פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום רב מאוד מקווה שהגעתי לפורום הנכון. בני הבכור בן 6.5 עדיין בגן חובה ויש לו אחות בת 2.9. בתקופה האחרונה הוא מרבה לריב איתה ולהרביץ לה כאשר היא לוקחת לו משהו (לא חותפת לו אלא לוקחת משהו שהוא שלו אך כרגע הוא לא משחק בו) מה אפשר לעשות בנדון? לפני זה הם היו כמו תאומים היה מאוד דואג לה נותן לה הכל, מוותר לה כמעט על הכל ובחודש אחרון זה שונה כמו גם שאר הדברים: הוא מתחצף יותר לנו ההורים במיוחד לאבא וגם לבי משפחה המבוגרים יותר, מוציא מילים לא יפות מהפה בצורת קללות גם ללא סיבה, מרבה לבכות על כל דבר קטן, לא מרוצה כמעט משום דבר וכל דבר אצלו כאילו אנו חייבים לו משהו.לפני זה הוא היה ילד שקט ורגוע ופתאום הילד הטוב בין לילה הפך למין מפלצת קטנה, התנהגותו מזכירה לי את ילדי הרחוב. כאשר אני מדברת איתו הוא שב להבטיח שיותר לא ידבר לא יפה, שיתנהג יפה ושהוא יודע שהיה לא בסדר אך אחרי השיחה שוב חוזר להתנהג בכיעור. מה אפשר לעשות האם צריך לפנות למישהו? אולי זה שלב שעוד יעבור לו? מקווה שתוכלו לעזור לי תודה על התשובה

שבת שלום, לפי מה שאת מתארת נראה שקורה אצלו משהו,שמשהו השתנה אצלו ואולי מקשה עליו. ללא הכרות מינימלית עם הילד,קשה לי להעריך מכאן מה הדבר. אני יכולה לשער לגבי ההתנהגות כלפי אחותו,השערה - יתכן שבעבר היתה ציפיה גדולה שלכם ממנו שיתחלק עם אחותו,שיתן לה,שיוותר לה וכו' אולי כי היא הקטנה יותר,אולי מתוך רצון שלכם שיהיו קרובים. אם זה באמת כך,יתכן שהוא הרגיש שזה "קצת יותר מדי " עבורו ופשוט נמאס לו להתחשב ולוותר כל הזמן ומכאן נובעת התנהגותו. כאמור זו רק השערה,נסי לבדוק עם עצמך אם יש בזה משהו. מור.

בתי בת ה 7 פוחדת מעופות, במיוחד מתרנגולות וטווסים. אם טווס או תרנגולת מתקרבים לכיוונה היא צורחת בוכה ובורחת מהמקום. כמו כן היא נגעלת מחרקים- לדוגמא היא ישנה במרכז המיטה רחוק ככל האפשר מהקירות כדי שאם סממית תכנס לחדר היא לא תגיע אליה. מה עושים?

שבת שלום, מכיוון שעופות זה לא משהו שאנחנו חייבים להיות איתו במגע יומיומי,אני לא חושבת שזה דבר שכדאי להשקיע בו אנרגיות רבות. לגבי החרקים - האם יש עוד מישהו בבית שפוחד מחרקים ? אם מדובר בפחד שלא מפריע לתפקוד ולא מעסיק אותה מעבר לכמה דקות לפני שהולכים לישון,יתכן שאין צורך לעשות לגבי זה כלום... אם זה מפריע לשגרת החיים,אפשר לשקול פניה לטיפול בפחד. לסיכום,כדאי לשקול עד כמה הדברים באמת מפריעים לשגרה.... מור.

בני בן ה-3 נגמל פני כ8 חודשים מטיטולים. הגמילה עברה חלק. כעבור 3 חודשים הלכנו לחמותי ושכחנו לקחת את הישבנון הילד נכנס להיסטריה לבסוף עשה את צרכיו באמבטיה אך מאז חלה רגרסיה הוא לא מוכן לשבת בסיר גם לא בישבנון,מתאפק מפתח עצירויות ולבסוף עושה בתחתונים. היה שלב שהרפנו ממנו לחלוטין וקנינו תחתוני גמילה אך כל הניסיונות להחזירו לאסלה או לסיר נדחים עלידו. יש לציין שהוא ילד מאוד חכם מדבר בשפה עשירה. רופא ילדים המליץ להשתמש בנרות גליצרין- גם זה לא ממש עזר האם יש מישהו ששמע על בעיה כזו? יש לי בן בן12.5 ובת בת 9.5 ולא הייתה לי בעיה איתם בנושא זה.

ערב טוב, כמה הודעות מתחת כתבתי לגבי נרות ושאר תכשירים (מאז שנולד לי אח...),את מוזמנת לקרא. לגבי גמילה ש"נתקעת" את מוזמנת לקרא את הקישורים הבאים (כל אחד הוא המשך של השני) http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/6/xFT/2881/xFP/2886 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/6/xFT/2894/xFP/2908 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/6/xFT/2894/xFP/2908 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/7/xFT/3196/xFP/3196 במידה שישארו עוד שאלות,אני כאן. מור

תודה.סוףסוף מצאתי שותפה לבעיה שלנו ואפילו הצעת פתרונות. אעשה כמיטב יכולתי לבצע את ההמלצות ולהעביר את השליטה אליו (אצטרך לעבוד על עצמי) אני מקווה שלמרות שהוא בן 3 הוא יבין את המסר כי אני כבר הבנתי שזה עניין של שליטה. אעדכן אותך בהמשך.שוב תודה.

מחבר: דניאלה תאריך: 4.5.2005 שעה: 11:00 בני הבכור בן 3 , לאחרונה קרו מספר אירועים: ילדתי לו אחות לפני כחודשיים , הוא אושפז לאחרונה בבי"ח לתקופה של 5 ימים ,ובנוסף יש מחלוקות רבות והתפרצויות כעס ביני ובן בעלי. בהתבוננות בו עקב המצב העגום שנוצר,אני חושבת שהוא מנסה לרצות את כולם. עם האחות החדשה הוא מתנהג נפלא ומרעיף עליה אהבה רבה, בגן אמרו לי שייש שיפור בהתנהגות ועתה הוא ממש מקסים,שקט ומשתף פעולה יפה עם כל הילדים (דבר שלא היה בעבר), וכשאנחנו רבים ,לצערי על ידו, הוא מבקש לא לומר דברים לא יפים,או שלא נענה זה לזה הוא מחבק אותי ואח"כ את בעלי. אם בעלי טוען שהאוכל לא טעים, אחרי 3 דקות בערך הוא אומר לי כמה האוכל טעים . . . וכו' ראוי לצין כי הילד פיקח, ובדר"כ שמח ומבטא את רגשותיו. הוא אומר לי שהוא פוחד ודואג כשאנחנו רבים. אנחנו כל הזמן מדגישים שאנחנו אוהבים אותו ואנחנו רבים בלי קשר אליו ושלא ירגיש אשמה.(למרות שרוב הויכוחים הם סביב החינוך, והקושי שלי בתקופה האחרונה) מה דעתך? האם כדאי לפנות לייעוץ? אני בהחלט לא רוצה לגדל ילד שיהיה הטיפוס המרצה.

דניאלה יקרה, וואו,נשמע כבד מה שאתם עוברים... אני בהחלט מבינה אותך לגבי זה שאת לא רוצה שיהיה הטיפוס המרצה.... אני בהחלט חושבת שהיה כדאי לפנות ליעוץ (כשאני אומרת פניה ליעוץ אני מתכוונת לאחד או שני ההורים,לא לילד), מכמה סיבות : 1. כמובן הילד - לפי ההתנהגות שלו (והשלב מבחינת הגיל...) אני מעריכה שהוא חושש ממה שעלול להגיע בעקבות המריבות ומאמין שחלק לפחות זה באשמתו ולכן אם יהיה "ילד טוב",אתם תפסיקו לריב והכל ירגע. ז"א, הוא מאמין שיש לו השפעה על המצב. הוא לא יכול להבין את ההסבר שלך שזה לא תלוי בו. בעזרת יעוץ תוכלו לקבל כלים איך להעביר לו את המסר שזה לא קשור בו. 2. את/ם - את נשמעת לי מאוד עמוסה. נשמע שקשה לך ואני חושבת שזו סיבה מספקת ללכת ולהתחזק. שיהיה הרבה בהצלחה , מור.

תודה על התשובה המהירה , האם תוכלי לכוון אותי לאן עלי לפנות במתן היעוץ?

שלום לכם אני אשמח לקבל ממכם עזרה ויעוץ בני בן כמעט 3 נולדה לו אחות לפני 3 חודש נולדה לו אחות הילד בסה"כ מקבל אותה בסדר אבל אנחנו נתקלים בזמן האחרון בבכי לא מוסבר מכל דבר קטן אנחנו מבינם שעוברת עליו תקופה לא קלה ואנחנו מלאי סבלנות אבל האם אנחנו לא צרכים להציב גבולות בעניין למרות ההבנה הרבה למצב. הילד הופך כל זמן במחיצתו לקשה ומלא במשא ומתן על כל בקשה וכל לא מצידנו מלווה בבכי תמרורים. שוב הילד מ קסים ומתוק פרט לכך

ערב טוב, הולדת אחות הוא ארוע לא פשוט עבור ילד. אבל,לצד ההבנה של הקושי והכלה יש צורך לשמור גם על הגבולות (אפשר אולי להתאים אותם מחדש תוך התחשבות ולקיחה בחשבון את המצב שהשתנה,אפשר קצת להגמיש,אבל צריך לשמור עליהם). מכיון שנכתב פה המון בנושא,אנא קראי חלק מהתשובות (המקיפה ביותר נמצאת בעמ' 1 - קנאת אח).אם ישארו עוד שאלות,פרטי קצת יותר ואשמח לענות, מור.

שלום רב, יש לי שני ילדים הגדולה בת 7, והבן בן 3 ו 7 חודשים, מזה כ - 4 חודשים ילדיי גדלו בתוך הקן המשפחתי בחום, אהבה ויציבות. מזה כ - 4 חודשים אביהם ואני נפרדנו ואני מתגוררת יחד עם שני ילדיי בבית הוריי ואילו אביהם עדיין מתגורר בדירה (השכורה) ומאז בתי בת ה - 7 אינה מפסיקה להתנהג בצורה מאוד יוצאת דופן כגון: מכה כשמעצבנים אותה (יחסית לילדה שמאוד רגועה) ובזמן האחרון היא מתעצבנת הרבה מאוד , משליכה כל אשר נקרא בדרכה, חצופה מאוד כגון:"תיכנסי להתקלח"..תשובתה: "לא רוצה בסדר לך" ו/או מתוך כעסים היא אומרת : "אני ארביץ לעצמי".... וכל יום וכל היום יש בינינו ויכוחים על שיעורי בית , על זה שהיא לא מפסיקה לאכול (רעבה בתדירות מאוד גבוהה) כל זאת מאז שאביה ואני נפרדנו. לעומת זאת בבית אביה היא מתנהגת למופת : הילדה האחראית, הילדה שעושה שיעורי בית ללא עזרה, הילדה המנומסת שעושה כל אשר אביה מבקש ממנה בקיצור ילדה למופת. ובכל הזדמנות היא אומרת לי : "אני רוצה לעבור לגור עם אבא", או "שכאבא יתחתן אני אגור איתו". אין לי כבר כלים להתמודד איתה היא מקבלת עונשים אך זה לא עוזר, היא מתנהגת יום אחד בסדר ושאר הימים היא חוזרת לסורה. בבקשה איני רוצה לאבד את הבת שלי אני רוצה שיהיו לנו יחסים תקינים וטובים. לתושבתכם אודה.

ערב טוב, פרידה של הורים היא אחד המשברים היותר גדולים עבור ילדים. אני (ועוד רבים אחרים) ממליצה בדר"כ,לעשות את התהליך בלווי מקצועי ,כמובן שכשמדובר במקרה שבו רואים שינוי - התנהגותי/חברתי/לימודי... אצל אחד הילדים,הממלצה מתחדדת. לפי מה שאת מתארת,קשה לילדה והיא מראה זאת בכל דרך שהיא יכולה.אני יכולה להעלות הרבה רעיונות,אך אני חושבת שבמצב רגיש כמו גרושים,אין תחליף לפניה ליעוץ. שיהיה בהצלחה והרבה כוחות, מור.

בני בן 11 פיקח ובוגר לגילו. מזה שנה הוא שומר בלילות שאני ובעלי לא נקיים יחסי מין והוא מסרב שנסגור את הדלת, דבר שגורם לי ולבעלי לחכות עד השעות הקטנות של הלילה כדי שהוא יירדם ולא ישמע אותנו. יש לו אח בן 7 והוא מסרב בתוקף לאח נוסף. כל נסיונותיי לשוחח עימו כשלו, והפתרון היחיד שמצא הוא שנפסיק לקיים יחסי מין כי זה מעצבן אותו. אין לי מושג מה לעשות.

ערב טוב, קראתי את ההודעה שלך מס' פעמים ואני עדיין מנסה להבין איך מגיע מצב כזה שילד בן 11 משוחח עם אימו על יחסי המין ש ל ה ומודיע לה האם לקיימם או לא .... נתחיל מזה,שכל ילד שמבין בשלב כלשהו שגם הוריו "עושים את זה.." חוטף "התקפת גועל". עד לכאן זה מצב נורמלי. את כותבת שאתם מחכים לשעות הקטנות כדי שלא ישמע... זה בהחלט אמור להיות כך !. אף ילד לא אמור לשמוע את הוריו מקימים יחסי מין.... אני לא יודעת מה נהוג בביתכם בשאר הנושאים אבל כאן יש חציה של כל הגבולות. ילד,בכל גיל לא אמור להביע את דעתו ו/או הסכמתו לקיום יחסי המין של הוריו,ולא אמורים להגיע למצב שמישהו מההורים משוחח איתו על העניין. עם כל הפתיחות,יש נושאים שהם מחוץ לתחום עבור ילדים.... אני ממליצה מכל הלב לשקול פניה ליעוץ מקצועי. בהצלחה, מור.

אני אמא ל 3 הקטן שלי בן 4 ש' . נהנית מהם מאוד.הקטן שלי ינק עד גיל שנה . הפסקתי הנקה באופן פתאומי ומאז הילד שלי כל זמן שהוא מפחדממהשהוא או שאני חוזרת מעבודה או שרוצה לשון שם ידו על הציצי שלי ועושה תנןעןת בידו .אני לא מצליחה לגמול אותו והדבר מפריע לי ומודאגת שזו התנהגות שעדיין מלווה אותו. יש לציין שעדיין נמצא אצל סבתא ולא הלך לגן . מבקשת התיעצות.

