פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום רב. בני בן שלוש וחצי. אתמול בלילה משהו חדש. פחד מהחושך. עד היום לא היתה בעיה שכזו. תמיד יש אור בבית דלוק בלילה. הילד פשוט ישן רע מאוד וממש רעד בשלב מסויים וכל הז\מן אמר לי שהוא מפחד מהחושך. שאלתי אותו מה בדיוק מפחיד אותו והוא לא ידע להסביר לי. מצאתי את עצמי ישנה לידו בלילה ובכל פעם שהתעורר אמרתי לו שאין לו מה לפחד ואמא לידו... לילה לפני הכל היה בסדר ולא היו בעיות. עברתי על סדר יומו כולל טלויזיה שראה וכו'...לא היה כל דבר שיכול היה להטריד את מחשבותיו. מה עושים ??? איך מתמודדים עם בעית החושך??? האם יש ספר שאני יכולה לקנות לו שידבר אליו?? תודה על תשובתך...

בקר טוב, עוד לפני הספרים... דבר ראשון,כמו בכל נושא הפחדים,יש לתגובה שלך משקל רב במידת המשכיות הפחדים. לכן,כדאי לא לעשות עניין מזה ולהגיב באפן מאוד ממוקד וקנקרטי. אין טעם לנהל על זה שיחות,להזכיר את זה בבקר,מאוד לרחם עליו,להסביר לו... לגבי השינה איתו - בעיני כדאי גם את זה לצמצם אחרת קורה בהרבה מקרים זה הופך להרגל שאח"כ צריך להגמל ממנו וחבל. לגבי הספרים - פחדרון בארון,חיית החושך. בכל חנות ספרים שתכנסי ותבקשי ספר שמדבר על פחד מחושך,יכלו לעזור לך. דבר נוסף,אפשר להכין "מגן" ביחד עם הילד, לשים "שומר" לחדר וכו'. ככל שתוכלי להיות יצירתית,טוב יותר. בהצלחה, מור

הי מור, אני חושבת ששאלתי בעבר שאלה דומה אבל אשאל שוב: הבת הקטנה שלי בת שנתיים בדיוק עם מוצץ. לאחרונה היא שמה את כל המוצץ בפה, אבל ממש את הכל וזה מאד מפחיד אותי במיוחד ששמעתי שהיה מקרה שילד בלע מוצץ למרות שזה לא נשמע הגיוני. המוצצים שלה הם בגודל הכי גדול שיש ועדיין היא מצליחה להכניס לפה!! כשאני רואה שהיא עושה את זה אני לוקחת לה, אבל כעבור זמן מה היא מבקשת כמובן שוב. אני חושבת שעדיין מוקדם לגמול אותה אבל מה עושים?? האם כן כדאי להתחיל בתהליך גמילה ממוצץ ופשוט לא לתת לה??? האם יש לך רעיונות מה אפשר לעשות?? אני רוצה לחזור ולהדגיש שאאמרתי לה בצורה ברורה שאם היא תשים בפה עמוק, אני אקח לה. מור, המון תודה מחכה לתשובה ממני שלומדת מתשובותיך כל הזמן. חני

הי חני. בני מעל לגיל 3 אך עדין עם מוצץ. הוא צריך את המוצץ ובשעות מסויימות ביום מקבל אותו. לגבי בליעת המוצץ - אותי לימודו שכל מה שנכנס לקופסא של פילים (ההם שהיו פעם במצלמות...) מסוכן לילדים. גם הבן שלי עבר שלב שהכניס את כל המוצץ לפה, קרע את הפיטמה, הכניס 2 מוצצים לפה.... תהיי בטוחה שהמוצץ לא יכול להכנס למעברים הצרים של הלוע. שבוע מקסים....

הי חני. בני מעל לגיל 3 אך עדין עם מוצץ. הוא צריך את המוצץ ובשעות מסויימות ביום מקבל אותו. לגבי בליעת המוצץ - אותי לימודו שכל מה שנכנס לקופסא של פילים (ההם שהיו פעם במצלמות...) מסוכן לילדים. גם הבן שלי עבר שלב שהכניס את כל המוצץ לפה, קרע את הפיטמה, הכניס 2 מוצצים לפה.... תהיי בטוחה שהמוצץ לא יכול להכנס למעברים הצרים של הלוע. שבוע מקסים....

הי חני, עצרי !!! את בטח זוכרת שכדי להגיע לגמילה הילד צריך להיות בשל. לא ההורה הוא זה שמחליט מתי לגמול אלא הילד. חבל יהיה שוב לקחת את הדברים למקום של מאבק שליטה. את יודעת,לאן זה מוביל. אז: 1. לא להתחיל גמילה. 2. כן לתת לה את המוצץ. 3. לא לאיים. 4. כמו שעניתי לך בעבר - ישנם מוצצים מפלסטיק ואז בלתי אפשרי לקפל אותם ולהכניס בשלמותם לפה. 5. כדאי לשאול את רופא הילדים לגבי מידת הסכנה. בהצלחה, מור

מור ,שלום ותודה על התשובה, אבל העניין הוא שאין לה מוצצים רכים אלא יש לה מוצצים מפלסטיק קשיחים וכנראה שהפה שלה גדול והיא מכניסה את כולו לתוך הפה!! ממש כך!! וזה מה שמלחיץ אותי.. זה לא שהיא מקפלת אותם... יש לך אולי עוד עצה? חני

ביתי בת ארבע ילדה נבונה ומפותחת לגילה מגיל שנתיים וחצי התחילה לבקר אצל חברות והיא מסתדרת שם מצויין בלי לווי שלי. בעייתי היא שהיא מתנגדת בתוקף שחברות יבואו אלייה כמה שניסינו היא פשוט ל א מסכימה ששאלתי אותה מדוע הוא אמרה שזה בגלל האח הקטן שמציק, שהבטחתי ל ה שהוא לא יציק ואני אקח אותו, שהם יגיעו היא לא הסכימה בשום פנים, זה גורם לי אי נוחות שהיא רק מגיעה לחברות וגם הם רוצות לבוא אלייה אבל היא פשוט לא מוכנה, כבר התייאשתי ואמרתי לה שעד שהיא לא תסכים שחברות יבואו אלייה היא גם לא תלך לאף אחת, ברצוני לציין שאין שום בעיה כלכלית להיפך, הבית חדש יש המון צעצועים וכלום לא חסר אז מה הבעיה של הילדה? אודה ל ך על תשובתך

בקר טוב, דבר ראשון,בעיני לא שווה להלחם על זה. אין טעם להפעיל סנקציות כאלה ואחרות ולהביא למקום כוחני. יש לא מעט ילדים שאו לא רוצים ללכת או לא רוצים להזמין. שני,האם יתכן שלא האח הוא זה שמציק אלא היא רואה בהתנהגות שלך משהו שיכול להתפרש על ידיה כהצקה ? נסי לבדוק עם עצמך מה עשית בפעמים שכן הגיעו חברות. יתכן שמדובר בכוונה טובה שהתפרשה על ידה כחציית גבולות או נדנוד/הצקה. זה רק כיוון למחשבה... בהצלחה, מור

שלום רב! בני הבכור בן 7 בכיתה א'.היום הוא חזר הביתה עם מכתב מהמורה "שדיווחה" לנו שהוא ירק על ילדה בגלל שלא נתנה לו לעבור... אנחנו לא יודעים כיצד להגיב.כמובן שדיברנו איתו והסברנו לו שזה מאד חמור... בבקשה עזרה. תודב.

בקר טוב, במילה אחת - בפרופורציה !. לא כתבת שום דבר על הילד,אז במידה שזה ילד נעים,רגוע,שקט,חברותי,תלמיד טוב ושאין איתו בדר"כ בעיות בביה"ס,אני לא מוצאת שום סיבה לעשות מזה מי יודע מה. לשוחח איתו במטרה להבין איך הוא הגיע למצב הזה,להעביר את אי שביעות רצונכם (באפן קונקרטי ובפרופורציה) להבהיר שאתם לא מסכימים שהדבר יחזור על עצמו, ולהמשיך הלאה. שאלה יהיו כל צרותיכם, מור

שלום רב, אני אם לתאומים בני שמונה וחצי חודשים. ילדי נוהגים להתחיל את שנת הלילה שלהם בשעה 9.30 - 10.00, עובדה זו מתישה מאוד אותי ואת בעלי משום ששנינו עובדים ונאלצים לקום לא יאוחר מ6.00 בבוקר. שאלתי: האם יש דרך ללמדם או להרגילם לישון מוקדם יותר? מה הדרך המומלצת להקניית הרגל שכזה? חברותיי המליצו על שיטה בה משכיבים את התינוק ונותנים לו לבכות עד להירדמותו, אולם שיטה זו נראית לי כמנוגדת לאינסטינקט האימהי ואני לא רואה את עצמי נוהגת לפיה... מה דעתך? רוב תודות, שירי

בקר טוב, לא מוצאת חן בעיני השיטה :). מה כן אפשר לנסות : 1. האם הם ישנים אחה"צ ? מתי מתעוררים משנת צהריים ? אולי להקדים את שנת הצהריים וההתעוררות ממנה ? או לקצר אותה ? 2. פעילויות אחה"צ - ככל שהם יהיו פעילים יותר (פעילים - הכוונה לאקטיביים ולא ל 5000 פעילויות שרצים מחוג לחוג),סביר שיהיו עייפים יותר. אם הם משעה 19 רואים קלטות,סביר שלא יהיו מספיק עייפים,לעומת זאת טיול,משחק שבו מתגלגלים,זוחלים וכו' מעייף יותר. 3. כאמור להיות מאוד אקטיביים בשעות אחה"צ ואז... ארוחת ערב,מקלחת ומעבר ל"מצב שינה" (ככה אנחנו קוראים לזה) בבית - אור מאוד חלש בבית,שקט יחסי. ז"א,הפחתת כל הפעילויות של הבית באפן מאוד דרסטי ובולט.אפשר לשים מוזיקה שקטה בחדר ולעשות מן טקס קצר וקבוע שמעביר לשינה (סיפור קצר,ליטוף מסויים...). בהצלחה, מור

כאשר אחד הילדים מוצא את האפיקומן, האם נכון לתת לו (ולו בלבד) את ה"פרס"? אם כן, איך מסבירים זאת לאחים המקנאים ומרגישים מקופחים, כי עדיין אינם מבינים את העניין כראוי, עקב גילם הצעיר מאוד? מאידך, אם "מוטב" לתת מתנות גם לשאר הילדים, האם זה נכון מבחינה חינוכית למנוע מילד פרס (דהיינו "יתרון" ברור בקבלת מתנה) על הישגו במציאת האפיקומן?

בקר טוב, נורא קשה לי לענות על שאלות כלליות,ברמת המקרו. בעיני,כל מקרה לגופו. עם זאת,בעיני הנכון ביותר הוא לתת מתנה גדולה יותר לילד שמצא ולאחרים משהו סימלי. אצל אחים שלא קיימת אצלם בדר"כ תחרות,סביר שלא תהיה בעיה לזה שמצא שגם האחרים יקבלו משהו סימלי. תחרותיות או כמו שאתה קראת לזה - קנאה,הם לא משהו שמופיע בערב אחד. זה בדר"כ דבר שקיים בבית וארועים כאלה או אחרים מעודדים התפרצות של זה. מור

שלום רב, בעלי ואני פרודים כבר חמישה חודשים (לא בשלבי גירושים), יש לנו ילדה בת שנתיים וחצי. עברתי את השלב של השאלות לגבי אבא וכאלה (הוא רואה אותה באופן קבוע), הבעיה שלי היא לגבי התקופה האחרונה. יש לה התקפי זעם קיצוניים - מעיפה דברים נושכת, מושכת לי את השער, מרביצה ובוכה בצורה היסטרית לחלוטין עד כדי שיעול. כל זה בעצם קורה כאשר אני מסרבת לקום כשהיא דורשת (שאעמוד ואחזיק אותה סתם בידיים ולא אשב... ודברים כאלה דומים שלא ממש לא הגיוניים לעשות). אני לא יודעת כיצד להתייחס להתקפים האלו שיש לה. האם להתיחס אליהם? האם להיכנע לה?? האם לעשות מה שהיא רוצה בכדי שתרגע??? הפחד שלי זה שהיא לא תאבד הכרה מ רוב בכי היסטרי - זה בעצם מלחיץ אותי מהכל. בגדול היא ילדה שמחה ומתפקדת כרגיל אבל ההתקפים האלו - אין לי מושג איך להתמודד איתם. אשמח לקבל תשובה בהקדם

בקר טוב, כמו בכל השאלות לגבי פרידות של הורים,גם כאן,אני ממליצה לפנות ליעוץ בו תקבלו כלים איך לעזור לילדה. אין טעם להתנחם בכך שאתם לא בשלבי גרושים ולכן לדחות יעוץ. לעיתים דווקא שלב שבו לא בדיוק ברור לאן פניכן מועדות ומתי,יכול להיות הרבה יותר קשה ומבלבל מאשר מצב של גרושים. הרבה כוחות ובהצלחה, מור

בתי הבכורה בת 4 ועשרה חודשים. יש לה אחות בת 3 ואח בן שנה ושמונה חודשים. היא מצצה מוצץ עד לפני כשנה. ובלחץ (שלי בעיקר) הוציאה אותו והכניסה אצבע... בהתחלה לא עשינו כלום. כלומר רק עודדנו אותה מילולית לא להכניס אצבע. וכשזה לא עזר מרחנו לה לק "מרה". אך מסתבר שגם זה כבר לא מועיל. ובשבועיים האחרונים היא התחילה לעתים לדבר כמו תינוקת. בעבר כששאלנו אותה מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה? התשובה הייתה "תינוקת". אני חושבת שמשהו לקוי בתייחסות שלי, אך לא ממש יודעת מה. בבקשה תעזרו לי. תודה

לדעתי את צריכה ללכת איתה לייעוץ ,כי יש פה שאלה מורכבת וצריך להכיר אתכם יותר לעומק בשביל לתת תשובה מהימינה.

