פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

בני בן השנתתים וחצי נבהל מאוד מרעש חזק בבית ברגע לא צפוי (מאוד מוקדם בבןקר) כמובן שהכל ערך שניות ומיד היינו איתו, אבל יש בי פחד רב שמה הבהלה הזו יכולה לפגוע בו באיזה שהיא דרך ובמיוחד להחליש את המערכת החיסונית שלו (הוא גם זכה באחות חדשה לפני מספר ימים) האם יש צדק ב]חדי מה אני יכולה לעשות כדי להקל על מה שקרה אולי אני סתם היסטרית אשמח לתגובה

שלום, לגבי המערכת החיסונית אני לא יודעת כי אני לא רופאה. לגבי הבהלה - זה חלק מהחיים.כל ילד נבהל מדי פעם וכולם חוזרים לתפקוד. כרגע,הדבר היחיד שיכול לדעתי להשפיע הוא התגובה שלך.אני ממליצה לא לעשות מזה עניין ולהמשיך הלאה. מור.

אני מודה לך על תגובתך לבעייתי לגביי ילדי שלא מוכנים לשבת להכין שיעורים וללמוד לבדם. אך תוכלי להרחיב בעניין העזרה המקצועית: למי לפנות לפסיכולוג או שיש מומחים לנושא? ואם אפשר לקבל טלפונים באזור המרכז. הייתי רוצה לדעת גם האם ניתן לקבל חונכים, אני מוכנה לשלם כמובן, שיעשו עם ילדי את שיעוריהם מאחר והם מתביישים רק מדמויות שאינן מחוג המשפחה ולא יוכלו שלא לעשות מה שהם יאמרו להם. היכן אוכל להשיג חונכים?

לילה טוב, הכוונה היתה לפנות לאיש מקצוע המטפל בתחום יחסי הורים ילדים,פסיכולוג,עובד סוציאלי (כמוני למשל...),יועצת... כתבתי מס' פעמים בעבר שאני לא ממליצה על אנשי מקצוע (מכל מיני סיבות).אפשר לבקש המלצהדרך יועצת ביה"ס,המורה,השרות הפסיכולוגי החינוכי בעירך... הדרך הטובה ביותר היא מפה לאוזן. לגבי חונכים,בעיני זו לא האופציה המועדפת במקרה שלכם. זה אולי יעזור באופן נקודתי בעניין שיעורי הבית,אבל לעניות דעתי הבעיה תצוץ כעבור זמן גם בנושאים אחרים. אחריות זה דבר שצריך ללמד ילד. ילד שלא למד מהי אחריות וכדברייך רגיל שיעשו הכל בשבילו ,יחזור על הדפוס הזה בכל שטחי החיים,כך שפתירת עניין ש.ב הוא זמני ביותר ולא נותן מענה כולל. איך אפשר להשיג חונכים ? אני בטוחה שיש סטודנטים שישמחו לעבודה כזו. אפשר לפרסם מודעה במקומות שיש בהם סטודנטים (אונ',מכללות,עיתונים מקומיים...). בהצלחה, מור.

מור, שוב שלום, קראתי את מה שכתבת אך אני רוצה להדגיש שבעיקרון אני מסכימה איתך שזה ששמתי לה נר זה כן להמשיך להתייחס, אבל לא היתה לי ברירה - היא הגיעה למצב של אין יציאות במשך כמעט שבועיים! ניסינו אז שמן פראפין, וזה לא עזר משום שכנראה הצואה היתה כל כך קשה שלא היתה ברירה אלא להשתמש בנר. אבל עזבי, זה כבר היה מזמן ומאז אנחנו עושים את מה שבעצם הצעת. אני לא שמה חיתול במשך היום ( והיא גם לא מבקשת...) ובכלל אני פשוט לא מדברת איתה על זה. אני מוכנה שוב לנסות לתת לה שמן פראפין בשתיה כדי לרכך את הצואה, אבל אני לא חושבת שזה עוזר לפתור את הבעיה כי גם צואה רכה אין לה שום בעיה להחזיק ואני לא חושבת שהיא תרוץ לשירותים, אבל - אני מוכנה לנסות ואני באמת אודיע לך מה קורה! המון תודה לך על כל הסבלנות והפרגון. כיף מאד לקרוא את התשובות שלך... שיהיה ערב טוב חני

היי חני, כמו שכתבתי בתשובות הקודמות לדעתי יש כאן איזשהו מאבק שליטה .לכן,אם הנסיונות שהצעתי לא מצליחים לעשות שום תזוזה קטנה (לנסות לפחות 10 ימים - שבועיים) אפשר לנסות ממש להגיד משהו כמו - תראי חמודה אני מבינה שזה לא כ"כ מצליח לך לעשות בסיר/אסלה.זה ממש לא נורא,לי זה לא משנה.תעשי איפה שנוח לך,אם פעם תרצי לעשות בסיר אני בטוחה שתצליחי,אבל את ממש לא חייבת. ובאמת לשדר את זה (אם היא נגשת בשלב כלשהו לסיר לעשות כאילו לא רואים). המטרה היא שזה באמת יעבור לשליטתה. כמה נק' נוספות : 1. רק אם תצליחי באמת באמת להרפות מהעניין,יש סיכוי שגם היא תצליח (שתיכן צריכות ללמוד לשחרר,את את העניין והיא את הקקי). אני מעריכה שגם אם תפני ליעוץ,יעבדו איתך על זה אז את יכולה לנסות לבד בבית. דרך אגב,לא התייחסנו לגן.אני לא יודעת מה קורה שם אבל חובה שהם ינהגו כמוך. 2. יש לי הרגשה (אל תכעסי,טוב ?) שהיום את כבר כ"כ עייפה מהעניין שאת רוצה/צריכה לראות שינוי (גם אם קטן) כמה שיותר מהר. ככל שתרצי יותר שינוי ככה הוא פחות יגיע. תתיחסי לזה כאילו זה לא ישתנה בקרוב,כאילו "זה מה יש" (כאילו שאת קצת מאבדת תקווה).הרבה פעמים קורה שדווקא כשאנחנו כבר לא מאמינים שמשהו ישתנה,הוא משתנה.מן הפוך על הפוך. לכל דבר יש את הזמן שלו ומה שהתקבע שנתיים לא יפסק תוך שבוע שבועיים. צריך המון המון התמדה בדרך שהחלטת לנסות. גם אם לא רואים שינוי,ממשיכים. זהו,מחזיקה לכן אצבעות. ומחכה לדעת מה קורה (אחרי לפחות שבוע נסיון...) מור.

שלום לך מור !אני אמא ל3 בנות אחת בת 6 אחת בת 4 בעוד חודש ואחת בת 3 חודשים! נו מה נראה לך :הפסטרמה(לילדת הסנוויץ אנחנו קוראים פסטרמה והכל בהומור ואהבה) יש "עצבים"- אני יודעת זה גם גיל לא פשוט והיא זכתה עכשיו להפוך לסנוויץ,וכולם אומרים לי היא צריכה זמן איכות , לבד,עם אמא או אבא ,היא צריכה תמיכה ...אתם צריכים סבלנות איפוק...זה לא הולך תמיד בסוף כל גל כזה של התפרצות יש את איבוד הסבלנות זה הופך לצעקות (אף פעם לא אלימות פיזית-אבל צעקות מבחינתי זה כמעט אותו דבר.)בשבוע האחרון זה הפך לאלימות מצד הילדה כלפי האחות הגדול,ממש מכות אנחנו לא מצליחים להרגיע אותה .מה חדש יש לך משהו לתמוך בעיקר בי בעלי הרים ידים הוא אומר לי לא להתערב אבל המכות נראות לי מאוד רציניות ואין סיבה שהבכורה תספוג כל כך הרבה??? מור -"גיב מי מור"-מה אני עושה לעבור את הסופה??? תודה תודה תודה

לילה טוב, כתבת לא מעט משפטים אבל לא הצלחתי להבין מה בדיוק הבעיה. כן,אני מסכימה שהגדולה לא צריכה לספוג את "השגעונות" של הקטנה ,אבל מה את שואלת בעצם. אנא מקדי יותר את הבעיה ואת העזרה שאת מבקשת . דרך אגב,בפורום בניגוד לשיחה פנים מול פנים,ההומור קצת מפריע להתמקדות,לשיקולך :).

אתמול כשבעלי ניגש לחדרו של בני בן ה9, ראה שהוא מייד יצא מהמחשב והיה די נבוך כששאל אותו מה קרה ומדוע יצא, הילד התחיל לבכות ואמר שהוא יודע שעשה משהו שאסור (למרות שמעולם לא שוחחנו איתו על כך) כמובן שבעלי ואני הרגענו אותו ואמרנו לו שלא יחשוש לספר, ושלא נכעס אך זה לא ממש עזר. לאחר שנרגע ועזב את החדר בעלי אצליח להתחקות אחר האתרים וגילה שהיו אלה אתרי סקס ופורנו. שנינו היינו נבוכים נוכח המקרה - ביחס לגילו כמובן ואנו לא ממש יודעים מה נכון לעשות, לומר לו - הייתי רוצה לספק לו תשובה מעבר ל "אנחנו לא מרשים וזהו" אבל לא ממש יודעת/ יודעים איך נשמח לתשובה בהקדם תודה מראש מלי

לילה טוב, אני יכולה לכתוב כאן הרבה מאוד הסברים ולתת עצות,אבל כדי שנמצא משהו שמתאים לכם כהורים אני חושבת שהדבר הנכון יהיה לשאול אותך - למה אתם לא מרשים ? (הכוונה היא לא מה פתאום אתם לא מרשים,אני בהחלט מסכימה איתכם שלא צריך להרשות,אלא להבין את העמדה שלכם). אני מחכה לתשובה שלך ומשם נמשיך. או.קיי ?

מלי בוקר טוב, הסיבות שאנו לא מרשים לילד בן 9 לצפות הן: הוא צעיר מידי (לדעתנו)להתמודד עם מין שבא לא כהסבר חינוכי אלא, תמונות שונות שחלקם אף מעוותות את המציאות , לדעתנו ניתן לקבל רושם מוטעה והקשרים שונים ואף לא רצויים לגבי יחסי מין, אנו מאמינים שיש לקשר בין יחסי מין ורגש ודרך סרטים/תמונות בדרך קשר זה לא מתקיים. אלה עיקרי הדברים ואני לא בטוחה עד כמה אנו יכולים לפרט לו את הסיבות בכדי שגם יבין אותם, והאם נאמר לו :" מעוות מציאות....", וכו' האם יספק???

הי בני בן שנתיים , נמצא בגן הנוכחי מאז שהיה בן עשרה חודשים. יש לי את האופציה להשאיר אותו עוד שנה בגן ואז יווצר מצב שהוא יהיה הכי גדול ושאר הילדים ברובם יהיו בהרבה יותר קטנים. או לחליף לו לגן אחר של יותר גדולים, אבל זה יהיה גן רק לשנה אחת כי אחר כך זה כבר גן עירייה. אז במה לבחור: להשאר בגן שהוא מאד אוהב עוד שנה אחת אך הוא יהיה הכי גדול בלי גירויים חדשים, או להחליף לו גן רק לשנה אחת (יותר מדי מעברים). אשמח לעצה. תודה טלי

צהריים טובים, אני קוראת כמה פעמים את ההודעה וממש לא מצליחה להגיע להמלצה חד משמעית. אני אתן את ההתרשמות שלי ונראה איך נמשיך משם. טוב ? מעברים - דבר ראשון מה קורה שנה אחרי,האם הטרום חובה יהיה באותו הגן של הטרום טרום חובה (הכוונה לשנה שאחרי הבאה,כשיהיה בן 4) ?. סה"כ, בגן הנוכחי הוא יהיה שנתיים,ככה שלא ממש מדובר על "הרבה מעברים". מצד שני,זה גם לא ממש נורא להיות הכי גדול בגן. השאלה בכמה ? כמו בהרבה מקרים אחרים גם כאן נורא חשוב מי הילד. אני אנסה להעלות שאלות ולפי התשובות שתתני לעצמך,אולי יהיה לך קל יותר לגבש החלטה. ילד פתוח שמתחבר בקלות או ילד סגור יותר ? מפותח מאוד לגילו,ממוצע או קצת איטי ? ילד "קליל" שמסתגל במהירות למצבים חדשים או ילד שמאוד לא אוהב שינויים ? ילד פעלתן או רגוע ושקט ? עד כמה יש יציבות בחייו בשאר התחומים או לחליפין צפויים עוד שינויים ? אלה היו שאלות "שקופצות" לי עכשיו אבל ככל שתמצאי יותר שאלות ויותר תשובות יהיה לך קל יותר להחליט. אני מכירה ילדים שבמקרה כזה הייתי ממליצה להשאיר שנה נוספת בגן ואחרים שבפה מלא ההמלצה שלי היא להעביר. ז"א,אישיות הילד היא הגורם המכריע,בעיני. ודרך אגב גם אני התלבטתי באותה הסוגיה בשבועות האחרונים והחלטתי באותה הדרך שהמלצתי לך :). אם תרצי עוד עזרה, אני פה. מור.

הי מור אספר קצת על הגן הנוכחי: הוא קשור מאד לגננת ולמטפלות, הן מעניקות לו המון חום ואהבה, מלטפות, מחבקות (עדיין יחס של משפחתון קטן וחם שאני לא יודעת אם הוא יקבל בגן של יותר גדולים). מצד שני, בשנה הבאה יהיה רק ילד אחד שדי קרוב לגיל שלו (קטן ממנו בחודש, הבן של הגננת) וכל שאר הילדים יהיו קטנים ממנו בהרבה (בסביבות שנה וחודשיים שלוש ואף יותר קטנים). לבן שלי לוקח זמן להפתח לאנשים חדשים, הוא קצת ביישן ודי מפוחד בדקות הראשונות, לדוגמא, כשמגיעים אורחים או שכנים. לכן, חשבתי שאולי גן חדש עם ילדים חדשים וגירויים חדשים יעזרו להתקדם מבחינה חברתית. בגן הנוכחי הוא מאד אוהב את הילדים, קשור אליהם ומשחק איתם יפה (בבוקר הילדים מתחבקים ומתנשקים כשהם נפגשים), אך שוב זה לקח זמן. הוא עם הרבה ביטחון עצמי שם, משתולל, ולפעמים גם מציק לילדים אחרים. אני יודעת שיהיה לו קשה להסתגל למסגרת חדשה, אך אני לא יודעת אם עדיף לעבור את המכשול הזה עכשיו כדי לקדם אותו מבחינה אישית, או שזה בסדר גם להשאיר אותו עוד שנה. מקווה שלא סיבכתי אותך יותר מדי. אשמח לשמוע חוות דעת מקצועית. תודה טלי

מור, שוב שלום ותודה על התשובה המהירה! אחרי ששלחתי את השאלה מקודם שמתי לב ששכחתי לציין בעצם את מה שהצעת! - - בתקופה האחרונה החלטנו להוריד לחץ ולהפסיק לנדנד לה וכך אנחנו לא מנסים לשכנע אותה לנסות באסלה וכו'. אנחנו באמת לא מדברים איתה על זה ורק מדי פעם אני שואלת כדרך אגב אם היא רוצה לעשות באסלה. כשהיא צריכה היא אומרת לנו ועושה בחיתול. מה שקורה זה שבמשך היום היא לא מבקשת חיתול במיוחד, אלא היא מחכה ללילה שממילא אז אנו שמים לה חיתול. בקשר לשאלה שלך: היציאות שלה הם באמת די קשות, כי היא מתאפקת הרבה ולפני כמה שבועות היא באמת הגיעה למצב של עצירות של יותר משבוע כי גם בחיתול היא לא רצתה כל כך לעשות. לקחתי אותה לרופא הילדים והוא הציע נרות אך גם עם זה היא לא הסכימה בשום אופן לשבת באסלה וכשהיא הרגישה שזה צריך לצאת היא החזיקה פשוט ממש בכח בפנים עד שנשים לה חיתול והיא גם בכתה ממש הרבה עד שפשוט נשברתי כי היא באמת נורא סבלה. עכשיו יש לה יציאות כל יום- יומיים בערב אחרי שאני שמה לה חיתול, והיציאות די קשות. אני רוצה גם לציין שמעולם לא יצא לה לפספס נגיד ולעשות בתחתונים. היא יודעת להתאפק יפה מאד ורק בחיתול היא עושה! המצב הזה שאנחנו כביכול "מתעלמים" מהבעיה ולא מפעילים שום לחץ נמשך כבר חדש- חודשיים ואין שום שינוי בינתיים... האם היא יכולה פתאם יום אחד להחליט לעשות באסלה??? לי זה פשוט לא נראה הגיוני כרגע וזה בגדר חלום... אשמח לשמוע רעיונות נוספים אם יש לך. שוב המון המון תודה על העזרה. חני

