פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

מור שלום, אני אמא לתינוקת בת 8 חודשים, בכורה, יונקת ואוכלת מוצקים. לאחרונה, בשל קושי כלכלי ו"פסיכולוגי" החלטתי שאולי הגיע הזמן לחזור לעבודה. בנוסף לעובדה שקשה לסתדר עם משכורת אחת בלבד, קשה לי להיות בבית כל היום. עד הלידה הייתי אישה מאד פעילה, עובדת וחרוצה ומאז, ככל שהזמן עובר כל דבר נראה לי משימה בלתי אפשרית - אפילו ללכת לסופר עם התינוקת. כל הזמן אני מפחדת שהיא תרצה לינוק ולמעשה אני סגורה בבית כל היום, פרט לטיולי בוקר וסוף היום. בעלי עובד שעות מרובות ובכל זאת עוזר בבית. אתמול החלטתי לשלוח קורות חיים לכמה מקומות אך בלי ציפיות בכלל. לא ציפיתי שכבר היום אקבל כל כך הרבה הצעות עבודה. פתאום אני מוצאת את עצמי בדילמה קשה: להיות בבית ולהרגיש מבוזבזת אך להיות יחד עם בתי ולדאוג לרווחתה ולהעניק לאהבה וגם להניק אותה כל הזמן כפי שהיא רגילה, או לחזור לעבודה ולמצוא סידור בשבילה. אני מפחדת שהיא תפתח חרדת נטישה, שלא יהיה לה טוב או לא יודעת מה... אני גרה באזור הדרום וכל ההצעות המעניינות ומאתגרות היו לעבודה באזור המרכז, כך שבנוסף לשעות המאוחרות שאני אמורה לסיים לעבוד (17:00, 18:00), עליי גם לנסוע לא מעט הביתה. ישנה אפשרות להעתקת מקום מגורים אך לא באופן מידי, רק בסוף דצמבר ותחילת העבודה היא מיידית. אני יודעת שפיסיולוגית היא תהיה בסדר כי היא כבר אוכלת מוצקים ואוכל להניק אותה כמה פעמים ביום בנוסף. אך מה קורה לתינוקת בת 8 חודשים כש אמא לא נמצאת? אני לא רוצה שהיא תסבול - כי אני בטוח אסבול מאד. רק עצם המחשבה שלא ניהיה ביחד כל היום גורמת לי לקושי נשימה ולבכי . מה ואיך ניתן לעשות זאת? האם אני כל עולמה ואני עומדת לגרום לו לכרוס? היא אוהבת אנשים אחרים ולאחרונה היא הלכה פעמיים לשכנה והייתה שם 30-40דקות בלי אמא ואבא, אומנם כשהיא רואה אותי היא קופצת ורוצה לבוא אליי. היא חייכנית, ערנית ומתפתחת יפה. אוהבת לשחק ומשחקת לבד זמן רב כשאני עסוקה במטלות הבית. היא גם רגילה להיות הרבה על הידיים. ומה עדיף בכלל: פעוטון או משפחתון? למה? אני מאד אשמח לקבל הצעותייך. תודה רבה! פאולה

היי פאולה, אכן התלבטות לא קלה שעוברות מרבית האמהות... :). נתחיל מזה שאני מאמינה שגם אם אשה היא אמא היא עדיין זקוקה לחיים משלה,להתפתח,להרגיש טוב עם עצמה וכו'. להיות "אמא טובה" זה לא אומר לבטל את הרצונות/צרכים שלך בפני ילדייך. צריך לזכור שאמא מסופקת,אמא שמרגישה טוב עם עצמה ועם הדרך שבה היא מנהלת את חייה תורמת הרבה יותר לילדיה מאשר אם שמרגישה שחייה מתבזבזים,אם שמרגישה תסכול וכו'. עם זאת,לא קל להפרד מתינוקת חייכנית ומתוקה ליום שלם. המעבר שאת מתארת הוא אכן מעבר חד - מלהיות כל היום עם אמא ללהיות בלעדיה יום שלם עד כמעט הערב. כמובן שהאופטימלי זה פחות שעות עבודה,משהו הדרגתי יותר. אבל אנחנו לא חיים בעולם אופטימלי ויש מגבלות. רק את תוכלי להחליט האם כדאי להמשיך ולחפש עוד קצת עבודה שיותר מתאימה מבחינת השעות . האם כדאי לחכות לדצמבר עם הילדה בבית ואז לעבור ולמצא עבודה (זה גם חוסך לילדה הסתגלות חדשה - באוגוסט להסתגל למסגרת אחת ובדצמבר עם המעבר שוב להסתגל מחדש) וכו'. כמו שאת רואה יש יתרונות וחסרונות לכל בחירה. אני לא יכולה להמליץ לך באפן חד משמעי,עשי כך. אני ממליצה לשבת עם דף ולרשום מהם היתרונות ומהם החסרונות בהחלטה לצאת לעבודה. לכל אחד חשובים דברים אחרים. כמו שכתבתי ,קודם הפרידה לא תהיה קלה,אך אפשרית. למידת השלמות שלך עם כל החלטה שתתקבל יש משקל רב בהסתגלות הילדה למצב החדש. אם אנחנו ההורים שלמים עם החלטה אנחנו מעבירים את זה גם לילדנו וזה מקל עליהם את ההסתגלות. כדאי לעשות את הפרידה מדורגת עד כמה שאפשר. דבר נוסף,חשוב להשקיע הרבה תשומת לב בבחירת המסגרת בה תשהה הילדה. אני ממליצה לקרא בצד שמאל - שאלות ותשובות. יש התייחסות לבחירת מסגרת. באפן כללי בגילאים האלה אני ממליצה למצא מסגרת קטנה עד כמה שאפשר. בגיל הזה הדגש צריך להיות - חום,תשומת לב,רגישות,אכפתיות,גמישות מצד המטפל והרבה פחות דגש על חברת ילדים (את זה גם מטפלת יכולה לספק ע"י יציאה קבועה לגן משחקים). אני מוסיפה קישור לתשובה נוספת http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/21/xFT/2397/xFP/2411 מקווה שעזרתי קצת בהתלבטות,אשמח לשמוע מה החלטת. בכל החלטה שיהיה הרבה בהצלחה, מור

שלום רב. יש לנו ילד בן 1.8 מאוד פעיל חברותי ושובב. בעלי חושב שהוא היפראקטיביב - ואני חושבת שהוא לא. בעלי משווה בין הילד שלנו לאחרים באותו גיל (+-) רוצים ללכת ליועץ פסיכולוגי אך לא דרך קופ"ח כי שם פותחים תיק. אזי צריך ללכת באופן פרטי. האם מישהו יכול להמליץ לי על המטפל בירושלים? תודה למשיבים מראש

שלום רב, למיטב ידיעתי אף מטפל לא נותן אבחנה של היפראקטיביות בגיל 1.8 .... לכל ילד הטמפרמנט שלו,הקצב שלו וההורים שלו שמציבים יותר או פחות גבולות. חבל להשוות ילד,בכל גיל,לשאר הילדים. גם אם הוא מפותח במיוחד יחסית לשאר וגם אם הוא פחות מפותח או יותר משתולל,זה עוול עצם ההשוואה. לגבי מטפל בירושליים - את יכולה להתייעץ עם אחות טיפת חלב,גננת...או להסתכל דרך האינטרנט באתר פסיכולוגיה עברית ברשימת הפסיכולוגים. לגבי טיפול דרך קופ"ח - הם מחויבים לשמירת סודיות בדיוק כמו מטפל פרטי. אם תרצי לשתף קצת יותר במה שקורה עם בנך ושהוביל אתכם לחשוב שהוא היפראקטיבי,את מוזמנת וננסה ביחד לעשות קצת סדר בחששות. בהצלחה, מור

אני אמורה וחייבת לשמור על אחייני שקשה לשלוט עליו: מנבל את הפה, חסר משמעת, מתחצף לכול הסובבים אותו והוריו יוצאים מגדרם. ואציין שמערכת היחסים של הוריו אינם תקינים. איך עליי להתמודד עם מצב שכזה ועליי לשמור עליו למשך 5 ימים?? לא נותר לי המון זמן, אבקש את עזרתכם ועצתכם. בתודה מראש שרה. נ.ב. עליי לציין שיש לו אחות בת 12 והתנהגותה טובה למדיי.

שלום רב, כשמדובר בילד שאין לו גבולות ורגיל לעשות מה שהוא רוצה,קשה להשיג שינוי בהתנהגות תוך יומיים שלושה. אין פתרונות קסם. אם המצב כמו שאת מתארת כדאי היה שהוריו יפנו לטיפול. מה את יכולה לעשות ב 5 ימים ? כמעט כלום. נסי לקבוע מהם הגבולות שלך ( 4 - 5) ולהקפיד שלפחות עליהם הוא לא יעבור. מכיוון שזה רק 5 ימים והציפיה היא לא לחנך אותו אלא "לשרוד" את הימים האלה במחיצתו,נסי להתעלם עד כמה שאפשר ולא להכנס ראש בראש. אולי להבא כדאי להבהיר להורים שכל עוד זו התנהגותו,את לא יכולה לשמור עליו. בהצלחה, מור

שלום רב, בתי בת שנתיים, מזה כחצי שנה החלה להפגין סימני פחד מרעשים שונים, אך לא מכל רעש. למשל צפירה של מוכנית גורמת לה לבהלה כמו גם נביחת כלב או גרירת רהיטים הנשמעים מבית אחר. לעומת זאת, קול מכסחת דשא או שואב אבק אינם גורמים לה לאותה תגובה. התגובה המיידית שלה לרעשים שצינתי היא הצמדות אליי, תוך ציון הדברים "אני נבהלת" וכן תוך ציון מקור הרעש. תגובתי היא כזו שאני מציינת בפניה שאני מבינה שלא נעים לה לשמוע את הרעשים הללו, אני גם מסבירה לה מדוע נשמע אותו רעש. למשל לגבי המכונית אני מסבירה שזו הדרך של הנהג לבקש שיפנו לו את הדרך או להזמין משהו לגשת אליו וכו ' אני גם מציינת כי מקורות הרעש הללו אינם מזיקים ואם יש אפשרות אנו גם פונים לראות את מקור הרעש. האם יש דרך נוספת לגרום לה לתחושת בטחון כשהיא שומעת את הרעש המטריד? האם ייתכן שהיא מייחסת לכך כזו חשיבות מאחר ואני מגיבה לתחושות שלה ומפתחת עימה שיחה סביב הנושא? האם שמא עליי להעננות לבקשתה לקרבה ולא לומר דבר? תודה מראש על העיצה.

היי ליאת, כן. לתגובת ההורים יש השפעה גדולה על התנהגות ילדם. לגבי הסברים - המון פעמים כתבתי כאן עד כמה הסבר לא יעיל במצב של פחד. מדוע . פחד הוא לא דבר רציונלי. הסבר הוא רציונלי. הסבר מכוון בעצם לראש והפחד מגיע מהלב. לכן הילדה יכולה להגיד ולהסביר מדוע צופרים אבל גם להמשיך לפחוד במקביל. איך כדאי להגיב ? לקבל את הפחד (אני יודעת שאת מפחדת). חיבוק קטן/לטיפה... מילת הרגעה - אני שומרת עלייך/אני פה איתך... והמשך החיים. אם שמת לב יש כאן מסר של - אנחנו ביחד בזה,אני איתך,אני מקבלת (לא מתנגדת) את הפחד שלך. אין הסברים. ופרופוציות - אין יציאה מפרופורציה והפיכת הפחד ל"נושא". המסר - מותר לפחד,זה לא סוף העולם. בהצלחה ואת מוזמנת לספר האם זה עובד (כמובן שהשינוי לא יהיה אחרי פעם פעמיים), מור

אני בהחלט גורמת לה להבין שאני איתה בעניין הזה, אני בוודאי לא מבטלת את תחושות הפחד שלה. אני אפסיק לנהל שיחה סביב הנושא ופשוט רק להביע הבנה ותמיכה. אשמח לעדכן אותך בהמשך. תודה רבה.

אני אמא ל בנות 2.5,1.5 ,לפני כחודש וחצי עברנו לדירה קטנה ונפרדנו מאבא,הגדולה מדאיגה אותי מאוד,הפכה להיות מאוד תוקפנית וחדה,נכנסת להתקפי הסטריה על לא כלום לכאורה,מכה ונושכת,מציינת שהיא רוצה לחזור לבית "שלנו" דהיינו הישן,מתגעגעת מאוד לאביה,כרגע וד אין הסדרי ראיה קבועים,הוא מגיע מתי שהוא רוצה ויכול,וזה לא קורה הרבה. מצד שני אף פעם לא היתה ממש קשורה אליו אז אני לא יודעת לאן לשייך את הקושי, למעבר דירה לעובדה שאחותה גדלה ודורשת ומקבלת היום תשומת לב זהה או באמת לשינוי שאבא לא ישן בבית. היא שאלה אותי למה לא הבאנו את המיטה של אבא לכאן. היא ציינה שאני אוהבת אותה רק קצת ושהיא לא אוהבת אותי. אני כמובן לא נעלבת רק מודאגת מאוד...מה עובר עליה. במעון אין לי אפשרות לדעת מה קרה כל כך המטפלות עונותתמיד הכל בסדר בכל מצב... אני לא רגועה שהן שם אבל זה הסידור היחיד שיש לי...מבחינת חום ובטחון אין להן את זה במעון אבל בבית הן לרוב משחקות יפה יחד עד רגעי ההסטריה. בנוסף היא ילדה מאוד ביישנית ולוקח לה זמן הסתגלות למקומות ואנשים חדשים, בגן ציבורי היא יכולה לוותר על המתקנים אם יש שם ילדים נוספים וגדולים,עד שאני מבקשת שיתנו לה לעבור או אם היא לוקחת את אחותה איתה ואז היא מרגישה גבורה ומתמודדת עם המצבים פחות או יותר... ל איודעת לאן להשיך את כל הסיפטומים שאני מציגה. אני מניחה שיצא גם מבולבל,,,,גם אני מבולבלת... אשמח לשמוע את דעתך

שלום רב, במקרים של פרידת ההורים אני מאוד מאוד ממליצה לפנות לאיש מקצוע,גם כאשר לא מופיע שינוי התנהוגתי חריף אצל הילד,על אחת כמה וכמה כשרואים שינוי וקושי של הילד בהתמודדות עם המצב. פרידת הורים היא משבר עבור הילדים. יש כאלה שמתגברים עליו יפה ויש כאלה שמתקשים להתמודד ו"מושכים" את הקושי במשך שנים. לווי ויעוץ של איש מקצוע יכולים לתרום רבות להתמודדות הילד. מטרת היעוץ היא להסביר מה עובר ילד בהתייחס לגילו ומתן כלים להורים להתמודדות "נכונה" מול הילד במצב שנוצר. היעוץ אמור להיות ממוקד וסביר שלא ארוך במיוחד. בהצלחה, מור

שלום- יש לי שאלה: בתי הקטנה בת שנתיים ושלושה חודשיים מזה כמה זמן כוססת צפורניים... ראיתי אותה כבר (מאז שמתי לב לעניין) בכמה הזדמנויות, ממש כאילו היא ב"מתח" או משהו כזה וכוססת את הצפורניים... יש לציין שהיא ילדה רגועה מאוד, מתוקה, חברותית, מדברת שרה, ממש מפותחת לגילה. יש לה עוד 3 אחים שבין הגילאים: 12, 10 ו 7 . אין לה מוצץ.. היא פשוט ינקה ממני עד גיל שנה ו8 חודשים (שאני הפסקתי כי זה היה תלות בלתי נסבלת כבר...) מודה לכם מאד על הקשבה ומקווה שיש לכם תשובה בשבילי, ומה לעשות בעניין?

