מחשבות שווא

עירית שלום, אימי, בת ה-72, סובלת ממחשבות שווא, היא אינה מטופלת (לא פסיכולוגית ולא פסיכיאטרית) בגלל שהיא מסרבת בכל תוקף לקבל כל טיפול שהוא. מחשבות השווא שלה מתבטאות בהאשמת בני משפחה קרובים לה (לרבות אותי) בפגיעה מכוונת בה ובביתה. דוגמאות: מלכלכים לה בכוונה את הרצפות בשמן... שופכים לה אבק בתוך הבית... גונבים את בגדיה, משתמשים בהם ומחזירים אותם במצב גרוע ובריח כביסה רע... מוציאים לה מצעים מהארון, משתמשים בהם ומחזירים (במצב רע כמובן)... זורעים הרס בבגדיה ובנעליה... מחליפים לה את השמפו/קרם פנים/אבקת כביסה ומכניסים לאריזה חומר שונה... והרשימה עוד ארוכה מאוד... כל הסבר הגיוני נתקל בקיר אטום. בכל פעם המצפן מכוון לבן משפחה אחר בתקופה האחרונה, המצפן מכוון אלי. הפסקתי (לצערי) לדבר איתה למשך שלושה שבועות. היום היא התקשרה וביקשה "לפתוח את הנושא" היא רוצה להאשים אותי בשיחה ב-4 עיניים בכל הפגעים שאני גורמת לה ולבקש אותי "לחדול ממעשי". שאלתי, עירית, היא איך עלי להגיב בזמן השיחה ב-4 עיניים. אי אפשר להגיד "זו לא אני" אי אפשר לבוא אליה ב"טיעונים הגיוניים" אי אפשר להגיד גם "זו אני" מה דעתך עירית? איך צריך לנהוג איתה? איך להגיב? ועוד שמדובר באמא (שהכאב שלי עליה גדול מאוד) ולא באדם זר. תודה נטע

רבה על התשובה. הטיפול בטיפות בלי ידיעתה נראה לי הכי טוב, כי במקרה שלנו באמת אין ברירה אחרת. אציע לאבא שלי להתייעץ עם פסיכיאטר ולקבל את הטיפות האלו בשבילה.

קראתי את שאלתה של נטע ותשובתך, האם יש לך ניסיון בטיפול במקרים כאלה ואם כן האם אפשר להקים קשר אתך לטיפול כזה?