פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום, בני בן כמעט 7 , סובל לאחרונה מהחרפה במחלת אטופיק דרמטיטיס , רציתי לשאול האם יתכן קשר בין בעיה רגשית/נפשית למחלה, האם יתכן כי בעיה פנימית גורמת להחרפה במחלה. יש לציין כי בני רגזן , כל דבר מכעיס אותו - ריב עם חבר , הפסד במשחק, קנאה לאחותו , ובעקבות דברים כאלה הגרד מתחזק. אודה על התייחסותך.

בקר טוב, לפי מה שאני יודעת אכן יש קשר בין לחץ נפשי לבין החרפת המחלה. עם זאת,כדאי לשאול את השאלה רופא עור (אני מניחה שיש כאן באתר פורום רפואת עור). על המחלה ,טיפול והקשר ללחץ נפשי http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%A7_%D7%93%D7%A8%D7%9E%D7%98%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A1 מור.

שלום בני בן שנה וחצי ולאחרונה החל מרביץ לנו כל פעם שקצת כועס. אנחנו אומרים לו "לא" ושזה לא נעים לנו. אם אנחנו בבית אנחנו מורידים אותו מהידיים או מפסיקים לשחק איתו ואומרים לו שךא נעים לנו . הבעיה שזה לא מפסיק , וקורה גם במקומות שאנו לא יכולים להתרחק ממנו או להורידו מהידיים והסטירות שלו ממש כואבות. לפעמים בא לי להפליק לו חזרה אבל אני מתאפקת. מה עושים ? למה זה קורה ?

בקר טוב, כרגע עניתי על זה בתשובה אחת מתחתייך - מרביץ לעצמו. אנא קראי את התשובה שם ואת התשובות אליהן הפניתי. אני מניחה שזה יענה על השאלה. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

מור שלום רב, בננו בן שנה וחצי. הוא בן יחיד. הוא ילד חייכן מלא שמחת חיים, חכם מאוד ומבין כל מה שאומרים לו. יש לציין שהתפתחותו בנושא זחילה/הליכה/ישיבה הינה מאוחרת. הוא עדיין לא הולך בעצמו ורק בחודש האחרון ולאחר טיפולי פיזיוטרפיה החל ללכת עם עזרה. הוא היה עומד על קצות האצבעות ובשניידר דיברו על בעיה תחושתית. הוא אכן ילד מאוד רגיש שלא אוהב להתלכלך ולא אוהב מגע (עיסוי, חיבוקים וכו'). הבעיה שמציקה לנו - בשבוע האחרון הוא החל להרביץ לעצמו בראש. בכל פעם שהוא מתרגז, כשהוא לא מצליח לעשות משהו, כשמגישים לו אוכל שהוא לא אוהב - הוא מרביץ לעצמו בראש מכות מאוד חזקות תוך כדי מבט ישיר אלינו. לא היה אצלנו כל שינוי באורח החיים. הוא לא נמצא בגן אלא מטופל בבית. לא נראה לנו שהוא סובל מהתעללות כלשהי ע"י המטפלת. האם נתקלת בדבר כזה? מה יכולות להיות הסיבות להתנהגות כזו? אם אנחנו אומרים לו לא להרביץ לעצמו - הוא מרביץ יותר חזק (דווקא?) - אז איך מפסיקים את זה? והאם לדעתך אנחנו צריכים לפנות איתו לעזרה לפסיכולוג ילדים או כל עזרה מקצועית אחרת? תודה מראש הורים מודאגים וקצת מבואסים...

לילה טוב, אני אענה בהרחבה ביום ד' בבקר. אבל בנתיים... זה בסדר,זה נורמלי,אין מה להכנס ללחץ. כאמור,תשובה מפורטת ומה לעשות,ביום רביעי. בנתיים, לילה טוב, מור

תקראו את הספר "התינוק יודע" של ד"ר אלטה סולטר-הוא ישנה את חייכם באופן מדהים אם תקבלו אותו.

בקר טוב, בגילאים האלה ילדים אינם יודעים לדבר על הרגשתם ולכן הם מראים לנו אותה. מכות בראש,כמו נשיכות,כמו דפיקת הראש ברצפה,כמו זריקת חפצים וכו' יכולות לבטא - תסכול. הרבה מאוד ילדים כשהם חשים תסכול,מגיבים כך. מכיוון שאת טוענת שחלק מההתפתחות קצת איטי,יתכן שיש קצת יותר תסכול. מה עושים ? אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - גיל שנתיים,הצבת גבולות והתפרצויות זעם (השאלה השניה). אני מניחה שתמצאי שם הנחיות ברורות. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

מור תודה רבה על התשובה העניינית, המעשית והמרגיעה. אין ספק שהקטנטנים מאתגרים אותנו כל יום מחדש, בטח עוד נשוב להשתמע... המשיכי במלאכת הקודש שלך את עושה אותה מצוין!

יש לנו בן 13:5 הגדול בת11 ובן6 .לא מזמן אובחן אצלו בעיות קשב וריכוז וטופל ברטלין הוא חולה על חיות ולכן כל הבית מלא .כלב/טוקים /דגים/נחשים/ועוד מרעין בישין מדי פעם.הוא ילד חיובי אבל לא אוהב ללמוד.הוא מוצי אותנו מכלים ועל כל דבר מאיים שיתאבד אם ניגע בחיות שלו .או יברח מהבית .איום שכבר קיים וברח וחיפשנו אותו בגשם בשעות הקטנות של הלילה בגן ציבורי ישן על ספסל.אנחנו חיים להתפטר מחלק מהחיות כי זה בלי אפשרי .איך עושים זאות בלי לפגוע בו.אתמול הוא התחיל לעבוד בחנות לחיות בית .תצילי אותנו שומר

בקר טוב, בלי קשר לחיות,אני חושבת שזה די ברור שילד שמאיים בהתאבדות,בורח מהבית,ישן על ספסל בגשם ובנוסף גם סובל מהפרעת קשב וריכוז,זקוק להתערבות טיפולית. יש כאן קצת יותר בעיות מאשר כן חיה x או לא . כדאי לפנות לטיפול בהקדם. בהצלחה, מור

שלום יש לי בת בגיל שנתיים וחצי בגן. זוהי המסגרת השלישית שלה - בגיל שנה ו-3 חודשים נכנסה לגן ל-4 חודשים אח"כ עברנו מקום מגורים והייתה במסגרת 3 שבועות ולא מצא חן בעיניי המקום וכעת מספטמבר נמצאת בפעוטון שאני גם לא מרוצה. היום ביקרתי שם במפתיע, והגננת כל הזמן צועקת, אינה סבלנית וכל מה שהיא מבטיחה (לנו להורים כמו חלוקה לקבותות גיל, עבודה פרטנית עם הילדים) לא מקיימת. לבתי עד היום (כמעט סוף שנה) יש קושי להיפרד ממני בבוקר והיא בוכה. שאלתי היא מה עושים?? שוב להכביד על הילדה ולהחליף לה מסגרת? זה לא יפגע לה בביטחון? בתחילת השנה אני אמורה ללדת ולא רוצה לעשות לה שינויים גדוולים אבל מצד שני אני מאוד מתייסרת עקב הניהול הכושל בגן!! ונראה לי שגם לבתי לא טוב שם! מה עושים???? מבחינתי להעביר כבר עכשיו אבל שוב דואגת לבתי

בקר טוב, את מתארת המון מעברים ושינויים לילדה כ"כ קטנה. חשוב שתביני את החשיבות בהתאמת מסגרת לילדה כ"כ קטנה,לפני שאת מכניסה אותה אליה. זו כבר פעם שניה שאת מכניסה למסגרת ובדיעבד מגלה שאת לא מרוצה ממנה. כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק - גן,איך בוחרים מסגרת. לפחות כדי שבפעם הבאה תהיי מרוצה ושלמה עם המסגרת שתבחרי. מה עושים כרגע ? מצד אחד,כמובן שאם אנחנו מתרשמים שהמסגרת לא מתאימה ולילד לא טוב,צריך להוציא את הילד מהמסגרת. מצד שני,זו כבר המסגרת השלישית שלה תוך בערך שנה והנוסף,היא עומדת בפני שינוי מאוד גדול - הולדת אח. במצב כזה כמובן שלא מומלץ להעביר שוב. אז איך מחליטים ? 1. עושים הערכה עד כמה לא טוב לה בגן ? 2. איזה טיפוס היא - האם מסתגלת בקלות,ילדה "קלילה",חברותית,פתוחה וכו' או ילדה סגורה,שלוקח לה הרבה זמן להתאקלם,בוכה הרבה וכו'. כמובן שאם ילד הוא חברותי,סתגלן קל יותר להעביר אותו מאשר אם הוא סגור. 3. עד כמה את בטוחה שזה השינוי האחרון בשגרת חייה לשנה שנתיים הקרובות. כמובן,שאני לא אוכל לענות לך באפן חד משמעי דרך פורום,מבלי לראות את הילדה. אני העלתי כאן את הנושאים שע"פ את אמורה להחליט. אם לא תצליחי להגיע להחלטה ע"פ הפרמטרים הללו,תמיד אפשר להתייעץ עם איש מקצוע פנים מול פנים. בהצלחה, מור

יש לי ילד בין 13.5 שבשבת האחרונה היו לי אורחים והוא היה בחדר אם ילדה בת 3.5 והראה לה את עבר מינו ואמר לה לא לפרסם זאת כאשר מישהו הגיע למקום ,שאלנו את הילדה מתי זה קרה ואם זה פעם ראשונה אז היא אמרה שכן, ואולי כשהו היה בשירותים והיא ראתה ,אז היא אמר שהיא הייתה איתו בחדר ורק הוא הראה לה את זה ולא עשה כלום אני מאוד רועדת שאנ כותבת לך את הבעיה הזאת אבקש ממך אם תוכלי בדחיפות לענות לי איך אני ניגשת לסוחח איתו וגם למי בדיוק אני צריכה לפנות מזלי שזה נגמר כך ולא יותר גרוע , אודה לך מאוד שושי

בקר טוב, למי לפנות ? כרגע,המקום שאני הייתי מתחילה בו הוא "הקו החם להתנהגויות מיניות חריגות". אמנם למיטב ידיעתי זה מיועד לילדים עד גיל 12,אך אני מאמינה שהם יוכלו להפנות אותך הלאה. הטל' - 03-6477898 ואין צורך להזדהות. לגבי שיחה איתו - אני לא בטוחה שבמצב שבו שניכם נמצאים כדאי שדווקא את זו שתשוחחי איתו. כדאי ליצור קשר עם איש מקצוע (כאמור,לבקש הפניה בקו החם) שיעשה את השיחה. בהצלחה, מור

תודה רבה על הכל רפואה שלימה

בתנו בת 5, לאחרונה אבחנו שמאוד מציק לה הנושא שאין לה אחים/אחיות, היא כל הזמן אומרת שלכל החברות שלה יש אחים ולה אין, בזמן האחרון היא עצבנית וכעסנית מאוד,האם ההתנהגות הנ"ל מראה על מצוקה נפשית בגלל הנושא הנ"ל? יש לציין שאנחנו מנסים להביא לה אח או אחות, אך עברתי 2 הפלות שהיא לא יודעת עליהם, שאלתי היא: איך אנחנו יכולים לעזור לה להתמודד עם המצב הקיים? האם ילדה בת 5 יכולה להכנס לדיכאון עמוק יותר בגלל שאין לה אחים? חשוב לציין שהסברנו לה הרבה פעמים שילדים לא באים בקלות לעולם שזה לוקח זמן אך ההסברים הנ"ל לשווא. תודה.

למודאגת, שלום. המלצתי היא להכניס הביתה בעל חיים כלשהו שתוכל ללטף ולטפל בו ושתהיה לה איתו איזו שהיא אינטרקציה.מנסיון זו הדרך הטיפולית שהכי עוזרת. חשוב להבהיר לה שיש הרבה סוגים של משפחות ולתת לה דוגמאות. נסו לשבור את הדפוס של המשולש: אבא-אמא-ילדה. תנו לה יותר נישות לקבלת החלטות (לא רק ההורים מחליטים) הפגישו בינה לבין חבריה (לא שלשה) על מנת לתת לה הזדמנויות לחלוק ולהתנסות במצבים שונים עם בני גילה. ושאלה יהיו הצרות.