שלום רב, בעבר כתבתי מס' פעמים את דעתי לגבי כסיסת ציפורניים - אין ספק שזה לא יפה,לעיתים כואב ועדיף לא לעשות את זה אבל השאלה היא האם כדאי "להלחם" על זה ? אפשר להעיר שזה לא נעים,אפשר כשרואים את זה ,להוציא את היד מהפה. אבל אני לא הייתי עושה הרבה מעבר לזה. יהיו במשך השנים עוד כ"כ הרבה ענינים שידרשו עמדה נחרצת ככה שחבל להלחם על מה שלא נורא חשוב... ובתור מישהי שכססה ציפורניים עד לפני שנה - שנתיים אני יכולה להגיד שאפשר להצליח יפה בחיים גם אם אתה כוסס.... :). מור

שלום, אני זקוקה דחוף לעזרתכם... מתנצלת מראש על האורך בני בן 4 . ובתי התינוקת בת 5 חודשים. מזה שנה גמול ביום ואילו בלילה עדיין יש הרטבות מדי פעם. אחת לתקופה מתלונן שבורח לו כשיוצאת איזו טיפה, הוא נורא מתוסכל מזה ואז הוא מחליף תחתונים. לפני כשבועיים החל לקבל אנטיביוטיקה עקב סטרפטוקוק שהתגלה בגרונו. לאחר מספר ימי טיפול החל להתלונן שבורח לו בתדירות גבוהה בהרבה מלפני כן וגם הכמות גדלה בכל פעם. הוא היה נורא מתוסכל ושאל כל פעם למה בורח לו ואיך לנו לא בורח, בכה הרבה והתחלנו להחליף תחתונים בקצב. לאחר כיומיים אושפז כי החל לעלות לו החום והוא שהה 5 ימים בבי"ח, שם החל לברוח עוד יותר והוא פשוט השתין בכל מקום. על הרצפה בחדר שלו, בלובי, בחוץ, ליד המגלשה ועוד והרבה פעמים זה הגיע למצב שהוא פשוט ערום וכל כמה שניות מטפטף כמה טיפות וממשיך. ניכר על פניו שהוא ממש מתאמץ לעשות. היינו נורא מבולבלים, מצד אחד בי"ח והוא נורא מסכן שהוא שם ואולי באמת בורח לו כל פעם כי הרי הוא נורא מתוסכל מזה אז לא יכול להיות שזה דווקא ויחד עם זאת מצאנו עצמנו מתחרפנים מדי פעם, כועסים וכו'.. אחרי "בילוי" של כשעתיים בכל פעם סביב הנושא. חזרנו הביתה ביום שלישי והעניין החמיר עוד יותר. הוא משתין על הספות, על השטיח בחדר שלו, על הכסא שלו באוטו, עלי כשהרמתי אותו לחיבוק, בחוץ ועוד. בגן כנראה שלא בורח לו, אני לא מוצאת תחתונים רטובים בתיק אך מודה שעוד לא דיברתי על כך עם הגננת. וכששואלים אותו הוא טוען שכן בורח לו בגן אך הוא לא מחליף. הרופא שלו שולל השפעה של האנטיביוטיקה שלקח אולי כאחראית לחלק מהעניין וגם אין לו דלקת בשתן. גם בבי"ח טענו שהכל פסיכולוגי. כרגע המצב הוא כזה: מגיעים הביתה מהגן, הוא משתין או בכסא באוטו או בחוץ, אוף רטוב לי תחליפי לי, למה כל הזמן בורח לי, נכנסים הביתה ומחליפים תחתונים כל שתי שניות בערך, כל פעם אני מעלה את התחתונים , הוא עושה קצת, מוריד אותם והולך ערום, אני לא מסכימה שילך ערום בבית אלא רק בחדר שלו ואז זה קצת כמו עונש כי אסור להיות בבית ערומים, הוא יוצא כל שניה מהחדר, עולה על הספה, שוב עושה, ואח"כ בכל פינה יבשה בבית מסמן טריטוריה. או שמחייך או שמתעצבן. אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים במבוי סתום, אנחנו לא יודעים מה גרם להכל להתחיל והכי מתסכל שלא יודעים איך להגיב. בטוח שכעס אינו תורם דבר אך בתחילה ניסינו להיות אמפטיים לתסכול שלו ולא להתרגש ולהגיד שזה קורה ושהוא עכשו קצת חולה וזה בסדר ושזה יעבור אבל מצד שני לא שלמים עם הדרך הזו וגם מרגישים שהוא מסובב אותנו על האצבע הקטנה. אם מה שהיה חסר שם זו תשומת לב הרי שעכשו הוא מקבל אותה ובגדול, פשוט מתעסקים איתו כל הזמן. למרות שברור שזו לא תשומת לב חיובית. הצענו לו ללכת עם תחתונים סופגים לתקופה הזו שקשה לו להתאפק, אך או שזה לא נוח לו או שהוא מוריד את זה אחרי שעשה שתי טיפות וגם להחלפת התחתונים הזו יש גבול. אנחנו מרגישים שיש רגרסיה אדירה בהתנהגותו. וקצת חוששים שהנה אנחנו אוטוטו חוזרים לחיתולים ברוב הדרם. הצילו, מה עושים? צריכה לקחת נשימה עמוקה לפני מחר, יום שלם יחד, מקווה שיש לנו מספיק תחתונים יבשים. דרך אגב אתמול מלאו לו 4, אולי יש משבר שקשור לגיל? הצעות ורעיונות יתקבלו בברכה, תודה

שלום רב, אפשר להלביש תחתוני טיטול ולהסביר שפשוט מאוד קשה לך לנקות כ"כ הרבה .... לא לעשות את זה בכעס אלא משהו מאוד קונקרטי ושקט. בנוסף,להגיד שאת יודעת שזה עניין של זמן ו6את בטוחה שברגע שהוא יחליט אז הוא יחזור לעשות בשרותים. בזה לסיים את העניין. ז"א,לא לעשות עניין מזה שהוא מפספס ולא מזה שהוא מצליח. להפסיק להתייחס. אני יודעת שנורא קשה להגיד להתחייס לזה בשוויון נפש,אבל ככל שתצליחי להתייחס כך,סביר שזה יקצר את התהליך. לגבי תחתוני טיטול - שלא יתפרש כאילו זה עונש אלא פשוט דרך שעוזרת לך להתמודד עם המצב. אני ממליצה לעשות חיפוש בפורום בנושא גמילה ולקרא קצת. אם למרות הכל אין שיפור במשך מס' שבועות אפשר לפנות לטיפול. בהצלחה, מור

שלום רב אני בת הגדולה בבית עם עוד 2 אחים קטנים -אני בת 22 כבר כמה חודשים שאמא שלי מעוד לחוצה,עצבנית כל הזמן, אי אפשר לדבר איתה כמו שצריך ישר מתעצבנת וכועסת.אני רוצה שהיא תהיה כחברה שלי לישמוע אותי ותיתן לי להרגיש את התמיכה שלה,אבל אני כל פעם שבאה לדבר איתה ומתחילה לספר לה משהו היא מאחזבת אותי ואני מצטערת למה אמרתי ... היא יש לה הרבה דברים על הראש אני יודעת ואבא שלי לא עוזר לה. ויש לי אחות בת 7 -ואח בן 18 מה אני יכולה לעשות שהיא תירגע .אני דועגת לה המצב הזה משפיע גם אל התנהגות שלי ואחים שלי בלי כבנה וזה לא טוב,אפילו אני ניכנסת לאי רוגע ועצבים, בבקשה תעזרו לי ותגידו מה אני אמורה לעשות כדי לשפר את המצב???????? תודה מראש

שלום רב, אולי כדאי לנסות לשוחח עם אמא לא על מה שמטריד או מעצבן אותך אלא על הדאגה שלך כלפיה. אולי אם תגשי ותשאלי אותה מה כ"כ מלחיץ אותה,האם יש משהו שאת יכולה להקל עליה,היא תוכל לשתף אותך קצת. יתכן שכמו שלך חסרה הכתף להשען עליה,כך גם חסרה לה. אדם שמרגיש שאין מי ששומע אותו,קשה לו לשמוע ולהכיל אחרים. בהצלחה, מור

הי מור, קראתי את כל ההתכתבות שלך עם חני בנושא ובעקבות זאת החלטתי לכתוב לך כדי לשאול אם אנחנו פועלים נכון (ע"מ לא להגיע למצב הזה....) יש לי תאומים בן(גל) ובת(מור) בני שנתיים ותשעה ותינוק(רועי) בן שנה וחודש. בסביבות אפריל התחלתי לעניין את התאומים בנושא גמילה וקצת הורדתי להם את הטיטול - זה לא כל כך הלך ומאז אני כל הזמן שואלת, מנסה, מציעה, מספרת סיפורים בנושא - וללא תוצאות. ביום ראשון החלטתי שהגיע הזמן - מור נראתה לי קצת יותר מוכנה אז הצעתי לה בבוקר לפני הגן להוריד את הטיטול וללבוש תחתונים והיא הסכימה. מה שקרה שהיא פשוט לא עשתה כלום ! - היא התאפקה עד הצהריים ורק בשינה שחררה את הפיפי. מאז אני כל הזמן שואלת אם היא רוצה טיטול והיא מסרבת וממשיכה בהתאפקות. שלשום (יום שלישי) החזרתי לה את הטיטול אחה"צ - זה לא עזר בערב ראיתי שהטיטול יבש - היא בכלל לא עושה קקי, ופיפי היא עושה רק בשינה. לפעמים היא בוכה שהיא רוצה לישון ואני רואה שהיא כנראה מתאפקת - אני מציעה שרותים, סיר או טיטול וכלום לא הולך.... אתמול הודיעו לי שהיא עשתה פיפי בשרותים בגן, אבל בבית היא לא הסכימה לשבת בטענה שזה לא נוח??. זה המצב כרגע ובעיה נוספת היא שבשנה הבאה הם הולכים לגן מועצה ואני ממש מפחדת ממה שיקרה שם מה עושים - איך להמשיך איתה ?

היי, במצב כמו שאת מתארת היתי מחזירה את הטיטול (למרות שלרב אני לא נוטה להחזרת טיטול..) ומרגיעה קצת את העניין. לא הייתי מלווה את החזרת הטיטול בהסברים. פשוט שמה. במקביל הייתי יוצרת עניין בגמילה אבל ללא הלחץ. ז"א, קונה תחתונים מאוד אטרקטיביים (פו הדב,מיקי מאוס..) ומראה לה,נותנת לה לשבת קצת על הסיר כהכרות/משחק,לא כדי ש"תעשה פיפי". אפ/שר לדוג' כחלק מהכניסה למקלחת. הייתי מחזקת על עצם הישיבה על הסיר ולא על תוצאות. המטרה היא פשוט להרגיע קצת את העניין. להעביר מסר (אפשר גם להגיד) את מסוגלת,אני איתך כשתחליטי,תצליחי. לגבי ההליכה לגן - אין לי ממש פתרון. מה שכן,ככל שתפחדי יותר,תשדרי לה יותר לחץ ותשיגי את ההיפך (גם אם לטווח הקצר יהיה שיפור,זה עלול להשתנות לטווח הארוך). ילדים צריכים את הקצב שלהם ואת התחושה שהם שולטים במצב ובקצב הגמילה. בדר"כ,דווקא כשמרפים קצת משיגים גמילה "נכונה יותר". אני מציעה לעשות חיפוש נוסף מעבר למה שקראת,יש כאן עוד הרבה תשובות בקשר לגמילה. בהצלחה, מור

מור שלום בהמשך למכתבי הקודם ארצה לדעת לאן עלי לפנות כדי לקבל ייעוץ והדרכה תודה baavli

היי, הכוונה היא כמובן פניה לטיפול. הטיפול יכול להתבצע ע"י עו"ס,פסיכולוג... איש מקצוע המטפל בתחום יחסי הורים ילדים,גיל התבגרות... כדאי להגיע ע"י המלצות ממישהו שהיה. אפשר לשאול גם את יועצת ביה"ס האם היא מכירה מטפל עליו היא ממליצה. כדאי לדבר עם כמה מטפלים ולהחליט ע"פ דרך העבודה שהוא מציע וה"קליק" שנוצר. בהצלחה, מור

שלום הילדה שלי בת 3 וארבעה חוד' . לפני שבוע היתה לנו "אסיפת הורים" עם הגננת לגבי ההתפתחות של הילדה ובכלל על התוכניות של הגננת לשנה הבאה . בפגישה הגננת אמרה שהבת שלי יודעת לספור יפה אבל מתקשה בספירה לאחור מ10 ל1 היא מדלגת על הסיפרה 6 הסתכלתי עליה בהלם(את מי זה מענין בכלל --הספירה לאחור בגיל כזה) ושאלתי אותה למה זה חשוב ---לא היתה לה תשובה לשאלה הזו. אולי אני מגזים , אבל זה לא מוקדם מדי ? ---מה כל הלחץ הזה על ספרות . יותר חשוב לי עם הילדה שמחה בגן. מתי ילדים צריכים ללמוד ספרות (וספירה לאחור -אם בכלל)?

