פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום רב, בתנו בת ה - 8 חודשיים נמצאת במהלך השבוע כל הזמן איתי (עם האם) ורואה את אביה בעיקר בסופי שבוע ואז היא תמיד רוצה להיות בזרועותיו ואף לעיתים קרובות כשהיא בידי היא מעוניינת רק בו. ראוי לציין שהאב הוא דמות חמה ויצר קשר מדהים עם בתנו. ואני שמחה על כך אך במידה מסוימת מרגישה פגועה וחשה שאולי שאני לא פועלת נכון למרות שאני מקדישה לה המון .כשאני הולכת היא לא בוכה גם כשאני שמה אותה עם סבתא אחת לשבוע. מה דבר זה מבטא? האם יש משהו בהתקשרות שלה אליי? ומה מומלץ לעשות? תודה מראש האם האוהבת.

ערב טוב, מה שאת מתארת מעיד על התקשרות טובה ויחסים הבנויים על אמון. ילד שבטוח ומאמין להורה,לא אמור לבכות כשמשאירים אותו אצל הסבים. כל מה שתארת מעיד שהצלחת ליצור יחסים טובים,בריאים ו"נכונים" עם הילדה. את צריכה לשמוח. אני מוסיפה תשובה נוספת בנושא (אחת מכמה שיש בפורום) - http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-43,xFT-15030,xFP-15182,m-Doctors,a-Forums.html מור

שלום אני אמא לזאטוטה בת שנתיים ושלושה חודשים, מאז שנולדה הבחנתי שהיא מאד נבונה ותמיד הייתה מעבר לאבני הדרך המצופות מילד. לאחרונה הבחנתי כי היא שרה שירים שלמים לבד, ובונה מגדלים מלגו בגובה מטר (מתחילה לבנות וברג שנהיה לה גבוה מדי היא עולה על המיטה ליד וממשיכה משם והיא עוצרת רק שנגמרו לה החלקים), והיום עשתה משהו שדיי שיתק אותי למקומי - נתתי לה ביצת קינדר ובתוכה היה הצעצוע: ארמון עם דגל בראש, בנוי מ-4 חלקים קטנים שצריך להכניס מהצדדים דרך 2 חורים קטנים לסיים בכיפת הארמון ולנעוץ את הדגל בראש... הקטנה בנתה את זה תוך מספר דקות ותוך כדי שהיא מסתכלת בפרוספקט שהיה שם... אני יודעת שזה אולי נשמע מוזר, אבל עמדתי מאחוריה וראיתי את זה והתקשיתי להאמין... האם זה ייתכן שילדה בגילה מצליחה לעשות דברים כאלה???

ערב טוב, אם היא עשתה זאת כנראה שזה יתכן. כמו שכתבת - היא עושה את הכל מוקדם וכנראה גם את זה. אם ישנן שאלות מעבר,אשמח לענות. מור

שלום, אולי תוכלו לייעץ לי או להפנות אותי למאמרים/מקורות כתובים בנושא קנאה בין אחים. שתי בנותיי בנות 6.5 ו- 4.5 והגדולה מקנאה בקטנה מאד. מה לעשות?

ערב טוב, לא עולה לי בראש שום מאמר (אני בטוחה שחיפוש דרך מנוע חיפוש יעלה משהו..). מה שכן,את מוזמנת לשאול שאלה קצת יותר מפורטת ורחבה ואשמח לענות. בהצלחה, מור

היי, יש לי בת בגיל 4 חודשים והיא התהפכה מהבטן לגב שלוש פעמים ועדין לא התהפכה מהגב לבטן. באיזה חודש אמורים להתהפך מהגב לבטן? האם יש משהו שאני יכולה לעשות בכדי לעודד או לעזור לה לעשות זאת? אולי עדיף לתת לה לעשות זאת לבד בקצב שלה? על תשובתך אודה, אורלי

ערב טוב, צר לי אך הדגש כאן הוא על החלק הרגשי ולא הפיזי. בשאלות כאלה יש לפנות לפורומים שעוסקים בטיפול בתינוק/פורום טיפת חלב/התפתחות הילד ויתכן שאפשר ברפואת ילדים. בהצלחה, מור

שלום רב, בתי הקטנה בת 12 , סיימה את בית ספר היסודי בהצלחה ועולה בשנה הבאה בעז"ה לחטיבת הביניים. בתקופה האחרונה ביתי נמצאת בחרדה רצינית , היא מתעוררת באמצע הלילה ומתחילה לבכות. תחושות אלו מלוות בכאבי בטן חזקים. בשיחות עולה כי הילדה חוששת מבית הספר, מסגרת חדשה, סביבה חדשה, וחוששת משינויים, הילדה לא אוכלת. אני מנסה המון לשוחח עימה, ולהסביר לה. מה עלי לעשות כדי להקל עליה? האם יש שיטות של הרפיה והרגעה עצמית? האם עלי לפנות לעזרה מקצועית. תודה ויום נעים.

ערב טוב, האם זה דפוס שמאפיין אותה בדר"כ ? האם לפני כל שינוי גדול אלה התופעות ? במידה שכן,חישבי איך פתרתם את זה בפעמים קודמות וישמי גם כאן. במידה שזה משהו חדש,נסי לברר איתה מה יש בשינוי הזה שגורם לתופעות כאלה. בנוסף,אין טעם לנסות להבטיח שהכל יהיה בסדר,או ש"אלה שטויות".כדאי לשדר לה שאכן מדובר בשינוי גדול והחשש שלה מוצדק,ז"א לקבל את השש ובמקביל לשדר שאת סומכת עליה ומאמינה ביכולותיה להתמודד. ז"א,קבלת התחושה ושדר של בטחון. חשוב לתת לה לדבר על העניין,לקבל את דבריה,להקשיב ולשדר שקט,בטחון ותמיכה. בהצלחה, מור

שלום, בני בן 4 התחיל לגמגם מזה כשבוע. לפני כן היה מדבר ברור, אוצר מילים מגוון, מפתח שיחה עיניינית, בקיצור ילד נבון! מיום ליום אני רואה שנתפסות לו המילים בתדירות גבוהה. אני הערתי לו לדבר לאט, חשבתי בהתחלה שהוא ממהר לבקש או לספר לי משהו אז המילים מתבלבלות ונתפסות לו. אני מאוד מודאגת מהמצב, ביומיים האחרונים אני כבר לא מעירה לו, נותת לו לסיים משפט בלי לעצור באמצע הגימגום ולתקן אותו. לא עבר כל שינוי שידוע לי. ממה זה יכול להיות? מה עושים? מתי צריך התערבות רפאית? תודה!

ערב טוב, זה קורה אצל לא מעט ילדים (אולי אפילו אצל רובם). כל עוד לא מדובר על תקופה ממושכת,אין מה לדאוג. מה שכן,רצוי לא להעיר דבר,זה עלול לגרום ללחץ ולהחמיר את העניין. בכל מקרה בעניין גמגום,הכתובת היא קלינאית תקשורת,אפשר לשאול באחד הפורומים שהן מנהלות. בהצלחה, מור

שלום מור, בתי השנייה והאחרונה היא בת שנתיים (בקרוב). היא מרדנית, מפונקת ותלותית ויחד עם זאת מגלה עצמאות בעניין הטיטולים. אחותה בת השלוש גמולה כבר חצי שנה והולכת לבד לסיר או לאסלה, ואחותה אחריה. יש עוד כמה סימנים לכך שאולי היא מוכנה לגמילה: היא מדברת חופשי ולפעמים היא אומרת "קקי" עוד לפני שעשתה, אם היא כבר עשתה בטיטול היא מבקשת להחליף לה, היא גם מורידה את הטיטול בעצמה, לאחר המקלחת קשה מאוד לשכנע אותה לשים טיטול. אך אם היא ללא טיטול היא עושה פיפי על הריצפה ולא תמיד מודיעה לנו על כך. יתכן שאלו רק סימנים להתחלת הגמילה, אך המירוץ סביב הטיטולים כל כך מתיש שאני מעדיפה לסבול שבועיים ולגמור עם זה. מה את חושבת, האם לפי הסימנים האלו היא כבר מוכנה לגמילה? נ.ב. - הגננת שלה אומרת שהיא עדיין לא מוכנה משום שהיא לא הולכת עם הילדים לשירותים. והתנהגותה עדיין תינוקית. אודה לתשובתך. לביאה.

הי לביאה, אני זוכרת את השאלות על הגמילה לגבי הילדה הגדולה. נכון ? שמחה לשמוע שזה הצליח... לי הילדה נשמעת מוכנה לגמילה. אם את זוכרת בתשובות הקודמות הדגשתי מאוד את זה שהילד הוא זה שקובע את הקצב וההורה אמור להתאים את עצמו אליו. בדיוק כמו שמאוד לא מומלץ להאיץ בילד,כדאי גם לא לעכב אותו. ילד שלא רוצה טיטול,רצוי לא להלחם בו. עם זאת,צריך לזכור שזה תהליך ויש עליות וירידות. העיקר הסבלנות. בהצלחה, מור

תודה מור. כן עם הגדולה לאחר שבועיים של כביסות (זה היה בחורף) בסוף הצלחנו. עכשיו עם הקטנה ניסינו שלושה ימים בעזרת הגננת והיום היא בישרה לי שנחזור לטיטולים. מסתבר שזה עדיין לא זה. העניין הוא שכאשר היא לא רוצה טיטול לא יעזור כלום, אלא אם כן אני שמה לה בכוח תוך כדי צעקות ובכי. כי אם לא, היא מפשתנת בכל הבית. אז אולי זה טוב לתת לה להרגיש איך זה יוצא, או משהו כזה... בכל מקרה, תודה. אכתוב מה יצא מכל זה. לביאה.

שלום! שמי רונית אמא לשניים, ביתי הבכורה בת 6 וילדי השני בן שנה ושבעה חודשים. השאלה שלי לגבי הילד הקטן , ילד מקסים אוהב חייכן ומאוד חברותי, אשר מאוד אוהב להרכיב פזלים לבנות בלגו ברמה שקצת מעבר למצופה בגילו ממש גאווה בשבילי, הבעיה מתחילה כאשר הוא לא מצליח להרכיב איזה חלק בפזאל או בלגו שהוא מנסה להרכיב מעבר לזמן שהוא רגיל , הו פשוט מתחיל להתעצבן ולפרק את כל מה שבנה עד כה, וכמה שאני מנסה לעזור לו ולהסביר לו שזה לא נורא וננסה שוב הוא לא מוכן לנסות והוא ממש כועס, אני פוחדת שהדפוס הזה ישאר גם שיגיע לגיל בוגר שצריך בו המון סבלנות כדי להצליח. כיצצ להתמודד עם זה מה עליי לעשות ? תודה רבה

ערב טוב, "ולהסביר לו שזה לא נורא " - בשבילו זה נורא !. לשמחתו,אין לו דאגות של פרנסה,משכנתא,דאגה לבריאות וכו'. העולם שלו מורכב מכן/לא הצלחה בלגו/פאזל. לכן כשהוא לא מצליח זה נורא מכעיס אותו. בדיוק כמו שאם את היית עובדת במשך 3 חוד' על פרוייקט מדהים ובישיבת הנהלה כשהיית צריכה להציג אותו הכל היה קורס ומסיים את דרכו בפח,לא היית מוכנה לשמוע - זה לא נורא,בואי תנסי שוב... :). זו ההרגשה שלו. אני ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - גיל שנתיים ועוד יותר ממליצה - תסכול (שאלות ותשובות - חלק ב). אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום, הבת שלי בת 4. אני ובעלי פרודים כבר חצי שנה (הוא לא גר בבית כל התקופה). בעלי מגיע לראות אותה פעמיים בשבוע בימים קבועים ובשעות קבועות ואני גם מודיעה לה תמיד שמחר אבא יאסוף אותה מהגן. בכל התקופה לא דיברנו איתה מפורשות על הגירושים. בשבועיים הראשונים היא שאלה כל הזמן איפה אבא שלה ואמרתי לה שהוא יבוא ביום בשבוע שבו הוא אמור להגיע והתירוץ היה שאבא עובד והוא לא יכול לבוא עכשיו. בעלי בשנים האחרונות עבד בעיקר לילות כך שזה נשמע די הגיוני (לפחות בשבילי). אחרי שבועיים היא הפסיקה לחפש אותו ונראה שהיא הבינה והתרגלה למציאות החדשה. כל התקופה האחרונה היא מתפקדת כרגיל ולא נראה שיש איזשהי התנהגות חריגה מצידה. אך בכל זאת הייתי רוצה לדעת אם זה בסדר להשאיר את המצב כך או שצריך להסביר לה יותר? ואם יש צורך בהסבר נוסף, מה להסביר לה ואיך להסביר לה? האם יש צורך בהתערבות של יועץ/פסיכולוג ילדים? האם לעדכן את הגננת שלה?. אגב, הילדה נשארה לגור איתי באותה דירה בה גרנו קודם כך שמבחינת התנאים הסביבתיים הכל נשאר ללא שינוי.

הילדים לרוב מניסיון נפגעים ועלולים לשאת איתם טראומה לא קטנה. עורך דין גירושין - גנים דווקא היה ער לנושא הילדים מההתחלה. הוא מציין כמה דברים מועילים באתר שלו לגבי זה. http://www.isr-law.com ותודה לך גנים.

שלום למור ולכולם, בני בן שנתיים וחמישה חודשים ועדיין איתי בבית, בהנאה רבה. בעוד חודשיים אני מתכוונת להכניס אותו לגן לחצי יום, אך ברגשות מעורבים (שיעברו לי, אני מקווה) כיוון שכל כך כיף לנו יחד, אנחנו מבלים מצויין ויש לנו חוג חברים של אמהות וילדים, בדיוק במצבנו. בספטמבר בע"ה כולם יכנסו לגן, כל אחד במקום מגוריו, ואני חושבת שמבחינת התפתחות, על כל המשתמע מכך, כדאי כבר להכניס לגן. הגן אליו רשמתי את הילד הוא לגילאי 2-3. הוא יהיה בן שנתיים ושבעה חודשים, בין הגדולים בגן, כלומר יהיו איתו עוד שני ילדים בדיוק בגילו שהיו השנה בגן הזה וישארו בו שנה נוספת. שמחתי על כך כי בכל זאת הוא בא מהבית, לא מכיר ולא יודע וכך ירכוש מנהיגות ולא ירגיש מאויים מהגדולים והמנוסים יותר. התייעצתי עם כמה גננות וגם עם זו שאל הגן שלה הוא יכנס (גן מדהים לכל הדעות) וכולם אמרו כי עדיף כך. אתמול התברר לי כי שני הילדים הללו לא נשארים בגן אלא עולים לגן הגדול יותר, של גילאי 3-4. מכאן משתמע כי בני יהיה הכי גדול בגן, ולא בן הגדולים. אני בדילמה, כי בכל זאת אני רוצה שהוא יתקדם ולא ילך אחורה. מה גם שהוא לא ילדותי, הוא מאוד בוגר, מדבר ומתבטא בצורה מאוד יפה ואף גמול מטיטולים, ובלי מוצץ ולא בקבוק (שאותם אף פעם לא הכיר). בגן המשחקים הוא אוהב לשחק עם הגדולים ומתחבר אליהם מצויין. מה עושים במצב כזה? גם כך אני צופה התאקלמות קשה כיוון שהוא ילד ביתי שהיה בחממה איתי עד עכשיו צמוד צמוד. אולי כדאי להכניס אותו לגן של הגדולים, אבל אחרי החגים, שיהיה קצת יותר גדול? אשמח לעצות לפני שאני מתקשרת לגן. תודה רבה ויום טוב

