פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

הכי עצוב הוא מצב בו לאמא כבר אין כוח לבעיות התנהגות של בנה הקטן והאהוב בני בן 3.5 ילד שני מתוק ומקסים (יש לו אחות בת 7). מגיל שנה בערך התחיל להיות ילד קשה במיוחד!!! אין יום כמעט שעובר ללא צעקות כעס עונש ולהיכנס לחדר אני אישית הגעתי למצב של דיכאןן נפשי אמיתי כתוצאה מהקושי הוא צועק אם משהו לא מוצא חן בעיניו לאחותו הוא יכול להרביץ לאביו הוא פחות ממושמע ואני קשה איתו קצת יותר ועם הזמן אני צריכה להגיב ביותר נוקשות כדי לעצור אותו, כל כך קשה לי !!!בעוד אני כותבת אני פשוט בוכה אני פוחדת על הבן שלי מה הבעיה שלו??? מה לעשות??? אני לא יודעת כבר אם הבעיה אצלי או אצלו או איפה היא ? לדוגמא: הוא אכל מעדן וכאשר סיים ביקשתי ממנו לפנות את הקופסא לפח האשפה והוא משקר ואומר לי אני לא יודע היכן הפח תראו לי שמישהו יראה לי וככה כשצחוק על פניו והוא עקשן כל כך לא לוקח את המעדן לפח יכול להיות שזה נשמע קצת מצחיק אבל אותי זה לא כי על כל דבר הוא מתווכח כשהיה קטן איאפשר היה להעביר אותו מביגדי קיץ לחורף ולהיפך סנדלים לנעליים גופיות אין סיכוי שילבש ועוד הרבה קשיים כל יום וכל רגע זו התמודדות חדשה בבוקר הוא קם ורוצה חטיף מאבא וכאשר אומרים לו לא אז הצרחות נשמעות עד למרחקים ואני ישר לוקחת אותו לעונש ולומר את האמת הוא מביא אותי למצב שאני נותנת בטוסיק אני לא נכנעת לו כי הוא לומד מהר. אני חייבת לציין שבגני הילדים הוא מתנהג למופת אבל במשפחה כבר תיכף תצא לו סטיגמה של כעסן צרחן וילד עם בעיית התנהגות והקשבה (במיוחד לאבא) אני לא יודעת אם צריך לקחת אותו לאיבחון או שאני ובעלי זקוקים ליעוץ אני מיואשת וכל כך אוהבת מה עושים???????

אם אתם יכולים להמליץ על סוג טיפול או שמות מטפלים\יועצים\מאבחנים אודה לכם

בקר טוב, וואו,כמה כאב וקושי יכולה הודעה אחת להכיל... את נשמעת כ"כ עמוסה,כ"כ מותשת. כן,אני בהחלט ממליצה לפנות לטיפול,לא רק בשביל בנך,גם בשבילך. אני בטוחה שאפשר לשנות כך שגם את תוכלי להנות מבנך הקטן. אבל בשביל לשנות,צריך לעשות את הצעד הראשון ולפנות לעזרה. לגבי המלצות למטפלים - אני בדר"כ לא נותנת המלצות אבל אם תרצי פני למייל שלי וכתבי מהיכן את בארץ ואנסה לעזור. אם לא,נסי למצא באזור מגורייך פסיכולוג/עו"ס שעובד עם ילדים או בתחום יחסי הורים ילדים. בהצלחה, מור

מה כתובת המייל שלך בבקשה? תודה

אני אם לשני ילדים בני 11, ו-15 גרושה מזה 8 חודשים. ילדי גרים עימי. אביהם שוהה בחו"ל לשם בעביר את מרכז חייו ואף נישא שם מיד בשנית. מגיע לארץ אחת לארבע חמישה חודשים. בשיחותיו עם בני הבכור לאחר שזה מקשה בשאלות של מתי אתה חוזר? איך אתה יכול בלעדינו? וכו' הוא מעלה את האפשרות שייתכן ובקרוב יחזור לארץ. כולנו כולל הוא יודעים שאין אפשרות מעשית כזו ורק מאי נעימות מהילדים הוא סוחב אותם בלתת תשובה חד משמעית. הילדים כל פעם מתאכזבים מחדש ונכנסים כל פעם למעגל של אי שקט נפשי ותולים תקוות שווא. כאשר אני נשאלת לדעתי אני עונה שהם צריכים לעשות מה שהם מרגישים משמע, קצת אבא בטלפון ולעיתים כשהוא מגיע או לנתק עימו את הקשר. השאלה שלי האם תגובתי נכונה ? האם עלי לעודד את הקשר על אף שכל פעם ליבי נקרע מחדש לראות אותם מתוסכלים. ביתי בת ב-11 כלל לא בקשר עימו מזה 4 חודשים אבל אמש ביקשה לשוחח עימו בטלפון על מנת לספר לו כמה מצבה רע וכי היא מתגעגעת. למרות כל זאת פעם ראשונה שהוא התוודא כי כרגע אין בכוונתו לשוב. תודה על ההתיחסות.

ילדייך מתמודדים עם בעייה מורכבת- היעלמות /התרחקות של אביהם מהם.ראשית ההתרחקות פיזית אך היא מקרינה גם לתחושות עמוקות של ביטחון ושל תחושת ערך עצמי. על מנת לשמר תחושה של תקינות ונורמליות הם יכולים להכחיש את עזיבת האב במימד הנפשי ולהתנהג כאילו אבא נמצא בסביבה. אך בכך יש משום מאמץ נפשי - גם לחיות בלי אב תומך קרוב ומסייע וגם להתאמץ ולהסתיר עובדה זו. ודאי שגם לך הדבר קשה, מן הסתם היית רוצה לראות את ילדייך נהנים ונתמכים מנוכחותו הקרובה-לפחות עבורם של האב. עלייך שהפכת באחת לשמש בתפקיד של שני הורים עבור ילדייך מוטלת משימה ללוות אותם להכרה העצובה והקשה שאבא לא כל כך נמצא בשבילהם- להראות להם את זה מבלי להיות שיפוטית ותוך הדגשה על הנוכחות שלך הנמצאת עבורם תמיד. לסייע להם להכיר בכך בקצב ועל פי היכולות שלהם ובכך לאפשר להם להכיר במציאות האמיתית של חייהם בשב זה. בהצלתה רבה.

חנה ועודד שלום, חנה יקרה, אני פונה כמובן אליך, ומצטרפת אל עודד מלה במלה. אין ספק שנותרת לבדך לאסוף את ילדייך ואת סבלם, מכאוביהם ותסכוליהם. קשה לעמוד כאם מול קשיי הילדים, בחוסר-אונים לשנות עבורם את מציאות חייהם. עם זאת, הייתי מוסיפה הצעה משלי, דרך השאלה: "מי יחזק את המחזיק?" את חנה, זו שנשארת ללוות את ילדייך בהתפתחותם הטבעית והחשובה, על השלכות נטישתם. כדי שתוכלי לשאת בעול משימתך, עלייך לדאוג לרווחתך הנפשית-רגשית, תוך שאת מעבדת את שאירע לך עצמך, לא רק כאם, על כל נגזרות פרידתך מבעלך. זהו תהליך חשוב שמטרתו לסייע בידייך לפנות מקום מרגשות קשים העלולים להתערבב עם רגשות ילדייך, ולמנוע ממך להיות שם נטו בשבילם. ובקצרה: את זקוקה להגדלת משאבייך האישיים וההוריים, שעד כה התחלקו בינך לבין אבי ילדייך, ועתה ננגס חלק נכבד מהם. דרך אחת להשגתם, ועליה אני ממליצה בחום, היא להיעזר באיש מקצוע, שיעזור ויכוון אותך באינטראקציה עם ילדייך בנושא האב הנעדר. תודה שפנית לכאן, ואודה לך על שיתופך בהמשך. ה?ר?ב??י כוח !! נוחי

לחנה, ניתוק קשר מאבא הוא דבר אכזרי, מיותר, ועם פוטנציאל לנזק התפתחותי. ילדים בכל גיל זקוקים לאבא, גם אם הוא רחוק או מנוע מלראותם על בסיס יומיומי. אין להעלות על הדעת אפשרות של ניתוק קשר יזום, ואני מציע לך להתגבר על הכעסים שלך ולא לתת להם להתערב בשיקולייך. אני מבין את החשש מפגיעה ומעגמת נפש, אך הללו יהיו חמורים שבעתיים במקרה שתציעי להם לנתק מגע. הפסקת קשר היא אופציה רק כשמדובר באבות מתעללים או מופרעים מאד, וכאשר יש אינדיקציה ברורה לנזק לשלום הילדים. אם האב בחר לחיות במדינה אחרת, וזוהי זכותו של כל אדם בוגר, לא הוא ולא ילדיו צריכים להיענש על כך. יש דואר, טלפון, מחשב ומטוסים. חבר שדורש בטובתך.

חנה יקרה, אתם גרושים רק 8 חודשים, מתוכם האב ביקר בארץ פעמיים. מהיכרות אישית עם מקרה דומה, לעיתים האב אינו מודע כלל לגעגועים שלו עצמו לילדיו. הילדים כבר בגיל שיכולים לסוע לבקר את אבא בחו"ל ובכך יצא מתוק מעז. מאחר שהאב אינו יכול כרגע לחזור לגור בארץ, אני חושב שככל שתביני את הקשיים שלו עם עצמו, כך שייקל עליו להתחשב ברגשות הילדים. לדעתי ככל שאת תשלימי עם המצב כך ייטב לכולם . אני חושב שאחת הבעיות היא האווירה הכללית בחברה - לא ברור מקומם של אבות בחיי ילדיהם. כל עוד כל המערכות מתייחסות לאם כהורה האולטימטיבי ולאב כרואה את הילדים בגבולות ברורים, נפגעים גם הילדים, גם האם ו.....עד כמה שהרוב לא מודע לכך..... האבות (הם סוחבים מטען נפשי שלעיתים בכלל לא פחות מהמטען שנושאת אם המנותקת מילדיה). אני מקווה שבמשך הזמן תשכילו למצוא את שביל הדרך כיצד לשמור על קשר עם האב וגם להתמודד מגבלות המרחק הגאוגראפי.

שלום בני היחיד בן השנתיים היה בשנה שעברה בגן פרטי קטן של חמישה ילדים. בשנה זו יש לנו אופציות לשתי גנים במקומינו. הגן הראשון נראה מאוד מושקע ויפה , הקבוצה קטנה אך רב הילדים בגילאי שנה וחצי והתכנים של הגננת ברמה די נמוכה וכן הגננת לא עשתה עלי רושם של גננת חמה. ואילו בגן השני יש שלושים וארבעה ילדים המחולקים לשלוש קבוצות שעל כל קבוצה מטפלת אך כולם נמצאים באותו חדר רק שבפינה אחרת. המקום לא מקושט, אין משחקים לפני הילדים (אולי בארונות) אך הרמה גבוהה יותר וקבוצת הילדים תואמת לגיל בננו. רצינו לשאול מה להעדיף (אלו הם הברירות היחידות) האם חוסר הגירויים כלפי חוץ והקבוצה הגדולה בחדר אחד מהווים חיסרון משמעותי. או שעדיף קבוצה קטנה יותר למרות גיל הילדים , אופי הגננת ורמת התכנים. תודה רבה

לדעתי, הגן שבו את מרגישה טוב יותר הוא העדיף. את בעצמך איפיינת את הגננות כבעלות רמה גבוהה ונמוכה. ז"א, שיש לך העדפה. אני חושבת שעדיף לך להכניס אותו לגן שתרגישי שהילד מקבל מהגננת את מה שהוא צריך ולא תיהי מוטרדת מהרמה. יעל

בקר טוב, אני חייבת להגיד שמהתאור שלך אני לא כ"כ מתלהבת משני הגנים... בעיני 34 ילדים בני שנתיים שנמצאים באותו החדר,זה בשפה עדינה,לא מדהים. מצד שני,רצוי מאוד שהגננת תהיה מכילה,חמה ואמפטית ומתאורך אני מבינה שזה לא המצב בגן "הקטן". לדעתי,חסרים לך קצת פרטים כדי לקבל החלטה. בצד שמאל ב"שאלות ותשובות" יש חלק שמתייחס לאיך בוחרים גן. קראי,נסי לישם ואולי לחפש עוד גן. אם תצטרכי עוד עזרה,אשמח לעזור. בהצלחה, מור

שלום בני בן שנה וארבעה חודשים לא ישן לילה אחד ברציפות. עד אתמול ישן במיטה שלו בחדר הורים, אתמול העברנו את המיטה לחדר של הילדה הגדולה, אבל עדין הוא מתעורר כל 3 שעות, רעב הוא לא כיוון שתקופה ארוכה נתנו לו לאכול בקבוק שלם וגם אז הוא התעורר כל 3 שעות, עכשיו אני מדללת לו את המטרנה ונותנת לו. גם כשהוא במיטה שלנו לפעמים ב 5 בבוקר כשאנו מותשים, הוא עדין מתעורר ובוכה וקשה להרגיע אותו, הוא ממש ב"קריזה". אנחנו ממש מותשים, ולא יודעים מה לעשות, אנחנו כמעט ולא מוציאים אותו מהמיטה, וכשהוא נרדם אז הוא שוכב במיטה ואני מקריאה לו סיפור ויש ברקע מנגינה, אבל לא עוברות 40 דקות והוא מתעורר, שוב משכיבים, ושוב מתעורר. מה עושים? הצילו!!

בקר טוב, אני יכולה לנסות לחשוב על מס' כיוונים. עני על השאלות הבאות ונמשיך משם : 1. האם הוא נמצא איתך בבית או במסגרת כלשהי ? 2. איך נראה סדר היום שלכם ? 3. באיזו שעה הוא הולך לישון? מדוע דווקא בשעה הזו ? 4. ספרי קצת מה אתם עושים כשהוא מתעורר בלילה ? 5. האם הוא ילד שיש לו גבולות או קצת קשה לכם בנושא הגבולות ? מחכה, מור

אני מעלה נושא. פשוט בגלל שאני בת להורים גרושים ואני גם זכיתי ליחס "מדהים" מצד אישתו של אבא שלי. וכל פעם אני שומעת סיפורים גם ברדיו וגם מאנשים שאני מכירה שלנשים שניות יש נטייה מובהקת להיתייחס לילדים של הבעל החדש שלהן בצורה מזוויעה. אם זה בהתעלמות מהם, אם זה ביחס מגעיל, אם זה באי קבלה וכדומה. האם הן חסרות בטחון? האם הן חשות מאויימות? ואולי בגלל שהן יודעות שהילדים של הבעל החדש קשורים קשר ישיר לאישה הקודמת של הבעל ודבר זה מעלה בהן קנאה. אני לא מבינה, אישה נישאת מחדש לבעל שהיא אוהבת אז היא לא אמורה לאהוב גם את ילדיו. אני יודעת שההודעה שלי מקוממת ואני מצפה לתגובות זועמות אבל זה לא מפריע לי כי אני חושבת שהנושא הזה חשוב מאד בנושא הזה של הגירושין. אני אישית ילדה גדולה היום ואני התגברתי על הגירושין ואני מתחילה להתגבר על הכאב באובדן הסופי של אבי כי אישתו שונאת אותי. אבל אני חושבת על ילדים יותר צעירים וכמה הם מסכנים כי האישה השנייה פשוט דוחקת אותם הצידה. והבעל הוא שפוט שלה, הוא מוותר על טובת ילדיו ועל הקשר איתם בגלל האישה שלו. וגם לזה בטח יש הסבר, כי מי רוצה להתגרש שוב? הרי האישה השנייה היא נכס יקר כל כך ואובדן הקשר הזה יגרום לגבר לחוש כל כך רע כי הנה הוא נפרד פעם שנייה. אני יודעת שאני עושה הכללה אבל צר לי אני כמעט בטוחה שאני צודקת שרוב הנשים הן כאלה. אני מכירה אולי אחת ששונה מהשאר אבל זה לא עוזר לשאר הילדים האלה זוכים ליחס רע מהאישה השנייה של אבא.

