פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

יש לי ילד בן כמעט שלוש, מפותח יפה ומדבר ומתרכז בסיפורים וכו', אבל - לא אוהב שום משחק יצירה בידיים - פלסטלינה, ציור, פזלים. עושה חצי דקה, ועובר למשחק אחר (בימבה, מכוניות וכו'). הגננת חושבת, שהוא מחזיק טוב את הצבע, ולכן לא חושבת שיש בעיה פיזית. מה דעתכם? האם יכול להיות שזאת פשוט תקופה כזאת שלא בא לו לצייר ולכייר? איך אפשר לעודד אותו לפעילות כזאת בכל זאת? האם כדאי להתייעץ עם מומחה, אולי בכל זאת יש בעיה בידים או בחגורת כתפים? תודה.

צהריים טובים, אני מכירה הרבה ילדים שלא אוהבים פאזלים ולצייר אבל כן אוהבים משחקים שיש בהם יותר מקום לפעלתנות... לא כל ילד חייב לאהב את אותם המשחקים וזה בסדר גמור. אבל... אם את מודאגת שמא יש בעיה כלשהי אולי כדאי (אפילו רק כדי להרגיע אותך,זה בסדר...) להתחיל מביקור אצל רופא הילדים ולשמוע את חו"ד. בהצלחה, מור

בני בן שנה, ילד מפותח ומבין אפילו מעל לגילו, הבעיה היא שלאחרונה הוא התחיל לנשוך ולהרביץ כל מי שמרים אותו מקבל נשיכה, או מכה מאוד חזקה, הוא מרביץ למטפלת לאחותו בת השלוש, בקיצור לכולם , כל מה שעשיתי כולל לכעוס , לבכות להניח אותו על הריצפה, להגיד לו אסור פויה וכו" לא עוזר הילד פשוט צוחק כאילו סיפרתי בדיחה וממשיך עם זה, מה עליי לעשות?

צהריים טובים, נתחיל מזה שתקראי ב"שאלות ותשובות" בצד שמאל את החלקים שמתייחסים ל"התפרצויות זעם והצבת גבולות" ו"גיל שנתיים"(אני יודעת שהוא קטן יותר,אבל כדאי לקבל רעיונות איך לנהוג...). אם תרצי עזרה נוספת,אני כאן. בהצלחה, מור

לא הבנתי היכן עליי לחפש אודה לך אם תוכלי לתת לי תשובה תודה

שלום רב, אני גרושה מזה 4 שנים, יש לי שני ילדים בת בת 13 ובן בן 10, התנהגותה של הילדה עוד ניתנת לשליטה אולם הילד פורק עול לחלוטין ומיום ליום זה רק הולך ומתגבר, התחצפויות שהולכות וגוברות מרגע לרגע, ברגע שמנסים שלא להענות לבקשותיו או להסכים אם כל מה שהוא אומר - אם אני לא מסכימה אתו אז אני אמא נחסית ומגעילה וכל הדברים שאני קונה הם דברים מגעילים ולא טובים, ואם אני לא מסכימה לתת לו כסף לדברים שהוא רוצה אז אני גברת קמצנית ועוד מילים כהנה וכהנה, מבחינת לימודים הוא לא תלמיד מהטובים במיוחד אולם מחוץ לבית ההתנהגות הזו אינה קיימת, רק אצלי או אצל אביו כשהולך אליו לביקורים וגם זה קורה לעיתים מאוד נדירות. אינני יודעת כיצד להתנהג אתו. אשמח לעזרתכם. תודה

שלום ליאור, לדעתי הוא יודע איפה אפשר להתנהג בצורה כזו וכלפי מי, ולכן בחוץ הוא לא עושה את זה. לדעתי כדאי לפנות לאיז מקצוע. מקווה שעזרתי, עדי

צהריים טובים, לא כתבת אם מאז הגרושים הייתם אי פעם בטיפול/יעוץ. צריך לזכור שגרושים הם משבר לא קל עבור ילד,לעיתים רואים את התוצאות כמה שנים אחרי ולאו דווקא בסמיכות לפרידה. בנוסף מדובר בילד על סף גיל ההתבגרות וזו תקופה לא קלה. אני ממליצה מכל הלב לפנות ליעוץ אצל איש מקצוע מכיוון שלצערנו דברים נוטים להחמיר במשך הזמן. בהצלחה, מור

נראה לי שלא כתבתי מספר פרטים חשובים. הילדה היא בת יחידה בינתים...החרדות מתרחשות גם בביתה וגם בבתים אחרים.. ההורים מתיחסים ברצינות ומרחיקים אותה מהמקום על פי דרישתה. בזמן האחרון נראה שהחרדות התרבו. אני משתמשת במילה חרדה מפני שזה נראה כמו יותר מסתם פחד. בכי נוראי... הצמדות להורה ודרישה ללכת משם. וכשמתרחקים מהמקום.. זה עובר. אודה מאד אם תתיחסו.

צהריים טובים, אם הבנתי נכון,היא חרדה מדברים שהיא מדמיינת ? . ז"א,לא משהו מוחשי שאתם רואים ?. אם זה כך,אני מציעה שאם הדבר לא חולף,תתיעצו עם איש מקצוע - זה יכול להיות אחות טיפת חלב,רופא הילדים או פסיכולוג/עו"ס. בהצלחה, מור

אופק בת שנה ושבעה חודשים. בעלת אוצר מילים רחב, אוהבת בעלי-חיים, אך.. עצמאית מאוד. לא מוכנה שיחבקו אותה או שיאכילו אותה. לא מוכנה שיחליפו לה חיתול/בגדים או שינעלו לה סנדלים. כל דבר שאנו מבקשים ממנה עושה ההפך. היא זורקת את האוכל על הרצפה, מרביצה לכלבה וגם לנו. צועקת. אנו מחזקים התנהגויות חיוביות בחיבה פיזית ופרגון מילולי, מסבירים בסבלנות כל דבר ולעיתים גם כועסים ומחמיצים פנים. אך גם לנו נגמרת הסבלנות באיזשהו שלב. יש לציין כי עד גיל שנה וחצי הייתה אצל מטפלת וכעת איתנו בבית כחודשיים. כעת, היא נכנסת לגן. מה ניתן לעשות עם התנהגותה? תודה

צהריים טובים, עצמאות זה נהדר,חסרון בגבולות זה הרבה פחות נהדר... :). נתחיל מזה שתקראי קצת על מה שנכתב כאן על גבולות (יש בשמאל בשאלות ותשובות ואפשר לעשות גם חיפוש בפורום). אחרי שתסיימי אם תזדקקי לעזרה נוספת,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום בני בן 4 חודשים. מאיזה גיל כדאי להתחיל להקנות הרגלי שינה - סדר יום אכילה וכו... האם להתחיל עכשיו ? וכיצד ? אם יש מאמר כלשהו שניתן לקרוא אשמח לשמוע .... תודה.

צהריים טובים, כדאי לנסות כבר מעכשיו. איך ? את הדברים שתלויים בך כדאי לעשות ע"פ סדר קבוע,בשעה קבועה וכו'. אני אתן דוג' - אמבטיה והשכבה לישון (כמובן שזו רק דוג' ואת יכולה לשנות אותה כך שתתאים לכם). כל יום בשעה 19 להכין את האמבטיה,להכניס אותו במן "טקס" קבוע.להוציא אותו,להלביש בפיגמה (שהיא ממש פיגמה ולא בגד שאפשר ללבוש גם במשך היום. זה חלק מהטקס שלובשים בגד שהוא רק לשינה),להחשיך את האזור (יש כאלה שרק את החדר יש כאלה שאת רב הבית..),לשים מוסיקה שקטה ולהתחיל בטקס השינה... בעצם מן מעבר מאוד בולט מהיום שבו יש אור,רעש,תזוזה למשהו מאוד רגוע,שקט... אחרי שהילד מתרגל לזה הוא יודע שכשהוא נכנס לאמבטיה זה הסוף של היום וזה מוביל לשינה. כמובן שאפשר לעשות את זה בעוד הרבה דברים נוספים. אם תרצי עזרה בישום בתחומים נוספים,כתבי קצת על איך כרגע נראה היום שלכם ואשתדל לעזור. בהצלחה, מור

ביתי בת 3.3. ויש לה אחות קטנה בת 1.2. הגדולה ילדה מקסימה ונבונה.. אך.. יש לנו שכנה בת 4 שביתי פיתחה ממש אובססיה כלפיה ולחברות עימה. כך למשל, היא אינה רגועה בבית ומחכה כי השכנה תגיע לבית כדי שתוכל לשהות עימה, לפני שנכנסים הביתה היא כבר "מודיעה" כי רוצה ללכת אליה. אנו לא מרוצים מהחברות הזו והזמן הרב שהיא שוהה עימה, השכנה אמנם ילדה נחמדה , אך מאוד מפונקת וביתי לומדת התנהגויות שליליות ממנה: התקפי בכי, פינוקים כאלו ואחרים, צורת דיבור בכיינית. אנו מנסים כל הזמן להגביל את זמן המשחק , אך גם אם נעים לנו יחד ואני מקריאה סיפור/משחק או כל דבר אחר היא מבקשת לצרף את השכנה. מאוד קשה לסרב לה ומובנת כמיהתה לחברה אחה"צ. יש להודות זה נוח לעיתים כי אז אני יכולה להקדיש תשומת לב לקטנה ולמטלות הבית. גם בגנון היתה לביתי חברה שהיא הפגינה רכושנות כלפיה וצוות הגן היה צריך למצוא דרך כדי לפתוח את ביתי לאופציות אחרות.הגננת שלה לא חשבה כי מדובר בבעיה מיוחדת וכי זה אופייני לילדים אודה התייחסותך - האם להגביל את המפגשים או לתת לזמן לעשות את שלו

צהריים טובים, אני מאמינה שלהורים יש הזכות והחובה להתערב לעיתים בדרך בה הילדים בוחרים חברים. במיוחד בגיל של בתך. אבל... דבר ראשון,את צריכה להחליט עד כמה הסדור שבו יש לילדה עיסוק אחה"צ ואת מתפנה לדברים אחרים,נוח לך ועד כמה את מוכנה לוותר עליו (לפחות בחלקו) ? שני,גם אם זו החברה המקסימה ביותר בעולם אני לא חושבת שכדאי לפתח "אובססיה" כלפיה. כמו כל דבר אחר,גם חברויות/בילויים... כדאי שיהיו במינונים ובמידות מסויימות. ילד קטן לא יודע לבד לקבוע את המינון,הוא זקוק למבוגר כדי שילמד אותו מהם המינונים הנכונים ויהווה לו מודל. כמובן,שעל אחת כמה וכמה כשמדובר בחברות שאת לא כ"כ מרוצה ממנה. מה עושים ? לא עוברים מקיצוניות לקיצוניות,אלא בהדרגה. אפשר להחליט שפעמיים - שלש בשבוע נפגשים עם החברה הזו. פעם בשבוע מזמינים חבר/ה מהגן. פעם אחת יוצאים לאנשהו. פעם אחת שלשתכן "עושות כיף" בבית. כמו כל שינוי,זה קצת קשה בהתחלה. מאוד תלוי גם מהם התחליפים הקיימים להמצאות עם החברה. ז"א,אם האופציה היא להיות עם החברה או לשבת 3 שעות מול הטלויזיה,ברור שהחברה מאוד קוסמת. אבל יתכן שאם זה או להיות עם החברה או ללכת לפיקניק על החוף או להכין איתך עוגיות בצורת (או כל פעילות כיפית אחרת...),החברה קצת פחות תקסום. ככל שתוכלי להעשיר את עולמה של הילדה היא תהיה פחות "זקוקה" לחברה. בהצלחה, מור

שלום רב, בתי בת 3 ו-3 חודשים ויש לה אח בן 7 חודשים, היא קיבלה אותו מאד מאד יפה, מטפלת בן, מאכילה אותו, אוהבת להתקלח רק איתו, רוצה אותו רק בסביבתה. היא ילדה מאד חכמה, נמצאת בגן בכיתה של שנה וחצי מעליה כי היא לא התאימה לקטנים יותר, החומר שיעמם אותה והיא רצתה יותר מזה. לאחרונה, בכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניה, היא מתעצבנת ולעיתים נותנת מכה וכמו כן, אומרת "קקי ופיפי" ו"חצופה", הייתי רוצה לדעת אם זה שלב כזה והאם ייתכן שהיא מתעצבנת יותר לאחרונה כי כך היא מגיבה לאחיה הקטן. סה"כ היא ילדה מאד ממושמעת, סבלנית ונוחה. לתשובתך אודה,ענבל

צהריים טובים, לגבי הקקי פיפי,חצופה... זה בסדר כולם עוברים את זה. ככל שהיא תרגיש שיש מסביב זה עניין היא תתמיד בכך יותר. סביר שכשתראה שהיא לא זוכה לתגובה משמעותית,זה יפחת. כמובן שאפשר להגיד זה לא נעים לי כשאת מדברת אליי ככה וכו' אבל לא לצאת מפרופורציה. ועכשיו אם מותר,לגבי כל יתר מה שכתבת - אמנם לא שאלת על זה אבל אני אוסיף משהו קטן. מקווה שזה בסדר. בצד שמאל בשאלות ותשובות יש חלק לגבי ציפיות מילד,אולי כדאי לעיין וקצת להרהר בזה.... :). מור