ערב טוב, 1. כמו שכתבתי כאן מס' פעמים - גיל הוא רק פרמטר אחד מתוך מגוון פרמטרים שצריך לקחת בחשבון בהתאמת מסגרת לילד. חשוב להתייחס למידת העצמאות,יכולת ההסתגלות,עד כמה הילד הוא ילד פתוח,חברותי,מפותח קוגניטיבית וכו'. את זה כמובן אני לא יכולה לעשות מכאן. תצטרכי לשקול את הדברים האלה לבד. 2. בגן של הקטנים האם שאר הילדים בני שנתיים וחצי או שנתיים ? יש הבדל. כנ"ל לגבי גן הגדולים - האם הרב לקראת 4 או בסביבות 3 ? 3. אני לא יכולה לקבוע שילד שנמצא עם ילדים קטנים בכמה חוד' ,חד משמעית יעוכב,ולא לקבוע שבהמצאות עם גדולים ירגיש מאויים. כל מקרה לגופו (תלוי במי הילד,מי שאר הילדים,מי הגננת,אוירה בגן וכו'). ז"א,אין כאן קביעה חד משמעית,את צריכה לקחת את כל הפרמטרים ביחד ולעשות את השיקולים שלך. צריך לזכור שלא תמיד להיות הגדול ביותר = תחושת בטחון. הדבר החשוב ביותר בכל מה שכתבת הוא מידת ההכנה שתעשי עם עצמך. מכל מה שכתבת,זה אחד הדברים שהכי ישפיעו על מידת הסתגלותו של הילד לגן. צר לי שאין תשובה חד משמעית. אם אוכל לעזור בעוד משהו בהתלבטות הזו,בשמחה. בהצלחה, מור

בני בן 6.5 אינטליגנטי וסקרן אך בעל בטחון עצמי ירוד ומאד חושש מכשלונות. הוא בן שלישי מבין שלושה אחים בן 16.5 ובת 9.5.מאז ומתמיד היה לו חשוב מאד להצליח גם אם באופן אובייקטיבי המטלות הרבה מעל לרמתו.אני מציינת בכל הזדמנות שזה טבעי להתקל בקשיים וזה בסדר אם אנחנו לא מצליחים במה שאנחנו עושים ויחד עם זאת מחזקת אותו על הצלחות. היום הוא חזר מהקייטנה וסיפר לי שבמסגרת פעילות יצירה הוא חשב שצריך לבצע את כל המשימה לבד מבלי שהמדריכות יעזרו לו. הוא נכנס לחרדה וסיפר לי: " כמעט ובכיתי אבל התאפקתי , אף אחד לא ראה שכמעט בכיתי, אבל הסתכלתי על ילדה שלידי והעתקתי ממנה את מה שצריך לעשות ובסוף הסתדרתי." מה אני כאם אמורה לומר לו במקרה כזה? הוא ילד מאד מופנם שמאד קשה לו להביע רגשות , הרבה פעמים במסגרת הגן הוא נכנס לחרדה והוא על סף בכי אבל מתאפק וחושש להפגין את המצוקה שבה הוא נמצא. אני בהתלבטות: האם לומר לו לא צריך לבכות אפשר לפנות למדריכה או למורה( בסיום החופשה הוא עולה לכיתה א), או לחזק ולעודד אותו שאם קשה לו מותר לו לבכות, או פשוט לשבח אותו על הדרך שבה הוא הצליח לפתור את הבעיה במקרה זה. המטרה שלי מצד אחד לעודד אותו להביע את הרגשות ופחות להתאפק ויחד עם זה להעלות את סף החרדה הנמוך על מנת שלא יכנס לחרדות וחששות כל פעם שהוא צריך להתמודד עם מטלה חדשה שהוא לא בטוח שיצליח בה. תודה רבה על התשובה אורה

ערב טוב, את שואלת מה להגיד לו. הרבה פחות חשוב מה אומרים,חשוב מה משדרים. את כותבת - מאז ומתמיד היה לו חשוב מאד להצליח ומציינת שאמרת לו שזה בסדר לא להצליח. השאלה היא לא מה אמרת אלא איזו דוג' את נותנת,מה קורה אם את לא מצליחה במשהו ? איך את מרגישה אז (לא מה את אומרת) ? עד כמה את מתגאה בהצלחות ילדייך . אני מצרפת לינק לשרשור בנושא דומה,תראי אם זה מדבר אלייך http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/336/xFP/336 בנוסף,אולי גם כדאי לקרא את ההודעות בעמ' הזה לגבי בעיות חברתיות ועד כמה משפיע מה שאנחנו משדרים לילד. קשה לי לענות לשאלה מה להגיד לו לגבי הבכי,כי מראש מאוד לא רצוי להגיע למצב שבו ילד בן 6.5 מרגיש תחושות כאלה בהתמודדות עם מטלה. זה לא שאם תגידי x אז זה בסדר ואם תגידי y אז זה לא. כל ההתייחסות למטלה ולקושי אמורה להיות שונה. מצב כמו שאת מתארת עלול בהמשך הדרך להוביל ללא מעט לחץ נפשי. חבל כדאי ללמוד כיצד לשדר לילד משהו אחר. כדאי לזכור ש - רק כשאנחנו מצליחים להרפות קצת מעצמנו ולסלוח לעצמנו (על אילו פאשלות) אנחנו יכולים להעביר את היכולת הזו הלאה. מצטערת שלא יכולתי לענות ספציפית על השאלה. מקווה שבכל זאת נתרמת. אני אשמח לשמוע אם משהו מזה דיבר אלייך ( או לא..:)), מור

יש לי בעיה קשה עם הבן שהוא כמעט בן 7, ברגע שהוא לא מקבל בדיוק מה שהוא רוצה הוא נכנס להתקפת עצבים, הוא מתחיל לצרוח להתפרע לזרוק דברים לפעמים אפילו להרביץ לאחיות שלו (זה קורה רק בבית ) , להרביץ לעצמו,לדבר בצורה מאד לא יפה ותוקפנית ההתקף נראה מפחיד מאד כאילו זה ילד אחר. בזמנים אחרים הוא ילד נחמד מאד אפילו עדין ושקט, בילדותו היו לא התקפים של הפסקת נשימה תוך כדי בכי שגם נבעו מרצון לקבל את כל רצונו, התקפים אלו פסקו לפני גיל שנתיים. ההתקפים שלו מאד מפחידים והבנות שלי בעיקר הגדולה בת ה-16 מאד נבהלות ממנו. אני ממש אובדת עצות מרגישה כאילו לבן שלי יש פיצול אישיות פעם מקסים ושקט וכיש לו התקף זעם ממש מפחיד. בדר"כ אנחנו מצליחים להרגיע אותו ע"י הסחת הדעת או שבסוף הוא נרגע ע"י חבוק ממני. מה עושים????????? תודה מראש

ערב טוב, זה נהדר שמצאתם דרך להתמודד בנתיים עם ההתפרצויות ולהרגיע אותו. השאלה היא מה יקרה ככל שיגדל ? מהתאור שלך נראה שיש קושי בדחיית סיפוקים,שליטה בכעס ויתכן שגם מעבר לכך. כדאי היה לפנות לטיפול כל עוד הוא קטן יחסית. דברים כאלה בדר"כ לא הולכים ומשתפרים עם הזמן. בהצלחה, מור

דחוף!! אנחנו זוג (37) ושניים (6, 2). ביחד עשור. כבר 4 שנים בבית רוב שעות היום (זאת העבודה שלנו). אנחנו במשבר (כבר יצאנו מדומה) והוא לא חוסך כלום מהילדים. הוא עצבני, כעוס, צועק, מאשים, מקלל, מאיים. משתדל להיות רגוע אבל ללא הצלחה. אני שונאת אותו על כך שהוא מערב את הגדול. עויין כלפיו, מגביל אותו מידי, מעניש. גם אוהב אותו מאד אבל לרוב מאד מעמיס עליו. אז אני כל הזמן מתערבת ביניהם לגונן על הילד. אני לא מסוגלת להתאפק כי אני מרגישה שזאת תהיה הזנחה מצידי. מנגד זה מעצים הקונפליקט. כל עניין הוא פותר בתוקפנות, בתלונות, האשמות וצעקות. והילד חזק אבל הוא כבר אומר שהוא שונא את עצמו!!! מה עושים? למי פונים? באיזור מודיעין.

ערב טוב, כל זוג שהיה נמצא ביחד 24 שעות ביממה היה (סליחה על הביטוי..) משתגע בשלב כלשהו. אין לכם אפשרות איכשהו לדלל קצת את ההמצאות יחד ? ולגבי שאלתך,למי פונים - רצוי לטיפול משפ'. אפשר ע"י המלצות ואפשר פשוט לעיין ברשימה המצורפת ולהרים טל'. http://www.mishpaha.org.il/Content/Therapists.asp?cat_id=1&erea_id=6 בהצלחה, מור

שלום בננו הבכור בן כמעט שלוש (ויש לנו תינוקת בת ארבעה חודשים). אינו שומע כמעט לשום דבר שאבקש ממנו לעשות או לא לעשות.אני יכולה לבקש ממנו כמה פעמים תביא לי בבקשה את ... והוא פשוט לא מתייחס. דברים שידועים לו כאסורים הוא יעשה אותם בדוקא ואפילו יבוא אלי כדי לומר לי שהוא עשה בלגן בחדר או "תראי אני שופך על הריצפה וכו" מה לעשות? במשך היום הוא מרבה לצעוק בלי קשר לשום ענין או כתגובה לכך שאני כועסת עליו על דבר לא טוב שעשה. כיצד ליתיחס לצעקות הללו? מה לומר לו? וכן מה לעשות במקרה שהוא יורק, והוא עושה זאת הרבה לאחרונה. כיצד לאכוף את הגבולות במידה והם לא נעשים.? לפעמים אני מפרשת את התנהגותו כרצון לתשומת לב, למרות שהוא מקבל המון יחס. אך הוא דוחה זאת. לדוג' אם אני מושיבה אותו עלי הוא מתחיל לצעוק ומנסה לרדת. אשמח מאוד לתשובה. תודה רבה

ערב טוב, אני אתחיל מהפניה לשתי תשובות. אם ישארו שאלות אחרי זה,אשמח לענות. ב"שאלות ותשובות" משמאל יש את החלקים - אח חדש (יש שם שתי שאלות,הרלבנטית עבורך היא השניה) והתפרצויות זעםוהצבת גבולות.אני מאמינה שהתשובות האלה יתנו לך כיוון בהתמודדות עם הילד. בהצלחה, מור

קראתי את התשובות ב"שאלות ותשובות" אך עדין רציתי לשאול כיצד אוכפים את הגבולות שנאמרים ונעשים בדרך שציינת. כלומר אם הילד יורק או צועק ואת אומרת לו באסרטיביות כמה פעמים שיפסיק והוא לא מפסיק מה לעשות? או שמבקשים ממנו להביא דבר מסוים והוא לא מתייחס. או עושה דברים בדוקא. (אם הוא זורק חפצים ניתן להתכופף עמו ולהרים את הדבר וכו', אך במקרים מעין אלו שציינתי מה לעשות?) תודה רבה.

בני כיום נכנס לגיל הבגרות ומזה מס' חודשים יש כל מיני תופעות התבגרות כגון איבר מינו עומד בבוקר וגם לפעמים במהלך היום . אני לא יודעת איך לפנות אליו ואיך להסביר לו. אולי יש ספר מסויים אשר מסביר ומסייע כיצד להתמודד עם תופעות ההתבגרות אצל בנים? (כי לבנות יש הרבה ולבנים לא מצאתי) אשמח לשמוע על המלצה מסויימת ואולי כך אוכל גם אני להבין מה קורה איתו ולא להתבייש לדבר איתו על זה. תודה מראש אמא מודאגת...

אצלנו בבית הספר יש חינוך מיני בכיתה ו' ואז הם מודעים לתהליך שעובר הבנים שלי היו מספרים לי זה מאוד עזר לי ולהם לדבר על הנושא בי

ערב טוב, אני מצרפת לינק לאתר בנושא,מקווה שתמצאי את מבוקשך. בנוסף,הדבר הפשוט ביותר הוא להכנס לחנות ספרים ולבקש הכוונה לספרים בנושא חינוך מיני (בחנויות הגדולות והאיכותיות ידעו להציע לך מגוון של ספרים). http://yachad.snunit.k12.il/ בהצלחה, מור

בני בן ה-12 תוקפן מאוד. זה מתבטא בכך שהוא מרים את הקול לעיתים קרובות(הקול שלו צרוד על בסיס קבוע) עונה תשובות בכעס ועצבים מרובים. למשל סידור החדר:מבקשת שיסדר את החדר(לא סדר פסח אלא להרים דברים מהרצפה, לשים בגדם בכביסה) ונתקלת בתגובה תוקפנית זה מגיע למצב שאם למשל אני מתנה יציאה שלנו למקום מסויים(שהוא אוהב ללכת אליו) הוא ישאר בבית ולא יסדר-מן הסתם שזה יגרור צעקות,מריבות ועצבים. מה אני יכולה לעשות כדי לתקן את שנעשה(אני מבינה שפינוק יתר וויתורים הם הגורמים)? תודה מראש יש לציין כי הוא בן זקונים

ערב טוב, פינוק הוא נהדר כל עוד הוא מגיע ביחד עם גבולות ברורים. תוקפנות היא דבר נלמד ,בדר"כ ע"י חיקוי. אצל ילדים תוקפניים מוצאים לרב מערכת משפ' שקיים בה דפוס כזה או אחר של תוקפנות (לא חייב להיות דווקא צעקות. יתכן ענישה,ביקורת רבה,טון דיבור,לעג,מאבקי כוחות וכו'). בגיל שבו בנך נמצא,קשה לי להאמין שתצליחו לשנות את זה ללא עזרה חיצונית,מקצועית. שיקלו עד כמה הדבר מפריע לכם והאם הוא מצדיק פניה ליעוץ. בהצלחה, מור

הדבר מפריע והופך הרבה פעמים לבלתי נסבל. התוקפנות באה לידי ביטוי בבית. מחוץ לו הוא הופך לביישן, לא צועק, לא כועס. מדובר במקרים שהדברים מפריעים לו עד מאוד והוא לא מגיב ככה ולרוב לא מגיב בכלל. במסיבת הסיום שלו הצענו לו ללכת למורה ולהצטלם איתה-הוא לא היה מוכן בשום אופן לבקש זאת ממנה,כהרגלו הפך לביישן. רציתי בכל זאת שתהיה לו מזכרת מהמורה שלימדה אותו שנתיים וביקשתי ממנה, הצטלמנו לבסוף. בנסיעה חזרה הבייתה מהמסיבה שוב חזרו העצבים,הכעסים והצעקות. אני מניחה עקב הביקורת-אך דבר גורר דבר...

לאיזה ייעוץ כדאי לפנות? איך אפשר לשנות את התנהגותו בבית גם ללא ייעוץ?

שלום רב , יש לי בן בגיל חצי שנה מרגע שאני חוזרת מהעבודה אני לא מסוגלת לתפקד בבית משום שהוא לא מוכן להיות אפילו דקה להיות לבד בלול/בעגלה/על השטיח עם צעצועים , הוא פשוט היסטרי כשאני משאירה אותו עם עצמו והצעצועים , כל הזמן הוא רוצה שאני ארים אותו אחרת הוא צורח ולא נרגע . ניסיתי מספר פעמים להתעלם מהצרחות או לשבת לידו ואז "לברוח" לעיסוקי הבית אבל זה ממש לא מצליח , הוא בוכה ללא הפסקה עד שאני מתייאשת ומרימה אותו משום שהוא אסמטי ובכי ממושך גורם לו לקוצר נשימתי . שאלתי היא האם התלות הזו היא נורמאלית ומתי וכיצד היא תסתיים ?????????? יש לציין שבמהלך היום כאשר אני בעבודה הוא נמצא אצל אמא שלי שמטפלת בו וגם אצלה הוא מתנהג כך , הוא לא מסוגל להיות לבד . מה עושים ?

