כמה דברים שמטרידים אותי

שלום. יש כמה דברים שקורים לי כבר הרבה זמן על בסיס יום-יומי ורק עכשיו התחלתי לשים לב שמשהו בהן לא בסדר. דבר ראשון: אני תמיד הייתי שקטה וביישנית, אבל בשנים האחרונות איבדתי את כל החברות שלי ואני בכלל לא יוצאת מהבית, רק לבית הספר בבוקר. כשמישהו פונה אליי אני תמיד מדברת מאוד בשקט ולא מסוגלת להגביר את הקול, יושבת ממש כפופה, ובכלל אני מנסה להימנע מקשר כלשהו עם אנשים. כשאני הולכת ברחוב ורואה כמה מטרים ממני קבוצה של אנשים שאני אצטרך לעבור קרוב אליהם, אני נכנסת ללחץ אבל איכשהו משכנעת את עצמי להתגבר על זה ולעבור ליידם. אני לא מבינה אם זאת חרדה חברתית או פשוט ביישנות מוגזמת. בעקבות זה שאני מסתגרת בבית אני חושבת שנכנסתי לדיכאון, יש ימים שבהם הוא ממש חזק ויש ימים שבהם אני בקושי מרגישה אותו. אני מרגישה שאני ממש שונאת את עצמי, שהחיים שלי ישארו גרועים כל כך תמיד, בחופשים יש לי נדודי שינה, אני מרגישה עייפה וריקנית. בזמן האחרון גם נהייתי ממש עצבנית, ואני צועקת ומתעצבנת כמעט עד בכי בגלל שטויות. בנוסף לזה, גם יש לי כמעט כל היום מחשבות שרק עכשיו הבנתי שהן לא ממש נורמליות. אני יכולה ללכת במשך הרבה זמן בבית ולהסתובב בו מהקצה אל הקצה שוב ושוב , ובאותו זמן אני מדמיינת בראש כל מיני סיטואציות ושיחות עם אנשים. כל דבר שממש מציק לי או שבאותו רגע בא לי לדבר עם מישהו עליו: אני מדמיינת שאני מדברת עם האנשים האלה. (אלה אנשים שאני מכירה במציאות, ואני לא מדברת בקול רם בזמן שאני מדמיינת את זה). יש לך מושג מה זה יכול להיות? ויש עוד דבר: לפעמים אני מרגישה גם שאני עושה משהו לא נכון. אם אני צריכה ללכת לאנשהו ומסתכלת על השעון - אחרי שאני יוצאת החוצה אני פתאום מרגישה שאני יצאתי בשעה הלא נכונה וחזרתי כל הדרך הביתה כדי להסתכל על השעון (אבל הסתבר שאני יצאתי בשעה הנכונה). גם כשהלכתי למקום שהייתי בו כבר די הרבה פעמים, כל פעם אני מרגישה שבטעות נכנסנתי למקום הלא נכון ונלחצת שפתאום אני אכנס לחדר הלא נכון וכולם יסתכלו עליי בצורה מוזרה או יצחקו. לפעמים גם כשאני כותבת, אני מרגישה שאני כותבת את המילה לא נכון והולכת לבדוק. אני גם רבה המון עם המשפחה, וכמעט כל יום רבה מכות עם אחי. יש לך מושג איזה הפרעות אלה יכולות להיות?