שלום. יש לי בן (בן-5) ותינוקת בת חודשיים. גידלתי את הבן שלי בצורה שחשבתי לנכונה-להיות ילד חכם, מבין ואחראי-בקיצור,התייחסתי עליו כעל ילד בוגר. ככל הנראה עשיתי טעות. עכשיו הוא הופך את כל ה"חינוך" שלנו נגדינו. קודם אפשר היה להסביר לו דברים ולשכנע אותו שזוהי דרך הנכונה, עז עכשיו הוא מתווכך עד הסף אם הוא לא רוצה למלא את הוראותנו. אנחנו עדיים משתדלים לדבר איתו כעל בן-אדם בוגר ולהסביר דברים אבל זה הפסיק לעבוד פתאום. הוא התחיל לתת הוראות לאבא בדיוק באותה צורה שאבא עושה לו וכאן הוא כבר לא מוכן לוותר ולא להיות שווה לנו. איך לצאת מהמצב שכזה?יש דברים שילד צריך לקבל אותם כ"ככה זה",

צהריים טובים, מקריאת ההודעה שלך עולה אצלי הרושם כאילו את מתארת שני מחנות שעומדים אחד מול השני - הילד בצד אחד ואתם בצד שני . מן מצב שבו או שאתם נותנים הוראות או שהוא נותן הוראות. אולי אפשר לשנות משהו ביחסים ככה שיהיה משהו הדדי יותר ? אולי קצת פחות הוראות/הסברים ושיכנועים וקצת יותר קרבה והבנה אחד של השני ? נראה שנכנסתם למאבק כוחות. יש בהודעה הרבה מילים שמעידות על כוחניות - הוראות,ויתור,ויכוחים,טעות.... לדעתי יש כאן צורך בשינוי התפיסה,באיך אתם רואים את תפקידכם כהורים. אני מציעה לחשוב קצת על הדברים (דרך אגב בחלק של שאלות ותשובות בצד שמאל יש התייחסות למאבקי כוחות,כדאי לקרא) ולראות אילו יחסים את רוצה להשיג עם בנך,עד כמה חשוב לך להיות סמכותית,עד כמה מתקיים בבית מו"מ מתוך כבוד הדדי וכו'. לעיתים קשה לעשות את זה לבד ואפשר לנסות להצטרף לקבוצת הורים בבתי ספר להורים או במסגרות אחרות. בהצלחה, מור

מהי המשמעות שילדה בת 7 מציירת בכל הציורים של בני אדם את הפופיק, לפעמים בצורה פרופורציונלית ולפעמים פופיק גדול,אבל 90% מהציורים בבני אדם קיים הפופיק , מה המשמעות של זה?

צהריים טובים, צר לי אך אני מאוד נמנעת מלפרש ציורי ילדים. לדעתי הדבר הטוב ביותר הוא לשמוע את התייחסותה לעניין. מור

שלום. יש לנו ילד בן שנה ועשרה חודשים. ורצינו להתחיל איתו גמילה מטיטולים. רצינו לשאול כיצד מתחילים? (מצידו לא מפריע לו בכלל כשהטיטול מלוכלך והוא אף בוכה כשמחליפים לו.)

מוקדם בשבילו הוא צריך להיות מוכן ,לנסות להוריד את הטיטול להודיע פיפי או קקי חבל שזה יהפך למאבק בניכם ובסוף הוא יגמל יותר מאוחר ממה שחשבת תני לו את הזמן שלו בי

צהריים טובים, כמו שאמא כתבה לך,גמילה לא ההורים מחליטים מתי מתחילים אלא הילד. אין טעם לנסות לזרז את העניין כי נסיונות גמילה כשהילד לא בשל לזה עלולים להוביל לגמילה ארוכה,קשה ומייגעת. מכיוון שיש כאן המון תשובות על גמילה אנא עשי חיפוש ואם ישארו שאלות,אשמח לענות. מור

בתי נמצאת בתהליך גמילה כבר זמן מה- היא התחילה בגיל שנה וחצי בערך לבקש לעשות בסיר או בשירותים. ניסינו להוריד טיטול לגמרי אבל הדבר לא צלח והחזרנו את הטיטול, כאשר אנו ממשיכים להציע לה לעשות בסיר. כבר שלושה ימים שהיא ללא טיטול. כמעט ואין פספוסים (אולי פעמיים ביום ) אבל אנחנו צריכים כמעט כל פעם להזכיר לה להתפנות. עלי לציין שהיא עושה גם פיפי וגם קקי בסיר . קקי היא ממש מבקשת ומצליחה להתאפק עד לסיר. היום הלכה מיוזמתה, בפעם הראשונה לסיר. שאלתי היא כמה זמן יכול לעבור עד שהילד מתחיל לבקש ללכת ולא צריך להזכיר כל הזמן ללכת לשירותים?

שכחתי לציין שהיא בת שנה ושמונה חודשים. ביומיים האחרונים ממש קשה לשכנע אותה לעשות פיפי מחוץ לבית. היא אומרת שאין לה ואז, לפעמים, היא עושה בתחתונים כמה דקות אח"כ. האם זה נורמאלי? לא הייתי רוצה לשים לה טיטול או תחתול כשיוצאים, נראה לי שזה עלול לבלבל אותה. אשמח לשמוע את דעתך.

צהריים טובים, אני לא בטוחה שתסכימי איתי אבל יש לי תחושה שיתכן שהתהליך היה קצת מהיר בשבילה. גם אם זה באמת כך,לא קרה שום אסון :). אני הייתי מציעה "להרגיע" קצת את הגמילה,להאט את התהליך. במידה שהיא לא מרגישה מספיק בטוחה לעשות מחוץ לבית אולי כן כדאי לשקול להשתמש כשיוצאים בתחתוני גמילה או בטיטול. לא לתת לזה משמעות של "עונש" (אם את לא עושה בחוץ אז אני שמה לך...) ולא לשדר אכזבה מזה שצריך להאט קצת. להגיד משהו כמו - זה נהדר שאת עושה בסיר אבל אני רואה שבחוץ עוד קצת קשה,את רוצה שעכשיו כשיוצאים נשים טיטול ונוריד אותו כשנחזור ?. צריך לזכור,שגם כשילד מבקש לעשות בסיר או מתחיל להתעניין בסיר,זה שלב מאוד מוקדם ועדיין יש דרך די ארוכה לעבור. זה נורמלי. כאן גם מדובר בילדה קטנה יחסית וכדאי לתת לה את הזמן שלה. בהצלחה, מור

בתי בת 3.5 ילדה מאוד מפונקת אחרי שבוע נופש עם חברים והילדים שלהם שכמעט בני אותו גיל גיליתי כמה הילדה שלי מפונקת ולא עצמאית ,לכן החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולאט לאט לשים גבולות ולתת לה לעשות דברים לבד ,דוגמא אחת בתקופה של 3 חודשים כל פעם שהיא צריכה שרותים היתה מבקשת ממני בטענה שקשה לה לבד \וכל הזמן היתי מרימה אותה לא משנה אם אני עסוקה היא היתה בוכה שאני אקח אותה עשיתי לזה סוף ומיום שישי כבר אמרתי לה שהיא מספיק בוגרת שתלך לבד היא לא רצתה בכתה אמרתי שאני עסוקה ושתמתין היא ראתה שאני מתעלמת ממנה היא הלכה לבד אפילו רחצה ידיים לבד ובאה אלי מאושרת שהיא גדולה כמובן שמאוד פרגנתי לה שאלתי היא זה יחסית הלך חלק האם בשאר הדברים גם להתעקש עוד בעיה היא שהיא ממש פחדנית ממגלשות גבוהות אפילו איתי ממתקנים בלונה פארק ממש היה לי קשה לראות את כל החברים שלה מתגלשים במגלשות מים א במתקנים לגילם או אפילו ליותר גדולים ונהנים והיא כל דבר מפחדת חוץ מרכבת לא הסכימה כלום אך גורמים לה לא לפחד או פשוט להשיר את זה ככה תודה

צהריים טובים, את שואלת האם להתעקש ? להתעקש, לא. אבל כן לעודד אותה להיות עצמאית,כן לשדר לה שאת מאמינה בכוחות/יכולות שלה,שהיא מסוגלת. לא לעשות זאת תוך השוואה לילד אחר (הנה,יוסי יכול אז גם את..) אלא להתבסס על דברים שהיא הצליחה בעבר ולכן אין סיבה שלא תצליח את זה. אחרי שהיא מצליחה לחזק אותה (אבל לא לצאת מגדרך). לזכור שכל שינוי צריך להיות מדורג ואיטי. ככל שהיא תהיה עצמאית יותר ותוכל לסמוך על עצמה יותר,מתוך אותה אמונה בכוחותיה,אני מעריכה שהיא גם תפחד פחות. בהצלחה, מור

הילד בן 6 ונוטה להתחפש לבנות מדי ערב כמו כן הוא אינו מתחבר לבנים בגן אלא רק לבנות האם ההתנהגות חריגה?

צהריים טובים, חסרים הרבה פרטים - אחים/אחיות ?,האם שני ההורים חיים בבית ?, האם שוחחתם איתו על כך ואיך הגיב ? איך הסביבה מקבלת את זה ? ממתי ההתנהגות הזו ? תאור כללי של הילד - תחומי עניין,תכונות וכו'. נסי לכתוב כמה שיותר מפורט ואשתדל לעזור. מור

תודה על תשובתך הנה עוד פרטים לילד אח בן 3 אנו ההורים ביחסים רגילים למדי אין מצב של גירושין או העדרות ממושכת מהבית שוחחנו עם הילד לגבי התחפושות ולא היתה תשובה הסברנו לו שההתנהגות מבלבלת אותנו והיינו רוצים שיסביר אולם לא היה מענה הילד מתפקד רגיל בסביבתו הוא אהוב הבנות וכולן רוצות לשחק איתו בשל כושר המשחק שלו התנהגות זו קיימת כבר שנתיים הוא אוהב לקרוא ואוהב לרקוד לצלילי מוסיקה מחופש

הנה הקישור הכוונה לא היתה לתקוף התנצלותי מראש

ילדתנו בת שנה ועשרה חודשים ולעיתים תכופות מאד אנו רואים אותה מאוננת לפני שנת הצהריים (כמעט באופן קבוע) או לפני שנת הערב. כמו כן פעמים רבות אנו רואים אותה מתחככת בנו כשאנו מרימים אותה על הידים (כשהיה יושבת ישיבה צידית על מותננו) או אפילו כשהיא יושבת לאכול. חשוב לציין שזה לא התחיל רק בתקופה האחרונה אלא עוד שהיא הייתה בת שנה אך לא בתדירות שכזו). תחילה חשבנו שתופעה זו תפסק מעצמה אך עם הזמן ניתן לראות שהילדה אף נהנית מאוד מביצוע האוננות. יש לציין שהילדה הינה בת יחידה וכן אינה חשופה למיניות של הוריה. ברצוננו לדעת כיצד עלינו להגיב,ולנהוג? (יש לציין שכיום אנחנו לא מפריעים ולא מעירים לה). נודה לך על התייחסותכם.

היי שלי. ההתנהגות של הבת שלך היא טבעית לחלוטין! ההחלטה אם להגיב או להעיר היא שלכם. אני אישית, חושבת שעדיף לא להעיר, שכן אין באמת כל רע באוננות. יחד עם זאת, אם אתם חשים, שלכם לא נוח, או אם היא עושה את זה בפני אורחים, אתם יכולים לבקש ממנה להפסיק. לדעתי, חשוב לאפשר לה להמשיך. זהו חלק מלימוד הגוף והנאותיו. יעל עיני

צהריים טובים, אני מצרפת תשובה קודמת,אם ישארו שאלות אשמח לענות http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/196/xFP/212 מור

מור שלום, קראתי את תגובתך למס' הודעות בנושא הצבת גבולות. בני בן שנה ועשר. עצמאי מאוד. לגבי הצבת גבולות ברור לי לחלוטין על מה אני לא מוכנה לוותר ועל מה ניתן להתפשר. אבל....המילים "לא" "אסור" "מסוכן" לא נמצאות בלקסיקון של בני ושאני נוקטת בפעולה כמו למשל להזיז את היד משקע חשמל זה משחקי כוחות, אח"כ הוא מרביץ מתסכול שלא אפשרתי לו לגעת בחשמל ואז נכנסים למו"מ ש"אסור להרביץ - תעשה טובה לאמא" גם כאן אנו במשחקי כוחות. או שזה נגמר בטובה חיבוק ונשיקה או שהוא בעונש בחדר. נושא הצבת גבולות ברור השאלה היא איך עושים את זה? איך מכילים מכות של ילד? איך גורמים לו להבין שאני אומרת לא הוא לא יכול להיכנס למלחמת כוחות איתי? אשמח לתשובתך

צהריים טובים, הצבת גבול או איסור כלשהו אמור להאמר בצורה שהיא באופן בולט שונה משאר השיחות/הסברים... מה ז"א? סביר שהסברת יותר מפעם אחת מדוע אסור לגעת בחשמל. הוא יודע מדוע זה אסור. אין טעם להמשיך ולתת הסבר בכל פעם שהוא נוגע. פשוט לומר - לא !!! באופן מאוד נחרץ וחד משמעי ובמקביל אפשר להזיז את ידו,לא חלילה באגרסיביות אבל כן בדרך קצת יותר תקיפה ממגע רגיל. ההסברים הופכים את זה לאיזשהו מו"מ,יש מקום להסבר,הסתייגות וכו'. אמירת - לא ! חד משמעי לא משאירה מקום למו"מ. זה בעצם ההבדל בין גבול,דהיינו בין משהו שלא תרשי גם אם... לבין משהו שאם ננהל מו"מ (כן גם בגיל הזה ואפילו הרבה לפני כן) אולי תשתכנעי ותוותרי. כנ"ל לגבי המכות - חד משמעיות ותפיסת היד "בדרך למכה". בנוסף,כדאי לשקף לו את ההרגשה - אני יודעת שאתה כועס,אבל אסור להרביץ. אפשר לתת משהו שאת כן מרשה להרביץ לו - כרית לדוג'. יש כאן תשובות שלי על תסכול את מוזמנת לקרא. אם הוא מרביץ תוך כדי פעילות כלשהי שאת עושה איתו (משחק לדוג'),אפשר להפסיק אותה מיד כשהוא מרביץ ולהגיד - אתה מרביץ לי אז אני לא רוצה לשחק איתך. באפן כללי,הסברים ושיחות הן דבר נפלא אבל לא כשרוצים להציב גבול. איסור צריך להשמע חד משמעי,קצר ונחוש. לגבי ענישה - זה לא יעזור. בטח לא בגיל הזה. לסיום,כדאי לבדוק עד כמה את שלמה עם הגבולות. הרי צריך לזכור שלשים לילד גבול זה בעצם לגרום לו לתסכול כלשהו,האם את באמת שלמה עם זה ? בהצלחה, מור

שלום רב, אני בת שש עשרה, לאחרונה(כמה חודשים) אני רבה עם ההורים שלי ללא הפסקה, ואם באמת להיות כנה ואמיתית, הרוב זה אשמתם, לא משנה מה אני אעשה, תמיד אהיה אשמה.. ואת כל העצבים והתסכול אני "מוציאה" על חבר שלי ואז סתם רבה איתו, והוא חושב שזה בכלל בגלל דברים אחרים. ובאמת אני לא מסוג הבנות שרבות עם ההורים שלהם בגלל שהן מעשנות או יוצאות את מאוחר. אני די "חננה" האמת, תלמידה מצטיינת, לא מעשנת,לא שותה...[ אני לא מבינה מה אני עושה לא נכון... ניסיתי לדבר איתם, אבל הם תמיד דוגלים בעמדה של "אנחנו צודקים, את עושה הכל לא בסדר". תודה מראש.

