אישה מנקה-בעל צועק

אנו בסביבות ה-50. נצלחתי את זה שבעלי עדיין לא חזר מעבודתו. החלטתי לנקות את מגירות השידה שלו שהיו מאד מאד בלגניסטיות ומאובקות עד מאד. אין לו שום דבר אישי בתוך המגירה. בעלי חזר בעשר בלילה, ראה שאני בעיצומו של הניקיון והתכוננתי כמובן לעשות הפסקה ולהמשיך למחרת כי ידעתי שהוא הולך בשעה כזו לישון, מה היתה תגובתו? . התחיל לצרוח והיה לו מבט של רצח בעינים: "מישהו ביקש ממך לנקות את המגירות ולמה בשעה כזו את יודעת שאני הולך לישון...". עניתי לו: "בעל אחר היה מחבק, מנשק, מפרגן מעריך שיש לו אישה כזאת ולא התכוננתי להמשיך דקה אחת מרגע שהגעת". שום חיוך ושום מילה טובה ושום הערכה לא גילה אלא מבט של רצח. יש לו לעיתים רחוקות התפרצויות זעם ואחר בשפת גוף מגלה צער אך לא מביע את זה בפה... . אני לא מסוגלת לעזבו מבחינה כלכלית... .החלטתי להפסיק לנשקו כשחוזר מעבודתו, להפסיק למתוח את המצעים בחלק שהוא יושן ורק לסדר יפה בחלק שלי במיטה בה אנו יושנים, פשוט להענישו כי נפגעתי עד עומקי נשמתי. במקום להעריך אותי. מילא אם הייתי בלגניסטית, אישה מלוכלכלת, זו לא התנהגות נורמלית... . מה ואיך מגיבים להתנהגות זו.?? תודה רבה.