לדעתי, בשלב ראשוני לנסות לא להתיחס לסגנון דיבורה אלא לתוכנו. במצבים כאלה אולי זה מצביע על חוסר בתשומת לב, וראית אחיה כתחרות. מניסיוני , נסי ליצור מצביים שאת איתה לפחות אחת לשבוע ללא אחיה ופשוט תהיו לבד בבית , לשחק יחד, לקניות יחד, לגן שעשועים יחד.... בהצלחה

בקר טוב, א. כל גמילה (טיטול,מוצץ..) אמורה להגיע כשישנה איזושהי בשלות רגשית אצל הילד.כשילד נגמל מתוך לחץ של הורה ולא כחלק משלב אליו הוא עצמו הגיע,סביר שתהיה נסיגה כזו או אחרת. ב. לבתך יש מגיל צעיר מאוד אחים. היא לא יכולה לזכור את עצמה כבת יחידה ,אלא כחלק מ.. לכן,מאוד חשוב להקדיש זמן קבוע שהוא רק של שתיכן (באפן כללי,כדאי שלכל ילד יהיה איזשהו זמן שהוא רק שלו איתך) ובו את פנויה לגמרי בשבילה. בנוסף,אני מעריכה שתמיד התייחסו אליה כאל "גדולה" וסביר שהיא גם שמעה פעמים רבות משפטים כמו - את הבוגרת אז..,את הגדולה אז.. . ז"א,לא היה לה הרבה זמן להיות קטנה ומתפנקת ותינוקית ויתכן שזה חסר לה. כדאי להקדיש זמן ביום (לדוג' כשאת משכיבה אותה לישון/אמבטיה וכו') שבו את מתייחסת אליה בצורה יותר תינוקית - הרבה ליטוף,יישיבה עלייך בתנוחת תינוק,ערסול,מחוות שעושים לתינוקות וכו'. במקביל,אם את חוזרת מס' פעמים ביום על המילים - בוגרת/גדולה/אחראית.. ,להשתדל להפסיק. צריך לזכור שמבחינת הרבה ילדים זה פרס להיות תינוק - מוותרים לך,מגנים עלייך,מחבקים הרבה יותר,מתלהבים ממך. וזה לא כזה פרס להיות גדול/בוגר. לכן כדאי לתת לילד שרוצה בכך את הזכות מדי פעם להיות קטן. בהצלחה, מור

שלום רב, ברצוני לשאול אותכם שאלה: אני בן 23, בן להורים שנשואים 28 שנה. להורים יש כל אחד סיפור חיים קשה עוד מהבית, שאותו הם נושאים הלאה איתם.חוץ ממני, יש לי עוד 2 אחים: אחות בת 17 ואח בן 27 שלא חי בבית כבר. זה מספר שנים שבכל תקופה מסוימת מתרחשת מריבה ביניהם, שלעיתים אף מגיעה לאלימות פיזית "קלה מאוד" (השלכת כוס תה וכדומה). הבעיה היא שהאמא עברה שינוי משמעותי בחייה, וקיבלה טיפולים ממספר גורמים (הילינג, הומאופתיה) ולעומת זאת אבא נשאר באותו מקום תקוע. האמא לא רואה אותו כשותף מלא וכאחד שנשאר ילד מאחור ולא התקדם, ולא רואה את העתיד. יש לציין, כי בכל ריב מחדש האיומים לגירושין חוזרים על עצמם, רק שהפעם התוצאה הופכת ליותר ממשית. בנוסף, אמי באופן קבוע מתחרה באחותי על היחס מאב המשפחה, כאילו שמדובר בתסביך אלקטרה, ולכן מבקשת תמיד שאב המשפחה יצדד אותה (את אמי) בכל מחיר, גם במחיר של אי כיבוד הבת (כבוד מינימאלי). אני בהתלבטות לאיזה טיפול לשלוח את אב המשפחה, מכיוון שהאמא נמצאת כרגע בטיפול הומאופתי צמוד. כמו כן, יש לציין שזו הפעם הראשונה שאב המשפחה מסכים ומכיר בעובדה שהוא זקוק לטיפול הזה, רק שמהידע הכללי שלי אני יודע שטיפול פסיכולוגי, לדוגמא, לא יעיל במקרים האלה והוא מתמשך לאורך זמן רב ללא הואיל. אשמח לקבל מכם ייעוץ בהקדם האפשרי. בכבוד רב.

שלום a, נישואיהם של הוריך מתוארים על-ידך כרצופי משברים, ואתה מעלה חשש שהפעם הם עלו על שרטון ממשי עד לפירוקם. כפי שאתה מציג אותם, אמך דאגה לפתח את עצמה לאורך השנים בעוד אביך נשאר מאחור, מה שגורם לה לחוסר הערכה כלפיו ולהרגשת פער בלתי ניתן לגישור ביניהם. איך אביך מרגיש עם יחסה זה? באשר ליחסים אב-אם-בת, פעמים רבות האם חשה נבגדת ומורחקת מבתה, כאשר האב מצדד בבת, בעוד היא מצפה ממנו כבן-זוגה, לסיוע ביחסים עם בתה. המלצתי להוריך היא לפנות לייעוץ אצל מטפל זוגי ומשפחתי, שבא ממקצוע הפסיכולוגיה או העבודה הסוציאלית או טיפול באמנות. אינ לי מידע על מטפלים בהומיאופטיה או בהילינג שהם גם מומחים לטיפול זוגי. בהצלחה ! נוחי

שלום אני סבתא לנכד נבון מאד בן 7, הוא לומד בקלות יודע יפה לקרוא וגם ללא ניקוד, לא מקדיש הרבה ללימודים אך מצטיין בהם, הבעיה איתו שהוא שונא לקרוא ספר, ממש מתנגד בתוקף, וכועס מאד לקבל ספר מתנה, מתעצל לקרוא למרות שקורא בקלות, שאלתי היא איך אפשר לקרבו לקריאת ספרים? אודה לך מאד על תשובה חג שמח אילנית

בקר טוב, אחת השאלות הראשונות שעולות אצלי היא האם קוראים הרבה בסביבתו ? ז"א,האם הוא חשוף לשיחות בין ההורים/הסבים על ספר טוב שקראו ?. חלק גדול מלמידה אצל ילדים הוא ע"י חיקוי. אני מעריכה שככל שהוא יהיה חשוף יותר להנאה של אנשים מקריאת ספר,זה יעודד אותו יותר לקרא. בנוסף,צריך מאוד להקפיד על עלילת הסיפור אותו מביאים לו. לדוג',אם הוא אוהב לשחק במשחקי מלחמה,כדאי להביא ספר שזה נושאו. כמובן שרצוי לא לנהל איתו שיחות על למה הוא לא קורא ועד כמה כדאי לו. כן לגרום לעניין ולגירוי בצורה עקיפה. בהצלחה, מור

בתי בת שנתיים וחודשיים ונבהלת מדברים רבים - רעשים (אפילו כאלה שהיא שמעה המון פעמים כמו רעש של המכוניות מהכביש שליד הבית), תזוזה מהירה של מישהו, דפיקה בדלת וכד'. היא מתחילה לבכות ואומרת שהיא נבהלה. האם זה נורמאלי? איך צריך להתייחס לזה כדי שזה יעבור? חשוב אולי לציין שהיא מסוג הילדים שלוקח להם המון זמן להיפתח לסביבה או לאדם חדש. גם אם מגיעים לסביבה המוכרת לה (כמו הבית של סבתא וסבא) לוקח לה כדקה-שתיים עד שהיא עוזבת אותי ומוכנה לשחק או לגשת למישהו אחר. בגני שעשועים, היא תשתדל לא לעלות על משחקים שמשחקים עליהם ילדים אחרים (כגון מגלשה, קרוסלה וכד') עד שהילדים יפנו את המשחק. איך אפשר לחזק את הבטחון שלה?

בקר טוב, מכיוון שהשאלה הזו נשאלה כבר מס' פעמים,אני מוסיפה כמה תשובות ואת מוזמנת לעשות חיפוש מקיף יותר בפורום. אם לאחר קריאת התשובות ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/38/xFT/9477/xFP/9651 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/19/xFT/7122/xFP/7275 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/5581/xFP/5806

שלום. בעלי מתפרץ בקביעות תוך חוסר סבלנות מינימלי, בצעקות על ילדינו(3,5) בהפתעה ותוך שינוי בקולו,או עונשים שונים, וללא פרופורציה לנסיבות. כך שהילדים מפתחים תגובות מפוחדות. למרות שהוא נבון מאוד הוא לא ער למעשיו ומסביר שזה החיים ואין שלמות. חוץ מללכת לטיפול שזה לא דבר פשוט איתו, רציתי בינתיים לקבל המלצה על ספר או מאמר שמתאר מה נגרם לילדים מהתנהגות כזו. מה שכתוב בספר מוסמך, מאוד מדבר אליו. בתודה. אתי.

בקר טוב, ניסיתי לחשוב על מאמר/ספר שמתייחס אך ורק לצעקות פתאומיות של הורה על הילדים אבל לא עולה לי כלום בראש. מה שכן,הפחדה של ילדים היא חלק מהתעללות רגשית/נפשית ועל זה נכתב לא מעט. אני מוסיפה קישורים בנושא,יש שם גם רשימת ספרים בה תוכלי להעזר. http://www.eli.org.il/Content/e_hagdara.asp http://www.macom.org.il/Topic_emotional_abuse.asp מור

יש לי נכד בגיל 9 שכל יום שישי ישן אצלי. לאחרונה הוא החל לגלות עצבנות ולמרות כל הטוב שאני נותנת לו קונה לו מתנות הולכת איתו למסעדות - הוא נעשה תוקפני לפתע ומתנהג מוזר. עלי לציין שבתי לא מקדישה לו זמן היא נוסעת הרבה מהבית והילד לבדו הרבה או עם האבא. אבל התקפות הזעם שלו לא ברורות לי. כי זה בלי כל סיבה ואולי יש לו בלב משהו שמציק ואינני יודעת איך לפתור זאת. האם עלי לפסוק שלא יישן אצלי ושיהיה יותר עם הוריו וכך ייטב לו ? אני פגועה. גם נותנת את הנשמה וגם מקבלת ממנו יחס לא טוב. מה עושים? בתודה דבי

בקר טוב, אני מנסה להבין מי נמצא במוקד השאלה שלך - הנכד ומצבו הלא קל או שמא את והפגיעה שאת חשה. כמו שעניתי לך לפני מס' חוד',חשוב שתמצאי דרך לשוחח על התנהלות המשפ' ומצבו של הילד,עם בתך. סביר להניח שאם תגיעי ממקום של אני נותנת ונותנת ומה אני מקבלת בחזרה ?,לא תשיגי כלום. יש בזה נימה של האשמה שסביר שתגרום לבתך להתגונן ויתכן שכתוצאה מכך גם לתקוף. את צריכה להחליט למי את רוצה לעזור - לנכד או לעצמך ? במידה שרווחת הילד באמת חשובה לך,אני בטוחה שתהיי מסוגלת להתעלות על הפגיעה שאת חשה ולנהל שיחה עם בתך שלא תאיים עליה. במידה שחשוב לך כרגע להמנע מפגיעה בעצמך,תהיי חייבת כנראה לנטוש את רעיון העזרה לנכד. ז"א,את צריכה לעשות את השיקולים שלך למי את מסוגלת לעזור כרגע - לנכד או לעצמך. בכל מקרה,למי שתחליטי לעזור,יש לכך מחיר. כמובן,שישנה גם האפשרות (המומלצת,כאן) לפנות למס' שיחות פנים מול פנים עם איש מקצוע כדי לבדוק כיצד את יכולה לעזור . אני מצרפת גם את התשובה שנתתי לפני מס' חוד',אולי כדאי לקרא שוב. בהצלחה, מור http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/37/xFT/13648/xFP/13826

ביתי בת כמעט שנתיים ומטופלת ע"י סבאסבתא ביום יום. כיוון שאני מורה בימים בשבועיים האחרונים נשארנו בבית ביחד. מאז אני מרגישה שגם כשהולכים לסבאסבתא (שהיא בדרך כלל אוהבת) היא בוכה, רוצה רק בידיים שלי . אפילו בידיים של אבא לא רוצה. האם מדובר בתופעה נורמלית לגילה? מה ניתן לעשות כדי להחזירה להיות רגועה יותר מחוץ לבית?אני חוזרת לעבודה והיא תצטרך להיות שוב עם סבאסבתא, איך מחזירים? בשנה הבאה רשמנו אותה למסגרת של משפחתון, האם צפויה לנו התאקלמות קשה? ומה עושים כדי להכינה למסגרת כזו? אני מאוד מקווה שתוכלו לסייע לי תודה

בקר טוב, טבעי שאחרי שילד נמצא שבועיים עם ההורה,יהיה לו יותר קשה להפרד. מה שיכול לעזור היא תגובתך. ז"א,ככל שתעשי את הפרידה קונקרטית,קצרה וממוקדת סביר שזה ילך טוב יותר. לעומת זאת,אם תעבירי לה את המסר שלך עצמך מאוד קשה להפרד,רק תקשי עליה ותתקלי בסרוב מאוד עיקש שלה להפרד ממך. מרבית הילדים מסוגלים בגיל כזה להפרד מהוריהם למס' שעות. במקרים שלילד יש קושי מהותי להפרד,בדר"כ אנחנו רואים הורה שלו עצמו מאוד קשה להפרד או הורה מאוד מגונן שבעצם מעביר לילד את המסר שהפרידה היא קשה. נסי לבדוק עם עצמך מה זו פרידה ממנה עבורך... לגבי המשפחתון - אני לא יכולה להתנבא. אני כן יכולה להגיד שיש משפט כזה - "נבואה שמגשימה את עצמה" ויתכן שאם מאוד תצפי לזה שיהיה לה קשה להפרד,גם תשדרי לה את זה ואז זה באמת יהיה קשה. חשוב שהיא תכיר את המשפחתון,תגיע איתך כמה פעמים בחוד' שלפני לשעה שעתיים,כמה ימים לפני הכניסה תדברו על זה - אל תבטיחי לה רק את הכיף שבזה אלא תני לה לבטא גם את הקושי שכרוך בכניסה למסגרת,שקפי לה את התחושות שלה (לדוג' אם היא אומרת אני לא רוצה ללכת לשם. עני - אני יודעת שאת קצת פוחדת...). בהצלחה, מור

שלום .מה דעתך על כך שאשתי נוהגת להתלבש בנוכחות ילדי (בנים) .ולעיתים אף מתקלחת איתם. אני לא מעוניין בכך .הביעי את דעתך מה ההשלכות לכך?תודה וחג שמח.