ערב טוב, את שואלת - האם זה מדאיג ? לא יודעת. מה שאני יודעת שזה לא הדבר הכי נפוץ....,מה שעוד אני יודעת זה שאני הייתי מצפה שילד בן 4 "יהיה פרוד" מהציצי של אמא... מה שאני מעריכה,שככל שהמצב יתמשך יהיה קשה להפסיק אותו (כמו כל הרגל). מה שהכי חשוב בעיני הוא - האם זה מפריע לך ? האם את חושבת שזה לא במקום ?. ודרך אגב,לא היה כדאי להכניס ילד בן 4 לגן ? אם תרצי תשובה יותר מפורטת,הרחיבי את ההודעה קצת יותר ושתפי בהתלבטות/תהיות/מחשבות קצת יותר מאשר- מדאיג - כן או לא ? מור.

שלום לאחרונה בתי מאוד פוחדת לצאת מהבית בגלל הרעש של האיש אשר מנקה את העלים ( מפוח ). היום היא לא רצתה לצאת לטיול עם הילדים בגן ונכנסה להיסטריה של בכי עד שטילפנו ובאנו לקחת אותה הבייתה. היא פשוט לא רצתה להישאר בגן. בנוסף היא מאד פוחדת ללכת להצגות ילדים .היא נורא פוחדת מאנשים אשר מתחפשים. מה עושים?

ערב טוב, כל הפחדים האלה הם נורמליים,מאוד. ישנם דברים שהם בשליטתכם וישנם כאלה שלא. אני מאמינה שכדאי להפחית את מה שבשליטה. ז"א,אין שום חובה לקחת ילדה בת 3 להצגות אם היא פוחדת מהן. לא יקרה כלום אם היא תלך בגיל 5... כנ"ל לגבי מחופשים. סה"כ רב הפחדים האלה עוברים ומרבית הילדים אוהבים בגילאים גדולים יותר ללכת להצגה ולהתחפש. לגבי מה שלא בשליטה - אם מדובר במפוח,אני בהחלט יכולה להבין אותה... :),השאלה היא עד כמה היא מפחדת. ז"א, מכמה דברים,האם זה כל רעש או באמת דברים חריגים... אני מציעה לקרא את התשובה בדף הקודם - פחד מרעשים. אם ישארו עוד שאלות,אשמח לענות. מור

תודה מור אני רוצה לחדד את השאלה כי ברור לי שאין מה לקחת ילדה מפוחדת להצגה ואין לי כל צורך למהר עם זה המצב כרגע הוא שביתי אינה מוכנה לצאת מהבית אנן משתדלים לא ללכת למקומות לא מוכרים אבל כל יציאה כזו כרוכה במסע שכנועים ארוך ומייגע אין לי ספק שהפחדים שלה אמיתיים ושהיא רוצה להשאר בבית כי היא פשוט מפחדת גם כשהיא בתוך הבית היא שואלת אותי על הרעשים בחוץ. (לדוגמא אם היא שמעה אוירון, מקסחת דשא טוסטוס וכיוצא בזה) החלק השני של השאלה (לאחר שהבנו שזו תופעה ידועה) היא איך מתמודדים כרגע הדרך בה אני נוקטים היא לנסות לצאת רק בסביבת הבית למקומות מוכרים. מה דעתך תודה

אנו גרים בבית עם מפלסים ובני בן ה6 פוחד פחד מוות לנוע בין הקומות חושש להיכנס לחדרו ללא ליווי חושש לשבת בחדר משפחה שמשם הוא יכול לשמוע את היושבים בסלון ולשמור איתם על קשר עין וכל זאת גם בשעות היום.התנהגות זו הופכת אותו למוגבל בביתו מבצרו .בנוסף הוא ילד חברותי וכל אחר הצהרים מוולה עם חברים אך מתנגד בכל תוקף ללכת לחוגים .אני אשת חינוך ומודעת לפחדים בגיל זה אך הייתי רוצה לשמוע האם זה נשמע מעבר לפחדים נורמטיבים ?והאם לדעתך יש צורך בהתערבות.(למרות שזה אף פעם לא מזיק,אך גם לזה הוא לא מוכן ללכת)

ערב טוב, לפני שפונים ליעוץ מקצועי הייתי מנסה להתמודד עם זה במסגרת המשפ' (דרך אגב,לא כתבת האם אלו הפחדים היחידים או שישנם פחדים נוספים ,בבית ומחוצה לו. אני כותבת כאן מתוך הנחה שאלו הפחדים היחידים וההתנהגות היא נורמטיבית. במידה שזה לא כך,הסבי את תשומת ליבי). דהיינו,מנסה לחשוב מהיכן זה מגיע (סיפור ששמע על גנב בשכונה/מישהו שהבהיל אותו בחדר...),מנסה פתרונות יצירתיים שיעודדו אותו כן לשהות במקומות המפחידים (לדוג',הדלקת אור גם בחדר,גם במסדרון וגם במדרגות/סיכום שכל 15 דק' את עולה ואומרת לו שלום.רק להקפיד שזה יהיה בדיוק בזמן שקבעתם/לבדוק אפשרות של העברת פינת ישיבה לאזור הזה בבית כך שאם אתם רואים טלויזיה אז תהיו איתו למעלה,לפחות עד שהוא יתרגל למקום.....). ולמילה קטנה לגבי פניה ליעוץ - אם היית קוראת את הכתבה שלי מצד שמאל (על שלש גישות,אמא ומטפלת ...) היית רואה שהגישה שלי קצת שונה. אני לא (ברב המקרים) עובדת עם הילדים אלא עם ההורים. כך שזה שהוא מתנגד לפניה,זה לא ממש רלבנטי בעיני (ואני חייבת להגיד שאולי אפילו הוא צודק...). בהצלחה, מור

תודה על התשובה, אך ניסיתי גם סיפורים ולא תמיד זה עובד. אני אתן דוגמה : הבוקר מתחיל מ"לא רוצה לקום" , אני מתגברת על זה ע"י הדלקת הטלוויזיה בסלון וזה מושך אותו איך שהו מהמיטה. ממשיכים עם "לא רוצה להחליף בגדים", "לא רוצה ללכת לגן", וכאן כבר יותר קשה, אני נותנת לו לבחור מכמה זוגות בגדים ,אך הוא דוחה את כולם, אני אומרת לו שאין בררה והוא חייב לבחור בין ללכת לגן ברגל או לנסוע באוטו , הוא משיב שהוא לא רוצה לא ככה ולא ככה, אחרי חצי שעה של וויקוח די משעמם ומונוטוני , כאשר אני חוזרת על שלי והוא על שלו פשוט נגמר לי הזמן ואני מתחילה להתעצבן, אני מסבירה לו שאם לא יתלבש ולא ישמע בקולי לא יקבל סוכריות ולא יראה טלוויזיה, הוא אומר שהוא גם ככה לא רוצה אותם. זה הוא פחות או יותר נוסח של הדברים. נכון להיום מצאנו פיתרון, אנחנו קמים מוקדם ומוצאים אותו מהבית יחד עם בעלי וזה מבלי לשים לב לצעקות והתנגדות , אך עדיין עם הסברים. אינני יודעת מה יעשה כשבעלי עוד שבועיים ילך למילויים. אודה לך על עצה .

ערב טוב, מההודעה שלך עולים כמה דברים,אני אנסה למקד אותם ולהציע אלטרנטיבות: 1. "הבוקר מתחיל מ"לא רוצה לקום" , אני מתגברת על זה ע"י הדלקת הטלוויזיה בסלון וזה ..." - גם כאן וגם בעוד מקומות בהודעה את מתארת סיטואציה שבה הוא מתנגד לעשותx ואת "עוקפת" את ההתנגדות בעזרת שימוש ב y. אני ממש לא מאימנה בלעקוף התנגדויות בעזרת גורם שלישי. זה טוב אחת ל..,אבל לא באופן קבוע. המסר שהוא מקבל ממך הוא שאת חוששת מהתמודדות איתו. למרות הקושי (ואני יודעת שזה קשה...),כדאי להתמודד ישירות מולו מבלי מתווכים כדוג' טלויזיה,או תנאים - אם תעשה תקבל (כמו שאת רואה,הוא למד גם לענות על זה - לא רוצה). זה קשה,אבל זה מונע הרבה קשיים לטווח הארוך. זה מוביל אותי ל - 2. התניות - אם תעשה אז... זה דפוס שכדאי מאוד לא להנהיג. ילד שעושים איתו הרבה התניות לומד שזו הדרך ומהר מאוד כשמבקשים ממנו לעשות משהו,הוא מתחיל להתנות ("מה תתני לי ?" וכו'),ובמשך הזמן צריך לתת דברים יותר ויותר גדולים/יקרים/נחשקים... 3. לתת בחירה - זה נהדר לתת לילד לבחור.העניין הוא שזה מאוד קשה להם ומבלבל אותם. אז איך נותנים לבחור ? .דבר ראשון,מצמצמים מאוד את האפשרויות.לדוג',לבחור מתוך 2 חולצות (לא יותר),לא לפתוח את המקרר ולהגיד אז מה אתה רוצה לארוחת ערב אלא לשאול מה אתה רוצה קוטג' או גבינה צהובה... אין צורך לתת לבחור כל הזמן,מדי פעם. אם נותנים לבחור מתוך 2 והילד רוצה דווקא את חולצה 3,להגיד לא !,אתה יכול לבחור בין שתי אלה. גם אם הוא יצעק,יצווח ו... עד לב השמיים. למה ? לא חלילה כדי לעשות דווקא,אלא במקרה כמו אצלכם חשוב מאוד שהסמכות תחזור אליכם ההורים. לתחושתי,כרגע מבין שניכם (את והוא),הוא החזק ותופס את עצמו ככזה וזה ממש לא מומלץ לילד בן 3.5. חשוב להחזיר את הכוחות/הסמכות.. אליך. באפן כללי מההודעה שלך עולה המון שיחות/הסברים/מלל... מול הילד. אני הייתי מנסה להסביר/לדבר הרבה פחות. זה רק גורם לו לבלבול. זה יותר מדי בחירות,זה יותר מדי הסברים. הכיף בלהיות ילד הוא שההורים אמורים לעשות חלק מההחלטות ולא הוא. אני ממליצה כאמור להמעיט במלל,לחשוב שוב איך להציב גבולות (יש על זה הרבה תשובות כאן) והכי חשוב לשאול את עצמך איך את רוצה להתפס בעיניו,לא בגיל 4 אלא בגיל 15.... שיהיה הרבה בהצלחה, מור.

ביתי בת שנתיים ו10 חודשים לפני כחודש נולד לה אח קטן. היא קיבלה ומקבלת אותו באהבה וגם אני משתפת אותה ככל האפשר בטיפול. רק ש...מאז נולד לה אח יש לה עצירות , במשך שבוע שלם לא היתה לה יציאה ולאחר צרחות ובכי על כאבי בטן בהתייעצות עם רופא הילדים התפנתה בעזרת נר גליצרין (היא עדיין עם טיטולים דחינו את שלב הגמילה שלא צלח לשלב מאוחר יותר). לאחר מכן שוב כשבוע ללא התפנות ובעזרת נר התפנתה. היא מציינת שיש לה "קקי" ואני מבחינה בתופעת התאפקות, יכול להיות מכאב? רופא הילדים המליץ להתעלם מתופעת העצירות"לא לעשות מזה עניין" ורק לעזור לה ע"י תמיסה שתגרום לאי עצירות התמיסה בטעם בננה והיא מסרבת לשתות אותה ומזהה את הטעם או הריח גם אם אני מוהלת אותה בשתיה מתוקה אחרת ומבקשת לשתות אך ורק מים ולא שום שתיה אחרת. בינתיים עבר למעלה משבוע נוסף ועדיין לא היתה לה יציאה שגוררת חוסר תאבון. במהלך כל התקופה אני משתפת אותה ככל שניתן בטיפול בתינוק ומראה לה שגם הוא עושה צרכים שלפעמים גם לו זה כואב אבל הוא עדיין עושה. איך ניתן להתמודד עם המצב הנ"ל? אני לא רוצה לגרום לה תלותיות בנרות גליצרין לצורך יציאה...ועדיין כואב לה. אודה לתגובה

ערב טוב, אני מסכימה עם הרופא שכדאי לא לעשות עניין סביב העצירות. אני ממש לא מסכימה עם נרות הגליצרין. כמו שכתבתי פה בעבר,בדר"כ ילד שמקבל נרות הוא ילד שגם ככה אזור פי הטבעת והקקי הם מקור לקושי ופחדים אצלו. החדרת נר (שגם אם אנחנו ההורים הכי עדינים יש בה אפקט לא מבוטל של כוחניות..) עלולה להעצים מאוד את הפחד ויתר על כן היא כן "עושה עניין" ואפילו עניין גדול סביב העצירות. ישנם תכשירים אחרים בשוק שעושים עבודה הרבה יותר טובה מנרות ואינם מלווים בטראומה.מכיוון שאיני רופאה,אני כותבת מתוך נסיון אישי ולפני כל שימוש נא להוועץ ברופא (או ברוקח מכיוון שאלה תכשירים שנמכרים ללא מרשם רופא). אני מתכוונת לתכשיר טבעי של אלטמן (נדמה לי) - אלצירות. הוא מתוק ומבוסס על פירות יבשים. אפשר לתת בכפית או למהול בשתיה (תה לדוג',כממתיק). מנסיון, עושה את העבודה. דבר נוסף,יש שמן פראפין - התוצאות מהירות והיתרון שזה לא נלקח בכפית,אלא נמהל בשתיה ואין צבע או טעם (אולי מעט מאוד,הילדים לא שמים לב),רק קצת שמנוניות. אני מהלתי בשוקו. אני בהחלט ממליצה לא להשאיר את המצב כמו שהוא וכן לתת תכשיר כלשהו ולנסות להקפיד על תזונה מתאימה (מים,ירקות,פירות..) כי זה נוראאאא כואב. דרך אגב,הפראפין עונה גם על ההגדרה של "לא לעשות עניין". הילד לא מודע לזה שזה נמצא בשתיה ואין שום צורך להודיע..... לגבי החלקים הרגשיים שבהולדת אח,אני ממליצה לקרא בעמ' 1 את התשובהלקנאת אחים. מקווה שעזרתי, מור.

