פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום רב! בני בן 4 חודשים לא מפסיק לבכות עם אני לא נמצאת לידו, הוא בוכה בכי היסטרי עד שאני ניגשת. הוא כמעט ולא משחק לבד. הוא יכול להיות לבד בלול או בעגלה למשך 10 דקות לכל היותר. השאלה שלי היא האם זה נורמאלי? ומה אני יכולה לעשות כדי שהוא יהיה גם קצת לבד, כי למשך כל היום הוא לא יורד לי מהידים ומאוד התעיפתי מהמצב הזה. תודה מראש אולגה

בקר טוב, סביר להניח שבנך התרגל להיות על הידיים ולכן כל שהות שלו בלעדייך נתפסת בעיניו כ"הרעת תנאים" ומכאן הצעקות. בגיל הזה אני באפן כללי לא ממליצה להשאיר אותו לבד בזמן ערות מעבר ל 10 דק'. מצד שני,אין צורך כל הזמן על הידיים. מה כן ? חשוב שגם כשאת עסוקה במשהו (בישול..) הוא יהיה בקרבתך (הכי טוב בלול או על שטיח) ,ואת תשמרי על קשר עין איתו ותוך כדי תשירי לו/תדברי איתו וכו'. ז"א,משהו שאתם חשים אחד את השני כמעט כל הזמן,אבל לא רק על הידיים. אם את יוצאת מטווח הראיה שלו,כדאי מדי פעם לדבר מרחוק. גם כשהוא נמצא בלול/שטיח ואת מדברת אליו,כל כמה דק' לגשת אליו,ללטף/להפוך לצד השני וכו'. ז"א,כן קשר וקירבה,לא כל הזמן על הידיים. בהצלחה, מור

אני סטודנט בן 25 אשר עזב את הבית למטרת לימודים וגר עם ארוסתי בחו"ל. אמי, שקשורה אליי מאוד, מגלה קושי רב להתרגל לעובדה שאני רחוק ומחוץ לטווח שליטה שלה. מתוך אהבה רבה היא יוצרת תחושה של כפייה, מתקשרת גם לחברי בחו"ל כדי לברר היכן אני נמצא אם אינה מצליחה ליצור עימי קשר, ונעלבת כשאנני יכול או רוצה לשוחח איתה ארוכות. אני צריך רעיונות כיצד ניתן בלי לפגוע בה להעביר לה את המסר ולעזור לה להתמודד ולהתרגל למציאות החדשה.

עומרי, אני כותבת לך כאם לבן/בת בגיל דומה: אני מבינה היטב שזה קשה מאד לאמך. אתה תוכל להבין זאת היטב רק כאשר תהיה במצב דומה. אני מסכימה עמך, שאינך יכול ולא מתאים לך להיות אתה בקשר כל יום וכל היום, ולדווח כל שעה היכן אתה נמצא. לא כתבת אם אמך חיה לבדה , האם היא בריאה, האם אביך בתמונה, ואולי אתה ילד יחיד.. מה שאני יכולה להציע לך - להשתדל להיות כמה שאפשר יותר בקשר טלפוני, כמובן במיגבלות העיסוקים שלך. עדיף לדעתי הרבה שיחות קצרות על שיחה אחת ארוכה אחת . מדי פעם שיחה ארוכה יכולה לעזור לה למצב רוח טוב. לה חשוב מאד הקשר,, וקשה לה בלעדיו. מדבריך אתה מודע לכך שהיא קשורה אליך מאד ואוהבת אותך. אבל - את הקשר, האיכפתיות והאהבה בין אם לבנה , בגבול הטעם הטוב, ובכל גיל, תוכל להבין לעומק רק כשלך יהיו ילדים. אמא*

בקר טוב, לדעתי,כדאי היה לשוחח על הדברים עם אימך. איך ? 1. עדיף לעשות זאת פנים מול פנים ולכן אם אתה מגיע לחופשה,רצוי אז. 2. לא לגשת בנימה מאשימה אלא מתוך הבנה לצרכיה מצד אחד ומצד שני הבאת תחושת חוסר הנוחות שלך. 3. שימת גבולות בדרך עדינה אבל נחושה בעניין הטל' לחברים. אני מעריכה שאם תיגש לשיחה מנק' מוצא לא ביקורתית ולא מאיימת,תצליחו לשוחח על העניין ואולי אפילו תגלה עוד דרכים לראות את הקשר בינכם. בהצלחה, מור

שלום, יש לי שלושה בנים. בני 7.5 ,4.5 ושנה וחודשיים. אני אמורה ללדת את בני הרביעי ב יולי. בני הקטן נמצא עם מטפלת כל שעות היום ואחיו הגדולים מצטרפים משעות הצהרים. האם נכון הוא להכניס את בני הקטן לגן הילדים כבר באפריל - לפני הלידה ולא לחכות לספטמבר - אחרי הלידה, על מנת שלא יהיו לו שינויים כבדים מידי גם הולדת אח וגם הסתגלות לגן ?

צהריים טובים, אני הייתי מכניסה לפני הולדת האח. אם תרצי תשובה ארוכה ומפורטת יותר,כתבי ואענה אחרי החופשה שלי. בהצלחה, מור

מור שלום, ביתנו בת .5 .13,ילדת סנדוויץ,ודי מדאיגה אותנו. בחודשים האחרונים היא מפעילה אלימות כלפי אשתי גם מילולית וגם פיזית. במיקרה האחרון עורבה המישטרה והיא מלווה על ידי פקידת סעד,גם זה לא מרגיע אותה והיא ממשיכה בשלה. היא מסרבת לכל טיפול פסיכולוגי או אחר. מה עושים? אשמח לעצתך

צהריים טובים, חוזרים אל פקידת הסעד,משתפים אותה ומתייעצים איתה. היא מכירה את המקרה והיא האדם הנכון להוועץ בו. הרבה בהצלחה, מור

בתי בת 6(כיתה א)לאחרונה עוסקת רבות בנושא של חיים ומוות, הסבא שלה נפטר לפני כשנתיים מדום לב, ואבי לקה לפני כשנה וחצי באירוע מוחי ומאז הוא משותק , על כיסא גלגלים.מאז שחלה אריאל שרון ונפיצותו של המידע בקשר למחלתו בחדשות והחשיפה בטלוויזיה ובכל מקום כולל בית הספר, הביאו אותה להתעסקות בנושא, דיברנ רבות על הנושא אני ובעלי (אבא שלה) עימה הסברנו לה את המשמעות, לאחרונה השאלות והפחדים ממוות מעסיקים אותה יותר ויותר, אני חששת ממצב של "שיתוק" שבו היא לא תהיה מסוגלת להתגבר על הפחד ודהפחד ישתק אותה מהפעיליות שבשגרה. במקרה של חיים ומוות לא ניתן להבטיח הבטחות או לספק מגננות שניתן לספק במקרים אחרים של פחד וגם על זה דיברנו, נסינו למעשה לדבר איתה ללא לאות ועם המון סבלנות ורגישות למצב, מה עלינו לעשות בנוסף בכדי לעזור לה להתגבר ????? יש לנו ילד נוסף קטן ממנה, היא בכורתנו, הוא בן 3 .

לילה טוב, בעמ' הזה למטה יש שאלה שאלה שכותרת - מוות. אנא קראי את התשובה. בנוסף,רצוי לא להכביר בשיחות. מעבר להסברים ושיחות ראשוניות,אין טעם להמשיך. לא רק שזה לא מועיל,זה עלול להוביל למן לופ כזה שקשה לצאת ממנו. לגבי זה שהפחד ישתק אותה - הוא לא אמור לשתק אותה. סה"כ חששות ופחדים הם חלק טבעי ונורמלי מהחיים ואם תגובת הסביבה לא תורמת להגברת הפחדים (לדוג' ע"י עיסוק יתר או העברת חששות של הסביבה לילד) ,הילד ברב המקרים יודע להתמודד איתם בצורה טובה. חשוב לשדר לילד שזה חלק מהחיים (אולי החלק הפחות נעים,אבל עדיין חלק) ושאנחנו יודעים שזה לא נעים אבל סומכים עליו ועל כוחותיו שהוא יתגבר. בהצלחה, מור

בתי שהיתה נשואה באושר ובעיקר ב"עושר" עם בעל שעובד בהיי טיק וששהו הרבה בחו"ל במדינות רבות עם שני ילדיהם - נקלעה למשבר. היא החלה לבלות לבדה - ואיש לא יודע מה ולאן היא הולכת. בעלה מתייחס אליה בסלחנות אבל לא לנצח. אני הבנתי מחמותה שהם ייפרדו. כואב לי כי עד שהיא היתה "מסודרת" כל כך ואני אלמנה ולא אוכל לתמוך בה באם תיפרד. אני חושבת שחברה שלה בחשה בכל העסק וקינאה בה על הצלחתה שהבת שלי חיה חיי "רווחה" ונדדה בעולם. החברה נדחפה לה לחיים והרסה לה אותם. היא כל הזמן אצל החברה או גם במקומות אחרים. עלי לציין שהבת שלי לא משתפת אותי במה שעובר עליה. אני במצוקה. פוחדת מהבאות. בעלה אמר שהוא ייקח את הילדים לחסותו ויגדל אותם ואילו היא תדאג לעצמה.. מה שאני פוחדת שזה יפול עלי. מה עושים כאשר שני בני הזוג שותקים ולא מספרים מה קורה. ואיך אני אתגבר על המשבר ? בתודה דבי

דבי שלום, אמנם באיחור אך מנסה לתת מענה, בתקווה שמצאת דרך בינתיים להקל על עצמך. דאגתך לבתך מובנת. את חרדה מכך שמשפחתה תתפרק, שילדיה ייתלשו ממנה, ועלייך יפול העול (שלא הבנתי מהו). ודאי שאת דורשת את טובתה של בתך, אולם עלייך לזכור כי היא אשה בוגרת המנהלת את חייה, גם אם דרכה אינה נראית לך. נשמע שאת מצויה במצוקה עקב מצבה של בתך ועמימותו. האם את בטוחה שהיית חשה הקלה אם בתך היתה משתפת אותך? ומה אם דבריה היו מקשים עליך עוד יותר? נראה לי טבעי לדאוג כאשר ילדינו מתנהלים באופן שבעינינו אינו אחראי. עם זאת, מאחר ואין ביכולתנו להתערב בחייהם, נוכל רק לקחת אחריות על איכות חיינו, תוך שאנו מעסיקים עצמנו בכל מה שמעשיר את חיינו ובריאותנו אנו. מעניין לשמוע את תגובתך. נוחי

בסוף שנת הלימודים הקרובה אנו עוברים דירה. בני לומד כיום בכיתה א' ואנו מאוד מרוצים מביה"ס בו הוא לומד. אנו מתלבטים מאוד לאיזה בי"ס לרשום אותו בשנה הבאה. האם להמשיך בכיתה ב' בבית הספר הנוכחי או להעביר אותו לביה"ס בעיר החדשה בו יצטרך לשהות גם בצהרון עד לשעות הצהרים דבר בו הוא אינו מוכן. אודה להמלצתך מתי עדיף להעביר בשלב העליה לכיתה ב' או שנה לאחר מכן, תוך מחשבה שנוכל לעשות לו הכנה טובה יותר לקראת השינוי (רישום לקייטנה, ביקור בביה"ס החדש בימי שישי וכדומה). אנא תשובתך בהקדם.

לילה טוב, כמה דברים : 1. אני לא רואה שום העדפה להעברה אחרי כיתה ב',על פני העברה אחרי כיתה א'. 2. מעכשיו יש מספיק זמן להכנה (ואולי אפילו יותר מדי זמן) למעבר,עד לתחילת כיתה ב',כך שאין שום צורך לגרור את זה עוד שנה. צריך לזכור שהכנה ארוכה מדי היא לא יתרון ולפעמים אפילו חסרון. 3. לא ממש הבנתי את המשפט "לשהות גם בצהרון עד לשעות הצהרים דבר בו הוא אינו מוכן." - צר לי אך זו לא החלטה של ילד בכיתה א'. אפשר כמובן להתייעץ איתו,להתחשב בו,לקחת לתשומת לב את מה שהוא אומר. אבל הוא לא אמור להיות "מוכן" להשאר בצהרון. אפשר להגיד,הוא חושש,הוא מאוד לא רוצה,הוא מתנגד... אבל בעיני,מי שאמור להחליט החלטות מסוג זה,הם ההורים. בהצלחה, מור

ביתי בת שנתיים וחמישה חודשים עקשנית בכל דבר זה מתבטא ביציאה מהמקלחת בלבישת בגדים- היא מסרבת להתלבש אחרי המקלחת ורק אחרי צעקות שלי אליה היא מתרצה . בלילה היא קמה כמה פעמים מבקשת לאכול דיסה לפעמים חוזרת לשון ולפעמים לא מוכנה קשה לנו מאד אנו מותשים, כל דבר הוא מלחמה, גם באוכל אנו מדברים ומסבירים לה אך היא בשלה בוכה המון ומסרבת איך יוצאים מהמעגל הזה????? איך אפשר לשנות ולבצע את הדברים ברוח טובה???אשמח לעצה ממך תודה

צהריים טובים, בתור התחלה אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - גיל שנתיים,התפרצויות זעם והצבת גבולות. אם ישארו שאלות אשמח לענות כשאחזור מהחופשה. בהצלחה, מור

היי יש לי שני ילדים הגדולה בת 3.5 והקטן בן 1.5 לצערי אני חולה ועליי לעבור סידרת טיפולים קשה בקרוב כנראה שאעדר מהבית כחודשיים ( לא רצופים מדי פעם אצא מבה"ח) שאלתי היא כיצד לספר לביתי שהיא ילדה בוגרת ומבינה הכל אייך לספר לה מה קורה מבלי להדאיג אותה או לגרום לה חרדות. בנוסף, נאלצתי להכניס את בני שהיה עד כה עם מטפלת לגן, כיון שאני צריכה שהמטפלת תעבוד אצלי אחה"צ, האם עשיתי דבר נכון? להפריד אותו מהמטפלת ולהכניס אותו לגן בזמן צמוד למה שעליי לעבור ( הכוונה שהוא יהיה בגן חדש וגם אני לא אהיה בבית) המטפלת שהוא מכיר ואוהב עדיין תהיה איתו אחה"צ, בגדול לא הייתה לי כ"כ ברירה למרות שאני חושבת שהוא כבר צריך את הגן כדי להמשיך ולהתפתח עם בני גילו. אודה לך על תשובה מהירה.

לילה טוב, ב"שאלות ותשובות" חלק ב' משמאל יש תשובה מאוד מפורטת על איך לספר על מחלות,אנא קראי. לגבי הילד - בעקרון,המצב האופטימלי הוא להשתדל לא לעשות כמה שינויים יחד. כאן,לפי מה שאת אומרת לא היתה לך הרבה ברירה ולכן לדעתי חבל להתייסר על דברים שהם חובה. אף אחד מאיתנו לא חי בעולם אופטימלי ולפעמים גם כשיודעים שזה לא הדבר הכי הכי מוצלח,אין ברירה ועושים. זה חלק מהחיים. אז,אם יש ברירה ואפשר בתקופה הזו להשאיר אותו עם המטפלת בעיני זה עדיף. אבל,אם אין ברירה,זה לא סוף העולם ולא קרה שום אסון. הרבה בריאות, מור

שלום רב, אנו הורים לילד ראשון בן שנה ו-4 ובזמן האחרון אנו נתקלים במצבים שונים שאנו פשוט מרגישים חסרי אונים ולא יודעים איך להתנהג עם הילד. הבעיה העיקרית שבגללה אני רושמת מייל זה היא : בזמן האחרון כל פעם שאנו אומרים אסור על משהו או לוקחים משהו מהילד כי זה מסוכן לו הוא מתחיל לבכות בכי היסטרי ולא ניתן לדבר איתו לפחות 5 דקות. שאלתנו היא : מה לעשות? האם להתעלם ממנו? האם לקחת אותו על הידיים? האם לצעוק עליו? חשוב לנו שיתחנך טוב (למי לא?...) ואנחנו מרגישים שאין לנו מושג איך לא לעשות טעויות שהרבה הורים בדיעבד עושים ואין דרך חזרה. אני בטוחה שהרבה הורים נתקלים בבעיה זו ובטח יעניין אותם גם. הרבה תודה מראש, ההורים שרוצים רק טוב :-)

אשמח לקבל תשובה...