ערב טוב, אני לא יודעת מה עמדתם של הוריך לגבי שיחה עם איש מקצוע,אבל אולי כדאי לנסות לשאול אותם. האם זה אפשרי לבקש שישלחו אותך למס' שיחות לאיש מקצוע (כדאי להגיד שזה כדי לעזור לך,כי קצת קשה לך,כי.. ולא בדרך שמאשימה אותם או שמציבה אתכם כשני מחנות יריבים) ? בנוסף,אולי כדאי לקנות להם את הספר - אוף גוזל. אלה תיאורי מקרים של הורים לילדים בגיל ההתבגרות ואני חושבת שאפשר ללמוד ממנו הרבה. בהצלחה, מור

עד איזה גיל מומלץ כי הילדה תתקלח עם אביה?

ערב טוב, את/ה מוזמן/ת לקרא את התשובה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/22/xFT/1111/xFP/1112 אם נשארו שאלות,אני כאן. מור

האם תועלי להפנות אותי, לתת לי שם של איש מקצוע שיוכל לתת לי את הכלים הנכונים באיך להתמודד עם הבעיה?

ערב טוב, שם ספציפי אני לא יכולה לתת. הכוונה היא לפניה לעו"ס,פסיכולוג,מטפל משפחתי... אפשר לשאול בסביבתך אם יש מי שמכיר (הכי כדאי מישהו שהיה ויכול להמליץ),אפשר לשאול גננת,יועצת ביה"ס... בהצלחה, מור

בתי בת ה-8 ח' לאחרונה אינה מוכנה לישון במיטתה אלא רק בעגלה. הבעיה החלה לאחר נסיעה לארבעה ימים בהם שהינו אצל קרובי משפחה ואצלם לא היתה מוכנה לישון בלול אלא רק בעגלה. שאלתי היא מה עלי לעשות שכן אי אפשר לישון כך לנצח, האם להאבק או לתת לזמן לעשות את שלו, ומדוע פתאום נוצרה הרגרסיה הזו.

הבן שלי היה נרדם בעגלה מגיל 8 חודשים ועד בערך 1.5 מסיבות הלא קשורות לבריאות - פשוט זה היה אילוץ. כשהינו הולכים אנחנו ההורים לישון בלילה הינו מעבירים אותו למיטתו. בגיל 1.5 כאשר הינו צריכים לעבור דירה החלטתי לגמול אותו מטיולון שישן בו - לקח לי 3 לילות עד שהתרגל למיטה. בטיולון היה לו צפוף - והוא אהב זאת ופתאום יש לו את המיטה כולה - יותר מידי מקום היה לוקח לו עד שעה להירגע - מסתובב ומתפרע במיטה. כל הזמן ישבי לידו מבלי להוציא אותו מהמיטה ולא להרים אותו - פה ושם נשיקות. היום כבר הכל בסדר נרדם תוך דקות(תלוי במצב הרוח) הפואנטה שלי - תנו לא זמן - ואולי תעבירו אותו למיטה כשהוא ישן כבר. אם זה לא מפריע לכם אישית כאנשים בדירה - אז סבבה - הוא בחר אצלו - ואתם בשאר הדירה. אין גם שום בעיה רפואית לשינה בעגלות / טיולונים בהצלחה

ערב טוב, רק את יכולה להחליט עד כמה חשוב לך שהיא תחזור לישון במיטה ואם שווה לך לאכוף את זה... בעמ' הקודם ישנה שאלה מאוד דומה של חני,את מוזמנת לקרא. אם ישארו שאלות,אני כאן. מור

בתי בת 4, בת יחידה, עדיין מרטיבה כל לילה. בעיקר לאחרונה, היא מנסה לגרום לי לכעוס עליה בכוונה על פי רוב הסיבות לכך הם דווקא דברים שוליים למשל - היא מבקשת שארים אותה, כשאני מרימה אותה היא דורשת שאני ארים אותה בדיוק בצורה ההפוכה בה הרמתי אותה - אם אחזיק אותה בצד ימין היא תבכה שהיא רוצה שאני ארים אותה בצד שמאל. ברור לי ולה שזהו תירוץ להתחיל לבכות ותירוץ "לפתוח" איתי בריב. הכעס שלה מלווה באמירות כמו "לא ככה" אמרתי לא ככה". ובבכי שלעיתים היסטרי, היא נשכבת על הרצפה ועל פי רוב אינה מסכימה שארים אותה. היא אומרת לי אני קובעת בחדר שלי / בבית שלי, "אני לא רוצה לשמוע אותכם" ,"תעזבו אותי", היא מכריחה אותי לכעוס עליה, היא אומרת לי את כן כועסת עלי" עוד לפני שהגבתי בדרך זו זו אחרת : לפעמים אני מגיבה ברוגע, בטון נמוך מנסה להתקרב אליה להרגיע וככל שאני מנסה יותר כך היא מתנגדת ובוכה בקול רם יותר, מצד שני ינשם מקרים בהם אני מיד מאוד עליה מרימה את קולי, ולמרות זאת היא מגיבה בדיוק באותה דרך - התנגדות ובכי היסטרי. בכל דרך שניסית להרגיע אותה התגובה שלה היתה בדיוק אותה התגובה. אחרי שהיא נרגעת בעזרתי או לבד (וזה לוקח הרבה זמן) היא אומרת לי אל תכעסי עלי, היא מבקשת ממני לחייך , היא אומרת לי (לא שואלת) את לא כועסת עלי יותר, ומאתמול בלילה היא מבקשת ממני ללטף אותה ולהרגיע אותה (היא צרחה בבכי "שמישהו כבר ירגיע אותי וילטף אותי" גם אחרי שהיא התחילה להירדם היא מילמלה "תרגיעי אותי על הידיים" ). כיצד עלי לנהוג ?

ערב טוב, מההודעה שלך עולה הרבה בלבול,גם שלך וגם של בתך. אני חייבת להגיד שזו אחת ההודעות שיותר "צובטות" בלב,אולי בגלל תחושת חוסר האונים שהיא משדרת. אמהות היא לא דבר קל. לעיתים קשה להבין מה בדיוק הילד רוצה,במיוחד לאור זה שילדים בגילאים האלה בדר"כ לא מסבירים את הקושי שלהם אלא מראים אותו ע"י התנהגות (לעיתים מעצבנת מאוד...). אין ספק שע"פ ההתנהגות שאת מתארת,הילדה מבטאת איזשהו קושי ונראה שאתן מנהלות שיח אילמים חרשים,אתן לא משדרות על אותו הגל . מהו הקושי ? אני לא יכולה לדעת מכאן. הבעיה עם קשיים שהם לא נעלמים,הם בדר"כ נעשים קשים יותר. על מנת להפחית קצת את הבלבול,על מנת להבין מה הילדה משדרת ע"י ההתנהגות ועל מנת שתוכלי לקבל כלים איך להפוך את היחסים בינכן לנעימים יותר,אני חושבת שכדאי לפנות ליעוץ. הרבה בהצלחה, מור

מור שלום רב! אני פונה אליך מתוך תחושת מצוקה מאד קשה. בחודש האחרון (לא היה אירוע כלשהוא חריג) בני בן העשרה חודשים מגלה העדפה ברורה כלפי אביו וסבתו על פני. יש לציין שהוא ילד יחיד, הייתי איתו עד גיל 7 חודשים בבית לבד ובאופן מאד הדרגתי הוא עבר לטיפול ע"י מטפלת מקסימה שאותה מאד אוהב. אני לוקחת אותו כל יום בשעה 14:30 מהמטפלת ובעלי מגיע ב- 18:00 מהעבודה. כשאני לבד עם הילד יש לנו יחסים טובים מאד, משחקים צוחקים ביחד... אבל ברגע שבעלי מגיע הביתה וגם בשבתות (והוא אכן אבא מדהים) הוא רוצה רק אותו, יש לציין שבעלי מרים אותו על הידיים הרבה ואני כמעט לא כי הוא כבד מאד. בעיקר מרימה אותו בישיבה. את סבתו הוא רואה פעמיים בשבוע וכשרואה אותה רוצה רק אותה ודוחה אותי בכוח ממנו. אני מרגישה פגועה מאד ובתחרות לא בריאה עם בעלי. אני מאד משתדלת כל הזמן לעשות איתו כיף ומראה לו המון אהבה. האם זה נורמאלי שבגיל כזה ילד מעדיף פחות את אימו? מה אני עושה לא נכון? האם הוא רואה אותי מובן מאליו? אודה לך מאד אם תוכלי לחזור אלי בהקדם.

ערב טוב, צר לי שלא הצלחתי לענות בהקדם. זה קצת בעיה במהלך החופש הגדול.... :). את שואלת - "האם זה נורמאלי שבגיל כזה ילד מעדיף פחות את אימו..".אני לא רואה את זה כמוך. לפי מה שתארת אני לא חושבת שהוא מעדיף מישהו אחר על פניך. אני כן חושבת שבדיוק כמו שהוא מבלה רק איתך כל יום משעה 14:30,הוא רוצה לבלות גם רק עם אביו. אין כאן תחרות (או לפחות לא אמורה להיות..) וחבל להגיע למצב שבו מפרשים את המצב כהתמודדות אחד מול השני. להפך,אני חושבת שזה נהדר שטוב לו גם עם אמא וגם עם אבא. נסי לראות עד כמה הילד יכול להתרם ממצב כזה שבו יש לו את "שעות אמא" ואת "שעות אבא". ילדים מזהים מהר מאוד מהי התייחסות ההורים לנושא מסויים. אם תמשיכי לנסות "להתחרות" על תשומת ליבו/אהבתו.. של בנך,הוא יבין זאת וילמד לנצל את זה לטובתו. חבל. כרגע מדובר בהתנהגות נורמלית,שיכולה לתרום לכל אחד מכם. חבל ע"י מתן אינטרפטציות לא נכונות "לקלקל" את מע' היחסים היפה שהצלחתם ליצור. קבלי זאת כמחמאה שהילד מרגיש מספיק בטוח ביחסים איתך שהוא מרשה לעצמו לגשת ולהיות גם עם אחרים,מתוך ידיעה שאת תמיד תקבלי אותו בחזרה. רק טוב, מור

רציתי שאני אתן דוגמאות לטעויות למשל אתמול ביקש בעלי ממנו לא לשחק במערכת הקולנוע הביתית כי אולי זה יקלקל אותו והסביר לו בצורה נחמדה היום הוא חזר על אותה פעולה מול בעלי כל הזמן הוא כך מדברים על דברים שאסור לעשות והוא עושה בכוונה דוגמא אחרת אתמול שאלתי אותו אם הוא רוצה לאכול ארוחת צהריים הוא אמר אני מלא אוכל לא רוצה לאכול אני רוצה לרדת לבית של סבא כי בן דודה שם אני הסכמתי אחרי 10 דקות הוא בא ואמר לי אני רוצה עכשיו לאכול הבנתי מזה שהוא היה רעב וכשירד לבית של סבא שלו לא מצא בן הדוד שלו הוא חזר הביתה אחרי שסיימנו לאכול אני הרגשתי שהוא לא היה צודק דוגמא אחרת למשל כל יום אני אומרת לו שאתה רוחץ הידיים שלך אל תזרוק את המגבת על הרצפה אבל הוא חוזר על זה 1000 פעמים למשל אם אני ביקשתי ממנו ללכת לישון אולי הוא ישמע אותי בפעם העשירית אני מנבה עם בעלי כל הזמן לדבר איתו אני אמא שמאוד איכפת לי מהילדים שלי אני אוהבת אותם מאוד מאוד הבנות בבית לא כמוהו הם מנסות לשמוע ואיכפת להם מאמא ואבא גם הבנות מחוננות כי אני כל הזמן נותנת לילד ולבנות הרבה זמן ללמד אותם ולשחק איתם לפעמים אני משחקת איתם כמו בת 5 דוגמא אחרת שהילד רוצה לשחק עם אבא שלו הוא משחק במכות על בטן אבא שלו בעלי אומר לו אני לא אוהב לשחק כך אבל הוא כל הזמן רוצה לשחק כך בגלל זה הם לא מתקרבים הרבה אחד לשני למרות שדיברנו הרבה בנושא הזה שהילד רוצה קירבה מאבא ואימא אבל הוא אלים קצת ובעלי אינו סבלני ומתעצבן מיד יש עוד הרבה דוגמאות אבל הסתפקתי בדוגמאות אלו תעזרי לי להבין איפה הטעות בילד באבא או באמא???????????????