מירי יקרה. את מרכז העולם עבורו, נראה לך שתוכלי "להתחמק" והוא לא ישים לב? התוצאה הישירה של נסיונות התמרון שלך הם בהלה מצידו וכעס מצדך. ברור שזה מצב מתסכל. בגיל חצי שנה את יכולה לנסות מנשא ולראות איך זה עובד, מה גם שאם תחשבי על זה, הוא יכול להיות לידך במטבח למשל כשאת מקלפת תפוחי אדמה (סתם דוגמא) בשבילך זו מטלה, בשבילו-הוא איתך והוא גם אף פעם לא ראה תפוח אדמה בקליפתו. אני שמתי את הסל-קל לידי ופתרתי חלק גדול מהבעייה הספציפית שאת מתארת. בהצלחה.

לימור שלום , ראשית תודה על תגובתך ועצתך אני באמת מנסה כל הזמן לחשוב על כך שהוא בסך הכל חסר אונים ותלוי בי ומבוהל בלעדיי הייצור הקטן הזה , אבל הבעיה הינה ואני מדגישה שהוא לא מוכן בשום אופן שאני רק אהיה לידו , אפילו לשים אותו לידי בעגלה זה לא עוזר הוא בוכה ,צורח ובועט בעגלה כדי שאני ארים אותו .אני נאלצת להכנע ולהחזיק אותו כל הזמן אצלי בידיים , לצערי אני גם משתמשת במנשא בבית וזה עוד יותר מלחיץ אותי שהוא מיום ליום מתרגל לכך שהוא אצלי בידיים . אני ממש נואשת כבר אין לי כוחות מה עושים ?????????????????

היי מירי. ממש מרגישה את הייאוש שלך... מרשה לי לשאול כמה שאלות נוספות? אולי זה לכיוון שונה לחלוטין אבל שוב, אולי שם הפתרון. האם הנקת לפני שחזרת לעבוד ? ואם כן,האם גמלת אותו ועברתם לפורמולה ? ממתי התחילה בעיית הבכי הנוראי ? מתהליך הגמילה ? מתי אובחן אצלו קוצר נשימה ? נסי לענות אם בא לך, כי אני נוטה לחשוב שאולי יש קשר בין התזונה לתגובות. מה גם שאני יודעת במאה אחוז שיש קשר הדוק בין רגישות לחלב לבעיות בדרכי הנשימה. מה גם שבשכיבה קשה יותר לנשום מאשר בישיבה. מקווה שעזרתי.

שלום מירי, קראתי את כל השירשור ולא נותר לי אלא להזדהות איתך ולספר לך שבתי בקרוב בת שנתיים עושה לי עדיין את אותו הסיפור. במשך כל השנים האלה אני נאבקת בתלות שלה בי, לפעמים זה עוזר ולפעמים זה שוב חוזר. וזה מתסכל מאוד. למזלי, בעלי הוא אדם חזק מאוד עם אופי חזק ובעזרתו הצלחנו לגמול אותה מבקבוק, מהקימה בלילה (שהיתה רק בשביל חיבוק) ומהטיפוס עליי. השינוי הגדול התחיל ברגע שהיא נכנסה לגן (בגיל שנה וחצי), יש לה גננת אלופה ובזכותה היא למדה להיות עצמאית. אז נכון שאיך שהיא מגיעה הביתה היא ישר קופצת עליי, אבל זה הפך להיות למתון יותר. הנפילה השנייה התחילה שוב לא מזמן בגלל המרד של הגיל הזה. לפני שעה חזרנו מהים וזה היה פשוט סיוט. גם לי לפעמים אין כוחות, ואז בא בעלי ומחליף אותי. אנחנו עקשניים בהחלטה שלנו להפוך אותה לעצמאית ולא תלותית, ואני מאמינה שזה יגיע מתי שהוא. אומרים שבדרך כלל בסוף גיל המרד, כלומר, כשתהיה בת שלוש. אולי הסיפור שלי לא מעודד כל כך, אבל מראה שיש עוד ילדים כאלה. אני מודה שלפעמים אני יוצאת מהכילים ומתעצבנת, אבל לרוב משתדלת לשוות לקולי גוון סמכותי ופחות מתרפס. לפעמים זה עובד. שיהיה בהצלחה.

ערב טוב, את כותבת הוא לא מוכן להיות אפילו דקה בלול... . אני לא מכירה הרבה ילדים שמוכנים מיוזמתם להיות לבד. ההבדל בין ילדים שנשארים רגועים כשהם לבד לבין כאלה שלא הוא בעיקר פרי חינוך,והרגלים שהקנו להם הוריהם. בנך התרגל לכך שע"י צרחות הוא משיג את מבוקשו. כל עוד הוא יצליח בכך,זה ימשך. ברגע שאת מנסה לברוח את רק מחמירה את העניין. אז נוספת לזה פגיעה באמון וכעבור מס' פעמים קשה להשיב את האמון מה שמוביל להגברת הבהלה ומכאן להגברת ההתנגדות שלו. חשוב לזכור,שתינוק בגילו לא אמור להשאר לבד כשהוא ער מעבר למס' דקות. ישנם כאלה שאינם רואים בכך חסרון שתינוק נמצא כל הזמן על הידיים,ישנם שמאוד מתנגדים. מה שחשוב הוא ששניכם,את והילד,תרגישו נוח. ז"א,את לא אמורה לוותר על רצונותייך על מנת לספק כל מה שהילד רוצה. אין ספק שהיום,לאחר שהוא התרגל לדפוס מסויים,יהיה קצת קשה להרגיל אותו להיות לידך ולא עלייך (מה שכן,גם אם הוא לא עלייך,חשוב שהוא יהיה לידך). את תחליטי האם הקושי הזה שווה לך או לא. בהצלחה, מור

היי מור. נתקלתי במושג הנ"ל באחת ההודעות , חיפוש חופשי באתר של מושג זה, לא העלה תוצאות. האם תוכלי להסביר מה זה אנקופרזיס בבקשה ? תודה לך.

ערב טוב, מכיוון שספר ההגדרות לא נמצא לידי,אני מביאה ציטוט מהאינטרנט: אנקופרזיס תפקודי (לא אורגני) הפרשת צואה רצונית או לא רצונית החוזרת ונשנית, בדרך כלל במוצקות תקינה, במקומות שאינם מתאימים לכך לפי הנהוג בסביבה התרבותית של הילד. המצב יכול לייצג המשך רצוף וחריג של אי-שליטה ינקותית או לבטא אובדן של יכולת ההתאפקות אחרי שכבר נרכשה השליטה בסוגר או להיות פעולה מכוונת של הטלת צואה במקומות לא הולמים למרות שליטה פיזיולוגית תקינה. מצב זה יכול להופיע כסימפטום יחיד או להיות חלק מהפרעה נרחבת יותר, בדרך כלל רגשית או הפרעת התנהגות.

מחפשת בדחיפות מטפל או פסיגולוג/ית שמומחים באנקופרזיס דחוף לילד בן 9

אני לא יודעת מהיכן להתחיל, אך בני בן ה- 11 סובל מאנקופרזיס, ניסיונות של נרות, חוקנים, פסיכולוגים , עונשים, פרסים וכו' וכלום לא עובד. האם זה ישאר לנצח אם לא יטופל או שיעבור בגיל ההתבגרות, האמת שבפורומים לא נתקלתי על בעיה זו בקרב מתבגרים

בוקר טוב, קצת קשה להתמודד עם תשובה כזו אבל קודם כל תודה, עם כל הכאב נראה לי שאת צודקת. השאלה היא איך אני מיישמת את מה שכתבת? כשהיא תספר לי שוב מה עבר עליה מה אומר לה? אני סומכת עליך וזהו? איזה כלים אני צריכה לתת לה על מנת להתמודד? אני אתמוך בה ללא הכוונה ? הרי נראה לי שבתור אמא היא מצפה ממני לתשובות, המעורבות הרגשית שלי גבוהה מדי על מנת לנתח נכון ולפעול בהתאם.

סימה יקרה, נכונותך לשנות נוגעת ללב.באמת. אין ספק שאת מאוד מעורבת רגשית וזה יכול קצת להקשות במידה שאת רוצה לעשות שינוי (אם כי,במוערבות רגשית כמובן יש גם הרבה יתרונות..:)). את כותבת - היא מצפה ממני לתשובות ואת בעצם נוגעת בשאלה שאני תמיד מביאה בפני קב' האמהות אותן אני מעבירה - מה התפקיד שלנו כאמהות ? האם התפקיד הוא ליעץ ולכוון או שמא רק לתמוך ? אין על זה תשובה ברורה. ברב המקרים זה תלוי סיטואציה. מה שכן,גם כשאני תומכת,גם כשאני מייעצת חשוב שאני כאמא אזכור מתי אלה החלקים שלי,הנובעים מתוך העולם שלי ומתוך נסיוני ואישיותי ומתי זה באמת מכוון לילדה תוך כיבוד נסיונה,תכונותיה,קשייה והצלחותיה. האם אני אמורה לתת עצה שאני שלמה איתה וכך אני הייתי נוהגת ? או שמא אני אמורה ללוות אותה ולעזור לה למצוא את הדרך והתשובה שמתאימה לה ?. על מי הדגש,עליי או עליה ? . כמובן שאדם יכול לעשות את זה לבד אבל (שוב,מנסיון אישי) זה קשה. אני ממליצה לעשות זאת ע"י עזרה מאיש מקצוע. זה לא אמור להיות ארוך ויש בזה תועלת רבה (לא רק בנוגע לעניין החברתי אלא בכלל,ולא רק לילדה ). יש אפילו שטוענים,בסופו של התהליך,שזו חויה. בהצלחה, מור

שלום מור, רציתי לעדכן אותך בהתפתחויות עם בתי, לאחר שיחתנו הטלפונית שעליה אני שוב מודה לך, התחלתי לטפטף לבתי את המנטרות שקיבלתי ממך , הם הסתכמו בכמה משפטים- יכול להיות שהצעותיי בעבר לא התאימו לך , הצעתי לך דרכי פעולה שיכול להיות שהתאימו לי אבל לא לך , אני סומכת עלייך ומאמינה בך שתדעי לעשות למענך הכי טוב שרק את יודעת, מה שלא תעשי אני מאחורייך תומכת ומחזיקה ומחזקת ואם תבקשי את הצעתי אני אומר לך אותה, ואת תחליטי, ורק את תחליטי אם הצעתי מתאימה לך, כלומר עברנו מ"אני אגיד לך מה לעשות" ל- "מה את אומרת על מה שקרה? האם את רוצה את הצעתי או לשמוע את דעתי? ואני מאמינה ביכולות שלך ובך ושתחליטי מה הכי טוב בשבילך" לא "שפכתי"עליה בבת אחת את הכל , אלא יזמתי שיחה "אקראית" ואמרתי לה רק שאני סומכת עליה ועל יכולותיה , ושאני לא רוצה שהיא תרצה אותי , אני מאמינה בה. היא חייכה ונראה לי שדיי אהבה את מה ששמעה ,היא שאלה באמת? באמת לא תגידי לי לעשות? כנראה לאט לאט הבינה שהיא "חופשיה". ואני הבנתי שאני לא יכולה לנהל אותה אני לא יכולה לדרוש ממנה לפעול כמו בובה על חוטים והכי חשוב מה שטוב בשבילי לא תמיד טוב בשבילה, לפני מס.ימים היא הזמינה חברות למסיבת פיג'מות ולא הזמינה את "חברה טובה" אחרת, אני מנסה להבהיר את הנקודה, מדובר על חברה שבתי חיזרה אחריה למעלה משנה, בתי מאד אהבה את חברתה, למרות שהיא פגעה בה פעם אחר פעם, בתי הבליגה, בכל אופן אותה חברה לא הוזמנה ולשאלת בעלי מדוע היא לא הוזמנה היא ענתה לו "הגיע הזמן להתקדם הלאה". זה הרגע שאני ובעלי הבנו שהיא יודעת שהיא עכשיו מחליטה , אין יותר הנחיות מאמא או אבא , ולכן שאיזשהו מקום היא הבינה שהיא צריכה לקחת את עצמה בידיים ולעשות מה שטוב בשבילה, כאלו פתאום התמונה התבהרה , היא לא צריכה לרצות את אמא וגם את אותה חברה אלא היא עשתה חושבים , כעת שהשליטה בידיה וגם יכולת ההחלטה, היא הגיע למסקנות משלה , אני ובעלי חייכנו כל אותו יום , זה רק "ניצן" קטן אבל זה בהחלט מראה על דרך חדשה. לפני הייעוץ איתך הינו כל הזמן ב"היכון" מה קורה ,מה לעשות, איך לפעול , איך לתכנן, כעת אנחנו יושבים בצד, ורואים איך בלי התערבותינו היא מסתדרת יותר טוב ממה שהיה שאנחנו התערבנו. שוב, תודה רבה על מעורבותך, על האכפתיות וההבנה ועל הייעוץ המאד מקצועי. סימה.

שלום מור, ניסיתי את מה שהצעת כבר בעבר אך ברגע שאני מניחה את התינוק בעריסתו כשהוא ער או ישן שינה קלה, הוא מתחיל לבכות ולצרוח, אפילו אם אני ממשיכה לגעת בו וללטף אותו. מהי כוונתך בלבצע את המעבר להרדמה בעריסה בצורה הדרגתית? האם יש מצב ביניים בין הגוף שלי לבין העריסה? האם הכוונה היא לשים אותו בעריסה ולהרים אותו כל פעם שבוכה ולהחזירו לעריסה שוב ושוב כפי שגישות מסוימות מציעות? תודה, קרן.

ערב טוב, מאוד חשוב שתתני לעצמך את הזמן "ללמוד" את התינוק. נסי ללכת לפי האינסטינקטים שלך ופחות לפי עצות (תאמיני לי,יש לך את האינסטינקטים,אני בטוחה :)). אל תחששי לעשות כמה נסיונות עד שתמצאי מה שטוב לשניכם. ישנם תינוקות שחשים מאוד לא מוגנים בעריסה/מיטה ואפשר לנסות לעטוף אותם קצת עם השמיכה כך שירגישו משהו רך וכביכול מגונן מסביבם,יש תינוקות שלא אוהבים את מידת הקושי של המזרון, יש תינוקות שנרדמים ממגע עדין מאוד,בעוד אחרים זקוקים למגע קצת יותר חזק,יש כאלה שמסתפקים בליטוף בעוד אחרים זקוקים לנענוע שיוצר תנודות וכו'. עשי מס' נסיונות וראי מה מתאים לכם. לגבי הרעיון שלהוציא כל פעם שהוא בוכה,אני פחות מתלהבת כי אז הוא לומד איזושהי התניה - בכי = ידיים. ז"א,בעזרת הבכי אני משיג דברים (לא ממש מומלץ להמשך הדרך..). בהדרגה,אני מתכוונת לדוג' - לקחת על הידיים,לנענע קצת בליווי ליטוף כלשהו,כעבור כמה נענועים,להתכופף איתו מעל העריסה,להמשיך לנענע וללטף,אחרי כמה כאלה להניח בעריסה תוך כדי נענוע וליטוף,כשהוא בעריסה להמשיך את הנענוע והליטוף ולאט לאט להאט את הנענוע,להמשיך רק בליטוף ו... ז"א,הכל איטי ומדורג כך שהמעברים יהיו כמעט בלתי מורגשים. כמובן שזו היתה רק דוג' להסברת הרעיון,את יכולה לבחור איך את עושה את זה. בכל מקרה,במידה שהדברים לא משתפרים (את היחידה שאמורה לקבוע מהו שיפור,ולא אף אחד אחר) כדאי להתייעץ עם אחות טיפת חלב מתקדמת ונעימה,עליה את סומכת. בהצלחה, מור

שלום בני בן שנה וחצי כשה אני מביאה אותו למיטה שלו הוא נירדם בתנאי שאנו יושבים לידו ואים אנו מנסים לעזוב ליפני שנרדם הוא פורץ ב צרחות היסטריות אפילו שעה .כאשר הוא מיתעורר ב לילה ו נעמד ב מיטה שלו מתחיל ליצרוח שליפעמים חשבתי שכואב לו משהו אז אנו לוקחים אותו למיטה שלנו ו הוא מייד נירגע ו נירדם איך אני אמורה להרגיל אותו לישון ב מיטתו בלי ש יצרח ?

