פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

יש לי בעיה רצינית. את זוכרת שסיפרתי לך שהגרוש הפסיק לילדים את הטיפול שלאחר מכן חודש?... אז שוב פעם זה חוזר על עצמו, ופסיכולוגית הפעם לא מוכנה בשום אופן לחזור ולטפל בילדים למרות הצו מבית המשפט. ולמרות שפקידת הסעד חייבה אותו לממן לילדים טיפול פרטי, הוא פשוט מושך את העניין, מסנן טלפונים של פקידת הסעד, כשהיא מצליחה בסוף להשיג אותו, הוא טוען שהילדים מתנגדים לטיפול, וזה לא נכון. ועוד סיפורים. בינתיים הילדים ללא טיפול. והבת שלי כבר לא לומדת...יושבת בכיתה בחוסר מעש מוחלט... גם המורה ויועצת בית הספר בדיעה שהילדה במצוקה קשה. ולמרות שהמורה יצרה קשר עם פקידת הסעד כלום לא זז!!! ואני עדיין חלשה מהניתוח, מנסה לעשות הכל למען הילדים. אך נדמה לי שלפקידת סעד נוח במצב הזה...שום יוזמה מצידה...היא מחכה שאני אעשה הכל לבד. מה עושים נוחי? אני תשושה כבר. גילי.

גילי, קראת את כל מה שכתבת ואנסה לעזור... ראשית כל את זכאית לטיפול חינם במשרד הבריאות. ושאלה ברשותך.... האם בית המשפט שנתן את הצו הוא בית משפט לחוק נוער או למשפחה ? האם פקידת הסעד היא לסדרי דין או לחוק נוער ? במקרה הזה זה מאוד משנה.

הטיפול היה אכן במסגרת משרד הבריאות, והפסיכולוגית טענה שבגלל שהוא מסית את הילדים, ומתנגד לטיפול היא חוששת שהטיפול יפגע בילדים ולא יועיל להם. וזה נשמע ממש תמוה, כי היא לא אמורה לקבל את הסכמתו בכלל. הפקידת סעד היא לענייני משפחה, ולא חוק הנוער. מדובר בילדים תמימים, ולא ילדי רחוב. וכל הסיפור מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.

אני אבא לילד בן 9 וחצי. אני פרוד, והילד חצי שבוע אצלי וחצי שבוע אצל אימו. עד כאן אין בעיה. לילד קשיים בלימודים, אך אין עליו לחץ, וגם אני וגם אימו מתייעצים ובקשר, עם ביה"ס ועם צוות שמלווה אותנו (דרך ביה"ס בעיקר). הילד מרבה ללכת לבית של סבתא שלו (גרה קרוב) לשם מגיעים גם בני דודים קטנים. לפני שבועיים סיפרה לי אחותי (דודה של הילד, שהילד שלי ננעל עם בנה בחדר בבית של הסבתא. לאחר שהם דרשו בהם לצאת, אמר הילד שלה (בן חמש וחצי) לאימו ששניהם התפשטו... כששמעתי את זה היה לי קשה מאד לעכל את הסיפור, אך אמרתי לבני שאסור להינעל בחדר עם אף אחד. לא המשכתי יותר מזה, וחשבתי שאולי יש איזו טעות. היום יום שישי, היינו אצל הסבתא, כאשר בזמן תכנית טלוויזיה חשבנו שהואמשחק עם בן דוד (בן 4) במחשב. הפעם היה זה אחי שהלך לראות מה קורה. לפתע בני הופיע ואמר שהוא רוצה הבייתה. זה באמת נראה לי מוזר, אך ייחסתי זאת לעייפות. כשהגענו הביתה התקשרה אליי אשתו של אחי, ואמרה לי שהוא ראה את הבן שלי מאחורי בנו, שעמד בתנוחת 6, עירות על הרצפה. לומר את האמת, עד עכשיו אני ממש בפאניקה. מה קרה לא בסדר? היכן הוא ראה את זה? והכי חשוב... מה עליי לעשות? הייתי מוכרח לדבר עם בני, שכבר כששמע את הטלפון, החוויר ו"הרגיש לא טוב" לפתע. שאלתי אותו מה קרה... והוא רק אמר עזוב אותי" הרבה פעממים... שאלתי אותו אם עשו לו משהו כזה בביה"ס, והוא אמר שלא... שאלתי אם זה אצל אימו.... והוא אמר שלא שאלתי אותו.... ראית את זה כאן... אצלי בבית? והוא אמר שלא.... אבל אני לא רגוע... אני לא יודע אם הוא ראה את זה איפה שהוא, ומה לעשות... אנא דברו איתי

צהריים טובים, אני בהחלט יכולה להבין את הפניקה שלך אבל... אחרי הבהלה הראשונה,חשוב מאוד להרגע ולשמור על הפרופורציות. בהלה לא תועיל לא לך ובטח לא לילד. אין טעם לשאול או לחקור את הילד. סביר שהוא עצמו מבוהל ממה שקורה כרגע. תפקידך הוא לשדר לילד קבלה (גם אם אתה לא מסכים למעשה כדאי לשדר לילד שמקבלים אותו ומבינים אותו) ובמקביל לקבוע פגישה בהקדם עם איש מקצוע (עו"ס,פסיכולוג שמטפלים בילדים). אל תנסה לפתור את העניין לבד. במקרה כזה הנזק עלול להיות גדול מהתועלת,במיוחד לטווח הארוך. בהצלחה, מור

כיצד להגיב כשילד בן שנתיים צועק. וזה קורה המון. כשמשהו לא מצליח לו, כשמונעים ממנו דבר מסוים ועוד. דבר נוסף אני מחכה לראות מוכנות מסוימת לגמילה מטיטולים מצידו אך עדיין אין. האם זה נורמלי בגילו שקקי בטיטול לא מפריע לו והוא אפילו מתנגד שאחליף לו. וכשאני שואלת אם הוא עשה הוא עונה בשלילה. תודה.

ערב טוב, נתחיל מכמה הפניות לתשובות קודמות ונמשיך משם,או.קי ? :). אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - גיל שנתיים,התפרצויות זעם,גמילה מטיטול. בנוסף,כמה הודעות מתחתייך - גמילה מחיתולים. בנושא הגמילה יש כאן בפורום המון תשובות,אנא עשי חיפוש בפורום. מה שאת מתארת לגבי הגמילה הוא בהחלט נורמלי. כמו שתראי בתשובות בנושא - הדבר החשוב ביותר הוא לתת לילד להוביל את התהליך (לעודד,לחזק,אבל לא ליזום צעדים במקומו). זה הדבר העיקרי שמבדיל בין תהליך של גמילה "טובה" וחלקה לבין כזו שנתקעת וקשה יותר. אם אחרי קריאת כל התשובות האלה,ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום ובוקר טוב, שמי סימה ואני אמא לילד בן 7 ובת בת שנה וחצי, כאשר נולדה בתי ילדי בן ה- 7 קיבל זאת מאוד יפה, הוא מאוד אוהב אותה ומפנק אותה, רק שמאותה תקופה הרגשתי שחל שינוי בילד כלפיי, מין תחושה שהוא עושה הכל בכדי להרגיז אותי ולגרום לי לאי שקט, הוא מכיר את נקודות החולשה שלי יודע מה אני הכי לא אוהבת שהוא עושה, וכמובן שהוא עושה זאת כאילו ממש דווקא ומכוון אליי. דוגמא אחת היא שאני רוצה לקלח אותו בזמן שהגיע השעה, הוא מתחמק בורח ומתחיל להשתולל , וזה דבר שמכעיס אותי מאוד, דבר נוסף הוא שהוא משחק כדורגל בתוך הבית וככל שאני כועסת יותר הוא ממשיך ועושה זאת, למרות שמס' פעמים החרמתי את הכדור הוא מצא אביזרים אחרים לבעוט בהם. באופן כללי הוא נעשה עקשן מאוד, עצבני ומדי פעם קצת מתחצף, אני כמובן כועסת מאוד לפעמים מרימה את קולי אך ללא כל תועלת. אני מרגישה שמאוד קשה לי להתמודד עם זה, ופשוט כבר אין לי כוח לויכוחים ולמריבות איתו. לילד לא חסר כלום הוא מקבל דברים שהוא אוהב, רשמנו אותו לחוג שהוא אוהב (כדורגל), בכדי שהוא מעט יעריך את מה שעושים עבורו. אך ללא הועיל. אנו בתור הורים משתדלים לתת לו הכל בכדי שלא יחשוב שאחותו מקבלת את כל היחס. בבקשה תעזרי לי להתמודד עם הבעיה איתו,תתני לי עצות איך אוכל להחזיר את ילדי להתנהג בצורה נאותה. מקווה מאוד שתעזרי לי תודה ויום טוב.

הי סימה, הודעתך מאוד נוגעת לב. עולה ממנה כ"כ הרבה רצון טוב ונכונות לעשות בשביל הילד ומצד שני,גם תחושת חוסר אונים... דבר ראשון,לא הבנתי מדוע את עדיין רוחצת ילד בן 7 ?. אני מצפה שבגיל הזה ילד יתקלח לבד. שני,נראה לי שיש קצת קושי בהצבת גבולות לילד. סביר להניח שזה קושי שנגרר במהלך השנים ופשוט עד היום הוא היה קטן ואפשר היה להתייחס יותר בסלחנות. היום הוא כבר גדול יותר והמצב נעשה קצת פחות נסבל. אני ממליצה לקרא על הצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" ולנסות ליישם משהו מהדברים. אם כי אני מודעת לזה שהיום,בגילו זה כבר קצת קשה לעשות את זה לבד. לכן,אני ממליצה (בגלל הרצון והנכונות הגדולה שלך לשפר את המצב ובעיקר על מנת שתוכלו להגיע ליחסים נעימים יותר) לפנות לעזרה מקצועית. אני יודעת /שלעיתים זה מרתיע אנשים כי זה נשמע קצת מאיים,אבל זה ממש לא חייב להיות כך (תאמיני לי,הרבה פעמים אנשים אפילו מדווחים על זה שזו היתה חויה והם זכו להכיר צד אחר לגמרי בילדם). אני מעריכה שע"י הכוונה נכונה,תוכלי לראות שינויים יפים ומספקים.בילד ובקשר שלכם. בהצלחה, מור

בננו בן השנה ושלוש מרבה לנשוך אותנו בחוזקה כשאנו כועסים עליו הוא צוחק,מה עלינו לעשות כיצד לנהוג איתו?

ערב טוב, אני מוסיפה קישור לשאלה דומה שנשאלה בעבר. אם ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/1838/xFP/1841 בהצלחה, מור

שלום מור, יש לי 3 ילדים (בת 5, בן3 ,בת 7 חודשים). יש לי ברשותך 2 שאלות: 1. מדי פעם בתי מתרגזת ומגיבה בקיצוניות אתן 2 דוגמאות: ציירה ציור מקסים בבוקר, ולאחר שהכנתי לה שוקו ועוגיה לפני הגן, ביקשה עוגה, הסברתי שאין עוגה ואני מחר יכין את העוגה שאוהבת, היא התעצבנה, קימטה את הציור וזרקה אותו לפח, ניסיתי להסביר שאין קשר בין הציור היפיפה לבין העובדה שאין עוגה, נזכרתי שיש לי בפריזר עוגה, חיממתי לה ולאחר שאכלה , הלכה לפח , ישרה את הציור ושמה מתחת לשטיח שיתישר. דוגמא נוספת: יכולה לבנות משהוא בקוביות, או עב' יצירה ואם הסתכלתי בטעות לפני שסימה היא מפרקת ולא רוצה לבנות שוב? בבקשה, איך להגיב?, ולמה התנהגות כזאת? 2. בני ילד מאוד טוב, עדין ,מתחשב, חכם ואני מרגישה שלאט לאט בתי "מכלכלת אותו" מלמדת אותו שטויות שאני לא מרשה (לשתות מיץ עם כפית, לקלל במילים לא יפות, מעשי קונדס בזמן האוכל..), אני מאוד תקיפה וכועסת ומראה לו שהתנהגות הגדולה לא בסדר ויתכן והיא תקבל עונש, אני גם מעודדת אןתה בתנהגותה החיובית לפניו, ככה זה גידול מס' ילדים, לומדים גם את הטוב וגם את הרע? תודה על תשובתך

ערב טוב, תארת מצב שבו את אומרת לה שאין עוגה,היא כועסת וזורקת לפח ואז יש עוגה . אני יודעת שפשוט נזכרת שיש,אבל מבחינתה זה נראה בדיוק כמו שכתבתי - רגע אחד אין,אני (הילדה) קצת משתוללת ואז מקבלת את מה שרציתי. ז"א,המסקנה בגילה היא שכדאי להתנהג כך. לפני שאומרים לילד שאין,שאי אפשר,שלא וכו',חובה לבדוק אם באמת המצב הוא כך ולקחת בחשבון ש/לא משנה מה הוא יעשה,באמת אין ואין לו דרך כרגע לשנות את המצב. אחרת,היא מבינה שבזה שהיא מתנהגת כך היא משיגה דברים. אם כבר אמרת לא/אין ,עמדי במילה שלך !. כך היא תבין שהעניין הוא לא בשליטתה ושאין טעם לעשות הצגה. כדאי לא למהר ולהגיד לא,אלא אם באמת את לא מתכוונת להרשות/לתת וכו'. דבר נוסף,מאוד חשוב לשקף לילדה את מה שהיא מרגישה. שיקוף זה בעצם הרגש מאחורי המעשה. את מוזמנת לקרא עוד על שיקוף ב"שאלות ותשובות" בחלק - תסכול. לגבי האח - המנעי מלהגיע למצב שבו אחד מהם נתפס כילד "בעיתי"/קשה בעוד השני מקסים ומלאך. לאף אחד מבין השניים זה לא יתרום בטווח הארוך. בהצלחה, מור

מור , תודה על תשובתך, אך כנראה לא הסברתי נכון. א. אני אף פעם לא אומרת אין ואח"כ יש, אין את העוגה שהיא רצתה, היתה בפריזר עוגה אחרת. מה עם קימוט הציורים לדעתך? ב. ביתי מקסימה, נבונה ומלאכית קטנה, אני ממש לא משדרת וגם הם לא קולטים כי יש איזה שהוא רמז הקל שבקלים שאחד בסדר והשני לא, בעיתי היא שהוא לומד ממנה גם את מעשיי הקונדס. אודה אם שוב תתיחסי בתודה מראש

מור שלום, יש לנו בן מדהים בן שנה וחצי ואני חודש וחצי לאחר לידת תאומים, אני מרגישה תסכול נוראי כי כבר זמן ארוך שהבן הבכור מעדיף את בעלי בהרבה סיטואציות (עליי לציין שבעלי היה איתו פעיל יותר במחצית השניה של ההריון-הייתי בשמירה), אני משתדלת לתת לו את כל היחס והחום וכשהו חוזר מהגן אחה"צ אני משתדלת שהתאומים יהיו לאחר ארוחות וכך יש לי את כל הזמן להקדיש רק לו. ההתנהגות מתבטאת אצלו שכאשר הוא מתעורר בלילה/בוקר הוא ישר קורא לבעלי ואחה"צ המאוחרות הוא כבר מחפש אותו, הוא כבר לא כ"כ נוטה לתת לי נשיקות או חיבוקים (כמו בעבר) אני רוצה לציין כי הוא קיבל את אחיו בצורה יפה הוא קורא בשמם, מנשק אותם ונראה די מאושר כשהוא בקרבתם. מיותר לציין כי אני מתוסכלת מהמצב, לתשובתך המהירה אודה.