שלום לך בת יקרה, קשה לי לקבל את השם שנתת לעצמך "סתם אחת", כאילו לא חשובה לאף אחד... שאלה כואבת שאלת. כן, בלא מעט מן המשפחות, מסתבר שאשה הנישאת לגבר גרוש+, משהיא הופכת לאם בעצמה, רוצה את אבי ילדיה עבורם בלבד, ומתקשה לחלוק באבהותו. (אצל בעלי-חיים זה נגמר אכזרי יותר... ) ישנם גם מקרים, בהם האם הבונה משפחה חדשה, מתמסרת יותר לילדיה מנישואיה השניים... וגם זה מכאיב. אולי משום שילדיה מהאב ממנו התגרשה, מזכירים לה את שהיתה רוצה לשכוח. אני בטוחה שישנן גם נשים רגישות ואכפתיות, המתקשרות רגשית לילדיו של הבעל מנישואיו הראשונים, ומתייחסות אליהם באהבה רבה. אני מאחלת לך לבחור לך אנשים אוהבים בסביבתך, שיראו בך "יקרה ומיוחדת" עבורם ולא "סתם אחת". נוחי

סתם בחרתי בשם הזה. לא כי אני חושבת שאני סתם אחת. אני חשובה לאנשים מסווימים, את זאת אני יודעת. (-: ובהיתייחס למה שכתבת: במקרה אצלי לאבא שלי ואישתו אין ילדים משותפים כך שזה לא שהיא רוצה שאבא שלי יהיה יותר של הילדים שלהם המשותפים. יכול להיות אבל שזו בהחלט סיבה אצל נשים שהביאו ילדים לעולם עם הבעל החדש. אני מכירה סיפור כזה של אישה שהתחתנה עם בעל ויש להם ילדה משותפת אחת ולבעל יש עוד ילדים. הילדים האלה לא ממש זוכים לאהבה ממנו. האישה השנייה שלו מיתייחסת אליהם בצורה מחפירה אך כמובן שהבת המשותפת נאהבת מאד. זה מאד מכאיב לי לראות את זה מהצד. אותם ילדים מאד חשובים ולא משנה מי האמא שלהם. גם אם זה זאת מהנישואין הקודמים הם עדיין הילדים שלו. אני לא חושבת שיש סיבה להתנתק מהילדים שלך. אבל זה מאד מקומם אותי שיש הרבה נשים שניות שגורמות לבעל להתנתק מהילדים שלו. אז נכון הבעל הוא האשם בכך שהקשר עם ילדיו קלוקל אבל אני חושבת שזה גובל ברוע מצד האישה השנייה להיתייחס לילדי בעלה בצורה הזאת.

לנוחי שלום, עברתי מסכת גרושין כואבת וממושכת... הילדים חוו דברים קשים... (הילדים בתחילת גיל העשרה). לאחרונה פנה אביהם לפסיכולוגית, ואסר עליה להמשיך בטיפול בילדים. למרות שהוא לא מממן אותו... והיא מבחינתה לא יכולה להמשיך טיפול בניגוד לרצונו... למרות קביעה חד משמעית שלה שהילדים חיבים טיפול... פקידת הסעד בתמונה, אך ללא תוצאות. האם את יכולה להסביר לי כיצד בכל זאת מחזירים אותם לטיפול? שכן אני מודאגת, וחושבת שהטיפול יעיל במצבם. הילדים מביעים המון כעס על אבא שלהם בעקבות המעשה. תודה על התיחסותך.

שלום לך אמא דואגת, נתקלתי במקרה שאב גרוש תבע פסיכולוגית למשפט כי טיפלה בילדיו בלי הסכמתו - וזכה. עד כמה שידוע לי רק בית משפט (באמצעות פקידת סעד) יכול לחייב טיפול, ואז הוא גם יכול לחייב את האב לשלם. ראיתי לא מעט מקרים כאלה. במילים אחרות, הכתובת היא פקידת הסעד. בהצלחה, חלי.

לאמא דואגת, מאד מבינה את דאגתך. את ערה ורגישה לסבל של ילדייך בעקבות הגירושין הקשים שעברה משפחתכם. קשה להבין את התנגדות אביהם להמשך הטיפול הפסיכולוגי, שהם עצמם מעוניינים בו. לצערי, לא מעטים האבות הגרושים המתנגדים לטיפול נפשי בילדיהם מסיבות שונות. ולצערי הרב עוד יותר, הכתובת היא פקידת הסעד, כמו שציינה חלי. לא מובן לי מדוע אין תוצאות דרכה, אולי טוב שתתייעצי עם עו"ד מומחה/ית לענייני משפחה? מאחלת לך בהצלחה, ובהקדם ! נוחי

ראשית מודה על תשובתך המהירה והעניינית, פניתי שוב לפקידת הסעד, והיא עובדת כרגע על הגשת בקשה לבית המשפט, להחזיר את הילדים לטיפול, גם בניגוד לרצונו של אביהם. כולי תקווה שבית המשפט יעתר לבקשה. בהצלחה בפורום הנהדר שלך, שהיה חסר פה מאד...

שלום רב! בני בן 4 תמיד היה בעל אופי עקשן-כל המעברים לא היו קלים לא לו ולא לנו-הכניסה לגן גמילה ואפילו צורך לעבור לביגדי חורף כשמגיע הזמן.למרות שאני כבר יודעת "עם מי יש לי עסק" עדיין הוא מצליח להפתיע אותי-לדוגמא כשנתבקשתי לקנות קלמר וטושים לגן החדש במקום לשמוח כמו שהיתי מצפה הוא ממש התנגד להשתמש בציוד החדש בטענה שלא אוהב אותו.כרגע אני באמת מתחילה לחשוש כי עד כה לא אני ולא גננות לא מצליחות לשדח אותו להשתתף בפעילויות של הגן-הוא מסרב לצייר או להדביק קשוב מאד במפגשים אך לא עונה על שאילות נלחץ במסיבות של הגן וכדומה.מה הדרך הנכונה לנהוג איתו?יש לציין שבני מוקף באהבה וכל המשפחה מנסה לרכך את המצבים האלה על בסיס יום יומי אך נראה לי שבגיל ארבע הוא כבר לא אמור להיות כזה "תינוקי"

בקר טוב, אני לא רואה את זה כתינוקי או לא :). לכל ילד האופי שלו,הטמפרמנט שלו,"זמן החימום" שלו וכו'. אני מכירה מאוד מקרוב את מה שאת מתארת ומנסיון יכולה להגיד שזה יכול להשתנות בגדול. מה אני ממליצה: לקבל אותו כמו שהוא. לשדר לו שהוא מקסים כמו שהוא. ככל שירגיש שיש יותר לחץ שישתנה,סביר שיתבצר יותר בהתנהגות המוכרת לו ובעצם תשיגו את ההפך. צריך לזכור,שהרבה פעמים ילדים "נדבקים" למוכר והידוע,מתוך פחד. החדש מפחיד אותם והפחד גורם ללחץ. ככל שתוסיפו על זה עוד לחץ,זה רק יחמיר את המצב. אני מעריכה שיווצר שינוי רק אם תוכלו לשדר לו שאתם מקבלים אותו כמו שהוא. במקביל,נסו להקל על החששות/פחדים/לחץ שלו. איך ? עשו הרבה הכנות מראש,כך שידע מה עומד לקרות,אל תכריחו,תתנו "רשת בטחון" (לדוג',אתה יכול לנסות פעם אחת את הטוש החדש ואם הוא לא ימצא חן בעיניך,נחזור לטוש הישן),תשתדלו לא להכנס "ראש בראש",מה שאתם יכולים לנסות לפני זה בבית,נסו כדי שזה לא יהיה חדש בחוץ (נסו קודם כל את הטושים החדשים בבית ורק אח"כ שילוח לגן). והכי חשוב בעיני,נסו לראות את ההתנהגות בצורה קצת שונה. כמו שכתבתי בהתחלה אני לא רואה את זה כתינוקי אלא בעיני ההתנהגות הזו מעידה (למרות הקושי שבה וזה שלפעמים היא לא הכי נעימה) על הרבה מאוד "אופי",על היכולת להיות אינדבידואל למרות הלחץ החברתי "לעשות כמו כולם". אלה תכונות מאוד לא תינוקיות. ככל שתצליחו לעשות "פרוש מחדש" להתנהגות ולראות גם את הצדדים החיוביים שבה,תוכלו להקל גם על עצמכם וגם על בנכם. הרבה בהצלחה ואשמח לשמוע מה קורה, מור

יש לי תינוק בן 4 חודשים מחברתי לשעבר, אנחנו לא ביחד ואני מתראה עם הילד שבת פעם בשבועיים, ופעמיים באמצע השבוע, , ומסתדר איתו מצויין כולל החלפת חיתולים והאכלה( היא אינה מניקה). לאור זאת אני ביקשתי ממנה שהילד ילון אצלי פעם בשבוע, היא טוענת שבנתיים זה יכול לבלבל אותו ולגרום לו נזק נפשי,ועדיף מגיל מאוחר יותר (שנתיים), אני לא חושב שיכול להגרם נזק, אנחנו גרים באותה עיר 10 דקות נסיעה ברכב, יש לי את כל התנאים להלינו ואני אוהב אותו. אשמח לשמוע מה דעתך, והאם בגיל 7-8 חודשים זה גיל מתאים שיישן אצלי בני

שלום אבי, מחממת את לבי בקשתך שבנך ילון אצלך. להסתכל בו ישן בשלוות תינוק... לפגוש בחיוכו למראה פניך (גם אם בבכיו...), להריח את מתיקות נשימתו... לא יסולא מפז ! אני מבינה מדבריך שאתה דמות קבועה אצל בנך, ושומר על הסדרי הראיה. מכאן שאינך זר לו, והוא מכירך היטב כמי שמאכיל אותו, מחליף את חיתוליו ומטפל סו. בשלב זה ילדך פיתח כבר משאבים מנטליים מספיקים כדי ליצור לו דימוי חיובי שלך. ידוע כי משמעותו של האב, מטבע הדברים, גם היא חשובה ביותר להתפתחות הילד, רוב האבות הנהנים לטפל בתינוקות שלהם מתחת לגיל שנתיים, מסוגלים לספק אותה איכות של טיפול אמהי, אותו סוג הטיפול ההורי אשר התינוק זקוק לו ומעורר אותו. לכן, הייתי מציעה לך, להתחיל בהדרגה לקחת את בנך אליך ללינה. תתחיל בלילה אחד ותראה כיצד אתם מסתדרים ביחד. במידה והילד יתקשה בכך, תמיד תוכל להחזירו לבית האם, הממוקם די בסמוך למקום מגוריך. אפשר גם שהילד יירדם ללא קושי ויסתגל למעבר ביניכם, הוריו. ואולי יעבור לילה או שניים בקלות, ומשיתחיל להבין יותר, ייתכן ויתנגד להיפרד מאמו, ולכשתחזירו לביתה, הוא עשוי להתנגד גם להיפרד ממך... ותתבקש תקופה מעט ארוכה ומתונה יותר להסתגלותו לשינויים. אין זה אומר ששינויים הינם בעייתיים או מזיקים. ילדים זקוקים לאביהם ולאמם, ורגישים לתגובותיהם, וכמה שירגיש ילדך שאתם, הוריו, בטוחים במעשיכם ומשוכנעים שהם לטובתו, יהיה הוא נינוח יותר במעבר בין הבתים. אשמח לשמוע מכם על התנהלות העניינים. נוחי

שלום, אני מתנצלת מראש על אורך ההודעה, השתדלתי שלא יחסרו פרטים. בני בן השנתיים (בן יחיד) התחיל ללכת לגן השנה. עד כה הוא היה מגיל חצי שנה רצוף אצל מטפלת עם עוד שני ילדים (אחד בן גילו ואחד בערך חצי מגילו). אצל המטפלת היתה לו ממש משפחה – יש לה ילדים משלה (6, 12, 13) ששיחקו איתו הרבה והיה לו שם כיף ורגוע. עם הגן החדש אנחנו שלמים (בעלי ואני), בני ביקר בו מספר פעמים כשבת-דודתו היתה בו בשנה שעברה (היא כבר לא בגן הזה) והתלהב ממנו (הוא מרווח עם הרבה פינות וחצר גדולה). ההתחלה היתה הדרגתית (אולי לא לגמרי): ביום הראשון הייתי איתו שעתיים והלכנו ביחד. ביום השני הייתי איתו שעה והשארתי אותו לבד שעתיים (אמרתי לו בבירור שאני הולכת לעבודה, כמו שתמיד עשיתי בבוקר אצל המטפלת), הוא לא בכה. ביום השלישי (יום א' בשבוע) בעלי לקח אותו, נשאר איתו מספר דקות והלך, אני לקחתי אותו סביב 13:00 (הוא צריך להישאר שם עד 16:00). ביום זה כבר "נפל לו האסימון" ולכל אורך היום הוא בכה, אבל כל פעם הצליחו להרגיע אותו מהר בהסחת-דעת או הרבה על הידיים. גם למחרת (יום ב') הוא לא נשאר לישון בצהריים. ביום ג' הוא כבר נשאר לישון צהריים, אבל הוצאתי אותו מהגן קצת אחרי שהתעורר (לא חיכיתי עד 16:00). בימים האחרונים של השבוע הוא התחיל להירגע בגן. יש לציין שסיגלנו "טקס פרידה" בבוקר: אני מחבקת ומנשקת אותו ארוכות לפני שמתקרבים לגן, ואז מסבירה לו (ההסבר – רק בימים הראשונים) שהוא ילד גדול ושכל הילדים הגדולים הולכים לבד לגן ונותנים יד לאמא (במקום שאחזיק אותו על הידיים), וזה משכנע אותו ללכת יפה לגן... כשנכנסים לגן, הוא עוזב את ידי והולך (לפעמים בוכה) לגן/למטפלת, ואני מנשקת אותו ואומרת שאני הולכת לעבודה. לאורך כל השבוע הראשון בגן, אני נותנת לו יחס חם וקרוב הרבה יותר מהרגיל, כמה שהוא צריך, כדי לחזק את בטחונו. בשבוע הנוכחי (השבוע השני בגן) ביום שני, התחילה רגרסיה משמעותית, הוא שוב התחיל לבכות בגן אחרי שכבר נרגע (ביום ג' כבר לקחתי אותו קרוב לשעה 16:00). ובבית המצב נעשה ממש גרוע: מהרגע שאני מוציאה אותו מהגן הוא צריך אותי כל הזמן, כמעט כל הזמן על הידיים, אם אני הולכת לשירותים הוא יכול להתפרץ מכעס ובכי. הלילות נוראיים: אחרי שהוא נרדם הוא מתעורר כמה פעמים במהלך הערב (בד"כ היה מתעורר כפעמיים בלילה, ורק צריך שאבוא ואשב ליד מיטתו כדי להרדם מחדש). כל פעם שהוא מתעורר הוא ממש צריך שאשכב לידו ולהרגיש אותי בחיבוק או שהוא משחק לי בפה ("אובייקט מעבר"). ובלילה האחרון היה לו ממש התקף חרדה (לפי ניתוחי האישי): הוא בכה והתפרץ ורצה אותי-איתי-קרוב-חיבוק-חזק-לשחק בפה, ואפילו כשהוא קיבל את כל אלה הוא המשיך לבכות ולהשתולל כאילו אני לא נותנת לו את כל אלה, כאילו הוא עיוור וחרש ולא רואה שהוא מקבל את מה שהוא רוצה... הוא רוצה רק אותי, אפילו לא את בעלי (ניחוש שלי: הוא חושב שאם בעלי לוקח אותו, זה במקום אמא, אז אני משתלדת גם להיות לידו כשבעלי בסביבה, שלא יחשוב שעם אבא זה בלי אמא). בימים אלה (ומאז ומעולם) מאוד כיף לו ורגוע לו להיות אחה"צ בחוץ, בגינות שעשועים ובפעילויות. למרות זאת, גם אחרי שיש אחה"צ מהנה, יכול להיות לילה גרוע. ולמרות כל אלה, היום בבוקר, אחרי התקפון נוסף שכזה, הוא קצת נרגע, וכשסיימנו להכין אותו לגן, הוא הושיט לי יד ואמר "הולכים". רק בכניסה לגן הוא בכה. באופן כללי, אני מאוד משתדלת לשלב בין הגבולות הברורים (בכל מקרה הולכים לגן, טקס פרידה קבוע וחד וקצר, אם הוא עושה דברים שאסור אני מעירה וכו') לבין הפינוקים והקרבה שמחזקים את הבטחון (מהרגע שאני אוספת אותו מהגן, אני בשבילו). יש לי 2 שאלות: 1) כללית: האם אני עושה כשורה? האם יש טעות קריטית בהתייחסות שלי לנושא? האם פשוט להמשיך במעשיי כפי שהם ולדעת שעוד מספר ימים-שבועיים זה אמור להירגע? 2) ספציפית: האם כדאי להפגיש בינו לבין המטפלת? פעם-פעמיים להיפגש איתה? או שזה רק יחמיר את המצב ויפריע להסתגלותו לגן? המון תודה, גלי.