צהריים טובים חני, טוב שכתבת את ההודעה החדשה.דרכה אני אבהיר משהו שנורא קשה להבהיר בדר"כ דרך פורום. את כותבת שאתם עושים את מה שהצעתי,דהיינו,הפסקתם להתייחס לעניין. אז זהו,כשאני אומרת להפסיק להתייחס לעניין זה כנראה קצת שונה ממה שהורים מבינים (וזה הקושי להסביר דרך הפורום). מה זאת אומרת ? מצד אחד,את אומרת,הפסקנו להתייחס. מצד שני שמים לה נרות.ז"א,לא !!! הפסקתם להתייחס (אני חלילה לא מאשימה,אני מבינה שבעצת רופא וחייבים וכו'... אבל זה היה כדי להסביר שממש לא הפסקתם להתייחס. מבחינת הילדה יש פה אפילו יותר התייחסות מאשר קודם.קודם היו נסיונות שכנוע ,עכשיו יש נסיונות אגרסיביים "להוציא" את זה ממנה בכח. אני לא אומרת שאתם כוחניים.הסיטואציה של הכנסת נר היא סיטואציה כוחנית).אולי סוג ההתייחסות השתנה אבל עדיין יש התייחסות. אני בטוחה שאם תשבי עם עצמך תביני שעדיין ישנן התייחסויות שלכם,הן פשוט לא גלויות אבל הן משדרות את המסר של "מי ינצח ?" (מנק' המבט של הילדה). אני אנסה להסביר שוב למה אני מתכוונת כשאני אומרת להפסיק להתייחס - הכוונה לא למשהו "התעלמותי",לא למשהו מופגן ("אנחנו לא מתייחסים יותר","תעשי מה שאת רוצה"...).למה כן ? .אתם לא יוזמים שום שיחה /מעשה.. שכולל בתוכו את המילה קקי (גם לא הצעה לשבת על האסלה אולי יצא קקי) . זה ממש עובר לאחריותה (ממילא בפועל זה רק בשליטתה.היא זאת המחליטה אם להתאפק או לשחרר ומתי,אז תנו לה להרגיש שזה בשליטתה,אל תלחמו בה).אתם כן,שמים לה את החיתול בערב כמו תמיד (אם היא מבקשת אותו במשך היום לסרב בנימוס כי חיתול שמים רק בערב) מבלי להגיד מילה. במשך היום אפשר להציע פעם אחת לשבת על הסיר (יתכן שכדאי שזה יהיה סיר ולא אסלה),בלי להסביר בשביל מה.פשוט לשבת על הסיר. אם היא רוצה,טוב. אם לא ,לא. לא משכנעים. סביר להניח שאחרי יום יומיים היא תגיד משהו,היא תרגיש בהבדל.לדעתי יהיה נכון לענות (עם חיוך גדול. לא לשדר כעס),שהיא ילדה גדולה ואת בטוחה שהיא יודעת מה היא עושה וזה בסדר מבחינתך. ז"א,היא מחליטה את קצב הענינים (בשפת הילדים - אני השולטת !,רק אני מחליטה עליי...). להערכתי,כל עוד יהיו יציאות קשות יהיה קשה לעשות שינוי. אני נגד נרות מהסיבה הפשוטה,מדובר גם ככה באזור רגיש ונושא רגיש אצל הילדה (אחרת לא היה צורך להגיע למצב של נרות,נכון ?) אז עוד להוסיף משהו כ"כ כוחני,מדרדר את המצב. מה כן ? בכל בית מרקחת מוכרים ללא מרשם רופא - שמן פראפין (רופאים רבים שלא אוהבים את "שיטת הנרות" ממליצים על הפראפין) שעושה בדיוק את אותה הפעולה של נר רק ללא המאבק. את השמן מערבבים במזון/שתיה (אני במקרה הצורך,שמה בשוקו).יש לך שליטה כמה לשים - כף,חצי כף,שתי כפות. פעם,פעמיים ביום ע"פ קושי היציאות.זה עוזר נהדר כעבור פעם פעמיים שלוקחים וכך גם אין לילדה כאבים ולפחות מבחינה פיזית הקלנו עליה. דבר נוסף,היא לא יודעת שהיא מקבלת את השמן ולכן אין בעיה להמשיך את "אי ההתייחסות לנושא". אין צורך להגיד לה שהיא מקבלת שמן כך שלא יווצר שום הקשר- כדי לעשות קקי אני צריכה תרופה (קקי זה כמו מחלה) או קקי זה כואב. וכאמור,אין עיסוק שלכם סביב העניין. מקווה שקידמתי את הנושא עוד קצת. מחכה לתגובה, מור.

מור שלום, כתבתי לך שבוע שעבר על ביתי בת הארבע, על התנהגותה בקשר לקנאה בתינוקת. ענית לי תשובה יפה ואשתדל ללמוד ממנה וליישם אותה ועל כך המון תודה ובאמת ייתכן שאחזור אלייך באותו נושא, אך יש לי איתה עוד בעיה שיכול להיות שגם קשורה לעניין: היא סובלת מ"חרדת אסלה" . מאז שנגמלה לפני כשנתיים, לא עשתה מעולם קקי בשירותים, אלא רק בחיתול. בלילה היא עדיין מרטיבה ולכן היא ישנה עם חיתול (עוד בעיה...) וכך היא פשוט בד"כ מתאפקת עד הערב וכשאנו שמים לה חיתול אז היא עושה. ניסינו לדבר איתה וגם הגננת ניסתה לעבוד איתה על זה בגן. כמובן שהבטחנו לה המון פרסים, אבל זה גם לא עוזר. הצענו לה לנסות לעשות בסיר ונתתי לה פרסים גם כשרק ישבה וניסתה במשך כמה דקות. אבל בזמן האחרון היא לא מוכנה לנסות בכלל והיא תמיד אומרת לי:" אמא , אל תדאגי, אני אעשה מחר בשירותים!" היא באמת ילדה מדהימה ולי כבר ממש ממש נמאס במיוחד שגם אנו מתעסקים עם החיתולים של התינוקת. אגב, אומרים לי שזה בגלל קנאה בתינוקת , אך זו בעיה שהתחילה הרבה לפני שנולדה הקטנה. האם יש לך רעיון כיצד אוכל לפתור את הבעיה?? ( שאלתי בפורום הפסיכולוגים והם הציעו לי ללכת לייעוץ, אך ראיתי שאת עונה בפורום תשובות מאד מענינות וטובות ואולי בכל זאת תוכלי אולי לעזור.) תודה מראש ויום טוב.

היי חני, מכיוון שעכשיו אני חייבת להוכיח את עצמי (ואין לי את הפריוולגיה להפנות אותך ליעוץ...),אני אנסה כמיטב יכולתי. מכיוון שמדובר כבר בתהליך של שנתיים יהיה די קשה לעשות שינוי (אם היית פונה מיד כשזה מתחיל,המצב הוא הרבה יותר קל ואז יש לי כל מיני רעיונות...) אבל יתכן שכדאי לנסות כמה דברים לפני הפניה ליעוץ. לא כתבת כמה זמן לוקח לה לעשות קקי ומה המרקם (אני ממש מצטערת אבל זה משנה). אם מדובר ביציאות די קשות שלוקחות זמן,אולי יש מקום לרכך אותן ואז ברגע שהיא מתיישבת על הסיר זה די "יברח" לה. לדעתי,ברגע שהיא תעבור את המחסום הראשוני,ההמשך יהיה יותר קל. דבר נוסף,להפסיק עם המתנות/פרסים.... !!! להפסיק להתייחס לעניין,לא "הנה טיטול,את יכולה לעשות..",לא "אם תעשי בסיר...",לא נסיונות שכנוע. כלום. אפשר לשאול,את רוצה לשבת על הסיר/אסלה ? ככה, לא יותר מזה. אם היא אומרת אני אעשה ב... להגיד - איפה שתחליטי.אני סומכת עלייך. יתכן שיש פה מאבק על שליטה (זה גם מתקשר לי לנושא של עונשים). אם זה עניין של שליטה,ברגע שהיא תבין שהכח אצלה,השליטה אצלה, "היא ניצחה",זה לא מלחמה יותר,אז אם היא מרפה קצת היא לא נכנעה.אם אין מלחמה,אין כניעה.ולכן היא יכולה "להרשות לעצמה" להכנע,לזוז מהעמדה שלה. פשוט,להעביר לה את האחריות.לשדר,אני איתך.כשתחליטי,תעשי. אבל.... לא רק להגיד במילים,אלא באמת לפעול לפי זה. אם יהיה שינוי,הוא לא יגיע תוך יום יומיים,זה יקח קצת זמן.לדעתי,אין לך מה להפסיד,ממילא היא עושה בטיטול,מה יש להפסיד ?. כרגע אלה הרעיונות שעולים לי בראש. שתפי אותי,אם זה נראה לך. ועוד יותר חשוב,אם אתם מתחילים בתהליך הזה,אנא ספרי איך הולך כעבור כמה ימים. אני ממש מבקשת.גם כדי שאם זה לא הולך ננסה למצא עוד רעיון וגם אם זה כן מתקדם קצת שאדע שזה עובד. הרבה בהצלחה, מור.

שלום אני תלמיד במגמה המדעית-הנדסית. הנושא של עבודתי הוא פיתוח מערכת שתעודד ילדים קטנים לעשות את צרכיהם באסלה. אני מנסה ללמוד עוד על הנושא של קשייהם של הילדים ותהייתי אם תוכלי לספר לי עוד על הבעיה של בתך ובאילו דרכים את מנסה לפתור אותה. בתודה מראש, חיים.

ב. נער בן 14, חווה אירוע טראומטי כשהיה בן 4: אביו רצח את אימו לעיניו וניסה לרצוח גם אותו. מאז חי ב. אצל הורי אימו המנוחה המתנגדים לקשר עם האב האסיר. האב נמחק מחיי בנו לחלוטין. לאחר הרצח השתתף הילד בטיפול אינטנסיבי שעיקר עיניינו היה עיבוד הטראומה והסתגלות לחיים החדשים. הטיפול מוצא והסתיים לפני מספר שנים. הנער מתפקד היטב בכל תחומי חייו, מטופל ומטופח בידי הסבים. השאלה שלי היא האם רצוי או עדיף לעבוד על קשר כלשהו של הנער עם אביו? האם נגרם נזק נפשי (נוסף לטראומה שתלווה אותו כל חייו) מן העובדה שהאב "נמחק" מחייו ואין לו אפילו לאן להוליך את הכעס, השנאה וכו'? מהן הדיעות השונות בספרות המחקרית בנושא, ואם מומלץ לעבוד על הקשר, מהי הדרך האופטימלית לעשות זאת?

בקר טוב, העלת הרבה שאלות. לא ברור לי מה הקשר שלך לנער אבל אנסה לענות בכל אופן. אני חושבת שכל השאלות האלה אמורות להיות מופנות למטפל שמכיר את הנער. במקרים כאלה אני לא חושבת שיש "מתכון" אחד לכולם. דרושה הכרות מאוד מעמיקה עם הנער,המשפ',האב,המקרה... . בנוסף,חשוב לבדוק מה עמדת הנער בסוגיית הכן/לא קשר עם אביו. מבלי להכיר את המקרה,קשה לי מאוד לענות אם כי אני בהחלט חושבת שמאוד חשוב כן להתייחס לאספקט הזה של המקרה ולשקול מה טובת הנער. יתכן שטובתו היא כן קשר כלשהו עם האב. אני לא הייתי שוללת זאת לחלוטין. כמובן שאני לא יכולה להעריך איזה נזק נפשי נגרם לו מבלי לפגוש אותו. לגבי הספרות,עצתי פשוט לגשת לספרות ולבדוק.למרות ששוב,הספרות מתבססת על מקרים וכל מקרה לגופו,אני לא חושבת שתצליח/י למצא משהו חד משמעי.יש מצבים בחיים שאין להם ספר הדרכה או מתכון מצורף. בקיצור,אין שום אפשרות לדעת מכאן מהי טובת הילד,מהי דרך העבודה האופטימלית וכו'. מעניין לדעת מה הקשר שלך לנושא. מור.

מור שלום, תודה על תגובתך המהירה אך מאכזבת. כמובן שאין תשובה חד משמעית ושיש הרבה פרמטרים להחלטה הסופית האם וכיצד כדאי או לא ליזום קשר של הילד עם אביו. אני לא ממש רוצה לחשוף יותר מדי פרטים מזהים ברשת כולל מה הקשר שלי לנושא. אומר רק שאני בתמונה מצידו של הנער וטובתו (הנפשית, ההתפתחותית) היא מה שמדאיג אותי (ולא טובתו או רצונו של האב.) אני לא בטוחה שהעובדה שהנער כיום לא מעוניין בקשר תהיה לטובת התפתחותו הנפשית בהמשך חייו, ומה שאני מחפשת בספרות היא עמדה או המלצה לגבי קשר כזה, האם כאשר גורמי טיפול החליטו בשביל הילדים שיהיה להם קשר עם האב הרוצח זה עזר להתמודדות או גרם נזק. הפניה שלי לפורום הייתה כיוון שאני מתקשה למצוא בעצמי חומר בנושא ואשמח לקבל איזושהי הפניה. ברור לי שאף מקרה מחקרי לא תהיה תואם למציאות של ב. בדיוק, וכמובן שיימצאו בספרות דיעות שונות ולא משהו חד משמעי. זו כבר עבודתם של מקבלי ההחלטות לגבי הנער, להעזר במחקר ולהחליט מה רלוונטי ומה לא ואיזו דיעה תתקבל בסופו של דבר. טובי

בני בן שנתיים ילד ראשון מזה חודש הוא נותן לעצמו סטירות מכות בראש לעצמו עם היד נורא מוזר לי אין אצלנו בבית מכות הוא עושה את זה כשאני מעירה לו על משהו כאילו מעניש את עצמו או אם הוא קם במצב רוח לא טוב על מה זה מצביע????? סה"כ עד עכשיו הילד היה מאוד רגוע הוא חייכני מאוד תודה לימור

בקר טוב, כמו שכתבת,סביר להניח שזו דרך להעניש את עצמו,להראות על חוסר שביעות רצון וכו'. מה שכדאי לעשות הוא ברגע שהיד בדרך למכה,לעצור (להחזיק את היד) אותו ולהגיד - לא לתת מכות ל.. או כל משפט אחר באותה המשמעות.בעזרת עקביות והתמדה זה אמור להתמעט עד כדי העלמות. בהצלחה, מור.

אצלנו יש 2 ילדים -בת 3.5 ובן שנה וחודש. בזמן האחרון בת הופכת להיות יותר אגרסיווית כלפי האח הקטן (גם נותנת לו מכות וגם לוקחת ממנו כל דבר שהוא נוגע בו) וגם כלפי ההורים והבסתא כאשר היא צועקת למבוגרים לעזוב אותה ואת הבית, מקללת, מעדיפה מילים גסות. מצד אחר מבקשת שיקחו אותה על הידיים כמו קטנה. בלילה מתעוררת הרבה פעמים ולא נותנת לאף אחד בבית לשון בשקט. קפריזית. מבקשת לבלש משהו ולא אוכלת את מה שביקשה. כולם בבית כבר על גבול היכולת להסתדר איתה.

בקר טוב, לפי מה שאת מתארת נראה לי שיש איזשהו חוסר הבנה בינכם וכתוצאה מכך,סביר להניח, כעס. מכיוון שמדובר בילדה קטנה מאוד שאין לה גבולות ולא ברור לה מה מותר ומה אסור אני ממליצה בחום לפנות ליעוץ,כמה שיותר מוקדם,לפני שהמצב יחמיר. מור.

שלום ואיחולי החלמה - אני מורה מקצועית בכיתה א'. התלמידים יושבים בצורת ח ללא שולחנות, ויש לי תלמידה היושבת ותוך כדי השיעור מכניסה את שתי הידיים למכנסיים ומאוננת. הדבר ברור מהתנועות, צבע הפנים והעובדה שהילדה מתנתקת לחלוטין מסביבתה באותה עת. האם עלי להגיב? אם כן - באיזה אופן? האם לנסות לשוחח עם ההורים, או עם הילדה? תודה רבה.

בקר טוב, א. כל הכבוד על העירנות :). ב. כן אני בהחלט חושבת שכדאי להגיב . אוננות היא דבר נורמלי,עם זאת ישנם מצבים שבהם היא איתות שצריך להדליק נורה אדומה. אני חושבת שהדבר הנכון ביותר מבחינתך יהיה לפנות ליועצת ביה"ס,לידע אותה ולבקש שתבדוק את העניין (חשוב להכיר אספקטים נוספים של הילדה שלא הוזכרו פה בהודעתך),בתחילה עם הילדה ומאוחר יותר לשקול התערבות עם ההורים. אני לא הייתי מסתפקת בלגרום לילדה להפסיק אלא מנסה להבין מה האיתות. וכמובן,להמשיך לעקוב מה נעשה בעניין. אני מצרפת קישור לטבלה שמתייחסת למיניות אצל ילדים. בנוסף ישנו הקו החם לברור התנהגויות מיניות חריגות מתחת לגיל 12 - 6477898 - 03 שם אפשר לשאול כל שאלה בנושא ולהתייעץ,בעילום שם. אני חושבת שאולי כדאי להביא גם את הטבלה וגם את מס' הטלפון לידיעת שאר מורי ביה"ס. http://www.macom.org.il/child_sexuality_vs_violence.asp מקווה שעזרתי, אשמח לשמוע מה נעשה. מור.

בהמשך לתשובתך על אמפטיות------זה ממש אבסורד שמאז שאני במצוקה יוצא להכיר אנשים נפלאים שלא ראיתי אותם קודם.לא סתם אומרים שאפשר להפוך כל חולשה לחוזקה מצבי הביא אותי להכיר נפשות שאוהבות לתת ,שמחפשות א מה שאני חיפשתי כל השנים -אהבה- וואלה...איפה זה היה קודם ?? שוב תודה מור

הי מור, לבני בן השנה מעולם לא הייתה בעיה לישון בלילה, עד לפני חודש. הוא משום מה יום אחד החליט שהוא לא מעוניין לישון במיטתו ו/או בחדרו. אז בהתחלה חשבנו שמדובר בתקופה של צמיחת שיניים, וכמובן שניסינו את הפתרונות הקונבנסיונליות (משחות וכו'), ועדיין הבכי האימפולסיבי כל פעם שמניחים אותו במיטתו. ברוב המקרים (על אף הנסיונות הכושלים להרגיעו במיטתו - גם שיטת ה"לתת לו לבכות מספר דקות") אנו נכנעים לו ומביאים אותו למיטתנו, ואז נעלמות כל הדמעות, והוא נרגע במהירות ולפעמים אף בעליזות יתרה לאותה שעת הלילה מאוחרת. לכן נראה לנו שהבעיה איננה כאב מסויים או רעב (למרות שלא ניסינו לתת בקבוק באמצע הלילה), אלא משהו רגשי יותר, אולי חרדת נטישה / חלומות וכד'. אנחנו יודעים שמדובר בהרגל רע מאוד להביאו למיטתנו - אבל אין מנוס כשצריך גם לתפקד במהלך היום. מבחינת הרגלי האכילה והשינה במהלך היום - הוא ישן כשעה-שעתיים בצהרים בלבד, ואוכל את הפירות והמרק ועוד מעדן חלב במהלך היום ובקבוק סימילאק (240cc) לפני השינה. לפי המלצותייך הקודמות בנושא הזה בפורום, שדרך אגב מאוד מנומקות, תומכות ועוזרות, אולי כדאי לנסות דייסה סמיכה יותר לפני השינה ואולי אף מנת חלב נוספת במהלך הלילה(למרות שמבחינת משקל - "לא חסר לו" בלשון המעטה) ? כפי שניסיתי לבטא מקודם, המלצותייך הקודמות עוזרות מאוד ומתקבלות בברכה רבה אך לא לגמרי מצאתי פתרון לבעיה הספציפית הזו ! מודה לך מאוד על זמנך ועזרתך !