בקר טוב, אין לי שום בעיה עם כך שילד יכיר /יראה את הגוף של הוריו. אבל....... כמו בכל דבר אחר,גבולות זה דבר חשוב שאין לו תחליף. כשילד בין שנתיים שלוש מתקלח עם אימו,אני לא רואה בזה שום אסון.כשילד בן 5 עובר ורואה את האמא מתלבשת,גם לא אסון. כשילד בן 10 מתקלח עם אימו,אני חושבת שיש כאן מעבר חד על הגבולות. אני מנסה להבין על הצורך של מי זה עונה ? מן הסתם הילדים לא צריכים שירחצו אותם בגיל 10 אז את טיעון הנוחות - יותר נוח לי להתרחץ איתו מאשר לרחוץ אותו. אז מה כן ??? גיל 10 הוא תחילת גיל ההתבגרות,הילדים עוברים שינויים פיזיים ורגשיים וזו תקופה מבלבלת באפן כללי,חבל יהיה לבלבל אותם יותר ולהעמיד אותם במצבים שאין להם עדיין את היכולות להתמודד איתם. אני הייתי ממליצה להפסיק את ההרגל,הכי מהר שאפשר. בהצלחה, מור

שלום רב, איך מחזקים את הביטחון העצמי לילד בין 3.5 איפה אפשר לקרוא על כך תודה

שלום,לפני כשבוע התחלתי בתהליך גמילה מטיטולים לבני בן השנתיים ו-7 חוד',במשך היום הוא עם תחתונים ובלילה עם טיטול,אך הוא אינו יוזם בעצמו ללכת לשירותים ועושה רק כשלוקחים אותו,כמו כן מפספס הרבה במשך היום,לציין שצואה עדיין אינו עושה בשירותים רק שתן,צואה הוא עושה בתחתונים,אינני יודעת מה לעשות כיוון שכל גישה שניסיתי בסבלנות,בתכיפות,בלהציע פרס או מתנה,לא עזרה.אינני יכולה להפסיק את התהליך כיוון שהיה נסיון לפני מס' חודשים שכשל ואז חזרנו לטיטולים....מה לעשות? חשוב לציין שנולדה לו אחות לפני כחודשיים וחצי ואולי זה גם משפיע על התהליך....אשמח מאוד לתשובה.קרן

בקר טוב, מכיוון שנכתב כאן המון על גמילה אני אחזור על העיקר בכמה מילים (אני מאוד ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - גמילה ולעשות חיפוש בפורום. כדאי). גמילה היא תהליך שהוא לגמרי של הילד !!!. ז"א,הילד הוא זה שצריך להיות מוכן ואז הוא עובר את זה מהר ובקלות. לא מתחילים בגמילה כי "הוא הגיע לגיל",כי "עכשיו קיץ וזה נוח",כי "כולם בגן נגמלים עכשיו",כי "הוא כבר גדול ואם לא עכשיו אז הוא לא יגמל אף פעם",כי "סבתא לוחצת"...... התחלת הגמילה צריכה לבא מהילד,הוא זה שצריך להוביל את התהליך ולא אף אחד אחר. תפקיד ההורים והגן הוא לתמוך,לחזק במידה ולא יותר. כל תהליך אחר צפוי להתקל בקשיים פיזיים ורגשיים מיותרים. ע"פ מה שאת מתארת,חד משמעית הילד לא מוכן עדיין. מה עוד שמאד מאד רצוי לא להתחיל גמילה בסמיכות להולדת אח. הולדת אח היא דבר לא קל לילד ואין שום צורך להוסיף על כך. מה עוד שהוא ממש לא מראה סימנים שהוא מוכן לגמילה. חשוב לזכור שבגמילה החלק המכריע הוא החלק הרגשי ולא הפיזי. פיזית,תינוקות מסוגלים להגמל בגיל מאוד צעיר. רגשית,זה יותר קשה ולמוכנות הזו אנחנו מחכים. כאמור,כדי לדעת מתי ילד מוכן,איך לעודד אותו להתחיל וכו',את מוזמנת לעשות חיפוש בפורום (תמצאי גם תשובות לגבי האם להפסיק או לא תהליך לא נכון שהתחיל כבר). בהצלחה, מור

בקר טוב, אני מוסיפה קישור לתשובה בנושא,אם ישארו שאלות אשמח לענות. בהצלחה, מור http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/37/xFT/16125/xFP/16329

יש לי אחייין בן שנה ושמונה חודשים ,בן יחיד, שלאחרונה החל להרביץ בכל מצב של תסכול ,למשל כשלא מקבל משהו או כשמעירים לו .הוא מטופל בבית סבתו עד אחר הצהריים,לא חל כל שינוי בשגרת חייו לאחרונה. כשאומרים לו בתקיפות שלא מרביצים אז הוא נותן נשיקה ,אבל ממשיך להרביץ בהזדמנות הבאה.יש לציין שהוא מקבל הרבה חום ותשומת לב . מה עושים? אודה על התייחסותך.

בקר טוב, אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - גיל שנתיים,התפרצויות זעם. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

שלום רב. אני אמא לשתי בנות:האחת כבת ארבע וחצי, והשניה בת (כמעט) שלוש. מידי בוקר ביתי הגדולה "מורחת" את הזמן, מבקשת שאנו נלביש אותה וננעל לה נעליים, נצחצח לה שיניים וכו', בעודנו ממהרים... שלשום, בעודי מתווכחת עימה איבדתי שליטה! התחלתי לצעוק ,סליחה -לצרוח כמו מטורפת, תוך שאני בוכה. לאחר המקרה,היא הלכה לגן,ואני נשארתי בבית לחשוב... כשהיא חזרה מהגן דיברתי איתה,התנצלתי ,חיבקתי וכן הלאה. אמרתי לה שהחלטתי שיותר אני לא צועקת -אך לעומת זאת אני אתחיל להעניש (דבר שמעולם לא עשיתי...) האם אני נורמלית? האם אני מאבדת שליטה? בברכה,מירי

אבל רצוי להשתדל להמנע מהלגיע למצב הזה. נסי להבין על איזה צורך עונה לה ההתנהגות הזו. מרבית הילדים לא עושים דברים סתם ככה כדי לעצבן את ההורים. בדר"כ,התנהגות מתמשכת היא התנהגות שעונה על צורך מסויים. בדקי עם עצמך למה היא זוכה בעקבות ההתנהגות הזו - יותר תשומת לב,שאילולא היתה מתנהגת כך היתה מתחלקת בה עם אחותה...,יתכן שבדר"כ אתם חוזרים שוב ושוב על כמה היא גדולה/בוגרת וכו' וכתוצאה מכך מצפים להתחשבות או עזרה ובדרך הזו היא בעצם מכריחה אתכם להתנהג אליה כקטנה ולהמשיך לזכות ב"הטבות" שיש לקטנים וכו'. אני מעלה כאן רק רעיונות,נסי להמשיך ולחשוב לבד. לגבי הענישה - כמו שכתבתי כבר עשרות פעמים בעבר,אני לא בעד מכמה סיבות : 1. כשזה על בסיס יומיומי זה מאבד מהאפקטיביות שלו וההורה מוצא את עצמו מחמיר ומחמיר את העונשים מה שבדר"כ מביא להדרדרות היחסים בין ההורה לילד. 2. זה מעביר לילד מסר כוחני ובדר"כ הילד לומד להחזיר בכוחניות. 3. בעצם הענישה כאן את בעצם מפספסת את מה שהיא מנסה להעביר לך ע"י ההתנהגות. ילדים בגיל הזה לא מסוגלים לבא ולדבר על מה שקשה/מציק להם ולכן הם מראים לנו את זה ע"י התנהגות (בדר"כ מרגיזה..). ברגע שנעניש גם נפספס את מה שהילד מנסה להעביר וגם נעביר מסר שאנחנו לא מעונינים להתמודד עם מה שמציק לו. לסיום,רצוי לנסות להבין מה מניע התנהגות של ילד ולתת מענה לצורך באפן שונה כך שלא יהיה לו צורך בהתנהגות המעצבנת. וענישה - במקרים קיצוניים,אחת ל... בהצלחה, מור

לך ולבני ביתך, חג שמח..... ולמשתתפי הפורום.

תוד לך גילי, על-אף התמהמהות תשובתי. מקווה שגם את השתחררת בחג זה... נוחי

יש לי ילד מחונן בן שמונה. הוא מאוד אימפולסיבי ועקשן, אינו מקשיב לאף אחד, הוא ממציא חוקים חדשים בבית, וממרר לאחיו ולנו את החיים, בקיצור, יש לי המון בעיות משמעת איתו. אשמח לקבל מידע בפתרון בעיות התנהגות בילדים מחוננים. המלצה על ספרים, או כתובות של אתרים המתעסקים בנושא זה. המון תודה, אורית.

צהריים טובים, למיטב ידיעתי אין המון חומר שנכתב בנושא בארץ בנושא. אחד הספרים שאולי יתאים - האומץ להיות מוכשר של אריקה לנדאו. לגבי אתרים,אפשר לחפש דרך גוגל. אבל.. אולי צריך להסתכל על הדברים טיפה אחרת ? ילד חסר גבולות שהוא במקרה גם מחונן ולכן זה הופך את המצב לקשה יותר ? ז"א,אולי הקושי העיקרי הוא מכך שהוא חסר גבולות ולא מכך שהוא מחונן ? במקרה כמו שאת מתארת,קשה לי להאמין שקריאת ספר זה מה שיביא לשיפור המיוחל. אני ממליצה לפנות ליעוץ. בהצלחה, מור.

שלום לכולם, לבני בן ה 13 יש חברה מזה כמה חודשים, אתמול הוא וחברתו הסתגרו בחדר כמה שעות, היום ניקתי את חדרו ואני חושבת שהם עשו את מה שכתוב בנושא, אני אפילו לא מסוגלת להגיד את המילה כי זה קשור בבני, בבקשה ייעצי, ייעצו לי איך לגשת אליו ולהסביר לו, עד עכשיו זה היה רחוק ממני והיה לי קל לדבר עכשיו כשזה בני אני אובדת עצות. תודה רבה

שלום לך. רציתי לשאול האם מצאת סימנים מחשידים כלשהם???? הייתי גם שואלת את האבא (אם אכן יש כזה בתמונה) או יועצת בית ספר... מקווה שעזרתי, עדי

כן מצאתי סימנים, במיטה ועל גופו של בני מעין מציצות שנקראות בסלנג "איקי" על צוארו. יחסייו עם בעלי קצת יותר סגורים בעניינים הללו לכן לא ערבתי את בעלי, אבל נראה לי שאומר לו על כך בכדי שיסביר לו כבדרך אגב.

צהריים טובים, כן,זה בהחלט יכול להבהיל כשמדובר בילדים שלנו...:). דבר ראשון,צריך להרגע. אין טעם לעשות שום דבר מתוך בהלה,זה בדר"כ רק מפריע. אני לא יודעת מה היסטוריית היחסים בינך לבין בנך ועד כמה אתם קרובים אבל כדאי לשקול לשוחח איתו על הנושא. את לא אמורה להיות הפעילה בשיחה אלא בעיקר לאפשר לו לדבר. זו לא אמורה להיות שיחה "חינוכית",כי אז תאבדי אותו מאוד מהר והסיכוי שיסכים לשת"פ מאוד נמוך. כדאי לגשת מכיוון כללי ולא לחבר בין השיחה לבין אותו היום שהחברה היתה אצלו. משהו כמו "אני יודעת שבגילך כבר יש עניין במיניות וזה נורמלי אבל לי זה קצת קשה לקבל את זה שגדלת כ"כ מהר..." ז"א,להביא את התחושות שלך לשיחה. זה יוצר קרבה ולא נותן תחושת האשמה. תקשיבי למה שיש לו להגיד וסביר שמשם תביני באיזה שלב הוא נמצא. כדאי להזהר ממשהו שישמע לו כמו חקירה. בהצלחה, מור

תודה על העיצה, עוד לא יישמתי אותה כי עוד לא מצאתי את הרגע, יחסנו דיי פתוחים אבל בקטע של החברה הוא קצת יותר סגור.....

