פגועה מבעל
דיון מתוך פורום שווה לכל נפש
לפני מספר ימים היתה פגישת מחזור של בעלי, שלא ראו אחד את השני 40 שנה, היו הגברים והנשים גם יחד בסוף שבוע במקום מסויים. לא אדם שלמד באותו בי"ס עמד במרכז והיה צריך להכריז את שמו מאחר ואנשים כבר השתנו במראה החיצוני, בכדי להכיר , לזהות ולספר בקצרה על עיסוקו, עיסוק האישה, מספר הילדים ועיסוקים וגם עם יש נכדים. כל בעל אמר את עיסוקו ולאחר מכן מייד הזכיר את האישה ועיסוקה ואחר את הילדים שלו. ובעלי "היקר" יצא דופן בתהנהגותו. כמובן לאחר שהזכיר את עיסוקו, לאחר מכן את הילדים שלנו, מקצועם ומספר הנכדים, ואותי (בניגוד אחרים) הזכיר אחרונה וציין שאני "עקרת בית". נרגשתי שהוא מתבייש במקצועי, כי אחרות בקבוצה היו במקצועות "בכירים יותר" אקדמאיות, פנסיונריות ממקצועות בכירים יותר. אני במקצועי: מטפלת בתינוקות, מעצבת בגדים, בעבר, מזכירת בי"ס ומורה לנגינה. האם זה בושה? האם עבדתי בזנות שבעלי עד כדי כך מתבייש לציין במה אני עוסקת ובכלל להזכיר אותי אחרונה בניגוד לגברים האחרים???. כתוב: "אין עבודה מזה את בעליה", בבית- בעלי מקרין שהוא גאה בי, מבסוט שאני מאד עוזרת כלכלית, כמובן קמצן ביותר במחמאות , אך בשפת הגוף מאד מרוצה ממני, מדוע אי אפשר להחצין אותי ולהתגאות בי גם בפני החברה? רק בגלל שהם בתפקיד רם מעלה????. האם מתבייש בי? אני חושבת שאני צריכה להתבייש שיש לי בעל כזה שלא יודע לשווק את אשתו. האם להיות מטפלת בהרבה תינות- שזה מקצוע מאד מאד קשה, ומרוויחה לתפארת - אי אפשר וקשה להכריז זאת בפומבי? בפני חברי הילדות שלו??. אני מרגישה מאד פגועה, כאילו שבעלי מתבייש במה שאני עוסקת, כאילו לא גאה בי בגלל שתחום מקצועי (לדעתו) קשה להתגאות בו בפני אנשים כל משכילים במקצוע כה מכובד כפי שיש להם, לכן היה לו קשה להגיד שאני כעת מטפלת, אז העדיף להכריז אותי בסוף שאני עקרת בית. רציתי באותו רגע לקום ולאגן על עצמי, על כבודי ולספר לכולם במה עסקתי ובמה אני עוסקת, אך אולי זה היה יוצר פיצוץ ביחסים, ואולי זה היה מגוחך, אז העדפתי לבלוע מים, לשתוק ולהעביר את הערב. בעלי מודע שנפגעתי, אך הוא שלם עם זה שהכריז שאני "עקרת בית". (למרות שיש לי עיסוקים וכישורים רבים שבו אני עוסקת). לא מרגישה שהוא גאה במקצועי כי בהתאם למקצועות האקדמאים של האחרות היה לו קשה לספר במה אני עוסקת. אני מאד מאד פגועה, ואני לא יודעת איך הייתי ואיך עלי להתנהג הלאה.... אני ממשיכה איתו כרגיל, אך בפנים כואבת ופגועה עד עמקי נשמתי. מאד סקרנית לדעת תגובתך. והרבה תודה.
אישה שלום אני חושבת שאת צודקת בכך שהעיסוק שלך מכובד, ואם את עושה אותו טוב גם חשוב ביותר, אין יותר חשוב מחינוך ילדים, ובודאי שאין לבעלך סיבה להתבייש, אני גם לא מאמינה בשיפוט אנשים על פי העיסוק שלהם, האדם הוא הרבה יותר מזה. כנראה שהייתה אוירה פלצנית בכנס ובעלך נכנע לה ושכח מה חשוב את יכולה לדבר איתו על כך ולהסביר את עמדתך אבל גם בחיי הנשואים לא הכל מושלם ואם הרוב בסדר אז בסוף תסלחי לו ותמשיכי בחייך איתו ותקפידי את להיות גאה בעצמך בסופו של דבר זה מה שחשוב עירית
היי קראתי את התחושות שלך אני חביתי את זה גם מבעלי. לדעתי את צריכה להתבייש בו. לפי הסיפור שלך זאת את שבעצם החזקת את הבית והזוגיות את צריכה להיות גאה בעצמך כי בורא עולם שמח ממך. ותגידי לבעלך שכל אקדמיות האלו שהבעלים שלהם דחפו אותם לזה הוא לא דחף אותך לזה כי זה היה לו נח ולכן הוא מתבייש בעצמו. תהייה חזקה.