צהריים טובים, כן,בהחלט אפשר לנסות לתת לפני השינה דייסה (בדר"כ מתחילים מקורנפלור). אני הייתי עושה את זה לפני השינה ולא באמצע הלילה (בנתיים לפחות). אבל... אני לא ממש בטוחה שזה העניין כאן כי את אומרת שברגע שהוא משיג את מבוקשו הוא שמח ועליז. ילד רעב,ימשיך להיות "נודניק" עד שיקבל אוכל. לא כתבת מה הוא עושה עד שהוא הולך לישון ובאיזו שעה הוא הולך לישון. בטח קראת באחת התשובות את הרעיון להפעיל אותו הרבה בשעות אחה"צ - ערב,כך שהוא יתעייף הרבה יותר. (טרמפולינה,כדור,ביום יפה גינה,השתוללות...).אם הוא רואה הרבה טלויזיה לדוג',יתכן שהוא צובר בזמן הזה הרבה כוחות (זו מן מנוחה) והוא לא מספיק עייף. רצוי לוותר על הטלויזיה או כל פעולה פאסיבית בשעות לפני השינה. ככל שהוא יהיה פעיל יותר,הוא יהיה עייף יותר וסביר שישן טוב יותר. דרך אגב יש פה מי שהגיבה שזה עובד אצלם. אפשר לנסות להשכיב אותו מעט יותר מאוחר. בגלל גילו הצעיר עוד לא התנסתם בגמילות למינהן. אז ברוכים הבאים,הנה הגמילה הראשונה שלכם - הגמילה מהמיטה של אבא ואמא. כמו בכל הודעה פה שעוסקת בגמילות מכל הסוגים,אני מבינה את הצורך לישון,אבל גם מבינה שאם לא תחליטו לסיים את העניין במחיר של כמה לילות בלי שינה,כנראה שהוא לא יגמר. חובה חובה חובה,להיות עקביים ואסרטיביים. הוא מתעורר,ניגשים למיטה שלו,לא מוציאים אותו,מלטפים,מרגיעים... משכיבים,נפרדים וחוזרים למיטה שלכם. וככה 10 פעמים באותו הלילה ובלילה השני 9 פעמים..... וכמה לילות עד שהוא מבין שהוא לא יוצא מהמיטה !. צר לי,אני לא מכירה דרכים אחרות.בכל גמילה יש חלקים שהם מאוד לא נעימים להורה (באחת לילות בלי שינה,בשניה פיפי על הרהיטים החדשים...),אבל זה נגמר וככל שמגלים יותר עקביות זה נגמר יותר מהר. אז שיהיה הרבה בהצלחה ואשמח לשמוע איך מתקדמים, מור.

שלום מור, אני אמא קצת חולנית ועכשיו אני עושה בדיקות גניקולוגיות שאמורות לאבחן את הבעיה שלי. הבנות שלי מרגישות את המתח הן בנות 10 ו8 הגדולה התחילה לפתח סמפטומים של חרדה והיא אומרת שכואב לה הלב ונבוא מהר לקחת אותה מבית הספר..מכאן אני צריכה לרוץ איתה לקרדיולוג רופא ילדים צילומי חזה וכו וזה שואב ממני גם הרבה אנרגיות שאין לי. בעלי עובד מחוץ לעיר ואין לי עזרה.אנחנו קרובים למצב של תהום שכולם כאן הופכים להיות היפוכנדרים וכל אחד מושך לכיוון שלו כי לכל אחד הבעיה שלו הכי חשובה. אין לי מושג איזו תקופה עומדת לפני מה שבטוח צריך שמישהו יטפל בכולנו מה עושים? אגב-איפה את מעבירה סדנאות? תודה

צהריים טובים, אני חושבת שבכל מצב שבו מרגישים קרובים לתהום כדאי לפנות לעזרה.שזאת בעצם גם התשובה לשאלה שלך,מה עושים ? ורצוי לדעתי לפנות לפני שהתהום "מתקרבת" כי פשוט חבל על הכוחות שמתבזבזים בנתיים. הסדנאות - כרגע באשדוד. אני באמת באמת מאחלת לך הרבה כוחות,גם לבדיקות,גם לילדות וגם הלוואי שיהיו לך כוחות לפנות ליעוץ שיתן לך עוד כוחות. מור.

יש לי ילדה בת 4 ושמונה חודשים (בת יחידה). מצד אחד, היא בוגרת מאוד. ילדה מאוד מבינה. אנחנו מגדלים אותה בהרבה סבלנות וכבוד הדדי,ומשיגים שיתוף פעולה איתה ללא צעקות עונשים וכו', אלא ע"י הסברים. אבל הבקרים.. בבקרים היא אחרת.היא לא מוכנה להתלבש (כמובן יש את הימים שהיא מתלבשת לבד, או מתפנקת ונותנת שילבישו אותה). כמעט כל יום זה מגיע לבכי. אני כמובן ממהרת לעבודה. ניסיתי להסביר לה - שתבין (כמובן בשפה שלה). כששאלנו אותה לאחר מכן - מדוע לא רצתה להתלבש - היא ענתה להיא לא יודעת למה. היא מספרת שכייף לה בגן. מהצוות אני יודעת שהיא מאוד רגישה. איך אפשר לפתור את הבעיה בבקרים ? איך אפשר להוריד את רמת הרגישות שלה ? אשמח לעצות...

דנה אני בת 14 אבל מבינה בדברים הללו.... דבר ראשון הבת שלך כמו כל הילדות בגילאים הללו גם אחותי מתפנקות ואח"כ כשהם חוזרות מן הגן שוכחות את זה....ושמחות... פשוט תני לה עכשיו קצת חופש עצמאות גם בבית שתשחק לבד ואז היא תלמד להיות יותר אחראית ובוגרת תנסי את זה... דבר שני אני עכשיו בבי"הס שלי בבת ים ויש לי עבודה על ילדים תהיתי אם תוכלי לעזור לי בזה... תכתבי לי את ההתפתחות של הילדה שלך... מגיל חודש עד עכשיו פליזזזז תכתבי לי לפרום או לאימייל שלי אני מזה חייבת את זה לעבודה ובהצלחה עם הילדהההההה אני מחכההה........ ספירווווושששששש

צהריים טובים, למיטב זכרוני יש תשובה לשאלה מאוד דומה שנשאלה בפורום. אנא קראי אותה, ואם יש צורך בתוספות,אשמח להוסיף. לגבי הרגישות - כל אחד קורה לדבר אחר רגישות. אני אשמח אם תסבירי יותר למה את מתכוונת ואיך בא לידי ביטוי. בנוסף,למה הרצון לשנות את המצב ? האם רמת הרגישות שלה מפריעה לדעתך לתיפקוד שלה,פוגעת בה בדרך כלשהי ? מחכה, מור.

לדעתי הרגישות שלה מתחילה להפריע לה. בגן, כל נגיעה של ילד בה (אפילו קטנה ומיקרית) היא ישר בוכה. חברה כועסת עליה, היא נפגעת מאוד. יש לי הרגשה שזה נובע מהיותה בת יחידה.אין לה מישהו להתמודד איתו בבית. גם מפגשים עם ילדים אחרים לא ממש מועילים. החשש שלי הוא שזה עלול להפריע לה במסגרות פחות מגוננות.

שלום ילדתי בת ה- 6 אשר לומדת בגן חובה מתלוננת : "הילדים בגן מציקים לי". איך ?- "הם לא עונים לי" . יש לי הרושם לפי השאלות ששאלתי אותה שלא מקשיבים למה שהיא רוצה להגיד. זה קצת מתסכל אותה, כנראה ,כי הגעתי לנושא דרך חוסר החשק שלה ללכת לגן. אציין בנוסף, לרקע כללי, שזאת שנה שנייה שלה באותו גן ,היא מבין הבוגרים, כשרב הילדים (כמעט כולם) משנה שעברה עזבו. היא ילדה שמחה עם ביטחון עצמי נהדר . אין לה חברה קבועה . ואני שרופה עליה. איך לעזור לאפרוחית שלי? תודה

בקר טוב, ספרי לי קצת יותר עליה.בנוסף,איך היה עד היום בגן,איך היא מסתדרת עם ילדים. האם זו תלונה שלה שהופיעה בעבר או משהו חדש.ולא הצלחתי להבין - היא נשארה שנה נוספת בגן למרות שהיתה אמורה לעלות לכיתה א' ? אם כן,כתבי על זה קצת יותר. מור.

בוקר טוב מור, ותודה על תשובתך ביתי היא ילידת דצמבר 98 והוחלט להשאיר אותה שנה נוספת בעיקר על רקע בשלות רגשית. האפרוחית ילדה שמחה, פעילה מאוד גם בגן, אוהבת ליזום דברים, "קולטת ופולטת" לדברי הגננת. היא לא מנותקת מהחברה אבל היא לא בין "המקובלים", למרות שבאישיות שלה יש צורך לשלוט ולהחליט. אם אני מרגישה אותה נכון יש ניגוד בין האישיות שלה לבין מקומה במעמד החברתי בגן. כששאלתי את הגננת על המצב החברתי היא אמרה "בסדר" ולא הרחבנו. שאלתי אותה שאלה את המפעילה של הצהרון (שהיתה מורה במקצועה) קיבלתי תשובה כזאת: אל תדאגי לה היא בין הבוסים כאן והיא מסתדרת מצויין. למיטב הבנתי זאת לא השנה הראשונה שהמצב הוא כזה , פשוט השנה היא יודעת להגדיר יותר טוב את תחושותיה. הגן השנה מאוד תוסס ישנם 19 בנים ו 11 בנות. אציין בנוסף שבבדיקת קשב וריכוז, שפניתי מיוזמתי, נתגלו "סימנים". קיבלנו המלצה לעשות אבחון קלינאי תקשורת לא על רקע בעייה שעלתה אלא כרוטינה של קשב וריכוז לבדיקת התארגנות בשפה. עוד אוסיף שהאפרוחית ילדה מאוד יפה ומקבלת מחמאות רבות גם מאנשים זרים.(לא שזה מזיז לה). אשמח מאוד להבין יחד איתה ולקבל עיצה איך להתיחס לזה כשהיא מספרת לי תודה שוב.

בני בן שנה ושמונה חודשים. נמצא אצל מטפלת נחמדה שלא מספקת לו מספיק גירויים, אני חושבת (מה הגירויים שהוא צריך בגיל כזה?) אנו מתלבטים בין שני גנים בשבילו האחד- יוכל להיכנס אליו כבר באפריל, גילאי הילדים מאוד קרובים לגילו (יש גדולים בקצת וקטנים בקצת ממנו) הגננת מאוד נחמדה, קבוצת הילדים הזאת תישאר איתו לעוד שנה. הגן השני- קיבלנו עליו המלצות חמות ביותר! הגננת מדהימה, הגן מקסים, אבל, נוכל להכניס אותו רק בספטמבר (הוא יהיה כבר בן שנתיים ו4 חודשים) והקבוצה כולה תהיה חדשה- כלומר יותר מחלות (?) ופחות יחס אישי לתקופת ההתרגלות. אני אשמח אם בבקשה תוכלי לומר לי מה את חושבת? איזה גן עדיף לדעתך? אם הוא ישאר אצל המטפלת עד גיל שנה ו4 חודשים, איזה פעילויות וגירויים כדאי לבקש ממנה לספק לו? בתודה מראש, רותי המקווה לתשובה.

בקר טוב, דבר ראשון אני רוצה לבקש שתקראי כמה תשובות שנתתי בעניין - י שכאן תשובה מפורטת לאיך בוחרים גן,יש בנוסף תשובה שנתתי לאולגה לגבי גן ומתי להכניס ותשובה שנתתי לגל. יתכן שיש משהו נוסף שאני כבר לא זוכרת... יש לי הרגשה מאיך שההודעה כתובה שאת נוטה יותר לכיוון הגן הראשון,באפריל. באפן כללי אני מאוד בעד ללכת עם הנטיה שלנו,עם התחושות ולא נגדן. אני מנסה למצא את היתרונות שבכל גן - זה בהחלט יתרון שבגן הראשון יהיה בשבילו יותר זמן והוא יהיה "החדש היחיד". והיתרון של הגן השני.... תצטרכי את להשלים. יתרון הכוונה על פני הגן האחר. אם בשניהם הגננת מוצאת חן בעינייך,אין טעם למנות את זה כי זה בשניהם.אני מחפשת משהו שהוא יתרון בולט על פני הגן השני. לגבי המלצות - אני חייבת להגיד (ויתכן שיהיה מי שמאוד יתנגד) שאני לוקחת אותן בחשבון אבל גם בערבון מאוד מוגבל.לכל אחד מתאים משהו אחר,כל אחד שם דגשים אחרים.בנוסף,ראיתי כבר כמה מקומות שאנשים מאוד המליצו עליהם ואני פחות התלהבתי... אמנם תקראי את זה בתשובה - איך בוחרים גן,אבל אני רוצה להמליץ שוב - לכי שוב לשני הגנים שבי שם שעה שעה וחצי. אם אפשר תחזרי על זה מס' פעמים. יתכן שזה מאוד יעזור בהתלבטות. לגבי המטפלת - זה די תלוי בילד,מכמה סיבות - יש ילדים שמגיל שנה וחצי שנתיים כבר קצת קשה להעסיק אותם בבית.הם צריכים חברה,הם חברותיים מאוד וזה חסר להם.ישנם כאלה שפחות. וכו'. באפן כללי - לדאוג שיהיו גירויים קוגניטיביים - שיחה,פיתוח שפה,דקלום.מוטוריים - כדור,ריצה,קפיצה,מגלשה,נדנדות.מוטוריקה עדינה - ציור,השחלת חרוזים,פזלים,דפדוף בספר. בנוסף אפשר כשמתחילים ימים יותר יפים להפגיש באפן קבוע עם עוד כמה ילדים (שנמצאים אצל מטפלות אחרות),בגינה לדוג'. מקווה שעזרתי.אם תרצי להוסיף,אני פה. מור.

תודה על התשובה!! אך האמת שאני מאוד התלהבתי דווקא מהגן (ומהגננת הנפלאה) בו הילדים יהיו בגילאי שנה עד שנתיים וילדי יהיה בן שנתיים ו4 חודשים(!) ואני מפחדת שהוא לא יהיה מספיק מעניין בשבילו (בני מדבר והוא ילד מאוד מאוד פעלתן, סקרן מלא חיים ומרץ ואוהב מאוד לרוץ בחוץ). אבל יש נקודה מאוד מרכזית שרציתי לשאול, האם הכניסה לקבוצת ילדים שכבר היתה יחד שנה, יש יתרון בהחשפות לפחות מחלות (לילד חדש שנכנס אחרי שנה)? בני מפרכס בחום וזו עוד בעייתיות...הרצון שלי הוא לחשוף אותו לכמה שפחות מחלות....כמו כל אמא בעצם....אשמח אם תוכלי לענות לי. בתודה, רותי

לילה טוב, לגבי העניין של מחלות לא עניתי כי אני לא מבינה בזה. אלה נושאים שכדאי להתייעץ עם רופא ולא איתי. מנסיוני האישי,כשאני הכנסתי ילדות לגן לא היתה לנו בעיה של מחלות (בערך בגילאים שאת מדברת עליהם). אני מכירה עוד ילדים שזה היה המצב איתם. אני חושבת שזה מאוד אינדבידואלי. בהצלחה, מור.

שלום, בתי בת 8.5 והיא היסטרית בצורה מוגזמת. לדוגמא: בקיץ אם היא מתקלחת ונמצא יתוש באמבטיה היא לא מוכנה להתקלח עד שלא הורגים אותו או מסלקים אותו. בגיל 4 היא ביקשה חורים באוזניים לקחנו אותה לאחר מאמצים רבים ניקבו לה חור אחד על החור השני לא היה מה לדבר רק לאחר כשבוע הלכנו איתה שוב לנקב חור שני. החורים נסתמו זמן קצר לאחר מכן. בקיץ האחרון היא ביקשה שוב חורים באוזניים אמרתי לה שאני לא מוכנה להיסטריה בחנות שתחשוב טוב טוב אם היא מוכנה לאחר שכנועים רבים בחנות שזה לא ממש כואב ניקבו לה חורים. אבל היום שיא השיאים, כבר כמה ימים שהיא טוענת שכואבת לה האוזן כשהתבוננתי בחור הבחנתי בדם יבש רציתי לנקות לה עם צמר גפן היא נכנסה להיסטריה אל תיגעי זה כואב. לאחר שכנועים רבים ניקיתי פתאום ראיתי שהעגיל ממש היה תקוע בתוך החור וחובה להוציא את העגיל היא לא נתנה לי בשום פנים ואופן, אני התעצבנתי וכעסתי מאוד עליה והיא בשלה. אמרתי לה בסדר נלך לקופ"ח ושהם כבר יוציאו לך. בדרך עצרתי אצל אימי והיא אבי ביחד ניסו לשכנע אותה להוציא לה את העגיל היא לא הסכימה והתחילה לבכות ולרעוד בכל הגוף ולא נתנה לנו להתקרב אליה לאחר כשעה אמרתי לאבי שאין ברירה וחייבים לתפוס אותה ובכוח להוציא זה לא ממש מצא חן בעיני אבי אבל תוך שתי דקות העגיל כבר היה בחוץ. שאלתי היא מה עושים איך מתמודדים עם היסטריה שכזו הילדה פשוט פחדנית בצרוה לא נורמלית ואני פוחדת שזה רק ילך ויחריף.

בקר טוב רונית, קשה לי להעריך מכאן על מה מדובר.בנוסף, חסרים הרבה פרטים שיביאו ל"הכרות" קצת יותר טובה עם בתך. את יכולה לנסות לספר עליה קצת יותר (מי היא פרט לעניין ההסטריה) - אופי,תכונות,מה קורה בבה"ס,חברות,מקום במשפ'... ואנסה להבין יותר לעומק. או לפנות איתה ליעוץ,שם יכירו אותה ויעזרו לכן. בכל מקרה,אני הייתי מתייחסת לעניין ולא מתעלמת. במידה שתבחרי את האופציה הראשונה,אני כאן. מור.