אל תתיחס זה ממש שטויות , מי שנורמלי זה אתה ,חשוב שתהיה מאושרת ושמחה בגן ףעובדה היא שהיא אפילו לא ענתה לך בי

שלום רב, אני לא ממש מצליחה להבין למה הגננת התכוונה. אני לא רואה שום אסון (וגם לא ממש בעיה...) גם אם בספירה רגילה (לא לאחור) הילדה מדלגת על 6... לא נעים לי להגיד אבל לפי המדד של הגננת כנראה רב הילדים שאני מכירה הם ילדים שיש להם בעיה. וגם כמה מבוגרים... תנו לילדה לשחק,להנות,להיות מאושרת... ומילה לגננת - לכל ילד יש את קצב ההתפתחות שלו. כל עוד לא מדובר בחריגה משמעותית,כדאי לאפשר לכל ילד לרכוש את הדברים בדרכו ובקצבו שלו. מור.

שלום , בנינו הוא בן יחיד , הוא בן 3 ו 9 חודשים וסובל ,כפי הנראה ,מפחדים וחרדות מטראומות , לדוגמא ביום העצמאות היו זיקוקי דינור ובזמן זה הוא בכה וחיבק אותי חזק , ומאז לפחות 5 פעמים ביום הוא מזכיר את המילה זיקוקים ,במקלחת,לפני השינה ,בבוקר בדרך לגן , כמו כן בזמן יום הולדת ניגנו בחצוצרה הוא פרץ בבכי והתרחק מהמקום , רציתי לשאול מהם דרכי הטיפול המומלצות ואופן ההתמודדות עם בעיה זו של רגישות יתר לרעשים ,ראוי לציין שהוא עבר ניתוח כפתורים עקב הצטברות נוזלים שהביאה לירידה בהולכה שמיעתית. תודה .

שלום רב, הפחד מזיקוקים,מחצוצרה... הוא פחד נורמלי לגילו. אם מדובר בפחדים מגורמים שאפשר להמנע מהם בחיי היומיום,יתכן שכדאי להמנע. אם לא אוהבים זיקוקים לא חייבים לעמוד ולצפות בזה. באופן כללי לגבי פחדים כתבתי כאן הרבה פעמים בעבר - חשוב לקבל ולהכיל את הפחד של הילד,אין טעם להסביר שאין ממה לפחד כי פחד הוא לא דבר רציונלי. זה רגש וההסברים פונים לשכל. עם זאת,במקביל לקבלה וההכלה,לשים פרופורציות. ז"א,לזכור שפחד הוא דבר נורמלי . התגובה של ההורה אמורה להיות אמפטית,שהילד ירגיש שיש מי שתומך בו אבל לא ש"נחרדים" או נורא מרחמים עליו כי הוא פוחד. כדאי לא להפוך את הפחד ל"נושא" אלא לקבל ולהתייחס כמו כל רגש אחר. בהצלחה, מור

מור וכסמן שלום, הפחד אצל בני הוא פחד נטו ולא כלי להשגת דברים. הילד בוכה ומשתולל לפני שהוא לישון והוא אומר לי שאני לא רוצה ללכת לישון כדי לא לעצום עיניים ולחשוב על מפלצות. וכל מה שציינתי במכתבי אלייך הקודם לגבי משיכת זמן זה רק כדי לא להגיע למיטה כי הוא מפחד לעצום עיניים. אתמול לפני שהוא הלך לישון הוא לקח חרב גדולה מפלסטיק ואמר לי שאני יהרוג את המפלצת בחרב ויחתוך אותה לשתיים. מה עלי לעשות ? מה לאמר לו ? איך להתנהג איתו ?

שלום, אפשר לשתף פעולה. ז"א, למצא פנס,חרב,קופסא... שישמשו כ"מגרשי מפלצות" ולעשות מעין טקס קצר. המטרה היא ללוות את הילד ולא לנסות להתנגד ולהסביר שהפחד הוא לא הגיוני. ככל שתוכלו להיות יצירתיים יותר,יהיה קל יותר להתמודד עם הפחד. במקביל כמו שאני ממליצה בכל יתר השאלות על פחדים כאלה ואחרים - לקבל את הפחד,להיות אמפטיים אבל לשמור על פרופורציות. לתגובת ההורה לפחד של ילדו יש השפעה רבה על התמודדות הילד עם הפחד. אם המסר הוא - אני יודעת שאתה פוחד אבל ביחד נעבור את זה סביר שלילד יהיה קל יותר מאשר אם המסר הוא - אוי ואבוי,כמה אתה מסכן,איך תוכל לישון כשאתה כ"כ פוחד... בהצלחה, מור

בתי בת 7 עולה לכיתה ב ילדה מאד מוכשרת מציירת המון , תלמידה טובה למרות חוסר היכולת שלה להיות מרוכזת בכיתה [בטענה שהרעש בביהס חזק מדי, והיא צודקת] ואוהבת מאד לקרוא. משתתפת בחוג נגינה וריקוד נהנת פחות מהחוגים הצענו לה לעזוב אם לא טוב לה אך היא מסרבת.הילדה מאד מתוסכלת חברתית בכה המון טוענת שאף אחד לא מקשיב לה ואף אחד לא מתייחס אליהילדים די מתרחקים ממנה משום שהיא בוכה המון מכל דבר שלא לשביעות רצונה. היא מאד זקוקה לשליטה וילדים כמובן לא נענים לה. לילדה אח בן 9חודשים חולהאך הבעיה קיימת כבר כמה שנים גם היא לא מפסיקה להגיד שכבר מאז שהיא בגן אף אחד לא מתיחס אליה . יש לציין שכבר ניסנו לטפל בעבר וכל פעם זה הסתכם בטיפולבהורה , כרגע המצב קשה מאד וכבר מאד מתסכל נשמח לדעת באיזה סוג של מומלץ לטפל בילדים בגיל זה. תודה

לילה טוב, אם תקראי את הכתבה מצד שמאל - על שלש גישות... תראי שאני בהחלט מאמינה בעבודה עם ההורים הרבה יותר מאשר עבודה עם הילד. כך שבעיני אין פסול בזה שבטיפול התמקדו בכם,ההורים. להפך. מנסיוני,ברב המקרים לעבודה עם ההורים יש הצלחות מאוד גדולות בשינוי דפוסים והתנהגויות של הילדים. צריך לזכור שעבודה עם הורה לא מגיעה ממקום שהוא "אשם" במה שקורה עם הילד אלא מתוך כוונה לשנות משהו בקשר בינהם,שיעזור להביא לשינוי בילד. להורה יש משקל כבד בהתבססות דפוסים כאלה ואחרים אצל ילדם,בציפיות של הילד מעצמו ומסביבתו,בדרך שבה הוא מפרש את העולם מסביבו וכו'. לדוג',ילד שגדל עם הורים שמאוד חשדניים כלפי זרים/הסביבה,סביר שגם יגלה חשדנות גבוהה יותר מהנורמה,בעיקר בגילאים צעירים. לכן חשוב להכיר את מע' הערכים של ההורים,הדפוסים,הציפיות,הפרוש שהם נותנים לסיטואציות וכו'. מקווה שעניתי. בהצלחה, מור

שלום בחודשים האחרונים בתי בת ה-5 נוהגת לספר על דברים שראתה או מקרים שקרו לה , שאינם נכונים כלל אלא דמיוניים ביותר. לדוגמא: אתמול הלכה ליום הולדת של חברה, וסיפרה לדודתה למחרת שגם לה חגגו יוהולדת עם החברות, שרו לה שירי יום הולדת ואף קבלה המון מתנות, ומרוב הכמות של המתנות אבא שלה שם אותם במחסן, דבר שלא קרה.... סיפרה גם כן על חתול שהיה אצלם בגן וחצרר בחצוצרה, וגם שמיה בוסקילה חברה שלה, היתה אצלה בגן ושרה שירים.... ועוד הרבה סיפורים דמיוניים שהיא מספרת אותם בביטחון כאילו אכן קרו. אבקש לקבל את דעתך, מה גורם לילדה להתנהג כך תודה אמא מודאגת

לילה טוב, אני לא יכולה להעריך מכאן האם הסיפורים מגיעים כאיתות כלשהו הדורש התייחסות טיפולית או שמדובר בשלב שאפשר למצא אצל הרבה ילדים. הדברים שצריך לשים לב אליהם: 1. האם היא מודעת שזה לא באמת קרה ובכל זאת מספרת או שמא היא בטוחה שזה אכן קרה. 2. מה התדירות ? האם מדובר על דבר יומיומי או אחת לחודש . זה הבדל גדול. 3. כמה זמן זה ממשיך ? 4. האם זו התנהגות חדשה או שמא היתה כבר בעבר ו"נעלמה"? 5. האם היו שינויים לאחרונה - אח חדש,אשפוז או מחלה ממושכת של מי מבני המשפ',מעבר גן/דירה... חסרים בהודעתך פרטים רבים. במידה שמדובר בהתנהגות שקוראת בשכיחות גבוהה ומתמידה במשך מס' שבועות,כדאי לפנות ליעוץ ולו רק לשלול בעיה. בהצלחה, מור

שלום אני מחפשת חומר מחקר בנוגע לסיכויים של ילד להורים מכים שיכורים וכו להפוך להיות כזה בעצמו ואם אכן הסיכוי שלו גדל כיצד ניתן למנוע זאת

ערב טוב, אפשר לשאול בפורום עבודה סוציאלית כאן בדוקטורס או בכל ספריה לעו"ס (באוניברסיטאות או הספריה המרכזית לעו"ס בר"ג). בהצלחה, מור

למור שלום! אני אם חד הורית ביתי בת 4.9 בגן טרום חובה עולה לחובה.אני מאוד מוטרדת מאופן בו ביתי מציירת.בגיל 3.6 ביתי החלה לצייר פנים עיניים אף ופה בערך בגיל 4 החלה לצייר גם גוף ידיים שערות לאחרונה שמתי לב שהיא בעיקר משרבטת על הדף. כל מיני קשקושים שבעיני חסרי משמעות {אני מניחה שלה זה אומר משהוא} אני אין לה שום ציור עם משמעות כמו שמים אדמה עץ בית ילד ילדה הרוב קשקושים.שמתי לב שהיא אינה יודעת לצייר לב .לזכותה יאמר שהיא מתאמנת על זה.אבל לא מצליח לה.כמו כן שמתי לב שיש לה קושי עם צורות האלף בית .וגם עם צורות של מספרים.יש לי מספר שאלות 1. לגבי ציור האם אני צריכה לשבת איתה ולהראות לה איך מציירים ילד? ללמד אותה לצייר ?אולי חוג לציור או שציור זה משהוא פנימי שמתפתח ולי אין יכולת להשפיע.איך בכל זאת אני יכולה לקדם אותה .אם בכלל צריך.2. האם זה משקף לקוי כל שהוא.אני רוצה להוסיף שביתי ילדה חכמה שמחה ומאוד חברותית.תודה מראש על התשובה.

ערב טוב, כמו שכתבתי כמה הודעות למטה, אני מציעה להתחיל בשיחה עם הגננת (אם היא מתחילה גן חדש,לתת לה חודש חודשיים להתאקלם ולתת לגננת זמן להכיר אותה) ולבדוק איתה האם היא שמה לב למשהו חריג. במקרה שאת עדיין לא שקטה כדאי להתייעץ עם מרפאה בעיסוק (אולי אפשר להתחיל משאלה בפורום של ריפוי בעיסוק ). בהצלחה, מור

יש לי ארבע ילדים הגדול מבניהם חגג בר מצווה לפני כחצי שנה הבעיה איתו שהוא רוב הזמן כועס עלינו בבית ובעיקר על אחותו הקטנה ממנו ב-5 שנים חיי החברה שלו שואפים לכלום וזאת אך ורק מבחירתו הוא מעדיף להשאר בבית לראות טלויזיה ולשחק במחשב אוו שבני הדודים בגילו מגיעים והוא משחק איתם לטענתו כל דבר מבקשים ממנו ולמה הוא חייב לעשות דברים (למרות שיש חלוקה של תפקידים) ורוב הזמן הכל מלווה בכעס ועצבים ובעקבות כך נגרמת בבית הרגשה לא טובה.כל דבר שמסרבים לו הוא אומר יאללה לא צריך או מי צריך אותכם בנוסף הוא גם מאוד - קמצן ואינו מוכן לבזבז מהר כסף (כולם מקבלים דמי כיס} הצילו מה עושים

ערב טוב, מכיוון שהקושי מתבטא בכמה תחומים ומשפיע על חיי כולכם,כדאי לשקול פניה ליעוץ על מנת להבין טוב יותר ממה נובע הכעס הגדול. חבל יהיה לפטור את זה ב"כלום,זה רק גיל ההתבגרות...". בהצלחה, מור

בני בן ה - 4 ו -4 ח' עדיין משרבט לא צובע בתוך בקווים לא מחזיק את העפרון טוב ולא גוזר ישר. בנוסף מסרב לעשות פזאלים למרות שאני יושבת איתו. לעומת זאת הוא אוהב משחקי חשיבה אחרים כגון: מצא את ההבדלים, התאם צורות הנדסיות, מה הקשר, ומה יוצא דופן.

ערב טוב, או.קי והשאלה היא ? לגבי הציור והעפרון,אם זה מטריד אותך אפשר להתייעץ עם הגננת ואולי בהמשך עם מרפאה בעיסוק. לגבי הפאזלים,מותר לא לאהוב פאזלים.אני מכירה לא מעט אנשים מוצלחים שגדלו והתפתחו יפה מאוד מבלי לעשות פאזלים. הרעיון הוא להציע מבחר ולתת לכל אחד לבחור ע"פ העדפותיו. מור

ביתי בת 12.5 לפני כמה חודשים התכתבה בICQ עם חברות כשפתאום פרץ למחשב "נער" המשיכה להתכתב עימו בסתר כשהיא מסרה לו את מס' הפלאפון שלה ואת כל הפרטים האישים יש לציין שלא נפגשה עימו לטענתה כאשר גיליתי את זה מאוד נסערתי דיברנו והסברתי לה שהיא עדיין נערה מאוד צעירה בשביל נערים וחוץ מיזה וחוץ מיזה זה יכול להיות גם איש מבוגר שמתחזה לנער כי הרי הכל ורטואלי היא לא הסכימה איתי אז בתקופה שלפני כמה חודשים הורדתי לה את הICQ אחרי תחנונים והבטחות שהיא תתכתב רק עם ילדות מהכיתה אחרי שהיא נשבעה ובכתה לבי היה איתה והסכמת לחברה שוב אתמול גיליתי שהיא שוב מתכתבת עם אותו נער ואפילו מתכננת פגישה איתו נסערתי והודעתי לה שאני מאוד מאוכזבת ממנה שוב הכנסתי סיסמה חמחשב כי אני כל היום בעבודה מחוץ לבית אני מאוד פוחדת מהסכנות שאורבות לילדות תמימות כמוה בתקופה זו של חיינו לדבר איתה זה לא עוזר כי היא לא מבינה למה זה לא בסדר למרות הסברים חוזרים ונשנים אני לא יודעת מה לעשות יש למישהו איזה עיצה ???..