ערב טוב, אני מוסיפה קישורים לשאלות דומות שנשאלו בעבר. אם ישארו שאלות,אשמח לענות http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/5110/xFP/5110 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/10031/xFP/10031 בהצלחה, מור

אני חדשה ואני לא יודעת מה עושים איך מקבלים דגובה ואיך מתחברים למור לקשר משהו יכול להסביר לי תודה

שלום רב, פשוט שואלים שאלה בפורום וממתינים... אני עונה ע"פ הסדר. אלא אם מדובר בהפניה קצרה ו/או תשובה קצרה ואז אני מדלגת. מור.

שלום שמי ענת בת 35 אמא ל 4 ילדים תאומיים ראשונים בני 7 וחצי ותאומות שניות בגיל חצי שנה. מדובר על הבת הגדולה בת 7 וחצי מגיל שלוש הייתה לה התעניינות בגופה לאחר מכן היא התחילה לישון כל הזמן עם דובי ובובות תמיד כשאני באה בלילה לכסות אותה אני רואה שהיא אומנם עם בגדים אבל היא שמה את הדובי על המיטה והאיבר מין שלה על הדובי. יום אחד לפני שנרדמה אני רואה שבכדי להרדם היא עושה את אותו הדבר והיא משפשפת את האיבר שלה על הדובי עולה ויורדת עם האיבר על הדובי . אני בקשתי מי ממנה שתפסיק ושאח שלה יושן בחדר וזה לא יפה.בקשתי ממנה להפסיק לישון עם דובי. אחרי 3 ימים היא בקשה שוב את הדובי הסכימה אבל אחרי שכנוע . בפעם האחרונה לאחר 3 ימים אחיה הגדול ראה אותה מורידה את המכנסיים והיא שוכבת על הבטן ומיד קרה לי וסיפר את הנושא ואמר שהיא עושה משהו לא צנוע מייד הבנתי כי הבן לא מודע למה שאני והיא מדברות על הנושא שלה לקחתי אותה לצד ואמרתי לה שאת הגוף שלנו אנו מסתירים מאחרים זה פרטי שלנו ואנו גם צריכים להיות צנועים .אחרי כמה ימים שוב בקשה לישון לא עם דובי כמו שהיא רגילה אלא עם בובה עניתי בתוקף ואמרתי שבשום אופן אני לא מרשה לישון עם שום דבר והילדה אמרה אבל אמא זה לא דובי גדול זה קטן. קשה לילדה מאוד להפרד מהקטע של האוננות והבעיה הנוספת שהבן בגילה ואני לא מוכנה שיראה מה שהיא עושה . יש לציין שאין לי עוד חדר נוסף בכדי להפריד ביניהם אבל כל אחד ישן במיטה נפרדת מה עלי לעשות אני ממש מיואשת ולא יודעת יותר איך להגיב אשמח אם תענה לי בהקדם תודה ענת

ערב טוב, חשוב לזכור שאוננות היא חלק נורמלי מההתפתחות. אין בכך שום דבר חריג !. כל עוד הילדה עושה זאת בצנעה,במיטתה ולא בפומבי,כדאי מאוד לאפשר לה את זה. כשמעבירים לילד מסר שאברי המין,עינוג עצמי וכו' הם דבר אסור,לא צנוע ויש להמנע ממנו עלולים להתפתח בעתיד קשיים בנושא. לגבי איך זה מתבצע טכנית מבחינת החדר המשותף,צר לי אבל זה כבר לא באחריותי. אני מוסיפה קישור בנושא ילדים ומיניות,כדאי לקרא http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3207864,00.html מור.

שלום לך אני מודה לך על פניתך זה היה מאוד חשוב לי אבל לי יש בעיה איך אני יכולה לומר לביתי שהיא יכולה לאונן עם הדובי אז היא תמשיך ותתרגל לזה ותעשה את זה בכול מקום . לא פעם ולא פעמיים כשאנחנו הולכים לשבתות לאמא שלי ואנו ישנים שם אז גם שם היא עושה את זה והיא לא ישנה לבד בסוף היא תעשה את זה בלי הגבלה ולא תבחין מתי צריך ומתי לא כי היא קטנה. איך אני יכולה לפנות אליה מה אני אומר לה אני בעצמי לא יודעת איך לפנות אליה ומה לעשות. איך לדבר אליה מה לומר לה ואני פוחדת איך היא תתפתח עם זה? מקווה לשמוע ממך שוב המון תודות ענת.

שלום לך שוב ישנה בעיה נוספת לפני שנתיים בערך בקשתי הילדה שתעשה לי מסא'ז בגב והיא נענת בחיוב אני הייתי ערומה שכבתי על הגב ונרדמתי אחר כך שמתי לב שהיא נוגעת לי בפטמות הסתובבתי ואמרתי לה שזהו אני רוצה לישון אחר כך נרדמתי ופתאום הרגשתי את היד שלה באיבר שלי בקשתי ממנה שתצא מהחדר שלי . הילד בא אלי ואומר לי אמא הילדה אומרת לי דברים עליך לא צנועים ובקשתי ממנה להפסיק מיד. מאז הילדה כול הזמן מבקשת ממני אם אני רוצה שהיא תעשה לי מסא'ז ואני עונה בשלילה. איך להגיב? בנוסף אני רוצה לדעת אם עקב מה שקרה תהיה לה משיכה לבנות בלבד? ואני מתרחקת ממנה מאז כשהיא באה לחבק אותי אז אני מחבקת מין ריחוק כזה פוחדת להתקרב לילדה מה לעשות ? אשמח אם תעני לי בהקדם תודה מראש ענת

תני לה לאונןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן יא מסריחה משתן מה קורה לאמא שלך טרקטור אהאהא שוב פעם הנושה הזה תאונני אהאה מפגרת את באמא שלי

שלום התגרשתי שבני היה בן 2.0 והוא לא שאל הרבה שאלות כעת בגיל כמעט 4 הוא יותר מבין כי אנחנו לא חיים ביחד עם אביו,אבי אמר לו כי:" יש משפחות שגרות עם אמא בלבד ויש כאלו בלי אבא ויש כאלו עם אבא", ושמעתי אותו אומר לחבר שבא לבקרו זאת לאחר ש החבר שאל אותו : תסביר לי למה אבא שלך לא גר עם אמא? רציתי לדעת מהי התשובה הנכונה לשאלה זאת?במידה והיא תכוון אלי? לילד בן 4.0 ומהי התשובה הנכונה לענות לילד בן 2.0? וכן במידה והילד לא שואל כלום בענין הגירושין האם צריך להסביר או להעלות את הנושא? בתודה

שלום לך ג', אם הבנתי נכון, בנך נשאל והשיב מענה ענייני ..."יש משפחות שגרות עם אמא בלבד ויש כאלו בלי אבא ויש כאלו עם אבא"..., מה שמראה שכך הועברו לו הדברים וכך הם נתפסים בעיניו, כפשוטם, וטוב שכך. בנך כבר יודע מהי התשובה ה"נכונה"... התשובה צריכה להינתן בהתאם ליכולת ההבנה והשלב ההתפתחותי של הילד, וייתכן שאותה תשובה שניתנת לילד בן שנתיים מתאימה גם לבן ארבע, ונראה שבנך הפנים מגיל שנתיים את התפיסה אותה העביר לחברו בגיל ארבע. בברכה, נוחי חשוב לשמור על מסר נקי ממגמתיות השחרת צד כלשהו.

שלום לי ולבעלי יש ויכוח. בננו בן שנה וארבע חודשים עד היום בבית עם מטפלת או סבתא. רשמנו אותו לגן ב 01.04.06 ובעלי מתעקש שנוותר על זה ונשלח אותו לגן רק בספטמבר. אני נמצאת עם הילד יותר ומרגישה שהצעצועים שלו כבר פחות מעניינים אותו, הוא רוצה לראות הרבה טלוויזיה (בעיקר סבא טוביה) ואני מרגישה צריך לגוון לו עם הגן. הוא יהיה בגן עד שלוש וחצי ארבע. מה דעתך ? האם הוא קטן מידי לגן ? מה המלצותייך לגבי הכנסה חלקה שלו לגן ? העיקרון הוא ילד מאד מפותח, חביב וחברותי.

צהריים טובים, אני מוסיפה קישור שיעזור בהתלבטות http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/36/xFT/12733/xFP/12993 בנוסף,ב"שאלות ותשובות" בחלק גן,השאלה השניה מתייחסת גם לנושא,כדאי לקרא. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

בת בת השלושה חודשים ישנה עד עכשיו בחדרנו בעריסה .הוא מידי פעם גם במיטה שלנו. רציתי לעזר בכם בטיפים,עצות כיצד להעביר אותה לחדה הוא לממטתה בצורה הכי פחות טראומתית.

אצלנו בעלי פשוט העביר הכל לחדר שלו ביום בהיר אחד, וזה הקל קצת עליי, כי לי היה קשה יותר.... אין צורך בהרבה הכנות מראש, התינוק קטן מידי בכדי להבין. אצלנו כשהתעורר בלילות - לקחתי אלינו לחדר, הנקתי בשכיבה ואח"כ החזרתי אותו למיטה שלו (אם לא נרדמנו שנינו במיטה שלנו...) זה לא כזה קשה כמו שנראה, ויש באיזה גם הקלה כי פתאום לא צריך להסתובב בחדר על קצות האצבעות....

צהריים טובים, כמו שלימור כתבה לך - פשוט מעבירים. עיקר הקושי הוא שלך,לא של הילדה (היא בסה"כ בת 3 חוד'). בהצלחה, מור

שלום קראתי לא מזמן על ספר חדש שיצא בארה"ב לפני כמה זמן בנושא גרושים והשפעתם על ילדים התווך הארוך. לא זוכרת את השם אך מאוד רוצה לדעת האם יש לו כבר תרגום לעיברית. תודה מראש ענת.

שלום ענת שם הספר הוא: "גירושים והשפעתם על ילדים בבגרותם" מאת ג'ודית ולרשטיין. הוא תורגם לעברית ב-2001 בהוצאת 'מטר'.

נוחי שלום, אני גרושה בת 33,אם לילד בן 5.5 .בעלי לשעבר גר בחו"ל כבר 4.5 שנים ובני מתקשר איתו באמצעות שיחות טלפון ורואה אותו פעם פעמיים בשנה.הייתי בקשר זוגי כשלוש שנים שכשל .וכיום אנו שוקלים לנסות שוב באמצעות ייעוץ זוגי (חברי לשעבר גרוש ללא ילדים) השבוע בני הימם אותי במשפטים כמו: "למה את לא מנסה למצוא בחור? את לא מנסה? אני רוצה שיהיה לי אבא קבוע שיקח אותי מהגן וכו'.אני מעדיף אבא במקום אמא " וודברים נוספים שפשוט קרעו אותי מבפנים וגם מלאו בי שוב כעס על אביו של בני שאמנם נסע לחו"ל בשל משבר שהיה לו שגם הוביל לגירושין אך ממשיך לגור בחו"ל עם החיים החדשים שיצר לעצמו ולא מבין מה ההשלכות לכך. מה לענות לבני ואיך לנסות להתמודד עם המצב הזה? תודה מראש

שלום לך אורנה, הצורך של בנך, אותו את מתארת, הנו תמצית הקושי של ילדי משפחות גרושות - הצורך באיזון, הצורך גם באבא וגם באמא. דבריו של הילד פגשו אצלך מקום כואב כפליים, הן את כאב חסרון-האב אצלו והן תחושת דחייה מצידו כלפיך. טבעי שרגשות אלו מעורבים גם בכעס, על כך שאת זו שנותרת לבדך לטפל בו ולגדלו, ואילו הוא "בוגד" בך ומעדיף את אביו "הנעלם" אי-שם בחו"ל. וקיים גם הכעס על האב שנטש אתכם והשאירך להתמודד עם ההשלכות לכך. בנך מעמת אותך עם המציאות הקשה בה הוא חי, וחשוב לאפשר לו לבטא את רגשות הכאב והכעס הנלווים למצב. הכוונה היא, שיוכל להרגיש בטוח "לשים" אצלך את הקושי, לקבל אישור להרגשותיו מבלי שיחוש אשם על מה שמרגיש. האישור הוא לרגשות ולא להתנהגות פוגעת. את יכולה לומר לו למשל "אני יודעת כמה שהיית רוצה שאבא יהיה איתנו... כמה שאתה מתגעגע אליו... כמה שהיית רוצה להיות כמו הילדים האחרים שאביהם בא לקחתם מהגן... ". נכון שבכך המציאות לא תשתנה אולם ההתמודדות עימה תהיה אפקטיבית יותר עם קשר אותנטי ביניכם. ואפשרות נוספת, תלוי בטיב היחסים בינך לבין אביו, היא לשתף את האב במצב, כך שידאג לקשר אינטנסיבי יותר עם הילד. מקווה שדברי פרמו במשהו מסבך העומס הרגשי. ואודה לך אורנה, על שיתופך בהמשך. נוחי

שלום רב, ביתי בת 4 וחצי והחלו אצלה התפרציות זעם מאוד מדאיגות בכי ללא הפסקה,עצבנות וכעס אדיר,אלימות פיזית כלפי,צעקות מכל סיבה שהיא לפני כשבועיים ביקרה עם הילדים בגן במוזאון הילדים, ומאז התחילו אצלה חרדות המקום הפחיד אותה מאוד ,ומאז היא פוחדת לישון בלילה מתעוררת באמצע הלילה ויושנת לידי האם זה קשור להתפרצויות האלה גם? ההתנהגות שלה פשוט מפחידה אותי, היא נכנסת לעצבים ואי אפשר להרגיע אותה אם היא רוצה משהו היא מתעקשת והופכת את כל הבית בצעקות ואיסטריה אם זה בגלל בובה שרוצה שיקנו לה , או בגד שמתעקשת ללבוש ועוד. אני חסרת אונים לא יודעת מה לעשות גם הגן שהיא נמצאת בו לא מוצא חן בעיניי ואולי זה גם בגלל הגן? מה לעשות? האם התופעות האלה נורמליות ? אבקש את עזרתכם ולמי לפנות לטיפול בנושא?האם זה עובר?

