהל מזה שפנו למנהלת. שינוי התנהגותי אצל ילד יכול להעיד על תסכול,לחץ,תחושת חוסר אונים וכו'. מה לעשות ? לקבוע בהקדם פגישה עם יועצת ביה"ס ולדרוש את עזרתה ומעורבותה. בהצלחה, מור

לצוות הרופאים שלום, נולדה לי ילדה בכורה לפני כשנה, אני ובעלי מסתובבים די חופשי בבית ( רק עם הלבשה תחתונה ), כך גם אני מלבישה את בתי הקטנה (בטיטול). רציתי לדעת האם זה תיקני או האם היא תפרש את הדברים לא כמו שהיא אמורה לפרשם. חשוב לי לציין שאני לא מקפידה בבית על כללי הלבוש בשלב זה על מנת לתת לה הרגשה של חופש ושהיא יכולה לנהוג בביתה בחופשיות. כמובן כשהיא תגדל תיהיה הגבלה מסויימת לגבי כללי לבוש בבית של כל בני המשפחה. רצוני לדעת האם אני פועלת נכון לטובתה ולטובת ההתפתחות שלה. תודה מירב.

בקר טוב, נתחיל מזה שאני לא רופאה אלא עו"ס... אני לא חושבת שיש כאן "נכון" או "לא נכון". אין שום מדע מדוייק שאומר - להסתובב בתחתונים = ילד חופשי,פתוח ומאושר,להסתובב כל הזמן בבגדים = ילד ביישן ,מסוגר ו... הכל שאלה של מה אתם מחליטים להנהיג בביתכם,עם מה אתם מרגישים נוח. כמו בהרבה נושאים אחרים,גם כאן,כל משפ' צריכה להחליט עבור עצמה (כמובן כל עוד מדובר בגילאים כאלה ותוך שימת לב לגבולות). מור.

אז ככה, אנו הורים ל-2. אחת 3.3 ואחת 1.3 - שתי מקסימות. הגדולה קיבלה את אחותה בזרועות פתוחות עד שהקטנה החלה לפתח אישיות משלה, או אז החלה הגדולה להיות בכל מקום בו נמצאת הקטנה. הגבלת תנועה מושלמת. אנו מבינים שהתופעה מוכרת וידועה ואנו מצליחים בסה"כ להתמודד עם התופעה, אבל..... הגדולה התחילה לא לרצות ללכת לישון. כל הליכה למיטה הופכת לסיוט אמיתי, היא לא רוצה לעשות פיפי ולא רוצה לצחצח שיניים וכמובן לא ללכת לישון. עצם ההליכה לישון גורמת לה לתופעה המתוארת להלן - התופעה הזו מתבטאת בבכי ויללות, חלקן "מפוברקות" בעליל, בצעקות וצרחות, בהתחברות מחודשת למוצץ (מה שכבר נזנח בעבר) ובירידה חוזרת ונישנת מהמיטה. יש לציין שאנו מנסים לצמצם את אפשרויות הבחירה שלה. ניסינו לפנות לצד ההגיוני שחזק אצלה מאד, ניסינו להיות השוטר הטוב והשוטר הרע, ניסינו להיות שנינו שוטרים רעים / טובים, ניסינו עונשים ואיומים אבל ללא הצלחה. שתי הבנות ישנות בחדר משותף - דבר שמקשה במידה מסויימת על דבקות פיזית בעקרון "התמדה בלהישאר במיטה" יש לציין כי אנו תושבי קריות ליד חיפה וחווינו חודש של שינה בממ"ד ומספר גיחות לבתי מלון, כמו כן הילדה התחילה את שנת הלימודים בגן חדש. גם אחותה החלה ללכת לגן. לשאלתנו - מה עושים? נשמח לרעיונות מעשיים מניסיונכם ! דורון וגליתי

בקר טוב, דבר ראשון,כדאי להקפיד על זמן מסויים,קבוע,בשבוע שבו אתם מבלים רק איתה (או שניכם יחד או אחד מכם). לגבי השינה - מי מהילדות הולכת לישון ראשונה ? כדאי שהקטנה תלך לישון קצת לפני הגדולה כדי שלא יווצר מצב שבו הגדולה מרגישה שהיא מפסידה משהו. במידה שהגדולה נכנסת למיטה אחרי שהקטנה ישנה,אפשר לגייס אותה בתור "הגדולה והבוגרת" שנשארת עד מאוחר,לשמירה על שינת אחותה. כך שהיא בעצם לא יכולה לקום ולהפריע כי אחותה כבר ישנה. כדאי בשעות הערות להקדיש כמה שיותר זמן ותשומת לב להתייחסות פרטנית ובשעת השינה להקפיד באפן מאוד נחוש ועקבי על השכבה ממוקדת וקבועה ע"פ מה שקבעתם. אין טעם לשנות כעבור שבוע - שבועיים ולנסות משהו חדש. העיקביות היא גורם מכריע. בהצלחה, מור

שלום, יש לי תינוקת בת כ-3 חודשים היא התחילה בשבועיים האחרונים להיות תלויה בציצי כדי להרדם. תמיד היה לה קשה להרדם בלילה ואז היינו מרדימים אותה לפעמים בעזרת מוצץ וכשזה לא הצליח בהנקה. עכשיו היא לא מוכנה בכלל להירדם עם המוצץ ובוכה עד שנותנים לה ציצי (אפילו אם זה שעה אחרי הנקה ואין סיבה שהיא תהיה רעבה) היא אוכלת הנקה בלבד. בעוד כחודש אני מכניסה אותה לפעוטון ואני מפחדת שהם לא יוכלו להרדים אותה, אני לא רוצה שהיא תהיה תלויה בציצי אבל כל פעם שאנחנו מנסים היא בוכה ואנחנו נשברים. האם יש להתעקש איתה גם כשהיא בוכה? מה עדיף לתת מוצץ? בקבוק עם מים? אשמח לשמוע את עצתך בנושא תודה

בקר טוב, כמו שכתבתי מס' פעמים בעבר - בשאלות הקשורות לטיפול פיזי בתינוק,כדאי למצא פורומים שזה תחומם. כמו כן,אם ישנה אחות טיפת חלב שאת סומכת עליה,כדאי להתייעץ איתה. בהצלחה, מור

בני בן ה - 3 גמול מפיפי כבר שנה (כולל בלילה). התחלתי בנסיונות לגמול אותו מקקי אולם זה לא מצליח, הוא מעדיף להתאפק שעות ולא לעשות באסלה, הוא בוכה, סובל מכאבי בטן, צועק לי שאעזור לו ואני אובדת עצות. יש אנשים שאומרים לי לא לוותר ולהיות חזקה, אחרים אומרים לי לא ללחוץ עליו ולחכות שהוא יהיה מוכן... מה באמת עלי לעשות???

בקר טוב, יש כאן ה מ ו ן תשובות בנושא. אנא התחילי מקריאה החלק "גמילה" ב"שאלות ותשובות" משמאל,המשיכי בחיפוש בפורום תחת המילה - גמילה ותחת המילה טיטול (כל פעם מילה אחת). אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום היום בתי בת ה- 8 פנתה אליי ואמרה כי בזמן שבלתה אצל הסבתא קרה מקרה (הסיפור היה מלווה בהרבה חששות ופחדים) לבעלי יש אח כבן 16 (בן זקונים) אמרה לי ביתי כי יום אחד כשבילתה אצל הסבתא גיסי הקטן אמר לה להוריד את המכנס ולהראות לו את הפות שלה ואח"כ ביתי אומרת כי הוא הראה לה את שלו ואף הוסיף ואמר את רוצה לשתות?!!! שאלתי אותה מה לשתות והבנתי ממנה את הבולבול כל הזמן שאלתי אותה האם הוא נגע בה והיא אמרה שלא איך ניתן לדעת אם ילד ממציא ו/או אומר דברי אמת מה עושים במצב שכזה בתי אמרה שהמקרה ארעה לפני הרבה זמן כמה זמן לא יודעת צריך לדבר עם הילד מה אני אמורה לעשות? איך עליי להגיב? פניתי לבעלי והוא היה בשוק (פניו הראו כאילו אינו מאמין וכך גם אמר לי) ואני הוספתי ואמרתי לו איך היא יכולה להמציא דבר שכזה אין היא חשופה לסיפורים ו/או סרטים??? האם זו הטרדה מינית ומה ההשלכות לכך מה עליי לעשות ו/או להגיד לבתי כמובן שבתי בקשה שלא אספר לאבא שלה אך לבסוף שוכנע בדרך כלשהי כי אספר לו אך רק שלא תהיה ערה איך אני יכולה להגן על ביתי לפתע נראה לי שצריך לשמור עליה ולגזול את חירותה אסרתי עליה בהחלט ללכת ולישון אצל חמתי!!!!!!!! כוון אותי/עזור לי מה הצעדים הבאים שעליי לעשות איך ניתן לדעת שכל מה שסיפרתי (שבתי ספרה)לי נכון ואין לזה המשך... בתקווה שאין אני קצת חוששת מפני פניה ליועצת ביה"ס וכו' הייתי רוצה לשמור על זה כענין משפחתי אך מוכנה לפנות לגורמים טלפונית/אינטרנט באופן אנוני ולקבל הכוונה לקראת סוף השנה (כתה ב') חלה נסיגה אצל ביתי בלימודים האם יש קשר גם היום קשה לה בתחילת השנה ?