בקר טוב, אני אתייחס לכמה נק' שהעלת: 1. לגבי הפגישה עם המטפלת - בשלב זה מאוד לא מומלץ. 2. מההודעה שלך עולה הזדהות מאוד גדולה עם בנך. כשאני קוראת שוב ושוב את הודעתך עולות אצלי שאלות כמו - עד כמה יש ערבוב בין החלקים שלו לחלקים שלך ? איך את תופסת את תפקידך כאמא ? עד כמה הילד מרגיש שיש לו את הגיבוי להיות חלק נפרד ממך ? עד כמה קל/קשה לך עם זה שהיום הוא כבר גדול יותר וזקוק ליותר מרחב להיות "הוא עצמו" וכן הלאה. כמו בהרבה תשובות אחרות,גם לך אני ממליצה לחשוב עם עצמך מהן התפיסות שלך לגבי אמהות,האם את יודעת לזהות מתי יש ערבוב או הזדהות יתרה בינכם,איך את תופסת את תפקידך. חבל יהיה להתייחס כאן רק לתכל'ס ולפספס את כל השאר. זו מעין הזדמנות לבדיקה עצמית ,עם הרבה אפשרות לגדילה... 3.ככל שיהיה לך קל "לשחרר" (ואני לא מתכוונת לחלק הפיזי..) אותו,הוא ישתלב מהר יותר וטוב יותר בגן. זה נהדר שאת שמה לו גבולות ומצד שני מאוד מכילה אבל לפעמים אנחנו כהוריםיודעים לשים לילדים גבולות וקצת שוכחים לשים לעצמנו (זה בסדר,זה קורה לכולנו:)). אני חושבת שהילד יודע את הגבולות ועכשיו זה הזמן לשים אותם לעצמך. מקווה שעניתי, הרבה בהצלחה, מור

שלום מוא ביתי בת ה-3 (בכורה ויחידה) החלה בחודשים האחרונים לפתח מנהג מרגיז בו היא מתמרנת אותי ואת בעלי לפי הדרישה שלה. ז"א מי יטפל בה(מקלחת , אוכל, וכו) . היא פשוט קובעת " אבא יקלח אותי " "אמא תלביש אותי" . במידה ומסרבים לה היא מתעקשת עד כדי בכי הסטרי. העדפותיה מתבטאות לא רק ביני לבין בעלי , יכולים להכנס למשוואה , סבתא, סבא, הגננת , דודה וכו'. אנו משתגעים מז, משום שלעיתים לא מתאפשר לאחד מהצדדים לעשות את אשר ביקשה. התייעצתי עם הגננת בגן ולדעתה זהו תהליך טבעי של הילד שבו הוא מפתח העדפות שונות בכל פעם ולדעתה צריך לזרום עם זה ולא להתווכח איתה. לעומתה אחות טית חלב טוענת זהו הזמן להציב גבולות ולא לוותר לה , גם אם זה כרוך בבכי הסטרי של הילדה. אני חושבת מצדדת בשני הצדדים, משום שלדעתי העדפותיה נובעות מגעגועים לאותו צד שהיא מעדיפה באותו הרגע. מה דעתך ?

אני אם ל4 ילדים. 2 תאומות בנות כמעט 12 בן בן 7 ובןב ן 3 וחצי. בן ה-7 עובר לאחרונה תקופה מאד סוערת מבחינת התנהגות ויחסיו עם החברים והמשפחה . הוא ילד מאד מופנם לא משתף אותנו במה שקורה לו או ברגשות שלו כלפינו או כלפי אחרים וקשה מאד להבין לפיכך למה הוא מתנהג כך. ההתנהגות מתבטאת בריבים עם חברים (אין לו כמעט ) ,בשתיקות וברוגזים, בכניסה לחדר שלו וטמינת הראש בכרית ובבריחה מהבית לזמן מה - חצי שעה בערך, וכשהוא חוזר אינו משתף אותנו בסיבה לבריחה שלא תמיד אנחנו באמת מבינים אותה. הוא נעלב בקלות מכל הערה והחיות הבוגרות שלו יודעות גם להציק לו ולפגוע בו בנקודות הרגישות שלו. בעלי ואני מנסים כל אחד בדרכו ליצור אצלו תחושת בטחון ולהראות לו שאניחנו מקבלים אותו בכל צורה שהיא אבל ההתנהגות לא מפסיקה ולפעמים נדמה שמחמירה. האם יש לך רעיון לאיך כדאי להתמודד עם הבעיה ? האם כדאי ללכת לטיפול?

בקר טוב, מכיוון שאנחנו לא כ"כ יודעים מה הבעיה,קצת קשה לדעת איך להתמודד איתה... אני ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע. בהצלחה, מור

בקר טוב, אני דווקא היתי נוקטת את הגישה שבין הגננת לאחות טיפת חלב. מה ז"א ? בהחלט מציבה גבולות (את יכולה לקרא על זה בצד שמאל ב"שאלות ותשובות" או לעשות חיפוש בפורום),אבל כן לעיתים הייתי מוותרת. גם כשאנחנו מציבים את הגבולות עדיין יש מקום לגמישות ופשרה. הצבת גבולות אין פרושה עיקשות או נוקשות. אפשר גם לקבוע ביחד מי עושה אילו מטלות לגבי המטלות הקבועות ולגבי השאר להתגמש. אם נשארו שאלות,אני כאן, מור

תודה לך על תשובתך אך עדיין לא ברורה לי תשובתך "הצבת גבולות אין פרושה עיקשות או נוקשות" הרי הדרך היחידה להציב גבולות היא ע"י כך שנתעקש ולא נוותר ויהי מה. גם היא תבכה ותצרח ונצטרך ל"גרור" אותה לאמבטיה (במקרה שהיא מעדיפה שאמא תקלח ולא אבא ולהיפך ) . השאלה היא לדעת מתי לוותר. אני מאד מכבדת את ילדתי ותמיד מסבירה לה בצורה בוגרת : "אבא לא יכול לקלח אותך כי הוא עסוק ו/או לא מרגיש טוב", שכשאין הבנה מצידה, לאחר מספר פעמים שאני מסבירה לה ,די בנונוחות , אז מגיע שלב הכעס. השאלה איך מציבים גבולות בלי לכעוס או פשוט ל"הפעיל כוח" במידה והסברים וצעקות לא עוזרים.

ילד בן שנתיים ועשרה חודשיםשיש לו דיספרציה פונולוגית נכון להיום נראה רק בעיה של היגוי צלילים. האם סביר להניח שתהיה לו בעיה של ADHD או דיסלקציה ? מה מומלץ לעשות? כמה פעמים בשבוע מומלץ לעבור טיפולים אצל קלינאית תקשורת? לדעתי הילד מוסח בקלות , כלומר אם יש מס' משחקים בחדר הוא קופץ ממשחק משחק דבר נוסף - בעיית התנהגות , הוא מתעצבן מהר וישר מרביץ וזורק דברים... האם יש למישהו טיפ לתת לי?

בקר טוב, אני חוששת שאת לא בפורום המתאים. כדאי להפנות את השאלה לפורומים של קלינאית תקשורת. הנה הקישור לזה של דוקטורס http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/71 בהצלחה, מור

אני יודית שהנסיון בבתי המשפט והרווחה אומר שילד צריך מיטה אחת ועדיף שהאב יחזיר את הילד לאם בערב ולא יישן אצלו יותר מאשר פעם, פעמיים בשבוע. מצאתי המון מחקרים שמתנגדים לגישה זו אבל מאחר ועורך הדין שלי וכם העובדות הסוציאליות מתנגדות בטענה שזה מבלבל את הילד הצחלתי לחפש איזו שהיא חוות דעת מקצועית כתובה התומכת בגישה זו האם יש משהו כזה ?

שלום ל-אמא, מצטערת לאכזבך. לי אין שום מידע על מאמר הטוען כנגד לינה אצל האב. צר לי. נוחי

מה את בעצם אומרת ? שכל המערכת הגדולה הזאת של שופטים לעיניניי משפחה ? עובדות סוציאליות ? פקידי סעד לסידרי דין ? עורכי דין ? ככככככככככולם מטומטמים ? כולם פועלים על סמך מידע שהם המציאו ממוחם הקודח ? פקידת סעד לסדרי מקבלת הכשרה מיוחדת לצורך העניין וזו המדיניות הרשמית של כל המערכת....אז הם אינם מתבססים על שום מאמר ? האבסורד הוא שמאמרים שטוענים את ההיפך מצאתי ואפילו הרבה.

שלום יש לי ילד בן שנתיים וחודשיים ועד לפני כמספר ימים הכל היה תקין --הוא בעל אוצר מילים גבוהה ומדבר ברמה גבוהה לשאר הילדים שבגילו. מה שקרה זה שהוא התחיל גן חדש ומסגרת חדשה וכרגע יש לו הרבה מצבים של כאילו נתקעים לו המילים ויוצא לו מן גימגום שלפעמים משתחרר בסופו של דבר, המילה או המשפט שהוא רצה להגיד ולפעמים לא. ניסיתי להאט אותו וללמד אותו נשימות תוך כדי--אבל ללא שינוי. צריך להניח לזה ? או לתת לזה יתר תשומת לב ולגשת לייעוץ? למי ניגשים? תודה מראש גילי --אב מודאג

בקר טוב, אתה מתאר מצב נורמלי. כרגע אני לא רואה סיבה לדאגה. הרבה ילדים מתחילים פתאום לגמגם, או כתוצאה משינוי (גן חדש,הולדת אח וכו') או אפילו ללא כל שינוי.ברב המקרים זה חולף כעבור מס' שבועות מעצמו. מה לעשות ? לא לעשות עניין. להרגיע אותו " לאט,אני אחכה עד שתסיים". לא "לעזור" לו ולהשלים במקומו את המילה. פשוט להתייחס ולשדר שלווה. אם המצב לא משתנה תוך מס' שבועות,אפשר להתייעץ עם קלינאית תקשורת. בהצלחה, מור

שלום בני בן השנתיים, ילד ראשון. היה בגן עד לפני כחודשיים וחצי. (הוצאנו אותו בשל העברת דירה). אין לנו חברים או משפחה עם ילדים שאיתם אנו בקשר. הילד מבלה במחיצתי כל שעות היום. בינתיים הוא לא בגן כי עדיין לא מצאנו גן מתאים. במשך היום אני מרבה לשחק איתו, לשיר ולספר לו סיפורים. הבעיה היא שהילד לא משחק כלל עם עצמו אפילו לא דקות ספורות. הוא רואה שיצאתי מהחדר ומיד בא אחרי מנסה לטפס עלי או שהוא שוכב בחוסר מעש על הספה. רציתי לשאול האם החסר החברותי משפיע עליו לא לטובה. (מטיבעו הוא מאוד חברותי- ע"פ הפעמים המעטות ביותר שבכל זאת הוא פוגש ילדים) וכן כיצד לגרום לו לשחק או להיות עסוק עם עצמו. תודה רבה.

בקר טוב, כדאי שילד בגילו יפגש עם בני גילו. כמובן שאם מדובר במשהו זמני,עד שימצא גן מתאים,אז זה ממש לא נורא שהוא רק איתך,אך רצוי שבהמשך כן תמצא לו מסגרת בה יפגש עם בני גילו. איך להעסיק אותו ? אני מוסיפה קישור לתשובה. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/1/xFT/177/xFP/271 בהצלחה, מור

שלום רב בתי בת 4.5 ש' החלה השנה גן חדש , גן טרום חובה. היא הולכת בשמחה לגן. ואין לה בעיות פרידה מיוחדות. אבל.... כשהיא נכנסת היא כל הזמן מתחבאת מאחורי לא אומרת בוקר טוב...אם הגננת מנסה לגשת אליה היא אפילו לא עונה לה. שאלתי היא האם להתעקש על כניסה המלווה בבוקר טוב....כדרך כל הילדים.... לתת לה את הזמן אני חייבת לציין שכשאני לוחצת עליה היא אומרת שהיא מתבישת.... היא כלל לא בישנית בפרקטיקה היומיומית להיפך ..... אשמח לתגובתך

הי חגית, אם כל היתר (חוץ מהשלום בבקר) הולך טוב,אני לא הייתי מתעקשת. צריך גם לזכור שזו ממש תחילת השנה ויש ילדים שצריכים קצת יותר זמן כדי להסתגל. רק טוב, מור

אשתי שיש לנו 2 ילדים קטנים שונאת את 2 בנות שלי מנישואים הקודמים וכמעט רצתה להתגרש איתי כאשר גילה שהתקוונתי לתת לבנות הגדולות שלי את הכסף. היא גם אומרת שאם אלך למסיבת סיום של התיכון של בתי השניה אז היא תתגרש ממני. בנוסף היא 7 שנים אוזרת לי לבקר אצל בנות שלי בביתן (של גרושתי) אבל גם מסרבת שהן תבקרנה בביתנו כך שאנחנו נתראים בחוץ -במסעדות כאשר אשתי מאשרת לי לבזבז לבנות שלי לא יותר מ-20 ש"ח בפגישה שאנו עושים פעם ב-3 שבועות. אני חסר עזרה ממש.... אני אוהב את אישתי ואת הילדים שלי -כולם אבל בכל זאת החיים הם כמו גהנום!!!

רציתי לשאול אותך, דקל, מה יקרה אם תגיד לאשתך שהבנות מהנישואים הקודמים חשובות לך ואתה לא מסכים לדרישות שלה. אתה באמת מאמין שהיא תוותר עליך בגלל זה?