שלום תמי הבנות שלי הרבה יותר קטנות, אז אוכל לתת לך עיצה לא על סמך נסיוני כאם, אולי על סמך נסיוני כמי שהיתה פעם בת 12 את צודקת שצריך להסביר לילדה על הסכנות וכו, אבל כרגע את צריכה להסתכל על המצב הספציפי שנוצר. היא מדברת עם ילד מסויים כבר זמן רב, הוא מן הסתם רכש את אמונה , וכל מה שתאמרי בנושא לא יעזור. במקום לחסום אותה ולגרום לכך שתעשה דברים מאחורי גבך. תציעי לה להזמין את הנער אליכם הביתה או אולי שתפגש איתו במקום ציבורי תתחת השגחתכם. כך תוכלו לראות בן כמה הוא ולתהות על קנקנו. נראה לי שכל דבר אחר יגרום לכך שהפגישה תתקיים ללא השגחתכם. וזה עלול להיות הרבה פחות נעים.

אני לא חושבת כמוך מה זה להפגש איתו במקום צבורי אלוהים היא רק בת 12 גם לא תחת השגחתי!!!!

ביתי בת 3.5 מדברת בס במקום ש באיזה גיל צריך לטפל בזה , ניסיתי ללמד אותה להכניס לשון כשהיא אומרת ש אבל זה מאוד קשה לה האם חשוב גם לתרגל איתה בבית או ללכת לטיפול אצל קלינאית והאם זה כבר הגיל ועוד שאלה האם יש אתר שממליץ על העשרה או משחקים שעוזרים להתפתחות הילד בגיל הזה

ערב טוב, אנא העבירי את שאלתך לפורום קלינאות תקשורת או הפרעות בתקשורת. מור

למור שלום! באיזה גיל אפשר להתחיל לספר אגדות ילדים? מתי הגיל שבו הם יכולים להכיל ולהבין את הרשע בעולם? תודה וברכות! מיקילוניה

סתם במאמר מוסגר, חייבת להתפרץ ולהגיד שאני כבר עברתי את גיל 30 ואני עדיין מתקשה להבין ולהכיל את הרשע בעולם.... שיהיה יום טוב !

לעדי שלום! גם אני מרגישה כמוך. אבל אני לא חושבת שילד בן שלוש (לדוגמא) שתמונת העולם והחיים עדיין לא ממש ברורה לו, והביטחון שלו בסביבה שלו עדיין לא מבוסס צריך להחשף לכמויות הרשע הגדולות שיש באגדות וגם בסרטים מצוירים שונים. בניגוד לנו הם לא מסוגלים למדר ולהגדיר את הרשע, הם רואים אותו כמשהו שמאפיין את העולם. אני בעלת משפחתון ואני רואה הורים מסוימים שחושפים את הילדים שלהם בצורה ממש שיטתית לאגדות ולסרטי "ילדים" כגון: שרק, מלך האריות, ספר הגונגל ועוד. האם הלכת פעם עם הילדים להצגה או מחזמר כמו ספר הג'ונגל? האם התבוננת על הקהל שמסביבך? כולם שם ילדים בני 3-4 , מה קורה פה? אני הלכתי להצגה (מדהימה) עוץ לי גוץ לי עם שני הילדים שלי שהיו בני 6 ו-9 , נדהמתי מן הקהל שישב שם? כולם היו בני מקסימום 4 . השפה קשה (טשרניחובסקי) העלילה מורכבת וקשה . מדוע כל הילדים שם היו בני 4 מקסימום? איני מבינה. לאן אנחנו (או הם) ממהרים? שיהיה רק טוב. מיקילוניה

צהריים טובים, אני אנסה להגיד את זה ממש בשקט כי יהיו כאלה שממש לא יאהבו את התגובה שלי - אני לא חסידה ממש גדולה של אגדות "ילדים".... את שואלת שתי שאלות והקשר בינהן מעלה אצלי איזשהי תהיה. אם אגדות ילדים מייצגות בעינייך (ככה אני הבנתי מצרוף השאלה השניה) את הרשע בעולם,אז למה לקרא את זה לילד קטן? הרי יש כ"כ הרבה דברים אחרים לקריאה... ובכל זאת, לגבי השאלה הראשונה (לגבי השניה אין לי ממש תשובה - ראי את התשובה של עדי..) - יש כל מיני דרגות רשע באגדות.אני מעריכה שאפשר להתחיל בסביבות גיל הגן 4 - 5 באגדת עם "קצת רשע" ולפי התגובה להתקדם לשאר האגדות. שלא יובן לא נכון,חשוב לי שילדי יכירו את האגדות אבל ברמת הכרות. אני אישית אף לא דאגתי ל"השרשת" העניין. מקווה שבכל זאת עניתי, מור

למור שלום! תודה על התשובה. חיזקת לי את מה שאני חושבת. הרי אנחנו מוצפים בספרות יפה לילדים. בשביל מה לחשוף אותם לאגדות שרגשית אינם מסוגלים להתמודד איתן? אני רוצה לשאול שאלה נוספת, האם גם "מלך האריות" "שרק" "ספר הג'ונגל" נכללים בקטגורית האגדות? האם גם אותם צריך להגביל לגילאים 4-5 ומעלה? תודה על התשובה. מיקילוניה

לפני 10 חודשים עברנו לארה"ב ברילוקיישן, עם 2 בנותנו, בתנו הבכורה בת 5 היום והקטנה בת שנתיים. בתנו הבכורה למדה בכיתה בה סייעת ישראלית וגם ילדים דוברי עברית, דבר שמן הסתם הקל עליה את ההתאקלמות ולא חייב את השימוש באנגלית. בתנו אהבה ללמוד בגן וקלטה את כל החומר הנלמד. אי-לכך סירבה ועדיין מסרבת לדבר אנגלית הן לחבירה והן למוריה, למרות שהיא כבר יודעת לדבר ומבינה אנגלית שוטפת ומדברת אנגלית בבית אתנו -הוריה, ועם אחותה. העניין לא הפריע לנו מכיוון שהיא הפגינה בבית את כל הידע שצברה בביה"ס , יש לה והיו לה חברים, וזה לא הפריע לה. כעת היא הולכת לקייטנה וזו מסגרת שונה מביה"ס , אין לה את החברים הישראלים ורק ילדה אמריקאית אחת מהכיתה. היא עדיין מסרבת לענות ולדבר אנגלית. לשאלתנו מדוע אינה מדברת היא עונה - לא בא לי, ולא אדבר אף פעם אנגלית רק עברית. נשאלת השאלה איך להתייחס לנושא , בעיקר נוכח העובדה שבשנת הלימודים הקרובה היא עוברת שוב בי"ס ל-KINDERGARTEN , ותלמד רק עם אמריקאים.

צהריים טובים, שאלות לגבי שפה ושימוש בה,אני מעדיפה להעביר לפורומים של קליאיות תקשורת. אנא נסי שם ואם לא תקבלי תשובה המניחה את דעתך,חזרי ואנסה לעזור. מור.

בני בן ארבע וחצי ובתי בת שנה וחצי. לפני כחצי שנה הבן החל לפחד מאד ממפלצות. לפני השינה הוא מאד אוהב למשוך את הזמן על מנת לא להגיע למיטה ולעצום עיניים. זה מתחיל בארוחת ערב שנמשכת הרבה זמן גם אם הוא שבע הוא מבקש לאכול עוד, כשהוא מגיע למיטה הוא מבקש שאני אקריא לו הרבה הרבה סיפורים, אור דולק בחדר, צעצועים במיטה, מוסיקה. כמה שניסיתי לדבר איתו שלו קיימות מפלצות או אתה יותר חזק מהם זה לא עזר הוא ממשיך לפחד. הוא כל יום נרדם מאוחר בגלל הפחד. אני מאד מיואשת ולא יודעת כבר מה לאמר לו. מה עלי לעשות? אבקש תשובה בהקדם.

צהריים טובים, כשאני קוראת את הודעתך עולה צלי השאלה עד כמה מדובר בפחד נטו או שמא הפחד כאן הוא כלי להשגת דברים נוספים כמו - תשומת לב,דחיית שעת השינה,סיפורים.... ? מה דעתך ? אני אחכה שתעני על זה ומשם נמשיך. לגבי הסברים על כך שהמפלצות לא קיימות,אין טעם בהסברים,הם לא יעזרו. מדוע . אם מדובר בפחד נטו - פחד הוא דבר לא רציונלי,הוא תחושה חזקה והסבר הוא רציונלי. ז"א,אין קשר בין הדברים. אנחנו יכולים להבין בראש שאין מפלצת אבל הלב ממשיך להרגיש פחד. אם זה לא פחד נטו - הסיכוי שהסבר יעזור,הוא עוד יותר קטן. מחכה לשמוע את דעתך, מור

יש לי בת בגיל שנה ו8 חודשים . בתי עדיין לא נכנסה לגן והיא עדיין איתי בבית, בעוד חודשיים היא נכנסת לגן. מאוד חשובה לי ההתפתחות שלה ולכן אני משקיעה בה המון שעות של משחקים חינוכיים ומלמדת אותה דברים שונים כמו:מספרים,גדול קטן... חשוב לי לומר שזה לא מתוך כפייה אלא כחלק הנאתי מהמשחק שאנו משחקות ביחד.חשוב לי לומר שבתי אכן יודעת המון דברים לגילה. השאלה שלי היא האם אני צריכה לתת לה ללמוד דברים אלה בגן ולא ללמד אותה כבר מגיל כזה ? האם היא תשתעמם בגן בגלל מה שהיא כבר באה איתו מהבית?

תמיד טוב ללמד וזה רק עוזר אולם לדעתי בגיליים כאלה עדיף יותר משחקים משעשעים כמו כדור ,מחבואים, להשתולל איתם בי

צהריים טובים, יש כאן בעצם שתי שאלות - האחת,עד כמה ללמד ילד כ"כ קטן ? השניה,האם ילד שיודע דברים בהכרח משתעמם בגן ? אני בהחלט מסכימה עם אמא שכתבה שכדאי להשקיע במשחקים "בשביל הכיף". זה שילד קטן יודע לדקלם מס' או יודע צבעים לא בהכרח מנבא הצלחה בביה"ס או כישורים כאלה ואחרים. השאלה היא מה הלמידה הזו מנסה להשיג ? של מי הצורך שהילדה תדע לזהות מס' בגיל שנתיים ?. לא תמיד למידה מוקדמת היא כ"כ מיטיבה. לעיתים כדאי לתת לדברים לזרום בקצב שלהם. לגבי שעמום,לא נראה לי שבגן,בגיל שנתיים יעבדו איתה דווקא על מס' (וגם אם כן),אני מעריכה שהלמידה המוקדמת לא תוביל לשעמום. מור

הבן שלי בן שנה ו7 חודשים ,בכל פעם שאני ואביו מתחבקים או מחזיקים ידיים הוא מתעקש שלא נעשה זאת.חשוב לי לציין שאנו לא עושים שום דבר חריג חלילה מעבר לכך, בסה"כ אם אנחנו מטיילים ומתחבקים או מחזיקים ידיים הוא בוכה ומתעקש שזה לא יקרה,גם אם סתם אנו יושבים לצפות בטלויזיה ובעלי מניח את ראשו עליי הוא מתעקש שאביו לא יעשה כך. מה אנחנו צריכים לעשות? להפסיק להתחבק לידו? למה הוא מתנהג כך?ממה זה נובע?

צהריים טובים, יתכן שהוא מקנא קצת... זה לא נורא ולא,לא הייתי מפסיקה. מותר שדבר מה לא כ"כ ימצא חן בעיני הילד.... כדאי להתייחס באפן קונקרטי ופרופורציונלי להתנגדות שלו ולהעביר את המסר שזה לא משהו שהוא מחליט. מור

הבן שלי בן שנתיים וחצי, רק בגיל שנה וחצי החל לישון לילה שלם, כאשר שעת היקיצה שלו הייתה 5:00 בבוקר. לאחרונה החל לקום 2 עד שלוש פעמים בלילה, לעיתים בוכה, לעיתים מודיע לנו שהוא "סיים לישון", כאשר הוא עירני לחלוטין. ניסינו הכל: ישבנו לידו ושידלנו אותו לחזור לישון, הצענו לו חלב, מים, הכנסנו אותו למיטת ההורים למרות שהוא לא הסכים להשאר שם, הוא מתעקש לקום. כל התהליך הזה לוקח כ- שעתיים באמצע הלילה ואף אחד מבני המשפחה לא מתפקד כחודשיים. מה עושים?????,

צהריים טובים, נתחיל מהפשוט ביותר - באיזו שעה הוא הולך לישון ? למה דווקא בשעה הזו ? האם הוא ישן בצהריים ואם כן כמה זמן ? בנסוף,אם תוכלי לתאר אותו קצת - איזה ילד הוא ?,זה יעזור. יש לו אחים ? מחכה, מור

אנחנו משפחה עם 3 ילדים בת 12 בת9 ובן3 הילדה בת ה9 סובלת מפחדים בלילות אינה מסוגלת לישןו לבדה בחדר רק עם אבא או אמא , הטענה תמיד אני מפחדת ממה אי אפשר להבין דבר זה נמשך כבר מאז היוולדה , ילדה יפה שמחה פעילה כל היום , תלמידה טובה אך רק מגיע הערב מתחיל "הסרט" זה פוגע בנו ואנו לא מוצאים את הדרך להתמודד עם המצב מיותר לציין כי זה גורם למריבות בבית ועצבים הא היא זקוקה לעזרה ? ואיפה לאן לפנות. תודה

אנחנו משפחה עם 3 ילדים בת 12 בת9 ובן3 הילדה בת ה9 סובלת מפחדים בלילות אינה מסוגלת לישןו לבדה בחדר רק עם אבא או אמא , הטענה תמיד אני מפחדת ממה אי אפשר להבין דבר זה נמשך כבר מאז היוולדה , ילדה יפה שמחה פעילה כל היום , תלמידה טובה אך רק מגיע הערב מתחיל "הסרט" זה פוגע בנו ואנו לא מוצאים את הדרך להתמודד עם המצב מיותר לציין כי זה גורם למריבות בבית ועצבים הא היא זקוקה לעזרה ? ואיפה לאן לפנות. תודה

תודה על המענה המהיר. לשם השלמת הפרטים: אור ילד ראשון, ילד יחיד, ילד מאוד עירני, לא יושב דקה, פעיל בכל שעות היום והלילה כפי שהבנת. מאז שהיה פעוט לא ישן כמעט בכלל, היה עירני רוב שעות היום והלילה. ניסיתי בלילות האחרונים לטייל עימו ברגל שעה לפני שעת השינה ע"מ שיוציא יותר אנרגיה, הנ"ל עזר ללילה אחד בהם ישן עד 5:00 בבוקר, אבל רצוף. מאז, למרות שאני ממשיכה עם הטיול הלילי הוא שב להקיף 3 פעמים בלילה, כאשר לעיתים ברור לי שהוא חלם חלום רע כי הוא מדבר מתוך שינה. אני לא מצליחה להרדים אותו בחזרה לאחר השעה 4:00 בבוקר, הוא עירני לחלוטין הוא אף לא מוכן לנמנמם איתי על הספה/מיטת ההורים. מקווה שהשלמתי התמונה בבהירות. תודה רבה.