בקר טוב, הנושא בהחלט דורש בדיקה קצת יותר מעמיקה. מכיוון שמדובר בנושא עדין מאוד,אני בהחלט מבינה את הצורך בשמירה על דיסקרטיות. אני מציעה בשלב הראשון לפנות לאחד מהגורמים הבאים ולהתייעץ (בין השאר כדאי לשקול פניה לשיחה עם איש מקצוע שמתמחה בתחום הפגיעה המינית בילדים.אפשר לברר בטל' הבאים שמות ופרטים של אנשי מקצוע כאלה) : בית לין - כוכבית 3200 או 6448844 - 02. אל"י - 1-800-22-3966. בהצלחה, מור

שלום רב, בני בן כמעט 9, בכיתה ד'. ילד מחונן עם ADHD, מטופל ברטלין לשעות הלימודים בלבד. כבר כשהיה בגן חובה נראה היה שיש לו בעיה של "התאמה" חברים היו אומרים שהוא נודניק ושהוא מדבר המון ו"למה תמיד הוא חושב שהוא יודע הכל", יש לו קבוצה של כ-4 חברים שאיתם הוא אומר שהוא משחק בהפסקות והם מזמינים אותו לימי הולדת וכו' אך כמעט אף פעם אינם מתקשרים להזמין אחהצ. כשהוא מזמין-לפעמים באים ולפעמים לא. בשנה שעברה כשאביו הצטרף לטיול שנתי הוא שם לב שהוא מציק לכולם ואף מתגאה שהוא "הנודניק של הכיתה" גם במפגשים עם חברים בבית (או בחוץ כשאני נוכחת) הוא מציק הצקות קטנות. נראה שהמטרה של כל ההתנהגות הזו היא למשוך תשומת לב ולכפר כנראה על חוסר בטחון עצמי. לפני כ3 שנים היינו איתו אצל פסיכולוגית שגם עשתה לו אבחון וגם נסתה לעזור לנו בעצות. המסקנות שלה היו שהוא ילד מאוד מיוחד ושונה עם איטילגנציה מאוד גבוהה שלפי דבריה קצת מפריעה לו. לא יכולנו להרשות לעצמנו כלכלית המשך טיפול וכרגע יש לי הרגשה שהמצב מתדרדר וככל שהילדים גדלים הם מפסיקים להבליג על ההצקות וההתנהגות שלו ושהוא ישאר בלי חברים. מה עושים? אייך עוזרים לו? אייך מלמדים אותו כישורים חברתיים נכונים? תודה

בקר טוב, אני חייבת להגיד שההודעה שלך מאד נוגעת ללב...:). דבר ראשון,אני ממליצה לנסות להעזר בנסיונם של הורים נוספים לילד adhd ואת זה אפשר לעשות בפורום הנהדר של הפרעות קשב בתפוז. חלק מאוד חשוב בהכוונה שלכם לילד הוא לא מה לא לעשות אלא מה כן. נסו לקחת סיטואציות דומות בבית,שעליהן אתם נוהגים להבליג והשתמשו בהן על מנת לעבוד איתו על התנהגות אלטרנטיבית. בנוסף,נסו לבדוק איתו מה מתעורר אצלו לפני ההצקה ומה בעקבות ההצקה. זה יתן לכם מושג על איזה צורך עונה ההתנהגות הזו ואולי תצליחו למצא מענה אחר לצורך. כדאי לבדוק אפשרות של שילוב בקב' לרכישת מיומנויות חברתיות. לסיכום,עיקר העבודה היא מודלינג ואימון. הרבה בהצלחה ואם אני יכולה לעזור בעוד משהו,בשמחה. מור.

שלום רב הבת שלי בת 8 כמעט מזה כשבועיים או יותר היא מגלה חרדה נוראית מחייזרים ראינו לאחרונה את הסרט איטי ונראה לי שזה מזה אבל זה ממש נורא היא מסרבת לעשות כל דבר לבד בבית שרותים צחצוח שיניים ביקשה להרחיק את המיטה של מהקיר כל מיני דברים שכבר אותמו מכניסים ללחץ היא צריכה לחזור לבד מהצהרון והיא מתחילה לבכות רק מעצם המחשבה מה עושים ?

בקר טוב, כמו בכל פחד אחר,חשוב לקבל את הפחד,להיות אמפטיים לפחד שלה אבל לשמור על פרופורציה ולהקפיד שהיא תמשיך לבצע את המטלות שלה. משהו כמו - אני מבינה שאת פוחדת,אם זה יעזור אני מוכנה ללוות אותך עד לשרותים,ושם כבר תשארי לצחצח. או לצחצח עם דלת פתוחה וכו'. ז"א,לא לבטל את הפחד,אבל גם לא לוותר על החובות בעקבות הפחד. בהצלחה, מור

בתי בת שנתיים וחודשיים, ילדה עליזה שבעבר לא הביעה חרדות או פחדים מיוחדים ( למעט דברים שאני מזהירה מפניהם: לא לטפס גבוה וכד'). לפני כשבועיים החלה להעלות פחדים בעיקר כאשר היא מתעוררתמשינה בלילה ( לדוג' : מלאך קטן בא ונתן לי מכה בראש , במקרה הזה ממש פחדה להשאר במיטה וביקשה לעבור אלינו ההורים, אתמול התעוררה וסיפרה שיש נמר בחדר ושוב ביקשה לעבור אלינו או שנשאר בחדר, הפעם היתה פחות מבוהלת אבל בהחלט היתה מוטרדת מכך, היא גם זוכרת את ההתרחשויות ומספרת עליהם במהלך היום). מבחינה סביבתית: היא ילדה בכורה ואני עכשיו בהריון מתקדם , אנחנו מדברים איתה על התינוקת שעומדת להיוולד. בספטמבר היא חזרה למשפחתון בו היתה בשנה שעברה ,אבל רב הילדים התחלפו וכן היא היתה חודש שלם בחופשה בבית. אני מאד מודאגת שאולי קרה לה משהו לא טוב מכיוון שאני לא מכירה את הפחדים הללו מן העבר. אני לא יודעתלמה לקשר את ההתנהגויות הללו , אני תוהה אם זה קשור להריון, היא הפכה להיות קצת תוקפנית כלפי , לפעמים בועטת והרבה פעמים מסרבת לבקשות שלי, וכתוצאה לאחרונה גם אני כועסת עליה יותר מן הרגיל. איך יודעים לאתר מצוקה על רקע שלאירוע טראומטי אצל ילדים בגיל זה. ואםמדובר רק בהתפתחות טבעית , איך נכון להגיב? לדוג' היום אמרה שפוחדת מבובת תנין קטנה שהיתה בבית אז זרקנו יחד את הבובה לפח האם זו תגובה מתאימה?

שלום רב, אני אם לילד בן שנתיים ושבעה חודשים. עד תחילת השבוע היינו יחד בבית וביום ראשון התחלנו ללכת לגן. מדובר בגן פרטי מצויין לכל הדעות, מה גם שביקרתי בו מדי פעם במהלך השנה, והכרתי את הגננת מקרוב משיחות טלפוניות שלי איתה. הוא הילד הכי גדול בגן, והגילאים נעים בין שנה ותשעה חודשים לבין שנתיים ושבעה כביכול. הגן הזה הוא של ילדים בגילאי 2-3 ומהתייעצות שלי עם הגננת והמנהלת סיכמנו שעדיף להכניסו לגן הזה ולא לגדולים יותר 3-4 כיוון שהוא בא מהבית ועדיף שיהיה בגן הזה שירגיש טוב ובטוח בעצמו. (למרות שדי חורה לי שאני רואה את הפערים, אך הסבירו לי שהם מצטמצמים די מהר ולא יודעת אם היה לו בטוח יותר להיות הכי קטן בגן בשנה הראשונה שלו בגן בכלל). אתמול והיום היינו במשך שעתיים בגן, וההתנהגות שלו שונה לגמרי. הוא כבוי, לא מדבר (ויש לו שפה עשירה, הוא חייכן, חברותי) משחק מעט, לא מבין איפה הוא ומה זה כל הילדים האלו? נראה שהוא לא משוחרר, מבוהל ומפוחד. ניהלנו איתו שיחות לגבי מה יהיה ואיך וכד' אבל הוא כל כך בולט בשונות שלו מהבחינה הזו שהוא לא יודע את החוקים וכל השאר כן, כי כולם באו ממסגרות קודמות, הכל חדש לו והוא לא יודע איך להכיל את זה. הוא לא מוכן לעזוב אותי ומחר אני אצטרך להפרד ממנו לראשונה (למעט זמן) ואני לא יודעת איך עושים את זה. היום הוא התיישב ליד השולחן בארוחת הבוקר והסתכל עלי וקרא לי אמא בואי שבי לידי והמבט שלו קרע לי את הלב, עמדו לי דמעות בעיניים ועצרתי את עצמי ברגע האחרון. מיותר להגיד שקשה לי מאוד מאוד ואני מנסה במאמץ רב שלא להעביר לו את התחושות הללו. אני סומכת על הצוות ויודעת שהגן הזה הוא חממה וכיף שם מאוד, וגם הוא מתחיל להכיר לאט לאט ופונה אל הגננת. יכול להיות שלי יותר קשה מאשר לו ואני עובדת על עצמי מאוד מאוד ויודעת שזה הכי טוב בשבילו. האם מישהי יכולה להציע לי מנסיונה האישי איך להעביר את הימים הראשונים הקשים הללו ביתר קלות? מה עושים? לקראת מה לצפות? איך אני עובדת על עצמי ואיך שורדים עם הפרדות קורעות הלב??? אציין שאיני חוזרת לעבודה בשלב זה. תודה רבה