לילה טוב, מכיוון שהמטופל האחרון יצא לפני 10 דק' אני עונה רק עכשיו... דבר ראשון,כמו שכתבתי בהודעה מתחת - גבולות. כדאי לקרא את החלק של גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל וליישם. לגבי חוסר האונים,אני אנסה לתת את "כללי הזהב" שלי ליחסים טובים ותקינים עם הילדים: 1. מאוד חשובים הגבולות. 2. לא להתעקש עם ילד על שטויות. 3. להשתדל ועוד פעם להשתדל,לא להגיע למאבקי כוחות. זה לא אומר לוותר לילד באפן קבוע. זה כן אומר שאם יש גבולות ברורים וכבוד הדדי,הסבירות שמגיעים לכוחניות היא די נמוכה. מאבקי כוחות זה - ענישה,זה התעקשות בעמדה מסויימת עד שהילד "שובר אותך" (בהתחלה ע"י צעקות,השתטחויות,דפיקת הראש ברצפה.. בגיל מאוחר יותר זה משתכלל),זה "אני מחליטה ואתה תעשה כי אני האמא ואתה הילד" וכו'. 4. הרבה מאוד יצירתיות כדי "לעקוף" פוטנציאל למאבק. אני אתן דוג' מאצלנו מלפני מס' ימים. הילדה בת 3.5 אוכלת גלידה ומתחילה לבכות שהגלידה קרה אז היא חותכת לה את הפה.אבא מציע להפסיק לאכל גלידה,הילדה מסרבת אבל בוכה שגלידה זה קר וצריך לחמם לה גלידה. מכאן הדרך למאבק בין האבא לילדה מאוד קצר,כשכל צד משמיע את המנטרה שלו. זו בדיוק הנק' בה אני עוצרת את הדיון המתלהט שלהם ואומרת לילדה את צודקת גלידה זה קר ולפעמים לא נעים. אם תפתחי את הפה ליד המזגן (חימום) זה יחמם את הגלידה ויהיה לך נעים. את יודעת לאיזה אושר זה גרם ? לא רק שהבכי נעלם,גם נמצאה תעסוקה חדשה ומלהיבה וגם אמא מקבלת חיבוק :). ויש כאלה מיליון דוג'. לא על כל דבר צריך להתעקש ולעמוד בכח. התעקשות ונחרצות סתם זה לא גבולות ולא תורם כלום. 5. המון כבוד הדדי והקשבה (גם בגילאים מאוד צעירים). 6. לעולם לא לנצל את היותך חזק מתוקף מעמדך כהורה. אני מקווה שזה עזר קצת להתלבטות. אם לאחר קריאת התשובה אליה הפניתי וקריאת התשובה הזו נשארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

שלום אני רוצה לשאול כמה שאלות לגבי התנהגותו של בני בן ה - 4.5 , יש לו עקשנות יתר הוא עומד על שלו ולא מסכים לשום דבר שאנחנו מציעים לו. ניסינו בכל דרך אפשרית לטפל בבעיה גם בלנסות לבוא למקום שלו וגם להראות לו את הדרך שלנו. ושום דרך לא עוזרת הוא מתחיל לבכות ולילל בלי לעצור במיוחד בשעות הבוקר לפני שאנחנו לוקחים אותו לגן. הוא מתעורר ושואל אם היום הוא הולך לגן? ברגע שאנחנו אומרים לו שכן מתחיל הבכי והיללות וכל הסיבות שבעולם לא להתלבש "כי לא נוח לי" ו"לא נעים לי החולצה, הגופיה, התחתונים וכ"ו" ואנחנו מוצאים את עצמינו מחליפים לו בגדים בזה אחר זה. ואח"כ זה עובר לשתיה בבוקר. ניסינו את כל הדרכים לרצות אותו. וכשאנחנו נותנים לו עונשים הוא מבין את שהוא התנהג לו יפה אבל אח"כ כשהוא חוזר מהגן יש לו שוב את אותה ההתנהגות. כך שזה לא קשור לגן בכלל. כיף לו שם, הוא אהוב על הילדים והגננות. הוא חוזר מרוצה מהפעילות בגן ומספר לי חוויות. יש לנו תינוקת בת 9 חודשים ובעלי מטפל בה בשעות הבוקר. קשה לו לקבל בבוקר שהוא צריך ללכת לגן ואחותו ואביו נשארים בבית. הוא מציק לה המון לוקח לה את הצעצועים שלה, וכשמביאים לה צעצועים חדשים תמיד הוא משתלט עליהם ולא נותן לה. אני חייבת לציין שהוא מקבל מאיתנו את אותו יחס אוהב חם ומלא. הוא מקבל הרבה מתנות וכל מה שהוא מבקש( כמובן בגבול הטעם הטוב הוא מקבל.) הרבה פעמים אנחנו לוקחים אותו לטיולים, הצגות לבד פעם אני ופעם בעלי כדי שיקבל את מלוא תשומת הלב. בתקופה האחרונה הוא החל לקלל אותנו במילים חמורים, מטומטמים משתמש בידים לתת לנו מכות מטפס על שולחנות על הרהיטים ופשוט לא מתייחס לבקשות שלנו. צועק המון, מתפרץ, משתולל מצד שני יש לו רגעים של שקט ותעסוקה הוא יכול להעסיק את עצמו ולרוב הוא מתעניין בספרים. אנחנו מרגישים קצץ מותשים מההתנהגות שלו וכבר לא ממש יודעים איך להתנהג איתו. ובאיזו דרך. היום כשהוא מתחיל את ההתנהגות שלו אנחנו פשוט מכניסים אותו לחדרו להרגע. הוא נרגע ולא רוצה לצאת כאילו שזה לא מפריע לו הוא משחק במשחקים שלו. מצייר, מסדר ואם אנחנו מוצאים אותו הוא לא מוכן להתנצל על ההתנהגות. הוא תמיד רוצה להיות המילה האחרונה. והוא גם יודע להפנות אלינו במילים את הכעסים שלו. הוא ילד חכם, נבון. אבל איך אני אמורה לטפל בו אשמח אם יהיה לכם תשובה.

לילה טוב, ממה שאת מתארת עולה קושי בהצבת גבולות. אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק המתייחס לגבולות ולבדוק ע"פ מה שכתוב שם,עד כמה הצלחתם עד היום להציב לו גבולות והאם יש צורך לשפר קצת בנושא הזה . חבל להגיע למצב של מאבקי כוחות (עונשים הם חלק ממאבק כוחות) כי לא רק שזה כנראה לא ממש עושה עליו רושם (כמו הדוג' של החדר),זה לא מועיל לטווח ארוך והיחסים נעשים מאוד כוחניים ועכורים כשתמיד יש צד אחד ש"ניצח" וצד שהפסיד. אם ישארו שאלות לאחר קריאת החלק שדן בגבולות ואחרי הבדיקה העצמית שלכם,אשמח לענות. בהצלחה, מור

מור תודה על תגובתך. עדיין לא ברור לי איך אנחנו אמורים להתנהג בזמן ההצגות שלו בשעות הבוקר? איזה גבולות צריך לשים לו כשהוא מתחיל אם ההצגות הללו? ונגיד שלא נעניש אותו על התנהגות לא נעימה או על הצקה לאחותו או על מילים לא יפות כיצד נעמיד לו גבולות במקרים הללו? אם תוכלי לתת לי כוון אני מאוד אשמח. אני רוצה לתת לך דוגמא: הוא ביקש ממני דבקיות חלון + צבעי זכוכית. קניתי לו וזה נשאר בתיק שלי. בבוקר של אתמול הוא שוב קם ועשה את כל ההצגות הקבועות שלו. ולאחר שחזר מהגן בקש את הדבקיות. שאלתי אותו אם הוא חושב שזה מגיע לו אחרי כל ההצגות בבוקר הוא אמר שלא ואח"כ התחיל לבכות ולצעוק שאני אתן לו את המתנה. משסרבתי הוא זרק עליי דברים צעק ורק לאחר שהסברתי לו שוב את משמעות העניין . הוא אמר לי טוב אז תזכירי לי מחר שאני צריך להתנהג יפה. השאלה שלי האם זה היה נכון לעשות?

אנחנו הורים לשלושה ילדים מתגוררים בארה"ב מזה שש שנים. נשלחנו ע"י הסוכנות לשליחות. הילדים: ניראל בן 10. אמיר בן 8 ואמיתי בן שנה וחצי. אנחנו שליחים בבית ספר שבו הילדים שלנו לומדים והשנה שנינו גם מלמדים את ניראל. אנחנו רוצים לספר על ניראל. עוד כשהיינו בארץ (לפני השליחות) ניראל היה ילד מאוד שמח וחברותי שנקשר מהר לאנשים חדשים משדר בטחון עצמי ותמיד הייתה סביבו חברת ילדים. כשהגענו לארה"ב בחודשיים הראשונים ההתאקלמות של ניראל הייתה מאוד קשה. (ניראל הגיע ללא אנגלית) הוא הרטיב את החולצה שלו ברוק ולעיתים היה מסתתר כשהיינו פוגשים אנשים חדשים. כשהתחיל בית הספר (גן חובה) ניראל היה מגיע בבוקר לגן ואת רוב שעות היום היה מבלה בבכי. עוזרת הגננת חיבקה אותו עד שהיה נרדם בזרועותיה. בגן הייתה ילדה שאימצה את ניראל ועזרה לו להיקלט. שחקה איתו הוא הלך אליה אחרי בית ספר ופעמים היא באה אלינו. לאחר חודשים ניראל הפסיק עם הבכי והראה סימנים שנקלט בגן. החל לשחק עם חברים ולא בכה במהלך היום וגם כשבא הביתה. בינתיים ניראל רכש את השפה ולא הייתה לו בעיה לתקשר באנגלית עם הסובבים אותו. החל מכתה א' ניראל לא פיתח קשרי חברות עם ילדי הכתה, למרות שהיה רוצה. לעיתים כדי למשוך את תשומת ליבם של ילדים היה משתמש במגע גופני. מחבק וקופץ על ילדים מרוב שמחה והתרגשות. דבר שהילדים האחרים פרשו כאלימות ונרתעו ממנו. החל מכתה ב' ניראל נקשר עם חבר אחד הם היו מרבים להפגש הן בלימודים והן לאחריהם ומשחקים יחד. ניראל לא קשר קשרים חברתיים עם ילדים אחרים בכתה (כשהיינו מארחים או מתארחים ניראל שיחק עם ילדי המשפחה). ברצוננו לציין כי אין חברה אחרת בשכונה. כל "החברים" שבבית הספר הם גם החברים בשכונה. כך התפתחה תלות בחבר היחיד. אנחנו טפחנו את החברות הזו. החבר בא לבלות איתנו בהרבה נסיבות: מסעדות, סרטים, ... אנחנו שמחנו על החברות הזו אך אמרנו לניראל שהוא צריך לפתח גם חברויות אחרות. נראה לנו שניראל מאוד רצה אבל זה לא יצא. החברות הזו נמשכה עד היום. בשנה האחרונה הם הרבו להפגש כמעט יום יום היה כבן בבית. ההורים של היעקב עובדים עד שעה מאוחרת והוא הולך כל פעם לחבר אחר או שנשאר לבד בבית. יעקב הוא תלמיד טוב ויש לו עוד חברים. בזמן האחרון כארבעה חודשים היחסים בינהם התעררו ניראל מרגיש שיעקב רוצה לשחק איתו רק כשהוא צריך משהוא. יעקב אמר לניראל אם אתה רוצה להיות חבר שלי אתה צריך לעמוד בתנאים שאני אומר לך. ניראל אמר שהוא לא מוכן לתנאים. ניראל תלמיד עם השגים לימודיים טובים ניראל מאוד חכם יש לו ידיעות בכל מיני תחומים ופעמים הוא מפתיע אותנו עם ידיעות והבנות שאנחנו לא היינו מודעים להם, לטענתו הוא רוכש את הידיעות מהטלויזיה. הוא אוהב מאוד לקרוא ויש לו קליטה מהירה לחומר חדש. ניראל מכין את שיעורי הבית די מהר ולא זקוק לעזרה. ניראל מכין את מה שמוטל עליו ולא יותר, אינו מוכן להשקיע מעבר לנדרש. בבית הספר ניראל לא נראה מרוכז במהלך השיעור מרבה להתעסק בדברים אחרים. (מצייר) ואף על פי כן הוא קשוב וקולט את הנאמר. קשה לו לשבת על הכסא באופן מלא לאורך זמן. כיום הוא משתדל לדבר רק לאחר שקיבל רשות דיבור. ניראל בודק את הגבולות עד כמה הוא יכול לעשות... אנו רוצים להביא מספר דוגמאות על ניראל שאחרי בית הספר: בבית הספר הילדים מקבלים שוקולד למכור במטרה לגייס תרומות. ניראל הביא חבילת שוקולד ויצא למכור. ניראל הלך ליד אחד הסופרים הגדולים ומכר את כל השוקולדים בתוך שעה, דבר הכרוך בפניה לאנשים זרים ושיכנועם לקנות. באחת החופשות השנה עלינו למטוס וכל אחד היה צריך לשבת במקום אחר. ניראל ישב ליד איש מבוגר, כבן 40, ופיתח איתו שיחה לאורך כל הטיסה, כשעתיים. תמיד כשהולכים למקומות חדשים ניראל יוזם הכרויות עם ילדים בעוד אחיו מתבייש ומגלה בו תלות. לפני כשנה הלכנו לבריכת השחיה יחד עם החבר, יעקב, כדי לשחות במים העמוקים צריך לעבור מבחן שחיה ע"י המציל. יעקב בקש לעבור את המבחן ואכן עבר אותו. ניראל לא שולט במיומנויות השחיה ביקש גם לעשות את המבחן. אני מאוד חששתי, אך לא הראתי לו.הוא היה צריך לשחות לאורך הבריכה ללא עצירה. דבר שקודם לכן לא עשה. ניראל קפץ למים ללא חשש ועבר את המבחן בהצלחה. בעיר מתקיימות הפקות של הצגות. ניראל צפה בכמה מהם והחליט שהוא רוצה לגשת למבחנים. הוא בחר את השיר שאיתו הוא נבחן ואימן את עצמו. כשנשאל איזה תפקיד הוא רוצה הוא ביקש את התפקיד הראשי. הוא עבר את המבחנים להצגה וקיבל תפקיד משני. החבר שלו, יעקב, ניסה גם הוא אך לא הצליח. נראה לנו שמאז החלו היחסים בינהם להתערער. יעקב אמר שניראל התקבל רק בגלל אמא שלו שגם התקבלה להצגה והתלונן שאין לניראל זמן לשחק איתו. ניראל מצידו קנה את הכרטיס הראשון ליעקב ומאוד שמח שבא לראות את ההצגה. כשבילינו בארץ בחופשות הקיץ ניראל ביקש להתקשר ליעקב ולספר לו את החוויות. פאן נוסף על היחסים של ניראל עם אחיו אמיר: אמיר הוא ילד מאוד מקובל בכתה ומאוד חברותי בכתה המורים אוהבים אותו. בבית אמיר מאוד תלותי בניראל ואינו מגלה בטחן עצמי בסביבה חדשה הוא תמיד צריך להיות עם ניראל ולרוב מחקה את מעשיו. במערכת היחסים הזו ניראל הוא השולט מפגין בטחון עצמי ומקניט את אחיו. אמיר תמיד רוצה להיות עם ניראל וכשהוא הולך לחברים הוא רוצה להצטרף אליו. למרות כשאמיר הולך לחבר הוא מאוד חברותי. היו ויש לנו גם רגעים שמחים והרבה ביחד. הולכים לסרט לספריה טיולים... בבית ניראל מקבל מאיתנו פידבקים חיוביים על חוכמתו אך מאידך גם הרבה הערות על התנהגותו ותפקודו ההתנהגותי והארגוני בבית הספר. אנחנו מרגישים שאנחנו מעירים על אותן נקודות: עליך להביא את כל שיעורי הבית, לכתוב בימן, להקשיב בשיעור לא לפטפט עליך להיות מאורגן ואחראי. על היחסים עם חברים תמיד אמרנו לו שהוא צריך לפתח יחסי חברות עם ילדים אחרים אך הוא לא הצליח או לא רצה נראה לנו שהיה נוח לו עם החברות עם יעקב. בזמן האחרון ניראל מתלונן שילדים בכתה מתנכלים אליו ומעירים לו הערות עוקצניות על כל דבר ניראל היה מתעלם ואנחנו אמרנו לו שהוא חייב לענות ונתנו לו רעיונות איך לענות. הוא השתמש בזה עם ילד אחד וזה הצליח. במהלך השבוע אין כל כך הרבה זמן אחרי בית הספר לזמן משפחה עושים שיעורים אוכלים מקלחת קצת טלויזיה קורא ספר ולישון. בשבתות יש לנו יותר זמן משפחה אחרי ארוחת שבת אנחנו יושבים בסלון ומשחקים משחקי קופסא. יום ראשון הוא יום של חופש לניראל ואמיר. אנחנו עובדים לחצי יום ובחצי השני אנחנו יחד לפעמים יוצאים לסרט לפעמים בבית ולפעמים משחקים כדור סל ופעמים יוצאים סתם כך. לניראל כיום אין חברים בכתה הוא מרגיש בודד וטוען שכולם שונאים אותו. אמרתי לניראל תהיה חבר עם יהושע. הוא לא אוהב אותי ניראל השיב. איך אתה יודע? הוא אמר לי שהוא לא חבר שלי. מה עם יאיר? יאיר שונא אותי. למה? הוא לא אוהב אותתי סתם כי הוא רוצה שיהיה לי רע. מה עם דוד? הוא לא אוהב אותי. למה? לא יודע. אני רוצה לחזור לישראל. אנחנו נהיה כאן עוד שנה. לא איכפת לי אני רוצה לחזור לישראל. בישראל היו לי הרבה חברים והיה לי טוב מאז גיל ארבע החיים שלי השתנו. אבא תסדר לי בית ספר אם אתם לא רוצים לבוא לארץ אני אגור עם סבא וסבתא עד שתחליטו שאתם רוצים לחזור. אני לא רוצה להישאר כאן. אנחנו אובדי עצות. לא יודעים אם המעבר למקום אחר ישנה את המצב אנחנו חושבים שהוא צריך להתמודד עם הבעיות כאן ולפתור אותן כי בעיות אם לא פותרים הן רק עוברות דירה. אבל אם נבין שהפתרון הכי טוב זה לעבור מקום אנחנו נעשה.