בקר טוב, צריך לזכור שיש לא מעט ילדים שבגיל 5 - 6 הם עדיין ילדים יחידים,גם אם אין בעיה להביא עוד ילד לעולם. ואין עם זה שום בעיה או חריגות. גם ילדים שיש להם אחים מתחילים בשלב כלשהו "לבקש" עוד אח/ות. זה לא קורה רק אצל ילדים יחידים. השאלה היא מה המסר/שדר שההורה מעביר לילד. במקרה שלך,יש מן תחושת התנצלות על כך שאין לה עוד אחים,ותחושת רחמים שלך עליה. את מעבירה את זה אליה בין אם את מודעת לזה ובין אם לא. המסר הזה מחזק את תגובתה ואת תפיסתה כ"שונה" מהשאר. אם את תשדרי שלמות עם העניין,היא אמנם עדיין תרצה עוד אח אבל תדע גם לשים לזה גבול. ולא אין שום צורך לנהל על זה שיחות ארוכות או הסברים על כמה קשה להביא ילד לעולם. זה לא לגילה ולא משרת שום אינטרס. אני מניחה שהילדה הרגישה שזה נושא עדין ולא קל עבורך ודרך זה היא משיגה קצת יותר תשומת לב. בעבר כתבתי כאן כבר על כך שכשילדים מרגישים שנושא x הוא נושא "מיוחד"/קצת קשה/נוגע יותר,הם מתעסקים בו יותר מאשר בנושאים אחרים. לכן,מאוד חשוב מה תשדרי לה ועד כמה את מסוגלת להשלים עם המצב. לגבי העצה של להכניס חיה הביתה - באפן כללי אפשר לגדל חיות בבית,דווקא לנושא הזה לא הייתי עושה את הקשר. יש בכך מעין "פיצוי" עבור הילדה וזה עלול להתפרש כך בעיניה וחבל. אנחנו לא רוצים להעביר לה מסר שהיא שונה/חריגה ולכן זקוקה לפיצוי. שיהיה בהצלחה בכל, מור

שלום. אני צריכה עזרה דחוף ,אני לא מסתדרת עים בעלי בכלל אנחנו רבים יום יום במיוחד ימי שבת כשאנו בבית יחד כל היום,הוא לא עוזר בכלום ,הוא לא מקלח את הילדים לא מאכיל אותם ,לא עוזר במטלות הבית וכשאני מבקשת משהו הוא אומר את לא יכולה לראות אותי יושב ? אבל כל הזמן אתה יושב מלבד שאתה בעבודה אני אומרת לו,ניסיתי לשוחח איתאו להסביר לו אך אין שינוי,אני עובדת בבית יחד עים הילדים מתמרנת עבודה ניקיון בישול וילדים אני לא יכולה להמשיך ככה בעייתי העיקרית היא :בני בן ה 5 לא מוכן שהוא ילך הוא בוכה ומשתולל שאבא לא ילך די אפסו כוחותי אין לי מושג איך לסיים נישואים אלו דבר חשוב שלא ציינתי הוא מתעלל בי מילולית אומר דברים קשים עלי ועל משפחתי וכשאני לא יכולה לשמוע עוד אני מאבדת עשתונות וזורקת עליו משהו וייי ואז אני זאת שלאבסדר

היי סיגי.. לדעתי הדברים שכתבת מאוד קשים, ואני מבינה אותך כל כך... אני הייתי בסרט הזה עם תינוק אחד בלבד, וגם כך היה לי מאוד קשה. אני מייד הבנתי שעדיף לעשות את הצעד ולהתגרש, אך אני אדם חזק עם יכולת התמודדות גבוהה (לפחות כך זה נראה לי ולאחרים). את היא זו שצריכה להחליט על המשך חייך, אך לא לפני שתבררי את כל מה שתוכלי לפני ההחלטה. להתגרש זה לא תהליך פשוט, ולילדים לא תמיד קל לקבל את זה. זה קשה להם בתהליך עצמו וגם אחר כך (לאורך זמן). כך זה אצל בני לפחות (הוא בן 5). שיהיה לך בהצלחה בכל החלטה שתיקחי. טל

שלום. יש לנו ילד בן 10 חכם ונחמד שרוב זמנו בבית מתעסק רק במשחקי מחשב ופליסטאיסן , אינו מתענין בדברים אחרים כמו קריאת ספר וכו"י . נראה לנו שהוא מתמכר למשחקים האלה ומאבד את המציאות עם המשחקים האלה. האם תוכלי להמליץ לנו על דרך לנתק אותו מהמשחקים , האם זה לדעתך גרוע מסוכן או ישפיע עליו פסיכולוגית לא טוב בעתיד אם ימשיך כך ? כיצד ניתן לענין אותו בתחומים אחרים ? מאחר וזה בעדיפות על הלימודים או על חברים למשל . תודה .

בקר טוב, בתור התחלה אני מצרפת קישור לשאלה דומה. נסה לענות לעצמך על השאלות אותן אני מעלה שם . אם ישארו שאלות,אשמח לענות. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/42/xFT/311/xFP/323 בהצלחה, מור

אני בשנות ה-40 , רווקה ללא ילדים, חיה עם בן זוג גרוש ואב לשלושה ילדים . הסדרי הילדים הם כאלה שהילדים מגיעים לכאן פעמיים בשבוע באמצע השבוע וכל שישי שבת שניה מיום שישי עד יום ראשון בבוקר . לא מעט ...הם בגילאי 10,15 ו-18, שתי בנות ובן. אנחנו שנה שלישית ביחד . בשנתיים הראשונות חיינו ביחד בשני בתים כאשר למעשה חייתי אצלו רוב הזמן אולם היתה לי דירה משלי . בחודשים האחרונים פיניתי את דירתי ועברתי אליו. הילדים שלו לא רוצים אותי ועושים הכל כדי לחבל ביחסים. נפרדנו למשך תקופה בת חודשיים. אי אפשר היה יותר לסבול את התלונות של וכלפי בגלל שהילדים לא רוצים... הוא ביקש לחזור, והבטיח שהכל יהי בסדר הוא יעמיד את הילדים במקום שאלה החיים שלו ויש לו זכות לחיים חדשים , וכו' . שכרנו דירה ביחד. בחודש הראשון הדברים היו סבירים. הילדים בדקו גבולות מה עוד אפשר לעשות אבל גם אני נאלצתי לשים גבולות., כי הם קיוו מאוד שבסופו של יום אלך לבית אחר. ומאז התחילהההתדרדרות. הם מתנהגים אלי לא יפה , לא אומרים שלום , מתעלמים ומעושים הכל להמאיס עלי את השהות. אני מצידי משתדלת "להיות בסדר" ...קונה מתנות לימי הולדת, לא שואלת יותר מידי שאלו אישיות כי הם לא רוצים את זה , אבל גם לאמכונה שיתחצפו אלי - מה שקורה לעיתים תכופות. הם לא מרפים והפעילו אולטימטום עליו שלא אכפת להם שיהיה איתי בקשר אבל בבית אחר כי אחרת הם לא רוצים לבוא אליו. בקיצור הם שמים תנאי שנפריד בתים. כל המצב גורם למריבות ביננו ולמעשה הזוגיות שלהו נהרס מכל זה. הוא הבטיח להם מאחורי גבי ללא ידיעתי כי בעוד 10 חודשים כאשר יגמר החוזה נפריד בתים. אני מאוד כועסת על כך. הוא לא נמצא איתי בחזית אחת. לפני שבוע צעק עלי בנוכחות בנו , למרות שלבסוף התברר שאני הייתי צודקת , גם לדבריו. הם פשט מפעילים עליו לחץ בלתי פוסק. יש לה תלונות על "הפרצוף שלי " ... על התנועות שלי...על כל דבר שלא יהיה ... אני באמת לא ידועת מה לעשות . נראה לי שהסיפור גמור אבל אנחנו סגורים עם חוזה לעוד שנה כמעט. אני לא ערוכה לעבור דירה מכל מיני סיבות והוא לא מוכן לעזוב את הדירה /) . הכל התקלקל בינינו. לא מרגישה שום הערכה כלפי , לא פירגון, לא יחס טוב לא הבנה עדכמה קשה גם לי . הוא לא רואה כמה קל לו שאני הגעתי ללא ילדים, וללא ספיחים קודמים ( חייתי במערכות יחסים ממושכות אולם ללא נישואים וללא ילדים, לצערי). אני מאוד כאובה , עצובה ומבולבלת . מה לעשות ? הוא לא מוכן בשום אופן ללכת ליעוץ וגם לא קצר מעוד ולו כדי לשמוע עוד דיעה . אודה מאוד על עצתך הטובה .

אלה שלום, ממכתבך ניכר שהשקעת זמן ותעצומות נפש כדי להצליח אך הדבר אינו עולה בידך והזוגיות מתפרקת מול עיניך. להרגשתך, בן זוגך אינו מעריך את השתדלותך ברם מסרב לשתף גורם מקצועי שיכול לתת מענה לקשר ביניכם, מה שמותיר אותך בודדה ומתוסכלת וודאי גם עצובה. מגיעה לך פינה עבור עצמך, שלצערי המדיום האינטרנטי אינו מאפשר כזו או יעוץ ראוי למקרה מורכב כזה שהעלית כאן, ואני ממליצה לך לפנות לייעוץ עבור עצמך, בו תוכלי לעבד את הקשר. מאחלת לך ימים קלים יותר נוחי

שלום, בנותיי בנות 5 ושנתיים וחצי. רב הזמן רבות בעיקר בגלל הקטנה שרוצה ועושה כל מה שהגדולה עושה. הן לא הולכות מכות אבל ממש כמעט.. בקרוב נעבור לבית חדש ויותר גדול שם יתאפשר לכל אחת להיות בחדר נפרד. ההרגשה שלי היא להשאיר אותן ביחד אבל בכל זאת המחשבה על ההפרדה חלפה בראשי (עם איזשהי אשליה שהן אולי תבקשנה להיות ביחד..). מה עושים? תודה, יעל

בקר טוב, בעניין החדרים,אין תשובה אחת מוחלטת - אפשר להיות ביחסים נהדרים כשנמצאים בשני חדרים נפרדים,אפשר להיות ביחסים נהדרים באותו חדר וכמובן הפוך. לא הלינה המשותפת היא מה שקובעת את טיב הקשר בין הילדים. דרך אגב,אצלנו הם התחילו בחדרים נפרדים,כעבור חצי שנה עברו לחדר משותף וכעבור שנתיים נפרדו שוב (בעיקר בלחץ הקטנה שהיתה בגיל בתך הקטנה) והיחסים נהדרים. כדאי אולי להעלות בפניהן את האופציה ולהחליט ביחד איתן. סה"כ לא מדובר במשהו בלתי הפיך. לא יתאים,תחזירו לחדר משותף. בהצלחה, מור

היי בני בן שנה וחודשיים , הוא לא בגן. יומיים חמותי, יומיים בעלי והשאר אני. כשאני איתו ביחד אנחנו משחקים נהנים מתחבקים וכו... בכל זאת אני מרגישה שהוא יותר קשור לבעלי וחמותי. למרות שהנקתי אותו 8 חודשים, כך היה מגיל קטן יותר וחשבתי שזה יעבור. זה קורה בעיקר כשאנחנו מחוץ לבית עם המשפחה. הוא בקושי מתקרב אלי הוא לא צריך אותי. או בעלי או חמותי. אפילו מהידיים שלי, הוא רוצה לחמותי. זה מטריף אותי אני נורא נפגעת מזה (כמובן לא מראה לילד)זה ממש משפיע עליי, לפעמים מחוץ לבית, אני מרגישה כאילו הוא בכלל לא הבן שלי. מה אפשר לעשות? האם זה יעבור?

בקר טוב, חיפשתי תשובה לשאלה דומה שנתתי לפני מס' חודשים. רק אחרי שצרפתי אותה לכאן שמתי לב שהתשובה ניתנה... לך. התשובה עדיין בתוקף. אני מצרפת אותה. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/43/xFT/15030/xFP/15030 מור

בתי בת החמש וחצי פוחדת מהחושך וגם במהלך היום להיות לבד בעקבות סידרה בטלויזיה עים דמות מפחידה שהיא ובתי בת השמונה היו צופות בה בהתחלה בתי הבכורה היתה מפחידה אותה ומבהלה שהדמות מהסדרה נמצאת ושתיהן היו פוחדות לאותו הרגע עד ששמתי לב בשינוי אצלה הפחד התעצם והיא ממש פוחדת במהלך היום ובחושך שהדרקן ככה קוראים לדמות יגיע והיא בטוחה שהוא קיים בעקבות זאת היא הפכה למרות שהיא ילדה גם עקשנית ושובבה בחיי היום יום הכל התגבר היא הפכה להיות יותר עצבנית בוכה יותר יותר מתעקשת וזקוקה לנוכחות של אדם נוסף שאלתי היא כיצד אוכל להקל עליה ולגרום לה לביטחון יש לציין שאני כבר מונעת מהן לצפות בסידרה למרות שהיא בוכה ומתעקשת בנוסף לפחד לצפות בה אני משתדלת לחסוף אותה לחושך ולטייל איתה בערב ומסבירה לה שנעים כשמחשיך ושהחושך רצוי על מנת שנוכל לישון ואנו צופות גם בירח ובכוכבים אני חוששת שהיא תמשיך לפחד ותתעמק בפחד יותר השמח אים תתני לי טיפים כיצד להתמודד ולעזור לה תודה

בקר טוב, כמו שכבר כתבתי כאן המון פעמים - כשמדובר בפחד,אין טעם בהסברים ושיחות ארוכות מהסיבה הפשוטה - שיחות הן מתחום החשיבה (מיעדות לראש) והפחד הוא מתחום הרגש. גם אם היא תבין בראש שאין ממה לפחוד,זה לא יעזור לה להפסיק להרגיש את הפחד. אין טעם לחשוף אותה בצורה מוגזמת לחושך.לא צריך לא לחשוף במיוחד וגם לא להמנע במיוחד. צריך לזכור שהתנהגות של ילדים מאוד ניזונה מתגובת המבוגרים שבסביבה. לכן מאוד חשוב איך את מגיבה לפחד שלה. אם לא תשדרי over עניין בנושא (לדוג' שיחות,חשיפה,עודף הגנה וכו') סביר שלאט לאט הוא יחלוף. מה כן לעשות ? לקבל את הפחד. אפשר להגיד משהו כמו : " אני מבינה שאת פוחדת.אני כאן ואשמור עלייך". לא יותר מזה. בחרי משפט מסויים ובכל פעם שעולה עניין הפחד אמרי בדיוק את אותו המשפט (אפשר בליווי ליטוף קטן. לא יותר מזה). בהצלחה, מור

אני אם חד הורית לשלושה ילדים מדהימים.... הבכורה בת 13 האמצעי בן 12 והפרח הקטנה בת 6.... אני עובדת המון שעות ובקושי אנחנו מצליחים להגיע אחד אל השני.. אבל כאשר אנחנו כן ביחד.. הבן שלי ממש לא רוצה להיות איתנו.. קשה לי בזמן האחרון להגיע אליו בדיבור... כל שאלה ששואלים אותו התשובה קורקטית ביותר... אף פעם לא הצלחתי לנהל איתו שיחה לעומק... הוא ילד מאוד חכם גם בבית הספר למורים קשה להגיע אליו... השאלה היא .. האם באיזה שהוא שלב בהתבגרות שלו המצב ישתנה או שאני צריכה לקבל את הלבד שלו ולא להציק....