שלום לך, בתי בת שנתיים וחצי. לפני חודשיים נולד בני. בתחילה נראה כי היא מקבלת אותו באהבה ובסבלנות, אבל מזה כשבועיים, אנחנו ממש אובדי עיצות: הילדה המקסימה שלי עצבנית, מרביצה וכועסת. כמוות הטנטרומים עצומה וכנראה בגלל רגשות אשמה שלי, אני לא יודעת איך לנהוג בה. כל דבר היא עונה ב"לא", צועקת עלינו שאנחנו "פויה" ומכה אותנו (ואת סבא וסבתא ואת הילדים בגן ואת כל מי שעומד לידה...) איך להגיב? גם באחייה היא מידיי פעם נוגעת לא ממש בעדינות. אני כל הזמן מעירה לה ונראה לי שזה לא עושה טוב (ומצד שני הספיק לי פעם אחת שהיא סרטה אותו...). לפעמים אני ממש נקרעת: הוא בוכה ואני חייבת להניק, אבל דווקא אז היא דורשת שאני יקלח אותה או יישב ליידה עד שתרדם... (ולפעמים ההנקות הן ממש ארוכות). אני משתדלת לצאת איתה אחרי הצהריים לשעה רק שתינו, אבל לא פעם בעלי קורא לי כי התינוק רעב... מה לעשות? איך להתמודד עם הכעסים שלה, המכות (בסך הכל אני מבינה את המצוקה שלה, עד עכשיו היא הייתה המלכה הבלתי מעורערת בבית...)? ו... חשבנו להתחיל גמילה (היא בשלה). האם להמתין בגלל כל שתואר לעיל? תודה.

ערב טוב, אתחיל מהסוף - אני לא ממליצה להתחיל בגמילה בשלב הזה. כדי לעשות שינוי (וגמילה היא שינוי גדול) האוירה צריכה להיות רגועה ועם כמה שפחות "סערות רגשיות". לפי מה שאת מתארת המצב אצלכם כרגע הוא לא כזה... לגבי השאר - אני מבינה שאת חשה את הקושי שלה,ואולי אפילו קצת מרחמת ומלאת רגשות אשם ו... אבל כל התחושות האלה לא ממש עוזרות לילדה,אפילו הייתי אומרת רק מקשות. תרצי או לא תרצי,היא מרגישה את כל מה שעובר עלייך בנושא וזה מעמיס עליה את הרגשות שלך. בנוסף,כשאנחנו מרגישים נורא אשמים שעשינו למישהו משהו,בדר"כ הצד השני יגיב בהתאם. לעומת זאת,כשהורה מבין את הקושי של הילד אך לצד המסר של ההבנה הוא משדר שהוא שלם עם הצעד שנעשה,גם לילד קל יותר לקבל את המצב. מכיוון שאצלכם מדובר במצב שאי אפשר להחזיר לקדמותו כדאי היה להעביר מסר שאת שלמה עם זה שיש לכם עוד ילד (ועדיין להכיר ולהכיל את הקושי שלה...). סה"כ,מדובר במצב נורמלי שעובר על מרבית הילדים וזה לא משהו שנעשה כדי לפגוע בה או חלילה מבלי להתחשב בה,זה חלק מהחיים וצריך להתייחס לזה כך. בנוסף,למרות הרחמים וההבנה... חשוב גם (ובעיקר) בתקופה כזו לשמור על גבולות (אפשר אולי קצת להגמיש,להתאים אותם טוב יותר למצב וכו',אבל עדיין,שיהיו גבולות). אם לדוג' עד היום היה אסור לה לקרוא לכם "פויה",להמשיך לאכוף את זה. לא לוותר כי קשה לה. לסיום,אני מאוד מציעה לקרא את התשובה לשאלה - קנאת אחים בעמ' 1 . אם ישארו עוד שאלות,אני כאן, מור.

אני אם חד הורית לילדה בת 3.5 שנים, אני גרה עם הורי, כלומר הילדה גדלה עם סבא, סבתא, אמא וחתול. עד גיל שנה הייתי בבית עם הילדה, בגיל שנה חזרתי לעבודה והילדה הוכנסה לגן פרטי. כיום בעייתי היא שדניאל, הילדה-לא מוכנה לשחק לבד, היא רוצה שאני אשחק עמה בכל זמן פנוי שיש, כך שבמהלך חופשת פסח הייתי בבית ובמהלך הבוקר טיילנו ושיחקנו, וכאשר הגענו הבייתה בצהריים בשעות 14.00-16.00 , דניאל לא הסכימה לשחק בחדרה אלא רק עמי. הסברתי לה כי בבוקר שיחקתי והייתי עמה ועכשיו הזמן הוא שלי ואני רוצה לנוח, תשובתה הייתה: "אז גם אני רוצה לנוח, הועדיפה להיות בסלון ולנסות לגרור אותי למשחק או לשיחה או לשכב בסלון ולבקש אוכל. במהלך כל השבןע היה רק יום אחד שהצלחתי לשלוח אותה לחדרה לשחק. למרות שהסברתי לה שהחדר איננו עונש, והיא יכולה לשחק בכל חדר שתחפוץ: סלון, החדר של אמא, החדר שלה ובלבד שתשחק בלעדי- ההסבר לא צלח. בנוסף הייתי רוצה לקבל הסבר-מהו זמן איכות: האם כאשר אני עמה בגינת המשחקים והיא קוראת לי :" אמא תראי אותי"- זהו זמן איכות, או כאשר אני מקריאה לה סיפור זהו זמן איכות, או כאשר אנו רואים ביחד סרט זה זמן איכות?. בקיצור מהו זמן איכות?. לסיכום להלן שתי שאלות- מה לעשות כדי שהילדה תשחק לבד ומהו זמן איכות?.

ערב טוב, בואי נתחיל מזה שלכל אמא,המשקיעה ביותר מגיע גם מדי פעם להיות לבד. "אמא טובה" זה לא אומר להיות 100 אחוז מהזמן נגישה ופנויה. לי אישית יש בעיה קטנה עם המושג "זמן איכות". אני חושבת שכל פעילות והשקעה בקשר בין הורה לילד שעושה נעים ונחמד לשני הצדדים עונה על הקרטריון של "זמן איכות". אני מאוד לא מאמינה בהקרבה עצמית,גם לא למען ילד/ה. המטרה היא להנות מהזמן המשותף ומכיוון שכל אחד נהנה ממשהו אחר,קצת קשה לי לקבוע בשבילך. מה שאני מנסה להגיד שאין איזשהו חוק או רצפט מהו זמן איכות.כל משפ' אמורה לקבוע את זה לעצמה,כמו הרבה דברים אחרים. בדוג' של הגינה - אם אין לך בעיה עם זה שהיא קוראת לך ומראה לך,אז אפשר להמשיך. אם לך זה מפריע,זה הזמן לשנות. זה בסדר גמור שלאמהות יש רצונות משלהן ותחושות משלהן,וזה יותר מבסדר ללמד את הילדה להתחשב בזה. אם היא "תתאמן" ותתרגל מגיל צעיר בהתחשבות בזולת זה רק יעזור לה בגיל מאוחר יותר בכל מערכת יחסים וכמובן שגם במע' שלכן... לגבי המשחק לבד - ישנה תשובה מאוד מפורטת שלי באותו נושא,אנא קראי אותה ואם ישארו שאלות,אשמח לענות http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/1/xFT/177/xFP/271 בהצלחה, מור

מור שלום בני בן 14.5 בכור לפני שתי בנות נוספות 10 ו- 7 עד גיל 12 היה "מלך השכבה" לפני כשנה חלה הידרדרות בלימודים ובהתנהגות בבי"הס (הענין טופל יחד עם המורה והמנהלת ולאחר מאמצים חלה התיצבות)הבעיות היו "זריקת"משפטים לא רלוונטים ולא מצחיקים במהלך השיעור באופן מוגזם.כאן המקום לציין כי בני הינו ילד נבון מעל הממוצע אפשר אפילו לציין חכם עם חוכמת חיים טבעית ליחסים אך יחד עם זאת "עצל" בצורה חריגה לא אוהב לעשות או לעזור בכלום דוגמאות למה מוציא מהדעת: א:אפשר להגיד לו עשרות פעמים לשים דאודורנט לאחר מקלחת .וכל פעם מחדש כאילו דיברנו עם מישהו אחר. ב:הוא שוכב עם גרבים מלוכלכות כולו מזיע על המיטה רואה טלווזיה כאילו יצא רק עתה מספא ללא יכולת הבנה מינמלית כי הוא מסריח ג:צלחות אוכל מהחדו וכל מיני אריזות חטיפים יכולות להשאר ללא פינוי לעד....... יש לציין כי מבחינה חברתית יש המון חברים (הרוויח שנה )ולכן הוא קטן מהם אך יחד עם זאת משתלב ולפעמים בהחלט מוביל. הבעייה:::::::::::::::: כאן המקום לציין כי אני פרפקציונסיט (חשוב איך ללכת זקוף איך להתנהג איך לאכול איך לנקות איך לדבר בשפה תיקנית איךלהתנהג בצורה חברית בקיצור עם משנה לאיך להתנהג כדי להצליח.יש לי יכולת וחזות מרשימים אני נושא תפקיד בכיר במגזר הפרטי ולכן ההשלכות על ביקורת שאני נותן נלקחת הרבה בחשבון גם מצד הילד . הבעיה היא כי בני אינו ממקד את מבטו כולל זווית הגוף מול אלו שהוא משוחח איתם אולי ל-20% מזמן השיחה(מבט וגוףנוטים מעט הצידה מהאוביקט ללא קשר עין) דבר זה הנו מתסכל אותנו מאוד רציתי לדעת כיצד "לטפל וממה לדעתך זה נובע (דיברנו איתו אימו ואנוכי אך כמעט שום שיחה לא עזרה רק צעקות"תרדו ממני"לצערי חלק קטן מאורך הכתיבה נתון ל"בעייה "היות ורצית לתת לך אינפורמצייה מירבית כדי לדייק בהבחנה כשאני מחכה אותו בליווי צחוק הבאי הוא צוחק גם כן על החיקוי המושלם אודה לך מראש על תשובה מפורטת ככל שניתן יישר כוח!!!!!!!!

בקר טוב, אני הולכת לחרוג ממנהגי ולעשות מעשה שאני לא נוהגת לעשות כאן בפורום. אני מתנצלת מראש אם אשמע תקיפה,זה חלילה לא כדי לפגוע אלא להפך..... רד ממנו !!! זה נשמע חד וזה אכן כזה אבל אני אומרת את זה מכל הלב (ומסתכנת בזה שתחשוב שאני אדם נורא:)),לפני שיהיה מאוחר מדי. כל נער בן 14 - 15 מתחיל לגבש לעצמו זהות,מתחבט עם עצמו,משווה את עצמו וכו'. נסה להעמיד את עצמך במקומו - אתה נער צעיר,יש לך אבא מצליח מאוד שדורש ממך המון,בכל השטחים ותמיד זה צריך להיות הכי טוב שאפשר ועוד קצת... אתה לא תמיד מצליח לספק את הדרישות שלו,אתה נכשל. אבא בז לנכשלים..... אני צריכה להמשיך ? מספיק קשה להיות בן של אבא מוצלח,גם אם הוא לא מעיר כל הזמן. הילד יודע לבד "מה נחשב" בעינכם ועד כמה ההצלחה חשובה לכם,אין צורך להזכיר לו את זה כל הזמן. זה שמישהו יודע מה נדרש ממנו לא אומר שהוא תמיד מסוגל או אפילו תמיד רוצה... אני בטוחה שחשוב לך שבנך ילמד לקבל החלטות בצורה נכונה,יגבש לעצמו זהות,יהיה בעל בטחון עצמי וכו'. את כל אלה הוא יוכל להשיג רק אם לא תהיה עליו ביקורת כל הזמן. תנסה לחשוב על עצמך,האם אתה היית יכול לתפקד כל הזמן תחת ביקורת ? האם יכולת כל הזמן להשוות את עצמך לאחר ולהרגיש שאתה נחות ממנו ? אני בטוחה שאתה רוצה את טובתו,אבל כדי להשיג אותה תהיה חייב לדעת להרפות קצת,תהיה חייב להחליט מהם הדברים שבאמת דורשים את התערבותך ומה לא,תהיה חייב לדעת לעשות את ההפרדה בינו לבינך. אני מקווה שהגעת עד לכאן ושתוכל לקבל ולהבין את דבריי באמת כמו שנכתבו, במטרה לעזור. אני אשמח לשמוע האם הצלחת להתחבר למשהו ממה שכתבתי, מור.

חיקוי הוא תמיד דבר מעליב... יש כאלה שיראו את העלבון ויש כאלה שיצטרפו בצחוק כדי לכסות על העלבון. אבל הוא תמיד שם.

שוב שלום יש לי שאלה נוספת. מהי לדעתך הדרך היעלה להתחיל לגמול מחיתולים ומהו הגיל המתאים? חשבתי על כך הואיל ובני בן שנה ושמונה חודשים החל להגיד קקי, תים (שירותים) ומסכים ללכת לשירותים ולשבת רק עם בגדיו. אין לי בעיה ולא נלחמת (עוד מוקדם, אולי) ולפעמים פשוט הוא אומר קקי אז אני אומרת "תעשה, יש לך חיתול", וכמובן אחר כך אומרת לו "בוא נחליף חיתול כי עשית קקי". חשוב לציין שקראתי את תשובותיך בנושא גמילה מחיתולים והבנתי בגדול את גישתך,לא לעשות עניין כדי לא לגרום לחוסר רצון. אם כך האם אני פועלת בינתיים נכון? ואם בכל זאת רוצים בגיל צעיר, אז מה כדאי לעשות בכדי לסלול לי את הדרך לעתיד? (או יותר נכון לסלול לי את הדרך לשירותים...) תודה ושבוע טוב

אני שמחה שקראת כאן קצת לגבי הגמילה וחסכת לי... :). אני חושבת שאת בהחלט פועלת נכון. מה שכן אפשר לעשות כדי לעבור ל"שלב הבא" הוא לקנות סיר. אין צורך שהוא ישב עליו עדיין אלא שיכיר אותו. לעשות להם הכרות. אפשר להעמיד את הסיר בקרבת האמבטיה כך שלפני או אחרי האמבטיה אם מתחשק לו הוא ישב עליו קצת,כ מ ש ח ק. בהמשך כשהוא קצת יותר גדול אפשר לקנות תחתונים אטרקטיביים (דמויות שהוא מכיר - מיקי מאוס..). הרעיון הוא שהוא ירגיש ש"כדאי לו" לוותר על הטיטול. לגבי התחתונים,יש עוד זמן. ובאמת הרבה סבלנות,זה תהליך שיש בו קדימה ואחורה שוב ושוב. בהצלחה, מור.

תודה רבה, אנסה ואראה.