ערב טוב, קראתי ה כ ל ולמרות זה לא הצלחתי להבין מה השאלה,מה ההתלבטות ,מה הציפיה ממני. האם הציפיה שאני אמליץ לחזור/לא לחזור לארץ ??? ההמלצות שלי : א. לאפשר ללילד לחיות את חייו,לקבל אותו כמו שהוא ולא לנסות "לתקן" אותו כל הזמן. ומה שעוד יותר חשוב,רצוי מאוד להפסיק עם ההשוואות לאחיו. ב. במידה שישנה שאלה ספציפית אליי,לשאול ולמקד אותה. מור

שלום רב, יש לי שתי בנות 6 ו- 4 , חברות מאד טובות אבל קיימת קינאה די ברורה מצד בתי הגדולה, ולעתים גם מצד הצעירה (יותר מינורי). אינני נותנת יחס מועדף לזו על פני זו, ולו במעט. לעתים אני קצת מתרגזת ולא מבינה מדוע. אנא יעצו לי כיצד לנהוג? האם יש חומר כתוב בנושא? תודה רבה!

צהריים טובים, להורים יש תפקיד מאוד גדול בויסות קינאה בין הילדים. גם כשילד הוא טיפוס קצת קנאי,ההורה בעזרת מודעות גבוהה יכול לגרום להפחתת הקינאה. לגבי המשפט - "אינני נותנת יחס מועדף לזו על פני זו, ולו במעט." - את יודעת,רק לאחרונה חשבתי על זה שדווקא בכל המקרים של הורים שאומרים את המשפט הזה,קיימת קינאה ותחרות בין הילדים,בעוד שאצל הורים שמכירים בזה שכל אחד מאיתנו מתייחס אל כל אחד מילדיו באפן שונה ואין בזה שום פסול אלא אפילו,להפך,במשפ' האלה קיימת הרבה פחות קינאה ותחרות בין הילדים. זה קצת מפליא,לא ? אף הורה לא מתייחס לכל ילדיו באותה הדרך וטוב שכך. ההבדל הוא שיש הורים שמכירים בכך ויש כאלה שלא. דווקא המענה של ההורה לצרכיו היחודיים של כל ילד,ללא השוואה לצרכיו של האח/ות,יכול להפחית הרבה מאוד מהקנאה והתחרות. בהצלחה, מור

שלום ביתי בת 4 חודשים, בת יחידה. עד היום הייתי איתה בבית בחופשת לידה. ההתפתחות שלה תקינה והיא חיכנית, משחקת ומקסימה. ככה זה כשהיא איתי.... ברגע שמישהו אחר מרים אותה (אפילו סבא וסבתא ולפעמים גם אבא) היא פשוט לא מפסיקה לצרוח. לפעמים מספיקה נוכחות של בן אדם אחר בבית כדי לגרום לה להסטריה. דוגמא: סבתא שלה היתה אצלנו השבוע חצי יום והבת שלי פשוט לא הפסיקה לצרוח, כולל באמבטיה-אותה היא מאוד אוהבת. הבכי שלה ממשיך גם אם אני בסביבה וגם אם אני בכונה מסתתרת (כי יש טענה שאם אני לא אהיה בסביבה היא לא תרצה אותי). ברגע שאני לוקחת אותה חזרה היא מחבקת אותי ומתרפקת עלי ונרגעת. הבעיה נמשכת כחודש. חשוב לי לציין שהיא היתה תמיד בנוכחות אנשים (זה לא שבודדתי אותה). ביום ראשון היא נכנסת למשפחתון שידוע לי שהוא מאוד טוב ושלמטפלת יש ניסיון רב אך אני עדיין מאוד חוששת. פעם בשבוע סבתא שלה תשמור עליה אחר הצהריים וכמובן שגם מיזה אני חוששת. רציתי לדעת מה הסיבה להתנהגות כזאת ומה אני יכולה לעשות? כרגע אני פשוט מנסה ליהיות איתה בחברת אנשים אבל זה לא כל כך עוזר. מה את מציעה? תודה .יערה . רציתי לציין שיש לה רצועות ברגליים(CDH).

הי יערה, סביר להניח שלא ממש תאמיני לתשובה שלי אבל אני בכל זאת אענה אותה :). מה הסיבה ? סביר שהחששות שלך. ילדים (גם תינוקות בני חודש) מאוד "מרגישים" אותנו ומגיבים בהתאם. ברגע שהורה משדר שהוא סומך על מישהו,שהוא בטוח ושהוא שלם עם עצמו,הילד פועל בהתאם. ברגע שאת משדרת שאת לא שלמה,שאת מאוד מודאגת,שיש לך חששות,גם בתך מגיבה לחוסר הבטחון הזה. אני אמנם לא מכירה אותך,אך התחושה שעולה אצלי מקריאת ההודעה שלך היא שאת מאוד מאוד מאוד מחוברת אל הילדה (הכוונה שלי מבחינה רגשית). אני לא בטוחה עד כמה את באמת סומכת על הסביבה שתצליח לתת לבתך את מה שאת נותנת לה. אז חיבור וקשר טוב וקירבה,זה הכל נפלא. overחיבור זה כבר הרבה פחות רצוי. זה עלול להקשות בהמשך הדרך גם עלייך וגם על הילדה. ולגבי עד כמה את סומכת על הטיפול שהיא תקבל מאחרים - עשי רק מה שאת שלמה איתו ושדרי לה בטחון ושלמות. בהצלחה, מור

ביתי בת שנתיים ובתקופה האחרונה מבקשת לעשות פיפי בשירותים ( קנינו לה ישבנון) כאשר היא רואה אותי עושה פיפי או כאשר אנו קוראים ספר כלשהו בנושא ולעיתים סתם כך ( מעט מאוד). שהיא יושבת באסלה לא יוצא כלום והיא לוקחת נייר טואלט ומבצעת פעולת ניגוב זורקת אותו לאסלה ולאחר מכך מורידה את המים. כלומר ניתן לראות אצלה בשלות מסוימת לגמילה ( כך אני חושבת). שאלתי היא כיצד מתחילים בתהליך גמילה יותר אינטנסיבי שכן בתקופה זו של החורף לא כ"כ נוח לתת לה להסתובב ללא חיתול וכו, אלו שיטות גמילה נוספות ישנן??? אשמח לקבל תגובות, המלצות וכו...

צהריים טובים, ככה מתחילים בגמילה !. זו הדרך ואין שום צורך להאיץ את התהליך,להפך זה עלול רק להביא נזק ועיכוב. מה שכן אפשר לעודד. איך עושים זאת ? לא ! - בדרך של ללחוץ שיצאר פיפי בסיר/אסלה,לא להיות מאוכזבים שפיספסו,לא לצאת מפרופורציה כשזה מצליח באסלה,לא לקשור את הגמילה עם בגרות. כן - לקנות תחתונים אטרקטיביים (פו הדב,ברביות..) ולשים במגרה ומדי פעם ביום יפה לתת איזה חצי שעה איתם (ולא מעל טיטול). לתת לשבת על הסיר /אסלה לפני המקלחת וכו'. את מוזמנת לעשות חיפוש בפורום בנושא גמילה,יש המון תשובות. לסיום,התהליך הוא נהדר,רק חשוב לתת לה להוביל את התהליך בקצב שלה ולא להאיץ בה. בהצלחה, מור

אני בהריון בחודש השמיני ולפני 5 שבועות גילו שיש לעובר שלי מום (חוסר של 3 אצבעות ביד שמאל) יש לי ילדה בת 4.5 רגישה מאוד רציתי לדעת מתי כדאי לספר לה עכשיו או אחרי הלידה? ואיך לספר לה? יש לציין שהיא גם פחדנית ז"א שאם לבובה ייפול הראש אז היא תיבהל ולא תרצה להתקרב אליה, ואם אני אספר לה כמה זמן ייקח לה לעכל את זה אם אני בתור אדם מבוגר ובתור האם עדיין לא התמודדתי עד הסוף עם המום הזה ואני עדיין לא יודעת איך אני אגיב כשאראה את זה בעיניים

בקר טוב, כן,באמת לא קל לעכל מום של ילד שלך.עצה בשבילך,תני לעצמך את הזמן שדרוש לך והרשי לעצמך לחוות את כל אוסף התחושות שעולות בך (גם אם חלק מהתחושות "לא יפות" ). לגבי בתך - במקרה הזה,אני הייתי מחכה עד לאחרי הלידה.לפי תאורך,זה יכול מאוד להבהיל אותה. לכן,אני הייתי נותנת לה ליצור עם התינוק איזשהו קשר ראשוני ואח"כ בצורה מאוד קונקרטית ולא דרמתית,מסבה את תשומת ליבה. דרך אגב,הרבה פעמים לתינוקות בני יומם גורבים גרב על היד כדי שלא ישרטו את עצמם. יתכן שכאן אפשר להשתמש בזה ביומיים שלושה הראשונים עד שהיא טיפונת תתקשר אליו. בכל מקרה,אל תספרי ואל תשתפי אותה לפני שאת עצמך הצלחת לקבל ולהתמודד עם עניין. כשאנחנו,ההורים,חוששים/חרדים/מוטרדים.. ,אנחנו מעבירים את זה ביתר עוצמה לילדנו. במצב שבו את בשלבי התמודדות ראשונים,לא תצליחי לעשות את השיחה קונקרטית,ממוקדת וקצרה ובמקרה כזה,יפול על כתפיה הקטנות של בתך עול רגשי מיותר. שיהיה הרבה בהצלחה והרבה כוחות בהתמודדות ובכלל, מור

מור היי, אני בת 27 ונמצאת כרגע בחודש השמיני.יש לי ילד בבית בן שנתיים וחודשיים והייתי מאושפזת השבוע כמעט 10 ימים בבית חולים . לעולם לא עזבתי את בני והמצב הזה קצת הקשה עליי ואני בטוחה שגם לו.בעלי ואמי טיפלו בו בזמן שלא הייתי בבית. אתמול חזרתי הביתה ואני לא יודעת איך להתנהג איתו.הוא כל הזמן שואל אותי האם אני חוזרת לרופא ,לא רוצה לעזוב אותי כשאני שולחת אותו לגן,מתנגד לי,רוצה את אביו ... אני מאוד מבולבלת ואפילו עצובה מזה.היום שלקחתי אותו לגן הוא לא רצה לעזוב אותי והלכתי בכל זאת והשארתי אותו בגן . מה דעתך? אני כ"כ מבולבלת ולא מבינה איך לחזור לשגרה אנא עיזרי לי....

בקר טוב, לילדים צעירים לא קל לקבל שינויים. מבחינתם השגרה היא ידיד יקר וכל סטיה ממנה עלולה לעורר חשש. לילד קטן לא קל להתמודד לבד עם שינוי והוא זקוק להסבר,תיווך של מבוגר כדי שיצליח להתמודד. התגובה של בנך להעדרותך היא טבעית ונורמלית. מה שאפשר לעשות כדי להקל עליו : 1. לזכור שזה עניין של זמן ולקבל את זה. 2. להקפיד ת מ י ד להגיד כשעוזבים אותו ולא להעלם פתאום. 3. לעבוד הרבה על עניין של פרידה - לדוג',להפרד בבקר מהדובי ולחזור אחה"צ ולמצא את הדובי. להגיד משהו כמו - "דובי,עכשיו אנחנו הולכים לגן. אחה"צ,אני אחזור אלייך". כשחוזרים - "אתה רואה דובי,אני תמיד חוזר". כך לעשות עם עוד דברים ובעוד סיטואציות. הרעיון הוא שהוא יחווה (והדגש הוא על דוג' וחויה ופחות על הסבר) פרידות ופגישות. כך שהוא יטמיע את הרעיון שאחרי פרידה,יש פגישה מחודשת. 4. להבטיח לו (וכמובן לעמד בזה) שאם תלכי שוב לבי"ח,תיפרדי ממנו (גם אם באותו זמן הוא ישן,בגן ..). בהצלחה, מור

היי, אני סובלת מחרדה חברתית לא קלה. הילדות שלי הייתה קשה מאוד, סבלתי מהשפלות וניכור מצד הורי מה שהוביל לפחדים ולקשיים חברתיים. להם כמובן לא היה אכפת. היום אני אמא בעצמי, כל כך חשוב לי להיות אמא טובה, לא לחזור על הטעויות של ההורים שלי, שהם אנשים כאובים ופגועים בעצמם מן הסתם. מאוד קשה לי הקטע החברתי. לפני שנולדו לי ילדי עבדתי, למדתי והיו לי חברים, כשנולדו לי ילדי כל כאבי הילדות שלי שבו ועלו. אני מתקשה מאוד במפגשים חברתיים עם הורים אחרים וחשה תמיד שפישלתי, שאולי קילקלתי להם קשרים שחשובים להם. כל כך חשוב לי להיות אמא טובה, וחשוב לי שתהיה להם ילדות טובה עם חברים, השאלה איך אני מתמודדת עם הכאבים והקשיים החברתיים שלי.