שלום רב יש לי בת בגיל שנה ובן בגיל 4 שנים, בבית אנחנו תמיד מחבקים, מלטפים ומנשקים- הרבה חום פיזי- הבעיה היא שבזמן האחרון הבן שלי מגזים, הוא ממשש ומלטף אותי בלי סוף, נוגע לי בחזה ולפעמים זה מוגזם וממש מרגיז, האמת היא שלא הסברתי לו יפה למה הוא צריך להפסיק עם זה כי אני לא יודעת איך אבל בכל פעם שזה קורה ומוגזם במיוחד אני אומרת לו שיפסיק לנגוע בי כי זה מרגיז אותי נורא- אני ממש מתעצבנת עליו והוא מתעקש להמשיך- זה קורה במיוחד כשאני מצחצחת לו שיניים, מלבישה אותו וכאלו איך אני מפסיק את זה בלי לפגוע בו ? אני כן רוצה לחבק ולנשק אבל לא להגזים, לפעמים אני חושבת שאולי הוא יפסיק לבד אבל מה אם לא? ומה אם הוא יתחיל וימשיך לעשות את זה גם לאחותו? למרות שאני לא חושבת שזה משהו מיני מצידו אני לא יודעת מה לחשוב ואיך לנהוג תודה

לילה טוב, בהחלט רצוי לשים לזה את הגבול. איך ? אפשר להתחיל מהסבר קצר (!) על הגוף שלנו והזכות שלנו בבחירת מגע שנעים לנו. כדאי לא להפוך את זה להרצאה אלא לתת דוג' למשהו שעשו לו ולא היה לו נעים וכו'. אפשר בהחלט לדבר בהתחלה על הגוף שלו - מה הוא אוהב שעושים לו,מה הוא לא אוהב,נעים ולא נעים... אחרי יום יומיים כשהוא שוב נוגע להגיד באופן מאוד ברור שאינו משתמע לשתי פנים - זה לא נעים לי !. אתה זוכר שדיברנו על זה ש... ,אני מבקשת שתפסיק. כמו בכל הצבת גבולות אחרים מה שחשוב כאן - נחישות,עקביות (לא לקבל את זה רק כשהוא עייף,לא להעלים עין כשזה קצת נוח וכו'. אם החלטת שאת רוצה להפסיק את זה,בכל פעם שהוא עושה את זה,להגיד ולשים גבול). אם את רוצה "לרכך" את זה קצת,אפשר להגיד זה לא נעים לי אבל אפשר x (כל מגע אחר שנעים לך). ז"א,מגע חליפי. בהצלחה, מור

בתי בת ה-6 מוצצת אצבע ו"מגלגלת" שיערות מאז גיל 1.5. מאז ועד היום שערותיה אינן גדלות ונוצרו הרבה מאוד מתחים ביננו - ההורים, מולה. יש לציין שהיא עושה את זה רק במצבי "שעמום" כגון: צפיה בטלויזיה, קריאת סיפור או לפני הרדמות. אני מאוד מודאגת בעיקר בגלל שהיא התחילה להסתיר מאיתנו את השערות התלושות (הקשרים שנוצרו) וכן חברתית, מאחר והיא מתחילה כיתה אלף בבית ספר חדש... עם שיער קצר מאוד... כיצד אוכל לעזור לה להפסיק הרגל מגונה שכזה וליצור ביננו שוב את האמון שאנחנו לצידה? יש לנו ילדה נוספת בת 3. תודה מראש

לילה טוב, את מתארת בעיה שמתמידה 4 - 5 שנים,קשה לי להאמין שאחרי כ"כ הרבה שנים ,תשובה באינטרנט היא מה שיפתור את הבעיה. אני מעריכה שאין מנוס מפניה לטיפול,וכדאי בהקדם. בהצלחה, מור

שלום אני אמא לילד בן שבע וחצי ויש לי עוד שתי בנות אחת בת 9 והשניה בת שלוש וחצי הוא מאוד עצבני עושה כל הזמן טעויות והוא יודע שאלה טעויות שכל הזמן ביקשתי שלא לעשות אבל הוא שומע ל 5 דקות ולא יותר הוא עקשן ונדנדן למרות שבבית הספר הוא ילד נחמד וטוב ומהתלמידים המצויינים מבחינת לימודים והמורים אוהבים אותו מאוד בבית אני מדברת איתו הרבה למה אתה עושה כך אנחנו אוהבים אותך מאוד הוא גם מפחד בלילה ואומר לנו כל הזמן למה לא צועקים על אחותי הקטנה כשהיא עושה טעויות למרות שאנחנו מענישים אותה גם היא הוא רוצה כל הזמן שנעניש את הבנות למרות שהן לא עושות טעויות אני יודעת שהוא מקנא אבל למה לא יודעת הוא לומד בהרבה חוגים כמו מוסיקה קאראתה ואנגלית אני מנסה עם בעלי לתת לו כל מה שצריך ילד בגילו ויותר אני התייאשתי למה הוא עושה דברים ש 1000000 פעמים אני אמרתי שלא לעשות אנחנו מענישים אותו על כל טעות בכך שלא לתת ממתקים או לא לצאת מהבית או לשבת בחדר שלו לבד עד שיירגע תעזרו לי אני לא יודעת איך לחיות כך עם ילד שכל הזמן מעצבן אותי

לילה טוב, אני מנסה להבין אילו טעויות עושה כל הזמן ילד בן 7 ????? אני לא יודעת מה הציפיה שלכם מילד בגילו,אבל זה נשמע לי קצת מוגזם להגדיר ילד כמישהו שטועה כל הזמן. את כותבת שהוא מצטיין בביה"ס,מסתדר טוב בביה"ס,הולך לחוגים. אז איפה כל אותן טעויות ??? יש לי הרבה מה להגיב על הודעתך אבל לפני הכל אני באמת זקוקה לדוג' לטעויות. מחכה לדוג', מור.

רציתי שאני אתן דוגמאות לטעויות למשל אתמול ביקש בעלי ממנו לא לשחק במערכת הקולנוע הביתית כי אולי זה יקלקל אותו והסביר לו בצורה נחמדה היום הוא חזר על אותה פעולה מול בעלי כל הזמן הוא כך מדברים על דברים שאסור לעשות והוא עושה בכוונה דוגמא אחרת אתמול שאלתי אותו אם הוא רוצה לאכול ארוחת צהריים הוא אמר אני מלא אוכל לא רוצה לאכול אני רוצה לרדת לבית של סבא כי בן דודה שם אני הסכמתי אחרי 10 דקות הוא בא ואמר לי אני רוצה עכשיו לאכול הבנתי מזה שהוא היה רעב וכשירד לבית של סבא שלו לא מצא בן הדוד שלו הוא חזר הביתה אחרי שסיימנו לאכול אני הרגשתי שהוא לא היה צודק דוגמא אחרת למשל כל יום אני אומרת לו שאתה רוחץ הידיים שלך אל תזרוק את המגבת על הרצפה אבל הוא חוזר על זה 1000 פעמים למשל אם אני ביקשתי ממנו ללכת לישון אולי הוא ישמע אותי בפעם העשירית אני מנבה עם בעלי כל הזמן לדבר איתו אני אמא שמאוד איכפת לי מהילדים שלי אני אוהבת אותם מאוד מאוד הבנות בבית לא כמוהו הם מנסות לשמוע ואיכפת להם מאמא ואבא גם הבנות מחוננות כי אני כל הזמן נותנת לילד ולבנות הרבה זמן ללמד אותם ולשחק איתם לפעמים אני משחקת איתם כמו בת 5 דוגמא אחרת שהילד רוצה לשחק עם אבא שלו הוא משחק במכות על בטן אבא שלו בעלי אומר לו אני לא אוהב לשחק כך אבל הוא כל הזמן רוצה לשחק כך בגלל זה הם לא מתקרבים הרבה אחד לשני למרות שדיברנו הרבה בנושא הזה שהילד רוצה קירבה מאבא ואימא אבל הוא אלים קצת ובעלי אינו סבלני ומתעצבן מיד יש עוד הרבה דוגמאות אבל הסתפקתי בדוגמאות אלו תעזרי לי להבין איפה הטעות בילד באבא או באמא???????????????

בחופש הגדול מתארחים אצלי אחיינים שלי ילד בן 9 וילדה בת 12 הפ מארחים חברה לילדה שלי בת ה8 בעייתי היא כזאת שמתי לב לכך כי הם נועלים את החדר בזמן שהותם בחדר ויצא לי לא פעם אחת לכנס מבלי לדפוק ולפי תנועות גוף הבנתי כי משהו מאוד מוזר מתרחש לכן לקחתי את הילדה שלי וישבתי ודיברתי איתה על כול התחושות והרגשות שלי ואכן ילדתי שיתפה אותי כי האחיינים נוגעם אחד בשני במובנים מיניים שאלתי אותה בעדינות אם גם בה נגעו היא אמרה שכן בפעם וזה היה רק פעם אחת ולאחר מכן יסרבה בטענה כי הגוף הוא רק שלה . כמה שאלות האם עשיתי נכון שדיברתי איתה ? האם אני צריכה לדבר גם אם הילדים.?האם צריכה לערב את הורי הילדים בנעשה ? יש לציין כי ילדתי לא מרשה מאז השיחה שלנו לנעול את הדלת האם עשיתי לה טרואמה בכך שהיא נלחצה והיא כבר לא מתנהגת בחופשיות בבקשה תני לעצה טובה שלא תלווה את הילדה שלי לאורך השנים בברכה

ערב טוב, אני אחלק את התשובה לשניים. חלק אחד - בתך,חלק שני - מה לעשות עם המידע שבידיך. 1. אני לא יודעת מה כללה השיחה עם בתך. האם היא היתה שיחה קונקרטית לברור סוגיה או שמא לוותה בבהלה/פחד/תדהמה/זעזוע.... במידה שמדובר בשיחה קונקרטית,אין בעיה. במידה שהשיחה לוותה באחד מהנ"ל,כדאי מאוד להרגיע קצת את האוירה. איך ? דבר ראשון,מאוד לחזק אותה על כך שסרבה להמשך המגע ועל כך שאמרה שהגוף הוא רק שלה. מגיע לה הרבה "כל הכבוד" על זה. ספרי לה עד כמה נהגה בתבונה. שנית,להסביר קצת ממה נבהלת.משהו כמו - אני יודעת שנבהלתי. פשוט אני חושבת שהם לא ממש אמורים לעשות את זה,אבל סה"כ לא קרה שום דבר נורא (גם אם את חושבת שהנגיעות הם דבר איום ונורא,אין טעם לשתף אותה בזה). ז"א,להרגיע ולשים בפרופורציות. אין טעם להפחיד אותה. שום דבר טוב לא צומח מזה. שלישית,לא להמשיך לעשות מזה עניין כשהיא שומעת/רואה /מרגישה. בהחלט לא לעבור על זה בשתיקה,אבל אין צורך שהיא תהיה שותפה. רביעית,להבהיר שהיא תמיד מוזמנת לשתף אם קשה לה. בזה לסיים את העניין מבחינת בתך. במקביל לשמור על עירנות שלך ולראות אם חל בה שינוי כלשהו. 2. אני לא יודעת אם את אותה הדודה שכתבה לפני כמה ימים על זלזול וחוסר כבוד של בן 9. אם זו אכן אותה המשפ',נראה שהילדים האלה עוברים הרבה,קצת יותר מדי. לא ברור לי מהודעתך כיצד ההורים יגיבו אם תאמרי להם דבר כזה ומה זה יעורר והאם יש סיכוי שהילדים יסבלו בדרך כזו או אחרת מכך שנודע להוריהם. חשוב לזכור שהמטרה היא לא רק שיפסקו הנגיעות אלא לגרום לכך שהילדים יקבלו טיפול. רק את יודעת,מתוך הכרותך עם ההורים האם שיחה איתם תגרום להם לקחת את הילדים לטיפול או שמא... במידה שמדובר בהורים שיטפלו בעניין,בהחלט לדבר איתם. במידה שיש לך חשש כלשהו שדבריך לא יתקבלו כמו שאת מתכוונת שיתקבלו צריך לחשוב למי ואיך להודיע. אין ספק שאסור להשאיר את המצב כמו שהוא ולהתעלם. אני מוסיפה לך קישור לשאלה בנושא דומה. אנא קראי וחיזרי וספרי איך את חושבת שההורים יקבלו זאת,נמשיך משם. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/16/xFT/7237/xFP/7382 מחכה, מור

ראשית תודה על התשובה המהירה אני לא יכולה להגיד לך בוודאות כי ההורים הנ"ל יש עם מי לדבר לפי ראות עיני ואני בסך הכול דודה נראה לי כי הילדים האלה עוברים משהו מאוד חמור יש להם צרות בבית והנה חלק מהם אבא מובטל ועצלן , האמא רוב שעות או בעבודה או רואה טלנובולות רוב הזמן הילדים נמצאים אצל הסבתא כי אין להם בבית חשמל ואוכל הילדה הגדולה כשהיא מגיעה אליי היא אוכלת בלי הכרה (ואין לי עין אל אוכל)הילד הקטן למרות שהוא ילד חכם להפליא הוא מתנהג בחזירות לשמה לפעמים יש לי את החשק להתלונן כי כואב לי על הילדים אבל מצד שני משהו מונע ממני אולי אני טועה אולי אני לא רואה את הדברים כמו שהם יש לציין כיי אזרתי אומץ ודיברתי עם האמא והיא אמרה שהיא תתדבר איתם מה שלא נראה לי בגלל אותן בעיות השורצות אליהם וגם בגלל שהיא נסתה לשנות נושא מהר מאוד תגידי מור יש מצב שאני אוכל לדבר עם הילדה הגדולה ישירות במקום אימה ? רצית לציין כי אני יושבת בוועד הורים בית ספרי איכן שהילדים האלה לומדים האם ניתן לפנות ליועצת בית הספר ולדווח מבלי להחשף בבקשה מור תני לי עצה חבל לי על הילדים האילה אני אוהבת ומרחמת עליהם כאחד