בתי בת השנתיים וחמישה חודשים כבר כחודשיים מבקשת לעשות "פיפי" בשירותים אבל לא הצליחה. בשבוע שעבר ביום שלישי הורדתי לה את הטיטול ושלחתי אותה לגן בתחתונים. המטפלות אמרו שבכל פעם שברח לה הפיפי היא בכתה בכי היסטרי. המשכתי עם הגמילה והבכי וההסטריה נמשכו.החלטתי לקחת פסק זמן ולשים לה תחתולים(טיטול בצורת תחתונים) אבל היא לא מבקשת לעשות פיפי מפני שהיא יודעת שיש לה טיטול. מה עליי לעשות???????? אלה

שלום אני אמא לילד בן שנה ושמונה חודשים. לפני שבוע וקצת התחילה תופעה חדשה של משיכה בשיער ונשיכות. אותנו ההורים, בני דודים וחברים. שמתי לב שזה מופיע כאשר הוא עייף (לא רק באותו רגע אלא ישן מאוחר בלילה לפני וכדומה). אך העניין נמשך גם כשהשינה שלו מסתדרת והוא רגוע. זה לא קורה כל הזמן אך כשזה מתחיל ואנו מגיבים בהתאם הוא ממשיך. החלטנו שאנו על זה לא מוותרים ומרימים את טון הדיבור ואומרים לא!!!! אך ה"לא" שלנו רק מגביר לו את הרצון להמשיך. אנו אומרים לא, לא יפה ולא נאה (כמו בספר "נשיכה או נשיקה" שבמקרה כבר היה בבית) וכמו כן מוסיפים אמא כועסת, אמא עצובה, זה כאב לאמא וכו' ואנו תומכים אחד בשני בכך שאני מחזקת "אבא צודק, זה כואב, לא יפה... בקיצור נראה ששיטתנו אינה יעילה והחלטנו להעביר את הכדור לבעלת מקצוע. תודה מראש ושיהיה שבוע טוב.

בקר טוב, מכיוון שיש פה שאלה זהה (יתכן שיש אפילו עוד..),אני מוסיפה קישור http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/12/xFT/1838/xFP/1841 בנוסף,מכיוון שהסברתם לילד מס' פעמים הוא יודע שזה - לא יפה'לא נעים,כואב... כך שכדאי בפעם הבאה או בפעמים הבאות להסתפק במשהו מאוד קצר מבלי הסברים שלמים. משהו כמו - לא ! אני לא מרשה. דבר נוסף,לא רק תוכן המילים חשוב אלא גם הנימה (לפעמים הנימה אפילו חשובה יותר מהתוכן),לכן חשוב להקפיד שהיא תתאים למסר. מקוה שהקישור יעזור. אם ישארו עוד שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור.

מור שלום! יש לי בת בת שלוש וארבעה חודשים ויש לה פחד מרעשים רמים כגון: בלנדר, מכסחת דשא רעש של אופנועים וכיוצא באלה. מה שכן בתקופה האחרונה הפחד התעצם וקשה לה לעשות הרבה דברים כמו לשחק לבד לראות טלויזיה והיא מבקשת שאשב איתה. פעמים הייתי מתעלמת מפחדיה כשהיתה רצה אלי ומחבקת אותי, היום אני אומרת לה שבכל פעם שתשמע רעש אגש אליה ואחבק אותה ונדמה לי שזה העצים את פחדיה (רציתי לשדר לה שזה בסדר לפחד) פעם ניסיתי אמרתי לה לשים ידיים על האוזניים ולהגיד משהו וכך לא לשמוע את הרעש ובקיצור כלום לא עוזר. מה לעשות, איך להתגבר ומה לאמר לה??? בעיה נוספת שיש לי באה לידי ביטוי בתוקפנות שלה לדודים. פעמים רבות כשהיא באמצע משחק או עסוקה במשהו ופונים אליה או סתם מדברים איתה היא עונה בתוקפנות כמו: די!!! תעזבי אותי!!! וכיוצא באלה. היא לא מרבה לחבק ולנשק ולא מגלה אמפתיה מרובה פעמים רבות. הבעיה היא שישנה התייחסות לביתי כאל הילדה החכמה בבית ופעמים רבות ה"דודים" מדברים ופונים אליה וזה לא ממש מעניין אותה הם גם נוטים להתחכם איתה ולהתגרות בה. מחד אני באמת חושבת שהם טיפה מציקים והייתי רוצה שיניחו לה להיות ילדה בשקט (פעמים רבות נדמה כאילו לה כוח ל"שטויות" שלהם ומה הם בכלל רוצים ממני!?) ומצד שני האגרסיביות שלה לפעמים לא נעימה גם לי ואני מרגישה שעלי "להתנצל" לפעמים על תגובותיה. אשמח לשמוע את חוות דעתך ומה ואיך להתמודד?

בקר טוב, העלת כמה דברים אני אפריד ואענה : 1. פחד מרעשים - אפשר לתת לה לעבוד בעבודות מרעישות. לדוג',תני לה להכין ביחד איתך עוגה.שתעשה איתך את כל הפעולות מהתחלה עד הסוף. בין שאר הפעולות יש להפעיל מקסר.אל תעשי הכנה מיוחדת. פשוט קחי את המיקסר בטבעיות,הניחי את ידה ואת ידך,עמדי קרוב אליה והפעילו את המיקסר (אפשר להגיד בואי נדליק,צריך לערבל... שהוא לא יתחיל לעבוד בהפתעה אבל גם לא הכנה - זה תכף ירעיש את לא תפחדי...). כדאי היה לנסות את זה עם משהו שדורש ערבול קצר מאוד. ואז בטבעיות להמשיך עם מה שצריך. כשזה נגמר,בין אם היא הצליחה ובין אם לא,לא להגיד על זה כלום. גם אם זה לא עובד פעם אחת,לנסות עם עוד משהו עוד פעם ועוד פעם. כשהדגש הוא לא לעשות מזה עניין והכנות. 2. הדודים - קראתי את ההודעה מס' פעמים ובכל פעם הלכה והתחדדה אצלי התחושה כאילו כשכתבת את החלק על הדודים כתבת את זה עם חצי חיוך. נראה שאת מאוד מבינה את התנהגותה ואולי אפילו היתי אומרת - די מרוצה ממנה...:). אין עם זה שום בעיה,את יכולה לחשוב שהיא נוהגת נכון ולהיות מרוצה ממנה.העניין הוא שכל עוד תשדרי את מה שאת משדרת (ואם אני קלטתי דרך פורום מבלי להכיר אותך,בתך בטוח קולטת את זה),המצב לא ישתנה.אי אפשר להגיד למישהו ברמה אחת תפסיק לעשות... וברמה השניה לשדר סיפוק מהמעשה. בעניין הזה העצה הטובה ביותר שאתצ יכולה לקבל ממני היא לבדוק מה את מרגישה באמת כלפי ההתנהגות (מבלי לקחת בחשבון את אי הנעימות כלפי הדודים) ומה את משדרת... ממעט הכרותינו,יש לי ההרגשה שברגע שתביני את הנק' הזו עם עצמך,תדעי איך להמשיך. אם בכל זאת תצטרכי עזרה,אני כאן. 3. דבר אחרון שאמנם לא שאלת אבל אני רוצה להוסיף - האם יתכן שלפעמים את מגוננת על הילדה קצת יותר מדי ? (זו רק השערה...). מקווה שעזרתי, מור.

שלום, יש לי ילד בן 3.5 עד לפני כ חודש הוא היה הילד הרגוע ביותר , תמיד היה ניתן להסביר לו בשקט מה טוב לעשות ומה לא טוב, לפני כחודש הוא חלה עם כאבי אוזניים למשך 4 ימים וישב בבית לאחר שהבריא התחלתי להלביש אותו לגן וקיבלתי התנגדות נמרצת שכללה בעיתות ברגליים וידיים.שום הסברים מצידי לא הצליחו. במשך כשעה לא הצלחתי להלביש אותו . מאז אנחנו סובלים מהתופעה של סרבנות לעיתים קרובות מאוד : הוא לא רוצה ללכת לטייל, לא רוצה לנסוע לסבתא וכו'. אני נמצאת כרגע בחודש 5 להריון ואינני יכולה לקחת אותו לידיים ולשים באוטו, ז"א הדרך היחידה שלי היא דרך שכנוע, אך אני על סף ייוש, אני לא מצליחה. נא עזרתכם. מהפורום הבנתי שאולי יש לנו בעיה בהצבת גבולות, אם זה התשובה אנא הפנו אותי למאמר שמסביר ביתר פירוט איך עושים זאת, מה אומרים לילד, ואיך מחר אמור להיות שונה מהיום. תודה מראש, ג'ני

בקר טוב, דבר ראשון,זה טוב מאוד שאת לא יכולה להרים אותו ולשים אותו במקום כלשהו,אלא את חייבת להסביר. זו אמורה להיות הדרך - הסברים,הבנה,שכנוע ולא לקחת ולעשות בניגוד לרצונו. לגבי הצבת גבולות - יתכן שישנה איזושהי בעיה בעניין,אבל מההודעה הנוכחית אני לא רואה כזו בעיה. גםן כאן בפורום יש לא מעט על איך מציבים גבולות וחיפוש ב google יעלה עוד חומר רב. מה כן כדאי לעשות ? להמשיך להסזביר אבל - ההסבר אמור להיות קצר ולעניין. לא לתת אינסוף הסברים. אפשר לחזור שוב ושוב על אותו ההסבר מבלי להרים את הקול ומבלי לשנות את ההסבר. יתכן שאם תתני לי דוג' להתעקשות שלו ולהסבר שלך,אוכל לראות האם יש משהו שכדאי לשנות בהסברים. להסביר ולשכנע לא אומר שאין כללים וחוקים.במקביל להסבר,לשמור על הכללים ,לדוג' לא בועטים באמא. ההסבר אמור להאמר בנימה שמתאימה להסבר.ז"א,ללא התחנחנות,בקשות וכו'. דבר אחרון,עם ילדים כדאי להיות יצירתיים. אני אתן דוג' אישית מהיום בבקר - בתי בת השנתיים וחצי לא רצתה לאסוף את השיער לגן ואני רציתי שתלך עם שיער אסוף. יכולתי להתעקש ולנסות בכוח ואז הינו יוצאות מהבית שתינו כעוסות ומתוסכלות.במקום זה,תוך כדי סרוק סיפרתי לה סיפור שהמצאתי באותו הרגע על נסיכה ששמה הוא כשם הילדה ובין השאר סיפרתי איך הנסיכה אהבה לעשות תסרוקות והלכה לגן של נסיכים ונסיכות ו... ו... עוד לא הספקתי לסיים את הסיפור והיא ביקשה תסרוקת כמו של הנסיכה.... ז"א,השגתי את מה שרציתי בדרך נעימה ובתחושה שלה שזה בא ממנה ולא אני אילצתי אותה.ותאמיני לי זה פחות זמן מאשר להתחיל לריב... מקווה שעניתי על השאלה, בהצלחה, מור.

שלום רב ילדתנו בת החמש החלה לאונן להנאתה.. כיצד עלינו להגיב באופן כללי ובפרט כאשר היא עושה זאת במחיצתנו או במחיצת אחרים . האם עלינו להעיר לה על כך ואם כן באיזה אופן.

ערב טוב, אוננות הינה דבר טבעי ביותר מגיל צעיר מאוד. כדאי להעביר מסר של קבלה אך לשים גבולות. ז"א,ההתנהגות מקובלת אבל עושים אותה בפרטיות - במיטה/בחדר... לא בחברת עוד אנשים,בדיוק כמו עוד כמה התנהגויות... כאשר הילדה מאוננת לידכם אפשר בהחלט להסביר שהיא מצופה לעשות את זה בפרטיות. בהצלחה, מור.

קראתי את התשובה שנתת לשושנה, אשמח לקבל טיפים אך לעשות זאת נכון. לתת לבכות וכמה? לגשת או לא? תודה וחג שמח!

ערב טוב, כמו שבטח ראית עניתי לפני מס' דקות בשרשור של שושנה על אותה השאלה. אנא עיין/י בה. מור.

השאלה שלי היא בדיוק כפי שזה נשמע, רק שלא ברור לי איך, אם בכלל, להתייחס לזה? לדוגמה הוא עשוי לעשות מעשה שהוא יודע שאני אכעס בגינו ואז כששואלים אותו מי עשה, הוא מאשים את אחיו הגדול יותר. לעיתים הוא סתם ממציא שאחיו או אביו הרביצו לו וכו'... האם סתם להתעלם? האם זה רומז על משהו מסוים? או...?

ערב טוב, חסרים לי פרטים בהודעה. נסי לתת דוג' ספציפית (לתאר מקרה מהימים האחרונים),כולל התגובה שלכם,כך שאוכל להבין טוב יותר במה מדובר ולעזור. מחכה, מור.

דוגמה... הוא יכול לשחק (אפילו עם עצמו) ואז פתאום ליפול או לקבל מכה ואז הוא יגיד שאח שלו הרביץ לו... במקרה כזה אני אומרת לו "אבל אתה נפלת...." בכל מקרה הוא מתעקש שזה אחיו. ויש עוד כל מיני מקרים כאלו. מבחינת דיבור - הוא די יודע לבטא את עצמו

שלום וחג שמח אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים - אבל אשמח אם תוכלו לעזור לי בכל זאת בתי בת 3 ו-8 חודשים - גמולה מטיטולים כבר למעלה משנתיים. היא הקטנה בבית ויש לה אחות בת 8. במשך השנתיים מאז הגמילה היא לא פיספסה פיפי יותר מפעם-פעמיים וקיבה מעולם לא. בשבוע האחרון (מיום חמישי) היא עושה פיפי כרגיל בשירותים אבל קיבה בתחתונים!!! בפעם הראשונה חשבתי שמדובר בפיספוס ולא התרגשתי אבל מאז היא עושה רק בתחתונים!! אחרי שיחות והסברים ... היא הבטיחה שתגיד לי כשיש לה קקי, אבל היא לא אומרת לי... היא מתחילה להתנהג מוזר להצמד אלי.. לקפוץ במקום... וזה הסימן בשבילי שיש לה קקי. אני מרימה אותה במהירות (כי היא מסרבת ללכת בכוחות עצמה) ומושיבה אותה על האסלה, היא מתחילה לבכות בכי היסטרי... ואז מוציאה את מה שממש לחץ, ולא מנסה להוציא עוד. לפעמים היא מצליחה גם לא להוציא את מה שלוחץ.. לציין שמדובר בילדה בוגרת, פקחית, ובריאה. כמו כן, לא נראה לי שעברה עליה איזה טראומה בימים האחרונים שכן היא בחופשה מהגן והיתה צמודה אלי ב10 ימים האחרונים... פרטים חשובים נוספים: אני נמצאת בחודש השביעי להריוני השלישי. (היא הקטנה). ואנחנו עומדים לפי מעבר לדירה חדשה. שאלתי - מאוד נראה לי שמדובר בתופעה פסיכולוגית, אולי בעקבות השינויים שעתידית להיות, למרות ששום שינוי לא התרחש בפועל, בנתיים... אבל האם בכל זאת יכול להיות שמדובר בבעיה רפואית....? לציין שהקיבה קשה ולא שונה מבעבר... אנא עזרתך !! תודה וחג שמח !!