מקווה ככל שעובר הזמן יוטב לך צ.

בקר טוב, הרבה פעמים כשאנחנו הופכים להורים,תחושות העבר מתחדדות ולעיתים גם מתעצמות. בדר"כ התחושות מלוות בשאלות כמו - מה לעשות כדי לא לחזור על הטעויות ? מה מזה אני מעבירה הלאה לילדיי? האם הדרך בה גדלתי והצלקות שיש בי משפיעות/פוגעות בילדי ? וכו'. אני יכולה להגיד המון מילים ולנסות להרגיע אותך אבל אני לא מאמינה שזה מה שיעזור. ההמצלה שלי היא לפנות לפנות לטיפול בו תוכלי לברר עם עצמך ממה בדיוק את חוששת,איך זה משפיע על ילדייך,האם יש צורך בשינוי ואיזה שינוי וכו'. בהצלחה, מור

יש לי שני ילדים קטנים ואני עובדת עד שעה 17:00,יש לי על הראש לימודים כך שאני נעדרת פעם/פעמיים בשבוע מהבית גם אחה"צ לשעה/שעתיים בערך ועוד... אני מרגישה שהילדה הגדולה בת הארבע מקנאה באחיה התינוק שמתחיל למשוך תשומת לב רבה. היא גם מקנאה לי ונראה לי שהיא לא מתה עלי במיוחד.איך לרכוש שוב את אהבתה אלי?

ערב טוב, אמנם כתבת הודעה קצרצרה אבל עמוסה בהמון נושאים,וכל נושא יותר "כבד" מהאחר :). כדי שהתשובה תהיה ברמה כזו שגם תוכלי לעשות איתה משהו,תצטרכי לפרט יותר - גילאים,יחסים בין בני הבית, איך מתבטאת הקנאה באחיה והקנאה לך,אם מי היא נמצאת כשאת נעדרת,אופי ותכונות של הילדה,מדוע נראה לך שהיא לא מתה עלייך,האם המצב היה כך תמיד,איך התמודדת עם זה עד היום וכל דבר נוסף שנראה לך רלבנטי. מחכה, מור

בתי בת חמש, ללא אחים ואחיות, מעלה את נושא המוות כל יום כמה פעמים ביום. הנושא קיים כחודשיים והשאלות שלה מאוד מטרידות אותי ואני לא יודעת איך לענות לה. היא שואלת אותי שאלות כגון: * כשאני אהיה גדולה אני אמות? ובעקבות זאת לאחרונה היא אומרת לי שהיא לא רוצה לגדול. * כשגדולים אין מה לעשות ואני אמות? * ישימו אותי באדמה כשאני אמות? ועוד כהנה וכהנה נושא המוות מאוד מטריד אותה ומעסיק אותה הרבה. אין לי דרכים להתמודד עם שאלות אלו. מבקשת לציין שלא היה מוות טרגי במשפחה למעט סבתו של בעלי שבתי הכירה לפני כשנתיים, אך לא הייתה קשורה אליה, המפגשים היו אחת לחודש לארוחת ערב שבת. איך עלי להתמודד עם שאלות אלה? מה עליי לעשות כדי להוציא אותה מהנושא הזה?

ערב טוב, דבר ראשון,זה מאוד נורמלי בגילה להתעסק בעניין המוות. אין צורך "להוציא אותה מהנושא הזה" וככל שתשדרי שזה נושא שמאיים/מטריד/לא נוח,סביר שהשאלות והעיסוק בעניין,יגברו. חשוב לזכור,שמבחינת הילד כשהוא מעלה את הנושא בפעם הראשונה,מדובר בנושא ככל הנושאים. התגובה של ההורה והשדר שמדובר בנושא רציני יותר/מטריד יותר וכו',גורר בעקבותיו את "עיסוק היתר" בנושא. אני מוסיפה לינ ק לשאלה שנשאלה בעבר,קראי את השרשור ואם ישארו שאלות,אשמח לענות. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/31/xFT/1900/xFP/1900 מור

שלום! אני מתכננת להכניס את בתי לגן ילדים פרטי החל מספטמבר הקרוב אז תהיה בת שנה ושמונה חודשים. ביקרתי במספר גנים ולאחר ששוחחתי עם גננות ושקלתי את כל הנתונים נותרתי מתלבטת בין שני גנים שהם בעלי נתונים פחות או יותר זהים למעט נקודה אחת שנראית לי חשובה: המרחב בגן. בעוד בגן אחד נמצאים 10 ילדים בחדר של כ- 15 מ"ר בגן השני נמצאים אותה כמות של ילדים במרחב כמעט כפול (החצר הינה בגודל זהה בשני הגנים). מצד אחד קוסם לי המרחב בגן הגדול מצד שני, האם בתי הקטנה תחשוב אותו דבר? האם חשוב כי תהיה במרחב מצומצם אז תרגיש "בטוחה" יותר ? אשמח אם תוכלי לסייע לי מה הגישה המומלצת? בתודה, גלית

שלום יש לי שלושה ילדים הבכור בן שלוש האמצעי בן שנתיים והבת בת שנה כמעט. בשנה שעברה עברנו באמצע השנה ממושב לעיר ומכורך המציאות רשמנו את שני הבנים לגן אמונה שהוא כביכול דתי אבל לאחר חודש הוצאתי אותם משם מכיון שהמון דברים לא מצאו חן בעיננו ורשמנו אותם לגן דתי פרטי הילדים היו מרוצים וכמו כן אנחנו אבל היה קשה לנו בעיר ועברנו חזרה למושב בדיוק בתחילת לימודים חדשה ואת הילדים רשמנו למסגרות מקומיות לא דתיות כי אין פה ובסביבה מקבלים רק בגיל שלוש וזה לא התאים לנו. נכון לעכשיו הבן הגדול מלאו לו שלוש ואנחנו רוצים להעביר אותו למסגרת דתית השאלה היא האם לעשות לילד שוב מעבר? מדובר בילד מפותח בהבנתו מאוד לגילו אבל הוא עובר תקופה קשה שבאה לידי ביטוי באי קבלת אחיו האמצעי כאח והוא מבטא את מחשבותיו ורגשותיו בקול רם כמו למשל שיד בגן ילד שאין לו אח ושאפשר לשלוח את אחיו שיגור שם כדי שהוא יהיה פה לבד או האשמות שווא ורוגז תמידי ובכינות כל זה גורם לי להיות לא רגועה ואני מרגישה שאני מאבדת אותו אני לא יודעת באלו כלים להשתמש אבקש את יעוצכם בהקדם האפשרי

ערב טוב, באפן כללי,רצוי להמעיט בשינויים אצל ילדים צעירים,עד כמה שאפשר. שינוי גן הוא אחד מהשינויים היותר גדולים עבור ילד ואם ישנה אפשרות לשלוח לאותו הגן למשך יותר משנה,כדאי. על אחת כמה וכמה,ילד שעבר כ"כ הרבה שינויים כמו שאת מתארת ועוד יותר על אחת כמה וכמה,ילד שמראה כרגע קשיים (גם אם הם לא קשורים לגן). יציבות היא אחד הפרמטרים החשובים בהתפתחות של ילד וכאמור אצל ילד שעובר תקופה לא קלה,זה אפילו נדרש עוד יותר. בהצלחה, מור

ערב טוב, הדבר תלוי באופיו של כל ילד. יש ילד שמאוד זקוק למרחב (לדוג' ילדים מאוד פעילים,אנרגטיים זקוקים ליותר מרחב מאשר ילדים שקטים ופסיביים יותר), ויש כאלה שדווקא הקירבה והחלל הקטן נותן להם תחושת הגנה. אין כאן תשובה אבסולוטית. נסי,מתוך הכרותך עם בתך לבדוק מהם הצרכים שלה,מהו אופיה,מתי היא חשה מוגנת וכו' וע"פ זה להחליט. בנוסף,אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק המתייחס לגן ואיך בוחרים גן. בהצלחה, מור

ילדתי לאחר 10 שנות נישואין, בעלי אדם לא יציב עצבני ונתון לשליטת אימו ואביו . לאחר הלידה התחילו מריבות סביב חמותי שרצתה לבוא לבקר את התינוקת החדשה (עבורה נכדה ה15) אך בכל פעם זורעת רעל וסכסוכים ביני לבין בעלי אשר לעיתים שונא אותה ולפעמים מאוד רוצה בקרבתה. היא תמיד דאגה לבקר אותי בפני ומאחורי גבי, אף פעם לא הייתה שמחה עם בחירת ליבו של בנה. ביום כשנולדה לנו התינוקת הגיעה חמותי הגיעה לבית חולים עם מנת אוכל לבן שלה. היא מגיעה אלינו ללא הודעה מוקדמת לבית כל אימת שנוח לה מבלי לתאם עימי . דיברתי עם בעלי שידאג לבקש מאימו לקבוע את ביקוריה בזמן שמתאים גם לי ,כתוצאה מכך היא נעלבה וגרמה לבעלי רגשות אשם . לפני מספר ימים אושפזתי בבית חולים בשל כאבים לא ברורים ,התינוקת שלנו הועברה לאימי אשר גרה באותו רחוב שמתגוררים הוריו של בעלי. מיד לאחר שאושפזתי הגיע בעלי ולקח את התינוקת מאימי לביתם של הוריו ולאחר מכן הוריו עברו לגור אצלנו בבית. וכעת בעלי מנוקר אלי ומדבר אלי בזלזול . הוא מתנהג אלי ממש בגסות מאחר ואימו מגבה אותו. לפני שבוע בערך הוא ביקש ממני להתקשר אליה ולדבר איתה על מערכת היחסים שלי איתה והיא תקפה אותי וציינה שאינה אוהבת אותי ובטח שגם אני לא אוהבת אותה . אני שוכבת בבית חולים ובמקום לקבל אהבה ממשפחתו אני מקבלת מנת מרורים , רעל ועצבים מהם. בעלי אמר לי בטלפון כי מעתה הוריו יגיעו מתי שרק ירצו ואם לי לא מתאים אני יכולה להסתגר בחדר השינה. עלי לציין שבעלי ואני מסתדרים באופן כללי בסדר למרות שהוא אדם קשה מאוד ולא מחזיק מעמד בשום מקום עבודה, הוא אימפולסיבי והיה בטיפולים במשך שנים יש לו התקפות של זעם והתפרצויות ואינני יודעת איך לטפל בנדון . כשחזרתי מבית חולים חמותי ביקשה להגיעה לבקר עם אחייניתה אישרתי הביקור ,היא מצאה רגע שאני עם התינוקת בפינת הבית ורוקנה עלי את כל הליבה שסיפרה לי כי בעלי בא אליה ומתלונן כי אני משפילה אותו ויורדת עליעו,היא באה אלי בתלונות ובעלי היה בבית כמו שפן נתן לה להסדיר את העניין אני כאם מניקה החלב כבר לא בנמצא והצרות רק בתחילת הדרך.אנא תנו לי כיוון. אנא עזרו לי לפני שאתפקע

שלום אני מזדהה עימך אני הייתי בסרט דומה לצערי, כיום אני גרושה עם ילדים אבל אין לי את הבעיות של בעלי, תנסי להשיג עזרה של משפחתך או כל עזרה אחרת של אירגונים מתאימים פשוט עם ילדים זה מסובך יותר , האם בעלך נוהג כלפיך באלימות? שאלה למחשבה,אל תתני שיזלזלו בך בשום פנים באופן גם אם בן זוגך סובל מהתקפות זעם את לא ראויה לחיים משפילים! כך הבנתי את הודעתך אם הבנתי הפוך , תמחקי כל מה שכתבתי בהצלחה ומזל טוב י

שלום לך 'אלמונית', מציעה לך לפנות לפורום שעוסק ביחסי משפחה וזוגיות בהנחייתה של ד"ר עדית שלו. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1249 מה שברור זה הצורך הדחוף בהתייעצות משפחתית עבורך ועבור בעלך, בטרם תגיעו למצב בו פורום 'גירושין' יהווה כתובת עבורכם... נוחי

שלום,אנו הורים ל2 ילדים האחד בם שנתיים ו10 חד' והשני בן שנה וחודשיים.הגדול בגן והקטן איתי בבית(בקרוב מכניסה אותו לגן).הבן הקטן הצליח להביא אותנו למצב של יאוש אמיתי והמצב בבית בלתי נסבל!!!! הבן הקטן משום מה סובל מחרדת נטישה כנראה,ולא מוכן לעזוב אותי לא ביום ולא באמצע הלילה.הוא בוכה ה מ ו ן !!!לא מוכן ללכת לשום מקום ויותר מזה ניסנו שהוריי יקחו אותו ביום שישי כדי שנוכל לטעון מצברים אבל בשעה אחת בלילה הזעיקו אותנו אחרי שבכה חצי שעה רצופה "אמא,אמא".אין לנו חיים ובטח לא שינת לילה, אפילו לא שעתיים רצופות,אנחנו פשוט קורסים.גם אם חשבנו להעביר אותו גמילה מהר מאוד נשברנו כי הוא לא נשבר הוא מסוגל להמשיך ולבכות גם שעה אחת רצופה! אחרי כל כך הרבה זמן(שנה וחודשיים)אני יכולה,לצערי,לומר שזה משפיע על הזוגיות,מהלך היומיום בבית וגם על בננו הגדול. אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות פשוט שבורים !!! לפי ברור גם אי אפשר עדיין לקחת אותו לפסיכולגית התנהגותית כי הוא צעיר מדיי. אנא ממך,אם אפשר,לתת לנו כמה עצות כיצד להתמודד עם המצב ואיך להמשיך את היומיום כי אצלינו זו כבר לא משימה פשוטה. תודה מראש.

שלום לך אמא. המצב אצלנו הוא די דומה. הגדולה בת שנתיים ו- 5 חודשים והקטנה בת שנה ו- 4 חודשים. הקטנה הצליחה לעשות את הבלתי יאמן ולבכות במשך לא שעה, אלא מאז שהיא נולדה. שלושת החודשים הראשונים היא העבירה בכייף במינשא. אח"כ עברה לעריסה והיא המון "על הידיים" ובעיקר שלי. כי בעלי לפעמים (לא נעים) אבל כבר צועק עליה. בלילות היא היתה מתעוררת רק לחיבוק ולבקבוק מים. וכאשר השכבתי אותה לישון זה היה בכי של חצי שעה - שעה. עד כדי כך שהייתי חייבת לצאת מהבית כדי לא לשמוע אותה בוכה. וזה כך היה מהרגע שהיא נולדה. תמיד השכבתי אותה, אמרתי "לילה טוב" ויצאתי מהחדר, והיא במשך שנה וחודשיים רק בכתה. כבר לא ידעתי מה לעשות עד שפניתי לרופא וזה מה שהוא אמר: להשכיב לישון. להגיד "לילה טוב" ולצאת מהחדר. לא לגשת אליו גם אם הוא בוכה שלוש שעות. פשוט לא לגשת. במשך הלילה כאשר הוא בוכה, לגשת כדי לראות שהוא בסדר. שאין חום גבוה, או רטיבות, או קקי. אם הכל בסדר, לא לדבר אליו בכלל, פשוט להשכיב על המיטה ולצאת מהחדר. לא לגשת שוב עד שהוא נרדם. וכך לעשות כל הלילה. אני לא האמנתי שזה יכול להצליח. עברנו שלושה לילות של גיהנום. הילדה בכתה במשך שעתיים רצופות. בלילה השלישי זה היה פחות, אבל עדיין. ואחרי זה הכל נגמר. הרופא הסביר שהילד לא זקוק למזון וגם לא לשתייה. ובנוגע לתשומת הלב שהילדה שלי ביקשה הוא הסביר לי שהצורך הזה גם יגמר. וזה נגמר. היום היא לפעמים בוכה בלילה, ואני או בעלי עושים את אותו הנוהל. בודקים אותה ויוצאים מהחדר, בלי לדבר בכלל. עדיין היא דובת קואלה שנתלית עליי כמעט כל היום. אבל עם הרבה פחות פינוק. שיהיה בהצלחה.