שלום הבן שלי בן שלוש, עד כה היה בגן בכל יום עד השעה 16.00 , בגן הוא תמיד היה ממושמע, התנהג בנימוס ועשה כל שהתבקש, הוא אהב מאוד את הגן ושמח לחזור לשם בכל בוקר מחדש, אני יודעת שהגננת הציבה לילדים גבולות ברורים ושהילדים היו מאוד ממושמעים בגן. בבית הכל שונה, אני כן מנסה להציב גבולות ויודעת שזה נחוץ והכרחי אבל הבן היקר שלי פשוט לא מתייחס לשום דבר שאני אומרת- למרות האסרטיביות- הוא עושה מה שהוא רוצה, לא מוכן לישון צהריים בשום פנים ואופן, לא מוכן לאכול, עושה את צרכיו בכל הבית ועושה את כל מה שאני לא מסכימה לעשות, כשאני מבקשת ממנו לשבת בחדר לעונש הוא צורח ויוצא מהחדר פעם אחר פעם, כשאני מסבירה לו שהוא לא מתנהג יפה הוא מתחצף אלי ונתלה עלי אני לא מצליחה להגיע אליו בשום צורה והפעמים היחידות בה אנו מסתדרים הן כשאנחנו מחוץ לבית- רק אז הוא מתנהג בצורה פחות מחפירה אבל עדיין לא יפה אבקש את עצתך ועזרתך כדיי שאוכל לשרוד את החופש הזה תודה שלי

ערב טוב, אני חושבת שעיקר הדאגה לא צריכה להיות השרדות בחופש אלא מדוע את לא מצליחה להציב לו גבולות. החופש יגמר בעוד שבועיים,השאלה היא אם לא כדאי בלי קשר לחופש להחזיר לך איזושהי סמכות הורית ? אני מנסה לחשוב מה יהיה בעוד 3 - 4 שנים כשהוא יהיה קצת יותר גדול ,איך אז תציבי לו גבולות... בתור התחלה אולי כדאי לקרא קצת בפורום על גבולות (יש בצד שמאל - שאלות ותשובות) ובהמשך אני בהחלט חושבת שכדאי לפנות לעזרה. אפשר דרך ביה"ס להורים,קבוצות להורים,יעוץ פרטני וכן הלאה. בהצלחה, מור.

משפחת בני גרה בישוב שאין בו בית ספר, אלא הסעה של כל התלמידים באוטובוסים. נכדתי הבחורה בת ה-8 סיפרה לי "בסוד" שכל נסיעה באוטובוס גורם לה הרגשה לא טובה, אבל היא לו תגיד דבר להורים כי הרי אין בררה - וביקשה ממני גם לא להגיד כלום. היא אמרה לי את זה בזמן שהצעתי לה לנסוע לאיזה מקום בתחבורה ציבורית במקום ברכב שלי. היא תלמידה מצוינת.

האם לשתף את ההורים או יש דרך אחרת לעזור לילדה להתגבר על הבחילות היומיומיות שלה?

שלום רב, הייתי רוצה להתייעץ מה לעשות עם בני כאשר אני מגלה בו חוסר מוטיבציה לכלום. אינו רוצה ללמוד כאשר יש לו יכולות לימוד גבוהות. כל הזמן מזהירים אותו מסילוק בבית הספר. אנו מרגישים כי נמאס לו לשמוע אותנו כך לפחות הוא משדר. אינו מוכן לעסוק בכל תחום לא ספרוט ולא מוסיקה שכל כך אהב בעבר. הנער רגיש מאוד מופנם אינו משתף. חברים יש מוטיבציה לבילוי יש בלי סוף. כיצד מתמודדים ומה עושים.

שלום ענבית, אני חושבת שכדאי לראות איש/ת מקצוע בהקדם ולשים לב עם מי הוא הולך, אם פתאום אתם נתקלים ב"אוצר מילים" חדש, אם הוא חוזר מאוחר. אם אתם רואים שהוא חוזר מאוחר, נסו פעם להישאר ערים עד מאוחר ולהדליק את האור כשהוא נכנס הביתה. יכול להיות שזה רק סיפור של גיל ההתבגרות, אבל יכול להיות גם דברים אחרים. לדעתי, ואני מדברת מניסיון החיים, שווה לבדוק את הדברים ויפה שעה אחת קודם. מקווה שעזרתי, ולו במעט, עדי

ערב טוב, קשה לי להעריך מכאן ממה נובע חוסר המוטיבציה שלו. במקרה כזה אין תחליף לפגישה פנים מול פנים ןלכן אני ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע על מנת לקבל תמונה קצת יותר שלמה. גם אם בנך מתנגד,אפשר לפנות כרגע לבד,זה עוזר. בהצלחה, מור

שלום, תודה על ההענות נכון הוא מתנגד. לאיזה איש מקצוע בדיוק אני יכולה לפנות? האם אוכל לקבל יעוץ.

שלום, בעלי ואני שנינו בני 35 ולנו שתי בנות 8.5 ו-4.5 . שתי הבנות מרבות לריב ביניהן, ןהדבר מוציא אותי מדעתי . צעקות , מריבות, מרדפים זו אחרי זו בכל הבית ולעיתים הדבר מגיע גם לידי הרמת יד . בזמן האחרון הסבלנות שלי לתופעות הללו פשוט נגמרת.אני צועקת מענישה ולומר את האמת גם הצעקות שלי כבר בלתי נסבלות . בעלי לעומת זאת הרבה יותר סבלני , הוא מניח להן להתווכח בתקווה שיפתרו את הבעיות שלהן ביניהן.זה מצליח לו הרבה פעמים וזה אפילו עוד יותר משגע אותי. הגעתי למצב שבו אין לי יותר סבלנות לכלום. אני לןקחת את עצמי בידיים מדי פעם מנסה ליישם אמהות רגועה יותר ( הכל בהבנה שמשהו איתי לא בסדר ) אבל זה לא מחזיק להרבה זמן . אני זקוקה למעט שקט. אבל הפחד הגדול ביותר שלי הוא שמפה המצב יתדרדר. תודה לכם על תגובתכם. זה מאוד חשוב לי !

ערב טוב, אני כ"כ מבינה אותך...:) אני לא יודעת האם את מודעת לזה עד כמה שכיח המצב שתארת. רב האמהות שנמצאות אצלי הגיעו בגלל סיבות מאוד דומות למה שאת מתארת. להיות הורה,ובמיוחד להיות אמא,זה מתיש !. את כותבת - "מדי פעם מנסה ליישם אמהות רגועה יותר ". זה קשה. אבל... זה בהחלט אפשרי. השאלה היא עד כמה תצליחי לעשות את זה לבד ? את כותבת שמשהו איתך לא בסדר. אני רואה את זה קצת שונה ממך. אני לא חושבת שמשהו לא בסדר איתך,אני חושבת שקצת קשה לך וזה הכי נורמלי בעולם. אני חושבת שכדאי לפגוש איש מקצוע.לא כי את "לא בסדר" אלא כדי להקל קצת על עצמך ולמצא גם בעצמך וגם בהורות משהו שונה. כמו הרבה דברים בחיים,אמהות יכולה להיות חויה נהדרת אבל יכולה להיות גם חויה נוראית. רק את יכולה להחליט איזה אמא את רוצה להיות. שוב,אני ממליצה לשקול פניה ליעוץ. מכיוון שלא מדובר כאן על "בעיה",כדאי לשקול היטב איזה סוג יעוץ מתאים. בהצלחה, מור.

תודה רבה לך מור על תשובתך , אין לך מושג עד כמה הוקל לי אחרי שקראתי את תשובתך . מאוד עזרת לי . אשמח אם תוכלי לפרטי בנושא סוגי הייעוץ מדבריך עולה שישנם סוגי ייעוץ שמתאימים וכאלו שלא . אודה לך על עזרתך

שאלתי- בת 10. כותבת לעצמה שהיא מאד כועסת על עצמה כי כשפוגעים או מעליבים אותה היא לא מסוגלת להחזיר . ואז היא מרגישה מאד לא טוב עם זה. איך לעזור לה. תודה.

ערב טוב, ישנם פחות מדי פרטים. נסי לספר כמה שיותר על הילדה - תכונות,אחים - אחיות,איך מסתדרת עם חברים,איך בביה"ס. וכל פרט רלבנטי אחר. דרך אגב,אם היא כותבת את זה לעצמה,איך את יודעת מה כתוב ??? מור

אני אמא בת 31 ,בהריון יש לי ילדה בת 2.11 היא בדרך כלל ילדה טובה אבל בחודש האחרון היא מתנהגת בצורה נוראה .כשרוצה מהשהו מבקשת בביכנות( בנימה של ביכי ) ואם אני מסרבת לתת לה, היא מתחילה לבכות ולהתעצבן ואפילו נושכת כל מה שבה לידה . לפעמים היא נושכת אותי. ברוב המקרים אני מתעלמת ולפעמים מעצבנת אותי וצורחת עליה . איך אני יכולה להתנהג במצב הזה ? והאם זו תופעה טבעית בגיל הזה ? ובנוסף המשפחה גם כן מלחיצה אותי כששואלים למה היא מתנהגת כך ? מה יש לה ? ......... זה מלחיץ ומעצבן אותי . איך אגיב למשפחה ? כולי תקווה שהתשובה תהיה מהצוות המקצועי . תודה .

ערב טוב, נתחיל מכמה דברים ונראה איך ממשיכים משם : 1. אני ממליצה לקרא בצד שמאל בחלק של השאלות והתשובות לגבי גבולות והכנה ללידת אח. 2. חסרים הרבה פרטים - באיזה חודש את ? -תאור של הילדה (איזה טיפוס היא,התנהגות,תכונות בולטות..9 -איך היא מתנהגת עם אחרים (אבא,בגן..)? - איך היו היחסים בינכן עד לפני חודש . - האם בחודש הזה היא בחופש מהגן ? - כל כמה זמן היא נפגשת עם המשפ' ? - האם קרה בעבר שהמשפ' הלחיצה אותך בשאלות לגביה ? אם כן,מה ענית אז ? קראי את התשובות שהפנתי אותך אליהן,נסי לענות על כמה שיותר שאלות ואנסה לעזור. מחכה, מור

שלום לך ,מור -אני בחודש שביעי (לקראת הסוף) -היא ילדה מאוד מאוד חכמה , יש לה יכולת להשתלב עם הילדים המבוגרים בהרבה מגילה היא ילדה שבלטה מאוד בגן , היא היתה "פיווריטית" , אהבו אותה מאוד כולל הגננת היא ילדה שאוהבת מאוד לצייר , לשיר , צביעה ודפדוף בסיפורי ילדים (מעין קריאה) בעיקר לפני שינה . -יחסיה עם אבא , כרגיל טובים מאוד , מתחילה להרגיש שחסר לה בעיקר כשהוא בעבודה ובעיקר כשהוא מאחר . הוא מנסה להשלים בסופי שבוע . -היא עכשיו בחופשה מהגן . -היא היתה יותר רגועה לפני חודש וחצי , אגב היא ממשיכה לישון במיטה הישנה שלה למרות שקנינו לה מיטת מעבר , כאשר היא יודעת וגם אומרת שהמיטה הזו (הישנה) היא של ה-BABY . -אנחנו גרים קרוב מאוד להורים , והיא מבלה כל יום במשך ממוצע 1.5-2 שעות , ובסופי שבוע נפגשת עם שאר ילדי המשפחה , משחקים וארוחות , גם פה היא בולטת ביניהם . -אגב היא ילדה שמקבלת הרבה פינוקים אם זה במתנות או בילויים משתי הסבתות מה שאני לא מסכימה ברוב המקרים , (מה שקורה תמיד עם סבתות ) . -המשפחה לא הלחיצה אותי בעבר . אני מכווה שהשלמתי מה שהיה חסר כדי שתוכלי לעזור לי . תודה רבה .

שלום מור הפניה אליך אולי תשמע מוזרה, אך אני מבקשת בכל זאת תשובה..... אני בת 38 עוד מעט ויש לי בן זוג/חבר הקטן ממני ב-17 שנים. כלומר בן 21.השאלה שלי היא, מעבר לקשר הזוגי, האם קיימת אצלו איזו בעיה מבחינת הבחירה שלו להיות ולאהוב אישה בגילי? מה גם שהוא רוצה להמשיך את הקשר הזה אך אני מתלבטת, כי יכול להיות שאולי הוא מחפש בי את דמות האם !?!?. תודה.