שלום, יש לי ילדה בת 3 יחידה שנמצאת מזה שנתיים בגן פרטי בו יש 10 ילדים. בספטמבר אני מעוניין להעביר אותה לגן אחר בגלל סיבות שונות.(היא תהיה בת 3 + 7 חודשים). אני מתלבט מה השיקולים החשובים ביותר בבחירת גן בגיל זה? למשל, האם להעדיף גן קטן יחסית -עד 15 ילדים בקבוצת גיל (יש שתי קבוצות גיל) עם גננת + סייעת אחת או שתיים לקבוצה אבל שאינו בעל יחוד (כלומר מעניק את הדברים הסטנדרטיים: 2-3 חוגים, ארוחות חמות וטריות , ספרים ומשחקים, חצר משחקים וג'ימבורי) או אולי כדאי גן גדול יותר -25 ילדים בקבוצת גיל (יש שתי קבוצות גיל) עם גננת + 2 /3 סייעות שיש בו עבודה פרטנית עם ילדים, חוגים, חוג יוגה (מסתבר שהרבה ילדים אוהבים את זה), פגישות ילדים +הורים בגן פעם בחודש אחה"צ ליצירה משותפת וכו' ובכלל נראה יותר "מתקתק דברים". מה יותר חשוב עבור ילד בגיל 3 וחצי? תודה, אבא מתלבט...

צהריים טובים, אני חייבת להגיד שלא התרשמתי משום פרמטר שכתבת לגבי שני הגנים. חוג יוגה,ציור ,ג'ימבורי או מפגשים עם ההורים,לא הופכים את הגן ליותר או פחות מתאימים לילד. אני בטוחה שאם התחנכת בילדותך בישראל גם אתה לא זכית בגן לחוג יוגה או למפגשים אחת לחודש אחה"צ ובכ"ז יתכן מאוד שאהבת את הגן ומאוד נהנית בו כי - הגננת היתה קשובה,והסייעת ידעה לעודד והיתה תחושה של קבלה וחום ודאגה ותשומת לב ו.... מה שאני מנסה להגיד הוא שיש פרמטרים הרבה הרבה יותר חשובים מחוג כזה או אחר. החוגים והפיעלויות באים הרבה פעמים כדי להרשים את ההורים (והם מצליחים,לא ? :)) ולתת להם את התחושה שהם השקיעו בילדיהם את המקסימום. לגבי מס' הילדים - בגיל של בתך זה פחות קריטי. בדר"כ לילדים בגיל הזה אין בעיה להסתדר בקב' של 25 - 30 ילדים. אני מאוד ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלק גן,תמצא שם תשובה מפורטת לאיך בוחרים גן. ומילה אישית - אני את שתי בנותיי הכנסתי בגיל 3 לגן עיריה. גם אני עברתי את ההתלבטות שיש לכל הורה אבל הצלחתי למצא הרבה מאוד יתרונות שיש לגן עיריה. להפתעתי,אצל אחת מהן,הרגישה יותר והעדינה יותר,הגן העירוני חולל פלאים. אני מאוד בעד מסגרות קטנות ומגוננות עד גיל מסויים. אבל צריך לזכור שיש גיל שבו הגנה רבה מדי אינה משרתת את צרכי הילד. גם אם זה מגיע בלווי של חוג יוגה. בהצלחה, מור

ערן שלום, אני הייתי הולכת על הגן הקטן יותר מבחינת כמות הילדים. כמה שיותר להמצא במסגרת קטנהיותר, כך יותרטוב. נכון שבשלב מסוים הם יהיו חייבים להגיע למסגרות גדולות (40 ילדים בכיתה א...) אבל למה למהר, למה שלא תרויח בתך עוד כמה שנים במסגרת אינטימית. חוגי היוגה ו"תקתוק העניינים" בגן השני ממש לא מרשימים, אפילו להפך: אותי מפחידים גנים "מתוקתקים", כי ה ם פשוט מיומנים ב"תקתוק" בגלל הכמות הענקית של הילדים ובדרך כלל זה בא על חשבון הדברים הקטנים (תשומת לב אישית, חום, קירבה). הכי חשוב איפה מבין הגנים אתה קולט יחסי קרבה, אהבה, חום, ושמחת חיים. יכול מאוד להיות שבגן הקטן זה לא כך ואז עדיף השני. באופן אישי, אני מאמינה שבגן קטן יותר יש יותר סיכוי לכל אלה. בהצלחה!

נוחי שלום, לפני כחודש עזבתי את הבית. בני הגדול (בן 16) מסרב לבא לדירתי ובכלל לא מעוניין לדבר איתי. עלי לציין שעד ליום העזיבה היה בינינו קשר מצויין, עמוק וחם. לטענת בני, העובדה שעזבתי אותם בגלל שלא הסתדרתי עם אמא מראה על אגואיזם, ועל כך שאינני אוהב אותם. הוא אינו סולח לי על כך ועל כך שפגעתי באמא אשר לא רצתה בפרידה. לדעתו אני אדם מגעיל, אגואיסט והוא אינו מעוניין בקשר איתי. למרות הדברים הקשים, אני מקפיד להתקשר אליו 3 פעמים בשבוע ולהציע לו שניפגש. התגובות שלו עד עתה הן קשות ובלתי נעימות. שאלתי היא, מהי הדרך בה עלי לבחור על מנת לגרום לחידוש הקשר ביננו ? האם עלי להרפות ולחכות שהוא יחזר אחרי ? תודה, דורון

עיצה מנסיון , כולל התנסות אישית כבן, (אני לא בעל מקצוע בתחום). מהכרות עם מקרים דומים....לא תמיד יש פתרון. הבית החדש שלך מסמן עבורו את הפרידה .... נראה שאתה מנסה לכפות עליו את השינוי. עצתי- 1. תרפה. 2. פגוש אותו רק בסיטיואציות הדומות לקשר בינכם בעבר. 3. תשקיע בו גם כלכלית וגם זמן והרבה יותר (חובת ההוכחה עליך). 4. הילד קשור לאימו, הראה שאתה דואג גם לה. הפתרון האידיאלי הוא תמיד שלום בית..... בהצלחה וחג חירות שמח.

דורון שלום, ומתנצלת על השהיית התגובה. הניכור של בנך כלפיך הינו מכאיב ומתסכל. מצד אחד הוא מאשים אותך בפגיעה בו ובאמו, ומאידך, עליך לשמור על פרטי הגירושין בינך ובין גרושתך בלבד, מבלי לערבו בהם. מה שמותיר אותך חסר אונים מול האשמותיו. הצעתי הראשונה לך: לא לוותר על הנסיונות לקשר עימו. הוא זקוק לך, מה-גם שהקשר ביניכם עד לגירושין היה חם וטוב. וזכור שהוא בגיל ההתבגרות שבו הרגשות הינם עוצמתיים וקיצוניים. והצעתי הנוספת - לשלוח אליו מכתב בו תתאר לו את אהבתך אליו כאביו, מבלי להזכיר ולו במילה את גירושיך מאמו. המסר יכול להכיל זכרונות של שניכם מינקותו ומילדותו, את געגועיך אליו, ואת היותו בשבילו בכל זמן. אשמח להתעדכן בהמשך בסיפורך הלא-פשוט... בהצלחה ! נוחי

אני גרוש כבר יותר מחצי שנה עם שלושה ילדים הגדול בן 10 השני בן 7.5 השלישי בן3.לפני כשלושה חודשים לערך הילד הגדול בא אליי לבית כאשר הוא טוען שאמא שלו הרביצה לו וזרקה אותו מהבית .מאז הוא לא רוצה לדבר איתה ולא רוצה לראות אותה .לציין כי כל הטיפול דרך רווחה ומשטרה מודעים לעיניין .הבעיה שלי כרגע היא המחשבות העתידיות איך להגיע למצב שהילד יוכל לשוחח או ליצור שוב מגע עם האמא שלו .מיתוך הבנה שיגרם נזק ליד יותר מנזק הגירושין שזה נזק בפני עצמו .כרגע הילד גר איתי וטוב לי עם זה אך מאד מפריע לי העיניין שהוא לא מוכן להיתקרב לאמא שלו .איך עליי ליפעול.?

מור שלום, יש לי ילדה בת 5 וילד בן 3, ילדי בן ה-3 מפחד מאוד מהר וזה מתבטא במבט מ א ו ד מפוחד ולחוץ גם אם עושים לו במשחק קול של וואהו (אנשים שהוא מכיר -אפילו ההורים-בצחוק) הוא מפחד וחוזר להבעה הנוראה הזאת. לא זכור לי מאורע יוצא דופן שאפשר לקשור אותו לענין, הילד בכללי ילד נבון, מפותח, קצת לפלף (בסדר מבחינתי), חברותי מאוד - בונבון אמיתי. איך אפשר לעזור לו , שאני רואה את ההבעה הזאת על פניו אני ממש מרחמת עליו, אני מגיבה בעדינות לפעמים בצחוק עדין למתן את הפחד ולהראות לו שזה כלום ולפעמים בחיבוק מרגיע.

צהריים טובים, מה עושים ? התשובה מאוד פשוטה - פשוט לא מפחידים אותו. אני לא כ"כ מבינה מדוע,אם יודעים שהילד מפחד מזה,צריך להשמיע בכוונה קול כזה או אחר. בהצלחה, מור

מור שלום, כמובן שלא מפחידים אותו בכוונה , נתתי את הדוגמא הכי קטנה שאפילו היא מלווה במבט המפחיד הזה. לדעתך עם הגיל זה עובר?

שלום לך, הייתי מעוניינת לדעת מדוע לא קיבלתי תשובה לפנייתי מתאריך 2.4.06. הנושא חשוב מאוד כיוון שבני עולה לכיתה א שנה הבאה והייתי מעוניינת לדעת אם הדבר דורש הפנייה לייעוץ או שזה דבר פעוט שנוכל להתמודד איתו לבד. אשמח לקבל את תשובתך. דגנית

ברצוני לשאול בעצתך מה לעשות עם ילד בן שנתיים שעד לפני מספר ימים אהב מאוד וחיכה לאמבטיה ופתאום עכשיו לא מוכן להתקרב לשם כלל ונכנס להיסטריה מטורפת ברצוני להוסיף כי לא קרה דבר לא בבית ולא בגן שיכול לגרום לו לבהלה. שאלתי היא איך בכל זאת מקלחים אותו יומיום. תודה

צהריים טובים, לכל ילד מדי פעם יש מדי פעם תקופות שבהן הוא מחליט שאת x הוא לא עושה. פעם זה לא אוכל,פעם לא מתקלח,לא הולך לגן.. ככל שהורה מסוגל להיות יצירתי יותר,כך המשבר חולף מהר יותר. ז"א,אין טעם להסביר,לאיים,לכפות. במקרה שלכם - כדאי אולי לתת בובה שהוא אמור לרחוץ אותה והבובה פוחדת להכנס לבד למים וכו'. - להתקלח יחד עם אחד ההורים,אם אתם מסכימים לזה. - אצלנו כשלא בא לה להתקלח אנחנו עושים "בריכה" עם הרבה קצף ויוצרים נטיפים מהקצף על הקרמיקה. בקיצור,רעיונות יצירתיים. בהצלחה, מור

אנו הורים לילדה בת שנה ותשעה חודשים. מקסימה, עצמאית וחכמה. לפני חודש נולדה לה אחות ומאז היא מתעלמת מבקשות שלנו (לצחצח שיניים, ללכת לישון, ללכת הביתה לאחר שאנו נמצאים במקום אחר וכד') היא פשוט לא מתייחסת , כאילו לא דיברנו איתה. אנו חוזרים על הבקשה מספר פעמים והיא בשלה- פשוט מתעלמת או מסתכלת עלינו במין חיוך אפאתי. למרות זאת, יחסה לאחותה התינוקת מעולה- היא מנשקת ומחבקת אותה, מתלהבת ממנה ועוזרת לנו בטיפול בה. מיותר לציין שבכל פעם שזה קורה- בדר"כ בשעות הערב, שעת השינה שלה (המאוחרת בלאו הכי) מתארחת עוד ועוד ואנו מוצאים את עצמנו בדרך ללא מוצא. גם כאשר אני צועקת עליה וקשה איתה אני מרגישה אח"כ כל כך רע עם עצמי וחושבת שהייתי יכולה לפתור זאת בדרך אחרת אבל אני לא יודעת מהי. אני יודעת שמדובר בגיל בעייתי ובשינוי מהותי (לידת אחות ו"גניבת" תשומת הלב- למרות שאנו משתדלים לתת לה את המירב ולהענות לכל צרכיה ובקשותיה). מה עושים? איך עוצרים את כדור השלג הזה ? אשמח לקבל תגובות ופתרונות .

