אירועי העבר שלא נותנים מנוחה
דיון מתוך פורום שווה לכל נפש
שלום לך.. רציתי להתייעץ איתך בנוגע לנושא שלא נותן לי רגע של שקט. אני בחורה בת 20,בעבר הלא רחוק שלי (גיל 15-17) הייתי עם מספר בנים ביחסים אינטימיים. את חלקם הכרתי טוב ואת חלקם כמעט לא. הייתי מאוד תמימה ולא ייחסתי ליחסי מין חשיבות גבוהה,אמרתי לעצמי שזו הנאה של רגע וזה לא משנה בת כמה אני או מי הפרטנר. אני רוצה לציין שאני מגיעה מבית מאוד שמרני ותמיד חינכו אותי שיחסי מין צריכים להגיע בגיל מבוגר יותר ועם בחור שאני מכירה בקשר רציני וכו'.. מגיל 18 יש לי חבר ,אנחנו עדיין ביחד. קשה לי מאוד לקיים איתו יחסי מין ,אני מרגישה אח''כ רע מאוד. מאז המקרים עם הבנים ההם הזכרונות לא נותנים לי מנוחה אני מתחרטת עמוקות על מעשי העבר שנעשו בתמימות וטיפשות. מדי שבוע המחשבות מציפות אותי בעניין ולא נותנות לי מנוחה,אני נגעלת מעצמי ואני לא מצליחה להבין למה עשיתי את זה. אני מרגישה שאני חייבת לשכוח ממה שהיה,לא רוצה לזכור את זה. השאלה שמטרידה אותי היא האם כל החיים זה ירדוף אותי? אני כבר מיואשת.אם זה ימשיך לרדוף אותי אני ארצה להפסיק לחיות, אני לא אצליח ככה להתמודד . אני חייבת לשכוח את זה. אני רוצה לחיות את החיים שלי מבלי להזכר במעשים האלה ולמרר את עצמי. אני באמת ילדה טובה,מבית שהחינוך בו ברמה מאוד גבוה,תמיד קיבלתי יחס חם מהוריי והיה לי כל מה שרציתי,זה באמת לא מתאים לי לעשות את מה שעשיתי. תמיד רציתי שהפעם הראשונה שלי תהיה בערך בגילאי 18-19-20 ולא כ''כ מוקדם!! אני מאוכזבת מעצמי ולא יודעת איך לעבור הלאה ולשכוח. בבקשה תעזרי לי,אני אודה לך מאוד
ריטה שלום נראה לי שהבעייה היא לא במה שהיה אלא במשמעות שאת מייחסת לזה. כנראה שזה התחיל מסקרנות וגם נהנית מזה, השאלה למה זה נחווה היום כמשהו נורא כל כך. נראה לי שאת מרגישה אשמה, ואם תנסי לחשוב מדוע את אשמה? אולי תגיעי לפיתרון, שרגשי אשמה לא בהכרח מעידים על אשמה אמיתית הרי לא עשית נזק לאף אחד, אולי החינוך השמרני אומר לך שילדות טובות לא עושות דברים כאלה. תנסי לשנות את הפרשנות שאת נותנת ליחסי המין בגיל הצעיר לא קרה כלום, לא עשית רע לאיש, לדעתי אין כאן באמת דילמה מוסרית, היום את יותר חכמה ובשלה וקיבלת החלטה להיות עם חבר אז אפשר להתייחס לזה כמו למשובות גיל ההתבגרות בהצלחה עירית
אני אנסה לחשוב על הדברים בדרך זו...תודה רבה לך!