בני בן ה- 14 מפגין חוסר אכפתיות כלפי דברים שלנו כהורים חשובים ואף מעידים על האדם. הוא לא ממש מבין את הדברים כמות שהם וגם לא מצליח לאחר ואנו מעירים לו ליישם את מה שלימדנו אותו. החזרה שוב ושוב על הנחיות לסדר יום מאורגן ובקשותינו שיקדיש מזמנו גם לדברים "משעממים" כמו קריאה, שיעורים וכו' - מעייפת אותנו ומתישה שכן אנו כל יום מזכירים לו שוב ושוב את טעויותיו וחוסר ארגונו. מה ניתן לעשות הלאה?

צהריים טובים, חסר הרבה מידע בהודעה : - איך היו יחסיכם בעבר ? - ממתי ההתנהגות אותה את מתארת ? - איזה תלמיד הוא ? - האם יש אחים ? - תאור של הילד (תחביבים,תכונות וכו'). - תאור קצר שלכם כהורים (דגשים שחשובים לכם כהורים וכו'). כל דבר שנראה לך רלבנטי כדי שאוכל "לחוש" טוב יותר את המשפ',מבורך. מחכה, מור

יחסינו מעולם לא היו מזהירים במיוחד לצערי, ההתנהגות מתחזקת בשנים האחרונות, וחוצפתו גוברת וחוסר רצונו להקשיב מתגבר; בלימודים יש לו מדי פעם התפרצויות זעם לא פשוטות - הוא ממש מתעצבן ומראה את עצביו ללא יכולת שליטה,מוריו טוענים שהוא יכול יותר - ממוצע 80 שזה סביר - אבל הוא עדיין יכול יותר; יש לו אחות אחת קטנה ממנו בשנה גם עימה הוא תמיד ב"סכסוך" כוחות משהו; הוא אוהב לתופף, חברים, מוסיקה, נסחף בקלות; אנו הוריו גם כן לצערי קצת עצבניים וזה כנראה עובר ושב גם לילדים, אנו קפדניים באופיינו ולא מוותרים לו והוא כמובן מחזיר מלחמה שערה; בכל פעם שאנו מעירים אז הוא עושה פרצוף של: "נו הנה עוד הרצאה", טוב הבנתי" אבל הוא לא ממש מצליח ליישם הבנותיו ונראה כי בכל פעם מחדש אנו צריכים להסביר לו התנהלות נכונה בחיים מהי. זה קשה. תודה

ילדתי בת הכמעט 3, נוהגת בתקופה האחרונה לעשות המון בלאגן סביב שולחן האוכל. להעיף אוכל, להפוך את הצלחת בפתאומיות לבדוק יכולות בליסטיות של מוצרי מזון שונים על הקירות וכדומה. יש לציין כי היא ילדה נהדרת ומשתפת פעולה,למרות שלאחרונה היא מרבה לעשות הפוך ממה שמבקשים (אבל בעדינות) וקצת מורדת. בלי שום קשר לעניין האוכל ישנה בעייה, הקשורה בשינה לאחרונה, כאשר היא מתעוררת בלילה היא מבקשת די בצעקות להגיע למיטה שלנו , בד"כ אנו מנסים להרגיע אותה במיטתה אבל שוב לאחרונה זה לא כל כך הולך ומכיון שהצרחות מתגברות ואחותה הקטנה בת השנה וחצי ישנה איתה איננו רוצים שתתעורר ובסופו של דבר היא מוצאת את דרכה אל מיטתנו (בעזרתנו האדיבה כמובן!) ואצלנו במיטה זה לא כל כך נוח היא עושה די בלאגן שלא במודע מעיפה את הגפיים לכל עבר תוך כדי שינה. ונורא קשה לי באופן אישי לישון כך, לבעלי שיחיה זה לא מפריע. מה שבסוף גורם לי לא לישון וממש להיות יותר עצבנית. אודה לך על התייחסות והארה בנושאים אלה למען הורות טובה יותר וקשר טוב יותר.

הי רויטל, מאוד אהבתי את סגנון ההודעה...:). יש לי תחושה שבזמן האחרון התערערו קצת החוקים והגבולות (זה בסדר,זה קורה מדי פעם לכולנו..).יתכן שעברתם שינוי כלשהו (מעבר דירה,החלפת עבודה..) שהביא לשינוי ביכולת לאכוף את החוקים והגבולות,ויתכן שזו פשוט תקופה שאין כ"כ כוח. ילדים מגיבים מיד לכל שינוי קטן שחל בנו ולפעמים גם משתמשים קצת במצב כדי "לשפר תנאים". יש לי התחושה שאת יודעת בדיוק איך להחזיר את השקט,השלווה והשינה אל ביתכם. את תצטרכי להחליט האם כדי להשיג את השינה (או כל דבר אחר) חזרה שווה לך כמה לילות לא קלים או לא. לגבי שינה,תוכלי למצא תשובות דרך החיפוש בפורום וב"שאלות ותשובות".כנ"ל לגבי חוקים וגבולות. בהצלחה ואם יש צורך במשהו נוסף,אני כאן. מור

שלום : יש לי ילדה בת 3 ו4 חודשים מבחינת האוכל משהו הורג אותי לא אוכלת ולקחתי אותה לרופא ובקשתי שיתת לה איזה סוג של ויטמינים וברזל לפתיחת התאבון ולצערנו הרב קיבלה את זה בהתחלה ואחרי 3ימים סרבה לקחת מה אני יכולה לעשות הצילו אותי כל הזמן היא מבקשת ממני לאכול קרטיף ושתית קולה ותפוח אדמה כמובן צ"יפס . הצילו אותי תודהההההההההההה

שלום רב ביתי בת החודשיים מזיזה את הידיים והרגליים המון וזה אומר קפיצות של הידיים והרגליים בלי רצונה , זה מעיר אותה משנתה ומונע ממנה להרדם בקלות לפעמים אני אנלצת לעטוף אותה בכדי שזה לא יפריע לה להרדם , לעומת זאת יש פעמים שבהן היא ישנה רגועה ונינוחה ללא תנועות ידיים , לפעמים היא עושה זאת גם מתוך שינה בלי להתעורר האם זה טבעי ומה עלי לעשות בכדי לעזור לה

צהריים טובים, כדי להבין על מה מדובר יש צורך בהתבוננות בילדה. הדבר הנכון ביותר הוא לגשת ולהתייעץ עם אחות טיפת חלב או רופא ילדים. בהצלחה, מור

הוריי רבים כל הזמן. האם עדיף לטובתם שיתגרשו?

שלום דני, שאלתך מצומצמת מכדי שאוכל להשיב עליה. אנא שתף יותר, אם ברצונך לקבל התייחסות הולמת. מאחלת לך ולמשפחתך להגיע להרמוניה. נוחי

שלום מור, בני בן 3 ורבע מאז ומתמיד הוא היה רגיש לרעשים. לפני שאני אפרט רק אציין שהוא ילד שמח מאוד, חברותי מאד ואינטליגנטי. הבעיה היא, שכל רעש מקפיץ אותו גם אם זה רעש שאני בקושי שומעת. לדוג' - אנחנו מרוכזים במשחק מסויים ופתאום עובר אופנוע או משאית בכביש הוא ישר יוצא מהריכוז ושואל "מה זה הרעש הזה?" וניגש לחלון לראות. גם טלוויזיה שהיא בווליום קצת גבוה הוא מעיר לי שאחליש. אני יודעת שזה לא קשור לבעיית שמיעה כי הוא שומע טוב. אם כך, למה זה קשור? האם יש צורך לטפל בכך? רק אוסיף, שלפעמים אני מעירה לו שלא צריך להתייחס לכל רעש ואז מה עם לפעמים יש רעש חזק מדיי. האם אני נוהגת נכון? או שעדיף לא להתייחס לכך? תודה טלי

טלי ,כתבת ש"את יודעת שזה לא קשור לבעיית שמיעה כי הוא שומע טוב" (היטב) יש מקרים רבים בהם הצטברות נוזלים באוזן התיכונה גורמת לאפקט של הד באוזן. כל רעש נשמע חזק יותר . ורעש שלך קשה לשמוע , אמנם מקפיץ אותו. הוא שומע , אבל ייתכן שההד מגביר את עוצמת הקול ולכן הוא מגיב בחריפות. קחי אותו לבדיקת אוזניים שגרתית, כדאי מאד לפחות כשלב ראשון. מעבר לכך,עצם העובדה שאת נשארת רגועה וקשובה אליו, מבורכת בעיניי.

אני חושבת שזה משהו מולד. אולי יישמע מצחיק אבל עוד כשהוא היה בבטן, בכל פעם שהשעון מעורר היה מצלצל בשש בבוקר הוא היה קופץ. השאלה אם צריך להתייחס לזה ולטפל או להתעלם.

צהריים טובים, יתכן שמדובר ברגישות יתר. אני מוסיפה כתבה בנושא,קראי וראי האם זה מדבר אלייך. http://www.nrg.co.il/online/1/ART/952/581.html במידה שאת מתרשמת שלא מדובר בכך,כדאי לעשות חיפוש בפורום תחת המילים - פחדים,רעשים.יש לא מעט תשובות בנושא. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום רב יש לי ילד בן 4 עוד כמה ימים ולפני חודשיים וחצי נולד לו אח קטן ילד מאוד פיקח עם אוצר מילים גדול ומאוד מפותח בזמן האחרון יש לו התנהגול שנראית בעיננו מצחיקה על תקן משונה ואיננו חידעם איך להתייחס לכך דוגמאות: 1) הילד חוזר על משפטים מהתחלה עד ששומעים אותו כגון" אמא, נכול יש אנשים קטנים ואנשים גדולים" ואם קוטעים אותו אז מתחיל מחדש 2) חובש כובע של בוקרים בצורה שהוא מותח את הזרועות ומעוות את הפרצוף כמו מתוך עצבים עד שהוא מניח אותו כמו צריך 3) מסדר נעליים בסדר מופתי ליד המיטה זוג נעליים לא הרבה ונראה לי גם משונה 4) מייבש את הידיים טוב טוב אחרי שטיפתם התנהגות זו נראיתלי אובססיבית ואני לטא יודעת אם זה משהו שעלינו להתייחס אליו או סתם הרגלים משונים כמו כל ילד או מבוגר הוא מאוד אוהב בוקרים וסוים וזה ממש כבר משגע מתלבש כמוהם בגינס ומגפיים עם אקדח על הצד וכובע בוקרים האם התנהגות זו דורשת תשומת לב מקצועית? בגן נאמר לנו שהוא לא ממש מקשיב לגננות מידי פעם ועושה כל העולה על רוחו אנחנו מנסים לעבוד גם על זה [האם כל זה קשור להולדת האח? שמנו לב שזה רק בחודשים האחרונים לפני כמה שבועות גם היה אומר לי אמא נכון שאני קאובוי אמיץ גיבור וחכם ןחזק משהו כו עשרות פעמים ביום והייתי עונה לו כן תודה רבה כי אני קצת מודאגת

הי מאיה הילד שלי בן 3 וגם לו יש התנהגות דומה. הוא יכול לחזור על כל משפט כמה פעמים עד שמתייחסים אליו, הוא מתחפש לאופנוען עם קסדה וכפפות. הוא יכול לבקש ממני או מבעלי 20 פעם ברציפות: "תראו שהאופנוע הזה מאד מסוכן", ומריץ את האופנוע על הריצפה. האמת שאני לא ממש מתייחסת לזה כמשהו חריג, אולי זהו שלב בהתפתחות, אולי חיפוש אחר תשומת לב. נחכה ונראה מה מור תענה.

