עדינות או נחישות בטיפול במאניה
דיון מתוך פורום שווה לכל נפש
הי עירית. אמי בת ה 70 פלוס, התחילה ליטול תרופה נוירולוגית מסויימת לטיפול ברעד וכפי הנראה התרופה גרמה לה לסוג של מאניה. בהתייעצות עם הנוירולוג התחלנו תהליך של הורדת מינון, אבל הסימפטומים בינתיים לא חלפו, אולי אפילו החמירו. לאמי יש היסטוריה משפחתית של מחלות נפש והנושא רגיש אצלה מאוד ולכן אני מנסה ללוות את התהליך בזהירות רבה, בלי להשתמש למשל במילה מאניה. מצד שני, ב"היי" שהיא נמצאת בו כרגע, אני מרגישה שחוסר המודעות שלה למצבה, זה שאני לא משקפת לה אותו נאמנה, לא מאפשר לה לטפל בבעייה, כלומר "להתנקות" מהכדור. האם את ממליצה לי לנהל איתה שיחות גלויות יותר שיהיו קשות לה, או שאין טעם להלחיץ אותה?
יעל שלום אני חושבת שכדאי להיות עדינה ובכל זאת לשקף לה את המצב, לא חייבים לקרא למצב מניה, אפשר להסביר שיש לה תגובה לא טובה לכדור, שכרגע זה משפיע על השיפוט וכדאי לעשות את מה שצריך כדי שזה יחלוף, כמובן צריך לשתף את הרופא במצב וגם בהיסטוריה המשפחתית , זה חשוב כדי שהוא יתן את הטיפול הכי מתאים. בהצלחה עירית
מנהל פורום שווה לכל נפש