לשם השלמת המענה לכל השאלות ששאלת: אור הולך לישון בין 20:00 - 22:00 אלו השעות בהן אני חשה שהוא עייף, הוא אף אומר שהוא עייף, אך מסרב ללכת לישון, הוא ישן בגן שעה וחצי בצהריים, ניסיתי לבטל שנת הצהריים, מה שקרה זה שהוא נרדם ב: 18:00 בערב לאחר שעות רבות של עצבנות לחצי שעה קם וסירב לישון בלילה אף שהגענו לשעה 23:00 בלילה.

לשם השלמת המענה לכל השאלות ששאלת: אור הולך לישון בין 20:00 - 22:00 אלו השעות בהן אני חשה שהוא עייף, הוא אף אומר שהוא עייף, אך מסרב ללכת לישון, הוא ישן בגן שעה וחצי בצהריים, ניסיתי לבטל שנת הצהריים, מה שקרה זה שהוא נרדם ב: 18:00 בערב לאחר שעות רבות של עצבנות לחצי שעה קם וסירב לישון בלילה אף שהגענו לשעה 23:00 בלילה.

שלום רב ביתי בת 4.5 ואני מעוניינת להיכנס להריון. ביתי "נורא" רוצה אח/ות וכו'. עד כה אני וביתי מאוד קרובות - החל משעה 16.00 ועד השינה אני והיא לבדינו (אבא נמצא בסופי שבוע, במהלך השבוע עובד ולא בבית). אני מבקשת טיפים כיצד להציג לפני ביתי את הענין ולנסות להימנע מקנאה. כי ברור לי שתהיה קנאה עזה בגלל הפחתה בתשומת הלב אליה. אני מבקשת ללמוד את הענין - ספרים, קבוצת תמיכה וכו'. - האם להכין אותה לפני הלידה ? ? ? ברצוני לציין כי ביתי ילדה מאוד חברותית, אולם שביקשה כלב ואכן הבאנו גור הביתה היא בכתה שבועים וזה היה ברור שמקנאה ולא מפחד וכאמור דבר זה עורר את תשומת ליבי על פאן נוסף באישיות שלה שלא היה מוכר לי עד כה. תודה רבה

צהריים טובים, אם הכוונה היא איך לספר לבתך שאת עומדת להיות בהריון,התשובה היא : לא לספר. מתי מספרים ? השלב המומלץ הוא כשההריון הופך למוחשי,למשהו שאפשר לראות. גם כך,יש עדיין עוד הרבה זמן עד שהתינוק "מגיע" ועבור ילד קטן זה המון המון זמן. כשמתחילים לספר,כדאי לעשות את זה בהדרגה ולאט. להתקדם בקצב שלה. אין טעם להרבות בכמה שיותר פרטים. חשוב לא להגיע למצב של over הסברים,זה לא מועיל. מה כן מסבירים ? בעיקר עובדות ונותנים לה "להביא" לשיחה את החלק הרגשי. בעמ'1 יש שתי תשובות מפורטות שקשורות להריון שני,אני מציעה לקרא. לגבי הקנאה - חשוב לקבל אותה אך מצד שני לשים לזה פרופורציות. צריך לזכור שזה משהו שמרבית הילדים מתמודדים איתו,גם אם זה קצת קשה בהתחלה. אם היא תבחין בשדר של "אוי,היא כ"כ מסכנה,עד עכשיו היא היתה היחידה...",סביר שזה יעצים את הקושי. לעומת זאת,אם תכילי את הקנאה אבל תתיחסי אליה לא כאסון אלא כחלק נורמלי של החיים,זה יקל גם עליכם וגם עליה. לגבי ספרים - אם הכוונה לספרי ילדים,יש את הספר של אלונה פרנקל - ספר הפילפילים,יש את האח של פספס ועוד רבים אחרים. כל מה שצריך הוא להכנס לחנות ספרים ולשאול. מצד שני,כדאי גם כאן לחשוב על מינונים ועד כמה היא זקוקה לזה או שמא אנחנו כהורים זקוקים לזה ? לגבי ספרים להורים - צר לי,לא מכירה. אפשר לשאול גם בפורומים של הריון (נדמה לי שיש גם כאן בדוקטורס). כמו כן יש המון מידע על באינטרנט וכל מה שצריך הוא לחפש. לסיכום,אני שוב ממליצה לקרא בעמ 1. אם ישנן עוד שאלות,אשמח לענות. הרבה בהצלחה, מור

שלום בני הוא ילד פיקח ורגיש. הוא פוחד מאוד להישאר לבד, אפילו לא לחמש דקות אם אני יורדת להביא משהו מהמכונית. הוא פוחד גם ללכת לבד ברחוב או לרדת לבד לגינה שליד הבית (גם אם זה בשעות שבהן יש שם הרבה אנשים). הוא גם חושש מאוד לי ולבעלי. הוא חושש שיקרה לנו דבר מה. לדוגמה לאחר הצונמי היתה לי מסיבה על שפת הים, הוא חשש שיבוא גל ויקרה משהו. ברור לי להפחדים שלו נובעים מכך שהוא שמע על פריצות לבתים באיזור, מכך שבבית הספר מזהירים מלהיסתובב לבד יכול להיות שאפילו מדברים שהוא שומע בטלויזה. מברור איתו הבנו שהוא פוחד שאם הוא ישאר לבד ויקרה משהו הוא לא יוכל להתמודד (אולי תוך כדי שתהיה שריפה הוא לא יוכל לצאת מהבית כי תשבר לו הרגל). איך לטפל בכך? הרי למרות שאני מבינה את הפחדים, קשה לחיות כך. כבר היות זה גורם לו למעט ניתוק מחברים בכיתה, הם נפגשים אחרי הצהרים ומשחקים בכדור, הוא לא יכול להצטרף כיוון שהוא פוחד לבד, ואני לא יכולה להיות שם כי הוא כבר גדול וזה מבייש אותו. תודה מראש

ערב טוב, מכיון שמדובר בילד גדול,על סף גיל ההתבגרות ומכיוון שישנה פגיעה בחיי החברה ומגבלה ביציאה מהבית,כדאי לפנות ליעוץ כדי לברר את העניין יותר לעומק ולטפל. בהצלחה, מור

יש לי ילד בן ארבע וחצי ונולדה לו אחות לפני כתשעה חודשים מאז התהפך עולמנו. הוא מתמרד איתנו ,מכה את כל מי שבסביבתו וחצוף מאוד. מציק לאחותו ובורח צועקים עליו הואו ממשיך בשלו. הוא מצליח להרתיח אותי עד כדי כך שאני יושבת ובוכה. לאחרונה התחלתי לתת לו עונש כמו: להיכנס לחדר ולא לצאת ממנו וגם מכה בטוסיק כשצריך. מה עושים???? אודה על תגובתך.

זה דבר טבעי מאוד מה שאת צריכה זה הרבה סבלנות ועוד סבלנות , מלחמות איתו וצעקות רק יחריפו את המצב בגלל שהתינוקת עוד קטנה נצלו את זה שהיא לא צריכה הרבה תשומת לב כרגע והשקיעו בו את תשומת הלב ,פעם שמעתי משפט בהרצאה על הנושא שהמרצה אמר שנולד תינוק או תינוקת לאח בכור זה כמו שהבעל יביא עוד אישה הביתה ככה הם מרגישים עד עכשיו רק הוא ופתאום לוקחים את מקומו , שתפי אותו בגידול תהיה רגועה איתו דברי איתו המון שבאים לבקר אל תתבישי תבקשי קודם כל שיתנו לו תשומת לב ולא יגשו ישר לקטנה ותראי שזה עוזר ,זו משימה קשה אבל אן בררה ד,א קנאה תמיד יש בין האחים

ערב טוב, דבר ראשון,כדאי לקרא את התשובה קנאת אחים בעמ'1. לגבי עונשים - כתבתי כאן את זה כבר כ"כ הרבה פעמים - הם לא עוזרים. הצורך שלו שמוביל אותו להתנהגות כזו הוא צורך רגשי. כל עוד הוא לא יקבל מענה רגשי על הצורך,ההתנהגות תמשיך. עונש הוא לא מענה על צורך רגשי. במידה שאין שינוי אולי כדאי לשקול פניה ליעוץ כדי לקבל כלים איך להתמודד עם המצב. בהצלחה, מור

שלום רב, הייתי מעוניינת לשאול שתי שאלות - בקשר לבתי בת השנה ושבעה חודשים ( כרגע היא עם מטפלת והחל מספט' היא תלך לגן ילדים) 1. מהו הגיל המומלץ לגמילה מחיתולים? 2. באיזה גיל אמורה לעבור חרדת הנטישה? ברצוני לציין שכשבתי נמצאת עם ילדים נוספים היא מסתדרת מצויין ואין לה צורך בקירבתי אך כשאנחנו לבד היא לא נותנת לי להתרחק ממנה.

ערב טוב, נכתב כאן רבות על גמילה. אני מציעה,דבר ראשון לעשות חיפוש בפורום ולקרא קצת. גיל מומלץ ? אין דבר כזה וטוב שכך... מדוע ? גמילה היא לא עניין של גיל או תהליך שהוא רק פיזי. זה בעיקר תהליך רגשי. יש גיל ממוצע,אבל צריך לזכור שהוא הממוצע,דהיינו יש כאלה שנגמלים בגיל צעיר יותר ויש כאלה שמאוחר יותר. הטווח של שנה וחצי - שלוש הוא הטווח שבו מרבית הילדות נגמלות. אבל שוב,קשה לי לדבר על גיל כשהראיה אמורה להיות בשלות רגשית. כאמור,יש כאן תשובות שמתייחסות לנק' הזו. 2. אני לא יודעת אם הייתי מגדירה את זה כ"חרדת נטישה". יש כאלה שזה לא ממש מורגש אצלם ויש כאלה שזה לא עובר להם עד גיל 30 :). כגישה,לי קשה עם ההגדרות האלה (יש כאן בפורום כ"כ הרבה דוג' של הורים שנתנו כותרת כזו או אחרת להתנהגות מסויימת - חוסר בטחון עמי וכו', וכשבדקנו קצת יותר לעומק,התברר שזה משהו שונה). לכן אני מציעה שאם יש איזשהו קושי/שאלה.. סביב הנושא הזה,תארי את העניין ואנסה לעזור. מור

שלום, רציתי לשאול שתי שאלות אך לפני כן רקע קצר: יש לי שלוש בנות, הגדולה בת שלוש ושלושה חודשים והקטנות בנות תשעה חודשים (תאומות). הגדולה עוברת כבר זמן רב תקופה לא פשוטה. זה התחיל לפני כשנה וחצי עם כניסתי להריון עם התאומות. הייתי בשמירה מוחלטת ברוב ההריון ואף אושפזתי בשלושה החודשים האחרונים להריון בשכיבה מוחלטת. כמובן שבתקופה זאת הקירבה הפיזית ביני לבין ילדה נפגעה ולא היתה כבעבר (לא יכלתי להרים אותה, לחבק אותה וכו'). לאחר הלידה הגעתי הביתה עם שתי תאומות פגיות ומן הסתם שוב לא ביליתי את אותן שעות שהייתי רגילה לבלות עם הילדה. עכשיו לשאלות: 1. כחלק מקנאה מאוד טבעית שהגדולה חשה כלפי התאומות היא מידי פעם (הייתי אומרת שזה קורה כמעט כל יום) מכה אותן. ברוב המקרים לא מדובר בהכאה מסוכנת (סטירות קטנות, צביטות וכו'). כיוון שישנן מספר שעות ביום שאני עם שלושת הבנות לבדי, הפתרון אליו אני מגיעה בלית ברירה הוא לשלוח את הגדולה ל"פסק זמן" של מספר דקות בחדר (וזה לאחר שהזהרתי אותה לפחות פעם אחת כי תישלח לחדר אם תמשיך להציק לבנות. שליחת הילדה לחדר אינו אפקטיבי (מלבד זה שפיזית היא לא יכולה להמשיך להכות) מכיוון שהתנהגות הזאת חוזרת על עצמה שוב ושוב. רציתי לדעת מה דעתך על הדרך בה אני פועלת ומה היית מציעה לי לעשות בעניין? 2. התאומות ישנות בחדר ההורים. נראה לנו כי העובדה כי כל המשפחה ישנה בחדר אחד מלבד הגדולה אינה עושה טוב לגדולה (היא לא אמרה דבר אך זוהי תחושתינו). האופציה היחידה היא להעביר את שלושת הבנות יחד לחדר אחד.שאלתי היא האם לדעתך מומלץ להעביר את התאומות החוצה מחדר ההורים והאם נכון להעביר אותן לחדר הגדולה (אני חוששת שהגדולה תרגיש כי אין לה מקום לעצמה - שוב שינוי לרעה מבחינתה)

שבת שלום, בתור התחלה - אנא קראי את התשובה "קנאת אחים" בעמ' 1. לגבי ה"פסק זמן" - אני הייתי יורדת מזה. אני לא מאמינה שהיא מציקה לקטנות,כדי להציק או חלילה מרע לב אלא כביטוי למצוקה/צורך (קנאה,צורך בתשומת לב,כעס ש"גנבו" לה את אמא...) שלה. לכן,להערכתי אם יתמלא הצורך בצורה אפקטיבית,לא תצטרכי להשתמש ב"פסק זמן"(איך לענות על הצורך,כאמור בתשובה בעמ 1). בנוסף,זה מעין עונש והוא לא ממש יכול לעזור מהסיבה הפשוטה שאולי בראש היא יודעת שזה לא בסדר להציק לאחיותיה אבל ההצקה מגיעה מכיוון רגשי וזה "חזק מהראש". לגבי השינה המשותפת - כן,אני בהחלט חושבת שכדאי להוציא את הבנות מחדרכם. לאיזה חדר ? אולי אפשר להתייעץ עם הגדולה,האם היא רוצה שהן יהיו איתה והיא "תשמור עליהן" או שהיא רוצה שהחדר יהיה רק שלה... כאמור, נתחיל בתשובה אליה הפנתי ואם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

תודה על התשובה המהירה. לגבי יציאת הבנות מהחדר, אנו מתגוררים בדירה בת שני חדרי שינה כך שבמידה והגדולה תסרב לקבל את הבנות לחדרה, האופציה היא להשאיר אותן בחדר שלנו או להעביר אותן לסלון (מה שלא נראה לנו כאופציה ריאלית). בהתחשב במצב הנ"ל מה היית ממליצה לנו לעשות במקרה של סירוב מצד הגדולה?