צהריים טובים, את מעלה כאן הרבה נושאים. כל אחד מהם יכול להיות התנהגות נורמלית ותואמת גיל אך בגלל ריבוי הנושאים,הדאגה שלך,והקושי אליו שמו לב בגן,כדאי שאיש מקצוע יפגוש את הילד ויעריך האם מדובר בהתנהגות נורמלית או שמא יש כאן משהו קצת חריג. לשם כך,הדבר הנכון ביותר הוא לבקש התערבות של פסיכולוג הגן (לכל גן עירוני יש פסיכולוג חינוכי מלווה). בהצלחה, מור

היי,יש לנו בת בגיל שלושה חודשים(ממחר) והיא פשוט מסרבת להיות על הבטן כשהיא ערה.אני מנסה לשים אותה על הבטן כל יום והיא פשוט מתחילה לבכות ממש חזק ואני מרימה אותה ולאחר כ חצי שעה מנסה שוב והיא שוב מתחילה לבכות. מה אפשר לעשות? על תשובתך המהירה אודה

צהריים טובים, כדאי לפנות לטיפת חלב ולהתייעץ עם האחות. בהצלחה, מור

שלום. בני בן ארבע וחצי ויש לו אחות קטנה כבת שנה ושלושה חודשים. בדרך כלל בני סבלני לאחותו אך לאחרונה , למרות שנעשים מאמצים רבים שלא ירגיש "מאויים " מנוכחותה , רבו המקרים בהם הוא מציק לה , ע"י דחיפות, חיבוקים של "מחץ" ועוד... בנוסף בני שהינו ילד מאוד חברתי, מגלה קשיים אל מול חבריו בגן ונעשה עצבני . הדברים מתבטאים בעובדה שאינו רוצה ללכת לגן בשך תירוצים שונים. הוא נהיה חצוף ועקשן וכל דבר שמבקשים ממנו, נגרר עד אין סוף עד שאני ואשתי מתרגזים עליו. חשוב לי לצין כי אנו מדברים איתו ביחד וכל אחד לחוד ומשתדלים לעשות כל שניתן שמבחינה אישית ירגיש טוב ויספר אם משהו מפריע בגן או מישהו פגע בו , העליב אותו או משהו בדומה לכך. אנא , האם יש לך עצה בשבילי ? בברכה

צהריים טובים, נתחיל מהכותרת להודעה - לא כ"כ הבנתי מה בתיאור של הילד מעיד על חוסר בטחון. גם ילד שיש לו בטחון עצמי יכול להרגיש מדי פעם קצת קנאה או להיות עצבני.. לגבי היחסים עם האחות - מבחינת הגיל של אחותו זה מאוד הגיוני שתתעורר קצת קנאה. היא בגיל שבו היא הופכת לאט לאט מתינוקת ל"ילדה" ,סביר שהיא מתחילה ללכת,לפטפט כמה מילים וכו'. בדר"כ מתלווה לזה הרבה התלהבות של הסביבה (ובצדק :)) וזה עלול לעורר אי נוחות מסויימת אצל האח הגדול. מה שכדאי לעשות - להתלהב מהקטנה,אבל בפרופורציה. להקדיש לילד זמן שהוא רק שלו (כדאי לקרא על כך קצת יותר ב"שאלות ותשובות" - אח חדש. למרות שהאחות לא "חדשה",זה מתאים). במקביל לשקף לילד את הרגשתו (אפשר לקרא על שיקוף בחלק - תסכול). ועם כל זה,לקבל את זה שמותר לילד קצת לקנא ומותר לא להיות כ"כ מרוצה מזה שיש לו אחות שלעיתים גוזלת קצת תשומת לב. אין טעם לעשות איתו שיחות מרובות על הגן. זה לא תורם אלא רק מביא להתקבעות הדפוס. הוא מבין שבעזרת הסרוב ללכת לגן הוא משיג ה מ ו ן התענינות ולכן ימשיך ויתמיד בזה. כאמור,כדאי לתת לו הרבה תשומת לב בכלל ויחידנית בפרט אך עם זה לשמור על גבולות וחוקים. בהצלחה, מור

הי אירית רציתי גם לנדב לך קצת מניסיוני. גם בניבן שלוש, וכשראיתי שכמות המריבות הולכת וגדלה 0סיפור הבורק שלך ממש נשמע מוכר, ככה שזה ממש לא יוצא דופן), ואחרי קריאת ספרים, החלטתי: שילד בן שלוש לא יכול להבין דברים כמו אחריות או זה שממהרים בבוקר וכו, והוא צריך תמריצים שונים. לא חס וחלילה מהסוג החומרי (מתנות, ממתקים) אלא למשל "אתה רוצה שנלך מהר אל הגן, ונראה איזה משחקים יש היום?" , "כן", "אז בוא ננעל מהר סנדלים, ונלך לשחק בכל המשחקים ראשונים". או כל מיני תמריצים שמדברים אליו. לדעתי ככה הוא גם לומד לדחות סיפוקים (קודם עושים את החובות ואחר כך יש גם זכויות), וגם הכל הולך יותר בנעימים. מקווה שזה יכול קצת לעזור (לא שנגמרות המריבות,אבל....)

תודה קארין בהחלט עצה מועילה. אני מנסה להשתמש גם בשיטה הזו, אך גם זה לא תמיד עובד. צריך לחדש תמריצים מדי פעם וזה לוקח זמן להמציא משהו מספיק מקורי שיהווה לו תמריץ. בכל מקרה שוב תודה על התייחסות

שלום רב, אני אמא בת +30 לבת בכורה בת 13 ועוד שתי בנות בנות 9.5 ושנתיים, לבתי הבכורה יש בעיה עם זה שאני דורשת ממנה לסדר את חדרה וארונה.אני צריכה לבקש ממנה הרבה פעמים לפעמים יותר מדי והיא פשוט מתעלמת מהדרישות, אבל כשהיא צריכה מאיתנו משהו כמו כסף או ללכת לחברה (אנו בדרך כלל לא מסכימים,לפחות לא בתדירות גבוהה)פתעום הכל נקי ומסודר בדרך כלל היא ילדה טובה חברותית מאוד יש לה המון חברים אחפת לה איך היא נראת, הרבה בוסם, בגדים יפים (מותגים) אבל החדר השם ישמור. אני חוזרת הרבה על הבקשות שלי- תסדרי את החדר, תסדרי את החדר. כל שעה, שעתיים אני נכנסת לחדר שלה וכלום לא קורה.פשוט אפס יחס לבקשה שלי. לי זה מאוד מציק כי אצלנו בבית תמיד הכל מסודר, גם אני וגם בעלי מאוד "סטיריליים" "פדנטים" גם הבת השניה שלי מאוד מסודרת וחדר שלה תמיד נקי ומסודר. אני מבקשת עזרה איך להסביר לה או איך להתמודד איתה

בקר טוב, כל הורה בוחר על מה הוא מנהל את המלחמות שלו מול הילדים.אני כמובן לא יכולה להגיד לך,תעזבי את זה,זה לא שווה את המלחמה והעצבים. אני כן יכולה לשער שככל שאת תשדרי שזה יותר מפריע לך ותשקיעי בזה יותר אנרגיות ותשומת לב,היא רק תסדר פחות. אני מעריכה שאם תוכלי להרפות קצת מהעניין והיא תבין שכדאי לה שיהיה מסודר בשביל עצמה ולא בשבילך,החדר יהיה מסודר יותר. כרגע זו הדרך שלה לעשות לך קצת "דווקא". את תחליטי האם את נכנסת למאבק הכוחות הזה או לא. ודרך אגב אין שום יתרון או גאווה גדולה בלהיות סטריליים ויתכן שהדרך של בתך להתמרד לסטריליות הזו שלכם,היא אי סידור החדר. ישנם הורים שנלחמים יום יום עם ילדיהם על סידור החדר ולאט לאט היחסים הופכים למאד טעונים ולא נעימים וישנם כאלה שאומרים - בדיוק בשביל זה יש דלת. כדי שאני אוכל לסגור אותה ולא לראות מה קורה שם. לשיקולך. בהצלחה, מור

ילדתי בת ה-4 ויש לי בעיה לפעמים אך להגיב כשאני כועסת עליה או מציבה לה גבולות בחלק מהפעמים שהיא בוכה וכועסת, היא אומרת לי שאני אמא רעה והיא לא חברה שלי והיא לא תחבק אותי ותנשק אותיכמובן שזה מלווה בבכי . השאלה שלי היא האם להתעלם או להגיב. אני אומרת לה בד"כ שמאוד עצוב לי שהיא לא רוצה להיות חברה שלי וחלק מהפעמים אני יושבת ומסבירה לה למה אני לא כועסת אבל זה לפעמים ממש סרט להרגיע אותה . מה נכון אך להגיב? תודה

בקר טוב, הילדה בונה על רגשי האשם שלך וכפי הנראה היא למדה שזה עובד. אם את חושבת שהכעס/עונש/גבול הוא מוצדק ובמקום,עשי זאת וכשהיא אומרת לך שאת אמא רעה או היא לא אוהבת אותך (דרך אגב,אין כמעט ילד שלא אומר את זה מדי פעם. לפי התשובה שהוא מקבל הוא מחליט האם לחזור על זה שוב או לא) אל תחזרי בך,אל תתחילי להסביר ואל תספרי כמה זה עצוב לך. עני משהו כמו - את כועסת כי לא הרשתי לך x ואני מבינה אותך. לא יותר מזה. אין כאן שום מקום לתשובה אמוציונלית. ברגע שאת מגיבה כמו שכתבת את מעודדת אותה להשתמש באהבה שלה כנשק מולך. כמובן,שאם את חושבת שהכעס/שונש/גבול היה לא מוצדק,מראש אל תתני אותו. בקיצור,אם את מגבילה/כועסת/מענישה עשי זאת כשאת שלמה עם עצמך או אל תעשי. בהצלחה, מור

מור היי, בני בן שנתיים ו-7 חודשים ובזמן האחרון הוא מכה את כולם ופשוט את כולם . כל מי שמסרב לו או אומר לו משהו בניגוד לרצונו הוא מכה.אני ממש מתביישת , גם כשחברתי הגיעה אליי לביקור הוא אמר לה באופן מפתיע :"אני לא חבר שלך היום" ולא הפסיק להכות אותה. אנחנו לא דוגלים בשיטות ההכאה ולכן לא יודעים כיצד להפסיק את זה. אני ובעלי חסרי אונים ,וזה מביא אותנו להמון ויכוחים בינינו כיצד להגיב לו. בעלי חושב שצריך להעניש אותו ואני חושבת שדי בהסברים אך בעלי טוען שההסברים שלי לא משפיעים ולא משנים את התנהגותו. מה אני עושה אנא עיזרי לי....

בקר טוב, בתור התחלה - אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את - גיל שנתיים,התפרצויות זעם והצבת גבולות. דרך אגב,אני לא רואה טעם להעניש,להיפך. אם ישארו שאלות אחרי הקריאה,אשמח לענות. בהצלחה, מור

שלום מס' שאלות (קצרות) יש לי בת אחת בת 3 , מאוד סקרנית, פקחית ,עצמאית ומאוד עקשנית. שאלותיי הן: כהורים אנחנו משתדלים לדבר עמה בגובה העיניים ומאפשרי לה לבחור (לא יותר מ2-3 אפשריות )ולהמנע מויכוחים על דברים לא עקרוניים וכדומה. אנחנו אומרים לא כשצריך ולא נכנעים, אולם וכאן הבעיה, או שתיים...כאשר היא מתעקשת על דבר ולא מוכנה לוותר או ש"הלא" לא מקובל עליה היא מרביצה (בכל כוחה הרב!!! ) דבר נוסף שלאחרונה חזר על עצמו 3 פעמיים היא נכנסת להסטריה של בכי, צרחות, מעיפה דברים מהשלוחן וגם מרביצה(בכל הכוח) חשוב לציין שאנחנו אף פעם לא נכנענו להגת בכי אך כאן מה שמפחיד אותנו ההיסטרייה שהיא נכנסת, האם זה נוראמלי לגילה או האם אנחנו צרכים להתיייחס בחומרה על כך (חשוב לציין שאף פעם לא נכנעו להתקפת בכי ושכיבה על הרצפה. מה לעשות???????? סליחה על המכתב הארוך(חשוב לציין שעברנו סדנה באדלר והעצות שם לא עזרו במקרה הזה. תודה

הי מירית, נתחיל מזה שההסטריה והתקפות הבכי הם הדבר הכי נורמלי שיש. אבל... עצם זה שזה ממשיך מראה שבדרך כלשהי,גם אם אתם לא מודעים לזה,היא מקבלת איזשהו מסר שעוזר לה להתמיד בזה .כשילד מרגיש שהתנהגות מסויימת "לא כדאית" לו,הוא מפסיק אותה. עצם זה שההתנהגות נמשכת מצביע על כך שהיא חשה במשהו - דאגה שלכם,בהלה,קצת יותר התענינות,תשומת לב וכו'. בדר"כ ההורה לא מודע למסר שהוא מעביר. לכן כדאי לבדוק עם עצמכם מה ההתנהגות שלה מעוררת אצלכם. (דרך אגב,אולי כדאי לקרא משמאל את "מה הקשר" ? על איך אנחנו ממשיכים התנהגויות). מה כדאי לעשות : 1. כדאי על דברים מסויימים כן ללמד לנהל מו"מ.ברגע שילד רואה שלעיתים הוא יכול לשכנע ע"י שיחה,העלאת טענה וכו'. אפשר לעודד אותו להמשיך בכך. ז"א,לא תקפנו את ההתנהגות הלא רצויה,עודדנו התנהגות אחרת,רצויה. אני אתן דוג',כמובן שיש דברים שאני כאמא לא מרשה ולא אנהל עליהם מו"מ. אבל כשהילדה ביקשה לרכב קצת על אופניים בבית,עניתי לא. היא מיד ניסתה להתחיל את ההתנהגות שאת מתארת (אמרתי כבר,הכי נורמלי בעולם ?). אני עצרתי ואמרתי - אין טעם שתצעקי,בואי תנסי להסביר לי למה חשוב לך לרכב בבית. היא נתנה שניים שלושה טיעונים,אני שקלתי 2 שניות ואמרתי שעכשיו אני מבינה ואם זה כך היא יכולה לרכב 5 דק'. בפעם הבאה כבר יותר קל לשכנע ילד לדבר במקום לצעוק ולבכות. אבל,אם ילד יודע שלא משנה מה יעשה, בכל מקרה הצד השני לא יקשיב ורק יקשיח את עמדתו,הברירה היחידה מבחינתו היא צרחות והיסטריה. דבר נוסף שכדאי להקפיד עליו (לאו דווקא בזמן כעס והיסטריה) הוא שיקוף תחושות ורגשות ומה אנחנו עושים עם תחושה שמתעוררת בנו. על שיקוף אפשר לקרא ב"שאלות ותשובות" - תסכול. בהצלחה ואם ישארו שאלות,אני כאן, מור