לדעתי תבררי עם הגננת והאמאות האחרות מה היה במוזיאון ואך הילדים שלהם מגיבים גם איתה את יכולה לדבר בזמן שהיא רגועה ואולי באמת גם לא טוב לה בגן זה נראה תמוהה שפתאום זה קורה כך סתם אם עד עכשיו היא היתה רגועה זה מאותת שבאמת קרה לה משהו בי

ערב טוב, אם מדובר בהתנהגויות שהיו תמיד רק קצת החריפו בזמן האחרון,אני אשמח לתת כיוון למחשבה (רק תארי איך את מגיבה בדר"כ,איך היה בעבר וכו'). אם מדובר בשינוי קיצוני בילדה,זה קצת יותר מדאיג ורצוי להפגש עם איש מקצוע. אפשר לנסות דרך הפסיכולוג המלווה של הגן או בפניה באפן פרטי למטפל בתחום (עו"ס,פסיכולוג..). בהצלחה, מור

שלום מור ילדי בן השלוש (בינתיים בן יחיד), ילד נבון מאוד ואינטליגנטי, מדבר שוטף, חברותי, אוהב את הגן והגננות. אנחנו משתדלים לתת לו את כל תשומת הלב האפשרית. הבעיה היא בהתנהגות שלו, אנחנו מרגישים שהוא כל פעם בוחן אותנו לבדוק את הגבולות. ישנם מצבים שאנחנו לא יודעים כיצד להתמודד איתו וכיצד לנהוג איתו. ואני אתן כמה דוגמאות: למשל בבית - הוא גורר איזושהו ארגז הגורם לרעש רב, אנחנו מסבירים לו שזה מפריע לשכנים ושיפסיק והוא כמובן לא ממש מקשיב לנו וממשיך בשלו. לצאת איתו סתם לטייל - משימה לא פשוטה, הוא יכול לבקש משהו שאנחנו לא יכולים לתת לו, הדבר גורר בכי, צעקות, הוא יכול גם להרים ידיים עליי ועל בעלי בגלל שהוא מאוד כועס שאנחנו לא מרצים אותו. גם הגננת העירה את תשומת ליבי שישנם ימים שהוא לא מקשיב ומנסה להרגיז בכוונה ולא מסוגל להיות ממושמע. אנחנו מנסים להציב לו גבולות, להסביר לו אבל אנחנו מרגישים שכלום לא עוזר. הרבה פעמים ההתנהגות שלו מובילה לכך שבעלי מנסה לשלוט בו ע"י כח. הוא תופס אותו חזק עד שיירגע, הילד מתחיל לבכות, אותי זה נורא מעצבן "השיטה" הזאת וכך נוצר ביניינו מתח היכול לגרור גם למריבה. בעלי טוען שאני לא יודעת לחנך ולהיפך. השאלה איך אפשר להשתלט עליו? האם צריך להשתמש בכח (אני כמובן לא מתכוונת למכות חלילה, אלא לעצור אותו בכח כשהוא מנסה להרים ידיים עליינו)? אנחנו מרגישים שאין תועלת להצבת הגבולות שלנו, כמה שאנחנו מנסים להסביר לו ולדבר איתו לא עוזר לנו. מה עושים?

ערב טוב, אני לא יודעת אם כ"כ תאהבי את התשובה שלי,אז אני מתנצלת מראש. אין ילדים שלא מסוגלים לקבל גבולות. יש הורים שקצת קשה להם להציב. לכן,ההמלצה שלי היא להרשם לאחד מביה"ס להורים הפזורים ברחבי הארץ (מכון אדלר וכו') וללמוד איך עושים את זה. בדיוק לשם כך קיימים המקומות האלה. לגבי הכוח - יש לי רק שאלה אחת - מה יקרה בגיל 13 ? 17 ? איזה כוח תצטרכו להפעיל אז ?. ילד שהוא חסר גבולות בגיל 3 הוא בדר"כ ילד חסר גבולות גם בגיל 15,רק שאז זה הרבה יותר קשה לשנות וגם קצת יותר קשה להתמודדות. ככל שתקדימו לעשות בנדון,כך ייטב. בהצלחה, מור

שלום רב ! אני מצטערת מראש על אורך השאלה ועל הנושא החוזר ... בני בן 3 ושלושה חודשים. ילד פיקח ומפותח מאוד, מבחינה ריגשית, שפה ועוד. אף פעם לא היו לו עיכובים או בעיות בהתפתחות אך עם ענין הטיטול יש לנו בעיה. לפני 7 חודשים (בחופשת הקיץ מהגן) התחלנו גמילה, בהחלטה משותפת והוא מאוד התלהב מהענין, אך הבעיה היתה שאם הייתי לוקחת אותו לשירותים הוא היה עושה (בעיקר פיפי, לקקי הוא היה מתאפק יותר) אך מעולם לא מבקש לבד. כאשר הוא חזר לגן המשכנו באותה שיטה שכאשר לקחו אותו לשירותים הוא עשה פיפי ואם לא אז הוא עשה בתחתונים. (פיפי וגם קקי). הבנתי שהוא כנראה לא מוכן וחזרנו לטיטול כאשר מדי פעם היינו מדברים על זה, תמיד בחיוב ובלי לחץ. כעת, לפני שבוע וחצי בערך הוא מיוזמתו החל לדבר על לעשות בשירותים ושגיבורים עושים בשרותים, הוא אומר לי כמעט כל פעם שהוא עושה (ואפילו צועק ומתעצבן שאני אחליף לו) ומעבר לזה כשאני מחליפה לו ושמה טיטול חדש עוד לפני שאני סוגרת אותו הוא בוכה שוב שהוא עשה ולא מסכים שאני אסגור את הטיטול. אבל.... הוא לא רוצה לעשות בשירותים, הוא עדיין לא אומר שהוא רוצה בשירותים ואני ממש מיואשת. בגן, הגננת אמרה לי שהוא מבין וחכם אבל הוא פשוט עצלן. אני לא יודעת מה לעשות כרגע, המצב נהיה קשה. אני עדיין לא לוחצת אלא אומרת לו שאם זה לא נעים לו שיעשה בשירותים ואם לו אז בטיטול - שבכל מקרה אמא לא כועסת. מה אפשר לעשות ??? אני ממש אובדת עצות.

דבר ראשון הבעיה עם הקקי זה דבר שכיח אצל הרבה ילדים יש להם מן פחד שכאילו חלק מהגוף שלהם יוצא וזה מרתיע אותם אני גם חושבת שאם ההחלטה של שניכם להוריד את הטיטול אל תחזירי אותו עם הבן שלי ראיתי שהוא לחוץ מזה ואז החלטנו שיש קקי לשים טיטול לאחר תקופה שהיתי כל יום מסבירה לו שזה לא ממש נורא וכולנו עושים באסלה הלכנו יחד לבחור סיר ואז הוא היה יושב בסלון עם הסיר אני לידו מספרת לו סיפור על נפתלי והסיר או על תותי היתי מספרת לו את הסיפורים האלה הרבה לפני השינה גם הקלטת של "בלי חיתולים קניתי לו ואז לאחר חודש הוא עבר את המשבר כדאי לנסות בי

ערב טוב, אני אתחיל מהשטות שאמרה הגננת - אין שום קשר בין מה שאת מתארת לבין עצלות !!. מאוד מאוד חשוב לא להעביר לו מסר כזה (ולדאוג שגם בגן לא יועבר המסר). כמו שכתבת,סביר שהוא אכן לא היה מוכן לגמילה בפעם הראשונה שניסיתם ובעקבות הנסיון המוקדם מדי,ישנם היום חששות. צריך לזכור שהדבר החשוב ביותר בגמילה הוא שזה יגיע מהילד ויתאים לקצב שלו. לא גומלים ילדים כי "עכשיו אביב וזה נוח " או כי "כולם עכשיו נגמלים". גומלים ילד כשהוא מוכן. מה עושים היום ? ההתנהגות שלו מעידה כפי הנראה על לחץ. מצד אחד,הוא יודע שהוא אמור להגמל (ז"א,החלק של השכל,ראש מבין את הציפיה ממנו ועושה גם השוואה ביחס לשאר הילדים) ,מצד שני,קיימים הרבה חששות (ז"א,החלק הרגשי). ישנו פער בין הראש לרגש. ככל שתעבירו יותר ציפיות בנושא,יותר תתעסקו בזה,כך הפער יגדל ובעקבותיו הלחץ. הוא יודע שהוא אמור להגמל,הוא יודע איך עושים את זה,עכשיו התפקיד הוא להרפות. אתם לא אמורים לעזור לו להתגבר או לעודד אותו בלי סוף. פשוט תרגיעו את המצב. כמובן,שהכל מתייחס גם לגן (ואפילו,במיוחד בגן !). בנושא הזה (על איך מרפים וכו') אני ממליצה לקרא בשרשור - גמילה ב"שאלות ותשובות" (דרך אגב,אותה האמא דיווחה כאן בפורום כעבור כמה ימים,שהילדה נגמלה לחלוטין). הרבה בהצלחה ואם יש צורך בעוד משהו,אני כאן. מור.

שלום לך , יש לי ילדה בת 10 , אשר מגיל קטן התרגלה לישון איתי ועם בעלי באותה המיטה . כאשר היום יש לה פחד גדול לישון לבד, היא לא מסוגלת להכנס למיטה שלה בחדר ולישון , כנראה שיש לה חרדמה מסויומת , או חוסר ביטחון לישון ללא אדם איתה . היא מסכימה לישון במיטה בחדר שלה רק אם בני הגדול או אני נבוא לישון איתה ביחד. השאלה שלי היא מה את מציעה לעשות , ניסינו לדובב אותה הרבה בקשר לעניין הזה ולהסביר לה אך ללא תועלת. הילדה ממשיכה לגדול ואני רוצה לגמול אותה מהפחד הזה . מה את מייעצת לעשות בנושא?

צהריים טובים, לא ממש הבנתי - כל ה 10 שנים היא ישנה אתכם במיטה ? אם כן,אני מעריכה שיש כאן קצת יותר מאשר רק פחד לישון לבד וסביר שיקשה עליכם להתגבר על העניין לבד.במקרה כזה,אני ממליצה להתייעץ עם איש מקצוע בפגישה. אם זה לא היה כך כל ה 10 שנים,פרטי מה כן היה ומה השתנה. בהצלחה, מור

לאחר שנים של מריבות בילתי פוסקות ופרדות אין ספור שהסיבה להמשיך היא הילדים דמעות בעני שאני חושב מה יהיה איתם איך לדבר איך למזער את הנזק שבטוח יגרם להם איך מתמודדים אני מול הילדים אני מול אשתי אני מול מערכת חיים חדשה ללא משפחה וההיתמודדות ביום שאחרי במישור הנפשי הכלכלי ובכלל אשמח לתגובה

שלום גדי, אתה עומד בפתחו של שינוי קיצוני בחייך, נסער ומוצף רגשות, ועליך להיערך מול הבלתי-נודע במישורים רבים ובהתחשב ב-4 ילדים רכים מאד בשנים. לשם כך זקוקים כולכם להכנה ולהדרכה לצורך התארגנות מתאימה עבור כל אחד מכם. כפי שהמלצתי עד כה, הדבר הנכון ביותר יהיה למצוא מסגרת מקצועית, בה תוכלו לתכנן את הפרידה ולבנות כללים חדשים שיהיו רלוונטיים בהמשך. ישנם שירותים פרטיים וישנם ממוסדים - דרך תחנות לייעוץ למשפחה. התרשמותי ממעט הפרטים שנתת, שאולי החמצתם ייעוץ בטרם הגיעכם להחלטה על גירושין. רק להפוך להורה לארבעה ילדים תוך שבע שנים, יכול להתיש ולשחוק את הזוגיות. כך שאתפרץ עם מנדט שונה מזה שבגינו פנית אלי, ואציע לכם לנסות ייעוץ זוגי, שייתכן ויועיל לכם לחזק את זוגיותכם ולצמוח זה לצד זו תוך מתן משמעות להתפתחות הורותכם הנרחבת. אם דברי נשמעים רומנטיים מדי, הרי זה מתוך איזשהו ניצוץ של סיכוי שראיתי ואשר בו נאחזתי - אם חייכם המשותפים היו כה גרועים לאורך השנים ובכל-זאת לא ויתרתם על הולדת ילדים נוספים, האין זה אומר משהו על הקשר החזק ביניכם? ואם שטויות דיברתי, פשוט הנח להם... תמיד קיימת בי תקוה. נוחי

אנו כרגע בשלבי פרידה, החלטתי להתגרש כיוון שלבעלי סטיה מינית של אוננות כפייתית דבר שגורם לו לצפות בפורנו מבלי להתחשב בעובדה שהילדים עלולים לראותו. כיוון שכך החלטתי להתגרש בכדי למנוע מילדי להיות חשופים לסטיה זו. היום החששות שלי הם לגבי מה יהיה כאשר הילדים ילכו לישון אצלו? האם אני יכולה למנוע זאת? היועצת הזוגית שלנו אישרה שבעלי בבעיה פטלוגית חמורה ושיקח זמן לעזור לו במידה ויחליט לטפל בכך. לא פעם הוציא בעלי את הילדים מהחדר בלילה בכדי שיוכל לגשת למחשב, כמו כן ישן עם הילד בסלון ובאמצע הלילה צפה בפורנו כשהילד ישן לידו, הצפיה מלווה באוננות. אני חוששת ולא יודעת איך להתמודד עם המצב, אנא עיזרו לי. (פרט לבעיה הנוראית הזאת הוא אדם טוב) אך זו בכל זאת הסיבה העיקרית לגירושים