שלום בני בן שנה וחצי כשה אני מביאה אותו למיטה שלו הוא נירדם בתנאי שאנו יושבים לידו ואים אנו מנסים לעזוב ליפני שנרדם הוא פורץ ב צרחות היסטריות אפילו שעה .כאשר הוא מיתעורר ב לילה ו נעמד ב מיטה שלו מתחיל ליצרוח שליפעמים חשבתי שכואב לו משהו אז אנו לוקחים אותו למיטה שלנו ו הוא מייד נירגע ו נירדם איך אני אמורה להרגיל אותו לישון ב מיטתו בלי ש יצרח ?

קרן הי דעתי מעט שונה מדעתה של מור. אני נהגתי כמעט תמיד להוציא את התינוק מהעריסה ואח"כ מהמיטה מתוך הנחה שיש לעיתים סוג תינוקות שפשוט קשה להם לישון רצוף. שני הילדים שלי נהגו לקום פעמים רבות בלילה (אחד ינק והשני לא) ואני נהגתי להוציאם בכל פעם שבכו. עברתי תקופה קשה מאד. לא הרגשתי שהיעוץ שקיבלתי מדבר אלי וגם לא פתר את הבעיה. בין גיל שנה ו- 3 לגיל שנה וחצי הילדים עברו בהדרגה לישון לילה שלם. היום הם גדולים וישנים מעולה לבדם. אני שלמה עם עצמי ומרגישה שלקום לכל בכי היא דרך שמתאימה לי. איני סבורה כי במבחן התוצאה הם אימצו התניה של בכי=ידיים אלא דווקה תחושה שיש מי ששומע אותי במצוקתי (יש תינוקות שהמשימה של לישון לילה שלם קשה עבורם באמת) ומשך הזמן לומדים לחוש בטחון: אין צורך שאבכה, כשאני זקוק אמא תמיד כאן. בהצלחה

בקר טוב, לרגע לא טענתי שאין צורך להתייחס לבכי של תינוק או להשאיר אותו לבכות. אני טוענת שכדאי ללטף/ללנענע,להחזיק על הידיים (או כל דבר אותו בוחרים),מבלי לתת לו לבכות לפני כן,על מנת שלא יבצר מצב בו הוא לומד שרק בכי מוביל לידיים. יום נפלא, מור

שלום האמא מירושלים, תודה על התייחסותך לשאלתי. אכן, כמוך, אין לי בעיה להרים אותו כשהוא בוכה ולא אכפת לי שלא ישן לילה רצוף, אלא בהפסקות. הבעיה היא כשהוא קם מהשינה, אוכל ורוצה לחזור לישון (ורואים כמה שהוא עייף), נרדם בזרועותי אך ברגע שאני מניחה אותו במיטה הוא מתחיל לבכות ורוצה לישון עלי או שאני אסתובב איתו המון. אשמח אם תשתפי אותי בנסיונך - כיצד את היית מרדימה את ילדיך כשהיו תינוקות (בגיל 3 חודשים). הבנתי שכשהיו בוכים היית מרימה מהמיטה אך איך היית מרדימה אותם מלכתחילה? (על הידיים, בנענועים וכו') בתודה, קרן.

שלום רב, בתי בת 4 חודשים. לקראת חזרתי לעבודה אנו שוקלים את האפשרות שהטיפול בילדה יבוצע ע"י סבתה. בשל בעיית מרחק הערים בינינו לבין הסבתא הועלתה האפשרות שבחלק מימי השבוע אנו נסיע את הילדה לבית סבתה ובשאר ימי השבוע הסבתא תטפל בילדה בבית שלנו. שאלתי היא האם החלוקה הנ"ל בריאה עבור הילדה? האם זה לא יבלבל אותה שאין למעשה מסגרת קבועה ? אנא התייחסו בתשובתם הן לגיל 4 חודשים וגם לגילאים מאוחרים יותר (עד שנה וחצי) תודה מראש

ערב טוב, אני לא כ"כ מסכימה עם זה שבעיניך זו לא מסגרת קבועה. אם הימים הם ימים קבועים ולא כל שבוע משהו אחר,זו כן מסגרת קבועה וכן שגרה. כמובן,שבאפן כללי כדאי לשאוף לכך שהדברים יהיו כמה שיותר קבועים ושהשגרה תשמר (הדבר נכון לשתי תקופות הגיל שציינת),אך עם זאת תמיד ישנם אילוצים כאלה ואחרים וזה בסדר גמור. אני לא רואה איזושהי בעיה מהותית בסידור שמצאתם. בהצלחה, מור

שלום, בתי בת 3 חודשים ולוקחת מוצץ. בימים האחרונים היא מתחילה להכניס לפה את היד כולה או רק את האגודל. איני מעונינת שהיא תתרגל למציצת אצבע כיוון ששמעתי שהגמילה קשה יותר ממוצץ. כיצד אוכל למנוע ממנה להתרגל לאצבע? האם בזה שאני מוציאה לה את היד/האצבע מהפה אני עושנ טעות שאינני מודעת? תודה מראש, מירב

ערב טוב, למיטב ידיעתי,לא ממש תצליחי למנוע את זה. אם היא החליטה שזה מה שהיא רוצה,היא תעשה את זה. להערכתי,לא נגרם שום נזק בכך שאת מוציאה את ידה ומחליפה במוצץ. אולי כדאי להתייעץ בפורום שעוסק יותר בתינוקות ובטיפול הפיזי בהם. בהצלחה, מור

שלום מור. האם יש סיבה שדילגת על השאלה שלי ?

היי יש לנו תינוקת בת 3 חודשים ושלושה שבועות ואנחנו מאוד מתלבטים האם לקנות לה לול.רציתי לדעת האם לול יכול להוסיף להתפתחות שלה או שמספיק להניח אותה על מזרן פעילות? אם כן אז במה לול יכול לעזור בהתפתחות? על תשןבתך אודה אורלי :-)

היי אורלי, כרגע זה לא משנה. בהמשך הלול יכול לעזור גם 1. כדי לתחום את האזור בו היא נמצאת (כדי שלא יקרה מצב שבו תלכי לשניה לענות לטל' ותמצאי אותה מתחת למזנון..) ולהגן עליה. 2. בשלשבים מאוחרים יותר - להרבה ילדים קל לעשות בלול את נסיונות העמידה הראשונים שלהם (בגלל המבנה שלו). מור

הי מור בארוחת שישי כשהיינו אצל המשפחה של בעלי- הגעתי למסקנה שכל הסיפור ממש מפריע לי רק כשאנחנו מבלים עם המשפחה שלו. בבית הכל בסדר אין לי שום רגשות רעים לגבי כל העניין. וכשאני משחזרת את הארועים. אני מגלה שאני "לוקחת את זה קשה" רק כשאנחנו חוזרים ממפגש עם המשפחה . כנראה מאוד מפריע לי מה חושבים עלי בתור אמא כשהילד קשור יותר לאביו. אני כנראה חוששת שאחרים יחשבו שאני לא אמא מספיק טובה וזה מתחיל לחלחל לי פנימה ואז אני מתחילה באמת לחשוב שאני אמא לא מספיק טובה. זה הדבר החדש שגיליתי על עצמי. אני מנסה להתגבר על זה. אני רק מעדכנת .תודה

ההודעה הזו הייתה אמורה להיכתב מתחת ל הודעה האחרונה שלי: הכותרת הייתה : "למור בנוגע ל "הילד לא צריך אותי".

ערב טוב, נסי לבדוק עם עצמך מה זה בשבילך (והדגש הוא על בשבילך,לא בשביל הסביבה) להיות "אמא טובה". אני אשמח לשמוע לאן הצלחת להגיע בשאלה הזו,ובכלל. מחכה לעידכונים, מור

הילד שלי יהיה בן שלוש בספטמבר הוא התחיל להרביץ לפני די הרבה זמן ,מגיל שנתיים וחודשיים כמעט ,אבל עכשיו זה נהפך ממש להתקפי זעם ,הכעס שלו כ"כ גדול ,הוא נורא רוצה לפגוע באותו רגע כמה חזק שרק אפשר הוא נושך ומושך בשיער ומכה חזק ואם יש לו חפץ ביד אז המכה עלולה לפגוע מאוד. הבעיה שלי היא שאין כ"כ שיתוף פעולה ביני לבין בעלי. אני יש לי דעות מסוימות אני אומרת אותם לבעלי אני אומרת לו איך צריך להתנהג אבל הוא בכלל לא מקשיב לי ועושה מה שבה לו כך שאין אחידות בתגובה של שנינו אני חסרת אונים וזה לא יגמר אם לא יהיה לי שיתוף פעולה . אני חושבת שבעלי עושה הרבה טעויות הוא לא מציב לו גבולות הוא נותן לו הרבה להשתולל עליו הוא נותן לו לטפס עליו הוא מאמין שיש לתת טפיחות על היד אם ערן מכה ושצעקות עוזרות הוא תמיד "משבח" את ההשתוללות של ערן לפני המשפחה וחברים וקורא לו חיה .בעלי לא אוהב שאומרים לו מה לעשות וכשאני מנסה לדבר איתו אני אף לא זוכה לשיחה אלא ל- "נראה לא יודע"

בני בן 3 שנים. יש לו אח חדש בן 3 חודשים. ילד מקסים ובסה"כ אין שינוי בהתנהגות הכללית מאז נולד האח. בימים האחרונים הוא ממש אבל ממש לא רוצה להישטף באמבטיה. זה קרה כבר בעבר אבל אז זה היה ליום אחד לא יותר ואם לא נלחמתי איתו אז ביום הבא הוא פשוט היה עושה אמבטיה בכייף. ניסיתי לא להילחם איתו גם הפעם ולא ללחוץ אבל עברו כבר כמה ימים בלי אמבטיה ובכל זאת הוא הולך כל יום לגן מתפלש בחול וכולי...לפני כמה ימים עוד הצלחתי להכניס אותו לגיגית קטנה, או לעשות "בריכה" ותוך כדי לרחוץ אותו אבל בימים האחרונים הוא אפילו לא נותן לי לנגב אותו מחוץ לאמבטיה במטלית עם מים. מבחינתי הפעלת כוח אפילו לשנייה בנושא הזה לא בא בחשבון (אני פשוט לא מסוגלת רגשית להחזיק אותו בכוח). מה עושים?

ערב טוב, כמובן שאף אחד כאן לא ייעץ לך להכניס אותו בכח לאמבטיה. מה שכן,את תצטרכי להחליט לגבי עניין הסמכות,הגבולות וכו'. לכל הורה העמדה והגישה שלו. ישנם הורים סמכותיים יותר (לא כוחניים,סמכותיים),ישנם הורים שבוחרים להיות פחות סמכותיים וכן הלאה. רק את תוכלי לקבוע מהן הסמכויות שאת לוקחת לעצמך בתור הורה ומה את משאירה לשיקול דעתו של הילד. אני לא בטוחה שגילו של הילד מאפשר לו להחליט האם הוא כן או מתקלח,אבל שוב לשיקולך. ברגע שישנה אי הסכמה בין רצונו של ההורה לזה של הילד,טיב הגבולות והחוקים בבית הוא מה שיקבע עד כמה יהיה צורך בכוחניות או שמא הדברים יסתדרו ויתנהלו על מי מנוחות מתוך הבנת הילד את מעמדו במשפ' ומול הוריו. ברגע שהורה נתפס כסמכות,אין שום צורך להשתמש בכח. צר לי לא אוכל לענות ספציפית על עניין האמבטיה מכיוון שזהו רק נק' במשהו רחב וגדול יותר. דרך אגב,יתכן שכדאי לקרא את המאמר הבא : http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=108 בהצלחה, מור

שלום רב אני אם לשני בנים הבעיה שאבקש עזרה בה היא עם בני הבכור הוא בן 7 לערך והתופעה נמשכת כ4 שנים בני ילד רגיש וחכם, הוא חברותי ומצטיין בלימודים יש לו בעיה של התאפקות לשרותים על מנת לעשות את צרכיו זה קורה בעיקר כאשר הוא עסוק ואינו רוצה להפסיד שום דבר זה יכול להיות עם חבר, באמצע משחק מחשב או אפילו צפיה בטלויזיה הוא ממש מתאפק ואז הקקי בורח כשהיה קטן יותר ניסינו דברים שונים הדבר שעזר היה שיכנוע לשבת בבוקר לפני היציאה לגן בשרותים - אפילו אם הוא לא מרגיש שהוא צריך וזאת על מנת להרגיל את מעיו ליציאות סדירות הוא קיבל צ'ופר בכל פעם שהיתה יציאה ואכן לתקופה דיי ארוכה זה עבד כעת הוא כבר בן 7 והביעה לא נפתרה - הוא ממשיך להתאפק והאמת שאני מאבדת את סבלנותי, התחתונים מתלכלכים ויש ריח לא נעים לפעמים כשהוא כבר עושה את צרכיו הוא לא מתנקה היטב - שוב מפאת להיטותו לצאת ולהמשיך בעיסוקיו לטענתו הוא לא מרגיש שהוא צריך אבל אני כבר מזהה מהצד מתי הוא מתאפק מה עלי לעשות?

האם יש סיבה שלא עונים לי על שאלתי?

לא התכוונתי להיות לחצנית - זו פעם ראשונה שלי בפורום וראיתי פשוט שעונים לשאלות אחרות - ואולי שאלתי לא מתאימה לפורום הזה אז בכל אופן אני מתנצלת תודה על התשובה למי עלי לפנות - לרופאת ילדים או למישהו אחר על מנת לדעת אם יש לבני בעיה פיזית

ערב טוב, כמובן שבעיה מתמשכת של 4 שנים,אינה יכולה להפתר ע"י שאלה ומענה דרך פורום. בשלב כזה,אין מנוס מפניה לטיפול. בדר"כ מתחילים מבדיקה פיזית ואם עולה החשד לאנקופרזיס,ישנו צורך בטיפול רגשי. בהצלחה, מור

במידה ויש בעייה רגשית שגורמת לבעייה דומה. איזה טיפול מומלץ? ואיפה? תודה

במידה ויש בעייה רגשית שגורמת לבעייה דומה. איזה טיפול מומלץ? ואיפה? תודה

מדובר בבני בן ה-5 אשר מזה כחודשיים שינה את התנהגותו לחלוטין. הילד עד כה היה ילד נינוח חברותי שמח ולבבי, אוהב לצייר וליצור , בעל כישורים גבוהים של יצירה וחשיבה. ילד נבון ומתוק. מזה כחודשיים , הודענו לו ולאחיו בן ה-8 כי אני הריון (לצערי הקדמנו לעשות זאת), אני בחודש החמישי להריון, במהלך החודשים הראשונים הרגשתי מאוד לא טוב ותפקדתי בקושי רב. ונראה כי מאז הילד בחוסר שקט, נתקף בהתקפי כעס ואינו שולט בכעסו, מרביץ , מקלל, יורק, מעיף חפצים. התקפי הכעס הם במהלך היום בגן ובצהרון, וכנגד כל אחד ואחד לרבות ההורים, הגננת והסייעת, הילדים בגן . התקפי הכעס ממשוכים וקשה להרגיעו. אפשר להבחין כי עיקר התפרצויות הכעס נובעות מממקרה בו בני נתקל בסירוב של ילד/ה לשחק עימו ולשתף אותו במשחק. כמו כן, ציור או עבודה שנרטב או "מתקלל" יכול לגרום אף הוא לכעס נוראי וחוסר שליטה. הילד מודע להתנהגותו יוצאת הדופן, ואף ניכר עליו כי אינו מרוצה ומתוסכל , בחלק מהמצבים אף בוכה ונעלב. כל הגורמים מנסים להתמודד עם העניין ומגלים הבנה , ואנו משלבים הצבת גבולות ברורים, עונשים קלים ושיחות על המעשים וחמרתם , תוך כדי מתן חיזוקים חיוביים מילים חמות חיבוקים והפתעות. כל רגע שנראה כי אולי עברנו את הרע מכל, לצערי התופעה חוזרת לאחר מס' ימים ובחומרה רבה יותר.