אני גרושה + ילד בן ארבע ושמונה חודשים. הילד מבקר אצל אביו פעמיים בשבוע וישן בביתו פעם בשבועיים. לאחרונה אביו הזמין אותי להצטרף לחופשה בת חמישה ימים באילת, היתה אמורה להיות עבורו ועבור בני. נעניתי בחיוב, אך כעת אני חושבת שטעיתי. האם עליי להצטרף אליהם? האם המצאותי שם לא תבלבל את בני בתקוות שהוריו יחזרו לגור ביחד? התוכנית כרגע היא חדר אחד משותף לשלושתינו. ואין בכוונתי לחדש את הזוגיות שלי עם אביו. מהי הצורה העדיפה להסביר את הנושא לילד? תודה

שבת שלום, אני מאוד לא בעד חופשה משותפת !. לילד במצבו (ובגילו) יש פנטזיות שיום יבוא והוריו יחזרו לחיות יחד ויהיה "סוף טוב". ילדים משקיעים בזה הרבה אנרגיות וזה נושא שמאוד מעסיק אותם (כן,גם במקרים שהוסבר כבר עשרות פעמים שאין סיכוי שזה יקרה...). סיום של חופשה כזו כשכל אחד חוזר לביתו עלול במקרה הטוב לאכזב את הילד ובמקרה הרע לגרום לתחושות /רגשות "שליליים" עוד יותר. מור.

בוקר טוב . אני אמא לילדה בת שנתיים ותשעה חודשים , ואני נמצאת בהריון . הבעיה היא שהילדה מאוד מפחדת כששומעת קול של מכונית אפילו אם היא רחוקה מאוד ממנה , היא רצה אלי מהר . ומסרבת ללכת איתי בטיול בכביש פנימי ליד הבית . אני מבקשת עזרה מאיש מקצועי . תודה .

שבת שלום, יש בפורום הרבה תשובות לגבי פחדים. אני מוסיפה כאן אחת מהן. בנוסף,אפשר לעשות חיפוש בפורום - פחדים ולקרא. אם ישארו שאלות,מעבר לזה,אשמח לענות. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/5581/xFP/5806 בהצלחה, מור

רציתי לדעת האם יתכן כי ילד בן 6.5 יכול להרגיש רגשות של אהבה וגעגוע לילדה בת גילו עד כדי כך שלעיתים הוא נתקף בבכי הסטרי עקב געגוע לאותה הילדה והוא סיפר שהוא פשוט אוהב ילדה מהכיתה ומתגעגע.האם יש מקום לחשש האם כדאי לבדוק העניין?אבקש את עזרתכם

שבת שלום, כן,הוא יכול לאהוב ולהתגעגע אליה. לגבי הבכי ההיסטרי - את זה הייתי שמה בפרופורציות. אני לא יודעת מה נהוג בבית אבל אם יש נה "נטיה להיסטריה" ,זה הגיוני שגם הילד ינהג ע"פ אותו הדפוס. לגבי פניה ליעוץ - אם הפניה היא בגלל העניין הזה,אני לא הייתי פונה. מור

שלום רב ביתי בת 4.5 שנים ועדיין עם מוצץ בפה,אמנם בגן אינה לוקחת אותו אך מיד עם צאתה מהגן היא מחפשת אותו ושמה בפה ולא עזרו כל ההסברים ונסיונות לגמול אותה היא משתוקקת אליו ואוהבת אותו וכל הזמן אומרת שהיא רוצה להישאר קטנה על מנת שתמשיך עם המוצץ.הילדה פשוט מכורה למוצץ.ואולי חשוב להדגיש כי מדובר במוצץ גומי ולאו דווקא אותו מוצץ ,אני כבר ממש מיואשת,אולי יש לכם רעיון איך אוכל לגמול אותה?

שבת שלום, מההודעה שלך נראה לי שאת מבינה אותה ושלך עצמך די קשה הרעיון של לקחת לה משהו כ"כ אהוב ויקר לליבה. נראה לי שאת אמביוולטית בנושא - מצד אחד,רוצה שהמוצץ "יעלם" ומצד שני - כאמור,קשה לך להיות "הרעה" שתיקח לה אותו. כל עוד תשדרי לה רגשות מעורבים,אמביוולנטים,יהיה מאוד קשה להפסיק את ההרגל. כדי לגמול אותה,דבר ראשון את צריכה להיות שלמה עם עצמך. אם אינך שלמה עם עצמך,אולי לא כדאי לגמול בינתיים (דרך אגב,אפשר לעשות את זה בהדרגה - להגביל רק לשינה וכו').בנוסף,צריך לזכור שבכל גמילה מהרגל יש משהו "כואב",זה חלק מהגמילה. בהצלחה, מור

הבת שלי פשוט מתעלמת ממני, אני שואלת אותה שאלה והיא בשלה, בוהה באוויר אני שואלת אם היא רוצה משהו, לאכול, לשחק, והיא: מתעלמת לפעמים היא הכי משתפת פעולה לפעמים : דממה האם זה יכול להעיד על נטייה אוטיסטית? (חו"ח)

שבת שלום, ממה שאת מתארת לא נראה לי שמדובר באוטיזם. עם זאת,כדי שלא יהיו חששות וספקות אפשר לפנות לרופא הילדים שלכם ולהתייעץ איתו. בהצלחה, מור

לאני שלום! איך היא היתה עד עכשיו? האם זה בתקופה האחרונה? מתי התחיל? יכול להיות שההתעלמות שלה היא דרך להביע כעס או לבדוק גבולות - מאוד אופיני לגיל שלה. האם היא מסתכלת בעינייך? איך היא עם אנשים/ילדים אחרים בסביבתה? ברכות! מיקילוניה

מור שלום! יש לי ילד בן שנה ו8 חודשים.כמעט מאז שהוא נולד הוא ישן יחד איתי ועם בעלי באותה המיטה. זה התחיל ברצון משותף שלי ושל בעלי שישן יחד איתנו בעודו בן כמה חודשים ,כיוון ששנינו הרגשנו כיף שהולד הקטן שרק נולד ישן בחמימות עם הוריו. לקראת גיל 7 חודשים , ניסיתי להרגיל את בני למיטתו , אך זה היה לשווא וגם לא לחצתי בעניין ועמדתי על כך שזה אכן יעשה. היום הוא כבר די גדול ואם זה מפריע לי שהוא ישן איתנו , זה רק בגלל שאין מקום וזה מתחיל להיות צפוף , ובגלל שאני ובעלי מתגעגעים לתקופה שבא היינו ישנים מחובקים..אך העובדה שהוא ישן איתנו ואנו מחבקים אותו לא מפריע לנו -נהפוך הוא! כל החברות של טוענות שאני גורמת לו נזק בזה שהוא מעולם לא ישן במיטתו. השאלה שלי היא מה דעתך בנושא? האם את חושבת שאכן אני גרמתי לו נזק מסוים בכך שהוא עדיין ישן במיטתי?האם את חושבת שזה כ"כ הכרחי להשכיב אותו במיטתו, ואם כן בשביל מי זה הכרחי ולמה? אודה לך אם תחזרי אליי עם תשובה מפורטת בנושא. בברכה,סמדר!

שבת שלום, נזק ? לא אני לא חושבת שגרמתם לו נזק. אני מאמינה שכל עוד מצב הוא נעים וטוב לשני הצדדים (הורה - ילד) ושני הצדדים שלמים עם העניין ,אין עם זה בעיה (כמובן שלא מדובר על מצבים קיצוניים..). עם זאת,אם היית אומרת שהילד בן 7 ועדיין ישן איתכם הייתי ממליצה להפסיק את העניין. כאמור,נזק אני לא חושבת שיש כאן (יהיו כאלה שיטענו שלהיפך,רק יתרונות..) אבל סביר שכן יהיה קצת קשה להעביר אותו למיטה משלו ככל שיעבור יותר זמן. לא כי חלילה רע במיטה משלו אלא שהשינה אתכם היא כבר הרגל והמעבר למיטה משלו הוא בעצם גמילה מהרגל וכמו שכולנו יודעים,לא קל להגמל מהרגלים. ומכיוון ששאלת לדעתי בנושא - לי באפן אישי השינה המשותפת לא התאימה. אבל שוב, לכל אחד מתאים משהו אחר והעיקר הוא להיות שלם עם ההחלטה שלך. אם תרצי ישנן בפורום עוד תשובות לגבי שינה משופת,אולי כדאי לעשות חיפוש ולקרא. מור.

שלום לדר' מור לביתי הקטנה (בת 3) בכורה יחידה,יש סבא וסבתא משני הצדדים. מצד חמי וחמתי היא נכדה יחידה (לעת עתה). מצד הורי יש עוד 2 נכדים (נכד ונכדה). נוצר מצב שהורי נוסעים יותר לבקר את הנכדה השניה, משום שהבים גדול ומרווח יותר אפשר לעשן (אני בכוונה מדגישה זאת כי אימי יודעת שאצלי בבית לא מעשנים וכנראה "שקשה" לה להתאפק שעה וחצי.....). התירוץ שחוזר על עצמו מדוע הם לא מבקרים כי אני גרה רחוק..... שתביני הם גרים במרכז ת"א , אני גרה בחולון והאחות השניה בהרצליה.....לעניות דעתי מדובר באותו מרחק ובאותם כמויות של פקקים. הדבר זהה לסופי שבוע. הורי רואים את ביתי בממוצע אחת לחודש וזה רק אם זה ביוזמתי ! גם כשהם נפגשים הילדה אינה מקבלת את אותה מנת חום ואהבה שהיא מקבלת מהסבים מצד האבא. אחיינית שלי לעומת זאת זוכה תמיד לתשומת לב, משום שהם רואים אותה יותר, אוספים אותה מהגן.....מקלחים אותה.....מאכילים אותה....מטבע הדברים שיקשרו יותר. ביתי ילדה רגישה מאד ונבונה הבינה זאת. ובכל פעם שיש מפגש משותף היא אינה מוכנה להתקרב להורי. חשוב לציין, כשיש מפגש ללא הנכדה אבי כמעט ואינו מתייחס לביתי (למרות שדיברתי כעסתי בכיתי וביקשתי שיתייחסו אליה כי היא מבינה !!!! ונפגעת !!! הם "הבינו" רק דבר לא משתנה !!!!). אימי מתוך שעתים-שלוש שאנו ביחד נגשת לילדה פעם-פעמיים. אדם מהצד ירגיש בוודאות שהנכדה השניה מקבלת יחס שונה. לי נמאס !!!! איני מוכנה שביתי תפגע יותר !!! חשבתי למנוע לחלוטין מפגשים משותפים אך הדבר כמעט בלתי אפשרי וזאת משום שביתי משתעממת לגמרי כשהיא נמצאת עם הורי לבד. איני מוצאת שום תועלת לקחת אותה לבית הורי לבדה משום ששוב....הורי אינם מתייחסים! ובסופו של דבר אני מוצאת את עצמי יושבת על הרצפה ומשחקת איתה. דבר שיכלתי לעשות בבית איתה. אתמות היה מפגש משותף בבית אחותי (דבר שקורה לפחות אחת לשבוע-הורי מצטרפים אחת לחודש בממוצע). ניתן היה לראות בבירור את ההבדל ב"קבלת הפנים" שקיבלה ביתי לעומת בת-דודתה. בלעתי את הרוק והתעלמי. אימי נסתה להתקרב לביתי שדחתה אותה (ניתן להבינה) אימי ויתרה ולא ניסתה שוב. שישבו הבנות לאכול אבי התיישב להאכיל את אחיינית שלי. ביתי רטנה וביקשה שיאכיל אותה. כמובן שלא הסכמתי וביקשתי מאבי לאחר מספר הפרות שיקום ויתן לבנות לאכול לבד ע"מ למנוע בכיות של הבנות. (דוגמא להפלייה). לפני שהלכתי הביתה אימי נסתה שוב לקבל מביתי נשיקה אך ביתי סרבה. אימי כעסה עליה ואמרה לה בטון תקיף שאם היא לא תתן לה נשיקה וחיבוק היא לא תקנה לה מתנות ולא תתן לה ממתקים. ביתי היתה בשוק ! הסתכלה עלי ולא הבינה מה הסבתא רוצה ממנה (לא מספיק שאינה מקבלת יחס אז כבר שכן הוא אינו נעים לה). אני רתחתי, וכעסתי על אימי והטחתי בה האשמות (ברורות מאילהן ולא ליד ביתי) ויצאתי. התקשרה אלי אחותי והודיע לי בכעס שאימי בוכה בגללי ושהיא לא מבינה מה אני רוצה ממנה. עזרי לי מה עושים ?? אני מרגישה בין הפטי שלסדן ? אימי יקרה לי אך איני מוכנה שתפגע בביתי(דבר שנעשה מהרגע שהבנות נולדו- 3 שנים !!! (אגב הן בני אותו גיל). הדבר נכון גם לגבי אבי. אני מרגישה שאין עם מי לדבר !!!