בוקר טוב, תודה עלך תגובתך. אנסה קצת לתאר את בתי. ילדה בעלתך בטחון עצמי, מפולפלת,נבונה, יפה, חברותית ומקובלת מאוד, אחות בכורה לאחיה בן ה-5.5. כשסיפרתי לאמא של אחת מחברותיה היה לה ממש קשה להאמין מכיוון שהיא משדרת משהו אחר לגמרי. תודה

שלום רב. בני בן 4.5 האמצעי במשפחה,מתקשה בפרדה בעיקר מימני (אמו) יש לציין, שלפני כ- 9 חודשים נולד לו אח. קשיי הפרידה היו גם לפני, אך, מכוון שהיה צעיר לא יחסנו לכך חשיבות. כיום, קושי הפרידה מתבטא בעיקר בבוקר בגן- בוכה ולא רוצה להיפרד ממני, אך, כשאני עוזבת הגננת מספרת שהוא משתלב יפה ונרגע מייד. אם חברים מהגן הוא לא מוכן להיפגש בביתם, אלא שיבואו אליינו. שאלתי- כיצד לנהוג במקרה זה? האם לפנות לטיפול או שהזמן יעשה את שלו? יש לציין, שאני משתדלת לפנות לו " זמן איכות" ולהקדיש לו זמן שרק שניינו יחד.

בקר טוב, אני אעלה השערה,אם את מרגישה שזה מתאים למצבכם יופי,אם לא,כתבי ואנסה להעלות כיוון אחר. בסדר ? עד לא מזמן הוא היה הילד הקטן בבית ויתכן שחלק גדול מההתייחסות אליו כללה את זה שהוא הקטן.ז"א,אתה המתוק,והמפונקי והקרוב לאמא וה... כי אתה הילד הקטן. גם אם זה לא הועבר מילולית יתכן שהיה מסר סמוי כזה. יתכן שכל עוד הוא היה הקטן,היה קשר מאוד קרוב ואולי אפילו צמוד איתך.משהו כמו - פרדות ארוכות,הרבה מגע,עיסוק גדול בו וכו'. זה דפוס שהוא למד,זה המקום שלו והוא לא ממש יודע מה עושים אחרת.מן הרגל כזה.והיום המצב שונה,גם כי יש עוד אח יותר קטן וגם כי הוא גדל ואולי זה כבר קצת פחות מתאים לכם. מה עושים ? כמו שהוא הורגל לקשר ולדפוס הזה,מרגילים אותו למשהו אחר,מתאים יותר (לפי מה שאת מרגישה שמתאים).אבל.... כדי לשנות הרגל (כמו בגמילה ) צריך עיקביות ושדר/מסר שאת שלמה עם השינוי. את תצטרכי להיות קצת יותר ,איך אני אקרא לזה,"חותכת".יותר לשים גבול,יותר עד כאן. אנחנו יכולים לעשות טקס פרידה ארוך,נחמד.. אבל כשהוא נגמר,אז זהו,את הולכת !. השאלה היא עד כמה את מסוגלת לזה ? והדגש הוא על - את. ואם את עונה עכשיו שזה יהיה לך קשה,זאת התשובה בעצם לשאלה למה לוקח לו הרבה זמן וכ"כ קשה לו להפ]רד בבקר. הרבה פעמים זה צורך שלנו כהורים שאנחנו משדרים לילד ומשהו נלמד אצלו. רק כשההורה מסוגל להבין מה זה תורם לו עצמו (אותה הנזקקות הגדולה של הילד כלפיו,אותו הקושי להפרד וכו'),הוא יכול להחליט האם הוא ממשיך בדפוס שנוצר או משנה. במקרים כאלה עיקר העבודה היא של ההורה עם עצמו,עם הילד זה הרבה יותר קל. שוב,אם התחברת טוב,אם לא ננסה כיוון אחר. מחכה לשמוע, מור.

שלום מור! אני שלמה אם ההצעה שהצעת ,יש לציין, שכבר ניסיתי "לחתוך" את הפרדה בבוקר, וגם ניסיתי הפוך להישאר קצת יותר ולשחק איתו בגן או להקריא לו סיפור, ניסיתי להשאיר לו תמונה שלי, באמת, ניסיתי כל דבר אפשרי . אבל עדיין, כל בוקר חוזר אותו טקס של בכי ( במאמר מוסגר אומר שהגננת והסייעת לא ממש עוזרות "בתהליך הפרידה). השאלה - האם להתעלם והזמן יעשה את שלו? האם לפנות לייעוץ? ושאלה נוספת - מה לעשות כשהוא לא מוכן להיפגש עם חברים מהגן אחה"צ? הוא ילד מאוד נבון וחברותי, ויש לו המון חברים שרוצים להיפגש ולא תמיד הם מוכנים רק לבוא אליו, הם מעוניינים להזמיןן גם אליהם. מחכה לתשובתך, שרון.

שלום, יש לי 2 בנות, הגדולה בת 4 והקטנה בת עשרה חודשים כמעט. כשנולדה הקטנה, ביתי הגדולה התנהגה למופת! היא עזרה לי מאד, מדברת איתה ,מסבירה לה דברים ובאמת היתה מקסימה! לאחרונה אני רואה שהיא מקנאה קצת, היא מבקשת לשבת עלינו יותר במיוחד כשהתינוקת עלינו. וגם כשאני מלבישה את הקטנה, היא באה ודורשת התיחסות מיידית. אני משתדלת להעניק לה זמן איתי לבד וכו'. אך- יש שינוי גדול בהתנהגות שלה- כל דבר היא אומרת"לא!" , אם אני מבקשת משהו בצורה יפה, היא ישר מתחילה לצעוק ולצרוח והיא פשוט מחקה אותנו ואומרת למשל:" אני אשים אותך בחדר, את מתחצפת!" וככה כל מה שאני אומרת לה היא פשוט חוזרת אחרי כמו תוכי. היא גם אומרת שהיא המחליטה בבית וכו'. מה אוכל לעשות? נמאס לי מהוויכוחים כל הזמן. עלי לציין שהיא ילדה מקסימה, נבונה ושמחה מאד בד"כ. היא ממשיכה להתייחס אל אחותה בצורה יוצאת מן הכלל, היא יושבת לידה ומספרת לה סיפורים שלמים, ומשחקת איתה בהרבה סבלנות ואני רואה איך שהתינוקת כ"כ מתלהבת כשהיא רואה אותה... אשמח לעצתך.

בקר טוב, אני חושבת שקורים כאן כמה דברים במקביל: 1. הקטנה גדלה והיא כבר "פחות תינוקת" וזה עלול להפר קצת את שווי המשקל ולעורר אצל הגדולה תחושות כמו קנאה,בדיקת גבולות,השואאה וכו'. 2. יש את הגיל (בסביבות 4) שבו הילדים מרגישים מאוד עצמאיים ומודיעים ש"את לא קובעת עליי.אני מחליטה עליי". 3. החיקוי - באפן כללי ילדים לומדים דברים ע"י חיקוי. לעיתים הם מחקים דברים שנעימים לנו לראות ולשמוע ולעיתים כאלה שלא. אני מציעה לעשות מן בדק בית ולבחון עם עצמך - איך את מדברת אליה,מה סוג התקשורת בבית,אילו מסרים מילוליים ובלתי מילוליים את מעבירה לה וכדומה. אחרי שבחנת ,תנסי לשים את עצמך במקומה ולראות איך את במקומה מרגישה עם הדברים.הילדה לומדת ממך לתקשר עם הסביבה ולכן חשוב שתהווי עבורה מודל לחיקוי שאת מרגישה איתו נוח. במילים אחרות,היא מחקה אותך,מה שאת מפנה כלפיה,חוזר אלייך.אם לא נוח לך עם חלק כלשהו,נסי דבר ראשון לשנות אותו בתגובתך אליה,למצא לו תחליף והיא סביר להניח,תשנה גם. 4. :" אני אשים אותך בחדר, את מתחצפת!" - אני מציעה לך לקרא את השרשור ילדים חצופים.נדמה לי ששם מופיע העניין של עד כמה ילדים מבינים מה זה "את מתחצפת" ועד כמה עדיף להגיד משהו קונקרטי - אני לא מוכנה שתגידי x כי זה לא נעים לי. ככה היא יודעת מה בדיוק לא בסדר במה שאמרה בעוד "מתחצפת" זה דבר ערטילאי שנתון לפרושים רבים ולילדים בגילאים האלה מאוד קשה עם מושגים מופשטים וערטילאיים,גם אם זה לא נראה כך ממבט ראשון. בנוסף,לדעתי יש כאן גם שאלות על ענישה,אולי כדאי לעיין גם בהן. לסיכום,אני מציעה כמה דברים - 1. להתייחס ולשקף לה את מה שהיא מרגישה כלפי התפתחות התינוקת . 2. לתת עצמאות אבל גם להקפיד מאוד על הגבולות - "יש דברים שאני מחליטה " (אני מתייחס אלייך כאמא).3. לגבי החיקוי מה שכתבתי ב 3 ובנוסף אפשר להסביר שיש דברים שאת אומרת כי את האמא (זאת מן "זכות" כזאת של אמהות לצד חובות כמו - כביסה,בשול... ואפשר לעשות שיחה על מה הזכויות והחובות שלה לעומת אלה שלך). 4. לעיין בתשובות שהזכרתי. במידה שישנן עוד שאלות,אשמח לענות. מור

יש לי ילדה בת שנתיים ושמונה חודשים. לפני כחודשיים אבי עבר אירוע מוחי קשה וכעת הוא משותק לגמרי ואינו יכול לדבר. במהלך כל התקופה סיפרנו לילדה שסבא חולה ואמא שומרת עליו בבי"ח (נעדרתי הרבה מהבית). לפני כמה ימים כאשר הילדה הייתה עם הסבא והסבתא השניים (איתם היא מבלה הרבה בכלל ובפרט מאז המקרה), היא נתקפה בהיסטריה והחלה לבכות ולדרוש את הסבא החולה (היא דרשה לדבר איתו בטלפון וללכת לראות אותו). בנוסף היא החליטה ש"סבא כבר לא חולה יותר, הוא בריא" וגם לאחר שאנחנו, ההורים, חזרנו ואמרנו שהוא עדיין חולה היא התעקשה שהוא בריא והיא רוצה ללכת אליו ואל סבתא. הייתי רוצה לקבל עזרה איך להתמודד עם הילדה במצב זה? מה לעשות? מה לספר לה ? מקווה שתוכלו לעזור לי בנושא.

שלום עדי, הייתי שואלת את הגננת, מה היא אומרת. מקווה שעזרתי, עדי

ערב טוב, לא הצלחתי להבין מההודעה היכן אביך נמצא כרגע (וזה חשוב לתשובה...). בכל מקרה,אני מניחה שבשלב כלשהו הילדה תפגש עם הסבא ולכן כדאי היה להתחיל להכין אותה למצבו. לאט לאט,לספר מה קרה ומה השתנה,בהתאם ליכולת ההבנה שלה. להדגיש שזה קורה רק "לאנשים זקנים" (כדי להפחית פחדים שגם לכם/לה זה עלול לקרות בקרוב). אין טעם להשתמש במילים כמו - שבץ,מח... אפשר להסביר שמשהו "התקלקל" אצלו בראש (אני מצטערת על איך שזה נשמע,אני מנסה להסביר ברמה של גיל 3) ובגלל הקלקול הוא לא יכול לדבר... לתת לה לעכל,לשאול שאלות... כשנראה שעכלה קצת אפשר להמשיך ולספר שהקלקול עשה שהוא לא יוכל ללכת ושוב לתת לעכל.וכך הלאה. כמו שכתבתי כאן הרבה פעמים בשאלות לגבי מחלות - חשוב לנסות למסור לילד את המידע בלי הרבה רגשות (אני יודעת שזה קשה,זה אמור לעזור לילד.רגשות של מישהו אחר הרבה פעמים מכבידים על הילד מאוד).ז"א,כמה שאפשר קונקרטי.כמובן שמותר לדבר על זה שאת עצובה וכו',אבל לנסות לא לתאר משהו מאוד דרמטי. אם בגלל שמדובר באביך וזה קשה לך,אפשר אולי שבעלך יסביר לילדה. אחרי שהיא יודעת קצת יותר על המצב של סבא,אפשר לעבד את זה בדרכים כמו ציור - לצייר את סבא ושתספר לך מה ציירה. זה יתן לך מושג למה היא מצפה...,משחק וכו'. כמו שכתבתי בהתחלה אני לא יודעת היכן אביך נמצא והאם הטיפול הפיזי בולט לעין (צינורות,מכשירים...).במידה שבולט,הייתי מחכה קצת עם מפגש. נסי לעבוד עם הילדה על ההסבר כפי שהצעתי ובמידה שתרצי להתייעץ לגבי ההמשך,אנא ספרי איך הלך עם ההכנה (לשתיכן) ונראה איך ממשיכים. אני מוסיפה מאמר שמתייחס לילדים ומשברים. http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=57 מקווה שעזרתי, הרבה הרבה כוחות ואופטימיות. מור.

שלום רב, אנו משפחה מסורתית, שומרים שבת כהילכתה - לא נוסעים, לא צופים בטלויזיה וכדומה. בני הגדול כבן 9 מתחנך בבית ספר ממלכתי דתי. לא חרדי כדוגמת בתי הספר של ש"ס וחב"ד. אתמול - יום שישי, הנהלת בית הספר הזמינה את הורי התלמידים לקריאת פרשת השבוע. בני התעקש שאלבש חצאית למפגש. הסברתי לו שרוב האמהות לא לובשות חצאית ואני לא מוכנה ללבוש חצאית. הסירוב שלי נבע מהחשש שהיום הוא מבקש שאגיע בחצאית לבית הספר ומי יודע, אולי מחר הוא יבקש שאכסה את ראשי במטפחת. האם צדקתי בזה שסירבתי לו או שהייתי צריכה להיכנע לדרישתו על מנת לרצות אותו ?? לתשובתך אודה

צהריים טובים, אני לא חושבת שצריך להענות לכל בקשה של ילד על מנת לרצות אותו.אם לך זה לא נוח לבא בחצאית,וזה בסדר מבחינת ביה"ס שתגיעי במכנסיים וישנן עוד אמהות שמגיעות כך ,לדעתי אין בעיה. דבר אחר שאמנם לא נשאלתי עליו אבל אני כן רוצה להצביע עליו - כתבת שאתם משפ' מסורתית,שומרים שבת כהלכתה... ואת השאלה כאן בפורום כתבת לי בשבת. לי אין בעיה עם זה,העניין הוא איך בנך תופס את העניין,האם זה לא מבלבל מצד אחד בי"ס דתי עם כל הדרישות (תפילות,ציצית,שמירת שבת...) המחנך ומעלה על נס אורך חיים מסויים ומצד שני בית שאינו חי ע"פ אותו אורח החיים ? . סתם נק' למחשבה. מור.

אחותי שלחה עבורי את השאלה... אנו בבית לא מחוברים לאינטרנט. יפה מאוד ששמת לב לזה. אז מתשובתך אני מבינה שלא צריך להיכנע, זה לא יגרום נזק לילד?? החשש שלי שהוא יתבייש בי כאמא ולא ירצה שאני אקח חלק בפעילות הבית ספרית , בעיקר שאני אם מעורבת מאוד (וועד בית הספר וכדומה).

בני בן 7. יש לו נפש רגישה. מקנא נורא לאחרונה, בעיקר באחיו הצעיר ממנו שהוא יותר חברותי ומוכשר. יש לו קצת בעיית שפה שטופלה בעבר, אולי לא מספיק. אנחנו כהורים נותנים לו מעל ומעבר, חום, אהבה, עידוד, פרסים (אולי אפילו בצורה מוגזמת). עם כל זה הוא מרגיש מקופח ואף אומר זאת בפה מלא. השיא היה כשהתבטא בדיבורים על אובדן חייו... (א. האם זה נורמלי שילד בגיל כזה ידבר כך? ב. הוא מקבל הכל, ואין שום סיבה הגיונית שירגיש כך) הוא פיתח בתקופה האחרונה עצירות התנהגותית, טיפלנו בזה והוא יצא מזה. הרופא אמר שבד"כ זה מתחיל מסיבה רגשית. האם יש קשר בין כל הדברים? האם עלי לפנות לעזרה מקצועית? ולמי? איך אני אמורה להתייחס אליו (אני נותנת את המקסימום שאני יכולה, ומשתדלת רק להיות לצידו ולעודד אותו ולהראות את אהבתי אליו, כך שאני לא יודעת מה עוד ניתן לעשות) אגב, יש לציין שלרוב הוא גם ילד שמח, ומצליח בלימודים, ויש לו חברים והוא נותן לנו אהבה בחזרה (כותב לנו המון המון פתקים כמה שהוא אוהב אותנו). אשמח לקבל יעוץ. תודה דנה

ערב טוב, לשאלתך האם זה נורמלי שילד בן 7 מדבר על אובדנות - לא,זה לא מצב רגיל. יכולות להיות סיבות שונות לעניין,כולן דורשות תשומת לב. אם זה היה האיתות היחידי שלו לכך שמשהו במצבו דורש בדיקה מעמיקה יותר,אפשר עוד היה לשקול כמה חמורה האמירה,מה היא מאותתת וכו'. מכיוון שלפי תאורך יש כאן איתותים רבים - קנאה,הרגשת קיפוח,עצירות,דיבור על אובדנות ויתכן שגם הפתקים האוהבים יכולים להכנס לקטגוריה הזו (קשה לי ע"פ הכרות כ"כ שטחית להעריך האם הם חלק מהאיתותים או לא,אבל זה בהחלט יתכן), המצב דורש בדיקה מקצועית. של מי ? כל מי שמטפל ביחסי הורים ילדים או בילדים - עובדים סוציאליים,פסיכולוגים... . כתבתי בעמ' הזה יותר מפעם אחת שהדרך הטובה ביותר לברר על מטפל באזור מגוריכם הוא מה שנקרא - מפה לאוזן. מאנשים שהיו והטיפול הצליח,יועצת ביה"ס,גננות,... אפשר גם דרך קופ"ח. חשוב לקבל כמה שמות ולהתרשם מהמטפל וממידת הכימיה בינכם. בהצלחה, מור.