שלום דקל, העלית כאן סוגיה כאובה, של קשייך לקיים קשר עם בנותיך מנישואיך הקודמים. דיברת על חששך ממימוש איומה של אשתך להתגרש ממך, באם תמשיך להתראות עם בנותיך שלא על-פי תנאיה. הקוראה יעלי הגיבה לפנייתך בשאלה, שנראית לי חשובה, ואני אחזק במחשבה שלי: אני מתקשה להאמין, שכאשר תעמוד על זכותך להיות אב ל כ ל ילדיך, מנישואיך השניים והראשונים, היא אכן תיפרד ממך. ייתכן והיא חשה מאויימת מהקשר שלך עם ילדיך מנישואיך הראשונים, אולי בעיניה הבנות מייצגות איזשהו קשר לאשתך הראשונה... אני מאמינה שאם תוכל להעביר לה את אהבתך ומסירותך אליה, ועד כמה שהיא חשובה לך, ושהתנהגותה הנוכחית רק פוגעת בך, היא תוכל לקבל את העובדה שאהבתך לבנותיך אינה מסכנת את אהבתך כלפיה, ואף תוסיף כבוד בעיניה להתנהגותך. אם אתה ממשיך להתקשות, תוכל לפנות לעזרת תחנת ייעוץ למשפחה באזור מגוריך, שם תוכלו להיכנס להיכרות מעמיקה יותר, לברר את פשר התנגדות אשתך לבנותיך מנישואיך הקודמים, ואולי להגיע לפתרון שיתאים לשניכם. במידה וברצונך להוסיף לדבריך, אשמח לשמוע. בהצלחה ! נוחי

והנה הוכחה נוספת - הנשים השניות לא מסוגלות לקבל את הילדים מהנישואין הקודמים. בתור בת להורים גרושים קשה לי להיכנס לנעליים שלהן. אבל בא לי לעשות על זה מחקר (-: אז בתור בת להורים גרושים שאבא שלי בקושי בקשר איתי כי אישתו השנייה שונאת אותי, אני רק מבקשת ממך אל תוותר עליהם. אלו הם הילדים שלך בבשר מבשרך. אתה חשוב להם יותר משאתה מתאר. אני חושבת שהיא ממש חוצפנית (אל תכעס שאני אומרת) שהיא לא רוצה שתלך למסיבת סיום של הבת שלך. זאת הבת שלך ברור שתלך. אם היא אוהבת אותך אז היא תאהב גם את ילדייך שהם חלק בלתי נפרד ממך.

שלום, בעלי עזב את הבית באופן בלתי צפוי ,ללא סיבה ברורה וזאת לאחר שנים של חברות טובה ועמוקה וכארבע שנות נישואין מאושרות .ביתנו בת השלוש זכתה לבית חם ואוהב והורים שמפגינים זוגיות למופת (באופן הכי אמיתי), למעשה גם כיום מס' חודשים לאחר שבעלי עזב את הבית ועיניין הגירושין הוא רק שאלה של זמן ,היחסים סבירים וחלוקת הזמן של הילדה בינינו נעשית באופן ידידותי וללא הפגנת כעס או מרירות .בעלי מעורב בחיינו ורואה את ביתנו כמעט מידי יום. אני והילדה מוקפות במשפחה תומכת ואוהבת ונפגשים עימם על בסיסי יום יומי .הילדה בעלת אינטליגנציה ריגשית מאוד גבוהה ומבטאת את תסכולה מהמצב הפתאומי והמנוגד למה שהתרגלה באופן ברור , "אני רוצה שאבא ואמא יהיו ביחד" וכד'. במהלך היום היא מתנהגת כרגיל שמחה ועליזה , אך בלילות האחרונים היא מתעוררת מספר פעמים בבכי ובכעס וקוראת לאביה .אני מדברת עימה על הנושא ומפגינה הבנה לרגשותיה מסבירה לה שיש דגמים שונים של משפחות ובסופו של יום כולם אוהבים אותה גם אבא ואמא אפילו שלא גרים יחד. הילדה חוזרת ומביעה את משאלתה שאבא ואמא יגורו ביחד ועל כך אין לי תשובה אינטלגנטית לתת לה. ברור שבלילות יוצא התסכול והכאב השאלה אם כן האם צריך לקבל יעוץ ולפעול בדרך אחרת , או לתת לזמן לעשות את שלו. בתודה טל .

טל שלום, מתיאורך עולה הסתגלות תפקודית מהירה שלך ושל המשפחה על כל ענפיה. הנקודה הכואבת עולה בשעות הלילה, עם התעוררות בתך בבכי, כאשר את מנחמת אותה. ההתארגנות המהירה, אולי מסחררת אפילו, אינה תואמת בד-בבד את קצב ההסתגלות הרגשית של הבת, וגם אין צורך בכך. הסתגלות טובה היא תהליך. את כאמה, אספת את עצמך במהירות ובמלוא האחריות, ולמזלך גם משפחתך השתלבה בהתאקלמות החדשה. איני בטוחה לגבי הסתגלותך הרגשית לנטישתו של בעלך אותך ואת הבית שבניתם יחד. איך את עם המצב החדש? מה את מרגישה? ובאשר לבתך: מה שבתך זקוקה לו כרגע, זה לבטא את רגשות הבלבול והכעס והכאב שלה. הסברים וניחומים בשלב זה רק מתסכלים אותה יותר, משום שאינם מאפשרים לה להביע את רגשותיה. אני ממליצה להקשיב לה, בין אם בוכייה או כועסת, ולנסות לעזור לה לתמלל את רגשותיה, כך שתוכל לפרוק את צערה ותסכוליה. אמירות שלך כמו: "נכון שזה עצוב עכשיו שאבא לא כאן"... ו"אני יודעת שאת מתגעגעת לאבא"... או "את כועסת"..., לא יגרמו להתלקחות כעס, אלא יאפשרו לה לעבד את השינוי הנכפה עליה, ויתנו לה לגיטימציה לרגשותיה. לעתים אנו נוטים שלא לגעת במקום הכואב, משום שנדמה לנו שאם נתעלם ממנו - הוא ייעלם... אנו שוכחים, שבעל הפצע, אינו מוכן שייתעלמו מכאבו... וכך גם בתך, המבקשת שתהיי עימה שם, בעת שהיא מפקידה בידייך את סבלה. בכל מקרה, ייעוץ פרטי שבו תוכלי לעבד גם את שעבר עלייך כאשה, ואולי גם עמוק יותר, בוודאי שיכול להועיל. * מאוחר יותר אכניס לכאן רשימת ספרים המתאימים להורים וילדים בתהליכי גירושין. תודה שפנית לפורום, טל, ואשמח להתייחסויות נוספות. נוחי

שלום לכולם, אני מחפש פנימייה עבור נער בן 16, שאין באפשרותו לגור בביתו. הפנימייה צריכה להשתייך לסיווג של "פוסט אישפוזית". אשמח לקבל שמות, רצוי באיזור ירושלים והסביבה, אך כמובן לא בהכרח. כמו כן, לעבודה עם ילדים בגילאי 5-11, על מנת לעבד את התמה של מחלות, על אילו סיפורים הייתם ממליצים (כמובן בעברית).

בקר טוב, אני מוסיפה קישור לרשימת הפנימיות בארץ. ליד כל פנימיה מצויין סיווגה. http://www.molsa.gov.il/Revacha/YeladimAndNoar/ צריך לבחור את האופציה - שרותים חוץ ביתיים. בהצלחה, מור

תודה רבה:)

נפרדנו לפני שנים רבות. נפגשים לעתים מזומנות סביב הנכדות. פעם היה בינינו קשר-הן מבינות ולעצמן-את העולם המסובך- לסדר מנסות. דווקא שאלותיהן התמימות לעתים מכאיבות. בעצם, אין כאן שאלה יותר- שיתוף בחווייה. ולך - חיבוק ובהצלחה

שלום לך סבא חביב, O פתיחה יפה מזו לפורום, לא הייתי יכולה לבקש. אני יכולה לראות מול עיני את תמונת המשפחה החובקת את צעיריה, שאינם ממש מבינים אך חשים באהבתכם ובדאגתכם להם. והלא זוהי גולת הכותרת: למרות ועל-אף הסבך, להן ברור שכולכם בעדם. ותודה לך גם על החיבוק נוחי

נוחי לא התבלבלתי. אני הסבתא!

ברכות נוחי ,אEם הרגישות הנכונה במקום שכל כך נזקקים לה. המון המון הצלחה חמוטל .

יקרה לי ברכתך חמוטל, הפונה אל ה-EM שבי.

מצטרפת לברכות. הפורום בידיים טובות. הפורום חשוב עדין ורגיש מקווה שיחידים ומשפחות ימצאו בו מקום בטוח לשיתוף, תהיות ושאלות בנושא. המון בהצלחה. ורד

מור, ליאת, תמר ורוני תודה לכן קולגות וחברות יקרות, וכמובן שאתן מוזמנות להציץ מדי פעם ולתרום מחוכמתכן ומנסיונכן - כל המרבה הרי זה משובח... - וייהנו הפונים מכל העולמות. ועדי חברתי ארוכת השנים (30+) מי כמוך יודעת אותי? את כל האנרגיות הטובות המופנות אלי, אשתדל להעביר לפונים שיבואו. נוחי

אם כי הברכה מופנית ל"דוקטורס" על שזכו בך. ולך נוחי היקרה, מלאת החום האהבה והאכפתיות, המון הצלחה והנאה. נתי.

נוחי יקרה, כמי שמכירה אותך שנים רבותתתתת.... אין מתאימה ממך לנהל פורום בנושא כה רגיש וחשוב. מאחלת לך ולמכותביך תקשורת בונה ויצירתית נהנית להיות לצידך תמיד אוהבת עדי

נוחי שלום. דנה ספקטור הפנתה אותי לפורום שלך. אשמח לראיין אותך ולתת לו מקום במדור שאני כותבת ב-את, שעוסק בחד-הוריים. אמשח אם תתקשרי - 054-5703007 03-6969081 להשתמע - אפרת (דנה קוראת לי אפי, כי היא מכירה אותי "מהבית"...)

היי נוחי, מברכת על פתיחת פורום בנושא כ"כ חשוב. הרבה בהצלחה. מור - מנהלת פורום יחסי הורים ילדים.

לנוחי, המון ברכות להולדת הפורום החדש בהנהלתך. בטוחה שרוחך הטובה תשרה כאן, ומקווה שהציבור ישכיל לנצל את כישורייך, טוב לבך, ניסיונך ורצונך הטוב להושיט יד לכל פונה. אני מאחלת לך המון הצלחה ליאת מנדלבאום - פורום פסיכולוגיה קלינית (חברה וקולגה).

ברכות חמות נוחי! אין לי ספק שבעזרת הידע העשיר והחום האינסופי, תדעי לאמר בדיוק את המילה הנכונה, שתאיר ותעזור. מזל טוב לאתר דוקטורס שהתעשר בפורום חשוב ומועיל, רוני חברתך (:

שלום לך מור, שמי יניב ואני בן 30,אני אבא לילד ראשון בן שנה ו-9 חודשים. לילדי יש סדר יום קבוע של הליכה לגן בבוקר,בצהריים אשתי איתו עד הערב. אני מגיע בזמן האחרון מהעבודה מאוד מאוד מאוחר (20:00-21:00 בערב).איך שאני מגיע הביתה בציפייה לראות את בני ולחבקו מתוך געגועים ,הוא מתנגד ,צורח,רץ לאימו ולא מוכן להתייחס אליי כלל,לעיתים הוא בוכה כשאני מחזיק אותו ומחבק אותו .הוא מיד רוצה ללכת לאימו. אני מרגיש מאוד רע עם זה ואפילו מקנא... אני לא יודע איך להתייחס אליו כשהוא מתנהג כך. האם זה אופייני?איך להגיב לתגובה שלו,כי נראה שהוא מצפה לתגובה ממני? חשוב לי לציין שבשבתות הוא בסדר איתי וקשור אליי מאוד,משתף איתי פעולה ואנחנו נהנים יחד. אודה לך על תשובתך, יניב!

בקר טוב, לפי מה שהבנתי מהודעתך,מדובר בשינוי. בדר"כ אתה לא מגיע בשעות כאלה אלא רק לאחרונה.נכון ? ילדים קטנים מגיבים לשינוי ע"י שינוי התנהגותי. קשה להם לבטא את הכעס/תסכול שהם מרגישים ולכן הם מביעים אותו ע"י - חוסר שקט/שובבות יתרה/דחיה... אני מניחה שזו הסיבה. איך להגיב ? לשקף לו את ההרגשה שלו - אני יודע שאתה כועס כי לא לקחתי אותך ל..,לקבל את הקושי שלו מהשינוי,לא לכפות את עצמך עליו אלא לגשת בהדרגה ובעדינות. אני מעריכה שכשהמצב יחזור להיות רגיל,התופעות יעלמו. בהצלחה, מור

נוחי שלום, שמי טלי. אני עוסקת מזה שמונה שנים כעובדת סוציאלית קלינית בתחום בריאות הנפש. בחיי הפרטיים אני גרושה ואמא לילד בן שנתיים. אני נורא שמחה לגלות בעיתוי זה את הפורום החדש. המון בהצלחה ואשמח לדיבור ושיתוף של הרבה אנשים לאו דווקא אנשי מקצוע באתר. יישר כוח טלי.

שלום טלי, ראשית, אני מתנצלת על האיחור בתגובה, ההודעה שלך התחבאה לה כאן ואינה מופיעה בשלב זה בדף מס' 1 ביחד עם שאר ההודעות. מצוות האתר הודיעו לי שזה יסתדר מאוחר יותר. ושנית, מודה לך מקרב לבי על ברכתך. הנושא מאד יקר לי ולוואי והיה קיים בזמני, בעת שאני הייתי במצב זה. מאד חשובה בעיני משאלתך לדיבור ושיתוף, היא קולעת בדיוק לתפיסתי את הפורום כבמה לדיונים. מאחלת לכולנו שהפורום ייהווה עבור הפונים מקום בטוח לתהות, לבדוק, ולשתף. נוחי

שלום רב, אשמח אם תפני אותי לחומרים מדעיים בנושאי אבחון קשיי למידה אצל בני גרושים. אילו קשיים, כיצד מאבחנים? דרכי טיפול בבית, בבית הספר - בגיל?

יש לי בן בן שלוש אני גרושה הוא לא היה בקשר ולא דיבר על אביו במשך שלוש שנים ושלושה חודשים פתאום הילד החייכן והשמח השתנה הוא עצוב מאוד היום הוא אמר לי הוא רוצה לעבור לגור עם אבא שלו אני עוברת תהליך קשה אין לי עזרה נפשית אני לא רוצה לפגוע בו יותר ממה שכבר הוא נפגע הוא נפגש עם האבא מרכז קשר הוא לוחש המון כדי שאני לא אבין מה הוא אומר לא הגבתי לו כשהוא חזר ממרכז קשר הוא היה שמח לחזור אלי וחיבק אותי מה עלי לעשות איך עלי להגיב ? אני אוהבת את הילד שלי והחלטתי להשתנות אני מנסה היו לי כמה חודשים טובים אני מנתחת כל דבר זה גרוע איך מסלקים הרגל רע לטובת הילד שכחתי שהוא ילד בגיל שלוש ומבלבלים לו את הראש ולכן הוא מדבר כך עיזרו לי בבקשה

שלום רב! נמצאת כרגע בתהליך גירושין.בעוד כחודש ימים אני ושתי בנות שלי(בנות 7 ו13) עומדות לעבור מקום מגורים.עם בת הגדולה אנחנו מנהלות שיחות בנושא,אך איך להסביר לקטנה אני מתקשה להחליט..אנא עזרו לי.תודה

למי מכם, המעוניין לבטא ניסיון ממשי בנושא רצון הילד בעת פירוק התא המשפחתי, השפעת רצון הילד לעמדות ההורים, משמורת בניגוד לרצון הילד, משקל ראוי לרצון הילד ועוד. נושא זה עומד במרכז עבודה אקדמאית לסיום תואר שני בפקולטה למשפטים. אשמח לבטא כל רעיון או עמדה בנושא. שנה טובה

יש לי ילדה בת 3 שאין לה אחים או אחיות ושלא הורגלה לחברת ילדים והיתה בטיפולי בבית במהלך כל הזמן הזה. לפני חצי שעה בערך כשהיינו בגן שעשועים בעלי אמר לי שיש בגן הזה המון ילדים מופרעים וכשהילדה שמעה אותה היא התחילה פתאום לפחד מאוד מילדים באופן כללי.אני ובעלי מנסים לכפר על הטעות ואומרים לה שילדים הם חמודים ומתוקים אבל היא מפחדת להיות ילדם,לשחק איתם,לתקשר איתם,ואם ילד בוכה או צועק היא מתחילה לבכות ולבקש שאני יקח אותה על הידיים ושנלך הביתה.השנה(לפני שבוע)היא נאלצה ללכת לגן בפעם הראשונה בחייה, בגן יש 28 ילדים, היא בוכה המון, התחילה לגמגם וממש קפואה מפחד בגן.הגננת הציעה לי להישאר איתה בבוקר שעה ואח"כ לקחת אותה ב-12:00 במקום ב-13:20,השאלה שלי היא: האם הדרך נכונה? האם אני צריכה להישאר איתה כל הזמן בגן? אודה לך על תשובתך הכנה והמהירה!