ערב טוב, ההתנהגות שאת מתארת יכולה להעיד על תחושת תסכול שהוא לא מצליח לבטא במילים ולכן "מתנהג" אותה. בנושא הזה אני ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות ב" משמאל את החלק - תסכול. דבר נוסף,אין טעם בשיחות ובהסברים.שיחות מיועדות להבנה,לחשיבה,לשכל וההתנהגות מגיעה כתוצאה מרגש. ז"א,הוא יכול להבין בראש שזה לא בסדר להרגיש כך,אך להמשיך להיות מונע להתנהג כך ע"י התחושה. חשוב להיות קונקרטיים ומומקדים - מצד אחד,שיקוף ועיבוד רגשי (כמו בתשובה אליה הפנתי) ובמקביל,גבולות וחוקים. כמו כן,תמיד ישנה אפשרות להתייעץ עם הפסיכולוג המלווה את הגן (במידה ומדובר בגן עירוני). בהצלחה, מור

רציתי להוסיף להודעה הקודמת שלי מס' פרטים נוספים התגובה של בעלי לא היתה אחידה לפעמים הוא דיבר אל הבן שלי בפוצי מוצי אחרי שהוא הרביץ ולפעמים הוא כועס ושם אותו במיטה דבר שני התיסכולים של הבן שלי באים כאשר עוצרים אותו באמצע פעילות מתוך חוסר ברירה למרות ההסבר שבא לפני זה לדוגמה הייתי במשחקייה כלשהי והבן שלי עשה פיפי על המזרון (בתהליך גמילה מטיטולים )אז הייתי חייבת לשלוף אותו משם והסברתי לו שצריך ללכת לשירותים אבל הוא כעס הוא רצה להמשיך לשחק הייתי צריכה לקחת אותו בכוח משם הוא נתקף ממש בהתקף זעם נוראי שלא בא לי לפרט. תיסכול נוסף - לדוגמה היינו בסופרלנד היה תור לרכבים ילד שהיה לפנינו תפס את המקום ליד ההגה ובני נתן לו מכה לא חזקה אומנם והתחיל לבכות ולהשתולל ולא הצלחנו להרגיע אותו הוא תמיד מתנהג ככה כאשר הוא עייף מאוד.

שוב תודה על תשובתך. אני שמחה על תשובתך כי הצלחת קצת להכניס לי איזושהי גישה או דרך מחשבה שונה. אני באמת צריכה לדעת שמישהו זקוק לי מאוד (אני חושבת שכל אדם), וכנראה תמיד חשבתי שאקבל את זה מהתינוק/ות שלי אני לא יודעת אם זה נובע מתחושת פיצוי על משהו, אני עדיין מנסה לנבור עמוק... העניין הוא לא ממש קנאה , אלא: "אני האמא, אני סחבתי אותו 9 חודשים , ילדתי , הנקתי, אני קמה אליו בלילות, ובעלי אמנם נמצא המון איתו (הוא עצמאי ונמצא הרבה בבית), אבל הרי אני האמא! כשכואב לו שאני מצפה שהוא ירצה אותי! אבל......אני גם שמחה (וזה קצת מוזר... ), שהוא צריך את שנינו במדה שווה, כשהוא נופל ובוכה הוא ממש עובר ממני אליו (בעלי) כלומר הוא ממש צריך ששנינו ננחם אותו. וזה נראה לי ממש טוב, כי הוא מרגיש ממש בטוח עם שנינו, זה מאוד משמח, אז את מבינה שאני חצויה? מצד אחד שמחה, מצד שני לא. אולי זו באמת דרך מחשבה שאני צריכה לשנות בראש... תודה

הי ג'וד, כשקראתי את ההודעה ביום ו עלה אצלי חיוך גדול.... אני יודעת שכבר יש הודעה חדשה מהיום,ואני אתייחס אליה מאוחר יותר. בנתיים רק רציתי להגיב את מה שחשבתי ביום ו כשקראתי - נהדר,את בכיוון הנכון !!!. תשאלי הכיוון הנכון למה ? בעיני המטרה היא להכיר את עצמנו,את מה שהאמהות בכלל וכל ילד בפרט מעוררים בנו,חקירת התחושות והתגובות שלנו וכו' כדרך להפוך דברים למודעים יותר. ברגע שהדברים מודעים,אנחנו יכולים לבחור מה ואיך (אם בכלל) אנחנו רוצים לשנות. המשך בדיקה עצמית נעימה, מור

מדובר על בתי בת ה4.מגיל שנתיים בערך כל פעם שמשהו לא לרצונה היא מתחילה לצרוח ,נשכבת על הרצפה,בועטת ולפעמים גם מרביצה לעצמה ברגליים.התגובה שלי היא ,שאני מכניסה אותה לחדר שלה ואומרת שהיא יכולה לצאת ולדבר איתי נורמלי כש היא תרגע ,אחר כך אני מדברת איתה על זה,אומרת שאימא מאוד עצובה כש את בוכה,וכו".שאלתי את הגננת והיא אמרה שבגן היא לא מתנהגת כך.כש באות אליה חברות אחרי הגן לשחק זה גם קשה מאוד בשבילי, כי אני צריכה כל הזמן לשמור שהיא תהיה מרוצה(שיקבלו בדיוק אותה כמות ממתקים,בובות וכו")או שהיא ישר מתפרצת בצרחות.מצד שני כש היא הולכת לחברות בלעדי היא מתנהגת טוב, לדברי האימהות,גם אצל הורים שלי היא לא עושה את זה.אבל אין לה בעיה לצרוח כך ,כש אנחנו במקום ציבורי(לא רוצה לעזוב,רוצה סוכרייה,נדנדה וכו).באופן כללי בבית היא ילדה נורמלית ובגן היא מאוד ביישנית,היא מדברת מעט מאוד עם הצוות כמעט ולא משתתפת במפגשים, אבל עם החברות שלה היא מדברת משחקת נורמלי.אני לא יודעת מה לעשות עם ההיסטריות שלה חשבתי שאם אני לא אתייחס אז היא תפסיק אבל זה לא עוזר.תודה מראש על תשובתך.

בקר טוב, יש משהו באינטראקציה שלה איתך שגורם לה להבין שזה "כדאי" לה. שימי לב שרק כשאת בנוכחותה היא מתנהגת כך. לכן,כדאי לבדוק מה את משדרת לה שעוזר לה להתמיד בהתנהגות הזו (כולנו מתמידים במה שכדאי לנו ומספק את הרצונות שלנו,ומפסיקים את מה שלא).אני מעריכה שהיא למדה שבגלל הבושה/החשש שלך.. היא תקבל ככה הכל ממך ולכן היא קצת "מנצלת" את זה. אם תרצי לשנות את המצב (וכדאי מאד כל עוד היא קטנה. בשלב מאוחר יותר,זה קשה יותר לשנות) תהיי חייבת להיות הרבה יותר אסרטיבית ולעמוד על שלך. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק "התפרצויות זעם והצבת גבולות". בנוסף,ישנן עוד תשובות בפורום בנושא גבולות,אפשר לעשות חיפוש. בהצלחה, מור

שלום, יש לי תינוק בן 2.5 חודשים. הוא אינו מסוגל להירדם בעצמו וזקוק לכך שנרים אותו על הידיים, נלך איתו בתוך הבית זמן מה ורק אז הוא נרדם. הוא התרגל לכך בגלל הטעות שעשיתי איתו מההתחלה, שלאחר כל הנקה הייתי מחזיקה אותו במשך 10 דקות (כי כך חשבתי שצריך לעשות) והוא היה נרדם מיד לאחר ההנקה. כיום הוא רוצה לישון במהלך היום לא תמיד מיד לאחר הנקה, אלא לעיתים לאחר משחק וכדומה ואז נוצר הקושי להרדימו. הוא מאד רוצה לישון, אך לא יכול לעשות זאת בכוחות עצמו וזקוק לי לצורך כך. דבר זה קורה לפעמים גם באמצע הלילה שהוא מתעורר, אינו רעב, רוצה לחזור לישון, אך לא יכול להרדים את עצמו, ואז עלי לקום ולהסתובב איתו בבית עד שנרדם בחזרה. אשמח אם תוכלו לייעץ לי כיצד אני יכולה ללמדו להירדם בכוחות עצמו וכן, האם ניתן לעשות זאת כבר מגיל זה או שעלי להמתין שיגדל.

בקר טוב, בגיל הזה הרבה תינוקות עדיין זקוקים לעזרה בהרדמות.מה שאפשר לעשות,זה לנסות להרגיל אותו לאט לאט למגע אחר. לדוג',הוא במיטה ואת מנענעת אותו קלות/מלטפת לו את האף/אוזן.ז"א,שהוא לא יהיה עלייך לגמרי אבל כן ישאר מגע. את אותן תנועות נענוע אפשר לעשות כשהוא שוכב על המזרון. מה שכן,כל שינוי כדאי לעשות לאט ובאפן מדורג. בהצלחה, מור

שלום לכם ילדי בן 5 אוהב מאוד אש הוא לוקח מצתים ובורח למטה כמובן שאנחנו מנסים לשים לב כל הזמן,אנחנו מעלים את הגפרורים ואת המצתים למעלה שלא תהיה לו גישה ,יש פעמים שהוא מבקש מחבר להביא גפרורים מהבית שלו והכל סודי בינהם אני ממש חוששת שיום אחד יהיה אסון אני מסבירה לו על הסכנה על מה יכול להיות אך אהבתו גדולה מכל הסבר מה עלי לעשות? תודה.

שלום לך אני עוד רחוקה מגיל 5 לילד שלי אבל אני אעשה כך: אני אקח אותו עם הגפרורים החוצה - נעשה מדורה ותוך כדי ניתן הסברים למה זה מסוכן ושצריך תמיד שיהיה מבוגר לידו ואיך מתנהגים אם קורה משהו - אפילו להפוך את זה למשחק. תסתכלי על המצב מזווית כזו: אם את מפחדת שהילד ייתבע במים - לא תלמדי אותו לשחות?הרי את כן נותנת לו להיכנס לים או בריכה אבל תמיד מזהירה אותו, נכון? אז גם כאן עם האש זה לא מצב אחר מקווה שעזרתי לך לשנות נקודת השקפה בהצלחה

בקר טוב, זה נהדר שילד אוהב משהו עד לשלב ש.... הוא מסכן את חייו וחיי אחרים. שם,זה בדיוק המקום לשים את הגבול ולא להיות סלחני אפילו לרגע !!!. יש דברים שלא מנהלים עליהם שיחות ארוכות ולא מסבירים שוב ושוב אלא בצורה מאוד נחרצת,לא מאפשרים אותם יותר. איך ? בדיוק כמו כל גבול אחר שאת שמה. הרי אם הוא היה אוהב לטייל על מעקה של גג בבניין בן 10 קומות,לרגע לא היית נותנת לו לחזור על זה שוב. נכון ? בדיוק אותו הדבר. מידת הסכנה מאוד דומה. כמובן,שאם ישנה בעיה בהצבת גבולות אפשר ומומלץ לפנות ליעוץ פרטי/לקבוצה בבי"ס להורים במקום המגורים. בהצלחה, מור

שלום, יש לי בת בגיל 9 , היא ילדה מקסימה ומצטיינת בלימודים , אך יש לה בעיה חברתית , החברות שלה מתנכלות אליה לא פעם, ולעיתים אף מנדים אותה , לא באופן פורמלי אבל פשוט מתעלמים מקיומה, ניסיתי לעזור ע"י שיחה עם המורה, עם הוריי הילדים ולעיתים גם עם הילדים, אך שום דבר לא עוזר, היא ילדה טובה, מלאת שמחת חיים, ופשוט נשבר לי הלב מהמצב החברתי שלה,שממשיך גם בקייטנה (עם אותן "חברות"). נא ייעוצכם בהקדם האפשרי. תודה מראש. סימה.

יש לי ילד בן 8 עברנו בתחילת השנה דירה בני אינו משתלב מבחינה חברתית הוא ילד חברותי חייכן חכם אך שובב במקצת חשוב לי להגדיש שהוא אינו אלים אך המצב כעת שהוא אחרי הצהרים בודד הוא רשום לחוגים אך אינו יוצר קשרים חברתים מחוץ לכותלי החוג הוא לא מוכן להתקשר לחברים מהחשש הגדול שהם ידחו אותו ולא ירצו לשחק איתו. יש ילד שאיתו הוא משחק בהפסקות בלי ברירה -ילד מאוד אלים שהוא סובל ממנו נורא ולכן המלצתנו בשיתופו כמובן שיתרחק ממנו אחרי הצהרים. חשוב לי להדגיש שהוא היה עם ילד או שניים בקשר אחרי הצהרים, דווח לי על ידי הורים שהיו במקום שילדים אלו התחיסו אליו מאוד לא יפה הוא חסר ביטחון להזמין חברים בודד ודחוי כיצד אני פועלת לשיפור מצבו החברתי

יש לי ילד בן 8 עברנו בתחילת השנה דירה בני אינו משתלב מבחינה חברתית הוא ילד חברותי חייכן חכם אך שובב במקצת חשוב לי להגדיש שהוא אינו אלים אך המצב כעת שהוא אחרי הצהרים בודד הוא רשום לחוגים אך אינו יוצר קשרים חברתים מחוץ לכותלי החוג הוא לא מוכן להתקשר לחברים מהחשש הגדול שהם ידחו אותו ולא ירצו לשחק איתו. יש ילד שאיתו הוא משחק בהפסקות בלי ברירה -ילד מאוד אלים שהוא סובל ממנו נורא ולכן המלצתנו בשיתופו כמובן שיתרחק ממנו אחרי הצהרים. חשוב לי להדגיש שהוא היה עם ילד או שניים בקשר אחרי הצהרים, דווח לי על ידי הורים שהיו במקום שילדים אלו התחיסו אליו מאוד לא יפה הוא חסר ביטחון להזמין חברים בודד ודחוי כיצד אני פועלת לשיפור מצבו החברתי

בקר טוב, חסר לי הרבה במידע בהודעה : 1. איך היא בחברת ילדים אחרים (חוג,בני משפ בגילה וכו') ? 2. האם הילדה מציינת שזה מפריעה לה או את כאמא רואה זאת מהצד ויודעת שזה מפריע לה ? במידה שהיא מדברת על זה אנא רשמי באפן הכי מדוייק שאת יכולה,מה היא אומרת בנושא ? 3. בשיחה עם המורה - איך המורה מתרשמת ממנה באפן כללי ? 4. האם ישנם אחים ? איך יחסיה איתם ? האם אצלם לא מופיעה הבעיה? 5. תארי תכונות בולטות שלה (מעבר לטובה ושמחה),תחביבים,ואת הקשר בינכן. 6. כשאת חושבת עליה,מה האסוציאציה הראשונה שקופצת לך לראש (כל מילה שהיא,לא משנה מה ולא משנה שאין שום קשר הגיוני). 7. את כותבת "מתנכלות לה" - מה כוללת ההתנכלות ? 8. כמה זמן הבעיה נמשכת ? אם בעבר זה היה שונה,פרטי על איך זה היה פעם. אנא השיבי על כל השאלות בפירוט כדי שאוכל לנסות להבין טוב יותר את מקור הבעיה ולעזור. ודרך אגב,אין שום צורך לבקש את התייחסותי מעבר לכתיבת השאלה,כמו שאת בטח שמה לב,כל השאלות נענות ע"פ אותו הסדר. מחכה, מור