ערב טוב, לפי מה שאת מתארת מדובר במצב שדורש קצת יותר מאשר עצה כזו או אחרת בפורום. אני בהחלט ממליצה להפגש עם איש מקצוע כדי לבדוק את העניין קצת יותר לעומק. לא ברור לי מה הכוונה "פסיכולוגית התנהגותית". כידוע התחומים הטיפוליים בפסיכולוגיה הם - פסיכולגים קליניים,פסיכולוגים חינוכיים. אני מעולם לא שמעתי על ההגדרה "פסיכולוגית התנהגותית". מה עוד שאין שום קשר לגיל הילד לגבי פניה לטיפול ואין שום בעיה לפנות גם בגיל שנה. (דרך אגב,אצלי בטיפול נמצאת משפ' שהילד הוא בן 9 חוד'). הדבר נכון גם לגבי טיפול אצל פסיכולוג,גם אצל עו"ס,גם אצל מטפל משפ'. בהצלחה, מור

היי! האם ניתן לבקש מרופא משפחה בדיקת סמים?

כן, להורים...

היו לנו גרושים מכוערים והרשויות התערבו. כיום שנינו מצטערים על שערבנו את הרשויות. הבעייה היא שפקידת הסעד לא יוצאת לנו מהוורידים. יוצרת קשר עם בית הספר של הילדים בניגוד לרצוננו. מערבת גורמי טיפול נפשיים בלי לשאול אותנו. גםצ אם אנחנו מחליטים לבד על הסדרי ראייה של הילדים היא מתערבת........ איך מוציאים אותה חוקית מהתמונה?

אתה מתאר בעיה ידועה וחמורה ויש הרבה מה לעשות, צור עימי קשר בדחיפות [email protected]

יש לי שני ילדים 4 וחצי ו8חודשים,אני עובדת משרה מלאה ולומדת ואין לי כוח,אני ממש ממש עייפה. אני רוצה לבלות יותר איתם ובמיוחד עם הגדולה ואני כ"כ עייפה וקשה לי ואני מרגישה רע עם זה ,ממש דיכאון מה לעשות

ערב טוב, לא כתבת כמה שעות ביום את רואה את ילדייך ומה אתם עושים בשעות האלה. אולי אפשר להחליט שפעמיים - שלוש בשבוע אתם מבלים ביחד (לא בהכרח מחוץ לבית) שעתיים - שלוש ושום דבר לא מפריע לזה. מן חוק כזה ? בילוי מבחינתי הוא גם השתוללות עם כריות על השטיח עם הרבה מגע וצחוק וחיבוקים וגם גזירה ויצירה עם הגדול כשהקטן יושב לידכם ומקשקש על דף וגם צפיה בסרט כשכולם מחובקים מתחת לאותה השמיכה וכו'. אני מוסיפה קישור לשאלה באותו הנושא http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/13259/xFP/13470 ולסיום,הכי חשוב בעיני הוא לנצל הכי טוב את הזמן שיש במקום לבזבז אותו על יסורי מצפון ורגשי אשם. זה לא מועיל לאף אחד,לא לך ולא לילדייך. מור

יש לי שלושה ילדים בן 7 ושלושה חודשים ,בן 4 וחצי ובן שנה וחודשיים. הבן השני שלי שהוא בן 4 וחצי הוא מאוד רגיש. - כמעט כל שיחה ביני לבינו או בינו לבין אחיו הגדול נגמרת בבכי מצידו. על דברים שלא ברור למה הוא בוכה. כשאני מבקשת ממנו להביא משחק או דברים שקשורים אליו הוא אף פעם לא יכול. ואם אני מתעקשת שהוא יעזור קצת הוא מתחיל לבכות שאני לא יודעת לטפל בו ושהוא ילד קטן. כשאני רוצה להיות איתו ולתת לו קצת זמן איכות הוא מעדיף לראות טלויזיה. מה עושים ? זו התנהגות של ילד סנדוויץ ? או סתם התפנקות מיותרת ? או שאני לא מספיק רגישה לצרכיו ?

ערב טוב, אני בהחלט נוטה להסכים שמדובר בהתפנקות. לגבי המיותרת ? אני לא חושבת שיש דבר כזה "התפנקות מיותרת". אני מעריכה שהוא מאותת שהוא רוצה עוד קצת... עוד קצת מה ? אולי עוד קצת ליטוף ונישוק וחיבוק ועירסול,אולי עוד קצת סיפור ומשחק.. ואולי פשוט נקרא לזה - עוד קצת תשומת לב. נסי לבדוק עם עצמך מה קורה ביומיום (לא כשאת מפנה זמן מיוחד בשבילו) - כמה הוא קצת נדחק בין הגדול שעליו אפשר לסמוך והוא זה שעוזר (לדוג') לבין הקטן שהוא חמוד ומקסים... אני הייתי מנסה לתת לו כמויות ע צ ו מ ו ת של מגע ותשומת לב ורואה איך זה עובד. בהצלחה, מור

שלום יש לי ילד בן שנה ו 5 חודשים, שמעיר אותי באופן קבוע בשעה 1:00 בלילה ובשעה 5:00 לפנות בוקר, אני משתדלת לא להתעסק איתו יותר מידי זמן בלילה כאשר שניה אחת יותר מידי הוא מבקש לאכול, מצביע לעבר המטבח ולא מוותר לא מוכן מוצץ, לא מוכן מים, לא מוכן שירימו אותו, ואני מיואשת, נמאס לי לקום בשעות אלו. 2 שאלות לי אליך? 1. האם בגיל שנה וחצי הילד זקוק לאוכל בלילה? 2. איך אני מונעת ממנו לא לקום בשעה כזאתי? אודה לך על תשובותיך המהירות.

ערב טוב, 1. לא. 2. אני לא יודעת מתי ומה הוא אוכל לפני השינה. כדאי לבדוק האם אפשר לאחר קצת את ארוחת הערב או להפוך אותה למזינה יותר עבורו. בנוסף,יתכן שכדאי לאחר קצת את שעת השינה. ואכן כמו שכתבת בלילה חשוב להמשיך ולעשות את הדברים מאוד קצרים ונחושים. את מוזמנת לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלק המתייחס לשינה. בהצלחה, מור

שלום, ילדתי המקסימה בת שנתיים וחצי, היא לדעתי מפותחת מאוד מבחינה לשונית. היא מדברת שוטף מגיל שנה פלוס, והיא איתי בבית. כלומר, כל מה שהיא שומעת זה ממני או מבעלי. יש לה חברות בנות גילה אך היא נפגשת איתן בעיקר בשבתות. העיניין המוזר בעיניי הוא שהיא כל הזמן אומרת: "אני לא מצליחה", ו- "אני מסכנה", "אני פוחדת" וגם "אני קטנה ולא יכולה". האם היא באמת מתכוונת לכך? האם אני משדרת לה שהיא "מסכנה וחלשה"? איך אוכל לדעת? תודה. ליבי.

ערב טוב, אני יכולה לחשוב על שתי סיבות למה שהיא אומרת : 1. שהיא רגילה שעושים בשבילה הרבה ומקלים עליה עד כמה שאפשר,מגוננים מאוד וכו'. 2. שזו דרך "לבקש" להיות קצת קטנה - יותר מגע,קצת יותר תשומת לב,משחק יותר תינוקי וכו'. נסי לראות אם משהו מזה נשמע לך הגיוני. אם תרצי שנמשיך,אני כאן. מור

הילד הבכור שלי חסר בטחון. הוא ילד חכם, נוטה לכעוס במהרה, אוהב לעבוד קשה ומאוד קונפורמי. יש לו חברים, אך לא יותר מידיי. הבעיה: במגע שלו עם חבריו, הוא פשוט לא מסוגל לעמוד מולם, או להתמודד מול קונפליקטים יומיומיים. דוגמאות: הוא הולך לחבר ולאחר שאני שואלת אותו איך היה? הוא אומר שהוא צפה בחבר בזמן שהוא משחק במחשב. אני מסבירה לו שלא בשביל זה הוא הולך לחבר ויש לשחק בתורות. אתמול חבר אחר היה אצלנו. בכל זמן שנכנסתי לחדר, החבר שיחק במחשב, לשאלתי מה קורה? הוא אומר עכשיו תורו. כשהתעצבנתי שהוא מוותר על מה שהוא רוצה לעשות ועל אישותו שלו, הוא התחכם- כשנכנסתי לחדר הוא אומר לחבר "היי אמא שלי באה, בוא נעשה כאילו אני משחק". זאת לא הפעם הראשונה שהבן שלי מתרצה ומנסה לרצות את החברים. מה שמציק לי שהוא עושה מה שאומרים לו לעשות ואינו מפעיל שיקול דעת מה באמת הוא רוצה לעשות. כשאני שואלת אותו מה אתה רוצה לעשות הוא משיב- אני לא יודע..היו לנו עוד הרבה מקרים של התרצות לחברים וחוסר הפעלת שיקול דעת מצידו- האם נכון לפעול כך או לא? דוגמה אחרת: היינו בשדה התעופה, וחברה באה ואמרה לו תראה לי את הבולובול שלך.. והוא פשוט באמצע שדה התעופה הוריד את המכנסיים והראה את הבולבול שלו. עוד מקרים? הבאתי לו כסף לקנות ספר. את הכסף הוא העביר לחבר שיקנה מה שהוא רוצה בכסף שאני נתתי לו. לכל מקרה ומקרה כזה אנחנו מגיבים בחוזקה- בכעס, ולאחר מכן בערב בשיחה ובהסבר למה ככה לא מתנהגים. גם מילולית הוא לא יכול להתמודד מול חברים שמקניטים אותו והמפלט שלו זה בכי. גם פיזית הוא לא ירביץ (למרות שהוא מגודל). אפילו כשאחותו השתלטנית מרביצה לו הוא מתחיל לבכות, במקום להחזיר לה..אנחנו מדברים איתו המון- אבל קשה לו מאוד ליישם זאת. בנושא ההגנה המילולית אפילו אנחנו מתרגלים איתו איך לענות ומה לענות- כדי לדעת איך להתמודד מילולית מול חבריו, אבל זה לא בא לו טבעי. שוחחנו עם פסיכולגית חינוכית והיא אמרה שאין לו בעיה של בטחון עצמי, ושצריך לעזור לו בכל מקרה ומקרה ולהדגים לו מה לעשות. זה מה שאנחנו עושים- אך לכאורה זה לא כ"כ עוזר. מה עצתך? ללכת לאדם מקצועי? ללכת לקלינאית תקשורת שתעזור לו להתמודד מילולית עם בעיות כאלו? ואולי הבעיה היא שלנו ופשוט עלינו להתעלם מההתנהגויות הללו???

אני לא מבינה גדולה אבל נראה לי שכמו כולנו את עושה טעיות לכי ליעוץ פרטי אצל פסיכולוג אני חושבת שחשוב שאת תלכי קודם כל לבד להבהיר את התמונה כולה ולאחר מכן עם הילד רק לא ציינת בן כמה הוא , אני חושבת שהוא תמים מידי אבל העובדה שהוא מנסה לרצות אותך ולא את עצמו זה כבר לא טוב בי בהצלחה

עוד דבר שמתי לב אצל הילדים שלפעמים צריך ללכת בראש שלהם ,למשל כששאלת אותו איך היה אצל החבר והוא ענה לך שהוא צפה בטלוזיה תעני לו האם נהנת? יופי זה הכי חשוב אל תראי לו שאת כל פעם בלחץ מזה , לגבי זה שהוא התפשט פשוט תסבירי לו שכמו שאף אחד לא הולך ערום יש בגוף איברים שמצניעים אפילו בים

ערב טוב, נתחיל מזה,שאני לא יודעת בן כמה הילד.... :). הדבר הראשון שאני הייתי עושה הוא לבדוק עם עצמכם,ההורים עד כמה אתם מקבלים אותו כמו שהוא,כמה ביקורת מופנה כלפיו,עד כמה קיים מסר של "אם רק היית משתפר..". בדר"כ ילד שכ"כ חשוב לו לרצות הוא ילד שלא ממש בטוח במידת הקבלה של הסביבה אותו. במקום לבא בטענה כלפיו (ודרך אגב,אם תקראי את הודעתך שוב,אני בטוחה שתשימי לב כמה טענות יש לך כלפיו. אני,לפחות לא הצלחתי למצא מהם הצדדים החזקים שלו,במה הוא יכול להתגאות ואני בטוחה שיש כאלה. איכשהו,לא מצאת מקום לציין אותם),נסי להבין מה בקשר שלכם לימד אותו להיות כ"כ מרצה. רציה היא בדר"כ משהו שנלמד כבר בבית. בהצלחה, מור

בתי בת שלוש וחצי, מסרבת לגשת לשרותים בגן. למרות שהיא גמולה לגמרי, בגן היא מעדיפה להתאפק או לעשות במכנסיה. כמו כן היא כמעט ולא בא באינטראקציה מילולית עם הילדים או הגננות. בבית או בחברת בני המשפחה היא ילדה שמחה ומאוזנת, עם זרים היא ביישנית, אך כעבור זמן מה מסוגלת להשתחרר. היא שמחה להשאר (בלעדינו, ההורים) עם הסבים, דודים, או אנשים שהיא מכירה ואוהבת. היא אינה בוכה בבוקר, ונפרדת בלי בעיה בגן. בסוף היום היא מקבלת אותנו בשמחה, חיבוקים ונשיקות. הגננת מיואשת, אינה יודעת כיצד לגשת לילדה, כיצד לגרום לה לדבר, לשחק עם ילדים, להשתתף בשיחות, לקחת חלק פעיל בחוגים ופעילויות. זו השנה הראשונה של בתי במסגרת הגן, עד גיל שלוש היא היתה צמודה אליי.