שלום גילה, אין לי מלים... איך הפך לו האינטרנט לכל-יכול... טוב שהמטפלת ערה לבעייתיות אצל בעלך, ונשמע שהיא שמה את האחריות על התנהגותו עליו עצמו ולא על המחשב... "ושיקח זמן לעזור לו במידה ויחליט לטפל בכך"... במצב כה מורכב ופתולוגי, ייתכן ובעלך זקוק גם לסיוע תרופתי, אותו יוכל לקבל לאחר התייעצות פסיכיאטרית. ללא טיפול, איני רואה כיצד אפשר יהיה לסמוך עליו שישלוט בהתנהגותו בנוכחות ילדיו. מעניין מה תהיה תגובתו לכך... נוחי

שלום רב יש לי תינוק בן כמעט 11 חודשים חייכן שמח חברותי (וכו'). לאחרונה (ממש בימים האחרונים) לא מוכן להישאר עם אביו בוכה כשהוא נשאר איתו לא מוכן שאביו ירים אותו (גם כשאני נמצאת) ומתרחק ממנו. יש לשלול כל התנהוגות לא ראויה מצד האב זו לא הסיבה בוודאות. היחסים בינהם היו מצויינים עד לימים האחרונים. מה יכולה להיות הסיבה? מה צריך לעשות? להתעלם? או להתעקש? בתודה מראש טל המודאגת

צהריים טובים, חסר לי מידע : 1. האם הילד נמצא במסגרת ? איזו ? 2. האם חל איזשהו שינוי אצלכם בזמן האחרון - מילואים,מחלה של מישהו,העדרות,כניסה לגן,מטפלת שהתחלפה וכו'. 3. האם הוא היה נוכח לאחרונה בויכוח בינך לבין בעלך ? 4. האם זה קורה עם עוד מישהו או רק עם אביו ? 5. איך אתם מגיבים כשזה קורה ? מחכה, מור

לא מצאנו שום אירוע מיוחד מלבד אחד אנחנו גרים באיטליה ואחותו של בן זוגי התארחה אצלינו הילד מאד התלהב והתרגש מנוכחותה ולמעשה כל נושא ההתרחקות החל ביום שהיא נסעה זה האירוע היחיד החריג שעולה בדעתינו. בתודה מראש טל

בני בן שנתיים ומראה סימנים כלשהם של מודעות ליציאות. אשמח לקבל המלצה לספר טוב שמדריך ומנחה איך כדאי לגמול אותו. (יש לי את הספר 'מדריך לגמילה מחיתולים' של ד"ר עדנה כצנלסון, ומצאתי שהוא קצת מקיף וכוללני ולא יורד לפרטים מספיק, לטעמי). תודה, לי

בקר טוב, יש בפורום המון תשובות בנושא. כדאי לעשות חיפוש תחת המילה גמילה (שם תמצאי גם תשובות איך להתחיל גמילה ) ובנוסף,מאוד כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק לגבי גמילה. אני מעריכה שתקבלי תשובות שיספקו אותך. בהצלחה, מור

שלום ביני, בן ה- 4, נרתע לאחרונה מאכילת בשר, לאור גילוי העובדה כי בעלי חיים נשחטים ואח"כ "טורפים" אותם. אינני יכולה להסביר לו איך זה "מוסרי" לאכול בשר. יש להוסיף כי הוא מתיחס אלי ואל אביו כאל פושעים שמזיקים לחיות.

צהריים טובים, א. יהיה מי שיטען שאין שום בעיה עם העניין ואפשר לגדול יפה מאוד כטבעונים/צמחונים. ב. אני לא יודעת מה נהוג אצלכם,איך בדר"כ מתקבלות החלטות,כמה חופש בחירה יש לילדים,מה הגבולות שלכם,איך אתם תופסים את תפקידכם כהורים ועד כמה הסמכות ההורית חשובה לכם,עד כמה חשוב לכם שיאכל בשר,האם שניכם בדיעה אחת,איך התייחסתם לעניין בהתחלה,מי סיפר לילד על שחיטת החיות וכו'. כל אלה חשובים כדי לנסות לגבש דרך להתמודד עם המצב. נסי לענות על כמה שיותר ואני מצידי אנסה לעזור ככל יכולתי. מור

מור היקרה, ראשית אני מודה לך על ההתייחסות לבעיה שההעלתי, אני מקנאת בך על היכולת שלך לדעת כיצד לנהוג ו/או מה לומר בכל סיטואציה שמתעוררת, היכולת הזו היא נכס גדול למשפחה שלך (בין שאר הסגולות שלבטח יש לך), לגבי תשובתך - אני מאוד התחברתי למה שכתבת על השגת תוצאה הפוכה. זה קורה לי בהרבה מאוד מקרים (לאו דווקא עם הילדים) כשאני מאוד משתדלת שיצא משהו מסוים ויוצא ההיפך הגמור ממנו ואני בהחלט מרגישה שאני צריכה להרפות לפעמים ו"לזרום" עם הקצב ופשוט להניח לדברים להסתדר מעצמם, אלא שהרבה פעמים קשה לי להחליט מתי צריך להתעקש ומתי צריך להרפות, מתי צריך להתייחס לדבר כאל בעיה שיש לטפל בה ומתי צריך להבין שהבעיה היא בעצם תופעה הקשורה בגילו של הילד ולכן היא תעבור מעצמה...יש לך מתכון לזה? לגבי הדברים שמנית שעלולים לפגוע בבטחונו העצמית של הילד, את אלו אני לחלוטין נמנעת מלעשות, ההיפך הוא הנכון בתי מקבלת חיזוקים ותמיכה ואהבה וקבלה והבנה לאין שיעור (ייתכן שברגעי זעם כבד אני אומרת דברים לא כמו שהייתי אומרת אם הייתי מאוזנת וכמובן שעליהם אני מצירה אחר כך אבל המקרים הללו בודדים ונדירים למדי וקשה לי להאמין שיש בהם משום פגיעה בבטחונה העצמי של בתי - לא?) אשמח לקבל ממך עיצה לגבי סוגיה נוספת - בתי, כאמור בת שנתיים וכתשעה חודשים הרבה יותר קרובה וקשורה אליי מאשר אל אביה (בעלי) ובמיוחד מאז נולד אחיה לפני כשלושה חודשים הרצון שלה להעזר בי ולהיות איתי עוד הלך וגבר. בזמן האחרון קורים מצבים שהיא מבקשת את נוכחותי ואני מפנה אותה לאבא מכיוון שאני עסוקה בד"כ היא מסרבת ואף אמרה לי כבר פעמיים שהיא "לא אוהבת את אבא". כמובן שהדבר מאוד חרה לי אבל הבנתי שהאמירה הזו באה ממקום אחר. שאלתי אותה אם היא כועסת על אבא והיא אמרה שכן, מדוע שאלתי והיא השיבה שהיא מעליבה את אבא וצחקה ולמה שאלתי שוב אז היא אמרה שאבא מציק לה. הוא מציק לה בכך שמרוב אהבה ותוך כדי משחק הוא תופס אותה בגוף ולא משחרר אותה ונותן לה תפיחות קטנות וכו'. כשזה קורה היא מתרגזת ופונה אליי ואומרת "אבא מציק לי" אז אני אומרת לה שהיא צריכה לדבר עם אבא ולומר לו את הדברים ואז היא אכן פונה אליו והוא אומר לה את יודעת אנחנו משחקים בינינו... אבל היא ממשיכה לטעון שהוא מציק לה. היא מסרבת לקבל את עזרתו בלילה, היא מסרבת לראות אותו בבוקר כשהיא מתעוררת ועוד. היא יושבת ובוכה עד שאני מגיעה אליה ומסרבת בכל תוקף לקבל את עזרתו למרות שאני אומרת לה שאני עסוקה כרגע ואין לי אפשרות לגשת. כמובן שבסוף אין לי ברירה ואני נגשת אבל אני לא מעבירה את זה על סדר היום ואומרת לה שזה מאוד מעליב ומעציב את אבא שהיא מסלקת אותו והיא צוחקת לי לשמע הדברים. בעלי באמת מאוד נעלב ומאוד מתוסכל מהמצב הוא הוא עושה איתה "ברוגז" כשהיא מפנה לו עורף ולא מתייחס לדברים שהיא אומרת או עושה. אני חושבת שהוא נוהג בדרך לא נכונה אבל כנראה שהאמוציות גוברות על הרציונל. מה דעתך? כיצד עליי להגיב כאשר היא אומרת שאיננה אוהבת את אבא? כיצד על בעלי להגיב כאשר היא מפנה לו עורף? כיצד אנו יכולים לגרום לכך שהיא תקבל גם את עזרת אביה כאשר אני עסוקה ולא תהיה תלויה רק בי? תודה רבה מקרב לב ואני מצטערת אם כתבתי ארוך ומייגע מידי. ליאת

הי ליאת, אין צורך להתנצל... :). תודה על הפידבק. לענינינו - מה שתארת מאוד לא מפתיע. אני אנסה להסביר : אם אני זוכרת נכון את הודעתך הראשונה היה בה משהו שיצר אצלי את הרושם שאת מאוד משתדלת להבין את הילדה,לחזק אותה,לשמור עליה וכו'. הכל מאוד. ברגע שאנחנו עושים עבור מישהו הכל over זה יוצר תלות כלשהי והרבה פעמים מאוד נוח לילד להיות עם הצד שעושה המון עבורו. בעצם ה over דאגה ו over הבנה שלך הופכים (לפחות בגיל הזה) מאוד נוחים לילדה. קצת יותר מדי נוחים. ואם כ"כ נוח איתך,אז למה להיות עם מישהו אחר ? דרך אגב,כדאי מאוד לעבוד על היחסים בינכן ואיך את תופסת את תפקידך כאמא על מנת למנוע חיכוכים בגילאים קצת יותר גדולים. מה לעשות במקרה הזה ? 1. לזכור שלמרות שהיא הגדולה מבין הילדים שלכם,היא עדיין ילדה מאוד קטנה וממש אין צורך לייחס לדברים שלה משמעות כמו של אדם בוגר ( דרך אגב,בגיל הזה ילד עדיין לא יכול לתפוס את המשמעויות של דברים שאינם מוחשיים. למרות שהילד משתמש במילה). חבל לקחת את זה למקום של פגיעה ועלבון. 2. להפסיק לעשות מזה עניין. אתם אלה שתחליטו מי יעזור לה עכשיו או מי פנוי עכשיו ולא היא !. אתם ההורים וחשוב שהסמכות תשאר אצלכם. 3. לגבי "אני לא אוהבת את אבא" עונים משהו כמו - בסדר חמודה,את לא חייבת לאהוב. אבל עכשיו רק אבא יכול לעזור לך. זהו !. בעצם מוציאים את העוקץ מהדברים ומשדרים לה שלא עושים עניין והיא לא זוכה לעודף תשומת לב כשהיא אומרת את זה. אם זה ירגיע,גם לבתי הקטנה יש מדי פעם משפטים בסגנון. אצלנו זה בעיקר - "אמא,את יודעת,אני בכלל לא אוהבת אותך". התשובה שהיא מקבלת ממני : " זה בסדר גמור. אני אבל כן מאוד אוהבת אותך" וממשיכים הלאה. זו אמירה מאוד נורמלית בגילאים האלה,השאלה היא איך ההורה מגיב ולאן הוא לוקח את זה. בהצלחה, מור

שלום רב, בתי בת ארבע וחצי, מגלה חוסר בטחון. היא לא מוכנה להיות או לעשות כל פעילות שהיא לבדה. גם כשאנחנו (ההורים) או הגננת / מטפלת (בגן) נמצאים בסביבה היא לא מסתפקת בזה אלא חייבת להיות ממש צמודה למבוגרים. התופעה הזו מפריעה לי ולאשתי כזוג וגם לילדה עצמה בגן מפני שהיא כל הזמן מבקשת את חברת הגננת / מטפלת בכל נקודת זמן. גם כאשר הגננת מפנה אותה לפעילות כלשהי שמתאימה לה ואפילו מעניינת אותה, היא חוזרת אליה כעבור זמן קצר ביותר. חשוב לציין כי לפני כחצי שנה עברנו דירה (לעיר אחרת) וכי יש לה אח קטן יותר (בן שנה ורבע), אך ההתנהגות הזו מאפיינת אותה כבר זמן רב (לומר את האמת - נראה כאילו מאז ומתמיד). מאבחנת בשיטת אלבאום איבחנה אצלה רגישות יתר כללית ובפרט תחושתית, כלומר טקטיליות. אובחנה גם היפוטוניה קלה, בה אנו מטפלים באמצעות שחיה טיפולית. התנהגותה החברתית גם היא היתה בעייתית אך השתפרה מאד בחצי השנה האחרונה (מאז שעברנו דירה), היא רכשה חברות חדשות ומשחקת עימן בביתנו (כמובן בנוכחות צמודה של אשתי, על פי בקשתה) וגם בביתן (היא לא מוכנה להיות שם בחדר המשחקים אלא תמיד בסלון בנוכחות אחד ההורים של החברה). אשמח לשמוע את דעתך על המצב וכיצד ניתן לפתור את הבעיה

צהריים טובים, אני לא הייתי ממהרת לשייך זאת לחוסר בטחון עצמי. בתור התחלה אנא קרא בעיון ! (ונסה לבדוק מה מתחבר אליכם) את השרשור - דבק 1דבק! דבק ! בעמ' הראשון של הפורום. אם תרצה,נמשיך משם. בהצלחה, מור