1תודה על תשובתך, . היא מאד חברותית, במסגרות אחרות להוציא ביה"ס יש לה חברות אחרות אמנם מעט אבל יש. היא מסתדרת אתם נהדר, אבל יש שני דברים שמפריעים לי, האחד –היא תמיד נותנת יותר, תמיד מאזן הנתינה נוטה לטובתה והיא מוותרת לא פעם על מעמדה, והדבר השני היא כמעט אף פעם לא הולכת אליהם הביתה, תמיד אנחנו (בעידודי כמובן) מזמינות אותן. 2.הילדה מספרת לי את היחסים עם חברותייה מבית הספר בעצב רב ואפילו בבכי, היא מתארת באופן עינייני את האירועים , לפני יומיים היא סיפרה לי שהיו לה ממתקים וחברה שלה ביקשה ממנה ממתק ובתמורה היא תשב לידה באוטובוס בדרך לבריכה (הן מנצלות את זה שהיא לבד) בתי לא הסכימה לכך ,הייתי מאד גאה כיון שתגובתה באה לאחר שיחות חוזרות ונשנות איתה על רמת הנתינה שלה , שהיא לא יכולה לחלק לילידים דברים על מנת שיאהבו אותה ויהיו איתה. 3.המורה מאד אוהבת אותה , היא היום בכיתה ג' היא תלמידה מצטיינת, היא קיבלה תעודת הצטיינות שגרמה לעוד גל של עקיצות ומירמור מקרב הילדים, בסך הכל כל המורים אומרים שהיא ילדה מבריקה ,ממושמעת, שקטה שעוזרת בכל עת. 4.יש לה אחות קטנה בת –5 , ילדה מאד דומיננטית , מאד חזקה ,והן מסתדרות נהדר, למעט מריבות רגילות אין שום דבר חריג. היא לא מוצפת בחברות אבל מצבה נראה לי סביר בהחלט. 5.התכונות- ילדה שקטה, מאד חכמה יש לה נטיה למתמטיקה, היא אוהבת חברת ילדים , יש לה יכולת ביטוי מאד גבוהה , לפעמים היא יותר מידי טובה, היא לא תמיד אומרת את דעתה , מה שגורר שיחות לא מעטות איתה, היא אוהבת לעסוק באמנות ובעבודות יד למינהן, היא מעריצה את הזמרת רוני .הקשר שלנו דיי טוב, היא מספרת לי על יומה, וכשהיא איתי היא דברנית לא קטנה, אנחנו נוהגות לטייל ביחד, בכלל היא, באמת ילדה יותר מידי טובה. 6.האסוציאציה הראשונה שלי היא – מבט עליה כשהיא מתעסקת במחשב, היא יכולה לגלוש במשך שעות ולשחק במחשב, וכשחברה מגיעה אליה היא תופסת מקום לידה והחברה היא זו שעם העכבר ומנהלת את העינינים, אני דיי כועסת מהמצב אבל שותקת. 7. ההתנכלות- היא חוסר מקובלות חברתית , היא נבחרת אחרונה כשמשחקים במשחקי קבוצות , כל אחד בוחר ילד לקבוצה שלו והיא בד"כ בין האחורנות שנבחרות , בתקופה של משחקים בחבל קפיצה היא התבקשה לסובב את החבל ולא לקפוץ , פשוט רק לסובב, בהתחלה היא הסכימה אבל אחרי שיחות איתנו היא לא הסכימה , מה שהביא אותה למצב של להיות לבד בהפסקה, הן לועגות לה לפעמים על זה שהיא לא רזה כמותן , היא טיפה מלאה , אבל לא יותר מזה , כשיש משחקי זוגות , היא לא תמיד מוצאת עם מי להיות... 8. הבעיה תמיד הייתה קיימת , אבל לא במימדים הללו , היא תמיד אומרת שהיא מרגישה כאלו היא משהי חיצונית OUTSIDER , היא הגיעה לכיתה א' מבלי להכיר אף אחד , היכולות החברתיות שלה לא מדהימות , אבל עדיין... לפני חודשיים עברנו דירה ולקראת שנה הבאה היא תעבור בית ספר גם , אני פשוט פוחדת מאד מהמחשבה שגם שם המצב יהיה דומה. אני מאד מוטרדת ממצבה. בחיי היום יום ואחר הצהרים היא תמיד מוצאת עם מה להתעסק אבל אני יודעת שזה מצב לא נורמלי לא להיות בכלל עם חברות אחה"צ. תודה מראש,

בני בן השנתיים ותשעה חודשים עבר אתמול חיסון בטיפת חלב. הוא ילד בוגר יחסית ומבין אבל ברגע שביקשו ממני להחזיק בו הוא התחיל להיבהל ולבכות והתפתל לי בידיים .אומנם זה ארך רק כמה שניות. אבל כאמא השניות האלו היו נצח. לאחר החיסון הוא עוד קצת בכה אבל למעשה זהו. במהלך היום הוא המשיך להתנהג כרגיל ושיחק וחייך וצחק. בלילה הוא הלך לישון מאוחר מאוד. כאמא אני מרגישה שעשיתי טעות בכך שלא הכנתי אותו לגבי החיסון ( זו היתה המלצת האחות) אלא רק אמרתי לו שאנחנו הולכים לאחות טיפת חלב והבאתי אותו ופתאום- בום!. אני מתלבטת אם כדאי לי לדבר איתו על החיסון שקיבל ,בדיעבד, או שפשוט לא להתייחס למקרה. תודה ובי רונית

בקר טוב, מה שהיה,היה... בדיעבד אין טעם. זה לא צורך שלו,אלא לגמרי שלך וחבל להעמיס עליו את זה. מה שכן,לפעם הבאה - רצוי מאוד להכין ילד לזריקה/בדיקה/תספורת... גם אם אלה דברים לא נעימים. בהצלחה, מור

הי מור בהחלט אכין אותו בפעם הבאה!... מה שכן אתמול עברנו באזור של טיפת חלב והוא אמר לי :" אמא לא חיסון". אז אמרתי לו שהוא לא יקבל חיסון ונתתי שמות של כמה ילדים בני דודים ושל אחיו הקטן שגם קיבלו חיסון ושזה נגד מחלה שקוראים לה צהבת כדי שהוא לא יחלה בה. ושאלתי אותו אם זה כאב אז הוא אמר קצת. כנראה הוא לא הבין ממש את ההסבר שלי לגבי המחלה אבל זה מה שהרגשתי נכון להגיד באותו רגע. הייתי רוצה שתייעצי לי מה להגיד לו אם הוא ( והדגש הוא על הוא) יעלה שוב את הנושא. תודה רונית

יש לי ילדה בת שנה ואחד עשר חודשים, וילדתי לפני חודש וחצי את הילדה השניה הילדה הבכורה שלי מאוד משתפת פעולה עם התינוקת החדשה ואני משתדלת להראות לה ולשתף אותה בכל פעולה שאני עושה עם התינוקת, אך לאחרונה שמתי לב כאשר היא מנשקת אותה היא גם נושכת אותה במקביל, והיא נורא מציקה לה אני מאוד משתדלת להיות איתה רכה אך ישנם מצבים שהיא ממש מגזימה השאלה שלי האם צריך להציב לה גבולות במקרה הזה ואם כן כיצד אני עושה זאת? לפני שילדתי קניתי לה מיטת נוער כי אמרו לי שרצוי להרגיל אותה למיטה כדי שהיא לא תרגיש שמישהו נכנס לה לטריטוריה. וזה מה שאכן עשיתי והיא עצמה מאוד רצתה לישון במיטה החדשה והעברתי אותה אך מה שקורה זה שהיא מתעוררת כמעט כל לילה בסביבות השעה 4 לפנות בוקר היא יורדת מהמיטה והיא באה אלינו למיטה. התינוקת ישנה איתנו בחדר. אני לא בעד מיטה משותפת אך נראה לי קצת עצוב להחזיר אותה למיטה לחדר ריק מאנשים חשבתי להציב לה גבולות לגבי המיטה שלה רק כאשר התינוקת תכנס לישון איתה באותו החדר. האם אני פועלת נכון בנושא או שמא יהיה מאוחר מידי?

בקר טוב, דבר ראשון,אני מאד ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - אח חדש (יש שם שתי תשובות. האחת,הכנה ללידה והשניה כשהתינוק כבר בבית),זה יעזור להבין את תחושתה ויתן כלים איך להתמודד. לגבי הנשיכות - זה הגיוני ונורמלי. יש ילדים שמאוד נחמדים לאח החדש אבל קצת "מתנקמים" בהורים ויש כאלה שלהיפך נחמדים להורים וקצת "מתנקמים" בתינוק/ת החדש/ה(כמו שקורה אצלכם). עם זאת,כמובן שחשוב לשים לזה גבול ולאסור את זה (במקביל לכל מה שמומלץ בתשובות אליהן הפניתי). לגבי השינה - כמובן שכל עוד את לא תהיי שלמה עם זה שהיא ישנה בחדר,היא לא תהיה מסוגלת לישון שם. היא (כמו כל ילד) חשה במה את כן/לא שלמה. כמו כל הרגל,ברגע שהוא מתקבע וככל שעובר יותר זמן,קשה יותר לשנותו. כך שקחי בחשבון שאם היא תתרגל לישון אתכם,עלול להיות קשה לגמול אותה מהעניין. תמיד יותר קל לא להתחיל מאשר לגמול. בהצלחה, מור

היי! יש לי 2 בנות אחת בת 15 ואחת בת 11. מזה כשנה אני לא מצליחה להתמודד עם התנהגותה של הילדה בת ה-15. מדובר בילדה מאוד נאה ומאוד עדינה ולאחרונה פיתחה סגנון דיבור אגרסיבי ובוטה בכל אימה שאני פונה אליה ומנסה להגיד לה משהו. התנהגות זו באה לידי ביטוי גם בפעמים בהם אני מאוד נחמדה אליה ומנסה להפגין קירבה אליה. הכוונה היא שיש פעמים בהם אני מתנגדת לה למעשה זה או אחר ואז כשהיא מתנהגת כך אני אומרת נו היא עצבנית אבל גם כאשר אין כל סיבה?!? אחותה סובלת גם מיחסה זה ומתחילים איתותים המבשרים לי שבקרוב גם היא תתחיל עם התנהגות זו. מה עושים? איך מגיבים? באשר לשאלתך איך היה לפני כן. הילדה כמו שתיארתי אותה מאוד עדינה וכך גם התנהגה לא נהגה לצעוק ולא הייתה בוטה ולא התעצבנה מכל דבר וכו'... היא גם ילדה מאוד רציונאלית שהתנהגות זו כלל לא מתאימה לה ובכל פעם שהיא מתנהגת כך עוד במקום היא תופסת את עצמה ומשתתקת כשהיא משפילה את עניה כמודה שהיא לא הייתה בסדר. אני מוכרחה לשתף אותך בדבר ע"מ לקבל את העזרה בהתאם. אנחנו משפחה שעד לפני כשנתיים מצבנו הכלכלי היה בשיא. בית פרטי מפואר, מכוניות וכל מה שהבנות רצו כמעט קיבלו. בשנתיים האחרונות המצב לא בשיא יותר העסק לא משהו וחלה הדרדרות. החלטתי לשתף את הבנות באופן שטחי ע"מ שיבינו שיותר לא אוכל כל דבר להרשות לעצמי. כמו נסיעות לחו"ל של שלוש פעמים בשנה שהיו לנו וכיום כם פעם אחת אין אפשרות וכו'... הבת הגדולה מרגישה מאוד מבואסת מזה כי זה פגע בחלק מהמותרות שהיו לה לצערי ולמרות שבאמת אנו עושים הכל ע"מ לדווקא אותם דברים לא יפגעו אבל קיים מצב ויש להתאים את עצמנו אליו. את עזרתך בתודה

בקר טוב, את כותבת שלפני שנתיים חלה הדרדרות במצב הכלכלי. אני מעריכה שזה לווה בלא מעט לחץ/חששות/מתח. גם אם אנחנו לא מסבירים לילדים בדיוק מה קורה,הם חשים זאת (במיוחד בגיל 13) ובדר"כ בתקופות כאלה נראה שינוי התנהגותי. יתכן מאד שזה מה שקרה כאן. אני לא בטוחה שרק זה שהיא לא יכולה לנסוע x פעמים בשנה לחו"ל הוא מה שהשפיע כ"כ,אלא דווקא החשש/מתח/לחץ. כדאי היה לנסות לדבר איתה שיחה רגועה (לא בעקבות מקרה מרגיז),לא מתוך האשמה אלא מתוך דאגה והתענינות במה שעובר עליה. אני בטוחה שכולכם עוברים תקופה לא קלה,וזה נותן את אותותיו אצל כולכם. נסי "להביא את עצמך" לשיחה כזו,לספר (עם גבול כמובן) על החששות שלך,על כך שזו תקופה לא קלה עבורך וכו'. כשאנחנו שומעים שאנחנו לא לבד ועוד מישהו חש כמונו,לרב זה עוזר לנו להפתח. כדאי להתחיל בשיחה. אם אח"כ כלום לא ישתנה,אשמח לחשוב על כיוון נוסף. בהצלחה, מור

מור שלום לך, בתי בת חמש וחצי, אהובה בגן מבחינה חברתית, חכמה, יפה ומתוקה, מאוד אוהבת את הגננת ממש מעריצה אותה. ידוע לי כי הפרידה בבוקר היא קשה לילד במיוחד אחרי חופש או אחרי שבת אבל אצל בתי כל השנה קשה לה. ניסינו להיפרד מהשער, ניסינו להיפרד בתוך הגן, ניסינו חיבוק ונשיקה (זה כמובן כל בוקר ), ניסינו עם מתנות קטנות בסוף היום, נסינו כמובן בשילוב עם הגננת שהיא מעודדת ונותנת מדבקה, לשבת לידה... הילדה אומרת שהיא אוהבת אותי וכמובן אני אומרת לה שגם אני מאוד אוהבת וגם שאני לא איתה - בעבודה אני כל הזמן אוהבת אותה. רקע קצרצר, אבא יוצא מוקדם לעבודה, עוד שני אחים קטנים שנמצאים בפעוטון לפני שאנחנו הולכות לגן שלה, מה את אומרת איך אפשר לעזור לה להיפרד? עני לי בבקשה למרות שיצאנו לחופש (היא בקיטנה עם ילדים חדשים ומוכרים והתופעה קיימת אבל אולי יותר מובנת). דרך אגב הקושי מתבטא בחוסר רצון לעזוב אותי ובבכי ופרצוף מאוד עצוב.

בקר טוב, חשוב לבדוק עד כמה לך קשה/קל להפרד ? עד כמה את משדרת שאת סומכת על הצוות ? ועד כמה את שמה גבול לפרידה ?. בדקי עם עצמך מה לך אומר הומנח - פרידה. אז תביני מה המסר שאת מעבירה לילדה והאם הוא מסר שמעודד פרידה או אולי קצת מעכב. ילד שמתקשה באפן מתמשך להפרד,בדר"כ מגיב לשדר כלשהו שמעביר ההורה (גם אם לא במודע). בנוסף,כדאי לקבוע טקס קצרצר של פרידה ולא לחרוג ממנו,לא משנה מה קורה. ברגע שיש המון עיסוק סביב הנושא(שיחות,מדבקות,הבטחות...),אין סיכוי שזה יפסק. בהצלחה, מור

למור, ראשית תודה עבור תשובתך, שנית, המסרים שלי מאוד (לדעתי) החלטיים שהולכים לגן ואמא לעבודה ונפגשים בסוף היום, הצוות בגן מ ק ס י ם הגננת מדהימה ואוהבת, אני אישית מאוד אוהבת ומעריכה אותה. לא חושבת שיש לי מסרים "אפלים", אני תמיד מסבירה לה שזה בסדר שהיא אוהבת אותי (זה ההסבר שלה לקושי הפרידה) וגם אני אוהבת אותה וגם אם אני לא לידה (בעבודה...) אני עדין אוהבת אותה. והאמת שניסינו גם ללא טקסים והבטחות פשוט אחרי הפרידה להשאיר אותה גם אם בוכה אבל ההתמשכות הזאת לאורך כל השנה מעיכה עליי. דרך אגב בסוף היום לא מפסיקה לדבר ולשבח את הגננת ומה עשו בגן ואיזה כיף עשו, ואם יש בעיה היא מספרת ואני מנסה לעזור לה (לא להכריח אותה לאכול בצהרים לדוגמא-זאת הבעיה היחידה שלה וביקשתי מהגננת שירדו ממנה, שאני לוקחת אחריות אם היא לא אוכלת, ואכן כשירדו ממנה אוכלת יפה כמה שרוצה). מה לדעתך? איך להתחיל את השנה, יש לי השנה 3 ילדים כל אחד בגן אחר...