ערב טוב, קשה לי לדעת מכאן על איזה צורך של בן זוגך עונה הקשר איתך. אני לא יכולה לדעת אם יש לו בעיה. אני כן יכולה להמליץ בחום (ולו רק כדי לעזור לך לקבל החלטה) לפנות למטפל זוגי ולהעלות את חששותיך/שאלותייך ולנסות למצא תשובות. הרבה בהצלחה, מור

שלום רב. אני בת 35, תושבת רמת גן. יש לי ילד בן שבע, שעולה לכיתה ב'. אני אם חד הורית. לפני שלוש שנים נפרדתי מבן זוגי, שגידל איתי את הילד עד גיל שלוש. לאחר הפרידה הוא הפסיק בהדרגה לראות את הילד ולבסוף ניתק איתו קשר. הילד שובה לב, אנשים מתאהבים בו, בעיקר אנשים מהסביבה הקרובה. הורים של חברים שלו וחברים וחברות שלי. אך לאחר תקופה מסוימת, פתאום, בלי סיבה כלשהי או סיטואציה מסוימת, הוא יכול פתאום להביע זעם כלפי אותו מבוגר. זה יכול להתבטא בקללות קשות כמו "בת זונה" ו"מנייאקית" וגם באלימות פיזית. הוא יכול לסטור לסייעת שהוא מחבב, להכות, וגם לזרוק דברים. הוא לא מביע שום כבוד כלפיהם וגם לא מביע חרטה לאחר מעשה, למרות שאני מגיבה לכך קשה. אני מסבירה לו שהוא לא יכול להתנהג ככה כלפי מבוגרים וגם כועסת מאוד, כעס שלוקח לו זמן רב לחלוף. אני לא יודעת אם הזעם הזה נובע ממצוקה (יש לו חברים והוא תלמיד טוב), ובעיקר לא יודעת מה לעשות כדי לפתור את זה. ברור לי שיש פה בעיה אך כרגע אין לי אפשרות כלכלית לגשת לטיפול פרטי ואני ממתינה בתור לטיפול במרפאה ציבורית. אשמח לכל עזרה תודה, איריס

ערב טוב, קשה לי לחשוב על סיבה להתנהגות כזו שלא קשורה למצוקה כזו או אחרת. אני לא מאמינה שילד שנורא נורא טוב לו והוא מאושר יתחיל לקלל,להרביץ... אין לי שום דרך לעזור במקרה כזה פרט להמלצה לפנות לטיפול ובהקדם. ישנן אופציות זולות יותר מאשר טיפול פרטי. לדוג',דרך הביטוח המשלים,אמנם זה לא בחינם אבל העלות היא פחות מחצי מאשר באופן פרטי,אפשר לנסות דרך שפ"ח/שפ"י באזור מגוריכם. כמו כן כדאי להתייעץ עם יועצת ביה"ס,על מנת לבדוק אילו אופציות קימות בישובכם (בחלק מהמקומות ישנן מרפאות ציבוריות שיכולות לעזור במקרה כזה). בהצלחה, מור

ביתי בת 4.9 חודשים עולה לגן חובה. רוב החברות שלה מכירות את צורות האלף בית ואף בותבות אותן. את ביתי זה לא מעניין .היא יודעת לכתוב את שמה וזהוא. קניתי לה משחק שבו דרך משחק נילמד את אלף בית אין לה עיניין. שאלתי אותה אם היא לא רוצה לדעת את האלף בית היא אמרה אמא תירגעי עד כיתה א אני אדע. החשש שלי .הוא 1. שאולי קשה לה ליתפוס צורות ולכן היא לא יודעת אלף בית. 2.שהדימוי העצמי והביטחון שלה ירד בגלל שחברות שלה יודעות והיא לא.אני לא מבינה למה זה לא מעניין אותה ?בגלל שקשה לה ? ביתי ילדה עם אנטלגנציה ריגשית מאוד גבוהה .ילדה נבונה שמחה עליזה ושובבה אני מאוד מתוסכלת ולא יודעת כיצד לנהוג.אגב אותו דבר גם לגבי ציור היא אינה מציירת ציורים בעלי משמעות. ילד פרח בית וכו". כיצד עלי לעודד אותה לילמוד אלף בית ? והאם עליי לעודד אותה לצייר יותר?

ערב טוב, אני בהחלט חושבת שבתך צודקת בעצה שנתנה לך - להרגע... אין שום הכרח שילדה בת פחות מ 5 תדע לכתוב את הא' ב'. בשביל זה יש את גן חובה או אפילו את כיתה א'. אף אחד לא הוכיח שילדים שיודעים חשבון,כתיבה או קריאה בגיל הגן הם בהכרח התלמידים הטובים בעתיד. מנסיון,ככל שהיא תרגיש שיש עליה יותר לחץ לדעת את זה,היא תתנגד יותר. לכל ילד הקצב שלו והרצון.חבל כבר היום לצור אצלה קשר בין לימודים ללחץ לתחרות,זה רק יזיק בהמשך. למידה מועילה בגילאים האלה היא למידה שמגיעה מתוך עניין,מתוך משחק,מתוך כיף. בעיני תמיד עדיף ילד בן 5 שיש לו ידע כללי רחב,שפה מפותחת... מאשר ילד שיודע לדקלם או לכתב את הא' ב'. כמה תשובות מתחתייך עניתי איך לדעתי מפתחים מוטיבציה ללמידה,איך מגרים מבחינה קוגניטיבית ילד וכו'. בשום שלב שם לא התייחסתי ללמידת הא' ב' כהכרח. כדאי לנצל את הזמן הזה לפיתוח יכולות/כישורים/תחומי עניין נוספים מעבר למה שתלמד בעוד שנה בביה"ס. בהצלחה, מור

ביתי בת ה-3 (בכורה ויחידה) מאד קשורה לאביה,כמובן שהרגשות הם הדדים. אני מתוכחת לא מעט עם בעלי (איש הייטק) שעליו למצוא יום קבוע שיגיע מוקדם (ב-17:00 ולא ב-20:00) ע"מ שיוכל להקדיש זמן נטו לביתו. הוא מצידו טוען שאין באפשרותו לעשות זאת.הוא אינו מבין שהילדה לא מבינה לחלוטין את המשמעות של "אבא בעבודה", למה הוא יעדיף להיות שם ולא להיות איתה.הוא טוען מצידו שהוא מקדיש לה מספיק בסו"פ. למה בעצם כל ההקדמה ? שלשום היתה מסיבת סיום במשפחתון של ביתי (סה"כ 6 ילדים).בעלי נמצא במילואים, אשר יכול לנווט אותם ע"פ רצונו, למשל: ביום א' השבוע הגיע הביתה ב-15:00 משום שהיתה לו בדיקה כלשהי לעבור. כשהזכרתי לו את נושא המסיבה טען שלא יכול לבוא. אני רתכתי בתוכי כי ידעתי שאם באמת היה רוצה היה מגיע. ביתי שאלה אותי בדרך למסיבה איפו אבא ? לפני שהספקתי לענות היא ענתה בעצמה בשאלה "הוא בצבא אמא ?" אמרתי שכן. שדיברתי איתו בערב והסברתי לו שביתנו מאד התאכזבה שלא בא למסיבה (כל האבות הגיעו) , טען שזה לא נורא ושהוא לא רואה או יותר נכון לא חושב שהגעתו למסיבה היתה הכרחית. כמובן שנוצר ויכוח. הסברתי לו כי מתוך נסיון אישי שלי (לצערי הרב) אבא חייב להיות מעורב בגידול הילדים וזה אומר להגיע למסיבת סיום, לאסיפת הורים, וכו'. מאחר והוא גדל בבית שאביו לא היה מעורב כלל בגידולו (לא בא למסיבות,לא עזר בשיעורים וכו') כנראה הוא חושב שזאת הדרך. הייתי מבקשת אם אפשר לנצל במה זו ולהסביר לו את החשיבות של מעורבותו בחיי הילדה. ושלא מספיק סו"פ או חצי שעה בערב. לתת לו להבין שעצם אי הגעתו למסיבת הסיום פגע בביתו (ואני כאמא ראיתי זאת!!!) תודה על עזרתך.

ערב טוב, אין ספק שמעורבות שני ההורים בגידול הילדים היא חשובה,תורמת ומעשירה (לשני הצדדים,גם הילד וגם ההורה). מצד שני,אין כל דרך לכפות את זה. או שההורה רוצה או שלא. המוטיבציה צריכה להגיע מבתוכו. אני לא מספיק מכירה את המשפ' כדי להתערב קצת יותר. מה שכן,במרבית המשפ' שאני מכירה המצב הוא שהאם היא הדומיננטית יותר. אולי אפשר לנסות לנהל מן מו"מ (מצטערת אם זה נשמע רע..) שבו יוחלט באילו פעיליות את משתתפת ,באילו בעלך ובאילו שניכם. אני לא מאמינה שדרישה שלך ליותר מעורבות תגרום לשינוי גדול. אני כן רוצה להאמין שדעתך מספיק חשובה לבעלך כדי שינסה להקשיב לה כשהיא נאמרת לא ממקום של האשמה אלא ממקום של איך באמת את רואה את הדברים. אני מצטערת שאני לא יכולה להענות לבקשתך ולהגיב בצורה חד משמעית,כאמור אני לא מכירה מספיק את המשפ' והיחסים בתוכה (ואת עברו של כל אחד מכם,וגם לזה יש חלק לא מבוטל). לדעתי כדאי לנסות להגיע לאיזו שהיא פשרה. דרך אגב,אם אב עובד עד שעה מאוחרת אבל נניח מקפיד כל ערב להשכיב את הילד לישון ולקרא סיפור ובמהלך סופ"ש לבלות רב הזמן עם הילד (בילוי,ש.ב,משחק...),זה לא נורא.הדגש,אני חושבת צריך להיות על מה עושים ואיזה קשר בונים בזמן המועט שיש (לא רק הכמות,אלא בעיקר האיכות...). במקרה כזה,מה שאני הייתי מנסה להוסיף זה באמת הדברים הלא שיגרתיים - מסיבת סיום,יום הולדת... במידה שהדברים לא מסתדרים,תמיד אפשר לשקול פניה ליעוץ (גם לבד. ). מור.

הי מור מקווה שאת מרגישה טוב יותר... הרבה זמן לא שאלתי אותך משהו ועכשיו יש לי בעיה: הבת הקטנה שלי בת שנה ושלושה חודשים. עד לפני כמה לילות היא ישנה במטה שלה כל הלילה בלי שום בעיה ובלי התעוררויות. לפני כשבוע בערך, כששמים אותה במטה היא צורחת עד לב השמים ולא נרגעת עד שמוציאים אותה. ואז אנחנו שמים אותה בעגלה, כמה נדנודים והיא נרדמת. כבר כמה לילות היא ישנה לילה שלם בעגלה. לי זה נראה לא טוב לגב וגם לא נוח , אבל אמרתי שאם לה טוב, אז שיהיה.. אבל אני לא רוצה שזה יהפוך למנהג קבוע. לכן אני ובעלי החלטנו לנסות את "שיטת 5 הדקות" שעבדה באופן מפליא עם הבת הגדולה כשהיתה תינוקת. ניסינו פעמיים אבל היא לא מתייאשת וצורחת רצוף יותר משעה, ובסוף אנחנו נשברים. אין לי מושג איך יש לה כח לצרוח ככה כל כך הרבה זמן בעוד שהיא מאד עייפה ולא ישנה במשך היום בכלל. (היום). כמובן שנכנסתי לחדר הרבה פעמים אבל גם כשהיא ראתה אותי היא לא נרגעה והמשיכה לצרוח. גם כישיבתי לידה ולייטפתי אותה היא המשיכה לצרוח. מה ששבר אותי אני חושבת זה ששמעתי את השכנות למטה מנסות להבין של מי התינוקת הבוכה הזאת שלא נרגעת? ומה אמא שלה עושה לה??!!! אז מור, מה עושים ?- היא היום ניצחה ואנחנו מיואשים. ( כמובן שהיא נרדמה תוך 2 דקות בעגלה) גם היא מתחילה להזיע בראש נורא מהר וכואב הלב שאחרי 2 דקות של בכי כל השיער שלה רטוב והיא נראית כל כך מסכנה... אני גם רוצה לציין שהתחלתי עבודה חדשה לפני כשבועייים, והיא נמצאת אצל מטפלת וישנה אצלה בעגלה במשך היום. אך גם כשהיתה איתי בבית לפעמים היא ישנה בעגלה את שנת הבקר או הצהריים ולפעמים במיטה. אני משערת שיש איזשהו קשר מכיון שהיא לא מגיעה למטה במשך היום, אבל מה עושים?? מחכה לתשובה חני

היי חני, לצערי אין דרך קלה ונטולת בכי להשאיר ילד במיטה בניגוד לרצונו. היא מביעה את התנגדותה בצעקות וזה נורמלי. תנסי להחליט עד כמה זה חשוב לך שהיא תישן במיטתה ורק אם את שלמה עם עצמך תתחילי לאכוף את זה. כשהורה לא שלם אם מה שהוא עושה הוא משדר זאת לילד ואז ההתנגדות,הצעקות והבכי מתארכים. כמו במרבית הדברים,לעקביות והנחישות שלך יש כאן משקל רב. ככל שהילדה תבין מהר יותר שאת לא מתכוונת להוציא אותה מהמיטה (כן אפשר לעמוד ליד וללטף,לשיר שיר...) ואת לא מתכוונת "להשבר",זה יגמר מהר יותר. לגבי ההזעה - זה לא נעים אבל זה לא סוף העולם. אפשר אולי תוך כדי ההשכבה (והבכי..) לנגב עם מגבת רטובה. סה"כ,לא מדובר בתקופה ארוכה ואני מעריכה שבמידה שבאמת תשדרי שלמות,עקביות ונחישות,זה דבר שיגמר תוך כמה לילות. אני מציעה לעשות חיפוש (או בשאלות ותשובות בצד שמאל) לגבי שינה ולקרא קצת יותר. בהצלחה, מור.

שלום שמי שירי ואני אם לילד בן 3 וחודשיים שהוא בנתיים בני יחידי שמתי לב שלבני יש זיכרון פנומנלי זה התבטא בכך שהוא זוכר מקומות גם אם היינו שם בלילה ולאחר מכן ביום במשחק הזכרון למשל הוא זוכר מיקומים טוב אומנם יש פספוסים לפעמים אבל רואים את הפוטנציאל. אני יודעת שכל הורה חושב "שהילד שלו הוא הכי חכם בעולם" גם בגן הגננת היתה אומרת לי שהוא קולט ממש טוב הייתי מעוניינת לדעת איך אפשר לפתח את זה והאם זה בכלל הגיל. מעבר לכך היתי רוצה לציין משהו אני בתור ילדה לא אהבתי ללמוד במיוחד ותמיד אמרו לי את יכולה אבל לא משקיעה לא הייתי רוצה שזה יקרה לילד שלי מה הדרך הטובה לעידוד למידה בדרכים טובות וכפיות אשמח מאוד לתשובה. יום טוב.