שלום, אני אם לשתי בנות - בת 4 ושמונה חודשים ובת שנה ושמונה חודשים. בעלי כבר לא חי בבית כ- 7 חודשים. עד לפני חודש וחצי יחסינו היו סבירים. (לילדה הגדול לא היה קל, אך היא "שרדה"). לפני חודשיים וחצי (סוף ינואר) הגשתי תביעה למזונות והכל התפוצץ. מאז, הוא הורחק מהבית והסדרי הראייה שנקבעו בבית המשפט הם קשוחים והילדות רואות אותו פחות. ביתי הגדולה קשורה אליו מאוד ואוהבת אותו ואין לי שום בעייה עם זה. הבעייה היא שהחזרה ממנו הפכה לסיוט בלתי נסבל (השתוללויות, בכיות ומאבק אין סופי שכמובן הוא מאוד נהנה ממנו ואני פשוט נהרסת מזה). אני מרגישה שהילדה במצוקה אמיתית. אני בהחלט לא חושבת שהפלנו עליה את התיק. אך בהחלט חושבת שהיא נקרעת בין שנינו. אני חשה שממלאים לה את הראש ומזה תקופה שהיא זקוקה לכמות בלתי מתקבלת על הדעת של תשומת לב וזורקת לי כל הזמן שאני לא אוהבת אותה. היא ילדה נבונה ואומרת לי שהיא אוהבת אותי מאוד ויודעת שאני זו שמטפלת בה ובכל זאת, היא מתגעגעת אליו מאוד כך היא אומרת. לא אוהבת להעיד על עצמי ובכל זאת אני חושבת שאני אמא טובה, מסורה ודואגת שעושה בעצם את הכל לבד. הוא לעומת זאת, גם את הסדרי הראייה שנתנו לו מנצל רק חלקית ורואה במקום משעה 16:00 עד 19:00 רק מהשעה 17:30.(טוען שלא יכול להגיע קודם). מה שממש לא מפריע לו לדרוש משמורת משותפת ולהפחיד אותי במיני הפחדות. אני בטוחה שהילדה צריכה עזרה מקצועית אבל מפחדת מאוד שהוא יעשה שימוש בעזרה הזו כנגדי. איך מטפלים בהתנהגות שלה כשהיא נפרדת ממנו ומה את היית ממליצה לי לעשות? מירה

שלום לך נירה, נשמע מוכר ועצוב סיפורך. את מתמודדת די לבדך, לפחות לתחושתך, בגידול בנותייך ובמשבר הפרידה של הוריהן. תגובתה של הילדה במעברים ביניכם-הוריה, מובנת וטבעית מבחינתה. יכולתה לשתף אותך בגילוי לב בקשייה, משקפת את בטחונה באהבתך ובקבלתך אותה ללא תנאי. כדאי לשים לב אצל ילדתך הנבונה להבחנה שהיא עושה בין "יודעת" לבין "מרגישה". התבונה והרגש הינם תחומים שונים, והפער ביניהם מבטא את מצוקתה. היא אכן נקרעת בין געגועיה לאביה ונאמנותה לשניכם, ובגילה הרך היא מתקשה לקבל מציאות קשה מדי עבורה. גם אני מסכימה איתך שיש צורך בעזרה, אולם בניגוד לדעתך, את העזרה לבתך ניתן להציע דרך עבודה עם הוריה... משמע, המלצתי לכם ההורים לפנות לאיש מקצוע להתייעצות והדרכה בנוגע לילדותיכם. מבין השורות מבצבצת האשמתך את התנהגותו של האב, ה"תורמת" למצוקת בתו, ואם אכן כך, ייתכן ויסרב לשתף עימך פעולה. במקרה זה, אנא חזרי ונחשוב ביחד שוב. תודה לך שפנית לפורום, נוחי

ראיתי את השאלה לפני כמה ימים וחשבתי שהיא ראויה לגינוי ובוז לאם הנוקמת באבי ילדיה, מתעללת בו ובבנותיה ומנצלת את הטמטום והרוע של מערכת המשפט והרווחה לשם כך. אני לא חושב שבתור בעלת מקצוע צריך לגלות אמפתיה לכל התנהגות נלוזה של הורה. מותר גם לבקר ולהאשים.

חג שמח לך ולבני משפחתך.

תודה לך גילי, אף פעם לא שוכחת להתייחס.. אה? ומה איתך? מאד רוצה להתעדכן בעובר עליך. לילה טוב לך נוחי

קראתי את כל ההתיייחסויות שיש בנושא פחדים וחרדות ולא מצאתי תשובה לשאלתי. לגברי ביתי בת ה- 7 היא פוחדת בגלל משהו שראתה בטלויזיה ולא רוצה לדבר על כך כי זה מפחיד אותה. לא ברור לי איך עלי לנהוג כי מצד אחד אני רוצה לתת לה לגיטימציה לפחדים שלה ומצד שני המעבר שלה למיטה שלנו באמצע הלילה ממש מפריע לשינה שלנו. כשהערב יורד הפחדים שלה עוברים למצב של "לא מרגישה טוב". אני לא רואה איך ההתנהגות שלי יכולה לחזק את הפחדים שלה. אשמח אם תהיי ספציפית יותר לגבי ההתנהגות. תודה תודה!!!

צהריים טובים, כמו שבטח קראת בתשובות אליהן הפניתי,לתגובת ההורים יש משקל רב בעניין. איך ? 1. במידה שההורה עצמו הוא אדם חרד,סביר שיגלה הרבה מאוד הבנה והזדהות עם פחדיו של הילד,דבר שיוביל בדר"כ לילד שמתעסק הרבה בפחדים. מקרה אחר : 2. כשההורה מגיב בהרבה הסברים ושיחות בעניין,סביר שהפחדים יהפכו למשהו מרכזי יותר מאשר כשההורה מתייחס לעניין מאוד בקצרה ובאפן נקודתי. וכו'... כאמור,בהפניה שקיבלת אני מפרטת יותר לגבי כל סגנון בו נוקטים ההורים. במקרה שלכם - מכיוון שלמיטב הבנתי,שוחחתם על העניין כבר,הילדה יודעת שהיא מוזמנת לדבר על זה איתך אם היא רוצה,זה השלב שכדאי לשים לעניין גבול. בדיוק כמו שהצבת גבולות בכל נושא אחר,גם כאן. אין טעם להמשיך ולהתמקד בזה זה רק מעודד עניין ועיסוק בפחד. המסר צריך להיות משהו כמו - אני מבינה ומאמינה לך שאת פוחדת,אבל נצטרך להתגבר על זה. תחליטי עם עצמך לאילו התנהגויות את מסכימה ואילו לא. לדוג' אם את לא מסכימה שהיא תגיע למיטתך,כשהיא מגיעה קומי לווי אותה למיטתה,הציעי להשאיר אור קטן או כל דבר אחר שמתאים לך וחזרי למיטתך. גם כשילד מפחד,חשוב מאוד לשמור על גבולות ופרופורציות. לסיכום,גבולות זה הדגש כאן. בהצלחה, מור

לילה טוב, לא פיספסתי את השאלות,לא דילגתי. הן פשוט דורשות ממני התייחסות טיפה שונה שקצת קשה לי בשעה כזו של היום (אחרי יום שלם עם ילדות בחופש...:)). ביום יומיים הקרובים,אענה. מור.

למור שלום רב, אשמח לשמוע תגובתך לשאלתי, כאשר תתפני לזה. תהני מהילדות ו...ממנוחה המגיעה לך. פורים שמח! סבתא מירית.

שלום מור, תוספת לשאלה מה 4/3 . הקשר ביננו מאוד חם ואוהב. היא קשורה אלי מאוד. רוב הזמן אני הדומיננטית כי בעלי מגיעה בשעות מאוחרות אך גם אוהבת מאוד אותו. היא ילדה של המון חיבוקים ואני בהחלט אמא כזו. הבעיה שלאחרונה התחילו להיות ויכוחים על כל נושא. היא עונה בתעוזה ובחוצפה, אבל יכולה להיות מקסימה, לעזור ולתת. כולם מציינים לטובה שיש לה לב טוב לכולם. ילדה שאוהבת לתת, רגישה מאוד לסיבבתה (גם המורה ציינה)אחראית ומאורגנת, אוהבת סדר ומאוד חמה. אבל יש את כל התיאורים שתיארתי פעם קודמת : בכי הסטרי על מכה קטנה , עקשנות, נטיה למרדנות וכו'. אציין שלא נראה לי על בסיס בשלות מאחר והיא מאוד עצמאית ואחראית

ערב טוב, האם חל לאחרונה איזשהו שינוי אצלך ? (עבודה חדשה,לימודים או במצב הרגשי - עצבנית יותר,חסרת סבלנות,מוטרדת ממשהו וכו'). אם כן,זו בהחלט יכולה להיות התגובה שלה לשינוי שהיא לא לגמרי מבינה. כיוון נוסף למחשבה - יתכן שהיא מרגישה שיש ממנה קצת יותר מדי ציפיות (לא בהכרח כי את באמת מצפה אלא כי כך היא הבינה את הדדברים ) ? אני מוסיפה קישור לשאלה שבה בעצם אפשר לראות איך אנחנו (כהורים) לעיתים מעבירים לילד את הציפיות שלנו מבלי להיות מודעים לזה. אנא קראי את השרשור ובנוסף ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק "ציפיות". http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/36/xFT/336/xFP/336 כתבי אם משהו מזה מדבר אלייך (או לא..) ונמשיך משם. מחכה, מור.

ביתי בת 7 (ילדה אמצעית בין שני בנים בני 10 ושלוש וחצי) וסובלת לאחרונה מפחדים לאחר שצפתה בתוכנית טלויזיה מפחידה. היא מתעוררת באמצע הלילה וחייבת לבוא לישון איתנו. היא מפחדת גם ביום להיות לבד בחדר גם כשכל בני המשפחה בבית. היא מאד מוטרת ואינה מוכנה לדבר על מה שראתה בטלויזה (בערוץ לוגי). זה נמשך כבר כשבועיים ואין סימן לשיפור. מה עושים?

לילה טוב, יש הרבה תשובות בפורום,בנושא פחדים. אנא התחילי מקריאתן ואם ישארו שאלות,אשמח לענות. כדאי להתחיל מהקישורים שמופיעים בעמ' הזה בתשובה - ילדים בחרדה. כמו שבוודאי תשימי לב,הדגש בכל התשובות הוא על תגובת ההורים. נסי לבדוק מהי תגובתך והאם יש בה משהו שתורם להמשך הפחד. בהצלחה, מור

ערב טוב, בני בן ה- 8 חרד ממוות, לא היה איזה מקרה מוות שהוא נתקל בו באופן אישי, אך הפחד קיים מה אומרים בכדי להקל עליו את החרדות ? תודה מראש.

לילה טוב, אנא התחילי מקריאת תשובות קודמות,אם ישארו שאלות אשמח לענות. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/15289/xFP/15400 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/15447/xFP/15561 בהצלחה, מור

יש לי ילד בן 6 ילד חכם ופיקח שזוכר הכל (עוד מגיל שנתיים) חוץ משמות של אנשים. הילד פשוט לא זוכר שמות של אנשים וכן ילדים מהגן (חוץ מחברים טובים). הוא יכול לשאול את אותו ילד/ה לשמה ואחרי 2 דקות לשאול אותה שוב וככה לפחות 10 פעמים. לפעמים הוא מחליט שהוא שאל מספיק פעמים אז הוא פשוט ממציא לאותו ילד/ה שם אחר. ואיתו הוא נשאר ואותו הוא כן זוכר. אף פעם לא בדקנו אצל איש מקצוע את נושא זכרון לטווח קצר, אבל מהיום יום אני לא רואה שום בעיה הוא זוכר כל דבר עד הפרט הקטן חוץ משמות של אנשים. אותנו כהורים זה מאוד מצחיק אבל האם ישנה איזשהי בעיה? תודה אבא

לילה טוב, אני לא מצליחה לחשוב על איזושהי בעיה. לדעתי,כל עוד זה לא מפריע לו/לכם,אין טעם לעורר עניין. במידה שיפריע,כדאי לבדוק. מור

יש לי שני ילדים ילד בן 8 וילדה בת 5, שמתי לב (בערך בשנתיים האחרונות לסירוגין)מכל מיני תופעות שסוטרות את הציפיה שלנו מבנים לדוגמא : לפעמים אם הוא רואה תכשיט שלי הוא אוהב לענוד אותו, פעם הבת שלי קיבלה ערכת איפור וראיתי שהוא מתלהב לאפר אותה, פעם הוא הדביק מדבקות על הציפורניים כדי להאריך אותן, ראיתי אותו מודד נעלים שבנות משחקות איתן(של נשים) ועוד כל מיני מקרים מן הסוג הזה, אולם מנגד הוא מאד אוהב את כל ההתעסקות סביב כדורגל, יש לו רק חברים בנים, יש לי חברה טובה שיש לה בת והוא לא אוהב ללכת אליה כוון שמשעממים אותו המשחקים שלה, ואפשר לומר שחוץ ממני אף אחד בחיים לא היה מדמיין שלדעתי אולי יש בעיה כוון שהוא ניראה ומתנהג כבן לכל דבר(אפילו בעלי חושב שאני הוזה), השאלה שלי נחלקת לשניים : א. האם הסימנים שמניתי מעידים על בעיה במגדר ב. כיצד נוהגים, כוון שכל מקרה כזה מוציא אותי משלוות הנפש שלי לכמה ימים ומכניס אותי לחרדות למרות שאני מנסה לשדר טבעיות ורוגע אני בטוחה שמשהו מהלחץ שלי עובר אליו. אני רוצה להוסיף שאימי ובעלי חושבים שבגלל שאני כ"כ מתלהבת מהבת שלי ואני מתנהגת איתה לפעמים כאילו היא הבובה שלי אז הוא מתנהג כך לפעמים מתוך צורך למשוך תשומת לב (למרות שבשנה האחרונה חדלתי לגמרי מההתנהגות הזו ) מה דעתך על התיאוריה הזו ?

ערב טוב, כמה הודעות מתחתייך,שואלת שרונה את אותה השאלה לגבי בתה. אני מכירה יותר מבן אחד ששיחק בברביות,התחפש אחה"צ לבת - חצאיות,עקבים,איפור... ולמיטב ידיעתי הם גדלו להיות סטרייטים לחלוטין. מצד שני,אני מעריכה שאם תראיני הומוסקסואלים תוכלי למצא גם כמה שאהבו להתחפש לבנות או להדביק ציפורניים (וכמה ששיחקו רק כדורגל). ז"א,אני לא חושבת שאפשר להסתכל על משחק של בן 8 ולהגיד הוא יהיה כך או אחרת. את שואלת כיצד להגיב - רצוי לקבל את זה כמו שזה,משחק. כי אם זה באמת רק משחק,אז אין טעם לתת לזה פרשנויות שעלולות להבהיל את הילד,להרחיק אותו ממך וכו'. אם זה לא רק משחק,אז עוד יותר כדאי אפילו,לשדר לו שמקבלים אותו כמו שהוא,על מנת לא להביא לניכור וריחוק בינכם. מה עוד שלחץ,כעס,דרישה לשינוי וכו' ממילא אף פעם לא מטיבים מצב אלא רק מרעים אותו. בכל מקרה,אולי כדאי להתייעץ גם בפורום של ד"ר רובינשטיין שמומחה בשאלות מסוג זה. בהצלחה, מור

בתי בת 9. כשהיא היתה בת 4 חודשים וחצי, נסעתי לשבוע והשארתי אותה לטיפול בידי בעלי, והוא טיפל בה במסירות. כשחזרתי היא היתה מנומנמת וכשראתה אותי פתחה עיני מופתעת והסתכלה עליי במבט שלא משתמע לשתי פנים - היא בהחלט הבינה שחזרתי אחרי שלא הייתי תקופה מסויימת. מאז אני צמודה אליה (אני לא עובדת). למרות זאת היא כל הזמן חוששת שאני אעזוב אותה, שאני לא אבוא לקחת אותה מחוגים, שאני מחכה להזדמנות להיפטר ממנה במרכז קניות או דברים כאלה. יש לי עוד 2 ילדים וזה לא מופיע אצלם (אותם לא עזבתי ולא נסעתי). האם זה יכול להיות קשור לנסיעה שלי, לחוויה של הריחוק שהיא הרגישה אז? האם ערערתי לה את כל הביטחון באותו שבוע?