שלום מור, יש לי 2 בנות חמודות ומיוחדות כל אחת בדרכה. למרות שהן נחשבות למוצלחות בכל התחומים לכל אחת מהן יש הפרעה נפשית בדרגת חומרה בינונית שזה אומר שהבת הגדולה נוטה לדיכדוך ועצבנות שבאה לידי ביטוי בהכאבה עצמית כמו כסיסת ציפורנים נשיכות קלות של עור היד ולעיתים אכילת השיער והיא גם היפוכנדרית לא קטנה עד כדי הזנקה שלנו על כל פיפס הכי קטן .היא עברה תצפית של פסיכולוגית שקבעה שיש לה בעיה בצורך לגעת בעצמה על מנת לבחון את קיומה משהו כזה לך תבין..והבת הקטנה מאובחנת עם הפרעות קשב וריכוז ,ילדה שמחה ואנרגטית שלא יודעת מנוח כל הזמן בתנועתיות יתר.בקיצור ,מור,אני עושה הכל על מנת להקל עליהן את החיים ולהפגיש אותן עם אני מקצוע אבל אז בא הבום הגדול ..הגדולה צורחת עלי שהיא לא מוכנה אפילו לשמוע את המילה פסיכולוג ואין סיכוי שהיא תסכים לזה,גם כשרופא הילדים המליץ היא פסלה ואמרה שאנחנו לא מבינים כלום ואם רק נהיה איתה יותר הכל יסתדר,בדומה לה הקטנה בוכה שהיא לא מוכנה לעבור שום איבחון ושום מורה לא יפגש איתה סתם ככה ,אני דואגת להעביר להן את המסרים בעדינות וחכמה אבל זה לא עוזר הן רואות את העזרה כאויב שלהן וככתם שאני כאמא שלהן מכריחה אותן לקבל...אז מה לעשות לעזוב אותן עד מצב שיתחננו לעזרה?

ערב טוב, לא ! לא לעזוב אותן עד שיתחננו לעזרה ,מהרבה סיבות שלא אכנס אליהן עכשיו. מה אפשר לעשות (ולדעתי חייב לעשות) : לפנות בלעדיהן,במיוחד בקשר לגדולה. הרבה פעמים ישנה התנגדות של ילדים לטיפול (במיוחד אם מדובר בגיל ההתבגרות)גם בגלל הסטיגמה שיש לטיפול וגם בגלל ההרגשה שהפגם/דפקט/שהאחריות היא לא עליי אלא "על מי שהביא אותי למצב הזה..." דהיינו... אמא ואבא (גם אם אוביקטיבית זה לא נכון זו הרבה פעמים ההרגשה). אני חושבת שזה גם מה שהגדולה אומרת לך - "שאנחנו לא מבינים כלום ואם רק נהיה איתה יותר..." ז"א,האחריות עליכם ולה אין השפעה על העניין. לכן,לפחות מנק' המבט שלה (והרבה פעמים גם שלי,רק לא תמיד מאותן הסיבות) מי שצריך לעשות את השינוי זה אתם, ההורים. גם בטיפול זוגי הרבה פעמים צד אחד לא מוכן להגיע לטיפול ונעשה טיפול זוגי רק עם הצד שמגיע,ועדיין זה טיפול זוגי. יתכן שאם תפני לטיפול לבד תקבלי כלים איך לעזור להן גם מבלי שפיזית הן יגיעו לחדר. או מצב אחר,שבהמשך הן כן ירצו להצטרף.הרבה פעמים כשהילדים רואים שלהורה זה "באמת חשוב" (כדבריהם) והוא לא רק מדבר אלא גם פונה לעזרה,הם נוטים לשתף פעולה. בקיצור,אני מאמינה שאת יכולה מאוד מאוד להרוויח מפניה ליעוץ,גם אם בנותייך לא מסכימות לשתף פעולה. מצד שני,אני לא מאמינה שללא עזרה מקצועית המצב ילך וישתפר,בדר"כ קורה ההפך. דרך אגב,אם את מעוניינת,את מוזמנת לקרא את הכתבה בצד שמאל - שלש גישות,אמא ומטפלת.. שמסבירה למה אני רואה את החשיבות הגדולה בעבודה עם האם,גם במקרים שבהם הילדים מסכימים להגיע. מקווה שעזרתי,אשמח לשמוע מה החלטת, מור.

שלום רב, לפני כשלושה שבועות ילדתי תינוקת. בני הגדול בן שנתיים ושבעה חודשים, אני מאמינה שהוא מקנא משום שעד היום הוא היה במרכז העולם..... היום שמתי לב שהוא התחיל למצמץ בצורה מוגזמת. לא הערתי לו על כך וביקשתי מבעלי להתעלם. השאלה היא האם זה סימפטום לקנאה או שמא זו בעיה רפואית שלא קשורה כלל ללידת התינוקת??? איך ניתן להתמודד עם התופעה. לתשובתך אודה.

ערב טוב, דבר ראשון - הרבה מזל טוב.. לשאלה - אני מציעה לך באופן כללי לקרא את התשובה בעמ' הראשון - קנאת אחים. כדי לשלול בעיה רפואית,אני ממליצה דבר ראשון לפנות לרופא ולבדוק. במידה שאכן גופנית הכל בסדר,כנראה שמדובר בתגובה ללידה. במקרה כזה מדובר בתגובה רגשית ולכן אין טעם להתייחס במישור השכלי,דהיינו - שיחות,הסברים... אני ממליצה להתעלם ובמקביל לפעול להפחתת החששות/קנאה.. שנוצרו בעקבות הלידה.איך ? שוב,אנ א קראי את התשובה לקנאת אחים ואם ישארו שאלות אשמח לענות. מור.

שלום לך, יש לי ילד בן 2 וחצי מקסים חברותי ידידותי אוהב וחכם . יש לי בן נוסף בן 7 שהוא נשוא הערצתו. הוא מעתיק את התנהגות הבכור , רוצה להשתוות לו בכל דבר . כשאין הוא משיג את רצונו הוא פשוט בוכה מן בכי מעצבן ולרב גם לא מוצדק נראה שהוא משתמש בו כנשק. מיותר לציין שבכי זה מוציא אותי מדע תי מאחר שכל המפגשים המשותפים מתחילים מתנהלים ומסתיימים בבכי. הייתי מאוד שמחה לקבל את דעתך עיצד פותרים בעיה זו. תודה.

ערב טוב, חבל שלא כתבת קצת יותר על בנך הבכור. התרשמותי ממה שכתבת על הבן הצעיר היא שמועבר לו מסר (גם אם לא במודע) שנורא "כדאי לו" להיות כמו אחיו.יתכן שהגדול הוא ילד מוכשר מאוד,נעים,מצליח... ולכן מועברת הציפיה ששישווה לו. אני לא חושבת שאח אמור "להעריץ" את אחיו.האידאלי הוא שיהיו חברים טובים,קרובים,אוהבים... פחות עניין של הערצה. הערצה טומנת בחובה בדר"כ גם רגשות נוספים - קנאה,תסכול ... מה שאת מתארת הוא בעצם התסכול שבנך הקטן חש כשהוא לא מצליח להיות אחיו. חשוב לעבוד עם הילד (למרות גילו הצעיר) על היחודיות שלו,לעודד אותו (לא רק כשהוא כועס אלא באופן כללי) להתנהגויות/פעולות/תגובות.. שונות משל אחיו. אני מעריכה שאם לא תחדדו את היחוד שלו,בהמשך התסכול ילך ויגבר. קשה מאוד לגדול ב"צילו" של מישהו גם אם הוא מיוחד ומקסים. בהצלחה, מור.

שלום מור.בשנה האחרונה יש לי הרבה בעיות גם עם הבת וגם עם הבן שלי.הבת מאוד קשה,ומאוד חכמה ויודעת לעמוד על שלה.היא גם מאוד "עצבנית" ותמיד מדברת בטון מאוד גבוה, ועוד שהפכה להיות גם אלימה כלפי וזה קרה רק לפני כחודש,ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. הבן בדיוק הפוך ממנה,פחות משקיע בלימודים ויודע ומשקר המון ובכל הזדמנות.וא יותר רגיש ממנה לפחות בעיניי,אבל גם כבר לא בטוח.כל מה שחשוב לו כרגע זה הקשרים שלו עם החברים בחטיבה ושום דבר אחר לא!!! יש בתמונה גם אבא שהוא מאוד קשה,ותמיד צריך להגיד את המילה האחרונה בבית.מאוד קשה לו להיות רגיש עם הילדים,ואצלו הכל צריך להיות בזמן ובצורה שהוא קובע.רק רקע קצר מהחיים בבית,שעד לפני שלוש שנים רצינו להתגרש כי היו הרבה בלאגן וריב בבית והילדים לצערי גדלו באוירה מאוד לא בריאה.בעלי אנטי טיפולים לגמרי!!! מצטערת על ההודעה הארוכה שלי,אבל חשבתי לתת לך רקע של המשפחה.מודה לך מאוד אם תוכלי לכוון אותי מה ניתן לעשות כדי לעזור לפחות לילדים,ולצמצם קצת מהריבים שיש בבית.

בקר טוב, במהלך חודש ינואר עניתי על שאלתך והסברתי את חשיבות הפניה לטיפול. אנא קראי שוב את התשובה. ישנם דברים שלא אוכל לעזור בהם דרך הפורום. את תצטרכי להחליט האם את מעוניינת לשנות את המצב,ואז לפנות לעזרה מקצועית (פנים מול פנים) או להשלים עם המצב. צר לי , מור.

ילדתי בת שנה. נמצאת אצל מטפלת חמה. מתחילה את צעדיה הראשונים ולדבר. אוהבת חברה. מתי נכון להעביר לגן? איזה סימנים או צרכים שהמטפלת לא יכולה לענות עליהם עלי לחפש?

בקר טוב, בעיקרון עד גיל שנתיים ילדים לא משחקים עם ילדים אחרים. זאת אומרת,הם משחקים ליד ילד אחר אבל האינטראקציה היא לא בין הילדים אלא כל אחד משחק עם עצמו.הם מתענינים אחד בשני,הם מחקים אבל לא ממש מסוגלים לשותפות עם שאר הילדים. את שואלת מתי נכון להעביר לגן,לכל אחד יש את מערכת השיקולים והאמונות שלו. אני באפן אישי חושבת (ונוהגת) שאם לילדה טוב עם המטפלת - זוכה לתשומת לב,לחום,אהבה,גירויים... היא בהחלט יכולה להשאר איתה עדיין.אין שום בעיה שהילדה תלך בגיל שנה וחצי - שנתיים לגן. יהיו לה עוד כ"כ הרבה שנים להיות במסגרות שכל עוד היא יכולה להנות מיחס פרטני שמתאים את עצמו לצרכיה,אני חושבת שזה נהדר. לגבי מפגש עם ילדים אחרים,אני מכירה הרבה מטפלות שכשמתחילים ימים יותר יפים יוצאות ביחד עם כמה ילדים לפארק באופן יומיומי והילדים נמצאים ביחד. לגבי הצרכים שהמטפלת לא יכולה לענות עליהם - אני הבנתי את השאלה - איך אני אדע שהגיע הזמן להכניס אותה לגן... מקווה שהבנתי נכון,אם לא תקני אותי. אם זו השאלה,אני חושבת שהמדד הכי טוב זה כשקצת מתחיל לשעמם לה,כשאת מבינה שזה כבר לא כ"כ כמו פעם,כשמשהו משתנה. אצל רב הילדים אפשר להרגיש את זה. יש כאלה שזה קורה להם בגיל שנה וקצת,יש כאלה שבשנה וחצי ויש שבשנתיים... ככל שהילדה תהיה עצמאית יותר פיזית,וורבלית יותר,אני מעריכה שיגדל הצורך בשינוי (כך שאת תרגישי את זה) ויהיה קל יותר להעביר אותה למסגרת. כמו בכל דבר אחר,פשוט תרגישי שזה מיצה את עצמו והגיע הזמן לעבור הלאה. מקווה שעזרתי,למרות שאין כאן דברים חד משמעיים (כי פשוט אין תשובה חד משמעית לשאלה מתי להכניס לגן..). מור

שלום רב לא קיבלתי את תשובתך - אודה מאוד באם תוכלי לכתוב לי שוב

צהריים טובים, כנראה שהיתה תקלה... אני לא יכולה (מהרבה סיבות) לתת רשימות של אנשי מקצוע או המלצות. אפשר להגיע למטפלים דרך השרות הפסיכולוגי בעירך,הגננת,יועץ ביה"ס,שיחות עם הורים... הדרך הטובה ביותר היא מפה לאוזן. בנוסף,המטפל לא חייב להיות פסיכולוג ישנם גם מקצועות אחרים המטפלים בתחום הורים - ילדים,עובדים סוציאליים (כמוני,לדוג'),מטפלים באומנות וכו'. שיהיה בהצלחה מור.

יש לי 3 בנים כאשר הצעירים בני 6 תאומים. בשנה האחרונה אחד מהם מתנהג בצורה מאוד לא מקובלת ובידיעה. הוא שנה שניה בגן חובה (מאילוץ מכוון שהם נולדו באמצע דצמ' והתאום השני לא התאים לעלות לכיתה א). בשנה שעברה הגננת התלוננה כי הוא מכה הרבה. השנה מעבר למכות הוא בעיקר מאיים , מפחיד את הילדים , והדרך שלו לבחור חברים היא לא הכי כשרה - בסחיטה (אתה תביא לי...., אני המנהיג וכו). מדובר בילד מאוד בוגר ומאוד חכם !! כאשר גם הגננת וגם הסייעת הקבועות אינן הוא "משתלט על העניינים ומחליט החלטות לבד , לא מקשיב , ועושה מה שהוא רוצה! אני בקשר עם השירות הפסיכולוגי בעיר אבל לדעתי הילד צריך עזרה וגם אני (או אנחנו כהורים) למי פונים ? מה עושים ? בבקשה תני שמות ואם אפשר גם טלפונים שאוכל בדחיפות ליצור קשר לעזרה !! אודה מאוד

שלום רב, יש לי אח בן 7 בכיתה א' שלא מוכן בשום אופן להכין שיעורים לבד או להישאר לבד .. מה אפשר לעשות ? הוא יודע את החומר אבל נוטה לשכוח או לדעתי הוא פשוט מתעצל לחשוב ... לא מאמץ את הראש .. האם יכול להיות שהוא סובל מאיזשהו לקוי למידה ? מה לעשות ?

בקר טוב, ע"פ הפרטים שנתת אין לי שמץ של מושג לאיזה כיוון לפנות.נסי לתת יותר פרטים עליו ועל הקשיים איתו ואוכל לנסות לעזור. בנוסף,אם לדעתך יש חשד ללקות למידה אולי כדאי שתתיעצי גם בפורומים ללקויות למידה. מור.

יש לי ילד בן 10 עוד מעט, והוא ילד נורא עצבני..הוא לא מספר לי מה עובר עליו בכיתה ומה קורה עם החברים שלו ..את כל המידע הזה אני שומעת מאימהות אחרות של ילדים בכיתה והם מספרות לי שיורדים עליו וצוחקים עליו. הוא שמן וילדים כמו ילדים תמיד ימצאו את הקורבן.. איך אני יכולה לעזור לו?ולגרום לו לספר לי?? נ.ב ילד אחד צחק עליו שהוא שמן והוא הלך לשירותים ובכה.. בבית הוא בכלל לא רגיש וכל הזמן עצבני וצועק ותוקפני לכולם.. יש קשר?..

ערב טוב, אני חושבת שהילד מאוד סובל. יתכן שהוא מתבייש מאוד,כן אפילו ממך ולכן מתקשה לספר לך. אני לא מכירה את הדינמיקה בינכם ולא יודעת האם בעבר הוא נהג לשתף,איזו תגובה הוא מקבל ממך כשהוא כן משתף (האם יש קצת רחמים,האם שיפוטיות,נימה קלה של האשמה...). מכיוון שלא מדובר במצב רגיל של ילד שלא מספר וכל מה שצריך זה לדובב אותו אלא במצב מורכב יותר,אני הייתי ממליצה לפנות לעזרה מקצועית (איתו או בלעדיו),לפני גיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות,כל מה שקשור לדימויי הגוף מאוד מקצין. בהצלחה, מור.

ביתי בת שנתיים ושמונה, יש לה מנהג כזה לאסוף כל מיני דברים כל פעם היא "נדבקת" למשהו אחר שקית תה, שמפו, משחת שיניים היא לוקחת את החפץ ומחזיקה אותו ביד כמה ימים ואפילו ישנה איתו, זה מתחיל לשגע אותי האם זה נורמלי? היא נהיית ממש אובססיבית בנושא, חוץ מזה היא ילדה מקסימה, ומפותחת לגילה

ערב טוב, השאלה היא לא אם זה נורמלי או לא,אלא אם נוח לך שזה ימשך או את חושבת שהגיע הזמן להפסיק את זה. מה שאני מציעה לעשות,לקבוע איזשהו "אובייקט מעבר" (למרבית הילדים יש את הדובי,שמיכה,סמרטוטי...) שמוסכם עליכן וכל פעם שהיא "נדבקת" לחפץ לקחת ולהגיד באסרטיביות שאת זה אנחנו משאירים פה אבל את... (חפץ המעבר) את יכולה לקחת. שוב,כמו בכל גמילה מהרגל גם פה צריך עקביות ונחרצות. מקווה שעזרתי, מור.