שלום לך אני חושבת שזה לא רק בגלל מה שאמרתם זה בגלל שהיא לא רגילה לילדים ולשחק איתם, אני במקומך היתי עושה הכל בהדרגה פשון סבלנות ולאט לאט , בימים הראשונים להיות איתה ובכלל לא לעזוב אותה שעתיים למחרת שלוש במקביל תדאגי אחרה"צ להפגיש אותה עם ילדה או ילד שנראה ללכת יחד לגינה את והאמא השניה זה עוזר היא לאט לאט תפתח בשבילה את חיבת ליצור קשר עם הורים בגן עם ילדים שהילדה מתחברת אליהם ,לאחר שבוע תתחילי לומר לה מה דעתה להשאר לבד ולאחר שעתיים תבואי תיקחי אותה וכך בהדרגה ,אני יודעת שזה קשה מאוד אבל את תראי שזה משתלם לילדה בסוף, חוץ מזה תשתדלי לפחות פעמיים שלוש להפגיש אותה עם ילדים להזמין הביתה ללכת איתה לבית של חברה תיצרי קשרים זה עוזר מנסיון תאמיני לי בי בהצלחה

בנוסף לעובדה שאת צריכה לדאוג להפגיש אותה עם ילדים ,תדברי איתה המון בבית על הגן ועל הילדים,תשאלי אותה שאלות:מה עשיתם בגן?שיחקת עם הילדים? וכו'... קחי אותה למשחקיות לילדים,תספרי לה סיפורים בנושא והעיקר לחשוף אותה לילדים ולחברה. בקשר לגן אני חושבת שתשארי איתה שעה -שעתיים ,אך כשאת נשארת תני לה להיות לבד עם הילדים,שהיא רק תראה שאת שם. אין לך מה לדאוג הכל חדש לה והיא נכנסה לגן די מאוחר והיא כבר מבינה וזה לגיטימי שהיא תגיב כך.תני לה זמן להסתגלות ורק אחרי זה אם זה ימשיך תחשבי מה לעשות.חשוב שתהיי רגועה ותעבירי לה את המסר הזה בהצלחה! תמי-יועצת חינוכית

בקר טוב, באפן כללי כדאי לבדוק עם עצמך שאלות כמו : איך את תופסת את תפקיד האמהות ? עד כמה תפקידך לגונן על הילדה ? איזה מסרים (לא מודעים. מן משהו שעובר בתחושות) לגבי העולם הסובב אתם מעבירים לה? (לדוג' אם אתם מאוד חוששים שיקרה לה משהו כשתהיה לבד/במחיצת ילד כזה או אחר וכו',אלה חששות שעוברים אליה והיא לומדת שכדאי לחשוש מילדים/זרים/סטואציות חדשות...),עד כמה לדעתך חשובה נפרדות של ילד מאימו ? האם היא חשובה ללמידה והתפתחות או שמא בעינייך יותר בטוח לשמור אותה קרובה ומוגנת על ידך ? וכן הלאה שאלות.... החשיבות של הברור העצמי הזה שלנו כאמהות הוא מאוד מאוד חשוב. מדוע ? כי לתפיסות האלה שלנו לגבי תפקידנו כאמהות יש השפעה מכריעה על התנהגות הילד/מידת הסתגלותו לשינוי,לסיטואציה חדשה וכו'. כדאי להתחיל עם השאלות והתהיות עם עצמך,עוד היום.במקביל לגבי הגן - אני ממליצה להשאר שעה - שעתיים. אבל... מה עושים בשעה - שעתיים האלה ? 1.תופסים פינת ישיבה בגן. מסבירים לילדה שאת לא הולכת,את יושבת כאן ומסתכלת איך היא משחקת. את בעצם משמשת כצופה. הילדה הופכת להיות חלק מהגן. אם היא זקוקה לעזרה במשהו,מפנים אותה לגננת,כמו כל ילד אחר. מעודדים אותה ללכת לשחק,לא מתווכים בינה לבין הילדים/גננת,לא מוציאים עבורה משחקים,לא משחקים איתה.... את לא חלק מהגן,את שם כדי שהיא תוכל לראות אותך. לא יותר מזה. (לפני שאת מגיעה להשאר בגן חשבי היטב עם עצמך על השאלה עד כמה תפקידך לגונן על הילדה. אם בשעתיים שתשבי איתה בגן תשדרי לה שאת שם "כדי לשמור עליה",את עלולה להחטיא את המטרה שלשמה באת). 2. בצד שמאל ב"שאלות ותשובות" יש חלק שמתייחס לאיך עורכים תצפית בגן (בדר"כ כשבוחרים גן),קראי את זה וערכי תצפית - איך הקשר בין הילדים ובין עצמם,בינם לבין הגננת וכו'. כך תקבלי מושג גדול יותר לגבי המקום שבו את משאירה את ילדתך ויתכן שרמת החששות תפחת (אם שלך תפחת,גם שלה תפחת). בהצלחה ואם ישנן עוד שאלות,אני כאן. מור.

יש לי ילד בן 5.5 שעלה השנה לכיתה א', ילדי הוא ילד חכם ופיקח אך לפעמים הוא משקר כדי לרצות אותי ואת אביו. לדוגמא: השבוע קיבלנו מכתב מהמחנכת שבני הוא תלמיד חרוץ, הוא מקשיב ומתנהג למופת, הקראתי לו את המכתב ועודדתי אותו להמשיך כך, למחרת הגיע בני הבייתה והתחיל להמציא סיפורים שהוא היה ראש קבוצה בכיתה והקבוצה שלו זכתה במירב הנקודות (מה שכמובן התברר כלא נכון בבדיקה שעשינו). הוא היה ראש קבוצה בספורט, אך לא בשיעור של המחנכת והקבוצה שלו זכתה בנקודה אחת בלבד. הסברתי לו למה לא כדאי לו לשקר אותנו והוספתי שאני ואביו נאהב אותו בכל מצב, גם אם הוא לא יהיה הילד הכי "מבריק" בכיתה. הוא הבטיח שלא יעשה זאת שוב. שאלתי היא למה זה קורה? ואיך נוכל למנוע היווצרות מצבים שכאלה בעתיד. תודה, אמא מודאגת...

בקר טוב, אני מציעה בתור התחלה לקרא ב"שאלות ותשובות" בצד שמאל את החלק שמתייחס לציפיות. אני כמובן לא מכירה את משפחתכם אבל נסי לחשוב (אחרי קריאת התשובה על הציפיות) האם יתכן שעובר לילד מסר (גם אם הוא לא מודע. רב המסרים הם לא מודעים) שנורא חשוב להיות מוצלח ? האם גם אתם אנשים מאוד מוצלחים ? האם בבית מדגישים הצלחות וגאווה וכו' ? עד כמה אתם מספרים על קושי שלכם ,לא רק כדוג' לקשיים אלא כחלק מהחיים ? דרך אגב,כדאי גם לקרא באותו המקום את התשובה לגבי חרדת בחינות. אם אחרי הקריאה ישארו שאלות,אני כאן. מור

אני אם צעירה ויש לי פעוט בן כמעט שנתיים.השנה זו השנה הראשונה שאני הכנסתי אותו לגן.בימים הראשונים בני הסתגל בצורה יפה לגן ,אך בימים האחרונים הוא הבין כנראה והוא מסרב לתת לי ללכת. אני הולכת מהגן כאשר הוא אינו מבחין ועסוק במשחק כלשהו. אמרו לי שעדיף להיפרד ולהגיד לילדים שלום , שהם ידעו שאמא הלכה מאשר שהם יגלו זאת לבד , כי זאת מאין אכזבה בשבילם שאמא עזבה אותם כך מבלי לומר שלום.אומרים שעדיף שהילד יבכה אך שידע שאמא הלכה. האם זה נכון? עד כמה זה משמעותי?

לאמא הצעירה הוא מספיק גדול ונבון וזה טעות שאת בורחת לו הוא לא יסמוך עליך גם ככה הוא יבכה לאחר כמה דקות שיגלה שאת לא שם פשוט זה נוח לך כי את לא רואה אותו בוכה ,לכן חשוב שיבטח ויאמין בך תודיעו לו שאת הולכת לעבודה ובצהריים תבואי לקחת אותו זה קשה להם והם בוכים אבל אם הכל בסדר בגן הו ישתלב ויעבור , אני גם חושבת שכדאי לדבר איתם על זה ולהכין אותם שהם הולכים לגן ואנו לעבודה תאמיני לי שזה עובד טוב , תמיד חשוב להתנהג אליהם כבוגרים לא לשקר להם אתן לך דוגמא קטנה היתי עם ביתי בהצגה שהיא בת 3 ועוד חברה עם ביתה בת 3 בהפסקה הם קיבלו ממתק מהקיוסק הם רצו עוד ואני אמרתי לביתי שמספיק אחד חברתי אמרה לבת שלה בסדר רק שלא תשגע אותה בסוף ההצגה הבת ביקשה ואז אמא שלה אמרה לה מספיק אכלת ממתק אחד היא צרחה עד לב השמים מאוד לא נעים וכל הדרך עד הבית סתם דוגמא קטנה מקווה שעזרתי

לילה טוב, בואי נראה מה את מרוויחה בזה שאת הולכת מבלי ליידע אותו,לעומת מה את מפסידה,ותחליטי. הרווח - יציאה חלקה עבורך. ההפסד - הילד לומד לא לסמוך עלייך,הוא מבין שאת יכולה להעלם בכל רגע והוא ישאר לבד. האם הרווח שווה את ההפסד לטווח הארוך ? אז כן,בעיני זה מאוד מאוד משמעותי. טיפ לגבי פרידה - להכין מן טקס פרידה קצרצר.ברגע שהוא נגמר,לקום וללכת ולשדר הרבה שלמות.לחזור על אותו הטקס יום אחרי יום. הרי הכנסת אותו לגן שאת מאמינה שיהיה לו טוב שם,נכון ? שדרי לו את זה. ברגע שאת משדרת שנורא קשה לך,שאת נורא מתלבטת וכו',את בעצם מקשה עליו. בהצלחה והסתגלות מהירה, מור

בני בן החמש, הצעיר במשפחה בת שלושה ילדים (מתוקף נסיבות הוא היחיד שמתגורר בבית באופן יומיומי), הוא ילד עצמאי מאוד, המציב לעצמו אתגרים, יעדים, עם כישורים בולטים בתחום הגופני (רכיבה על אופניים, שחייה, אקרובטיקה - מגיל צעיר), מגלה עניין רב וסקרנות בנושאים עיוניים מגוונים - בעלי חיים (מכור ל"נשיונל גיאוגרפיק"), דינוזאורים, גיאולוגיה (הרי געש, איך נוצר כדור הארץ, מאיכן נוצרים המים), מתמטיקה (מגיל 3.5 מודע ליחס של פחות או יותר בין שני מספרים, מגיל 4 סופר באופן עצמאי עד 400, מגיל 4.5 קורא מספרים דו-ספרתיים, ומסוגל לכתוב אותם), מתעניין בהרכבות בלגו ודומיהם, ו"נשאב" לתוך עיסוקים אלה למשך ימים (מסוגל "להתמכר" לעלילה מסויימת שהוא ממציא ולהתמיד ב"תחזוקתה" באמצעות בניית עוד ועוד פריטים למשחק. הוא אהוד ומקובל בחברת הילדים, הוא מרבה ליזום משחקים, "יוצר" עלילה ומפתח אותה לפרטי פרטים, לרוב שואף למצוא בן זוג למשחקים בקרב ילדים מבוגרים יותר. במישור החברתי יש בו איזושהי רגישות יתר בסיסית, הוא מודע מאוד לסבל (חיות), בייחוד כשהוא נפגש עם נושא ההרג והמוות, וזה מעסיק אותו (הוא טרוד בזה שהבשר שאנחנו אוכלים פעם היה חיה שחיה וכעת היא מתה), מגלה אמפטיה אינסופית לקטנטנים, ומבקש לטפל במישהו. ביחסים עם חברים הוא מאוד פתוח, מעניק, מפשר על קונפליקטים, הולך לקראת על-מנת להתמיד במשחק, ולרוב מפתח יחסים יציבים ברמה הזוגית. אבל..... לצד התכונות "החזקות" שלו יש בו פגיעות יתר שמקשה עליו בתחומי החברה, הוא נבוך מאוד בתקשורת שלו עם מבוגרים אחרים (מחוץ למשפחה), ולרוב פשוט מתעלם מקיומם. כך, בגן הוא שומר על דיסטנס עם הצוות המטפל, מתקשה לברך אותם לשלום בכניסה וביציאה מהגן, זה ארוע מאוד לא נעים. הוא גם לא מתעניין כל כך בכל הסיטואציה הקבוצתית של ריכוז ומפגש, לא מספר על זה כלום בבית, ומדברי הגננת הוא מעדיף את המשחק החופשי, ולא כל כך נוטל חלק במפגשים. בדומה לגן, הוא מתעלם ממבוגרים מוכרים (שכנים, חברים) השואלים לשלומו, וזה מאוד מביך. התגובה התיפוסית שלו לאחר כמה נסיונות לפנות אליו, זה כאילו משחק התאגרפות. בנוסף הוא מתקשה להתמודד עם מריבות בין חבריו המבקשים לשחק איתו, וזה מכניס אותו לעצבות ולטענות שאף אחד לא רוצה לשחק איתו (!), בשנה שעברה הוא אף חווה נסיגה מסויימת על רקע האהדה הרבה שרוכשו כלפיו חבריו בגן. גם מוחה בתוקף אם אני מדרבנת אותו ללכת לאיזשהו חוג לפיתוח כישוריו ("אל תעודדי אותי"), או אם אני נותנת לו חיזוק או מתלהבת ממה שהוא עשה. הבעיה היא: על אף השיחות הרבות שאנחנו מקיימים איתו, הוא "מסרב" להפנים את כללי ההתנהגות החברתית, ומתנהל כלפי חוץ "כפרא קטן". מה לעשות?