ערב טוב, קשה לי להאמין שיש קשר לנסיעה. אני יכולה לחשוב על סיבות אחרות שמובילות לזה. נסי לתת לי יותר מידע ואשתדל לעזור. - האם ההתנהגות הזו חוזרת בינה לבין עוד מישהו מלבדך ? - האם היית מגדירה אותה כבעלת בטחון עצמי (ספרי קצת על מה מתבססת התרשמותך) - תארי את הקשר בינכן.ובנוסף,איך הקשר בהשוואה לקשרייך עם שאר הילדים. - האם ישנן תקופות בהן את מרגישה שהיא קצת "חונקת" אותך. - איך את מגיבה כשהיא מעלה חשש שתעזבי אותה. - כתבי קצת על הקשר שלה עם אחיה. - תארי את הילדה. מחכה, מור.

שלום רב, בני בן 3.5 לוקח מוצץ, גם ביום וגם בלילה. עם כל הניסיונות שלי לגמול אותו לא הצלחתי. שאלתי: 1. איך אני יכולה לגמול אותו מהמוצף?

לילה טוב, בגילו זה בהחלט נורמלי עדיין למצוץ מוצץ. אם תסתכלי קצת בפורום בתשובות לגבי גמילה (גם ממוצץ וגם בכלל),תראי שהדגש בגמילה הוא שזה יבוא מהילד. סביר,שככל שתנסי יותר לגמול אותו,כך הוא "ידבק" יותר למוצץ. חבל להפוך את המוצץ לעניין כ"כ חשוב. ולכל אלה שמפחידים אמהות בזה שאם הם לא "יגמלו" את הילד ,אז הוא לא יפרד אף פעם מהמוצץ,יש לי תשובה אחת - ראיתי נורא מעט ילדים שהגיעו ביום הראשון של כיתה א עם מוצץ לביה"ס.. תני לו את הזמן שלו,עודדי אותו בעדינות כשהוא מוותר על המוצץ וזהו. בהצלחה, מור

שלום רב , יש לי בן שבחודש הקרוב ימלאו לו 3 שנים . והתחלתי איתו גמילה ממוצץ וחיתול לפני כמעט שבועיים. לפני שאגיע לבעיה אספר מעט רקע: בני היה נוהג להסתובב עם המוצץ ולגרור אחריו על הריצפה את החיתול, כל הזמן וכל היום מה שגרם לו להרבה מאוד דלקות עיניים ומחלות מהחיתולים שגרר על הרצפה ואח"כ חיבק. בנוסף שמנו לב כי השיניים הקדמיות שלו מקבלות בליטה בשל המוצץ, לכן בגיל 2.5 הגבלנו את השעות שלו עם המוצץ והחיתול רק לשעות השינה (לצהריים בגן , ובלילה) והוא קיבל זאת בהבנה והצלחה ! ואנו מצדנו דאגנו לעודד אותו על כך. בימים האחרונים החלו בגן שלו לגמול את חברתו ממוצץ ואף החלו לעודד אותו לעשות כמוה. ואני במקביל דאגתי לשוחח עימו על כך שגם הוא גדול ודאגתי לקורא לו לפני השינה את הספר "צצי" (לגמילה ממוצץ), ואז להפתעתי באחד הימים לפני כשבועיים בתום הסיפור הוא מסר לי את המוצץ והחיתול ואמר "לא צריך" ... ואני בתמורה נתתי לו מתנה על כך שמסר לי בעצמו את המוצץ והחיתול והתנהג כילד גדול ! . ב-3 ימים הראשונים הוא כמובן נתקל בקשיים להירדם ובאמצע הלילה היה קם מס' פעמים, אך לבסוף הצליח להירדם ללילה שלם (מוצ"ש), אך כשחזר ביום ראשון לגן התברר לי שמישהו החזיר בטעות לתיק הגן שלו מוצץ וחיתול והוא ישן עימו בגן . באותו הלילה כשהעלמתי שוב את המוצץ והחיתול לחלוטין, החלה הידרדרות אדירה בהתנהגותו, באותו הלילה הוא פנה לאימי שלא כמנהגו (בד"כ מגיע אליי לעזרה) שתיתן לו את המוצץ והחיתול וכשאמרה לו שאין, הוא טען בתגובה "זה לא נכון, אמא מחביאה אותו", ומאז הילד כבר שבועיים שלא ישן שינה רציפה, קצר רוח, מיילל ומדי פעם פורץ בבכי, הוא מסרב לישון ונשאר ער עד לשעות הבוקר המוקדמות ואז נרדם מתשישות ... אינני יודעת מה לעשות וכיצד להקל עליו את הגמילה, האם מותר/כדאי לי להחזיר לו את המוצץ והחיתול או שזה עלול לפגוע בביטחון העצמי שלו ? כיצד עליי לנהוג ???????????? , אני מודאגת מאוד ומתוסכלת מכל המצב. לתשובה מהירה אודה !!!!

שלום רב, בני בן 3.5 ילד חם ומלא רגשות כלי הסביבה מקרין הרבה חום ואהבה. לאחרונה הוא התחיל להתעניין בגוף האישה, וזה אומר שכל אישה (אני, חמותי, חברה טובה וכו') שנמצאת בסביבתו הוא מתחיל למזמז אותה. לפני כמה ימים היינו בחתונה, והוא לא הרפה מחברתי. הוא אחז לה במותניים ליטף אותה מלמעלה עד למטה, והיה ממש קשה לעצור אותו. כמובן שאני , אמא שלו שנמצאת איתו שעות די ארוכות במהלך היום, אז הוא בודק לי את התחתונים, מתחכך בעור שלי עם הלחי שלו מלטף את החזה וכו'. וזה יכול להמשך זמן ארוך מאוד. חשוב לציין, שהילד לא ראה את אביו , ותופעה הזו התחילה בשבועיים האחרונים. עוד דבר, עד היום טרם הערתי לו מהסיבה שלא ידעתי איך בדיוק לגעת בנושא הזה. שאלתי: 1. ממה התנהגות זו נובעת? 2. איך עלי לנהוג איתו, מה להגיד לו לגבי חברתי וכל השאר? 3.האם להסכים לו לגעת בי ובאחרים לא? 4. האם הנושא מצריך טיפול מסויים? חשוב לי מאוד להתנהג איתו בעדינות על מנת שלא יעשה את הדבר ההפוך ויסתגר בתוך עצמו.

לילה טוב, קראתי את ההודעה מס' פעמים ואני חייבת להגיד שקצת צרם לי השילוב - ילד בן 3.5 והמילה "מזמוז". ילד בן 3.5 לא אמור למזמז,אף אחת/ד. מזמוז היא פעולה שאמורה להיות בין בני זוג. מאד חשוב לשמור על הגבולות בין פעולות או אפילו מילים ותאורים שאנחנו מצפים/משייכים לבני זוג לבין כאלה שנסכים לקבל מילדינו. אין שום דבר חביב או מצחיק או נעים בילד קטן שלא יודע לשמור על הגבולות,בין השאר גבולות הגוף. אחד התפקידים שלך,כאם,הוא ללמד את הילד מותר/אסור בכלל וכמובן לגבי הגוף שלנו. כדאי להתחיל את השיחה לא בסמיכות לארוע בו הוא נגע בגופו של אדם אחר. כדאי להתחיל דווקא משיחה על הגוף שלו: נעים - לא נעים,איך הוא אוהב שנוגעים בו,מי וכו'. כדאי שיספר על מקרה בו המגע לא היה לו נעים (ילד שהוא לא אוהב שנגע בו,צורת אחיזה שלא נעמה וכו'). חשוב לחדד אצל הילד את זכותו על גופו ועל כך שיש לו הזכות המלאה לעמוד על כך שיכבדו את רצונו בכל הקשור לגופו. כעבור מס' ימים כשהוא נוגע בך בצורה שאינה לטעמך,להגיד - זה לא נעים לי (בטון קונקרטי אך לא תקיף) ולבקש שהוא יפסיק. אפשר בשתיים שלוש מילים להגיד משהו כמו - אתה זוכר - כל אחד מחליט על הגוף שלו. בעצם,כבר מהשיחה הראשונה להפ]וך מן משפט כזה לכמו ססמא בינכם ובכל פעם שרוצים להפסיק התנהגות כזו,להזכיר את זה. אבל.... אז גם חובה לכבד את רצונו לגבי צורת הנגיעה בו. בהצלחה, מור

למור שלום רב, נכדתי בת השלוש וחצי, בת יחידה להוריה, חוזרת מהגן כל פעם עם רעיונות חדשים, עקב השפעה של ילדים גדולים ממנה. (דבר טבעי..) היא הקטנה בגן והילדים האחרים הם בני ארבע וחמש. לאחרונה היא רוטנת שהיא רוצה להיות בת חמש, וחוזרת על זה מידי פעם. כמובן שאומרים לה שהיא תהייה עוד מעט בת חמש ונותנים לה דוגמאות שגם החברים בגן היו בני שנה ושנתיים והם גדלו, וכך גם היא תהייה. עכשיו יש לה "סיפור" חדש: "לא רוצה להיות שחורה" היא מספרת ששתיים מחברותיה בגן אומרות לה שהיא שחורה. העניין הוא שהגננת עצמה כהת עור והחברות שלה בעצמן מבני עדות המזרח. לנו אין בעיה עם זה ברוך השם. אנחנו מאוד מרוצים מהמראה שלנו והכל נראה טוב בעינינו - כהה או בהיר. הילדה ביחסים מצויינים עם הוריה ובכלל עם הסביבה ועם ילדי הגן. אמה נתנה לה דוגמה את האבא שהוא כהה ושהיא, הבת, מאוד אוהבת אותו - ואמרה לה - תראי אבא כהה ואנחנו אוהבים אותו והוא גם יפה וחתיך ומקסים. ועוד הוסיפו שאנשים שונים זה מזה גם במראה וגם בהתנהגות וזה דווקא יותר מעניין, כמו שיש פרחים בשלל צבעים וכו' וכו'. העניין שנראה שהיא נרגעת ומבינה, אך הדבר חוזר חלילה כי זה עולה שוב בגן. שאלתנו: איך יהיה נכון להגיב, איך להסביר לה באופן כזה שהיא תחייה עם זה בשלום ובשמחה ושהיא תקבל את המראה שלה - שאגב היא יפהפיה, ילדה חכמה ונבונה, פקחית וחברותית, נדיבה ומלאת שמחת חיים והומור. אנחנו לא רוצים לעשות מזה עניין גדול כדי שהילדה לא תחשוב שיש כאן בעייה קשה, חלילה, אך יחד עם זאת, התעוררה שאלה ואנו מחפשים את הדרך הנכונה לענות עליה. מודה לך מראש בשם הוריה ובשמי. סבתא מירית

הי מירית, זו אותה הילדה עם החיבה לממתקים,נכון ? אם אני זוכרת נכון,אז גם בעניין הממתקים היו אצלכם די הרבה הסברים. גם כאן זה מופיע :). לגבי הרוצה להיות בת 5 - אין טעם להסביר שוב ושוב שגם הם היו קטנים וכו'. פשוט - הילדה אומרת,אתם עונים משהו כמו - בסדר,עוד שנה תהיי בת 5. זהו !. ברגע שיש פחות הסברים ופחות "עניין" סביב הדברים,הם הרבה פחות מענינים ואין שום כיף לחזור עליהם כל פעם מחדש. חשוב שהילדה תקבל כל פעם שהיא אומרת את זה,את אותו המשפט (הקצר) בדיוק. לא רוצה להיות שחורה - שימי לב,את כותבת אנחנו לא רוצים לעשותץ עניין. אבל כמה משפטים לפני,את כותבת אנחנו מסבירים - אבא כהה ויפה וחתיך ומקסים ו.... ז"א,היא כן מצליחה לפרוט על איזשהו מיתר כל פעם מחדש ואתם מאוד משתדלים להסביר/להרגיע... זה ישמע נורא לא "יפה",אבל לא כל דבר דורש המון הסברים. אני מאוד בעד הסברים ושיחות עם ילד (ואני מיישמת עם בנותיי שלי,המון) אבל !1. לא על כל משפט שהילד אומר. 2. פעם פעמיים הסבר,זה מספיק. אין צורך על אותו משפט או באותו הנושא להסביר 10 - 20 פעם. מה ששוב ושוב חוזר בהודעותייך,הם ההסברים. נסו להחליף חלק מההסברים ביצירתיות. ז"א,לדוג' - אני לא רוצה להיות שחורה. אפשר לענות,או.קי,באמת כדאי שתהיי ורודה,בא לך ? ולהלביש אותה כולה בוורוד. בצורה כזאת בעצם הוצאת את ה"עוקץ" מהעניין. את משחקת אותה "ראש קטן" .מבחינתך,היא התכוונה ללבוש ותו לא. אם היא מתעקשת,מחליפים לצבע אחר וכך הלאה. ז"א,את מסרבת לקחת את המשפט או האמירה למקום אחר פרט לזה שאת בחרת. דרך אגב,יתכן מאוד כמו שקורה בהרבה מקרים שילד אומר משפט כזה בפעם הראשונה שהוא בכלל מתכוון לבגד/איפור וכו'. ההורה לוקח את האמירה למקום אחר ומיד מתחיל - אוי ואבוי,הילדה גזענית ! איך אני אסביר לה שכולם שווים,שלא מחליטים לפי צבע וכו'. עזבו,היא עדיין ממש קטנה. נסו לקבל את המשפטים כמו שהם,לגלות יצירתיות ולהמשיך הלאה. אין טעם להתעכב על כל משפט שלה. ברגע שאתם מתעכבים,היא תדבק אליו וזהו,עכשיו העניין הולך ותופח וכל יומיים מצטרף למשפט המקורי עוד משהו. את יודעת,אומרים שלפעמים סיגר הוא רק סיגר. כדאי לנסות לזכור את זה כשהיא חוזרת מהגן. מקווה שעזרתי במשהו. בהצלחה, מור