יש לי ילד בן חמש וחצי וילדה בת שנה וחצי. הגדול היה עד גיל שלוש בבית. בגיל שלוש נכנס לגן של משרד החינוך. בגיל 4 עברנו דירה למושב ואחותו נולדה הוא עבר גן והתאקלם שם מצויין, בתחילת השנה עבר לגן בוגר וגם שם התאקלם נהדר והיה מבסוט. אחותו יונקת מלא נמצאת איתי בבית, ואין כוונה להכניס אותה בשנה הקרובה למסגרת. לפני שבוע וחצי התקשר אלי בוכה מהגן שהוא רוצה לבוא הביתה והוא מתגעגע, הלכתי לקחת אותו והוא אמר שהוא לא רוצה ללכת לגן כי הוא מתגעגע אלינו, בשיחות נוספות הוא אמר כי הוא מרגיש כי לא אוהבים אותו כי הוא בגם ואחותו בבית ואתמול אמר לי כי רוצה להיות בגיל של אחותו כדי שיוכל להיות בבית, אנחנו אומרים לו כי גם הוא היה בבית בגילה, יש לציין כי הוא היה עם אביו וסבתו ואני למדתי ועבדתי. עד לפני שבועיים טיפלתי בבית בעוד שתי בנות עם הקטנה והפסקתי לפני שבוע כשראיתי שזה מפריע לקטנה וגם לו. (כתביתי לך על זה אם את זוכרת). נכון לעכשיו הוא בוכה כל בוקר בכי נוראי, הוא לא מוכן ללכת לישון בלילה כדי שבבוקר הוא ישן ולא ילך לגן, כרגע הוא נשאר בוכה בגן הגננות אומרות שהוא נרגע די מהר ואח"כ הוא מבסוט וגם הוא אומר שהוא אוהב את הגן והוא פשוט מתגעגע אלינו הוא ילד חכם ונבון מקפי גילו מאוד רגיש וצריך את ההרגשה שאנחנו לצידו. סליחה על האורך ותודה מראש

ערב טוב, אני בהחלט זוכרת אותך מהפעם הקודמת ושמחה שחזרת :). מה שקורה לבנך קורה להרבה ילדים.מה אפשר לעשות : או אפילו לפני זה - מה אין טעם לעשות - אין טעם להסביר לו שגם איתו זה היה כך או כל הסבר אחר. לא מדובר במשהו שמגיע אצלו מהראש אלא מהלב ולכן אין טעם לפנות לראש אלא ללב. 1. לקבוע פעילות שנעשית אך ורק איתו,כי הוא גדול,באפן קבוע. ז"א,לקבוע שביום x הולכים איתו קבוע ל... והקטנה לא יכולה לבא אתכם כי "היא קטנה מדי וזה ממש לא מקום לקטנים,והיא רק תפריע...". חשוב שהוא ירגיש שהוא מרוויח מזה שהוא גדול וזה אפילו בא קצת "על חשבון" הקטנה.אם זה לא יבוא "על חשבונה",זה לא יהיה אפקטיבי. (את מוזמנת לקרא גם את התשובה על קנאת אחים).בנוסף,ממש להגיד לו את המשפט שבגלל שהיא קטנה זה לא מקום בשבילה ועוד יותר טוב אפילו שישמע אותך אומרת לגורם שלישי (אבא,חברה,סבתא...) את המשפט בזמן שבו את כביכול "בטוחה שהוא לא שומע",שישמע !. 2. אפשר להשאיר אותו יום אחד בבית,ולדאוג לעשות את כל העבודות הכי משעממות בעולם ביום הזה,כך שיחסית לזה,הגן יראה כמדהים. כשהוא יתלונן שמשעמם לו,להגיד שאת באמת מבינה אבל ככה זה כשהוא בגן,את עושה את כל עבודות הבית וזה באמת משעמם אבל אין ברירה.לא להגיד מפורשות -אתה רואה איזה כיף לך שאתה הולך לגן,כמה משעמם בבית.כמה כיף בגן,שם יש עם מי לשחק. הוא צריך להגיע לזה לבד. 3. כדאי מאוד לא לספר לו על דברים מרתקים שעשיתן בזמן שהוא היה בגן. דרך אגב,אפשר לעשות את הדברים במקביל ואפשר לבחור לעשות רק את 1,3. 2 לבד יהיה פחות אפקטיבי לדעתי. מקווה שנתתי רעיונות, מור.

ודה על התשובה המהירה. ניסנו להשאיר אותו בבית ו"לשעמם" אותו לא ממש עבד, הוא רצו לעזור לי לשטוף וכו, קשה לי מאוד לקחת אותו איתי לבד מפני שהקטנה מאוד מחוברת אלי ולא רגילה להישאר אם אחרים מלבד אבא שלה וגם לא להרבה זמן בגלל שהיא יונקת מלא. גם שניסיתי לקחת אותו איתי או שהוא לא רוצה לבוא כי אין לו כח או שהוא רוצה שהיא תבוא איתו ואם היא לא באה הוא לא הולך. כשלקחתי אותו לסרט לאחרונה בהפסקה הוא רצה שהיא ואבא יבואו לראות אותו וכאמרתי שהיא קטנה והיא לא צריכה לבוא לסרט אז הוא בכה ואמר שהוא רוצה לצאת מהסרט וללכת. נקודה נוספת וחשובה אותה פיספסתי קודם היא שאנחנו מתחילים לבנות בית במושב אחר מה שאומר שהוא יצתרך לעבור שוב ולהתחיל כיתה א לא עם החברים הנוכחים, כמובן שאני מתכוונת לקחת אותו להישוב ולהכיר לו את הילדים שיעלו איתו אבל יש עוד זמן. כאשר עברנו דירה זה היה מלווא בטראומה מצדו מפני שאביו ואני נפרדנו לתקופה של חודשים בה גרתי איתו אצל ההורים שלי ואביו גר במושב לבד וראה אותו כל יום לאחר הלידה הדברים הסתדרו ביננו וחזרו לגור ביחד אבל לדעתי הזכרון של המעבר מתקשר אצלו לטראומה ויכול להיות שיש קשר בין הכל. מקווה שלא עשיתי סלט. ושוב תודה על התשובה.

ודה על התשובה המהירה. ניסנו להשאיר אותו בבית ו"לשעמם" אותו לא ממש עבד, הוא רצו לעזור לי לשטוף וכו, קשה לי מאוד לקחת אותו איתי לבד מפני שהקטנה מאוד מחוברת אלי ולא רגילה להישאר אם אחרים מלבד אבא שלה וגם לא להרבה זמן בגלל שהיא יונקת מלא. גם שניסיתי לקחת אותו איתי או שהוא לא רוצה לבוא כי אין לו כח או שהוא רוצה שהיא תבוא איתו ואם היא לא באה הוא לא הולך. כשלקחתי אותו לסרט לאחרונה בהפסקה הוא רצה שהיא ואבא יבואו לראות אותו וכאמרתי שהיא קטנה והיא לא צריכה לבוא לסרט אז הוא בכה ואמר שהוא רוצה לצאת מהסרט וללכת. נקודה נוספת וחשובה אותה פיספסתי קודם היא שאנחנו מתחילים לבנות בית במושב אחר מה שאומר שהוא יצתרך לעבור שוב ולהתחיל כיתה א לא עם החברים הנוכחים, כמובן שאני מתכוונת לקחת אותו להישוב ולהכיר לו את הילדים שיעלו איתו אבל יש עוד זמן. כאשר עברנו דירה זה היה מלווא בטראומה מצדו מפני שאביו ואני נפרדנו לתקופה של חודשים בה גרתי איתו אצל ההורים שלי ואביו גר במושב לבד וראה אותו כל יום לאחר הלידה הדברים הסתדרו ביננו וחזרו לגור ביחד אבל לדעתי הזכרון של המעבר מתקשר אצלו לטראומה ויכול להיות שיש קשר בין הכל. מקווה שלא עשיתי סלט. ושוב תודה על התשובה.

ודה על התשובה המהירה. ניסנו להשאיר אותו בבית ו"לשעמם" אותו לא ממש עבד, הוא רצו לעזור לי לשטוף וכו, קשה לי מאוד לקחת אותו איתי לבד מפני שהקטנה מאוד מחוברת אלי ולא רגילה להישאר אם אחרים מלבד אבא שלה וגם לא להרבה זמן בגלל שהיא יונקת מלא. גם שניסיתי לקחת אותו איתי או שהוא לא רוצה לבוא כי אין לו כח או שהוא רוצה שהיא תבוא איתו ואם היא לא באה הוא לא הולך. כשלקחתי אותו לסרט לאחרונה בהפסקה הוא רצה שהיא ואבא יבואו לראות אותו וכאמרתי שהיא קטנה והיא לא צריכה לבוא לסרט אז הוא בכה ואמר שהוא רוצה לצאת מהסרט וללכת. נקודה נוספת וחשובה אותה פיספסתי קודם היא שאנחנו מתחילים לבנות בית במושב אחר מה שאומר שהוא יצתרך לעבור שוב ולהתחיל כיתה א לא עם החברים הנוכחים, כמובן שאני מתכוונת לקחת אותו להישוב ולהכיר לו את הילדים שיעלו איתו אבל יש עוד זמן. כאשר עברנו דירה זה היה מלווא בטראומה מצדו מפני שאביו ואני נפרדנו לתקופה של חודשים בה גרתי איתו אצל ההורים שלי ואביו גר במושב לבד וראה אותו כל יום לאחר הלידה הדברים הסתדרו ביננו וחזרו לגור ביחד אבל לדעתי הזכרון של המעבר מתקשר אצלו לטראומה ויכול להיות שיש קשר בין הכל. מקווה שלא עשיתי סלט. ושוב תודה על התשובה.

ודה על התשובה המהירה. ניסנו להשאיר אותו בבית ו"לשעמם" אותו לא ממש עבד, הוא רצו לעזור לי לשטוף וכו, קשה לי מאוד לקחת אותו איתי לבד מפני שהקטנה מאוד מחוברת אלי ולא רגילה להישאר אם אחרים מלבד אבא שלה וגם לא להרבה זמן בגלל שהיא יונקת מלא. גם שניסיתי לקחת אותו איתי או שהוא לא רוצה לבוא כי אין לו כח או שהוא רוצה שהיא תבוא איתו ואם היא לא באה הוא לא הולך. כשלקחתי אותו לסרט לאחרונה בהפסקה הוא רצה שהיא ואבא יבואו לראות אותו וכאמרתי שהיא קטנה והיא לא צריכה לבוא לסרט אז הוא בכה ואמר שהוא רוצה לצאת מהסרט וללכת. נקודה נוספת וחשובה אותה פיספסתי קודם היא שאנחנו מתחילים לבנות בית במושב אחר מה שאומר שהוא יצתרך לעבור שוב ולהתחיל כיתה א לא עם החברים הנוכחים, כמובן שאני מתכוונת לקחת אותו להישוב ולהכיר לו את הילדים שיעלו איתו אבל יש עוד זמן. כאשר עברנו דירה זה היה מלווא בטראומה מצדו מפני שאביו ואני נפרדנו לתקופה של חודשים בה גרתי איתו אצל ההורים שלי ואביו גר במושב לבד וראה אותו כל יום לאחר הלידה הדברים הסתדרו ביננו וחזרו לגור ביחד אבל לדעתי הזכרון של המעבר מתקשר אצלו לטראומה ויכול להיות שיש קשר בין הכל. מקווה שלא עשיתי סלט. ושוב תודה על התשובה.

ודה על התשובה המהירה. ניסנו להשאיר אותו בבית ו"לשעמם" אותו לא ממש עבד, הוא רצו לעזור לי לשטוף וכו, קשה לי מאוד לקחת אותו איתי לבד מפני שהקטנה מאוד מחוברת אלי ולא רגילה להישאר אם אחרים מלבד אבא שלה וגם לא להרבה זמן בגלל שהיא יונקת מלא. גם שניסיתי לקחת אותו איתי או שהוא לא רוצה לבוא כי אין לו כח או שהוא רוצה שהיא תבוא איתו ואם היא לא באה הוא לא הולך. כשלקחתי אותו לסרט לאחרונה בהפסקה הוא רצה שהיא ואבא יבואו לראות אותו וכאמרתי שהיא קטנה והיא לא צריכה לבוא לסרט אז הוא בכה ואמר שהוא רוצה לצאת מהסרט וללכת. נקודה נוספת וחשובה אותה פיספסתי קודם היא שאנחנו מתחילים לבנות בית במושב אחר מה שאומר שהוא יצתרך לעבור שוב ולהתחיל כיתה א לא עם החברים הנוכחים, כמובן שאני מתכוונת לקחת אותו להישוב ולהכיר לו את הילדים שיעלו איתו אבל יש עוד זמן. כאשר עברנו דירה זה היה מלווא בטראומה מצדו מפני שאביו ואני נפרדנו לתקופה של חודשים בה גרתי איתו אצל ההורים שלי ואביו גר במושב לבד וראה אותו כל יום לאחר הלידה הדברים הסתדרו ביננו וחזרו לגור ביחד אבל לדעתי הזכרון של המעבר מתקשר אצלו לטראומה ויכול להיות שיש קשר בין הכל. מקווה שלא עשיתי סלט. ושוב תודה על התשובה.

בני 11 חודשיםהאם צריך להפעיל אותם כל הזמן? או לתת להם גם לשחק לבד? אחד יותר מעסיק את עצמו והשני פחות.

ערב טוב, באופן כללי,בכל גיל אין צורך להפעיל ילדים כל הזמן. לכל ילד האופי והטמפרמנט שלו,וכל ילד זקוק לקשר שונה.האחד,זקוק ליותר הפעלה והשני יודע להעסיק את עצמו יותר. זה בהחלט נורמלי. מה שכן,אפשר לעודד את הילד לשחק קצת יותר לבד,אבל גם ע"י עידוד הצורך בקשר אינטנסיבי לא יעלם לגמרי. בהצלחה, מור.

נכדי חי בביתנו עם אימו( ביתנו) בגלל גירושי הוריו מאז לידתו. הוא מתעורר ב 4 בבוקר ערני ורוצה- שתיה, אוכל ומשחקים. אנחנו עובדים ולכן מאוד עייפים. האם זה טבעי ומה עושים כדי להאריך את שינתו?

בקר טוב, כדאי מאוד להפסיק את המנהג הזה. איך ? דבר ראשון,לא כתבת באיזו שעה הוא הולך לישון,האם ישן בצהריים,מה הוא עושה בשעות אחה"צ והערב... יתכן שאפשר להשכיב אותו לישון מאוחר יותר,כך שיהיה עייף יותר. יתכן שצריך לשקול קיצור שנת צהריים.והכי חשוב לדאוג לפעילויות מעייפות אחה"צ - השתוללות בפארק (ביום נעים),משחקים בכדור,טרמפולינה... ז"א,משחקים שבהם מוציאים הרבה מרץ. אם לדוג' הוא רואה אחה"צ הרבה טלויזיה,מכיוון שמדובר בפעילות פאסיבית יתכן שהוא לא מספיק עייף בערב כדי לישון. דבר שני,לא לאפשר את הקימה מהמיטה בשעות הלילה. אפשר לתת קצת מים ובזה זה נגמר.אין משחקים ואין אוכל בלילה. זה יהיה קשה כמה לילות,בדיוק כמו גמילה אחרת מהרגל.מה שיקבע אם תצליחו או לא הוא מידת העקביות והנחישות שלכם. את יכולה לקרא כאן עוד תשובות שעוסקות בגמילה מהרגלים כאלה ואחרים. מקווה שנתתי כיוון, מור.

תודה על התשובה. הוא נמצא בגן וישן צהרים לכן ננסה לבקש קיצור הזמן. אחה"צ הוא פעיל אבל 1/2שעה לפני שינה רואה טלויזיה. בלילה שותה המון חלב. עכשיו ננסה מים אולי אל יהיה כדאי לו לקום. האם להעביר אותו למיטה של בוגר במקום מיטת תינוק יעזור? האם לעובדה שאינו מסכים לישון בכלל בשעות הביקור אצל אביו יש קשר?

היי מור, ביתי לחוצה פחד מהבחינות בגרות. האם יזיק לקחת 5 מג דרלין. איך , לכל הרוחות ,אפשר להרגע. במגן היה לה בלק אאוט טוטלי, והיא חורשת, יודעת את החומר... תדה על התיחסות נועה.

בקר טוב, לגבי הדרלין - מכיוון שאני לא רופאה אני לא יכולה לענות. מה שכן את צריכה לזכור שלכל התרופות האלו יש תופעת לוואי שיכולה להשפיע על ביצוע הבחינה - נטיה לנמנום. איך אפשר להרגע ? תלוי מאוד מי הילדה.האם היא ילדה שבדר"כ נלחצת מדברים ? האם מדובר בפרפקציוניסטית? האם היו כאלה תקופות לחץ בעבר ואם כן כיצד היא התמודדה והתגברה ? עד כמה מיחסים חשיבות אצלכם בבית לבחינות (ז"א,האם מדברים גם על מצב שבו לא מצליחים בבחינות ומה אז... ) ? חשוב לעבוד עם הילדה הרבה על כך שהבחינות הן לא סוף העולם ובעצם גם אם נכשלים בהן לא קורה כלום. (כמובן שהמטרה היא לא להביא לכשלון אלא להכניס את העניין לפרופורציות הנכונות).אפשר לתת דוג' לאנשים שלא הצליחו בבחינות ואחרי הצבא השלימו אותן והיום הם... .או כל דרך אחרת שתעביר את המסר שמדובר בסה"כ בבחינה ולא בשאלה של חיים ומוות. במידה שאינכם מצליחים לעזור לה בבית אפשר לפנות ליעוץ ממוקד של מס' פגישות על מנת לעזור לה או לפנות ליועצת ביה"ס. שיהיה הרבה בהצלחה, מור.

יש לנו ילדה בת ארבע וילד בן כמעט שנה . בזמן האחרון נראה שבתנו פרקה עול והתנהגותה נעשתה שובבה יותר - היא מרביצה בגן, מתעקשת על דברים, לא מוכנה שאחרים יגעו בדברים בהם היא משחקת בגן , אינה מקשיבה לגננת ואף בעטה בסייעת . יש לציין שבתנו ילדה מאד חכמה , נחשבת לאחת הבנות היותר טובות בגן . התנהגות זו באה לידי ביטוי גם בבית היא התחילה להקשיב פחות לדברינו, לצרוח (ולא רק לבכות) כשמשהו לא נאה בעיניה- לא שהיא משיגה בכך משהו אבל זה בהחלט מטריד. האם כדאי לפנות לייעוץ? וכיצד בוחרים את הטיפול והמקום הנכון?