היי מור, שם נדיר יש לך.... :). דבר ראשון,אני חייבת לבקש ממך כן להתיעץ עם רופא הילדים ורק אם נשלל הפן הגופני אפשר לחשוב הלאה... את מזכירה שני ארועים חשובים ביותר שיכולים לגרום למה שתארת ואף ליותר מכך. תוספת של אח/ות למשפ' ומעבר דירה הן טלטלות לא קטנות לילדה בגיל הזה. נתחיל מזה שאוסיף מס' קישורים שמתיחסים לנושא/ים האלה,קראי ומשם נמשיך,או.קי ? http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/1/xFT/15/xFP/34 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/1/xFT/42/xFP/64 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/12/xFT/2455/xFP/2496 מחכה, מור.

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/12/xFT/4658/xFP/4718

למה לא עונים???

לכל אחד הבחירה האם לשאול בפורום או לא..... חג שמח.

בהתייחס לשאלה של שושנה, ביתי בת 10 חודשים, עד גיל 8.5 חודשים ישנה במיטה שלה וטוב. אך, בחודש וחצי האחרונים אינה מוכנה לישון במיטה שלה. ניסינו הכל, לא לגשת, הבכי לא פסק. לגשת לחבק ולהחזיר למיטה, הבכי לא פסק. להרדים ולהחזיר למיטה שלה, הבכי לא פסק. בקיצור, היא צורחת עד שאנחנו לוקחים אותה למיטה שלנו. מה לעשות? מה הפתרון?

ביתי בת שנה וחצי. לפני כשלושה חודשים חלתה בדלקת ריאות עם קוצר נשימה חזק. במהלך המחלה השכבנו אותה במיטה שלנו בלילה על מנת להיות קשובים לנשימות שלה. המחלה עברה תוך מס' ימים אך הילדה מאז מסרבת לחזור לישון במיטה שלה. אנחנו אף מגדירים זאת כאילו "יש לה קוצים במיטה". כאשר היא נרדמת ואנו מעבירים אותה בזהירות, אחרי מס' דקות היא מתעוררת בוכה מאוד עד שאנחנו נשברים ומביאים אותה למיטה שלנו. גם במהלך הלילה אנחנו מנסים מס' פעמים להחזיר אותה למיטתה כאשר נדמה כי היא ישנה חזק, אך לשוא, בשניה שהיא נכנסת למיטה היא מתעוררת ובוכה. ניסינו את שיטת ה- 5 דקות ואף את שיטת ה- 10 דקות. זה לא עובד. היא רוצה לישון איתי. יש לנו בן נוסף בן 5 וחצי. איתו אף פעם לא נתקלנו בתופעה הזאת. עוד אני חייבת לציין ששבוע שעבר כאשר נסענו לסופ"ש בילעדיה והיא נשארה בהשגחת סבתא, היא ישנה לילה שלם במיטה שלה ואף כאשר התעוררה, סבתא נתנה לה משחק והיא המשיכה עוד רבע שעה להעסיק את עצמה במיטתה ללא כל מחאה..... כיצד תוכלו לעזור לי ולייעץ לי על מנת שנוכל להחזיר אותה לשינה במיטתה ? (ואני ממש מבקשת...... אל תיעצו לי שזה ממש מחבר כשילד רוצה לישון עם ההורים.... אני רוצה לישון בשקט במיטה שלי בשקט ..... וכן.... אני יודעת שעד הצבא היא תישן במיטה שלה............)

ערב טוב, אני ממש לא אגיד שזה מה שמחבר בינכם וכל השאר.....:).זה לא אני... כמו שאת כותבת בדוג' אצל הסבתא,הילדה מסוגלת לישון לבד. העניין הוא שכנראה יותר נעים עם אמא,אז למה לא ? מדובר כאן בגמילה מהרגל,בדיוק כמו כל גמילה אחרת. ולמי קל להפטר מהרגלים ? כמו בכל גמילה,חשוב להחליט האם זה מספיק חשוב לך,ואם כן,להתחיל,להיות נחוש ועקבי. זה לא קל,אבל אין דרך אחרת. מה שכן,רצוי שאם מתחילים,להמשיך. עדיף לא להתחיל בכלל,מאשר להשבר. לכן,חשוב להחליט אם מוכנים לזה. אני הייתי מציעה לחהשכיב אותה במיטתה,לעשות איזה טקס קצר (שיר,סיפור,כיבוי אורות משותף...),אפשר להוסיף לה בובה "שתחבק" אותה ולצאת מהחדר. אם היא בוכה,לגשת,לנחם אבל להשאיר אותה במיטה. לא להוציא. כך גם באמצע הלילה.שוב הכי חשוב זה מידת העקביות והשלמות שלכם עם העניין. ככל שעקביים יותר,התהליך יהיה קצר יותר. אין ספק זה יקח כמה לילות,אבל אולי כדאי לך להשקיע בכמה לילות ללא שינה בשביל הרבה לילות אחרים של שינה יותר טובה... זה תלוי בך. דרך אגב,כל הורה וילד מוצאים לעצמם את הדרך שהכי מתאימה להם וכך גם לגבי גמילות. כל מה שאני יכולה לאחל הוא הרבה בהצלחה, מור.

בני בן 3 ואינו מוכן להגמל מחיתוליו ! קראנו ספרים בנושא יש ישבנון שלא "מרתק" אותו. הוא מאוד מתעניין בקקי במיוחד שלו ותמיד מבקש לראות אותו וכשאנו נכנסים לשירותים הוא תמיד נכנס ומבקש לראות גם את הקקי שלנו. לפעמים הוא מבקש בלי חיתול וכשאני שואלת אותו (כל רבע שעה) אם יש לו פיפי הוא תמיד אומר שלא ושנייה אחת כך הוא משתין על הרצפה. אני מניחה לו להסתובב בבית ערום כי אמרו שזה עוזר. האם הוא בדרך לגמילה או שאני צריכה לכוון אותו יותר?

ערב טוב, השאלה האחרונה שלך נותנת פתח להסברת הסרוב להגמל. לא רק שאת לא צריכה לכוון אותו יותר,את צריכה להפסיק ! לכוון אותו. הוא יודע מה הוא אמור לעשות ואיך,עכשיו זה התפקיד שלו. בעבר עניתי כאן מס' פעמים והסברתי שגמילה מטיטול היא הפעם הראשונה ביחסים בין הורה לילד שהילד הוא זה ששולט בתהליך. ז"א,ההורה יכול לעזור,להציע... אבל רק הילד הוא המחליט מתי ואיך. ככל שההורה מאפשר לילד לקבל את האחריות ומעביר לו את הסמכות לעניין (סמכות ואחריות שממילא,בתכל'ס הם אצלו),התהליך יהיה קצר יותר. אני מוסיפה קישורים של מס' הודעות שמתארות תהליך שלם שבסופו הילדה אכן נגמלה,לדעתי אפשר ללמוד ממנו הרבה. אנא קראי,ואם תרצי שאוסיף,אני כאן. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/6/xFT/2881/xFP/2881 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/6/xFT/2894/xFP/2894 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/6/xFT/2938/xFP/2935 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/7/xFT/3196/xFP/3196 ודרך אגב,כן אני מאמינה שהוא בדרך לגמילה אם רק תוכלי להרפות.... בהצלחה, מור.

תודה על היעוץ ועל התשובות המדוייקות וערב טוב אורלי

שלום, חג שמח אני אמא חגית לתינוק בן שנתיים ולתינוקת בת שלוש שבועות אני מאוד מוטרדת מההתנהגות של הבן שלי בגלל הקנאה שלו כלפי הבת הקטנה הוא פשוט לא יושן טוב בלילה הוא כל הזמן מתעורר ופתאום יש לו נשירת שיער והוא רוצה לחזור לדיסות ובקבוק אני לא יודעת עם כל הדברים כשורים לזה שהקטנה טופסת מקום בחייו מה שכן אנחנו מאוד משתדלים להעניק לו המון זמן והבת לא נודניקית כל כך ככה שיש לי זמן אליו ואני כל הזמן איתו אני לא יודעת על מה ולמה יש לו לקנאות בכלל עם לא ישתנה שום דבר חוץ מזה שאחותו תופסת מקום לחצי שעה פעם בשלוש ארבע שעות זה נורמלי שהוא גם לא ישן בלילה בגלל זה? אמא חגית הדואגת (פולניה)

ערב טוב, דבר ראשון,כל מה שתארת נורמלי !. גם אם מקדישים זמן ותשומת לב לילד,עדיין זה משפיע זה שנולדה לו אחות. מכיוון שהשאלה הזו נשאלה מס' רב של פעמים אני אוסיף שני קישורים,אנא קראי את התשובות ואם ישארו שאלות נוספות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/10/xFT/4658/xFP/4718 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/1/xFT/42/xFP/64 חג שמח, מור.

אני קוראת נאמנה באתר אך למה התשובות מגיעות כל כך מאוחר???

שבת שלום, בדר"כ הן מגיעות תוך 24 שעות. בתקופה שלפני החג,ביחד עם עבודה,חופשה לילדים,הכנות לחג וכו',הן מתעכבות. מכיוון שהתשובות הן מושקעות,ארוכות וממצות,נדרש זמן רב לכל תשובה . הבחירה העומדת בפני בתקופה זו היא בין קיצור התשובות והפחתת ההשקעה בהן לבין זמן המתנה ארוך יותר. אני בחרתי לשמור על האיכות.... בברכת חג שמח, מור.

מור שלום , גיליתי את האתר אני נכנסת קוראת ולומדת הרבה מתשובותייך הרי הבעיות הן אונבירסליות ואנו כמראות אחד לשני . בני בכורי הוא כנאמר בן 13 , הוא תלמיד טוב , ילד מאוד מילולי , אוהב אנשים ,והוא עדיין מאוד ילד בית , יש לו כמה ידידים שהוא נפגש איתם לעיתים , כי אנו חיים במקום קטן וידידיו הם לא מהסביבה המאוד קרובה דבר שתמיד מצריך תיאומים . עד להשנה ובמיוחד בתקופה האחרונה , כשהוא היה רוצה היה לוקח כדור ,יוצא לשחק ובדרך כבר מתחבר עם עוד כמה , וגם יותר יוזם בעצמו קשרים . בזמן האחרון ,ובמיוחד מרגישים זאת בימיו הראשונים של החופש , הוא בבית,משועמם,כבר לפני תחילת החופש דיברתי איתו ,שיתאם עם כמה חברים בכדי לארגן לו את השבוע שתהיה לו תעסוקה,חבר טוב שבדרך כלל מגיע בחופשים לא היה פנוי השבוע,והוא נשאר כל הימים האלו בבית , מעביר את היום איכשהו, מתקשר אלי לעבודה " אמא ...משעמם לי" כשאני מגיעה הוא כבר קופצני מלא מרץ,מקפיץ כדור בלי הפסקה בבית,ודי משגע את השכל , אני הצעתי לו עוד כאלה שהוא יכול להתקשר אליהם , והוא : לא זז , או אומר לי תתקשרי את ,בני הוא ילד שתמיד היה במסגרת גם בחופשים זה החופשה הראשונה ,הארוכה שאין לו מסגרת עם פעילות הוא ילד של ספורט ומשחקים בחוץ אין לו הרבה סבלנות למחשב,וטלוויזיה, שזה נהדר יש ביישוב שלנו ילדים שאולי הם לא חברים אבל הם בשטח והוא פשוט לא יוזם עם אף אחד , אני לא יודעת בדיוק להסביר לעצמי מה קורה לו , וברור שאני דואגת,מתוסכלת, ושואלת את עצמי האם אני אמורה לעשות בשבילו טלפונים וליזום בשבילו ?אני אמרתי לו שאני יכולה להציע לו אך לא להתחיל בגילו לעשות לו טלפונים....והדבר הנוסף שמדאיג אותי למה הוא פתאום נסגר יותר בבית ופחות רוצה להפגש ולאת ,יש לציין שיש לו אפשרות להצטרף למסגרת של פעילות במסגרת הבלתי פורמלית בשעות אחרי הצהריים , במתחם בית הספר , הוא הלך חודשיים והפסיק לגמרי , אחרי ברור מקיף הבנתי שהרבה ילדים בני גילו הפסיקו להגיע לפעילות. אבל הוא ילד שבכללי פעילות , שיש בה ספורט וחברים עושה לו טוב והוא חוזר מרוצה מאוד , הוא במסגרת ספורטיבית 3 ימים בשבוע אבל לא בחופשים, יש לציין שהוא רצה לעבוד בחופש באחד הענפים החקלאיים אצלנו ביישוב , אך לא נותנים לו בגלל הביטוח , בקיצור : להניח לו ? מה לעשות ???? חברה שלי אחת אומרת תיזמי לו תעזרי לו , וחברה שנייה אומרת , תעזבי אותו , שיהיה משועמם , וכשיימאס לו הוא כבר ידאג לעצמו בגילו את לא צריכה לעשות לו טלפונים , ברור שהוא מרגיש את התסכול שלי , ואני גם אומרת לו ומעירה לו , מחכה לתשובה וסליחה שהארכתי כל כך

ערב טוב, קראתי מס' פעמים את ההודעה וניסיתי לענות לעצמי על השאלה,מה בעצם כ"כ מפריע ומתסכל אותך.... אני לא כ"כ מצליחה. יתכן שישנם עוד דברים שלא עלו בהודעה,אך ממה שעולה אני לא מצליחה למצא משהו ברמות של "תסכול". מדובר בנער בתחיחלת גיל ההתבגרות,ז"א,בשלב שבו ישנם הרבה שינויים - מה שאוהבים יום אחד למחרת כבר לא,הרבה בדיקה עצמית,חיפוש עצמי וכו'. זה בסדר,נורמלי. באפן כללי אני לא מצליחה למצא משהו מדאיג בהודעה. זה נורמלי שילדים ישתעממו בחופש,זה נורמלי שאחרי שנים שהם היו במסגרות,הם ירצו חופש שלא עושים בו כ ל ו ם,זה נורמלי שקצת נמאס מחבריםפ וכשאמא חוזרת הביתה קצת משגעים אותה. עד לכאן,הכל בסדר. אני מאוד מסכימה עם החברה שאומרת לך לעזוב אותו.הוא מספיק גדול להחליט מה הוא רוצה לעשות (כולל ההחלטה להשתעמם) ובטח שמספיק גדול כדי להתקשר לבד. אני ממש ממש לא רואה סיבה (ואולי רק נזק עתידי) למה את צריכה להתקשר בשבילו. באפן כללי,אני מציעה לשים גבול למידת המעורבות שלך בחייו. היום זה אולי עוד נראה בסדר ומתאים בעוד שנה שנתיים עלולים להיות חילוקי דעות בינכם על מידת המעורבות וחבל. בנוסף,כדאי היה לך לבדוק עם עצמך על מה זה "לוחץ" לך כשהוא אומר שהוא משועמם,איפה זה פוגש אותך... ודרך אגב,לעיתים שיעמום יכול להיות כיף :). אני מקווה שהצלחתי להבין את ההודעה שלך כמו שהתכוונת,במידה שאת מרגישה שפיספסתי משהו,את מוזמנת להפנות את תשומת ליבי. שיהיה חג שמח, מור.