שלום לך, התרשמתי מאד מהתשובות הקודמות שקראתי ואשמח לעצה. אני עתידה ללדת עוד כשלושה שבועות אחות לבתי בת השנה וחצי. היא ילדה עצמאית, שמחה וחברותית . בגלל התלבטות יתר, אוכל להכניס אותה לפעוטון רק כחודש לאחר הלידה. האם לדעתך זה מוקדם מידי? למרות השמחה אני חוששת לפגוע בה. אני מאד רוצה לעשות את הדבר הנכון ולא לגרום לה לחוש נטושה או מבולבלת. תודה מראש.

בקר טוב, בעקרון לא מומלץ לבצע כמה שינויים יחד. מכיוון שאנחנו עדיין לא יודעים כיצד היא תגיב ללידת האחות,הדבר הנכון ביותר יהיה לחכות לראות את תגובתה ואת מידת בשלותה באותו השלב,ואז להחליט. בהצלחה ולידה קלה, מור

שלום רב, ילדתי בת 11 חודשים. בחודשים אפריל-יוני שהתה במעון יום ומאוד נהנתה בו. בתחילת חודש יולי עברנו דירה לצפון. יש באפשרותי להתחיל לעבוד מיד או לחכות עד ספטמבר. אם אכניס את הילדה לגן בחודש יולי היא תשהה שם חודש אחד ואז תצא לחופשת סוף שנה של שלושה שבועות. האם זה מומלץ או עדיף שתהיה איתי בבית חודשיים ותיכנס לגן רק בשנה הבאה? ברצוני לציין כי זו ילדה שמאוד אוהבת פעילויות חברתיות ולשהות במחיצת ילדים אחרים. החשש שלי הוא שהשהייה בבית לא תיטיב עימה. אשמח לקבל עיצה בנושא. תודה לילי.

לילה טוב, כמובן שאני לא מכירה את הילדה וההמלצה היא מאוד כללית. עדיף לא להכניס ילד למסגרת חדשה וכעבור חודש לצאת לחופשה כ"כ ארוכה. לגבי החשש שהשהיה בבית לא תטיב איתה - לילדה בגילה (גם אם היא מאוד פעילה) אין שום בעיה להיות עם אימה בבית (כמובן שבתנאי שיש פעילויות שמתאאימות לגילה ). להיפך,יש לכך לא מעט יתרונות. בהצלחה, מור

בני בן שנתיים וקצת (בכור ללא אחים נוספים ) גמול מספר חודשים מחיתולים במשך היום. לאחרונה החל לפספס וכל הזמן בורח לו גם קקי וגם פיפי. במקביל בתקופה זו יש לו חרדות נטישה והוא לא מוכן לעזוב אותי לרגע גם לא עם אבא שלו שהוא מאוד אוהב. זה כולל בכי בלילה שהוא רוצה שאני אשן איתו תוך כדי שהוא מחבק אותי או מחזיק לי ביד עד שנרדם שוב וגם עם הביבי סיטר הוא עושה סיצנות בכי שהיא מחזירה אותנו הביתה. בנוסף לכל זה הוא מתנהג בגסות רוח לילדים בגילו ומטה הן בדיבורים והן במעשים. עם ילדים גדולים הוא חברמן אמיתי. אני כל הזמן מדברת איתו על כל אחת מהבעיות. שואלת למה הוא פיספס ? מסבירה לו שאמא תמיד כאן בשבילו וכועסת על ההתנהגות כלפי ילדים אחרים. גבולות בבית מאוד ברורים . אני מוצאת את עצמי חסרת אונים מול "גיל השנתיים הנורא " ולא יודעת אם הדרך הרכה והמבינה היא הנכונה או הדרך הקשה היא העדיפה. אודה להתיחסותך

לילה טוב, בסוף ההודעה את משייכת את הכל ל"גיל שנתיים". אני ממש לא בטוחה שזה העניין כאן. אנא עני על השאלות הבאות (זה חשוב) : -האם חל איזשהו שינוי באורח חייו בזמן האחרון - מעבר דירה,מחלה של מישהו,פטירה,מעבר גן,גננת שהתחלפה,ילד חדש בגן וכו'. -תארי לי את הגן בו הוא נמצא ובדקי היטב האם היה שם שינוי כלשהו בשבועות האחרונים (גם אם לא ידעו אתכם,נסי לברר עם עוד הורים). מחכה, מור

שלום מור. אין שום שינוי במסגרות בהן נמצא בני. שפניתי לגננת ושאלתי אם יש איזה שהיא נסיגה בגמילה בגן או שינוי התנהגותי היא אמרה שלגמרי לא. הפרדה ממנו בבוקר בגן היא לאחרונה ממש ממש קשה. אבל שאני אוספת אותו אני מחכה מס' דקות לראות מה קורה עד שהוא מבחין בי והוא נראה לי מאושר וחברותי. אבל כל פרדה קשה ולא רק בגן . אני לגמרי לא מצליחה לשים את האצבע על משהו שקרה שגרם לכל לקרות, כי למעשה לא היו שינויים כלשהם בחיינו. תודה מראש על תשומת ליבך לשאלה

מור תודה רבה על התשובה העניינית, המעשית והמרגיעה. אין ספק שהקטנטנים מאתגרים אותנו כל יום מחדש, בטח עוד נשוב להשתמע... המשיכי במלאכת הקודש שלך את עושה אטתה מצוין!

הי נעמה, אני שמחה שהצלחתי להרגיע :). מקווה להשתמע, מור

יש לי אחיינית בת 7 אשר לומדת בכיתה א'. הבעיה היא שהילדה חכמה ביותר, היא ברמה יותר גבוהה מכל בני כיתתה והיא לא יכולה ללמוד בכיתה כמו כל הילדים. היא מזלזלת בשיעור ומפריעה למורה במהלך השיעור, מה שגורם למורה לכעוס עליה ולשאר הילדים להתרחק ממנה. היא לא פותרת תרגילים ומעדיפה "להעתיק" מאחרים מאחר ולא בא לה לעשות את התרגילים. מיותר לציין שהילדה יודעת לפתור את כל התרגילים לאחר הסבר פשוט ולעיתים אפילו ללא הסבר כלל. במבחן שערכה המנהלת של ביה"ס הילדה החליטה שלא מתחשק לה לפתור אותו. המורה טוענת שהילדה מאוד חכמה אך היא לא התפתחה מספיק באופן ריגשי ולכן קשה לה להתרכז בכיתה. לפי דעתי הילדה זקוקה לעבור לביה"ס אחר שיתאים לצרכים המיוחדים שלה אך אימה לא רוצה להרוס לה את הילדות ע"י יותר מידי לימודים. בנוסף אציין כי הילדה הייתה בתוכנית "מופת" בהיותה בגן חובה אך מאחר והיא לא הייתה מספיק בוגרת להיות לבד בביה"ס ללא אימה היא הפסיקה ללמוד. אני אשמח לכל עיצה.

שלום יעל. מאד עצוב לקרוא, על ילדה מוכשרת שצועקת לעזרה ונתקלת באטימות מוחלטת. את צודקת כל כך - וכמוך גם המורה והמנהלת, אחייניתך אינה בוגרת. רק הפתרון שהוצע שגוי בעיניי. לתת לה להמשיך "לשחק" ולא "לקלקל" לה את הילדות בלימודים, זוהי התעלמות מהצרכים של אותה ילדה לא בוגרת אבל חכמה מאד. מ ש ע מ ם ל ה !!! בטח שהיא תפריע בכיתה ותשגע את מי שהיא רק יכולה. במקום לעודד אותה ולתת לה להתקדם, שמים לה "ברקס" ומונעים ממנה להמשיך. הרי אף אחד לא יחלום לומר לתינוק שימשיך לזחול במקום ללכת ! לימודים אינם עונש, ואם הם באים מתוך בחירה, אז יופי. למה לא ? מאיפה באה האפשרות היחידה לבחירה בין לימודים למשחקים ? אי אפשר לשלב ? ממשחק לא לומדים ? בלמידה אין משחק ? כמובן שכן , וחבל לראות סקרנות ויצר למידה הולכים ודועכים כבר בגיל 7 . מקווה שתצליחי להעביר את המסר,קיבלתי את הרושם שאכפת לך ואת יודעת ש"הם" טועים. אולי את נקודת האור שאחייניתך זקוקה לה כרגע. בהצלחה לך.

לילה טוב, חשוב לזכור שגם לילד חכם/מוכשר/מחונן... יכולות להיות בעיות רגשיות. הילדים האלה בעצם מאוד מטעים כי קוגנטיבית הם מפותחים הרבה מעבר לגילם אך רגשית הם נשארים הרבה מאחור. מה שאת מתארת כאן היא בעיה רגשית שזקוקה לטיפול. הלימודים וההתנהגות בביה"ס היא רק סימפטום לקושי הרגשי. חבל יהיה לנסות לפתור את הקושי דרך שינוי כזה או אחר בכל מה שנוגע לחלק השכלי (או הלימודי). אני מעריכה שלא תשיגו שום הטבה לטווח הארוך,ויתכן שאפילו הדרדרות. כאמור,אני ממליצה לפנות לטיפול. בהצלחה, מור

תודה רבה על העצה, האם את מכירה איש מקצוע המטפל בבעיות אלה אצל ילדים באיזור ירושלים?

שלום בני בן ה-8 וחצי מחטט באף המון אני מעיר את תשומת לבו אבל כלום לא עוזר באיזו דרך לפעול? תודה מראש

לילה טוב, אם לא מדובר בבעיה פיזית שמציקה לו,סביר להניח שזו תגובה ללחץ נפשי. הוא בעצם מרגיע את עצמו כך. כדאי לנסות להבין מה הגורם ללחץ. לגבי החיטוט באף,להשתדל להעיר כמה שפחות (עצם ההערות והעניין סביב זה עלול להגביר את הלחץ) ולתת משהו אחר שירגיע - שמיכה,בד... בהצלחה, מור

תודה אני חושב שהילד די עצבני,אולי זאת הסיבה לשאלתי? אבדוק ואנסה לא להעיר (קשה) לילה טוב

הי יאיר, מעבר לכן/לא חיטוט באף,כדאי היה לבדוק קצת יותר לעומק למה ילד בגילו עצבני. זו כמובן דעתי. אתה לא חייב לקבל. ליל מנוחה, מור

Dear Mor We have twin girls age 10, they are our only children .We live in England where the primary school is up to grade five. Next year our girls moving to a new school for the next 4 years. When they started primary school we thought it would be best for them to be together for the first year since we just moved to the new area AND that might ease their adjustment then we separated them into two different classes for the following 4 years. We believe it was good for them AND every thing went fine even though they did try to get any chance they could find to be together. Few weeks a go we made an appointment to visit the new school with the girls to see where we are headed AND to get ready in a way. At the end of the school tour the head teacher told us that we have 3 options 1) Both girls at the same class. 2) Both at two separate classes but the same half year, that means meeting from time to time in the same class 3) Two different classes AND two different half years that is never getting together in the same class but can meet at lunch break. The School recommended choosing option 3 but they add that they will leave it up to us. Unlike the primary school in this middle school what we will choose will not be changeable for the next 4 years. Our Daughters want us to choose option 1 because they want to be together but willing to go for option 2 as long as they could be together some how but we think that option 3 will be better for them. Our main concern is for them to have different friends so they will stop fighting for the same friends as they did for the last 2 ½ years, Another concern we have is one of them more relying on the other AND we think that it will be best for her to be more self relying. On the other hand we know that they give each other comfort AND confident (one thing I would like to add is that they are the only Jewish children in a huge school among Christian Hindus AND Moslems) please can you give us your thoughts on the matter? Many thanks AND my apology for the long letter. Merav

הי מירב, אני ממש מקווה שבשעת לילה שכזו אני מספיק עירנית כדי לקרא אנגלית...:). אז אם אני עושה לעצמי פדיחות ועונה לא לעניין,אני מתנצלת מראש... זה באמת ברמה של thoughts והאינטואיציה אומרת לי - למה לא אפשרות 2 (האפשרות שהן לומדות לחוד ומדי פעם יחד. נכון ?). אני לא הייתי ששה לניתוק חד מדי ומלאכותי בינהן. לגבי זה שיש אחת מובילה ואחת שקצת "נגררת". זה קורה גם כשיש 5,6,7 שנים בין אחים. לא כל אחד נולד להוביל ואין בזה שום אסון. מה שכן,צריך להבחין האם זה אחת מובילה ואחת נתמכת בה או אחת דומיננטית מדי ואינה נותנת לשניה מקום . זה הבדל וצריך להקפיד עליו. מכיוון שהן ילדות גדולות אני הייתי משתפת אותן הרבה מאוד בבחירת האופציות. בדר"כ יש לילדים חושים לא רעים וניתן לסמוך עליהם... מקווה שעזרתי. אה,ותמיד אפשר לעשות את הטבלה שאף פעם לא מאכזבת - יתרונות וחסרונות בכל אופציה. זה נשמע מצחיק אבל כשעושים את זה כמו שצריך ורושמים,זה מאוד עוזר. בהצלחה, מור

Hi Mor Thanks you ever so much for your advice we will apply it. I have to say that No you did not make any FADIHOT. Well done to you to be able to read such a long letter with so many details AND answer at a late hour. I don’t think I can think in any language at midnight. Thanks again AND best Wishes Merav

בני בן ה-4 וחצי (עד לפני שבועיים ילד יחיד) בעל גבולות גמישים נוהג לעשות מעשים טיפשיים שפוגעים בזולת או ברכוש, וכאשר אני שואלת אותו למה? הוא עונה לי "כי בא לי" דוגמאות: לקרוע חוברת עבודה של ילד מהגן, לזרוק חול על החלון, לשבור עפרון, לעשות חורים בקיר עם מפתח וכו'. תמיד הגבולות אצלנו היו דבר גמיש ובעיקר הוצבו על ידי, פחות על ידי בעלי אבל ההתנהגות הזאת החלה לפני 4 חודשים (ללא סיבה מיוחדת שנראית לעין מלבד ההריון שלי) בנוסף עלי לציין שהילדים בגן מאוד אוהבים אותו , ואיומים שלי בדבר העובדה שלא יהיו לו חברים אם הוא ימשיך כך לא משפיעים עליו. הוא נוהג להיות "ליצן החצר" זאת אומרת לעשות דברים רק כדי להצחיק את חבריו שיודעים כיצד להתגרות בו כמו: לבקש ממנו שיראה את הבולבול שלו, הוא משפיל את מכנסיו וכולם צוחקים (וגם הוא). בסה"כ הוא ילד מאוד חכם, שמחייך וצוחק הרבה ומקבל המון אהבה מהסביבה המשפחתית. כיצד עלי להגיב במצבים הללו? דלית