לילה טוב, ההודעה מאוד גדושה. אני אנסה לעשות איזשהו סדר ולענות על כמה שיותר דברים.אני מתנצלת מראש אם לא כ"כ תאהבי את התשובה : 1. את כותבת - "אם אני מדרבנת אותו ללכת לאיזשהו חוג לפיתוח כישוריו ("אל תעודדי אותי")"- הילד בן 5 !!!! איזה עוד כישורים הוא צריך לפתח,מעבר ל - רכיבה על אופניים, שחייה, אקרובטיקה ,מכור ל"נשיונל גיאוגרפיק",הרי געש, איך נוצר כדור הארץ, מאיכן נוצרים המים,מתמטיקה,הרכבות בלגו וכו' ??? מה הלחץ ? מה החפזון ? למה הוא צריך להספיק כ"כ הרבה בגיל כ"כ צעיר ? עולות אצלי עוד כ"כ הרבה שאלות לגבי הנק' הזו.... אני לא יודעת מה המשמעות המיוחדת שיש לילד הזה עבורך ועל מה הוא עונה אצלך. אבל אני ממליצה בחום (ורצוי כל עוד הוא קטן..) ,לבדוק את זה קצת יותר לעומק. 2." ולרוב מפתח יחסים יציבים ברמה הזוגית" - שוב, מדובר על ילד בן 5 ? . כל התאור שלך,צורת הביטוי,לא כ"כ מתאימה לתאור ילד בן 5. האם יתכן שאת קצת משליכה עליו משהו ? 3. זה נראה כאילו את יודעת ומנתחת כל רגע בחייו - העיסוקים שלו,החברים,המפגש בגן,המשחקים בגן... זה נהדר להיות הורה מעורה וקשוב. זה הרבה פחות נהדר כשזה הופך לזכוכית מגדלת. 4. לגבי הקשר עם מבוגרים- את קובעת שזה נובע מפגיעות יתר. איני יודעת על מה הקביעה מתבססת,כך שקשה לי לבדוק עד כמה זה המניע. כרגע המצב הוא שהוא פשוט מתעלם ממבוגרים ומביך אותך. אולי הוא יודע עד כמה חשוב לך שהוא יהיה ההפך מ "כפרא קטן" והוא עושה קצת "דווקא" ? אולי זו הדרך שלו למרוד ? אולי זו הדרך שלו "למחות בתוקף" ? יתכן שהציפיות הגבוהות שלך ממנו מלחיצות אותו וזו הדרך שלו לאותת לך שנמאס לו להיות מושלם ? אני בטוחה שכל מה שאת עושה,את עושה כדי שיהיה לו טוב ומתוך אהבה מאוד גדולה כלפיו. אין לי ספק בזה,לרגע. אבל... דווקא בגלל הכוונות הטובות,אני היתי מאוד ממליצה לפנות לכמה שיחות לאיש מקצוע לברור קצת יותר מעמיק לגבי הציפיות שלך מהילד,וההשפעה שלהן על היחסים בינכם בטווח הקרוב ועוד יותר חשוב,בטווח הרחוק. הרבה בהצלחה, מור

בתי בת 3 ושלושה חודשים , היא מאוננת כבר כמה חודשים בתכיפות מאוד גבוהה, וכשמנסים לדבר איתה היא פשוט לא שומעת - זה קורה בתכיפות של כמה פעמים ביום וכל פעם לפחות למשך חצי שעה - היא נורא מתאמצת שהיא מאוננת ונורא מזיעה אני לא יודעת איך להעיר לה, כשאני אומרת לה שזה לא יפה לעשות את זה ליד אנשים היא הולכת לחדר וממשיכה שם, אבל כשאנחנו לא נמצאים בבית זה קצת בעיה, האם יש פה בעיה או שזה טבעי לחלוטין

לילה טוב, אני ממליצה להתקשר ל"קו החם לברור התנהגויות מיניות מתחת לגיל 12" (אפשר בעילום שם) ולברר. 6477898 03. מור

מאיזה גיל (של הילדה) כבר לא מומלץ שהאבא יתקלח עם הילדה ו/או האמא תתקלח עם הילד?

לילה טוב, תשובה קודמת לאותה השאלה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/22/xFT/1111/xFP/1112 אם ישארו שאלות,אני כאן. מור

שלום יש לי שני תאומים נחמדים בני שלוש וחצי שלאחרונה חזרו להרטיב רק בלילה לאחר שבמשך כחודשיים היו או מבקשים פיפי בלילה, או שלא הרטיבו בכלל. מדי פעם היתה הרטבה, אך בסך הכל הכל הלך לקראת גמילה שלמה.אין כל בעיה רפואית נראת לעין ולא חל כל שנוי בשום סטטוס.הם מודעים למצב וכשנשאלים מדוע התשובה היא :ברח לי. השאלה כיצד לנהוג במקרה זה,שהרי אין זה הגיוני לשטוף כל יום סדינים כסויים ופיזמות ללא סוף ואם המצב ימשך כך לקראת הסתו יהיה גרוע יותר.הם ישנים שינה טובה ואם איני יורדת בלילה ומחליפה להם סביר שיישנו כך עד הבוקר.לפעמים הם מתעוררים ומבקשים פיפי אך זאת לאחר ההרטבה.היש טעם לחזור לחיתולים ללילה?המצב המתואר כאן דומה מאד אצל שניהם. בתודה

לילה טוב, אני לא יכולה לדעת מכאן מדוע ישנה נסיגה. אני יכולה לנסות להעלות כיוונים למחשבה בתקווה שמשהו יעזור : 1. האם ישנו שינוי כלשהו שיכול לעורר התרגשות/קצת לחץ... לדוג' - מעבר גן ? 2. כדאי לשים לב לכמות השתיה בשעות שלפני ההליכה לישון ובמידת הצורך לשנות. 3. אני נוהגת ונהגתי (ומכירה עוד כמה ילדים שנגמלו באותה הדרך...) להעיר פעם אחת בלילה כדי לעשות פיפי. יש כאלה שמתנגדים לכך. אני מעולם לא מצאתי בעיה עם זה. לשיקולך. 4.אפשר לשקול חזרה לטיטול . לא לתת לזה משמעות של "עונש" ולא לשדר אכזבה מזה שצריך להאט קצת,אלא כמשהו קונקרטי. תכל'ס. להגיד משהו כמו - אני רואה שקצת בורח לך בזמן האחרון. היית רוצה שאולי נשים כמה לילות טיטול,עד שתתרגל שוב לעשות בשרותים ?. כמובן לכבד את ההחלטה שלו/שלהם. בהצלחה, מור

אני אם חד הורית לבן בגיל כמעט 3 (בעוד חודשיים). הוא חברותי, מתקשר ברמה גבוהה, חייכן ומקסים. לאחרונה - עם תחילת החופשה מהגן, לפני כשלושה שבועות, הוא החל לנהוג כלפי, לעיתים, באלימות - דוחף, מרביץ, צובט וכו'. ניסיתי לנקוט בגישות שונות אפשריות - פינת מחשבה, הסבר במשפט, הסבת תשומת הלב עוד. בעייתי היא - נראה לי שהמצב הולך ומחריף משתי סיבות: 1. כנראה שההתנהגות האלימה שלו מופנת רק כלפי (לא נשמעו קולות מהגן או מגורמים אחרים) 2. ככל שתגובותיו ממשיכות התסכול שלי מתגבר ולעיתים רבות תגובתי יוצאת מפרופורציה. מה עושים?

לילה טוב, נסי לענות לעצמך על השאלות הבאות : - מה בקשר שלו איתך מאפשר לו להתנהג כך כלפייך ? - עד כמה את מציבה לו גבולות ? בתור התחלה,אנא קראי ב"שאלות ותשובות" שמצד שמאל את החלקים - גיל שנתיים והתקפות זעם והצבת גבולות. אם ישארו שאלות,אני כאן. מור

יש לי דילמה מאוד קשה מקווה שתוכלי לעזור לי בהקדם. ביתי בת שלוש ושלושה חודשים מגיל שנה ושלוש הייתה בגן מסוים ממנו הייתי מאוד מרוצה השנה החלטתי להוציא אותה משם כיון שאין שם קבוצות גיל ויש שם גם תינוקות ( בגיל שנה ) ורציתי גן שבו היא תהיה עם ילדים בני גילה, יש לציין שהיא ילדה מאוד נבונה ומאוד בוגרת לגילה. לשמחתי מצאתי גן שבו קיבלתי המלצות מעולות על הגננת, הגן נראה לי מאוד מבחינת תכנים וחיצוניות וגם בררתי עם הגננת שאמרה שלא יהיו ילדים מתחת לגיל שנתיים וחצי ויהיו לפחות 6 ילדים בני גילה, בפועל שהגעתי לאסיפת הורים יום לפני גיליתי שזה לא כך יש שם ילדים גם בני שנתיים וחודש, הרוב בסביבות שנתיים וחצי ו4 ילדים בני גילה או קצת גדולים מממנה. הבטיחו לי בגן שהם עובדים בקבוצת גיל, והתכנים שלהם ברמה גבוהה, ואין לי מה לחשוש אני מאוד מתלבטת האם להוציא אותה משם? מצאתי גן שבו יש ילדים ממש בקבוצת הגיל שלה אבל שם יש גננת ממש ממש צעירה וחסרת ניסיון, שוב אציין שהגן ממש מוצא חן בעיני הגננת מדהימה והילדה מראה כבר סימני הסתגלות. מצטערת על השאלה הארוכה אבל אודה לך אם תוכלי להשיב לי כמה שיותר מהר. תודה

לילה טוב, יש בשאלה שלך המון המון רבדים ויהיה מאוד קשה לענות על כולם דרך הפורום. אני אנסה "לגעת" בכמה שיותר,בתקווה שזה יעזור בהחלטה. 1.באפן כללי אני מאוד בעד לשלב בגן שמרבית הילדים בערך בגיל של הילד/ה. אני פחות מתייחסת ל"עובדים" בקב'. הדאגה שלי היא לא מבחינת התכנים המוצהרים אלא דווקא מבחינת המסר לילדה,מבחינת תפיסת האם את תפקידה כמוגוננת וכו'. אני מנסה להבין מה המניע לבחירת הגן הראשון מעבר לעניין החיצוניות והתכנים (בעיני יש דברים רבים שעומדים לפני זה בבחירת גן). 2.לגבי הגן השני,לא כתבת עליו הרבה פרט לזה שהילדים בגילה ושהגננת צעירה. בעיני עצם זה שגננת היא צעירה,זה לא בהכרח חסרון. לאו דווקא הגיל הוא הקובע. 3. בדר"כ ,אני לא ממליצה להעביר ילד שהתחיל להשתלב,אלא אם כן מדובר במצב שמחייב את ההעברה. צר לי שאני לא יכולה לתת תשובה חד משמעית. אני מוסיפה קישור לשאלה שנשאלה בעבר,יתכן שתמצאי שם משהו שיעזור בהתלבטות. בנוסף,כדאי לקרא את החלק על הגן ב"שאלות ותשובות" מצד שמאל. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/23/xFT/2904/xFP/2897 שיהיה בהצלחה, מור

שלום רציתי לשמוע את דעתך בנושא שאני לא מצליח להתמודד מולו. יש לי שני ילדים קטנים שההפרש ביניהם הוא שנה וארבעה חודשים. הגדולה בת שלוש וחצי והקטן בן שנתיים וחודשיים הם ממש כמו תאומים -משחקים יפה ביחד ומאוד אוהבים אחד את השני אני רוצה לציין שהקטן מאוד מפותח לגילו -מדבר חלק (עם אוצר מילים רב) ואוהב לשחק רק עם גדולים ממנו הבעיה היא שלבני גילו הוא מרביץ וגם לאחותו הגדולה כשמשהו לא נראה לו ,או שהוא רוצה צעצוע שנמצא אצל אחותו הוא מושך לה בשערות או מרביץ( יש לו ביטחון עצמי גבוה והוא לא מפחד מאף אחד) גם לנו (לי ולאשתי ) הוא לפעמים מרביץ והוא אומר אחרי ההרבצה (שזה לא היה בכוונה ) ונותן נשיקה. כל פעם אחרי תקרית איתו -אני מסביר לו שזה לא בסדר ושזה לא נעים לאחותו --ואני לוקח אותו לחדר למס דקות ---אבל הוא לא מפסיק עם זה וזה לא משתפר. הוא מרביץ ומחייך ומבקש סליחה מהר. אני כבר מיואש ואין לי שום רעיון או דרך אחרת כדי ללמד אותו שיפסיק. אשמח לעצה ממך תודה מראש

לילה טוב, בתור התחלה,אנא קרא ב"שאלות ותשובות" (מצד שמאל) את החלקים - גיל שנתיים,התקפי זעם.. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

אני אמא לשניים : בן שנתיים ו- 3 ובן חצי שנה. לגדול מאז ומתמיד הייתה שינה קלה. מתעורר מכל שטות ובכלל כל הזמן זז בשנתו. לקטן אין בעיות שינה והוא ישן כל הלילה. הבעיה היא ששניהם ישנים באותו החדר. כשהגדול מתעורר ונופל לו המוצץ , הוא מתחיל לבכות ומיד מעיר את הפיצפון. או שהוא "מפספס" עם הפיפי הוא בוכה ואז הקטן מתעורר. בקיצור אני אובדת עיצות. בעלי טוען שלא כדאי להפריד ואין מה לעשות. אני לעומתו טוענת שבהמשך גם השינה של הקטע תשתנה כי הוא יתרגל לא לישון טוב בלילה. יש לי אפשרות להפריד ביניהם אבל הבעיה היא שיותר קל לי להעביר את מיטת התינוק+השידה מאשר את כל החדר של הגדול. החדר שפנוי לי כרגע הוא חדר מעט מרוחק ואני מפחדת שלא אשמע את הקטן מתעורר להנקת לילה. . מה עושים? האם מומלץ בכלל להפריד? אולי הגדול יפגע מזה וירגיש כי משהו השתנה בבית בגללו ?? אשמח לקבל את דעתכן

לילה טוב, אין תשובה חד משמעית לגבי חדר משותף או נפרד. אפשר לגדול יפה מאוד בשני חדרים נפרדים ואפשר גם בחדר משותף. במקרה כמו שאת מתארת,אני כן הייתי מפרידה על מנת לא להפריע לשינה של התינוק. אני מבינה שהחדר היה קודם כל של הגדול. במידה שכך,לא הייתי מוציאה אותו מהחדר כי יש בזה מסר מאוד לא נעים,במיוחד אם החדר השני מרוחק יותר. לגבי זה שלא תשמעי,אני לא יכולה לדעת אם תשמעי או לא. אני כן מאמינה שכשתינוק בן חצי שנה מתעורר בלילה,שומעים אותו למרחק די גדול...:). אבל שוב אני חוזרת ואומרת,אין שום הכרח להפריד. זה נתון לשיקולכם והדבר החשוב ביותר הוא שתהיו שלמים עם ההחלטה. מור

שלום, אני ובעלי כנראה בתהליכי פרידה,אנו עדיין בודקים את הקשר שלנו אך בינתיים מזה כחצי שנה אנו הגענו להסכם כי לא נישן יחד באותה המיטה וכך היה , מזה כחצי שנה בעלי ישן בסלון ובני בן השנה ו-9 חודשים ישן איתי במיטה. חשוב לי לציין שאני ובעלי מתכוונים לסיים את הקשר בינינו בצורה יפה ומלבד העובדה שהוא כרגע ישן בסלון ואני בחדר עם הילד אין צעקות בבית חלילה, כמובן מלבד ויכוחים ידועים.. השאלה שלי היא האם את חושבת שהעובדה שבני רואה כי אני ואביו ישנים בנפרד והוא ישן איתי יכולה באיזה מובן לפגוע בו בכל צורה שהיא? האם העובדה שאנו לא מדברים בינינו גם משפיעה עליו? האם בכלל את חושבת שילד בגילו מבחין בדברים הקטנים שאנו המבוגרים מבחינים? והאם כשנחזור (אם נחזור) לישון שוב יחד זה לא יבלבל אותו או יגרום לו לתחושת תסכול?