מור שלום, תודה רבה מקרב לב! כמה פשוט הדבר אחרי שקוראים את ההסברים שלך. נכון, אמרנו שאנחנו לא עושים מזה עניין אבל דאגנו מאוד ואף התחלנו לדבר אנגלית בנוכחות הילדה כדי שלא תבין וכמובן שהפקחית מרגישה שמשהו קורה. ההורים עצמם קראו את תגובתך וכעת יכולים להודות, ומודים כי הרחיקו לכת בדאגה מופרזת. כמה טוב לראות את הדברים בפשטות נבונה ובפרופורציה הנכונה. אני מחבקת אותך ושוב מודה לך מקרב לב. הקלת עלינו מאוד והכנסת בנו שמחה! סבתא מירית

שלום נוחי, אני גרוש מס' חודשים. הטריגר לגירושין היתה מערכת יחסים של גרושתי עם גבר אחר שנמשכה הרבה זמן ונתגלתה לי , לא היה מה לשקם כי היא התאהבה בו וכך התפרקו 2 משפחות(הוא התגרש גם כן ויש לו 3 ילדים). הילדים חיים עימה (היא עזבה את הבית) ואיתי כמעט חצי ובחצי (ישנים אצלי 3 לילות בשבוע). אני קשור אליהם מאוד וקשה לי מאוד , מטבע הדברים - גם לדעת שהם לא לידי וגם לדעת שיש לה מישהו אחר למרות שחיי הנישואין היו לא טובים בשנים האחרונות וחבל שלא טיפלנו בבעיות בזמן. השאלות שלי הם מספר : הילד הגדול כל הזמן מנסה להחזיר בינינו - מתי אמא חוזרת לבית שלך ? מתי תעשו שולם ? הוא בן 5. נועצנו עם פסיכולוג ילדים שהכין אותנו בצורה טובה ולכן לא ניכר בו טראומה כרגע (אני מדגיש כרגע). הילד הקטן (בן שנתיים) שמח ועליז ולא ניכר בו שינוי. הגדול התבגר מאוד ומדבר בצורה נבונה , הוא מבין אבל עצוב ("אלוהים יעניש אתכם על מה שעשיתם" ודברים כאלו) - קשה לי להקשיב לשאלות ולענות ב"קוליות" כפי שהמליצו לי , אני אומר כל הזמן "אבא ואמא לא מסתדרים ויותר טוב שנחיה לבד אבל אנחנו אוהבים אותך ואת אחיך מאוד וכו' וכו'" - בקיצור - אני מרגיש תקליט , לא מאמין לעצמי ולא מאמין שזה עוזר לו. מה שיותר קשה לי זו העובדה שהחבר של גרושתי עומד להיכנס לחיות עימה מתישהוא בקרוב וזה הורס אותי אישית ובעיקר מה יעבור על הילדים - אין להם מושג מה אמא שלהם עשתה ואני חייב לשמור על פאסון ולא להתעצבן לידם וזה קשה לי מאוד. אמא שלהם בעצמה מנסה לא לדרוך לי על יבלות אבל אני רגיש מאוד , עדיין. איך מתמודדים עם השאלות שישנן ועם אלו שעוד יבואו ? אני מבקש להדגיש שבלילות שהבנים אצלי , החבר של גרושתי גר עימה - הבנים עוד לא מודעים לנוכחות שלו בחייה. הבעיה קשה עוד יותר משום שאני מכיר אותו (מהשכונה) וצריך להתמודד גם מול גרושתו שנותרה לגור בסביבה שלי ועם הילדים שלו שאני רואה אותם באזור וגם אותו (!!!) כשהוא בא לראות אותם. בנוסף -האם זה יהיה נכון לצאת ביחד עם הבנים והאמא שוב כ"משפחה" למקומות בילוי (אני,אמם והם) כאילו לא קרה כלום מידי פעם ? זה לא יעשה להם אשליה שאנו שוב ביחד ? אני יודע שטוב ללכת כולנו מידי פעם למסעדה/בילוי משותף אבל האם זה לא יתן להם אשליות? יש בעיה נוספת-בגלל שהם עזבו עם אמם ואני נשארתי כרגע בדירה , הם באים הרבה (מחכים לי עם אמם כשאני חוזר מהעבודה,אני לא לוקח אותם ממנה כי אני לא יכול להגיע מוקדם כ"כ ולא מסוגל לראות איפה היא גרה,זה הורס אותי כי אני יודע מי נמצא שם) והנוכחות של כולנו בדירה בה אני גר מקשה עליי מאוד ולדעתי משלה את הבנים שאנו עוד ביחד או עוד נחזור. בקיצור-סיפור לא קל. נוחי,איך את רואה את זה? הגרוש המוטרד

נוחי, עוד שאלה קטנה שאני מניח שיש עוד לרבים: כשהילדים איתי בלילות שהם מגיעים הם נלחמים על תשומת לב לפני השינה,במיוחד במיטה(אני מרדים אותם ביחד במיטה אחת ושכב לידם , מחבק ומרדים אותם)- ברגע שאני שם את היד ומלטף אחד,השני נכנס לעצבים ובכי-הם ממש מתחרים עליי וזה גורם לי לחשוב שאני לא נותן להם מספיק...לא משנה כמה אני אחבק ואנשק,לאחר זה תמיד יראה כאילו השני מקבל יותר...זה אופייני לקנאה בין אחים אבל כשמדובר על הלילות בהם הם אצלי לאור המצב,קשה לי לחשוב שאני לא מתמודד עם זה כמו שצריך. מה עושים?

שלום לך 'גרוש מוטרד' אכן בחרת לך שם מתאים בהחלט... המון שאלות מטרידות אותך עם השינוי שחל במשפחתך.. טבעי. מקריאת סיפורך כפי שאתה רואה אותו, עולות תחושות מעורבות של כעס, האשמה, אשמה, פגיעה באמון, כאב ואובדן ועוד. בצד אלו ניכרת מחשבה רבה המושקעת בטובת ילדיך, שלעתים קרובות עומדת בסתירה להרגשתך הקשה, ואתה נותר מבולבל. ילדיך מצויים גם הם בתקופה שאינה ברורה להם, והם חשים אותך וודאי גם את אמם, שגם אם היא זו שבחרה בפרידה, אין ספק שגם אצלה לא הכל פשוט. מתיאורך את תגובותיך והתיחסותך לשאלותיו של בנך הבכור ולטיפולך בהם, בייחוד בעת ההשכבה לשינה, ניכר הקושי שלך להשלים עם המצב, שבעצם נכפה עליך. גם קינאת האחים בתיאורך, נראית יותר כמו נסיונם של הילדים לקבל את תשומת לבך לא כתוצאה מעיסוקך באחד מהם, אלא יותר כנסיון להוציא אותך מתוך עצמך... אבא יקר, אני מאמינה שהדברים שכתבתי הם קשים אך גם בכוחותיך להתעשת. התרשמתי מרגישותך ומעדינותך וכן מרצונך הכן להיות לילדיך אב מלא ולא רק אבא-של-שבת. להרגשתי, עדיין דרך לפניך לעבד את הפרידה ולהגיע להשלמה, וייתכן שטוב תעשה אם תפנה לאיש מקצוע שיוכל לסייך לך בתהליך זה. ואתה תמיד מוזמן כמובן, להמשיך להתייעץ בפורום. תודה שפנית, נוחי

שלום, אשמח לקבל חוות דעת על בית ספר מסוג זה . לשמוע דעות שונות מאנשים שיש להם נסיון עם ילדיהם בבית ספר מסוג זה. תודה רבה תמר

אני חושבת שכדאי לנסות גם בפורומים של הורים ולאו דווקא בפורומים מקצועיים. בהצלחה, מור

שלום בני בן 8 וישן במיטת נוער מספר שנים,המעקה נתן תמיכה לילד כי הוא ישן לכל כיוון הכיוונים . לפני מספר ימים קיפלתי את המגן ושמתי את המיטה הנוספת כביטחון. הילד נופל על המיטה הנמוכה ומתעורר . האם הוא ירכוש מיומנות טבעית ולהמשיך בניסיונות?

ערב טוב, קצת קשה לי לענות,כי אני לא ממש יודעת...:). מה שכן,אני מניחה שכמו כל דבר אחר,לוקח קצת זמן להתרגל לשינוי ולכן אני הייתי ממשיכה בלילות הקרובים לתת לו לישון בלי המעקה ועוקבת. יתכן שהוא יתרגל ויהיה שיפור. בהצלחה, מור

בתי בת 3. לפני כחצי שנה הורידה מיוזמתה את החיתול (חיקתה את אחיה הגדול) ומיד הצליחה להגמל מפיפי וקקי ביום ובלילה. שלושה חודשים לאחר מכן התחיל לברוח לה פיפי לעיתים קרובות במהלך היום (גם בבית וגם בגן). בלילה לא בורח לה פיפי מלבד מקרים נדירים ביותר ובקקי היא שולטת יפה מאוד. ניסינו להתעלם ולא ליחס חשיבות - אך לא עזר. ניסינו לדבר איתה אך היא עונה "לא הלכתי לשירותים כי לא בא לי" או "כי הייתי עסוקה". מדובר בילדה שמבינה מה שהיא עושה והוכיחה כבר שהיא יודעת לשלוט בפיפי. שאלתי - מה ניתן לעשות ואיך להתמודד עם ה"בריחות ". מה יכולה להיות הסיבה ? בתודה מראש.

ערב טוב, 1. האם ישנו איזשהו שינוי בשגרת החיים בזמן האחרון - מעבר דירה (או שיחות על כך),הריון,מחלה של מישהו,החלפת גננת וכו' ? 2. בגיל הזה כדאי להזכיר מדי פעם ללכת לשירותים (גם לי יש בבית אחת שלא חובבת שירותים..:)) ובכך למנוע את הבריחות. 3. נסי לבדוק האם יתכן ש"בזכות" הבריחות היא זוכה לעוד קצת התענינות ותשומת לב (גם אם זו לא תשומת הלב הכי נעימה בעולם,זו עדיין תשומת לב). אם כן,הסיקי מסקנות... בהצלחה, מור

הבן שלי בן שנתיים ועשרה חודשים. לפני ארבעה חודשים ילדתי את ביתי. בהתחלה הוא מאוד התלהב ושיתף פעולה מבחינת עזרה הקשורה להבאת מוצץ, שמיכה וכד'. הוא נהג להחזיק אותה מידי פעם ולפעמים לתת לה לאכול. לפני כשבועיים חלה נסיגה והוא התחיל יותר להצמד אליי, לבכות בבוקר בטענה שלא כייף לו בגן ושהוא לא רוצה ללכת לגן, וכשבעלי שם אותו בבוקר בגן הוא בוכה בזמן הפרידה. (דבר שלא היה לפני כן מלבד תקופת ההסתגלות). שוחחתי עם הגננת ולדעתה אין שינוי התנהגותי בגן מלבד אגרסביות מעטה שקצת מאפיינת אותו בזמן האחרון כלפי הילדים בגן. חשוב לי לציין שאני מקפידה פעם בשבוע להיות איתו לבד, וכך גם בעלי (לפעמים יוצא פעמיים בשבוע). בנוסף באמבטיה הוא גם כן מקבל זמן איכות עם אחד מאיתנו (האמבטיות שלנו הן בערך חצי שעה) וכך גם בשעת השינה. אני משתדלת מאוד להתחשב בצרכים שלו, הוא מאוד מפותח מבחינה וורבלית והוא אף מידי פעם מדבר על רגשותיו. בנוסף אני יודעת שהדבר הוא פחות או יותר טבעי מכיוון שהילדה גדלה ומושכת יותר תשומת לב. השאלה שלי היא: מה אפשר לעשות כדי לעזור לו?, ברור לי שהוא עובר תקופה קשה . אני רואה זאת גם על התנהגותו בבית ועל המימיקה בפנים כשהוא חוזר מהגן. (מן הבעת פנים עצובה). אני גם מכירה את העובדה שיכול להיות שמדובר במניפולציות עליי ועל בעלי אך בכל זאת אני מאוד מעוניינת להקל עליו. אודה לתשובתך בהקדם.

ערב טוב, אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את - אח חדש. בנוסף,זה נהדר להיות אמפטיים לרגשות הילד ולמצבו אך כדאי גם להקפיד לקחת את זה בפרופורציה. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

הערכה נקראת "נוני ומדליית האחים הגדולים" והיא עודדה פרץ של רגשות שהפתיע אותנו בנוגע לאחותו התינוקת, לא היה בהכרח נעים לשמוע, אבל טוב לפתוח את הנושאים.