לילה טוב, אנא התחילי בקריאת החלקים,אח חדש,גיל שנתיים ב"שאלות ותשובות" משמאל. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

היי מור, קודם כל תיקון טעות- הילדה בת שנתיים ותשעה חודשים (ולא בת שנה ותשע). קראתי את החלקים הרלוונטיים. ויש לי עדיין שאלה - מה עושים כאשר היא לא מתייחסת לבקשותינו? איך פונים אליה כאשר היא "לא מתקשרת" איתנו ומתנהגת כאילו לא פנינו אליה? לפעמים אני עוזבת אותה לנפשה ומחכה שתבקש ממני משהו ואז מתנה זאת בכך שהיא תבצע קודם את מה שביקשתי ממנה. האם זוהי אפשרות? מודה לתשובתך.

הי ברצוני לברר האם פחדים בגיל שנה הם נורמלים אפרט: בעת בכי או צעקה של תינוק אחר ילדי מגיב בבכי. האם תופעה זו היא שכיחה או שמא יש לבדוק את זה לעומק , כמו כן איך אפשר לתת תחושת ביטחון לילד. בתודה מראש איל

צהריים טובים, על פניו מה שאתה מתאר נשמע נורמלי בהחלט. תחושת בטחון - בדר"כ לילד יש תחושת בטחון אם לא הורסים לו אותה. ז"א,העיקר צריך להיות לא איך בונים בטחון אלא איך לא הורסים את הקיים. כמובן שעידוד לאתגר,חיזוק במידה,הקשבה,מתן תחושת הגנה כשיש צורך וכו',תורמים לתחושת בטחון. מור

יש לי ילד בן 5.5 הוא בן יחיד וכרגע אני בהריון שני. הילד נמצא בצהרון אחרי הגן משעה 1:20 עד 16:00 מחופשת פורים כשהיתה קיטנה יום שלם בצהרון נתקלנו בבעיה שהילד שיתף אותנו שאחראת הצהרון נעלמה והוא נלחץ לאחר חיפוש אחריה הוא התחיל לבכות. הסברתי לו שכנראה שהיא הלכה לשירותים והוא טען שלא כיוון שחיפש אחריה ולא מצא אותה ( אני רוצה לציין שבזמו הזה רק היא היתה עם הילדים כך שלא היה עוד מבוגר בסביבה) באותו זמן הילד ביקש שנעביר אותו לצהרון אחר וטען שלא כיף לו דבר שהיה הפוך עד למקרה ספציפי זה. דיברתי איתה לאחר כמה ימים והיא הסבירה לו שהיא כנראה עלתה לקומה למעלה או יצאה למחסן בחצר והבטיחה שתגיד לו פעם הבאה לאן היא הולכת. למחרת הילד ביקש בבכי שנוציא אותו מהצהרון ואף סיפר כי בדרך מהגן לצהרון המטפלת עוצרת בדרך לפעמים ומשאירה את הילדים לבד באוטו והוא הילד היחידי שנלחץ ובוכה. ניסיתי להרגיע אותו ושוב דיברתי עם האחראית למציאת פתרון ובהתחלה היא פשוט התחמקה בניפנוף שהפתרון היחידי שנוציא אותו מהצהרון. לאחר שיחה שנייה עם בעלי היא הבטיחה שהדבר לא יחזור על עצמו וביקשה שאם יש בעיה הילד צריך לגשת אליה ולהגיד מה מציק לו. בשיחה ביני לבין בעלי והילד הסברנו לו שהוא צריך לגשת לאחראית עם כל בעיה שמציקה לו ולספר לנו אח"כ ואם היא לא פותרת את הבעיה אנחנו נפתור אותה. לאחר שיכנועים רבים הילד הסכים להמשיך ולנסות את השיטה . ביוים חמישי האחרון לאחר שלקחתי אותו מהצהרון הוא סיפר לי ששוב היא עצרה בדרך וזאת לאחר ששאל אותה אם הם נוסעים ישר לצהרון והיא אמרה לו שכן ובמילים שלו הוא אמר לי "היא שיקרה" ושוב הוא בכה. שאלתי היא : לאור העובדות שציינתי האם להוציא את הילד מהצהרון או שצריך לגשת לטיפול בכדי לפתור את הבעיה כיוון שבשנה הבאה הוא עולה לכיתה א ואנו חוששים שתהיה לו בעיה להתמודד עם חוקים חדשם ושונים שכן כיתה א זה לא גן. אשמח לקבל תשובה אני אובדת עצות. תודה

צהריים טובים, בהודעה שלך יש הרבה נושאים והם קצת מעורבבים אחד בשני. אני אנסה לעשות סדר ונראה לאן נגיע... :). 1. אני בהחלט בעד זה שילד ידע לפתור בעיות,שיגש ויגיד מה מציק לו וכו' אך השאלה היא מתי ועם מי. במקרה שאת מתארת זה נראה לי מוגזם (ולא מתאים) לבקש מילד בגילו שיגש למטפלת ובעצם "יתלונן" עליה באוזניה. זה ממש לא תפקידו. הוא ביצע את התפקיד שמצופה מילד בצורה יוצאת מן הכלל - הוא בא ודיווח על דברים חמורים באזני הוריו. זה תפקידו. המשך הטיפול הוא לא באחריותו אלא באחריותכם. 2. הדברים שהילד סיפר הם מספיק חמורים לא רק כדי להוציא את הילד מהצהרון אלא גם כדי לידע את שאר ההורים - השארת ילדים לבד באוטו,יציאה למחסן והשארת הילדים לבד,התעלמות מפחד של ילד. 3. נסי להעמיד את עצמך במקום בנך ולראות את המסר שהילד קיבל. נניח,שאת מגיעה לבוס של הבוס שלך ואחרי הרבה התלבטויות את מעיזה לספר שאת פוחדת להשאר איתו לבד,שאת מרגישה דרוכה במחיצתו וכו' והוא עונה לך - זה בסדר,דיברתי איתו ומעכשיו כל תלונה שתהיה לך תגידי לו. איך את מרגישה במקרה כזה ? מה היתה הציפיה שלך כשפנית להתלונן ? האם את מרגישה כרגע יותר מוגנת ממה שהיית קודם או דווקא להיפך,כי הבוס שלך יודע שהתלוננת עליו ? זה בעצם מה שקרה עם בנך. אני מניחה שהוא פונה אליכם מתוך אמונה שאתם אלה שתגנו עליו (וזה נהדר שכך הוא מרגיש),כדאי שירגיש שהוא לא טועה. בעיני אחד הדברים החשובים בקשר בין ילד להוריו היא מידת ההגנה שהילד מרגיש. 4. לא הבנתי את השאלה בסוף - איזו בעיה ??? ומה ממה שכתבת מעיד על בעיה בקבלת חוקים ?. יתכן שישנם פרמטרים אחרים המעידים על קושי כזה או אחר של הילד בקבלת חוקים,אבל מההודעה הזו,זה לא עולה. לסיום,ממה שתארת,יש לך כנראה ילד מקסים שיודע שהוא יכול לסמוך על הוריו. נסי להמשיך ולחזק בו את התחושה שאתם שם בשבילו ושתמיד תעזרו לו. בהצלחה, מור

ידיד שלי גרוש מזה שנתיים ויש לו ילד בן 3 ותשעה חודשים שלפעמים נכנס לקטעים של אגרסיות ומרדנות והוא לא שומע בקול אבא שלו!הוא עושה לו דווקא על כל מה שהוא מבקש ממנו!האגרסיות מתבטאות בעצבים והתפרצויות של בכי! מה עושים?

שלום חניתה, ומתנצלת על עיכוב התגובה. אני מכבדת את היחס החברי שאת מגלה כלפי ידידך, ועם זאת, אני מציעה שידידך יפנה בעצמו לפורום, מה שייתן יותר מידע, וגם ינפיק מצידו יוזמה ומוטיבציה לחשיבה מחודשת ושינוי הטיפול בבעיה. הפרטים שמסרת אינם מספיקים, האגרסיות של הפעוט המופנות בתיאורך כלפי אביו, יכולות לנבוע מסיבות שונות, וייתכן גם שזו התנהגות המופנית כך כלפי כל אחד, גם בגן ובבית האם. אנא, מסרי לו את דברי, ולאחר שאבין יותר, ואשמח להשיב לו. כל טוב נוחי

נישאתי שנית כשבני היה בן 5 לאדם שאני אוהבת. בעלי הנוכחי גר איתנו מאז שבני היה בן 4 (היום הוא בן 8). ראוי לציין שלגרוש שלי ולבני יש יחסים טובים וחמים, הוא רואה אותו פעם בשבוע וכל שבת שנייה, וקשור אליו מאוד. הם מדברים גם המון בטלפון. הבעייה היא ביחסים בין הבן שלי לבעלי שהוא כאמור "האבא החורג"- הוא אף פעם לא מחבק או מנשק אותו, הפידבק היחידי שהוא נותן לו הוא מילולי וגם זה לעיתים רחוקות, הוא הרבה גוער בו ומפנה ביקורות אליו, אוסר עליו להתנהג כך או אחרת ואני בתור אמא תמיד מנסה לתמרן בין שניהם, מרגישה צורך לגונן על הבן שלי ומצד שני לרצות גם את "הצד השני". אני יודעת שזה מפריע לילד כי הוא אמר לי כמה פעמים שלא "נעים לו" ליד בעלי והוא "לא יודע למה". היום למשל לדוגמא הילד היה אצלנו בשבת ובעלי סרב לצאת מהבית, ולילד היה משעמם. כשהוא הוציא את הכלבה החוצה הוא ברח מהדלת האחורית כדי שהילד לא יבוא איתו, כשבא לצאת מהבית הילד שאל אותו לאן אתה הולך והוא בתגובה טרק את הדלת. הוא כל הזמן מסרב לו וזה קורע אותי. ניסיתי לדבר עם בעלי לפני כמה ימים והיחס לא משתנה. ראוי לציין שלבעלי אין ילדים וגם שאין לנו ילדים משותפים עדיין (מנסים) . האם לוותר ולעזוב הכל? אני מפחדת שהילד יגדל והבעיות יהיו גדולות שהוא יתחיל לענות לו. אני לא יודעת מה לעשות כי בעלי גם לא מסכים לטיפול משותף. אני גם מאוד אוהבת את בעלי וניקרעת בין שניהם. אנא עזרי לי וסליחה על אורך ההודעה.

מילי שלום, ומתנצלת על עיכוב תגובתי. המצב שאת מתארת בין בעלך לבנך הוא בלתי נסבל. הילד הוא רך בשנים ונזקק לקשר עם הגבר עימו את חיה, וזה דוחה אותו. אין ספק שילדך פגוע. ואת הבהרת לבעלך את כאבך על פגיעתו בבנך. כמובן שאת נקרעת ביניהם. תמוה בעיני מדוע בעלך מסרב להצטרף אליך לייעוץ, בידיעה שאת כואבת את סבלו של בנך, ויותר מכך, דחייתו את הילד אינה מובנת לי. האם היתה תקופה של קשר אחר ביניהם? האם בעלך אינו מצליח להתמודד עם בנך? האם הילד מתחצף אליו? האם בעלך משתעמם בנוכחותו? ואולי אין ביכולתו ליצור קשר עם ילדים - ואז השאלה היא האם כדאי להביא עמו ילד? לצערי, אני מוצאת את עצמי שיפוטית לגבי התנהגותו של בן-זוגך, שאליה אין ביכולתי להתחבר. גם אני, ביחד עימך, אשמח לקבל דעות נוספות. נוחי צר לי שאני שיפוטי

שלום רב, בתי בת 5 חודשים ובשבועות האחרונים אנו עדים לתופעה חדשה. בראותה אנשים זרים היא בוחנת אותם ולעיתים פורצת בבכי. אתמול סבתא שלא ראתה אותה חודש באה לשמור עליה היא הגיעה שעה לפני הזמן והתבוננו בתגובות - היא חייכה הייתה בידיה ולא הראתה שום דאגה, לאחר מכן הקטנה הלכה לישון, והייתי צריכה לצאת ללימודים, כשהתעוררה היא התעוררה בבכי והסבתא לא הצליחה להרגיעה חזרתי במיידי וכשחבקתי אותה היא מייד נרגעה (לאחר חצי שעה של בכי רצוף!! עם הפגות קטנות).היא נחשבת לילדה רגועה וכשהיא בוכה קורה לעיתים רחוקות אני מייד מצליחה להרגיעה, חיבוק, שיר, נידנוד ומענה לצורך שלה. חשוב לי לציין: רוב שעות היממה היא איתי מלבד שלוש פעמים בשבוע בהם אני יוצאת ללמוד כל פעם 5 שעות (כבר בהיותה בת שלושה שבועות).את לימודיי ועיסוקי אני משאריה לשעות הלילה כך שבמהלך היום אני איתה ורק איתה. באשר לאביה היא מאוד אוהבת וקשורה אליו, אותו היא רואה בעיקר בסופ"ש והיות והוא וכשהוא חוזר הביתה היא כבר ישנה. מה קרה? האם אפשר ללמוד מכך משהו לגבי ההתקשרות שלה עמי? מהאם האוהבת והדואגת

צהריים טובים, כדאי להרגיל אותה לנוכחות זרים,כשאת בסביבה (לדוג' בבית אבל מסתובבת והיא נשארת עם מישהו זר 3 דק' בסלון ואז את שוב חוזרת וכך הלאה). הרעיון הוא שהיא תלמד שגם כשהיא לא בוכה את חוזרת. יתכן שעבור ילדה שרגילה להיות כ"כ הרבה איתך,זה מעבר חד מדי ולכן חשובה ההדרגתיות. מה עוד שבמקרה שתארת, היא הלכה לישון כשאת בבית והתעוררה כשמבחינתה את "נעלמת". זה עלול להבהיל. לכן,בשלב ראשון רצוי להרגיל כניסת זרים כשאת איתה,אח"כ כשאת מסתובבת בבית,אח"כ כשאת יוצאת למס' דקות ורק אח"כ שאת הולכת וגם אז רצוי לא כשהיא ישנה. כל שלב אמור להיות מתורגל מס' פעמים לפני המעבר לשלב הבא. בהצלחה, מור

המון תודות!! ואני איישם שיטה הגיונית ונכונה זו.