לילה טוב, אני מעריכה שהמצב אכן משפיע עליו. גם אם את לא ישנה עם בעלך רצוי,שלא תשני עם הילד. מדוע ? במידה שתחזרי לישון עם בעלך,זה יוצר מצב שבו את כאילו "נפרדת" מבנך. ז"א, את כל הזמן צריכה לבחור - שינה עם הילד מול שינה עם הבעל. זה מעמיד אותם אחד מול השני וזה לא מצב טוב עבור הילד ועלול להוסיף על הקשיים. שיהיה הרבה בהצלחה בכל דרך שתבחרו, מור.

למור שלום, קראתי את תשובתך לבחורה בשם חנה שסיפרה על הקשיים שהיא עוברת עם בעלה וההשפעה של זה על הילד,בנוסף התייחסת לשינה שלה עם הילד בעוד שבעלה ישן בחדר אחר. אז רציתי לשאול בנוגע לזה,אומנם לי אין בעיות עם בעלי ואנו חיים באהבה רבה אך גם לי יש תינוק בערך באותו גיל והוא ישן איתי ועם בעלי במיטה , רק שבעלי עובד משמרות שזה כרוך בעבודה בלילה לפעמים , וגם אצלי יוצא מצב שהילד ישן איתי לבד כי אביו עובד (שוב אני מציינת לא כל הזמן , אך לפחות 3 פעמים בשבוע ולפעמים יותר).בנוסף בשעות הצהריים שהוא חוזר מהגן הוא גם ישן צהריים במיטתי יחד איתי. האם את חושבת שזה יכול להוות קושי כפי שציינת בתגובתך לבחורה ההיא?

בקר טוב, המצב הוא שונה - אצלך מדובר במצב שקיים מאז ומתמיד ולא משתנה בהתאם לנסיבות (ז"א, הילד לא ישן איתך כשאת "ברגז" עם אבא וישן לבד כשאתם "שולם"),לכן זה לא מעמיד את הילד במצב של תחרות עם הבעל. צריך להבין,לא עצם השינה עצמה היא הגורם שיכול להוביל לקשיים אלא השינה בהתאם לנסיבות והמסר שעובר לילד. כל עוד המצב נוח ונעים לשלושתכם,אני לא רואה סיבה לשנות. מור

שלום , אני אמא לתאומים בני שנה - בן ובת. בחודשיים שלושה האחרונים בני חוטף כל צעצוע שבתי מחזיקה , זאת רק לשם הלקיחה ואח"כ עוזב את הצעצוע . לאחרונה גם החל להכות אותה מידי פעם . אציין כי רוב הפעמים בתי סבלנית , היא לא נלחמת אלא מוותרת ונגשת למשחק אחר , אך ישנם ימים שזה פשוט בלתי אפשרי , כי אין לה אפשרות לשחק בשקט. אני ובעלי משתדלים לא להתערב ולתת להם להסתדר לבד ומסבירים לבני שעליו לחלוק ולא להכות את אחותו . האם זו הדרך להתמודד ? מה עושים ? איך מגיבים ? הרי כולנו יודעים שזהו שלב אגוצנטרי של הילד . תודה רבה

היי אפרת, התאומים שלי כבר בני שלוש וחצי, ועד היום יש להם את הקטע של המריבות האיומות על צעצוע מסוים. הם יכולים לצרוח אחד על השני, לדחוף, להכות, ואחרי שנייה הצעצוע נותר מיותם ואין להם שום עניין בו.... המריבה לפי דעתי היא לא על הצעצוע כמו על המעמד שלהם.... מה שאני עושה, בדרך כלל נותת להם להסתדר לבד. אם זה נימשך יותר מידי זמן, אני לוקחת אחד מהם בדרך כלל לא את מי שהצעצוע נמצא אצלו, מציעה לו משחק אחר ואומרת לו שאני והוא נשחק ביחד. יושבת איתו כמה דקות ומסיחה את דעתו. תנסי גם אצלך ותיראי אם יעבוד. בהצלחה.

לילה טוב, מכיוו שנוצרה מעין חלוקה - בנך הוא "האגרסיבי" ובתך ה"פאסיבית",אני ממליצה כן להתערב קצת. איך ? לשים לילד גבולות תוך הרבה מאוד שיקוף( "אני יודעת שאתה רוצה את המשחק, אבל עכשיו הוא אצל..." , "אני יודעת שאתה כועס,אבל אני לא מרשה להרביץ ל..")ובמקביל ללמד את בתך "לעמוד על שלה" (לגבי זה כדאי לקרא את התשובה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/23/xFT/1199/xFP/1210). בהצלחה, מור

שלום רב ביתי בת ה-5 שעירה ברגליים. השעירות בולטות בעיקר עקב גוון עורה הבהיר ושיערותיה שהן ארוכות, צפופות ,כהות ודי עבות. הילדה החלה לשים לב לרגליה ושאלה האם ניתן להוריד את השערות. אמרתי לה שכשהיא תיהיה גדולה יותר נטפל בשערות. אני לא שלמה לגמרי עם תשובתי מאחר ואם המצב באמת מפריע לדימוי העצמי שלה אולי אני כן צריכה להתייחס לכך. מתלבטת. אורלי.

לילה טוב, אולי כדאי לשקול התייעצות עם רופא עור (רצוי בתחילה ללא הילדה). בנוסף,אני לא יודעת עד כמה עניין היופי/מראה חיצוני/טיפוח... הוא דומיננטי אצלכם. במידה שישנה התיחסות רבה לחיצוניות כדאי היה קצת להפחית אותה ולהדגיש חלקים פנימיים. לא לעשות את זה אחד על חשבון השני. ז"א,לא לקשור בין השניים ("לא נורא שיש לך שיער על הרגליים,את הרי ילדה כ"כ חכמה וזה מה שקובע") אלא פשוט לדבר/להחמיא קצת פחות על חיצוניות ויותר על פנימיות. צריך לזכור שתגובת הילדה תלויה הרבה מאוד בתגובת ההורים. ילד שמקבל מהוריו תחושה שמקבלים אותו כמו שהוא (ולכל אחד יש את החסרונות שלו.אין ילד או אדם שאין לו דבר שהוא לא מרוצה ממנו),שהוא מושלם כמו שהוא,לומד לקבל את עצמו ככזה. הרבה בהצלחה, מור

בני בן השנתיים וארבע היה נרדם לא לפני 9 בעבר, גם אם השכבנו אותו הרבה קודם. בשבועות האחרונים הוא נרדם רק אחרי 11, משתולל, יוצא ממיטת התינוק שלו. שהוא סוף סוף נרדם זה רק מול הטלביזיה. לעיתים קרובות הוא מתעורר בלילה ואז דורש להיות בסלון ולראות טלביזיה. לא ניתן להשאירו במיטה, גם שאנחנו בחדר קוראים סיפור או מדברים. יש לציין שזה קורה גם אחרי שקם מוקדם, היה פעיל כל היום, וישן מעט בצוהרים. אחיו בן השש וחצי מפריע לו לפעמים, וגם מתקשה בהרדמות - אנחנו יחסנו זאת להתרגשות לפני כתה א',אך אצלו הבעיה קלה בהרבה והוא לא מתעורר בלילה.

לילה טוב, האם יתכן שהוא מרגיש שהוא מפספס משהו כשהוא ישן ? כדאי כשמשכיבים ילדים לישון,להפוך את הבית ל"משעמם" - להחשיך את הבית,לעשות דברים רגועים ושקטים וכו'. אם הבית ממשיך לפעול כרגיל,נדמה לילד הרבה פעמים שאם הוא יהיה בחדר או יישן,הוא יפספס משהו... באפן כללי כדאי לעשות הבדל מאוד ברור בין שעות ערות לשעות שינה. ז"א, בערות לתת הרבה תשומת לב,להרשות להשתולל,להוציא הרבה אנרגיה ואילו בשעה שלפני ההשכבה לישון "להוריד הילוך". כדאי גם להנהיג מן טקס קבוע ורגוע כמעין "גשר" בין המולת היום לשנת הלילה. בנוסף,חייבים לשים גבולות ,להחליט מהי הדרך בה אתם משכיבים אותו לישון ואיך אתם אוכפים זאת. רק ע"י עקביות ואסרטיביות שלכם תוכלו להשיג שינוי. לגבי החלק האחרון,אני מציעה לעשות חיפוש בפורום ולקרא קצת על שינה. בהצלחה, מור

יש לי 2 ילדים. בן ובת. הבת בת 13, והבן בן 11.5.שניהם ילדים מחוננים, עפ"י כל ההגדרות, ועפ"י כל המבחנים. מנגנים בפסנתר . מקובלים בחברה. בשנה האחרונה הבן התחיל להתמרד, ממעט ללמוד, "עושה טובה" שהוא מנגן. ירד בלימודים. טוען, שהוא "בוגר", ומספיק לדאוג לו.הוא מדבר בעצבנות יתר, צועק, מתמרד. מסוגל לשבת שעות רבות מול המחשב, ולשמוע מוסיקה. בעת האחרונה התחיל גם ללמוד גיטרה, אבל גם כאן אין התמדה.בני יודע, שהלימודים והנגינה מאוד חשובים לי ולבעלי, אם כי בעלי יותר "רך" וסלחן. מה לעשות? איך להתנהג? ביתי "מבזבזת" הרבה זמן על שיחות באינטרנט עם חברים מהכיתה, אבל אותה אפשר לשכנע ללמוד.

שלום ליאת, לדעתי, אם הוא היה תלמיד טוב, אז כשתדעך אש המרד, אז הוא יחזור ללמוד. אולי כדאי לך לשבת עם בעלך ולהחליט איפה אתם יכולים להתגמש ואיפה לא. עדי (מתנדבת עם בני נוער(

רק שזה לא יהיה מאוחר מידי.ביתי שגםםםםם היא מחוננת.גם התחילה לנגן גיטרה וצופים ועם זה הירידה בלימודים בצורה דרסתית.היום היא מבינה שזה היה טעות.והיא עלתה לי"ב והבטיחה לעצמה שהיא חוזרת למסלול .אני מקווה בשבילה שימי לב לילדים

לילה טוב, אם אני צריכה להתייחס בכל ההודעה לשני המשפטים החשובים ביותר,הם אלה: "בני יודע, שהלימודים והנגינה מאוד חשובים לי ולבעלי, אם כי בעלי יותר "רך" וסלחן". "ביתי "מבזבזת" הרבה זמן על שיחות באינטרנט עם חברים מהכיתה". מדוע ? כי הם אוצרים בתוכם כ"כ הרבה ציפיות..... אני לא יודעת עד כמה את טיפוס שמצפה בדר"כ מעצמו,מהסביבה אבל בכל מה שקשור לילדים ובמיוחד לבנך, עולה הרבה מאוד ציפיה. ההבדל בין עידוד ויצירת מוטיבציה לבין ציפיות שיוצרות לחץ (ובמקרים מסוימים קצת מחנק) הוא מאוד עדין ולעיתים נורא קל לעבור אותו מבלי לשים לב. סביר שהציפיות לא התחילו בשנה שנתיים אחרונות אבל מה שכן השתנה הוא הגיל של בנך. מה שהיה לו "יותר קל" לקבל/"לסבול" בגיל צעיר יותר,היום הוא לא מקבל. צריך לזכור שגיל ההתבגרות הוא לא תקופה קלה. זו תקופה מאוד מבלבלת,תקופה של התנסויות חדשות,פריצת מסגרות... כשזה מגיע ביחד עם תחושה של לחץ לעמוד ביעדים,בציפיות זה עלול להביא לחוסר מוטיבציה,מאבקי כוחות בין הציפיות שלך ממנו לבין הציפיות והרצונות שלו מעצמו. אני ממליצה בתור התחלה לקרא קצת ב"שאלות ותשובות" (בצד שמאל) את החלק על גיל ההתבגרות. שם גם תמצאי את ההמלצה החוזרת שלי על הספר - אוף,גוזל. אם ישארו שאלות(ואני מעריכה שישארו:)),אשמח לענות. מור

אני חושבת שאת צריכה להבין אותם ולתת להם "לטעום" מהנעורים שלהם,הם זקוקים לזה ויזקקו לזה יותר עם הגיל.ולכן אל תגיעי איתם לעימותים , תנסי להתקרב לדברים החדשים שמסקרנים אותם (כמובן לא בלחץ וכפייה , אלא כאם שהיא גם חברה טובה),כך תצליחי יותר להבהיר להם עד כמה הלמידה היא חשובה. ועוד משהו .. לא לתת להם להרגיש שכיף,הנאה וחברים בא במקום למידה , אלא שאפשר לעשות זאת ביחד ולשלב את שניהם. רווית-יועצת חינוכית

שלום, יש לי ילדה ראשונה בת שנה. היא מתעוררת כ5-7 פעמים בכל לילה לרוב בבכי היסטרי. כשהיא מתעוררת היא לא מוכנה שבעלי ירגיע אותה אלא רק אני, אחרת היא צורחת. ממה זה יכול לנבוע? איך אפשר לפתור את הבעיה? יש לציין כי אני ובעלי מגדלים אותה ביתר סבלנות ומאוד משקיעים בה, אבל העניין מאוד מתסכל. אשמח לקבל עזרה

לילה טוב, חסר מידע בהודעתך : מה קורה במשך היום ? האם אז בעלך מסוגל להרגיע אותה ? האם היא נמצאת במסגרת ? אם כן,איך היא שם ? תארי את הקשר שלך עם הילדה ואת הקשר של בעלך איתה. אבל..... לפני הכל בצד שמאל ב"שאלות ותשובות" יש חלק על שינה,בנוסף כדאי לעשות חיפוש בפורום ולקרא קצת על בעיות שינה. אם לא תצליחי למצא תשובה ,חזרי עם הפרטים שציינתי ואנסה לעזור. מור

שלום לך הבת שלי היא בת 11וחצי. ולא נעים לי להגיד לך שמרוב שום משמעת לא שומעת לי. עקב מצבי הבריאותי, שאין לי כוחות לעמוד על המילה איתה. היום אני מאוד מתוסכלת מהמצב שלה שעד כדי כך מצב של יאוש מהחיים. דוגמא בחופשת הגדול, היה לה מאוד קשה להעסיק את עצמה. לא היה לה שום סדר יום. רק אים מתוכם אולי 5 פעמים יצא לי לצאת איתה לטייל. ברגע שהיתה בבית, רצתה שאני רק איתה יקדיש לה ולהיות איתה. וכמובן החוסר סבלנות שלי. והבריאות שלי, שמאוד מקשה לי את החיים. מאוד כואב לי שאין לנו במשפחה אף סדר יום. וגם זה לגבי הילדים שלי. לצד של בעלי שומעים לו. כי בהתחלה לא מווטר בכלל וגם היה נותן מכות אבל לא מי יודע מה בקשר למכות שלכן היום ההרגשה שלי שהם מפחדות ממנו. ואני החלשה אשמח מאוד לשמוע פרטים על סדר יום, גם אני לא דואגת לישיים דברים עד הסוף. כי אני כנראה גם היפרית. וגם הבת היפרית, ובעית קשב וריכוז

לילה טוב, את מעלה קשיים רבים מעבר ל"סדר יום". במקרה כמו שאת מתארת כדאי לערב איש מקצוע בתמונה. אני ממליצה לפנות לאחד מאלה : יועצת ביה"ס. עו"ס אזורית. טיפול באפן פרטי . בהצלחה, מור

בני הגיע לגיל ההתבגרות הקשה- במיוחד עבורו כי לפני שנתיים עזבנו את הארץ בשליחות לסידני אוסטרליה והמעבר היה ועדיין מאוד טראומטי עבורו. הוא נער אינטליגנטי רגיש וביישן כמעט "פתולוגי", מוכשר בלימודים(רכש את השפה האנגלית במהירות מדהימה), מנגן נהדר בגיטרה חשמלית ויש לו בהחלט "דרייב" להצטרף ללהקה ולתת את מה שהוא יודע, אבל... הביישנות שלו הורגת אותו. עדיין אין לו חבר קרוב להתחלק אתו קצת בכנות עם כל מה שעודר עליו, חברתית הוא מרגיש שהוא לא בין ה"מקובלים " וזה מנמיך לו את האגו, והוא לא מצליח לאזור אומץ ולחפש להקת רוק של נערים בני גילו ולנגן אתם ביחד. לאחרונה הוא סבל מהתקפות חרדה ופחדים מאובדן שליטה ופחד מאובדן שפיות בעיקבות שטף החרדות והמחשבות. בסופו של דבר הוא שיתף אותנו במה שקורה לו ובחרדות שלו והצענו לו ללכת להתייעץ עם פסיכולוג. לאחר שתי פגישות הפסיכולוג הזמין אותנו לשיחה ואמר שאין שום סיבה לשלוח את בננו לייעוץ ומה שהוא צריך זה בעיקר הרבה קשב עידוד וסבלנות מצדנו, והידיעה שהחרדות והפחדים הם חלק מתקופת ההתבגרות ושהתקפת חרדה עוברות לאחר זמן קצר.אני מחפשת חומר קריאה בשבילו המדבר על נערים אחרים כמוהו, כדי להפחית אצלו את ההרגשה שרק לו זה קורה. ושהוא נמצא ב"חברה טובה", מעין צרת רבים חצי נחמה. אני קצת מתקשה לעזור לו באופן ישיר והוא נורא אוהב לקרוא. תודה על ההקשבה ומראש על תשובתך.