תודה על התגובה

אני גננת במיקצועי מזה שבע עשרה שנה יש לי השנה בגן ילדה ממש מקסימה האם נראת לי קצת לא בסדר מבחינה תיקשורתית אם הילדה האם צועקת על הילדה הרבה הילדה מפוחדת ממנה מאוד .לדוגמא לקראת פסח להורים הללו חזר שיק עבור תשלום הגן , שזה קרה כבר מס' פעמים השנה ההורים הללו חתומים על חוזה שנתי ומחוייבים לתת שיקים מראש לכל השנה וכמובן עקב שקרים מרובים כמו אין לי עכשיו שיקים ,וזה שיק אחרון וכך סחבו אותי שנה שלימה הילדה יש לציין שהיא כבר שנה שניה אצלי בגן . כשהתקשרתי לאב לומר לו שחזר השיק הוא פשוט במקום להתנצל צעק עלי ואמר לי רק התשלום של ביתי חסר לך את לו יכולה לחכות אם זה עד אחרי החג בקיצור ,לאחר דיבורים חוזרים הוא נתן לי חלק בסוף החג הוא נתן לי את ההפרש ,כשהאם הגיע לגן אחרי חופשת החג היא פשוט התפרצה עלי כאילו אני לו בסדר השיק שלה חזר ולמה אני לו מחכה בשיא חוצפתה . היה אותו יום ויכוח סוער ביננו , תוך כדי ויכוח אמרתי לאם שהיא הולכת ומדברת על הגן מאחורי גבי ואם יש לה איזה בעיה שתשב לפתור אותה איתי בלבד ולא ללכת ולחמם הורים . היא פשוט אמרה לאיזה אמא שיהיא פריירית שהיא משלמת את חודש אוגםט כי היא מתכוונת לברוח מהתשלום (יש לציין שבחוזה כל ילד שנמצא בגן משלם את אוגוסט מלא למרות 10 ימים פעילות בלבד זה נוהל מאירגון הגנים ). והיא חתומה על זה היא מתכוונת להוציא את הילדה בסוף חודש זה ואני אמרתי לה שאם היא רוצה שאני יקבל את הילדה לגן היא צריכה לשלם לי על חודש אוגוס יחסי לכל השנה בלי חישוב של חודש יולי . וז היא תפסה את הילדה מהיד ולקחה אותה בחוזקה והילדה ממש צרחה ובכתה כי היא נבהלה ואמרה לה בואי הביתה היא לא רוצה אותך פה בגן , אחרי כן שאני הרגעתי את הילדה כי היא ממש לו אשמה שיש לה אמא כזאת ואז היא אמרה לי אני עוד יתלונן עליך במס הכנסה וכולי אני הראיתי לה שכל ילדי הגן רשומים ועל כולם אני מוציאה קבלה אני לא מחפסת בעיות וכו'. אחרי כן היא התקשרה לבעלה בנוכחותי והוא רצה לדבר איתי בטל ואז הוא שמע את המתרחש ואמר לי קבלי את הילדה בערב אני בה ונתחשבן הכל הסתדר בסוף אבל הבעיה העיקרית היא ,אני לא יודעת אם באמת היא מוציאה אותה בסוף חודש כי היא יכולה לשנות דעה , וחוץ מזה לנו יש טיול ב-4.7.06 והיא לו אמורה להיות כבר בגן ואני לו רוצה שהיא תדע שיש טיול בגן כי על התנהגות כזאת לאמא לא מגיעה פרסשעוד בטיול אנו מחלקים כל מיני דברים . על הילדה מאוד כואב לי ואני כן יתן לה כל מיני הפתעות שקניתי אבל את המתנה העיקרית שהיא שייכת לטיול שנתי ומסיבת סיום אני לו רוצה להשקיע באמא כי המתנה תינתן באמצע המסיבה ביחד אם שיר שהמנגנת תעביר ואז כל ילד יקבל מתנה אישית . רציתי לשאול אותך אם אני צריכה בכול זאת להביא את הילדה לטיול ולהשקיע בה מתנה של 50 ש"ח. או לא לומר להם כלום ולתת לה את שאר הדברים שקניתי חוץ מהמתנה היקרה שלפי דעתי אני יודעת בטוח שהיא לא מעריכה האם כלום . ואם תוכלי לומר לי איך לשלוח את ההזמנה לטיול והמסיבה שאולי אחד ההורים יגיד ליד האם משהו ואז זה יעבור אליה ואז שוב תהיה מריבה ואני לא רוצה שום עסק חוזר איתה .יש כמה אפשרויות שאני חושבת לתת להם את ההזמנה .1. לתת להם פתק בתוך בתיק שמזה אני חוששת שהם ישאלו אותי דברים על הטיול ואז היא תהיה במקום ותדע , 2.לשלוח הודעה בפלא ולומר להם שכל שאלה ישלחזור אליי בפלא וכך אולי תפטר הבעיה . יש לציין שעלות המתנות שהילדה תקבל הם 35 ש"ח בלי המתנה הגדולה . . ודבר חשוב שרציתי לציין אני גן פרטי .אודה לך באם תחזירי לי תשובה בהקדם האפשרי .

בקר טוב, השאלה שאת שואלת לא נוגעת לתחום של יחסי הורים ילדים אלא יחסי גננות - הורים. הרשת עמוסה בפורומים המיועדים לגננות ומתעסקים בדיוק בשאלות אלה (בתפוז,הפורום הגדול לגננות וכו'). אני בטוחה שתוכלי לקבל שם תשובה. בהצלחה, מור

בני חוזר מהגן כל יום עם קללה חדשה ... כיצד להגיב לקללות? בעלי אומר שכדאי להתעלם...

שכחתי לציין שהוא רק בן שנתיים וחצי... איך אני אמורה להגיב בגיל שלו?

בפורום זה בדף מספר 39 יש משהו נורא נחמד. שווה לקרוא . תחת הכותרת "קטנטנים וקללות-סיפור אמיתי".

רק עכשיו ראיתי את התוספת לשאלה. בגיל הזה כדאי להגיד משהו כמו - זה לא נעים לי איך שאתה מדבר ולהתרחק ממנו טיפה . לא יותר מזה. זה בדר"כ חולף מעצו אם הילד רואה שאין יותר מדי תגובה.

בקר טוב, אני לא יודעת בן כמה הילד ועל אילו קללות מדובר. בעקרון,ככל שתעשי מזה יותר עניין,כך הוא ישתמש בזה יותר. מור

מור , נולד לי תינוק לפני 3 חודשים ובני הגדול בן השנתיים ו-7 חודשים מתחיל בזמן האחרון לבקש ממני להאכיל אותו כמו שאני מאכילה את הקטן,לשחק איתו כמו שאני משחקת עם הקטן,וכשאני משתפת איתו פעולה הוא פשוט מחקה אותו -משמיע קולות כמוהו,צוחק כמוהו,מושיט את הידיים והרגליים כמוהו... זה ממש מבהיל אותי... אני צריכה לשתף עימו פעולה או לא? איך להגיב כשזה קורה?

שתפי פעולה, למה לא ? אין לך בכלל ממה להבהל. רוב הילדים מגיבים בצורה זו להולדת ילד חדש . רק מדי פעם תזכירי לו כמה כייף לו שהוא יכול כבר לדבר כמו גדול, וכמה כייף לו שהוא יכול לשחק בצעצועים של גדולים ושיש לו שיניים והוא יכול לאכול מה שאחיו לא יכול. כמו למשל - סוכריות,גלידות ומה שהוא אוהב. וחוץ מזה - מזל טוב.

בקר טוב, הגדול מנסה לאותת שגם הוא זקוק לתשומת לב והוא קצת מקנא. להבנתו,מקבלים תשומת לב אם נעשים קטנים. אל תמנעי ממנו להתנהג כמו התינוק אבל עודדי וחזקי אותו כשהוא מתנהג "כמו גדול". בנוסף,תני המון תשומת לב כשהוא "גדול" וקצת פחות כשהוא "קטן". אבל אל תתיחסי לכך ישירות. אנא קראי ב"שאללות ותשובות" את החלק אח חדש. בהצלחה, מור

שלום אני אמא לילדה בת 4.5 שלפני שבועיים וחצי היא לא מוכנה בשום פנים ואופן ללכת לגן. היא בוכה לי בבוקר שהיא לא רוצה ללכת והיא רוצה רק אותי - אני לא יכולה לשבת איתה בבית והגן יסתיים עוד שבועיים כשאני שואלת את הגננת במשך היום מה עם הילדה היא אומרת שהיא כל היום בוכה מה עליי לעשות? שאלתי גם את הגננת האים מישהו הציק לה בגן אך היא אומרת שלא.

בקר טוב, האם חל לאחרונה איזשהו שינוי בסביבתה - הריון ? מעבר דירה . שיחות על מעבר דירה ? מחלה של מישהו מבני המשפ'? אישפוז? פיטורים?גננת/סייעת שנעדרו ? ילד בגן שקרה לו משהו יוצא דופן ? שינויים רגשיים אצל אחד ההורים (לחוצים יותר,טרודים..) ? מור

אני אמא לילדה בת 4 בת יחידה כרגע, מאוד בוגרת כשהיא רוצה להיות.אנחנו כרגע בשלב שבו היא לא מוכנה לעשות שום דבר ממה שהיא מתבקשת ורק לדרוש מאיתנו ההורים (וחסר לנו שאנחנו לא מקיימים,מתחילות צווחות עד לב שמים).זה מתחיל בבקשות הקטנות לסדר את המשחקים שלה מהסלון בחזרה לחדר שלה.לגשת לעשות אמבטיה תמיד יש לה תירוצים.ללכת לישון במיטה שלה היא לא מוכנה אלא אם יושבים לידה.ולאחרונה היא פתאום רוצה לאכול כל הזמן ודווקא בשעת ההתארגנות לפני שינה מעין תירוץ נוסף לא ללכת לישון בזמן.אנחנו מגיעים למצב של התחננות בפניה שתיכנס למיטה.עונשים כמו לא ללכת לחברים ושלילת צעצועים וטלויזיה בכלל לא "מזיז לה".אנחנו כבר חסרי אונים,בבקשה עיזרו לנו....

בוקר טוב, דבר ראשון,לא כ"כ ברור לי עד כמה ישנם גבולות. האם לתחושתך ,אתם מצליחים להציב לילדה גבולות ? לפני שאת עונה כן או לא,אנא קראי על הצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל. בנוסף,כמו שכתבתי כאן מס' פעמים - זה נהדר לדבר עם ילד,להחליף חוויות וכו' אך לא כשמדובר במטלות. אז הדברים צריכים להיות קצרים. ללא הסברים ושיחות ארוכות. משהו כמו : אני מבקשת לאסוף את הבובות. ואפשר לחזור על זה שוב ושוב מבלי לשנות את הטון (הטון אמור להיות שקט וקונקרטי). בדר"כ,אחרי פעם - פעמיים שהורים מבקשים והילד לא עושה,ההורה מרים את הקול/מבטיח הבטחות/מגלה חוסר סבלנות/מאיים.. אין בזה טעם משום שהילד זוכה לתגובה שהוא רצה ולכן אין סיכוי שהוא אכן ישתף פעולה. ברגע שההורה חוזר שוב ושוב,מבלי להתרגז/לאיים/להבטיח.. אין בזה שום "עניין" לילד וזה הרבה פחות כיף עבורו. כשאת נותנת לה מטלה דאגי שהמטלה תהיה ספציפית. ז"א,לא להגיד - סדרי בבקשה את הסלון. אלא תאספי את הבובות לסלסלה... אני מציעה לקרא את השרשור בדף הקודם - איך להגיע לילד בן 3 וכמה הודעות מעל יש לזה גם המשך. כדאי להקפיד על הרבה תשומת לב דווקא בזמן "רגיל" כשהכל שקט ונעים ולגרוע מתשומת הלב סביב מטלות. לגבי ענישה - כתבתי את דעתי בנושא יותר מפעם. אין כאן שום טעם בענישה.לא רק שלא תשיגו שיפור התנהגותי,סביר שזה ישיג את ההפך וינציח דפוס מאוד כוחני בקשר שלכם איתה. לסיום,אני רוצה להזכיר שהוררה לא אמור לספק את כל גחמותיו של הילד והענות תמיד לדרישותיו/רצונותיו. הוא לא תורם בכך לא ללילד ולא לעצמו. אני מוסיפה קישור למאמרים מעניינים בנושא : http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=109 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=187 בהצלחה, מור

שלום, בני בן חצי שנה נרדם בלילה בלי שום בעיה הוא בדר"כ נרדם ב- 21:00 (לאחר שאכל דיסה משביעה) והוא נוהג להתעורר כ-5 שעות לאחר מכן כי הוא רעב. ואז אני מניקה אותו ולאחר כשעתיים הוא רגיל להתעורר שוב ולאכול. איך אני יכולה לגרום לו לא להתעורר כפעמיים בלילה (יש לציין שהוא אפילו לא פותח עיניים הוא אוכל וחוזר לישון) ניסיתי בעבר את שיטת ה-5 דק' לא ניתן ליישם(כאב לב :( ) . האם להמשיך להתעורר ולהאכיל או שיש משהו שניתן לעשות במצב כזה ובגיל כזה? הפחד שלי זה שהוא ימשיך ויתרגל להתעורר לצורך אוכל עד גיל מאוחר. אשמח לקבלת תשובה