יש לי שתי בנות, בת 8 (כמעט) ובת שנה וחמישה חודשים. הגדולה היא ילדה למופת, תמיד היתה כזאת, מצטיינת ממושמעת, טובת לב ועדינה. הקטנה - שד משחת, מאד אגרסיבית, מאד לוחמנית, מאד חזקה ורוצה להרגיש תמיד שהיא שולטת. לא יודעת מאיפה היא לקחה את מודל ההתנהגות הזה, בטוח שלא שידרנו לה את זה. היא לא צריכה להלחם על מקומה, הילדה הגדולה מוותרת לה תמיד. היא לא צריכה להלחם על תשומת ליבי, אני חצי יום רק איתה. היא לא צריכה להלחם על אהבתי/נו היא תמיד מרגישה אהובה ומקובלת. אבל האלימות הזאת שהיא מפגינה כלפינו וכלפי אחותה ממש מטרידה אותנו. לרוב האלימות היאת תוצאה של חוסר סיפוק, של רוגז, אבל ישנה גם אלימות סתמית. היא מגיעה עם איזה חפץ ומכה אותנו, לעיתים עם הבעת רוגז ולעיתים סתם. אחר כך היא מתבוננת על התגובה שלנו. בהתחלה, לא התייחסתי להפגנת האלימות שלה, הייתי ממשיכה בעיסוקיי ונותנת לה להרגיש שזה לא מה שיגרום לה לתשומת לב מיוחדת. לאחר שזה המשיך, התחלתי לכעוס , הייתי לוקחת ממנה את החפץ, מרחיקה אותה מהמקום בהפגנתיות ואומרת לה "אסור להרביץ! אמא כועסת" וזהו, לא יותר מידי. הבעיה היא שגם זה לא עוזר, היא לא בוכה כשכועסים עליה, רק עומדת וצופה מהצד או מהמקום בו הנחתי אותה. היא ממשיכה להכות, ילדים שהיא פוגשת במשחקיות או בגינה והיא רוצה את הצעצוע שלהם או את החטיף שהם אוכלים ואת אחותה ואותנו. אני ממש אובדת עיצות. אני אשמח לקבל עיצה, מה עושים? איך פועלים? מהי הדרך? בתודה מראש שלי

צהריים טובים, את מתארת בהודעתך הרבה סלחנות כלפי התנהגות הילדה.התעלמות שלכם,ויתור של הגדולה וכו'. דבר ראשון,תהיו חייבים להפסיק להתעלם. כנ"ל לגבי הילדה הגדולה. אין צורך שהגדולה תוותר לקטנה כל הזמן. זה לא מועיל לא לקטנה ולא לגדולה. שני,זה גיל שבו צריך להתחיל להציב גבולות. לשם כך חשובים מאוד שני דברים - נחישות ועקביות. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" את החלקים - התקפות זעם והצבת גבולות,גיל שנתיים. אם ישארו עוד שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

שלום מור בני בן שנה ושלושה חודשים. לפני כחודש הכנסנו אותו למשפחתון קטן ואינטימי (10 ילדים). שבועיים מתוך החודש הוא שהה בבית כתוצאה ממחלה, ובשבוע האחרון הוא מגיע סדיר למשפחתון. בשבוע האחרון הילד לא מוכן להירדם לבד במיטתו, אלא רק במיטה ביחד איתי וגם זה לאחר כשעתיים של בכי ושיכנועים. הוא החל להתעורר באמצע הלילה בצרחות ומוכן להירדם שוב רק במיטתנו, לאחר ליטופים והרגעה שאורכת כרבע שעה בערך. בנוסף הוא החל להכות את ראשו בצעצועים שונים ולזרוק חפצים לכל עבר. במשפחתון הוא לא רגוע, בוכה כל הזמן, יושב ולא זז (למרות שהוא כבר הולך) ונמצא רוב הזמן על הידים של המטפלות. ידוע לי שהדבר נובע מחרדת נטישה שהוא חווה, אך מה אפשר לעשות בכדי להקל עליו את סבלו? נראה שהילד מאוד סובל. יש לציין שאני מוציאה אותו בכל יום מוקדם מאוד (לאחר 4 שעות בלבד ). מצטערת מראש על האורך. בתודה מראש אודליה.

צהריים טובים, אין טעם לתייג את הדברים כחרדה כזו או אחרת. הרבה יותר חשוב מה הילד חש איך מטפלים בזה,מאשר השם של התופעה. במקרה שאת מתארת יתכנו שני דברים: 1. את מתארת הרבה שינויים לילד כ"כ קטן ויתכן שזו התגובה לכך. במקרה כזה,השתדלי להיות כמה שיותר סבלנית,לעטוף אותו ביותר תשומת לב מתמיד,יותר מגע וכו'. אבל במקביל גם שמירה על הגבולות והחוקים הנהוגים בבית (לדוג',שינה במיטה שלו. אפשר לגשת,ללטף,לשיר לו.. אבל מבלי להוציא אותו. למרות שזה אומר כמה לילות בלי שינה,לטווח הארוך, זה עדיף על פני מעבר למיטתכם. לגבי שינה את יכולה לעשות חיפוש בפורום ולמצא עוד תשובות). 2. יתכן שיש משהו במשפחתון שמקשה עליו את ההתאקלמות . לכן,כמו בהרבה מקרים אחרים אני ממליצה גם לך,ללכת לערוך תצפית במשפחתון. לא כדי לבקר את המטפלת אלא כדי להבין טוב יותר מה קורה לבנך. איך עורכים תצפית,תמצאי ב"שאלות ותשובות" בחלק - גן. כדאי כשיוצאים מהתצפית לכתוב בכמה נק' מה ראית. הרבה פעמים זה נותן לנו את התשובות. אם יש צורך,את מוזמנת להביא לכאן את מה שראית ואנסה לעזור. דרך אגב,תצפית היא לא ביקור של 10 דק' אלא ממש ישיבה של חצי שעה,שעה. מה שעוד כדאי לך לבדוק עם עצמך,הוא המסר אותו את משדרת לבנך (גם אם לא במודע). ז"א,אם לדוג' את עצמך מתקשה להפרד ממנו,סביר שגם הוא יתקשה. אם הפרידה בבקר היא מאוד ארוכה,סביר שזה ישפיע עליו. ילדים קולטים את הקושי שלנו ומגיבים בהתאם. בהצלחה, מור

שלום, ביתי הקטנה בת 4 וחצי ביקרה לפני כחודש במוזאון הילדים ומאז יש לה פחדים היא לא מוכנה לישון לבד,רוצה שאני ישן לידה, וגם באמצע הלילה היא קוראת לי לישון לידה, היא מתעוררת באמצע הלילה מהבוהלת ומפוחדת יש לציין שלפני הביקור במוזאון היתה יושנה כל לילה לבד,בלי בעיות אני מאוד סובלת מזה כל לילה היא מעירה אותי ככה ב 3 ,4 לפנות בוקר ורוצה שאני ישן לידה, אני כמובן לא מסרבת כי אני יודעת שהיא פוחדת ואני מרחמת עליה, אבל זה לא יכול להימשך ככה ואני לא יודעת מה לעשות ומתי זה יעבור לה אני כמובן שמאשימה את הגן שהכניסו אותה לכזאת טרואמה ונתנו לה להיות במוזאון בניגוד לרצונה, ועכשיו היא צריכה פסיכולוג שיבדוק אותה,והמערכת מתחמקת בטענה שכרגע הפסיכולוגים עסוקיים ויש לחץ ואף אחד לא עשה שום דבר ולא מעניין אף אחד אשמח לקבל מכם תשובה מה לעשות? והם כדאי לפנות לפסיכולוג(פרטי)??

חבל לבזבז את הזמן למלחמה במערכת. כרגע,הרבה יותר חשוב לבדוק מה קורה עם הילדה. אחרי שהתמונה תהיה ברורה יותר,אפשר יהיה להמשיך במאבק מול המערכות. בהצלחה, מור

בתי בת שנה ו-7 כמעט חצי שנה בגן בשבועיים האחרונים בתי החלה לפחד מאנשים מסוימים- קרחים זה קרה רק בגן לי זה לא קרה והיא צורחת כמו כן, היא החלה לבכות כשאני עוזבת אותה או במשך היום הגן ורןצה שירימו אותה גם בבית בצהרים היא נרדמת רק כשאני לידנ וכך הערב אלו דברים שלא היו כמו כן גם בבית היא לא רוצה לזוז ממני לפעמים ולפעמים פתאום משחקת לבד אבל אני מרגישה שמהו עובר על הילדה האם יש קשר בין הדברים האם זו חרדת נטישה ביתי אחרי דלקת גרון ויראלית היתה עם 4 ימים עם חום גבוה ולאחר מכן הדלקת הפכה לחיידקית והיא מטופלת באנטיביוטיקה האם יש קשר בין הדברים האם יש לטפל בחרדה מזרים וכיצד

בקר טוב, כמה דברים : 1. תמיד במקרה שיש שינוי התנהגותי מתמשך,כדאי לבדוק מה קורה לא רק בבית אלא גם במסגרת בה הילד נמצא. במקרה כזה,אין תחליף למראה עינים. גשי לגן וערכי תצפית (בחלק גן ב"שאלות ותשובות" תמצאי איך עושים זאת). 2. במידה שבעקבות המחלה היא לא היתה בגן במשך תקופה ארוכה,יתכן שזו הסיבה. במקרה כזה,תני לה קצת יותר תשומת לב מהרגיל,חזקי אותה,הרבה מגע אבל גם שמירה על הגבולות. לגבי התצפית,את מוזמנת לחזור לכאן עם מה שראית ואנסה לעזור. בהצלחה, מור

בני היחיד בן 3.5 וישן במיטת נוער בחדרו. מזה כשנה הוא מבקש לעבור אלינו במהלך הלילה, בחלק מהזמן. זה בא בתקופות ובגלים. עשויה להיות תקופה של יותר משבוע בו הוא עובר למיטתנו כל לילה, ולאחר מכן, מס' לילות רצופים בהם ישן במיטתו ללא הפרעה. חשוב לציין כי בשנה זו עברנו דירה ליישוב חדש, עם כל המשתמע מכך וגם הוא עבר ממיטת תינוק למיטת נוער. מעבר הדירה היה חלק מאוד ומאוד חיובי לכל המשפחה. לא ידוע לי על כל מיני דברים ומצוקות שבנו עובר בתקופה זו, במיוחד כי היא ארוכה למדיי ובמיוחד, כי הוא לא עקבי לאורך זמן במעברו אלינו. היות שהוא ילד בוגר וחכם, הסברנו לו כי איכות השינה של כולנו ירודה בעקבות השינה המשותפת, אין הוא מרטיב זה כבר זמן רב. ניסינו כל מיני עידודים- החל מעידוד מילולי ושבחים על שנת לילה רצופה במיטתו, ניסינו גם עידוד בפרסים ומתנות (קטנות וסמליות) על מגוון פעולות אותן מיטיב לעשות- כילד גדול ובוגר וביניהן גם שנת לילה רצופה. ניסינו אף שבחים בפני כל המשפחה המורחבת כדי להרחיב את מעגל התמיכה בו. כל פעולת עידוד כזו עובדת ומשפיעה עליו ועל שיתוף הפעולה שלו, אך טווח ההשפעה שלה לא ארוך ולא סדיר. גם כשהפעלנו את שיטת המדבקות (מעודדת מס' פעולות שיעשה כילד גדול ולאחר צבירת מס' ריאלי של מדבקות- מקבל הפתעה) שראינו שמאוד אהב אותה ואת הפרסים שקיבל ואכן עודד אותו לעשות הפעולות המתוגמלות, לאחר כשבוע של שימוש בשיטה זו, זה כבר לא השפיע על שנת הלילה שלו וחזר למינהגו- לעבור למיטתנו בלילה. ניסינו גם לישון בחדרו למס' לילות, כי קראנו שזה עשוי להחזיר לו את הביטחון שבשנת לילה מלאה בחדרו והוא אכן נהנה מכך- מקירבתנו אליו גם בשעות שלא רגיל לתשומת ליבנו. קשה לי לומר כי איכות השינה שלנו נותרה טובה... מה עוד עלינו לעשות? אנו די חסרי אונים.