שלום לך לדעתי זה ענין של זמן והגננת לא צריכה להגיד לך שהיא מיואשת שלא תלחיץ אותה היא כנראה חכמה מאוד ושמה לב שהגננת שמה דגש. לכן כגננת אני חושבת היא צריכה לדעת אך לגשת אליה כנראה שהיא מלחיצה אותה ,לכן שתפעל בחוכמה ותנסה לקרב אותה ולשתף אותה או לצרף לה חברה בצורה מתוחכמת ועוד דבר תנסי את להזמין לה הביתה חבר או חברה תשאלי אותה אם היא רוצה כמובן לי לא נראה שיש בעיה בי בהצלחה

ערב טוב, אם עיינת קצת בפורום,בטח ראית שבמקרים כאלה ההמלצה הראשונה שלי (וגם אני עושה זאת,לגבי בנותיי) היא לערוך תצפית בגן,בהקדם האפשרי. איך עורכים תצפית ? ב"שאלות ותשובות" בחלק המתייחס לגן תמצאי הוראות (אמנם שם זה לגבי בחירת גן,אבל התצפית מאוד דומה). קראי,ערכי תצפית (לפחות פעם אחת) של כ 45 דקות. ברגע שאת יוצאת,רשמי לך נק' חשובות מהתצפית. הרבה פעמים התשובה ברורה לנו כבר כשאנחנו עורכים את התצפית. אם בכל זאת,ישארו שאלות,את מוזמנת לבא לכאן ולתאר מה ראית,חווית,הרגשת בתצפית ואשמח לעזור. בהצלחה, מור

שלום מור, בני בן ה- 4 וחצי מזה כמה חודשים בורח לו קקי במכנסיים, הייתי רוצה לדעת מה זה אומר ומה ניתן לעשות כדי לעזור לו בנושא? האם זה מעיד על חרדות, פחדים וכו? אשמח לתשובתך בהקדם המשך יום טוב, שרון

ערב טוב, כדי שאוכל לענות,אני זקוקה לעוד פרטים : 1. כמה זמן הוא גמול ? 2. איך עבר תהליך הגמילה ? מי יזם את הגמילה ? 3. שינויים שקרו בחוד' האחרונים,בסביבות הזמן שהתחיל לברוח לו - הולדת אח/ות,מעבר דירה,מתחים בבית,מחלה של מישהו וכו'. 4. תאור של הילד,גם בבית וגם בגן. 5. התדירות בה זה קורה. 6. תגובתצך ותגובת הילד. כל פרט נוסף שנראה לך רלבנטי,יתקבל בשמחה. מור

שלום רב. ביתי כיום בת 6.5, כיתה א'. התגרשתי כאשר היא היתה בת פחות משנתיים. עוד מלכתחילה בהסכם הגירושין לא היו הסדרי ראיה ואביה היה רואה אותה פחות או יותר כשרצה (מעט, לא מספיק - לשעות ספורות בלבד, שלא לדבר על כך שהיא לא היתה ישנה אצלו בסופי שבוע או חגים). לפני שנתיים הוא עבר לגור רחוק מאיתנו - 5 שעות נסיעה. ומאז הביקורים נעשו לעיתים רחוקות מאוד. לאט לאט, בעקבות המצב שאני לבד במערכה, כמו הרבה אמהות חד-הוריות, הפכתי להיות גם האם וגם האב. קשה לי. המצב התקשורתי ביני לבין ביתי לא טוב. אני כועסת עליה הרבה. היא עושה לי "דווקא" כל הזמן, מנסה "למתוח לי את הקפיץ", "להוציא לי שערות לבנות". היא מנצלת את העובדה שאני חלשת אופי איתה. עד היום, היא לא אוכלת לבד. אני מאכילה אותה, מלבישה אותה.. דברים שהיא צריכה כבר לעשות באופן עצמאי. המרחק שקיים בינה לבין אביה ועצם העובדה שהיא לא רואה אותו מקשה עליה ועליי. היא מתגעגעת אליו. היא ילדה גדולה, מבינה שאביה גר רחוק. אך מסרבת להכניס את זה לתת-מודע ומוצאה את זה בדרכים של כעס עליי ומרדנות כלפיי. דבר שהיא לא עושה לאבא שלה. כמובן שיש עוד הרבה מה לספר. הדברים על קצה המזלג והדף קטן מלהכיל הכל. חשבתי לפנות לטיפול פסיכולוגי. אך כל גורם אשר פניתי אליו לא עזר לי. אני מיואשת. בהתחלה פניתי לגננת בגן החובה, הסייעת בגן - שראתה את מצבה של ביתי, שבוכה מכל דבר אמרה לי שכדאי לי ללכת לטיפול פסיכולוגי לפני שהמצב יחמיר. אך כשפניתי לגננת, זו אמרה שלא כדאי וניתן לילדה להתחשל. חיכיתי .. לאחר מכן פניתי לרופא המטפל של ביתי, זה הפנה אותי לעו"ס של המרפאה. פניתי אליה, סיפרתי לה את המצב וזו אמרה: "לפי פני הדברים, את צריכה טיפול פסיכולוגי ולא הילדה". פניתי לרופאה המטפלת שלי וביקשתי טיפול. הופנתי ליחידה הפסיכיאטרית בבית החולים סורוקה באר שבע. שם קיבלתי כדורים נגד דיכאון וכדורי שינה, כי אמרתי שאני לא נרדמת בלילות. אבל יחד עם זאת הפסיכיאטר אמר לי שהוא לא פסיכולוג ולא יכול לטפל בבעייתי. הוא רופא של אנשים "משוגעים" - את צריכה פסיכולוג. זה לא המקום. לאחר תקופה פניתי ליועצת בית הספר, השנה, זה היה לפני חודש. היו מספר פגישות והיא הפנתה אותי לרווחה, לעובדת סוציאלית. גם שם ... מפגשים .. אך לשוא... דיבורים .. וכל פעם אני צריכה לספר את סיפור חיי מהתחלה. זה קשה! ופוגע. למה בכל פעם מפנים אותי לגורם אחר? עוד כמה פעמים אספר את המקרה שלי? איך מקבלים פסיכולוג? אני לא הראשונה שמבקשת פסיכולוג, דבר שמקובל מאוד היום. בבקשה בבקשה. עזרי לי תודה רבה

נוי יקרה, לא קל מה שאת מתארת וחוסר האונים שלך זועק מתוך ההודעה. את נשמעת מאוד מוצפת והייתי אומרת אפילו שהתחושה שלי היא שאת קצת "הולכת לאיבוד". ננסה לעשות קצת סדר. אני חושבת שחשוב מאוד שהילדה תהיה בקשר טיפולי. לשם כך עלייך לפנות ליועצת ביה"ס,לא כדי שהיא זו שתטפל בילדה,אלא כדי שתברר ותקשר בינך לבין גורמים טיפוליים הקיימים בקהילה (לדוג' באזור מגוריי קיימת ה"תחנה לטיפול בילד נוער ומשפ'" ). הכוונה היא לא לרווחה אלא לגורם המטפל בילדים !. זה יכול להיות יחידה שקיימת בבי"ח,זה יכול להיות אחת מיח' אגף הרווחה (לא העו"ס האזורית כמו שהפנו אותך אליה) לדוג' - התחנה ליעוץ וטיפול משפחתי,מרכז הורים וילדים וכו'. כשאת ניגשת ליועצת הקפידי לא להציף אותה בקשיים שלך (אני יודעת שלעיתים זה מאוד קשה להתאפק,אבל כדי שתוכלי להשיג את העזרה הנכונה לבתך,זה חשוב),התמקדי אך ורק בטיפול שאת מבקשת לבתך. הדגש כאן הוא בתך ולא את. אל תניחי ליועצת עד שתקשר אותך עם מרכז טיפולי. זה קיים כמעט בכל מקום מגורים. אין טעם לפנות גם ליועצת,גם לרופא,גם לעו"ס. התמקדי ביועצת ! ואל תרפי עד שתקבלי את ההפניה. לגבי השיחות שאת זקוקה להן - כמובן תמיד ישנה את האופציה של טיפול פרטי. אבל זה יקר. מעבר לקשר עם עו"ס,קשה לי להאמין שתמצאי משהו נוסף בחינם. מה שכן,יתכן שבמקום לשם תופנה בתך,יתנו לך גם הדרכה הורית ויתכן שזה יספיק לך (לכן חשוב להתחיל מלמצא לבתך טיפול). מה שעוד אפשר לעשות הוא שאת תפני לטיפול פסיכולוגי דרך קופ"ח . זה אמנם עולה כסף אבל הרבה פחות מאשר באפן פרטי. הרבה בהצלחה, מור

יש לי בן מקסים בן כמעט 10 הוא ילד רגיש ושמח בחלקו בעל בטחון עצמח גבוה. בתקופה האחרונה יש בכתתו המון המון בעיות משמעת והמורות לא משתלטות לחלוטין והגיעו למצב בו לא מתמודדים עם הילדים הבעייתיים אז מוותרים להם ומענישים את הילדים שנגררים אחריהם. (כרגע אין לנו מענה מכיוון ביה"ס אלא הכחשה). בשבועות האחרונים בני החל לערער את סמכותינו בבית והוא עונה לנו תשובות של "אתם לא תגידו לי מה לעשות" "אני לא שם עליכם" וכו'. מטבעו קשה לו לקבל סירוב ותמיד זה גרם לו לעבד שליטה לזמן מסוים ולהתפרע, אבל תמיד "TIME OUT" של 5-10 דקות בחדר הרגיע אותו ובד"כ בערב או מאוחר יותר הוא התנצל על התנהגותו (התנצלות כינה). אולם בזמן האחרון הוא קורה תיגר על סמכותינו כהורים ולא מוכן ללכת לחדר אלא לאחר איום בסנקציות שונות (מחשב טלויזיה אופנים וכו'). בשבוע האחרון דיברנו איתו בנפרד בעלי ואני במצב רגוע וללא כעס על העובדה שאנחנו הוריו ויש דברים שאנחנו דורשים ממנו והוא חייב לקבל, אולם הוא השיב, ברוגע רב, שהוא אדם עצמאי, ולא אנחנו ולא אף אחד אחר יקבע לו מה לעשות! הוא הוסיף ואמר שכל מי שינסה יתקל העובדה שהוא (הילד) הקובע! בעלי בדיעה שיש לחתוך מיד ולמנוע ממנו טלויזיה מחשב עד הודעה חדשה, ואילו אני לא מסכימה לגישה זו ורואה בה כוחנות שגם אם תצליח בטווח הקרוב, מכיוון שאינה נובעת מהסכמה והבנה, היא נידונה לכישלון. מה עושים??????

ערב טוב, דבר ראשון אני ממליצה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק המתייחס לגיל ההתבגרות. גיל 10 הוא התחלת גיל ההתבגרות וכדאי להערך בהתאם :). לגבי עונשים וסנקציות - גם בגילאים היותר צעירים זה לא ממש עובד לטווח ארוך ואפילו להפך,זה בדר"כ רק מערער את היחסים. על אחת כמה וכמה בגיל כזה. כאן,לפי מה שאת מתארת מדובר בילד שמאוד שש להכנס למשחקי כוחות. אני מניחה שגישה כוחנית (קרי,ענישה/מניעת הטבות וכו') רק תעודד אותו להיות כוחני יותר. במרבית המקרים כשההורים דוגלים בשיטה כוחנית זה הופך למן כדור שלג ואז הילד מחזיר במשהו עוד יותר כוחני (לדוג' הדרדרות בלימודים),ההורה מקשיח יותר את עמדתו,הילד מיד עובר לעוד יותר כוחניות (לדוג',גם לא לומד וגם מתחיל להסתובב עם חברים לא רצויים),ההורה שוב מקשיח וכו'. זה לא נגמר. מה שכן,אני עוד לא ראיתי מקרה שבו ההורה ניצח.מהסיבה הפשוטה,ההורה בתור מבוגר אחראי ,עושה שיקולים שילד לא עושה וכשהילד מחליט שלא משנה מה,העיקר הוא לנצח,הוא "מנצח". חבל להגיע למקום הזה. הרבה יותר קל לעצור ולשנות לפני שנכנסיםן לזה,מאשר בעוד 4 - 5 שנים כשכבר תהיו בתוך המערבולת הזו. לגבי מה לעשות ? נסי למצא מענים וכיווני חשיבה בתשובות אליהן הפניתי אותך. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

היי בנות בני בן 8.5 חודשים. בימים האחרונים נראה כאילו לא צריך אותי... אצלי בוכה ונרגע רק אצל בעלי... ובכלל מתקשר אתו יותר מאשר איתי- יותר שש לבוא אליו מאשר אלי, שמח יותר לקראתו וכו... עד לפני חודש רק אני יכולתי להרדים אותו בלילה ולהרגיע אותו, ועכישו בעלי מצליח יותר ממני. מה קורה כאן? הוא נכנס לפני כחודש למשפחתון, ולכן החלב שלי ירד, ואני מניקה אותו פחות מפעם ממש רק פעם ביום ובלילה . אולי בגלל זה ? האם זה יעבור? אולי הוא ילד של אבא...?

בקר טוב, בעיני זה נפלא שיש לילד יחסים נהדרים גם עם אימו וגם עם אביו. חבל יהיה להכנס לתחרות או להגדרות "של מי הוא". לא אתם תרויחו מזה ובטח לא הוא. אני במקומך הייתי מנסה לאפשר כמה שיותר את הקשר בין הילד לאביו. זה לא מראה על חולשה שלך,להפך זה מראה על היחסים הטובים שהצלחת ליצור במשפחתך. ולגבי ההנקה - אני מכירה יותר מאמא אחת שלא הניקה בכלל ויש לה יחסים קרובים ויפים עם ילדיה. כדאי לנסות לבנות את הקשר בינך לבין הילד על עוד דברים מלבד ההנקה. נסי למצא פעילויות שמהנות את הילד, שהופכות את הזמן המשותף שלכם לכיף. ודרך אגב,בכל יחסים (וגם בין הורה לילד) יש עליות וירידות,התקרבות והתרחקות. זה נורמלי ואין עם זה שום בעיה. הרבה הנאה מהילד ובכלל, מור

שלום אני רקפת ואני בת 25 נ+1 לפני כמה חודשים הסתבר לי שאימי רוצה להתגרש טוענת שהיא חיה 26 שנים בסיוט... לי כמובן זה בא בהפתעה כמובן שידעתי מידי פעם שהורי רבים....אבל אף פעם לא חשבתי שזה יגיע לכדי גירושין הבעיה שאצלינו טיטאו הכל מתחת לשטיח כמו שאומרים.. מכיוון שאני "ילדה של אבא" וגם בכורה זה מאוד מאוד קשה לי מכיוון שזו החלטה של אימי ולא של אבי היא גם הולכת לקחת לו הכל.... בה יש מי שיתמוך...הורים וכו".... לאבי אין אף אחד.... זה כל כך קשה לי מכיוון שבחיים לא חשבתי על דבר כזה ומכיוון שהורי דתיים די חזקים אז אין את הקטע של להכיר בני זוג חדשים /חברות וכו.... אני נורא מודאגת בעיקר לאבי אני גם מנסה לשמור על ה"קן" המשפחתי הקטן שלי שלא יפגע כלומר כל הזמן להראות לבעלי שאני לא כמו אמא שלי ואצלינו זה אחרת אבל אני מתפרקת.......אני חושבת שאני ירגע רק אם אבי יגיד לי "אל תדאגי יהיה בסדר" אני יסתדר וכו... אבל הוא פשוט לא קולט שאמא שלי כבר החליטה ומצידה אין סיכוי להשלים...והוא כזה תמים לא קולט.....מה גם שאני ידעתי על זה לפניו...ממש לא פייר כלפיו..... אין לי מושג מה אפשר לעזור לי .... אני פשוט לא יודעת.... רקפת

בתי בת 4 וקצת והתנהגותה מדאיגה אותי מאוד. יש לה רגישות בכל מה שקשור למגע גופה בבגדים (תויות, תפרים בגרביים ותחתונים שנצמדים מדי לישבן וכו'..)- היא מגיבה בעצבנות וקוטריות ולעיתים בבכי אם לא מטפלים בבעיה מיד. אין לה רגישות אחרת שמתבטאת בסלידה ממגע עם חומרים מסויימים. היא נעלבת מכל שטות וחושבת שכל הזמן מסתכלים עליה וצוחקים עליה. היא לא מבינה שלעיתים אנו צוחקים מדברים מצחיקים שהיא אומרת למרות שאני מנסה להסביר לה. תמיד היא צריכה לקבוע איך ומתי ("את לא תקבעי לי" " הגוף שלי הוא שלי בלבד ואני אחליט מה לעשות בו" "אני אחליט על הבית") , היא מנסה להשתלט עלינו ועל אחיה בן השנתיים וחצי ויש לה המון התפרצויות זעם אם דברים לא נעשים בדרכה. למרות שיש לה יכולות דיבור ושיחה מרשימות, יכולות מוטוריות גבוהות והיא ילדה יפיפיה, יש לה בעיות של חוסר ביטחון עצמי. כשבאים חברים שלנו או שלה היא מסתגרת בתוך עצמה ולוקח לה לעיתים שעות עד שהיא נפתחת ונעשית היא עצמה. יש לה גם בעיות קשות בכל מה שנוגע לפרידה. פרידה ממני בבוקר, פרידה מבעלי בגן, פרידה מחברים שבאים לבקר וכו... מה לעשות? איך להשיב לה את הביטחון העצמי? האם התנהגותה ההיפר אקטיבית לעיתים ועצבנות היתר מכל שטות יכולות ללהאיר את הבעיה?