מצבנו הכלכלי טוב ואין בעיות מיוחדות. הילדה (13) ירדה בלימודים (ילדה של מאיות וטמפרמנטית ) הלכה עם ילדים בעלי השפעה רעה הנמצאים עמה בבית הספר כנראה ( לא בטוח ) קיימה יחסי מין לילדה כמובן יצא שם של "נותנת" יש לציין שקיימנו ( הילדה ואני ) שיחה עם המחנכת לגבי " מראית עין" וחשיבותה לאחר שהלקח לא נלמד אני מגבילה / אוסרת עליה (בגבולות יכולתי) להתרועע עם אותם חברים וחלה עליה חובת דיווח שוטפת . האם אני נוהגת כשורה ? כיצד עלי לנהוג ?

ערב טוב, לדעתי יש כאן יותר מדי נורות אדומות וכדאי היה לפנות לטיפול. התנהגותה של בתך מצביעה על כך שהיא עוברת תהליך כלשהו שכפי הנראה אינכם מודעים לו. מסיבות כאלה ואחרות היא מתקשה לשתף אתכם ומעדיפה "להמחיש" לכם את מצבה ע"י הדרדרות. ההדרדרות יכולה להיות מן קריאה לעזרה. הרבה בהצלחה, מור

שלום רב בני בן 5, ילד חברותי מאד ורגיש רוצה להיות בסדר כלפי חוץ.. יש לו אח בן שנתיים. במסגרת ההיאבקות שלי בסדר ובניקיון (שלא תמיד מצליחה) שיתפתי אותו מספר פעמים בייחוד בבקשה לסדר את הצעצועים בחדר (יש לציין שהרבה פעמים אני לא מבקשת ומסדרת לבד כי אין לי כח למאבק) וכשהוא סירב הסברתי לו שלחברים לא נעים לבוא כשהחדר לא מסודר ומאז כל פעם שהוא רוצה להזמין חבר הוא מתנה זאת בסידור הבית בנוסף כשאני הזמנתי חבר שלו הוא נלחץ ואמר לי בסוד שהבית לא מסודר וסירב לקבל אותו עד שבדק את הבית. אני מאד מפוזרת ולכן אני נלחמת בסדר כל יום מחדש, אני נעזרת בעזרה חיצונית ועדיין הבית שלי תמיד פחות מסודר מהאחרים אבל במצב נורמלי - אני קיבלתי זאת. שאלתי - הייתי רוצה שלבני תהייה מודעות לסדר וניקיון אבל במקביל לא הייתי רוצה שזה יטריד אותו כ"כ. איזה מסר כדאי להעביר לו ואיך. תודה

ערב טוב, את שואלת איזה מסר להעביר וכיצד. על מנת להסביר אשתמש בתאור שלך בתחילת ההודעה. ממה שאני מבינה,ביקשת ממנו לסדר את החדר,הוא סרב/התחמק... ואז "השתמשת" בחברים כדי לשדלו לסדר. מה בעצם קרה כאן ? החדר המבולגן הפריע לך !. לא לילד,לא לחברים, ל ך. במקום להתמודד עם העניין בדרך ישירה ולהביא את הילד לסידור החדר מתוך הסיבות ה"נכונות",דהיינו כי זו חובתו/כי לך זה מפריע ואת רוצה שהבית יהיה מסודר וכו',בחרת להתמודד עם ההתנגדות שלו ע"י ערוב גורם שלישי בעניין,החברים,גורם שאין לו שום קשר מלבד הפעלת לחץ על הילד. סביר שהפעלת הלחץ עזרה והחדר סודר,העניין הוא שזה כנראה "עזר" קצת יותר מדי ועכשיו קיים לחץ שכל פעם שמזמינים חבר הבית חייב להיות "פיקס". מה אפשר ללמוד מהדוג' הזו ? 1. כשרוצים להשיג/לשדל ילד לעשות דבר מה כדאי להשתדל לעשות זאת ללא ערוב גורם שלישי שלא קשור. כדאי להביא למצב שבו היחסים הם כאלה שכל צד מתייחס למה שחשוב לצד השני מתוך כבוד והתחשבות. ז"א, את מתחשבת במה שחשוב לילד והוא מצידו מתייחס לבקשות שחשובות לך (כמו סידור חדר לדוג'). לא מתוך זה שנורא בא לו לסדר,אלא מתוך התחשבות והדדיות. 2. אין טעם להשיג שת"פ ע"י הפעלת לחץ גלוי/מסווה כי לפעמים זה יוצא קצת מפרופורציה. כאמור המסר שכדאי להעביר הוא של התחשבות אחד בשני,עזרה והדדיות - אני עוזרת לך ב... ואתה עוזר לי ב... דרך אגב,אפשר (וכדאי) לשוחח על זכויות וחובות של כל צד. לגבי הסדר,אני מבינה שזה נושא שמטריד אותך והיית רוצה שאצל בנך המצב יהיה טוב יותר,אבל הוא קטן וזה עוד ישתנה מליון פעם לכאן ולכאן. זכרי,שזה משהו שמטריד א ו ת ך,לא אותו. חג שמח, מור

בני בגיל ההתבגרות. נבון מאוד, חד לשון, מאובחן מגיל הגן כלקוי קשב וריכוז(אינו מקבל טיפול תרופתי כיוון שהיתה לזה השפעה חברתית ונפשית רעה מאוד בכיתה א. יחד עם זה מצליח בלי להכין שעורים ובלי ללמוד למבחנים) ולשאלתי: מאז ןמתמיד יחסי עימו היו טעונים. הוא כעס עלי רוב הזמן. למרות השתדלותי הרבה,נראה לי שבעיניו אני לא אמא מוצלחת במיוחד.יתכן והדימוי שלי בעיניו הוא של חלשה.מה שלא היה רחוק מהמציאות הזוגית שלי בעברי.כיום אנו הולכים ליעוץ משפחתי. לא פעם הוא מלגלג , מזלזל ואף מעליב אותי (כמו למשל כשאני רואה תוכנית קלילה-הוא טוען שזו תוכנית לבעלי אנטליגנציה נמוכה...או רק לנשים שטחיות...)אני מאוד שכחנית-והוא יכול לקרוא לי סנילית. חיבת לציין שהוא אינו רע מיסודו ואינו מתנהג כך עם אחרים -זה משהו איתי . המטפלת כמובן אמרה שאסור שזה ימשיך וביקשה שנחשוב מה לעשות כשהוא יתנהג כך שוב. אנא עיזרי לי. היום אינני עושה הרבה חוץ מאשר להגיד לו שאיני מסכימה שידבר איתי כך.או שאני אומרת לו שזה מעליב. או שאפילו שלחתי אותו לחדר עד שיתנצל . לחדר הוא נכנס ,אבל מההתנצלות בדרך כלל הוא מצליח להתחמק בזכות פילפוליו ויכולתו הורבלית הטובה. חייבת לציין שעם בעלי הוא אינו מרשה לעצמו התנהגות שכזו. אשמח לשמוע את דעתך ובמיוחד כיצד ל ה ג י ב!!!?

ורד יקרה, במקרים שבהם נמצאים תוך כדי תהליך טיפולי אני משתדלת מאוד להמנע מלהתערב (מהרבה סיבות שכרגע לא אפרט). כמו שאת כותבת קיבלת "שיעורי בית" מהמטפלת ויש סיבה לזה שהיא הטילה את זה עליכם ולא נתנה לכם את התשובה,כך שגם אין טעם לבקש את התשובה ממני... הרעיון הוא שאת תקחי יוזמה ותהיי מספיק חזקה כדי להחליט איפה את שמה את הגבול ומה הסנקציה שישנה אם יעבור את הגבול. נסי לאזור כוחות ולהתמודד עם שיעורי הבית לבד,את תצאי נשכרת מזה. הרבה בהצלחה וחג שמח, מור.

כלבינו האהוב נפח את נשמתו לפני כחצי שעה , ילדינו בן ה- 3 מכיר אותו מיום היוולדו , השאלה היא - איך מספרים מחר בבוקר לילד שהכלב מת ??? אודה לעזרתך.

ערב טוב, סביר שההודעה כבר לא רלבנטית. בכל מקרה אני מוסיפה קישור לשאלה דומה. אם בכל זאת תרצי תשובה נוספת,אני כאן. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/4/xFT/1519/xFP/1537 חג שמח, מור

ילדי בן שנה וחצי. בזמן האחרון שמנו לב שיש לו בעיה בתקשורת עם ילדים אחרים. כשהוא כועס בגן הוא מחפש מישהו שהוא חלש ממנו כדי להרביץ לו. פעמים רבות כשהוא בא לשחק עם מישהו או לגעת במישהו, במקום לעשות זאת בעדינות, הוא מפעיל עליהם כוח שמתבטא כהתנהגות אלימה. כיצד אפשר ללמד אותו לנהוג אחרת?

ערב טוב, ילדים לומדים ע"י חיקוי. בדרך כלל,ילד שמקבל יחס עדין,מתחשב,נעים... ינהג כך כלפי אחרים. כדאי לבדוק האם יש מבוגר בסביבתו (בבית או בגן) שמתייחס אל הילד באפן דומה לזה שבו הוא מתייחס כלפי שאר הילדים. בגיל הזה חשוב להסביר לילד דברים לפני שעושים אותם וגם אם הוא מתנגד לא לכפות עליו דברים בכח (לדוג' אם רוצים להוריד לו חולצה,להגיד בא נוריד את החולצה. אם הוא מתנגד,לא לנצל את זה שאנחנו יותר חזקים ולהוריד לו בכל זאת,אלא להסביר ולהגיע להסכמה.). דבר נוסף,לגבי הכעס,חשוב לשקף לו את מה שהוא מרגיש ולתת לו לבטא בדרך כלשהי,לגיטימית את הכעס. ישנן מס' תשובות כולל דוג' בנושא,בפורום. חלקן :http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/337/xFP/367 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/11/xFT/1403/xFP/1404 חג שמח, מור

מור, שלום רב, לפני שנה ותשעה חודשים חזרתי עם בני (כיום בן שש וחצי) לארץ, בעלי נותר באמריקה. ופתחתי בהליכי גירושין כמעט מייד עם שובי. במשך 5 חודשים גרנו אצל הוריי, שם בני ישן במיטה משלו בחדר משלו. כעבור חמישה חודשים עברנו לגור בדירה משלנו, בתחילה בני ישן במיטתו בחדרו וכעבור תקופת מה באופן הדרגתי בני עבר לישון איתי כל לילה מהרגע שהלך לישון בשעה שמונה. כיום אין לי בן זוג ואני לא מרגישה בעיה עם זה, בתקופה בה היה לי בן זוג זה לא היה נוח - הייתי צריכה להעביר אותו למיטתו באמצע הלילה ולעיתים הייתי אומרת לו שהלילה לא יכול לישון איתי, כי אני צריכה לרסס את החדר. בני לא מוכן בשום אופן לעבור לישון בלילה במיטתו ואומר לי שישן איתי עד שלא ירצה יותר. האמת לא ניסיתי לעשות מאמצים עזים לשכנע אותו לישון במיטתו אני גם לא יודעת איך ומה לומר לו מבלי לפגוע בו. האם יש לי סיבה לדאגה? חוץ מהעובדה שבני ישן עימי הוא ילד עצמאי ושמח. האם עליי לשכנע אותו ואיך לעבור לישון במיטתו? עד מתי עלי לקבל זאת? יש כל מיני גישות ואינני יודעת מה לעשות. בלילה השינה איתו נוחה ואפילו נעים לי לא לישון לבד, ועצם הרעיון עבורו שישן לבדו גוררת אחריה בכי קל והתמרדות עזה. אבי טוען שזה לא בסדר, אימי בעד - ואני ממש לא יודעת מה עליי לעשות ואם בכלל אי מתי? תודה , האם המבולבלת.

היי אורנה, בהודעתך את מעלה שאלות שלדעתי רק שאלה אחרת יכולה לענות עליהן. השאלה היא - של מי הצורך ? שלך או שלו ? .אני לא מתכוונת להיום,כי היום קצת קשה לשים את האצבע ולהבחין בין צורך לבין הרגל. ז"א,הוא כבר רגיל וקשה לילדים לשנות הרגלים כך שאפשר לבלבל ולענות שזה צורך חד משמעי שלו,אך האם זה באמת כך ? אני לא מנסה לנקוט צד,אני באמת שואלת. שאלה נוספת - עד כמה אנחנו כהורים רואים את התפקיד שלנו בשימת הגבולות (הפיזיים,הרגשיים,ההתנהגותיים...) ? עד כמה הושקעה מחשבה לטווח הרחוק יותר ? האם בעיניך ישנו גיל שבו זה צריך להפסק ואם כן האם ככל שיעבור עוד זמן,יקל או יקשה על התהליך ? וכן הלאה... לכל אחד מאיתנו יש את האני מאמין שלו. ישנם הורים "זורמים" וממולם הורים שזקוקים מאוד לחופש שלהם ומולם כאלה שמאוד מאמינים בהררכיה... כל אחד ואמונותיו. בעיני הדבר המשפיע ביותר הוא הראיה לטווח הארוך. ז"א, אם את חושבת שהדבר יעזור לו לטווח הארוך או יקשה עליו.... בכוונה עניתי בכלליות והעליתי הרבה שאלות למחשבה,כי לדעתי זה משהו בסיסי יותר של איך את רואה את הדברים. אם תרצי משהו יותר קונקרטי,תנסי לשתף קצת י8ותר בנק' שהעלתי ובאיך שאת תופסת את תפקידך כאמא ואשתדל לעזור. חג שמח, מור.