בקר טוב, קצת קשה להעריך מכאן ממה נובעת ההתנהגות. אני כן אנסה לתת כמה נק' שאולי כדאי,עוד לפני הכל,כן לשים לב אליהן - האם זה התנהגות מתמשכת ? או שמא באה והולכת ? אם היא באה והולכת,בעקבות מה היא מגיעה ? האם היה איזשהו שינוי (מטפלת חדשה,גננת שהוחלפה,מחלה ממושכת של האח....) שבעקבותיו החלה ההתנהגות ? איזו ילדה היתה לפני כן ? . אם תוכלו לתת דוג' של סיטואציה שבה היא התנהגה כמו שתארתם,זה מאוד יעזור (הדוג' צריכה להיות מפורטת - מה אתם אמרתם,מה היא,איך התחיל,איך נגמר...) ואוכל לענות האם לדעתי כדאי לפנות ליעוץ או שאוכל לתת טיפים מפה. לגבי השאלה איך בוחרים את היעוץ ? לדעתי,היא חשובה הכימיה בינכם לבין היועץ. אפשר לקבל המלצות דרך הגן,דרך קופ"ח,השרות הפסיכולוגי החינוכי בעירכם,מכרים... אבל מה שהכי חשוב היא מידת הכימיה בינכם. חלק מזה אפשר לדעת כבר בשיחת טלפון וכך לצמצם את הרשימה וחלק בשיחה פנים מול פנים.אני מאמינה שאחרי שיחה אחת תדעו אם אתם במקום הנכון או לא ובמידה שלא אין הכרח להגיע לפעם שניה. מחכה לדוג', מור.

גב' מור וכסמן תודה על התייחסותך ותשובתך. ולענייננו, התנהגותה של בתנו אינה התנהגות מתמשכת, אלא הופיע בחודש וחצי האחרונים, ואם כבר הזכרת זאת, בננו היה חולה הרבה בתקופה זו ואף אושפז יומיים. בתנו תמיד היתה ילדה עקשנית ודעתנית, אך תמיד ידענו לנתב זאת היטב ולהוציא מכך את הטוב (מתקדמת יותר מהאחרים, ילדה חמה ואוהבת...) דוגמאות: בבית- יש לה בזמן האחרון רצון לחזור להיות תינוקת (ואני יודעת שזו תופעה מוכרת), מכניסה מוצץ צעצוע לפה, זוחלת, מדברת כמו ילדה קטנה...- אני אומרת לה כמה אני אוהבת שהיא ילדה גדולה ויותר כייף לי להיות עם ילדים גדולים וחכמים כמוה ולא עם תינוקות כמו אחיה הקטן . חוץ מזה אין התנהגויות קיצוניות , אלא כל דבר נעשה קשה יותר מצחצוח שיניים, עבודה בחוברת עבודה, לכבות את הטלויזיה, לשכב לישון...- הרבה יותר עקשנית, לכל דבר יש לה תשובה , ולעיתים אף מתחצפת... בגן-כפי שכבר ציינתי , הידיים ממהרות לנסות לפתור בעיות, היא מהירת חימה, רכושנית על כל צעצועי הגן, וצעצוע אהוב נכנס עד מהרה למגירה שלה על מנת שיחכה לה ליום המחרת - בידיעת הגננת. יש לנו תחושה, שהיא מרגישה בגן בטוחה וחופשיה להתנהג כך, מאחר שלא מעמידים אותה במקום והיא מקבלת יחס מעודף ולכן בגלל סיבה זו וסיבות רבות אחרות(נקיון הגן, משחקים...) חשבנו להעביר אותה גן האם זה יהיה נכון לעשות ?האם מעבר לגן אחר - ויותר טוב לדעתינו יכול להועיל או עלול רק לפגוע בה ?

שלום רב יש לי שתי בנות: האחת בת שלוש וחצי והשניה בת שנה ושמונה חודשים. שתיהן ילדות מקסימות והן מסתדרות יפה מאוד האחת עם השניה- בד"כ. לעיתים יש לגדולה ימים שהיא שמה לה למטרה להכעיס אותי וכל האמצעים מקדשים את המטרה... אני מאוד מאוד משתדלת לא לצעוק, אבל לפעמים זה יוצא מכלל שליטה. לאחר שאני כועסת וצועקת אני שונאת את עצמי!!! אפילו פעם אחת בכיתי בנוכחותה... אני מאוד משתדלת לספק את צרכייהן,לוקחת לחוגים,לסיפריה,להצגות וכו,אבל כשקורה דבר כזה אני מרגישה אמא גרועה. בעלי וחברותי חושבים שאני אמא נהדרת.מה דעתך? תודה

לרגע חשבתי שאני כתבתי את ההודעה :-) אומנם אצלי היא לא 3.5, אלא קצת יותר (5) אבל הסיטואציה היא מדויקת אחד לאחד אני אגיד לך איך נהגתי להגיב ומה אני עושה היום... בעבר זה באמת היה כעס, צעקות, ממש תחושה של איבוד שליטה. החלטתי שזה לא ככה!!! גם כי נראה לי שאני מפחידה את הילדה ומרחיקה אותה ממני וגם ההרגשה האישית הייתה איומה. אז מה עשיתי? בפעם האחרונה שזה קרה, כשהרגשתי איך "העצבים עולים" לקחתי נשימה ארוכה ואמרתי לביתי, עכשיו אמא לא מעוניינת לדבר איתך כי את נורא מכעיסה אותי, מאוד לא נעים לי במחיצתך, תחשבי קצת על איך שהתנהגת ואח"כ נדבר. ואז ממש עומדת בדיברתי, קרי גם כשהיא מנסה לפנות אלי, מסתכלת עליה - מסמנת עם היד לא ופונה לעיסוק אחר. בערב, כשאני משכיבה אותה לישון אני מנצלת את ההזדמנות הרגועה הזו "לסכם" את אירועי היום (זה גם בימים שאין כעס), מדברים על הכל ויחד מעלים רעיונות איך זה לא יקרה שוב זה לא מטה של קסם, זה תרגול ועקביות, אבל אצלי זה עבד... מאחלת לך בהצלחה

שירה, תנסי לשלוט יותר בעצמך ולא להתפרץ. כל פעם שאת מרגישה שאו-טו-טו את מאבדת שליטה תספרי עד 10 ותנסי להרגע. בסך הכל ילדה בת שלוש וחצי היא רק ילדה שאין לה כל כוונה להציק לך או להכעיס אותך. זה הפירוש שאת נותנת להתנהגות שלה. מותר ולגיטימי להרים את הקול לפעמים, כשצריך, ואפילו מספיק לשנות את הטון ונימת הדיבור כדי שהיא תבין שאת כועסת, אך ברגע שאת מאבדת שליטה, את רק מכניסה את שתיכן ללחץ ורק מסבכת את המצב עוד יותר. נסי לדבר איתה בגובה העיניים, בשפה של גדולים וככה תוכיחי לה מי הבוס ומי עושה סדר בעניינים. הרי גם את לא היית נותנת קרדיט למישהו שמתפרץ עלייך, מאבד שליטה ובוכה בנוכחותך.

קראתי את תשובתך והייתי אומרת לך "הלוואי שזה היה עובד ככה", כל התהליך הוא עניין של דקות בודדות והנקיפות מצפון שבאים אחר-כך הם אדירים, האמיני לי, זה פשוט לא כ"כ פשוט... כל מה שכתבת הוא הוא הסיבה שלמעשה שירה פנתה לפורום (לעניות דעתי) - הלוואי והפתרון היה מהיר ופשוט מקווה שהצלחתי להעביר את המסר שניסיתי להעביר יום טוב

בקר טוב, שאלת מה דעתי.... דעתי - שגם אמהות הן בני אדם !!!. אני לא ממש מאמינה שישנה אמא בעולם שלא קורה לה שמדי פעם צועקת,כועסת או סתם עצבנית.זה נורמלי !. יתר על כן,כל עוד זה במידה,אני חושבת שזה מעביר מסר שמותר לא להיות "מלאכים".גם אני כועסת לעיתים וזה מותר,וגם לך,ילדתי, מותר לעיתים לכעוס. ברגע שתעבירי את המסר שלא קורה כלום מזה שיש כעס,לילדות יהיה יותר קל לקבל אותך,ואת עצמן. בבית שבו יש שדר שאף פעם אסור לכעוס,להתעצבן... זה עלול להביא ללחץ על הילד כשהוא עצמו מרגיש את ההרגשות האלה. אני מציעה לך,לקבל את כל החלקים שלך.רק ע"י קבלה עצמית,תוכלי לקבל גם את ילדותייך. מקווה שהצלחתי להעביר כמו שצריך,את דעתי. מור.

שלום לך יש לי ילדה בת 4 שהתחילה לפני כמה חודשים להוציא שערות מהגבות שלה היא עושה את זה תמיד ברוב שעות היום כולל בגן כבר יש לה בגבה אחת קרחת ועכשיו היא התחילה בשניה לפי שיחה עם הגננת זה אומר שמשהו לא בסדר אני לא יודעת מה לעשות האם להניח לזה או לעבור לטיפול תיעצו לי מה לעשות יש עוד כמה תופעות שבזמן האחרון היא יותר מדי חוצפנים מקללת ובוכה על כל דבר קטן אשמח לתשובה מהירה תודה תודה

צהריים טובים, מכיוון שמדובר,לדברייך,בתקופה של כמה חודשים ואין הטבה אני מייעצת בחום לפנות ליעוץ. קשה לי להעריך ממה נובעת ההתנהגות אך סביר להניח שהיא מצביעה על אי שקט ולחץ כלשהו שדורשים ברור יותר מעמיק וחבל להזניח. שיהיה בהצלחה, מור

בני הבכור בן 12 נמצא בתקופה של המון לחצים וחרדות משיעורים ומבחנים ולאחר שפנינו לבית-הספר המצב השתנה לטובה אבל המצב בבית איתו מאוד רגיש כל הזמן כעסים צעקות אי שביעות רצון מצידו. דיברנו עם רופאת הילדים ואמרה שיש קשר לגיל בגרות למרות שהגיע מוקדם. רציתי לדעת יותר איך להתנהג איתו בתקופה הזו של החיים (תקופת גיל הבגרות שלו).

צהריים טובים, דבר ראשון,גיל 12 הוא לא גיל מוקדם לגיל ההתבגרות. היום יש כאלה הטוענים שגיל ההתבגרות מתחיל מגיל 9 . אני אתן הסבר כללי על גיל ההתבגרות בתקווה שזה יעזור,עם זאת מכיוון שמדובר בגיל "רגיש" והוא רק בתחילתו אני מציעה במקרה שהקשיים איתו ממשיכים,לשקול פניה ליעוץ (אפשר גם בלעדיו..). גיל ההתבגרות הוא בעצם תקופת מעבר.זו תקופה של לא פה לא שם. מצד אחד,הוא כבר לא ילד,מצד שני עדיין לא מבוגר.קצת מזכיר את גיל שנתיים כשאז הוא כבר לא תינוק אבל עדיין לא ילד. גיל ההתבגרות הוא הגיל שבו יש הכי הרבה שינויים - פיזיים,רגשיים,קוגנטיביים.והרבה פעמים הנער/ה לא יודעים כיצד להתמודד עם כל השינויים.כ"כ הרבה שינויים,עלולים להפחיד. זה הגיל שבעצם מתחילה להתפתח זהות עצמית - מי אני?מה אני שווה? מה אני רוצה להיות? עמדות,תפיסות... השדר כלפי הסביבה הוא מאוד מבלבל - מצד אחד,אני מספיק גדול,תנו לי עצמאות,תנו לי להסתדר לבד ומצד שני (זה עולה בשיחות אישיות עם מתבגרים) צורך מאוד גדול בגבולות,בחיזוקים מהסביבה,בהרגשת ביטחון,בהבעת אמון מהסביבה. ז"א, החכמה היא לתת לנער/ה להתנסות,למצא את הדרך שלו,להפוך לעצמאי אבל גם להיות שם בשבילו,להקשיב,לקבל,להפחית בגישה שיפוטית,לתמוך ובמידת הצורך להגביל. אני מציעה לך לקנות ספר שמדבר על גיל ההתבגרות (יש היום המון).אני מאוד אוהבת את הספר - אוף, גוזל / עלי כ"ץ (איני יודעת אם עדיין אפשר לקנותו) משום שהוא נותן המון דוגמאות שהורים יכולים להתחבר אליהם והוא מאוד בגובה העיינים. מקווה שנתתי קצת מידע,אם תרצי לשאול משהו ספציפי יותר,אני פה. מור.

שלום, אני בת 17,וחיה עם אמא שלי ואחותי הגדולה מימני בשנתיים, אני פונה לכאן כי אני כבר לא יודעת מה לעשות, יש לי כלכך הרבה שינאה לאמא שלי,אני פשוט לא מסוגלת לסבול אותה. אנחנו לא מפסיקות לריב,יש לה אותן טענות בדיוק שלי יש כלפיה היא טוענת שאני רק מתרכזת בעצמי כל הזמן ושאני לא נחמדה לאף אחד בבית ושאני לא עושה כלום ושאני מתייחסת אליה כמו זבל,ואני מרגישה בדיוק את אותם דברים כלפיה, זה בחיים אל יגמר, רק בגללה אני פוחדת מקשרים עם אנשים,רק בגללה יש לי חרדה חברתית,רק בגללה אני בדיכאון כל היום,ויש לה עוד את החוצפה להעיק עלי עם טענות כל היום. אין לי שום תמיכה מימנה,היא אטומה לגמרי,היא לא יודעת מה זה להראות אהבה,כל החיים שלה היא עושה עבודות מגעילות שהיא לא נהנת מהם כי אין לה כוח להשקיע ביותר מזה,והיא יכולה לעשות הרבה מאוד,וכל התיסכול שלה מגיע אלי,תמיד היא כועסת עלי. אני מתה לברוח מהבית כבר ,במילא לאף אחד לא אאכפת מימני בבית, אבא שלי גר במקום אחר ויש לו משפחה משלו ואני לא יכולה לגור איתו, אין לי לאן ללכת,אז כנראה שאני צריכה לפתור פה משהו ביחסים איתה אבל שום דבר לא עוזר.

מ' יקרה, האם הועלתה אי פעם האפשרות (על ידך או על ידה) שתפנו ליעוץ ? אולי את יכולה לפנות לאמא ולהציע פניה כזו,אבל לא בגישה מאשימה (ז"א,לא - את אמא גרועה שלא מבינה כלום אז בואי נלך כדי שמישהו יסביר לך איך להתנהג...) אלא באמת מתוך אמונה ששתיכן צריכות את היעוץ הזה באותה המידה.משהו כמו - תראי,אנחנו לא ממש מסתדרות,שתינו סובלות מהמצב,אולי כדאי שנפנה לעזרה כך ששתינו נוכל לשנות משהו שיוביל ליחסים יותר נעימים.? דבר נוסף שאני מציעה הוא לפנות ליועצת ביה"ס ולבקש את עזרתה.היא,בניגוד לפורום באינטרנט,תוכל להכיר אותך יותר לעומק,לשוחח עם אמא במידת הצורך,וכו'. אני מאוד מבינה את הקושי שלך אבל יהיה לי מאוד קשה דרך כאן לעזור לך ואני לא מאמינה שיש במצבכם תחליף ליעוץ. צר לי שלא יכולתי לעזור מעבר לכך, מור.

שלום, בתי בת 8.5 ילדה פקחית נבונה וחברותית. אתמול פשוט נקרע לי הלב... בתי בכתה ג', ניגשה אליי אתמול ואמרה לי אמא אנחנו צריכים להכין עבודה בקבוצות ואין לי עם מי להכין את העבודה... שאלתי מה עם חברותייך? היא השיבה שכולן כבר התארגנו בקבוצות ולה לא נשאר עם מי לעשות ופשוט פרצה בבכי קורע לב . הייתי בהלם מדובר בילדה חזקה שמעולם לא התלוננה בפניי על בעיות חברתיות. התקשרתי לאמא של חברה מהכתה שמאוד מעורבת... הבנתי שיש כמה חבורות בכתה כמה בנות שמתגוררות בשכנות והאמהות חברות וכך יצא שהבנות גם כן, בתי ועוד כמה הן מהמתנדנדות... שאלתי אותה עם מי היא רוצה להכין העבודה והתקשרתי לילדה דיברתי איתה וביקשתי שיצרפו את בתי לקבוצה הילדה הסכימה מיד ובתי ממש הודתה לי. האם נהגתי נכון שהתערבתי? הודעתי לבתי שאני מסכימה לארגן בביתנו ערב כיף לבנות הכיתה בתקווה לקירוב לבבות. האם תוכלי להמליץ לי על דרכים נוספות? שכן לי בתור ילדה מעולם לא היו בעיות כאלו. תודה!