בקר טוב, א. בגיל חצי שנה זה עדיין מאוד הגיוני שיתעורר בלילה לאכול. ב. אני לא יודעת מה הוא אוכל לפני 21,אבל יתכן שיש צורך לתת את הדייסה הסמיכה מאוחר יותר (בסביבות 23 - חצות). ג. אני לא יודעת ממתי הוא אוכל את הדייסה הזו אבל כעבור תקופה,הם בדר"כ זקוקים להסכה נוספת. ד. אם אין בעיות משקל עודף,יתכן שכדאי לעבור לדייסת סולת שהיא הכבדה והמשביעה ביותר. ה. את ההנקה רצוי לשמור לשעות היום ולא ללילה. יניקה עונה לילד גם על צרכים רגשיים - חום,קרבה,ליטוף.. ז"א,לא תמיד זה מתוך רעב אלא מתוך נחמה וצורך במגע. לכן,אם הוא אוכל טוב קשה לי להאמין שהוא רעב פעמיים בלילה. יתכן שהוא זקוק לקרבתך ולמגע שלך. נסי בהדרגה להחליף את סוג המגע. לטפיל אותו,חבקי אותו וראי אילו תגובות את מקבלת. בהצלחה, מור

שלום, בתי בת שנה ושלושה חודשים,ילדה מדהימה, שיודעת להתבטא ומפותחת הרבה מעבר לגילה. עד לפני כחודש הייתי עושה לה אמבטיות בעיקר, ורציתי להתחיל עם מקלחות, ומאז היא פשוט מסרבת להתקלח (או אמבטיה), וכל כניסה איתה למקלחת זאת מלחמה (שמלווה לעיתים בבכי ממש היסטרי). ניסיתי כבר הכל - ואני כבר לא יודעת מה לעשות, חשוב לי לציין שני דברים: 1. יש לה סדר יום די קבוע 2. אני בהריון מתקדם (לכן ניסיתי להתחיל עם המקלחות, כי לא תמיד בעלי נמצא כדי לעזור עם האמבטיה). כמו כן, לא קרה שום דבר טראומטי שיכול היה לגרום לה להתנהג בצורה הזאת. אשמח לקבל עיצות איך להתמודד עם המצב הזה. תודה מראש

בקר טוב, לעיתים הזרם שיוצא הדוש מרתיע/לא נעים/מפחיד ילדים קטנים. כדאי לתת לה גיגית קטנה לרחוץ בובה. ביחד איתה מיצאו טמפ' שנעימה לבובה,זרם שהבובה אוהבת וכו'. בהתחלה עשו זאת בכיור ובהמשך העבירו את הבובה לאמבטיה. ואז לדוש. דרך זה עבדי עם הילדה על נעים לא נעים. בנוסף,יתכן שזה באמת מוקדם עבורה. סה"כ מדוברת בילדה מאוד קטנה. מה שחשוב הוא לא לעשות שום דבר בכוח או תוך כדי הצעקות שלה. אפשר לנסות לפחות בתקופת ההסתגלות לשטוף אותה עם ספוג ומן מטלית כזו. ספוג כדי לסבן ומטלית רטובה כדי לנגב מבלי שהמים יהיו ישירות עליה. בהצלחה, מור

שלום יש לי 2 בנים בגיל 10 ו 12 לאחרונה הילד הגדול התחיל לשקר בכמה עיניים מהותיים לדוגמא: הוא מתקלח ואומר שחפף את הראש . כשהוא יוצא מהאמבטיה אני שואלת אותו שוב אם הוא חפף ועדין הוא טוען שכן אבל כמובן הוא משקר והוא מנסה להצדיק את השקר שלו . כנ"ל עם צחצוח לפני השינה . הוא רב איתנו שהוא צחצח אבל המברשת יבשה . הוא בוכה ומתפרץ כשאירים לו שוב ושוב. אנחנו על סף התסכול כיצד עלינו להתנהג איתו במצבים כאלו תודה לי

בני בן 9 התחיל מזה מספר חודשים להתקלח מספר פעמים ביום במיוחד אחרי יציאות.אחותו בת 6 ללא בעיות .כמו כן הוא סובל מעודף משקל.מה עושים?ומה הסיבה?

בקר טוב, איך אני יכולה לדעת מה הסיבה משתי שורות בפורום ? :). יתכן שזה משהו שיחלוף,יתכן שזו תגובה להערה שמישהו העיר לו,יתכן שזה קצת יותר חמור מזה וכו'. אני ממליצה : 1. להשתדל לא לעשות מזה עניין. 2. לנסות בעדינות לברר איתו את הסיבה והתחושה שריבוי המקלחות נותנות לו. 3. במידה שזה ממשיך ואתם לא מוצאים סיבה הגיונית לדבר,לפנות להתייעצות עם איש מקצוע . בהצלחה, מור

אני בן 17 וחצי, מעונין לעבור ניתוח אף. אמא שלי לא מסכימה לי..היא אומרת שיש לי בעיה..אולי בגלל הטראומה שעברתי שהיתי קטן..בגירושין של ההורים..{בגיל 6} ואומרת שיש לי בעיה שאני לא מקבל את עצמי וניתוח אף לא יעזור לי בכלום...ואולי אני צריך פסיכולוג.. הבעיה היא שאני רוצה לעשות את הניתוח בשביל שבצבא, אני ארגיש יותר בנוח, אשנה את הגישה שלי כלפי אחרים, אהיה פחות סגור, פחות אפחד לדבר עם אנשים.. מגיל 12-13 אני סובל מהאף הזה..מכיתה ז', היום אני מסיים יב'...עברתי סבל רב מאוד בקטע של האף עם החברה..היו מקרים אפילו ממש קשים של העלבות..לא חשבתי שאני אוכל לעשות משהו בענין ואין ברירה אלא לחיות את זה...אני גם שונא את האף שלי..מאוד..אני ממש סגור על זה ואם לא אעשה את הניתוח ארגיש תקוע..בכך שלא הצלחתי לממש את מה שאני כ'כ רוצה..אבל אמא שלי לא רוצה..היא אומרת שאם לא אשמע בקולה אז אני אסבול בחיים ובדרים כאלה..בין היתר..אבל אני לא יודע..לעשות את הניתוח או לא? כי דברים כאלה מדכאים אותי..הרגשה רעה-תוצאות רעות..אני רוצה לעשות את זה בהרגשה טובה..אז מה כדאי לי לעשות? תודה.

בקר טוב, אני כמובן לא יכולה לייעץ לך מה לעשות מבלי להכיר אותך. אני כן יכולה להעלות כמה כיוונים למחשבה שאולי יעזרו : 1. אתה תולה את כל הקשיים (החברתיים,דימוי עצמי,תסכולים..) באף. השאלה שעולה אצלי,אולי לא מדובר רק באף.מה יקרה ואיך תרגיש אם אחרי שהאף יהיה מתוקן הדברים לא יסתדרו כמו בקסם ?. כמובן שיתכן שהכל יסתדר,אבל יתכן שגם לא וצריך לזכור את זה. כדאי לבדוק עם עצמך מה אתה מנסה לפתור ולהשיג דרך הניתוח והאם זו באמת הדרך. כדי שלא תהיה מאוכזב בסופו של דבר. 2. לא כ"כ הבנתי את המשפט - "שאם לא אשמע בקולה אז אני אסבול בחיים". ממה תסבול ? יש לי הרגשה שהמשפט מתייחס לקצת יותר דברים מאשר רק הניתוח כן/לא. 3. אם זה כ"כ חשוב אולי כדאי להשיג את עזרת יועצת ביה"ס שתשוחח עם אמא. 4. כמו שאמא אומרת - אולי אתה צריך פסיכולוג. אין בזה שום בושה. האם היא מוכנה לממן טיפול כזה ? יתכן שאיש מקצוע יוכל לעזור לך בהחלטה ובמידת הצורך לשוחח עם אימך. בהצלחה, מור

שלום לביתי בת 12 שנה בעוד 3 חודשים יש בעיה של קושי להירדם בלילות לעיתים אף מצב זה יכול להימשך עד השעות הקטנות של הלילה שללנו בבדיקות שונות בעיה רפואית-גופנית וגם בעיות עם לימוד חברים ובבית הספר לעיתים היא נירדמת בשיעור גופנית ושכלית הילדה במצב המתאים ביותר לגילה שוחחנו עימה על כך אך ללא מענה שיפתור בעיה שכזו אנא תנו לנו עצה טובה תודה אמא ואבא מודאגים

שלום לאבא ואמא המודאגים, אני אפתח בשאלה - מדובר בילדה פרפקציוניסטית ? בילדה שמאוד חשוב לה להצליח ? עד שתענו.. ככל שתתעסקו בזה יותר,תנהלו שיחות,תהיו מודאגים וכו',אני מעריכה שזה ימשך יותר זמן. עשיתם כל מה שיכולתם,זה הזמן להרפות. הרבה פעמים ילדים/מבוגרים לא נרדמים כתוצאה מלחץ. ברגע שאנחנו מוסיפים לזה לחץ - "נהיה נורא עייפים מחר,מה יהיה איך נצליח לעשות את המבחן אם עכשיו כבר 1 ואנחנו לא ישנים.." הסבירות שנצליח להרדם,היא כמעט אפסית. לכן,נסו להרגע ולהרגיע. אני כשבתי לא מצליחה להרדם,אומרת משהו כמו - לא נורא,מקסימום תהיי קצת עייפה אז כשתחזרי מביה"ס תנוחי בצהריים וכו'. לרב,זה מאוד עוזר. ברגע שאנחנו משדרים שדבר הוא לא סוף העולם,גם הילדים מצליחים להרפות. ומהי שינה אם לא הרפיה ? בהצלחה ואשמח לקבל תשובה לגבי השאלה בתחילת הודעתי, מור

אפשר לפנות לטיפול רגשי לבדוק האם היא נמצאת תחת לחץ ודרכים להתמודדות עם הלחץ.

קראתי את דעתך , וגם אני רואה יתרונות בגן עירוני הבעיה אצלי שבתי תהיה בספטמבר רק בת שנתיים ו-9 חודשים. ההורים שפנו אלייך ילדיהם היו בני 3 ו-7 חודשים. אם ביתי הייתה בגיל זה לא הייתי כלל מהססת לרשום אותה בגן עירייה . אני בדילמה כי מבחינת גיל ביתי מרוויחה שנה והיא תהיה הכי קטנה בגן של ילדים בני 3 וחצי - 4 וחצי... והיא תהיה לעומתם רק בת שנתיים ו-9 חודשים אז מה דעתך?

הי סימונה, כן,שמתי לב להפרשי הגיל אך עדיין תשובתי היא אותה התשובה. אני מאמינה שאם ילד מפותח,בריא מבחינה שכלית - רגשית,לא מראה על שום קשיים שדורשים התייחסות מיוחדת כדאי לבחור באופציה המאתגרת ולא באופציה ש"תקפיא" אותו במצבו. דרך אגב,אני שלחתי את בתי הקטנה בגיל 2 ו 11 חודשים לגן עירוני והיא מסתדרת מעולה. צריך לזכור שהגיל לבד הוא לא הפרמטר על פיו דברים נקבעים. הפרמטרים הם : בשלות שכלית בשלות רגשית יכולת הסתגלות מידת הנפרדות וכו'. בהצלחה, מור דרך אגב,אני מכירה ילדים בני 4 - 5 שפחות מתאימים לגן עירוני מאשר בני 3.

מור שלום, יש לי בן בגיל שנתיים ו-7 חודשים ומאז שהוא נולד עשינו טעות והוא יישן במיטתינו . היום אנחנו מרדימים אותו במיטה שלנו ומעבירים אותו למיטתו. מה שקורה הוא שכשאני מרדימה אותו הוא מסרב שאביו יבוא וישן איתנו ..הוא פשוט צורח ומתעקש שילך לישון בחדר השני עם בני השני התינוק. מפאת השעה המאוחרת בעלי מוותר לו ומעדיף שיירדם ואז יועבר על ידינו למיטתו והוא אכן הולך ולעיתים נרדם בחדר הסמוך. אין לי ספק שזה לא בסדר ואנו צריכים לשנות את ההרגל הזה ,אך מדוע הוא כ"כ מתעקש שאביו יילך? מה גורם לו לרצות לישון איתי לבד בחדר? אני בטוחה שאנו עושים טעות אך את חושבת שבעלי צריך להתעמת איתו ולא ללכת מהמיטה.?