שבת שלום, את כותבת שאת בין הפטיש לסדן והשאלה הראשונה שעולה אצלי היא מה יקרה אם לא תהיי שם באמצע ? כרגע ממה שאני מבינה,התפקיד שלך הוא "להגן", על הילדה מפני ה"פגיעה" של הסבים. כמה שנים עוד תוכלי לתווך ולנסות לרכך את המכה עבור בתך ? אני בטוחה שזה מרגיז ומתסכל לעמוד מהצד ולראות את ההבדל ביחס לשתי הנכדות אבל השאלה היא האם עצם עמידתך בינהם מביאה לשינוי המיוחל או שמא אולי אם לא היית בינהם היה צ'אנס לשינוי כלשהו ? (אני לא מביעה עמדה לכאן או לכאן,אני מעלה נק' למחשבה). צריך לזכור שאלה הסבים שיש לילדה וביום מן הימים היא תצטרך ללמוד להתמודד איתם.אולי כדאי למרות הפגיעה שלך לתת לה ליצור איתם (עם כל המגבלות) קשר ללא תיווכך ?. שאלה נוספת שעלתה אצלי כשקראתי את הודעתך היתה - האם הרגשת את אותה האפליה גם בינך ובין אחותך בגיל צעירים או שמא זה דבר שהתחיל עם הולדת הבנות ? לתשובה על השאלה הזו,יש משקל רב בהבנת הקשר עם הנכדות היום. כמו שכתבתי קודם,אני בעיקר מנסה להעלות כאן כיוונים למחשבה. אולי כדאי לך לשבת ולעשות יתרונות וחסרונות בקשר ליחסים האלה (לדוג',יתרונות וחסרונות לתיווך שלך בינהם וכן הלאה). אם אחרי כל אלה תרצי שנמשיך משם,אני כאן. מור

תודה על תשובתך. את צודקת חלקית לגבי נושא ה"תיווך", אך פרט חשוב שלא ציינתי או יותר נכון לא הדגשתי ,הוא שביתי ילדה מאד מאד רגישה ונפגעת בקלות, לעומת בת דודתה שההיפך הגמור ממנה. (דומיננטית ושתלטנית). הצעתך להפסיק התיווך תהיה נכונה לעוד שנה שבה ביתי תוכל לבטא את עצמה יותר טוב ואף להבין יותר טוב את פשר הדברים. היום היא רואה שסבא וסבתא אוהבים אותה פחות מבת-דודתה. היא אינה מבינה מדוע ? אני כן חושבת שעלי להמשיך ו"לתווך" , זאת אני אומרת בידיעה ברורה מראש של מה יקרה אם.......וזאת אני יודעת מנסיון שעשיתי כבר בעבר. היא פשוט "מעניינת" פחות עבור ההורים שלי מכיוון שהיא רגועה יותר, לומת השניה , קולנית, אנרגטית וכו'. וזה ינפץ את אשליית "השינוי המיוחל" שאותו ציינת בתשובתך. צ'אנסים נתנו מספיק מבחינתי. עצם העובדה שהורי א-י-נ-ם מתאמצים כלל להגיע לביתי ולבקר את נכדתכם שלא ראו חודש ואפילו לפעמים יותר (היו מקרים של שלושה חודשים !!!!) , אז זה כבר צריך לתת את התמונה הכולל ...כך אני חושבת לפחות. ולעומת זאת אם לא יראו את הנכדה השניה שבוע אוי ואבוי ........ אגב אפליה זו נכונה גם לגבי הנכד השלישי (בן שנתים וחצי), הוא נמצא באותו מקום בה נמצאת ביתי. רבים המקרים שהורי אינם רואים אותו מעל לחודש, אלא אם אחותי (הנוספת) תתאמץ ותגיע לבקר. לגבי הפליה קודמת ביני לבין אחותי. ידוע לי שהורי (אימי לפחות) אוהבת יותר את אחותי הצעירה (בת זקונים). מאחר ואחותי מבוססת "מזרימה" לאימי מזומנים לעיתים קרובות. דבר שאני לא יכולה להרשות לעצמי. אינני באה לרמוז שאימי נקנית בכסף, אך אני יודעת כי אם יבקשו ממנה לעשות ביביסיטר לילדה והיא לא תסכים (מעצלנות אגב) אבוי לה...... האם דעתך השתנתה כעת ? מה את חושבת , דעתך מעניינת אותי תודה לך

שלום. בני בן 4 לא משתף פעולה במסיבות בגן ו במסיבות ימי הולדת במיוחד אם אנחנו נוכחים.כרגע הוא לקראת יום הולדתו ודיברתי איתו על מסיבה עם חברים שנערוך בפארק.מראש ויתרתי על הפעלה מכל סוג בידיעה שזה ילחיץ אותו אבל נתקלתי בדחיה מהנושא בכלל-הוא טוען שלא רוצה לראות חברים לא רוצה את המתנות שלהם וכדומה.האם לוותר לו ולעשות משהו רק איתו או שבכך אני אחזק את פחדיו? תודה

בקר טוב, כן,יש ילדים כאלה (גם לי...:)). לדעתי כדאי לעודד השתתפות ולקיחת חלק בפעילויות,עם זאת כדאי לעשות את זה בקצב איטי ומתון. אני הייתי שמה כרגע בעיקר את הדגש על השתתפות במסיבות שבהן הוא אורח ולאו דווקא עורכת מסיבה לילד שלא מעוניין בכך. מדוע ? בגלל ההדרגתיות שבעניין. הרבה יותר קל להיות אחד מהרבה עורכים ולבחור במה כן ובמה לא להשתתף מאשר שאתה ה"כוכב" וההתמקדות היא בך. את שואלת האם לוותר לו ? השאלה היא איך את רואה את זה - כויתור או שמא כיום שהוא היום המיוחד שלו ומותר לו לבחור מה הוא יעשה בו. אפשר לחשוב על פעילות מהנה שתציין את היום המיוחד הזה,גם ללא מסיבה - יום כיף בלונה פארק,פארק מים... מקווה שעזרתי בהתלבטות,מזל טוב, מור

בתנו הראשונה בת שנה וחודש. בחודש האחרון היא החלה להיות חסרת סבלנות בנסיעות ובשבועיים האחרונים המצב הולך ומחמיר: בכי היסטרי ורצון לקום מהכסא. ניסינו להרגיעה במספר דרכים: לשיר לה שירים שהיא אוהבת, לתת לה משחקים אטרקטיביים, עוגיות, במבה, מים, מוצץ. אנו עוצרים בצד הדרך, מוציאים אותה מהכסא והיא נרגעת בקלות, אך כשאנו מחזירים אותה לכסא היא לא מוכנה לשוב והבכי חוזר. אנו מוצאים את עצמנו מתכנים את הנסיעות לפי שעות השינה שלה (שעתיים בצהריים). בנסיעות בשעות הלילה היא נרדמת בקלות. לפני מספר ימים קנינו כסא חדש המיועד לגילאי שנה ומעלה, אך גם בכסא זה היא חסרת סבלנות. עד החודש האחרון היא היתה מאוד נוחה בנסיעות. חשוב לציין שהתנהגות זו אינה אופיינית לה במשך שאר שעות היום בהן היא ילדה נהדרת, לא בוכה הרבה, לא בעייתית, נוחה, חייכנית ומתוקה. נשמח לתשובתך.

בקר טוב, לצערי אין לי הרבה מה להוסיף. את מתארת דבר שכיח שברב המקרים עובר עם הזמן. מעבר למשחק אטרקטיבי,נסיעה בשינה וכו',כל מה שיש לי להוסיף הוא לקבל את זה בפרופורציות ולא לנסות "להפוך עולמות" כדי להנעים לה את הנסיעה. למרות שזה קשה,לנסות לקבל את זה בשוויון נפש על מנת שלא להגיע למצב שבו זה יהפוך לדפוס כדרך להשגת רווחים משניים. בהצלחה, מור

שלום וברכה! יש לי ילד שעוד חודשיים יהיה בן 4. הוא ילד טוב, שובב, אבל כשהוא לא מקבל משהו או שנפל לו משחק הוא מתעצבן כל כך, שהוא צועק כל כך חזק, נושך את עצמו ומרביץ לעצמו. אני מסבירה לו שמותר לכעוס, אבל לא להרביץ ולנשוך את עצמך. יש לו עצבים פנימיים בלתי מוסברים. אודה לכם על תשובתכם

בקר טוב, את מתארת ילד שלא יודע להתמודד עם תסכול. במקרה כזה,חשוב לשקף לו את מה שהוא מרגיש (לא רק ברגעי תסכול אלא רגשות בכלל - שמח,עצוב,כועס...),בזמן תסכול למנוע ממנו פיזית לנשוך,להרביץ וכו' ולתת לו דרך חלופית להביע את התסכול (לדוג' - כרית שהוא נותן לה מכה,כדור שהוא זורק בכעס...). כמובן ששלושת הדברים אמורים להגיע ביחד בזמן תסכול. אם אין שינוי והוא מראה סימנים של עצבנות/חוסר שקט/אגרסביות כדאי לשקול פניה ליעוץ. בהצלחה, מור

תודה על התשובה זה מה שאני עושה, כשהוא מתעצבן אני נותנת לו להוציא את העצבים שלו, הוא חייב אחרת זה יפגע בו אם הוא לא יוציא את כעסיו כמובן. אני גם מביאה לו כרית, כדי שהוא יוציא את העצבים או שאני עושה לו הדמיות עם בלון שמתפוצץ עם כל הכעסים שלו. לפעמים זה עוזר ולפעמים לא. הוא גם מפחד מאוד מהחושך ולא מוכן לישון במיטה שלו לבד, אני מחכה שהוא ירדם והולכת למיטה שלי, אבל הוא כל לילה מתעורר ובא אלי למיטה, אני לוקחת אותו למיטתו ומחכה שוב שירדם. הוא מדמיין שיש מפלצות ורואים את הפחד שלו ממש בעיניים, כמובן שאני משאירה אור במסדרון שלידיו, כדי שלא יהיה לו חשוך מידי. זה מעייף ומתיש כי לא יושנים כמו שצריך וקשה לו לקום לגן. תודה רבה על התשובה ויום נפלא

לגבי מפלצות: יש היום כל מיני ספרים על מפלצות, שאת יכולה להקריא לו כדי להפחית את הפחד שלו. שנית, תשאלי אותו איך הוא חושב שאפשר לגרש את המפלצות. אם הוא ייתן לך תשובה אז תפעלי לפי התשובה (וזה המקרה הכי טוב, כי אז התשובה באה ממנו). אם אין לו תשובה, תעשי איתו טקס של טיהור החדר, כדי שירגיש שאת מתייחסת ברצינות לפחדים שלו, ואת עושה ככל יכולתך שהמפלצות ייעלמו. אפשר לטהר את החדר עם קצת מרווה שרופה. בהצלחה. יעל עיני

שלום, אני אם לבן חמש ובת שבעה חודשים. מזה תקופה ארוכה מאד , הבן שלי בוכה בלילות בכי חזק. כשאני שואלת אותו מה כואב, מישהו עשה לו משהו, הוא אומר שהכל בסדר, בבקור כשאני שואלת לגבי הארוע , הוא לא זוכר. יש לציין שהילד הוא חייכן שמח ועליז, גם לפי הגננות וגם בהתנהגות בשעות אחה"צ, מקבל המון חום ואבהב. לאחרונה היות ונולדה לו אחות , תשומת הלב ירדה קצת ממנו. האם התופעה הזו מוכרת , האם יש ממה להלחץ? מה את מציעה לי לעשות. בברכה, רונית

בקר טוב, אני הייתי מתחילה בשיחה עם רופא הילדים שלכם ומתייעצת איתו. בהצלחה, מור

שלום - ביתי בת שנתיים וחמש, ומזה מספר חודשים מגיעה אלינו כל לילה, בשעות המאוחרות בין 1:00 ל2:00 ונכנסת ביננו להמשך שנת הלילה. יש לה שני אחים גדולים (בהפרש קטן) בני 6 ו - 4 וחצי. כולנו ישנים בקומה השניה בבית, והיא בחדר של עצמה, הבנים בחדר הסמוך, ואנחנו בחדר סמוך נוסף. היא הולכת לישון לאחר טקס שינה קבוע ואנו יושבים לידה זמן מסוים , לעיתים עד שנרדמת. שאלתי אלייך: מדוע היא הפכה את ההגעה למיטתנו כל לילה לקבועה? האם זה יגמר לבד? יש לציין שאנחנו מדברים איתה המון על כך שיש לה מיטה נהדרת וחדר יפה ולנו קשה לישון 3 במיטה אחת... וכו' היו לילות שהחזרתי אותה למיטתה אבל היא התעקשה לישון אצלינו או כשהתעוררה הגיע שוב. כך היה גם כשסבתא ישנה אצלנו 3 לילות גאשר נסענו לחופשה נטולת ילדים. יש לציין שכולנו ישנים בקומה השניה כבר למעלה משנה, מאז שבנינו אותה. לעצתך אודה. אמא של דנונה

בקר טוב, יש כאן תשובות רבות בעניני שינה,אולי כדאי לעשות חיפוש ולקרא. האם זה יגמר לבד ? אני מניחה שלא בזמן הקרוב. דרכים איך להפסיק ? כאמור,כדאי לעשות חיפוש. בהצלחה, מור

שלום, שמי סיגל ויש לי בת מקסימה בת 4.5. עצמאית, מנהיגה מלידה ומאד מקובלת חברתית אבל יחד עם זה "אופניקית" גדולה. אם סבתא (או כל אחד אחר בין אם זו המטפלת של אחיה או שכנה או חברה שלי או ...) שואלת "מה שלומך?" תשובתה תמיד - "דייייייייייי" "מספיקקקקק" - בקיצור לא נחמדה. אותי זה מאד מרגש עד כדי אי נעימות ואיני יודעת כיצד עלי לנהוג. לרוב אני מסבירה שזה לא יפה ושככה לא מתנהגים בלה בלה בלה, אבל תשובתה - "אני לא חייבת להיות נחמדה" או סתם משיכת כתפיים. ברצוני לציין שיש לנו ילד נוסף בן 11 חודשים שהיחסים בינהם פשוט מקסימים (לא ציפיתי אחרת) היא כמו אמא קטנה ביחסה אליו. מאד מגוננת (אמנם מידי פעם גם מנסה לחנך ע"י פליק קטן בטיטול...אבל בסה"כ אידיליה למופת). אמא שלי בדר"כ אומרת "עיזבי אותה היא ילדה.." אבל הסבתא השניה ממש ממש כועסת עד כדי כך שהיא לפעמים אף לא ניגשת אליה... ולטענתה אני צריכה להעניש אותה על היחס הלא נחמד שלה. אשמח לשמוע עצתך. תודה מראש.

