התמודדות עם "נפילה"

הבן שלי בן 19 לומד במכינה קדם צבאית עובר שנה מלאת משמעות וסיפוק. בסוף השבוע האחרון הוא מתאר מצב בו המחשבות שלו "נתקעו" באיזה מקום גבוה והוא רוצה לצאת "משם" ולא מצליח. הוא חש מוזר וגם חוסר משמעות לחיים ולסביבה ובעצם אין לו כלל אנרגית חיות,בכל נראה לו סתמי. מין "נפילה".(הוא מזהה את השינוי מיום רביעי האחרון) אנחנו ממש לא יודעים איך "לאכול" את זה. שוחחנו איתו שעות בשבת האחרונה אבל לא איתרנו קצה חוט לעלות לנתיב השגרה שהייתה עד לפני מספר ימים... נא עצתך בנושא.במה מדובר וכיצד לנהוג. תודה. אני מקווה שהגעתי לפורום המתאים.

למוטי שלום. אני חש הזדהות [כמובן בצער] למה שאתה מתאר. כך בדיוק התחילה המחלה שלי בגיל ההתבגרות, וסבלתי ממנה שנים לא מעטות. אתה מתאר בעיקר מה שנקרא 'תסמינים שלילים' [הליאות הפנימית בלי חיוניות יחד עם הרגשות מוזרות] זה בהחלט סבל מאד מאד קשה. מה שצריך זה, דבר ראשון ליווי ומעקב שלכם ההורים כמה וכמה פעמים ביום, להרגיש ולהיות איתו, בודאי גם לבוא אליו, ותוכלו לחוש אם זה יותר מצב דכאוני [שעדיין סיבתו לא ברורה] או שהוא קצת נאבד בקשר עם המציאות, כמובן לא פסיכוטי אבל אפשר להרגיש כאן קצה של זה. ברגע שאתם רואים שזה לא הולך לכיוון להשתפר, מיד לפנות במהירות לפסיכיאטר. אני כותב מתוך מה שעבר עלי [כיום אני בסדר גמור] ואולי אני לא צודק. כמו שכתבה עירית אני אשמח מאד לשמוע מה איתו היום, והלוואי יהיו אלו בשורות טובות.

רציתי לעדכן כי טיפלנו בבן דרך רפואה משלימה והסתבר שמדובר בבעיה בתפקודי כבד. עשינו בדיקות דם והתברר שזה נכון. היו מספר ערכים הנוגעים לתפקודי כבד שהיו חריגים . הוכן לו תפריט אכילה (שינוי בתזונה) מתאים ויש תוצאות טובות ב"ה. אפשר לאמר שהבן חוזר לשגרה.

שימחת את נפשי.