בקר טוב, אתה מתאר המון "עשיה" סביב עניין השינה ( הסברים,חיזוקים,מדבקות,פרסים...). ז"א,הילד מקבל המון תשומת לב ועניין בנושא. סביר שכל עוד תמשיכו,תמשך הבעיה. לכן,מומלץ לעשות שני דברים : 1. להפסיק את העניין מסביב. החיזוק צריך להיות מילה - שתיים נעימות,לא יותר מכך. המסר צריך להיות - לישון במיטה שלך זה הדבר המצופה ממך,אין כאן שום דבר מיוחד. 2. אותם אלמנטים שקיימים בהצבת גבולות - אסרטיביות ונחישות. כדאי לקרא את החלק על הצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל,זה אמור לעזור גם במקרה שלכם. צריך לזכור,שכל דבר שהוא over,מאבד מהשפעתו ולעיתים אף משיג השפעה הפוכה. אין טעם לחזק over. בהצלחה, מור

בני, בן 14 ,כיתה ח, אובחן כמחונן בקבוצת 3%. בעל חוש הומור מפותח מאוד , חברותי מאוד,ילד חכם וסקרן. משקיע ומשחק ברידג' ברמה טובה משקיע ומשחק כדורסל בליגה לילדים לא משקיע כלל בלימודים,רוב ציוניו נמוכים למעט מדעים המצטיין בכיתה לא מכין כלל שעורי בית .מתחצף להוריו. לאחר התיעצות החלטנו להפסיק לו את הברידג' והכדורסל הן כעונש והן בתקווה שהזמן הפנוי יוקדש ללימודים אך ללא הועיל. כמו כן הגבלנו טלוויזיה ומחשב אך מתקבל הרושם שכל העונשים וההגבלות לא "מזיזים" לו. א. האם פעלנו נכון ב. אם לא נשמח לקבל עצה תודה

בקר טוב, כתבתי כבר כמה פעמים את דעתי על עונשים ומידת יעילותם,במיוחד בגיל ההתבגרות. בדר"כ חוץ מריחוק והדרדרות ביחסים,זה לא תורם כלום. ב"שאלות ותשובות" משמאל יש חלק המתייחס לגיל ההתבגרות,אנא קרא אותו. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

מור שלום אחיינית שלי בת 4. בת יחידה ובכורה ונכדה ראשונה. מאז ומתמיד היא מאוד מפונקת, אולם לאחרונה היא עקשנית ומרדנית בצורה קיצונית יותר מאי פעם. היא מכה את הוריה, אם היא לא משיגה את מבוקשה היא בוכה בהיסטריה, משתוללת ולא מוותרת על רצונה בשום אופן. לאחרונה היא מכה את אמה בבטן כי היא חושבת שיש שם תינוק (הוריה מנסים מזה תקופה להביא עוד ילד לעולם). יש לציין מספר פרטים חשובים: הוריה לא מתואמים בחינוכם אותה. אחותי, קרי אמה יותר נוקשה וכן מנסה להציב גבולות. לעומתה גיסי בקושי מעורב בחינוכה, הוא מאוד אדיש גם אם היא מטריפה את כולנו למשל בארוחת ערב שבת. המצב נעשה לא נעים לאחרונה כי לאמי , קרי סבתה, שדואגת לה מהשעה 13:20 בצהריים (מוציאה אותה מהגן) ועד שהוריה חוזרים מהעבודה מאוד קשה איתה. היא ממש מתישה אותה. פרט לכך היא משתעממת בקלות (ילדה מאוד חכמה), מבלגנת ולא מסדרת אחריה, מקללת וצועקת. מה את מציעה לנו?

בקר טוב, הנק' היא לא זה שהיא מפונקת אלא זה שהיא חסרת גבולות. פינוק הוא נהדר,בתנאי שהוא מגיע ביחד עם גבולות. מכיוון שאתם לא הוריה של הילדה יהיה קצת קשה לעשות דרכם שינוי אבל... אפשר לדאוג לכך שכשהיא אצל סבתה (לפחות כשהיא לבד שם) כן יהיו לה גבולות והיא כן תפנים את חוקי המקום (בדיוק כמו שיש ילדים שבגן מגיבים יפה מאוד לגבולות ובבית הם חסרי גבולות לחלוטין. ז"א,תלוי מי המבוגר שנמצא איתם ועד כמה הוא מציב גבולות). אני מציעה לתת לסבתא את החלק מ "שאלות ותשובות" שמתייחס להצבת גבולות ולהתחיל ליישם. דבר נוסף,אפשר שהסבתא תעמיד גבולות לבתה (לא לנכדה) ותגיד - עד כאן !. אני לא מסוגלת לשמור עליה אם אין חוקים וגבולות בסיסיים,ותעמוד על כך שהוריה יתחילו בתהליך של שינוי (או לבד או עם עזרה מקצועית). מה שחשוב הוא שאימה של הילדה לא תקבל מכם פידבק שהיא או בעלה אשמים,אלא שאתם פשוט לא מסוגלים יותר. מבלי להאשים. בהצלחה, מור

מור שלום, חמי וחמותי גרים לא רחוק מאיתנו, הם אנשים טובים וחמים, אנו נמצאים אצלם בימי שישי ושבת, ולפעמים באמצע השבוע. עוזרים לנו עם הילדים הקטנים שצריך, ובכלל יעזרו כשנבקש. הבעיה היא שכשהם מבקשים משהוא צריך לקפוץ לדום ולהסכים, אז שזה אפשרי בשמחה ואהבה גדולה, אבל שזה לא מתאים....גם בעלי וגם אני מתחילים להיכנס ללחץ ותמיד רבים בנינו (ריב לא קטן), יש לציין שזה מרגיז גם את בעלי אבל אין לו ברירה הוא הבן שלהם, ולי יש ברירה לא תמיד מתאים לי מה שהם מבקשים. אני לא רוצה להישמע כמו מפונקת, או אגואיסטית שרק יודעת לקבל ולא לתת - זה לא המצב, אני מעריכה אותם מאוד, מכבדת אותם מאוד והם מאוד אוהבים ומעריכים אותי. מה דעתך בבקשה?

בקר טוב, אני יושבת כבר כמה דק' מול ההודעה שלך ומנסה לחשוב מה דעתי. וזהו,שאני לא מצליחה לענות על השאלה - מה דעתי. אולי זה כי חסרים פרטים בהודעה,אולי כי יש לי הרגשה שיש בהודעה ציפיה שאני אגיב בכיוון מאוד מסויים (ואני לא בטוחה שזה הכיוון שבו אני רוצה להגיב),אולי כי אני לא מצליחה ממש לרדת לסוף דעתך ואולי... בכל מקרה,אם את רוצה את דעתי,תצטרכי לכתוב קצת יותר על היחסים בינכם - בינך לבעלך,בין בעלך להוריו,בינך להוריו... מה כוללת העזרה שלהם ? לאיזו עזרה הם מצפים ממכם ? וכו'. מור.

מור שלום תודה על המיקצועיות שלך, בחוסר מתן תשובה. חשבתי על הענין, דיברתי עם בעלי ונראה לי שנכון לפעול כל מקרה לגופו של ענין ובעדינות. תודה

שלום! שמי מירי ואני אמא ל-3 ילדי מבחנה לאחר 14 שנות עקרות. אחד מבני [שיש לו תאום] בני 9 כמעט. סובל מכאבי רגליים. כאבי גדילה כפי שנאמר לנו לא לדאוג. ויש לו גם בעיה שהוא הולך עקום. העקום הוא בכף הרגל בגיד שהוא מושך את הרגל לצד כלפי פנים. היינו בפיזיוטרפיה ונאמר לי שהוא ילך לקרטה ובמשך הזמן זה יסתדר. בינתיים 7 חודשים מאז. ואין שום שינו במצבו של הילד. כאבי הגדילה נמשכים. [אם כן] [ד.א. לא עשו שום בדיקות מעמיקות בנושא] לפי המלצת הרופאים]. העקימות של הרגל לא משתפרת לא רק שלא משתפרת אני רואה שזה הולך ומחמיר. מה גם שהוא הולך והרגל נוטה כלפי פנים הוא מושך את ידיו לאחור . המצב מפחיד אותי ומדאיג מאוד. רוצה לעזור לילד. ולא יודעת איך ובמה. ולעניין קשב והריכוז: זה דבר שנודע לי השבוע ממורתו. שאולי לילד יש בעיית קשב וריכוז המצב מלחיץ אותי כי איני יודעת בדיוק מה זה? ואיני יודעת איך לעזור לילדי. ולאן לפנות אם זה נכון. במה זה כרוך...... אנא בכל לשון של בקשה. רוצה רוצה לעזור לילדי ולא יודעת איך......... ד.א. הם שני בנים-תאומים בני 9 כמעט. ובת כמעט בת 5. אמא מירי

היי מירי מרשה לעצמי להגיב לפני מור, אבל לדעתי כדאי לך להפגש עם פודולוג/ית (מומחים לכפות הרגליים וליציבה) . כל משקל הגוף מיוצב ע"י כפות הרגליים וכשיש בעייה, כל היציבה משתנה, הגוף מנסה לשמור על שיווי משקל ומפצה על הסטייה ע"י הפעלת שרירים בחלק החלש של הגוף. כמובן שמתח השרירים הא-סימטרי בגוף משפיע בצורה שלילית. בד"כ הפתרון הראשוני יהיה שימוש במדרסים המותאמים אישית לילד. - - - לגבי ריכוז וקשב - משאירה למור. - - - אך קיימת אפשרות שהילד לא מגיע למנוחה שלמה ומלאה בשנת הלילה ומכאן נובעת גם בעיית עייפות, וריכוז. - אולי, זו רק אפשרות וייתכן ואני טועה לחלוטין.

בקר טוב, שני הנושאים שהעלת הם לא בתחום עבודתי. לגבי הרגליים - קיבלת המלצה מאיילת. בהחלט כדאי לקבוע תור למומחה לרגליים. לגבי הקשב והריכוז - אני מוסיפה קישור עם מידע בנושא כולל הקריטריונים לקביעת ההפרעה. כדאי לקרא. http://padeh.net/pediatrics/ADHD/ADHD.htm אבחון קשב וריכוז הוא תהליך ארוך (ולא זול..) הנעשה ע"י נוירולוג/פסיכיאטר. כדאי לך לבקר בפורום הפרעות קשב בתפוז ולהעזר שם. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=201 בהצלחה, מור

שלום, אני בהליכי גירושים כבר חודשיים. יש לי ילדה בת 3 , איך מספרים לה על הגירושים?

שלום לוי, ומתנצלת על השהות בתגובה. כמו שכבר נכתב כאן מספר פעמים, כדי לבשר לילדים על גירושי ההורים, יש לבוא מוכנים. אין זה רצוי עבור ילדים להיות מעורים בפרטי גירושי הוריהם, ועל אחת כמה וכמה, לילדה קטנה בת שלש. מה שחשוב זה שתגיעו להסכמים ברורים בכל הכרוך בקשר עם הבת. זה הדבר היחיד שחשוב לה. היא רוצה וצריכה לדעת היכן תתגורר, עם מי, מתי והיכן תפגוש את ההורה שיבוא לבקרה (בין אם האב או האם), מהם הימים והשעות הקבועים, האם תלון אצל ההורה שעמו אינה מתגוררת, וכו'. מציעה לך לקרוא הודעות קודמות בעניין זה.

שלום, הבת שלי בת 4. אני ובעלי פרודים כבר חצי שנה (הוא לא גר בבית כל התקופה). בעלי מגיע לראות אותה פעמיים בשבוע בימים קבועים ובשעות קבועות ואני גם מודיעה לה תמיד שמחר אבא יאסוף אותה מהגן. בכל התקופה לא דיברנו איתה מפורשות על הגירושים. בשבועיים הראשונים היא שאלה כל הזמן איפה אבא שלה ואמרתי לה שהוא יבוא ביום בשבוע שבו הוא אמור להגיע והתירוץ היה שאבא עובד והוא לא יכול לבוא עכשיו. בעלי בשנים האחרונות עבד בעיקר לילות כך שזה נשמע די הגיוני (לפחות בשבילי). אחרי שבועיים היא הפסיקה לחפש אותו ונראה שהיא הבינה והתרגלה למציאות החדשה. כל התקופה האחרונה היא מתפקדת כרגיל ולא נראה שיש איזשהי התנהגות חריגה מצידה. אך בכל זאת הייתי רוצה לדעת אם זה בסדר להשאיר את המצב כך או שצריך להסביר לה יותר? ואם יש צורך בהסבר נוסף, מה להסביר לה ואיך להסביר לה? האם יש צורך בהתערבות של יועץ/פסיכולוג ילדים? האם לעדכן את הגננת שלה?. אגב, הילדה נשארה לגור איתי באותה דירה בה גרנו קודם כך שמבחינת התנאים הסביבתיים הכל נשאר ללא שינוי.