שוב שלום, רציתי לשאול איך צריך התהליך להתבצע - האם עלי ללוות אותו עוד כמה ימים בגן ורק בעוד שבוע לדוגמא להפרד ממנו? או שמה שעשיתי הוא נכון - היום נפרדתי ממנו לראשונה, מסרתי אותו לגננת והלכתי (חזרתי כעבור רבע שעה אחרי שקראו לי). מכיוון שהוא ילד שלא חווה גן כשאר הילדים שמכירים את המתכונת - אותם ההורים ליוו את ילדיהם ביום הראשון והשני, ביום השלישי החלו להרפות והיום כבר לא נשאר שום הורה בגן. אבל אצלינו זה קצת שונה כי הוא לא מכיר את דרך ההתנהלות והם כן לכן הכניסה שלהם הייתה חלקה יותר ואצלינו נראה כי זה יתעכב קצת. התייעצתי עם מכרה שהיא גננת והיא יעצה לי לשים אותו בבוקר ולהפרד וכל יום הוא ישאר עוד קצת ועוד קצת מיוזמתו, רמת ההיסטריה של הבכי תרד ועד שהוא יתרגל, ואיזו אם שהשתתפה בשיחה אמרה שהיא לא מאמינה בזה ולדעתה צריך לתת לילד את הזמן שלו ולהשאר איתו אפילו חודש אם צריך עד שהוא ירגיש בטוח ומשוחרר ויפנה למשחקים ויגיד מיוזמתו להתראות לאמא. (נשמע טוב אבל אני לא רואה איך הבן שלי ניגש למשחקים ומפנה את עצמו ממני כשאני איתו שם. אולי כשיהיה לבד במסגרת הגן בלבד הוא ילמד בעצמו את דרך ההתנהלות שם? לא?) מה עושים? תודה רבה על העזרה

בקר טוב, קראתי את שתי ההודעות פעמיים ואני מנסה להבין עד כמה מדובר בקושי של הילד נטו או שמא בקושי שלך וכתוצאה מכך,גם שלו ? . כל ילד תלוי בהוריו וחלק מהדרך בה הוא חווה את העולם ומפתח יכולות כאלה ואחרות,היא דרך הוריו ותגובותיהם.נסי לדמיין מצב שבו את מאוד תלויה במישהו,את מאוד סומכת עליו ויום אחד אותו אדם לוקח אותך למקום זר,רועש מניח אותך,מבטיח לך איזושהי הבטחה שיהיה בסדר ואת רואה על הפנים שלו את הפער בין ה"יהיה בסדר" לבין הפחד,החשש של אותו אדם,ומדי פעם בצד העין את רואה דמעה נוצצת,והוא חוזר לבדוק שאת בסדר ו... עד כמה תרגישי בטוחה במקום כזה ? עד כמה תאמיני שיהיה טוב או בסדר ? זה בערך מה שקורה עם בנך. הורה שמסוגל לשדר לילד שהוא שם אותו במקום הכי טוב,שהוא מאמין וסומך על הצוות וכו',עוזר לילד להסתגל למקום החדש. הורה שמביא את החששות שלו,מעיק על הילד ולא מאפשר לו להשתחרר ממנו ולהנות. שימי לב שהדגש הוא על מה שמשדרים,לא על מה שאומרים. מה שאת אומרת הוא לגמרי לא חשוב ברגעי שאת משדרת חשש וקושי ויתר הגנה. אם את מאמינה שהילד בידיים טובות וזה הדבר הנכון ביותר עבורו,שחררי אותו. אל תעמיסי עליו קשיים. אם את מאמינה שיש מקום שבו היה לו יותר טוב,הוציאי אותו מהגן. לא משנה מה תבחרי,רק עשי זאת מתוך שלמות. הורה ששלם עם עצמו,מעביר את זה לילד ומאוד מקל עליו. הורה שלא,"מדביק" את הילד בפחדיו. בהצלחה, מור

ביתי בת 4 נמצאת בגן עם ילדים קטנים ממנה וילד אחד שהוא גדול ממנה ? השאלה שלי האם הגלאים משמעותיים , כי הגננת אומרת שכל ילד היא יושבת איתו באופן אישי? מה עלי לעשות ?

בקר טוב, כדי שאוכל לענות,אני זקוקה לעוד מידע : 1. בכמה קטנים ממנה. גילאים. 2. כמה ילדים בגן. 3. קצב ההתפתחות של בתך יחסית לבני גילה. 4. האם נפגשת מחוץ לגן עם בני גילה או גדולים יותר. 5. תאור של בתך. וכל פרט נוסף שיעזור לי להבין טוב יותר את הסטואציה. מור

שלום בתי בת 2 וארבעה חודשים תלך לגן בו היא ועוד כ 4 ילדים בני שנתיים + היא ועוד ילד אחד הגדולים ביותר. השאר בגיל קטן משנתיים סה"כ כ 11 ילדים היא ילדה מפותחת פטפטנית ותקשורתית השאלה האם עשיתי נכון בכך שבחרתי לה גן זה? מה חשוב יותר בגן כמו כן הגננת צירפה לגן את שני ילדיה בני שנה ו9 חודשים ותינוקה מה דעתך? תודה

בקר טוב, מה דעתי ? אם לומר את האמת אין לי ממש דעה כי אני לא מצליחה להבין את השאלה. מה בדיוק ההתלבטות ? אם היא רק לגבי הגיל,אני לא רואה שום בעיה. אם זה משהו נוסף,תצטרכי לפרט על הגן,על ההתלבטות ומאיפה נובעת ההתלבטות. מור

שלום רב בני הבכור (בן 3.5) עובר תקופה מאוד קשה בגלל שנולד לו אח חדש לפני חודש. יצא כך שהגן נגמר בדיוק כאשר ילדתי והוא יצא לחופש, נשאר בבית יחד איתי ועם התינוק והיה צריך להתרגל למציאות חדשה לחלוטין. עשינו לו הרבה הכנות לפני, אני מנסה לשתף אותו, מנסה להיות איתו זמן איכות לבד. גם בעלי מאוד משתדל לפנק אותו, להיות קשוב אליו, אבל עושה רושם שכלום לא עוזר. הוא התחיל להתנהג בצורה אלימה, צורח, צועק, בוכה על כל שטות, מציק לתינוק, וקשה מאוד להשתלט עליו. עכשיו הוא מתחיל גן חדש (גן עירייה) ואני מקווה שאולי זה יכניס לו קצת איזון ושיגרה. כיצד אפשר להתגבר על הקושי ולעזור לו?

בקר טוב, ב"שאלות ותשובות" משמאל יש חלק שמתייחס ל"אח חדש" . יש שם שתי תשובות,אחת להכנה לפני הלידה ואחת לאחרי. אנא קראי ואם ישארו שלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

שלום מור, יש לנו ילדה אחת בת שנתיים וחודשיים וכעת אישתי בתחילת הריון. כאשר בתי כועסת או מתרגזת עלינו שאנו לא מוכנים לעשות את מה שהיא רוצה אז היא צועקת עלינו שנלך לעונש או שהיא נותנת לנו מכה. מן הסתם, המכה אינה כואבת אך תופעה זו מדאיגה אותנו. בתי הנה ילדה טובה שמתנהגת יפה בדרך כלל, אך כאשר היא כועסת אנו לא מוכנים שהיא תתנהג כך. מה ניתן לעשות על מנת לשנות התנהגות זו?

גם לנו ילדה מקסימה בת שנתיים וחודשיים, מעוררת עניין ברחוב, ילדה מדהימה, אבל מאוד אלימה במישפחתון מרביצה לכולם, להורים, לסבים ולסבתות, מאוד לא נעים , וככל שהימים עוברים המכות מתחזקות, ויש לה ידיים חזקות שתהיי בריאה, כל אימת שלא ניראה לה משהו פשוט מצ'פחת , במשפחתון יש ילדים קטנים ממנה שהספיקו לטעום את נחת זרועה, אנו נילחמים המון זמן והתופעה טרם פגה, מישהו יודע מה עושים בחיים לא ניתקלנו בתופעה כזו גדלנו 12 ילדים בבית ולא היה דבר כזה, מה עושים ?????????? תודה למי שיכול לעזור

בקר טוב, נתחיל מקריאת החלקים "התפרצויות זעם והצבת גבולות","גיל שנתיים" ו "תסכול" ב"שאלות ותשובות" משמאל. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

חברתי ואני חלוקות בדיעותינו ומעוניינות להקבל עיצה של בעל מקצוע: האם עירום של הורים בפני הילדים גם אם ממין הפוך (אמא ובן או אבא ובת) יכול להוות בעיה? מקלחות משותפות, לינה משותפת, שהייה בבית בעירום וכו' ילדינו בני כשנתיים מאיזה גיל זה מתחיל להיות משמעותי? היא סוברת שאין בעיה כשהיא ובעלה מסתובבים ערומים בבית (לא כחלק מתפיסת עולם מיוחדת אלא מטעמי נוחות)- להעביר מסר של עירום זה בסדר לא לפתח ביישנות ולמנוע הסתייגויות לא מוצדקות שלנו מתוך הטאבו בו חיינו כשהיינו ילדים. אני סוברת שזה מבלבל את הילדים, לא מעביר מסר של פרטיות ואף יכול להיות מסוכן בעתיד, במידה ואנשים זרים נחשפים או חושפים בפניהם- ואז זה יראה להם טבעי וכו' תודה, ענת וגלית