שלום! ילדי בן שנתיים וחצי, אח בכור לאחותו בת הארבעה חודשים, ילד נוח ונבון. הקשר בינינו הינו נעים וכיף וכשמגיעים לסיטואציות של חוסר הסכמה הדבר נפתר במשא ומתן אשר בד"כ נגמר בטוב. בזמן האחרון (אולי בגלל הגיל או/ו הולדת אחותו), הוא פיתח תכונה מוגזמת של עקשנות והתנגדות להרבה דברים שלא היתה לו שום בעיה בעבר. כל ערב הוא לא מוכן להיכנס להתקלח, הדבר מתבצע רק אחרי חצי שעה-שעה של שיכנועים, הוא לא רוצה ללכת לשירותים, הוא מתאפק עד לקצה היכולת (בגן וגם בבית למרות "חיזוקים חיוביים" שניסיתי), הוא לא רוצה להתלבש בבוקר לגן ועוד. כל אלו הם דוגמאות של דברים שהיה עושה בשמחה בעבר. אני מותשת מהויכוחים היום-יומיים, אולי זו דרך לקבל תשומת לב, אני לא יודעת, אני מאוד משתדלת ליהיות תמיד זמינה אבל אני חייבת גם לטפל באחותו. האם זו הסיבה? כיצד עליי להמודד עם זה? תודה

צהריים טובים, כל הדברים שציינת מתקשרים ל"להיות גדול" - ללכת לשרותים זה להיות גדול,ללכת לגן זה להיות גדול וכו'. צריך לזכור שלמרות שהוא הבכור,הוא עדיין ילד קטן ולמרות הקושי כדאי לאפשר לו להיות קטן. הרבה ילדים תופסים את ה"להיות גדול" קצת כעונש. להיות גדול = המון מטלות,איסורים... מצד שני,לאחותו נשאר כל הכיף (מנק' מבטו) כי היא קטנה ו"מותר לה". אין ממנה דרישות. אני מציעה,לסמוך קצת פחות על היכולת שלו ליזום מהלכים (הליכה לשרותים,כניסה לאמבטיה...) ולעשות איתו. ז"א,פחות שכנוע,יותר עשיה. כמו שלא היית משכנעת את התינוקת אלא עושה בשבילה. אני מוסיפה קישור לתשובה באותו הנושא http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/10/xFT/4658/xFP/4718 במידה שישנן עוד שאלות,אני פה. חג שמח, מור.

בני בן ה - 8 אינו יודע להפסיד. כל הפסד מול חברים או מול אחיו גורם לבכי ולתוקפנות. האם יש דרך לטפל בענין?

לילה טוב, כן,כמו ברב הדברים... אמנם בקישור הבא לא מדובר בדיוק על זה אבל זה מסביר את עניין המסרים/ציפיות שאנו מעבירים לילדנו... קראי את השרשור ותנסי לראות אם זה מתחבר אלייך איכשהו. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/9/xFT/4127/xFP/4123 מור.

בוקר טוב מור, מה שלומך? ביתיבת 6.5 וסובלת מכאבי בטן חוזרים, לפי הצעתך אני נותנת לה סוכריות שיעברו לה הכאבי בטן ואכן זה עוזר. לפני יומיים בערך המחנכת של ביתי שוחחה איתי בטלפון וסיפרה לי שהיא שמה לב יותר להתנהגותה בזמן האחרון ושמה לב שברגע שיש שינוי במהלך היום היא מתלוננת על כאבי בטן, לדוגמא יום אחד הם הכינו מצות לחג הפסח וזה גרם לה לכאבי בטן, לדעתי כל שינוי מהשיגרה (לפי דבריה של המחנכת) גורם לביתי כאבי בטן. כמו כן כשהמחנכת כועסת על ילדים אחרים היא גם סובלת מכאבי בטן. לסיכום טענתה של המחנכת שהיא מאוד לחוצה בשיעורים כאילו לא רוצה לטעות ולא רוצה לפספס משהוא ולדעתי זה גם גורם לה לכאבי בטן. אני מנסה להסביר לביתי שזה לא נורא שלא יודעים כי גם אני לא יודעת הכל, לא נורא שטועים כי טעויות אפשר לתקן וגם אני עד היום טועה. אשמח לדעת את דעתך בנושא והאם יש דרך להפחית את הלחץ שבו היא שרויה במהלך השיעורים בכיתה? כמו כן רציתי להוסיף שהיום אני מאוד כועסת עליה מיכוון שהיא כל הזמן קוראת לי אמא רעה וזה מאוד פוגע ומעליב ודרכי להתמודד עם האימרה הזו (למרות שהסברתי לה הרבה פעמים שככה לא מדברים עם אמא) והיום זה ממש הכעיס (הפעם לא הסתדרו לה המכנסיים הצעתי לה מכנסיים אחרות והיא לא הסכימה ופתרון אחר היא לא מצאה) היא ממש נכנסה "להתקפת צעקות וצרחות" ואני בתגובה התעלמתי ממנה מיכוון שככה לא מתנהגים וככה לא מדברים לאמא התנהגתי אליה בצורה מאוד קרירה למרות שהיא ביקשה סליחה ואני אמרתי לה שאני לא סולחת כי זה לא הפעם הראשונה. ביתי הלכה כעוסה לבה"ס עצבנית ועיניים אדומות מבכי, וגם אני אותו הדבר הלכתי לעבודה כעוסה ועצבנית. אשמח לדעת את דעתך בנושא והאם נהגתי נכון, וכיצד עלי להתנהג בהמשך במקרים כאלה. בתודה מראש והמשך יום נעים

סופי יקרה, אני קוראת את ההודעה מס' פעמים וחושבת איך לנסות להעביר לך תהליך שלם בכמה מילים..... קשה !. מכיוון שהעלית הרבה בהודעה ננסה לעשות סדר - לגבי עניין הלחץ מטעויות אני מצרפת תשובה בנושא דומה,אנא קראי - http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/11/xFT/336/xFP/361. לגבי כל השאר - יש לי תחושה (ונדמה לי שאמרתי את זה גם בעבר..) שאתן משדרות על גלים שונים. ילדים מאותתים להורים בצורות רבות,במידה שההורה מבין את האיתות,נותן מענה הולם,הילד בא על סיפוקו והחיים ממשיכים. במידה שההורה מתקשה בהבנת האיתות,הוא מגיב לא לאיתות/צורך אלא במישור אחר (אולי יותר ת'כלס) והצורך של הילד לא רק שלא קיבל מענה אלא לעיתים הוא גם גדל ואז הדרך לתחושת תסכול (שיכול להתבטא באמירה - "אמא רעה" ) של הילד,קצרה. אני אנסה להסביר את העניין ע"י דוג' - ילדה קמה בבקר,מנסה ללבוש את המכנסיים,לא כ"כ הולך לה.היא צועקת,מייללת,מסרבת לשתף פעולה. האמא מיד מציעה להחליף למכנס אחר. הילדה ממשיכה בהתנגדות,צעקות. וכך הלאה. בהרבה מקרים הבכי,צעקות,יללות... מאותתים שהיא בעצם זקוקה ללטיפה,לפינוק ,ל.... (כל ילד והל... שלו).במקרה כזה,חיבוק,שיקוף של הקושי שהיא מרגישה באותה התקופה,התיחסות רגשית יותר תהווה מענה לצורך ותניב תוצאות חיוביות יותר מאשר החלפת מכנס. כמו שכתבתי בהתחלה כדי שהורה יתחבר למה שכתבתי פה ויוכל לזהות איתותים,מסרים,צרכים,מענים פונקציונלים ובלתי פונקציונלים,נדרש תהליך שלם. לצערי,קיצורי דרך לא כ"כ מצליחים במקרים כאלה. מנסיוני בעזרת עבודה ממוקדת ונכונה אפשר להביא לשינוי בזמן קצר. אני מציעה לך לפנות ליעוץ ולעבור את התהליך השלם. כל בעל מקצוע זקוק לכלי עבודה,גם הורה... הרבה בהצלחה, מור.

שלום רב ! הבן שלי בן 10 תלמיד בכיתה ד'... הוא מקבל המון הערות ביומן על אי הכנת שעורי בית ... אני כבר חסרת אונים .. זהו ילד מושקע שהולך לחוגים יש לו חברים הוא מקבל מכל טוב ... וכל הזמן או שהוא שוכח או שהוא לא מבין לא שואל אף אחד ופשוט לא עושה .. כבר נמאס לי לקבל הערות רעות במחברת ולהפגש עם המורה .. אני לא יודעת מה לעשות במצב כזה אני פשוט כועסת עליו אבל זה לא עוזר יש רק עצבים בבית .. וזה פשוט ממשיך ... אשמח לעזרה ... תודה רבה :) אם אתה מעוניין לעוד פרטים תשאל בכיף ..:)

ערב טוב, כן, אני צריכה עוד פרטים (דרך אגב - מעונינת ולא מעוניין...). 1. ממתי המצב הוא כזה ? 2. פרטי את סדר היום שלו. 3. מה תגובתו על ההערות ? האם נוח לו עם המצב או שנראה לך שהיה רוצה לשנות ? 4. מה תגובתך (כולל דוג') ? 5. האם אביו נמצא ואם כן מה תגובתו ? 6. מה לדעתך גורם לכך ? 7. איזה מן ילד הוא פרט לעניין ש.ב ? ככל שתפרטי יותר כולל דוג',אוכל לעזור יותר. מחכה, מור.

שלום, בני בן 4, ילד יחיד במשפחה. מזה כחצי שנה הוא התחיל להתייחס אלינו באופן שונה. הוא מקשיב רק לאבא, מוכן לבצע רק את מה שאבא אומר ובי מזלזל, אבל ממש מזלז ברמות קשות. למרות שאני רכה איתו ואוהבת, כמובן יש סיטואציות שאני כועסת, אבל בעלי הוא אפילו לא צריך להרים את קולו עליו הוא מבין הכל מהמבט שלו, כל דבר שאני מבקשת לעשות הוא שואל קודם את הדעה של אבא, האם אבא מרשה. המצב בו אני נמצאת ממש מעצבן אותי, מה עלי לעשות איך להתייחס לילד שגם יעריך אותי ולא רק את אבא? מודה לכם מראש על תשובתכם.

ערב טוב, ההודעה קצרה וכללית וחסרים פרטים רבים. אני אעלה כמה נק',תתיחסי ונמשיך. 1. מכיוון שילדים לומדים ע"י חיקוי,השאלה הראשונה המתבקשת היא את מי הוא מחקה ? האם ההתנהגות שלו כלפייך מזכירה התנהגות של אחרים כלפייך ? 2. האם קרה שינוי כלשהו לפני כחצי שנה (הפסקת לעבוד/גן אחר/מעבר דירה...) ? 3. את כותבת שהילד מבקש את האישור של אביו. זה יכול לנבוע מכמה סיבות,בינהן - חיקוי,פחד,רצון לרצות ולמצא חן וכו'. מכיוון שההודעה קצרה מאוד,לא ברור לי מקור הצורך באישור. 4. בסוגיה כמו זו חשוב מאוד מה טיב הקשר בין ההורים עצמם,ללא זה לא אוכל לענות. אני מציעה שתנסי לפרט יותר,ע"פ הנק' שהעלתי ואם תוכלי בכמה מילים לתאר כטיפוס אותך ואת בעלך,זה יעזור. מחכה, מור

שלום. אני שואלת לגבי ילד בן שנתיים ועשרה חודשים: 1. גמילה - אנחנו לא מצליחים לשכנע אותו להגמל מחיתולים עדין -קנינו ישבנון ,סיר,תחתונים אטרקטיבים, לא לחצנו רק הצענו דיברו איתם בגן על הנושא. לפני שבוע בפעם הראשונה אחרי השיחה בגן, הוא לקח לבד את הסיר התישב ועשה קקי ולאחר שסיים שמחנו איתו שרנו לו מחאנו כפיים התקשרנו לסבתא לגננת ואפילו הובטחה לו הפתעה מהגננת ( שאותה קיבל).אך מאז הוא לא מוכן הוא יושב כמה דקות ומיד מבקש חיתול.( הוא נורא נבהל ממראה צרכיו בסיר -ברח בצעקות ). כבר קראנו את כל העצות מבקשים עזרה בנושא . 2. יש לנו עוד בן בן 10 חודשים. הם אוהביםחד את השני מאוד אך הגדול לא מפסיק להחטיף לקטן (נגע בי, לקח לי) שום דבר לא עוזר - בטוב -מדברים מסבירים ברע - צעקות עונש - ללכת לחדר.כלום. זה קצת מפחיד כי כבר עולל לאחיו כמה נזקים - שריטות, נפל על הראש מה לעשות, איך להתנהג, מה לומר? בתודה מיה.

ערב טוב, נתחיל מעניין הגמילה - דבר ראשון אני ממש מציעה לעקוב אחרי מס' תשובות שלי לחני. יש בהן את כל "תורת הגמילה",בקצרה : http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/6/xFT/2881/xFP/2886 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/6/xFT/2894/xFP/2908 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/6/xFT/2938/xFP/2967 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/7/xFT/3196/xFP/3196 בנוסף,גמילה מטבעה מגיעה בגלים - מצליחים,מפספסים,מפספסים,מצליחים. זו התנסות חדשה לגמרי עבורו ובהרבה מקרים גם מפחידה. מבחינת ילדים קטנים הקקי הוא חלק מהם ואין שום הבדל אם נפלה לסיר רגל או קקי,מבחינתם זה אותו הדבר. לכם ההורים אין הרבה (יחסית לדברים אחרים) מה לעשות חוץ מאשר לאפשר לו להתמודד עם העניין בקצב שלו ובדרך שלו וכמובן לעודד אבל.... בעדינות !. ז"א,זה נהדר שהצליח לו פעם אחת,אפשר להגיד כל הכבוד,לתת לו להוריד מים אם הוא רוצה וכו', אבל בפרופורציות !. אין צורך לעשות חגיגה גדולה,הפתעות, וכו'. מדוע ? א. כי זה עלול להלחיץ את הילד. הוא מבין שע"י כך הוא גורם לכם אושר גדול ומצד שני אותו זה מפחיד ואז הוא "תקוע" בין הפחד שלו לבין הרצון להיות מקסים,גדול,בוגר וגורם אושר. ב. כדי למנוע מצבים שעלולים להופיע בעתיד - קקי =הפתעה וכו'. ג. מעבר לסיר/אסלה הוא תהליך נורמלי וזה גם המסר שאמור לעבור לילד. אני חושבת שמה שכתבתי כאן ביחד עם הקישורים,אמורים לתת כיוון ולעזור. אם ישנן עוד שאלות בנושא אני כאן. לגבי הקשר עם האח - אם תעיני קצת בתשובות תראי את דעתי על מידת היעילות של עונשים,במיוחד בגיל הזה. סביר שהוא מרגיש כעס/קנאה/תסכול... כלפי האח,לפחות באותה נק' זמן שבה הוא מרביץ. עונש,לא רק שלא יפחית את הרגשות האלה,שמובילים לאלימות אלא רק יגביר אותם כי עכשיו "בגללו" הוא גם נענש. בנוסף,הרבה פעמים ילדים קטנים,גם אם הם מבינים מה לא לעשות או איך לא להתנהג,זה לא אומר שהם יודעים איך כן ולכן חשוב מאוד לעשות כמה דברים - ראשית,לשקף לילד את מה שהוא מרגיש (אתה כועס על... כי הוא לקח לך..),לפרש הרבה ולתת רעיון להתנהגות חלופית. לא ברור לי האם ועד כמה הוא נדרש לוותר לקטן כי הוא קטן/תינוק... אבל במידה שזה קיים זה יכול לעורר אצלו הרבה כעס שעלול להתבטא גם באלימות. חשוב להקפיד שגם אם הוא הגדול,זכויותיו ישמרו וללמד את הקטן לא לחטוף/לא למשוך וכו'. במידה שתרצי שאוסיף לגבי הקשר בין האחים,אנא פרטי קצת יותר על הקשר כולל דוג'. מקווה שעזרתי,אשמח לשמוע האם התחברת למשהו. מור.

