אשמח לעזרה..

עירית שלום, אני סטודנטית בת 23 ויש לי בעיה שאני לא יודעת להסביר אותה ולטפל בה אבי ואימי רבים מאז שהייתי יןלדה בצורה קשה,מטיחים האשמות זה בזו ,ממש אלימות מילולית לכל דבר.אימי תלותית,ישירה וכוחנית בדיבור שלה ולא בוחלת בשום אמצעים ומאז שהייתי קטנה לא ענתה על הצרכים הרגשיים שלי רק על החומריים כך שגלתי עם צורך עז מאוד באהבה שלעולם לא נענתה על סיפוקה ע"י גבר. אבי הוא סוג של יס מן. מאוד חלש מול אימי עם כי משכיל מאוד בהרבה תחומים. התפקוד שלו כאב היה כבדרך אגב,אין לו נוכחות בבית והוא מרובע מאוד בדעותיו,מיושן והקשר שלי איתו ,לצערי דל מאוד. אין לו את התכונות של הגבר המאצ'ו,הגברי האבהי בבית אלא יש לו קול ענות חלושה.הוא ממוצא אשכנזי ואימי טריפוליטאית.אימי הפוכה ממנו בהשכלתה והשוני התרבותי או החינוכי שכל אחד בא ממנו מקשה על קונסנזוסים במשפחה על דברים קטנים כגדולים. חייתי בתווך הזה ביניהם המון שנים ואני כבר מחכה לצאת מהבית. כרגע אני סטודנטית כפי שציינתי ואין לי אמצעים כלכליים לעשות זאת או שאני פוחדת מידי לצאת מאזו רהנוחות שלי. מעין "עצלנות" או אדישות . חיי החברה שלי דלים אבל דווקא באוניברסיטה אני פלפלית ומאוד מוחצנת,כיפית ו"זורמת" בגישתי לחיים. הפער בין האני הממשית למי שאני באמת בתוך תוכי או מי שאני שואפת להיות הוא עצום וגורם לי למתח פנימי. הכי חסר לי זה הרגש,אין לי חיי אהבה למרות שרבים מתעניינים בי אני לא מצליחה לייצר אינטימיות עם אף אחד והכל נקטע בשלבים הראשונים. אני מובכת וקונטרולית מלאה בפחדים וגורמת לעצמי להרס עצמי. אני מרגישה שיכלתי עם טיפול נכון לעבור את השנים הכי יפות שלי בצורה כל כך הרבה יותר מספקת ועכשיו אני רק מרחמת על עצמי ומה שניהיה ממני. לא בתוכה שאני אחסר למישהו אי פעם. המון עצב שנאי לא מצליחה לחלוק ברגושתיי עם מישהו\מישהי כי אני מודעת מידי למצבי ופוחדת להחישף מרוב חומות שיצרתי לעצמי. הייתי בפגישה אחת מול פסיכולוגית שלקח לי יותר משנה בכלל להשתכנע ללכת. בכיתי המון באותה פגישה ומאז לא חזרתי . לא בטוחה שסוג הטיפול הזה מתאים לי כי אני מאוד רגישה ולוקחת ללב דברים. לשבת מול פסיכולוגית מעצים את התחושבה שאני חלשה וצריכה טיפול וקשה לי עם זה. מה אפשר לעשות על מנת לשפר את חיי? תודה רבה,וסליחה על האורך..