בקר טוב, אני מתחילה בהפניה לתשובה לגבי מקלחת משותפת http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/22/xFT/1111/xFP/1112 לגבי הדעות שהבאת שלך ושל חברתך,יש לי תחושה ששתיכן קצת פספסתן. חברתך - ילד יכול לפתח בושה,הסתיגויות וכו' גם אם מסתובבים לידו בעירום (ויש כאלה שיגידו שדווקא בגלל זה) וכמובן שיש כאלה שלא. לגביך - אפשר ללמד פרטיות וגבולות וכו' גם אם רואים את אבא או אמא מדי פעם ערומים. ז"א,כל עוד הדברים נעשים במידה ואין הגזמות לכאן או לכאן,גם התוצאות נשמרות במידה ועם גבולות. ברור שאם אמא מתקלחת עם בנה בן ה 10,זה כבר הרבה יותר בעיתי ויש חריגה מגבולות. כמו בכל דבר אחר,המינון והגיל הם חלק חשוב. מקווה שעזרתי, מור

שלום האם זה בסדר לצאת לחופש ל- 3 ימים ולהשאיר את התינוק בן ה- 3 חודשים אצל סבתו? האם כשאחזור הוא יזכור אותי והכל יהיה אותו הדבר כמו לפני החופשה? תודה

בקר טוב, אני בטח לא אגדי בסדר/לא בסדר. אני כן אגיד שהוא מאד קטן ואני לא יודעת אם אני הייתי עושה את זה. זה עלול להיות לו לא קל ויש סיכוי שכשתחזרי לא "והכל יהיה אותו הדבר כמו לפני החופשה". מור

שלום רב. כל דבר שבני בן השלוש לא מצליח לעשות, או כועס שעשו לו או לקחו לו או רוצה משהו הוא פשוט מיילל תוך כדי אמירות מסוימות שבגלל היללות אינן מובנות. אפשר להגיד שתשעים אחוז מהזמן שהוא בבית הוא מיילל כל פעם בשל סיבה אחרת . (לדוג' כשאנו רוצים לחזור הביתה מהגינה מסבירים לו שכבר מאוחר וצריך לישון וכו' ועוד משחק אחד והולכים הביתה. תמיד זה מסתיים בהליכה בבכי. תוך כדי הליכה נפל לו דבר מסוים הוא לא יאמר שנפל אלא יבכה, הוא רוצה לשתות בכוס מסוימת הוא יצביע עליה תוך כדי בכי ועוד המון דוגמאות) נורא מרגיז. יש לציין שיש לו יכולת להתבטא מבחינת השפה. מה ניתן לעשות? תודה רבה

בוקר טוב הבעיה מוכרת לי: הבן שלי 2.9 גם הוא היה מבקש כל דבר ביללות(לא בכי) וזה מקפיץ לי את הפיוזים יותר מכל דבר. אני פשוט התחלתי להגיד לו שכל עוד הוא לא יגיד את מבוקשתו בכל ברור בלי ליילל - לא יקבל. וזה עובד אחרי זמן-מה. הוא מד שייללות לא יעזרו לו איתי והוא מדבר יפה מאוד. עצתי לי אלייך: תפסיקי להתרוצץ סביבו. תסבירי שהוא ילד גדול ושלא בוכים מכל דבר. וגם להיות עקבית: אמרת "לא, לא אתן לך את זה כל עוד לא תגיד בצורה ברורה מה אתא רוצה - לא תקבל" וכך גם לעשות.בהתחלה זה יגיע להיסטריה אבל בסוף או שהוא ייתחרט לבקש את זה או שיבקש יפה. ברגע שיבקש יפה - חובה אלייך לציין שהוא ילד טוב ומתנהג כמו גדול. ייקח זמן והרבה עצבים והרבה דמעות ואיחורים לעבודה אבל זה יעבוד. בהצלחה

בקר טוב, דבר ראשון,לבדוק האם זה קורה בכל מקום ועם כל אחד או רק איתך. כדאי מאד לשאול בגן. שני,בגדול אני מסכימה מאוד עם מה שאילנה כתבה לך. אני רק אשנה כמה נק' - במקום - "לא, לא אתן לך את זה כל עוד לא תגיד בצורה .." מצטערת,אני לא מבינה אותך. ההבדל הוא שהמשפט הראשון נראה כ"דווקא" וזה מזמין מאבק והשני אם הוא נאמר ברצינות,הוא בהחלט הגיוני. אני לא מבינה ולכן לא יכולה לעזור. בכל פעם לחזור בדיוק על אותו המשפט. גם אם הוא צועק וצורח ו... וגם אם יש צורך להגיד את המשפט 7 פעמים. זה עובד. נק' נוספת - "חובה אלייך לציין שהוא ילד טוב ומתנהג כמו גדול". כן,את אמורה לשבח אותו,אבל אין לזה שום קשר "לילד טוב",גם כשהוא מילל הוא "ילד טוב",כנ"ל לגבי ה"גדול". בהצלחה, מור

ביתי היא ילדה חכמה מאוד מדברת ומבינה הכל ויש לה דימיון מאוד מפותח אשר כולל קצת חברים דימיונים (לדוגמא). היו שני אירועים מאוד מדאיגים בראשון היא סיפרה לאימי שבעלי מרביץ לי. "אבא כועס על אמא אבא מרביץ לאמא" (זה אחרי שהיא ראתה זוג רב בטלויזיה) אין ספק שדבר כזה לא קרה בבית שלנו. מקרה שני כאשר נסענו באוטו היא פשוט אמרה ש"אבא שם לי מקדחה בפוצי" (ההינו מזועזעים) מה עושים? אני לא יודעת איך להתמודד עם המשפט הזה. האם המשפט הזה יכול להעיד על משהו שהתרחש ואני לא ידעתי עליו. חשוב לציין שאני לא מזהה אצל הילדה סימני מצוקה היא ילדה שמחה מאוד מתפתחת יפה ומלאת חיים האם זה רק הדימיון. אני מאוד מודאגת. אם צריך לעשות משהו אני מבקשת הדרכה.

בקר טוב, אני כמובן לא יכולה לדעת מכאן מבלי אפילו לראות את הילדה,מה היא כן או לא עברה. כרגע,אם הכל בסדר אני לא רואה טעם להעלות ביוזמתך את הנושא. במידה שהיא חוזרת על זה שוב,יש צורך לדובב אותה בצורה עדינה ומבלי לכוון אותה או לשים לה מילים בפה. באפן כללי כדאי לעבוד עם הילדה על הבדל בין מציאות לדמיון. לדוג' לספר סיפור על תמונה,ללמד את מה שהילדים קוראים "בסתם". לבנות ביחד סיפוריים דמיוניים ואז לסכם ב - זה היה בסתם,נכון ? ובמקרים אחרים לתאר סיטואציה אמיתית ולסכם ב - זה באמת,נכון ?. בהמשך כמו חידון כזה שאת מביאה סיפור והיא צריכה להגיד אם הוא סתם או באמת. ואז גם את מה שהיא מספרת,להבדיל. בנוסף,חשוב מאוד להקפיד על התכנים אליהם היא נחשפת (לדוג' בטלויזיה). בהצלחה, מור

שלום רב, הבת שלי בת שנה וחושדיים, כמעט כל לילה היא נרדמת בסלון תוך כדי אכילת הסימילאק, כאשר היא לא נרדמת תוך כדי שתיה אנינו פשוט שמים אותה במיטה בחדרה, היא בוכה (גם צורחת) עד שהיא נרדמת-דבר שלוקח בערך 10-15 דקות (לעיתים גם פחות). מסיבה זו היא התחילה לא לאהוב את המיטה שלה, המיטה הפכה ל"קלף" שלנו אם היא עושה משהו לא בסדר ("אם לא תפסיקי לבכות ניקח אותך למיטה..") ,בשבועות האחרונים בערך פעיים בשבוע היא מתעורררת במיטה ב 4 בבוקר ומתחילה לבכות, אנחנו מביאים לה מים וזה גם לא עוזר, היא פשוט לא מוכנה להיות במיטה, כבר מספר פעמים התעקשנו לתת לה לבכות והיא פשוט צרחה חצי שעה בלי הפסקה (אם אנחנו מעבירים אותה למיטה שלנו או לסלון אז היא נרדמת בלי בעיה), השאלה היא האם לתת לה לבכות ולהעביר אותה למיטה?...האם להעביר אותה לחדש שלנו או לסלון כשהיא בוכה?....תודה על כל תגובה, גל

בקר טוב, הדבר החשוב ביותר הוא להפסיק להשתמש במיטה כעונש או איום. כל עוד תמשיכו "להעניש" ע"י שימוש במיטה,היא תתיחס לזה בהתאם. דבר נוסף חשוב הוא עיקביות (באפן כללי עם ילדים זה חשוב). תחליטו מה אתם עושים ותהיו עיקביים עם זה. לגבי מעבר למיטה שלכם,קחו בחשבון שאם תרשו את זה פעם פעמיים זה יהפוך להרגל שקשה מאוד להשתחרר ממנו. מכיוון שעניתי כאן לא מעט תשובות לגבי הרגלי שינה והרדמה,אנא עשי חיפוש בפורום תחת המילה - שינה. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

מור לילה טוב, מה נשמע? קודם כול תודה לך על פורום מדהים שמנוהל על ידך...עכשיו לשאלתי: בני עוד מעט בן 3 וכשבאים אלינו חברים הביתה עם ילדיהם הוא תמיד רב איתם על הצעצועים שלו ולא נותן להם לשחק עם זה..הוא חוטף להם ולא מסכים לכלום...אני ובעלי ממש מתביישים...איך אנחנו צריכים להגיב לו? ו...קראתי את החלק שלך בפורום שבו מדובר על רכושנות..אנחנו פשוט לא יודעים כיצד להגיב....