בקר טוב, העלת הרבה דברים ואני אנסה לעשות סדר : 1. לא ברור לי מדוע החלטת שהיא חסרת בטחון. 2. כל מה שתארת לגבי רגישות למגע,נשמע לי מאוד מוכר. מהסיבה הפשוטה - אני עד היום לא יכולה לסבול תויות,תפרים וכו'. אפשר בשלב הראשון כמובן באמת להקפיד להוציא/להוריד את הדברים שמציקים לה (אדם שלא סובל ממגע של תוית,לעולם לא יבין עד כמה זה יכול לשגע אדם שכן סובל ). מעבר לכך,אפשר לשקול התייעצות עם מרפאה בעיסוק. אני מצרפת קישור לכתבה בנושא http://www.nrg.co.il/online/1/ART/952/581.html 3. "היא נעלבת מכל שטות וחושבת שכל הזמן מסתכלים עליה וצוחקים עליה." - זו יכולה להיות תגובה של ילד שרגיל לחיות בסביבה ביקורתית או מאוד שופטת. כדאי לשים לב,האם מישהו מההורים הוא אדם ביקורתי או שנוהג לתקן "ולשפר" את הילד בתדירות גבוהה. 4. התפרצויות הזעם כשהדברים לא כמו שהיא רוצה,הקושי בפרידות וכו' יכולים להעיד על תחושה שהילדה מרגישה שהדברים יוצאים משליטתה. כל ילד (כמו שכל אדם) זקוק לשליטה מסויימת בחייו. מבלי שתהיה לנו שליטה אנחנו מרגישים תלושים,חרדים וכו'. חשוב במצב כזה להגביר את תחושת השליטה שלה בחייה. איך ? להסביר דברים. שהדברים לא יראו כהנחתה אלא יהיה ברור מדוע הם נעשים,להמנע מהפתעות כאלה ואחרות,לחזק מאוד שגרה שחוזרת על עצמה בלי הרבה סטיות ממנה,להכין את הילדה לכל שינוי (אפילו השולי ביותר) שעומד לבא,לתת לה להחליט דברים בהתאם לגיל,לאפשר עצמאות ולעודד אותה על זה (גם אם התוצאה היא לא מושלמת. הרבה יותר חשוב שהיא תעשה דברים לבד,מאשר שהתוצאה תהיה מושלמת) וכמובן להשתדל להמנע מביקורת. 5. כדאי להמנע מתיוג. על פניו לא נראה שמדובר בהיפראקטיביות וחבל לתת לה את הכותרת הזו. כן נראה שאיפשהו ישנו "קצר" קטן בינכם ואתם קצת מתקשים להבין את התחושות והרגשות שלה. אני ממליצה לנסות למצא בה את החיובי (ולפי התאור שלך בהחלט יש),את היפה והמוצלח ופחות את השלילי. להשתדל לקבל אותה כמו שהיא ולהעביר לה את המסר שהיא הילדה המושלמת שתמיד רציתם. השתדלו לא להכנס איתה ראש בראש אלא להגיע לפתרונות משותפים המכבדים גם את תחושותיה ורצונותיה. אם זה לא כ"כ מצליח לכם כדאי לשקול כמה פגישות עם איש מקצוע לקבלת טיפים. בהצלחה, מור

יש לנו ילד בן שנה ו-4 ואני לקראת לידת תאומים, לאחר התלבטויות רבות החלטנו להעביר את בננו כבר עכשיו למיטת נוער כדי לא להקשות עליו את המעבר ואת עצם נתינת מיטתו לאחד מהתינוקות שיוולדו. אולם, כעת נראה כי מיטה זו מסוכנת עבורו (הוא אמנם יודע לרדת מהמיטה) אך מתוך שינה זה נראה כלא בטיחותי,כרגע בעלי ישן לידו במיטה הנפתחת כדי לראות כיצד הוא מגיב כאשר הוא מתעורר, אבקש את חוות דעתך בנושא האם נהגנו נכון? האם להחזירו למיטת התינוק ולעשות את השינוי חודש-חודשיים לאחר הלידה? תודה רבה

אנחנו העברנו למיטת נוער בגיל שנה ו-9. למיטה יש קרש מגן, כך שהילד יכול לרדת עצמאית, אם כי אצלנו היא לא ירדה כלל.

בקר טוב, בעיני התהליך שעשיתם הוא נכון ועדיף שהפרידה מהמיטה המוכרת לא תתפס אצל הילד כויתור על משהו מוכר למען אח חדש. לגבי מידת הסכנה שבמיטת נוער - כן,הוא עלול ליפול (גם בגילאים הרבה יותר גדולים) . ישנם סוגים שונים של מן מעקה כזה שמלבישים על המיטה. זה לא מתאים לכל מיטה אבל כדאי לבדוק את זה. אני דרך אגב,נהגתי "לרפד" את הרצפה שליד המיטה בפוכים ושמיכות ככה שאם תהיה נפילה היא תהיה רכה. בהצלחה ושתהיה לידה קלה, מור

אנחנו זוג קצת אחרי 30, הורים לילדה בת 4.5 ולילד בן 3. בתקופה האחרונה חל מפנה חד בהתנהגותה של בתנו. היא ילדה נבונה וחריפה, בעלת זכרון מדהים, אך בכל פעם שמגיעים לצומת החלטה היא פורצת בבכי ובצרחות כדי לקבל מה שהיא רוצה, לעיתים מרימה את ידיה עלינו, זה יכול להימשך חצי שעה וגם שעה, ובסופם היא נרגעת וכאילו הדברים לא היו מעולם. ממש כאילו שכחה, אם כי כאשר שואלים אותה מה היה ולמה היא יודעת לתאר בדיוק ובמבוכה קלה. אנחנו ממש אובדי עצות. מצד אחד גם הבגדים שלובשים בבוקר (למרות שנבחרו בקפידה ערב קודם לכן) הופכים למוקד עימות חריף, ומצד שני לאחר מכן כאילו כלום לא קרה, כך שאפילו מתן עונש על ההתנהגות הופך ללא רלוונטי כי לכאורה האירוע לא התקיים מבחינתה וכשמקבלת את העונש היא לא מקשרת למעשה. אשמח לקבל דרך לפתרון.

בקר טוב, אני זקוקה ליותר פרטים : 1. תאור של הילדה - תכונות בולטות,אופי.. 2. מה הכוונה "לצומת החלטה " ? 3. האם אותה התנהגות שמופיעה בבית מופיעה בעוד מקומות ובמיוחד בגן ? 4. איך היו היחסים בינכם עד להתנהגות הזו שהתחילה לאחרונה ? 5. אנא הבא דוג' מפורטת להתנהגות הזו - מה הוביל להתנהגות,איך בדיוק התנהגה,איך אתם הגבתם,איך נגמר. ככל שתוכל לפרט יותר אוכל לעזור יותר. מור

הילדה היא ילדה אסרטיבית מאד, יודעת מה היא רוצה, חריפה ושנונה. יש לה זכרון מופלא-אנחנו יכולים לעבור בטיול בצפון ליד מקום שהיינו בו ושם אמרנו או עשינו משהו והיא זוכרת לפרטי פרטים, כנ"ל לגבי דברים שמבטיחים לה - אנחנו מאד מקפידים לקיים הבטחות בגלל תכונת הזכרון הזו. שוחחנו השבוע עם הגננת שלה בגן כדי לראות האם ישנן תופעות דומות גם בגן, והופתענו לשמוע שהמצב ממש לא כך. בגן (ואת זה אנחנו יודעים גם טרום השיחה עם הגננת) היא מעורה חברתית היטב, מקובלת וסוג של מנהיגה. יש לה חבורה של כמה בנים וכמה בנות שנשרכת אחריה. אבל מבחינת התנהגות-בגן היא לא משתטחת כשמשהו לא מוצא חן בעיניה, ואם הגננת החליטה שזה הזמן לסיים משימה היא מצייתת (ואת זה אנחנו גם שמענו מסיפורים בבית-למשל שהיא מספרת שהיא שיחקה הרבה בפינת בובות עד שהגננת אמרה לה להפסיק ואז היא הלכה לעשות עבודת אותיות וכד'). הגננת היתה די מופתעת לשמוע על הפער בין ההתנהגות בבית לזו שבגן. אגב גם ההורים שלי ושל אישתי מספרים שיש הבדל גדול בהתנהגות כשהם יושנים אצלם או כשהם איתנו אצלם. כשאנחנו באים לקחת אותם למשל בשבת בצהרים לאחר שהם ישנו שם עם הסבא והסבתא, הם לא מצייתים להם ופורקים כל עול, ושמענו כבר כמה פעמים מההורים שאנחנו לא נאמין אבל זו לא הייתה ההתנהגות כל השבת. לגבי צומת החלטה, התכוונתי שלבחור בגד זה צומת כזה. הגדרתי את זה כך מפני שכל החלטה הפכה להיות מוקד לעימות ולמעשה הרגשתי שכל החלטה פשוטה הפכה בשבילה למשהו שדומה להחלטה מאד חשובה וקריטית של מישהו אחר. בעקבות הפנייה שלי, המשכתי לחקור ולחטט בפורומים ולנסות לראות מה אפשר לשנות. מאז אני ואישתי קבענו לעצמנו מה "ייהרג ובל יעבור" ומה לא (מבחינת התנהגויות). כלומר על זמני שינה, בטיחות, מילים לא יפות וכו' - זה קריטי לנו, ודברים אחרים החלטנו שבשלב הזה לא נתעמת. בנוסף, התחלנו להסתכל על עצמנו אם אנו עושים משהו שונה עם אחיה הקטן (בן 3) שבגללו היא מרגישה רצון כזה למשוך תשומת לב (שלילית). הבנו שנקטנו איתו בגישה הרבה יותר סלחנית ופשרנית מאשר איתה. כעת אם היא מדברת לא יפה, למשל, ונענשת למשל בלהיות בחדרה מספר דקות, והוא חוזר על התנהגות זו, בעוד שפעם כשהיינו שולחים אותו לעונש הוא היה פורץ בבכי תמרורים והיינו מוותרים לו, הרי שהיום אנחנו מקפידים על מה שנקרא דין שווה לשניהם. אותו תגמול על התנהגות חיובית ואותו עונש על התנהגות שלילית. באופן כללי אני יכול להגיד שבשבוע האחרון חל שיפור משמעותי בהתנהגותה, אם כי אני לא יודע אם שבוע זה זמן טוב להגיד שחל שיפור או לא. בכל אופן אנחנו ממשיכים בדרך זו. לגבי בקשתך לדוגמאות ספציפיות-ההתפרצויות יכולות לבוא על כל דבר-כאמור מאיזה בגד לובשים, דרך זה שיש מילקי אבל היא רוצה דווקא דניאלה, וכשקונים דניאלה אז המצב הפוך כמובן, אם אנחנו חונים במקום שלא לטעמה, או למעשה אין כאן סוג ספציפי של התנהגות מצידנו שגורם לה להתפרץ. זה בדרך כלל משטויות.

שלום רב, בני בן שנתיים ו-7 חודשים ולו אח בן 10 חודשים. ההתאקלמות הראשונית לאח הייתה קשה מאוד והייתה מלווה בגמגום , מכות ונשיכות , היה מרבה להשכב על הריצפה ולעיתים נדירות הוסיף "לקינוח" דפיקת ראש קלה. כל זה די פסק עד שלפני שבוע וחצי התחלנו לתת לו אנהילציות עם מנונים גבוהים , היות וחלה בדלקת ריאות. מאז , הוא החל להיות קצת חסר סבלנות , מרבה להכות ולהציק (אפילו לנו), זורק חפצים ולא ברור לי איך אני משנה את זה. אם אני נגשת אליו ב"עצבים" , הוא מיד מחייך. אם אני אומרת "עונש" - הוא לא הכי מבין את זה. אני לא יודעת מה לעשות. נכנסתי ממש למלכוד. יש אומרים שאולי זה מחומרי האנהילציה שגורמים ל"היפריות" אבל אני לא יודעת האם זה נכון.. אבל בכל מקרה, איך מתמודדים? מה אומרים לו? מה יש לעשות? יש לציין שהוא מוגדר כילד חכם מאוד , מפותח וורבלית לגמרי. אשמח לקבל עצות ורעיונות

בקר טוב, לא נראה שמדובר בהשפעה תרופתית. יתכן שמה שקרה שבעקבות זה שהוא היה חולה ומסכנון קצת ויתרתם לו והתעלמתם מכל מיני התנהגויות ועכשיו כשהוא הבריא אתם רוצים לחזור למצב הקודם והוא לא כ"כ רוצה. בתור התחלה,אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - גיל שנתיים,התפרצויות זעם והצבת גבולות. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

בתי בת ה-3 מזה כשבועיים וקצת התחילה לפחד מתוכניות טלוויזיה גם תוכניות לגיל המתאים היא נכנסת להיסטריה של בכי וצעקות מסתתרת בפינת החדר השני וצורחת לכבות את הטלוויזיה בית יש עוד 2 ילדים בני 10 ו-8 שסןבלים ממצב זה מאחר שאנו נאלצים לכבות את הטלוויזיה כדי להרגיע אותה תופעה זו התפתחה לא רק בבית אלא גם בבתים אחרים שאנו מתארחים שזה קורה אני מנסה להרים אותה ולהרגי לחבק לנסות להיות ליד הטלוויזיה ולראות שכלום ל א קורה להסביר שאין כלום מאחורי הטלוויזיה ואנחנו כבר לא יודעים מה לעשות הילדים האחרים מיואשים מהמצב ואנחנו רק רבים בבית מה לעשות? כדי לפתור את הבעיה אודה לתשובתך.

צהריים טובים, האם לאחרונה בתך ראתה בטלויזיה משהו שהפחיד אותה ? האם היה איזשהו שינוי בשגרת חייה ? האם קרה בעבר שהגיבה בתגובות דומות לדברים נוספים פרט לטלויזיה ? בנוסף,תארי קצת את אופיה ותכונותיה הבולטות של הילדה ואת הקשר שלה עם אחיה. מור

ביתי בת 3 וסובלת מעודף משקל קל. מרגע שהיא פוקחת את העיניים בבוקר היא במרדף אחר המתוק. אני ובעלי כל הזמן עסוקים בניהול מו"מ בנושא. ניסינו את גישת הקינוח המתוק - רק בסיום הארוחה, ניסינו את גישת ה "בלי לעשות עניין" ובלי להגביל, וכלום לא עוזר! אנו פוחדים שהילדה תגדל להיות ילדה שמנה! נ.ב הרגלי האכילה שלי ושל בעלי טובים ובריאים כך שיש לה דוגמא אישית טובה. אך כאמור - כלום לא עוזר. מה לעשות? אולי כדאי לא להכניס הביתה שום דבר מתוק ודי? בתודה, המיואשים

צהריים טובים, אני לא אוהבת את השיטה של לא להביא הביתה מתוק בכלל מהרבה סיבות ולא אכנס אליהן עכשיו. מה שכן,הייתי מגבילה למס' ממתקים ביום (אצלנו בתקופה מסויימת היה הסכם של ממתק/חטיף אחד גדול ביום ואחד קטן. לדוג' ביסלי וסוכריה והילדה יכלה להחליט איזה ומתי). אם היא לא עומדת בזה,למחרת לא לתת. עם זאת,צריך לזכור שהיא בת 3 ולא מעט ילדים שהם מלאים בגיל הזה,אח"כ (כשהמודעות והחשיבות של מעמד חברתי עולה בעינהם) מקפידים יותר. אם אתם לא מצליחים להביא לשינוי בזמן הקרוב,כדאי לשקול התייעצות עם דיאטנית לילדים. בהצלחה, מור

שלום רב שמי ערגה ואני מתגוררת בברלין. לבני בן 10 חודשים יש בעיות שינה קשות הוא ישן במהלך היום כשעה וחצי ובלילה הוא מתעורר לאחר שעה מזמן ההרדמות ואינו רוצה ללכת לישון., לאחר שהוא כבר נרדם במהלך כל הלילה השינה שלו חלשה ביותר והוא מתעורר המון פעמים. בנוסף לפני כחודשיים בני החל לגלות סימני אלימות (הוא מרביץ מאוד חזק באזור הפנים) כלפיי וכלפיי בעלי, איך אנו אמורים להגיב? אשמח מאוד אם תגיבי במהרה אני אובדת עצות ולא יודעת כיצד לנהוג בתודה מראש ערגה

צהריים טובים, לגבי השינה,אני הייתי דבר ראשון מתייעצת עם רופא. לגבי המכות - לא להרשות. ז"א,כשהיד שלו בדרך לפנים שלכם,לתפוס אותה בנחישות ולהגיד "אני לא מרשה להרביץ" בטון מאוד חד משמעי. גם אם הוא לא מבין את פרוש המילים המדוייק,הוא מבין את הטון. חשוב להיות עקביים בכל גילוי אלימות שלו ותמיד להגיב באותו האופן. עקביות ונחישות הם שם המשחק. דרך אגב,אם הוא עושה זאת כשהוא על הידיים לדוג' וממשיך למרות שאתם אומרים שזה אסור,אפשר בהמשך בנוסף לאמירה החד משמעית גם להוריד אותו באותו הרגע שהרביץ (או להפסיק לשחק איתו וכו'). בהצלחה, מור

עברתי ניתוח מורכב, עם החלמה ממושכת וכואבת מאד. אבל יש שיפור לטובה...(הבדיקות של אחרי מוכיחות זאת לשימחתי). הילדים לאט לאט חוזרים לשיגרה, אם כי נורא קשה להם לראות את האמא החזקה שלהם מנוטרלת, וכואבת. הם משתדלים לעזור לי כמה שהם יכולים. אבל רגועים יותר, וגם אני.... מקווה להחלים במהירות ולחזור לפרנס את ילדיי, כי מהבחינה הזאת המצב מורכב כרגע...