שלום, ילדי ילד ראשון ויחיד בינתיים, בן שנתיים בדיוק (אתמול). ילד מדהים, מדבר שוטף, מביע את עצמו ומאוד רגיש וחכם ומודע לכל דבר, וגם ליחסיו עם הסובבים אותו ( בעיקר הוריו כמובן). בחודש חודשיים האחרונים נראה שעובר עליו מה שנקרא" משבר גיל שנתיים", וכמעט כל פעולה פשוטה הופכת למאבק. החל מהחלפת חיתול בבוקר, לבישת בגדים, אוכל אמבטיה ומה לא. התגובה שלו מאוד ניואנסית, כשהוא רק מתחיל לזהות אמירה שלא מוצאת חן בעיניו, עוד לפני שנעשתה פעולה כלשהי הוא מיד מגיב כבר בבכי צרחות ואפילו ממש התקפת זעם שהוא לא שולט בעצמו. זה יכול לקרות כמה פעמים ביום על דברים שונים. אם רק העזתי בטעות לעזור לו קצת לסיים ולמשוך את החולצה מעל לראש לפני המקלחת, הוא ממש מתעצבן ואני פשוט נאלצת להחזיר את החולצה ולחכות שהוא יוריד שוב לבד לבד. כמובן יש בזה משהו חמוד ומשעשע, איך שהקטנצ'יק הזה ממש נלחם על כל בדל של עצמאות, אבל לפעמים זה נראה לי מוגזם,מה גם שיש מצבים בהם אני לחוצה בזמן, למשל בבוקר ואין לי סבלנות לסצנות האלה. בנוסף התגובות שלו נראות לי כבר יותר מדי קיצוניות. מהר מאוד הוא מגיע לרמת צרחות שאני פוחדת עליו ואפילו פוחדת מה יגידו השכנים. אני מרגישה שהוא ממש ה"שליט" בבית. למשל בלילה אם הוא מתעורר (קורה די הרבה) הוא כמעט תמיד קורא דווקא לאבא, ואם אני רק יעיז להתקרב אליו בעצמי (כי אבא נניח נורא עייף היום) הוא בלי שום התראה פוצח מיד בהתפתלויות מעצבנות תוך צרחות "רק אבא". אין מצב בכלל להתחיל איתו בדיון, למרות שהוא מסוגל בד"כ להבין דיונים מרגיעים שכאלה, הוא פשוט מיד נכנס למין קריז כזה, ואני מרגישה די מותשת ומתוסכלת מזה. האם זה יחלוף כלעומת שבא ורק צריך לחכות? או שצריך לשנות משהו בתגובה שלנו? אני יודעת שזה גיל ידוע בהעייתיותו, אבל בכ"ז.... תודה מראש.

ערב טוב, נתחיל מהפניה ל"שאלות ותשובות" משמאל,החלקים - גיל שנתיים,התקפות זעם והצבת גבולות. בנוסף,כמה הודעות מתחתייך - "דרישה שאמא תעשה הכל",כדאי לקרא וכן - "גבולות לילדים להורים גרושים". אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום רב, אנו זוג בשנות ה-20 לחיינו. אנו נשואים שנה וחצי ויש לנו תינוק קטן בן 4 חודשים. לפני החתונה יצאנו 3 וחצי שנים. תמיד היו לנו ויכוחים אך היינו יודעים להסתדר ולצאת מהם, ויכוחים שנבעו בעיקר מרקע משפחתי - כל צד כנגד בני משפחתו של האחר, דעותיהם, התנהגותם, אורח חייהם וכו'. מאז לידת בננו המצב הזוגי ביננו החריף, גם על הרקע המשפחתי ועוד קשיים נוספים בהתמודדות עם תינוק חדש וראשון במשפחה מכל ההיבטים. ניסינו "לחיות בשלום" לאחר כל מריבה אך זה החזיק ימים בודדים בלבד עד ששוב פרץ ריב ואיתו כל המרירות והכאב . אנו אוהבים אחד את השני ורוצים לחיות ביחד לתמיד. על כן החלטנו ללכת ליעוץ זוגי אולם אנו לא יודעים לאיזה טיפול עלינו ללכת. האם מוטב לפגוש פסיכולוג, עובדת סוציאלית או בעל מקצוע אחר? עד עכשיו הבנו שיועץ=פסיכולוג, אולם לאחר שטילפנו לכמה מכונים העוסקים ביעוץ זוגי, הסבירו לנו שם שבעלי המקצוע שלהם אינם פסיכולוגים אלא עובדים סוציאליים. איזה בעל מקצוע מתאים לנו בהתאם למקרה המתואר, כך שישמע את עמדותינו ויעזור לנו לגשר, להגיע לעמק השווה ולחיות טוב אחד עם השני? נודה על תשובתך, ענת ואייל

ערב טוב, איש מקצוע שהינו בעל הכשרה ותעודה בטיפול זוגי ושאיתו יש לכם כימיה טובה. חלק מהמטפלים הזוגיים (כמו המטפלים המשפ) מגיעים מפסכ',חלקם מעו"ס וכו'. ולגבי הכימיה - זה אחד המדדים שמנבאים הצלחה בטיפול. בהצלחה, מור

אני אמא לבן 8 עם ADD ומקבל טיפול תרופתי ע"י קונצרטה. תמיד היו לנו בעיות התנהגות, אבל הפעם המצב החמיר. הוא כותב לנו מכתבים בהם הוא אומר שלא רוצה להיות יותר הבן שלנו ושלרוצה לעזוב את הבית, בבית הספר הוא בורח משיעורים ומסתובב בחוץ. אנחנו מקבלים טלפונים מביה"ס כמעט כל יום כדי לבוא לקחת אותו בגלל ההתפרצויות שלו. אנחנו מודעים שלילד יש בעיות רגשיות. לפני כחצי שנה עשינו לו אבחון אצל פסיכולוג ונודע לנו שיש לנו ילד עם 154 איי קיו....ובעיות רגשיות קשות, אך מכיון שהילד לא נפתח מילולית, הומלץ לעשות טילום באומנות. אז עוד היינו ביחסים טובים עם הילד (אם אפשר להגיד כך) אך עם הטיפול באומנות, שהתחלנו, המצב התדרדר והילד התחיל לברוח מביה"ס ומהשיעורים. על כל דבר שאנו פונים לילד - מקבלים לא, לא, ולא בקיצור, אנחנו לא מצליחים לתקשר איתו כלל. בפעם אחרונה שהינו בביה"ס, הומלץ ע"י הפסיכולוגית של ביה"ס, לגשת למכון "שינוי" בהרצליה. המכון שמטפל שטיפול במשפחה. הבוקר התקשרתי לשם והתברר שהמחיר הוא 350 ש"ח לשעת טיפול ושהתורים פנויים רק בחודש יוני-יולי. מה אני עושה????!!!! מצד אחד, זה המון כסף ומצד שני, אני צריכה טיפול עכשיו ולא בעוד חצי שנה.... (אנחנו גרים באזור השרון)

ערב טוב, עם כל הכבוד למכון שינוי,יש עוד מטפלים רבים אחרים שאני בטוחה שהם מתאימים ומקצועיים לא פחות. אכן 350 ש"ח זה סכום גבוה וחבל לחכות מס' חוד' עד לקבלת טיפול. טבען של בעיות רגשיות הוא שללא טיפול הן מחמירות עם הזמן. אני ממליצה לנסות אצל אנשי מקצוע נוספים,פרט למכון שינוי. הכיוון הוא - פסיכולוג,מטפל משפ',עו"ס... גם אם הסכום לא יהיה נמוך בהרבה,לפחות לא תצטרכו לחכות חוד'. אם תזדקקי לעזרה נוספת במציאת מטפל,פני למייל שלי ואנסה לעזור. בהצלחה, מור

בחלק מהישובים יש בשרות הפסיכולוגי החינוכי טיפול ע"י פס' במחיר מסובסד. כדאי לבדוק.

בתי בת 8 והיא אוהבת לשחק רק משחקים של בנים, לא אוהבת להתלבש כמו כל הבנות (חצאיות,שמלות וכו') רק ג'ינסים וחולצות טי שירט. בקיצור היא אוהבת כל מה שבנים אוהבים ולא בנות. הדבר מאוד מאוד מפריע לי ואני לא יודעת איך להתנהג איתה. ברצוני לציין שהילדה נראית לגמרי כמו בת. היא גם כל הזמן אומרת שהיא אוהבת לשחק רק עם הבנים. השבוע שמעתי אותה אומרת לאיזה ילד "אתה יודע איזה ילדה נישקה אותי בביה"ס". כששאלתי אותה באיזה סיטואציה נישקה אותה הילדה אז היא אמרה שהם שיחקו תופסת נשיקות. השאלה מה פתאום היא סיפרה את זה לילד. לי היא לא סיפרה אני במקרה שמעתי אותה. רציתי לבדוק אם אני סתם נכנסת לחרדה או שיש לי מה לדאוג ושוב איך להתנהג עם הילדה. שוב אני אציין שהילדה נראית לגמרי לגמרי בת. עדינה, רזה, שיער ארוך וכו'. לתשובתכם המהירה אודה.

ערב טוב, את כותבת שזה מאוד מאוד מפריע לך. בהמשך את כותבת שהיא לא סיפרה לך. אני תוהה האם יתכן שיש קשר בין הדברים. האם יתכן שבתך הרגישה בדרך כלשהי שזה מאוד מפריע לך ? אם כן,סביר שזו גם הסיבה שהיא לא סיפרה. אני כמובן לא יכולה להגיד לך ממה להיות חרדה או מה כן/לא יפריע לך. אני כן יכולה לנסות לחשוב ביחד איתך האם אפשר לעשות משהו כדי לשנות את המצב שמפריע לך. נראה לי שככל שתתעסקי בזה יותר,תרחיקי את בתך ממך. כמובן שישנה גם האפשרות שעצם העיסוק שלך בנושא,מעודד את הילדה להמשיך. לסכום,נסי לחשוב מה את מעבירה לבתך ואיך זה ישפיע על יחסיכם. בנוסף,אולי כדאי לשאול גם בפורום של ד"ר גידי רובינשטיין. בהצלחה, מור

מה אני עושה כשבמשך שנתיים אנו מדברים על גירושים וברגע שהחלטנו,הודענו לילדים, הוא מתחרט ומודיע לי שהוא לא עוזב את הבית "אני שלו"" הבית שלו", "הנישואים שלו" והכל יכול לקפוץ לו -אני לא רוצה להתחיל בכוחניות משפטית ארוכה, מכאיבה ויקרה ואני לא מצליחה להגיע אליו, מה עושים?

ותעזבי את הבית בעצמך, זו זכותו המלאה להישאר בביתו ועם משפחתו, זה שאת בחרת לפרק את משפחתך זה גם אומר שאת אמורה לשאת במחיר אישי, ולחפש לעצמך מקום אחר לגור בו. תחליטי מה חשוב לך - להתגרש או הבית.

חוסר הבנה מוחלט! -זה שהתהליך באחריותי זה לא אומר שאני יזמתי אותו וזה בטח לא אומר שהבית יותר חשוב לי, שנינו רצינו להתגרש, הוא פשוט נותן לפחד להכתיב ואני לא. האחריות שלי מתבטאת בלארגן את הבירוקרטיה, לתמוך רגשית בילדים ובעצמי ואני מנסה לחשוב על דרך לתמוך גם בו בלי שהוא יפרשן את זה כרצון לחיות איתו -לכן צריך צד נוסף, לכן ביקשתי עיצה. התגובה הזו גסה וכוחנית ומצעדים כאלו בדיוק אני רוצה להימנע...

התלבטתי גם אני באיזה סוג של ייעוץ להמשיך -דרך חברים (לא מספיק אסרטיבי אבל תומך), עורך דין (כוחני מדי ועלול לגרום להתבצרות מיותרת), הגעתי למסקנה שייעוץ משפחתי/זוגי דרך הקהילה הוא גם רך יחסית ולא דורש התארגנות טכנית - קרוב לבית וגם חינם (לא מוציאים כסף על משהו שלאו דווקא יעזור) בעצם המטרה היא להוריד את רמת הסטרס ולהזכיר לבעלי את מה שידע ורצה עד לפני שגם אני רציתי וזה להתגרש בידידות. אני מקווה שזה יצליח, זה עומד להיות ארוך, ואני רציתי מיידי, אבל זה כמובן גם יופי של תרגיל עבורי.תודה לכל מי שטרח והגיב.

היי נוגה, רב תודות לך על שאת משתפת את הפורום במעין סיכום או מסקנתך לאחר שהתייעצת כאן. בהצלחה וב?ר?כ?ו?ת נוחי

הבן שלי בן תשעה חודשים כמעט ובימים האחרונים (זה מרגיש שזה פיתאום..) הוא התחיל לפחד מרעשים שהוא שמע קודם לכן והם לא הפריעו לו. (בלנדר לדוגמא..). אני יודעת שזו פחות או יותר תקופה של פחדים אבל האם גם מדברים שהוא הכיר? הוא ממש מתחיל לרעוד ולבכות בכי חזק שאנחנו לא רגילים אליו כי באופן רגיל הוא ילד מאוד רגוע. האם זה נורמאלי? האם צריך להמנע מהרעשים?

ערב טוב, יש בפורום המון תשובות בנושא. אנא עשי חיפוש תחת המילה פחדים. גם כמה הודעות מתחתיך (ילדים בחרדה) יש הפניות לתשובות. אם ישארו שאלות,אני כאן, מור

שלום, בתי בת השנה מטופלת כיום באמצעות מטפלת חמה ואוהבת עד השעה שלוש וחצי. התחלתי לחשוב על מסגרת של גן. השאלה היא עקרונית מה עדיף- לילדה בת שנה ושמונה- גן עד ארבע כל יום, גן עד אחת כל יום ומטפלת עד ארבע, או בשנה הראשונה- להכניס את הילדה בהדרגה למסגרת של גן, היינו, רק למספר ימיםלגן, לדוגמה 3 ימים, והשאר עם המטפלת. אין לי מושג אם האפשרויות הנל אפשריות , אך רציתי לדעת באופן עקרוני מה עדיף לילד מבחינת מספר השעות במסגרת של גן. משום מה נראה לי טירוף לשלוח ילד בגיל כה קטן כל יום עד 4 לגן. אודה על מצתן עמדתך המקצועית. דורית

ערב טוב, מאוד תלוי מי הילדה,אופיה וכו'. עם זאת,מבין האפשרויות שמנית,אני הייתי בוחרת בזו של גן עד 13 ואח"כ מטפלת. מדוע ? בעיני,להיות בגן כל יום משהו כמו 8 שעות בגיל הזה,זה הרבה. אני מאמינה שכמו שילד זקוק לחברה ולילדים נוספים,כך הוא גם זקוק להתייחסות אינדבידואלית והרבה הרבה חום ויחס שלעיתים כשהוא חלק מקב' ילדים,קצת יותר קשה לקבל. דרך אגב,כדאי לך גם להציץ ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק - גן. בהצלחה, מור

בהמשך לשאלתי מה את אומרת על האפשרות שבגיל שנתיים תלך 2 בשבוע לגן וכל השאר עם מטפלת, ובהמשך להעלות בהדרגה- 3 פעמים בגיל 3 ובכל מקרה נראה לי רק עד השעה 1

בהמשך לשאלתי מה את אומרת על האפשרות שבגיל שנתיים תלך 2 בשבוע לגן וכל השאר עם מטפלת, ובהמשך להעלות בהדרגה- 3 פעמים בגיל 3 ובכל מקרה נראה לי רק עד השעה 1