בקר טוב, אני רוצה להתחיל בשאלה - חשבי עם עצמך עד כמה בסולם 10 - 1 ההתנהגות הזו מפריעה לך (כן,לתת ציון. 10 כמובן זה המקסימום). האם זה מפריע עד כדי לנסות "להלחם" בהתנהגות ? אם התשובה היא - זה מפריע אבל אני לא רוצה "להלחם" איתה/מפריע אבל אין לי כרגע כח לשנות ... ,עזבי. אם התשובה היא - כן. זה מפריע לי עד כדי כך שאני מפסיקה את ההתנהגות הזו ויהי מה,שימי להתנהגות גבול כמו שאת שמה לכל התנהגות אחרת שלא מקובלת עלייך. מה שאני מנסה להעביר כאן הוא שבעצם לפני שמוותרים/מקבלים/מתנגדים/מענישים (דרך אגב,אני לא רואה בהענשה שום טעם..) וכו',כדאי לבדוק עם עצמך מה העמדה שלך לגבי העניין. אחרי שתחליטי מה עמדתך (כולל לקיחת ה"סיכונים" - סבתא כועסת וכו'),תפעלי על פיה ותהיי שלמה עם עצמך !. מה שחשוב הוא שאת,האמא של הילדה,תהיי שלמה עם הדרך בה מתנהגת בתך. בלי שום קשר,תנסי לחשוב עד כמה הסביבה תהיה מוכנה לקבל בעתיד את ה"די,מספיק...",האם זה יעזור לילדה שילמדו אותה דרך תקשורת שונה שאולי בעקבותיה תגרור תגובות נעימות יותר מסביבתה. בהצלחה, מור

שלום, בני בן ה4.5 אירח שתי חברות בנות גילו,הילדים נכנסו לחדר סגרו את הדלת התפשטו ושיחקו בטן לבטן וגם טוסיק לטוסיק. לאמא של אחת הבנות היה קשה והיא באופן החלטי , הוציאה אותם מהחדר. שאלותי. 1. מה הדרך הנכונה להתמודד עם התהליך הזה? ומהו בעצם? 2 . למה הם סגרו את הדלת? תודה.

בקר טוב, כתבת - גילויי מיניות בגיל 4.5. אני לא בטוחה שמה שהם עשו היה דווקא גילויי מיניות אלא יתכן שמדובר יותר בסקרנות,במשחק ככל משחק אחר. אני לא הייתי אוטומטית לוקחת את זה לכיוון של "מיניות". עם זאת,כדאי לשים גבולות - להבהיר שיש חלקים בגוף שאנחנו לא חושפים/נוגעים/משחקים בהם עם אחרים. זה חשוב גם כדי לשמור על גבולות בין הילדים במשחק,גם כדי ללמד ילד שאם חלילה מישהו נוגע בו באברים מסויימים בצורה שלא נעימה לו זה לא דבר מקובל שצריך לקבל בשתיקה. גיל 4.5 הוא בהחלט גיל שכדאי שילד יהיה מודע לזה שיש אברים מוצנעים והם אמורים להשאר מוצנעים. עם זאת,לא לצאת מפרופורציות ולקבל את מה שהיחה כמשחק. למה הם סגרו את הדלת ? אני יכולה להעלות השערה - הם יודעים שזה לא מקובל/אסור לחלק מהם/אולי אמא תכעס... מור

שלום, בני בן 4.5 חווה מחנק מענב ולאחר כמה ימים מחנק בעת אכילת נקניקיה. מאותו היום הוא מסרב לאכול אוכל, הוא מוכן רק לשתות (שותה שוקו, מים ומיץ פטל) היון זהו היום השישי שלא בא אוכל לפיו. הוא נבדק שאין לא בצקת בגרון ואני בקשר עם פסיכולוגית . אני מאוד מודאגת ולא רואה את האור בקצה המנהרה. מה עושים ? האם יש מטפלים מיוחדים לבעיות כאלה ? בבקשה אנא ענו לי בהקדם.

ערב טוב, במקרים שבהם מעורב איש מקצוע,אני מקפידה לא להתערב מכמה סיבות כשהעיקרית : אין תחליף להכרות פנים מול פנים עם המשפ' ולכן עדיף לשאול את איש המקצוע המכיר ומעורב במקרה. לכן לדעתי הדבר הנכון ביותר הוא להתייעץ עם אותה הפס' שאיתה התחלתם. בהצלחה, מור

גם בני נחנק בגיל 4.5 כשאכל נקניקייה (ביצענו בו היימליך). למחרת היום עשינו חוויה מתקנת ישבנו לאכול שוב נקניקייה (כמובן שבייתר זהירות). במהלך השבועיים אח"כ הוא פחד לאכול אוכל מוצק, ובאיזה שהוא שלב הבנתי שאני היא זאת שמעבירה לו הפחדים (במבטים, בבקשות שילעס טוב את האוכל וכו').כאשר הרפתי ממנו ועזבנו את הנושא הוא חזר לעצמו. רק כשהוא יזם את השיחה על החוויה שעבר שיתפתי איתו פעולה.

שלום רב, אני אמא לילדה בת 4 בחודש הבא ולתינוקת חדשה בת 5 חודשים. רוצה להתייעץ בנוגע לביתי הגדולה. אביב היא ילדה באמת מקסימה, בוגרת, מבינה, חברותית וילדה בסך הכל מאד ממושמעת ונוחה. גם בגן מרעיפים עליה מאז ומתמיד שבחים רבים על השתתפותה, בגרותה והבנתה הרבה- ילדה שאפשר לדבר איתה, בגן אומרים שהיא מלאה בחברות ומפגינה ביטחון עצמי וכושר מנהיגות. מה שקורה הוא שבבית לאחרונה (התחילו סימנים ראשונים עוד לפני לידת ביתי השניה), מפגינה סימנים של חוסר ביטחון(מדברת בקול חלש עם יד על הפה) וכך גם עם סבתותיה שהיא קרובה אליהן מאד ובמגשים אליהם אני לוקחת אותה עמי (חברות שלי וכו), בסביבת ילדים בגני שעשועים לדןגמא היא בתחילה מאד חשדנית ומאד זהירה וביישנית, אך לבסוף מתחברת. אך.........נפגעת בקלות, כל "לא" שהיא שומעת שמופנה בכלל למישהו אחר(עם ילדים)היא בטוחה שנאמר לה וחושבת שלא רוצים את קירבתה, בבית בוכה מכל דבר קטן שמסרבים לה. ומה שהכי חריג הוא ההתנהגות עם זרים..מבוגרים..לא כל המבוגרים הזרים רק חלק.. אלו יכולים להיחות דודים שלא ראינו הרבה זמן אך היא כבר מכירה אותם או אפילו סבתי שאותה אנו רואים לעיתים רחוקות...היא מפחדת להתקרב אליהם ולדבר איתם וכשהם ניגשים אליה היא ממש ההתקף חרדה, עד כדי רעד זריקת החפצים אותם היא מחזיקה בכי נורא ודפיקות לב מואצות. כך היה גם לפני שנה וחצי בערך ובדרך של המון הכלה , חיבוקים, הבנה וקירבה אלינו ההורים בזמן שזה מתרחש לאט לאט עבר, אז זה היה מאד קיצוני ופחדה גם מכל זר שנכנס לגן עם אותן תגובות קשות.חשבתי שעברנו את זהנ אך היא מתחילה להראות סימנים דומים בשנית כמו שכתבתי למעלה.אני מודה שהפעם אני מגיבה בדרך יותר קשה, אני מאד חרדה על רגישות היתר שלה ורמת הפגיעות שלה שעולה- גם ילדים קולטים את פגיעותה בגני שעשועים ואומרים לה שהיא לא יפה ולא נחמדה, מקניטים... בגן הכל אחרת לדברי הגננת ומרות שאני חושדת שהיאשם פשוט מדחירה ושומרת בבטן הכל...היא יכולה לומר לי שהיא לא השתעלה בגן כי לא רצתה להפריע.... אני מודעת לכך שהשינוי בלידת אחות קטנה היא משמעותית וגם עברנו דירה לפני שבועיים והיא לפני מעבר לגן עירוני...אך בכל זאת, אני מין הסתם הרבה יותר עייפה ויש לי פחות פנאי בגלל התינוקת ובנוסף אני חוששת לחוסן הנפשי שלה ומאד רוצה שתתחזק, אני מפחדת שרמת רגישות שכזו תגרום לה נזקים במפגשיה עם העולם האמיתי ואני מגיבה בצורה קשה יותר מבעבר,כועסת עליה....ומלאת צער וחמלה מצד שני,אוד מאד על יעוץ והכוונה, בתודה מראש. (רק להוסיף שיש לה חלומות רעים בלילות ומתעוררת הרבה -אריה טורף אותה בגוף ובגרון לדבריה).......... ,

ערב טוב, נשאלו בפורום הרבה שאלות על פחדים. בתור התחלה אני מוסיפה קישור לתשובה אחתנסי לראות אם משהו מזה "מדבר אלייך". אם כן,כתבי מה וננסה להמשיך משם. אם לא,ננסה להעלות רעיון אחר. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/19/xFT/7122/xFP/7120 מור.

קודם כל תודה על התשובה. קראתי את הקישור אליו הפנת אותי ואני לא ממש בטוחה שאני מוצאת סימנים דומים בין המיקרים מלבד הילד שמוצג כחברותי ומקסים בדרך כלל אך במקביל עם פחדים חזקים. הפחדים נראים לי שונים במהותם וגם הגיל אחר. נק' נוספת שצלצלה לי, היא הורים חרדתיים-אני מודעת לכך שאני אם דאגנית עם נטיה לפחד על הבנות מאד מאד וברור לי שמשהו בדרך שאני מדברת אליה ביום יום גורמת ללחץ מסויים, אך עם זאת יש המון רגעים נינוחים ורגועים. בימים האחרונים אני משקיעה יותר זמן ותשומת לב מיוחדת לאביב והיא מפגינה מצב רוח טוב יותר, אך עדיין הבעיות עליהן כתבתי בהודעה הראשונה עומדות בעינן. אם תוכלי לחשוב איתי מה לעשות? כיצד להגיב? האם לקחת את אביב לטיפול? או לנסות קודם כל לבד? גם אני בתור ילדה חששתי ממבוגרים מסויימים והרגשתי חוסר ביטחון לידם, האם פחדי ההורים בילדותם יכולים "לעבור" אל הילד בילדותו -תהייה שכזו.........תודה, הדר.

בתי המקסימה, מתפקדת כבת ארבע לכל דבר. יש לה אח גדול בן 7.5 שניהם מוטרדים מהיותם אחים. היא בתי רוצה להיות כמוהו בכל דבר. יש גם אחווה. אז עד כאן הכל נורמטיבי , אלא שהחמודה מסרבת להפטר מהטילול. עד גיל 3.5 שתקתי האמנתי שזה יבוא לבד. אחר כך התחלתי לציין את העובדה. היא ניסתה פעם או פעמים עם פרסים וחגיגת קנית סיר משלה. ואחר כך טענה שהיא לא רוצה כי הסיר כואב בישיבה והאסלה בשרותים מפחידה (ליפול לתוכה) . היום כבר עברתי את גבול הטעם הטוב ולחצתי נורא וגם בני משפחתי הצתרפו לענין נראה לי שהגזמנו נורא ושזה מאד לא היה לענין. והיא הגיבה בלא חד משמעי ואף אמרה אני מחליטה. ברור שכמו שכבר אמרת יש כאן ענין של שליטה ובגרות היא אומרת- אני גם גדולה וגם קטנה. היא גם מאד אוהבת להתכרבל בזרועותי ולחזור על כאילו תנועות הנקה . היא נגמלה בגיל שנה ושמונה חודשים. אולי גם זה קשור אולי הגמילה לא היתה לה קלה עוד מאז. בקיצור אנא תני לי קצה חוט לאיך להתקדם איתה בענין הגמילה. עכשיו קיץ היא בת ארבע ועושה את צרכיה רק ,אבל רק בטיטול.

ערב טוב, אני מבינה שקראת כאן קצת על גמילה. עם כך,את בטח יודעת שמה שאני מציעה הוא שמכיוון שממילא העניין הוא בשליטתה המלאה,להודות בכך וב"אופן רשמי" להעביר את העניין לידיה. ז"א,"כאילו מוותרים". אומרים משהו כמו - את יודעת מה אולי באמת כרגע את לא כ"כ יכולה בלי הטיטול,אני בטוחה שכשאת (והדגש הוא על האת) תחליטי שאת יכולה,תורידי אותו. אבל (וזה אבל גדול !),זה יעבוד רק בתנאי שבאמת מהרגע שתגידי את זה תשאירי את זה באחריותה. זה לא קל,אבל מנסיון זה עובד. מעבר לכך,לא לומר מילה. לא להתלהב,לא להתאכזב. להתייחס בשיוויון נפש. השינוי לא קורה ביום יומיים,צריך סבלנות. מצד שני,כרגע אין לך מה להפסיד. בנוסף,לא כדאי לקשור את הסיר/אסלה/גמילה עם "להיות גדולה". כדאי להפסיק להשתמש בביטוי "להיות גדולה" בתקופה הקרובה. במקביל לאפשר התנהגויות "תינוקיות" מבלי לומר מילה על מידת הבגרות/תינוקיות שבהן. בהצלחה, מור

תודה רבה עזרת לי מאד

בתי בת 5 אחות קטנה לבני בכור בן 8 מאז ומתמיד היה לה קשה ליצור שרי חברות קרובה רוב קשרי החברות נסובו על קשרים קצרי מועד ולצורך ספציפי רגעי הדבר התבטא גם באירוח יחסית מאוחר של חברות. הנחתי לזה כי חשבתי שהדבר יבוא עם הגיל ואומנם בשנה האחרונה היא יצרה לעצמה מסץ בנות איתן היא נפגשה. כעת מסתבר שהדברים לא כפי שנראו . הילדה משתעממת בקיטנה, לדברי הגננת הסיבה נעוצה בכך שהיא מתבודדת, לעיתים אף מנסה לשחק אך נדחית ע"י הילדים, או מציקה להם עד שהם אינם מעונינים לשחק איתה. אז היא נעלבת ויושבת בצד. יש לצין שבמשך השנה הגננת לא העירה את תשומת לבי לבעיה חברתית של הילדה. דבר נוסף ששמתי לב הוא שכשהיא הולכת לחברות או חברות באות אליה היא מעדיפה את הטלויזיה על פני משחק קופסא או משחק ורבלי. אני מאוד מודאגת האם עלי לפנות ליעוץ? תודה רבה.

ערב טוב, קשה לי מהתאור אותו את נותנת להעריך האם מדובר בילדה קצת פחות חברותית או שמא במשהו מעבר לכך ולכן אני חושבת שבאמת כדאי לפנות לאיש מקצוע שיעריך במה מדובר ויתן כלים כיצד להתמודד. עם זאת,במידה שבשאר הדברים התיפקוד תקין,אני ממש לא חושבת שכדאי לדאוג כ"כ. גם אם לילדה יש קושי מבחינה חברתית, אפשר ללמד את הדברים האלה ולעזור לה לרכוש כישורים חברתיים. בהצלחה, מור