דיכאון וחוסר רצון לטיפול

נערה בת 23 סובלת מגימגום.לא קבוע.אבל כשהגימגום חוזר היא מפסיקה לחיות.לא בקשר עם חברות הפסקה מהעבודה והלימודים.כרגע היא בדיכאון קשה ואפתית.ומביע רצון למות.ומסרבת לטיפול.מה עושים? tnt std,/

אני מסכים עם המילים של עירית "ללמוד לחיות עם הגמגום" אבל בהקשר אחר, ז.א. גם כשהיא תלך לטיפול ותתאמן להעיז ולנסות בדיבור כדי שלבסוף לא תגמגם. אבל דבר בסיסי ילמדו אותה, לא לפחד מגמגום! כשאתה פחות עסוק בלפחד מהדבר אז אתה יכול לשלוט בו! ולכן, לדעתי הדכאון שלה כעת כי היא מאד מפחדת מהגמגום, במובן של 'אני דפוקה' 'אני ביישנית' וכו' ודבר הזה גורם לדכאון, יותר מהגמגום עצמו שאולי גורם להסמקה וכדו'. לכן צריך לחזק את הדימוי העצמי, לפני הטיפול הספציפי בגמגום, וכהורים להרעיף אהבה ומחמאות.