לילה טוב, את ענית לעצמך - גבולות. אין מנוס,צריך לעשות איזשהו שינוי קטן בנושא. גבולות "גמישים" הם לא לטובתו של אף ילד וככל שהם גדלים קשה יותר להתחיל להפוך אותם לפחות גמישים. בתור התחלה - אנא קראי את החלק הצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל. בנוסף http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/1223/xFP/1244 מה שעוד חשוב הוא לבדוק מה היא עמדתכם (לא המוצהרת,מה שאתם אומרים לו. אלא מה באמת אתם חושבים) - האם זה "בסה"כ מעשה שובבות ?","נו טוב הוא ליצן כזה" וכו'. במידה שאלה המשפטים שחולפים לכם בראש,גם אם אתם לא אומרים את זה,הוא חש את זה ושואב מזה גיבוי אדיר להמשיך. בהצלחה, מור

היי ביתי בת שנה ו7 חודשים גדלה הופכת עצמאית ועקשנית אך יחד עם זאת מעט אלימה כלפי עצמה וכלפי. היא נושכת את עצמה או דופקת את הראש בקיר זה קורה כשאני לא ממש ממלאה את רצונה ורוב רצונה זה שאיהיה לצדה כל היום ועכשיו קצת קשה לי אני בהריון חודש שישי חושבת שעשיתי טעות ששיתפתי אותה שיש לאמא תינוק אח לבר בבטן דברים בהתנהגות שלה השתנו וכנראה שזה בגלל זה. היא יותר צמודה אלי יותר זקוקה לי. כמו כן היא החלה לפחד מדברים שונים מים באמטיה בשטיפת המכוניות שעשיתי אתמול פשוט נבהלתי מלראות את הפנים המבוהלות שלה המלוות בבכי הסטרי (כמובן שיותר לא אקח אותה) אבל כל מיני דברים שעשתה בכיף קודם עכשיו היא מפחדת מגלשה גבוהה בגינה ממטרות מים ים ועוד. לפי מה שקראתי אלו תופעות לגיל מאוחר יותר האם יתכן שזה קשור להריון או להתקדמות שלה בעצמאות? מה בכל מקרה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה לא להיות זקוקה לי עד כדי הצמדות ואז גם אולי תפסיק להכות את עצמה אני נגמרת מזה לא יכולה לראות. מעבר לכך איך נכון לשתף אותה בהריון ובלידה הצפויה בתחילת אוקטובר איך להכין אותה לגן בספטמבר. הכל מאוד צפוף והתשובות שלך בפורום בנושאים אלה הם מכוונים לרוב לגילאים גדולים יותר (בר לא ממש מדברת אבל בתחושה שלי היא מבינה הכל) אני יודעת שזה המון שאלות אבל כך יצא שמס' דברים קורים במקביל והולכים לקרות במקביל. תודה מראש

לילה טוב, השאלה מאוד עמוסה ואני אנסה לעשות סדר. למיטב הבנתי שאלת : 1. מכות ונשיכות שלה כלפי עצמה . התשובה - אנא קראי את התשובה שנתתי לנעמה ( "ילד שמרביץ לעצמו") בעמ' זה. הילד הוא בגילו של בתך. לגבי המשפט - "לפי מה שקראתי אלו תופעות לגיל מאוחר יותר" - אין בזה שום חוקים. אצל ילד אחד זה בגיל שנה וחצי,אצל השני בגיל 3 וכו'. לכן אין שום משמעות לזה שבתשובות ב"שאלות ותשובות" משמאל אני מתייחסת לבני שנתיים או שנתיים וחצי. הרעיון והטיפים להורים מה לעשות הם העיקר ולא הגיל. 2. הריון - גם לילדים הרבה גדולים יותר לא מספרים בחודש חמישי שישי שעוד מעט יהיה עוד אח. בטח לא בגיל שנה וחצי. מה כן ? אני פשוט מעתיקה את מה שכתוב ב"שאלות ותשובות" " כשהלידה תתקרב - שבועיים שלושה לפני, צריך להסביר לו שאמא תלך לבי"ח והוא יהיה אצל... ויעשה.... .ז"א, שידע בדיוק מה מצפה לו וכמה שיותר מדויק יותר טוב. אני אפילו ממליצה להכין איתו תוכנית - אני אחזור מהגן ואלך עם סבתא ל... , סבתא תכין לי את העוגה שאני אוהב... .בתנאי כמובן שסבתא מוכנה. ועל זה אפשר לדבר איתו כמה פעמים בשבוע. המטרה היא שיחוש שיש לו שליטה על המצב. ילדים לא אוהבים מצבים לא מוכרים. אפשר גם להפוך את השהיה אצל הסבתא (או איפה שיהיה),ל חויה עבורו. שירגיש שזכה במשהו. לגבי תכנים רגשיים,אני ממש לא בעד היצף אינפורמציה, הוא בן שנתיים וחצי. דברים צריכים להיות פשוטים וקונקרטיים. המסר צריך להיות של קבלה. אני אקבל את הכעס שלך, את האהבה, האגרסביות... ז"א, תני לו להגיב כמו שהוא רוצה ואל תשדרי לו שהוא אמור להתנהג איכשהו. הוא לא אמור לאהוב את התינוק בהתחלה, כי הוא כועס עליו וכי הוא פוחד שיתפוס את מקומו. אם הוא אוהב, נהדר אם לא לא נורא (זה יגיע,זה נורמלי). מותר לכעוס. הכנה להולדת אח לא אמורה להביא את הילד למצב שהוא נורא יאהב את האח או נורא ירצה אותו. היא אמורה לתת לו תחושה שמותר לו להביע את התחושות שלו . רק תחושה של הילד שמקבלים אותו תתן לו את האפשרות לעבור לשלב שבו גם הוא מקבל את אחיו. יתכן שזו תהיה תקופה לא קלה עבור הילד ואין צורך לתאר לו אותה ככזו. לנו כאמהות קשה להבין איך אפשר לא נורא לאהב את התינוק המקסים הזה אבל הילד רואה אותו כמתמודד על מקומו." שוב,ממש לא עקרוני ששם הילד בן שנתיים וחצי ואצלך בת שנה וחצי. 3.הכנה לגן - מאוד דומה להכנה לאח - כמה שבועות לפני (שבועיים - שלושה),"מטפטפים" את העניין. בעיקר דברים קונקרטיים - תעשו x,תאכלו y ,ואחר ש... אמא תחזור לקחת אותך. בשום אפן לא להבטיח לה שיהיה לה שם הכי מקסים בעולם,או שזה הכי כיף. כמובן,גם לא הפוך. פשוט לא להבטיח שום דבר מלבד הדברים הקונקרטיים וזה שאת תמיד אחרי ... (פעילות מסויימת - שינה,ארוחה..) תבואי לקחת אותה. בנוסף,לשדר שאת מאוד מחבבת את הצוות ומאוד סומכת עליהן. זה תורם להרגשת בטחון אצל הילד. בהתחלה כמובן כדאי לעשות את הכניסה בהדרגה (אבל לא להגזים). והדבר הכי חשוב - לעבוד על עצמך ולבדוק עד כמה לך זה קל/קשה להכניס אותה לגן כי יש לזה משקל מכריע לגבי מידת ההסתגלות שלה לגן החדש. ניסיתי לענות על הכל,מקווה שהצלחתי. בהצלחה, מור

הי מור ותודה על תשובתך, אני זוכרת ששאלתי את השאלה הזו ואני גם זכרתי את תשובתך. יעצת לי לבנות מערכת יחסים עם בני שלא מבוססת רק על הנקה ואני זוכרת שדי נעלבתי, שהרי מערכת היחסים שלנו אינה ומעולם לא הייתה רק בזכות ההנקה, כשאני איתו אחנו משחקים ונהנים ואני איתו נטו .וחשוב לי לציין שבכלל אין תחרות ביני לבין בעלי גם לא טינה חס וחלילה . זו הרגשה שקשורה אך ורק אליי כאמא. חשבתי שאוכל לקבל ממך עיצה על איך לעבוד עם עצמי על העניין שהרי לא אוכל לשנות את הילד. שוב תודה.

הי ג'וד, יש בעיה מאוד גדולה במענה דרך פורום - האדם לו אני עונה אינו יכול לשמוע את הנימה בה נאמרים הדברים. מעולם לא כתבתי שיחסייך עם בנך בנויים רק על הנקה (איך אני בכלל יכולה לדעת ? הרי מעולם לא ראיתי אותך או את בנך...). כתבתי דבר כללי במטרה שאם לא בנית אותם רק על הנקה,תקבלי עידוד לדרך בה את הולכת, ואם כן בנית בעיקר על הנקה,תחשבי על עוד דרכים. זה הכל. צר לי אם נעלבת (יכולת לכתוב את כבר אז והייתי מתנצלת בזמן אמת..:)),זו לא היתה המטרה. מה שכן,ההודעה הנוכחית היא ההודעה הראשונה בה את באמת מסבירה מה מציק לך. עד עכשיו נוצר אצלי רושם אחר לגמרי. ועכשיו אני סופסוף אנסה לענות לעניין (מקווה שהפעם יצליח לי:)) - כמובן שאני לא מכירה אותך ולכן לא יכולה להגיד שום דבר בוודאות.אני יכולה לנסות לשער,להעלות כיווני מחשבה ואם משהו מתחבר לך ומצלצל מוכר,טוב,אם לא,דלגי. הדבר הראשון שאני במקומך הייתי מתחילה ממנו הוא לשבת עם עצמי ולשאול את עצמי - מה זה בשבילי להיות אמא ? לא ברמה של שתיים שלוש מילים,אלא תשובה קצת יותר עמוקה. כדאי גם לכתוב בנק' את מה שעולה. עכשיו,הדגש הוא לא על הילד אלא על עצמך. ז"א ,לא מה זה בשבילי x (שם הילד) ? אלא מה זה התפקיד הזה בשבילי. בשלב הבא - מה הציפיות שלי מהילד שלי.לא ציפיות במובן "מה אני רוצה שהוא יהיה כשיגדל" אלא (ואני מבקשת לא להזדעזע ממה שאני הולכת לכתוב עכשיו. זה קורה למרבית האמהות,גם אם הן לא מדברות על זה ומנסות להדחיק את זה..) איפה הנק' החלשות שלי כאדם או החסכים שלי,שאני מנסה דרך גידול הילד להשלים אצלי. לדוג',אם אני אדם חסר בטחון עד כמה חשוב לי וכמה אני עושה בשביל שהילד שלי יהיה עם סופר בטחון עצמי. עולה אצלי השאלה - האם יתכן שנפגעת מאוד בעבר (ממישהו) והציפיה (גם אם לא מודעת) היתה שכשיהיה לך ילד ותתני לו את כל כולך,הוא קצת "יפצה" על הפגיעה הזו ? האם יתכן שמכאן נובעת התחושה הקשה שלך שבנך מעדיף אחרים על פנייך ? אני מרגישה ממש לא נוח עם כל הדברים שכתבתי כאן כי אני באמת לא מכירה אותך ומי אני שאדחף לך ככה לחיים ? אבל שוב,אם משהו מזה מדבר אלייך,נהדר. אם לא,אנא אל תפגעי,פשוט תתעלמי. אני מציעה לך לקרא משמאל את "על שלש גישות,אמא ומטפלת..". אני ממש ממש מבקשת לשמוע ממך האם משהו דיבר אלייך,האם הצלחת להתחבר למשהו,האם זה הכיוון . אנא ספרי לי. אם זה הכיוון אשמח ללוות אותך בשלבים כדי להשיג שינוי בתחושה שלך לגבי העדפתו של הילד,אחרים על פנייך. אם זה לא הכיוון,אנסה ללכת בכיוון שונה. מחכה, מור

בני בן 3.5 מסיים שנה ראשונה בגן ועדיין לא למד להגיד "לא". כאשר חבריו לוקחים ממנו צעצוע הוא בוכה במקום לעמוד על שלו ולמשוך אות הצעצוע בחזרה כפי שחבריו עושים לו(שאני רואה מהצד). וכשהוא באמת לא נותן להם אומרים לו שהוא ילד לא טוב ושכועסים עליו ומאיימים עליו שילכו הביתה אם לא יוותר להם????הוא מתחנן כמובן שלא יעשו זאת ובוכה מי ישחק אתי אבל...........? איך משנה את המצב???

לילה טוב, אני מתחילה מהפניה לתשובה בנושא (זה בסדר אני יודעת ששם מדובר על ילדה הרבה יותר קטנה. הרעיון הוא מה שמשנה ותעשי את התאמות לגילו. ). אני מעריכה שישארו לך שאלות ואת בהחלט מוזמנת לשאול,אחרי קריאת התשובה אליה הפניתי ומענה על השאלה הבאה - האם מישהו מהוריו ותרן במיוחד או פאסיבי ? http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/43/xFT/1199/xFP/1210 מור

שלום לך,אנחנו הורים לילד מקסים ומנומס(בדרך כלל) כמעט בן 3 שכרגע לא נמצא במסגרת כלשהיא.לפני כחודש התחלנו במסכת הגמילה שלו מחיתול ושלב הפיפי עבר ללא כל בעיה ועים שיתוף פעולה מדהים מצדו של הבן הבעיה היא עם הקקי. הוא פשוט עוצר את הקקי לפעמים ארבעה וחמישה ימים ועושה את זה ללא כל קושי פרט מאוד חשוב שלא התכוונתי להחסיר היא העובדה הקטנה שנולדה לו אחות לפני 14 יום ואנו מודעים לבעיתיות שהמצב החדש עלול לחולל אני מדגיש כי הבעיה החלה לפני הלידה וניסינו לא מעט גישות :לא ללחוץ,התעלמות תמיכה ועידוד ומה לא? אנא יעצי לנו משהו תודה רבה

לילה טוב, נתחיל כמובן מ... מזל טוב :). לגבי הגמילה - לא כתבת מה גרם לכם להחליט דווקא עכשיו בגמילה ? מה ראיתם אצל הילד שהחלטתם שהוא מוכן ? ביוזמת מי התחיל התהליך ? כמו שכתבתי כאן אינספור פעמים,גמילה היא לא תהליך שההורים אמורים להוביל אלא זה תהליך שהוא לגמרי של הילד ותפקיד ההורים לתמוך (כאמור,איני יודעת איך זה אצלכם). בדר"כ כשהילד באמת מוכן לגמילה והוא זה שקובע את הקצב,לא יופיעו בעיות עצירות. ישנו בפורום שרשור מאד ארוך (שע"פ האם הוביל לפתרון) בנושא. אנא קרא אותו ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק - גמילה. בנוסף,אני מוסיפה קישור לתשובות בנושא http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/18605/xFP/18687 כמובן שאפשר לעשות חיפוש בפורום תחת - גמילה או טיטול ולמצא עוד תשובות. אם ישארו שאלות,אשמח לעזור. בהצלחה, מור

שלום אני אם חד הורית לילדה בת 3.5 שהקשר שלה עם אביה רופף ביותר הוא גר באילת ואנחנו במרכז . לפעמים קורה שאני ממש מתלהבת וקונה לה המון דברים ונותנת לה הכל בפעם אחת והיא כבר שואלת אותי אמא למה את קונה לי כ"כ הרבה מתנות ואני עונה לה שאני פשוט אוהבת אותה כ"כ . איך אפשר להגמל מזה ?

בקר טוב, בתור התחלה - נסי לחשוב מה את "מתקנת" דרך קניית המתנות ? האם את כילדה חשת מחסור ? האם את קצת מפצה אותה על זה שהיא גדלה כשאביה לא בסביבה ? אולי פיצוי על כך שהיא בת יחידה ? אולי פיצוי קצת לעצמך על משהו ? ז"א,נסי לחשוב על איזה עוד פרמטרים עונה הקניה המוגזמת מלבד על אהבתך אליה. אני כאן,מחכה. מור.

יכול להיות באמת שאני רוצה לפצות אותה על כך שאביה לא נמצא איתה . ובכל זאת אני פוחדת להזיק לה בכך שהיא תתרגל לקבל הכל פוחדת שהיא תגדל להיות מפונקת מידי { היא כבר מפונקת } אין לה אחים והיא אפילו הנכדה היחדיה . איך אפשר להתגבר על כך ?