היי שירי, אני פחות מאמינה בדרך שלשבת ו"ללמד". ז"א, לא משהו שמוגדר כ - בין שעה 16 ל 17 יושבים ולומדים וכו'. כדאי לפתוח בפניו עולמות ותחומי עניין שונים ומגוונים ובכך להעשיר את עולמו. איך עושים את זה ? לדוג' : 1. ישנן סדרות ספרים נהדרות לילדים בנושאים כמו - המצאות גדולות,הציירים הגדולים וכו'. אפשר להתחיל להפגיש אותו עם הספרים האלה ולאט לאט לשוחח על זה - סגנונות ציור,איך חיו פעם,האם הוא יודע להמציא וכו'. 2. ביקור במופעים איכותיים ושיחה לאחר מכן. יש מופעי מוסיקה קלאסית קלה לילדים,פלמנקו לילדים. בבית אפשר להמשיך ולשמוע עוד סגנונות ולדבר על ההבדלים (הסלסול שמאפיין את המוזיקה המזרחית,הקצב של מוזיקה...). בהמשך כששומעים מוזיקה ברדיו אפשר לשחק ב"לנחש" איזו מוזיקה זו. 3. משחקים שמפתחים את הדמיון - ארגז תחפושות ,משחק ב"נדמה לי" שמאוד מפתח את יכולת ההפשטה. 4. מפגש עם חומרים שונים - חימר,פלסטלינה,צבע... 5. חוברות עבודה כיפיות. לא משהו שמלמד דוקא א',ב' אלא דברים כמו תאום יד עין ,תפיסה חזותית,המצאת סיפור,אבחנה בין פרטים וכו'. לדעתי הדגש צריך להיות על העשרה בדרך של משחק וכיף. כמובן,שכדאי לשים דגש גם על אינטליגנציה רגשית (יש ספר טוב בנושא - אינטלגנציה רגשית לילדים של ד"ר שפירו). את שואלת בסוף איך לעודד למידה. לדעתי כל עוד אין כפיה בנושא אלא דגש של ההורה על העשרה והרחבת ידע (בעצם מן גירוי של הילד לרצות לדעת עוד),לא אמורה להווצר "אנטיות" ללמידה. מקווה שהצלחתי לענות,אם נשארו עוד שאלות,בשמחה. מור

מור שלום רציתי לדעת אם את מכירה את שיטת ורדי [בטיפול] והאם את ממליצה עליה (בהמשך להתכתבותנו ) תודה מראש

ערב טוב, אני מכירה בעיקר מקריאה. גם מקריאה וגם מהכרות עם משפ' שהתנסתה בטיפול הבנתי שמדובר הרבה מאוד על טיפול סביב לקויות למידה ודימוי עצמי. אני לא יכולה להמליץ או לשלול. אני יכולה להגיד שכשכתבתי שכדאי לפנות לאיש מקצוע,ע"פ מה שתארת, הכוונה היתה למטפל שמטפל ע"י שיחות (כמובן שאפשר לשלב בשיחה עוד אלמנטים,גם אני עושה זאת. אבל הבסיס הוא שיחה) - עו"ס,פסדיכולוג,מטפל באומנות. מכיוון שלא ברור אפילו מקור ההתנהגות/הקושי אני חושבת שיהיה נכון לעשות ברור קטן שבעקבותיו יוחלט מה הבעיה ומה כיוון העבודה. אני (וזה בסדר גמור אם לא כולם חושבים כך) עדיין מאמינה בדרך של שיחות במטרה לברר מול מה עומדים. בכל מקרה שיהיה בהצלחה, מור

יש לי ילדה בת 9 שמסרבת לישון לבד בחדרה דבר שנמשך כבר כמה שנים, לאפרת יש אחות בת 12 ואח בן 3 לא מזמן עברנו לבית חדש ולכל ילד יש חדר משלו , בעבר היה לה ולאחותה חדר משותף אז הם היו ישנות יחד והיו פעמים שאפרת לא הסכימה לישון איתה בשום אופן , ילדה חביבה תלמידה טובה חברותית אך לאחר המעבר לבית החדש היא לא מסוגלת לישון בחדר ורוצה לישון איצנו במיטה או שהיא מביאה את המזרון שלה לריצפה וישנה על ידנו, דבר נסף תהליך השינה צריך להתחיל מוקדם מאוד כי הי לא מסכימה שבעלי או אני נירדם לפניה היא מתחילה לבכות ולצעוק להתלונן על כאבי בטן כמובן שכולם מתעצבנים ומתחילים לריב (בעלי ואני) אני מתעצבנת "ומפליקה" לה שזה לא בסדר אבל כל הבית יוצא מדעתו, כרגע יש חופש כך שבבוקר היא נשארת לישון עם אחותה בבית אבל אנחנו עייפים ורוצים לישון . שוחחנו איתה כמה פעמים היא טוענת שהיא פוחדת מגנבים שיבואו, אבל גם בחוץ אם "נעלמנו" לה לרגע(בחוץ) היא נכנסת לפחד . האם לדעתך הבעיה חמורה חשבנו לפנות לפסיכאטר של קופת חולים כי פסיכולוג לא כלול בסל הבריאות . אשמח לקבל תגובה.

ערב טוב, את שואלת אם הבעיה חמורה.אני חושבת שהרבה יותר חשוב זה שזה מפריע לכם וגורם למריבות. לא צריך שבעיה תהיה "חמורה" כדי לשאוף ולשנות את המצב כך שלכולם יהיה נעים יותר. אני לא יכולה להעריך מכאן ממה נובעת ההתנהגות כך שאני לא יכולה להעריך את מידת החומרה. לגבי פניה לאיש מקצוע - אני לא חושבת שפסיכיאטר הוא הכתובת ולדעתי יהיה חבל לפנות אליו. מה עוד שבחלק מקופ"ח הפסיקו גם את מתן השרות הפסיכיאטרי. יש/נם פסיכולוגים שאפשר להגיע אליהם דרך הביטוח המשלים ואז עלות הטיפול נמוכה (נדמה לי שבסביבות 100 ש"ח לפגישה,אפשר לברר בקופ"ח),אפשר לשאול בשפ"ח/שפ"י באזור מגוריכם,בחלק מהמקומות יש מימון של העיריה. בהצלחה, מור

שלום בני כבן שנה וחצי ויש לו תופעה של משיכת שיערות לילדים שאיתם בא במגע. (לאחרונה גם מכה ילדים) התופעה החלה לפני כארבעה חודשים בערך. בתחילה היה גם נושך אך הנשיכות חלפו. משיכת השיער לעיתים באה כתוצאה מכך שילד לקח לו דבר מה ששיחק בו או ילד שעומד בדרכו (מפריע לו להתגלש למשל), אך לעיתים כך סתם בלי שום סיבה ברורה (למשל מיד כשמגיעים לגן השעשועים). ניסינו בהתחלה רק להסביר שאסור ולבקש ממנו לעשות "טובה", אך לאחר התיעצות עם טיפת חלב אנו פונים אליו בצורה אסרטיבית ואומרים לו שיפסיק וכועסים עליו. בעוד כחודש הוא הולך לגן(כיום הוא עם מטפלת בבית) ואנו מאוד מוטרדים שימשיך עם המשיכות ומהתגובה של הגננות. אני יודעת שמשיכת שערות היא דבר טבעי בגיל הזה אבל אני חושבת שהתופעה אצלנו היא קצת יותר חריגה מהרגיל. אני צריכה ממש להיות צמודה אליו כשאנחנו בחברת ילדים כדי למנוע ממנו למשוך שערות ולהרביץ. המטפלת מתלוננת כל הזמן שמטפלות/הורים אחרים באים אליה בטענות. גם השכנות בבנין עם ילדים בגיל שלו מביעות כעס כאשר הן פוגשות אותנו. בבית הוא מושך לאבא שלו את המשקפיים וזורק אותם או מזיק להם למרות שכבר הרבה פעמים אמרנו בתוקף שאסור לגעת במשקפיים. אני חוששת שבגן יענישו אותו בכל מיני עונשים כבדים מידי (כמו ששמעתי מאימהות אחרות). הייתי מאוד שמחה לפתור את התופעה בעצמי ולא שזה יעשה ע"י משהו אחר. יכול להיות שאני לא מגיבה נכון. הייתי שמחה לשמוע המלצה לגבי יועץ מקצועי בתחום (פסיכולוג ילדים) באזור המרכז כדי לוודא שאני באמת עושים את המקסימום מבחינתנו לפתור את הבעיה

ערב טוב, בצד שמאל בשאלות ותשובות יש שאלה מאוד דומה לגבי נשיכות בחלק שדן בהתפרצויות זעם והצבת גבולות. אנא קראי את התשובה (כדאי גם את כל יתר מה שמתייחס לגבולות והצבתם) בתור התחלה ואם ישארו שאלות כתבי ואשמח לענות. אני לא הייתי ממהרת לפנות ליעוץ כרגע. כדאי להתחיל את הגן ולראות מה קורה. אני לא יודעת על איזו ענישה בגן את מדברת.לשמחתי אני נתקלתי (רב הזמן) בגננות ששמות גבולות ברורים לא שמענישות וזה הבדל עצום. במידה שהגננת תעזור לכם בהצבת גבולות,תוכלי להתייעץ איתה ואולי לישם גם בבית. יש לי ההרגשה שאם גננת מענישה בחומרה ילד בן שנה וחצי,זו לא ממש הגננת שהייתי רוצה שתהיה במחיצת ילדיי. הרבה פעמים עצם ההליכה לגן,כניסה למסגרת,התחלקות עם עוד ילדים וכו' גורמת לשינוי התנהגותי גדול אצל הילד. כאמור,אני הייתי מחכה חודש חודשיים לפני הפניה ליעוץ. את החודש חודשיים האלה הייתי מקדישה לנסיון לשינוי על ידי. לגבי פסיכולוגים באזור המרכז - אני לא פסיכולוגית,לא מאזור המרכז ולא נוהגת להמליץ מסיבותיי. בהצלחה, מור

אני אם לארבעה ילדים, עם הקטנים אין לי בעיה כזאת אבל הגדולים( בת בת שתיים עשרה ובן בן עשר) פשוט מוציאים אותי מדעתי! כל ערב מלחמה מחדש כדי שיכנסו להתקלח. ואז הם מתחילים, רגע, עוד מעט, אבל התקלחתי אתמול, אני שני, אני ראשון ועוד מליון תרוצים... בסוף הם מתקלחים כמובן, אבל זה רק אחרי שכל השכונה שומעת את הצעקות שלי... זה מרגיז אותי ומתיש נורא, למה הם לא מפנימים שמקלחת היא חלק משגרת יומם? שמקלחת היא משהו מרענן כייפי? ואין להם טראומות בכיוון הזה...

ערב טוב, אולי הם לא מפנימים את זה כי זה קצת כיף להוציא את אמא מהכלים ? נסי לחשוב מה יקרה אם תתעלמי ? הם יריבו ,שעה ? שעתיים? שלוש? לא כתבת על שאר הדברים פרט למקלחת - איך הם בדר"כ ? האם הם מסתדרים? האם קורה בעוד נושאים שהם מוציאים אותך מדעתך ? האם מדובר בילדים עצמאיים או תלותיים וכו'. במידה שבכל שאר התחומים הכל בסדר,נסי לחשוב מה הרווח שלהם מהעננין (את מוזמנת לקרא את הכתבה בשמאל - מה הקשר). שוב,אם הכל בסדר בשאר התחומים סימן שהם יודעים להתמודד אחד עם השני,סימן שהם יודעים מה מותר ומה אסור בבית,סימן שאת יודעת איך לאכוף את הדברים. אז מה שונה כאן ? אני הייתי ממליצה לשבת ולחשוב קצת על כל מה שהעלתי כאן. בתכל'ס - אני הייתי נותנת להם להתמודד עם זה לבד תוך שימת גבולות ברורים . משהו כמו - עכשיו 8 ,אני מבקשת שעד 9.5 שניכם תהיו אחרי מקלחת. יותר מזה לא הייתי מתערבת. מה קורה אם לא עמדו בזה . תחליטי על סנקציה שקשורה לנושא (כמו בכל תחום אחר ...). בהצלחה ואם יש עוד שאלות,אני כאן. מור

שלום רב בני בן שנתיים וחצי. ילד שובב, שמח, עם ביטחון עצמי. אוהב לשחק עם ילדים בגילו, אוהב את הגן, את הגננת. יש לי שתי שאלות: 1. החלפנו לו לפני 4 חודשים מיטה. מאז שהוא גילה שהוא יכול לרדת לבד מהמיטה, הוא עובר באמצע הלילה מהמיטה שלו ומטפס על המיטה שלנו אפילו מבלי שנרגיש. אחרי כמה בעיטות ממנו (כמובן מתוך שינה) אני מבינה שהוא איתנו. איך אפשר לעצור את התופעה? אם אני מחזירה אותו אחרי כמה זמן הוא שוב עובר אלינו. 2. הוא ילד מאד נבון ואינטילגנטי, יש לו אוצר מילים עשיר והוא מרכיב משפטים ארוכים. הבעיה היא שבתחילת המשפט נתקעת לו הברה , לדוגמא: הוא אומר - " ללללללללללא רוצה" או "הההההההההההההיום עשינו כך וכך...: כלומר עד שהוא מתחיל את המשפט לוקח לו זמן עם ההברה ההתחלתית שנתקעת לו. האם יש צורך לטפל בזה או שזה שכיח ויעבור לבד? תודה רבה טלי