הי דבי, תודה... :). דבר ראשון,אין מה להתבייש. הרבה ילדים נוהגים כך. האם הוא ילד יחיד ? הדבר הפשוט ביותר לעשות הוא שהחברים יבואו עם 2 - 3 צעצועים אטרקטיביים (תדריכי את ההורים מה יהיה אטרקטיבי עבור בנך) ואז יעשו "החלפות". שני,רצוי מאוד לא להתעסק יותר מדי בעניין - לא שיחות,שידול הילד,הבטחות וכו'. שלישי,לתרגל בינכם את העניין וכשהוא מצליח אפילו טיפונת,מאוד לחזק אותו. רביעי,לקבל את זה שזה שלב ויעבור. חמישי,כשבאים החברים,עוד לפני שהוא מספיק לא להרשות להם,להציע פעילות משותפת כמו בצק,ציור וכו'. שישי,לשמור "משחקי אורחים" שנקנים במיוחד עבור מקרים כאלה ולא משחקים בהם ביומיום. בהצלחה, מור

בני עוד מעט בן 3 וכבר למעלה מ3 חודשים הוא כל הזמן מזכיר לי שהוא בן כמו אבא ואני בת.בנוסף הוא מציין שלו ולאבא יש "בולבול" ולאמא אין ...מה זה אומר לגביי השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא? האם אני צריכה להרחיב על כך ..להתייחס או להתעלם?

בקר טוב, את מתארת משהו נורמלי ביותר. אפשר להסביר טיפה יותר על ההבחנה בין בנים לבנות וסך הכל,לשת"פ לפי הקצב שלו. בהצלחה, מור

בני בן השלוש אוהב להסתובב בבית עירום ולא לשים תחתונים במיוחד בימות הקיץ החמים. בעלי כל הזמן מעיר לו שהוא לא מסכים שהוא יסתובב בלי תחתונים והוא מסביר לו שהאיבר מין הוא רק שלו והוא צריך לשמור עליו ולכן הוא צריך תמיד לזכור לשים תחתונים. אני חושבת שהוא קצת מגזים... סה"כ מה הוא מבין ...לדעתי הוא גורם לו להרגיש שהאיבר מין שלו הוא משהו שצריך להתבייש ממנו ולכסות אותו כי אוי ואבוי... מה דעתך? אנחנו חלוקים בדיעה ורק את תוכלי לעזור...! תודה לך!!!

בקר טוב, "עירום טוב או לא?" השאלה - למי ? יש מי שמרגיש איתו נוח ואז הערום "טוב" ויש מי שלא ואז הוא "לא טוב". כמו בכל דבר אחר,גם כאן צריך למצא את האיזון,את המינון הנכון - האיזון בין ההורים כך ששניהם ירגישו נוח עם המצב (בעיני גם אם משהו הוא נורא טוב ואדם שקרוב לי לא מרגיש איתו נוח,אני יכולה קצת לוותר על הטוב שבו כדי לא לגרום לאי נוחות ),האיזון בין החופשי והחשוף למוצנע, האיזון והגבול בין מוצנע לבושה. כל משפ' מחליטה מהם החוקים והגבולות שלה ואתם תצטרכו להחליט איפה אתם שמים את הגבול. בהצלחה, מור

מור היי, בני בן שנתיים ו-9 חודשים והוא כבר חודשיים מספר לי כל מיני דברים כמו:"את יודעת אמא אתמול הייתי במעלית ונתקעתי ובא מכבה אש והציל אותי" או "אמא תראי יש פה נמרים ...אני אומר להם להסתלק " וכל מיני סיפורים כאלה ואחרים שהם לא נכונים מה עושים במצב כזה...נותנים לזה מקום... לדמיון ...לשתף פעולה? או לומר לו שאתמול הוא לא נתקע במעלית וזה לא נכון ובלה בלה בלה......או שאין פה נמרים וזה לא נכון....

בקר טוב, כל עוד זה לא יוצא מפרופורציה ונראה שהוא מסוגל להבדיל בין מציאות לדמיון,זה בסדר. מה שאני נוהגת לעשות במקרים כאלה,זה לשת"פ עם חיוך קטן או חצי צחוק שבעצם מבדיל בין הסיפורים ה"אמיתיים" ל"לא אמיתיים". לדוג',כשהילדה שלי חזרה הביתה מהגן ואמרה שהיא לא יכולה לבקר יותר בסלון של הגננת (מעולם היא לא היתה בבית הגננת) כי הפילים והג'ירפות שם נורא מפריעים לה וכו'. עניתי בלווי צחוק - כן,בטח נורא צפוף עם כ"כ הרבה חיות. והמשכנו לצחוק על זה עד שבסוף היא אמרה - איזה מצחיקה את,אין פילים בסלון. סביר שבעוד כשנה כבר לא יופיעו הסיפורים האלה. בהצלחה, מור

היי ושלום יש לי ילדה בת 4, בגיל 3 נכנסה לגן בפעם הראשונה, קודם כל גדלה אצל הסבתא, בגן הייתה סגורה, כמובן לא בוכה, עושה פעילות, אוכלת, יושנת צהריים [אחרי שבועיים שלא רצתה, הוסבר לה ענין שזה בסדר היא כמובן אמרה שזה לא המיטה שלה, הוסבר לה שזה לא משנה, ובסוף אחרי שבועיים התחילה לשון בלי בעיות], במסיבות לא משתתפת, לא שרה, בהתחלה לא שיחקה עם חברים אחרי 3 חודשים התחילה לשחק עם ילדים, התחילה לדבר עם הגננת, בקיצור בסדר. השנה עולה לגן טרום חובה, זה נמצא באותו גן, רק כיתה חדשה וגננת חדשה, אותו גן, אותם משחקים, רק אני לא יודעת מה לעשות בענין שהילדה תיפתח מחדש לגננת חדשה, ילדים חדשים, כמה מהגן הקודם עוברים איתה לטרום חובה. הענין הוא: הילדה בבית שרה, רוקדת, צוחקת פתוחה, מדברת בלי סוף, מה שעושים בגן אני יודעת מספרת בלי הפסקה, כמה טוב לה, אבל להשתתף לא בא בחשבון. החשש שלי מה לעשות שהיא תיהיה פתוחה בגן ולא סגורה. בתודה מראש גילה

בקר טוב, האם זו ילדה יחידה ? החלק החשוב ביותר שלך,הוא פשוט לאפשר לה את הקשר הזה עם ה"חוץ" (ז"א,הסביבה שמחוץ לבית). למה אני מתכוונת ? נראה שהקשר שלכם מאוד קרוב ומשמעותי,וזה נהדר. אבל העניין הוא מינונים. לעיתים כשהורה וילד קרובים מדי זה בא קצת על חשבון הקשר של הילד עם הסביבה. לכן,חשוב שהורה יהיה מעורב,קרוב,יעניק בטחון,תמיכה... אבל לא יהיה דומיננטי מדי. חשוב לעזור לילד לפתח עולם משלו,נפרד מההורה. שבו הוא לא חייב לדווח להורה על כ ל מה שעשה או עם מי היה וכו'.הילד צריך להרגיש שיש לו לגיטימציה לחיות חיים מלאים משלו ושזה לא בא על חשבון הקשר עם ההורה. את זה משיגים בעזרת נפרדות שהיא חלק מאוד חשוב בהתפתחות. הרבה בהצלחה, מור

שלום, יש לי תינוקת בת שלושה וחצי חודשים ואני אמורה לחזור לעבודה בתחילת נובמבר, יש לי הרבה חששות וחרדות מהחזרה לעבודה, שאני מזניחה אותה בגיל מאוד צעיר. אני אמורה לחזור לעבוד מ9-5 4 פעמים ושבוע ופעם אחת מ-10-6 , אמא שלי תשמור על הילדה בזמן שאני עובדת. האם החששות שלי מוצדקים? איך אני אתמודד עם חרדות אלו? והאם זה נעשה קל יותר עם הזמן. תודה מראש,

בקר טוב, לא.אני לא חושבת שאת מזניחה אותה. אבל,אני לא חושבת שמה שאני אומרת או חושבת זה משנה אלא מה שאת מרגישה. לא כתבת מה מצבך,האם ישנה אפשרות להאריך את חופשת הלידה,האם את חייבת לחזור וכו'. הרבה מאוד אמהות נמצאות ומתלבטות בדיוק בשאלה שלך. כל אחת מחליטה ע"פ היכולות שלה,סדרי העדיפויות וכו'. בהצלחה, מור

שלום וברכה רציתי לדעת האם יש לך רעיונות או טיפים כיצד ללמד ילד בן 4 להתחלק במחשחקים תשומת לב של אימא ולא להציק ולהרביץ לילדה בת 2 תודה רבה גלית

בקר טוב, בעיקר ע"י חיקוי (ז"א,שיראה שאחרים מתחלקים),חיזוקים,והרבה תשומת לב של ההורים כדי למנוע מצבים שעלולים ליצור תחרות בין הילדים. באפן כללי,כשרוצים לגרום לילד לעשות דבר מה,צריך שהוא ירגיש שזה כדאי לו,ששווה. אם הוא ירגיש את זה,הוא יתמיד בהתנהגות. בהצלחה, מור