ברצוננו להזמינכם להשתתף ביום עיון מרתק בנושא פסיכודיאגנוסטיקה, משפט ואתיקה שיתקיים ב- 30.5.05 באוניברסיטת חיפה הרשמה מוזלת עד 15.4.05 ! יום העיון, בהשתתפות מיטב המומחים בתחום, יעסוק באבחון והערכה פסיכולוגיים בנושאים: מסוגלות הורית למשמורת ולאימוץ, קטינות קורבנות של פגיעה מינית, ילדים שחשופים להזנחה פיזית ונפשית, לקות למידה, אבחון תסמונת PTSD העולה לדיון בתביעות נזיקין, הערכת אחריות פלילית ויכולת לעמוד לדין, פיגור שכלי, חוות דעת מקצועיות וסוגיות אתיות ומשפטיות בפסיכודיאגנוסטיקה. להזמנה ליום העיון ופרטים לחץ על הקישור לאתר להלן - http://virtualnew.haifa.ac.il/users/www/25863/פסיכודי%20הזמנה%20מייל.htm בברכה, המחלקה לפסיכולוגיה ומשפט המרכז הבינלאומי לבריאות משפט ואתיקה

http://www.hebpsy.net/calendar.asp?cat=2&date=30/5/2005&id=422 באתר "פסיכולוגיה עברית"

שלום ובוקר טוב , יש לי ילדה בת שנה וחצי כיום ובתחילת שנת הלימודים הקרובה היא תהיה בת שנתיים , האם אפשר לרשום אותה למשפחתון מבחינת הגיל וגורמי ההתפתחות או שעדיף לגן , ברצוני לציין שבמשפחתון שבו אני מתעיננית יש עוד שני ילדים בני גילה , אני מאוד מתלבטת ואשמח אם תעזרי לי להחליט תודה ויום טוב , דקלה .

לילה טוב, אפשר בגן ואפשר במשפחתון. אין חוקיות לעניין,השאלה היא על מה את רוצה לשים דגש,ז"א מה יותר חשוב לך ,לדוג' : - מס' הילדים - אם חשובה לך מסגרת קטנה כמובן שהנטיה היא למשפחתון. - תכנים - אם חשוב לך שתהיה יותר למידה,הכף נוטה כמובן לכיוון הגן. וכו'. בנוסף,חשוב לבדוק גם את הגן וגם את המשפחתון לגופם. מכיוון שהשאלה שלך מאוד כללית אני מוסיפה קישורים לשתי תשובות שלי שמתייחסות לבחירת גן,אנא קראי אותן ובמידה שתרצי לשאול דבר מה נוסף,אענה בשמחה : http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/10/xFT/267/xFP/282. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/6/xFT/2904/xFP/2915. בהצלחה, מור.

שלום, אני אמא לנער בן 13.5 ולילדה בת 10. שאלתי מתיחסת לנער. מדובר בילד מאוד מסוגר שמרגיש מאוד לא נח בחברת ילדים אחרים. אין לו בכיתה חברים בכלל. יש לו חבר אחד שהוא גם בן הדוד שלו והם באותו הגיל. עלי לציין שמדובר בנער מאוד חכם שהוגדר בעבר כילד מחונן. הוא תמיד היה שונה משאר הילדים בני גילו. בגיל שנה הוא ידע כבר את כל האותיות בעברית ואת הספרות עד 12. הוא התעניין מגיל מאוד צעיר בספרים ואנציקלופדיות. מאז ומתמיד הוא לא אהב מגע וכתינוק הוא לא היה מוכן ללכת לכל אחד. עלי לציין שיש לו לקויות למידה שבאים לידי ביטוי בכתיבה וגם במוטוריקה העדינה והגסה. יש לו בעיה לבעוט בכדור (בעית קשר עין רגל) ולכן הוא לא יכול לשחק עם ילדים בכדורגל או כדורסל. הוא ממש מבודד חברתית. עוד אציין שיש לו עולם פנימי מאוד עשיר. אבל העיסוקים שלו כל היום הם מחשב וטלויזיה. מה עושים אשמח לקבל תשובה מהירה תודה האמא המודאגת

לילה טוב, בהודעתך הצגת את דאגתך (המובנת..) ממצבו החברתי,אבל לא ציינת מה הוא מרגיש/חושב בקשר לכך. אני מעריכה ששוחחתם על כך במשך השנים - האם הוא דיבר על קשיים בתחום החברתי ?,האם הוא רוצה לשנות משהו או שטוב לו כמו שהמצב היום ? האם הוא הסביר מדוע יש לו רק חבר אחד ? בקיצור,חשוב (במיוחד בגילאים כאלה) להתייחס גם לאיך שהוא רואה את הדברים,הרי סה"כ השאיפה היא שיהיה לו טוב ולכן בראש ובראשונה חשוב לדעת מה זה בעיניו טוב. לכן, לפני שאני קופצת למסקנות/עצות נמהרות,אשמח אם תביאי את הצד שלו לעניין. מחכה, מור

שלום, אנא עזרה, הבן שלנו (16) מרבה לשקר לעיתים גם ללא כל סיבה. בנוסף אנחנו מתביישים לציין אך גם לוקח כספים ללא ידיעתנו. תמיד לאחר שיחות וחקירות של שתי וערב האמת יוצאת לאור (כמובן תחילה מתכחש)הן בנוגע לשקרים והן בנוגע לגניבות.אנו חייבים לציין שהוא ילד מתוק ונפלא. וכאשר אנו משוחחים איתו הוא מעביר תחושה שהוא מסכים ומבין אותנו מאוד. וכמובן מבטיח לא לחזור על הדברים. אנו מרבים לשוחח אתו בעקבות מקרה (עונשים הוא לא מקבל) מבהירים לו כי אנו מאוד מאוד אוהבים אותו ואם יש לו בעיה אנחנו פה לעזור. הדברים האלה חוזרים על עצמם אחת לחודשיים שלושה מזה שנתיים. החלטנו לא להעמיד בפניו גירויים אבל זה לא עזר. אגב את הכספים הוא מבזבז וזה בדוק באכילה בחוץ קניית חולצה נעלים נסיעות במוניות לחברה האישית בקיצור מותרות. אנחנו חסרי אונים.... אנחנו לא מדברים על ירידה במוטיבציה ובלימודים. זה כבר שולי אך אולי קשור אנא עזרתכם.

ערב טוב, כמה הודעות מתחת,עניתי לשאלה מאוד דומה... אנא קראי אותה ואם ישארו שאלות נוספות,אני פה. מור

תודה על התגובה, אולם בכל זאת, למטה מדובר בילדה קטנה בת 6 הבן שלי מבוגר ב10 שנים. כשהיה הבן שלי בן 6 גם בבית וגם בגן ובבית הספר פנו אליו לאמת דברים וזאת משום שהוא היה ישר ואמיתי. הוא בן זקונים אחיו המבוגרים מעולם לא משקרים גם שאשר יודעים שנכעס על מעשה. והוא רואה זאת גם נתנו לו דוגמאות. אבל יותר מכל מזה מדיר שינה מעינינו זה נושא ה"גניבות" אנא אם יש לך תרופת פלא. אנחנו מוכנים לשאול את עצמנו ולבדוק את עצמנו שוב ושוב איפה טעינו... ולנסות לתקן אם עוד לא מאוחר. אני חייבת לציין שהכל התחיל בגיל הבגרות. ועוד לציין הוא לא מתחצף הוא לא צועק ומקבל את כל הטפות מוסר שלנו בשקט גמור ובהסכמה וללא כל ווכוח. אנא עזרתך, תודה

צהריים טובים, התשובה שהתכוונתי אליה היא זו : http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/11/xFT/4793/xFP/4835 והיא לגבי נער בן 16 ולא ילדה בת 6. חג שמח, מור.

לא יודע עד כמה זה קשור לפורום הזה אבל מסתבר שיש לי מחלה... אני הומו... ויש צורך בפתרון מידי אמא שלי שכמובן גילת באמצעות חוש העיתונאית החוקרת שלה לבדה המומה מיזה היא בקטע של: כל עולמי חרב... היא רוצה שאני אלך לפסיכולוג מהפנט ש"יוציא אותי מיזה" עכשיו השאלה... אני אישית מאמין מאוד שזה מולד... אבל זה לא הקטע פה... אני רוצה לשאול אם הפסיכולוג שאמא שלי דיברה איתו הוא שרלטן או לא. אז השאלה שלי היא האם טיפול בהיפנוזה יכול לעזור (רק לרקע... לא מדובר בנער מבולבל מינית... )

שום מהפנט לא יכול להוציא אותך או לגרום לך להתנהג באופן שהוא שונה מהותית ממה שאתה (יש הרבה מחקרים בנושא הזה). הומוסקסואליות היא לא מחלה. ולכן לא ניתן להירפא ממנה. עדיין לא יודעים היום להגיד האם זה גנטי או לא, אבל בכל מקרה זה לא מחלה. אתה יכול להפנות את אמא שלך לקבוצות תמיכה בנושא (יש קבוצות תמיכה מעולות של הורים לילדים הומוסקסואליים). תהיה אתה! אם אתה הומו- אז אתה הומו! אמך תצטרך לדעת לקבל אותך כמו שאתה. המון בהצלחה. יעל.

ערב טוב, לגבי השאלה האם הפסיכולוג שרלטן או לא - אין לי מושג,לא מכירה. לגבי השאלה האם טיפול בהפנוזה יכול לעזור - לעזור למה ? להפסיק להיות הומו ? אני מאוד בספק... אני ממליצה לך להתיעץ בפורום פסיכותרפיה. ד"ר רובינשטיין מטפל בבעיות של זהות מינית ויוכל לענות מנסיונו. מור

בתי, בת 6, בכיתה א', נוהגת לשקר. השקרים הם בעיקר על מעשים שהיא עשתה ואינה רוצה להודות בהם, או סיפורי כיסוי להתנהגויות לא נאותות (העלבת חבר, הרס ציוד לא שלה וכד'..) היא מכחישה את המעשה ומשקרת במצח נחושה (מביטה ישר בעיניים ומכחישה). היא אינה נרתעת מעונשים קונבנציונאליים כמו - "שיחות נפש", כתיבת חיבור על המעשה, התנצלות, לקיחת חפץ משלה להחזיר לחבר וכד'. היא מקבלת את העונש ועושה אותו במלואו. הדבר מביא אותי לא להאמין לה (זאב, זאב...) כל דבר שאני שומעת, רואה - אני משוכנעת שהיא עשתה זאת. מה עושים???

ערב טוב, האם כדאי לה לספר את האמת ? אולי היא עושה את החישוב שעדיף לקחת את הסיכון שיגלו ויענישו מאשר להתמודד עם התגובות שלך/ם על המעשה עצמו ? האם קורה שאחד מההורים,לא חלילה משקר,אבל "מסובב" קצת את האמת,מספר "שקר לבן".... ? קשה לי להאמין שילד שחי באוירה פתוחה וישרה שבה יושר היא תכונה מוערכת שכל בני הבית פועלים על פיה,ושאין לו מה להפסיד מאמירת האמת,מעדיף לשקר ולהענש.. אני חושבת שהדבר שהכי יכול לקדם את העניין הוא שתשבי עם עצמך ותעני לך על השאלות הבאות : 1. מתוך הכרות שלך עם תגובתך כשהיא מספרת על התנהגות לא נאותה או על מעשה אסור,האם את במקומה היית באה ומספרת את האמת ? 2. כמו שכתבתי,למה כדאי לה לספר את האמת ? 3. האם יתכן שיש מישהו בסביבתה הקרובה שמתמודד בצורה דומה עם קשיים ? ככל שתצליחי להעמיד את עצמך במקומה ו"לשוחח עם עצמך",תוכלי להבין יותר את מקור השקרים,ואז קל יותר לדעת מה צריך להשתנות כדי להביא לשיפור במצב. בהצלחה, מור

בני בן 3 ילד מקסים חייכן וחכם(מבחינה שכלית הוא עובר המון ילדים גדולים ממנו) אבל הוא קופץ ומטפס בלי סוף מתעורר מוקדם בבוקר ולא יושב רגע במנוחה, בגן יש צורך לשנות לו תעסוקה כל 5 דקות על מנת שלא ימאס לו כי אז הוא מתחיל לזרוק דברים לפעמים על ילדים בכוונה תחילה אסור לו להשתעמם כי אז הוא בועט בילדים ומרביץ בלי סיבה ניסינו ריפוי בעיסוק אבל ללא הצלחה לא היתה שום השפעה עליו ואנחנו בדרך לבדיקת נוירולוג ופסיכולוג כי הבעיה מחמירה מיום ליום כי אתמול למשל הוא הרס לכל הילדים עבודות שהם עשו ולגננת יהיה קשה להסביר לילדים למה הוא עשה את זה, היא עיפה ואנחנו עיפים רציתי לציין גם שלא עוזר לדבר איתו יפה וגם עונשים וכעס לא מאיימים עליו הוא פשוט מתחיל להכות אותנו ולהשתולל כשמנסים להרגיע אותו מה עוד אפשר לבדוק? בבקשה דחוף

צהריים טובים, מהודעתך ברור שישנה בעיה. לגבי אבחונה,את זה אפשר לעשות רק בפגישה/ות עם הילד וכאמור אתם ממתינים לפגישה עם פסיכולוג ונוירולוג. כל מה שנשאר לי לעשות הוא לחזק את ידכם על הפניה אליהם ולאחל בהצלחה, מור.

שלום לכולם, יש לנו ילד מקסים בן כשנתיים שאוהב לשחק עם ילדים ונראה שבהחלט נהנה בגן, אבל משום מה מגלה ותרנות גדולה ביותר כלפי ילדים אחרים - הוא נמנע מעימותים ומייד מוותר (על צעצועים וכו') ברגע שילד אחר פונה אליו. אנחנו מנסים מאד להסביר לו שהוא יכול וצריך להתעקש על שלו וכן לא לפחד מילדים אחרים, אבל לא נראה שזה ממש משפיע עליו. מה כדאי לעשות?... תודה.

לילה טוב, עד שאענה תשובה,אתה מוזמן להציץ בתשובה הבאה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/3/xFT/1199/xFP/1199 יתכן שזה יענה על שאלתך.... לילה טוב, מור.