ערב טוב, 1. בדיוק כמו שקבעתם עד היום חוקים וגבולות,כדאי לעשות את זה גם כאן.במהות,אין הבדל בין ההגעה למיטה לבין טיפוס על השולחן לבין דפיקת קוביות הלגו על הקיר.... באופן כללי כדי לקבוע גבול/חוק/איסור בדר"כ צריכים - אסרטיביות,נחישות,עקביות. אם תרצי יש בצד שמאל בשאלות ותשובות חלק על גבולות. 2. מה שאת מתארת קורה אצל הרבה ילדים.כדאי לא להלחיץ אותו בדיבור,שלא ירגיש שהוא צריך להגיד מהר כי אם לא...,אפשר להרגיע - זה בסדר,תחשוב ואז תגיד/יש לנו זמן. באפן כללי,כמו מרבית הדברים,כדאי לא לעשות מזה עניין. ברב המקרים זה חולף מעצמו. ובכל זאת,שאלות כאלה כדאי לשאול קלנאי תקשורת. יש כאן בדוקטורס פורום הפרעות תקשורת,אפשר שם. אם נשארו עוד שאלות,אני כאן. מור

בתי בת 8 ובחדשיים האחרונים החלה לגלות רגישות יתר לכל מה שידה נוגעת, כל שניה היא רצה לשטוף ידיים עם סבון,ובכל דבר שנוגעת היא שואלת אם לא יקרה לה משהו,כגון: מטלית לניקוי, כלב שלקק אותה, יתוש שהיה בקרבתה ועוד ..ובנוסף אם שואלים אותה שאלה כל תשובה שלה מתחילה במילה "נראה לי" אפילו שאלות שהתשובות שלהן ברורות כגון: עם מי דיברת בטלפון ,התשובה שלה נראה לי עם... אינני יודעת כיצד להתמודד עם המצב הנ"ל ולעיתים אני מגיבה ממש בקוצררוח ומרגישה שאני עוד שניה מתפוצצת מרוגז , אודה לכם מאד אם תיעצו כיצד להתמודד עם המצב הנ"ל. תודה ! מירב

ערב טוב, כתבת בכותרת - רגישות יתר למגע. לא נראה לי שזו ממש הגדרה מתאימה למה שאת מתארת. אין ספק שקורה משהו עם הילדה,השאלה היא מה... עולים אצלי מס' כיווני מחשבה אבל זה בלתי אפשרי לדעת מה קורה מבלי לפגוש את הילדה. חשוב שהילדה תפגש עם איש מקצוע שיבדוק מה מקור הדברים - האם מדובר בתגובה ללחץ כלשהו? תגובה לשינוי שהיה? קושי כלשהו ביחסים בינכן? או שחלילה משהו מעבר לכך. לא כדאי להזניח. בהצלחה, מור

מור שלום, זו פעם ראשונה שלי באתר. והחלטתי לנסות את מזלי. יש לי שלושה ילדים בן- 6.5, בת 4.5 ובת - 2.5. הבעיה העיקרית שלי היא עם הבן שלי, והיא נוצרה רק לאחרונה. אני מרגישה כאילו אני מאבדת שליטה עליו ולא מסוגלת להתנצח איתו. כל דבר הכי קטן מהול במריבות בויכוחים ובהתחננויות. הוא עונה בחוצפה לא נותן כבוד מינימלי, ככה בכל אופן אני מרגישה, ויש לו המון התפרצויות. אני מנסה לדבר אל ליבו ואל ההגיון שלו אבל לא מצליחה כל כך. אני חייבת לציין שהוא ילד מקסים, ממש ילד טוב אבל אני לא יודעת ולא מצליחה להגיע אליו לדעת מה השתנה אצלו. היחסים שלי ושל בעלי לא הכי טובים, אני מואד רוצה להתרגש ממנו אבל הוא לא רוצה והוא מוותר לי כמעט בהכל עכשיו רק על מנת להשאר בבית. יש ויכוחים קטנים בינו וביני ליד הילדים אבל הילדים בטוח מרגישים את זה כי כבר מעל שנתיים אנחנו לא ישנים ביחד ולא מנהלים שום זוגיות. כואב לי לראות את הילד מגיב כמו שהוא מגיגב כי זה לא כל כך, יש לו המון מטאפאורות, דמיון ושפה עשירה מאוד, הוא גם די חכם ופיקח. כרגע הוא לפני כיתה ב' ואני ממש ממש אובדת עצות מה לעשות, למי לפנות ואיך להתנהג. עם הבנות אני פחות או יותר מסתדרת כי זה לדעתי עניין של גיל, אבל הוא לא היה ככה ואני לא מצליחה להבין מה הביא לשינוי. תודה

אני ממש אובדת עצות, אני לא יודעת איך להתנהג איתו, למשל נכנסתי עכשיו הביתה עם שתי אחיותיו, הדלקנו אורות, הוא צפה בטלויזיה באחד החדרים והוא החליט שהוא לא רוצה אור בבית, ולא נתן לנו להדליק אורות בהתפרעות, ניסיתי להרגיע אותו אך ללא הואיל, הוא השתולל יותר מדי אז חסמתי לו בטלויזיה את ערוץ הטלויזיה האהוב עליו ואז התחילו השגעונות והמכות, ואז החלטתי לנעול אותו בשירותים, הוא התחיל לבעוט בדלת בנסיון לשבור אותה, ואז הרמתי עליו את הקול וכרגע הוא נעול בשירותים, אני קרועה מבפנים ולא יודעת מה לעשות אנא עזרי לי. אני חייבת שוב לציין שכל ההתנהגות הזו היא רק בזמן האחרון ואין לי שום מושג למה, ניסיתי לדבר איתו ולשאול אותו אם מפריע לו משהו אך לא היתה תשובה מתאימה או ראויה להתנהגות שלו.

ערב טוב, במצב שהגעתם אליו אני לא חושבת שיש מנוס מפניה לטיפול. מנסיון,ככל שמחכים יותר המצב נעשה קשה יותר. בהצלחה, מור

יש לי שתי בנות, אחת בת 7.5 והשניה בת 4.5, המצב ביניהן זוועתי, הקטנה קשה, תוקפנית ועומדת על שלה מאז שהיתה תינוקת והגדולה עדינה, ותרנית ובזמן האחרון נמאס לה והיא מגיבה חזרה בתוקפנות מילולית ופיזית, (גם די באשמתי כי נמאס לי שהגדולה תמיד מבקשת את הגנתי והחלטתי לענות לה ב: "תחזירי לה") היא דוחה גם את אחותה הקטנה אפילו כשכוונותיה של זו כבר טובות. הגדולה התחילה לקלל גם בחוץ ולא רק בבית, בורחת מהבית ובוכה לי כל הזמן כמה רע לה ונמאס לה. אף פעם לא הייתי בעד הקטנה כי "היא קטנה וצריך לוותר", הייתי צועקת עליה ולפעמים לצערי מרימה יד, ניסיתי להיות הכי פיירית שאפשר, היום אני אדישה לאופיה של הקטנה והרבה פחות כועסת עליה, אבל קשה לי לראות כמה הן רבות וצורחות והגדולה כ"כ סובלת ומחפשת רק איפה להיות, לישון ואצל מי להתארח, מה עושים ואיך גורמים לאוירה בבית להיות נעימה וללא מתחים, מכות, בריחות וקללות?

ערב טוב, את עושה חלוקה מאוד ברורה (לפחות בהודעה הזו) בין הבנות. מקריאת ההודעה יש הרגשה כאילו זה "מהשמים". כאילו מדובר ביחסים שנגזרו עליכם ואין מה לעשות. זה נכון,לכל ילד האופי והטמפרמנט שלו אבל לדעתי חלק מתפקיד ההורים הוא לעזור למתן ולכוון גם תכונות שהן פחות נעימות. גם אם ילד נולד עם אופי לא הכי נעים אני עדיין רואה את ההורים כאחראים ליחסים בבית. אם ההורים לא מצליחים בכוחות עצמם להביא לשינוי או מיתון התכונות הלא נעימות של ילדם בהחלט כדאי לשקול פניה לאיש מקצוע. חבל לתת למצב להדרדר. בהצלחה, מור

מנהל הפורום בחופשה

גם הבן שלנו נמצא באותו המצב בדיוק (כשקראתי את הסיפור שלך חשבתי לרגע שמישהו אולי השאיר הודעה בשמי...) הלחץ מצד כל מי שמכירים נורא גדול. תגמלו אותו כבר, הוא כבר גדול וכהנה וכהנה. ניסינו והוא בשלו ואני די בעד לעזוב אותו כי גם שמעתי סיפורים שילדים כאלה מרגע שהם מחליטים להיגמל בעצמם הם נגמלים בצ'יק צ'ק (תוך כמה ימים) אז אני ממש מאחלת לנו ולכם המון בהצלחה (ואולי גם קצת מתעודדת שהבן שלנו בסוף יגמל גם) וכנראה שאין טעם 'לריב' איתם על זה זו החלטה שלהם אני רק מקוה שזה יקרה כמה שיותר מהר ושלי יהיה כח לעמוד מול כל הסבתות והדודות.

שייך לעמוד 18 ל "ילד בן 3 שלא רוצה להיגמל מחיתולים"

שלום רב, בתי בת שנתיים + חודש, כבר כחודש וחצי מתנסה בישיבה על ישבנון בבית, עם בגדים וחיתול ועושה זאת מיוזמתה המלאה, ללא ציוץ בעניין מצידי. כאשר היא עושה פיפי בחיתול, היא מיד מודיעה לי (ברוב המקרים היא אומרת קקי, בעוד שהיא עשתה פיפי) ומבקשת להחליף את החיתול. יש לנו בבית גם סיר - הנמצא תמיד בחדר המשחקים שלה - אליו היא אינה מתייחסת ולא מבקשת לשבת עליו, כמו על הישבנון. אציין כי מאז שנקנה הסיר הזה היא לא גלתה בו עניין ותמיד הרגשתי שהיא באיזה שהוא מקום לא מבינה למה היא צריכה לשבת על סיר לפיפי כשאנחנו, אבא ואמא יושבים בשירותים. היא מגלה עניין רב בקקי שלה - מבקשת לראות אותו לאחר שהיא עושה. היא מבקשת לראות אותנו מתפנים. היא מאוד מאוד מפותחת מבחינה ורבלית והיא ילדה פקחית מאוד. התייעצתי עם הגננת לפני כחודש בעניין הגמילה וספרתי לה על ההתנסות של ליאור על הישבנון. היא לא הסכימה עימי ואמרה כי לדעתה מוקדם מידי (היא ידועה בקיבוץ כגננת שמתעכבת עם הגמילה) בטענה כי ליאור (בתי) עדיין אינה בשלה מבחינת כל הפרמטרים שלפיהם בוחנים בשלות של ילד לגמילה (למשל היא אמרה שלליאור קצת קושי במעברים מפעילות לפעילות שזה חלק מהעניין שבוחנים לקראת גמילה). לגבי הישבנון היא אמרה שכדאי להפסיק עם זה מאחר וזה עלול לבלבל אותה, מה גם שמתחילים בסיר. אני התנגדתי לדעתה גם בעניין הבשלות וגם בעניין ההתנסות מיוזמתה וגם בעלי כבר מעל לחודש מאיץ בי שנתחיל עימה תהליך (גם אמי וסבתי והשכנה וכל מיני...) אך בכל זאת הנחתי לעניין הגמילה בינתיים מאחר וחשוב לי שיהיה שיתוף פעולה ביני לבין הגננת בעניין זה. את הישבנון לא הוצאתי מהשירותים. היום יותר מתמיד, אני בהחלט מאמינה שליאור בשלה לגמילה מחיתול, אך אני רוצה לעשות זאת בתזמון הכי נכון, על מנת שהגמילה תהא חוויה טובה ומוצלחת. שאלותיי הן - מתי יודעים שהילד בשל לגמילה? האם נכון יותר להתחיל את הגמילה בסיר? גם במצב שהילד מגלה עניין בשרותים? האם עליי להתעקש עם הגננת בעניין הגמילה? תודה על עזרתך ומתנצלת אם עייפתי אותך עם כל האינפורמציה.

צהריים טובים, לא ממש הצלחתי להבין את הפרמטרים של הגננת,אבל יתכן שמדובר באיזשהו ליקוי שלי.... אין שום בעיה עם ילד שלא מתנסה בישיבה על סיר. אין בעיה שהיא תגמל "ישר" לישבנון. איך מחליטים מתי לגמול ובאיזה קצב? פשוט - מתאימים את עצמנו לילדה. הקצב צריך להיות שלה !. לא של הגננת,לא של סבתא, ולא של אמא - אבא. כמובן שאפשר לעודד (בחירה משותפת בחנות של תחתונים אטרקטיביים - מיני מאוס/פו הדב...,התנסויות כמו שתארת על הישבנון,ישיבה של דקה ערומה לפני הכניסה למקלחת כמשחק,לא כדי להשיג תוצאות וכו'),אבל הקצב,הוא שלה ואתם שם לתמיכה. לגבי הגננת,האם להתעקש . באפן כללי כשאנחנו מתעקשים זה מגיע למצב קצת של ראש בראש,מן מאבק כוחות (אני אראה לך שאני צודקת..). ממצב כזה הילדה יכולה לסבול וחבל. מה כן ? מכיוון שכרגע הילדה ממילא רק "משחקת" עם הישבנון ועדיין לא עושה,אין צורך נורא לשתף את הגננת על בסיס יומיומי. היא יודעת שהתחלתם וזהו. כשתעברו שלב אפשר להודיע ולבקש מהגננת את עזרתה. מנסיוני,שני דברים יכולים להשפיע על מידת שת"פ של הגננת - מידת השלמות שאת משדרת בכיוון שהחלטת וצורת הפניה אליה (גם מבחינת ההחלטיות וגם אם היא לא תראה את זה כמאבק כוחות אלא בכיוון של - אני זקוקה לעזרתך וכו). מכיוון שנכתב הרבה כאן על גמילה אולי כדאי לעשות חיפוש ולקרא קצת. בהצלחה, מור

אני חושבת שאתם עושים את יפה ובקצב הנכון.