שלום אנו הורים לנער בן 17 שלא רוצה ללמוד. ההישיגים שלו בשנה שעברה היו מאוד נמוכים ולכן לא מאפשרים לו לעלות לכיתה י"ב. הוא החליט שאינו מסוגל ללמוד וגם אינו רוצה ללמוד. (כמובן כל זאת לאחר שיעורים פרטיים, עזרה בכל אשר הצטרך, אפילו יעוץ פסיכולוגי) העובדה היא ששנת הלימודים בפתח ולבן שלנו אין מסגרת לימודית כי הוא לא רוצה כזאת. אנחנו לא יודעים כיצד לנהוג, האם להכריח אותו להכנס למסגרת, אולי פרטית, גם אם ידוע לנו מראש שגם שם הוא לא ילמד? האם לאפשר לו לנשור מהלימודים ולעבוד עד לצבא? בעיה נוספת: הוא יוצא הרבה מאוד עם חברים, מעשן נרגילה וגם סיגריות, שותה בירות, אני מיואשת, אני מפחדת שהבן שלי מתדרדר, אבל איך אפשר להתמודד עם נער שהוא בכל זאת כבר בן 17? איך אפשר לשלוט על עישון שלו? שתיה שלו? יציאות שלו? אנחנו כל הזמן בויכוחים על כל הדברים האלה. התשובה שלו היא שהוא לא עושה שום דבר חריג, שכל החברים שלו מעשנים נרגילה כשמזדמן, שהבירה היא רק במסיבות או סתם אצל אחד החבריי בשביל הכיף ולא מעבר לזה. אני לא יודעת אם להאמין לו, לסמוך עליו. ואם הוא עובד עלינו? אם הוא מתרגל לכל הדברים האלה? תעזרו לנו, אנחנו נואשים תודה

בקר טוב, את מתארת מע' יחסים שכרגע בנויה בעיקר על ויכוחים וחוסר אמון. והשאלה שלי,האם הויכוחים הרבים איתו מראים איזשהן תוצאות ? האם זה מוביל ליותר אמון שלכם בו ? או שלו בכם ? אני מניחה שלא. כמו שכתבת,הוא כבר בן 17 ואין כמעט שום דרך "להכריח" בן 17 לנהוג ע"פ מה שאתם רוצים. הוא ממילא יעשה מה שיבחר,אם תסכימו או לא. מה שכן,אפשר לנסות להפחית את המתח בינכם,הויכוחים וליצור איזושהי מע' יחסים שגם אם היא לא אופטימלית,היא מאפשרת איזשהם חיים משותפים. קשה לי להאמין שעוד ויכוח או עוד נזיפה יעזרו לכם להשיג שינוי התנהגותי. הוא בגיל שרק הוא יכול להחליט אם הוא רוצה להדרדר או לא. ככל שתצליחו להיות פחות ביקורתיים ולשדר לו שאתם מאמינים בו וביכולתו לבחור,סביר שתצליחו להגיע אליו יותר ממה שהיום. בהצלחה, מור

שלום. בננו הבכור בן כמעט שלוש. לא מקשיב לדבר וחצי דבר ממה שנאמר לו. הבעיה היא בעיקר בדברים של אל תעשה. לדוג' צעקות. היינו איתו היום בקופ"ח והוא עמד וצעק בלי שום סיבה וכשהערתי לו הוא צרח יותר. הוא מסיים לשחק ומתחיל להעיף את המשחקים לכל הכיוונים. ועוד.. מה ניתן לעשות? כמו"כ האם שיטת הפרסים יעילה. כלומר אם תסדר את... לא תצעק וכו' אתן לך.... תודה רבה רבה.

קראנו וניסינו ליישם את ענין הצבת הגבולות שכתבת ב"שאלות ותשובות" אך בכל זאת.

שלום רב, אני שמחה שקראתם וניסתם ליישם.בואי נסי לכתוב איפה התקשתם,מה לא הלך כ"כ טוב וכו'. אני אנסה לעזור. צריך לזכור שאין איזשהו "קסם",הצבת גבולות נעשית ע"פ הדרך שקראתם. לכן,צריך להגיע למצב שכן מצליחים. זה לא שאם זה לא מצליח,אז או.קי נמציא משהו חדש.זו הדרך,גם אם לפעמים היא קשה ודורשת מההורה הרבה. מור.

שלום לגבי גן לילד בן שלוש. רציתי לשאול על מה לשים לב. מה חשוב בגיל זה. כמו"כ הגננת אמרה שכבר ביום השני להניח את הילד ולצאת בלי להישאר איתו בכלל, מה דעתך? דבר נוסף כמה זמן צריך לעבור עד שהילד אמור להסתגל למסגרת. תודה רבה

שלום רב, יתכן שהתשובה מגיעה כבר באיחור... אבל,יש תשובה ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק "גן". לגבי זמן ההסתגלות - תלוי בילד,בגן . בהצלחה, מור

בוקר טוב, בחופשת החגים נצא כל המשפחה (הורים, שני ילדים 13,14) לארה"ב לטיול בר מצווה. במשפחה עוד ילדה בת 4, אשר מאוד קשורה אלינו. משיקולי נוחות ורצון לקיים את הטיול "כהלכתו" (מבלי להתחשב ברצונותיה וצרכיה של הקטנה - מנוחה, אכילה ועוד) החלטנו (בלב כבד ) לצאת בלעדיה. הטיול בן שבועיים וחצי ימים בתקופת החגים הקרובה. הקטנה נשארת בבתנו עם סבתה (אימי) דמות שהיא מאוד אוהבת ואשר שומרת עליה בשגרה מס' פעמים בשבוע, כולל שינה. אימי מבלה אצלנו הרבה מאוד והקשר בין השתיים מצויין. היום, לאחר חופשת הקיץ, כאשר הקטנה צמודה אלינו בכל שעות היום והלילה, הולך ומתחזק בי הרגש שהיא עומדת לעבור משבר לא פשוט. לא שהייתי משנה את ההחלטה לגבי הטיול, אך בהחלט יש לי התלבטות כיצד להסביר לקטנטנה שאנו יוצאים בלעדיה (עדיין לא "בשרנו" לה - זה נראה לי מוקדם מידי ויכול ליצור איזושהיא חרדת נטישה). שאלותי: 1. מתי לספר לה על היציאה., 2. איך לספר לה. 3.מה יכול להקל על התקופה, מעבר להמשך שהייה במקום מוכר (הבית עם המשחקים, הקלטות והמיטה שלה) 4.הקטנה עדיין לא נגמלה ממוצץ, בימים האחרונים החלה לבקש להגמל, האם זה הזמן? והאם לא כדאי להמתין עד החזרה מחו"ל 5. כאשר נהיה שם, מה נכון יותר, להתקשר מידי יום, להתקשר מידי פעם. לא נראה לי שיש לה מושג של זמן ואיך מסבירים ש"עוד מעט חוזרים" מוטרדת מאוד. אנא תשובתך. חני

הי חני, אני חייבת להגיד שנשאלתי כאן כבר כמה פעמים לגבי נסיעה ללא ילדים ואף פעם לא היתה לי בעיה לענות. עם השאלה שלך הרגשתי לא כ"כ נוח. לי,והדגש הוא - לי (זה לא משהו שאמור להשפיע על ההחלטה שלך. אני פשוט מסבירה,כדי שיהיה ברור מה הלך הרוח שמלווה את התשובה),קשה עם זה ש 4 בני משפ' נוסעים ורק אחת נשארת. אני מנסה לחשוב על איך לא מעבירים לילדה את המסר שאני הרגשתי בקריאת ההודעה. כי אני לא ממש חשובה כאן בסיטואציה,מה שחשוב הוא איך הילדה תקבל את זה ואני חושבת שכדאי לשים לב לזה. אני אנסה לענות על השאלות : 1. להתחיל שבוע לפני הנסיעה,במין טפטופים. 2.אני מוסיפה לינק http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-6807,xFP-6912,m-Doctors,a-Forums.html 3. כאמור בלינק,ואפשר להוסיף מן טבלת יאוש יפה עם מדבקות. 4. אני הייתי נותנת לה לקבוע מה הזמן,עם אופציה לחזרה. 5. אני הייתי מתקשרת מדי יום בזמן פחות או יותר קבוע. לגבי "עוד מעט חוזרים" - מסדרים את זה לפי פעילויות - מחר תלכי לגן ואז תכיני עוגה עם סבתא ואז תשני ושוב תלכי לגן ואז נגיע.... נסיעה טובה, מור

בתי בת ה-13 גילתה לי שאחותה בת ה-12 ישבה עם חברותיה והם שוחחו על סיגריות. בתי בת ה-12 סיפרה לאחותה שהיא לא עישנה ולא ניסתה מעולם אבל שזה מושך אותה ושהיא תעשן בגיל יותר מאוחר וכמובן תספר לי. בעלי לא מעשן רק אני ולא מעשנת כבדה. בבית שלי לא מעשנים רק בחוץ. איך אני אמורה להתחיל את השיחה איתה? אני רק אמרתי לילדה מאוחר בלילה שתזרוק את השקית שבה נמצאה ק.סיגריות ריקה. אמרתי לה שתלך לישון ואני כבר אשוחח עימה מחר. מה אומרים?