צהריים טובים, אני מעריכה שאם שאלת - האם נהגתי נכון...,יש לך איזשהן ספקות בקשר לכך. אני אנסה להסביר מה היתרונות ומה החסרונות בגישה שנקטת,כך שתוכלי לענות לעצמך על השאלה הזו... יתרונות - זה קצר,מוביל לפתרון מהיר,משקיט את הלב שנקרע. בעצם תוך כמה טלפונים,הענינים שבים לסדרם ו"הכל בסדר". אין לבבות קרועים,רעידות אדמה... חסרונות - את פועלת במקום הילדה ועלול להווצר דפוס שבו במקום שתלמד להתמודד ולפתור בעיות בעצמה,תוך כדי שימוש בכוחותיה,היא פונה אלייך כדי "שתסדרי את הענינים".תלות כלשהי. כשאנחנו מלמדים ילד לפתור בעיות אנחנו בעצם מעודדים אותו להאמין בעצמו,להרגיש שהוא מסוגל להתמודד,מטפחים עצמאות,דימוי עצמי גבוה... מה כן אפשר לעשות במקרה כזה ? דבר ראשון,לקחת נשימה ארוכה ולהגיד ללב שלנו - תרגע.מרבית הילדים (גם המקובלים והחברותיים ביותר מתמודדים עם רגשות כאלה בתקופות מסויימות). להקשיב לילדה,לגלות אמפטיה להרגשה המאוד לא נעימה שלה ("בטח הרגשת מאוד לא נעים כשנשארת ללא קבוצה..."),לתת לה להביע את תחושת חוסר האונים,את הפגיעה את ה....שלב הבא,לשאול מה את חושבת שכדאי לעשות ? לתת לה להעלות אלטרנטיבות (למה לתת לה ? כי - 1. הרבה פעמים ילדים הרבה יותר יצירתיים במגוון האלטרנטיבות שיש להם,ממבוגרים. 2. כי זה משאיר את השליטה במצב אצלה ולא אצלך.3.כי זה מלמד דרך של קבלת החלטות. 4.כי זה מאפשר לה לבחור מתוך אלטרנטיבות שמתאימות לה.הדגש הוא על ה - לה.).לבדוק יתרון וחסרון של כל אלטרנטיבה,ולתת לה לבחור את המועדפת עליה תוך כדי עידוד ואמונה גדולה שלך בכוחותיה. אני יודעת שזה נשמע ארוך. בתכל'ס זה יכול לקחת 10 דק' בפעם הראשונה שניה שלישית ואח"כ ברב המקרים הילד יודע לעשות את זה לבד תוך 2 -3 דקות. לגבי ערב בביתכם - אין בעיה עם זה שהצעת.הילדה יודעת שזו אפשרות וכרגע אני לא הייתי ממשיכה לשוחח על כך.אם הילדה תרגיש צורך,היא תפנה אלייך. למה ? כי סה"כ,לפי מה שאת מתארת מדובר בילדה שאין לה בעיות חברתיות ואין צורך לשדר כאילו אנחנו עושים הכל כדי לשפר את המצב (צריך לשפר/לשנות כשיש קושי/בעיה... אם אין חבל לשדר לילדה כאילו יש). שאלת על דרכים נוספות - שוב,מכיוון שאני לא מוצאת על פי דברייך שום בעיה במצבה של הילדה אני לא אציע דרכים. לדעתי,עשית די.עכשיו החוכמה היא לחזור לשגרה ולראות מה הילדה תבחר להעלות... מקווה שעניתי על השאלה, מור.

שלום ילדי בן אחד עשר חודשים (נולד פג עקב רעלת במשקל נמוך מאוד, מתפתח מצויין קוגניטיבית ומוטורית למרות שמשקלו נמוך) מאוד חכם ומאוד מאוד פעיל. אין לו כמעט רגע מנוחה בכל היום. הוא מסוגל להתרכז זמן רב במשחקים שונים אבל לאחרונה נראה כי הוא מואס בכל משחקיו והוא כל כמה דקות צורח בעצבים (לא בכי בדמעות) ונראה לי שזה שעמום. אנחנו לא מצליחים להתארגן בבוקר. הוא מתעורר בשש וחצי ועד שמונה שצריך לצאת הוא לא מפסיק לצרוח ולהתעצבן, ואנחנו פשוט יוצאים מדעתנו. יש לציין שהוא ילד מאוד חייכן וחברותי ומאוד מגיב לפעילויות שונות, אבל אני לא מסוגלת כל הזמן להפעיל אותו. מה עושים? קונים עוד צעצועים? מתעלמים? אשמח מאוד לעצה.

ערב טוב, בערך עד גיל 9 - 10 חוד' תינוקות הם יותר פאסיביים,ומשום כך קל "לרתק" אותם לפעילות מסויימת יותר מאשר מגיל זה. בסביבות הגיל הזה הם כבר מסוגלים להתנועע יותר,מגלים יותר עניין בסביבה ועסוקים בחקירתה (ההפך בעצם מהתרכזות בדבר אחד...).מהרגע שהם מגלים את היכולות האקטביות שלהם ואת העצמאות (היחסית) יקח עוד די הרבה זמן עד שהם יסכימו לחזור "לשבת בשקט",להתרכז,וכו'. עכשיו הוא בשלב שהוא רוצה - אקשן !. מקומות סגורים כמו לול,מיטה..,סביר שיובילו לכעס רב מצידו.כנ"ל לגבי פעילויות ש"מקבעות" אותו למקום (כמו התלבשות). מה כדאי לעשות ? לגבי הבוקר - שהכל יהיה מוכן וברגע שמתחילים לסדר אותו,לעשות את זה תוך דקות.להפשיט,להחליף,להלביש,לשטוף פנים. משהו מאוד קצר ותכליתי (את בעצם אמורה לקבוע לך גבול של זמן).זה לא זמן טוב לשיר,לשחק,לשעשע.. כשהוא על שידה למשל. לגבי משחקים - לא לצפות שיתמיד במשחק יותר משלש דקות (זה בערך הזמן שמספיק כדי לבדוק מה קורה למשחק אם זורקים אותו חזק על הרצפה... :) ).המשחקים האהובים בגיל הזה הם הרבה פעמים דווקא הדברים היומיומיים (שני מכסים של סיר וקצת לדפוק אותם אחד בשני,כף עץ שאפשר "לנגן" איתה על סיר בזמן שאמא ליד מכינה משהו..). חשוב לתת לו מרחב,לעודד אותו לזחול,לעמוד... אפשר לעשות לו מן תחנות של צעצועי בית (סיר...) שהוא אמור לזחול מאחד לשני. אפשר לשחק הרבה עם כדור,בלון... בנוסף,לא לגרום להיצף.אפשר להחביא משחקים,להשאיר כמה בחוץ וכעבור שבוע להחליף בינהם. אני מקווה שעזרתי,אם הכוונה היתה למשהו אחר,רק תגידי... מור.

מור ראשית תודה גדולה על התגובה אני ממש מתפעלת מהפורום הזה ונורא כיף שאפשר לשתף כך גם בבעיות פשוטות יחסית, ולא לקבל עצות מעצבנות מאמא או לשמוע מחברות על הילדים המקסימים שלהן... האמת שאת רוב מה שכתבת אנחנו באמת עושים. אני לא מנסה לקבע אותו ח"ו למיטה או מלבישה זמן רב. פשוט הוא כבר גמר את כל אפשרויות הסירים והכוסות... אבל בכ"ז נעים לראות את הדברים כתובים כך, זה מאפס אותי, ואולי אנסה להיות קצת יותר יצירתית. הרעיון של התחנות מצא חן בעיני. תודה רבה גושה.

שלום אני פונה לכב' ומבקש עזרתכם , אישתי בהריון בחודש ה 6 , לסיבות רפואיות אישתי תעבור הפלה , הבן שלנו שהו בן 4 שנים מחקה לאחותו והוא כזה כשור בהריון ולאחותו (עובר) כול יום הוא מנשק את בטן אשתי זות בכוונה שהוא מנשק את העובר. אני לא יודע מה להגיד לו על ההפלה ועל כול הסיפו הזה??!! תודה לך

צהריים טובים, אני זוכרת את עצמי בגילו של בנך באותו המצב... לדעתי צריך לספר לו בצורה קונקרטית,ללא ערוב הרבה רגשות (מצטערת. אני יודעת שזה נורא קשה אבל זה על מנת להקל עליו..),שצריך להפסיק את ההריון משום שמצאו שמשהו לא בסדר עם התינוקת (אם זו הסיבה כמובן...).אפשר להגיד שבהמשך יהיה לכם תינוק או תינוקת אחרים שכן יהיו בסדר. לתת לו אפשרות לשאול,ולענות לו בצורה של העברת מידע ובאופן נקודתי.לא לעשות דרמה מהעניין. כן אפשר להגיד שאתם עצובים כי מאוד חיכיתם לתינוקת ולתת לגיטימציה לעצב שלו אבל לשדר שזה חלק מהחיים ואנחנו צריכים להמשיך הלאה. כמו שכתבתי בעבר לגבי הרבה נושאים (מחלה של הורה וכו') - ילדים יודעים להתמודד בדרכים מאוד טובות עם מצבים משבריים. החוכמה היא לא "להפיל" עליהם את עומס הרגשות של ההורה.זה עלול ליצור כובד על כתפיו של ילד בן 4 וקושי נוסף בהתמודדות. מקווה שעזרתי. הרבה הרבה כוחות לך ולאשתך.... מור.

הי מור, מזה מס' שבועות לי-אורי מפצירה, מתחננת ומבקשת שנעשה לה עגילים (להזכירך היא בת 5), עשינו בבית איזה 2 סימולציות של איך זה יהיה, כי היה לי מאוד חשוב שהיא תהיה מוכנה לכאב.... היה חשוב לי שזו לא תהיה לה "הפתעה". אתמול בערב הוחלט לקחת אותה ולעשות לה עגילים. זה היה בדיוק כמו שתרגלנו בבית ונראה שהיא הרגישה די בנוח, כשסיימו לחורר לה את האוזן היא בכתה ממש לשניה וכשאבא שלה שאל אותה למה את בוכה אז היא אמרה שזה מהתרגשות, בגלל שהיא כ"כ רצתה. אח"כ היא ביקשה שסתם נסתובב בקניון כדי שהיא "תשכח מהכאב". אח"כ באוטו אמרתי לה שאני נורא גאה בה, ואני ממש מופתעת שאפילו "אי" היא לא אמרה, אז היא אמרה שהיא פשוט "התגברה על הכאב" ולשאלתי, האם התנהגותה נראית לך טבעית? נורמלית? האם ההתאמצות הזו של לא לבכות - היא בסדר? האם נראה לך שהיא מלמדת את עצמה לא להביע רגשות? אשמח לשמוע את עמדך בנושא... יום נפלא

היי, דבר ראשון,אני שמחה שאת כבר מרגישה מספיק נח לחלוק איתנו את המייל שלך :).כן,גם לזה שמתי לב. האם היא מלמדת את עצמה לא להביע רגשות ? אולי השאלה היא - האם היא מלמדת את עצמה לא להראות קשיים ?. כתבת שאמרת לה שאת נורא גאה בה. אני מבינה שהכוונה היא שאת נורא גאה בה על ההתנהגות שלה,נכון ?.אם זה ככה,אם לי - אור גדלה בבית שבו היא מתוגמלת על התנהגות כזו,אז כן ההתנהגות שלה בהחלט נורמלית.היא בהחלט עונה על הציפיה ממנה. אני לא מכירה הרבה ילדים שיוותרו על חיזוק,על כך שיהיו גאים בהם,סתם כך. לי - אור יודעת שזו הדרך לזכות בהם.... פופי יקרה, אני לא כ"כ מבינה את השאלה ואני אסביר,אם את באמת גאה בה על התנהגות כזו אז מנין מגיעה השאלה ? הרי אם אני אכתוב,שיש מקום לעודד את הילדה גם להראות חלקים קצת יותר ילדותיים,להראות קצת קשיים ולתת מקום לחלקים שבהם היא לא כ"כ מוצלחת,אני בעצם גוזלת ממנה את הגאווה שלך... כמו שאת בטח יודעת כבר,אני מאוד מאמינה בהעברת המסר שאנחנו מקבלים אותך כמו שאת עם ההצלחות,הכשלונות,הקשיים.... כן,מאוד חשוב ביחסי הורה ילד התחושה שלי כילד שמקבלים אותי,שהבית הוא המקום שמותר לי להראות גם את החלקים היותר חלשים שלי .למען האמת,אני לא יודעת אם קיים משהו יותר חשוב ביחסים אלו מאשר תחושת הקבלה.. (נדמה לי שבעבר כתבתי לך באחת התשובות על הנושא יותר בפרוט..). מקווה שהארתי קצת את הסיטואציה, מור.

ראשית, לרגע לא הטלתי ספק בכך שתבחיני בזה שהוספתי את המייל שלי - אז יותר ממוזמנת להשתמש בו :-) מעבר לכך.... אבל זה בדיוק העניין, אני תמיד אומרת לה שזה בסדר גם לטעות או לא לדעת... מעולם אבל מעולם לא כעסתי או הראתי חוסר שביעות רצון אם היא טעתה או לא ידעה משהו, מה גורם לך לחשוב שזה המסר שנחנו מעבירים לה? דבר אחד זה שכשהיא מדברת ב"פינווקי" אני מבקשת ממנה שתפסיק כי זה לא נעים, אבל לא יותר מזה... האם הערה זו גורמת לה להשליך על כל נושא אחר?? האם, לעניות דעתך, היא נאלצת לא להיות אמיתית עם הוריה כדי שנקבל אותה?? אם כך, אשמח אם תוכלי לתת לי קצת כלים לשיפור הנושא + תייעצי היכן אוכל לקרוא קצת על הנושא תודה

שלום רב אודה לכם אם תוכלו לסייע לי במציאת מקורות באינטרנט הקשורים במתן גלולות לנערות מתבגרות מתחת לגיל 16 ובצורך לסודיות והסכמה מדעת בנושא. כמו כן אודה לכם אם תביעו דעתכם בעניין מתן גלולות למניעת הריון לנערה בת 14 אשר מעוניינת לקבל גלולות מרופא נשים ללא ידיעת הוריה לאחר שהחליטה לקיים יחסי מין עם חברה בן ה 17.5 בתודה מראש פיונה

שלום, אני חושבת שיהיה נכון לשאול את החלק הראשון של השאלה בפורומים העוסקים בגניקולוגיה... לגבי השאלה השניה - דעתנו בעניין מתן גלולות... אני חושבת שאולי כדאי שנדע מה מטרת השאלה.ז"א,האם את עושה מחקר,האם את אם לבת כזו וכו',ואז נשמח להביע את דעתנו. מור.

בהמשך לתגובתכם לשאלתי אני סטודנטית ועלי להציג דעות אתיות שונות באשר לסודיות והסכמה במתבגרים בנושא ספציפי זה. אודה לכם אם תוכלו לסייע בידי במתן אתר מתאים ברשת הדן בנושא או להביע דעתכם המקצועית והאתית בעניין בתודה מראש פיונה

שלום, בת 15.יש לה חשש מלהתרחק מהבית. המרחק מלחיץ אותה למרות שהגיונית ברור לה שהיא תגיע הביתה. זה כמובן מפריע בטיולים וכו,כי כשהמרחק הוא כזה שיש בעיה לחזור הלחץ גדול יותר. אנחנו גם לא טיילים גדולים,ואולי יש קצת קשר. למרות אפשרות של טלפון נייד הלחץ קיים. לא תמיד ניתן לחזור באותו רגע. מה דעתך? תודה.

צהריים טובים, אילו עוד חששות קיימים או היו קיימים בעבר ? תאור של הילדה - תכונות וכו'. איך התמודדתם עם המצב עד היום ? האם מדובר במשפ' שיש בה הרבה חשש ודאגה ? האם שוחחתם על כך,מה היא אומרת על זה ? כל מה שתוכלי להוסיף,יעזור.

מור שלום לפני שבועיים לערךפלוס מינוס הפניתי אלייך שאלות בקשר לבתי בת החמש וחצי נכון שאנו מקבלים הכוונה אבל לדיברי הפסיכולוגית ההכוונה היא מס פגישות לא יותר מזה עדיין לא חל שיפור ונישארו לנו עוש שתי פגישות מכיון שהיום מאוד קשה לבטוח גם במטפלים הייתי רוצה המלצה שלך על אדם שמטפל אך ורק בילדים וכולל בתוך הטיפול אים יש צורך ברפואה משלימה בנוסף הייתי אוצה לדעת איך אני פותרת את הבעיה הקשה ככ שלמעשה הבחנתי שהיא לרוב איתי עים השאר אינה למעט הסבא וסבתא שלה הקושי עצום מכיון שכל בקשה צריכה להיאמר המון פעמים וים המון התראות קראתי שאינך דוגלת בכך אך את כאמא מה היית עושה אים כל בקשה וגם דברים הכרחיים חשובים היו עומדים בפני הילד במיקוח או שוחד אינני יכולה להיות רק איתה בכל התחומים אים בישיבה לאוכל אים המשחק בלימודים בצפייה בטלויזיה בתי הקטנה בת העשרה וחצי חודשים דורשת ממני גם המון ואני לא יודעת מה לעשות איך לרצות את בתי נ\הגדולה שגם כך הפכה להיות מאוד עצבנית עים שינוי מעבר למה שהיה בהתנהגות בגלל בתי הקטנה אני משתדלת כמה שאפשר להשביע את רצונה בפנאי לחצי שעה לבירוגין במשך היום אני רוצה שבעזרת השם כניסתה לבית הספר תהיה ללא משקעים מה עושים תודה מראש אמא שקצת קשה לה

אמא יקרה, אם זכור לי נכון,הסברתי שמכיוון שמדובר בבעיה רחבה ולא בדבר ספציפי איני יכולה לעזור דרך הפורום.ענית שאתם נמצאים בטיפול ואמרתי שלדעתי יהיה נכון להפנות את השאלות ששאלת למי שמטפל בילדה גם מכיוון שהוא מכיר את הילדה וההורים וגם כי הוא יודע באיזה שלב בטיפול אתם נמצאים. המצב לא השתנה ואני שוב מציעה לפנות למטפל/ת ולשאול את השאלות,לבקש ממנה הפניה לפסיכולוג ילדים באזורכם ולשקול איתה את המשך הדרך. לגבי המלצה שלי למטפל יש לי מס' דברים להגיד : 1. אני אפילו לא יודעת באיזה אזור בארץ מדובר... 2. אני לא נוהגת לתת המלצות במקרים כאלה ממס' סיבות (שכרגע לא אפרט..). 3. זה מוזר לי שאת פונה למטפלת (במקרה הזה אני...) ומבקשת המלצה על מטפלת.אין בזה משהו מוזר ?. הרבה בהצלחה, מור.

שלום לך שוב מור קראתי את תשובתך מתשובתך עולה כי ישנם דברים אשר לא הוגדרו מצידי כראוי .א כשביקשתי עצה למטפל לא ידעתי כי אוכל לקבל את שירותייך למעט העובדדה כי אינך יודעת שבכל מקצוע יש טובים ופחות טובים וכאשר אני מקבלת המלצה מגורם מוסמך שלרוב מכיר חלק או מס קולגה ממקצועו זה הרבה יותר בטוח ונותן ביטחון.ב.בשאלתי הקודמת הסברתי שאיננו מטופלים עים פסיכולוג ולדיברי המטפלת בהכוונת הורים אין צורך בכך אלא בטיפול לי כיצד לנהוג בבעיות שצצות עימה אני מודה לך על תשובתייך והלוואי ולא אזדקק לכך והבעיות ייפתרו בעזרת השם המון תודה שוב