בקר טוב, הרבה פעמים אני נמנעת במכוון לנקוט כאן דעה חד משמעית. במקרה שלך,אני אנקוט. ב ע י נ י (וכמובן את לא חייבת לקבל את זה ),חד משמעית בעלך צריך לישון במיטה שלכם ולא לתת לילד בן שנתיים שלוש להחליט היכן אבא ישן. ברגע שאתם מאפשרים לילד החלטה כזו לא רק שאתם לא עוזרים לו או לכם,אלא זה עלול לחזור כבומרנג ולהשפיע על יחסיכם בעתיד. בעצם זה שהוא מחליט דבר כזה אתם משדרים לו שהוא הסמכות ולכם אין שום סמכות הורית. בגיל שלוש זה עדיין לא גורם להמון בעיות. אבל אם תקראי כמה הודעות מתחתייך על ילד בן 10 שמבחינתו הוא הסמכות בבית,תביני עד כמה זה לא רצוי. לגבי השאלה - מה גורם לו לרצות לישון איתך לבד - זה ממש לא רלבנטי. הורה טוב,הוא לא הורה שאומר אמן לכל גחמה של ילד. אני מצרפת מאמרים מעניינים לגבי סמכות הורית (כבר פעם 3 היום,אבל הם באמת מענינים): http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=109 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=187 בהצלחה, מור

מור היי, איך נותנים לילד בן שנתיים וחצי - שלוש לבטא את החוויות הרגשיות שלו. הרי אם ילד כועס הוא רוצה להכות,לצעוק כדי לפרוק זאת ורוב ההורים לא מרשים שזה יקרה , ומצד שני צריך גם לתת להם לבטא את הרגשות שלהם אז מה עושים? ודרך אגב...כל פעם מחדש אני נהנית לקרוא את תשובותייך והשקפת עולמך בכל הקשור ביחסים בין הורים וילדיהם- רק ללמוד ממך.. יישר כול!

הי אליאור, תודה רבה :). השאלה היא מאוד כללית,אבל אני אנסה בכ"ז. 1. לצד האיסור להרביץ/לצעוק.. ,יש דגש מאוד גדול על שיקוף (כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" - גיל שנתיים,תסכול). 2. תמיד אפשר לתת חפץ שעליו אפשר לפרוק תסכול. במקום להרביץ לאמא - אני מבינה שאתה כועס. אני לא מרשה להרביץ לי,אתה יכול להרביץ לכרית הזו כשאתה כועס. 3. הבעת תחושות ע"י יצירה - להכין ציור כועס (לדוג' צבעי ידיים והוא מורח ב"עצבים"),ציור שמח וכו'. את זה עושים לא בשעת כעס אלא ביומיום כחלק משיקוף והכרת רגשות. 4. מודלינג - כשמבוגר בסביבתו כועס (לא עליו),להגיד - אוף,אני כ"כ כועס עכשיו. אני אשב בצד כמה דק' להרגע. מקווה שעניתי. בי, מור

שלום וברכה , יש לי ילדה כבת שנתיים וחודשיים מתוקה וחכמה אך מרדנית מאין כמוה. אני מכירה את גיל שנתיים הבעייתי אך לא באופן שכזה. על כל דבר היא מתמרדת , כל דבר היא שוללת , לאחרונה היא סיימה תהליך גמילה ורק כשהיא איתי היא מפספסת בקביעות ( כשהיא אצל אימי או חמותי או בגן זה מעט קורה לה לעומת הפיספוסים איתי ) גם כשאני מנסה להסביר לה דברים בנועם ולבקש ממנה היא רק צורחת "לא " ופשוט לא מקשיבה לכלום. אין צורך לתאר עד כמה קשה מלאכת צחצוח השניים בבקר ובערב. לדעת אימי , לילדה אין גבולות ברורים אך גם כשאני נותנת גבולות ומנסה להיות עקבית היא פשוט לא מקשיבה . אינני רוצה לצרוח עליה או לגרום לה לבכות שעות. מה עלי לעשות ? אני פשוט חסרת אונים

בקר טוב, לא נתת לי דוג' למה זה אצלך הצבת גבולות וקצת קשה לי לענות. בתור התחלה,אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלקים - התפרצויות זעם והצבת גבולות,גיל שנתיים,תסכול (וליישם את מה שמתייחס לשיקוף). בנוסף,אנא קראי את המאמרים המצורפים : http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=109 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=187 אם תרצי להמשיך ולשאול,אנא פרטי קצת יותר - האם היא ילדה יחידה,תאור שלה,איך היא בגן,איך אמא שלך/גננת מצליחות להשיג שת"פ שלה,מהם בשבילך גבולות (כולל דוג'). בהצלחה, מור

בני בן שנה והוא נמצא בפעוטון מגיל 5 חודשים. הוא ילד שמח מקסים כיף להיות איתו והוא גדל נהדר. שאלתי היא בנוגע לפרידות ממני בבוקר: אני שמה לב שהוא ממש בקושי מתייחס לעזיבה שלי. לפעמים הוא מסתכל עוד אחרי עד שאני הולכת לעיתים מנפנף /מחייך ומיד חוזר לשחק אבל לפעמים הוא כאילו לא מתייחס. חשוב לי לציין שעם בעלי -אבא שלו- הוא היה קצת מתבכיין לפני חודשיים אבל ברוב המקרים זו פחות או יותר אותה התגובה. חוצמזה שזה קצת מעליב :) , הייתי רוצה לדעת אם לדעתך זה מצביע על קושי בקשר שלנו?

בקר טוב, לא רק שזה לא מראה על בעיה,אלא להיפך זה מראה שהוא בוטח בכם וסומך עליכם שאתם משאירים אותו במקום בטוח ו ת מ י ד תחזרו לקחת אותו. הלוואי על כולם :), מור

שלום, בננו הבכור בן שנתיים ושמונה חודשים. קראתי הרבה בספרות ובפורום על הצבת גבולות לגיל זה. אך לא הולך לנו. הילד פשוט לא מקשיב לשום דבר שאנו אומרים ולא משנה כמה אסרטיבית אני אהיה. הוא אוכל מאכל מסוים, מסיים, מעיף את הפסולת על הרצפה. אני יכולה להגיד לו בלי סוף פעמים להרים והוא בכלל לא מתייחס, או שהוא אומר "לא רוצה" וכך לכל דבר. כמו כן הוא מגיב בצעקות ובבכיות כשמשהו לא מצליח לו. ומרבה לבקש ממני דברים בקול בכייני. אנו לא יודעים מה לעשות איתו. מלבד זאת הוא לא משחק עם עצמו בכלל. אלא כל הזמן עם שובו מהגן הולך אחרי מחדר לחדר וברדיוס שלי משתדל לעשות דברים שהוא יודע שאני לא מרשה כגון לזרוק חפצים וכו. מה ניתן לעשות. תודה רבה. מלבד זאת כיצד להגיב כאשר הוא מנסה ולעיתים מצליח להכות את אחותו בת השלושה חודשים. (התנהגותו התחילה לפני הלידה)

בקר טוב, העלת הרבה נושאים ואני אנסה לעשות סדר ולעזור. 1. תסכול - "ובבכיות כשמשהו לא מצליח לו". ילד בגילו לא יודע לתת שם לתחושה שהוא מרגיש כשמשהו לא מצליח לו. תחושת כעס/תסכול/חוסר אונים מקבלת ביטוי התנהגותי - נשיכה/מכה/צעקה/זריקת חפצים/בכי... לכן מאוד חשוב לצד הגבולות,לעשות הרבה שיקוף.תוכלי לקרא עוד על שיקוף ב"שאלות ותשובות" - גיל שנתיים,תסכול. 2. אני מעריכה שיש כאן מימד של תחרות על תשומת הלב. למרות שיש תינוקת קטנה ממנו צריך לזכור שגם הוא עדיין מאוד קטן. הוא מאוד מאוד זקוק לתשומת הלב שלך. כדאי לקבוע זמן קבוע שבו רק שניכם מבלים (זה יכול להיות סתם בבית או יציאה למקום כיפי). אם נקבע זמן כזה,לעשות הכל כדי לא לבטל/לפספס. אני מעתיקה חלק מ"אח חדש" ב"שאלות ותשובות" - "חשוב שישמע אותך מספרת את זה לסביבה, גם כשאת כביכול לא יודעת שהוא שומע. בחלק מהפעמים ("כשהוא לא שומע") כדאי להוסיף שהתינוק ממש לא יוכל לבוא איתכם כי זה לא מקום לתינוקות... . המטרה שהילד ירגיש שיש גם פלוסים בלהיות האח הגדול כי מבחינתו כרגע זה חיסרון אדיר. באותו הנושא למרות הקושי חשוב מדי פעם במשך הימים למצא זמן שבו (די בהפגנתיות) את מפנה זמן לגדול "על חשבון" הקטן. לדוג' לשחק עם הגדול כשהקטן שוכב לידכם בלול וכל תשומת הלב לגדול. ואם הקטן קצת מילל (בתנאי שהוא לא רעב,יבש...) "להסביר" לו שכרגע את עם הגדול ולא יכולה להתפנות אליו. כמובן שכעבור שתיים שלוש דקות להתפנות לתינוק. המטרה שהגדול ירגיש שיש כביכול חלוקה הוגנת בתשומת הלב. דרך אגב חשוב שזה יהיה בזמן שהקטן ער כי זה מאוד מחדד את אפקט החלוקה הצודקת". 3. ברגע שמתקיימים התנאים הקודמים,קל יותר לאכוף גבולות. מדוע ? הצרכים שלו בתשומת לב,בעיבוד רגשי וכו' מקבלים מענה ולכן אפשר "להפריד" אותם מההתנהגות המרגיזה. ז"א,אם אני ממילא מקבל המון תשומת לב,אני לא צריך להרגיז בשביל זה ולקבל תשומת לב שלילית. 4. לגבי הדוג' שנתת - להרים פסולת - אין צורך לדבר הרבה. מבקשים בשקט ובנחישות להרים. הוא לא מרים. בלי מילים,ניגשים,מורידים אותו מהכסא. מתכופפים איתו ביחד,מחזיקים את היד ומרימים עם היד שלו. משבחים אותו,נותנים לו נשיקה ואומרים לו שהוא מקסים איך שהוא מרים את מה שנפל (נפל !. לא מה שזרקת). שוב,בלי הרבה מילים. גם אם הוא מתנגד. מקווה שהצלחתי לענות על הכל. בהצלחה, מור

יש בן בין 13.5 ויש לו בעיות בלימודים לפעמים הוא מוציא מבחנים גבוהים ולפעמים הוא מוציא מבחנים נמוחים כמו 30 . נראה לי שהוא לא רוצה ללמוד כי בביתינו יש ילד גדול יותר בין 16.5 שהפסיק את הלימודים והחליט שהוא מתחיל לעבוד . יש לילד הקטן יותר קצת קינאה מאחיו שנראה לו שהוא יותר חופשי ממנו , כמובן שזה לו היה בהסכמתינו, אבל לאחר התמודדיות קשות שהיה בורח מלימודים הוחלט ע"י יעוץ לשלב עבודה כולל לימודים בערב בשלב מאוחר יותר . הילד הקטן הוא נראה על פניו מחוסר ביטחון אנחנ כהורים ראינו שהוא מתבכיין על כל דבר ומתרגז על כל דבר נראה על פניו שהוא פשוט מושך את הלימודים בשיניים האמת שאנחנו לא יודעים איך לגשת אליו ואפילו לפעמים כשהוא מתפרץ אנו צועקים עליו הוא נראה לנו שהוא מחפס צומת לב יתרה רק אנו לו מצליחים להבין בדיוק מה קורה איתו הוא לא רוצה ללכת לבית ספר כאשר הוא רב עם חבר , לא רוצה ללכת לבית ספר שהנהג של ההסעה מאחר בבוקר או מקדים ,התפרצויות זעם לעיתים קרובות שמלובות בקללות על אחיו הגדול עד שהם מגיעים למכות ברצוני לקבל ממך תידרוך איך לא לאבד את הילד הזה .

בקר טוב, אני מעריכה שבמקרה שאת מתארת לא יספיק יעוץ דרך פורום ויהיה צורך בטיפול. צריך לזכור שלא קל להיות אח של ילד שקיבל הרבה תשומת לב מהוריו (לא משנה אם זו תשומת לב חיובית או שלילית. העניין הוא שסביר שבשנים האחרונות הייתם מאוד עסוקים וטרודים באחיו). יתכן שהילד מרגיש שהבעיות שהיו עם אחיו גרעו מתשומת הלב שהוא קיבל,יתכן שהוא חש שרק אם עושים צרות ובעיות מקבלים מכם תשומת לב וכו'. אין שום פסול בכך שהילד רוצה תשומת לב. כל ילד רוצה את זה וילד שמאותת שחסרה לו תשומת לב,כדאי להתייחס אליו על מנת שהמצב לא ידרדר כך שתאלצו לתת תשומת לב שלילית (כמו אצל אחיו). אני מאוד ממליצה לחזק את הילד ולפרגן לו כשהוא מצליח "להתנהג יפה" וכשהוא עושה "צרות" לא לתת את תשומת הלב. ז"א,הוא יבין שניתנת הרבה תשומת לב כשהוא "בסדר" וכשהוא עושה צרות הוא בעצם מפסיד מתשומת הלב וזה לא כדאי לו. כמובן,שאם המצב ממשיך ואתם לא מצליחים לעשות את השינוי לבד,כדאי לפנות לטיפול לפני ההדרדרות. בהצלחה, מור

למור יקרה קודם כל אני רוצה להתנצל אם בטעות פגעתי בך. מה שהתכוונתי היה שיש בפורום הזה כל כך הרבה אימהות עם ניסיון שיכולות לתרום מניסיונן האישי ורובן שותקות. ושמחתי מאוד שמישהי חוץ ממך גילתה איכפתיות. עם כל הכבוד לך הרי יש לך זמן מוגבל לענות לכל השאלות ובמסגרת הזמן הזה לא ניתן לנהל דיונים ארוכים עם כל אחד ואחת. אני גם חושבת שהדיון שלי עם אמא עזר גם לך להבהיר יותר את הבעיה שלי והיה לך יותר קל לענות. לדעתי דיון כזה בתוספת סיכום שלך הוא הרבה יותר יעיל. ושוב, לא התכוונתי לפגוע בכל דרך שהי. ובהמשך לבעיה שלי. אני חשבתי המון בנושא ואני חושבת שלאמא ולי יש מטרות שונות. המטרה של אימא למצוא דרך לפתור בעיה נקודתית באותו רגע נתון והיא בהחלט משיגה את זה תוך כדי משחקים ותעלולים. המטרה שלי היא לגרום לילד להבין שיש לו מחויבויות מעבר למשחק - ללמד אותו לעשות דברים לבד. יכול להיות שאני מגזימה ואני ממהרת מדי, אז אם כן באיזה גיל זה אמור להפסיק להיות משחק? כי לדעתי אם ילד מתרגל שכל פעם משחקים איתו, הוא אף פעם לא ילמד להיות אחראי. וככל שהוא גדל יש צורך להמציא משחקים מסובכים יותר - דבר שאני לא מסוגלת אליו בשבע בבוקר כשאני בקושי ישנתי בלילה וממהרת לעבודה. בקשר להוראות ממוקדות : אני כן נותנת הוראות ממוקדות, אך ללא הועיל אלא אם כן יש תוספת של איזה איום בסוף. מה את מציעה לעשות (כי אני יודעת שאת נגד העונשים) כאשר הילד מתעלם באלגנטיות? שיחה אופיינית בבוקר: - תנעל את הסנדלים - אימא, את רוצה שאני אספר לך משהו? - לא. אני רוצה שקודם תנעל את הסנדלים ואחר כך תספר. - אמא, לספר לך משהו? - לא. - את יודעת שהאוטו שלי... ואם אני מרשה סיפור אחד אז אחריו בא עוד אחד ועוד אחד עד שהסבלנות נגמרת. אני בטוחה שאני עושה משהו לא נכון, אך אני לא יודעת מה לעשות.