לילה טוב, קראתי מס' פעמים את ההודעה ולא כ"כ הצלחתי להבין. נער שסובל כהגדרתך מהתקפי חרדות,פחד מאיבוד השפיות וכו',להערכתי כן כדאי שיהיה בקשר טיפולי. לא כ"כ הצלחתי להבין את המלצתו של הפסיכולוג שנפגש איתו ומדוע לא הוא זה שמכוון אתכם כיצד לעזור לבנך. אני ממליצה מס' אופציות : 1. לקבל עוד חו"ד של עוד איש מקצוע. 2. לחזור לאותו פסיכולוג (או אחד אחר איתו תפגשו) ולבקש איזושהי הדרכה. ז"א,גם אם הילד לא צריך טיפול,אלא רק את עזרתכם,מה אמורה אותה עזרה לכלול ? חלק מתפקיד של איש מקצוע היא להנחות /להדריך הורים כיצד לעזור לילדם (לבקש מענים על שאלות כמו - איזה מן עידוד ? אילו ספרים ?...). צר לי שאני לא יכולה לעזור יותר מזה. חשוב שמי שראה אותו יהיה זה שגם ינחה אתכם הלאה. ללא פגישה עם הנער אני לא ממש יכולה להבין את הודעתך ומשפטים כמו - "נערים אחרים כמוהו". הרבה בהצלחה, מור

מור, שלום לך. אני אם גרושה מזה שנתיים לבת יחידה בת 7 עולה לכיתה ב'. גם אם זה נשמע מוזר נראה לי שמצבה של ביתי השתפר כתוצאה מהגירושין. היחסים ביני לבין אביה מעולם לא היו טעונים והגירושין באו בהפתעה כתוצאה ממשבר אמון- בגידתו של בעלי. לפני הגירושין היה נדמה שהיא סובלת מתסמונת הגלגל השלישי. מערכת היחסים התבטאה במודל של משולש: אבא-אמא וילדה. לאחר הגירושין כשנותרנו היא ואני נוצרו יחסים יותר מאוזנים מבחינתה- יחסים זוגיים: אבא-ילדה, אמא-ילדה. לי יש המון חששות: התעוררו בי רגשי קנאה (זה נשמע נורא!) למרות שאביה נמצא המון בחו"ל ולמרות שהמפגשים ביניהם מועטים ובדרך כלל מבוססים על קבלת מתנות, פינוקים וכל מה שהיא מבקשת היא לא מגלה כעס על אביה היא מדברת עליו בהערצה, היא שמחה לשהות במחיצתו... כל זה נהדר אך מכיוון שלי אין את היכולת לתת לה את מה שהוא נותן מתעורר אצלי חוסר ביטחון בנוגע ליחסים שלי איתה גם בעתיד- האם היא תמשיך לאהוב אותי? מה יהיה אם היא תרצה לעבור לגור עם אביה? איך אני בונה לעצמי את השקט והביטחון גם כאשר אני "הרעה" מסרבת לבקשותיה, מחנכת ועושה את תפקידי כהורה ולא כסנטה קלאוס?

לילה טוב, במרבית המשפ' שאני מכירה,גם אלו שבהן חיים שני ההורים יחד, יש את ההורה היותר "מקל",יותר מפנק ומצד שני יש את הסמכותי יותר,זה שעומד יותר על הגבולות וכו'. "הטוב" ו"הרע". עצם זה שצד אחד יכול לקנות יותר,לתת באפן חומרי יותר ואילו צד שני לצד ההכלה,הקבלה,החום,התמיכה... גם אומר לא לפעמים ומגביל,לא אומר שהילד בהכרח אוהב יותר או קרוב יותר לצד שקונה. ילדים יודעים להעריך גבולות,יודעים להעריך הורה שמצד אחד קשוב להם אבל מצד שני יודע להגיד מתי לא. בניגוד למה שהרבה הורים חושבים ילדים לא חיים טוב עם אנרכיה. הגבולות,האיסורים (כמובן שבמידה) וההגבלות כשהם באים עם כל מה שציינתי למעלה - הכלה,הקשבה,תמיכה... מאוד מוערכים ע"י הילדים. אני חושבת שזה היה לך די עצוב אם היית רואה שכשהילדה פוגשת את אביה,בזמן הקצר שלהם ביחד הוא עסוק ב"לחנך" אותה,להגביל,לאסור...אני מאינה שיותר טוב לכולם כשהיא חוזרת עם חוויות נעימות מאביה. לפי מה שאת מתארת נראה לי שאתם די משלימים אחד את השני מבחינתה. את כותבת - "מכיוון שלי אין את היכולת לתת לה את מה שהוא נותן..." נסי במקום להתרכז במה שהוא נותן,להתרכז במה שאת נותנת. מי אמר ששמלה חדשה שווה יותר מתמיכה ברגע קריטי,מקרבה,מ"להיות שם בשבילה".... לדעתי חבל להכנס למן תחרות של מי נותן יותר. לא רק שזה יפגע בכם,ההורים,זה ישפיע גם על מידת ההנאה של הילדה מהקשר עם שני הוריה ויוסיף מתחים מיותרים. את צריכה לשמוח שיש לילדה יחסים יפים ונעימים עם שני הוריה,למרות פרידתם ולהיות גאה בעצמך על זה שאת מסוגלת לאפשר לה את זה. מקווה שתרמתי קצת קצת להרגשה יותר טובה, מור

האם את חושבת שהעברת דירות יכולה לבלבל ילדים קטנים בגילאי שנה וחצי-שנתיים? יש הטוענים שזה לא בריא לילדים שמחליפים להם את סביבת ביתם כל פעם... האם יש אמת בדבר?

היי שירה. אני עברתי עם בני כשהוא היה בן שנה וחצי. מאוד חששתי מהמעבר. עשיתי כמה דברים: ראשית, כחודש לפני המעבר, כל יום בנו לדירה החדשה והראתי לו את כל החדרים בבית, והסברתי לו כל חדר מהו. שנית, קצת לפני המעבר הסברתי לו שאנחנו עוברים דירה. הקושי היה כל הארגזים שהוא ראה בבית, הבלאגן ו"היעלמות" החפצים. יחד עם זה, הילד הסתגל לבית יותר מהר ממני. (: מה שכן, לא שינינו כלום מהסביבה (אותה העיר, אותו הגן וכו').

צהריים טובים, אני לא יודעת למה הכוונה - "שמחליפים להם את סביבת ביתם כל פעם.." מה ז"א,כל פעם ? מעבר דירה באפן חד פעמי הוא דבר שדורש הכנה וזמן הסתגלות,אך בסופו של דבר הילד מתגבר עליו וזה לא אמור להוביל לנזק. לעומת זה מעברי דירה על בסיס קבוע הם לא דבר מומלץ. צריך לזכור שלילדים מאוד חשובה היציבות והקביעות וברגע שזה מופר פעם אחר פעם,יכולה להיות לזה השפעה על הילד. אם תרצי כתבי יותר (כמה מעברים,בעקבות מה,האם גם המסגרות מתחלפות וכו') ואנסה לעזור יותר. מור

מור שלום, הייתי רוצה לפרט לך יותר כדי שתביני ותוכלי לענות לי במדוייק: מאז שהילד נולד אנו גרים באותו המקום,השבוע אנו עוברים לדירה אחרת שנמצאת באותו האיזור ובמרחק הליכה מהבית הקודם. מה שחשוב לי לומר שבעוד שנתיים בערך אנו עוברים שוב פעם לדירה שקנינו ויקח זמן עד שנקבלה כיוון שהיא כרגע נבנית . כך שזאת תהיה הדירה השנייה ובעוד שנתיים לערך זאת תהיה הדירה השלישית. לגבי הסביבה אנו נשארים באותו האיזור ולא משנים עיר.הסביבה נשארת אותה הסביבה. אך כיוון שרק השנה בני החל ללכת לגן, וגם המעבר דירה אני חוששת שמא אלו הם יותר מדי שינויים עבורו,בנוסף אנו מצפים לילד נוסף בעוד כחצי שנה וכל אלה גורמים לי לחשוש שישנם המון שינויים עבור בני שמגיעים בבת אחת מה דעתך? אנא התייחסי לכל דבר בבקשה.

שלום, קרה לי מקרה לא נעים עם בני בן השנה וה-9 חודשים. הוא תפס אותי ואת בעלי על חם.... הוא הגיע לחדרנו ואנו הופתענו והפסקנו בו זמנית האם את חושבת שבגילו הוא מבין את המשמעות? האם זה פגע בו?

צהריים טובים, לא כתבת את תגובת בנך אז קצת קשה לי לענות.... אני מעריכה שהוא לא הבין את המשמעות המדוייקת של הדברים. אם לא תעשו מזה עניין,אני לא חושבת שזה יפגע בו. רק בבקשה,לימדו את הלקח והזהרו להבא... :). מור

הי מור, לפי שבעה שבועות ילדתי את ילדי הראשון. חזרנו הביתה לאחר שבוע כיוון שהיה מושפז עקב צהבת. בתחילה הוא היה ממש מלאך. הבעיה שוצרה ומפריעה לו מאוד: כל ערב ולעיתים גם בבוקר הוא צורח ללא כל יכולת להרגיעו. לדעתי זה כיוון שהוא עייף מידי ולא מצליח להרדים את עצמו. שוחחתי עם טיפת חלב והיא אמרה לי לתת לו לבכות ואכן עשיתי זאת אתמול והוא נרדם אבל זה היה ממש נוראי לשמוע אותו כך. מעבר לכך בלילה בזמן האכלה הוא חוזר לישון אני עושה לו גרפס ומחזירה אותו למיטה הוא מיד מתעורר ושוב צרחות אימה. ממש השתדלתי להרגיל אותו להרדים את עצמו וזה עבד בתחילה ולא עוד. בנוסף, הוא הפסיק לקחת מוצץ במהלך היום ואין דרך להרגיעו. יש לך אולי עיצה?

צהריים טובים, אני ממש לא מקבלת את העצה - לתת לו לבכות !. מה אפשר לנסות ? 1.יתכן שמדובר בגזים ואז כדאי אולי לנסות תה שומר לתינוקות (נמצא בכל פארם וסופר ליד תחליפי מזון לתינוק),מנסיוני עוזר מאוד ומרגיע את התינוק. 2. אני זוכרת שבתי כשהיתה בת חודש וחצי התחילה פתאום לקום בלילה כל שעה לבכות אימים,לאכול(כל פעם כמות גדולה יותר ממה שלפני),להרדם ושוב אחרי שעה להתעורר וככה לילה אחרי לילה.... גם לי אמרו בטיפת חלב ש"זה ככה,אין מה לעשות". כשפניתי לרופאת הילדים שלנו ושאלתי האם יתכן שהילדה פשוט רעבה (אכלה תחליף חלב) היא הסכימה שננסה לאט לאט להסמיך לה את האוכל עם קצת דייסת קורנפלור ונראה מה קורה. מאז לא קמתי יותר אף פעם בהפרשים של שעה...... במשך הזמן,בליווי הרופאה הסמכנו כל פעם קצת יותר עד שהגענו למינון הנכון. מה שאני מנסה להגיד הוא שאני לא הייתי משאירה תינוק שלי צורח. אני מאמינה שתינוק כ"כ קטן בוכה כי משהו מציק לו. מה ? אפשר לדעת רק ע"י בדיקת רופא וניסיונות. אני ממליצה - לקחת לבדיקת רופא ילדים (קופ"ח!). אם הבדיקה תקינה,פשוט לנסות איתו דברים בפיקוח רופא - שינוי תזונתי/תה להרגעה.... אל תפחדי לנסות והאמיני בחושים שלך. הרבה הרבה בהצלחה ואם אוכל לעזור בהמשך את מוזמנת לפנות כאן או במייל האישי, מור

יש לי תינוקת בת שנה וחמישה חודשים ומזה כחודש היא משטתחת על הרצפה טצורחת כשרוצה להשיג דבר מה, הייתי רוצה לדעת ממה זה נובע ואיך להתמודד/לטפל בבעיה מסוג זה. אני רוצה לציין שהיא ילדה מאד נבונה ואת הכל עשתה מוקדם מהרגיל (לפי כל האבני דרך שאני מכירה וקוראת) אבל יש בעיה שכנראה מציקה לה וגורמת לה אי נוחות/תסכול/עצבנות יתר היא סובלת מפוליפים ושקדים ויש לה הפסקות (דום נשימה, ודבר זה מוביל לחוסר חמצן) יכול להיות שזאת הבעיה של בתי ???.... ואיך אוכל לטפל בזה?

לא תשובה מקצועית אבל- גם אנחנו נתקלנו בבעיה הזו. בתי היא ילדה עצמאית מאוד ובעלת רצונות משלה, וזו תחושה שהתחילה לקבל ביטוי בגיל הזה בערך. מה שאנחנו עשינו בנוגע לבעיה הוא פשוט התעלמות ממנה ככל האפשר. השגחנו שהיא לא פוגעת בעצמה כמובן, למדנו לזהות מהי "תנוחת הקרב" אליה היא נכנסת כשהיא רוצה להשתטח או לתת לעצמה מכה בראש. וזהו, לא אמרנו לא או כעסנו. אחרי חודש, הבעיה נעלמה.

צהריים טובים, לגבי החלק הפיזי,אני לא יכולה לענות כי אני לא רופאה. אבל באפן כללי כשילד סובל מבעיה בריאותית,זה עלול להוביל גם לשינוי התנהגותי. לגבי ההתנהגות - אנא קראי ב"שאלות ותשובות" בצד שמאל את החלקים - גיל שנתיים (למרות שהיא קטנה יותר) והתפרצויות זעם והצבת גבולות. אני מעריכה שתקבלי משם כיווני חשיבה לגבי התגובה שלך להתנהגות. אם יש צורך בעזרה נוספת,אני כאן. בהצלחה, מור