שלוס רב, לא הצלחתי להבין. היא עישנה או שהיא אמרה שפעם תעשן ?. לדבר על מה ?. נסי להסביר לי קצת יותר ואשמח לענות. מור

בני בן 3 וחצי חודשים יש לו אחות בת שנה שניהם באותו חדר הילד כבר 4 חודשים לא בגן בספטמבר יהייה בגן עירייה היה בגן פרטי שנה מגיל שנתיים עד שלוש בגלל חוסר שביעות רצון הוצאתי אותו וחיכיתי לשנה הבאה הילד מלא פעילות אפילו מבקש לנוח כמעט ללא טלויזיה רק לאחרונה בגלל המלחמה והאבא לא היה אבל כך הוא לפחות פעמיים בים חוג התעמלות פעם בשבוע גימבורי פעמיים בשבוע הופעות בקניון עבודות יצירה בבית ומפגש עם ילדים בני גילו פעמים בשבוע מלא פעילות יותר מאשר היה בגן הוא ילד של אמא כשבעלי היה במלחמה היה ישן איתי כל הלילה וגם לפני כן היה עושה גיחות לא מעוטות אלי למיטה היה מתעורר הרבה מתוך שינה וצועק איה .... ונוטה להתבכיין הרבה בשעות הלילה עכשיו התחיל להשתטח על הריצפה ולעשות פרצוף של נעלב אמיתי כל פעם שלא מקבל מה שרוצה והוא מקבל לא מעט כמו מרד של גיל שנתיים כאשר מעולם לא השתטח על הריצפה ומעולם לא היה עושה לי סצנה ברחוב זה דבר חדש ואני לא אמא שלוקחת את הילד שלה בכוח אלא מנסה רק בטובות אני שבורה שזה מגיע ללילות ואז אני צועקת עליו ומתעצבנת שהוא מתנהג כמו תינוק ובליבי נאי אומרת אבל הוא עדין תינוק כשהוא ליד אחותו הוא מציק לה כל הזמן ולוקח לה הכל אני יודעת שהוא מקנא הוא תמיד היה המלך ועכשיו יש מלכה אני לא יכולה להיות עם שניהם ביחד זה בלתי אפשרי תמיד מישהו נפגע אני לא יודעת איך להתנהג לגבי השינה בבקשה עצה הוא רוצה להיות איתי במיטה ושאני יחכה שהוא ירדם קשה מאוד לספק זאת למרות שזה נעשה מדי פעם בבקשה איך להתנהג ולמה המרד הפתאומי הזה

שלום רב, את כותבת "ואני לא אמא שלוקחת את הילד שלה בכוח אלא מנסה רק בטובות".השאלה היא האם את אמא ששמה גבולות ? שאלה נוספת - איך את תופסת את התפקיד "אמא" ? האם אמא תפקידה לספק את כ ל מה שהילד רוצה ? האם מותר להגיד לילד לא ? . כן,בהחלט מותר להגיד לילד לא. כן,מאוד מאוד חשוב להציב גבולות לילד.הגבולות חשובים בראש ובראשונה לילד.ילד שלא יציבו לא גבולות יחווה בהמשך הדרך (ביה"ס והלאה) הרבה מאוד תסכול. אני מציעה,לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - התקפות זעם והצבת גבולות. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

שלום רב בני בן 11 שהבעיה היא - אני מרגישה שהוא לא מתחבר כ"כ עם ילדים אחרים, בין אם זה ילדים שלא מכיר בכלל לבין ילדים שמכיר, אצלנו אחה"צ כולם יורדים לשחק בחוץ והוא תמיד נשאר בבית, יוצא רק עם מישהו מהמשפחה, יש לי אחיין בגילו ורק איתו הוא יוצא, או לפעמים עם חברים מהכיתה, בכל חופשת הקיץ, הילד לא יצא בכלל, למרות שהוא מכיר מספר ילדים מהשכונה הוא לא מפתח איתם איזשהי שיחה, עונה על מה ששואלים ובזה זה נסגר, לא נפתח וגם לא מנסה לפתוח אומר שלום וחוזר איתי הביתה גם אם נמצאים במקום כלשהו ומציעים לו להשתתף סתם במשחק כדןרגל הוא לא משתתף, ניסיתי לרדת איתו ואז שהייתי איתו היה לו בסדר שיחק והכל עליתי והוא עלה אחריי, כל הזמן אני דוחפת אותו ומשוחחת איתו ואני לא מרגישה שזה כ"כ עוזר רוב הזמן הוא איתי ולפעמים אני נחנקת סתם רוצה איזה חצי שעה לבד מצד שני כואב לי עליו ואני מרגישה שאני כל הזמן נקרעת ועצבנית, כי גם בבית הוא מציק רוב הזמן למי שנמצא, סבתא, דודים לי אינני יודעת מה עושים? אוליי את יכולה להציע לי משהו? (אציין שאני גרושה והילד לא נפגש עם אביו בכלל)

שלום רב, על פניו את מתארת ילד עם קשיים חברתיים. מקריאה נוספת עולה אצלי הרושם שיש כאן קשיים לא רק בתחום החברתי. לכן,אני ממליצה לפנות לטיפול. בהצלחה, מור

שלום, ביתי בת 4.5 שנים והיא מרבה לגעת באיבר מינה, בעבר זה היה בעיקר שהייתה נחה או לפני השינה אך זה התגבר, זה לעיתים נראה כאילו היא מתאפקת לפיפי . אני לא יודעת איך להגיב , עקבתי והסתכלתי אולי מציק לה משהו פיזית אך לא נראה והיא גם לא מתלוננת גם כשאני שואלת. אשמח לתשובה במהרה. תודה

שלום רב, דבר ראשון כדאי לשלול ע"י בדיקת רופא,משהו פיזי. אם זה אכן נשלל,סביר שבצורה הזו היא מרגיעה את עצמה.לכן,אפשר להגביל את זה למקום/זמן מסויים (לפני השינה או רק בחדר..) ובשאר הזמן לתת אוביקט אחר להרגעה. לדוגמא,שמיכה מסויימת,מגבת קטנה וכו'. בהצלחה, מור

שלום, בעייתי קצת מורכבת, אבל אנסה לתמצת ולתת מעט פרטים שיעזרו. בני גרוש מזה כ 3 שנים. ילדיו כיום בני 16(בן) ו 10 (ילדה). יחסי ההורים לפני הגירושין היו קשים, כשזה מלווה בריבים לפני הילדים. הילדים גרים היום עם האמא. הדבר שמדאיג אותנו במיוחד הוא, שיש בין הילדים קשר של שולט ונשלט. הם מאוד אוהבים אחד את השני, הבן דואג לילדה כמו אבא, אך זה מלווה בכך, שהוא נותן לה ממש פקודות, כמו להביא לו דברים שונים והיא ממלאה אותן מתוך אהבה, אך גם מתוך יראה. אנחנו רואים זאת לפי ההתנהגות. בכל פעם שהם מגיעים אלניו ואנחנו רואים את ההתנהגות הזאת, אנחנו מנסים להעיר לשני הצדדים, ששניהם נוהגים לא בסדר. אך כמה אנחנו יכולים להשפיע, כאשר הם מגיעים לביקור פעם בשבוע בערך??? אני רוצה לציין, כי הילדים נמצאים בבית רוב השעות לבד, גם מעבר לשעות העבודה של האם. מצד ההורים - בני ער למצב הזה והוא מאוד מתעצבן עליהם ובמיוחד על הבן הגדול, אך מכיון שמאז הגירושין, האמא לא שיתפה פעולה ביחסים הרמונים בין כל הצדדים, מודרו רגליו של בני והשפעתו עליהם כיום, קטנה יותר. מצד כלתי - בגדול, היא ניתקה קשר גם אתנו המשפחה המורחבת, אך ניסינו לדבר אתה ולהעיר את תשומת לבה, כי בעצם הילדים נמצאים בהשגחתה רוב הזמן, אך היא ענתה לנו שבכלל לא שמה לב ובכך סגרה את השער בפנינו. כאשר הילדים מגיעים אלינו הם מאוד שמחים בדרך כלל, אך לא משתפים אותנו ביחסהם עם האם. הם שומרים על כבוד, אפשר לקרוא לזה... מה עלינו לעשות, מאוד מדאיג אותנו ההשלכות של התנהגות זאת הלאה, כלפי שניהם

לסבתא המודאגת שלום רב. גם אני סבתא ומכירה את מצבך. יקרתי, אין שום קשר היתנהגות הילדים בינהם ומצב משפחתי של הורים גרושים. גם כאשר קיים מצב אידיאלי בבית, תמיד קיים היתנגשות בין האחים. בדרך כלל הבחור נוטא להישטלת אך הקטנים יותר. עצתי: תקחי יוזמה את לבדך ובהיזדמנות שהילדים באים לבקר אצלכם, דברי איתם באופן רגוע ,בהגדשה אל הנקודות הבעיתיות ביותר שהיתנהגות כזאת פסולה ובילתי מוסרית, ולפחות אצלך לא תארשי לעבור את הדברים האלו כדבר של מה בכך.תנסי להישתמש בגורם של זכויות שוות ביו אדם לרעוי..וכו..חוץ מי זה תנסי להיתעניין בקריאה מי החומר הרב שאתר זה מעניק לנו בהרחבה.בהצלחה!!