הי אירית, זה בסדר לא נפגעתי :) . או יותר נכון,לא ידעתי אם אני אמורה להפגע או לא... :). עכשיו אני יודעת שלא. דרך אגב,אני בהחלט בעד שאמהות ישתפו מנסיונן (גם אם נסיונן ודעתן שונה משלי,בעיני זה מבורך). ולעניין - אני לא רואה שום פסול להשיג את שת"פ של הילד בדרך של משחק (כמובן שאני מתייחסת לגיל 3 ולא 13). כל אחד קובע לעצמו כמה,איך ואילו משחקים.אין חובה לעשות את זה כל הזמן אבל אפשר להשתמש בזה כשרואים שהולכים לכיוון של התנגשות. ולא אני לא חושבת שזה קשור לאחריות ,ואני לא חושבת שהוא ירצה שתשחקי איתו בגיל 16. דרך אגב,אני לא רואה את זה כ"משחקים" אלא האם כן או לא ללכת עם הראש בקיר. אני יכולה להגיד לך שכאם ניסיתי את שתי האופציות - עם משחק ובלי. דרך המשחק והכיף (או - לא הראש בקיר) משיגה יותר,מעייפת פחות והופכת את החיים של כ ו ל ם להרבה יותר נעימים. אני חושבת שאת מצפה לקצת יותר מדי מבן 3. עם זאת,כן חשובים גבולות,חוקים,איסורים,משמעת... וכן,אם לא בא לך עכשיו סיפור או שאת ממהרת,שימי את הגבול. לגבי "שיחת הבוקר" זו יכולה להיות דרישה קצת קשה לבן 3 לנעול סנדלים ולהבין שאת ממהרת ו.. לכן,אפשר שאת תנעלי לו (כן,הוא יכול להיות ילד מאוד עצמאי ועדיין שאת תנעלי לא. אין קשר). אפשר להגיד הראשון שמוכן הוא הזוכה. אפשר לתת פרס ענק - קוביית שוקולד וכו'. כן,כולנו צריכים מדי פעם תמריץ כזה או אחר,כולנו זקוקים לקצת משחקים ולהרבה יצירתיות (רק חבל שאנחנו לא מרשים לעצמנו את זה...). שוב,אני לא רואה את זה כמשחק,אני מתייחסת לזה כאל יצירתיות וככל שהורה מסוגל לגלות גמישות ויצירתיות בקשר עם הילד,הקשר נעים ופורה יותר. מקווה שהצלחתי לעזור. בכל מקרה אם יש צורך בעוד משהו,לא להסס. בי, מור

אני אמא ל-3 ילדים 11-7-2 בן בן ובת הגדול פיתח בשנה האחרונה מגמת שקרים עקבית וכל מילה היוצאת מפיו היא שקר כל הזמן הוא מפחד לומר את האמת. הוא מתחמק משעורים מלימודים מקריאה וכל הקשור לבית הספר, עם הזמן הוא התרגל וכבר בחיי היום יום הוא ממשיך לשקר גם כשאין לו צורך בכך. אני צועקת מעירה כועסת מענישה אך הוא בשלו. אני ממשיכה בשיטתיות אפילו באלימות ולא אכפת לו כאילו הוא נולד עם תכונה זו. אני על סף ייאוש - יחד עם ההתנהגות של גיל ההתבגרות שלו, מה עלי לעשות ????

בקר טוב, מה לעשות ? לפנות לטיפול. לא ברור לי מדוע הוא "כל הזמן הוא מפחד לומר את האמת". ממה/ממי הוא מפחד ?. איך הגיע למצב שבו לתחושתו רק שקר "מציל" אותו וכו'. ילד בדר"כ לא מתחיל לשקר "סתם כך". זה יכולה להיות תגובה לפחד,חיקוי,קושי רגשי,תחושת איום וכו'. כל אלה מצריכים בדיקה יותר מעמיקה שאפשרית בטיפול. הענישה והאלימות רק יחמירו את המצב. בהצלחה, מור

כיצד ניתן להתמודד עם ילד בד"כ רגוע שליו, ילד חכם לכל הדעות אבל... לעיתים "חוטף" התקפות זעם והתפרציות קשות המלוות בקללות וזריקת חפצים. לאחרונה הילד גם מנסה להגיע לאלימות פיזית.(המתאימה לגילו כמובן..) מדובר בילד בן 10, המבטא זאת רק מול הוריו. המקרה חוזר על עצמו אחת לחודשיים שלושה, אך כל-כך חמור.

בקר טוב, השאלה מאוד כללית ומן הסתם כך תהיה גם התשובה... שני הכיוונים שכדאי לחשוב עליהם : 1. שליטה בכעס,דחיית סיפוקים וגבולות. עד כמה זה קיים ? 2. קשיים רגשיים הנותנים את ביטויים בצורה הזו. אם תרצי תשובה יותר ספציפית ומפורטת את מוזמנת לשאול מפורט יותר כולל דוג'. מור

ברגע שאנו מעירים לילד הוא טוען שהתחצפנו אליו והעלבנו אותו ובדיעבד הוא טוען שהוא היה חייב להחזיר לנו ולא יתכן לאנחנו נעשה מה שאנו רוצים , אפילו שאנו הוריו. יש לי הרגשה שהוא לא מבין איפה הוא נמצא מבחינת איררכיה במשפחה. ומנסה להגיע למאבקי כוחות , מי ישלוט במי? אני לא מצליחה להסביר לו שייש הורה ויש ילד.הוא לא מקבל את זה. מותר לי להעיר מותר לו להביע את דעתו, אך לא בצורה בה הוא נוקט. מה לומר לו?

בקר טוב, אין ספק שיש בעיה בהרככיה (כמו שכינית זאת) או יותר נכון ב - סמכות ההורית. גם ילד שמאוד כועס על הוריו ,אמור לדעת שעדיין אלה הוריו,הם הסמכות בבית ועליו להביע את כעסו בצורה נורמטיבית. את כותבת שהוא עסוק ב"מי ישלוט במי". ילדים מגיעים לעניין השליטה בדר"כ ע"י חיקוי. ילד שחש שההורה רוצה "לשלוט" בו וזוהי התקשורת בינהם,יאמץ את הדפוס הזה ואז מהר מאוד מגיעים למאבקי כוחות ומאבקי שליטה. כוחניות היא דפוס נלמד. לילדים כוחניים בדר"כ יש הורים המתקשרים איתם בכוחניות. צריך לזכור שסמכות הורית אינה שליטה/כוחניות וכו'. להיפך,הורה סמכותי הוא הורה שמכבד את ילדו והילד מכבד אותו בחזרה. אני מוסיפה כאן לינקים למאמרים (מענינים מאוד לטעמי) על סמכות הורית,כדאי לקרא. בנוסף,מכיוון שבמקרה כמו שאת מתארת יש צורך בשינוי מעמיק כדאי לפנות לטיפול. http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=109 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=317 בהצלחה, מור

בתי עומדת להיפרד מבעלה - איש הייטק - שרוצה אחרי הפרידה לקחת את הילדים (בן 9 ובת 14) לארה"ב שם יעבוד ואולי ישארו שם. בתי לא מתפקדת כאמא היא החלה להתחבר עם כל מיני טיפוסים ולא איכפת לה מהילדים בכלל. לכן ברור שיתנו לו את הילדים. שאלתי: האם זה יהיה נבון לקחת אותם לארה"ב והאם היא באמת תוכל להתנתק מהם ומה אני אעשה כסבתא שלהם איך אני אחיה עם זה? אני במתח עצום (אני הסבתא) ולא יודעת מה לעשות. בעלה מתפקד כרגע גם כאב וגם כאם. בתי לוקחת כדורים לדיכאון, ובכלל לא אחראית להם עקב מצבה. אין לי טענות כלפי בעלה הוא אב נהדר לילדים אבל להרחיקם עד ארה"ב ומי יודע לכמה שנים ? האם זה יהיה נבון? אני מחכה לתשובה כי אני במתח. דבי

הי דבי, לצערי יש סוגיות שאינן ניתנות לפתירה דרך פורום. מה שאמור להנחות במקרה כזה היא טובת הילדים וכדי לקבוע מהי טובתם,צריך להכיר אותם ואת המשפ'. אני כן חושבת שיהיה נכון לפני שעושים צעד כ"כ משמעותי,לפגוש איש מקצוע והוועץ בו. בהצלחה, מור

אנו (אני, בעלי והילדים) נוסעים לטיול משפחות ל-10 ימים. בתקופה זו אנו משאירים את בננו התינוק בן 10 חודשים בבית. יש כאלה שמעירים לי שאני אגרום לילד נזקים חמורים לכשיגדל, כמו חרדת נטישה. האם זה נכון ?

בקר טוב, אני מוסיפה לינק לתשובות בנושא. אם ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/41/xFT/6807/xFP/6912 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/8196/xFP/8229 מור

הבת שלי בת שנתיים ו-7 חודשים ואני קצת בדילמה לגבי שנה הבאה.כעת היא נמצאת בגן פרטי בו היא הייתה הכי קטנה וכולם היו גדולים ממנה והיא השתלבה מאוד יפה ורכשה את כול החברים שם. בשנה הבאה מתאפשר לי להכניס אותה לגן תת חובה של העירייה ,אך זה אומר ששוב היא תהיה הכי קטנה והיא תצטרך להתמודד עם 35 ילדים ולא רק עם 15 כמו שהם היום. מבחינה התפתחותית היא מאוד מוכנה ובוגרת מאוד לגילה.היא מדברת מאוד יפה . אני יודעת שבגיל הזה צריך לשים לב למה שקורה מבחינה רגשית.הגננת טוענת שהיא מוכנה רגשית , אך עדיין לעיתים היא מתבכיינת על לא כלום. מה דעתך? חשוב לציין שנולד לה אח לפני חודשיים ואני לא רוצה שגן של תת חובה יהווה עבורה בעיה כלשהיא שתתפתח בהמשך...

אולי תנסי לקחת אותה לגן שעליו את מדברת שתכיר את הסביבה... לא חייבת והכי חשוב עליך לפעול לפי האינסטינקטים שלך. בהצלחה :)

בקר טוב, כמו שכתבתי פה בעבר,אני באפן כללי,מוצאת הרבה יתרונות במעבר לגן עיריה. אני מוסיפה שתי תשובות בנושא,אם ישארו שלות,אשמח לענות. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/15706/xFP/15956 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/17216/xFP/17281 בהצלחה, מור

קראתי את דעתך , וגם אני רואה יתרונות בגן עירוני הבעיה אצלי שבתי תהיה בספטמבר רק בת שנתיים ו-9 חודשים. ההורים שפנו אלייך ילדיהם היו בני 3 ו-7 חודשים. אם ביתי הייתה בגיל זה לא הייתי כלל מהססת לרשום אותה בגן עירייה . אני בדילמה כי מבחינת גיל ביתי מרוויחה שנה והיא תהיה הכי קטנה בגן של ילדים בני 3 וחצי - 4 וחצי... והיא תהיה לעומתם רק בת שנתיים ו-9 חודשים אז מה דעתך?

קראתי את דעתך , וגם אני רואה יתרונות בגן עירוני הבעיה אצלי שבתי תהיה בספטמבר רק בת שנתיים ו-9 חודשים. ההורים שפנו אלייך ילדיהם היו בני 3 ו-7 חודשים. אם ביתי הייתה בגיל זה לא הייתי כלל מהססת לרשום אותה בגן עירייה . אני בדילמה כי מבחינת גיל ביתי מרוויחה שנה והיא תהיה הכי קטנה בגן של ילדים בני 3 וחצי - 4 וחצי... והיא תהיה לעומתם רק בת שנתיים ו-9 חודשים אז מה דעתך?