האם נכון להשוות בין קשר טיפולי לקשר הורה-ילד?

מישהי כתבה באחד מהפורומים העוסקים בטיפול נפשי את השאלה הבאה: "ומה הקטע של הקשר הא-סימטרי הזה? ההזדקקות הגדולה שלי לעומת המטפלת שזוהי עבודתה וגם אם אניח שהיא מדי פעם חושבת או דואגת לי זה בטח לא בפרופרציות שאני מרגישה כלפיה" והיא לא קיבלה מענה על השאלה שלה אלא בהשוואה בין הטיפול לקשרים אחרים שאין בהם סימטריה, למשל קשר הורה ילד. מה שנכון כמובן, ידוע שבקשר הורה ילד אין סימטריה. הורה מגדל את הילד בבית שלו, ואחראי לו משפטית עד גיל 18. ההורה משלם על כל ההוצאות של הילד בילדותו. וזה לא קשר סימטרי במובן שהילד לא מחזיר להורה את התשלום על השנים הללו. לפעמים הורה מתבגר והילד הופך להיות זה שמטפל בו, יש מקרים שבהם הילד מקלח את ההורים מסיע אותם לבתי חולים מאכיל אותם. האם מטפלים מצפים מהמטופלים לקלח אותם לאחר 40-60 שנה? גם השוואה בין קשר טיפולי לקשר זוגי איננה מתאימה - ונעשית בהרבה מקרים על ידי מטפלים שונים - בקשר זוגי מקיימים יחסי מין. יש מטפלים שמקיימים יחסי מין כחלק מטיפול כסרוגייט, אך רוב המטפלים שמציעים טיפול נפשי אינם מקיימים יחסי מין כחלק מהטיפול, ולכן, ההשוואה לא נכונה. מטופלים רבים מנסים להבין מה המטרה של המפגשים. לדאבון הלב במקרים רבים מטפלים לא מגדירים עבור המטופלים שלהם מטרות לטיפול ויש מטופלים שהדבר מפריע להם. הם לא מחוייבים לכך אך כל זה מתרחש בזמן שלמטפלים מאוד ברור מה הם יקבלו.. המטפלים יודעים להגדיר מספר דקות ספציפי לכל טיפול לדוגמא שעה, או שעה וחצי, הם יודעים שהצ'ק או התשלום יגיעו כמו שעון כל שבוע או כל חודש. נשאלת השאלה על ידי מטופלים רבים גם אם לא באופן רהוט - על מה התשלום? הורה יפגש עם ילדיו בלי שישלמו לו. בזוגיות יש מקרים בהם אחד מבני הזוג מובטל חודשים ועדיין בן הזוג אוהב אותו (ומקיים איתו יחסי מין) ודואג לו ואפילו משלם עליו. מטפלים רבים יודעים להגדיר מה לא: הם יודעים לומר שבטיפול הם מקפידים על אנונימיות, או ניטרליות, לכן לא יענו על שאלות כמו מאיזו עיר הם או אם יש להם ילדים. בסדר. הם יודעים לומר שבטיפולים הם לא מציעים מגע מיני ולפעמים מגע בכלל. אוקיי. מה כן יש? יש מפגשים אחת לשבוע או פעמיים לשבוע ולפעמים גם שלושה וארבעה מפגשים - המחיר על כל מפגש מוסכם ידוע. אבל על מה המחיר? מה המטרה? אני אשמח לשמוע איך את רואה את הטיפול הנפשי