המ

אוקי. מה כה יפה, כה טוב בחיים המזורגגים האלה, מה? לראות אנשים אחרים - שמחים, מאושרים, נהנים, מצליחים, מתבגרים, מתגברים, מקדמים את החיים למען השאיפות והמטרות. אז מה זה נותן לי- קנאה, אכזבה, כאב לב. מה כולכך טוב בחיים האלה, שאתה תקוע כל החיים בבועה קשיחה שלא ניתנת לניפוץ. וכל הסובב אותך כבר לא פה. ואתה נשארת עם דיכאון, עם אבטלה, עם שברון לב מספר 145 לפני המק"ט. אז כל מה שנשאר לחכות לגיל 30, כי אני פאקינג לא רחוק מזה, להמשיך להיות מובטל כל החיים שלי, לחיות בעבר- כי אולי ורק אולי- יש זיכרון אחד שבו הייתי חזק?..בספק. אז ניקח את הכדורים המחורבנים האלה- אחד בבוקר, אחר בערב. תענוג. למה נולדתי, לא ביקשתי לא רציתי, ובטח שלא כך! אין לי כלום בחיים, אף שום כלום, לא מקצוע, לא עתיד, לא השכלה, לא חברים, לא חברה, "משפחה מאודדד מאודדד תומכת", לא כסף בשביל לקנות את הסיגריות שאני צורך בשרשרת. לא כלום..אז פאק- "יהיה בסדר" "תחשוב חיובי" "הכל לטובה" "אתה עוד צעיר" ועוד שלל אמירות שאני כולכך כולכך אוהב. אז כבר לא אכפת לי מה הסביבה חושבת, מה אתם חושבים, מה המקצוענים בתחומם חושבים, אני שונא את כולם, שונא כל אדם שאי פעם עזרתי לו, כל קשר רומנטי שאי פעם הייתי בו, כל בחורה שאי פעם שכבתי איתה, כל מקום עבורה שסירב לי בצביעות. ....בקיצור לא יודע מה המטרה של ההודעה הזאת. אין מטרה, אני אקל על מנהלי הפורום- אל תגיבו- חבל על הטרחה שלכם, על הזמן. וכן זה בזבוז זמן.