עוקץ,פורומים,פורומים,עוקץ קהילות עוקץ פורומים בשלל נושאים משחקים תוכנות שירים סרטים מידע חדשותי חם פורום דת ומדינה ועוד www.okets.co.il

נוחי שלום, תודה על תשובתך משבוע שעבר (20.3).הצעת לי לנסות לדבר עם אביו של בני שגר בחו"ל ולשתף אותו אבל לצערי ההרגשה שלי היא שהוא לא ממש מבין מה קורה לבנו ומה שאומר יפול על אזניים ערלות. הוא גר בחו"ל עם חברתו ועם בתה וכשמגיע לביקור כפעמיים בשנה הוא מגיע איתם ואז בני בעצם פוגש את אביו שכמעט ולא מכיר בנוכחות משפחתו החדשה ואצל סבתו עם כל המשפחה המורחבת ולא באופן אינטימי .וכשהוא חוזר הביתה הוא מפנה אלי מעט כעסים ואין לי ספק שלא פשוט לו אם כי הוא מקבל פינוקים ומבלה בכיף ומקבל מתנות שבטח קונות אותו.ניסיתי להסביר לאביו שינסה לבוא אליו לבית לבד בלי בת זוגו ובתה שיקדיש לו זמן לבד אך הוא מכל מיני סיבות לא מוכן לכך . האם את חושבת שמפגש כזה יכול להזיק יותר מלהועיל לבני ,עכשיו כשהוא התבגר ובן 5.5 ושואל הרבה שאלות קשות אני חוששת שזה יכול לפגוע בו-עד שהוא זוכה לפגוש את אבא שלו הוא נקלע לתוך מפגש משפחתי ענק.לא בטוחה מה עדיף שלא יהיה שום קשר מאשר מפגשים לא קלים כאלו ולעיתים רחוקות..

שלום לך אורנה, ומתנצלת על העיכוב. האפשרות שעולה במוחי היא שבעלך בנה לו משפחה חדשה, ומהתנהגותו נראה שחשוב לו שיקבלו אותה וייתכן שמשום כך הוא מסרב להיפגש בלעדיה. אולי בקשתך מתפרשת אצלו כאילו אינך מקבלת חייו החדשים בנפרד ממך, מה שמעורר אצלו התנגדות. אולי אם תעבירי לו את הערכתך לבחירתו זו, ומשם תביאי שוב את הצעתך כשלב של לקראת התערות בנו במשפחתו, ייענה לך. לשאלתך האם לנתק את הקשר כדי למנוע את תסכולו של הבן, תשובתי היא שעדיף קשר כלשהו על פני נתק מוחלט. לכשיגדל הילד יהא הוא המחליט האם להתפשר או להתנתק. אשמח לשמוע את המשך ההתפתחויות, אם תשובתי אינה מאוחרת מדי... נוחי

שלום רב, אני מפנה כאן שאלה שנוגעת לחברתי (שאין לה נגישות לאינטרנט). חברתי בהליכי גירושין שמתנהלים די לאיתם. הנושא הרגיש בעניין זה הוא בתה בת השלוש ושמונה חודשים. ההורים גרים בבית משותף עדיין, עד שיסתיימו כל ההליכים המשפטיים וכל אחד ילך לדרכו. בינתיים חברתי ובעלה לא משוחחים ביניהם (בבוקר הילדה נמצאת בגן) ואין שום אינטראקציה ביניהם כך שהילדה "נודדת" כביכול בין האם לבין האב. הם ישנים בחדרים נפרדים - האב ישן במיטת ההורים (מה שהיה פעם המיטה של אבא ואמא) והאם ישנה בחדר של הבת במיטה נפרדת. הגננת רואה שחל שינוי בהתנהגותה של הילדה, היא צועקת, מתפרצת, מקללת וכו'....(עלי לציין כי בבית לא צועקים או כל דבר אחר, כך שהיא לא מחקה התנהגות מסויימת). סביר להניח כי בשל השינויים והקושי הרב היא שינתה התנהגות. שאלתה היא, האם רצוי לספר ולהסביר לילדה מה קורה ומה פשר השינויים המתחוללים בבית ושעוד יתחוללו (כי בעתיד הלא רחוק היא ואמא יעזבו את הבית הגדול ואת אבא ויעברו לבית קטן יותר, בלי אבא...) ואם כן אז איך עושים זאת? מה בדיוק אומרים? הנושא כל כך רגיש וחברתי פוחדת לעשות טעויות. תודה רבה

שלום לך אפרת, הילדה אכן נמצאת במצוקה, הבאה לביטוי בהתנהגותה בגן. האוירה בבית שלילית ורוויית מתחים, ייתכן גם שהילדה נחשפת למריבות קשות בין שתי הדמויות המשמעותיות ביותר עבורה. אי-לכך, יש להבהיר עבורה את הערפל הסגרירי שבבית, וליידע אותה לגבי השינויים העתידים להתחולל. אם אכן ההורים טרם שוחחו עימה, עליהם לעשות זאת בהקדם, ומוטב אתמול ממחר... הדרך הנכונה לשם כך, ראשית, היא הכנת השיחה בין ההורים. עליהם להתמקד במה שקשור לילדה בלבד - עם מי תגור בקביעות, היכן, מתי תפגוש את אבא והיכן וכו'. החשוב ביותר בעת השיחה - לתת לילדה מידע ענייני ומרגיע לגביה, מבלי להיכנס לסכסוך שבין ההורים. עליהם להימנע בכל מחיר מלהשמיץ צד זה או אחר, למען לשמור על בריאותה הנפשית. על ההורים לזכור, כי שניהם חשובים לה באותה מידה, וכי היא זקוקה לשניהם איתה, גם כאשר אינה מתגוררת עם שניהם. לעתים קרובות מתקשים ההורים להגיע להסכמה בנוגע לדרך בה הם מוסרים את הבשורה לילדיהם, או שהם מתקשים להסתיר את רגשותיהם, ולכן מוטב אם יפנו לאיש מקצוע שיהיה לעזר בשלב זה, בהתמקדו בטובת ילדיהם. מאחלת לידידתך דרך קלה... אם אפשר... וטוב שיש לה חברה כמוך. נוחי

שלום רב, אודה לכם על קבלת תשובה בנושאים שונים : יש לי שלושה ילדים , ילדה בת שמונה שנים 9 חודשים . ילד בן שש שנים וחצי וילד בן 5 חודשים. אני עובדת במשרה מלאה בעלי עובד רופא שיניים שמגיע הביתה ממש מאוחר אחרי 9:30 או עשר בלילה. אננחנו בקושי רואים אותו. הבעיה שנוצרה שאת התסכול אני מוציאה על הילדים , מרגישה לפעמים שאני מאבדת שליטה כי אני עושה הככככככככככל ולבד . שני הילדים המבוגרים כל הזמן רבים ואני מתחילה בתורי גם לנסות להפריד ביניהם ולהסביר שלא צריך לריב ומנהלת שיחה איתם , ומסכמים שלא רבים עוד פעם אבל העניין חוזר על עצמו כמה פעמים אפילו ביום. לפעמים אני מאבדת שליטה ואז צועקת עליהם , שהם ממש לא אוהבים את זה בעיקר הילדה , שללא שום קשר אם אני צועקת עליה היא מתחילה לדבר שאל תצעקי . לאחרונה אני מרגישה שהיא מבולבלת ברגשות שלה . התחילה לחזור לישון אצלנו בחדר שלנו , היא מגיעה בלילה אחרי שהיא יושנת זמן קצר במיטה שלה . השאלה שלי : * איך ניתן לשלוט יותר טוב ולא להגיע למצב של צעקות ולחץ כל הזמן שמקווה שתעבור שעה שלמה בבית בלי מריבות וצעקות. והשאלה השניה שלי שאני מקווה לקבל מענה עוד היום , שהיא מתחילה לשאול לגבי יחסי מין. כנראה היא ראתה איזה סיטואציה בסרט רגיל והיא כל הזמן מתחילה לשאול אותי שאלות ממש כחוקרת . אם אני ואבא שלה יושבים לבד אז היא שואלת מה עשיתם . למה אתם בכלל יושבים לבד ועל מה אתם מדברים. אודה לכם באם אוכל לקבל תשובה . אגב מפריע לי מאוד שלמרות שאני עושה להם הכל , הם לא זוקפים דבר לזכותי ואוהבים את אבא שלהם יותר בהרבה . האם ייתכן שאני חושבת או מדמיינת שאני עושה להם הכל ?? בתודה מראש, שירין

בקר טוב, את שואלת - האם אני מדמיינת שאני עושה הכל ? זה לא משנה האם זה כך במציאות או האם זו רק התחושה שלך. מה שמשנה זה שאת מתארת מצב שהוא מתיש ולא קל עבורך. והתחושה הזו עוברת לילדים (בצעקות,חוסר סבלנות וכו'). על פי ההודעה שלך אני מתרשמת שקיים קושי קצת יותר רחב מאשר רק צעקות על הילדים ולכן אני ממליצה מכל הלב לפנות לטיפול משפ'. חבל גם בשבילך, שתסתובבי עם התחושות שאת מרגישה וגם שהילדים יגדלו באוירה כ"כ טעונה. לגבי השאלות על יחסי המין - בהחלט רצוי שתנהלי איתה שיחה מסודרת בנושא ותסבירי את העניין בהתאם לגילה. ישנם גם ספרים בנושא לילדים,אפשר להכנס לחנות ספרים ולשאול. בהצלחה, מור

בני בן שנה ושלושה חודשים. הוא מאוד מתעניין בכל מה שמסתובב: מאוורר התקרה מושך אותו והוא קבוע מבקש שירימו אותו אליו, הוא הופך את המכוניות ומסובב את הגלגלים שלהם וכשאנחנו מטיילים ברחוב הוא חייב לגעת בכל הגלגלים של המכוניות העומדות. האם זה משהו שידוע בגיל הזה או שזה משהו שצריך להדאיג אותנו. תודה רבה,

בקר טוב, אני לא מוצאת שום סיבה לדאגה.. מור

בני בן ה -8 כל הזמן מחבק אותי בצורה כזאת שהוא תמיד נוגע לי בחזה זה לא נעים לי וזה גורם לי להתרחק ממנו בעבר היתי מעירה לו אבל זה לא עוזר הוא תמיד חושב שכאילו לא שמתי לב ותמיד הראש על החזה או היד, אני מרחיקה אותו ממני בצורה שישים לב וזה חוזר זה גורם לי לא לרצות להתקרב אליו בכלל זה מפריע לי מאוד עקב עינין שעברתי בילדותי, איך מפסיקים עם זה???

צהריים טובים, בהחלט כדאי מאוד בגילו להפסיק את העניין. מה שאת מתארת הוא חלק מהצבת גבולות.מכיוון שאני לא מכירה אתכם איני יודעת איך עד היום (בנושאים אחרים) הצבת גבולות. אבל,באותה הדרך שבה הצבת ואכפת את הגבולות עד היום,כדאי להשתמש גם כאן. כמובן שכמו בכל גבול אחר,גם כאן מה שיקבע את מידת ההצלחה היא מידת האסרטיביות וההתמדה שלך. אני מוסיפה קישור לתשובה קודמת בנושא. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/16462/xFP/16521 בהצלחה, מור

אני לא יודעת מתי זה התחיל אך אני ובתי בת ה -10 מאוד מרוחקות ריגשית, זה התחיל כאשר נאלצנו כולנו להתמודד עם בני שהוא היפראקטיבי (כיום בן 8) והבית היה תמיד במתח וכעסים כי הוא פשוט הטריף את כולנו מהבוקר ועד הערב, היום הוא מטופל בקונסרטה והבית שב למסלולו, אבל בתי מתנהגת ממש כמו ילדה קטנה וקשה לי לפתוח איתה בשיחה בוגרת היא כאילו בכוונה שואלת שאלות טפשיות או שואלת שאלות שהתשובות עליהם ברורות לה, ממש כמו ילדה קטנה ואני מעירה לה בד"כ שתפסיק וזה חוזר אני מחבקת אותה ומתקרבת אליה והיא מתחילה להתפנק בצורה מוגזמת וילדותית עד שממש לא בא לי להתקרב מה שקורה שכל היחסים בינינו הופכים להיות הוראות ועשיה: את רעבה? הכנת שעורים? איך את מרגישה? זה מפריע לי מאוד אני רוצה להתקרב יותר לחבק לשוחח מבלי שהרגע הזה יהפוך לילדותי ומילל, אגב אני דואגת לה מגנה עליה ותמיד דואגת לדעת מה קורה איתה מי מציק לה בכיתה ומטפלת מיד בכל בעיה זה ברור לה... יש לה תמיד למי לפנות. תודה מראש

צהריים טובים, על מנת לעזור כאן צריך להכיר את המשפ' יותר לעומק מאשר רק דרך פורום. אני ממליצה לשקול פניה ליעוץ. חבל לוותר על היחסים בינכם,כדאי להשקיע מאמץ. בהצלחה, מור

בני בן שנתיים ושמונה חודשים עדיין לא גמול, לפני שבוע הוא החליט שהוא לא רוצה חיתול והוא רוצה תחתונים, כששואלים אותו "איפה עושים פיפי ?" הוא עונה "בשירותים", אך הוא מפחד לשבת בשירותים או בסיר וכשיש לו פיפי הוא אומר וכשני אומרת לו בוא נלך לשירותים או לסיר הוא לא מוכן אומר לי "פה אני עושה פיפי" הוא מתכוון לרצפה, הוא לא מוכן בשום אופן לשים חיתול ומצד שני הוא מפחד לעשות בשירותים או בסיר, מה עושים?

צהריים טובים, מכיוון שיש כאן ה מ ו ן תשובות בנושא,אנא עשי חיפוש בפורום תחת המילה גמילה וקראי את התשובות. בנוסף,ב"שאלות ותשובות משמאל יש חלק שמתייחס לגמילה וכדאי לקרא אותו לפני שמתחילים. בחיפוש תמצאי תשובות לכל אחד משלבי הגמילה - איך מתחילים,מה קורה אם נתקעים וכו'. אם ישארו שאלות לאחר הקריאה,אשמח לעזור. בהצלחה, מור