שלום! בני בן שנה וחצי, אחותו בת 3 חודשים. השנה נכנס לגן לראשונה. הוא לא מוכן ללכת לישון בשום אופן במיטה שלו (מיטת תינוק). הוא ישן קודם בסלון ורק לאחר מכן אנחנו מעבירים אותו למיטה. אבל זה לא נגמר בזה, בשעות הלילה המאוחרות הוא מתעורר בבכי היסטרי ומאלץ אותנו להחזיר אותו לישון שוב בסלון. וזה חוזר כמה פעמים בלילה משום שאנחנו לא רוצים להשאירו בסלון. לאחרונה התייאשנו מעייפות והשארנו אותו לישון בסלון כשאני או בעלי ישנים לצידו. אין לי מושג מה קורה לו הוא תמיד מתעורר בבכי היסטרי. אני מנסה לבדוק מה הגורם: 1. לפני כחודש הוא נפל ממיטת התינוק (הרדנו שלב). 2. בגן מעירים אותם בשעה קבועה למרות שהוא רוצה לישון עוד (אמרו לי שהוא ישן על המזרון בלי בעיות). 3. אולי בגלל שיש לו אחות חדשה. מבקשת עצה תודה מראש

צהריים טובים, דבר ראשון,אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק המתייחס לשינה. אני מעריכה שתמצאי שם תשובה. שני,צריך לזכור שהרבה ילדים בגילו (וכמובן,גם גדולים יותר) לא מוכנים לעשות "משהו". כאן בדיוק התפקיד של ההורים בלהציב את הגבולות ולהקנות משמעת. אני לא יודעת עד כמה הצלחתם להציב לו גבולות בשאר הנושאים אבל חשוב שתבדקו עם עצמכם את כל נושא הגבולות (אני ממליצה לקרא גם על זה ב"שאלות ותשובות"). חבל להגיע למצב שבו ילד בן שנה וחצי "מאלץ" אתכם. כאמור,התחילו מקריאת התשובות אליהן הפניתי ואם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום מור! כתבתי לך לא מזמן על ילדה שלא ישנה בלילה וכל הזמן בוכה, המצב רק הלך והחמיר ואתמול גיליתי את הסיבה. הבת שלי בת 5 וקשורה מאד מאד לסבתא שלה, אם מסתכלים על היחסים בינהן כלפי חוץ הכל היה נראה תקין, סבתא שמאד אוהבת את הילדה, קונה לה הכול, לוקחת אותה לטיולים, הילדה ישנה אצלה וכו'. אבל שבזמן שהילדה אצלה היא פשוט היתה מרעילה אותה! משפטים כמו: לא כדי לך ללכת הביתה, יהיה לך שם משעמם, ההורים שלך יתנו לך עונשים וישימו אותך בעונש ליד המקרר כל היום (דבר שמעולם לא קרה), הם לא אוהבים אותך הם אוהבים רק את אחותך. היא היתה שואלת אותה: את מי את אוהבת הכי הרבה וכשהילדה ענתה את אבא, אמא, את אחותי ואח"כ את סבא וסבתא. היא כעסה עליה נורא ואמרה לה: את צריכה לאהוב קודם כל אותי, אני נותנת לך הכל, את לא צריכה לאהוב את ההורים שלך. בקיצור אחרי שהבנתי שלאמא שלי יש כנראה הפרעה נפשית כלשהי, החלטתי להפסיק לקחת את הילדה אליה. הבעיה היא שהילדה מאד קשורה אליה ואני לא רוצה להשמיץ את הסבתא, ואין לי גם תירוצים למה סבתא לא באה. מה לעשות? מה להגיד לילדה? איך לגרום לניתוק הזה בינהם בלי לפגוע בילדה (יותר מהנזק שכבר נגרם). תודה מראש וסליחה על אורך המכתב מגי

צהריים טובים, קצת קשה לי להאמין שהדברים שאת מתארת,צצו ביום אחד. אני מעריכה שאם הגעת למצב שבו את כותבת "שהבנתי שלאמא שלי יש כנראה הפרעה נפשית כלשהי" ושהחלטת שאין פתרון אחר מלבד מניעת הקשר בינה לבין בתך,היו גם "ניצוצות" של העניין בעבר. בדר"כ קשר שמגיע לניתוק הוא קשר שבמשך השנים ידע עליות ומורדות. לכן,זו תהיה טעות להתייחס רק למה שיש עכשיו מבלי לראות את התמונה כולה. כמובן שבפורום בלתי אפשרי לראות את כל התמונה ולכן אני ממליצה בחום לפנות להתייעצות פנים מול פנים עם איש מקצוע. בהצלחה, מור

יש לי ילדה בת 4 חודשים. היא מסרבת לשכב על שמיכה או בלול ושלחק. כל מה שהיא רוצה הוא שאני ארים אותה. היא שוכבת כשכל הגירויים מסביבה ומעליה- ובוכה בתקווה שיקחו אותה. היא אפילו לא מנסה למצוא עניין במשחק. מה ניתן לעשות? החשש שלי הוא מהתפתחות הילדה - איך תלמד להתהפך למשל כשהיא כל הזמן על הידים? בחלק גדול מהמקרים היא מתייאשת , לוקחת אצבע לפה, ונרדמת. אודה על תשובה מהירה.

צהריים טובים, תינוקת בת 4 חוד' לא יכולה "למצא עניין" במשחקים שסביבה. היא זקוקה לתיווך שלך. כדאי להקפיד להשכיב על שמיכה עם משחק או שניים (להקפיד שלא יהיו יותר מדי משחקים),ולהשכב לידה. בזמן הזה,לשיר לה,לדבר אליה,להפעיל אותה גופנית (לגלגל מצד לצד,להזיז את הרגליים,הידיים..). ז"א,חשוב שאת תהיי חלק מהמשחק. בנוסף,כדאי להתייעץ עם אחות טיפת חלב בנושא ולבדוק באיזורך היכן ובאיזו מסגרת מתקיימת קב' לאמהות לתינוקות בגיל הזה (ברב אזורי הארץ קימות כאלה קב'). בהצלחה, מור

שלום בני בן שנה ו5 חודשים לאחרונה כאשר אנו כועסים עליו לדוגמא כשהוא מנסה להתקרב למקור חשמל למרות שכבר אינספור פעמים הסברנו שזה מסוכן והוא מכיר את הסימן של נונו ... הוא מגיב כך הוא נותן לעצמו מכה בראש ? א. מדוע ? האם זה בגלל שהוא מנסה להביע חוסר הסכמה איתנו ? ב. מאיפה הוא למד את זה ? אין לו אחים נוספים הוא הראשון אודה על תשובתך ועצתך כיצד ניתן לגרום לו לא לעשות כך ? ולהבין שהוא בעצם מנסה להזיק לעצמו

ערב טוב, סביר שכך הוא מביע תסכול. ילד בגילו לא יודע להגיד - אני כועס/אני לא מרוצה... ולכן הוא מביע את הרגש בהתנהגות מסויימת. במקרה כזה - לשקף לו את ההרגשה שלו ("אני יודעת שאתה כועס" ) אבל "אני לא מרשה לתת מכה" ולתפוס לו את היד כשהיא בדרך לראש. אפשר לתת לו להרביץ למשהו אחר. ז"א,"אני יודעת שאתה כועס. אתה יכול לתת מכה לכרית/כורסא/בובה" תוך כדי תפיסת היד והפניתה לכיוון החפץ. כמובן,שזה אמור להיות קצר ובלי הסברים - זה יכאב לך,זה מסוכן... פשוט כל פעם לחזור על אותו משפט שכולל שיקוף,איסור והפניה לחפץ. בהצלחה, מור

בתי היא בת 3 (מחר), ילדה מקסימה , מלאת שמחת חיים, אנרגטית, תקשורתית וילדה שיודעת לקבל "לא" כאשר מבקשת משהו ולא מקבלת . אבל, לעומת זאת, בחודשיים- שלושה האחרונים רוצה לעשות הכל לבד ובקצב שלה ואני ממש מרגישה שאני נמצאת ב"מלחמת התשה" איתה . הבעיה היא בעיקר מולי ומופיעה בלבד סביב נושא ההתארגנות ליציאה מהבית / התארגנות לשינה וכו' (עושה שעה פיפי.. טקס צחצוח השיניים נמשך שעה ... רוצה להתפשט לבד אבל נמשך נצח.. ) ובקיצור, אשמח לדעת איך נכון לנהוג בסיטואציות מסוג אלו . באופיה ילדה מאד עקשנית, אך שיש לה משמעת וגבולות . אשמח לעצה !!!

ערב טוב, אולי יש לנו את אותה הילדה ? :). בשביל מלחמה צריך שניים. נורא קשה להלחם לבד.. נסי לגשת לכל הדברים הקטנים והמעצבנים שהיא עושה לא כאל סיוט אלא כאל אתגר. אני אסביר,אם אני יודעת שהילדה שלי יודעת שאני ממהרת ועכשיו כל פעולה תקח שעה,אני יכולה להתחיל להלחם או להתייחס לזה כאל אתגר - כמה יצירתית אני יכולה להיות. אני בוחרת את האופציה השניה ואומרת - מי שמגיע ראשון לאוטו,לוחץ על השלט/מי שיסיים את המקלחת עד שהשעון יצלצל,יקבל קוביית שוקולד/הבובה מחכה במיטה,אם תיכנסי מהר היא תרדם איתך מחובקת (אם זה לוקח המון זמן,הבובה כבר נרדמה היום והיא לא יכולה לחבק. מחר,בטח תספיקי לפני שהיא תרדם) וכו'. אני חייבת להגיד לך שבזכות הילדה הזו הפכתי לאדם כ"כ יצירתי :). ז"א,התגובה שלך נורא חשובה להמשך ה"מלחמה". דרך אגב,לגבי הבקר כדאי להעיר ככה שלא ישאר הרבה "זמן ריק" והדברים יהיו מאוד "מתוקתקים",ושכל יום יראה בדיוק כמו היום הקודם. בבקר כדאי גם לא להתחיל בשאלות (לכן כדאי להכין בגדים בערב לפני,לתת את אותה ארוחת בקר וכו'). הדברים צריכים להיות מאוד קצרים מבחינתך. דבר נוסף,סביר שהיא מרגישה מה ההתנהגות הזו עושה לך וזה קצת כיף כל ה"שליטה" הזו. ברגע שאת משדרת שאת הרבה פחות מתרגשת מזה ואפילו קצת נהנית מהאתגרים,זה הרבה פחות מעניין. בהצלחה, מור

שלום,אני אם ל2 ילדים האחד בן שנתיים ו9חד' והשני בן שנה וחודשיים.הגדול הולך לגן והקטן איתי בבית.בגלל בעיות שהיו עם הקטן(חוסר שינה מיומו הראשון)הורי היו עוזרים ולוקחים אותו מדי פעם ביום שישי ומחזירים ביום שבת.לאחרונה חוסר השינה שלו בלילה הצליח להביא אותנו ליאוש טוטלי רק עם בעיה אחרת,הקטנטן בכל פעם שרואה את הורי נכנס לפניקה עולה עליי ואינו מוכן לעזוב אותי,גם אם אבא שלי הצליח להרים אותו הוא בוכה בכי הסטרי ואנחנו מוותרים ומשאירים אותו בבית.פחד הנטישה שלו פורץ בעוד הרבה מקרים כמו:הוא לא מוכן לעזוב אותי בשום מצב וקורא לי מס' לא מועט באמצע הלילה,בוכה וגם אם חשבנו על גמילה ממני או מאביו הוא מראה לנו שהוא לא מהילדים שנשברים בקלות ובוכה עד שמקבל מה שהוא רוצה!ותאמיני לי ניסנו גם לא לגשת אליו בכל פעם שהוא בוכה,ניסנו להרגיע אותו,לחבק,לנשק,מילה טובה ואז ללכת כ ל ו ם !!!! יוצא מזה שאני והאבא על סף שבירה מזה שאין לנו טיפת רוגע ושלווה.אני הויף בתיאור יום שישי האחרון הלכנו לארוחת ערב שישי אצל אמא שלי והוא לש ישן 12 שעות,מהבוקר,באמצע הארוחה לקחנו אותו למיטה של אימי להרדים אותו אבל הוא נכנס להסטרית בכי מהפחד שנשאיר אותו שם.אז אביו לקח אותו הביתה והשכיב אותו לשון וגם שם היו בעיות הוא צרח עד שאני הגעתי וגם אז היה לו כבר קשה להרדם,חלא ידענו כבר אם זה בכי של עיפות,פינוק הוא שהוא לא מרגיש טוב.......רק ב12 וחצי בלילה הוא נרדם.....חשוב שתדעי שכל זה משפיע מאוד על אחיו הגדול,מעיר אותו משינה ואז קשה לו לחזור לשון והוא גם התחיל להתנהד כמו הקטן ולדבר כמהו. אני מאוד מצטערת אם הארכתי בהסבר פשוט רציתי שתקבלי את התמונה הטובה ביותר למצב בו אנחנו נמצאים. אנא,מבקשים את עזרתך הבהולה.....

תנסי לחשוב כשהיית משאירה אותו אצל הוריך האם היית אומרת לו שלום או היית בורחת לו בשקט ,הרגשה שלי שהוא באמת מפחד שתעזבו אותו . דבר ראשון את צריכה להסביר לו שאת יותר לא משאירה אותו בלי לומר לו מראש שאתם הולכים וחוץ מזה צרפי אליו את אחיו ששניהם ביחד יילכו להורים שלך אבל רק אחרי שהוא התרגל אליהם ולא בוכה תחזירי את האמון שלו בכם בי בהצלחה

ערב טוב, במצב כזה אני ממליצה שיראה אותו איש מקצוע. כדאי לפנות לרופא ילדים שעליו את סומכת,לבקש את עזרתו ובמידת הצורך לבקש הפניה למכון להתפתחות הילד או לאחד ממרכזי הגיל הרך. בהצלחה, מור