שלום רב, אני אתחיל מזה שאני מבינה שאת אוהבת את הילדים וכואב לך לראות את מה שקורה בינהם. זה ברור,אבל... חשוב לזכור שהילדים האלה עברו משבר לא קל בשנים האחרונות והם מנסים להתמודד הכי טוב שהם יכולים. יתכן מאוד שאם היו להם הורים אחרים,היחסים בינהם היו אחרים. אבל זה המצב,אלה ההורים שיש,זו מע' היחסים ולך בתור סבתא,אין הרבה מה לעשות. בעיני,הרבה יותר חשוב שבזמן כזה,של משבר,הם יחושו שיש מקום (דהיינו אצל סבא וסבתא) שמקבל אותם,ומגונן עליהם,ומרעיף חום ומשדר יציבות וכו',מאשר שגם המקום הזה יהפוך למקום של התמודדות (התמודדות במובן הזה - לא מסכימים עם איך שאמא מחנכת אותנו,אז אנחנו צריכים לעמוד על המשמר ולהגן עליה,התמודדות במובן הזה שיש ביקורת עלינו וכו'). אני רואה את התפקיד שלכם כחלק מאוד חשוב בהחזרת האמון של הילדים ב"עולם המבוגרים",בהקניית חום ובטחון. אז כן,קשה לשבת מהצד ולראות דברים שחורים לכם,אבל מה האלטרנטיבה ? אני בספק אם תצליחו להשיג שינוי כלשהו בדרך הזו. אני מעריכה שאם יש סיכוי לשינוי,הוא יגיע דווקא מהמקום שהם ירגישו שלא שופטים אותם,שמבינים ומקבלים אותם. לכולנו,הרבה יותר קל לבדוק את עצמנו כשאנחנו לא מרגישים צורך לעמוד על המשמר או להתגונן. אני בטוחה,לאחר קריאת הודעתך,שתהיי מסוגלת למצא את הרגישות והכוחות לספק לילדים את המקום עליו אני מדברת. המון בהצלחה, מור

שלום ביתי בת 8 עולה לכתה ג' יש לביתי חוסר רצון לשבת ולתרגל תרגילי חשבון כל פעם שאני מבקשת ממנת ו/או אומרת לה לשבת אין היא רוצה ידוע לי כי מאד קשה לה איך אני יכולה לגרום לה להתקרב למקצוע החשבון ולהשיג את בני כתתה הכתה יודעת כפל וחילוק (לקראת סוף השנה היא לא למדה כמו שצריך ואני כנראה לא עקבתי אחריה...) אז הינה התוצאה מה עליי לעשות סתם מורה פרטית/סטודנתי/הוראה מתקנת עזרו לי היא ילדה חכה אך חשבון לא בא לה בקלות אשמח לשמוע מכם הכוונה וכו'

שרונינה.. ראשית אני מציעה שתבדקי עם ביתך אם משהו מציק לה, פעמים רבות קורה שבגלל שהראש עסוק במחשבות ובטרדות (כן גם לילדים יש טרדות) קשה לקלוט חישובים מתמטיים. כדאי לך לבדוק אם לא קיימת דיסקלקוליה מה שאומר שבנושא חישובים מתמטיים היא כנראה מתקשה קצת כי החשיבה שלה שונה. ברור שהיא לא תרצה לשבת ללמוד מה שלא מצליח לה , גם אנו המבוגרים לא אוהבים וממש לא שמחים לחזור שוב ושוב על אותה פעולה ולחוות כישלון חוזר ונישנה, אז... ילדים אינם שונים מאיתנו. אל תלחצי עליה ובכל היזדמנות תחזרי על כך שאת סומכת עליה ויודעת שהיא תתגבר על הקושי וגם אם לא את עדיין תחשבי שהיא חכמה וניפלאה, גם ככה הבטחון שלה בנושא מתערער. וכשאת אומרת זאת תתכוני לכל מילה כדי שלא ייגרם לה נזק נוסף תדמיתי שיפגע בבטחונה העצמי. להיפך חזקי את חוזקותיה. את כל זה ועוד למדתי מקינסיולוגית שטיפלה בביתי הגדולה, ייתכן שזה חסם פשוט שיש להתגבר עליו או קושי שהיא תצטרך ללמוד לחיות איתו (אני לא מאמינה שזה כל כך גרוע) וכדאי שתמיד תמיד תהיה בטוחה בעצמה וביכולותיה . כדאי לך לפנות לייעוץ בקינסיולוגיה, יש אתר מקסים kinessis.com good luck iris

שלום ביתי בת 8 עולה לכתה ג' יש לביתי חוסר רצון לשבת ולתרגל תרגילי חשבון כל פעם שאני מבקשת ממנת ו/או אומרת לה לשבת אין היא רוצה ידוע לי כי מאד קשה לה איך אני יכולה לגרום לה להתקרב למקצוע החשבון ולהשיג את בני כתתה הכתה יודעת כפל וחילוק (לקראת סוף השנה היא לא למדה כמו שצריך ואני כנראה לא עקבתי אחריה...) אז הינה התוצאה מה עליי לעשות סתם מורה פרטית/סטודנתי/הוראה מתקנת עזרו לי היא ילדה חכה אך חשבון לא בא לה בקלות אשמח לשמוע מכם הכוונה וכו'

שלום רב, ילד שמתקשה במשהו מנסה ככל האפשר להתרחק מהתמודדות עם הקושי. לכן,אין טעם להזכיר לה שוב ושוב לעשות חשבון,אלא לספק לה עזרה מקצועית,קרי - "סתם" מורה פרטית. וכשהיא תלך לשיעורים פרטיים,לזכור שלוקח זמן עד שרואים שיפור/שינוי במצב. כאמור,במקביל אני הייתי מפסיקה לנסות לדחוף אותה לעשות יותר חשבון. בהצלחה, מור

היי מור, תודה על התשובה, הבעיה עכשיו שמאז שעברנו לשלב של "היא מחליטה מתי ואם בכלל" אז היא החליטה שהיא עם הטיטול כל היום, היא חזרה לטיטול לגמרי כמו מלפני הגמילה, והמסר שהיא מקבלת ממני ומשאר הסביבה הוא - שהיא מחליטה ולא מדברים אף מילה בבית על זה כאילו לא היה כלום. האם להמשיך כך? או שיש טעם להגיד: את גדולה ואת צריכה לנסות לעשות בלי טיטול, או שלגמרי להתעלם. כי עכשיו חזרנו לימים שהיא עם טיטול ואפילו לא מנסים לגמול אותה, ממה נובעת הריגרסייה הזו?

שלום רב, הרעיון שבלעביר לילד את השליטה הוא שהוא מחליט מתי הוא עובר לשלב הבא. לכן,כן.נותנים לה את הזמן להפרד כמו שצריך מהטיטול. בהצלחה, מור דרך אגב,כמובן שאם עובר חודש חודשיים בלי שום התקדמות,אפשר לנסות ליצור עניין אצלה (אני מצאתי שהכי יעיל זה לקנות תחתונים מאוד אטרקטיביים - פו הדב,בראץ...).

ביתי עוד חודשיים בת 14 ויש נער בכיתה שהציע לה חברות והיא הסכימה היא תמימה לדעתי הוא זומם עליה מינית שולח לה SMS לפאל' שהוא מת להתנשק איתה ולראות חאן הדברים יזרמו וכל מיני דברים מזעזעים שאני לא יודעת אך להתמודד היא ביתי הבכורה ואני אמא צעירה שלא יודעת מה לעשות הילדה בוכה היא רוצה אותו בתור חבר מצד שני היא לא יודעת ולא מבינה את הסיכונים הבהרתי לה ודברתי איתה על הסיכונים והיא לא רוצה לשמוע אותי מה עושים הצילו!!!!!!!!!!!!!

א.תחליטי ממה את מפחדת:שבתך תתחיל לקיים יחסי מין?שחבר של בתך מסוגל לאנוס אותה?שלבתך אין מספיק ידע?..וכ.ד. אחרי שתבינינ את עצמך ותעשי רשמה תרגישי ככל הנראה יותר שליטה במצב. ב.דברי עם בתך שאת אוהבת אותה ומכבדת את רגשותיה ולכן את רוצה להיות בטוחה שהיא מוכנה לעשות בחירה שקולה,הרי זו בחירה שלה.תדאגי שבתך תדעה על הבדלים בצפיות מהקשר בין בנים לבנות בגילאים האלה,על הבדלים בהתפתחות המינית.(על תדברי דברים רעים על החבר הזה,היא רק תרגיש שאת נגדה)דברי עם בתך על גבולות שלה בקשר,היא אמורה להחליט את זה מראש.היא אמורה לדעת על מחלות מין,הריון ומניעתם.תגידי לה שזכותה לשמור על עצמה ועל דעותיה,על הפרטיות שלה ועל גופה;שלאף אחד אין זכות לעשות לה שום דבר בכח.ושחבר חייב לכבד אותה ופרטיותה.אם היא תרגיש לחץ מצדו שתדלק לה נורה אדומה.עליה גם לדעת איך למנוע אלימות(נגיד לא להשאר לבד עם הבחור עד שהיא לא בטוחה בו,לא להביא אותו הביתה כשההורים לא נימצאים ןכו')ומה שלא יהיה תשתדלי להיות איתה ולא נגדה כביכול.

שלום רב, אני מעריכה שכל עוד תתייחסי לדברים כאל "מזעזעים",בתך לא תסכים להקשיב. הגיל של בתך הוא הגיל שבו בטוחים שההורים הם כבר נורא זקנים,מיושנים ולא מבינים כלום. לכן,ככל שתתבצרי בעמדתך ותנסי לכפות אותה על בתך,היא תתבצר בעמדתה והחשש הוא שבמקרה כזה,גם אם היא תבין שזה לא מתאים לה,היא תמשיך רק כדי לא לצאת כנועה מולך.מה כן ? חשוב שכל שיחה בנושא תגיע ממקום של הקשבה ,קבלה ואמפטיה לבתך. את לא חייבת להסכים למעשה,את חייבת להגיד את זה בצורה שאינה שוללת אותה ואת תחושותיה. נסי לזכור את עצמך בסביבות הגיל הזה,זה יעזור. אם תצליחי לשמור על המינון הנכון של הסתיגות מהדברים לצד כבוד ואמפטיה תוכלי להגיע למצב שבו היא תהיה מסוגלת לשתף אותך,מה שכמובן עדיף על פני מצב שבו בעקבות נוקשות שלך,היא תתרחק ותשאר ללא עזרתך במקרה שתצטרך. בנוסף,אם תצליחי לגלות גמישות בנושא,תוכלו להגיע למצב שבו בתך נפגשת איתו בביתכם ואז יש לך גם קצת יותר יכולת לבדוק מי הנער,מאשר אם היא תעשה את זה מאחורי גבך. בהצלחה, מור